פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



146
ועדת הבריאות
30/04/2023


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 31
מישיבת ועדת הבריאות
יום ראשון, ט' באייר התשפ"ג (30 באפריל 2023), שעה 11:30

1. פרק כ"א (חקלאות), רק סעיפים 88-87 (קביעת אורך חיי מדף בידי יצרן נאות וצמצום רגולציה לייבוא בשר) מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג-2023
2. פרק ח' (יבוא מוצרי מזון) מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג-2023

הכנה לקריאה שנייה ושלישית - דיון

הכנה לקריאה שנייה ושלישית - דיון

חברי הוועדה: אוריאל בוסו – היו"ר
טטיאנה מזרסקי

ששון גואטה

גל ברנס
-
רכז כלכלה ותעשייה, תיירות באגף התקציבים, משרד האוצר

פנינה אורן שני דור
-
ראש שירות המזון הארצי, משרד הבריאות

ד"ר זיוה חממא
-
מנהלת המחלקה לניהול סיכונים, משרד הבריאות

ד"ר עופר גולדשטיין
-
מנהל היחידה הווטרינרית בשירות המזון הארצי, משרד הבריאות

שרון גוטמן טרודלר
-
סגנית בכירה ליועצת המשפטית, משרד הבריאות

מרינה אוסטפלד
-
עו"ד, יעוץ משפטי, משרד הבריאות

קרן רוט
-
עו"ד, עו"ד במחלקת ייעוץ וחקיקה פלילי, משרד המשפטים

שי סומך
-
עו"ד, ממונה (ייעוץ וחקיקה), המחלקה למשפט ציבורי חוקתי, משרד המשפטים

שרון קבלו
-
מנהלת מחלקת דרום אמריקה, משרד החוץ

יהודה אביבי
-
יחסים כלכליים עם אמל"ט ואפריקה, משרד החוץ

ד"ר ריבה בן עזרא
-
רופאה וטרינרית ראשית לפיקוח מוצרים מן החי, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

חגית איגרמן
-
עו"ד, מחלקה משפטית, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

ליאור כוכבי
-
ראש תחום קשרי ממשל איגוד המזון, התאחדות התעשיינים

אביב חצבני
-
מנהל איגוד המזון, איגוד לשכות המסחר

רז הילמן
-
סמנכ"ל יבוא מכס ותקינה, איגוד לשכות המסחר

עמיר עופר
-
עו"ד, מנהל ענף המזון, איגוד לשכות המסחר

נעמי רוזנטל
-
טכנולוגית מזון - שופרסל, יצרני ויבואני מזון

ד"ר רוני סורקיס
-
שופרסל, יצרני ויבואני מזון

לילך דחוח
-
קצינת ציות ורגולציה רשת שופרסל, יצרני ויבואני מזון

חתאם דבאח
-
משנה למנכ"ל - חתאם דבאח, יצרני ויבואני מזון

ד"ר אדוארד טל
-
קבוצת אדום - בקרה, יצרני ויבואני מזון

עמיחי גלר
-
מנהל שולחן מגדלים, ארגון מגדלי הדגים

שמואל לויט
-
מנכ"ל המועצה לענף הלול

רחל גור
-
עו"ד, לובי 99

מיכל ברנדל אבל
-
עו"ד, משרד פישר ושות', איגוד המזון, לוביסטית

ריבה גור אריה שרון
-
ייעוץ, איגוד לשכות המסחר

נעה בן שבת
אריאל צרפתי - מתמחה

מיכל דיבנר כרמל

יעקב שטרן

חבר תרגומים; מיטל פורמוזה


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות



פרק כ"א (חקלאות), רק סעיפים 88-87 (קביעת אורך חיי מדף בידי יצרן נאות וצמצום רגולציה לייבוא בשר) מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג-2023, מ/1612


פרק ח' (יבוא מוצרי מזון) מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג-2023, מ/1612

בוקר טוב ושבוע טוב ומבורך. היום יום ראשון, ט' באייר התשפ"ג, 30 באפריל 2023. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הבריאות הראשונה לכנס הקיץ של מושב הקיץ של הכנסת שנפתח היום.

1. פרק ח' (יבוא מוצרי מזון) מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג-2023.
2. פרק כ"א (חקלאות), רק סעיפים 88-87 (קביעת אורך חיי מדף בידי יצרן נאות וצמצום רגולציה לייבוא בשר) מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג-2023. הכנה לקריאה שנייה ושלישית.

ממשיכים למעשה בקידום הצעת חוק התוכנית הכלכלית ומקיימים היום ישיבה שנייה בנושא יבוא המזון כחלק מחוקי ההסדרים לתקציב הקרוב, בהמשך ליישום מדיניות הממשלה להסרת חסמי סחר בייבוא, הגברת תחרות וייעול תהליכי ההסדרה בתחום הייבוא והורדת יוקר המחייה.

בימים האחרונים, מאז הישיבה שהתקיימה ועדת הנושא בנושא ב-20 באפריל ניצלו הצוותים המקצועיים של הוועדה, משרדי הממשלה את הפסקת הדיונים עקב הימים הלאומיים, להמשך השיחות והניסיונות להגיע לנוסח מוסכם ומתואם. אני שמח שבסעיפים מסוימים, בנושאים מסוימים, נרשמה התקדמות והסכמות. תכף נשמע. מאידך, נשארו עדיין פערים בנושאים אחרים. כפי שהודעתי בתחילה, המטרה היא הגעה, המטרה שלי לפחות, להגיע לנוסח מוסכם ומקובל. נוסח החוק, הן על ידי חברי הוועדה, על ידי משרד הממשלה והן על ידי נציגי הארגונים והחקלאים. אני מאמין שזה אפשרי בהחלט. בעבודה מסודרת ובסבלנות, ברצון טוב ולב חפץ נגיע לכך כפי שעשינו זאת בוועדה בהצעות חוק קודמות. זוהי דרכה של הוועדה וכך אני כעומד בראשה נוהג מאז תחילת עבודתנו כאן.

השבוע גם התקיים מפגש כאן בכנסת, בתיאום איתנו, בין הנהלות משרדי הבריאות, החקלאות, על מנת לדון לעומק באותן סוגיות שיש בהן פערים ומורכבויות מהותיות ובניסיון להתכנס להסכמות. אשר על כן, הדיון היום יתמקד וימשיך בעיקר באותם הסעיפים ונושאים שאין עליהן מחלוקות משמעותיות. וכך נמשיך בהקראת הסעיפים הנוספים בהצעת החוק ובדיון עליהם שטרם השלמנו בדיון הקודם.

כזכור, הצעת החוק שלפנינו נועדה בראש ובראשונה להחיל את מנגנון העיצומים הכספיים לעניין הפרות של הוראות המאומצות. כמו כן, מוצב על החוק המזון תיקונים נוספים, נקרא לזה הסדרים משלימים, נוספים כגון: הסדרה בחקיקה ראשית של הליך מתן אישור ייצור נאות לייצר מזון, הגדרות לעניין מזון מזיק וקביעת סמכותו של מנהל מינהל שירות המזון לקביעת מזון מזיק.

לפחות בסדר הדוברים כרגע אנחנו נתחיל עם היועצת המשפטית או שאתם רוצים קודם כל?

אני אולי אגיד, אני חשבתי שיש לנו איזה שהן בשורות, אבל עכשיו אני מבינה שיש דברים עוד שעדיין חשבנו שהם סגורים והם בכל זאת פתוחים. אז מה שאני אציע לאדוני זה שאנחנו נמשיך בהקראה מאיפה שעצרנו ונחזור לדברים כשיהיו יותר הסכמות.

נוסח, גם המתוקן, נמצא אני חושב בטאבלט, חברי הוועדה. אם יש מישהו מחברי הוועדה שמעוניין לדבר כרגע, או מתי שאתם רוצים, רק תגידו. אם מישהו ממשרדי הממשלה מעוניין טרם פתיחת הדברים לומר מספר דברים גם כן זה אפשרי, אפשר כעת. שאר המשרדים, שאר הגופים שיצטרפו זה אולי בהמשך, בהתאם להקראה. משרד הבריאות, משרד המשפטים, משרד החוץ? נמצאת פה, גם כן רצית לומר משהו. בבקשה, את שמך ותפקידך ומה רצית לומר. אמרת לי מקודם.

בוקר טוב. שמי שרון קבלו, אני מנהלת מחלקת דרום אמריקה במשרד החוץ. אני אקריא פה את עמדת משרד החוץ.

בהמשך לדיון שהיה פה נציג האחראי על, אה, אתה איתה.

הוא כאן, גם נמצא. אודי אביבי, ממחלקת כלכלת אמריקה הלטינית ואפריקה במשרד החוץ.

העמדה של משרד החוץ אומרת שכמי שאמונים על יחסי החוץ, משרד החוץ עוקב אחר הסוגיה, נוכח חשש מהשלכות שליליות בעקבות הכבדת הרגולציה באופן שיפגע בייבוא וישליך על יחסים עם מדינות יצואניות בשר לישראל. זו עמדתנו.

אתם דיברתם אגב, אני פניתי ליהודה אביבי ושאלתי אותו אם צריך עוד הסברים או אולי צריך לתאם בינו לבין משרד האוצר, אולי הם יכולים לדבר יחד, אני לא יודעת הם היה לכם שיח איתם, עם משרד האוצר?

משרד החקלאות היה. עם האוצר ניסיתי לדבר היום בבוקר, הפנו אותי לבריאות.

מה זה אומר?

שטרם התנהל שיח בין משרד החוץ למשרד האוצר.

משרד האוצר?

גל ברנס, אגף תקציבים. זה באותו נושא שיש עליו פשוט את המחלוקת הפתוחה. ברגע שהנושא הזה ייפתר אז גם הנושא הזה ייפתר.

כשאתם מדברים על מחלוקת, מעבר לזה שנושא החקלאות, אתם לוקחים גם בחשבון את הנושא ה- - -

זה סביב אותו נושא. זה בדיוק סביב הנושא של החומר, של הליסטריה וסלמונלה שנדון פה כל הדיון הקודם. ברגע שהוא ייפתר אז ייפתר גם הנושא הזה ולא יהיה פערים נוספים.

אוקיי. לא, אני מציג את זה כי - - -

גם לנו חשוב יחסי החוץ וגם הייבוא מאותן מדינות.

זה הרבה יותר דרמטי אפילו מאם זה אכן כך, וזה לא כאמירה סתם, זה אפילו הרבה יותר דרמטי מהעמדה של משרד החקלאות בנושא הזה. כי אנחנו יודעים למשל שנושא הבשר הרוב המכריע של מוצר חוץ ממיעוט שמגיע מפולין נמצא מדרום אמריקה. כמובן דיברו איתי על עוד אופציות שפתחו אולי ממדינות אחרות כאן באירופה. אבל כרגע יש לזה משמעות ומעבר ליחסי החוץ, זה גם בייבוא, בעיקר בייצוא, צריך לקחת גם את הנושא הזה בחשבון.

אני אומר, כמובן שזה חשוב מאוד גם לנו. ולהבנתנו, אנחנו קרובים מאוד לפתרון הנושא של הסעיף הזה. וברגע שהוא ייפתר אז גם הנושא הזה ייפתר.

האם אפשר לקבוע גם, או שאין צורך, אבל שבישיבה ביום רביעי יהיו גם כן נציגי אגף הכלכלה של משרד החוץ בפגישה?

לנו בטח אין התנגדות.

אז תנסו לתאם גם כן את הנושא זה. זו פגישה שאמורה להתקיים הבנתי אפילו בין השר. שר החקלאות ומנכ"ל משרד הבריאות בנושא הזה. אולי גם כן אני אהיה חלק מהפגישה. אוקיי? גב' פנינה, רוצה לומר משהו בפתח הדברים?

אנחנו באמת ישבנו והתכנסנו עם משרד החקלאות להגיע להסכמות. וכמובן עומד לנגד עינינו שמירת בריאות הציבור, אבל גם לא לעשות פגיעה משקית במשק. למיטב הבנית, את העניין המקצועי אנחנו פתרנו. אני מניחה שיש נוסח משפטי ואני מקווה שאנחנו נדון בנושא המחלוקת ונקרא, נצביע על זה ביום, בדיון הבא.

לגבי שאר הדברים אנחנו כמובן עובדים בצמוד. יש דברים שאנחנו, הטיפול הוא מורכב. והנושא של הטלת עיצומים ידובר פה על הוראות מאומצות, שזה פעם ראשונה שזה נעשה. ואנחנו באמת, אני אנצל את ההזדמנות הזאת אם כבר להודות לצוות המשפטי, בראשותה של עו"ד נעה בן שבת, שעובדת איתנו ימים כלילות על מנת שנגיע עם נוסח מוסכם וסדור. אז תודה רבה לכם.

לילות כימים.

ימים כלילות, לילות כימים.

היא בדרך כלל בלילה גם כן ערה.

ההערה התקבלה אבל.

לא, זה בסדר. את רוצה?

אז נמשיך אולי אדוני בעמוד 12, מפסקה 27 ונקרא אותה.






(27)
(27) בסעיף 115, בסופו יבוא:
"(ה) בסעיף זה, "יבואן רשום" - למעט מי שיש בידו תעודת יבואן רשום לפי סעיף 105, בלבד.";



הסעיף הזה מדבר על ההבאה, היבואן, אותו יבואן נאות. ואנחנו אומרים למעט אדם שהוא יבואן רשום, שהוא מייבא לאזור בלבד. זה החריג. אתם הסברתם בדיון הקודם שזה נוגע לנושא המחסן. זה קשור לסוגיית המחסן ובגלל זה אתם לא מאפשרים לו לייבא לפי - - -

בעצם כל הרציונל של היבואן הנאות, שהפיקוח נעשה לא, לא בנמל, אלא טרם הוצאת המזון לדרכי השיווק. ובהעדר מחסן לא ניתן לבצע את הבקרה שם. ולכן היבואנים האלה לא יוכלו לזכות במסלול הזה.

(27א) בסעיף 117(ג), בהגדרה "יצרן המיישם מערכת בקרת איכות", במקום "בסעיף 42(ב) יבוא "בסעיף 42(ב1)(2)";

(28) בסעיף 132(א), ברישה, אחרי "הוראות סעיפים" יבוא "4א - למעט לעניין ההפרות המפורטות בתוספת החמישית א'";




עכשיו, ההוראה הזאת, הוראת סעיף 132 היא הוראה שנוגעת, היא יוצרת חזקה שלפיו משווק לא יראו אותו אם יתקיימו בו כל אותם תנאים שמפורטים באותו סעיף, אז חזקה עליו שהוא לא הפר הוראות של סעיפים מסוימים. ומוצע להוסיף לחזקה הזאת עכשיו את הוראת סעיף 4א, למעט הפרות מסוימות שפורטו בתוספת החמישית א. שהן מפנות להפרות שבתוספת השנייה א'. השאלה אם אתם רוצים להסביר מדוע דווקא חזקות אלה, מדוע דווקא הפרות אלה הוחרגו מאותה חזקה. אני מזכירה שהחזקה הזאת מסתמכת על כך, בין השאר, שהוא לא ידע ולא היה עליו לדעת על הבעיה שקיימת במזון.

כן. מה שפירטנו בתוספת החמישית זה הפרות שמעצם ההגדרה שלהן, מעצם הניסוח שלהן, העוסק במזון יודע שהוא מבצע אותן. כמו מערבב מזון, כמו לא מבצע ריקול, ולכן אין טעם בקיום החזקה.

ורק באותן הפרות.

נכון.

אוקיי.



(29) בסעיף 141
(א) בסעיף קטן (א), אחרי פסקה (3) יבוא:
"(4) חובת תשלום אגרה לפי סעיף 64(א)(3) כפי שהוחל בסעיף 143, ולפי
סעיפים 78 ו-84(ג) לא תחול;
(5) ערובה לפי סעיף 147(ב)(3) תבוא במקום ערובה לקיום דרישות או
לעמידה בתנאים לפי סעיף 93";






כאן אנחנו מדברים, סעיף 141 עוסק באדם שמייבא מזון מאזור.

שנייה. מי יכול לחדד לי את הסעיף הזה? אדם שמכניס ביהודה ושומרון מכניסים סחורה. יש לו אכיפה, אין לו אכיפה? לא יהיה לו אגרה, כן יהיה לו אגרה? מה?

בעצם חקיקת המזון קובעת גם הנחיות לנושא הזה של הסדרה של הבאת המזון מהרשות הפלסטינית ועזה למדינת ישראל. היא מכילה עליה את דיון הייבוא בשינויים מחויבים. ולכן נכון להיום משרד הבריאות קבע, הסדיר את העניין בנהלים. כאשר הפיקוח מתבצע על ידי יחידת הפיצוח. פירות וירקות עושים עליהם בדיקות מקדימות על ידי קמ"ט חקלאות, הם נציגים של מתאם.

השאלה, השאלה שנשאלת למה באזור, בסוף אני, מצד אחד את רוצה להקל, אנחנו רוצים כביכול להקל על המעברים, אז אין לנו מספיק פיקוח. אתה רוצה גם להקל עליו את האגרה. מה ייגרע חלקו של מי שמייצר סחורה כאן בארץ והוא מתמודד עם עוד עשרות רגולציות אחרות ולשלם אגרה?

א', לא מדובר. אני רוצה רגע לבוא ולומר. לא מדובר על, על הוראות שחלות על יצרן שהוא מייצר מזון במדינת ישראל. מדובר על יצרן שמייצר מזון ברשות הפלסטינית ורוצה להביא אותה כאן למדינת ישראל. הגדרה של האזור היא לצורך העניין היא לא חלה על שטחי - - -

אז יש לי פחות בדיקות, פחות אכיפה. את רוצה להקל מעליו גם כן, הבאה מזון רגיש מהאזור לישראל.

אז אני רגע לא מבינה. אתה שואל למה לאפשר ייבוא כזה בכלל?

לא, אני אומר.

נו? לא.

מה המנגנון, מה מנגנון הבדיקות שיש לי על אותו יצרן מהשטחים, מהרשות הפלסטינית או משטחים אחרים?

אז זהו, אז זה מה שאני בא להסביר. המנגנון הוא כזה: בעצם יש פיקוח במעגל הראשון, שנעשה על ידי, כדי להיכנס להיות במעגל המאושר של מגדלים שיכולים להביא תוצרת אז יש שני תנאים שצריכים להתקיים מהבחינה הראשונית. מדובר על, משרד החקלאות בא ואומר שאת הסוג מסוים של הירק או הפרי ניתן להביא למדינת ישראל מבלי שיש לה נגעים של מחלות שיכניסו כאן לשטחי מדינת ישראל. ודבר שני, הוא בא ואומר שבעצם המגדלים נדרשים לעבוד לפי פרוטוקולים של גידול שהם זהים לפרוטוקולי הגידול של, של החקלאים כאן במדינת ישראל. ובפיקוח, במעגל הראשון נציגי קמ"ט חקלאות הם בעצם, עובד משרד החקלאות שהוא עובד המתאם הפעולות בשטחים, שהוא הולך ועושה ביקורת ומוודא שהתוצרת עומדת בדרישות הדין הישראלי לעניין מזהמים ביולוגיים ולעניין של שאריות חומרי הדברה. כששני הכללים האלה מתקיימים, המגדל יחד עם, בחתך של סוג המזון וכמות, עושים לו גם בדיקות של היתכנות טכנולוגית של נגיד מדונם אחד אפשר 5 טון של עגבניות ולא יותר. ובעצם זה נכנס לרשימה, שהרשימה הזאת מנוהלת יחד במאגרי המחשוב של משרד החקלאות בשיתוף איתנו. זה כלל אחד שנעשה בצד הפלסטיני.

בצד הישראלי יש את הכלל שבא ואומר שמישהו כאן בארץ הוא משווק שקונה את הסחורה הזאת. המשווק שקונה את הסחורה הזאת הוא בעצם תושב מדינת ישראל וחלים עליו כללים בדומה ליבואן רשום. הוא נדרש לבוא ולהירשם בשירות המזון הארצי וגם הוא מצהיר.

המשווק פחות או יותר מחליף את תפקידו של היבואן.

את התפקיד של היבואן. זה השינויים המחויבים שציינתי. ובעצם המשווק הזה בין היתר הוא חייב שיהיה לו מחסן כאן בשטחי מדינת ישראל. מחסן שעומד בתנאי אחסון של מזון. והדרישה היא כאן כיום, התוספת היא לבוא בעצם שיפקיד ערבות. והערבות למה? תוצרת שמגיעה למעברים, נכון להיום, בעיקרון יש 5 מעברי גבול, 5 מעברים, 6 מעברים. חלקם, לא, לא כולם פעילים, יש 3 מרכזיים. 3 ביהודה ושומרון ואחד בכרם שלם. 4 פעילים, כפי שאמרתי. ובעצם שם יושבים נציגי הפיצוח. שהם על פי מתודה של ניהול סיכונים הם דוגמים את התוצרת לבדיקות מעבדה, לבדיקות מיקרו-ביולוגיות. בדיקות שאריות חומרי הדברה ומיקרו-ביולוגיה, תלוי בסוג של המזון. ומאחר ואנחנו כאן מדברים על, אז התנאי צריך להתקיים כמובן, שהתוצרת באה ממגדל שהוא מופיע ברשימות. והתוצרת עוברת למשווק שיש לו תעודת רישום של משווק מהאזור. ואז בעצם הרעיון הוא כאן שהדיגום, שהתוצרת שנדגמה היא לא תשוחרר לדרכי השיווק, היא תהיה בשיהוי במחסן עד לקבלת תוצאות שבעצם מעידות שהמוצר הוא תקין.

זה כך עובד, המקבילה עובדת גם בנושא של ייבוא, של תוצרת שמגיעה לארץ מטורקיה, לצורך העניין, עובדת גם. העניין כאן, אנחנו, הדרישה, בשונה מהייבוא, הדרישה היא לא חובה אצל היבואן. כי אצל היבואן יש לנו את הנמלים שיבואן שבוחר לא להפקיד את הערבות, אז הוא בעצם, הסחורה נשארת בנמל. ממתינה בנמל, בחדרי קירור בנמל או במכולה שלו המקוררת, עד שהתוצאות מגיעות ומעידות שהמוצר תקין. פה, בשונה במעברים, מאחר ואין לנו יכולת לעשות את השיהוי הזה במעבר עצמו, אנחנו כאן בעצם לא משאירים ברירת מחדל וקובעים דרישת חובה להפקדת ערבות. מתוך מטרה שהשיהוי יהיה במחסן של המשווק מהאזור. וככל שמישהו יפר את העניין והתוצרת תימכר עוד טרם קבלת תוצאות, אז כהפרה, כצעד טקטי ראשון אתה יכול בעצם להתלות את הערבות ואחר כך להפעיל את האכיפה שעומדת לרשותנו.

ולמה הפטור מאגרות?

הפטור מאגרות זה בעצם לפי בקשה של נציגי מתאם פעולות בשטחים. הם באים ואומרים שכאינטרס של מדינת ישראל זה לאפשר את, צריך לשמור על האיזון הדק כמובן בין השמירה על בריאות הציבור לבין המשך הסחר איתם. כי, כאמצעי כלכלי.

עצם העברת הסחורה זה עזרה בסחר. אז לתת גם כן פטור באגרה, אני, אגב, אני גם רוצה לציין שמנהלת הוועדה פנתה פעם אחר פעם למתפ"ש שגם כן מבחינת הפיקוח, מבחינת הגידול, מבחינת כל החלק המקצועי והסמכותי שיש להם, לעלות לוועדה, להביע את דעתם. הם לא מצאו לנכון. ואני על כך אעביר את הערותיי גם כן בנושא. גם הבוקר ביקשנו שיגיעו ויעלו וידברו. בוודאי שיש להם מה לומר בנושא העברות סחורה. יש לזה משמעות אמיתית, מעבר לצד הכלכלי.

אנחנו כמובן כמשרד הבריאות לא, לא צד בעניין האגרות. אנחנו כאן בעניין המקצועי, שבעצם הערבות היא קריטית לנו על מנת שנוכל לבצע פיקוח ואכיפה. נכון לעת זו, בהעדר מנגנונים לחייב אותם, לצערי הרב זה לא קורה. ולכן אנחנו, זה תיקון מתבקש מבחינת שמירה על בריאות הציבור. כי הסחר הזה, כפי שאמר אדוני, מתקיים.

אוקיי.

עמיר עופר, מנהל ענף המזון בלשכת המסחר.

אדוני, רק לפרוטוקול, בדיון הקודם גם העלינו את עניין האגרות. ביקשנו לפטור את האגרות באופן גורף או לכל הפחות רק ליבואנים שמייבאים באמצעות המסלול האירופי, הייבוא הנאות. לא קיבלנו עדיין התייחסות. נבקש בהמשך גם לשמוע את האוצר בעניין הזה.

ועכשיו שמעת שמי שמביא סחורות מהשטחים כן מקבל פטור.

בדיוק.

קיבלת תשובה חלקית.

אני אשמח לקבל תשובה גם לגבי מה שאנחנו שאלנו.

מכלל הן אולי תשמע לאו.

אני עדיין אבקש תשובות בנושא, גם כן כשאנחנו מקריאים את זה. דעתנו לא לגמרי נוחה בנושא ואני בהחלט רוצה לשמוע את מתאם הפעולות בשטחים בצורה ברורה בנושא. בבקשה.

אוקיי. אז אדוני, רגע, אני אקריא אולי את 5, אני לא בטוחה שהקראתי את זה.



(5) ערובה לפי סעיף 147(ב)(3) תבוא במקום ערובה לקיום דרישות או לעמידה בתנאים לפי סעיף 93,"
(2) בסעיף קטן (ג), אחרי "יבואן רשום" יבוא "כהגדרתו בסעיף 115(ה).";




זאת אומרת שמחריג ממנו את אותו יבואן שהוא לאזור בלבד. כדי למנוע איזה שהיא דלת מסתובבת, שהיבואן מביא לאזור בלבד ואז הסחורה מגיעה למדינת ישראל דרך הרשות הפלסטינית. זה סגירה מסוימת.

(30)
בסעיף 147 -
(1) בכותרת השוליים, אחרי "לרישום" יבוא "או לחידוש רישום";
(2) בסעיף קטן (א), אחרי "מהאזור" יבוא "או לחדש רישום כאמור";
(3) בסעיף קטן (ב) -
(1) ברישה, אחרי "במרשם משווקים מהאזור" יבוא "ולא יחדש רישום של מבקש כאמור";

את רוצה להסביר את זה?

למעשה כאן אנחנו מוסיפים לסעיף 147, שעוסק ברישום במרשם המשווקים מהאזור גם את ההתייחסות לנושא של חידוש הרישום. אז מדברים על כך בכל מקום שכתוב, היה כתוב "מבקש להירשם" אז מדובר גם על חידוש הרישום. והפרטים לגבי יצרן המזון, במקום לבקש העתק מתעודת הזיהוי של היצרן או העתק מתעודת ההתאגדות שלו, לפי הדין בישראל אם הוא תאגיד מבקשים את מספר הזיהוי של היצרן. אני מבינה שגם זה הקלה מבחינת התעודות והנתונים.

אנחנו פשוט דייקנו את הנוסח מאחר ואין להם תעודות זהות כדין בישראל. אנחנו כן מאפשרים למי שמגדל בשטחי האזור להירשם בפרטי הזיהוי שלו, כפי שמופיעים שם.

וזה במקום תעודת התאגדות ובמקום, זה גם מחליף את תעודת ההתאגדות, לא רק את העותק מתעודת הזיהוי.

נכון.

(30)
(2) בפסקה (2)(א), במקום הסיפה החל במילים "לרבות עותק מתעודת הזיהוי" יבוא "לרבות מספר זיהוי של היצרן";
(3) אחרי פסקה (2) יבוא:
"(3) הוא נתן ערובה לקיום תנאים, דרישות והוראות לפי סעיפים 87 ו-89 עד 92, כפי שהוחלו בסעיף 140 על הבאת מזון מהאזור, שתנאיה, סכומה והתנאים לחילוטה נקבעו בידי השר";

הייתה פה איזה שהיא התייחסות דווקא לערבות בנקאית. אבל אנחנו מבינים שבכל מקרה יידרשו תקנות שיקבעו את סוג הערובה, את סכומה וכו'. אז גם הנושא הזה, איזה ערבות זאת, אולי נדחה את השאלות האלה לשלב התקנות.

כן, לעניין גובה האגרות. משום שאי אפשר לקבוע גובה בחקיקה.

אנחנו דורשים שגם תנאי הערובה, גם סכומה, גם התנאים לחילוטה, אז ממילא גם אנחנו מדברים על סוג האגרה, סוג הערובה. אולי צריך להגיד שסוגה, תנאיה, אולי צריך להוסיף את המילים של סוג הערובה.

(31)
בסעיף 164 -
(1) בסעיף קטן (ז), במקום "של מזון" יבוא "המייבא מזון" ובמקום "לעניין מזון במסלול האירופי שייבא" יבוא "לעניין המזון שייבא במסלול האירופי";
(2) אחרי סעיף קטן (ז), יבוא:
"(ח) על אף ההוראות המאומצות, התעורר חשש כי במזון שחלות לגביו ההוראות המאומצות והוא עומד בהן, יש גורם רעיל או מזיק, כהגדרתו בסעיף 5(ב1), שקיומו במזון לא הוגבל בהוראות המאומצות, בין בכלל ובין לעניין אותו מזון, רשאי מנהל שירות המזון או מי שהוא הסמיכו לכך לדרוש מעוסק במזון הוכחה שהמזון אינו מזיק או עלול להזיק לבריאותו של אדם; לא השתכנע מנהל שירות המזון או מי שהוא הסמיכו לכך כי המזון אינו מזיק או עלול להזיק כאמור, יראו אותו מאותו מועד לעניין חוק זה ובכלל זה סימן זה כמזון מזיק.";

אנחנו מדברים פה על סעיף 164, שהוא סעיף שמקנה סמכויות למנהל שירות המזון. אפשר לעשות ריקול למזון או להוריד אותו, להוריד אותו מהמדפים או למסור הודעה לציבור. ואתם הוספתם פה איזה שהיא הוראה מיוחדת לגבי המזון במסלול האירופי, המיובא, לא רק המיובא, אלא מזון שחלות עליו ההוראות המאומצות. אולי תסבירו את ההוראה המיוחדת הזאת.

כן. הוספנו את זה מאחר והשיטה של החקיקה האירופית לעניין מזהמים היא פירוט בתוספת של סוגי מזונות וכמויות מירביות. יתכנו מצבים שבהם יהיו סוגי מזונות שלא מפורטים בתוספת ורצינו למען הסר ספק להוסיף כאן שנטל ההוכחה והאחריות לעניין בטיחות המזון חלה על העוסק בזמן. ולכן בכל מקרה של ספק שכן יימצא מזהם, גם אם הוא לא פורט במפורש בחקיקה האירופית ומשרד הבריאות סבור שהוא עלול להזיק, יהיה פה איזה שהוא הליך ואנחנו לא גורעים מהסמכויות של משרד הבריאות לפי הפרק הזה.

רק נוסיף ונאמר שזה בדיוק מה שקורה באירופה. אז זה, זה לא כאן החמרה. להיפך, זה צמצום, צמצום מהסמכויות. אי אפשר יהיה במקרה הזה להטיל עיצום, אבל אפשר יהיה להוריד את מוצר מהמדפים.

ד"ר טל, קבוצת אדום.

אני לא כל כך מבין. אם יש מוצר שמשווק באירופה ומוצר זה לא מופיע ב-1881, באותה חקיקה מאומצת. המוצר הזה מיובא לישראל ואז עוצרים אותו ואומרים לו תוכיח? אבל איחוד אירופי לא מצא לנכון להוסיף אותה לאותה חקיקה. אז איך אתם, אבל הוא משווק ללא הגבלה באיחוד אירופי.

א', זה לא מה שכתוב. לא כתוב אם הוא משווק או לא משווק באירופה, זה לא לשון הסעיף. ולשאלה הספציפית שלך, בהנחה שאין נניח ב-1881 פירוט, סתם דוגמה, לקקאו לעניין כספית. אבל אתה כן תמצא כספית בדיגום שתעשה באותו קקאו. גם אם אין, עדיין לא אמור להיות כמות, לא אמורה להיות כמות כזאת של כספית. ולכן ההליך הוא לא עיצום כספי, משום שהעוסק במזון לא הוזהר מראש שהרמה הספציפית במזון הספציפי הזה אסורים. אבל עדיין יהיו סמכויות לא לשווק אותו בישראל, מהסיבה שהוא עלול להיות מסוכן לבריאות הציבור.

