פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



3
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
17/04/2023



מושב ראשון



פרוטוקול מס' 41
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שני, כ"ו בניסן התשפ"ג (17 באפריל 2023), שעה 14:00

ישיבה מיוחדת בהשתתפות נציגי הקהילות היהודיות בתפוצות לציון יום השואה והגבורה

חברי הוועדה: עודד פורר – היו"ר

שולי דוידוביץ' - ראש חטיבת תפוצות, משרד החוץ

עמית אפרתי - מנהל אגף בכיר מאבק באנטישמיות וחוסן, משרד התפוצות והמאבק באנטישמיות

אנה יונתן לאוס - דוברת משרד התפוצות והמאבק באנטישמיות

ג'וש בריינר - מזכ"ל הסוכנות היהודית

מיכאיל מירילשוילי - נשיא הקונגרס היהודי האירו-אסיאתי

חיים ויטלי בן יעקב - מנכ"ל הקונגרס היהודי האירו-אסיאתי

רחל בד קפלן - מנהלת יחב"ל, בית הספר הבין-לאומי להוראת השואה, 'יד ושם'

טטיאנה קנטורוביץ מנוסובה - יועצת מנכ״ל 'יד ושם'

הרב פנחס זלצמן - הרב הראשי של מולדובה, הקהילה היהודית במולדובה, נציגי קהילות יהודיות בתפוצות

Donald Meltzer - Chair of SHI NA board מכון שלום הרטמן

תומר אלדובי - מנכ"ל התנועה למאבק באנטישמיות ברשת

קולט אביטל - יו"ר מרכז הארגונים של ניצולי השואה, חכ"ל

Marcy Gringlas - Seed the Dream Foundation, President and Co Founder, נציגי קהילות יהודיות בתפוצות

Joel Greenberg - Seed the Dream Foundation, President and Co Founder, נציגי קהילות יהודיות בתפוצות

Robert Waltl - Director of Jewish Agency For Israel Ljubljana, נציגי קהילות יהודיות בתפוצות

Ella Kastel Kahn - Executive Director, Boro Park Y, נציגי קהילות יהודיות בתפוצות

Shelley Wernick - Managing Director, JFNA, נציגי קהילות יהודיות בתפוצות

Estela Kalinsky - Head of the international program for the training of future community leaders, נציגי קהילות יהודיות בתפוצות

Raphael Gutpersteine - Head of the Organization Relev France, נציגי קהילות יהודיות בתפוצות

שלומית אבינח

סמדר לביא, חבר תרגומים



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

ישיבה מיוחדת בהשתתפות נציגי הקהילות היהודיות בתפוצות לציון יום השואה והגבורה

צהריים טובים לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, ישיבה מיוחדת בהשתתפות נציגי הקהילות היהודיות בתפוצות לציון יום השואה והגבורה. היום ה-17 באפריל 2023, כ"ו בניסן תשפ"ג.

אני מקדם בברכה קודם כל את האורחים שנמצאים איתנו כאן ואת האורחים שנמצאים איתנו בזום. אנחנו מקיימים דיון מיוחד בהשתתפות נציגי הקהילות היהודיות בתפוצות. אנחנו נמצאים היום כאן ערב יום השואה והגבורה ומתמקדים בזיכרון השואה בקהילות. הנושא שמטריד מאוד את הוועדה הוא החינוך לזכרון השואה ולתיעוד שמתבצע בקהילות היהודיות בתפוצות, בכלל, ובוודאי ובאופן פרטני בשבוע הזה.

יחד איתנו יהיו נציגים מקהילות יהודיות בארה"ב, צרפת, ארגנטינה, אוסטרליה, מולדובה ואוקראינה. המטרה היא באמת לשמוע מראשי הקהילות את הבעיות שאיתן הם מתמודדים. נמצא איתנו גם מזכ"ל הסוכנות היהודית, ג'וש שוורץ, כדי לשמוע איך הסוכנות היהודית מסייעת או יכולה לסייע עוד לכל אחת מהקהילות.

אני חייב לומר שלפני הדיון ניסינו לברר כמה ניצולי שואה, שורדי שואה, חיים היום בתפוצות, איך מגדירים אותם בקהילות השונות ואיזה סיוע הם מקבלים באותה מדינה שבה הם חיים. לפי ההערכות שקיבלנו חיים בתפוצות כ-280,000 ניצולי שואה, בישראל חיים כ-150,000, גילם הממוצע הוא כ-86. מטבע הדברים רוב ניצולי השואה שחיים בארץ עלו לישראל זמן קצר או קצת אחרי מלחמת העולם השנייה וגילם הולך ועולה.

השנה מצוין 80 שנה למרד גטו ורשה, 75 שנים למדינת ישראל ו-35 שנה למצעד החיים. יום השואה יתקיים בסימן הגבורה היהודית בשואה ורוח האדם. אני חייב לומר שכשמסתכלים על כל התקופה הזאת ובכלל כשמדברים על תקופת מלחמת העולם השנייה אז הימים האלה והשבועות הקרובים כרוכים אלה באלה, מיום השואה והגבורה, עבור ביום העצמאות ויום הזיכרון, וגם יום הניצחון על גרמניה הנאצית.

כמי שזכיתי לחוקק את חוק ציון יום הניצחון כאן במדינת ישראל, צריך תמיד לזכור שבתוך אירועי מלחמת העולם השנייה והניסיון להשמיד את העם היהודי, גם בקרב צבאות הברית לקחו חלק כמיליון וחצי חיילים יהודים, מאות אלפים נהרגו בקרבות האלה, אבל ללוחם היהודי במלחמת העולם השנייה היה חלק גדול מאוד בניצחון של העולם החופשי על המפלצת הנאצית.

לצערי גילויי האנטישמיות לא פסו מהעולם אחרי מלחמת העולם השנייה ועד היום מדווחים אירועים רבים ביום, יותר מעשרה אירועים ביום בממוצע בקהילות השונות. הרבה מאוד תכנים אנטישמיים עולים לרשתות החברתיות. דוח הסיכום השנתי של התנועה למאבק באנטישמיות הראה שבשנת 2022 הייתה עלייה של 180% בניטור ודיווח על מקרים אנטישמיים. רוב התוכן האנטישמי התפרסם ברשת הטיקטוק, התכנים האנטישמיים חולקו לשלוש קטגוריות בהתאם להגדרה של IHRA, הכחשת שואה, אנטישמיות קלאסית ושנאת ישראל.

אני חושב שזה אחד הנושאים שממשלת ישראל חייבת להתמודד איתם כשאנחנו מדברים על הקשר בין הקהילות היהודיות בתפוצות לבין מדינת ישראל. הדור הצעיר, ג'וש בוודאי יוכל לספר על זה, אני חושב, מנקודת הראות של הסוכנות היהודית שהדורות שתרמו לאורך השנים לסוכנות היהודית, היום אתם כבר עם הדור השני והשלישי מתמודדים עם הרבה מאוד אתגרים בקמפוסים השונים ברחבי העולם. הרבה מאוד אנטישמיות ובעיקר אנטישמיות שמנסים לשים אותה במסווה של הם לא אנטישמים, רק יש להם בעיה עם מדינת ישראל, אבל זה אנטי ציונות שמקורה באנטישמיות פרופר וצריך למצוא את הדרכים להילחם בתופעה הזאת ולמצוא את הדרך לתת יותר ויותר ידע גם לדורות הבאים, שאפילו אולי אין להם את המקור הראשון לשמוע על מה התרחש במלחמת העולם השנייה ועל השואה.

כמובן שבין הדברים שהוועדה תעסוק בהם גם בשבועות הקרובים זה הרצון שלנו לקדם את ההכרזה על ציונות כערך מוגן בקמפוסים בארה"ב, מה שיאפשר גם פעילות ציונית, גם יאפשר יותר קלות לארגונים שפועלים שם בתחומים האלה וגם יקעקע את הניסיון להפוך את שנאת ישראל לאנטישמיות החדשה שכאילו לא עומדת ברף הזה של מלחמה בגזענות על רקע דתי או על רקע לאום.

מכאן ואילך אני ארצה לשמוע את הקהילות היהודיות שנמצאות איתנו, מי שנמצא איתנו. ניתן לג'וש, מזכ"ל הסוכנות היהודית, ואחר כך נשמע את הקהילות מחו"ל. בבקשה, ג'וש.

תודה רבה. אני רוצה לברך את יושב ראש הוועדה, חבר הכנסת עודד פורר, על הדיון החשוב הזה. הסוכנות היהודית שמחה לסייע לוועדה להביא את הקהילות האלה לדיון הזה. אני חושב שהחיבור בין מנהיגי העם היהודי לבין הכנסת הוא סופר חשוב, במיוחד בימים מורכבים אלה, ואני שמח שיש פה באמת מגוון של קהילות יהודיות, מארגנטינה עד אוסטרליה, צפון אמריקה, סלובניה, צרפת. אנחנו גם הבאנו את הגורמים בתוך הקהילה שמתעסקים בהנצחת השואה אז נוכל לשמוע מכל אחת מהקהילות איך הם זוכרים את השואה ומה מצב שורדי השואה שנמצאים אצלם כעת.

היום הנושא של הנצחת השואה ולמידה על השואה הוא עוד יותר חשוב לאור העלייה המתמדת באנטישמיות בעולם, ב-BDS בקמפוסים, לא רק בארה"ב, גם באירופה ובדרום אמריקה. הרבה מאוד פעמים הפעם הראשונה שצעיר יהודי פוגש את הזהות היהודית שלו זה כשהוא מגיע לקמפוס ופוגש את תנועת ה-BDS. צר לנו שזה המצב, אנחנו עושים מאמצים כבירים להגיע לצעירי העם היהודי בכל העולם ולחבר אותם למדינת ישראל ולזהותם.

אחד המאמצים החשובים ביותר זה לעודד מדינות בעולם ומוסדות לאמץ את הגדרת האנטישמיות של IHRA. נמצאת פה שולי דוידוביץ', ראש חטיבת תפוצות במשרד החוץ, והם עושים מאמצים מאוד גדולים בעניין הזה. ההגדרה של IHRA מגדירה גם אנטי ציונות כאנטישמיות ולכן זה סופר חשוב ואני מציע שנקדיש את הזמן באמת לשמוע מהקהילות. תודה רבה.

תודה רבה. ראשון הדוברים ד"ר מרסי גרינגלס וג'ואל גרינברג מ-Seed the Dream Foundation מצפון אמריקה. בבקשה. ג'ואל גרינברג.

אנחנו נשמח להתעדכן על המצב בקהילה שלכם וכיצד אתם נאבקים בכל מה שקשור לתופעת האנטישמיות וחינוך, כיצד אתם מחנכים את הדור הצעיר בכל הנוגע לשואה ולזיכרון השואה.

