פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



2
הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
22/03/2023


מושב ראשון




פרוטוקול מס' 9
מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
יום רביעי, כ"ט באדר התשפ"ג (22 במרץ 2023), שעה 09:04

השלכות הרפורמה המשפטית על נשים ולהט"בים בראי הדורות הבאים

חברת הוועדה: נעמה לזימי – היו"ר

לירון בנית ששון - עו"ד, ייעוץ וחקיקה חוקתי, משרד המשפטים

אתי לבני - חברת כנסת לשעבר, יו"ר לשעבר - פורום דבורה

טל הוכמן - מנהלת קידום מדיניות, שדולת הנשים בישראל

נעה פינטו - מנהלת קידום מדיניות, מכון זולת

מירב לבני קייש - מנכ"לית, "ברית הלביאות"

אמרי זגורי - מנהל קשרי ממשל, ארגוני הקהילה הגאה

תהילה בסה - מנכ"לית, ארגון "בת-קול", ארגון נשים להט"ביות דתיות

שיר לביא זנאתי - מנהלת המחלקה המשפטית, ארגון "מבוי סתום", ייצוג נשים מסורבות גט

איתי בכר - עורך, "מתחת לרדאר"

שי אופק - סטודנט לרפואה ולנוירוביולוגיה, מחאת הסטודנטים, האוניברסיטה העברית

בן אדם - שחקן תיאטרון וטלוויזיה

ידידיה ויטל - שחקן תיאטרון וטלוויזיה

ציפי לביא - ארגון "נבחרות"

תל אביב וידריך - פעילה, האגודה למען הלהט"ב

מריאור סבח - פעיל חברתי

ליאור גיל - תלמידה ופעילה, מטה מאבק הנוער למען הדמוקרטיה

טליה נחמיה - פעילה בקהילה הטרנסית, האגודה למען הלהט"ב

לורן פרייס

חן אריאלי - סגנית ראש העיר, מחזיקת תיק הרווחה והשירותים החברתיים, עיריית תל אביב-יפו

מירי נחמיאס - עו"ד, המרכז הרפורמי לדת ומדינה

ענת ניר - יו"ר שותפה, ארגון "אני אישה"

צח בן יהודה

דפנה סידס-כהן

א.ב., חבר תרגומים



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

השלכות הרפורמה המשפטית על נשים ולהט"בים בראי הדורות הבאים

בוקר טוב, ברוכות הנמצאות, ברוכים הנמצאים היום בוועדת הצעירים של הכנסת. פתחנו היום דיון רביעי בנושא ההפיכה המשטרית והפעם על הפגיעה בנשים ובקהילת הלהט"ב, פגיעה שאנחנו רואים שהיא מתחילה מההסכמים הקואליציוניים של הממשלה הזו. היא עוד הרבה לפני הצרת צעדי מערכת המשפט, ההשתלטות על העליון וריסוק בג"ץ.

אני שמחה לפתוח את הדיון הזה כי הוועדה הזו, ועדת הצעירים, היא תהיה הקול והפה של כל מי שצריכים לדבר ולהשמיע את החשש שלהם, את השאלות שלהם, את הביקורת שלהם, את כל מה שמשתיקים בעצם בכנסת הזו, שאני חושבת שבאמת המושב הזה היה ריסוק טוטאלי של הנוכחות של הרשויות בכל הוועדות, ושל הפיקוח שלנו בפרלמנט הזה. אני כל הזמן אזכיר, אנחנו לא רק בית מחוקקים, אנחנו המקום שאמור לפקח על כל מה שקורה, ולצערי ריסוק מעמד הכנסת ממש ניכר בצל ההפיכה.

אני רוצה להגיד שלאחר לחצים רבים משרד המשפטים יישב איתנו היום בדיון. הם מתעכבים. המשרד טוען משום מה שאין השפעות של הרפורמה המשפטית על נשים ולהט"ב. זו סוגיה משפטית שהם אמורים לעסוק בה ולהכיר אותה, וזה גם משהו שנתקלנו בו גורף, שהמשרדים האמונים, כאילו אם אנחנו לא בודקים או לא מייצרים נייר עמדה, אז אין שום בעיה.

כשראינו שהתעקשנו עם האוצר ואמרנו לאורך כל הדרך שיש פה סוגיה, גילינו שבשלב מסוים הם הבינו שאכן משהו מאוד חמור עתיד לקרות לכלכלה הישראלית, לעתיד שלנו, של הדורות הבאים, וחבל שזה לא נעשה בשלב מוקדם יותר שהיינו צופים, אז גם פה המשרדים אמורים לתת את הדעת ולהגיד איך הצבר הזה של כל הדברים והרצף שלהם יחדיו בסופו של דבר ישחק את ההגנות והזכויות של נשים שהן אולי רוב האוכלוסייה אבל מיעוט סוציולוגי, של הקהילה הגאה שאתמול חגגנו 35 שנה לביטול החוק לאיסור משכב זכר. יש לזכור שזה היה העליון ובג"ץ שבאמת דחקו גם בכנסת לעשות משהו כזה, אבל מאז אני לא זוכרת חקיקה משמעותית במקום הזה לטובת הקהילה הגאה. לצערי מרבית הסעד, ההכרה והזכויות הגיעו ממערכת המשפט.

יש הרבה שמדברים על הכאב שלהם ממערכת המשפט, אבל נשים ולהט"בים לא פעם זכו לשוויון ולצדק בדיוק מהמערכת הזו. לקחת עבורנו את המקום הזה זאת פגיעה כבר בעצם העניין, כי כשאנחנו יודעים שפה לא עושים את העבודה הנדרשת ובמערכת המשפט כבר לא יהיו הכוחות שיעשו את זה, אז אנחנו יודעים שאנחנו הולכים לאחור.

מנתוני המכון הישראלי לדמוקרטיה עולה באופן מובהק כי כ-62% מקרב כלל הנשים באוכלוסייה מוטרדות או מוטרדות מאוד מהשינוי לרעה בתחום השוויון המגדרי. ניתן להניח שבקרב אוכלוסיית הלהט"ב האחוזים זהים או אף גבוהים יותר, ואני חושבת שגם מינוי של אבי מעוז ועוד סוגיות בטח יהיו חלק מזה. אנחנו גם יודעים שפשעי שנאה וגילוי גזענות כלפי הקהילה הגאה היו בעליות של עשרות ואף יותר אחוזים בתקופה האחרונה ממש, ואני מניחה שגם אמרי זגורי יוכל להתייחס לזה לאחר מכן.

אני אניח את הדברים ללאחר מכן כי אני כן רוצה שנשמע את כולכם ושיהיה פה דיון כמו שצריך ושהקול יישמע, של כל מי שהגיעו. אני כן מבקשת לדבר שתיים-שלוש דקות כדי שכולם ידברו ובמקסימום נעשה סבב נוסף.

המושב הזה עומד להיסגר אבל אנחנו את הוועדה הזו נפתח גם במושב הבא עם כל ההשלכות וכל הדיונים האלה. ככל שנצטרך לתת את הדעת, אנחנו נמשיך. אני גם רוצה להגיד משהו. נשים זה כוח, הקהילה הגאה זה כוח. ראינו כמה מהפכות משמעויות בשנים האחרונות שנעשו בגלל ציבור שלא הסכים לקבל נבחרי ציבור הומופובים או מיזוגנים שיפגעו בזכויות שלו, וגם פה אני אומרת, אנחנו כוח. אנחנו לא ניתן שיפגעו בנו. בשביל זה צריך גם לחשוף ולשים זרקור ופשוט להגיד את הדברים לאשורם ולא לתת להם למסמס. אותי טוב ליבו של סמוטריץ' לא מעניין. אני לא סומכת עליו. אני סומכת על החקיקה, על ההגנות בחוק ועל הזכויות שלי. תודה רבה.

אנחנו נפתח עם חברת הכנסת לשעבר אתי לבני, יו"ר לשעבר של פורום דבורה. אני מאוד מודה לך שאת פה וגם על העבודה שלך בוועדת חוקה, שאת מגיעה פעם אחר פעם. בטח שבאת באדום. תודה, אתי.

בוקר טוב, אני שמחה להיות פה. אני אבקש סליחה, אולי עוד שעה וקצת אני אעבור לוועדת חוקה כי שם באמת כל קול נספר.

ממש.

כן, אני באתי באדום כדי להביע את ההזדהות שלי עם החברות שלי ה"שפכות", והיום בכלל יש מצעד הסבתות בתל אביב. בדיון אני אבקש מכם הצעה לצבע לבגדים של הסבתות. מישהי הציעה כאן סגול.

אני חושבת שהשינויים המשפטיים, ההפיכה המשפטית היא פוגעת בכולנו, ממש קטסטרופה, אבל הרבה או לא פחות או בתוספת, בנשים ובלהט"בים ובצעירים. אני הייתי יושבת-ראש ועדה למעמד האישה והתפקיד שלנו היה כל פעם להגדיל את הנוכחות של נשים, את הזכויות של נשים, את האפשרויות של נשים. הוועדה הצליחה להגיע להישגים, ייצוג נשים ודברים נוספים.

מה שקורה עכשיו, פשוט לוקחים אותנו אחד, שניים, שלוש אחורה. זה התחיל מאמנת איסטנבול, אלימות נגד נשים שאושרה על ידי הממשלה הקודמת, אושרה ונבדקה, שאנחנו מצטרפים לאמנה הזאת. אחת, שתיים, שלוש, הממשלה החדשה הורידה אותה מהשולחן, לא מתאים משהו לסמוטריץ'.

היא גם מנעה את המעבר. אותם רוטמן וסמוטריץ' וסטרוק שלחצו אז על שקד ועל אחרים לא לאפשר את העברת האמנה, כבר מנעו את זה כנסת קודמת לצערי הרב. היינו צריכים ללכת על זה בכל הכוח למרות זאת.

גם לצערי הרב. טוב, נחזור לזה. זה לא נגמר. איפה שאני לא שמה את האצבע, אז הבעייתיות עולה וצמצום הזכויות עולה. למשל, ניקח את הצבא. הזכרת את פורום דבורה. זה פורום נשים מאוד בכירות במערכות הביטחוניות ובמערכות החוץ. תיראו איך מתראיין לו אדון רוטמן ב'עובדה' ואומר: "אליס מילר? אה, אליס מילר, כן, השופט הסתכל על הבחורה שנמצאת לפניו ואמר, אוי, היא נורא דומה לבת של השכן שלי, אז יאללה, נו, נעביר אותה כי היא נחמדה". זה היה סוג הדיבור. זה זלזול.

זה שנאת נשים.

זה פחיתות ערך. פשוט אי אפשר לסבול את זה. כשאני העליתי את זה באחת הטענות בוועדה, "לא, לא, לא". הוא מורח את זה, הוא לא מוכן להתמודד עם זה. כנגד זה, למשל ביומיים האחרונים בוועדה למינוי שופטים האיומה ונוראה שנחשבת ל"נסיגה" כדי לעוור את עיניי הציבור, הוסיפו אישה אחת או לפחות נדמה לי שיש היום ארבע נשים. זה עלה תאנה. אסור ליפול בפחים האלה, כי מה זה משנה הנשים שנמצאות במשמעת קואליציונית מאוד חמורה שש שנים? מה זה משנה? נכון, אנחנו רוצים נשים אבל נשים חופשיות ועם עמוד שדרה.

בכלל שילוב הנשים בצה"ל, צה"ל זה בעיה בשביל הדתיים. לא אגיד הדתיים כולם אבל בשביל החרדים ובטח דתיים לאומיים. יש להם מאוד בעיה עם נשים בצבא, עם שילוב נשים בצבא. לא בא בחשבון שתהיינה לוחמות. יש יותר ויותר לוחמות. כמו שאנחנו שומעים מראשי הצבא, אי אפשר לקיים צבא בלי נשים ובלי נשים לוחמות, אבל הם לא יתנו את זה. אם אנחנו לא נהיה מאוד ערניות ולא יהיו לנו כלים להתמודד, לא תהיינה נשים לוחמות בצבא. תהיינה נשים, שוב פעם, שמגישות קפה אולי. גם הרב הראשי שהוא בעצם שולט על כל העניינים האלה היה כפוף לרמטכ"ל. אחת, שתיים, שלוש, מעבירים אותו מכפיפות לרמטכ"ל לכפיפות לרבנות הראשית. זה אומר המון כי תהיינה דרישות והוא יצטרך ליישם את הדרישות האלה.

שמעתם שמרחיבים את הזכויות של בתי הדין הרבניים ב"הסכמה" אמנם. במסגרת סכסוך גדול של גירושין איזה הסכמות יש? הבעל יכפיף את האישה ללכת למקום שבו הוא רוצה בעיקר. אני לא מדברת על חילוניות, אולי גם, אבל בעיקר נשים חרדיות ונשים דתיות. שם יהיה המקום ששם בתי הדין ידונו בכל העניינים כולל של הרכוש. אתם זוכרים את פסק דין בבלי, שאז בית המשפט העליון החילוני התערב ואמר שאישה יכולה גם לרשת את אביה.

אני אפסיק רגע כדי שאחרות גם תוכלנה, ואני אמשיך. יש לי הרבה מאוד תחומים שבהם הרפורמה הזאת היא קשה ורעה, וזה יום רע לנשים. תודה.

תודה רבה, אתי. רק להוסיף דבר קטן לפני שאנחנו ממשיכים. יש נטייה לרוטמן וכל מיני נשים להגיד שהם מייצגים את הקהילות שלהם, שהנשים הדתיות או החרדיות הן מיוצגות במפלגות שלהן. זה ממש לא. התפקיד שלנו לראות כל אישה באשר היא. אני לא מתכוונת להשאיר מאחור את הנשים בבית הדין הרבני ואף אחת אחרת. זכויות, הן זכויות, הן זכויות ואנחנו נעמוד בסולידריות עבור כל אחות שלנו. יותר מזה, לא פעם דווקא שדולת הנשים וארגונים אחרים הם אלה שעתרו נגד הדרה מגדרית של נשים חרדיות וסוגיות אחרות, מתוך ההבנה שבסוף אנחנו יחד ולא יפרידו אותנו.

כדאי להזמין את מיכל פרומן שהיא חלק ושהיא תדבר, ויש עוד הרבה. יש לי הרבה שמות של נשים שלא מקבלות את זה אבל פוחדות להתקומם. תודה.

נכון. תודה רבה.

אנחנו נעבור לידידיה ויטל, שחקן תיאטרון וטלוויזיה. תודה שהגעת.

תודה שהזמנת אותי, נעמה. זה ממש מרגש ואני באמת מאוד מתרגש. האמת שכואבת לי הבטן. ממש ממש כואבת, שזאת גם דרך נוספת לומר שכואב לי הלב מאוד, ואני מודה שמעולם לא דמיינתי את עצמי מדבר במשכן הכנסת. זה פעם ראשונה שאני נמצא כאן וגם עכשיו אני קצת רועד. זה לא רעד של פחד במה כי אני שחקן ואני מופיע כל קהל כל ערב. זה לא הרעד הזה, אבל יש פחד אחר שמרעיד אותי והוא הפחד ממה שקורה למדינה שלנו, פחד שמיתרגם לכאב בטן הזה, לכאב לב הזה וגם לכעס. הוא מיתרגם עכשיו לכעס בחודשים האלה, שגורם לי לרעוד כבר הרבה מאוד שבועות, ואני מדבר כמובן על הרפורמה המשפטית שעליה כולנו מדברות ומדברים.

חברות וחברים אמרו לי, כשאתה מדבר תדבר מתוך אהבה ותהיה רגוע, אז אני כל הזמן מנסה לנשום ולהיות חיובי אבל אני מתהפך סביב זה ולא מבין איך אפשר להיות חיובי כשמהלכים כל כך קיצוניים קורים כאן בכנסת הזאת, המכובדת הזאת, ומשפיעים מייד על מה שקורה ברחוב. למעשה הרחוב זה מה שמביא אותי לכאן, בגלל שברחוב אני זוכה לפגוש כל יום צעירות וצעירים בני 20, בני 30 שפוגשים אותי בעיניים מחייכות ואומרות, יא, גדלתי עליך, שזה משפט שגורם לי להרגיש קצת זקן אבל באותה מידה גורם לי להרגיש זכות על זה שזכיתי. זכיתי לשחק בסדרת נוער שקראו לה "השמינייה" והיא נכנסה ללב של דור שלם של צופים וצופות, של ילדים שממש נכנסה להם לתודעה וללב, ילדים מכל שכבות האוכלוסייה שהם היום אנשים ונשים מכל שכבות האוכלוסייה.