כן. אבל אותו קקאו משווק באיחוד אירופי.

לא, אבל זה לא מה שכתוב.

זה לא, זה לא מה שכתוב.

לא אמרתי מה שכתוב.

לא, אבל זה, גם אם הוא משווק, אנחנו מכירים מקרים, זה לא אמור להיות. זה מקרה לגמרי תיאורטי. אבל גם אירופה, רגע, סליחה. גם אירופה שהיא לא קובעת, היא עדיין לא מתירה. וחובת ההוכחה עליך עדיין לבוא ולראות. זה שאירופה לא קבעה כספית, כי באמת לא, כנראה בגידול של הקקאו במקרה הפרטני הזה אין סיכון. אבל בכל זאת, אם זה קיים, אז משהו, משהו לא תקין קרה בהליך הייצור. ומצופה ממך כיבואן, יצרן או לא יודעת מי אתה, לבדוק ולהבהיר למה יש בקקאו הזה כספית.

שנייה, המקרה ממש לא תיאורטי. יש כרגע מספר מכולות עם מוצר שנקרא כבד שיבוט, שימורים, שלא מופיע בחקיקה האירופית. ולא סתם, כי אין לזה ניהול סיכונים. - - - לא עשתה ניהול סיכונים על זה. כי היא לא מצאה לנכון לעשות, כנראה, ניהול סיכונים.

ד"ר זיוה חממא, מנהלת המחלקה לניהול סיכונים במזון, משרד הבריאות.

המשמעות של מה שאתה אומר זה כביכול כל מזון שלא פורטה לגביו רמה מקסימלית בתוספת מותרת בו רמה אין סופית. והרי זה ברור שזה לא הגיוני וזה לא סביר. ויש בזה משום סיכון לבריאות הציבור. אז נכון, לא הכל עדיין עבר את התהליך של הערכת סיכונים וקביעה של רמות מירביות בחקיקה האירופית. זה לא אומר שמותר, שמותרים כל מיני סוגים של מזהמים ברמות לא מוגבלות בסוגי המזון האלה.

וכפי שנאמר כאן קודם, זה לגמרי בהלימה לחקיקה האירופית, כשמסתכלים על החוק הכללי האירופי General Food Law שלהם, שמגדיר בדיוק את זה.

אם אפשר להתייחס.

בבקשה, כן.

אז קודם כל, תודה על התשובה. אנחנו מכירים את הנושא הזה באירופה וחשבנו אולי אפשר לסעיף הזה להוסיף איזה שהיא התייחסות שכן ייתן מענה.

תגיד, אה.

רז הילמן, לשכת המסחר. סליחה.

נכון.

אפשר להתייחס לנושא הזה כנסיבות. זאת אומרת, היה ואותו מזון כן מותר לשיווק, עם אותו מזהם באותה רמה באירופה. והיבואן ימציא אסמכתאות לזה שהוא משווק ושאין בעיה מבחינת רגולטורים שם - שזה יהיה נסיבות שמצריכות משירות המזון איזה שהוא רף יותר גבוה לפני שהוא מחליט שהמזון הוא מזון מזיק.

איזה רף אתה אומר? יש כבר חשש, כרגע נדרש רף מסוים של חשש שיש גורם רעיל. זה לא יכול להיות סתם.

אז אני אומר, אם אנחנו מראים שבאירופה הם מכירים את הרמה הזאת של אותו מזהם באותו מוצר ואומרים למרות זאת מבחינתנו אין בעיה לשווק את זה באירופה למאות מיליוני אנשים. אז אני אומר, בסיטואציה כזאת, ששירות המזון, אם הוא מחליט בכל זאת שזה מזון מזיק, שהוא יצטרך איזה שהוא רף יותר גבוה. שלא ככה פשוט להגיד לו 'זהו, אני, מבחינתי זה לא מספיק'. זה צריך להיות קיצוני יחסית כשהם מחליטים לעשות "אובר רולינג" לאירופה.

אני אשמח להתייחס. הרי כשלא נקבעו רמות מסוימות של מזהם מסוים או לגבי מזון מסוים, אנחנו לא באים ובאופן שרירותי אומרים אסור. הרי זה מה שהיה קודם לכן, לפי סעיף 5. אבל ההיפך, כאן אנחנו מקלים. אנחנו אומרים במצב כזה האחריות על העוסק במזון תהיה להוכיח שהמזון בטוח. אחת האפשרויות במסגרת אותה הוכחה תוכל להיות באירופה זה נבדק, נמצאה רמה כזאת ואושר לשיווק. רק שאז תצטרכו להביא הוכחות ולא סתם להגיש זה משווק באירופה.

לא, ברור.

כי גם אם זה משווק באירופה זה לא בהכרח אומר שזה נבדק.

נכון.

נכון. אבל אולי אפשר גם לכתוב שזה דוגמה לסיטואציה.

לא, אין צורך לכתוב. אחרת יש אלף ואחת דרכים שבהן ניתן להוכיח בטיחות.

זה מה שקורה בפועל גם.

נעמי רוזנטל משופרסל.

אני רציתי לשאול האם מצופה שמשרד הבריאות בדיגום או באכיפה יבדוק דברים שרשומים ב-1881 או דברים מעבר שלא רשומים ויש איזה שהיא חשיבה של משרד הבריאות שיכול להיות סיכון בנושא? זאת אומרת, דיגום ואכיפה יהיה אך ורק מרגולציות הכתובות.

לא, הם דוגמים בפועל.

המזהמים הכימיים.

את מתכוונת לדיגום של משרד הבריאות, של הגורם המפקח שהוא צריך להיות בהתאם.

הפיקוח נעשה בהתאם לניהול סיכונים. והרבה פעמים, בגלל שאנחנו מדברים עם, בטח שמדובר על מולטי, על סקרינינג מאוד כולל שאתה רואה משהו פיק חריג, גם אם לא התכוונת, אתה לא מתעלם ממנו במעבדה וזה ממצא. אם זאת הכוונה שלך. אבל הדיגום הוא מבוסס ניהול סיכונים. אנחנו לא באים לחפש מתחת למחט, לחפש כספית בקקאו, בדוגמה הספציפית הזאת. אבל ככל שאנחנו מוצאים אותו, אנחנו לא מתעלמים ממנו.

אבל אני הבנתי את השאלה אחרת. אולי אני הבנתי לא נכון. אבל הבנתי שאת שואלת האם הדיגום שמשרד הבריאות עורך הוא צריך להיות בהתאם להוראות האירופיות? למרות שההוראות האירופיות מדברות על דיגום של היצרן.

זה מה שאני שואלת. אני רוצה, זה מה שהיא ענתה. אבל אני רוצה לוודא שאם משרד הבריאות רואה לנכון שיש איזה שהוא מזון שיש לו סיכון נוסף על מה שרשום, אז שייצא באיזה שהיא רגולציה.

זה תמיד ככה. לא, זה לא יהיה רגולציה. גם, יש לנו בחוק הזה סמכויות. וככל שאנחנו נמצא איזה שהוא מחולל מחלה או איזה שהוא בהקשר, או מחולל מחלה או גורם מזיק, אז אנחנו נשתמש בסכמות שיש לנו לפי 166 להגיד שיש פה סכנה לבריאות הציבור או דברים כאלה ואחרים. וכל העניין הוא כאן להיצמד לאירופה ולעדכן את הדברים שכפי שאירופה עושה אז אמורים למנוע אותנו מלהגיע לסיטואציות האלה. אבל עדיין, יש גם, יש גם מקרים שגם באירופה נמצאים דברים שהם, שגם אם לא חשבו עליהם והם עדיין עלולים לסכן את בריאות הציבור. ופה אנחנו מרימים דגל, כמו כל מדינה מתוקנת אחרת.

אבל אם, בעמוד 27, ב-28, מצאתם לנכון להוסיף לתקנה 1881 "אגוזי אדמה, זרעי שמן ואחרים, חסה". זאת אומרת ש-1881 כן תחול עליהם, למרות שזה לא מופיע במקור. למה שלא תוסיפו גם מזונות אחרים? אז אנחנו נדע מראש.

אנחנו לא יכולים להוסיף מזונות אחרים. אם אני מוסיפה מזונות אחרים זה, אנחנו צריכים לבוא לוועדת חריגים. אנחנו לא סוטים מאירופה. מה שנעשה, אם נעשה, אני לא יודעת על איזה עמוד אתה מראה לנו מה שהוספנו, זה הכל נעשה באישור.

לא הוספנו שום דבר.

לא, המוצרים הם קיימים גם ככה.

הם קיימים גם ככה. מה שהקראת קיים כבר ב-1881, אגוזי אדמה. הסעיף הזה, כתוב שם במפורש.

זה אומר, רק שתבינו, זה אומר שהיבואן לא יוכל לייבא מזון. זה סיכון נוראי, כי יבדקו אותו, למרות שהוא לא מופיע בתקנות המאומצות. הוא יביא את המזון, יבדקו אותו בשער של הנמל. ואז הוא יצטרך להוכיח שהכל בסדר. איך הוא יוכיח? גם אם הוא יביא Presale certificate, מה שאני מבין מזיוה עכשיו.

זה לא Presale certificate. הוא צריך ללכת ליצרן ולראות איך קרה שבתהליך הייצור של המוצר, ההוכחה פה לא של היבואן. בטח שמדובר פה על מזהמים כימיים. הוא צריך ללכת ליצרן המזון ולחפש איך קרה שהגיע למוצר שלו מזהמים כימיים שמראש לא היו אמורים להיות שם.

אם אני לוקח בדוגמה את אותו מוצר שאני כרגע מדבר עליו, כבד דג, וזה צפוי שכבד דג יהיה אותן מתכות כבדות. זה לא משהו שזה לא צפוי. ו-אפס"ה לא מצאה לנכון להוסיף את זה, כנראה שאין לזה משמעות.

אני רק רוצה להבהיר, שכל, כל הדיון סביב זה אנחנו כאילו חוזרים לפורמט הקודם של החקיקה, של חקיקת המזון. שמה שמותר הוא רק מה שכתוב. והפורמט כאן השתנה. וזה צריכים כולם להפנים, כולל היבואנים וכל העוסקים במזון. יש עליכם עכשיו אחריות הרבה יותר גדולה. אתם אחראים על מה שאתם מייבאים, אתם אחראים על מה שאתם מייצרים. וכן, אתם צריכים שיהיו לכם את הכלים, אם על ידי פנייה ליצרן, אם על ידי ניהול סיכונים עצמי, להוכיח שהמזון שאתם מייבאים הוא לא עלול לפגוע בבריאות הציבור.

אומרת משרד הבריאות, בגדול. השאלה אם מבחינתכם זה נשמע וההיגיון גם כן. ככל שאנחנו מפרקים את הרגולציה ומקלים ורוצים שיגיעו לכאן הסחורות וגם חובת הנטל והוכחה ואחריות עוברת גם למשווק, גם ליבואן וגם כן לעמוד מול היצרן.

עכשיו, גם כן אם לא מופיע במוצר הזה פיקוח ספציפי, אבל ודאי משרד הבריאות, כאחראי רגולטיבי לנושא הבריאות, הוא יצטרך במקום כזה או אחר, במידה שיש חשש או שיש ספק או שיש איזה נקודה או משהו מדגמי, הוא צריך לבדוק את זה. ואתם תצטרכו לעמוד בפרץ, מבחינה זה של לדעת שהמוצר שלכם הוא טוב. איפה חוסר האיזון פה?

אני אשמח לענות. רז הילמן, לשכת המסחר.

אני חושב שהנושא של ודאות הוא נורא חשוב. ובגלל זה אני חושב להצעה שלי קודם, לקבוע חזקה שהיה והיבואן, מה שזיוה אמרה שהם כמובן יתייחסו אליו, שזה גם יהיה כתוב בחוק.

אבל החזקה, החזקה לא יכולה לבוא על ריקול. שברגע שאתה מזהה שיש סכנה לבריאות הציבור אתה מילא חזקה זה לא להטיל עיצום. אבל כשיש לך פה סכנה לבריאות הציבור אתה תעשה ריקול למוצר ואתה, ובמקרים, ואתה גם תבקש להשמיד אותו. להוציא אותו. אין כאן עניין של חזקה.

לא, החזקה היא במקרה שהמזון משווק באירופה ויודעים באירופה שיש מזהם כזה, כמו שמצאו, ובאירופה לא החליטו שזה מצריך ריקול, אז שתהיה חזקה שבסיטואציה כזאת גם בישראל לא יעשו ריקול. חייבים ודאות. כשמתנהלים מול אירופה, ואמרנו מה שטוב לאירופה טוב לנו, אז זה הוודאות הזאת היא נורא חשובה. ואם היבואן כל הזמן צריך לעשות אלף ואחת בדיקות, מעבר למה שעושים באירופה, כי הוא לא בטוח איפה יתפסו אותו על איזה משהו שבאירופה לא מעניין, אז הוא בבעיה. ואז הוא גם אולי מביא פחות ואולי מוכר ביותר יקר, כי יש יותר בדיקות.

אנחנו נתנו מענה לשאלה הזאת.

אתה דיברת על רף כזה שיוכיחו.

אני מציע חזקה. שלסעיף הזה תהיה חזקה "היה והיבואן הראה ש-", זה בפני עצמו.

לא. אבל אומרת פנינה אתה לא יכול ליטול ממני את הסמכות לעשות ריקול אם באמת נמצא גורם מזהם. אז אני הבנתי אותך קודם, כשאתה דיברת על רף נוסף. חשבתי אולי רף שמעביר את הנטל, שמשרד הבריאות יראה שזה מסוכן.

נכון, למשל.

או משהו כזה.

למשל.

או לדרוש יותר מאשר חשש, שזה עדות ודאית יותר.

נכון.

וכך הבנתי אותך קודם. ועכשיו הבנתי אותך משהו אחר.

אנחנו ברגע שיבואן או יצרן מביא לנו עדות מאירופה, עם, היא תוספת משקל. כל החקיקה הזאת מאומצת אירופה. היא תופסת אצלנו משקל. אבל עדיין, ברגע שיהיו מקרים כאלה כל דבר, ועדיין גם יש תרבות צריכה כאן אחרת. יש, יש, לא יכולים לקחת מהרגולטור את שיקול הדעת. בסוף האחריות שלו, האחריות הציבורית היא שלו. עם באמת, עם כבוד והערכה רבה ליצרן או לעסוק במזון. ואי אפשר להשאיר את הרגולטור בלי הסמכות הזאת.

אני לא מדבר על הסמכות. הסמכות היא כמובן בידי משרד הבריאות. אני מדבר על היכולת להוכיח. אם אנחנו מדברים על מזהם ביולוגי, כן, יש מחלה, יש חיידק, הבן אדם החולה, הבן אדם whatever. כשאנחנו מדברים על מזהמים כימיים אנחנו מדברים על, על כמות מצטברת. זאת אומרת, הוא עלול לפגוע באדם אם הוא יאכל 10 שנים, במשך 10 שנים את המוצר הזה ואז יקרה לו משהו. עכשיו, אם, גם אני פניתי ליצרן. אני מדבר פה על מקרה פרטני. אבל זה באמת יכול לכלול עוד מיליון מקרים. והיצרן אומר 'אני כבר 20 שנה מוכר את המוצר הזה בכל האיחוד האירופי ואף אחד לא שואל אותי'. הוא אומר, באיזה שהוא שלב הוא בכלל לא רוצה לדבר איתי יותר. היית קונה ממני מכולה בשנה, לא רוצה למכור לך יותר. תביא לי ניהול סיכונים, תביא לי זה. הוא אומר לי תעזוב אותי.

אני חושבת שכל הדיון פה מתנהל סביב דיון ספציפי.

לא, זה רק דוגמה.

זה דוגמה, ודוגמה עקרונית.

גם רז, גם לשכת המסחר מתכוונת לאירופה. ואם למשל הוא מייצר את זה בארצות הברית? אי אפשר כן לקבוע איזה שהוא קו הגנה גורף לכל המקרים הספציפיים. לכן מדובר פה באכסניה שהיא משהו שעלול להזיק לבריאות הציבור. לא מדובר פה על ענישה, לא מדובר פה על מניעת סחר. מדובר פה על מקרה שאם כבר נמצא ויש בדיקה שמראה נוכחות של מזהם, אז, כי כרגע מה שהוא שאומץ זה יכול להיות בעתיד הוראות אחרות. אני לא יודעת, תוספי מזון. אם יש כבר הימצאות של משהו שהוא עלול לגרום סכנה יהיה איזה שהיא אפשרות לרגולטור. ויש את זה להבנתי גם בחקיקה האירופית, בדיוק אותו סעיף בלי חזקות הגנה. אז מה שאנחנו מבקשים פה זה קצת מוזגם. לטעמי לפחות.

לא. אז קודם כל, אנחנו לא חושבים שלא צריך להיות הסעיף הזה. הוא סעיף חשוב. מה שאני בא להגיד רק שבסיטואציה שבה אנחנו כן יודעים שבאירופה זה נבחן ונמצא בסדר, שזה יהיה ברור שזה מתאים גם לישראל.

אבל למה רק אירופה? יכול להיות גם ביוון.

רגע, שנייה, שנייה, תנו לי להשלים.

הם לא אומרים שלא. הם לא אומרים שלא. אבל גם כן אם באירופה מתגלה שיש איזה חריג, מישהו יצטרך להסביר מה קרה החריג.

הן לא אומרות שלא. אבל יכול להיות, אנחנו עושים עכשיו חקיקה אולי גם ל-20 שנה קדימה.

אבל מה קורה למשל במקרה - - -

ואולי בעוד כמה שנים הם לא יישבו בתפקידים האלה. מישהו אחר, שאולי לא יחשוב ככה. אז אם זה יהיה כתוב בחוק - - -

בשביל זה יש לנו נהלי עבודה.

לפעמים גם משהו מתגלה בארץ במקרה והוא לפני אירופה. מה תעשה אז? תחשוף את אזרחי ישראל לסיכון?

לא, אני לא רוצה שלא יהיה לכם סמכות.

למשל היה סלמונלה בביצי קינדר, זה קרה באירופה.

אני לא מדבר על זה.

ואם זה היה מתגלה במקרה בישראל קודם? אז תמנע מהצרכנים הישראלים את ההגנה?

שרון, אני לא מתכוון לקחת את הסמכות.

אני לא מצליחה להבין.

אני מתכוון שבסיטואציה כזאת שבאירופה בחנו, כמו שזיוה תיארה, בחנו ומצאו את זה כלא בעייתי.

אז תגיש את זה.

אז צריך רף גבוה יותר.

אם תביא מאפס"ה באמת ראיה לכך שזה הכספית בדג הספציפי הזה.

להביא מאפס"ה? הם לא ידברו איתי בכלל.

זה מה שאתה טוען. זה מה שאתה טוען.

לא.

שיצרן המזון שלך יביא.

הוא לא יכול לפנות לאפס"ה.

למה לא?

יצרן יכול לפנות לאפס"ה?

אוקיי. אף אחד לא מבקש מידע מאפס"ה, אבל הטענה שלכם הייתה שזה נבדק באירופה ונמצא כתקין או נמצא כלא עלול לפגוע בבריאות הציבור.

זה לא חייב להיות אפס"ה.

אז את זה בטח יש מסמכים שמעידים על זה. נכון? את זה תגישו. לא משנה אם זה מאפס"ה או מגורם אחר.

ואם זה Presale certificate ממשלתי?

Presale certificate לא מעיד שזה נבדק.

לא מעיד שזה נבדק.

טוב, תודה.

אבל 20 שנה מוכרים את זה.

בבקשה. ממשיכים את ההוראה כפי שהיא.

מצאנו פה משהו שגם אירופה לא עלתה על זה עד עכשיו.

תודה פנינה. בבקשה.

אנחנו נדלג על סעיף 31א שקשור לנושאים שעדיין נשארים במחלוקת. ונעבור לסעיף 32. פסקה 32.

(32)
(33)
בסעיף 177, ההגדרה "תוכנית בטיחות מזון" - תימחק;
סימן משנה א' בסימן ב' לפרק ח' - בטל;

אנחנו מדברים כאן על סימן שעוסק בנושא של התוכנית בטיחות מזון. בהגדרה, גם בהגדרה תוכנית בטיחות מזון, שכרגע היא מוגדרת ומפנה לסעיפים שנוספים כאן בהסדר. והיא גם עוסקת בנושא הווטרינרי, מוחקת את הסעיף בהוראות הווטרינריות שמתייחסות בעצם להחשיב אדם, לא קוראים לזה יצרן נאות, אבל נותנים לו מתן אישור נאות. זה סעיף 178 שהוא תוכנו של סימן משנה א', סימן ב' לפרק ח'.

זה ייכנס לתוקף, ההוראה הזאת תיכנס לתוקף באוגוסט 2026, יחד עם ההוראות של היצרן הנאות.

אוקיי.

אנחנו נדלג גם על סעיף 33א שגם הוא עדיין במחלוקת בין המשרדים.

(34)
בסעיף 256 -
(1) בסעיף קטן (א)(12ב), אחרי "יבואן" יבוא "המייבא מזון";
(2) בסעיף קטן (ב) -
(1) בפסקה (2), במקום "עד (4)" יבוא "עד (3)";

אולי גם פה, סליחה אדוני, התחלנו לקרוא. אבל אני חושבת שאנחנו נצטרך לדלג על ההוראות, על ההוראות האלה.

למה?

אנחנו כרגע, גם על פסקה 1 שקראנו אותה עכשיו. הפסקאות האלה הן למעשות נכנסות לסעיף 256 שקובע עבירות פליליות. והוא מתייחס לנושא של היתר הפעלה, סימון חיי מזון, אורך חיי מזון. ומתייחס גם לבעל היתר הפעלה. ואנחנו נדלג עליהם.

על כל 34 למעשה?

השאלה אם כל כל 34.

כן, תעשי על כל 34, זה לא משנה.

טוב.
כן, 35 אפשר לקרוא.

(35)
(36)
בסעיף 261(11ב), אחרי "יבואן" יבוא "המייבא מזון";
בסעיף 262 -

מה ההבדל? מה זה, יבואן או מייבא מזון?

היה, הנוסח שעבר ב-2021 דיבר על מזון במסלול האירופי. והדיוק שנעשה כאן והיו הרבה תיקוני ניסוח, דיבר על כך שהמסלול האירופי הוא מסלול לייבוא מזון. המזון הוא לא במסלול האירופי, הייבוא הוא במסלול האירופי. אז זה היה הדיוק שנעשה כאן.

36.

רגע, אני רק רוצה לוודא עם משרד המשפטים, אם אתם חושבים שאנחנו יכולים לקרוא כבר את סעיף 36.

את 1א והיתר לא.

אוקיי.

אוקיי, אז 1א כן, ב1 לא.

א ואחרי זה א1 ו-ב ו-ב1 וכו' אנחנו לא נקרא.

אוקיי.

(36)
בסעיף 262 -
1. אחרי פסקה (1) יבוא:
"(1א) מייצר, מייבא או מוכר מזון"

למה? אם אנחנו את רוב הסעיף לא נקרא, אז נדלג על 36.

אז נדלג על 36. אז גם על, השאלה אם אתם רוצים, אני שואלת אתכם שוב, לגבי העיצומים הכספיים. אנחנו ישבנו על הנושא הזה, אבל אני מבינה שנשארו לכם עדיין הערות.

פערים?

ההפרות.

קרן רוט, משרד המשפטים, חקיקה.

לגבי ההפרות, אפשר להקריא. אבל יכול להיות שעוד יהיו שינויים. זאת אומרת, כן צריך להכיר את זה.

אוקיי. בסדר, אנחנו את הרוב כן סיימנו אז אנחנו נקרא אותם.

אז אנחנו דילגנו על 36 ונקרא את סעיף 37.

(37)
בסעיף 267 -
1. במקום כותרת השוליים יבוא "סייגים להטלת עיצום כספי";
1. האמור בו יסומן כסעיף קטן (ב) ולפני יבוא:
"(א) על אף האמור בסעיף 262(1א), הממונה לא יטיל עיצום כספי על מי שהפר הוראה מהוראות המאומצות, כאמור באותו סעיף, אם התברר כי תרגומה של ההוראה לעברית כאמור בסעיף 3א(ב), אינו תואם את הנוסח המחייב של ההוראה בשפה האנגלית וכי הוא פעל בהתאם לנוסח ההוראה בתרגומה לעברית כפי שהועמדה לעיון הציבור באתר האינטרנט במועד ביצוע ההפרה";

אז יש לנו פה, אנחנו דיברנו על כך שההוראות המאומצות, הנוסח המחייב שלהן הוא הנוסח באנגלית. למרות זאת, כתנאי למתן צו להחלת ההוראות, לעדכונם, יש תרגום לעברית. והמצב פה מדבר על אי התאמה בין התרגום, תרגום ההוראה לעברית לבין הנוסח האנגלי. וכשהמפר או מי שחושבים שהוא מפר טוען אני פעלתי לפי הנוסח בתרגום לעברית. אולי רק, ההוראה הזאת מנוסחת כי הממונה לא יטיל עיצום כספי, כך שלכאורה הממונה נדרש פה לבדוק את הדבר בעצמו, גם אם זה לא נטען כטענת הגנה.

השאלה היא האם, האם צריך להפעיל את זה רק כטענת הגנה, למי שטוען כך? או שבאמת לדרוש בכל פעם שהממונה שמטיל את העיצום הכספי יבחן את הנושא הזה מראש.

אנחנו נעדיף כטענת הגנה, כמובן.

לא, אבל הרעיון הוא באמת שהממונה יצטרך לראות.

לא, אם שאלו אותנו.

הרעיון הוא שככל שהממונה רואה באמת שיש, קיים פער בין הנוסח בעברית לבין הנוסח באנגלית והוא פעל לפי הנוסח בעברית אז הוא לא יוכל להטיל עיצום. וכמובן שזה יוכל לשמש את זה כטענת הגנה גם. זאת אומרת, זה גם כסייג. אבל בסופו של דבר, במקור, ברור שמצופה מהממונה שהוא גם יבדוק את הדבר הזה.

אני חושב כאמירה כללית אנחנו נידרש לבדוק ואנחנו בודקים. אבל טעויות קורות. ולכן טענת הגנה זה דבר מספק לדעתנו.

זה בסדר. הלאה.

גם נזכיר שבכל מקרה יש התראה. אגב, זה לא תחליף להתראה, אבל כן נזכיר גם את זה.

לא, אז זה בדיוק העניין. כי אם אנחנו נעשה טענת הגנה ואחר כך התראה אז זה קצת מעקר. ולכן היינו שמחים להישאר רק עם טענת הגנה.

לא.

אנחנו תכף נגיע. אבל כרגע מדובר על כך שהוא לא יטיל עיצום כספי. הכוונה מבחינתכם הוא גם לא יגיש התראה והוא גם לא יבקש כתב התחייבות וערבון, שאלה האפשרויות שעומדות בפניו לפי החוק הקיים היום?

אז מה?

ככל שקיים פער, ואכן נמצא פער בין התרגום ורואים שהוא פעל לפי התרגום בעברית, אז כן, לא אמורים להטיל לא התראה ולא שום דבר. התראה זה סוג של, התראה זה בעצם הפרה לכל דבר ועניין.

אם הוא לא הפר לאחר בדיקה.

אם הוא לא הפר בסופו של דבר, גם התראה לא ניתן להטיל עליו.

אז אולי צריך גם לנסות, להתאים את הנוסח ולדבר על כל החלופות. כי כרגע מדובר לא יטיל עיצום כספי.

אני חושבת שזה ברור, כי זה מדובר בסייג. וברגע שמדובר בסייג אז אתה לא יכול להפעיל.

נוסיף את המילה 'מאחר ואיננו הפרה אז לא יחולו עליו ההוראות ולא ההיטלים הכספיים'. לא לקרוא לזה הפרה.

לא, זו יכולה להיות הפרה. גם אם אתה מטיל, התראה זה גם כשיש הפרה.

אבל אם אנחנו אומרים שהוא פעל לפי, לפי מה שכתוב בעברית? אז זה לא היה הפרה, ככל שהוא פעל - - -

אני חושבת שמה שמפריע לייעוץ המשפטי זה 'לא יטיל עיצום כספי ולא התראה'.

כן.

כי את אמרת בעצמך.

זה לא הפרה, נכון.

אולי נגיד שזה בכלל לא הפרה.

נכון, זה לא הפרה. נכון, זה סייג. נכון, נכון.

אז הנגזרות זה לא ולא ולא.

נכון, זה סייג.

זה לא שאתה אומר הפרת, אבל לא יוטל עיצום כספי. אנחנו אומרים שהוא פעל, לפחות מה שנראה.

אז אולי נראה אם יש תקדים, אם יש נוסח שאפשר למצוא.

תנסחי את זה.

שיבטא את זה שאנחנו בכלל לא רואים את זה כהפרה.

אפשר. אבל שוב, זה לא מהווה הפרה. אני לא בטוחה שצריך.

אז נציין, מאחר והוא פעל לפי כך וכך, אז.

בסדר.

אפשר?

כן?

אם אנחנו בעולם של העיצומים, רק להבין מה צפוי? האם אנחנו צפויים לתקנות הפחתה? נדמה לי שלפני כמה שנים העבירו, אני לא יודע אם פרסמו ברשומות. עוד יהיו תקנות הפחתה אחרי החקיקה הזאת?

כן.

ומסמך מדיניות אכיפה חדש ייכתב?

נכון.

אוקיי. וזה לא ייכנס לתוקף בעצם לפני ששני הדברים האלה יקרו?

זה החוק דורש.

בסדר, תודה.

אבל רק רציתי לשאול, התקנות הפחתה הן עדיין - - -

הן לא בתוקף.

תקנות ההפחתה כרגע הם בשלבים לקראת פרסום להערות הציבור, אם הן עדיין לא פורסמו.

אז הם יותאמו גם.

נכון, אנחנו נגיע לוועדה שוב. נכון, מאחר וזה קרה ב-2016 אנחנו נדרשים שוב לאישור הוועדה.

לא, אנחנו לא נפרסם עד שלא נאשר את החקיקה פה, כדי שלא.

ברשותכם, אני יכול לחזור אחורה על איזה שהוא סעיף?

כן.

במקור, בסעיף 167 לחוק.

חוק המזון.

חוק המזון, כתוב "מזון שאינו ראוי למאכל אדם". אם אפשר לקבל הסבר מה זה אומר. אני יודע מזון שמסכן את בריאות הציבור.

זה לא הדיון. לא הבנתי את השאלה, ולאיזה סעיף?

167א מנהל שירות המזון או רופא ממשלתי, שזה לא רופא של משרד החקלאות להבנתי, שמצא כי מזון המיועד למכירה עלול להזיק לבריאות האדם.

זה בנוסחים שלנו?

כן, כן.

זה תיקון שמבוקש עכשיו?

לא. לא, בחוק.

אז מה השאלה?

מה זה מזון שאינו ראוי למאכל אדם?

מזון לבעלי חיים?

לא הבנתי, אבל מה השאלה קשורה?

מה זה מזון שאינו ראוי למאכל אדם?

מזון לבעלי חיים לדוגמה.

לא, מזון שאינו - - -

זו שאלה משפטית? אני לא מצליחה להבין.

לא.

זה לא חלק מהצעת החוק. אתה רוצה ממנה עמדה במשהו שהוא לא, לא הבנתי.

כן. כי יש פה סוגיה. ואני הייתי 25 שנה במשרד הבריאות ואני יודע בדיוק למה הכוונה. וזה יש פה נטל.

אבל אנחנו, אתה לא יכול לפתוח סעיפים שאנחנו לא דנים בהם.

אז תגיד בבקשה למה הכוונה. אם אתה יודע, תגיד לנו.

יש פה, אנחנו עוסקים, משרד הבריאות אמון על בטיחות מזון. ולא על איכות מזון.

זה לא נכון.