(תרגום חופשי מהשפה אנגלית): תודה רבה, אדוני יו"ר הוועדה. קודם כל אני בלוס אנג'לס, השעה ארבע בבוקר, כך שאני מתנצל כמובן אם אני נראה מנומנם קלות. זה בהחלט רק מעיד על חשיבות הנושא.

אני למעשה יכול להתייחס לשני הנושאים האלה כמובן. כפי שכבר דיברנו, אנחנו יכולים לדבר על המצב של השורדים בארה"ב וכאחת מאולי הקרנות הגדולות ביותר שמתייחסות לסוגיות היהודיות אנחנו, כ-Seed the Dream, קרן משפחתית, מטפלים בשני הנושאים.

אנחנו עובדים דרך 'תגלית' ואנחנו שולחים יותר מ-2,000 תלמידים מקמפוסים שונים לישראל, 2,000 כל שנה במהלך העשור האחרון, כלומר זה יותר מ-20,000 סטודנטים שאנחנו שולחים לישראל. אנחנו עוזרים להם להבין את ישראל בניגוד לכיצד ישראל למעשה מוצגת בתקשורת בארה"ב ואנחנו מאפשרים להם להבין עבור מה הם צריכים להילחם כשהם חוזרים לארה"ב, כיצד הם זקוקים למקום בטוח בקמפוסים, כיצד הם יכולים לתמוך בישראל ולהבין את הסוגיות שישראל נאבקת בהן ומתמודדת איתן. אז אני בהחלט אשמח מאוד להתייחס בסוף גם לסוגיה הזאת, במה מתרכזת הנסיעה הזאת. זו אחת מהחוויות היותר מוצלחות בעיניי בארה"ב מבחינת היכולת לחבר את הצעירים היהודים לחוויה הישראלית.

אנחנו מדברים על האנטישמיות המסורתית וגם על האנטישמיות המודרנית שכמובן קשורה קודם כל לאנטי ציונות ולהתנגדות לישראל. בקמפוסים זו אולי סוגיה הרבה יותר בוערת כרגע בנקודות הקיימות. סטודנטים יהודים וישראלים מתמודדים עם הבעיה הזאת, מתמודדים עם האנטי ישראליות בצורה בוערת כגרסה חדשה לאנטישמיות. יש שם גם את הימין הקיצוני שמציג אנטישמיות מאוד מסורתית, אבל במרבית הקולג'ים והקמפוסים היעדר התמיכה בישראל זה למעשה הנקודה שמרבית הצעירים היהודים מתמודדים איתה, אם זה אנטי ציונות קודם כל ואנטי ישראליות.

נקודה נוספת שהייתי רוצה להתייחס אליה, אבל, שוב, לאחר מכן נדבר על מה שקורה בקמפוסים, זו הסוגיה של השורדים באמריקה. שורדי שואה שחיים בעוני בארה"ב זו אולי אחת מהבעיות המרכזיות שהקרן שלנו מטפלת בהן ואנחנו מאמינים שאולי אנחנו הקרן הגדולה ביותר שמתייחסת לסוגיית שורדי שואה שחיים בעוני בארה"ב.

אני עורך דין בהכשרתי ויש כמובן גם עורכי דין ויש גם את מחלקת המשפטים שעדיין עובדת בסוגיה הזאת בארה"ב, יש הרבה מאוד חברות עורכי דין שעובדות בסוגיה הזאת כי עשרות אלפי נאצים שנמלטו בשנות ה-40 וה-50 לארה"ב בצורה בלתי חוקית והתחבאו בה. אני ואשתי במשך עשורים חשבנו כיצד לעזור ולפני עשור אנחנו הקמנו את הקרן Seed the Dream. אשתי היא בת לשורדי שואה ואבא שלה נפטר לפני שנה, בן 96. הם שרדו שלושה מחנות בפולין ושרדו מחנות רבים כולל אושוויץ. חמותי עדיין חיה ברוך ה', היא שרדה במחנות בסלובקיה.

אני בעצמי דומה להרבה מאוד יהודים אמריקאים, בניגוד לישראלים רבים, לי אין קרובי משפחה שמתו בשואה וחשוב מאוד שתזכרו את זה על מנת להבין כי עבור יהודי ארה"ב לזכור ולהבין את שורדי השואה, בניגוד לאשתי שהיא בת לשורדי שואה או הילדים שלנו שקל להם להבין את זה, להרבה מאוד מהיהודים האמריקאים קשה מאוד לחוות את זה ולהבין.

בארה"ב זה קצת מורכב וקשה לומר מהו המספר המדויק של שורדי השואה, אבל לדעתי בעולם יש כ-350,000 שורדי שואה שחיים, כמובן מרביתם אנשים מבוגרים מאוד. בארה"ב. קשה כמובן גם אחרי הקורונה לדעת, אני חושב שמדובר בכ-70,000 שורדי שואה שחיים בארה"ב ובין שורדי השואה האלה כ-20,000 עד 25,000 חיים בעוני. זה כמובן משהו שקשה לנו מאוד לסבול, זה דבר בלתי נתפס שבמדינה כמו ארה"ב מצב כזה קיים.

אנחנו מודעים לזה ואנחנו למדנו על כך לפני שש או שבע שנים כשהבנו שבארה"ב אין למעשה אף ארגון שעיקר מטרת קיומו זה להתמודד עם צרכי החירום של אותם השורדים שחיים בעוני. זה יכול להיות כל דבר, החל משכר דירה עד למזון, משקפיים שהם זקוקים להם, תרופות שהאנשים האלה זקוקים או טיפול סיעודי, או כל סיוע שהוא. הבעיה הזאת קיימת כמובן והרבה מאוד משורדי השואה שחיים בעוני בארה"ב מתמודדים עם הסוגיות האלה.

לפני שש שנים אנחנו הקמנו ארגון שנקרא 'הכבוד', קיום בכבוד. אנחנו מתמקדים קודם כל בשורדי השואה שחיים בעוני ואנחנו מרגישים שזה דבר שבא בזמן על מנת לענות על הצרכים שלהם. הקרן שלנו, Seed the Dream, משתפת פעולה עם ארגון 'הכבוד'. לפני שש שנים התחלנו פרויקט ייחודי, התחלנו לעבוד במספר קהילות קטנות בארה"ב, כ-56 קהילות, יחד עם קרן קיימת והפדרציה האמריקאית ועוד ארגונים פילנתרופיים נוספים. ב-2022 מילאנו 24,000 בקשות אינדיבידואליות לסיוע חירום. סיוע כזה יכול להגיע ל-800 דולר, לפעמים זה אלפי דולרים, לפעמים זה פחות, אבל זה הממוצע ואנחנו עזרנו למלא הרבה בקשות פרטניות, חלקם ביקשו סיוע בשכר דירה, מזון וכן הלאה, הצרכים האלה מגוונים מאוד. אילו ארגון 'כבוד' לא היה מתקיים היה מאוד קשה לאותם שורדי השואה לקבל סיוע, לדעת מהיכן תבוא הארוחה הבאה שלהם, האם יוכלו לזכות בסיוע בסיעוד, כי אין ארגון בארה"ב שמסייע לאותם אנשים. מדובר פה בשמיכת טלאים מסוימת שרבים מהארגונים מושכים והצרכים של הרבה מאוד מהשורדים לצערי לא זוכים למענה הנכון.

(תרגום חופשי מהשפה האנגלית): אני רוצה לומר תודה על מה שאתם עושים, על העובדה שאתם עושים כל כך הרבה למען שורדי השואה. זה דבר חשוב מאוד ותודה לכם על כך. אולי מרסי תרצה לומר כמה מילים?

(תרגום חופשי מהשפה האנגלית): היא בטח הייתה רוצה להגיד כמה מילים, היא מקשיבה, אבל אנחנו החלטנו שאני אהיה זה שאומר את הדברים. שוב, אני רק רוצה לבטא את מילות התודה וההערכה על כך שנתת לנו פה אפשרות לדבר, אבל אנחנו צריכים להקדים את התרופה למכה ולהתייחס לשתי סוגיות חשובות בעיניי. יש ארגונים כמו שלנו ויש ארגונים אחרים, ארגוני פילנתרופיה, JFNA למשל, הם מטפלים בסוגיה. זו אולי לא סוגיה שהיא מאוד בולטת בארה"ב, אבל זה משבר שקט ומושתק, ודיברנו עם הרבה על הסוגיה הזאת, כי היא מטרידה אותנו מאוד, מרבית היהודים האמריקאים והרבה מאוד מהארגונים היהודיים לא באמת מודעים להיקף הבעיה, כמה שורדי שואה סובלים בארה"ב ממחסור ואנחנו מאמינים שאנחנו צריכים להתייחס לסוגיה הזאת.

גרמניה לא מספקת מספיק כסף לאותם שורדי שואה, גרמניה לא עומדת בהבטחותיה להמשיך ולסייע לאותם הניצולים לעולם לא לסבול יותר, וזאת סוגיה שאנחנו בתור קהילה יהודית אמריקאית לא מספיק מודעים ואנחנו צריכים וחייבים להתייחס לזה, גם על ידי ישראל, בעיניי, ישירות מול הממשלה הגרמנית כמובן וזה ישפיע לא רק על השורדים בארה"ב אלא גם על עשרות אלפי שורדים שחיים בעוני בישראל וכמובן במדינות אחרות, למשל ברה"מ לשעבר. אם נחכה עוד קצת עד שנפתור את הסוגיה הזאת, חברים, רבים מאותם השורדים, כפי שאתם יודעים, הם כבר קרובים לגיל 90 בממוצע, מרביתם לא יישארו עמנו לצערנו ולכן אני ואשתי החלטנו שאנחנו צריכים להיכנס לסוגיה הזאת ולהתחיל להעלות את זה כמה שיותר. ושוב אני רוצה לומר שהסוגיה הזאת מטרידה את הקהילה האמריקאית שנים רבות.

בנוסף להיסטוריה האנושית, הרצח המחריד הזה של שישה מיליון, גם הגניבה של כמעט 300 מיליארד דולר שנגנבו מיהדות אירופה ואולי כ-20% הוחזר, מדובר פה גם בגניבה חסרת תקדים בהיסטוריה. למשל 25 מיליארד דולר של ביטוחי חיים שלא שולמו על ידי חברות ביטוח גרמניות ואיטלקיות שעדיין קיימות וממשיכות לעבוד, סוגיה שניסינו לפתור ואנחנו מנסים ואנחנו ביקשנו את ישראל להיכנס לתמונה ולסייע לנו. זה פרויקט שהממשלה הישראלית והסוכנות היהודית התחילו לפני עשר שנים, כמעט עשרה מיליון הושקעו בפרויקט הזה, אבל רק חלק מהנכסים הוחזרו. חברות הביטוח האלה, אני אישית פניתי למשרד המשפטים הישראלי ושום דבר לא קרה. העבודה עם חברות הביטוח הגרמניות בנוגע לאותם 25 מיליארד, ויש רישומים כאלה גם באוסטריה וגם בפולין, זה אחד מאולי ההישגים הגדולים שאפשר להשיג, אבל הממשלה הישראלית מסרבת להיכנס לסוגיה הזאת.

