פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



3
הוועדה למיזמים ציבוריים
01/05/2023


מושב ראשון




פרוטוקול מס' 8
מישיבת הוועדה למיזמים ציבוריים
יום שני, י' באייר התשפ"ג (01 במאי 2023), שעה 11:00

פרק ב' (הסדרת העיסוק בשירותי תשלום וייזום תשלום מתוך הצעת חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג-2023

חברי הוועדה: אוהד טל – היו"ר
אברהם בצלאל – מ"מ היו"ר
דן אילוז

מיכאל בן דהן - רפרנט פיננסים, אגף התקציבים, משרד האוצר

עמיהוד שמלצר - עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד האוצר

יאירה פרנקל שרודר - עו"ד, המחלקה למשפט כלכלית, משרד המשפטים

לירון מאוטנר לוגסי - עו"ד, משרד המשפטים

גדליה הבר - עו"ד, לשכה משפטית, זרוע העבודה, משרד הרווחה והביטחון החברתי

זהר בוצר-שלו - עו"ד, צוות פיננסים, מחלקת שווקים, רשות התחרות

אורית שרייבר - מנהלת, מערך חקיקה, רשות ניירות ערך

רוני בקמן - עו"ד, מערך החקיקה, רשות ניירות ערך

יעל שמעון - עו"ד, רשות שוק ההון

נתנאל טאובר - מחלקת מערכות תשלומים וסליקה, בנק ישראל

אילנית מדמוני - הפיקוח על הבנקים, בנק ישראל

אליצור וייז - לשכה משפטית, בנק ישראל

שירלי אבנר - עוזרת בכירה ליועצת המשפטית, בנק ישראל

מיכל רז - עו"ד, יועצת משפטית, איגוד הבנקים

אייל דותן - עו"ד, איגוד הבנקים

לינוי פאר - עו"ד, איגוד הבנקים

לוטם בכר - עו"ד, מנהל קשרי ממשל ורגולציה, בנק הפועלים

רונן סולומון - עו"ד, סמנכ"ל, איגוד לשכות המסחר

נמרוד הגלילי - מנהל תחום רשתות המזון והרשתות הקמעונאיות, איגוד לשכות המסחר

אריאל גנוט - מנכ"ל, גמא - שירותי ניכיון וסליקה

דניאל מיליאבסקי - יועץ מדיניות, גמא - שירותי ניכיון וסליקה

אמיר ונג - עו"ד, גמא - שירותי ניכיון וסליקה

גיא הס - עו"ד, יועץ משפטי, Buy Me

צח בורוביץ' - Buy Me

רן שטרית - עו"ד, יועץ משפטי, Pay Me בע"מ

אילה ברין-רמרז - עו"ד, יועצת משפטית, Pay Pal בע"מ

נטע דורפמן-רביב - עו"ד, הרצוג פוקס נאמן, משרד עורכי דין, Pay Pal בע"מ

ליאת גלזר - מנהלת קשרי ממשל ומדיניות ציבורית, Google

אלה תמיר שלמה - עו"ד ורו"ח, לוביסטית ציבורית, לובי 99

עודד אופק - עו"ד, איגוד הברוקרים בבורסה בתל אביב

שלומי תורג'מן - מנכ"ל, BTB

רן בייליס - עו"ד, יועץ משפטי, BTB

רומן דיזנגוף - שותף, RCG

רומן זרכין - יועץ בקרה, RCG

מאיר גפן - מנכ"ל, בלונספ שירותי תשלום ישראל בע"מ

ליאת בלייברג - רו"ח, סמנכ"ל כספים, קבוצת נופשונית

בועז סטמבלר - סמנכ"ל רגולציה, איגוד חברות הביטוח

עדו מלין - עו"ד, גורניצקי ושות', משרד עורכי דין

אהרון קאופמן - עו"ד, סמנכ"ל ייעוץ משפטי, שופרסל

אורלי בן-שמאי - יועצת, אימפקט - שופרסל

דור ברון - יועץ, אימפקט - שופרסל

סיון ורדיקה - מנהלת מחלקת תווי שי, רמי לוי

גד אלון - מנהל מחלקת תווי שי, רמי לוי

אסף גביזון - עו"ד, יועץ משפטי, רמי לוי

עדי מלאך - סטודנטית, אוניברסיטת תל אביב

הילה סלומון - סטודנטית, אוניברסיטת תל אביב

סיגל ניימרק - סטודנטית, אוניברסיטת תל אביב

עידו בן מאיר - סטודנט, אוניברסיטת תל אביב

איתי עצמון
אביגיל כספי

יוני בן הרוש

רחל כהן

ליאור ידידיה, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות.


פרק ב' (הסדרת העיסוק בשירותי תשלום וייזום תשלום מתוך הצעת חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024), התשפ"ג-2023, מ/1612

צוהריים טובים לכולנו. אנחנו ממשיכים היום את הדיון בפרק ב' – הסדרת העיסוק בשירותי תשלום וייזום תשלום. לטובת מי שלא היה איתנו בדיון הקודם בו פתחנו, אני רוצה להסביר את המטרה של החוק. מה שאנחנו מבקשים לעשות כאן זה לפתוח את הנושא של שוק התשלומים לתחרות; להכניס בו תחרות. אנחנו מבינים שהיום כל הנושא הפיננסי ותחום הבנקאות נמצא באיזו שהיא מונוליטיות, שבסופו של דבר היא לא טובה לציבור ולשחקנים שמשחקים על המגרש, ואנחנו מבקשים לערוך בדבר הזה שינוי ולייצר אפשרות להכנסה של שחקנים חדשים מבחוץ. ההכנסה הזו של שחקנים תאפשר תחרות, הוזלת מחירים ושירותים טובים יותר, שכל אזרח במדינת ישראל יוכל ליהנות מהם, וכך גם יוקר המחיה ירד וגם הרווחה תעלה, וכולנו נהיה שמחים.

בדיון הקודם, אנחנו סיימנו את שלב הקראת הגדרות החוק. אנחנו נמשיך היום בהקראה. נמצא איתנו חבר הכנסת אברהם בצלאל. אתה מוזמן לשאת דברים.

באתי קצת לשמוע.

מצוין.

דבר ראשון, בוקר טוב לכולם, אדוני היושב-ראש. אני שמח שחזרנו לכנס הקיץ, ושכולנו נמצאים פה. אני קצת למדתי וקראתי, אבל באתי דווקא בגלל עניין אחד שהייתי רוצה לשמוע עליו. משום מה, אני מבין שרוצים להחיל איזה רגולטור שיפקח על תווי המזון. אשמח לדעת מהי המטרה, מהי הסיבה ומה זה ייתן.

דבר שני, משום מה, אני מבין שרוצים שכל כסף שנמצא בתווי השי – ישימו תמורתו כסף בנאמנות. הרבה ארגונים קונים את זה, ואפילו גם בכנסת מחלקים אותם לעובדים; כמעט בכל מקום משתמשים בדבר הזה, מתו הזהב, מעיין 2000, יש, שופרסל – רוב האנשים שמכבדים את עצמם עושים תווים. אני תוהה מהי הסיבה שעומדת מאחורי זה.

למה אני מדבר על זה? כי לדעתי בסוף, מי שישלם את זה ויפסיד מזה יהיה הלקוח עצמו; בין אם אלה אנשים שיקנו את זה כדי לחלק את זה לעובדים, או אנשים פרטיים, שקונים את התווים האלו בשביל הוזלה של כמה שקלים; בפרט, משפחות ברוכות ילדים. אני יכול להגיד שהרבה מהציבור החרדי קונה את התווים ונהנה מהם, ולדעתי, הוא יהיה זה שזה יושת עליו בסוף.

דיברתם מקודם, היושב-ראש, על כך שהחוק הזה יוזיל את יוקר המחיה. לכן, אני חושב שצריך לעשות תיקון לגבי הדבר הזה. אשמח אם יש משרדים שרוצים להתייחס לכך. תודה.

בסדר גמור. תודה רבה, חבר הכנסת בצלאל. אנחנו נתחיל ישר בהקראות. לגבי מה שאתה העלית, חבר הכנסת בצלאל – אנחנו נגיע לנקודה הזו בשלב מאוחר יותר במהלך הדיון.

חשבתי לדבר בהמשך, אבל נתתי לי את זכות הדיבור. אם נותנים לך לדבר – אתה מדבר.

נותנים לחברי כנסת לדבר ראשונים. זה הנוהג המקובל. אנחנו נקריא את ההקראה. בבקשה.

עמיהוד שמלצר, הלשכה המשפטית במשרד האוצר.

רישוי

חובת רישיון או אישור

חובת רישיון או אישור
2.
(א)
לא יעסוק אדם במתן שירות תשלום שאינו שירות ייזום מתקדם, אלא אם כן בידו רישיון לכך שניתן מאת הרשות לפי הוראות סימן ב' ובהתאם לתנאי הרישיון ולהוראות לפי חוק זה.

אנחנו קוראים עכשיו את הנוסח המעודכן שהונח בפני הוועדה. הוא שונה במעט מהכחול, בדברים שהועלו בעקבות הערות של הייעוץ המשפטי.



(ב)
לא יעסוק אדם שאינו מהמנויים בסעיף קטן (ג) במתן שירות ייזום מתקדם, אלא אם כן בידו רישיון לכך שניתן מאת הרשות לפי הוראות סימן ב' ובהתאם לתנאי הרישיון ולהוראות לפי חוק זה.



(ג)
גוף המנוי בסעיף 3(א)(1) עד (4) לא יעסוק במתן שירות ייזום מתקדם, אלא אם כן בידו אישור לכך שניתן מאת מאסדר, לפי הוראות סימן ד', ובהתאם לתנאי האישור ולהוראות לפי חוק זה.



(ד)
לא יעסוק אדם שאינו מהמנויים בסעיף קטן (ה) במתן שירות ייזום בסיסי, אלא אם כן בידו רישיון לכך שניתן מאת הרשות לפי הוראות סימן ב', ובהתאם לתנאי הרישיון ולהוראות לפי חוק זה.



(ה)
גוף המנוי בסעיף 3(א)(1) עד (4), חברת תשלומים, גוף מוסדי, בעל רישיון להפעלת מערכת לתיווך באשראי, בעל רישיון למתן אשראי ובעל רישיון למתן שירות מידע פיננסי לא יעסקו במתן שירות ייזום בסיסי, אלא אם כן בידם אישור לכך שניתן מאת מאסדר, לפי הוראות סימן ד', ובהתאם לתנאי האישור ולהוראות לפי חוק זה.



(ו)
על אף האמור בסעיפים קטנים (ב) ו-(ד), השר, באישור ועדת הכלכלה, רשאי לקבוע סוגים נוספים של גופים העוסקים בתחום הפיננסי ושפעילותם הפיננסית מפוקחת לפי דין, שלא תחול עליהם חובת הרישיון לפי סעיפים קטנים (ב) או (ד), לפי העניין, ותחול עליהם חובת האישור לפי סימן ד'; תקנות לפי סעיף קטן זה יותקנו לפי הצעת המאסדר לפי דין של הגוף שנקבע כאמור או בהתייעצות עימו, ובהתייעצות עם הרשות, ולגבי גוף המפוקח על ידי בנק ישראל – לפי הצעת הנגיד או בהסכמתו, ובהתייעצות עם הרשות.



(ז)
על אף האמור בסעיף קטן (א), לא יעסוק מבטח במתן שירות תשלום.

סייגים לחובת רישיון או אישור
3.
(א)
חובת הרישיון לפי סעיף 2(א) לא תחול על אלה:
(1) תאגיד בנקאי;
(2) בעל רישיון נותן שירותי תשלום יציבותי, ותאגיד שבשליטתו; לעניין זה, "שליטה" – כהגדרתה בחוק הבנקאות (רישוי) וכל מונח בהגדרה האמורה יפורש לפי החוק האמור;
(3) בנק הדואר;
(4) בעל רישיון למתן שירותי פיקדון ואשראי;
(5) מפעיל מערכת מבוקרת כמשמעותו בחוק מערכות תשלומים, בפעילותו כמפעיל מערכת מבוקרת לפי החוק האמור;
(6) מי שעיסוקו במתן שירות תשלום בהיקף מצומצם, בסכום מוגבל, למספר לקוחות קטן, או במספר עסקאות קטן, והכול כפי שקבע השר בתקנות, לרבות בתנאים כפי שקבע, לפי הצעת הרשות או בהתייעצות עימה ובאישור ועדת הכלכלה.



(ב)
מי שעיסוקו במתן שירות תשלום כאמור בסעיף קטן (א)(6) יודיע לרשות על מתן השירות כאמור מעת לעת לפי סעיף קטן זה; הרשות תקבע בכללים הוראות בדבר אופן ומועדי מסירת ההודעות ואופן מסירתן וכן פרטים שיש לכלול בהן ומסמכים ודוחות שיצורפו אליה.



(ג)
השר באישור ועדת הכלכלה, רשאי לקבוע גופים נוספים שחובת רישיון או אישור לפי סעיף 2 לא תחול עליהם, דרך כלל או לגבי סוג מסוים של שירות תשלום שהם נותנים, כפי שיקבע; תקנות לפי סעיף קטן זה לעניין חובת רישיון לפי סעיף 2 יהיו לפי הצעת הרשות או בהתייעצות עימה, ולעניין חובת אישור לפי סעיף 2 – לפי הצעת מאסדר יוזם התשלום או בהתייעצות עימו; בתקנות לפי סעיף קטן זה, רשאי השר לקבוע תנאים שיחולו על מתן שירות תשלום או שירות ייזום בסיסי בידי גוף נוסף שנקבע כי חובת הרישיון או אישור לא תחול עליו כאמור.



אסביר מה קראנו בשני הסעיפים האלו, ואחלק את זה לשלושה סוגים. ראשית, בסעיף 2(א) אנחנו מדברים על שירותי תשלום קלאסיים, שנכללים בתוך הגדרת שירותי תשלום: ניהול חשבון עו"ש, הנפקה של אמצעי תשלום וסליקה של פעולת תשלום. גוף שרוצה לבצע את הפעילויות האלה, ככלל, חובת הרישיון שהוא צריך לקבל תהיה מרשות ניירות ערך.

לצד זה, גוף שיש בפעילות שלו היבט יציבותי – כפי שהשר ייקבע בתקנות, לפי הסמכות שלו בחוק הבנקאות (רישוי) – יעסוק בשירות תשלום, אבל הפיקוח עליו יהיה לא ברשות ניירות ערך, אלא בבנק ישראל, בגלל שבנק ישראל אמון על הפיקוח על ההיבט היציבותי בכלל המערכת.

סוג שלישי של גופים הם גופים שכבר היום עוסקים בשירות תשלום, כחלק מהפעילות הבנקאית שלהם. בנק הוא נותן אשראי, והוא גם מנהל עו"ש; אגודות פיקדון ואשראי עוסקות בפעילות בנקאית; אמנם מצומצמת, כפי שקבוע בחוק שירותים פיננסיים מוסדרים, אבל פעילות שירות התשלום מפוקחת כבר כיום והיא חלק מהפעילות הבנקאית שלהן. בנוסף, הן גם מפעילות מערכת תשלומים. הן עוסקות בשירותי תשלום, לרוב, בין מנהלי חשבונות תשלום; כאשר מנהל חשבון תשלום רוצה להעביר תשלום למנהל חשבון תשלום אחר, בנקים לבנקים – יש מערכת תשלומים. המפעיל של מערכת מס"ב, לדוגמה, יהיה פטור, בגלל שכבר כיום הוא עוסק בשירות הזה ומפקח עליו.

סעיף נוסף שאנחנו קובעים הוא זה שעליו דיבר חבר הכנסת בצלאל, על פעילות בהיקף מצומצם. מוצע לשר לקבוע תקנות, שבמסגרתן ייקבע פטור למי שעוסק בשירותי תשלום. נתנו פה מגוון רחב של אפשרויות וסמכות רחבה לשר, בדיוק בשביל לתת מענה לאותם מקרים שתכליות החוק לא מתקיימות לגביהם, ואחר כך מיכאל ירחיב קצת בנושא. קבענו שהשר יכול לתלות את זה בפרמטרים של היקף מצומצם כללי, בסכום מוגבל פר לקוח: אם הוא נותן שירות למספר לקוחות קטן, אם הוא נותן שירות לגבי עוסקים מסוימים, מצומצמים, או במספר עסקאות קטן – לשר תהיה הסמכות לקבוע שפעילות כזו פטורה מרישיון תשלום.

בנוסף, אנחנו קובעים, לגבי שירותי תשלום, שמבטח לא יוכל לעסוק בזה במסגרת פעילותו כמבטח. מיכאל ייתן קצת הרחבה על הסוג הזה של שירותי תשלום, ואז נעבור לייזום המתקדם ולייזום הבסיסי.

מיכאל בן דהן, אגף תקציבים. כמו שעמיהוד הציג פה, יש היגיון מסדר לכל המערכת הפיננסית ומבנה הרגולציה בישראל, שבו יש, בדרך כלל, מפקח מרכזי שמפקח. לדוגמה: המפקח על הבנקים – מפקח על הבנקים; המפקח על הביטוח – מפקח על הביטוח; רשות ניירות ערך מפקחת על הבורסה ועל כל שוק ההון. זהו המבנה הכללי של המערכת הפיננסית.

ספציפית, עלתה סוגייה לגבי מבטחים, וזה גם נוגע להערות שעלו כאן לגבי נותני אשראי וכו'. זהו מקרה שנבחן ארוכות בתוך משרד האוצר, וגם יצא מכתב רשמי של מנכ"ל משרד האוצר בנושא הזה. הוחלט שלעניין מבטחים – התאגיד עצמו, שקיבל את רישיון המבטח, לא יוכל לעסוק בשירותי תשלום, אבל זה לא מונע מהגוף המוסדי באופן כללי, מחברת האחזקות, לעסוק בשירותי תשלום.

אני אסביר: היום, הגופים המוסדיים מצויים במבנה של חברת החזקות. לכל רישיון פיננסי יש חברה ייעודית, כשמפקח עליה הרגולטור של אותו כלום, ובמקביל, קיימת חברת החזקות, ששולטת בכל החברות האלה. לצורך העניין, חברת הפניקס שולטת בחברה שעושה פנסיה ובחברה שעושה ביטוח, ושתי החברות האלה עושות את זה בשני תאגידים נפרדים, ומקבלות רישיונות נפרדים.

פה אנחנו משאירים את המבנה התאגידי הקיים של הגופים המוסדיים: אותו הסדר יהיה תקף גם לגבי חברות תשלומים. אם הן ירצו לעשות פעילות של תשלומים, הם יוכלו לעשות את זה באמצעות חברה ייעודית, שתקבל רישיון מרשות ניירות ערך, כמו כל שאר התאגידים בישראל.

מהי הסיבה לאיסור על מבטח לעסוק במתן שירותי תשלום, במהות?

במהות, יש שתי סיבות עיקריות: הדבר הראשון הוא ארביטראז' רגולטורי. אם אנחנו מאפשרים להם לעשות את זה באמצעות חברה מבטחת, ייווצר מצב שיהיו כאן כמה רגולטורים בדיוק לאותו תחום. אין הבדל מהותי בין חברה שתעשה את זה כמבטח, ותפוקח על ידי רשות שוק ההון, לבין חברה שתעשה את זה באמצעות רשות ניירות ערך; ההבדל היחידי יהיה בהוראות. כל רגולטור, כשהוא פוגש תחום מסוים – יש לו גישה מסוימת, ובגלל זה ההוראות יכולות להיות שונות. כלומר, יש שתי חברות בישראל שעושות בדיוק את אותו הדבר, תחת רגולציה שונה לחלוטין.

מצב כזה הוא מאוד בעייתי תחרותית: אנחנו לא נותנים כאן מגרש שווה לשחקנים, ומאפשרים לכל אחד לשחק במשחק שונה. בנוסף, יש חשש ל-Cherry Picking: הם יכולים לעשות שופינג בין הרגולטורים לגבי הרגולציות, וכמובן, האינטרס המרכזי שלהן הוא הן עצמן ושורת הרווח, ולא האינטרסים הכלליים של הציבור; על זה אמונים הרגולטורים.

אנחנו חושבים שמצב מהסוג הזה הוא מאוד בעייתי, ואנחנו גם לא מכירים מקרים כאלה בעולם, בהם אתה יכול לקבל רישיון זהה, בדיוק לאותו הדבר, משני רגולטורים שונים.

למה זה אותו הרישיון?

כי הם יעשו פעילות של חברת תשלומים. אנחנו מדברים פה רק על שירותי תשלום. אם הם יעשו את זה תחת חברה שהיא בעלת רישיון מבטח – זה יהיה תחת רשות שוק ההון, עם הרגולציה הייעודית שלפיה היא תסדיר את כל התחום הזה מאפס. במקביל, הם יוכלו לפתוח חברה נפרדת, שתהיה תחת חברת האחזקות, שתקבל רישיון, לצורך העניין, מרשות ניירות ערך, ותהיה תחת רגולציה אחרת לגמרי. אין הבדל מהותי בין שני הדברים; הם פשוט יכולים לעשות את הבחירה. הבחירה הזו היא מאוד בעייתית, כי היא מאפשרת להם לנצל כל מיני פערים ברגולציות לטובת הרווח, וזהו מצב מאוד בעייתי, מבחינתנו.

יותר מכך, השילוב של פעילות של חברת תשלומים עם חברת הביטוח יכול מאוד להקשות על הפיקוח המרכזי, שהוא הביטוח. בסופו של יום, יש הוראות ייעודיות לחברות ביטוח, והון כלכלי שהן צריכות לשמור לכל מיני אירועים ביטוחיים בעתיד. אם אנחנו מכניסים פה עוד פעילות, שהיא משמעותית ומהותית – אנחנו עלולים לגרום לסיכונים ביכולת שלהן לעמוד בהתחייבויות שלהן כחברות ביטוח.

שוב, אנחנו לא אוסרים על מוסדיים לעשות את זה; אנחנו פשוט מחייבים איזו שהיא הפרדה תאגידית, בדומה למצב שקיים היום בכל שאר הפעילויות הפיננסיות המשמעותיות.