באותה סדרת נוער כמו בסדרת נוער יש גיבורים טובים, הכי טובים, עם כוח למדא, המצאה של התסריטאי, כוח מיוחד שהופך אותם לאקסטרה מוכשרים בתחומם ולגיבורי-על, ויש רעים, רעים שרוצים לשאוב אליהם את הכוח של הלמדא כדי להשתלט על העולם. במציאות אין. אין אנשים רעים ואנשים טובים. זה מורכב יותר מזה, אנחנו יודעים את זה. כולנו מורכבים מאוד ואני מאמין בכל ליבי שכל אישה ואיש מבין האנשים שיושבים בכנסת הזאת, כולם מאמינים בכל ליבם שהם פועלים בדרך שלהם למען מה שנכון לפי אמונתם ועמדותיהם, אבל צריך להגיד באופן ישיר שלאף אדם ולאף מוסד אסור שיהיה כוח בלתי מוגבל, כי כוח בלתי מוגבל לא רק בסדרות וסרטים, הוא מוביל בהכרח למעשים רעים. ההיסטוריה הוכיחה את זה והמציאות מוכיחה את זה. מעשים שיכולים לפגוע באופן מיידי מעל הכול בזכויות של מיעוטים, של להט"בים, של ערביות וערבים ושל נשים שהן אפילו לא מיעוט. כשמוסד אחד, רשות אחת תובעת כוח בלתי מוגבל, לנו כאזרחיות ואזרחים אין שום אפשרות אחרת. אין חובה אחרת מלבד לאחד כוחות כמעט כמו בסדרת נוער, ולזעוק ולהיאבק.

לפני חודש בערך התפרסמו סרטונים של סטודנטית שהגיעה לדבר כאן בכנסת אולי בחדר הזה, הילי אבידר שמה. היא ראתה את ראש הממשלה שלנו כאן במסדרון. הצער והכאב שגם אני מרגיש, שכמו שאמרתי קודם, גם לובשים צורה של זעם, גאו בה והיא זעקה לעברו זעקה של פחד וזעקה של מחאה. ראש הממשלה, הוא חיכה עם חיוך על הפרצוף עד שיפנו אותה אל מחוץ למסדרון, ובבוז מוחלט סיכם אותה: "שמעתי את דבריה של עוד אנרכיסטית", באותה דרך שהוא בזמנו גם סיכם את תושבת קריית שמונה ואמר לה, "את משעממת אותנו". זה הקול שראש הממשלה שלנו משמיע אל מול נשים בישראל, את לא מעניינת אותנו.

התמונה הזאת של אישה צעירה, אינטליגנטית, מחויבת רגשית שזועקת אל מול דמות של מנהיג שהתפקיד שלו זה לדאוג לכל האזרחים והאזרחיות, לכולנו, מסתכל עליה מגורשת מהמקום, מבטל אותה לחלוטין, רואה אותה נמחקת. התמונה הזאת שהיא כביכול רגע זעיר בתוך הכאוס שקורה כאן עכשיו, יש דברים הרבה יותר גרועים שקורים, נכון? אבל היא מלווה אותי מאז והיא מסרבת להרפות, אולי כי הסטודנטית הזאת היא בול בגיל של מי אומרים לי, גדלתי עליך, ואולי כי עכשיו כשאני אבא בעצמי ואני מגדל בת פה בישראל, התמונה האגרסיבית הזאת של היעדר אב היא זועקת, והזעקה הזו של אישה שלא נשמעת, היא כואבת לי במיוחד ולכן תחושת האחריות האישית שלי מתפקעת ולכן אני מפגין ברחובות ולכן אני כאן היום.

כן, אני גם כאן כי אני הומו. אני הומו שחי כאן בישראל, עובד ויוצר ותורם לסביבתו ומקיים חיי זוגיות ומשפחה, דברים שהם כביכול ברורים מאליהם לכולנו, אבל עבור להט"בים, כל אחד מהם כרוך במאבק. עבורנו שום דבר בחיי היום-יום במדינת ישראל לא מובן מאליו. במשך שנים כמו שנעמה אמרה, בית המשפט העליון היה אולי הגוף היחיד שהגן באופן שיטתי על חברי הקהילה הגאה. הגן עלינו כשחווינו אפליה, כשחווינו ביזוי, כשחווינו השפלה, כשחווינו חוסר שוויון.

לפני עשור בערך אני יצאתי מהארון באופן פומבי ומאז יוצא לי לפגוש המון צעירים וצעירות שמספרים לי על המסעות האישיים שלהם, מסעות אל קבלה עצמית, מסעות יציאה מהארון, מסעות על החופש הזהותי שלהם, ואני נרגש לשמוע שהנראות הציבורית שלי ושל חברותיי וחבריי לקהילה עוזרת להם במסע הפרטי שלהם, ואני בעיקר נדהם לראות כמה התקדמה החשיבה רק בעשור האחרון, כמה פשוטים יותר סיפורי היציאה הארון וכמה רבות האופציות לביטוי עצמי דרך אהבה והמימוש שלה ודרך הגשמה מגדרית אותנטית. את כל זה יש בממשלה הנוכחית מי שרוצים לחסל, וההפיכה המשפטית שהממשלה הזאת מנהיגה, שעוקרת ממערכת המשפט את העצמאות שלה לגמרי, גם בסעיף אחד בלבד, היא תפגע באופן מיידי ביכולת של מערכת המשפט להגן עלינו כמיעוט מופלה.

הקולות שאנחנו שומעים עכשיו כל הזמן בתקשורת ובמסדרונות וגם מהאנשים ברחוב, המשפחות שלנו, מתייחסים אל הזעקה שלנו כאל היסטריה, כאל איזה הגזמה. הם מנסים לגמד את המשקל של הרפורמה, להפחית מהגודל של המהלך הזה. הם מנסים להגיד שיהיה בסדר. זה מה שאומרים כל הזמן, נכון? יהיה בסדר, לא יגעו בלהט"ב, לא יגעו בנשים. אתם יודעים מה? הם משקרים. הם פשוט משקרים וזה שקר שקל מאוד לזהות, ממש כמו שקל לזהות את הכוונה המלאה של אותם דוברים ודוברות כשהם אומרים שאפשר וכדאי להמיר אותנו, קהילת הלהט"ב, כשהם קוראים לנו בהמות וכשהם קוראים לנו פגומים וכשהם טוענים שעצם קיום המשפחות שלנו הוא ניסיון לרסק את מעמד המשפחה.

יבוא האדם אל ביתי בת ה-4 שגדלה במשפחת הורות משותפת עם שני אבות אוהבים ומסורים, יבוא אליה ויגיד לה שמשהו במשפחה שלה לא בסדר. אז אני לא מוכן לקנות שום הבטחה ממי שרקם בריתות עם האנשים האלה, וגם לא מיושב-ראש הכנסת הנוכחי שמביא את בן זוגו ואת ילדיו ליציע האורחים פה באולם, אבל שותק בצייתנות מרצה כשעוברים עוד ועוד חוקים אנטי-להט"בים. אז המבושים אותם אתה מכסה, כבוד היושב-ראש, הם מריחים עכשיו רע יותר מאי פעם וגם האף שלך קולט את זה, אבל עלה תאנה כמו שכל עלה שמנותק מהענפים שלו ומהשורשים שלו, יש לו עתיד אחד, להתייבש ולנשור. הקהילה הלהט"בים יודעת להילחם על הזכויות שלה. אנחנו אולי מייצרים ראשונים גם טרנדים באופנה, בתרבות, אבל עוד לפני זה אנחנו עומדים תמיד ועומדות תמיד ראשונים וראשונות בכל מאבק על זכויות הפרט ובכל מאבק על שוויון.

התחושה הקיצונית הזאת של אובדן אב שגם תיארתי קודם, היא קשה, אבל אם יש משהו שאנחנו הלסביות, ההומואים, הביסקסואלים, הטרנסים והטרנסיות, הקווירים מכל סוגים מנוסים בו, זה התמודדות עם כתף קרה מההורים שלנו. לא כולנו חלילה, אבל הרבה, רבות ורבים מאיתנו, וכשאנחנו חווים ניכור הורי כמו שאנחנו מקבלים עכשיו מהממשלה הזאת, אנחנו לא אומרים סליחה אבא וחוזרים הביתה בראש שפוף ונכנסים חזרה לארון וטורקים את הדלת. בשום אופן לא. סליחה, אנחנו לא עושים את זה. אנחנו מתחברים זו לזה ואנחנו מולידים משפחות מכל הסוגים ואנחנו מייצרים בעצם היותנו מציאות חדשה שמבוססת רק על אהבה.

המלחמה שלנו בהפגנות היא פשוט בלהיות. היא לא רק בהפגנות. אנחנו נלחמים בעצם קיומנו בעולם הזה. הנראות שלנו בשטח של קהילת הלהט"בק, אולי כי יש לנו את החוצפה לאהוב חלקים בעצמנו שאחרים שיושבים פה בקואליציה שונאים בעצמם, זאת רק פרשנות, זאת נוכחות שמושכת אש ולכן אנחנו קהילת הלהט"בק, אנחנו מיעוט שעשוי לחוות קודם את הצמצום והמחיקה שהיעדר בית משפט עצמאי יכול לגרום למיעוטים אחרים, אבל זה לא ייגמר בנו. הם יבואו אל כל השאר מייד אחר כך.

מיעוטים מתקיימים בחברה שלנו בכל צידי המפה וכולם זקוקים להגנה, ואנחנו נלחמות ונלחמים לא באף אחד ולא נגד איש אלא רק עבור שמירה על דמוקרטיה שמאפשרת גיוון. הכעס הזה שיש לי ושהוא יצא כאן עכשיו, ואני מתנצל אם הרמתי את הקול שלי, הכעס הזה שיש לי בגרון ובלב הכואב זאת אהבה.

ממש, וריגשת בטירוף נראה לי את כולנו. הרגש שלך זה בדיוק הסיפור כולו ואני ממש מודה לך על השיתוף הזה. תודה, ידידיה.

תודה רבה.

נעבור לטליה נחמיה, אקטיביסטית בקהילה הטרנסית, ותודה שהגעת אלינו.

אני טרנסית בת 22 מהצפון. אני כנראה האישה הכי צעירה בחדר הזה.

מאיפה בצפון?

במקור משדה אליעזר. האמת שאני כבר לא גרה שם כמה שנים אבל ההורים שלי עדיין בשדה אליעזר והאמת שממש מחר אני נוסעת לפגוש אותם. רציתי לדבר קצת על החוויה האישית שלי כמו דוגמה לאיך החוויה הטרנסית בכללית בישראל נראית עכשיו. דיברנו קצת על זה שיש דוחות על עלייה באלימות כלפי להט"בים ואני חווה את זה על בשרי.

לפני קצת פחות מחודש מישהו טיפס עם סולם וחתך דגלי גאווה שהיו תלויים לי על החלון של הדירה. תלונה במשטרה לא מצאה את מי שעשה את זה. ממש השבוע, במוצאי שבת האחרון הלכתי עם בת הזוג שלי ברחוב ושלושה גברים התחילו לצעוק קללות לעברנו. אני עמדתי שם בשוק והיא הייתה צריכה לקחת אותי משם כדי שחס וחלילה זה לא יתפתח למשהו יותר חמור.

את מרגישה שזה כבר עלייה?

לא יודעת, יצא לי שראו אותי ברחוב וזיהו אותי כטרנסית. מעולם לא נתקלתי בכזאת רמה של עוינות, בכזאת בוטות באמצע רחוב ראשי כשיש עוד אנשים מסביב שרואים את זה.

ממש, וואו.

כן, זו סיטואציה מלחיצה, זו סיטואציה מפחידה. יש תחושה שדברים פה עולים במיוחד שאני מסתכלת על עצמי באופן אישי איך נגיד אני מרוויחה מבג"ץ. יש כמה דרכים. קודם כל העובדה שביטוח בריאות של העבודה שלי מכסה את בת הזוג שלי, פסיקת בית משפט עליון. העובדה שאני רשומה כאישה במערכות של מדינת ישראל, בג"ץ לירן שקד, 2015, טרי גם. אני מסתכלת על זה ואני חושבת, וואלה, מה אם זה לא היה פה?

ממש.

יש איזושהי תפיסה שכאילו זכויות שנותנים לא לוקחים אחר כך, אבל המציאות היא שזה לא נכון. אפשר לדבר על מקומות כמו הונגריה ופולין אבל אני רוצה לדבר דווקא על מדינות ליברליות, על בריטניה וארצות הברית שמה שהולך שם נגד הקהילה הטרנסית זה מפחיד ממש. בריטניה נגיד משנה עכשיו ממש את החוקים של איך הם מכירים בשינוי סעיף מין במדינות אחרות, אז יש מצב שאם נגיד העבודה שלי אומרת, היי, יש לך משרה בבריטניה, אני אתן לך העלאה, תעברי לשם, אני לא יכולה כי יש מצב שאם אני אעבור לבריטניה הם יתייחסו אליי כגבר. זאת לא אופציה מבחינתי. אני לא יכולה לעבור למדינה שתעשה את זה.

בארצות הברית כלל מה שהולך שם זה נורא. טראמפ אמר ממש לפני חודש אני חושבת, שהוא מתכוון כשהוא יהיה נשיא לבטל את ההכרה בטרנסים בארצות הברית.

מטורף.

פשוט לבטל. מה שקורה ברמה המדינית בכלל זה נורא. הורים לילדים בורחים מטקסס, ילדים טרנסים, כי אם הם ימשיכו לתמוך בילדים שלהם הם יכנסו ל-100 שנה בכלא. במדינת אני חושבת - - -, אני לא בטוחה, Cross-dressing ליד ילדים נחשבת לפדופיליה, אז מורה טרנסית לא יכולה לדעת אם היא יכולה להמשיך להופיע בפני התלמידים שלה, כי יש מצב שהורה יתלונן על זה והיא תיכנס על זה לכלא על זה שהיא מורה. זה במדינות שהן כאילו ליברליות, בריטניה, ארצות הברית כשאין משהו שמגן על זה.

בריטניה נגיד, חלק מהשינויים התחילו אחרי שהיה את ה-Brexit ואחרי שפתאום לבית המשפט לזכויות אדם של אירופה יש פחות תפקיד שם. כל הקטע של הכרה בזכויות של טרנסים בבריטניה הגיע אחרי פסק דין של בית הדין לזכויות אדם, ואז עכשיו כשהם לא מנותקים מזה הם מתחילים לקחת את זה אחורה. אני רואה מה שקורה פה ואני אומרת, אוי ואבוי לי, מה יקרה? האם אני צריכה לתכנן לעצמי דרך לצאת מפה? האם אני צריכה למצוא נתיב מילוט? אם המדינה אומרת לי את גבר, אני לא יכולה לחיות פה. זה לא אופציה מבחינתי. זה משהו של לקום וללכת. זה באמת מלחיץ ואני יודעת שזאת חוויה שהיא לא רק שלי. חברות מדברות איתי על לאיזה מדינה אולי יש את חוקי ההגירה הכי קלים. חברה אחרת מתלוננת על זה שאין לה כסף בבנק, אז אם היא צריכה לברוח מפה היא לא יכולה להרשות את זה לעצמה. אני מסתכלת על עצמי. אני עוד במצב טוב. לי יש עבודה מקבלת, לי יש הורים תומכים, יש לי בת זוג שאני בזוגיות נפלאה איתה. אם אני צריכה לעשות משהו קיצוני, אני אהיה בסדר, אבל אני חושבת על הטרנסית בדרום תל אביב ואני פשוט לא יודעת מה היא עושה. אני רוצה לבכות מהדבר הזה. זה נורא.

ברור. טליה, אני מודה לך ואת צודקת. כמובן שאת גם מאירה עוד זווית שגם יש אוכלוסיות, בטח האוכלוסייה הטרנסית שהיא אפילו יותר בסיכון בממשלה כזו בגלל התפיסה המאוד מעוותת. סיפרה לי חברת הכנסת מירב בן ארי שהקימו שדולה למשפחה בריאה. גם היא כאם יחידנית אמרה, מה, אני לא משפחה בריאה? הרי בסוף כולנו מותקפים ומותקפות, בסוף שמסמנים כל הזמן מי בתוך המעגל. אנחנו יודעים שמגיעים אל כולנו ואנחנו חייבות להסתכל גם אל הקצה שלא תמיד מואר, אז תודה גם שהארת את הקצה הזה היום.

