פרוטוקול של ישיבת ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
הכנסת
20
הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
01/05/2023
מושב ראשון
פרוטוקול מס' 13
מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
יום שני, י' באייר התשפ"ג (01 במאי 2023), שעה 10:30
ישיבת ועדה של הכנסת ה-25 מתאריך 01/05/2023
שחיקת השכר והשפעתה על צעירים/ות
פרוטוקול
סדר היום
שחיקת השכר והשפעתה על צעירים/ות
מוזמנים
¶
רום בר אב - רפרנט תעסוקה, אגף תקציבים, משרד האוצר
עומר פייטלסון - מנהל תחום בכיר כלכלת רווחה, משרד הרווחה והביטחון החברתי
שמעון וייס - מנהל תחום בכיר צעירים, משרד הנגב, הגליל והחוסן החברתי
אורטל מקונן - מנהלת תחום צעירים ויצאי אתיופיה, מנהל אוכלוסיות, משרד העבודה
עמית בן צור - מנכ״ל, פורום ארלוזורוב
אביעד הומינור רוזנבלום - סמנכ״ל, תוכן ומדיניות, קרן ברל כצנלסון
שני לנדאו - מנהלת, שיווק תקשורת וקשרים, פורום ארלוזורוב
אדם בלומנברג - סמנכ״ל, אגף כלכלה ומדיניות, מנכ"ל, האגף לאיגוד מקצועי
אורי מתוקי - יו״ר, האגף לאיגוד מקצועי
יובל ריבלין - יו״ר, אגודת הסטודנטים
תימור ליכטמן - סטודנטית לפר״מ, אוניברסיטת תל אביב
רום לקס - סטודנט לפר״מ, אוניברסיטת תל אביב
סהר כהנא - סטודנט, האוניברסיטה הפתוחה
שיר אלוק - 'מתחת לרדאר'
דניאל גרין - 'מתחת לרדאר'
שיר פרי - אזרחית
דניאל גיא צברי - סטודנט
רישום פרלמנטרי
¶
חבר המתרגמים: שיר קרספין
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת, ייתכנו אי דיוקים והשמטות.
שחיקת השכר והשפעתה על צעירים/ות
היו"ר נעמה לזימי
¶
שלום, ברוכים וברוכות הבאות לוועדת הצעירים, היום נדבר על שחיקת השכר הריאלי בקרב צעירים וצעירות. אבל קודם כל, חג ה-1 במאי שמח ויום מאבק שמח. ביום הזה אנחנו גם נאבקות וגם חוגגות. חוגגות את ההישגים של העבודה המאורגנת והעובדים בישראל. את עצם קיומו של חוק שכר מינימום, דבר שהוא לגמרי הישג של העובדים. את הפנסיה שלנו, שנראית לנו מובן מאליו, שיש חוק פנסיה. את זה שיש לנו ימי חופשה או ימי מחלה בחוק, כל הדברים האלה הם הישגים של העובדים בישראל. אבל יש מי שנדמה להם שהחג הזה מיושן ותם זמנו, ושאין עוד מה לעשות, אז אני רוצה להגיד שיום המאבק הזה, זה לא רק יום חג, הוא גם מסמל לנו את המאבקים הבאים הגדולים שלנו.
אני רוצה להזכיר שרק אתמול נהרג עובד Wolt, המשפחה שלו לא תקבל פיצויים, הוא מוגדר פרילנסר, במקום שהוא יהיה עובד של החברה. כל מיני צורות העסקה פוגעניות ומנצלות, שמייצרות פה תנאי עבדות מודרנית, כל פעם במודלים אחרים, עדיין קמות חדשות לבקרים. יש לנו מה לשפר גם מעובדי הקצה, שפוגעים בהם, בזכויות הסוציאליות שלהם, בתנאים שלהם ובכבוד שלהם. ויש לנו גם מה להסתכל על עולם העבודה הדינמי, האקטואלי, הנכון היום, שחייב לשנות אותו. אנחנו עובדים בישראל שעות ארוכות מידי, כשהפריון והתפוקות נמוכים בהתאם. נמוכות בהתאם. יש מתאם בין הדברים האלה. כשעובדים יותר מידי אנחנו נשחקים, אנחנו מתעייפים, אנחנו לא רואים את המשפחה שלנו.
ושכחנו להבין שאפשר לקיים גם חיים ופנאי ואפילו להיות מאושרים תוך כדי עבודה. וזו לא בושה להגיד, מותר גם להיות מאושרים. כל המחקרים והמדדים במקומות שבהם קיצרו את שבוע העבודה, מראים שהתפוקות נשמרו או עלו, הפריון עלה, ותשמעו, לאנשים היה טוב יותר. דבר שהוא גם חשוב היום. צריך סוף-סוף להסדיר את הזכות להתנתק. המדיות והטכנולוגיה הכניסו לחיינו דברים חיוביים מאוד, אבל הלחץ האטומי בו עובדים נמצאים כשאין להם שום אפשרות להתנתק מהעבודה, זה משהו שצריך לשנות אותו. וכן, צריך גם להסדיר מודל עבודה היברידי ודברים נוספים. עולם העבודה הדינמי מביא לפתחנו, אנשי העבודה המאורגנת וזכויות העובדים, בטח בכנסת, בית המחוקקים, המון סוגיות חשובות שצריך לעמוד עליהן. אבל אני רוצה לדבר על סוגיית הבסיס, שכר המינימום שלנו.
במדינה מתוקנת, עבודה שלא מחלצת מעוני זה דבר לא מוסרי, מעוות, שצרי לחלוף מהעולם. רק לפני כחודש עלה שכר המינימום ב-270 שקלים, תודות לחוק שכר המינימום, הוא מה שמאפשר את העלאת שכר המינימום. ההצמדה בחוק לשכר הממוצע, היא מה שאפשרה את ההעלאה הנוספת. האם זה ביחס ליוקר המחייה ולשחיקת השכר הריאלי? ממש ממש לא. אנחנו רואים את זה כי אנשים נוטשים את העבודות בשכר המינימום כי זה פשוט לא משתלם ולא אפשרי. הציבור בסוף מצביע ברגליים. והציבור יודע מה מזיק לו, מה לא מאפשר לו וממה הוא מתקיים הוא לא מתקיים. הצעירים והצעירות בישראל הם חוד החנית של המצב הזה. כי סופו של דבר הם רוב מי שמשתכרים בשכר מינימום, והם גם אלה שאין הם אופק כלכלי כשהמשכורות כל כך נמוכות. בטח כשאין אופציה לדיור, בטח כשאין אפילו קצבת זקנה מכבדת, זאת אומרת, הצעירים של היום לא יודעים אפילו איך הם יצאו לגיל הפנסיה. צריך להבין את זה רגע. נכון שזה נראה לנו מאוד רחוק, אבל כשכל התשתית, הרווחה בישראל, היא מתפוררת ובקריסה, אז ההשלכות הן אלו.
לפני שאני אתחיל אני כן אקריא את שירה של גילי יובל, מתוך הספר: “הפעם עם הקובץ״ לשיר קוראים ׳קפיטליזם׳: כשהרווחתי 10 שקלים לשעה, אבא ואמא שמחו נורא. / כשהרווחתי 25, זה היה ממש מרגש // אז למה עכשיו, / כשמשכורת נכנסת, אני מגלה שהכול היה טריק / כמה שמרוויחים, זה אף פעם לא מספיק. //
תודה חברים וחברות, נתחיל את הדיון. עמית בן צור, מכון ארלוזורוב.
עמית בן צור
¶
בוקר טוב, תודה רבה חברת הכנסת לזימי. אני אציג בכמה דקות גם כמה נתונים על שוק העבודה בכלל, שבתוכו הצעירים, כמו שאמרת, נשחקים. וגם נדבר על כמה תופעות מדאיגות שאנחנו רואים בשנים האחרונות לגבי צעירים. פורום ׳ארלוזורוב׳, הוא הסתדרות העובדים החדשה. נמצאים פה שותפיי שידברו בטח בהמשך. אז, כשאנחנו מדברים על יוקר המחייה ובישראל מדברים עליו בלי סוף כבר עשור, צריך לזכור שיש לו שני צדדים. יש את המחירים של המוצרים והשירותים שאנחנו קונים, אבל יש גם את הצד שני, של ההכנסות שלנו. וכשאנחנו בדקנו מה קרה ליוקר המחייה מבחינת כוח הקנייה, זאת אומרת, כמה השכר שלנו באמת יכול לקנות, ואנחנו משווים את עצמנו ל- OECD, למדינות המפותחות, מה אנחנו רואים? אנחנו רואים שישראל נמצאת בפער של 28%.
זאת אומרת שכוח הקנייה של הכסף שלנו נמוך ב-28% לעומת הממוצע של מדינות ה- OECD, זאת אומרת שאפשר לנהל אין סוף רפורמות, להכנסת לתחרות לשווקים שאין בהם מספיק תחרות ויש בהם מונופולים, אפשר להגדיל תחרות באמצעות הגדלת ייבוא, וכל הדברים שאנחנו שומעים כבר מעל עשור. אבל אם אנחנו לא נטפל בצד של ההכנסות, אז כוח הקנייה ימשיך להיות מאוד מאוד חלש. זאת נקודה ראשונה והיא רלוונטית לכולם. נקודה שנייה, אנחנו יודעים, ואמרת נכון, שהפריון בישראל נמוך. אבל קודם כל הוא עולה. תסתכלו פה, על הקו הכתום, הפריון בישראל נמצא כל הזמן בעלייה. אבל מה שאנחנו מזהים, זה שמתחילת שנות ה-2000, ובעיקר משנת 2003, ונזכר מי היה שר האוצר בשנת 2003, ואיזה רפורמות נעשו מאז, אנחנו רואים שהפריון עולה, אבל הוא הולך ומתנתק מהשכר שלנו.
הרי מה אומרים לנו? אם הפריון יעלה, גם השכר יוכל לעלות, כי בעצם המעסיק שלנו יוכל לשלם לנו יותר כי התפוקה שלנו עולה. אז נכון, השכר עולה, אבל אנחנו רואים שהפריון עולה בקצב הרבה יותר גבוה, וההתנתקות הזאת גורמת לכך שלא מספיק גם להגדיל את הפריון, שאנחנו חייבים, כי יש לנו ענפים שלמים עם פריון מאוד מאוד נמוך. אבל אם אנחנו לא נדאג שהפריון הזה גם מגיע ועובר לשכר, אז איכות החיים של כולנו, שזה המודל, כן? נעלה פריון – השכר יעלה – רמת החיים שלנו תעלה, לא נצליח להשיג את המטרה שלנו. ואנחנו שומעים גם שאחרי הקורונה המשק כבר התאושש, חזרנו לנקודת האפס, אולי למקום עוד יותר טוב, אז כדאי לצלול אל הנתונים ולהסתכל גם עליהם.
ומה אנחנו מגלים? פה אנחנו חילקנו את כל הענפים במשק לארבעה רבעונים לפי השכר הממוצע של הענף, ואתם רואים את הקו המקווקו? זה בעצם השכר הממוצע בענפים, בארבעת הרבעונים של הענפים, הענפים עם השכר הנמוך ביותר הם באדום, והגבוה ביותר הם בכתום ובצהוב. אנחנו רואים שאל מול איפה שאנחנו אמורים להיות אם לא הייתה קורונה, זאת אומרת המגמה ארוכת השנים שלנו, השכר ברוב הענפים נמצא עדיין במקום הרבה יותר נמוך מאיפה שהוא אמור להיות. זאת אומרת, כשמדברים על התאוששות, צריך להגיד, התאוששות למי? אנשים חזרו לעבוד, חלק מהענפים חזרו לתפוקה מלאה, אבל השכר לא חזר לשם. ואז מה אנחנו מגלים? שאי השווין בשכר בין ענפים בישראל, הגיע לשיא שלו מאז 2012. אנחנו יודעים שמשברים כלכליים מייצרים זעזועים. ובעקבות משברים כלכליים, זה לא מאפיין רק את ישראל, זה מאפיין גם את העולם המפותח בכלל, נוצרים זעזועים ולוקח זמן להתייצב.
