פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



2
ועדת הבריאות
05/03/2023


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 18
מישיבת ועדת הבריאות
יום ראשון, י"ב באדר התשפ"ג (05 במרץ 2023), שעה 10:00

שמירה על צנעת הפרט של חולים במערכת הבריאות

חברי הוועדה: אוריאל בוסו – היו"ר
חילי טרופר
טטיאנה מזרסקי
אושר שקלים

בעז לב - נציב הקבילות למקצועות הרפואיים, משרד הבריאות

טליה בן אבי שטיינברג - ממונה על שוויון מגדרי, משרד הבריאות

מירי כהן - מנהלת קשרי ממשלה, משרד הבריאות

ענת לייכטר - ממונה על הטרדות מיניות ע"י מטופל, משרד הבריאות

שי סומך - מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

יעל שרר - מנהלת הלובי למלחמה באלימות מינית

נעמה גורני לר - המחלקה המשפטית, הרשות להגנת הפרטיות

ערגת כל צפון - תחום מדיניות ציבורית, ההסתדרות הרפואית

מיה אוברבאום - מנהלת תחום קשרי ממשל וקידום מדיניות, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית

מיכל פנצ'ק - מנהלת מחלקה באגף סיעוד, שירותי בריאות כללית

גלית נויפלד קרושינסקי - קרן בריאה

ענת מימון

מיכל דיבנר כרמל

מירב מקלר - חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות

שמירה על צנעת הפרט של חולים במערכת הבריאות

שלום, בוקר טוב לכולם, היום יום ראשון י"ב באדר התשפ"ג, 5.3.23, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הבריאות בנושא שמירה על צנעת הפרט של מטופלים במערכת הבריאות. אנחנו נמצאים בעולם טכנולוגי מפותח, בו לכל אחד יש מכשיר טכנולוגי חכם בכיס, מכשירים אלו נמצאים גם בתוך מערכת הבריאות. בתוך המרכזים הרפואיים, מרפאות. בזמן הטיפול הרפואי.

הכנסת המכשירים הניידים אמורה לכאורה לסייע בהתייעצות לגבי הטיפול הרפואי, יחד עם זאת אנו ערים ומודעים, כי לעיתים נוצרת סכנה ממשית לפרטיותם ולשמירה על צנעת הפרט של מטופלים ומטופלות, בעקבות מכשירים אלו אשר משמשים במקור ככלי להתייעצות מקצועית. כך לדוגמא, לאחרונה פורסמה תופעה מטרידה ביותר של אנשי צוות רפואי, המצטלמים עם מטופלות מורדמות ומפיצים את התמונות לאחר מכן ברשתות החברתיות.

בעקבות מקרים אלו, נערך לפני מספר שבועות דיון בוועדה לקידום מעמד האישה, בעקבותיו אף הופץ מכתב בנושא של מנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב. מאז הדיון שהתקיים בכנסת קיבלה ועדת הבריאות עדויות נוספות מטרידות על מקרים נוספים, בהם אנשי הצוות הרפואי ממשיכים להצטלם, ומצטלמים עם מטופלות ומטופלים ללא ידיעתם, בניגוד לחוק ולנהלים הקיימים. כי עלינו, על כולנו, כנסת, ממשלה, הר"י, והארגונים, לפעול יחד כדי לוודא כי הזכות לפרטיות ולצנעת הפרט של המטופלים, תשמר תמיד. בכל מרפאה, בכל בית חולים ובכל חדר ניתוח ובכל חדר טיפולים.

זוהי זכות יסודית של האדם, שמירה על צנעת גופו ופרטיותו ברגעים הכי קשים לו ולמשפחתו ואי אפשר לקבל כל זילות או פגיעה בכך.

אני מבקש להדגיש כי אנחנו יודעים היטב כי רובם המוחלט של אנשי הצוותים הרפואיים, הצוותים הפרא רפואיים והצוותים המנהליים, עושים עבודתם בצורה נאמנה, מסורה ומקצועית, ואנו מדברים היום על מקרי קצה חמורים ביותר, שאי אפשר להישאר אליהם אדישים. בדיון נבקש מנציגי מערכת הבריאות המשתתפים נתונים על הקיפי התופעה, נבקש לשמוע את הנהלים הקיימים בנושא הן של הר"י והן של משרד הבריאות, ולראות מה ניתן לשפר ומה ניתן לעשות כדי לצמצם תופעות קשות אלו.

אני רוצה להודות גם כן לחבר הוועדה חילי טרופר, שלמעשה מרגע שהגיע לשולחנו, גם אלינו הגיע, הוא לא הרפה בנושא עד שנקיים דיון. אנשי משרד הבריאות שהגיעו לכאן והגב' יעל שרר שהיא מלווה את הנושא הרבה זמן וגם כן עדה לתופעה. יש לפני כמובן גם כן את מגילת זכויות המטופל שמשרד הבריאות מפיץ, את המכתב שמשה בר סימן טוב, שיצא ממש בתאריך 3.2.23. כמובן את חוק זכויות החולה שמדבר במפורש בסעיף 9, שמירה על כבודו ופרטיותו של המטופל.

סעיף 10 מטפל, כל מי שעובד בפיקוחו של המטפל וכן, כל עובד אחר של המוסד הרפואי ישמרו על כבודו ועל פרטיותו של המטופל בכל שלבי הטיפול הרפואי.

עכשיו, אנחנו יודעים שגם כן בהוראות של הר"י בסעיף 2, רק אם קיימת סיבה ראויה לתעד את המפגש ואת הפעילות הרפואית. סיבה ראויה זה צריך להיות באמת משהו שלא בעיני המצלם או בעיני המפרסם, הוא באמת סיבה ראויה שיכולה להציל חיים, שיכולה לשנות דברים אחרים. וכמובן שכאן, במפורש באותו סעיף, יש ליידע את המטופל, ליידע ולקבל את ההסכמה שלו באופן ברור. זאת אומרת, אין כאן מקום לשאלות בדבר ההוראות הברורות באמת של הר"י ושל משרד הבריאות.

יש כאן חוזרי מנכ"ל של משרד הבריאות, מ-9.6.2. מינהל הרפואה, פעמיים חטיבת הבריאות שמונחים כבר לפני הרבה זמן, ונמצא אתנו גם כן כאן היום נציב קבילות המקצועות הרפואיים שבמדינת ישראל שתחת משרד הבריאות, ואנחנו דר' בועז לב, נציב הקבילות למקצועות הבריאות, משרד הבריאות שנמצא אתנו כאן שכיבדת אותנו בנוכחותך , אנחנו מודים לך שהגעת היום. עו"ד ערגת כל צפון הר"י, עו"ד נעמה גורני לב, הרשות להגנת הפרטיות, גלית נויפלד, קרן בריאה. כפי שאמרתי, יעל שרר מנהלת הקרן למלחמה באלימות מינית. ח"כ טרופר אם אתה רוצה להוסיף משהו בפתח הדברים.