נעבור לבן אדם, שחקן תיאטרון וטלוויזיה. אני מודה לך מאוד, בן, שהגעת היום.

תודה נעמה שהזמנת אותי. אני שחקן ויוצר. אני פעיל חברתי ופוליטי בעצם מאז 2011 במחאת האוהלים, דרך שוד הגז ובמיוחד בבלפור שהבנתי שהאקטיביזם הוא בדמי, וכמובן עכשיו.

יש לנו שותפות, מחאת האוהלים, שוד הגז.

כן, לאורך הדרך.

עברתי קילומטראז' הפגנות שם.

וכמובן עכשיו במחאה הנוכחית במאבק על חיינו, לא פחות, אז תודה שהזמנתם אותי. הנושא היום הוא השפעת הרפורמה על נשים ולהט"ב, ואני בכלל גבר סטרייט, אז מה אני עושה פה? מאבק על זכויות נשים ועל האלימות נגד נשים הוא גם של גברים. מאבק על זכויות להט"ב הוא של כולם. אני כאן כדי לקרוא לכל חבריי וחברותיי הצעירים והצעירות ולכל הקולגות, האומנים שלי, לצאת ולהיאבק על ישראל חופשית, שוויונית ודמוקרטית.

דמוקרטיה אמיתית היא מאבק על הזכויות של כולן וכולם, של המיעוטים והמוחלשים והמדוכאים והמדוכאות והשקופים. אני פה להיאבק למען אחיותיי והבנות שיהיו לי, למען חבריי שיוכלו להקים משפחות עם אבא ואבא ואימא ואימא, ואף אחד לא יטיף להם איך לחיות או ינסה להכניס תכנים חשוכים ואפלים לבתי הספר בעד פלורליזם. אני גם כאן למען הצד השני כביכול, דמוקרט אמיתי, נלחם למען הזכויות של החברה על כל גווניה, אז איאבק למען חופש דת במקרה הצורך וחופש מדת במצב הנוכחי. איאבק על חירות ושוויון ומגוון. זו דמוקרטיה, זו המקום בו נולדתי ועליו גדלתי.

בזמן שחברים וחברות רבים שלי חושבים כבר על היום שאחרי, על לברוח מכאן, על לאן נלך, אני ממשיך לשכנע אותם כל בוקר להמשיך להאמין, להישאר כאן ולהילחם על הבית, על מה שאנחנו מאמינים בו. אנחנו לא נהפוך לדיקטטורה. יהיה לנו פה עתיד. חייב להיות. העתיד לא נראה מבטיח כרגע. חבורה של פאשיסטים קיצוניים השתלטו על המדינה ומתנהלים כמו מאפיה, באלימות ובפרקטיקות שמזכירות משטרים אפלים. אין לנו ברירה אלא לצאת ולהיאבק בכל הכלים העומדים לרשותנו.

סבא וסבתא שלי הרומנים והמרוקאים לא עברו תלאות מבוקרשט ומרקש כדי שניאלץ שוב לברוח. איזה מזל יש לי שאני חצי-חצי, מזרחי ואשכנזי, קיבוץ גלויות, דור שלישי, זהו, הכול התערבב, אז תפסיקו למכור לנו את הבולשיט של פוליטיקת הזהויות ולפמפם את השדים העדתיים שחולפים מן העולם, לדבר על זה שהמחאה הזאת היא של אשכנזים נגד מזרחים. לפמפם שנאה ושונות זאת לא תוכנית עבודה.

מה, רוטמן לא נלחם עבור מזרחים?

הוא נלחם עבור מזרחים. זה הנצחת שנאה ופחד. אני רואה בהפגנות המרגשות בימי חמישי ושבת את הערבוב הזה מכל העדות, מיקס מושלם, התגשמות הרעיון הציוני, אז שלא יבלבלו לכם את המוח על מאבק בין אשכנזים למזרחים, בין ישראל ראשונה לשנייה. אימא שלי המרוקאית תמיד הרגישה שווה בין שווים, לא דיברה לא על נחיתות ולא על אפליה. במעברה עם עוד עשרה אחים ואחיות הבינה שרק היא אחראית על גורלה ולא תיתן לאף אחד להחליט עבורה. אני כמובן לא מבטל רגשות של כאלה שגדלו והרגישו אחרת. אני לא מתכחש לזה שהיו וקיימים פערים, אבל הדור הזה שנאבק ברחובות, נלחם וימשיך להילחם גם על זה, שוויון לכולן וכולם בלי הבדלי גזע, דת, מין ומגדר.

כשהייתי ילד אני זוכר שהיה לאימא שלי טלפון בבית של קו חם לנשים מוכות. בסבלנות אין קץ תמיד הייתה שם בשביל אחיותיה הנשים וכך חינכה את שלושת בניה. שלושתנו מעריצים נשים. שווין זה המובן מאליו ומאבק על זכויות נשים זה בדמנו, אז בתור גבר אני לא אשקוט עד שהשוויון לא יהיה מלא בכל תחומי החיים. האחריות שלנו הגברים היא עצומה והגיע הזמן שכולם ייקחו אחריות.

אוי לנו אם הרפורמה תעבור ונחזור שנים אחורה אל עבר החושך. אוי לנו אם תהיה הפרדה במרחבים ציבוריים בין גברים לנשים, אם תהיה אפליה במקומות העבודה ובשכר. אוי לנו אם נהפוך לחברה מיזוגנית, פטריארכלית, שוביניסטית כמו הממשלה הנוכחית, דרך אגב, שהיא בדיוק מה שעלול לקרות. כבר אפשר לראות את הסכנה האורבת ללהט"ב כשהאלימות בשבוע האחרון עולה ועולה כהמשך ישיר לקריאות והאמירות כאן ממשכן הכנסת, מה שנקרא "בושה", "בושה", "בושה". זה אחריות של כולנו.

אני פה כדי לקרוא לחבריי וחברותיי האומנים, אל פחד. זו חובתנו להיות ראי אל מול פני החברה. אנחנו בסכנה קיומית. חופש הביטוי והיצירה בסכנה. אם החקיקה עוברת, התרבות פה תהיה אסון. לא תהיה תרבות חופשית. יהיו איסור תכנים והגבלות יצירתיות, יכתיבו לנו איזה יצירה לגיטימית ואיזה לא, כמו ברוסיה, בצפון קוריאה, באיראן. לא חסרות דוגמאות. פחד מוות.

אני קורא לחברותיי הצעירים והצעירות, קומו והילחמו על הבית. אל תעצמו עיניים, אל תתייאשו. לפעמים כשנראה הכי אפל, מגיע אור גדול. יש פה הזדמנות גדולה חוץ מאשר לעצור את ההפיכה, לעצב את זהותנו, להשמיע קול ולדרוש את המגיע לנו. זכויות לכולן, שוויון, חירות מחשבתית, יצירתית, חופש ביטוי, דמוקרטיה אמיתית עם איזונים ובלמים וביקורת ושיח פתוח, ושלא יבלבלו לנו את המוח על איזון בין השופטים. רוצים לבטל את בג"ץ כדי לספח התנחלויות, להעמיק את הכיבוש. אפרטהייד על מלא, זה מה שהממשלה הזאת רוצה. לא ניתן. רוצים איזון מגדרי? יאללה. רוצים לבטל את הדמוקרטיה ושהממשלה תמנה את שופטיה וחוקריה. אין סיכוי, לא יעבור. לא ניתן.

מהמאבק הזה אנחנו צריכים לצאת בראש מורם, לעצב מחדש את דמותה של ישראל. אולי הגיע הזמן סוף-סוף לחוקה שתבטיח זכויות לטווח הארוך בלי לפחד מדמוגרפיה ובלי לפחד מדיקטטורה? ואולי גם הגיע הזמן להבנה העמוקה שאחינו ואחיותינו הפלסטינים והערבים יושבי הארץ הם חלק מהמקום, חלק מאיתנו? אפשר וצריך לחיות ביחד. אני מפנטז שיקום שמאל חדש ואמיץ, מעורב, יהודי-ערבי שחותר ליציאה מהשטחים, סיום הכיבוש וסיום הסכסוך. חלאס, בוא נדבר שוב על שלום. למה לא מדברים על שלום כבר?

שלום ועל צדק.

דמוקרטיה לכולם, שלום וצדק. כולנו נולדנו בצלם. זו אדמה של כולנו ואני קורא למנהיגנו, נעמה, אני מצפה גם ממרב, מלפיד, מגנץ לא להיכנע, לא לוותר. אין פשרה על דמוקרטיה. אין חצי דמוקרטיה, חצי דיקטטורה. יש לכם רוח גבית מאיתנו. אני רואה את האנשים ברחובות. אנחנו איתכם. תייצגו אותנו נאמנה. אל תחשבו על רווח פוליטי. תהיו אמיצים ואמיצות. תנהיגו. תודה.

תודה, בן. אני רוצה להגיד לך תודה מיוחדת על הסולידריות. זה בדיוק כמו שצריך לבוא. לעמוד בקו אחד איתנו הנשים, עם הקהילה הגאה ולהגיד, אנחנו בסוף מאבק משותף. העניין הזה שכל קהילה נלחמת עבורה צריך לחלוף גם מהעולם. אם אנחנו נילחם עבור כל הקהילות, דברים יקרו, ואני מצטרפת לקריאה לחיים משותפים. אמן.

תודה. אני שמח שאת אומרת את זה.

לגמרי. אתם מפרקים אותי בדיון הזה. זה מטורף.

אני אעבור לתהילה בסה, מנכ"לית "בת-קול", ארגון נשים להט"ביות דתיות. תודה שבאת, תהילה.

אני מנכ"לית "בת-קול". זו עמותה של נשים להט"בקיות דתיות וחרדיות. העמותה מונה כ-800 נשים, חלקן בארון, חלקן לא בארון. אני חייבת להגיד שיש לנו נשים שהן נגד הרפורמה ויש נשים שהן גם בעד הרפורמה. יש את המורכבות הזאת.

אני יודעת שהכול פה פוליטי אבל אני כן רוצה להאיר כמה נקודות. אני ממנכ"לית את "בת-קול" כמעט ארבע שנים. זאת התקופה שאני רואה בה הכי הרבה להטבופוביה. פונים אלינו כל מיני ארגונים שמאיימים בתביעות, כל מיני ארגוני טיפולי המרה שיותר הרימו את הראש ומרגישים שיש להם פשוט אור ומקום. אם אנחנו מנסים להתמודד על כל מיני מכרזים ממשלתיים וכדומה כדי לעזור לנשים דתיות וחרדיות שבארון ושלא בארון, פתאום קמות כל מיני תנועות של טיפולי המרה שרוצות גם לגשת.

משהו שלאחרונה?

כן, ממש לאחרונה, תנועות של טיפולי המרה שבעצם הגישו ערעור על למה אנחנו מקבלות תקציבים מהמדינה והם לא, והן בעצם עושות טיפולי המרה ופתאום יש להן מקום. זה עמותות שהתחבאו עד לא מזמן, חלקן. אם זה בתביעות שאנחנו חוטפות, אם זה בכל מיני איומים. מצד שני יש המון נהירה, שפונות אלינו במייל באופן אנונימי להצטרף יותר ויותר לארגון, המון נשים מהמגזר החרדי.

תהילה, סליחה שאני עוצרת אותך. את אומרת בעצם שעכשיו יש עלייה, כמו תחייה של אותם ארגונים שבעצם פוצעים את הנפשות של חברי הקהילה הגאה, שפשוט גם פועלים ישירות נגד ארגונים כמו הארגון שלך.

כן, לגמרי.

את רואה בזה משהו שהוא שונה מול הקו של השנים האחרונות.

כן, אני כמעט ארבע שנים ממנכ"לת את "בת-קול". אני ממש יכולה לראות את זה באופן מובהק. הם הרגישו שיש להם איזושהי גושפנקה.

זה נורא.

נכון, זה נורא.

כי זה המיסוד של השנאה. זה לא רק פשעי השנאה הפרטיים, זה מי שפשוט ממסדים חזרה את הפרקטיקות שגורמות להתאבדות, לצלקות, לטראומות, לכאב כל כך גדול. פשוט צריכים לצאת ממש מהחוק בצורה הכי ברורה שיש על פגיעה בציבור. את רואה את התחייה של הדבר הנורא זה. אין דבר שאפשר להצדיק טיפולי המרה. זה נורא. את רואה גם את זה שהם ממש חותרים נגד ארגונים כמו הארגון שלך, כי הוא מערער להם את הסדר.

אם עד לא מזמן הם היו מתחת לרדאר, הם היו אומרים שהם כל מיני תנועות מסוימות וכדומה. גם היום הם לא אומרים בריש גלי שהם בעד טיפולי המרה, שזה מה שהם עושים, אבל הם היו מתחת לרדאר ופתאום עכשיו הם מרימים את הראש. אתה ממש מרגיש את זה. אנחנו ממש רואים את זה.

זה מזעזע. אנחנו צריכות לראות איך אנחנו בודקות, ממסקנות הוועדה היום, מה אנחנו עושות מול הדבר זה.

כשעמותה שעושה באופן מובהק טיפול המרה מגישה ערעור וסייגים על איזה שהם פרויקטים שאנחנו הגשנו כדי לקבל תקציב ממשלתי, והם אומרים, לא, אנחנו עושים אותו דבר, אבל הם עושים ההיפך בדיוק.

את יודעת מה קרה עם מכרז כזה?

זה היה ממש לפני שהממשלה עלתה. זה לא היה מכרז, זה היה פרויקט של מיזם משותף ואנחנו כן קיבלנו את זה, ואני אגיד שזה הרבה בזכות מירב כהן שהייתה שרה לשוויון חברתי. התחלנו את התהליך לפני שנתיים בכלל, וממש לפני שהממשלה עלתה בדיוק הגענו לישורת האחרונה של לחתום.

וזה מסגרת רכש חברתי?

המסגרת, המשרד לשוויון חברתי שיש שם תקציב של הלהט"ב.

הבנתי, זאת אומרת זה במסגרת הפעילות לקידום הקהילה הגאה.

כן. יצאו עלינו כתבות "חוטפים ובוכים" וכל מיני דברים כאלה שכאילו אנחנו מנסים לפני שהממשלה הזאת שעולה. זה לא עובד ככה. אנחנו שנתיים היינו איתם אבל פתאום כל מיני עמותות התחילו להגיש כל מיני ערעורים וכאלה, שזה עמותות שעושות טיפולי המרה. זה מזעזע.

זה מזעזע ואנחנו נראה איך אנחנו גם מגישים מטעם הוועדה מכתב שאילתה בנושא הזה, וזה ממש חשוב שהבהרת את זה כאן.

ברוך השם אנחנו כבר אחרי. קיבלנו את התקציב. אנחנו כבר שם והכול חתום, אבל כן היו כמה דפיקות לב של איך עמותות שהן עושות טיפולי המרה בעצם אומרות שהן עושות אותו הדבר כמונו. כן היה איזושהי אי ודאות לגבי הדבר הזה.

תהילה, אני אוסיף ברשותך. אני מארגוני הקהילה הגאה. זה אמנם סיפור שמאחורינו אבל ממש שבוע שעבר אבי מעוז הגיש שאילתה לממלא מקום שר הבריאות, על איך יכול להיות שלא מבטלים את חוזר המנכ"ל של משרד הבריאות שלא מאפשר לבצע טיפולי המרה?

אפרופו זכויות שיכולות להילקח.

בבקשה. זה לפסיכולוגים ברישיון. זה רק מי שיש לו רישוי משרד הבריאות, והוא טוען שמטפלים חוששים לטפל בלהט"ב שמא הם יכנסו לכלא.