היום, בנקודת הזמן בה אנחנו נמצאים, אי השוויון בשכר בישראל הגיע לשיא שלו, של עשור. ואז אנחנו מסתכלים על הצעירים. ומה גילינו? וזה נתון שאני לא יודע להסביר אותו. כשאנחנו מסתכלים על כמה מסך כל השכירים במשק הם צעירים, ב-2012, עמדנו על 30.5%, ב-2021, שאלה הנתונים העדכניים ביותר שקיימים, אנחנו עומדים על 26.3%. זאת אומרת, מדובר בבין 50 ל-100 אלף צעירים, שלא נמצאים בנתונים האלה. אמרתי, אני לא יודע להסביר את זה. אבל מה הן ההשערות שיכולות להיות? אפשרות אחת, זה שחלקם פשוט יצאו משוק העבודה. אפשרות שנייה, שהם כבר לא שכירים, והם הפכו להיות פרי לנסרים בתחפושות שונות. אבל משהו קורה, והצעירים, אנחנו יודעים שישראל היא מדינה עם דמוגרפיה מאוד צעירה, זאת אומרת, זה לא שבגלל שהאוכלוסייה מתבגרת אז אין יותר צעירים בשוק העבודה. לא. דבר נוסף, הסתכלנו מי הם הענפים - - -
היו"ר נעמה לזימי
¶
עמית, אתה בעצם אומר שהמדדים לא משקפים עדיין את שוק העבודה המשתנה, שאנחנו בעצם עדיין לא יודעים לאמוד את התמורות והשינויים בשוק העבודה והמעבר ממקצועות. זה אולי גם מסביר את זה שהחסרים יותר מידי אנשים בכל המקצועות החיוניים? שבעצם נתוני האבטלה הם נמוכים אבל אין לנו עובדים.
עמית בן צור
¶
צריך לזכור שנתוני האבטלה, ונמצאים פה אנשי הממשלה שידעו להגיד את זה, זה תמיד שאלה של מה אנחנו מודדים. את מי אנחנו מודדים? האם אנחנו מודדים את מי שלא עובד? או שאנחנו מודדים את מי שלא עובד ותובע דמי אבטלה? או שאולי אנחנו מודדים את מי שכבר לא זכאי וכבר לא נכלל? אז תמיד צריך לעשות סדר בנתונים האלה, זה לא פשוט. אבל כן, אנחנו רואים, היינו מצפים שבענפים בהם חסרות ידיים עובדות, זו המילה הלא נעימה הזאת, חסרים עובדים, היינו מצפים שמה המעסיקים יעשו? יעלו את השכר.
ככה עובד שוק, נכון? אבל מה קורה? שדווקא בענפים עם השכר היחסית נמוך, חסרים הכי הרבה עובדים. עכשיו, זה יוכל להצביע על כמה דברים: 1.שהמעסיקים לא יכולים לשלם יותר, זאת אומרת, בכל מהמקומות מדובר בענפים שהרווח של המעסיק הוא כל כך קטן, שאם הוא ישלם עוד קצת, הוא לא יוכל להתקיים. מה זה אומר לגבי מקומות העבודה האלה? שאלה טובה.
היו"ר נעמה לזימי
¶
צריך רק להגיד, זה 4,000 נהגי תחבורה ציבורית, אלפי שוטרים, 10 אלפים עובדי הוראה ומורים, אלפי מטפלות. זה ממש מה שמקיים את המשק.
עמית בן צור
¶
ואנחנו זוכרים שבימי הקורונה שמחאנו כפיים לכל מיני עובדים שגילינו שפתאום הם העובדים החיוניים, ומסתבר שפתאום חלק עצום מהם, זה העובדים עם השכר הנמוך ביותר. אז אם המעסיק לא יכול לשלם יותר אז אוקיי, האם כל המעסיקים לא יכולים לשלם יותר? או שאנחנו רואים, כמו שקורה בעולם, ועל ישראל אין לנו נתונים לצערי, שהרווחים של חלק גדול מהעסקים בשנתיים האחרונות, הגיעו לשיא של 30 שנה. אפשרות שנייה, זה שהענפים האלה עברו לצורת פעילות אחרת, למדו שלא צריך כל כך הרבה עובדים. והם ממשיכים לעבוד, אבל הם צריכים פחות עובדים. השאלה היא, האם אנחנו מייצרים מקומות עבודה נוספים? לאן העובדים האלה? האם מספר הצעירים שיוצא משוק העבודה אולי מייצג את זה שאין עבודות?
אבל אנחנו יודעים תמיד שכשיש זעזוע טכנולוגי, אני קורא לזה זעזוע טכנולוגי כי למדו שאולי אפשר להסתדר עם פחות עובדים בחלק מהענפים, נוצרים כל הזמן מקומות עבודה אחרים. נעבור לשקופית הבאה בבקשה. אז הסתכלנו על שמונת הענפים שבהם יש הכי הרבה צעירים ובדקנו מה קרה בהם. אתם רואים פה בכחול את מה שקרה לתעסוקה, זאת אומרת, בכמה ירד מספר העובדים, ובירוק את השכר. אנחנו רואים שהענפים שמאופיינים במספר גדול של צעירים, שיעור התעסוקה בהם, הכללי, ירד. חלקם בצורה משמעותית, אנחנו רואים 16% ו-15%. ואנחנו רואים שברובם, השכר נשחק. זאת אומרת, מה שאמרתי, גם מספר העובדים ירד וגם השכר נשחק, שזה לא תמיד מסתדר אחד עם השני. כי אם חסרים עובדים אז תעלו את השכר, וזה לא קורה. אבל כשאנחנו מתמקדים בצעירים מה אנחנו מגלים?
הענף עם השינוי הכי משמעותי זה ענף שירותי המזון והמשקאות. אנחנו זוכרים, הקורונה בעצם פגעה קודם כל בענפים שלא אפשר היה לקבל קהל או לשרת, הם נפגעו הכי הרבה. כיום, עובדים בענף הזה מעל 30 אלף פחות צעירים. זאת אומרת, אם אני מסתכל על 2019 לעומת 2021, יש פחות 30 אלף צעירים בתוך הענף הזה. היחס של הצעירים בתוך הענף לא השתנה. זאת אומרת, כל התעסוקה ירדה. אנחנו לא יודעים להגיד את זה עדיין, אבל מאוד יכול להיות שאנחנו עדים לשינוי מבני של שוק העבודה. ענפים שלא יחזרו אליהם עוד עובדים, אלא זאת התעסוקה שתהיה בהם. וזה אומר שאנחנו צריכים לתת פתרון לחלק גדול מהצעירים שכבר לא ימצאו את עצמם בענפים שהיינו רגילים שבהם הם מועסקים. נעבור לשקופית הבאה. שאלנו בסקר שכלל מעל 3,000 נשאלים, סקר עומק, ׳האם אתה מעוניין להחליף את העבודה שלך בעבודה אחרת?׳
וכשאנחנו מסתכלים על ההתפלגות של הגילאים, בצהוב, התשובות שניתנו ב-2016. באדום, התשובות שניתנו ב-2022. אנחנו רואים שבמיוחד אצל הצעירים, יש רצון גבוה להחליף עבודה. למה הם רוצים להחליף עבודה? מה יכולות להיות הסיבות? תנאי העבודה שלהם, השכר שלהם, השחיקה שלהם בעבודה, היחס שהם מקבלים. ואז שאלנו עוד שאלה: ׳כמה אתם עובדים על חשבון הזמן הפנוי שלכם?׳ כמה אנשים דיווחו שהם עובדים לפחות פעם בשבוע, מעבר לשעות העבודה שהם מחויבים אליהן, כמובן, בלי לקבל על זה שכר נוסף. אנחנו רואים שיש עלייה בכל קבוצות הגיל בין 2016 ל-2022. אנחנו רואים שה-65+ קפץ בצורה דרמטית, אבל גם הצעירים. ואז מספרים לנו שביטחון תעסוקתי זה משהו של פעם. שזה היה נכון למפעלים הגדולים שרוב העובדים היו בהם. אז שאלנו: ׳באיזו מידה בטחון שלא יפתרו אותך חשוב לך לדעתך?׳.
אנחנו יודעים הרי, שאם אנחנו רוצים גמישות לעבור ממקום עבודה אחד לשני. תראו, בכל הגילאים, 80% מהעובדים בכל הגילאים, בכל הענפים, אומר ׳אני רוצה בטחון תעסוקתי׳. ברובם, גם התשובות האלה עלו. זאת אומרת, שבטחון תעסוקתי שאומר שאי אפשר יהיה לפטר אותי מחר בבוקר ולזרוק אותי ככה סתם או לא סתם, זה משהו שחשוב גם ב-2022 וב-2023 לעובדים בישראל. ואנחנו יודעים שככל ששוק העבודה הופך להיות יותר מפוצל, פחות העסקה ישירה ויותר עובדי קבלן, פרי לנסרים, זכיינים, יותר עובדי פלטפורמות, הבטחון התעסוקתי, לא רק לא נשכח, אלא הופך להיות עוד יותר חשוב. זאת הצצה לשוק העבודה שרואים הצעירים היום. מי זה צעירים? מאיזה גיל זה מתחיל? עד מתי זה נגמר?
היו"ר נעמה לזימי
¶
למרות שלפי מדדים לא רוצים להעסיק יותר בני 50, זו גם בעיה. תודה רבה עמית. אני רק רוצה להגיד שיש באמת גם מגמה גלובלית של Act My Way, שאנחנו רואים את זה ממש ב- Hashtag בכל הגל הזה אחרי הקורונה. בסוף אנחנו חלק מחברה גלובלית והתהליכים האלה הם תהליכים מאוד מסוכנים, שאנחנו רואים אותם מחלחלים לישראל, אבל בסוף צעירים אומרים: ׳הסדר הישן לא מיטיב איתנו, אנחנו רוצים עתיד׳. אביעד הומינור רוזנבלום, קרן ברל כצנלסון, שלום.
אביעד הומינור רוזנבלום
¶
שלום. אני גם רוצה להגיד מילא בהתחלה לרגל ה-01 במאי. אף אחד כאן לא היה חי אז, אבל ה-01 במאי התחיל בצפון אמריקה, בקנדה ובארצות הברית. עובדים שבתו ועשו הפגנות כי הם רצו לקצר את יום העבודה לשמונה שעות עבודה ביום. אז אמנם מאז שעברו כל השנים האלה שעות העבודה שלנו ירדו. אבל לשמונה שעות עבודה ביום עדיין לא הגענו כאן בישראל. אז צריך להגיד שזה הישג שעדיין אין אותו לעובדים כאן וצריך לעבודה עליו. לאחרונה באמת ההסתדרות ומשרד האוצר הגיעו להסכם שלעובדי מדינה זה עומד לקרות בתקופה היחסית קרובה, יהיו להם שמונה שעות עבודה ביום.
ואני מאוד מקווה שזה יקרה גם לכלל העובדים במשק. זה מגיע לנו. זה מזמן כבר ככה ברוב המדינות באירופה וב- OECD, והגיע הזמן שזה יקרה פה. גם יום העצמאות היה לפני שבוע, ואני לא יודע אם כולם זוכרים, אבל הדגל המקורי שהרצל הציע עבור מדינת ישראל היה דגל של שבעה כוכבים, לשבע שעות עבודה ביום, אז מזה אנחנו ממש רחוקים, אבל נקווה שגם לזה - - -
היו"ר נעמה לזימי
¶
אני תמיד אומרת שהחזון הציוני אומר שצריכים לעבוד פחות ויותר שפוי, אז זו אחלה אנקדוטה.
