פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



22
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
04/05/2023


מושב ראשון


פרוטוקול מס' 46
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום חמישי, י"ג באייר התשפ"ג (04 במאי 2023), שעה 10:30

סיור במוזיאון העירוני להנצחת הגבורה היהודית במלחמת העולם השנייה ובמערכות ישראל- הערכות משרדי הממשלה לציון יום הניצחון על גרמניה הנאצית שחל ב- 9 במאי

חברי הוועדה: עודד פורר – היו"ר
זאב אלקין

אנט ליטרובניק - מנהלת מרחב חולון, משרד העלייה והקליטה

עופר בורד - מנהל יחידת המוזיאונים, משרד הביטחון

מור טרנר - רס"ן, צה"ל, משרד הביטחון

אורנה כץ אתר - מנהלת תחום דעת היסטוריה, משרד החינוך

רחמים מלול - ראש העיר רחובות

זוהר בלום - סגן ראש העיר רחובות

קארין ברגינסקי - חברת מועצת העיר רחובות

אילנה הלן תבוריסקי - מנהלת המחלקה לקליטת עלייה, עיריית רחובות

אברהם גרינזייד - יו"ר ברית ותיקי מלחמת העולם השנייה

לודמילה שפיל - סגן יו"ר ברית ותיקי מלחמת העולם השנייה

ד"ר ודים חסדן - אוניברסיטת בן גוריון, חבר בארגון לוחמי מלחמת העולם השנייה

יוליה קפלן - אגף להתפתחות הילד, עיריית רחובות

גריגורי לאיז - חבר ועדת קרית ותיקים, רחובות

בבה ליטבק - יו"ר ועדה איגוד ותיקים, רחובות

דנט רפפורט - יו"ר ועד ותיקים חדרה

ישראל גוטמן - חבר כבוד, ועדת ברית ותיקי רחובות

אנדרי גונשיורובסקי - יו"ר פורום בלומברג

אידה זלוטניק - עיתונאית, חברת איגוד סופרי ישראל דוברי רוסית

אלי מור שבילי

שלומית אבינח

סמדר לביא, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

סיור במוזיאון העירוני להנצחת הגבורה היהודית במלחמת העולם השנייה ובמערכות ישראל- הערכות משרדי הממשלה לציון יום הניצחון על גרמניה הנאצית שחל ב- 9 במאי

בוקר טוב לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת עלייה וקליטה ותפוצות. היום ה-4 במאי 2023, י"ג באייר תשפ"ג. הישיבה הזו נקבעה כישיבה מיוחדת לקראת ציון יום הניצחון על גרמניה הנאצית שחל ב-9 במאי. אנחנו עושים אותה ומקיימים אותה במוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה שנחנך כאן בדיוק לפני שנה אחרי הרבה מאוד מאמצים. מכבד אותנו גם ראש העיר וממלא מקום ראש העיר, חברת מועצה וכמובן אברהם גרינזייד, יו"ר ברית ותיקי מלחמת העולם השנייה.

הסיבה שביקשתי לעשות הישיבה הזאת פה, ראשית כדי לעשות את זה לפני האירועים של שבוע הבא. בשבוע הבא זה שבוע עמוס גם בשביל הווטרנים, הם עוברים מטקס לטקס. יש חדרי הנצחה, בכמה רשויות מקומיות?

52.

52 רשויות הקימו חדרי הנצחה. זה פרויקט שמשרד הקליטה מימן אותו הרבה מאוד שנים, בהתחלה בתקציב מאוד זעום. סיפרתי בדיוק לראש העיר שכשהייתי מנכ"ל המשרד אז היועצת המשפטית אמרה לי, זו שנה אחרונה, אין יותר חדרי הנצחה, זה לא משרד הקליטה, אם הם רוצים שיילכו למשרד התרבות. וזכיתי לחוקק את חוק יום הניצחון על גרמניה הנאצית ומי שאמון על יישום החוק זה שר הקליטה, אז הכנסנו שם סעיף ששר הקליטה ידאג לתקצב גם את חדרי ההנצחה והמוזיאון כי היה ברור שאם לא הוא יעשה את זה אף אחד לא יעשה את זה.

אתה יודע מה עשינו אחרי שבאתי כשר? לקחתי את הנושא הזה של חדרי ההנצחה וקבעתי תקציב נפרד עליו, אז העיריות, אלה שלא עשו עד אז, נאלצו לעשות כדי לקבל כסף מהמשרד ואז גדלה הכמות.

אני לא יודע כמה נתתם לכל רשות.

סדר גודל של 30,000 שקל.

עלה לנו 400.

אני עוד מעט אספר כמה זה עלה.

יש רשויות מקומיות, ייאמר לזכותן, שעשו מעבר. אגב שתדע, ראש העיר, היום אנחנו נמצאים בגל עלייה הכי גדול ב-20 השנה האחרונות. הממשלה לצערי לא כל כך יודעת להתמודד עם זה, מי שמתמודד זה הרשויות המקומיות. אתמול ניהלנו דיון על אולפנים. אין אולפנים, יש שביתה של מורות האולפנים, יש בלגן, אין הסכם שכר, בסוף הרשויות המקומיות מממנות אולפנים בהרבה מאוד רשויות על חשבונן.

וגם במוזיאונים, אני הייתי במוזיאון יפה מאוד בעוד רשויות והמוזיאון הזה הוא בהחלט מהיפים שיש וזה באמת תודה רבה לעירייה. זו השקעה מתוך תקציב העירייה, זה לא חוץ, וצריך לציין את זה. מי פה רצתה לתת לנו קצת סקירה על המוזיאון?

אני מדריכה פה במוזיאון. כמה מילים. למרות שבמוזיאון אפשר לטייל הרבה, המוזיאון מאוד מעניין במיוחד לדור החדש. לנו שקצת מכירים, או לווטרנים - - -

בסיום הישיבה אנחנו נעשה גם סיור במוזיאון.

אז איפה אתם עכשיו? אנחנו באולם של פנים, ככה אנחנו קוראים למקום הזה. יש הרבה נושאים בתוך האולם הזה, הנה יש מקום של מלחמה וחיילים בתוך המלחמה ואחרי הקרב ומה יכול לעזור לבן אדם לשרוד בתנאים הקשים האלה. אנחנו גרים בתנאים קצת דומים, אבל יש פה הרבה סיפורים לילדים, מה זה מלחמה, מה יכול לעזור לבן אדם להמשיך להיות לא חייל אלא בן אדם, מה עוזר, איך אפשר להוציא את כל הרגשות הלא נעימים. הרבה אמנות יש לזה.

יש פרט, קשה לי שאתם יושבים ולא מסתובבים איתי, מאוד מאוד חשוב, פשוט תסתובבו, הנה סיפור מרתק. אבא של אותו תורם היה לוחם במלחמה, הילד שלו כבר בן 70 ומשהו, אין לו למי לתת את המדליות וכל התעודות של אבא, אז הוא החליט לתת לנו, למוזיאון, וזה ממש זיכרון אמיתי וחי. אני כל הזמן אומרת לכל מי שיש לו סיפורים כאלה, תביאו, זה זיכרון לדור הבא שלנו. זה מוצג הכי הכי אהוב עליי. זה קשור לבן אדם שאני לא צריכה לספר לכם מיהו, אבל לא זה החשוב במוצג הזה, כי זה מכתבים שילד בן 17 כותב לאמא שלו שהוא לוחם, שהוא צריך להרוג, שכל שנייה יכולים להרוג אותו והוא כותב כמעט כל יום לאמא כי מי יכול להיות יותר חשוב בחיים של כל אחד מאיתנו מאמא, מההורים שלנו?

עכשיו הדור החדש, הילדים שלנו, כותבים לנו מכתבים? איך אנחנו מתקשרים עם הילדים שלנו? באס.אמ.אס. הכול הלך לאיבוד. וזה הזיכרון. תאמינו לי, כשיש פה ילדים אני שואלת מי החשוב ביותר בחיים? אז אמא. ברוך ה' עדיין אמא חשובה. אז איך אתם? מה אתם כותבים לאמא? כמה פעמים ביום אתם כותבים לה בגדול שהיא חשובה?

אז לפעמים זה סיפור בפני עצמו. ומה הוא כותב? מצד אחד הוא כבר לא ילד, הוא גבר והוא יכול להרוג, הוא חייב לשרוד, אז הוא כזה חזק, ומצד שני, כשאני רואה, אולי אני טועה אבל אני מעריכה את זה ככה, בכל מכתב יש דאגה, למה את לא כותבת לי? אתה כותב לאמא שלך. כולם צריכים לכתוב מכתבים היום לקרובי המשפחה שלכם.

דקה אחרונה על זה. למרות שלא התחלנו מהתחלה, שתבינו על מה מדובר, אני רוצה לשאול אתכם, למה זה דומה? אתם תגידו לי, לא רק אני אדבר. מה זה? למה זה דומה? במילה אחת, הכי יהודית.

למנורה.