אני רציתי להתייחס לעניין נותני האשראי שעלה כאן. ספציפית במקרה הזה, אנחנו לא חושבים שזה נכון לשנות את מבנה הרגולציה הפיננסית. אני חוזר: במבנה הרגולציה הפיננסית בישראל, לרוב, יש מפקח ענפי, שאחראי לפקח על תחום מסוים, ומי שרוצה להוציא רישיון ולפעול בתחום הזה – מפוקח תחת אותו רגולטור. במקרה הזה, אנחנו לא רואים סיבה לשנות את מבנה הרגולציה, גם מהטעמים של פגיעה ברגולציה הספציפית לגבי מתן אשראי, שהסברתי, וגם בגלל העניין של ארביטראז' רגולטורי.

מעבר לכך, אנחנו חושבים שמבנה הרגולציה בישראל הוא לא מיטבי. בגלל זה גם הייתה החלטת ממשלה, בחוק ההסדרים הקודם, על הקמת ועדה שתעסוק בנושא הזה. היו דיונים מאוד נרחבים לגבי מבנה הרגולציה בישראל, כשבשורה התחתונה, המסקנה הייתה שהוא לא מיטבי ושדרוש כאן איזה שהוא שינוי. בסופו של דבר, הוועדה לא הצליחה להגיע למסקנות. זהו נושא מאוד מורכב, ואין איזו שהיא תשובה פשוטה, או מודל ברור שאפשר לאמץ. הדבר הזה עדיין מונח על שולחנו של שר האוצר, ויש כוונה גם לחשוב עליו ולהתעסק בו, במידת הצורך.

(היו"ר אברהם בצלאל)

אמיר ונג, גמא. אני אזכיר, דיברנו על זה בדיון המבוא: מיכאל דיבר על רגולציה ענפית. יש כאן ענף שסולק עסקאות בכרטיסי אשראי לבתי עסק, תוך כדי מתן אשראי. הוא מביא לבית העסק את הכסף מכרטיסי האשראי, אבל הוא מביא אותו מוקדם יותר, ולכן, יש בזה גם אשראי. בית העסק אמור לקבל את הכסף, על העסקה שעליה הלקוח משלם בכרטיס אשראי, רק בתחילת החודש הבא, אבל מביאים לו אותו כבר עכשיו.

המצב הקיים הוא שיש רגולטור שמפקח על הפעילות הזו, והוא רשות שוק ההון. יש כאן חוק שמרע את המצב הקיים: לוקח פעילות אחת, ענף אחד, על אותה עסקה עם בית עסק, על אותה העברת כספים – ושם עליה שני מפקחים, בעוד שהיום זה מפוקח על ידי מפקח אחד; רשות שוק ההון, שיודעת לעשות את העבודה, ועושה אותה.

עם כל הכבוד, אני לא שומע שום הצדקה מהותית לדבר הזה, שייפגע בתחרות. מתחרים בדבר הזה מול חברות כרטיסי האשראי. הן נהנות ממפקח אחד, שהוא בנק ישראל. לוקחים את המתחרים הקטנים יותר, ועליהם מכבידים עם פיצול בין רגולטורים. למה? עם כל הכבוד, הסיבה היחידה שנשמעה כאן היא איזו שהיא אקסיומה, לפיה רגולטורים לא יכולים להיות מתואמים.

אנא, ועשיתם את זה גם בחוק שירות מידע פיננסי: אם רשות ניירות ערך תתמחה יותר במה שרשות שוק ההון עושה כבר היום, אבל בשירותי תשלום – צרו קשר עם רשות שוק ההון, תדברו אחד עם השני – אני מוכן לעזור להכיר את האנשים – תדאגו שיהיה תיאום, שלא יהיה ארביטראז' רגולטורי, ותנו לעבוד כמו בני אדם ולהתחרות.
(היו"ר אוהד טל)

קרן

כבוד היושב-ראש, אני לא התייחסתי לעניין של הארביטראז' הרגולטורי ולעניין של תווי השי.

חזרנו לתווי השי?

עוד לא הצגנו את העניין. אני אשמח להציג.

אדוני היושב-ראש, דיברנו על הפיצול הזה, שיהיו שני רגולטורים על אותו שירות לבית עסק. זה רק יפגע בתחרות, ואני חושב שהתשובה היחידה של האוצר היא: "מדוע שרשות שוק ההון לא תמשיך לפקח? למה להרע את המצב? היא כבר מפקחת על זה היום". עם כל הכבוד, אני חושב שלציבור ולמתחרים יש את הזכות לפנות אל הממשלה ולהגיד: תתאמו בין הרגולטורים. שלא יהיה ארביטראז' רגולטורי; שרשות ניירות ערך תהיה המנחה המקצועית החדשה בתחום הזה. תתאמו בין הרגולטורים; תנו לעבוד תחת מפקח אחד ולהתחרות.

משרד האוצר.

אנחנו רואים את המצב היום במוצרי השקעה, למשל, שם יש כמה רגולטורים שמטפלים בנושא הזה. המצב, דה פקטו, הוא שיש ארביטראז' רגולטורי, שמאחוריו אין הרבה היגיון מסדר; אלה פשוט גישות שונות של רגולטורים שונים למוצרים יחסית דומים. במקרה הזה, אנחנו למודים ניסיון, שבמערכת הפיננסית הישראלית ובמבנה הרגולציה בישראל: כשיש שניים או שלושה רגולטורים שמפקחים על אותו הדבר – מתקיים פער בין הדברים, וזה בסדר. כל רגולטור פועל לפי שיקול דעתו, וזוהי גם החובה שלו, על פי חוק.

אנחנו לא יכולים לבוא ולהכפיף אותו לאיזה שהוא רגולטור אחר; הוא עצמאי, הוא עושה את הפעילות שלו איך שהוא רואה לנכון, וזוהי גם האחריות שלו. אם הוא לא יפעל לפי האחריות הזו, ויצטרך להיות מופעל על ידי איזה שהוא רגולטור-על – אנחנו הופכים אותו ללא עצמאי ופוגעים בעצמאות של הרגולציה הפיננסית. אנחנו לא רוצים להיות שם.

דבר שני, ספציפית לגבי העניין של רישיון מתן האשראי של חברת גמא, יש כאן עניין של זנב מקשקש בכלב. בסופו של דבר, רישיון אשראי הוא רישיון חשוב ומכובד, אבל הוא לא רישיון מאוד כבד. אני לא יודע את המספרים; אולי רשות שוק ההון תוכל להכביר, אבל יש מאות, אם לא אלפי גופים עם רישיון של מתן אשראי. אין שום היגיון מסדר בלבוא ולהגיד: "בזכות איזה שהוא רישיון שיש לנו, אנחנו נוכל גם לעשות פעילות אחרת לחלוטין, של חברת תשלומים, תחת הזכות שיש לנו מכך שעשינו רישיון". באותה המידה, אפשר לבוא ולהגיד: "יש לנו רישיון אשראי; תנו לנו גם אישור, על הדרך, לעשות ביטוח", או: "תנו לנו אישור, על הדרך, לנהל פנסיה".

מהו הנימוק?

ההוראות שחלות, לפי חוק, לגבי הרישיון של חברת תשלומים, הן הוראות משמעותיות יותר מההוראות שחלות, לפי חוק, על אשראי. זה בסדר; אין לנו קובלנה על הדבר הזה. רשות שוק ההון מחליטה אילו הוראות היא נותנת, וגם החוק הכווין אותה למקום הזה, באופן כללי. אנחנו לא רואים הצדקה מקצועית לכך שבזכות איזה שהוא רישיון שהוא "קטן יותר" – הם יוכלו לעשות פעילות שהיא גדולה יותר ולזכות באיזה שהוא הסדר מיוחד.

יש כאן מענה גם לאשראי שהוא אגב פעולת תשלום. זאת אומרת, על אגב תשלומים או ניכיון.

רק כשזה אשראי לרוכש; לא למוטב.

לא, זה לא מדויק.

רק אם הוא עד לשנה.

אנחנו נגיע לאשראי אגב שירותי תשלום באופן ספציפי ונציג את ההסדר שעשינו, אבל מה שעמיהוד אומר הוא נכון. יש כאן איזה שהוא הסדר, מתוך הבנה שאשראי שהוא אגב שירותי תשלום באופן מוגבל – ושוב, אני מזכיר שלקחנו את זה מהדירקטיבה האירופאית – אנחנו מאפשרים לעשות אותו תחת הרישיון של חברת תשלומים. כלומר, ככל שחברה תרצה לתת את האשראי הזה, היא תוכל לעשות זאת עם רישיון אחד, מתוך הבנה שזוהי פעילות אינהרנטית לחברות תשלומים.

רוני בקמן מרשות ניירות ערך. אולי יש איזה חוסר הבנה. כמובן שמבחינתנו, גם הקדמת תשלומים לבתי עסק נכנס תחת אשראי אגב שירות תשלום, ולכן צמצמנו מאוד את הגופים שיידרשו לרישיון כפול. רק גוף שרוצה לתת אשראי לכל מטרה, בנוסף לשירותי התשלום שלו – יידרש לרישיון כפול.

הייתה הסכמה גורפת, בקרב כל המאסדרים והגורמים בממשלה, על כך שהרגולציה הקיימת לא הייתה מספקת כדי להבטיח שמירה אמיתית על כספי הלקוחות וכדי לספק הגנות צרכניות על הלקוחות, ודרשה תוספת. אפשר לראות עד כמה החוק שונה ממה שקיים היום ושחל היום על הגופים המפוקחים. קודם כל, שמירת כספי הלקוחות הוא עיקרון שקיים בו, ולא קיים ברגולציה אחרת. לכן החשיבות הגדולה שבחוק הזה, וזוהי הבשורה הגדולה שלו.

כן, בבקשה.

אריאל גנוט, המנכ"ל של גמא. הערה קטנה לגבי שמירת כספי לקוחות: כספי לקוחות יישמרו, רק תחת רגולציה של רשות שוק ההון. תראו, אנחנו אמורים להתחרות בבנקים ובחברות כרטיסי האשראי. אנחנו גוף גדול, יש לנו תיק אשראי של מיליארדים. כיום, אנחנו סולקים ומנכים כרטיסי אשראי לכ-15,000 בתי עסק. באמצעות הכניסה שלנו לשוק, חוללנו תחרות והורדנו את עמלת הסליקה בעשרות אחוזים, לפי נתונים של רשות התחרות. עמלת הסליקה על עסקים קטנים הייתה 2.5%, והורדנו אותה לסדר גודל של 1%.

מה אני מבקש? התחרות שלנו היא בבנקים ובחברות כרטיסי האשראי, להם יש רגולטור אחד. את נתת דוגמה של הקדמת תשלום אגב פעולת תשלום, אבל מה קורה אם יש מוסך שעושה אצלי סליקת כרטיסי אשראי בתשלומים, ואני רוצה לתת לו הלוואה מול יתרות כרטיסי האשראי האלו? ההלוואה תהיה ברשות שוק ההון, והסליקה תהיה ברשות ניירות ערך. אי אפשר לעבוד בצורה כזו.

אתם רוצים שאנחנו נתחרה בבנקים? אתם רוצים שנתחרה בחברות האשראי? יש להם רגולטור אחד, שקוראים לו בנק ישראל. הם עובדים מולו, אתם מוציאים הוראות בחוק שירותי תשלום, ובנק ישראל אוכף אותן, באמצעות נב"תים. כל מה שאנחנו מבקשים זה שתאסדרו את התחום, אבל שרשות חוק ההון תאכוף אותם באמצעות חוזרים. היום, האכיפה שלנו היא של רשות שוק ההון, בכל הנושאים ובכל החוקים, גם אם הם קשורים ספציפית לאשראי, וגם אם הם צווי איסור הלבנת הון, למשל.

אנחנו לא מסוגלים להתמודד עם שני רגולטורים, בוודאי ובוודאי כשלגופים הגדולים והחזקים מאיתנו יש רגולטור אחד. אלה שני רישיונות וכפל רגולציה. רגולטור אחד יכול לכתוב כך, והשני אחרת; לא מרוע. אנחנו חייבים אבא אחד, אחרת אין תחרות. כל הישגי התחרות בעקבות הכניסה של גמא, שמשרד האוצר היה שותף להם – מיליארדים באשראי לבתי עסק קטנים ובינוניים במחירים תחרותיים לבנקים, והגדלת התחרות ומגוון השירותים בשוק הסליקה – יכולים ללכת לאיבוד, בגלל צרה של רגולציה כפולה שלא מוצדקת; אין בה שום היגיון.

אני לא מתנגד לרגולציה; אנחנו בעד רגולציה ובעד שמירת כספי לקוחות, אבל תנו לנו גוף אחד לעבוד מולו. אנחנו לא יכולים להתפזר; אין לנו מספיק עוצמות בשביל לרוץ בין רגולטורים.

אני רק אזכיר שיש בחוק שירות מידע פיננסי, סעיף 71, מנגנון לתיאום בין מאסדרים ושמירה על אחידות. אפשר לאמץ אותו גם כאן.

גמא, בשליטת הפניקס, היא בעלת כמה רגולטורים שונים היום. היא נמצאת גם תחת רשות ניירות ערך, במוצרים של רשות ניירות ערך, וגם תחת רשות שוק ההון. לעניין לפיו עוד רגולטור ימוטט אותם – אני לא רואה את ההבדל. הם כבר יודעים לעבוד עם כמה רגולטורים במקביל ולעשות פעילות שמפוקחת על ידי שני רגולטורים. לכן, אני לא רואה סיבה, לגבי הדבר הזה.

הבקשה פה היא לקחת רישיון שהוא יחסית קטן יותר, ובאמצעותו לקבל הקלות לגבי רישיון כבד יותר. זה מקביל לכך שאני אלך להוציא רישיון של Change ברחוב, ואיתו אוכל לקבל איזה שהוא רישיון ביטוח שהוא פשוט יותר או קל יותר. אין בזה היגיון מסדר וזה גם לא מקצועי, ואנחנו, כמובן, מתנגדים לדבר כזה.

כן, בבקשה.

עו"ד עדו מלין, ממשרד גורניצקי ושות'. אני מייצג נותני שירותים פיננסיים, בתחומים של אשראי, פינטק, ניירות ערך או העברות. אני לא מייצג מישהו ספציפי בדיון כאן, אני לא לוביסט של אחד מהם באופן ספציפי, אבל אנחנו מתמודדים, ביום-יום, עם ההסדרה ועם ייעוץ ללקוחות. אני אתן שתי דוגמאות לעניין הזה, אפרופו, כי אני חייב: אתמול התקשר אליי לקוח חדש שרוצה לבצע, בין היתר, פעולות של המרת מט"ח והעברת מט"ח. נכון לאתמול, לא ידעתי להגיד לו אצל מי הוא צריך להיות מרושיין. נכון לאתמול, הדבר הזה עדיין לא ברור אצל רשות ניירות ערך, כחלק מהגדרות החוק שדיברנו עליהן מקודם. אנחנו רוצים לחולל תחרות, פשטות, אבל אין ודאות.

אני תמה על מה שאמור פה חברי ממשרד האוצר בעניין ההוראות. היום, תחת רשות שוק ההון, בעלי רישיונות מורחבים, בטח אם הם עובדים עם מערכות טכנולוגיות, נדרשים לנוהל ניהול סיכוני סייבר. יש טיוטה של שמירת נכסים באורך 18 או 19 עמודים, שאמורה להיכנס בימים הקרובים, אני מניח. יש הוראות רבות, אדוני. יש תכנית עסקית, מבקשים ממך להציג מבקר ותוכנית עבודה.

להוציא רישיון אשראי מורכב או מפורט, כמו שחברת גמא עושה, למשל, או חברות אחרות, זה עניין מורכב מאוד, גם אצל רשות שוק ההון, כי יש הוראות ונהלים. אי אפשר לקחת את חוק הפיקוח מ-2016, שרק יצר תשתית ראשונית, ולהגיד: אוקיי, עכשיו יש חוק הרבה יותר רחב.

אני חושב שבזה אני עומד יחד עם אחרים: אנחנו רוצים שיהיה רגולטור אחד שיפקח על כל הדברים. אם רשות ניירות ערך רוצה לקחת אליה גם את הנושא של אשראי ואחרים – בסדר גמור. אם אין רגולטור אחד – לכל תחום יינתן גם וגם. אין שום דבר רע בכך שיש יועץ פנסיוני ומבטח פנסיוני. יש פער ארביטראז'י שצריך לפתור אותו. אם אנחנו מעודדים תחרות, כשבאים אלינו חברות פינטק – אנחנו אומת הפינטק – משקיעים ומגייסים הון, ואז אומרים לנו: "מה נטל הרגולציה?", אנחנו אומרים להם: "פעם אחת זה רשות שוק ההון, פעם שנייה זו רשות ניירות ערך. פה עוד לא פורסמו תקנות, פה עוד לא פורסמו הוראות". איך הם יכולים להתפתח כך? אני אגיד לאדוני מה יקרה: בינתיים, הגופים היותר חזקים – מתקדמים, כי להם יש מפקח אחד ואין להם בעיה להתקדם.

אני חושב שלכל דבר פה – ויש פה מספיק משפטנים – ניתן למצוא פתרון תחת החוק, תחת תקנות. אני לא רואה שום סיבה בעולם לכך שחברה נותנת שירותים גדולים של העברות מט"ח לחו"ל – לא תוכל לעשות המרות מט"ח, ותצטרך עוד רישיון אצל רשות שוק ההון, או שחברה שמתעסקת בנכסים דיגיטליים, שיש עליה רגולציה מאוד מורכבת, תצטרך עוד רישיון. אין בכך שום היגיון.

לעניין זה, יש פה את ההוראה של סעיף ב' ושל סעיף ג', תקנות. אני מציע שכמו שגם היה בחוק מידע פיננסי, שגם הוא עבר באופן יחסית מהיר – יקבעו לוחות זמנים. או שהתקנות ניתנות עכשיו, במסגרת אישור החוק, או שהן ניתנות בתקופה הקרובה. אנחנו מתמודדים מול לקוחות חדשים, פינטקים שבאים מכל העולם, ואין לנו תשובות לתת להם. אי אפשר להגיד להם: "בואו נחכה שנה ונראה מה יהיו התקנות אז, ואילו פטורים יהיו". הפטורים, אדוני, צריכים להינתן תוך זמן קצר ביותר, או יחד עם החקיקה. תודה.

אני אשמח לשמוע מה משרד האוצר עונים לגבי השאלות האלו.

כן, אבל יש פה אדון נכבד שרצה רשות דיבור וממתין בסבלנות.

תודה. עו"ד עודד אופק, מטעם איגוד חברות האשראי ואיגוד הברוקרים בבורסה לניירות ערך בתל אביב. בשם ההגנה על חברות האשראי, בוודאי בעלות הרישיון המורחב, נאמרה כאן אמירה לפרוטוקול שדרישות הרישיון הן לא דרישות מרחיבות. אני מצטרף לדברים של חברי, עו"ד מלין: הדרישות הן מאוד מכבידות. היום, הדרישות שרשות שוק ההון מטילה על חברות אשראי בעלות רישיון מרחב הן דרישות שלא נופלות משמעותית מחברות ביטוח, למרות שלכאורה, יש הבדלים מהותיים בין חברת ביטוח, שמשלמים לה היום ומקבלים את הכסף בעתיד, אל מול חברת אשראי, שנותנת את הכסף ורודפת אחריו לאחר מכן. זוהי נקודה מאוד חשובה שהיה חשוב לנו להתייחס אליה.

בדיון הקודם כבר ניתנה כאן ההתייחסות לכך שהפעילות הרגילה של חברות האשראי, וגם של הברוקרים חברי הבורסה, היא לא פעילות שנועדה להיכנס תחת הוראות החוק האלה. יחד עם זאת, וציין זאת חברי מגמא, חברי הבורסה הם מחולל התחרות הגדול ביותר מול הבנקים, בכל ההקשרים של פעילות ניירות ערך וכיוצא בזאת.

אנחנו לא היינו רוצים לראות ארביטראז' רגולטורי, שבו תאגידים בנקאיים פטורים מהחוק הזה, וחברי הבורסה לא. עכשיו, למה אני מעלה את זה אחרי שכבר נאמר שהם לא נכנסים פנימה? כי יש להם פעילות רבה כחברי בורסה, לרבות פעילות מוכרת של פיקדונות, שנמצאים אצל חברי הבורסה, וגם פעילות של העברות. אנחנו לא רוצים למצוא את עצמנו, יום אחד, שואלים את השאלה הזו, למרות שנאמר כאן שפטורים, או לא נכנסים פנימה תחת הוראות החוק.

היינו מצפים שדווקא בשם חילול התחרות – אותם גופים שאמורים לחולל את התחרות יהיו פטורים מהחוק הזה. לכן, היינו מבקשים לשקול שוב לפטור גם את חברי הבורסה מהוראות ההסדרה, באמצעות פטור ייעודי. תודה.

בבקשה.

תודה. עו"ד מיכל רז מאיגוד הבנקים. אני מתייחסת לסעיפים 2(ג) ו-2(ה) לחוק. אנחנו מתנגדים להחלת החובה, הקבועה בסעיפים האלה, לקבלת אישור לצורך עיסוק במתן שירותי ייזום תשלומים. אנחנו גופים מפוקחים, יש לנו אסדרה כבדה מכוח החוק והרישיון שקיים כיום. לא ברור לנו כיצד ניתן בכלל להגביל את הבנקים בפעילות הזו, שהיא הבסיס של מתן שירותי העברת כספים. זהו בסיס ליבת השירותים הבנקאיים שלנו.

אני מזכירה לכולם את הוראת נב"ת 368, במסגרת הוראת ניהול בנקאי תקין, שמסדירה את העיסוק בתחום ייזום תשלומים, וקובעת דרישות מפורטות על הבנקים, לגבי איך לעמוד בהקשר הזה, - - - מקור עצמאי של סמכות בידי במפקח לדרוש מידע ומסמכים. לכן, בכל ההקשרים האלה, אנחנו חושבים שאין צורך בחובת אישור, לבנקים, כדי לעסוק בייזום תשלומים בסיסי או מתקדם.

אנחנו מציעים חובת דיווח, בהתאם לסעיף 19(ב) להצעת החוק, או לחלופין, לתת איזה שהוא אישור גנרי, לכלל הבנקים, לעסוק בנושאים האלה, ולא לעבור תהליך אסדרה ספציפי של אישורים.

אתם לא מבקשים כפל רגולציה אולי, במקרה?

מספיק.

לא? טוב. בבקשה.