אביעד הומינור רוזנבלום
¶
לגמרי. ואני מקווה שנגיע גם לשם. רציתי להגיד שבאמת עמית תיאר פה את השחיקה של השכר הריאלי. אנחנו זכינו לתקופה יחסית ארוכה שבה האינפלציה הייתה יחסית נמוכה, והשכר הריאלי בישראל, אגב, בניגוד למדינות אחרות ובעיקר לארצות הברית, דווקא עלה בעשור שניים האחרונים, שזה דבר דווקא חיובי. זה קרה בגלל שהיו יותר התאגדויות במשק, ששכר המינימום עלה בצורה יחסית משמעותית, אז זו הייתה תופעה חיובית. אבל באמת בתקופה האחרונה, מאז הקורונה וקצת לפניה, השכר הריאלי התחיל הישחק וזו תופעה מאוד חמורה ומאוד בעייתית. כולנו מרגישים את זה אני חושב, בכיס. מעליית המחירים בסופר, מהמשכנתאות שהתייקרו, משכר הדירה שעלתה.
אז זה באמת עול. אני חושב שמה שקרה בשנה האחרונה, זה שלא רק המעמדות הנמוכים, העניים, מרגישים את זה בכיס שלהם. היום גם מעמד הביניים מרגיש בצורה מאוד משמעותית את העלייה במחירים ואת האינפלציה הדוהרת. ובאמת צריך לתת לזה מענה שעד היום לא ניתן כמו שצריך. אתמול הממשלה פרסמה תוכנית ממשלתית לגיל הרך, יש בה כל מיני בעיות. היא לא נוגעת בכולם. היא לא נוגעת לשכר של המטפלות כמו שצריך, אבל היא כן איתות חברתי ראשון לעיסוק בשירותים החברתיים. כל מי שיש לו כאן ילדים בגנים, בבתי הספר או כל מי שצריך רופא, מכיר את המשמעות של הקריסה של השירותים החברתיים על הכיס שלנו. השירותים הרבה פעמים לא מספיק טובים, יש עומס, קובעים לנו תור לעוד שנה. לכן אנחנו חייבים ללכת לשוק הפרטי. לכן טיפול בקריסה שלהם יעזור לכולנו.
אני רוצה להגיד שני משפטים אחרונים. אחד הכלים הכי חשובים של הממשלה בטיפול בהעלאת השכר והפריון במשק זה הכשרות מקצועיות. אחרי שבתקופת הקורונה, לצערי, הממשלה לא השתמשה בכלי הזה כמעט בכלל בגלל ריב סמכויות בין שרים, בשנה שעברה הפעילו אותו והשקיעו בו הרבה מאוד כסף וזה עבד יפה. ומה שקורה עכשיו זה שעוד פעם ריב בין שרים לא מאפשר להמשיך בהפעלת הכלי הזה של הכשרות מקצועיות, זה עוול עצום כלפי הציבור בישראל. הסיפור הזה חייב להיפתר, לא יכול להיות שבגלל ריב סמכויות, הממשלה לא תעזור לאזרחים בישראל להעלות את פריון העבודה שלהם.
ומילה אחרונה שגם קשורה ל-1 במאי. ב-1 במאי אנחנו בעצם מציינים ומדברים הרבה על איגד עובדים, לצערי, כל הממשלות בישראל בעשורים האחרונים, לא רואים באיגוד עובדים כלי להעלאת השכר של העובדים במשק. זאת למרות שה- OECD ממליץ על זה בכמה דו"חות שלו. למרות שבאיחוד האירופי קיבלו לאחרונה החלטה שקוראת למדינות שם להעלאות את שכר העובדים שמכוסים אצלם בהסכם קיבוצי. ואני באמת מאחל היום שממשלת ישראל גם תבין את זה ותעודד בדרכים שיש לה, את ההסכמים הקיבוציים והאיגוד במשק כדי להעלאות את השכר של העובדים.
היו"ר נעמה לזימי
¶
תודה אביעד. אני רק רוצה שכן נשלח שאלה מהוועדה על הסיפור של ההכשרות המקצועיות למשרד העבודה, כדי להבין באמת מה התהליך.
היו"ר נעמה לזימי
¶
בהחלט, הם יוכלו להגיב וגם נשלח את זה. אני רוצה להוסיף לדבריו של אביעד, גם הסיפור של ארגון המורים וההתעלמות ממורים, כל עוד יש שביתה שלא משפיעה על התלמידים במשק, כי התלמידים הם תלמידי תיכון שאפשר להשאיר אותם בבית, אז זה לא מעניין אף אחד. זה לא יכול להיות שהסיפור של שביתה יהיה פונקציה של האם זה משבית את המשק או לא, אלא להגיד, יש מחסור של מורים, בשלב הכי חשוב, אז כנקודה. אני רוצה לעבור למשרד האוצר, רום בר אב, תודה שהגעת.
רום בר אב
¶
תודה ליושבת ראש הוועדה. כפי שציינו הדוברים לפני. האינפלציה השנה באמת גבוהה וחריגה, והיא מגיעה. אלינו אחרי הרבה שנים של מגמה, שזו תופעה שכמעט לא הכרנו בישראל. שחיקת השכר הריאלי, שזה בעצם תוצר ישיר של האינפלציה הזאת, היא תופעה עולמית, היא מאפיינת בעצם את כל השווקים בעולם מאז הקורונה. כן חשוב להגיד שבישראל התופעה הזאת חמורה משמעותית פחות ממקומות אחרים. בשנת 2022, האינפלציה הממוצעת בגוש האירו הייתה 8.5%, בארצות הברית 6% ואצלנו הייתה באזור ה-5%. המצב כמובן הוא לא פשוט ולא צריך להקל בו ראש, אבל צריך להבין שהוא פחות גרוע ממקומות אחרים ומצבנו יחסית טוב בהשוואה. בהמשך לזה, בחודשים האחרונים יש ירידה באינפלציה כתוצאה מכך גם - - -
רום בר אב
¶
מחוללי האינפלציה העיקריים, שמשפיעים בצורה יותר משמעותית על מדינות אחרות בעולם, משפיעים פחות בישראל. חוץ מזה, שבחודשים האחרונים יש ירידה באינפלציה וגם במגמת השחיקה. ומרבית הגורמים הכלכליים, גם יצא דו״ח מבנק ישראל לאחרונה, צופים שיהיה המשך של המגמה הזאת, וכולנו מקווים שהאינפלציה צפויה לאט לאט להתיישר. חוץ מזה, כפי שיו״ר הוועדה הזכירה בתחילת הדיון, שכר המינימום עלה לאחרונה בכ-5%.
רום בר אב
¶
אז הוא עלה. באופן שמפצה באופן מסוים על האינפלציה השנתית שהייתה ב-12 החודשים האחרונים, שעמדה גם על 5%. כלומר, בוודאי שזה לא מחזיר את כל כוח הקנייה, אבל כן יש פה איזו שהיא הקלה מסוימת. אז כמו שאמרתי, אומנם 2022 הייתה שנה באמת לא פשוטה, אנחנו רואים את זה אגב על כל הגילאים, ללא רק על עובדים צעירים, אבל כן יש אינדיקציות לזה שההשפעה של עליות הריבית, שכמובן שיש להן השפעות בכל מיני מרחבים, אבל ספציפית לעניין שחיקת השכר והאינפלציה אנחנו רואים השפעות חיוביות. ואנחנו צופים שהמצב הזה ימשיך להתיישר ואנחנו מקווים שהוא יתאזן.
רום בר אב
¶
האמת היא שאני לא מכיר את הסוגייה הזאת. אני אשמח להסתכל לעומק על הניתוח שהוצג פה. כפי שהזכיר עמית, יש הרבה סוגיות של מדידה. איך מודדים פריון ואיך מודדים שכר. ההגדרה המדויקת שם של שכר, כתבתם שם שכר יצרן או משהו כזה, אז אני לא בדיוק מכיר את ההגדרות האלה. אז אני אשמח לבחון את הדיון הזה לעומק ואז אולי נוכל להתייחס.
אורטל מקונן
¶
אז לגבי הכשרות מקצועיות אני אגיד שעדיין מתקיים דיון בין מרד העבודה למשרד הכלכלה בנוגע לאופן המשך העבודה של האגף, טרם התקבלה החלטה בנושא. אני אגיד כמה דברים. לגבי שכר המינימום, המשרד לא מתנגד לדבר הזה. אבל ככלל, המשרד מקדם מהלכים ביחד עם שותפים, בין אם זה עובדים ובין אם מעסיקים, ואנחנו מקבלים את ההחלטה הזאת יחד איתם, וזה ייעשה בהסכמה ליחסי העבודה. המשרד מתעסק הרבה בקידום תעסוקת צעירים. בין אם במע״ת, מנהל תעסוקת אוכלוסיות, שהקימה את היוזמה לתעסוקת צעירים.
היו"ר נעמה לזימי
¶
אוקיי, אז שווה באמת לשאול את זה. כלכלת פרופורמות או חלטורות, זה אחד מהשניים, עם משרד העבודה ולהבין. אני רק אציין, אם כבר, את שם ההרוג אתמול מהאופנוע, בקר כעוד, תושב אום אל פאחם, שעבד כשליח Wolt ונפגע מרכב בדרך נמיר. לצערנו, ההגדרה שלו היא הגדרה שאפילו מונעת ממשפחתו לקבל את הפיצויים, נורא. ואם הוא היה נפצע הוא לא היה מקבל פיצויים. אז אני אשמח מאוד לקבל את האינפורמציה גם על הדבר הזה. ואני חושבת שזה בדיוק הסוגיות שגם צעירים עומדים בפניהן, כי בסוף, זו צורת עבודה שצעירים בוחרים בה פעם אחר פעם בגלל שהיא זמינה יותר, נוחה יותר, כאילו יותר Appealing בשלב המאוד צעיר, ובסוף הם נשארים חשופים ללא כל הגנה. וזו חובה שלנו לבדוק מה קורה איתם. אז סליחה שקטעתי אותך, רק הכנסתי גם את זה.
אורטל מקונן
¶
אז סיימתי להגיד קצת על העבודה של המשרד ושל המנהל. ביחס גם לשקפים שראינו, שמי שנפגעו בשנה האחרונה הם באמת מי שעבדו בענפים בשכר הנמוך, בעיקר צעירים בעבודות מזדמנות, וזה נושא שמוכר לנו.
היו"ר נעמה לזימי
¶
תודה רבה. רק יש לי שאלה אחת אליכם, אנחנו יודעים שבעשור הקרוב, צורת ההעסקה של פרי לנסרים הולכת להיות רווחת ומאוד משמעותית, בעשרות אחוזים יותר לפי כל מיני מחקרים, אני גם הקמתי ביחד עם ההסתדרות את השדולה למען הפרי לנסרים, בגלל שאנחנו מבינים היום שזאת צורת העסקה שהולכת ללוות אותו בגלל כל מיני סיבות. יש לכם כבר מגמות שמתחילות לתכלל את הדבר הזה? לייצר לזה הסדרים סוציאליים?
אורטל מקונן
¶
אז אני אבדוק לגבי זה. קיבלתי עדכון לגבי כלכלת הפלטפורמה, שהיה צוות שפעל במשרד, הנושא מצוי בעבודה ויוצג בקרוב לשר העבודה ואנחנו נשמח להיות בקשר.
