פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



43
ועדת החינוך, התרבות והספורט
22/03/2023


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 31
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום רביעי, כ"ט באדר התשפ"ג (22 במרץ 2023), שעה 9:30

רפורמת הבגרויות.

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
סימון דוידסון
יבגני סובה
יוסף עטאונה
יפעת שאשא ביטון
קטי קטרין שטרית

ואליד אלהואשלה
יאסר חוג'יראת
אימאן ח'טיב יאסין
אחמד טיבי
מאיר כהן

שר החינוך יואב קיש



אסף צלאל - מנכ"ל, משרד החינוך

עדי יהלומי-משה - רמ"ט מנכ"ל, משרד החינוך

דויד גל - מנהל אגף בכיר בחינות, משרד החינוך

טלי יניב - יו"ר המזכירות הפדגוגית, משרד החינוך

אורי שור - מנהל חינוך והסברה, הרשות הממשלתית למים וביוב

מירה נוי - רכזת, מרכז המחקר והמידע, הכנסת

הדר אליהו - מנהלת מחלקת נוער וצעירים, מרכז השלטון המקומי

אסנת אייל - מנהלת אגף חינוך, רווחה וקהילה, מרכז השלטון האזורי

נילי ציוני - יו"ר המחלקה לפדגוגיה ותרבות, ארגון המורים העל-יסודיים

אסף חגואל - מנהל סניף השפלה, ארגון המורים העל-יסודיים

גיל מושקוביץ - מנכ"ל מנהיגים, ארגון מנהלי בתי הספר

אביגיל סאמין - יו"ר שותפה - מנהיגים, ארגון מנהלי בתי הספר

אודליה שינדורף - סגן יו"ר, הנהגת ההורים הארצית

ד"ר נדים מסרי - עו"ד, יו"ר ועד הורים ארצי בחברה הערבית, ועד הורים ארצי

רוני קמאי - ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית

שובל לוקר - תלמיד כיתה י'

דרור אלון - מורה

מוריה בר-און - מורה מקצועית, רכזת ומדריכת מורים

יובל דרוקמן - מוביל פרויקט

עדי נוקד ויצמן - מורה לספרות

רענן נוימרק - רכז היסטוריה

רשל סניג-אלחייני - מורה לספרות

שלומית פרוכט - מחנכת ומורה לאזרחות

שרית שטרצר - יוזמת ומובילת מחאת מורי המחר

ירחם שמשוביץ - מורה, מחנך והורה

חנוך גנן - מרכז תרבות חרדית, משרד התרבות והספורט

מרב אברהמי - אגף אקדמי, המועצה להשכלה גבוהה

מיכל סלנסקי - אחראית חישוב נשירת תלמידים, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

נועה צוק - צוות האיגוד, איגוד מנהלי המחלקות לחינוך ברשויות המקומיות

איריס דורון - מנהלת בית ספר, ארגון המורים העל-יסודיים

מנשה לוי - יו"ר פורום מנהלי בתי"ס, ארגון מנהלי בתי-ספר

הדר זיידנר - עוזרת מחקר, המכון הישראלי לדמוקרטיה

פרופ' ניצה דוידוביץ - ראש הפורום לקידום ההוראה בישראל

סמדר מורס - מנהלת בית ספר

יהודית גידלי

אביבה יובל מויאל


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

רפורמת הבגרויות

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט בנושא: רפורמת הבגרויות. היום כ"ט באדר התשפ"ג, 22 במרץ 2023. אני רוצה לומר שאני חושב שזו יוזמה מבורכת של משרד החינוך, ואני מברך את השר קיש ואת המנכ"ל שטרחו להגיע לדיון.

אני רוצה לומר בפתיחת דבריי שראיתי את הודעת הנהגת ההורים על השביתה. לאחר השיחה שהייתה לי עם מירום שיף, שלא יוכל להשתתף בדיון כי הוא בחו"ל, אבל יכול להיות שהוא ישתתף בזום – נראה לפי הבדלי השעות – אני רוצה לומר שהיה ראוי להמתין עם השביתה הזאת ולראות. כשהוועדה מתכנסת ורוצה לדון בנושא, וזה לא רק בשביל לשים וי וללכת הביתה אלא כגורם מפקח על המשרד, אנחנו מכנסים את הוועדה כי אנחנו באמת רוצים ללמוד ולשמוע האם באמת הייתה התייעצות רחבה ומהן ההשלכות של אותה רפורמה. זה היה חשוב גם לפרוטוקול.

אדוני השר, אתה רוצה להתחיל או המנכ"ל?

כן, אני אתחיל.

בבקשה.

תודה. בוקר טוב לכולם, יושב-ראש הוועדה, מנכ"ל המשרד, חברת הכנסת אימאן וכל הנוכחים פה.

אני באמת שמח שיש לנו את ההזדמנות להציג את מתווה הבגרויות הגמיש פה בפני הוועדה. אני חושב שזה בא בדיוק בזמן הנכון, כי באמת אחרי עבודה מעמיקה מאוד שעשה מנכ"ל המשרד, אסף צלאל, יחד עם כל צוות המשרד, יחד עם מעגלים רחבים מאוד של שיתוף ומה שנקרא קבלת פידבק, יצאו עם מתווה שאני מרגיש איתו מאוד מאוד שלם. אני בטוח שתמיד אפשר ללמוד ולתקן, ומן הסתם גם נעשה את זה בהמשך, אבל אנחנו יוצאים לדרך בהרגשה בטוחה שאנחנו מובילים מהלך משמעותי ונכון למען תלמידי ישראל ולמען מערכת החינוך.

אני רוצה לומר מספר דברים עקרוניים שחשוב לי שתדעו, שלתפיסתי המתווה הזה בא ונותן להם מענה. אנחנו היום במערכת החינוך במה שנקרא: עידן פוסט קורונה. מתקופת הקורונה – כולל תקופת הקורונה שגם הייתה תקופה מאתגרת מאוד: זומים וכיוצ"ב, נוכחות נמוכה של התלמידים ובטח לעשות מבחנים בסיטואציה כזאת – למעשה, כל מערכת המבחנים של מקצועות הספר הפכה להיות מערכת פנימית ויצאה מהפיקוח החיצוני. זה העביר בסוף לתלמידים, למערכת ובהתרשמות של כל המסגרות – זו בעצם פגיעה קשה מאוד במעמד של המקצועות האלה, מקצועות הספר. אני חושב שההחלטה הראשונה שעשינו כשהחלטנו להחזיר את זה, זה קודם כול שם את מקצועות הרוח והספר במקום אחר, וזה מסר חשוב מאוד. אני אומר את זה בצורה ברורה מאוד. זה לא נעשה סתם. אנחנו, ואני, רואים חשיבות גבוהה מאוד למקצועות התנ"ך, הספרות, האזרחות וההיסטוריה, כחלק מהזהות הבסיסית שלנו כאדם ובוודאי ובוודאי הזהות שלנו כעם. השילוב של הדבר הזה והפגיעה שנוצרה במקצועות האלה זה משהו שהיינו חייבים לבלום, לחזור חזרה ולייצב את המערכת. ההחלטה על יציבות הייתה חשובה מאוד.

לכן כשאנחנו החלטנו על מבחנים חיצוניים, זה נעשה מתוך הבנה. זה לא בהכרח שאם יש מבחן חיצוני, אז עכשיו התלמידים לומדים, לא. אנחנו יודעים שזה לא כלי מספק, אבל זה כלי הכרחי. בלי זה יש בפירוש פגיעה בכל ההסתכלות של המערכת על המקצועות ולא משנה איזה מקצועות הם יהיו, אם אנחנו לא ניתן מענה כזה למקצועות. לכן, החזרנו באמת את המבחנים החיצוניים בכל אחד מן המקצועות האלה, אבל לא עשינו את זה לבד. אני רוצה להרחיב על השינויים. בהמשך המנכ"ל יציג את המצגת המפורטת.

דבר נוסף שעשינו, ואמרתי את זה גם לאורך כל הדרך בכל דבריי, הוא שאנחנו לא לוקחים את כל מה שנעשה לפנינו ושמים בפח. להפך, הסתכלנו, בחנו וראינו מהם הדברים הנכונים והטובים שראוי להשתמש בהם ולקחנו אותם, וחלק משמעותי מציון הבגרות הוא על מיומנויות המאה ה-21, וגם על זה יהיה פירוט בהמשך. שילבנו בין הדברים שראינו לנגד עינינו – ואני אומר ראינו, אני אומר שזה באמת כל המשרד, המנהלים והשטח – ראינו שיש דברים שאנחנו רוצים לקחת ולעשות ושילבנו אותם במתווה הבגרויות.

הוספנו אלמנט שבעיניי הוא קריטי בתקופה הנוכחית וזה הגמישות למנהלים. יש בתי ספר שלא מוכנים היום למהלך המשמעותי הזה, והם צריכים זמן היערכות. אני חייב לומר לכם שחלק מההבנה שלי, שהייתה "החלטה קלה" שהתחברה גם לאסטרטגיה שלי, היה ההבנה הברורה שאם אנחנו לא עושים את השינוי שעשינו, מערכת החינוך בדרך להתרסק מול מציאות שהשטח לא יודע להתכתב איתה. זה יפה מאוד שפה למעלה במשרד יוצאים עם מצגות ואומרים: אנחנו הולכים לעשות את זה. אם השטח לא יודע להתכתב עם המציאות הזאת, אתה נמצא באירוע קשה. דרך אגב, אני נמצא באירוע הזה בחינוך המיוחד. יצא חוק, כולנו רוצים לעשות את מה שיש בחוק, השטח לא מסוגל ונוצר אירוע של משבר. אני לא הייתי מוכן שיהיה משבר באירוע הזה במערכת החינוך בגלל דרישה למשהו שהמערכת לא מסוגלת להתכתב איתו. לכן, אפשרנו למנהלים, בעצם המפקדים בשטח, להחליט באיזה מקצועות הם נכנסים מייד לאירוע ובאיזה מקצועות הם יכולים ללכת למתווה הישן, לחכות עוד שנה, להתארגן ולהכין את עצמם לשנה הבאה. נתנו להם את היכולת להתמודד בצורה ארוכה יותר ולהכשיר; יש להם נושא של מורים שהוא יותר מורכב להם או פחות מורכב להם, ואני לא נכנס לשיקולים. זה בדיוק הרעיון: להשאיר למנהלים את הגמישות בהחלטה.

עוד דבר שהוספנו כאקט של גמישות בהחלטת מנהלים זה את האפשרות להוביל לסיום לימוד המקצוע עם בחינת בגרות בכיתה י'. ברור לנו, אנחנו לא מתעלמים מכך, שעכשיו יש יותר מבחנים חיצוניים. דרך אגב, זה תמיד קצת משעשע אותי, כי מצד אחד אומרים: מה פתאום? היו בחינות כל הזמן, יש בחינות פנימיות. יש בחינות, אז איך פתאום יש יותר עומס? כי הבחינות הפכו להיות חיצוניות. כנראה שכולנו יודעים שיש הבדל גדול בין בחינה פנימית לבחינה חיצונית. מי שניסה למכור סיפור כאילו בחינה פנימית זה בעצם בגרות, למה פתאום עכשיו יש עומס? משהו בהתכתבות של השפה הזאת לא עושה שכל, אבל אנחנו כנראה מבינים בדיוק במה מדובר ולא צריך להסביר את זה יותר מזה.

מה אתה אומר? מה אתה מבין?

שלום חבר הכנסת מאיר כהן.

שלום השר קיש.

אני מציע, לא היית בפתיחה מאיר.

אתה מבין שאתה לא סומך על המורים? לא סומך על המנהלים?

מאיר, קודם כול, אני שמח לראות אותך פה וגם את חבר הכנסת דוידסון.

אני באתי כי הנושא באמת חשוב לי.

אני שמח, ואתה יודע שאני מעריך את דעתך, ואני גם יודע על הניסיון שיש לך, אבל אני מציע: אם יורשה לי, אני אשמח לענות על כל שאלה אחרי שאסיים את דבריי.

בבקשה. בסדר.

לצערי, חבל שהפסדת את תחילת דבריי, כי הם גם היו חשובים וקשורים אולי גם לאמירה, אבל לא משנה. נשלים את זה בהמשך.

אם היית מוסיף מהפכה, הייתי בא בזמן.

אני אומר: נתנו למנהלים גמישות להחזיר בחינות בגרות לכיתה י'. עוד פעם, גם פה: בהחלטה באיזה מקצוע, מה מתאים להם, באיזה היקף. אי-אפשר להתעלם מכך שזה מקל משמעותית על העניין.

אני רוצה לומר שני דברים, ואחד הוא על הפקת לקחים: אנחנו פתוחים להפקת לקחים. אני יכול לומר לכם שאתמול, בכנס של מנהלים, אחד הנושאים שעלה מהמנהלים –אני אומר: בין שאר הדברים, הם ייבחנו – אנחנו לא רואים את עצמנו ככותבי תורה מסיני. להפך, אנחנו מציעים מתווה שתפקידו, קודם כול, להחזיר יציבות, לאפשר למערכת להתכנס אליו, להחזיר בחינות חיצוניות במקצועות שאיבדו את הערך שלהם בגלל שהם הוזנחו, ומשלבים מיומנויות של המאה ה-21 עם גמישות למערכת. זה כאילו אם ניסיתי בחצי דקה לתת לכם את הוויז'ן שאנחנו הולכים אליו. למשל, עלתה שאלה: האם אפשר לשלב ציון מגן גם על חלק מהעבודות? שאלה לגיטימית, ואני בהחלט אומר: אנחנו נבחן וניקח החלטה. דרך אגב, יכול להיות שנתחיל מתווה מסוים ושנה אחרי זה, בעקבות פידבקים שנראה, נגמיש אותו לכיוונים כאלה או אחרים. אבל צריך להבין, ואני אומר לכם וזה מבחינתי המסר שאנחנו מעבירים כאן היום: אסור לנו להמשיך בשחיקה של מקצועות הספר, להגיד שהם לא חשובים ולהזניח אותם. אנחנו פוגעים בילדים שלנו.

