פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



23
ועדת החינוך, התרבות והספורט
20/03/2023


מושב ראשון




פרוטוקול מס' 28
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, כ"ז באדר התשפ"ג (20 במרץ 2023), שעה 11:39

מקומה של יהדות התפוצות במערכת החינוך

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
יבגני סובה – מ"מ היו"ר
סימון דוידסון
משה טור פז
צגה מלקו
יוסף עטאונה
קטי קטרין שטרית

דן אילוז
אוהד טל
טטיאנה מזרסקי

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי
רות קלונר לוי - מנהלת אגף תכנית ותוכניות במנהלת חברה ונוער, משרד החינוך

נעמי יצחיאק - מנהלת מרכז הדרכה מנהיגות, משרד החינוך

ילנה איזנשטיין - מנהלת תחום בכיר במשרד התפוצות

יהודה דוד סטון - סמנכ"ל תוכניות ותפעול, הסוכנות היהודית

שירלי גיל-רייז - מנהלת תהכליכי פיתוח והטמעה, הסוכנות היהודית

אסת פוקס - מנהלת מכון לקולות בעם היהודי, הסוכנות היהודית

שלומית מאלי - מנכ"לית מנהלת עמ"י

אסף שיו - סמנכ"ל, מייזם עמ"י

עופר גוטמן - מנכ"ל מסע

Caleign Reese Blumen - משתתפת תוכנית מסע גאפ

אבישג דיין - מנהלת פרויקטים ותחום עמיות, מועצת תנועות הנוער

זוהר רביב - ד"ר, סמנכ"ל בינ"ל, אסטרטגיה חינוכית, 'תגלית'

נגה ברנר סמיה - מנכ"לית הלל ישראל

יונתן קיי - ראש מטה המנכ"ל

אבשלום בסקין - יו"ר הארגון I am Jewish

ליאת דולונגביץ - מנהלת תוכניות, קרן משפחת רודרמן

יעל כץ בן יצחק - סמנכ"ל התנועה הרפורמית

רון מרקל - מנהל אגף החינוך הישראלי מוזיאון העם היהודית 'אנו'

נעמה קלר - מנהלת חטיבת החינוך ב'אנו' מוזיאון העם היהודי

תמי סלע

יהודית גידלי

זיו אפללו - חבר תרגומים



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


מקומה של יהדות התפוצות במערכת החינוך

ברשותכם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט, בנושא מקומה של יהדות התפוצות במערכת החינוך, לציון שבוע התפוצות. נמצא איתנו שר התפוצות והמאבק באנטישמיות והשר לשוויון חברתי, עמיחי שיקלי. אני רק רוצה לומר כאחד שבא מיהדות התפוצות וגדל על יהדות התפוצות, אני חושב שליהדות התפוצות יש תפקיד גדול, וודאי במערכת החינוך ובפרט, אבל אני חושב ההשפעה על החברה הישראל בכלל, החינוך הזה של לחיות עם האחר ולא רק לצד האחר, אני חושב שזה דבר שמודגש מאוד ביהדות התפוצות ואני מברך על הבקשה לכינוס הדיון. אדוני השר, בבקשה.

אני אשמח לשמוע קצת ואחר כך.

אוקי, אז סמנכ"ל הסוכנות היהודית, יהודה סטון, בבקשה.

אז ראשית תודה על ההזמנה ותודה על הדיון הזה. אני חזרתי, אפרופו, קהילות יהודיות, אתמול בלילה, ממש בלילה מארגנטינה וצ'ילה, ביקור בקהילות האלה, שתי קהילות חמות, יהודיות, ציוניות מאוד ואתם בטח זוכרים ב-2011 היה אירוע שתייר ישראלי גרם לשריפת ענק בפארק הלאומי טורס דל פיינה בצ'ילה, שירפה שכילתה 100 אלף דונם והאירוע הזה לנו הוא היה נראה נוראי ברמה האקולוגית ואם רגע נבין מה קרה לקהילה היהודית בעקבות האירוע הזה, היא זאתי שהתמודדה עם המשמעות שלו, עם המשמעות של אנטישמיות שצמחה, דרך אגב, הם בסוף גם שילמו את כל העלויות, הקהילה היהודית ואני חזרתי משם, סיפרתי להם על שבוע התפוצות בישראל, הייתה להם בקשה אחת, תגיד לעם בישראל שכל דבר שהם עושים משפיע עלינו, אנחנו, מה שנקרא, חוק כלים שלובים ואנחנו אוהבים את ישראל ואנחנו תומכים בישראל ואנחנו נמשיך לתמוך בישראל, אבל צריך לדעת הישראלים, שגם להתנהגויות שלהם בחו"ל יש משמעות עלינו כקהילה היהודית ולמה אני מספר את הסיפור הזה שהוא בעיניי סיפור משמעותי וחשוב? כי מי שהיה בבתי הספר היהודים בתפוצות, ראה כנראה את דגל ישראל, שמע את התקווה בבוקר, שמע אותם מלמדים על היסטוריה יהודית, חווה את ישראל ברמ"ח אבריהם ובסוף, אין סימטריה שאנחנו מגיעים למערכת החינוך הישראלית, אנחנו לא לומדים על אחינו בתפוצות, באותו אופן שבה הם לומדים עלינו, בהקשר הזה.

אני רוצה להגיד מה אנחנו היום כן עושים ומה הייתי ממליץ, שני דברים, לפחות להוסיף מעבר למה שקיים. אז יש הרבה עבודה שנעשית עם משרד החינוך ועם משרד התפוצות, יחד עם המזכירות הפדגוגית ואגף תרבות יהודית, אנחנו הכשרנו למעלה מ-200 מנהלים שעברו הכשרה אינטנסיבית בנושא הזה, אנחנו גם התחלנו להכשיר את צוותי ההוראה בתוך בתי הספר, יש לנו רשת שותפויות ענקית, מאות בתי ספר ויחסי גומלין בין ישראל ליהדות התפוצות. שבוע התפוצות, משרד התפוצות, יוזמה נהדרת, מנהלת עמ"י, משרד החינוך הבלתי פורמלי, אירוע העם על הבר, 450 שליחים ועובדים השתתפו, לתוך זה 300 כיתות, אני חושב שצריך יותר בשנה הבאה וזה צומח, מסע, MITF יכול להיות אחרי זה עופר ידבר על זה, אבל מורים מהתפוצות שמגיעים לישראל ולוקחים חלק, אנחנו עובדים עם מועצת מכינות, עוד פעם, גם מנהלת עמ"י, גם משרד התפוצות מכשירים ומייצרים להם חיבור עם משתתפי מסע. חברה למתנ"סים ואני עוד יכול להמשיך עוד ועוד ועוד, אני לא רוצה לקחת את כל הזמן, אני רוצה להגיד שני דברים וגם הצבא, דרך אגב, נכנסנו לתוך הצבא, אני חושב שהצבא הוא כלי משמעותי, לא קשור לפה, אבל חשוב.

שני דברים שאני הייתי ממליץ לנו לחשוב קדימה, אחד, זה באמת איך זה נכנס כלימודי חובה, כמקצועות הלימוד, ללמוד על יהדות התפוצות, לא רק כבחירה, אלא ממש לימודי חובה והדבר השני, יש לנו פה עשרות אלפי צעירים יהודים מהעולם שמגיעים בגילאים הרלוונטיים להיות בישראל, בוודאי מכיר יושב ראש הוועדה את האירוע הגדול מצרפת שיש לנו פה 1,200 חבר'ה שמגיעים צעירים, כיתה יב' לישראל. אנחנו צריכים לדאוג שכל ילד ישראלי, בצורה כזאת או אחרת, שכבר מגיעים לפה, יהדות התפוצות הוא פוגש אותם, זו ההזדמנות ויש פה מחסום כלכלי קטן שצריך לדעת לעמוד עליו, כי כדי להצטרף לשבוע-שבועיים, עולה כסף, לא לכולם יש את היכולת להקים כסף, אני חושב שצריך להקים מיזם חדש שיאפשר לישראלים במערכת החינוך, לפגוש יהודים שמגיעים לפה, מעבר לזה שהם גם צריכים לצאת לשם. אני מאוד מודה על העשייה הברוכה, תודה רבה.

תודה רבה. רות קלונר-לוי, מנהלת אגף תכנים ותוכניות במנהלת חברה ונוער.

שלום, תודה רבה על ההזמנה. אז אנחנו בשם משרד החינוך, קודם כל, אנחנו נאמר שאנחנו פועלים בנושא התפוצות והמיעוט היהודית, במהלך כל השנה, מאז 2016, מאז החלטת הממשלה, משרד החינוך חרט על דגלו שכל בוגר במערכת החינוך יהיה בממשק כזה, או אחר בנושא התפוצות, משהו שהוא לא היה קיים בשנים שלפי כן ואכן שבוע התפוצות הוא שבוע שהוא נותן באז מאוד רציני למערכת, הוא חגיגה מאוד גדולה, הוא גם נכנס השנה הזו יחד עם שבוע חיים משותפים, אנחנו כמובן, מחברים בין הדברים. אני אציין תיכף כמה פרויקטים שאנחנו עושים ספציפית בשבוע התפוצות, אבל אני כן אומר שהחל מ-2016, אנחנו גם הכשרנו הרבה מאוד, אני ראש אגף תכנים במנהל חברה ונוער, שבעצם הוא הגוף מטעם המדינה שאחראי על תחומי החינוך הבלתי-פורמלי, אנחנו מכירים היטב גם מכבוד השר, מעולם המכינות, זאת אומרת לא אישית, אבל אנחנו מכירים ובמסגרת הזו, בעצם, אנחנו פועלים, גם על רצף החינוכי לאורך כל היום ואנחנו היחידה שאחראית מטעם משרד החינוך, להעמיק בנושא הזה, לצד היחידות האחרות, כמו שיהודה כרגע הזכיר.

אז אנחנו הכשרנו הרבה מאוד מפקחים שהם פיתחו תוכניות לימוד בנושא, הן פורמלי והן בלתי-פורמלי, כמובן, שגם מנהלים. יש לנו הרבה מאוד קבוצות שהן פועלות עם יוזמות ואנחנו שאחראים על מנהיגות הנוער, על מועצות התלמידים, הד"צים, הש"צים, אנחנו לאורך כל השנה מקיימים פעילויות ומפגשים ותכנים שהם נוגעים בנושא התפוצות, כמו למשל, בראש השנה, אנחנו חיברנו בין בתי ספר בחו"ל, לבתי ספר בישראל ואנחנו הבאנו אותם להיפגש ולברך אחד את השני, הדלקות נר בחנוכה וכיוצא בזה. כעקרון, שבוע התפוצות באופן ספציפי, יש כמה דברים שאנחנו נותנים את הבאז, אחד זה שאנחנו בשבוע הזה, גם כאן יהודה ציין את זה, יחד עם הסוכנות היהודית, אנחנו כ-300 שליחים שנכנסים לבתי ספר, בעצם אנחנו מגיעים ל-10 אלף בני נוער בבתי הספר שיפגשו השבוע עם נושא התפוצות. חוץ מזה, אנחנו גם מפגישים בין מנהיגויות נוער בישראל ובחו"ל, לפעילויות מקוונות, אנחנו הוצאנו בשם משרד החינוך, הוצאנו מספר ערכות, ערכות שהן פועלות לאורך כל השנה שזה ערכות דיגיטליות שזה 'אחי מעבר לים', יש ערכה מיוחדת שכל המחנכים במערכת החינוך, כ-20 אלף מחנכים קיבלו את הערכה הזאת, ערכה מיוחדת לשבוע התפוצות שמעלה את הנושא שהיא בעיקר מתמקדת בנושאים חברתיים ובערבות הדדית בין יהודי ישראל והתפוצות ואיך בני נוער יכולים בעצם, לקיים את הערבות הזאתי ולהעמיק אותה, כקטליזטור בכלל של העולם היהודי ואגף תרבות יהודית, גם פיתח ערכה מיוחדת לשבוע התפוצות, ששם אנחנו משלבים את זה בתוך תחומי הדת.

בנוסף לכל הנושא הזה, אנחנו כמובן, מקיימים כנסים לבעלי תפקידים בנושא, הן בפורמלי, הן בבלתי-פורמלי ומשלבים את זה, בסופו של דבר, לתפיסה של היהדות הקולקטיבית שאותה אנחנו רוצים לקדם, כתוכניות המשך, כמו למשל, מצד החיים שהיו מגיעים בכל שנה לישראל ולא פוגשים בני נוער שהגיעו ממצעד אחים, משלחות שלמות ממדינות שלמות בעולם ולא פגשו ישראלים, לא פגשו בני נוער מהארץ ואנחנו יצרנו תהליכים שהפגישו אותם, בערב יום הזיכרון, אנחנו מכניסים אותם לתוך הכיתות וחלקם משתלבים בכנסים, תהליך מאוד מבורך ומרגש ואנחנו מתכוונים להמשיך אותו, הייתה הפסקה עם הקורונה ובשורה התחתונה, אני רוצה להגיד ככה, אנחנו עובדים בשיתופי פעולה, יחד עם משרד התפוצות מאוד מאוד הדוק, יחד עם הסוכנות היהודית, ההסתדרות הציונית, ארגון גשר, מהנהלת לעמ"י וביחד היכולת שלנו לעשות את שיתופי הפעולה האלה היא בעצם בשנים הבאות קדימה, להבטיח שכל נער ונערה שמסיים את מערכת החינוך, יבין שהיהדות היא לא מסתכמת במדינת ישראל, אלא היא קולקטיבית ויש כאן ערבות הדדית שהיא מאוד חשובה, שבני הנוער יכולים לעשות משהו בעניין הזה. תודה רבה.

אני מבין שהפעילויות שאתם עושים היא בעצם בעיקר, לפחות מתחת תפקידך של חברה ונוער, בבלתי פורמלי, השאלה מה משרד החינוך עושה בתוך בתי הספר? המערכת הפורמלית, איפה יהדות התפוצות נמצאת?