שלום, צוהריים טובים. נמרוד הגלילי, מנהל ענף הקמעונאות באיגוד לשכות המסחר. החשש שלך, חבר הכנסת אברהם בצלאל, הוא חשש נכון. כרגע, על פי נוסח החקיקה הזו, תווי הקנייה - - -

רגע, בבקשה. אנחנו נגיע לזה, אני מבטיח.

אבל זה הסעיף של עכשיו, של הסייגים. סעיף 3 מדבר על סייגים להחרגה, ואנחנו רוצים להכניס לתוך סעיף 3 את נושא תווי הקנייה ושוברי המתנה.

אז אני מיד אתן לך רשות דיבור. משרד האוצר, תרכזו התייחסויות למה שעלה עד עכשיו בנושא הרגולטורי.

התייחסנו כבר לגבי כפל הרגולציה. אני רוצה לתת עוד דוגמה מהרגולציה הפיננסית הישראלית, שאלה המנגנונים שקיימים בה: בנקים, או אפילו חברות כרטיסי אשראי, כשהם רוצים לעסוק במקרה של פעילות של סוכני ביטוח, למשל, לעומת הפעילות של חברות כרטיסי האשראי – פעילות הבנקים היא זעירה וזעומה. הם נדרשים לבקש רישיון מרשות שוק ההון, ויהיה עליהם עוד רגולטור, והם עושים את הדבר הזה.

לחברות כרטיסי האשראי יש שני רגולטורים, למרות שטענו כאן שיש להן רק רגולטור אחד. הן ראו לנכון, למרות שיש כאן עוד רגולטור, לבוא ולהיכנס לדבר הזה. אלה לא חברות עצומות, וכפל הרגולציה הזה לא הרתיע אותן מלהיכנס לתחום, ועכשיו הן פועלות בו ומעוררות את התחרות בו.

זוהי דוגמה אחת לעוד מקרה ברגולציה הפיננסית בישראל. יכול להיות שנדרש שינוי כללי בתוך ההסדרים האלה. יש כל מיני מודלים בעולם: רגולטור אחד, Twin Picks, כל מיני דברים כאלה שעשו בעולם, ואנחנו גם בוחנים אותם, אבל במסגרת המצב הנוכחי כיום, בו יש לנו שלוש רשויות פיקוח נפרדות, כשהפיקוח הוא פיקוח ענפי – אנחנו חושבים שזהו הפתרון המיטבי לקידום התחרות בעניין הזה. במקביל לכך, אנחנו מונעים כל מיני סיכונים של ארביטראז' רגולטורי, ופערים כאלה או אחרים בין חברות שפועלות בדיוק באותו השוק ועושות בדיוק את אותו הדבר.

אדוני, אני לא מבין רק דבר אחד: בגלל שיש להם עוד רגולטור – צריך להכביד עליהם בדברים שהם לא צריכים? זו שאלה ראשונה. שאלה שניה: כל הדוברים שדיברו פה טוענים שהרישיון שלהם הוא מספיק רחב, כבד וגדול. אתה לא מתייחס לדבר הזה; אני לא מצליח להבין. כולם אומרים פה את הדבר הזה, ואתה לא עונה לשאלה הזו. אם צריך – שיוסיפו להם עוד משהו לרישיון; אין סיבה להכביד עליהם.

כשיש לך את בנק ישראל שיש לו רגולטור אחד – שם זה בסדר? שם אתה לא אומר: "היות ובמקומות מסוימים הם גם עושים עוד איזה משהו – אז נכביד עליהם"? מהי הסיבה להכביד? גם אם הם באמת מרימים את הכפפה כשהם צריכים, ומשתמשים גם ברשות ניירות ערך, מצד אחד, וגם ברשות שוק ההון, מצד שני? האם הם צריכים באמת, בשביל מתן האשראי וכל הדברים הללו, את כל הרגולטורים האלה?

מיכאל, כשאתה משיב, תתייחס גם ל-Input של הרגולציה בהיבט של שמירה על ענייניהם ועל כספם של הלקוחות. אני חושב שזה מה שמעניין את חברי הכנסת. מעבר לנטל הרגולטורי שחל על הגופים – מהי באמת התרומה של הרגולציה?

בוודאי. כשחוקקו את רישיון מתן אשראי, ושירותים פיננסיים מוסדרים באופן כללי, אולי למעט אגודת פיקדון ואשראי – הרישיון הזה נועד להסדיר תחום שכבר פעל, מתוך הבנה שרגולציה פיננסית, ורישיון מאת רגולטור, נותנים אמון בגופים האלה, ויאפשרו להם להתפתח.

אנחנו עכשיו מייבאים את זה מאירופה. לא בכל המדינות האירופאיות צריך רישיון בשביל לעשות אשראי חוץ-בנקאי. זהו תחום שהיקף הפיקוח עליו מתרכז בעיקר בעולמות של נאותות, ולראות שלא נכנסים גורמים בעייתיים לתחום הזה, ובמקביל – איזה שהן הגנות צרכניות על האשראי. לעומת הפעילות שאנחנו מדברים עליה פה – שהתייחס אליה גם היועץ המשפטי של הוועדה – יש פה אירוע הרבה יותר מורכב, של חברות תשלומים שצריכות לנהל כספים של לקוחות במיליארדים, שבסופו של דבר, אנחנו צריכים - - -

הן לא עושות את זה היום?

אני לא מכיר היקפים כאלה. אני גם לא מכיר שהן עושות פעילות של שמירה של הכספים של הגבייה שלהן. באופן כללי, הגופים שעושים את הפעילות הזו היום, עושים פעילות הרבה יותר מצומצמת. פעילות של מאגד היא הרבה יותר מצומצמת מפעילות של סולק.

הרגולציה הזו צריכה לגרום לכל אחד ואחד במדינת ישראל לדעת שכשהוא שם את הכספים בחברות האלה, גם אם הן נכנסות לחדלות פירעון – הוא יקבל את הכסף. היום, בחוק שירותים פיננסיים מוסדרים, אין הבטחה כזו. זו הבשורה הגדולה שאנחנו מביאים פה, וזה מה שגורם לחברות מחו"ל להיכנס, כי זו הרגולציה שהם מכירים, והם לא מכירים רגולציה אחרת. בגלל זה, אנחנו חושבים שהדבר הזה גם מגן על לקוחות, דבר ראשון, וגם מעודד את התחרות ומאפשר לחברות להיכנס.

ברשותכם, כמה התייחסויות מצדי. תראו, ככל שאנחנו רוצים לעודד תחרות, בוודאי שהנושא של הכבדה רגולטורית הוא בעיה. השאיפה מבחינתנו היא להקל ככל האפשר בנושא הרגולטורי, ובוודאי שלא להכביד יותר. כמו שגמא אמרו פה, וזה נכון – אנחנו רוצים שהם יהוו תחרות משמעותית לבנקים, אז לא יכול להיות שהבנקים משחקים במגרש שיש בו רגולטור אחד, והם יצטרכו להתמודד עם שני רגולטורים. אני מבין את המורכבות שהם מעלים כאן.

אני מבין גם את המורכבות מהצד השני. בסופו של דבר, אם אנחנו רוצים באמת לפתוח את השוק, ולאפשר לשחקנים חדשים להיכנס למגרש הזה, אנחנו צריכים לייצר רגולציה אחרת, חדשה. זה לגיטימי שממשלה תבוא ותגיד שלהבנתה המקצועית, הדרך היעילה והטובה, מבין הרגולטורים הקיימים, לקדם את הנושא הזה – באופן שייקח את כל השיקולים המקצועיים השונים, כמו הגנת הצרכנים, היכולת לקדם תחרות בצורה יעילה ואפקטיבית וכו' – היא עם רגולטור אחד ספציפי, שהוא עדיף, בקריטריונים הללו, על פני רגולטורים אחרים, וזה מה שיאפשר את הפתיחה של השוק.

אני גם מבין שיכול להיות שיהיו מחירים להחלטה המקצועית הזו, שיושתו עליכם, לדוגמה. השאלה היא: איך אנחנו יכולים לנסות ולמצוא איזה שהוא פתרון יצירתי, כדי לצמצם את המחיר הזה ככל האפשר? אני שומע פה גם את הטענה לפיה אם אנחנו מדברים על שני שירותים נפרדים, אז בשירות הזה הרגולטור הוא X ובשירות השני הרגולטור הוא .Y זה דבר שהוא הגיוני. אבל אתם מעלים נקודה לפיה יש תהליכים שמתחילים בנקודה מסוימת ועוברים לנושא אחר, ואז בתוך אותו התהליך – צריך להחליף רגולטורים. פה זה כבר באמת נשמע כמו סיבוך שהוא מעל ומעבר, ונשמע – לפחות מבחינתי, כמישהו שלא חי את העולמות האלה ביום-יום – כדבר שיותר קשה לקבל.

זה גם פוגע בתחרות.

יכול להיות שזה יפגע בתחרות ברמה מסוימת, אבל יאפשר תחרות הרבה יותר גדולה ברמת המאקרו. אנחנו יודעים שלכל צעד יש תועלות – ויש גם מחירים. אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מגיעים למשהו מאוזן, שייתן מקסימום תועלות ומינימום מחירים. השאלה היא, האם אנחנו יכולים להגיע פה לאיזה שהוא משהו יצירתי? אני שם פה את השאלה; אין לי תשובה.

כבוד היושב-ראש, אנחנו לא מבקשים לא להיות מפוקחים; אנחנו מבקשים להיות מפוקחים בדיוק לפי הכללים שתאסדר רשות ניירות ערך. כפי שזה נעשה בבנק ישראל בצורה מצוינת – שרשות ניירות ערך תהיה הגורם המאסדר, ובנק ישראל יהיה הרגולטור האוכף – אנחנו מבקשים שאותו הדבר יהיה כאן: שרשות ניירות ערך תאסדר, ותקבע את התנאים לאיך שומרים על כספי לקוחות ואיך פועלים בשירותי תשלום, אבל מי שתאכוף אותנו תהיה רשות שוק ההון, שהיום אנחנו כפופים אליה ונאכפים על ידה ביום-יום. זה הכל; אנחנו רוצים אבא אחד. זה קורה גם בחוקים אחרים. זה לא אומרים שאנחנו רוצים פטור מפיקוח, להיפך; אנחנו רוצים רגולציה ופיקוח.

אני מבין שמצדכם זו הבקשה, זה הצורך וזה הרצון. אני מקבל את זה, אבל בסוף, אנחנו מייצגים פה את הציבור הרחב, ואנחנו צריכים לראות את כלל השיקולים. אני כן יכול לקבל את הלגיטימיות במה שאומר משרד האוצר: "אני מביא פה מהלך, שהיכולת שלי לקדם אותו באופן האפקטיבי ביותר היא באמצעות רשות ניירות ערך". אני מבין שזה מסב חוסר נוחות; אני לא יכול לפתור לך את כל הבעיות, אבל אני רוצה לנסות ולראות איך אני יכול לפתור את הבעיה שבה אתה תתחיל תהליך עם רגולציה אחת ותסיים אותו עם רגולציה שנייה, כי זה נשמע יותר מסובך. זה מה שאני שואל: האם יש אפשרות למצוא פתרון לנקודה הזו? אני לא אפתור לך את כל הבעיות, אבל אולי חלק.

אדוני, כרגע יש כבר מנגנון, שאומר שמי שנמצא תחת פיקוח רשות שוק ההון ועושה את הפעילות של הרישיון – ימשיך להיות תחת רשות שוק ההון לעוד שנתיים. זה כבר נמצא פה בהוראות המעבר. אני חושב שיש בזה הרבה היגיון; רשות ניירות ערך תהיה עסוקה עם חדשים ועם פיתוח המתודולוגיה. רשות שוק ההון כבר עושה את זה.

ומה יהיה אחרי שנתיים?

את התקופה הזו אפשר להאריך לתקופה קצת יותר משמעותית, של ארבע או חמש שנים, ולתת לשר את הסמכות להסתכל על המצב ולראות איך זה מתייצב. ואז הוא יוכל להחליט: האם לפי מה שרואים בפועל, כדאי להמשיך את זה לעוד תקופה או לעצור?

המצב שבו יש שני רגולטורים שמפקחים על פעילויות שונות של אותו גוף הוא מצב שאנחנו מכירים מחקיקה אחרת; זו לא הפעם הראשונה. אתם מציגים את זה כמשהו חסר תקדים, אבל זה קיים, ואתם יודעים את זה.

אבל פה יש מתחרים, הבנקים וחברות כרטיסי האשראי, שזה ייצור להם יתרון רגולטורי עלינו. אם יש לקוח שיש לו עסקה בעשרה תשלומים בכרטיס אשראי, ובנק נותן לו הלוואה מול זה – יש פה את עסקת כרטיס האשראי ברשות ניירות ערך, וההלוואה היא ברשות שוק ההון, כאשר אני ממחה את התקבולים של השובר כדי לתת ללקוח הלוואה. איך אפשר להתמודד עם דבר כזה, כאשר המתחרה שלי, שזה בנק או חברות כרטיסי האשראי, יש לו אבא אחד?

הטענה הזו הובהרה; אפילו אמרתי אותה בעצמי, ואמרתי גם שיש בה היגיון.

אי אפשר לעבוד כך.

הבנו; הבעיה הובהרה.

אולי במצב שבו יש כבר גוף פיננסי פועל, שיש לו רישיון מכוח דין אחר, אפשר להקל עליו, מבחינת תנאים למתן רישיון, על ידי רשות ניירות ערך? זהו מודל חקיקתי שאני מכיר, שבו גוף שהוא כבר מרושה ומפוקח בתחום משיק אחר – מקבל איזה שהן הקלות בקבלת הרישיון שלו על ידי גוף אחר. זה דבר אחד שאולי אפשר לשקול. עדיין יישאר מצב של שני רגולטורים, ואמרתי שזה מצב שאנחנו מכירים והוא לא חסר תקדים, אבל אפשר אולי להקל, מבחינת הנטל הרגולטורי שיושת עליכם.

אם מדובר על גוף פיננסי מפוקח, אולי כן אפשר לעבור למודל של אישור, שהוא מודל קצת יותר מקל, בדומה למה שנעשה בחוק שירות מידע פיננסי? אני מעלה את זה כמחשבות לנציגי הממשלה ולוועדה, כדי לנסות לתת מענה, במסגרת שבה אנחנו נמצאים, לקשיים שאתם העליתם.

אורית שרייבר מרשות ניירות ערך. קודם כל, אני לא רוצה לחזור על כל הדברים שנאמרו כאן. הוצגו כאן שני הצדדים, וכמובן שהממשלה שקלה את כל הטענות של כפל רגולציה אל מול שיקולים של ארביטראז' רגולטורי. שני הצדדים הם כבדי משקל ויש להם השפעות משמעותיות על הפעילות של הגופים המפוקחים. ניסינו לתת לזה את הפתרון המיטבי; אפשר לראות את זה שזור לאורך החוק, גם בשילוב של האשראי אגב תשלום וגם בהמרה אגב שירותי תשלום. אני חושבת שחלק מחוסר הוודאות שקיים עכשיו נובע מזה שאנחנו בתוך תהליך חקיקה.

תהליך החקיקה הזה ארוך; הוא מתמשך כבר כמה שנים, ואפשר להגיד שמאוד מצפים לבשורה הזו, של חוק הסדרת שירותי תשלום בישראל. התחום הזה הוא תחום שאפשר לגדר אותו; הוא תחום אחד, ולכן נכון שיהיה לו רגולטור אחד. לכן, לדעתי זה לא נכון לחכות ארבע שנים, או פרק זמן מאוד ארוך ומשמעותי. צריך לבוא ולתת את התמונה הכוללת, ואת האסדרה הכוללת של התחום הזה.

אני אתייחס להצעה של היועץ המשפטי איתי: אני חושבת שאנחנו יכולים לשקול, ולראות איפה אנחנו יכולים למצוא מקומות שבהם אפשר לרכך את הדרישות של רשות ניירות ערך מגופים שמפוקחים כבר היום על ידי רשות שוק ההון. קודם כל, הוראת המעבר היא חלק מהצעדים שבאים כדי לרכך את המעבר הזה, או את ההוספה בין הרגולטורים.

אבל גם מה שצופה פני עתיד. כלומר, לא רק לגבי הגופים שפועלים היום.

בבקשת הרישיון, אפשר אולי לשקול את זה ברכיב של המהימנות. אנחנו נדבר על זה בהמשך, בתנאים לקבלת הרישיון. יכול להיות שאנחנו יכולים להסתמך על חלק מהמידע שכבר נמסר לרשות שוק ההון. יכול להיות שבהמשך נוכל לשקול הקלות בפיקוח השוטף; אולי בדיווחים, כדי לא לייצר כפל דיווחים. אנחנו נבדוק את זה ונחזור לוועדה.

אנחנו נודה לכם שתבדקו את זה, באמת, ותחזרו אלינו עם תשובה בעניין הזה. בבקשה.

נתי טאובר, מהפיקוח על מערכות תשלומים בבנק ישראל. לפני שאני אדבר לגופו של עניין, אני קצת אזכיר את תכליות החוק. למעשה, החוק הזה נועד לקדם תחרות בתחום התשלומים, וכשמנסים לקדם תחרות – לא מטילים רגולציה. הסיפור המיוחד בעולם התשלומים הוא שבשביל שהגופים יוכלו להתחרות בשוק – הם צריכים את הרגולציה, לצורך חיבור למערכות התשלומים, לצורך אמון הציבור ועוד. יש כל מיני תכליות, בהן הרגולציה עוזרת לשחקנים להיכנס לשוק.

בגלל שהחוק התעכב במשך כמה שנים, אנחנו, בפיקוח על מערכות תשלומים, בחנו כל מיני חלופות, על מנת לספק מענה לשחקנים עוד בטרם העברת החוק. בין היתר, לקחנו את הרישיון של נותן שירותים בנכס פיננסי של רשות שוק ההון, וחתמנו עם רשות שוק ההון על מזכר הבנות, שהתאים את הרישיון, ואפשר לשחקנים להתחבר באמצעותו למערכות התשלומים. כלומר, אם אנחנו מחפשים פתרונות יצירתיים, שמאפשרים לשחקנים להסתמך על הרישיון של שוק ההון – או לחלופין, באותה מידה זה יכול להיות הפוך; אנחנו לא נכנסים לשאלה של מבנה הרגולציה – אנחנו בהחלט יכולים לתת מענה מההיבט של מערכות התשלומים.

כשמסתכלים על הצד השני, של הגנות צרכניות – האם ניתן מענה לפיקוח, כדי להגן על הצרכן ולחזק את אמון הציבור? זו שאלה שרשות ניירות ערך יבחנו, כמו שהיא אמרה.

אוקיי. משרד האוצר, עוד משהו בהקשרים האלה?

כן. א', לעניין ההצעה של היו"ר לגבי פתרון יצירתי: אנחנו לוקחים את זה לתשומת לבנו, נעמיק בדבר הזה עוד יותר ונבוא עם הצעות. גם נשקול את מה שאיתי אמר, כמו שרשות ניירות ערך אמרה.

לעניין הרישיון מבנק ישראל, שכל הזמן ההשוואה הזו חוזרת – בהתחלה התעלמתי, אבל עכשיו אני רוצה להתייחס לזה. החברות האלה תמיד יכולות להוציא רישיון בנק. אם הן רוצות לקבל עליהן את הרגולציה של בנק ישראל – הן מוזמנות; אין שום דבר שמונע מהן את זה. אני פשוט לא חושב שהן רוצות את זה; אמנם יש רגולטור אחד, אבל הרגולציה היא הרבה יותר כבדה, ודרוש הון עצמי, שאני לא יודע אם הוא קיים, לחברות האלה, או אם הן רוצות להשכיב אותו, במקרה הזה. בכל מקרה, יש פערים רגולטורים לטובת החברות האלה. אמנם, מבחינת מספר מפקחים, היתרון קיים בבנק ישראל, אבל מבחינת ההוראות עצמן – אני לא חושב שאפשר להשוות.

בנק לוקח פיקדונות; אנחנו לא לוקחים פיקדונות.

אני שמתי לב שאתה הצלחת לגרום לחצי חיוך מכיוון נציגי הבנקים פה, על השולחן, אז לרגע היה מאורע סנסציוני שכזה.

הטיעון הזה חוזר, והוא פשוט לא רלוונטי. אם הם רוצים – הם יכולים, אבל הם לא רוצים, כי יש פערי רגולציה לטובתם; הרגולציה שלהם מקלה יותר מהרגולציה הבנקאית ומהרגולציה של חברות כרטיסי האשראי.

אני יכול לעבור עכשיו לתווי השי?

כן. יש פה אדם שמחכה בנימוס זמן רב.

אני אשמח לתת הקדמה להסדר.

בבקשה.

חוק שירותי התשלום הוא חוק רחב, שמקיים את התכליות שהוצגו פה. גם בהוראות הצרכניות מצאו מקום לעשות איזה שהם פטורים כאלה או אחרים; זה לא חדש. לכן, מתוך ההגדרות הרחבות האלה, אנחנו נתנו כאן סמכות לשר לקבוע פטורים בעניין הזה, באישור ועדה, כמובן, מתוך הבנה שיש מקרי קצה שבהם התכליות האלה לא מתקיימות; אם זה היקף מצומצם או מספר לקוחות קטן, שבגללם אנחנו יכולים לפטור.

לעניין תווי השי, וזה גם עלה בדיון הקודם – כרגע, אנחנו לא רוצים לתת איזו שהיא תשובה חד משמעית לגבי האם זה יהיה פטור או לא פטור. יש סמכות נפרדת, עם הליך מאוד רציני של הערות ציבור והגעה לוועדה, לגבי הדבר הזה. עם זאת, אנחנו כן מבינים את המצב שתווי השי נמצאים בו, שבו הם מהווים קנדידטים מובילים להיכלל בתקנות האלה, ובגלל זה חוסר הוודאות הזה יכול לפגוע בהם.

אני מזכיר שלשר האוצר יש חובה לקבוע את התקנות האלה. זאת אומרת, החוק לא ייכנס לתוקף בלי ששר האוצר קובע, ובכל זאת, אנחנו כן רוצים לתת איזה שהוא מענה לתווי השי האלה. המענה שאנחנו רוצים לתת הוא סטטוס קוו; אנחנו רוצים להשאיר את המצב כמו שהוא, עד שהשר קובע את התקנות. לא לשנות את המצב הקיים; החוק יעבור, והמצב הקיים לא ישתנה. הדרך שבה אנחנו חושבים לעשות את זה היא להציע איזה שהוא תחילה מאוחרת, ספציפית על תווי השי. לסמן אותם כקנדידטים מובילים, לבוא ולהגיד: זה לא יחול עוד שנה, אלא בפרק זמן מאוחר יותר מהשנה הזו, ואז גם אם יקרה המצב שבו הם לא יהיו פטורים בתהליך של תקנות הפטור שיגיעו לכנסת – יהיה להם הרבה זמן להתכונן לכך ולהוציא רישיונות.