אני רוצה לומר מילה אחת להנהגת ההורים, וחבל שמירום בחוץ-לארץ ולא פה אבל לפחות סגניתו פה. אני חושב שאת יודעת היטב שהייתם שותפים לשיח והייתם לכל אורך הדרך שותפים לשיח, לא רק אתם.

הייתם שותפים לשיח? זה לא מה שאני מבין.

השתתפנו בכל הישיבות שהוזמנו.

דוידסון, אני אגיד לך מה היה: שותפים לשיח לכל אורך הדרך, אבל מה לעשות שכנראה גם תלמידים, ודרך אגב גם מורים, לא אוהבים מבחנים. אני מוכן לקבל שיח, אני לא מוכן לקבל שאם לא מוצא חן בעיני מישהו מה שהוחלט אחרי השיח הוא מנסה לכפות את דעתו בשביתות. בעניין הזה אני חושב שעשיתם טעות גדולה, אבל זו זכותכם. אני לא מתערב בזה. אנחנו נמשיך עם המדיניות.

ממה שאתה אומר, נשמע שהם שותפים גם להחלטות.

לא, מה לא היה ברור במה שאמרתי?

השר מדייק במה שהוא אומר.

אני מדייק לחלוטין.

סימון, את ההחלטות בסוף השר והמשרד לוקחים, אבל התייעצו. זה בסדר גמור.

אני מדייק לחלוטין, ולא התכוונתי. אם, חס וחלילה, נשמע מדבריי שאני מטעה, אני מדייק עוד פעם: בוודאי לא התכוונתי, לא אמרתי שהיו הסכמות.

שותפים לשיח ולא מסכימים.

חד-משמעית. מה שאני אומר הוא שמותר לא להסכים, אבל אם אתה שותף לשיח ובסוף דעתך לא מתקבלת – עכשיו אני אומר לך עוד פעם את עמדתי: ללכת להשבתה כשאתה בא ואומר שזה נשק יום הדין, הייתי מבין היגיון בהשבתה; זו דעתי האישית, בסדר? נניח שלא היינו מדברים, עושים מה שאנחנו רוצים, לא רואים, הייתי מבין היגיון של השבתה. אני אומר לך שלדעתי הם עשו טעות קשה. אחרי שחלק מהעמדות שאולי הם חשבו שהן נכונות התקבלו וחלק לא, ללכת להשבתה באירוע כזה, בעיניי, זו טעות קשה של הנהגת ההורים, אבל אני חוזר ואומר שזו גם זכותם המלאה לפעול כך.

אני רוצה לסכם את דבריי, ואני אעביר את זה מפה למנכ"ל. אני חושב שעדיף שאחרי שהמנכ"ל יציג נישאר ונשמע שאלות. אני אומר בצורה ברורה מאוד: הגעתי למערכת חינוך שעברה טלטלות קשות מאוד. אני לא יודע אם זה הזמן להרחיב, אבל אני אומר: אני לא מאשים את השרה שלפני, אני מדבר על תקופה ארוכה של חוסר יציבות, של אפקט קורונה ופוסט קורונה, עם קשיים רבים מאוד בהתמודדות עם הדבר הזה.

הדבר המרכזי שדיברתי עליו זה יציבות. חייבים להחזיר את המערכת למסלול קבוע שאיתו אפשר יהיה להתקדם. דרך אגב, כשאני אומר יציבות, מבחינתי, גמישות זה חלק מהאירוע של היציבות, כי כשאני נותן למנהלים להחליט על הקצב שבו הם נערכים לשינוי שצריך לעשות, איך הם חוזרים חזרה לתלם, אני חושב שזה כלי מאוד מאוד חשוב באירוע הזה. לכן המסר של יציבות וגמישות הולך ביחד, ואני חושב שהמתווה שאנחנו מציגים מתכלל את כל הדברים שדיברתי עליהם.

אני אוסיף דבר אחרון, ובזה אני אסיים: באקדמיה היום, ציוני הבגרות במקצועות הספר לא מעניינים. האקדמיה לא מתייחסת לציונים האלה בכלום. בשיחה שלנו איתם לאחר השינויים שאנחנו נעשה - - -

גם לפני 20 שנה הם לא התייחסו.

בסדר.

בשיחה שלנו, לאחר זה, אני אומר לך, חד-משמעית שזה הולך להיכנס. יותר מזה, יש לנו הליך שאנחנו מתחילים אותו, מנסים לבנות ולשלב אותו: להכניס את האקדמיזציה לתוך מערכת התיכון, כדי שהבוגרים שלנו במקצועות האלה – דרך המיומנות יכול להיות שיעברו קורסים שייתנו להם קרדיטציה באוניברסיטה וכשהם יתחילו תואר, הם כבר יתחילו אותו עם איזושהי קרדיטציה. הנושא הזה בחיתוליו. אני מבקש: אני לא רוצה להעמיק בו ואני לא רוצה להיכנס אליו. זה לא הנושא כרגע. אני רק אומר כדי שתבינו את הוויז'ן ולאן אנחנו הולכים, וחשוב לי שזה גם יהיה על השולחן.

סיכמתי קודם, אמרתי מהם הדברים החשובים: יציבות וגמישות, ולשם אנחנו מובילים.

המנכ"ל, בבקשה.

תודה. שלום לכולם. קודם כול, נעים מאוד. אני שמח גם על מי שהגיע וגם על ההזדמנות להציג בצורה סדורה, רצינית ומקצועית את המתווה, ולא מתוך קרעי מידע ושמועות.

רקע)

אני רוצה להגיד מילה על הגניאולוגיה ואיך הגענו בכלל לדבר הזה. עד לפני הקורונה, במדינת ישראל במקצועות ההומניסטיקה היו בחינות חיצוניות על 70% מהחומר. כשאני אומר 70% מהחומר, לדוגמה: בהיסטוריה – זה ישמש לנו בהמשך – זה ארבעה פרקים גדולים שלומדים בהיסטוריה, ועל זה נבחן התלמיד.

מיקוד, 70%.

כשהגיעה הקורונה, הפכנו את הבחינות האלה במקצועות ההומניסטיקה לבחינה אחת חיצונית באחד המקצועות, ושאר הבחינות – לבחינות פנימיות על אותו היקף חומר. זה מה שקרה במתווה הקורונה. הרפורמה שהתחילה ונעצרה, ואני רוצה להגיד כאן משהו ויסלח לי השר שלי, לא נעצרה כי השר עצר אותה. היא נעצרה, כי היא לא הצליחה להגיע לשטח. נקודה. אני אומר את זה, ואתם יכולים לעשות סקר, תלכו מורה-מורה, בית ספר-בית ספר. היות שאני במקצוע הזה, אני אומר לכם שהיא נעצרה כי היא לא יכלה לחלחל לשטח.

גם הרפורמה עכשיו, המותאמת – יש לנו עבודה קשה מאוד של חצי שנה, יום ולילה, כדי שהיא תגיע לשטח כמו שצריך. זו הסיבה לכך שהיא נעצרה, ולכן השר עצר אותה באופן רשמי כי נכנסנו לתוך כאוס. זה מה שקרה לנו שם. לכן, על-פי מה שהנחה אותנו השר, עשינו עבודה שמסתכלת מה היה בעבר, מהם היתרונות ומהם החסרונות.

אנשי המקצוע של המשרד תומכים בהסכם הזה?

אני אענה על כל השאלות בהמשך.

כן.

לא, תפסיק. אתה לא נמצא בצבא.

אבל תן לו לסיים רגע, זה לא מכובד. קודם כול, ההערה שלך לא במקום. ההערה שלך לא במקום.

אני שואל שאלה: האם אנשי המקצוע תומכים במסקנה הזאת? מה זה "אני אענה לך אחר כך"?

מאיר, קודם כול, ההערה לא במקום.

למה לא?

לא קשור. נמצא בצבא או לא נמצא בצבא, כרגע הוא הגורם המקצועי של המשרד, ואני מבקש לכבד אותו.

למה לא? סליחה, לא, אי-אפשר להגיד. אנחנו, חברי הכנסת, יכולים לשאול באמצע. מה זה "אני אענה לך אחר כך"?

זה בסדר, תשאל. אני אומר לך, זה בסדר גמור, תשאל, ואני אתן לך לשאול.

אז אני מבקש לשאול: האם אנשי המשרד תומכים במסקנה הזאת?

אבל, מאיר, הייתי מבקש ממך לחזור מהאמירה הזאת.

לא, אני לא אחזור.

האם אנשי המשרד, אדוני, תומכים במסקנה הזאת?

מה האמירה הזאת? לא, באמירה הזאת זה בסדר. על השאלה גם תקבל תשובה, חד-משמעית. אבל אמרת: אתה לא בצבא.

איזו אמירה אמרתי, שזה לא צבא? זה לא צבא.

בסדר, אבל אתה יודע איך זה נאמר, ואני מציע בכל זאת שתחזור בך.

אדוני, אם נפגעת, אני מתנצל בפניך – בסדר?

תודה, מאיר.

עכשיו אני אומר עוד פעם - -

צריך יותר דברים בשביל לפגוע בו, אבל בשביל הכבוד ובשבילך זה היה חשוב.

מאה אחוז.

- - האם המסקנה הזאת שהגעתם אליה נתמכת על-ידי אנשי המקצוע במשרד החינוך? אני רוצה לשמוע. אם כן – אז כן.

חד-משמעית, כן, מאיר. מאיר, חד-משמעית, כן.

אז מה הבעיה? זה משרת אותך, מה הבעיה? ממה אתם מפחדים?

אין לי שום בעיה, ואני רק מציע – אני אענה על כל השאלות. אני פשוט חושב שהקצב של מצגת יותר נכון.

כך אתם מרגישים, גם בהנהלה?

אנחנו גם נזכיר את זה אחר כך.

חד-משמעית, מאיר. כולם פה בשביל, כל המשרד – אגיד מילה אחת, ויסלח לי גם המנכ"ל שאני מתפרץ לדבריו: כל המשרד תומך חד-משמעית במה שהצגנו. עכשיו נשמע, ואולי יש נקודות שיש עליהן ויכוח אבל תשמע אותן בהמשך.

אתה יודע שדעתי אומרת להקשיב למשרד החינוך, זה הכול.

ענו לך, מאיר.

תודה רבה. אני אמשיך בדברים. אני גם גאה מאוד בשירותי בצבא, ולא נעלבתי.

אני רוצה להמשיך ולהגיד שלקחנו את היתרונות ואת הדברים שאנחנו מצאנו שבעבר הם היו טובים ונחוצים לתלמידים, מכל הרפורמות – כולל הרפורמה של המח"ר – וזאת הייתה ההנחיה של השר. אנחנו לא שופכים את התינוק עם המים. אנחנו הולכים ומסתכלים, ואם יש שם דברים טובים – אנחנו נכניס אותם פנימה, כולל מרפורמת המח"ר, וככה יצאנו לדרך.

תהליך התייעצות רחב היקף)

תהליך ההתייעצות שביצענו, חשוב לי להגיד את זה כאן: אנחנו ביצענו שולחנות עגולים – אתם יכולים לראות אותם שם במצגת – כמות אדירה של שולחנות עגולים, התייעצויות ומפגשים, יום-יום, עם כל הסקטורים, עם כל האנשים, עם מורים, עם הורים, עם תלמידים, עם מפמ"רים, עם כולם, בכל הרמות, בקצב מטורף. בנוסף לזה, שלחנו סקר שענו עליו 10,000 איש. 10,000 איש ענו על הסקר, כולל הורים רבים.

בנוסף לזה, לגבי ארגון ההורים, אני רוצה להגיד משהו, ואפשר למצוא את זה בפלט השיחות שלי. מעבר לכל המפגשים האלה שהם הוזמנו והיו, מעבר לזה ולסקר שהם ענו, כמות השיחות שיש לי עם יושב-ראש ארגון ההורים, מר מירום שיף – למעט מר דויד גל שהוא מנהל אגף הבחינות שלי ומוביל עליו בכמות השיחות שעל הרפורמה – במקום השני זה מר מירום שיף. אפשר להוציא פלט שיחות. בכמות השיחות, בשעות, אני אומר לכם: עשרות שעות, עשרות שעות כולל ימי שישי, איתו ועם אנשיו, עד כניסת השבת – ואני יכול להוכיח את זה – על הרפורמה הזאת.

לא רק זה, בעקבות השיחות האלה החלטנו שאנחנו לא חוזרים לבחינות חיצוניות כמו שהיו פעם, של 70% מהחומר. אנחנו חותכים אותן בחצי, ובחצי מכניסים את המיומנויות, בגלל האמירה הכל כך חזקה וההתחשבות בדעה הזאת של ההורים, וכי באמת חשבנו שבחלק מהדברים נכון להכניס את המיומנויות האלה, ותכף אני אראה לאן אנחנו נכניס אותן. זה שינוי דרמטי, שהשפיעו עליו ההורים ושאר האנשים שהגיעו והיו איתנו בשיח.