מטפלים חוששים לפצוע ציבור. זה משהו מדהים באמת. אנחנו חייבות לשאול את משרד הבריאות גם מה קורה עם התקנות שהורביץ באמת קידם, ולוודא שאין שום חזרה לאחור, בייחוד כרגע גם בהיעדר שר, יש לומר. עם כל הכבוד לקבל החלטות שהן גם החלטות פוליטיות. אלה דברים שאני חושבת שמטעם הוועדה ובכלל אנחנו צריכים להיות על המשמר עליהם ככל שאפשר. אני מזכירה שבסמכות הוועדה, לא רק הצעירים אלא גם החברה האזרחית וזה לגמרי סמכות הוועדה. אתם תרגישו חופשי לראות פה הכלי שישאל ויעשה מה שצריך. זה סופר חשוב. אפרופו גם דורות הבאים, זה לגמרי לצעירים וצעירות שהנפש שלהם תישאר בריאה וטובה ולא תחת כל מיני אנשים סהרורים שפוצעים אותם.

אני אגיד עוד משהו, שמנגד יש את זה. מצד שני כמו שאמרתי, יש המון פניות ל"בת-קול" בתקופה האחרונה, הרבה יותר מהרגיל. אם עד לפני הממשלה היינו מקבלות משהו כמו ארבע פניות בשבוע, משהו כזה, של לבוא להצטרף לארגון, היום אנחנו מקבלות ממש עשרות פניות. זה גם משהו שאני יכולה ממש לצייר גרף. תמיד אחרי איזשהו אירוע להטפובי או אמירה של רב וכדומה, מי שנמצא בארון נמצא עוד יותר במצוקה כי הן רואות את זה ואז הן פונות אלינו. אצלנו הן יודעות שזה המקום היחיד כמעט שהן יכולות להיות הן כמו שהן, גם בארון. אנחנו מקבלות כל אחת מי שהיא, וזה באמת בית. זה פשוט בית. "בת-קול" היא בית לנשים. אנחנו מצילות חיים.

ממש. תודה שאתן באמת.

ולכן אני אומרת פה ממש לכל מי שהוא עם אבי מעוז וחבריו, אי אפשר לעצור את זה. יש לנו עוד ועוד נשים שרוצות לבוא - - -

תצאו מהאובססיה להיכנס לחיים של אנשים. פשוט לא ייאמן שבן אדם שכל שליחותו פה עוסקת בלבדוק איך אנשים רוצים לחיות את חייהם. תהילה, תודה, אנחנו עוד נעמוד בקשר. לדעתי אנחנו צריכות ממש להיות על הדברים האלה ברמה המקצועית. אנחנו היום באופוזיציה, צריכות לוודא שלא נעשים דברים מאחורי הקלעים בתוך הקואליציה.

אנחנו נעבור ל"בונות אלטרנטיבה", לענת ניר בזום.

אני אוהבת מאוד את "בונות אלטרנטיבה" אבל אני מ"אני אישה".

ענת יקרה, שלום. את יודעת שבלשכה שלי הפוסטר של "אני שובתת" ממוסגר, אז אנחנו איתך.

אני הצטרפתי לדיון בערך 20 דקות באיחור. שמעתי כמה אנשים. שמעתי הרבה שיח על להט"ב. אנחנו בעצם בדיון פה שזה מאוד חשוב שהוא מתקיים כי הוא בעצם מותח איזשהו קשר שמאוד חשוב למתוח אותו בין נשים ללהט"ב, אוכלוסיות שיש ביניהם קשר כי הדיכוי שלנו, בסיסו באותן תפיסות שכרגע בעצם הרפורמה עסוקה בלקדם אותן. יש המון כיוונים לדבר הזה.

אני רוצה להגיד לכל מי שנמצא ונמצאת במעגל, גם בני ברית, גם שותפים ושותפות, אני פעילה להט"בית ואני פעילה פמיניסטית. אני מתכוונת פעילה במובן שאני ממש נמצאת בתוך ארגון החברה האזרחית. אני דירקטוריון חוש"ן. הייתי בוועד המנהל של האגודה. אני מתנדבת בכל ארגוני הקהילה הלהט"בית שנים רבות. הפקתי את מצעד הגאווה בכל מיני ערים בישראל בשנים מוקדמות יותר ומאוחרות יותר. מאוד פעילה בהמון מובנים ואותו דבר בארגוני הנשים. אני גם יו"רית של פמיננסי, מכללה כלכלית לנשים, והרפורמה, יש לה השלכות כלכליות רציניות על נשים.

דיברו פה על הרבה דברים. אני רק אציין עוד כמה דברים שנתייחס אליהם, וגם אני רוצה להגיד לכל מי שנמצא במעגל ונמצאת במעגל, התפקיד שלנו לחבר בין המאבקים האלה. אני שומעת המון על דיכוי להט"ב. כלהט"בים יש לנו ארגונים מאוד חזקים וממוסדים. יש לנו פה את אמרי שעושה לנו לובי וזה נהדר וזה חשוב. הנשים שהן 51% מהאוכלוסייה, לא נהנות מאותן פריבילגיות. ארגוני הנשים חלשים מאוד, לא מתוקצבים, נמצאים בקניבליזם מול הפילנטרופיה. ברגע שהממשלה הולכת ומפריטה את שירותי הרווחה בעצם לארגוני חברה אזרחית, הצרכניות הרציניות של השירותים האלה הן נשים והנטל נופל על החברה האזרחית, ואני מגיעה ממנה, אז רק להגיד כמה נקודות.

בתי דין רבניים, אנחנו רואות את זה גם בפיננסי. ככל שמתחזק כוחם של בתי הדין הרבניים, נשים, נחלש כוחן להיאבק בתוך מערכות יחסים שלא מיטיבות איתן, שהן אלימות כלפיהן בצורה פיזית או בצורה כלכלית. אני מגיעה מבית שלקח עשר שנים לקבל בו גט, בבית שאני גדלתי בו. זה דבר שהוא מאוד קשה ונשים עומדות מול הסיטואציה הזו. כמובן ראינו נערה שלא הורשתה לשיר בטקס. הדבר הזה זה תפיסות שהולכות ומעמיקות כמו שאמרו פה. ראינו קמפיין שלם ברמת גן ממש לפני שלושה שבועות על הפרדה מגדרית באוטובוסים, אוטובוס הטוהרה או ההלכה, אני לא זוכרת איך זה היה נקרא וממש ציירו איך הנשים נמצאות מאחור.

אנחנו נמצאות בשבוע שבו אנחנו נמצאות במאבק חריף סביב חוק האזיקונים האלקטרוניים. אני מלווה כרגע שתי משפחות שנמצאות במצב של סיכון ונמצאות במצב שיש צו הרחקה, ובכל זאת אחת מהן בחרה ללכת למקלט כי היא חשה ובצדק שיתכן ובן הזוג לשעבר שלה שהוא כרגע האיום שלה, יגיע אליה הביתה ויעשה משהו או לה או לילדה שלה, והדבר הזה הוא דבר שאנחנו חוות אותו בארגוני הנשים ביתר שאת. אנחנו מקבלות המון פניות, כמובן מספר הולך ועולה של פניות בתקופה הזו, כי כשכל הנושא הזה נמצא בכותרות, אז יש בעיה רצינית לנשים להגן על עצמן.

החוק הזה זה חוק שעבדנו עליו המון שנים. דחפנו אותו בצורה לא נורמלית ועכשיו איתמר בן גביר, בטוענה שרוצים לעשות כל מיני רוויזיות ולבדוק וכל מיני דברים, מרחיקים אותנו מהחוק הזה עוד פעם. אני בטוחה שאת מכירה את המקרה הזה ואנחנו צריכות וצריכים להיאבק על זה כי זה ממש חיי אדם בצורה הרצינית והקרובה ביותר. אנחנו כמובן נמצאים ונמצאות בשנה שבה סטטיסטית מקרי הרצח של נשים עולה על גדותיו. אם אנחנו נמשיך בקצב הזה אנחנו צפויים לסיים בשנה הכי חמורה של מקרי רצח נשים בישראל.

חוק האזיקונים, אני חושבת שזה הדבר החשוב ביותר. אם אני צריכה להגיד עוד משפט אחד, אז אני אגיד שיש עוד כל מיני דברים שכולנו מכירים אותם, אבל הפגיעה הגדולה ביותר תהיה בנשים ערביות, להט"ביות, חרדיות, בעלות מוגבלות. נשים נמצאות בתחתית החבית כאן במדינה הזו ובטח בכל מה שקשור לרפורמה. אני ממליצה לכל ארגוני הלהט"ב להצטרף למאבק הפמיניסטי ולחבר שורות עם המאבק הפמיניסטי, ולחפש ארגוני נשים שאתם יכולים לשתף איתם פעולה בתוך המאבק, כי ארגוני נשים כרגע קורעים תחת הנטל של לתת שירות לנשים שנמצאות בסיטואציות מאוד קשות, ואם לא נחבר את המאבקים האלה לא נצליח.

תודה רבה, יקרה.

אני רוצה לעבור למירב לבני קייש, מנכ"לית "ברית הלביאות". תודה רבה שהגעת, מירב.

תודה לך, נעמה, על קיום הוועדה. אני כאן כמנכ"לית ארגון "ברית הלביאות", ארגון הורים לילדים טרנסג'דרים ומגווני מגדר, ואני כאן כאימא לאלמוג בן 30 ונופר בת 26, דואגת לשניהם באותה מידה היום. אלמוג בני הוכרז בלידתו כנקבה, ובגיל 19 הוא שיתף אותנו שהוא לא מרגיש כאישה אלא כגבר. בהתבוננות אחורה הבנו כי זה היה שם תמיד. האהבה שלי ושל בן זוגי לילדים שלנו ושל המשפחה הרחבה היא אהבה מלאה כמו שאנחנו אומרות ב"ברית הלביאות", אהבה שאינה תלויה במגדר.

כאימא והיום כחלק מארגון משפחות, עשינו ואנחנו ממשיכות לעשות הכול על מנת לייצר עולם מיטיב, מאפשר, מכיל עבור הילדים שלנו, וכשאני אומרת ילדים, אני מתכוונת בגילי המופלג לכל הגילאים, כי גם ידידיה שישב פה, מבחינתי הוא כמו בן.

התא המשפחתי שלנו, המקום שאותו כל אחד ואחת מאיתנו מטפחים, כל משפחה מתוך 300 המשפחות השותפות היום בארגון, הבית הוא המקום בו אנחנו מכבדות, מאפשרות, תומכות ומאששות יחד עם גורמי מקצוע מוסמכים את המגדר של הילדים שלנו. כאימהות אנחנו עושות הכול כדי לשמור על הילדים, לדאוג להם לחיים טובים, בטוחים ומוגנים ללא פחד. כולנו עוברות גם רגעים מאתגרים, מרגשים, מופלאים בגידול הילדים. כל בקשתנו, תנו להם לגדול בשקט, אבל לצערנו הסוסים הדוהרים של הממשלה ושל מי שעומדים מאחוריה כבר עכשיו עסוקים ביצירת ובחקיקת חוקים מפלים ודורסניים עבור הילדים שלנו. האג'נדה של מפלגות הקואליציה אינה רוצה להכיר בזכויות ילדינו שהן זכויות אדם בסיסיות. היא לא מאפשרת להם לחיות חיים בטוחים, שקטים ומוגנים כמו שמגיע להם.

במידה ותהליך הרפורמה המשפטית כפי שמכנים אותו, יימשך, חוקים מפלים אשר יחוקקו, לא נוכל לקרוא לביטולם. פסקת ההתגברות תאפשר כמו בהונגריה לחוקק חוק שמבטל את האפשרות לניתוח להתאמה מגדרית, עבורנו ניתוח מציל חיים. משם הדרך לטיפולי המרה כמו שהוזכרו פה, אשר מכריחים אותם להישאר במגדר שהם אינם מזוהים איתו. היכולת שלהם להכריז על הילדים שלנו כחולי נפש, להוקיע אותם מהחברה, להסתיר אותם מעין הציבור היא מדרון חלקלק.

רוב הילדים שלנו נמצאים במערכת החינוך, מערכת שאמונה על התפתחותם הקוגניטיבית, חברתית, רגשית, מערכת שבה הם אמורים לקבל מידע אמין על תחומים הקשורים להתפתחות שלהם, כולל תכנים העסוקים במיניות ומגדר. נתכחש לכך או לא? הילדים מקבלים את המידע הזה וניזונים מרשתות חברתיות או כל אתר אחר. כהורים חשוב לנו שיקבלו מידע מהימן.

התערבות גופים חיצוניים ידירו מהמערכת תכנים אשר הוכח מחקרית כי הם מורידים את אחוזי האובדנות באופן ניכר. אנו חרדים היום מפני פגיעה בילדים כפי שציינה חברת הכנסת מיכל וולדיגר לאחר מותו המצער, הקשה והמיותר של אלרואי בן שבת, אך באותה נשימה היא ואחרים חייבים לקחת בחשבון שגם חייו של ילד בן 8 אשר מודר מבית ספרו, עורכים נגדו הפגנות בגלל מגדרו בחסות אותה ח"כית, חייו נמצאים גם בסכנה.

בשיח הציבורי הסלוני בבתי קפה אנחנו כבר שומעות סביבנו יותר ויותר שיחות מסוכנות על ידי אנשים שמוזנים כבר עכשיו בדיסאינפורמציה שמופצת על ידי הממשלה והגורמים שעומדים מאחוריה. שימוש בביטויים כמו טירלול פרוגרסיבי, כפייה ליברלית, הקרבת ילדים, מגפה, הפכו תדירים ולגיטימיים, ואני שואלת ממתי קידמה וליברליות הפכו מילות גנאי? למרות כל זאת הילדים האמיצים שלנו הולכים כל יום למוסדות החינוך כשהם מוקפים בשיח מדיר, מפלה ואלים והם אינם יודעים במה יתקלו הפעם, חרם, הפסקת שיעורי חינוך גופני, מניעת יציאה לטיול שנתי, חזרה כפויה לשם ומגדר קודם אחרי שנתיים. אירוע הילד מגבעת שמואל יצרו מצב בו מנהלים וצוותי חינוך נמנעים להתמודד עם סיטואציה דומה ואפילו פוחדים מכך.

גם הילדים וגם ההורים מבינים כי עוד מעט לא יהיה בית משפט שיעמוד לצידנו וידאג לזכויות הבסיסיות. כל המחקרים העדכניים מוכיחים שתמיכה וטיפול מאשש מגדר משפרים משמעותית את מצבו הנפשי של הילד. זו קריאת השכמה לכולנו. אנחנו קוראות לכם לעזור לנו, ואני אומרת פה בשם "ברית הלביאות", אנחנו פה לעזור לכם.

אני רוצה לסיים באור קטן, מנצנץ בתוך כל השחור הזה. אחד הילדים שלנו עבר תיקון צלקות, ניתוח עליון. בחדר ההתאוששות היה שם אח חובש כיפה שטיפל בו. הוא ניגש לבחור ואמר לו, אני גאה במסע שלך ומברך אותך על הדרך שעשית. אז יש גם אורות מנצנצים בתוך כל החושך הזה. תודה על ההקשבה.

תודה גם על האור.

אני אעבור לאורי ואיתי מ"מתחת לרדאר". שלום חברים.

היי, תודה רבה. בוקר טוב לכולם, אני עורך את גוף התקשורת לצעירים "מתחת לרדאר". מילה אחת עלינו. באמת קמנו במטרה אחת, לחבר את הדור הצעיר לנעשה במדינה, להשפיע על השיח הציבורי, להנגיש את האקטואליה והפוליטיקה לצעירים בשפה עכשווית, רלוונטית, בגובה העיניים, בלי פילטרים. בתקופה האחרונה אנחנו עושים מאמצים רבים כדי להסביר ולהנגיש את הליכי החקיקה לצעירים, אבל ברשותכם אני לא אגיע לכאן בכובע העורך כדי לשתף בדוחות ובנתונים וגם לא כדי לדבר בשם עצמי, אלא פשוט כדי להשמיע את קולם של עשרות אלפי צעירות וצעירים, הדור שלנו, דור העתיד שחרד על הדמוקרטיה שלו, שפשוט שיתפו אותנו בשבועות האחרונים באלפי ועשרות חששות ודאגות מפני הליכי החקיקה ההזויים האלה, ופשוט מרגישים שאין אף אחד ששומע אותם.

אני אציג כמה מהחששות המרכזיים. מאוד חבל לי שנציגי משרד המשפטים והמשרד לשוויון חברתי לא נמצאים כאן כדי לענות על אותם חששות. הקהל שלנו מאוד מצפה לקבל תשובות על השאלות והחששות שלו, ולצערי אני איאלץ להסביר לו שאת הגורמים הרלוונטיים זה כנראה לא מעניין.

