פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



31
ועדת המדע והטכנולוגיה
20/03/2023


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 9
מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה
יום שני, כ"ז באדר התשפ"ג (20 במרץ 2023), שעה 12:30

השלכות הרפורמה במערכת המשפט על המחקר האקדמי והמו"פ בישראל

חברי הוועדה: איימן עודה – היו"ר
שלום דנינו
ניסים ואטורי
יאסר חוג'יראת
רון כץ
סימון מושיאשוילי
שלי טל מירון
צבי ידידיה סוכות
חמד עמאר
אורית פרקש הכהן
מטי צרפתי הרכבי
עידן רול
נאור שירי

סימון דוידסון
אחמד טיבי
עופר כסיף
יואב סגלוביץ'
יפעת שאשא ביטון

גדי אריאלי - מנכ"ל משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה

עומר שכטר - משנה למנכ"ל, משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה

גאל אזריאל - מחלקת יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

ענת מאור - חברת כנסת ויושבת-ראש ועדת המדע לשעבר

פרופ' פרץ לביא - יו"ר המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח אזרחי

פרופ' אבינועם צדוק - חבר מליאת המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח אזרחי

ד"ר ניל נמיר - יועץ מדיניות, המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח אזרחי

פרופ' דוד הראל - נשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים

גליה פינצי - מנכ"לית האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים

פרופ' איתי הלוי - חבר הוועד המנהל, האקדמיה הצעירה הישראלית

אמיר גת - ממונה תחום הקצבות למחקר, אגף תקצוב, המועצה להשכלה גבוהה/ות"ת

ערן בר עוז - דובר, המועצה להשכלה גבוהה/ות"ת

דבורה מרגוליס - ראש מינהל ור"ה, ועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה)

פרופ' תמיר שפר - רקטור האוניברסיטה העברית בירושלים ונציג ועד ראשי האוניברסיטאות

פרופ' יעקב פאר - נציג האקדמיה לרפואה מדעית, ההסתדרות הרפואית לישראל

ד"ר יעל ברדה - משפטנית, חברת סגל במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה; מטעם ועד הפעולה של סגל האוניברסיטה העברית בירושלים

ד"ר הדר דביר בנימיני - ביואינפורמטיקאית, האוניברסיטה העברית בירושלים

פרופ' אורי אשרי - הפקולטה למדעי החיים ובית הספר סגול למדעי המוח, אוניברסיטת תל-אביב

פרופ' דנה גולדרייך - מדענית, אוניברסיטת תל-אביב

פרופ' אירית דביר - חברת סגל, מכון ויצמן למדע

פרופ' עודד גולדרייך - מדען, מכון וייצמן

פרופ' תימור מלמד - סגן הרקטור לענייני הוראה, אוניברסיטת בן גוריון

סיגל רון - נציגת קולקטיב מזרחי-אזרחי (חוקרת בסוגיות אי שוויון, אתניות, מגדר ומרחב), המכללה האקדמית ספיר

אורלי הראל - עו"ד, מנכ"לית "סרנוס"

ד"ר מיכל צור שלו - נשיאת חברת "קלטורה"

דוד וורטמן
נחום פרקש הכהן
–

מנכ״ל אולטרה-סייט
שדלן, כהן-רימון-כהן

פרופ' בינה קליסקי - יו"ר האקדמיה הצעירה הישראלית

פרופ' ישראל אומן - חתן פרס נובל לכלכלה

נירה לאמעי

איילת חאקימיאן

מוריה אביגד


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



השלכות הרפורמה במערכת המשפט על המחקר האקדמי והמו"פ בישראל

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה בנושא השלכות הרפורמה במערכת המשפט על המחקר האקדמי והמו"פ בישראל. כבר מספר שבועות שאנחנו שומעים על הסכנות של הרפורמה הזו. אני בכל שבוע נמצא עם המפגינים בתל אביב, חיפה, ירושלים, ואדי ערה, כפר מנדא ואמשיך להגיע לכל מקום בו אנשים יוצאים לרחובות כדי להפגין נגד הפשיזם המתחזק, בשביל לדרוש את עצירת ההפיכה, עצירת הפשיזם, למען דמוקרטיה שממנה כל האזרחים ירוויחו.

היום אנחנו רוצים להעמיק ולהבין מהן ההשפעות הצפויות לתחום המחקר האקדמי. רק אתמול יצאה הנהלת אוניברסיטת בן גוריון בהצהרה שאם הממשלה לא תפסיק עם צעדי החקיקה האוניברסיטה תשבית את הפעילות שלה ללא הגבלת זמן. אני רוצה להקריא לכם מההצהרה הזו: "אנו מבקשים ומבקשות להדגיש כי בחקיקה המקודמת ע"י הקואליציה יש סכנה ממשית, לא רק לעתיד הדמוקרטיה בישראל אלא גם לעתיד ההשכלה הגבוהה, שהיא אחד ממנועי הצמיחה הכלכלית הכלכליים והתרבותיים המשמעותיים של המדינה. אין אקדמיה חופשית ומשגשגת ללא דמוקרטיה ליברלית איתנה. הפגיעה במערכת המשפט תאפשר התערבות פוליטית בכל תחומי החיים האקדמיים, בחלוקת תקציבים, במינוי הנהלות, ביטול או צמצום החופש האקדמי, או בהתערבות בתכני הלימוד והמחקר".

נמצאים אתנו כאן מכובדים מהקהילה האקדמית: יו"ר המועצה הלאומית למחקר ופיתוח פרץ לביא, נשיא האקדמיה הלאומית למדעים דוד הראל, רקטור האוניברסיטה העברית תמיר שפר, פרופסורים מן המניין וגם קבוצת סטודנטים ממכללת ספיר, ברוכים הבאים. אני שמח שאתם כאן אתנו. נמצאים אתנו כאן גם נציגי הממשלה ממשרד המדע, משרד המשפטים, משרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה. ממשרד האוצר כמובן סירבו להגיע, כהרגלם בקודש. ומשרדים חשובים אחרים, ביניהם משרד הכלכלה, גם לא הגיעו, זאת אף על פי שלפי כל ההערכות, לפגיעה באקדמיה יהיו השלכות רבות ביותר על הכלכלה.

נמצאים כאן גם נציגי המועצה להשכלה גבוהה, אשר ממונה על כל האוניברסיטאות, וגם נציגת ועד ראשי האוניברסיטאות. אנחנו מברכים אתכם על הגעתכם לדיון. בשורה התחתונה אנחנו רוצים להבין כאן מהן ההשפעות הצפויות של הרפורמה לתחום החשוב של מחקר אקדמי ומחקר ופיתוח. אני רוצה לברך את חברי הכנסת שמשתתפים בדיון: חברת הכנסת שלי טל מירון, חבר הכנסת רון כץ, חבר הכנסת אליהו רביבו וחבר הכנסת סימון דוידסון.

ראשון הדוברים פרופ' פרץ לביא, יו"ר המועצה הלאומית למחקר ופיתוח. בבקשה.

תודה רבה ליושב-ראש. מילה על המועצה הלאומית למחקר ופיתוח אזרחי. המועצה הוקמה על פי חוק הכנסת מ-2002. מינויי יושב-ראש המועצה וחברי המועצה הם ע"י נשיא המדינה, כאשר אדמיניסטרטיבית אנחנו שייכים למשרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה. תפקיד המועצה לבחון את מערכות המחקר והפיתוח הקיימות בישראל, לזהות את הצרכים, נקודות החוזק, החולשה, ולייעץ לממשלה בתחומים הקשורים במחקר ופיתוח.

המועצה פרסמה גילוי דעת על הסכנות האורבות לפיתוח ולמחקר בישראל לאור הרפורמה ואני ארצה היום בקצרה לפרט בפניכם את אותן סכנות כפי שבאו לידי ביטוי בגילוי הדעת. אדבר על תעשיית ההייטק, בריחת המוחות, שיתופי פעולה בין-לאומיים, גיוס תרומות למחקר מדעי, גיוס תרומות פילנתרופיות, ואסכם בנושא של מדע פורץ דרך, מהו מדע פורץ דרך ולמה חשוב שהוא יהיה נגד הזרם.

לישראל יש מודל מימון מחקר ופיתוח יוצא דופן כאשר משווים אותו למדינות העולם. אנחנו גאים בכך שאנחנו מוציאים על מו"פ, על מחקר ופיתוח, את האחוז הגבוה ביותר מהתוצר הגולמי בהשוואה למדינות העולם – כפי שאתם יכולים לראות, כמעט 6%, אחרינו קוריאה הדרומית – וההישג הזה בא לידי ביטוי בפרסומים - - -

זה מהמדינה או ממשקיעים?

מיד אני אפרט. זה סך כל המימון של מחקר ופיתוח במדינת ישראל, 5.6% מהתל"ג. אין לזה אח ורע במדינות העולם. אבל השטן הוא בפרטים. כאשר אנחנו מסתכלים מי מממן, שימו לב, המימון ממקורות זרים מחוץ למדינת ישראל הוא 57% – זה עבור השנים 2018, 2019 ו-2020 – כאשר המגזר העסקי כמעט 40%, ואילו המימון הממשלתי במחקר ופיתוח, כל המימון הממשלתי, הוא פחות מ-10%. פחות מ-10%. כך שאם ב-2021 - - -

למה העולם רוצה להשקיע במדינת ישראל ולא במקום אחר?

העולם משקיע במדינת ישראל בגלל המדע, בגלל המעמד המדעי שלנו, בגלל שאנחנו והמיתוג שלנו הוא סטארט-אפ ניישן, ואני אדבר על זה מיד בהמשך. בשנת 2021 סך כל המימון של מחקר ופיתוח היה 77 מיליארד שקל, כאשר המימון הממשלתי מתוך זה היה כ-9% והשאר מגיע מחו"ל ומהמגזר העסקי, במיוחד ממרכזי הפיתוח הרב-לאומיים שנמצאים בארץ. אפל, אמזון, אינטל ומייקרוסופט הם המממנים העיקריים של מחקר ופיתוח במדינת ישראל.

אם משווים את זה למדינות אחרות, שימו לב, אחרינו פינלנד – רק 14% מהמחקר והפיתוח בפינלנד ממומן ע"י מקורות חוץ, בהשוואה ל-57% אצלנו. אתם יכולים רק לדמיין מה יקרה אם, חס וחלילה, תהיה החלטה להפסיק לממן מחקר ופיתוח ממקורות-חוץ. משקיעים יירתעו מלהשקיע במדינת ישראל. אני חושב שלא צריך דמיון מפותח בשביל להבין מה עלול לקרות פה. שימו לב שבהשוואה למדינות אחרות, ה-8.9% שלנו הם פחות ממחצית מאשר משקיעים במדינות אחרות. בהולנד, למשל, הממשלה משקיעה 30% מהמחקר והפיתוח, בגרמניה 29%, בפינלנד, אותה פינלנד, 27%, אצלנו זה רק 8.9%, ולמרות זאת אנחנו סטארט-אפ ניישן.

בריחת מוחות. המסלול לקבל מינוי אקדמי במדינת ישראל עובר דרך אוניברסיטה מובילה באירופה או בארצות הברית. הדוקטורנטים שלנו חייבים להשלים עוד תקופת השתלמות שנקראת בתר-דוקטורנט, או פוסט-דוקטורנט, ולאחר מכן הם מחפשים את המינוי האקדמי בישראל. אתמול התפרסמה עצומה של 500 פוסט-דוקטורנטים ישראליים שנמצאים באוניברסיטאות הטובות בעולם שמביעים חשש שמא השינוי שעומד לקרות במדינת ישראל יגרום להם לא לעבור בחזרה הביתה.

בתקופה של 10 שנותיי כנשיא הטכניון המטרה העיקרית שלי הייתה למשוך כוכבים בחזרה לארץ. טסתי במיוחד לסטנפורד להביא את אסיה רולס, טסתי להרווארד להביא את רועי קישוני וביקשתי מעידו קמינר, אחד הכוכבים הגדולים שקמו לנו, שלא יענה לאף אוניברסיטה בשום מקום שהציעה לו ויחזור ארצה. הפחד הגדול שלי הוא שהכוכבים האלה יחליטו שהם נשארים בחוץ.

שיתופי פעולה בין-לאומיים. היום המדע תלוי בשיתופי פעולה. האיכות המדעית של מדינות נמצאת בקשר הדוק עם מספר שיתופי הפעולה הבין-לאומיים שלהן. זה לא שיתוף פעולה בתוך האוניברסיטה או בין אוניברסיטאות באותה מדינה, אלא באוניברסיטאות ממדינות שונות. אנחנו, לפני כמה שנים, שיתפנו פעולה עם אוניברסיטת קורנל על פי הזמנתו של ראש עיריית ניו יורק והקמנו סניף של הטכניון בניו-יורק: - JTCI JACOBS TECHNION-CORNELL INSTITUTE. זה שיתוף פעולה מוצלח מעין כמוהו, תרם ליוקרה של האקדמיה בישראל, תרם ליוקרה של הטכניון.

לפני חודש מתקשר אלי דיוויד סקורטון, הנשיא לשעבר של קורנל, איתו חתמנו על הסכם שיתוף הפעולה, שהיום הוא הנשיא של אגודת בתי הספר לרפואה בארצות הברית, והוא יהודי חם, אוהב ישראל, ואומר לי: פרץ, עם כל כאב הלב, עם כל הצער שיש לי, אם זה היה היום לא היינו חותמים אתכם על הסכם שיתוף הפעולה. אני אומר לך את זה עם דמעות בעיניים. אני חושש שמא, כמו דויד, הרבה מאוד נשיאי אוניברסיטאות, הרבה מאוד חוקרים מובילים, יהססו לקשור קשר עם מדינת ישראל.

גיוס תרומות למחקר מדעי. אני חוזר מארצות הברית, אני עדיין פועל כיושב-ראש ידידי הטכניון, ובשבועיים, מחוף מערבי לחוף מזרחי, פגשתי עשרות תומכים של הטכניון, וכולם שואלים אותה שאלה: מה קורה לכם? איך אנחנו נמשיך לתרום למדינה שא', לא רואה בנו יהודים – יש בעיית זהות לא פשוטה משום שרוב התומכים שלנו נמנים על הזרם הרפורמי או על הזרם המסורתי, הם לא אורתודוקסים – ודבר שני, מי יתקע לנו שבאמת התרומות יגיעו לאן שיגיעו. אני לא צריך להזכיר מה קרה כאשר התעורר חשש לגבי הספרייה הלאומית של תורמים, שאני מכיר אותם, שהרימו אלי טלפון לשאול אותי: תגיד לנו, זה אמיתי הדבר הזה? אני חושש שמא הפילנתרופיה המדעית תפגע אנושות.

לא צריך להסביר, אני חושב, לרוב האנשים שיושבים פה את החשיבות של זה, פשוט להסתובב באוניברסיטה העברית, או בטכניון, או באוניברסיטת תל אביב, ולהסתכל על השמות של מכוני המחקר. כולם נושאים שמות של תורמים, מדוע? בגלל שמדינת ישראל מקצה רק 8.9% מהתל"ג למחקר ופיתוח והאוניברסיטאות נסמכות על פילנתרופיה. בתקופתי כנשיא הטכניון גייסנו 1.1 מיליארד דולר. בלי התקצוב הזה מדינת ישראל הייתה מאבדת את הטכניון כאוניברסיטה מובילה והוא היה עוד קולג' במזרח התיכון.