סליחה, אז לשיטתכם לומדים עכשיו רק 35% מהתנ"ך?

זה לא מה שאמרתי. אני אענה על זה עוד מעט.

לא, כי לפני שהיה המבחן הזה אמרת שלא למדו תנ"ך בכלל.

עכשיו הדבר הזה – לבוא ולהגיד שאנחנו עשינו את זה ללא שיתוף ולהגיד "אנחנו מפרקים את השותפות ועושים שביתות וכו' על הדבר הזה, אני מתקשה לקבל את הדבר הזה במערכת שעובדת באופן סדור ובשיתופיות.

סליחה אסף, אף אחד לא אמר שמפרקים שותפות, סליחה. רק אל תגידו דברים כאלה סתם.

זה מה שעשיתם.

אולי כדאי שנשמע עד הסוף ואז נעיר את ההערות.

- - - רק להאשים אותנו כבר חצי שעה, כל הזמן רק נכנסים בהנהגת ההורים.

(מקרין שקף שכותרתו: עקרונות תוכנית הבגרויות הגמישה)

הדבר הבא זה העקרונות של התוכנית שיצאנו איתם לדרך: הראשון זה ישימות. היות שנכנסנו לתוך מערכת שהיא במבולקה, עם אפס יכולת ישימות, אמרנו: אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מביאים שינוי שיהיה לו יישום הדרגתי ותהיה יכולת בשטח לקבל אותו.

תיקוף ומהימנות. זו לא מילה גסה. כשאתה עושה מתווה כזה, הוא צריך להיות עם תיקוף ועם מהימנות. זה אומר שאנחנו יודעים מה באמת המצב של התלמיד, אנחנו יודעים מה הסטנדרט שהבאנו אותו אליו ואנחנו מתכתבים עם האקדמיה שהתלמיד יפגוש אותה מיד כשהוא יסיים את הצבא, ולכן הדבר הזה הוא לא מילה גסה.

בתוך זה גם מתח הלמידה זו לא מילה גסה. מתח למידה זה דבר חשוב, בוודאי אם אתה עושה אותו מאוזן, בכמות סבירה, ותכף אני אראה איך זה בכמות סבירה. זה לוקח את התלמיד קדימה, זה יעזור לו להתמודד אחר כך, בהמשך הדרך. בכל מקום שהוא ילך – מאדם-מילא, צה"ל במבחן רפואה אחר כך או כל דבר אחר – הוא יתמודד עם דברים שבשבילם הוא יצטרך מתח למידה. זו מיומנות בסיסית. צריך לעשות את זה מאוזן ומדורג, ולאפשר לו כלים לעשות את זה. לזה אני מסכים.

גמישות, כמובן, לבית הספר. אי-אפשר רק להגיד גמישות ושזו תהיה סיסמה. אז נתנו את הגמישות, ואני סומך מאוד על מנהלי בתי הספר.

אתה יכול לפרט בנושא הזה של הגמישות של בתי הספר?

כן, מיד יש לי שקף על זה.

הדבר האחרון הוא לגבי פיתוח המיומנויות. הכנסנו את זה חד-משמעית. חצי מהחומר יילמד במיומנויות.

תוכנית הבגרויות הגמישה)

השקף הבא מציג את המתווה. למטה נשארה הערכה בית ספרית – זו הערכה פנימית, בית ספרית, ששם מעריך בית הספר את התלמיד: על המבחנים הפנימיים, על התלמידאות – מה שבית הספר מחליט. זו הגנה ראשונה מבחינתנו. אני לא רואה את זה כמילה הגנה כאן, הוא לא צריך להגן עליו משום דבר אבל אני אומר לכם בשפה השגורה שזה המגן קודם כול.

הדבר השני זה המיומנויות, בצד שמאל למעלה. כפי שאמרתי, 35% במיומנויות, שבע מיומנויות שלקחנו מרפורמת המח"ר. דייקנו מה שהיינו צריכים לדייק, עשינו הנגשה למיומנויות כי זה הגיע ב-27 עמודי וורד למורה והוא לא ידע איך לגשת אליהן. עשינו איזושהי הנגשה, כדי שהוא ידע להעביר אותן כמו שצריך, ואנחנו משפצרים את זה עוד יותר. אחרי זה המורה בוחר, המנהל בוחר, בכל מקצוע, איזה שתי מיומנויות הוא עושה, ואלה המיומנויות שהוא עושה וישמשו 35% מההערכה, וזו הערכה פנימית של בית הספר.

עכשיו תחברו את שני השלישים האלה, 30% ועוד 35% – 65% הם בהערכה פנימית בבית הספר. לא היה דבר כזה אף פעם בשום מתווה במערכת החינוך במדינת ישראל. זה אומר שבית הספר קובע. הכוח אצלו, מול התלמיד, פנימי לחלוטין. כן שמנו בקרה חיצונית – בקרה מדגמית – על המיומנויות, כדי לייצר להן תיקוף וסטנדרט, כדי שנדע שמיומנות שעוברת עוברת כמו שצריך ולא שהמורה עושה עם התלמיד מה שיוצא לו בעבודות ולפי זה נותן ציון. זה יהיה מקצועי מאוד עם הכשרה למורים וכו'.

35% מהחומר יהיה בבחינה חיצונית. אנחנו נשפר את הבחינה החיצונית, וזה לא הכול שינון, ממש לא. היום מבחן בהיסטוריה הוא עם חומר פתוח, ונמשיך לקדם את זה לשם.

רק לשם השוואה, תראו איך הורדנו את העומס. היום כשהבן שלי עושה את הבחינה בספרות או בהיסטוריה על ארבעה נושאים, לצורך ההשוואה הקודמת, זה על כל ארבעת הנושאים – פנימית אבל על ארבעה נושאים. הוא צריך ללמוד את כל ארבעת הנושאים. הבת שלי הייתה בכיתה ט' כשכתבתי את המתווה, ועולה לכיתה י'. אי-אפשר להאשים אותי שלא היה חשוב לי העומס כשכתבתי את המתווה. הבת שלי בשנה הבאה, בכיתה י', כשהיא תהיה במתווה, המבחן שלה יהיה על 50% מהחומר של הבן שלי – רק על שני נושאים בהיסטוריה. אז איך אפשר להגיד שזה מעלה את העומס, כשהוא מוריד אותו בחצי?

המיומנויות – שם עוד הייתה עבודת מחקר, כשאף אחד לא הבין איך לעשות את זה במערכת החינוך. עשינו על זה פיילוט, וזה התרסק לחלוטין. זה הלחיץ את ההורים, כי הם אמרו: אוה, הינה עכשיו אני צריך לעשות עבודת מחקר לילד שלי, ChatGPT שמאפשר להם לעשות מזה סלט שלם, ויצאנו לדרך. אני לא נגד עבודות.

אדוני המנכ"ל, תכבד את עצמך. אל תגיד דברים כאלה, בסדר? אל תגיד דברים כאלה, כי אתה יודע שזה לא נכון. תכבד את עצמך.

אני לא נגד עבודות.

יפעת, אני אתן לך אחר כך.

לא, כי באמת הרמה המקצועית שלו – חשוב שהשם המקצועי שלו גם יישמר. לא להגיד שטויות.

תודה, תודה, באמת חשוב.

בסדר, הוא מציג את המתווה.

יש לי שאלה: אם ב-35% בבחינה החיצונית, בבסיס הידע, הילד נכשל, הכול נופל?

לא.

אז תגיד לי. זה חשוב.

זה 35% מהציון, זה משקל הציון.

זה משקל הציון.

אין פה כישלון בכלל.

לכן, בהמשך, היות שהמבנה גמיש, אנחנו נשמח ב-35% מיומנויות לבנות עבודה לאט-לאט, בהתקדמות ובהתפתחות, שגם את זה הילד יעשה. אחת מהמיומנויות, לדוגמה, זו הגשת נייר עמדה שהוא בעצמו כתיבת עבודה.

שנת הסתגלות – תשפ"ד)

מה אפשרנו בשנת ההסתגלות? היות שחלק מבתי הספר לא נמצאים במקום שהם יכולים כבר עכשיו להתחיל ללמד את המיומנויות – ללמד איך עושים פודקסט, ללמד איך כותבים נייר עמדה, ללמד תלמידים איך מוציאים סיור, וכו' – אפשרנו להם להיכנס לזה בהדרגתיות בשנת ההסתגלות. הם יכולים להיכנס בחלק מהמקצועות למתווה ובחלק – לא, ואם הם לא נכנסים, בינתיים הם עושים את המבחנים כפי שהיה עד היום, על 70% מהחומר. זה הכול. אנחנו, כמובן, דוחפים - - -

רק חיצונית.

אז זה רק שנה? הבחירה הזאת היא רק לשנה הזו?

הבחירה הזאת היא לשנה הזו. בשנה הבאה אנחנו מחייבים אותם להיכנס למתווה החדש.

ואיפה הגמישות?

כשאני אומר שנת הסתגלות, אני מתכוון לשנת הסתגלות. לגבי נושא הבחירה, תזכרו שבהמשך הוא יכול גם לבחור איזה מיומנויות. הוא יכול גם לבחור, מהדוגמה של ארבעה נושאים בהיסטוריה, על איזה שני נושאים הוא יעשה בחינה חיצונית – כי זה מה שהוא רוצה בבית הספר שלו לעשות בבחינה החיצונית – ועל איזה שני נושאים לעשות בבחינה הפנימית. אני מאפשר לו בחירה גם שם.

בנוסף, השארנו את חלופי הערכה – אני לא אכנס עכשיו לכל הדברים, אחר כך ירחיבו אנשיי – הממיר דיגיטלי והתמ"ר, שאלה חלוצי הערכה שאנחנו משאירים והיה חשוב לבתי הספר שיישארו.

משימות לפיתוח מיומנויות התלמידים)

אלה המיומנויות, ויושבת-ראש המזכירות הפדגוגית תוכל להרחיב אם תרצו, כי אני מניח שאתם מכירים את חלקם אבל הכוונה היא גם להצגה בפני קהל, עיתון שיתופי, סיור לימודי, פודקסט, נייר עמדה, דף לימודי מבוסס מקורות ותוצר יצירתי-חזותי – אלה המשימות. המיומנויות בכל אחד מהם כתובות למטה. כאמור, כל מנהל, בכל מקצוע שלו, יוכל להחליט איזה שתי מיומנויות הוא מלמד במקצוע: לפי המוכנות של המורה; לפי המוכנות שלו; אם הוא רוצה לעשות שתי וערב או כמה – בכל מקצוע ללמד מיומנויות אחרות – בקצב שלו, איך שהוא יצליח להיכנס לזה. אם יהיו שאלות, ארחיב אחר כך.

כל מורה או כל מנהל? סליחה.

המנהל מחליט, אבל לדוגמה: אם יש לי מורה בספרות שחזק עכשיו בשכבה ויכול להוביל במיומנויות האלה, אני אתן לו להתאים את זה.

בדיוק. את זה אני שואל. זאת אומרת, זו לא רק בחירה בית ספרית. מורה מסוים שיודע דף לימוד יכול.

בדיוק, לפי היכולות שלו.

בסיור הלימודי, אסף, בכל זאת זה עניין של כסף, תקציב. אתם חשבת על זה? זאת אומרת, איך?

כן. לכן אני אומר שוב: המנהל מחליט. אנחנו הרחבנו מאוד את הגמישות והתקציב עם הגפ"ן, עוד לפנינו, ביכולת של המורים והמנהלים להוציא סיורים. פה הוא באמת יצטרך לנהל את המתח. גם כך מתבצעים סיורים – הוא יוכל לתת חלק מהדברים לתלמידים.

אגב, דיברתי עם שני מנהלים, וזה הדבר היחידי שהם שאלו אותי, לגבי הסיור הלימודי: מי מממן? זאת אומרת, הם אהבו את זה מאוד. בכלל הרעיון הזה, בגמישות שלכם, שהמנהל הופך להיות דומיננטי מאוד, זה דבר שהוא מבורך מאוד.

(מקרין שקף שכותרתו: תוכנית הבגרויות הגמישה ניתנת לפריסה החל מכיתה י')

הדבר האחרון שמוריד את העומס באופן משמעותי – בכלל, כשמסתכלים על גניאולוגיה לומדים איך הגענו לדברים – אנחנו כבר שמונה שנים עושים את כל הבחינות, בגדול, בכיתה י"א וקצת בי"ב, וכרגע מה שעשינו הוא שהרחבנו את זה ל-י' שזו הרחבה משמעותית, זו כמעט הכפלה. זה מאפשר הורדת העומס באמת לחצי, כי הוא יכול עכשיו לעשות את הדבר הזה ב-י', ב-י"א וגם ב-י"ב. הוא יכול את ה-35% לעשות ב-י', אם הוא רוצה רק בספרות. המנהל יחליט לפי איכות המורים שלו ולפי הקצב שלו. זו עוד הפחתה של העומס, וזה מאפשר להם כבר ב-י' להתחיל להתעסק בזה, כפי שאמרתי.