גם היום, הם נמצאים במצב שבו הם מבינים שיכול להיות שהרגולציה תחול עליהם. מטעם הממשלה, אני אמנם בא ואומר שאנחנו בוחנים אותם באופן ספציפי, ושהם מועמדים מובילים להיכלל בתוך התקנות האלה, אבל אני לא יכול להבטיח שום דבר, כי בסופו של דבר – זה לשיקולו של שר האוצר.

לא הכותרת "תווי שי" תהיה פטורה; זה יהיה כפוף לתחומים מסוימים ולעסקאות מסוימות.

כמובן שמי שמנהל תווי שי בהיקפים של מיליארדים – אנחנו לא חושבים שיש סיכוי סביר שהם יהיו פטורים. גם אף אחד לא רוצה שבגלל שחברה נופלת – כל המיליארדים האלה ילכו לפח. בשורה התחתונה, המצב הקיים הוא מה שיישמר והוודאות תישאר באותה הרמה. אנחנו חושבים שזה באמת פתרון מספק לדבר הזה.

תודה. בבקשה.

צוהריים טובים, שוב. נמרוד הגלילי, איגוד לשכות המסחר, מנהל ענף הקמעונאות. אני שמעתי בקשב רב את ההצעה, ואני לא יודע לתת עליה תשובה ברורה עכשיו, למרות שהתשובה המהירה וההגיונית שלי היא שאנחנו רוצים החרגה כבר עכשיו.

תווי קנייה הם תווים שמוגבלים בסכומם; הם לא מיועדים לאדם ספציפי; הם ניתנים כשי לחגים או לעמותות, לאותם אנשים נזקקים. חבל, כרגע, בגלל איזה שהוא חשש, שאני לא חושב שהוא קיים, להכניס את השוק הזה לתוך החקיקה המורכבת והקשה הזו. בהמשך יהיה גם ניהול כספים בחשבון נפרד, לצד עלויות נוספות של אשראי והחזקה, שיביאו, בסופו של דבר, לפגיעה באחוז ההנחה שהיום נהנים ממנה מי שמקבל את תווי הקנייה. זה מיותר. מדובר בשוק מאוד מצומצם וממוקד, וזה לא נראה לי נכון להכניס את התחום של תווי קנייה ושוברי תשלום לתוך חוק של תשלומים, כשזה מוצר נלווה של רשתות קמעונאיות.

מיכאל, אני רוצה לשאול רק שאלה אחת: אתה מדבר על מיליארדים. יש איזה גוף שמחזיק תווי קנייה במיליארדים?

כחלק מהעבודה המקצועית – ואמרנו את זה גם בדיון הקודם – אנחנו לא קיבלנו מהם נתונים. אנחנו ביקשנו; אמנם לא הרבה מאוד זמן מראש, אבל אנחנו עדיין מחכים לנתונים בנושאים האלה. זה יהיה חלק מהבחינה המקצועית: להבין האם יש גופים כאלה. כרגע, אנחנו לא יודעים. אנחנו יודעים שבסך הכל, בשוק יש היקף די נרחב; אנחנו יודעים כמה זה נפוץ, ואנחנו יכולים רק לשער. מההשערה שלי – זה מאות מיליונים, אם לא מתקרב כבר למיליארד.

כמובן שתווי השי הם אנונימיים. אני, בתור לקוח, יכול להחזיק - - -

גם אפשר להעביר אותם מאחד לשני.

אני יכול גם לקבל מכמה מקומות שונים, או לקנות בעצמי כמה תווי שי.

כן, אבל אין תווים שהם בסכומים גבוהים. זה נע בין 100 ₪ ל-1,000 ₪.

התווים הממוצעים הם בסביבות ה-200-300 ₪.

טוב. בבקשה, רשות הדיבור שלך.

אהרון קאופמן, יועץ משפטי של שופרסל. אני חושב, עם כל הכבוד, שאם זו עמדת משרד האוצר – צריך לעשות את זה הפוך. אנחנו לא מתנגדים לבוא לדיון על הנושא הזה ולראות איפה צריך לעשות פעולות כאלה ואחרות, אבל אנחנו נקלענו לתוך אירוע שהוא לא האירוע שלנו. זהו אירוע גדול, יש פה נושאים מאוד כבדי משקל שנידונים פה, ואנחנו לא בסיפור הזה. בואו נעשה הפוך: תחריגו אותנו, ואנחנו נבוא בשלב יותר מאוחר, נשב ונדבר במסגרת אחרת על התנאים האלה.

במקום לקבוע שאנחנו נכנסים תחת החוק הזה – עם כל המורכבויות שלו, הנכסים והנטלים שהוא יטיל, ולהכניס את השוק הזה למצב של אי ודאות כבר היום, כשהמשמעות של אי ודאות היא הכבדה כבר היום, ולא בהמשך – בואו נעשה את זה הפוך: תחריגו אותנו. יש לנו נוסח מאוד פשוט וברור לעניין הזה; אם צריך אני אתייחס אליו, ונדבר על הכללה, או על החלה של הוראות כאלה ואחרות, בהמשך.

בסדר גמור. גיא הס.

גיא הס, יועץ משפטי של קבוצת Buy Me. אני לא אחזור על הסיבות ללמה צריכים להחריג את כל העולם של השוברים ותווי המתנה; אני חושב שדיברנו על זה מספיק. אני חושב שהבסיס שכולם מדברים עליו הוא איזו שהיא ודאות של הקיום העסקי שלנו. מבחינת Buy Me, אם משרד האוצר ירצה לשבת איתנו על מספרים – בבקשה; אנחנו נשתף את הכל בשמחה. יחד עם זאת, צריך לזכור שיש פה גופים, ולא רק אנחנו, שיושבים פה וממתינים. להגיד לנו: "תמתינו. אולי אנחנו נחריג אתכם ואולי לא נחריג אתכם" – משאיר אותנו באיזה שהוא לימבו מסוים. הסיפור של הוודאות העסקית שלנו, שדיברו על זה כמה וכמה גופים, כולל המשרדים פה, הוא מצב מאוד בעייתי עבורנו מבחינת ההמשכיות.

תודה. ליאת.

שלום לכולם. שמי ליאת גלזר, אני מנהלת קשרי ממשל בחברת גוגל. גם אנחנו פה מכיוון שאנחנו נקלענו לאירוע. היה חשוב לנו להרים את הדגל לגבי העובדה שיש גופים שאגב פעילות עיקרית שלהם – נכנסים להגדרת שירותי תשלום. חשוב לנו שיהיה מנגנון כלשהו של פטור שיש בו יותר ודאות מהמנגנון הנוכחי, שמאפשר לשר האוצר, בזמן לא ידוע, לפטור שירותים מסוימים. גופים רציניים ומכובדים, כמו חברה רב-לאומית של גוגל – ברגע שהחוק יעבור, הם ייערכו לתחולת החוק עליהם. לכן, אם אמור להיות מנגנון כלשהו של פטור – היינו רוצים לקבל יותר ודאות לגביו.

כמו שאמרתי, מדובר בגופים דומים לנו, שיש להם פעילות אגבית. למשל, אגב פעילות Market Place, או פעילות חנות האפליקציות שלנו, שבה נופלים תחת הגדרת שירותי תשלום. אנחנו חושבים שפעילות אגבית כזו, או גופים שגם מפוקחים על ידי רישיון זר, בהתאם לדירקטיבה האירופאית – השילוב של שני הדברים צריך להיות מוחרג, בעינינו, ונשמח שתהיה יותר ודאות לגבי החרגה כזו, לגבי לוחות הזמנים שלה ומה צפוי.
200

אסף גביזון.

שלום לכולם. אסף גביזון מרשת חנויות רמי לוי. אני לא אחזור על הדברים שנאמרו פה לגבי הנטל הרגולטורי, כמו שאמר חבר הכנסת בצלאל, שבסופו של דבר יגולגל על הצרכן, בעיקר באמצעות הפחתה משמעותית של ההנחה. אני רוצה לדבר על נקודה שאולי לא התייחסו אליה מספיק, או לא שמו עליה מספיק את הפוקוס, והיא הנושא של הפגיעה בכוח הקניה.

צריך להבין שמי שבסופו של דבר מקבל את התו, אותו לקוח קצה, הוא אדם שמקבל תו של כמה מאות שקלים בודדים. 100 ₪, 200 ₪, אולי 300 ₪. כל הרגולציה הזו, והעלויות התפעוליות, יביאו לכך שהסכום שהוא יקבל יפחת. ברגע שהסכום יפחת – הוא גם יקנה פחות. צריך לזכור שהאנשים האלה מקבלים את התווים בעיקר בתקופת החגים, ולכן גם כמות המוצרים על שולחן החג שלו תפחת.

אם נלך לתרחיש אחר, שבו שוק התווים ייעלם או יצטמצם באופן משמעותי – נלך לתרחיש היסטורי, שבו יתנו מתנות לחגים. לא צריך להרחיב על מהי מתנה לחגים. תו קנייה הוא תו באופן טבעי, אדם שמקבל אותו – הולך ומממש אותו. אגב, הוא לא חייב לקנות אצלנו; יש המון בתי עסק ורשתות שהוא יכול לקנות בהן, ואז, באופן טבעי, הוא תורם לבית העסק, מייצר מקומות תעסוקה, גורם למנוע הצמיחה של השוק. הדברים האלה צריכים לבוא לידי ביטוי.

אני חושב שחשוב להחריג אותנו מהוראות החוק האלה, בכדי לסייע גם לשוק וגם למשק.

אני מבין למה יש היגיון. בדיון הזה אני מרגיש את עצמי מבין יותר מדי טענות פה, לכל מיני כיוונים. אני מבין את הטענה שעומדת בבסיס מה שאתם באים ואומרים: יש פה הבדלים משמעותיים בין תווי שי לבין התחום שהחוק הזה בא לאסדר. יחד עם זאת, אני חייב לומר שעלו פה טיעונים שאני לא מקבל אותם. לבוא ולדבר רק על הנושא של עמותות מזון ושל כמה מאות שקלים – זה יפה.

עכשיו שלחו לי בוואטסאפ על חברת צים, שנותנת לעובדיה תו הזהב של שופרסל בסכום של 15,000 ₪, יחד עם עט מפואר כזה, אגב, שהיה מצורף. לכן, זה לא תמיד רק לקבוצות המסכנות. הבנתי שזרקתי פה פצצה, אבל הנה, שלחו לי תמונה; קשה להתווכח עם מראה עיניים. אני שומע את הטענות שלכם, אבל לשים את הדבר הזה רק אל מול הנושא של המסכנים ושל עמותות המזון – זה בסדר, אבל זו לא הצגה מדויקת של תמונת המציאות.

יש פה כמות כסף גדולה. אנחנו עוד לא יודעים לומר כמה היא בדיוק, ומישהו צריך לבדוק מה קורה עם כמות הכסף הגדולה הזו. בסופו של דבר – זה עסק. מי שמוציא את התווים האלה מרוויח מהם כסף, וזה בסדר; אנחנו בעד שתרוויחו גם כסף, זה מצוין, אנחנו לא נגד הדבר הזה, אבל יש פה טענה לפיה צריך אסדרה, כי בסוף, אם חס וחלילה, גוף שעומד מאחורי התווים האלה נעלם – הכסף הזה הולך לאיבוד. הנזק לציבור הוא גם נזק שצריך לשקול, ולראות איך מאזנים אותו.

אני לא אמרתי שאני מבטל את טענותיכם; פתחתי ואמרתי שיש בהן היגיון, אבל בואו נפרוש את התמונה - - -

כן, אבל זה מקרה קצה. אוהד, זוהי הפעם הראשונה שאני אומר כזה דבר. הדבר הזה הוא, לא יודע, באמת. יש פה מספיק מהציבור, שנמצא פה בחדר הזה. מישהו פעם שמע על כזה סכום? לא. אנחנו שומעים מאנשים שמקבלים - - -

אלפי שקלים.

אלפי שקלים. אני הייתי - - - ממשלה, גם הייתי במקומות מספיק גדולים. תווי מזון, תווי שי - - -

חבר הכנסת בצלאל - - -

אני אומר את זה ברצינות.

אני מבין שאתה אומר את זה ברצינות. אני לא התעלמתי מהטענות שלהם, ויש בהן מידה רבה של צדק, אבל המציאות היא יותר מורכבת. לזרוק לי פה נתונים של 400 ₪ – זה לא רציני. אל תזרקו לי נתונים לא רציניים. אחרי שתאספו את כל הנתונים – אז אני אוכל להתייחס לזה באופן רציני. עכשיו זה סתם; זה לכל הפחות, אני לא רוצה לומר דמגוגיה, אבל - - -

אדוני, אני רק אתייחס. אנחנו ביקשנו, וכך גם - - -

אגב, אברהם בצלאל, זה שאתה חבר כנסת – אולי באמת לא שמעת על הדבר הזה, כי אנחנו לא תמיד מקבלים תווי שי, אבל יש לי תחושה - - -

לא תמיד היינו חברי כנסת; היינו בכמה מקומות בחיים.

בוא, כמה מקבלים בעיריית ירושלים? סתם, אני צוחק. יש לי תחושה שאם תלך לכמה וכמה מקומות עבודה – אתה תופתע מעוד כמה נתונים כאלה. בבקשה, זכות התגובה.

אני אתייחס, כבוד היו"ר. אנחנו ביקשנו, בהקשר הזה, להתייחס לאותם הפרמטרים שנקבעו כבר, בתקנות פטור ספציפיות בעניין חוק שירותי תשלום, שם ההחרגה נעשתה לתווים עד לסכום של עד 1,500 ₪. יכול להיות שיש חריגים מאוד מיוחדים – אבל 99.999% מהמקרים הם מתחת ל-1.500 ₪; אני לא מכיר את המכיר הספציפי הזה - - -

זה הרבה מתחת.

הרבה מתחת. ה-1,500 ₪ הוא רף גבוה. יש כאלה שמגיעים לרף הזה, אבל מעל לזה – יש אולי בודדים. זה עניין שצריך לבדוק אותו.

אתה מדבר על הפטור מהוראות חוק שירותי תשלום. התכליות כאן הן רצת אחרות. אני רק רוצה להבהיר שהתקנות שאתה מדבר עליהן, שאושרו בוועדת הכלכלה לפני כשנה, פוטרות תווים, בתנאים מסוימים, מההגנות הצרכניות של חוק שירותי תשלום. כאן אנחנו מדברים על פטור אחר ועל תכלית אחרת של אסדרה, שהיא בעיקרה שמירה על כספי הלקוחות.

אבל אני חוזר למה שהצעתי קודם: במקום להכניס אי ודאות לתוך האירוע הזה, בואו נייצר ודאות ונדבר על הדברים האלה, ושלא נהיה במצב שבו אם זה לא יוסדר- הגרזן נופל; הפוך. כשיוסדר – יוסדר.

אוקיי. זו טענה נשמעת. משרד המשפטים, בבקשה.

לירון מאוטנר לוגסי, משרד המשפטים. אני רוצה להתייחס לכמה דברים שעלו. התייחסתי גם בפעם הקודמת ואני לא אחזור; אני אגיד דברים נוספים.

אולי כדאי שתזכירי להם גם את מה שאמרת בפעם הקודמת, ותחדדי.

אוקיי. קודם כל, בתפיסה שלנו, אחרי שעשינו ניתוח, אנחנו מבינים שהמוצר הזה של תו שי, שובר מתנה, לא חשוב, כן מהווה יתרה צבורה של כסף, שבמובן הזה הוא חשבון תשלום לכל דבר ועניין, ויש בו אמצעי תשלום, במובן הזה שאני יכול לתת הוראות תשלום ולבצע באמצעותו פעולות תשלום. כך שמבחינת ההגדרות, גם היבשות וגם המהותיות – הדבר הזה כבר הוכרע בחוק הצרכני, דווקא בגלל שהוצאנו את הפטור.

חשוב לי גם לחדד שהפטור הוא פטור חלקי. כל הזמן נאמר פה: "הפטור מחוק שירותי תשלום" או: "הפטור מההגנות הצרכניות". הפטור הוא חלקי, להוראות בהן המאפיינים של אותו אמצעי תשלום, כמו העובדה שזה לא מיועד לשימוש אישי, לא מאפשרים לקיים את הוראות החוק לגביהם. הוראות שכן היה ניתן לקיים את הוראות החוק לגביהן, ששקלנו את העלות מול התועלת לגביהן, כמו התהליך שייעשה גם פה, וחשבנו שנכון יהיה לפטור – פטרנו. זה דבר ראשון.

מבחינת התכליות, אני חושבת שכבר עברנו את המסע הזה. זה מאחורי; הדבר הזה הוא אמצעי תשלום וחשבון תשלום. עכשיו השאלה היא: האם נכון לרשות את זה או לא? באיזה אופן? או איזו רגולציה מתאימה? בדיוק כמו שעשינו אז; תפרנו לו איזו שהיא חליפה מיוחדת. לכנסת לא היה פשוט להתמודד עם החליפה שנתפרה, והיא כן ביקשה שנעשה על זה חשיבה נוספת, ולכן תחמה את זה וקבעה את זה להוראת שעה. קיווינו וציפינו שיחס עם האסדרה של העיסוק- יהיה מאסדר, ונוכל לחשוב איך לתפור את החליפה הזו בצורה יותר מדויקת.

דבר נושא שחשוב לי לומר הוא לגבי הנושא של האנונימיות. גם זו טענה שעלתה הרבה בדיונים בכנסת אז. לא כל תווי השי הם בהכרח אנונימיים. כשאני קונה היום ב- Buy Me, הם יודעים מי אני; לפחות בשם, במייל וביצירת קשר מסוימת. זאת אומרת, זה לא בדיוק כמו מזומן, ולכן לא נכון להתייחס לזה בדיוק כמו מזומן. מצד שני, יכולת הגבלת השימוש היא אחרת מאשר כרטיס אשראי, למשל, שמצריך זיהוי יותר חזק וכו'.

חשוב לי לדבר, שוב, על הדירקטיבה האירופאית. אנחנו עשינו בדיקה מאוד מעמיקה, ומצאנו שהדירקטיבה לא מחריגה – למיטב הבנתנו, של איך שאנחנו קראנו ולפי הדוגמאות שראינו שזה יושם - - -

השאלה היא, האם זה מוצר שקיים באירופה?

אנחנו מבינים את זה אחרת.

הם החריגו. יש להם את הפטור שעוסק בהיקף שירותים מצומצם. יש להם פטור, כמו פה אצלנו, מן סמכות כללית להיקף פעילות מצומצם. אנחנו ביקשנו לראות מהן הדוגמאות שנעשה בהן יישום, ושתי הדוגמאות שעולות לי כרגע לראש, שאז בדקנו: א', כשאמצעי התשלום הזה מאפשר לקנות מוצר מאותו סוג. למשל: בתחנות דלק.

הסיבה שאני מפרטת על זה היא כי חשוב לי לומר שאיזה שהוא חלק של דיון כבר נעשה, אבל זה כן חשוב לי שזה יהיה דיון ציבורי, שנשמעו הטענות בו, הוא עלה בכנסת והתקבלו בו החלטות. לכן, זה כן חשוב לי, כחלק מהצגת התמונה המלאה.

הדוגמה השנייה שעלתה היא אפשרות לעשות שימוש באמצעי תשלום בתוך מרכז מסחרי אחד בלבד; בתוך אותו קניון, נגיד, לצורך העניין. דיברנו על כך בפעם הקודמת, שהשימוש פה הוא לא אוניברסלי באופן מלא, כמו כרטיס אשראי, אבל זה לא מאוד רחוק משם.

הדבר האחרון שרציתי לומר הוא לגבי ההנחה. כל הזמן הם טוענים שזה יפגע בהנחה, וזה משהו שבאמת צריך לבדוק, אבל מהצד השני, צריך לזכור שהרבה מאוד לקוחות קונים את זה במחיר מלא. היום, כשאני רוצה לקנות מתנה גם ב-Buy Me וגם, לצורך העניין, Dream Card ברשת Fox, שמאפשר לי להשתמש בכל מיני רשתות, אני מקבלת שקל על השקל ששילמתי, ולא 70%. לא מגולמת בזה איזו שהיא הנחה.

כן, למרות שדווקא פה אפשר לשמוע שרוב האנשים שקונים תווי שי הם לא אנשים פרטיים, אלא ארגונים או עמותות וכו', שקונים לעובדים שלהם.

דווקא גורמים כמו Fox החרגתם.

אנחנו לא החרגנו.

Buy Me, בבקשה. אתה מוזמן לרשות תגובה. אנחנו ניתן לעוד שניים-שלושה אחרונים לדבר בנושא הזה ונתקדם הלאה. לא נכריע בזה עכשיו.

אני רק ארצה להגיב על שני דברים שנאמרו פה, במסגרת הדיון, ביחס ל-Buy Me. קודם כל, לגבי זהות מקבל המתנה – זה לא נכון. אין לי את הידע המיידי לגבי מיהו אותו האדם. ככל שנמסר שובר פיזי – בוודאי שאין לי את היכולת לעקוב אחרי מיהו האדם. ככל שזה שובר שנשלח באופן דיגיטלי; בין אם זה ב-SMS או באמצעות מייל – יש לי את מספר הטלפון או את כתובת האימייל שלו. אין לי את הידע לגבי מיהו האדם, מהו שמו, במה הוא עוסק. המוצר עצמו הוא אנונימי; כמו שאני שולח לחבר שלי, החבר הזה יכול להעביר את השובר לאשתו, לדודה שלו או לחמותו. לכן, מהבחינה הזו – זה לא רלוונטי.