היו"ר נעמה לזימי
¶
מעולה ממש. אני אפילו אשמח בהמשך לקיים דיון רק על זה. אני חושבת שזה חשוב, אז אנחנו גם נשלח בקשה. תודה על התשובה המהירה. אני עוברת ליובל ריבלין, יו״ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית, תודה יובל שאתה פה והתלבשת בהתאם.
יובל ריבלין
¶
בוודאי, יום חג כמו שאמרת. קודם כל, תודה רבה על ההזמנה. אני באמת אדבר קצת על הפגיעה בסטודנטים ואיך הסיפור הזה של שכר מינימום ובכלל העלייה באינפלציה וביוקר המחייה, פוגעת בנו. קודם כל אני אגיד שלכאורה, המדינה רוצה שיהיו כמה שיותר סטודנטים וסטודנטיות שיכנסו למערכת ההשכלה הגבוה, ייצאו עם תואר ואחרי זה ישתלבו בשוק התעסוקה, ישלמו מיסים, יקימו עסקים, עוד עובדים וכו'. בפועל, כל מה שאנחנו נתקלים בו שנה אחר שנה, זה רק עוד ועוד קשיים כלכליים שרק גורמים לנו למרוח את התואר יותר, לא להצליח לסיים אותו, יש סטודנטים שנושרים מהתואר בגלל סיבות כלכליות.
היו"ר נעמה לזימי
¶
ואנחנו יודעים על פי אחוזים ועל פי מחקרים של התאחדות הסטודנטים, שהרוב זה בעצם בגלל הגורם הכלכלי.
יובל ריבלין
¶
כן. אם אני לא טועה זו סיבה מספר אחת לנשירה. עכשיו, מה בעצם קורה? כל העלויות שלנו, כל הדברים שאנחנו צורכים, כמו דיור, אוכל, שכר הלימוד שעולה כל שנה באחוזים מאוד גבוהים, השנה הוא עלה באחוז הכי גבוה מזה 20 שנה.
יובל ריבלין
¶
השכר הוא בערך 10 אלפים ו- 500 שקלים, שנתי. באוניברסיטה או במכללה ציבורית. זה בלי עלויות נלוות. היום אנחנו מדברים על זה שהיום ההוצאה הממוצעת לסטודנטים בחודש יא בערך 6,000 שקלים. ההכנסה הממוצעת של סטודנט בחודש היא 5,000 שקלים. אנחנו כל הזמן במצב שאנחנו מוציאים יותר ממה שאנחנו מצליחים להכניס.
היו"ר נעמה לזימי
¶
אתה אומר בעצם שההוצאה הממוצעת היא יותר משכר המינימום עצמו. מעבר להכנסה הממוצעת. זאת אומרת, שכר המינימום היום לא יכול לספק הוצאה חודשית ממוצעת של סטודנט שבסופו של דבר אמור לחזור למשק ולהיות חלק פעיל מהכלכלה הישראלית.
יובל ריבלין
¶
לגמרי. וכמו שעמית הראה מקודם, השכר של הסטודנטים או של הצעירים, הוא לא עולה, גם ביחס לזה שצריך הרבה עובדים צעירים בכל מיני ענפים. והרבה מזה זה כי סטודנטים וסטודנטיות באמת משתכרים בשכר מינימום. עכשיו, זה קורה גם במדינה. סטודנטים עובדי מדינה מקבלים שכר מינימום, שלא נדבר על תנאים אחרים, כמו ותק שלא נצבר וכל מיני דברים מזעזעים אחרים. השכר שלנו פשוט לא עולה, הוא לא עולה. מצד שני, הדיור עולה, שכר הלימוד עולה, האוכל שלנו בסופר עולה.
היו"ר נעמה לזימי
¶
ועוד משהו, יש פחות ופחות מלגות. נכון שאנחנו לא אמורים להסתמך על מלגות, זה המדינה שאמורה לאפשר לנו לדעתי גם לימודים אקדמיים, בחינם, אבל אנחנו לא שם. אבל היום, סטודנטים גם נשענים על הדבר הזה, על פילנתרופיה שאיך שהוא מסייעת ממוקד חיצוני, גם זה ממש ירד בשנים האחרונות.
יובל ריבלין
¶
כן, אנחנו עכשיו בהתאחדות הארצית אומרים חד וחלק, אנחנו דורשים שעכשיו בתקציב המדינה, תהיה התייחסות לדבר הזה, גם לקרן הסיוע וגם לדברים אחרים. היום, בתקציב כמו שהוא נראה עכשיו ועבר בקריאה ראשונה, סטודנטים, בגדול, לא מקבלים שום דבר. אוקיי? ומה שזה גורם, זה שרוב הסטודנטים נעזרים בהורים שלהם כדי להצליח לסיים את הלימודים. יש 22% מהסטודנטים שלוקחים הלוואה בזמן הלימודים כדי להצליח לסיים את הלימודים שלהם. ושני שליש מכלל הסטודנטים לא מצליחים לחסוך כסף בכלל. זאת אומרת שאנחנו מסיימים את הלימודים שלנו עם מינוס. הרבה מאיתנו לא מצליחים אחרי זה להשתלב בשוק התעסוקה, לוקח חצי שנה לסטודנט שמסיים ואר להשתלב בשוק התעסוקה. אוקיי?
היו"ר נעמה לזימי
¶
אני רוצה רגע להעלות נקודה מעמדית למה שאתה אומר. יש הרבה סטודנטים שבתואר הראשון שלהם יכולים לעשות כל מיני פרקטיקום וכל מיני דברים מסייעים שנותנים להם כלים אחר כך, לא כלים, שורות בקורות החיים שמסייעות להם. אבל זה גורע מהם את האפשרות לעבוד. ככה שמי שיכול לעשות את זה, זו סוגיה שהיא פריבילגיה. ומי שלא יכול לעשות את זה וחייב לג׳נגל בכמה עבודות, יוצא אל שוק העבודה עם חסר. אני לא אומרת שזה תקין בכלל שלא מקבלים אנשים מעצם התואר שלהם, או בכלל.
אבל יש משרות ויש היצע, ובסופו של דבר יש מי שמגיעים עם עוד שורות בקורות החיים, כשזו תולדה של פריבילגיה שמאפשרת להם תוך כדי הלימודים להדביק עוד יותר פערים שמשאירים הרבה אוכלוסיות מאחור גם במובן הזה. ואני אוסיף על זה, שהיום את הרבה מהתארים אנחנו נדרשים להרחיב לתארים שניים. מדינת ישראל היא אחת המדינות המשכילות בעולם המערבי. בהמון תארים ראשונים הסיפור של תואר שני הוא פונקציה מחייבת, ולא פעם מחייבת דה פקטו.
סטודנט לפסיכולוגיה שרוצה להמשיך לתואר שני, סביר להניח שיהיה לו קשה מאוד להגיע לממוצעים המאוד מטורפים כשהוא מג׳נגל בין עוד עבודות, ואם הוא עשה את הנס הזה, אז הוא כנראה לא יוכל, בגלל שזה לא יאפשר לו קיום במקביל. יש כל כך הרבה חסמים, שהם חסמים כלכליים, שאנחנו בעצם במדינה, מונעים מאנשים לממש את הפוטנציאל שלהם. אבל אני לא רוצה לדבר רק על הפרט שמפוספס פה, אלא על המשק, שמפסיד כל הזמן, פעם אחר פעם, בגלל סוגיות כלכליות שהן צריכות להיות פתורות לחלוטין.
יובל ריבלין
¶
לגמרי, זה לגמרי קורה. מעל 60% מהסטודנטים לא עובדים בכלל בעבודה שקשורה למה שהם לומדים. הם לא צוברים שום ניסיון תוך כדי שעוזר להם אחר כך בשוק התעסוקה, שהופך אותם ליותר טובים במה שהם עושים, אלא פשוט אנחנו מוצאים משרות כי אנחנו צריכים כסף. פשוט צריכים כסף. ומעבר לזה, ככל שהדבר הזה גדל, היום אנחנו מגיעים לזה שלוקח בממוצע לסטודנט לעשות תואר ראשון בכמעט ארבע שנים ולא בשלוש שנים כמו שהיה פעם.
יובל ריבלין
¶
כן, אנחנו חייבים לפרוס את התואר. אני יכול להעיד על עצמי. אני הייתי חייב לעבוד מהרגע הראשון שלי באוניברסיטה, אני עדיין עובד כמובן, אחרת לא הייתי יכול להחזיק את עצמי. וכבר בסמסטר הראשון הבנתי שאין לי סיכוי לסיים את התואר בשלוש שנים, אין כזה דבר. אי אפשר פשוט. אי אפשר לעבוד בלפחות 50% משרה כדי קצת להחזיק את הראש מעל המים, ובמקביל גם לסיים תואר בשלוש שנים.
היו"ר נעמה לזימי
¶
ואם רוצים להתנדב אז בטוח יוצאים עם הלוואות. אני יצאתי עם הלוואות גם בתואר הראשון וגם בתואר השני, זו המציאות.
יובל ריבלין
¶
כן, לגמרי. ומשהו חשוב באמת בסיפור הזה, זה שבסוף מדובר בחסם כניסה ענקי לאוניברסיטה לאוכלוסיות מוחלשות, לאנשים ממעמד סוציו אקונומי נמוך, שפשוט רק מסתכלים על הדברים הזה ורואים שזה לא בשבילם. זה בלתי אפשרי, פשוט בלתי אפשרי.
היו"ר נעמה לזימי
¶
ביום הסטודנט שיהיה פה בכנסת אנחנו נקיים דיון על דור ראשון להשכלה גבוהה. ובכלל על החסמים המעמדיים שיש לאוכלוסיות כדי להגיע לאקדמיה. זו סוגיה שהולכת לקבל זרקור מרכזי ואני כמובן אשמח שתבוא ונזמין גם שותפים נוספים.
יובל ריבלין
¶
מעולה, אני אשמח להגיע. אני רק אסיים בזה שבאמת השכר מינימום חייב לעלות. גם בשבילנו, הסטודנטים והסטודנטיות, כי זה באמת נהיה כבר בלתי אפשרי. ועוד פעם, אנחנו אוכלוסייה שמקבלת שכר מינימום גם כעובדי מדינה וגם בשוק החופשי, כי נוח לתת לנו שכר מינימום, כי יודעים שאנחנו חייבים לעבוד וחייבים עבודה וזה לא משנה במה ובגלל זה גם לדעתי איפה שיש מחסור לא מעלים את שכר המינימום, או את השכר בכלל, כי אומרים שאנשים בסוף חייבים לעשות את זה. ואנחנו באמת חייבים. אז לפחות שהמדינה תעזור לנו לחיות כמו שצריך.
היו"ר נעמה לזימי
¶
תודה רבה יובל. אני עוברת לשמעון וייס, רשות הצעירים, משרד הנגב והגליל, שלום שמעון, תודה שהגעת.
שמעון וייס
¶
שלום. אני באתי יותר ללמוד ולשמוע מאשר להציג, אבל אני יכול רק להתחבר למה שדיברו כאן. בקשר לנתונים, ביקשתי לפני זה מאשת המחקר אצלנו נתונים על הצעירים. כרגע הנתונים שיש אצלנו זה רק עד 2022, לא ראינו שחיקה של שכר אצל צעירים. מה שכן, אין עדיין את הנתונים של הלמ״ס של השנתיים האחרונות, ועל פניו, כנראה שיש שחיקה אצל כולם ושתהיה שחיקה גם אצל צעירים. אני רגע רוצה להתייחס לנושא של מלגות לצעירים. עשינו את זה בתקופת הקורנה, והאוצר שם כ-50 מיליון שקלים, והפעלו איזה כוח משימה שנקרא כוח משימה לאומי, של מלגות לסטודנטים שמתנדבים לצרכים לאומיים. זה עבד מצוין והלוואי שזה ימשיך. אני מפעיל אותו, אבל כרגע זה בערך 1,500 סטודנטים, בעיקר מהחברה הערבית, אבל יש תשתית קיימת, וכידוע, בממשלה קשה מאוד - - -
שמעון וייס
¶
תשתית שכל משרד שרואה צורך לאומי, שיש לו תקציב ורוצה להפעיל תוכנית לסטודנטים שיתנדבו ויקבלו על זה מלגת לימודים, יש תוכנית קיימת ואנחנו פונים לכל המשרדים, לכל מי שרוצה, יוכל להפעיל דרכנו.