אז אני ציינתי את זה ואני אדגיש את זה שוב, משום שאני יושבת כאן, לא על מנהל חברה ונוער, על מערכת החינוך ומה שאנחנו עושים זה כל בתי הספר, כל המחנכים קיבלו ערכות מוכנות ספציפיות לשבוע התפוצות שהם מקיימים בתוך הכיתות, אותם 300 שליחים שגם יהודה ציין, בשותפות עם הסוכנות, אנחנו את כולם מפעילים בתוך הכיתות, בתוך בתי הספר. נעמי השבוע הייתה בערך עם איזה 7,000 בתי ספר, אין 7,000 בתי ספר בקשר והפעילויות שלנו בשבוע התפוצות הם אמנם מתקיימות גם ברשויות המקומיות שבהם אנחנו פועלים, בגלל שזה מנהל חברה ונוער, אבל מערכת החינוך ביקשה ממנהל חברה ונוער, להיכנס לתוך מערכת החינוך הפורמלית, לתוך בתי הספר, לתוך הכיתות ושם אנחנו מפעילים את השיח של הדבר הזה כדי להכניס את זה לתוכנית הליבה. אגב, אני כן אומר גם שבמערכת החינוך יש תוכנית מסודרת לשעת החינוך, מכיתה ז' עד כיתה י"ב, לפחות המנדט שלנו וכחלק ממדיניות משרד החינוך, אנחנו הכנסנו לתוכנית הלימודים בתוך בתי הספר, את הנושא של התפוצות באופן קבוע, בכל אחת מהשכבות.

תודה רבה. חבר הכנסת, קינלי טור פז.

תודה אדוני היושב ראש. אני רוצה להתחיל בלשבח את העובדה שהנושא הזה של התפוצות, מקבל יותר ויותר מקום, נדמה לי שמאז נאום הנשיא הקודם על ארבעת השבטים, חלחלה בחברה הישראלית התובנה שיש שבט חמישי שלא נוכח פה, שלא לדבר על עוד שבטים שלא יוצגו, אבל שיש לנו שבט גדול, כמעט באותו גודל שנמצא בתפוצות, אז אנחנו צריכים להיות בקשר אתו. אני רוצה לומר כאן שבמבחן התשומות התקדמנו, אבל במבחן התפוקות יש לנו עוד דרך ארוכה, כלומר 20 אלף כיתות זה מדהים, זה חמישית מהכיתות במערכת החינוך, אבל אני לא אומר את זה כביקרות, כעובדה, יש מאה אלף כיתות במערכת החינוך ויש 5,500 בתי ספר ולרבים מתוכם אין קשר עם התפוצות והנושא עדיין לא חלחל לתודעה, עוד לא הגענו לקו הזה שהדבר הוא על כל משמעותי שאי אפשר להתעלם ממנו. כמו שנגיד, כן התקדמנו בנושא נגיד של מודעות לצרכים מיוחדים שלדעתי בדור עברנו תהליך, אנחנו עוד לא איפה שאנחנו רוצים, אבל התקדמנו רבות.

אני רוצה להציג כאן שלוש נקודות תובנות, הראשונה, אני חושב שמה שגורם להרבה מאוד חיילים להיות מודעים לנושא התפוצות זה נושא ההצטרפות למסעות בארץ, תגלית מסע וכו' ובהקשר של מסע שיש גם מסעות צעירים יותר, לשקול את זה גם במערכת החינוך, כמו תלמידי החטיבות העליונות, הם בוודאי בשלים להצטרפות למסעות מהסוג הזה. שתיים, אני כמנהל בית ספר היה לי פרויקט שבניתי בעצמי, עם קהילה באוסטרליה שהייתה מביאה כיתה כל שנה אלינו והניסיון הזה מראה שילד לילד זה בסוף הכי משמעותי, היום אפשר בזום, אנחנו רואים כמה זה משמעותי. אצל הילדים שלי המקום היחיד שהם באמת מודעים זה כשיש כיתה, יש להם כיתה בישראל עם כיתה בברזיל, במקרה הזה, אבל זה לא משנה. אני חושב שאנחנו צריכים לשאוף לזה שלכל כיתה בישראל וזה מתאים דגש לכל המגזרים, תהיה כיתה בחו"ל, ביהדות התפוצות שהיא תפגוש אותה ונקודה שלישית בעיניי היא נכונה תמיד בחינוך, גם בנושא הזה, כמה שיותר צעיר יותר טוב, בניגוד להגדות, לא צריך לחכות, לא ליב' ולא לי', ילד בגיל שלוש יש לו את אותה קיבולת רגשית, אם לא יותר, לייצר קשר עם יהדות התפוצות. אפשר לעשות בגן הילדים דברים מדהימים, לא לחכות, לא לחטיבה עליונה ולא לחטיבת ביניים, להתחיל בגן, עם ילד בגיל שלוש יחזור מקבלת שבת שהוא עשה עם ילד במקרה הזה, בגלל הבדלי השעות זה באירופה, זה משנה מציאות ואפשר לעשות את זה, שוב, בזום בהקשר הזה, להתחיל כמה שיותר צעירים. תודה רבה ותודה על רשות הדיבור.

תודה רבה, מנכ"ל מסע ישראל, עופר גוטמן, בבקשה.

מסע ישראל, תודה רבה אדוני היושב ראש. אנחנו במסע שמביאים לכאן 12 אלף צעירים בשנה משישים מדינות שמגיעים לתקופה משמעותית, לכמה חודשים, עד שנה, בזמן הזה הם נמצאים, חלק מאיתנו וחלק הם גם נמצאים במערכת החינוך, אחת התוכניות שלנו היא מסע מורים, תוכנית שבה יחד עם משרד החינוך, תוכנית שבה הם מגיעים להיות, בעצם, מורה בבית ספר למשך שנה שלמה, שבו הוא מלמד אנגלית, אבל מעבר לאנגלית הוא גם מספר את הסיפור שלו, הוא מביא את הקהילה שלו, מאיפה הוא הגיע ונוצרים כאן קשרים מדהימים ברמה הזאתי. בנוסף, אנחנו פיתחנו בשנתיים האחרונות עם מנהלת עמ"י ומשרד התפוצות, שני דברים שאני חושב שהם ממש משנים מציאות, אחד, זה הפרויקט המשותף של חיבור, מיזם החיבור בין מכינות, לבין צעירי מסע שמגיעים לכאן ל'גאפ היר', אנחנו מדברים כאן, שנה שעברה זה היה כמה מאות אנשים מכל צד, השנה אנחנו מדברים על 1,200 איש, צעירים ממסע ו-1,200 מכיניסטים, זה הרבה אנשים שנפגשים על בסיס, כמה פעמים במהלך התוכנית למפגשי עומק עמוקים שזה בעצם WIN-WIN לשני הצדדים, הצד שלנו, היהדות התפוצות לומד יותר על ישראל, מתחברת לצעירים בני גילם והצד הישראלי שומע ולומד על יהדות התפוצות.
בנוסף, נכנסנו הסמסטר הזה פעם ראשונה, יחד עם מנהל עמ"י ומשרד התפוצות לבתי הספר כדי ללמד על המיעוט היהודי, להכשיר את משתתפי מסע, איך ללמד מיעוט יהודית, איך לדבר את הסיפור שלהם, את הקהילה שלהם, בעיקר בחטיבות הביניים, זה דבר שאנחנו רוצים להגדיל להם מאוד. ברשותך, נמצאת איתנו קיילי שהיא משתתפת בתוכנית מסע ב'גאפ היר', בתוכנית הרווארד מדרום אפריקה שמשתתפת גם במיזם החיבור, יחד עם מכינה, אני אשמח אם היא תוכל לספר קצת.

בבקשה, כן.

היי, שלום, קוראים לי קיילי, אני בת 18, אני מיוהנסבורג בדרום אפריקה, אבל עכשיו אני גרה בירושלים. הגעתי דרך תוכנית גאפ, שנקראת ומסע ועם התוכנית אנחנו שותפים עם המכינה שנקראת ..בית גוברין שאנחנו יכולים ליצור קשרים עם ילדים בגילי, בתוכנית גאפ שגדלו בישראל ולהיפגש איתם. בתוכנית הזו בני 18-19 מכל העולם, כולל דרום אפריקה, יש מארצות הברית ולונדון והרבה מדינות אחרות. מתאפשר לנו לפגוש וליצור קשרים עם ישראלים שעוזרים לנו להתחבר לתרבות הישראלית שלנו וליהדות ולגור בירושלים. אני גרה בירושלים, מה שמקל עליי מאוד ליצור קשרים עם ישראלים שאני יכולה להתראות שוב ולהתחבר בזמן שאני גרה כאן. זו חוויה מדהימה להגיע דרך גאפ לישראל, יש לי אפשרות לעבוד בבית הספר, לעזור לילדים שאני מאוד אוהבת, זה ניסיון עבודה מצוין בשבילי כי אני רוצה להמשיך ללמוד כשאתבגר, זה גם מדהים ומספק שאני יכולה לעשות את זה עם החברים שלי, עם המדריכים. זה חוויה מדהימה שאני חושבת שכל הילדים בגילי צריכים לעשות, במיוחד להתחבר עם הילדים בבית הספר עם הילדים הישראלים ולשתף על החיים שלנו, התרבות שלנו, ללמוד אחד על השני זה מאוד מעניין. האמת שהשבת הזו יש לנו 'שבתרון' עם השותפים שלנו במכינה, אנחנו נרגשים להיפגש ולהתראות עם עוד חברים חדשים וללמוד עוד על החיים בישראל.

תודה רבה. בבקשה, אדוני השר.

בקצרה וגם אני אצטרך להמשיך, יש שורה של אירועים במסגרת השבוע, אז קודם כל, הרבה הרבה תודה כבוד היושב ראש, ידידי על היוזמה הזאת. כמו שפתחת ואמרת, באמת, אנחנו מדברים הרבה פעמים על יהדות התפוצות, זה נשמע כמו איזה משהו חיצוני, אבל יהדות התפוצות זה אתה, כמי שגדל שם, הרי יהדות התפוצות זה אבא ואמא שלי שהגיעו מיהדות התפוצות, שהגיעו מתוניס, שהגיעו מצרפת ונכון, אני מעריך שאני ואתה שנינו גדלנו ושרנו מול תפוצותינו, כנס-כנס, ותחזינה עיננו בשובך לציון. אין לנו שום אשליות לגבי מה זה תפוצות ומזה ישראל וישראלי באמת, המולדת האחת, אבל כשם שיש מולדת אחת, אבל הרבה בתים שונים שבהם הנסיבות ההיסטוריות, הובילו את עם ישראל להיות מפוזר בהם ואנחנו במשרד התפוצות, עיקר המשאבים שלנו מושקעים וגם המנדט שניתן לנו על ידי המדינה, אגב, מתוקף חוק הלאום זה בהעמקה וחיזוק החינוך היהודי מעבר לים ושמה, בעצם, כל החשיבה שלנו ומרבית הפרויקטים ומאוד מאוד חשוב המאמץ המשלים, בעיקר במשרד החינוך, אבל גם בשורה של ארגונים וקרנות שפועלות פה ברחבי הארץ, אני חושב שיש ערך אדיר. אני בתפקיד הזה לומד דברים שלא היה לי עליהם אבק של מושג, ממש ככה ולפעמים אני תופס את עצמי ואומר, אני פשוט לא מאמין כמה לא ידעתי.

קודם כל על קהילות אמריקה הלטינית, קהילות אמריקה הלטינית הן מפעימות בעוצמתן, בחום, במחויבות לישראל לציונות, בחוזק הקהילות, במוסדות היהודיים, אני לא יודע כמה יודעים פה, אבל 90 אחוז מהילדים היהודים במקסיקו הם לומדים במסגרות יהודיות, זה נתון שאין לו אח ורע כמעט וזה קהילות אמנם, לא קהילות מאוד מאוד גדולות, אורוגוואי וברזיל ועוד, אבל זה קהילות מאוד מאוד חזקות שיש הרבה מה לקחת מהן. כמובן שיש את הקהילות באוקרינה ששווה שילדי ישראל ידעו מה אחיהם עוברים שם, בדיוק הגענו עכשיו מדיון על הנעשה באוקרינה ועל מה אנחנו יכולים לעשות בנושא וכמובן, הקהילה היהודית הכי הכי גדולה ומשפיעה שבמשך עשרות שנים, בעצם, הייתה הגב של מדינת ישראל ובמלחמת העצמאות זה לא היה הגב, ז ההיה הגב שבלעדיו קשה לקיים פה את המאמצים המלחמתיים, מאמצי הרכש בעיקר והיום היחסים מתהפכים והם בעיקר צריכים אותנו וכדי שנוכל להיות שם בשבילם אנחנו חייבים שהנוער בישראל יכיר אותם, יכיר גם את השונות שלהם. מדובר בקהילות שיש להם מאפיינים שונים, גם מבחינה תרבותית, גם מבחינת מגוון הזרמים שיש שמה והעוצמה של הזרמים שיש שמה, שהם הזרמים הלא אורתודוקסים וצריך להכיר שגם היום בעצם בארצות הברית, ההתמודדות עם האנטישמיות היא מטורפת וזה מדהים שבאופן פרדוקסלי, צעיר יהודי בקמפוס בארצות הברית הוא מתמודד עם מציאות יותר מורכבת, בהקשר של היותו מזוהה עם עם ישראל, מאשר צעיר ברכיימן, כמובן, להוציא שירות הצבאי והדברים האלה שפה זה כמובן ההבדל ברור, אבל הם באמת מתמודדים שמה עם מציאות מאוד מאוד לא פשוטה ושווה שצעירי ישראל יהיו חשופים ויכירו וידעו ויושיטו יד, כי זה יחזק את כולנו כאומה וזהו, הרבה תודה על הדיון החשוב הזה ותודה לכל מי שבחר לקחת חלק ולהשתתף.