קודם כל תודה ליו"ר על ההתגייסות, תודה ליעל ששיגעה אותי, זה השרשור. אבל האמת היא שזה נושא סופר משמעותי, גם אני עברתי פעם פרוצדורה רפואית, ואני זוכר כמה הקפדנו אז שלא ייכנסו. מבחירה נתנו אז עד שנכנסנו, אבל לא רצינו מעבר, אז רק המחשבה שבתוך החדר מישהו היה מצלם מעוררת בחילה בעיני.

אני חושב שכולם פה אנשים טובים, וכולם מגויסים ואני יודע שכבר היה דיון, השאלה היא באמת ואני מניח אתה תנהל את זה אחר כך, איך יוצאים מפה וזה מפסיק. כי יכול להיות שחוזרים ואז ההוראות לא תמיד מספיקות וברור לי שזה רק אנשי קצה, ברור לי שזה לא מייצג את כלל הרופאים והאחיות. גילוי נאות, אשתי עובדת באונקולוגיה ילדים בהדסה, אז אני יודע, רוב מוחלט לא עושה דברים כאלה, אבל יכול להיות שמול אלה שכן ממשיכים לעשות את זה, גם אחרי שהיו מספיק התראות, לעלות איזה שהוא שלב. יש סנקציות, יש דברים, אז אני חושב שזה יעלה בהמשך, אבל באמת המטרה היא שיוצאים מפה ועוצרים את הדבר הזה. אז תודה שוב, לך, להתגייסות.

תודה. ח"כ טטאינה מזרסקי, אם את רוצה להצטרף לפתח הדברים.

בוקר טוב, תודה על הדיון, תודה על היוזמה לחברי ח"כ חילי טרופר, ליעל, לאדוני היו"ר. אני בעצמי עבדתי במערכת הבריאות ומדהים איך הגענו למצב שיש צורך להוציא שוב ושוב מכתבים ותזכורת לשמור על צנעת הפרט. אז אשמח לשמוע אנשים שעובדים ומשרד הבריאות ונציגים של המערכת. אני מכירה מאות רופאים ועצמי לא פגשתי אישית, במהלך כמעט 7 שנים, אף מקרה שהיה במרכזים הרפואיים שלנו. אבל אני יודעת שהתקשורת שזה קורה, אשמח לשמוע. תודה.

ח"כ שקלים, אתה רוצה לפני שנעבור למשרד הבריאות?

כן. בוקר טוב. אני האמת נתקלתי בזה גם ברמה האישית בנושא הזה שאנחנו מדברים עליו, גם יצא לי לאכוף את זה ואני שמח על הדיון ושיהיה לנו בהצלחה.

משרד הבריאות. ד"ר בועז לב או ענת לייכטר, מי שאתם רוצים בפתח הדברים.

אני ד"ר בעז לב, אני נציב קבילות הציבור למקצועות הרפואיים, ויעל שרר יש לה זכות גדולה באירוע הזה, גם מולנו, ואנחנו חושבים שהתופעה הזאת היא בגלל הטכנולוגיה הופכת ליותר קשה לביקורת ולאכיפה, אבל היא מחייבת, ואנחנו נציג מה פחות או יותר, לאן פנינו בנושא הזה, אני מקווה שאנחנו בעתיד נראה הרבה פחות, אבל יש לנו שומרי סף, הם עוזרים לנו, לכולנו, כדי שנוכל להתמודד עם האירוע הזה.

שמי טליה בן אבי שטיינברג, אני ממונה על השוויון המגדרי ויועצת המחלקה לקידום נשים במשרד הבריאות. נציג במצגת שלנו מה מבחינה נורמטיבית קיים היום ולאן פנינו מועדות, ומה אנחנו הולכים לעשות.

כמו שאדוני היו"ר אמרת, יש לנו את חוק זכויות החולה, יש את חוזר מנכ"ל בנושא הקוד האתי לשמירת הסודיות ופרטי המידע האישי, ויש חוזר חטיבת הרפואה על חובת הודעה של מוסד רפואי על אירועים חריגים, ויש מה-3.2, ממש לאחרונה, עוד פעם ליתר ביטחון, את מכתב מנכ"ל משרד הבריאות לכלל המערכת, על הנושא של החובה, על השמירה של כל החוזרים והנהלים.

חוזר מנכ"ל, קוד אתי לשמירת הסודיות, חוק זכויות החולה בא ואומר בעצם, כל עובד צריך לשמור על כבוד המטופל ועל הפרטיות של המטופל ושהמנהל המוסד הרפואי יקבע את ההוראות בדבר שמירה על זה.

קוד אתי לשמירת הסודיות בא ואומר במפורש, שאין לפרסם ולהפיץ כל מידע בתקשורת, לרבות במדיה החברתית בדרך העשויה להביא לזיהוי האדם, גם אם מדובר במידע לא מזוהה, אך על האדם שזהותו ידועה לציבור, ואין לצלם תמונות של מטופלים, לקוחות ועובדים ללא הסכמתם, או ללא השראה חוקית. אין לפרסם את הצילומים שעלולים לזהותם, לפי צילומים שהתקבלו, ללא אישור מצולם לפרסום. גם הצילום עצמו נעשה בהסכמה.

חוזר חטיבת הרפואה 2/2021 יש חובה של מוסד רפואי להודיע על אירועים חריגים. החוזר מונה את כלל האירועים שעליהם להודיע וגם על הנושא הזה, גם אפשר וצריך להודיע משרד הבריאות, על אירועים חריגים וגם מה נעשה, זה טופל גם כן, לא רק להודיע שיש אירוע וזהו, אלא גם לטפל בו משמעתית.

המנכ"ל הפיץ ב-3.2 מכתב שבעצם הוא בא ואמר חד משמעית שהוא מבקש מכלל המנהלים במערכת הבריאות לטפל בזה, לנקוט בכל האמצעים האפשריים ולטפל בזה בחומרה. הוא הביא במכתב שלו באמת את כל מה שסקרנו מקודם, חידד את זה, וביקש ממש לטפל בזה בחומרה.

מה אנחנו הולכים לעשות? המסגרת הנורמטיבית קיימת כפי שאתם רואים, אבל כפי שאמרתם זה לא די, כי אנשים עדיין עושים את זה, ומה אנחנו כמשרד הבריאות רוצים לעשות.

אנחנו רוצים להקים צוות עבודה שבו נעדכן את אמות המידה במידה שמה שיש לנו הוא מספיק, ואם צריך אנחנו נעשה דברים מעבר. לדוגמא, יש את מה שהר"י עכשיו הוציאו שזה קצת יותר מפורט ממה שאנחנו, אנחנו נעשה את זה בשיתוף, זה חוזר מצוין מה שהם הוציאו. ואנחנו נוציא את זה בשיתוף איתם. אנחנו גם עם יעל שרר, אנחנו נשמע את דעתה ורעיונותיה, אז הצוות הזה יעבוד בשיתוף פעולה עם הגורמים הרלבנטיים.