הדבר האחרון והחשוב ביותר הוא הנושא של האווירה המדעית והחשיבות של חשיבה מחוץ לקופסה, ואני רוצה לתת לכם דוגמה על מה אני מדבר. היום אני משמש יועץ מדעי בכמה מדינות. אחת המדינות במזרח הרחוק, דרום קוריאה. בפגישה האחרונה שלי בדרום קוריאה, כאשר סיימתי את הפגישה ראיין אותי עיתונאי ושאל אותי: פרופ' לביא, אנחנו אימפריה טכנולוגית – סמסונג, LG וכל מה שאתה רוצה – ואתם סטארט-אפ ניישן, תסביר לי איך זה יכול להיות? איך ייתכן שאתם סטארט-אפ ניישן? סך הכול אתם 8-9 מיליון, ואנחנו לא סטארט-אפ ניישן.

הייתה לי מתורגמנית, בחורה קוריאנית שלמדה עברית בארץ, והיא אומרת לי בעברית: פרופ' לביא, אני אסביר לו, אני יודעת את התשובה. אמרתי לה: בבקשה. ואז היא אמרה לו בקוריאנית משהו ואחר כך היא תרגמה לי מה היא אמרה לו. היא אמרה לו כך: אני הייתי התלמידה הטובה ביותר בתיכון בסיאול, היכן שגדלתי, בפיזיקה, מתמטיקה, אנגלית, הכול, ויום אחד המחנך שלי מתקשר להוריי להתלונן עליי, ומה הייתה התלונה? She is asking too many questions. זאת הייתה התלונה וזה ההסבר. זה ההסבר. אי אפשר לשאול שאלות בדרום קוריאה. אי אפשר לשאול שאלות בסין. כשאתה מקבל מכתב המלצה על סטודנט סיני יש משפט אחד שחוזר בכל המכתבים: He is a very obedient student. הוא סטודנט צייתן.

אני חושש שמא לא יהיו לנו יותר חתני פרס נובל וכלות פרס נובל בגלל שמדע פורץ דרך זה מדע שקורא תיגר, זה מדע שלא הולך בתלם, זה מדע שלא חושש שמא מישהו ירשום מה הוא אומר ויבוא איתו חשבון בהמשך. זה הפחד הגדול שלי. זה לא יקרה מחר, זה לא יקרה בעוד חודש או בעוד שנה, אבל זאת עלולה להיות תוצאה לטווח הארוך.

אני אסיים בדבר אחד. רגע לפני מסיבת העיתונאים כשמייקל בלומברג הכריז על הזכייה של הטכניון וקורנל בתחרות הבין-לאומית להקמת אוניברסיטה חדשה בניו-יורק תפסתי אותו לבד שאלתי אותו בארבע עיניים: מייקל – כבר אז היינו ברמה של שמות פרטיים – למה הטכניון? למה ישראל? למה ישראל? יש לך את קולומביה, יש לך את סטנפורד, יש לך את MIT, למה ישראל? אז הוא אומר לי: you took Jaffa oranges and you turned them into semiconductors, the only country in the world. החשש הגדול שלי הוא שבעתיד נתגעגע מאד למשפט הזה במידה ובאמת הרפורמה הזאת תיושם כמות שהיא. תודה רבה.

תודה רבה פרופ' פרץ לביא, דברים כל כך חשובים. אני רוצה לברך את חברי הכנסת שהצטרפו, עידן רול, אחמד טיבי ויואב סגלוביץ', ברוכים הבאים. חברת הכנסת לשעבר ענת מאור, אהלן וסהלן, ברוכה הבאה.

לפני שנמשיך יש משהו צורם ואני מבקש מכולכם, גם בשם הדמוקרטיה, גם בשם הדמוקרטיה, להקשיב לדברים שיכול להיות שיהיו קשים עבור חלק מכם. אני שמעתי את פרופ' לביא מדבר על אנשים שחרדים לדמוקרטיה, חושבים לא להשקיע כספים, ואני שואל איפה הם בנוגע למה שקורה עם כיבוש העם הפלסטיני? הדבר הזה כל כך חורה לי. אני לא יכול לעבור ולא לראות את הדבר הכל-כך חשוב הזה.

זה אולי מזכיר את המאבק של הנשים בשנות ה-70' יחד עם תנועות לשחרור לאומי או תנועות פטריוטיות, שהגברים אמרו לנשים: עכשיו זה לא אתם, עכשיו זו לא הסוגיה שלכם, עכשיו זה המאבק למען זכויות לאומיות, אתן, אל תדברו על הזכויות שלכן, אבל זה מה שכואב לנשים. זה אותו הדבר, מה שכואב לאזרחים הערביים בתוך מדינת ישראל. הם רואים אנשים שאומרים רק להחזיר את המצב לקודמתו, למה שהיה לפני שנה, אנחנו נרגיש טוב, הכסף יזרום והכל יפה, אבל מבחינתי, אני לא יכול להיות חלק מזה. אז אחד כמוני, מה יעשה במצב כזה?

אני חושב שני דברים: אחד, להיות חלק מהמחאה נגד ההפיכה השיפוטית. אנחנו חייבים להיות חלק מהמחאה, לצאת לתל אביב, לירושלים, לכל מקום, ולהפגין, כי אנחנו לא רוצים שהמצב יהיה יותר רע. לא רוצים. לכן אנחנו חלק מכם. יוצאים לרחובות ונאבקים נגד הממשלה הזו. יחד עם זאת, אנחנו חייבים להרחיב את המחנה הדמוקרטי שרוצה דמוקרטיה לכולם. לכולם. כלומר, שלום, שוויון בין ערבים ויהודים. גם זה וגם זה. אני הייתי חייב להגיד את הדברים, שיכול להיות שהם יתפסו כקשים עבור חלק מכם, אבל לדעתי הם כל כך טריוויאליים, כל כך צודקים.

פרופ' דוד הראל, בבקשה.

תודה רבה. היושב-ראש, אני מצטרף לדברים שלך.

שוכראן.

אני אדבר ללא מצגת, ללא מספרים, אבל מדם לבי. כמי שעומד בראש הגוף היחיד במדינה שהוא עצמאי לחלוטין, שאינו נתון למרותו של אף שר ממונה, אך שאחת ממטלותיו על פי החוק הוא ייעוץ לממשלה ולמקבלי ההחלטות בכל הנוגע למדע ולתכנון מדעי, חובתי – לא זכותי, חובתי – להשמיע כאן את הדברים החמורים הבאים בפתיחות ובבהירות.

למי ששאל – הגיעה הקואליציה.

הוא מגיע כל הזמן, מגיעה לו הערכה. חבר הכנסת סימון מושיאשוילי.

חובתי להשמיע כאן את הדברים החמורים הבאים בפתיחות ובבהירות, ללא מורא ובלי לעגל פינות. יש אמנם חבר או שניים מחברי האקדמיה שאולי יתנגדו לזה שאני מדבר פה בכלל, או מדבר כך, אבל הרוב המוחלט לדעתי נמצא מאחוריי.

ליבת העשייה שלנו באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים שזורה בקידום מעמדם של המחקר, החינוך, ההשכלה, החשיבה המדעית ביקורתית והחתירה הנחרצת לאמת בכל תחומי המדע והדעת. כפי שעולה ממבנה האקדמיה, מדובר כמובן במדעי הטבע ובמדעים המדויקים, אך במידה שווה לחלוטין גם במדעי הרוח, במדעי החברה, למשל בחינוך.

חברות וחברי ועדה יקרים, עתידנו כמדינה מודרנית בעלת ערכים נאותים ועמוד שדרה מוסרי, נשען במידה רבה על חופש מחשבה וחופש ביטוי אקדמיים מוחלטים, על מחקר מתקדם ופתוח ועל הוראה מרחיבת דעת בכל המדעים כולם, על שוויון ללא פשרות, על ערכי חינוך וערכי תרבות בסיסיים, על יושר, יושרה וניקיון כפיים, וגם על הנגשת כל אלה לציבור הרחב.

ואכן, הודות לצירוף של איכות אנושית, חופש האקדמיה והצלחה יוצאת דופן של החוקרים הישראליים בהשגת מענקי מחקר, ניצבת ישראל כבר שנים בחזית המחקר העולמי בתחומים רבים. תרומת המדע הישראלי לרווחתה ולחוסנה של החברה הישראלית עצומה ממש. אך חשיבותם של המדע והדעת רחבה בהרבה. קיומה של קהילה אקדמית חופשית, תוססת ויוצרת, הוא אחד האדנים שעליהם מתקיימת חברה מודרנית חופשית, שוחרת דעה וקדמה.

בימים אלה, כאשר אנו בעיצומה של הפיכה משטרתית בלתי נתפסת בעוצמתה, בפוטנציאל ההרס שבה ובמהירות התקדמותה, הדברים מקבלים פתאום תפנית קריטית ומדאיגה מאוד מאוד. ההיסטוריה מלמדת שהפיכות כאלה מופנות כבר בראשית דרכן לחיסול האקדמיה, ביודעם שבכך יעזרו בחיסולם של ערכים ליברליים בסיסיים, של חופש, זכויות אדם, שוויון ושלום, ויגרמו לדיכויים של מוקדי המחשבה והיצירה המקרינים מכל הקמפוסים על החברה כולה, ראו למשל את מה שקרה בהונגריה.

אחרים ידברו כאן היום – ופרץ כבר דיבר – על ההשפעות העקיפות, על הפגיעה הצפויה בהייטק ובכלכלה, על הדאגה העמוקה והמבוססת שיש לנו מבריחת מוחות ובריחת השקעות, מהקטנת שיתוף הפעולה עם מדענים בחו"ל, מהקטנת סך מענקי המחקר מקרנות בעולם הרחב, ובאופן כללי מהעתיד הצפוי למדע, לטכנולוגיה והתרבות שלנו כאן אם ישראל תהפוך לתואמת הונגריה ביחסה לחלק הקריטי הזה בזקיפות קומתה של המדינה ובחוסנה הלאומי. אני אתרכז בפעולות אפשריות ישירות של הממשלה הנוכחית.

שימו את לבכם לקלות שבה אפשר להשתלט כאן על תוכניות הלימודים באוניברסיטאות ועל מימון ההשכלה הגבוהה ולהשפיע באופן רחב גם על מינויים וקידומים אקדמיים, שהרי שר החינוך הוא העומד בראש המועצה להשכלה גבוהה, וכנגזרת מכך הוא גם אחראי ישירות על ות"ת. תרגיל מחשבתי צנוע ופשוט יביא גם להבנה שיהיה כדאי לחברי הסגל האקדמי שיישארו ליישר קו ולהיות נאמנים לשלטון. ובמילה "יישארו" אני מתכוון לאלה שלא יוזזו ממקומם ע"י מובילי ההפיכה ושגם לא יעזבו את הארץ מיוזמתם. ובעניין האחרון הזה, ראו סקר חדש של האקדמיה הצעירה שיוצג כאן בקצרה תכף.

ומכאן קצרה, מהירה וכואבת תהיה הנפילה של כל מה שנבנה בעולם המדע הישראלי ב-75 שנות קיומה. אני מגזים, תגידו? רואה שחורות? ובכן, שר החינוך כבר הוכיח שהוא אינו בוחל בטכניקת ההשתלטות העוינת. ראו את סיפור הספרייה הלאומית, אותה אני מכיר מקרוב בזכות העובדה שנשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים משמש גם כיושב-ראש המועצה העליונה של הספרייה, כפי שנקבע בחוק הספרייה, שהתקבל פה-אחד בכנסת ב-2007.

ומדוע כך נקבע? בגלל שלמנחם יערי, לרות ארנון, לנילי כהן או לי יש עיניים יפות? אולי בזכות העיניים היפות של הנשיאים המוקדמים יותר? מרטין בובר אולי? אהרון קציר? גרשם שולם? אפרים אורבך? לא ולא. נקבע כך מהסיבה הפשוטה שהמחוקק השפוי רצה לוודא שהספרייה לאומית, אותה פנינה מדהימה של רוחה ואוצרות תרבותה של ישראל, בהדגש על אוצרות העם היהודי, אך הכוללת גם רבים של האסלאם והנצרות, תהיה א-פוליטית ועצמאית לחלוטין, בדיוק כפי שמצופה מהאקדמיה הלאומית למדעים, שאת החוק שלה חקקה הכנסת השפויה לחלוטין ב-1961.

אדוני יושב-הראש, ועדה יקרה, האם אתם באמת מודעים כמה קרובה הייתה הספרייה הלאומית אך לפני ימים מעטים להיכנע להשתלטות עוינת, סוחפת, ע"י ממשלת ישראל בהובלתו של שר החינוך? על פי התיקון שהוא הציע, ואף הצליח להעביר בממשלה, חברי הדירקטוריון כולם יפוטרו מידית ובמקום המועצה הוא זה שימנה את הדירקטוריון הבא, ובכך תהיה לממשלה שליטה מלאה בכל פעולות הספרייה. זהו. הלכה העצמאות, הועמה הפנינה.

רק בזכות עבודת משא-ומתן מתישה ומייגעת מול שר החינוך ורוח גבית של לחצים אדירים מסופרים ויוצרים, מתורמים לספרייה ומהנהלת האוניברסיטה העברית, הצלחנו להגיע עם השר להסכמות שהסירו את הסכנה המידית, אך גם עכשיו מסרב השר להודות שהצעתו השערורייתית לתיקון חוק הספרייה ירדה מעל הפרק. הסכנה לא חלפה וחרב ההשתלטות עדיין מונפת מעל ראשנו.

ומי ערב לנו שלא רק מל"ג וות"ת נמצאים על כוונת מטוסו של שר החינוך ושהוא אינו מתכוון יום אחד גם השתלטות על האקדמיה למדעים? לפני כשנה ביקרתי באקדמיה הלאומית הגרמנית לאופולדינה בברלין. הראו לי שם את ספר חברי האקדמיה, לכל חבר וחברה יש דף, כתוב משהו, יש תמונה. בשנת 33' או 34' המפלגה הנאצית התחילה לעשות רעש שהם דורשים לפטר את כל היהודים וגם אלה שהם לא-יהודים שאינם תומכי השלטון החדש.

מה שהחליטו באקדמיה לעשות זה לא להיכנע כמובן וגם לא להגיד לא, כי אחרת היו מפזרים את האקדמיה, כמו בהונגריה, ומכניסים את הנשיא לקלבוש. בעיפרון, על כל אחד מהדפים הם שמו קו חזק באלכסון וכתבו למטה: חברות בוטלה, כדי שאם יבוא מישהו יוכלו להראות את זה. אחרי המלחמה הם מחקו זאת. זה היה בעיפרון, מחקו את הקווים ואת הכיתוב, ולמזכרת – ואת זה הם הראו לי – השאירו אצל איינשטיין "חברותו בוטלה" למטה בעיפרון.

אצלנו קל מאוד. כל מה שצריך לעשות זה להוסיף למשפט בחוק האקדמיה למדעים "חברי האקדמיה ייבחרו ע"י האקדמיה באסיפה הכללית" שלוש מילים: "באישור שר החינוך", ואז כל בחירת חבר או חברה לאקדמיה ייעשה בהם מעשה גולדרייך – יושב פה עודד גולדרייך מאחוריי – ולי, שנתתי לו את פסלון פרס ישראל שלי, יש לי רק סמל אחד של האקדמיה, אני אוכל לתת אותו אולי לאדם אחד שכך יעשה לו, אבל אין לי בשביל כולם.