תודה רבה אדוני השר, אני רק רוצה לומר עוד נתון ואחרי זה אני אתן לחברי הכנסת כמובן להתייחס. כמו שאמרתי, ביהדות התפוצות הנושא של מגירות זהותיות כמעט ולא קיים, כמו שאמרתי בתחילת דבריי, אני חושב שזה מה שיש ליהדות התפוצות לתרום לישראל, במשך שנים הם תרמו בגשם ועכשיו הגיע הזמן שלהם לתרום ברוח ושלנו לתרום בגשם, כי בסוף, נכון שאנחנו עובדים עם משרד העלייה והקליטה וגם עם הסוכנות ועם השר ותגלית ושאר התוכניות, בסוף אותם קהילות ואנחנו משקיעים שמה בעידוד עלייה, מתרוקנות, אבל אל לנו לשכוח שגם אם אני אקח למשל ואין לי בכלל נגיעה לעניין, קהילה שנייה בגודלה בעולם שזה צרפת, נמצאים שמה כ-400 אלף יהודים, גם אם מחר אני עושה את העידוד עלייה הכי טוב, את הקליטה הכי טובה, אני אעלה לפי 50 אלף, 100 אלף, 200 אלף, בעשור הקרוב והלוואי, יישארו שמה עוד 200 אלף ואני חושב שכשאנחנו באים ומדברים עכשיו על סדר היום פה במדינה, על נושא של חוק השבות, תיקון חוק השבות וכל הנושאים האלה, בסוף, אנחנו יצרנו את הבעיה ועכשיו אנחנו מחפשים את הפתרון, איך יצרנו את הבעיה? הזנחנו את אותן קהילות בתפוצות במשך שנים, לא השקענו בחינוך של אותם ילדים, שברובם הגדול לומדים בפבליק סקול במקרה הטוב ויש ניתוק מוחלט עם מדינת ישראל כמדינה יהודית וניתוק מוחלט מהיהדות בסופו של דבר ומה שמוביל לנישואין מעורבים וכו' ולאיבוד של משפחות שלמות ודור חדש שבעצם, יש לו ניתוק מלא למדינת ישראל, ליהדות וכל מה שנלווה מכך.

ואני חושב שאם אנחנו רוצים למצוא את הפתרון, מעבר לוויכוח על חוק השבות ותיקון חוק הנכד וכל הנושא הזה, אנחנו חייבים להשקיע באותן קהילות ואני חושב שפה המקום, גם של משרד התפוצות, אבל גם משרד רוה"מ, לבוא ולקחת החלטה אסטרטגית, לבוא ולהשקיע בצורה מסיבית, גם בבתי ספר היהודיים בחו"ל, אבל לא רק, כי מי שנמצא בבית ספר יהודי, איכשהו נמצא בקן החם, אבל להשקיע בקהילות ובכל הקהילות, מול אותם תלמידים שלא נמצאים בבתי הספר היהודיים, שלומדים בבתי ספר בפבליק סקול ולומדים אחרי זה באוניברסיטה ושמה מכירים את האומות ומתחסנים, בסוף אנחנו מאבדים ויהדות התפוצות אנחנו רואים את אחוז ההתבוללות, אם זה בארצות הברית ובצרפת וזה הולך וגדל והחובה שלנו, גם החובה היהודית, אבל גם החובה הלאומית, כמדינת היהודים זו חובתנו וזו דעתי. היה חשוב לי להגיד את זה לפני השר. מועצת תנועות הנוער, אבישג דיין, בבקשה.

תודה, אני אפתח דווקא בסיפור אישי, אבל הוא הסיפור של כולנו ותיכף תראו את ההנהונים. אני גדלתי בחדרה ולמדתי בחינוך ממלכתי-דתי, הייתי בתנועת נוער כמובן ועשיתי שנת שירות, יצאתי לצבא ועשיתי תואר ראשון וגם תואר שני, באף שלב, אף אחד בכל המסגרות שבהן שהיתי, לא דיברו איתי על זה שיש קיום יהודי מחוץ לישראל ושלקיום הזה יש משמעות. היום אני כאמור עובדת במועצת תנועות הנוער, מועצת תנועת הנוער היא בעצם ארגון הגג של כל תנועות הנוער בישראל, יש לנו 13 תנועות נוער ועוד חמישה ארגוני נוער תחתנו שממש מכל קשת וגווני האוכלוסייה, גם הפוליטית וגם הדתית, יהודים ושאינם יהודים, מחסידות גור שיושבות לצד שמוצניקים מהקיבוץ ועולים ובני העולים שיושבים לצד כאלה שהם דור שביעי בארץ. במועצה אנחנו מקיימים שולחנות עגולים ותוכניות משותפות, במטרה לפתור את בעיות השעה של החברה הישראלית. בשנת 2017 קיבלנו החלטה במועצה, לפתוח בתוכנית סדורה וברורה תוכנית של קשר, עם התפוצות והחינוך לעמיות ומאז אנחנו עובדים ועובדות על הדבר החשוב הזה.

התוכנית עובדת בשני צירים מרכזיים, על ידי בית מדרש שנמצא במועצה שמכנס לתוכו נציגות ונציגים של התנועות שהם מנהלים ומנהלות בכירים בתנועות הנוער, שיושבים ויושבות יחד ומדברים על איך אנחנו לוקחים את הדור הזה ומשנים אותו, שהדור הזה לא יחווה את החוויה שלי ושל עוד רבים ורבות שיושבות פה, שלא יגיעו לגיל 26 ואז יצאו לשליחות ואז יגלו שיש קהילות יהודיות בחו"ל שיש להם משמעות וערך ושאפשר ללמוד מהם המון. אז זה בית המדרש שלנו ובין היתר אנחנו מקיימים גם אירועים גדולים שמיועדים לכל התנועות, כמו הקטון לתנועות הנוער וכמו משלחות משותפות, ברגעים אלו ממש, כל מנהלי ומנהלות הדרכה של התנועות, נמצאים ונמצאות בספרד, במסע לגילוי יהדות ספרד אז והיום. חוץ מזה, גם בתנועות עצמן נעשים המון המון נעשים ופעילויות, כי לא די בכוונות טובות ותודעה, כדי לייצר קשר אמיתי וכן שממנו לומדים ומתחברים ליהדות התפוצות. אז מייצרים כמובן, מערכי הדרכה ולמעלה מ- 1,600 מפגשים של בני ובנות נוער מישראל עם בני ובנות נוער מהתפוצות, יותר מ-150 אלף נערים ונערות מישראל שנפגשו במהלך חמשת השנים האחרונות, עם קהילות יהודיות מהתפוצות.
יותר מ-1,400 השתלמויות וסמינרים ייעודיים שנועדו לדבר על הדבר הזה, עם בעלי ובעלות תפקדים בתנועה, מה שאנחנו מכנים, הכשרת הלבבות, כי אי אפשר להגיע לנושא הזה, ככה , יש מאיין, צריך להכיר אותו, צריך להבין, צריך גם לעיתים למוסס כל מיני רעיונות ואג'נדות שמתנגדות ומתנגשות, כמו שלילת הגולה ומהי ציונות ולהבין שאפשר יחד וזה לא מתנגש תמיד. אני אגיד שיש לפעילות של תוכנית קשר עם התפוצות, אדוות רבות רחבות וכנראה שאם היה לי פה שבוע תפוצות שלם לדבר על כמה שזה עוזר וכמה שזה חשוב וזה באמת, אצלנו נחשב, גם בתנועות, גם במועצה זה נחשב כתוכנית ליבה, כנראה שגם שבוע שלם לא היה מספיק, אני רואה את ההנהונים אז אני יודעת שבעוד ארגונים זה ככה. אני כן חשוב לי לשתף בכמה תובנות ומסקנות שלי יש מניהול התחום הזה, באמת מ-2017 במועצה, כדי לייצר חינוך וקשר עם התפוצות, צריך משאבים לא מעטים, אני לא פה בשביל לדבר על זה שצריך כסף, כי נראה לי שכולנו מבינים ומבינות את זה, אבל צריך גם משאב מאוד מאוד חשוב, משאב של זמן, צריך סבלנות, צריך לחכות לשינויים לוקח זמן, בשינויים תודעתיים הם קשים.

שבא אליי לתנועה, לסניף, ילד על הספקטרום האוטיסטי, אני מתמודדת והתנועה מתמודדת אתו בצורה טבעית לה, כי הוא מגיע אלינו לסניף, יהודים ויהודיות שחיים בתפוצות, לא מגיעים אלינו לסניפים, אנחנו לא רואים אותם ולכן ההתמודדות היא לא טבעית, היא לוקחת זמן, אז לנשום עמוק. זה שינוי ושיח שפשוט אנחנו לא פוגשים את מי שלא חי כאן, בדיוק כמו שמי שלא חי כאן, בוחר ומקבל החלטה, בכל יום כיפור, או בכל ליל סדר, לא לעבוד, לא ללכת לעבודה, לשבת בבית, הוא מקבל החלטה, זה לא קורה באופן טבעי, כמו שזה קורה לנו בישראל, באותו אופן אנחנו מייצרים את ההחלטה, הלא טבעית, לשבת ולדבר על זה ולהכיר ולהיפגש וללמוד, זה לא הברור מאליו וזה לוקח זמן. תובנה שנייה שלי היא שלצד הזמן שזה לוקח, גודל כאן דור, לשמחתי, שונה ממני, כנראה שהילדים והילדות שלי יגדלו אחרת מאיך שאני גדלתי, אני מקווה שהם לא יגיעו לגיל 26 כדי לגלות שיש קהילה יהודית בסידני, אוסטרליה. זה דור שלומד לומד ומודע ודרך ההכרות את יהדות התפוצות, הוא מכיר את עצמו, זאת אחת המסקנות המאוד מאוד חזקות שגילנו בשנים האחרונות, זה דור ששואל שאלות על זהות אישית, על אחריות ולכידות. אמר לי רכז של תוכנית קשת עם התפוצות, לפני ממש כמה חודשים, אחד הרכזים מאחד התנועות, פתחתי צוהר לעולם אחר ונפתחה לי דלת אל עצמי.

אני רוצה לסכם בציטוט של אחת ממשתתפות של תוכנית 'שגרירים' שהיא תוכנית שקיימת בכמה תנועות, שגרירים הם בעצם חברי וחברות כיתות י"א-י"ב שהם שליחים, אבל פה בארץ, הם פועלים בסניפים ובשבטים שלהם, במטרה לקדם את התודעה הזאת לזה שיש יהדות התפוצות, מקיימים מפגשים, קבלות שבת וכל מיני אירועים. אז נערה בת 17, אני חושבת שמילותיה הן ברכת שבוע תפוצות שמח, הן העדות למשמעות שיש למקומה של יהדות התפוצות בחינוך. "הצטרפתי לתוכנית 'שגרירים' כי הגעיתי למסקנה שאין לי שום מגע עם יותר מחצי מהעם היהודי שחיי בתפוצות, בתור יהודייה דתייה שחיה במדינת ישראל ומגדירה את עצמה כאדם פעיל ואקטיביסט, הבנתי שזאת מציאות לא הגיונית, זאת מציאות שאני רוצה לשנות. בחרתי להיחשף לקהילות וסוגים שונים של יהודים ברחבי העולם. חניכי תוכנית 'שגרירים' ובכללם אני, רואים את עצמנו כשליחים כאן בארץ, נכונים ללמוד, ללמד, להתחבר ולקרב כל יהודי בתפוצות וכאן, לזהות, לעם ולארץ. כאזרחית מדינת ישראל, אני גאה בתפוצות המעניקים רוח גבית לקיומה של מדינת ישראל".

תודה רבה. חברת הכנסת, צגה מלקו, בבקשה.

תודה אדוני היושב ראש, אני מברכת על הדיון הזה, זה דיון מאוד חשוב. אני אספר לכם במקצוע הקודם שלי כעיתונאית, השתתפתי בתוכנית של ארגון גשר, יש להם תוכנית שנקראת 'קומיניטי', אז הייתי בארצות הברית בניו יורק, ללמוד על התפוצות שבועיים, אז פגשנו את כל הזרמים, נציגים שלהם, גם הצעירים שהיו פה, גם אלה שמתמודדים בקמפוסים מול BDS. אחד הדברים שהיה, במיוחד המבוגרים שהדאגה שלהם, ערכים של הנכדים שלהם השתנו, לאט לאט לאט השתנו, לא כמו הדור שלהם, הדור של הילדים שהתלהבות תמיכה בישראל, הדור השלישי, לאט-לאט, הערכים שלו השתנו, לא בדיוק כמו שהם ציפו, לכן הקשר הזה הרופף, בין מדינת ישראל לתפוצות זה אחת מהבעיות. בנוסף, ממה שסיפרו לנו אמרו ככה, אנחנו תרמנו למדינת ישראל כל כך המון שנים היא חשובה לנו, זה לב שלנו, הכול שם, אבל היום ישראל חזקה היא לא סופרת אותנו, זה התחושה שלהם, זה מה שאני פגשתי במשך שבועיים. זה הייתה תוכנית מאוד מאוד מעניינת, תוכנית למידה, כולנו היינו אנשי תקשורת, לכן אני רואה את זה, הדור הצעיר, אם לא יהיה לו קשר עם מדינת ישראל, ערכים שלו לאט לאט משתנים, אנחנו רואים, אני גם ראיתי בכמה אוניברסיטאות בקמפוס, ביוזמה אישית שלהם, הם מנסים להתמודד מול BDS בהפגנות, זה לא קל, לכן הזכות הזאת שהתרופפה, יש מקום לחזק אותה. מדינת ישראל צריכה לקחת את זה, לא כמו שהיה מובן מאליו, הם שם, תורמים כסף, בזה נגמר וכיס שלהם יהיה פתוח.
אני חושבת היום המצב צריך להיות שמדינת ישראל היא צריכה להשקיע בקשר הזה. מתי משקיעים? לא כשבוגרים, צריכים להביא אותם עוד שהם צעירים, זה בגילאים של בית ספר, להביא אותם, יפגשו את הילדים הישראלים פה שנולדו בארץ, ככה הם יהיו חזקים, גם הקשר הזה יתחזק, אחרת, ממש היו בכיות כאלה שהדור המבוגר הזה אומר, תשמעו, אנחנו כל החיים שלנו ישראל, הילדים שלנו גם הלכו בעקבותינו, אבל הנכדים היום לא בדיוק, לכן אדוני היושב ראש, אנחנו צריכים לצאת בקריאה, מדינת ישראל היא חייבת להשקיע, היא צריכה, לא צריכה לקחת את זה כמובן מאליו, אתה רוצה לקבל תוצאה, תשקיע, אז זה מה שרציתי להגיד ממה שראיתי, ממה שהתרשמתי, גם לגבי תוכניות מסע, כל מיני תוכניות, אם המדינה לא תתגבר אותם, הם באים, נשארים כמה זמן וחוזרים, ארצות הברית זה לא מדינה קטנה, מתפזרים וזהו, נעלם ואז אנחנו רואים את ההתבוללות, לכן, ברוך השם הגיע הזמן, מדינת ישראל צריכה לקחת את זה ברצינות.