במטרת החוק כתוב שאיכות מזון רק כשהיא קשורה לבטיחות מזון. זאת אומרת, אם האיכות פוגעת, יוצרת בטיחות, בעיה בטיחותית אז כן. אבל אם המזון, ועלו מקרים שעלו גם לתקשורת. שדג סלמון שהזנב שלו עקום, בגלל שהקפיאו אותו בארגז קטן מידי, וזה יצר כל מיני פסילות - זה מזון, כי מישהו קבע שהדג הזה הוא לא ראוי למאכל אדם. על סמך מה קבעו שהדג הזה לא ראוי למאכל אדם?

אתה שואל כאן שאלה מקצועית ולא משפטית.

לא, אני שואל - - -

ואני לא חושבת שזה המקום.

מה ההגדרה של מזון שאיננו ראוי למאכל אדם?

זה בהגדרה מאוד רחבה.

שאין אותה בחוק.

יש אותה. היא מזון שלא עומד בדרישות החוק הוא לא עומד, מזון שהוא לא ראוי למאכל.

כן, דרפקין, דרפקין, אנחנו מדברים על אותו אדם, דרפקין.

אם הטענה היא כלפי משרד החקלאות, יש פה נציגים. אולי הם יתערבו.

לא, הטענה היא לגבי זה שאין הגדרה למה זה מזון לא ראוי למאכל אדם. ואולי זה מקום גם לטפל בזה.

השאלה היא מאוד רחבה. ואי אפשר לטפל בהגדרה. א', אי אפשר לפתוח את זה כרגע עכשיו. ו-ב', גם אי אפשר להגדיר. כי אנחנו לא נעשה הגדרה. לכל סוג מזון אחר יש לו הגדרות אחרות מה זה ראוי למאכל ומה לא. ואני לא חושבת שזה כאן הדיון כרגע.

רק 500 ומשהו רופאים וטרינריים ממשלתיים יוכלו להגדיר שמזון הוא אינו ראוי למאכל אדם, כי יש לו שם איזה שהוא כתם. חבל.

טוב. אנחנו נרשום את זה וננסה לקבל הגדרה יותר מפורטת מה המשמעות של זה.

אולי כן לקיים אחר כך דיונים.

כן, משרד הבריאות, נשמח קצת לרדת למושג.

תודה רבה.

סליחה? לא שמעתי.

לא, אני אומר נשמח קצת באמת להבין מה המשמעות מזון שהוא לא. בהמשך.

לא ראוי למאכל אדם?

לא, יש גם תקנות. יש הוראות שאומרות שהמזון, אם הוא כך וכך אז הוא לא ראוי למאכל אדם. יש פה גם חזקות שקבועות היום בחקיקה. הן אומרות המזון הזה לא ראוי למאכל אדם.

מבחינה בטיחותית. אבל לא מבחינת איכות.

בסדר.

פה מדובר על איכות.

לא, מבחינה בטיחותית.

איפה אתה רואה שכתוב שזה קשור לאיכות?

איפה כתוב שזה איכות?

גם, סליחה, פנינה.

ודרך אגב, יש לנו גם סמכות על איכות.

גם ההנחה שאמרת מראש שהחוק הזה אינו עניינו באיכות מזון, גם היא הנחה לא נכונה. ההקשר שעשית מבחינת כנראה מקרה ספציפי שאתה רואה לנגד עיניך לבין לא ראוי למאכל אדם לבין איכות - זה משהו שאני לא יודעת על מה אתה מדבר. התסקיר הזה פורסם להערות הציבור. לא זכור לי שקיבלנו הערה כזו ממך בעניין הזה. וגם אני לא כל כך מבינה מה זה קשור לדיון עצמו.

כן. הוא העלה קריאת ביניים. אבל רצית לשאול משהו שם?

אבל אדוני, גם הוא צריך לפנות לסעיף 6 בחוק, שמאוד מגדיר את הנושא בכללותו. המזון רקוב או שיש בו רקב. המזון עבר שינוי לא אופייני של צבע, מרקם, ריח או טעם. כחלק שיטתי מתהליך המזון הושחת. נמצא בו חומר רעיל או מזיק, חסר בו רכיבים. יש פה, החוק מגדיר.

מפרט.

מפרט במספר רב של, חל על כלל סוגי המזון כמובן. אנחנו לא מדברים פה דווקא על דגים באופן פרטני. ועל מספר המקרים שבעצם מוציאים את המזון כמזון לא ראוי לאכילה.

כן, בבקשה. מה השם?

רוני סורקיס, ד"ר רוני סורקיס, שופרסל.

אני, אני חושב קודם כל שהאמירה של מנהלת שירות המזון שזאת הגדרה מאוד מאוד רחבה, זה נכון. אבל זה טומן בחובו בעיות. ואני מצטרף למה שד"ר טל דיבר עליו פה. שישנם מקרים שדרך אגב נפסלים דברים בגלל נראה לזה טיב. כלומר, אני לא מדבר פה, המזון הוא ראוי למאכל אדם, המזון הוא בטוח מבחינה בטיחותית.

מה החלוקה בין טיב לבין?

יפה, אוקיי. יכול להיות מזון שהוא ראוי למאכל אדם, אבל הוא לא ברמת פרימיום. הוא רק ברמה בינונית. אבל הוא ראוי למאכל אדם ובמיוחד במזונות שנדרשים לטיפול תרמי. אני מרחיב עכשיו כרגע את מה שדיבר עליו ד"ר טל ואני גם טוען שגם בשטח ההגדרות הן מאוד מאוד מעורפלות וישנם מקומות שהם מאוד מאוד קיצוניים. ולכן נזרקים מזונות לפח בלי הצדקה. וישנם מקומות שזה לא קורה. והנושא הזה צריך לדייק אותו וצריך לחדד אותו. במיוחד כרגע ההפרדה באמת לגבי טיב או איכות ולגבי בטיחות מזון. צריך לעשות איזה שהיא הפרדה מסוימת בנושא הזה. כי האיכות, כלומר הטיב, האם זה מזון פרימיום או מזון ברמה מעולה או מזון ברמה מובחרת או מזון ברמה כזאת - זה כבר בחירה של הספק, יצרן, אל מול הלקוח. זה כבר לא המנדט שיש למשרד הבריאות באמת לשמור על בריאות התושבים במדינת ישראל. וצריך לדייק את הדבר הזה, כי יש כאן פגיעה כספית. ומעבר לזה, יש גם, כפי שאמרתי, אי אחידות בין האזורים השונים.

יש אי בהירות מסוימת.

לא. אני חושבת שחלק מהעניינים אנחנו כן באים ואומרים באמירה מאוד, שהמטרה המרכזית שלשמה אנחנו נמצאים זה שמירה על בריאות הציבור ונושא של בטיחות מזון. אנחנו מצד שני באים ואומרים יש גם, לא צריך לעשות הטעיה של ציבור. והציבור לא יכול לקבל מזון רקוב או גם אם הוא לא, גם אם הוא בטוח, עדיין יש, הנראות משחקת תפקיד. ועם זאת, אנחנו כן גם באים ואומרים צריך לחדד את הנהלים אצלנו, לתקן את הדברים, בשביל לעשות אחידות פיקוח. שהחלטות יהיו בצורה אחראית. ואנחנו כאן, גם אם יש, אי אפשר לפתור את הכל בלתקן את החוק ולרדת לכל דבר לגופו של עניין. ויש מקרים, יש לנו ועדת חריגים. מגיעים להערכות וניהול סיכונים. וככל שגם אם אנחנו עושים טעות, אז הם יודעים את הכתובת איפה למצוא אותנו.

אני אוסיף רק שגם בסעיף 167 שאתה הפנית אליו, יש אפשרות, קודם כל יש הזדמנות לשימוע. ודבר שני, על סעיפי החוק יש אפשרות להשגה. ובמידה וההליך הזה לא, לא מניח את הדעת של העוסק במזון, יש אפשרות גם לפנות לבית משפט.

הם, תקשיבי, הם לא רוצים להגיע להשגות ולדיונים. שיהיה יותר ברור מה, מה פסול מבחינת סכנת חיים, מבחינת בריאות הציבור ומה - - -

החוק הזה 325 סעיפים. לעשות בו עוד הגדרות, אני לא יודעת אם יש הגדרה באירופה למה זה מזון לא ראוי למאכל אדם. לגבי בשר למשל, אנחנו נוגעים פה באורך חיי מדף. יש סעיפים באמת ספציפיים, כמו שהיועצת המשפטית אמרה, שבשר טחון שנמכר מעבר ל-X ימים במצב מסוים, יש חזקה שהוא לא ראוי למאכל אדם. ולכן יש שימוש במונח הזה. שזה כרגע משהו שאנחנו כאן מנסים לקדם, שהיצרן ייקבע את אורך חיי המדף ולא החקיקה. אז אני לא יודעת אם באירופה יש הגדרה כזו נורא נורא ספציפית מה זה. וברגע שהיא נעשית יש כפתור שלוחצים ואז משמידים. לא יודעת אם זה קיים. אני רואה קושי להגדיר את זה ככה.

אולי פשוט לא להשתמש במושג הזה, אלא מזון שמסכן את בריאות הציבור. מזון לא ראוי למאכל אדם, יש פה בעיה.

אוקיי. אנחנו נבקש, ננס לחדד ולרדת יותר לנקודות. אני בהמשך אעמוד מול משרד הבריאות בנושא הזה. אני אשמח להמשיך. תודה. הערה חשובה.

(38)
בסעיף 277(א), אחרי "סימן זה" יבוא "ואולם לא יוטל עיצום כספי ולא יוטלו כתב התחייבות ועירבון בשל הפרה כאמור בסעיף 262(1א), אלא לאחר שנמסרה למפר התראה לפי הוראות סימן זה";

אז כאן אנחנו מפנים לאותה הפרה שקראנו אותה קודם, שמייצר, מייבא או מוכר מזון, בניגוד להוראה מההוראות המומלצות החלה לגביו, כמפורט בתוספת השנייה ב'. סליחה, זה צריך להיות הוראות ספציפיות החלה לגביו, בניגוד להוראות סעיף 4. וכאן, אנחנו מזהירים שלא יוטל עיצום כספי בשל הפרה, בשבל אותה הפרה, אלא לאחר שנמסרה למפר התראה לפי הוראות סימן זה.

דבר ראשון, מה נחשב אותה הפרה? אנחנו מדברים על אדם, יכול להיות שבן אדם, נותנים לו קודם התראה. אחרי זה במנגנון שקבוע כבר בחוק אומרים שאם הוא עבר את אותה עבירה בתוך שנתיים, אז כבר יטילו עליו.

היה והוא עושה את זה שוב כמובן.

אם הוא עושה את זה שוב. דבר ראשון, השאלה היא מה נחשבת אותה הפרה. והשאלה היא אם ההתראה לא מדברת רק על ההפרה הראשונה? כי יכול להיות שהוא עושה את אותה פעולה כמה וכמה פעמים, אבל בהפרש של יותר משנתיים. ואז השאלה אם צריך עדיין ליהנות מההגנה הזאת של, של ההתראה. כי הוא יודע איך להתנהג. זו שאלה אחת.

ושאלה שנייה, הרחבה שנייה שמוצעת זה להגיד גם, להתייחס גם למצב של לא יוטלו כתב התחייבות ועירבון, שזה אני מבינה שהוא החלופה להטלת עיצום כספי שקיימת בחוק.

אז כן, קודם כל לגבי כתב התחייבות ועירבון, התשובה היא שכן. זאת אומרת, התראה זה תמיד שלב מקדמי וזה לא, זאת אומרת זה תמיד או עיצום או כתב התחייבות ועירבון וזה לא קשור.

לגבי שאלתך הראשונה. אז שוב, אנחנו לא שינינו את המנגנון עצמו של מנגנון ההתראה. ולכן מה שחל כרגע זה באמת מה שקבוע. זאת אומרת, אם חולפות שנתיים אז אנחנו מתחילים את הדברים מההתחלה. זאת אומרת לא, אין שינוי במובן הזה. וכשם שאם היינו קובעים מנגנון התראה לכל הפרה אחרת אז היינו צריכים לעשות את זה, לעבוד לפי המנגנון הקיים. כך גם אנחנו עושים בנוגע לדבר הזה.

השאלה אם מוצדק להפעיל את המנגנון הזה של התראה, לחייב שוב לחזור למנגנון של התראה כשחלפו שנתיים. כשאנחנו יודעים שהוא יצרן, זה עיסוקו והוא חוזר פעם אחר פעם על אותה הפרה.

כאילו, את בעצם מתכוונת שצריך להיות ברור שזה על ההפרה הראשונה?

שזה על ההפרה הראשונה התראה. ואחר כך, כעבור שנתיים, אם הוא חוזר שוב, אז יכול להיות.

אני חושבת שמדובר בשאלה שהיא שאלה הרבה יותר רוחבית מהשאלה הספציפית פה להוראות המאומצות. כי בעצם אנחנו מדברים על שינוי של המנגנון. הרי מה שונה הנושא פה של הוראות המאומצות אם הפרה אחרת שיש עליה התראה אם אנחנו מחילים את אותו מנגנון? ואם אנחנו רוצים לשנות את המנגנון אז אנחנו צריכים לעסוק פה בשאלה שהיא הרבה יותר רוחבית.

תמיד צריך לזכור, כשאנחנו בדיונים הללו, קרן, שאנחנו בדיונים כחלק מחוק ההסדרים והסרת חסמים ורגולציות נוספות בשביל להקל על היבואן ועל המשווק ועל כולם. אז כל נקודה שעולה פה היא בסוף, איפה השאלות? למה אנחנו נתקלים, מה מסבך גם כן את הסוחר, גם את היבואן וגם את המשווק, גם את הכל. אלה דברים שאנחנו צריכים תמיד לשים למול עינינו איפה אנחנו מפרקים את זה ומפשטים את הנושא הזה ולא מכניסים מנגנונים נוספים. או דברים שקיימים. כמו שאת אומרת במקרו של פיקוח, האם פה אפשר לשנות. זה, אלה ההערות.

כן. אז למעשה, למעשה.

אני, חשוב לי גם להגיד. חשוב לי להגיד בהקשר של מה שאמרת עכשיו, דווקא בגלל שמדובר במנגנון שהוא מאוד מאוד חדש ומאוד מאוד ייחודי ויוצא דופן, היה לנו באמת חשוב לקחת אותו מאוד מאוד בזהירות כשאנחנו מתחילים להפעיל סנקציות שהן סנקציות עיצומיות. ולכן גם יש לנו את הסייג שקבענו אותו בנוגע לתרגום לעברית, כדי להבין שיש מצבים שבהם אנשים יסתמכו על אותו תרגום, למרות שהם מחויבים לנוסח באנגלית.

חיובי.

וגם, לכן אנחנו הוספנו את החובה למנגנון התראה. אני מזכירה שהיום בחוק אין חובה למנגנון התראה על כל ההפרות. ופה אנחנו פשוט הוספנו חובה בשביל באמת לנהוג בזהירות משנה כשמדובר בהוראות שהן הוראות מאומצות. לפני שאנחנו מטילים סנקציות.

אוקיי, חידדנו. בבקשה. 39.

אני מתלבטת אם לעבור עכשיו ולקרוא את ההפרות שבתוספת השנייה א'. אולי נעבור ונקרא אותן בתוספת השנייה. סליחה, תוספת שנייה ב'. זה עמוד 23, פסקה 46.



(46)

"תוספת שנייה ב'
(סעיפים 3א ו-4א, לעניין הפרות לפי סעיף 262(1א))
הוראות מאומצות שניתן להטיל בשל הפרתן עיצום כספי

הגדרות

בתוספת זו -
"מזון מורכב" - מזון המורכב משני רכיבים או יותר;
"תקנה 1881/2006" - תקנת האיחוד האירופי מספר 1881/2006.

אני לא אקרא את כולה. אבל מפנים לתקנה. וגם תקנה 2073/2005 וגם תקנה 396/2005. מוזכרות פה שלוש מתוך התקנות האירופיות המאומצות כעת. אני מבינה שהתקנה הרביעית אתם תופסים אותה כחלק, כחלק מתקנה אחרת. נכון? אתם רוצים אולי, ולכן לא הוקשה לה הפרה ספציפי.

אז אחרי שהוגדרו התקנות, אני מבינה שאתן פניתן, קרן, אני מבינה שאתם פניתם וממש מיקדתם את ההפרות המאומצות, כדי לא להפנות ישירות להפרות לפי הדין האירופי.

נכון. את מדברת על החלוקה בין חלק א' לחלק ב'?

כן. חלק א' הוא ההגדרות.

חלק א' הוא בעצם התקנות עצמן שהן רלוונטיות לנושא של העיצומים. וכמו שאפשר לראות, לא את כל התקנות אימצנו בכלל לנושא של העיצומים. וחלק ב' באמת מתמקד גם, עושה חלוקה יותר ברורה של ההפרה עצמה. שהיא מבהירה לכל גורם מפוקח מה בעצם ההפרה שיכולה לחול עליו בהתחשב בהוראה המדויקת גם לסעיף עצמו וגם לתת הסעיף. ולגורם המפר עצמו, מי הגורם שיכול להיות חשוף לאותם הפרות.

חלק ב': הפרות של הוראות מאומצות שניתן להטיל בשלהן עיצום כספי



טור א'
טור ב'

ההפרה
הגורם המפר

1. מייצר, מייבא או מוכר מזון המפורט בתוספת לתקנה 1881/2006, המכיל מזהם מסוג מסוים כמפורט באותה תוספת, ברמה העולה על הרמה המירבית הקבועה בתוספת האמורה, בניגוד להוראות סעיף 1 לתקנה האמורה.
יצרן, יבואן או משווק

2. מייצר, מייבא או מוכר מזון שהוא מיובש, מדולל, מעובד או מורכב, שאינו מפורט בתוספת לתקנה 1881/2006, המכיל רכיב מזון המפורט באותה תוספת, והמכיל מזהם ברמה העולה לרמה המירבית המותרת כפי שחושבה לפי הוראות תת סעיף 1 עד 3 לסעיף 2 לתקנה האמורה, בניגוד להוראות סעיפים 1 ו-2 לתקנה האמורה.
יצרן, יבואן או משווק

זאת אומרת, האיסור הוא באמת על ייצור, ייבוא או מכירה של המזון שקבוע בסעיף 1 לתקנה האמורה. ובתקנה 2 מדברים על איזה שהוא, איזה שהיא פעולה שעושים לגבי או דרך החישוב של המזהם, של המזהם ברמה העולה לרמה המירבית המותרת.

נעמי רוזנטל, שופרסל. אם אפשר להתייחס.

ההפרה מייצר, מייבא או מוכר מזון המפורט, סעיף 1. למה משווק נכנס לסיפור הזה?

יצרן, יבואן או משווק. כן.

תקנה אירופית מדברת - - - את דרכי השיווק.

אם זה בדרכי השיווק, חזקה אם תוכיחי אחר כך בסעיף, כפי שציינו מקודם, אז את תהיי פטורה. אבל את עדיין יש לך אחריות בתור סוחרת.

כמו שדיברנו קודם, תביאי למשל מהרשות.

יש לך אחריות.

לא, אבל אנחנו לא מדברים על האזור. אנחנו מדברים על - - -

לא משנה, לא משנה.

אבל אמרתי כדוגמה, המשווק במקרה הזה הוא האוטוריטה שהוא יותר משמעותי במקרה הזה.

נכון. אבל במקרה אחר של יבואן מזון, שיש משווק אחר שמשווק את המוצר, האם הוא גם גורם מפר?

מישהו בשרשרת צריך כאן לעמוד ולקחת אחריות.

אחד מהם? כאילו, זה לא גם משווק. זאת אומרת, זה יכול להיות המשווק אבל - - -

בבקשה. אם יש לי את היצרן שלו בארץ אז הוא צריך לעמוד ולהגיד שאני עמדתי על פי הוראות היצרן ונסמכתי על זה.

נכון. אבל אם יש לי יצרן בארץ ומשווק בארץ, כאילו אני לא רואה שום סיבה מלבד הדוגמה שהבאתם קודם, שהמשווק יהיה אחראי על מוצר.

למשווק, להבדיל מהיצרן והיבואן יש הגנות. דיברנו על זה מקודם. למשווק יש הגנות, בגלל הבעיה שאת מעוררת, יש את סעיף 132 שנותן הגנות מכל, מכל הליך שהוא: גם פלילי, גם אזרחי וגם מנהלי. יש הגנה על המשווק, דקה, בהנחה והוא קנה קופסה סגורה והוא לא יכול לדעת מה יש בתוכה. אוקיי?

אבל עדיין.

זה, זה דבר ראשון.

דבר שני, גם באירופה אין הפרדה בין, בין העוסקים במזון. החקיקה היא רלוונטית לכולם. וכל הרעיון של חוק המזון, אם אני מזכירה, לפני 7 שנים, היה שהאחריות היא של העוסק במזון. לא משנה מי בשרשרת, הוא אחראי על המזון שהוא קיבל לידיו. ולכן החובות לגבי בטיחות המזון חלות לגביו. יש לו את ההגנות, אם הוא עשה את הכל לוודא שהוא קנה מיצרן או מיבואן מורשה וקיבל את כל הבדיקות ואת כל ההצהרות הרלוונטיות אז קמה לו הגנה. אבל במידה ולא, והוא קונה למשל מיצרן לא מורשה ובמזון יש, והוא לא עשה אף בדיקה. הוא לא ביקש אף בדיקה. לא תקום לו ההגנה. ולכן יש לו אחריות. הוא בכל זאת לא מוכר משהו תמים, הוא מוכר מזון שאנחנו אוכלים ולכן קמה לו האחריות. זה, אגב, לכל אורך חוק המזון. לאו דווקא מתעורר כאן מתוך ההוראות המאומצות. זה כבר היה בסעיף 5 לחוק, בסעיף 6 לחוק. בכל חלק, פרק ב' לחוק, האחריות היא על כך, על כלל השרשרת. וזה לא צריך להיות שונה לגבי ההוראות המאומצות.

אז אני רק רוצה לוודא לגבי המשווק, שבמידה והוא בודק שהוא משווק מוצר של יצרן מאושר או יבואן מורשה.

ואת עשית את ניהול סיכונים ובדקת. ויש לך את ההגנה שניהלת מערכת בקרת איכות לפני שבחרת לשווק את המוצר הספציפי הזה. ובכל זאת, עשית ככל העולה במסגרת הפעולות, עשית את כל מה שאת יכולה ועדיין נמצא - אז סעיף החזקה יחול עלייך. ואם לא, אז תשאי באחריות. כאילו, המשווק יישא באחריות.

כן, מה השם? תחזור.

שלום, רוני סורקיס, שופרסל.

אני רוצה להגיד משהו שאני חושב שהוא קודם כל עקרוני, ואני העליתי את זה בישיבה הקודמת. התקנים והפרמטרים שנקבעו, נקבעו למוצרים סגורים. ומה שקורה זה שמגיע משרד הבריאות ובודק מוצרים פתוחים. אוקיי? לדוגמה, אני אקח גבינות. אוקיי? לגבינות יש תקן, יש פרמטר. ועם זאת, כאשר פותחים מוצר אי אפשר לנסות ולצפות שהפרמטרים יישארו אותו דבר. אותו דבר בסלט, אותו דבר במוצרים נוספים שנמכרים בדרכי השיווק. עכשיו, זה שהתקנים נכונים לגבי יציאה מהמפעל זה בסדר גמור. אבל הפרקטיקה היא שמוצרים כאלה נפתחים בדרכי השיווק. ולאחר שמוצר נפתח אי אפשר לצפות שהפרמטרים המיקרוביאליים שקיימים בו יישארו אותו דבר.

אנחנו מדברים על כימיים. אוקיי? בוא נדייק את העניין. 1881 זה מזהמים כימיים. ואנחנו כרגע, נגיע למזהמים המיקרוביאליים, תראה אם יש שם את ההפרה. אין חולק שהמזהמים הכימיים מגיעים למוצר בתהליך הייצור. בחומר הגלם. הם לא קופצים במהלך הפתיחה של האריזה בסופר.

כן. אבל דרך אגב, כשמדברים על מזון מדברים גם על פירות וירקות. מדברים על מגוון רחב של תחומים. ואנחנו צריכים לשבת לדבר על זה. דרך אגב, לעיתים, לעיתים המוצרים האלה שמגיעים, הם מגיעים לאחר שהם קיבלו אישור שלכם לייבוא במעברים או בייבוא מחו"ל. ובכל זאת, אנחנו נמצאים, ואנחנו עשינו את כל מה שאנחנו צריכים לעשות. אבל אנחנו עומדים בקו האש.

אז יש לך את 132.

אנחנו, סליחה, אנחנו עובדים אך ורק עם ספקים מאושרים.

נו, אז מה הבעיה?

נקודה. ובכל זאת, אנחנו משלמים כל פעם קנסות. צריך להגיד את זה.

כן, משרד המשפטים, שי סומך.

הדיון על אחריות המשווק היה עוד ברפורמת הקורנפלקס, חוק שנכנס, סעיף 132 משקף את, באמת את, את ההסדר לגבי האחריות של המשווקים. זה באמת זה נושא כבר שהוסדר, שהתקיים לגביו דיון יסודי ומקיף.

מה, מה זה אומר? שופרסל?

אני לא הצלחתי לשמוע, סליחה.

התשובה של שי היא להערה של נעמי, לא להערה.

אתה אומר שדיברנו על זה פעם, אבל אנחנו עדיין בסעיפים שאנחנו מדברים עליהם בתקנות מאומצות. אז כאילו אפשר להעלות את הנושא, שלא ברור לי. כאילו, אני מקבלת את התשובה שלכם, אבל אני מדברת, אחריות משווק על, הגיוני שמוצר הפשיר או דברים שבאחריות המשווק. המקפיא מקולקל. אבל זה שיש לי משהו כימי במוצר, של 1881 כשזה ברמת יצרן יבואן או יצרן ישראלי, לי לא ברור למה המשווק צריך לקחת על זה אחריות כשהוא מוודא שהוא עובד עם יצרן או יבואן מאושר. זאת ההערה.

מישהו יודע לענות על זה?

אני אולי לא הייתי מספיק ברורה. סעיף 132 מציין חמישה תנאים מצטברים שעל המשווק להוכיח כדי לזכות בהגנה, גם מתובענות ייצוגיות, גם מהליכי אכיפה של עיצומים כספיים וגם מהליכים פליליים. יש חמישה סעיפים, אני יכולה להקריא אותם:
1. הוא מיישם מערכת בקרת איכות מסוג המנוי ברשימה שפרסם מנהל שירות המזון באינטרנט, או שהוא נקט אמצעים סבירים כדי להבטיח שהמזון שהוא משווק יתקבל מידי עוסק במזון הפועל כדין והמזון האמור עומד בדרישות לפי חקיקת המזון.
2. נקט בתחום שליטתו את כל האמצעים הנדרשים לפי דין לשמירה על המזון בהתאם לשאר הוראות חקיקת המזון החלות עליו לעניין החזקת המזון, הטיפול בו ומכירתו. לעניינך, טמפרטורה נכונה.

שאלה. פג תוקף למשל? במקרה הזה לא רלוונטי?

מדברים על 1881.

כי המשווק, אני מתכוון אליו.

אז אם תעמדי בכל זה.

אוקיי, היא אומרת עכשיו למשל טמפרטורת המזון, בהובלה, בשיווק. אי אפשר להעלים עין, אוקיי? אז זה אחריות על מי? אתה לא יכול ללכת עכשיו ליצרן. כי הוא אומר אין בעיה.

גם אם המזהם הכימי למשל גרם לקלקול נראה לעין, כמו אריזה התנפחה, לצורך העניין, גם לו קמה החזקה. כי המשווק צריך לראות אם משהו לא בסדר או לא תקין באריזה. אז בעצם כל הסעיפים שלא הספקתי לקרוא את כולם, כי זה סתם ייקח הרבה זמן והם בפניכם, כל הסעיפים הללו של החזקה, בהנחה והם מתקיימים אין אחריות למשווק.

אוקיי.

ואנחנו מדברים פה לא רק על שופרסל. אני מניחה ששופרסל עושה את הכל.

כן, כן, נכון.

אבל אם, במידה ויש משווקים שלא עושים, עליהם לא תחול החזקה.

אבל אני רוצה להעלות. קודם כל, כתוב פה שכל התנאים צריכים להתבצע וזה לא רק אחד מהם, אלא כולם. כתוב כאן. אם מתקיימים כל אלה. אבל למטה כתוב, בסעיף האחרון: "הוראות אלה לא יחולו לעניין משווק מותג פרטי". כלומר, אם רשת מסוימת מחזיקה במותג פרטי, כל ההגנות האלה, א' לא קיימות. אוקיי? ואני מדבר על מוצר - - -

כי אתה היצרן. אתה הרי היצרן.

שנייה. שנייה רגע, שנייה. אני מדבר על מוצר שאתם אישרתם את הכניסה שלו.

אז מה. אבל האישור שלנו.

אז רגע, אז איפה התפקיד, אז למה אתם צריכים. שנייה רגע, שנייה. אז למה אני צריך, אם אני בעצם נוטל את כל האחריות, מה אני צריך את האישור שלכם? אני אומר את זה בכנות. אם אני נושא בכל, אני לא צריך אישור מאף אחד. אני, הכל עליי, ניהול סיכונים עליי, כל התהליכים עליי. ותשחררו. אתם בעצם מחזיקים את המקל בשני הקצוות. מצד אחד אומרים לי אתה אחראי על הכל, מצד שני אומרים אנחנו נפקח. לא נאשר לך, לא ניתן לך, נגביל אותך ותציג לנו. זה לא הולך בקנה אחד. אם אני נותנים לי את הגזר, תנו לי את הגזר. תנו לי אותו במלואו.

לא. העניין הוא, באמת משרד הבריאות משנה כאן פאזה בהתנהלות, בטח בעולם התוכן של ייבוא. עצם המסלול של היבואן הנאות, זה בדיוק זה. אתה לוקח אחריות ולכן אתה מאשר את המוצר בעצמך. גם המנגנון שבו רגולטור לוקח אחריות ונותן אישור למוצר, אנחנו נותנים בדרך כלל אישורים על סמך ניירת שאנחנו מקבלים, מבעוד מועד. והדיגום הוא נעשה באופן מדגמי. עדיין זה לא אומר. ולכן, ככל שזה יהיה תלוי בנו והזמן, והזמן, והתעשייה תתקדם ויהיו יותר יבואנים נאותים אנחנו בהחלט נרצה להרחיב את המנגנון הזה של היבואן הנאות. כי אנחנו באמת חושבים שהאחריות היא צריכה להיות מוטלת עליכם.

אבל עדיין, עם כל זה, ובמנגנון שקיים היום, אישורים או אישור על סמך ניירות זה לא אומר הכל. עדיין יש אחריות. וזה גם האחריות קיימת לך גם היום.

משווק הוא לא האוטוריטה הגדול בנושא - - - נקודות. אי אפשר, אתה לא מוציא כאן את האכיפה לגמרי ואומר זהו, מעבר לזה.

לא. אבל אני אתן דוגמה אחת. בוא נדבר על פירות וירקות. שמשרד הבריאות הוא זה שמאשר אותם בכניסה. אוקיי? במעברים, אתם מאשרים.

א', בוא נדייק.

משרד החקלאות.

לא, משרד הבריאות הוא לא מאשר, הוא נותן תעודות שחרור.

הוא נותן.

רגע, סליחה. אנחנו לא מאשרים כל מוצר ומוצר ולא הולכים. הדיגומים שלנו הם דיגומים, הם דיגומים אקראיים. אנחנו לא דוגמים את כל המשלוח. ואנחנו גם רואים, לצערנו הרב, שמשלוחים שיצאו לא תקינים בנמלים, אנחנו לא מאשרים את השחרור שלהם. אבל אם אנחנו לא בדקנו ומצאנו את זה אחר כך בדרכי השיווק אנחנו נטיל את זה, כי עדיין האחריות, אתה לא די להסתפק בבדיקה שעשה הרגולטור ולהגיד שאני פטור מכל דבר.

אבל הדברים צריכים להתחבר לפרקטיקה. כשהמדינה מביאה פירות וירקות, ואתם בדקתם חלקי - - -

לא המדינה מביאה. יבואן מביא.

היבואנים, היבואן. יבואנים מביאים פירות וירקות. ואתם בודקים את זה ומשחררים את זה. אז עכשיו, או שאתם בודקים מקדמית ואקראית ואז אתם אומרים שזה בסדר, או שאתם משחררים את זה לשיווק.