אין לדעת אך המצב הולך והופך מדאיג מיום ליום. כפי שאמרתי, אחרים ידברו כאן על מה שכבר קורה בעולם ההייטק, הכלכלה והטכנולוגיה, ועל השפעות מבחוץ, אני התרכזתי בפחד ממה שעלול לקרות ישירות ע"י הממשלה והדברים שלי כלל אינם הזויים ובלתי אפשריים. אך תקווה חייבת להיות וכשם שסוכלה המזימה בספרייה הלאומית, לפחות לעת עתה, אני מתחייב כאן ועכשיו להילחם בכל כוחי ובכל מאודי במה שעלול לבוא בעתיד, ואדרבה, הלוואי, הלוואי שאצא רואה שחורות ופסימיסט, אני אהיה הראשון שיקפוץ משמחה על השולחן – לא מעבר לשולחן כי זה רק בוועדת החוקה – אם הזוממים יורחקו ממוקדי ההחלטות והמזימות יתפוגגו. תודה רבה.

פרופ' הראל, דברים קשים, חדים, אבל צודקים, מוסריים ואמיצים מאוד. הרבה הערכה. ברוך הבא לחבר הכנסת עופר כסיף. פרופ' תמיר שפר, רקטור האוניברסיטה העברית, בבקשה.

תודה רבה. אני מייצג כאן את ועד ראשי האוניברסיטאות, את כל ההנהלות של אוניברסיטאות המחקר בישראל. הנשיאים והרקטורים של כל האוניברסיטאות פרסמו לפני כמה שבועות מכתב המביע חשש כבד מפגיעה של המהפכה המשפטית בדמוקרטיה.

כאשר אנחנו בוחנים את רשימת האוניברסיטאות המובילות בעולם ואת רשימת החוקרות והחוקרים המשפיעים בעולם, רואים שמרביתן ומרביתם פועלים במדינות דמוקרטיות המקדשות את החופש לחשוב, לדבר, לחקור, ללא מגבלות שאינן קשורות לעצם העניין. זהו האקלים הנכון לחשיבה המדעית והאקלים הנכון בכלל לשגשוג המין האנושי. אנחנו מסתכלים על חתונות וחתני פרסי נובל, לפי הנתון שיש לי, למעלה מ-90% מהזוכים נולדו במדינות דמוקרטיות, וגם מבין אלה שלא נולדו במדינות דמוקרטיות, הרוב המכריע היגר למדינה דמוקרטית ופועל במדינה כזו.

כאשר אנחנו מסתכלים על הדברים שאנחנו רואים כהנהלות אוניברסיטה, אפשר להצביע על כמה דברים שכבר קורים היום ועל חששות לסכנות קרובות מאוד. אם נתחיל מפגיעה בפעילות האקדמית, אנחנו רואים חוקרים ישראליים שפועלים במדינות מחוץ לישראל שמדברים על סכנה אמיתית לחרם אקדמי על ישראל. כחבר בהנהלת האוניברסיטה העברית אני יכול להגיד לכם שאנחנו נתקלים כל הזמן, נאבקים כל הזמן, בניסיונות לחרם ובפעולות מהותיות אמיתיות לחרם על האקדמיה הישראלית. אנחנו מצליחים עד עכשיו בשנים האחרונות להילחם בכך בהצלחה יחסית רבה רק בגלל שישראל עדיין נחשבת למדינה דמוקרטית.

אנחנו רואים, כפי שכבר נאמר לפניי, איום מיידי ומהותי על המשך קיום שיתופי פעולה מחקריים. בעיקר אם נתמקד רגע בקרן הורייזן האירופית, שבישראל נערכים מדי שנה מחקרים בהיקפים כספיים של מעל מיליארד שקל, על כספים שמגיעים משם – גם מועברים כמובן ע"י ממשלת ישראל לשם – אבל זה מניע את המחקר כאן ואחר כך את הכלכלה. החברות של חוקרים וחוקרות ישראליים בצוותי מחקר כאלה היא הגורם החשוב ביותר במחקר הבין-לאומי של חוקרים וחוקרים ישראליים. יש סכנה אמיתית ששיתופי הפעולה אלה ייפסקו, כפי שאנחנו רואים שקורה עכשיו לחוקרים הונגרים, שמתחילים להוציא אותם משיתופי פעולה דומים.

אנחנו רואים סכנה אמיתית בקיום של כנסים והבאה של חוקרות וחוקרים מרכזיים. אני אתן לכם דוגמה מאוד קונקרטית. האוניברסיטה העברית תכננה לקיים כנס עבור חתן פרס נובל דניאל כהנמן בעוד תקופה קצרה פה בארץ. אישרו את הגעתם הכלכלנים ההתנהגותיים המובילים בעולם – כהנמן הוא הכלכלן ההתנהגותי החשוב בעולם – בין אלה שאישרו גם חתני פרס נובל, כולם ידידים ואוהדים חמים של ישראל. אנחנו קיבלנו מהם לפני שבוע הודעה, מהחבורה הזאת של החוקרים המובילים בעולם והחברים הטובים ביותר של ישראל בעולם, שאם תוך שבועיים המהפכה החוקתית לא יורדת מהפרק הם מבטלים את הכנס ולא מגיעים לישראל.

אנחנו רואים ביטול כבר של חוקרים למכון הישראלי ללימודים מתקדמים, מכון כלל-אוניברסיטאי שמארח מדי שנה חתני פרס נובל וחוקרים מהמובילים בעולם. כבר קיבלנו ביטולים שלהם לשנה הבאה, של כאלה שכבר קיבלו הזמנה להגיע. אנחנו רואים כבר סימנים ראשונים של ביטול קליטת סגל חדש, חוקרות וחוקרים צעירים שהשלימו דוקטורט בארצות הברית או באירופה שאנחנו מציעים להם משרה באוניברסיטה העברית וכבר עכשיו מתחילים להגיד לנו לא.

מה הסיבה שהם אומרים לך לא?

הסיבה היא שיש חשש כבד ממה שהמהפכה החוקתית תעשה לדמוקרטיה, וכתוצאה מכך לפגיעה בחופש האקדמי, וכתוצאה מכך לשיתופי פעולה בין-לאומיים, וכתוצאה מכך לגיוס כספי מחקר, וחוקרות וחוקרים צעירים שיש להם אלטרנטיבה – כי אנחנו מנסים לגייס את המבריקות והמבריקים ביותר, אנחנו נלחמים מול אוניברסיטאות אמריקאיות מובילות כדי להביא את המבריקות המבריקים ביותר לכאן – ברגע שהם רואים חשש כבד מבחינתם, וגם זה החשש שלנו, שגם אני וגם קודמיי דיברנו עליו, לחופש האקדמי בישראל, וכתוצאה מכך לשיתופי פעולה ובכלל ליכולת לעשות מחקר, גם אם זה עדיין איננו כרגע אבל הם רואים את זה מעבר לפינה, אם המהפכה החוקתית תעבור כפי שהיא, הם פשוט בוחרים להישאר. הם בוחרים לקבל הצעה מאוניברסיטה בחו"ל לא להגיע לפה ואולי בעתיד, כאשר העננה תתבהר, אולי הם יחליטו אחרת. אבל זה דברים שאנחנו רואים.

חבר הכנסת ביקש התייחסות גם לאורחים אוהדי ישראל, החוקרים המובילים שהודיעו שהם לא יגיעו לכנס. אני חושבת שעל זה הוא שאל.

כן. האמת שאני לא יודע מה פרטי הרפורמה היום. הם יודעים? אני לא יודע מה פרטי הרפורמה.

אנחנו רואים את פרטי הרפורמה במה שהוצע.

נכון להיום הכנסת תכהן 5 שנים ולא 4.

לפני 22 שנה התחלתי ללמוד משפטים, אנשים הזהירו אותי: תשמע, לא תהיה לך פרנסה, יש המון עורכי דין, ברוך-השם, עבדתי והתמחיתי אצל עו"ד דובי ויסגלס בתל אביב והייתה לי פרנסה 20 שנה כעורך דין עצמאי.

ההערה שלך חשובה, תמשיך אותה. חצי דקה, תשאל מה שאתה רוצה.

אני לא מדבר בשם הקואליציה, אני מדבר בשם ההיגיון.

בכל זאת דעתך חשובה לנו, תביע אותה.

כנס כזה של חוקרים שביטלו, שאמרו: שמע, אם הרפורמה או ההפיכה לא תתבטל כפי שהיא היום – אני לא יודע מה היא היום.

אתה עכשיו מנסה לשכנע אותי - - -

אני לא יכול לשכנע את עצמי, אני לא יודע מה הרפורמה.

אני מבין, אני מבין אותך, אנחנו עוד לא יודעים. הרי הרפורמה, או המהפכה, או איך שיקראו לזה, השינוי החוקתי עדיין לא התקבל.

"מהפכה" זה השם.

אנחנו עוד לא יודעים מה יהיה בעוד שבוע או מה יהיה בעוד שנה, אבל אני מדבר כבר על דברים שקורים. אם אתה רוצה לדעת למה חתן פרס נובל זה או אחר מבטל את הגעתו לישראל, אתה צריך לדבר איתם, אבל אני יכול להגיד שהחשש הוא, או הסיבה שלהם היא – והם אומרים את זה בצורה ישירה – שהמהלכים האלה הם מהלכים שמסכנים את הדמוקרטיה והם לא מוכנים לשתף פעולה ולבוא ולהופיע ולקדם את האקדמיה במדינה שבה יש פגיעה צפויה, או סכנה לפגיעה כזאת משמעותית בדמוקרטיה. חד וחלק.

פרופ' שפר, תודה.

אני אסתפק בזה.

תודה רבה לך. חברת הכנסת לשעבר, ענת מאור, ברוכה הבאה. בבקשה.

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת עודה, וברכות, וגם לכל חברי וחברות הכנסת. בתור מי שכיהנה כיושבת-ראש ועדת המדע, זכיתם להיות בוועדה הכי חשובה, הכי מעניינת, היא רק לא נותנת תרומה פוליטית לפעילות שלנו אבל זה לא חשוב, זה ממש נהדר, וגם זכיתם באחת ממנהלות הוועדה הטובות ביותר, איילת ידידתי. אני גם מאוד מוקירה את כל המרצים והמרצות והפרופסורים שהגיעו. אני גם מסכימה עם יושב-הראש, אנחנו כל כך מתגאים בדמוקרטיה שלנו אבל היא דמוקרטיה עדיין נכה כי אנחנו הסתגלנו והתרגלנו מעל 50 שנה, ונקווה שאחרי המאבק הדמוקרטי הזה ההמשך של אותו מחנה יהיה גם לדמוקרטיזציה לכל האזרחים.

אני רוצה לקצר ולומר שאנחנו נמצאים בחבורה, בקבוצה, שהביאה גאווה והישגים בלתי יתוארים למדינה, החל מזה שלא היה עוד כסף ומחשבה – בשנות ה-20' הקימו את שלושת מרכזי האקדמיה הראשונים, הנשיא ויצמן ואחרים – וחופש המחשבה, המחקר הכול-כך טוב, ההשראה והמוסר. ולא פחות חשוב, אני רוצה להזכיר לכם את המהפך של 1995 – הייתה לי זכות להיות עם שר החינוך אמנון רובינשטיין בוועדת החינוך בכנסת – אוניברסליות של ההשכלה הגבוהה, הביזוריות שלה, כניסת נשים, כניסת ערבים. באמת מערכת מפוארת, לא חפה שגיאות.

מצד שני אני רוצה להגיד לכם שכל המאבק היום מבחינת האקדמיה הוא לא חדש: אחד, השתלטות פוליטית על האקדמיה כשהייתי יושבת-ראש ועדה. זה היה ב-2001, התחילה ועדת מלץ, כל מי שזוכר ולא נרחיב איזה מאבקים היינו צריכים לעשות; שניים, עלה שלטון מסוים, קטע המון מהתקציבים וזוכי פרס נובל באו והסבירו פה וזעקו שאם כך זה יימשך אז כל זוכי פרס נובל העתידיים לא יוכלו להגיע לזה; ושלוש, אם תרצו, בשלהי הכהונה שלי, ולצערי הרב, שהיה לי שיתוף פעולה נפלא עם חבר הכנסת זבולון אורלב, הוא פתח להם את השער, גם הכנסת.

לכן אני רוצה בחצי דקה שנותרה לי לומר שהחשש הוא כבד מאוד. חבר הכנסת סימון מושיאשוילי, אני באה מוועדת החוקה, אני רוצה לומר ממש בפשטות, המהפכה, ההפיכה האנטי-דמוקרטית, היא בעיצומה. היום זה יום שבר, יום קריאה. הפשרה, כאילו הריכוך – לא רק שלא ריכוך, השתלטות על המערכת המשפטית, פוליטיזציה מוחלטת, וזה לצערי, אם לא יקרה נס, זאת עובדה. אני רוצה להזכיר את 12 התחומים האחרים: המשטרה, על הכיבוש שיש שר במשרד הביטחון שממונה על זה, על הספרייה המרכזית, על החינוך, על הסטטיסטיקה, על ועדת הבחירות, על התקשורת, על מח"ש, על השלטון הציבורי, חוק הנבצרות, חוק דרעי 2. מה עוד צריך לקרות שהדמוקרטיה, אם הממשלה לא תתעשת ולא נצליח במאבק, תקרוס?

לכן אני רוצה לומר, אנחנו חייבים להמשיך במאבק וביתר שאת. הציבור אמר את דברו ובתוך זה התמיכה של הפרופסורים, החיילים והסטודנטים היא מאוד מאוד חשובה. אורך רוח. המאבק חייב להיות נחוש, ממושך ולא לתת להם בשיטת הסלמי לפורר אותנו לגמרי. תודה.

תודה רבה לך, חברת הכנסת ויו"ר הוועדה לשעבר מאור. פרופ' יעקב פאר, נציג האקדמיה לרפואה מדעית, ההסתדרות הרפואית לישראל, בבקשה.

יושב-ראש נכבד, אני רופא, אני רופא שעושה גם מחקר בסיסי וקליני. אני לא אחזור על דברים שאמרו קודמיי, במקום זה אני אתן כמה דוגמאות. אתמול בשעה 07:00 בערב קיבלתי טלפון מידיד, הוא לא רופא אבל הוא הקים חברה ויחד אנחנו מנסים לפתח מחשוב מאוד רלוונטי לתחום שלי, לרפואת עיניים, חברה אנגלית מאוד גדולה בתחום, חברת Killer, מהגדולות בעולם. החברה הבטיחה לתמוך, אתמול הוא התקשר אלי להגיד שבצל המצב חברת Killer בינתיים משכה את התמיכה. נכון, עדיין לא הצביעו בקריאה שנייה ושלישית אבל אנשים קוראים ויודעים מה קורה.

דוגמאות אחרות שרלוונטיות לשבוע-שבועיים האחרונים: התקשרו אלי אנשים שנמצאים בחו"ל שרצו לבוא ושוקלים האם כן לבוא או לא לבוא. יש בחור שהבאתי לפני 20 שנה מהרווארד והוא ניגש אלי לפני מספר ימים ואמר: אם זה היה היום לא היית מצליח להחזיר אותי. לעומת זאת, בחור שעובד איתנו – היום הוא גם חבר באקדמיה הישראלית לרפואה מדעית – שהייתה לו הצעה מהחלומות מארצות הברית ואני הצלחתי לשכנע אותו להישאר ולהישאר במחלקה, ורוב זמנו הוא עוסק במחקר פורץ דרך, בריפוי גנטי וריפוי תאי וכו', גם אמר לי: אם זה היה היום אני לא בטוח שהייתי משתכנע להישאר.