אני אקריא כמה הודעות שקיבלנו. הנה הודעה אחת: "כבר המון זמן אני מרגיש אזרח סוג ב' במדינה שלי. לאחרונה צץ אור בקצה המנהרה בדמות חוק הפונדקאות בישראל. כאשר החוק למתן אפשרות אימוץ לזוגות חד-מיניים לא עבר, הבנתי שאנחנו עדיין חיים במדינה חשוכה. להיות אבא יעלה לי מיליון שקלים, הוצאה לא פשוטה בכלל ולא הגיונית. אני מתבייש להגיד שזו המדינה שלי". באמת קיבלנו עשרות פניות לגבי חוק הפונדקאות. צעירים רבים חוששים שתהיה איזושהי הליכה לאחור בנושא הזה. הרי בג"ץ הוא זה שפתח את הפונדקאות לזוגות חד-מיניים, ובאמת אחרי שתעבור ההפיכה אין לדעת מה הממשלה הזו תעשה עם הזכות הזאת.

"אם החוקים האלה יעברו אין לי כאן עתיד, אין לי כאן בית. עצוב לי על הסבתות שלי שלא יהיו מסוגלות להגר מישראל יחד איתי. עצוב לי שעשיתי שירות צבאי ובחרתי להיות קצינה, ללמוד תואר בישראל, לעבוד קשה בשביל ביטחון כלכלי, לגדל את הילדים שלי בישראל וכל זה מאבד משמעות. אם החוקים האלה יעברו הילדים שלי לא יגדלו בישראל כי החרות שלי חשובה לי מהאדמה. להילחם עד זוב דם על הדמוקרטיה שלנו כי אין לנו מה להפסיד".

"יש בי חשש גדול בתור אישה שיהיה לי קשה להתקדם במדינה לעמדות מפתח, מה שיאלץ אותי גם לעזוב אותה. אני ורבים אחרים אוהבי המדינה שתרמו לה וממשיכים לתרום לה מרגישים שזה הלך הרוח והוא גדול והוא מפחיד. לא יישאר מי שיתגייס לצבא או יגור במדינה. הממשלה לא מבינה שבסופו של דבר הדור הצעיר פשוט לא יישאר פה".

אז כן, מעבר גם לחוק הפונדקאות שדיברנו, גם הרבה אנשים הביעו דאגה מפני הפרדה מגדרית וחסימת אפשרויות תעסוקה. באמת רק השבוע שמענו על עוד ניסיון לייצר הפרדה מגדרית באתרי טבע, אולי המקום שבו אנשים הכי יכולים להיות מי שהם, להתחבר עם הטבע, להיות חופשיים בלי שאף אדם ישפוט אותם. דווקא שם להכניס את ההגדרה הזאת.

אגב, חברה חרדית, פעילה למען שוויון מגדרי מהחברה החרדית אמרה לי, זה להצר את צעדנו כי זה להגיד לנו הנשים החרדיות, יש לכן את השעות הספציפיות האלה ולא משהו אחר. נדמה לנו שזה אמור להיות מיטיב, אבל זה בעצם להגיד להן שרק בזמן ההפרדה, בשעות הספציפיות מותר ללכת, לא תמיד עם הילדים כי הפרדה מגדרית, ואז זה בעצם דווקא לנרמל גם אצלן דיכוי נוסף. אנחנו צריכות לשים לב, לפעמים שזה לא רק הדיכוי בחברה הכללית או לנרמל משהו במרחב הציבורי. לפעמים דווקא המהלכים האלה מצרים צעדים עוד יותר בתוך החברה המסורתית, והיא האירה לי נקודה וזה היה מאוד חזק בתוך השיח.

לגמרי. עוד נושא שהרבה הביעו בפניו חשש זה הפגיעה בזכות הנשים על גופן ואיסור הפלות. מה שראינו בארצות הברית, שם באמת המינויים הם פוליטיים של השופטים, מודל שהממשלה הזאת גם רוצה לאמץ וזה גם באמת נושא שמדאיג הרבה צעירות.

עוד נושא שהביעו בפניו חשש, הוא לא כל כך קשור לנשים או להט"ב אבל זה כוח מופרז למשטרה ובפרט לשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, כך שתיתכן אלימות כלפי מפגינים. באמת רק השבוע גם בן גביר בעצמו אמר שהוא רוצה עוד יותר סמכויות ואנחנו יודעים מה דעותיו כלפי המפגינים שיוצאים לרחובות.

הדיח ניצב בשביל זה.

לגמרי. אחרים באמת חוששים על גופם, חוששים לעשות את הדבר הפשוט והדמוקרטי ביותר של לצאת לרחוב, להביע את קולם. באמת סיפור קשה.

עוד דבר, חיילים, אנשי מילואים מאוד מודאגים שהצבא יידרש לקדם מטרות פוליטיות, שיעשה שימוש בחיילים כאמצעי לפיזור הפגנות, וזה לא דבר חדש. כבר בקורונה ראינו מפגש בין אזרחים לחיילים. יש חשש מאוד גדול שהדבר הזה יחזור ושחיילים יידרשו להתמודד מול אוכלוסייה אזרחית וחלילה גם להפעיל אלימות.

עוד נושא אחרון שאני אדבר עליו זה תחום בריאות הנפש. סטודנט משתף אותנו: "אני חושש מאוד לתחום בריאות הנפש בארץ. חלק מהשינויים שרוצים לעשות זה רפורמה בבריאות הנפש, שתאפשר לרבנים ומכוני רפואה ייעודית אפשרות לאשר לאנשים לטפל. כתוצאה מכך תיווצר מערכת רפואה של בריאות נפש אלטרנטיבית דתית שתעשה נזק עצום לבריאות הנפש בארץ". שוב, אני הגעתי לפה בציפייה לקבל תשובות על כל אותם חששות, מגורמים ממשלתיים רלוונטיים. מאוד חבל לי שהם לא נמצאים כאן בדיון ושזה סדרי העדיפויות שלהם, וכן, הדור הצעיר כנראה ימשיך לא לקבל תשובות על השאלות שלו.

אבל אנחנו לא נרפה.

ואנחנו לא נרפה ונמשיך להילחם על זה.

נכניס חלק מהדברים, גם באמת לשאול במכתב שנוציא בסיכום הדיון, סמכות הוועדה. אני רוצה להודות לך ואני רוצה גם להודות לכם, "מתחת לרדאר" שאתם גם מנסים באמת להפעיל ציבור קודם כל להיות מעורבים ולשאול שאלות. שמהמקום הזה דברים טובים יוצאים, כי במקום שמאיר באור השמש מה שקורה, יש פיקוח ויש עין ציבורית ויש מעורבות אזרחית, ומפה תקבע, מהמעורבות האזרחית, אז ממש תודה לכם. אני מודה לכם גם שהגעתם.

אני אעבור למקום שיקר לליבי, מרכז "אישה לאישה", למריאור סבח. שלום מריאור. אני את דרכי הפמיניסטי התחלתי כפעילה ב"אישה לאישה", חבה ל"אישה לאישה" את כל תודעתי, ותודה שהגעת וכבוד לחיפה. חייבת להכניס את זה.

אני בן 17 מחיפה. אני מדריך בצופים, פעיל חברתי וטרנסג'נדר. אני באתי לכאן היום כדי לשתף את החששות שלי בתור בן נוער להט"בק בישראל במצב הנוכחי. אפשר להגיד שאני מפחד בעיקר על אחיותיי מהקהילה הגאה אליה אני משתייך וחברותיי מחוצה לה, על אחותי הקטנה, על חניכות וחניכים שלי ועל הנוער שכאן. אם עד עכשיו לא הרגשתי בטוח לחיות כאן, מאז כל הדיבורים על הרפורמה המשפטית הביטחון שלי במרחב שואף לאפס. אף אחד לא מתחייב לשמור עליי, אף אחד לא מתחייב שאוכל לחיות כאן.

מריאור, בגלל שאתה קטין, רק לוודא - - -

אימא שלי פה.

בסדר, שלום אימא של מריאור. תודה רבה.

אני אספר רגע על משהו שקרה לי לפני חודש ממש כאן בירושלים. אני הייתי כאן אחרי הפגנה שהייתה לי פה וקבוצת גברים צעירים צעקו עליי מרחוק אם זה בן או בת ואיימו עליי באלימות. כמובן ששיתפתי את זה בסטורי כי אני כזה טינאייג'ר, וגם על זה אני קיבלתי תגובות מאוד לא נעימות. שבוע לאחר המקרה התראיינתי לאיזה אייטם של מעריב לנוער ואחת השאלות ששאלו אותי זה האם הצעירים אדישים למצב של היום? עניתי, "הטענה שלצעירים של היום לא אכפת והם אדישים למצב פחות נכונה לדעתי. לצעירים אכפת ואנחנו ממש לא אדישים. לא משנה איפה אנחנו ממוקמים במפה הפוליטית ומה דעתנו על מה שקורה עכשיו, בכל מקום יהיו כאלו שאכפת להם." המשפט שבאמת מסכם את האייטם זה "אם המבוגרים יפנו לנו קצת מקום, תוכלו לראות אותנו הרבה יותר". תודה.

תודה רבה, מריאור. שאלה לי גם אליך, האם אתה מרגיש עלייה בתגובות, בגילוי שנאה או ההיפך, אולי דווקא מהצד הליברלי, גם חיבור נוכח המצב? מה באמת התחושות?

אני אגיד שיוצא לי לחוות תגובות טרנספוביות הומופוביות כמעט בכל מקום, בין אם זה בבית ספר, בצופים לא.

בשונה מבעבר?

הרבה יותר בשונה מבעבר. זה החמיר. זה חד משמעית החמיר, אני מרגיש את זה, אני חווה את זה. אני חושב שאם המצב היה אחרת היום אז גם הייתי מקבל פחות תגובות כאלו. זה יכול לבוא גם ברשתות החברתיות, במדיה, פנים מול פנים, אפילו אנשים שפעם החשבתי כחברים שלי, וזה בא באמת בהרבה מאוד צורות.

אז אני קודם כל מצטערת ומחזקת, ותודה על האומץ לבוא לפה ולשתף. זה נותן כוח. אני ממש מודה לך וגם לאימא, מדהימה. צריך תמיד להאיר גם על ההורות הנפלאה הזו שמחבקת ונותנת ומלווה.

זה התפקיד שלנו בחיים.

ממש, אז מורידה את הכובע וריגשת אותי מאוד כאימא לאימא. תודה לשניכם.

אני אעבור לשיר לביא זנאתי מארגון "מבוי סתום", ייצוג נשים מסורבות גט, סוגיה מאוד אקוטית היום. אנחנו עוברים בין נושאים כדי להכיל את המכלול של מה שקורה פה.

אני המנהלת המחלקה המשפטית ב"מבוי סתום". אנחנו שואפות למגר את תופעת סרבנות הגט והעגינות בישראל ובכלל, ומייצגות נשים מסורבות גט ועגונות בבתי הדין הרבניים מ-1995. אני לא שם מ-1995.

אני רוצה קודם כל להגיד שהיוזמה לדבר על השלכות הרפורמה על נשים ואוכלוסיות מוחלשות ומיעוטים היא חשוב מאוד ואני שמחה להביא את הפריזמה שלנו. אז באמת כשמדברים על החלשת הכוח של בג"ץ, מצד אחד אומרים, אנחנו רוצים להחליש את מערכות השיפוט ולתת יותר כוח לממשלה ולכנסת, אבל לא מגלים שלנו שבאותה נשימה, בהסכמים הקואליציוניים מאוד מגבירים את כוחם וסמכותם של בתי הדין הרבניים לדון ולשפוט וגם מתוך עיוורון למה שקורה היום בתוך אולמות השיפוט בבתי הדין הרבניים בגלל שהכול שם בדלתיים סגורות נאמרים שם קביעות שיפוטיות מזעזעות שאנחנו כציבור לא מודעים אליהם. אנחנו בעצם מקדמים חקיקה מתוך נקודת עיוורון כמעט מוחלטת. אם כבר אנחנו פה מדברות על הממשק הזה של גם זכויות נשים וגם זכויות להט"ב, אז כל הדיון הזה עולה לי נורא חזק פסק דין שקיבלנו לפני כמה חודשים, שבית הדין הרבני הגדול, זאת אומרת זו ערכאה מקבילה לבית המשפט העליון, מכשיר פגיעות מיניות בילדים קטינים. אם הפוגע והנפגע, שניהם גברים, אין פה עבירה על ההלכה.

מתי זה היה?

בנובמבר. אם אנחנו מדברים על 35 שנה לביטול העבירה על משכב זכר, אז בואו לבית הדין הרבני, שם מסתבר שזה כמעט מותר.

מותר אפילו לאנוס, את אומרת.

לא אמרתי לאנוס, אמרתי לפגוע מינית. משכב זכר, ממש הם מסכימים שאסור אבל אם זה מילימטר פחות מזה, זאת אומרת כל עוד זה לא אונס מלא, זה מותר, זה לא אסור הלכתית. בפסק הדין הם כותבים שם שבאמת אם הייתם שואלים אותנו אם צריך להעניש את הקטין שהתלונן, אז האמת שכן כי אסור להתלונן. לפדופיל שהודה בבית משפט, ישב בכלא והורשע הם אמרו, היה אסור לך לפרסם את העבירות האלה.

מה הייתה המוטיבציה שלהם להוציא פסק דין כזה, להשאיר אישה בעגינותה?

אני רק רוצה להגיד שאנחנו נבדוק גם מה סמכות הוועדה אם בכלל, כי לא תמיד יש לנו בנושאים של בית הדין, הם ממש מוחרגים, לשאול או לוודא, כי זה משהו שהוא חמור מאוד.

אני מביאה את האנקדוטה הזאת כדי להגיד שכשאנחנו אומרים, בסדר שיתנו לבתי הדין סמכויות דיון נוספות, זה יהיה בהסכמה, אז בפסק הדין הזה הם מוכיחים שאין להם מושג מה המשמעות של המילה הסכמה, כי חלק מהטיעונים שלהם שם זה בכלל שהילד הקטין שהיה בן 11 הוא בכלל שיתף פעולה, אז מה הוא בא עכשיו ומתלונן? אז הסכמה לא תהיה שם, כי הסכמה שם מפורשת בצורה צרה מאוד, אם בכלל.

אנחנו מאוד חוששות. אם המצב היום בבתי הדין הרבניים הוא כל כך קשה ופוגעני לנשים עגונות ומסורבות גט או בכלל לנשים ולזכויותיהן - - -

שיר, רק חייבת לומר שלפני כארבעה-חמישה חודשים פניתי יחד עם אישה חרדית שהגרוש שלה היכה את ילדיה ואותה, סוגיה שקשורה לרכוש, שהיא נאלצה לקנות את הגט שלה. אתה מכירה את כל התהליך, אבל היה פה סוגיה של פגיעה בילדים והכול. שלחתי מכתב רק שיתנו לה לדבר, שישמעו אותה, ואויימתי בדין פלילי.

אנחנו גם מאוימות.

זה יושב עליי. זה פשוט נורא. פניתי לשר הדתות, אגב, אחר כך, למיכאל מלכיאלי והוא אמר לי שגם לו אסור לפנות.

אני מבינה. אני רוצה להגיד שבפסק הדין הזה הם גם שלחו לייעוץ המשפטי שאולי צריך להעמיד אותנו לדין פלילי כארגון שמנסה לסייע הלכתית לנשים מסורבות גט והעגונות, כי אנחנו עושות מצג שווא של עוסקות.

הדבר החשוב, שהממשלה מנסה להחליש ערכאה שיפוטית היחידה שעוד הייתה המענה האחרון לנשים, ובג"ץ לאורך השנים שיפר את מעמד הנשים בבית הדין הרבני בצורה משמעותית ועדיין המצב מאוד קשה. אנחנו מאוד חוששות מנסיגה, מפסיקות בית המשפט העליון, וגם אנחנו רואות איך היום הדיינים מנסים מאוד להגיע לתוצאה שעולה בקנה אחד עם החוק האזרחי מפחד מבג"ץ. באמת שהגיע אלינו תיק של מישהי שהייתה מסורבת גט 30 שנה כי איכשהו היא חתמה על הסכם גירושין שאמר שהיא תשלם מאות אלפי שקלים תמורת הגט, והדיינים לאורך 30 שנה אמרו לה, את התחייבת לשלם, אז אנחנו לא נעזור לך עד שלא תשלמי. הם הצליחו להוריד את הגבר ל-50,000 שקל ואמרו לה, הנה תיראי, הורדנו אותו, עכשיו רק תשלמי. היא לא הצליחה לגייס את הכסף עד שהיא הגיעה אלינו ואנחנו לקחנו אותה לבית הדין הגדול ואמרנו, תיראו, יש עוד חוקים במדינת ישראל וקוראים להם חוק החוזים למשל, שזה סותר כמה וכמה סעיפים בחוק החוזים, והבהרנו לנשיא בית הדין הגדול שמכאן אנחנו ממשיכות לבג"ץ. אחרי 30 שנה, בחמש דקות הוא השיג גט כי הוא שמע בג"ץ, אז החלשת בג"ץ היא דרמטית בפריזמה שלנו. תודה רבה.