כל הכבוד. זאת המנורה. זה הסמל היחיד של עם ישראל, אין לנו סמל אחר שלנו, רק שלנו, אז תסתכלו עד כמה זה יפה וחכם. מצד אחד זה הסמל שלנו, שאנחנו מעבירים אותו מדור לדור אלפי שנים, מצד שני איך המנורה הזאת בנויה? כל התמונות שחור לבן, שזה שייך למלחמה, רוב האנשים של התמונות האלה לא שרדו בגלל שהם היו יהודים, אך ורק בגלל זה. לא רק בגלל המלחמה, בגלל שאנחנו יהודים. אלא מה? יש פה תמונות של כל מיני אנשים. הנה, זה אברהם שלנו. אברהם, מזהה את עצמך? זה אתה. זה אמא שלו. ברוך ה' שרדה. אז יש פה גם מוות, סבל וכל אי הנאמנות של המלחמה, מצד שני יש את הגזע שאנחנו תמיד קמים לתחייה, אנחנו עם מיוחד.

נדמה לי שלא שמת לב שיש שבעה קנים, לא יודע אם עשיתם את זה במכוון או שזה בטעות.

לא, אין פה טעות. תסתכל על זה כמשהו אמנותי, לא רק יהדות פה. יש הרבה פילוסופיה.

לא דיברתי על יהדות. אני רציתי לשבח. כי חשבתי מבחינה אמנותית גם על המבנה של המנורה.

חשבתי על זה גם. העיתונים האלה, אלה קטעים מעיתונים מברה"מ. רוב המוצגים פה קשורים כך או אחרת לדוברי רוסית וזה דבר מאוד חשוב, גם בחיים שלנו של היום, מה שאומרים לנו, מה שכותבים, זה נותן לנו לגיטימציה לחשוב כך או אחרת. זה ממש מתאים לתקופתנו עכשיו, מי שצועק הוא כנראה צודק. אז יש פה צדק של ברה"מ, במלחמה לא החשוב לי, החשוב שאתה צודק. יש פה יותר מדי ענפים במנורה שלו, זה אלה ששרדו במלחמה, וטרנים והילדים שלהם. ולא רק שרדו, היה להם מאמץ להגיע לארץ ישראל, לעשות עלייה, לבנות פה משפחות, לגדל ילדים ונכדים ולהעביר להם את הידע, את הזיכרונות, את מה שהם עברו. נכון, אברהם? במיוחד התמונה הזאת, יש פה בן אדם מכובד שיושב אחרינו, ישראל גוטמן, תמונה שלו שהוא מספר לילדים על מה שהוא עבר.

תודה רבה. ראש העיר רחמים מלול.

בוקר טוב לכולם. אני רוצה להודות על ההחלטה, על הכבוד שהענקתם לעיר רחובות, לכבוד יושב הראש עודד פורר, השר לשעבר.

עשינו הגרלה ויצא רחובות.

לפחות בהגרלה אחת זכינו. השר לשעבר זאב אלקין וידיד קרוב. אמרתי לו קודם שכשהוא היה בקואליציה הוא ביקר אותי פחות מאשר כשהוא באופוזיציה.

אבל את הכסף הבאתי, נכון? בלי לבקר הכסף הגיע, הסכם גג יש.

קל לחתום על הסכם גג, קשה לבצע אותו. כמה מרורים אנחנו אוכלים ממשרד השיכון עד שהם משחררים, אבל לא מערבבים שמחה בשמחה. ידידי זוהר בלום, שגם מלווה את המוזיאון הזה והאיש המיוחד שבלעדיו אין וטרנים כמעט, יושב ראש הארגון הארצי של הווטרנים, ידידי אברהם גרינזייד שמלווה אותנו ואנחנו מלווים אותו ומאוד מכבדים אותו ומעריכים אותו על הפעילות שלו והמפעלים שלו להנצחת הגיבורים של מלחמת העולם השנייה. חברת המועצה קארין ברגינסקי.

ואני צריך להזכיר לטובה את חבר המועצה לשעבר, יפים זאיקה, שבהיותו חבר מועצה מטעם ישראל ביתנו הוא דחף אותי מאוד מאוד כדי לאשר את התב"ר הראשון כדי להקים את המוזיאון הזה. זה היה 300,000 שקל, אחר כך זה התרחב כמובן, זוהר דאג תמיד להוציא יותר ממה שמותר וקיבל תקציב של עוד 100,000 שקל, סך הכול 400,000 שקל ואתם רואים פה את התוצאה.

אז אני מודה לכם על הכבוד שאתם מעניקים לנו לקיים פה את הישיבה הזאת. אני חושב שלא רק המקום ראוי, זה אחד מהמוזיאונים הטובים ביותר או היפים ביותר שקיימים ב-50 ומשהו רשויות ובאמת צריך להוציא קריאה לכל הרשויות לקיים את ההנצחה הזאת. לא רק המקום, לדעתי גם העיתוי, כי אתם מגיעים לכאן, מקיימים את הישיבה הזאת לפני ה-9 במאי, יום שלישי, שהוא יום הניצחון. יישר כוח, עודד, על החקיקה שהעברת ב-2017, אלא זה גם בא בתקופה של מיד אחרי יום השואה, יום הזיכרון, יום העצמאות ויום הניצחון וכמובן הדברים קשורים מאוד זה בזה.

אם אנחנו קצת מספרים על מה שעשו היהודים בזמן מלחמת העולם השנייה, שמיליון וחצי יהודים השתתפו במלחמה, ולצערנו נהרגו מהם 250,000, שזה רבע מיליון איש, זה משהו מדהים ולא רבים יודעים על מעשי הגבורה של היהודים באותה מלחמה. שורדי השואה בעיר רחובות הם כמה מאות, נדמה לי בסביבות 500-400. אגב, אנחנו מלווים אותם כל השנה ותומכים בהם בכל מיני דרכים, לא כאן המקום להרחיב, אבל זה שאתם באים בתקופה הזאת, צריך לצאת מפה המסר הזה, שיש הרבה מה לדבר ולספר על גבורתם של אותם יהודים שממש מסרו את נפשם למען הניצחון. בסופו של דבר זה היה הבסיס, זה היה היסוד לתקומה של מדינת ישראל כפי שדיברנו ביום השואה, וגם ביום הזיכרון דיברנו על זה, זאת שרשרת, שרשרת הדורות. כלומר השורשים של התקומה התחילו משורדי השואה, המשיכו כמובן ביום הזיכרון עם הגבורה של חללי מערכות ישראל, בזכות זה עצמאות, לכן אנחנו יכולים לציין גם ב-9 במאי את יום הניצחון של בעלות הברית על המשטר הנאצי, על העם והצבא הגרמני.

המקום הזה לדעתי הוא מוסד חינוכי. בעיניי הוא לא רק מוסד הנצחה, אלא מוסד חינוכי, כי תלמידים שמבקרים פה ושומעים את הדברים של המדריכה שדיברה קודם, וכנראה שקשה לא לשמוע אותה וקשה לא להקשיב לה, אז בוודאי שהם מקבלים את המסרים הראויים, אם באומר, אם בצליל, אם בתמונות על הקיר, אם בכל הכיתוב והמכתבים שיש על הקירות. אם מוסרים להם הדרכה נאותה וראויה לאורך כל הקירות שיש פה, לאורך כל החדרים, אז המסרים האלה בסופו של דבר מוטמעים.

אם אנחנו נצטרך להנציח, לא לשכוח, תמיד לזכור ולא לסלוח, וכו', כל הסיסמאות שאנחנו משמיעים ביום השואה, אז צריך באמת להפנים את זה, צריך להעביר את זה, להנחיל את זה לדורות הבאים, לדורות הצעירים. זה אחד המקומות שיכול באמת לממש את הסיסמה הזאת שכולנו כמנהיגים וכשליחי ציבור משמיעים מעל כל במה. באופן מעשי, אלה שאחראים על המוזיאון, זה התפקיד שלכם, להטמיע, להפנים, להנציח את המסרים שיוצאים פה מכל הקירות. באמת עשיתם דבר מדהים, כי אספתם כל מיני מזכרות, מיצגים, מיזמים, מוצגים וכו' משורדי השואה, אני יודע שעשיתם את זה, יישר כוח, אילנה, על העבודה שהשקעת פה, אז קדימה, תשיגו את המטרה על ידי הסיורים שאתם עושים לתלמידי בתי הספר.