סליחה, המזון הוא מזון רגיל היום, הוא משוחרר באופן אוטומטי.

שנייה.

מה שעולה למדגם, מה שעולה למדגם, רגע, לא, בוא נדייק עד הסוף. מה שעולה למדגם.

רגע, אבל תאפשרי לי לסיים את המשפט.

מה שעולה למדגם נבדק. וככל שהוא נמצא לא תקין המשלוח נאסר לכניסה למדינת ישראל. וכל מה שלא משוחרר, אז מצד אחד אתה רוצה שאנחנו נעצור את הכל ונבדוק את הכל? זה מה שאתה מציע?

אני לא רוצה. אני רק אומר שיש פה סיטואציה בלתי אפשרית ומה הסיטואציה הבלתי אפשרית? מגיעים פירות וירקות. תוקף חיי המדף שלהם הוא קצר מאוד. אתם משחררים את זה אחרי X זמן ולאחר מכן המשווק בעצם עומד, מחזיק את זה אצלו ומישהו יכול לבוא ולדגום אותו. עכשיו, האם, המוצר הזה יובא מחו"ל, מחקלאים מגלובל גאפ, עם כל הדברים. אוקיי? עבר אצלכם, יצא, קיבל אישור שחרור. ועכשיו אנחנו דוגמים אותנו בסחורה בתפזורת או בסחורה ארוזה שנארזה מתוצרת שהגיעה בייבוא ששוחררה על ידכם. ואנחנו בעצם עכשיו נדרשים לשלם קנס. אני חושב שיש פה איזה שהוא מצב, ודרך אגב, אנחנו לא יכולים לראות את זה. אנחנו לא יכולים להסתכל על זה. אין לנו, לאף אחד אין את הכלים האלה בשביל לנתח שיש שם חריגות. אבל בכל זאת, מי שאחראי על זה במאה אחוז זה אנחנו ולא אתם. אבל אם המנגנון הוא כזה, אז שחררו מיידית. אם המנגנון הוא כזה שחררו מיידית. אל תשהו את זה אצלכם. כי זה לא רלוונטי. או שתקחו את המוצרים, קחו את המוצרים, שחררו את הסחורה, תגידו נדגום את זה, כי זה ממילא בשביל סקר אחר כך. כי האקראיות הזאת בעצם היא לא מביאה לשום מקום.

קודם כל, בואו ניקח בחשבון שהרוב המוחלט של פירות וירקות בשווים הם מייצור מקומי.

לא נכון.

נתונים של משרד החקלאות שנמצא כאן.

אני אומר לך שלא נכון.

חלק גדול - - -

בסדר. וגם אם כן.

חלק גדול מהם, זאת אומרת שזה לא עובר בכלל את המנגנון של בדיקה במעברים. בואו נתחיל מזה. מה שכן עובר בבדיקה במעברים נחשב מזון רגיל. ולכן אתם עושים, זה נכנס במסלול של נוטיפיקציה, שנעשה על ידי היבואן. מה שנבדק במעברים נבדק באופן מדגמי. מה שנבדק בשווקים נבדק באופן מדגמי. ובואו נסתכל על העובדות. אנחנו מוצאים הרבה מאוד חריגות בשווקים בפירות וירקות, בנושא של חומרי הדברה. זה אחד.

דבר שני, לעניין האימוץ של החקיקה האירופית, יש החרגה של פירות וירקות לעניין שאריות חומרי הדברה, אבל לא לגבי כל היתר.

אוקיי, הדברים ברורים.

למשל כמו מטורקיה, זה לא אירופה.

יבוא מזון מטורקיה לא נחשב, פירות וירקות הם לא במסלול האירופי, קודם כל זה דבר אחד. כאילו, הם יכולים להיות. אין לנו איסור שזה לא יהיה. אבל בדרך כלל המסלול הקיים היום הוא הרבה יותר פשוט מהמסלול האירופי. ולייבא מטורקיה, גם טורקיה למיטב ידיעתנו היבואנים אמרו שהם, טורקיה היא יצואנית מאוד גדולה לאירופה ולכן ככל שהם עומדים בדין האירופי אז אמור להיות להם מקל עליהם. אבל לצערנו הרב משרד החקלאות ביקש להחריג את הפירות והירקות. ולכן הדין שלך לגביו זה או החקיקה הישראלית הקיימת היום או הקודקס.

קודקס זה שלהם או?

קודקס הבין לאומי.

קודקס זה חקיקה בין לאומית.

אוקיי. את סעיף 3 אפשר להמשיך?

סעיף 3, אנחנו בתוספת השנייה ב'.

3. מבצע פעילות כמפורט בפסקאות (1) עד (3) של ההגדרה "ייצור" שבסעיף 2 לחוק זה, תוך שימוש ברכיב מזון המכיל מזהם מסוג מסוים כמפורט בתוספת לתקנה 1881/2006, ברמה העולה על הרמה המרבית הקבועה בתוספת האמורה, בניגוד להוראות סעיף 3, תת סעיף 1, לתקנה האמורה.
יצרן

כן ממש הם בחרו לדבר על פעולות מסוימות בהגדרה ייצור. ובכך לצמצם ולדייק את ההוראות. וזה חל על יצרן בלבד.



4. מערבב מזון העומד ברמה המרבית המותרת הקבועה בתוספת לתקנה 1881/2006 לעניין מזהם עם מזון המכיל מזהם ברמה העולה על הרמה המרבית הקבועה בתוספת האמורה, בניגוד להוראת סעיף 3, תת סעיף 2, לתקנה האמורה.




יצרן, יבואן או משווק




5 היא אחת ההוראות שלגביה אין, אין את החזקה לגבי, למשווק. יש הם החרגה של החזקה למשווק.


5. מערבב מזון שמיועד למיון או טיפול פיזי אחר כדי להפחית את רמות הזיהום שבו, עם מזון המיועד לצריכה ישירה בידי אדם או עם מזון המיועד לשימוש כרכיב במזון, בניגוד להוראות סעיף 3, תת סעיף 3, לתקנה 1881/2006.




יצרן, יבואן או משווק


6. מייצר, מייבא או מוכר מזון שאינו עומד בקריטריונים המיקרוביולוגיים לעניין בטיחות מזון הקבועים בפרק 1 לתוספת 1 לתקנה 2073/2005, בניגוד להוראות סעיף 3, תת סעיף 1, לאותה תקנה.




יצרן, יבואן או משווק

כאן עברנו על התקנה 2073.

מה שהיה קבוע כ-7 אנחנו מורידים לאחר בדיקה של הנושא. אנחנו עוברים לתקנה 8, לסעיף 8 פה לתוספת, שגם לגביו החזקה שניתנת למשווק לא חלה.


8. לא ביצע החזרה יזומה (withdrawal) או לא מסר הודעה לציבור (recall) לגבי מזון שנבדק ונמצא שאינו עומד בקריטריונים של בטיחות המזון שנקבעו בפרק 1 לתוספת 1 לתקנה 2073/2005, בניגוד להוראות סעיף 7, תת סעיף 2, לתקנה האמורה.





יצרן, יבואן או משווק

כן, גם על סעיף 8 אין חזקה. כי באמת מדובר על אי ציות להוראה לריקול או החזרה יזומה.


9. השתמש לצרכי ייצור מזון באצוות מזון שנבדק ונמצא כי אינו עומד בקריטריונים של בטיחות המזון שנקבעו בפרק 1 לתוספת 1, לתקנה 2073/2005, בלי היתר מהרשות המוסמכת או שלא על פיו, והכל בניגוד להוראות סעיף 7, תת סעיף 2, לתקנה האמורה.





יצרן

10. מייצר, מייבא או מוכר מזון המפורט בתוספת 1 לתקנה 396/2005, המכיל שראית חומר הדברה ברמה העולה על הרמה הקבועה בתוספת 2 לאותה תקנה, בתוספת 3 לאותה תקנה, בתוספת 5 לאותה תקנה, או בסעיף 18, תת סעיף 1, לאותה תקנה, לפי העניין, והכל בניגוד להוראות סעיף 18, תת סעיף 1, לתקנה האמורה.





יצרן, יבואן או משווק, לפי העניין



אני חושבת ש-"לפי העניין" הוא בכל מקרה.

סליחה נעה. אנחנו רוצים רק להבהיר לגבי מה שאמרת בהתחלה, כי לא התייחסנו במפורט להפרות לגבי פרט 4, בתוספת השנייה א. כי הם נכנסים בעצם כל החומרים של הכספית, נכנסו כתיקון ב-396. זה בעצם חלק מהתיקון של תקנה 396 ולכן אם יימצא, אם תימצא רמה גבוהה של כספית באחד מהמזונות המפורטים בפרט 4 לתוספת להגדרה, התוספת השנייה א' זה ייחשב הפרה גם לעניין זה.

אבל אתם לא צריכים להפנות, למשל אם אתם מדברים שארית חומרי הדברה. נגיד, מה שקראנו עכשיו, סעיף 10: "מכיל שארית חומרי הדברה לרמה הגבוהה בתוספת 2 לאותה תקנה". אולי יכול להיות שגם קבועה בתוספת או באותה הוראה רביעית מאומצת שעוסקת בכספית.

אבל זה לא שארית חומר הדברה. זה לא שארית חומר הדברה. זה פה שאריות חומרי הדברה. בגלל שכספית היא מתכת כבדה, יחול עליה הפרה של 1881.

אולי פשוט צריך לעשות את אותה הפנייה להוראה המאומצת הרביעית.

אבל זה מה שאנחנו עושים באיחוד של השמות.

רק לציין שזה לא רק שאריות חומרי הדברה.

אז נוסיף את ההפרה הספציפית לעניין פרט 4.

אז לדיון הבא תביאו הצעה להפרה בנושא הזה, לגבי, לתיקונים שנוגעים.

פשוט אחת התוספות פה כוללת בתוכה את אותם שאריות כספית. אותן שאריות כספית.

טוב. אולי תבדקו. אז לדיון הבא. נבדוק, אולי ביחד.

אני חושבת שאפשר לשנות את, את השם משותף רק לעניין הזה. אבל נדבר על זה אחר כך.

סעיף 11. גם הסעיף הזה הוא סעיף שאין עליו חזקה לטובת המשווק.


11. מעבד או מערבב מזון המפורט בתוספת 1 לתקנה 396/2005 שאינו עומד בהוראות סעיפים 18, תת סעיף 1, או 20 לתקנה האמורה, עם מזון מאותו סוג או מסוג אחר, למטרת דילול ולקראת מכירתו, בניגוד להוראות סעיף 19 לאותה תקנה.




יצרן, יבואן או משווק


12. מייצר, מייבא או מוכר מזון שהוא מעובד או מורכב, שהרמה המרבית המותרת של שארית חומר הדברה לגביו אינה קבועה בתוספת 2 או תוספת 3 לתקנה 396/2005, במכיל שארית חומר הדברה ברמה העולה לרמה המרבית המותרת, כפי שחושבה לפי הוראות סעיף 20, תת סעיף 1, לתקנה האמורה.





יצרן, יבואן או משווק



עכשיו, חלק ג' נוגע להוראות לעניין הפרות מסוימות. אך גם הוא נובע מתוך הוראות, מתוך ההוראות המאומצות. שגם בהם יש הוראות לעניין, לעניין המוצרים האלה. מציעים לגביהם לאחד שתי הוראות, שמדברים על סעיף 4 וסעיף 5 ולדבר על כל המוצרים שמוזכרים באותה תקנה.

הוראות לעניין הפרות מסוימות


1. לעניין פרטים 1 עד 5 בטבלה שבחלק ב' -
(1) הוראות סעיף 4 לתקנה 1881/2006 יחולו לעניין קביעת רמה מרבית מותרת של אפלוטוקסינים באגוזי אדמה (בוטנים) וזרעי שמן אחרים, באגוזי עץ, פירות מיושבים, אורז ותירס;
(2) הוראות סעיף 5 לתקנה 1881/2006 יחולו לעניין קביעת רמה מרבית מותרת של אפלטוקסינים, באגוזי אדמה (בוטנים) וזרעי שמן אחרים, במוצגים נגזרים מאגוזי אדמה (בוטנים) או מזרעי שמן אחרים, ובדגנים;
(3) הוראות סעיף 6 לתקנה 1881/2006 יחולו לעניין קביעת רמה מרבית מותרת של מזהם כימי בחסה;



אז אנחנו נחזור עכשיו לסעיף, לסעיף 313, בעמוד 17, בפסקה 39.

אנחנו נשמח אם אפשר יהיה להקריא את זה עם 3א.

מה אם אפשר?

3א אם נוכל לסיים אותו.

אני לא יודעת. אני התבקשתי על ידי יושב הראש להמשיך כרגע בקריאה, אלא אם כן הוא יאמר אחרת.

מה רצית?

אם אפשר לחזור לסעיף 3א כדי שאנחנו, המטרה, נעה, אנחנו רוצים לקדם את התיקון כמה שיותר מהר, על מנת לפרסם את העדכונים שכבר קיימים.

כשהוא יחזור.

בסדר.

בסעיף 313. סעיף 313 הוא סעיף,

זה לא חל עליכם, זה אנחנו.

הוא מדבר על שינוי התוספות. היום הוא אומר שהשר באישור הוועדה רשאי בצו לשנות את התוספות, ואולם, שינוי התוספת השלישית אינו טעון אישור ועדה. וכעת מבקשים להוסיף גם את התוספת הראשונה א ולפתור מאישור ועדה לתוספת הראשונה א'. נקרא את זה.


(39)
בסעיף 313 -
(1) בסעיף קטן (א), במקום "התוספת השלישית" יבוא "התוספת הראשונה א' והתוספת השלישית";
[התוספת הראשונה א' קובעת את סמל הייצור הנאות].
(2) אחרי סעיף קטן (א) יבוא:
"(א1) על אף האמור בסעיף קטן ,א), לעניין שינוי התוספת השנייה ב', התוספת החמישית א' והתוספת השביעית א', נדרשת גם הסכמת שר המשפטים";

[התוספת השנייה ב' - הוראות מאומצות שלגביהן ניתן להטיל עיצום כספי.
התוספת החמישית א' - הפרות המנויות בחלק ב' לתוספת שנייה ב', המוחרגות מהחזקה לעניין הוראות מסוימות החלות על משווק.
התוספת השביעית א' - תקנות לפי חוק רישוי עסקים שניתן להטיל עיצום כספי בשבל הפרתן].



סעיף 39א' עוסק בחיי מדף ולא קראנו עדיין את ההוראות, אז אנחנו נדלג על זה. ונעבור לסעיף 40.



(40)
בסעיף 314 -
(1) בסעיף קטן (א), אחרי "רישום יבואן" יבוא "רישום יבואן נאות", אחרי "תעודת שחרור למזון רגיל או למזון רגיש" יבוא "לרבות למזון המיובא במסלול האירופי" ואחרי "הצהרה בדבר ייבוא מזון רגיל" יבוא "או בדבר ייבוא מזון במסלול האירופי";
(2) במקום סעיף קטן (ד) יבוא:
"(ד) האגרה בעד הגשת בקשה או מסירת הצהרה כמפורט בתוספת העשירית, תשולם עם הגשת הבקשה או עם מסירת ההצהרה, לפי העניין, וכתנאי לטיפול בבקשה או לקבלת ההצהרה, לפי העניין";





סעיף 314 הוא סעיף האגרות. ובסעיף הזה מוסיפים אגרה גם בעד הנושא של רישום יבואן נאות וגם מבהירים שזה חל גם על המזון המיובא במסלול האירופי. ולגבי האגרה, יש פה הבהרה שהיא משולמת כבר בעת, בעד הגשת הבקשה. שהיא משולמת כבר בשלב הגשת הבקשה.

אתם רוצים להוסיף על זה משהו, להבהיר?

מדובר אך ורק בהבהרות נוסח, לא בשינוי מהות.

וגם עשינו האחדה במונחים, שתמיד אגרה היא בעד הגשת בקשה. זה כדי לעשות אחידות.

בפרק הייצור כבר הכנסנו את הנושא שהאגרה בעד רישיון ייצור היא בעד הגשת הבקשה. וכאן פשוט בגלל שזה סעיף כללי של אגרות התאמנו מונחים שזה יתאים לכל סוגי האגרות.

(41)
בסעיף 319(ד), במקום "בתוך 12 חודשים מיום הפרסום" יבוא "עד יום כ' בטבת התשפ"ד (1 בינואר 2024)";



אנחנו מדברים כאן על תקנות שמזמן היה צריך להתקינן ותקנות לעניין ייחוס סגולות מזון, לעניין ייחוס סגולות מרפא למזון.

אני רוצה פה להתייחס. עו"ד נעה בן שבת צודקת. זו משימה שהיה עלינו לעשות אותה כבר לפני למעלה מ-5 שנים. אבל לצערי הרב לא הגענו. ועל מנת לא לבוא ולהתבזות שוב, אנחנו כן, מאחר ותוכנית העבודה שלנו לשנה הנוכחית, אנחנו לא נוכל לעמוד בלו"ז אז אנחנו מבקשים אורכה של שנה נוספת. אני כן אבוא ואגיד שבתוכנית העבודה שלנו, ככל שאנחנו נצליח להתקדם בנושא של ההוראות המאומצות להתקדם גם בזה, אבל זה גם תלוי פה, אדוני יושב ראש נכנס, זה תלוי פה בכוח האדם ובהקצאת המשאבים לשירות המזון. ואני לא הייתי רוצה לבוא לכאן אחרי שאנחנו עושים, מראש שאנחנו באים, אני באה ואומרת אנחנו לא נעמוד בלו"ז הזה. ולכן, ולא הייתי רוצה לבוא לכאן להינזף עוד חצי שנה למה לא עמדנו בלו"ז. לבקש את זה עד ה-31 בדצמבר 2024.

אדוני, אפשר להתייחס בבקשה?

2024, כאשר אני כן באה ואומרת שככל והמשאבים יגיעו לשירות המזון זה בתוכנית העבודה שלנו.

אפשר להתייחס?

כן.

עמיר עופר, לשכת המסחר.

אדוני, אנחנו במשך שנים, כמו שניתן לראות, התקנות היו כבר צריכות להיות מאושרות בכנסת לפני כ-5 שנים. ובאמת, יש אצלנו בלשכת המסחר גם חטיבת תוספי תזונה של יבואנים שבמשך תקופה ארוכה אנחנו בהתנהלות מול שירות המזון הארצי. תמיד נמסר לנו שהטיפול, תהיה סוג של הסדרה בשנה הנוכחית, ב-2023. ראינו באמת בנוסח העדכני שתקנות מסרים אמורים בעצם להאריך, לתת להם אורכה עד ל-1.1.2024 ועכשיו בעצם באה מנהלת שירות המזון הארצי ואומרת שהיא רוצה אורכה נוספת.

אני יכול להגיד לך אדוני, אנחנו באמת מתנגדים לדחייה הזאת. אם אדוני יושב הראש - - -

זה לא דחייה ארוכה, באמת?

לא, אני אגיד לך אדוני, הכל זה בעצם מותנה. חשבנו, אני באה ואומרת בצורה כנה: אני לא רוצה לבוא ולעמוד פה בסיטואציה שהייתה בעבר, שאנחנו לא עומדים בלוחות הזמנים ובאים מסבירים. כדי שהכל יתכנס, אנחנו צריכים אנשים. אני צריכה לחזק את המנגנון של האימוץ.

אז תחזרי לממונים. אבל תסתכלי, מ-י"א תמוז תשפ"ג, מ-30 ביוני 2023, אפילו לא ביקשתם את דצמבר 2023. גם לא יוני 2023. דצמבר 2024.

אדוני, עוד משהו.

זה פרק משמעותי. אם התקנות, אם התקנות אמורות להיות חלק מהאסדרה.

אני באה ואומרת, יש לנו להקים מערכת אכיפה. אנחנו עוד לא קיבלנו את הכוח אדם. על הנייר קיבלנו, דה פקטו לא הגיעו אנשים. אפשר, אני, אני באה בצורה אמיתית. יכולה להתחייב על מה שאני יכולה להתחייב. לא יכולה להתחייב באמירות עלמא, כי אני את הכוח אדם שהאוצר הקצה לי עדיין לא קיבלתי.

כמובן, אם נעמוד, אם נקבל את כוח האדם, ונוכל, יש, יהיה מצב לדבר.

ככל שנקבע לוח זמנים יותר צפוף אז מישהו יתכנס לתוך הביצוע.

אבל עובדה שהחקיקה נכנסה לתוקף. החקיקה נכנסה לתוקף. אנחנו מדברים עכשיו שהולכת לקום כנראה החלטת ממשלה של משרד רוה"מ לתעדף מזון חדש. זה בסוף נופל על אותם פחות אנשים, פחות או יותר אנשים שיושבים פה מסביב לשולחן מטעם שירות המזון והייעוץ המשפטי.

אבל כל פעם יש משימות, פנינה.

רגע, סליחה.

רגע, סליחה, סליחה, לא. לא באמצע. להשלים את הדברים.

ולכן אני לא באה ואומרת שאנחנו לא. אבל ככל שהכנסת והממשלה רואים במזון כיעד אסטרטגי וצריכים לטפל בזה, אז צריכים לפתור על מכלול. לא רק לפתור כאן ולהלחיץ את שירות המזון בתעדוף של עמידה בלוחות זמנים. המשוואה הזאת צריכה להיות מורכבת משני, משני צדדים.

אפשר להגיב אדוני?

שנייה, שנייה, הוא ביקש.

צהריים טובים. אביב חצבני, מנהל איגוד תעשיות המזון.

כבודו, אני רק אומר שכשאנחנו ביקשנו בהוראות המעבר שנה נוספת לחצו אותנו לשלושה חודשים, בטוב ליבך, לצורך העניין. ועכשיו כשאנחנו עומדים מהצד השני אני חושב שראוי שמה שדורשים מהעסקים לדרוש גם מהרגולטור. זה מה שיש לי להגיד.

טוב.

אני רוצה להגיד עוד משהו אדוני. בגלל שבאמת הדחייה, ההצעה לדחייה זה משהו שנודע לנו רק כעת, אני אגיד גם לפרוטוקול אדוני, מחר מתוכננת לנו פגישה עם מנכ"ל משרד הבריאות, שגם יהיו נציגים מענף המזון וחטיבת תוספי התזונה. אני אשמח שהנושא הזה יעלה במסגרת הפגישה. גם בראשותו של המנכ"ל. והוא גם ייתן את החלטתו. וכמובן אדוני יושב הראש, אני אשמח שגם אתה תיתן על כך את הדעת. תודה.

אבל זה שהם דוחים את מועד, זה תוקע, משפיע על ייבוא? נכון? כאילו, זה תוקע תהליכים.

בפועל זה לא תוקע.

זה לא מעכב?

בפועל אני מבינה שמתנהלים כל השנים כאילו שההוראה שחוקקה היא כאילו לא חוקקה. ככה מתנהלים.

הקראתם את סעיף המקור?

מתעלמים מהוראת המחוקק.

הקראתם את סעיף המקור? מישהו כאן יודע על מה מדובר?

אפשר להקריא כמובן.

"לא ייחס אדם למזון סגולה של חיזוק או ריפוי הגוף או אחד מאבריו או מערכותיו או של מניעת מחלה, ריפוי שלה, הקלה או סיוע בהתמודדות עמה או עם תסמיניה בדרך של סימון או פרסום, אלא אם כן הותר הדבר לפי חוק זה".

ואחר כך כמובן "תחילה והוראות מעבר" כתוב "הוראות סעיף 13 לעניין ייחוס סגולה של חיזוק הגוף או אחד מאבריו או מערכותיו" וכו' וכו' "בתום 18 חודשים מיום הפרסום. תקנות ראשונות לפי סעיף 13 לעניין ייחוס סגולה כאמור יובאו לאישור הוועדה".

אני יכול להסביר את הדחיפות ששאלו לגביה. רז הילמן, לשכת המסחר.

יש דחיפות מסוג אחד שזה קטע של פרשנות משפטית. בעצם אנחנו כולנו נשענים היום על איזה שהיא חוות דעת שהיועצת המשפטית של שירות המזון כתבה, שבעצם אומרת שנשאר מצב קיים. בעצם התיקון שנעשה בשנת 2015 עוד לא נכנס לתוקף וכולם פועלים לפי המצב לפני התיקון הזה. זה פרשנות שאנחנו, מבחינתנו היא טובה. אבל אנחנו לא בטוחים שהיא תחזיק כשזה יגיע מקרה קונקרטי לבית המשפט ולכן חשוב כן להסדיר את זה.

אבל הדחיפות הרבה יותר היא הדחיפות שקשורה לזה שמסרים שמותרים בעולם, בפרט באירופה, נשענים פה על אירופה במשרד הבריאות. אז מותרים באירופה, אסורים בישראל. זה פוגע בשיווק, זה פוגע גם בזה שאם אני מביא מוצר שמסומן עם איזה שהוא מסר שאסור בישראל אני צריך לדאוג שהוא לא יהיה קיים כשאני מביא את המוצר לארץ. ולכן זה משהו שהוא מאוד חשוב מבחינתנו. זה היה חשוב לנו כבר אז, לכן מלכתחילה מראש קצבו להם שנה וחצי להביא את התקנות לוועדה. זה לא קרה בשנה וחצי האלו, זה לא קרה ב-5 שנים שחלפו מאז. ולכן לתת עכשיו עוד שנתיים זה ממש, אני חושב לא לעניין.

לא ביקשתי עוד שנתיים. ביקשנו עוד שנה.

עוד שנה מעבר לסוף שנה הזאת.

שנה מעבר ל-18 חודשים.

אני כבר מזכירה שאנחנו כבר חצי שנה עברה.

5 חודשים.

ואני באה ואומרת, בחצי שנה הקרובה אני לא רואה את עצמנו מביאים מנגנון האימוץ, אנחנו צריכים לעבוד עליו, ללמוד את הרגולציה ככל שנאמץ. אנחנו צריכים להחליט אם אנחנו מאמצים או יוצרים רגולציה משל עצמנו. הרי מדובר בשתי אסכולות. יש את ארצות הברית ואת אירופה. וככל שהדברים האלה, טווח של חצי שנה זה, הנייר סובל הכל, אדוני יושב הראש.

אדוני, כמו שפנינה אמרה, באמת הנייר סופג הכל. אבל המשימות יצטברו.

אני אשאל את פנינה. במקרה הזה נתנו לכם תקנות והנה זה לא, הדברים לא נעשים.

אני לא באה, אדוני יושב הראש.

אני מסכים גם איתך. כנראה שזה גם אפילו מעלייך. ראשי חטיבות, ראשי חטיבות ממשרד או מישהו. אבל מישהו צריך להבין, כשיש לנו מכלול של תקנות, של רגולציה, של רפורמה מסוימת, יש מכלול. אז אי אפשר לקחת א', ב' או ג'. ברור. אולי נעשה, אני חושב אולי על 31 בדצמבר 2023 וככל שתצטרכו אז תצטרכו לבוא לוועדה. אבל מישהו כאן צריך להיכנס ללוח הזמנים. זה עוד פעם, זה רק יכול להתאחר. אין מצב שאתם תראו ההיפך ותגידו הסתדרנו ויש לנו כוח אדם ויש מנגנון ואפשר לקצר.

בסדר. אני חושבת שבוא, בוא, יום רביעי המנכ"ל, ככל שתהיה, נידרש לישיבה, אז הנושא הזה גם כן יעלה. כי זה חלק מהדיונים באמת.

אנחנו נשאיר את זה כרגע.

תודה.

הסעיף הבא הוא, זה סעיף 42, פסקה 42.



(42)
בסעיף 321, בסעיפים קטנים (ד) ו-(ו), במקום "יום י"א בתמוז התשפ"ג (30 ביוני 2023)" יבוא "יום ל' בכסלו התשפ"ה (31 בדצמבר 2024)";

לא, אמרתי תשאירי את זה.

גם את זה להשאיר לשיח.

אנחנו פה נבוא נגיד שאין לכם, שלתעשייה אין התנגדות, כי רוב החסם העיקרי ירד בעצם האימוץ. וככל שאנחנו נאמץ את האימוצים, התעדוף שלנו זה להתמודד עם זה ופחות לבחור המרה של הנחיות לתקנות.

סליחה, הדיון בעיקר היה על סעיף 41.

41, כן.

1 בינואר 2024.

כן. 42 אין לכם.

במקום?

42 מדובר על אותם נהלים.

שנייה, שנייה. סעיף 41 זה במקום?

זה 319ד. אנחנו ביקשנו במקום ה-1 בינואר 2024 לרשום 31 בדצמבר 2024.

אה, על 41.

כן.

אוקיי. ועל סעיף 42 את חושבת שכן יש הסכמה? למה?

ב-42 לדעתי יש הסכמה. רז?

לנו אין הערות על הסעיפים.

אה, אוקיי. אז 42.

סעיף 42 מדבר גם על הנחיות והוראות נוהל, לגבי דרישות לבטיחות ואיכות מזון. וגם לעניין שחרור מזון, ייבוא מזון ושחרורו.

הבנו. הלאה. 43. במקום התוספת הראשונה יבוא.

אז את התוספת הראשונה אנחנו מדלגים עליה, היא לא, היא חלק מהנושאים שבמחלוקת בין המשרדים. התוספת הראשונה א' קראנו.

חלק א' אפשר להקריא. חלק א' אין.

אני מציעה לדלג על כל התוספת ונחזור אליה במועד מאוחר יותר.

תוספת שנייה ב' קראנו גם כן. אנחנו בעמוד 28, פסקה 47.



(47)
בתוספת שלישית א', שכותרת המשנה שתחתיה היא "(סעיף 79ד(1))" -
(1) בפרט (1), במקום "המזון במסלול האירופי המסוים" יבוא "המזון המסוים";
(2) בפרט (4), אחרי "מיבואן" יבוא "המייבא";

זה למעשה תיקון נוסחי בלבד.



(48)
בתוספת שלישית א', שכותרת המשנה שתחתימה היא "(סעיף 84(ב1)(5))" -
(1) במקום הכותרת וכותרות המשנה יבוא:
"תוספת שלישית ב'
(סעיף 84(ב1)(5)
מסמכים ופרטים נוספים בבקשה לקבלת תעודת שחרור למזון המיובא במסלול האירופי";
(2) בפרט (11), פרט משנה (ב) - יימחק;

אז מעבר לתיקון שהיו לנו שתי תוספות שלישיות א' בטעות, האם תוכלו להסביר את ההסרה של הפרט, פרט (11), פרט משנה (ב) בבקשה?

רגע, סליחה נעה.

ב-48, עמוד 29.

אני יכול להסביר את זה וגם יש לי הערה על זה.

מורידים את המילים "סימון קוד יצרן".

אה, אוקיי.

כן. כן.

שימורי מזון בעלי חומציות נמוכה 4.5PH.

כן.

כל אלה. זה היום נדרש תעודת טיפול עיבור תרמי. וגם סימון קוד יצרן וגם תעודת בדיקת כושר השתמרות. השאלה מדוע אתם מסירים את הסימון קוד יצרן?

בגלל, אתה רוצה?

אז אני יכול להתייחס. זה בעצם, זה בהמשך לבקשה שלנו ואנחנו מודים להם שהם עושים את זה. רק אנחנו ביקשנו שיתוקנו שני סעיפים:
1. שתוסר הדרישה לקוד יצרן. וזה באמת קרה.
2. הדרישה השנייה הייתה לגבי סעיף 11(ג) שזה תעודת בדיקת כושר השתמרות. כשהנושא עלה ברפורמת הייבוא זה דובר מאוד מאוד בקצרה. היה לחץ זמן מאוד גדול. ובסופו של דבר, למרות שכבר אז אמרנו שיכול להיות שיש בעיה עם ההגדרה הזאת, זה נשאר בנוסח. ומאז אנחנו בקשר עם שירות המזון בעצם כדי לתקן את הנוסח של סעיף 11(ג). ואנחנו מציעים במקום תעודת בדיקת כושר השתמרות, שהיא תעודה שלא קיימת בשוטף ובעצם את צריכה בדיקות במיוחד בשביל ישראל, ביקשנו לתקן את זה להצהרת יצרן על סטריליות מסחרית, המתייחסת לאינקובציה או לחילופין הצהרת כושר השתמרות, Certificate of Conformance.