הקמת צוות עבודה שזה אמירה חשובה שיוצאת מכאן היום לעיצוב אמות המידה בשיתוף הלשכה האתית של ההסתדרות הרפואית, כולל שילוט וחיסיון והכללה בכלי בקרה, אנחנו פחות או יותר יודעים מי יהיה בצוות הזה, כפי שאמרתם ככה מלמעלה?

אנחנו מהמשרד מקימים את המקצוע הרלבנטיים, אנחנו נשתף את הוועדה האתית של הר"י, אנחנו נשמע גם גורמים נוספים כמו יעל שרר, עוד גורמים נוספים שירצו.

חשוב שיהיו גורמים חיצוניים, את יודעת שתמיד יש לנו ביקורת על מח"ש בתוך המשטרה, כי באמת המטרה היא לייעל, לא מטרה של מישהו כנגד.

ברור. אנחנו באים לשפר, אנחנו מתוך כוונה לשפר, לא כדי להגן על מה שאנחנו עושים. אנחנו עושים אבל אנחנו רוצים לשפר ולשמוע עוד אנשים מהחוץ, ואנחנו ו גם כן שותפה בהיבט הזה.

אנחנו גם נרצה, למרות שיש את החוזר והנהלים, אנחנו נלך למהלך של העלאת מודעות במרכזים הרפואיים, בקופות החולים, איפה שצריך.

בשנים האחרונות למשל אני יודע שזה לא היה בעבר, כל מעלית, על פינה בבית החולים יש אזכור שהמידע, גם שיחות בין רופאים, זה דבר שחשוב לדעת. אני חובש במד"א, מנהל משמרת באמבולנס ומכיר קצת, ואנחנו נזהרים בהעברת מידע רפואי, בעדכונים, בקבוצה כשמזניקים אותך, מה קורה שם בבית, מה הלאה, הדיווחים שאתה יכול לתת ובשנים האחרונות, כפי שגם כן תזכרה מירי, יש את כל הדברים שאתה צריך לתת עליהם את הדעת.

היום בדרך שאתה נוסע לבית החולים, אתה נותן איזה שהוא תיעוד מסוים של צילום, לפני צנתור או משהו, כדי שהצוות יהיה מוכן. בסוף, אם זה אפליקציה שאפשר לתכנת אותה בצורה כזאת שזה נשמר פנימי ונעלם – בסדר, או לאיזה צילום, צילום נטו - אין בעיה, בנוסף בתקופה האחרונה, מאז הקורונה, נכנס הטיפול הווירטואלי למעשה דרך הטלפון, ורופאים יש להם מאות תמונות לצרכי רפואה, ואז המכשיר הזה נעלם, נופל לידיים אחרות, איך אנחנו מתמודדים עם זה? בן אדם ייקח ויעשה בזה שימוש, או שאנחנו מחדדים שלאחר הטיפול זה צריך להימחק ומשתמשים בזה עד היום בשביל לתת משחות ולתת טיפולים והכל בסדר, השאלה מה השלב הבא, איך אנחנו נזהרים, כי היום הכל פרוץ.

שאלה טובה. בצוות שאנחנו נקים, אנחנו נתייחס לנושא של הדיגיטל. יש היום ממשק עבודה כבר בין הדיגיטל אצלנו במשרד, לבין הרשות להגנת הפרטיות. אז אנחנו נמצא איתם את השיח, ואת הדיון, ואת הכלים ואת האמצעים כדי לנסות להבטיח את זה לכמה שיותר שנים. גם אם בנהלים, או לתכנן אפליקציה. אני לא יודעת. אני כרגע לא זורקת את הפתרונות. זה יקרה בדיון ואנחנו נבוא עם זה.

אני מסכים אתכם שהסיפור הזה של מכשיר שיעלם ויהיו מכשירים, זה מבחינתי עוד שלב נוסף קצה, אני לפני כן צריך להתמודד עם הרצון הלפעמים ההרואי של רופא או אח או סניטר או כלשהו בשביל לתעד אירוע מסוים, שזה יותר מטריד אותנו וזה מפריע.

נכון. אנחנו מתכוונים גם להעלות יותר מודעות. דיברת עם שילוט. אז אנחנו מדברים לא רק על שילוט כלפי הצוותים, מה הם צריכים לעשות, אלא גם כלפי המטופלים להגיד מה הזכויות שלכם, שהם יידעו גם את הדברים האלה. זאת אומרת שהם לא חייבים להסכים לצילום, של כל הדברים האלה. שהם ידעו גם מה הזכויות שלהם, אם זה ליד חדרי ניתוח תהיה פלטפורמות למדיה בכל מרכז רפואי, גם וידאו וגם אמצעים לשילוט, אז אנחנו נרצה לעשות איזה שהוא הסברה גם שם. עוד לומדה לצוותים.

סתם כרעיון, את יודעת שכל טיפול רפואי, פולשני למשל, אנחנו חותמים על הסכמה, אבל אנחנו לא קוראים את כל האותיות הקטנות. זה כמו משכנתא כזה, בסוף אתה אומר, אני צריך לקבל טיפול. אם יהיה בסוף לפני החתימה שורה אחת שהיא יותר בולטת, או באדום, או בפונט יותר מוגדל, שם זה אומר, תקשיב בלי כל קשר לטיפול שלך, אתה רק צריך רק להסכים, כמו שאתה מסכים לזה שבכלל ירדימו אותך, זה צריך להסכים למידע הזה, אז הם יתנו את הדעת. סתם כרעיון.

אתה צודק. בצוות זה יעלה. חשבתי על זה, אבל זה יעלה בצוות בצורה מסודרת. אנחנו, המשרד, אנחנו עושים בקרות במרכזים רפואיים ונכלול את זה גם באמצעי הבקרה.

סליחה, מה לו"ז העבודה של הצוות?

אנחנו נרצה 3 חודשים, אנחנו נגבש אותו ולצאת לדרך בהקדם. אנחנו רוצים לעודד גם להגיש תלונות מהציבור, אם שמעו על דברים כאלה או משהו כזה, אפשר יהיה להגיש את זה למשרד הבריאות, אנחנו נקיים את הבדיקה, את הבירור של הדברים האלה.

יש מקרים שהגיעו אליכם? אנשים בטוח כבר התלוננו.

לא, אנחנו עשינו בדיקה אצלנו עם פניות הציבור. אנחנו לא מצאנו שפניות הציבור הגיעו.

אוקיי. נגיד שתגיע תלונה של מישהו שיגיע צילמו אותי. מה סדר הפעולות?

