פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



15
הוועדה לביטחון לאומי
15/05/2023


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 22
מישיבת הוועדה לביטחון לאומי
יום שני, כ"ד באייר התשפ"ג (15 במאי 2023), שעה 10:00

אבטחה במוסדות חינוך בחברה הערבית - דיון לבקשתו של ח״כ יוסף עטאונה

חברי הוועדה: צביקה פוגל – היו"ר
סימון מושיאשוילי

יואב סגלוביץ'
יוסף עטאונה

עוז ארבל - רפ״ק, משאבים אג״ת, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

זוהר אורמן - מנהלת, תחום תקציבי משטרה, את״ב המשרד לביטחון לאומי

אדווה מובלדי - מרכזת, תחום תקציבי משטרה, את״ב המשרד לביטחון לאומי

אריה מור - סמנכ״ל, מנהל אגף בכיר, חירום ביטחון בטיחות, משרד החינוך

שירין נטור חאפי - מנהלת אגף חינוך החברה הערבית, משרד החינוך

ליאור טוביה - מנהל אגף ביטחון, משרד החינוך

תומר עובדיה - רפ״ק, משטרת ישראל

אורלי אלמגור לוטן - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

יוחאי וג׳ימה - ראש מנהל ביטחון ותפקידים מיוחדים, מרכז השלטון המקומי

מודר יונס - ראש מועצה מקומית עארה ערערה, וראש הוועד הארצי לראשי הרשויות המקומיות הערביות בישראל

רעד כיוף - לשעבר מנכ"ל עיריית באקה אל-גרבייה

מחמוד נאסר - רכז המאבק באלימות ובפשיעה בחברה הערבית, הוועד הארצי לראשי הרשויות המקומיות הערביות בישראל

ג'אמל אלהוזייל - מנהל אגף חינוך, עיריית רהט

מירי פרנקל-שור

לאה גופר

חבר המתרגמים: שיר קרספין

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת, ייתכנו אי דיוקים והשמטות.

אבטחה במוסדות חינוך בחברה הערבית - דיון לבקשתו של ח״כ יוסף עטאונה

בוקר טוב לכולם, אנחנו השקענו את היום הזה בדיונים בנושאי אלימות בחברה הערבית, שלצערנו הרב, הולכת וגוברת. את החלק הראשון של הבוקר אנחנו נקדיש למוסדות החינוך. הדיון הזה יימשך עד שעה 11:30, אחר כך נעשה הפסקה קצרה ונתכונן לדיון הבא, שיחל בשעה 12:00, והוא נוגע לפשיעה בחברה הערבית. אני רוצה להקדים ולומר שאנחנו ערים ועדים בשנים האחרונות בכלל ובשנה האחרונה בפרט, למעשי אלימות כנגד מורים ומנהלים, בעלייה שאני מקווה שנצליח להסביר אותה ומקווה שנצליח להמליץ על דרכי פתרון.

יש לנו היום למעלה מ-200 בתי ספר, שהם ללא מענה סביר וטוב של אבטחה שהיינו רוצים לראות קורה. בולטת לרעה החברה הבדואית בתוך החברה הערבית. הצעת חוק של חבר הכנסת יוסף עטאונה, שגם ביקש את הדיון הזה, הונחה על שולחן הכנסת ב-02 בינואר, אם אני זוכר נכון, ואם אני גם זוכר ומבין נכון היא הופנתה גם לוועדת חינוך, או משהו כזה.

לא, היא נעצרה.

אוקיי. אז אני עוד הייתי אופטימי במידה כזאת או אחרת. אנחנו נפתח את הדיון הזה בדברי פתיחה של חבר הכנסת יוסף עטאונה, שביקש את הדיון הזה. ואחרי זה ניתן לאחרים, לאורלי לתת כמה נתונים, חברי הכנסת יוכלו להתייחס מיד אחרי זה, ואז נעבור להתייחסות של הגורמים המקצועיים. חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה.

תודה רבה ליושב הראש על קיום של דיון חשוב כזה. כשפניתי אליך בנושא גילית גם רגישות וגם היענות ואני מודה לך על כך. לפי דעתי, אי אפשר להפריד בין שני הדיונים שמתקיימים היום. הדיון שאני יזמתי וגם הנחתי בעניינו הצעת חוק, הוא לגבי אבטחת מוסדות החינוך בחברה הערבית בכלל ובחברה הבדואית בפרט. אנחנו רואים את הנתונים שממ״מ עשו, גם לגבי מחקר שנעשה בנוגע לפשיעה בתוך הישובים האלה, שמראים בצורה מאוד בולטת שישובים שלמים סובלים מרמת פשיעה מאוד גבוה, ובכל זאת אין אבטחה במוסדות החינוך.

אני, כאיש חינוך שבא מהשטח, גם מקבל הרבה פניות בנידון. כולנו עדים למה שקורה בחברה הערבית בשנים האחרונות בכלל, בשנה האחרונה עוד יותר ובמיוחד בתקופה האחרונה, שזה צורך שצועק לשמיים, כי אי אפשר להמשיך עם המצב הזה ואי אפשר להשלים עם המציאות הזו. גלי הפשיעה וגלי האלימות, כמעט נכנסים בתוך כל תחום חיים בחברה הערבית. מערכת החינוך היא קודש הקודשים, זה נכון לגבי כל חברה בארץ, כי דרך החינוך אפשר גם לטפל.

גם בכל מה שקורה בחברה הערבית, בכל האתגרים הרבים שקורים, גם החברתיים וגם הפוליטיים, אם אנחנו משדרגים את מערכת החינוך ומשפרים אותה, אפשר להתמודד ולענות על אתגרים רבים בחברה. לכן, גם מערכת זו נתונה לאיום מתמיד של האלימות המתרחבת. ולצערי, גם המדינה וגם המשטרה, במיוחד בקטע הזה, לאורך שנים, מערכת החינוך ואבטחת מוסדות חינוך בחברה הערבית הבדואית בנגב, לא עלתה לסדר היום. כי מה שהיה זה שרק אם יש איום ביטחוני על מוסדות חינוך אפשר לשים מאבטח בבית הספר.

אבל אני חושב שהמציאות שקיימת היום, הטרור האזרחי שמשתולל בחברה הערבית, הוא מהווה איום יום יומי על מוסדות חינוך. רק בשנת 2012 או 2011, הייתה החלטת ממשלה שאכן תהיה אבטחה במוסדות החינוך, גם מפני אלימות אזרחית, שמהווה איום לא פחות מאיומים אחרים. ואז התקבלה ההחלטה והוקצה לזה כסף, אבל זה לא הוסדר. מטרת אותה התוכנית הייתה שתוך חמש שנים תהיה אבטחה בכל מוסדות החינוך, ומאז אתם רואים בדיוק מה קורה.

וכמו שאמרת, כבוד היושב ראש, המציאות הכי קשה היא בנגב. ודווקא שם, בעקבות המורכבות, השבטיות וכל מה שקורה שם, צריך שתהיה אבטחה בתוך בתי הספר. שגם התלמידים וגם המורים וכל מי שיימצא בשטח בית הספר יהיה מוגן. כל המחקרים, גם של משרד החינוך וגם שנעשו בתוך בתי הספר, מצביעים על כך שתלמידים וצוותי הוראה בחברה הערבית, מרגישים אי מוגנות בתוך בתי הספר עצמם. לכן, אני מקווה שאנחנו לא רק נקיים דיון. אני לא מאמין בלקיים דיון וללכת, אני עושה את זה בכל מיני נושאים אחרים בחברה הערבית שצריך לעקוב אחריהם.

בדיון הזה, אני מצפה שיתקבלו החלטות. זה לא הרבה כסף ועדיין לא אושר תקציב המדינה, כל הנתונים כבר ידועים ואפשר להכניס את הטיפול בנושא הזה אל התקציב. ולתת מענה לסוגיה שהיא קשה וכואבת, שכמו שאמרתי בהתחלה, אם אנחנו לא שומרים על מערכת החינוך ולא משדרגים אותה, אז כל המספרים שמצביעים על אלימות, עוני ופשיעה, רק ילכו ויתרחבו. לכן, ההשקעה בחינוך היא נחוצה. וזה דבר קטן.