זה הדברים שאנחנו ביקשנו. גם דיברנו על זה עם משרד הבריאות ואני מקווה שהם יוכלו לעשות את התיקון הזה. זה מאוד חשוב כדי באמת שנוכל להשיג את המטרה שרצינו, כשהשימורים הוכנסו לרפורמה הזאת.

אדוני יכול לראות בעצם שאנחנו שומעים את התעשייה וקשובים לדברים. ובאמת, במקרים שאנחנו חושבים שניתן להוריד אז אנחנו מורידים. כך נכון הדבר לגבי סימון קוד יצרן.

לגבי תעודת בדיקה אנחנו לא מוכנים. ואמרנו את זה גם לכם בדיון. אנחנו לא מוכנים להסתפק בהצהרה, אנחנו רוצים תעודת בדיקה לכושר השתמרות. כושר השתמרות גם, אם, תנוח דעתם, נוכל להוסיף גם לשמירה על סטריליות מסחרית של המוצר. אבל את הבדיקה עצמה אנחנו דורשים. אין אומר כאן ואין אומר, אנחנו גם באנו ואמרנו שאתם, יצרן בחו"ל יעשה את הבדיקה במסגרת האמצעים שנהוג באירופה. ובארץ, ככל שהמשלוח הזה יעלה לדיגום אנחנו נבצע את הדיגום לפי שיטת כושר ההשתמרות שנהוגה במדינת ישראל.

אנחנו לא בעניין של דיגום. כאן אנחנו בשאלה מה המסמכים שיבואן במסלול האירופי צריך להחזיק.

זה מה שאנחנו באים ואומרים.

ואתם כרגע מבקשים מסמך שלא קיים.

אנחנו מבקשים תעודת בדיקה. אנחנו לא מוכנים להסתפק בהצהרה.

תעודת בדיקה ישראלית או מאירופה?

לא, לא, תעודת בדיקה מאירופה או תעודת בדיקה מכל יצרן, כל יצרן שהמוצר יהיה מיובא ממנו, אם מאירופה או מחוץ לאירופה במסלול האירופי תספק אותנו.

אדוני, אני אשמח, נמצאת איתנו בזום ריבה גור אריה שרון. היא יועצת מקצועית מחברת היבטים שמלווה אצלנו את ענף המזון. אני אשמח שהיא תסביר, אם אפשר להעלות אותה מהזום. שהיא תסביר פה לנוכחים מה המשמעות בצם של הדרישה המכבידה של משרד הבריאות. נשמח שנגיע להחלטה מושכלת.

אין לנו בעיה לשמוע אותה. אנחנו שמענו אותם, אדוני. אני באמת באה ואומרת, אנחנו שמענו והגורמים המקצועיים אצלנו, אנחנו עדיין עומדים על כך. אנחנו מוכנים להרחיב, בעבר, עד היום זה היה תעודת כושר השתמרות רק לפי בדיקה שנעשית בארץ. באנו ואמרנו תעודת כושר השתמרות או סטריליות מסחרית שעושה היצרן. ככל שאנחנו, אנחנו לא מוכנים להסתפק בהצהרה, זה כל ההבדל. ויש ייבוא למדינת ישראל היום. כך נעשה הייבוא של כל מזון השימורים במסגרת המזון הרגיש. אז אני לא מבינה שאנחנו מתירים את זה, עם מה שנכון למזון רגיש, פתאום יוצר הכבדה על המסלול של היבואן הנאות.

בדיוק כי רצינו מסלול חדש, מקל, שמדבר את השפה שמדברים באירופה. שלא נמציא מסמכים שלא נדרשים באירופה. זו בדיוק הסיבה, זה מה שרצינו לעשות.

הסטריליות המסחרית זה משהו שלא קיים באירופה, מה שמדובר עליו?

האופן, הבדיקה.

כי אני מבינה שזה הרחבה.

האופן, הבדיקה, שלחנו לכם בהסבר גם את חוות הדעת של היועץ המקצועי שלנו שהסביר בדיוק מה שקורה באירופה. האופן שבו מבקשים את זה בישראל, באופן הזה זה לא באירופה.

אבל אנחנו אמרנו אין אופן. אנחנו באים ואומרים אנחנו רוצים תעודת בדיקה.

אבל הנוסח תעודת בדיקת כושר השתמרות. זו הבעיה. יכול להיות שאתם אומרים שאנחנו לא מבינים נכון את התעודה, מה זה תעודת בדיקה?

סטרילית מסחרית.

לא, אבל אין שום תיקון בנוסח.

אז אפשר יהיה להוסיף תעודת בדיקה לכושר השתמרות. המידע או סטריליות מסחרית של המוצר.

זה מה שביקשנו.

שזה תעודה?

לא, תעודה. אתה ביקשת הצהרה. הצהרה אנחנו לא מוכנים.

אז אני מבקש שנשמע את ריבה. אם זה מסמך שהוא כן מקובל באירופה, אז בטח שאין לנו בעיה איתו. אז אם אפשר להעלות אותה.

אני אשמח לשמוע את ריבה גור אריה מאיגוד לשכות המסחר.

שומעים אותי?

שומעים, לא רואים, אבל זה בסדר.

לא נורא, ריבה, שומעים אותך.

אוקיי. קצת עניינים טכניים, לא נורא.

בקיצור, מה שבסך הכל אנחנו רוצים שיובהר - מכיוון שיש שיטות בדיקה שונות לכושר השתמרות בין מה שנדרש בארץ לבין מה שמתקיים בחו"ל וזה יוצר חסמי ייבוא וזה יוצר בעיות. ביקשנו שכל מה, שיהיה אפשר להגיש קודם כל הצהרה. שהוא מצהיר על עמידה בסטריליות מסחרית ובא ומפרט את התנאים שהוא מבצע. זה גם מופיע בטופס 4 שגם ככה צריך להגיש אותו. אם בכל זאת מתעקשים שתהיה תעודת כושר השתמרות שיהיה ברור שאפשר in house. שלא מדובר באנליזה חיצונית ושזה לא יהיה חובה לפי 2.143. כי זה כרגע לא כתוב טוב.

אפשר לדעת מה הצעת נוסח של משרד הבריאות?

מה שהצענו ואנחנו גם אמרנו בדיקה.

רגע, שנייה. אני שומע אותך, כן, כן, פנינה.

זה מה שאנחנו, הצעתי עוד לפני שריבה עלתה. שאין לנו התנגדות שיהיה כתוב בדיקת כושר השתמרות או בדיקה לעמידה על סטריליות מסחרית של המוצר. הגדרה של בדיקה היא מופיעה בחוק וזה 96(א) וזה מאוד מאוד ברור מי עושה את הבדיקה ובאיזה שיטה.

זאת אומרת, את מציעה להוסיף את המילים בפרט משנה ג' "או תעודת בדיקה של סטריליות מסחרית".

כן.

את לא רוצה להוסיף את המילים "של היצרן" כמו שמבקשת ריבה? כי את אומרת זה כולל ב-96.

כי בבדיקה, זה עולה מהסעיף של, מהגדרת בדיקה.

אבל מאידך, 2.143 נשאר רשמי. אז כביכול ניתן לחשוב שהדרישה היא תהיה לפי 2.143.

מה שחוששת ריבה זה שהמילים "כושר השתמרות" מופיעים היום באיזה שהוא תקן, ואז היא חוששת למקבלה לתקן. ולכן אפשר להוסיף את המילים "סטריליות מסחרית".

כיום זה חייב להיעשות לפי 2.143.

אולי אפשר לכתוב "על אף האמור ב-2.143"?

לא, לא "על אף האמור".

אפשר להוסיף פשוט חלופה. ולדעתי ברור שהבדיקה היא כהגדרתה בסעיף 96. שהיא מרחיבה גם אפשרויות של בדיקה של יצרן.

הבעיה היא שיש דין מקביל שחל, מתוקף תקן רשמי. אז אם אנחנו נגיד בחוק בצורה מפורשת.

אבל אנחנו אומרים - - -

לא, אבל אנחנו לא פוסלים את 143. זה צריך לפסול את 143.

בסדר. אבל זה או, למה לפסול? למה לפסול?

להגיד על אף האמור. לא, שאם הלכו לחלופה הזאת. כי אחרת היא עדין - - -

תעודת בדיקת כושר השתמרות או תעודה המעידה על סטריליות.

אבל אם לא כותבים במפורש שאם יש את התעודה המעידה על סטריליות מסחרית אז לא צריך את 143, אז עדיין צריך את 143 ואז הם עדיין בבעיה עם העניין הזה.

לגמרי.

אז אפשר לכתוב על אף האמור, ב-143, מספיקה תעודה, במסלול האירופי.

143 אבל הוא תקן, נכון?

הוא תקן רשמי. הוא תקן רשמי.

אני לא זוכרת אם אנחנו ממש התגברנו פה על תקן בחוק.

רק בהיבטים של מזהמים, של ההוראות המאומצות.

אבל זה החרגנו את 143.

כן.

כן.

לא, גם במקרה של תקנה, לדעתי אפשר להתגבר על תקן. אם זה בנושאים המפורטים בסעיף 3.

אז אתם רוצים אולי להגיד במקום תעודה, לדבר על אישור על בדיקה של סטריליות מסחרית? כי אולי תעודה באמת ניתנת לאיזה?

לא, אנחנו רוצים בדיקה. אני לא רוצה על הצהרות.

לא, לא, לא. אישור, אישור על בדיקה.

מה זה אישור על בדיקה אם לא תעודה?

מה זה אישור על בדיקה? מה זה? רגע, ריבה, שנייה. לחזור על הצהרה זה לא רלוונטי, יש לי את הטופס 4. ולכן אני, זה נופל על הסף. ובדיקה, צריך להיות בדיקה שנערכה, את רוצה, אם זה לא מספיק ברור, בדיקה שנערכה בידי היצרן. בידי יצרן המזון.

בשיטות מקובלות, וזהו.

שיטות מקובלות. יש הגדרה של בדיקה. בדיקה שנערכה בידי יצרן המזון. המידע על סטריליות מסחרית של המזון. או תעודת בדיקה לכושר השתמרות לפי תקן 143.

זה מצוין.

אני לא חושבת שכושר השתמרות זה שווה ערך מיד ל-143.

אז לא, אם באמת בנוסח יהיה כתוב או לפי 143 או זה, אז זה באמת יהיה יותר ברור.

אוקיי.

נכון, כן.

סליחה, נעמי משופרסל. אני גם רוצה לחזק, גם את מה שריבה אומרת. אבל גם כדי להגיד שיש שיטות דיגום, בדיקת כושר השתמרות באירופה ובא משרד הבריאות וכשהוא דוגם הוא דוגם לפי שיטות ישראליות. ואני רוצה לבקש שתהיה איזה שהיא התאמה בין הדיגום, בין מה שהיצרן מבצע, שזה שיטות מקובלות בעולם, לבין דיגום של משרד הבריאות, שהוא מבצע דיגום לפי שיטות ב-143 שאנחנו כרגע מדברים.

את לא מדברת על התוספת השלישית ב' כרגע. נכון?

לא, היא מדברת על הפיקוח שלנו. אז אני מזמינה אתכם, את נציגי שופרסל, להיות חברים בוועדה של תקן 143 ולהשפיע.

אנחנו חברים בוועדה.

אז כרגע אנחנו באמת, אנחנו היינו שמחים לאמץ ככל שניתן. אבל פה יש גם פרוצדורה של מעבדות. מדינת ישראל, עד אתמול אמרתם שבאירופה אין 143, עכשיו כן נלמד את מה שיש באירופה. אנחנו רצינו לאמץ רגולציה אירופית פה. לא מצאנו. אנחנו, זה דברים שאפשר יהיה לדון, בטח לא עכשיו.

לא, אבל אנחנו כן בוועדה ולא מצליחים לקדם.

בסדר. אז אנחנו נצטרך למצוא את הדרך אם אפשר יהיה לאמץ. אי אפשר יהיה לתקן את כל הנושאים כרגע בדיון היום.

בסדר. אבל אם זה יהיה כאן מתוקן בתוספת השלישית זו כבר תהיה התקדמות יפה.

אז אנחנו נתקן את אותו פרט משנה ג'. נחליף אותו באמירה שזו תעודה לבדיקה שנערכה בידי היצרן המעידה על סטריליות מסחרית או תעודה על בדיקת כושר השתמרות לפי תקן 143. צריך לראות איך אנחנו מפנים אליו. כי לא זוכרת שהפנינו ממש לתקן בצורה כזאת בחוק.

לא, אף פעם לא הפנינו בתקן.

לא שומעים את ריבה. ריבה, מה?

אני מצטערת. לא צריך להפנות לתקן. זה קורה באופן בילד-אין מעצם היותו תקן רשמי.

אוקיי. אנחנו אומרים בדיקת כושר השתמרות.

זה התקן שלנו כתקן ייחוס, שהוא תקן רשמי שמפרט את הבדיקה. כל מה שאנחנו מבקשים זה שתהיה אופציה לדברים ש-in house. שאותם יצרנים מבצעים את זה קצת אחרת. על ממצאים אחרים, זמנים אחרים. אבל עדיין, זה משהו שהוא מיישמים כדי לוודא כושר השתמרות וסטריליות מסחרית.

רגע. אבל כושר השתמרות, עכשיו את מוותרת על ההפניה לתקן, לא מהסיבות שאני חושבת שאולי יש איתה בעיה.

כן, כן. אני חושב שמבחינה משפטית נדרש איזה שהוא קישור שמסביר שזו חלופה לבדיקה של 143.

נכון. אני משפטית לא, לא אציע לכם איך לנסח. הרעיון הוא שיהיה או אופציה לפי שיטת in house של היצרן או האופציה השנייה.

אני חושב שהכי טוב יהיה כתוב, אם יהיה כתוב תעודת כושר השתמרות. ולחילופין, על אף האמור ב-143 חלופה של בדיקת סטריליות מסחרית.

סטריליות מסחרית על ידי היצרן.

תראו, אני מציעה אדוני, אני גם לא מכירה את ההוראות של התקן.

צריך, היועצת המשפטית.

צריך לבדוק את זה. אז אנחנו אולי נציע ניסוח ברוח הזו. של שתי חלופות. אבל אני לא יודעת אם ההתגברות על התקן.

לא, לא צריך. אני לא חושבת שצריך את התקן. תעודת כושר השתמרות זה מספיק, או זה. אנחנו נדבר על זה אחרי זה.

מותר הערה? עמיחי גלר, ארגון מגדלי דגים.

אני לא רוצה, אני לא מתמצא בכל הוויכוח הזה. אני לא רוצה שיהיה מצב שיהיו דברים שונים לחו"ל ודברים שונים לארץ.

שם לפרוטוקול אמרת?

עמיחי גלר, ארגון מגדלי דגים.

ומה ההערה שלך הייתה? תחזור. שאתה לא רוצה שמכל הדברים האלה?

יש פה נוהל השתמרות. אני לא יודע מה זה נוהל השתמרות בדגים. אני מדבר על דגים טריים בעיקר, לא על, לא יודע מה זה. האם בישראל זה יהיה שונה מאשר באירופה? לא יודע.

זה לא ייבוא, אז מה?

אנחנו מדברים דווקא המקרה שהוא ציין זה לא על דגים טריים, אבל יש הרבה שימורי דגים שחל עליהם כושר השתמרות. ולכן מצד אחד אנחנו כן נאפשר את הייבוא שקיים היום ממילא. וזה בעצם במסלול האירופי אפשר יהיה לעשות, להסתמך על בדיקות שעושה יצרן מזון שמעידים על כושר השתמרות. אבל שמוצר יגיע לארץ ויידגם על ידי מפקח ייבדק על ידי השיטות במדינת ישראל, שאמורות, הדיגום הוא אחר, אבל הסטריליות המסחרית צריכה להישמר בשני המצבים.

אוקיי.

אז אנחנו נעבור לתוספת חמישית א'. בסדר? אדוני, פסקה 49.


(49)

"תוספת חמישית א'
(סעיף 132(א), לעניין הפרות של סעיף 4 לפי סעיף 262(א)(1א))




אנחנו דיברנו על זה כמה פעמים היום. זה אותה הוראה של חזקה שקיימת למשווק, בסעיף 4א, למעט הפרות מסוימות.


(49)

"תוספת חמישית א'
(סעיף 132(א), לעניין הפרות של סעיף 4 לפי סעיף 262(א)(1א))

הפרות המנויות בחלק ב' לתוספת שנייה ב', המוחרגות מהחזקה לעניין הוראות מסוימות החלות על משווק

1. הפרה כאמור בפרט 5.
2. הפרה כאמור בפרט 8.
3. הפרה כאמור בפרט 11."

התייחסנו לזה כשקראנו את התוספת השנייה ב'.


(50)
אחרי התופסת השביעית לחוק העיקרי יבוא:

"תוספת שביעית א'
(סעיף 262(4))

תקנות לפי חוק רישוי עסקים שניתן להטיל עיצום כספי בשל הפרתן";

כרגע התוספת הזאת ריקה. אבל אולי תסבירי את המנגנון.

רק אני מזכירה שלא הקראנו את זה בסעיפים העיצומיים. זה חלק מהתיקונים של סעיף 36, בסעיף 262 אנחנו תיקנו את אחת ההפרות. את הפרה מס' 4 שמתייחסת לחוק רישוי עסקים. ובאמת בהפרות שרלוונטיות לחוק רישוי עסקים יש הפניה לתוספת ולכן עשינו התאמה גם פה, שתהיה הפנייה לתוספת. וכרגע היא ריקה, אנחנו נצטרך למלא אותה בהמשך.

אבל אולי נקריא את זה תחת 262 ואז נפרט על ההפרה עצמה? כשנקריא את זה אחר כך?

אוקיי.

כשנחזור ל-262 אז כבר נעשה את הכל ביחד. אבל זאת התוספת הזאת בעצם, שהיא בה יהיו כתובות ההפרות הספציפיות באותן תקנות שחל עליהם חוק רישוי עסקים וכאן אנחנו בעצם מחילים עליו את חוק המזון. זה חלק מהתיקון שעשינו. זו הפרה שהיא כבר קיימת כיום וזו התאמה לחוק רישוי עסקים.

(51)
בתוספת העשירית -
(1) בפרט (1) -
(1) ברישה, במקום "טיפול בבקשה" יבוא "הגשת בקשה";
(2) בטבלה -
(1) בכותרת טור ב', במקום "טיפול בבקשה" יבוא "הגשת בקשה";
(2) בכותרת של טורים ג' ו-ד', במקום "טיפול בבקשה" יבוא "הגשת בקשה" והמילה "שהוגשה" - תימחק;
(ב) בפרט (2), במקום "טיפול בבקשה" יבוא "הגשת בקשה", במקום "או בבקשה" יבוא "או בקשה" ובמקום "ניתן האישור" יבוא "ניתנו האישור או התעודה";
(ג) בפרט (4), ברישה, אחרי "לרבות מזון" יבוא "המיובא";
(ד) בפרט (5), אחרי "בעד" יבוא "הגשת בקשה לקבלת";

אפשר יהיה לראות כמובן בנוסח המשולב שבפניכם, אפשר יהיה לראות בדיוק איך הדברים משתלבים. רק אתם רוצים להסביר את התיקונים שעשיתם פה, באותה תוספת שעוסקת באגרות?

כן, זה תיקון משלים לתיקון בפרק הייצור, שחידדנו שם את העובדה שהאגרה מוגשת כתנאי להגשת הבקשה. ולכן גם פה, בתוספת העשירית, שמפרטת את כל האגרות היום שנגבות, עשינו את ההתאמות הנדרשות בנוסח לאותו עניין.

לעניין הייבוא, זה גם, שוב, השינוי של הנוסח מהמזון במסלול האירופי לייבוא במסלול האירופי.

(51א)





בתוספת האחת עשרה -
(1) בפרט (2), אחרי "מזון ייעודי" יבוא "ובכלל זה מזון המסומן "ללא גלוטן"";
(2) פרט (5) - יימחק;


(52)
בתוספת השתים עשרה -
(1) במקום הכותרת יבוא:

"תוספת שתים עשרה
(סעיף 54א(א))

מזון שלא ניתן לייבא במסלול האירופי";
(2) בפרט (4), בסופו יבוא "למעט שימורי בשר ושימורי מוצרי בשר";
(3) בפרט (5), בסופו יבוא "ולמעט שימורי דגים ושימורי מוצרי דגים";

אפשר להתייחס?

כן.

תודה אדוני. קודם כל, אנחנו מברכים על השינוי שעשו פה, שאפשר בעצם במסלול האירופי לייבא גם שימורי בשר ושימורי מוצרי בשר וגם לגבי שימורי דגים ושימורים מוצרי דגים.

יחד עם זאת, אדוני, התוספת השתים עשרה זה באמת מדובר על מזונות שלא ניתן לייבא במסלול האירופי. אנחנו כבר הגשנו הערה, הערה מראש, וגם דיברנו על זה גם עם שירות המזון הארצי. אנחנו רוצי לתקן את התוספת השתים עשרה, את סעיף (2) כך שיהיה ניתן לייבא תוספי תזונה במסלול האירופי. במה דברים אמורים אדוני? אני אסביר. יבואני תוספי תזונה חווים קשיים עצומים בהתנהלות מול משרד הבריאות בייבוא מוצרים אלו. השירות שהם מקבלים ניתן בלוחות זמנים אשר חורגים באמת בצורה קיצונית מכל התחייבות קודמת.

לגבי רפורמה בכל ההסדרה, הסדרה חדשה, אמרתי שכן שירות המזון נכון לעשות הסדרה בכל מה שקשור לתוספי תזונה. אבל לכל הפחות אנחנו כן נבקש שבחוק ההסדרים הנוכחי תינתנה הקלות לייבוא תוספי תזונה שניתן לייבא אותם במסלול האירופי.

אני רק אגיד ככה, כדי לסבר את האוזן אדוני. אנחנו מקבלים עדכונים מיבואנים של תוספי תזונה, לוקח בין שנה וחצי לשנתיים להכניס לכאן מוצר. אז לכן אני חושב שבמסלול הזה, המסלול האירופי זה יכול לתת לזה פיתרון. ולכן אני באמת אשמח שמשרד הבריאות ייעתר לבקשתנו. תודה.

רק נגיד עוד שכל מזון שעובר למסלול האירופי בעצם מקל על העומס שקיים היום בשירות המזון ואנחנו מכירים את העומס ואת התיקים הרבים שמתמודדים איתם. ככל שיצליחו סוגים שונים של תוספי תזונה להעביר למסלול האירופי הם גם יקבלו לעצמם את העומס. כך יוכלו לתת שירות יותר סביר לשאר הציבור.

התשובה הארוכה או הקצרה?

ארוכה. התשובה הטובה.

בגדול, אנחנו נבוא ונאמר שגם את נושא, שירות המזון נדרש להסדיר את עולם של תוספי התזונה. והלוואי וזה היה פשוט, כפי שהקולגות פה מהצד השני של השולחן מתארים. גם לבוא ולהגיד הגדרה שלנו של תוספי תזונה היא הרבה יותר רחבה מהגדרה של תוספי תזונה באירופה. ולכן, על פניו, ככל שלא עשינו סיווג וקלסיפיקציה זה לא בשל.

אני אבוא ואגיד, זה גם נכנס אצלנו בתוכנית העבודה וזה חלק ממכלול השיקולים שבסופו של דבר נצטרך לקבל החלטה ברמת מנכ"ל המשרד ושר, שר הבריאות. מה עושים קודם, מה עושים, מה דחוף יותר ואיך עם המשאבים שיש מטפלים במכלול האסדרה בתחום המזון.

זאת אומרת, כרגע את מציעה להשאיר את תוספת אחת עשרה כמו שהיא.

ברור. ברור, אנחנו, כאילו להוריד את זה בלי לעשות פיקוח, בלי שעשיתי את הקלסיפיקציה זה לא אחראי. אם מישהו רוצה לקחת אחריות לייבא תוספי תזונה במסלול האירופי, אנחנו מתנגדים נחרצות. אנחנו לא אומרים שלא צריך להסדיר את העניין.

פנינה, את בחנת - - -

סליחה, לא הפרעתי לך.

אה, מתנצל.

לא אומרים שלא צריכים להסדיר את העניין, זה לפתחנו, אבל לא בלוחות הזמנים שמבקשים כרגע.

יש כיוון? לא בלוחות הזמנים שמבקשים. אבל מתי?

לא, אז אני עוד פעם באה, אני עוד פעם באה ואומרת. הנושא הזה תועדף אצלנו.

זה נמצא אצלכם?

זה נמצא אצלנו על סדר היום ותועדף. אבל לצערי הרב אני אגיד שחלק מהדברים שהדיונים פה ארוכים וחלק מהדברים הלא נפתרים עם משרד החקלאות, זה בסופו של דבר צריכים להתכנס למה, מה חשוב יותר ואיפה אנחנו, ובמה אנחנו מטפלים. ולכן אני מעדיפה שאת הנושא הזה אנחנו נידרש, חלק מהדיון האסטרטגי בכל אסדרת תחום המזון.

אדוני, יש אפשרות שיו"ר הוועדה בעצם ייתן הנחיה גם ללוחות זמנים מוגדרים? או לחילופין שבמסגרת חוק ההסדרים גם יבחנו סוגים מסוימים של תוספי מזון. לתת הקלות לסוגים מסוימים של תוספי תזונה. אם זה חומרי גלם?

לא במסגרת חוק ההסדרים. אבל אני שואל, האם יש איזה פרק זמן שאפשר להתכנס אליו שנראה.

אני חושבת, אני חושבת שאנחנו קודם כל צריכים לעשות דיון בהנהלת המשרד אצלנו כדי לקבל את התעדופים ואת סדרי העדיפויות.

יש לי עוד כמה דברים שאני מחכה לתעדופים אצלכם במשרד, בתקנות אחרות. לא בחטיבות שלכם.

לא במזון.

לא בחטיבה, אמרתי.

לא, אבל אני באה ואומרת יש לנו כאן סיטואציה באמת מיוחדת, אדוני יושב הראש. אני דיברתי איתך על זה בישיבה הקודמת.

נכון.

יש לנו תקנים, אבל הם לא מאוישים מבעיה של שכר. ובסופו של דבר, בסופו של דבר, יש לנו הרבה מה לעשות. ואנחנו צריכים לעשות. אבל אי אפשר לצפות, באמת, שנעשה את כל, את כל האחריות שיש לנו.

פנינה, אני כמובן בסוף הדיון אגיד את זה, אני מאוד מעריך את המקצועיות שלכם ואת הרצון שלכם, ללא ספק. יש דברים שהם גדול מעלייך, זה לא, כמו שאת אומרת, מבחינתך זה בסדר. אני אשמח, יום רביעי למשל אמור להיות דיון ואני מבין שהפגישה היא לאחר הדיון שאמור להיות. לכאורה אני לא אקיים את הדיון אם אנחנו נסיים היום להקריא. אני חושב שאנחנו, אני אמשוך עוד קצת ואנחנו נצליח לסיים את ההקראה.

אני אשמח גם גם לקראת יום רביעי סתם תעשי בדיקה ראשונית מה קורה. אם אפשר לתת גם לנושא הזה איזה לוח זמנים מסוים. בשביל שכן נראה דברים מתכנסים. כי זה כן עומד בעדיפות. מעבר לכך, תעלי במשרד, לפני יום רביעי, שאתם מבקשים גם כן להגיע להסכמות, שאני גם אביא את משרד החקלאות להסכמות. ותסבירי להם את, את חוסר כוח האדם ואת התקצוב ואת כל הדברים האלה שאנחנו רוצים באמת להגיע.

לא, להסביר, סליחה אדוני. אבל להסביר למשרד החקלאות או לאוצר, למשרד שלי, הם יודעים. הבעיה פה היא לא להסביר למנכ"ל המשרד שיש לי את התקנים. הבעיה, אנחנו נרצה דיון יחד עם הממונה על השכר, יחד עם נציבות שירות המדינה. יש פה בעיה של תקנים שלא ניתן לאייש אותם ברמות שכר ובתנאים הנוכחיים. ופה צריך דיון לגמרי ברמה אחרת. לא, לא ברמה פנים, ברמה פנים משרד.

אנחנו נרשם את זה לעצמנו בנקודות ונראה אם בסופו של דבר בניסוח הסופי אנחנו ניתן לזה התייחסות.

אדוני, אני רק אומר שגם התעשייה מסכימה לנקודה הזאת של תוספי תזונה. זה ראשון במעלה גם אצלנו, גם ליצרנים מקומיים. זאת אומרת, למצוא לזה פתרון מהבחינה הזאת.

טוב, תודה.

רגע, אבל התעשייה, מה מפריע לתעשייה? הרי אנחנו מדברים,

בסוף אנחנו מדברים גם על חומרי גלם וגם על המוצר הסופי. זאת אומרת, מהבחינה הזאת כל חסם שיש להם במוצר סופי אני סופג אותו בחומר גלם.

אדוני יושב הראש, אם אתה תוכל לקיים ישיבה פה אצלך ולהזמין את הממונה על השכר, אז אנחנו, שיהיה צפי.

אני מתכונן להיכנס לנושא הזה בהחלט.

כי באמת, זה נחשב פה שאנחנו מצד אחד באים למהלך התוכנית. זה נכנס לתוכנית העבודה. ככל שנצליח, אנחנו רוצים לא להעמיס, לפחות את אירופה לעשות.

אני מסתפק האם דיון כזה הוא שייך לדיון ציבורי או למשהו יותר פנימי?

לא, זה דיון פנימי.

פנימי, בדיוק. אז אני בהחלט מתכונן להיכנס גם לנושא הזה. אוקיי. תודה רבה על הדעות המקצועיות שלכם.

אוקיי. שומרים את התוספת הזאת עם אותה, אותו מיעוט, אותה הקלה שאתם מאפשרים דווקא לגבי שימורי בשר ושימורי מוצרי בשר ושימורי דגים ושימורי מוצרי דגים. שאותם אתם כן מאפשרים לייבא.

כן. אבל לא, נעה, רק שתביני, שאנחנו מדברים על קבוצה מאוד מצומצמת. תוספי תזונה זה משהו מאוד מאוד רחב וגם ההגדרה של אירופה ושלנו היא לגמרי אחרת. בסדר?

כן. אנחנו נעבור לחוק, כן, סעיף 31.

תיקון חוק קביעת מועד כניסה לתוקף של הוראות סימון מזון ארוז מראש
31.
בחוק קביעת מועד כניסה לתוקף של הוראות סימון מזון ארוז מראש, התשע"ה-2014 -


1. בסעיף 1, במקום ההגדרה "מזון" יבוא:
""מזון" - כהגדרתו בחוק הגנה על בריאות הציבור (מזון), התשע"ו-2015;"
1. בסעיף 2(א)(3), במקום הסיפה החל במילים "התשע"ו-2015" יבוא "התשע"ו-2015 - יהיה מועד חובת הסימון במועד שקבע מאסדר בהתאם להוראות סעיף 3א(ד) לחוק האמור".

אז החוק הזה, חוק קביעת מועד כניסה לתוקף, הוא קובע הוראות נוקשות לגבי כניסה לתוקף של הוראות סימון. זאת אומרת, הוא קובע שככלל אנחנו ממתינים שנתיים מתום השנה ויש פה הוראות מאוד מאוד נוקשות. וכשההוראה, כשהתיקון לגבי ההוראות האירופיות עבר בשנת 2021 הכוונה הייתה להחריג במקרה של עדכונים מהדין האירופי או הוראות מאומצות מהדין האירופי להחריג את ההוראות האלה ולהגיד שהדין האירופי אנחנו רוצים להפעיל אותו בשביל זריזות, בשביל התאמה לאירופה. אז לא נחיל פה איזה שהן מגבלות נוקשות. אבל הניסוח באמת היה חסר. חסר היה הוראה שאומרת מתי תהיה חובת, החובה. נשמטה מההוראה. וכאן בהשלמה שלה, שזה אומר במועד שקבע המאסדר לפי הוראות סעיף 3א(ד), אותו סעיף שבו הוא מאמץ את הדין האירופי ושם הוא יקבע מתי תחול חובת הסימון.