המסר החשוב ביותר זה קודם כל זיכרון השואה של אותם שישה מיליון שמתו, אבל המסר החשוב זה גם לזכור את אותם השורדים שעדיין חיים בינינו, עשרות אלפי אנשים בישראל, עשרות אלפים בברה"מ לשעבר ועשרות אלפים שחיים בארה"ב, זו האוכלוסייה שנשכחה והאוכלוסייה הזאת, אם אנחנו נזכור רק את אלה שמתו זה יהיה חטא נוראי כנגד אלה שחיו בגיהינום מחריד וכרגע בשנים האחרונות שלהם סובלים מעוני ולא זוכים לכבוד הראוי להם. זה דבר שיהיה חטא על כולנו.

תודה רבה. אני רוצה לפנות לארגנטינה, אסטלה קלינסקי.

קודם כל תודה על זה שאנחנו יכולים להיות חלק מהדיון הזה. רציתי קצת קונטקסט לגבי הקהילה היהודית בארגנטינה כדי להבין למה אנחנו כל כך מעורבים בחינוך היהודי ובניסיון שנושא זיכרון השואה יהיה חלק מכל היום יום החינוכי בכלל בקהילה החינוכית הפורמלית הקשורה לבתי ספר וגם לקהילה הרחבה.

רק שתבינו, קהילת ארגנטינה היא קהילה שהתחילה להתייצב פה בארגנטינה מ-1890 עד השנים לאחר מלחמת העולם השנייה, קהילה חזקה, קהילה יהודית ציונית שרואה תמיד ומקשרת את עצמה עם ישראל, דרך כל מיני גופים ודרך פעילויות של הסוכנות היהודית וגם כל מיני גופים שקיימים ונמצאים פה בארגנטינה בכוונה לחזק את הזהות היהודית של היהודים ובקשר החזק עם מדינת ישראל.

לגבי קהילת ארגנטינה. אנחנו כמעט 200,000 יהודים, 80% נמצאים בבואנוס איירס ו-20% נמצאים בפריפריה. זה קונטקסט מאוד חשוב להבין כי יש לנו 43 בתי ספר ברחבי ארגנטינה, 18 מרכזים קהילתיים, 20 קהילות רפורמיות או קונסרבטיביות שנמצאות ברחבי הארץ.

אתם מרגישים בארגנטינה עלייה באנטישמיות בשנה-שנתיים האחרונות?

יש עלייה ממש, אחוז העלייה גדל משמעותית בשנתיים האחרונות. אי אפשר להגיד שאנחנו מרגישים אנטישמיות חדשה, יש אנטישמיות כמו שתמיד הייתה, לא מרגישים שוני בעניין, לפחות בזמן האחרון, לגבי האנטישמיות שונה ממה שאנחנו חווים אותה כל הזמן.

איך אתם מציינים את יום השואה בקהילה?

קודם כל אנחנו עובדים כל השנה לגבי הנושא של זיכרון השואה. ביום השואה, מחר, אנחנו מגיעים ליום הזה, יש אירוע מרכזי של הקהילה בו כל הארגונים הקהילתיים משתתפים. יש פרויקטים, היום נמצאים בפולין 650 אנשים שמשתתפים במצעד החיים, 80% מתוכם צעירים ו-20% יותר מבוגרים, אנשי הקהילה שדרכם אנחנו מגלגלים את העניין ואת החשיבות של החינוך היהודי, או את החינוך לזיכרון השואה לאורך כל השנה.

אני מייצגת ארגון שנקרא במ"ה, בית המחנך היהודי, בו יחד עם הסוכנות היהודית וגם ועידת התביעות, בתמיכה של ועידת התביעות, אנחנו מארגנים פרויקטים שנתיים של חינוך או של הכשרת צעירים, מורים ואנשי אוניברסיטה, כדי שיוכלו לחנך את הילדים ואת הדורות הבאים בנושא של החינוך לזיכרון השואה.

בארגנטינה היה לובי מאוד חזק וב-2016 הצלחנו שיהיה בקוריקולום המקומי הממשלתי של ארגנטינה לימודי השואה חובה בתוך כל בתי הספר, אפילו הלא יהודיים. כל הבוגרים של כל הפרויקטים הקהילתיים, גם שלנו וגם של מוזיאון השואה ועוד ארגונים אחרים, מלמדים בתוך המערכת החינוכית הפורמלית הארגנטינאית, כולל הלא יהודית. מבחינתנו זו עבודה משמעותית מאוד חזקה. אנחנו חלק מ-IHRA גם, משתתפים ב-IHRA גם כנציגים מארגנטינה, בממשלת ארגנטינה, בניסיון שהחינוך יהיה המפתח לזיכרון השואה לדורות הבאים.

תודה רבה. אלי קסטל מניו יורק.

(תרגום חופשי מהשפה האנגלית): בוקר טוב לכולם. קוראים לי אלי קסטל ואני המנהלת של Boro Park Y בברוקלין ניו יורק. יש לנו אחת מהקהילות הגדולות של שורדים בבורו פארק בעולם והגישה שלנו לעבודה עם שורדי השואה זה פיתוח של מונחים ותכניות על מנת לסייע להם בשלבים שונים ולהשתתף באותן תכניות שמאפשרות להם להרגיש שהם חלק מהקהילה ושיש להם מה לתת לקהילה בחזרה. אנחנו עושים את זה במהלך 22 השנה האחרונות. לאחרונה התחלנו תכנית של דור שני לשורדי שואה. מבחינת אנטישמיות בניו יורק זה משהו שאנחנו רואים כל הזמן.

לשורדים יש כמובן קשר הדוק מאוד לישראל, רבים מהם עלו לישראל כילדים ואז לאחר מכן עברו לניו יורק, רבים מהם מהונגריה שהגיעו אחרי המהפכה של 56' והמטרה שלנו זה למעשה לסייע לאותם אנשים להזדקן בבית, להזדקן בכבוד. יש לנו תכניות של ארבעה ימים בשבוע, משעה תשע עד שלוש. ארבעה ימים בשבוע יש לנו מספר קבוע של 250 שורדים שמגיעים במסגרת אותם ארבעה ימים.

לאחרונה אנחנו התחלנו תכנית לדור שני של שורדי שואה כי שמנו לב שלגדול בבית בו אתה שומע את הזעקות של ההורים שלך בלילה, הדבר הזה לא מסייע לך להתמודד ומשפיע עליך מאוד ואנחנו רוצים לסייע לאותם אנשים, שהם כרגע הם בני 70-60, אותם ילדים דור שני. אנחנו רוצים לסייע להם לא להעביר את הטראומה הזאת לדורות הבאים, להתמודד עם הטראומה ולהיות חלק מהקהילה.

99% מהחברים שלנו הם או חרדים או חסידים. הם באים אלינו כי הם סומכים עלינו, כי הם מאמינים בנו, למרות שאנחנו שייכים לפדרציית UJA לפעמים זה משהו שקשה להם להתגבר עליו. הם מגיעים אלינו כי הם סומכים עלינו, זה לא קל להם, אבל הם יודעים שיש לנו כמובן אותן מטרות וערכים משותפים. זה מה שרציתי להגיד. תודה רבה.

תודה רבה. ועכשיו נעבור לשלי וורניק מוושינגטון, לאחר מכן רפאל מצרפת.

(תרגום חופשי מהשפה האנגלית): תודה רבה. תודה לוועדה ותודה ליו"ר עודד על כך שהוא הזמין אותנו לדבר על הסוגיה הזאת בפדרציות היהודיות. כפי שאתם יודעים, אנחנו נמצאים בכל הקהילות בצפון אמריקה ואנחנו אחת מאולי המערכות הפילנתרופיות הגדולות ביבשת שלנו. אנחנו תומכים בחיי היהודים ובחיי הקהילות ומספקים שירותים חברתיים לעשרות אלפי אנשים מכל הרקעים וכל הדתות, במיוחד כמובן ליהודים מבוגרים ולשורדי השואה.

אני עובדת במרכז, אני מנהלת את המרכז של טיפול בטראומה, הזדקנות ושורדי שואה. אנחנו עובדים עם הממשלה הפדרלית והמטרה שלנו זה לספק סיוע לשורדי שואה ולשתף את הידע הזה עם קהילות אחרות בהן גם יש היסטוריה של טראומה. אנחנו עובדים עם שותפים פילנתרופים מדהימים, עם מרסי גרינגלס, עם Seed the Dream, עם ארגונים מקומיים שלנו, כולל בורו פארק Y כמובן, אנחנו עובדים גם איתם וחלק מהשירותים שהם מספקים.

מעניין מאוד שממשלת ארה"ב משקיעה בקהילה היהודית מיליונים בשנה, שישה מיליון דולר בשנה. למשל השנה הם השקיעו בקהילות היהודיות, לא רק לסייע לשורדי השואה ולספק להם מזון, תרופות וסיוע בבית והסעות, אלא גם תמיכה פסיכיאטרית ופסיכולוגית. הם גם משקיעים בנו ללמוד כיצד למעשה לסייע, מה הן הדרכים הטובות ביותר לעבוד עם אנשים שיש להם היסטוריה של טראומה כדי שאנחנו נוכל לשתף בידע הזה קהילות אחרות, כיצד להתמודד עם אנשים שיש להם טראומות, למשל אחרים שיש להם היסטוריה של טראומה וכרגע הם מזדקנים, קהילות של פליטים או מהגרים בהם אנשים שסבלו מאלימות משפחתית או אלימות פוליטית, או אנשים ששרדו אסונות טבע. אנחנו מסייעים להם להתמודד עם טראומה כאשר הם מזדקנים. אותם השירותים ואותן סוגיות של תמיכה וחינוך שאנחנו עושים, הדברים האלה למעשה עוברים דרך פריזמה של העצמה על מנת לסייע לאחרים. אנחנו יודעים טוב מאוד שאם יש תכנית ואדם לא מרגיש בטוח, ושורד אולי נמצא במקום רגיש, אם הוא משתתף באיזה שהיא תכנית ופונה לעזרה הוא לא יצליח ליהנות מיתרונות התכנית שאנחנו רוצים לספק להם במצב הזה.

