פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



48
הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל
30/05/2023


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 23
מישיבת הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל
יום שלישי, י' בסיון התשפ"ג (30 במרץ 2023), שעה 14:00

השפעת מעבר צה"ל על אזור הנגב

חברי הוועדה: מיכאל מרדכי ביטון – היו"ר
עודד פורר

שרון ניר
אלון שוסטר

טל ישראלי - רפרנטית שלטון מקומי, אגף תקציבים, משרד האוצר

יפית אלגל - רח"ט תשתיות לאומיות, מינהל המעבר דרומה, משרד הביטחון

אורית שגיא - רח"ט מרכז המידע, מינהל המעבר דרומה, משרד הביטחון

מיטל מרציאנו - ראש תחום קשרי ממשל, מינהל המעבר דרומה, משרד הביטחון

רס"ן רז וינטר - רמ"ד תקציבי צה"ל לנגב, אגף התקציבים, משרד הביטחון

סא"ל זהר אבן דר - רע"ן פרויקטים צה"ל לנגב, משרד הביטחון

יונת מרטון מרזון - ראש היחידה לתכנון מערכת אזרחית, משרד הביטחון

גילי כספי - משקית דוברות, משרד הביטחון

עומר אביב - מלווה דובר צה"ל, משרד הביטחון

רחל שחר - מלווה דובר צה"ל, משרד הביטחון

שולמית שפיגל - ס. מנהלת מחוז דרום, משרד הבינוי והשיכון

ורוניקה גרינברג - מ"מ מנהלת מחוז דרום, משרד הבינוי והשיכון

רחל ברנר שלם - סגנית סמנכ"ל בכיר לתכנון אסטרטגי וכלכלי, משרד הבריאות

איתן טי - סמנכ"ל תכנון, משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה

שירן חלוצי - מעקב ובקרה, משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה

שני ברזי - מפקחת תקשוב וחינוך טכנולוגי מחוז דרום, משרד החינוך

ניצן קרסנטי - רמ"ט מנכ"ל כלכלה, משרד הכלכלה והתעשייה

יצחק אלקסלסי - יועץ מקצועי לשר, משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי

אמיר קליין - ק' אג"מ מחוז דרום, מ"י, המשרד לביטחון לאומי

עידו לוי - תכנון, אג"ת, מ"י, המשרד לביטחון לאומי

נסיה יודיץ - ראש אגף א' תוכניות תכנון ובקרה, המשרד לביטחון לאומי

רועי הרצוג - מנהל תחום תעסוקה בהייטק, מינהל תעסוקת אוכלוסיות, משרד העבודה

חן קהתי - מנהלת תחום (פיתוח עסקי מול מעסיקים), האגף להכשרה, משרד העבודה

לילי פיינטוך - ממונת מחוז דרום, משרד הפנים

עדי בן ישי - מנהל אגף ביצוע פרויקטים, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

רון מרגלית - מנהל צוות מדיניות פנים וחוסן, משרד ראש הממשלה

איתי לבנון - מנהל אגף הון אנושי להייטק, חטיבת הזנק, רשות החדשנות

רחל קטושבסקי - סגנית מתכנן מחוז דרום מינהל התכנון, מנהל התכנון

פרופ' דן בלומברג - סגן נשיא לפיתוח אזורי ותעשייתי, אוניברסיטת בן-גוריון

חן ארצי - עיתונאית

מריאנה גולדברג רבינוביץ - סטודנטית למשפטים

אור דהן - שדלן

דולב תורגמן - שדלן

אוסנת רווה - מנהלת תחום פיקוח ובקרה רשויות מקומיות, משרד התרבות והספורט

אמל ביבאר

אביבה יובל מויאל



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


השפעת מעבר צה"ל על אזור הנגב

שלום לכולם, אנחנו מתחילים דיון של הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל. בפתח הדברים צריך לציין את העצב הגדול שירד על רבים במדינת ישראל בשל פטירתו של הרב הגאון, ראש הישיבה, גרשון אדלשטיין. אפשר להיות במחלוקות על עמדות, אבל אי-אפשר שלא להתפעל מהדמות של אדם בן 100 שמנהיג את קהילתו. אנחנו לא רואים את זה הרבה במדינת ישראל, את היכולת של אדם בן 100 להנהיג את קהילתו, להיות צלול עד ימיו האחרונים. המופת האישיותי שלו בכך שגזר על עצמו חיי צניעות בדירה צנועה ללא פאר והדר ובמינימליזם של קיום בכל ההיבטים. ולצד זה שליחות של עשרות שנים, לייצג ולנהל קהילה.

קראתי באינטרנט שבאחת מהשיחות עם תלמידיו הוא אמר להם שחייל חילוני שבוחר לקדש את חייו, להקריב את חייו למען מדינת ישראל ועם ישראל, הוא אולי בדרגה רוחנית גבוהה יותר ממי שבוחר ללמוד תורה. זה משפט אמיץ מאוד ומכונן. ולצד זה, הרב אדלשטיין תמיד חיפש את האחדות בעם, את קירוב הלבבות. אולי מהוותק שלו כמי שראה את ההשלכות של השואה על דור ענקים, שאסף אותם אל ביתו ומהמעט בנה קהילה, ומבין את המחיר שעם משלם על חורבן. ולכן קרא פעמים רבות לאחדות ולקירוב לבבות בעם ישראל. יהי זכרו ברוך.

אנחנו מקיימים דיון מעקב על היערכות משרדי הממשלה וגופים אחרים, לעליית בסיסי צה"ל אל הנגב. יש תהליכים יפים מאוד שבהם אנחנו מתברכים: הקמת בסיסים רבים, שותפות עם החברה האזרחית והחלטות ממשלה נכונות שתמכו ביישובים שקלטו את הבסיסים. החלטת ממשלה שזכיתי לעצב כראש מועצה בירוחם, היא מה שקראנו לו: "עיר הבה"דים תחילה". באמת היא קמה ראשונה ובגדול.

זכיתי כשר במשרד הביטחון יחד עם שר הביטחון בני גנץ, להכריע בשאלה כמה מהר והאם תקום קריית המודיעין בליקית. הכרענו את הדבר הזה בהיבטים של החלטת מדיניות של משרד הביטחון וצה"ל. הטרקטורים עובדים בשטח ועדיין יש אתגרים להשלמת המהלך, אבל אין בכלל ספק שקריית המודיעין קום תקום. גם סגן שר הביטחון שוסטר, שהחליף אותי, המשיך את התנופה. אבל יש עדיין סוגיות של חיבור לחברה האזרחית שאנחנו רוצים לדון ולהעמיק בהן.

משהו טורד את מנוחתי. עיינתי בהחלטת הממשלה 546, החלטה שהובלנו בעבר בשנים 2014-2013, וחידשנו אותה לפני שנתיים-שלוש בממשלה. לפי הדוחות הכספיים ולפי הקצאות הכסף, היא נגמרת ב-2022. אנחנו עכשיו אחרי תקציב מדינה ואחרי חוק ההסדרים, ואני רוצה הבהרה איך ההשקעות האלה שהיו כל כך חשובות ב-2022-2021 לא נעלמות, ומה הפתרון התקציבי. זה בעיקר האוצר. אני רוצה לשמוע על השלמת ההיבטים האזרחיים של מעבר צה"ל דרומה. בצד הצבאי יש סוגיות, אבל אני פחות מודאג כי האוצר והביטחון סגרו את התקציב בהסכמה. בצד האזרחי אני מודאג, במיוחד לאור הנתונים שראיתי של סיום ההשקעות ב-2022.

אנחנו ניתן למשרד הביטחון להציג ראשון, אחריו למשרד ראש הממשלה שמתכלל את ההחלטות הללו, וניתן לאוצר להתייחס להיבטים התקציביים. נשלב גם חברי כנסת שיתייחסו, גופים אזרחיים משמעותיים שנמצאים פה – כמו אוניברסיטת בן-גוריון – ומשרדי ממשלה נוספים שיש להם מה לתרום לאירוע. יש לנו כשעתיים, ואני מבקש מכולם להיות קצרים, קצר ולעניין ומדויק. מי שיאריך נקצר אותו. משרד הביטחון, בבקשה.

שלום לכולם. אני זהר אבן דר, ראש ענף פרויקטים בצה"ל הנגב באגף התכנון בצה"ל. אנחנו שמחים מאוד להיות פה, נמצאים פה גורמי צה"ל ומשרד הביטחון. אנחנו שמחים מאוד שרוב האנשים שיושבים פה הם פנים שמוכרות לנו, פנים שהם חלק, איתנו בתוך המהלך הזה. הם חלק בתהליכים שמובלים באופן משותף על ידי כל משרדי הממשלה והרשויות המקומיות, בוודאי משרד הביטחון בתהליך שכבר מזמן ברור לכולנו שהוא מהלך משותף לכולנו שכדי שהוא יצליח. אנחנו מתעסקים לא מעט בשיתוף איתכם: בהסרת חסמים; במציאת פתרונות יצירתיים; בקידום פתרונות; במאמצים משותפים שבאמת יעשו את המעבר הזה. אנחנו למעשה נמצאים היום בשלב מאוד מתקדם במימוש שלנו.

(מקרינה מצגת)

המעבר של צה"ל לנגב הוא הרבה יותר מקריית המודיעין וקריית התקשוב: הוא מרכז האספקה המטכ"לי; הוא בח"א 21 שעובר לבאר שבע; הוא מתקנים אסטרטגיים שכבר הוקמו באזור הדרום; הוא קמפוס למקצועות המודיעין, שמתגייסת אליו כל אוכלוסיית הטרום צבאי באגף המודיעין. כל חייל שהתגייס לאמ"ן עובר בתוך העיר באר שבע, בקמפוס רמות. יש יחידות מבצעיות של אמ"ן שכבר עברו.

כלומר, אנחנו נמצאים בתוך תהליך שאנחנו בליבו. התהליך הזה הוא לא רק תהליך תשתיתי, הוא תהליך הרבה יותר רחב מזה. הוא תהליך של שינוי תפיסה בתוך צה"ל ובתוך משרד הביטחון, איך נראה אמ"ן ואיך נראה אגף התקשוב בעידן הנגב; הוא תהליך שהאתגר המרכזי שיש בו הוא לשמר את ההון האנושי מצד אחד, ומהצד השני לשמר את יכולות המודיעין ויכולות התקשוב של צה"ל ברמה הלאומית. זה האינטרס הצבאי, זה האינטרס האזרחי. המעבר הזה צריך להיות לא פחות ממושלם: צריכה להיות כאן סביבת עבודה נכונה וטובה, אפקטיביות של זמני עבודה, מסוגלות תעסוקתית לאנשים שיועתקו לאזור הזה – כי אנחנו מבינים שחלק מהמהלך הזה כולל גם מעבר משמעותי מאוד של משרתי קבע לתוך המרחב הזה.

אתם יכולים לראות כאן, כל מה שיש פה – ורובכם גם מכירים את זה – כבר בנגב. יש פה למעלה מ-15,000 משרתים בטוטאל כבר היום. הם לא שירתו שם, הם עברו לשם. אני לא אתייחס לקריית ההדרכה, על קריית ההדרכה יש סרטון. אתם יכולים לראות את זה, אוכלוסייה עצומה בצה"ל.

זהר, אנחנו שמחים בשמחת ההישגים. אסביר לך מה אני רוצה, כדי שנתמקד. כולנו שמחים בשמחת ההישגים ואנחנו חלק מההישגים הללו. הפגישה היום ממוקדת בתמונת המצב: מה המצב עכשיו; חסמים, אם יש חסמים מבחינתכם – מהם; ואחרי זה סוגיות תקציב; ודגש על החיבור לחברה האזרחית, לקהילות – איך אתם נערכים בתוך הקהילות; יש גם שמועה שעלתה בתקשורת על קנייה או שכירות ארוכת טווח של נדל"ן לאמ"ן במרכז הארץ בימים אלה. אני רוצה הבהרה על הדבר הזה. תצאי מנקודת הנחה שגם אני, גם שוסטר וגם פורר גאים בהישגים והיינו חלק. אבל עכשיו להיבטים של המציאות.

שרון, ברוכה הבאה, לא ראיתי שבאת.

הוא לא ידע אם את כאן.

לא ראיתי אותך. עכשיו הגעת, הרגע, לא?

מה פתאום, אני רבע שעה פה.

אני הרמתי את הראש, לא ראיתי. ברוכה הבאה.

אגב, לשרון יש חלק במעבר, עוד כשהייתה לובשת מדים.

בוודאי.

אני רוצה להגיד עוד מילה לפני שאדבר. כמובן, אתייחס גם למה ששאלת לגבי אגף המודיעין, העברת בסמ"ח (בית הספר למקצועות המחשב והסייבר) לגב ים הוא דוגמה טובה. באוגוסט 2022, הרבה לפני שקריית התקשוב תתאכלס, הורדנו את בית הספר למקצועות המחשוב של צה"ל לפארק גב ים. ההחלטה הזאת הייתה מתוך הבנה שאנחנו צריכים להתחיל את תהליך ההתיידדות של המשרתים עם מרחב הדרום. המהלך המשותף הזה שבו הצלחנו להוריד אותם לשם וכבר היום גם מייצר שת"פ טוב עם האקדמיה ורצון של המשרתים ללכת לכל מיני תוכניות של מו"פ בשיתוף פעולה עם חברות הוא משמעותי מאוד. הנוכחות הזאת בבאר שבע היא הדבר הנכון לבית הספר למקצועות המחשוב היום, עוד הרבה לפני שהיחידות עברו.

פה אתייחס לשאלתך על אגף המודיעין. צריך לעשות הפרדה בין יחידה מבצעית שיש לה עוד כמה וכמה שנים לחיות באזור המרכז עד שתעבור דרומה, ואי-אפשר לנתק חלק ממנה ולהוריד אותו מחר בבוקר לבאר שבע – יחידה 8200 היא יחידה שלמה, היא קפסולה מבצעית, היא עובדת בשלמות עם החבר'ה שיושבים בגלילות. לכן ההחלטה ללכת כרגע לשכירות, היא החלטה שנשענת על הבנה שאנחנו לא רוצים להשקיע כסף בבניית תשתיות במחנות שמתפנים. לכן הפתרון הוא ללכת לשכירות, השכירות הזו היא זמנית, היא שכירות קצרת טווח עד המעבר. אין לאף אחד בצה"ל ספק אפילו לא לרגע, כולל לראש אמ"ן, ש-8200 עוברת לדרום. זו לא שאלה בכלל, 8200 תהיה בבאר שבע. לכן השכירות הזאת היא בסוף חליף בנייה והיא זמנית, כדי לשרת מענה מבצעי.

נמשיך.

לא ברור לי הסיפור. אם יש את ליקית, אז למה צריך שכירות?

כי זה רק עד המעבר.

ייקח כמה שנים.

תעשי לנו, בבקשה, סדר בתאריכים.

אני אעשה סדר. קריית המודיעין מתאכלסת בשלבים, היא אמורה להתאכלס בין 2026 ל-2028. עד 2026 אמ"ן משתנה פלאים. אמ"ן גדל, יש בו משימות חדשות, הרבה מאוד עולמות מסווגים שלא נרחיב עליהם את השיח גם כי אנחנו בדיון פתוח. כשאמ"ן מתרחב, כמות החיילים גדלה. אנחנו לא רוצים להתחיל לבנות במחנה גלילות ולהשקיע בקרקע של מחנה מתפנה הרבה מאוד כסף. לכן הפתרון באופן זמני הוא ללכת לשכירות. ביום שהמחנה בבאר שבע יהיה מוכן, 8200 תיקח את עצמה ותעבור לליקית. זה מענה זמני לחלוטין.

אוקיי, נמשיך.

- - -

כן, בוודאי.

כן, שלוש-ארבע שנים.

כן. תראי, תמיד לא עמדו בתאריכי היעד.

בגלל זה אני שואלת.

אבל נקווה שזה אכן – הייתי אומר ש-2026 זה אופטימי. 2026 זה אופטימי אבל זה טוב.

לפנינו בעת הקרובה קריית התקשוב. מפקדת פיקוד הדרום וקריית התקשוב נמצאות בשלבי הקמה מתקדמים. גם כאן אנחנו מדברים על מעבר מדורג בתוך היחידות החל מ-2025. אם אתם שואלים אותי, מה המאמץ של כולנו? המאמץ של כולנו הוא לייצר חוויית מעבר נכונה, טובה, אפקטיבית, עם פתרונות מגוונים ליחידה הזאת. ההצלחה של כולנו תהיה שקריית התקשוב תעבור בחוויה טובה, בחוויה שהאזור מוכן לקלוט אותה. כבר היום אנחנו יודעים שתהיה לנו מורכבות במתן מענה בלוחות הזמנים האלה, בעולמות התחבורה והמגורים. אבל כולנו צריכים להתכוונן ולהאיץ את כל התהליכים שיאפשרו חוויית מעבר טובה לאוכלוסייה הזאת כדי ש-8200 תחכה כל היום לאכלוס שלה בליקית; שהיא תחכה למעבר הזה כי הוא בשורה משמעותית למשרת, הוא בשורה משמעותית לחברה האזרחית, הוא בשורה משמעותית לרשויות המקומיות בדיוק כמו שרצינו ופיללנו כולנו. זה לא מעבר תשתיתי, זה הרבה מעבר לזה.