תודה רבה, הדברים חשובים וגם פה אנחנו נעמוד לשירות כל מה שאפשר בנושא שלכן.

אני רוצה לעבור למשרד המשפטים שכן הגיע לכאן, אז תודה, עורכת דין לירון בנית ששון. שלום לך.

שלום, ואני מתנצלת על האיחור. היו פה פקקים וחסימות מכל כיוון אפשרי.

לגמרי.

בעצם בחוות הדעת של היועצת המשפטית לממשלה, היא עמדה על כך שכל ההסדרים המוצעים בעת הזו, הן בנושא של הוועדה לבחירת שופטים והן בנושא של אי שפיטות חוקי יסוד והגבלת היכולת של בית המשפט להתערב בחוקים ולפסול חוקים שהם בעצם סותרים חוקי יסוד, למעשה מהווה גם פגיעה בעיקרון העצמאות השיפוטית וגם בעיקרון הפרדת הרשויות, ומעצימה בצורה ניכרת את החשש לפגיעה בזכויות אדם. אם זה בסדר, אז אני אקריא מתוך חוות הדעת שלה שתי פסקאות שבאמת נראה לי ממצות את העניין בהקשר הספציפי של הפגיעה בזכויות אדם. אני מבינה שכאן אנחנו באמת מתעסקים באופן ספציפי בזכויות של להט"בים וזכויות נשים.

בוודאי שזה זכויות אדם באשר הן.

לגמרי, ולכן אני אקריא את זה. "ביסוד התזכיר המוצע עומדת תכלית המבקשת להגשים את עיקרון שלטון הרוב. אכן עיקרון שלטון הרוב, עיקרון הפרדת הרשויות מחייבים כי מוקד ההחלטות וההכרעות ביחס לחקיקה ולמדיניות יתקבלו על ידי נבחרי הציבור בכנסת ובממשלה. בצד האמור, אבן יסוד במשטר דמוקרטי היא הגנה על זכויות האדם והפרט, שלטון החוק ומינהל תקין, וההבנה כי לא ניתן להעניק לרשויות השלטון כוח בלתי מוגבל ולהסתפק בהכרעת הרוב ככלל הכרעה יחיד. כוח שלטוני בלתי מוגבל הוא מתכון בטוח לפגיעה בזכויות אדם ובמינהל תקין. עיקרון הפרדת הרשויות מחייב מערכת שיפוטית עצמאית ובלתי תלויה אשר יש בידה יכולת אפקטיבית לבקר את שתי הרשויות האחרות תוך שמירה על עיקרון הכיבוד ההדדי בין הרשויות. קבלת ההסדר המוצע תוביל למבנה משטרי שבו לרשות המבצעת והמחוקקת סמכות רחבה ולמעשה בלתי מוגבלת, שאין בו מענה מובנה לחשש אפשרי מפני שימוש לרעה בחקיקה ובחקיקת יסוד לצורך עקיפת הביקורת השיפוטית או לפגיעה במאפייניה הגרעיניים של המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית". זה בעצם מה שמשקף את עמדת היועצת המשפטית לממשלה.

מאוד תמציתי וחריף.

מתוך חוות הדעת באמת שהוגשה לשר המשפטים והופצה לציבור.

אוקיי, אז תודה רבה לך קודם כל שאמרת את זה כאן, וגם בנוסף לזה בדיון הזה. זה באמת מדאיג. היה פה גם דיון עם נציגה על עילת הסבירות במשרד המשפטים וכמה זה יכול לפגוע בהגנת הסביבה, בריאות הציבור ועוד, ואנחנו רואות שכל הצעדים האלו, בעצם האינטרס הציבורי פה על המוקד, אחד אחרי השני, וזה מטריד מאוד. אני תוהה מה עוד כמשרד משפטים יש לעשות. אני מניחה שהכלים גם מוגבלים מול מדיניות השר, אבל בהחלט מטריד כל המצב הזה.

אני אעבור לליאור גיל, תלמידה ופעילה במטה מאבק הנוער למען הדמוקרטיה. ליאור, ממש מרגש שאת פה. תודה רבה.

היי, אני בת 16.5 מתל אביב. מאז הרכבתה של הממשלה החדשה והצעות החוק החדשות שהוצעו בה אני נחשפתי לעולם שאני לא מרגישה בטוחה יותר במדינה שלי. שואלים אותי למה אני הולכת להפגנות, משתתפת פוליטית, לומדת את כל מה שאני יכולה על הרפורמה המשפטית או ההפיכה המשטרית, והתשובה פשוטה, אני מפחדת. מפחדת כל כך כאזרחית, כנערה, כאישה וכחברה לאנשים מהקהילה הלהט"בית. הרפורמה המשפטית מאיימת עליי, עליהם ועל כולכם.

כבני נוער אפשר להגיד שהתרגלנו לפחד הזה, בעיקר כנערות, בחוסר האמון שאנחנו מרגישות מגופי המדינה שלא מגנים עלינו. הפחד הזה מתעצם בכל פעם שאני שומעת על עוד חבר כנסת שזלזל ביכולות שלי ובזכויות שלי, של כל הנשים במדינה ושל כל הנשים שיושבות כאן עכשיו.

לפני כמה שבועות קיבלתי את הצו הראשון שלי, רגע שהיה מרגש אותי אם זה היה קורה לפני שנה או לפי כמה חודשים, אבל הפעם הוא העציב אותי. אני רוצה להתגייס, לתרום למדינה הזאת שחשובה לי כל כך, אבל אני מפחדת להתגייס בלי בג"ץ. אני מפחדת להתגייס כשנבחרי הציבור שלי אומרים שהתרומה העיקרית של נשים צריכה להיות שהם יינשאו ויגדלו משפחה.

ויהיו במטבח.

ושגיוס נשים לצה"ל נמצא בסכנה.

כמו שראינו בעבר בפסק דין אליס מילר, בג"ץ הגן על נשים בצבא. הוא איפשר לנו להתגייס בצורה שוויונית לתפקידים שפעם מנעו מנשים להתגייס אליהם רק כי הן נשים. בג"ץ איפשר לעוד נשים לחלום, להשיג את המטרות שלהן בלי האפליה המגדרית שתלווה אותן לכל מערכת במדינה. הוא איפשר לילדות קטנות להגיד, אני רוצה להיות טייסת.

אני תלמידה בבית ספר חילוני ממלכתי ועד עכשיו לקחתי כמובן מאליו את האפשרות ללמוד בכיתה מעורבת, ללכת עם חולצות קצרות וללמוד מקצועות מדעיים. אולי זה נראה עוד רחוק, אבל הבסיס של האפליה המגדרית נבנה כאן עכשיו ברפורמה המשפטית, באיסור על בג"ץ לדון בחוקי יסוד ולהגן על האזרחים במדינה על פי מגילת העצמאות.

אני רוצה להמשיך לגור פה. אני באמת רוצה להתגייס, ללמוד, לבנות פה חיים, בעיקר לבטא את מי שאני ולחיות חיים בהם אני שווה בדיוק כמו מי שמסביבי, אבל כיום החלום הזה מתרחק ממני לאט לאט ובגלל זה אני פה. אני רוצה לשמור עליו. בג"ץ הגן עליי בעבר, על כולנו, וזה הזמן שלנו להגן עליו. אנחנו צריכים לפעול למען הסברה נגישה ונוספת לבני נוער. המטרה שלנו צריכה להיות עירוב בני נוער בחיים הפוליטיים. הם מהווים את ההמשכיות של המדינה. אנחנו אלה שנצטרך להתמודד עם ההשלכות.

אני רוצה להוסיף עוד משהו קטן. ביום של הבחירות נסענו לטיול עם המשפחה שלי ביישובים שסבא שלי הקים, האנרכיסטים, והתחלתי לבכות. המשפחה שלי לא הבינה מה קורה לי, למה אני מתפרקת באמצע טיול, אבל ידעתי שמשהו הולך להשתנות. הבטן שלי התהפכה והתכווצה והלוואי שידעתי כמה אני צודקת וכמה זה מוצדק, אבל לא ידעתי שבעצם אני אשב פה עם אנשים שגורמים לי להרגיש יותר בטוחה, נותנים לי תקווה ורצון להילחם, ושאני אגיע להפגנות שמונות אלפי אנשים, מאות אלפי אנשים, אנשים חזקים שנלחמים בשיניים בשביל להגן על הזכויות הבסיסיות שלהם. הם נותנים לי תקווה להמשיך להילחם, לדעת שבסוף הצדק ינצח. תודה רבה.

ברור. ליאור, את מדהימה ממש. זה נותן תקווה לדעת שזה דור העתיד שלנו.

אני אעבור לשי אופק, סטודנט ממחאת הסטודנטים. שלום שי, תודה שבאת.

שלום, תודה לכם. אני מנציגי מחאת הסטודנטיות והסטודנטים נגד ההפיכה המשטרית. גם אני גבר סטרייט ובמרוצת השנים הארוכות שאני לומד פה בירושלים התנדבתי הרבה שנים בבית הפתוח ובארגונים נוספים, כולל המרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית, כי הזה המאבק שלנו, זה לא המאבק שלכם ולא שלכן, זה המאבק שלנו. אני סטודנט לרפואה ודוקטורנט לנוירוביולוגיה ואבא לילד בן שנתיים וחצי ולוחם במאבק בלתי מתפשר על עתידנו.

אז גם עם המתמחים אנחנו איתך כמו שאתה יודע.

זה דיון נפרד.

נכון.

אני חלק מתנועת ענק של צעירות וצעירים, סטודנטיות וסטודנטים שמנהלים קרב בלימה על עתיד המדינה, חירויות הפרט וזכויות המיעוט כולל נשים ולהט"בים. הייתי רוצה לנצל את המעמד אם היו פה חברי קואליציה ולשאול אותם מה קרה לכם? אנו מסתכלים עליכם בתדהמה ובתסכול מר ולא מבינים איך יתכן שהגעתם לכנסת ישראל בשביל לקחת חלק בהרס הדמוקרטיה הזאת, בשביל לבצע הפיכה משטרית שתאפשר לרוב, כל רוב, או מיעוט שמחזיק ברוב במסגרת הסכמים קואליציוניים לעשות כל דבר למיעוט אחר. זו בושה.

הוועדה היום עוסקת בהשפעת ההפיכה על נשים ולהט"בים. החירויות הבסיסיות שלנו, שנלחמנו עליהן במשך שנים ושנהיו ברורות מאליהן הולכות להיות תלויות ברצונם הטוב של פוליטיקאים, של פוליטיקאים שקוראים להומואים בהמות, שממדרים נשים יולדות בגלל מוצאן, ששולחות נשים לחלק האחורי של האוטובוס, וששבוע שעבר לא נתנו לילדה לשיר בטקס של מועצה אזורית.

היא הייתה להיות פה ולשיר היום. פשוט חלתה. שתדע שהתרגשנו. היא ואימא היו צריכות להיות פה היום ולשיר לנו, לתת את התיקון לדבר הנורא הזה. אני שמחה שהזכרת את אליאנה. מדהימה. באמת שתרגיש טוב. אנחנו איתה ואנחנו מחזקות.

רפואה שלמה. לאור הדברים האלה ברור שזאת תהיה איוולת לסמוך עליהם. בקרוב אני אהיה אחראי במשך לילות ארוכים על מחלקה פנימית. אני נחרד מהמחשבה שכוח של פוליטיקאים יכתיב לנו, רופאות ורופאי העתיד דרכי טיפול באנשים. אני נחרד מהסכנה שנשקפת לאישה על גופה. אני חרד ליכולת העתידית של להט"ביות ולהט"בים לקבל טיפול רפואי הולם בלי שרופא יוכל לסרב לטפל בהם בגלל נטייתם המינית. אני נחרד מהמחשבה שטרנסיות וטרנסים לא יוכלו לעבור טיפולים לשינוי מין ויוגבלו בתמיכתם הנפשית. אני מתחלחל מהעובדה שבפסח, אולי כבר בפסח הקרוב הולכים לחטט לנו בתיקים ולהחרים להורים שיביאו אוכל לילדה החולה שלהם שאולי ימיה ספורים.

בתי החולים בישראל הם מקום שבו הפוליטיקה חייבת להישאר בחוץ. בשביל שרופאה ערבייה תעבוד עם אח מתנחל זה הכרחי. למרות זאת אנחנו רואים בחודשיים האחרונים הצעות חוק מופרעות כמו שיש היום באיראן וערב הסעודית. זאת דרך בטוחה לפרק צוותים רפואיים כמו שזאת דרך בטוחה לפרק חברה.

ממש.

מכובדיי ומכובדותיי אם הם היו כאן, זה בידיים שלכם. אתם יכולים לעצור את הדהירה אל האבדון. אתם יכולים להתחיל את הכהונה האומללה שהייתה לכם עד עכשיו, מחדש, למען עתידנו, למען עתיד ילדנו. אנשים גדולים נמדדים בשעות קשות וזו שעה כזאת. תעצרו את הרכבת. ההיסטוריה שופטת אתכם וזאת ההזדמנות שלכם להיזכר כמי שהצילו את הדמוקרטיה ולא כפיונים שעזרו להרוס אותה. תודה.

תודה רבה. אני ממש מעריכה את הדברים שלך גם כמי שעתיד להיות רופא בישראל, שנשבע שבועה שהיא לא יכולה להיות מופרת על ידי שום חוק פה, אני חושבת, שעומד על זה. הטירוף הזה פשוט לא מאפשר בכלל הכלה. זיקקת את הכול בצורה רצופה ויחד, אז תודה רבה.

תודה לך.

נעבור לתל אביב וידריך, פעילה לסבית פמיניסטית. שלום, תל אביב.

תודה שהזמנתם אותי לדבר על להט"ב. אפשר להסתכל על דבריי כמעין יציאה מהארון. הממשלה בטח לא תתלהב מהצהרות כאלו, אבל זה לא אני, זה אתם. אני לא תכננתי לנופף בדגל או להגדיר את עצמי אבל אל מול הרפורמה המשפטית נאלצתי לצאת לחזית ולכן אני פועלת.

עוד לפני לא היו לנו את מלוא הזכויות אבל עכשיו חוק אפליה בשירותים ומוצרים שכבר הוגש, חוק שמאפשר להפלות אותנו כי במקרה התאהבתי בבת. הזכות שלנו להורות ולברית נישואין תלויה בפסיקה של בית המשפט העליון. פגיעה ביכולת של מורים ומורות לדבר בפתיחות עם תלמידים. הכרה בטרנסיות וטרנסים זה משהו שיכול לחזור אחורה כמו שקרה בהונגריה, ועוד ועוד. שר האוצר אומר בעל פה שהוא זה שידאג לשוויון, אבל זה רק במילים, לא בחקיקה. זה מדרון חלקלק בממשלה שבאופן פומבי מתנגדים מובהקים נגדנו.

היום אנחנו מציינות ומציינים 35 שנה לביטול האיסור על משכב זכר ואישה. דמיינו שרוב מי שיושב פה בחדר הם עבריינים. אימא, אני עבריינית.

את גם אנרכיסטית, אלימה, וואו, כמה הגדרות.

היו, אז אנחנו חוזרות אחורה. בואו, זה לא שעכשיו יש את מלוא הזכויות. אנחנו כבר חיות כאן ללא כמה מזכויות היסוד שמגיעות לכל אדם. אין לנו את הזכות להירשם כזוג אימהות לילדים שלנו או להינשא בישראל. אין חוק איסור טיפולי המרה מסכני חיים. חוק האימוץ סעיף 3 בעדיפות איש ואשתו, ועוד. בהיעדר ביקורת שיפוטית והרחבת הסמכויות של הדין הרבני מציבים אותנו בסכנה.