תודה רבה, חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. אני נולדתי בתפוצות ועד - - -

אגב, גם סימון נולד.

נולדתי ב-1976 עד שנת 1992, לא ידעתי בדיוק מה זה להיות יהודייה, כבר סיפרתי בכנסים הקודמים שחשבתי שלהיות יהודייה זה לסבול מאנטישמיות, לא היה לנו מידע בעצם, נולדתי במשפחה של יהודים משני הצדדים. כן ידעתי שסבא וסבתא מדברים אידיש, כן ידעתי שהם מבשלים מרק חלבי שאוכלים רק פסטה בלי בשר, אבל לא ידעתי מה הסיבה, כן היה לנו בפסח מצה שההורים החביאו את המצה במזוודה מתחת למיטה בחדר שינה, ידעתי שצריך להסתיר את היהדות, אבל הסביבה הזכירה לנו מה זה להיות יהודי. שנאו אותנו, אבל לא ידעתי מה לעשות עם זה. בשעות האקטואליה בבית הספר, בדיוק סיפרו על ישראל, הגרסור וכולם הסתכלו עליי וכאילו התנצלו שהם חייבים לקבוע עובדה שישראל מתייחסת באלימות למסכנים הפלסטינים. הייתה תחושה נוראית, לא ידעתי מה לעשות עם זה, גם עברתי חרם בגיל 12 ונשבעתי לעצמי שהילדים שלי לא יחוו ולא ירגישו ולא יתביישו בלאום שלהם, אבל לא הייתי יודעת, יכול להיות עד עכשיו, אם ב-1992, לא היו פותחים מרכז מידע ותרבות ישראלית שפתאום התחילו לספר שיש מדינה של יהודים והתחילו להזמין אותי לאירועים ולספר ולהביא קלטות ומוסיקה ולחשוף שיש חיים ליהודים במדינה חופשית שאין צורך להתבייש ואנחנו לא נתבייש בלאום שלנו.

ב-93 כבר עליתי ארצה, הייתי בת 17 ומדינת ישראל אחראית מה מרגישים יהודים שמתגוררים בתפוצות, אנחנו צריכים לגרום להם להרגיש הזדהות עם מדינת ישראל ולעשות סדר בזהות יהודית, היהודים בני נוער, ילדים שנולדים בתפוצות הם לא ממש יודעים מה זה להיות יהודי ויש גם הרבה זרמים, יש זרמים ביהדות כדת ויש גם יהודים חילוניים שכן רוצים להזדהות עם ישראל, אבל לא רוצים להזדהות עם דת, גם אני נולדתי במשפחה חילונית, אבל אני יהודייה ואי אפשר להוציא את זה ממני, יש בכל אחד מאיתנו ניצוץ ומדינת ישראל צריכה לגרום, כדי להדליק את הניצוץ ולהבליט את הניצוץ שיש בכל נפש יהודי. אז לחזק, לחזק ולהשקיע בתוכניות ולחזק את תוכנית 'חפציבה' שקיימת במשרד החינוך שמעבירה תכנים בבתי ספר יהודיים. אז אנחנו שותפים.

תודה רבה. חבר הכנסת אוהד טל.

תודה, תודה רבה אדוני היושב ראש, גם על הגמישות, בכלל עצם הדיון החשוב הזה ואני חייב גם לומר, באמת, יישר כוח גדול, למה ששמעתי פה, לכל הגופים שעוסקים בלהביא את הנושא הזה לתוך מערכת החינוך הישראלית, כמה הדבר הזה הוא חשוב זה אי אפשר לתאר בכלל, כמו שאמרה פה נציגה של מועצת תנועות הנוער, גם אני, אמנם בעשר השנים האחרונות, אני הקדשתי את החיי לנושא של הקשר עם התפוצות, אבל עד גיל מאוד מאוד מבוגר יחסית, בכלל הדבר הזה לא היה על הרדר שלי, לא ידעתי שיש דבר כזה יהודים בתפוצות וגם אם, לצורך העניין, חשבתי על זה, לא היה לי קשר לעניין, כך שהדבר הזה הוא בהחלט דבר חשוב בעיניי ואני גם רוצה להתייחס למה שנאמר פה קודם, גם על ידי השר, אני חשוב שאת הקשר הזה צריך לחזק, לא רק כי הם נתנו לנו בעבר והיום אנחנו חזקים וגדולים ויכולים לתת להם, אלא מעצם העובדה הפשוטה שאנחנו מעוניינים לשים על השולחן את הנושא שאנחנו עם אחד ויש ערבות הדדית וערבות ההדדית הזאת, צריכה לבוא לידי ביטוי, גם במעשים וגם בתחושה באמת, שאנחנו חלק מאותו קולקטיב ולא רק בגלל מי נתן, מה, למי, או דברים מן הסוג הזה.

אדוני היושב ראש, אתה ציינת את האתגרים שאיתם מתמודדים בתפוצות, במגוון של מישורים, הזהות היהודית, החינוך, בחץ, אני חושב שזה אתגר גדול מאוד מאוד ופה אנחנו צריכים להידרש לסוגייה, זאת אומרת, אני חושב שבסופו של דבר, רוב רובם של היהודים שחיים בכל מדינות העולם, קמים בבוקר והדבר שהכי מטריד אותם, זה מה קורה עם הדור הבא, זאת הסוגייה המרכזית, זאת הסוגייה המשמעותית ביותר וכמו שאתה אמרת, אנחנו נמצאים בוועדת החינוך, אז הכול חינוך, אנחנו צריכים לתת תשובה משמעותית בהקשר הזה, דרך הנושא החינוכי. מי שכן חסר לי פה ואני אומר, יישר כח גדול על העשייה בתוך מערכת החינוך הפורמלית, אבל מה שעוד הייתי רוצה ושמח לראות ולחזק, זה את הנושא של החינוך הבלתי-פורמלי, בסופו של דבר, תנועות הנוער העולמיות - - -

אנחנו כאן, אנחנו כאן.

לא, מועצת תנועות הנוער הציוניות העולמיות, איננה כאן וזה משהו שקצת חסר לי ואני חושב שאולי צריכים לחשוב על איך אנחנו מחזקים, עוד פעם, אני משוחד, כמובן, בסדר? אני הייתי מזכ"ל תנועת בני עקיבא העולמית, אני שם את זה על השולחן, גילוי נאות, אבל אני איש תנועות נוער, כי אני מאמין בזה, אני מאמין שחינוך בלתי-פורמלי והחיבור של תנועות הנוער הישראליות, עם תנועות הנוער העולמיות, אולי דרך המסגרת של הסוכנות, או משרד החינוך, אני לא יודע מה, להעצים את הדבר הזה, זה דבר שהוא בעיניי סופר חשוב, הוא גם פרקטי, זה משהו ישים, אנחנו יכולים לעשות אותו. אני בכל אופן מחזק, גם את הדיון וגם את העשייה של כולכם וכל הכבוד, תודה רבה.

תודה רבה, מנכ"ל בינלאומי אסטרטגיה חינוכית בתגלית, דוקטור זוהר רביב, בבקשה, זוהר.

בוקר טוב, תודה רבה. אני ברשותך, רוצה לקחת את הדיון לרמה קצת אחרת ולהזכיר לנו שתי נקודות מהותיות שיכולות להיות פתיח, ממגילת העצמאות שלנו. הראשונה היא שמדינת ישראל הוקמה כמדינת הלאום של העם היהודי, כולו ולא של מדינת הלאום של העם היהודי שיושב בציון, זה דבר ראשון. דבר שני, כשמגילת העצמאות פונה ליהדות התפוצות, היא פונה אליו לעזור, גם בעלייה ובבניין וגם לתת כתף בגאולת כל הדורות, להקמת המדינה הזו ויהדות התפוצות נתנה כתף ועדיין נותנת כתף, אני אפילו אומר בתור יהודי, ישראלי, ציוני גאה, שמעורב מאוד ביהדות התפוצות כבר שלושים שנה, שבלי יהדות התפוצות, אני לא בטוח שהיינו יושבים פה היום, אז אני חושב שאנחנו צריכים להסתכל על העובדה המצערת מאוד בעיניי שבשנת ה-75 למדינת ישראל, עדיין אין למדינת ישראל, תוכנית אסטרטגית ברורה, עמוקה עם יעדים ארוכי טווח, בנוגע ליהדות התפוצות, אלא רק תוכניות טקטיות כאלה ואחרות שהן מחמדות לכשעצמן ואני לא מבקר אותן, אבל הן לא משנות את התמונה ברמה האסטרטגית ויהדות התפוצות היא נכס אסטרטגי למדינת ישראל ולחוסנו של העם היהודי בכלל, לפיכך ואני מדבר גם מניסיון של הכבוד הגדול שיש לי לעבוד ב'תגלית' מזה 13 שנה, כבר הבאנו לפה 830 אלף משתתפים מכל העולם, 110 אלף ישראלים שהצטרפו לסיורים האלה, גם בוגרי יחידות צבאיות, חיילים בשירות פעיל, קצינים וגם סטודנטים ואני יכול לומר לך מניסיון אישי שההשפעה של התוכניות האלה, על הישראלים היא לא פחותה מהשפעתם על יהודי התפוצות ופה צריך לדעתי, שינוי פרדיגמטי גדול מאוד בתפיסה של המקום של ישראל ויהדות התפוצות ופה ברשותך, אני רוצה להגיד דברים מדם ליבי.

ישראלים צריכים ללמוד להיות קצת יותר צנועים בגישה שלהם לתפוצות, אנחנו לא פה רק כדי ללמד אותם, יש לנו הרבה מאוד מה ללמוד מהם. לצערי הרב, היום בשנת 75 שנה למדינה, החברה הישראלית ברובה ואני אומר את זה כאבחנה, לא כביקורת ובטח לא בכעס, היא בורה מוחלטת בכל מה שקשור ליהדות התפוצות וכאשר היא כבר מדברת על יהדות התפוצות היא מדברת עליה ברמת האתגרים שהיהדות הזאת עוברת ולא ברמת הנכסים שיש לה להציע לנו ואני רוצה להגיד לכם פה, בתור ישראלי גאה ויהודי גאה, שהמפגש שלי עם התפוצות שלנו היה בראש ובראשונה, חוויה בשבילי, מבחינת הזהות היהודית שלי וחוויה מצניעה מבחינת חברותי בחברה המדהימה הזאת שנקראת, החברה הישראלית. אני אתן לך דוגמא, לי יש חלום כבר הרבה מאוד שנים, דיברתי עליו עם הקולגה שלי ועם שלי קידר שם ועם רעות שעשו את העבודה בינתיים, הכי מקיפה בנושא הזה עד היום במדינה. למה יש לנו רק שליחים שיוצאים מטעמנו? מטעם ישראל לחו"ל? והם מלמדים על ישראל בקהילות יהודיות ואין לנו שליחים שמגיעים מהתפוצות ללמד ישראלים פה? הרי מה זה התפוצות, למה שאנחנו לומדים על התפוצות ושבוע התפוצות, אני רוצה שיהיה ברור, אני מאוד מברך עליו, זה צעד חשוב, אבל הוא קטן והוא חלקי וצריך לקדם אותו ולמנף אותו הרבה יותר גדול, למה שלא נתחיל לקדם, כחלק מתכנון אסטרטגי, יהודים צעירים מן התפוצות שנטמעים למשך שנה-שנתיים-שלוש, בכל הארגונים החינוכיים שלנו, בצבא שלנו, בתנועות הנוער שלנו ומלמדים אותם על יהדות התפוצות?

ענית על השאלה שלך, צניעות ובורות, הרי יש לך תשובה בגוף השאלה שלך.

יפה, לא רק צניעות.

אנחנו צריכים להיות פחות צנועים ופחות בורים ואז ככה אולי נוכל לקבל את התפוצות שילמדו אותנו בארץ.

רק תצטט אותי יותר נכון, אנחנו צריכים להיות יותר צנועים ופחות ברורים, לא פחות צנועים ופחות ברורים, אנחנו עושים עבודה מצוינת.

לזה הוא התכוון.

לא, לא, אתה יודע, יש פרוטוקול שרושמים אותו, שיהיה ברור שאני מדבר על יותר צנועים ופחות ברורים זה הקו הארכימדי עליו צריכה לנוע המדינה, ביחס של התפוצות. אני חושב, כבוד היושב ראש, שכל עוד מירב המאמצים שלנו ואני מדבר בכבוד אדיר לכל מה שקורה פה, באמת, בכבוד אדיר, בחלק מהדברים האלה אני מעורב, כבוד גדול מאוד, אין לי שום מילה, רק דיברי שבח לומר, אבל כל עוד הגישה המהותית של מדינת ישראל זה שאפילו כשאנחנו מחנכים על התפוצות, אנחנו מדברים על התפוצות ולא עם התפוצות, לא עשינו כלום ברמה האסטרטגית. הגיע הזמן שמדינת ישראל תתחיל לדבר עם התפוצות, מתוך מערכת יחסים הדדית, שמכירה בנכסים ובאתגרים של כל אחת מהקהילות ולהבין אחת ולתמיד שאנחנו לא פה רק כדי לעזור להם, אלא גם יש לנו הרבה מאד מה ללמוד מהם בחזקת עם אחד, בשתי קהילות, או שלוש קהילות, או עשרים קהילות. תודה רבה.

חותם על כל מילה זוהר. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה.

תודה רבה אדוני. אז קודם כל גם אני ילד שעלה מהתפוצות, אמנם אני לא כל כך מתחבר בזהות שלי, אבל עליתי מליטה בשנת 72, מהעיר וילנה וכמו שאתה יודע, אדוני היושב ראש, אני אחבר את זה, גם בדיון הזה לנושא הספורט. אני אספר לכם משהו שאירוע ספורט השני בגודלו, בכל העולם הוא המכביה, למכביה מגיעים השנה, פעם אחרונה הגיעו 10 אלף ספורטאים, למשחקים האולימפיים מגיעים 10,500 ספורטאים, זה האירוע השני בגודלו ביקום ומגיעים לפה למדינת ישראל.