ושוב אני מזכירה שהרצון היה, אם הרצון שלנו להיות כמו אירופה, לאפשר כמה שיותר מאירופה ואפילו התבקשנו בדיון הקודם עוד לפני שההוראה נכנסת לתוקף וכל מיני דברים כאלה, אז בבקשה, אז גם פה ללכת ולהיות מאוד צמודים לאירופה. ולא ליצור חסמים מבחינת זמנים ומבחינת כניסה לתוקף. זאת הייתה ההוראה.

כן.

אז רק נאמר שלפחות בעיניים שלנו, שוב, אביב חצבני, איגוד תעשיות המזון, התאחדות התעשיינים. אנחנו, מודה שאנחנו לא מבינים בעצם את ההחרגה תחת ההוראות המאומצות.
1. עד כה בעצם לא הומצאה הוראה שיש לגביה חובת סימון.
2. בדיוק בשביל הסיטואציות האלה נולד חוק סימון מזון ארוז מראש.

אוקיי? אי שם בהיסטוריה. כי בסוף כל שינוי כזה עולה גם לתעשייה (אני חושב גם לחברינו היבואנים) לא מעט כסף. וצריך לזכור שאלה לא השינויים היחידים שיש לנו על גבי האריזה אדוני. זאת אומרת, מהבחינה הזאת, בראייה שלנו, במקום לקבוע שיש לנו חובה תוך 12 חודשים לסמן, היה נכון להשאיר את חוק סימון מזון ארוז, שיש שם גם מה שנקרא חריגים, איך אפשר להקדים לוחות זמנים. כדי שהפרקטיקה תהיה יש שוטף פלוס שנתיים ואם רוצים לקצר את התקופה אז שייפנו לקצר את התקופה. ושזה לא יבוא בשיטה שבה קודם כל יש לך 12 חודשים ואם אתה צריך עכשיו פרק זמן ארוך יותר אז נדון ונשקול את צעדיך. אני חושב שבשביל זה נועד בעצם החוק בהיבט הזה.

בבקשה.

אני כמובן מחזק את דבריו של אביב. אנחנו חושבים בדיוק כך. היינו בדיונים האלה לפני שנים רבות. כל השיקולים שעמדו בפני המחוקק בקביעת חוק, החוק הזה, נדונו בשולחן הוועדה הזאת.

לא.

מה לא נדון?

החוק הזה לא נדון. סליחה, החוק הזה לא חוקק בוועדה הזאת. החוק הזה נעשה בכלל בוועדת כלכלה.

מתנצל.

הוא בא בכלל מכיוון אחר.

הוא התכוון בכנסת.

הוא בא בעיניי התעשיינים. הוא לא הסתכל בכלל על הצד הבריאותי, שהוא הצד השני של המטבע כאן.

לא, הוא הסתכל גם על הצד הבריאותי, כי נציגי משרד הבריאות ישבו בדיון והיו מאוד פעילים.

יכול להיות, אבל הוא לא נחקק בוועדה הזאת.

אז זה טעות שלי, מתנצל.

גם לא בוועדת עבודה ורווחה ובריאות. הוא לא בא, הוא בא, הוא חוק שנחקק ב-2014. לא לפני כל כך הרבה שנים. והוא בהחלט בא בראיית ההקלה לתעשייה. אבל השאלה איפה הצד השני של הוראות הבריאות ושל האפשרות לעקוב אחרי המזון.

אז זה מה שאני רוצה להתייחס. אז באמת, כשהיינו בכנסת, נציגי משרד הבריאות ישבו והסבירו את האילוצים ונעשו לא מעט תיקונים בחוק. ובסופו של דבר יצא חוק שאמור לייצר את כל האיזונים הנכונים ויצא חוק מורכב. החוק הזה מצד אחד מאפשר מיד לסמן לפי הוראת סימון חדשה. מצד שני, מאפשר תקופה ממושכת עד שמעדכנים את כל התוויות עם הוראת סימון החדשה. מתייחס למלאים, מתייחס לנושא של חריגים, כמו שאביב אמר. והמנגנון הזה הוא מנגנון מאוד מאוד חכם שנותן מענה לעלויות שאחרת סתם הולכות לפח של הדפסת אריזות.

לכן לדעתנו מאוד מאוד חשוב לתקן את התיקון שנעשה קודם. אני אגיד גם שאנחנו לא באים ומנסים לייצר פה איזה שהיא תקופת מעבר על תקופת מעבר. זאת אומרת, אם באירופה נתנו שנתיים, אנחנו לא רוצים שכשייגמר השנתיים באירופה יתחילו עוד שנתיים בישראל. אפשר לקבוע בהקשר של הוראות מאומצות, שהוראות מאומצות כוללות דרישה של סימון, שבמצב כזה המועד שממנו יתחיל להיספר הזמן לעניין חוק קביעת מועד כניסה לתוקף יהיה המועד שבו זה לראשונה נכנס לתוקף באירופה ולא המועד האחרון. זה דבר אחד.

דבר שני, שאני חושב שהוא עוד יותר מובן מאליו, זה כשמדובר בהוראת סימון חדשה. אם עכשיו, דיברנו על תקנות המסרים קודם. אם יחליטו לאמץ את תקנות המסרים האירופיות כהוראה מאומצת, אז במקום לייצר, למרות ששם זה רק דברים חדשים שמתירים. אבל אם ניקח אלרגנים או משהו אחר, ברגע שמאמצים הוראה חדשה, במקום ליצוק לתוך ההוראה הזאת את כל ההוראות מעבר מחוק קביעת מועד כניסה לתוקף אפשר בוודאי בהוראה חדשה לאפשר את חוק קביעת מועד כניסה לתוקף כדי שיסנכרן את זה עם שאר שינויי הסימון וימנע השלכה לפח של אריזות שצריך מידי שנה.

לא הבנתי את הצעתך לגבי הוראת סימון חדשה. אתה אומר תהיה אימוץ של הדין האירופי להוראה מסוימת שהיא אימוץ חדש. אני מבינה שאתה אומר אימוץ חדש זה שונה מעדכונים.

אני מבקש שני דברים. אני חושב שהרבה יותר קל ואינטואיטיבי אם אני עכשיו מאמץ הוראה חדשה, אז בוודאי שאין סיבה להחריג אותה. כי כשאתם רציתם בזמנו, היועצת המשפטית והיועץ של משרד המשפטים, לבטל את ההפניה לחוק הזה זה היה בגלל שלא רציתם כפל תקופות. אז כשמדובר בהוראה שהיא חדשה, שלא הייתה קיימת עד היום בישראל, ובוחרים לאמץ אותה בישראל - בטח שהרציונל הזה לא מתקיים. ולכן במצב כזה אין סיבה להחריג מהחוק.

אבל אני אומר גם מעבר לזה. גם כשמדובר בהוראה שאימצנו ומתעדכנת, כדי לייצר את אותו יישור קו שחוק קביעת מועד כניסה לתוקף עושה, שמאפשר יישור קו של כל עדכוני הוראות סימון שהיו בשנה קלנדרית ולקחת אותה עוד שנתיים קדימה כדי שנהיה מיושרים לזה - אני חושב שגם כשמדובר בתיקון זה צריך לחול. כשאפשר לקבוע שהמועד הוא המועד הראשון של הכניסה לתוקף ולא המועד האחרון שניתן באירופה. זאת אומרת, שלא יהיה סוף תקופת מעבר באירופה ועוד את כל חוק קביעת מועד כניסה לתוקף.

אני רק חושבת שהרציונל היה הצמידות לאירופה. זה הרציונל שאני זוכרת מ-2021. של צמידות לאירופה. כמה שיותר מהר. אם כל כך רוצים להחיל כמה שיותר מהר, במיוחד עדכונים של ההוראות המאומצות, הרי אנחנו נחזור לזה תכף. כמעט מנגנון אוטומטי. אז ללכת עכשיו ולהגיד 'לא, לא, יש לי איזה הוראה שבחרנו בשביל לתת הוראת סימון'. נניח שיש כבר איזה הוראת סימון לגבי שאריות חומרי הדברה. איזה אזהרה מיוחדת שצריך גם לסמן. אז אני חושבת שלקחת רק את, רק את הנוח מכל הדבר הזה - אני לא חושבת שזאת הייתה הכוונה.

אין פה עניין של לקחת את הנוח. יש פה עניין של בסוף לייצר איזונים. בין האימוץ של ההוראות מצד אחד לבין הנטל על המגזר העסקי מהצד השני. עכשיו, צריך גם לזכור שהוראות מאומצות, בהנחה ונאמץ הוראות שיש בגינן חבות סימון על גבי אריזה, יכול להיות גם שעדכונים לא יהיו אחת לשנה. גם יכול להיות שיש לך עדכונים פעמיים בשנה או שלוש פעמים בשנה או ארבע פעמים בשנה. אז אם הציפייה כל פעם שאנחנו נמתין 12 חודשים ואז כל כמה חודשים נעדכן אריזות - זה לא ישים ברמת השטח. ואז אנחנו נתמודד עם זריקת אריזות, כמו שאמר חברי רז לצורך העניין.

אני יכולה להתייחס?

כן.

אנחנו עדיין לא הקראנו. אבל התיקונים שביקשתם גם אתם לכל המנגנון של האימוץ לגבי גם תקופות החלה וגם המנגנונים של העדכונים השוטפים - אי אפשר גם פה וגם בחוק אחר. זה חייב להסתנכרן אחד עם השני. ולכן כמו שהייעוץ המשפטי של הוועדה הציעה, אני חושבת שאת האיזונים צריך לעשות בתוך המנגנון של האימוץ עצמו ולא לשלב מנגנון אחר שהוא לא מתכתב איתו.

אי אפשר גם, דבר נוסף, והסברתי לכם את זה בעבר. בלתי אפשרי לנתק את הוראת הסימון מהוראות אחרות בחקיקת מזון. תמיד הוראת הסימון יושבת עם הרציונל של כל החקיקה. כך גם בסימון תזונתי, כך גם בתוספי מזון, כך גם בכל סימון אזהרה שנובע מהוראת סימון בתחום מסוים. ולכן, אם הסימון הוא חלק מכלל ההוראה, לא ניתן, אי אפשר לנתק את מועד התחילה שלו בלבד ממועדי התחילה של ההוראות האחרות. ולכן אי אפשר ממש מעשית לפרק את זה לשתי חקיקות שונות שיחולו על הוראות תחילה, שבעצם הם אותה, הם באותו עניין.

אבל זה מה שקורה היום, מה זאת אומרת?

לא, זה לא מה שקורה היום.

למה?

מה שקורה היום זה שההוראות סימון היחידות שאני מכירה שמשרד הבריאות קבע מכוח תקנות בשנים האחרונות היה הסמל האדום. תקנות הסימון התזונתי. ותקנות סימון אזהרה.

ויש גם דרישות סימון בתקנים.

של ממתיקים מסוגים מסוימים. בשתי ההוראות האלה באמת חל חוק איילת שקד. בנושא של האימוץ אין שום היגיון להפריד בין הדין המהותי שהופעל לבין הוראת הסימון במועד התחילה. אין שום היגיון וגם זה לא ישים.

אני רוצה כן לחזק פה את מה שאנחנו אומרים. כי בחוק עצמו של 2014 יש סייג שאם יש משהו שהוא לבריאות הציבור אז יש את הכוח לבוא ולהקדים. אבל זה נכון, החוק הזה בא במטרה להקל על שינויים תכופים של האריזות. נכון שאת מדברת פה על כמה שינויים, שניים, שאולי היו. אבל זה לא אומר שלא יהיו. יהיו את האלרגנים בקרוב. אנחנו יודעים שבאים עוד דברים.

אלרגנים זה לא אימוץ ולכן חל חוק איילת שקד.

נכון. אז אני אומרת שיש לנו הרבה שינויים. ולכן ראוי, החוק נעשה כדי לאחד את כל השינויים.

לא, אבל מצד אחד, אני רוצה רגע שנייה לבוא ולהגיד במה שאמרה שרון וגם אמרה נעה. בעצם, מצד אחד אתם רוצים בחלק מהמקרים להקדים ובחלק מהמקרים לאחר. עכשיו, כשאנחנו מדברים על להקדים אז גם להקדים את הסימון ובחלק מהדברים לאחר. ולכן הדברים, ככל שיהיו, נאמץ בעתיד רגולציה שעוסקת בסימון, אז ההתייחסות הפרטנית לתקופות המעבר תהיה לרגולציה עצמה ולא פה כאמירה כללית. האמירה הכללית היא הידברות.

סייג שאם יש משהו שקשור לבטיחות המזון יש אפשרות לקרב את הכניסה לתוקף. לכן לא ברור לי למה צריך כל פעם כניסה לתוקף ספציפית כשיש הוראות.

כי צריך זמן היערכות. אנחנו מדברים על רגולציות עתידיות שיאומצו. ולא רק עניין של סימון. נצטרך להיערך מבחינת היערכות של מעבדות, מבחינת השינויים בסימון. שינויים בשיטת פיקוח, שינויים בשיטת ייצור. אז ההיערכות הזאת תכלול בין היתר גם את האספקטים של היערכות מבחינת הסימון.

אפשר להוסיף? היכולת שלכם להקדים את התחילה של הדין האירופי תאפשר לכם לסנכרן יותר בקלות. כמה תיקונים ולתקן את האריזה ביחד. זה נותן לכם הרבה מאוד גמישות בתחילה של החלת הוראת סימון.

החשש שלנו הוא שניים: 1. קודם אולי באמת נפריד את זה ונסיים עם משהו שאני חושב שהוא קל יותר, שעכשיו מאמצים הוראה חדשה. נניח מחר יחליטו לאמץ את האלרגנים של אירופה, את הדרישות אלרגנים האירופיות - אז אני חושב שצריך להיות ברור שכאן אין פה שום בעיה של כפל ואין פה עניין של היצמדות לאירופה לפי לוחות הזמנים שנתנו באירופה. כי אנחנו עכשיו בוחרים הוראה קיימת באירופה ומחילים אותה בישראל. אין שום הבדל כמו אם היינו כותבים תקנה שלמה, חדשה, ומחילים אותה. זה אותו דבר. ולכן כאן נראה לי מובן מאליו שלא צריך לחול ההחרגה של ההוראות המאומצות.
בואו, אני מקווה שנוכל להסכים קודם כל על זה. אחרת פשוט כשתעשו את התקנה שנניח מאמצת את האלרגנים האירופיים תצטרכו ליצוק את כל התכנים גם שמתייחסים למלאי וגם שמתייחסים לסוף תוקף.

אנחנו מדברים כרגע על הוראות מאומצות.

בהוראה חדשה נגיע לוועדה בכל מקרה.

נכון. אבל במקום ליצוק מחדש בכל תקנה כזאת תוכן אפשר מראש לא להחריג אותם. אפשר מראש להגיד שהיה, שההחרגה היא לא מתייחסת כשמדובר בהוראות חדשות מאומצות.

אז אנחנו מדברים רק על ההוראות מאומצות. אני לא מבינה.

לא, יש הבדל בין הוראה חדשה. מחר תחליטו את האלרגנים לאמץ, לבין אחרי שבחרתם לאמץ את האלרגנים שהיא משתנה כל - - -

רז עושה הפרדה בין אימוץ הוראה לבין עדכון הוראה, לצורך העניין, שכבר חלה בישראל. זה הפער.

נכון.

סעיף תחילה מאוחר יותר או סעיף תחילה אחרי? זה ידון כאן.

לא, מובן שזה ידון כאן. אבל אם אנחנו עכשיו בתיקון החקיקה לא נגיד שכשמאמצים הוראה חדשה של סימון מאירופה, החוק קביעת מועד כן חל, אז הוא בעצם לא יחול. ואז את כל המנגנונים שלקח הרבה זמן לתפור אותם לתוך החוק הזה, יהיה צריך להגדיר אותם בתוך הצו. נכון שהצו כנראה יוכל לתת מענה לכל הדברים האלה. אבל זה כבר יש מנגנונים מוכנים. למה לכתוב אותם מחדש?

מנגנונים מאוד בעייתיים.

הם מאוד טובים לשוק ואנחנו מדברים פה על יוקר מחייה ועל נטל רגולטורי. זה משהו שעשו כדי להקל על הנטל הרגולטורי. ובאים עכשיו ואומרים יאללה, מעדיף שלא. חבל.

לא באים עכשיו. באו ב-2021.

נכון. נכון.

פשוט הייתה הוראה שהסיפה שלה נשמטה בשל טעות וזאת הייתה קביעה כבר כשאומץ הדין האירופי. זה לא משהו חדש. אני חושבת שצריך להעמיד את הדברים על דיוקם.

אמרתי, אמרתי שזה היה בדיון.

ולהגיד, הדברים האלה נשקלו כשנשקל האימוץ של הדין האירופי.

ולתפיסתנו יכול להיות שלא שקלו את כל השיקולים האלה.

לא, וגם היית שם איתנו. את ראית את הלחץ של הזמן, לא נתנו לנו יותר say בעניין הזה. והיה זמן מאז. ואני מקווה שהיה זמן לחשוב על זה. גם דיברתי על זה עם שירות המזון ואיתך. ואני חושב שכן אפשר לאפשר את זה. אני חושב שזה חשוב והפחתת הנטל הרגולטורי זה היה פריצת דרך החוק הזה. וחבל, חבל שהוא לא יבוא לידי ביטוי בהוראות מאומצות. במיוחד כשרוצים להעביר יותר ויותר לעולם הזה של הוראות מאומצות. אז לאט לאט החוק יאבד מהערך שלו.

אני חושבת אבל שמה שביטאה פה פנינה זה אמירה שלמעשה צריך פה, גם פה צריך איזונים. אז מול המנגנון המאוד מאוד נוקשה של חוק קביעת מועדים. מנגנון נוקשה, עם ועדה שמאוד קשה להפעיל אותה, בעצם בלתי אפשרי. ועם, אולי בלתי אפשרי, אני לא יכולה לקבוע. אבל מול זה הרצון באמת להיות גמישים ולהתאים לאירופה ולהיות גמישים, אז גם פה צריך איזה שהוא איזון. לא בטוח שזה, זה לא נראה האיזון הראוי. אלא באמת להשאיר פה שיקול דעת למאסדר, כשהוא רוצה להחיל הוראה מהדין האירופי ואולי כולם רוצים להחיל אותה ואולי יש פה איזה הוראה בריאותית, אז בבקשה. ואם הוא חושב שאפשר לחכות עם זה עכשיו שנתיים עד שיחליפו את כל המלאים, אז הוא ישקול גם את הנושא הזה.

במה זה שונה אם הוא עכשיו מאמץ את הוראות האלרגנים או שהוא מתקין תקנת אלרגנים. למה אם הוא עכשיו יתקין תקנת אלרגנים זה ברור שחוק איילת שקד יחול ואם הוא יאמץ הוראה של אלרגנים אז לא. מה? איזה היגיון משפטי יש לעשות את ההבחנה הזאת להוראה חדשה?

וזה עלול גם לתמרץ אותנו להתנגד למנגנון של הוראות מאומצות, שאנחנו תומכים בו, כי אנחנו חושבים שהוא חשוב. אבל בגלל שאנחנו נדע שאנחנו בלי זה, אולי זה יהיה לנו יותר קשה לקבל את זה. אני לא מצליח למה, למה צריך במצב כזה לשלול את זה.

אני מציעה רגע לחשוב על איזה שהוא כיון. שי, אולי יש פה, לגבי הנושא של הוראה חדשה מאומצת, בניגוד לשינוי, שבהם כל הדברים שאנחנו עוד לא הגענו אליהם, בסעיף, לא חזרנו אליהם בסעיף 3א, שהם באמת מנסים כמה שיותר לאפשר לקבוע הוראה מראש של הוראת מעבר לפני והוראת מעבר אחרי. זאת אומרת גם, להפעיל בעצם את שני הדינים ביחד כדי להקל כמה שיותר. אז שם אין מקום להמתנה הזאת, לתקופת ההמתנה. ואולי יש מקום כן לשקול בהוראה מאומצת חדשה כן להיצמד להסדר, להסדר של איילת שקד.

או פשוט לתת יותר זמן.

אנחנו נדון בזה בתוך המשרד.

היום זה מוגבל לשנה. 3א(ד) היום הוראת סימון מוגבלת בשנה.

אנחנו נקיים התייעצות.

אוקיי.

טוב. כרגע אנחנו נמצאים, סעיף 32 מדבר על יצרן נאות. אנחנו נעשה הפסקה עד השעה 14:30. אנחנו מעדיפים היום לסיים את ההקראה. יש לנו אחר כך בערך איזה שלושת רבעי שעה. הוועדה תחזור בשעה 14:30 מהפסקה. בנתיים הזמן שלכם. תודה רבה.


(הישיבה נפסקה בשעה 14:05 ונתחדשה בשעה 14:38.)

אני מחדש את ישיבת הוועדה לאחר הפסקה, אחרי שהיינו כאן מספר שעות. ואנחנו רוצים לסיים ולהמשיך את ההקראה בנושא יצרן נאות.

אנחנו נמצאים בדיון בחוק ההסדרים, פרק ח' ופרק כ"א. יבוא מוצרי מזון וחקלאות, סעיפים 88-87 וכמובן מתוך הצעות חוק התוכנית הכלכלית לתיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות תקציב 2023 ו-2024, התשפ"ג-2023.

אנחנו היינו בסעיף 31 שמדבר בעיקר על נושא של יצרן נאות. בבקשה, ייעוץ משפטי, עו"ד נעה בן שבת. אנחנו מודים לך מראש על העבר ועל העתיד, על כל ההקראה.

אז תודה רבה. אני רציתי לעבור לסעיף 32. סעיף 32 הוא מתקן את חוק התוכנית הכלכלית, תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2021 ו-2022. שזה חוק ההסדרים הקודם. ובו נקבעו הוראות האמורות להיכנס לתוקף. אנחנו בעיקר פונים לתקן את החוק הזה, כיוון שבו נקבעו הוראות שעדיין לא נכנסו לתוקף או חלק מההוראות שם לא נכנסו לתוקף וייכנסו לתוקף ב-2026.

אני חייבת להגיד שבאמת בנוסח כפי שהובא יש קצת אי בהירות. אם אתם זוכרים, קראנו בשעה הקודמת סעיף סימן משנה א' שבוטל והוא ייכנס לתוקף רק ב-2026. ואולי צריך באמת היה לתת איזה שהיא תמונה, לדיון הבא אני אשתדל באמת בלי נדר, להביא לוועדה, בפני הוועדה איזה שהוא נוסח שישקף איך ייראה הנוסח, פחות או יותר, בלי אולי תיקונים, תיקוני נוסח אחרונים. אבל בגדול מה יהיו ההוראות שיהיו ב-2026 ומה יהיו ההוראות שיחולו מיד עם תחילת, תחילתו של חוק זה. כדי שיהיה קל יותר לראות את הרמות. אבל כרגע אנחנו עוברים לתיקונים בחוק התוכנית הכלכלית של 2021-2022.

אתם רוצים להעיר על זה? שי, אתה רוצה להסביר?

לעדכן.

לעדכן, כן?

זה בחוק איילת שקד.

אה, יש לכם כבר הצעה לגבי ההוראה הזאת?

אוקיי.

עו"ד שי סומך, משרד המשפטים.

אז שקלנו, זאת אומרת, את האפשרות לתקן את חוק איילת שקד, שהיום יש בו החרגה של אימוץ ההוראות המאומצות. אנחנו לא מצאנו מקום לתקן.

כשאתה אומר, חשוב אולי להגיד גם לפרוטוקול, כשאתה אומר 'חוק איילת שקד' אתה מדבר על הנושא של?

על קביעת המועדים, מתי יחולו הוראות סימון. מתי מתחילות לחול הוראות סימון. אותו חוק שדיברנו עליו עכשיו, האם הם יחולו כעבור שנתיים מתום השנה שבה חלה הוראת הסימון ולפי אותם הסדרים שנקבעו באותו חוק בוועדת הכלכלה או שתהיה החרגה להוראות של האיחוד האירופי, כפי שבעצם הייתה הכוונה ב-2021.

כשאתה אומר 'חוק איילת שקד' בכובעה כשרת המשפטים או?

חברת כנסת.

חברת כנסת?

כן.

אה, זה לא משהו שהיה שייך לרישוי עסקים, משרד הפנים. כי שם גם הייתה איזה שהיא רפורמה.

לא. זאת הייתה הצעת חוק פרטית.

אוקיי.

מ-2014.

2014.

אז בעצם הבקשה כאן הייתה להחיל את, זאת אומרת, להחיל את החוק במצב שבו יש הוראות חדשות. עכשיו, רוצים להזכיר, ב-2014 החוק היה לפי האסדרה הקודמת. זאת אומרת, הייתה סמכות לקבוע הוראות סימון בעצם בלי אישור של ועדה. היום אנחנו במצב חדש, בעצם מ-2016, בוודאי מ-2021 שהיו הוראות מאומצות. אנחנו מגיעים כאן לוועדה. זאת אומרת יש, האימוץ של דין חדש יעבור הערות ציבור, לרבות לעניין סעיף התחולה ואחר כך הוא גם יגיע לכנסת. ובמהלך התהליך הזה יקבעו את המועד של התחילה. ואם התעשייה, היבואנים והיצרנים לא יהיה מרוצים ולא יסכימו להוראה תחילה שיקבע שר הבריאות אז יש תמיד אפשרות להגיע לוועדה והוועדה יכולה לא לאשר את סעיף התחילה שאישר, שאישר השר.

לכן אנחנו לא חושבים שהבעיות שהיו בעולם של איילת שקד הן קיימות היום. יש את התשובות בתהליך האישור של ההוראות החדשות ובהליך הערות הציבור. ואנחנו מבקשים להשאיר את ההוראה כפי שהיא אושרה ב-2021. אני רוצה להזכיר גם שבתיקון הקודם הוועדה אפשרה לקבוע הוראת, לא, בעצם סליחה. אני מדבר כאן על התיקונים, זה לא רלוונטי. אז אנחנו מבקשים להשאיר את ההוראה כפי שהיא.

אוקיי.

אם אפשר להתייחס?

כן.

אז קודם כל תודה שעשיתם את הבדיקה. אני עדיין חושב שזו טעות ואני מקווה שאתם עוד תחשבו אחרת. אבל בנתיים, רק כדי שזה לא יישאר בלי שום פתרון, לפחות אם אפשר לתקן את הנוסח שחוק קביעת מועד לתוקף, חוק איילת שקד כן יחול, אם בצורה מפורשת בתקנות שהביאו או בהוראה מאומצת שהביאו, קבעו שהוא חל. כדי שלא יצטרכו עוד פעם את כל המנגנון. מה שאני מפחד זה שכשיבואו לתקנה יעשו אותה באופן חלקי וחלק מההוראות של החוק הזה יושמטו. ולכן במקרה שבו כן נשכנע אתכם שלגבי הוראה חדשה שבוחרים לאמץ החוק צריך לחול, שתוכלו, שר הבריאות יוכל בצו לכתוב "לעניין זה חוק קביעת מועד כניסה לתוקף יחול".

הבעיה שבחוק איילת שקד יש ועדה מאוד לא - - - שההרכב שלה לא לוקח בחשבון שיקולים של בריאות הציבור.

אני מדבר על סיטואציה שבה אתם לא רוצים ללכת לוועדה. סיטואציה שבה החלטתם - - -

בסימון האדום.

אני מדבר על סיטואציה שבה לא הלכתם לוועדה. סיטואציה שבה השר אומר אני מקבל את המנגנון של איילת שקד, אבל במקום להעתיק אותו לתוך הצו אני פשוט כותב בצו שהחוק יחול.

אבל יש לו כבר גם סמכות כשהוא קובע הוראה חדשה לקבוע סעיף תחילה כמו איילת שקד.

אבל זה לא רק סעיף תחילה. יש, הרי אתה מכיר את החוק. יש כל כך הרבה סעיפים שם. אני אומר, הבנתי, אתם יש לכם התנגדות. לפחות שכשאנחנו נשכנע אתכם לגבי הוראה מאומצת מסוימת שלגביה זה נכון, שהשר שלכם, שר הבריאות, יוכל באותה תקנה לכתוב לעניין ההוראה הזאת זה בסדר לנו. כאן כן חוק איילת שקד יחול.

מדוע הוא צריך להכפיף את עצמו לוועדה אחרת אם יש לו את כל הסמכויות?

הוא לא צריך להכפיף לוועדה, כי כשהוא עושה את זה - זה כשהוא החליט שהוא לא רוצה ועדה מיוחדת. זאת אומרת שהוא החליט שמנגנון של קביעת מועד כניסה לתוקן של אותה אימוץ הוא בסדר לו.

מה מוסיף חוק איילת שקד?

מה שזה מוסיף זה קודם כל חוסך.

כששר הבריאות מאמץ הוראה חדשה הוא יכול לקבוע הוראות תחולה. תחילה, הוראה תחולה, הוראת מעבר. מה חסר? כאילו מה חסר היום?

מה שחסר זה שהוא צריך, חוק איילת שקד נותן מענה לשורה של אספקטים. ובמקום להתחיל לחשוב ולנסח אותם ואולי לשכוח איזה משהו, כשכותבים את התקנה, אם רואים שלגבי אותה הוראה מאומצת אין סיבה שלא, אפשר פשוט להפנות לשם. חוסך זמן של ייעוץ משפטי, חוסך זמן של הוועדה, של חברי הכנסת, של הערות שלנו. כשאנחנו כן נשכנע שזה בסדר אפשר פשוט אוקיי.

אנחנו בטוחים שאתם תזכירו לנו.

תצליחו לשכנע שיהיה סעיף תחילה שמדבר על שנתיים מיום השנה.

זה לא רק שנתיים מתום.

אבל אתם לא תצליחו לשכנע.

זה לא רק שנתיים. זה לא רק שנתיים מסוף שנה קלנדרית. זה גם שנתיים מסוף שנה קלנדרית, זה גם התייחסות לזה שמיד כן אפשר. זה גם התייחסות לכל מה שיוצר עד, יש שם שורה של סעיפים.

לא, זה שני הסעיפים היחידים שיש.

לא.

יש את המנגנון של הוועדה, שהוא שלושת רבעי מהחוק.

לא, חוץ מהמנגנון של הוועדה.

וכל היתר זה שני סעיפים שקובעים מועד תחילה מאוחר ועוד מועד תחילה מוקדם.

ועוד סעיף שאומר שכל מה שיובא או יוצר עד אותו מועד יכול להיות משווק.

אני לא מכירה את זה.

כן. מה לא מכירה? כל מה שיוצר או יובא עד סוף המועד.

אבל רז, אנחנו נחזור מיד לסעיף. לא יודעת אם מיד. אבל עוד כמה זמן נחזור לסעיף 3א ותראה שגם בהוראות אנחנו כן מציעים, לפחות שמדובר בשינויים של התוספות אנחנו מציעים כן להתייחס.

סעיף 3א מתייחס לתיקון בהוראה שכבר אומצה. אני כרגע מדבר על הוראה חדשה שעוד לא אומצה.

אבל עדיין יש סמכות גם בהוראה חדשה.

כן, לקבוע.

בוודאי שיש.

לקבוע הוראות בוועדה.

בוודאי שיש.

אני חושבת שאנחנו כאילו בדיון שעדיין לא קיים. כל הוראה חדשה שאנחנו נאמץ, רגע רז. כל הוראה שאנחנו נאמץ, בין אם יהיה הוראה מהותית ובין אם תהיה, ואחר כך יהיה לה גם השלכות על האריזות, אז נכון יהיה, ואתם תציפו את זה, אז הוועדה תוכל לאשר את, את התיקון המהותי להכניס לתוקף ואת ההשפעה שלה, לבחון את האורכה להשפעה על הנושא של הסימון.

ואז יהיה צריך לנסח את זה ולדייק.

בסדר. אז מה? אז עכשיו לא צריך לנסח את זה? אבל כל דבר זה פרטני.

לא, כן, כן. אם ההערה שלי תתקבל אז אתם תוכלו לכתוב מצב שחוק קביעת מועד. לא, את ההערה החדשה. אתם תוכלו לכתוב בחוק שורה 'חוק קביעת מועד כניסה לתוקף חל לעניין זה' וזהו, ושלום על ישראל. ולא צריך את כל המנגנון המסובך הזה.

אנחנו לא חושבים שזה פתרון.

למה זה לא פתרון? אם אתם, אתם לא תרצו, אל תשתמשו בסעיף הזה, זה יהיה בסמכות שלכם.

