פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



2
ישיבה משותפת של ועדת הבריאות וועדת החינוך, התרבות והספורט
27/02/2023





מושב ראשון



פרוטוקול מס' 19
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
ופרוטוקול מס' 14
מישיבת ועדת הבריאות
יום שני, ו' באדר התשפ"ג (27 בפברואר 2023), שעה 9:00

התמודדות מערכת החינוך עם תופעת ההשמנה – לציון יום ההשמנה בכנסת

חברי הוועדה: יוסף טייב – יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט
אוריאל בוסו – יו"ר ועדת הבריאות
סימון דוידסון
משה טור פז
מאיר כהן
צגה מלקו
יוסף עטאונה

אפרת לאופר - מנהלת תחום קידום בריאות במוסדות חינוך, משרד החינוך

פרופ' רונית אנדוולט - מנהלת אגף התזונה, משרד הבריאות

ד"ר מורן בלייכפלד מגנאזי - סגנית מנהלת אגף התזונה, משרד הבריאות

סיגל ישראלי - מפקחת ארצית לתזונה, אגף מערך שירותי בריאות, משרד הרווחה והביטחון החברתי

יסכה מוניקנדם גבעון - מרכז המחקר והמידע (ממ"מ), הכנסת

מריה רבינוביץ' - מרכז המחקר והמידע (ממ"מ), הכנסת

סימא ווצלר - רכזת מקצועית רשת ערים בריאות בישראל, מרכז השלטון המקומי

לימור טל פוני - דיאטנית ארצית, מכבי שירותי בריאות, מכבי שירותי בריאות

אור דהן - שדלן, מכבי שירותי בריאות

מאיר ואקנין - מנכ"ל החברה הכלכלית

ד"ר סיגל סופר - דיאטנית ראשית

טל שטיינר לירן - מנהלת קשרי חוץ

Athanasios Kyriakopoulos - Senior Director Novo Nordisk

ד"ר דן אויירו קדרי - מנהל המרכז לטיפול בהשמנה ורופא המשפחה

גאולה גאנץ - Senior Director NovoNordisk

אמיר כץ - מלווה עמותת חולים

קרן צוריאל הררי - חברת ועד עמותת המסע שלנו

אביגיל הררי - מתמודדת עם הפרעות אכילה

בקי קשת - הפורום למאבק בעוני

ליה משיח - נציגת עמותת חולים

אורה ביטון - יועצת לשר הבריאות

בני פרץ - פעיל חברתי, פנתרים חברתיים

ענתי יום טוב - מנהלת מדור קידום בריאות, שירותי בריאות כללית

סער נרי - ממונה קשרי ממשל תוכן, מכבי שירותי בריאות

ד"ר דורון דושניצקי - חבר ועד בחב' לרפואת ילדים בקהילה – חיפ"א ההסתדרות הרפואית בישראל

חני סקאל - מנהלת שירות תזונה ודיאטה, קופת חולים לאומית

פרופ' דרור דיקר - יו"ר החברה הישראלית לחקר וטיפול בהשמנה

ד"ר דורית אדלר - נשיאת הפורום הישראלי לתזונה

אביב חצבני - יו"ר התאחדות המזון בהתאחדות התעשיינים

ליאור כוכבי - דובר פורום המכללות הטכנולוגיות

תמי סלע

יהודית גידלי

הדס כהן



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

התמודדות מערכת החינוך עם תופעת ההשמנה – לציון יום ההשמנה בכנסת

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט, ועדה משותפת עם ועדת הבריאות. קודם כול, אני רוצה להודות ליושב-ראש ועדת הבריאות, חבר הכנסת אוריאל בוסו על הרצון לבוא ולנהל ישיבה משותפת בגלל חשיבות הנושא. הנושא הוא התמודדות מערכת החינוך עם תופעת ההשמנה – לציון יום ההשמנה הבין-לאומי בכנסת. היום ו' באדר תשפ"ג. אני רוצה בראש הדברים לשלוח את תנחומינו למשפחת הנרצחים ואנחנו מחזקים את כוחות הביטחון. יחד עם זאת אני רוצה לומר שאנחנו במדינת חוק, ואין לי ספק שכלל חברי הבית הזה יסכימו איתנו שהחוק צריך להישאר בידי כוחות הביטחון ובידי צה"ל.