לממשלה שלנו יש סוכנות שמפתחת עקרונות של כבוד, בטיחות, ביטחון והבנה והעצמה על מנת ששורדי השואה יוכלו לקבל את היתרונות וגם האנשים האחרים שחוו טראומה בעבר יוכלו לקבל שירותים מועילים. שורדי שואה מעורבים בפיתוח של התכניות והקונספטים שאנחנו מפתחים, יש להם כמובן גם יכולת להשפיע, גם יכולת להשתתף בשירותים שונים. אנחנו מספקים שירותים כגון תמיכה פיזית, תמיכה קוגניטיבית, תמיכה מנטלית. רבים מהם סובלים מאלצהיימר או מדמנציה ואנחנו גם מספקים סיוע למשפחות, לאותם בני משפחה שמטפלים, לדור השני שאלי הזכירה, מכיוון שבלי אותה תמיכה של משפחה ואם אדם שמטפל באותו שורד שואה לא מסוגל לטפל בו שורד השואה לא יוכל לחיות בצורה בלתי תלויה באותם הבתים שלהם ורבים רוצים להמשיך לחיות בבתיהם ובקהילות שלהם. אנחנו עושים את זה באמצעות סיוע לאלפי שורדי שואה בכל מקום במדינה, תומכים בבני המשפחה, עובדים יחד עם הממשל האמריקאי ועם קהילות אחרות וקרנות פילנתרופיות על מנת לוודא שאותו ידע שאנחנו צוברים עובר הלאה בכל הקהילות ולוודא ששורדי השואה מקבלים את רמת הטיפול הגבוהה ביותר.

למעשה אנחנו הצלחנו להתחיל פרויקט מחקר לפני כמה שנים ושם מדדנו את היכולת של ארגונים לספק סוג של טיפול שאנחנו מדברים עליו, ושורדי השואה יכלו לקבל את הטיפול הטוב ביותר באמצעות שותפויות מדהימות שיש לנו עם קרנות פילנתרופיות, פדרציות יהודיות, עם ועידת התביעות ועם הסוכנות היהודית והם קיבלו איכות מצוינת של טיפול לעומת האוכלוסיות מגוונות שונות אחרות שהן לא יהודיות. אנחנו רוצים להמשיך לסייע ולוודא ששורדי השואה יזכו לכל התמיכה שהם זקוקים לה ויזדקנו בבית בכבוד ותודה לקהילה על כך שהם מאפשרים לנו לעשות זאת.

תודה רבה על דברייך. רפאל מצרפת, לאחר מכן רוברט מסלובניה.

שלום וברכה. אני מצטער על העברית שלי, היא לא כל כך טובה.

יותר טוב מהצרפתית שלי.

אני לא יודע אם בדיוק אני אדבר על אותו דבר שאנשים דיברו, הארגון שלנו לא עוזר לניצולי שואה, אנחנו בזיכרון עובדים עם הצעירים כדי שאף פעם לא ישכחו את מה שקרה. יש לנו נסיעות לפולין ואתמול הייתה הכשרה של כמה סטודנטים כדי שהם יוכלו להיות ההמשך של הניצולים שעכשיו בצרפת כמעט שאין כאלה שיש להם כוח לדבר, אולי פחות מעשרה יש שממשיכים לתת הרצאות, אז צריך תחליף. אין תחליף, אבל יש הכשרה לצעירים כדי שהם ידברו בבתי הספר. יום השואה הוא מחר ויהיו כמה בתי ספר יהודיים שהצעירים שלנו ידברו שם. גם בבתי ספר לא יהודיים, מתחילים עכשיו לשלוח לשם את הצעירים.

אם צריך לדבר, אני ראיתי שכולם מדברים על האנטישמיות במדינה שלהם. לא נראה לי שהשואה כל כך עוזרת לנו נגד האנטישמיות כי את המלחמה ברשת החברתית אנחנו הפסדנו מזמן, נראה לי. לא נותנים אולי את התקציבים שצריך כדי להילחם שם, אבל זה בטוח שאת המלחמה הזאת נגד האנטישמיות כבר הפסדנו מזמן, לא יודע אם יש מלחמה בכלל. כל פעם שאני שולח משהו ברשת החברתית על השואה עשרות או מאות אנשים מגיבים ואומרים לי שזה בדיוק מה שישראל עושה לפלסטינאים, כמו שכולם יודעים.

יש לי כמה רעיונות בשביל המלחמה הזאת, אבל אני לא יודע אם זה הזמן והמקום לדבר על זה. אם יש לכם שאלה על מה שקורה בצרפת - - -

רפאל, רק להגיד לך, את המלחמה לא הפסדנו, היא פשוט נמשכת וזה מאבק ש - - -

בצרפת אני לא יודע אם היא נמשכת.

אני אומר שזה מאבק שכנראה לא יסתיים, אבל אנחנו נצטרך להמשיך להיאבק בו ולנסות להוריד את הראש לאנטישמיות הזאת ולניסיון לקשור או להתחבא מאחורי שנאה לישראל ולהגיד שזה לא אנטישמיות. ברור לחלוטין שיש פה מניעים אנטישמיים וסמלים אנטישמיים. לפעמים אנחנו עושים עבודה יותר טובה, אני חושב שבאמת בתקופה האחרונה עושים פחות עבודה קצת, אבל זה חלק ממה שאנחנו מתמודדים איתו. ככל שיש לך רעיונות גם נשמח אם תשלח לוועדה כדי שאנחנו נוכל להעלות את זה מול משרדי הממשלה השונים.

בשמחה.

תודה רבה. רוברט מסלובניה ואחריו אני אתן לרב זלצמן שנמצא איתנו פה.

(תרגום חופשי מהשפה האנגלית): שלום. תודה רבה שהזמנתם אותי להיות חלק מהדיון הזה. אני חבר של הקהילה היהודית הסלובנית, אני נשיא של הארגון הליברלי ואני דירקטור של JCC בלובליאנה. אנחנו מפתחים חיי חברה וחיי דת בלובליאנה, אנחנו עובדים גם עם המבקרים, אנחנו מציגים תכניות מבדרות, חינוכיות, בונים פרויקטים, תיאטרון, הרצאות, תערוכות וכן הלאה. אנחנו מדברים על החגים היהודיים וגם מארגנים פגישות JCC בסלובניה. זה מרכז לאירועים שונים, דיונים שונים שקשורים להיסטוריה, הכלה וחינוך של הקהילה. כמו כן גם קידום של סובלנות. JCC הוא חלק מרשת יותר רחבה של העלאת מודעות לשואה.

לפני עשר שנים אנחנו עשינו בדיקה של המצב בסלובניה ובלובליאנה. אנחנו השתמשנו בתמיכה של מחנכים והיסטוריונים על מנת להבין שלמעשה מספר רב של סלובנים יודעים מעט או כמעט לא יודעים שום דבר על ההיסטוריה של היהודים ושל השואה במדינה שלהם. הידיעה של קיום קהילה יהודית או בכלל על השואה כמעט שלא קיימת. הקהילה היהודית כמעט שנעלמה בזמן השואה, אפילו היום הקהילה עדיין קטנה מספרית, פחות מ-200 איש ביחד.

אנחנו מתכננים פעילויות לטווח קצר וארוך על מנת לבנות מודעות לשואה. אנחנו גם הבנו שבתוך ההקשר של המוזיאונים הסלובנים, ההיסטוריה של הקהילה הסלובנית, השואה לא נכללת כחלק אינטגרלי מהתצוגה של ההיסטוריה הסלובנית. דבר אפילו מדאיג יותר היה העובדה שתצוגת השואה הייתה כמעט לא קיימת במרבית המוזיאונים ההיסטוריים. ב-2007 יחד עם עיריית לובליאנה אנחנו הצגנו לוח זיכרון שכלל את ההיסטוריה של ימי הביניים של הקהילה היהודית. לאחר מכן פעלנו לחפש ולהתייחס להיסטוריה של הקהילה במהלך השואה.

ב-2014 כאשר הוזמנו על הקנצלרית אנגלה מרקל להשתתף עם מנהיגים יהודים במסע לגרמניה אני נפגשתי עם האמן גונטר דמניג וזה היה המפגש הראשון שלי עם הרעיון של 'אבני הנגף', אותן אבני זיכרון מול הבתים של חברי הקהילה היהודית שנלקחו למחנות המוות. בתמיכה של זוראן יאנקוביץ', ראש העיר לובליאנה, והנשיא של הפדרציה היהודית והתמיכה הכספית של עיריית לובליאנה אנחנו התחלנו בצורה מאוד סיסטמתית במיקום של אותן אבני הזיכרון בכל העיר בלובליאנה ובסלובניה, מול אותם הבתים של היהודים אשר נרצחו, ואז גם השמות של אותם קורבנות שואה בלובליאנה ובמורסקה סובוטה ובלנדלה הונצחו. בחלק מהמקרים לא היו לנו תמונות או תצלומים של אותם האנשים שרצינו לזכור ולכן אנחנו הזמנו אמנים להכין דיוקנאות של יהודי לובליאנה באמצעות תוכנות מחשב.

הפרויקט הזה היה סימבולי ואנחנו קראנו לזה 'בלתי מחיק', undeleted. האמנים הכינו 68 דיוקנאות מחשב של אותם החברים של הקהילה. היה מאוד מעניין לראות כיצד האמנים הכניסו את השמות של האנשים אל תוך כל מיני מנועי חיפוש. בדקנו את השמות של האנשים באותו הגיל ואז השתמשנו בתוכנת מחשב על מנת להכין דיוקן של אותו בן אדם. הרעיון שלנו היה לא רק לזכור את השמות ולהנציח את השמות, אנחנו רצינו ליצור את הפנים, את האישיות של אותו בן אדם. אנחנו השתמשנו באותן אבני הזיכרון על מנת להחזיר את יהודי סלובניה חזרה לאותם הדלתות דרכן הם נכנסו לבתיהם. אנחנו איחדנו משפחות, אותן המשפחות שנלקחו למחנות המוות השונים של הנאצים ומעולם לא נקברו במולדתם. אנחנו רוצים שהאזרחים שלנו יקראו את השמות, ישמעו את הסיפורים, ידרכו על האבנים האלה ויזכרו את הקיום של אותם האנשים על מנת גם לזכור וגם לזהות אותם כקורבנות של הפשע המחריד ביותר של הנאצים. אנחנו רוצים שאנשים במדינה שלנו יזכרו ולעולם לא ישכחו.