בתחומים אחרים של משרד החינוך, גם במטה וגם מול מחוז דרום, אנחנו ממשיכים לקדם ולעבוד, על המהות ועל התוכן. אבל לספק לתלמידים ולמורים את הסביבה הבטוחה, זה א׳ ב׳ של הליך חינוכי ולכן אני מצפה שאנחנו נמצא מכאן עם המלצות והחלטות ושהעניין הזה יבוא לידי ביטוי בתקציב המדינה הקרוב. שוב תודה רבה על קיום הדיון החשוב הזה.

ממ״מ, בבקשה, אורלי.

אורלי אלמגור, ראש צוות ב-ממ״מ. אנחנו עשינו איזה שהוא ניתוח של נתוני המשטרה על אבטח מוסדות חינוך. אני רק אסייג, לא התייחסנו לכל המעטפת, להסדרה שחבר הכנסת עטאונה דיבר עליה ולחלוקת הסמכויות, יש כאן אחרים שיוכלו להתייחס. קיבלנו מהמשטרה את רשימת המוסדות המאבטחים, ובעצם מה שעשינו זה לקחנו והשוונו אותם לרשימת מוסדות החינוך מהאתר של מוסדות החינוך, כדי להבין כמה מתוכם מאובטחים.

אנחנו נתייחס והתייחסנו בנפרד לבתי הספר והגנים, כי בגני ילדים כמעט ואין מוסדות מאובטחים, לא בחברה הערבית ולא בחברה היהודית. אז מה שאפשר לראות, זה שבמגזר היהודי, 77% מבתי הספר, הם מאובטחים. במגזר הערבי שאינו בדואי, או דרוזי או הצ׳רקסי, זה 67%, זאת אומרת שזה פער של 10 נקודות האחוז, אצל הדרוזים זה יותר גבוה, זה 92%, והפער המשמעותי ביותר הוא כמו שאמר חבר הכנסת עטאונה, בבתי הספר במגזר הבדואי, ששם רק 23% מבתי הספר מאובטחים לפי נתוני המשטרה. סך הכול בחינוך הערבי זה 61% לעומת, כאמור, 77% במגזר היהודי.

61% זה כולל את הצ׳רקסים?

כן, זה סך הכול. הצגנו בנפרד בתוך המסמך.

אבל זה לא נכון לעשות את ההשוואה הזאת. כי הם נכללים עם היהודים בכל שאר הדברים.

בפנים יש את כל האבחנה של מי כלול. אפשר גם לראות את הערבי שאינו בדואי או דרוזי או צ׳רקסי וזה 67%. כן הסתכלנו במסמך על מי הן הרשויות המקומיות שבהן שיעור בתי הספר המאובטחים הוא הנמוך ביותר, והממצא הבולט ביותר זה באמת הרשויות הבדואיות. זה מתכתב עם הנתון שחבר הכנסת הזכיר ושאמרתי קודם. אתם יכולים לראות במסמך, אני לא רוצה פשוט להלאות בנתונים, אבל יש את הנספח שלו. את רשימת כלל הרשויות המקומיות, את שיעור בתי הספר המאובטחים וגם נתון על רמת הפשיעה המדווחת באותו ישוב. בממוצע של השנים 2018 עד סוף 2022, לפי נפש.

תודה רבה. חבר הכנסת סגלוביץ׳. באיזה שהוא מקום אתה גם קצת ספר ההיסטוריה שלנו.

אני אעשה את זה קצר. אני חושב שבאיזה שהוא מקום היה גלגול של האבטחה. זה התחיל בגלל פיגועים ואנחנו היום במקום אחר. היה לי חשוב לבוא לפה כי אני חושב שאנחנו באמת צריכים לתת דגש לנושא הזה בחברה הבדואית, ואחנו באיזו שהיא שעת רצון עכשיו. אני מניח שידברו פה גם משרד החינוך וגם המשטרה, ובסוף מדובר בהעברות תקציביות ביניהן. אם אני זוכר נכון, התקציב חונה במשרד החינוך ומועבר למשטרה, או הפוך, לא משנה. השורה התחתונה היא שזה בסוף עניין של כסף. אם רוצים שיהיו יותר מאבטחים במערכת החינוך של החברה הבדואית אז צריכים להוסיף תקציב.

הבעיה היא תקנים או איוש? מישהו יכול לענות לי על זה?

תקנים.

כן, זאת הבעיה. לכן אני באתי להגיד שאי אפשר את הכול בבת אחת ואי אפשר 100%, אבל אם מחפשים להתחיל במשהו - - -

אני חייב לומר לך שאני הופתעתי מהפער הקטן בין החברה היהודית לחברה הלא ערבית. 77% ל-67%, הייתי בטוח שמדובר בפער הרבה יותר גדול. אז אני כבר לא יודע אם להיות מופתע לטובה או לרעה.

אני לא בטוח שהנתון הזה מדויק. הנתון הזה כפי שהוא מופיע מפתיע גם אותי.

זה החברה הערבית ללא הצ׳רקסים וללא הבדואים.

השאלה כאן היא האם זה מאויש וגם אם זה מתוקצב או לא.

אני רק אסיים כי אני רץ לוועדת כלכלה. אז עכשיו זה שעת רצון, כי באמת, לא מדובר בכסף ענק, אבל עדיין, אי אני חושב שאי אפשר 100%, לכן אני אומר שבואו נתחיל מהדרום, נתחיל עם המגזר הבדואי וננסה לעשות שם איזה שהוא שינוי. כי הבעיה שם היא אקוטית, לא שאני חושב שבצפון זה לא נחוץ אבל נתחיל מהדרום, ואם ניתן שם קודם את הדגש אז אנחנו נוכל להתקדם בעניין הזה. זהו, אני לא רוצה להפריע יותר.

גישה נכונה. תודה רבה לחבר הכנסת סגלוביץ׳. בבקשה, התייחסויות של הגורמים המקצועיים. מי רוצה להתחיל?

שמי אריה מור, אני סמנכ״ל ביטחון, בטיחות וחירום במשרד החינוך. בעברי, בתחילת הקדנציה, הייתי גם מנהל האגף של אבטחת מוסדות חינוך. לפני הנתונים, אני אפתח בלהגיד שיש פה חבילה שלמה שצריך לדון בה. באופן כזה שבו אתה מקיים דיון בנושא מסוים ומחלק אותו לנושאים לאורך כל היום, חינוך, תרבות וכולי. וחלק נוסף מהסיפור זה מעטפת סביבתית שנתונים, של אבטחה, טיפול בפשיעה, איומים וכמובן, גם אבטחה בפתחי בתי הספר.

עד שנת 2011, החלטת הממשלה דיברה על פח״ע. אני מניח שהמשטרה גם תסביר את זה. היו כמה גלגולים להחלטות הממשלה בנושא האבטחה במוסדות חינוך. בשנת 2011, אהרונוביץ׳ היה שר הבט״פ וגדעון סער שר החינוך, ובעקבות עלייה ברף האלימות במגזר, הם החליטו בעבודה משותפת לשנות את החלטת ממשלה מפח״ע בלבד. עד אז, ההחלטה הייתה לתת מאבטחים רק במגזר היהודי ובמגזר הדרוזי, הצ׳רקסי התווסף לאחר מכן.