אנחנו נשמע תיכף. שאלתי, מתי זה עובר לרף אחר? מתיזה צד האתי? מתי זה משמעתי? ומתי זה אפילו פלילי.

נכון, קודם כל אם יש על איש צוות רפואי, לדוגמא מבית חולים, ממרכז רפואי, קודם כל צריך להפנות את זה למנהל המרכז הרפואי לטיפול, בירור שם. כמו שגם כתוב, קודם כל הטיפול המשמעתי והבירור, צריך להתבצע בארגון עצמו והם צריכים לדווח לנו גם, ראיתם לפי הנוהל, הם צריכים לדווח לנו על אירוע חריג ומה הם עשו.

ברגע שהם מדווחים לנו, אנחנו דרך בעז, בודקים לראות מה אנחנו צריכים לעשות לצורך העניין, ואז זה נכנס לתהליך.

בבקשה, ד"ר בעז לב.

ברשותכם אני רוצה קצת להרחיב בנושא הזה. אל"ף, בצוות הזה שמוקם אנחנו גם אולי נרצה לשנות אולי סעיפים בחוק או בתקנות שקשורות לעניין הזה, למשל, צריכה להיות חובה להחתים מישהו על הסכמה הזאת, לא צריכה להיות הסכמה בעלמא, מה שאחר כך לא ברור מהי ההסכמה הזאת, ההסכמה צריכה להיות גם להצטלם, משום שהרבה פעמים מצלמים ואז הדבר הזה צריך להיות מהרשומה הרפואית של המטופל, לא של המטפל, אלא של המטופל, וחובתו למחוק את זה אחרי זה אחרי שהוא מעביר את זה לרשומה הרפואית. זה דבר שהוא דבר עתידי.

הדבר השני שצריך להחתים גם על פרסום, משום שזה דבר נפרד לצלם לצורך תיעוד ולצורך התמקצעות, ודבר נפרד לצורך פרסום, לצורת האדרה עצמית של בעל המקצוע, וצריך להיות ברור על מה אנחנו מדברים, וצריכה להיות הסכמה חתומה. זו דעתנו. עדיין לא מופיע בחוק בהאי לישנא או על ככה צריך להיות.

מבחינת הפעילות המשמעתית, עכשיו כאמור אין עונשין אלא אם מזהירים קודם. אני מוכרח לומר שבאמת בעקבות מידע הרב שהצטבר אצלנו, אנחנו חובתנו לפעול לא רק על סמך תלונה, אנחנו פועלים על סמך ידיעה שהועברה לידינו, ואנחנו חושבים שהיא מעידה, או יש בה רמז או חשד על פעילות שאיננה הגונה, איננה חוקית ולנו יש חובה לבדוק את הדבר הזה.

אנחנו סקרנו חלק מהדיווחים שהגיעו לידיעתנו, חלקם הם דיווחים שהם אין בהם פסול, חלקם יש בהם פסול. ההסתדרות הרפואית הוציאה לכוכבים שבאירוע הזה מכתבים שבו הם אומרים להם, מזהירים אותם, הדבר הזה איננו חוקי, תסיר, תתקן, אל תעשה את זה יותר וכו'.

אם וכאשר אותם אנשים שהוזהרו יחזרו לסורם, ימשיכו לפרסם, זה התפקיד שלנו, לראות האם זה עובר את הרף של ההתנהגות הבלתי ראויה, בלתי הולמת של רופא ועפ"י פקודת הרופאים ניתן להעמיד אותם להליכים משמעתיים, אנחנו נעשה את זה, אנחנו לא נבחל בזה. אני חושב שבמקביל לזה, ואולי יותר חשוב, זה כל פעילות ההסברה והמודעות שצריכה לקדם את הנושא הזה, כי חלק מאותם רופאים שקיבלו את המכתבים האלה, כבר השיבו. אמרו אנחנו נתקן, אנחנו נסיר, לא היינו ערים, כך נעשה.

צריך לזכור שיש בעיה אמתית היום, כי הפלאפון הוא כלי עבודה, הוא כבר לא רק מכשיר לתקשורת, אלא כלי עבודה, וצריך לבוא ולהתריע בפני האנשים, אנשי הצוותים שמשתמשים בו, שבאמת הוא נועד, כאשר הוא נמצא בחדר הניתוח, בתוך המרפאה, או באינטראקציה בין מטפל למטופל, הוא צריך לשמש רק ככלי עבודה וככל שהוא איננו כזה, לא ראוי שתהיינה שם תמונות שיש בהם איזה שהוא שמץ של זיהוי בגלוי, במישרין או אפילו בעקיפין.

אלה הפעילויות שאנחנו מתכוונים לקדם, חשובה לנו השותפות גם של ההסתדרות הרפואית וגם של אנשי הסיעוד כי אלה העיקריים שמשתמשים, אבל גם מקצועות כמו פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק. כל אלה לעיתים נוטים לחטוא בעניין הזה, אבל לוותר על הכלי הזה ככלי עבודה, אני חושב שהנזק יהיה רב מן התועלת.

תודה רבה. יעל שרר, אפשר לשמוע קצת את דעתך לפני שנעבור למשרד המשפטים.

אני מאוד מאוד מודה לך על הדיון וגם לחילי, זה מאוד מאוד חשוב בעיני. אני אצביע על כל מיני נקודות שחשוב לי להגיד, אבל קודם כל חשוב לי להגיד שסוף סוף אני רואה עבודה יפה ויסודית ומקיפה, וזה תענוג לראות.

אני כן אצביע על כל מיני דברים שהדאיגו אותנו וחשוב לי שיצוינו כאן. קודם כל בבתי החולים, ופניתי ללא מעט בתי חולים, יש טיפול הרבה יותר טוב ובקרה הרבה יותר טובה מאשר בקליניקות הפרטיות, המכונים הפרטיים והרופאים העצמאיים, וצריך לראות איך גם שם אנחנו יכולים לאכוף את זה. כי אין להם את אותה היררכיה ויכולת משמעתית, והרבה מאוד מגיע משם. יש לנו הרבה מאוד בעיות עם הרפואה האסתטית, כל הדברים של הניתוחים האסתטיים למיניהם, הם מתחילים להיות מאוד בעייתיים והתכנים שיוצאים משם הם לא ראויים, ואין מנהל בית חולים בקליניקה פרטית.

אני אגיד שהיקף התופעה גדול מדי, זה לא רק רופאים. אני ממש לא רוצה שאנחנו נתלה בסיפור הזה של רופאים. ראינו הרבה מאוד אנשי צוות רפואי גם מפרסמים וגם מצטלמים. אמרו כאן סיעוד, אבל יש גם מקצועות פרא רפואיים שהופיעו ויותר מדי מיילדות הופיעה וצריך להתייחס גם למקצועות אחרים, ולא רק לרופאים.