בזמן שאני בתהליך פריון ופוטרתי, איך אני ארגיש מוגנת, ומי זה אותנו? כל משפחה, בניין, שכונה? מחקרים רבים בעולם כבר הוכיחו שאין הבדל סטטיסטי בכמויות להט"בים ממוצא אתני או דת שונים אלא רק בנכונות להודות בנטייה מינית.

בהקשר הזה אני רוצה לבקש ממי שבסוף יצפה בזה ברשתות, תיתלו דגל גאווה על המרפסת. ממה אתם מפחדים? אני מדברת על מי שלא להט"ב רק. למו זה גרם להרגיש בנוח.

טליה, עלו על סולם וחתכו לה את הדגל.

אם היו עוד דגלים בשכונה שלי, אז אולי מי שהיה עושה את זה לא היה מרגיש בנוח לעשות את זה.

להיפך, אני רק אומרת שזה קריאה כל כך נכונה, אבל יש בהחלט גם אנשים שלא רואים את זה טוב דווקא מולם.

כן, אז לנו זה גרם להרגיש בנוח לעבור לגור בשכונה שלנו וזה אימרה, כי אם אתם תומכים - - -

כשראית דגלים, את מתכוונת?

כן, כן. כשבאנו לגור בשכונה שלנו וראינו ברחוב במרפסות, זה גרם לנו להרגיש בנוח. זה בסוף גם זה אבל זה גם אימרה של תמיכה.

נכון, סולידריות.

עם אנשים שאני פוגשת. כמו שאמרנו, זה כל קבוצת חברים, כל מסגרת. לא בוחרים להיות, אז בסוף אנחנו בכל מקום ולכן תתמכו, תיתלו את הדגל גם כהבעת תמיכה כי אנחנו רואים את הכדור שלג הזה שדגל בהשפעה על מקבלי ההחלטות. גם מיעוטים שונים יוכלו להזדהות וגם נשים, שזה משהו שיש כמעט בכל בית.

אני באמת רוצה להגיד שלאף אחד ואף אחת אין באמת שוויון, אין באמת חירות. אין לאף אחד באמת שוויון עד שלכולם יהיה שוויון. אני אסיים במילים מתוך השיר יוניקורן של נועה קירל לאירוויזיון, history is an a loop, don't u wanna change it?"" תודה.

בואו נהפוך את השיר שלה לשיר המחאה? יוניקורן. נראה לי שזה דווקא יעודד אנשים להצביע לנו. אני רק אומרת. כל העולם איתנו. תודה רבה, תל אביב.

אני שמחה שבאמת ציפי לביא מארגון "נבחרות" הגיעה. תודה, אני יודעת שהיה קשה לבוא. אתן חשובות וטוב שאת פה.

אוקיי, אני צונחת בלי לשמוע אף אחת קודם. אני פשוט אגיד את מה שביקשו ממני לומר, איך נשים חרדיות הולכות להיפגע. קודם כל אני חושבת שזה די ברור שכל הקצנה שתקרה תפגע קודם כל בנו כנשים חרדיות. קודם כל ניסיון העבר מוכיח שזה מה שקורה. דברים שהיום שנשים חילוניות, נשים דתיות מפחדות שיקרה אצלם, אצלנו הם כבר קורים בפועל באופן לא חוקי אולי אבל קורים בפועל בימינו אנו. אנחנו יודעות שזה ככה עובד מאז ומעולם. דבר שני, כי אנחנו הכי קרובות לאש. אלו שרוצים לשרוף פה את המדינה, הכי קרובים אלינו בסופו של דבר. בעצם אנחנו ניפגע ראשונות.

אני פשוט אתן כמה דוגמאות שחשבתי עליהן. האמת שלא היה לי הרבה זמן להתכונן לדיון הזה, אבל עדיין. אני חושבת שעיקר הדברים שיפגעו בנו זה שההפרדה המגדרית במרחב הציבורי תעוגן בחוק.

בג"ץ היה זה שמנע הפרדה מגדרית בירושלים לפני יותר מעשור, באירועים. באמת זאת הייתה ברית של הנשים החרדיות עם שדולת הנשים, עם הארגונים, למנוע את ההדרה הזו. את צודקת שזה שוב עומד על הפרק.

כן. עיקר הבעיה בהפרדה המגדרית באירועים, זה שהיא בדרך כלל קורית בצורה לא שוויונית ושנשים מפסידות ממנה ולא הגברים, נשים וילדים, אגב. האוטובוסים שהופרדו אולי בצורה כפויה, פעילויות לילדים בהפרדה.

נכון.

יש גם דיבור ממשי על הפרדה בשירות הציבורי.

סליחה שאני עוצרת אותך. כשהייתי חברת מועצת העיר חיפה, היה אירוע בחג לילדים, בהפרדה, ואמרתי רגע, אימא לא תלך עם הבן שלה בן ה-3? זה נשמע למישהו הגיוני לאן זה הולך. בוטל האירוע. אני לא הצלחתי להבין איך אפשר בכלל לדמיין את זה כאיזה משהו שהוא לא תקין. זה אפילו לא בין אנשים בוגרים. זה ילדים והורים שלהם. מה זה משנה אם האבא הולך עם הבנות שלו או האימא הולכת עם הבנים שלה לאירוע? זה האיש המטפל.

למיטב ידיעתי האירוע בתל אביב לא בוטל אלא ההפרדה בוטלה.

אני בחיפה דיברתי.

אני יכולה לומר לך באופן אישי שהייתי בבית"ר עילית בחנוכה והיה שם אירוע ג'ימבורי לילדים ולא נתנו לי להיכנס עם הבן שלי כי זה היה שעה של הבנים. ממש ביקשתי והתחננתי ודווקא המארגנות מאוד הבינו אותי ומאוד ניסו לבוא לקראתי אבל הן אמרו לי כל הזמן, מתי כבר את יוצאת, מתי כבר את יוצאת? כי עוד מעט יבואו אלינו פיקוח של רבני העיר, פיקוח פתע ואנחנו לא רוצים שיראו אותך פה כדי שלא יסגרו לנו את הבסטה. בקיצור, פעילויות לילדים שיופרדו. הפרדה בשירות הציבורי, יש דיבור ממשי על זה. מי יודע, אולי גם הרחובות. יש מקומות בעולם שזה קורה כבר עכשיו. יש מקומות בישראל שיש שלטים.

מתן שירותים בהפרדה מגדרית.

זה בדיוק מה שהמרכז הרפורמי עשו. בדיוק הוא מטפל בנושאים של ההפרדה המגזרית, ועורכת דין מירי נחמיאס שנמצאת בזום, היא יותר תרחיב.

אני רק אומרת, גם במתן שירותים בסוגיות של נגיד קבלת שירות בעירייה או משהו כזה, יתחילו להגיד, אלה שעות כאלה ואחרות. זה דבר שלא היה. זאת רגרסיה משמעותית.

בנקים, קופות חולים. יש בנקים שזה כבר היום ככה.

הכרה במטפלות ללא תואר. אני לא יודעת כמה מודעות יש פה לרמת השרלטנות שחוגגת במגזר החרדי.

של הריפוי בעיסוק, קלינאות תקשורת.

זה יתרחב הלאה, אין לי שום ספק, וכבר עכשיו קורים מקרים מזעזעים של אבחונים שלא מגיעים בזמן, של אבחונים לא נכונים, של נשים נפגעות אלימות שמקבלות תשובה שככה אמורים להיראות חיי נישואין, ממטפלים שלא הוסמכו לכך.

את מדברת על טיפול רגשי.

טיפול זוגי.

אני גם מדברת על זה שרוצים להרחיב את זה בקרב החברה החרדית לכל הפרא-רפואה, כאילו הבריאות שלכם הפקר. הבריאות שלכם היא לא הפקר.

כן. אני רק אומרת, כבר עכשיו זה קורה בצורה לא חוקית. מה יקרה כשזה יהיה מעוגן בחוק?

נכון.

גם לא יהיה מה לעשות נגד זה.

הרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים, כבר היום אלו שהכי נפגעות זה נשים חרדיות. אני לא חושבת שיש הרבה מה להרחיב. זה ברור לכל שגם הסכמה שמדובר עליה בין הצדדים המתדיינים, במגזר שלנו הסכמה זה על הנייר בלבד. יהיה פה הרבה מאוד כפייה על נשים להתדיין בדין שלא רואה אותן כבני אדם.

החינוך הממלכתי חרדי שעלול להיפגע, שזה לא רק הנשים החרדיות אלא דווקא יותר הגברים, אבל הם גם בני אדם והם הילדים שלנו. אם לא יהיה להם חינוך ממלכתי חרדי, אז כל המדינה תיפגע וגם הנשים העתידיות שלהם בעתיד.

חוק חסינות לרבנים שיוכלו מעכשיו להתבטא איך שהם רוצים.

ולקבל מימון ממשלתי על הדרך.

כן. הם יוכלו להגיד לאנשים שלהם, לתלמידים שלהם שאני שווה פחות כי אני אישה, שההוא שווה פחות כי הוא אני לא יודעת מה, גיי, שההוא, מותר להרוג אותו כי הוא ערבי. לא יהיה מה לעשות נגד זה. לא יהיה אפילו איך לחקור אותם.

הכי מפחיד אותנו זה עניין הייצוג. לא סתם שמחה רוטמן אמר שהזכות לבחור ולהיבחר היא לא זכות יסוד בעיניו, ואנחנו נלחמות כבר עשר שנים על ייצוג במפלגות החרדיות. זה עדיין לא קורה אבל זה יקרה מתישהו.

אני הגשתי אתכן את החוק, ויחד עם שדולת הנשים. קיוויתי מאוד כנסת קודמת שנעביר אותו. כבר התחיל תהליך.

זה הדבר הראשון שאתם תעשו בכנסת הבאה.

קודם כל צודקת כמה זה חשוב, כי אנחנו רואות מה זה ממשלה במיעוט נשים. אנחנו ממש רואות כמה זה חשוב שאתן תהיו גם הדרג הנבחר ולא רק הבוקר.

כן, וגם שיפסיקו לדבר בשמנו. זה מזיק.

ממש.

הרבה מעבר לזה שאין נשים חרדיות שידברו ושיש גברים חרדים שמדברים בשמנו, זה מזיק נורא.

נכון. תודה, ציפי, תודה על הקול שלך ואני מקווה שעוד נעשה מהפכה יחד. אני זוכרת את החוק שלנו. יש לי חוב אליו ואני מקווה שלכולנו.

אני אעבור לזום לחן אריאלי, סגנית ראש עיריית תל אביב-יפו, מחזיקת תיק הרווחה והשירותים החברתיים. שלום, אהובה.

שלום. אני חושבת שזה יום מאוד מיוחד. תל אביב התחילה וסיפרה שהיום מציינים 35 שנה לביטול חוק איסור משכב זכר. אולי קשה לנו לדמיין ימים שבהם יחסים בין הומואים היו אסורים על פי חוק, כי זה נראה פסיכי היום, אבל זה לא היה כל כך מזמן הרגע ההיסטורי הזה שבו בוטל החוק הנורא והמשפיל הזה. אני חושבת שזה די מדהים, נעמה, שאת היום מכנסת את הדיון דווקא היום. זה סימן מאוד משמעותי.

הקוסמוס תכנן את עצמו ככה. כנראה היקום רוצה שנקדם זכויות להט"ב ונשים.

הקרמה לפעמים מסתדרת.

כן.

אותה כנסת שבה היום מאיימים על החופש שלנו, זה היה בוועדת חוקה, אותה ועדה שגם מתכננים לחרב את מערכת המשפט שלנו. ראש הוועדה דאז היה נציג הימין, חבר הכנסת אוריאל לין מהליכוד, וראש האופוזיציה הייתה אמנו ומורתנו ורבתנו שולמית אלוני ז"ל. הדבר המדהים ואולי המעורר השראה דווקא ביום הזה שאנחנו מדברים את השיחה הקשה על כל ההשפעות של הרפורמה, שבמקום לריב הם שיתפו פעולה. הם שיתפו פעולה ויחד מול כל הכוחות השמרניים והדתיים מחקו כל זכר לסעיפים בחוק שאוסרים על משכב זכר ומשכב אישה, חוק שבעצם שלח להט"בים לחקירות משטרה ואפילו לכלא בשנות ה-50'. זה קרה בעבר אבל זה עלול לקרות עוד פעם וזה צריך מאוד להדאיג אותנו.

כשמדברים על השפעות של הרפורמה ועל ההשפעות שלה על נשים ועל להט"ב, חשוב שנבין שיש גם אלמנט של חלחול. עוד הרבה לפני שהחוקים עצמם עוברים ושיש להם ביטוי בשטח ובתוך הקהילות שלנו, יש אווירה שמייצרת פחד ושיתוק שמתוכם דברים טובים לא יכולים לצמוח. כבר עכשיו רואים מספרים גבוהים מאוד של אלימות כלפי נשים. שש נשים נרצחות מתחילת השנה. זה הרבה יותר מעל הממוצע. האגודה למען הלהט"ב פרסמה דוח להטופובי שלדעתי הוצג כאן היום, והמספרים באמת מדאיגים מאוד. יש אווירה ציבורית של הורדת ראש, ומה שהיא כבר מחוללת צריך להדאיג אותנו מאוד לצד הדאגה מההשפעות של החקיקה עצמה.

אני חושבת שאנחנו לא נתחיל ללכת מחר בבוקר עם בורקות, אבל מה שמתחולל, צריך להבין שהוא מחזיר אותנו שנים אחורה, וזה מחזיר אותנו לימים שפחדנו. פחדנו ללכת ברחובות ופחדנו לצאת מהארון ופחדנו כנשים לנקוט עמדה ולהתמודד לעמדות ציבוריות, ולימים שבהם אפילו לא היה מותר לנו להצביע כנשים, כי להתמודד לכנסת אנחנו יודעות שנשים לא יכולות בהרבה ממפלגות בית הנבחרים של היום. המאבק הפמיניסטי הוא היום המאבק הלהט"ב. אני חושבת שעכשיו יותר מתמיד צריך לחזור ולחבר את הדברים. אני שוב פעם מצדיעה לך, נעמה, שכיו"ר הוועדה הזו חיברת בעצמך בין שני המאבקים האלה שכל כך צריכים להתחבר.

אני חושבת שחשוב מאוד לזכור שכשאנחנו נאבקים, יש מי שהקול שלהם לא נשמע: דרות רחוב, מכורות, נשים בזנות או סתם נשים שעובדות קשה מידי מכדי לנקוט עמדה, כדי להחזיק את הראש מעל המים.

דיירות הדיור הציבורי. אפשר לחשוב על עוד הרבה. נכון.

אנחנו יושבות כאן בכנסת ואנחנו צריכות להבין שאנחנו פריבילגיות להיות פה כרגע ולנהל את הדיון הזה. יש מי שאין להם קול, והאחריות הראשונה שלנו היא לזכור שאלה שלא כאן הן הראשונות להיפגע ואנחנו צריכות לוודא שהן בטוחות ונראות ויש להן מענים, ולהשתמש באחריות הגדולה שלנו מתוך הפריבילגיה, ולדאוג למי שלא יכולה לעשות את זה.

נכון להיום היד המצביעה של אבי מעוז חשובה לנתניהו יותר מהיד שלנו שחוטפת מכות באמת מכל גורמי הקואליציה החשוכה הזאת, אבל אני חושבת שכדאי שאולי נזכור פה - - -

שגם הצלחנו לבלום אותו. יש לנו כוח.

רוטמן, סמוטריץ', בן גביר, אבי מעוז הם רק נציגים תורניים של שנאה ופילוג. המאבק שלנו גם הפמיניסטי וגם הלהט"ב היה לפניהם וימשיך כנראה גם אחריהם, ואנחנו צריכות לנשום עמוק ולהיערך למערכה ארוכה. צריך להתאחד, לשתף פעולה, לזכור מי לא נמצאת סביב השולחן, לבנות כוח לצד ההתנגדות, וצריך להפוך את התהליך של הפוליטיזציה שמתרחש עכשיו ברחובות לכוח משמעותי באמת, ומתוך החורבן הזה לבנות כוח אדיר שנוכל איתו לשנות את המציאות. אני חושבת שאנחנו חייבים להרים מחדש את התקווה, שמתוך הפחד הגדול הזה אנחנו גם יכולות אחרת ואנחנו יכולות להיאבק בזה ולדאוג שהמדינה שלנו לא תיאבד לנו מבין הידיים.