היו"ר נעמה לזימי
¶
מאוד מעניין, אני אשמח להכיר את זה יותר. אני גם חושבת שהפונקציה שלך היא חשובה גם בדיון ההמשך שיהיה לנו על ההשכלה הגבוהה. שתהיה פה ונוכל לחשוב מה נוכל לעשות עבור סטודנטים, גם שמגיעים מרקעים שונים ושהאקדמיה היא חסם עבורם, זה לא רק הדבר הנכון לעשות, זה הדבר הנכון באמת כמדינה. לגבי מלגות הסיוע של משרד החינוך, זה נכון שאתם משרדים שונים, אבל אולי נכון שכרשות הצעירים תבדקו מה קורה עם זה, ולראות איך אפשר בכל זאת להציל את זה כי זה בכל זאת משליך. אז תודה שאתה פה ואנחנו עוד נקרא לך בהמשך.
אני עוברת לאדם בלומנברג, סמנכ״ל אגף כלכלה ומדיניות ומנכ"ל האגף לאיגוד מקצועי, תודה שהגעת.
אדם בלומנברג
¶
קודם כל חג שמח, תודה רבה שהזמנתם אותנו. אני כן אדבר בהקשר הזה על כמה כלים פרקטיים אולי שהמדינה יכולה לייצר על מנת למנוע שחיקה ועל מנת לסדק יותר את שוק העבודה. על כלכלת פלטפורמות דיברתם ואני לא ארחיב, אולי הסתדרות הנוער העובד והלומד כן ירחיבו, בעניין תשואות ההעסקה. לגבי העסקה שעתית, זה משהו שלא נמצא מספיק על גבי שולחן הממשלה. כן העלנו את זה בכנסת הקודמת אבל לצערי זה לא התקדם. מדובר בהעסקה שרובה מוכוונת לאוכלוסייה מוחלשת, וגם רובה לאוכלוסייה של צעירים בעבודות מזדמנות.
ולצערי זו שיטת העסקה פוגענית שחצתה מזמן את הגבולות המוסכמים והנורמטיביים של אותה העסקה זמנית, והפכה לשיטת העסקה מקובלת, על מנת לקרוא ולשלוח הביתה עובדים הביתה מתי שבא להם, לשלם להם פחות דרך דמי חופשה, דמי מחלה, דמי חגים ודברים אחרים שבהם יש להם תנאים נחותים ביחס לעובד במשכורת חודשית. ואפילו מעסיקים - - -
היו"ר נעמה לזימי
¶
אני רק רוצה להוסיף משהו. זה גם הופך אותנו לחברה שמסתכלת כל כך נורא על דברים. פעלתי להעסקה ישירה של המנקות בחיפה, אז אחד מראשי האגפים, הייתה שם את היועצת למעמד האישה שניסתה לעשות את זה במשך שנים. אז היא סיפרה לי שכמה שהוא נחמד, כשהיא דיברה אתו על זה אז הוא אמר לה: ׳מה ואם תהיה לה מחלה אז פתאום היא לא תבוא?׳ כאילו, גם האנושיות נפגעת, ופתאום גם חוזה ההעסקה של מנקות הפך להיות על מטר מרובע.
לא עם שמות ופנים וכמה צריך, אלא על כמה היא מנקה לי בשעה. ביטול האנושיות של האדם זה משהו שאנחנו נרמלנו אותו תחת העסקה פוגענית שחלחלה כל כך הרבה שנים. ובסוף, אנחנו כחברה, אנשים פחות טובים כשאנחנו מעסיקים בניצול. אנחנו לא שמים לב בכלל למי שנמצא סביבנו. אנחנו מנרמלים את היעדר האנושיות שלנו וזו פגיעה מוסרית שלנו. רק רציתי להכניס את זה לדבריך.
אדם בלומנברג
¶
באמת גם התפיסה של המעסיק לגבי מתי הוא יכול לקרוא או לשלוח את העובד הביתה, מתי הוא כן חייב או לא חייב לשלם לו חופשה, ודברים בסיסיים אחרים, אלה דברים שנפגמים בשיטת ההעסקה השעתית, שצרי להגביל אותה ולתחום אותה לאירועים מאוד מאוד מוגבלים, של העסקה עונתית, העסקה קצובה, ולא לאותן אוכלוסיות רבות שמועסקות לפעמים גם במשרה מלאה ולפעמים לאורך שנים רבות, באותה העסקה שעתית.
לימודים טכנולוגיים, דיברתם על אקדמיזציה, אבל אנחנו חייבים להחזיר את הלימודים הטכנולוגיים לשולחן. הממשלות האחרות קידשו את חמש יחידות לימוד במתמטיקה, את הלימודים במדעי המחשב ואת היציאה להייטק, ואנחנו מייצרים לעצמנו איזו שהיא מחלה הולנדית, שכל אם עברייה בישראל רוצה שהבן שלה יהיה רופא, עורך דין או מתכנת.
היו"ר נעמה לזימי
¶
אבל אדם, בוא לא נדבר על ההסללה של שנות ה-50. אפשר לדבר על מקצועות טיפה יותר עדכניים לבתי ספר טכנולוגיים.
אדם בלומנברג
¶
אז אני מקדם את זה מהעולם של ה-01 במאי של שנות ה-70 להיום. יש היום הרבה מקצועות במעגלים השניים והשלישיים של ההייטק, של עולם הייצור, בעולמות מאוד מורכבים עם שכר מאוד גבוה.
היו"ר נעמה לזימי
¶
ומודלים של מערכת חינוך עדיין עם בגרות מלאה. זה כבר לא שאין לך יותר עתיד ולא תוכל לרכוש מקצוע אחר. זה לרכוש מקצוע ולא פוגעים בשוויון ההזדמנויות שלך.
אדם בלומנברג
¶
והיום בי״ג י״ד, אתה יכול להקנות לעצמך תעודת הנדסאי ולהרוויח ברוב המקרים כמו מהנדס בגלל המצוקה הגדולה של מהנדסים, ואנחנו קולטים לצערי, בהרבה מאוד חברות ממשלתיות, שלא מצליחים להביא מהנדסים אז מביאים הנדסאים. יש מחסור רב והמדינה בהחלטה מודעת, א׳- מתגה את זה. ואת דיברת על החשיבות של ההסללה, אני לא חושב שכל ילד צריך ללכת וללמוד לימודים אקדמאיים ולא כל אחד צריך לבחור בלימודים ריאליים.
היו"ר נעמה לזימי
¶
אני מסכימה איתך, רק אני יודעת שאתה אומר את זה מכוונה שניתן עוד אופציות, וזה לגמרי נכון, מבלי לפגוע בשוויון ההזדמנויות.
אדם בלומנברג
¶
חד משמעית. אנחנו מסכימים לגמרי. ואם אנחנו מסתכלים על החוסרים, אז יש לנו המון חוסרים בשכר מאוד גבוה בתעשייה, וגם בתעשייה המתקדמת, של עובדים שההכשרה המקצועית שנדרשת להם היא הכשרה מקצועית, לפעמים של חצי שנה עד שנה, ומתוך הרצון הזה לרוץ לאוניברסיטה, שדרך אגב, בצד השני של מי שלומד בסוף השכלה שהיא לא ישימה, שלא מקדמת אותו בשכר, מפסיד 3 שנים בכוח העבודה, בהן הוא יכול היה להתמחות באזורים המקצועיים וגם לשפר את עצמו מבחינת השכר והמעמד ולהגיע לרמות יותר גבוהות, ולדעתי זה מצער.
אני חוזר לסוגייה של משרד העבודה, בעשורים האחרונים לצערי אין משרד העבודה למעט בחודשים האחרונים, זה נעשה כמטבע עובר לסוחר בכל הסכם קואליציוני. עבר למשרד הרווחה, למשרד התעשייה, למשרד הכלכלה והיום לשמחתנו, זה משרד עצמאי, אבל עדיין בריב בין משרד הכלכלה למשרד העבודה, איפה הליבה, האגף להכשרות מקצועיות, נמצא. לא מכוח הרציונל המקצועי אלא מכוח להתיישב על התקציב גרידא. ולכן אני באמת מקווה לייצר יציבות במשרד העבודה, שהאגף להכשרות מקצועיות יהיה בפנים.
אדם בלומנברג
¶
במשך שנים אגף התקציבים החביא תקציבים בהכשרות המקצועיות מתוך הבנה שאין יכולת לנצל אותן והשתמש בזה כיתרות לסוף השנה. ואני חושב שזה ערך מאוד מאוד גדול. ובאמת, דיברו פה לפני זה על הכשרות מקצועיות כיכולת לקדם את הפריון ו- Lifelong learning ואני חושב שצריך להשקיע בזה. האגף להכשרות ממקצועיות צריך להיות במשרד העבודה, ולהתחיל תהליך שאותו התחלנו בשלוש השנים האחרונות, של מהלך משולש של העובדים, המעסיקים והממשלה, שנמצאים ביחד בשולחן שנקרא מנהלת המעסיקים, שמקדמת תהליכים אסטרטגיים. ולכן היציבות של משרד העבודה יש חשיבות מאוד גדולה בקידום התהליך. תודה רבה.
היו"ר נעמה לזימי
¶
תודה רבה אדם. אני כן אגיד, אתה אמרת הכול נכן ואני מסכימה, וכן צריך לייצר למקצועות הללו ודאות מבחינת תנאים סוציאליים והסכמים ענפיים, שלא יעמידו אותם בסימן שאלה, אלא שבן אדם יודע מה אופק השכר שלו, זה דבר שנכון להשאיר אותו לא רק לכוחות השוק אלא גם למדינה שמתכללת את הצרכים שלה.
אדם בלומנברג
¶
אז פה אני קורא לשר העבודה שעל שולחנו מונחים שמונה הסכמים ענפיים וכלליים שממתינים למעלה משנה לחתימה. בין השאר על עובדות הניקיון, שממתינות לתוספת של 22% מעל שכר המינימום. בין השאר לעובדות הסיעוד, לתוספת של 6% מעל שכר המינימום. בין השאר לעובדי הבניין שעדיין ממתינים. בין השאר לדמי הבראה, שלצערי עדיין לא הורחב. אם אנחנו מדברים על שחיקת השכר אז צווי הרחבה זה כלי משמעותי לטיפול בנושא.
היו"ר נעמה לזימי
¶
צווי הרחבה, ובביטול הנומרטור למשרד העבודה, ננוחם. בסדר, אנחנו נעבור למשרד הרווחה.
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל)
¶
ברשותך, כבוד יושבת הראש. אני בדיוק הגעתי מדיון בוועדת חינוך, והנושא שהיה שם הוא על הרפורמה של גמישות ניהולית. ותכלית הגמישות הניהולית הוא להביא למערכת חינוך גם מובילה וגם יעילה. ולתת מענה לצרכים של כולם. לכן אני מתחבר לדברים שלו לגבי החינוך הטכנולוגי. זה אחד הכשלים לדעתי במערכת החינוך הישראלית שקיימת היום, שלא פיתחו מענה בחינוך הטכנולוגי. כי באיזה שהוא שלב תייגו את החינוך המקצועי כמילת גנאי לאזורים מסוימים.