אני העברתי מאות מקרים למשרד הבריאות וזה לא כל המקרים שהגיעו אלי, כי חלק טיפלנו מול בתי החולים ספציפית, כשידעתי מי הרופא ומי הצוות המצטלם העברנו את זה לבתי החולים לטיפול משמעתי, אבל כן ציער אותי לראות אירועים של צילומים המוניים, שצוותים של השתלות וצנתורים מצטלמים. לא בן אדם אחד, אלא כל הצוות, במקרה שהבן אדם מורדם ויש סיכון חיים.

גם אם המטופל לא מזוהה, זה פשוט לא ראוי לגזול דקות מניתוח מסכן חיים, כשהמטופל נמצא בהרדמה. זה לא סטרילי, זה לא בטיחותי ואני לא הייתי רוצה לראות צוות רפואי, סליחה ויש לי את התיעודים וגם בעז וענת ראו אותם, עושה תנועות של וי וניצחון. זה פשוט לא ראוי. צריך לכבד את המטופלים ואת ההליך.

התיעוד הרפואי לא נועד לפרסומות לרופא, הוא לא נועד לפרסומות לכירורגים, זה לא ראוי לצלם את המטופל בסיטואציה הזאת, גם אם הוא הסכים. זה זילות המקצוע, זה לא נועד, הצילומים האלה בחדרי הניתוח, לפרסם את המרכז הרפואי בפייסבוק או באינסטגרם שלהם, זה גם לא ראוי.

מה ששמתי לב זה שבבתי החולים הכללים זה כן קורה ואיכשהו אין לי תיעוד אחד מבית חולים פסיכיאטרי למשל, או בית חולים גריאטרי. זאת אומרת שיש צוותים שמפנימים היטב שלא ראוי לצלם על רקע המטופלים, כי הם לא תפאורה. גם אם לא מזהים אותם, זה פשוט לא מכבד.

אני חושבת שמה שהיה חשוב פה ומשמעותי זה פעולה לייעץ, לחנך, להפיץ את הידע הזה, וכן צילמתי דוגמאות לשילוט, ישראלי אגב, לגבי הפרטיות של מטופלים. אני חושבת שזה כיוון נכון ליידע, אבל אני חושבת שגם נצטרך לפעול משמעתית.

מה שמדאיג אותי זה שמשרד הבריאות אמרו כאן שזה אמור להיות דיווח על אירוע חריג, והם עשו בדיקה ולא גילו שום דיווחים כאלה. ואנחנו לא בסיפור הזה יום, ואני דיווחתי לבתי חולים. זה אומר שבתי החולים שאני דיווחתי, העברתי שמות של אנשי צוות ותיעוד, ויש הליכים משמעתיים, לא דיווחו הלאה למשרד הבריאות, וזה מדאיג אותי כי זה שמה שמשרד הבריאות מבקש מבתי החולים, הם עדיין לא מבצעים.

אני כן אגיד שלדווח על זה כאירוע חריג, אני גם עדיין במחשבות אם זה הדבר הנכון לעשות. אני אתייחס גם לסיפור הזה של הפצת תמונות בוואטסאפ לצורך התייעצות רפואית. דיברתי היום בבוקר על הסיפור הזה לא מעט, ואני מבינה שיש צורך להתייעץ רפואית. אין לי שום ספק שזה נדרש, ואני לא רוצה להפסיק את זה, אבל אני כן אגיד שכבר דלפו תמונות, תמונות בוואטסאפים של רופאים, גם של איברי מין של המטופלים.

התמונות עלולות באופן אוטומטי לעלות לענן. לפעמים ענן זה דבר משפחתי, או משותף. אנשים אחרים בקרבה של הרופא, ולא הרופא אפילו עצמו, יכולים להפיץ את זה. אתה דיברת על טלפון שנגנב. כן רופאה השאירה בעבר את הטלפון שלה בשירותים ציבוריים. מי ערב לנו שתמונות של המטופלים לא עברו למקום אחר? יכול גם השומר בתחנת הרכבת להוריד אותם. מחשבים נפרצים ונגנבים, טלפונים נפרצים ונגנבים וזה פשוט לא מאובטח מספיק, וצריך להתייחס לזה.

אני אגיד שעמדתנו העקרונית היא כזאת, מבחינתנו אסור לצלם בחדרי ניתוח, אסור. זה פשוט לא ראוי. נקודה. וזאת ההוראה שצריכה לצאת ממשרד הבריאות, ואם יש צורך רפואי שעולה במהלך הניתוח או הפרוצדורה, כשהמטופל לא יכול להסכים לה, צריך לקבל הסכמה לטעמנו, מגורם רפואי מתוך המרכז הרפואי או אחר, מי שנגדיר, שהוא ייתן את ההסכמה בשם המטופל, אבל המטופל ייודע כשהוא יכול להיות מיודע, והתמונה לא תופץ ולא תהיה רשות לשימוש בה לצורך, אפילו לימודי, אם המטופל לא הסכים לה. ואני חושבת שיש פה איזה שהוא בלבול כשאומרים אם כן מזהים או לא מזהים.

אני חושבת שמאוד חשוב להגיד שעבור אנשים שונים, יש סולם ערכים שונה, וגם אם צילמנו ברך של בנאדם או ירך של בנאדם, ואין שום סיכוי לזהות אותו, יש לא מעט אנשים במדינה הזאת שבשבילם צילום הברך שלהם והפצת הברך שלהם זה דבר לא ראוי, לא צנוע ופוגעני, ואנחנו לא צריכים להסכים לסיטואציה שבה אנחנו אומרים, אם לא ניתן לזהות אדם, אז אנחנו יכולים להפיץ כל דבר, כי הגבול הוא חלקלק ואפשר היום גם לומר, מי יודע מי זה על פי איבר המין, אז בוא נפיץ את זה. אז זה פשוט לא ראוי, וההוראה שצריכה לצאת היא לא מצלמים, נקודה.

תודה רבה על הדברים החשובים, הרשות להגנת הפרטיות, עו"ד נעמה גורני לר, ממונה, המחלקה המשפטית.

שלום, בוקר טוב. אני שמחה מאוד להיות פה, אני חושבת שאין חולק שזה אירוע חמור, מהחמורים שאנחנו צריכים לשנס מותניים וכולנו ביחד צריכים לחשוב מה עושים עם הסוגיה הזאת. זה באמת אחד המקומות שכל אחד מאתנו היה, אני מקווה שלא יהיה בהמשך, אבל היינו כולנו בתוך סיטואציות שבהם מסרנו את הגוף שלנו, ובמידה מסויימת גם את הנפש שלנו, והפקדנו אותה בידי צוות רפואי.