איפה השלישי? השלישי בארגנטינה גם של - - -

אז אתה טועה, אני אגיד לך מזה הספורטיאדה, לא תאמין, אז היה.

באילת.

כן, אז אני אספר לכם שקודם כל הייתי יושב ראש השחייה, חבר וועד אולימפי, זה החיים שלי ואני מלווה את זה, גם כשחיין, שחיתי במכביה וסבא שלי הגיע לפה למכביה השנייה, ב-1935 אז ככה יש לי קשר מאוד עמוק, אבל אני אסביר לכם את הכוח של המכביה, לנושא שאנחנו מדברים. שמגיעים לפה 10 אלף ספורטאים מכל התפוצות, הם מגיעים לפה עם הטלפון שלהם והאינסטגרם שלהם והפייסבוק שלהם והטוויטר שלהם וחלק מהם כבר ספורטאים ברמה גבוהה, שמפיצים את מדינת ישראל לכל התפוצות, במיוחד לקהילות שלהם. המדינה יודעת למחוא כפיים ולחבק את המכביה, אבל לא יודעת לתקצב את זה מספיק וכל מכביה צריכים להגיע ולקבל תרומות וגרד כספים כדי שזה ייקרה והדבר החמור זה שאתה צריך הרבה כסף כדי להגיע למכביה, שאתה מגיע מחו"ל, מארצות הברית, מקנדה, לא משנה מאיפה, זה עולה הרבה כסף. אז אני אספר לכם שיש ספורטאי אחד שכל יהודי, כל יהודי בתפוצות היה גאה בו ב-1976 במונטריאול וקראו לו מרק ספיץ, הספורטאי הגדול ביותר עד שהגיע השחיין פלבס, מרק ספיץ היה השחקן הגדול ביותר, זכה בשבע מדליות זהב באולימפיאדה אחת והוא הגיע גם למכביה, הוא הגיע ארבע שנים לפני זה, כבחור צעיר בן 15 למכביה, לכן, מה שאני רוצה לומר זה שצריכים לקחת את הדבר הזה שנקרא המכביה ואנחנו ככנסת כממשלה, כמדינה צריכים לחזק את זה כלכלית, אבל מעבר לנושא הכלכלי, אנחנו צריכים להיות גאים כולנו כיהודים בפרויקט הזה ולנסות להפיץ את זה יותר ואני אספר לכם לסיום - - -

כל כמה זמן זה?

פעם בארבע שנים.

אז למה לא לעשות את זה פעם בשנתיים?

אי אפשר זה מחזור אולימפי, זה קשור לאולימפיאדה, כי מגיעים לפה - - -

חייבים להיצמד למחזור האולימפי?

כן, כן, אתה חייב אחרי האולימפיאדה, זה קשור, כי יש פה הרבה ספורטאים אולימפיים. אני אספר לכם סיפור, שהייתי יושב ראש איגוד השחייה, שכרתי את השירותים של מאמן נבחרת ארצות הברית לשעבר והחלטנו על פרויקט בארצות הברית, שאנחנו נביא את השחיינים שלנו שהם ישחו עם הכי טובים בעולם ומה עשינו? התחברנו ל-JCC, JCC זה כמו מתנ"ס, אבל גדול מאוד ומפואר, נמצא בארצות הברית בפריסה והגענו לסן דייגו וחיברנו שם את הקהילה היהודית בסן דייגו, לפרויקט של ה-JCC ויצרנו כלי יהדותי-ישראלי מדהים, שהשחיינים האלו בעצם התנדבו בקהילה, הגיעו לשיחות ולהרצאות עם ההורים והילדים והפכנו את הספורט למשהו שנגע בכל ילד בקהילה בסן דייגו וניסינו לשכפל את זה במקומות אחרים, לא הצלחנו, אבל זה משהו שצריכים לנצל אותו, הספורט ככלי לגעת בקהילה היהודית, יכול להיות כלי מאוד מאוד חזק. תודה רבה.

תודה רבה, יבגני, אתה ממהר, או אתה נשאר איתנו?

אני אגיד, קודם כל, תודה רבה, כן, כפי ששמתם לב גם אני נולדתי בתפוצות, לא רק לפי השם, גם לפי, אני חושב שההבנה של התפוצות, כי אני תמיד, אני זכיתי גם בכנסת, אני ארבע שנים אוטוטו בכנסת, זכיתי גם להיות אחד מראשי שדולת העם היהודי, זו שדולה הכי גדולה בכנסת ישראל, מי שלא מכיר אני מזמין להצטרף להכיר את השדולה הזאת, השדולה הזאת נתמכת על ידי הסוכנות היהודית, דרך אגב, היום יש לנו פגישת עבודה. אני חושב שבמסגרת השדולה גם אתה זכית להיות באחת הנסיעות, אנחנו מכירים את הקהילות היהודיות, אנחנו מכירים את עבודת התפוצות ושם בתוך הנסיעות האלה אנחנו מקבלים תמונת מצב לגבי קהילה ספציפית כזאת, או אחרת.

עכשיו אני אגיד בקצרה, לגבי מה שאמר זוהר, אתה אמרת דבר נכון מאוד, אני אחזק אותך, אני אגיד שאנחנו מאבדים את התפוצות, מעבר לזה, הסכנה של לאבד את התפוצות זה לא מילים גבוהות, אני אגיד גם למה, אני כמה פעמים נאמתי באולם המליאה ואמרתי שפניתי בסוגיות מורכבות שאנחנו יודעים להתווכח, זה יכול להיות סוגיית דת ומדינה, זה יכול להיות נתבי הכותל, זה יכול להיות דברים כמו, לא יודע, חוק החמץ, או כל דבר שאנחנו יודעים להתווכח, קואליציה, אופוזיציה, ימין, שמאל, אני אמרתי משפט, אמרתי שאחרי הוויכוחים האלה עוקבים גם יהודי התפוצות והרבה פעמים, מה שלנו נראה כטריוויאלי לוויכוח, אפשר להתווכח לצעוק, אחר כך, איכשהו לסיים את הוויכוח, לאחל הצלחה ובריאות לכל אחד מאיתנו, יהודי התפוצות לוקחים את זה הרבה יותר קשה מאיתנו, כשהם מסתכלים על וויכוח בנושא של הכותל, הם אומרים, רגע, לא מקבלים אותנו פה, הם לא רוצים אותנו פה, מה זאת אומרת, מה זה הדבר הזה פה, אנחנו לא רוצים, כמו שאמר זוהר, תרמו, תרמו, תרמו, אם לא הם, התחושה הזאת של יהודי התפוצות היא מוצדקת, אם לא יהודי התפוצות, מדינת ישראל לא הייתה במצב היום. זה לא רק עניין של עלייה, זה עניין של תמיכה באותן מדינות שבעלי ברית שלנו, חבר'ה, בלי ארצות הברית, אין מדינת ישראל, אפשר להגיד עד מחר, יש פה לצערי, אני לא רוצה להפוך את זה לדיון פוליטי, אבל יש שרים בממשלה שקמה לפני שלושה חודשים שלא מייחסים חשיבות ליחסים שלנו עם ארצות הברית, הם אומרים מי זה האמריקאים שיגידו לנו ככה, מנפנפים את זה.

חברים, בלי וטו אמריקאי במוצעת הביטחון, אין לישראל זכות קיום, זה צריך להיות ברור לכולם ובלי קהילה חזקה בארצות הברית היהודית שאנחנו גם מאבדים אותה, אז אין לנו השפעה בתוך ארצות הברית, בממשל האמריקאי, בקהילה האמריקאית, בחברה האמריקאית, כאילו כל הוויכוח הזה, בסופו של דבר, מתנקז כאן בכנסת ישראל, שאנחנו מדברים על דברים שלא צריך להתווכח, אם אנחנו יודעים שליהודי תפוצות, חשוב את הנושא של הכותל וחשוב הנושא של ירושלים, אז אנחנו צריכים להיות גמישים יותר להם, כי מה לעשות, ישראל זה גם הבית שלהם, זה גם הבית של כל יהודי בעולם. עכשיו, אני אתן לכם עוד דוגמא, הרבה וויכוחים פוליטיים שכרגע מתרחשים, נוגע גם ליהודי התפוצות ואנחנו כשמנהלים את הוויכוחים האלה, לדעתי, אנחנו פשוט לא מסיקים מסקנה לטווח ארוך, זה פגיעה אנושה ביחסים שלנו עם התפוצות, זה פגיעה אנושה. מתי אנחנו כן מגלים את זה, חברי יוסי, יושב ראש הוועדה? כשחלילה קורה משהו, כשיש פיגועים בסופרמרקט כשר בצרפת, אנחנו פתאום מתחילים לגלות שביטחון הקהילה היהודית בצרפת, זה לא רק עניין של שלטונות צרפת, זה גם אנחנו, גם כמדינה, כי מדינת ישראל קמה בשביל להבטיח את ביטחונם, לא רק של יושבים בציון, אלא גם יהודי בעולם, אם זה אנטישמיות, אם זה פגיעה בביטחון, אם זה פגיעה בסמלים היהודיים.

אני לא רוצה כיהודי, כחבר כנסת לשמוע שילד בטולוז, מפחד ללכת לבית ספר יהודי עם כיפה, משום שהוא קיבל התראה ואמרו לו, אתה יודע מה, תסתיר את הסמנים היהודים שלך, תסתיר את זה שאתה הולך לבית כנסת, תסתיר את זה שאתה הולך לבית ספר יהודי ואז פה נכנסת מדינת ישראל, איך היא נכנסת? בכך שהיא מתחילה לנהל פה, איזשהו שיח עם אותן מדינות באירופה ואנחנו צריכים להבהיר להם שביטחון התושבים והאזרחים שלכם, זה גם דאגה שלנו, כי הם יהודים, לא מספיק שהם אזרחים של צרפת, גרמניה, הולנד, בלגיה, אם זה ארצות הברית, אלא גם יהודים ולכן אנחנו כן כמדינה יודעים לתת מענה, אם זה בשיתוף פעולה מודיעיני, אם זה בשיתוף פעולה של כוחות הביטחון וכו' וכו' והרבה פעמים זה בא מתחת לרדאר וטוב שכך שזה בא מתחת לרדאר, בשביל לתפוס איזשהו מחבל נתעב שביצע פיגוע נגד בית ספר, או מרכז יהודי, אז יש שיתוף פעולה בית המדינות וטוב שכך זה קורה, אבל אני מדבר על הדברים שמעבר לימים הקשים האלה, אני מדבר על הדברים שהם יומיום וביומיום, אנחנו כשמסתכלים על התפקיד שלנו, כמדינת ישראל אז זה לא רק קליטת עלייה, זה גם קשר עם התפוצות.
וועדת העלייה שנמצאת בקומה אפס פה, היא נקראת, וועדת הקליטה והעלייה והתפוצות ולכן זה תהליך שצריך כל הזמן לפמפם, לפמפם לתפוצות ולהגיד, חברים, בואו תהיו איתנו בשיח הזה, תשתתפו איתנו בוויכוחים האלה, תגידו מה דעתכם על נושאים כאלה ואחרים. דרך אגב, גם ברפורמה המשפטית, עד כמה שיש וויכוח, גם ליהודי תפוצות יש זכות להביע את דעתם על הרפורמה המשפטית, כי הרפורמה המשפטית, אם היא תשנה את האופי של ה מדינה, היא גם תשנה את היחס כלפי התפוצות ויחס בין מדינת ישראל לתפוצות, אז לכן, לא לפחד כשהדבר הזה עולה בוויכוחים וכן לשמוע וכן להעביר את זה למקבלי ההחלטות כאן ולממשלה קודם כל במדינת ישראל. אז אני חושב שמעבר לדברים הפרקטים, כי אין לנו זמן, אני מסיים במשפט, מעבר לדברים הפרקטים, כמו למשל, מספר השינשינים שנמצאות, אותן בנות שעושות את העבודה נמצאות במדינות מסוימות, או מעבר לסיוע הפרטני, או מעבר לתוכניות לימוד שאנחנו יודעים גם לתגבר ולהעביר. אז מעבר לזה יש גם דברים גלובליים, ברמה, מה שנקרא, ברמה האסטרטגית אז ברמה האסטרטגית אנחנו צריכים כל הזמן לחשוב קדימה, לא לחשוב במונחים של שבוע, חודש, או עוד חודשיים, או עוד שנה, אלא במונחים של הקשר של מדינת ישראל, ליהדות התפוצות, כי אני לא רואה מצב, אני הייתי רוצה שהרבה אנשים יעלו בשנה-שנתיים, למשל, במלחמה, מאז המלחמה באוקרינה, עלו 75 אלף אנשים, זהינו את הבעיה הזאת לפני שנה, אמרנו שאנחנו צריכים פה לעכל ולצערי, דרך אגב, הממשלה, אני אומר לך את זה כחברי, באמת, אנחנו חברים, אבל אתה נציג של הקואליציה, היא לא מודעת לבעיות האלה.

אני אמרתי עכשיו לשר שיקלי בכנס שהוא ארגן ליהדות אוקראינה, אמרתי, יש דברים בסיסיים שאתה צריך לדאוג, תזעק את הזעקה הזאת, דברים כמו נושא של המענק הסתגלות ששולם עד ה-31 לדצמבר זה 3,000 שקל למשפחה של עולים חדשים, אתה פשוט לקחתם ולא משלמים את זה, אנחנו עשינו את זה לפני שנה, הרי בנאדם לא יכול לשכור דירה לחודש-חודשיים, אם הוא כבר עלה, הוא שוכר דירה לשנה, מה אתה קוטע לו את המענק הזה באמצע שנה? כמה זה, 30 מיליון שקל, 40 מיליון שקל? בעוד שנה הוא יסיים אולפן עברית, שדרך אגב, זה גם בעיה בפני עצמה, יושב פה אתה מייצג את המורים באולפנים שהם התחילו אתמול שביתה איטלקית, כי הם רוצים לשפר את התנאים שלהם. חברים, כל דבר כזה פוגע, גם בקליטה, פוגע גם ביכולת של אותו בנאדם לתרום למדינה בכלכלה, בביטחון, בתרבות, בכל הדברים האלה וזה גם משדר מסר לאנשים הבאים בתור, איזה מסר זה משדר? יהודי בתפוצות אומר, אם עכשיו הוא מנהל את האורח חיים היהודי, בתקווה בעוד שנה-שנתיים לעלות לישראל, כי הוא רוצה לעלות, עכשיו הוא יגיד, למה אני צריך לעלות לישראל, למה, בשביל אחר כך להיתקע שם בלי, הבטיחו משהו ואמרו לי ככה ולא קיבלתי את זה, למה?