בעקבות נושאים רגישים שיכולים לעלות בעקבות הדיון, בהמלצת היועצת המשפטית תמי סלע אני אקרא איזשהו נוסח: כידוע ישבית הוועדה מוקלטת ומשודרת לפרוטוקול וגם שידור הישיבה יפורסמו באתר האינטרנט של הכנסת. ככל שיעלו עניינים הנוגעים לקטינים וקטינות שיש חשש שעברו הטרדה מינית או פגיעה מינית, עברות אלימות או עברות התעללות, שיעלה דבר שיש לו לייחס להם עברה או מקשר אותם לבדיקת טיפול או אשפוז פסיכיאטרי, טיפול והשגחה של עובדים סוציאליים והתאגדות או הליך פלילי המתנהל בבית המשפט, חל איסור על פרטים מזהים שלהם ולכן הם לא יצולמו או יוקלטו, ולא ייכללו פרטים מזהים שלהם בפרוטוקול הדיון.

כמו כן, בגלל רגישות הנושא הצפויה לעלות בישיבה זאת אני קובע כי בהתאם לסעיף 120 לתקנות הכנסת, ככל שתהיה בקשה מטעם חבר כנסת, שר או נציגו, או אם יעלה צורך והכל לשם הגנה על קטין או חסר ישע, ימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור פרטים מזהים של דוברות ושל קטינות דוברים או קטינים. כמו כן, ככל שהדבר יידרש לבקשת משתתף אחר בישיבה אם העמדת הפרוטוקול לעיון הציבור עשויה לגרום נזק לו או לזולתו.

ברשותכם, כהרגלנו בקודש, הממ"מ עשה פה עבודה נהדרת, הביא פה דוח מפורט מאוד ולכן אנחנו נכבד את מריה או יסכה, ברשותכן, בקצרה, לתת לנו את הנתונים ואת מה שעולה בעקבות הדברים. לפני כן, חבר הכנסת בוסו, בבקשה, דברי פתיחה ואנחנו מתחילים את הדיון.

בוקר טוב לכולם, קודם כול, כפי שאמר ידידי יושב-ראש ועדת החינוך, תודה רבה לך על הדיון החשוב הזה, שחינוך וילדי ישראל בכלל ובפרט עומדים בראש מעייניך. אני רוצה להודות לך על הדיון החשוב. בפתח הדברים אני מבקש לשלוח תנחומים מעומק הלב לבני משפחת יניב על הירצחם אתמול בפיגוע של הלל מנחם ויגל יעקב, השם ייקום דמם, ולכל משפחת היישוב הר ברכה. אימא שקוברת את שני בניה ביום אחד, אין דבר יותר כואב ומזעזע מכך. זה נגד ההיגיון והלב לא יכול להכיל.

ולהבדיל בין החיים לחיים – לפחות דברים שמחים – אני רוצה לברך את יושב-ראש הוועדה שבשבוע הבא ביום רביעי הוא יהיה סבא, אז שתראה רק שמחות. אם כך, יש לך עדיין ילדים בבית ועכשיו גם הכנסת נכדה, אז אין ספק שזה דבר חשוב.

כפי שאמר חברי, תודה לצוות המחקר וכמובן תודה למנהלות הוועדות תמי ויהודית, ולצוות המשפטי עורכת הדין תמי. כשרואים את הדוח של צוות המחקר מבינים שתופעת עודף המשקל והשמנת יתר בכלל, ובקרב ילדים ובני נוער בפרט, היא לא רק נושא חשוב בעל השלכות בריאותיות ומשמעותיות אלא תופעה שכיחה, אפילו יותר ממה שניתן לחשוב עוד לפני הדיון ואתם תשמעו את זה בהמשך.

על פי נתונים שפורסמו, שיעור הימצאות של עודף משקל והשמנת יתר באוכלוסייה בוגרת בישראל עומד בשנת 2021 על 59.4%. זה אומר שקרוב לשני שלישים מהבוגרים בישראל הם בעודף משקל. ב-2016, 34% מהילדים בגילאי 18-10 עם עודף משקל של 10%. נתון משמעותי נוסף, שיעורי השמנת יתר יורדים יותר עם העלייה ברמה חברתית-כלכלית של היישוב, וזה הדבר שהכי מפריע. הפערים החברתיים גם בנושאים הללו משמעותיים, משליכים וגורמים להם בהמשך הדרך לפערים העצומים שמתעצמים, ובמשפחה שיש בה השמנה זה ממשיך ומחלחל הלאה מההורים לילדים ולאחים. זאת אומרת, ילד שגדל בקהילה מבוססת יש לו סיכויים יותר טובים להיות - - - .