הטמעה והדרכה)

הטמעה – הקמנו צוות וכתבנו תהליך הטמעה סדור מקצה לקצה, וזו הסיבה שפרסמנו במרץ ועשינו כבר כנס מנהלים אתמול. איך אתה מוריד תהליך כזה לשטח? עם ההדרגתיות, כפי שאמרתי. מנהל אגף הבחינות, מר דויד גל, מוביל את זה אצלנו. יש לנו צוות: עושים הכשרות למורים, פותחים מוקד תמיכה. אנחנו עושים מפגשים עם כל המורים, עם כל המנהלים, עם כל המפקחים – מפגש ראשון כבר עשינו – ומטמיעים את זה לשטח בצורה סדורה, לפי קצב היכולת של המנהלים לקבל את זה.

בשורה התחתונה, אני אומר לכם בצורה הכי ברורה: בעיניי, המתווה הזה מביא גם את היתרונות וגם את האפשרות והגמישות להתפתח בעתיד. אם נרצה להוסיף עוד משימות – מועצת התלמידים ביקשו יפה מאוד אולי בעתיד להוסיף עוד משימות כשנפתח מיומנויות. אמרנו: אין בעיה, בואו נשב, נשרטט ביחד, נעשה עוד משימות. תרצו בהמשך לשפר את שיטת המבחן החיצוני, כך שהיא תהיה עוד פחות שינון – אפשר לעשות את זה. בעוד שלוש, ארבע וחמש שנים אולי נבין שצריך לשנות גם את המשקלים – אין בעיה, אפשר להרחיב ולשנות את המודל. לא צריך לעשות הכול מחדש, השטח כבר ידע לעבוד.

אלה הדברים. אני רוצה, בהזדמנות הזו, גם להודות על השותפות של כל מי שישב איתנו ותרם את חלקו וגם על ההזדמנות להציג כאן. תודה.

תודה רבה.

ברשותכם, אנחנו נעבוד בשיטת הריצ'רץ' ולפי סדר ההגעה של הח"כים. אֵימָאן ח'טיב יאסין, בבקשה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

בוקר טוב לכולם. תחילה, אני רוצה לאחל לכלל התלמידים והצוותים החינוכיים שמתחילים מחר את הרמדאן, שיהיה צום קל, שיהיה חודש של רחמנות, חודש של חשבון נפש, חודש של התקרבות לטוב שבתוכנו (אומרת דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: ובעזרת האל לכולם רמדאן כרים וחודש מבורך לאנושות כולה).

הדבר השני הוא לגופו של עניין. אני לא רוצה להיכנס לפרטים של הרפורמה, אני רוצה לדבר באופן כללי וחשוב לי להביא את הדברים שלי. נכון שאף פעם לא הייתי מורה, אבל יש לי תעודת הוראה כמורה. הייתי בחינוך הבלתי פורמלי 20 שנה, ואני גם בוגרת תוכנית מנדל למנהיגות חינוכית בירושלים. אני חושבת שמשם למדתי דבר עיקרי מאוד מאוד, שחינוך זה הבסיס ומחינוך יוצאים מנהיגים ומנהיגות. ככול שהחינוך שלנו הוא חינוך טוב, מכבד ומאפשר – נייצר חברה טובה יותר, ראויה יותר, יצירתית יותר, ביקורתית יותר ומכבדת.

לצערי הרב, אני חושבת שלאורך השנים משרד החינוך הוא המשרד שעובר הכי הרבה רפורמות. השאלה היא מה אנחנו רואים בשטח, ואני רוצה להסתכל על הצד שאני מגיעה ממנו, החברה הערבית. מערכת החינוך בחברה הערבית היא מהמערכות הכי קשות בכל הרמות, אם זה מבחינת משאבים, מבחינת תוצרים או מבחינת זה שבסופו של יום כשתלמיד מגיע לכיתה י"ב, עם מה הוא יוצא משם. חשוב שהוא יצא עם ציונים טובים, אבל ציונים זה לא הכול. בעידן שאנחנו נמצאים בו הציונים עדיין קובעים לאיזה מסלול לימודי אנחנו יכולים להתקבל באוניברסיטה, אבל אחר כך אנחנו רואים שאין כמעט שום קשר בין מה שנלמד בתיכון לכל מקצוע אחר שלומדים באקדמיה.

לכן אני מסתכלת על התיכון בעיקר כמקום שצריך בעיקר לתת את הכלים לאדם, כדי שיוכל לדעת קודם כול לבחור את המקצוע שלו. 30% מהסטודנטים בחברה הערבית משנים מקצוע בשנה הראשונה או השנייה, כי הם לא נחשפים לדברים, כי הם לא יודעים וכי יש להם ראייה אחת לדברים ובפועל יש משהו אחר. גם התוכן הנלמד והדרך שמלמדים בה לא מאפשרים להם להיות סטודנטים מוכנים כבר מהשנה הראשונה, זאת בנוסף לאופציות של מקצועות שמעולם לא שמעו עליהם. זאת בנוסף לתשתיות שלא מאפשרות בכלל. אנחנו לא נדבר – אם אנחנו מדברים על דיגיטציה וחשיפה לעולם הרחב, יש לנו אחוז גדול בחברה שאין לו אפילו תשתית לאינטרנט, וכאלה שיש להם, אין להם אינטרנט בצורה רציפה ובצורה איכותית.

איך אנחנו רוצים להביא רפורמה שבסופו של יום לא תביא את התועלת שלה? החזון שלי לכל התהליך הלימוד של 12 שנה זה להוציא אדם אחראי, יוזם, ביקורתי, יודע ומייצר. לצערי הרב, בינתיים, זה לא קורה במשרד החינוך.

אם כבר מדברים רפורמה, אז לדבר על רפורמה שבאמת תביא לנקודות האלה, ולא שוב – בכל פעם, ויסלח לי כבוד השר, כל שר שנכנס רוצה להטביע את החותם שלו בנושא. זה קורה מקסימום ארבע שנים, ואחר כך השר מתחליף ויש עוד רפורמה חדשה. ומי נשאר שם? התלמידים וההורים.

והמורים.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

והמורים. בעיניי, המורים זה סיפור אחר לגמרי. גם נושא הכשרת מורים זה סיפור בפני עצמו שצריך לשים אותו על השולחן של משרד החינוך פעם אחת ולתמיד, עם כל המכללות שצצות לנו כפטריות כל יום.

תודה רבה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

סליחה שאני נשמעת כזאת. באמת חשוב לי מאוד, כי אני מכירה בחשיבות המערכת הזאת, אבל, לצערי הרב, בינתיים, היא לא נותנת את העבודה שהיא צריכה לתת. תסלחו לי, מפאת החשיבות, התאפקתי ובאתי ונשארתי, למרות שאני לא חברה בוועדה הזאת. אני חייבת לצאת.

אבל יש לציין שאת משתתפת הרבה בוועדה.


אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כי זה בליבי. הענשתם אותנו, לא נתתם לנו פה חבר בוועדה.

בקדנציה הקודמת לא נתתם לנו בכלל.

אתה רוצה לענות לה עכשיו?

אני יכול להגיד מילה, אימאן, אם את הולכת? חשבנו שנענה על הכול, אבל אגיד במילה: אני מבין מאוד את מה שאת אומרת על הנושא של שינוי מדיניות ורפורמות. הייתה החלטה קשה מה עושים באירוע, כשנכנסנו לתפקיד, לאחר הבנה ברורה שהמערכת לא מסוגלת ולא יכולה להתמודד עם אירוע רפורמת המח"ר, והיה ברור שזה הולך להתרסקות. מה שעשינו - - -

לפי מה זה ברור לך? זה רק התחיל. אתם עוד לא התחלתם את התהליך הזה.

אני מבין שאת אוהבת להתפרץ ולא להקשיב.

קודם כול, אני מקשיבה לך. אני רק תוהה למה אתה אומר את זה?

יכול להיות שאחרי שאסיים את דבריי, אני אשמח להקשיב לך.

אבל למה זה התבטל?

כי זה מה שאני חושב וזה מה שאנשי המקצוע יודעים.

על סמך מה?

קשה לך לשמוע את האמת, אבל את רוצה להתפרץ.

לא. על סמך מה? אני שואלת באמת.

על סמך המורים בשטח.

יפעת, יש עוד אנשי חינוך. החוכמה לא ניתנה לצד אחד.

מה זה קשור? הוא אמר.

החוכמה לא ניתנה לצד אחד. מותר לו להגיד את מה שהוא אומר.

אני אשמח. אני מתנצלת אדוני השר, אני רוצה לשמוע מחוכמתך. למה אתה חושב שזה התרסק?

אני אגיד לך דבר אחד: לקחנו – לא אמרתי שלא היו דברים טובים ברפורמת המח"ר.

אני יודעת, שמעתי את כל השיח בגין השיח שאנחנו ניהלנו.

אני שמח ששמעת.

אני רוצה דקה להגיד משהו, תן לי עשר שניות.

אני שם לב שקשה לך לקבל ביקורת אבל זה כנראה לא קשור אלי, אז אני לא מתייחס לזה. אני אומר בצורה ברורה מאוד: הרעיון היה להחזיר את היציבות, בדיוק מה שאת אמרת. מה שעשינו במהלך הזה – זה מחזיר את היציבות, נותן לשטח אפשרות להתכתב עם מה שאנחנו רוצים לעשות בצורה שאפשר יהיה להכיל אותו, ושילוב של כל הדברים הנכונים מכל מה שנעשה בעבר.

המורים בשטח אומרים לך תודה.

סימון, בבקשה.

אנשים מטעם.

לא מטעם - - -

אני רוצה להגיד בעשר שניות, לפי שאימאן הולכת: בשנה וחצי האחרונות עבדתי המון עם החברה הערבית. יש נושא שחייב להיות על השולחן: הילדים בחברה הערבית לא יודעים לדבר עברית. הם יוצאים מבית הספר, והם פשוט לא יודעים לדבר עברית.

צודק, מאה אחוז.

מאה אחוז, צודק.

אני לא אומר את זה במאה אחוז, אבל ב-90%, הם יודעים ומבינים את השפה – הם לא יודעים להתבטא. זה משהו שמשליך על החברה הישראלית, כי אחרי זה זה גם האקדמיה וקשה להם להתקבל לעבוד.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

נכון.

זה החסם המרכזי בשילוב, זו נקודה מרכזית.

זה משהו שחייבים לטפל בו.

אתה צודק במאה אחוז, ויש לנו פה המון עבודה, אתה צודק.

רק הערה קטנטנה – ב-2010 דיברנו על זה שבעל-יסודי שולחים, לפחות את הבנות, רק לסמינרים למורים.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

עברו הזמנים, 60% מהסטודנטים הערבים בטכניון הן נשים.

בדיוק לזה התכוונתי. המהפך נעשה בתקופה האחרונה, והן פשוט הולכות למקצועות אחרים שזה גם חשוב ונכון.

אביגיל סאמין, יו"ר שותפה של מנהיגים – ארגון מנהלי בתי הספר.

תודה רבה, יושב-ראש הוועדה. בוקר טוב לחברי הוועדה, חברי הכנסת, בוקר טוב לכבוד השר ובוקר טוב למנכ"ל ולכל החברים כאן סביב השולחן שאנחנו שותפים לדרך. אני אביגיל סאמן, יושבת-ראש משותפת של ארגון מנהלי בתי הספר, ארגון שמונה היום למעלה מ-1,400 חברים, מנהלים, וגם מנהלת את מקיף אריאל.

לפני יומיים ראיתי שתי רכזות רצות אצלי בפרוזדור, אמרתי להן: מה קורה, לאן אתן רצות? הן אמרו לי: מהר, אנחנו ממהרות, יש לנו זום על התוכנית החדשה. הסתכלתי עליהן ואמרתי לעצמי: איזה מזל שיש למדינת ישראל ולמערכת החינוך כאלה אנשים, מורים ומנהלים, שמחזיקים חזק בכל הטלטלות האלה. רק לפני שלושה חודשים בערך הן עוד לא סיימו את ההשתלמות של הרפורמה הקודמת – כי אנחנו, בבית הספר, היינו גם בפיילוט של הרפורמה הקודמת, של המח"ר – והן כבר במרץ הולכות ללמוד מה מחדשים לנו עכשיו. הדבר שהמערכת שלנו הכי פחות צריכה, זה טלטול נוסף. מאוד מאוד שמחנו, אדוני השר, על האמירה שלך לפני כמה חודשים: אני לא בא לעשות בלגאן במערכת, אנחנו הולכים לאט. זה מה שהמערכת הזאת צריכה. היא צריכה ללכת לאט, בעבודת עומק, ולא להשיק תוכניות תוך פרק זמן קצר, שנכנסות לתוקף תוך פרק זמן קצר ובעצם מה שקורה זה שכאילו זו איזושהי תוכנה אג'ילית באיזושהי חברה ואנחנו מוצאים את עצמנו תוך כדי מעדכנים. זה לא הולך ככה. אם היינו במקום שהרגולטור באמת היה נוגע רק בדברים המינימליים בתוך המערכת – אז מילא, אבל אנחנו מדברים עכשיו על מערכת שרגילה לרדת עד לרמה של הפרט הקטן. לכן אנחנו בארגון מנהיגים הגשנו לשר, למנכ"ל וגם לכבוד יושב-ראש הוועדה, את העקרונות שאנחנו חשובים שצריכים להיות. קודם כול, כמו שאמר השר, לאט. צריך לשים לב ללו"ז.