אז אני רק מחזק את מה שנאמר ואני לא אחזור, גם על העדר הרצון לשתף פעולה, קשיים בהשגת מימון מגורמים בחוץ, בעיקר מארצות הברית ואירופה, שרואים לצל המצב, שוקלים שוב האם לתרום לנו. וכפי שראינו, מענקי המחקר שמגיעים מחו"ל הם רוב מענקי המחקר שמניעים את המחקר בארץ בכלל ואת המחקר הרפואי בפרט. תודה.

תודה רבה לך. דברים חשובים עם דוגמה חיה מהיום. חברת הכנסת שלי טל מירון. בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה לכולכם שהגעתם. זה לא מובן מאליו. תענוג וכבוד גדול לשבת בחדר עם אנשים כל כך מכובדים שתרמו למען המדינה, אי אפשר אפילו להסביר במילים עד כמה, אז תודה רבה לכם שאתם פה. אני מברכת על הדיון החשוב הזה.

אני אגיד לכם שיותר נעים פה, בחדר הזה, מחדרי ועדות אחרים שאני מוצאת את עצמי בהם בחודש וחצי האחרונים. כמי שהייתה כמובן גם באקדמיה אבל גם בעולמות ההייטק, החיבור שנאמר פה ושדובר עליו כאן בין שני העולמות האלה הוא גם עבורי מאוד מאוד חשוב. אני גאה מאוד להיות חלק מהוועדה הזאת, למרות שאני חדשה מאוד ולומדת.

אני רוצה להגיד שלמעשה חופש אקדמי הוא באמת נשמת אפה של הדמוקרטיה, זה ערך יסוד בדמוקרטיה ואנחנו צריכים לשמור על-כך מכל משמר. אני מאוד חרדה לעתיד האקדמיה, לעתיד המחקר ופיתוח במדינת ישראל, וכתוצאה מזה לכלכלה בישראל, להייטק בישראל, כל העולמות האלה משתלבים יחד כמו שכולנו יודעים. אני חוששת מאוד מגורמים אידאולוגיים קיצוניים שיפעלו להגבלת החופש האקדמי, מה שייצור כדור שלג מתגלגל ויפגע במדינה בצורה באמת אנושה.

אנחנו חייבים לעצור את זה ולא לתת לזה לקרות. אסור לנו להקל ראש. אני, אגב, לא רק מוטרדת מהאנשים שאתם מנסים להביא מחו"ל הנה, אני מוטרדת מהפיכת השרוול, כפי שהיא קורית בהייטק, מהפיכת שרוול באקדמיה. כל המוחות המבריקים שלנו פה, משלנו, פשוט יברחו החוצה. זה גם מטריד אותי מאוד. אנחנו רוצים לטפח פה אקדמיה משגשגת, אנשי אקדמיה מצליחים ומצליחות כמובן – אני מדברת בשם שני המגדרים – וגם זה נושא שמאוד-מאוד מטריד אותי.

אני אקצר ולא אאריך כי באמת הבמה היא שלכם וחשוב לשמוע אתכם, אותנו שומעים כל הזמן ואפילו יותר מדי, הדברים שלכם חשובים יותר. תודה רבה על כל הדברים שאתם עושים ותומכים ושאתם כאן.

תודה רבה לחברת הכנסת שלי טל מירון. ד"ר יעל ברדה, בבקשה.

אני ד"ר יעל ברדה, חברת סגל במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית וחברת ועד הפעולה של סגל האוניברסיטה העברית ומטה המאבק הבין-מוסדי של האקדמיה כנגד ההפיכה המשטרתית. אני לא אחזור על הדברים שנאמרו כאן, אני רק רוצה להגיד שהמחקרים מראים לנו שיש דפוס שיטתי. מדינות סמכותניות שהתחילו עם מתקפה על עצמאות מערכת המשפט, עברו כמעט מיד לפגיעה שיטתית באקדמיה ובמערכת ההשכלה הגבוהה. לפי כל הסימנים בשטח אין ספק שזאת הכוונה של הממשלה הנוכחית.

זה לא רק התהליכים שמתחילים היום, זו העמקה של תהליכים שהתחילו כבר קודם. אני רוצה להגיד רק בהיילייטס את מה שאנחנו מדברים עליו, חלק מהאנשים כאן כבר אמרו את הדברים. הראשון זו פגיעה בעצמאות הניהולית של המוסדות. המדע נשען על אותה עצמאות ניהולית, שאין פוליטיזציה של איך שחוקרים וגם לא איך שמלמדים. כל הזמן תיזכרו את הסטודנטים, כל הזמן תיזכרו שהשכלה גבוהה היא הכלי העיקרי לייצר מוביליות חברתית, היא הכלי העיקרי לייצר שינוי חברתי. כל הפטנטים וכל המחקרים בסוף נועדו כדי לקדם את החיים שלנו פה ולכן לא צריך לנתק בין הדברים האלה.

הדבר השני הוא פגיעה בעצמאות המחקרית ובחופש האקדמי. כבר מאז תחילת ההפיכה המשטרתית אנחנו ראינו חבר סגל שזומן כאן לוועדת החינוך עקב בקשה של "אם תרצו". זאת ממשלת "אם תרצו" שהולכת לנסות ולפגוע בחברי סגל, בחברי סגל ביקורתיים, לנסות ולסגור תוכניות ביקורתיות, בעיקר במדעי החברה, לנסות ולפגוע דווקא בסטודנטים מהפריפריה, בסטודנטים פלסטינים, ואנחנו חוששים מזה חשש עמוק. הפגיעה תהיה גם בתוכניות שמיועדות לסטודנטים החרדים וצריך להבין את הדבר הזה, כי זה אף פעם לא נגמר במיעוט אחד.

התערבות פוליטית בתקצוב. אנחנו מפחדים מהטלת וטו בקרן הלאומית למדע ופגיעה בנגישות להשכלה גבוהה. כל הזמן משווים אותנו להונגריה ופולין ושוכחים שבהונגריה ופולין יש את המעטפת של האיחוד האירופי, לנו אין מעטפת של האיחוד האירופי, ההשוואה הטובה היא לטורקיה, מה שאומר שלא תהיינה הגנות. מי שנפגע קודם כל זה סטודנטים מהפריפריה, זה פתיחה של מוסדות בניהול ממשלתי שהמטרה שלהם תהיה לפגוע במוסדות בפריפריה.

צריך להבין עד כמה הנושא הזה הוא פריך ורגיש, עד כמה הדברים המוסכמים הם עניין של נוהג ולכן אותה דריסה שיטתית שאנחנו רואים, כולל ניסיון ההשתלטות על הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה –שלא צריך להיות סוציולוגיים כדי להבין שכדי לנהל מדינה חייבים נתונים אמינים, שהציבור מאמין בהם.

איך הסקת את הפגיעה דווקא בפריפריה?

אחד הדברים שרואים בהונגריה זה שהייתה - - -

אני מדבר על ישראל.

קודם כל, אנחנו מדברים על תהליכים שהתחילו כבר, הם כבר בהתחלה. ניסיון ההשתלטות על מוסדות, הפרטה של מוסדות - - -

לא, אני מדבר על הפריפריה.

כן, אני גם מדברת על הפריפריה.

אז בואי תתני לי סיבה אחת או עובדה אחת מה כן התחיל וההשתלטות שאת אומרת.

מה שאנחנו מפחדים ממנו - - -

לא, את אמרת שזה התחיל.

אז, למשל, דבר אחד שמנסים לעשות זה להרים מוסדות שהם מוסדות נאמנים יותר שיפעלו באותם מקומות שבהם פועלים מוסדות בפריפריה. למה אתה עושה את זה? כי כך אתה מייבש את המוסד, אתה מייבש אותו מתלמידים, אתה מייבש אותו ממרצות ומרצים טובים ואתה מייבש אותו מההקשרים החשובים והמקצועיים שלו.

מה שם המוסד?

אני עכשיו לא הולכת להיכנס לתוך המאבקים האלה, בין היתר - - -

אנחנו בדיון.

קודם כל, אני מוכנה, אם אתה רוצה, אני אשמח גם לפגוש אותך, יש לנו ניירות, יש לנו אנשים שמוכנים לדבר על כל מוסד ומוסד וכל חשש וחשש.

ד"ר ברדה, נא לסכם, בבקשה.

אז אני רוצה לסכם משהו מאוד-מאוד חשוב – פגיעה בעצמאות המוסדות דרך החלשת ארגוני הסגל. אנחנו נמצאים עכשיו בסגל האקדמי כבר בלב של סכסוך עבודה בו האוצר מתנה את הסכם השכר החדש בשינויים ארגונים מהותיים, ובתוכם הכנסה דיפרנציאלית והחלשת הקביעות. אנחנו כבר נמצאים בתוך זה ולכן האצה של התהליכים תהיה חלק מהסיפור הזה.

הדבר האחרון הוא – ואסור לשכוח שכשמדברים על אקדמיה יש גם את הסגל המינהלי – הסגל המינהלי מחזיק את כל המוסדות שלנו ויש שחיקה קשה גם בתקנים וגם בתנאים. הם מרגישים מושתקים, הם מרגישים שהם לא יכולים אפילו לצאת להיאבק. צריך להבין שאם תעבור החקיקה הזאת, לא רק שלא נצליח למלא את המשימה שלנו כהשכלה גבוהה, להביא לשינוי חברתי, להביא לצמצום פערים ולהביא לדמוקרטיזציה של המדינה, אנחנו עשויים לאבד את כל התהליכים והתוכניות שכבר בדרך.

תודה רבה לך, ד"ר ברדה. הגיעו סטודנטיות וסטודנטים ממכללת ספיר, ברוכים הבאים, אהלן וסהלן. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה.

קודם כל אני רוצה לפתוח ולומר לכם תודה רבה שהגעתם. זה לא מובן מאליו בימים אלו להיות בצד הנכון של ההיסטוריה. אני שומע את החששות שלכם ואני מבין אותם כי הם נכונים, כי בסופו של דבר השלטון הזה מנסה באמת להשתלט באמצעות המערכת הפוליטית על בתי המשפט, ומשם זה ימשיך לתקשורת ומהתקשורת זה ימשיך לאקדמיה.

אני מסכים שההשוואה הטובה היא טורקיה, ששם גם נעצרו חברי סגל. בסוף עוד נגיע לשם כי חלילה שלא נמתח ביקורת על השלטון. ראינו את זה בימים האחרונים, שנועה תשבי, אחת השגרירות הכי מוצלחות של ישראל בעולם, קוראים אותה לסדר וחושבים להפסיק את ההתקשרות איתה כי היא הביעה ביקורת על מה שקורה ואמרה את האמת, שהעולם מסתכל היום על מדינת ישראל בפחד, וזה מה שיקרה גם פה.

בסופו של דבר האקדמיה בנויה מהאנשים הכי טובים שיש שרוצים לתרום לחברה, שיכולים לעשות הרבה דברים אחרים אבל בוחרים לתרום לחברה, והמערכת הזאת בנויה על השקעות שבאות מחו"ל, המערכת הזו בנויה על אנשים טובים שרוצים לבוא לפה ולעבוד פה, וברגע ששלב בשרשרת הזו יפסיק – שזה ככל הנראה מה שכבר מתחיל לקרות – כל המערכת הזאת תיפול, כי בסופו של דבר הם הופכים את הסטארט-אפ ניישן האמיתית של העולם למדינה שאף אחד לא ירצה להתקרב אליה; וכשיפסיקו ההשקעות גם המחקר ייפגע, והאנשים הטובים שמגיעים לפה בשביל לעזור במחקר, כמו שאמר פה פרופ' לביא, יפסיקו לבוא. הם יעשו את זה פשוט במדינה אחרת ותהיה מדינה אחרת.

זה לא ייקח יום, זה לא ייקח יומיים, זה יכול לקחת שנה, שנתיים, או קצת יותר, אבל תהיה מדינה אחרת שתקבל את התואר הסטארט-אפ ניישן הבאה של העולם. ואז אנחנו צריכים לשאול את עצמנו: עם מה אנחנו נישאר? אנחנו נישאר עם שלטון מושחת? עם מערכת בתי משפט שלא מייצגת אף אחד? עם שופטים מטעם ואולי עם נשיאים של אוניברסיטה שצריכים להתפקד למפלגות מסוימות וגם להעביר רשימות של מתפקדים? אבל עם כל הדבר הזה, יש לנו את הכוח לשנות את זה ואנחנו רואים שהמחאה באמת עובדת. מפה אני יכול לומר לכם שהדבר שהכי חשוב שייצא מפה זה שהמחאה הזאת צריכה להתגבר כי אנחנו מבינים שזה הדבר היחיד שמפחיד אותם.

אני יכול לומר לכם כמי שיושב פה בכל הוועדות, האחרות גם, שאת זה באמת שומעים, אל תירתעו, אנחנו אתכם, אנחנו נלחמים פה למען המטרה הזו. אנחנו נלחמים ברחובות למען המטרה הזו. אנחנו לא נפסיק את זה, להפך, אנחנו רק נגביר את זה, ובסופו של דבר אנחנו ננצח וישראל תישאר הסטארט-אפ ניישן ואתם תמשיכו לעשות את הדברים המדהימים שאתם עושים, ואנחנו נעשה את זה ביחד כי זה ההסכם האמיתי בינינו לבין הציבור החופשי במדינת ישראל, בינינו לבינכם. אני מתחייב לכם שאנחנו לא נפסיק עד שהחקיקה הזאת תרד מסדר-היום של הכנסת הזו. תודה רבה לכם.

תודה רבה, חבר הכנסת רון כץ. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה.

תודה רבה, אדוני. אני לא אחזור על החיבוק הגדול שאתם צריכים לקבל מהמשכן הזה ועל החשיבות שהגעתם לפה, אני אדבר על הצד השני, מה אנחנו עושים פה – ואני שמח מאוד שידידי סימון נמצא פה לידי, שהוא חבר הקואליציה, כי הם לא מרבים להגיע לדיונים שהם צריכים לשמוע את הצד השני, וזו אחת הבעיות הבאמת קשות שאני רואה כשאני נמצא במשכן, שיש אטימות, אוטמים גם את האוזניים וגם את העיניים, וגם שמים כובע שחייה על הראש ועליו שמים גם קסדה, כדי לא לשמוע, לא לראות, לא לראות את מאות-אלפי האנשים שיוצאים לרחובות, גם בערים שהן ליכודיות וערים ימניות, ולא לראות שיש שם גם אנשים עם כיפות ולעיתים גם אנשים חרדים שבאים ומוחים על ההפיכה הזאת.

חלק מחברי הקואליציה הם כן אנשים שמוכנים לפתוח את התריס ולשמוע קצת וזה בעצם המהלך שאנחנו צריכים לעשות. אנחנו, כחברי כנסת, צריכים להגיע אל אותם אנשים שכן מוכנים לשמוע וכן מוכנים להקשיב. אנחנו רואים, אדוני חבר הכנסת, שמההר הגבוה שיריב עלה עליו ביום הראשון – אני לא אשכח את הנאום שלו, את ההפחדה הקיצונית הזאת, וזו הייתה הטעות הכי גדולה שלו, הוא עשה את זה ביום רביעי בערב, זרק את הפצצה ותתמודדו איתה. אנחנו רואים שלאט-לאט הם מבינים שאנחנו לא מוכנים להתמודד איתה, גם האנשים שיוצאים לרחובות, גם האנשים המכובדים שמגיעים לפה, וגם חברי הכנסת מהאופוזיציה שנמצאים פה ימים ולילות, חלקם נמצאים כאן.