המרה"ס - מרכז ההספקה המטכ"לי. גם ממנו אי-אפשר להתעלם, מדובר כאן ביחידה מאוד משמעותית לצה"ל גם ברמה המבצעית. הוא נמצא בשלבי ביצוע מתקדמים, גם הוא הוקם כפרויקט P.F.I. יש פה פוטנציאל גדול מאוד, מדובר באוכלוסייה של ע"צים (עובדי צה"ל) ובהרבה מאוד שירותים, יש פוטנציאל לגידול בפעילות הכלכלית בתוך המרחב הזה. זה בסיס שהוא בhardcore- הליבה המבצעית של צה"ל במענה לחירום.

קריית המודיעין. אתם יכולים לראות את הסרטון שרץ פה, הוא סרטון אותנטי מהשטח. אנחנו בתחילת שלב ההקמה, גם של התשתיות המבצעיות שמשרתות אותנו וגם בשלב העבודה של הזכיין על הקרקע. אגף המודיעין אומנם נמצא בראשית תהליך ההקמה, אבל נמצא בתהליך משמעותי פנים ארגוני לסדר את אמ"ן לקראת המעבר הזה. יש מינהלת ייעודית שמתעסקת בזה, גם פנימה וגם החוצה. זאת הזדמנות אסטרטגית לייצר מודיעין אחר, האגף מבין את זה, עוסק בזה.

אנחנו מבינים את ההזדמנות האסטרטגית שיש בזה. החל מהשבוע הבא יתחילו כל קציני אמ"ן לנסוע לבאר שבע, לפגוש את קריית המודיעין ולראות אותה, לפגוש את האקדמיה – למעשה, את כל התהליכים שאנחנו עושים: גם לפגוש את הרשויות המקומיות – וזו לא רק באר שבע, היא אומנם שותף אסטרטגי, אבל גם רשויות מקומיות נוספות – ואת האוניברסיטה. אנחנו נמצאים לגמרי בתוך התהליך.

החלטה 625, ובוודאי החלטת ההמשך, היא אבן דרך משמעותית מבחינתנו. אפרופו שאלתך, כולנו צריכים להתכונן לייצר החלטת המשך שמעידה על המחויבות ההדדית שיש לכולנו להצלחתו של המהלך הזה. מבחינתנו היא מהווה אבן דרך משמעותית ביכולת שלנו לקדם את כל התהליכים, כדי שהמעבר הזה יהיה מעבר מוצלח כמו שאנחנו רואים אותו.

כל מה שמופיע בהחלטה עצמה כבר יושם?

עוד רגע משרד הביטחון יתייחס למה שיושם, מה שנמצא בשלבי ביצוע ומה שעדיין מעכב אותנו. אבל אנחנו נמצאים בשלב משמעותי, אנחנו מבינים שהחלטת הממשלה עזרה לנו באופן דרמטי מאוד לקדם את המהלך הזה בתוך הצבא וגם מחוצה לו. הפתרונות הם מגוונים ומתקדמים, ומבחינתנו הדבר הזה על המסילה. אמרתי את זה בהתחלה ואסכם בזה: אנחנו שמחים מאוד להיות פה, אנחנו שמחים על שיתופי הפעולה הרבים. יש דברים, יש מחלוקות בדרך, יש אי-הסכמות – וזה בסדר. עדיין יש הרגשה שהמהלך הזה הוא מהלך לאומי וכולם איתנו. אנחנו בתוך תהליך שהוא נכון למדינת ישראל, הוא נכון לצה"ל.

זהר, מה קורה עם 546 שמסתיימת ב-2022?

אני אורית שגיא, ממינהל המעבר דרומה במשרד הביטחון. אגיד כמה מילים על כל המהלך בהיבטים האזרחיים שלו. אם אפשר, רק השקופית הבאה במצגת.

זה לא מתאים לי, עברה חצי שעה ואנחנו לא בכיוון. אני רוצה פגישת עבודה, אני לא רוצה שיווק. מספיק. אנחנו בעד המהלך, מספיק. עכשיו תתחילו לענות על שאלות. החלטה 546 – יש לה המשך? החלטה 62 משהו נגמרת ב-2022, איך זה מסתדר עם המציאות? תענו על השאלה הזאת.

ברשותך, אני רוצה להוסיף עוד הכוונה. כולנו מברכים פה אחד בלי הצבעה על כל ההתקדמות. אנחנו פה אומנם בשידור אבל ענייניים מאוד. מהן הבעיות? במה אתם צריכים סיוע? יכול להיות שהתשובה היא: הכול טוב, תעזבו, אל תפריעו. כמו שאומרים לנו לפעמים. אם זה המצב, תודה רבה. חמש דקות, עשר דקות, נסיים ונדע שנתפנה לדברים אחרים.

אני אשמח להתייחס לשאלה. רון מרגלית, ממשרד ראש הממשלה.

משרד ראש הממשלה יש לך מה להגיד כאן, קדימה.

החלטת ממשלה 625 התקבלה ב-14 בנובמבר 2021 והסתיימה ב-2022. ב-2 באפריל האחרון הארכנו כשמונה סעיפים בהחלטה, החלטה 435, על מנת שנוכל למצות את מלוא התקציבים.

תקציבים שלא בוצעו.

בדיוק. היקפה של ההחלטה המקורית הוא 420 מיליון שקלים, בהארכה יש עוד 150 מיליון שקלים שרצינו לנצלם עד הסוף. בין השאר: הבינוי של אוניברסיטת בן-גוריון; הקמת ה-DeserTech; בית החולים הנוסף בבאר שבע. הסעיפים הללו שעבודת המטה שלהם בדרך כלל מתארכת קצת יותר.

הגיוני. למה לא חידשו את ההחלטה הזאת?

בימים אלה אנחנו עובדים על תוכנית אסטרטגית להחלטת המשך. האוצר נמצא פה, יש סיכום בין משרד ראש הממשלה ומשרד האוצר לגבי התקצוב שלה. אני מקווה שהיא תהיה לשנים 2025-2023, ואני מניח שאנחנו נביא אותה בנובמבר, אחרי הבחירות לרשויות המקומיות.

יש איזה קשר לבחירות או אין קשר?

אנחנו רוצים להתמקד במטרופולין באר שבע. עד נובמבר נסיים את עבודת המטה ואני מקווה מאוד שאנחנו - - -

ואיך זה מסתדר עם תקציב המדינה שנסגר עכשיו?

במסגרת דיוני התקציב עשינו את הסיכום התקציבי לגבי התקצוב של ההחלטה הזאת.

איפשהו בתקציב המדינה יש פתרון לבעיה הזאת? נשמר כסף?

באשר לתוכנית המשך ל-625, כן.

אתם יודעים להגיד כמה יהיה תקציב ההחלטה?

אני לא יודע כמה משרדי הממשלה ייתנו.

אתה אומר ששריינתם את זה בתקציב, נכון? לא טעיתי.

אתה מכיר את המושג סיכום אוצרי?

כן, אבל זה מספרים.

זה סיפור של שלום עליכם. תראה לנו את הסעיף והמספר.

סיכום אוצרי, יש בו מספר.

סיכום אוצרי, נשמע כמו "מחפשים את האוצר".

נציגת האוצר פה.

שלום, צוהריים טובים. אני טל ישראלי, מאגף תקציבים.

כן, טל.

אנחנו בעבודת מטה משותפת יחד עם משרד ראש הממשלה, כרגע אנחנו מגבשים תוכנית אסטרטגית לאזור ולקליטת מעבר צה"ל לנגב. במסגרת דיוני התקציב עם משרד ראש הממשלה הוקצה סכום, כשכרגע עדיין לא נקבע סופית כמה בדיוק יהיה תקציב תוספתי וכמה תקציב משרדי. כמובן שזה יהיה בהתאם לצרכים.

מה הסכום?

אנחנו לא יודעים כי כרגע אין עדיין תוכנית.

איך הקצתם סכום?

הקצנו איזושהי קופסה ובנוסף לזה יש דיונים שאנחנו צריכים לעשות עם המשרדים.

קופסה של כמה?

אנחנו לא יודעים כרגע להגיד כמה כסף זה יהיה בדיוק, כי אין עדיין תוכנית.

יש במשרדי ממשלה סעיף כזה, איך נקרא הסעיף הזה? עתודות?

אבל יש עליו מספר.

איך זה נקרא? מה השם שלו? איך קוראים במשרדי הממשלה לסעיף כזה בסוף?

יש רזרבה.

רזרבה תקציבית.

אבל יש מספר.

גם לאוצר יש רזרבה.

גם לרזרבה יש מספר.

הנושא הזה ילובן.

אבל את חושבת שצריך לחדש את ההחלטה?

אני חושבת שעשינו דברים יפים מאוד בהחלטה הקודמת.

את הובלת את ההחלטה הזאת באוצר?

כן, אני הובלתי יחד עם - - -

את חושבת שצריך לחדש אותה ולשמור על המשכיות?

אני חושבת שיש דברים שחשוב לחדש. ויש דברים שצריך לחדש בהם מעבר, דברים שצריך לעשות אחרת, דברים שצריך להסתכל עליהם בצורה קצת שונה. אבל אני חושבת שזו החלטה חשובה מאוד.

את אומרת שיש מקום לחדש.

ההחלטה הזאת תחודש, זו כבר החלטה ברמה הממשלתית.

היא לא אמרה את זה בנחישות כמוך אבל אתה מדבר בשם ראש הממשלה, זה יותר טוב.

אני מדבר בשם מנכ"ל משרד ראש הממשלה.

ההחלטה תחודש.

והיא מדברת בשם הארנק של ראש הממשלה.

לראש הממשלה אין ארנק.

לא צריך ארנק עכשיו, אפשר העברות בטלפון.

לא סתם הארכנו את 625 לתוך 2023, בל נשכח שלא היה תקציב מדינה עד - - -

אבל איך תייצר רציפות והמשכיות אם אתה אומר לי שאתה מחכה ל"אחרי הבחירות"? הבחירות בנובמבר, יהיה מצב שבינואר – חלק מהתוכניות הן חינוכיות, קהילתיות. אם בינואר פתאום אין כסף, יש פגיעה בתפקוד. האם אתם מביאים החלטת ממשלה שתיכנס לתוקף לפני ינואר 2023? בשביל הרציפות וההמשכיות.

אשמח להתייחס לזה.

אנחנו כבר בינואר.

אתם תתייחסו, שניכם.

קודם כול, אני רוצה להתייחס לאִמְרָה של הרציפות וההמשכיות. במסגרת החלטת הממשלה, בסוף נתנו בעיקר בוסט של תשתיות ותקציבים שהם חד-פעמיים, כדי לבסס את מעבר צה"ל לנגב, לבסס את באר שבע כמטרופולין. עשינו תהליכים שהם ברובם חד-פעמיים, חד-פעמיים באופיים, ולכן אין פה עניין המשכי. הגם שאנחנו כן מתכננים להביא החלטה.

אבל את מאמינה בחד-פעמי.

סליחה, רק להשלים את דברי.

סליחה שאני נכנס לדבריך, אבל אני מבין את הקונספט חד-פעמי, כי לא מתחייבים לשנים רבות. אבל לסוגיות כמו מגמות מודיעין בכל תיכון, או רובוטיקה, או רחפנים, או להבים, או פיילוטים שאנחנו רוצים לעשות בכל יישוב, זה לא חד-פעמי וזה המבחן.

כשאמרו לי שיביאו את עיר הבה"דים לירוחם ותהיה לי מהפכה בעיר, ביאסתי את כולם. זה היה ב-2011-2010. אמרתי להם: כמה חיילים יהיו בעיר הבה"דים? אמרו: 10,000. אמרתי להם: יש פה בסיס, צאלים, יש בו 9,000-8,000 חיילים. כבר 40 שנה. קיבוץ צאלים לא הכפיל את עצמו. זאת אומרת שבסיס לבדו לא עושה את העבודה.

זה נכון שטוב להעביר את הבסיסים, אבל השאלה הכי גדולה שלנו – למשל על המודיעין, ההשתתפות במודיעין היא של אשכולות סוציו-אקונומיים גבוהים והיא מאופיינת בעיקר במרכז הארץ. אלה מחקרים עצובים, רוב המשרתים במודיעין זה אשכולות 6, 7, 8, 9, 10, הם 75% ממשרתי המודיעין הטכנולוגי. עכשיו צה"ל יורד דרומה, איך נכין בארבע השנים שנשארו לנו עד 2026, 2027, 2028, את הדור של הנגב? התחלנו כל מיני פיילוטים אבל אמורים להאיץ את זה. בכל תיכון אמורות להיות 3-2 תוכניות של הכנה למודיעין: של סייבר, של שפה, של תכנות, של איראנית, לא יודע איזה שפות אתם רוצים – סינית, מה שבא לכם.

אם יורשה לי, אני רוצה להתייחס רק לעניין הרציפות. הרציפות תישמר. היות שנמצאת פה נציגה ממשרד החינוך, למשל בתחום החינוך. הארכנו את הסעיפים של החינוך לתוך 2023 ועכשיו אנחנו מגבשים החלטה שתתחיל כבר בסוף 2023.

אתה אומר: מהיתרות הקודמות אנחנו עוד יכולים לשמור על ההתחלה של 2023.

לא מהיתרות.

הקצאת התקציב בוצעה מחדש. בזה שהארכנו את ההחלטה, הקצנו מחדש כסף שלא נוצל.

כן.

אין פה כוונה למרוח את ההחלטה. להפך, עשינו פה דווקא צעדים משמעותיים כדי לייצר התחייבות ארוכת טווח.

זה מבורך, אני אוהב את זה. אבל זה לא במקום הקצאה חדשה וזה לא במקום הבנה שלא רק ברזלים יעשו את השינוי. לא חד-פעמי.

אין כוונה לא לעשות הקצאה חדשה. כמו שרון פירט, אנחנו באמת מדברים על החלטת ממשלה כזאת.

אבל אני קורא לך, בשם האוצר, לחשוב על הקהילות ועל התהליכים, לא על הברזלים. לבנות בניין זה בסדר, מי יעבוד בו? אם לא יכינו את ההון האנושי של הדור הבא בנגב, לא יהיה שם אף אחד מהנגב. מיד שואלים אותי: כמה קשה להביא אנשי מודיעין? להביא אותם. גם השפה של זהר הייתה: שהנחיתה תהיה שלמה, רכה, אינטגרטיבית. לא. אני לא רוצה רק נחיתה בנגב, אני רוצה צמיחה של ילדי הנגב למודיעין. אתם צריכים לשנות את השפה. זה לא להביא את המודיעין מתל אביב לעבוד בנגב, שזה אתגר. אנחנו מדברים על גדילה של הנגב וצמיחה של בני הנגב לתוך המודיעין. את שני הדברים האלה צריך להגיד במקביל, אבל לא רק להגיד.

יש כבר יעדים של חיל המודיעין - - -

רגע, שרון. אני בנית את המענקים והיינו מוכנים לתת גם 200,000 ו-300,00 ו-400,000 שקלים, למוחות מבריקים שיעברו לגור בנגב. אבל תוכנית של סייבר או תכנות בכל בית ספר, עולה 50,000 שקלים ל-30 ילדים. אם הם יתחילו לתכנת בכיתה ז' נקבל אותם בי"ב, אני חייב שתבינו את הדבר הזה. אני לא חייב שאף אחד פה יבין, רק האוצר. את שומעת? כשאת בונה את התוכנית ל-2025-2023, תזמיני אותי לפגישה אחת, אפשר? כל מי שרוצה לבוא מחברי הכנסת פה, יוזמן. אנחנו רוצים אחת.

בשמחה.

בלי מצלמות, בלי כלום. שיחה על חיבור לקהילות. יש לנו קצת ניסיון, עשינו את זה, עשינו את זה בירוחם כמו שצריך.

שרון, מה רצית להגיד?

רציתי להגיד שאתה צודק מאוד בהיבט של היכולת, התכנים והכלים שנותנים לילדי הדרום להגיע ל-8200 וליחידות דומות, כמו תקשוב. בסוף כל הרעיון הוא גם יצירת תשתית ברמה הבסיסית בקרב התלמידים והתלמידות, אבל גם שהצבא יהיה ערוך לקלוט יותר ילדים מהדרום. ואני יודעת, כי זה עלה גם בוועדת חוץ וביטחון, שאחד מהיעדים של 8200 – אמר את זה בוועדת חוץ וביטחון בכיר בחיל המודיעין – זה לשבץ 30% מילדי הדרום ב-8200, שהתמהיל של יחידת 8200 יהיה מורכב.

אבל זה לא יקרה שרון.

יש להם כבר תוכניות ארוכות טווח.

מי שעושה את אותה פעולה ומצפה לתוצאה שונה, הוא לא איינשטיין.