השאלה שצריכה לעלות לכולנו כאן בפתח הדיון, מה יעשה ילד שגם ההורים שלו עם עודף משקל וגם האחים שלו? בואו ננסה שנייה להיכנס לראש שלו ונבין כמה הסיכויים שלו קלושים. נקודה נוספת שצריך להעלות בדיון הוא הנושא החברתי-רגשי, ההשלכות, ובהמשך הדרך מה שקורה.

בפתח הדיון, וזה גם מהשיחות שעלו לי עם חבר הכנסת טייב, ודווקא בגלל שדובר כל כך הרבה בשנה וחצי האחרונות – נושא השתייה המתוקה והמס, ולא מס. אנחנו רוצים בפתח הדיון הזה לומר – ושאלו אותנו אתמול, אתם עושים דיון? אתם דווקא דגלתם בהורדת המס, אז מה המשמעות, אירוניה או לא אירוניה? התשובה היא ברורה. התשובה שלנו היא שלא מחנכים אף אחד לא בצרכי הקהילה ולא בצרכי התנהגות דרך הכיס. זאת הנקודה. כשנקבל את הנתונים של המחקר, נשמע את התאחדות המזון בהתאחדות התעשיינים ונראה את הנתונים האמיתיים, נבין שאם הייתה מטרה אמיתית להוריד את צריכת הסוכר לא היו עושים רק מס שרלטני, עם הכנסת 800 מיליון-מיליארד שקל לקופת המדינה בשנה שעברה לצרכים, לכאורה קואליציוניים, זאת לא הסברה אמיתית ולא פעולות אמיתיות. לא ראינו שום שינוי בנושא הזה וזה הדבר שהפריע.

כשאנחנו מורידים את המס ומחזירים את המצב לנורמליות שלו, אנחנו רוצים לטפל בנושא ההשמנה ובנושא ההסברה האמיתית. זאת מטרת הדיון של ועדת החינוך וועדת הבריאות – איך אנחנו מטפלים באמת בהשמנה ולא דרך הכיס. לא הוצאתם פה את המחקרים, למשל, כמה קמח לבן הוא גרוע מקמח כהה, ולא החליטו שמחר בבוקר לחם לבן עולה במדינת ישראל 30 שקל, כי לא מחנכים דרך הכיס, נקודה.

אגב מס על שתייה מתוקה, צריך לזכור שגם הדיאט קיבל מס וגם הזירו. זאת אומרת, היה פה איזה עניין שרצו כסף מזומן לפעולות אחרות ולא באמת לפעולות אמיתיות. אגב, הגשתי שאילתה בקדנציה הקודמת ושאלתי את השר במשרד האוצר חמד עמאר. ניתוחים בריאטריים – מי שלא יודע – לבקש ניתוח בצפון, בפריפריה – משרד הבריאות מתמחר את זה במחיר מאוד נמוך. תיקח מהמס העצום הזה של מאות מיליונים – וצריך כמה עשרות מיליונים להקדיש לצורך הצמצום, וגם בתורים וגם זירוז ניתוחים בריאטריים לבעלי השמנה – הם לא ידעו בכלל במה מדובר. זאת אומרת, אין שום ממשק בין המס לטיפול אמיתי בהשמנה. לכן בנתונים שנקבל היום, נדע מה אנחנו עושים איתם, איך אנחנו פועלים גם למען ילדי ישראל ולמען כלל הציבור. תודה רבה.

תודה רבה. הממ"מ, בבקשה.

תודה רבה, יושב-ראש הוועדה. שמי מריה רבינוביץ', אני ממרכז המחקר והמידע של הכנסת ואציג היום בקצרה את הממצאים העיקריים של המסמך שלנו, כפי שכבר ציינתם.

אנחנו בדקנו את המצב בנתונים גם בארץ וגם בהשוואה למדינות שונות בעולם – יסכה אחר כך תמשיך ותרחיב בנושא הזה. אנחנו מדברים על תופעות עודף משקל והשמנת יתר, שלפי ההגדרה זאת הצטברות שומן חריגה או מוגזמת בגוף, המהווה סיכון לבריאות וגם גורמת לתמותה.