כל המגזר הערבי, בצפון ובדרום, עד שנת 2011 לא קיבלו אבטחה בבתי הספר. הייתה גדר והיה שער, ולא שינה אם פתוח או סגור, לא היה לזה שום טיפול ושום מענה. אז ההחלטה שונתה מפח״ע בלבד ולפח״ע וסדר ציבורי על מנת לטפל גם באלימות ובכניסה של גורמים זרים לבתי הספר. בזמנו, ישבנו עם ראש אג״מ ונבנתה תוכנית שלמה, שכללה שינוי בהכשרה של המאבטחים, בתכנים שהועברו, בדרכי ההתמודדות עם האלימות וכן הלאה. התקבלה החלטת הממשלה 3738, של הקצאת 30 מיליון שקלים, כולל אופנועים בחלק מהמחוזות והרשויות ו-529 תקנים.

אותה החלטה דיברה על הסטנדרטים לקבלת אבטחה, רק מוסד חינוכי, גם במגזר היהודי, עם מעל ל-100 תלמידים מקבל את התקן. נעזוב לרגע את השאלה על רשויות שיכולות ורוצות לתת את התקן גם לבית ספר של 40 תלמידים. בבתי הספר של החינוך המיוחד ישנה החרגה, והם מקבלים אבטחה גם במספרים נמוכים יותר בגלל שמדובר בבתי ספר קטנים. ההחלטה הייתה ל-4 ובמשך המן הזה צברנו את הכוח ו-529 תקנים אוישו במלואם. מאז שנת 2011 ועד היום לא השתנה כלום.

בית ספר חדש שנבנה במדינת ישראל, בדרוזי, בצ׳רקסי או ביהודי, בשנת הלימודים תשפ״ד שתיפתח בספטמבר, אם הוא עומד בסטנדרטים של 100 תלמידים, גדר, שער ושאר האלמנטים שמוגדרים על ידי המשטרה, מקבל תקן באופן אוטומטי. הרשות מאיישת באותה שיטה ובאותו תהליך. לעומת זאת, בית ספר חדש שנבנה, ועתיד להיפתח בג׳לג׳וליה או במקום אחר, לא מקבל. זה המצב משנת 2011 ועד היום.

נעזוב רגע את יתר הבעיות ואת השאלה של כן או לא יכולים לאייש, ההשתתפות היא אותה השתתפות, 64% ו-36%. אגב, כולל מזרח ירושלים. במזרח ירושלים יש מתוך 529, 50 תקנים. יש להם חוסר של עוד 70. אבל אז בזמנו, נתנו תקנים במזרח ירושלים באמצעות העירייה, לאותם בתי ספר ששייכים לעירייה. כמה שנים לפני אותן השנים, אני נכנסתי לתפקידי כאחראי על כל המערך.

התפיסה הייתה שבמגזר לא צריך אפילו קב״ט. לא היו קב״טים ברשויות המקומיות. אני לקחתי 55 תקנים, וזה כן באחריות משרד החינוך, תקנים של קב״טי מוסדות חינוך, והכשנו מערך שלם. תקצבנו תקנים לכל המגזר ועבור כל ישוב, על פי המפתח כמו שיש בנתניה או בפתח תקווה. הקב״טים מוכשרים לבטיחות, לחירום ולביטחון, הם אלה שגם מטפלים בשומרים. זה גם עזר, לאותה החלטת ממשלה בשנת 2011. לאחרונה גם עשינו הסדרה עם המשטרה שמקנה להם תעודות עם סמכויות.

קב״ט מוסדות חינוך מקבל תעודות, כמו שנותנים לשומר. הרי איך הוא יתפעל בלי זה את השמירה בבתי ספר הספר? אני חושב שהגיעה העת. אנחנו מדברים על 16 או 17 מיליון שקלים בשנה, המשטרה תוכל להגיד את הסכום המדויק אבל זה לא סכום גדול. העלות של ה-64%, כי את היתר הרשות המקומית משלימה. זה מה שיוביל לסגירת הסאגה הזאת, וזה לא משהו גדול. רוצים לעשות את זה בשנתיים ולחלק ל-8 ו-8? בסדר. אבל צריך לסגור את זה.

פעם אחת לבוא ולומר שהנושא הזה מאחורינו, ושכל בית ספר שעומד בקריטריונים שצוינו בהחלטת הממשלה, מקבל את הסטנדרטים שלו. התקציב חונה במשרד לביטחון פנים, האוצר צריך לתקצב חלק מזה, את החלק של כלל סל האבטחה שעומד על 300, 400, או 500 מיליון. שאגב, לא מנוצל במלואו. אם מישהו ייתן על זה דין וחשבון אז תשמעו שהוא לא מנוצל במלואו, אני יודע את הנתונים. חלק לא מדווחים וחלק אומרים על עניין הבירוקרטיה ושהם לא מקבלים. אבל עדיין, יש מספיק תקציב בשביל לעשות את זה.

מרגע שזה יסתדר, הגיוס ומתן המענה לאותם בתי ספר, שזה סדר גודל של 250 תקנים בלי מזרח ירושלים, סך הכול כמעט 300 תקנים חסרים על מנת להשלים את כל המערך הזה. וזה יפתור את הבעיה פעם אחת ולתמיד. כל זה מוסיף מעטפת של שומר בשער, של קשר עם המנהל, של מצלמות שהתקינו בבתי ספר, של אזעקה. אירועים יכולים להיות תמיד ובכל מקום. גם בבית ספר יהודי ברחובות נכנסו והיה אירוע. זה לא פותר את כל הבעיות.

יושבת פה שירין, היא מנהלת את אגף החינוך של החברה הערבית, בתפקיד הקודם שלה היא ניהלה בית ספר בלוד. היא מכירה את כל המערך ויכולה לספר על כמה אבטחנו בשני האחרונות בעקבות אירועי האלימות ואירועים של מורים מאוימים. היא יכולה לספר גם כמנהלת בית ספר לשעבר, מה היא ההשפעה ומה המשמעות של שומר בשער על אירועים אלימים, על פשיעה, על הכנסת גורמים זרים על אזעקת המשטרה וכן הלאה. גם על מניעה של כל אותם אירועים שקורים בבתי הספר, ואני מזכיר שהשומרים האלה לא חמושים. אותם 529 תקנים מיועדים לשומר לא חמוש, שומר ביטחוני בהגדרתו.

הוא עובר איזו שהיא הכשרה?

הוא עובר הכשרה מלאה, המשטרה יכולה לדבר על זה. אנחנו מכשירים את הקב״טים. הם מקבלים תדרוכים, בדיקת עבירות מין, כל מה שעושה מאבטח ישראלי חמוש, אותו הדבר עושה גם הבודק הביטחוני, ישראלי או לא, אבל עם תכנים אחרים בהיבט של הנשק והחימוש, אבל בכל השאר אלו אותן הנחיות.

לפי מה שאתה יודע, מדובר ב-16 מיליון שקלים?

כן, הנה, המשטרה עשו את החישוב. זה בגדול וזה המקסימום. ה-529 היו אז 30 מיליון שקלים, תעשה את ההיוון וכולי, בגדול.

יואב אתה מבין שאם היה לי תקציב כמו שהיה למירב אז הייתי יכול לשלם את זה? טוב, תודה אריה. שירין, בבקשה.

קודם כל תודה. אני רוצה רגע להגיד, אפרופו גם לנושא הדיון הבא, שכשרוצים למנוע אלימות, אז פועלים על מנת לשנות תודעה. בית ספר הממלכתי נתפס כסמל השלטון וכשרוצים לשנות תודעה של תלמידים, הורים וקהילה, וסמל השלטון פרוץ, אז קשה לשנות תודעה של קהילה וחברה שלמה. וכשאתה נכנס לבית ספר, שהוא סמל למשילות בעיניים של ילד קטן, של הוריו ושל מוריו, ואין מישהו בשער אף אחד לא בודק מי נכנס, אז יש בעיה.

אני זוכרת שהיה לי שבפעם הראשונה שהיה לי ביקור ממשלתי בבית הספר, אותו ניהלתי בשכונת הרכבת במשך 13 שנים, והגיע מנכ״ל של משרד ממשלתי. יומיים קודם לכן הגיעו כדי לבדוק את השטח, והוצבו אבטחות. וכשהתחלתי לדבר אז אמרתי שזה נורא מוזר. אני מנהלת בית ספר ממלכתי במדינת ישראל, אני גם מייצגת את המדינה, למה עליי לא שומרים? למה אותי לא מאבטחים? אני חושבת שמורים, מנהלים ותלמידים ראויים לשמירה, יותר מכל אחד אחד.

