פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



15
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
20/03/2023


מושב ראשון




פרוטוקול מס' 9
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום שני, כ"ז באדר התשפ"ג (20 במרץ 2023), שעה 12:30

שירותי בריאות הנפש לילדים ונוער

חברי הוועדה: אלי דלל – היו"ר
דבי ביטון
טלי גוטליב
סימון מושיאשוילי
עאידה תומא סלימאן

אחמד טיבי
חילי טרופר
יוסף עטאונה

סגנית שר האוצר מיכל מרים וולדיגר
ד"ר יובל רווה - אחראי פסיכיאטריה של הילד, אגף בריאות הנפש, משרד הבריאות

ד"ר חוה פרידמן - מנהלת אגף פסיכולוגיה חינוכית, משרד הבריאות

תאיר סרי לוי - אגף תקציבים, משרד הבריאות

דניאל פדון - רפרנט בריאות באגף תקציבים, משרד האוצר

דנה רוטשילד - יחידת התיאום הממשלתית לזכויות ילדים ונוע, משרד המשפטים

נעם וילדר - עו"ד, מנהלת תחום בריאות, המועצה הלאומית לשלום הילד

ד"ר עמית שלו - חבר ועד באיגוד לפסיכולוגיה של הילד והמתבגר, ההסתדרות הרפואית בישראל

עדית סרגוסטי - אחראית יישום מדיניות, ארגון בזכות (המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות)

אפרת רותם - עו"ס ועו"ד, מנהלת חטיבה ארצית, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים

אלישבע לב-רן - פסיכולוגית קלינית, פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית

ד"ר עירית אורין - מנהלת מחוז דרום - ברה"נ, קופת חולים מאוחדת

סיגל סידליק אלון - פסיכולוגית ארצית, קופת חולים כללית

מיטל שפירא - עו"ד, יועצת משפטית, הלובי למלחמה באלימות מינית

צמרת אביבי - סמנכ"לית חינוך, עמותת לנפש

אריה מונק - מנכ"ל, בית חם

יערה שילה - מומחית בגיל הרך

אבישי פריזדה - מנכ"ל, קבוצת גיא

רויטל לן כהן - צוות ניהול, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

עדנה שמעוני - פיתוח סטט' על ילדים, לשכה מרכזית לסטטיסטיקה

הילה רימון-גרינשפן - חוקרת, מכון ברוקדייל

תמי ברנע

טליה חסון, חבר תרגומים



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות

שירותי בריאות הנפש לילדים ונוער

שלום וברכה, סגנית השר, חברתי מיכל מרים. אנחנו היום מקיימים את הישיבה הזאת יחד עם סגנית שר האוצר, כי מאוד חשוב, לי לפחות, וגם לחברי הוועדה לזכויות הילד, שמשרד האוצר, לא רוצה להגיד יפנים, אבל שיביא בחשבון שהילדים שלנו הם העתיד של המדינה. וצריך לדאוג לילדים האלה, כי כל השקעה בשקל לילד שנמצא במצוקה, זו בעצם השקעה, ואנחנו נראה את הפרי שלה בהמשך. כי ילדים שחס וחלילה ילכו למקומות אחרים, אנחנו מוציאים כסף לשווא בהמשך.

אנחנו קיימנו פה דיונים בהרבה מאוד נושאים, ומהמוגנות ברשת ובנושא העוני, ובנושאים נוספים, ובסוף בסוף הכול התרכז לכסף. ואני יודע שהשמיכה קצרה, אבל אנחנו לא מדברים פה על הרבה כסף. אנחנו מדברים פה על תשומת לב וליצור גם את התשתית במקומות מסוימים, כדי שמשרד האוצר יבין. ואני יודע שיש הרבה מאוד צרכים, אני מכיר מכל הוועדות, ועדות הכספים וועדות הכלכלה, ומדברים על הרבה מאוד דברים. אבל אני רואה את המצוקות הקטנות, ואני חושב שיש לנו לא מעט דברים שבאמת יחסית בכסף קטן, עם תשומת לב.

מה זה כסף קטן? עשרות מיליונים זה כסף קטן למקומות מסוימים, וצריך את הרגישות הזאת ואת ההשקעה הזאת, כדי שבאמת נעשה את העבודה שלנו לטובת ילדי ישראל. ובלי שום קשר כרגע אם הילדים האלה נמצאים בפריפריה או במרכז. כי כשיש נושא של עבריינות – היא בכל מקום. כשיש נושא של אובדנות – הכי בכל מקום. ולכן מאוד חשוב לנו, ואני מכיר אותך, מיכל, את יושבת לפניי, ואני יודע כמה את קשובה וכמה יש לך היכולות. ואת המסר של הישיבה פה אני מבקש להעביר גם לסמוטריץ'. אני חושב שהוא שר אוצר, אני מכיר אותו כי הוא היה שר התחבורה ועבדתי איתו. הוא בעל תודעת שירות והוא יודע להקשיב, והוא גם מבין עניין והוא תכליתי. אז הבקשה שלי היא באמת להתייחס לדברים שקשורים לילדי ישראל.

כשאני מסתכל בוועדה שהקמת בנושא העוני, דוח העוני, שקרוב ל-30% מילדי ישראל, והכול אומנם יחסי, אבל עדיין ישנם ילדים עניים במדינת ישראל בשנת ה-75 שלה, בשנת 2023, זה פשוט לא הגיוני. דרך אגב, יש גם הרבה מאוד זכויות, ולא תמיד הילדים, או המשפחות, מכירים את הזכויות, כי אין נגישות לדברים. אז אני אפסיק פה, כי אני יכול לדבר עוד. נרצה לשמוע אותך, ותודה שבאת. אני מאוד מעריך את זה.

אני חייבת לומר שאני מעט מאוכזבת, כי הגעתי מפה, מהוועידה, ועידת ישראל הראשונה לזכויות אנשים עם מוגבלות, הייתה בתל אביב. ולצערי הרב, האופוזיציה החרימה אותנו.

לא החרימה, לא הזמינו אותנו. בואי תדייקי. אני מובילה את המוגבלויות, ולדאבוני קיבלתי הודעה ביום חמישי בערב. אז הם החרימו אותנו, אבל אנחנו נילחם לוועדות. אנחנו כאן בנושאים מאוד חשובים. לבוא ולמתג את האופוזיציה שאנחנו מחרימים במוגבלויות, אני רוצה להזכיר מי העביר את החוקים האמיתיים. אני מאוד מכבדת את חברת הכנסת הסגנית.

יש לי בקשה. לא תמיד יש לנו פה ההזדמנות שיש פה סגנית שר, שהארנק אצלה. בואו נעשה את הדיון בצורה מסודרת ומכבדת. תודה.

כשאני ישבתי מול הבמה, שמעתי את הנציב דן רשל, שמעתי את המנחה, מה הם אמרו, וזה מה שאני מביאה פה. אז זה המצב וזה מה שראיתי במו עיניי.

בכל מקרה, הנושא של מערכת בריאות הנפש לילדים ונוער במדינת ישראל, לדאבוני הרב, היא לא טובה, במקרה הטוב, אני עוד אופטימית. היא מורעבת, המחסור הוא רב על מה שניתן. מאשפוזים, שגם האשפוזים עצמם הם לא משהו שאנחנו יכולים להיות גאים בהם, למרות שאני חייבת לומר שהצוותים בתוך בתי החולים באמת מסורים, והם נותנים את הלב ואת הנשמה. אבל זה לא מספיק. כשיוצאים מבית החולים, יוצאים לריק אחד גדול, כלומר ממאה קמ"ש לאפס. אין שום מסגרת, מעטפת, המצב באמת לא טוב. אני חייבת לומר לגבי הממשלה הקודמת שיצאה. היא אכן הקציבה תקציב לתחום של בריאות הנפש, ובפרט לילדים ונוער, בהחלט. ויחד עם זה, אנחנו עכשיו בתקציב הנוכחי נגדיל ונרחיב את התקציבים, כמובן בשיתוף פעולה מלא עם משרד הבריאות, משרד החינוך, משרד הרווחה, עם כל המשרדים הרלוונטיים.

אני אגיד את הנקודות החשובות והרלוונטיות מה נעשה ממש בתקופה האחרונה ומה ייעשה בתקופה הקרובה, תוך ראיה ארוכת טווח של מענים.

בהחלט, התקציב, כמו שאמרתי, נרחיב אותו גם בתחומים שאנחנו הולכים לפרט, וגם בתחומים נוספים שיקלו ככל האפשר על המשפחות ועל הילדים והנוער זקוקים כל כך לעזרה הזאת.

אז תוקצבה תוכנית לטובת הקמת מרכזים להתערבות במשבר לילדים ומתבגרים. זו תוכנית שנעשתה בתיאום עם איגוד הפסיכיאטריה של הילד והמתבגר. לשם הקצאת מרכזים, משרד הבריאות הקצה 39,600,000 ש"ח, במסגרת מבחני תמיכה לבתי החולים בפריסה של שלוש שנים, החל ב-2022, חלק מהכסף כבר הועבר. במסגרת התקציב הזה יוקמו 11 מרכזים בבתי החולים, העמק, רמב"ם, יחד עם כרמל, שלוותה, תל השומר, הגיע יחד עם שניידר, נס ציונה, איתנים, הדסה וסורוקה.

המרכזים האלה ישבו בסמוך לבית החולים, אבל בעצם הם יותר לקהל, לקהילה, שיגיעו, יקבלו את הטיפול וילכו חזרה. כל מרכז יקבל 3,600,000 ש"ח, שיהיו פרושים על פני שלוש שנים. כאשר בשנת 2022 שסיימנו זה עתה, הוקצו 1,800,000 ש"ח לכל בית חולים. אחרי שתהיה התוכנית המפורטת של כל בית חולים להקמת המרכז, בתי החולים עצמם אמורים להקצות שלושה פסיכיאטרים לכל מרכז, פלוס תגבור של פסיכולוגים, מלגות נוספות למתמחים פסיכולוגים שירצו להצטרף למרכזים האלה בהחלט יינתנו. יש רצון עז לפתח את המרכזים האלה. חלקם כבר פועלים בהיקף כזה או אחר, נדמה לי תשעה מתוך ה-11, מתוך תקווה שהאחרון שביניהם, המועד האחרון שיפתחו אותו ויפעילו אותו הוא יוני 2023. אז זה מענה אחד.

מענה נוסף שגם אליו התייחסנו הוא מבחן תמיכה לצורך קיצור תורים. כולנו יודעים מה המצב. המצב הוא באמת על הפנים. כדי לקבל היום פסיכיאטר לילדים ונוער, במקרה הטוב זה כמה חודשים, במקרה הרע זה יותר מכך. וגם על טיפולים פסיכותרפיים, פשוט אין. אז בהחלט יש מבחני תמיכה שניתנו. גם בתקציב של 2022, גם בתקציב הזה יינתנו יותר. כשאני אומרת מבחני תמיכה, הם בבסיס התקציב, כלומר, מה שניתן ניתן, עכשיו מוסיפים מעבר לכך גם בתקציב הנוכחי.