כאשר בן אדם רוכש באופן פרטי, הוא נכנס לאתר ורוכש שקל בשקל, אבל הרכישה הזו מציבה את השובר עצמו בעולם של שוברי המתנה. כאשר בית עסק רוכש, באמצעות אנשי המכירות שלנו, את אותו שובר, הוא מקבל הנחה מסוימת, בגין כמות העובדים שלו והעסקה שהוא עושה, ואותו שובר נכנס תחת העולם של תווי קנייה. אנחנו מבחינתנו, ב-Buy Me, הארכנו את התוקף והשווינו את זה, כך שאותם שוברים יקבלו את התוקף הארוך, אבל מדובר בשני מוצרים שמבחינה משפטית – הם מוצרים שונים לחלוטין. זה העניין פה.

בסדר, תודה לך. בבקשה, אדוני.

צח בורוביץ'. בהקשר הזה, אני מייצג את Buy Me. אני רוצה לתת שוב הדגשה: קודם כל, צריך לעשות איזו שהיא הבחנה בין חברות שיש להן פעילות של שוברי מתנה, לבין חברות שזוהי עיקר פעילותן. Buy Me עוסקת בזה; שופרסל גם מוכרות מזון, וכנ"ל לגבי רשתות השיווק האחרות.

נשמעה טענה לפיה החלת החוק הזה גם על שוברי המתנה נובעת מה-PSD ; הדירקטיבה האירופאית. השוק הזה לא קיים באירופה, ולכן, לבוא ולעשות את ההעתקה האוטומטית הזו היא משהו שהוא לא נכון. אני מברך על האמירה של מיכאל מהאוצר, על כך שצריך לקיים דיון על הנושא של הפטורים, ושאנחנו קנדידטים מובילים ליהנות מהפטור הזה, אבל הוודאות הרגולטורית צריכה להיות הרבה יותר מדויקת.

לכן, אני מבקש שעוד לפני שמאשרים את החוק לקריאה שנייה ושלישית – גם אם אנחנו לא נוחרג בשאיפה הראשית, שזוהי, כמובן, השאיפה – שתהיה הגדרה מאוד ברורה לאיך, מתי ובאיזה מנגנון יהיה דיון הפטור. האם הדחייה בחקיקה היא שנתיים קדימה? שלוש? חמש? זה 5 מיליארד ₪ או 7 מיליארד ₪? הוודאות הזו היא קריטית, כי החברות האלה עובדות בטווח ארוך. אי אפשר להסתפק רק בחצי שנה.

גם הממשלה מגדירה את תחום תווי המתנה כתחום בסיכון נמוך. מאחר והוא מוגדר כך – אפשר להקל על הרגולציה פה, ולא להכביד אותה. תודה רבה.

אדוני היושב-ראש, אני מציע כן להחריג, מההסתכלות שלי. אפשר לפתוח דיון, מיכאל.

אנחנו לא נכריע בזה כרגע, אבל אני שומע את הטענות שנשמעו כאן.

מבחינת עמדות, אני רק רוצה להצטרף למה שהוא אומר. כמו שאתה אומר שאין סיבה להכריע בזה עכשיו – אני חושב שאפשר להחריג את זה בחודש הקרוב ולעשות על זה דיון מעמיק. זוהי רגולציה שיכולה לפגוע בענף שלם. כמו שאתה יודע, אני אף פעם לא אוהב רגולציה שהיא לא מאוד מדויקת והכרחית, ופה עוד לא השתכנעתי. אם ישכנעו אותי, כשיש לנו יותר זמן לדון בזה בנחת - - -

בסדר גמור. תודה רבה. בבקשה.

אדוני היושב-ראש, אני חושב שבעניין התווים, שם המשחק הוא: הגנה על כספי לקוחות, והגנה על כספי בית עסק. כשאני מדבר על הגנה על כספי לקוחות, בערבי חג יש גופים שמנפיקים תווים למעבידים ב-300 ₪, 400 ₪, 500 ₪, לפעמים במיליוני שקלים. התווים האלה נמסרים לעובדים ביד. צריך פיקוח שיוודא שאפשר יהיה לקנות בתו הזה. זאת אומרת, שהכסף של זה שקנה את התו – מוגן. שהכסף הזה ישב באיזה שהוא מקום בנאמנות, כדי להגן עליו במקרה שחס וחלילה – אחת מהחברות האלה לא תהיה קיימת. זוהי הגנה על כספי לקוחות, וזה מה שהאוצר מבקש לבצע בחוק הזה.

הדבר השני הוא להגן על כספי בתי העסק. אם יש בית עסק שקיבל תו כזה מלקוח, וסיפק לו את המוצר – בית העסק מקבל את התשלום מחברת התווים לאחר שוטף + 40, שוטף + 45, ולפעמים גם שוטף + 90. התשלום מחברת התווים הוא לא מידי, ולכן, כמו שיש פיקוח על חברות האשראי או על מאגדים, כדי לוודא שהם ישלמו את הכספים לבתי העסק – צריך פיקוח, שיוודא שהכספים ישולמו לבתי העסק.

חבר הכנסת אילוז, יש פה טענות - - -

השוק הזה עובד, ועובד טוב. לא תמיד צריך להתערב במשהו שעובד טוב.

מי שקונה תו לוקח קצת סיכון, ולכן, ברוב המקרים הוא מקבל גם הנחה. זה חלק מהסיפור.

עם כל הכבוד, שופרסל וגם רמי לוי, שיושבים כאן, הן שתי חברות ציבוריות, משמעותיות - - -

נכון, ולכן הסיכון הוא מזערי.

דבר נוסף: בשירותי תשלום, למשל, בכרטיס חיוב, יש הגנה ללקוח במצב שבו הוא לא קיבל תמורה. בתו, נניח, אפשר להזמין באינטרנט. לקוח שהזמין באינטרנט ולא קיבל תמורה – יש לו את האפשרות, בכרטיס אשראי, על פי חוק שירותי תשלום, לפנות למנפיק הכרטיס – במקרה הזה, למנפיק התו – ולבקש ממנו לעצור את התשלום לבית העסק, כי הוא לא סיפק לו את התמורה. זוהי מטרת הפיקוח. צריך לייצר כללים גם בתווים. לכן, אני חושב שכן צריך להכניס את התווים לפיקוח, כדי למצות את ההגנה, בעיקר על כספי לקוחות, וגם על כספי בתי העסק.

אדוני, אני חייב לך תשובה על התו של ה- 15,000 ₪ שדיברנו עליו. בדקנו את העניין הזה, וישנם מקרים חריגים שבהם יש תווים מהסוג הזה, אבל התווים האלה הם לא תווי קנייה במובן הרגיל. יש לנו גם פעילות של כרטיסי אשראי, יחד עם חברת כאל, וזה נכנס תחת אותו הסדר ותחת פיקוח, וזהו בהחלט אמצעי תשלום. זה לא נכנס לפטור של התווים. כלומר, זה מפוקח והכל טוב.

תשובה טובה. יצאת מזה, כל הכבוד.

זה לא שיצאתי מזה; זוהי המציאות.

אני צוחק. נתת תשובה טובה, בסדר גמור. כן.

זה ישר מתחבר לדברים שאני רוצה להגיד. אני חושבת שהמיקוד לא צריך להיות על מהו הסכום שהלקוח הבודד מקבל; זה לא רלוונטי. גם אם יש מגבלה – הלקוח יכול לקבל הרבה שוברים. נשים את זה בצד, כי אנחנו מסתכלים כאן על מה שקורה מאחורי הקלעים: על הסכומים הגדולים שמצטברים אצל החברות האלה, בסופו של דבר, והלקוחות עצמם ובתי העסק לא מוגנים, כפי שאי אפשר היה להציג יותר טוב, מבלי שביקשנו.

אני חושבת שהסיכונים כאן הם סיכונים ברורים ושצריך לתת להם מענה. אם רוצים להגן על לקוחות הקצה, ואם חשוב לשמור על - - -

לכן שאלתי מהם הסכומים, ואמרתי שצריך לעשות דיון בצורה מסודרת. ברגע שמיכאל אומר פה שאף אחד לא יודע מהם הסכומים. אי אפשר לעשות חוק, ואחריו להגיד: "אולי נעשה לכם פטור, ונדבר על זה עוד שנתיים או שלוש". בואו נשב, נעשה ישיבות מסודרות על הנושא הזה, נשמע באיזה סדר גודל מדובר, כמה סיכונים יש פה ומהם הסכומים שנמצאים בחוץ, ואולי אפשר להגיע להסדר ולהבנה נורמלית.

אני מגיע מהעולם של התווים הקטנים, שהם לא בסכומים מאוד גדולים. זה מה שאני מכיר. אני מכיר את זה לא יום, לא יומיים ולא עשר שנים. לכן, דיברתי על מה שאמרת.

תודה. כן.

ברשותכם, אני אשמח להפנות לסעיף שאולי נעלם מעיניי היושבים מסביב לשולחן. יש את סעיף 81 בהצעת החוק, שקובע שהתקנות הללו צריכות להיקבע לפני מועד כניסת החוק לתוקף.

זה לא מספיק.

נכון שעכשיו זה יוצר איזה שהוא חוסר ודאות, אבל אנחנו נביא את התקנות הללו לפני - - -

חברים, בואו נסכם. חבריי, חברי הכנסת, אני לא רוצה שאנחנו נתעלם מנקודות אמיתיות שעלו פה. הכי קל להגיד: "אוקיי, בואו נחריג את זה, כי יש פה סיבות ומאפיינים שונים". אני מבין את זה. יחד עם זאת, ברור שאנחנו פחות חוששים ששופרסל או רמי לוי יקרסו מחר, אבל חברות כאלה יכולות לצוץ כפטריות אחר הגשם, ולהציע תווי שי לאנשים. בסופו של דבר, אנחנו רוצים להגן על הלקוחות, וגם על בתי העסק, כך שיהיה להם ביטחון שהתווים האלה יכובדו. אם לא – הנזק הכלכלי הוא גדול מאוד, ואי אפשר להתעלם מהדבר הזה.

גם היו מקרים מעולם.

והיו מקרים מעולם. לכן, אני אומר שאנחנו לא יכולים להתעלם מזה. מצד שני, אני גם מבין - - -

לא ניתנו הגנות לציבור, כדי שהמקרה הזה לא ישוב.

מן הצד השני, אנחנו מבינים שהדיון פה הוא יותר מורכב ממה שחשבנו. אני גם מקבל את הטענה שלהם, בסוף, על הרצון לוודאות. זוהי טענה חזקה מאוד, היא נשמעת, וצריך לתת לה מענה. אולי אין לנו ברירה אלא להוציא, כרגע, את הנושא הזה מתוך החוק, לדון בו בצורה מסודרת ומעמיקה, ולקבל הכרעה במהלך הדרך, תהא אשר תהא. אני לא אומר שההכרעה שלי כרגע היא להחריג את זה; אני רק אומר שצריך לחשוב על העניין הזה, ולראות איך אנחנו מגיעים פה לתוצאה.

כרגע אנחנו שמים את הנושא הזה בצד, ועוצרים את הדיון בהקשר של תווי השי. הבנו את המורכבויות, ואנחנו נכריע בזה בהמשך.

אדוני, אני מזכיר שבדיון הקודם דיברנו על ההגדרות, שהמשמעויות שלהן, בסעיפים האלה, הן פטור מרישוי או לא. שוחחנו עם החברים מהמשרדים השונים, על מנת לראות איך אפשר להכניס אותו לתוך הגדרות מט"ח, הגדרות העברות מידיות וכו'. אני מבקש, מאחר והחוק הזה מועבר עד תום הגשת חוק ההסדרים, שנזכור שעדיין לא קיבלנו תשובה לגבי ההגדרות.

לא הגדרות; השאלה היא לגבי סעיפים מהותיים שאתם מבקשים. ככל שתיווסף הוראה מהותית – אנחנו נוסיף הגדרות.

נכון. אני מזכיר שיש הגדרות שעדיין לא ברורות, כמו ההגדרות של חשבון תשלום, העברות Remittance, העברות מידיות וכו'. מאחר ואנחנו עכשיו עוזבים את סעיפי חובת הרישוי – אני רק מבקש שנזכור להתייחס לזה בסיום.

תודה. נציג הבנקים, בבקשה.

אייל דותן, מטעם איגוד הבנקים. אני רוצה להתייחס לסעיף 3(א)(6), לגבי סייגים לחובת רישיון. מה שאני הולך להגיד עכשיו הוא לא רלוונטי לתווי שי; אין לנו עמדה לגבי תווי שי, ויכול להיות שצריך להחריג אותם. אני לא רוצה שמה שאני אגיד עכשיו יתפרש כמתייחס לדיון הזה, ולכן גם חיכינו שהדיון יסתיים.

צריך לזכור שהרישיון שניתן כאן הוא רישיון לנותני שירותי תשלום, ונותני שירותי תשלום, ברמת הפירמידה של הפיקוח – זה לא מתן אשראי; זה בכל זאת מעל. למה? כי אלה אנשים שעם Other People's Money ; הם מנהלים כספים של אחרים. אנחנו רוצים שיובהר כי לגבי אותם אלה שכן יקבלו פטור מרישיון – אולי כדאי לחשוב על מתן אישור, ולא רישיון. בנוסף, צריך לתת איזה שהוא מנגנון של פיקוח ודיווח, שבו הם כן ידווחו. לא כמו שכתוב בסעיף קטן (ב), שאומר שמעת לעת הם ידווחו, אלא שידווחו מראש, כי צריך להבין מיהם הגופים האלה. אני מבין מהחוק הזה שהגופים האלה לא יוכלו להיות יוזמי תשלומים, אבל שיהיה ברור גם שהם לא יוכלו להתחבר למערכות תשלומים.

למה אני אומר את כל זה? הרי, אני מייצג את הבנקים, אז מה אכפת לי? כי כשאנחנו הולכים לדברי ההסבר, אתם רואים שחוזרים ואומרים בהם, כחוט השני, שכל הדרישות האלה, של הרישיון, הפיקוח וניהול הסיכונים – ואני מצטט מתוך דברי ההסבר – הן בגלל שיש לזה השפעות על התקינות של שאר נותני השירותים. לכן, צריך לראות מי יכול לקבל פטור, ולזכור שהם מנהלים כספי אחרים – הם מנהלי חשבון תשלום וסולקים; זה לא מתן אשראי. אני לא מדבר על תווי שי; לגביהם, אני מסכים שזה משהו אחר.

גם אם נותנים להם פטור, צריך איזה שהוא רישום, גילוי, דיווח לרשות ניירות ערך; דיווח מראש, ולא מעת לעת, על מנת שניתן יהיה לפקח עליהם. הכי חשוב לנו, ואני מצפה שזה גם יובהר לפרוטוקול, זה שהם לא יוכלו להתחבר למערכות תשלומים. תודה.

טוב. משרד האוצר, בהתייחסות לעניין הזה.

כן. היו גם עוד כמה דברים; אני כן ארצה להתייחס לכל הדברים שנאמרו, למעט מה שכבר מוצה הדיון בו. עלתה הטענה לגבי פטורים לברוקרים באופן גורף. אני אשוב ואדגיש: פעילות הברוקרים עצמה לא תצטרך רישיון חדש, אלא אם הם רוצים לעשות פעילות חדשה ואחרת מהפעילות שהם עושים היום, שעבורה נדרש רישיון ייעודי, שיש לו מטרות מסוימות, כמו כל הגופים שעושים גם פעילויות אחרות. הפעילות של הברוקרים לא מפוקחת על ידי אף רגולטור מטעם הממשלה או בנק ישראל - - -

הם מפוקחים על ידי הבורסה.

הייתי מאוד מדויק בדבריי. הם לא מפוקחים על ידי אף גוף ציבורי. אנחנו לא רואים סיבה לבוא ולפטור אותם מהדבר הזה, ולכן הם לא חלק מהפטור. אני מזכיר: הפטור ניתן רק לגופים שבאופן אינהרנטי, חלק מהרישיון שלהם, חלק מהפעילות האינהרנטית שלשמה הם קיבלו את הרישיון. אלה הם בנקים ואגודות פיקדון ואשראי. זה דבר ראשון.

דבר שני, עלתה טענה מהנציגה של חברת גוגל לגבי פטור ברור יותר. אני לא כל כך הצלחתי להבין את הפרטים. אנחנו נעשה איתם שיח ונחזור לגבי הדבר הזה.

אחלה, תודה.

גם עלתה טענה לגבי כך שרישיון זר מאפשר פטור. אנחנו נגיע לזה. לגבי הסדרים לרישיונות זרים – נתנו הקלות, בדיוק בשביל לקדם את התחרות. לגבי פיקוח ודיווח על מי שפטור – אני אשאיר לרשות ניירות ערך להסביר, עוד מעט, בדיוק איך יהיה המנגנון הזה. לגבי הדרישה שלא תהיה גישה למערכות תשלומים בכלל – אני לא רואה שום סיבה לבוא ולהגיד את זה באופן קטגורי בחוק. למערכות התשלומים יש שיקול דעת להחליט את מי הן רוצות לחבר ואת מי לא. אם הן רואות שהחברות מהוות סיכון, כמו שהן חשבו היום לגבי כל החוץ-בנקאיים שלא היה להם רישיון, ולא חיברו אותם. פה אנחנו מחייבים אותן לחבר את בעלי הרישיון, ולתת אמירה הפוכה, באופן קטגורי, על גופים שאנחנו בכלל לא יודעים מי הם.

יש גופים שפטורים מקבלת רישיון. אנחנו יודעים מי הם.

ויש להם זכות סירוב; הם יכולים לסרב אפילו סירוב בלתי סביר לגופים האלה. לכן, אני לא חושב שצריך, באופן קטגורי, לפגוע בשיקול הדעת של מערכות התשלומים, ככל שהם ירצו לחבר חברות כאלה ואחרות, בין אם הן פטורות או לא פטורות.

אני רק אשלים את ההתייחסות לחובת הדיווח שהוא דיבר עליה. הפטור עדיין מחייב את הגופים הפטורים לדווח לרשות ניירות ערך על פעילות התשלומים שהם מבצעים. חשוב לרשות לדעת מיהם הגופים שפועלים. הדיווח יהיה, כמובן, בתחילת הפעילות, ובהמשך אנחנו נקבע גם דיווחים שוטפים, כדי לראות שהפעילות עדיין עומדת בתנאי הפטור, ולא חורגת ממה שנקבע, מבחינת ההיקפים. הסיבה שבגללה היה שינוי היא רק כדי להבהיר שהדיווח יחזור על עצמו, כפי שתקבע הרשות בכללים שיפורסמו.

השינוי היה בעקבות הערות שאנחנו העברנו לנציגי הממשלה, בהן שאלנו האם מתן ההודעה הוא תנאי לתחילת הפעילות. זוהי נקודה שהיה צריך לחדד. מהו, בעצם, היקף הרגולציה שתוטל על אותם מקבלי פטור, לפי פסקה 6? ולכן נעשה שינוי בנושא.

נכון. אנחנו רק מבהירים שמתן הפטור הוא למי שעומד בתקנות שקבע שר האוצר, והדיווח הוא בנפרד, כדי שאנחנו נוכל לעקוב אחר הפעילות. הוא לא תנאי למתן הפטור.

לתחילת הפעילות.

סיבה נוספת היא גם שיש גופים שכבר פועלים היום; הם לא יכולים להודיע מראש, כי הם כבר פועלים.

נכון. אבל את זה, נגיד, היה אפשר לפתור בהוראות מעבר. גם במבט צופה פני עתיד, רצינו להבין מה יהיה היקף הרגולציה שיוטל על מקבלי הפטור.

רשות שוק ההון, בבקשה.

התלבטתי אם אקח את זכות הדיבור, אבל היות ונאמרו כמה דברים על פעילות רשות שוק ההון, אני חושב שיהיה נכון שהוועדה תשמע קצת הבהרות לגבי העובדות, לפחות מזווית הראייה שלנו. דובר על איכות הפיקוח, הארביטראז' הרגולטורי לגבי הפעילות של שירותי תשלום. אני מזכיר: רשות שוק ההון מפקחת על עשרות גופים מוסדיים, אלפי בעלי רישיון, כולל בעלי רישיון אשראי וכו', בהיבטים פיננסיים מאוד מורכבים: מאות מיליארדים, טריליונים של נכסי ציבור, שמושקעים; טרנסקציות פיננסיות מול עשרות שחקנים; מעסיקים עובדים; משלמים תביעות; משלמים קצבאות, וכו'. לכן, אני חושב שלפחות לגבי האמירה הזו, של שירות התשלום – כמה זה מורכב ושונה – חשוב לשים את הדברים על דיוקם.

היבט אחר שדובר בו הוא הדמיון שבין שירות בנכס פיננסי והפער הרגולטורי שבו. אני רק אציין, עובדתית – עוד פעם, אנחנו לא חורגים מהחלטת הממשלה, כמובן – שבכל הנוגע לשירות בנכס פיננסי, שהיא פעילות שאנחנו מרשים, קיימת תשתית הסדרתית מאוד רחבה, שכוללת היבטים של ניהול סיכונים וסייבר, והיא כזו שגם מאפשרת חיבור למערכות התשלומים שעליהן מפקח בנק ישראל. זהו רק דיוק עובדתי.

אני לא שמתי לב שהטילו ספק באיכות העבודה שלכם, אבל יכול להיות שאני פספסתי משהו. דעתך נרשמה, תודה.

אני רוצה רק להזכיר את ההתנגדות שלנו לקבלת אישור לצורך ייזום תשלומים בסיסי ומתקדם. לא קיבלנו איזו שהיא תשובה מהממשלה בנושא הזה.

נראה לי שקודם כל נציג את ההסדר, כי עדיין לא הצגנו אותו לגביו; הצגנו את ההסדר לגבי שלושת הפעילויות של חשבון תשלום. נציג את מה שמוצע בחוק לגבי ייזום מתקדם וייזום בסיסי, ואז נתייחס.

בייזום מתקדם, מה שמוצע זה שכלל, תהא חובת רישיון מרשות ניירות ערך. יחד עם זאת, בייזום מתקדם יש דמיון ניכר לפעילות של הנפקה. זהו גורם שמעמיד אפשרות ללקוח להעביר הוראת תשלום. השינוי בינו לבין מנפיק היא בשאלה: האם הכסף עובר או לא עובר. יש כאן דמיון בין שתי הפעילויות וגם בין שתי ההגדרות. מצד שני, הסיכון בפעילות של ייזום מתקדם היא מצומצמת יותר; ייזום מתקדם לא נוגע בכסף. מאידך, יש סיכון אחר, שנוגע לממשק טכנולוגי, שנדרש עבור אותם יוזמים, החיבורים של היוזם המתקדם עם מנהלי חשבונות תשלום, וחובת הגישה שאנחנו מטילים; גם על מנהלי חשבונות תשלום שלא מפוקחים על ידי בנק ישראל, יש חובה לתת גישה ליוזם מתקדם.