היו"ר נעמה לזימי
¶
אבא שלי ניהל בית ספר טכנולוגי – עמ״ל, בעפולה. הוא פשוט מוקם באזורים שזה ככה. אבל מה לעשות, זה לא סתם יוקם בהוד השרון וברעננה, זאת האמת.
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל)
¶
בדיוק. אבל אני רוצה להגיד לך שבמציאות שקיימת היום, החינוך הטכנולוגי זה אחד הדברים שניסו כל מיני רפורמות במערכת החינוך, ואני בא מתחום החינוך, ניסו כל מיני רפורמות גם על הנושא הזה, העליתי אותו כמה פעמים, גם לגבי החברה הערבית, שחינוך טכנולוגי מתקדם יכול להיות מענה. ואם מדברים על שוויון הזדמנויות, זה גם שוויון הזדמנויות. שאתה נותן לכל התלמידים את הזכות גם להיות במערכת החינוך, גם להגיע ליעדים ולשוק העבודה, וגם להצליח בצורה משמעותית.
ואני רוצה להביא דוגמה. מערכת החינוך בפינלנד נחשבת לאחת ממערכות החינוך הכי מתקדמות שיכולות להיות, ושם החינוך הטכנולוגי מקצועי ומתקדם והוא עמוד התווך של המערכת הזו, ולכן היא גם מצליחה. ולצערי היום, במציאות הקיימת - - -
היו"ר נעמה לזימי
¶
יוסף, אני אוסיף לך. אתה צודקת ב-1,000%. שם זה גם תחת מערך הכשרות מפותח של המדינה. החינוך הטכנולוגי מותאם לצורכי המדינה. העבודה באמת מובטחת, השכר שם מקובע בהסכמים ענפיים, אין צורך, ולא תשמעו שם, על שביתות. 80% מהעובדים שם מאוגדים. אין שם בכלל צורך בכל מה שאנחנו חווים בישראל, שבה מעט מאוגדים. שם הכול מעוגן תחת הסתכלות של הסכמי רוחב, צווי הרחבה, וזה נעשה יחד עם המדינה. הלוואי עלינו את כל הרצף הזה. אני ממש מסכימה.
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל)
¶
זאת בדיוק הנקודה. לכן אני חושב שאם אנחנו, גם לגבי הסכמי העבודה וגם לגבי הדיון, בלי לקדם את החינוך הטכנולוגי תהיה לנו בעיה בהמשך, אנחנו נישאר באותו מעגל. תודה רבה.
עומר פייטלסון
¶
תודה על ההזמנה, גם אני, כמו שמעון, באתי גם לשמוע ולא רק להשמיע. לגבי השאלות ממשרד העבודה, היום משרד העבודה הוא נפרד ממשרד הרווחה אז אני לא אענה בשמם. לומר על פשוט סוג השירותים שניתן ממשרד הרווחה לצעירים אבל לא רק לצעירים. אז ניתנים שירותים במחלקות לשירותים חברתיים. על ידי העובדים הסוציאליים שמגיעים לאוכלוסייה. אם במיצוי זכויות, אם במקומות שצריך אז גם בסיוע חומרי.
יש תוכניות ייעודיות לעזור למשפחות ולצעירים. אז יש את תוכנית הדגל לעזרה למשפחות, ׳נושמים לרווחה׳, שפועלת באשכולות 1-5 ובמטרופולינים. שעוזרים גם ליחידים וגם למשפחות שמתמודדים עם מכשולים, גם מתעסקים בתעסוקה וגם ומתעסקים בהעלאת הכנסה. ויש את תוכנית ׳יתד׳ שמוכוונת במיוחד לצעירים עד גיל 26, שמעון יכול לתת עוד - - -
היו"ר נעמה לזימי
¶
אז שמעון, אני אשמח שתעזור לנו להעביר סוף סוף את החוק לצעירים חסרי עורף משפחתי עם ׳יתד׳. הצלחנו להעביר את זה טרומית בשנה שעברה ואנחנו חייבים להחזיר את החוק הזה.
עומר פייטלסון
¶
אז יש שורה של פרויקטים שנעשים, שהם ברמה של בשלות והיקף. למשל יש פרויקט משותף עם רשות האכיפה והגבייה שפועל בחברה הערבית וכל זה מונגש לציבור דרך המחלקות לשירותים חברתיים אבל גם דרך אתר שפתוח לציבור, ׳קליק לרווחה׳, שאפשר להיכנס אליו ולרשום את הצרכים והוא מראה איזה תוכניות רלוונטיות. אנחנו מקווים לתת כמה שיותר שירותים. כמובן, תמיד אפשר לתת יותר והמשרד מחפש כל הזמן את המקומות שבהם אפשר להרחיב, וזה המקום שממנו באתי גם לשמוע ולא רק להשמיע.
אורי מתוקי
¶
ראש האגף לאיגוד מקצועי, דובר היה פעם. אז קודם כל תודה רבה ליו״ר הוועדה על הדיון הבאמת חשוב הזה. כאמור, אני עומד בראש האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות הנוער העובד. בעצם, הזרוע של ההסתדרות לנוער ולצעירים.
אורי מתוקי
¶
כן, אחלה. אני אגיד שאנחנו מטפלים בעיקר במלצרים, שליחים, סטודנטים, חיילים משוחררים וכדומה. באמת החלק היותר צעיר של אוכלוסיית הצעירים. אני רוצה לדבר על מושג שעלה בשנים האחרונות במחקר ובדיון הציבורי, שזה הפרקריאט, המעמד הפגיע. בעצם הצעירים בעולם בכלל ובעולם המערבי בפרט, הם חיית הניסויים המרכזית של אופני ההעסקה החדשים. דיבר אדם ואני ארחיב טיפה על נושא שוק העבודה של הצעירים ואיך הוא נראה. אבל אני אגיד שזה לא רק זה. אם אנחנו מדברים על יוקר המחייה. גם הרשת החברתית התמיכה מסביב היא משמעותית וגם על זה מדברים הרבה.
אנחנו פוגשים את זה הרבה מאוד בשטח. זאת אומרת, מה שדיברתם על הסטודנטים שנפלטים, כל הבעיות האלו, אז באמת הצעירים בהרבה מידות, מי שאין לו עורף מהבית והזכרת את קודם, פשוט נמצאים במציאות מאוד מאוד קשה. אני אגיד בכמה מילים על שוק העבודה לצעירים. כפי שאמרתי, שוק העבודה לצעירים הוא שדה הניסויים לעולם העבודה הדיסטופי, העתידי. של עבודה ללא זכויות. בעצם רגרסיה מאוד מאוד גדולה בשוק העבודה. אני אתן לכם ממש דוגמה מהיום שאני מתעסק בה. 500 שליחים של Wolt, אני לא אכנס לכל הסיפור כי הוא מורכב, כי הכול עובד הפוך. אם הם היו פשוט מועסקים ב- Wolt אז לא היינו בבעיה הזאת, אבל 500 עובדים שביום אחד, בלחיצת כפתור, עברו ממצב שבו הם עובדים ומתפרנסים למצב שבו הם מובטלים ואגב, גם בלי זכאות לדמי אבטלה. הדבר הזה הוא מאוד מאוד בעייתי. וזו רק דוגמה אחת מיני רבות.
ציינת את השליח שנהרג וזו כמובן לצערי לא הפעם הראשונה. אנחנו כל הזמן נכנסים לדברים האלה. גם במקומות היותר מסודרים. לדוגמה, מלצרות, שתמיד מעלים על נס את המלצר התל אביבי המחויך שמרוויח 3,000$ בחודש, ולמה חסרים מלצרים? אני תכף אגע בזה, זה דבר מרכזי. אבל גם נתוני ההעסקה שלהם, אני יכול להגיד לכם מסקר שעשינו לפני שנה בקרב מלצרים, למשל, רק שליש מהם מקבלים תוספת על שעות נוספות ושבת, בגלל הקומבינה של הטיפים. אני לא אכנס לזה לעומק. אבל אנחנו נמצאים בשוק שהוא בעצם כל הזמן מוכוון לאיך לקחת כמה שיותר מהזכויות הסוציאליות, איך להפוך את העבודה לכמה שיותר יציבה ואז גם כמובן מתפלאים, איפה הם? למה הם לא באים לעבוד? ואז גם מתלוננים עליהם שהצעירים של היום זה לא מה שהיה פעם וכולי.
אני רוצה להגיד על הדבר הזה עוד קצת, זה הוזכר קודם, עם החבר מהאוניברסיטה העברית, אז הסטודנטים, והצעירים בכלל, הם בשלב שבו הם בונים את חייהם. זאת אומרת, כשאנחנו לא משקיעים בבני העשרים+, אנחנו מייצרים מצב שבו אנחנו דוחים קדימה, והתייחסת לזה חברת הכנסת, לנושא הזה של הפגיעה המשקית הרחבה, ולדבר הזה יש השלכות מאוד גדולות על קצב ההשתלבות שלהם בשוק העבודה, על השנים שהולכות לאיבוד וכולי. וזה דבר מאוד מרכזי. חלק מהדיון פה הוא נושא עליית המחירים ושחיקת השכר ואני רוצה להתייחס לשתי נקודות בהקשר הזה.
הנקודה הראשונה זה נושא הדיור וזה לא הוזכר פה. עליית המחירים הדרמטית ביותר במדינת ישראל במשך לדעתי כבר עוד מעט 20 שנה, שלא מפסיקה עולה כל הזמן. וזה אחד מהדברים הכי דרמטיים, זה דרמטי לכולם אבל בוודאי לצעירים. אחת מהסיבות שאין מלצרים למשל באזור המרכז, היא שהם פשוט כבר לא יכולים לגור שם. ויתרה מזאת, מתחיל להיות פער מאוד גדול. כשאנחנו מדברים עם חברה, זה מאוד ברור מי ההורים שוכרים לו דירה ומי לא. וחשוב לי להגיד משהו על העניין הזה וזה אולי גם יענה על השאלה שעליה דיבר עמית, לאן נעלמו הצעירים משוק העבודה.
אני רואה תופעה כבר כמה שנים טובות, והקורונה ממש האיצה אותה, אני קורה לזה תופעת נועריזציה של הצעירים. זאת אומרת, עבודת נוער, שגם בה אנחנו מטפלים. עבודה זמנית, עבודה פרויקטלית, עבודה לטובת משהו- אני רוצה לנסוע לאילת עם החברים אז אני אעבוד חודש לפני. אנחנו ממש רואים את דפוסי התעסוקה של הנוער, על כל הבעייתיות שבהם, גם בתחום הנוער, אבל זה בוודאי הרבה יותר בעייתי כאשר אנחנו מדברים על אנשים בני 20+, שאמורים בשלב הזה - - - . אני יכול להגיד שכשאני הייתי צעיר, כשאחי הגדול היה צעיר, יכולנו להיות גם סטודנטים, גם לעבוד וגם להחזיק את עצמנו, והדבר הזה היום הוא פשוט לא ריאלי.
היו"ר נעמה לזימי
¶
תודה רבה אורי. אני פשוט רוצה שנספיק את כולם כי יש פה דיון אחר כך ומפנים אותנו מפה. אני עוברת לשיר פרי, תושבת הקריות, תודה שבאת שיר.