אני מודה לכם על כל העשייה ואני מקווה שמהישיבה הזאת ייצאו גם המסרים הנכונים בכנסת כדי להמשיך ולסייע לארגון הווטרנים בפרט ולרשויות בכלל על מנת שימשיכו לקדם את היוזמות האלה. תודה רבה, עודד וזאב, תודה שבאתם

תודה לך. אני רק אציין, ראש העיר, במלחמה לחמו כמיליון וחצי יהודים, כחצי מיליון מהצבא האדום, כחצי מיליון היו בצבא האמריקאי והשאר היו משאר צבאות הברית. גם בני רחובות היו שלחמו במלחמת העולם השנייה והתנדבו לצבא הבריטי ולחמו. לדעתי אבא של דני חממי. אז יש גם את אלה שעלו לכאן אחר כך, שזה מרבית, אבל רוב אלה שנפצעו ונהרגו היו בצבא האדום. הצבא האדום נלחם את רוב המלחמה וספג את האבדות הכבדות ביותר.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. ברשותך וברשות אדוני ראש העיר, אני מאוד מברך אותך על הישיבה הזאת. אני חושב שקודם כל זה תפקידה של ועדת עלייה, קליטה ותפוצות בגלל שהמשרד שמופקד על אירועי 9 במאי הוא משרד העלייה והקליטה אז זה טבעי שאנחנו כוועדה מקיימים על זה את הדיון המקדים וגם מלווים את הנושא הזה.

בשבילי זה נושא מאוד מאוד רגיש אישית. אני נכד לשני סבים זיכרונם לברכה לוחמי מלחמת העולם השנייה, אחד מהם אפילו זכה לעלות לפה והיה חבר פעיל בארגון של אברהם היקר וזכיתי לצעוד איתו במצעדים של 9 במאי בירושלים במשך לא מעט שנים, אחר כך כבר צעדתי עם התמונה לצערי. הסיפורים האלה, אני גדלתי עליהם בבית. עוברים מלחמה כזאת וגם לא נהרגים בה, שניהם נפצעו קשה, אבל ברוך ה' שרדו את המלחמה ובזכות זה שהם שרדו אני פה.

אני חושב שכל הנושא הזה של שימור מורשת של מלחמת העולם השנייה והגבורה של הלוחמים היהודיים שם הוא מאוד מאוד משמעותי, כי מורשת השואה כבר הוטבעה עמוק בתוך הנרטיב הישראלי וחשוב שכך, אבל הסיפור של השואה הוא לא רק סיפור של איך הרגו אותנו אלא גם סיפור איך לחמנו. לחמנו בגטאות, לחמנו במחתרות, לחמנו בפרטיזנים ולחמנו גם בצבאות בנות הברית כשכמובן המספרים הכי גדולים היו בצבא האדום. יהודים עם נשק ביד לחמו למען העולם כולו ולמען העם שלהם. בהרבה מאוד מובנים זו הייתה המקדמה של מה שיבוא רק שלוש שנים אחרי זה במלחמת העצמאות כאן והקמת המדינה.

לכן יש קשר, וציינת בצדק את הרצף הזה של האירועים שאנחנו חווים כאן כימים לאומיים, מיום השואה ליום הזיכרון ויום העצמאות ואחר כך ליום הניצחון. זה שזה הכול מרוכז בתוך אותם הימים זה לא מקרי, זה מייצר חיבור של סיפור שבאמת ממנו נולדה בסוף מדינת ישראל ואת הסיפור הזה מאוד חשוב לספר לדורות הבאים.

אפשר לעשות את זה בדרכים שונות, ואני מניח שבטח תיכף נתייחס, אפשר לעשות את זה דרך סיפורים ולימוד היסטוריה על ידי התלמידים שלנו, ופה אני חושב שיש עוד הרבה מה לעשות מעבר למה שנעשה עד היום, אפשר לעשות את זה כמובן באמצעות הטקסים הרשמיים, זה יום רשמי של מדינת ישראל, הוא מעוגן בחקיקה, ואירועים שונים צריכים לקרות גם לפי החקיקה, אז אני גם אשמח אם אחר כך בהמשך נשמע מה מתוכנן ברמה הארצית, כי לפי החוק שעבר בזמנו, למעשה זה היה החוק הראשון שאני חוקקתי בכנסת, החוק שהמימון המצעד של 9 במאי ייפול על המדינה ולא יצטרכו לחפש כל פעם נדבן תורן, אחרי הבלגן שהיה עם גאידמק במצעד בירושלים.

לא נעים להגיד, אבל עדיין מחפשים נדבנים כל הזמן.

לפי החוק משרד הקליטה חייב יחד עם עיריית ירושלים לעשות מצעד. בשנים האחרונות זה כבר לא מצעד אלא אירוע, כי לאנשים קשה ללכת, לווטרנים שעוד איתנו, אבל צריך לשמוע מה באמת מתוכנן לשנה הזאת ולראות שבאמת כל האירועים שקשורים ביום הזה אכן יתקיימו.

והנושא השלישי, וכאן אני מגיע לזה שהגענו עד לרחובות, זה כמובן ההנצחה ברמה מקומית. בסוף בסוף, עם כל החשיבות של מה שיש בירושלים, כשילדים מגיעים לירושלים יש להם שם הרבה משימות ויעדים אחרים והדרך לגעת בסיפור הזה היא כאן במקומות מהסוג הזה, ופה יישר כוח גדול לעיר רחובות שהצליחה להרים כזה פרויקט, כי זה לא ברור מאליו. באמת ברוב המקומות זה חדר, יש מעט מאוד מקומות שזה בצורה כל כך יפה וזה מעורר גאווה שזה הדבר שיצא כאן. בסוף באים לפה נוער שלא מכיר את הסיפור הזה, לחלק מהנוער זה סיפור על השורשים שלהם, לחלק לא, אבל כל הנוער של העם שלנו זה סיפור איך נוצרה המדינה הזאת ובאיזה מחיר ובאיזה גבורה. לכן מאוד חשוב שהסיפור הזה יסופר במקומות השונים בארץ.

אני זוכר, כמו שאתה נזכרת בוויכוח עם היועצת המשפטית, גם כשנכנסתי לאוצר, היא עדיין הייתה היועצת המשפטית וכשיזמתי את הסיפור הזה להפוך את זה לתקנה מיוחדת, את חדרי ההנצחה, אז היא אמרה, לא מספיק שאנחנו ממשיכים לעשות את זה אז עכשיו גם חייבים לעשות את זה? היה ויכוח שהגיע אפילו לטונים טיפה גבוהים, אבל בסוף כמו שאז ניצחת גם אני ניצחתי וזה קרה ובאמת בהרבה מקומות בארץ היום ישנו התהליך הזה של הנצחה בחדרי הנצחה וחשוב מאוד שהוא יימשך, אבל יש מעט מקומות בארץ הזאת, ופה אני חייב להגיד יישר כוח לך, אדוני ראש העיר, לך אדוני ממלא מקום ראש העיר, לך קארין, לכל אנשי עיריית רחובות שהתארגנו ואמרו שהם שמים הרבה יותר ממה שהמדינה נותנת לנו כי זה הסיפור של ההיסטוריה של העם שלנו. זה באמת כבוד גדול להיות כאן ולראות את המקום היפה הזה שיכול לספר את הסיפור.

תודה.

אגב בירושלים אין כזה.

סדר הדוברים יהיה כזה, אני אתן לאברהם גרינזייד ואחר כך אני אתן לך, זוהר, גם לומר כמה מילים ואז אני רוצה לשמוע את משרד הקליטה ומשרד החינוך ומשרד הביטחון כי יש לכם חובות על פי החוק שתפרטו לנו איך אתם מיישמים אותם. בבקשה, אברהם.

א', הנאום של ראש העיר היום, מגיע לו שיהיה העיקר של האירוע שלנו, הוא דיבר בדיוק מה שאנחנו אומרים כל יום וכל שעה, שהכי חשוב לשמר את הזיכרון ולהאיר את הניצחון. הארגון שלנו בן 46, ברחובות, אני מסתכל על התמונות וקשה לי להסתכל, קשה מאוד. ב', ראש העיר אמר בדיוק מה שאנחנו אומרים, לצערנו בחגים האחרונים לא ראש הממשלה, לצערי, וזה כל הזמן, לא יושב ראש הכנסת, ואף אחד לא דיבר על 9 במאי, יום הניצחון, שכחו.

אבל הם תמיד בנאומים שלהם מדברים על הלוחם היהודי במלחמה.

תסתכלו, פסח, יציאת מצרים, יום חללי צה"ל, יום הזיכרון, יום העצמאות ויום הניצחון, באותו חודש, אני לא מבין איך זה קרה, זאת ההיסטוריה של עמנו, ובהיסטוריה הזאת יש התחלה ויש קצב שהיא בסוף הניצחון. אנחנו לא מתביישים להגיד שאם לא היה ניצחון ב-1945 מי יודע אם היה הקמת מדינת ישראל ב-48'. אנחנו מבינים היטב שניצולי שואה זה האסון הכי גדול שיכול להיות בהיסטוריה של עמנו, אבל אם ששת מיליונים, שטות, אף אחד לא יודע עד היום כמה מיליונים, תשע, עשר, 11, אמרו בנירנברג במשפט וכך זה נשאר עד היום.

ג', אנחנו, כבוד ראש העיר, נכנסנו ליחסים עם משרד הקליטה, אנחנו מודים מקרב לב, עם הרשויות, ועשינו בכוונה שכל הכסף שנותנים בשבילנו ממשרד הקליטה יעבור לרשויות. אנחנו קיבלנו מכם דירות, מועדונים, לא משלמים ארנונה, אנחנו מודים. חוץ מזה הקמנו 68 אנדרטות אצלנו, כיכר הניצחון יש ברחובות ובעוד עשר עיריות, יש רחוב על שם ותיק מלחמת העולם השנייה ומגיע.