אני מעולם לא חשבתי אי פעם שזה יכול לקרות אני מודה. לא בחדר לידה ולא בחדר ניתוח, ובטח לגבי הילדים של כל אחד מאתנו ולא היינו רוצים להעלות על הדעת שדבר כזה יקרה, שבכלל יצלמו אותנו. זאת אומרת, אם אני מדברת בכלל במונחים המשפטיים הקלאסיים של הסכמה. בחלק מהמקרים, ואני מודה שאני לא מכירה את המקרים עד הסוף, אבל אין פה בכלל סוגיה של הסכמה, כי זה אנשים שהם פשוט חסרי ישע כרגע, מורדמים, שוכבים ובעצם הפרטיות שלהם היא משהו, שאני בטוחה שאם היינו עושים איזה שהוא סקר, הם בטוחים שהפרטיות שלהם נשמרת היטב.

אז לא צריך באמת להכביר מילים, אבל זה באמת אירוע חריג שצריך לחושב ביחד איך מטפלים בו. אני חושבת שמשרד הבריאות אתנו והגורמים הנוספים.

אתם מקבלים באמת את התופעה ואת הכמות שיעל מספרת?

אנחנו לא הגיעו אלינו תלונות כאלה, אני כן אגיד שאנחנו פנינו למרכז רפואי גדול לפני כשנה, בעקבות אחד הפיגועים שהיו, שלמעשה אנחנו ראינו איזה שהם תמונות מתוך חדרי ניתוח, מתוך חדר הלם. אני לא יודעת להגיד בדיוק את המקרה הספציפי הזה, אבל כן פנינו והסבנו את תשומת לב מנהל המרכז הרפואי, וקבלנו תשובה והתייחסות הולמת מאוד, שהמקרה הזה פשוט לא יחזור, שזו היתה תקלה, זו היתה טעות. התקיים תחקיר.

זאת אומרת, אנחנו מרגישים שיש פה שיתוף פעולה ויש עם מי לדבר. בכלל אני חושבת, באופן כללי, שאם אנחנו שמים רגע בצד את המקרה הזה, יש באמת את העניין שכולכם פה דיברתם, על השימוש בטלפונים. זאת אומרת, הטלפון עכשיו מלווה את כולנו, ואם זה מתחיל בלהעלות לאינסטגרם תמונה של כוס קפה בבוקר, אז אותו אולי איש צוות רפואי רוצה לשתף, ורוצה להראות, ויש כאן את העניין של איך אני משווק את עצמי, ואיך אני מפרסם את עצמי, והדבר הזה הוא בעייתי.

אני יכולה להגיד שכנקודת המשך לדיונים, אוי בהמשך כשתרצו לעסוק בהם, יש סוגיה של העברת תמונות באופן כללי שדיברתם, באמצעות טלפונים. אנחנו הוצאנו מסמך לא מזמן, שאני אפנה אתכם ואשמח לתת לכם את הקישור לאתר האינטרנט של הרשות, הגנה על פרטיות מטופלים בהעברת מידע רפואי באמצעות מכשירים דיגיטליים ותוכנות לא ייעודיות.

בעצם הרשות מבינה שלא ניתן, גם לא צריך לאסור, על העברת תמונות של מטופלים בין מכשירים, אבל זה צריך להיעשות בכללים מאוד מאוד ברורים. דבר ראשון, צריך להימנע מלהשתמש בטלפון הזה, שהוא טלפון לא מאובטח. אנחנו כולנו יודעים שתמונות הן למעשה עולות לאיזה שהוא ענן, והכל חשוף.

אנחנו צריכים לצאת מאיזה שהיא נקודות הנחה שכל התמונות, גם הפרטיות שלנו, גם התמונות של הילדים שלנו, הן תמונות שיש להן סיכון מסוים לדלוף, ולכן כל המחשבה צריכה להיות בכיוון הזה, ובמסמך אני לא אלאה אתכם, אבל באמת במסמך אנחנו אומרים, צריך לשעות כל מה שאפשר כדי להימנע מלהעביר תמונות במכשיר הזה ולהשתמש במערכות ייעודיות של בית החולים, מתוך הבנה שיש את ההוראות של משרד הבריאות לעניין אבטחת מידע, יש את ההוראות של קופות החולים, וזה בוודאי משהו יותר מעודכן.

בכל מקרה, גם אם צילמתי, ורציתי לעשות איזה שהיא התייעצות דחופה, להעביר את התמונה הזאת לאיזה שהוא מומחה בבוסטון, אני לא יודעת איפה, אז למחוק ולוודא שזה לא נשאר.

אם את מוחקת זה יורד מהענן?

זה שאלה טובה. לא, לא תמיד. למשל במכשיר שלי גיליתי שגם אחרי כמה שניות הן כבר בענן ואני צריכה לעשות פעולה נוספת מהענן כדי למחוק, ואנשים לא מודעים לדבר הזה. זאת אומרת, יש פה בעייתיות, ובמיוחד אנשי צוות רפואי צריכים לקחת את זה בחשבון, ובאמת צריכים להימנע.

גם אם רוצים עכשיו להעביר עכשיו תמונה סופר דחופה, אז בואו נחשוב על איזה שהוא מכשיר ייעודי שיש לו אבטחת מידע מספקת, ואז בעצם נהיה יותר שקטים כשאנחנו מעבירים את המידע הזה. אז באמת אני גם פונה למי ששומע אותנו, בואו נפעל אנחנו ביחד, כמשרדי ממשלה, הגופים התומכים, כל האנשים שהביאו לחשיפה הזאת וגם לאזרחים, יש אל מי לפנות. גם אלינו יוכל לפנות, גם למשרד הבריאות, גם לגורמים נוספים.

אני מאמין שזה חלק מהמלצות הצוות שיהיה. עו"ד ערגת כל צפון. האמת היא שלפני שנמשיך, יעל אומרת פה משהו מאוד ברור, שאני חושב שאם נלך בקו הזה, יהיה לנו יותר קל. קודם כל אסור לצלם. ניתן את האיסור ומשם נגזור מה מותר. היום אנחנו מדברים על אם הוא הסכים והאם זה משהו לצורך חיוני, אז מפה מתחילים ההיתרים. ברגע שיהיה איסור מוחלט, אנחנו יודעים שבצה"ל אסור לצלם ביטחוני, מסווג, ולא בבסיסים ולא שום דבר וזה נשמר.

צריך להתייחס לזה כאיסור חובה מרגע נגיד הוראה וחלק מהמלצות של הצוות במרכזים הרפואיים, במרפאות, בקליניקות. אסור לצלם. צריך לצלם, יש אישור מנהל מחלקה, לא יודע מה, מנהל חדר ניתוח. משם יהיה לנו יותר קל. אבל ברגע שאנחנו פותחים את זה מראש, אנחנו אבדנו את החוק של הגנת הפרטיות ואת כל הנגזרות של זה.