ומשפט לסיום, באמת לסיום, יוסי. מדינת ישראל היא צריכה להילחם על כל יהודי בתפוצות. אנחנו לא מספיק שאנחנו קוראים להם ואומרים להם תעלו, ישראל זה הבית של יהודי, לא, בעולם של תחרות היום, ליהודים בתפוצות יש אפשרויות בחירה, אם יהודי צרפת יכולים לבחור, בין ישראל, בין קנדה, בריטניה, לפני הברקזיט, אנחנו צריכים להיות בתחרות, אנחנו בתחרות על היהודים ואם אנחנו נשנה את הפזה ונשנה את הסוויץ' ונתחיל להתייחס ליהודים, לא רק, אה בסדר, לאן תעלה, תעלה לישראל, לא, אני רוצה כמדינה שאתה תעלה, כי אני יותר טובה מקנדה, מבריטניה, מגרמניה, מכל מדינה ששם יש קהילה יהודית תוססת. אז לכן אני חושב שהמעבר הזה בתפיסה שלנו, אמור גם להקרין על יהודי תפוצות, הם יבינו את זה מהר מאוד, יהיו גם שותפים שלנו וברגע שהם יהיו שותפים שלנו, הם ירגישו שישראל זה הבית שלהם, גם אם הם עדיין חיים שם, גם אם הם טרם החליטו לעלות לישראל, אבל ישראל זה הבית שלהם וכל מה שמשתמע מהדברים האלה. תודה.

תודה רבה.

[מחיאות כפיים]

לא, לא מוחאים כפיים.

לא, אפשר, אפשר, אני פה בוועדה מרשה.

לא דיברתי בשביל שימחאו לי כפיים.

בסדר, אם אתה אומר דברים חשובים וטובים, אפשר, שמגיע מגיע. הזכיר לי חבר הכנסת סימון דוידסון שאנחנו מציינים 31 שנים לרצח של 29 אנשים בשגרירות בבואנוס איירס, לפני שלושה ימים, ב-17.3.92 ועד היום לא.. מנכ"לית הלל ישראל, נגה ברנר סמיה, בבקשה.

תודה רבה. מהדהדת ותחברת קצת לדברי קודמיי. אז רק למי שלא מכיר, הלל ישראל זה הזרוע הישראלית של הילל עולמי, שמוכר גם כהלל אינטרנשיונל, ארגון הסטודנטי היהודי הגדול ביותר בעולם, פועל ב-למעלה מ-850 קמפוסים ברחבי הארץ. בישראל אנחנו מפעילים שבעה מרכזים באוניברסיטאות הגדולות ובמכללות ואנחנו מפעילים כל השנה, במיוחד בשבוע התפוצות, אבל כל השנה אנחנו עמלים על תוכניות שונות ומגוונות, במטרה לחזק את הקשר עם יהודי התפוצות ולקדם את העיסוק של צעירים בחקר זהות יהודית מגוונת, דרך מפגש עם קהיליות יהודיות בעולם. ברמה האישית, אני אומר, גם אני חייה את הקשר הזה, את הגשר חיי, עוסקת גם באופן מקצועי בעמיות יהודית כבר עשרות שנים וגם אני עליתי בעצמי שלוש פעמים מארצות הברית. הילדים שלי נולדו שם וגדלים פה, אני נולדתי פה וגדלתי שם, אז באמת חייה את הקשר וגם את הגם וגם הזה בזהות שלי, באישיות, בשפה, בתרבות, בנשמה ולכן הכאב הזה שאתה הצבעת עליו חבר הכנסת, מההתרחקות ההולכת וגוברת, אני ספציפית עם הקהילה השנייה הגדולה בעולם בארצות הברית, אבל כמובן זה נכון לגבי יהדות תפוצות בכלל.

הכאב הזה מההתרחקות הוא כאב מקצועי כמובן, אבל הכאב הזה מאוד אישי ומאוד פרטי ולכן אני מצטרפת כאן לקריאה שאנחנו משפחה אחת ואנחנו חייבים לקחת את יהודי התפוצות בחשבון, בדיונים בקבלת החלטות וכל צומת מרכזית בנושאים שגורליים לעם היהודי ולמדינה יהודית, כמדינה יהודית ודמוקרטית. כשאנחנו בהלל נגשים לחינוך לתפוצות וזה נושא הדיון להיום אז אני אספר קצת על איך אנחנו ניגשים לזה. קודם כל אנחנו מתרכזים בלשם מה, כי אני חושבת שבתוך החדר הזה זה מובן, זה חשוב לחזור על זה, כמובן, זה ברור, אבל מחוץ לחדר הזה רבים ורבות, ממש לא במודעות, למה זה חשוב, זה הופך להיות במחקרים שדיברו על קרן רודרמן ומכון רעות עשו מחקרים ומראים שאחת הבעיות זה השוליות של הנושא הזה, אנחנו חייבים לדבר על הנושא הזה, זה לא נחמד שיש, זה חייב שיהיה, זה נאמר כאן ואני מהדהדת את זה. המשך הקשר ביננו לבין יהודי העולם הוא קריטי לחוסן שלנו כעם, לעתיד מדינת ישראל, כמדינה יהודית ודמוקרטית, אין אני יכולים להתעלם מיהודי העולם ומהאתגרים המונחים לפניהם, כשם שאין אנו רוצים שהם יזניחו את המרכיב של ישראל, בתוך הזהות היהודית שלהם שם.

אז חינוך לתפוצות נועד לעלות את המודעות לקשר הסימביוטי ביננו, מה שקורה כאן בישראל וזה נאמר כאן ואני חוזרת, הוא משפיע ישירות על ביטחונם הפיזי והזהותי של יהודי העולם ומה שקורה שם, משפיע גם חזרה אלינו והאחריות היא כמובן, הדדית, אבל גם אני אוסיף שחינוך לתפוצות, נועד גם להעשיר את עולמינו כאן בישראל, יש לחינוך הזה את הכוח להוציא אותנו קצת מהשיח הפנימי, היהודי הישראלי שלנו כאן ולהרחיב את ההסתכלות שלנו, על מה זה הזהות שלנו, מעבר לגבולות ולמגבלות שיש לנו כאן לפעמים במדינה, שבתוך השיח אנחנו שרויים עמוק עמוק. אני אדבר בקצרה, אני יודעת שעוד רבים רוצים לדבר אחריי, השאלה השנייה, אצלנו בהלל, אנחנו שואלים, איך לגשת לזה, אני כאן אהדהד קצת את הקולגה שלי רביב. אנחנו דוגלים בלמידה משולשת, אנחנו קוראים לזה, למידה על יהדות התפוצות ויהודי התפוצות, ללמוד עם יהודי התפוצות וללמוד מיהודי התפוצות ושלושת הדברים האלה חשובים, כמובן, ללמוד על, זה נאמר, זה ללמוד את ההיסטוריה, ללמוד את האתגרים, אבל גם ללמוד את החוזקות שלהם ואת הנכסים שהם מביאים, איך הקהילה מתארגנת, מה הזרמים הדתיים, אתה הזכרת את זה, כבוד היושב ראש, ומה התפיסות עולם שלהם כמיעוט יהודי, ברוב לא יהודי, מזה יש לנו מה ללמוד על זה וכמובן מזה.

מתוך ההכרות של הקהילות, מגיעה גם האכפתיות, דבר שני כמובן, ללמוד עם יהודי התפוצות, אז בהלל אנחנו עושים כמיטב יכולתנו, לעשות מפגש, בין אם זה בזום ובין אם זה לנסוע לשם, או לארח אותם כאן, אבל לייצר חוויות למידה משותפות, לישראלים ויהודים מחו"ל, על כל מיני נושאים, נושאים שמעניינים אותנו כאן ושם, נושאים שמאתגרים אותנו כאן ושם, אבל חשוב לדבר עליהם, כמו נושא האנטישמיות, אבל לא רק, גם על פלורליזם וגם על גזענות וגם על ...לקחת פרספקטיבות שונות ורק מתוך הלמידה המשותפת, אנחנו זוכים לזה, כי זה שיח של חיבור, חברותה וחברות וגם כאן זה יוצר אכפתיות, ככה יוצרים אכפתיות, מתוך הקשר והדבר האחרון, לומדים אחד מהשני, אמר את זה רביב, את הדומה והשונה בגישות היהודיות, כמובן יש לישראל מה להציע וללמד, כמובן, אבל אנחנו לא בפוזיציה הזאת, אנחנו בפוזיציה שלא פחות יש לנו לחברה היהודית הישראלית, מה ללמוד מיהדות העולם, מהפלורליזם שם, מריבוי הדעות, מהפתיחות, מהגיוון מההכלה וכן, יש לנו גם מה ללמוד מהם, גם על יהדות וגם על דמוקרטיה.

אני אסיים ואני אומר, רק מתודה שאנחנו מנחילים בהלל ישראל וזה מתודה של לימוד ומעשה, זה לא מספיק ללמוד, כמובן, על ועם ומי, כמו שדיברתי, צריך גם לעשות את והלמידה הטרנספורמטיבית מגיעה דרך עשייה, יוזמה ופעילות שהסטודנטים שלנו שעוברים ולומדים איתנו, הם אחר כך שבים לקמפוס והם מיישמים את הערכים הנלמדים, הם עושים בעשייה, הם נותנים לנושא הזה מקום חיי ופעיל בחיים שלהם וככה גם מרחיבים כמובן את מעגלי ההשפעה. אני אסיים ואני אומר, כי כמובן, גם אם לחזור, הוויכוח הידוע בין רבי טרפון לרבי עקיבא, מה גדול תלמוד, או מעשה, אז כמובן, החכמים יודעים להגיד שגדול תלמוד המביא לידי מעשה. אני רק רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת עוד דקה, כבוד יושב הראש, לצעוק מכאן, מהכנסת, בזמן שבוע התפוצות, השבוע שאנחנו חוגגים את הקשר שלנו עם יהודים מרחבי העולם, להגיד, לאחיי ואחיותיי בעולם, להגיד, שאכפת לנו ויש הרבה מאיתנו בחדר הזה ומחוץ לחדר הזה שעובדים קשה לשימור הקשר הזה ומערכת היחסים שלנו ולחזק את הקשר שלנו ביחסים, אנחנו יודעים שאתם עושים הרבה לעבוד על הצד שלכם במערכת היחסים, למרות כל האתגרים ואנחנו יודעים שלפעמים שהאתגרים האלו, נראה שאנחנו מתעלמים מאחינו ואחיותינו בצד הזה של ישראל, אבל אנחנו רוצים לומר שאכפת לנו.

תודה רבה. הרב שלום בסקין, יו"ר ארגון I am Jewish.

צוהריים טובים, אדוני היושב ראש, אורחים נכבדים. דברים מדהימים נשמעו כאן, רציתי להיות בגדר שומע ומוסיף על בעצם, נושא שהרבה לא יודעים עליו שזה ציבור מאוד גדול בארצות הברית, הישראלים היהודים, בארצות הברית נמצאים כיום כמיליון ישראלים, בין 800 אלף למיליון ישראלים יורדים שהם בעצם, יש בליבם את אש המדינה, יש בליבם את כל מה שחשוב לנו פה, חשוב להם שם, הם שם מסיבות שונות, אבל עם אהבה בלתי מסויגת למדינת ישראל ולעם ישראל. אני רוצה לספר לכם סיפור שקרה לפני כמה שנים במיאמי ביץ', שבעצם זה מבטא את המצב שבהם הם נמצאים, מכורח תפקידי, כנשיא של תשע קהילות ישראליות בארצות הברית, חלק מהפעילות שלי היא ללכת לבתי ספר, פבליק סקול, ברחבי המדינה ולראות את צורכיהם של אותם ילדים ישראלים, בנים לישראלים יורדים. זה סיפור מכלי ראשון שאני רוצה לשתף אותכם בקצרה.

הסיפור הוא כך, ילד כבן עשר, הוא מספר לי, אבשלום, אני רוצה לספר לך משהו, נגמר השיעור, ההפסקה מתחילה, אני בא לצאת לחצר, מישהו דופק לי מאחורי גבי, כאב לי, הסתובבתי, מה קורה, אומר, בוא, אתה יהודי, נכון? אז זה מגיע לך, אתה יהודי, אני לא יהודי, ליהודי מגיע מכות, אותו ילד עם ישראלי בעורקיו, אומר, בוא, אתה רוצה מכות, איך אומרים, יאללה מכות, ניגשים לחצר, הם הצליחו לארגן שני קבוצות של מריעים זה מזה וזה מפה, זה משם ומתחילים מכות, אותו ילד באמת ניצח, אותו ילד ישראלי, בן לישראלים יהודים, ניצח, ניצח במכות, אבל זה לא החלק המרגש, החלק שזעזע אותי, אומר לי, תשמע, אבשלום, לפני שהלכנו מכות, הלכתי לפינה ואמרתי שמע ישראל. הסיפור הזה בעצם מבטא, אנחנו לפעמים חושבים, מה קרה, מיאמי ביץ', זה לא ברלין של 39, זה מיאמי ביץ', בארצות הברית קיימת גזענות, קיימת, המדינה מנסה למגר את זה, אבל זה קיים בהחלט, יש את ה-KKK, אנחנו מודעים לכל העניינים, אבל הקבוצה הזאתי שהם הישראלים בארצות הברית, שאם נעשה חשבון קצר, אנחנו מדברים על כמעט 20 אחוז מיהודים האמריקאיים והם ממדינת ישראל, מרגישים בעצם, שאין אף אחד בשבילם, כי יש הרבה קבוצות שאמריקה צריכה להתמודד, יש את הצרפתים, יש את הישראלים, יש את הרוסים, יש כל כך הרבה קבוצות שהם יהיו בני מיעוטים בארצות הברית, אז אתם הישראלים, מי בשבילכם?