לדוגמה, בתים מאזנים, אתם מכירים את זה. השאיפה שלנו שיהיו 150 בתים מאזנים עד סוף 2025, אבל תקווה שאני מקווה שנצליח להגשים אותה. לא לילדים ונוער. לצערי הרב, אני מכירה בית מאזן אחד לילדים ונוער. אנחנו בהחלט נשים דגש שייפתחו בתים לילדים ונוער. זה דגש מיוחד עם תקציב מיוחד, אבל הוא חלק מהפתיחה של בתים מאזנים.

מבחני תמיכה לקיצור תורים, יהיה מבחן תמיכה ייעודי לילדים ונוער?

לא שידוע לי. יש המבחן מהשנה שעברה, אנחנו נעשה מבחן חדש ב-2023. לא ידוע לי היום, אבל ככל שידוע לי אין ייעודי לילדים ונוער, אבל אני בהחלט אבדוק אם יהיה אפשר לעשות את זה ייעודי לילדים ונוער.

כמה כסף יוקצה למבחן התמיכה הזה?

עכשיו התקציב, ממש בימים אלו אנחנו יושבים על זה. כמובן שזה יגיע אחר כך גם לכנסת, וגם בכנסת, בוועדות הספציפיות ישבו על זה וידונו בזה. אבל בהחלט יש הגדלה של התקציב בעשרות מיליוני שקלים.

קיצור תורים בקהילה או בבתי החולים?

בקהילה, בהחלט. בתוף קיצור התורים יש סעיפים. אז א' זה בתים מאזנים, עם דגש על בתים מאזנים לילדים ונוער. יש הנושא של אשפוזים ביתיים, שגם נמצאים בתקציב הזה, וגם צוותי משבר, שכולל גם צוותי משבר לילדים ונוער. דרך קופות החולים. מבחני תמיכה זה לקופות החולים. אז כל מבחני התמיכה האלה צפויים לגדול, כמו שאמרתי, בעשרות מיליוני שקלים נוספים במסגרת התקציב הקרוב, תוך תקווה שזה יאפשר מענה רחב יותר למתמודדי נפש, ובפרט לילדים ונוער.

עוד תחום שבהחלט שמו עליו דגש הוא התחום של הפרעות אכילה. במסגרת זו הוקצו 23,500,00 ש"ח בשנת 2022 לטובת מבחני תמיכה לקופות החולים להרחבת המענים הקהילתיים לטיפול בהפרעות אכילה. כמו כן, ניתנה תוספת של יותר משלושים מיטות לטיפול בהפרעות אכילה, מרביתן במחלקות לטיפול בילדים ונוער, והוקצו תקנים לטובת פתיחת ארבעים עמדות חדשות לטיפולי יום בהפרעות אכילה בפרישה ארצית רחבה. את כל הדברים האלה שאמרתי, בשנת 2023 לא רק שנמשיך, אלא אף נגדיל את התקציב שמוקצה לכך.

דבר נוסף שהוא מאוד חשוב. זה נחמד שניתן תקנים, אבל צריך כוח אדם. וכוח אדם מאוד מאוד חסר. אז חלק מהתוכניות המאוד בוערות אצלנו הוא להרחיב את היקף הסטודנטים שלומדים רפואה בארץ. תוכנית רחבה שבעזרת השם נצליח להוציא אותה מהכוח אל הפועל. תוכנית נוספת נקראת "אופקים", שעוזרת לממן סטודנטים שילמדו בחו"ל. אנחנו רוצים לפתוח גם בארץ, אבל זה לוקח זמן, אז בינתיים שילמדו בחו"ל, במקומות שאנחנו יודעים שהם מקומות טובים, איכותיים, שבהחלט יסייעו בחוסר שקיים לנו כיום במדינת ישראל. כמובן, כשהם יצאו לחו"ל ייתנו להם הלוואות למימון, והם מתחייבים כשהם חוזרים לארץ להתמחות בתחומים שהם אותם מקצועות במצוקה, שכוללים גם פסיכיאטריה, ובוודאי פסיכיאטריה לילדים ונוער.

אנחנו עוד עובדים על אחיות מומחיות לתחום הפסיכיאטריה. שוב, מפני שכרגע המצב הוא שחסר כוח אדם, אנחנו רוצים להוריד את המסה מהפסיכיאטרים הקיימים, להעביר את זה לאחיות מוסמכות שידעו לתת מענה וסמכויות שקשורות כרגע היום רק לפסיכיאטר, כך שזה מפנה את זמנם של הפסיכיאטרים לראות יותר ויותר מטופלים, בוודאי, שוב, ילדים ונוער. אז גם אחיות מומחיות מוסמכות. וכן, אנחנו באמת עובדים על הטמעה של הדבר הזה, כלומר, אנחנו נעודד כמה שיותר אחיות ללכת ולהיכנס לתחום הזה, שיבואו וילמדו את תחום הפסיכיאטריה ויוכלו להתמחות בתחום. עוד עובדים גם על עוזר רופא, שיהיו לו הסמכויות לסייע לרופאים המומחים ולהוריד את העומס מעליהם, עד שנכשיר עוד רופאים ואנשי מקצוע בתחום.

תחום נוסף שהוקצה הוא פחות משמעותי לילדים ונוער, אבל הוא כן משהו שהקצינו לו תקציבים והוא חשוב. זה מסגרות קהילתיות משקמות. להוציא את החולים הממושכים מבתי החולים למסגרות הרבה יותר מיטיבות ואיכותיות, ובעצם לפנות מקום בבית החולים. כך אנחנו מגדילים את השטח בבית החולים, את הטיפול היותר אינטנסיבי במאושפזים בבתי החולים, כי את כוח האדם אנחנו לא מוציאים. כלומר, מוציאים מיטות אבל לא מורידים מכוח האדם שנמצא בבתי החולים. אז ככה בהחלט נפחית את העומס והצפיפות בבתי החולים באופן משמעותי, ואני ממש מקווה שבזמן הקצר כבר יוצאו מתמודדים. הקהילה הראשונה כבר נפתחה, קהילות נוספות ייפתחו בקרוב, וזה בהחלט ישפר את המצב.

זה יכלול גם את הפריפריה?

בהחלט. בבתי החולים הפסיכיאטריים. עוד דבר בהחלטה התחילו בכנסת הקודמת, ושוב, אני מברכת את הממשלה הקודמת על כך, הוקצבה תוכנית ארוכת טווח של שבע שנים לטובת שיפוץ ובינוי בתי החולים לבריאות הנפש. זו תוכנית של שבע שנים, תוספת של 400,000,000 ש"ח, וגם באמצעותה נצליח לשפר את מצב בתי החולים הפסיכיאטריים במדינת ישראל.

דבר נוסף, במסגרת התקציב הקרוב יוקצו עשרות מיליוני שקלים לטובת שיפור איכות השירות בבתי החולים לבריאות הנפש. תוך הוספת מאבטחים לצמצום תופעות האלימות, וכן עיבוי מערך החוגים המועברים בבתי החולים לאורך שעות היום, כולל לילדים ונוער. בנוסף יתוגברו הצוותים בבתי החולים עצמם, נרווח את המחלקות ובהחלט ננסה להקטינן, בהתאם להמלצות ועדת דוח מלמד וכן בראייה כוללת של כל מערך האשפוז לבריאות הנפש.

אני אוסיף ואומר עוד שהוקצה תקציב לטובת תוספת מלגות משמעותית להכשרת פסיכולוגים במערכת הציבורית. במסגרת זו גדל ויוגדל מספר המלגות בהיקף של כ-30%. אנחנו נמשיך ונדאג לפסיכולוגים. אני יודעת שיש בעיה עם הפסיכולוגיה הציבורית ותנאי השכר שלהם. גם על כך אנחנו יושבים. אנחנו מקווים מאוד לעשות מתווה שיהיה דומה למתווה של העובדים הסוציאליים. אני לא יכולה להגיד שזה יקרה מחר, הדרך עוד ארוכה. אנחנו מודעים למאבק שלהם, ואנחנו איתם יחד מקווים לשפר את התנאים.

גם במשרד הרווחה תהיה תוספת של תקציב להקמת מרכזים אינטגרטיביים, שזה בהחלט לילדים ונוער, בהיקף של 2,000,000 ש"ח. בנוסף, כמו שאמרתי, נחתם הסכם עם העובדות הסוציאליות בהיקף של למעלה מ-200,000,000 ש"ח, וזה בהחלט יגדיל את היקף כוח האדם שאנחנו כל כך זקוקים לו.

נחתם גם הסכם שכר עם הסתדרות המורים, תוך תקווה שזה גם טיפה יאפשר לילדים שהם עוד לא, וברוך השם שלא יהיו, במסגרות שנזקקות למעטפת הרבה יותר רחבה. גם בבתי הספר אנחנו צריכים יותר מורים, יותר קשב, יותר אפשרות לעבוד על כל תלמיד ותלמיד. אז כן, גם שמה ניתנו תוספות שכר.

במסגרת התקציב של שנת 2023–2024 אושרה תוספת של 100 פסיכולוגים נוספים בשפ"חים בכל שנה, כלומר בסך הכול 200 תקני פסיכולוגים נוספים, שיאפשר הרחבה משמעותית של השירות הניתן כיום.

אנחנו עובדים על הכול במקביל, גם על כוח האדם וגם על התוספות של התקנים. שניהם הולכים יחד, אני מסכימה, אבל העבודה היא מקבילה. גם לדאוג לתוספת כוח אדם, וגם לתקנים הללו.

אנחנו גם מעלים את הנושא של יועצות חינוכיות, גם הן יקבלו תוספת של מ-12% ל-18% הגדלה בגמול הייעוד שלהן. הגדלה של 50% ששווי ערך למאות שקלים תוספת בחודש. גם הם מאוד חשובים לרווחתו של התלמיד.

יש לנו תוספות רבות, באמת, אנחנו עובדים על זה במלוא המרץ. אני חייבת לומר לכם לסיום. אני הגעתי מהחברה האזרחית, ואחר כך כחברת כנסת, ותמיד הסתכלתי על האוצר, וסליחה מנציג האוצר, דניאל היקר שנמצא פה, הסתכלתי עליהם כאלה שרואים הכול דרך החור של הגרוש, וכאלה שכל מה שמעניין אותם זה רק הכסף. ואני חייבת לומר שמצאתי באמת אנשים שאכפת להם וחשוב להם. אני אפילו אגיד לכם שלהרבה מהם יש אחים, בני משפחה, הם מכירים את זה על גופן ועל נפשם, ולכן אי אפשר להגיד שאנחנו לא עושים ולא באים לקראת ולא חושבים יחד איך אפשר לתת מענה. לא הכול קורה מייד, לא הכול קורה ב"זבנג וגמרנו". אבל החלט משרד האוצר לגמרי איתנו בעניין הזה, וכולו מכוון מטרה, והלוואי הנצליח. אנחנו מבינים כמה חשוב להשקיע בילדים ונוער. כמה זה המשאב של כולנו, כמה זה העתיד של כולנו. אם נשקיע בהם כשהם ילדים ונוער, כמובן זה יצמצם את ההוצאות של המדינה, כי אותם ילדים ונוער מדהימים לא יידרדרו למצבים כרוניים שאחר כך נזדקק להוציא עליהם כספים הרבה יותר רציניים, והם בעצמם גם לא יהיו פרודוקטיביים ולא יהיו חלק מהחברה והקהילה. אז הדבר הזה ברור לכולנו, אין צורך להרחיב על זה. תודה לכם.