דרך אגב, חשוב לי להגיד שהרצון במוגנות הוא לא מפני החברה שלנו, החברה הערבית. אני גם לא הייתי רוצה שיהיו שוטרים בכניסה לבתי הספר. המסר שלנו הוא שמערכת החינוך צריכה לחנך לערכים טובים ושלא צריך לחשוש מפניה. תמיד היה לי ויכוח עם המשטרה המקומית, לשאלה האם צריך להיות שוטר בכניסה לבית הספר בפתיחת שנת הלימודים או לא? כי אני חושבת שברגע שאתה משדר את זה אז זה מה שיקרה. אבל אני חושבת ששומר בכניסה זה הבסיס, שמאפשר לקהילה ולילדים להרגיש שהמדינה היא המבוגר האחראי ששומר עליהם, אז אחר כך הרבה יותר קל לנו לחנך לערכים של קשר נכון עם שלטונות המדינה, לערכים של מניעת אלימות ובכלל.

אני חושבת שזה משהו שאי אפשר לוותר עליו ואני שמחה שאני חלק ממשרד חינוך שאומר שזו חובה. בלי קשר לחברה דרוזית, צ׳רקסית או בדואית. כל חברה שמשרד החינוך משרת אותה, יש שומר בכניסה, זה הבסיס. ותודה על קיום הדיון החשוב הזה.

תודה לך. עוד מישהו ממשרד החינוך? המשרד לביטחון לאומי, בבקשה. אין פה אחד שהגיע ולא ידבר.

אני צריך לצאת לראיון קצר ב-10:30, זה בסדר אם אדבר לפני?

בבקשה.

תודה. מודר יונס, ראש מועצה מקומית עארה ערערה, ויושב ראש הוועד הארצי לראשי הרשויות המקומיות הערביות. הוועד הארצי זה ועד שמאגד בתוכו את כל 67 הרשויות, מצפון עד דרום. עניין האלימות שקורית היום בחברה הערבית הוא משהו שאנחנו לא נסתיר אותו. היום התעוררנו לצערי הרב, לעוד רצח של בחורה בת 21, בושנק, הלילה. וזה לא מסתיים.

אנחנו רוצים להסביר, המדד מבחינתנו זה לא מספר מקרי הרצח. מבחינתנו, גם 60 וגם 100 זה הרבה. הבעיה שלנו היא עם האפקט, עם התחושות שנגרמות לתושבים שלנו אחרי המקרים האלה. ויש כאן הרגשה של שני צדדים. מצד האזרח הנורמטיבי והפשוט, יש הרגשה של פחד, של חוסר אונים ושל חוסר יכולת לתפקד. מצד אלה שעושים את הדבר הזה, הם מרגישים טוב, כי לא תופסים אותם ולא עושים להם כלום אז הם מרגישים שהם יכולים להמשיך ולא רק להמשיך אלא לגייס לכוחותיהם עוד ועוד אנשים.

אם פעם היינו סופרים את החיילים בארגוני הפשיעה באחד, שתיים, עשרים, שלושים, היום אנחנו מדברים על חיילים שעוברים את האלפים לצערי. ולמה זה רלוונטי לדיון הזה? זה אומנם רלוונטי יותר לנושא של דיון ההמשך אבל אני מדבר על הרשויות המקומיות עכשיו. אני פעם יכולתי להתמודד עם ריב שיש בין תלמידים בתוך בית הספר ולהתמודד עם זה בקלות. היום כל דבר יכול להתפתח בצורה שאנחנו לא יודעים עד לאיפה זה יכול להתפתח.

אני כראש רשות מקומית, צריך לספק את התשובה לשאלה מה קורה פה ומה עליי לעשות בתור זה שעומד בפרץ. אני אתן לכם דוגמה. יש בית ספר תיכון אצלי שהוא גדול מאוד, פעם למדו בו כ-1,000 תלמידים וכיום הוא מפוצל. אני מקבל לבית הספר הזה מאבטח אחד וממן מהכיס שלי עוד מאבטח. למה? כי אני רוצה לשמור בתוך בית הספר על המצב. דיברו איתי על מעל 100 תלמידים? מבחינתי, אני לא יודע עד כמה זה רלוונטי, אני מחויב מבחינתי לשמור על מה שקורה שם.

סוגייה נוספת שלא שמים לב אליה, שעלולה להפתיע אבל זה המצב. היא שלבית הספר אצלי אמורה להיות כניסה אחת ויחידה וכניסת חירום, וכולם אמורים להיכנס דרך השומר מאותה הכניסה וכך יהיה פיקוח. אבל אין לי את הלוקסוס הזה. אותו תלמיד שרוצה להגיע לבית הספר ורוצה לעשות את זה עם כמה שפחות סיכונים מבחינתו. אז הוא ייכנס מהכניסה השנייה, כי זה מרחק 30 מטר מהבית שלו וגם אם הוא רוצה לעשות את הסיבוב כדי להגיע מהכניסה הראשית אז זה מעמיד אותו בסיכון, כי אין דרכים, אין תחבורה ואין מדרכות.

הדברים והמצבים האלה נשמעים רחוקים אבל זה אמיתי. אין הסעות שמביאות את תלמידים, אין לי את הלוקסוס הזה, אני צריך להמציא לפי תנאי השטח והשטח אומר לי שיהיו שתי כניסות על אף שמשרד החינוך יגיד לי שזה לא תקין ושצריכה להיות כניסה אחת. אז יהיו לי שתי כניסות, אני אציב עוד שומר ואממן את זה בעצמי. לכן, כל הרעיון הזה של ה-16 מיליון שקלים שמדברים עליו הוא פשוט מדכא. אגב, הוועד הארצי העלה את הסוגייה הזאת בעבר במסגרת כל נושא התוכניות, ואמרנו שצריך לתקצב את זה. הצלחנו במה שהצלחנו, היום פחות. אבל זה Must.

אני יכול לנסות לחנך, אני יכול לדבר עם שירין, שניהלה דאז בית ספר, אני יכול לנסות לעשות ולבוא עם כל התוכניות שבעולם, אבל לא די בכך. צריך להציב אנשים שישליטו את הסדר ויראו: ״אני פה״. הנוכחות שלו, אולי לא תעזור בי״ב, אבל בהחלט יכולה לעזור בכיתות ז׳, ח׳. ואסור לי להגיע למצב שאני צריך לקחת מאבטח בעצמי. אסור לי להבטיח שאני לוקח מאבטח מהיסודי, שגם שם זה אגב מתחיל לצערי לקרות. אבל זה לא הגיוני.

תפקיד המאבטח הוא לא רק בכדי למנוע חיכוך בין תלמיד לתלמיד. תפקיד המאבטח הוא גם לדאוג לתלמיד הזה שאבא שלו מיהר ועזב אותו בשער, לקבל אותו ולהכניס אותו בבטחה לבית הספר. אז זה עוד אתגר מסוים. תסלחו לי על האירוניה אבל זה מתקשר לנושא האלימות שעליו אנחנו מדברים. ליד ערה וערערה קרה מקרה רצח לא מזמן, לפני שבוע או שבועיים, המרחק בין מקום הרצח לבין תחנת משטרת עירון הוא פחות מ-100 מטר.

הרוצח לא נתפס ולא יודעים לגביו כלום. יום או יומיים אחרי הרצח, שלוש יחידות של יס״מ ומפקד התחנה, דודו רוזנטל, הופיעו בבית הספר של חטיבת הביניים בערערה, עצרו חמישה תלמידים, אני לא זוכר אם בכיתה ז׳ או ח׳, בטענה שגנבו אופניים בנתניה. תבדקו אותי. זה המצב. הדברים האלה לא ייעלמו, תבדקו אותם ותגלו את העובדות. אני דיברתי עם דודו ושאלתי אותו: ״ככה אתה קונה את אמון התושבים שלי?״ בסוף כולם שוחררו ומה התברר? שמישהו מכר להם את האופניים.