אנחנו הגענו בלי שפה, בגיל מבוגר, אבל תעשו חשבון, אני אומר עוד פעם, במלחמת העולם השנייה השתתפו לא מיליון וחצי, אלא 1,680,000 יהודים, בצבאות שונים. בברה"מ היינו חצי מיליון, מהם נפלו בקרב 200,000, 120,000 היו פצועים קשה. מאלה שנשארו 42,000 עלו ארצה ואנחנו בנינו את המועדון שלנו. אמרתי לשגריר מארה"ב, הוא יהיה ב-9 במאי, לא רק 9 במאי, שיהיה ב-7 במאי, אבל שלא יזרקו את הניצחון. הניצחון הוא מאוד בעיניים, אני מסתכל על התמונות ואני יודע מי נפל, מי נפטר והלאה. הגיס שלי נפל בגיל 21.

אבל זה קשה לנו וקשה לתת הסבר ברור מדוע הקטסטרופה, השואה, יותר חשובה. לא, היו לא מעטים, אבל היא חשובה בזה שאיבדנו כל כך הרבה אנשים שעד היום אנחנו לא יכולים לחזור למספר שהיה. חוץ מזה באמת אנחנו ביחסים הכי קרובים עם אלה שעלו ארצה ונפלו, בבתי עלמין שלנו תשעה ילדים שנפלו ואנחנו הקמנו מוזיאון עם תמונות שלהם. זו היסטוריה של עמנו.

אני מודה לכם מקרב לב על מה שאתם עושים. בעבודה יש פלוסים ויש מינוסים, נשארנו בארץ עכשיו סך הכול משהו כמו 500 ותיקי מלחמת העולם השנייה. תסתכלו עלינו, אני צוציק, אני בן 97. החבר שלי הוא ארבעה ימים יותר צעיר ממני.

הוא בכלל ילד.

והוא היה בברלין. השלישי לא לחם, הוא ניצול שואה, אבל הוא בצבא האדום. אין אף אחד שלא עבר את המלחמה. כואב לי, במשפחה שלנו רוב היהודים גרו בכפרים, נעלמו, הרגו אותם, כמה? אחד, עשר? 136 בני אדם.

בני משפחה?

כן, מצד אמא ומצד אבא. זה לא עניין של היום, זה עניין של היסטוריה של העם שלנו. אם אנחנו באמת ציוניים, אם באמת אנחנו יהודים, אנחנו צריכים לשמוע מה עשה העם שלנו כדי שתהיה מדינת ישראל.

חוץ מזה עלינו ארצה ואנחנו כולנו עובדים בלי משכורת. אף אחד לא שואל: איך אתם עובדים? איך? איפה לקחתם? אני מודה למשרד המשפטים, למשרד הביטחון, אנחנו ביחסים טובים, אני חבר במשרד הביטחון בוועדת אותות ועיטורים. זה קשור למשהו אחר, הם עזרו לנו בגדול. קשה לנו עם משרד הרווחה. אני אומר פתוח, אני אומר בקול רם, לא רק קשור לרחובות, בזמן וירוס הקורונה קיבלו הרבה כסף, המון יחידות עובדות, אבל אצלנו בארגון, חוץ מוותיקי מלחמת העולם השנייה, אלה היו במצור לנינגרד, בארץ הם כמעט 1,000, אצלנו בחשבון 670, ברחובות היו 66, במשך שנה הלכו לעולמם 12. אז שימו לב, המוזיאונים האלה, כמה אנשים עוד חיים ויכולים להגיד מילה.

חבר הכנסת אלקין, הוא זוכר טוב, ב-2007 עשינו מלחמה שיתקיים המצעד ואני זוכר את אלקין עם מיכאל נודלמן ז"ל, יצאו לחדר אחר, דיברו עם משרד האוצר. זה קשור לכסף, אני יודע איפה הפצע, אני יודע טוב איפה. מה להגיד לך, כבוד ראש העיר, אני מודה לך, אני מודה לכולם, אבל אני רוצה להגיד, החברה הזאת שיושבת על ידי, היא עשתה כל שביכולתה כדי שהמוזיאון יתקיים. אני שמח, מדוע? כי המוזיאון זה הדגל של העירייה ואני רגוע. ושתהיו בריאים, תמשיכו באותה דרך.

אנחנו בשנה ושנה שעברה לא עשינו מצעדים, אני לא צריך להיכנס לפוליטיקה, אני אמרתי גם ליושב ראש הכנסת שהשנה אנחנו לא נעשה מצעד, אני מברך את שר הקליטה החדש שמצא לנכון, כבוד היושב ראש, לשבת איתי. הוא שם את הטלפון וביקש: תספר. אבל אי אפשר, די, המצב, אי אפשר היה לא לספר לו, הוא קיבל את זה, מדוע? הוא סרן, הוא היה פצוע במלחמה והוא מבין אותנו. דיברנו באותה שפה, בעברית קלה אני מדבר, אבל אנחנו מצאנו שפה משותפת. הוא ישב ולא יכול היה ללכת, הוא עוד: תספר, תספר.

אני לא לבד כאן, כאן איתי ממלאת המקום שלי, מילה, שני חברי המרכז, רפפורט דנט וד"ר חסדן, עובד באוניברסיטת באר שבע והוא יושב ראש העמותה, הם היו בצ'רנוביל. מה קרה? עכשיו בארגון שלנו 70% ילדי אלה שלחמו שהיו במצור והלאה והם עכשיו המקור והם צריכים להמשיך. זו קבוצה שיודעת מה שהיא עושה. עוד פעם, לשמר את הזיכרון ולהאיר את הניצחון.

קשה לנו. כאן יושב אנדרי גונשיורובסקי, הוא יושב ראש פורום בלומברג שעוזר לנו בגדול. תודה לו, הוא הגיע היום. אני מקרב לב מודה לכל אלה שלוחמים ביחד איתנו בעד ההווה והעתיד של עמנו.

תודה רבה.

עכשיו אני רוצה דקה להעניק תעודות. אנחנו עשינו מדליה על הרבה שנים של פעילות מוצלחת לחברי הארגון. מי שקיבל על העבר, על העתיד, וזה מקדמה גם. אתם איך שאתם רוצים תבינו. חברי הכנסת, תבינו אותי אם אני אתחיל מכבוד ראש העיר.

(מחלק מדליות).

כבוד ראש העיר, מר רחמים מלול, ראש עיריית רחובות, אנו גאים להעניק לך תואר ומדליית יקיר הארגון על הרבה שנים של פעילות מוצלחת ומאחלים לך בריאות.

אני אספר לכם, שאתם תדאגו לנו, שעודד פורר כשהיה שר החקלאות תמיד היו חושבים אני גם עובד משרד החקלאות, כל כך הרבה פעמים אני בלבלתי לו את המוח. פה יושבים הרבה אנשים שלא יודעים איך, אבל החוק לגיל המענק לאלה שהיו במלחמת העולם השנייה ולאלה שברחו –

כן, שורדי השואה.

הוא וגם החבר שלי, הדוקטור, יודע איך זה קרה. אני מעניק גם לך יקיר הארגון. חוץ מזה הוא עבד על חוק 9 במאי.

זאב אלקין, לא קשור לפוליטיקה, אני אומר עוד פעם, אבל הוא עבד כשהיה שר הקליטה, אנחנו שוחחנו כמה שעות והצלחנו. אני מאחל לך בריאות והצלחה בעתיד.

זוהר בלום. אני מכיר את זוהר כשהיה ילד צעיר ורץ עם הדגל, אנחנו היינו יחד במפלגת העבודה, אני אומר את האמת, ב-92'.

בסדר, אז עוד לא היה ישראל ביתנו.

אניה, אני עבדתי איתה ביחד המון שנים. תודה ובהצלחה.

אנחנו ממשיכים את הישיבה. זוהר בלום. אחר כך, אני מתנצל מראש, גם הוא וגם ראש העיר צריכים ללכת לפגישה.

קודם כל בוקר טוב, ברוכים הבאים לרחובות. ראש העיר, אני חושב, הדגיש את החשיבות של העיר רחובות ומה שהוא מוביל לאורך כל הדרך בזיכרון של הלוחמים והשורדים של השואה ושל אלה שנרצחו בשואה ורחובות עשתה את זה בראש סדרי העדיפויות, אז יש לנו כיכר הניצחון ויש לנו את האנדרטה ויש לנו את המצעד שאנחנו עושים באמצעות ילדי סקרנל שתמיד מגיעים, שבאמת מסתכלים על ההמשכיות וזוכרים ומוקירים ובכל חג אנחנו נפגשים עם ארגון הווטרנים. רק היום ראש העיר החליט לתת להם את המועדון, כי הם עוברים ממקום למקום, שיהיה מועדון ראוי.