נותנים תיעדוף, קודם כול נותנים תיעדוף.

גם התיעדוף לא יעזור. אתה צריך להגדיל את אחוז הבוגרים בפיזיקה, אחוז הבוגרים במתמטיקה.

אני מסכימה.

אתה צריך שתהיה להם אוריינות טכנולוגית. את יודעת כמה תלות יש בתורמים? את יודעת שמרכז המדעים בירוחם ייסגר בלי תורמים? זו לא בושה למדינה? כשמרכז המדעים שלנו ייצר עכשיו לראשונה כעשרה ילדים ל-81, וכ-20 ילדים ל-8200.

יש תוכניות כמו "מגשימים" ו"ניצנים", והרבה מאוד ארגוני החברה האזרחית ועמותות.

נכון, אבל החינוך הבלתי פורמלי בהשתתפות מדינה זה 10%. אם רוצים בוסט של השקעה בילדי הנגב, צריך להיות משהו אחר.

אני מסכימה איתך.

ניתן למשרד הביטחון, משרד האוצר ולמשרד ראש הממשלה להשלים את הדברים, לאוניברסיטת בן-גוריון, נפתח להתייחסות חברי הכנסת ונמשיך עם משרדי ממשלה נוספים. ביטחון, תשלימו את הדברים. גם אם יש חסמים, כמו שאמר שוסטר, תגידו לנו את האמת. אם אין לנו עבודה לעשות בכנסת והכל דופק, אנחנו ננוח. אם יש בעיות אל תתביישו להגיד מה הדברים שלא נפתרו, כי נעשה על זה מעקב ונקדם.

אגיד ארבעה משפטים קצרים. דבר ראשון, דיברת על האתגר הצבאי והאתגר הלאומי ואמרת שצריך לשנות את השפה. אנחנו תמיד מדברים בשני הקולות גם יחד כי אנחנו חושבים שהם הולכים ביחד. זאת אומרת, האתגר הביטחוני שלנו מעבר להקמת הבסיסים, זה באמת להביא את האנשים. וזה אתגר מאוד מאוד גדול. אנחנו צריכים שבסוף בכל היחידות, על כל כיסא, יישב הטאלנט הכי מקצועי. כדי שהדבר הזה יקרה אנחנו צריכים לוודא גם: אחת, שאנחנו מפתחים ומגדלים את הטאלנטים – את הדור הבא – באמת מקרב ילדי הנגב. אין שום סיבה שלא. וכמו שאמרה שרון יש הרבה מאמצים בעניין הזה ומשרד החינוך עוד מעט ירחיב על זה. שתיים, אנחנו צריכים גם להמשיך ולעבוד ביחד עם הרשויות המקומיות וכל משרדי הממשלה, בכל תחומי החיים, כדי שהנגב יהיה מרכז חיים אטרקטיבי. ימשוך גם את האנשים שלנו וגם אזרחים נוספים, שיבואו וירצו לחיות במרחב הנגב. זה הדבר הראשון.

הדבר השני, אני רוצה לציין שיש באמת שיתוף פעולה – זה נאמר פה כמה פעמים וחשוב לי להגיד את זה לפני שאדבר על החסמים – עם משרד ראש הממשלה שמוביל את העניין, ועם כל משרדי הממשלה והרשויות המוניציפליות. לשאלתך, האם הבחירות השנה הן עניין. קודם כול, התשובה היא כן. הניסיון מלמד אותנו שבשנה של בחירות מוניציפליות יש פחות קשב. אין מה לעשות, זה חלק מהעניין ולמדנו לחיות עם זה. לעניין החסמים, ואני לא מדברת על החלטות הממשלה כי רון דיבר, ההמשכיות חשובה מאוד ולא תמיד אנחנו מצליחים לשמר אותה. יש כמה חסמים. הראשון: סוגיית התקציב של המשרד לפיתוח הנגב והגליל. אם התקציב הזה נפגע אז גם היכולת והקשב של המשרד לפעול איתנו בתחומים שונים נפגעים, והמקום שלו הוא חשוב מאוד. זה עניין אחד. את החסם השני אני מזהה בעבודה שלנו עם חלק ממשרדי הממשלה, נושא העברת תחומי אחריות וסמכויות בין משרדים. יש דברים שעדיין לא סגורים ולא מוסדרים ודברים יכולים ליפול קצת.

למשל?

למשל משרד הכלכלה וזרוע העבודה.

מה קורה שם?

אני יכולה להגיד שכרגע, למשל כל סוגיית ההכשרות המקצועיות או בכלל עולם העבודה. יש שם עניין של אסדרה בין המשרדים שלא סגור עד הסוף.

ואתם לא יכולים לקדם.

מתקשים לקדם, יש המון רצון.

יש פה נציגים של משרד הכלכלה ומשרד העבודה? תרשמי את זה, עוד מעט תתייחסי, תבהירי. תקשיבי לשאלה ואחרי זה תתייחסי. כן.

נושא התשתיות הפיזיות. נמצאים כאן משרד התחבורה ויפית שלנו שמרכזת את הנושא, אולי הם ירצו להתייחס. בכל מה שקשור בתשתיות פיזיות שהן עתירות משאבים ולוקחות הרבה יותר זמן, אני יודעת שכל הזמן יש תקציבים שהם אד-הוק לשלב כלשהו. לא תמיד אנחנו מצליחים לקדם את הדברים בקצב שגם מסתנכרן עם הפרויקטים. מיכאל, מי כמוך יודע כמה חשוב לסנכרן את הפרויקטים שלנו גם עם הפרויקטים של התשתיות מסביב, כדי שבאמת נוכל לאכלס את הבסיסים ולהביא את האנשים. גם בשביל האזרחים, בסוף גם הם משתמשים באמצעי התחבורה.

אין לנו כוונה חלילה לרצות לבוא לברך ובסוף לייצר איזשהו קושי. אלה הדברים שחשוב לראות איך מקדמים אותם. באמת לייצר החלטת ממשלה – החלטת המשך – כמה שיותר מהר, עם תקציב שמותאם לתוכניות בכל תחומי החיים. החלטה שהיא רב-שנתית, ולא בדומה לאחרונה שהייתה חד-שנתית.

זה היה להשלים ניצול כספי, זה בסדר, זו דווקא החלטה יפה. זה שמממשים 100% תקציבים זה ממש ציון לשבח למי שהיה ערני לחדש את ההחלטה הזאת.

אני מצטרפת לאורית.

יפית, תגידי לנו משהו על הפערים בתשתיות, פערים ביחס לתכנון ולתקצוב.

קודם כול, אני מוכרחה להגיד שיש תוכנית תחבורתית. יש פתרון תחבורתי מגובש יחד עם משרד התחבורה, נמצאת כאן עדי משרד התחבורה.

שהוא?

שכולל מספר מענים, יש לנו כאן שקף שאני יכולה להציג לכם. יש שלושה מרכיבים. המענה התחבורתי כולל, קודם כול, פתרון דרך הציר של באר שבע. אותן רכבות שאנחנו מכירים היום, רכבת פרברית. בהמשך יתווספו רכבות ישירות, עוד כשתי רכבות: רכבת ישירה דרך הציר המרכזי, שלא תעצור בתחנות בדרך; ובהמשך, בעתיד הרחוק יותר, רכבת מהירה. הרכבות האלה יגיעו לתחנת הרכבת באר שבע צפון ולאחר מכן המשרתים יעברו במעבר קל. יהיה מתח"מ – מרכז תחבורתי משולב, ירדו מהרכבת הכבדה, יעלו על הרכבת הקלה ויגיעו עד לפתח קריית המודיעין. זה ציר אחד.

הציר השני זו רכבת ישירה דרך גבעות גורל. זה ממרכז הארץ לקריית המודיעין, זו הרכבת הישירה.

ומערך היסעים משלים, בעצם door to door . בדומה לקריית ההדרכה. כשהמשרתים בעצם ייסעו ממקום המגורים ויגיעו עד לבסיס שלהם. ואני מוכרחה לציין שהמערך הזה של האוטובוסים בסוף ילך וירד, ככל שהמענים התחבורתיים יושלמו.

אז בעצם ה- door to doorהוא הפתרון הראשון?

לצערנו.

כי רכבות לא יגיעו כל כך מהר.

בדיוק. אם תעברו בבקשה לשקף הבא, אעדכן.

לא צריך שקף. הסברת את זה יפה, הבנו היטב. אנחנו מהאסכולה של גבי אשכנזי, בלי מצגות. לדבר עברית פשוטה, קצר, זה יותר טוב ממצגת. כן.

אני מסכימה איתך. אני אומרת, השינוי הגדול יהיה במסילות המהירות. המסילות המהירות מתוכננות – מהירות תכן של 250 קמ"ש – ל-2033. מדובר ב-12 רכבות בשעה, זה אומר בכל כמה דקות רכבת ו-35 דקות מהמרכז לבאר שבע. הסיפור הרכבתי הסתיים. באמת לקחנו את באר שבע וקרבנו אותה למרכז. אבל כדי שזה יקרה – וכאן אני מבקשת מכולכם – אנחנו צריכים לעמוד פה על זה שתהיה רציפות תקציבית, שגופי התשתית לא יישבו יום אחד בלי שיהיה להם תקציב לשלב הבא. כי בסוף, היום אנחנו נמצאים כאן בבעיה גדולה מאוד.

אבל עכשיו אושר תקציב המדינה.

אושר תקציב המדינה.

איזה פערים יש?

אסביר. כרגע אנחנו נמצאים בשלב התכנון ברוב הפרויקטים שדיברתי עליהם, אין לנו את השלב הבא. כלומר, תכנון מקדים, תכנון סטטוטורי – יש לנו. לתכנון המפורט, כשאנחנו כבר צריכים ללכת להתקדם, אין לנו תקציב.

יש פרויקטים שסיימתם תכנון ראשוני או סטטוטורי או קונספטואלי, ואתם לא יכולים לעבור לתכנון מפורט.

נכון, ויותר מזה.

אבל בדרך כלל במדינת ישראל לא חסרים כספי תכנון, זה לא הפער התקציבי. מה את אומרת טל? את מכירה את זה?

אני לא מכירה איזשהו פער.

יש לך אחריות של מתכלל באוצר? על מעבר צה"ל דרומה?

כן, ואני לא מכירה.

לא הכרת את הדבר הזה. תעשי בדיקה, תעשי בדיקה ולדעתי יש תת-ניצול בכספי תכנון בממשלה.

אעשה בדיקה. מה שאני מכירה כרגע זה שאנחנו מקצים את התקציב לפי ההחלטה וההארכה של ההחלטה כפי שהובאה לממשלה. אני לא מכירה איזשהו פער, לא תקציבי ולא מימושי.

לדעתי הוקצו שם 40 מיליון שקלים לקידום התכנון.

הוקצו רק 40 מיליון שקלים לקידום תכנון של הרכבת הקלה, אבל צריכים להבין שזה 40 מיליון שקלים רק לטובת תכנון מפורט. נתיבי ישראל, למשל, באים ואומרים: אנחנו יכולים לקדם את הרכבת הקלה, לקצר את לוחות הזמנים. גם ככה אנחנו מאחרים במענים.

מתי אתם צריכים את התקציב, מעבר ל 40 מיליון השקלים?

רגע שוסטר, היא אומרת משפט חשוב. תחזרי על זה. באים ואומרים, מי אומר?

נתיבי ישראל.

נתיבי ישראל אומרים.

נתיבי ישראל מובילים את הרכבת הקלה. הם באים ואומרים: תנו לנו תקציב נוסף, אנחנו יכולים לעשות דברים במקביל ולא בטור. אנחנו יכולים לעשות את התכנון ובמקביל לזה: לעשות קידום זמינות; להתחיל להתקשר בהתקשרות בין-לאומית – כמובן, כי הרי מוציאים את זה לחברה בין-לאומית שתעשה את זה. הם רוצים לקבל עכשיו 400 מיליון שקלים והציגו כאן קיצור של שנתיים בלוחות הזמנים. זה משמעותי. אתם רואים שאורית וזהר דיברו כאן על האתגרים הרבים של מעבר כוח האדם, וגם כך אנחנו מאחרים בכל המענים התחבורתיים האלה. אני לא רוצה שיסעו באוטובוסים, אני רוצה שהמענה התחבורה יהיה כאן ועכשיו, לטובת הנגב בכלל.

כן, זה קריטי.

טל, את מכירה את היכולת לקצר בשנתיים את לוחות הזמנים?

החלטת הממשלה דיברה על 40 מיליון שקלים עבור התכנון, שנמצא להם מקור במסגרת ההחלטה.

זה של 2022-2021.

התקציב הזה הוקצה והוא באמת נמצא בשלבי תכנון.

אבל עכשיו אנחנו לקראת החלטה.

אנחנו לא עובדים בצורה בה אנחנו מתקצבים - - -

תעני לי על השאלות. יש בעיה בכנסת, רק חברי הכנסת יכולים לא לענות על שאלה, לא צריכים לענות.

להפך, אני - - -

הם יכולים להגיד מה שהם רוצים, אבל אתם צריכים לענות על השאלה. את מכירה את מה שנתיבי ישראל הציעו? אם ייתנו להם כספי תכנון מואצים לעבודה במקביל ולהתקשרויות בין-לאומיות, הם יכולים לקצר את לוחות הזמנים בשנתיים.

אני אישית לא הכרתי – אני מעריכה שהצוות שמטפל בזה הכיר – אבל אני רוצה להגיד שהרבה גופים יכולים לבוא ולבקש 400 מיליון שקלים, אבל בסופו של דבר אתה רוצה להקצות את התקציב כשיש לך בשלות מסוימת. אני לא מכירה את הפרטים של הנושא אבל מהיכרותי את עולם התקצוב, אתה לא מתקצב פרויקט לפני שאתה משלים את התכנון המלא שלו ויודע מה היקף התקציב שיידרש לך עבורו.

כן. אבל מה שנאמר פה זה שהתכנון הראשוני, הקונספטואלי, הסטטוטורי, האדריכלי, הושלם. עכשיו צריך תכנון מפורט, ויש גם חוסר של תקציבים.

אציין גם שבסופו של דבר אנחנו מתקצבים בהתאם לחוק התקציב, וברגע שהוקצה תקציב מסוים נמצא לו מקור. כשהחלטת הממשלה קובעת שיוקצו 40 מיליון שקלים עבור תכנון, הממשלה מקצה מקור מתוך המקורות שלה.

אין דבר שראש הממשלה מתגאה בו יותר מרכבת ה-250 קמ"ש. הוא אמר שהוא רצה להביא 350 קמ"ש אבל המדינה הייתה נגמרת מהר, היינו מגיעים מאילת לחרמון תוך פחות משעה, זה לא נעים. אז הוא אמר: 250 זה מספיק. כולם רוצים את זה. לא יכול להיות שייאמר שיש גוף ביצועי כמו נתיבי ישראל שרוצה לרוץ קדימה על פי מדיניות ראש הממשלה – שהיא נכונה – לחבר את הנגב ואת הגליל ברכבות מהירות, ומה שיבלום אותנו זה כספי תכנון.

בהערת משנה, מהניסיון שלי, בתקציבי תכנון יש תת-ניצול תקציבי. שלומית פה, ממשרד השיכון, בזכותה הבאתי עשרות מיליוני שקלים לתכנון. כי תכנון זה טנגו, זה גורם מממן שמאמין בך והאדם שיכול לתכנן מהר, לנצח את הביורוקרטיה, את הוועדות, את המחוזית, את הגופים שבולמים. תכנון זה קרב רציני. פה נתיבי ישראל בא ומציג למדינה: אני יכול לקצר לכם את הלו"ז לשנתיים. זה שווה בדיקה מעמיקה.

אגיד שוב, הנושא הזה ספציפית לא הוצג לי. יכול להיות שהוא הוצג לגורמים הרלוונטיים.

את מדברת על רכבות מתל אביב לבאר שבע או על הרכבת הקלה?

נתיבי ישראל, על הרכבת הקלה.

רון, בדרך כלל חברי כנסת הם לא מנומסים אבל פורר העיר פה הערה שקטה ואני רוצה שהוא יגיד אותה בקול.

קיצור זמנים שווה הרבה כסף, לא הכול נמדד בכמה זה עולה לי כשאני מוציא. הרבה פעמים אתה מוציא כסף, גם אם אתה משלם יותר, אבל קיצרת את הזמן בשנתיים. זו דרמה, זו דרמה ששווה כסף, יש לה הכנסות במקומות אחרים. הרי לא הכול נכנס בסוף דרך החור של הגרוש, צריך להסתכל על המדיניות.

תשתית יוצרת צמיחה.

אם בא אלי מישהו ואומר: זה פרויקט שלוקח ארבע שנים – אני עושה לך אותו בשנתיים. יכול להיות ששווה לשלם על זה את הפרמיה. אגב, אתם עושים את בפרויקטים, אתם נותנים בונוסים לקבלנים שמקדימים.