תודה לסגנית שם האוצר מיכל וולדיגר. אני חושב שנתת פה באמת משהו מקיף. אני לא רוצה להגיד שאני מסופק ממה שאני שומע, זה לא מספיק, אבל אני חושב שעשית עבודה טובה, מקיפה. המערכת זקוקה ליותר. לצערי, כשאנחנו מדברים על רפואה ורופאים ואחיות, אין לנו מספיק. לא לאוכלוסייה בכלל, וגם לא לילדים לנוער. ואני חושב שהממשלה, אנחנו בעצם, צריכים להוסיף יותר, במכללות ובאוניברסיטאות כוח אדם, גם בנושא הרפואי וגם בסיעודי. ודבר נוסף, כשמגיעים סטודנטים שלמדו בחוץ לארץ וכבר הגיעו לפה עם השכלה, אנחנו לא תמיד יודעים לנצל אותם בצורה הנכונה. אבל אני רוצה לחזק את ידך, ותודה רבה. אם יש מישהו מחברי הכנסת שרוצה לדבר.

אם מקיימים דיון, היא לא יכולה לבוא, לתת הצהרה וללכת. חלק מהדברים שהיא אמרה הם לא נכונים.

אני אסביר. קודם כול, אנחנו נעביר את המסר. לצערי, היא אמרה כבר מראש, כשהיא הגיעה לפה, שהיא יכולה להיות פה בין 12:30 ל-13:00, וזה מראש היה הסיכום. אני מאוד מבקש. אם צריך לעשות עוד משהו, ונעביר את הדברים בפרוטוקול, זה בסדר. אבל אם יש פה גם נציג האוצר, גם הוא יעביר את המסר. בבקשה, חברת הכנסת.

אדוני, אני באמת מתנצלת שהייתי חייבת, כי הממשלה הזאת, כל היום מהצבעה להצבעה. אני אפתח ואגיד בהזדמנות זו תודה רבה. תודה על הקריאה להידברות, זה מאוד מאוד חשוב לנו, ואני חושבת שזה גם מחבר אותנו למציאות. הנוער, שבאמת עובד משברים לא קלים, בין אם הנוער שאנחנו מדברים עליו, ובין אם הנוער שאני רואה היום ופוגשת, עם חרדות, שזה פשוט נורא, כי בעצם גם מהבית, גם מהכול. אני חושבת שיש לזה משמעות.

אני אומר לאדוני, אני לאורך שנים ייצגתי מטעם הסיוע המשפטי וביקרנו גם ילדים שהיו מאושפזים וילדים שהיו צריכים. ואני רוצה לבקש, ואני חושבת, אדוני, שיש צורך לעסוק בכך, שעורכת הדין לידיה רבינוביץ', שהיא ממונה ארצית של קטינים, ומטעם הסיוע המשפטי, שישלחו לנו דף עמדה שלהם על המציאות, על מה שקורה באמת ועל הצרכים. כדי שגם כשיושבים על תוכניות, בסוף צריך את אלה שרואים יום-יום. ויופי שיש מסגרות, אבל בדרך כלל, כשעורכי הדין נמצאים שם, ובאים ומייצגים, ואפוטרופוסים שיושבים עם הילדים, אנחנו שומעים קולות שיכול להיות שמערכת לא יכולה לשמוע. כי הרבה פעמים, אתה איזה בית חולים, אז אתה, מטפלים בך, ופה כדורים ופה ביקור. אבל כשאתה אחד לאחד עם הילד, הצרכים, החסך, מה צריך. בסוף, בזה אנחנו צריכים לטפל.

אה, היא מוזמנת? חבל שלא ידעתי. אבל דווקא עכשיו אני בהתכתבות. אבל אפשר לבקש מהם לשלוח דף עמדה?

לי אין בעיה. אני קשוב לכל אחד. מי שרוצה לדבר ולומר פה את הדברים, ברצון. אני חושב שזו לא הישיבה הראשונה שאנחנו עושים, שכל מי שפונה, אנחנו נותנים לו פה את הבמה, ואם היא תפנה, ניתן לה. יותר מזה, אומרת פה תמי ברנע שהיא מזמינה אותה, והיא מנהלת הוועדה.

וחשוב, אדוני, בסוף, כמו שנאמר כאן, אם לא נטפל בהם כשהם צעירים, הם יעלו לנו יותר כשהם יהיו גדולים יותר.

תודה, חברת הכנסת דבי ביטון. ממשרד הבריאות, מי נמצא פה שרוצה לומר משהו?

שלום, שמי ד"ר יובל רווה, אני אחראי הפסיכיאטריה של הילד באגף בריאות הנפש במשרד הבריאות. אני חושב שסגנית השר די פירטה את התוכניות. מה שחשוב להגיד, שבלי תוספת תקציבית משמעותית נוכל לקיים רק מעט מעט מכל הדברים האלה.

ונקודה נוספת שעלתה בקטנה. בלי מומחים בפסיכיאטריה של הילד, מתמחים בפסיכיאטריה של הילד, אי אפשר יהיה לקדם דברים כאלה. כי עכשיו אנחנו צריכים תקציב גם לזה.

תודה רבה. משרד החינוך, בבקשה.

ד"ר חוה פרידמן, פסיכולוגית ארצית, משרד החינוך. אני אתחיל בזה שהצגתי את זה בדיון הקודם שהיה בוועדה, שהנתונים שיש בידינו בנוגע למצבם הנפשי של הילדים בהשוואה בין 2019, 2021 ו-2022 מראים שגם לאחר שלכאורה נפרדנו מהמגבלות של הקורונה, מהסגרים, וחזרנו למערכת חינוך שעובדת כסדרה, מצבם הנפשי של הילדים חמור, והוא גרוע מזה שהוא היה במהלך הקורונה.

אז חשוב לי קודם כול לציין את זה. זה נאמר על סמך סקר של פרופ' יוסי הראל פיש, שב-2021 זו הייתה פעימה שהמשרד הזמין הכי לראות מה מצבם של הילדים במהלך הקורונה בהשוואה לשנים קודמות. אנחנו משתתפים בסקר הזה במסגרת מדינות ה-OECD, השוואה של המצב הנפשי של הילדים. גם השוואה פנימית של ישראל לאורך השנים, גם השוואה של ישראל של מצב הילדים לאורך השנים, וגם השוואה בין-לאומית. אז מה שציינתי הוא ההשוואה הפנימית של ילדי ישראל בין השנים בהקשר הזה.

הסקר של מכבי הוא סקר של קיי איי ממהלך הקורונה. זה סקר שלא מעיד על מצב.

אני רוצה להתייחס לפירמידת צרכים, כי המענים שעלו כאן, כמובן שכל שקל שמגיע לתחום של בריאות נפש של ילדים ומבוגרים הוא מאוד מאוד חשוב. אבל אני רוצה רגע להתייחס לפירמידת הצרכים, לנו כמשרד החינוך היא מאוד חשובה.

פירמידת הצרכים היא מודל של ה-APA, של ה-American Psychological Association. בבסיס אנחנו מדברים על מניעה. זאת אומרת, החשיבות של לאתר ולזהות ילדים עם מצוקה נפשית קלה לפני שאנחנו מגיעים למצבים שילדים זקוקים לטיפול פסיכיאטרי, למסגרות מיוחדות, מסגרות חינוך מיוחד, מסגרות אשפוזיות. אנחנו בעצם מדברים על פירמידה. אני רוצה להדגיש שאנשי המקצוע של משרד החינוך, שהם יועצים חינוכיים, שעוסקים רבות באיתור של ילדים ובמתן כלים למורים לאתר ילדים ולזהות מצוקה נפשית, ופסיכולוגים שעוסקים גם בהערכות פסיכולוגיות וגם בטיפול וגם בתמיכה בצוות החינוכי, ובהורים. בהרבה מאוד ועדות הזכרנו את העניין ההורים. אנחנו צריכים לראות שאנחנו בעצם מחזקים את כל הפירמידה, ולשים לב אילו תקציבים הולכים לקצה הפירמידה, במקום שילד כבר נמצא באשפוז, ואילו תקציבים נמצאים בתחתית הפירמידה או בכל השלבים שלה.

אני רוצה גם להזכיר את התוכנית הבין-משרדית של רווחה-בריאות-חינוך. תוכנית שהערך המוסף המשמעותי שלה הוא שאנחנו בעצם יוצרים מערך של אנשי מקצוע משלושת המשרדים, שמגבים אלה את אלה ומצמצמים את ההסלמה של מצבו הנפשי של ילד. התוכנית לא אושרה, ולפיכך גם לא תוקצבה. והתוכנית הזאת פורשת את כל התורה המקצועית והמשאבית והשירותית של מה שצריך כדי לשקם את התחום הזה של בריאות נפש של ילדים. תוכנית כתובה וסדורה. יש פה נציגים, כולל ד"ר יובל רווה שידבר כרגע.

והדבר האחרון הוא נושא כוח האדם. אנחנו מדברים על פער שהולך ונפער בין הצרכים של הילדים לבין היצע כוח האדן שעומד לרשותם, שזה אומר יועצים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים, עובדים סוציאליים מומחים בתחום הזה. הפער הזה הולך ונפער. ולכן, גם אם אנחנו מגדילים תקציבים זה מבורך. בקצה הפירמידה, אם לא ניתן מענה לכך שבעצם מומחים בתחום הפסיכולוגיה ומומחים, אני לא יודעת מה מצב הפסיכיאטריה, על זה המומחים של משרד הבריאות פה יכולים להעיד. אבל בשדה הפסיכולוגיה אני יכולה להעיד שאנחנו רואים בריחת מוחות, כמו שקראנו לזה בזמנו בהקשרים אחרים. יש לנו בריחת מוחות. וקשה מאוד להכשיר אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש. זה עולה למדינה הון תועפות. אנחנו צריכים לעקוב אחרי הפער הזה שהולך ונפער. והתוכנית הבין-משרדית מתייחסת גם לכך.

אז אני חוזרת ומציעה להתייחס בכל דיון בנושא לכל ההיבטים, משלב המניעה, האיתור, הזיהוי, הטיפול במצבים קלים, שלא נמצא ילדים במסגרות אשפוזיות. חבל.

אני מבין שיש מצגת של המועצה הלאומית לשלום הילד. עו"ד נעם וילדר.

תודה רבה. תודה רבה על הדיון החשוב הזה בטיימינג החשוב הזה. הטיימינג של קיום הדיון הוא חשוב. אני רק רוצה להגיד כוכבית קטנה לפני שאנחנו צוללים למצגת. אני חושבת שאנחנו רוצים להשקיע בילדים לא בגלל המבוגרים שהם יהיו בעתיד. אנחנו רוצים להשקיע בילדים כי כילדים יש להם כבר עכשיו זכויות לקבל שירותים חשובים, בהם שירותים שנוגעים לבריאות הנפש.