אתה חושב שאחרי יום הוא לא יכול להגיד שיחולו ההוראות האלה והאלה?

אם, הוא לא יכול לקבוע.

גם אם הוא לא יכתוב, יגיד. מועדי התחילה יהיו כאמור בחוק קביעת מועדים.

אז הוא צריך להעתיק את כל הסעיפים.

הוא לא חייב להעתיק, הוא יכול להפנות. הוא יכול להגיד מועדי תחילה יהיו כאמור שם.

אז למה לא לכתוב את זה?

למה? בגלל שלא רוצים להכפיף למנגנון הנוקשה ביותר של חוק קביעת המועדים.

אני חושב שזו טעות, אבל אני אומר, נגיד אני גם מסכים. אני לא מסכים, אבל נגיד אני מסכים. אפשר לכתוב בחוק שזה מוחרג, כמו שרציתם, אלא אם השר יחליט שהוא לא רוצה להחריג. זה לא, זה לא סותר את מה שהם אמרו. מה שהם אמרו זה שבדרך כלל לא נרצה. יופי. אבל אם כן תרצו פעם, אז שתוכלו, שתהיה לכם הסמכות המשפטית להגיד הפעם אנחנו לא רוצים להחריג. בהוראה הזאת אנחנו כן רוצים שהחוק יחול.

אבל אתה מציע ברירת מחדל הפוכה. הם מדברים על כך שככלל לא יחול.

לא, הבנתי. את ברירת המחדל ההפוכה.

המאסדר יכול להגיד אחרת. בסדר, המאסדר יכול להגיד כל מיני דברים. אבל אתה מציע ברירת מחדל הפוכה, שהחוק חל אלא אם כן המאסדר החליט.

לא. את זה הבנתי שהם לא מקבלים, אז אני מציע הפוך. אם את זה הם לא מקבלים, אז לפחות הפוך. שעדיין תהיה להם הסמכות לזה. שלא נצטרך כל פעם מחדש לנסח את הסעיפים האלה.

זה טכני.

זה טכני. אבל זה יכול להקל עליכם. אני לא מבין מה ההתנגדות. למה זה מפריע שתהיה את הסמכותה זאת לשר?

ההסדר הזה לא מתאים להוראות האימוץ. שום, הוא לא יכול להתאים. הוראה שאומרת שההוראה האירופית תיכנס לתוקף שנתיים אחרי מועד הכניסה לתוקף היא לא מתאימה בהכרח.

להוראות סימון בלבד.

אנחנו מדברים על פעם ראשונה כשמאמצים הוראה אירופית. אני לא מדבר איתך כרגע על תיקון.

אני מבין.

פעם ראשונה. אז למה, אז מה זה משנה אם זה אימוץ או אם זו תקנה שכתבו מחדש? זה אותו דבר. למה זה שונה?

אני חושבת שאנחנו פה יורדים לרזולוציות שלא נכון לדבר עליהן ברמת המקרו. מצד אחד רוצים להקדים, מצד אחד רוצים לאחר.

נכון. שזה החוק. זה החוק.

לא, לא.

החוק מצד אחד להקדים, מצד שני לאחר.

כל דבר צריך יהיה להיבחן בהחלטה איזה רגולציה מאמצים ואיך היא משפיעה על האימוץ.

אין עם זה שום בעיה. רק אם אתם תשתכנעו שנכון להחיל את החוק, שתהיה לכם את הסמכות המשפטית לזה ולא תצטרכו להעתיק את כל המנגנון מחדש.

יש לכם סמכות. זה לא בעיה לעשות אם צריך. אם יש איזה שהיא הוראה.

סמכויות יש לנו. צריך, סמכויות יש לנו.

לא, סמכות קלה שבאה ואומרת החוק חל. ולא להתחיל להעתיק את הכל.

אז רז, אי אפשר. התשובה היא, התשובה היא 'לא' כרגע.

אני כן רוצה להגיד שכרגע חוק איילת שקד הוא בא לעזור ליצרנים, ליבואנים, להתעסק עם המון המון אריזות. וכאילו מה שנכנס עכשיו זה פשוט קצת לחטוף ולהוריד.

לא, אנחנו רוצים גם להבין, ממש לא נכון. אנחנו רק רוצים לבוא ולהבין מי יסביר לצרכן איזה מוצר, איזה סימון צריך לחפש על המוצר. כי אנחנו פה מדברים, אי אפשר ללכת לאיילת שקד רק כשנוח. כי מצד אחד עד, בדיונים הקודמים ביקשתם מאתנו להכניס את החקיקה האירופית לתוקף עוד לפני כן. ולכן יש פה מכלול של שיקולים. זה לא רק טובת היצרים והעוסקים, שכבודכם במקומכם מונח, יש גם את טובת היצרנים. ולכן אני חושבת, שוב, שההחלטות הפרטניות יתקבלו ככל, לגופו של חקיקה שתאומץ.

אבל כבר לא יהיה איחוד של רגולציות ואיחוד של, של צורך של יצרן לסיים אריזות. אלא פשוט מה שקשור לאימוץ יהיה בתאריך מאוד אקראי. וכל השאר, כל שאר הרגולציות יהיה בשנתיים.

ואתם שמים אותנו עכשיו בתמריץ של לא לאהוב את הנושא הזה של אימוץ ולנסות דווקא שלא יהיו הוראות מאומצות. שזה, יכתבו תקנות. כי אנחנו, כי המנגנון הזה, בעצם מה שקורה אם אנחנו נמשיך ככה עוד כמה שנים, כל חוק קביעת מועד כניסה לתוקף אפשר לזרוק אותו לפח. כי הכל כבר יהיה בהוראות מאומצות או בהוראות שזה לא חל עליהם.

זה בדיוק המשמעות. זה להוריד לנו את - - -

וכל הרציונל שהיה כשעשו את החקיקה הזאת ילך לפח. אני לא מבין את ההתנגדות הזאת.

עוד פעם, בהוראות חדשות אתם תוכלו, יש הערות ציבור, יש אישור של הוועדה. ואם משרד הבריאות לא יתחשב, שר הבריאות לא יתחשב בהערות שלכם אז הוועדה יכולה להתערב. אז זה לא, בהוראות, בעדכונים, גם דיברו כאן על העדכונים, אז יש אפשרות להקדים. כשיש אפשרות להקדים, שזה מה שביקשתם, אפשר גם לסנכרן. ויש גם אפשרות שהוספה ב-2021 לדחות בשנה את התחילה לתוקף. אז תהיה לכם אפשרות לסנכרן באמצעות ההקדמה. יהיו שני תיקונים.

אבל זה מה שהחוק אומר. בעצם מה שאתם אומרים אנחנו לא אוהבים את חוק קביעת מועד כניסה לתוקף והחלטנו לזרוק אותו לפח. זה בעצם מה שאתם אומרים.

גם המחוקק ב-2021 הוא קיבל.

לא, נראה לי שהקצנת, אבל בסדר.

לא, לא, זה מה שהם אומרים.

אוקיי.

זה המשמעות.

אנחנו שמענו את עמדת משרד המשפטים ומשרד הבריאות.

לחוק החשוב הזה הם עכשיו אומרים יאללה, לא מתאים יותר, לא רוצים.

אבל זה מה שנאמר בהסדר קודם.

ב-2021 היה לחץ זמן, לא דיברנו על זה מספיק וזאת באמת הייתה תקלה מאוד מאוד קשה. זה הוכנס ברגע האחרון, זה לא היה שם מההתחלה.

דיברנו על זה, היה דיון.

היה דיון על זה. אבל דיון קצר ולא רציתם להקשיב, כי זה כבר היה סוף החקיקה. וזה לא משהו שהיה מההתחלה, זה הוכנס ברגע האחרון.

אבל עכשיו הקשבנו. אבל הנה, עכשיו הקשבנו.

מה זה?

אני הקשבנו, אנחנו מקשיבים.

אבל מה שקורה בפועל אם משאירים את זה, זה בעצם זורקים את החוק הזה לפח.

אוקיי.

תיקון חוק
התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2021 ו-2022)
32.
בחוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2021 ו-2022), התשפ"ב-2021 (בחוק זה - חוק התוכנית הכלכלית) -

(1) בסעיף 106 -
(1) בפסקה (7) -
(1) בפסקת משנה (ב), אחרי "במסגרת" יבוא "אישור ייצור נאות או במסגרת";

המשמעות, התיקון בפסקה, צריך למצוא את זה, סעיף 106. אבל זה מופיע בנוסח המשולב, כן, גם מופיע בנוסח המשולב שנמצא בפני הוועדה. זאת אומרת, אנחנו מביאים בחשבון את מסגרת אישור הייצור הנאות או ההתחייבות העצמית. נכון? אנחנו מדברים על התיקון הזה.





(2) פסקת משנה (ג) - תימחק.

סעיף 12, זה תיקון בעצם לסעיף 12 לחוק המזון.

כן. אדוני, רק רגע בבקשה. לא, זה היה לי פה בנוסח משולב. רק רגע.

זה נוסח משולב או מקורי?

היה לי נוסח משולב של ההוראות של החוק של 2021-2022 ורק רגע אדוני, סליחה, אני מתנצלת. אתם רוצים להסביר את זה בנתיים, עד שאני אמצא את המסמכים?

יש פה בעצם, לסעיף 12 יש נוסח שיהיה בהוראת שעה עד אוגוסט 2026 ויש נוסח שיהיה קבוע. אנחנו לגבי הוראת השעה רוצים לדייק את פסקה (1). זה לא מופיע בנוסח, רצינו לבקש. רצינו לבקש את החלופה לשקף את המצב הקיים. היום התנאים שיצרן יכול להאריך את חיי המדף של חומר הגלם שהוא מזון רגיל יש לו מספר תנאים מצטברים שהוא צריך לעמוד בהם. והראשון, כפי שזה מוצע פה לנסח, בידיו אישור ייצור נאות. אנחנו רוצים לשקף גם את החלופה, שיש לו תכנית בטיחות מזון כמו בסעיף 178 משום שהיום כלל יצרני הבשר מחויבים בתכנית בטיחות מזון ולכן גם להם ניתנת האפשרות הזאת, במידה ומדובר במזון רגיל.

אבל זה הנוסח שנמצא כאן.

לא, זה התיקון של סעיף 1 קטן.

יש לך, התיקון שאושר לפני שנה היה תיקון שמאפשר תכנית בטיחות מזון בבקרה עצמית.

כתוב היום, היום כתוב: "במקום פסקה 1 יבוא "בידו אישור ייצור נאות או מיושמת לגביו תכנית בטיחות מזון ובקרה עצמית לפי סעיף"".

אה, תיקנת את זה כבר? אנחנו פשוט הצענו.

לא, אבל לפי איזה סעיף תוכנית בטיחות מזון?

לפי סעיף 41ב.

בסדר. עכשיו, 41ב ייכנס לתוקף רק באוגוסט 2026. ועד שהוא ייכנס לתוקף החלופה לאישור ייצור נאות זה תוכנית בטיחות מזון, כפי שהוא מוגדרת בסעיף 178.

כן, אבל זה נמצא לך בהוראות השעה, שתראי אחר כך, בסעיף 34. בסעיף 34 יש לך גם כן תיקון לסעיף 12ג ושם מופיע "בידיו אישור ייצור נאות".

אז אנחנו מבקשים להוסיף שם, בסדר.

אה, אוקיי. אז שם?

כן.

זאת אומרת שם את מציעה.

להוסיף.

או תוכנית לפי 178?

נכון. במקום הנוסח, כאילו, במקום 41ב בתקופת הוראת השעה בלבד.

אז זה הסעיף 7 שתיקן, פסקה, תיקון לפסקה 7 "במסגרת אישור ייצור נאות או במסגרת". עכשיו, פסקת משנה ג' תימחק כי אנחנו מוחקים אותה כבר עכשיו בנוסח שקראנו לסעיף 12.





(א1) במקום פסקה (9) יבוא:
"(9) סעיף 22 - בטל.



אנחנו מבקשים שמאוגוסט 26 סעיף 22 יהיה בטל, כי ההוראות לגביו או שקבועות בו יעברו גם הן לסעיף 41, שהוא כולו יעסוק בנושא הייצור הנאות. באישור ייצור נאות.

לעניין זה נבקש עוד פעם לבדוק, כי אנחנו חושבים שסעיף 22, לפי מה שאני חושבת, הוא לא צריך - - -. משום שחזרנו אחורה בנוסח לעניין של העניין שאישור ייצור נאות הוא לא תנאי בתוך הרישיון.

נכון. אבל ההוראות עצמן הן יהיו בסעיף 41.

אבל הסעיף - - -

את רוצה לבדוק, לחזור ולבדוק את זה? נבדוק. נחזור ונבדוק את זה.

בסדר, אני אבדוק את זה.

(א2) אחרי פסקה (9) יבוא:
"(9ב) בסעיף 31(א), במקום "או היתר לסימון בסמל ייצור נאות" יבוא "או שהתחייב ליישם תוכנית בטיחות מזון בבקרה עצמית";



אנחנו מדברים היום אדם יכול לבקש, גם אם הוא לא חייב סמל ייצור נאות, הוא יכול לבקש היתר לסמן בסמל ייצור נאות. אבל מ-2026 הוא יכול או לקבל אישור ייצור נאות או להתחייב ליישם תוכנית בטיחות מזון ובקרה עצמית. זה לפי ההוראות מ-2021.



(2) בפסקה (11), בסעיף 41 המובא בה -
(1) במקום כותבת השוליים, יבוא "אישור ייצור נאות או תוכנית בטיחות מזון בבקרה עצמית כתנאי לייצור מזון.
(2) במקום סעיף קטן (א) יבוא: בסופו יבוא -
"(א) בלי לגרוע מחובתו לקבל רישיון ייצור, בעל רישיון ייצור, לא ייצר מזון אלא אם כן יש בידיו אישור ייצור נאות מאת מנהל שירות המזון, או שמסר ללשכת הבריאות המחוזית התחייבות כי הוא מיישם לגבי מזון שאינו מנוי בתוספת האחת עשרה תוכנית בטיחות מזון בבקרה עצמי.




זאת אומרת, ב-2026 אחד מהדברים האלה יצטרך להיות תנאי לגבי כל יצרן מזון, למעט, אתם אמרתם למעט אם הוא רק מקבל אישור פעילות יצרנית. אם הוא לא בעל רישיון ייצור.

זה לא רישיון ייצור, זה לא יחול עליו.

אוקיי.

ולכן הוא גם לא יהיה זכאי, הם לא נמצאים פה, אבל להאריך חיי מדף.

(2א) אחרי סעיף קטן (א) יבוא:
"(א1) לא ייצר אדם מזון המנוי בתוספת האחת עשרה, אלא אם כן יש בידו אישור ייצור נאות.
"(א2) (1) מי שידיו אישור ייצור נאות לא ייצר מזון אלא בהתאם לתנאים של אישור ייצור נאות;
(2) מי שמסר התחייבות כי הוא מיישם תוכנית בטיחות מזון בבקרה עצמית לגבי מזון שאינו מנוי בתוספת האחת עשרה לא ייצר את המזון אלא בהתאם לתוכנית כאמור.



זאת אומרת, שניהם ברגע שהם או מסרו את ההתחייבות או קיבל אישור ייצור נאות, כמובן הוא צריך לנקוט, לפעול בהתאם לכך. ומי שמייצר מזון המנוי בתוספת האחת עשרה צריך את אותו אישור ייצור נאות.

יש לי שאלה. לגבי תוכנית בטיחות מזון ובקרה עצמית, מדובר בהתחייבות פנימית או שמדובר בבקרה עצמית של אפס"ה ממקום חיצוני?

אנחנו דיברנו על זה. דובר על תוכנית בטיחות בבקרה עצמית, מבוססת על עקרונות אפס"ה.

פנימית.

השאלה אם זה - - - או לא.

היא אמרה שלא, שלא חייב.

ההגדרה הזאת ב-42 (ב)(1). אבל שם את כן דורשת גוף - - -. תוכנית בטיחות מזון כמשמעותה בהגדרה, אנחנו אומרים בסעיף 42(ב)(1)(2) רישה.

מה, מה את אומרת?

ההגדרה תוכנית בטיחות מזון שמופיעה אצלנו בחוק היא אומרת כמשמעותה בסעיף 42(ב)(1)(2) רישה. וברישה של סעיף (ב)(1)(2) מופיע העתק אישור שקיבל המבקש מאחד הגופים המנויים להלן המעיד כי ייצור המזון נעשה בהתאם לתכנית בטיחות מזון המבוססת על אחד מן התקנים הבין לאומיים המקובלים הנכללים ברשימה שמנהל שירות המזון פרסם לעניין הזה.

אז אני מבינה שאת אומרת אנחנו לא פונים לגופים האלה, אלא אנחנו רק דורשים שייצור המזון נעשה.

שתוכנית הבטיחות, כן.

תוכנית בטיחות מזון המבוססת על אחד מהתקנים הבין לאומיים המקובלים.

זה ההבדל בעצם, לשאלתכם, זה ההבדל בעצם בין אישור ייצור נאות לבין תוכנית בטיחות מזון עצמית. בדרך כלל במפעלים שהם יותר מורכבים ועם מזונות יותר רגישים אז הם מפורטים בתוספת 2011. שם זה חובה ולא המלצה. ובאופן כללי, כל יצרני המזון, בדומה לדרישה שקיימת היום במפעלי בשר, הם צריכים ליישם תוכנית מזון בבקרה עצמית, מבוססת על עקרונות אסה"פ. ירצו יקחו - - - לא ירצו, יעשו את זה במסגרת. אבל האחריות תהיה עליהם.

התוכנית נועדה לוודא לעצמם שהם עובדים בתוך מסגרת, במסגרת, שומרים על העקרונות של חקיקת המזון ובטיחות המזון. שבסופו של דבר שלא נגיע למצבים גם שהם עושים את הכל, וזה גם קורה, שיש תקלות. אבל זה, זה אמור לצמצם.

אבל אולי בגלל אי הבהירות שעלתה כאן, אולי פשוט אפשר לכתוב את מה שכתוב פה ב-42ב(1)(2).

אני זוכרת שהפנינו לבטיחות מזון, הגדרנו את ההגדרה לפי מה שכתוב בעקרונות אסה"פ. אבל אני אולי, בואי נבדוק את זה, את עצמנו שוב. את, רק תראי לי איפה ההגדרה של בטיחות מזון שלקחת, נעה.

ההגדרות, יש הגדרה אחת שהיא מ-1.8.26 כמשמעותה בסעיף 41ב(1) או 42ב(1)(2) רישה. והאחרת שחלה בנתיים בתקופת הוראת המעבר שרק מפנה ל-42ב(1)(2) רישה. אבל אולי גם אותה צריך להבהיר במקום ככה לשלוח.

אין בעיה, אין בעיה. ככל שזה יבהיר ויעשה סדר, אז כן.
אז נעה, אני מקבלת את ההערה שלך, ואנחנו בשביל הבהרה ולבצע את החידוד. שיהיה ברור מה ההבדל בין תוכנית בטיחות עצמית לאישור ייצור נאות.

אני חושבת שאנחנו נראה את ההגדרה שעשינו ביבואן הנאות.

אפשר יהיה לקחת משם.

כן.

(א3) מנהל שירות המזון רשאי לתת אישור ייצור נאות לבעל רישיון ייצור אם מצא שמתקיימים בו כל אלה:
(1) הייצור במפעל מתנהל בתנאי ייצור נאותים;
(2) בעל רישיון הייצור התקשר עם אחד מהגופים המנויים בפסקות משנה (א) או (ב) של סעיף 41(ב1)(2) בהסכם לביצוע בקרה שוטפת בידי אותו גוף על יישום תוכנית בטיחות מזון המבוססת על אחד מהתקנים הבין לאומיים המקובלים כאמור באותו סעיף, המעיד כי המפעל מיישם תוכנית כאמור;
(3) מתקיים בו תנאי נוסף שקבע השר בתקנות.
(4) בסעיף קטן (ב) -
(1) במקום פסקה (1) יבוא -
"(1) בעל רישיון ייצור של מזון שאינו מנוי בתוספת האחת עשרה רשאי להגיש התחייבות כי מיושמת במפעלו תכנית בטיחות מזון בבקרה עצמית לפי הוראות סעיף קטן זה. ואם הגיש התחייבות יונפק לו אישור הגשת התחייבות"



זאת אומרת, יהיה לו איזה שהוא מסמך, אבל אפשר להסתפק בהגשת ההתחייבות.





(2) בפסקה (2), ברישה, במקום "בקשה לקבלת אישור" יבוא "התחייבות" ובמקום "התבקש האישור" יבוא "נמסרה ההתחייבות".
(3) פסקה (3) - תימחק.
(4) אחרי פסקה (3) יבוא -
"(4) תוקפה של התחייבות לפי סעיף זה לשנתיים בכל פעם.



גם הוא יצטרך לחדש בכל שנתיים את ההתחייבות הזאת ויודיע שבמפעלו עדיין ממשיכה להתקיים תוכנית ייצור. תוכנית בטיחות עצמית.

באחריות מי? יש פה עניין פרוצדורלי. הרי אנחנו ראינו שהרישיונות עברו לידי, לידי התזכורת לגבי הרישיונות עברו לידי היצרנים. אז בעצם הם צריכים לזכור עכשיו שהם צריכים להגיש את ההתחייבות מחדש? איך זה עובד? איך זה יעבוד?

מה זאת אומרת לזכור? כל שנתיים הם צריכים.

מה זה לזכור?

לא.

יש לך אישור, ניתן לך לשנתיים.

למה אבל אם אני נותן התחייבות היא רק לשנתיים? התחייבתי.

הדברים משתנים. רגע.

כל זמן שאני - - -

רגע, אני רוצה רגע.

כמו שפרשה טכנית היא forever.

פרשה טכנית היא לא forever אם אתה משנה משהו.

אם אני משנה, נכון.

אז זהו, אז זה חלק מהעניין. זה חלק מהעניין. אנחנו בימינו אנחנו חיים. אנחנו יודעים שרישיונות היצרן הם ניתנים ואז יש להם חידוש. ובפרוצדורה של החידוש אפשר, נצטרך להתאים גם את ההתחייבות. אפשר יהיה למען הנוחות ושתזכרו להצמיד את זה לחידוש רישיון יצרן.

אוקיי. אני חושב שזה חשוב, כי אחרת הופך להיות בעל המפעל פקיד כבר.

לא. אבל החובה היא תמיד עליכם.

אני, רק אני אומר.

נתתי פה הקלה שלא ביקשת. אבל החובה לתזכורת ולנהל את זה אם יש לך רישיון או אין לך רישיון, אתה לא מצפה שהרגולטור ינהל ויעשה מעקבים על 2,800 יצרנים.

אני לא יודע. אני יודע שכל הרשויות עושות בקרה על כל הרישיונות בארץ. זה דבר ראשון. אבל, אבל אני אומר, והרי יש עניין של הצורך בהפחתת נטל הרגולטורי. ועכשיו אנחנו בעצם מוסיפים עוד ועוד. ואני חושב שאם זה יוצמד, אוקיי? זה אולי איזה שהיא פשרה טובה.

למה זה יוצמד?

אין לנו התנגדות שההתחייבות תוצמד, התוקף של ההתחייבות תהיה כתוקף של רישיון הייצור.

אוקיי.

אוקיי.

אוקיי. אז הגענו לסעיף קטן ג'.

יימחק.

הוא עוסק בפרסום רשימות של יצור. אנחנו פסקה 5, בעמוד 34.





(5) בסעיף קטן (ג), המילים "ובעלי היתר לסימון בסמל תנאי ייצור נאותים" - יימחקו, ובמקום "ושל בעלי אישור" יבוא "ושל מי שהגישו התחייבות תקפה" ובמקום "ובקרה עצמית" יבוא "בבקרה עצמית כאמור בסעיף קטן (ב)".



אנחנו עוברים לסעיף (ב1)





(ב1) אחרי פסקה (32) יבוא:

"(32א) בסעיף 126, אחרי סעיף קטן (א) יבוא:

"(א1) משווק לא יקבל מזון המנוי בתוספת האחת עשרה מיצרן שאינו בעל אישור ייצור נאות תקף".


החובות שקבועות בסעיף 126 לחוק הן בעצם חובות על המשווק, לוודא ממי הוא מקבל את מוצרי המזון שאותם הוא משווק. והיום הוא צריך לוודא שיש רישיון ייצור. אבל כיוון שבעתיד כאמור תהיה חובה גם לכל, לגבי כל יצרן, לברר על האישור ייצור נאות, או לפחות לגבי המזון שמנוי בתוספת האחרת עשרה, מוצע שהוא גם יצטרך לוודא את הדבר הזה לגבי המזון שהוא משווק.





(ב2) בפסקה (37)(ב)



אנחנו מדברים על (37)(ב) בחוק התוכנית הכלכלית הקודם. (37)(ב) היא נוגעת לתיקונים בסעיף 256. היא אומרת כך:





(1) בפסקת משנה (1), במקום האמור בה יבוא:
"(1) בפסקה (16), במקום האמור בה יבוא:
"(16) מייצר מזון שהוא מזון המנוי בתוספת האחת עשרה, בלי שיש בידיו אישור ייצור נאות, בניגוד להוראות סעיף 41(א), או מייצר מזון שאינו מנוי בתוספת האחת עשרה בלי שיש בידיו אישור ייצור נאות או בלי שהגיש התחייבות תקפה בדבר יישום תוכנית מזון בבקרה עצמית, בניגוד להוראות סעיף 41(א)"";



זו כבר, אנחנו מדברים פה על אווירה פלילית בסעיף הזה.

שנייה, יש לי שאלה אחת, אם אפשר.

כן? ייצור, גם ייצור וגם בבקרה עצמית ולא בבקשה עצמית.

לגבי סעיף 32א(א)(1).
"משווק לא יקבל מזון המנוי בתוספת האחת עשרה מיצרן שאינו בעל אישור לייצור נאות תקף"
אני רוצה להבין יותר על מה מדובר.

אני אגיד לך. לדוגמה אם אתה, עכשיו שופרסל רוצה לקנות תוספי תזונה. אז היא צריכה לוודא שהיצרן שממנו היא קונה יש לו אישור GMP. היא לא יכולה להסתפק באישור רישיון יצרן. לא, תוספי תזונה זה גם היום. אבל זה, זה תיקון שיתחדד ב-2026.

כן. אבל כתוב בתוספת.

תוספת האחתעשרה זה רשימת סוגי מזון שהייצור שלהם טעון באישור יצור נאות.

אתם מצפים שכל פיצוצייה תדע לנהל את זה?

לא, אז פיצוצייה תדע לנהל רישיון יצרן, אז היא תדע לנהל, היא תדע גם לנהל, להתמודד עם אישור ייצור נאות. וזאת לא הוראה חדשה.

זה נוח להטיל את זה על המשווקים, אבל זה נראה לי קצת מוגזם. את יודעת, אני פה לא בכובע של המשווקים.

לא, בסדר. זאת הוראה שתקפה מ-2015. אם פיצוציות יודעות לשמור רישיון יצרן אז לא תהיה להם בעיה לשמור לצד זה, אם הם ימכרו תוספי תזונה ולא נרצה שימכרו תוספי תזונה בפיצוציות אז יהיה להם גם אישור ייצור נאות.

כל הספקים שלהם של המזונות צריכים GMP, הם יצטרכו לנהל אותם, לראות שהם בתוקף? זאת אומרת, לא מספיק שהיצרן בודק את זה, שזה הגיוני, גם המשווק צריך להיות, לעקוב אחרי התוקף?

זה לא, זה לא התוקף.

זה תוקף, זה לא תקף.

אבל תסתכל רגע על הקונטקסט של 127 לפני, רז, לפני שאתה מעיר. היום אתה לא יכול, יצרן, שופרסל לא יכולה לקנות מזון, במבה, אם אין לה רישיון ייצור. מחר היא תקנה תוספי תזונה, היא תצטרך גם אישור ייצור נאות. מחר סמי יש לו פיצוצייה, צריך את זה היום גם לבמבה. ואם הוא יחליט למכור תוספי תזונה, יצטרך גם את אישור ייצור נאות. אז אני לא מצליחה להבין מה ההערה כאן.

בן אדם מחזיק שני רישיונות עסק?

ברמת הפרקטיקה באמת - - -

לא, אבל בן אדם אם יש לו רישיון עסק, תיאורטית, הוא מחזיק שני רישיונות? לכאן ולכאן?

לא, היא מדברת על, היא רוצה רישיונות של הספקים שלו, לא שלו. היא מדברת על רישיון של הספקים. כל מה שהוא משווק, כל המותגים שהוא משווק - - -

אבל זו דרישה שכיום קיימת בחוק.

זה לא אומר שהיא טובה.

היום המשווק צריך לוודא שמי, שהיצרן שמוכר לו את המזון הוא, יש לו את בעל רישיון ייצור. אז עכשיו כשאנחנו הגברנו את הדרישה ואמרנו שאי אפשר להסתפק ברישיון ייצור אלא דורשים לגבי מזון שמנוי בתוספת האחת עשרה גם אישור ייצור נאות, כן, המשווק יוודא לגבי המזון הזה. זה סוגי מזון מאוד ספציפיים שרשומים בתוספת האחת עשרה. אולי נחזור עליהם.

אני רק רוצה לעבור דבר, אדוני.

מופיע בנוסח המשולב באחת עשרה. מזון חדש, מזון ייעודי, מזונות המיועדים לצריכה של תינוקות ופעוטות, כולל תרכובות מזון, מזונות משלימים, המסומנים בייעוד כאמור. תוסף תזונה ומזון המסומן ללא גלוטן.

אבל האמירה הכללית, תודה נעה. לאמירה הכללית אני רוצה לבוא ולומר. מצד אחד אנחנו רוצים להיות אירופה. אירופה, כל בעל בסטה חייב במסגרת החקיקה אצלם, חייב לנהל מערכת בטיחות מזון. אס"פ עצמי, במסגרת היותו FBO, עוסק במזון. אז פה אנחנו לא מבקשים את זה, אבל כן דורשים דברים מינימליים. כשאתה קונה מזון אתה צריך לדעת אם המזון הזה הגיע מייבוא, אם ליבואן יש תעודת יבואן רשום ואם מדובר על יצרן, שהמזון הגיע ממפעל שיש לו רישיון ייצור. וכמובן, אם אתה גם בוחר לבחור מזונות שהם סופר רגישים, שהמחוקק קבע, מצא לנכון להחמיר להם את הדרישות ולא להסתפק ברישיון ייצור, אז שיהיה לך גם את זה. את האסמכתה הזאת.

דווקא סעיף 127 שאת מדברת עליו, עכשיו ככה קצת נוסטלגיה. אבל הוא באמת נתן פתרון שהוא קצת יותר הגיוני. פתרון של סעיף 12 שאומר שצריך במועד ההתקשרות הראשונה לבדוק שמי שאתה מתקשר איתו הוא עם רישיון יצרן. ואחת לשנה ממועד ההתקשרות, אלא אם אתה כמשווק נרשמת לקבל בדחיפה עדכונים. וזה, כאן בעצם מייצרים, מדברים על איזה שהוא מנגנון שאתם אמורים להפעיל, פנינה, אתם מפעילים אותו?

אנחנו מפעילים אותו.

אז יופי. אז הנה, מה הבעיה?

אבל לא משנה. אנחנו פה הוספנו.

למה צריך מעבר לזה?

אנחנו לא נגענו בסעיף 127. רק הוספנו, אני חושבת שההערה שלך, רז, היא ממש לא במקום. הדבר היחיד שנועד כאן לעשות ב-127 לבוא ולהגיד שמדובר במזון שמנוי בתוספת האחת עשרה. האישור התקף לגביו זה אישור ייצור נאות.

מנגנון סעיף 127 נתן לזה מענה הגיוני. לא נטל בלתי סביר, שאתה כל פעם מחדש.

אנחנו מדברים על 126, דרך אגב, לא 127.

נכון. אני אומר, אז אפשר להשתמש במנגנון של 127 גם ל-GMP, למה לא?

העניין הוא גם, צריך לבוא ולומר שעכשיו פרקי הזמן הם לשנתיים. הם לשנתיים.

אנחנו עשינו תיקון ל-126, לא ל-127.

נכון.

נכון.

נו, אז?

אנחנו מבינים.

אין בעיה. אם זאת הבקשה אז נחיל את זה גם על 127.