הנקודה שאני רוצה שאתם תצאו איתה מהמשכן הזה היא שבסוף אני, כחבר הכנסת סימון דוידסון, באמת מאמין שהם לא יצליחו להגשים את החלומות שלהם. אנחנו, גם במשכן וגם האנשים ברחובות, נצליח לקפל אותם. בסוף יהיו גם חברי כנסת שיבינו אותנו – ואנחנו רואים עוד אחד ועוד אחד – ובסוף את כל המהלך הזה נעצור, כי אם הוא ייצא לפועל, גם לך יהיה רע, גם לי, לילדים ולנכדים שלנו, כל מה שבנינו ילך לטמיון. תודה רבה.

תודה רבה לך, חבר הכנסת דוידסון. ברוכה הבאה, חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. פרופ' איתי הלוי, חבר הוועד המנהל, האקדמיה הצעירה הישראלית, בבקשה.

תודה רבה, יושב-ראש הוועדה, חברות וחברי הכנסת, על ההזדמנות לדבר. אני רוצה להדהד אבל לא לחזור על הדברים שנאמרו פה ע"י קודמיי וגם על ידך, חבר הכנסת עודה, על דמוקרטיה ושוויון לכול. אבל אני רוצה כן להתמקד בסקר שתוצאותיו עשויות לעניין את הנוכחים. האקדמיה הצעירה פועלת בחסות האקדמיה הלאומית למדעים והיא מורכבת מ-30 חוקרות וחוקרים ממגוון מוסדות ותחומי דת. אנחנו נבחרים ל-4 שנים והמדד לבחירתנו הוא מצוינות מחקרית, אבל בנוסף לפעילותנו המחקרית אנחנו מחויבים לשיפור האקדמיה והחברה הישראלית.

כולנו בחרנו לבסס את חיינו הפרטיים והמקצועיים בישראל מתוך תחושת מחויבות ושייכות עמוקה. אחת העוצמות שלנו היא פריסה רב-מוסדית שמאפשרת לנו מבט רוחבי על הלך הרוחות בקרב אקדמאים בישראל. במסגרת הפריסה הזאת אנחנו מדי כמה שנים סוקרים את מצב הסגל הצעיר באוניברסיטאות. בעתות משבר, למשל בשיא מגפת הקורונה, סקרנו את השפעות המשבר על מחקר בישראל, בדגש על חוקרות וחוקרים בתחילת דרכם. תוצאות הסקרים האלה פורסמו בדוחות ששימשו בעבר לקביעת מדיניות ברמה המוסדית והלאומית.

כמו הציבור כולו, גם האקדמיה נקרעת בוויכוח סביב הרפורמה במערכת המשפט. במסגרת הוויכוח נשמעים קולות ברורים המזהירים מפני השלכות החקיקה על החופש האקדמי, על המחקר, ובסופו של דבר על מעמדה של ישראל כמובילה עולמית במחקר ופיתוח. אחת הטענות בהקשר הזה מתייחסת לסכנה לבריחת מוחות, עזיבה של כוחות מובילים באקדמיה למדינות אחרות, שעליה דיבר גם פרופ' לביא. מתוך מחויבות לעובדות ולחשיבה ביקורתית ועל מנת להבין את הבסיס לטענה הזאת, ערכנו סקר בקרב הסגל האקדמי. בסקר השתתפו קרוב ל-2,000 חוקרות וחוקרים מכל המוסדות ובכל הדרגות והם מהווים בערך שליש מסך הסגל האקדמי בישראל. ההיענות הגבוהה בפני עצמה מעידה על-כך שהנושא מעסיק את הסגל האקדמי.

מתוצאות הסקר הזה, שפורסם ממש לא מזמן – לפני שלושת-רבעי שעה – עולות מספר מגמות. ראשית, נראית עלייה חד-משמעית בהערכת המגיבים את סיכויי העזיבה שלהם. כשלושת-רבעי מהמגיבים מכל תחומי המחקר ומכל המוסדות דיווחו על עלייה בסיכוי שיעזבו את המדינה. העלייה מדווחת בסיכויי העזיבה היא בממוצע 35%, והרוב הגדול מצהיר שהסיבה המרכזית לכך היא החקיקה המשפטית. רבע מהמשיבים בלבד השיבו שאין שינוי בסיכויי העזיבה שלהם.

מהתוצאות עולה גם שהעלייה בהערכת סיכויי העזיבה גבוהה ביותר בקרב הסגל הצעיר, שהם דור העתיד של האקדמיה הישראלית. מתוך אלה שהעריכו שסיכויי עזיבתם עלו, כמחצית דיווחו כי כבר נקטו בצעד ממשי כלשהו, כמו בירור לגבי הוצאת דרכון זר או פניה למוסדות בחו"ל.

50%?

50% מאלה שדיווחו, 50% משלושת-רבעי. מבחינת הפגיעה במעמד האקדמיה בישראל, כשני-שלישים מחברות וחברי הסגל דיווחו שעד כה לא חשו פגיעה. השאר דיווחו בעיקר על ביטול ביקורי חוקרים מחו"ל ופגיעה בשיתופי פעולה בין-לאומיים. יחד עם זאת, כ-80% מעריכים כי צפויה פגיעה עתידית בפעילות שלהם, למשל ביכולת להשיג מימון מקרנות בין-לאומיות או לפתח שיתופי פעולה בין-לאומיים. בערך חצי מהם חוששים לחופש האקדמי ומחרם אקדמי על ישראל. להערכתנו, מדובר כאן בחשש אמיתי בקרב ציבור שמחויב עמוקות לאקדמיה הישראלית ולהצלחתה באשר ליכולתו להמשיך ולפעול בישראל.

אני רוצה רק להוסיף שהאקדמיה לא רק אמונה על פיתוח, שימור והפצת ידע, אלא גם על הכשרת כוח אדם מקצועי ובעל ידע לתעשייה ולמגזר הציבורי, ולכן פגיעה בפעילות האקדמית ובחופש האקדמי תתורגם בטווח הארוך לפגיעה במשק. במקצועות מסוימים, כמו במקצועות הבריאות וההנדסה, נדרש ידע מחזית המדע והמחקר והפגיעה במסלולי ההכשרה האקדמיים בתחומים האלה עלולה להוביל לפגיעה ממשית בבריאות ובבטיחות הציבור.

אנחנו קוראים למערכת כולה להתגייס להבטחת המצוינות האקדמית בישראל. בריחת המוחות נחשבה תמיד לאחד האיומים המשמעותיים על המחקר בישראל ונעשו מאמצים רבים ומוצלחים להתמודד איתה. ממצאי הסקר שלנו חושפים סיכון ברור לעלייה בבריחת המוחות בעקבות הרפורמה המשפטית. אפילו אם אחוז קטן מהמשיבים יעזוב בפועל הפגיעה באקדמיה תהיה משמעותית.

תודה רבה לך. חבר הכנסת עידן רול, בבקשה.

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אורחים נכבדים, אני שמח על הדיון הזה, שמח שאתם כאן. אני אגע בנקודות אחרות כדי לא לחזור. נלך ממש מהר ומצומצם מהמקרה היותר מצומצם למקרה הרחב. כולנו מבינים את ההשלכות, אני מקווה שגם בבית מכירים. ברגע שיש חוסר ודאות במערכת המשפטית, ברגע שהמערכת המשפטית המפוארת של ישראל לא נתפסת יותר כעצמאית, כריבונית, כאובייקטיבית, אנחנו בעצם מקבלים איום ישיר על כל הנגזרות של זה – וזה אומר גם על הקניין הרוחני, שהוא חלק שאי אפשר בלתו בתעשייה הזו, זה אומר גם על הרגולציה השונה מהעולם, כמו ועדות הלסינקי, כמו תחומים אחרים שנקבעים באמנות בין-לאומיות - - -

חבר הכנסת רול, תענה לי בבקשה, אתה אומר שהיא מערכת משפט מפוארת – אתה חושב שכך גם יסכימו איתך הפלסטינים בשטחים הכבושים, הערבים במדינת ישראל, האנשים המוחלשים כלכלית במדינת ישראל? אתה חושב שהם יסכימו איתך?

אני מבין שזה הולך להיות ריטואל חוזר אתכם. תראה, כל פעם אני בא לוועדה הזו ומתוך כבוד לאורחים שלנו - - -

התשובה כן כי היא היחידה שמגנה עליהם.

כן, קודם כל, אבל בואו נרחיב על זה כי אני חוויתי פשוט את אותו דבר ממך גם בוועדה לנושא ההייטק. אני מנסה לכבד את האורחים שלנו ולא להכניס את זה לדיון הזה. אני מציע לך ולכל מי שמנסה למצוא איך הם ספציפית לא נספרים בדבר הזה – הפיכה משטרית תפגע בכולם. היא תפגע כנראה קודם כל במיעוט הערבי.

אתה צודק.

ולכן אני מציע לכם, במקום כל הזמן להתנגח במדינה ובמוסדותיה, להירתם למדינה שמגינה עליכם, מספקת לכם את אותה הגנה כמו כל אחד אחר - - -

אז אתה חושב שמי שרוצה שלום ושוויון מתנגח עם המדינה?

אני חושב שיש טעם לפגם – ואני עדין במה שאני אומר – שנבחרי ציבור שמבינים שהציבור שלהם מאוים במהפכה הזאת, עסוקים שוב בלדבר על הסכסוך הישראלי-פלסטיני. או שאתה פלסטיני או שאתה ישראלי. ואם אתה ישראלי אז אני חושב שמן הראוי לשמוח שאתה פה - - -

הצחקת אותי. אני ערבי-פלסטיני אזרח מדינת ישראל. מה, אתה לא מבין את הדבר הזה?

אני אגיד לך מה אני רואה. אני רואה בן-אדם מאוד פריבילג, שמקבל מושב בבית הנבחרים ומשתמש בפלטפורמה ובחסינות הזאת כל היום כדי לנגח דברים שנראים לו כמובן מאליהם. לא הביטחון שלך, לא הכלכלה ולא המדע המדהים שיש לנו פה, הם לא מובנים מאליהם. אני חושב שהגיע הזמן לבחור, להירתם לדבר הזה ולרצות בהצלחה המדינה, וזה כולל גם להילחם על אופייה הדמוקרטי, ששומר גם עליכם, או לעמוד מהצד לקטר ולתקוף. תרשה לי לא להתחבר לנרטיב שלך.

אז אם אני רואה שאין שוויון וחוק הלאום אינו טוב לכולנו, זה באמת מאיים על המדינה - - - ?

זה לא רלוונטי לשיח עכשיו. אם לא תהיה פה מדינה אז בכלל לא יהיה - - -

מה קורה פה בכלל בדיון הזה?

טוב, תמשיך, יש לך עוד שתי דקות וחצי.

חבל מאוד שאתה מנצל את הפלטפורמה שניתנה לך בדיון שאני מיוזמיו בשביל לדבר על סוגיה אקוטית שהיא הצלת תחום המדע והחדשנות בישראל נוכח הפיכה משטרית ואתה הופך את זה שוב לסוגיה הישראלית-פלסטינית. אני באמת חושב – ואני אומר את זה גם לחבריך למפלגה, לסיעה, כל הזמן – לא יכול להיות שתדברו מצד אחד על אפרטהייד ועל כל הדברים האיומים שקורים במדינה הזאת, ומצד שני לדבר על זה מתוך פודיום, לדבר על זה כיו"ר ועדה בכנסת. אי אפשר, אי אפשר. הנרטיב הזה לא מחזיק מים.

אני חושב שאי אפשר לשתוק על הכיבוש ולדבר על דמוקרטיה. מה אתה חושב?

אני חושב שהגיע הזמן שתרתמו למאבק בהפיכה המשטרתית במקום לבדל את עצמכם ולהפוך את זה שוב לסוגיה של "אכלו לי, שתו לי".

יש לך שתי דקות, תדבר בבקשה, אני לא אדבר.

בקיצור, מערכת המשפט שלנו כריבונית, עצמאית ומוערכת היא אבן יסוד גם בהסתכלות של קהילת המדע הבין-לאומית על איך שדברים מתבצעים פה, על סוגיות של קניין רוחני, על סוגיות של רגולציה ועל העובדה שיש לנו מקום של כבוד בקרב קהילת המדע והמחקר בעולם. אבל גם במובן הרחב יותר, מדע וחדשנות הולכים יד ביד עם ליברליות, עם פתיחות מחשבתית, עם קבלה של רעיונות חדשים, עם הנכונות לערער על מה שמוכר לנו או לבחון מחדש אמיתות ואקסיומות. זה לא הולך יד ביד עם דיקטטורה, זה לא הולך יד ביד עם מקום שבו חופש הביטוי מצומצם, זה לא הולך יד ביד במקום שבו כל דבר נהיה פוליטי ואנשים מפחדים לערער על משהו כי זה עלול בסוף לנקום בהם או לחזור אליהם בגלל הדעות שלהם.

לכן, גם במובן הכי מצומצם, אנחנו דנים פה במצב שבו תהיה פגיעה אנושה בקהילה המוערכת, החשובה והיצרנית הזאת, בעלת הערכה ושם עולמי, וגם במובן הרחב יותר. אנחנו מסתכלים פה על מקום שבו אלה שעזבו את הארץ לא ימהרו לחזור, ואני עבדתי גם עם ScienceAbroad בתפקידי הקודם כסגן שר החוץ, יהיה מאוד קשה להחזיר לפה מוחות. כבר היום קשה, יהיה עוד יותר קשה עד בלתי אפשרי ויהיה קשה למנוע את המוחות המבריקים הבאים שיחליטו ללכת למקום בו, כולנו יודעים, תנאי השכר טובים יותר גם כך. אז אני מקווה שהזעקה הזאת של אנשים שמשקיעים שנים – ולוקח הרבה זמן להתמחות ולהתמקצע בתחומים שלכם – הזעקה המקצועית, היצרנית והכלכלית הזאת תישמע והדבר הזה ייעצר. תודה רבה.

תודה רבה, חבר הכנסת עידן רול. פרופ' ישראל אומן, חתן פרס נובל לכלכלה, בבקשה. יש לו דעה אחרת לחלוטין, לכן ניתן לו 4 דקות, ולא 3 דקות כמו כולם.

אני שמעתי כאן הרבה מאוד דברים אך אף אחד לא התייחס לרפורמה המוצעת. מדברים על דמוקרטיה, מדברים על הפיכה משטרית, מדברים על הונגריה ופולין ושירדו מהארץ, אבל אף אחד לא מתייחס לגופה של הרפורמה המוצעת. לגופה של הרפורמה המוצעת, אין כאן שום פחיתות כבוד מהזרוע המשפטית. בית המשפט העליון לקח לעצמו הרבה יותר מדברים משפטיים. הוא לקח לעצמו דברים ערכיים, אידיאולוגיים והוא פוסק בדברים שמוטלים במחלוקת בציבוריות הישראלית.

סך הכול מה שרוצים לעשות זה שבמקום שיהיו 11, מתוך 15, שופטים שהם אקטיביסטיים – ובואו נקרא לילד בשמו, בשמאל – בית המשפט יהיה יותר מאוזן. אף אחד לא מדבר על מהות הרפורמה. כולם דיברו על כך שמפחידים את המשקיעים, את הדוקטורנטים, את האורחים בארץ וכל זה, אבל אתם עושים את זה, אתם, המתנגדים, עושים את ההפחדה הזאת. לגופו של עניין, אין שום איום על הדמוקרטיה, להפך. להפך. בית המשפט בצורתו הנוכחית הוא איום על הדמוקרטיה מפני שזה אנשים שאינם נבחרים שמחליטים בדברים שלמעשה מוטלים במחלוקת, בחילוקי דעות לגיטימיים בציבוריות הישראלית.

פרופ' ישראל אומן, במה בית המשפט העליון התנגד לעמדה הממשלתית ב-20 השנים האחרונות?