וכשדיברתי עם ההורים של אותו ילד, אומרים, למה שלא תיגש למדינה, באיזשהו ערוץ ותראה מה אתה יכול לעשות וב-12 שנה האחרונות, אנחנו פעילים בכל אפשרות שרק תהיה, לראות איך לחבר את הקהילה הישראלית, לקהילה האמריקאית הקיימת, אנחנו עושים את זה על ידי מודעות בקהילה האמריקאית לקהילה הישראלית, איך מחברים אותם, איך עושים אותם כמקשה אחת ואנחנו עושים את זה בבית הספר הציבוריים, להרמת המודעות בין אותם יהודים ישראלים שנמצאים כבר בביתי הספר הציבוריים. אנחנו צריכים לזכור, אנחנו מנסים לשלוח תקציבים ליהודי התפוצות שזה כל כך חשוב, כתוספת לקודמי כאן, אבל יש לנו כאן בעצם, השליחים הכי טובים שיכול להיות, חבר'ה שגדלו פה, חבר'ה שאח שלהם פה, הדודה פה, אבא ואמא פה, הם השליחים הכי טובים למדינת ישראל, אם מדינת ישראל תדע להשקיע משאבים ולהקצות את הדברים הנכונים, לפעילות של אותם ישראלים, לתת להם תחושה שעוזרים להם, היה זה שכרנו. תודה.

אמרת שהוא ארגן קבוצה, מי היה שם בקבוצה של הישראלי?

אל תדאג, יש מספיק לצערנו.

אגב, אמרת רוסים, תדע לך שמיליון יהודים דוברי רוסית באמריקה, אלה שלא עלו לישראל בשנות התשעים, יש להם כבר דור שלישי, אנחנו מתייחסים תמיד שמתייחסים לשישה מיליון היהודים אמריקאיים, אז הרבה פעמים לא מתייחסים לקהילה שהיא כמעט 800 אלף איש שיש להם פה קשר משפחתי ליהודים עולים מברית המועצות לשעבר, שם הם יהודים, בנוסף ליהודים הם אמריקאים רוסים, כי מן הסתם שמרו גם על הזהות היהודית הסובייטית הרוסית, הייתי אומר ככה וזה קהילה נפרדת בפני עצמה, אז פעם הבאה שהוא יצטרך קבוצה, גם שיחפש גם מישהו שהוא דובר רוסית, יש סיכוי גדול שהוא ייפול על כמה יהודים שמה, הם יבואו להילחם גם עבורו, זה אני בטוח במאה אחוז.

תודה רבה, דוקטור דוד ברק מאוניברסיטת חיפה, בבקשה.

לא, אז דוקטור ברק, לא נמצא כאן היום, הוא ראש התוכנית רודרמן ללימודי יהדות ארצות הברית באוניברסיטת חיפה. אני ליאת, מנהלת תוכניות מקרן משפחת רודרמן, אז ברשותך אני אקח את זכות הדיבור שלו.

בבקשה.

תודה אדוני היושב ראש. היי, צוהריים טובים לכולם, אז כמו שאמרתי, אני מקרן משפחת רודרמן, קרן משפחת רודרמן היא קרן פילנטרופית, יהודית אמריקאית, הם נמצאים גם בארצות הברית וגם בארץ. אנחנו בקרן מאוד מאד מאמינים במערכת היחסים הזאת שבין - - -

ברשותך, ממש מתנצל, פשוט יש לי 300 נציגי קהילות עולי צרפת שנמצאים בקהילות בצרפת שמחכים לי באודיטוריום אז אני לא אוכל להיות עד סוף הדיון אז חבר הכנסת יבגיני סובה ימשיך, אתה מוזמן, אז ממש סליחה.

(היו"ר יבגני סובה)

אנחנו בקרן מאוד מאוד מרגישים את הצורך בחיזוק החיבור הזה, בין ישראל לבין יהדות ארצות הברית שהיא התפוצה היהודית הגדולה ביותר בעולם. המטרה שלנו בעצם, אנחנו רואים בזה נכס אסטרטגי, גם למדינת ישראל, גם לחברה הישראלית, גם לעם היהודי כולו. אנחנו שואפים לייצר תוכן, לייצר ידע ולהקנות משאבים שיוכלו ללמד את הציבור, נאמר פה, אני לא אחזור על זה, שאנחנו צריכים ללמד את הציבור הישראלי, לגבי יהדות התפוצות, יהדות ארצות הברית, לספר את הסיפור הזה, להסביר את החוזקות, להסביר את החולשות ואת האתגרים. אחד הדברים שכן רציתי לשים עליהם זרקור, אני אשתדל ממש למהר, זה באמת, תוכנית רודרמן, באוניברסיטת חיפה, תוכנית רודרמן ללימודי יהדות ארצות הברית, יש גם כמה בוגרים שלה בשולחן הזה שאנחנו מאוד מאוד גאים בהם. התוכנית היא תוכנית תואר שני, יחידה מסוגה בישראל שבעצם, מלמדת סטודנטים של תואר שני, שהם אנשי מקצוע מעולים בפני עצמם וחולשים על כל מיני תחומים בחברה הישראלית, מלמדת על יהדות ארצות הברית, שני סמסטרים, פלוס סמסטר קיץ, פלוס נסיעה לארצות הברית, להכיר את יהדות ארצות הברית לעומק.

כפועל יוצא מהתוכנית הזאתי, זה אנשים שאחר כך מבינים יותר לעומק, לומדים את זה בעברית, זה לא תוכנית שמתקיימת באנגלית לדוברי אנגלית, זו תוכנית לישראלים ואנחנו ככה, רואים את ההשפעה של זה בתוך העשייה שלהם, עוד דבר שנעשה כמובן בתוכנית זה מחקרים אקדמיים, אנחנו בקרן, ללא קשר לתוכנית בחיפה, מפיקים המון המון מחקרים אקדמיים ומחקרים שהשאיפה שלהם היא גם לחלחל לציבור הישראלי, אנחנו גם מצליחים לעשות את זה ועוד תוכנית שנערכת בחיפה זה תוכנית של תרגום ספרים, אנחנו לוקחים ספרים, אודות יהדות ארצות הבית שנכתבו בשפה האנגלית, לדוגמא ספר של דוקטור פמלה נדל, ספר על נשים יהודיות-אמריקאיות, מ-1776 עד היום, תרגמנו אותו בתוכנית הזאת לעברית והוא כרגע יוצא בעברית, פשוט כדי שהציבור הישראלי יוכל לקרוא את הספר הזה, זה רק אחת מהדוגמאות של הספרים שמפורסמים. יש המון מחקרים שעשינו, לדוגמא, לאחרונה, מחקר עמדות נהדר שנעשה בשיתוף קבוצת מלמן, שבודק את עמדות של יהודי ארצות הברית.

ועוד דבר אחד שאני אגיד, כי אני באמת מבינה שאנחנו משתדלים להזדרז. המון המון תכנים דיגיטליים, מאוד מאוד זריזים לדור שלנו, לדור של הטיק טוק שהוא מאוד מאוד רלוונטי, בעברית, שמלמדים על יהדות ארצות הברית, על ההיסטוריה שלה, על האתגרים שהיא מתמודדת איתה, על אוכל ועל תרבות, על קהילות יהודיות קטנות וגדולות, פלטפורמה דיגיטלית שהקמנו, שמדברת על חמישים קהילות שנמצאות בכל אחת מחמישים המדינות בארצות הברית, פלטפורמה דיגיטלית שאפשר להיכנס, לקרוא בעברית, כמובן, כל הדברים שאנחנו עושים גם באנגלית, אבל הרעיון פה, אני מבינה שהדיון פה, איך אנחנו מגיעים לישראלים, כל המשאבים האלה פתוחים ושמישים ונמצאים כרגע, גם בשבוע התפוצות במערכת החינוך ונגישים לכולם אז תודה רבה שנתתם את זכות הדיבור בנושא הזה.

תודה רבה לך, תודה ליאת. הדוברת הבאה שלומית.

אני שלומית מאלי, המנכ"לית של מנהלת עמ"י, מנהלת עמ"י זה המנהלת הלאומית לקשרי ישראלים ביהדות התפוצות. המנהלת הוקמה לפני שנה וחצי, מיזם משותף של משרד התפוצות וארגון גשר. היא מנהלת שהיא חצי ממשלתית וחצי פילנטרופית, קרן מיימוניטיס וקרן דוידסון תומכות בנו לאורך כל הדרך. המטרה של המנהלת היא לחבר את הישראלים, אנחנו עובדים רק עם הקהל הישראלי, לחבר את הישראלים אל יהדות התפוצות, במטרה לחזק את תחושת השייכות. לפני שאני אדבר קצת על פעילות, אני יודעת שהכול נורא נורא מהר, אני רוצה להגיד כמה נתונים שלדעתי מספרים את הסיפור ומסבירים למה זה מאוד מאוד מהותי מה שאנחנו עושים כאן. כל שבוע תפוצות, משרד תפוצות מפרסם את מדד התפוצות, שמתאר את המה קורה בחברה הישראלית, מבחינת עמדות, אפשר לראות במדד התפוצות שהוא פורסם השבוע ש-70 אחוז מהישראלים, חושבים שיש גורל משותף להם ליהדות התפוצות. 63 אחוז מרגישים תחושת אחווה עם יהדות התפוצות. בסקר אחר, אפשר לראות שמעל 80 אחוז מהציבור הישראלי, מתעניין בשלומם של יהדות התפוצות.

מי מזמין את הסקר?

משרד התפוצות.

משרד התפוצות, ומי מבצע את הסקר?

דרך לפ"מ.

דרך לפ"מ, אתם עושים את זה מה? פעם בשנה?

כל שנה זה עם אותם שאלות כדי ממש לבדוק את השינוי בעמדות. עכשיו הנתונים האלה מדהימים, 70 אחוז חושבים שיש גורל משותף ליהודי ישראל וליהדות התפוצות, הז באמת נתונים מאוד מאוד חשובים, אבל אני אגיד שעם מתחילים לשאול שאלות קצת יותר קונקרטיות, למשל, כמה יהודים יש בעולם, איפה הם גרים, מה האתגרים שהם עומדים בפניהם, הישראלים פשוט לא יודעים, רק 16 אחוז מהישראלים יודעים להעריך, כמה יהודים יש בעולם. עכשיו הנתונים האלה הם בעצם משקפים את הסיפור, אנחנו לא מכירים את יהדות התפוצות. אני אגיד עוד משהו מאוד חשוב לגבי הנתונים האלה, שאם מפלחים אותם, רואים שככול שיורדים בגיל, הנוער בישראל, בכלל הכמות של תחושת האחווה, התחושה קרבה והשייכות והידע, פשוט הולכת ונעלמת ולכן העבודה עם הגיל הזה היא קריטית. המנהלת עובדת בכל מיני תחומים, אחד מהתחומים העיקריים שלה, הוא עבודה עם נוער בגיל 15 עד 25, בגלל המשמעות החשובה של הנוער הזה שעוד כמה שנים הם הבוגרים של מדינת ישראל, מה שאנחנו מנסים לעשות זה להרחיב את מעגל הזהות והשייכות שלהם, בעצם ממש להוסיף עוד נדבך. אנחנו מחפשים מקומות שכבר מתעסקים בזהות בחברה הישראלית ומוסיפים להם את הנדבך הזה, של הקשר עם יהדות התפוצות.

רק שנייה, אני עוצר אותך, הסקר הוא בקרב כלל הציבור, נכון?

נכון.

עכשיו, ביחס, אמרתם שאתם עושים את זה כל שנה, אז קודם כל אפשר לראות את המגמה, נכון?

נכון.

איך התייחסו לפני שנתיים, לפני שלוש שנים. בשביל שבנאדם יענה בסקר, הוא צריך להיות חשוף לדברים שקשורים לתפוצות, כי אם בנאדם לא חשוף, אז שואלים אותו מה הקשר שלך, אז בדרך כלל הדעה שלו היא מתגבשת על ידי כל מיני כתבות בערוץ כזה, או אחר, או בוויכוח שהוא נחשף אליו לפני יומיים, אז הרבה פעמים, קודם כל, צריך גם לבדוק אולי, שוב, אני לא מתערב, אני לא סוציולוג, כן, אבל לבדוק גם אולי בסקר, מה היא מידת החשיפה שלך לפעילות של התפוצות, לא רק האם יש דברים משותפים, אלא האם אתה חושב שאתה מקבל מספיק מידע, לגבי פעילות של מדינת ישראל עם התפוצות ואז אפשר לראות, אם בנאדם אומר, את רוצה להשיב?

כן.

אם יש לך תשובה מצוין, רק תגידי לפרוטוקול את שמך.

אני מנהלת תחום בכיר במשרד התפוצות, ילנה איזנשטיין. אז בעצם את הסקר אנחנו עושים באופן אנונימי, אז בגלל זה ברגע שאנחנו שואלים מישהו, האם יש לך את הרמת יידע והוא יגיד לנו, אז כן ומה? להמשיך לשאול אותו? לא להמשיך לשאול אותו? זה גם השאלה, אבל השאלה שלך היא מצוינת.

לא, לא ביקשתי לדעת מי הבנאדם השונה, אמרתי עד כמה הוא, לפי השאלה הזאת אפשר לדעת, אם בנאדם יגיד, אני יודע, נחשפתי, אני יודע, אז אפשר גם לראות את התשובה שלו, כי אם הוא נחשף, הוא יודע ואז הוא מעיד על איזושהי בעיה, סביר להניח שמהידע שהוא נחשף, הוא הסיק - - -

אז הוא לא כל כך יודע.