אפשר לראות את זה לאורך כל הדרך, זה לא לטקסים ולא לזה, כי תמיד זוכרים ומוקירים. אתם רואים גם במוזיאון הזה, זה מוזיאון שיהיה לימודי לדורות, שהדורות הבאים, הילדים שלנו, הנכדים והנינים של כולנו יבואו לפה ויידעו מה עבר עליהם ומה עבר הלוחמים.

רחובות עדיין ממשיכה כעיר קולטת עלייה למרות שאנחנו לא מוגדרים אולי במרכז, אבל רחובות קלטה עד דצמבר 1,150 ובחודשים האחרונים כבר הגענו לכ-1,800-1,700 ביחד. אנחנו עושים את זה כי ראש העיר אמר שזה חשוב. העירייה שכרה לבד דירות, העירייה ריהטה לבד את הדברים, העירייה באמת מרכזת המון מאמצים ומשאבים, אנחנו מלווים את המשפחות, נפגשנו בימי שישי, אנחנו רוצים לראות. מחלקת הקליטה עם אילנה והצוות שלה עובדים שבעה ימים בשבוע בשביל לעזור ולעשות.

יש עוד הרבה מה לעשות, כי הילדים שמגיעים הם חסרי אונים, באמת. הם מגיעים למוסדות החינוך ללא אולפנים, ללא דברים, מאוד מאוד קשה. האולפנים, השביתות, אותם לא מעניין, הם מסכנים, הם מגיעים לפה והשפה זה הבסיס ואני חושב שלהגיע לבתי ספר ועשרות ילדים שבאמת משתלבים, צריך לראות איך עושים את זה, שתהיה להם את הקליטה המיטבית. אנחנו שמחים שהם באים לרחובות, הם נקלטים מהר, הם מוצאים גם תעסוקה ברחובות, שזה מאוד יפה בתוך כל התהליך והם חרוצים מאוד, רק צריך לראות בכל חבלי הקליטה. המדינה שלנו כבר למדה, אי אפשר להגיד שזו פעם ראשונה, כל פעם באים אלינו גלים.

תודה רבה. נשמע ממשרד הקליטה מה מצבנו. תפרטי קצת את הפעולות שלכם לקראת ה-9 במאי.

חבל שראש העיר הלך, אבל בסדר, אין בעיה.

לא ספציפית ברחובות, אנחנו מדברים כרגע על פעולות המשרד באופן כללי.

אמנם אני רק מנהלת מרחב, אבל אני אדבר באופן כללי.

את לא רק, את מכירה את כל המשרד.

כידוע לכם התקציב עדיין לא חולק, עוד לא קיבלנו תקציב, אנחנו שחררנו את התקציב לפרויקטים. ברחובות ספציפית יש שני פרויקטורים שזה תקציבי עתק ולא היה צריך, לא ועדות היגוי, לא שום דבר, פשוט להגיש. זה בכל הארץ, איפה שרשות רצתה היא קיבלה פרויקטורים. פרויקטורים זה אנשים שמלווים את האנשים.

בואי נתמקד ב-9 במאי.

קודם כל אנחנו בתקווה, כשהתקציב יגיע נמשיך לתקצב את התקציב של 9 במאי, שכפי שאמרתי, זה 30,000 לכל רשות ורשות.

זה מופיע בתקציב של 23'-24'?

כן, זה מופיע.

אין כוונה להגדיל את זה?

אנחנו אפילו משתתפים. אני בתור עובדת המשרד, זה מחייב, אני משתתפת בכל האירועים. יש הרבה אירועים, יש תמיד אירועים, גם בבוקר על יד אנדרטאות ובערב בקונצרטים. זה מאוד מכובד. באמת הרשות לקחה על עצמה. לצערנו אני רואה פחות ופחות וטרנים, אני רואה יותר ויותר צעירים, אבל עדיין זה חשוב. זה בדיוק מה שדובר כאן על השימור, חשוב שהילדים, הנכדים והנינים, יידעו, ילמדו את ההיסטוריה ולא ישנו את ההיסטוריה. כי יש כאלה ניסיונות לשנות את ההיסטוריה, זה אף פעם לא צולח. אז אנחנו מחכים לתקציב, אנחנו משתתפים בכל האירועים. אנחנו תומכים בחדר ההנצחה הזה כאן. רק בחדר מתוך המוזיאון.

מבחינת המשרד כולו, ב-9 במאי יתקיים אירוע בכנסת שיזם השר שלנו, אופיר סופר, יש הזמנה, יהיה שם טקס מאוד מכובד לכבוד יום הניצחון.

ומה עם הטקס השנתי שהיה בירושלים?

זה בירושלים, בכנסת. זה מה שיהיה.

לא, אז אתם מבינים שזה אומר שדילגתם על אירוע? כאילו תמיד היה לפי החוק אירוע בכנסת, דיון במליאה ובדרך כלל איזה שהוא מפגש חגיגי שהתקיים, ובלי קשר לזה תמיד היה בהתחלה מצעד, בשנים האחרונות, כמו שציין אברהם, במקום מצעד היה אירוע. הפעם האחרונה, נדמה לי, הוא התקיים בהר הרצל ליד האנדרטה שיש שם.

יש יום גדוש שהוא בנוי מכמה אירועים באותו יום, אבל הוא בכנסת, סביב הכנסת. זו ההחלטה של השר. זה לא דברים שאפשר להשפיע עליהם.

אבל זה אומר שיש אירוע אחד פחות, למרות שהאירוע המרכזי הוא לפי חוק.

היה גם טקס ב'יד ושם' תמיד?

כן. ואני מניח שזה יקרה.

יש עדיין?

לא.

גם לא?

אברהם, אין טקס ב'יד ושם'? רק הכנסת?

רק הכנסת.

אני עוד פעם מסביר. אנחנו הפסקנו לפני הרבה שנים, צריך להגיד, הפסיקו לתת תקציב ל'יד ושם' לעשות את הטקס הזה והתקציב עבר למוזיאון הלוחם היהודי. אני רוצה להגיד לכם, ב-7 ביוני אני קיבלתי הזמנה, ב-7 ביוני בבוקר פותחים את המוזיאון. טוב, רע, אבל ברוך הבא.

אני חושב שמה שאנחנו צריכים לעשות, זאב - - -

עודד, זה לא קשור לתקציב.

לא, זה חוק.

לא, החוק לא אומר בדיוק איפה.

קודם כל החוק אומר מצעד. אחר כך, זה שהחליפו את המצעד לאירוע, בסדר, אבל אי אפשר להגיד שאפשר לעשות מצעד בכנסת, לכן זה סתירה לחוק חד משמעית. קשה לקרוא לאירוע בכנסת מצעד.

אני מבקש את שניכם, תעשו מה שביכולתכם שב-9 במאי יבואו בארבע וחצי לכנסת חברי הכנסת.

זה מה שחשוב.

זה בושה, באים - - -

אני אגיד לך, לפי החוק אמור להיות טקס מרכזי לפי החלטת ממשלה. כך מופיע בחוק. חוץ מזה שר העלייה והקליטה יארגן תהלוכת ניצחון ממלכתית שתיערך בירושלים לרגל יום הניצחון.

מה שקורה בכנסת זה לא - - -

זה לא זה ולא זה. אני חושב שאנחנו צריכים לגבש, אולי נשב על זה ביחד, איזה שהיא החלטה, אפילו להחלטת ממשלה לוועדת שרים וטקסים, נבקש מהם לדרוש מהם, שאומרת איך נראה יום הניצחון. יש פה יום שלם, שלא כל פעם יהיה איזה - - -

לא, אבל השאלה מה יקרה השנה.

השנה, אין לך מה - - -

השאלה אם לא כדאי להוציא פה פנייה של הוועדה. זה אי קיום החוק. עם כל הכבוד להחלטת שר הקליטה הוא כפוף לחוק.

זה רק טקס בכנסת.

אבל זה לא תואם את לשון החוק.

אנחנו אולי נכין מכתב משותף של חברי הוועדה לשר הקליטה ולראש עיריית ירושלים שמבקש מהם לקיים שם טקס באחת האנדרטאות בירושלים.

ראש עיריית ירושלים תמיד היה עושה, לא הוא הבעיה. זה השר. מי שמופקד על ביצוע החוק זה שר העלייה והקליטה.

אנחנו נכין מכתב ונחתים עליו את חברי הוועדה, בוודאי את חבר הכנסת אלקין, אבל אולי עוד חברי כנסת.

אפשר עכשיו להצביע על זה ותוציא את זה בשם הוועדה.

בסדר, אנחנו נכין נוסח פנייה שנוציא. הייתי מוציא גם פנייה יותר רחבה. אנחנו רוצים להוציא פנייה לשר העלייה והקליטה לקיים טקס ממלכתי בירושלים בנוסף לטקס בכנסת בהתאם לסעיף 3(ה) לחוק יום הניצחון שמחייב את שר העלייה והקליטה לארגן תהלוכת ניצחון בירושלים. נוכח זה שאין תהלוכת ניצחון אז צריך לעשות משהו שהוא - - -

לעשות אירוע, לא עוד משהו.