ולמה אני אומר את זה? מה הקשר לסיפור הזה? זה עניין הגישה ודרך ההסתכלות על כל מה שקורה בחברה הערבית. המצב הזה הוא בלתי נסבל. אנחנו כראשי הרשויות לא יודעים מה קורה עם כל האיומים? עם המכרזים? מה קורה עם ראשי רשויות? אנחנו רוצים לבוא ולהגיד שיש ראשי רשויות שרוצים לעבוד, יש מנהלי בית ספר שרוצים לעבוד ויש מנהלי חינוך שרוצים לעבוד.

אנחנו חברה נורמטיבית. התרבות שלנו היא תרבות של טוב. ובתקופה האחרונה מדינת ישראל נעלמה, במכוון או שלא במכוון, גם אם לא במכוון אני לא אפתור אותה מהאחריות. גם אם זה לא מכוון, זו עצימת עיניים ורשלנות, רבותיי, תבחרו איזה מושג שאתם רוצים, אבל מדינת ישראל לא קיימת בסיפור הזה. תודה.

תודה רבה לך. אני חייב לומר לך כמי שהיה ראש רשות של ישוב בדואי, אני מתחבר לחלק לא קטן מהדברים שדיברת עליהם. תודה רבה לך. משטרה ואחר כך המשרד לביטחון לאומי, בבקשה.

בוקר טוב, תומר עובדיה, ראש מדור מוסדות חינוך ובחטיבת האבטחה אג״מ, משטרת ישראל. בהחלטת ממשלה, אנחנו מנחים את כל מוסדות החינוך, בין אם בהנחיות ובין אם בהצבת אבטחה. במגזר הלא יהודי המאבטחים הם בודקים ביטחוניים. אנחנו שמים דגש גדול מאוד על נושא המגזר. יש לנו תפקיד של ראש תחום אבטחת נוסח במגזר הלא יהודי, שבמסגרת תפקידו מבצע ביקורות ובקרות ובוחן את נושא המענה במגזר הלא יהודי חדשות לבקרים, בסיורים ברשויות כאלה ואחרות ומציג לנו תמונת מצב.

תמונת המצב מתחלקת לשניים. למוסדות החינוך המאובטחים בהתאם להחלטת הממשלה כפי שהוצגה פה ולמוסדות חינוך שלא זכאים לכך, לא כי אנחנו לא רוצים לתת, אלא כי החלטת הממשלה 3738, כפי שפרטו פה, מגבילה אותנו. חלק מהסעיפים שם מקצים תקנים אחד לאחד, שזה מה שקיים היום, 529 תקנים וזה בהתאם ליכולות התקציביות. במידה והמחסום הזה ייפרץ, ואנחנו בעד, אז יש לנו את היכולות המבצעיות לפרוס אותם ולהנחות אותם, ויש לנו את הכלים, את הכללים, ואת הסמכויות על מנת להכשיר בהתאמה לדגשים ובמתקנים חדשים. ככה שמבחינת המשטרה - - -

מי מכשיר אותם?

מוסדות להכשרת מאבטחים על פי הנחיות המשטרה. אנחנו חטיבת אבטחה על ידי מדור הכשרות.

ומי זה המוסד הזה?

יש מספר מוסדות אזרחיים שמקבלים תו תקן ומאושרים על ידי משטרת ישראל. הם מכשירים את הבודקים הביטחוניים, במקרה הזה, של המגזר הלא יהודי, ונותנים להם את הכלים ואת כללים לסד״צ, ש - - -

הם מקבלים תעודה שהם כאלה שהוסמכו?

חד משמעית כן. הם מקבלים תעודה שבגבה יש את הסמכויות לבידוק ולחיפוש בכניסה למוסדות החינוך, וחשוב לשים את זה על השולחן, אנחנו ערוכים. וכמו שאמרת קודם אדוני היושב ראש, אין פה בעיה של הצבה, אלא של תקינה ותקציבים. עד כאן.

המשרד לביטחון לאומי, מישהו? בבקשה.

אדווה מובדלי, תקציבי משטרה במשרד לביטחון לאומי. אין לי הרבה להוסיף מבחינה מבצעית מעבר למה שתומר אמר. אני רק רוצה לתקן את מה שנאמר כאן מבחינה תקציבית. בהינתן שהמחסור הוא של כ-300 תקנים למגזר הלא יהודי, אז לפי התחשיבים האחרונים שנעשו התקציב הנדרש הוא כ-19 מיליון שקלים. אם הולכים אחורה להחלטת הממשלה משנת 2011, ומחלקים את התקציב שניתן לתקנים שניתנו, אז צריך לעדכן את זה בהתאמה, כיוון שחלה עליית מחירים מאז. אין לי עוד מה להוסיף.

מה היית רוצה שאני אעשה? איך אני יכול לכפות על המשרד עכשיו את התקנים ואת התקציב הזה?

צריך לעדכן את החלטת הממשלה ולהוסיף את התקציב הנדרש.

יופי, זה בדיוק מה שרציתי לשמוע. בבקשה.

היקף הבקרות שלכם על מוסדות שלא מאובטחים, אמור להיות אותו הדבר במגזר היהודי ובמגזר הערבי?

כן. אבל יש את הרגישויות. יש במגזר הלא יהודי בתי ספר שפשוט נמנעים מבקרה, ואין לי את היכולת לעשות את זה שם אלא אם יש שם מאבטח מוצב, שזה בעצם מישהו שאני הצבתי ואני חייב לפקח עליו על מנת לתכנן, לתקצב ולתת לו את הכלים ואת הסמכויות.

לא, דיברתי על הלא מאובטחים. כי יש איזה נוהל שלכם מנהלי האבטחה, ויכול להיות שזה מחוץ להקשר אז תקן אותי אם אני טועה, שכתוב בו שפיקוח ובקרה אחר יישום המרחב, לבקרה אחת בכל מוסד חינוכי שאינו מאובטח, לחודש. זאת אומרת פעם בחודש, ובמגזר הערבי, אחת לחודשיים.

אז קודם כל, הנוהל שיש אצלך הוא לא מעודכן. יש נוהל שאני חתמתי עליו לפני שלושה או ארבעה חודשים, כשניכסתי לתפקיד ועשיתי יישור קו. גם במגזר היהודי וגם במגזר הלא יהודי, זה פעם בחודשיים באופן אחיד.

אבל זה איפה שיש מאבטח.

לא, גם בלא מאובטח זה פעם בחודשיים. עשינו איזו שהיא אחידות. הורדנו מהמגזר היהודי ועשינו יישור קו בין המגזרים.

אוקיי, יוחאי, בבקשה.

יוחאי וג׳ימה, ראש מנהל ביטחון ותפקידים מיוחדים, מרכז השלטון המקומי. אתה שאלת את נציגת המשטרה מה היא רוצה ממך, אז אני אגיד את זה בפשטות. מאחר והפרידו בהחלטת הממשלה את התקציבים בין המגזר היהודי למגזר הערבי, הפרידו אותם לתקנים מול טייס אוטומטי וגידול טבעי, שקיים במגזר היהודי, אז מה שצריך לעשות זה להעביר את התקציב שקיים עכשיו במגזר הערבי, לסל התקציב שנמצא עכשיו אצל משטרת ישראל גם לגבי המגזר היהודי, עליו להוסיף את התוספתי ולהפעיל שני מנגנונים.