אני חושב שהמנכ"ל דיבר על זמן הסתגלות.

כן, כן, היא דווקא מחזקת.

אני מתייחסת לכך. אני חושבת שהפעימות הן נכונות אבל צריך לקחת צעד אחד אחורה. זאת אומרת, את השלב הזה של ללמוד עד תחילת ספטמבר 2023 צריך להשקיע בשיח, בשיח יותר ממה שהיה כאן, על העקרונות המדוברים. בספטמבר 2023 השטח צריך להתחיל לעבוד ולהכין את עצמו, ובספטמבר 2024 התוכנית צריכה להתחיל לעבוד.

נושא הגמישות שמוצג כאן יכול להיות הרבה יותר טוב. גמישות אמיתית, כמו שאמרתי קודם, זה כשהרגולטור קובע לעצמו את המינימום ההכרחי כדי שתהיה פה מערכת טובה אבל כל השאר משוחרר לשטח. השטח חזק מספיק ומי שלא – יכול לקבל את ההדרכה כדי לעשות את הדברים האלה. החוכמה בפשטות, העיקרון של הגמישות הוא עיקרון מאוד מאוד חשוב, והרגולטור צריך לקחת את עצמו למינימום האפשרי.

:

תודה.

עוד רגע. אם אנחנו מדברים על היערכות, ההיערכות צריכה לכלול – כן, גם תקציבים וגם לקבוע בעלי תפקידים בשעות ממומנות.

הנושא של מודל ההיבחנות. אנחנו מתנגדים לעיקרון שאם אין היבחנות חיצונית, סימן שזה לא רציני.

מיושנת.

גם בתארים מתקדמים באקדמיה מגישים עבודה, וגם במערכת שלנו יש תוכניות נהדרות, תהליכיות, כמו תוכניות ממירות בגרות שהשר הזכיר כאן.

נכון.

אביגיל, רק לסיים.

עד היום, לצערי, היינו צריכים כמנהלים להילחם כדי להיכנס לתוכניות ממירות בגרות. אם המשרד בעצמו לא ילך על המקום הקל – בחינה זה קל מאוד, גם לנו המנהלים וגם למערכת, לא ללכת למקום הקל – ללכת דווקא למקום התהליכי והנכון, לחוויות למידה מתקדמות, כולל גם המיומנויות של המאה ה-21, וזה לא עומד בפני עצמו. חבר'ה, מיומנויות לא נלמדות בנפרד.

בדיוק, בדיוק.

מיומנויות נפרדות נלמדות תוך כדי התהליך, כשהמורה יודע ללמד את המיומנויות.

אביגיל, אני נותן לך זמן, אבל אני חייב - - -

למה? היא אומרת דברי חוכמה: מיומנויות לא לומדים במטלה, לומדים בדרך למידה.

יש עוד הרבה. את נותנת לה את זמן הדיבור שלך?

קודם כול, תיתן לי את זמן הדיבור.

אני אתן גם לך, אבל יש כאן הרבה אנשים. את רואה מה קורה כאן בוועדה, וב-11:00 אנחנו צריכים לסגור.

אביגיל, לסיים, בבקשה.

כבוד היושב-ראש, אני מסיימת. אני חושבת שבמקום הזה צריך להכיר בכך שהערכה חלופית קבילה גם באקדמיה והאקדמיה מוכנה לעשות את השיח הזה.

השר דיבר על זה שיש שיח בנוי עם האקדמיה, והדברים נאמרו על-ידי השר.

מעולה. אני מסכמת: מה שחשוב זה שאנחנו, מנהלי בתי הספר, מנהיגי השטח, נהיה במקום הזה ולא רק באופן ספורדי. תודה.

תודה רבה.

חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.

שוב, בוקר טוב, אדוני. כמה דברים: דבר ראשון – זה נכון. ההערה שלך לגבי מיומנויות, שהן מוטמעות בתוך הלמידה עצמה ולא משהו שנמצא מבחוץ. אני לא יודע, תענה לי המנכ"ל: האם יש שם מיומנות של חקר, בפני עצמה? יש?

כן. התשובה היא: כן.

מי אומרת? התשובה היא: כן.

תכף, טלי.

אני חושב שזאת אולי המיומנות החשובה ביותר גם להערכה חלופית וגם לחשש הגדול שתמיד אנחנו משדרים שבחינות בית ספריות הן בחינות שבהן אנחנו מקילים וגם ההערכה היא מקילה. אני רוצה להגיד לכם שלפני הרבה שנים, ביחד עם משרד החינוך – אתם זוכרים? מי הוותיקים כאן? אתם נראים כולכם צעירים – עשינו היסטוריון חוקר ובאו לבחינה עם חומר פתוח. אנחנו לא היינו שם. זו הייתה בחינה מורכבת מבחינת התלמידים עם מיומנויות מיוחדות מאוד, שאגב הם זוכרים אותה הרבה יותר מחומר השינון. זה דבר אחד. לכן, אני מציע לך, אדוני השר, שבאמת תכניסו לשם הרבה מיומנויות של חקר. אתם לא צריכים להתכתב עם האקדמיה, אני לא מבין למה אימתה של האקדמיה ממשיכה לנחות עליכם. אותי לא עניין בכלל מה אמרו באוניברסיטה. מערכת החינוך הישראלית היא מעצמה – בתי הספר התיכוניים והיסודיים, הרצף השנתי הוא מעצמה – אנחנו, אתם צריכים להכתיב לאקדמיה.

אבל זה לא נכון.

לא, שנייה.

מאיר, אתה זוכר את הרפורמה של ביולוגיה-מתמטיקה? הם צריכים לחזור על המבחן. זה לא נכון.

קטי, קטי, קטי.

בדיוק, זה העניין.

אתה זוכר את זה? אני חושבת שזה היה פחות או יותר בתקופה שלנו. החליטו לעשות רפורמה שאפשר לעשות ביולוגיה - - -

זה בדיוק העניין שהאקדמיה והמזכירות הפדגוגית לא – אני הייתי חבר במזכירות הפדגוגית עם ד"ר צבי צמרת זיכרונו לברכה, וזה הדהים אותי בכל פעם מחדש. אפשר את הקשר הזה לנתק. אני לא אומר שלא נכין את הילדים, שיהיה להם כרטיס כניסה לאקדמיה, אבל יש אמירה למשרד החינוך, למנהלים, ולמורים בבתי הספר – התיכוניים, היסודיים – במה שקשור לאקדמיה. הם לא יכולים להגיע ל-12 שנות לימוד והאקדמיה תגיד: רק את זה אני רוצה, את השאר – לא. בשום פנים ואופן.

הדבר השלישי – יכול להיות שזה בישיבה אחרת, אבל אני אשמח מאוד לפגוש אותך אדוני השר – האטמוספירה הבית ספרית חשובה לא פחות מהציונים, ואנחנו קצת עוזבים אותה, קצת מזניחים אותה. העולם החדש הוא עולם שהסכנות אורבות בו לתלמידים, למורים, למנהלים ולהורים.

הדבר הרביעי שאני רוצה להגיד, אני אלמד אותך משהו קטן: אל תריבו עם ההורים. אתה לא רב עם אשתך – אל תריב עם ההורים. ההורים יש להם – זה משולש של בית ספר - - -

אני יכול להגיד שאני לא רב עם אימא.

כן, טעיתי איתך.

אבל מותר שיהיו חלוקי דעות.

תקשיבו. כשהורים מחליטים על שביתה, כשההורים יוצאים עם תחושה של "אנחנו מפרקים את המערכת", זאת אומרת מישהו במשולש הזה נכשל. לכן אני מציע גם להורים: תנשמו עמוק. שנייה, את לא חייבת לענות.

אנחנו לא מפרקים את המערכת, אנחנו ממשיכים להיות שותפים. תהיו בטוחים. תורידו, בבקשה, את ה - - -

לא, אין בעיה, רק היה ראוי להמתין עוד יום, לא היה קורה כלום.

לנשום עמוק ולהבין. עוד דקה אני מסיים.

אני אענה לזה, בבקשה, אבל די, מספיק.

זה נכון. כולנו ניהלנו בצורה כזאת או אחרת. השותפים לשולחן הם שותפים שצריך להקשיב להם, אבל בסופו של דבר יש מישהו שצריך לקבל החלטה.

ברור.

לכן גם אם ההחלטה בחלקה לא מוצאת חן, אתה לא יכול לשבור כלים. אני מציע לכם: חלק מהחזרת השגרה למערכת החינוך זה שגם אתם תהיו עם אורך נשימה, גם אתם וגם ארגוני המורים, כי בסך הכול אנחנו - - -

פעם ראשונה שהם יוצאים ככה, כנראה שזה באמת כואב.

כן, כי בסך הכול האינטרס הוא של כולנו.

עוד משהו, אדוני השר, בזה אני מסיים: נושא העברית. הייתי השר שהיה אחראי על הבדואים עד לפני כמה חודשים. המנכ"ל, תקשיב כי אתה נוגע בזה. בזמנו, הגברנו את השעות ללימודי עברית בבתי הספר הבדואים. אגב, יש מכינות בספיר – יש מכינה, ששמתי שם כסף – כדי להכשיר את הסטודנטים בשפה העברית. זה עניין הרבה יותר עמוק, 80% מהצעירים הבדואים בדרום היום, וכדאי שתדעו את הנתון הזה, הם דור ראשון או שני לאימהות פלסטינאיות. זה שורש העניין. אין דיווחי אמת, זה בדוק, אני מעביר לך את זה.

מה הקשר, מאיר? מה הקשר?

אני אגיד לך: אין היום דיווחי אמת, ובדקתי את זה, וזה הקשר. אני בדקתי את זה, הייתי השר, קראתי למנהלים, קראתי למורים.

אבל כולנו פלסטינים, מה זה - - - שלך.

לא, עכשיו אתה לוקח את זה למקום הפוליטי.

לא, אתה מתבלבל. - - - של שנים, אתה קושר אותו באימא פלסטינית או לא אימא פלסטינית. מה זה אמור להיות?

יוסף, יהיה לך זמן דיבור. תאמין לי, אתן לך להביע את דעתך במלואה.

אבל כל פעם אני – תשמע, זה לא יכול להיות.

בסדר, הוא אמר מה שהוא אמר. אתה לא חייב להסכים איתו.

כשאני אומר אימהות פלסטינאיות, בין אם זה ימצא חן בעיניך או לא ימצא חן בעיניך, אלה אימהות שהגיעו מיהודה, שומרון ורצועת עזה. אל תייפה את זה.

אתה יודע שמביאים מים במכלית לבית ספר, היום, 2023, במדינת ישראל. מביאים לבית ספר מים במכלית. זו הסיבה.

תפסיק ליפות את זה. סליחה, מה זה? אי-אפשר. אנחנו לא יכולים לתת נתונים?

יוסף, תתמקדו. מאיר, להתמקד בנושא הדיון ולא להתפשט.

איזה תשתית יש שם בבתי הספר?

יוסף.

לכן גם אם אתם תתנו עוד שעות – ואנחנו נתנו עוד שעות – ילדים לא נכנסים לשיעורים ולא מדווחים על זה. אומרים לי שישה מנהלים, אתה מהנהן בראשך, אדוני, שפגשתי אותם: מאיר, אנחנו לא רוצים להגיד את זה ואנחנו מבקשים שלא תזכיר השם שלנו. ההורים אומרים לנו "הבן שלי לא מגיע ללימודי העברית, אתה לא עושה לו כלום". יש עוד הרבה תחלואים.

אני ניסיתי כל הזמן להסביר למנהיגות שעברית זה המפתח לשילוב בתוך החברה, זה המפתח לשילוב.

לא רק לילדים.

אני רוצה להגיד לך שאני לא מסכים עם חלק מהדברים שאתם עושים, ואני חושב שצריך להכניס את המורים, אבל אני מציע לך שני דברים: פעם כתב מרטין בובר, ב"דעותיו הקדומות של הנוער", שכשאתה נכנס לתפקיד ראה גם את הדברים הטובים שאלה שלפניך עשו. זה חשוב מאוד. הרצף הזה חשוב. אני חושב שיושבת כאן שרה שעשתה באמת כמיטב יכולתה באמת, בתקופה של פוסט קורונה, להצליח.

אני מאחל לך הצלחה. הביקורת שלנו היא לא ביקורת שבאה כדי – יש קונצנזוס סביב מערכת החינוך. אני מאחל לך הצלחה, ואנחנו פה, בוועדה, למרות שאני לא חבר אבל אבוא, מציעים את שירותינו בכל דבר ועניין, כי זה הילדים של כולנו, הנכדים של כולנו.

ברשותכם, השר, האם אתה יכול להתייחס? לאחר מכן, טלי, אם אפשר להתייחס.

כן. קודם כול, מאיר, תודה רבה על ההערות שלך. ברשותך, אתייחס רק להערות שנגעו לגבי התוכנית ולא לכל שאר ההערות. אמרת לגבי נושא מיומנות של מחקר, ואני מסכים איתך מאה אחוז. טלי, אם תוכלי להרחיב על זה אחר כך, זה חשוב.

הנושא האקדמי – יכול להיות שגם לא הובנתי מספיק כי דיברתי בקצרה. אני מקבל מאוד את מה שאתה אומר. זה לא שהאקדמיה תבוא ותכתיב עכשיו למערכת החינוך מה לעשות, ממש לא, אבל אני מאמין מאוד בשיח איתם. אני חושב שהשיח הזה, שאני יכול להוביל אותו כיו"ר המל"ג מצד אחד וכשר החינוך מצד שני, הוא שיח שלא נעשה מספיק, ויש בו הרבה מאוד הזדמנויות ופוטנציאל הצלחה.