אדוני אוהב מספרים, אוהב נתונים, אנחנו יודעים. אז הכנו מצגת קצרה שמתארת את הסיפור של בריאות הנפש על קצה המזלג.

אנחנו מדברים היום על כ-100,000 ילדים וילדות בישראל שמתמודדים עם קושי נפשי משמעותי. כמחציתם, אפילו יותר מזה, מתמודדים עם קושי נפשי שמשפיע על תפקודם היום-יומי. ואנחנו מדברים פה על קושי נפשי משמעותי, אנחנו לא מדברים על קושי נפשי קל.

וזה חוצה אוכלוסיות, אני מניח, וחוצה מגזרים.

נכון. כשזה נוגע לשירותים, אנחנו כבר נראה פערים בין האוכלוסיות.

יש עלייה של 19% במספר ביקורי הילדים במיון פסיכיאטרי בין השנים 2019–2021. באותן שנים יש גם עלייה של 13% במספר ניסיונות ההתאבדות של ילדים ונוער שהתקבלו בחדרי מיון, כאשר 40% מתוכם הם ילדים מתחת לגיל 14. 350 הוא המספר המשוער של פסיכיאטרים לילד ולמתבגר שקיימים היום בשטח, שפרושים בכל רחבי הארץ, ביום טוב. אנחנו מדברים על אפילו קצת פחות. זה מספר זעום, ואני רוצה להוסיף לזה שבשנים הקרובות חלק ניכר מהפסיכיאטרים צפויים לצאת לפנסיה, ומדינת ישראל לא נערכת למחסור הזה.

אנחנו מדברים על כ-700 פסיכולוגים חינוכיים שחסרים היום במערך שירות הפסיכולוגיה החינוכי. הם האנשים, כמו שחווה פרידמן אמרה, שנמצאים בבסיס הפירמידה, שאמורים לתת את המענה הראשון. הם הקו הראשון שמעניק סיוע לילדים ונוער.

12 חודשים זה זמן המתנה שכיח לקבלת טיפול פסיכותרפי בקהילה היום. יש מקרים בחברה הערבית במיוחד, שזה מגיע אפילו לזמן ממושך יותר. זה מצב בלתי נסבל.

ומיליארד, אדוני, זאת עלות תוכנית החירום הבין-משרדית לבריאות הנפש לילדים ונוער שחווה פרידמן דיברה עליה.

אני רוצה להגיד, אדוני, שכשאנחנו מדברים על מספרים, אנחנו בעצם רוצים לספר סיפור על ילדים. ילדים שכואב להם בנפש, שחלקם מתארים את הכאב הזה כקשה יותר לשאת מכאב פיזי. ואי אפשר להתעלם מזה. משרד החינוך מגדיר את התקופה הזאת כמגפה שקופה, מגפה של דיכאון. אני לא יכולה להעלות על הדעת שיש מגפה בסדר גודל כזה, ומדינת ישראל לא נותנת מענה חירום מיידי. מערך בריאות הנפש זקוק להנשמה.

ואני רוצה להתייחס למה שאמרה סגנית שר האוצר, ואני יודעת שליבה באמת בנושא הזה. אבל זה לא מספיק. הרבה מהתוכניות שהושגו פה הן כבר תוכניות קיימות. אין חדש תחת השמש. הסכומים האלה לא מספיקים. עשרות מיליונים זה לא מספיק. אנחנו מדברים פה על מיליארד שקלים שצריכים להתחלק בין משרד החינוך, הרווחה והבריאות, כשחצי מזה למשרד החינוך. לאורך חמש שנים.

ואם אנחנו לא נצא היום, אני לא אציג את התוכנית למרות שנאמר פה, כי זו תוכנית בין-משרדית שנבנתה. זאת לא תוכנית שלנו, הגורמים המקצועיים צריכים להציג אותה. אבל אני חושבת שהדיון היום יהיה אפקטיבי אם אנחנו נבין כל רכיב ורכיב האם הוא מתוקצב או לא בכל משרד, כי אחרת לא נצא מפה עם בשורה אמיתית. ואני מקווה שבשנה הבאה נוכל לערוך דיון כזה עם מספרים אופטימיים יותר.

תודה רבה על התכליתיות, על ההצגה. אני אוהב ככה מצגות. תודה. חברת הכנסת תומא סלימאן, בבקשה.

תודה רבה. האמת, שהפרענו קצת כי אמרתי לתמי, זה מעצבן שיש לנו מצב כזה שאנחנו מתרוצצים בין הוועדות. הכול דיונים סופר חשובים, ואנחנו לא מצליחים לשבת בוועדה אחת. יש אינפלציה בוועדות ואינפלציה של נושאים. ואנחנו לא מספיקים. ושום דבר. נצטרך עכשיו לרוץ לעוד ועדה, ואתם תשבו עם היושב-ראש, ולא יהיה דיון עם כלל חברי הכנסת, וחבל שזה ככה. אני כבר שמונה שנים פה, ומעולם לא היה מספר כזה של ועדות, ותת-ועדות וועדות משנה.

אני, האמת, הייתי רוצה שסגנית השר תישאר איתנו בדיון, ככה נהוג, כדי לענות על השאלות. למשל, אחד הדברים שתפס את תשומת ליבי, היא אמרה שהחליטו על הקמת מוסדות שיקומיים בשני מיליון שקל. נו, באמת. מוסדות בשני מיליון? זה חצי מוסד, זה רבע מוסד. מה שני מיליון?

היא נתנה פה באמת דברים בהיקפים, ומורכבים. אבל זה לא מספיק, אני מסכים איתך.

אם היינו רואים את זה במצגת מסודרת, היינו יכולים להתייחס לכל סעיף, היינו יודעים. לא נשארנו עם כלום בידיים. עד שנפנה עוד פעם ונקבל תשובה, כאשר נקבל תשובה. אני, תאמין לי, כבר הייתי בסרט הזה, הייתי יושבת ראש ועדה, אני יודעת איך הדברים מתנהלים. אני חושבת שהיה מן הראוי לקבל תשובות במקום.

הדבר השני, אני שמעתי והקשבתי, ואני יודעת איזה מחסור אדיר יש בכל הנושא הזה, ואני יודעת שליבה בנושא, ועסקנו בזה בקדנציה הקודמת והיו בינינו שיתופי פעולה, למרות המחלוקת הפוליטית הקיימת, כי ידעתי שהיא ממש בתוך העניינים.

אבל המחסור הוא בלתי נסבל, ואי אפשר כבר לעבור עליו ככה. או שהמדינה מחליטה שהעתיד של האזרחים שהם היום ילדים ונוער והם יגדלו להיות האנשים הבוגרים במדינה הזאת, שבריאות הנפש שלהם חשובה, או שמחליטים שסתם עושים כל מיני דברים. העניין של המחסור בכוח אדם מקצועי הוא בלתי מתקבל על הדעת, במיוחד באוכלוסייה הערבית.

כולכם דיברתם על הקורונה ועל האפקטים של הקורונה. הייתי רוצה שתעשו משהו, סקר ספציפי לילדים הערבים שעוברים את מגפת הפשיעה, שהם כל יום חרדים, שרואים אנשים נרצחים להם מול העיניים. ששומעים את היריות כל לילה. הולכים לישון עם תגובות. מה מצבם הנפשי? מישהו יודע? מישהו יודע איך מטפלים בהם? שפ"י כמעט לא מגיע להרבה מהמקרים, ואני ביקרתי אצל משפחות, ואני שמעתי מהן שלא ראו, לא עובד סוציאלי ולא פסיכולוג שטיפל בילדים.

כמה אפשר לעבור על זה בשקט? אתם יודעים שיש מחסור אדיר בעניין פסיכולוגים ופסיכיאטרים? סוגרים תוכניות לאוכלוסייה הערבית. הייתה תוכנית מיוחדת באוניברסיטת חיפה, סגרנו אותה. אז מי יטפל בילדים האלה? יבואו, יטפלו בהם באנגלית או בעברית? תגידו לי. אי אפשר לעבור על זה בשקט. יש מחסור אדיר. הילדים האלה טראומתיים. אנחנו נצטרך לטפל בהם כבוגרים פוסט-טראומתיים, שהמדינה בטוח תזניח אותם גם כבוגרים, והחברה תצטרך לטפל בזה.

מדברים על הדרכות לאנשים, למדריכים שמטפלים באנשים שהם פגועי נפש. אין הדרכות, אין פיקוח על המדריכים האלה, אין מישהו שיבדוק איתם מה קורה, אין פינה בנושא הזה, כבוש היושב-ראש, שאתה שם את היד עליה ואתה יכול להגיד, וואללה, פה עשו עבודה טובה. ואני חושבת שהגיע הזמן, אם יש תוכנית חירום, יאללה, בבקשה. באים לאשר תקציב, בוא נגיד, לא מאשרים את התקציב הזה עד שהתוכנית הזאת תיכנס ויהיה לה. זה מיליארד. זה מיליארד. אני כבר ריאתי מיליארדים עפים באוויר בכנסת, פה. מיליארד אחד לבריאות הנפש זה קל.

אני פונה ליושב-ראש, כיושב ראש הוועדה לזכויות הילד וגם כחבל קואליציה, ואני יודעת שאתה יכול להשפיע. תגיד, אני רוצה את זה.

תודה, תומא. יש לנו פה מצגת של משרד הבריאות. בבקשה.

התוכנית הזאת התחילה כבר לפני יותר משנה וחצי. זו תוכנית באמת יוצאת דופן, שהיא שילוב של שלושה משרדים, אני אומנם מציג אותה. אבל, כן, גיבוש התוכנית והסעיפים של משרד הבריאות, הרווחה והחינוך. הרקע פחות משמעותי כי דנו פה בכל העלייה של הצרכים.

חשוב לי לדעת מה הסטטוס שלה, מה המצב הנוכחי ומה צריך לעשות כדי לקדם את התוכנית הזאת. אני רוצה את השורה התחתונה. אם זה מקובל על שלושת המשרדים. תן לי תמונת מצב, איפה זה נדון, האם יש החלטת ממשלה, אני רוצה להבין תכלס.

לפני בערך שנה הצגנו את התוכנית למנכ"לים והשרים ונשלחנו להציג אותה לאוצר. בישיבות מול אנשי האוצר נאמר לנו בסופו של דבר שאנחנו צריכים להשיג תקציבים נוספים, זאת אומרת שזה או לקחת מהתקציבים הנוכחיים של המשרדים, לא נקבל על זה תקציב נוסף, והעלות של התוכנית, כמו שנאמר כאן, היא מעט מעל מיליארד שקל. אלה לא תקציבים שהמשרדים יכולים לעמוד בהם בשוטף.

אני מנסה להבין את המשפט הזה. האוצר אמר להם תציגו תקציב - - -

תמשכו את השמיכה, זה מה שהוא אמר.

מה שהאוצר אומר, לא חשוב אם זה נכון או לא, זה, חבר'ה, בתוך המשרדים שלכם תמצאו את התקציבים שיקדמו את זה. בסדר, זה מה שאמר, אבל בואו נקשיב, יכול להיות שאנחנו צריכים לעשות משהו אחר כדי להביא את התקציבים.