הוא איחד פה את סעיף (ב), (ד) ו-(ה). סעיף (ב) אומר שהכנסת תקיים ישיבה ממלכתית, סעיף (ד) אומר שיתקיים טקס מרכזי לפי החלטת הממשלה וסעיף (ה) אומר שתהיה תהלוכת ניצחון בירושלים. אז זה לא תואם את לשון החוק.

אני רוצה לשמוע ממשרד החינוך על הפעולות שנעשות בבתי הספר. גם כאן לפי החוק יש מחויבויות לגבי זמן בבתי הספר ללימוד הנושאים הנוגעים למטרות חוק זה.

אני אתחיל ואומר, הדברים נאמרו פה גם על ידי קודמיי, אנחנו מייחסים לנושא הזה חשיבות מאוד מאוד גדולה, לא רק לנושא של השואה, זה נכנס לתוך, אבל לא רק, כי כל הנושא של הוראת השואה בין היתר אנחנו מדגישים את הדרך שבה יהודים עזרו לעצמם ועזרו לאחרים, והנושא של לוחמים יהודים בצבאות בעלות הברית הוא נושא חובה לבגרות ואפשר לראות את זה בבחינות הבגרות איך זה בא לידי ביטוי. בין היתר החובה היא ללמוד לפחות סיפורו של אדם אחד ושיכירו בהיבט האישי.

משרד החינוך יצר בשנה וחצי האחרונות, אפילו קצת פחות, בשנה האחרונה, יחידות הוראה ייעודיות לנושא הזה. חבל שאני לא יכולה להראות את זה על המחשב כי זה מקוון והילדים עובדים על זה עם המחשב. יש שם גם סיפורים אישיים וגם סרטונים של עדויות וגם אינפוגרפיקה ענקית שממש לוחצים בכל מקום ורואים איפה לחמו וקטעי מקור. ממש באמת יפהפה. לומדים עם זה ואנחנו מרחיבים כמובן, כיום לומדים 6,000 איש את היחידות האלה ואנחנו צופים שבשנה הבאה כבר יהיו 10,000 איש, זה הולך וצובר תאוצה כי זה פשוט יפהפה ומקסים.

יש לנו כמובן קשר ישר עם צביקה קנטור, עם מוזיאון הלוחם היהודי, כל מה שקשור בזה. המדריכים שלנו כבר היו שם כדי לראות, אבל זה היה אז קירות והחדרים הגדולים, אם מישהו מכם היה, עוד לא היו המוצגים. ברגע שזה יהיה אנחנו נביא אותם לשם. עשינו ימי עיון למורים, היו מאות מורים, בשיתוף עם נתיב. אחד הימים היה ממש מוקדש למצור על לנינגרד וגם חילקנו ספרים שיצאו, עדויות של יהודים שהיו, קיבלנו 100 ספרים כאלה וחילקנו אותם לציבור המורים. לקראת יום הניצחון על גרמניה הנאצית אנחנו הוצאנו מידעון מיוחד למורים, קראנו להם להקדיש יום קודם או יום אחר כך, כי זה נופל על ל"ג בעומר השנה, אז פשוט לעשות את זה וכמובן פירטנו להם הרבה מאוד חומרים.

ה-9 במאי יוצא ל"ג בעומר. אז או ב-8 או ב-10 בכל בתי הספר יציינו את היום הזה באיזה שהיא דרך?

כן, אנחנו קוראים להם לעשות את זה. אני לא יכולה לדעת מה קורה בכל בית ספר.

איך אנחנו כן יכולים לדעת שזה מקוים?

יש דברים שאין לנו אפשרות לדעת. אנחנו יכולים לדעת שמלמדים את זה לבגרות כי אנחנו בודקים את זה במבחני הבגרות.

כן, בגרות זה סיפור אחד, אבל לי יש ילדה אחת בכיתה ט', ילדה אחת בכיתה ו' וילדה אחת בכיתה א'.

זה תלוי בית הספר, אנחנו לא יודעים.

אין למשרד החינוך שום אמצעי בקרה? בית הספר לא יכול לדווח?

לא על זה.

מה, מנהל בית ספר לא יכול לשלוח דיווח למפקחת לקראת יום הניצחון על הפעילות?

לא, זה דבר שקיים במסגרת אוטונומיה של בתי הספר, אין דבר כזה. אתה דורש דבר כזה ממנהלים, אוהה.

אבל יש פה דרישה חוקית.

נכון, אז אנחנו עושים את החלק שלנו, אין לנו מישהו שנכנס - - -

אז אנחנו צריכים לפנות לבתי הספר לבקש לראות אם הם מקיימים את החוק? מי אמור לאכוף את זה שזה מקוּים בבתי הספר?

אנחנו שולחים את החומרים, אנחנו לא יכולים לאכוף את זה. יש כל מיני גורמים נוספים, אנחנו לא יכולים לאכוף את זה.

אני יכול לבקש מבתי הספר? אני אפנה לבתי הספר, נוציא מכתב לכל בית ספר מהכנסת ונבקש: משרד החינוך לא מסוגל להוציא מכתב לבית הספר, אנא פרט כיצד קיימת את סעיף 3(א) לחוק יום הניצחון?

זה לא שהוא לא מסוגל, אפשר להוציא מכתבים, אבל במסגרת כל מה שקשור לאוטונומיה לבתי הספר, ואנחנו יודעים שהיום יש יותר ויותר אוטונומיה לבתי הספר, זה תחום שאנחנו יכולים להנחות כרשות, לא מעבר.

יש אוטונומיה ויש חוק. גם בתוך האוטונומיה יש מחויבויות לבתי הספר. למשל לבתי הספר יש אוטונומיה, הם יכולים להחליט שהם לא מלמדים עברית?

לא.

מי בודק שהם מלמדים עברית?

בבית ספר יסודי, יש לזה מפקחים.

אז למה המפקחים לא מפקחים על החוק הזה?

זה שייך לתחומי לימודים ספציפיים.

אבל זה שייך לחוק, זה שייך לתכנית לימודים ספציפית שמופיעה בחוק, חוק חינוך חינם.

אני אומרת עוד פעם, היכולת שלנו לפקח - - -

יש לכם מפקחים, יש לכם מנהלי מחוזות, אני מניח שגם מרחבים, מה הבעיה להגיד לבית ספר, תשמע, יש פעם בשנה אירוע 9 במאי, פרט לנו מה עשית?

אנחנו יודעים שלא מדובר רק באירוע של 9 במאי, יש הרבה אירועים נוספים.

אני מדבר על זה, אני מדבר על ציון יום הניצחון. יש חוק. לא לחינם חוקק חוק לטובת היום הזה, כי אנחנו יודעים, היום יש מי שזה יותר אכפת לו, מחר יהיה מי שפחות אולי יחשוב על זה, חלק מהמטרה של החוק היא לייצר איזה שהוא רצף. אם המערכת עצמה לא בודקת את יישום החוק אז החוק יהפוך לאות מתה. אין לנו כוונה שהחוק יהפוך לאות מתה. אני לא רוצה להתחיל לעשות ישיבה שאני אבקש ממנהלי המחוזות במשרד החינוך לבוא לוועדת עלייה וקליטה שבוע אחרי יום הניצחון ולפרט בוועדת העלייה והקליטה מה בכל מחוז עשו. אני חושב שנכון יהיה להוציא חוזר מנכ"ל משרד החינוך שמבקש מבתי הספר לעדכן את המפקחים מה הפעילויות שנעשו לציון ה-9 במאי באותו שבוע. נראה לי הכי בסיסי.

תכתבו את זה בפרוטוקול ויגיד משרד החינוך - - -

הפרוטוקול יהיה בעוד שבועיים, צריך לכתוב מכתב לשר ולמנכ"ל.

אני אוציא מכתב לשר ולמנכ"ל, אני לא חושב שזה יקרה, אני רק אומר לכם, קחו בחשבון, ככל שאנחנו לא נקבל - - -

אין זמן, הם לא נערכו.

כנראה.

לי יש שני ילדים בתיכון, לא שמעתי כלום אף שנה.

אני כבר אומר לך, גם תחזרי עם המסר הזה למשרד, אנחנו נקיים דיון מעקב בעוד כחודש, ניתן מספיק זמן למשרד החינוך לאסוף את הנתונים, אני אבקש ממנהלי המחוזות לפרט. קחו את זה בחשבון.

אתה רוצה היום להוציא מכתב למנכ"ל?

כן. שיביאו לנו פירוט. אם מחוז יעביר לי פירוט מסודר על הפעילות במחוז אני לא צריך לגרור אותו לירושלים להציג, אבל אם לא, אז נידרש לזה.

משרד הביטחון. אני לא יודע כמה אתה מופקד על מחנות צה"ל.

אני רציתי להגיד רק מילה אחת על האכסניה שלנו ברחובות. במלחמת העולם הראשונה כבר היה מפקד הגדודים העבריים אליעזר מרגולין, במלחמת העולם השנייה הייתה התנגדות גדולה מרחובות, גם משעריים וגם מרחובות הוותיקה, כולל שבויים, אבל זה רחובות, בסוגריים.