אחד, גידול טבעי. כמו במגזר היהודי גם במגזר הערבי, כל פעם שנפתח בית ספר חדש וכמובן זה בתנאי שהוא עומד בתנאים. וזה פועל על טייס אוטומטי, לא צריך לעשות איזה שהוא תהליך ולשאול האם התקן הזה הוא של המגזר הזה או המגזר הזה, אלא זה תקציב אחד שעובד באותו אופן בשני המגזרים, זה דבר אחד שלם. יש כאלה מודלים, למשל באבטחה של מחלקות רווחה, זה מודל שעשינו לפני שנה וחצי עם משרד הרווחה, בו הציבו מאבטחים ברשויות המקומיות ולא עשו הבדל בין רשויות ערביות או רשויות יהודיות, כולם קיבלו לפי אותו מודל שנקבע.

מה זה מייצר? אמרו פה. זה מייצר איזו שהיא מעטפת, זה משהו אחר שנותן תחושת ביטחון, גם לילדים, גם למורים וגם להורים. משרד החינוך בעצם תומך ככה במרכיבי הביטחון וברשות המקומית וזה נותן משהו אחר, זה נראה אחרת. החשיבות של זה ברורה ואני חושב שזה מה שצריך לעשות, לא צריכה להיות הפרדה. אנחנו לפני כל שנת לימודים, מרכז השלטון המקומי מוציא מכתב לאוצר, כי המשטרה צריכה להיות מתוקצבת, פעם אחת בתוספתי ואחר כך רק צריך לבדוק שהטייס האוטומטי עובד ושהגידול הטבעי הוא בהתאם לזה, כמו במגזר היהודי. תודה רבה.

תודה רבה. עוד מישהו? בבקשה.

בוקר טוב לכולם, אני אתן סקירה קצרה על מה שהיה, על מה שיש היום ועל הצורך. בכובע הקודם שלי הייתי מנכ״ל עיריית באקה אל גרבייה, במשך 15 שנה. במשך 15 שנה אני תקצבתי מאבטחים מתקציב העירייה הרגיל. ברשות שהיא סוציו-אקונומי שלוש, זה היה בלתי אפשרי לפתוח בית ספר בלי להציב מאבטח שיעשה סדר וייתן את המענה. אני לא חושב שיש בר דעת שמאמין שאפשר לפתוח בית ספר בלי שיהיה אדם שידאג לשלום ולביטחונם של התלמידים והמורים. אפרופו מורים, אני רוצה להזכיר לכולם שלפני כמה שנים נרצח מנהל בית ספר.

אני לא יודע למה פותחים את מתן הנשק כאופציה, יכול להיות שזה הפתרון, אבל בן אדם שצריך להגן על ביטחונם של התלמידים, אי אפשר לדעת לאיזה סיטואציה הוא ייקלע, לכן הוא צריך שיהיה לו גז מדמיע או משהו שירתיע כי הוא עלול להיקלע גם לסיטואציה של סכנת חיים. ואז מה? אתה פשוט שם אותו בשער בלי שום אמצעי הגנה? אז זו גם סוגייה שצריך לדון בה. אני רוצה להרחיב, לפני כמעט חודש נרצח מאבטחו של ראש העיר טייבה, שהיה חמוש, והוא נרצח. המאבטח של ראש הרשות, שגם עבד בעירייה, פשוט נרצח.

אני מקשר את זה גם לאלימות בחברה הערבית. כשרוצים להגיע ולרצוח, אז פשוט רוצחים. הפושעים עובדים באין מפריע, אין מה שירתיע אותם, הם לא רואים אף אחד. היום להוציא לפועל רצח בחברה הערבית זה כמו לקנות קופסת סיגריות בקיוסק. זו המציאות שאנחנו חיים בה. ואין תזוזה לא של הרגולטור ולא של מערכות הביטחון, כולם מסתכלים וסופרים. המשטרה מוציאה הודעה על 73, 74, 75 ו-76, עד מתי? למה מחכים? כל הזמן הזה רק מסתכלים על הדבר הזה.

יש עוד נקודה, והיא שהעצמאות של בתי הספר הולכת וגוברת בשנים האחרונות. יש חשיפה לאנשים, לספקים וכולי והדבר הזה גורם למגע נוסף עם אנשים ומגביר את הצורך באבטחה. זה כסף קטן, וחבל שבשנת 2023 אנחנו בכלל דנים בסוגייה הזאת. תודה רבה.

בבקשה גברתי.

אני רוצה ממש לחזק את הדברים שנאמרו. אני רוצה ללכת מפה ולהגיד שתחשבו על זה לעומק. במשך 13 שנה אני עמדתי בפרץ. הגנתי על תלמידים, לפעמים בגופי, מפני הורים, מפני אנשים. לא רוצה שאף מנהל בית ספר בחברה הערבית יעבור את החוויה שאני עברתי. כשעברתי להנהלת משרד החינוך, ל- ׳לב רם׳, ישבתי ובמשך חצי שעה בכיתי מהתרגשות לנוכח האבטחה שהייתה ב- ׳לב רם׳ לעומת מה שהיה לי בשכונת הרכבת, כשניהלתי 1,300 תלמידים ו-120 מורים.

מה שעשיתי שם הרבה יותר חשוב ממה שאני עושה היום. צריך להבין שכשרוצים לחנך דור שלם לתודעה של שמירה על החוק, אז כשיש שומר בכניסה שאומר שהשער נסגר ולא נכנסים יותר, שאף אחד לא יוצא בהפסקה, שאף אחד לא נכנס בשער בית הספר מעבר לשעות בהן כתוב מתי נכנסים ומתי לא נכנסים, שמבקשים אישור מההנהלה באשר למי נכנס בשער ומי לא, ככה משנים תודעה של ציבור שלם.

כמה נכון. תודה על הדברים האלה. עוד מישהו? כן.

שלום אדוני היושב ראש, שמי עוז ארבל. אני עובד כבר 27 שנים במשטרת ישראל, אך הפעם אני לא רוצה לדבר בכובע של קצין במחלקת משאבים. דיברו כבר על המספרים ועל כמות התקנים, שאם יעלו, לא יהיו שמחים מזה יותר מאשר משטרת ישראל. ההחלטה 3738 היא דרמטית, ואנחנו נשמח מאוד שהיא תורחב. בתפקידיי הקודמים שירתי מעל שמונה שנים כמשרת ציבור במגזר הערבי, במזרח ירושלים בדגש על מחוז ירושלים. ואני יכול להגיד לך שבכל מקום שבו היה בודק ביטחוני בפתח בית הספר, כמות האלימות והוונדליזם ירדה באופן דרמטי.

שירין אולי מכירה, מנהלי בית ספר כמו ג׳יהאד חלף או ג׳אדה מחמוד, שהיו איתי בקשר יום יומי, מעידים על זה בצורה הכי ברורה. לכן, אני יכול להגיד מתו עדות אישית שלי, שזה סכומים שלי הם נראים ברי ביצוע, אחד שנתי ודו שנתי. ואם נוכל לקדם גם את ההרחבה של הסעיף הזה אז אני חושב שזה יהיה טוב לכולנו. עד כאן, תודה.

בהחלט. עוד מישהו? יוסף, אתה רוצה לסכם את החלק הזה?

אני חושב שסביב השולחן הזה יש תמימות דעים לגבי חשיבות הנושא. ומה שנשאר זה להבין איך אנחנו בוועדה יכולים לקדם את הנושא, כי זה הזמן, אין לנו הרבה זמן לפעול. אני חושב שיש קונצנזוס בכל הצדדים וצריך לחשוב איך אנחנו נוציא את זה לפועל מיידית, בתקציב הקרוב. דבר נוסף, באשר למוסדות לימוד חדשים שנבנים ושעומדים בקריטריונים, אני חושב אין מקום לאפליה בין מוסד בחברה הישראלית לבין מוסד בחברה הערבית. זה דבר שצריך לסיים במיידית, בלי קשר לפערים. כמובן שצריך לסגור את הפער, אבל בנקודת הזמן הזאת צריך לפעול באחידות כלפי כולם אותו הדבר.