או בדיור, הקדמת מימון מול ההכנסה שתהיה לכם. בדיור יש הרבה הקדמת מימון לפיתוח והכסף חוזר בחזרה לאוצר סביב הפעילות הכלכלית שהתקיימה. תשתיות זה פיתוח כלכלי למדינה, זה מגדיל את התמ"ג, את התל"ג. זה לא אנחנו, אנחנו רק מירוחם, לא מכירים את זה. אבל אתם יודעים את זה, אתם בפק"ם וכל זה, אתם בטוח יודעים את זה.

סיימת? נכון? משרד ראש הממשלה ומשרד האוצר, עכשיו רק ההתייחסות שאתם חייבים כי אתם עוד תדברו בדיון הזה. לרגע הזה רק עוד התייחסויות. אחרי זה אוניברסיטת בן-גוריון, אחרי זה חברי הכנסת.

רק בהקשר הזה של התחבורה, הרכבת הקלה מבאר שבע לקריית המודיעין. אני שומע קולות שבמשרד התחבורה פתאום לא בטוחים שתהיה רכבת קלה, פתאום עוד פעם מדברים על B.R.T ועל פתרונות אחרים. יש לזה משמעות גדולה מאוד. אם אתם רוצים לעזור לנו, אז אשמח שמשרד התחבורה יתייחס לסוגיה הזאת.

הוא יתייחס. אבל מה שאתה אומר לנו זה שאם נתיבי ישראל חושבים שהם יודעים מה צריך לתכנן, אז אולי בכלל מה שהם רוצים לתכנן לא סגור סופית.

זו גם השאלה שאני מציג.

זה אירוע יותר קשה.

נכון, ולדעתי פה הדרמה.

מה את אומרת על זה?

אני אומרת שאישרו לנו. לא לנו, משרד התחבורה אישר – ועדי תתייחס – להמשיך ולתכנן את הרכבת הקלה ולקדם אותה. הבנתי שזה יעלה לדיון נוסף, לדיון מנכ"לים: מנכ"לי תחבורה, אוצר בביטחון. אבל אני באמת אשמח שעדי ממשרד התחבורה – תתייחסי לסוגיות האלה, בבקשה.

תכף, אנחנו ניתן לך, להתאפק. אוצר, יש לך משהו דחוף להגיד עכשיו? ביטחון, משפט השלמה?

אני חושבת שהדברים ברורים ונאמרו. תודה על כל מה שעשינו עד כה, יש הרבה עבודה קדימה וחשוב להמשיך ולקדם, ולפרוץ את החסמים שהוצגו כאן היום.

תודה, אוניברסיטת בן-גוריון. אחרי זה תחבורה, הנגב והגליל, תתכוננו.

אבל חברי כנסת אחר כך.

חברי כנסת לפני כן, אחרי זה. בבקשה.

תודה רבה. למי שלא מכיר, אני פרופסור דן בלומברג, ראש סוכנות החלל וסגן נשיא אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. קודם כול, תודה לך על הדיון הזה ידידי חבר כנסת מיכאל ביטון, אנחנו מכירים הרבה זמן. חבר הכנסת אלון שוסטר - -

ידידך.

תוסיף.

- - חבר הכנסת פורר וחברת הכנסת שרון.

חלקנו גרים בנגב וחיים את האירוע הזה ביום-יום. אני חושב שיש פה הזדמנות גדולה מאוד. ההצלחה של המעבר הזה תימדד בשני דברים עיקריים: הדבר הראשון הוא שביטחון מדינת ישראל לא רק שלא יפחת אלא יגבר בזכות המעבר. זה כמובן חייב להיות נר לרגלינו, אסור לנו לוותר על ביטחון המדינה במעבר עצמו. והדבר השני הוא בצמיחה של הנגב ויצירת הזדמנויות נוספות לדור הצעיר כדי שלא יצטרכו לחיות בעיר אחת במדינת ישראל; שההזדמנויות של עבודה טובה, איכותית, עם שכר גבוה, יהיו בעוד מקומות במדינת ישראל. לכן הנגב הוא מרכז הסיפור הזה. כשאנחנו מדברים על מעבר צה"ל לנגב אנחנו חייבים לחשוב על מעגל חיים מלא, לא רק על העברת הבסיסים. אם נעביר בסיסים עם גדרות ובזה יסתיים הסיפור, לא הצלחנו בכלום. פתרנו בעיית נדל"ן אבל לא עשינו מעבר לזה כלום. אנחנו חייבים לעשות הרבה יותר.

אני מברך על כל מה שנעשה, ונמצאים פה לא מעט חברים שלי שאני פוגש אותם לפחות כל שבוע. הסתכלתי על נציגי משרד ראש הממשלה, אנחנו עובדים צמוד מאוד אליהם, צמוד מאוד למשרד הביטחון, למשרד החינוך. יש הרבה מאוד בשורות בהחלטה 625, חייבים להגיד את זה והדברים גם נאמרו קודם על ידי זהר. אני חושב שהדברים הטובים הם שם. ביקשת שנדבר גם על הקשיים ועל החסמים.

ההווה והאתגרים, כן.

לכן אגע בכמה חסמים. אני נמצא כאן בשם אוניברסיטת בן-גוריון שהיא עוגן מרכזי במעבר הזה. שימו לב שאגף התקשוב שבחר לקפוץ על המציאה לפני כמעט 20 שנה, בחר מיקום צמוד לאוניברסיטה ולא סתם. לא בגלל שזה היה קרוב לרכבת, אלא בגלל הקרבה לאוניברסיטה, למחקר ולהזדמנויות.

באוניברסיטה נערכים לקראת המעבר הזה כבר הרבה מאוד זמן. החברים יודעים עד כמה אני עוסק בזה, ואני לא חושב שיש עוד אוניברסיטה שמחזיקה מישהו כסגן נשיא שעוסק בנושא הזה. אבל יש לנו גם לא מעט קשיים בסיפור הזה, ואני אגע בכמה מהם.

החלק הראשון הוא שאנחנו נדרשים, מתוך התקציב השוטף, להשקיע בבנייה של סביבה עירונית שנותנת את כל מעגל החיים השלם. זה בדרך כלל לא התפקיד של אוניברסיטאות, אנחנו בדרך כלל עוסקים במחקר ובהוראה ותו לא. כאן אנחנו עוסקים בהרבה דברים מעבר לזה.

החלק השני הוא ההיערכות למעבר כדי שאותם חיילים שהזכרת – הם מגיעים מאשכול סוציו-אקונומי גבוה מאוד, וחלקם כבר למדו תואר ראשון כשהתגייסו ומחפשים תואר שני ושלישי. זה אומר מעבדות, חברי סגל, תשתיות ענפות. לחלק מהתשתיות יש מענה בהחלטה 625. יושב כאן רון מרגלית, שמכיר את המספרים היטב. הוקצו לנו 80 מיליון שקלים כדי לסייע לנו בבנייה. אם אני זוכר נכון, רון, זה 40% מהעלות לפי איזשהו חישוב סטנדרטי מאוד. זה לא מתקרב ל-40% מהעלות.

עלות הבינוי של שלושה בניינים מוערכת ב-200 מיליון שקלים. המדינה מוכנה לתת 40%, זה 80 מיליון שקלים. חילקו אותם שליש-שליש-שליש: אוצר, ביטחון וות"ת.

וכל השאר, 60%, על האוניברסיטה ללכת ולגייס כספים מיהודים בחו"ל. כלומר, אנחנו נערכים למעבר בגיוס כספים.

החלק השני, והזכרת את זה, הוא לא ברזלים, הוא אנשים. כדי לקלוט את הסטודנטים – ואנחנו רוצים לקלוט את הטובים ביותר כמו אנשי 8200 שהם בהחלט בעלי פוטנציאל מחקרי ולימודי גבוה מאוד, והם חלק גדול ממנוע הצמיחה של מדינת ישראל – אנחנו חייבים לא רק בניינים, אנחנו חייבים גם חברי סגל וחייבים להיערך לזה.

פה יש לנו מחלוקת עם המדינה, עם ות"ת כנציגת המדינה. ות"ת מתקצבת לפי מספר מסיימי הלימודים, לא לפי מספר הלומדים. אם נמתין שהם יסיימו, לעולם לא נקבל את המימון כדי לגייס חברי סגל. אנחנו חייבים להיערך עכשיו. אם אני יוצא עכשיו למכרז לעשרה חברי סגל נוספים בעולמות המחשוב, לא אמצא אותם כי התחרות שלי היא מול השוק החופשי, מול התעשייה. הם לא קיימים, ואנחנו חייבים להיערך כמה שיותר מוקדם. פה יש לנו מחלוקת גדולה מאוד עם המדינה על גיוס חברי סגל בשלב מוקדם וסיוע בגישור עד שיסיימו הראשונים את שנות הלימודים שלהם. לא את שנת הלימודים הראשונה אלא את התואר, כי המימון מגיע לאחר סיום התואר.

טל, הקשבת לו?

כן.

אני חושב שאת גם מכירה את הנושא, נכון?

מה המחשבות שלכם על הדבר הזה?

אנחנו למעשה עובדים בשיתוף פעולה יחד עם האוניברסיטה ומשרד ראש הממשלה– שמתכלל את ההחלטה – על הנושא של רובע החדשנות, זה חלק מהפעילות.

לא, כרגע אנחנו מדברים על גיוס חברי סגל בעולמות ההייטק בשלב מוקדם. ות"ת לא הסכימו לסייע בגישור הזה, הם התנגדו נחרצות.

אני רוצה להסביר את זה. אלה בדיוק התקציבים הרכים –לא הברזלים – שמשנים את פני המציאות – ההשקעה בבני אדם, באנשים. אנחנו מתפארים שהזיקה לבן-גוריון כאוניברסיטה גדולה יוצרת איזו סינרגיה ויתרון איכותי למעבר של הבסיסים בצמוד לאוניברסיטה. פה הוא אומר: אני צריך אנשי סגל. הות"ת אומרת לו: כשיהיו לך מסיימים בכמות מסוימת, נגדיל לך את התקנים. אבל הוא אומר: אני צריך את זה עכשיו כדי ללמד את החיילים ואת מי שרוצה לבוא אליי. זה בעצם תיווך של ארבע שנים, הקדמת תקצוב בארבע שנים.

אם ממשלה רוצה לפעול בכללים הרגילים שלה כדי להביא פרויקט ייחודי לא יקרה כלום. היא צריכה לבנות כללים מיוחדים – דרכי התערבות מיוחדות – כדי להשיג את התוצאה הרצויה. ברור שאתם לא סוגרים את זה עכשיו, אבל זה יכול להיות אחד הנושאים לדיון על קהילה, על הון אנושי, על חינוך. כל החבילה שאתם צריכים לזרוע בהחלטה הבאה.

בהקשר הזה. נחתם הסכם הבנות – אני לא זוכר האם זה היה בשנת 2019 או 2020 – בין משרד הביטחון, משרד ראש הממשלה, ות"ת ואוניברסיטת בן-גוריון על קליטה בהדרגה של 56 אנשי סגל בכיר ו-1,140 סטודנטים. את הסוגיה הזאת של הגישור, האם זה אלה שסיימו, אני לא זוכר עד הסוף. אעביר עכשיו את מסמך ההבנות ואשלח לך.

מסמך ההבנות בהחלט מקובל עלינו אם עומדים בו. לאחר תחלופת אנשים בוות"ת הייתה נסיגה ממסמך ההבנות.

זה לא טוב, זה דורש בדיקה.

זה דורש בדיקה ואני מוכן לעבוד.

זה דורש בדיקה, ואני אומר לכם: אני למדתי - - -

אני אסביר להם את זה אחר כך.

אני ממליצה בפעם הבאה לפנות אלינו. יש לך את הטלפון שלנו, יש לך את האפשרות לפנות גם לרון וגם אלי. אנחנו נשמח.

בסדר גמור.

בסדר גמור. הייתה סוגיה: איפה ילמדו תלמידי המודיעין? מה קרה עם הדבר הזה?

סוגיה שנייה היא נושא המכרזים ללימודים. נמצאים כאן אנשי מינהל המעבר ממשרד הביטחון. המדינה, על פי חוק המכרזים, יוצאת במכרזים שאין בהם העדפה גיאוגרפית. לכן עולה שוב ושוב הסוגיה הזו לגבי הלימודים: האם ניתן לתת העדפה ללימודים בדרום? אני חייב להגיד שהצעתי לנשיא שלי – למנהל שלי, נשיא האוניברסיטה – שבפעם הבאה שיהיה מכרז על לימודי חובלים, ניתן לימודים חינם לכל אלה שמשרתים בקורס חובלים. אם המבחן היחיד הוא המבחן התקציבי, נראה אותם מסיעים את האנשים מחיפה לבאר שבע שילמדו אצלנו. חייבים לייצר פה מהלך שמעביר את האנשים לנגב.

הנושא הזה לא נסגר?

לא נסגר.

אבל הוא פתוח, המכרז הזה פתוח?

הנושא פתוח, אין כרגע מכרז.

אין מכרז. יש לך עוד דברים? כי אנחנו רוצים להתקדם.

כן, אני אקצר. אגב, לגבי המכרז ולימודים – העדפה לתושבי הנגב – אגע גם בנושא של לימודי רפואה, כי זה נוגע למעבר צה"ל. הסיכוי של סטודנט לרפואה תושב הנגב או לצורך העניין תושב הגליל, להישאר ולגור בנגב לאחר מכן, גדול יותר פי שבעה אם הוא גדל בנגב. מל"ג לא מאפשרים לנו לתעדף סטודנטים תושבי הנגב. אני מציע לגעת גם בזה כי זה נוגע למעבר צה"ל ומתן שירותים כשהם יגיעו.

כן, תוכנית אילנות לא פתרה את זה?

פתרה חלקית, היא לא פתרה את הסוגיה העקרונית מול מל"ג.

נעצור אותך לרגע, חבר הכנסת צריך לצאת. שוסטר, הוא יכול לדבר לפניך?

אני מכיר אותו, הוא יכול. בטח.

קודם כול, קטונתי בכלל בנושא של הנגב, ליד חבר הכנסת מיכאל ביטון. ראשית, אני רוצה לברך אותך על הדיון הזה, נושא החלטת הממשלה הזאת קריטי. מה שהחלטות הממשלה האלה עשו בכל מקום שהיו בו החלטות ממשלה, הוא דרמטי. אתה יכול לראות את זה בנגב המערבי. לצערי, הם קיבלו החלטות ממשלה בגלל רקטות אבל ידעו לנצל את זה. כל החלטות הממשלה האלה סייעו לבנות את יישובי הנגב המערבי בצורה יוצאת דופן. גם כאן.

היה לי חשוב להתייחס, בהמשך לדברים של פרופסור בלומברג, כי עסקנו בזה. תשתיות תחבורה זה קריטי, חשוב ונכון מבחינת פיתוח. שלא תחשבו שהפטנט הוא להסיע את תושבי תל אביב לעבוד בבאר שבע ולחזור חזרה לישון בתל אביב. גם לא הפוך. חייבים לבנות מרכז מטרופוליני. זה צריך להיות סביב באר שבע, סביב דימונה, גם ירוחם בעצמה צריכה לגדול. כשירוחם תהיה עיר של 35,000 תושבים, 50,000 תושבים, הסיוע מהמדינה כבר לא יידרש. היא כבר תוכל לעמוד ברשות עצמה והדברים האלה יוכלו לפרוח. לשם צריך לכוון.

זה לא יקרה אם לא ייצרו תשתית שמאפשרת לאנשים לבוא ולקבל את מלוא השירותים, ברמה שמקבלים במרכז. משירותי חינוך ועד שירותי בריאות. המדינה חייבת לייצר פה את ההשלמות האלה. היא צריכה לייצר מצב שבו אם אני מביא פרופסור לאוניברסיטת באר שבע – גם כדי שהוא יעבור לגור שם – אז הוא צריך לדעת שהמשפחה שלו מקבלת את כל מעטפת השירותים, באותה רמה שהייתה מקבלת אם הייתה חיה במרכז. אחרת הוא יחיה במרכז וייסע לבאר שבע בתשתיות תחבורה לא רעות, שיש אפילו כבר היום. אני שם את זה מצד אחד.

מהצד השני, אני אומר את זה – לממשלה, למשרד הביטחון – כי עסקתי בסוגיה של לימודי הסייבר, זה פשוט חלם. חלם לעשות פרויקט כזה ולהגיד: הם ילמדו באוניברסיטת חיפה, באוניברסיטת תל אביב או בכל מקום אחר, ולא להגיד: דווקא באוניברסיטה בנגב. אם משרד הביטחון לא יודע לעשות את זה, בשביל זה יש את משרד הנגב והגליל. בשביל זה יש את הרשות לפיתוח הנגב, אפשר לתת לה את זה והיא יכולה לתעדף את האזור. אגב, אני אומר זה לאוניברסיטת בן-גוריון, יכול להיות שיש בנגב מוסדות אחרים שידעו לתת פתרונות טובים יותר. אין לי שום בעיה, אין לי העדפה של מוסד כזה או אחר בנגב, אבל לא ייתכן שייקחו את הסטודנטים האלה וילמדו אותם במרכז.