וכמובן הפרויקט החשוב ביותר שלנו בשמונה השנים האחרונות זה פסטיבל הסובלנות שמתמקד גם בשואה ובחינוך אודות השואה כנגד אנטישמיות ונגד אנטי ישראליות. כחלק מאותו פסטיבל הסובלנות שהתחלנו יחד עם החבר היקר שלנו, ברנקו לוסטיג, שורד אושוויץ שגם הפיק את רשימת שינדלר, התחלנו תכניות לצעירים, סרטים, הצגות, שיחות עם שורדי שואה וחברים של הקהילה. אחת מהפקות התיאטרון הטובות ביותר שלנו שהצליחה לתווך כל כך טוב לקהל היה מחזה של אשר קרביץ, יונתן אסתרקין הגיע מישראל לביים את זה. בדצמבר 2022 אנחנו העלינו את ההצגה 'יומנה של אנה פרנק', זה היה סולד אאוט וכרגע אנחנו ממשיכים ורצים עם ההצגה הזאת בכל בתי הספר. הספונסר של כרטיסים חינם לכל התלמידים זה עיריית לובליאנה. תכנית התיאטרון שלנו כוללת לפחות שתי הצגות הקשורות לשואה כל שנה. בקיץ האחרון עשינו עבודה משותפת עם תיאטרון אידיש, הפקנו הצגה שנקראת 'חיי יהודים בלובליאנה' וזה היה על חיי רחוב של יהודי לובליאנה במהלך השואה יחד עם התיאטרון האידי בתל אביב.

המוזיאון שלנו הוא היכל הזיכרון היחידי שהוקדש לכל הקורבנות הסלובניים של השואה בסלובניה. אמנים יהודיים יצרו את המיצג הזה, זה נורות אור לכל אחד מהקורבנות הסלובניים שכל פעם שהשם של אותו קורבן נאמר הנורה נדלקת. במשך עשר השנים האחרונות ב-27 בינואר, יום הזיכרון העולמי, אני מקריא את השמות של כל הקורבנות הסלובניים בשואה. זה אירוע חשוב ביותר לזכר קורבנות השואה בסלובניה. כל החברים בעולם הפוליטי, הדתי ותרבותי מגיעים וכמובן גם כל הנציגים הדיפלומטיים. השנה בפעם הראשונה שגריר גרמניה הצטרף אלינו ושנינו הקראנו את השמות. הדובר המרכזי באירוע הזה היה הנשיא של הפרלמנט הסלובני, ד"ר אושקה זופנצ'יץ'.

במהלך כמה שנים אנחנו נמצאים בתהליך של חידוש של בניינים שהיו חלק ממרכז לובליאנה על מנת לייצר מרכז יהודי פעיל. אנחנו הצלחנו להקים מקום לבית כנסת בתוך אחד מהמבנים והתרומה היחידה מחו"ל הייתה מממשלת גרמניה והסוכנות היהודית לישראל ואנחנו מודים מאוד על התמיכה הזאת.

במהלך החודשים האחרונים אנחנו משתפים פעולה יחד עם המוזיאון העירוני של לובליאנה בהצגה של חיי היהודים במהלך השואה בלובליאנה וזו אחת התצוגות הקבועות במוזיאון ואולי התצוגה הראשונה שמוקדשת לשואה בסלובניה. יש לנו גם עדות של הילד היהודי היחיד שניצל, תומא זייץ, וזה הילד היהודי שניצל והוא חלק מהמרכז שלנו. המטפלת שלו הצילה את חייו והיא בין 16 הסלובנים אשר הם חסידי אומות העולם ולהם הקדשנו גן שלם מול המרכז שלנו.

חייבים להדגיש את העיר לובליאנה ואת ראש עיריית לובליאנה ואת תפקידם, הם אלה שתומכים בנו בפרויקטים שלנו בכל מה שקשור לשואה. אנחנו סומכים על ישראל למצוא פתרון בשיחות הבילטרליות עם סלובניה כך שגם ממשלת סלובניה תמשיך לתמוך בקהילה היהודית הקטנה הזאת והפעילויות שלנו. יש לנו קשיים רבים, אבל אנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים על מנת להמשיך ולעולם לא לשכוח להעלות את המודעות, להיאבק באנטישמיות ולשמר את המורשת היהודית של סלובניה. השותף העיקרי שלנו זה שגרירות ישראל בסלובניה. אנחנו סומכים עליכם, ישראל והתפוצות, אנחנו חיים בימים כאשר פחות ופחות ניצולי שואה ויותר ויותר חוסר סובלנות ואנטישמיות וזוהי החובה שלנו לשמר את הזיכרון ולהיאבק בגזענות, נאציזם, פשיזם וחוסר סובלנות וזוהי חשיבות רבה לנו.

אנחנו רואים את ישראל בתור מגדלור של דמוקרטיה, אנחנו מבקשים שאתם תמשיכו לממש את התהליכים הדמוקרטיים בישראל ולעולם אל תחנקו את הדמוקרטיה. הפשרה זה היסוד של דמוקרטיה וזכויות אדם הם קודם כל חשיבות לביטחון שלנו היכן שאנחנו נמצאים. אני מבקש בכל ליבי שישראל תישאר המגדלור של זכויות האדם ללא קשר לדת, גזע או העדפה מינית. בבקשה, תתמכו בנו, תאפשרו לנו להמשיך ולעבוד, תלמדו שהיהדות היא אמונה יפה, במיוחד במדינות כמו סלובניה שאין לנו קהילה יהודית גדולה. תמשיכו ותסייעו ותרשו לי לסיים במילים של מאיר שלו שנפטר בשבוע שעבר: אנו כיהודים מחויבים בכוח הזיכרון לקחת חלק בכל אירוע של העבר שלנו באותה דרך בה אנחנו מחויבים באמצעות כוח התקווה להתכונן לכל יום בחיינו בעתיד.

(תרגום חופשי מהשפה האנגלית): תודה רבה על דבריך, רוברט. אני חייב להגיד שאני מאוד מתרשם מכל הפעילויות שהקהילה בסלובניה עושה ושסיפרת לנו עליהן ואני חושב שאנחנו יכולים ללמוד הרבה מהרעיונות ומהדרך שאתם מנהלים את שימור זיכרון השואה ואת השמירה על הקהילה היהודית. כמה יהודים חיים בסלובניה נכון לעכשיו?

(תרגום חופשי מהשפה האנגלית): פחות מ-200, אבל הם פעילים, יש 100 פעילים. בוא נאמר שבחגים הגדולים כמו חנוכה, פסח, ליל הסדר, יש לנו 60 איש שמתקבצים ביחד.

(תרגום חופשי מהשפה האנגלית): אני חייב לומר שאתם מייצרים פעילות כאילו אתם 100,000 יהודים בקהילה.

תודה.

נמצא איתנו כאן הרב פנחס זלצמן, הרב של מולדובה.

שלום. קודם כל תודה רבה לך, מר פורר, על זכות הדיבור. אני רוצה לספר לארגונים הנכבדים שנמצאים פה, הייתה לי סבתא שנפטרה לפני שנים רבות, היא הייתה אישה מאוד חכמה, והסבתא הייתה אומרת לי שאם היה את ארגון בית התפוצות וארגון 'יד ושם' קיים אחרי מלחמת העולם הראשונה, שמיליוני יהודים נהרגו בה, והוא היה קיים והיו מזכירים את זה למקומיים, כל אחד והצורה שלו, ייתכן שבשואה היו 15% פחות. 15% פחות במשפחה שלנו שנהרגה בשואה, מתוך 60 איש, אז הייתי מכיר עוד איזה 20-15 דודים.

אז עבודת הקודש שנעשית פה על ידי הארגונים היא עבודה חשובה, קטונתי, מי אני שאני אעיר הערות, אבל הייתי רוצה לתת קצת כמה זוויות, אודה לך מאוד. אנחנו במולדובה, כיוון שהשנה יצא יום הזיכרון לשואה מיד אחרי חג הפסחא, שיצא מיד אחרי חג הפסח, וסך הכול אנחנו ארגון הומניטרי, רוב האנשים נותנים את חלבם ודמם וזמנם וללא תמורה, אז לקחנו את יום השואה הבין-לאומי, ב-27 בינואר, והחלטנו לעשות אירוע.

את האירוע החלטנו לעשות קצת מודרני, לא לפי הסדר, הופעה חיה, מספר שעות ביום, ועיצבו את זה אנשי מקצוע. ציפינו שיגיעו לנו 1,000 מבקרים. הייתה לנו טעות, במשך עשרה ימים לא הגיעו 1,000 מבקרים, ביום השני כבר היינו עם 1,000 מבקרים ואנחנו סיימנו כנראה עם עשרות אלפי מבקרים. עשרות בתי ספר בקישינב הגיעו לראות את זה.

עכשיו יש את ה-100 שנה לפרעות קישינב והחלטנו לנסות לעשות סרטונים בעיר ולראות מה אנשים יודעים על פרעות קישינב, עיר שנטבחו בה מאות יהודים לפני 120 שנה, בתקופה שכבר הייתה תקשורת, אני לא צריך להזכיר לכולם את הפואמה של ביאליק, שנצרבה עמוק בתודעה היהודית ויש אומרים שבזכותה גם הקונגרס היהודי הציוני הראשון החליט על החזון של הקמת מדינת ישראל. הסתובבנו בעיר עם מסרטה, אף אחד לא נראה עם זהות יהודית, לקחנו בנות מקומיות, גברים מקומיים, ושאלנו אותם מה הם יודעים על פרעות קישינב.

מתוך 20 איש התשובה הסטנדרטית הייתה הצפה של מים, קריסה של תשתיות עירוניות, עד אירוע פוליטי שהשוו אותו לאירועים שהיו בשנות ה-30. אף אחד לא ציין על פרעות קישינב שזה היה אירוע יהודי מכונן לנו לעם היהודי, שכנראה בזכותו אני נמצא פה. הסבא שלי ממולדובה ומיד כמה שנים אחר כך הם עלו לארץ וברוך ה' הצליחו להקים משפחה, אבל אף אחד לא דיבר על זה.

הנושא שחסר, ואני קטונתי מלומר פה, יש פה כל כך הרבה ארגונים, כל כך מכובדים, הנושא המשמעותי בעיניים שלי, אני מסתובב ברחבי ברית המועצות, באוקראינה, בלרוס, המדינות הלטביות, ברומניה, בצ'כיה, קצת בפולין, אני נותן שירותים, ברוך ה', ה' עזר לי, ואני גם מראש אומר ללא תמורה, כל מה שהקהילות צריכות, גיטין, גיורים, סיוע שאנחנו נעזרים בארגון צהר לבירור יהדות. זכינו לתת סיוע הומניטרי גבוה מאוד לאוקראינה ובתקופה הראשונה של המלחמה גם דרך ממשלת ארה"ב שעבר דרכנו. עברתי בעשרות ערים ופגשתי, אני מתאר לעצמי, עשרות מנהלי מחלקות של עיריות באוקראינה, אני יכול לדבר על אוקראינה, וראיתי כמעט אפס ידע על התחום של השואה.

