פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



29
הוועדה לביטחון לאומי
03/05/2023


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 18
מישיבת הוועדה לביטחון לאומי
יום רביעי, י"ב באייר התשפ"ג (03 במאי 2023), שעה 9:00

העלייה במקרי אלימות כלפי להט"ב – של ח"כים מירב כהן, יוראי להב הרצנו, נעמה לזימי, אפרת רייטן-מרום, נאור שירי, שרן השכל, שרון ניר, עופר כסיף

חברי הוועדה: צביקה פוגל – היו"ר
מירב בן ארי
יוראי להב הרצנו
שרן מרים השכל
אפרת רייטן מרום
נאור שירי

מאיר כהן
מירב כהן
נעמה לזימי
שרון ניר
גלעד קריב

סוזי בן עזרא - מנהלת, תחום פיתוח ושיקום רב״ק בל״מ, המשרד לביטחון לאומי

רועי בורלא - רפ״ק, מדור חקירות משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

רחלי צימבר - רפ״ק, תחום קהילת להט״ב משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

איריס בן יעקב - ממונה יחידת חינוך למיניות ומניעת פגיעה, משרד החינוך

מירי כהן - מנהלת תחום בכיר קשרי ממשל ותוכניות לאומיות, משרד הבריאות

יואב אנקרי - מנהל תחום להט״ב יוצאים בשאלה, משרד הרווחה

ד"ר סיגל גולדין - ראש מכון מחקר, המכון הישראלי לחקר מגדר ולהט״ב

מור נהרי - מנכ״לית, ארגון חוש״ן

לינור אברגל - מנכ״לית, ארגוני להט״ב

רן שלהבי - מנכ״ל, האגודה למען הלהט״ב

רונית ארנפרויד - מנכ״לית, עמותת תהל״ה

אמונה קליין בר-נוי - מנהלת, תחום קהילה, הבית הפתוח בירושלים לגאווה וסובלנות

אבית ברששת - מנהלת, מערך מיצוי זכויות, האגודה למען הלהט״ב

עודד יצחק נוראני - נפגע עבירה, אגודת ההומואים, הלסביות, הביסקסואלים והטרנסג׳נדרס

פליפה בישוף - נפגע עבירה, אגודת ההומואים, הלסביות, הביסקסואלים והטרנסג׳נדרס

שובל חכמון - נציג, האגודה למען הלהט״ב

דוד אדרעי - 'מיס דובדבן'

שובל יהודית - 'מיס דובדבן'

קרן רוט - עו"ד, ייעוץ וחקיקה פלילי, משרד המשפטים

מירי פרנקל-שור

לאה גופר

חבר המתרגמים: שיר קרספין



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת, ייתכנו אי דיוקים והשמטות.



העלייה במקרי אלימות כלפי להט״ב – של ח״כים מירב כהן, יוראי להב הרצנו, נעמה לזימי, אפרת רייטן-מרום, נאור שירי, שרן השכל, שרון ניר, עופר כסיף.

מכובדיי, לילה לא שקט עבר על חלק מתושבי מדינת ישראל. גרתי בעבר באזור, שירתי בעבר באזור, אני דיברתי עם חלק מהתושבים שם הבוקר והתחושות שם הן תחושות מאוד קשות. לא כיף ללכת לישון בלילה עם רקטות ולקום לבוקר עם רקטות, והילדים לא זוכים שם, לצערנו, לשגרת חיים נורמלית. אני מקווה שאנחנו נדע לשנות את המציאות הזאת, אבל חשבתי שנכון, לפחות הבוקר, לפחות להזכיר ולהיות שותפים, למה שעובר על התושבים.

אני רוצה להזכיר לכולנו דבר שאני מניח שכולנו נסכים עליו, אבל חשוב להזכיר אותו, שנטייה מינית וזהות מגדרית, לא אמורים להוות איזה שהוא גורם להתעמרות שלטונית מסוג כל שהוא. נדמה לי שכולנו יכולים להסכים על העניין הזה, וכשאלה דברי הפתיחה וכשזו גם דעתי הפרטית, אז קיבלנו לפני משהו כמו חודש, נדמה לי, באפריל, משהו כזה, את הבקשה לקיים את הדיון הזה, לא היה שום ספק שנקיים אותו.

הבקשה הוגשה על ידי חברת הכנסת מירב כהן, יחד עם עוד שבעה חברים נוספים, סך הכול שמונה אנשים שהגישו את הבקשה לדון בנושא העלייה במקרי אלימות כלפי קהילת הלהט״ב. חשבתי שיהיה ממש לא נכון לדחות את זה עוד, כי נדמה לי שאוטוטו, מתקיים מצעד הגאווה. אז על אחת כמה וכמה חשוב לדבר על זה. המטרה של הדיון הזה היא לגבש המלצות שנעביר מפה, מהוועדה, אל הגורמים המוסמכים, לאיך לנהוג ומה נכון לעשות בתקופה הקרובה, כדי לאפשר לחברי הקהילה הגאה להנות מאותו שקט שמגיע לכל אחד מאיתנו כתושב.

אז אנחנו נאפשר למירב להציג את הבקשה שלה, אנחנו נאפשר לכל אחד פה להביע את דעתו, נכבול את זה בלוח זמנים, כי בסופו של דבר בשעה 10:58, אני מנצל את סמכותי ודופק עם הפטיש על השולחן, כי בשעה 11:00 אנחנו צריכים להיות במליאה ואין לי כוונה לאחר את ההגעה למליאה. אז שיהיה לנו דיון מוצלח, חברת הכנסת מירב, בבקשה.

אז קודם כל תודה רבה לך כבוד היושב ראש, על הנכונות לקיים את הדיון הכול כך חשוב הזה, ותודה לשותף שלי לדרך, יוראי. בחודשים האחרונים אנחנו עדים לעלייה דרסטית, מאוד מדאיגה, של מקרי אלימות כלפי חברי קהילת הלהט״ב. אגב, האלימות במדינה היא במצב מטריד מאוד באופן כללי. אנחנו יודעים על 81 נרצחים, יש בפנים חברה ערבית, נשים ובאמת הרבה מאוד מקרי אלימות. אבל אנחנו גם רואים עלייה, אם אנחנו מסתכלים למשל על חודש מרץ האחרון אל מול חודש מרץ אשתקד, על פי נתוני האגודה, זו עלייה של 400%, זאת אומרת שיש פה מגמה קשה.

אני רק רוצה לתת ככה כמה דוגמאות כדי להבין עד כמה אלה פשעי שנאה לכל דבר ועניין. לנפץ חלון של בית מגורים של זוג גאה שתלה דגל גאווה בחלון ביתו, לשבור תריס של בית שבו גר זוג להט״ב, לרסס כתובת ׳כהנא חי׳ על מרכז של הקהילה הגאה בתל אביב, זריקת ביצים על אנשים, לחטוף לאנשים דגלים כשהם צועדים איתם. עכשיו, זה לא צמח משום מקום, אוקיי? אני חושבת שיש פה גם ברקע אמירות להט״בופוביות של נבחרי ציבור.

אני חושבת שעצם העובדה שחוק האפליה בשירותים הופיע בהסכמים הקואליציוניים של הממשלה, גם אם החוק הזה לא עבר ואני מקווה שהוא גם לא יעבור, אני חושבת שעדיין יש לו משמעות גם מבלי שהוא עובר, כי אנחנו רואים שהמסר הזה עובר ויש לזה נזק אדיר. כפי שציינת כבוד היושב ראש, בחודש יוני יתחיל חודש הגאווה, ב-1 ביוני יש כבר את מצעד הגאווה בירושלים וזה ישטוף את כל המדינה עם מצעדי גאווה גדולים ומכובדים. אני דואגת.

אני חושבת שהמשטרה צריכה להיערך לזה ביתר שאת, שלא נראה מקרה אלימות נוספים, אנחנו עוד עם הטראומה הקשה של רצח שירה בנקי, זיכרונה לברכה. ואני מאוד מאוד מודאגת. בעיקר כאשר אני שומעת על תיקים שנפתחו לאנשים שביצעו עבירות ובכל זאת התיקים נסגרו. אני הייתי שמחה מאוד לשמוע על העניין הזה. זו בטח לא הדרך לייצר הרתעה, וחייבים להתייחס אל המקרים האלה כאל פשעי שנאה לכל דבר ועניין, זה לא צומח משום מקום.

כמובן שבראייה ארוכת טווח הפתרון הוא חינוך לסובלנות ולהכרה באחר, אבל כאן, מבחינתי, אנחנו חייבים לספק לאנשים האלה הגנה, כי לא יכול להיות שאנשים לא יחיו בביטחון בארצם שלהם. אז תודה רבה על קיום הדיון החשוב הזה, תודה לכל חברי הכנסת שבחרו להגיע ולקחת חלק בדיוק ואני מקווה שנצא מכאן עם מסקנות אופרטיביות ופשוט נציל חיים. תודה.

לפני שנעבור להתייחסויות של הגורמים המקצועיים, אני מבקש מחברי הכנסת לומר את דברי הפתיחה שלהם. אני מזכיר לכם שיהיו לכם גם דברי סיכום, אז לא לסכם כבר עכשיו.

תודה רבה אדוני היושב ראש, חבר הכנסת פוגל, על הנכונות שלך לקיים את הדיון הזה בטווח קצר ותודה רבה לשותפתי חברת הכנסת מירב כהן. מאיר כהן ואפרת, תודה רבה על הנוכחות שלכם. אנחנו כולנו עדים לעלייה החדה באלימות כנגד הקהילה הגאה בתקופה האחרונה, בפרט במדינת ישראל ביחס לשנה הקודמת. ואדוני, חרף דברי הפתיחה שלך אני חושב שצריך להגיד את האמת. והאמת היא שההסטה הפרועה מגיעה ממסדרונות הממשלה, על ידי שרים מספסלי הממשלה, על ידי חברי כנסת בכירים בקואליציה.

יש לנו שר אוצר שמתגאה בהיותו הומופוב גאה. יש לנו שר שאחראי על הביטחון האישי, והוביל בעצמו את מצעד הבהמות מול מצעד הגאווה בירושלים. יש כאן אנשים בקואליציה שמכינים רשימות שחורות של להט"בים כדי להזהיר את הציבור מפניהם, שמדברים על החרמה של להט״בים מבתי עסק במדינת ישראל בחוק, שמדברים על מניעה של טיפול רפואי מחברות וחברי הקהילה הגאה, יש לנו שר מורשת שכתב מדריך לזיהוי של טרור להט״בי והדרכים שלפיו להיאבק בו.

המשמעות הישירה של דברי ההסתה היא פגיעה ואלימות קשה נגד חברי הקהילה הגאה, ולא פחות מכך, פגיעה בתחושת הביטחון של כל אחד ואחת מאיתנו. אני מצפה מהמשטרה שתיאבק בצורה נחושה וללא פשרות באלימות הזאת, שכפי שחברתי ציינה, מדובר בפשעי שנאה ללא יוצא מן הכלל, ושום דבר חוץ מטיפול נחוש ועקבי באלימות הזאת, לא יחזיר את תחושת הביטחון. דבר אחר, הוא להתיר את הדם של חברות וחברי הקהילה הגאה בישראל.

ובהקשר הזה, מאחר ומדובר בדיון שבו אנחנו נבקש דין וחשבון על האופן שבו אתם מתמודדים עם התופעה הזאת, אז אשמח לשמוע ממשטרת ישראל מה הם הנתונים שיש לכם. אני מניח שיש לכם איזה שהוא מעקב על פשעי השנאה שמתרחשים במדינה, ובתוך פשעי השנאה, אני מניח שאתם מסווגים את הפשעים כנגד להט״בים באופן ספציפי, אז אשמח להבין איזה נתונים יש לכם? האם גם אתם מזהים עלייה בפשעי השנאה נגד הקהילה הגאה?

השאלה השנייה שאני ארצה לדעת לגביה, היא איזה צעדים המשטרה עשתה ועושה על מנת למגר את התופעה של פשעי השנאה הללו? האם חסרים לכם אולי משאבים או כלים, מהכנסת או מהממשלה, על מנת לפעול ביתר נחישות כדי לטפל בנושא? כשאני מדבר על נתונים אז אני מתייחס לכמה תיקים נפתחו? כמה תיקים נסגרו? יושבים כאן אנשים שחוו ממש לאחרונה פשעים כנגדם בגלל היותם להט״בים, והתיקים נסגרו, האם הם נפתחו מחדש?

אנחנו נשמח להבין כמה פושעים הועמדו לדין? כמה כתבי אישום הוגשו? כמה תיקים נפתחו ונסגרו? אנחנו לא הולכים להסיר את עיננו מהאירוע, כי כל דבר אחר פשוט יהיה להסיר את תחושת הביטחון ולהתיר את הדם, ואני חושב שכולנו צריכים לפעול ביתר נחישות בנושא הזה, אז תודה רבה.

תודה רבה לחבר הכנסת יוראי להב הרצנו. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, בבקשה.

קודם כל תודה רבה על הדיון הזה, ולחבריי וחברותיי היקרים. אני מוכרחה לומר שאני מלאה זעם, באמת מלאה בזעם. כי כשאני רואה בחוץ את הקמפיין האבסורדי והמביך ומעצבן, של אזרחים סוג ב׳. ואני שומעת ורואה את מצבם להט״בים במדינת ישראל, אז אני שואלת עד כמה ה- Gaslighting יכול להיות מטורף? המציאות שלנו היא כבר מטורפת ואנחנו חיים במציאות מקבילה.

ככל שנמשיך ונשמע ביטויים נוראיים שממש הופכים את הלהט״בים במדינת ישראל, Per say, לאזרחים סוג ב׳, ואנחנו נמשיך ונשתוק לדבר הזה, אז אנחנו נותנים את ידנו לפגיעה אנושה, ובאמת זו פגיעה אנושה שיכולה לעלות במחיר של חיי אדם ונפש, עד כדי כך. אם יש כאן אנשים ואוכלוסיות שצריכות לצעוק ולזעוק, זה האנשים שאנחנו יושבים עכשיו ומדברים על הזכויות שלהם ועל המעמד שלהם. ועד היום המעמד של האזרחים האלו הוא אינו שווה.

כשאנחנו מסתכלים על מספר מקרי האלימות, כולנו כבר קיבלנו את הנתונים ותכף בטח נשמע אותם גם פה. וכן גם על מה שאנחנו שומעים, על היחס של המשטרה, שיכול להיות שבודקים את הדברים, אבל כשאני שומעת שנסגרים תיקים למרות שיש סרטונים, ולמרות שרוצים לפתוח את התיק, אז מה קורה כאן? כשאני שומעת על עומר בר לב, השר לשעבר, שהיו לו הנחיות ברורות, הנחיות לבצע סיווג על העברות על מנת לבצע מעקב על סוגי העברות השונות ולפעול למיגורן בצורה הנכונה ביותר.

האם ההנחיות האלה מתבצעות? האם אתם מסווגים את הדברים כפי שהורה השר לשעבר? יש כמויות של התבטאויות, שגם עם נתניהו שנכנס עכשיו לתפקידו וטען ימים ספורים אחרי הבחירות, אחרי שאבי מעוז אמר שהוא הולך לבחון את האמצעים המשפטיים לבטל את מצעד הגאווה. ומיד ראש הממשלה אמר שהסטטוס קוו לא ישתנה.

זה מאוד יפה ששומעים קול אחד קטן שאומר שהסטטוס קוו לא ישתנה, אבל מאז, רק כמה דוגמאות שאספנו הבוקר: היה לנו את הרשימות השחורות, רק לפני כמה ימים הייתה האמירה שלו על יושב ראש הכנסת: ״התמלאתי בושה וכאב שמכריזים לעיני כל העולם על יושב ראש הכנסת ובן זוגו, כאילו שמדובר בנורמה יהודית אותנטית ומקובלת״. רק עכשיו, כשהוא דיבר וראיתי שגם יצאה הוראה, על שיוני הטפסים של הורה אחד והורה שתיים.