מנהל אגף החינוך בעיריית רהט, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. תודה על ההזדמנות להשתתף בדיון ממשרדי ברהט. תראו, רהט היא העירייה הגדולה ביותר בישראל . כל המכובדים הציגו את הדברים ואת מה שיכולתי להציג גם בעצמי ולכן אני לא אחזור על הדברים. אני חושב שצריך לקדם ולתקצב את זה, כי כל יום יש מקרי רצח בחברה הערבית, לכן מאוד חשוב לקדם את זה דווקא בעת הזו, בה אנחנו מתמודדים עם אלימות מאוד גבוהה בחברה הערבית. אני לא אחזור על הדברים שנאמרו, רק אומר שהכול אמיתי לחלוטין. תודה על ההזדמנות.

אני רוצה לשאול אותך ג׳אמל, כמה תשפיע באמת הפעילות בתוך בית הספר על מה שנעשה ברהט? אני שואל את זה כמי שעד לא מזמן היה שכן שלך. לאורך הרבה מאוד שנים גרתי בבאר שבע, אז אשמח לשמוע ממך, כמה אתה חושב שזה ישפיע?

האחרון שהציג פה לפני, שהציג עצמו כמי שעבד במזרח ירושלים, הוא הציג כמה נתונים. על כך שגם רמת הוונדליזם בבתי הספר ירדה. כמובן שזה נורא משפיע ברמת הנראות של בית הספר וכמה הוא מאובטח. בתוך בית הספר זה יכול להשפיע על הרגשת הביטחון של מי שעובד שם, ובין היתר, על הרגשת ההורים, שהמוסד מאובטח והילד נמצא בידיים בטוחות. בשנתיים האחרונות היה ניסיון לרצוח מנהל בית ספר, הייתה מנהלת בית ספר שחוותה אלימות והיו מורים שהותקפו בתוך שטח בית הספר, אז זה יכול להשליך רק לחיוב על כל מה שנקרא בית ספר ומערכת החינוך.

תודה רבה ג׳מאל. שלום מחמוד, בבקשה.

תודה אדוני היושב ראש ותודה לכל המשתתפים. אני רוצה להתייחס לנקודה שיכולה לעזור לנו להבין ולראות את התמונה האמיתית של מה שקורה בבתי הספר בחברה הערבית. יש בתי ספר שהם פרטיים, מה שנקרא מוכר לא רשמי, ואני יכול להעיד על הנושא הזה מהעיר נצרת בה עבדתי לאורך שנים, שכמעט בכל בתי הספר המוכר לא רשמי בנצרת, יש אבטחה שממומנת על ידי בתי הספר או על ידי הבעלים והנתונים מראים שזה מאוד עוזר לצמצום תופעות של וונדליזם ואלימות, וגם מסייע לבית הספר לנהל את הדברים בצורה תקינה וטובה.

לדעתי שווה לנו ולמשרד החינוך לבדוק ולהשוות כדי לראות מה היא ההשפעה הצפויה מכל הנושא הזה. מה שבטוח זה שאני מסכים עם כולם שבתי הספר הם שמיועד לאלימות, בעיקר בקרב תלמידים בחטיבות הביניים ובתיכונים. אני לא רוצה לדבר במספרים בנוגע למקרי הרצח כי אין לנו נתונים, אבל מה שבטוח זה שהם מחזקים את הפעילות של חלק מארגוני הפשיעה. ארגוני הפשיעה מזהים את הפוטנציאל ומגיעים לתלמידים המנותקים, שלא נמצאים באופן סדיר בבתי הספר, ויש כאלה כמובן.

לכן אני חושב שהדיון הזה הוא חשוב מאוד, הסוגייה הזאת היא חשובה, אבל עדיין, לדעתי צריך להעמיק בה. מה שבטוח זה שהמדינה ומשרד החינוך, לא יכולים להפקיר את הנושא הזה ולהשאיר את נושא האבטחה בבתי הספר ללא מענה. בייחוד לאור התקופה הכול כך קשה שאנחנו נמצאים בה, כפי שדיברו כבר כל הדוברים, שיכולה רק ללכת לכיוונים הרבה יותר חמורים ברגע שבתי הספר יהיו ללא אבטחה. האבטחה עוזרת לא רק לבית הספר עצמו, אלא גם מסייעת לחיזוק תחושת הביטחון הכללית ביישובים.

האבטחה בבתי הספר תסייע לחיזוק תחושת הביטחון של האזרחים הערבים בישראל, שזו גם נקודה מאוד חשובה ששווה להשקיע בה. אם אנחנו מדברים על תיקון גורמי העומק, אז זה לא רק מה שהמשטרה צריכה לעשות, אז זה מאוד מאוד שווה. אז אני חושב שההצעה של חבר הכנסת יוסף עטאונה צריכה להתקדם ואני קורא לכל חברי הכנסת לתמוך בה כדי להביא לפחות לפיילוט, אם בחברה הבדואית ואם בחטיבות ביניים מסוימות בבתי הספר.

נקודה אחרונה שלדעתי היא מאוד חשובה היא שראשי הרשויות מודעים לחשיבות ההשקעה בחינוך, ואני חושב שיש כאלה שיחליטו גם להשקיע יותר במה שנקרא ה- matching. אבל אני חושב שהמדינה ושמשרד החינוך צריכים לקחת את העניין הזה לידיים. לא יעלה על הדעת שרק 20% או אפילו פחות, מבתי הספר מאובטחים. ואם המדינה תשקיע בנושא הזה עכשיו, היא תחסוך בהמשך הרבה כסף שילך על טיפול בפשיעה. וכמובן שגם זה משהו שמאלץ את המדינה להוציא הרבה כסף.

אז כדאי להתחיל במשהו ראשוני, בפיילוט בחטיבות הביניים ובתיכונים או בחברה הבדואית. וכפי שציינתי בהתחלה, שווה לבדוק את המצב בבתי הספר המוכרים הלא רשמיים, שרובם מאובטחים על ידי בעלי בתי הספר, ולשמוע ממנהלי מחלקות החינוך בחברה הערבית, על האופן שבו זה כן משפיע על תחושת הביטחון הכללית בחברה.

חבר הכנסת סימון מושיאשווילי, בבקשה.

בוקר טוב. שאלה לי אליך. אנחנו בדרך כלל ממליצים לא לקחת את העבודה הביתה. אבל מה האחוזים שבהם, כשנניח מתרחשת קטטה בין שני תלמידים, זה זולג למשפחות אחר הצהריים?

תשמע, קודם כל, כשאני מדבר על אירועי האלימות אני לא מדבר על הפשיעה, אבל זה גם יכול להתגלגל לשם. אני יכול להעיד על הכפר שלי ועל כפרים אחרים שאני מכיר, וזה נושא שעסקתי בו ואני עוסק בו כל הזמן, שהרבה מבעיות האלימות בישובים מתחילות בבתי הספר. מתחילים בקטטה בין שני ילדים על משהו ממש קטן וזה יכול להגיע למשפחות, שיכולות לנסות להיכנס אחר כך לבתי הספר ואף להכות תלמידים ומורים. זה קרה.

אנחנו לא מנחשים פה שום דבר. מה שקורה בתוך בית הספר הוא בעצם מראה למה שקורה בחברה הערבית. כשיש אירוע, במיוחד כשיש משפחות מסוכסכות על רקעים שונים, על פוליטיקה או על דברים אחרים, אז בית הספר הוא מוקד. ובגלל שבית הספר הוא מוקד לדברים אחרים צריך לטפל בו, וזה כן גם יכול להתגלגל מבית הספר לשאר הזירות בישובים.

מחמוד, זהו? מישהו רוצה לשאול את מחמוד משהו? אז תודה רבה על דבריך החשובים.