לא, או שהוא הסיק מסקנה לגבי בעיה, אם בנאדם עכשיו יגיד, כן, אני יודע שיש בעיה עם א', ב', ג', ד', אפשר לעשות קורלציה בין הדברים שהוא נחשף אליהם, לבין הידע ומודעות לדברים שקשורים לבעיית התפוצה, אם בנאדם אומר, אין לי מושג, אני חי בישראל, לא מעניין אותי, מה שמעניין אותי זה לקום בבוקר, ללכת לעבודה, לא יודע, שישי-שבת ללכת לבית כנסת, או ללכת למועדון לילה, לא מעניין אותי מה קורה במיאמי, לא מעניין אותי מה קורה שם עם ישראלי שנלחם ועושה מכות ולא מעניין אותי שום דבר, אז אותו בנאדם הוא פשוט לא נחשף, אז מה חשוב לי שהוא יגיד, אם הוא לא נחשף לדברים שקשורים לתפוצות, הוא יכול להגיד, בסדר, אין לי קשר ואז אנחנו נדבר על החצי השני של הכוס שזה בעצם 30 אחוז, כן ולא 70 אחוז שחושבים שהקשר שלנו. אני חושב שגם לשאלות יש משמעות מאוד גדולה בסקרים האלה.

מבטיחה לך - - -

לא, זה בסדר, גמור, את סיימת, זהו?

אני רק אגיד משפט אחד, המנהלת היא מנהלת לאומית, היא גוף מטה, היא עובדת בעיקר בשיתופי פעולה ואני חושבת שאני עובדת כמעט עם כל האנשים שיושבים סביב השולחן, אני אולי לא אגיד עכשיו את כל הפעולות מקוצר הזמן, אבל דבר ראשון, תודה רבה לכל השותפים פה שעובדים ביחד איתנו במשימה הלאומית החשובה הזאתי. תודה.

תודה רבה לך ודוברת אחרונה, יעל כץ.

צוהריים טובים, אני יעל כץ, סמנכ"ל התנועה הרפורמית, תודה על ההזדמנות ואני כמובן, מתחברת להרבה דברים שאחרים אמרו פה, התנועה הרפורמית באמת פועלת לחיבור בין אישי, גם של תלמידים, גם של מחנכים, גם במסגרת חינוכית פורמלית ובלתי-פורמלית, גם בבתי הספר, גם בקהילות, גם בנוער, גם בתנועות הנוער וגם בקרב הצעירים. אנחנו פועלים גם במערכת החינוך הממלכתי ואנחנו רואים את הצורך של שתי הקהילות האלה, ליצור קשר ואת הקשר האישי כקשר מהותי שבעצם, זה שמאפשר שינוי של העמדות וחיבור. אנחנו עובדים יחד עם כל השותפים והשותפות פה גם, לראות איך אנחנו מייצרים קשר לטווח ארוך, כי הדברים האלה הם לא דברים שמשתנים במפגש אחד, או שניים, אלא יש לנו צורך בליצור קשרים ארוכי טווח ולהגיע לאנשים איפה שהם נמצאים, גם בתוך מערכות הדיי-סקולים, המערכות חינוך היומיות, אבל גם בקרב המערכות החינוך המשלימות, מה שנקרא, SUPPLEMENTARY SCHOOL או בקרב הקהילות. אנחנו ממש מאמינים, כמו אני חושבת שרבים פה שאנחנו חייבים לעשות את, לא רק ללמוד על, אלא לעשות את, כדי שבאמת נוכל לשמר את הקשרים ולפתח אותם לטווח הארוך, כי מה שלא נעשה עכשיו, ישפיע על הקשרים בדורות הבאים וחשוב לנו מאוד לקדם את זה.

תודה, תודה.

כבוד היושב ראש, אם אפשר אני מאוד אשמח להגיד כמה מילים בשם, אנו, מוזיאון.

אבל אנחנו חייבים להתכנס, אני אתן לך ממש חצי דקה, בכמה משפטים, רגע, לגבי מכללות לא רוצים לדבר? זהו, אנחנו לא נדבר? מישהו רוצה לדבר על מכינות? לא צריך, אז ממש במשפט, חייב להגיד שאני ביקרתי שם כמה פעמים, מוזיאון מצוין, אני גם אמרתי שצריך לקיים שם ישיבה של שדולת העם היהודי, אז אם את רצית מחמאה, הנה, קיבלת מחמאה, אבל בבקשה, תגידי.

זה בדיוק מה שרצית אז זה התחלה מעולה, אני באמת אגיד דברים שלא נאמרו, כי מה שאמרו חבריי דברים מאוד חשובים, אתם מוזמנים לקיים את ישיבת השדולה.

בכיף.

שמי נעמה קלר, אני מנהלת את חטיבת החינוך ב'אנו' מוזיאון העם היהודי, לשעבר, בית התפוצות. הוא מהגופים הגדולים בישראל שמתעסקים בחיבור, בין ישראלים ליהודים בתפוצות. מאז הפתיחה הסדורה השנה וקצת, היו אצלנו חצי מיליון מבקרים, מתוכם במערכת החינוך הפורמלית 60 אלף תלמידים וכ-18 אלף מורים, זה מספרים די גדולים, ביחס לשדה שלנו.

תגידי, הפרויקט הזה של כניסה חופשית בשבתות? של משרד התרבות?

בימי שישי אנחנו עושים את זה.

לא, אבל לא הייתי בתוך, שאנחנו ניסינו לעשות את זה בממשלה הקודמת, הייתם שמה, או לא? כי בשבת, בעצם, ככה בשביל אנשים שהם דתיים יכולים להיכנס בלי תשלום, אז יכול להיות שאולי מישהו בסביבה יכול להגיע, זה בעצם הייתה המטרה של התוכנית.

זה בדיוק כך.

שלצערי, הפסיקו כרגע.

אבל אצלנו עד היום המוזיאון פתוח בשבת, ללא מכר.

כלומר, אפשר להיכנס חופשי למוזיאון בשבתות.

בלי שום פעולה של מכר.

זה פתוח מאיזה שעה, עד איזה שעה? פחות או יותר יש שעות סבירות.

עשר עד חמש.

אוקי.

אני רוצה להגיד שהביזניס של 'אנו', 'אנו', קודם כל הוא לא במקורו מוזיאון, הוא הוקם על ידי ההסתדרות הציונית ב-1952. הביזניס שלנו זה טיפוח שייכות לעם היהודי, גם בישראל וגם בתפוצות. אנחנו מדברים עכשיו רק על הישראלים. אנחנו עושים את זה באמצעות סיפור, סיפורה הייחודי והמתמשך של העם היהודי, כשאת, אתה מבקרים, הם בעצם חלק מהסיפור וזה זווית די מיוחדת להתעסק בתפוצות בכלל ובעם היהודי. אנחנו מפעילים שמונה תוכניות חינוכיות אצלנו ועוד שתיים בבתי הספר, שבכולם התפוצות הם עיקר התוכן, למה? כי יהודי התפוצות ואנחנו יהודים בישראל, שנינו חלק ממשהו יותר גדול מאיתנו, העם היהודי. אני רוצה רק להגיד מילה אחת על מה קשה בעבודה שלנו ובזאת אני אסיים. יש שני דברים שמאוד מקשים עלינו להצליח בתוך החברה הישראלית, הדבר הראשון זה תפיסת שלילת הגלות שהיא מרכיב תפיסתי מאוד רווח בקרב ישראלים והוא בא לידי ביטוי בתערובות די רעילה של אדישות, בורות והתנשאות של ילדים ישראלים כלפי מקבליהם בתפוצות. הדבר השני שמאוד מקשה עלינו זה, בוא נקרא לזה דחיית הזרמים הלא אורתודוקסים שמהווים כאן מיעוט די קטן בחברה הישראלית, אבל רוב העם היהודי בתפוצות, בדגש על צפון אמריקה, הקהילה הגדולה ביותר, דחייה של קיומם, חשיבותם, משמעותם לעם היהודי ושני הדברים האלה, מקשים עלנו לדבר על התפוצות מול ילדים ונוער ישראלים, שהרבה פעמים הזהות היהודית שלהם היא לא מספיק מחוברת לשורשים, עלולה להיות מאוד מדוללת, קצת כמו הדג הזה ששוחה במים ואומר, מה זה מים, מי צריך מים, צריך להיפתר מהמים האלה.

איפה זה בטיק טוק, פחות או יותר, זה מתחבר לדברים שאמרתם שצריך לעשות טיק טוק, אבל אני באמת מבקש להתכנס לסיום, משפט לסיום.

הסיום שלי היא שהמשימה שלנו ואני חושבת שזו המשימה המשותפת, היא באמת לחבר את הילדים הישראלים האלה, למשהו שהוא הרבה יותר גדול מהם, הוא לא 75 או נגיד 3,075, אפילו יותר, שזה העם היהודי וותיק יותר, גדול יותר, אנחנו חלק ממנו, זה מה שמכונן וצריך לכונן את הזהות היהודית כאן. תודה על כל הנוכחות.

תודה לך, תודה.

אני רק אגיד בשם מנכ"ל משרד החינוך ושר החינוך, מר יואב קיש, הם רואים בנושא הזה כנושא מרכזי במערכת החינוך והם מתכוונים לעשות תוכנית מסודרת ולאומית.

מצוין, מצוין, אני חייב להגיד שאני באתי עם הילדים שלי, יש לי שלוש בנות אז הן נהנו ממשקפי העבר שאתה שם את זה על הראש ופתאום אתה נכנס למאה 15 בספרד, או מאה 17 ברוסיה, או מאה 19 בליטה וכל מיני מקומות כאלה, אז בהחלט, אני לא חושב שזה, אני לא עושה פרסום, כן, אבל אני בהחלט חושב שזה ראוי לבקר שם ולהביא קבוצות, אם זה בתי ספר, אם זה אפילו צבא וכו', תבואו לשם זה מקום מצוין, באמת להכיר את ההיסטוריה של התפוצות. לפני שאנחנו נתכנס לסיום, אני אקריא את דברי הסיום, אני רק רוצה לספר משהו קצר, בהקשר ל-70 אחוז שאמר הסקר, כי אני תמיד מסתכל, לימדו אותי ככה, אולי זה החינוך של הגולה, בכל זאת, עליתי אחרי שסיימתי בית ספר, בגיל 17, עדיף לך להיות חלש בקבוצה חזקה יותר, מאשר להיות חזק על חלשים, אז תמיד, זה כנראה התפיסה שלנו של היהודים שגדלנו בסביבה עוינת.

אני זוכר סיפור לפני, לא זוכר בדיוק, עשר, 12 שנה, אחד ממייסדי גוגל, סרגיי ברינץ', ההורים שלו, הוא נולד במוסקבה, למשפחה עם שני פרופסורים למתמטיקה ולמחשבים, הוא הגיע לביקור בישראל ובמהלך הביקור, לקחו אותו לאחד מבתי הספר בצפון הארץ, לא רוצה להגיד את השם, זה לא משנה ומנהל בית הספר בגאווה, הסביר לו, הכנסי אותו לכיתת מחוננים ואמרו לו, תראו, בכיתה הזאתי יש פה תלמידים שחזרו מהאולימפיאדה במתמטיקה, מחשבים, מקצועות המדע ואנחנו זכינו בארבע מדליות זהב, מתוך חמש, הוא הסתכל ואמר, למה לא כל החמש? זה התפיסה של סרגיי ברינץ' מייסדי גוגל, מההורים שהוא קיבל, הוא אומר, אבא שלי היה שואל, למה לא כל החמש ורק ארבע מתוך חמש, אבל זה עסק בהחלט מרשים וגדול ואנחנו אוהבים להתגאות בהישגים של הילדים שלנו ואני אגיד לכם עוד משהו, בארץ תמיד אוהבים לתת פוש ולהגיד, גם אם ילד לא תמיד מצליח, להגיד לו, כל הכבוד, אתה חזק, אתה תצליח אתה תוכל לעשות את זה, זה לא מה שזכור לי מהילדות, אם הייתי נכשל, אז היו אומרים לי, פעם הבאה אתה צריך לשבת פה שעות, עד שתצליח.

חברים, אנחנו נתכנס לסיכום לדברים, קודם כל הוועדה מודה לשר התפוצות, עמיחי שיקלי ולכל המשתתפים בדיון. הוועדה מציינת בכאב 31 שנים לרצח 29 יהודי שגרירות בבואנוס איירס. המדינה צריכה כמובן, להילחם על כל יהודי בתפוצות ולהכיר בנכסים ובאתגרים של הקהילה. יהודי התפוצות צריכים להרגיש שישראל היא הבית שלהם. הוועדה גם מברכת על המיזמים שמתקיימים בבתי הספר ובתנועות הנוער, בשבוע התפוצות, במטרה לחזק את הקשר עם יהדות התפוצות. הוועדה קוראת להשקיע בדור הצעיר ולחזק את הקשר שלנו עם יהדות התפוצות. הוועדה גם רואה חשיבות רבה בהצטרפות של תלמידים רבים, ככול הניתן, למסעות תגלית. יהדות התפוצות היא נכס אסטרטגי לחוסנו של העם היהודי. הוועדה קוראת למשרד ראש הממשלה, משרד התפוצות, משרד העלייה והקליטה, לחזק את הקשר עם התפוצות, אני חושב שגם משרד החינוך אפשר להכניס גם לקריאה הזאת, לחזק את הקשר עם התפוצות. אני חושב שיש עוד כמה משרדים שאפשר לעשות, אם זה משרד הכלכלה שצריך להשקיע גם בקליטת המדענים וקליטת, חבר'ה, כל משרד יש לו את הייעוד הקטן הזה, הקטן במירכאות שיכול להשפיע בגדול על קליטת העולים והקשר שלנו.

הוועדה קוראת לכל המשרדים שהזכרתי, לתכנן תוכניות ארוכות טווח ולהשקיע בבתי הספר היהודים בתפוצות ובקהילות היהודיות, זוהי חובתנו הלאומית. הוועדה גם קוראת לקדם תוכנית של שליחים יהודים מהתפוצות, להיטמע בארגונים החינוכיים בארץ, בצבא, בתנועות הנוער ועוד ועוד. אני אוסיף גם מטעמי, שאנחנו נמשיך לחזק את הקשר שלנו עם התפוצות, גם במסגרת שדולת העם היהודי שהיא כמו שאמרתי, שדולה הכי גדולה בכנסת ישראל, למעלה מ-70 חברי כנסת בשדולה הזאת, יש לי את הזכות להיות בראש השדולה, יחד עם חבר הכנסת, דוד ביטן וחבר הכנסת, מאיר כהן וכמובן, תודה גם לסוכנות היהודית על התמיכה בשדולה הזאת ותודה לכל המשתתפים, אנחנו מסיימים את הדיון, תודה רבה ושבוע תפוצות נעים לכולנו, תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:13.