״מעניין את הסבתא שלי הומואים״; ״מסיבת הדבקה עצומה שהתחילה את הגל הזה של הקורונה״. מה זה? גם אם לא משנים פסיק בחוקים שלנו, ברור שהלך הרוח, ברור שהתפיסות האלה, החשוכות, המפלות והמסיתות, יהיו להן תוצאות בשטח. ואחר כך אנחנו מתפלאים למה זורקים אבנים? למה תולשים דגלים? למה אנשים מקבלים קללות וכל מיני דברים כאלה ביום יום? זה הלך הרוח. ככה זה משתקף.

ומפה ועד להעביר חוקים איומים כמו שקרה במדינות אחרות שאנחנו לא רוצים להיות כמוהן, לא כמו הונגריה ולא כמו פולין, שיש אזורים שלמים שהם נקיים מהומואים, הדרך יכולה להיות קצרה מאוד. אז אנחנו מקיימים את הדיון הזה ושוב תודה לך אדוני היו״ר שאתה מקיים את הדיון הזה. הדברים האלה חייבים להיאמר ברור, חייבים להיות על השולחן, אסור לטאטא אותן, מפני שבסוף זו דרך לאלימות. אנחנו בעד שיוון, זה צריך להיות ה-א׳ ב׳, כתבנו את זה במגילת העצמאות שלנו. שיווין זכויות גמור, וכאן זה מתחיל. תודה רבה.

תודה רבה לחברת הכנסת אפרת רייטן מרום, ובבקשה, חבר הכנסת מאיר כהן.

תודה רבה אדוני היושב ראש. הישיבה הזאת לא תשנה לא את דעתו של אבי מעוז ולא את דעתו של סמוטריץ, לא תשנה. הם חיים בתוך הקהילה שלהם. אבל הקולות הליברליים שלנו הם הרבה יותר חזקים מהם, גם פה בכנסת. אנחנו צריכים לחלק את הנושא הזה לשני מישורים. מישור אחד בכנסת, שברור לנו מה אנחנו עושים וברור למחאה, ולראות דגלים של הקהילה בתוך המחאה, אין דבר שיותר משמח אותי מזה, כי זה חלק מהניסיון לשנות את פניה של המדינה הזאת.

והמישור השני זה המישור של המשטרה, חברה, אני מקבל דיווחים מה קורה בפריפריה בפגיעה בלהט״ב. חשבתי, כמי שניהל בית ספר כל כך הרבה שנים, ושם עברנו את זה, תלמידים שלי לשעבר חיים בתוך הפריפריה ומנהלים משפחות של הקהילה והכל בסדר, שהיום מרגישים את עצמם בנסיגה מוחלטת. ושם, אדוני, זה חלקה של המשטרה.

ולכן השאלות שהופנו לשאלה הן השאלות. יוראי, אנחנו יכולים לאסוף נתונים כמה שאנחנו רוצים, אבל כשמישהו שובר את התריסים בתל אביב לזוג להט״בים והם מתראיינים כשהם בוכים, והתמונה היא מאוד קשה. כשאני ראיתי את זה, אני חייב להגיד לך שהרגשתי איום ונורא. לראות זוג שצריך תוך כמה שעות לחפש לו דירה. ולראות את הפרחח העבריין הזה חוזר אל הרחוב לקחת את הדברים והמשטרה אומרת: ״כן, הוא בא לקחת את הדברים שלו״.

וזה הסיפור שלכם, ואני יודע, אתם לא בחזקת נאשמים כאן. אני יודעת שאתם מתוחים על כל הארץ ואני יודע שאתם עובדים כל כך קשה. אבל חבר'ה, בתוך כל העבודה הקשה יש רגעים בהם אתה צריך להגיד: ״פה אני נותן עדיפות״. כי אחרת החיים של בני הקהילה יהיו קשים במדינה הזאת. אז אנחנו נעשה את מה שאנחנו עושים. אדוני היושב ראש, אני מציע שהחלטת ההמשך, אתה יכול לקבל את זה אבל את סוברני ואני מכבד אותך, תהיה שהמפכ״ל מגיע לפה ביחד עם נציגי הקהילה, אצלך, ואם אכן השר לביטחון לאומי רציני, שיבוא להגיד את דברו כאן.

אגב, זה כאילו דיון של האופוזיציה אבל - - -

זה דיון של כל המדינה. כמו שאמרה אפרת על מה שקורה בהונגריה. אני מכיר אנשים שגרים בהונגריה שאמרו לי שלפני שנה לא חשבו שזה יקרה. כולם אמרו, מה פתאום, זה לא יקרה. גם פה אנחנו צריכים לשלב ידיים, הליברליות פה בכנסת, המחאה בחוץ ואדוני היושב ראש, זאת ועדה מאוד מאוד חשוב, אז לקרוא למי שצריך ושהוועדה תטיל על המשטרה, על המפכ״ל ועל השר, להציג מתווה של פתרון תוך שבוע שבועיים, לא יותר. תודה אדוני.

מצער שאין פה חברי קואליציה, למעט יושב הראש.

מה זה למעט?

אתם הרי יודעים שיש גם בקואליציה אנשים שתומכים בזה.

אנחנו צריכים אותם פה.

אנחנו פה.

לא אתם. אתה כאן.

תאמיני לי אפרת, שאני מייצג אותם.

לא, הם צריכים לבוא גם.

זה מאוד מצער.

את צודקת.

יש חשיבות גדולה לבוא ולראות. כי באמת לא מדובר באופוזיציה וקואליציה, מדובר בנושא חשוב.

אני מקבל את ההערה והיא תועבר למי שצריך. לפני שאנחנו עוברים לגורמים הרשמיים, יש פה מישהו מהנוכחים שהוא לא רשות והוא לא גורם רשמי, שרוצה לומר משהו לפתיחה? בבקשה, שם וכתובת.

אני עודד, זה בן הזוג שלי פליפה. אנחנו הותקפנו בערך לפני שבוע וחצי או שבועיים בדירה שלנו. יש שכן שהטיל עלינו אימה והטריד אותנו הרבה זמן לפני התקיפה הזאת. עד שזה הגיע לנקודת רתיחה שבה הוא החליט שהוא לא מסוגל יותר לחיות ליד זוג להט״בים, ואפילו מרגיש מאוים מזה שגרים לידו זוג Gays. זה היה בוקר נורמלי ורגיל, בלי שום התגרות, לא שזה מצדיק משהו. הבחור ניפץ לנו את התריסים, הכריז שהוא רוצה להרוג אותנו, שהוא שונא Gays, זה גם מצולם ומתועד. אמר שהוא שונא Gays, לא סובל Gays ומעוניין להרוג אותנו, מעוניין לרצוח אותנו.

בנקודה הזאת הבחור נעצר ושוחרר אחרי יומיים, כשבסופו של דבר הוא הפר את צו ההרחקה שהוטל עליו, את המגבלות שהוטלו עליו, שלוש פעמים. בפעם הראשונה הוא שוחרר אחרי 40 דקות, בתואנה שהוא הגיע לקחת חפצים שלו. אני אציין פה לחברה מהמשטרה, הבחור לא פתח את הדלת לשוטרים במשך זמן רב, זאת אומרת, 10 דקות לקח לשוטרים לדפוק לו על הדלת והוא סרב לפתוח כשהם לקחו אותו לניידת הוא ניסה לברוח מהשוטרים ובסוף שוחרר אחרי 40 דקות.

בבירור שלי מול המשטרה, התקיפה שלנו מוגדרת כסכסוך שכנים, לא כפשע שנאה. זאת אומרת שרצח שירה בנקי אמור להיות סכסוך בין חרד לחילונית או סכסוך בין אנשים ברחוב.

זה בדוק? בדקת את זה?

בוודאות. מוגדר כסכסוך שנים, לא כפשע שנאה ולא כתקיפה אגב. זה מוגדר כנזק במזיד לרכוש. זאת אומרת, לטענת המשטרה, מי שהותקף פה זה התריס. לצורך העניין, בפעם השנייה שהוא הפר את צו ההרחקה המשטרה לא הגיעה, בפעם השלישית שהוא הפר את צו ההרחקה המשטרה הגיעה וסירבה לעזור לנו, וגם זה מתועד. השוטר עזב את המקום והשאיר אותנו אתו, כשהוא בעצם עוקב אחרינו, מתיישב מולנו ומצלם אותנו, שזו הפרה בוטה של צו ההרחקה. בפעם הקודמת שדבר כזה קרה, זה ששליסל שוחרר מהמאסר שלו ויומיים לאחר מכן רצח מישהי.

כאן מדובר במישהו שהכריז שהוא רוצה להרוג הומואים. מה צריך לקרות? גופה? אני בן אדם שחונך על ידי איש צבא ואחות, בבית הזה כאן, נאמרים דברים, נאמרי דברים על יד חברי כנסת, ולמרות שאין פה אופוזיציה גם חברה מהקואליציה, אתם נושאים באחריות על זה שהדברים האלה נאמרים פה. בין כותלי הבית הזה קוראים לי פדופיל, סוטה מין, אנס וזה אפילו הגיע לכך שראש הזהות היהודית במשרד ראש הממשלה גם מכריז עליי כסוף העם היהודי.

ביום הזיכרון האחרון אני הייתי עם תיק ומזוודה, זז בין דירות של חברים, כי אין לי ביטחון בבית שלעצמי. כי לא סמכתי על המשטרה שתגיע לעזור לנו. אז הסתובבנו ברחובות, מדירה של חבר לדירה של חבר, ביום הזיכרון, במקום להתייחד עם החברים שלי שנפלו. ואני סוף העם היהודי. אני והבן זוג שלי סוף העם היהודי. לא. הם סוף העם היהודי. לא ייתכן מצב כזה, ויש לכם אחריות לא לתת לזה לקרות יותר. אלה דברים שלא יכולים להיאמר יותר.

איך שאנחנו מתנהגים בבית הזה, בסופו של דבר, הרוחות הרעות שנזרעות פה, הופכות להוריקן ברחובות, ובסופו של דבר אנשים אמיתיים נפגעים מזה. יש לזה קהל, הם מצביעים לכם, אלה המצביעים שלכם.

עודד, תודה רבה על הגילוי ועל ההתייחסות. דברים שנאמרים מהלב שלך ונכנסים ללב שלנו.

בוודאי שזה מהלב שלי. אני יכול להגיד לך שאנחנו כבר עזבנו את הבית ומצאנו לעצמנו דירה, אבל לא יכול להיות מצב שבו אנשים צריכים לארוז מטלטלין וללכת להסתובב ברחוב כשהם יודעים שהמשטרה לא תעזור להם.

עודד, אני מבטיח לך שהדברים נכנסו גם ללבנו.

תודה.

עוד מישהו שהוא לא מהגורמים הרשמיים רוצה לומר משהו? בבקשה. שם וכתובת.

שלום לכולם, אני שובל חכמון. אני בן 26. נולדתי וגדלתי בחדרה ובארבע וחצי השנים האחרונות אני מתגורר בתל אביב. אני קורבן התקיפה שבה זרקו אבנים לחלון וניפצו אותו בגלל שהיה שם דגל גאווה. לפני שאציג את מקרה התקיפה שלי אני אשמח לשתף אתכם בחוויה האישית שלי בתור נער הומוסקסואל. כשאני מסתכל אחורה על הילדת שלי ומנסה לדלות רגעים יפים מימי החטיבה והתיכון, זכרוני מיד מעלה בי את כל אותם רגעים שהשאירו בי חותם.

רגעים שלצערי נחקקו אצלי כרגעי חולשה, קושי ובושה. במשך כל תקופת החטיבה שלי, לא זכור לי יום אחד שבו הלכתי לבית הספר בלי חשש ופחד ממה שיקרה היום, מאיפה תגיע צעקת ההומו הבאה במסדרון, הדחיפה, ההתלחשויות מאחורי הגב במהלך השיעור. נכון, היית ילד חריג בנוף של חדרה. שיחקתי עם הבנות, גידלתי פוני וכן, גם הייתי הומו. הייתי הומו עוד לפני שבכלל ידעתי שאני הומו. וכך עברו להן שנים בפחד, הסתתרות והסתגרות חברתית.

הייתי נשאר בהפסקות בכיתה כי ידעתי שברגע שאצא לחצר ישר מישהו יקלל אותי, ולא היו לי כבר את הכוחות להתמודד עם זה. לא רציתי. לא רציתי להיות הומו, שונה אחר ומוזר. רציתי שיאהבו אותי כמו של ילד רוצה, רציתי קצת שקט. אבל עם הזמן, עם בשלות עצמית עמוקה מאוד ובעזרת מסגרות כמו ׳איגי׳, ׳האגודה׳ ואפילו הרשת החברתית, למדתי להכיר נוער בגילי שחווה את אותה מצוקה, הבנתי שאין בושה בלהיות מי שאתה והחלטתי להפסיק להתנצל ולחיות בשביל עצמי.

יצאתי מהארון בגיל 15 וגם שם זה לא נגמר. עוד חריטות ׳הומו׳ על השולחן, עוד נסיעה באוטובוס כשמאיימים על חיי, אבל למדתי לפתח עור של פיל. נרוץ כמה שנים קדימה. השתחררתי בכבוד מצה״ל, עברתי לתל אביב ואל הדירה שאותה שכרתי הצטרפו שני שותפים, האחד הומו והשנייה לסבית. דירה הכי גאה שיש. כיאה לדירה גאה, החלטנו לתלות דלת גאווה מהמרפסת שלנו, שנהפך לסימן ההיכר של הדירה שלנו ושל השדרה. במשך ארבע שנים, כל מי שעבר בשדרה ראה את הדגל מתנופף בגאווה. ארבע שנים.

בגשם, בשמש בברד ובסופות והדגל עמד איתן. עד לתאריך 27 במרץ 2023, יום שני. במהלך אחת ההפגנות ובזמן שאני בביתי, אני שומע את אחת ההפגנות עוברת לי מתחת לבית ושומע פתאום רעשים מוזרים מהמרפסת. אני מגיע לשם ורואה חבורה של נערים שמטפסים לי על המרפסת ומנסים לתלוש את הדגל שלי. פתחתי את החלון ומשכתי את הדגל פנימה, והם בתגובה שלחו לעברי מטר קללות, שמאלני בוגד, הומו מסריח. זרקו עליי את פחית השתייה שהחזיקו וברחו.

במשך שעה ישבתי בבית בחושך רועד וחרד. כשהגיע השוטר שהזמנתי למקום הוא שאל אותי אם אני רוצה לפתוח תלונה, שאלתי איך זה יעזור, הוא לא ידע לענות לי. הוא משך בכתפיים ואני ביקשתי ממנו לנסות למצוא את אותה חבורה של נערים. באותו ערב החלטתי שהדבר הכי טוב שאני יכול לעשות כתגובה למעשה, זה לתלות דגל גאווה נוסף לצד זה שהושחת. לא עבר שבוע ובמוצ״ש לאחר מכן, בזמן ההפגנות, אני שומע מהחדר שלי צעקות שמגיעות מהרחוב.

אני אחסוך מכם את הקללות שנאמרו שם, אבל מיד לאחר מכן נשמעו שני בומים מצמררים. רצתי לסלון, ראיתי את השותף שלי רועד מפחד ואת שני החלונות שלנו מנופצים. מסתבר שחבורה נוספת של נערים ניסתה לטפס על המרפסת ולהוריד את הדגל, ואחרי שהשותף שלי ניסה לעצור אותם הם זרקו לעברו שתי אבנים וניפצו לנו את החלונות. מיד הוצאתי את הטלפון, התקשרתי למשטרה והתחלתי לתעד. למשטרה לקח כרבע שעה להגיע.

רבע שעה שבמהלכן אני והשותף שלי נכנסים להתקף חדרה, מכבים את האורות בדירה, מסתתרים מאחורי הספה בסלון ומחכים להגנה. בזמן שאנחנו שומעים עוד קריאות: שמאלנים ובוגדים מתחת לבית שלנו, של כל אותן חבורות שמסתובבות בשדרה. כשהשוטר הגיע הוא תמך בהמלצת השכנים שלנו להוריד את הדגל מהמרפסת ואף ייעץ לנו לישון במקום אחר. וכך היה. אני ושותפי ברחנו מהבית והתפצלנו לחברים שונים, הדגל ירד ולא חזר עד היום.