טלי יניב, בבקשה.

שלום לכולם. שמי טלי יניב, והייתי מנהלת אגף חברה ורוח בתקופת שאשא ביטון והיום אני יושבת-ראש המזכירות הפדגוגית. הייתי שותפה פעילה מאוד ברפורמה הקודמת, והיום אני שותפה פעילה ברפורמה, בהמשך. אני רוצה להגיד שהמשרד שאני עובדת בו – אני חלק מהמזכירות הפדגוגית עוד מימי יולי תמיר ועברתי הרבה שרים בדרך והרבה רפורמות בדרך – אנחנו הרבה שנים מובילים את אותם עקרונות פדגוגיים. העקרונות הפדגוגיים לא משתנים, והעקרונות הפדגוגיים אומרים: כשמורה נכנס לכיתה יש ידע, יש מיומנויות ויש ערכים. העבודה שלו בפנים, בתוך הכיתה, צריכה לשלב בין שלושת הדברים האלה: בין הידע לבין המיומנויות ולבין הערכים.

הסיפור של איך מעריכים הוא סיפור שמערכת החינוך מתמודדת איתו לאורך כל שנות קיומה של מדינת ישראל. מה שעשינו ברפורמה של המח"ר הוא שאמרנו: ראשית, אנחנו ניתן לבתי הספר כמה אפשרויות. ניתן להם אפשרויות של תוכניות ממירות בגרות. האפשרויות האלה של תוכניות ממירות בגרות נשארות עכשיו בדיוק אותו דבר, ולא רק שהן נשארות אלא שהן גם מתפתחות.

כתבנו השנה, בנוסף לקורסים שהיו קיימים בממירי בגרות, עוד קורס באזרחות, גם בעברית וגם בערבית, באמת בגלל העניין של שוויון ההזדמנויות בחברה הערבית. כתבנו קורס נוסף בספרות, ממלכתי, ויש לנו הרבה מאוד תלמידים שנמצאים בזה וימשיכו להיות בזה הלאה.

בשנה שעברה הרחבנו את ממירי הבגרות שאת דיברת עליהם, חלוצי ההערכה והתמ"ר, ואנחנו ממשיכים בזה גם בשנה הבאה.

במקביל, פיתחנו גם את המשימות כדי לטפל בעניין של המיומנויות, והייתה לנו גם הרגשה שיש לנו פיצוח ביד, כי מה שהמשימות האלה עושות הוא שהן דורשות מהתלמיד לתכנן. ראשית, לבחור נושא בתוך תוכנית הלימודים, אחר כך הן דורשות ממנו לתכנן: הן דורשות ממנו לארגן מידע, למיין מידע, ובסופו של דבר להגיש תוצר. כך שיש עבודה על המשימות. אבל, במקביל – ועוד פעם, אני חושבת שהמשימות האלה הן טובות ונותנות לנו פיצוח לגבי איך מלמדים מיומנויות בחטיבה העליונה – מספטמבר והלאה ראינו כמה קשיים שהיו ברפורמה. הקושי הראשון, שכבר ידענו אותו באוקטובר, היה שבתוך מתווה הרפורמה של המח"ר היה מבחן מבוקר. המבחן לא היה אמור להיות פנימי לגמרי בשום שלב. הוא אמור היה להיות מבחן פנימי עם בקרה חיצונית, כי גם אז הבנו שצריך תוקף ומהימנות. מה לעשות, זה חלק מהדרישות של מקצוע כדי שהוא יהיה סטנדרטי. הסתבר לנו שהשטח לא מוכן למבחן מבוקר, הסתבר לנו שאין מספיק מכשירי קצה בבית הספר, השטח לא יכול לעשות את זה. כבר באוקטובר ביטלנו את המבחן המבוקר ואמרנו: אנחנו חוזרים למבחן פנימי לשנה אחת, כי אנחנו עדיין לא יכולים לעמוד בזה.

בסדר. צריך להגיד שזה מראש היה אמור להיות תהליך של שלוש שנים.

בסדר, אוקיי, אבל ראינו שזה לא עובד.

הייתה צריכה להיות היערכות לשלוש שנים. מה עובד? רק יצאנו לדרך ב-1 בספטמבר.

קשה לה, קשה לה. אני מבין.

אוקיי, בואו נמשיך הלאה.

השר, בוא, בוא - - -

יפעת, קשה לך לשמוע אותה? תני לה. למה את לא מכבדת אנשים שמדברים?

השר, אל תיגרר לזה.

תכבדי את האנשים.

יואב, אני - - -

היא מפריעה כשאני מדבר וכשהמנכ"ל. תתני לאנשים לסיים את דבריהם. ישמעו אותך, גם את תהיי בזכות דיבור. אני מחכה כאן בשביל לשמוע אותך. אם את תמשיכי להפריע, אני הולך.

גם חלק מהחינוך.

השר, השר. יפעת. קטי.

זה - - - יותר מהר. אתה יכול ללכת. בסך הכול, שאלתי שאלה.

זה גם חלק מהחינוך – לדעת להקשיב. זה חלק מהחינוך – לדעת להקשיב.

קטי. קטי.

חבר'ה, נו, באמת.

אנחנו מנהלים פה דיון.

לא, לא. את מנסה לנהל דו-שיח, את לא מנסה לנהל.

ברור שאני מנהלת דו-שיח.

קטי. קטי. קטי.

תני לה לדבר.

קטי, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה.

לא מזמן היית הממונה עליה.

קטי, אני מבקש מכם: אל תלכו עכשיו לפן האישי.

ומתוך כך הכבוד והשאלה אליה.

יפעת, יפעת.

לא, את מזלזלת בה כשאת לא מקשיבה.

בכלל לא. שאלתי מתי.

יפעת, תכבדו אחד את השני.

תגידו, אתם השתגעתם לגמרי, השתגעתם לגמרי. אי-אפשר לנהל פה דיון.

הדיון הוא רציני, ואתם נגררים למקומות אישיים על סתם.

בבקשה, טלי, תמשיכי.

שאלה: 1 בספטמבר - - -

יפעת, תני לה להמשיך, אני אתן לך לשאול את השאלה.

אתם לא נותנים לדבר. בבקשה, בבקשה.

טלי, בבקשה.

אותי אתה קורא לסדר?

במקביל, התחלנו לעבוד על תהליכים לקראת העבודה המסכמת שהייתה אמורה להיות בשלב השני. הסתבר לנו שזה הרבה יותר מורכב ממה שחשבנו ושלא נצליח לעמוד תוך שנה וחצי ביעד שכל תלמידי ישראל יעשו עבודה מסכמת. כתבנו מתווה, וראינו שהמתווה הזה מורכב מאוד, במיוחד לאוכלוסיות חלשות.

הדבר השלישי הוא שראינו שמבחינת המורים הם מאוד מאוד מתקשים והתגובות שלהם – יש הרבה מאוד תגובות נגד והרבה מאוד קושי עם המורים.

מה שאמרנו זה לא שהרפורמה לא טובה. מה שאמרנו זה שצריך להאט את הקצב. אגב, אמרנו לך את זה גם קודם, שצריך להאט את הקצב. אי-אפשר לעשות פיתוח מקצועי של 10,000 מורים בשנה אחת, אי-אפשר.

בשלוש שנים.

בסדר, אבל כל המורים היו צריכים להיכנס בשנה שעברה למתווה.

טלי צודקת בכל מילה.

מה שקרה הוא שאמרנו: אנחנו רוצים להשאיר את זה. אני מאמינה שחייבים לפתח מיומנויות בתוך המקצועות. אני מאמינה מאוד בממירי בגרות – האדם שכתב את התוכנית ממירת הבגרות הראשונה במשרד זה אני – ועדיין אני מבינה שיש דברים שצריך לעשות בהקשבה למורים ואי-אפשר ללכת נגדם.

ולמנהלים.

ולמנהלים. אם הם אומרים "אנחנו צריכים שיאטו את הקצב, אנחנו לא עומדים בזה", אז צריך להקשיב להם ולהאט את הקצב, צריך להגיד מה כוכב הצפון. לכולנו ברור לאן אנחנו הולכים, אנחנו הולכים בדרך הזאת עוד פעם. צר לי להגיד את זה: שרים מתחלפים, אבל הדרך נשארת אותה הדרך. ברור לנו לאן אנחנו הולכים, ברור לנו שצריך ללכת לכיוון של פיתוח מיומנויות, אבל צריך לעשות את הדרך הזאת לאט.

כל מה שעשינו כאן זה לעשות את הדרך הזאת יותר לאט ממה שתוכנן בהתחלה. רפורמות בכל העולם נעשות במשך הרבה שנים, ומדברים על בין 10 ל-20 שנה. כל מה שאנחנו אומרים עכשיו זה: נאט את הקצב, נקשיב למורים, נדאג לפיתוח המקצועי שלהם, נעשה את זה – בדרך – מתוך הקשבה להם.

אנחנו נמצאים כרגע בשלב של מפגשים עם המורים, והמורים מודים לנו. אני מקבלת כל הזמן ווטסאפים מהמפמ"רים ששולחים לי את הווטסאפים שהמורים שולחים להם. הם אומרים: אנחנו מרגישים שהקשבתם לנו, אנחנו מרגישים שאתם מאזנים בין הצורך שלנו לבין המקום שאנחנו מבינים שהמערכת תלך אליו.

אגב, נתון מעניין על החברה הערבית: הרי יש להם אפשרות לבחור בין ה-30%-70% לבין המתווה החדש.

תמיד או רק השנה? כי אמרו כאן שזה רק השנה.

לא, אני מדברת על השנה הבאה. יהיה להם לשנה הבאה.

סיפר לי המפמ"ר להיסטוריה ערבית במגזר הערבי, עם כל הבעיה שם של המחשבים, שכשהרפורמה פורסמה הוא שלח סקר למורים שלו: כמה רוצים להצטרף למתווה החדש וכמה רוצים להישאר במתווה הישן? היו לו 10% שרוצים להצטרף למתווה החדש.

ברור, כי הכי נוח זה פעם.

רגע. ביום שני השבוע הוא נפגש עם המורים בזום והסביר להם לפרטי פרטים מה הולך להיות, ואחרי זה הוא שלח להם סקר נוסף. 70% מהמורים אמרו: אנחנו מצטרפים בשנה הבאה למתווה החדש. זאת אומרת, כשנותנים לאנשים לבחור ומקשיבים להם, ועושים את הדברים בקצב, והם מרגישים שסופרים אותם בתוך המהלך הזה – יש הרבה יותר סיכוי שהם יצטרפו אליו. אני סיימתי.

תודה רבה.

בקורס אזרחות שימי סימן שאלה בינתיים. אני לא הייתי ממהר עם הקורס הזה שכתבת.

חבר הכנסת דוידסון ואחריו - - -

אמרת שאני עכשיו.

אני הולך לפי הסדר.

אני מציעה לך להסתכל עליו, הוא קורס לעילא ולעילא.

העיקר שזה יישאר.

לפי הסדר, בבקשה. אני הגעתי לפני.

יפעת, את תקבלי זכות דיבור. אמרתי: לפי סדר הגעה.

חבר הכנסת סימון דוידסון.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

אלא אם כן הוא מוותר לך, ואין לי בעיה. סימון, אתה רוצה לוותר לה?

לא.

לא, לא.

קודם כול, אני רוצה לאחל לאסף בהצלחה.

תודה.

גם לשר השני, סימון. יש שני שרים.

אסף זה המנכ"ל.

שמעתי: שר. סליחה, זו טעות שלי, חשבתי שאתה מאחל לשר.

אחת הבעיות הכי קשות במערכת החינוך - -

עד עכשיו השיח היה נורמלי.

- - זה הנושא שכל שר שמגיע וכל מנכ"ל – כל אחד שמגיע, סליחה, עם הג'וקים שלו, עם הרצון שלו לשנות, עם רפורמות חדשות שהוא רוצה לעשות. ככה לא בונים חומה. אי-אפשר להתנהל ככה במערכת החינוך, כשכל שנתיים-שלוש, במקרה הזה פחות משנתיים, מגיע מישהו או מישהי ורוצה לעשות דברים אחרת.

את אמרת כרגע שלרפורמות לוקח, כמה זמן אמרת? לוקח להן בין 10 ל-20 שנה. איך אתם, משרד החינוך, לא עומדים על הרגליים האחוריות ואומרים: יש לנו עכשיו תוכנית, אנחנו מסתכלים עשר שנים קדימה – לא מסתכלים על מה שיהיה בעוד שנה. שום עסק אי-אפשר לנהל, כשכל שנתיים משנים אותו. בסוף זה עסק – זה עסק ענק, מטורף – שאתם מנסים כל הזמן להזיז אותו מצד ימין לצד שמאל.

קודם כול, אם היה אפשר להגיע אדוני השר – אני יודע שמבחינה פוליטית זה קשה אבל בסוף צריכים להגיע לאיזושהי שיטה, שלא משנים כל שנתיים את התוכניות. לא המנהלים יכולים לעמוד בזה, לא המורים יכולים לעמוד בזה וכמובן שלא התלמידים. מה קורה עם אותו תלמיד שעכשיו בכיתה י' ופתאום משנים לו את התוכניות? מה עם אותו מורה שצריך להכין עכשיו לבגרויות בכיתה י'? האם בכיתה ט' הוא כבר התחיל להתכונן לזה? האם יש לו את הניסיון, הידע והחומרים כדי לעשות את זה? כי שיניתם לו עכשיו את הדברים.