שיר פרי
¶
שלום, ברוכים הנמצאים. אני נסעתי הבוקר שלוש שעות, מקריית ביאליק הירוקה, בשביל להגיד את שעל ליבי. אני בת 32, אם חד הורית ועובדת כסייעת. המקצוע שאולי הכי חשוב, שבאמת אמורים להפוך אותו לפרופסיה אבל איך שהוא נמצא עדיין מדשדש. על אף שנכנסה רפורמה ב-01 באפריל מטעם ההסתדרות. אין דרך להגדיר את זה מאשר להוציא מכיס אחד ולהכניס לכיס אחר. כי אין שום שיפור וגם לא עתיד. אני נורא מתחברת לכל מה שאמרתם כאן באשר לחסמים האקדמיים, לעורף המשפחתי ולכל הדברים הללו. באמת שכשאת יוצאת לעבוד חודש שלם ומרוויחה פחות מ- 4,000 שקלים, כשהשכירות שלך עולה 4,000 שקלים, אז זו הישרדות יום יומית.
שיר פרי
¶
לגמרי. אני יכולה להעיד שאני גרתי בירושלים המון שנים, 14 שנים, ולפני ארבע שנים עזבתי למקום שיכול לאפשר לי להתקיים. כי כל מי שמכיר את ירושלים יודע שהיא יקרה ויקרה. אז האמת שזה לא כל כך עזר. כל מה שאנחנו, הצעירים, מנסים לעשות. במיוחד בתחום הזה של תומכות הלימדה, ששם בעצם יש את האוכלוסיות הכי מוחלשות, אימהות חד הוריות, הנשים המבוגרות בגיל השלישי שלא רוצות להישאר בבית, כל מי שמפחד שמחר בבוקר יסגרו את העסק הפרטי הזה ויגידו לו: ׳שלום, הביתה׳. ואנחנו בעצם נשארות ועובדות עם כל הלב והנשמה עם הילדים הקטנטנים האלה, בבתי הספר, בגנים הרכים, עבודה שבאמת אילולא היא הייתה שליחות, אני סבורה שם אני הייתי הופכת להיות שליחה של Wolt ולא מסתכלת על המחר, כי בכל זאת יש לי פה של ילד להאכיל.
ואני מאוד מקווה שכמו ששר העבודה, יואב בן צור, חתם על העלייה האוטומטית, אני לא אגיד מגוחכת או מצחיקה, כי כל התקדמות היא התקדמות ואנחנו לא עומדים במקום, אבל אנחנו לא כל כך יודעים מה לעשות עם 272 השקלים הללו מידי חודש. זאת אומרת, יכול להיות שנגייס אותם לטובת מניות או משהו, כי אין באמת דרך לגמור ככה את החודש. אז כולי תקווה שכולנו נשכב מתחת לאלונקה ובאמת נצליח להרים אותה, למען הסטודנטים, הנשים המבוגרות, החד הוריות, משפחות עצמאיות, נוער בסיכון, לא חסרים חוליים במדינה שלנו לטפל בהם, ואני מקווה שיחד ובאחדות נוכל באמת לעשות את זה.
היו"ר נעמה לזימי
¶
תודה רבה לך שיר. אני אזכיר פה משהו, יחד עם תנועת ׳עומדים ביחד׳, הגשתי את החוק ל-40 ש״ח לשעה שכר מינימום וחתמו עליו יותר מ-40 חברי כנסת. ואני חושבת שזה בדיוק העניין. עבודה חייבת לחלץ מעוני. אסור שאנשים יעבדו ולא יסיימו את החודש, וצריך להסתכל על זה לגמרי אחרת מהגרושים האלה. גם אם זה יהיה מדורג ואחרי כמה שנים. לא יכול להיות שכל העלאה לא תשקף את התשומות, את היוקר ואת הכול. אני עוברת לשיר אלוק ודניאל גרין, מ- ׳מתחת לרדאר׳, שלום לכם.
שיר אלוק
¶
הי, שלום. קודם כל תודה רבה על ההזמנה לוועדה החשובה הזאת. הגענו לכאן היום כדי להשמיע את קולם של הצעירים והצעירות שעוקבים אחרי ׳מתחת לרדאר׳. אפתח בזה שהגענו לכאן די סקפטיות, כמו צעירים רבים, אבל בשבילו ייאוש הוא לא תוכנית עבודה, תמיד יש מקום לקוות ולפעול ותמיד צריך להשמיע את קולנו. בתקופה האחרונה, לא מעט מאיתנו מרגישים שהכסף שלנו שווה פחות ושיוקר המחייה מכביד על הכיס של כולנו, בייחוד כצעירים בישראל. מחירי השכירות עולים, המזון מתייקר, יוקר המחייה עולה והשכר נשאר אותו הדבר. התקווה שלנו הולכת ונעלמת, ואלה שבשלטון מתעסקים בלא רפורמה וכן רפורמה בזמן שאנחנו, דור העתיד של ישראל, אפילו לא נמצא בסדר העדיפויות. העוקבים שלנו, רובם בגילאים שעוסקים בוועדה הזאת, ועשינו אצנו סקר לקראת הדיון הזה.
אפתח בזה שהתוצאות עגומות מאוד. רוב העוקבים שלנו מרגישים היטב בכיסים שלהם את יוקר המחייה, רובם לא מרגישים שהשכר שלהם מספיק גבוה ורובם מרגישים שהשכר שלהם שווה פחות מבעבר. בנוסף לזה, כמעט למעלה ממחצית העוקבים נאלצו לוותר או לדחות לימודים אקדמאיים בגלל שיקולים כלכליים, או התחילו ללמוד ועדיין מתקשים כלכלית. גם בנושא הדיור התשובות היו עגומות מאוד. למעלה מ-60% מהעוקבים, הצביעו שהם חושבים שהם לא יצליחו לרכוש דירה בישראל, והשאר השיבו שהם לא יודעים אם הם יצליחו בכלל. חוסר הוודאות השתלט על החיים של כולנו. הצעירים מרגישים את יוקר המחייה היטב, והם הראשונים שמושפעים ונפגעים ממנו.
השכר של רובם לא עולה בהתאם לעליות המחירים. ועוד נתון בלתי נתפס, זה ש-90% מאלה שענו על הסקר, נאלצים להיעזר כלכלית בהוריהם. בשנתיים האחרונות, אני סטודנטית באוניברסיטה העברית ונציגה של סטודנטים רבים באגודת הסטודנטים. ואם יש דבר אחד שאני יכולה לומר בוודאות, זה שקשה להיות צעירה בישראל, ושקשה עוד יותר להיות סטודנטית צעירה בישראל. רוב הסטודנטים שאני מכירה נעזרים במלגות שגם אותן הם מקבלים רק בסוף השנה, ועובדים במשרות סטודנט שגם לא תואמות לכישורים שלהם ופעמים רבות גם לא מספיקות כדי לכסות את ההוצאות הרבות שלהם והמשותף להרבה מהם הוא שהם נאלצים להיעזר בהוריהם.
היום, המציאות היא שאם אין לך הורים שיוכלו לתת לך גב כלכלי אתה תחשוב פעמיים אם בכלל להתחיל ללמוד, לפעמים גם תתחיל ללמוד ותבין מהר מאוד שאתה לא מצליח לממן בעצמך את התואר הזה, ותחליט לעזוב באמצע או לעבוד בכמה עבודות מזדמנות במקביל ללימודים. וזה חבל מאוד, כי הדור הזה של הצעירים שמתקשה לשלם על הלימודים שלו, על השכירות והמחייה, מורכב מצעירים שתרמו למדינה ומתכננים לבנות את חייהם בישראל ולהיות ציבור יצרני שימשיך לתרום למדינה לאורך חייו. בנוסף להכול, עוד סוגייה שאני רוצה להעלות פה היא שכל סטודנט שאינו עובד, גם כאלה שלא עובדים מחוסר ברירה ובגלל תארים תובעניים, נאצלים לשלם מידי חודש לביטוח הלאומי.
ככה שלא רק שהם לא מרוויחים כסף, הם גם נאלצים לשלם עוד ועוד ולחלקם גם יש חובות וריביות בביטוח לאומי, ואני מכירה לא מעט כאלה. כל המצב הזה הוא לא גזירת גורל. יש המון פתרונות שונים ומגוונים בעולם, אבל לפני שנעסוק בהם זה צריך קודם כל לעלות לסדר היום של הממשלה. כרגע, לצערי הרב, זה שאין כאן אף חבר כנסת מהקואליציה, זה די מעיד על סדר העדיפויות העגום שלהם. ברור לנו שהצעירים מתקשים כלכלית, לא רק בישראל, אלא גם בשאר העולם. אבל לעומת שאר העולם זה נראה שבישראל זה לא מזיז לאף אחד, כאילו שיש דבר יותר חשוב מהחיים עצמם. רק השבוע התכנס הקבינט החברתי כלכלי, ובמה הוא התעסק? בהכול חוץ מביוקר המחייה.
שיר אלוק
¶
ליתר דיוק. אז במקום לפזר סיסמאות פופוליסטיות לקראת הבחירות, הגיע הזמן שהממשלה תפעל למען הצעירים, כי כרגע זה מרגיש כאילו שאנחנו בתחתית סדר העדיפויות, ושלא נדבר גם על סדר היום, שנראה לי שאנחנו לא קרובים אפילו להימצא בו. אם לא נדאג לייצג את עצמנו אז אף אחד לא ישמיע את קולנו. ואני מקווה שהשינוי המיוחל יגיע, תודה רבה.
דניאל גרין
¶
אני אוסיף באמת רק שני נושאים קטנים במילה. קודם כל, אני באמת רוצה להודות על ההתכנסות של הוועדה הזאת ועוד ביום החשוב הזה. זה נושא שבאמת נהיינו אדישים אליו. אנשים בתחילת החיים שלהם, באמת לא יכולים להתקיים כי אין להם גב כלכלי. זה יוצר הפרדה נוראית בנינו. ההצלחה שלהם לא נמדדת ביכולות שלהם או במוטיבציה שלהם, היא נמדדת בדרכים שלהם להתנהל כלכלית, ברחמים מצד בעלי דירות ובמלגות מהאוניברסיטאות, זה נראה לי באמת נורא. במקור אני מחיפה, אבל בשנה האחרונה אני עובדת בדימונה. אני פוגשת מגוון של צעירים ונערים בעיר, רובם משתכרים משכר מינימום והשכר הזה זה הכלי היחיד שלהם להתקיים.
ציינו מקודם את ההסללה. נערים רבים בדימונה חיים את ההסללה הזאת, ילד בן 14 שיכול לבוא אליי ולהגיד לי: ״כן, אני רתך, אני מסגר.״ ילד בן 14. בבתי הספר הטכנולוגיים, ההחלטה אם מקבלים שם תעודת בגרות או לא תלויה באמביציה של המנהל, שרוצה להכניס את פרויקט בחינת הבגרות לבית הספר וזה דבר שהוא נורא בעיניי. אני רוצה פשוט לאחל לנערים האלה יותר. אני רוצה להגיד שהם יוכלו להתגייס לאן שהם ירצו. בלי לחשוב על איך הוא יוכל תוך כדי לשלם שכר דירה ולעבוד, ויוכלו ללמוד מה שיבחרו ואיפה שיבחרו. אנחנו לא צריכים לתת להם להסתמך על מלגות ולא על טובות, אלא לתת להם מציאות שאפשר לחיות בה. ובאמת עוד דבר אחד, אני רוצה להעלות משהו שאחת העוקבות שלנו כתבתה.