דבר אחרון נוכח המשבר הכלכלי, אני אומר את זה לאוצר. אתם יודעים את הכלל הזה מצוין, הזמן להשקיע בתשתיות הוא דווקא בתקופה הזאת. הפרויקטים האלה של B.O.T או P.F.I. או כל רצף האותיות שתבחרו – של מימון ארוך טווח לפרויקטים ארוכי טווח, של שיתופי פעולה בין מגזר פרטי לציבורי – זאת הדרך, זאת הדרך דווקא בתקופה הזאת. לכן צריך להסתכל על הכסף הזה בניגוד להרבה מאוד כספים שנתתם בתקציב המדינה שהם לא השקעות, במקרה הזה, זה כסף טוב. מה שנקרא: זאת השקעה טובה.

תודה לך, חבר הכנסת פורר. חבר הכנסת שוסטר.

ראשית, אני רוצה לברך על העובדה שאנחנו בנקודת אל-חזור. העובדה שהפעם לא היינו קשובים כל-כך למצגות היא משום שעברנו את נקודת האל-חזור, אנחנו בתוך המהלך. כרגע אנחנו נהנים מאוד, אנשי הנגב.
אני חושב שההערה של חבר הכנסת פורר לגבי הנגב המערבי, שאני מכיר מקרוב, נכונה מאוד. זו דוגמה מצוינת. נכון, פרויקט קטן יותר. למרות שאם אני לוקח את כל המיליארדים שהושקעו בנושא מיגון לסוגיו, יש שם להערכתי 15 מיליארד שקלים. ראו לנגד העיניים שהושקעו המיליארדים בניגוד למה שהיה אפשר לחשוב. את שומעת חברתנו מהאוצר? עם המיליארדים שהושקעו בכיפת ברזל, בחומה, במיגון הבתים, אפשר היה להציל בנגב המערבי הרבה יותר ישראלים מאשר הצילו.

האם אנחנו נכבה את האורות בנגב המערבי או נצליח לייצב סיפור מעורר השראה של הצלחה? וזה מה שמדינת ישראל עשתה, כל הממשלות, ב-22 השנים האחרונות. עכשיו השאלה היא: האם אנחנו נסתפק במהלך הטכני של העברת הבניינים ובני האדם – שחלקם בהתלהבות ערכית וחלקם בחוסר ברירה, כדי לייצר לעצמם אופק תעסוקתי בהמשך – ונשאיר את הפרויקט הזה? הוא לא יגסוס, הוא מספיק חזק, אבל לא נצליח לייצב את הסצנריו, לייצר סינרגיה מעוררת השראה בקנה מידה עולמי. זה הסיפור.

אגב התחבורה, לא לשכוח שהרכבת המהירה היא גם כדי לאפשר לתושבי הנגב לעבוד גם במרכז ולחזור הביתה. גם הפוך, לזה אני לא דואג. אבל יש פה משהו תודעתי הרבה יותר חשוב, רכבות מהירות מייצרים – מתקינים – בין מטרופולינים. מדינת ישראל צריכה להחליט האם באר שבע היא מטרופולין או עיר גדולה, זאת בעצם השאלה שעומדת פה. והסיפור של מעבר צה"ל? חבר'ה, בואו נהיה אמיתיים. כמה אמרת? 10,000? כמה אלפי אנשי קבע וחיילים לא ישנו את הנגב, רק ההתגייסות של כולנו להפוך את המהלך הזה לאירוע.

בעניין התקציב, עברנו את נקודת האל-חזור. אני מציע ליושב-ראש הוועדה החשובה הזו, אתה מפיח בה משמעות גדולה, לקבל מהנוכחים הגדרה: מהם התקציבים החד-פעמים החסרים? מהם התקציבים הקבועים? צריכים להסתכל גם על תשתיות, דיברנו על זה, ועל המיטביות. כשאנחנו מדברים על מיטביות, יש שאלות של איך הופכים את המטרופולין הזה – חוץ מזה שצריך להחליט שהוא יהיה מטרופולין – לבעל איכות. זה שיכון, חינוך, בריאות, סביבה וכולי.

נגענו ואתה התייחסת, אבל זה במרכז ההוויה החברתית, הייתי אומר הכמעט הפוליטית, ובוודאי קשור לחוסן הלאומי של מדינת ישראל. מה משרד הביטחון אמר? – למען הגילוי הנאות, יושב-ראש המפלגה שלנו – מדינת ישראל אמרה: אנחנו רוצים לייצר זהות, מתאם, בין האחוז היחסי של מלש"בים מהפריפריה – אגב, לא רק הנגב – וחיילים במקצועות הטכנולוגיים הללו של תקשוב, מודיעין וכולי. היעד הזה לא קשור בהכרח למעבר צה"ל אבל מעבר צה"ל נותן לו בוסט אדיר, ויש פה תקציבים ויש פה רוח. את זה אנחנו צריכים להמשיך, וגם על זה אנחנו צריכים לקבל - - -

והדבר האחרון, הסינרגיה עם מוקדי הכוח העיקריים שיש במרכז הזה, במטרופולין הזה: בן-גוריון, סורוקה, ההייטק בדרום. זאת הזדמנות להרים את עצמנו בשערות ראשנו. אני מציע שנמשיך את הפעולה שהתחלת בשיתוף פעולה עם כספים, חו"ב וחינוך.

תודה שוסטר. טל, את משוחררת. שרון, בבקשה.

קצר. קודם כול, אני רוצה להגיד לך אדוני היושב-ראש, תודה על הדיון הזה. הלב שלי בנגב. אני אומנם גרה במרכז, אבל במשך שלושה עשורים שירתי בצה"ל ופסגת השירות שלי הייתה כשהעברתי את בה"ד 7 ממרכז הארץ לקריית ההדרכה שבנגב. לכן הדיון הזה חונה אצלי עמוק מאוד בלב, דרך הרגליים. אגיד שאני סבורה שמדובר פה בפרויקט בעל סדר גודל לאומי, וכך צריך להתייחס אליו. הוא מנוף לצמיחה, לקידום. באמת: "בנגב ייבחן העם בישראל". לא בצורה קלישאתית ולא בצורת סיסמאות, אלא בצורה מעשית. ההחלטה הזו תיבחן רק אם היא באמת תביא לידי ביטוי את הפרחת הנגב.

צריך להסתכל על זה כעל אקוסיסטם, כעל אורגניזם שלם. לא מעבירים את צה"ל לנגב, צה"ל לנגב זה silo בתוך כל המהלך השלם. המהלך השלם מביא לידי ביטוי את המיקום של האקדמיה – זה שהאקדמיה פתאום תמלא את עצמה ביותר ויותר חיילים ומשפחות של חיילים – את התעשייה, את פארק ההייטק שנמצא בדרום, את התחבורה שדיברו עליה והיא חשובה מאוד. אני חושבת שכל התשתיות האלה, כשהן תדברנה אחת עם השנייה, תבאנה לידי ביטוי את ההצלחה של המהלך, את הסיום של המהלך.

כרגע: כשהעבירו את קריית ההדרכה, את בסמ"ח העבירו כבר לפני חצי שנה, כשרואים את קריית התקשוב קורמת עור וגידים, וליקית מבצבצת לה בדרך – אתמול צפיתי מהגג של אוניברסיטת בן-גוריון, כי ביקרתי בבן-גוריון ועליתי לראות את התצפית. ראיתי את הקומפוננטות האלה מתחילות להתאחד אחת עם השנייה – אני אומרת לכם, אנחנו יכולים לראות באר שבע ונגב חדשים.

החוכמה היא שזה יהיה דרך איכויות כוח האדם והיכולת שלנו לייצר תעסוקה. שאנשים לא רק יגיעו לנגב, אלא: יגיעו לנגב, ישרתו בנגב, ילמדו בנגב וימשיכו להיות מועסקים בנגב. זה מחזור החיים השלם שאנחנו צריכים לראות בהקשר הזה. רק שם נדע שהצלחנו. ההצלחה שלנו תיבחן בעוד עשור או שניים, לא כרגע בהעברה בשנת 2026. זה הסימן שיביא אותנו לאיזה v גדול, שהצלחנו. כל עוד לא נסתכל על זה בצורה שהיא רצופה, של משרת בנגב, לומד בנגב וחי בנגב, לא נדע שהמהלך הזה באמת יצר איזשהו סוג של הצלחה להחלטת הממשלה. להחלטה המקורית ולחזון המקורי של הממשלה.

תודה רבה. ניצן קרסנטי, רמ"ט מנכ"ל, משרד הכלכלה.

תודה, נעים להכיר. אנחנו שוליים בהחלטה הזאת, אבל נשמח לסייע במה שאפשר.

אין לנו בעיה שתהיו מרכזיים בהחלטה.

אנחנו נשמח. בינתיים, שני סעיפים שקשורים למשרד הכלכלה. אם צריך עוד, נשמח לעזור. בקשר למשרד הכלכלה ומשרד העבודה, אנחנו בסיומו של משא ומתן, גם על מינהלת המעסיקים וגם על כל הכשרת המבוגרים. זה אמור להיגמר בקרוב. אבל משרד הביטחון, אם תרצו בינתיים לעשות איתנו דיון צד ולראות איך אפשר לקדם את זה גם לפני שנגמר המשא ומתן, נשמח.

נשמח, תודה.

בסדר גמור. הסעיף השני שרלוונטי אלינו, זה סעיף .DeserTechאנחנו בעבודת מטה על זה עם שני החברים פה, מהגנת הסביבה ורשות החדשנות. בנוסף אנחנו בוחנים גם מתן חיזוק לכל האירוע הזה, דרך תוכנית פורטר של השר ברקת, ששמה דגש על היתרונות היחסיים של הנגב. באופן כללי, אם יש עוד משהו שאנחנו יכולים לעזור בו, נשמח.

עלא כיפק, תודה ניצן. רז, הבהרות של אגף תקציבים, משרד הביטחון.

אני רז וינטר מאגף התקציבים, משרד הביטחון. במענה לפרופסור בלומברג ולחבר הכנסת פורר, אנחנו מחויבים במסגרת חוק חובת המכרזים, להוציא את הלימודים הצבאיים למכרז לכל האוניברסיטאות ברחבי הארץ. חשוב להבין שהלימודים שיוצאים במסגרת מכרזים ממשרד הביטחון, הם הלימודים של מיעוט אנשי הקבע. רוב אנשי הקבע לומדים תוך כדי שירות באופן עצמאי ובוחרים את האוניברסיטה שלהם באופן עצמאי. לכן חשוב לנו שכשאגף התקשוב ואגף המודיעין עוברים דרומה, אוניברסיטת בן-גוריון תוכל להכיל אותם, כמו שפרופסור בלומברג אמר. במסגרת זה שחשוב לנו כל כך, גם אנחנו חלק מהחלטת הממשלה שמקצה 27 מיליון שקלים מתוך הסכומים שמשרד ראש הממשלה הזכיר כאן.

רז, אני רוצה לאתגר אותך. כבר עשר שנים שבפקולטה למנהל עסקים באוניברסיטת בן-גוריון לומדים צוערים של קורס טיס תואר ראשון, או משהו כזה. בנו זיקה ישירה בין חצרים לבין בן-גוריון. החרגה של מוסד אקדמאי – ודאי בגודל הזה, בנסיבות האלה, בתוך החלטת ממשלה – היא דבר אפשרי. הרי כשמשרד הבריאות אומר: אני עושה את תוכנית "אילנות", או "עתידים" לשלטון המקומי, הוא בוחר מוסד אקדמי. הוא בחר אותו, הוא עושה איתו שותפות. יש לממשלה הרבה כלים להחרגה משפטית של שותפות: אם זה 50-50, אם זה מיזם משותף, אם זה אזורי העדיפות שבהם ניתן להחריג מקום באזור מסוים. החלטות הממשלה הקודמות על באר שבע מאפשרות לשים בה מנועי צמיחה.

לכן לא חייבים להתבצר בתהליך שבו הלימודים האלה יהיו לפי מכרז כללי בכל המדינה, אלא במודלים, כפי שנעשתה השותפות עם פרחי הטיס או נעשו דברים אחרים. יש עוד הרבה מיזמים שהיו מיזם משותף, 50-50, ועושים את זה בלי מכרז. יש גם היגיון, רוצים לחזק את האוניברסיטה, רוצים להקטין את הנסיעות ואת השוטטות של הקצינים בדרכים בסוף יום העבודה כשהם הולכים ללימודים. זה יהיה חלם אם בסוף הבסיס יגיע אלינו והתואר של המודיעין יילמד בתל אביב. אני חושב שזה טעם לפגם. אבל איך מתעדפים? כבר עשו את זה הרבה, הרבה משרדים. "אילנות", למשל, זה בבן-גוריון, לא? משרד הבריאות בונה תוכנית מיוחדת לרופאים בבן-גוריון.

כן.

אבל זה יקרה, חבר הכנסת מיכאל ביטון, זה יקרה בכל מקרה. אתם צריכים לעשות את ההפרדה בין מכרז הלימודים הגלובלי של צה"ל שמשרת את כל הלומדים, גם אלה שלא יעברו לבאר שבע, גם את אלה שמשרתים בפיקוד הצפון בתפקיד. ולכן המכרז הזה. הסוגיה הזאת נבדקה לבקשת - - -

לא, הוא מדבר על מודיעין.

הסוגיה הזאת נבדקה לבקשתה של האוניברסיטה ונמצא שאין פה עילה ללכת לספק יחיד. היעד: לייצר באוניברסיטת באר שבע תוכניות לימודים אטרקטיביות שיעלו את סיכויי הזכייה שלהם במכרז, הוא יעד של האוניברסיטה. אנחנו נלך איתכם יד ביד על הדבר הזה, אבל בסוף צריך לעשות את ההפרדה בין הרבה מאוד שת"פים בהיבטי מו"פ ואקדמיה – שיצמיחו כתוצאה מהמעבר הזה – לבין היכולת והנכונות להגיד היום: ממחר בבוקר כל קציני אמ"ן לומדים אך ורק בבאר שבע. הדבר הזה ילך ויתעצם ככל שהשת"פ יהיה טוב יותר לפני המעבר.

למה אנחנו יכולים להגיד לטייסים ללמוד בבאר שבע, ולקציני אמ"ן - - -

כי יש פה הקשר. יש פה הקשר, התוכנית הזאת - - -

אנחנו מדברים על תוכניות ייעודיות, לא על תוכ"שים (תוך כדי שירות) ולא על כלל צה"ל. אלא על תוכנית של 20 סטודנטים שיושבים אצלנו בקמפוס.

אין בעיה, אבל המכרזים שדובר עליהם - - -

לא נכון. מדובר על מכרזים – אתן דוגמה עכשווית, בסדר? לומדי אגף התקשוב המשרתים בבסמ"ח, חיים אצלנו בקמפוס. לא אצלכם, הם לנים אצלנו. אבל זה יוצא עכשיו גם למכרז טכניון.

המכרז שיוצא היום הוא מכרז שמדבר על שלוש שנים קדימה, הכיתות האלה, זה יוצא פעם בשלוש שנים. אכן, עכשיו אנחנו פותחים מכרז כללי. יכול להיות שכשאגף התקשוב יעבור לנגב, נפתח - - -

הם כבר עברו, הם לא יעברו עוד פעם.

לא, לא, בסמ"ח - - -

דובר בבסמ"ח שכבר נמצאים פה.

אבל אנחנו לא מוציאים מכרזים בוטיקיים, צה"ל לא מוציא מכרז לימודים לבסמ"ח בלבד.

אבל הוצאתם.

אנחנו מוציאים מכרזים שהם מכרזים נרחבים.

אני רוצה לשאול את שניכם - - -

לא, לא, אני חתום על ההסכם, אני חתום על ההסכם.

פרופסור בלומברג וזהר, סליחה שאני נוזף בשניכם, את השיחה הזאת אתם עושים בפעם הראשונה?

ממש לא, ממש לא. השיחה הזאת התקיימה אפילו על שולחנו של סגן הרמטכ"ל, בשולחן עגול משותף עם ראש עיריית באר שבע וחצי מפורום מטכ"ל. אנחנו מבינים את החשיבות הזאת, ככל שייווצרו תוכניות אטרקטיביות עד המעבר, באר שבע תוכל להתמודד ותוכל לזכות. כמו שאנחנו גם מבינים שבגלל שפרחי טיס משרתים בסמיכות לבאר שבע, נוצרה תוכנית ייעודית שמאפשרת להם ללמוד באוניברסיטה בתוכנית מותאמת. כשיעברו אגף התקשוב ואגף המודיעין לבאר שבע במסגרת המהלך הזה, ייווצרו תוכניות נוספות – בוטיקיות וייעודיות – שיעשו את השת"פ הזה עוד יותר טוב. אתם רוצים את זה, אנחנו בוודאי רוצים את זה, אבל אי-אפשר לייצר את התלות הזאת על כל מכרז שייצא מעכשיו עד המעבר.