מה זאת אומרת? שמה?

שגם יהיה דחיפה של, גם יהיה דחיפה של המידע.

שב-126 יהיה את המנגנון הזה?

לא, אבל חבר'ה, אנחנו היום, היום הדחיפה היא נעשית בצורה כזאת שיצרנים שרוצים להירשם למערכת העדכונים נרשמים באתר האינטרנט. וככל שהם נרשמים באתר האינטרנט של משרד הבריאות, כל שינוי, עדכון באתר, מקבלים פוש בדחיפה. הרשימות האלה מפורסמות ואין שום בעיה עם זה.

אז למה הסעיף לא אומר את זה?

לא, אז היא אומרת, יאמר. גם אם 136 יחייב את המשווק לבדוק, ו-127 יאפשר לו להירשם לקבלת המידע הזה בדחיפה.

כן, אבל מדובר בהתקשרות הראשונה, תשימי לב.

זה חלופה? זה חלופה?

הרי מה קורה פה?

אבל מה שאומרת לך פנינה זה מה שקבוע לך היום ב-126.

מה שקבוע היום לרישיון יצרן יחול גם על העתיד.

לגבי רישיון יצרן, תבדוק אותו לגבי אותם מזונות מיוחדים, מזון חדש, מזון ייעודי. אלה המזונות היותר מסובכים. תבדוק לגביו גם את אישור ייצור נאות.

אה, המנגנון של סעיף 127 יחול.

מה שביקשת.

זאת אומרת שהרישום בפעם האחרונה בבדיקה.

אתה כמשווק תהיה אחראי בפעם הראשונה לראות שיש לו את זה.

אוקיי.

ואתה חייב להירשם לקבל עדכונים, כדי שאם ישתנה הסטטוס שלו אתה תקבל עדכון.

אפשר רק להעיר הערה? אני מטעם התאחדות התעשיינים.

כן.

עו"ד מיכל ברנדל. רק חשוב לי להדגיש שאישור ייצור נאות ניתן רק מה-1 באוגוסט 2026. אם יצרן יהיה מוכן מראש, אז אפשר כמובן לאפשר לו לעשות את זה.

אישור ייצור נאות ניתן כבר עכשיו. תוכנית בטיחות בבקרה עצמית היא נכנסת לתוקף ב-1 באוגוסט 2026.

אבל כן אולי נציע שכל ההוראות האלה שאנחנו אמרנו עכשיו שהן נכתבות פה בתיקון לחוק התוכנית הכלכלית, שגם הם ייכנסו למען הבהירות והאחידות, שגם הם ייכנסו לתוקף ב-1.8.2026.

למעט סעיף 12, שהוא קריטי לנו. אז אנחנו נשב אחר כך. אני חושבת שיש דברים שהם, זה הקלה כבר עכשיו. וחבל לא לתת אותה. והתעשייה ביקשה את זה.

אז אנחנו באמת אמרנו שנביא איזה שהוא נוסח שייתן איזה שהיא תמונת מצב של מה נכנס לתוקף כבר עכשיו ומה נכנס לתוקף במועד מאוחר יותר.

בסיכום.

(2) אחרי פסקת משנה (1) יבוא:
"(1א) בפסקה (17) במקום "מייצר" יבוא "בעל אישור ייצור נאות שמייצר" ובמקום "סעיף 22(ב)" יבוא "סעיף 41(א2)(1)";



אלא אם כן תחליטו שאתם רוצים להשאיר את סעיף 22 ולהפנות, ואז נתקן את ההפניה בהתאם.

העניין הוא שגם לעניין 22 יש, אני לא כל כך מבינה פה עם העבירה והעיצום לגבי מי שמייצר בניגוד לתנאים, נשארת.

כן, היא קבועה בסעיף 41, אמורה להיות קבועה בסעיף 41א. אמרנו שיש עבירה על מי שמייצר מזון בתוספת האחת עשרה, אלא אם כן יש בידיו אישור ייצור נאות. ומי שבידיו אישור ייצור נאות ולא מייצר בהתאם לאישור לתנאים של אישור ייצור נאות או שמסר התחייבות ולא מייצר בהתאם לתוכנית בטיחות מזון, אז יש עליו גם איסורים.






" (1ב)אחרי פסקה (17) יבוא:
"(17א) מי שהגיש התחייבות תקפה בדבר יישום תכנית בטיחות מזון בבקרה עצמית ומייצר מזון שלא בהתאם לתוכנית בטיחות מזון בבקרה עצמית, בניגוד להוראות סעיף 41(א2)(2);"



זה בדיוק, זו ההשלמה של ההוראה שדיברנו עליה עכשיו.





(1ג) בפסקה (23), במקום "שייצורו טעון אישור ייצור נאות" יבוא "שנקבע בתוספת האחת עשרה".



זה רק תיקון נוסחי, שמפנה ישר לחיוב.
ג. בפסקה 39, שהיא מתייחסת, מתקנת את סעיף 262. פסקה 39.



(3) בפסקה (39), במקום פסקת משנה (א) יבוא:
"(א1) במקום פסקה (14) יבוא:
"(14) מייצר מזון שהוא מזון המנוי בתוספת האחת עשרה" בלי שיש בידיו אישור ייצור נאות בניגוד להוראות סעיף 41(א) או מייצר מזון שאינו מנוי בתוספת האחת עשר בלי שיש בידיו אישור ייצור נאות או בלי שהגיש התחייבות תקפה בדבר יישום תוכנית מזון בבקשה עצמית בניגוד להוראות סעיף 41(א)"


אז כאן אנחנו מגיעים לעיצום הכספי שמוטל על מי שבעצם הוא בעל רישיון ייצור. אולי צריך להגיד את זה בהתחלה. בעל רישיון ייצור, שהוא מייצר. כי אם הוא לא בעל רישיון ייצור, אז הוא לא צריך את, אה, בעצם לא. מייצר מזון זה חל על כל אדם. אם הוא מייצר מזון המנוי בתוספת האחת עשרה בלי שיש בידיו ייצור. והשני הוא מייצר מזון שאינו מנוי בתוספת האחת עשרה בלי שיש.

נכון אמרנו שכל יצרן, אלא אם כן הוא פטור מרישיון ייצור.

מייצר מזון שהוא מזון המנוי בתוספת אחת עשרה בלי שיש בידיו אישור ייצור נאות בניגוד להוראות סעיף או מייצר מזון שאינו מנוי בתוספת האחת עשרה.

נכון.

אז מה את שואלת בחלוקה?

העניין הוא שיכול להיות אדם שהוא מייצר מזון שהוא בעל אישור פעילות יצרנית. שהוא בכלל לא, או שהוא פטור מסיבה אחרת מרישיון ייצור.

ההתאחדות, אתם עירניים לזה?

זאת אומרת פה צריך להחריג.

אנחנו ההתאחדות, אני תכף.

טוב. א2?

כן. רק רגע. ב-א2 פסקה 15, אני רוצה לקרוא מה, מה ההוראה אומרת.

זה גם לכאורה אותו דבר. בפסקה 15 במקום מייצר.

נכון.

או בעל אישור ייצור נאות שמייצר.

רק אני רוצה לוודא שאני במקום הנכון.

נכון, בפסקה 15. היום כתוב "מייצר מזון שלא בהתאם לתנאים של אישור ייצור נאות בניגוד להוראות סעיף 22(ב). בפסקה 15.




(א2) בפסקה (15) במקום "מייצר" יבוא "בעל אישור ייצור נאות שמייצר" ובמקום "לסעיף 22(א) יבוא "לסעיף 41(א2)(1)".
(א3) אחרי פסקה (15) יבוא:"(15א) מי שהגיש התחייבות תקפה בדבר יישום תוכנית בטיחות מזון בבקרה עצמית ומייצר מזון שלא בהתאם לתוכנית בטיחות מזון בבקרה עצמית, בניגוד להוראות סעיף 41(א2)(2).
(א4) בפסקה (20), במקום "טעון אישור ייצור נאות" יבוא "מנוי בתוספת האחת עשרה;".


חשבתי שנקצר את ההפניות והתהליכים.
התיקון בתוספת האחת עשרה הוא, אין טעם לעשות אותו בתוכנית, בחוק של 2021 כי הוא כבר נכנס לתוקף ועשינו אותו בחוק העיקרי.



(2) בסעיף 109 -
(1) בסעיף קטן (ב), בפסקה (1) -
(1) האמור בה יסומן כפסקת משנה (א), ובה במקום "22(א)" יבוא "22, 31" במקום "ו-52" יבוא "52, 126, 256(ב)(16), (17), (17א), ו-(23) ו-262(14), (15), (15א), (17א) ו-(20)";



הכוונה היא, זאת הוראת התחילה הדחויה, שקובעת שמה שקראנו עכשיו, התיקונים האלה הם ייכנסו לתוקף רק ב-2026.

נעה, סליחה. אני רוצה רגע לחזור לתוספת האחת עשרה. והיינו מבקשים להחיל את ההחלטה לגבי אישור בתנאי ייצור נאותים על מזון חדש, לא לחכות לאוגוסט 2026. מדובר על מזון חדש שכרגע יש תנופה בנושא של חלבון אלטרנטיבי. וזה חלק גם ככה נמצא היום במסגרת התנאים שלנו לאישור. והיינו רוצים כאילו לתת ודאות למשק שמזון חדש, בגלל, בגלל המורכבות שלו כבר מיום, בעצם מתחילת, מאישור ההסדרים הנוכחי ייכנס לתוקף.

והיום בשביל לקבוע את הדבר הזה את צריכה תיקון לתקנות הקיימות?

לא, זה התוספת, עדכון של התוספת.

לא, אבל היום, היום את לא מפנה בכלל לתוספת האחת עשרה.

כן, היום זה תקנות, כן.

גם התיקון של השימורים הוא מיידי. נכון?

מה?

של התוספת זה מיידי.

זה מיידי. מיידי. התיקון של השימורים זה גם מיידי כמובן.

התיקון של השימורים, איזה תוספת זאת?

אנחנו נשב אחר כך ביחד. זה התוספת השתים עשרה.

השלישית. אה, גם השתים עשרה וגם השלישית. נכון.

שלישית, שתים עשרה ואת מבקשת בתוך, בתוך תוספת אחת עשרה. תראו, התוספת לכאורה נכנסה לתוקף כבר. רק ההפניה אליה עוד לא קיימת.

לא, ברור. את ההפניה. אני רוצה את ההפניה, כן.

את צריכה הוראת מעבר. אוקיי. אז אדוני, אני מבקשת לא לקרוא את "סיפה תחילה". לדלג על "סיפה תחילה". כי הוא, נוכל לראות אותו כשנוכל לראות את ההוראות. ואולי גם על הוראת השעה אנחנו יכולים לדלג, לראות את זה כשנראה את הכל. ורק לדלג להוראות המעבר. הוראות המעבר כרוכות, אדוני, אולי אני אקרא את זה ואם יהיו תיקונים אז אנחנו.

כן, אני רוצה לראות את זה.

הוראת שעה
34.
בתקופה שמיום תחילתו של חוק זה עד יום י"ז באב התשפ"ו (31 ביולי 2026), יקראו את חוק המזון כך:
(1) בסעיף 2, יקראו את ההגדרה "תוכנית בטיחות מזון" כך:
""תוכנית מזון בטיחות מזון" - כמשמעותה בסעיף 42(ב1)(2) רישה;";




אמרנו שבמקום זה אנחנו נכתוב את מה שכתוב לגבי תוכנית בטיחות מזון ב-42(ב1)(2) רישה.



(2) בסעיף 12(ג) -
(1) במקום פסקה (1) יקראו:
"(1) בידיו אישור ייצור נאות;";


או תוכנית לפי סעיף 178. זה מה שאת ביקשת, בטיחות מזון.



(2) בפסקה (2), בסופה יקראו "או שיש לו נוהל להארכת חיי מדף במסגרת אישור כאמור בפסקה (1)";

אני חייבת לשאול, לכמה זמן מחייבים מזון חדש להיות יצרן נאות? כמה זמן? לאיזה תקופה?

מה זאת אומרת? כל זמן שהוא מייצר את המזון החדש.

אבל בסופו של דבר זה כבר לא יהיה מזון חדש. כי הוא שנה, שנתיים, שלוש.

ההגדרה של מזון חדש היא - - -

אני יודעת מה זה מזון חדש.

אז הוא מזון חדש מאושר.

לנצח הוא מזון חדש?

כן.

אוקיי.

פשוט מזון חדש מאושר.

זה לא נשמע הגיוני, מה? עוד 20 שנה הוא יהיה מזון חדש?

כמה זמן השקל, כמה זמן השקל החדש נקרא חדש?

לא, אבל ברגע שמייצרים אותו, שנה, שנתיים, שלוש, הוא יכול אולי להכיל.

תנאי אישור הנאותים זה בגלל הסיכון, זה לא קשור אם זה חדש או ישן. א', יש פה, סליחה. יש פה שני דברים שעומדים על הפרק: גם, גם היותו חדש וגם היותו, המורכבות והרגישות של המוצר. ולכן, גם אם הוא יהיה ישן, עדיין הוא ימשיך להיות בתנאי אישור ייצור נאות.

נכון. אבל נכון לעכשיו, כשמוציאים אישור של מזון חדש.

רגע. אני רוצה רק לתת, תזכירי לנו מה?

נעמי רוזנטל, משופרסל.

כן. וזה רלוונטי אלייך? לא, רק אני רוצה.

האמת רלוונטי.

אוקיי.

כן, זה רלוונטי אליי.

גם האישור של מזון חדש שניתן. גם האישורים של מזון חדש שניתנים.

יש שם הגדרות ספציפיות.

הם ללא מגבלת זמן.

נכון, אבל יש שם הגדרות ספציפיות מה צריך לקרות ומה יהיה עבור המזון. ואם יש יצרן שעומד בזה ויש לו תוכנית בקרה עצמית, אז אולי 5 שנים, 6 שנים, 7 שנים אחרי שיש לו כבר.

את בעצם מבקשת לשנות את ההגדרה של מה זה מזון חדש בישראל. זו המשמעות.

אני לא חושבת. אני מדברת על יצרן נאות.

כי ברגע שהאמירה שייצור של מזון חדש מצריך GMP ואת רוצה שזה יוגבל לפרק זמן מסוים, המשמעות היא הגדרה מחדש של מזון חדש.

לא, אבל מה שאתם מבקשים זה להחיל את יצרן.

אבל זה כבר קיים. זה החלה, זה כבר קיים. אנחנו רק מבקשים להקדים אותו לאור ההתפתחות תעשיית החלבון האלטרנטיבי בישראל. וחבל שאנחנו נעכב מתן אישורים עד שייכנס אישור GMP. זו המשמעות, אדוני יושב הראש.

אנחנו נשמח לגבש עמדה מסודרת לפני הדיון הבא, אם אפשר. אנחנו התאחדות התעשיינים.

אבל זה כבר, זה אמור להיכנס לתוקף ב-2026.

לגבי מה שביקשת להקדים את התחולה.

אדוני יושב הראש, רק אנחנו צריכים לציין שכל, זה עלול לעכב את, אבל אין בעיה. כולם מוזמנים להגיש התייחסות.

מה אומרים? חבר'ה, זה, זה, הם נמצאים עכשיו בפועל. מישהו רוצה להשיב?

כרגע עלתה פה בקשה שהיא די, אני לא הכרתי אותה. זאת אומרת, לגבי הנושא הזה של להפעיל כבר עכשיו את ההוראות לגבי מזון חדש. אישור ייצור נאות למזון חדש. אני מבינה שרוצים לבדוק את זה עדיין, דיון הבא. אז אני, נראה לי הגיוני לבדוק, כזה מן מדיניות, ככה הוראה חדשה ושתיכנס עכשיו לחקיקה.

כמה זה משנה? כמה זה ישנה, כמה זה ישנה פה?

אנחנו כמובן מדברים על מפעלים, לא הולכים אחורה למפעלים שכבר יש להם את האישור אנחנו ניתן זמן התארגנות. והם, הם כרגע עובדים בלי GMP. הם ימשיכו לעבוד עד 2026. אבל אנחנו רוצים לבקש, אנחנו עושים את זה גם כתנאי למתן אישור מהיום והלאה. כל, כל מזון חדש שיאושר זה יהיה, אנחנו נחיל אותו, אם לא במסגרת הזאת, כתנאי למתן, כתנאי למתן זה בכל מקרה קורה.

פנינה, והיצרן הבא, השלישי, הרביעי, הרביעי, החמישי שייצרו אותו, זה כבר מזון שמיוצר בישראל. אז הוא כבר לא מזון חדש? תהיה הפרדה, תהיה הבחנה ביניהם? אני לא מצליח להבין איך אתם עושים את זה.

לא. האישור הוא למזון. המזון עצמו הוא מזון חדש.

כרגע המזון יקבל אישור למה שמיובא. אבל אחר כך המזון הזה פה מיוצר.

כל מי שייצר מזון כזה? למרות שהוא מייצר כבר מזון שכן?

האישור הוא לא, הוא לא ליצרן ספציפי.

הוא למוצר.

הוא למוצר.

למוצר. בגלל הרגישות של המוצר.

אבל למה רגישות? כי זה חדש. אז בעוד 20 שנה הוא גם יהיה חדש?

כן. אבל גם אחרי שהוא חדש, מישהו מעתיק אותו, אתה רוצה לדעת שהוא מעתיק אותו נכון.

גם בשר הוא לא חדש. גם בשר הוא לא חדש. בשר אוכלים אותו מימי קין והבל. אז מה? אז הוא לא רגיש?

תפוח.

אז אני אומר, האישור, האישור הוא על המוצר. שמה?

מצטרף, שהוא באמת לא כל כך רגיש כמו שמתארים.

אוקיי.

תראו, ההגדרות של מזון חדש הן אומרות כל מיני דברים והוא "הוא בעל מבנה ראשוני חדש ברמה המולקולרית, הוא עבר שינוי מכוון במבנה הראשוני ברמה המולקולרית ואין לגביו ניסיון רב של צריכה בטוחה לאדם בישראל לפני פברואר 2006". זאת אומרת קבעו מועד שלפני בודקים האם הייתה לפניו צריכה. זאת אומרת, האם הוא היה, באותו מועד הוא היה חדש או לא חדש. אבל מדובר פה כן על חומר שלפחות פה, לפחות לפי ההגדרה הזאת הוא כן עבר שינוי מאוד משמעותי. אחרי זה יש אפשרות של הנדסה גנטית. אחרי מדובר על צמח, בעל חיים, מיקרו-אורגניזמים וכו' וכו', שאין לגביהם ניסיון רב של צריכה בטוחה לאדם בישראל.

אז אני מדברת על הסעיף הזה, של אין ניסיון רב של צריכה בישראל. אבל בסופו של דבר זה משתנה.

אז בדיוק זה העניין. את מדברת על ההגדרה של מזון חדש. ואנחנו מדברים כאן אל once קיבלו כבר אישור, זאת אומרת, אין שאלה האם זה מזון חדש או לא. השאלה הזאת כבר נפתרה, הוא נבחן, עבר הערכת סיכונים, ניתן אישור. עכשיו מה הם התנאים שבהם ייצרו אותו. אלה שני דברים שונים לחלוטין.

אבל לכאורה יכול להיות מצב שבו אותו צמח, שכבר יש לגביהם, נצבר לגביהם ניסיון רב של צריכה. נניח בעוד 15 שנה. הרי בסעיף הזה אין התייחסות לתאריך, אין פברואר 2006. אז לכאורה עוד 15 שנה יכול להיות שתגידו שכבר יש ניסיון רק של צריכה ואז הוא כבר לא ייחשב מזון חדש?

בגלל שאין מגבלת זמן להגדרה של מזון חדש הוא בעצם ייחשב מזון חדש מאושר. אבל כל היסטוריית הצריכה שתיצבר היא תהיה על בסיס האישור הספציפי שניתן, בתנאים שניתנו.

אני גם רוצה רק לבוא ולומר שההערות כאן, זאת הגדרה שתואמת להגדרה באירופה. אז אני באמת לא מצליחה להבין.

טוב. אני חושב שבמקרה הזה אנחנו נשמע אחר כך במסגרת, במסגרת הצמצום של, לא רק צמצום, מרווח של לוחות הזמנים. אבל אני חושב שמשרד הבריאות אומר כאן נקודה נכונה ביחס למוצר עצמו. אפשר להמשיך?

כן. אז אנחנו נמשיך.



(2) בפסקה (2), בסופה יקראו "או שיש לו נוהל להארכת חיי מדף במסגרת אישור כאמור בפסקה (1)";




היום הדרישה הזאת של נוהל אישור חיי מדף מופיע בפסקה נפרדת באותו סעיף.



(3) בסעיף 22(ב), במקום "תנאי ייצור נאותים" יקראו "ייצור נאות";



זה מה שיחול בהוראת השעה עד, אני חושבת שאולי בהוראה הסופית אפשר יהיה לבטל את הסעיף הזה. ולהעביר את הוראותיו לסעיף 41.



(3א) בסעיף 23(ב), במקום "ויצרן בעל תוכנית בטיחות מזון בבקרה עצמית לפי סעיף 41(ב)" יקראו "או לפי סעיף 178(א) או (ג)".



אני חושבת שסעיף 23 זה הסעיף של חיי המדף, ולכן אני מציעה שאנחנו נקרא, נדלג על זה ונקרא את זה, נחזור לזה כשנדבר על חיי המדף.

"יקראו את סעיף 41 לחוק העיקרי" - אם אמרנו קודם איך נקרא אותו ב-2026, עכשיו נראה איך נקרא אותו עד 2026.



(4) יקראו את סעיף 41 לחוק העיקרי כך:
(1) בסעיף קטן (א), במקום הסיפה החל במילים "ורשאי הוא לקבוע" יקראו "ורשאי הוא לקבוע תנאים למתן אישור כאמור";
(2) סעיף קטן (ב) - לא ייקרא;
(3) בסעיף קטן (ג), במקום "ובעל היתר לסיון בסמל תנאי ייצור נאותים" יקראו "ובעלי היתר לסימון בסמל ייצור נאות";



אתם רוצים להסביר מה השינויים שאתם מבקשים בתקופת הוראת השעה? מה השינויים האלה בסעיף 41?

שנייה אחת. בגלל שאנחנו העברנו בחוק התכנית הכלכלית האחרון העברנו גם חלק מההוראות של סמכויות השר. עשינו סידור במסגרת ההסמכות של התקנות והעברנו את זה לסעיפים אחרים. ולכן יש פה הוראת מעבר, איך לקרוא את הסעיף בצורה יותר מצומצמת.

אוקיי.

12 כבר קראנו קודם, נכון?

כן.

לא, אבל 12 כאן אני לא רואה.

12, בהוראת המעבר, 12 בסעיף 34(2), בעמוד 36.

כן, אבל מה שפנינה שואלת לגבי הרישה של סעיף 12 נדמה לי.

ב-(ג).

12(ג) הרישה שלו כבר מחקנו את זה לא בהוראת המעבר, אלא בהוראת הקבע.

אה, אוקיי, סליחה. אני בעצמי התבלבלתי.

(5) בסעיפים 46 ו-47, בכל מקום, במקום "תנאי ייצור נאותים" יקראו "ייצור נאות";



בנתיים כל עוד הסעיפים האלה עומדים על כנם אז קוראים יקראו "ייצור נאות".



(6) בסעיפים 256(ב)(21) ו-262(18), במקום "בסמל תנאי ייצור נאותים" יקראו "בסמל ייצור נאות";



עכשיו אנחנו, הוראת המעבר היא נוגעת לתיקונים בסעיף 3א, תכף נחזור לשם. עכשיו אולי נחזור לשם, אם יש ברשותך עוד זמן.

לפני סעיף 35?

כן, כי סעיף 35 קשור לאותו סעיף 3א.

אוקיי.

אז שי, אתה רוצה להסביר את התיקונים בסעיף 3א? אנחנו נחזור לעמוד.

כן, סעיף 3א הוא הסעיף, הוא הסעיף שעוסק בהוראות המאומצות ודרך האימוץ של ההוראות. אני יכולה להתחיל לקרוא. הבקשות שהיו הן דבר ראשון בקשות שהפרסום לציבור ייעשה על ידי מנהל שירות המזון. הייתה בקשה שכשמדובר בשינויי עדכון, שהם שינויים, עדכונים שהם רק, זאת אומרת זה מה שמוצע פה, עדכונים שהם נעשים רק בתוספת או, אנחנו קראנו לזה תוספת לתקנה האירופית או נספח לתקנה האירופית, אם זה נעשה רק שם שזה יכול להיות שינויים בחומרים או בריכוזים או בשיעורים. אז יהיה הליך יותר מהיר מהבחינה הזאת שגם המנהל הכללי יוכל לתת את הצו בכל מיני תנאים שנראה מיד.

וגם תהיה אפשרות, תהיה הקלה מבחינת הוראות המעבר והאפשרות לפעול לפי ההוראות האלה עוד לפני שהצו נכנס לתוקף בישראל. זה בגדול התיקון.

אז אפשר להתחיל לקרוא?

מה?

אפשר להתחיל לקרוא או שאתה רוצה להתייחס לזה לפני כן?

איזה עמוד זה יוצא?

אנחנו בעמוד 3. 2.

כן, אני רק אתייחס לנקודה אחת. נעה תיארה נכון את התיקונים.

אני אקרא מיד.

אנחנו רק, אנחנו ראינו את הבקשה של התעשייה לפעול לפי הדין האירופי עוד לפני, לפני שהצו נכנס לתוקף ואפילו עוד לפני שהצו פורסם. אז היא נראתה בעינינו בקשה נכונה, אבל, ונענינו לה, אבל היה איזה שהוא סיכון שנתנו לו מענה. כשבעצם מאפשרים לתעשייה לפעול לפני שהצו פורסם אז היה חשש שרגולטור לא אחראי, אני לא מדבר כמובן על פנינה, אבל רגולטור אחר, שהוא לא אחראי, יימנע מלפרסם את העדכונים, את השינויים בצו. כי בעצם התעשייה יהיה לה את מה שהיא צריכה, היא תוכל לפעול לפי הדין האירופי ולא יהיה שום לחץ לפרסם את הצו וזה יגרום לתקלה גדולה מבחינת, מבחינת החקיקה. כי ייווצר, ייווצרו, בעצם יהיה פער בין המצב החוקי לבין הדין האירופי. וגם לא תהיה חובת תרגום. וכדי למנוע את התקלה הזאת עשינו שני דברים. בעצם אנחנו מציעים שני דברים:
1. שהאפשרות, אפשרות של המנכ"ל לפרסם את הצו היא תהיה רק למשך 60 ימים. ולכן אם יהיה עיכוב של מעל 60 ימים רק השר יוכל לפרסם את הצו. שזאת תהיה הכבדה על הרגולטור, שיהיה תמריץ מבחינתו לפרסם את התיקונים בתוך 60 ימים.
2. אנחנו מציעים שהאפשרות לפעול לפי הדין האירופי תהיה רק מהמועד של פרסום, פרסום להערות ציבור של השינוי שנעשה בדין האירופי כדי לתמרץ את הרגולטור, את מנהל שירות המזון לפרסם כמה שיותר מהר את, את השינוי.

בנוסף, גם הצענו להוסיף חובת דיווח לכנסת, שזה בסעיף אחר.

אפשר להתייחס או שאתם רוצים לקרוא קודם? אתם רוצים קודם?

אולי נקרא קודם את?

לא, לא, הוא יתייחס במקרו ואחר כך נקרא את זה באחד, ברצף.

טוב. אז קודם כל תודה על התיקון. זה, אנחנו ביקשנו את זה וזה תיקון חשוב. אבל באמת גידרתם את.

למה כל הזמן אחרי "תודה" מגיע "אבל"? יהודי.

תראה, כשאני לא אומר קודם את ה-"תודה" אומרים לי למה אתה לא אומר "תודה".

ואחר כך אומרים שרגולטור הוא קשה. אתה מבין אדוני יושב הראש?

טוב.

אז באמת, גידרו את הסיכון מצד אחד. הבעיה היא שהשאירו את הסיכון למגזר העסקי. ובסיטואציה שבה יתירו מחר באירופה איזה שהוא מזהם ורגולטור אחר, לא פנינה, יתרשל ולא יגיש תוך 60 יום את ההוראה לביקורת ציבורית, אז בעצם יבואנים יביאו מוצרים שהיצרנים שלהם מייצרים לפי הדין באירופה. ההתרה הזאת עדיין לא חלה בישראל. זאת אומרת שהמוצר יכול להיות עם אותו מזהם שהותר באירופה. ופה בארץ יגידו להם שהם בהפרה. עכשיו, ה-60 יום גם שהקציבו למנהל שירות המזון הארצי, אם הוא לא עמד בו, אז עכשיו זה עלול להידחות עוד הרבה, כי עכשיו השר יכול גם חצי שנה.

לא, לא.

מה קורה אם חולפים 60 הימים? מה קורה?

מדובר, ה-60 ימים קשורים לפרסום של הצו ברשומות. פרסום להערות הציבור, מאוד פישטנו את ההליך של הפרסום להוראות הציבור.

מה המנגנון?

מנהל שירות המזון ולא השר. וזה אמור להיות מיידי.

ואם היא לא עושה את זה? אם היא לא עושה את זה תוך שלושה חודשים, מה קורה?

רגע. אנחנו, אנחנו בעצם בגלל הבעייתיות פה, ונכון, אנחנו אמרנו, זה היה נכון שהיינו רוצים להיות, לא רק לאמץ את אירופה, להיות חלק מה- member ואז לדעת את זה מבעוד מועד או לקחת חלק בדיונים שקובעים. אבל אנחנו לא, לצערי. ולכן האחריות היא תהיה פה משותפת. ככל שאתם, אנחנו גם נשב על האתרים ואנחנו שכרנו ובנינו מנגנון על מנת לסייע לנו לעקוב אחרי העניין. אבל יש פה גם אחריות עליכם, היצרנים והעוסקים במזון, שמאמצים אירופה, גם לכם האחריות לדעת שאירופה משתנה, הולכת להשתנות או כבר השתנתה. אתם תרימו דגל ואנחנו נעשה את זה. הכוונה פה לפעול מהר.

שוב, אבל רגולטור אחר, לא את, שאולי לא יעשה את הדברים מהר. וגם אם יביאו לידיעתו.

בשביל זה יהיה לנו את רז.

לא בטוח.

שיעיר את הרגולטור.

אני חושב שהסעיף הזה צריך לגדר את שני הצדדים, לא רק צד אחד. וצריך כן לתת מענה לסיטואציה.

אבל אם אנחנו לא יודעים שהיה פרסום, אז אנחנו לא נפרסם. אז אנחנו נעקוב.

- לא, אם אתם יודעים אז בואו נוסיף 'אם הביאו לידיעת שירות המזון והוא לא פרסם תוך 20 יום או משהו כזה'. אז, בסדר?

כן. וגם הרעיון הוא כאן, אי אפשר להכניס לתקוף משהו שהמחוקק עוד לא נתן את הדעת לגביו האם הוא מאמץ אותו או לא. ומפה נובע העניין. העניין, אתה צריך קודם כל בדבר אחד להכיר. אז המנגנון כאן מדבר שאם אתה מדבר as is איזה טכני ואז אתה אומר, מפרסם וגם לא אמור להיות הערות הציבור. ואם זה, ואם יש בעייתי, אז אתה מראש מודיע, חברים, אנחנו פה יש משהו שהולכים להחריג. רצים לוועדת חריגים ולא מכניסים את התיקון לתוקף.

הרגולטור בלתת את הדעת עלול להתעכב הרבה, זה החשש שלי.

ולדעתנו באמת זה הסבר, אתה רוצה להגיד?

זה הממוזג - - - החוק לכיוון שרציתם. ויהיה צריך באמת, זאת אומרת, אם יהיה רגולטור, זה לא נראה, כן? זה מאוד פשוט לפרסם הערות לציבור. מאוד הקלנו גם בתהליך. אבל אם יש רגולטור שלא עושה את זה, אז יש דרכים לפנות למשרד הבריאות, למנכ"ל, ולבקש לעשות דבר מאוד פשוט לפרסם הערות לציבור. זה הליך מאוד מאוד פשוט. אין סיבה לעכב אותו.

וכשנקרא את סעיף 318.

אפשר להגדיר, אפשר להגדיר בחוק.