אני אומר לכם שאני ישבתי בוועדה הזאת כי היא מאוד מאוד מאוד חשובה לי ושמעתי את אנשי משרד החינוך מאוד בעד הרפורמה הקודמת. התלהבתם.

הם בנו אותה שנה.

רגע, יפעת. יש לי בעיות קשב וריכוז, אחרת אני בורח.

זה הדבר הראשון. הדבר השני, אני כן הלכתי לשטח, אני כן ישבתי עם מנהלים והם כן היו בעד הרפורמה הקודמת. נכון שזה קשה, נכון שצריכים טכנולוגיה ונכון שצריכים דרך וצריכים זמן, אבל הם כן היו בעד. זה לא נכון לבוא ולהגיד שכולם נגד. לא כולם נגד. אני גם חושב שיכול להיות שהדברים שעושים עכשיו הם מאוד מאוד טובים, אבל הדבר המרכזי שאני אומר: חברים, צריך להסתכל קדימה, ולא לקפוץ מדבר לדבר.

אחד – אסף, אליך – אני בא מעולמות הספורט, הייתי יושב-ראש איגוד השחייה וחבר ועד אולימפי. אני רוצה להגיד לך, והסתכלתי קצת בקורות החיים שלך, שבסוף הדבר הזה שנקרא מערכת החינוך, ואמרתי את זה 5,000 פעמים בכל השנה הקודמת, זה 24/7. זה לא רק מה שקורה בבית הספר. להפך, מה שקורה דקה אחרי שיוצאים מבית הספר, כאן מתחילות הבעיות הכי גדולות בחברה הישראלית. כשהילד יוצא מבית הספר, אם הוא ילד חסר מעש, ילד שמסתובב ברחובות, ילד שאין לו תוכניות, אין לו מסגרות, לא בספורט, לא בתנועות נוער, לא במוזיקה ולא בכל דבר אחר, זה אותו הילד שיגיע לאלימות, לסמים. יש על זה מחקרים, עשו את זה בכל העולם, עשו תוכניות מה קורה דקה אחרי. פה צריכים לסגור את המעגל, ומשרד החינוך צריך לשלוט בזה ולהוביל את זה, למרות שזה נקרא החינוך הבלתי פורמלי. היכולת שלנו להשפיע על הילדים אחר הצוהריים זה הדבר הכי חשוב, כדי שלא יגיעו לעולמות האלה.

תודה רבה, סימון. רק לסיכום.

רק נקודה אחרונה, כי אחמד טיבי נכנס. טיבי, אני רוצה להגיד לך משהו.

הוא נכנס אחריי.

אמרתי את זה קודם ואני אומר את זה עכשיו עוד פעם, כי זה דבר מאוד-מאוד חשוב: בחברה הערבית רוב הילדים לא יודעים לדבר עברית. אמרתי לך את זה כמה פעמים, ואני אגיד את זה עוד עשר פעמים. עד שלא יתחילו - - -

וכל היהודים לא יודעים לדבר ערבית.

יפה. למה אני אומר לך את זה?

גם עברית חלק לא יודעים, תאמין לי.

עשיתי מספר תוכניות, ואפשר לבדוק אותן, בצפון המדינה. התוכנית הכי טובה שהייתה, הייתה בכאוכב. לקחתי את אתנה, פרויקט קידום לנשים בספורט, ועשינו שם פרויקט אדיר בכדורסל, וחייבתי שהמאמנים יהיו דוברי עברית. אתה יודע מה קרה אחרי שנה? חוץ מזה שיש שם 300 בנות שמשחקות כדורסל, כל הבנות מדברות עברית – אתם לא תאמינו – כי כשמדברים איתן הן מחזירות את השפה. אז, אפשר לעשות את זה. יש הרבה דברים שאני יכול לשתף אתכם, אבל זה לא הזמן. בסוף, באמת, שיהיה בהצלחה לכולם, אבל תסתכלו כמה שנים קדימה. תודה.

אנחנו בעד ללמד שפה.

תודה רבה.

רענן נוימרק, רכז היסטוריה.

בוקר טוב, כבוד השר, בוקר טוב למנכ"ל ובוקר טוב ליושב-ראש הוועדה. אני אחד מ-12,000 מורים במדינת ישראל שהתוכניות האלה נוגעות להם, מתוך כ-200,000 מורים במדינת ישראל. אני באתי לפה, קודם כול, כדי להודות לשר ולמנכ"ל על התוכנית, ואני אומר את זה פה בצורה הברורה ביותר: תודה.

כשנפתחה שנת הלימודים הזאת, עמדנו לפני שוקת שבורה. אני 30 שנה מורה, רכז היסטוריה ואזרחות, ועשיתי הרבה מאוד דברים במערכת החינוך, כולל הדרכת מורים בתוכנית חותם ובהרבה מאוד מקומות. הסתבר לנו שהתוכנית לא ניתנת ליישום בשטח. אתן דוגמה אחת: אני מלמד בבית ספר חדש, חדיש, במרכז הארץ. לומדים בו 1,600 תלמידים, ול-1,600 התלמידים האלה יש 45 עמדות מחשב שמחולקות לשלוש מעבדות מחשבים. אני יכול לקבל מעבדה כזאת אולי, במקרה הטוב, פעם בשבוע, ולהושיב שם 15 תלמידים מול המחשבים. לעוד 22 תלמידים, מתוך 37 תלמידים בכיתה, אין מה לעשות באותו הזמן.

אני מלמד השנה שבע כיתות, סדר גודל של 260 תלמידים. נוהגים להשוות אותנו כל הזמן ל-OECD ואומרים לנו שאנחנו צריכים שיטות הוראה מתקדמות כמו במדינות המתקדמות בעולם. הנקודה היא שבמדינות המתקדמות בעולם לא מצטופפים בכיתה 37–38 תלמידים, ולהנחות 260 תלמידים בכתיבת עבודות זאת משימה מאוד מאוד מאוד קשה.

כשנפתחה השנה הזאת, אחת המורות שהייתה צריכה ללמד את התוכנית פתחה קבוצה ברשת חברתית, ותוך זמן קצר הצטרפו מאות מורים לתנ"ך, ספרות, היסטוריה ואזרחות. אני יושב פה ומייצג כמה אלפי מורים שהיו צריכים ללמד בכיתה את התוכנית הזאת וגילו שהם פשוט לא יכולים לעשות את זה.

ההחלטה של השר ושל המנכ"ל, קודם כול לעצור ולייצב את המערכת, ההחלטה לשתף אותנו, המורים, בתהליך, ואני זכיתי לשבת מספר פעמים בשולחנות העגולים שהמנכ"ל ניהל, להקשיב למורים בשטח ולהבין שבסופו של דבר אנחנו המורים צריכים להיכנס לכיתות וללמד את התוכניות האלה, ההחלטה לעצור, לאפשר לבית הספר – מי שרוצה יכול כרגע ללמד את ה-30%-70% כמו שאנחנו מכירים, וחלק מבתי הספר שרוצים יכולים להיכנס לתוכנית שמכילה כבר דרכי הערכה מתקדמות יותר.

רענן, רק אם - - -

אני מסיים. ביום שני הייתי בכיתה. שאלתי את התלמידים בכיתה: מה אתם מעדיפים כתלמידים – להיבחן בבחינות או לעשות עבודות? הרוב המכריע אמרו: אנחנו מעדיפים בחינות. אז שאלתי את אחד התלמידים המקסימים: למה? ואני אומר לכם מה הוא ענה לי. הוא, אורי, אמר לי: תראה, אתה מדבר איתנו עכשיו במגמת היסטוריה. במגמת היסטוריה אנחנו 8–10 תלמידים פה במגמה. במקביל, אני עושה תוכנית של הערכה חלופית שנקראת תוכנית תמ"ר, שזו תוכנית ממירת בגרות, אבל בתוכנית תמ"ר שהיא ממירת בגרות יושבים 37 תלמידים. המורה מתרוצצת להנחות תשע קבוצות והיא פשוט לא מסוגלת לעשות את זה כמו שצריך. אתה פה, בקבוצה של 10-8 תלמידים במגמת היסטוריה, מנחה אותנו step by step, little by little, לוקח אותנו יד ביד ומאפשר לנו לעשות את העבודה. בכיתה גדולה מאוד אנחנו פשוט מתפרקים ומתרסקים ולא מצליחים לעשות את זה.

ההחלטה לעשות את זה מדורג ולהתאים את זה לשטח, ואני מקווה להוסיף אמצעי קצה – חבר'ה, אני נכנס ללמד בכיתה עם לפטופ שאני קונה מכספי כל מספר שנים.

בתוכנית שלנו היית אמור לקבל.

אבל למה את לא נותנת לו לדבר? את לא מקשיבה, למה? זה לא יאומן.

אבל, קטי, גם את מתפרצת.

את לא נורמלית.

אבל זה לא יאומן.

אבל, קטי, גם את מתפרצת.

אני נורמלית בהחלט.

לא נורמלית.

אני מתנצל שאני צריך ללכת.

עשית קריירה שלמה על מה שאמר לך יואב קיש, קריירה שלמה.

אני מתנצל, אני צריך ללכת. תודה.

יפעת, יפעת, יפעת. קטי.

לא, זה לא יאומן.

אבל גם את מתפרצת אליה, ואנחנו לחוצים בזמן.

הוא בעל העניין, הוא וההורים. זה הכי חשוב.

אני רוצה לתת גם להם.

אנחנו לא חשובים.

קטי, אני רוצה לתת גם להורים לדבר.

אנחנו לא חשובים – אתם והוא.

קטי, מה שאמרתי – קטי יקרה, קטי יקרה - -

יפעת.

- - מה שאמרתי זה שהם היו צריכים לקבל מחשבים.

לא, קראת לי: לא נורמלית, זה בסדר.

ברור, אם את מתפרצת בלי להקשיב בכלל מה אומרים, אז את בבעיה.

יפעת.

תודה רבה לך, תודה רבה לך, תודה.

קטי, מספיק.

זה ילך לוועדת האתיקה.

אני מסיים, אני מסיים חברים.

תודה.

דרך אגב, אצלי בכיתה זה הרבה יותר רגוע, אבל צריך לדעת לנהל כיתה. זה חלק מהעניין של להיות מורה מוכשר.

נו, אתה רואה, זה חלק מהעניין.

אגיד מילה אחת אחרונה. בהשקפה שלי כמורה במערכת החינוך, אנחנו עושים רק טוב בזה שהחזרנו את בחינות הבגרות בספרות, בתנ"ך, בהיסטוריה ובאזרחות. תקשיבו טוב למה שאני אומר: אם מישהו חושב שצריך לבטל את בחינות הבגרות במדינת ישראל, תבטלו את כל בחינות הבגרות. אין בנים חורגים לאלוהים. אתם רוצים לבטל את בחינות הבגרות? – תבטלו אותן במתמטיקה, תבטלו אותן במדעי המחשב, תבטלו אותן בהנדסת תוכנה, ואז גם אני, מורה להיסטוריה ואזרחות, אצטרף לביטול הזה.

אתם רוצים לבטל בחינות בגרות? תלמיד בחר להרחיב חמש יחידות פיזיקה, חמש יחידות כימיה, חמש יחידות מדעי המחשב, זה החלום שלו? אז שיעשה שם עבודה, ויעשה בחינה במקצועות החובה, כי זה יוצר סטנדרטיזציה. תודה רבה.

תודה רבה.

ברשותך, קטי, לפני כן חשוב לי, כי הנהגת ההורים – גם הבאנו להם קצת 'שטיפה' בהתחלה. אני רוצה שיהיה לכם מקום מכובד.

תודה. קודם כול, תודה על ההזמנה. בפתח הדברים, אני רק רוצה להגיד שאני מבינה שיש כאן הרבה הרבה הרבה אנשים שכועסים עלינו. אני רגילה שכועסים עלי, אבל אנחנו יודעים שבחיים – יש כאן אנשים ששנים עובדים איתנו ביחד ויודעים שיש חילוקי דעות, ותמיד המשכנו לעבוד ביחד. אני אומרת לך, אסף: אין לנו שום כוונה לא להיות שותפים שלך. אנחנו לא מסכימים על הרבה דברים, אבל אין לנו שום כוונה לשבור את הכלים ולא להמשיך לעבוד. מערכת החינוך יקרה לנו ויושבת כאן השרה – היא חטפה מאיתנו לא מעט – והיא יודעת את זה שבסוף אנחנו ענייניים. אין כאן שום דבר אישי כלפי אף אחד. אז, אני מבקשת שתפסיקו קצת עם: הנהגת ההורים, הנהגת ההורים. אף אחד לא בא לקרב, להתגוששות, אתכם. דווקא כתבו לי תוך כדי הישיבה יו"רים של הפריפריה: תגידי להם שאנחנו מרגישים שהמתווה הזה לא נותן לנו סיכוי שווה בין שווים. רק תיקחו לכם, תוך כדי, אבל אני רוצה להגיד כמה דברים.

את יכולה לפרט על זה? כי זה נושא חשוב.