פתחנו תיק והעברנו חומרים מצולמים למשטרה בהם ניתן לראות בבירור את הפורעים, אך המשטרה סגרה את התיק לאחר 10 ימים והשאירו את הביטחון שלנו מופקר. במשך כל הזמן שאני גר בתל אביב, מעולם לא הרגשתי כזה חוסר ביטחון בבית שלי. חוסר הטיפול של המשטרה במקרה נותנת אישור לא רשמתי לפגיעה בקהילת הלהט״ב באופן מובהק. רק בחודש האחרון, אחרי סגירת התיק שלי, שמענו על מקרה נוסף שבו תקפו זוג Gays בביתם, שכן שלהם שאיים עליהם שבר להם את התריס.

ומה קרה? הוא נלקח למעצר קצר שבסופו שוחרר הביתה, וזוג ה- Gays נאלצו לעבור לדירת מסתור. ועוד השבוע, שמענו על מקרה נוסף, של זריקת אבנים לביתו של גבר הומוסקסואל בתל אביב, תוך גידופים והשמצות. זה מפחיד וזה אבסורד, מה שקורה במדינה שלנו. הקהילה הגאה היא לא הפקר. אנחנו חלק מהאזרחים במדינה הזאת. אנחנו בצבא, אנחנו בבתי הספר, אנחנו בבתי החולים, בכנסת ובישיבות. אנחנו בתל אביב, בחדרה, בחיפה ובאילת.

תמיד היינו ותמיד נהיה, ומגיע לנו לחיות בכבוד ובביטחון. התעלמות המשטרה מהתלונות הללו, חוסר ההתייחסות של חברי הכנסת שלנו שהבטיחו, שקהילת הלהט״ב לא תיפגע במהלך כהונתם, כל אלה, מחזקים את אותם ההומופובים ומכניסים נוער וצעירים להט״בים עמוק לארון. לאף אחד לא מגיע לחיות בפחד במדינה שלנו, ברחובות שלו או בבית שלו. אף נער או נערה לא אמורים לפחד לצאת מהכיתה בהפסקות כדי שלא ישפילו אותם.

אי אפשר לשתוק על זה. כולי תקווה שנתעורר כחברה ושנבחרי הציבור וכוחות הביטחון שלנו יתעוררו ויטפלו בחומרה בכל גילוי להט"בופוביה, שהוא. ההסתה כנגד הקהילה תיפסק בעיקר על ידי אנשים שיושבים בעמדות כוח שלנו, כי אין לזה מקום בחברה שלנו. אפשר ללמוד לחיות ביחד, חרף אמונותינו ותפיסות העולם השונות שלנו. תודה לכולם.

תודה לך שובל על הגילוי ועל הכנות. זה חשוב לשמוע את הדברים האלה. אנחנו נעבור למשטרת ישראל. אני מבקש להבהיר מראש שאתם לא פה על תקן נאשמים אלא על תקן של משתפי פועלה ביחד איתנו כדי לראות איך אנחנו כן יכולים לשנות את התחושה הבלתי אפשרית הזאת. בבקשה.

שתדעו קודם כל שאנחנו ממש ממש לא אדישים למה ששמענו כאן, נתחיל בזה. אנחנו לא מתכוונים להיכנס כאן באופן פרטני לכל תיק, במקרה ספציפי, לפעמים הדברים שאתם מעבירים הם לא בדיוק מדויקים. התיק שלכם כן סווג כתיק של להט״ב, יש לנו סיווג כזה. אני אתן לרועי, מהחקירות, להתייחס ואחר כך אני אגיד עוד כמה דברים.

טוב, שלום לכולם ובוקר טוב. דברים קשים, פעם אחת כאזרח וכאב לילדים ופעם שנייה כאיש משטרה. אני משרת במשטרת ישראל כ-16 שנים. את כולן בתור קצין חקירות. אני אתחיל אולי מהסוף, הלוואי והייתה לנו האפשרות, ואני לא מדבר על אפשרות של המשטרה, אלא גם על תמונת ראיות ועל מצב חקירה, לפצח כל תיק עד תומו ולפתור אותו. כי מגיע לכל אחד ואחד לקבל את המענה המיטבי כשמישהו מבצע נגדו עבירה, כשהוא הוא היא נפגעי עבירה.

תיק חקירה נפתח מתלונה, מדיווח, מתמונה, מצילום ומטופל בהתאם לחומרת העברה, בהתאם לחומרת הפגיעה בנפגעי העבירה ובסופו של דבר גם בסיכויי העבריין להיתפס. כלומר, כשקצין חקירה צריך להתמודד מידי יום עם אינספור תלונות ותיקים שנפתחים, וטוב שנפתחים, וכמה שיפתחו יותר אז יותר טוב כי זה מראה על אמון. אבל בסופו של דבר צריך לבחון כל תיק לגופו ולבדוק מה האפשרויות שלו בתוך אותו תיק. אנחנו לא מסתכלים מי נפגע העבירה.

אוי לנו אם נסתכל מי נפגע העבירה. וגם סינונים או פילוחים, מה שביקשה חברת הכנסת רייטן, אני אנסה לעשות את זה מסודר ולתת מענה לכולם, נעשים לצורך הבנת מפת העברות ולטובת טיפול וכולי. ויש דברים שאנחנו יכולים לעשות ודברים שאנחנו לא יכולים לעשות. ואולי דבר הראשון שאנחנו לא יכולים לעשות זה לסווג פשעי שנאה. כי עם כל הכאב, כשאנחנו מקבלים תלונה אנחנו בעצם רואים רק חלק מהתמונה, ומי שקובע בסוף את ההגדרה של פשע שנאה זה בית המשפט, שמרשיע בעבירה, זה לא אנחנו.

מה שכן, לבקשתך גברתי, היום תיקי חקירה יכולים להיות מסווגים בהקשר של הקהילה, בשני אופנים. כרקע ונסיבות, יש לנו רקע ונסיבות של הקהילה הגאה, שהוא מאוד כללי. אבל זה אומר שיכול להיות באמת פשע להט"בופובי, בעגה שמדוברת כאן, ויכו להיות גם אירוע של אלימות במשפחה בתוך הקהילה שהוא לא רלוונטי לשנאת הקהילה. לכן קשה מאוד לעשות את הפילוח הזה, אלא אם אנחנו עושים פילוחים של עבירות וכולי.

אלא אם כן זה דגל גאווה - - -

ברשותכם, תרשו לי. גם ככה הקורונה עשתה לי מהמוח קווץ׳ ואני מתקשה להחזיק כאן עכשיו.

ברשותך, רועי. היות ואני צריך ללכת אני רוצה להגיד מילה אחת, סליחה שאני מפריע לך. היינו בדיון די דומה לפני הרבה מאוד שנים, באלימות נגד נשים. הגיעה המשטרה ואמרה את מה שאתה אומר. היום, כשאישה מוכה נכנסת אל תוך תחנת המשטרה, כולם עוצרים את נשמתם ונותנים לה עדיפות. זה הסיפור. הסיפור הוא לא בלשנות את כל תורת הלחימה ואת כל תורת הטיפול במשטרה.

השינוי הוא בזה הוא שמפכ״ל, מפקד מחוז ומפקד מרחב צריכים להגיד לשוטרים שלהם שכאשר מגיע מישהו ואומר שהוא מהקהילה, והכו אותו או עשו כך וכך, צריך לעצור את נשמתכם ולתת לזה דחיפות, זה העניין. הוא לא בשינוי, כי אנחנו לא נגמור עם זה. תודה.

תודה על הדברים. כמו שאמרתי, תיק מטופל בהתאם לחומרת העבירה, מידת הפגיעה והאפשרות למצות את החקירה. אדוני צודק ב-100%, שכשמדובר כרגע בסכנת חיים נותנים לזה עדיפות ולא משנה מי נמצא בצד השני, מי זה שחייו או חייה בסכנה כרגע. ואני לא מקטין בדבריי אף אחת מהתחושות. יש פה אנשים שהתחבאו מאחורי ספה, אני לא מקטין.

אני מסתכל בתמונה קצת יותר רחבה. את מה שנוגע למדיניות המפקדים אני אשאיר למפקדיי, אני מדבר מטעם החקירות, ברמה המקצועית. אז פעם אחת זה רקע ונסיבות. פעם שנייה, מאז שנת 2022, אנחנו יכולים לסווג תיקי חקירה תחת מניע להט״ב. ברגע שמדובר במניע להט״ב, זה ברור יותר גם לחוקרים שמדובר בעבירה שבוצעה בהקשר של קהילת הלהט״ב ולא נמצאה בתוך קהילת הלהט״ב.

וזו ההנחיה של עומר בר לב?

בוודאי, ובהקשר לזה אני יכול לומר שתוך כדי שחבריי פה דיברו אני בדקתי את התיקים. התיקים בחקירה והם לא סגורים ולכן אני לא יכול להרחיב עליהם אבל הם מסווגים נכון, הם מסווגים להט״ב. אגב, התיק שלכם חברים יקרים נמצא כבר בעיון התביעות, הוא ממש לא הולך לשום מקום, וגם העבירות שמוזנות בו, הן אולי הוצגו לכם בשטח באופן אחר ואני לא יודע מה היה שם ולכן קשה לי להתייחס, אבל לא מדובר בסכסוך שכנים אלא איומים והיזק לרכוש, ומתייחס לזה במלוא הרצינות והתיק הזה מוצב ועבר לתביעות.

שובל, התיק שלכם נמצא בחקירה אבל אני אתייחס לדברים שנאמרו. לא כל צילום, לצערי, הוא ברמת מוביל חקירתי שאפשר לפצח. התיק הזה אכן נסגר לאור תמונת ראיות מסוימת. אני מזכיר שוב, יושב קצין חקירות וצריך לקבל החלטה כרגע, מה הוא יכול לעשות עם התיק, ובשלב שהתיק הזה נסגר, ואני לא נכנס לשיקול הדעת של הקצין הממונה, כי הוא אחראי והוא יודע לעשות את עבודתו. התיק הזה נסגר לאור תמונת ראיות באותה עת.

ואכן, הייתה פנייה למשטרה ואז נוצר איתך גם קשר והובהר שיש גם ראיות נוספות, שיש עוד צילומים. שיש צילומים מאיזה שהוא אתר או מאיזה פורום או משהו כזה. אנחנו לא יכולים לראות כל פוסט ולהיות בכל פורום. אני מזמין אתכם, הרשמיים והלא רשמיים, ככל שיש, אתם רואים דברים? תפנו את זה אלינו, אנחנו נשמח. זה בדיוק שיתוף הפעולה שלנו. ועובדה שברגע שהתברר שישנן ראיות נוספות התיק מיד נפתח והוא כרגע נמצא בחקירה. אף אחד לא חושב פעמיים, ״אוי, עותק תיק לטיפול״.

להפך, שמחים שיש עוד הזדמנות למצות חקירה עד תומה, ולא משנה מי נפגע העבירה. ואני אומר את זה פה בלב שלב וחד משמעית, תיק חקירה שאפשר למצות אותו, ימוצה.

שאלה, ברשותך. לפני שסגרתם את התיק בפעם הראשונה, החומרים שהועברו אליכם זה חומרים של צילום גם מעובר אורח שהיה במקום, שאפשר לראות שם את האנשים, וגם צילומים של מצלמת אבטחה ששם בוודאות רואים גם את הפנים של אותם תוקפים. אחרי שהועברו אליכם הצילומים עם הפנים של תוקפים שמראים מי היה בחבורה, אז נסגר התיק. רק לאחר פרסום סרטוני ה- TikTok Live של אנשים שככל הנראה קשורים לאירוע, רק לאחר מכן פניתם לשותף שלי במטרה של לפתוח מחדש את התיק.

הוא פנה אליכם ואז אתם יצרתם אתו קשר, לא משנה. איך אני יכול לדעת שגם עכשיו כשהחקירה נפתחה, ממש ביום יומיים האחרונים, איך אני יכול לדעת שזה לא ייסגר עוד פעם כי צילומי ה- TikTok לא מעידים על שום דבר? איך אני יכול לדעת שהפעם יתפסו את אותם אנשים כשיש ממש תמונת פנים שלהם עוד מתחילת החקירה?

אפשר גם שאלה ברשותך?

עודד ושובל, אבל בואו לא נהפוך את זה עכשיו לשיח שלכם מול המשטרה.

אמרת שהתיק מסווג להט״ב.

אני עוצר אתכם רבותיי, התיק בהליך כרגע.

לא, אני שואל אותך משהו אחר. הוא שוחרר, ואני יכול להגיד לך שהוא בהתרסה העלה סרטונים סרטוני ל- TikTok , ממועדונים של הקהילה הגאה ביום העצמאות. זאת אומרת, יש בן אדם שהכריז שהוא רוצה להרוג, אומרים שהוא ניסה לתקוף, אומרים שהוא משוחרר ומסתובב ברחובות ומעלה ל- TikTok סרטונים מתריסים ממועדונים של הקהילה הגאה ואתה אומר לי שזה הועבר למחלקת תביעות. מה יהיה במחלקת תביעות? אני לא יודע.

בטח בתוך נפגע עבירה, אף אחד לא אמר לי מה קורה. אגב, גם לא טרחו לזמן אותי לתחנה ולהביא לי את צו ההרחקה, היות והשוטרים מסרבים לאכוף את צו ההרחקה כי אני לא מחזיק בו. שזו שערורייה בפני עצמה. אפילו לא רצו לברר במחשבים הקטנים שהם מחזיקים, אם יש צו הרחקה או אין, בגלל שלא נשאתי עליי את צו ההרחקה.

עכשיו, כשבחור עוקף אחריך למסעדה ואתה בדירת מסתור, והשארת את הצו שלך בדירת המסתור שאתה מסתתר בה, אתה מצפה מהשוטר גם לראות את תמונת המצב של זוג שמרגיש נרדף ולא לסרב לעזור לו כי הצו לא עליו פיזית, ושוטר סירב לעזור לנו והשאיר אותנו עם התוקף, שעקב אחרינו. ואז זימנו אותנו בשעה 02:00 בלילה, להגיע לתחנת המשטרה ולהגיש עוד תלונה. זו לא עבודה משטרתית, זה שולחים אותי לעשות עבודה.

תראו, אני לא יכול להיכנס לכל אירוע, אני לא יודע מה היה בכל אירוע, אני לא טיפלתי באירועים האלה וזה גם לא נכון שאתייחס לזה. אני מבין ומקבל את הדברים שלך, אם צריך לבדוק, אז צריך לבדוק. אבל אני לא יכול להתייחס כרגע למה עשה או לא עשה בדיוק השוטר בשטח או מה עשתה או לא עשתה יחידת החקירות באותה העת. אני יכול לדבר על מדיניות. אני מקבל את הביקורת. הדברים שאמרת, כל תשובה שאשיב לגבי מה התקבל ומה לא או מה היה באיכות הראיות, עשויה להיות פגיעה בחקירה ולכן אני לא יכול להתייחס לזה כרגע.

אני יכול לומר שהתמונה שאני ראיתי והתמונה שאתה רואה כרגע היא לא ב-100% אותה התמונה. אני רוצה לסכם ולומר את הדבר הבא. אנחנו חוקרים התנהגויות פליליות. הרבה פעמים המרחק בין התנהגויות לא מוסריות ואיומות, לא עומדות בקנה אחד עם עבירות פליליות, בכל מה שאנחנו עושים אנחנו צריכים להיות מוסמכים בחוק, אנחנו מוגבלים לפי חוק ולפי דיני הראיות. אנחנו לא יכולים לערב בין התנהגויות לא מוסריות ואיומות שלא צריכות להיות בכלל בעולם הזה, לבין חקירה פלילית מקצועית ועניינית.

עכשיו, אני גם מבחין בין חקירה עניינית ומקצועית לבין חוסר רגישות שיכול להיות שקיים במקרה כזה או אחר, זה יכול להיות. ובשביל זה חברתי נמצאת פה, שתפקידה זה לעסוק בעולם הזה, של איך לקדם ואיך למנוע חוסר רגישות ואיך להגביר את אמון הציבור, אנחנו על זה.