אליעזר מרגולין, אפשר לעשות ישיבה רק עליו.

בדיוק ועל טקס הקבורה שלו פה ברחובות וכל ההיסטוריה הזאת. אתמול הייתי יחד עם כל מטה אגף משפחות הנצחה ומורשת של משרד הביטחון במוזיאון הלוחם היהודי בלטרון לכבוד ה-9 במאי ולכבוד ההתקדמות של המוזיאון הזה שהתקדם מאוד מאוד ואנחנו עושים מהלך מאוד רציני של סיוע בהעברת תקציבים כדי לקדם את השלמת התצוגה שם. זאת פעולה שלקחנו על עצמנו. אני הייתי מנהל יחידת המוזיאונים במשרד הביטחון במסגרת האגף וקיבלתי על עצמי להוביל את החיבור עם המוזיאון הזה בתקווה שהדברים יסתיימו, ופה אני חייב לסייג את עצמי, יסתיימו תקציבית, פיתוחית וכו' ואפשר יהיה לשלב אותו גם במוזיאונים במשרד הביטחון ואז אנחנו מדברים פה על שרשרת הגבורה, מהגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה, מהשומר, עבור להגנה - - -

אתה מדבר על מוזיאון הלוחם היהודי?

הלוחם היהודי בלטרון, ועד הסיפור של מלחמת העולם השנייה שמשתלב, לא רק הלוחמים בצבא ברה"מ, כמו שנאמר פה, גם הלוחמים בצבא האמריקאי, בצבא הבריטי ומתנדבי היישוב במלחמת העולם הראשונה. זו העשייה שלנו.

כמה דברים. אחת, בסיפה של הדברים להגיד ששרשרת הדורות והדברים שנאמרו פה על ידכם בפתח הישיבה על סיפור הלוחם היהודי והמסרים האלה מאוד מאוד מתכתבים עם הסיפור החינוכי בצה"ל. השנה ציינו את יום השואה כנושא מרכזי סביב המרד בגטו ורשה ולא רק. המסרים החינוכיים הם מסרים שמתכתבים מאוד ואנחנו מברכים על הדבר הזה.

החיילים מגיעים למוזיאונים מסוג כזה?

בוודאי, עכשיו אני ארחיב על מה אנחנו עושים. ככתוב בחוק אנחנו מציינים את זה במנהלן שיוצא לכל חייל וחייל ומפקד בצה"ל, במנהלן הזה אנחנו גם מספרים על החוק, גם מפנים לחומרים מרחיבים ששם יש גם סרטים, גם מערכי שיעור וגם פירוט של פעולות חינוכיות שאפשר לעשות בתוך צה"ל ומחוצה לו. אנחנו גם בקשרים עם מוזיאון הלוחם היהודי. לכשעופר ויחידת המוזיאונים תחיל את ההתקשרות איתם אז גם לנו יהיה יותר קל כי התקשורת והפעילות השוטפת שלנו עם משרד הביטחון בהקשר הזה היא מאוד מאוד טובה וחזקה.

מעבר לזה ברשתות החברתיות אנחנו מעלים את המודעות לחיילים, לדבר בשפה שלהם, גם שם אנחנו עושים פעולות אקטיביות. גם ברשויות, באירועים, דרך מערך מגן אנחנו נמצאים בקשר עם רשויות מקומיות ועיריות ובאירועים שקורים שם אנחנו גם מביאים חיילים. אלו הפעולות והדברים שאנחנו עושים עבור היום הספציפי הזה.

תודה. בבקשה, אברהם.

מה שקשור למשרד החינוך, בקרית ים, במעלות תרשיחא, יש הסכם בין משרד החינוך והרשויות, כל כיתה שעה היא במוזיאון.

אשדוד גם. פה ברחובות, אילנה? יש פה חברת מועצה. קארין, צריך לבקש מראש העיר. אברהם סיפר שישנן רשויות שמחייבות את בתי הספר ברשויות, דרך מחלקת החינוך של הרשויות, שעה במוזיאון פעם בשנה.

בזמנו הבאתי את שרת החינוך לפה, שאשא ביטון, וסוכם שזה מה שהולך להיות בעיר.

אבל זה לא קורה?

זה לא קורה.

חבל שראש העיר לא פה.

עודד, דבר שני, אנחנו צריכים למצוא את הדרך להביא 60 אוטובוסים למוזיאון החייל במלחמת העולם השנייה בלטרון. אפשרות אין. להביא גם מבוגרים וגם צעירים.

אתה מדבר על הטקס ב-8 ביוני?

לא הטקס, במשך השנה, שהם יעברו דרך בית הספר הזה. בשנה שעברה הייתה השתלמות של מורי היסטוריה רק באזור ירושלים, אנחנו היינו שם ודיברנו איתם, היה טוב שיעשו את זה.

הדבר השלישי, אני פונה לוועדה, אני לא יודע אם מישהו כותב או לא, איך הארגון שלנו ימשיך לעבוד, לחיות. אנחנו מקבלים די עזרה בשביל הסניפים, אבל המרכז נשאר באוויר. אי אפשר בגיל 90, 95 לבקש דמי חבר. חוץ מזה, קחו בחשבון ש-90% מוותיקי מלחמת העולם השנייה קיבלו דרך בית המשפט נכות, אבל דמי הנכות הולכים למשרד הנכים בלי שמישהו כתב בקשה שהוא חבר. זה אסור, לפי החוק זה לא הולך, אבל אנחנו לא נלך לבית המשפט, לא יפה מצדנו. תחשבו על זה, תעזרו לנו.

קארין, את רוצה לומר משהו?

כן, אני אשמח לומר, קודם כל המקום הזה הוא מדהים וכל הכבוד לכל מי שתרם ונרתם, באמת יישר כוח. המון שנים לקח לעשות את זה ולהוציא את זה לפועל ועכשיו הכי חשוב דה פקטו להביא לפה כמה שיותר, בסופו של דבר התכנית המקורית שאני הגשתי ועלתה לסדר הייתה צריכה להתחיל מהגנים, לא מבתי ספר, וככה אני חושבת שצריך לפעול, צריך להתחיל כמו שעושים עם הקהילה האתיופית, כשמתקרב חג הסיגד אז מתחילה הלמידה. אנחנו דיברנו שלאורך כל השנה הולכים לדבר על זה, לא לקראת 9 במאי, אלא לדבר על זה ולספר מה זה המדליות האלה, כי אף אחד לא באמת יודע מה זה. ברגע שזה יוטמע מהגיל הקטן אני חושבת שתהיה לזה משמעות אחרת. כמו שנאמר כאן, בזכותם אנחנו כאן.

תודה. אילנה.

כולם דיברו פה על מוזיאון, שזה בעצם שמירה על גבורה, על אנשים שלחמו במלחמת העולם השנייה, אבל חשוב לציין שזה המוזיאון הראשון במינו לדעתי בכל הארץ שזה כולל גבורה במערכות ישראל. אנחנו דיברנו עם אברהם שאי אפשר להעביר מסר לדור הצעיר בלי שיהיה מובן שיש פה גבורה הן ממלחמת העולם השנייה והן ממערכות ישראל. זה מה שחשוב, המוזיאון הזה ממש מוקדש לגבורה של העם היהודי במובן שזה משואה לתקומה.

תודה. עוד מישהו מהנוכחים רוצה לומר משהו?

אני מנהלת גני ילדים, באגף להתפתחות הילד, פה ברחובות, סקרנל. כשאנחנו עבדנו ביחד בקונגרס העולמי לדוברי רוסית, אז אנחנו ממש התחלנו נושא מאוד מאוד חשוב, שאנחנו היום ממשיכים אותו, מהילדות הילדים שלנו חייבים לדעת, מה שכולם אמרו, הם חייבים לדעת מה קרה לפני הרבה שנים שהיה איזה שהוא אסון ואיך למנוע אסון. אנחנו סגרנו עם אילנה שהילדים בגיל של הצהרונים שלנו, בגיל שש-שבע, יבואו לפה ואנחנו עכשיו נקבע תאריכים שהם יבואו עם ההורים שלהם למוזיאון, נספר להם את כל ההיסטוריה של סבא וסבתא שלהם, מה שקרה במלחמת העולם השנייה.

אני מאוד מודה, אני רוצה להודות לאילנה, למחלקת הקליטה כולה, איך הם עובדים, איך הם עוזרים לכל הילדים שלי, לכל התושבים, לכל העולים, שהם באים אליי עם המילים הכי טובות שאני שמעתי על העבודה של מחלקת קליטה. תודה רבה.

תודה רבה.

חשוב להביא סיפורים של משפחות, לא רק ילדים, אנחנו אוספים פה סיפורים של משפחות, כי ברוך ה' יש כמה דורות ואנחנו דור הזהב, כי זכינו לראות את הסבים שלחמו ויש לנו ילדים שמשרתים בצבא ההגנה לישראל. אז זה חשוב להביא את זה למוזיאון ואנחנו כל הזמן קוראים לתושבים להביא סיפורים משפחתיים.