הרי מטרת הוועדות בכנסת, זה אני תמיד אומר, אנחנו לא עושים פה דיונים ריקים מתוכן, מטריחים צוות וייעוץ משפטי, ומנהלים וחברי כנסת. המטרה שלנו לעקוב אחרי פעולות, אחרי החוק, אחרי התקנות ואחרי מה שאזרחי מדינת ישראל רוצים להביע ואנחנו מביאים את דברם.

צריכים בסופו של דבר לצאת מכאן לא דיונים לשם דיונים עוד פעם, אז אני מאמין קודם כל שהצוות הזה שאתם מקימים הוא צוות מבורך, אבל צריך לשאוף בסוף להגיע לאיזה שהוא קצה מסוים מחמיר, שמשם יהיה לנו קל יותר, ולא נצטרך להגיע לחקיקה מחמירה.

אני שבוע שעבר העליתי חוק במליאה בקריאה טרומית, להונאה בקשישים. שאדם שגורם להונאה בקשישים דינו מאסר בפועל. למה אנחנו צריכים להגיע לכזה דבר? כי מתברר שאנשים עוקצים קשיש, ופותחים חברה במיליונים והכל, ובסוף מגיעים לשל"צ או לעבודות שירות וממשיכים אותם נוכלים לחזור פעם אחר פעם.

אז פתחנו את הראש ואמרנו, אין מה לעשות, צריך מאסר בפועל. כשבנאדם יישב מאסר בפועל וזה יהיה לשיקול דעת של השופט, כמה מאסר בפועל, ויהיה לו זמן לעשות חשבון נפש, אז יתייחסו לזה אחרת ואולי זה ירתיע.

לכן, אם אנחנו לא רוצים להגיע לחקיקות ולתוספת תקנות, אבל את התקנות הקיימות שמספקי מחמירות, אם אנחנו נחזק אותם, נעגן אותם, אז אפשר להגיע לתוצאות ולזה צריך להתייחס. עו"ד ערגת כל צפון, הר"י.

אז אני רק אחזק ואגיד שבנוסף להוראות החוקיות, יש גם את כללי הלשכה לאתיקה של הר"י שהמשמעותיים ביותר הם שימוש במצלמות בחדרי מטופלים. קודם כל, כמובן, כמו שאמרת גם אתה כבוד היו"ר, אסור לצלם בחדרי מטופלים, בחדרי ניתוח, בניתוח של הרופאים ובכלל בכל מקום שנותנים בו טיפול רפואי.

בנוסף, נדרשת הסכמה ברורה בכתב מהמטופל לצלם או להקליט, ונדרש להבהיר למטופל שהטיפול הרפואי יינתן גם אם הוא יסכים וגם אם הוא יסרב. כלומר, טיפול רפואי מיטבי יינתן בכל מקרה.

לאחרונה באמת הלשכה לאתיקה קיבלה מס' פניות בנושא הזה, של הפרות של ההוראות האתיות וההוראות החוקיות והוצאנו מכתבים לכל הגורמים האלה. ביקשנו שיתקנו, שיסירו את כל הפרסומים ושכמובן יחדלו מביצוע פרסומים כאלה בעתיד.

אנחנו כמובן יכולים לשתף פעולה גם עם ארגונים אזרחיים וגם עם משרד הבריאות, אנחנו נהיה חלק מאוד פעיל בצוות הזה ומה שצריך.

אני רוצה להגיד לכם הר"י, יש לכם חלק נכבד. אחרי שיעל אמרה שהתופעה נרחבת, זה בקליניקות מאשר בבתי חולים, משרד הבריאות יכול לפעול ולעזור, ולתת הוראות מאוד ברורות, אם זה במרפאות ובבתי חולים, יותר קל לנו לאכוף. כשאנחנו מדברים על קליניקות, לפעמים הר"י השליטה שלהם והגישה שלהם ישירות לאותם אנשים, זה אפילו יותר ממשרד הבריאות, כי הקשר השוטף נמצא. לכן אני אומר שחלקכם מאוד חשוב.

אני מסכימה שהסברה פה זה דבר חשוב, אנחנו נפעל.

עו"ד שי סומך, משרד המשפטים, יש לך מה להוסיף, או לחזק, או לחדד לנו, אנחנו נשמח מאוד.

כן, אני מצטרף לדברים של הרשות להגנת הפרטיות. המידע הרפואי הוא בוודאי מידע מאוד רגיש והוא נמצא ברף הגבוה של הפגיעה בפרטיות. הנושא הספציפי הזה לא הובא עד היום אלינו ועכשיו אני באמת לומד עליו לראשונה.

אם בצוות שמוקם רוצים סיוע של משרד המשפטים או של הרשות להגנת הפרטיות, אז כמובן נשמח.

ללא ספק הם יצטרכו את העזרה המשפטית. אם צריך לשנות או לחזק או לחדד בחוק.

אולי רק הייתי מציע, משמיעה ראשונית, שגם בהכשרות, זאת אומרת בהכשרה של הדור החדש של הרופאים, האחיות, הפראמדיקים והחובשים, אפשר לחדד את זה, זה לא דבר מורכב מדי. יכול להיות שגם בכיוון הזה כדאי.

אני אומר, בשביל לחדד, אם אתה רושם, מבליט שאדם שחושף מידע רפואי דינו כך וכך, אז זה יגרום להרתעה מסויימת. צריך איזה הרתעה, קודם כל לעצור את התופעה ואחר כך נתמודד עם מה שאפשר. חברי הכנסת, אם בינתיים אתם רוצים לשאול שאלות.

האמת שאני רק רציתי לשאול את יעל אם דיברנו למשל על היקף של בתי החולים הפרטיים יחסית הוא גדול יותר מול הממשלתיים, אז האם גם הסנקציות הם בהתאם.

אני לא בטוחה מה אתה שואל.

האם למשל הסנקציות שנדרשות מול אותם צוותים.

לא היו סנקציות עדיין. קרן בריאה, נמצאת אתנו גלית נויפלד בזום.

שלום, תודה רבה לכם על הדיון, תודה לאדוני היו"ר על הדבר הזה. אני רוצה להצטרף לדברים החשובים שיעל אמרה, אצלנו בקרן בריאה גם מגיעות הרבה מאוד הודעות מנשים שמאוד מודאגות לגבי איך הן יכולות להגן על עצמן, ומה יקרה להם כשהן יכנסו לחדר ניתוח.

דיברו פה על העניין הזה שאולי זה משמעתי, אולי זה פלילי. אנחנו צריכים גם להבין שיש כאן גם איזה שהיא פגיעה בבריאות של נשים. נשים עכשיו נמנעות מללכת לכל מני פרוצדורות שהן צריכות לעבור, בגלל החשש הזה שמשהו יקרה להן. כי אם יש מישהו שהגן עליהן, אז לא רק העניין המשמעתי, אלא יש כאן השלכות הרבה יותר רחבות.