רב פקד בורלא, אני כן רוצה לשאול אותך לגבי המדיניות. כי הדברים שנשמעים פה זה דברים שהם בעיניי, מזעזעים. ולא מדובר פה בחוסר רגישות, מדובר בפשעים. ובעניין המדיניות יש לי שתי שאלות שעדיין לא קיבלתי עליהן מענה. אני רק רוצה לראות שהבנתי נכון את מה שקיבלתי לגביו מענה, כי אם יש צורך בקידום חקיקה אנחנו נקדם אותו. האם פשעי שנאה, כולל סיווג של להט״בים, זוכים לעדיפות ביחס לחקירות אחרות שלא מוגדרות כפשעי שנאה או פשעים נגד להט״בים? זה דבר ראשון.

דבר שני, אני אשמח לקבל נתונים לגבי כמה תיקים נפתחו שמסווגים כתיקים להט״בים, כמה מתוכם נסגרו מבלי שהוגש כתב אישום או מבלי המלצה שלכם להגשת כתב אישום? כמה עבריינים עומדים בתיקים להט״בים בשנה האחרונה? אני אשמח לקבל את הנתונים האלה. מבחינת המדיניות וההשלכות של המדיניות לפי היישום שלכם. כי בשני המקרים האלה לא מדובר בחוסר רגישות אלא בפשעים, לפחות לפי הבנתי, לפי ספר החוקים של מדינת ישראל.

לפי ספר החוקים של מדינת ישראל, יש פה עוונות. פשע כשלעצמו בשיח החברתי שלנו. ויש הרבה דברים שהם פשע אבל לא מוגדרים כפשע בחוק. יש פה עבירות מסוגים שונים. לצערי, ויכול להיות שצריך לתקן את החוק. ויש הרבה מאוד תיקוני חקיקה שאני חושב שכולנו חושבים שצריכים להיות. כמו למשל, וזה אני יכול לומר פה, מדיון אחר שקשור להדרת נשים מהמרחב הציבורי שלקחתי בו גם חלק, שאנחנו מצטרפים לתפיסה שצריך להוסיף לנסיבה המחמירה של 144 (ו) לחוק העונשין, גם נסיבה מגדרית, כי זה לא קיים ולכן אי אפשר לפלח את העברות הללו.

עכשיו, לגבי פשע שנאה. אני לא יכול כמשטרה להגדיר פשע שנאה, בטח לא כשמוגשת תלונה. בסוף מי שמגדיר ומי שיקבע אם זה היה פשע שנאה זה בית המשפט, ולכן, לדבר על מדיניות בתוך פשעי שנאה זה לא המקום שלי ואני לא יכול להשיב. אדוני ביקש נתונים, אני יכול לומר דבר כזה. באמת התבקשתי בזמן אפס לחפש את הנתונים ועשיתי את זה ובדקתי. אז כשאני מסתכל, ואני מסייג מראש ואומר, אי אפשר ללמוד מנתונים גולמיים, סטטיסטיקה ותופעה, אלא אם עושים פה עבודת חקר מעמיקה, וכרגע זה לא מה שאני מציג פה.

אבל קיבלתם את הנייר של ה - - - ?

קיבלנו את הנייר. קיבלנו את הסקר וקראנו אותו. לא תמיד הנתונים מתורגמים, בין היתר אולי בגלל אמון הציבור ובגלל חוסר בהגשת תלונות, אבל גם הרבה פעמים, כי אני שומע פה את הדברים הכואבים. ובסוף, כשזה מקבל ביטוי בתיק חקירה אז העברות הן במידת חומרה, מבחינת ענישה, היא לא חמורה כמו. כשגברתי אומרת סיווג, אני מתייחס לסיווג אצלנו, הפנימי, לכן - - -

אבל אני מדברת על סוג העבירה.

סוג העבירה. אני יכול לומר שב-2021, ושוב, עוד לא היה מניע של להט״ב, היה רק רקע ונסיבות הקהילה הגאה, זה משהו שהוא התאחר. אז היו 12 תיקים. אחד עדיין נמצא בחקירה, 11 נגנזו. כשבדקתי תיקים שנגנזו, לא בדקתי את כל התיקים, אני אומר בהגינות, אבל בהחלט רואים דיווח שמגיע אדם לתחנה ואומר: ״בדרך לפה הייתה חבורת נערים״ - אני מנסה ככה מזיכרוני - ״ואיימו עליי וקיללו אותי״. אין איפה, מי ומתי.

זאת אומרת, אין שום מוביל חקירתי שאפשר להתקדם אתו כדי להגיע באמת לאיזה שהוא מיצוי חקירה. השחתת רכוש. של דגל גאווה או שלט על הדלת. אגב, גם תיקים הפוכים. הגיע מתלונן ואמר: ״אני תליתי דגל נגד הגאווה ומישהו בא וחיבל לי בשלט״. זה גם נכנס בסיווג הזה, אבל זה על רקע.

אני רק רוצה להשלים שאלה על מה שיוראי העלה, כי זה חשוב. סליחה על האיחור, יצאתי מחיפה ב- 06:00 בבוקר, אבל מה לעשות, פקקים בישראל. בדצמבר 2021, השר לביטחון פנים דאז, עומר בר לב הוריד הנחייה למשטרה לעשות מעכב אחרי פשיעה על בסיס נטייה מינית, גזע ופרמטרים אחרים.

אז אני אשיב. מאז 2022, אנחנו יכולים לרשום כמניע בתוך הניהול הפנימי של התיקים שלנו, מניע להט״ב. מניע להט״ב, כלומר, זה מבוסס על עצם היותו

למרות זאת אין את הנתונים כמו שיוראי ביקש?

אני כרגע מציג. אני מדבר על שנת 2021. בשנת 2022 - 35 תיקים נפתחו, שלושה עברו לעיון תביעות פרקליטות, אם אתם רוצים לדעת מה נעשה בהן אז אני מזמין את משרד המשפטים. שלושה עדיין נמצאים בחקירה ו-28 גנוזים, כשבארבעה מהם לא נמצאה עבירה פלילית, כלומר, לא נמצאה שם עבירה פלילית. למרות אירוע שיכול להיות קשה עבור נפגע עבירה. שמונה מחוסר ראיות, כלומר, בוצעה חקירה, היה חשוד, התנהלה חקירה ובסוף לא הבשיל לכדי.

והיתר זה עבריין לא נודע או שבאמת איזה שהוא אירוע שאי אפשר לקדם אותו. ובשנת 2023, יש לנו עד כה שבעה תיקים. מתוכם ארבעה בחקירה, שניים עברו לדיון בפרקליטות ורק אחד גנוז. כלומר, משטרת ישראל מכירה ועושה מאמץ. וזה בדיוק מה שאמרתי, כל תיק חקירה שמגיע, ואם יש אפשרות למצות אותו, ממצים אותו.

אני רוצה להגיב לעניין. אני חושבת שבתקופה האחרונה, בטח שאנחנו רואים עלייה במקרים, נכון, לא בהכרח בתלונות אבל עלייה באווירה. שהיא אווירה מאוד אנטי ומאוד אלימה כלפי הקהילה. והתפקיד שלכם, כדי לפחות להחזיר את תחושת הביטחון, הוא קריטי. ואני מבינה שיש מיעוט של תלונות שמגיעות בסוף אליכם.

אבל כאשר יש מישהו מהקהילה שמתקשר במצוקה, בתקיפה, לאחר תקיפה, האם יש באמת נכונות מהשוטרים להגיע ולסייע? ובאמת עם לב פתוח לתת להם את תחושת הביטחון ולעודד אותם לבוא ולהגיש את התלונה ולנסות ולמצות את כל ההליכים, הליכי החקירה וכולי, כדי לסייע להם? אני ספציפית היום, יושב ראש הוועדה, צביקה פוגל, הבאתי את דודו מיס דובדבן לוועדה, כדי לשתף אתכם בשביל שתבינו את התחושה שבה הקהילה כרגע נמצאת. ובמקרה, דוד עבר תקיפה ממש לפני כמה ימים.

ולדעתי, חשוב שהמשטרה תשמע את התחושה של אלה שהותקפו בימים האחרונים ואת התגובה של המשטרה. זה לא שהם לא הגיבו, הם אכן הגיעו אחרי מספר דקות. אבל אני אשמח ברשותך, אדוני.

אז אנחנו נחרוג מהסדר הטוב ונאפשר לדוד לדבר.

קודם כל שלום לכולם, אני דוד אדרעי, מיס דובדבן, ביום יום שלי אני שחקן. אני ישראלי לפני שאני להט״ב. זה חשוב שהמדינה והממשלה תפנים את זה. כי גם עכשיו, כשהגעתי לכנסת, אני גם אוריד את זה כדי שלא יפריע לחלק מהאנשים, אבל רציתי להכניס תיק עם פאה ועם בגדים ועקבים. זה לא איזה מטען חריג. לכנסת הוכנסו דברים הרבה יותר חריגים מזה. אבל הנה, גם האווירה בכנסת היא של להט"בופוביה, כזאת קשה שפאה מסכנה לא יכולתי להכניס. אני לא מתפלא שזה הגיע אליי לבית.

כשאני עושה חזות עם הצוות שלי, וחבורת נערים עברה בסביבה, שמעה קולות, הלכה קצת אחורה, הרגליים עפות באוויר עם הרקדנים והתחילו לצעוק כל מיני קללות לאוויר. דברים שלא מכבדים את הכנסת כדי שאגיד אותם, אני לא רוצה, אני חושב שזה יהפוך אותי להיות כמותם ואני לא רוצה להיות כמותם, אני רוצה שזה ייגמר, השימוש במילים האלה. ואני גם רוצה לנסות איכשהו לתווך להם את זה, אני גם עובדת עם חינוך מיוחד כך שהקטע החינוכי נמצא אצלי. כשנכנסתי הביתה התחיל מטר של אבנים. שכל פעם הם זורקים ובורחים ושוב זורקים ובורחים. פניתי למשטרה, אחרי שהצוות הלך זה המשיך.

איפה זה קרה?

בקריית שלום בתל אביב. שזו שכונה בדרך כלל שקטה. עם השכנים החרדים שלי אני חי בשלום. אני עושה גם מופעים בחצר, הקראנו את המגילה ביחד, והמצב בדרך כלל הוא אחר לגמרי. לדעתי זה אפילו לא אנשים מהשכונה אלא כנראה איזו חברה שמסתובבת. פניתי למשטרה כשכבר לא הייתה ברירה. הגיע שוטר על אופנוע, שאם לא הייתי גם פונה אליו מהמרפסת אז גם לא היה מחפש אותי. הוא עשה סיבוב ועוד סיבוב והלך. הוא לא לקח עדות ולא שום דבר.

חיכיתי שהמשטרה תחזור אליי כדי שתגיד לי מה לעשות. אחרי שכתבתי פוסט ב- Facebook, תייגתי את המשטרה וגם פניתי לעירייה, כי אנשים אמרו לי שהעירייה עשויה לסייע. וכל הכבוד לעיריית תל אביב על זה שהיא הגבירה את הסיורים ליד הבית שלי. רק אז ידעתי שאני צריך לבוא למשטרה ולפנות לשם הגשת התלונה. כי חשבתי שזה יעשה בעבודה מול השוטרים כמו שהם עושים כשמגישים תלונה ב- Tablet .

לא הבנתי. ציפית שהשוטר יבוא עם ה- Tablet אליך כדי להגיש תלונה?

הגעת אליי, עכשיו תקפו אותי, המרפסת שלי מלאה באבנים.

אתה יודע שאתה יכול להגיש תלונה מכוונת?

אז אני מכיר את זה עכשיו. ואמרו לי את זה רק אחרי כמה ימים שהמשטרה שמה לב שהיא מתויגת ושאני נמצא בכל ערוץ תקשורת אפשרי. כנראה שהביטחון שלי לא ממש עניין את המשטרה. עכשיו המשטרה התחילה לעבוד, כן. אחרי אמנון לוי, אחרי גל״צ, אחרי כל הכתבות ב- ׳וואלה׳. ואחרי כל הדברים האלה המשטרה התחילה לעשות עבודה. רק אחרי שהעירייה הסבירה לי מה לעשות אז היה לי למי לפנות. ואני אשתף אתכם בעוד משהו שעכשיו הוא אופנה חדשה. ממש בקצרה. לפני חודשיים וקצת קבעתי דייט עם מישהו באמצעות אפליקציית היכרויות.

מגיע אליי מישהו ביום שישי בערב, לסלון שלי, כדי להגיד לי שלאנשים כמוני אין זכות לחיות ושאנחנו לא צריכים להיות פה, ואז הוא איים שאם לא אפתח לו את דלת הבית הוא ידקור אותי. זה לא קרה לפני. יש אווירה קודרת. וסליחה שאני אומר את זה אבל ההסתה מתחילה מכאן. מהבית הזה, שהוא הבית של כולנו. כי הם מצדדים מהכנסת, מהכנסת שלנו. על טיפולי המרה, שהם אינקוויזיציה ואונס, נקודה. ומי שמצדד בדבר הזה הוא אנס.

אנשים מגיעים בעקבות הדבר הזה לפוסט טראומה ולהתאבדויות. כשהאווירה מהבית הזה היום היא כזאת, אז אין פלא שאחרי זה זורקים עליי אבנים ושסימנו את הבית שלי, ובאים אנשים, מסתכלים על המרפסת והולכים. יש לזה סיבה, והסיבה היא האווירה מכאן, והסיבה הנוספת היא שבמשטרה מתייחסים לזה ממש בקלות דעת, כי אם המשטרה הייתה מתייחסת לזה ברגישות, אז השוטר היה מחליף איתי כמה מילים, עוד חמש דקות ומכוון אותי או להגיש תלונה מכוונת, על אף שגם עם זה יש בעיה, כי יש שם דברים שקצת לא יכולים לעבוד לכל אחד, או להגיע ולהגיש תלונה בתחנה והייתי מגיע.

לא הייתי נאלץ לעשות כזה רעש, שלא באמת תוכנן, ושהפוסט שלי יגיע לכאלה ממדים כדי שמשטרת ישראל תתחיל לעבוד. וחבל לי שכנסת ישראל, מובילה את כל המהלך הזה. כי זה מתחיל בילדה שלא נכנסת לקניון כי היא באה עם גופייה, זה מתחיל בילדה שמנעו ממנה לשיר בסיום החוג שלה בגלל שזה לא תואם לאמונה של אדם אחד בקהל וזה ממשיך לאלימות ולכן זה נראה ככה. אנחנו עם אחד, צריך שיהיה פה חיה ותן לחיות. עכשיו אנחנו חלשים, ואם זה יימשך ככה אנחנו נתפרק.

תודה רבה על הדברים החשובים ועל הנתונים והגישה. אבל אני מבקש מחבריי חברי הכנסת, בואו נשמע את ההתייחסות של המומחים כי אחרת רק אנחנו נדבר. אני מבטיח לכם, על חשבון זמני, אוותר על דבריי ואתן לכם לדבר בסוף, בואו בינתיים נקשיב לאחרים. המשטרה, לא סיימתם, בבקשה.

אני לא מכירה את המקרה של דוד ולכן לא יכולה להתייחס. אני מזמינה אותך לרשום לי את הדברים ואני מבטיחה לבדוק מה היה ואיך. אבל אני רוצה להגיד משהו, זה נשמע כאילו שוב ושוב המשטרה לא עושה וזה לא נכון, בואו נדבר על מה שהמשטרה כן עושה. התחושה של האלימות ששוררת כרגע ברחובות היא דבר שגם אנחנו ערים לו, חיים ונושמים אותו. וזו אלימות שהיא לאו דווקא ספציפית לקהילה הלהט״בית ויותר קשורה לרוח התקופה.