הוא החליט בכל מיני דברים - - -

תגיד בבקשה, חשוב לנו לשמוע, כולנו אוזן קשבת.

למשל, הוא הוריד את עמונה - - -

אז אדמה פרטית לפלסטינים. מה עוד?

בית משפט הגן על הפיצוי בהתנתקות של המתיישבים, חשוב להגיד את זה. אם לא בית משפט הם לא היו מקבלים כלום.

במגרון הוא אישר את ההרשעה של בן אוליאל שמבוססת על הודאה - - -

טוב, שני הדברים הללו ב-20 השנים האחרונות. מה עוד?

זה לא הדיון אבל.

הוא פסק שכשעושים חזנות לימים נוראים צריכים להביא חזנית אישה. כל מיני דברים כאלה שאינם שייכים לבית משפט. בסך הכול רוצים איזון. אבל אף אחד לא דיבר על המהות.

פרופ' אומן, דיברת 4 דקות ומשהו, תסכם בחצי דקה, בבקשה.

אני סיכמתי, סיימתי. אמרתי שכל הדוברים כאן לא התייחסו למהות הרפורמה, הם מפחידים את העולם. כמו שעשו הכלכלנים, עכשיו באים המדענים ומפחידים את העולם והם מהווים את הסכנה למדע בארץ. הם מדברים על הדמוקרטיה שהיא לא דמוקרטיה והם מפחידים, הם מוציאים. אנשים בחוץ-לארץ לא יודעים מה הולך כאן ואף אחד לא דיבר כאן על המהות של הרפורמה.

יש נוסח שפורסם לקריאה ראשונה.

תודה רבה לך, פרופ' אומן. חבר הכנסת סימון מושיאשוילי, בבקשה.

אני גם מודה לכם שהגעתם. אני שמח לשמוע דיון, דיון ולא צעקות או צרחות או חסימת כבישים.

הכול דמוקרטי.

ויישר כוח, היושב-ראש, על הדיון הזה. זו לא פעם ראשונה שאני מגיע אליך ואני לא מהמתלהמים. ראיתי ביום שישי האחרון בידיעות אחרונות טור של עמית סגל – שכולנו יודעים מה העמדות האישיות שלו – שהביא את רקטור אוניברסיטת תל אביב, פרופ' מרק שטייף. עמית כותב: "רקטור אוניברסיטת תל אביב, מר שטייף, שיגר השבוע אימייל לכמה מחבריו אחרי שגילה כי שבוע הדמוקרטיה הפך לשבוע במעמד צד אחד בלבד", והוא מצטט, "בכאב רב אין אלא להודות בכך שהדיבור על סתימת פיות באקדמיה איננו עלילת דם". כך כתב הרקטור שטייף.

"כעבור שעתיים, כשהמייל דלף, נאלץ לשגר ממקום שביו", כך מגדיר סגל, "ההברה שדבריו אינם משקפים את דעתו על המערכת האקדמית בכללותה". אני חוזר ומצטט שוב: "בכאב רב אין אלא להודות בכך שהדיבור על סתימת פיות באקדמיה איננו עלילת דם", רקטור אוניברסיטת תל אביב, מרק שטייף.

ממשיך עמית סגל בטור שלו בידיעות מיום שישי האחרון: "הפורמט אומץ גם בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית, שבה לא הוזמן איש מתומכי המתווה ליום הסבר לסטודנטים על השינויים במערכת המשפט. סטודנט ששאל נענה ע"י פרופסור בכיר שמצדדי הרפורמה משולים למתנגדי חיסונים שאין להזמינם".

זו דווקא הייתה האנלוגיה של ביבי לאלה שמתנגדים להפיכה המשטרית. הוא העתיק מביבי.

אני שומע לא פעם ולא פעמיים "החשש, החשש, החשש". אני חושב שכדאי לדון על מנת שבאמת נגיע למהו אותו חשש.

אתה יכול להתייחס לספרייה הלאומית אולי? שם זה לא היה חשש בכלל.

לא, הוא לא התייחס לספרייה הלאומית.

לא, אני שואל אותך אם אתה מוכן להתייחס.

בעניין הספרייה הלאומית אני יודע שהם חזרו בהם.

היית פה כשדיברתי? אני לא אמרתי לך מילה על הרפורמה המשפטית, אני דיברתי על דברים שקורים ועל דברים שאני חושש שיקרו. אחד הדברים שקרו זה הספרייה הלאומית. בזכות מלחמה עיקשת זה ירד לעת עתה מהפרק. חבל שלא שמעת אותי.

עם דגש על "לעת עתה".

נכנסתי באמצע דבריך. אני מציע, מי שרוצה לדבר יכול לדבר. אני שייך למפלגת ש"ס, אני חבר בסיעה, חבר מפלגה, חבר כנסת מטעם המפלגה. הראשון שהרים את הכפפה, המתווה של הנשיא, לפני חודש ימים – הנשיא הרצוג הניח מתווה – שבאמת אמר: בואו, חבר'ה, נשב, נדבר נישא וניתן אודות המתווה של הנשיא, זה היה יושב-ראש התנועה דרעי. מה ששמענו מהצד השני: כן, תעצרו את החקיקה ל-60 יום.

לא נכון.

זה גם כן לא היה רציני.

זה לא נכון.

גם דרעי בעמדה הזו לא מייצג את הקואליציה בכלל.

אבל יש לו יד ורגל בקואליציה.

לא משנה, מכבדים את דעתו, הלוואי שהיה מצליח להביא להידברות בזכות הכישורים והיכולות שלו, אבל - - -

הוא יסכם ואחר כך את תדברי 3 דקות מלאות. בבקשה, תסכם.

עוד דבר אחד קטן. הנשיא הרצוג ז"ל, אביו של הנשיא דהיום, במספר מילים בידיעות אחרונות ב-94': "כאשר הרגשתי לפני שנים מספר כי בית המשפט העליון הולך בדרך עלולה להוביל להתנגשות בין הרשויות עוררתי את הנושא בטקס השבעת שופטים, ציינתי כי אני אומר את דבריי מתוך חרדה עמוקה ודאגה למקומו וכבודו של בית המשפט העליון בחברה שלנו, גוף שאנו גאים בו, ויש במה להתגאות, אולם עלול לבוא היום ושתי הרשויות האחרות תאזורנה עוז ותחלנה להתגונן באמצעות חקיקה נגד פלישה לתחומים עליהם הן מופקדות. לאן נגיע אזי?".

תודה רבה לך. אני מעריך את זה שאתה מהקואליציה ומגיע ומביע את עמדתך.

יש לנו מדינה אחת. אנחנו לא בורחים, אנחנו לא הולכים, וגם מי שהוציא כסף, ראינו שהפסיד מעט.

תודה, חבר הכנסת מושיאשוילי. חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. במחילה שהתפרצתי לדבריך, פשוט אני כבר באמת לא יכולה להכיל את כל כמות הפייק שנזרקת פה לשולחן, למשכן הזה בכלל, זה לא אתה אישית, אני יודעת שכולם שומעים אחד מהשני ובסוף אנחנו מנהלים דיון בתרבות של איזשהו שקר.

לגבי העניין של מהות הרפורמה, אני לא חושבת שהתכנסנו כאן בשביל לדון על מהות הרפורמה. זו לא ועדת חוקה, חוק ומשפט, אנחנו כולנו מבינים את הרעיונות, אנחנו מדברים על ההשלכות של מה שקורה כאן, ובעיקר על ההשלכות על ההשכלה הגבוהה. פותחת רק סוגריים: אם כבר רוצים לדבר על המהות של הרפורמה אז המהות האמיתית התגלתה היום, מה שאני כבר אומרת מספר שבועות, של בואו נדחה את הבחירות כי הרי לשם זה מכוון. כשאמרתי את זה חשבו שזה מופרך אז אנחנו כבר יודעים שזה לא מופרך.

ההשפעה של זה על ההשכלה הגבוהה היא בכך שהמחקר שלנו מושתת, בגלל המשאבים המוגבלים שמדינת ישראל שמה בהשכלה הגבוהה – היא שמה אמנם 15 מיליארד שקלים, יש תוכנית שש-שנתית, ועדיין כולנו יודעים שאי אפשר לבנות, לא את המחקר ולא את התחום האקדמי, על מה שמתקצבת מדינת ישראל – יש הרבה מאוד שיתופי פעולה עם חוקרים בעולם, עם מוסדות בעולם, וברגע שאלה סוגרים בפנינו את הדלת, המשמעות היא חד-חד משמעית פגיעה במחקר, בפיתוח באקדמיה במדינת ישראל.

אני חזרתי ממשלחת של הכנסת בבחריין, פגשתי נציגים מ-140 מדינות ואני מוכרחה לומר לכם בכאב, כולם חרדים ממה שקורה כאן. כולם שואלים הרבה מאוד שאלות, כולם שמים בסימן שאלה את המשך שיתופי הפעולה בכל מיני תחומים במדינת ישראל. אני חושבת שהדבר הזה צריך להדאיג את כולנו, אדוני יושב-הראש, זה לא ערבים ויהודים, ולא מה יש ברזי הרפורמה, אלא איזה השלכות יש לתהליך שקורה עכשיו לא רק על החוקרים במדינת ישראל מבחינת המחקר שמתקיים במדינת ישראל אלא על החוקרים במדינת ישראל מבחינת המשמעות של שיתופי הפעולה שיש לנו בעולם.

בריחת מוחות שתהיה כאן. אנחנו רוצים להביא, בסוף אנחנו נמצא מציאות אחרת, שיש בריחה של מוחות, הפיתוח שלנו יהיה בסכנה, ועוד כמובן כל הנושא של המדינה והמשטר, שעל זה לא צריך להכביר כי אני מבינה שהדבר הזה כבר עלה.

לכן מה שאני מציעה זה שאנחנו נפנה גם למשרד החינוך וגם בכלל לכל מי שמוביל את כל התהליך הזה ונשים על סדר-יומה של הכנסת את הנושא של הפגיעה באקדמיה במדינת ישראל. אגב, הפגיעה באקדמיה זה גם פגיעה ברפואה, זו פגיעה בחינוך, זו פגיעה בכלכלה. המשמעות של פגיעה באקדמיה זה הרבה מאוד אדוות שקשורות בחיי היום-יום של האזרחים במדינת ישראל, ולכן לנסות לצייר את זה כאיזשהו משהו של אליטיסטים, של פריבילגים, של אנשי שמאל, של כל מיני דברים שאני שומעת כשאני באה ומדברת על הפגיעה האנושה באקדמיה, זה לא שם, חברים.

טוב, את לא מהפריבילגים, את באת מהמקום הרחוק ביותר.

עכשיו אני דווקא נחשבת מהפריבילגים כי אני מתנגדת לרפורמה.

לא, את מהשחורים, כמונו.

אני חושבת שבאמת נוצרה פה איזושהי תופעה תרבותית לא בריאה. צריך להבין שהסיפור של אקדמיה זה לא המל"ג, זה לא עוד איזשהו חלק של משרד שהוציאו ונתנו את זה כפרס תנחומים באחת מחלוקות התיקים, מדובר כאן על השפעה משמעותית על אזרחי מדינת ישראל בהרבה מאוד תחומי חיים וצריך שזה יישב חזק חזק על השולחן הכנסת. תודה ואני מתנצלת שאני צריכה לצאת, יש לי ישיבת סיעה.

תודה רבה, חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. פרופ' אורי אשרי, הפקולטה למדעי החיים ובית הספר סגול למדעי המוח, אוניברסיטת תל אביב, בבקשה.

תודה רבה. כבוד היושב-ראש, חברות וחברי כנסת, חברי ועדה נכבדים, אני רוצה לחלוק אתכם היום מידע על מצבה המעולה של מדינת ישראל בתחומי המדעים והטכנולוגיה, להסביר מה איפשר זאת וכיצד זה ייפגע באבחה אחת אם וכאשר יעברו מהלכי החקיקה. מדע פורץ דרך מתבסס על שלושה מרכיבים: אנשים מצוינים, חופש אקדמי והרבה כסף. כל הגורמים האלה נמצאים כעת בסכנה אמיתית.

המשאב המרכזי, כמו שאנחנו מכירים, של מדינת ישראל, ואולי היחיד, הוא ההון האנושי. המדענים בישראל הם הטובים בעולם ביצירתיות, בתעוזה, בחשיבה, ביכולת לגייס כספים, זה ונכון הן לאקדמיה והן לתעשייה. לשמחתנו, האקדמיה והתעשייה בינתיים מצליחות להחזיר הביתה את החוקרים ולשמר את טובי המדענים, אבל זה מתחיל להשתנות. השינויים הפוליטיים שימנעו חופש אקדמי, יפגעו במעמדה של האקדמיה, משפיעים ישירות על ההון האנושי בצורה קיצונית מאוד, וכפי ששמענו מהסקר שפרופ' איתי הלוי מהאקדמיה הציג, מאוד מאוד חמור.

לצערי, זה לא רק סקר, במסדרונות בשיחות פתוחות זה כבר קורה, חברי סגל בוחנים אפשרויות מקצועיות לעבור לחו"ל. ברור לכולם שברגע שתושלם החקיקה של חוקי ההפיכה מאות חברי סגל ייצאו ממדינת ישראל. מה יקרה? הם ייצאו עם הידע, עם החשיבה היצירתית, עם הפטנטים העתידיים, עם רוח המחקר החופשית וסופה של האקדמיה כמנוע צמיחה של המשק יגיע מהר משחושבים.

בנוסף, גם החוקרים הצעירים שאמורים לחזור למדינה, כמה מאות כל שנה, עצרו את תהליך החזרה, כפי ששמענו מקודמיי, וחברי סגל שקיבלו משרות ביטלו את חזרתם בעקבות חוסר היציבות, החשש מפגיעה בדמוקרטיה וחופש הביטוי. צריך להבין שהסיבות שמחזירות את המדענים לארץ הן המשפחה, החברים, ציונות, הרצון לחנך את דור העתיד. אלה הסיבות שהחזירו אותי ואת משפחתי. מנגד, הפיתוי להישאר בחו"ל הוא עצום – משכורות טובות יותר, איכות חיים גבוהה יותר, תשתיות מתקדמות, כספים גבוהים יותר למחקר, וכל אלה מהווים פיתוי להישאר במוסד מוביל בחו"ל, ולכן המצב הלא ברור כבר גורר עצירת חזרתם.

אני רוצה להתייחס לפגיעה הצפויה בחופש האקדמי. המבנה הייחודי של האקדמיה בישראל מאפשר חופש אקדמי, עצמאות מחשבתית ומחקרית. ההערכה לה זוכים החוקרים בישראל ע"י העמיתים בחו"ל מאפשרת את שיתוף הפעולה עם טובי המרכזים בעולם ובהתאם מביאה להצלחה מדעית ופריצת דרך. פוליטיזציה של האקדמיה, וספציפית מינויים פוליטיים של בכירים והכנסת מדדים שאינם מקצועיים להחלטות, יפגעו באופן בלתי הפיך בליבה של המצוינות המחקרית, במקצועיות, בחופש האקדמי ובשיתופי הפעולה המחקריים עם חו"ל, ואנחנו יודעים שאקדמיה הנשלטת ע"י גורמים פוליטיים איננה יצירתית, איננה תחרותית ואיננה מכניסה כספים.

אני רוצה להתייחס לפן הכספי שכבר נפגע - - -

נא לקצר.