אין דבר יותר מפחיד בחיים הצעירים שלך, כמו הרגע שבו אתה צריך לשלם שכר דירה וחשבונות לבד. עוקבת של ׳מתחת לרדאר׳ שלומדת במוסד נחשב ללימודים אקדמיים, כתבה: ״מצאתי עבודה, אז יצא לי לעבוד שבועיים במלון, הרווחתי 35 שקלים לשעה שזה נחשב וואו, כי הם משלמים יותר ממינימום. ואני אומרת לעצמי, אני, שתופסת מעצמי בן אדם חכם, שעה מהחיים שלי שווה 35 שקלים? במיוחד שבשביל להתקיים בצורה בסיסית ומידי פעם לקנות כוס קפה אני צריכה לשלם בערך 17 שקלים, אז לשבת בבית קפה עם חברה בעצם יעלה לי חצי שעה מהחיים.״
ככה אנחנו התרגלנו לספור את החיים שלנו, לפי שעה במלצרות, לפי משכורת מינימום, צעירים רבים לא רוצים לעזוב את הבית כי חלב בסופר, שהמחיר שלו עוד פעם עלה הבוקר, שווה משהו כמו 20 דקות של עבודה, לא התחלנו לדבר בכלל על שכר דירה וחשבונות. אנחנו צריכים להחזיר לצעירים את הביטחון לצאת מהבית. את הביטחון לנסות. אנחנו צריכים להחזיר בהם את הרצון לחלום. אנחנו כבר לא רוצים. הורדת מחירי המזון והשכירות היא קריטית, אפילו בקצת, לא רק לחיים הפרקטיים אלא על מנת לתת שוב את התקווה, תודה רבה.
היו"ר נעמה לזימי
¶
תודה רבה. כל מילה, ממש. עכשיו סהר, סטודנט בחיפה, ודניאל, סטודנט בבאר שבע. שניכם נכון? חשוב לי לשמוע אתכם ושתדברו, אני ממש מודה לכם שבאתם לכאן ואני חייבת לסכם את הדיון אז בגלל שאנחנו חייבים לפנות ב – 12:00 בדיוק, אז כל אחד דקה וחצי.
סהר כהנא
¶
אז קודם כל אני סטודנט באוניברסיטה הפתוחה. אני עושה את זה כדי ללמוד בלימודי ערב ולעבוד תוך כדי בשלוש עבודות, שתי משרות מלאות. כולן במגזר השלישי בחברה אזרחית, כי זה מה שאני מאמין שאני צריך לעשות כדי לקדם את המדינה. דיברו פה הרבה על הסללה, או על זה שאנחנו דור ההייטק. אני מכיר הרבה חברים - - -
סהר כהנא
¶
כן, אני מסתכל על הרבה מאוד אנשים - - - לעבוד במקצועות של חינוך, פורמלי ובלתי פורמלי, מגזר שלישי, חברה אזרחית, סייעות, כל הדברים האלה, מה שהם צריכים זה לקום כל בוקר, לקחת כדור ריטלין ולשבת בכיתה. זה מסביר גם את הירידה שראינו בשוק של הצעירים, כי מאז הקורונה כולם עושים חמש אם לא 10 בחינות פסיכומטרי, כדי שהם יצליחו להיכנס למקצועות שיוכלו להרוויח בהם כסף. זהו, אני לא רגיל לדבר אל תוך מיקרופון, בדרך כלל אני מדבר אל תוך מגפון. אני רכז שטח בתנועה לאיכות השלטון ואקטיביסט שגם מפגין מזה שנתיים.
קשה לי שלא דובר פה בכלל בכל הדיון הזה – אף שהוא לא בנושא – על ההתנהלות של הממשלה מאז שהיא הוקמה, ובאמת, כמה שהיא לא שמה פס על כל הדברים המאוד חשובים האלה. הדבר הטוב היחידי שיצא מהממשלה המאוד גרועה הזאת זה באמת שאנחנו, הצעירים, התעוררנו מהחלום האמריקאי הזה שמכרו לנו. של בית ספר, צבא, טיול, לימודים והכל יהיה בסדר. פתחנו את העיניים והעיניים שלנו עליכם, על הממשלה, כל הזמן. כל מקום אליו אתם הולכים תדעו שאנחנו נמצאים, כל כנס, כל בית קפה שתגיעו אליו, אנחנו נגיע, פרט לנוחיות, וגם זה מוטל בספק. העיניים שלנו עליכם. תודה.
דניאל גרין
¶
אז אני רוצה לעשות את זה ממש מהר. יש איזה שיר שאומר: Load 16 ton what do you get / another day / older and deeper and dept. //
אנחנו עובדים, אנחנו עובדים קשה, ונוצרו פה לופים כל כך משוגעים כבר. אנחנו מפחדים מהבירוקרטיה. כי ביטוח לאומי יושב לי על הגב, שולח לי הודעות ב- SMS ומאיים בעיקולים. ולעבוד עכשיו בשתיים ושלוש עבודות כשאתה יודע שזה יוריד לך מהמס בסוף כל מיני שטויות כאלה, אז בסוף זה מגיע לזה שאנשים עובדים בשחור, אין דרך אחרת.
אמון במערכת? אתה רוצה להגיש למלגה, אתה רוצה לבקש עזרה ממישהו, ואומרים לך, כבר השמועה רצה, שאין מה לנסות, שנגמר הברז. ואז האבסורד השלישי – אתה כבר כן מגיע למלגה, ועדיין הגעתי למצב שאני שואל מחבר 100 שקלים כדי להצליח לאכול במשך חודש, לחיות על בטטות ופסטה. ואז אני הולך לעזור לשכנים הבאר-שבעיים שלי שחלקם אפילו במצב יותר גרוע. ואז הלופ הזה, שמצד אחד אני הסטודנט הפריווילג שמגיע מבחוץ, מצד שני כדי לגרד קצת כסף כדי לשלם שכר דירה אני צריך את ההתנדבות הזו למלגה.
לי עוד היה מזל, אני עוד מורח את התואר כבר חמש שנים כמו משוגע, אני גם לומד היסטוריה ופוליטיקה אז העתיד הכלכלי שלי מאוד לוטה בערפל, כל הקריירה העתידית שלי בנויה על זה שתהיה מדינה דמוקרטית מתפקדת פחות או יותר, ואז העתיד הפוליטי שלי כבר ממש מוטל בספק. אבל אנחנו במצב אבסורדי לחלוטין.
אין עתיד, או שתסמוך על המדינה או שלא תסמוך על המדינה ותרוויח בשחור ותקווה שיהיה יותר טוב. בטחון תזונתי, מגורים, באמת. זה לא אצלנו בידיים. הייתי יכול לחפור על זה עוד שעתיים.
היו"ר נעמה לזימי
¶
אני כל כך שמחה שאתם הצעירים מעלים את מדברים על הסללה, על דיור ובטחון תזונתי, על קיום בכבוד. זה מדהים, כי אני חושבת שזה התפקיד של הצעירים, ואני ביניכם, לכתוב מחדש את החוזה שהופר בין המדינה לאזרחיה. אבל זה קודם כל חוזה של אחריות המדינה עלינו. זו סוגיה מעמדית, חברתית וכלכלית לפני הכול. ואני ממש מודה לכם. הייתם חריפים ביותר וזה היה חשוב לשמוע את הקולות האלה.
אני חייבת לסכם את הוועדה ולהקריא את הכול למרות שאני בפער של זמן, כדי שנוציא את המסמכים לפי הסיכומים לכל המשרדים: הוועדה קוראת לשר הכלכלה והעבודה לסיים את סאגת ריב הסמכויות על ההכשרות המקצועיות ועל פריון העבודה וגם בשכר העובדים וביכולת השתכרותם. יש לעגן את סמכויות האגף תחת משרד העבודה. שכר המינימום הוא פחות היום מסך ממוצע ההוצאות החודשיות של סטודנטים, והמדינה צריכה לתת על זה את הדעת אם היא רוצה את דור ההמשך. לא ייתכן שסטודנטים יסיימו פה שנת לימודים במינוס.
הוועדה קוראת למדינה
¶
א׳- לתקצב סיוע לסטודנטים בתקציב המדינה, בדגש על קרן הסיוע. ב׳.- לצמצם פערים כלכליים ולהסיר חסמים כלכליים שלא מאפשרים לסטודנטים חסרי תמיכה כלכלית מבית, נגישות לפרקטיקות תואר המשך ולכל מה שמאפשר להם המקצוע, שיאפשרו להם השתלבות בשוק העבודה בשכר גבוה יותר. ג׳- חסם לכניסת סטודנטים ממעמד סוציו אקונומי נמוך.
הוועדה רואה צורך ברגולציה ובהגבלת העסקה שעתית. מדובר בהעסקה פוגענית שמדרדרת אותנו מוסרית, כחברה. רוב העובדים בה הם משכבה סוציו אקונומית נמוכה. על הממשלה לקדם ולחתום על הסכמים ענפיים והסכמים סוציאליים הכוללים אופק שכר ראוי. דווקא עבור אותם ענפים של השכבות הנמוכות . כלל ההסכמים כמובן, צריכים להיות תחת הסתכלות ותכלול של העדפת המדינה, כפי שעשו גם בענף הטכנולוגי. אני גם קוראת להחריג את הנומרטור מהסכמי שכר.
הוועדה מודאגת מהתדרדרות עולה בעולם המתגבש, על צורות ההעסקה החדשות והפוגעניות, שהפך פה הצעירים והצעירות המוחלשים לחיות ניסוי במעבדה של עולם זה. אם פעם הסטודנטים יכלו לעבוד במקביל ולהתקיים מהכנסתם, הוצאות ציוד מזון וכדומה, היום זה לא אפשרי לסטודנטים, והמצב הכלכלי הופך לסיבה העיקרית לנשירתם מהלימודים האקדמאיים, כך גם נפגעת היכולת שלהם להשתלב בעולם התעסוקה ולהתקיים בכבוד.
כך גם נפגעת להם הזכות למוביליות חברתית. לא יתכן שכל העבודה בשכר מינימום, לא משקללת את יוקר המחייה ואת ממוצע ההוצאות הנחוצות לקיום פה. הישיבה על הפגיעה של האינפלציה ועל קריאה דחופה להורדת מחירים בכלל. אני רוצה להגיד תודה לכל אחד ואחת מכם. אנחנו כמובן שולחים בחזרה משובים, זה חלק מהכוח שיש לנו, ונקווה לראות חלק מהדברים, אולי נייצר לחלקם דיוני המשך. כן יהיה פה דיון על דור ראשון להשכלה גבוהה, שזו סוגיה מאוד חשובה, וכמובן שבהמשך יהיו דיונים אחרים על דיור ועל סוגיות אחרות שאנחנו ממש עושים להם פה Zoom in, אבל בסוף זה הכול ביחד. אני אסיים בשורה, לוקחים לנו את האפשרות לחלום, אז אנחנו לא ניתן להם לישון.
סליחה על האקטיביזם. אני חושבת שחשוב להגיד את זה, זה לא רק שכר, זה שירותים חברתיים שמתפוררים, זה משבר דיור שלא מאפשר פה לאנשים להרגיש אופק, זה להזניח את הילדים שלנו והסוגייה הכי חשובה שישנה, קריסת השירותים החברתיים, המקצועיים החיוניים, גיל רך, אחיות, פסיכולוגיות, נהגים, שוטרים והכל, זו קריסה של מדינה. דמוקרטיה זה חיזוק המקומות האלה. והכנסת הזאת, שהיא הכי מאיימת על הזכות המאורגנת ועל זכות השביתה, שזה מנגנון ראשי בדמוקרטיה, וזה חשוב לומר, כי דמוקרטיה זה גם חיים בכבוד, כל מדד מראה שהמדינות הכי דמוקרטיות אלו מדינות שבהן יש רווחה גבוהה יותר. אז אנחנו לא רק סתם אומרים את זה, אלא מבינים שזאת המציאות, נעשה ונצליח, תודה רבה לכם.
הישיבה ננעלה בשעה 12:05.