חברי הקהילה זימנו מפגש עם המפכ״ל שאמור היה להיות ביום ראשון ונדחה לתאריך ה-21 במאי, ושם הם באמת יעלו את דו״ח הלהט"בופוביה, ידברו על כל הנושאים הספציפיים וגם הוא יוכל להעביר את המדיניות שלו. בטח ובטח בנושא ההיערכות למצעדי הגאווה. אני אגיד שאני מחטיבת קהילות ואני ראש תחום הקהילה הלהט״בית מזה כשנה ושמונה חודשים, כמעט שנתיים. זה שיש חטיבת קהילות, זו אמירה. זה שיש ראש תחום לקהילה הלהט״בית, זמינה 24/7, יעידו כאן החברים, זאת אמירה. יש שינוי.

אנחנו עושים המון. במהלך השנה ושמונה חודשים העברנו מעל 140 הרצאות והכשרות לשוטרים בנושאים של היכרות עם הקהילה הלהט"בית ובדרכים לפעול שם בצורה הנכונה ביותר עם הרגישות הראויה. תבינו שהרבה מהדברים קורים מבורות מקצועית. שוטרים לא הכירו את הקהילה. לא כל אחד ראה טרנסג׳נדר, לא כל אחד יודע מי ומה ולא כל אחד יודע איך להתייחס. היום חלק גדול מאוד מהשוטרים יודע, אבל צריך לקחת בחשבון שמדובר בתהליך ותהליכים לוקחים זמן.

את חלק מההרצאות אני מעבירה, את חלקן העביר שוטר טרנסג׳נדר. יש לנו שני שוטרים טרנסג׳נדרים, אחד מהם פעיל מאוד ועושה הרצאות בקרב השוטרים, משתף את החוויה האישית שלו תוך כדי התייחסות לדגשים וזה עובר אחרת, והרבה פעמים אנחנו גם עושים את ההרצאות משותפות, וזה נותן את החוויה המלאה ומעביר את המסר בבירור. גם גיוס לכוחות המשטרה של עובדים טרנסג׳נדרים זאת אמירה. כי היינו צריכים לעשות המו שינויים במערכת.

כי כמו שאתם יודעים, המערכות הארגוניות הגדולות קצת מתקשות עם שינויים, ובכל זאת זה נעשה והתאמנו את הכול על מנת לאפשר להם להרגיש בנוח. אם זה במקרים של שוטרים טרנסג׳נדרים שמקבלים טיפול הורמונלי, אז הבאנו את הטיפול עד למכללה בבית שמש כדי שלא יפספסו לימודים ויוכלו לקבל את הטיפול במרפאה. אם זה להתאים את בוחן בר-אור, שזה בוחן כושר שהם עושים. מה עושה שוטר טרנסג׳נדר שנמצא בהליך? באיזה בוחן הוא נבדק? של הנשים? של הגברים?

עשינו ועדה מיוחדת, הבאנו את השוטרים ושאלנו מה הם חושבים והם נתנו את הרעיונות שלהם, הרי כל אחד נמצא בשלבים אחרים. אם זה בטפסים של לשכת הגיוס, שהעירו לנו שלא יכול להיות שנדרשים לכתוב שם אב ושם אם שונה להורה מספר אחד והורה מספר שתיים, במספרים, אפילו לא שניים ושתיים. ההוצאות, כמו שדיברתי, יש לנו מש״ק לקהילה הלהט״בית שנמצא בתקן מלא בתל אביב. זה פיילוט, במידה ונראה שהוא אכן מביא את התפוקות כמו שצריך אז אנחנו רוצים גם להרחיב את זה ליתר התחנות בתל אביב וגם לערים אחרות.

זה משאבים וזה תהליך שבו הכול לוקח זמן, לכן צריך לראות שזה באמת עונה על הצרכים. אנחנו עושים גם בסוף כל שנה תחנה קהילתית, שם בודקים מה המשטרה עושה למען הקהילה, כל מיני מיזמים ופרויקטים. השנה נכנס הנושא של הלהט״ב, מה תחנת המשטרה עומדת לעשות בתחום הזה? האם השוטרים שלה הוכשרו? האם יש דגל גאווה בכניסה? האם יש איזה שהוא תקנון או משהו שפותח את הדלת לקהילה הלהט״בית ומראה שאנחנו נגישים ויודעים לתת שירות? אם זה סקר עמדות שעשינו.

עמדנו בשמש בשלושה מצעדי גאווה גדולים כדי להבין ולחוש את הקהילה, פענחנו בעיקר את ההיגדים של חברי הקהילה. מה אתם הייתם רוצים שהמשטרה תשנה? ואחד הדברים שנאמרו שם זה שהמשטרה לא מכירה מספיק את הנוער הלהט״בי, אז אני רצה מבית גאה אל השני כדי ללמוד על הקהילה ועל הנוער, כולל הכשרת הורים ומה אומרים. ואנחנו עושים הכשרות לקציני נוער. אני מעבירה הרצאה בהכשרה של מחלקי משפחה, יש שם עו״סים, ועוסקים שם גם בנושא של עבירות מין כלפי הקהילה.

איך מחפשים? מה קורה אם אתה לא יודע מה לעשות? יש סיטואציות שמעלים, בהן שוטר ממש לא יודע מה ואיך לעשות, ואני אומרת לו להפעיל שיקול דעת. לפעמים הרגישות צריכה לבוא על הנוהל הכתוב, ואם יש בעיה תתקשר בכל שעה ואני אגיד לך מה לעשות, חשוב לפעמים להבין מאיפה אותו אדם שעומד מולך מכוון, יכול להיות שהוא חווה איזו שהיא תקיפה מינית, יכול להיות שלמרות שהוא עשה את כל ההליך הוא עדיין לא מסוגל ששוטר יעשה עליו חיפוש והוא מבקש שוטרת, אז לתת ששוטרת תעשה את זה.

הנהלים הם שחור ולבן אבל פעמים רבות צריך להפעיל שיקול דעת ואני תמיד זמינה למענה. יש לנו לוח שנה קהילתי שבו מצוינים כל האירועים השנתיים של הקהילה הלהט״בית, יום הנראות הטרנסית, יום ההבנה, יום הזיכרון, מצעדי הגאווה כמובן ועוד. שוטרים רואים את זה. שומר מסך שעולה במשך שבועיים לקראת חודש הגאווה ומציף את השוטרים במידע על הקהילה, על החתכים ועל הרגישות. יש לנו פנקסי כיס לשוטרים, זה משנה שעברה אבל זה תקף גם השנה, אבל החכמנו והעלנו אותו לדיגיטלי, שהוא לא יצטרך להסתובב עם זה, למרות שגם זה זמין.

נמצא בנייד עשה ואל תעשה ואם אתה לא יודע, תשאל. יש סרטון שאנחנו מעלים עכשיו לקראת מצעד הגאווה. של איך לפנות, באיזו רגישות, איך לא להוציא מהארון, מה צריך לשאול ובעיקר מה לא צריך לשאול. אני יוצאת לאישורי תוכניות של מפקדי המחוז בתל אביב ובירושלים, לסיורי שטח, ואומרת את הדברים שלי לקצינים ולמתדרכים. ״שימו לב, תדגישו לשוטרים.״ דף תדריך לפעילים, עבדתי עם ינון ואעבוד אתו גם השנה, דיברתי אתו כבר. הכנתי דף מובנה לפעילי הלהט״ב כדי שידעו מה המשטרה שואלת בדרך כלל כשבאים לבקש אישור על קיום של אירוע גאווה, על מנת שיגיעו מוכנים.

זה מראה על רצינות ועל שליטה. ״אני יודע מה עומד להיות באירוע שלי״. יותר קל למשטרה לדעת אם האירוע בשליטה וכמה כוחות להקצות, והשיח נהיה באמת פתוח. בשנה שעברה הבאנו שני נציגים, אחד של האבטחה ואחד של המבצעים, על מנת שיסבירו איך נקבעים קריטריונים בקביעה של אבטחת אירוע. שיעור שבועי שעולה לשוטרים ביוני, שיש בו למעשה את כל ההרצאה שלי בצורה מובנית שעומדת בפני עצמה ואפשר גם להבין אותה.

ריענון לפני חודש הגאווה. זהו בגדול. אני חושבת שתהליכים לוקחים זמן. כן יש לנו קשב. אני עובדת עם אביה, שנמצאת כאן, מהמרכז לדיווח. והיא יודעת שבכל תלונה שנכנסת או דיווח שהיא מתלבטת אם צריך לגשת למשטרה או אם אותו מדווח חושש לגשת למשטרה. אנחנו מקבלים את התלונה או את התיק שנסגר, אני בודקת, מבקשת מענה ומעבירה לה את המענה.

אם יש בעיה כזו לטרנסג׳נדר שחווה חוויה לא טובה בפעם הקודמת שהוא הגיע לתחנת משטרה, כי צחקו, או לעגו, או לא טיפלו והוא לא קיבל את השירות כמו שצריך, אז אנחנו מתאים שאותו טרנסג׳נדר יגיע לתחנה וייפגש עם חוקר שכבר מחכה לו ויודע איך לפנות ויעניק לו את השירות בצורה אחרת ומקצועית יותר. זאת אומרת שיש שינויים.

השאלה היא מה קורה עם אלה שלעגו קודם? הם נשארים בתפקידם והכל בסדר?

יכול להיות שזה קרה גם מבורות מקצועית. אל תשכחו שהשוטרים הם חלק מהאוכלוסייה הכללית. אוקיי? הדבר האשון שאנחנו אומרים זה: ״אל תביאו את הדעה האישית שלכם לעבודה.״ להגיד לך שזה קורה ב-200%? לא. וזה מה שחשוב. יש מגזרים שונים שמקבלים את זה מאוד מאוד אחרת.

- - - כדי שהוא באמת יהיה מקצועי ולא יביא את הדעה האישית שלו לעבודה?

אנחנו עובדים על זה. להגיד לך שזה יקרה ב-200%? יש פערים. עוד פעם, השוטרים הם חלק מהאוכלוסייה. אני רוצה להגיד משהו. הייתי בהרצאה של קורס מש״קים, שהם בעצם מפקדים של שיטור קהילתי תחת טריטוריה מסוימת של הקהילה, הם מכירים את הקהילה ונותנים להם מענה. אחד ממי שהיה שם היה המש״ק של שכונת מאה שערים, אוקיי? הוא ישב כל ההרצאה ואני חשבתי שהוא הולך לבוא אליי בסוף ההרצאה, והוא באמת ניגש אליי, ואתה יודע מה הוא שאל? הוא ביקש: ״אני בטוח שיש אנשים בקהילה הלהט״בית במאה שערים, אני בטוח שהם בחיים לא יפנו למשטרה ובטוח שהם צריכים אולי סיוע ממשלתי. חברי אותי בבקשה למישהו מהארגונים של הקהילה בירושלים, שיכל להגיד לי ובמידה ויש מישהו שזקוק לסיוע משטרתי, אני אבוא עד אליו, אני אבוא על אזרחי, אני אפגש אתו במקום דיסקרטי.״ רבותיי, מדובר בשוטר מקצועי שיודע שהוא צריך לתת את הטיפול המקצועי ביותר, גם אם זו לא הדעה הרווחת אצלו בבית וזה לא משנה.

אבל מה שהכי צורם בעיניי, עזבי, יש את הסיבוב הזה. אבל לפי תפיסת עולמי, אישה מוכה, ערבי שנרצח או זוג להט״ב שמאיימים על חייו, מבחינתי כולם אותו הדבר. כולם בני אדם וכולם זכאים בדיוק לאותה הגנה.

זו גם התפיסה של המשטרה, אחד מערכי המשטרה זה מתן שירות שוויוני.

מה שהכי צורם אבל זה שבסוף, יושבים פה אנשים שאומרים לך: ״הוא עכשיו עוקב אחריי, אני בסכנת חיים עכשיו״. וכולם יודעים מזה, זה מתועד והוא בכל זאת מסתובב חופשי. בסוף, אם אני מזקקת את מה שהכי צורם וחורה לי זה זה. יודעים על אנשים, צילמו אותם, ראו אותם, הוציאו נגדם צוו הרחקה והם הפרו אותו והסכנה היא ממש ממש ברורה, והם בחוץ, זה מטריף, בדיוק החלק הזה.

הסיווג של התלונות, הדרכות השוטרים ושאר הדברים, הכול מאוד חשוב וזה חלק מתהליך שהוא מבורך והוא גם ייקח זמן, יש לנו גם מערכת חינוכית שאנחנו צריכים לשפר, ברור. אבל בסוף, כשיש סכנה ממשית לחיים של בן אדם, כולם יודעים מזה וגם יודעים מי הגורם המאיים, איך הוא עדיין מסתובב חופשי? זה מטריף.

אני עברתי דירה לחלק אחר של תל אביב, כי אני יודע שאין משטרה שתגן עליי.

חברים. אני מבין את הצורך לשאול את השאלות ולקבל תשובות. אבל אם אנחנו נתקוף אחד את השני, גם לא נשמע, גם לא נקבל תשובות וגם נבזבז את הזמן. מירב, את זיקקת ואנחנו שמענו, עכשיו בואו ניתן לרועי לענות. יש לנו גם את משרד המשפטים שאני רוצה להעלות אותם, כי הם עלו תוך כדי הדיון וחשוב לשמוע גם את ההתייחסות שלהם. אם לא נשמע את הדברים האלה אז נשמע רק את עצמנו ואת עצמנו אנחנו יכולים לשמוע גם לא בדיון הזה, אז בואו נעצור וניתן לאנשים לדבר. רועי, בבקשה.

אני רוצה להשיב לעניין השאלה איך אדם כזה מסתובב חופשי, כי אני שומע את זה כבר שנים. השאלה הזו היא קודם כל פונקציה שתלויה בשלב. על מה אנחנו מדברים? האם אנחנו מדברים על זה שהוא מסתובב חופשי בשלב החקירה? האם אנחנו מדברים על שיקול דעת של הקצין הממונה שהחליט או לא החליט להשאיר במעצר? האם אנחנו מדברים על החלטת בית משפט אם לשחרר או אם לחלופה? הרבה פעמים בתקשורת, וצריך גם את זה לומר, אומרים: ״שוחרר״.

כשיכול להיות שקצין משטרה שחרר אותו בתום חקירה, יכול להיות שבית המשפט שחרר אותו על אף בקשת המשטרה להשאיר ויכול להיות שמדובר גם בחלופת מעצר כזו או אחרת, כי אני מזכיר לכם שהחוק מחייב את בית המשפט וגם אותנו, תמיד לבחון חלופת מעצר שתאיין את עילת המעצר. לכן, להציג את זה באופן כה של אדם שמסתובב חופשי, ואני לא נכנס למקרה הספציפי הזה כי אני לא יודע מה היה שם ומה הייתה סיבת השחרור שלו. אם בית המשפט שחרר אותו או אם קציר החקירה שחרר אותו.

אבל יש כאן תנאים מגבילים שהופרו.

תן לי רגע לסיים. גם הנושא הזה של אכיפת תנאים מגבילים היא גם פונקציה של מה בית המשפט עושה, של מה עושה המשטרה. אי אפשר להתייחס לזה באופן כוללני, צריך לבדוק כל הליך לגופו, כל מקרה לגופו ומה זה אומר שהוא שוחרר. ובגלל שאני לא יודע מה היה שם גברתי, אז אני לא יודע להשיב על זה ספציפית.

אני חושבת שהנושא של המסוכנות צריך להיות בראש סדר העדיפויות.

אבל זה לא שלו בכלל.

גברתי, תרשי לי, אני נציג המשטרה. אני רוצה להבטיח שאני ישבתי גם בדיונים שנגעו למשבר הכליאה. שב״ס נאלץ לשחרר שיחוררים מנהליים כי אין מקום להכניס עצורים ואסירים לבתי המעצר ובתי הסוהר. ואחד הדברים שאני אומר פה זה שאנחנו לא נכנסים לשיקול דעתו של הקצין הממונה בשטח, ואם הוא חושב שיש מסוכנות, הוא יעצור. ואם הוא חושב שאפשר לאיין את המסוכנות בתנאים מסוימים, אז יכול להיות שהוא נדרש לחלופת מעצר, והאמינו לי שקשה הרבה יותר לקצין ממונה לחפש חלופת מעצר ולהתמודד עם דעת קהל והרבה פעמים גם עם דעת מפקדים ולקבל את ההחלטה האמיצה של לא לכלוא אדם מאחורי סורג ובריח, ואני לא מדבר על המקרה הזה כי אני לא יודע מה היה שם. לכן, אני חוזר ואומר, התשובה לשאלה של איך אדם מסתובב חופשי זו תמיד שאלה של מתי, באילו נסיבות ומי הוא מקבל ההחלטה.