כל מה שיש בו היגיון לביחדנ'ס הזה מ-day one, קורה. תקן אותי אם אני טועה. 20 חבר'ה שעוד שלוש או ארבע שנים יעברו לבאר שבע, זה אירוע אחר. אנחנו איתכם בתוך התהליך הזה, גם אנחנו רוצים את זה, גם אנחנו רוצים שהוא יצא מקרית התקשוב ללימודים מטר משם, בבאר שבע. אנחנו רוצים את זה כי זה נכון, לא רק בהיבט מיצוי זמן ואפקטיביות, גם בהיבטי מו"פ, בהיבטי שיתוף פעולה, בהיבט הזה שלימודים זה יותר מזה שהלכתי ללמוד בקמפוס, אלא יצרתי אקוסיסטם. אנחנו איתכם בתוך זה.

מה את אומרת? המכרז הזה לא רלוונטי לתקופה?

אני אומרת שעכשיו – בנקודת הזמן הזאת – ובדקנו את זה על פי חוק המכרזים, אנחנו מחויבים לצאת למכרז ולא יכולים לצאת לספק יחיד. זה נבדק על ידי גורמי הייעוץ המשפטי במשרד הביטחון. סגן הרמטכ"ל - - -

אבל יש לך החלטת ממשלה בקרוב, את יכולה לזרוע בה תיעדוף. החלטת ממשלה היא אחת הדרכים לבחור מקום ומוסד.

אבל היא כוללת את זה, זאת אומרת היא כוללת – אתה רוצה להתייחס?

בהחלטת הממשלה אנחנו משקיעים בבניית מבנים באוניברסיטת בן-גוריון. מתוך הבנה שכאשר נעבור לנגב, כשאוכלוסיית אגף התקשוב ואגף המודיעין תהיה במלואה בנגב ואנחנו נצא למכרזים, נרצה שלאוניברסיטת בן-גוריון יהיו הסיכויים הכי טובים לזכות במכרז. מכל הסיבות שזהר הזכירה.

תהיה לה את היכולת לעשות את זה.

למה צריך סיכויים לזכות? למה לא: שותפות עם אוניברסיטת בן-גוריון?

תהיינה שותפויות וכבר היום - - -

אנחנו עושים שותפויות עם בתי ספר, עושים שותפויות עם מוסדות אחרים.

תוכניות בוטיקיות - - - שותפויות עם אוניברסיטת בן-גוריון, כי הן פשוט - - -

למה משרד הבריאות יודע לעשות "אילנות" עם בן-גוריון, ואתם לא יודעים לעשות "צמרות" או "עלים" או משהו, עם בן-גוריון? למה אתם לא יודעים לעשות את זה? יש מכרז של גופי ממשלה עם בן-גוריון על תוכניות דגל להכשרת הון אנושי. משרד הפנים עושה את זה ב"עתידים" לשלטון המקומי, "אילנות" עושה את זה ברפואה. למה אתם לא יכולים לעשות תוכנית כזאת עם בן-גוריון? למה אתם מתבצרים בהיבטים המשפטיים? זה לא הסיפור פה, אתם סתם מעצבנים אותנו.

אני רוצה להסתכל על זה, לפני שאתם עונים.

אם יש לכם סיבה לכך שזה לא צריך להיות בבן-גוריון, תגידו אותה. אל תגידו לנו משפטיזיציה. הממשלה עשתה חוזים עם אוניברסיטת בן-גוריון, בענק.

והיא עוד תעשה.

אבל לא: היא עוד תעשה. זו יד הגורל. אנחנו שואלים: למה לא מלכתחילה? למה את לא אומרת: אני אדאג שזה יהיה, אני מתחייבת שזה יהיה. היא עוד תעשה, זו "היד הנעלמה" של ג'ון לוק. אנחנו לא רוצים יד נעלמה, אנחנו רוצים יד קיימת, נוכחת, שקבעה איך זה יהיה.

ברשותך, אני רוצה לפתוח דווקא בשבח. הגישה המקצועית שלא אומרת ישר מה שאנחנו רוצים לשמוע, זה מקובל עליי. אלא מה, אני חושב שמשרד ראש הממשלה ובהקשר הזה גם משרד הביטחון, צריכים להחליט האם הם רואים כיעד את הסינרגיה שעליה דיברנו כל הזמן, מדברים כל הזמן. כלומר, אנחנו מכניסים פה איזשהו נפץ. אם הוא לא משנה סדרי עולם לגבי הנגב כמו שהוא, זה לא מספיק. צריך שהנפץ הזה, סליחה על הדימוי, יתגלגל וניתן לו את התנאים שלא יכבו אותו. כלומר, אם אתם מסכימים שהיעד הוא לייצר סינרגיה מעוררת השראה, אז תעשו את זה כמו שאתם מבינים.

אגב, זה יעזור לדורות. כשמדינה יודעת לתת ברזלים ובניין ללא מכרז – קחו בניין לעתיד, לחיילים – אבל את התוכנית היא לא יודעת לתת לחיילים, באיזו זכות נתנו לחיילים בניין? גם זה פטור ממכרז, לא? המדינה החליטה שיהיה בניין למודיעין?

לא, לא.

על איזה בניין מדברים?

בן-גוריון מממנים.

לא, חס וחלילה. אלה חיילים שנמצאים - - -

חס וחלילה? אתה בונה עכשיו בניינים בבן-גוריון, ב-62--- למען החיילים שיבואו.

לא, הסעיף - - -

את זה אתה יודע לעשות, אבל ספר פתוח ומרצה אתה לא יודע. בניין כן, ספר לא.

חס וחלילה. אוניברסיטת בן-גוריון בונה את הבניין - - -

חס וחלילה? תסביר לי איפה טעיתי.

אוניברסיטת בן-גוריון בונה את המבנים שהיא צריכה, במכרז.

חבר'ה תרגיעו אותו, אני צריך אותו רגוע להמשך הדיון. קדימה.

זה הרגוע שלי, שוסטר. הם יודעים, הם יודעים.

אוניברסיטת בן-גוריון בונה את המבנים שהיא צריכה במכרז. אנחנו משתתפים במימון של המבנים.

אבל אתה נותן לה כסף לבניין שייעודו חיילים.

כחלק מהחלטת הממשלה.

כמו שאמרתי - - -

אתה יודע לתת מראש כסף לבניין, אבל אתה לא יודע להביא מראש תלמידים.

יהיו תוכניות כאלה, יהיו תוכניות באוניברסיטת בן-גוריון.

יש הרבה מאוד תוכניות כאלה כבר היום.

לא, אבל אתם לא עושים תוכניות איתם.

יש לנו היום תוכנית פיתוח איתם.

לא פיתוח, לימודים. לא פיתוח.

האם אין תוכניות משותפות?

אני מוכן לענות, אבל - - -

נשמח, כי יש הרבה מאוד תוכניות משותפות.

למה אתם לא יכולים להגיד שאתם תתעדפו את בן-גוריון בלימודים? למה אתם לא יודעים להגיד את המשפט הזה? זה לא מסיבות משפטיות.

קודם כול, אני רוצה שיוסבר שיש הרבה מאוד שיתוף פעולה. זה מנגן אחרת.

אני יכול?

תראי זהר, אפשר לסיים כל פגישה פה ב: יש הרבה מאוד שיתופי פעולה. כמעט אין פגישה פה שאין: הרבה מאוד. הפגישות פה לא נועדו למה שטוב, הן נועדו למה שצריך לתקן. הסוגיה הזאת מרחפת בנגב כבר כמעט שנה. זה שחצי מטכ"ל ישב עליה עם רוביק דנילוביץ' וסגן הרמטכ"ל, לא אומר שהיא תרד מסדר-היום. זה נושא בוער בנגב.

מבחינתנו זה חלם בנגב, לבנות בניין לחיילים אבל לא להצליח לבנות מראש תוכנית לחיילים, זה לא מסתדר לנו לוגית. אתם מתבצרים בעמדה משפטית מסוימת, וזה גם לא נכון משפטית כי משרד הבריאות עשה את זה ואחרים עשו את זה. יש לכם איזו סיבה שאתם לא רוצים. סיבה אחת אני יכול להבין, את אומרת: הבסיס עוד לא הוקם, 2028-2026, מחזור לימודים אחד עדיין יכול ללמוד בתל אביב. את זה אני יכול לקבל. אבל צריך להגיד: המחזור הבא ילמד בבן-גוריון, נעגן את זה בהחלטת ממשלה, זאת ההתחייבות שלנו, זה הכיוון שלנו. לא להגיד: שוק חופשי, אנחנו נעמיד לרשותם את ה - - - להיות הכי תחרותיים במכרז, שהם יזכו. למה? אתם יועצים אסטרטגיים של בן-גוריון לזכייה במכרזים? אנחנו רוצים את התלמידים האלה שם. סליחה שהייתי קצת ציני.

תדעי שהנושא זה לא ירד מסדר-היום וצריך למצוא פתרון. פתרון יכול להיות: עכשיו המכרז תקף לשלוש שנים, המכרז הבא בתור יפתח, יידון ובהחלטת ממשלה נראה מה ניתן לעגן משפטית. לא הייתה תוכנית כללית של כלל אנשי הקבע. למשל הממשלה תגיד: 100 תלמידים ילמדו בבן-גוריון מקצועות מודיעין וסייבר, במימון כזה וכזה, בשנים האלה והאלה. אני לא יודע. זה סוג של החלטה שאפשר לקבל.

אני רוצה לתת לעוד משרדי ממשלה לדבר אבל אתם עוד תדברו, תאספו את הדברים. הנגב והגליל, יש לכם תוכניות חשובות בהחלטה הזאת.

שלום, אני יצחק אלקסלסי, יועץ מקצועי לשר. קודם כול, כמובן, אנחנו מודים לאדוני על הדיון הזה. אדוני היה שותף, עוד בכובעו כראש מועצה, לתוכניות החשובות האלה שאמורות להביא מנועי צמיחה – במקרה הזה לנגב – ולעודד הגירה חיובית מחדש. אציין בנוסף, כי בימים אלה המשרד עובד עם גופי ביטחון נוספים ושונים על פרויקטים משמעותיים לתעסוקה בנגב.

בנוגע להחלטה 625 עצמה, המשרד היה שותף בכ-30 מיליון שקלים. מרבית הכספים אכן מוצו והושקעו. המשרד במעקב ועדיין עובד על התוכניות האלה. נקודה נוספת שחשוב להדגיש היא שלא מזמן, לפני כחודשיים, היה תיקון להחלטה 625 בממשלה, במסגרתו הוקצו כספים נוספים. כספים שלא מוצו, אושרו ל-2023. במקביל עובדים על תוכניות משלימות, כמו שאמרו במשרד ראש הממשלה, החלטות ממשלה משמעותיות שייתנו מעטפת, לרבות בנוגע לבאר שבע. אנחנו מברכים ומקווים שהמעבר של צה"ל לנגב יקרה ובהקדם.

אתם תהיו שותפים בחידוש של 625?

אנחנו, כמשרד, שותפים אסטרטגיים לכל ההחלטות שנוגעות למעבר צה"ל.

הבקשה שלי אליכם היא ללכת לאזורים הרכים: לאזורים של תוכניות סייבר ומודיעין בתיכונים, לתוכניות של הון אנושי. אם הם צריכים הקדמת מימון של שנתיים-שלוש לסגל הזה, כדי שכבר יגיע, ואחרי זה הוות"ת יממן אותו בתקציבים השוטפים. לדעתי כל דבר של השקעה בהון האנושי, זה המקום הנכון של נגב גליל.

כחלק מההחלטה באמת היו השקעות – בסייבר, בעידוד תרבות, בהבאת רופאים – שנגעו בדברים מהסוג הזה. אני עוד לא מכיר את ההחלטה החדשה ואת הפרטים שיהיו בה, אבל אני מניח שתוכניות כאלה ותוכניות שיובאו למשרד ייבחנו.

אני מציע שתחשבו על אפשרות לגעת – במסגרת התחומים הרכים – בהתערות, בקליטה הנוחה של בני, בנות זוג. בסוף אנחנו צריכים להעביר לא רק את צה"ל, אלא גם את המשרתים בצה"ל. בעיקר אנשי הקבע, את המשפחות, זה חשוב מאוד. זו תרומה אדירה לפרק זמן מסוים, הרי לא צריך לתת הטבה למעסיק או לאדם יותר משלוש-ארבע שנים.

כמובן שהמשרד עוסק בסוגיה. לדעתי, יש חברה שזכתה במכרז לא מזמן – אם אני זוכר נכון, "תנועת אור" – והתפקיד שלה הוא לתת מענה בנושאים האלה. אנחנו מבינים, כמו שחבר הכנסת שוסטר אמר, שזה לא רק להביא את החיילים, זו באמת המעטפת שתביא את האנשים לעבור לגור שם ותשאיר אותם. המעטפת היא החשובה ועיקר העבודה שלנו הוא בהיבטים האלה.

תודה רבה לך, אלקסלסי.

אני רוצה משפט אחד, אפשר? לגבי הנגב והגליל.

עוד מעט. יש משרדים שלא דיברו בכלל, תתאפקו.

אבל יש סוגיה פתוחה עם הנגב והגליל.

אתן לכם, אנחנו לא זזים מפה לפני 16:00, תתאפקו עוד קצת. משרד התחבורה, הבהרות על מה שעלה כאן.

שלום, אני עדי בן ישי. לגבי רק"ל ליקית (הרכבת הקלה), לא עצרנו את התכנון. הוקצו 40 מיליון שקלים מהחלטת הממשלה 625, עבור תכנון הרכבת הקלה. התהליך הסטטוטורי יסתיים רק בסוף 2024, והכסף הזה יספיק עד סיום התהליך הסטטוטורי. במקביל אנחנו מקיימים בחינה של הטכנולוגיה בה אותו תוואי יבוצע. אין לנו שאלה לגבי הצורך, השאלה היא רק לגבי הטכנולוגיה בה התוואי ימומש.

כן.

האם היא תהיה B.R.T. – שאנחנו מכירים כמטרונית, ומקדמים כרגע בעיקר בצפון – או שזו באמת תהיה רק"ל. כרגע אנחנו עושים סקר תחבורה, סקר ביקושים, בודקים את זה.

את מכירה את האמירה של נתיבי ישראל שהם יודעים לעשות את זה מהר?

כן, אני מכירה את האמירה. עוד לא בחנו את זה לעומק, זו אמירה. רוב החברות יודעות, ככל שנותנים להן יותר כסף – הן תדענה לקדם את לוחות הזמנים. אבל כרגע זה עוד לא - - -

אבל זה דרמטי. פה נאמר שהם מסוגלים לעשות את זה בשנתיים, לקצר.

נכון. אבל לפני התהליך הסטטוטורי בלאו הכי אין יכולת להתחיל בביצוע. התהליך הסטטוטורי של רק"ל ליקית יסתיים רק בסוף שנת 2024, כרגע זו אמירה. צריך לשקול אותה, צריך להבין את המשמעויות שלה, כרגע הכסף לא יכול לשנות הרבה.

רק תחדדי. 40 מיליון השקלים הרי לא מספיקים לתכנון המפורט.

נכון.

מה מסתיים בסוף 2024?

רק התהליך הסטטוטורי, ההכרעה על התוואי.

הבנתי, ואת אומרת שאי-אפשר לקדם את התכנון.

זה לא נכון.

התכנון ה - - -

גם זה לא נכון, את יודעת למה? כי את עיר הבה"דים בנו בתהליך ייחודי מאוד של הקמה ותכנון במקביל, רצו קדימה. תלמדו את המודל הזה.

תלמדו את ה"קפיטריה בטבריה". זה גם כן.

כן.

- - - שנה, אבל אנחנו - - -

לא משנה, אבל לקצר שנתיים בלו"ז של תחבורה זה דרמטי.

אני מסכימה.

אי-אפשר לדלג על האמירה הזאת, צריך לבדוק אותה לעומק.

בוודאי שאני - - -

ואם אפשר להגדיל השקעות – אני גם בטוח ששרת תחבורה תרצה את זה. א. כי היא עובדת עם נתיבי ישראל טוב יותר מבעבר. ב. כי היא רוצה לרוץ קדימה, להטביע חותם.

אנחנו נבדוק את זה.

זה שווה בדיקה. לילי פיינטוך, מחוז דרום, משרד הפנים.

ב-625 היו לנו שלושה נושאים לטיפול, ומשרד הפנים השלים את כל הטיפול במלואו. אחד היה פתיחה של התחייבויות לגבי רשויות המטרה, ושני סעיפים נוספים היו על באר שבע. בכולם פתחנו התחייבויות. אומנם הדברים עוד לא בוצעו עד הסוף, אבל - - -

אתם תהיו חלק מההחלטה המחודשת?

סביר להניח.

מעולה, תודה לילי. שולמית, מחוז דרום, משרד השיכון, בבקשה.

לגבי 625, יש רק סעיף אחד לגבינו וזה שלושה מיליון שקלים בתכנון סטטוטורי של רובע החדשנות. אני חייבת להגיד שזה פרויקט - - - מעניין מאוד. שותפים לו אוניברסיטת בן-גוריון, בית החולים סורוקה, העירייה, רכבת ישראל ומשרד השיכון. הקצבנו שלושה מיליון שקלים לתכנון הסטטוטורי הזה והוא בעיצומו. אנחנו כבר מדברים על תב"עות פרטניות ויש צוות משותף שעובד על זה.