בגלל הקשר למנפיקים, מה שאנחנו מציעים פה זה לתת, באופן כללי, חובת רישיון מרשות ניירות ערך, לגורמים שכיום יכולים לעשות פעילות של הנפקה. הם יוכלו לעשות גם פעילות של ייזום מתקדם, אבל בכפוף לאישור מהרגולטור שלהם, שיוודא שהאמצעים הטכנולוגיים שלהם לחיבור על מנהלי חשבונות תשלומים אחרים – מספקים. זוהי לא דרישה מכבידה; זוהי דרישה לקבלת האישור מהרגולטור, והפיקוח על הפעילות הזו תהיה על ידי הרגולטור, בעיקר בגלל הצמצום שיש בסיכון בפעילות.

ייזום בסיסי הוא שירות יותר טכנולוגי. שם הסיכון הוא כבר אפילו מצומצם יותר מייזום מתקדם, כי יש שם יותר פעילות טכנולוגית של כתיבת הוראת התשלום, הלקוח עצמו מזדהה בפני מנהל חשבון התשלום, והוא זה שמאשר כל פעולה ופעולה. לכן, באופן כללי, חובת הרישיון היא על רשות ניירות ערך. עם זאת, בשל הסיכון המצומצם ובשביל לצמצם את היקף הרגולציה, הוחלט לתת לגופים שכבר כיום מפוקחים, ויש להם היבטים טכנולוגיים בפעילות שלהם, וגם לכאלה שכיום יש להם יכולת לקבלת אישור לביצוע של שירות מידע פיננסי, יכולת לבצע את זה תחת אישור, לאחר שהרגולטור מוודא שיש להם את הכלים והאמצעים הטכנולוגיים לביצוע של אותו הדבר, ותחת פיקוחו.

אני מזכיר, שוב: אישור הוא מנגנון חדש שיש בחקיקה, שנוגע לפעילויות שהן טכנולוגיות, ולא פיננסיות; אין כאן פעילות פיננסית. הסיבה בגללה אנחנו עושים את כל הדבר הזה מלכתחילה היא כדי לחייב את הבנקים, ומנהלי חשבונות תשלום גדולים אחרים, אם יהיו, לאפשר גישה לאותם יוזמים, בין אם זה בסיסי או מתקדם.

אנחנו רוצים להדגיש שאנחנו לא רואים שום טעם וצורך באישור נוסף. אנחנו כפופים ל-368, המאסדר שלנו. זאת רגולציה מאוד נכבדת של מערכת תשלומים; בטח לא אישור ספציפי של כל בנק ונפרד והליך רגולטורי. אנחנו חושבים שהתהליך הזה הוא מיותר לחלוטין, מכביד ושאין בו צורך אמיתי, מעצם זה שיש המון הוראות אחרות שמכוונות לנושאים האלה. אתם יוצרים, בעצם, רגולציה נוספת עלינו, ללא שום צורך.

אבל גם ב-368 אתם מקבלים אישור לשירות מידע פיננסי.

פה מדובר על אישור נוסף לכל התהליכים האחרים שאנחנו כבר עוברים. לכן אנחנו חושבים שבאמת אין בזה שום צורך; בטח לא אישור ספציפי לכל בנק בנפרד שצריך לעשות תהליך.

לא תהיה כוונה שתקבלו שני אישורים.

אילנית מהפיקוח על הבנקים. אנחנו נאלץ לשנות את הסעיף ולהגיד שהוא בהמשך לסעיף הספציפי בחוק, כמו שעשינו לעניין נותן שירותי תשלום.

גם עם שירותי מידע פיננסי.

טוב, חברים, בואו נמשיך בהקראה. בבקשה. תקראו את (4) ו-(5) ברצף, ואז תסבירו.

סימן ב': רישיון מאת הרשות

תנאים למתן רישיון
4.
(א)
הרשות רשאית לתת רישיון שירותי תשלום או רישיון ייזום בסיסי למבקש שמתקיימים לגביו כל אלה:
(1) הוא חברה כהגדרתה בחוק החברות, התשנ"ט–1999, או שהוא רשום כחברת חוץ לפי סעיף 346 לאותו חוק;
(1א) השליטה על עסקיו וניהולם מופעלים בישראל, ואם אינם מופעלים בישראל – ביכולתו לקיים את כל ההוראות לפי חוק זה, וניתן לאכוף אותן לגביו;





(2) יש לו אמצעים טכנולוגיים מתאימים לשם מתן שירות התשלום או שירות הייזום הבסיסי, לפי העניין, ומיומנות בהפעלתם, באופן שיבטיח את אמינות המערכות שבאמצעותן יינתנו השירותים ואת קיום ההוראות לפי חוק זה ולפי חוק שירותי תשלום, ובכלל זה ההוראות בעניין אבטחת מידע, הגנת סייבר וניהול סיכונים, ולעניין מבקש רישיון שירותי תשלום – לרבות בעניין המשכיות עסקית, והכול לפי כללים שתקבע הרשות לפי סעיף 5 ובהוראות מאסדר;




(3) התוכנית העסקית, ולעניין מבקש רישיון שירותי תשלום – גם ההצהרה על האמצעים הכספיים שלו שצירף לבקשתו לפי סעיף 5, מעידים על יכולתו לתת את שירות התשלום או שירות הייזום הבסיסי שהוא מבקש לתת, לפי העניין, ולעמוד בהוראות לפי חוק זה ולפי חוק שירותי תשלום, והכול לפי כללים שתקבע הרשות לפי סעיף 5 ובהוראות מאסדר;




(4) הוא עומד בדרישות לעניין הון עצמי, ביטוח או בטוחה אחרת, כפי שקבעה הרשות לפי סעיף 25(א);




(5) לא תלוי ועומד לגבי המבקש צו לפתיחת הליכים לפי חוק חדלות פירעון, בית המשפט לא מינה כונס נכסים לנכסיו או ציווה על פירוקו, והמבקש לא החליט על פירוקו מרצון;




(6) לעניין מבקש רישיון שירותי תשלום, אם קיים בעל שליטה בו – מתקיימים בבעל השליטה התנאים לקבלת היתר שליטה לפי סעיף 10.



(ב)
מצאה הרשות כי מבקש הרישיון אינו ראוי לעסוק במתן שירות תשלום או שירות ייזום בסיסי, לפי העניין, בשל טעמים שבטובת הציבור או בשל טעמים הנוגעים למהימנותו, למהימנותו של בעל שליטה בו או למהימנותו של נושא משרה בכירה בו או בבעל שליטה בו, רשאית היא, בהחלטה מנומקת בכתב, שלא לתת רישיון למבקש אף אם מתקיימים לגביו התנאים שבסעיף קטן (א), ובלבד שנתנה לו הזדמנות לטעון את טענותיו לפניה או לפני מי שהיא הסמיכה לכך מקרב עובדי הרשות, בדרך שהורתה.

בקשה לרישיון
5.
(א)
בקשה לרישיון תוגש לרשות; בבקשה יפרט מבקש הרישיון את סוג הרישיון שאותו הוא מבקש, ובבקשה לרישיון שירותי תשלום – גם את סוג שירות התשלום שהוא מבקש לתת.



(ב)
לבקשה לרישיון יצורפו מסמכים המעידים על קיום התנאים לקבלת הרישיון כאמור בסעיף 4, ובכלל זה התוכנית העסקית של מבקש הרישיון ולעניין בקשה לרישיון שירותי תשלום – גם הצהרה בדבר האמצעים הכספיים שלו; הרשות תקבע בכללים פרטים שיכלול המבקש בתוכנית העסקית ובהצהרה כאמור וכן רשאית היא לקבוע בכללים פרטים, מסמכים ודוחות נוספים שייכללו בבקשה או שיצורפו לה.



(ג)
יושב ראש הרשות או עובד הרשות שהוא הסמיכו לכך רשאים לדרוש ממבקש הרישיון פרטים, מסמכים או דוחות נוספים על האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), אם נראה לו כי הדבר דרוש לבחינת התקיימותו של תנאי מהתנאים למתן הרישיון ולקבלת החלטה בבקשה.



סעיפים 4 ו-5 מפרטים את התנאים שמבקש רישיון צריך לעמוד בהם. אני מדגיש שמדובר כאן גם במבקש רישיון לכל ארבעת השירותים שמפורטים בהגדרת שירותי תשלום, וגם לייזום בסיסי. כמובן שהדרישות תהיינה שונות בהתאמה לסיכונים הנובעים מכל פעילות.

ראשית, נדרש שהוא יהיה חברה, או חברת חוץ. שנית, מבוקש שנכסיו והשליטה שלהם יימצאו בישראל, על מנת ליצור יכולת אכיפה. הוראה דומה נמצאת גם בחוק שירות מידע פיננסי. בנוסף, נוכח ההיבטים הטכנולוגיים שיש במתן שירות תשלום – שמירת כסף, העברתו באמצעים טכנולוגיים, הממשק עם גופים אחרים, חובת הגישה למערכות התשלומים – והסיכונים הגלומים בהם, מבקש הרישיון נדרש להראות כי יש לו אמצעים טכנולוגיים, ושהוא יכול להפעיל אותם, כדי לעמוד בהוראות החוק הרלוונטיות: החוק שלנו, חוק שירותי תשלום הצרכני, וגם הוראות לעניין הגנת סייבר ומניעת הונאות, וכיוצא בזאת.

מכיוון שיש חשיבות בהמשכיות עסקית, זאת אומרת, ברציפות גם בעתות חירום, נדרש מבקש רישיון שירותי תשלום שהמערכות שלו יעמדו גם באירועי חירום. לגבי תכנית עסקית – המבקש צריך להראות שהוא יודע, ומתכנן, מה הוא רוצה לעשות, ולהראות גם את האמצעים הכספיים שלו. בהון עצמי, סעיף 25(א) נותן לרשות סמכות לקבוע הון עצמי שמבקש הרישיון, או בעל הרישיון, יצטרך לעמוד בו בכל עת. בנוסף, ניתן יהיה לדרוש ממנו ביטוח אחריות מקצועית, במקרה בו הוא יצטרך לפצות לקוחות.

בנוסף, הוא יצטרך להראות שהתאגיד יציב ולא עומד בפני פירוק, בין אם מרצון או בשל העובדה שהוא עומד לקראת חדלות פירעון. זאת אומרת, שחובותיו עולים על נכסיו. בנוסף, לגבי בעל רישיון לשירותי תשלום, יש דרישה לבעל שליטה, נוכח הסיכונים הגלומים בפעילות הזו והחשיבות שיש בה - - -

אם קיים בעל שליטה.

אם קיים בעל שליטה, אז אנחנו מבקשים לבחון שהוא עומד בכל התנאים שלנו, שקבועים בסעיף 10. בסעיף קטן (ב), יש סמכות, שמקובלת גם בחוקים פיננסיים אחרים, שמאפשרת לרשות גמישות במקרים מתאימים, שאמורים להיות מקרים חריגים, בשל טובת ציבור, או מטעמים הנוגעים למהימנות של המבקש, של בעל שליטה בו או של נושא משרה בכירה. במהימנות של מבקש, הכוונה היא, לדוגמה, שלא עומד כנגדו צו אישום או שלא ננקטו כלפיו הליכי אכיפה אחרים. במקרים כאלה, הרשות תהיה רשאית שלא לתת רישיון לאותו גוף, גם אם הוא עומד בכל התנאים, וזאת, כמובן, בכפוף לזכות שימוע.

סעיף 5 מפרט את הדרישות הפרוצדורליות, שמאפשרות לרשות לקבוע אילו פרטים, ואיך אותו מבקש יוכיח את עמידתו בתנאים שבסעיף 4. סעיף קטן (ג) נותן סמכות ליושב ראש הרשות לדרוש כספים נוספים, וזה, כמובן, למבקש פרטני, ולא להוראה בכללי.

יש לי שאלה לגבי בקשה לרישיון. בהמשך נגיע לסעיף שנוגע לרישיונות של נותני שירות זרים, שיהיו פטורים מחלק מהתנאים למתן רישיון. איך, בעצם, תיישמו את הסעיף שנוגע לבקשה לרישיון? כלומר, מהם המסמכים, אם בכלל, שהם יצטרכו לצרף כדי שאתם תוכלו לדעת אם הם עומדים בתנאים או לא?

לבעלי רישיון זרים?

כן. מי שיבקש רישיון של נותן שירות זר.

דבר ראשון, נסביר שההסדר בנוגע לבעלי רישיון זרים הוא שהם מקבלים רישיון ישראלי לכל דבר ועניין, ומפוקחים באופן מלא על ידי רשות ניירות ערך.

נכון. לכן שאלתי ברמת היישום פה.

ברמת היישום של הפטור?

של הבקשה.

הבקשה היא בקשה רגילה. יחד עם זאת, אותם פטורים ספציפיים, שניתן לתת מדרישות הרישיון, מחייבים את אותו גוף זר להביא אלינו את הרגולציה הזרה שחלה עליו באותו נושא, להסביר איך הרגולציה הזו מכסה גם את פעילותו בישראל ומגנה באופן מספק על לקוחות ישראלים. הרבה פעמים, אנחנו נכניס את אותם התנאים של הרגולציה הזרה לתוך תנאי הרישיון של בעל הרישיון הזר, כחלופה לדרישות שרשות ניירות ערך תבקש ממי שלא מחזיק ברישיון זר לשירותי תשלום.

אני אחדד את השאלה שלי. הוא פטור, למשל, מהתנאי של תכנית עסקית, או אמצעים טכנולוגיים?

כן.

מה הוא יצטרך להגיש לכם בבקשה?

מה זה בעצם אותו פטור? שוב, אנחנו לא מדברים באמת על פטור, אלא על איזו שהיא הקלה בנוגע לפעילות שכבר קיימת, כמו, נגיד, תכנית עסקית. לאותו בעל רישיון זר יש מוצר קיים, שהוא כבר מציע בחו"ל, שהוא כבר הגיש לגביו תכנית עסקית למאסדר הזר שלו. מה שאנחנו נאפשר לו זה פשוט להביא את אותה התכנית העסקית שהוא הגיש למאסדר הזר, ולהציג בפנינו את אותו המוצר שכבר קיים ומשומש בחו"ל, ולהחליף את זה באותן דרישות ספציפיות שאנחנו נבדוק בנוגע לתכנית העסקית. זוהי ההקלה שאנחנו נותנים פה.

התייחסויות. בבקשה.

אייל דותן מאיגוד הבנקים. שתי שאלות: א', האם יש כוונה, ואיך, שיהיה סטנדרט אחיד של כל השחקנים לגבי אבטחת מידע? הגנת סייבר? הגנת פרטיות? ניהול סיכונים? האם דיברו על זה? האם יש כוונה לטפל בזה על מנת שיהיה סטנדרט אחיד?

ב', מה יהיו המנגנון וההסדרים של איסור הלבנת הון, שיחולו על חברות שיקבלו רישיונות? זאת אומרת, אם יש לנו, נניח, מנהל חשבון או נותן שירותי תשלום – נכון להיום, הם מקבלים רישיון מרשות שוק ההון, ויש צו איסור הלבנת הון שחל עליהם. רציתי לדעת: איזה הסדר של איסור הלבנת הון יחול על חברות תשלומים?

א', מרגש אותי הרצון של איגוד הבנקים לגבי האסדרה שתהיה על חברות התשלומים. בסטנדרט האחיד, הכוונה שלכם הייתה לכל ההוראות הרגולטוריות באבטחת מידע, או לעניין ספציפי?

אני מבקש בכל זאת להגיב. אני רוצה להקריא מדברי ההסבר: "לנוכח השפעתן האפשרית של תקלות תפעוליות על פעילותן התקינה של שאר נותני שירותי התשלום, שמולם פועל בעל הרישיון, ושל מערכות התשלומים המבוקרות שבהן הוא משתתף, ככל שהוא משתתף כאמור". לכן אנחנו שואלים את השאלות האלה, אז אני מבקש שגם יתייחסו אלינו ברצינות.

אין בעיה. הרגולציה פה היא מבוססת סיכון. כמובן שיש סיכונים מסוימים אצל בנקים ויש סיכונים מסוימים אצל חברות תשלומים, ואם בחיבור למערכות תשלומים, למשל, יש את אותם הסיכונים מבחינת החיבורים למערכת – כמובן שהדרישות יהיו דומות או זהות, אפילו, בעניין הזה. מה גם שיש את הפיקוח על מערכות תשלומים, שאחראי על אבטחת המידע ועל כל ניהול הסיכונים במערכות התשלומים עצמן.

השאלה הובילה למקום שתהיה אותה הרגולציה של בנקים כמו לחברות האלה, וזה, כמובן, חוטא למטרות החוק, שבהן אנחנו רוצים רגולציה ייעודית לחברות, שמותאמת לפעילות שלהן.

אני רק אוסיף, בנוגע לאיסור הלבנת הון: החוק מכיל תיקון עקיף לחוק איסור הלבנת הון, שמכיל צו איסור הלבנת הון, שהממונה עליו יהיה יושב ראש רשות ניירות ערך, בנוגע לחברות תשלומים ובנוגע ליוזם בסיסי. אני מקווה שזה מספק אותך בהקשר הזה. אני לא חושבת שיהיה כאן הבדל; כמו שאנחנו מפקחים על איסור הלבנת הון בגופים אחרים, כמו חברי בורסה וזירות סוחר – נפקח גם על חברות תשלומים ויוזמי תשלומים.

כן, בבקשה.

רו"ח ועו"ד אלה תמיר שלמה, מלובי 99. בסעיף 22 כתוב שאם יושב ראש הרשות מצא שעיסוק נוסף של חברת תשלומים צפוי לפגוע במילוי חובותיה, וכן הלאה, אז הוא יהיה רשאי לאסור על אותה חברת תשלומים לעסוק באותו עיסוק נוסף. בעצם, נשאלת השאלה, למה כשמאשרים מראש את הרישיון, לפי סעיף 4(א), לא נבחנים העיסוקים הנוספים של אותה חברת תשלומים? חבל להגיע לאיזה שהוא שלב מתקדם, שבו אנחנו מגלים שלאותה חברת תשלומים יש עיסוק נוסף. תודה.

כשהחברות מגישות לנו את התכניות העסקיות, הן מתארות את כל העיסוקים שלהן. ככל שאנחנו מוצאים שיש איזו שהיא בעיה עם עיסוק נוסף – כמובן שאנחנו לא נאשר את אותה תכנית עסקית ואת אותה פעילות. המטרה של סעיף 22 שהקראת היא שבמהלך השוטף של פעילות של בעל רישיון, אם הוא נכנס לפעילויות נוספות, שיוצרות ניגוד עניינים או קושי אחר בפיקוח עליו – נכנסת לפועל אותה סמכות, של יושב ראש הרשות, להגביל את אותו עיסוק נוסף.

אני כן מפנה את תשומת הלב לכך שגם בפסקה 2 וגם בפסקה 3, לפי בקשת היושב-ראש, ביקשנו מנציגי הממשלה להוסיף את הסייפה, שקובעת שתהיה סטנדרטיזציה של הנושאים האלה לפי כללים שתקבע רשות ניירות ערך. כלומר, שזה לא יהיה שיקול דעת פתוח, אלא שתהיה ודאות, לכל השחקנים, לגבי מהם הפרמטרים הנדרשים כדי לקבל את הרישיון בעניינים האלה.

כן. נתקדם.

אני מציע שתקרא עכשיו את סעיפים 6-8.

תנאים ברישיון
6.
(א)
ברישיון שירותי תשלום יפורט, בין השאר, סוג שירות התשלום, אחד או יותר, שרשאי בעל הרישיון לתת, ורשאית הרשות לקבוע ברישיון שירותי תשלום או ברישיון ייזום בסיסי תנאים שיחולו על בעל הרישיון.



(ב)
הרשות רשאית לשנות את התנאים שקבעה ברישיון כאמור בסעיף קטן (א), ובלבד שהודיעה לבעל הרישיון את נימוקיה ונתנה לו הזדמנות לטעון את טענותיו לפניה או לפני מי שהיא הסמיכה לכך מקרב עובדיה, בדרך שהורתה.

ביטול או התליה של רישיון
7.
(א)
הרשות רשאית, בהחלטה מנומקת בכתב, לבטל רישיון או להתלותו לתקופה שלא תעלה על שנה או – מנימוקים מיוחדים – לתקופה שלא תעלה על חמש שנים, אם מצאה כי מתקיים אחד מאלה:
(1) הרישיון ניתן על יסוד מידע כוזב או שגוי;
(2) חדל להתקיים בבעל הרישיון תנאי מהתנאים למתן רישיון כאמור בסעיף 4(א) או שהוא הפר תנאי מהתנאים שנקבעו ברישיון לפי סעיף 6;
(3) בעל הרישיון הפר הוראה מההוראות לפי חוק זה;
(4) בעל הרישיון לא החל במתן שירות תשלום או שירות ייזום בסיסי, לפי העניין, בתוך שנתיים ממועד מתן הרישיון או שהפסיק לתת את השירות במשך שנתיים רצופות;
(5) מתקיימת נסיבה מהנסיבות המנויות ברשימה שנקבעה לפי סעיף קטן (ב) המעידה על פגם במהימנות כאמור באותו סעיף קטן; נסיבות כאמור ייבחנו לגבי בעל הרישיון, בעל שליטה בו ונושא משרה בכירה בבעל הרישיון או בבעל שליטה בו;
(6) טעמים שבטובת הציבור מצדיקים את ביטול הרישיון או את התלייתו.



(ב)
הרשות תקבע רשימה של נסיבות שיש בהן כדי להעיד על פגם במהימנות של בעל רישיון, של בעל שליטה בו או של נושא משרה בכירה בו או בבעל שליטה בו (בסעיף קטן זה – הרשימה); הרשימה תפורסם באתר האינטרנט של הרשות ואינה טעונה פרסום ברשומות; הרשימה תיכנס לתוקף בתום 30 ימים מיום הפרסום, ואולם שינוי ברשימה לא יחול על הליך תלוי ועומד לפי סעיף קטן (א)(5); הודעה על פרסום הרשימה ועל כל שינוי שלה ומועד תחילתו, תפורסם ברשומות.