אמן ונכון. ממש תודה.

נעה פינטו, מנהלת קשרי ממשל ומדיניות במכון זולת. תודה לך.

היי, שלום לכולן ולכולם, אני שמחה ועצובה להיות כאן. חברת הכנסת לשעבר אתי לבני הזכירה את השריון של נשים בוועדה לבחירת שופטים, שזה דיון שקורה ממש כרגע במקביל אלינו בוועדת חוקה. אני רוצה להזכיר, בהקשר הזה יש לנו פרויקט במכון זולת שבו חברי וחברות כנסת לשעבר מגיעים לוועדות הכנסת, בין היתר חברת הכנסת לשעבר אתי לבני פה הגיעה יחד איתנו, ובמסגרת הזאת הגיע חבר הכנסת לשעבר מוסי רז לוועדת חוקה והוא הציע איזשהו תיקון במנגנון השריון של נשים בתוך הוועדה לבחירת שופטים, והתיקון הזה התקבל ויכול להיות שהרווחנו מזה, אפילו עוד אישה בוועדה לבחירת שופטים.

כשחבר הכנסת שמחה רוטמן קרא לזה סעיף מוסי רז, אז הדרך שמוסי רז הגיב הייתה, "תיקנתי את הווילון על הטיטאניק". אני חושבת שהוא צודק ואני חושבת שכולנו יכולות ומבינות שזה הסיפור, שאנחנו נמצאות פה באיזושהי טיטאניק, ואם תהיה לנו עוד אישה בוועדה לבחירת שופטים או עוד פחות אישה זה ממש לא הסיפור. הסיפור פה הוא השתלטות פוליטית של הקואליציה שהיא קואליציה גברית מאוד על הוועדה לבחירת שופטים ועל מערכת המשפט, והפיכה של מערכת המשפט, ריקון של התפקיד של מערכת המשפט כמי שאמור להגן על זכויות האדם של כולנו ועל זכויות אדם של נשים ושל הקהילה הגאה בפרט.

רוטמן וסמוטריץ' ולוין עסוקים מאוד בלהגיד שאנחנו יוצרות תבהלה. לא יהיה פה סיפורה של שפחה, אתן מבהילות את הציבור. קוראים לנו היסטריות. אני רוצה להגיד שאנחנו לא היסטריות, אנחנו פשוט קראנו את ההסכמים הקואליציוניים.

ממש, ושמענו בקולם את כל האמירות לאורך כל השנים.

לגמרי. אנחנו קראנו את ההסכמים הקואליציוניים. אנחנו קראנו את החקיקה, ויכול להיות שאם לא רציתם שנתקומם, הבעיה התחילה בזה שאפשרתם לנו ללמוד לקרוא. ליתר דיוק, מישהי אחרת שקראה את ההסכמים הקואליציוניים היא עורכת דין רעות גלבלום שכתבה למכון זולת דוח מקיף על כל ההשפעות שאני ממליצה לעיין בו, ואני חושבת שמה שחשוב להבין זה שמהפכה המשטרית פה היא קודם כל לוקחת מאיתנו כלי דרמטי, חשוב במאבק שלנו לזכויות אדם ולזכויות נשים, והיא גם כלי של הקואליציה הזאת לממש את המדיניות שלה, את האג'נדה שלה, ואנחנו יודעות ויודעים ורואים שהאג'נדה של הממשלה הזאת היא אג'נדה אנטי-נשית ואנטי-להט"בית, ואנחנו יודעות שהממשלה הזאת מסכנת אותנו, מסכנת את הביטחון האישי שלנו, מסכנת את זכויות האדם שלנו, מסכנת את השוויון שלנו ואז גם לקחת מאיתנו את הכלי בשביל להגן על עצמנו מולה.

אנחנו יודעות ומבינות שהצעדים האלה מסוכנים פי שניים לכל מי שהיא גם חלק מאוכלוסייה מוחלשת, מסוכנת לנשים פלסטיניות שנמצאות תחת כיבוש שהולך ומעמיק תחת הממשלה הזאת, לנשים שחיות בעוני, לנשים חרדיות, לנשים מזרחיות. אם את גם אישה וגם מתוך אוכלוסייה מוחלשת אחרת, את נמצאת בסכנה כפולה.

אסור לנו רק לחלום על עצירה של המהפכה המשטרית. אסור לנו רק לחלום על עצירה של הצעדים הקשים והמסוכנים שהממשלה הזאת מקדמת. מותר ואפשר וצריך לחלום על שוויון מלא, ומותר וצריך ואפשר לחלום על מציאות טובה יותר מזו שהייתה פה לפני הממשלה הזאת. תודה רבה.

תודה רבה, נעה. תודה על כל מה שאתם עושים בעת הזו.

אנחנו נעבור לטל הוכמן, מנהלת קידום מדיניות, שדולת הנשים, ואחר כך לאמרי זגורי מהקהילה הגאה.

תודה רבה גבירתי היושבת-ראש על הדיון הממש חשוב הזה. אני אפתח ואגיד שאתמול בבוקר נפטרה אישה מפצעיה, ורה פלצינטה, אחרי שבוע שהיא אושפזה לאחר שבן הזוג שלה ככל הנראה היכה אותה בראשה. הוא כרגע חשוד ברצח. זו האישה השביעית שנרצחת מתחילת השנה ואנחנו רק במרץ.

אנחנו בשדולה רואות קשר הדוק בין הסיפור של אלימות כלפי נשים למה שקורה עכשיו בממשלה, קידום החקיקה הדורסנית הזאת שמאיזושהי סיבה אפשר לעשות אותה בכזאת מהירות, אבל את הפיקוח האלקטרוני לוקח עשור לקדם, וגם עכשיו השר בן גביר דורש תיקונים ואיזונים למיניהם כי אוכלוסיית התוקפים צריכה יותר זכויות בחקיקה.

נאמר על ידי רבות וטובות לפניי את הסכנות שאנחנו מזהות בחקיקה. מה שיש לי להגיד זה שאני סומכת טוב מאוד על מי שאמר לנו לסמוך עליו, על סמוטריץ' ושמחה רוטמן. אני סומכת על זה שהם ירחיבו את בתי הדין הרבניים ואת הסמכויות שלהם. זה לא משנה בכלל שנשים חרדיות ממשיכות להיפגע בכל ערכאה, בכל נושא, ועכשיו אם נכניס גם את נושא של דיני עבודה, אנחנו נראה פגיעה נוספת. אצלנו בקווים הפתוחים בדיני עבודה 40% מהפניות שלנו הן של נשים חרדיות ואנחנו מאוד דואגים מזה.

אני גם סומכת עליהם שהם ימשיכו בקמפיין השקרי שלהם סביב אי חתימה על האמנה הבין-לאומית לאלימות כלפי נשים.

ואי העברת איזוק אלקטרוני.

בדיוק כפי שציינתי. אני סומכת עליהם שהם יעבירו את חוק צניעות בכותל, עד חצי שנת מאסר, ואני סומכת עליהם שהם יטפלו בתופעה הכי חשובה לטפל בה כרגע, שזה תלונות השווא ספציפית רק סביב אלימות מין ואלימות במשפחה. לא סתם אלה העבירות שנבחרו, שיותר מ-90% מהנפגעות הן נשים כמובן. אנחנו עוקבות בדאגה מוחלטת סביב הסיפור הזה ועושות כל מה שביכולתנו גם בוועדת חוקה וגם פה. תודה רבה.

תודה רבה, טל.

אמרי זגורי, אתה תהיה אחרון חביב מאוד.

אני אגיד דברים מאוד בקצרה ואשתדל לא לחזור על הדברים שנאמרו כאן. סופר פה על מקרים פרטניים. אני ברשותכן וברשותכם אביא כמה נתונים מהדוח שפרסמנו השבוע באגודה למען הלהט"ב על להטבופוביה בשנה החולפת. נתחיל מזה שרבע מהדיווחים מגיעים מחודש נובמבר סביב קמפיין הבחירות וסביב הרכבת הממשלה. רבע מהדיווחים של שנה שלמה מגיעים מחודשיים שצופים פני עתיד, לממשלה שקמה כאן. יש עלייה של פי חמש בדיווחים שמגיעים על פגיעות במרחב הציבורי, פי שמונה בבתי עסק, אפרופו חוק האפליה שברח לקואליציה לפני שהם העבירו את הרפורמה ונחשפו כוונותיהם האמיתית. עלייה של 53% על דיווחים על להטבופוביה בקרב אנשים על הקשת הטרנסית, שהם האנשים והנשים הראשונות להיפגע. רק השבוע התבשרנו שעוברי אורח מצאו אישה טרנסית בת 30 בתל אביב, דקורה ומחוסרת הכרה. עוד לא ברור על איזה רקע, אבל הדברים האלה הם אמיתיים. אלה האנשים הראשונים שנפגעים. אנחנו עומדים בחזית של המאבק בגאווה באמת ולוקחים אותו על כתפינו, אבל יש לו משמעויות בשטח.

חשוב להזכיר שאנחנו לא יושבים רגל על רגל וישראל היא מדינה שוויונית ללהט"ב והכול פה יפה ונחמד. עדיין אפליה בדיור היא חוקית. טרנסיות, טרנסים, הומואים, לסביות, ביסים לא מצליחים למצוא דירות גם בתל אביב. הרבה מהדיווחים על אפליה בהשכרת דירה מגיעים מתל אביב וזו אפליה חוקית. גם נשים יחידניות, גם אתיופים. אפליה באימוץ, אפליה בנישואין שעוד אין בארץ. אנחנו צריכים לנסוע רחוק ולהתחתן ללא המשפחות שלנו. יש ועדה אחת לאישור ניתוחים להתאמה מגדרית בישראל, רק בשיבא והתור מאוד ארוך.

טיפולי המרה שאנחנו כל הזמן אומרים שהם כאילו הוצאו מהחוק, הם לא הוצאו מהחוק. טיפולי המרה הם חוקיים בישראל. יש חוזר מנכ"ל של משרד הבריאות שלא מאפשר לפסיכולוגים ואנשים שמקבלים רישוי ממשרד הבריאות לבצע טיפולי המרה. הם מתקיימים בשמות שונים, באופנים שונים על ידי אנשים שעדיין עושים אותם ומצלקים אנשים, וחשוב גם בהזדמנות הזו שאנחנו נלחמים על מה שיש, להזכיר עדיין את מה שאין. תודה רבה על הוועדה הזו.

תודה רבה, אמרי.

עורכת דין מירי נחמיאס ממרכז רפורמה דת ומדינה, בזום. אני רק אומרת, אני חייבת להקריא את הסיכום שיהיה לפרוטוקול ולכן אנחנו נעצור אחרי דקה.

היי, בוקר טוב ותודה רבה על הדיון החשוב הזה. המרכז הרפורמי לדת ומדינה מוביל מזה שנים ארוכות את המאבק נגד התופעה הפסולה של הדרת נשים מהמרחב הציבורי גם באמצעות פעילות משפטית וגם באמצעות פעילות - - -

מירי, אין לך קליטה, אני ממש מצטערת, כי תיכף יבוא שומר ויוציא אותי ואני צריכה להקריא סיכום דיון.

תודה.

חברים, אני קודם כל מודה מאוד על השותפות והדיון הענייני והחשוב ועל הדברים החשובים שנאמרו פה. אני אקרא את סיכום הדיון כדי שנספיק את הכול. אנחנו נוציא מכתב רשמי מהוועדה לכל הגורמים שאנחנו נציין פה היום, ונדאג לקבל תשובות ולעקוב אחרי הכול.

הוועדה מתנגדת להחלשת כוחו של בית המשפט באופן שיוביל לפגיעה ביכולת ההגנה על זכויות מיעוט, ביניהם נשים ולהט"ב. הוועדה מוטרדת מיצירת כוח בלתי מוגבל של הממשלה, תוך הפרת מערכת הבלמים והאיזונים עם הרשות השופטת והרשות המחוקקת.

הוועדה מתנגדת לפרקטיקות של טיפולי המרה, טיפולים שהובילו להתאבדויות וצלקות נוראיות של אנשים, ורואה צורך בהוצאתם מהחוק. הוועדה תבדוק התערבות עמותות הפועלות להמרה נגד עמותות לזכויות נשים ולהט"ב, וכן את תקצובן. הוועדה קוראת למאבק כולל של כלל הקהילות, לשמירה על זכויות של כל קהילה באשר היא, לזכות לשוויון בתחומי החיים השונים בישראל. הוועדה מודאגת מהנתונים המצביעים על עלייה באלימות נגד טרנסים, לסביות והומואים ומגנה אלימות זו בכל פה, ובכלל כלפי הקהילה הגאה. הוועדה קוראת לרשויות ולעומדים בראשן לקחת אחריות ולפעול למיגור אלימות זו.

נבדוק מה הן סמכויות הוועדה לפעול מול בתי הדין הרבניים על רקע העדויות הקשות שעלו בדיון הוועדה, וגם על רקע החוק החדש, הרחבת הסמכויות והמגמות. הוועדה שותפה לדאגה מפגיעה בזכויות נשים וילדים בבתי הדין האלה על רקע הרפורמה המשפטית, על רקע הרחבת הסמכויות והיעדר הפיקוח על הפסיקות והפגיעה שלהן.

הוועדה מוטרדת מההפרדה המגדרית ורואה פסול בהפרדת אירועי ילדים ואימהות מילדיהן, אבל בכלל בהפרדה מגדרית, ומבינה את המגמות של הפרדה במרחב הציבורי ובאירועים ובמתן שירותים, ועד כמה זה לא רק פוגע בחברה הכללית. זה פוגע גם בחברה החרדית והחברה הדתית ומייצר עוד אמצעי דיכוי פנים-חברתיים שעלינו לדאוג מהם ולהבין שהייצוג שלנו צריך להיות לכולם.

הוועדה רואה חשיבות בייצוג נשים, ובטח הממשלה הזו אנו באמת רואות מה קורה בממשלת מיעוט נשים, איך אנחנו ישר מושלכות ונפגעות וכמה החשיבות בהגדלת הייצוג ובזה שלא ידברו עלינו בלעדינו. מאוד חשוב.

אני ממש מודה על כל מה שהיה כאן. אני גם רוצה להגיד, אנחנו יוצאות לפגרה עוד מעט. בזמן הזה נצטרך להתארגן ולהבין איפה המאבקים שיש לנו, גם להביא לפה לכנסת ובכלל.

אני רוצה להגיד משהו לאוכלוסיות שאיחדנו פה היום, נשים ולהט"בים. אנחנו באמת כוח. אני זוכרת את המחאה של הנוער נגד אפליית הקהילה הגאה וכמה הוא היה משמעותי בבחירות 2015, נכון?

איזה מהמחאות?

המחאה של בתי הספר שהיו יוצאים עם שלטים ופשוט לא נותנים להומופובים להגיע לדבר בפאנלים. זה היה מדהים לראות בני נוער לוקחים עמדה סולידרית. פה אנחנו חווים כבר את פשעי השנאה, את גילויי האלימות, את מה שבעצם חלחול ונרמול הדה לגיטימציה מייצרים, אז אני קוראת כן לעמוד על המקום הזה כי יש לנו כוח לשנות, וכמובן נשים, אנחנו כוח. אנחנו צריכות לזכור שלמרות שמנסים לדכא אותנו אנחנו רוב באוכלוסייה. אנחנו האימהות, האחיות, הילדות, הסבתות, המטפלות בכל המקצועות החיוניים. אנחנו מחזיקות את כל השירותים החברתיים במשק. אי אפשר בלעדינו ואנחנו לא ניתן שיפגעו בנו, יראו בנו נחותות ויצרו את צעדינו. אני באמת מאמינה שאנחנו כוח שאי אפשר לשבור אם רק נעבוד חכם ויחד ונחוש. אבי מעוז כבר לא בתפקידו. צריך לזכור שזה היה תולדה של מאבק כי לא ספרו אותנו, ושהמחאה ברחובות של נשים באדום היא מחאה שכבר חוצה גבולות, והיא אוניברסלית וגלובלית ומדהימה, והיא אומרת שלכל אישה יש מקום ויש קול, ואנחנו אתכן, אז תודה רבה ולא נרפה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:00.