יהיה מימוש מלא של התקציב.

לגמרי.

יופי. תודה רבה.

שולמית, יש לכם גם את הסעיף של איזושהי תוכנית רב-שנתית לשכירות ארוכת טווח.

תוכנית רב-שנתית.

אתם בראש הצוות, אתם גם עומדים בכל הנושא של התכנון של רובע החדשנות.

כן, אבל רובע החדשנות, ברגע שתעשה את השלד. עכשיו יש שלד ואנחנו כרגע מתכננים את התב"עות, לפני שאנחנו רואים כמה יחידות דיור אנחנו יכולים לדחוס. לא רק יחידות דיור, גם תעסוקה, אולי גם מסחר. אנחנו לא יכולים להגיד שום דבר לפני שאנחנו מסיימים את התהליך הזה. אני מקווה מאוד שבאמצע 2024 אנחנו כבר נראה את השורה תחתונה.

אתם תהיו חלק מההחלטה הבאה, שולמית?

אשמח אם אנחנו נהיה חלק, כי אנחנו צריכים לתקצב את ההמשך.

שולמית, יש לכם עוד סעיף.

יש לכם עוד סעיף, של עירוב שימושים.

עירוב שימושים זה בסדר.

בהיבט של תכנון.

כן.

לקדם עירוב שימושים, זה לא כזה סיפור.

כשרשום שם רמ"י, זה אתם.

למה אתם לא מביאים את זה דרך הותמ"לים?

זה עוד לא שם, עדיין אין לי מה להביא לוותמ"לים. - - - צריכה לעשות תמהילים ואין לי.

הבנתי. ד"ר רחל קטושבסקי, סגנית מתכנן, מחוז דרום.

גם אגיד שאני שמחה מאוד על הדיון הזה, מבחינתי זו פעם ראשונה שאני בדיון מהסוג הזה ואני שמחה שהדברים עולים פה. כשמדברים לקראת הסוף, הרבה מהדברים על הציונות והחשיבות כבר נאמרו ואין טעם לחזור עליהם. רק אגיד שזה נחמד מאוד לדבר עליהם, אבל במקביל הדברים לא קורים בזמן סביר, שכשיפתח הבסיס זה אכן מה שיקרה.

אני רוצה לדבר על שני נושאים, הנושא הראשון זה נושא התחבורה והנושא השני זה נושא הדיור. את הצגת סיטואציה בה התוכנית של הרק"ל מאושרת. לא אכפת לי באיזו שיטה מערכת הסעת ההמונים הזאת תיסע בשלב א'. בוודאי שאני רוצה רק"ל בסופו של דבר, אבל גם אם היא תיסע בסיטואציה אחרת – במטרונית או במשהו אחר – העיקר שתהיה מערכת הסעת המונים. אבל כרגע זה נמצא בשלב בדיקת החלופות, זאת המציאות. אנחנו נמצאים בפיגור אדיר של השלב התחבורתי לעומת בניית הבסיס. אנחנו אלה שנותנים את ההיתרים לבסיס, הבסיס מתקדם אבל התחבורה ממש לא.

הדבר הראשון זה הרק"ל והדבר השני זו הרכבת המהירה. הרכבת המהירה גם נמצאת בוות"ל, היא בשלבים מוקדמים מאוד. גם היא רחוקה מאוד מלהיות מאושרת, ולכן אני לא יודעת מה נתיבי ישראל רוצים. הלוואי וזה אפשרי, הלוואי וזה יקרה, כרגע אין תוכנית. כלומר, אני לא יודעת מה הם רוצים.

- - -

בסדר, אבל כרגע זו הרכבת המהירה, זו לא הרק"ל.

את זה תעשו אחר כך בפגישת עבודה.

בסדר.

אני מבקש למצות את הבדיקה של מה שנאמר כאן לעומק. לדעתי אתה צריך להוביל את זה, משרד ראש הממשלה. אתה צריך להוביל את מה שנאמר פה, שאפשר לקצר זמנים בתכנון.

אני אומרת את זה מבדיקה של הסיטואציה היום בבוקר. אני רוצה להגיד אמירה נוספת על התחבורה, וזה הנושא של הרכבת מגורל. אני רוצה שהוועדה תבין מה המשמעות של רכבת גורל. קודם כול, מדינת ישראל לא תקים שלושה דברים בבת אחת, זה ברור. אם זו תהיה רכבת גורל, זה חד-משמעית יעכב את הרכבת המהירה ואת הרק"ל או את מערכת הסעת ההמונים הזאת. זה לא יקרה, יישום לא יקרה בו-זמנית. רכבת גורל משמעותה רכבת שאינה נכנסת לבאר שבע. רכבת שאינה נכנסת לבאר שבע היא רכבת שפוגעת בבאר שבע, הפוך לחלוטין ממטרת החלטת הממשלה להעברת צה"ל לנגב.

צה"ל לנגב או אירוע בסדר גודל כזה, לא קורה במדינת ישראל כל שנה, גם לא כל עשור. אם נפספס עכשיו את המומנטום לייצר את מטרופולין באר שבע, שחבר הכנסת שוסטר אמר שהוא מכיר כל כך טוב, וכמובן גם חבר הכנסת מיכאל ביטון – ההחלטה על באר שבע כמטרופולין היא החלטה מ-1953, עד היום היא לא מטרופולין. זאת אומרת, אם גם היום אנחנו נפספס את המומנטום, אני לא יודעת מתי זה יקרה, אם זה יקרה. תהיינה ערים אחרות שיהיו מטרופולין, לא באר שבע.

לכן כל רכבת שלא נכנסת לבאר שבע, פוגעת בכולם. נתחיל בחיילים, היא פוגעת בחיילים כי היא לא תהיה רכבת בתדירות גבוהה, היא תהיה מקסימום פעם בשעה. אבל יותר מכל, היא פוגעת בבאר שבע, בירוחם, בדימונה, לפחות בכל אזור הנגב המזרחי. כשלא תהיה רכבת בתדירות גבוהה, לפחות פעם בשעה, תהיה רכבת אחת פחות כי - - -

הנקודה ברורה רחל. תגידי משפטי סיום, בבקשה.

רגע, הנושא השני שאני רוצה לדבר עליו זה נושא הדיור. כדי שבאר שבע תוכל לקלוט בצורה ראויה, לייצר מרחב חיים איכותי, צריך להיות פה גם דיור. אין דיור להשכרה בבאר שבע, לא מקודמות תוכניות דיור להשכרה בבאר שבע. בוודאי לא במספרים משמעותיים, המספרים מצומצמים מאוד.

עכשיו מקודמות.

כן, במספרים מצומצמים מאוד. היינו בכמה ישיבות עם מערכת הביטחון וכן הלאה, אין תוכניות. לא נעצרות אצלנו במחוז, כי לא הגיעו. אנחנו רוצים להגיד חד-משמעית כמחוז, כמינהל התכנון, ששני הנושאים האלה – דיור ותחבורה – הם הבסיס להבאת והשארת האוכלוסייה במרחב ששווה להם להישאר בו. יש עוד הרבה דברים, יש את כל הנושאים הרכים שדיברת עליהם, חינוך - - -

אני רוצה לשאול דווקא פה. טענתי, ואולי אני טועה, שהחיילים ישנים בבסיס, נכון? אנשי הקבע הם דבר שרוביק דנילוביץ' יודע להכיל אותו פחות או יותר. זה חצי שכונה, רבע שכונה, שהוא מתכנן כל הזמן. למה זה כל כך דרמטי שאין תוכניות חדשות?

אענה. יש תוכניות לבנייה בבאר שבע אבל האוכלוסייה שבאה – קצין צעיר שבא לבסיס צריך בשלב הראשון דיור להשכרה ברמה גבוהה, זה קיים במספרים אפסיים בבאר שבע. אם לא יהיה לזה מענה כשייפתח הבסיס, אני מעריכה שלא יישארו.

אני חושב שאת צודקת, רחל. בלי דיור, בלי השכרה, בלי איכות חיים, בלי תרבות ובלי ראייה תכנונית כוללת אנחנו נפגוש - - -

לגבי דיור להשכרה, תרשו לי לעדכן.

אני רק רוצה להגיד משפט ואחרי זה תעדכני. זו הזדמנות חשובה לבאר שבע, כמו גם לצבא. אם לא נדע לעשות את זה עכשיו בלוחות זמנים מהירים – כולל הדיור, ובעיקר התחבורה – הפסדנו את באר שבע.

אם אני מדייק את השלבים, אז מדברים על מערכת הסעת המונים באוטובוסים ואולי במיניבוסים, מותאמת אישית כזאת.

לא, זה הסוף.

לא, זה השלב הראשון, אין רכבת. משהו צריך להיות כי אין רכבת, אין אפילו רכבת קלה. אחרי זה את המסלול של באר שבע-ליקית כרכבת מסוג מסוים. ואולי, יום אחד בעתיד, שלוחה לגורל. אבל היא לא תקודם באותה מהירות שהדברים האחרים יתקדמו.

ביחס למה שאמרת, זה שרכבת גורל לא תקודם באותם לוחות הזמנים, זה משהו שאנחנו יודעים. אנחנו מודעים אליו, אנחנו מבינים שהיא לא תפגוש אותנו באכלוס קריית התקשוב ובוודאי לא באכלוס קריית המודיעין. אבל מבחינתנו אנחנו מתואמים, על כל שלל הפתרונות האלה, וכל שלל הפתרונות האלה נדרשים. הרמטכ"ל קבע מספר עקרונות שמהווים מבחינתו אבן דרך משמעותית מאוד במעבר צה"ל דרומה. מגוון של פתרונות תחבורתיים, נגישות, ישירות, זמינות ושוני בין הפתרונות השונים. מבחינתנו רכבת גורל היא חלק בלתי נפרד מסל הפתרונות.

לא נאמר משהו אחר, אבל יש שלבים.

אני רק מבקשת להשיב לזה. אני באמת אומרת, בעיניי רכבת גורל ממש שומטת את המשמעות.

רחל, את סתם נכנסת לפינות, סליחה. אני לא יכול עכשיו, אנחנו לא בדיון תכנוני במחוז, פה אומרים אמירות קצרות שמהדהדות. השלוחה של גורל יכולה לשרת את ערד, יכולה לשרת עולמות שלמים שהיום לא מטופלים. אנחנו לא מדברים עכשיו על מתי תהיה הרכבת הזאת. ברור שבשלבים. קודם הפתרון מבאר שבע לבסיס, זה מה שהוסכם עם משרד התחבורה וזאת גם המדיניות.

עכשיו, איזה משרדים לא התבטאו?

מיכאל אני רוצה.

משפט שולמית, כן.

משפט אחד. יצא מכרז, אני חייבת להגיד שכל המילים היפות, הכול בסדר. אם באר שבע מוכנה כעיר, משרד השיכון הציג הרבה אופציות לפתרון דיור, גם לרכישה וגם לשכירות. לרכישה יש מתחמים לא גדולים, שבסך הכול מסתכמים ב-400 יחידות דיור בכל מיני מקומות, לא רק בבאר שבע. המספר הרבה יותר גדול, אנחנו בתיאום עם הצבא, הצבא צמצם לנו את המספרים של האנשים שמוכנים לבוא ולרכוש.

לגבי דיור להשכרה, יצא מכרז של כמעט 600 יחידות דיור. הוא נפל, הוא יצא ללא דורש כי בדיוק הגיע השוני של המשכנתאות, המשכנתאות התייקרו וקבלנים לא ניגשו. יש עכשיו באוויר, פורסם מכרז של 312 יחידות דיור של דירה להשכיר.

כן.

וגם קודם היה מכרז של דירה להשכיר.

אגב, יש לצבא מינהלת דיור. הוא יכול להיות יזם אם הוא רוצה.

יש. אנחנו בקשר איתם, אנחנו יודעים.

בדרך כלל הוא יוזם בתים צמודי קרקע לאנשי קבע, אבל אולי אפשר ליזום בניינים להשכרה בבעלותכם. לא צריך לפחד מעוד רעיונות חדשים.

אנחנו לגמרי - - -

נכון. רק משפט אחד ואני סיימתי. "דירה להשכיר", החברה הממשלתית, פרסמה עכשיו את המכרז הזה, גם את החוברת של עלויות הפיתוח.

לצבא יש פטור ממכרז.

יש להם פטור ממכרז.

אם הם יגישו הם יקבלו את האדמה.

כרגע זו תהיה הסנונית הראשונה. אם זה יצליח, אולי אחרי המכרז הזה נוכל לפרסם עוד "דירה להשכיר". היא מוכנה בכל מקום: מוכנה להיכנס לירוחם, מוכנה להיכנס לדימונה.

רון, אתה צריך לשים שם תמריץ.

גם ניתן, במסגרת ההחלטה. יש בה סעיף שמדבר על שכירות ארוכת טווח עם מענקים ליזמים. בדיוק אתמול הייתה ישיבה יחד עם "דירה להשכיר", משרד השיכון ומשרד הביטחון. יֵצֵא קול קורא – ביוני או קצת אחר כך – ליזמים לבוא ולבנות פרויקטים בשכירות ארוכת טווח, שמיועדים בחלקם למשרתי הקבע.

למה לא תקפוץ שלב? תיתן למינהלת הדיור של צה"ל בעלות ואת המענק שמתמרץ קבלן. הבעלות על האדמה תהיה שלהם והם יוכלו לאכלס באופן מלא את אנשי הקבע.

המודל של המינהלת אחר, פחות מתאים לאירוע הזה. אבל יש גורמים אחרים שעוסקים בזה.

בסדר, מישהו, לא משנה מי. מצדי שקק"ל אנגליה ייבנו לכם בתים. אגב, קק"ל אנגליה עושים את זה.

צריך להבין שרוב משרתי הקבע שצפויים לעבור זה - - - אנחנו פה חושבים על משרתי קבע כאנשים עם משפחות, נשואים עם ילדים. זה המיעוט, הרוב זה חבר'ה צעירים, גם בני 30 וכאלה הם צעירים לא נשואים. הסיכוי שהם ירכשו בבאר שבע בשלב הראשון, הוא נמוך.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >

מוסכם. אין פה ויכוח.

מוצאים פתרונות מסוגים שונים.

דיברו על השכרה.

נכון, לכן מוצאים פתרונות מסוגים שונים.

אבל אם תעשה קמפוס צעיר כזה בבעלותך? אם תעשה קמפוס צעיר בבעלותך, תראה שיבואו אליו.

ממש עכשיו אנחנו עושים את זה ביחד איתו.

קדימה, סבבה, אנחנו מבסוטים שהנושא הזה מתקדם. משרדי ממשלה שלא התבטאו, כן. קצר ולעניין, בבקשה.

אני שני ברזי, ממשרד החינוך, אני הסֵיפָה של כולם. אתייחס לדבריה של חברת הכנסת שרון, שדיברה על בניית אקוסיסטם. זה בדיוק מה שאנחנו עושים. בנינו תוכניות לטיפוח ופיתוח המצוינות בתחומי החינוך הטכנולוגי ומקצועות ה-STEM, מחטיבות הביניים. במטרה שהם יגבירו את המקצועות הללו בחטיבה העליונה, ישתלבו אחר כך ביחידות הטכנולוגיות שעוברות דרומה, ימשיכו באקדמיה, ימשיכו לעבוד במפעלי ההייטק שיש לנו באזור ויישארו בנגב.

אנחנו פועלים גם בחינוך הפורמלי וגם בחינוך הבלתי פורמלי. בחינוך הפורמלי אנחנו פותחים מגמות טכנולוגיות שרלוונטיות ליחידות שעוברות דרומה. אנחנו כרגע בשלב פיתוח לתוכנית ייחודית לשפות הערבית והפרסית, עם אגף המודיעין. אנחנו מגדילים את מספר הלומדים בחמש יחידות פיזיקה ביחד עם האקדמיה וצה"ל, כשעתודאים מלמדים את התלמידים שלנו במערכת החינוך. אנחנו פועלים להגדלת מספר התלמידים בחמש יחידות מתמטיקה, זה בין תנאי הסף לקבלה ליחידות הטכנולוגיות. במקביל אנחנו עובדים גם על תחושת המסוגלות והכישורים האישיים של התלמידים, שכאשר הם יבואו ליחידות הללו, הם יוכלו לדעת איך להציג את עצמם ויאמינו בעצמם ושהם יכולים.

לצד זה אנחנו עובדים על מהלך של תהליכי חשיפה לתלמידים. אנחנו עושים להם סיורים בקמפוס הטר"צים (טרום צבאי), בבסמ"ח, במינהל מעבר צה"ל דרומה, ובאקדמיה. סיורים שבהם הם נחשפים ליחידות הללו, למהלך כולו. כדי ליישם את כל המהלך שתיארתי, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם הרבה מאוד ארגונים ועמותות כמו: "עתידים", "ניצנים", "המרכז לחינוך סייבר" וכמובן, אוניברסיטת בן-גוריון ומוסדות אקדמיים נוספים.