אני גם רוצה להצטרף לדברים שיעל אמרה, שלפעמים צילום של ברך אולי יכול להישמע לנו כמשהו לא כל כך גרוע, אבל זה יכול להיות מאוד שונה עבור כל בנאדם.

אני יכולה לשתף שאני עצמי עברתי פרוצדורה מאוד ייחודית בשיניים, צילמו אותי בלי שביקשו ממני בכלל את הרשות שלי, ואחרי זה אני גיליתי שמשתמשים בזה בהוראה בבית הספר לרפואת שיניים. אז אולי כביכול זה נראה משהו שאי אפשר לזהות אותי, אבל מבחינתי זה היה משהו מאוד פוגעני ואני איבדתי את האמון שלי ברופא הזה, ולא המשכתי ללכת אליו אחר כך. אז יש כאן השלכות.

אז אנחנו צריכות איכשהו להגן על הנשים ולתת להן הרגשה שהדבר הזה הוא בטיפול. אם זה סנקציות או עונשים שנותנים, ואם זה להנכיח את זה במרחב הציבורי, שנשים יידעו, יהיו מודעות לזכויות שלהן ושהדבר הזה הוא לא ראוי ולא צריך להיעשות.

דיברו כאן הרבה על רופאים ועל מסגרות רפואיות, אני חושבת שהדבר הזה צריך להתחיל מבתי הספר לרפואה. דיברנו על הטלפון שהוא משהו שכולם משתמשים בו והוא כמו יד שלישית שלנו עכשיו, כדאי מאוד שכבר סטודנטים, שבשבילם בכלל הטלפון הוא חלק בלתי נפרד מהם, שכבר שם יהיו מודעים והם גם אולי יוכלו להיות כמו סוכנים בשטח, כשהם רואים רופאים, ואולי הם יוכלו קצת להגן, לשמור שהדברים האלה ייעשו בצורה יותר טובה. תודה.

תודה רבה. באמת משובב לשמוע ציוצי ציפורים בדיון בבוקר. אבל אתם קרן בריאה, זה בריאות. אנחנו שוקלים להעביר את דיוני הוועדה גם כן למרחב הציבורי.

מיה אוברבאום מנהלת תחום קשרי ממשל ומדיניות באיגוד מרכז סיוע לנפגעות תקיפה בבקשה.

אני רק רוצה להוסיף עוד נקודה קטנה, מהפניות שמגיעות אלינו, וגם שמעתי סביב השולחן, רוב הפניות שמגיעות אלינו דווקא קשורות לצנעת הפרט, לא קשורות דווקא לצילומים. אנחנו ערכנו מחקר של פרקטיקות באמת עם משרד הבריאות בבתי החולים, של פרקטיקות הנהוגות, והגיעו אלינו דווקא פרקטיקות נפוצות יותר כמו לצחוק על מטופלות מורדמות, או להגיד מילים מקצועיות שהמטופלים לא מבינים כדי ללעוג לפציינטיות במיון.

אנחנו חושבות שהצוות שמשרד הבריאות מקים צריך להתייחס יותר לסוגיה הזו, כי באמת מהפניות שמגיעות אלינו, רוב הפניות נוגעות לדברים האלה, ובהחלט גם המחקר שערכנו, זה רוב הפניות, ולכן אני חושבת שכדאי שנתייחס גם לזה ולא רק לנושא של הצילומים.

תודה רבה. דברים חשובים בהחלט.

זה מאוד הגיוני אגב, רוב מי שצולמו הרי לא יודעים שצולמו. אז כשצוחקים עליך ואתה שומע, זה הרבה יותר קל לדווח, פה המטופלים עצמם ברור שהם לא מגישים תלונות.

זה חמור שבעתיים, כי גם אם אנחנו מתירים לצלם אז באישור ובידיעה שאנחנו מבינים שאין לזה. יש עוד מישהו כאן בדיון שרוצה להוסיף דברים, להשלים?

קודם כל, אנחנו, ללא ספק, שכאן פחות או יותר גם כנקודות שמוצעות לסיכום הדיון, אנחנו מודים לכולם, לחבר הכנסת, חילי טרופר. הוא לא אוהב שאומרים את זה עליו, אבל באמת מי שהגיע ממקום של פרסום, פרסום חיובי, מאוד חיובי, ועדיין הוא מבקש לצנעת הפרט, כמי שתרם חלק מאבריו, איבר חשוב מאוד מגופו לטובת אחרים, להציל חיים, ומציל חיים, שזה מבחינתנו מודל אמתי גם לחיקוי וגם לדוגמא.

אז אנחנו מבקשים להודות לכל המשתתפים בדיון והעלאת הנושא החשוב לסדר יומה של הוועדה, כפי שאמרתי, תודה לח"כ חילי טרופר ולארגונים הפעילים בנושא, הלובי, למלחמה באלימות מינית ולקרן בריאה.

הוועדה רואה חשיבות עליונה בשמירת פרטיותם ושמירה על כבודם של המטופלים והמטופלות. מערכת הבריאות בכל זמן שהותם במוסד רפואי במיוחד בעת הליך רפואי.

הוועדה קוראת למשרד הבריאות ולהסתדרות הרפואית לוודא קיום של הכשרות מקצועיות, פעילות הסברה וחידוד הנהלים וההוראות המיוחדות בעניין זה מול הצוותים הרפואיים על מנת למנוע הישנות מקרים אלו וכן לבחון את עצם האפשרות לצלם בחדרי ניתוח או חדרי טיפולים ע"י גורם רפואי נוסף.

הוועדה מברכת את משרד הבריאות על הקמת צוות עבודה רב זרועי לבחינת דרכי טיפול בנושא צילומים ושמירה על צנעת הפרט של מטופלים, כמובן שנבקש לקבל עדכון על המלצות הצוות, מסקנותיו לרבות מסקנות הוועדה לגבי הוספת סעיף בטפסים אשר מטופלים, כל הרעיונות שעלו כאן.

הוועדה קוראת למשרד הבריאות ולהר"י לקבוע נהלים והוראות בעניין העברת תמונות ומידע רפואי של מטופלים באמצעות אפליקציה בטלפונים הניידים, כמובן בתוכנת וואטסאפ וכן הוראות בנושא אבטחת המידע, מחיקת המידע בסיום בטיפול הרפואי.

הוועדה רשמה לפניה את הערת משרד הבריאות בדבר הצורך לתיקון חקיקה ותיקון ההוראות הקיימות בנושא קבלת רשות המטופלים והסכמתם, הסכמה מדעת, לצילום ו/או פרסום תמונתם במהלך הטיפול הרפואי.

הוועדה תקיים ישיבת מעקב בנושא הזה בעוד כ-3 חודשים, נקווה שלפני כן, בה נקבל מסקנות וועדה בו תוצג מסקנות הצוות אשר הוקם במשרד הבריאות לטיפול הזה.

אנחנו מודים לכולם, תודה רבה, ישיבה זו נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:50.