(ג)
סבר יושב ראש הרשות כי פגם כאמור בסעיף קטן (א)(1) עד (6) שבשלו רשאית הרשות לנקוט אמצעים כאמור באותו סעיף קטן, ניתן לתיקון, רשאי הוא להורות לבעל הרישיון לתקנו, ורשאי הוא להורות על אופן התיקון והמועד לתיקון; חלף המועד כאמור והפגם לא תוקן להנחת דעתו של יושב ראש הרשות, רשאית הרשות לנקוט אמצעים כאמור בסעיף קטן (א).



(ד)
הרשות לא תבטל רישיון או תתלה אותו כאמור בסעיף קטן (א) אלא לאחר שנתנה לבעל הרישיון הזדמנות לטעון את טענותיו לפניה או לפני מי שהיא הסמיכה לכך מקרב עובדיה, בדרך שהורתה, ואולם יושב ראש הרשות רשאי, בהחלטה מנומקת בכתב, להתלות רישיון באופן מידי, אם קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים זאת, ובלבד שייתן לבעל הרישיון הזדמנות לטעון את טענותיו לפני הרשות כאמור, בסמוך ככל האפשר לאחר התליית הרישיון ולא יאוחר מ־30 ימים לאחר התליה כאמור.



(ה)
ביטלה הרשות רישיון או התלתה רישיון לפי סעיף זה, תפרסם על כך הודעה באתר האינטרנט של הרשות, ולעניין התליית רישיון – תפרסם באופן האמור גם את תקופת ההתליה.

פיקוח על מי שרישיונו בוטל או הותלה
8.
(א)
מי שרישיונו בוטל או הותלה חייב למלא אחר כל ההוראות החלות על בעל רישיון, לפי חוק זה ולפי חוק שירותי תשלום, כל עוד קיימות התחייבויות שנתן ללקוחות לפני ביטול הרישיון או התלייתו.



(ב)
יושב ראש הרשות או עובד הרשות שהוא הסמיכו לכך רשאי לתת למי שרישיונו בוטל או הותלה הוראות בדבר ניהול עסקיו ככל שהדבר ייראה לו נחוץ כדי להגן על לקוחות שהתקשרו עם בעל הרישיון לפני ביטול הרישיון או התלייתו; אין בהוראה כאמור כדי לפטור את מי שרישיונו בוטל או הותלה מאחריותו למילוי התחייבויות שנתן ללקוחות לפני ביטול הרישיון או התלייתו.

פיקוח על בעל רישיון שהחליט על חיסול עסקיו או נקלע לחדלות פירעון או פירוק
9.
(א)
בעל רישיון שניתן לגביו צו לפתיחת הליכים לפי חוק חדלות פירעון, או שהחליט על פירוקו מרצון או על חיסול עסקיו, דרך כלל או בתחום עיסוק מסוים, או שנפתחו בעניינו הליכי פירוק, בין ביוזמתו ובין שלא ביוזמתו, יודיע על כך לרשות ללא דיחוי.



(ב)
הוראות סעיף 8 יחולו גם על בעל רישיון כאמור בסעיף קטן (א), בשינויים המחויבים.

כאן מדובר על סעיפים די סטנדרטיים, אני חושב, שגם שאובים בנוסחם מחוק שירות מידע פיננסי, שעבר לפני כשנה. בכל מקום שבו היה איזה שהוא שינוי – אנחנו כן הערנו, אבל אני חושב שכאן, בהקשר הזה, לא היו לנו כמעט הערות, כי זה ממש, פחות או יותר, או הנוסח.

יש שאלה? כן.

אלה באמת נוסחים סטנדרטים, אבל בסעיף 8 חסר סעיף שבא וקובע שברגע שבוטל הרישיון – יש חובה להפסיק באופן מידי את העיסוק. לי ברור שיש חובה כזו, אבל אנחנו חושבים שצריך להוסיף איזה שהוא סעיף בסגנון: "אין באמור בהוראות סעיף (א) ו-(ב) כדי לגרוע מהחובה החלה על מי שרישיונו בוטל או הותלה להפסיק באופן מידי את עיסוקו". אני אסביר למה: הגופים האלה פועלים מול גופים אחרים. ברור שזה לא אומר שהגופים האחרים לא צריכים כל הזמן לבדוק, ולוודא מי רישיונו בוטל ומי לא, אבל כדי שלא נהיה במצב בו אנחנו מבצעים פעולות עבור לקוחות מול גופים שרישיונם בוטל או הותלה – שיהיה ברור שגם הם צריכים להפסיק באופן מידי את פעילותם.

לדעתי לא צריך להוסיף שום הוראה בעניין, ויש איסור עיסוק ללא רישיון, יש פרסום של ביטול הרישיון או של התליה של הרישיון. בעיניי, זה שלייקעס על שלייקעס שהוא מיותר.

במיוחד כשהרשות ממשיכה לתת הוראות, גם לגוף שבוטל.

אני מבין שממשיכים לתת הוראות; רק כדי שלא יובן מ-8(א) ו-8(ב) שהם ממשיכים בפעילותם.

זה לא יובן, כי זו המשמעות של רישיון שמבוטל. המשמעות היא שהוא חייב להפסיק את הפעילות שלו באופן מידי.

אז אני ממשיך.

היתר לשליטה בחברת תשלומים

היתר שליטה
10.
(א)
לא ישלוט אדם בחברת תשלומים, אלא על פי היתר מאת הרשות.



(ב)
הרשות רשאית שלא לתת היתר שליטה לפי סעיף זה, מטעמים אלה בלבד:
(1) תלוי ועומד לגבי מבקש ההיתר צו לפתיחת הליכים לפי חוק חדלות פירעון, או שמתקיים לגביו אחד מאלה, לפי העניין:
(1) לעניין מבקש שהוא יחיד – הוא הוכרז פסול דין;
(2) לעניין מבקש שהוא תאגיד – הוא החליט על פירוקו מרצון, או שבית המשפט ציווה על פירוקו או מינה כונס נכסים לנכסיו או לחלק מהותי מהם בשל אי־תשלום חוב;



(ג)
הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על מי שהיה לבעל שליטה בחברת תשלומים מכוח העברת אמצעי שליטה על פי דין.

העברת אמצעי שליטה
11.

מי שמחזיק באמצעי שליטה בחברת תשלומים לא יעביר אותו לאחר ביודעו שהנעבר זקוק להיתר שליטה, ואין בידו היתר כאמור.

ביטול היתר שליטה
12.
(א)
הרשות רשאית לבטל היתר שליטה, בהחלטה מנומקת בכתב ולאחר שנתנה לבעל היתר השליטה הזדמנות לטעון את טענותיו, אם מתקיים אחד מאלה:
(1) התקיים האמור בסעיף 10(ב)(1);
(2) מצא יושב ראש הרשות כי התקיימה נסיבה מהנסיבות המנויות ברשימה שקבעה הרשות לפי סעיף 7(ב), המעידה על פגם במהימנות בעל היתר השליטה או נושא משרה בכירה בו;
(3) טעמים שבטובת הציבור המצדיקים את ביטול היתר השליטה.



(ב)
סבר יושב ראש הרשות כי פגם כאמור בסעיף קטן (א)(1) עד (3) שבשלו רשאית הרשות לבטל את היתר השליטה, ניתן לתיקון, רשאי הוא להורות לבעל היתר השליטה לתקנו, ורשאי הוא להורות על אופן התיקון והמועד לתיקון; חלף המועד האמור והפגם לא תוקן להנחת דעתו של יושב ראש הרשות , רשאית הרשות לבטל את היתר השליטה.

הוראות למי שפעל בלא היתר שליטה
13.
(א)
ראה יושב ראש הרשות שאדם הוא בעל שליטה בחברת תשלומים בלא היתר שליטה, רשאי הוא, בהחלטה מנומקת בכתב, לאחר שנתן לאותו אדם הזדמנות לטעון את טענותיו, להורות –
(1) על מכירת אמצעי השליטה שמחזיק אותו אדם, כולם או חלקם, בתוך תקופה שיקבע, כך שלא יהיה עוד בעל שליטה;
(2) שלא יופעלו זכויות ההצבעה או זכויות למינוי דירקטור או מנהל כללי מכוח אמצעי שליטה שמחזיק אותו אדם בלא היתר שליטה;
(3) שהצבעה מכוח אמצעי שליטה שהחזיק אותו אדם בלא היתר שליטה, לא תבוא במניין קולות ההצבעה;
(4) על ביטול מינויו של דירקטור או מנהל כללי שנגרם בידי אותו אדם.



(ב)
היה אדם בעל שליטה בחברת תשלומים מכוח העברת אמצעי שליטה על פי דין, רשאי יושב ראש הרשות, לאחר שנתן לאותו אדם הזדמנות לטעון את טענותיו, להורות לו למכור את אמצעי השליטה האמורים, כולם או חלקם, בתוך תקופה שיורה, כך שלא יהיה עוד בעל שליטה כאמור.



(ג)
הורה יושב ראש הרשות לפי הוראות סעיף קטן (ב) למכור אמצעי שליטה, רשאי הוא לתת הוראה כאמור בסעיף קטן (א)(2) עד (4), בשינויים המחויבים.



(ד)
לא מכר בעל שליטה באמצעי השליטה בהתאם להוראות יושב ראש הרשות לפי סעיפים קטנים (א) או (ב), רשאי בית המשפט, לבקשת הרשות, למנות כונס נכסים למכירת אמצעי השליטה כאמור.



שוב, בדומה לסעיפים הקודמים, אלה סעיפים שמקובלים בחקיקה פיננסית. ראשית, כאשר מדובר בחברת תשלומים, זוהי המשמעות של מה שהיא עוסקת בו. יש לה משמעות לבעל השליטה בה, ולכן הוא צריך לקבל היתר מהרשות. יש נסיבות ספציפיות שבגינן הרשות יכולה שלא לתת רשות, וזה אם אין לו כשירות משפטית, אם עומד לגביו צו לחדלות פירעון, או תאגיד שעומד בפני פירוק, וכן גם בסעיף יותר גמיש, שנוגע לטעמים הנוגעים לטובת הציבור, או למהימנותו של מבקש ההיתר. כבר הבאנו דוגמה למהימנות, גם בקבלת הרישיון. לדוגמה: אם מדובר במישהו שעומדים כנגדו צו אישום או הליכים בעייתיים אחרים.

סעיף קטן (ג) גם הוא מקובל שמדובר בהעברת שליטה לפי דין. זאת אומרת, אדם הפך לבעל שליטה, מכוח ירושה, למשל, אז האיסור לא חל לגביו, כי זה לא רצוני. בהמשך ניתנת סמכות ליושב ראש הרשות לחייב אותו למכור, למרות שזה הגיע אליו לפי דין ולא מכוח קנייה רצונית.

סעיף 11 מחזק את האיסור באמצעות איסור גם על מי שמוכר. זאת אומרת, לא רק מי שצריך היתר כדי להיות בעל שליטה יש לגביו איסורים אם הוא לא קיבל היתר – גם על מי שמוכר לו, ביודעו שהוא צריך לקבל היתר שליטה, יש איסור מפורש.

בדומה לביטול והתליה של רישיון, כאן יש באיזה סעיף - - - יותר, לדוגמה. מכיוון שאדם כבר מחזיק בהיתר, אז הביטול נדרש לסיבות יותר טובות. לכן, לדוגמה, לגבי מהימנות – זו צריכה להיות נסיבה שמפורסמת באחת מהרשימות שמפרסמת הרשות. כמובן שגם זה נעשה לאחר זכות שימוע.

בסעיף 13, אם מישהו מחזיק ברישיון בלי היתר, יש סמכות ליושב ראש הרשות לנטרל את הדלתא, זאת אומרת, את אמצעי השליטה שיש בו מעבר למותר – באמצעות חיוב על מכירה, נטרול של הזכויות האלה, כדי שהן לא יבואו במניין ושלא יופעלו, ובמקרי קיצון, אם זה לא התבצע – אפשר לפנות לבית המשפט ולמנות כונס נכסים למכירת האחזקה.

הערות? לובי 99, בבקשה.

לובי 99. נשאלת השאלה למה תחת סעיף 10(ב) כתוב: "מטעמים אלה בלבד". הרי, אנחנו יודעים שיכולים להיות עוד כל מיני שיקולים, שאנחנו אולי לא יודעים לחשוב עליהם ברגע זה בדיוק, שבגינם הרשות צריכה שלא לתת, או תרצה שלא לתת, היתר שליטה. גם אם אני מסתכלת על חוקים דומים, כמו חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), אנחנו רואים שהרשימה הזו היא לא עד כדי כך סגורה.

זה באמת מטעמים אלה בלבד; כך נהוג בכל חוקי רשות ניירות ערך; בחוק הייעוץ ובחוק ניירות ערך. אבל כמה שהרשימה סגורה – היא בעצם די פתוחה. אם תסתכלי על העילה השנייה, של טובת הציבור; עילה שמכניסה בתוכה הרבה, ויכולה להתמודד עם נסיבות משתנות, ולא סגורות, לצורך ביטול היתר שליטה. למשל: רכישת השליטה על ידי מדינת אויב, או משהו מהסוג הזה. יש כאן שיקול דעת דווקא מאוד רחב בנוגע לשליטה, ואני מזכירה שהשליטה משמעת גם כעילה למתן הרישיון, וגם לביטול הרישיון; יש כאן השפעה כפולה, בהקשר הזה.

אני פשוט חושבת שאפשר להשוות את זה דווקא לחוקים שהם תחת הפיקוח של רשות ההון, הביטוח והחיסכון, שמציעים מערכת יותר כוללת של שיקולים, ומשתמשים במילה "לרבות". אז אולי רשות ניירות ערך לא תצטרך לצפות מראש כל מיני אירועים שאנחנו לא יודעים לחשוב עליהם. אני מבינה את מה שאת אומרת לגבי טובת הציבור, אבל אני חושבת שבעתיד יהיה קשה יותר להתמודד עם המילה "בלבד".

יש כאן זכות קניין של בעל השליטה, ולכן יש לו איזה שהוא אינטרס לדעת מהם הנימוקים שמכוחם אפשר יהיה לקחת אותו בשליטה. אם תסתכלי על הפרק, הפגיעה בזכות הקניין, מתוך אינטרס ציבורי, היא משמעותית, אם זה בלא לאפשר לו לבחור את המנכ"ל ואת הדירקטורים, או בללכת איתו לבית משפט ולהכריח אותו למכור את המניות. לכן, מאותה סיבה של הוודאות, אנחנו מבקשים, כמו בחוקים האחרים שלנו, לשמור על הרשימה לפי איך שהיא כתובה כאן. אנחנו הרשות, אנחנו תמיד אוהבים סמכויות, אבל צריך גם לדעת איפה עובר הגבול בהקשר הזה.

מעולה.

הערת נוסח ששכחתי להקריא: בסייפה של סעיף 12, סעיף קטן (ב), יש כאן סייפה שהוספנו לבקשת היועץ המשפטי: "לפי הוראות סעיף קטן (א)". בטעות לא הקראתי את זה. הכוונה היא שאחרי שיושב ראש הרשות נתן לאותו בעל היתר שליטה הזדמנות לתקן את הפגמים, והוא לא תיקן – הוא יכול לבטל את היתר השליטה. זה, כמובן, בכפוף לאותו מנגנון.

אני מציע שתקרא את סימן ד' כולו, ואז תסביר.

סימן ד': אישור מאת מאסדר

תנאים לקבלת אישור למתן שירות ייזום בסיסי או שירות ייזום מתקדם
14.
(א)
מאסדר רשאי לתת לגוף המנוי בסעיף 3(א)(1) עד (4), לחברת תשלומים, לגוף מוסדי, לבעל רישיון למתן אשראי, לבעל רישיון להפעלת מערכת לתיווך באשראי, לבעל רישיון למתן שירות מידע פיננסי או לגוף שנקבע לפי סעיף 2(ו), לפי העניין, שביקשו זאת, אישור למתן שירות ייזום בסיסי, ובלבד שמתקיים לגביהם האמור בסעיף 4(א)(2) ו-(3), שיחול בשינויים המחויבים ובשינוי זה: הסייפה החל במילים "והכול לפי כללים" – לא תיקרא.



(ב)
מאסדר רשאי לתת לגוף המנוי בסעיף 3(א)(1) עד (4) או לגוף שנקבע לפי סעיף 2(ו), לפי העניין, שביקשו זאת, אישור למתן שירות ייזום מתקדם, ובלבד שמתקיים לגביהם האמור בסעיף 4(א)(2) ו-(3) שיחול בשינויים המחויבים ובשינוי זה: הסייפה החל במילים "והכול לפי כללים" – לא תיקרא.



(ג)
מצא מאסדר כי מבקש האישור אינו ראוי לעסוק במתן שירות ייזום בסיסי או שירות ייזום מתקדם, לפי העניין, בשל טעמים שבטובת הציבור, רשאי הוא, בהחלטה מנומקת בכתב, שלא לתת לו אישור אף אם מתקיים לגביו התנאי האמור בסעיפים קטנים (א) או (ב), לפי העניין, ובלבד שנתן לו הזדמנות לטעון את טענותיו לפניו או לפני מי שהוא הסמיכו לכך מקרב עובדיו, בדרך שהורה.

בקשה לאישור
15.
(א)
בקשה לאישור תוגש למאסדר; בבקשה יפרט מבקש האישור אם הוא מבקש לעסוק במתן שירות ייזום בסיסי או שירות ייזום מתקדם.



(ב)
לבקשה לאישור יצורפו מסמכים המעידים על קיום התנאים לקבלת האישור, ובכלל זה תוכנית עסקית של מבקש האישור; המאסדר רשאי לקבוע, בהוראות מאסדר, את הפרטים שייכללו בתוכנית העסקית כאמור וכן פרטים, מסמכים ודוחות נוספים שייכללו בבקשה או שיצורפו לה.



(ג)
המאסדר או עובד מטעמו רשאי לדרוש ממבקש האישור פרטים, מסמכים או דוחות נוספים על האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), אם נראה לו כי הדבר דרוש לשם קבלת החלטה בבקשה.

תנאי האישור
16.

הוראות סעיף 6 יחולו לעניין תנאי האישור, בשינויים המחויבים ובשינוי זה: במקום "הרשות" יבוא "המאסדר".

ביטול התליה של אישור
17.
(א)
מאסדר רשאי לבטל אישור או להתלותו, בהחלטה מנומקת בכתב, אם מצא כי מתקיים אחד מאלה:
(1) האישור ניתן על יסוד מידע כוזב או שגוי;
(2) חדל להתקיים בבעל האישור התנאי למתן האישור כאמור בסעיף 14(א) או (ב), לפי העניין, או שהוא הפר תנאי מהתנאים שנקבעו באישור לפי סעיף 16;
(3) בעל האישור הפר הוראה מההוראות לפי חוק זה או הוראות מאסדר;
(4) המאסדר התלה את הרישיון שנתן לפי דין אחר לבעל האישור לשם עיסוקו בתחום הפיננסי, ולעניין גוף שנקבע לפי סעיף 2(ו) ושאינו בעל רישיון כאמור – המאסדר הגביל לפי דין את פעילותו הפיננסית;
(5) טעמים שבטובת הציבור מצדיקים את ביטול האישור או את התלייתו.



(א1)
התליה לפי סעיף קטן (א) תהיה לתקופה שלא תעלה על שנה, ומנימוקים מיוחדים – לתקופה שלא תעלה על חמש שנים; הוראות סעיף קטן זה לא יחולו לעניין התליה לפי סעיף קטן (א)(4).



(ב)
הוראות סעיף 7(ד) יחולו לעניין ביטול או התליה של אישור, בשינויים המחויבים ובשינוי זה: במקום "הרשות" ו"יושב ראש הרשות" יבוא "המאסדר".

פיקוח על מי שאישורו בוטל או הותלה
18.

הוראות סעיף 8 יחולו על מי שאישורו בוטל או הותלה, בשינויים המחויבים ובשינויים אלה: במקום "יושב ראש הרשות" יבוא "המאסדר", ובמקום "עובד הרשות שהוא הסמיכו לכך" יבוא "עובד מטעמו".



אלה הן, למעשה, הוראות מקבילות להוראות שקבענו לעניין הרישיון. כאן יש גופים שיוכלו לעסוק בייזום מתקדם או בייזום בסיסי על בסיס אישור שהם יקבלו מהמאסדר העיקרי שלהם. פה אנחנו קובעים הוראות דומות לעניין מתי אפשר לקבל אישור, וזה על ידי: א', הוכחת אמצעים טכנולוגיים ומיומנות להפעלתם, ב', הצגה של תכנית עסקית למאסדר, שתאושר על ידו, ו-ג', הצהרה על אמצעים כספיים.

איך קבעתם מיהם הגופים שיוכלו לקבל אישור?

עשינו הבחנה בין ייזום מתקדם לבין ייזום בסיסי. בגלל הדמיון של ייזום מתקדם להנפקה, אמרנו שמי שיכול לעשות הנפקה מכוח הרישיון הבסיסי שלו – יוכל לעשות את זה תחת אישור, בגלל הצורך באמצעים הטכנולוגיים הייחודיים והממשק לגופים אחרים.

לגבי ייזום בסיסי, זהו הסדר דומה לזה שקבענו בחוק שירות מידע פיננסי, ששם הפעילות של ייזום בסיסי היא טכנולוגית במהותה, והסיכון שטמון בה מצומצם. הסברנו שהאישור לביצוע ההוראה נעשה באישורו של המשלם בכל פעם, ולכן, גופים שמפוקחים כבר כיום, ושיש להם היבט טכנולוגי בפעילות שלהם, וגם היבט טכנולוגי של שירות מידע פיננסי, למשל, שהם יכולים לתת – יוכלו לעשות את זה, בכפוף לכך שההיבט הטכנולוגי הוא מספק, כפי שהם יצטרכו להוכיח למאסדר שלהם. אלה הם הגופים שנתנו להם את האפשרות לעשות את הפעילות הזו, בכפוף לאישור, שדומים לגופים להם זה ניתן בחוק שירות מידע פיננסי.

אני חושב שמשהו בשינויים שכן נערכו בעקבות ההערות שלנו – קצת התפספס. בעצם, מבחינת התנאים לקבלת האישור, הסייפה שנוגעת לכללים של רשות ניירות ערך, מן הסתם לא אמורה לחול. השאלה היא מה כן חל, כי כפי שניתן לראות בסעיף 15(ב) – המאסדר רשאי לקבוע בהוראות מאסדר את הפרטים שייכנסו בתכנית העסקית: מסמכים, פרטים וכו'. כלומר, לא תהיה חובה על הרגולטור לקבוע מה אותם מבקשי אישור צריכים להגיש.