תאיר סרי לוי, מאגף תקציבים במשרד הבריאות. רק אשמח לחדד את הנקודה בנוגע לתקציב. למעשה, התוכנית היא בעלות של כמיליארד שקלים לשלושת המשרדים, כשהתכנון היה להביא אותה לבשלות מלאה בתוך כחמש שנים, ורוב התקציבים שנדרשים כאן הם למעשה תקציבים לבסיס התקציב, כי באמת יש כאן הרבה עניין של כוח אדם מטפל. התוכנית הוצגה למשרד האוצר בשנה שעברה, לפני דיוני תקציב, ולא התקבל מקור תקציבי ייעודי לתוכנית ונאמר שנמתין לדיוני התקציב בשביל לממש אותה. לאחר מכן גם התפזרה הכנסת, הגענו לדיוני התקציב שאנחנו נמצאים בהם כיום. ולמעשה החלקים בתוכנית שכן הגיעו לכדי בשלות וכן בוצעו עד עכשיו הוצגו בתחילת הוועדה על ידי סגנית שר האוצר.

האמת היא שהייתי עושה דבר פשוט. הייתי אומר לשש שנים, ואז כל משרד תורם מחלקו.

זה מיליארד שקל לשנה.

כשמגיעים להבשלת התוכנית, צריכה להיות תוספת של מיליארד שקלים בבסיס התקציב של שלושת המשרדים, בשנה אחת.

אז זה כבר סכום אחר לגמרי, כי כשאמרתי שזה מיליארד שקל לחמש שנים, זה נראה לי - - - בבקשה.

בעצם מה שעמד בבסיס התוכנית הוא הרעיון שכל רמה תורמת ותומכת ברמה שמעליה וברמה שמתחתיה. זאת אומרת, אם אנחנו לא נטפל בטיפול הנפשי בילדים במסגרת החינוך, מן הסתם יהיה עומס יותר גדול גם על החינוך, גם על הרווחה וגם על הבריאות. אם לא נטפל בהם בבריאות, וכן הלאה. ומדובר על כל רמה ברמות הטיפול, החל בילדים שעדיין לא סובלים משום הפרעה, ואנחנו מדברים על רמת המניעה, ועד למקרים הקשים ביותר שצריכים מענה אשפוזי.

אז ברמה הראשונה, רמה של איתור ומניעה, מדובר על הרחבת מענים בעיקר בבתי הספר. גם מענה של יועצים ויועצות, גם מענה של פסיכולוגים ופסיכולוגיות חינוכיות, וזה ברמה שהילדים עדיין לא פגשו אף אחד ממערכת בריאות הנפש כי הם עדיין לא זקוקים לזה.

חשבנו להוסיף עו"סים לבתי הספר, חשבנו להוסיף מענים קהילתיים לשעות אחרי הצוהריים, צהרונים, מתנ"סים, הרחבת פעילות שלהם ברמה הזאת.

רמה אחת מעל, שזאת הרמה של המענה הראשוני, התורים היום לטיפול מרפאתי בילדים שזקוקים לזה הם מעל חצי שנה, שנה, במערכת הציבורית. במערכת הפרטית כבר אין הרבה הבדל ביניהן. התוכנית הייתה אמורה להרחיב את המענה של המרפאות בעזרת מבחני תמיכה, לקצר תורים. זה מבחינת משרד הבריאות. מבחינת משרד החינוך לתגבר את הפסיכולוגים החינוכיים כדי שיהיה אפשר לקבל מענה גם בבתי הספר למקרים שהם פחות מורכבים מהמקרים שצריכים מרפאות. לתגבר זה להוסיף כוח אדם. אנחנו רוצים יותר, בסופו של דבר, אז אנחנו רוצים למשוך גם מהפרטי לציבורי, להחזיר אותם, וגם לייצר יותר פסיכולוגים חינוכיים.

אלישבע לב-רן, פסיכולוגית קלינית מפורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית. אני מייצגת את השטח, וכמו שאמרה ד"ר חווה פרידמן, יש בריחת מוחות, יש הרבה פסיכולוגים, אנחנו העם היהודי. זה מקצוע. יש הרבה פסיכולוגים בקליניקה הפרטית שהיו שמחים לחזור לשירות הציבורי, אבל כל עוד השכר כל כך מעליב, אני תוהה. לכן שאלתי את ד"ר רווה איך אפשר לתמרץ את הפסיכולוגים.

בתוכנית הזאת התייחסנו לכוח אדם, אבל לכל מגזר יש הקשיים הייחודיים שלו, והדרך היחידה לדעתנו להביא אנשים למקצוע, אני פחות אתייחס לזה כאן, כי זו התוכנית.

ברמה הזאת אנחנו מדברים גם על התערבויות של הרווחה. שוב, ברמת הילדים שזקוקים למענה מינימלי.

מקרים מורכבים יותר, אנחנו מדברים על מרכזים להתערבות דחופה, שאלה מרכזים לילדים שממש ממש צריכים מענה חריף ומהיר ומיידי. החלק הזה, בימים אלו אנחנו מקימים אותו, עד יוני אמורים לקום תשעה מרכזים כאלה. זה מה שקורה בעצם. כשאנחנו לא מקבלים את התקציב כולו, אנחנו מנסים לגרד מהקצה ולהצליח לעשות מה שאנחנו יכולים. אז חשבנו שזה משהו מאוד חשוב, ולכן התחלנו ליישם את זה בכיוון הזה.

מרכזים אינטגרטיביים דובר כאן, אלה מרכזים שמשלבים גם רווחה, גם בריאות וגם חינוך. לעזור לילדים נושרים מבתי ספר. זו מסגרת טיפולים שהילדים מגיעים אליה פעם בשבוע ואמורה להחזיק אותם ולהחזיר אותם. הם יצאו מהנתיב, להחזיר אותם לנתיב, להחזיר אותם לתפקוד מלא בבתי הספר. הילדים אמורים להימצא במרכז הזה במשך כשנה. נכון לעכשיו אנחנו מחכים לתקצוב של זה ולפתיחה של המרכזים האלה. אין איזה מרכז כזה שייפתח בקרוב. יש מודל כזה שפועל בצפת, אבל הוא מודל שפעל כבר קודם, בבית חולים זיו.

בתים מאזנים זו מסגרת חלופת אשפוז בקהילה. אנחנו כתבנו את אמות המידה שהתפרסמו בסוף דצמבר של השנה שעברה. בימים האלה נפתחים הבתים הראשונים. גם כאן יש תקציבים תקציביים, כי הבתים האלה עולים לא מעט, והקופות לא בהכרח מוכנות לשאת בזה.

משרד האוצר היה שותף לתוכנית? מבחינת הצרכים, הסכומים.

עשינו דיונים עם הנציגים הרפרנטים המתאימים של האוצר, כן, הם ידעו מזה ומכירים את זה.

עוד מעט אני ארצה התייחסות של נציגי משרד האוצר. בבקשה.

במסגרת הגברת הפעילות המרפאתית דיברנו גם על צוותי ביקורי בית, על ילדים שמצד אחד לא יגיעו לעולם למרפאה כי הם לא יוצאים מהבית וצריך להגיע אליהם, מצד שני ילדים שצריכים להגיע לאשפוז, אבל המשפחות שלהם חזקות ואפשר לאשפז אותם בבית. אלה דברים שאין היום. אנחנו מאוד מאוד רוצים לפתח את זה, כמובן שזה, שוב, עניין של תקציב.

דבר נוסף, מתאמי טיפול. מצאנו שאחד מהקשיים הוא שהמשפחות ניצבות בלי ידע ולא יודעות לאן לפנות. אז חשבנו על מתאמי טיפול שישבו, בין אם ברווחה בין אם במסגרת מועצות מקומיות, ויכירו את המשפחות וידעו להכווין אותן לאן שצריך.

ותגבור בפנימיות שונות, פנימיות חינוך. כיתות דרך הן למעשה כיתות חינוך מיוחד במסגרת משרד החינוך, צריך גם את זה להגביר. מה שמיוחד בכיתות חינוך מיוחד, בניגוד לכיתה רגילה, שילד מגיע לשם לתקופה מסוימת ואז חוזר למסגרת הרגילה. הצוות נשאר שם, אין כאלה מסגרות חוץ מבחינוך מיוחד, עד כמה שאני יודע.

זה נותן סדר גודל לכמה הדברים האלה עולים. שוב, כמו שנאמר כאן, זה תקציב לשנה. אנחנו רוצים שזה יהיה בבסיס תקציב, וכל שנה אפשר יהיה לעשות את זה.

שאלה נוספת. האם כל המשרדים אישרו והסכימו על התוכנית?

כן.

עכשיו אני רוצה לשמוע את האוצר. דניאל, שלום לך.

דניאל פדון, רפרנט בריאות באגף תקציבים. אני לא אחזור על כל מה שאמרה סגנית השר. אנחנו חושבים שבתקציב הקודם וגם בתקציב הקרוב ניתנו תוספות משמעותיות לתחום בריאות הנפש.

על חלק מהדברים שרשומים פה יש בעצם הסכמה ויש גם בבסיס התקציב שכרגע הציגה סגנית השרה? אין מיליארד שקל, ברור. אבל כמה יש? כי אתה רפרנט, אתה יכול לומר שמתוך כל הסעיפים האלה, כמה כן ניתן?

אנחנו עוד בשלבים אחרונים של סגירת התקציב. עשרות מיליונים ניתנו.

אלה אחוזים בודדים מהמיליארד.

אנחנו לא עסוקים במספר. בסופו של דבר המטרה היא - - -

אבל זה בדיוק הסיפור. זה לסדר את סדר העדיפויות.

המטרה היא, בסוף, לתת מענה לאוכלוסייה הזאת וגם ליתר האוכלוסיות בתחום בריאות הנפש, וזה באמת משהו אנחנו פועלים לטובתו יחד עם יתר המשרדים. בסופו של דבר, כל משרד הציג בעניין התקציב את התוכניות שלו ואת הדברים שהוא מבקש לקדם וקיבל תוספות.

האם הייתם שותפים? לא הייתם שותפים, זאת אומרת, המספרים האלה לא מקובלים עליכם, לא נראים לכם, או מה? אתה רפרנט. הרפרנט מכיר את הדברים הכי טוב. תאמין לי שאני מכיר את זה מכיוון אחר, ממשרד התחבורה וכך הלאה. רפרנט יודע הכי טוב. אני שואל שאלה פשוטה. נעשתה פה תוכנית. ואם נעשתה, כנראה היא חשובה וראויה לפתור בעיות. אני שואל שאלה פשוטה. האם אתה כרפרנט, או בכלל משרד האוצר, מכיר במספרים האלה? אתם יכולים לבוא ולהגיד, שמע, אנחנו לא מכירים ואין לנו מספיק כסף, או שאנחנו לא מכירים ואפשר לעשות את הדברים בצורה אחרת. אני שואל את השאלה מבחינת איש ונציג של המשרד שמכיר טוב את הנושא של בריאות הנפש, משרד הבריאות, כי אתה רפרנט של נושא הבריאות במשרד.