לכן אולי זה המשפט החשוב. שעל כן חשוב לסווג. וזאת המשמעות והנפקות בהגדרת פשע - - -

אבל זה בדיוק העניין, יוראי.

אנחנו פה בשביל לשמוע את הנתונים ובסוף להגיש המלצות. ואם בהמלצות שלנו ייכלל הצורך להגדיר פשע שנאה או פשע להט״בי, אז אנחנו נמליץ על זה, בשביל זה אנחנו פה.

- - - הוא נכון. כי ההבדל בין פשע פלילי שבו אדם ניסה לגנוב מאדם רכוש ולא הצליח, אז הוא ילך לבית השני ויגנוב רכוש. מדובר במוטיבציות אחרות לחלוטין, אדם שפגע בלהט״בים רוצה לפגוע רק בלהט״בים.

רועי, אל תהיה כמונו, תקשיב. אנחנו רגילים להיכנס אחד אל הדברים של השני כי אנחנו מקשיבים לעצמנו. בוא, אנחנו רוצים לשמוע אותך.

אני מתנצל.

זה בסדר גמור. אנחנו מודים לך ולרחלי על האומץ לבוא לפה ולדבר על הנושאים האלה.

אתה יודע שאנחנו גם גוף מפקח בכנסת, מה לעשות? זו המציאות.

אני יודע.

למה זה ציון לשבח? כפי שהמשטרה נתנה ציון לשבח - - -

כנראה שגם זה עוד מעט לא יהיה ברור מאליו, שרשויות באות לדבר עם הוועדות, כי זה אם מתאים או לא מתאים.

חברי הכנסת, עוד משהו?

הוא עושה עבודה מדהימה ב - - - שוטרים. העניין הוא שאם רוצים מדיניות, אז היה צריך לבוא לפה ראש אג״מ, ולהגיד מה היא המדיניות של המשטרה בפשיעה כלפי הקהילה הגאה. רחלי עושה עבודה מדהימה, מכשירה שוטרים, מנגישה, מביאה, מהפנקסים האלה שראינו גם בביקורים של הוועדה, ועד גישה לאוכלוסייה בשיטור קהילתי. אבל כמדיניות, שמי שרוצה להתעסק בפשיעה כזו ולהתעסק בה כפשיעה חמורה, צריך מישהו שקובע מדיניות.

חברת הכנסת מירב בן ארי, את צודקת. היה פה לפניכם חבר הכנסת מאיר כהן, והמליץ לקיים לזה דיון המשך, ותתנו לנו את הקרדיט שהקשבנו לאחרים ובואו נקשיב לעוד אנשים שיש להם מה לומר.

אני רק מזכיר שמדיניות המשטר נקבעת על ידי השר, כפי שהוא התעקש לתקן בחקיקה לפני כניסתו לתפקיד. ולכן, אם אנחנו מקיימים דיון על מדיניות, אז אני חושב שמן הראוי שהשר יהיה פה.

השר מגיע לפה ביום רביעי בשעה 09:00 בבוקר.

יש לי הרגשה שהוא יישאר 10 דקות וילך, אבל בסדר.

לא, הוא אמור להיות לכל אורך הדיון.

חברי הכנסת, חבריי היקרים. אנחנו מבזבזים את הזמן של אנשים שיש להם מה להגיד. חברת הכנסת שרון ניר, אני מאפשר לך.

תודה רבה, וסליחה שאני ככה נכנסת תוך כדי, אני פשוט צריכה להיות במקום אחר במקביל אבל היה לי חשוב מאוד להיות בדיון הזה. כאחת שעוסקת מעל לשבע שנים באוכלוסייה הלהט״בית. הייתי יועצת המנכ״ל לענייני מגדר ועסקתי בזה רבות, ואחרי זה גם לימדתי בנושא שיווין מגדרי, על כל המשמעויות שלו באוניברסיטת רייכמן. וגם עשינו מחקרים בהקשר הזה. אני חושבת שמה שאנחנו רואים עכשיו זו בעיה שצריכים לטפל בה רגע בצורה נקודתית.

בסוף אנחנו רוצים לעזוב את ה- Details ולהגיע לאיזה שהוא טיפול מערכתי בבעיה. מה שאנחנו צריכים זה להסתכל על זה בשני רבדים וגם להסתכל על עצמנו במראה, כי זה חלק בלתי נפרד מהעניין. יש רובד אחד שהוא רובד תרבותי. ברובד התרבותי יש התפתחות של שני וקטורים שהם מנוגדים לחלוטין. וקטור אחד שאומר דבר כזה: שאנחנו חייבים לשים לנגד ענינו את האוכלוסייה הלהט״בית ולאפשר לה שוויון מגדרי בכל המובנים, וגם לחנך לזה. ולהתחיל מגיל אפס.

זה צריך להיות בבתים. והווקטור השני, שפשוט קורא תיגר על הווקטור הראשון, אין איך לומר את זה. שני הווקטורים האלה מתנקזים בסוף לפה, לבית המחוקקים. אתם שומעים את זה, כולכם ערים לזה, הדעות נשמעות מעל גלי האתר, ובסוף, מה שקורה גם כאן, ואני מאוד מתחברת למה שאמרת דוד ואני מודה לך על דבריך המלומדים. זה בסוף משפיע גם על הלך רוח ועל התנהגות של חברה, וצריכים להגיד את זה ביושר.

ואנחנו צריכים לעשות כל שעל ידנו כדי להגיד דבר כזה: התרבות צריכה להיות מתורגמת לארגון. ובסוף, הציפייה שלי מהארגונים, וגם ממך, כיושב ראש הוועדה הזאת. וגם תוציא בטח סיכום מלומד. ובטח השר לביטחון לאומי, שאמון על ביטחון אישי של כולם, אבל כולם, צריך להגיד אמירות נוקבות וברורות, ומבחינתי גם להוציא איזו שהיא דקלרציה שנוגעת לנושא שאנחנו עוסקים בו, שזה האוכלוסייה הלהט״בית. ומבחינתי זה צריך להיות מתורגם לארגונים.

אני מברכת את מה שאמרה רחלי, שבמשטרה כבר השכילו לעשות ולבנות מדור כזה, ואני יודעת שגם בצבא יש תהליכים מקבילים. ובארגונים הגדולים, בטח במקומות תעסוקה, אני מצפה שיסתכלו על הדברים וגם יחנכו. ואם יש מקרה פרטני אז יהפכו אותו ל- Case study, ויחנכו מה כן ומה לא. זה צריך לקרות באופן טבעי, כי אנחנו צריכים להגיד את הדברים. לא יכול להיות שיקרה מקרה כזה, צריך לטפל באופן נוקב. אם זה ברמה המשמעתית ואם זה ברמה הפלילית.

זה דבר שהוא לא יתואר בהקשר הזה. זה צריך להיות מתורגם לארגונים ולעשייה סדורה מבחינת הארגונים. חשוב לומר שזה כבר הפך להיות תופעה. אם יש נקודות עלייה שגורמת לסכנה לציבור שאנחנו לא רוצים לסכן אותו באלימות, זה מחויב שתהיה פה גם דקלרציה וגם אמירה ברורה לכל הארגונים הנוגעים בדבר. וזה צריך להיות ברור, בסדר? וזה צריך להיאמר מעל כל במה אפשרית.

אם אנחנו שומעים אמירות הפוכות אז זה צריך להיאמר על ידי כולם בצורה שהיא ברורה, ולא על ידי האופוזיציה. יש פה מדינה שמייצרת שוויון הזדמנויות ושוויון מגדרי לכולם, לכל האוכלוסיות. לא ייתכן שאוכלוסייה כזו או אחרת, תופנה כלפיה אלימות, זה לא חוצה סף, לא רף, זה לא ערכים, זה לא חוצה סף מבחינתי. תודה וסליחה.

תודה רבה לחברת הכנסת שרון ניר. אנחנו נעלה עכשיו את משרד המשפטים, חשוב לי מאוד שנשמע גם אותם כי יש להם חלק חשוב בתהליך הזה. הם עולים מולנו בזום, בבקשה, שלום קרן.

קודם כל אני רוצה להתנצל על שאנחנו עולים בזום. אנחנו בדרך כלל מגיעים לוועדות בצורה פיזית. חשוב לי גם להגיד שאנחנו גם לא מהפרקליטות, ככה שלצערי אנחנו לא נוכל להציג נתונים לגבי מספר התיקים וכתבי האישום שמוגשים. אני כן יכולה להתייחס - - - לחוק. יש לנו את סעיף (144) (ו), שהוא קובע בעצם שכל מעשה או עבירה פלילית שמבוצעת מתוך כוננות כלפי הציבור על רקע של - - -

נתקע הזום. אם כן אז בואו רגע נקפוץ ממשרד המשפטים למשרדי הממשלה האחרים, כי בסוף מישהו גם צריך לתת מענה להערות האלה. אז בבקשה, משרד הבריאות ולאחריו משרד החינוך.

מירי כהן, מנהלת קשרי ממשל במשרד הבריאות. אז ראשית אני רוצה להודות, עצוב לי להיות פה ולשמוע את הדברים הלה, באמת. כבת אדם, כאזרחית ואחר כך כמשרד הבריאות. אלה דברים שהם פשוט מזעזעים וקשה להישאר אדישים אליהם. למרות שעצוב לי, אני לא יכולה לומר שאני שמחה, אבל טוב שאני כאן, אני לא מצטערת ואני מודה על זה שאני פה. כי אני לא האיש הממונה במשרד הבריאות על מניעת גזענות, גם דיברתי עם יושב הראש ועם מנהלת הוועדה.

כרגע אנחנו בחילופין כי הממונה עזב את התפקיד והשבוע נכנסת מישהי אחרת. אז בתפר הזה אני החלטתי שחשוב להיות בדיון הזה, ובאתי. אחרי שיח עם יושב ראש הוועדה ועם מנהלת הוועדה. ראשית אני רוצה לומר, מערכת הבריאות מוקיעה ותוקיע כל אירוע אלימות או אפליה, גם אלימות מילולית או יחס מזלזל, לא מכבד או מה שלא יהיה, כלפי מטופל שהוא איש להט״ב, אנחנו לא ניתן לזה יד.

יש לנו חוקים ספציפיים, מעבר לחקיקה של משרד המשפטים היה אמור לדבר עליה, גם במערכת הבריאות יש את חוק זכויות החולה, שהוא מהווה את מפת הדרכים, גם החוקית של משרד הבריאות שמגן על זכויות המטופלים, אבל גם הערכית והמצפונית. אני אומר רק את החוק ואחר כך אתייחס גם לדברים שאנחנו עושים, לא רק לחוקים. החוק קובע באופן מפורש את זכויות האדם ומגן על כבודו ועל פרטיותו. החוק מציין באופן חד משמעי איסור אפליה.

מטפל או מוסד רפואי לא יפלו בין מטופל למטופל מטעמי דת, גזע, לאום, ארץ מוצא, גיל, נטייה מינית או מטעם אחר כיוצא באלה. וכמובן, מטופל זכאי לקבל טיפול רפואי נאות לא רק ברמה המקצועית אלא גם ברמת יחסי האנוש. כל סטייה מכך יכולה להיות בסיס להליך משמעתי כנגד איש צוות רפואה שחרג מכך. זו חד משמעית המדיניות הנחרצת של משרד הבריאות. אין כאן פשרות, אין פה אולי וכולי, שום דבר. זאת המדיניות של מערכת הבריאות ללא כחל ושרק.

אני רוצה לומר שלקראת הדיון הזה גם דיברתי ובדקתי עם הגורמים אצלנו, גם ממונה שעזב וכבר לא נמצא כבר בתפקיד, אבל אנחנו קיבלנו במרד הבריאות תלונות לא רק על אלימות אלא גם על יחס לא מתאים שהגיע לנציב הקבילות, ודיברתי גם עם נציב הקבילות אצלנו. יש תיקים שאצל נציבות הקבילות אצלנו, אבל בסוגייה של טיפול רפואי שאולי נוגע לרשלנות כלפי אנשים.

יש תלונה מאוד חריפה שהייתה אצלנו, שנגעה בעיקר בנושא של חוסר תיאום בין הגורמים המטפלים השונים, שאגב, מעבר לטיפול הנקודתי, הוחלט בסופו של דבר, הנציב החליט שלאור זאת צריך להקים ועדה שתבדוק את כל הסוגייה של הטיפול הרפואי. כשאני אומרת חלק מהבעיה, זה איפה מטפלים, היחס של המטפלים, חוסר התיאום ולהקל עליהם.

מירי אני מצטערת שאני קוטעת את דברייך, אבל הזכרת את הנושא של היעדר - - -

לא אמרתי שאין, אני גם תכף אתייחס, תני לי להמשיך. אני יודעת, קראתי את הדו״ח. ואני גם שוחחתי אצלנו במשרד, ובתקופה האחרונה אצלנו במשרד לא הגיעו תלונות על היחס אל הנציב אבל שוחחתי גם עם ראש החברה לרפואת להט״ב, לקראת הדיון היום. ד״ר צוקר, שמכיר את הנושא היטב, וגם הוא אמר לי שיש תלונות, שיש אירועים שמגיעים גם לקופות, מכירים את זה, על יחס מפלה או מזלזל והקופות מטפלות בזה וכולי.

אני אומרת שוב, בזהירות, אצלנו במשרד הבריאות, כמשרד, התלונות האלה - - - . עכשיו, שוב אני אומרת, זה לא אומר שאין תלונות, יש תלונות, גם ראינו בדו״ח, אחרת לא היה - - - בדו״ח הזה. אני גם רוצה לומר שמעבר למה שקבוע בחוק וכולי, כמובן שבועת הרופא וכולי, כל הנושא של אתיקה, זה משהו שמבחינתנו הוא מנוגד לכללי הטיפול או האתיקה או של כל מטפל באשר הוא ומשרד הבריאות נוקט בצעדים, כלומר, לעשות את זה. כי גם בשיחה שלי עם ד״ר רועי צוקר, שאני מניחה שאתם מכירים, חלק מהדברים נובעים גם מבורות וחוסר ידע של מטפלים

אנחנו נשמע את הנתונים? כי בדרך כלל גם חברה אזרחית משתתפת אז מאוד חשוב להגיד את זה.

אני רק רוצה לציין שיש צעדים שמשרד הבריאות עושה, גם בהכשרה של הצוותים, גם במרכז לרפואה להט״בית, עושים אפילו סימולציות, הדרכות לצוותים מטפלים, כשהמטרה היא לעשות את הסימולציות וההכשרות, כך שבעצם מי שעובר אותן יהפוך להיות המדריך – Train the trainer ויכשיר את שאר המטפלים, זאת המגמה במערכת הבריאות, אגב כדי להכשיר אותם גם באופן שבו הם יכירו את הנושא של הרפואה הלהט״בית. כי אנחנו יודעים על פי סקר שנעשה שחברי הקהילה צורכים פחות שירותים רפואיים.

זה דיון על פשעי שנאה, אני באמת לא מבינה. זה נשמע כמו מריחת זמן מכוונת.

את לא חייבת להיות פה, נעמה.

אני יוזמת הדיון, אדוני.

לא, את לא יוזמת הדיון, את חלק מהיוזמים וזה בסדר. ובכל זאת אני חושב שחשוב לתת לארגונים להתייחס למה שהם שמעו.

אתה יודע שמפנים אותנו ב- 11:00 כי מתחילה מליאה. אתה לא יכול להאריך את הדיון בחצי שעה או שעה.

אני יודע, אם לא היית מאחרת היית שומעת. מירי, בבקשה.

אני רק אומר במשפט אחרון, שבכוונת משרד הבריאות יש דו״ח למניעת גזענות, שמשרד הבריאות החליט להקים ועדה על מנת לפעול ליישום ההמלצות שלו, זה הוא דו״ח של פרופסור גרוטו, והנושא הזה הוא אחד הנושאים שיידונו ויטופלו בוועדה. מטרת הוועדה מעבר למיגור הגזענות, היא גם בנושא של קשירות תרבותית והתאמה תרבותית, ויידונו בנושא הזה, לצערי זה לא הנושא היחיד.