תודה רבה. עוד מישהו? כן.

שלום, חן קהתי ממשרד העבודה. קודם כול, לגבי הקידום של הכשרות טכנולוגיות. בשיתוף פעולה צמוד עם הרשות לחדשנות, נִבְנָה איזשהו מודל קידום הכשרות טכנולוגיות. כבר באוקטובר הקרוב צפויות להיפתח שתי כיתות פיילוט. לגבי הסעיף השני, של שוברים לבני ובנות זוג, כרגע כל הפעילות שלנו להכשרת מבוגרים מוקפאת. מתקיים איזשהו שיח בין שר הכלכלה לשר העבודה לגבי חלוקת סמכויות. בתקופה הזאת כן פעלנו להסרת חסמים כאלה ואחרים שהיו. ברגע שהפעילות שלנו תשוחרר, נוכל לממש את ההקצאה במלואה.

מה שדובר פה: אי-בהירות, לא יודעים למי לפנות, זה ייפתר בקרוב?

אנחנו מקווים. מחר בבוקר צפויה להתקיים ישיבה של מנכ"ל משרד הכלכלה, מנכ"ל משרד העבודה ומנכ"ל משרד ראש הממשלה לגבי חלוקת הסמכויות.

יפה. רון, אתה צריך לפתור את זה בהחלטת ממשלה. אם הם לא פותרים את זה ביניהם, יינתן תקציב למישהו מסוים והוא יטפל בתקציב. או שיביאו הסכמות ובהירות או ש - - -

בהארכה רשמנו משרד העבודה, זה מה שכתוב.

בסדר. יש עוד משרד ממשלתי? כן.

רותם, המשרד להגנת הסביבה. הסעיף העיקרי שלנו בהחלטה קשור להקמת מרכז DeserTech, מרכז חדשנות לשינויי אקלים בדגש על סביבה מדברית. זה מתקדם כמתוכנן. כמו שקודם ציין משרד הכלכלה, בחודש הבא אנחנו צפויים לצאת לקול קורא משותף עם רשות החדשנות ונוכל ליישם את זה.

כן. תבקשי מהם לעשות את פרויקט "צבא ההגנה לטבע" של יוסי לשם, הם עושים את זה בכל מקרה אבל לא תמיד יש כסף. יש תקציב לצבא ההגנה לטבע?

כן, בוודאי, צבא ההגנה לטבע.

פרויקט שאנחנו דאגנו לממן אותו.

איתי לבנון, רשות החדשנות, קצר ולעניין.

לא אין לי מה להוסיף מעבר למה שנאמר, תודה.

אבל אתה תהיה מעורב בהחלטות הממשלה?

כן, כן, אנחנו מעורבים ביחד עם משרד העבודה, כמו ש - - -

תפיקו לקחים מהאירוע הקודם.

בוודאי.

כי אנחנו צריכים להשקיע בהון האנושי הקיים, לא לייבא אותו ולחפש אותו אחר כך. אוסנת רווה, משרד התרבות, בזום. בבקשה אוסנת, קדימה.

שלום. אוסנת, ממשרד התרבות והספורט. אנחנו מימשנו את התקציב. כל הרשויות הגישו בקשות, אנחנו מממשים כיוזמה ובאמצעות תקנת סל"ע, סל תרבות עירוני. מתוך תפיסה ומחשבה שתהיה איזושהי פלטפורמה עתידית שיכולה להימשך. כמובן, שנשמח אם תהיה החלטת המשך. אני מאמינה שהשר שלנו, שרואה בזה חשיבות גדולה, יעשה כל מאמץ לקיים. אני רוצה להגיד תודה ולמרות שאני בסוף, גם בהחלטות ממשלה התרבות בסוף, ברור שאנחנו חלק בלתי נפרד מההגדרה של איכות חיים, וצורך חיוני. תודה רבה.

בפעם הבאה אני חושב שמשרד התרבות צריך להיות הרבה יותר בהתחלה. בפעם הבאה שתהיה ישיבת מעקב ותבואי לכאן, ניתן לך לדבר מהראשונים.

תודה רבה.

תרבות משנה את פניה של הקהילה.

נכון, תודה.

עשינו את זה בירוחם, בכמה יוזמות תרבות שינינו את פניה.

ופסטיבלים מדהימים. נכון, תודה רבה.

לא רק פסטיבלים, מוסדות, גופים. באר שבע גם קפצה מדרגה, תיאטרון באר שבע.

מאוד, נכון.

תיאטרון הפרינג', להקות ועניינים. היום הקימו בבאר שבע תיאטרון בובות, יש פאבים.

המחשבה היא שהרשויות יודעות מה צריך לעשות לתושבים שלהן.

יש סצנה, כדאי לכם לבוא, כל המודיעין, יש מה לעשות. אורית שגיא, מינהל המעבר דרומה, משרד הביטחון.

אורית שגיא, חטיבת מרכז המידע. מינהל המעבר דרומה, במשרד הביטחון. משפט. במסגרת 625 התחלנו פעילות בהקשרים הרכים, בנושא שאנחנו קוראים לו: קהילה. הרבה שנים הוא היה משהו אמורפי שלא כל כך ידענו איך לאכול ולעכל אותו. אבל אני רוצה להגיד שאני בתחושה שסוף-סוף עשינו כאן פריצת דרך. איפה פריצת הדרך? קודם כול, בשיתוף הפעולה בין המשרדים, המשרד לפיתוח הנגב והגליל, משרד הרווחה, המשרד לשוויון חברתי. יצרנו שיתוף פעולה מרחבי עם אשכול הנגב המערבי ואשכול הנגב המזרחי, כמי שמייצגים את הרשויות המקומיות. בנינו מודל עבודה אזורי, גייסנו רכזי צמיחה דמוגרפיים מחדש, כדי לייצר תוכנית לקליטה של המשפחות – שגם חבר הכנסת שוסטר, דיבר עליה קודם – שהיא סופר קריטית וחשובה. אנחנו עושים את זה עכשיו גם עם העיר באר שבע.

נכון להיום, מיצינו את תקציב 625. עדיין אין לנו את ההחלטה החדשה, אנחנו לא יודעים מה יעלה בגורל הדבר הזה מפאת סוגיית התקציב החדש שאושר עכשיו, לאחרונה. אני רוצה להגיד שזה משהו שחשוב לראות איך מקדמים אותו. אנחנו מביאים מודלים חדשים שלמדנו, מהעולם כולו וגם בארץ, וחשוב מאוד שנרוץ איתם קדימה.

תודה רבה. ברשותכם, אני רוצה לסכם את הדיון. ראשית, היה פה דיון טוב ורציני. הייתה פה נוכחות טובה של משרדי הממשלה, זה לא קורה בכל יום. אני מודה מאוד ומעריך את כל משרדי הממשלה שהגיעו לכאן, נכחו ואמרו דברים משמעותיים.

שנית, צריך עין טובה. קרו פה דברים דרמטיים וגדולים בהיסטוריה של מדינת ישראל. יש אִמְרָה ידועה של בן-גוריון משנות ה-50, שהוא מדמה שיום אחד כל האקדמיה, הלמידה וההדרכה של צה"ל יגיעו לנגב. הוא אמר את זה בשנות ה-50. באותה שנה הוא גם אמר שהוא מדמה את ירוחם, שהייתה מעברה של 200 אנשים, כיישוב של 10,000 איש. ירוחם הגיעה ל-10,000 תושבים ב-2014. גם עיר הבה"דים הגיעה ביחד עם ירוחם, פחות או יותר ב-2014. מתי היא אוכלסה? ב-2014? ב-2015?

2016-2015.

לחזון לוקח 50 שנה, 70 שנה, אבל הוא מתממש וכולנו בעין טובה על העשייה של כלל משרדי הממשלה.

יש שני דברים מיוחדים בהחלטות הממשלה, של 546 שהפכה ל -625. גם היא גדלה קצת מלמטה, כי אנחנו באנו ואמרנו לממשלה: אם אתם תבנו בסיס סגור שאין לו קשר אלינו או שלא נערך לקלוט אותו, לא יקרה כלום. אז נתנו לנו כסף לעשות דיור, לעשות חינוך, לשפר את הערים ולהתכונן ולשלב את העובדים שלנו. בעיר הבה"דים עובדים מאות תושבים מירוחם, מדימונה ומבאר שבע. עיר הבה"דים חיזקה את הכלכלה של ירוחם. במאבק והסכמות, היא הפכה בסוף לתחום שיפוט של ירוחם. קמ"ג ונבטים הפכו לתחום שיפוט של דימונה, אבל עם הסכם חלוקה שמיטיב עם כולם, גם עם הרשויות היהודיות וגם עם הרשויות הבדואיות.

זאת אומרת שהדבר הזה תורם לצמיחה ולשגשוג אם עושים אותו נכון. וההחלטות האלה: אחת, היו נכונות כי הן עלו מהשטח. שתיים, הממשלה שיתפה פעולה, הרבה משרדים ביחד. אי-אפשר לעשות את המהלך הזה כשכל משרד לבדו. אי-אפשר להתקדם בבינוי והקמה, כשמשרדי התכנון, הפנים, התשתיות והכלכלה לא מדברים אחד עם השני. כנ"ל בחינוך: משרד המדע, משרד החינוך, החברה למתנ"סים, הרבה מאוד גופים רלוונטיים. וכמובן, הבסיסים ומרכזי הדרכה. אלה דברים טובים ויש לנו עין טובה.

1. אנחנו מבקשים מהממשלה, לא מבקשים, הוועדה דורשת מממשלת ישראל לחדש את החלטה 625, לצקת בה תוכן משמעותי ותקציבים משמעותיים. תוך הפקת לקחים מההחלטות הקודמות, תוך שמירה על רציפות והמשכיות, והכנסת מרכיבים חדשים בתוכנית, כפי שעולה מהצרכים בשטח.

2. הוועדה דורשת מכל העוסקים בעליית בסיסי צה"ל לנגב – אתם שמים לב שאמרתי, גם בהתחלה, עלייה ולא ירידה? הנגב הוא מקום שעולים אליו, לא יורדים. רמת נגב היא בגובה 600 עד 800 ו-900 מטרים, וגם עולים אלינו, אנחנו לא מרגישים נחותים.

לעליית בסיסי צה"ל לנגב יש שתי שפות. שפה אחת היא העתקת הבסיסים והעתקת ההון האנושי מהמרכז לנגב. השפה השנייה היא ביסוס ההון האנושי בנגב כמקור עתידי להשתלבות בתוך בסיסי המודיעין, התקשוב, ההדרכה וחיל האוויר. ותיקון העוול ההיסטורי והאי-שוויון שבו מעט מדי מהנגב משרתים במודיעין, ומעט מדי מהאשכולות הסוציו-אקונומיים הנמוכים משרתים במקצועות הסייבר, הטכנולוגיה והמודיעין.

את זה אי-אפשר יהיה לתקן ללא השקעות בשנים הללו. חינוך אי-אפשר לעשות בשנה אחת. רק מי שישקיע עכשיו חמש שנים בחינוך, יקצור פירות של הון אנושי זמין כשיפתחו את הדלת של הבסיסים.

3. פגישת דיון סגורה של הוועדה עם משרד האוצר, משרד ראש הממשלה ומשרד הביטחון. משרד ראש הממשלה, אתה תחליט איזה עוד משרדים אתה מזמין לדיון הזה. כל חברי הוועדה שלנו יוזמנו. זה דיון של סיעור מוחות, יש פה הרבה אנשי עשייה שיש להם מה לתרום והם עיצבו את החלטות הממשלה הקודמות. אפשר באמת לשפר ולהביא להחלטה טובה.

טל שיצאה מפה בנסיבות אישיות, לקחה על עצמה לזמן את הדיון הזה. אני מבקש שהוא יתקיים תוך חודש-חודשיים מהיום, בזמן שנקבע אותו, אצלכם, עם הגורמים שסיכמנו.

4. לגבי סמכויות ממשלתיות ובהירות, עלה פה בעיקר תחום ההכשרות המקצועיות. אני מבקש לגמור את הסיפור הזה תוך חודש. לעדכן את הוועדה במכתב שהיו דיונים, כמו הדיון שיש מחר, ולהגיד לנו שהנושא הזה בא על פתרונו ויש כתובת ברורה עם מי עובדים על הכשרות מקצועיות וכו'.

5. לגבי רציפות דיברנו. ההחלטה צריכה לייצר מצב שהפעילות לא נפגעת וההיבטים שדורשים רצף נמשכים.

6. הגדלה של השקעות רכות בהון אנושי: קהילה, חינוך, תרבות, טכנולוגיה, חינוך פורמלי ובלתי פורמלי. הכסף הזה יביא לנו תוצאות גדולות מאוד, כולל אותן מגמות ותוכניות לימוד ושותפויות עם אוניברסיטת בן גוריון. פה באה הדרישה שלנו לעיגון של הקשר עם אוניברסיטת בן-גוריון בהחלטת הממשלה. גם אם זה לא חל על כלל האקדמיה של אנשי הקבע במדינה, אלא על כמה תוכניות עוגן שייכתבו, יוגדרו וייבנו יחד עם בן-גוריון, כבר בהחלטה. כולל מצ'ינג, שותפות, כל דבר שתגדירו.

7. אנחנו רוצים לעודד את התכנון המפורט של שלוחת הרכבת מבאר שבע לליקית. להאיץ את התכנון הזה ולבחון את האמירה של נתיבי ישראל שבהשקעה מוגדלת של כספי תכנון ניתן יהיה לבצע תהליך מהיר יותר, ולקצר בשנתיים את לוחות הזמנים של הגעת רכבת כזאת.

האמירה הזאת היא דרמטית, אם היא מבוססת ויש לה אחיזה. זה דורש ממך, רון, לבדוק שלא הפסדנו פה שנתיים מיותרות בגלל היעדר כספי תכנון.

8. אנחנו מבקשים מהתחבורה לסיים את הבחירה בחלופות הטכנולוגיות של סוג הרכבת וכו', כדי שזה לא יהיה מעצור בהיבטים התכנוניים.

בהקשר הזה, אם אפשר, אני מזהה שחוסר ההכרעה לגבי הפתרון הטכנולוגי עשוי לעכב מאוד את כל הנושא הזה. זה כבר לפתחה של השרה.

אני מבקש מהתחבורה לספק לוועדה בתוך חודשיים מכתב על בחירת החלופות הטכנולוגיות, האצת הדיון, וההכרעה בנושא הזה. לתת לנו תשובה על הנושא הזה בתוך חודשיים.

9. העדפה לתושבי הנגב בלמידה של בריאות ורפואה, כמערך שתומך.

אנשים לא יבואו לנגב בלי שנשפר את הבריאות ואנחנו רוצים תיעדוף בלימודים לתושבי הנגב כי הם נשארים. רוב אלה שלומדים רפואה בבן-גוריון והם לא בני הנגב, עוזבים. רוב בני הנגב שלמדו רפואה בנגב, נשארים. חייבים למצוא פתרון לדבר הזה. גם אם המל"ג נגד, תעגנו את זה בהחלטת הממשלה.

10. הוועדה תקיים פגישת מעקב על כל מה שהיא דנה בו.

זה יהיה במושב הבא, בעזרת השם. יש לכם מספיק זמן, זה יהיה באזור ספטמבר. שם נקבל תשובות על החלטת הממשלה: איך היא נראית, החסמים שעלו פה, הגדלת ההיבטים הלימודיים-חינוכיים.

אני אומר לצבא ולמשרד הביטחון: זו לא אחריות רק של משרד החינוך להשקיע בחינוך. הבת שלי ב-81 והיא הלכה להתנדב בבת ים. זה סבבה, אבל אני צריך שקציני 81 יהיו בדימונה ואני לא מצליח לעשות את זה. הבנת את הבעיה? לבת ים יש אתגרים סוציו-אקונומיים, זה טוב שיהיו מתנדבים בבת ים. אם רוצים בארבע השנים האלה לייצר זיקה בין 81 ו-8200 ל-30 תיכונים, זיקה אמיתית, שבועית. אם יש להם, למשל, 200-100 חבר'ה מהנגב והם לא יכולים לשלוח אותם להתנדב בתיכון במהלך השבוע, יגידו להם להגיע ביום ראשון. "ראשון מודיעין בתיכון" מ-08:00 עד 12:00, ושיגיעו לבסיס ב-14:00. במקום נסיעות, במקום עניינים, לייצר ראשון כזה, שתלמידי מודיעין מהנגב באים לתיכונים ורק אז הולכים לבסיס. לא צריך הסעות, אין בעיות של שינוע ובזבוז זמן.

אני שוב מודה לכם על הנוכחות, על הרצינות ועל הדיון מעמיק. תדעו שאנחנו גאים במה שעשיתם ובמה שתעשו, גם כשאנחנו שואלים שאלות קשות. תפקידנו לדחוף את העגלה קדימה ולשים זרקור גם על נושא כואב שבקונפליקט וצריך לגמור ולהכריע אותו. זה תפקידנו כחברי הכנסת, תודה רבה לכולם.


הישיבה ננעלה בשעה 16:09.