תודה רבה.

שלום לכולם, שלום לחברי הכנסת פורר וזאב אלקין. אני חבר בארגון לוחמי מלחמת העולם השנייה ובמקביל אני יושב ראש של ארגון מנטרלי אסון צ'רנוביל בישראל, בארגון שלנו יש כ-1,500 אנשים שעלו ארצה. אנחנו מוכרים במשרד הקליטה, יש חוק למנטרלים. אנחנו גם כמו ארגון ניצולי שואה וארגון לוחמי מלחמת העולם השנייה, כמובן אנחנו לא מוכרים במשרד הביטחון ובמשרדים האחרים, לא מקבלים עזרה. יש לנו היסטוריה משותפת, זה מה שחשוב לי להגיד.

אנחנו גם עלינו מברה"מ, הסבים שלי נלחמו במלחמת העולם השנייה, הסבתות וההורים שלי ניצולי שואה ואני שמח מאוד להשתתף בכל הישיבות ובכל מה שמארגן הארגון ויש לנו השתתפות מלאה. לצערי הרב, רק לציין, שאנחנו צריכים הרבה עזרה ותשומת לב, לבקש גם מחברי הכנסת ואני אשמח לקבוע פגישה וגם לדבר על זה. תודה רבה.

נאמר פה שכל הנושא של ניצולי שואה, אנחנו נותנים לזה ביטוי מאוד מאוד גדול וכך צריך להיות, אנחנו יודעים שיש פה ברחובות 3,500 ניצולי שואה, מתוכם אנחנו יודעים ש-1,200 מהם, ואת זה אני יודעת מידיעה כי הגשתי שאילתות על זה ובדקתי את זה לעומק, 1,200 נזקקים. יש בעיר הזאת, וצוין פה, שמחלקת הרווחה מאוד מאוד, יש פה המון בעיות בנושא, כי אין כל כך חיבור ויש הרבה דוברי רוסית שבכלל לא יודעים לגשת שם, אז הם עוברים דרכי וזה תמיד הולך באיזה שהיא דרך לא דרך.

אני חושבת שזה גם אחד הדברים שאם אנחנו ניתן מודעות, כמו שאנדרי עושה, את הבוק אוף לייף בנושא של ניצולי שואה, אנחנו יכולים לעשות גם משהו כזה, שכל אחד יבוא לידי ביטוי כי כל אחד מאיתנו יכול לספר כנכדים, אני הייתי נכדה של וטרנים, אתה כנכד, כל אחד מאיתנו יכול לספר את הסיפור ואז בסופו של דבר זה באמת ידבר לאותם אנשים. וזה ידבר לכנסת שיעבירו חוק לתת ביטוי תקציבי לאותם נזקקים כי באמת יש פה המון המון אנשים נזקקים. לא צריך ללכת רחוק, ללכת ברחוב שאתה מכיר, אחד העם, איך שגרים, באיזה תנאים גרים, פשוט נקרע הלב.

תודה רבה.

משפט אחד. נכון להיום אני סגנית של אברהם והסיבה שהצטרפתי לארגון, כמו שאתם מבינים, אני לא וטרנית, שאבא שלי לחם והבנתי שבארגון של האנשים שאני מאוד מעריכה את כל מה שהם עשו זקוקים לעזרה מסוימת שאני יכולה לתת להם. אז אני לא אדבר הרבה, אני רק אגיד שאני מורה במקצוע ואני עובדת ומהנקודה הזאת אני פונה גם לעובדי משרד החינוך וגם לעובדי משרד הביטחון במילה אחת, שאני אומרת לתלמידים שלי, יש המון חומר, תנצלו אותו. זאת המורשת שהיא מורשת חיה, יש כל כך הרבה בכל מוזיאון ומוזיאון, בכל עיר כמעט, ברחובות זה משהו, אבל יש מוזיאונים פחות מפוארים, אז תנצלו, זאת המילה היחידה.

תודה רבה. ראשית אני רוצה להודות לאילנה ולצוות המוזיאון ולעיר על האירוח וכמובן לצוות הוועדה שאני מוציא אותם ככה מדי פעם מהכנסת. המוזיאון הזה הוא מקום ראוי, כמו שראוי להיות להנצחה של ותיקי מלחמת העולם השנייה ואני מקווה שנראה כאלה בעוד רשויות.

המטרה שלנו היא לפקח על יישום החוק ובתוך יישום החוק יש כמה דברים. גם לא חייבים לעשות רק את מה שאומר החוק, אפשר גם לעשות מעבר.

זה הדוגמה.

כן. אז מסר למשרד העלייה והקליטה. בחוק לא מצוין שתומכים כל רשות ב-30,000, אפשר לתמוך בכל רשות ב-30,000, ברשות שעושה משהו מורחב יותר, גדול יותר, תעשה את זה בסכומים יותר גדולים. אין סיבה שרשות לא תוכל לקבל 50,000 או 60,000, בסוף גם ה-30,000 זה כשהשר אלקין היה שר וכשאני הייתי מנכ"ל, זה עוד מעט עשר שנים, הכסף שווה פחות. עם ה-30,000 שאפשר היה לעשות אז היום אפשר לעשות פחות. אז הקריאה היא קודם כל למשרד העלייה והקליטה, תגדילו את התקציב, זה לא משהו שהוא בלתי אפשרי.

שתיים, אני אפנה במכתב לשר לגבי קיום הטקסים בהתאם לאמור בחוק יום הניצחון על מנת שלא יהפכו את האירוע בכנסת, שהוא אירוע חשוב, אני לא מוריד ממעמדו, כמו כן גם הממשלה הייתה אמורה לייצר על זה איזה שהוא דיון או החלטה, מה שלא קרה.

9 במאי הרגיל במשך שנים נראה ככה, אירוע מרכזי, 'יד ושם' ואירוע בכנסת. לפעמים האירוע בכנסת לא היה באותו יום, לא תמיד זה נפל על ימים שהכנסת הייתה פעילה, אבל אף פעם האירוע בכנסת לא היה האירוע המרכזי.

קל וחומר שאנחנו מדברים על זה שיום שלישי בכנסת יהיה יום מאוד מאוד דל כנראה מבחינת פעילות הכנסת, יום שלישי הזה בכלל בגלל ל"ג בעומר.

תעשו משהו בסיעות שלכם, הזמנות.

אנחנו נדאג שחברי הכנסת שלנו יגיעו, אבל זה לא מספיק.

אני מתבייש.

אני אומר את זה גם למשרד הקליטה, קחו בחשבון, בגלל מה שהולך להיות בכנסת, אם המשרד לא יעשה מאמץ אז זה יהיה אירוע מביך. זה אחת.

דבר שני, משרד החינוך. אנחנו חייבים למצוא את הדרך כדי לדעת ולוודא שהדברים קורים בבתי הספר. החומרים קיימים, ההנחיות נשלחות, אבל אי אפשר להנחות בלי לוודא ביצוע כלשהו. יש ביצוע, יש פה חובה חוקית לבתי הספר לעשות משהו. אני מבקש, אחת מהשתיים, הקל ביותר זה שמנהלי המחוזות ישלחו פירוט לוועדה, ככל שלא נקבל פירוט כזה נצטרך לזמן אותם בתוך חודש לאיזה שהוא דיון מעקב. אני מעדיף להימנע מהזימון הזה. בהתאם לזה אני אוציא מכתב מטעם הוועדה לשר ולמנכ"ל כדי לוודא שהחוק מתקיים.

אני מקווה ומאחל לנו שניפגש בשנה הבאה בדיון. הוא יהיה במוזיאון אחר, הוא לא יהיה ברחובות. אינני יודע איזה עיר תעלה בגורל.

בשנה הבאה ברור איפה, בלטרון. סוף סוף. אין שאלה לאן צריך ללכת בשנה הבאה.

אתה רוצה להגיד משהו לסיום, אברהם?

בקשר לבתי הספר ולמוזיאון באים גם ילדים וילדים קטנים. אתמול דיברתי עם שר הקליטה, לפני החגים הייתי בארבעה מקומות, בקרית עקרון, במכון וייצמן, ובכיתה ה' בית ספר ניצני מדע, אני יצאתי משם רטוב בגלל השאלות שקיבלתי. הייתה איתי הנכדה שלי. מה שאלו אותי: תגיד, בבקשה, אתה השתתפת בקרב מוסקבה, סטלינגרד? בכיתה ה'. שאלה שנייה, ילדה: מתי היית יותר שמח ומרוצה שירדת מהמטוס כשעלית ארצה או כשהדלקת משואה בירושלים? אני מספר לכם על כיתה ה'. זאת אומרת בחלק מהכיתות יודעים על מה מדובר. בכיתות גדולות אם לא לומד לא לומד, אבל הדרך כבר פתוחה, עכשיו צריכים בכל המשרדים לעשות משהו.

תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:06.