קודם כול, יש פה בשולחן אנשים שמכירים טוב ממני את כל הנושאים, לכן אני לא אתיימר להכיר אותם הכי טוב. דבר שני, המספרים פה מציגים הערכות עלות של המשרדים עצמם, לא הערכות עלות שלנו שאנחנו יודעים לחתום עליהן.

אז למה שלא תבדקו ותראו האם באמת אלה הצרכים, אולי זה לא מיליארד, אולי זה מאה מיליון, ואז אפשר לפתור את הבעיה?

במסגרת דיוני התקציב הגענו יחד עם המשרדים להסכמות ולמענים שאנחנו חושבים שנותנים מענה טוב.

אני בכוונה מקשה, דניאל. כל משרד בתחומו ירצה לעשות את הדבר הכי טוב, אבל כשיש תוכנית, והתוכנית הזאת היא של שלושה משרדים, והיא תוכנית כוללת, אני חושב שצריכה להיות איזושהי התייחסות מצד משרד האוצר. לומר, חבר'ה, התוכנית הזאת נראית לנו, לא נראית לנו, המספרים לא טובים, כן טובים. ואחר כך נדע איך להתנהג. כי בלי היכולת או בלי ההתייחסות שלכם זה כאילו לא עשינו שום דבר, וחבל בכלל שנעשתה עבודה שאין לה שום תוקף.

בסופו של דבר, תקציב המדינה מחולק למשרדים, וכל משרד מנהל את התקציב שלו.

כן, אבל דווקא פה, כשיש תוכנית לאומית של שלושה משרדים, זה צריך לתת משמעות הרבה יותר רחבה.

אנחנו לא - - - בכלל בנושא, ואני גם חושב שהקדשנו הרבה שעות עבודה.

זה לא משנה מה הקדשתם. אני שואל שאלה פשוטה. האם התוכנית הזאת נראית לכם? תתייחסו אליה בצורה של מספרים. אני אוהב מספרים, גם משרד האוצר. אתם צריכים להתייחס לתוכנית הזאת, האם היא נראית? היא ישימה? מה עלותה? ואחר כך התפקיד שלנו כפוליטיקאים, כשרים, סגני שרים, לפעול או לא לפעול. אבל חשוב לי, כי אתה, כאיש מקצוע, אני פונה אליך כאיש מקצוע. יש פה הרבה אנשי מקצוע. כאיש מקצוע, האם התוכנית הזאת קיבלה התייחסות מבחינתכם?

התוכנית הזאת קיבלה התייחסות מבחינתנו בפורום הרלוונטי.

מה זה פורום רלוונטי? האם המספר הזה של מיליארד הוא מוסכם עליכם?

אין פה מספר שאפשר להתייחס אליו כסופי.

דניאל, באמת. אנחנו לא יושבים פה עכשיו רק כדי לקבל סיפורים. אני רוצה לדעת. לא ביקשתי ממך עכשיו לתקצב את התוכנית. אתה, כאיש מקצוע, תעבור על הסעיפים. אתה לא חייב לתת לי תשובה עכשיו. בעוד יום. אין פה הרבה סעיפים. תעבור על הסעיפים. תגיד, האם הסעיפים האלה נכונים מבחינת משרד האוצר, האם המספרים האלה מבחינת התייחסות נראים הגיוניים, ולפי זה נדע. יכול להיות שהם הגיוניים אבל אפשר ליישם אותם רק בעוד שנתיים, שלוש. אבל אני רוצה לדעת התייחסות. האם זו סתם תוכנית? האם היא שווה משהו להילחם עליה או לא? זה מה שאני מבקש ממך, לא יותר מזה. אתה איש מקצוע. אני לא מדבר עכשיו בכלל על מצב של יישום או חוסר יישום. האם התוכנית שהוגשה על ידי שלושת המשרדים היא תוכנית ריאלית, נכונה, והמספרים האלה נכונים. תבוא ותגיד לי שיש שם מספרים שהם לא נכונים, אני יכול להבין את זה.

אז אני אגיד שגם למשרדים התייחסנו במסגרת עבודת המטה, והם יודעים את זה, וכל רפרנט דיבר עם המשרד הרלוונטי.

לצערי אני לא מקבל תשובה. אני חושב שהשאלה שלי היא פשוטה. יש פה תוכנית שנעשה על ידי שלושה משרדים. אתה, כרפרנט, צריך לומר האם התוכנית הזאת נכונה או לא נכונה, ואם המספרים הם נכונים או לא נכונים. זה מה שאני מבקש.

אני לא יודע לדרג את התוכנית ברמה המקצועית. יש אנשי מקצוע במשרדים הרלוונטיים שיקבעו אם נכון מענה מסוים או מענה אחר.

אבל משרד האוצר נכנס לפרטי הפרטים בכל דבר. אם זה בתחבורה על כביש כזה או אחר, אומרים להם אם הוא צריך או לא צריך ועושים בדיקת כדאיות. על כל כביש קטן, על כל מדרכה. אז בבריאות לא יודעים?

מבחינת הישימות אנחנו חושבים שיש אתגרים מאוד משמעותיים.

לא ישימות. אם אתה אומר שאתה לא יכול לענות, אין בעיה, אנחנו נפנה לשר, לסגנית השר או למנכ"ל. השאלה היא פשוטה. יש פה תוכנית. האם התוכנית הזאת נכונה או לא נכונה, והאם המספרים נכונים. תבדקו אותם. הלוא אתם בודקים כל דבר.

סליחה, כבוד היושב-ראש, אולי זה לא מספיק חשוב. כי כל כך הרבה אתה משקיע מאמץ בלנסות להבין שאלה נורא פשוטה, אם המספר נכון או לא. ואין לזה תשובה כי כנראה זה לא מספיק חשוב.

משרד האוצר אומר שהוא לא יוסיף תקציב תוספתי.

לא אמרתי אם משרד האומר יוסיף או לא. אני רוצה לדעת האם זה מיליארד או חצי מיליארד או מאה מיליון, והאם הסעיפים שנקבעו על ידי שלושת המשרדים נכונים ואם בכלל שווה להילחם עליהם.

כבוד היושב-ראש, אני אגיד שוב. אין דבר כזה נכון או לא נכון. אם העלות היא העלות, אנחנו יכולים להעביר התייחסות לגבי כל רכיב והאם העלות שלו היא אכן מה שאנחנו מעריכים כעלות. אני חושב שבתוכנית שהוצגה יש קשיי ישימות של כוח אדם מאוד מאוד משמעותיים. אין בנמצא כוח האדם הזה, אני חושב שבמסגרת התקציב הקודם וגם הקרוב מצאנו סעיפים, יחד עם המשרדים, שכן אפשר כבר לקדם וכבר לתת במסגרתם מענה, כוללים תוספות תקציביות משמעותיות של עשרות מיליוני שקלים, ואנחנו מקווים להמשיך לעבוד.

אותי לא מעניין כרגע מאיפה מגיע התקציב, ואתה אומר לי שהתקציב נמצא במשרדים. אתה כרפרנט צריך לתת לי תשובה האם התוכנית הזאת היא תוכנית ישימה שיש בה מספרים נכונים. עזוב את הישימות, האם הצרכים שרשומים בתוכנית הם נכונים. זה מה שאני מבקש. אני מבקש ממך כרגע, היום יום שני. עד סוף השבוע תן לנו אומדן, האם הסעיפים שנמצאים פה, לא משנה איפה הם נמצאים, הם יכולים להיות במשרד האוצר, במשרד הרווחה, בחינוך, האם הסעיפים שנמצאים פה הם סעיפים נכונים, ראויים ומה העלות או האומדן שלהם.

סיגל סידליק אלון, אני הפסיכולוגית הארצית בכללית. אני רוצה רגע להתייחס מהצד שלנו, כקופה שלוקחת חלק גם במבחני התמיכה, גם של בתי החולים ומרכזי המשבר, גם בקהילה, קיצור תורים וכו', ולהגיד שיש מצב שעד שתוכניות מסוימות יגיעו לכדי הבשלה יש כרגע מצב חירום. הדבר הראשון שאני רוצה להגיד אחרי שהעלו פה את עניין אורך התורים הוא שהאנשים שהכי מוטרדים ולא ישנים בלילה מאורכי התור הם המטפלים שלנו בתוך הקופה בבריאות הנפש. הפסיכולוג והפסיכיאטר שרואים את תור ההמתנה, שמטפלים בילד הנוכחי ויודעים כמה מחכים בתור, הם בעיקר לא ישנים בלילה. הרבה יותר מכל הדיוני שאנחנו מדברים עליהם.

אני לא מתחברה בהורים, וכמובן שהנושא הוא רגיש. אני מתכוונת שזה לא רק עניין של מי שמחפש פתרונות ותוכניות, אלא גם המטפלים עצמם עסוקים בזה. ואני רוצה להפריד לרגע בין העובדה, למשל, בנתונים שלנו, שבין 2020 לשנת 2022 יש עלייה של 46% בצריכת תרופות נוגדות חרדה ודיכאון בקרב קטינים. אני מדברת על תרופות שנרכשו ונצרכו. בתוך המענים שיש אנחנו רואים עלייה בשנתיים האלה של כ-8% בכמות המטופלים שאנחנו מקבלים לטיפול.

אני תכף אתייחס לעניין הלאומי, אני רוצה להגיד שבינתיים אנחנו כן עושים פעולות, ואני חושבת שכולנו צריכים לעשות פעולות של פתרונות בתנאי מחסות כוח אדם. כי כמו שצוין פה, גם כשכל אחד מכם מנסה למצוא תור לפסיכיאטר או לפסיכולוג ילדים באופן פרטי, הוא גם יחכה ארבעה חודשים במקרה הטוב.

ולכן אנחנו גם עושים פעולות להגברה והרחבה של טיפולים קבוצתיים והכשרת מטפלים שיש לנו, לתת יותר מענים של טיפול קבוצתי. אנחנו גם עושים הכשרות רחבות למענה בגיל הרך מגיל אפס, זה הוזכר פה קודם, ולתת מענה ולטפל בילדים בבריאות הנפש מגיל אפס ומגיל שלוש ומגיל חמש, כדי שלא נגיע לאותם המקרים.

גם הכשרות בפרישה ארצית, כולל בפריפריה, כולל באילת וכולל בבית שאן, של קבוצות DBT לבני נוער, שזו גישת טיפול שהמטרה שלה לתת מענים ארוכים, ושוב, להשתדל לעשות כמה שאפשר טיפול מיטבי בתנאי מחסור כוח אדם. וגם פתחנו תוכנית שנקראת התערבות במשבר לקטינים, שזה אומר שילדים יכולים לקבל מענה של עד שמונה פגישות בזום, או אם הם צריכים הם מגיעים למרפאה. אני שמחה להגיד שכבר ב-2022 כ-600 ילדים קיבלו מענה, וכבר נתנו לי את הנתונים של ינואר–פברואר, 90 ילדים בחודש כבר קיבלו מענה במסגרת הזאת. זה אומר שהם מקבלים מענה של טיפול התערבות במשבר מהירה, לפני שזה הופך להיות פסיכופתולוגיה חמורה, בתוך כשבועיים.