מאה אחוז. אני רוצה לחלוק מספר נתונים על כספים שמגיעים מחו"ל. האוניברסיטאות בישראל מגייסות למעלה מ-200 מיליון דולר בשנה. רוב הכספים – כ-130 מיליון דולר – מגיעים מהקרנות האירופאיות, וכמו ששמענו, השינויים שמתרחשים בהונגריה, שהתרחשו עקב שינויים קלים במערכת המשפטית, עצרו את הכספים שמגיעים לכך. לכן אסור שאפילו שופט אחד מהשופטים של בית המשפט יהיה מינוי פוליטי, כפי שיש ניסיון בימים אלה למנות שופטים בישראל. אני חושב שהאקדמיה בישראל היא לא רק האקדמיה לחוד, היא האקדמיה, היא בתי החולים, היא התעשייה, ופגיעה באקדמיה זו פגיעה אנושה בתעשייה, בכלכלה, ברווחה ובבריאות של כל תושבי מדינת ישראל.

דברים חשובים מאוד מאוד, פרופ' אשרי. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה.

שלום לכולם. תודה לחברי, חבר הכנסת איימן עודה, על הדיון החשוב הזה. אני רואה פה הרבה פרצופים מוכרים וחברים טובים גם, אז מזל שיש את הדיון גם מהבחינה הזאת, שאפשר לראותכם. עם תמיר אני לא מצליח לקבוע קפה אפילו אז טוב שהוא פה, וסיגל, עודד ואחרים. ברוכים הבאים.

אני רוצה לומר כמה דברים: דבר ראשון, הסכנה בהפיכה המשטרתית – וזה הביטוי הנכון, ואני חושב שכאן פרופ' אומן, איך לומר, פספס קצת – היא שהממשלה תהפוך לכל יכולה. וכשהיא תהיה כל יכולה, כי היא מחסלת את מערכת המשפט – אני יושב בוועדת חוקה ורואה אל מול עיניי על בסיס יומיומי כמעט את חיסול מערכת המשפט, אפילו לא של עצמאותה אלא ככזו, פשוט חיסול מערכת המשפט ויצירת משטר שיש בו רק רשות אחת – אנחנו יודעים איך זה מוגדר, קוראים לזה משטר דיקטטורי בשפה היומיומית, או משטר טוטליטרי או אוטוריטרי, תלוי, בשפה המקצועית. לשם זה מכוון.

אנחנו יודעים לא רק מההיסטוריה, אנחנו יודעים גם ורואים שהאקדמיה היא על הכוונת. אחד מהדברים הראשונים שייעשו, אם חס וחלילה ההפיכה הזאת תצליח, זה למשל לשנות, אם לא לבטל, את סעיף 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, שהוא בעצם הסעיף שעל בסיסו יש עצמאות למערכת. הם יעשו את זה.

דבר נוסף שמאד חשוב לציין הוא שאחת מ"ההצדקות" שנותנות הקואליציה והממשלה במאבקן נגד מערכת המשפט זה שאין איזון במערכת המשפט, הטענה שהיא הומוגנית, שהיא שמאלנית – גם שמענו את זה פה – כל זה קשקוש. יש לי המון ביקורת על מערכת המשפט, המון, ובעד רפורמה – זו לא רפורמה, זה חורבן.

אותו דבר הם אומרים במשך שנים על האקדמיה. בדיוק אותו דבר– שהיא שמאלנית, שהיא מוטה, שמרצים סותמים את הפה לסטודנטים ימניים, שהסילבוסים מוטים, כל זה קשקוש אבל עדיין משתמשים בזה. והארגון הנאלח הזה, "אם תרצו", שכבר נקבע ע"י בית המשפט בירושלים שזה ארגון פשיסטי, ובניגוד למה שאומרים כל מיני תומכי "אם תרצו", בית המשפט העליון לא הפך את זה, הוא לא הפך את זה, הוא אמר שבית המשפט המחוזי לא היה צריך להתערב. הוא לא הפך את זה. הם היום שולטים. באוניברסיטת בן גוריון הייתה תקופה – אני מקווה שכבר לא – שהתנדבות בארגון הזה זיכתה בשתי נקודות זכות.

אני חייב להגיד אבל עוד דבר. אמרה פה קודם ד"ר ברדה שזה לא התחיל עכשיו אבל זה צובר תאוצה. שמעתי קודם את חברת הכנסת שאשא ביטון, והאמת שחבל שהיא יצאה, ניסיתי באמת לחשוב אם אני שומע נכון, הרי כבר היה מקרה של שר חינוך ששלל פרס ישראל מחברי, פרופ' עודד גולדרייך, בגלל עמדה פוליטית, וחברת הכנסת שאשא ביטון - - -

מי הוא שר החינוך הזה?

כן, היום הוא משמש כשר ביטחון שעדיין לא ענה לכמה פניות שלי בעניינים אחרים.

אני חושב שהיא השתתפה בעמדה הזו.

בדיוק, חברת הכנסת שאשא ביטון, כשנכנסה לתפקיד שרת החינוך החליטה לאמץ את ההחלטה של חבר מועצת גלנט ולשלול מפרופ' גולדרייך את הפרס, אז על איזה חופש אקדמי היא מעזה לדבר אחרי שהיא עשתה כזה דבר?

הערה חשובה.

קוראים לזה במילה אחת צביעות. והדבר האחרון באמת – הוא גם יצא אבל אני מציע לחבר הכנסת עידן רול, כשאמר שפלסטינים צריכים להחליט אם הם פלסטינים או ישראלים, שיקרא את כתב הסובלנות של הקיסר יוזף השני שאמר על היהודים אותו הדבר בדיוק ושיקרא מה אמר חבר האספה הלאומית בצרפת שלאחר המהפכה קלרמונט טונר על היהודים. המשפט הידוע הוא "ליהודים כאינדיבידואליים הכול, ליהודים כקהילה כלום". אז אם הוא חושב שהם צדקו, כנראה שיש פה בעיה שהיא חורגת מעבר לעניין הספציפי של המעמד הפלסטיני בישראל.

תודה רבה לך, חבר הכנסת עופר כסיף. ד"ר סיגל רון, חברת סגל, המכללה האקדמית ספיר, בבקשה. ברוכים הבאים והבאות מהמכללה.

תודה רבה. צהריים טובים לכולם. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש, כי גם אני וגם הקולקטיב שאני מייצגת, הקולקטיב המזרחי אזרחי, שותפים לעמדה שאתה הצגת בהתחלה שאנחנו חייבים להתנגד לחקיקה הנוכחית אבל גם אסור לנו לחזור לסדר הישן, ובמובן הזה אני לא בטוחה שהעמיתים שלי כאן מהאקדמיה יאהבו בדיוק את כל הדברים שאני אומרת.

אני סוציולוגית, אני חוקרת סוגיות של אי-שוויון בישראל, אחראית לספר "מגוונים את מגדל השן", על דור ראשון להשכלה אקדמית, שכתבו פה הרבה בוגרים מזרחים וערבים. אני מבקשת להתייחס לקשר שבין הפגיעה באקדמיה והפגיעה באוכלוסיות המוחלשות, אלה שחיות בפריפריה, כי הרטוריקה של כל החקיקה, ההפיכה הנוכחית, היא שהיא נעשית בעצם בשם המוחלשים, בעיקר בשם מזרחים, זו רטוריקה שקרית, זו הטעיה.

כשאנחנו מסתכלים על התוכניות בתחום ההשכלה הגבוהה אנחנו רואים שהתוכניות האלה פוגעות באוכלוסייה בפריפריה, פוגעות בגיוון באקדמיה, וכתוצאה מכך גם פוגעות במחקר האקדמי. כמו שאמרו חבריי לפניי, התוכניות האלה רק מעמיקות ומאיצות תהליכים שכבר מתקיימים בתוך האקדמיה הישראלית ואני אתייחס לשתיים: על הפיכת המכללות הציבוריות למכוונות לשוק העבודה ועל צמצום התקציבים למכללות בפריפריה.

אז קודם כל, רוב הסטודנטים היום לתואר ראשון לומדים במכללות. סטודנטים מהפריפריה, מזרחים, ערבים – אצלנו לומדות סטודנטיות בדואיות מכפרים בלתי מוכרים – אלה מגיעים למכללות שנמצאות בפריפריה. הרעיון הזה שהמכללות הציבוריות יהיו מכוונות לשוק העבודה ומדברים אתנו על השכלה עודפת ולהכווין אותם למקצועות טכנולוגיים, כאלה שיהיה להם ביקוש בשוק העבודה, בעצם עושים הסללה. אם את ההורים שלנו הסלילו בתיכון למכונאות רכב, לספרות, לקוסמטיקה וכו', אז היום עושים את ההסללה הזו במערכת ההשכלה הגבוהה. מדוע לילדים בפריפריה, לילדים שלנו, הדור הבא, לא מגיע ללמוד פילוסופיה, היסטוריה, סוציולוגיה ולהפוך ואחר כך להיות לחוקרים, למנהיגים ולמובילים? זה ברמה האישית פגיעה קודם כל.

עכשיו יבוא יישוב פריבילגי ויגיד לך: מה הקשר?

אני אסביר מה הקשר.

אני מסכים איתך מאוד.

אני אסביר מה הקשר למחקר. אנחנו יודעים שמחקר איכותי זה מחקר ששומעים בו קולות מגוונים - - -

אני חושב שהוא שואל מה הקשר לנושא של הישיבה היום. אני צודק, איימן?

לא, אני מתחבר למה שהיא אומרת, אני מתחבר כי הכאב של כל מיני קבוצות – אתה לא יכול לדבר גבוהה-גבוהה ולפסוח מעל הכאב הישיר של כל מיני קבוצות. לכן אני מקשיב לה ממש בכל רמ"ח איבריי.

תודה רבה. איך זה פוגע במחקר? מחקר אקדמי, אנחנו יודעים את זה, מגיע מזה שיש אנשים מגוונים, בעולם העסקים כבר הבינו את זה, ש-diversity מקדם את עולם העסקים. כשנכנסו נשים לתוך המחקר האקדמי קיבלנו מחקר אקדמי טוב יותר, יצירתי יותר. כאשר נכנסות אוכלוסיות שהיו עד עכשיו מודרות הן מביאות את נקודת המבט שלהן, את החיים המורכבים שלהן, ולכן הן יכולות גם להציע פתרונות שהם יותר יצירתיים. אנחנו צריכים את הגיוון הזה בתוך ההשכלה הגבוהה.

ולכן, ההסללה הזו במכללות, ההפחתה של התקציבים – והשר סמוטריץ' כבר הודיע על הפחתה של התקציבים למכללות בפריפריה, שקודם כל יפגעו בסטודנטים שלנו – כל אלה גורמים נזק לא רק ברמת האינדיבידואליים, אלא הם יפגעו במחקר היצירתי, יפגעו בפיתוח ההון האנושי, שזו בעצם הייתה התקווה שלנו כאן. תודה.

תודה רבה לך. פרופ' תימור מלמד, סגן רקטור לענייני הוראה, אוניברסיטת בן גוריון, בבקשה. אני רוצה להגיד לך שאנחנו מאוד מזדהים עם העמדה של האוניברסיטה מאתמול. יישר כוח. אני מקווה שזה ישליך על כל האוניברסיטאות האחרות במדינה.

תודה רבה על הזכות להופיע פה. כאמור, אתמול נערך דיון בסנאט של אוניברסיטת בן גוריון תחת הכותרת של השבתת המוסדות להשכלה גבוהה עקב הצעות החוק של מה שמכונה הרפורמה המשפטית. הדיון הזה נעשה תחת ההכרה שמשטרים מעין אלה, שאליהם חותרת הממשלה, נוטים לפגיעה בשורה של חירויות אזרחיות, אבל מעט נותנים את הדעת על החירות המהותית והחשובה מכולן מבחינת ההשפעה שלה על הכלכלה, הביטחון ואיכות החיים של כלל תושבי המדינה, ואני כמובן מדבר על הפגיעה בחופש האקדמי.

החופש האקדמי הוא הזכות של כל מדען וחוקר לבחור את נושא המחקר שלו ולהגיע לכל מסקנה אליה מובילה אותו השיטה המדעית. המשפט הפשוט הזה – ויסלחו לי כל הפוליטיקאים פה – קידם את האנושות יותר מכל רעיון אחר שהגה המין האנושי. בזכותו יש לנו חקלאות מודרנית שמאכילה את כל תושבי כדור הארץ, בזכותו יש לנו רפואה מודרנית שמאריכה את תוחלת החיים ואת איכות החיים של כולנו, ובאספקט הישראלי, המחקרים וההוראה האקדמית הם המנוע העיקרי של הכלכלה ויש להם בסיס חשוב ביותר לביטחון מדינת ישראל.

ברגע שיקודמו חוקים והחלטות שפוגעות בחופש האקדמי ובעצמאות המחקר, שכבה גדולה של חוקרים יעזבו את הארץ וימשיכו את התרומה שלהם במקומות שונים בעולם, במיוחד הדור הצעיר שעליו מושתת כל העתיד של מדינת ישראל, והדור שאמור להגיע לפה, שכבר עכשיו, כל אחד שאנחנו פונים אליו במטרה להגיע לפה אומר לנו: האם יש בכלל טעם להגיע לפה? זה תהליך ודאי שקרה בכל המקומות שבהם הייתה התערבות ממשלתית באקדמיה, בכל אחת מהמדינות האלה, מיד עם התחלת ההתערבות חלה ירידה דרמטית בדירוגי האוניברסיטאות המקובלים. ומה שהכי חשוב בהקשר הזה – זה תהליך בלתי הפיך ומהיר. ברגע שדבר כזה קורה אף אחד לא יחזור. ברגע שחוקר מצא לעצמו אוניברסיטה בחו"ל עם התקציבים העדיפים שהם נותנים שם, עם תנאי המחקר העדיפים שהם נותנים שם, לא חוזרים לפה.

התהליך הזה כבר התחיל. כבר אחד מהמועמדים של שר החינוך יואב קיש למל"ג הוא לא פחות ולא יותר, פרופ' גדעון ספיר, מראשי פורום קהלת. יש עוד הצעת חוק, אני לא יודע כולכם מכירים שאומרת שחבר סגל שיעשה את החטא הגדול ויניף פעמיים את דגל הרשות הפלסטינית לא יוכל לשמש כחבר סגל באף מוסד במדינת ישראל, שפירוש הדבר גירוש ממדינת ישראל לכל מדען. זה ימשיך עד לכיבוש ודיכוי של ההשכלה הגבוהה על כל מרכיביה.

לאור ההכרה בתהליך הזה והשלכותיו על אזרחי המדינה, הסנאט של אוניברסיטת בן גוריון יצא אתמול בקריאה נרגשת לוועד ראשי האוניברסיטאות. רבותיי, תם הזמן להצהרות. המצב הנוכחי מחייב פעולה ברורה להצלת האקדמיה בישראל. זה הזמן להבין שהאחריות שבאה עם תפקיד של נשיא אוניברסיטה מחייבת להפגין מנהיגות ואומץ בהגנה על מוסדות להשכלה גבוהה. אתם חייבים לעשות כל שביכולתכם למנוע את הרס האקדמיה. אתם, נשיאי האוניברסיטאות, חייבים ליצור את התנאים לחברי הסגל ולסטודנטים לצאת למאבק ואתם חייבים להשבית את המוסדות להשכלה גבוהה עד שגזירות השמד על האקדמיה האלה ייעלמו מן העולם. תודה רבה.

פרופ' מלמד, מבחינתי מה שאמרת בסוף זה הסיכום של הישיבה הזו. הרבה הערכה. מנכ"ל משרד החדשנות, המדע וטכנולוגיה, גדי אריאלי, בבקשה.