תכף, תוך כדי.

קודם כול, למי שהבין על מה ההשבתה שלנו הבוקר, היא על הפיל שבחדר שאף אחד מכם לא דיבר עליו וחבל מאוד. תלמידי התיכונים לא מקבלים ציוני מגן, אתם יודעים את זה? העיצומים של המורים, שהם מוצדקים אף אחד לא אומר שלא מגיע, חס וחלילה, שכר הוגן למורים. מגיע להם שכר הוגן, הינה הורה אומר את זה, ואולי כפול ממה שהם מבקשים.

אז מה המורים אמורים לעשות? להשבית את נתב"ג? להוריד את השלטר בחברת החשמל?

רענן, דיברת מספיק. בבקשה, תמשיכי.

אם מישהו יושב מהצד ולא מוציא מילה כבר שלושה שבועות, כשאין ציוני מגן, כשאין ציוני עבודות, כשהילדים לא יודעים במה הם צריכים להשתפר, במה הם צריכים לרכז מאמץ, כשאין אספות הורים – את זה אתם יודעים או שנוח לכם להיות בשקט ושאף אחד לא ידבר על זה? יו"ר הוועדה, בבקשה, אולי תהיה אתה המתווך. אולי אתה תשים סוף לעיצומים האלה. אולי תבואו קצת לקראת הילדים? תמשיכו להשבית את המערכת מכאן ועד להודעה חדשה, אבל לפחות תיתנו להם ציונים, ציוני בגרות. הם מתחילים בשבוע הבא. לא מגיעים להם מגנים? אל תענו לי, בבקשה, כל המורים.

בית הדין לעבודה אישר.

די.

אני מעלה בפניכם את המצוקה של הילדים.

המצוקה של המורים שלא קיבלו - - - חודש?

נהדר. אני אמרתי שלא מגיע לכם שכר?!

אז איך את רוצה? מה את רוצה?

אני ביקשת מיו"ר הוועדה ומכבוד המנכ"ל להתערב בכל כובד משקלם, כדי שתלמידי ישראל יקבלו ציונים ושהמורים יקבלו שכר הוגן.

אבל, אודליה, איך זה קשור לרפורמת הבגרויות?

אנחנו הודענו שהתיכונים שובתים על רקע זה שהם לא מקבלים ציונים.

לקרוא לי לא נורמלית? את תחזרי בך, אני אלך עם זה לוועדת האתיקה.

חברים, חברים, תפסיקו.

קטי, יפעת, תפסיקו.

בבקשה, שלוש דקות.

אכתוב לך את זה.

עבדנו הרבה ביחד, בכנסות, עם תשלומי ההורים, ודווקא היינו בצד שלכם ועזרנו לכם, עם כל - - -

קטי.

כולכם בצד שלנו. אין לי ספק שאין כאן אף אחד שהוא נגד ההורים בסוף.

ההשבתה של התיכונים היא על הרקע הזה. זו קריאת עזרה, זו זעקה. הגענו השבוע לנקודת קצה, ואנחנו מבקשים מכל מי שקשור לזה: תתחילו לעשות בשביל ההורים ובשביל הילדים, שימו סוף לסאגה הבלתי נסבלת הזאת. ההורים והילדים, מגיע להם, ובטח למורים – הסכם שכר. תסיימו עם זה.

ההשבתה השנייה הייתה בגלל המתווה. נכון, היינו שותפים, נכחנו בכל הדיונים. יושבים כאן אנשים שיודעים שאני עליתי מקצה העולם לישיבה איתם, כי זה היה חשוב. אנחנו לא כועסים כי לא הסכימו עם כל מה שאמרנו. אנחנו חשבנו שאמרנו מספיק דברים חשובים כדי שבאמת ייקחו אותם בחשבון. הנהגת ההורים עשתה מרתון שלם עם הרקטורים של האוניברסיטאות, עם צה"ל, עם מנהלים, עם אגפי החינוך, וכולם חשבו שלא צריך לחזור מהמתווה שהוצג.

זה לא נכון.

אני שמחה שאת חושבת שזה לא נכון, ותגידי בזמנך מה לא נכון.

בבקשה, תמשיכי.

חבר'ה, אל תעירו. אנחנו חייבים לסיים.

אנחנו התנגדנו כי אנחנו חושבים – אל תהפכו אותנו לבכיינים, ילדים מפונקים. נוצר כאן מצב שלמעשה כל בחינה מחולקת לארבעה חלקים, ויש יותר עומס. כבוד המנכ"ל, אם אתה זוכר, כשעושים תיק התאמות לילד, הבחינות בכיתה י"א, אז עכשיו צריך לרדת למטה ולעשות תיק התאמות לילד בכיתה ב'. נראה איך נייצר את זה. זו נקודה שאתם צריכים לקחת בחשבון, מי מייצר למי תיק התאמות אם נבחנים ב-י'. אנחנו חושבים שיש כאן עומס. אנחנו חושבים, כמו שאמר המורה, שהיה צריך לצאת מתווה הרבה יותר שלם, יותר גדול, יותר מעמיק ברפורמה. חשבנו שלא נכון לצאת עכשיו עם המתווה, חשבנו שצריך לקחת את הזמן, לתת שקט למערכת. יש כאן שלושה שרים שהתחלפו שנה אחרי שנה, טלטלו את המערכת, כולם כאן במצוקה. חשבנו שזה לא נכון. אנחנו חושבים שהעומס הזה לא נכון.

כשאין ציון מגן ל-35%, יש ילדים שלא יעברו את מבחן הבגרות בלי ציון מגן, וקחו את זה בחשבון. יש בתי ספר שכבר הודיעו לנו מראש: אנחנו נלך ל-70%, כי ככה אנחנו יודעים שהילדים יעמדו במתווה, ויותר קל לנו. ברוב בתי הספר, ואתם יודעים את הנתון הזה, 30% של ההערכה החלופית – אני לא רוצה להגיד במספרים כך שאחרי זה תגידו לי "את לא מדייקת" – הרבה מאוד בתי ספר משתמשים ב-30% כמבחן. למעשה, יש 30% מבחן פנימי, יש 35% בחינה חיצונית ויהיו שתי עבודות, מי יעשה יותר טוב מי פחות טוב, ואז ייצא מצב שזה לא 35%.

אני ממש אשמח להתייחס.

אני מצטער, את לא צודקת מבחינה פדגוגית. את פשוט לא צודקת מבחינה פדגוגית.

צר לי להגיד לך שאני כן צודקת.

חברים.

עוד לא שמעו את התלמידים בדיון.

כבוד המורה, לא אספו אותי מהרחוב – בסדר?

אודליה, רק להתכנס כי יש עוד מספר ח"כים שרוצים לדבר.

בשמחה.

כבוד המנכ"ל, שני דברים אחרונים, בבקשה.

אל תדאג. יש לי עוד שלוש דקות, ואסיים את זה בדיוק ב-11:00.

עוד לא שמעו תלמידים בדיון.

חברים, אני יודע.

אנחנו מבקשים שיוקם צוות אחד שמורכב ממשרד החינוך כמובן, ארגון מנהיגים, נציג התלמידים, נציג ההורים ונציג האקדמיה אם צריך, ומשם תשפרו, תדייקו ותביאו בשורה אמיתית. וכן, תודיעו שהמתווה הזה יהיה יותר מרוכך, יותר נכון, יותר מדויק, וגם ימשיך לכל שאר המקצועות. המתווה כמו שהוא הוא חצי דרך.

תודה רבה.

חברת הכנסת קטי שטרית. רק, קטי, אם אפשר – אני יודע, אבל יש לי גם את יוסף עטאונה כאן שרוצה לדבר והוא חבר ועדה.

פשוט לא יאומן, כל האופוזיציה דיברה חוץ מהקואליציה.

אני רוצה פשוט לברך על הרפורמה הזו. לא הייתי קוראת לה רפורמה – הייתי קוראת לה תיקון. זה בפירוש תיקון של עוול שנגרם לפני מספר חודשים עם סוג של רפורמה הזויה שחס וחלילה הייתה מביאה את הילדים שלנו להפוך להיות רובוטים ללא תרבות. רצו להוריד את מקצועות השירה, ספרות, היסטוריה ואזרחות. מאוד מאוד שמחתי לשמוע אותך, רענן, כי שמעתי הרבה מאוד מורים; קבוצה גדולה מאוד של מורים הרגישה שהיא כבר לא שייכת למערכת החינוך כתוצאה מזה ששמו את המקצועות שהם מלמדים בצד.

אני באמת רוצה להגיד תודה שהחשיבה היא להרחיב את האופקים של הילדים שלנו, את הידע וכו'. אני מאוד מאוד שמחה שהרפורמה הזו נותנת כוח למנהלים. יש לי אחות מנהלת, והטענה שלה ששמים תמיד את המנהלים בצד ומחליטים עבורם. זה שהרפורמה הזו כל כך גמישה עבור המנהלים – המנהלים הם אלה שיתוו בעצם את תוכנית הלימודים.

אולי היה כדאי להתייעץ איתם וגם לשתף אותם, וזה כמעט לא קרה.

עוד לא שמעו את התלמידים. עוד לא שמעו את התלמידים בדיון.

שמענו את המנהלת.

עכשיו, לאחר מעשה.

אבל עוד לא שמעו את התלמידים.

סליחה, סליחה.

את לא יכולה להפריע לי, אנחנו מנסים לסיים.

קטי, קדימה.

אבל לא שמעו את התלמידים בדיון. זה הדיון - - -

אני שומע, אני שומע.

משתמשים במילה "שינון" כאילו שהיא מילה גסה. אני חושבת שהיא לא מילה גסה. כן צריך לשנן. זה לא דבר שהוא פסול בעיניי. גם את לוח הכפל אנחנו משננים ולא קורה שום דבר - -

תודה רבה.

- - להפך, אם לא יודעים אז לא... אמרתי: שיתוף - - -

קטי, חשוב לי לשמוע את התלמידים.

לא, זה לא נורמלי.

יש לי פחות מדקה. מה אני אעשה? את רואה שזה דיון.

בבקשה, התלמידים.

ואת ארגון המורים?

רגע. התלמידים. בבקשה.

ויתרתי.

שלום. שמי רוני, ואני תלמידה בכיתה י', ואני ממועצת התלמידים והנוער הארצית. אני חושבת שקודם כול צריך לשים על השולחן הזה את מי שחי את המערכת. כל הדיון הזה מתרכז בנו, התלמידים. אנחנו אלה שהולכים לבית הספר כל יום, ואנחנו אלה שצריכים להתמודד עם ההשלכות והיתרונות של כל הנושא פה.

אנחנו מאמינים מאוד בהדרגתיות של הרפורמה. זה באמת נותן לנו מקום. דיברו פה קודם על תלמידי כיתה י' שהשנה: רפורמה, לא רפורמה, בגרות, לא בגרות. ההדרגתיות הזאת נותנת את היציבות שאנחנו באמת צריכים, אבל העובדה היא שהרפורמה הזאת מתרכזת במיומנויות. היה פה ממש הסבר על הסיורים. כרגע אנחנו לא יוצאים לסיורים. כרגע כל המיומנויות שהתייחסנו אליהן לא נמצאות.

אנחנו מודים מאוד על השותפות. אנחנו נפגשים עם מנכ"ל משרד החינוך, אנחנו נפגשים עם שר החינוך ואנחנו נפגשים עם המזכירות הפדגוגית.

תודה רבה.

אשמח לסיים לדבר.

לא. אני חייב לסיים את הדיון. אני ממש מצטער. אם היה לי אישור, תאמינו לי שגם עוד שעתיים הייתי נותן לכם.

אני רק אסיים בזה שאנחנו נשמח להמשיך להיות חלק מהשולחנות האלה, להמשיך להשמיע את הקול של הנוער, כי, בסופו של דבר, אנחנו אלה שלומדים ברפורמה הזאת. אנחנו כן נמצאים בשיחות האלה, ונשמח להמשיך את השותפות הזאת כי פשוט אנחנו השטח.

תודה רבה.

אנחנו רוצים לטובת הפרוטוקול.

חברים, חברים, חברים.

אני חברה בהנהלת ארגון המורים ובאתי לכאן – אנחנו רוצים לברך את השר יואב קיש ואת אסף צלאל - -

תודה.

- - ולהביע את תמיכת ארגון המורים בכל המתווה - -

אנחנו סיימנו, זה לא ייכנס לפרוטוקול.

- - ברפורמה.

אני מעריך את זה מאוד.

אני רוצה לומר שהוועדה מודה לשר קיש, למנכ"ל המשרד אסף צלאל ולכל המשתתפים בדיון.

הוועדה חושבת, שראוי היה לחכות ולבדוק את תוכנית הרפורמה בטרם יוחלט, כפי שנעשה, על השבתת הלימודים.

הוועדה מברכת את המשרד על רפורמת הבגרויות. הוועדה מבקשת מהמשרד ליישם את הרפורמה בקצב שהמערכת תוכל ליישם אותה.

הוועדה מבקשת לשים לב לבתי הספר שהחלו ליישם את הרפורמה הקודמת, כדי שלא ייווצר מצב שבו תלמידים ייפלו בין הכיסאות, בין הרפורמה הקודמת לרפורמה החדשה.

אני רוצה להתנצל בפני חבר הכנסת יוסף עטאונה ולברך אותך ברמדאן כרים אינשאללה.

אני נועל את הוועדה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:04.