אז זו הדרך שלנו לעקוף ולתת מענה במקביל למחסור. אני רק מבקשת, הנושא של תגמול ותמרוץ של התמחות בפסיכיאטריית ילדים, והגדלת תקציב מתמחים בפסיכולוגיה הם קריטיים. אנחנו לא קיבלנו תקציבים כפי שדובר פה, עלייה כזאת של תקציבים. וככל שנוכל להכשיר יותר פסיכולוגים, יותר פסיכיאטרים, נוכל לפתור בטווח הארוך.

חברת הכנסת תומא סלימאן לא נמצאת כאן, אבל יש תוכנית של מענה של השלמה של שנה לפסיכולוגים שלמדו בחו"ל ומקבלים פה השלמה של שנה, ואנחנו מקבלים אותם לפרקטיקום כדי להכשיר אותם פה בישראל לקראת התמחות בפסיכולוגיה.

תודה רבה, סיגל. אנחנו נשמע עוד חמישה, שישה אנשים, לפי הסדר שנרשמו. ד"ר עמית שלו.

שלום, אני נציג האיגוד לפסיכיאטריית ילדים, חבר ועד ורופא פסיכיאטר ילדים מהדסה עין-כרם. הודגש פה, אבל חשוב לי להדגיש עוד פעם את המשבר הקולוסאלי שאנחנו נמצאים בו כרגע. ילדים מגיעים לחדר המיון בהדסה ובכל הארץ אחרי ניסיונות אובדניים. אנחנו מדברים על עלייה דרסטית בניסיונות אובדניים. אין לנו לאן לשלוח אותם. יש הורים שמנסים לרשום ילד לתור בתוך מרפאה פסיכיאטרית, ואומרים להם, אין בעיה, תירשמו, הינה הטפסים, התור כרגע עומד על שמונה חודשים. מה אתם חושבים שההורה עושה? הוא פשוט לא נרשם. הוא מחפש את הפסיכיאטר הפרטי, שכמובן גם הוא עם תור המתנה ולא יכול לתת מענה. זה לא שהוא אביר על סוס שמציל.

אנחנו מאוד מברכים את התוכניות שהוצגו כאן. כל מיני דברים נאמרו: בתים מאזנים, תוכנית לטיפול אינטגרטיבי של רווחה, חינוך ובריאות. מאוד מאוד מאמינים בשילוב של המשרדים האלה. לגבי התקציב של מיליארד שדובר פה קודם על ידי חברת הכנסת, שאמרה מה זה מיליארד? בשביל בריאות הנפש חשוב לנו להדגיש שזה לא בריאות הנפש. אם אנחנו משקיעים בבריאות הנפש, אנחנו משקיעים בחברה. אנחנו משקיעים בבני נוער שיהפכו למבוגרים פרודוקטיביים, מתפקדים, בריאים יותר גם גופנית. יש קשר ישיר בין בריאות הנפש לבין בריאות גופנית. כלומר, מדובר פה בחיסכון אמיתי בטווח הארוך.

מה שחשוב לי להביא כמסר שלנו, של האיגוד, אנחנו חייבים להשקיע בכוח האדם בכל הרבדים הפסיכולוגיים, הפסיכיאטריים של הילד וכו'. ההשקעה בכוח אדם צריכה להיות תוך תמרוץ והכרזה על הפסיכיאטריה של הילד כמקצוע במצוקה. בעבר אנשים הגיעו. היום אנשים לא רוצים לבוא. נפתחו עכשיו מרכזים להתערבות במשבר, אנחנו עובדים עליהם ביתר שאת ובמרץ. קשה מאוד לאייש אותם. יש הכסף, הוא עבר לבתי החולים כבר באמת, כמו שאמרה סגנית השר. אין לנו האנשים. אז אנחנו מחפשים אותם בנרות ומוצאים, אבל זה מאוד קשה, וחייבים לתמרץ. אז בין אם זה לתמרץ פריפריה, ששם יש המון תקנים לא מאוישים, אין מי שיבוא לשם.

לתמרץ את המקצוע כמקצוע, זה דבר נוסף מאוד מאוד חשוב. ובשלב האקוטי שאנחנו נמצאים בו יש גם תורי המתנה לאשפוזים. כלומר, יש מצב ששוכב אצלנו במחלקת ילדים הדסה נער אחרי ניסיון אובדני קשה, שאין לנו איפה לאשפז אותו, אין לי לאן לשלוח אותו, טלפונים לכל מנהלי המחלקות בארץ. אז אנחנו צריכים להגדיל את מספר המיטות. איפה? קודם כול בבתי חולים כלליים, שאליהם גם המאושפזים רוצים להגיע. הורים לא רוצים את הילד שלהם בבית חולים פסיכיאטרי. בהר הרבה פעמים, אבל הם כן רוצים בתל השומר, בהדסה, באיכילוב וכו'.

תודה רבה לך. ד"ר עדית סרגוסטי.

עדית סרגוסטי מארגון "בזכות". קודם כול, תודה על הדיון המאוד חשוב הזה, ויחד עם זה המאוד מתסכל, מכיוון שזה נושא שאנחנו מלווים אותו כבר שנים על שנים על שנים. ולאורך השנים האלה אנחנו רואים את החסרים האלה רק הולכים וגדלים, הולכים ומתרחבים, ואת המצוקות הקשות מאוד שילדים נאלצים להתמודד איתן, בלי לקבל את המענה המתאים.

לפני שנה וחצי קרה נס שלא קרה לאורך שנים. ישבו יחד משרדי החינוך, הרווחה והבריאות וחשבו מה צריך להיות המענה, עם חשיבה אינטגרטיבית, שהיא הכרחית וקריטית. כי ילד לא מתחלק לצד חינוכי, צד רווחתי וצד בריאותי. וזו הגדולה של התוכנית הזאת. החשיבה האינטגרטיבית בין שלושת המשרדים בהסתכלות, כמו שתיארו כאן גם יובל וגם חווה, על כל המכלול של הצרכים, החל במניעה, שזה קריטי, כדי שהילדים לא יגיעו בסופו של דבר להדסה ושם לא יהיה איפה לאשפז אותם. חייבים חייבים להשקיע במקומות האלה.

לצערי הרב, ישבה כאן חברת הכנסת סגנית השר מיכל וולדיגר ותיארה את הדברים שהם עושים. לצערי הרב, אנחנו לא רואים שום בשורה בתקציב הקרוב ביחס למענים האלה. כל המענים שהיא תיארה הם מענים שניתנו כבר בתקציב בשנה שעברה. משרד הבריאות פרסם מבחני תמיכה שכוללים קיצור תורים, שכוללים בתים מאזנים, שכוללים את כל הדברים שהיא מנתה, היו במבחני התמיכה שמשרד הבריאות פרסם כבר לפני שנה. התקצוב שניתן למבחני התמיכה האלה היה 90,000,000 שקל גם לילדים ונוער וגם לבגירים. כלומר, החלק של ילדים ונוער בתוך זה הוא חלק זעום. היא ציינה עוד מעט מענים במערכת החינוך, אני לא זוכרת את הסכומים. אני אשמח לשמוע מדניאל פירוט.

בתוך מבחן התמיכה כפי שפורסם בשנת 2022 יש ניקוד שניתן לכל סוג של שירות, וחלק מהניקוד ניתן גם לילדים. אין חלוקה מראש. קופות החולים מקבלות תגמול ותמרוץ בגין טיפולים ב - - -

הסיפור של תורי ההמתנה הוא קטסטרופה. המצב רק הולך ומחמיר, ודובר כאן על מחסור בכוח אדם. נוצא מעגל קסמים. ברגע שיש תור המתנה ארוך בשירות הציבורי, אנשים פונים לשירות הפרטי, ואז גם אנשי המקצוע הולכים לשירות הפרטי, קשה מאוד אחר כך להחזיר אותם. והעלות של זה רק הולכת וגדלה. אז אנחנו חייבים חייבים, אנחנו על גבול המתחננים בפניך שתעשה מעשה בדבר הזה. חייבים לתקצב את התוכנית הזו מחר.

שלום, עו"ד מיטל שפירא, הלובי למלחמה באלימות מינית. אני ממש אקצר. אני אדבר רק על מיטות אשפוז פסיכיאטרי לילדים וילדות נפגעי תקיפה מינית. אנחנו יודעים שאחד מתוך חמישה ילדים וילדות נפגע מינית, שזה אומר בערך שישה מכל כיתה, רובם בכלל לא מאותרים, אבל חלקם מגיעים לאשפוז פסיכיאטרי. במדינת ישראל אין אשפוז פסיכיאטרי מותאם לילדים נפגעי תקיפה מינית. יש כזה לבוגרים, לא מספיק אבל יש. ילד שנפגע מינית ונדרש לאשפוז, אין לו טיפול מותאם. לא משנה מה, לא משנה איפה, גם לא שנתיים המתנה.

אז אנחנו לפני שנה פנינו למשרד הבריאות להתריע על ההפליה הזאת. ביקשנו מענה כמה פעמים, ולא קיבלנו. נפגשנו עם משרד הבריאות בעניין. עדיין לא קיבלנו תשובה תכלס מה עומד לקרות. היו חילופי גברא, היו קצת שינויים בבריאות הנפש, ואז אמרו לנו שאין כוח אדם מקצועי למענה לפנייה שלנו. בעצם אמרו שבמשרד הבריאות אין כרגע גורם שהוא אחראי על בריאות הנפש שיכול לענות לנו למה ומה עומדים לעשות עם החוסר הזה. פנינו ארבע פעמים, הודענו על מיצוי הליכים לפני הליכה לבג"ץ.

יובל, זה נכון? אין מענה. זה דבר חמור.

הדברים כמובן יותר מורכבים מזה. המערכת יודעת לטפל גם בילדים נפגעי תקיפה מינית.

יש מרכזים בקהילה. יש מרכזים בקהילה, אבל לא באשפוז.

אני מאוד אשמח לקבל תשובה, אנחנו פשוט כבר שנה דופקים על הדלתות. נשמח מאוד לקבל תשובה לעניין הזה. תשובה מורכבת, פשוטה, אנחנו בתוך זה.

יש מענה גדול מאוד, שהוא מענה בקהילה, עם תורי המתנה ארוכים יותר משנה. אני מפעיל 18 מרכזים כאלה.

אנחנו הודענו למשרד הבריאות לפני שבוע על מיצוי הליכים לקראת הליכה לבג"ץ, הם ביקשו עוד שבוע. השבוע הזה הסתיים היום. נגמר השבוע, עוד לא קיבלנו שום התייחסות קונקרטית במהלך כל השנה הזאת. אז אנחנו כן מעדכנות שאנחנו מתכננות לפנות לבג"ץ ועדיין נשמח מאוד לתשובה למה ילדים וילדות בעצם מופלים.

תודה רבה, אני חושב שהעלית נקודה מאוד נכונה. ממש בקצרה, ד"ר עירית אורין.

אני פסיכיאטרית ילדים מהמאוחדת. כבר לפני שמונה שנים התחילה הרפורמה בבריאות הנפש, שמה שהיה אמור לקרות במהלכה זה ששירותי בריאות הנפש יעברו מבתי החולים לתוך הקהילה. בפועל מה ששמעתי מסגנית השר זה שאנחנו עדיין ממשיכים לדבר על ראש הפירמידה, שזה המענה האשפוזי ובתי החולים, ששם נמצאים 10% מהמטופלים שלנו. 90% מהילדים נמצאים בקהילה. 90% מהילדים מגיעים לקופות החולים.