תודה רבה מירי. משרד החינוך, בקצרה, ואחרי זה אמונה ולינור. בסדר? בבקשה.

לא הגיוני שהדיון - - -

נכון, היא מנסה כבר כמה זמן לדבר ולהביא נתונים. אנחנו לא נותנים לה להביא נתונים. החברה האזרחית, לא פעם מביאה נתונים יותר מדויקים מהרשויות.

את מבזבזת לנו את הזמן עכשיו נעמה, בבקשה איריס, תודה.

שמי איריס בן יעקב. אני מנהלת היחידה למיניות ולמניעת פגיעה במשרד החינוך. אנחנו במשרד החינוך עובדים גם פרו אקטיבית, זאת אומרת גם כהסברה, וגם ריאקטיבית, כי יש לנו תלמידים מהאוכלוסייה הלהט״בית. יש לנו ביחידה מדריכים ומדריכות מכל המגזרים בכל הארץ, שלמעשה התפקיד שלהם הוא להטמיע את המדיניות ואת הלך הרוח, שהוא כמובן בעד סובלנות כלפי בני הקהילה הלהט״בית ובני משפחותיהם. בשנים האחרונות, בנוסף לשיעורים יזומים בתוך תוכנית הלימודים - - -

גם אתם מזהים בשנים האחרונות עלייה ביחס המפלה לרעה ובאלימות כלפי האוכלוסייה?

יש עלייה באלימות בכלל, באופן כללי. אני לא יודעת להגיד אם זה ספציפית כלפי האוכלוסייה הלהט״בית.

אתם לא מסווגים? לא בודקים אלימות כלפי הקהילה הגאה?

לא, לא ברמה כזאת.

קווי המדיניות שנשלחו בסוף כהונת ממשלת השינוי על פי השרה שאשא ביטון, נשלחו בכלל לבתי הספר? נקלטו?

אתה מדבר על הקווים המנחים?

נכון.

אז כן. בנוסף לפעולות ההסברה, אנחנו פרסמנו מסמך של קווים מנחים לצורך מוגנות האוכלוסייה הלהט״בית. היא מוטמעת בקרב אנשי המקצוע שלנו ובקרב בתי הספר, כדי לראות איך באמת עובדים באופן מערכתי, שזה כולל גם את התקנות, את האמירות ובעצם את הכול. כל האקולוגיה של התלמיד. וגם באופן פרטני , איך בעצם מלווים תלמיד, איך לא מוציאים אותו מהארון ואיך מנהלים בכלל את השיח. אנחנו גם עזרנו עם המילים.

זאת אומרת, איך מדברים עם תלמיד שבעצם מגיע אל יועצת בית הספר או אל מישהו מהצוות החינוכי, ובעצם חושף בפניו את הזהות בנוסף לשיעורים יש לנו גם תקנה תקציבית, שמוגדרת כתקנה תקציבית בנושא של חינוך לסבלנות, שבה אנחנו מזמינים רשויות, להזמין הרצאות וסדנאות לבתי הספר. ובעצם אנחנו בתקשורת גם עם הארגונים הלהט״בים וגם עם יועצים מומחים מהתחום, רבנים, וכל מיני מומחים שבעצם מסייעים להסביר מה זה ואיך מתנהגים.

זה גם יוצר אמפתיה כלפי האוכלוסייה הלהט״בית, אבל גם מנגיש את הנושא באופן יותר אישי ופחות פורמלי. אני חייבת להגיד שהתחלנו עם מספר יחסית קטן של סדנאות מרגע שהתקנה יצאה, ויש ביקוש והיענות מצד בתי הספר. ובאמת, יש המלצה מאוד ברורה קודם כל להזמין את צוותי החינוך, שמנו לב שהקושי הוא באמת יותר בקרב המבוגרים. אמרה נכון רפ״ק רחלי, שבעצם לוקח זמן להטמיע את השינויים במערכת, וגם אנשים חינוך הם חלק מהחברה, ולכן אנחנו עושים את זה כמובן באופן שמותאם לאוכלוסיות ולמגזרים ובאמת מנסים להטמיע את זה כמה שיותר, גם בקרב מורים וגם בקרב תלמידים.

כמובן שכחלק מהמדיניות אנחנו גם מציינים את יום ההבנה, מפתחים כל מיני סרטוני הסברה לרגע בו יש אמירות כנגד הלהט״ב. כי המילה הומו, היא הקללה הנפוצה ביותר בבתי הספר, על פי מחקר של ׳איגי. ואז באמת עשינו סרטון ביחד עם הארגונים הגאים, על הדרך בה לא מתעלמים מאמירות כאלה, שהן שכיחות לא רק בבתי הספר אלא בכלל, בחברה, איך מגיבים אליהן נכון. בנוסף לכל זה אנחנו כמובן מבינים שהדרך עוד ארוכה. יש לנו עוד לאן לשאוף ודברים שעוד יכולים לשפר את הפרויקט הזה, אין ספק. גם להטמיע את המסמך זה לוקח זמן, אבל אנחנו בדרך.

תודה רבה איריס. רגע לפני אמונה ולינור אנחנו ניתן לדוקטור סיגל להציג קצת נתונים, כדי שיהיה לנו גם על מה להתווכח, בבקשה סיגל.

המכון הישראלי לחקר מגדר ולהט״ב השתתף בכתיבת הדו״ח על מצב הלהט"בופוביה, ועל כך אדבר אחר כך ואביא את הנתונים. אבל הדו״ח הזה נערך על בסיס נתונים שנחשפים במשך כל השנה. אנחנו גם ערוכים למחקרים, מחקרי עומק, מחקרי סקר ומחקרים איכותניים וקפדניים לאורך כל השנה, בחוגים ובנופים שונים. והתבקשנו בחודש אפריל, לערוך מחקר בנושא תחושת המוגנות של חברות וחברי הקהילה במידה שבה הם סומכים וסומכות על המשטרה.

אז אני רוצה להציג לכם כמה נתונים, אני עובדת בצמוד עם רחלי, ויש לנו שיתופי פעולה נהדרים אבל עוד לא הגענו לחלק של לאסוף נתונים מתוך המשטרה. התרומה שלי היא לאסוף נתונים מהשטח ולהנגיש לכם את הנתונים מהשטח, אשר מעבר לעדויות האישיות שמאוד מרשימות וחזקות ששמענו פה, כדי שנוכל לקבל גם את התמונה הכללית מפרספקטיבה קצת יותר רחבה.

אז אוכלוסיית הלהט״ב מהווה על פי אומדנים, כ-12%-8% מהאוכלוסייה הכללית, אלה נתונים שמבוססים על אומדנים מהעולם, אני מקווה שיהיו לנו אומדנים מבוססים גם מישראל בחודשים הקרובים, אנחנו עובדים על זה. 8% עד 12%, ניקח את הממוצע - 10%, זה אומר משהו כמו 8% מהאוכלוסייה הבוגרת כיום, מגיל 18 ומעלה, זה אומר משהו כמו 560 אלף אזרחים ואזרחיות. זאת אומרת, זה אומדן זהיר למדי, הייתי משערת שיש אפילו יותר, כי זה לא כולל אנשים שהם בארון. אז באומדן זהיר למדי, כ-560 אלף אזרחים ואזרחיות שחיים בישראל ומעל גיל 18, שהם חלק מקהילת הלהט״ב. לכל איש ואישה כזאת, יש הורים, בדרך כלל, אבא ואמא, אחים ואחיות, לפעמים גם ילדים.

אז בעצם אנחנו מדברים על בערך 30% מהאוכלוסייה בישראל, שבאופן אישי וישיר, או בגוף ראשון או דרך קרוב או קרובת משפחה בגוף ראשון, 30% מהאזרחים והאזרחיות במדינת ישראל הם חלק מאוכלוסיית הלהט״ב, או קשורים אליה באופן מאוד ישיר. מדובר במספר משמעותי, זה לא עניין של מה בכך, ולכן כשאנחנו מדברים על תחושת המוגנות של הקהילה, על תחושת הפגיעות של הקהילה ועל אלימות כלפי הקהילה, אז זה לא בשוליים של האוכלוסייה, זה בלב ליבה, זה חלק בלתי נפרד מהחיים החברתיים, הפוליטיים והדתיים בישראל.

חברי הקהילה נמצאים בכל המגזרים ובכל המקומות. כמו שהזכיר יושב ראש הוועדה בתחילת הדברים, את הלילה הקשה שעבר על הציבור בדרום - - -

הוא היה לי עוד יותר קשה כשקראתי את הנתונים שלכם.

אז בתוך הציבור היקר הזה, יש גם חברי וחברות הקהילה ובני משפחותיהם. אני אומרת את זה בשביל להגיד, שנהוג לדבר בדרך כלל על חרדים, על אשכנזים, על תושבי הפריפריה, על תושבי הדרום. הלהט״ב נמצאים בכל מקום, בכל הקהילות ובכל המגזרים, וגם חברות וחברי הקהילה הם חלק ממי שסבלו הלילה מטילים. אני אומרת את זה דווקא בשביל להצביע על המכנה המשותף ולהגיד שאנחנו נמצאים בכל מקום. אז בואו נגיד שזו המשמעות של הנתונים שאספנו בסקר שערכנו בקהילה.

לפני שאני אציג את הסקר, אני רוצה להקריא לכם כמה אמירות ששיתפו אותנו בהן חלק מחברי וחברות הקהילה וזה מצטרף לדברים שנאמרו כאן קודם על ידי המשתתפים שהגיעו לכאן. האמירה הראשונה היא לרחלי ולחברים במשטרה. אני רק אציין שאנחנו חברים, וקולגות ועובדים יחד והדברים נאמרים ברוח קולגיאלית וברוח של שיתוף והיא פנייה לעתיד, למה שאנחנו יכולים לעשות, ולא כהאשמה. אז האמירה הראשונה היא: ״אם אני אפגע על רקע להט״בופובי, הטלפון הראשון שלי לא יהיה למשטרה״. אנחנו עוסקים פה גם באמון במשטרה ולא רק בתחושת הפגיעות והמוגנות.

״אני מרגישה בתקופה האחרונה, שיש יותר לגיטימציה לאנשים חשוכים, מרגישה גם בתוך תל אביב חוסר ביטחון״. אמירה נוספת: ״מפחיד אותי להסתובב עם דגל גאווה, לתלות דגל גאווה על המרפסת שלי, מפחיד אותי ללכת ברחוב ושאנשים יידעו שאני חלק מהקהילה״. אמירה נוספת: ״יום אחרי שאורית סטרוק דיברה, כבר הוקנטתי בתל אביב כשהלכתי יד ביד עם בן זוגי, צעקו לעברנו: 'הומואים מסריחים'. להביע התנגדות? לא מרגיש בטוח, לא מרגיש שהמשטרה מגנה עליי ואני בחרדה. הפסקתי ללכת להפגנות, קניתי גז מדמיע״.

ועוד כהנה וכהנה, יש לנו פה למעלה מ-100 אמירות כאלו, כולן מתארות את המציאות הקשה. והמציאות הזאת היא לא מציאות שכולם בקהילה חווים ומרגישים, אבל כולם חשופים לאמירה. וללכת בתחושה של חוסר מוגנות ובתחושה של פגיעות, זה מסע, זה טון, זה מסע שסוחבים אותו בחוויה המנטלית, בחוויה של איכות חיים ירודה ובחוויה של שייכות ושל להיות חלק מהמרחב. אז אני רוצה שנחשוב ושנדבר לא רק על אנשים שנפגעו ושהתלוננו למשטרה, והם בעצם כבר עברו את החסם שבו הם מפחדים להתלונן במשטרה, והמשטרה טיפלה או שלא טיפלה, בצורה מיטבית או שלא בצורה מיטבית.

אז אני רוצה שנזכור שאנחנו מדברים על 30% מהאוכלוסייה במדינת ישראל, כשחלק מהם זה בני המשפחה, ושנוסיף כשאנחנו חושבים, שחלק ניכר מאוד מהאוכלוסייה במדינת ישראל, חשים לא בטוחים ומפחדים ללכת ברחוב גם אם לא קרה כלום. מבלי לדבר על האם התלוננו או לא התלוננו, הכותרת של הדיון הזה היא תחושת המוגנות ומהקולות שעלו מהקהילה, התחושה היא מאוד מאוד קשה. לא מדובר באיזה סנטימנט חולף, שכרגע במקרה מישהו מרגיש איזה משהו. ועכשיו, אני כן אביא את הנתונים המספריים מסקר שערכנו.

זה סקר שערכנו בשבוע הראשון של חודש אפריל, עוד לפני שפורסמו המקרים הקשים שהובאו כאן. ומהסקר הזה עולים הממצאים הבאים: לסקר ענו 289 חברות וחברי הקהילה בפריסה ארצית, בגילאי 14-66, וצירפתי את החומרים לדיון הוועדה לפני כן. 77% מחברות וחברי הקהילה אומרים שתחושת המוגנות שלהם במרחב הציבורי, השתנתה לרעה בשלושת החודשים האחרונים. הם מרגישים פחות בטוחים בשלושת החודשים האחרונים. 77% זה הרוב המכריע. יש מעט מאוד אנשים שתחושת המוגנות שלהם לא השתנתה לרעה. ל-12% לא השתנתה בהשוואה לתקופה של לפני ו-10% לא יודעים.

אז אם אנחנו לוקחים רק את האנשים שאומרים לנו שהם יודעים, אני שמה לרגע בצד את אלה שלא ידעו לענות ולוקחת את אלה שיודעים לענות האם זה השתנה לטובה או לרעה. אז אם אנחנו מסתכלים על הנתונים האלה, אנחנו רואים בעצם ש-86% מחברי הקהילה מספרים שתחושת הביטחון שלהם נפגעה. 86%, אתם זוכרים ממי? 10% מ- 560 אלף איש. 10% מ- 560 אלף איש אומרים לנו שהם לא מרגישים בטוחים. הם לא אומרים לנו שמישהו פגע בהם, זרק עליהם או דיבר עליהם.

דרך אגב, חלק גם כן אומרים את זה. אז בואו נחשוב על הסנטימנט הציבורי ועל חוויה מאוד מאוד דרמטית, שעוברת על יותר מחצי מיליון איש במדינה, שהם אזרחים רגילים, שומרי חוק ונמצאים בכל מקום. עכשיו, לגבי תחושת הביטחון במשטרה ועד כמה סומכים על המשטרה, שאכן תהיה לצידם בעת הצורך. אז שוב, נתון מאוד מאוד קשה וכואב וזועק. 77% מחברות וחברי הקהילה, לא סומכים על המשטרה בכלל או סומכים עליה במידה מועטה, שתגן עליהם בעת הצורך.

ה-77% האלה מתחלקים ל-30% שבכלל לא סומכים, ו-44% שסומכים במידה מועטה. ויש % שכן סומכים במידה רבה ו-3% שסומכים במידה רבה מאוד. אבל הרוב המכריע, 77%, לא סומכים על המשטרה. עכשיו, בואו ניקח את שלושת הנתונים האלה ביחד ונראה מה הצטבר לנו. למעשה, יש לנו פה שלושה סוגים של נתונים. מה היא תחושת המוגנות שלי היום? האם תחושת המוגנות שלי התדרדרה בתקופה האחרונה? מה היא תפיסת המשטרה שלי? האם אני סומכת על המשטרה שתגן עליי או שלא תגן עליי, לאור העובדה שאני לא חשה מוגנת.

כאשר מצרפים את הנתונים האלה ביחד, מה שאנחנו מקבלים זה קריאת אזהרה מהדהדת לכולנו, שדורשת התייחסות מעשית ומחייבת את כל הגופים כאן, ובקצה של הדבר, זו גם התייחסות של המשטרה. שתהיה פתוחה יותר, שתסיר חסמים, שיוכלו יותר לפנות אליה ולאחר שיפנו אליה הטיפול יהיה יעיל ככל האפשר. אבל לפני הקצה הזה, יש לנו הרבה עבודה לעשות. גם דרך החינוך וגם דרך רשויות אחרות וגופים אחרים שיושבים כאן. חברות וחברי הקהילה הם אזרחים ואזרחיות שהם חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית והם ימשיכו להיות כאלה.