אני חוזר עכשיו למולדובה, למרות שבמולדובה נטבחו מאות אלפי אחינו היהודים, למרות שבמולדובה יש למעלה מ-1,000 יהודים ניצולי שואה, אין ידע לדור הצעיר. אנחנו יכולים לומר אוקיי, חשוב לי, ובאמת נכון, המשקפיים של המבוגר, שזה חובה, וארוחה לעוד מישהו שזה גם חובה, אבל אם אנחנו רוצים למנוע את האנטישמיות הבאה, ואיך אמרת מקודם משפט כל כך חכם? האנטישמיות לא תיגמר, כנראה לא בכדור הנוכחי הזה, אולי באיזה שהוא כדור אחר, לא בכדור הזה, אז אם היא לא תיגמר האם יש משהו שאנחנו יכולים לתרום? האם יש משהו שאנחנו יכולים להעביר את הידע דווקא בבתי הספר הגויים? דווקא בבתי הספר המעורבים?

אני שומע פה מספרים של בתי ספר, אני יכול לומר לכם שגם אצלנו יש שני בתי ספר, אנחנו היינו מקבלים גם לא יהודים, מקשת רחבה של סיבות, ולפעמים דווקא לילדים הלא יהודים יש ידע קצת יותר, זה קורה, אבל אם הייתה אפשרות לתת את החינוך הזה לתושבי האזור שדמם של העם היהודי, של האחים שלנו, של המשפחות שלנו, אין פה כמעט אחד שאין לו מישהו מהמשפחה שלא נמצא, זה היה תרומה מעולה לדור הבא.

תודה רבה. זו הזדמנות טובה לעבור למשרד התפוצות. נמצא איתנו עמית, קצת נשמע איפה הממשלה מעורבת בנושא הזה של המאבק באנטישמיות וגם בנושא של החינוך לגבי השואה, גם בקהילות היהודיות וגם מעבר לזה, אל מול הממשלות השונות.

אני רוצה להוסיף שתמיד בדיונים האלה דיברו על תכניות לימודים, כלומר שהקהילות מבקשות תכניות לימודים ותכנים ממשרד התפוצות להעביר לקהילות, כי הרבה אומרים שאין חומרי לימוד, כלומר אין להם מספיק חומר.

תודה רבה, יושב ראש הוועדה, על כינוס הדיון המאוד מאוד חשוב הזה. ראשית חשוב לי לציין ששם המשרד שונה לאחרונה למשרד התפוצות והמאבק באנטישמיות, חלק ממדיניות השר עמיחי שיקלי לשים דגש מיוחד על המאבק באנטישמיות ועל טיוב הפרקטיקות שננקטות במסגרתו. כמו כן המערכה כנגד הדה לגיטימציה לישראל עברה גם היא למשרד התפוצות והמאבק באנטישמיות מתוך תפיסה שהמאבק בשנאת יהודים בהיותם יהודים ובמדינת ישראל כמגלמת את הקולקטיב היהודי, יש הרבה מאוד מהמשותף בשני המאבקים האלה שכוללים גם בין היתר, לצערנו, לא מעט אלמנטים של עיוות והכחשת שואה.

כן חשוב לי להגיד שאנחנו בימים אלה מקיימים תהליך אסטרטגי מאוד מאוד מאוד מעמיק במשרד שהמטרה שלו ראשית לערער על תפיסות קיימות ולטייב באופן מאוד משמעותי את הפעילות שננקטת בתחום. יש גם היום פעילות ענפה של משרד התפוצות והמאבק באנטישמיות בתחום הזה. יש שלל פעילויות ניטור, פעילויות שקשורות בחוסן קהילתי, בהבאת משלחות. יש פעילות מאוד מאוד ענפה, אבל עדיין אנחנו עושים איזה שהוא תהליך אסטרטגי משמעותי כשהמטרה היא לבחון את עצמנו ולבחון בכלל את ההסתכלות הממשלתית בהיבט של המאבק באנטישמיות ולצאת עם תכנית אסטרטגית מקיפה ומאוד מאוד יסודית, משהו שלדעתי לא נעשה שנים רבות.

כן חשוב לי להגיד שבמסגרת התהליך הזה אנחנו נמצאים בקשר רציף עם גורמי קהילות יהודיות, עם ארגונים פרו ישראליים יהודיים ולא יהודיים שנמצאים בשטח. אני שמח מאוד להכיר חברים חדשים ולשמוע עוד דעות, ואני מזמין, רפאל מצרפת דיבר על זה, אבל אני באמת מזמין כל אחד שחושב שיש לו מה לתרום ויש לו ידע לתת להיות - - -

מתי יהיו לכם תוצרים של התכנית האסטרטגית הזאת?

אנחנו עובדים על זה, אני מעריך שתהיה לנו תשובה בתוך שבוע-שבועיים.

אני אשמח שתציגו את זה פה בוועדה.

בסדר גמור. זה בהקשר של המאבק באנטישמיות.

אני אשלים קצת בתחום החינוך. לא סוד שחינוך זה אחד הנדבכים החשובים בפעילות התפוצות של המשרד שלנו, בין אם בהיבט הפורמלי שזה מיזם יונייטד, ובחינוך הלא פורמלי, מיזם מוזאיק. בבתי ספר יהודיים בחינוך הפורמלי כמעט שאין בית ספר שלא ייערך שם שיעור או מערך שיעור בנושא הנצחת זיכרון השואה, ובחינוך הבלתי פורמלי יתקיימו אירועים של זיכרון בסלון בערים כמו וינה, ברלין, ברצלונה, אתונה. באתונה ספציפית יתקיים גם טקס משותף עם הקהילה המקומית, כך שאנחנו לא עוצרים רק בחינוך הפורמלי, אלא זה מגיע גם לכל הגילאים.

תודה רבה. קולט אביטל נמצאת איתנו בזום, אחריה ניתן לד"ר חיים בן יעקב כאן. בבקשה, קולט.

תודה רבה. קודם כל תודה רבה שאתם משתפים אותי וברכות מאוד חמות על קיום הדיון הזה. אני רוצה להתחבר למה שכבר נאמר בעיקר על ידי הנציגה של משרד התפוצות. אני רוצה להתייחס לא רק לבתי ספר יהודיים כי בבתי ספר יהודיים אני חושבת שיש מספיק מוסדות יהודיים שדואגים לכך. אני חושבת שהמפתח בנושא החינוך הוא להגיע עד כמה שניתן לבתי ספר לא יהודיים, לבתי ספר ממלכתיים. יש מדינות שבהן החינוך בנושא השואה הוא חובה. ברומניה למשל עבר לא מזמן חוק שמחייב חינוך בתיכון, בארה"ב ב-11 מדינות החינוך בנושא השואה הוא חובה. זה עדיין לא מקיף את כל ארה"ב.

הייתי רוצה, מבלי להיכנס ליותר מדי פרטים, להמליץ על שני דברים. קודם כל אני חושבת שטוב נעשה, ואני לא יודעת באיזה רמה, אולי הוועדה, אולי משרד התפוצות, לעסוק במה שנקרא איגום משאבים. יש המון חומרי לימוד שלא מנוצלים, יש חומרי לימוד שהפיקו באו"ם, שהם לגמרי לא רעים. אני הייתי לפני חודש בערך בארגון העולמי לחינוך ותרבות, אונסק"ו, וגם להם יש אמצעים לגמרי לא רעים, יש להם גם אתר שנעשה במשותף עם הקונגרס היהודי העולמי, כך שיש הרבה חומרי לימוד, ואני חושבת ש'יד ושם' מתכוון בזמן הקרוב להיות גם כן מוביל בתחום הזה של חינוך.

הדבר הזה הוא חיוני, ודאי אחרי שאחרון ניצולי השואה כבר לא יהיה איתנו. אם אנחנו נצליח לדאוג שבבתי ספר תיכוניים בגילאים המתאימים יהיה חינוך על מה שקרה, מה הביא את השואה, מה זה גזענות, איך היא פעלה, יכול להיות שנוכל לתרום. אני, כמו ראש הוועדה, לא חושבת שננצח את האנטישמיות לעולם, אבל להרחיב את האופקים ולהסביר מי הם היהודים ומה הם תרמו לעולם זה גם חשוב לצד מה שאנחנו נחנך בעניין השואה.

אז איגום משאבים מצד אחד, מצד שני אני מקווה שיהיה גוף כלשהו, אם זה גוף ממלכתי, או אם זה הוועדה עצמה, שתנסה למפות היכן מלמדים שואה בבתי ספר ממלכתיים לא יהודיים וננסה אולי במישור הממשלתי, אולי זה תפקידו של השר, לפנות לממשלות ולנסות להביא לידי חקיקת חוקים כאלה שיוכלו להכניס את מלחמת העולם השנייה ובעיקר את השואה למערכת החינוך. תודה רבה.

תודה רבה. חיים בן יעקב ואחריו רחל מ'יד ושם'.

שלום. תודה רבה על הדיון הזה, מאוד סימבולי שאנחנו בוועדת עלייה וקליטה וקשר עם התפוצות היום מדברים. אני חושב ששום ועדה לא מקיימת דיון ב - - -

זה דיון מיוחד שעשינו באמת, אגב לא בפעם הראשונה יחד עם הקהילות, בשיתוף הקהילות היהודיות בתפוצות, כדי לשתף אותם בתהליך כי הוועדה הזאת עובדת במדינת ישראל, אבל על הקשר שלנו עם הקהילות בעולם גם.

אז זה ממש סימבולי וכל כך חשוב, למעשה מדינה עבור הקהילות היהודיות. אני לא אגלה סוד, גם ב-1948, כשמדינת ישראל קמה, אותם יהודים שאמרו עליהם צאן לטבח, שהם למעשה יצאו לפעמים והגיעו למדינת ישראל, מיד מאותה ספינה האנשים האלה הלכו לחזית והיו גיבורים.

יש שיר של אלתרמן על זה, 'אחד מן הגחל'.

בהחלט. היו יהודים שגם נלחמו בחזיתות במלחמת העולם השנייה וגם הם חלקם לא הצליחו לקבל היתרים להגיע לפה. מלימוד ההיסטוריה אנחנו יודעים על אותם פרקים היסטוריים כל כך חשובים.

היום הכחשת השואה זה אחד מהסמלים של האנטישמיות המודרנית, אי אפשר לשכוח את זה, אפילו באותם אזורים שבעבר לא ראינו את התופעות האלה, כמו ברה"מ לשעבר, מזרח ומרכז אירופה, היום זה בהחלט אחד מהסימנים המובהקים של אנטישמיות מודרנית כאשר הכחשת או הקטנת הממדים של השואה, אנחנו רואים את זה ומנסים לעבוד בכמה מישורים, כולל חינוך פורמלי וחינוך בלתי פורמלי.