כשהתחילה הרפורמה, דיברו על צפי של 2% מילדי ישראל שיזדקקו לסיוע פסיכיאטרי או בבריאות הנפש במרפאות. אנחנו מדברים היום על 4.5%. אנחנו נמצאים בעצם מעל פי שניים ממה שהיה הצפי, בלי שום התאמה של המשאבים כדי לתת מענה. בלי שום יכולת לתת מענים. בתי החולים בהדרגה משחררים את האחריות מהמוסדות הרשמיים לקופות החולים, בלי שלנו יש הכלים בקופות היום לתת את המענים לקבוצות של ילדים עם מאפייני תחלואה הרבה הרבה יותר כבדים ממה שהיה בעבר.

אם בעבר ראינו בדרך כלל ילדים עם קצת חרדה, כל מיני קשיים מינוריים יחסית, מה שקוראים פסיכיאטריה רכה, היום אנחנו מטפלים בילדים עם פסיכיאטריה כבדה מאוד מאוד, בלי שנעשתה שום התאמה של המערכות לצרכים שנוצרו במהלך השנים האלה.

הדבר הראשון שחייב להיעשות הוא הפניה של משאבים מבתי החולים, שברשותם עדיין רוב הכוח והיכולת הכלכלית, אל הקהילה, כדי לאפשר מענה מותאם. לתמרץ את הפסיכיאטריה.

צריך להוסיף, צריך לתגבר גם את בית החולים וגם את הקהילה, כי אי אפשר אחרת.

תודה רבה. עכשיו אריה מונק, ואחר כך צמרת.

תודה, כבוד היושב-ראש. אני ממש בקצרה רוצה לומר שבשנת 2021 ועד 2022 יש עלייה של 27% בניסיונות מקרי אובדנות, שזה למעלה מאלף אנשים במדינת ישראל, שמתוכם 40% הם ילדים. המספר המזעזע הזה ש-400 ילדים עד גיל 15 מנסים להתאבד, דורש לא דיון כזה. דורש החלטת ממשלה להביא כל כסף ולמצוא מקור תקציבי בלי כל מיני התפתלויות כאלה ואחרות, בשביל להציל את הילדים האלה.

הדבר הנוסף שאני רוצה לומר הוא על העלייה המטורפת. 46% גידול של ילדים שלוקחים תרופות פסיכיאטריות. איפה אנחנו חיים? אנחנו דוהרים לכאוס. לכן אני אומר, נגמרו הדיונים. זה צריך לבוא להחלטת ממשלה, כי אם זה לא יבוא להחלטת ממשלה זה ימשיך להיות לא מספיק חשוב, ואנחנו נמצא את עצמנו בדיונים האלה גם כשימותו כל שנה, אלף ילדים יתאבדו, וזה לא יהיה אכפת לאף אחד.

ומשפט אחרון. בשנת 2022 הייתה החלטת ממשלה שנתנה 80,000,000 ש"ח לנושא מאוד חשוב של מלחמה בתאונות דרכים. 80,000,000 ש"ח לעניין של תאונות דרכים. נפטרו בתאונות דרכים 350 איש. זה מספר נוראי. 650 אנשים שמתים מאובדנות בשנה, והתקציב של המלחמה באובדנות הוא 19,000,000. הנושא הזה חייב להשתנות, וזה פשוט צריך להיות חשוב יותר.

נעים מאוד, צמרת אביבי, סמנכ"לית חינוך בעמותת לנפש. אני פונה דווקא לפסיכיאטרים וגם למערכת החינוך, שנמצאים כאן. אני בעצם מגיעה גם מסיפור אישי, וזה כבר לדיון אחר, אבל אני חושבת שמערכת החינוך עוד לא השכילה להבין איך אנחנו מונעים את הדבר הזה, את כל הכאוס שחברי אמר פה עכשיו.

ובעצם, כל הנושא של התמודדות נפשית לא מדוברר מספיק במערכת החינוך. זה משהו שכאילו מטואטא מתחת לשטיח, אסור לדבר על זה, הפרעות אכילה, סכיזופרניה, מאניה-דיפרסיה, חרדות ודיכאון. זה משהו שאסור לדבר עליו במערכת החינוך.

אני מכניסה לתוך מערכת החינוך מתמודדים שאנחנו מכשירים בתפקוד גבוה, שיבואו ויספרו את הסיפור שלהם ויראו שאנחנו לא אנשים עם קרניים על הראש. הציעו לנו להירשם בגפ"ן. אם מערכת החינוך, ואתה אדוני, מבינים את גודל האפשרות, את גודל ההזדמנות שיש כאן לנרמל את התופעה. כי בעצם כל ילד שני הוא מתמודד כך או כך, אז יש פה הון אנושי. וגם בית חולים "לב השרון", שאיתם אנחנו עובדים, תודה לאל, מנהל בית החולים השכיל להבין שזאת הדרך, ואנחנו כבר עושים באזור הגיאוגרפי שלי ושלך את ההרצאות האלה עם הסיפור האישי. כל ילד במדינת ישראל צריך לשמוע שמותר להרגיש לא בסדר, שזו מחלה שקופה ואפשר לחיות חיים שלמים לצד ההתמודדות.

אבישי פריזדה, מנכ"ל קבוצת גיא. אני מפעיל שש פנימיות פוסט-אשפוזיות. אני חושב שהחוויה שלי בדיון זה קצת "סבתא בישלה דייסה". ולא דייסת התקציב, לזה נגיע בנפרד. משום שגם בתוך התוכנית של משרד הבריאות, גם בתוך מה שקורה כאן היום, כאשר ד"ר עמית משחרר מאשפוז, או הקולגות שלו בבתי החולים, הילדים מגיעים לפנימיות שלנו. והתופעה הזאת שרואים בהחרפה בקהילה, אנחנו רואים אותה גם אצלנו, ואני מגיע לכאן עם שתי אמירות.

אחת, אנחנו רוצים, ולדעתי גם יכולים, להיות חלק מהפתרון. המסגרות האלה נמצאות בקהילה. יוצאים מהבית בצו בית משפט ילדים בשיא מצבי הסיכון. חלק ממה שקורה בפנימיות, חלק מלהפוך אותן למקומות פתוחים, למקומות שנותנים מענה לעוד ילדים, אני אומר כאן לכל מי שמוכן לשמוע, קופות החולים, האומר, משרד הבריאות, משרד החינוך. אנחנו רוצים להיות חלק מהפתרון לילדים שלא חייבים לצאת מהבית, היציאה מהבית היא קצה המשבר.

החלק השני שאני מאוד מודאג ממנו, אני הרבה מאוד שנים בתוך העולם הזה, בכל התפקידים שאפשר לעשות, בקצה של כל רפורמה כזאת היו עוד 200 ילדים בפנימיות. כשהיה "עם הפנים לקהילה", כשהייתה העדפה של שירותי אומנה, כשהייתה רפורמה בבריאות הנפש. בסוף, הפנימיות הן רשת הביטחון שמחזיקה את הילדים במצבים הכי קשים.

כשיוצאת תוכנית כזאת לדרך, היא חייבת לתת מענה לאיזו עלייה באיתור הצרכים, בביקוש ו - - - יהיו בפנימיות. אנחנו עכשיו ברשימות המתנה של 30%, 40% ו-50% על המקומות שאין לי. אני מקבל מדי יום שיחות למעגל החברתי שלי, של הורים שהפרוטקציה שהם מבקשים היא לקדם את הילד או הילדה שלהם ברשימת ההמתנה ממקום 18 למקום 3. אני חושב שזה חייב להיות חלק מהתוכנית. תודה רבה.

עובדת סוציאלית ועורכת דין אפרת רותם, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים. אני אפתח בנקודה אחת, נציג האוצר התייחס לאותה תוכנית שהוגשה בעבודה מאוד קשה של הצוות המקצועי בשלושה משרדים, גם חינוך, גם בריאות, גם רווחה. הוא הגיב ואמר, אחד הדברים שלא ישימים שם הוא ענייני כוח אדם. כן, נכון, אין כוח אדם. בהחלט. אין כוח אדם ברווחה, אין כוח אדם בחינוך, אין כוח אדם בבריאות. זה באמת לא קורה מעצמו. זה קורה בגלל מדיניות שמנסה להשתיק ולהקטין את השירות הציבורי, וכתוצאה מזה כוח האדם עובר לפרטי. ויחד עם זה שכוח האדם עובר לפרטי, מדינת ישראל מתחלקת לשניים. ילד שלהורים שלו יש כסף, מצליח לקנות טיפול לילד. גם שם קשה.

אתמול, למשל, שוחחתי עם עובדת סוציאלית מאחת הערים בדרום ארץ. סיפרתי לה על הדיון, היא מאוד שמחה על קיומו של הדיון, ואמרה, בעיר שאני גרה בה, אני אומרת למשפחה שמחכה בתור: תקשיבי, יש לנו תור בעוד 13 חודש, או לכי לפרטי. מי שיש לו כסף, הולך לפרטי, מגיע בתוך שלושה חודשים. גם לא טוב, אבל מצליחים.

יש כרגע תוכנית על השולחן. אפשר לומר עליה שהיא אולי הייתה צריכה להיות טיפה ימינה, טיפה שמאלה, הכול בסדר. גובשה תוכנית על ידי אנשי מקצוע שזה תחום המומחיות שלהם. כרגע ממשלת ישראל יכולה להחליט, האם היא שמה את הכסף ודואגת לביטחון של אותם ילדים, וזה ביטחון, זה ביטחון נפשי, זה ביטחון באפשרות ללכת ללמוד, זה ביטחון באפשרות לחיות את החיים שלהם, של אותם ילדים ושל ההורים שלהם. או שהיא אומרת לאותם ילדים, אם יש לך כסף אתה תסתדר, אם אין לך כסף, אני מזניחה אותך.

אני רק רוצה להוסיף למה שאמרה סיגל, שזה לא רק חשופים לכדורים, הם חשופים לחומרים, לסמים, לצערי הרב. ילדים ברחוב היום חשופים בקלות רבה לגראס, וזה בנוסף לזה שהם מסתובבים ברחוב. אז זה סיכון על סיכון, ואני רואה אותם, אני אומרת לכם, בכל יום חמישי. בנוסף לזה יש גם מהירות רבה לילדים בשימוש בחומרים. זה מדרדר אותם למקומות קשים מאוד.

אני יכולה להגיד לכם שאני אספתי מהרחוב ילדים עם רעלת אלכוהול, גם זה מביא למצבים קשים פסיכוטיים.

תודה, יערה, על ההערה. אני מודה לכולכם, היה דיון ממצה, ענייני. לצערי, התחלנו עם האוצר, ואני מסיים עם האוצר. דניאל, אתה כרפרנט, אני מבקש לקבל תשובות מקצועיות. תודה רבה לכולכם.


הישיבה ננעלה בשעה 14:05.