קודם כל, יש כאן סמכות שהיא בשיקול דעת והיא לא סמכות חובה. ב', יכול להיות שצריך לעשות את ההתאמה הנדרשת בסעיפים קטנים (א) ו-(ב) שבסעיף 14.

זה תלוי בתשובה לשאלה הראשונה. ניתן לאחד הרגולטורים להשיב למה זה לא נדרש.

עו"ד יעל שמעון, רשות שוק ההון. אני לא אגיד שזה לא נדרש; זוהי הערה שקיבלנו מהיועץ המשפטי לעניין הרשאי, אנחנו מקבלים את ההערה ואפשר להעביר את זה לחיוב.

כלומר, המאסדר יקבע.

ואז ההתאמה היא כבר - - -

בדיוק. ולכן אלה הכללים - - -

אתה רוצה לשנות את ההתאמה - - -

כן. כדי שתהיה זיקה בין התנאים לבין הכללים שייקבעו, כדי שתהיה ודאות. זאת אומרת, אותו רציונל שעליו דיברנו בעניין הרישוי, אמור לחול גם כאן לגבי האישור.

זה לא שזה לא ייקרא, אלא זה יהיה שינוי לפי כללים שיקבע המאסדר.

זה לא מדויק. אולי באמת נדון בזה, כי החובה שאנחנו דיברנו עליה היא לקבוע מה יהיה בתוך מסמכי הבקשה. עכשיו, כשאנחנו מדברים על חובה, זה בכללים כלליים, ולכן, צריך לראות איך זה מסתדר.

למה כללים כלליים? פשוט לפי סעיף 15(ב).

החובה היא לקבוע מה יוגש במסגרת בקשת האישור. התנאי של התנאים הטכנולוגיים הוא לאו דווקא קשור למה שהוגש במסגרת בקשת האישור.

אבל לגבי התכנית העסקית – כן.

נכון, אבל זה כל הסעיף. פשוט צריך לראות שזה מסתדר אחד לאחד.

כן. עכשיו, עוד הערה קטנה: בסעיף 14(ג), כתוב שהמאסדר רשאי לתת לו הזדמנות לטעון טענותיו לפניו, או לפני מי שהסמיכו לכך מקרב עובדיו. מאסדר יכול להיות גם בנק ישראל, נכון?

נכון.

הבנתי מכם שהנגיד לא בהכרח מסמיך עובדים. האם צריך לשנות כאן את הנוסח?

אנחנו מעדיפים מישהו מטעמו, אם נדרש. אין לנו הסמכה; הסמכה יש ברשות ניירות ערך. לנו אין הסמכה, ולמיטב זכרוני – גם לרשות שוק ההון אין הסמכה. דיברנו פשוט עם משרד המשפטים על המילים האלה: "מי שהסמיכו".

כן. אני אומר את זה בעקבות הדיון הפנימי שניהלנו בעניין הזה, וראיתי כאן שבכל זאת השתמשתם בתיבה: "מי שהסמיכו לכך".

נכון. בסעיף 18 זה עובד מטעמו; זה צריך להיות גם כאן. תודה.

אוקיי. אפשר להמשיך.

סימן ה': הוראות שונות

מרשם חברות תשלומים ויוזמי תשלום
19.
(א)
הרשות תנהל מרשם של חברות תשלומים ויוזמי תשלום ותפרסמו באתר האינטרנט של הרשות; המרשם יכלול את אלה:
(1) רשימת חברות התשלומים ופרטיהן;
(2) רשימת בעלי רישיון ייזום בסיסי ופרטיהם, חברות התשלומים הרשאיות לתת שירות ייזום מתקדם ופרטיהן, וכן בעלי האישור ופרטיהם כפי שהעביר לה כל אחד מהמאסדרים של בעלי האישור.



(ב)

(1) פרטי בעל הרישיון או בעל האישור, ובכלל זה פרטים ליצירת קשר עימו;
(2) סוג השירות שרשאי בעל הרישיון או בעל האישור לתת על פי הרישיון או האישור;
(3) זהות המאסדר של חברת התשלומים או של יוזם התשלום;
(4) דבר ביטול או התליה של רישיון או אישור שניתנו; ולעניין התליה כאמור – גם תקופת ההתליה.


הרשות תנהל מרשמים. ראשית, יהיו רק חברות שמפקחים עליהן. גורמים פטורים לא יכללו ברשימה הזו. זה נועד לטובת הציבור, כי הציבור יידע האם יש לחברה רישיון או לא, ויידע את הדרכים ליצור איתה קשר. לגבי מי שעוסק בייזום, יהיה פירוט לגבי מישהו שהוא בעל רישיון ופירוט לגבי מישהו שהוא לא בעל רישיון, אלא בעל אישור. המאסדרים השונים, שהם מפקחים על הפעילות היזומה הזו, יצטרכו להעביר לרשימה של הרשות, וכך הציבור יידע מי בעל רישיון ויכול לתת לו את השירות. הוראה דומה קיימת גם בחוק שירות מידע פיננסי, ונועדה, שוב, לטובת ציבור הלקוחות.

חובת הודעה לרשות, לבעל רישיון ולבעל היתר שליטה
20.
(א)
בעל רישיון וכן בעל היתר שליטה בו יודיעו לרשות, בלא דיחוי –
(1) אם חדל להתקיים תנאי מן התנאים למתן הרישיון או היתר השליטה, לפי העניין;
(2) אם התקיים תנאי שבשלו רשאית הרשות לבטל את הרישיון או להתלותו או לבטל את היתר השליטה, לפי העניין, ולעניין בחינת מהימנות כאמור בסעיפים 7(א)(5) או 12(א)(2), יודיעו לרשות על התקיימות נסיבה מהנסיבות המנויות בסעיף 27(ג)(1) עד (6) לחוק הייעוץ לגביהם או לגבי נושא משרה בכירה בהם, בארץ או בחו"ל.



(ב)
נושא משרה בכירה בבעל רישיון או בבעל היתר שליטה יודיע לבעל הרישיון או לבעל היתר השליטה, לפי העניין, על התקיימות נסיבה מהנסיבות המנויות בסעיף 27(ג) לחוק הייעוץ, לגביו, כאמור בסעיף קטן (א)(2), בלא דיחוי; הודעה לפי סעיף קטן זה תכלול את הפרטים הדרושים לבעל הרישיון או לבעל היתר השליטה, לפי העניין, כדי למלא את חובתו לפי סעיף קטן (א).



שוב, זוהי הוראה שקיימת בחוקי פיקוח של הרשות. יש השלכות לשאלה: האם חדל להתקיים אחד מהתנאים של בעל רישיון, ולכן בעל רישיון נדרש לעדכן על כך את הרשות. בנוסף, הנסיבה שבגינה אפשר לבטל רישיון, או להתלות רישיון, היא עניין שקשור למהימנות של מבקש הרישיון או לנושא משרה בכירה בו. גם במקרה הזה נדרש לדווח לרשות. בסעיף קטן (ב) מוטלת חובה על נושא בחירה בבעל רישיון או בבעל היתר שליטה, שמתקיים בו נסיבה מסוימת, כמו למשל, הגשה של כתב אישום כנגדו, או דברים אחרים שפוגעים במהימנות. בעקבותיהם יש לרשות סמכות לבטל, להתלות או לבקש ממנו לתקן פגם, ואז יש לו חובה לעדכן את בעל הרישיון, ובעל הרישיון, לפי סעיף קטן (א), חייב לעדכן את הרשות.

מתן רישיון לנותן שירות זר
21.

על אף האמור בסעיפים 4 ו־10, הרשות רשאית לתת רישיון לנותן שירות זר גם אם לא מתקיימים בו התנאים המנויים בסעיף 4(א)(1) עד (4) ו-(6) וכן לפטור בעל שליטה בו מחובת היתר שליטה לפי סעיף 10, אם שוכנעה כי הדין הזר והפיקוח והוראות האכיפה על עיסוקו לפי הדין הזר, המסדירים את עיסוקו של נותן השירות הזר במתן שירות תשלום או שירות ייזום בסיסי, לפי העניין, נותנים מענה מספק בכל הנוגע לעניינים המוסדרים לפי אותם סעיפים וכן אם התנתה את מתן הרישיון או הפטור כאמור בתנאים שייקבעו ברישיון לפי סעיף 6, והכול תוך שמירה על עניינם של הלקוחות ולאחר ששקלה הרשות טעמים שבטובת הציבור.



אחד הדברים החשובים שיש פה בחוק זה לאפשר לחברות בין-לאומיות שנותנות שירותי תשלום או ייזום בסיסי יכולת לעבוד פה, בישראל. הסעיף הזה מאפשר לרשות לפטור חברות זרות, שכבר היום נותנות את זה והן בעלות רישיונות בחו"ל, בחלק מהתנאים ברישיון. התנאים הם: חובת התאגוד; הצורך שהשליטה תהיה מופעלת בישראל; האמצעים הטכנולוגיים והמיומנות בהפעלתם; הדרישה לתכנית עסקית; וההוראות לעניין בעל שליטה. הרשות יכולה לפטור את בעל הרישיון הזר מכל אלה, בכפוף לכך שהיא בוחנת שההוראות לגבי העניינים האלה הן הוראות מספקות, שנותנות מענה לכל העניינים הקשורים בחוק, ובעיקר מענה להגנה על עניינם של לקוחות, גם עם הדין הזר והפיקוח לגבי אותו בעל רישיון.

אנחנו מדגישים פה שהפטור הזה הוא לא פטור מוחלט, אלא פטור שייכנס לתוך התנאים. זאת אומרת, אם יש לך תכנית עסקית שאושרה בחו"ל – היא תיכנס לתוך הרישיון הפרטני של אותו גוף כתנאי. אם יש אמצעים טכנולוגיים שאושרו בחו"ל – הוא יהיה פטור מהאמצעים הטכנולוגיים שהרשות קבעה בכללים, אבל תהיה חייב לפעול לפי אותם אמצעים טכנולוגיים, וזאת באמצעות הכנסתם לתנאים של אותו הגוף ברישיון.

למה התכוונת בתנאים לעניין חובת התאגוד?

הוא לא יצטרך להיות מתואגד בארץ. זו חברה מחו"ל.

בדברי הפתיחה דיברנו הרבה מאוד על ייבוא של רגולציה מאירופה לישראל, והסעיף הזה הוא עוד צעד מבחינתנו. אנחנו מבינים שגם כשמייבאים רגולציה – עדיין יש פערים, והסעיף הזה מאפשר לבוא ולהגיד משהו מאוד פשוט: מה שטוב באירופה – טוב בישראל. אם, למשל, התכנית העסקית שהם הגישו בחו"ל שונה בפורמט שלה מהפורמט שבו מגישים בישראל – אנחנו לא נבקש מהם לשנות את כל התכנית העסקית לפי הפורמט בישראל, והרשות תוכל לקבל את התכנית העסקית שהגישו בחו"ל. מבחינתנו זהו סעיף מאוד מרכזי, שיאפשר לכל החברות הגדולות, שהצגנו במצגת, לבוא לישראל ולהגביר את התחרות.

מה שאנחנו ביקשנו לחדד בנוסח, ואלה השינויים שניתן לראות כאן ב-"עקוב אחר שינויים", הוא שאכן הרשות תקבע ברישיון תנאים בעניינים שיש לגביהם פטור מהתנאים לקבלת רישיון, כדי לוודא שתהיה אכיפה יעילה של הרשות, כי כן יהיה מדובר על בעלי רישיונות ישראליים, בסופו של דבר, וצריך שיהיה איזה שהוא מנגנון יעיל כדי לאכוף את הוראות הדין כלפיהם.

כן, בבקשה.

נטע דורפמן-רביב, מייצגת את Pay Pal. Pay Pal היא חברת תשלומים זרה, ובוודאי רלוונטית לסעיף הזה. יש לנו הערה לא רק על סעיף 21, אלא גם על סעיף 26, כי אלה הם שני הסעיפים שמאפשרים מתן פטור לגופים זרים. אני חושבת שהדבר החשוב ביותר לגופים זרים, לא רק ל-Pay Pal, אלא באופן כללי, זה הוודאות והיציבות; להבין מהי הרגולציה שתחול. לכן, לדעתנו, צריך לקבוע בחלק מהסעיפים פה שיש בהם פטור, ולא שיש שיקול דעת לתת פטור.

אני אתן דוגמה בנושא של היתר שליטה: כאשר בא גוף זר, ורשות ניירות ערך בוחנת ומגיעה למסקנה שאכן מתקיימים השיקולים שנקבעו בסעיף – אנחנו לא רואים מתי יהיה טעם לתת היתר שליטה לאותו גוף זר, לדוגמה. בנוסף, יש פה רשימה של סעיפים שרשות ניירות ערך רשאית לפטור בעלי רישיונות זרים. אנחנו חושבים שמכיוון שעוד לא היו דיונים, ונקודת המוצא פה היא שיהיה דיון עם בעלי הרישיונות – כל בעל רישיון יציג את החוק ואת הרגולציה, ויחליטו מהם הפטורים שצריך לתת.

אנחנו סבורים שמה שלא רשום היום בהצעת החוק, כלומר, יתר סעיפי החוק, צריך לתת לרשות ניירות ערך שיקול דעת לפטור לגביהם. יש פה שורה ארוכה מאוד של סעיפים, ולאו דווקא הסעיפים הספציפיים שנקבעו הם הסעיפים שירצו לתת עליהם פטור. לדעתנו, הסעיפים שנקבעו הם סעיפים שצריך לתת עליהם פטור, וצריך לתת שיקול דעת לרשות ניירות ערך, בדיונים מול אותו גוף זר, לתת פטורים נוספים. כלומר, מצד אחד, חשובים לנו הוודאות והיציבות; שתהיה רשימה של פטורים קבועים. מצד שני, כן לתת שיקול דעת לרשות ניירות ערך כדי לפטור גם מסעיפים נוספים, מכיוון שכרגע אנחנו מדברים על דיון תיאורטי, שעוד לא נעשה מול רשות ניירות ערך, וייתכן מאוד שישנם עוד סעיפים שיש מקום לשקול לפטור לגביהם.

אנחנו שלחנו מכתב לוועדה, ונתנו רשימה של הוראות שלדעתנו צריך לפטור. אני יכולה להגיד אותן.

אין צורך להקריא. כן, בבקשה.

מיכאל ציין את זה שאחת המטרות העיקריות של החוק הזה היא לפתוח את שוק שירותי התשלום בישראל לגורמים זרים, אבל יחד עם זאת, יש לנו כאן איזון, בין אפשור התחרות המבורכת, לבין שמירה והגנה על הלקוחות הישראליים. לכן, המנגנון שנקבע הוא לא לתת פטור מוחלט מסעיפים. כן חשוב לשמור את שיקול הדעת וסמכות הרשות במקרים ספציפיים, אפילו במקרים של היתר שליטה, שהוא מקרה יחסית מאוד קל; יש היתר שליטה בחו"ל, אבל אי אפשר לדעת מה יקרה.

אני יכולה לתת לזה דוגמה, על חברה שנמצאת באיזה שהם הליכים בעייתיים מול הרגולטור הזר שלה בנוגע להיתר השליטה. אולי יש לה איזו שהיא בעייתיות? אם רשות ניירות ערך תצטרך להעניק שליטה באופן אוטומטי לאותו גוף – אני חושבת ששיקול הדעת שלה, והיכולת שלה להגן על לקוחות ישראלים – יפגעו. לכן, כן חשוב לשמור על המנגנון, שלדעתי הוא יוצר כאן איזון נכון בין שני האינטרסים החשובים האלה.

בנוגע לנתינת שיקול דעת נוסף לרשות ניירות ערך לפטירת מאורעות חוק נוספים – אנחנו חושבים שבהחלט יש משהו חשוב פה. אני חושבת שהדרך הנכונה לטפל בזה תהיה פחות פטור מוחלט. למשל, בתחום הדו"חות, אם יש דו"חות שמוגשים מחו"ל, בהחלט יכול להיות שרשות ניירות ערך תגיד: אין סיבה שלא תגישו לנו את הדו"חות האלה. אבל את זה אפשר יהיה לפטור בהוראות שתפרסם הרשות, כשיהיה אפשר להתייחס ספציפית לעובדה שהרשות תתייחס באותן הוראות למאפיינים של אותו הגוף.

לנו חשוב היה להבין שהרשימה שקבועה בסעיף 26, למעשה כן מאפשרת – כשיש הוראות של רשות, הוראות של שר – להתייחס ספציפית לגופים זרים וכן לתת שם הקלות. לכאורה, לפי הנוסח, יכולה להיות איזו שהיא פרשנות. אם אין את הסמכות הספציפית שקבועה בסעיף 21 או 26 – אין סמכות כזו כשקובעים הוראות. חשוב היה לנו שיהיה ברור, כמו שציינת, למשל, שהגשת מסמכים לרשות ניירות ערך, לפי 25(ב), הוראות וכללים על טיפול בתלונות לקוחות ותיעוד – יכול להיות שבגוף זר הכללים יהיו קצת שונים.

אנחנו באמת נציע איזה שהוא תיקון קטן לסעיף הוראות הרשות, בסעיף 43, שיאפשר לנו להתייחס ספציפית גם לגוף זר, בהקשר הזה.

וסוגים.

וסוגי גופים.

אז אם זה הפתרון – אנחנו כתבנו רשימה. אני חושבת שבכל הסעיפים שקבענו יש תנאים נוספים שקבע השר. זה סעיף 22(ד)(4); הוראות רשות ניירות ערך, לפי 22(ה); הגשת מסמכים לפי 25(ב); הוראות וכללים לפי 27(א)(1-3); תקנות לפי 42 - - -

בסדר, אין צורך לקרוא.

זה לא רק הסעיף הספציפי שאמרתם. זה צריך להיות בכל אחד מהסעיפים, או באופן כללי שיחול על הכל, גם על השר וגם על הרשות. היה חשוב לנו שגם לשר יהיה שיקול דעת לתת הקלות או שינויים, בגלל האופי של הגופים הזרים.

אני רוצה להעלות הצעה: שכל גוף שמקבל רישיון ואנשים משתמשים בשירותי תשלום שלו, ורוצים לדעת אם הם יכולים להשתמש בהם או לא – יהיה חייב לפרסם את דוחותיו הכספיים באתר האינטרנט שלו, בדיוק כמו שהפיקוח על הבנקים החיל על הבנקים ועל חברות כרטיסי האשראי. אני מציע שתהיה חובה חקיקתית בעניין הזה.

משרד האוצר.

לגבי ההערה לגבי סמכות השר: אני מודה שלא הצלחתי עדיין לרדת לעומק הבקשה. אני כן הבנתי שהעברתם מכתב; אנחנו נעבור עליו, נבין את הדברים האלה ונבוא איתכם בשיח, אם לא נבין חלק מהדברים.

לגבי הבקשה של פרסום הדו"חות הכספיים: בסופו של דבר, לחייב מישהו לפרסם דו"חות כספיים בלי שהוא חברה ציבורית זו פגיעה די חמורה בעסקי התאגיד ובסודות המסחריים שלו. אנחנו לא חושבים שיש כאן איזון נכון בין השמירה על הציבור לבין הרגולציה שהם מטילים. אם מדברים על עודף רגולציה ועל רצון לגרום לחברות האלה להיכנס וללכת קדימה – אנחנו לא חושבים שזה צעד נכון בכיוון הזה.

אבל לכל גוף כזה יש דו"חות כספיים. אם יש חברות בין-לאומיות, לפחות שהציבור שמשתמש בשירותי התשלום האלה, רוכש תווים או מוציא אמצעי תשלום, יוכל לדעת מיהו הגוף שעומד מולו, להסתכל על הדו"ח הכספי שלו, ולשפוט אם הוא רוצה להשתמש באמצעי התשלום הזה או לא. אין פה שום פגיעה; ממילא דו"חות כספיים מוגשים על ידי כל גוף כזה.

אוקיי. חברים, הערות נוספות? מעולה. ובכן, ב-20 דקות לפני הזמן המתוכנן, ולאור החגיגה – הנה, הרסת לי את החגיגה. בבקשה.

מתנצל, פשוט הייתי בוועדת הבריאות. בועז סטמבלר, סמנכ"ל רגולציה, איגוד חברות הביטוח. אני רק רוצה שיהיה רשום שאנחנו מתנגדים לסעיף 2(ז), ומבקשים שגם מבטח יוכל לעסוק בשירותי תשלום. שירות תשלום הוא לא פעולה פיננסית שחברות לא תוכלנה לנהל. אין הצדקה לעשות זאת בתאגיד נפרד, ומעבר לכך, זה גם ייצר עלויות גבוהות לחברות. תודה רבה.

טוב. בקשתך נרשמה. משרד האוצר, אתם רוצים להתייחס לזה?

אני חושב שהתייחסנו לזה בהרחבה בתחילת הדיון.

אוקיי, תודה. אז נחזור לחגיגה. מכיוון שהיום הוא יום שמח בכנסת – השף חיים כהן מכין פה לכולם ארוחת צוהריים, אז אנחנו לא נהיה מאלה שהורסים את החגיגה, ונאפשר לכם יציאה מוקדמת כדי להצטרף לעניין. לסיכום שיעורי הבית והנקודות שעלו כאן וצריכות עוד התייחסות: משרד האוצר, אנחנו ביקשנו דיון נוסף, ולבוא עם איזה שהוא רעיון יצירתי לנושא של הרגולציה, כפי ששמענו פה, במיוחד בנקודות שבהן תהליך מתחיל ונדרש לשני רגולטורים.

בנושא תווי השי, מה שאני מציע זה שאולי אנחנו נשב, יחד עם הייעוץ המשפטי, ננסה לחשוב ביחד על איזה שהוא פתרון בעניין הזה, שייתן את הוודאות בעניין הזה. ננסה לפתור את זה ביחד ונחזור לוועדה עם הצעה; תשובה לבקשה של גוגל – אני מזכיר לכם שהם פנו ושצריך התייחסות; ותשובה למה שעלה כאן עכשיו, לגבי הנושא של סמכות השר לגבי נותן שירות זר, שאמרתם שתחזרו אלינו עם התייחסות גם בעניין הזה.




חברים, תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:41.