זה ליכודניקים וציונות דתית, מצביעי הקואליציה ומצביעי האופוזיציה, חילונים ודתיים, זקנים ובני נוער. הם נמצאים בכל מקום ובכל שדרות העשייה של החברה הישראלית, ובהחלט הגיע הזמן שנפעל ביחד לטובת צמצום הפערים וחיזוק תחושת המוגנות של קהילת הלהט״ב. המצב הוא חמור וגרוע, והיום, ביתר שאת, יותר מתקופות אחרות.

אני כן רוצה לציין נקודת אור אחת. ערכנו סקר במסגרת - - - של האוכלוסייה, של הציבור היהודי הרחב בישראל, בשיתוף מנו גבע מכון מחקר. רוב רובו המכריע של הציבור, ואני מדברת על יהודים בישראל, תומך בשימור זכויות להט״ב. זאת אומרת שמי שפוגעים - - - לאלימות, הם המיעוט. אבל המיעוט הזה הוא מאוד אפקטיבי ב- Impact שיש לו על החוויות, וגם כמובן ב- Impact שיש לו כשמגיעים באמת לבתים של אנשים ויש נפגעים בפועל, גם במערכות הבריאות, על ידי מטופלים אחרים ועל ידי צוותים אדמיניסטרטיביים. אבל יש נקודת אור, נקודת האור היא שהציבור הרחב בישראל, הוא בסך הכול תומך בקהילה. זה חוצה מפלגות וזה חוצה מגזרים, וצריכה להיות נראות להומוגניות הרבה, גם בבית הזה.

אני יודעת שהסנטימנט נמצא שם, אבל צריך שגם יראו אותו, זה לא יכול להיות חבוי. ולא באחד תגיד שאין לך שום דבר נגד ובאחר תתבטא אחרת, זה צריך להיות בחוץ. אנחנו חייבים לעבוד יחד בשיתוף פעולה ואנחנו חייבים הקצאה של משאבים לטובת העבודה המשותפת. גם למחקר, לביסוס, כדי לקבוע מדיניות צריך עוד נתונים, שזה דבר שנורא נורא חסר לנו. אנחנו מתנהלים אינטואיטיבית עם איזו שהיא הבנה אינטואיטיבית וצריך לשנות את זה מהיסוד. לאסוף נתונים, להרגיש אותם ולייצר מדיניות מבוססת נתונים שתשרת את כולנו ואת העבודה המשותפת, הבין משרדית.

תודה רבה דוקטור סיגל גולדין, אני אבקש ממך בקשה פרטית, בזמנך החופשי, וכמה שיותר מהר, תעבירי לנו את ההמלצות שלך. את החישובים הפרקטים ואת החלוקה שעשית. אני עברתי על הנתונים אתמול, ובאמת שזה לא הוסיף לי שעות שינה, הדבר הזה. תודה רבה. אמונה, בבקשה.

תודה. אז אני תכף אדבר על העלייה המאוד קשה שאנחנו עדות לה, של אלימות בשטחים ציבוריים. אבל לפני זה אני רוצה שנכיר בזה שאלימות להט"בופובית, כמו סוגים רבים ואחרים של אלימות מגדרית, קורית קודם כל בבית, בבית הספר ובמקום העבודה. אני אפילו לא מתייחסת לפשע השנאה שחוקי פה במדינת ישראל, של טיפולי המרה, שממש מחריב את היכולת של הקורבנות שלו לשקם את עצמם, באמצעות פגיעה במרחב הטיפולי.

אני מדברת על החל מעוינות ועד לאובדן קורת גג או פרנסה, שאלה דיווחים שבארבעת החודשים האחרונים, אנחנו, בבית הפתוח, מקבלים לפחות אחת בשבוע. אני רוצה לציין שזה על סמך סקר שעשינו ביחד עם המכון הישראלי לחקר מגדר ולהט״ב עבור המשרד לשוויון חברתי. וממנו עולה, שלמעלה ממחצית התלמידים הלהט״בים בירושלים, חווים אלימות להט"בופובית מצד הצוות החינוכי.

יותר ממקומות אחרים?

הנתונים נשלחו אל הוועדה לפני. למעלה ממחצית מהתלמידים חווים אלימות מהצוות החינוכי, אני פונה למשרד החינוך ומבקשת מכם, אל תתנו למחלקת החינוך בירושלים להתחמק מהאחריות שלהם על הכשרה של הצוותים החינוכיים שלהם. אני אגיד שבמקביל לעלייה בדיווחים על אלימות בבית הספר, אנחנו גם רואות עלייה בדיווחים על אלימות בבית. ואני אומרת את הדבר הבא כאמא ולא בקלות ראש, זכויות הילד גוברות על הזכויות ההוריות בהיבט הזה. זכותנו לחיים ולביטחון גוברת על זכות ההורים שלנו לפרטיות. במחלקת הרווחה, במחלקת החינוך ובכל המערכות בהן יש ממשק בטיפול בילדים ובנוער.

אני גם אגיד שאנחנו עדות גם לעלייה חריפה בדיווחים על אלימות ברחובות ובשטחים הציבוריים בירושלים. אם בעבר ידענו שהמוקדים המרכזיים לאלימות כזאת הם כיכר ציון והתחנה המרכזית, אנחנו כרגע מוצפות בפניות. מספר הפניות לבית הפתוח עלה מ-14 פניות ביום, בזמן המקביל ובתקופה המקבילה, ל-20-25 פניות ביום. אנחנו כורעות תחת העומס שאליו נכנסה הקהילה שלנו בעקבות הממשלה הנוכחית. אני לא יכולה לתת לכם את הנתונים בצורה מסודרת, אבל אנחנו רואים אלימות בתחבורה הציבורית, ברחובות צדדיים ואלימות שפרוסה בכל רחבי העיר.

וחשוב לי להגיד למשטרה, אם אתם לא תשימו בעדיפות גבוה את הטיפול בפניות על זריקת כלים, על זריקת אבנים ועל עוד דברים שבעיניכם נראים אולי פחות חמורים, ואני מבינה את השיקולים המקצועיים שלכם, אבל אם התיעדוף לא יעלה למקום גבוה, אז לי, כארגון חברה אזרחית, אין דרך להביא אליכם את הבן אדם שחטף מכות ברחוב בפעם השלישית, כי הוא לא יסכים להגיש תלונה. לא משנה כמה אבקש וכמה אגיד שרחלי ואני חברות, זה תלוי במדיניות שלכם.

ודבר נוסף, את האלימות שאנחנו כבר כן מצליחות להביא אליכם, כשאנחנו מצליחות ביחד, להביא אליכם אנשים לחקירה, אז אנחנו מגלים שהאלימות היא לא רק כלפי הקהילה הגאה, ומי שהתחביב שלו זה לדפוק לנו מכות, הוא דופק מכות גם לעובדים זרים, גם לקשישים וגם לאתיופים. ואני אשמח, כבוד היושב ראש, שתעביר את המסר הזה ממני לשר. שאמנם הוא לעולם לא יהיה אתיופי, להט״ב או עובד זר, אבל יום יבוא והוא יהיה קשיש, ואנשים שדופקים לנו מכות ברחובות ״יטרגטו״ גם אותו.

ואם הוא חושב שאם הוא לא יטפל בזה עכשיו אז אחר כך יהיה יותר קל לטפל בזה, אז הוא טועה. ובהקשר הזה אגיד שהמצעד שלנו מתקיים ב-1 ביוני. כל שנה ישנה עלייה באלימות ברחובות ירושלים סביב המצעד, השנה, אנחנו צופות עלייה על עלייה. בשנה שעברה הילדים שלי לא יצאו מהבית במשך ארבעה ימים רצופים, בעקבות איומים על חייהם כי אמא שלהם מארגנת את המצעד. ואם אתם תבנו עלינו שנצליח להביא את התלונות אליכם, אז אתם לא תצליחו לשמור על הרחובות בירושלים.

אתם צריכים להיערך לעובדה שבתוך משבר האמון הנוכחי, התפקיד שלכם הוא לשמור עלינו. גם אם אנחנו לא נבוא ונגיד לכם. אם אנשים מאיימים שיהרגו אותנו והדברים מפורסמים ברשתות החברתיות, אז אתם לא צריכים אותנו בשביל שנגלה לכם את זה. תודה רבה.

זה גם לפי חוק.

בבקשה, לינור.

תודה רבה אדוני היושב ראש ותודה רבה על היוזמה הזאת, זה לא מובן מאליו. אני לינור, מנכ״לית עמותת טרנסיות ישראל. קצת מבאס אותי שאין קצת יותר זמן לארגוני המגזר השלישי לדבר. העמותה הזאת קמה כדי לסייע לנשים טרנסיות, שהן אוכלוסיית קצה. זנות, מזרחיות, פריפריאליות, עובדות זרות, פלסטינאיות. במה שיש ובמה שאפשר לעזור, אנחנו שם, כעמותה. אפילו הייתה לנו הדלקת נרות עם חברת הכנסת נעמה. הקהילה הטרנסית היא הקהילה שנפגעת ראשונה. זאת אומרת, גבר הומו יכול ללכת ברחוב, ואם קלטו עליו הוא עלול להיפגע.

אישה טרנסית, אין לה את היכולת להסתתר מאחורי הזהות המגדרית שלה ולכן היא תיפגע באופן אוטומטי. ואני רוצה להתחיל במה שנאמר כאן מחברות הכנסת, על כך שהכנסת מתירה את דמנו. הכנסת התירה את דמנו בחוק איסור צריכת זנות. חברות כנסת שבאו לכאן וחוקקו את חוק איסור צריכת זנות, הן אלה שהתירו את דמן של הנשים הטרנסיות. כי ברגע שלקוח מבין שהוא הופך להיות עבריין ברגע שהוא מקבל שירות מאישה טרנסית, הוא יפגע בה בראש ובראשונה. וזה לא ישנה לו אם הוא ייצא אחר כך ויגיד לשוטר: ״מצטער, לא ידעתי שזו טרנסית, היא עבדה עליי בעיניים״. והיא תיפגע ראשונה.

היו שני מקרים בחיפה בהם אישה טרנסית אוימה באיומי סכין, היא הגישה תלונה במשטרה, המשטרה לקחה את הסכינים וסגרה את התיק, עם טביעות האצבע. לפני כמה ימים היא התקשרה אליי ושלחה סרטון וידיאו. בסרטון דופקים לה בדלת ובפתח עומד בחור ערבי, היא פותחת לו את הדלת והוא שופך לעברה חומצה. למזלה, היא הצליחה להסתתר מאחורי הדלת. דמן של טרנסיות עובדות מין, הותר בגלל חקיקה שנוצרה פה בכנסת.

בממשלת השינוי פניתי עם עשרה ניירות עמדה, חבל שחברת הכנסת בן ארי לא פה, היא הייתה אז יו״ר הוועדה, ולא קמה במשרד לביטחון פנים, אפילו ועדה אחת שמדברת על הנושא הזה. אז אם דיברתם על השר הקודם, גם השר הקודם לא היה טוב מהשר הנוכחי. מצטערת, אני יכולה להעביר ביקורת. אני לא פה כדי ללטף אגו של אף צד פוליטי. אני פה כדי להגיד שהאוכלוסייה הטרנסית היא הראשונה להיפגע. היא הראשונה שסופגת אלימות והראשונה שמתירים את דמה.

ולא רק זה, טרנסיות שנאנסות כי הן עובדות מין, מגיעות להתלונן במשטרה וחוקרות אומרות להן: ״אז למה את זונה?״ אני מצטערת, טרנסיות הן לא שק אגרוף של אף צד פוליטי ושל אף מגזר. טרנסיות שרוצות להתקיים, צריכות לקבל ביטחון מלא, גם בזהות המגדרית שלהן, גם בבחירת המקצוע שלהן וגם במענים שיקומיים. בזכות השרה מירב כהן, יש לנו כרגע מענים במשרד לשווין חברתי שלא היו לנו עד כה, אבל גם בביטחון. ואני מסיימת ואתן את רשות הדיבור לרן, תודה.

אני אהיה מאוד זריז. רן, מנכ״ל האגודה למען הלהט״ב. אני לא אחזור על דברים שנאמרו אלא אתן דגש על אירועי הגאווה. אירועי הגאווה מתקרבים, אנחנו בפאתי חודש הגאווה. ויש עלייה מאוד משמעותית, פי שניים בדיווחים על להט"בופוביה, במהלך חודש הגאווה. השנה נראה הרבה יותר דיווחים בחודש הזה ולכן צריך לתת מענה ייחודי, עם אמירה משמעותית והרתעה. אפילו רק להגיד על מה שאתם עושים במקרים כאלה זה עשוי לחזק את ההרתעה ואנשים הרבה יותר יפחדו. וגם לעשות הכול כדי שכל תיק ייסגר לאחר שהאנשים הועמדו לדין.

אני אגיד עוד משהו, יש לקראת חודש הגאווה שימוש נרחב בהסדר של מידע מודיעיני כשאנחנו רוצים לעשות אירועי גאווה, כדי לנסות למנוע את קיומם של מצעדי הגאווה או לשנות את מסלולם או להרחיק אותם. אנחנו רואים את זה, וזה קורה לא מעט בחודש הגאווה. ואני רוצה רגע להגיד על זה משהו. אנחנו לא הולכים לוותר על הזכות שלנו לחופש ביטוי, ועל הזכות שלנו להפגין למען הזכויות שלנו, בטח בשנה כזאת, שבה יש סכנה ממשית לקהילה הגאה. וכפי שעתרנו בעבר - אנחנו לא נהסס לעשות את זה שוב ולפעול בנושא.

תודה רבה לכם. אמונה ולינור, תודה על המראה ששמתם לנו מול הפרצוף, זה היה חשוב מאוד ואני מבטיח לכן שזה לא יישאר במסגרת של אמירות בלבד. חבריי חברי הכנסת, חצי דקה למי שרוצה לומר משהו לסיום. גלעד? נאור שירי?

ויתרתי לארגוני החברה.

תודה רבה לחברי הכנסת. אני מור, מנכ״לית ארגון חוש״ן, ארגון לחינוך של הקהילה הגאה. ואני אגיד רק במשפט. כשאנחנו ניגשים אל תופעת האלימות, אנחנו יכולים לדבר על שני מישורים: אכיפה ומניעה. ואני חושבת שנכון יותר לנו כחברה, להשקיע הרבה מאוד מהתקציבים והמשאבים שיש לנו על מניעה.

אני אגיד שיש לנו תקנה של תוכנית החינוך לסבלנות, שהיא זאת שמאפשרת לנו להיכנס לבתי הספר ומאפשרת לבתי הספר לרכוש את השירותים שלנו. חברה סובלנית יותר היא חברה אלימה פחות. ואגיד שהתקנה הזאת נמצאת כרגע בסכנה של קיצוץ של 50% מהסכומים שהוקצו בהסכמים הקואליציוניים בשנתיים האחרונות. ואם האופוזיציה רוצה לדעת מה אפשר לעשות ממה ברמה המיידית כדי לסייע לנו לייצר חברה סובלנית יותר, אז אפשר ממש ברמה המיידית לדאוג שהכספים הקואליציוניים האלה ימשיכו להיות מוזרמים ללא פגיעה. דיברו איתנו על זה שלא תהיה פגיעה בקהילה הגאה, זו אחלה דרך לייצר חברה סובלנית יותר. זהו. תודה רבה.

תם לנו הזמן. תודה רבה לכל מי שהגיע לכאן. אני מבטיח לכם שאנחנו ניקח את הדברים האלה ובצירוף לדברים הנוספים שדוקטור סיגל תשלח לי, אנחנו נעביר המלצות למשרדי הממשלה הנוספים, אנחנו קודם כל נשמע את השר בשבוע הבא ואז נחליט מה עושים להמשך. בסדר? תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:58