מחמוד ניהל בעבר את מחלקת החינוך הבלתי פורמלי בעיריית נצרת. הוא קרימינולוג והוא רכז של הוועדה הארצית בכל הנושא של האלימות, הוא איש מאוד מנוסה שלמד את הדברים לעומק. אני רוצה להשלים את הדברים לשאלה, זה בהחלט יכול לקרות וזה קורה, אבל הבעיה שלי היא לא שם. פעם, בתוך החברה הערבית, גם אם סכסוך בין תלמידים שהיה מנסה לגלוש לתוך המשפחות או משהו מהסוג הזה, אז היו מתערבים אנשים טובים ופותרים את זה בקלי קלות.

היום מי שפוטר את הסכסוכים האלה זה בהתחלה החיילים של ארגוני הפשיעה, אחר כך נכנסים מפקדי העל ואז הם פותרים את הבעיה. אבל הם לא רק פותרים את הבעיה אלא גם גובים את המחיר. אם זה לא בכסף אז זה בנוחות. והרבה מהצעירים היום נכנסים אל העולם הזה גם כי הם מפחדים ומרגישים שאין להם ברירה וגם כי אם הם כבר רוצים, הם לא מצליחים לצאת. אז מדובר במעגל בלתי אפשרי.

פעם, בתור ראש רשות, יכולתי בסכסוכים כאלה לעשות הרבה יותר ממה שאני יכול היום, והדעה שלי ושל מכובדים אחרים בקהילה נחשבה בעבר יותר והיום היא פחות. ולכן, צריך לראות את התמונה בצורה כוללת. בהחלט צריך גם לנסות לפתור את הבעיות בצורה נקודתית בתוך בתי הספר על מנת לנסות למנוע חיכוך, וונדליזם וכולי, אבל זה חלק מ - - -

אתה גם תהיה פה בדיון הבא?

נגזר עליי שכן.

חשוב לי שתדבר שם על איבוד המעמד של המנהיג. אני מאוד אשמח.

אני באתי במיוחד בשביל שני הדיונים האלה.

כן, בבקשה.

אני רוצה לתקן פה את מחמוד. לא צריך שום פיילוט, נעשתה עבודה לפני 11 שנים וזה עובד באופן פנטסטי. דבר נוסף, אין אבחנה בין מוסד רשמי ולא רשמי, לא במגזר היהודי ולא ב-529 התקנים. אני מזכיר לכולנו ש-60% ממוסדות הלימוד במדינת ישראל הם מוכר שאינו רשמי, כך שזה לא משנה, כולם מקבלים את האבטחה. בנוסף, הוא חזר ואמר משרד החינוך והוא טעה.

החלטת הממשלה קובעת שהאחריות הינה של המשרד לביטחון פנים באמצעות משטרת ישראל ושיקולי המבצעים. ואם שיקולי המבצעים אומרים כאן שצריך, שזה נכוו וחשוב, אז צריך לעשות רק שתי פעולות פשוטות. תיקון החלטת ממשלה 3738, להוסיף לשם את התקציב ולהפסיק את המנגנון הזה, בו כל פעם נפתחת החלטה לגידול טבעי, ובזה נגמר העניין.

אפשר לעשות את זה בשנה ואפשר בשנתיים, זה לא משנה, העיקר הוא לשנות את זה. כי המנגנונים של משרד החינוך ושל המשטרה עובדים. אני אתן דוגמה, יש קב״ט בכל מוסד חינוכי, במגזר הערבי וברשויות המקומיות. הרי יש לנו רכז ביטחון וחירום בית ספרי, שמקבל 6% גמול, עושים אבחנה בין מגזר ללא מגזר. בכל מוסד יש תקן שמקבל את הכסף, לכולם. לכן, זה הדבר היחיד שנשאר בפער והגיוני שצריך לסגור אותו.

הנקודה הובנה אריה. עוד מישהו? יוסף? אני חייב לומר לכם שאני הרבה יותר שמח על קיום הדיון הזה עכשיו, הייתי שמח מראש, אבל עכשיו הרבה יותר. כי שמעתי הרבה מאוד דברים מאוד חשובים, בדרך שלי לגבש את ההמלצות ולהעביר אותן אל המשרד לביטחון לאומי, כי הוא זה שאמור להוביל חלק מהשינויים שאתם הצגתם פה. אני רוצה שתבינו שהעמדה שלי לפחות, כיושב ראש הוועדה, היא ההבנה שמורים ומנהלים מייצגים משילות.

זו היא נקודת הפתיחה, שאם כולנו נבין אותה, אז נבין כמה כוח וכמה סיוע צריך לתת לאנשים האלה, כדי שיוכלו להביע את המשילות שלנו כממשלה, זאת אומרת, אלה נציגים שלנו. וזה שאני לא שר החינוך זה לא אומר שאני לא צריך לדאוג למקום הזה, להפך, אני צריך לדאוג לו. אני חושב שמערכת החינוך בכלל, היא ערך מאוד מאוד משמעותי שמשפיע על ההתנהגות הקהילתית. אני אומר לכם את זה, השאלה ששאל פה חברי, ידידי ואוטוטו גם מחליפי, אני עוזב לשבועיים בערך וחבר הכנסת סימון יחליף אותי, השאלה שלו הייתה חשובה.

כי אני חוויתי את זה בהיותי יושב ראש ועדה ממונה בטובא זנגריה, אירוע שמתחיל בבית ספר לא נגמר בבית הספר, אלא במקומות אחרים והוא עלול לגרור את כל הישוב למאבק הזה בין שני תלמידים, שהתחיל על כלום, שמתפתח למקומות אחרים, חמולתית, קהילתית, שכל אחד יקרא לזה איך שהוא רוצה. לכן, החשיבות הרבה הזאת של להקנות בתוך בית הספר את אותם סימנים של משילות, של ריבונות, של חינוך ושל ערכים. זה אולי יישמע מוגזם, אבל אותו אחד או שניים שמאבטחים את אותו מוסד חינוכי יכולים בהחלט להשפיע על זה.

אני אמליץ למשרד לביטחון לאומי מספר המלצות והן: הרחבה של החלטת הממשלה. אני לא בטוח שצריך ללכת על החוק, אנחנו עוד נשב עליו ביחד. השלמת התקנים והאיוש, כדי שבסופו של דבר נצליח לתת מענה. ואם נרתום לזה גם את הטכנולוגיות שאנחנו שמים בכל מיני מקומות כאלה, אז נדמה לי שהתמונה השלמה גם תיתן תחושת ביטחון גם תיתן תחושת אמון.

בתהליך שקרה לאורך שנים, בו המנהיגות בעצם הלכה ואיבדה את מעמדה, אני רוצה למצוא את הדרך להחזיר את זה בדרך אחרת, לא פחות חשובה. אני מקבל את ההמלצה לחליף נשק, אם לא רוצים לירות שם בנשק אז אולי ניתן משהו אחר, גז, או טייזר או כל דבר אחר, המשטרה תחליט, אני מבין בזה פחות.

בודק ביטחוני מצויד בגז - - -

מצוין. אז אם חדרתי למקום שכבר יש בו פתרון אני מייד יוצא ממנו.

אם אפשר להעיר, כבוד היושב ראש. אתה ציינת שהרחבת החלטת הממשלה לא תבוא לפתחנו. מי שהוביל את החלטת הממשלה המקורית היה משרד החינוך, כך שאני חושבת שצריך לרתום להחלטה גם אותם.

גם אותם, ברור. אני אחבור גם ליושב ראש ועדת החינוך ונראה איך אנחנו עושים את זה ביחד. יש לנו פה עניין משותף, זו לא עבודה פרטית של אף אחד. אני חושב שהדין של מוסדות ישנים ומוסדות חדשים הוא אותו אחד. בסופו של דבר, בואו לא נמחק את המציאות שבה אנחנו חיים. לנראות יש הרבה מאוד משמעות, על הכול. ואני חושב שהדבר החשוב ביותר זה שהנראות תורמת לתחושת הביטחון ואני רוצה לעשות את זה מנקודת מושבי כרגע, כיושב ראש הוועדה לביטחון לאומי. תודה רבה לכם.


הישיבה ננעלה בשעה 11:01.