אני מקווה שאנחנו אוטוטו נתחיל עם המשרד לענייני תפוצות תכנית משותפת, שזה גם פריצת דרך. לא היה תקדים במדינת ישראל כמעט שארגון יהודי מייצג ומאחד קהילות יהודיות בחוץ לארץ משתף פעולה. וגם כפי שאמרה חברה שלנו טובה, השגרירה קולט אביטל, איגום משאבים. חייבים בתקופת המשבר הנוראי הזה של ירידה משמעותית בגיוס התרומות בכל התחומים, לכל הארגונים, חייבים להיכנס לתחום של איגום משאבים ופעילות מפוקסת לפי סדר עדיפויות ברור וחד משמעי.

כשאנחנו מדברים על השואה זה לא רק אנשים שנפלו, זה גם חסידי אומות העולם. אני הבאתי ואני אמסור ליושב ראש הוועדה ספר על צדיקי אומות העולם באוקראינה שהפקנו יחד עם הקהילה היהודית וחבר שלנו, הרב מרקוביץ, שלא נמצא פה, עם הקונפדרציה היהודית ו'יד ושם' הפקנו את הספר הזה, 2,700 צדיקי אומות העולם שהיו באוקראינה. אסור לנו לשכוח וזה בהחלט חשוב.

ודבר אחרון, התחום של דיפלומטיה ציבורית. אנחנו התחלנו פרויקט לשכנע את כל המדינות באזור שלנו לקבל את ההגדרה של אנטישמיות. לבד ואפילו עם שיתוף של משרד החוץ הישראלי, לא נוכל לעשות את זה. חייבים שיתופי פעולה עמוקים ומשמעותיים עם ממשלות בעולם ואנחנו בהחלט התחלנו כבר לעשות את זה, לשכנע כל ממשלה להציג תכנית ברורה, מאושרת, עם יעדים ברורים בתחום הזה, הכרה באנטישמיות ומה עושים כדי למנוע את התופעות הקשות האלה, לא רק לעם היהודי, אלא גם לעמים שזה גורם נזק לאותו עם כשהתופעות האלה קורות. תודה רבה.

תודה רבה. רחל, מנהלת בית הספר בין-לאומי ב'יד ושם'.

תודה רבה, יושב ראש הוועדה, כבוד לנו להיות פה. אני רוצה לעדכן, ותודה רבה לקולט, אבל מאז כמעט 15 שנה בית הספר ב'יד ושם' חתם עם לא מעט משרדי חינוך ברחבי העולם, כולל כמובן בארגנטינה, כמו שאסטלה יודעת, גם כמובן ברחבי אירופה. לצערי הרב, כבוד הרב פנחס זלצמן, אני מנסה שבע שנים עם משרד החינוך המולדובי ולמרות שהם משקיפים ב-IHRA עוד לא הצלחנו לגרום לשיתוף פעולה.

תשעה שרים התחלפו בשבע שנים.

כמו שאומרים, בעזרת ה' אנחנו נתקדם. כמובן זה במישור הבין-לאומי ולא יהודי. אנחנו פועלים בשש יבשות, למשל בלימוד עם הקהילה היהודית בדרום אפריקה וכמובן גם עם בתי ספר לא יהודיים, סינגפור, גם עם משרד החינוך לפני שנתיים באופן מקוון וכמובן דרך הזום אנחנו יכולים לנהל לא רק ישיבות כאלה, גם כמובן הכשרות. בגרמניה עם רבנים דרך הזום, בלוס אנג'לס נשלח מומחה לפני כמה שבועות ולפי מה שאנחנו מבינים הקהילות רוצות יותר ויותר הכשרה על כיצד להתמודד מול אנטישמיות בכיתות. בבואנוס איירס, כפי שאסטלה יודעת, יש לנו כרגע במצעד החיים מדריכה שלנו עם הנוער שלכם. וכמובן עם גואטמלה, פרויקט מאוד מאוד מעניין, שהקהילה היהודית עובדת עם משרד החינוך, נחתם הסכם, אנחנו הפקנו תכנית לימודים לבתי ספר לא יהודיים, עשרה שיעורים, הכול מקוון וכמובן לא רק בתי ספר בגואטמלה משתמשים בחומר הזה, הוא פתוח לכולם.

אז אם יש למישהו שאלות על הפעילות שלנו אני כאן ואשמח לענות, תודה.

תודה רבה. טניה, את רוצה להוסיף משהו?

תודה ליושב ראש. אני רוצה רק להוסיף שאני עוסקת בתחום של פיתוח ידע והכשרה במרחב הפוסט סובייטי וגם כאן בארץ עם דוברי רוסית. אני מאוד שמחה לראות כאן את ד"ר חיים בן יעקב שתומך ב'יד ושם', המנכ"ל של הקונגרס האירו-אסיאתי יחד עם ד"ר מירילשוילי ואמיתי מהסוכנות היהודית ומהתפוצות שאנחנו עושים המון פרויקטים ביחד.

אני רוצה לומר לכם שלא רק בתחום הפורמלי, אנחנו פועלים בתחום בלתי פורמלי ועם הרבה מדינות בחבר המדינות, אין עכשיו חבר מדינות, בברה"מ לשעבר, גם בתחום של חינוך וגם בתחום של מחקר. אנחנו הקמנו בתמיכה של הקונגרס היהודי האירו-אסיאתי את המרכז המיוחד לחקר השואה בברה"מ שעוסק בהמון המון נושאים, למשל יש לנו באתר 2,000 מקומות הריגה בחבר המדינות ואנחנו פורסים את המידע בכל המדינות האלה.

אני רק רוצה לומר תודה למשרד התפוצות ולעוד קולגות. לאחרונה 'יד ושם' עומד בפני אתגר שאפילו מה שאנחנו קוראים ילדי מלחמה, אלה שורדי השואה שזה למעשה אנשים שהיו קטנים בזמן המלחמה, לצערי הם הולכים והאתגר שלנו לעשות כמה שיותר את העדויות, להקליט את העדויות. אנחנו עושים את זה באופן מאוד מסיבי ולאחרונה אנחנו עושים את זה, אפרופו ועדת הקליטה, עם המון המון יוצאי ברה"מ, עולים חדשים שהגיעו לכאן, אני חושבת שזה מאוד חשוב. יש לנו כחמישה סרטי וידאו של בערך כשעה שזה זיכרונות של שורדי השואה מברה"מ. אני חושבת שאנחנו נמשיך את התהליך הזה.

רק מילה אחת, בגלל שד"ר חיים בן יעקב הזכיר את זה, שורדי השואה פנו אלינו בזמן שהתחילה המלחמה באוקראינה בבקשה להציל את הצאצאים, חבר הכנסת עודד פורר שמע את זה, הצאצאים של חסידי אומות העולם מאוקראינה ואנחנו עשינו את הפרויקט וממשיכים לתמוך בהם כאן. הבאנו בשיתוף פעולה עם הסוכנות היהודית ועם ה-JDC ועם משרד החוץ, השגרירות בפולין, אנחנו הבאנו אותם לכאן, אנחנו מטפלים בהם ואנחנו מאוד מקווים שהם יוכלו לחזור בשלום לאוקראינה.

תודה רבה. דונלד מלצר.

(תרגום חופשי מהשפה האנגלית): שלום. אני דונלד מלצר, אני היו"ר של מכון הרטמן בצפון אמריקה. אני מעריך את ההזמנה להשתתף בדיון היום. אני רציתי לשתף אתכם בכמה מחשבות. מכון הרטמן מלמד בצפון אמריקה יותר מ-15 שנה. אני עובד שם ואנחנו גדלים ומתפתחים באמצעות הוראה והשראה של יהדות בדרכים מתוחכמות וסיפורים מתוחכמים על ישראל ודרך ההשראה של ישראל ליהדות, וכך הצלחנו להגיע לתוצאות טובות ביותר. להצליח גם להגן מפני אותה האנטישמיות הגדלה. תמיד הייתה ותהיה אנטישמיות בעולם.

אחת מהסיבות שאני כאן למעשה זה לחוות את יום השואה באופן אישי כאן, עבורי זו פעם ראשונה להיות בישראל ביום הזה. אני רק רוצה לומר לוועדה הזאת, אל תשכחו את המילים האחרונות של רוברט וולטל מסלובניה, שההגנה הכי טובה נגד אנטישמיות בעולם הזה, וזה עכשיו בא מקהילה אולי קטנה מאוד, אבל אני כנציג של אולי הקהילה הגדולה ביותר אני יכול לומר שזה ליצור דימוי חיובי של יהדות, יהדות חיובית, לכל היהודים בעולם, שכל היהודים בעולם ירצו לחבק ולקבל על עצמם.

תודה רבה על הדברים החשובים האלה. תומר אלדובי

תודה רבה, אדוני יושב הראש. זכות גדולה לדבר בפניכם היום כדור שלישי לשואה. סבתי נולדה ב-1930 בפולין, היא ואחיה הקטן ודודה היו היחידים מכל המשפחה ששרדו את השואה ועלו לישראל והיא זאת שגם היוותה עבורי את מקור ההשראה לפתיחת העמותה. אני מאחל לה שתחיה עוד שנים רבות.

התנועה למאבק באנטישמיות ברשת הוקמה לפני שלוש שנים והמטרה העיקרית שלה להסיר אנטישמיות מהרשת החברתית ולשמור על הביטחון של הישראלים והיהודים בבתי הכנסת ובבתי הספר, במרחב הציבורי. בשלוש השנים האחרונות הכשרנו את יחידת המתנדבים הגדולה ביותר שמונה כיום כ-400 פעילים מישראל ומרחבי העולם והצלחנו להסיר אלפי תכנים אנטישמיים כמו שהוצג בפתיחת הוועדה.

האנטישמיות המקוונת מסכנת באופן ממשי ופיזי יהודים וישראלים ברחבי העולם. אחת הדוגמאות הבולטות ביותר היא אירוע הטבח הנוראי בפיטסבורג בארה"ב וראינו אירוע דומה בסלובקיה לפני מספר חודשים, שגם היה קשור ברשת הטוויטר. לכן אנחנו פועלים במספר מדינות מחוץ לישראל, בהן שוויץ, קנדה, גרמניה, איטליה, ניו זילנד ומדינות נוספות ושם אנחנו מכשירים בעיקר בני נוער וצעירים סטודנטים ונותנים להם כלים פרקטיים להיאבק באנטישמיות ובהכחשת השואה וגם, כמו שעכשיו דיברו, להפיץ תכנים חיוביים על העם היהודי ועל מדינת ישראל באמצעות הרשת החברתית כדי לרתום צעירים אחרים שהם לא יהודים להכיר יותר את ההיסטוריה ולהיות מודעים למה שקורה.