אני רוצה להתייחס לדברים המקצועיים. מכיוון שלא הצטערתי אף פעם על מה שלא אמרתי אז אני לא אתייחס לחלק מהדברים שיש להם ממשקים פוליטיים פה. כבר ביום חמישי, מרגע שיצאו ההודעות הראשונות על המשבר של הבנקים בארצות הברית, השר אופיר אקוניס, ביחד עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, כינסו התייעצויות והחליטו להיות עם היד על הדופק כדי לנסות ולמצוא כמה שיותר כלים על מנת להתמודד עם המשבר שהיה צפוי להיות. מרגע שהממשל בארצות הברית לקח על עצמו לכסות את ההפסדים ואת ההתמוטטות של הבנקים אז קצת ירד הפרופיל מזה.

מה הקשר בין זה לבין הדיון שקבענו?

זה רק על הדרך כי אני באתי לדבר מבחינה מקצועית, אני לא, כמו חלק מהאנשים פה, לוקח צד פוליטי. השר אופיר אקוניס – יש לי פה רשימה של 20 שגרירויות, אמנם לא 140 כפי שהוזכר פה ע"י מישהו אחר – נפגש במשך החודש וחצי-חודשיים האחרונים עם למעלה מ-20 שגרירים וראשי מדינות ומאף אחד, מאף אחד, לא נשמע הנושא של הרפורמה. זה מתחיל משגריר ארצות הברית, ספרד, האמירויות, הודו, יוון, אוסטריה וכהנה. אני לא רוצה להלאות את האנשים בשמות האלה.

אבל ביידן בעצמו דיבר עם נשיא המדינה, ואתה אומר שעכשיו גם השר אקוניס, על הרפורמה.

השר אקוניס שם לנגד עיניו את חיזוק היחסים הבין-לאומיים של ישראל, ויושבים פה שני אנשים מכובדים, פרופ' לביא - - -

כמו שארצות הברית היא לא הדוגמה של דמוקרטיה עם עמים אחרים.

אני באתי על הצד המקצועי אז אני רוצה להגיד רק שגם עכשיו הוא חוזר מיוון, משיתופי פעולה עם יוון, ואנחנו שמו לנגד עיננו גם בנושא התקציב – אני אישית, רק אחרי שבועיים שהייתי בתפקיד, נלחמתי על התקציב של משרד המדע, הטכנולוגיה והחדשנות והעלינו אותו במעל ל-100 מיליון שקל. לגבי הנושא של תמיכה במחקרים היישומים, שהעלו פה כל מיני דוברים, אנחנו הגדלנו בכמעט 50-60 מיליון שקלים את המחקרים היישומיים באקדמיה לשנה הקרובה, ובכל שנה זה יעלה, כך שאנחנו רואים לנגד עינינו את חשיבות האקדמיה ואין לנו שום עניין לפגוע בנושא הזה.

דבר נוסף, אני חושב שלחיבור בין ההייטק והמדע אין גבולות פוליטיים. אני חושב שטוב נעשה אם אנחנו נשמור על הקטע הזה יותר סטרילי. אני חושב שלהכניס לתווך את הנושא של הרפורמה משפטית, או איך שקוראים לזה, כל אחד בדרכו, זה מיותר. יש לנו כל יום, כל יום, פניות ממספר מדינות לחזק את הקשרים, וגם בשבוע הקרוב, עם הודו, מרוקו ועוד מדינות. אנחנו הולכים לחזק את הקשרים בנושא מחקרים בנושאי מים, הגנת הסביבה, שינויי אקלים בעולם, ואני חושב שכך נמשיך. אני מודה גם לפרופ' לביא - - -

עם מודי בהודו ועם אורבן אני חושב שיש סיכוי.

אני לא רוצה שוב לגעת בקטע הפוליטי, למרות שזה מגרד לי מאוד. אני הייתי למעלה מ-10 שנים מנכ"ל הליכוד והייתי שמח להגיד את דעתי, אבל שוב, מכיוון שלא הצטערתי על מה שלא אמרתי אני אשתוק. בהצלחה לכולם.

בשם הוועדה תעביר לכבוד השר ששתיקתו רועמת וזה שהוא שותק לא אומר שאנחנו לא רואים אותו, אנחנו רואים אותו.

הוא לא שותק, בכל הזדמנות הוא מדבר. היינו בישיבה עם התאחדות התעשיינים, ישבנו למעלה מ-20-30 חברות הייטק ואף אחד מהן לא עלתה את הנושא של הרפורמה. כולם בחנו וביקשו שנסביר איזה כלים עומדים לרשותם.

תודה רבה, גדי. עו"ד אורלי הראל, בבקשה.

שלום לכולם, שמי אורלי הראל, מנכ"לית ומייסדת חברת סטארט-אפ המתמחה בפיתוח בינה מלאכותית לתחום הבריאות. נבחרתי ע"י ארגון הסחר האירופי בשנת 2021 כאחת מהנשים המובילות בתחום הטכנולוגיה ואני משמשת כשגרירה של מכון היצוא הישראלי.

אני בטח לא אפתיע אתכם אם אומר לכם שהתקופה האחרונה הציבה אותנו, היזמים והיזמיות בארץ, בעין הסערה. משקיעים, שותפים ולקוחות בחו"ל מודעים למשבר שרוחש וגועש בישראל ומביעים חששות עמוקים בקשר ליציבותה של המדינה ובקשר ליכולתה של מערכת המשפט להגן על זכויותיהם הכלכליות בעתיד. האם אתם הייתם משקיעים את כספיכם במדינה תחת הפיכה משטרתית ולמול תסיסה אזרחית?

בחודשיים האחרונים אני מופיעה ומדברת בפני פורומים שונים, רבים טוענים שאנחנו רואים שחורות ולכן החלטתי בדבריי הפעם דווקא להתייחס לדוגמאות יותר קונקרטיות הקשורות לוועדה זו. בחודשים האחרונים החברה שבראשה אני עומדת עתידה להגיש בקשה לגרנט האירופי הורייזן. האמור באחת מהגרנטים החשובים שמחלק מדי שנה מאות מיליוני יורו לטובת פיתוחים טכנולוגיים ולמען קידום חדשנות. חברות ישראליות רבות זכו בגרנט והוא בהחלט היווה ומהווה קטליזטור של ממש בהצלחתן בשוק הבין-לאומי.

נושא החקיקה שעומדת על הפרק כבר עלה באופן מפורש בפרלמנט האירופי ואין לי ספק שיהיו לכך לקח השלכות על סיכויין של חברות ישראליות לזכות בגרנט המיוחל, לרבות החברה שלי. הדברים נכונים ביתר שאת לגבי גרנטים אירופים במסגרות של קונסורציום, קרי גרנטים המוגשים כשיתופי פעולה של מוסדות וסטארט-אפים ישראלים עם מוסדות אירופיים.

הסדקים בתפיסה של ישראל כמדינה דמוקרטית ליברלית כבר נותנים אותותיהם הלכה למעשה ועלולים ליצור סלידה משיתוף פעולה עם חברות ישראליות. ברמת המאקרו, יזמים רבים בוחנים את האפשרות להעביר את ה-IP לחו"ל ולפתוח חברות מחוץ לישראל. הפגיעה איננה רק במגזר ההייטק. גלי ההדף יגיעו במהרה למעגלי המשנה, אשר מעניקים שירותים ותומכים בחברות הטכנולוגיות ומשם הדרך לכיס שכל אחד ואחת מאזרחי המדינה מהירה מאוד.

אנו פונים לכלל חברי הקואליציה, גלו אחריות אישית. נבחרתם לשרת את כלל אזרחי ישראל והאחריות על עתידה של ישראל בראש ובראשונה מוטלת עליכם. לסיום, הבאתי לחברי הקואליציה נקניק סלמי לארוחת הצהריים מאחר שהתיקון האחרון שרוטמן הציע הוא רק שלב ראשון בפוליטיזציה של בתי המשפט ושליטה מוחלטת של הקואליציה ובדרך למהפכה משטרתית מוחלטת. מגיע למדינת ישראל שופטים ולא שפוטים. תודה.

תודה רבה לך, עו"ד הראל. ד"ר מיכל צור שלו, בבקשה.

אני פה בשני כובעים – אני גם יזמית הייטק, הקמתי שלוש, אחת שנרכשה יחד עם ראש הממשלה לשעבר-לשעבר נפתלי בנט ואחת שעכשיו הנפיקה בשם קלטורה, ואני גם חברה במועצה הלאומית למחקר ופיתוח. חילקתי לכם פה נייר עם נתונים לגבי חשיבות מגזר ההייטק, נראה לי שבשבועות האחרונים כולם כבר נחשפו לנתונים האלה, שיותר משליש מהכנסות המדינה מגיעות במגזר ההייטק, יותר מ-65% מהמס הפרטני מגיע ממגזר ההייטק, ויותר מחצי מהיצוא של מדינת ישראל נשען על ההייטק.

ההייטק נשען בסוף על שני דברים: הוא נשען על השקעות, ש-90% מהן מגיעות מהמגזר העסקי, והוא נשען על הון אנושי. הון אנושי נשען בצורה מאוד משמעותית על האקדמיה. לקראת הדיון פה – שכן לקחנו אותו ברצינות במטה ההייטק – הוצאנו סקר לחברות ההייטק כדי להבין עד כמה באמת החברות נשענות על האקדמיה בארץ. בתחומים מסוימים, תחומים מאוד קריטיים אגב – ביוטק, כל החברות של Health-tech, וגם בתחומי הפודטק, החברות נשענות, כמעט יותר ממחצית מהן, על מסחור של ידע אקדמי. בתחומים האלה מעל 60% מהחברות נשענות גם כן על מימון של האיחוד האירופי.

כל הסיכונים פה – ואני לא אכנס לסיכונים למגזר האקדמי, ברור שחופש אקדמי הוא קריטי לפריחה של האקדמיה. הסתובבו פה בבוקר ממים של סלמי, אני רק אגיד שזה ממש לא סלמי בגלל שאנחנו ראינו את הנקניק כולו. אז אולי עכשיו מציגים לנו פרוסה אחת אבל לצערי ראינו כבר את כל שאר הפרוסות שיגיעו בהמשך, ולכן מי שחושב שמארגני המחאה הם טיפשים – מהרגע שראינו את כל הנקניק, זה שעכשיו מציגים לנו פרוסה אחת בנפרד זה לא ממש משנה שום דבר.

תודה רבה לך, המסר עבר.

המסר, בשורה התחתונה, הוא שבסופו של דבר הפגיעה באקדמיה תפגע ביתרון הטכנולוגי של מדינת ישראל. זה לא רק 8200, זה גם האקדמיה.

תודה רבה. אחרון הדוברים דוד וורטמן, בבקשה.

שלום לחברי הוועדה הנכבדים ולכבוד היושב-ראש, שמי דוידי, אני מנכ"ל אולטרה-סייט, חברה בתחום הבריאות הדיגיטלית, וגם חבר ברשת הבריאות 8400, ששמה לה למטרה לקדם את תחום הבריאות בישראל. אני רוצה לחזק את מה שאמר פרופ' שפר. הפגיעה במימון של חברות ישראליות כבר קורית. אני חוויתי את זה בתוכנית הורייזן של האיחוד האירופי לפני חודש וקצת. 1 מתוך 22 חברות ישראליות הצליחו לזכות במענק, לעומת 1 מ-3 באירופה. זאת אומרת, אנחנו 4% לעומת 40%.

הבוקר דיברתי עם אחד מהשותפים הבכירים במשרדי עורכי הדין הגדולים בישראל, אני רוצה לבשר לכם שהנזק של המהפכה המשטרתית כבר פה. משקיעים זרים מכניסים כבר היום סעיף משטר דמוקרטי בחוזה ההשקעה. הסעיף הזה זו התחייבות של החברה להתאגד אך ורק תחת משטר דמוקרטי - - -

מי עשה כך? זה חשוב.

אני מדבר עם אחד משלושת המשרדים הגדולים במדינה, אני לא יכול לחשוף את שמות המשקיעים אבל אני יכול להגיד לכם שכל משרדי עורכי הדין הגדולים רואים את זה.

כמעט כל החברות מתחילת השנה לא התאגדו במדינת ישראל כבר כי 90% מהקרנות דורשות מהחברות להתאגד מחוץ לישראל מאז ההכרזה על הרפורמה.

מה שהסעיף הזה אומר זה התחייבות של חברה להתאגד אך ורק תחת משטר דמוקרטי. כלומר, ברגע שהמהפכה המשטרתית מתרחשת וחוקי הדיקטטורה עוברים המשקיעים רשאים למשוך חזרה את כספי ההשקעה שלהם. יזמים לא יכולים לקחת את הסיכון הזה, לכן אין להם ברירה, הם חייבים להקים את החברה מחוץ לישראל.

זה יביא לפגיעה ישירה בתשלום מסים כי החברות האלה לא ישלמו מס בישראל. צריך להבין שחלק גדול מהסיבה שגוגל, אמזון, פייסבוק וחברות גלובליות אחרות הקימו פה מרכזי פיתוח שהם מהגדולים ביותר שלהם מחוץ לארצות הברית היא תוצאה של רכישות של חברות סטארט-אפ ישראליות שהקניין הרוחני שלהם היה בישראל ולא היה כלכלי להוציא אותו. אבל היה גם את האלמנט האנושי, היזמים לא הסכימו להעביר את החברה מחוץ לישראל, הם פעלו מתוך ציונות ואהבת המדינה ונלחמו לשכנע את חברות הענק שישראל היא מעצמת ההייטק, למרות שהיא בגודל של מדינת ניו ג'רזי העם עלות כוח אדם זהה או גבוהה ובמרחק 12 שעות טיסה ו-7 שעות הבדל זמן.

ברגע שהמהפכה המשטרית תעבור, לא רק שיזמים לא יילחמו, הם ושאר העובדים בחברה יעשו כל שביכולתם כדי להוציא את החברה ואנשיה מישראל, וכך נראה שחברות גלובליות שאחראיות לחלק משמעותי מאוד מהצלחת הסטארט-אפ ניישן יעבירו את המרכזים שלהן למקומות אחרים. לסיכום, אני רוצה לחדד. המשבר כבר התחיל, הוא פה, כדי לא לרסק את תעשיית ההייטק אנחנו מבקשים מממשלת ישראל: תעצרו עכשיו.

תודה רבה לך. דברים חשובים מאוד.

חברות וחברים, היום הגיעו לכאן מכובדים מהקהילה האקדמית כדי להשמיע קול זעקה. איכות החיים של כל אזרחים כולם תיפגע אם לא יהיה חופש אקדמי, אם לא יהיו תקציבים למחקר ופיתוח, אם לא תהיה חברה שבה מותר לשאול שאלות ולאתגר את המשטר. חברים, אני מצטרף לקול הזעקה שלכם. שמענו מהחבר מלמד, נציג אוניברסיטת בן גוריון, אשר הצהירה כי תשבית את האוניברסיטה אם החקיקה לא תיעצר, אני קורא לשאר האוניברסיטאות, המוסדות האקדמיים ומרכזי המחקר, הצטרפו להצהרה הזו, השביתו את המוסדות האקדמיים עד שהממשלה תעצור את החקיקה. אל תהיו עלה תאנה למשטר שהולך להיות דיקטטורי.




מעבר לכך, אני רוצה לומר לכם, המאבק שלכם הוא מבורך. תגדילו אותו. אל תבקשו חזרה אל הסטטוס-קוו, תדרשו אלטרנטיבה טובה יותר, צודקת יותר. תדרשו דמוקרטיה אמיתית לכולם, אבל לכולם. תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:50.