התכנית הזאת מאושרת במשרד החינוך הישראלי ואנחנו גם עובדים בשיתוף מגוון רשויות ובבתי ספר בישראל. אני גם מזמין אתכם לתערוכה שמוצגת בימים אלו בשיתוף עיריית חולון שבה מוצגים סרטוני טיקטוק שיצרו 100 בני נוער במטרה לקדם את שימור זכר השואה.

לסיום אנחנו השבוע פרסמנו את דוח הסיכום השנתי של העמותה בשנה האחרונה ולצערי בשנת 2022 מצאנו עלייה משמעותית בפרסום של תכנים של הכחשת שואה. שני שליש מהתכנים קוטלגו כהכחשת שואה ואנטישמיות קלאסית לפי ההגדרה של IHRA ומתוכם הצלחנו להסיר כ-35%. הבעיה המשמעותית ביותר היא בכל מה שקשור לשנאת ישראל, מה שיש שמכנים כאנטישמיות חדשה, ושם שליש נוסף מהתכנים קוטלג כשנאת ישראל והצלחנו להסיר רק 5% כי הרשתות לא מגדירות תכנים שקוראים להשמיד את מדינת ישראל כתכנים שהם אנטישמיים.

בעוד שפחות ופחות שורדי שואה חיים בינינו אנחנו מאמינים שמוטלת חובה בעיקר על הדור הצעיר בארץ ובחו"ל לקדם את המאבק באנטישמיות ואני קורא למשרדי הממשלה לתמוך בפעילות שלנו על מנת לאפשר לנו להמשיך לחנך קהילות יהודיות ברחבי העולם.

תודה רבה. שולי דוידוביץ', משרד החוץ.

תודה רבה, היושב ראש, על כינוס הישיבה החשובה הזאת ובאמת היכולת לכנס סביב השולחן כל כך הרבה שותפים חשובים למאבק באנטישמיות ואתגר בעיקר הכחשת שואה ובעיקר ברשתות החברתיות, ותודה, תומר, על הדברים החשובים שאמרת.

שיתוף הפעולה הזה הוא בין-משרדי ובין ארגונים בשיתוף פעולה עם קהילות יהודיות ברחבי העולם והעובדה, ג'וש, שהבאת לכאן נציגים של ארגונים וקהילות גדולות כמו גם קטנות מראה שכולנו שותפים לאתגר אחד והיכולת שלנו להתמודד בצורה אפקטיבית עם אנטישמיות ברחבי העולם, בין אם זה בארה"ב, בצרפת, בסלובניה, או במקומות אחרים, היא העבודה המתואמת והמשותפת.

ביטחון הקהילות היהודיות הוא בראש ובראשונה אחריותן של הממשלות ושל המדינות שבהן היהודים חיים. ממשלת ישראל, מדינת ישראל, היא מסייעת לכל אותם ארגונים וקהילות בשיחות עם ממשלות ואחד הכלים האפקטיביים ביותר, אם לא החשוב בינם, היא באמת הגדרת IHRA למאבק באנטישמיות. יש גם הגדרת IHRA בנושא הכחשת שואה והגדרות נוספות כמו בנושא של שואת הצוענים ואחרים.

משרד החוץ יחד עם 'יד ושם' משמשים יו"רים משותפים של המשלחת הישראלית ל-IHRA. בעוד שנתיים אנחנו נהיה הנשיאים התורנים של IHRA וזה הולך להיות פרויקט מאוד מאוד גדול בשיתוף פעולה ובפעילות מאומצת מול ממשלות אחרות. אני שמחה לבשר שעד היום 41 מדינות אימצו את הגדרת IHRA ולמעלה מ-1,200 ארגונים ומוסדות, כולל מועדוני ספורט, קבוצות כדורגל גדולות כמו צ'לסי וכמו אחרות, אימצו את הגדרת IHRA לאנטישמיות וזה מאמץ מדיני גדול שאנחנו מובילים במשרד החוץ ביחד עם שותפים אחרים.

ישנה רשת שליחים מיוחדים למאבק באנטישמיות שאנחנו שותפים לה, יש שליחים מיוחדים, כמו למשל ד"ר דברה ליפשטדט, שליחתו המיוחדת של נשיא ארה"ב, יש שליחים בגרמניה, בצרפת, באיחוד האירופי, קתרינה פון שנורביין שהיא השליחה הראשונה לאו"ם, יש לארגון מדינות אמריקה. אנחנו מכנסים פעם בשנתיים פורום גלובלי למאבק באנטישמיות. בחודש יולי היינו בבואנוס איירס יחד עם הסוכנות היהודית, יחד עם דני דיין ב'יד ושם' וחברים אחרים וחברים במשרד התפוצות וקיימנו כנס מאוד מאוד משמעותי.

חשוב מאוד שנמשיך לעשות את העבודה ביחד, יש מקום לכולם, יש הרבה מאוד עבודה והאתגר אולי הכי משמעותי, ואמר את זה גם תומר, זו האנטישמיות ברשתות החברתיות שיודעת חוסר של גבולות משמעותי.

תודה רבה. לפני אני מסכם, אסטלה מארגנטינה, ביקשת לומר מילה.

רק לציין שכל העבודה הזו שאנחנו עושים היא חשובה בגלל שיתוף הפעולה שיש לנו עם ארגונים כמו 'יד ושם', כמו ועידת התביעות, כמו כל מיני ארגונים בין-לאומיים שביחד אנחנו יכולים לעשות שינוי ולגרום לשינוי. אז אני מציינת שחשוב שנחזק את שיתוף הפעולה בינינו כי זה הפתרון היחיד כדי להגיע לאתגרים משותפים. תודה.

תודה רבה. (תרגום חופשי מהשפה האנגלית): אני רוצה לנצל את ההזדמנות להודות לכל הארגונים שלקחו חלק בדיון הזה וכל הנציגים שמשתתפים בכנס החשוב הזה, אנחנו צריכים לעבוד על נושאים כל כך חשובים.

אז באמת תודה רבה לכל מי שלקח פה חלק, חלק היו צריכים לקום מאוד מוקדם בבוקר כדי להשתתף בדיון הזה ובאמת אני חושב שראינו פה הרבה מאוד פעילות ענפה למען ניצולי שואה וגם למען שימור זיכרון השואה.

עבורי יום השואה הוא, כמו עבור כל ישראלי, אבל לכל אחד בסוף יש את הסיפור האישי שלו, כמו שאתה שיתפת אותנו, תומר, וכל אחד מכיר מישהו, ומי שעובד ב'יד ושם' אז הוא בוודאי מכיר את הרשתות האלה כשאתה נחשף, אני ביקשתי לנצל את ההזדמנות גם כדי לספר איזה שהוא סיפור שאני חושב שהוא מספר את הסיפור של מדינת ישראל. אני אומר את זה גם ברוח הדברים שאני חושב שאתה אמרת, מר מלצר, והדברים שחברנו מסלובניה אמר.

סבתא שלי עלתה אחרי השואה כניצולת שואה, היא ואחותה בלבד. יש תמונה מהחתונה שלה ב-1947, שנתיים אחרי המלחמה, היא התחתנה עם סבא שלי. סבא שלי ומשפחתו הם ילידי הארץ, אבא שלו נולד בארץ, הם שורשיים. אתה מסתכל על תמונת חתונה של משפחה וכל המשפחה מסביב זה לא המשפחה של סבתא שלי, היא רק עם אחותה, נמצאת כאן אחותה והיא.

זאת המשפחה שלה בתמונה והיה עוד אחד. הבחור פה, צבי קוטנר, הוא גדל איתה בפולין בבנדין ועלה ב-1932 לישראל. הוא היה בקיבוץ דגניה ב' ונשלח ב-1939 להדריך חניכים במחנה בהולנד ובזמן המלחמה הוא נהיה שבוי במלחמה והוא בילה במחנה שבויים אזרחי בהולנד כשבארץ בקיבוץ היו בטוחים כבר שהוא אבד. אחרי המלחמה הוא חזר לארץ, כמובן לדגניה ב'. צבי קוטנר, הבן דוד שלה, השריד היחידי שהיה לה משפחה בארץ, ב-18 במאי 1948 נהרג בהגנה על צמח במסגרת מלחמת השחרור.

בעצם אני חושב שזה מספר את הסיפור על הקו הברור שמחבר בין כל הנקודות האלה שדיברנו עליהן כאן, בין כל הקהילות, בין השואה לבין התקומה וליכולת שלנו לחיות כאן בארץ הזאת ולחשיבות ולצוואה אולי שמלווה את כולנו כדי לשמר את זיכרון השואה ולהגיד לעולם לא עוד, אבל גם כדי לבנות כאן משהו מיוחד, מדינה שתוכל באמת להיות מגדלור לגויים, שתראה באמת מה אנחנו יודעים לעשות ולבנות כאן.

אני חושב שהדברים האלה עלו מכל הדוברים כאן בדיון ובהקשר הזה אני כן אבקש כמה נקודות גם פרקטיות שנמשיך הלאה מבחינת המעקב. אחת זה הנושא של תכנית הארט שהזכיר ג'ואל כדי שנעשה מעקב איפה הדברים עומדים שם ומה באמת בוצע או לא בוצע.

לגבי משרד התפוצות, אנחנו נבקש שברגע שהתכנית האסטרטגית שלכם תהיה מוכנה שתציגו אותה כאן בוועדה, גם כדי לחשוף וגם כדי לחבר את כולם לפעילות הזאת. יש חשיבות עצומה לפעילות של הממשלה אל מול התפוצות ולשימור הקשר הזה עם הקהילות.

וכמובן גם בהקשר של הדברים שעלו כאן, בסופו של יום יש הרבה משרדי ממשלה וכל הארגונים הולכים לאיבוד בין המשרדים, אני חושב שנכון שבתחום הזה של המאבק באנטישמיות משרד התפוצות יהיה הכתובת וככל שצריך תכניות ממשרד החינוך ושיתוף פעולה עם משרד החוץ, בסוף צריך איזה שהיא כתובת אחת בממשלה ולכן אני מבקש ממשרד התפוצות להפוך להיות זה שמהווה עבורם כתובת ומשתף פעולה. לא יכול להיות שאין תכניות חינוכיות או שלא מצליחים בקהילות מסוימות להשיג תכניות חינוכיות כשיש את כל החומרים כאן, ב'יד ושם' יש חומרים ובמקומות אחרים ואין סיבה שהדברים האלה לא יקרו.

ובכל מקרה אני מקווה שנשמע בשורות טובות מהקהילות היהודיות ברחבי העולם ואני מודה לכם שוב על ההשתתפות בדיון. תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 15:30.