אני לא אכנס להגדרות כיצד מודדים את זה, זאת אומרת מודדים את זה על פי דרכים שונות ומגוונות, העיקרי ביניהם זה מדדBMI . יש שוני בין מבוגרים לילדים, כי אצל ילדים ובני נוער מלבישים את זה גם על עקומה לפי גיל ולפי מין. כך אפשר לצלול לנתונים; כאן אתם יכולים לראות נתונים של שירותי בריאות לתלמיד מהשנים 2011-2010 עד 2022-2021, זאת שנת הלימודים הקודמת. אנחנו יכולים לראות כבר מהגרף הזה פערים בין תלמידי כיתה א' לכיתה ז', שיעורי עודף המשקל והשמנת היתר עולים עם הגיל. זה גם נכון לגבי מבוגרים, אני אראה את זה בשקף הבא. ניתן לראות שבקרב ילדי כיתה א' הייתה ירידה מסוימת שהתרחשה עד לשנת 2019-2018 בערך. אחר כך אנחנו יכולים לראות עלייה ב-2021,2020,2019 ואלה שנות הקורונה, ובשנת 2022-2021 יש שוב ירידה. יכול להיות שהעלייה הייתה כתוצאה מהקורונה, אנחנו לא יכולים עכשיו לדעת את זה ולהגיד בוודאות.

בציר ה-Y?

אלה אחוזים. אנחנו פשוט ציינו אותם בנקודות. אלה השיעורים עצמם, המספרים.

של השמנה?

כן, של ההשמנה ועודף המשקל ביחד. לגבי המגמה, אחרי הקורונה נוכל להגיד בהמשך, בבדיקת נתונים של השנה ושנה אחריה.

בשנת 2022-2021 יש ירידה בשתי הכיתות - - -

בכיתה א' הייתה ירידה, בתלמי כיתה ז' כמעט ולא היו שינויים לאורך השנים.

גם בכיתה ז' את רואה שיש ירידה, אומנם לא כמו בכיתה א' אבל גם יש ירידה.

בשנה האחרונה כן, אתה צודק, יש ירידה ביחס לשנת הקורונה, אבל אם תסתכל על 2011-2010 ועל 2022-2021 אנחנו פחות או יותר באותו שיעור. יש 20% עודף משקל והשמנת יתר בקרב ילדים קטנים בני 7-6 ו-30% בקרב תלמידי כיתה ז' שזה 14-13.

כאן החלטנו להציג רק את הנתונים של השמנת יתר, בלי עודף משקל, אנחנו רוצים לראות את ההבדל בין הגילאים. כמו שכבר יושב-ראש הוועדה בוסו ציין, השמנת יתר ועודף משקל אלה תופעות לא שוויוניות, וכאן אנחנו גם יכולים לראות הבדלים בין הגילאים, ששיעורים של השמנת יתר ועודף משקל גם עולים עם הגיל. אתם יכולים לראות שבקרב בני שבע השיעור בשנת 2021 עמד על כ-8%. זה עולה לגבי בני 15-14 שזה 12% ובקרב מבוגרים בני 64-20 זה כבר 25%, וזה רק ההשמנה. אם אנחנו מוסיפים לזה עודף משקל, בגילאים מבוגרים אנחנו מגיעים ל-60%, כמו שכבר ציינתם.

כאן אנחנו מציגים שיעורי עודף משקל והשמנת יתר לפי קבוצות באוכלוסייה, וניתן לראות גם כאן פערים – בצד שמאל זה כיתה א', בצד ימין כיתה ז' – הפערים הם בולטים, בעיקר בין יהודים לערבים. הקו הכחול בשני הגרפים למעלה זה תלמידים ערביים, ושאר הקווים אלה תלמידים יהודיים בפילוח לפי מוסדות חינוך. אנחנו יכולים לראות שגם בכיתה א' קיימים פערים אבל הם עדיין קטנים. 25% מהתלמידים הערביים הם עם בעיות עודף משקל והשמנת יתר. בכיתה ז' זה כבר 42% והפערים הם ממש גדולים. השיעורים הכי נמוכים הם בקרב תלמידים בחינוך חרדי.

אנחנו נדלג על המין. כאן, כפי שכבר יושב-ראש הוועדה בוסו ציין, שיעורי השמנת יתר ועודף משקל משתנים גם לפי רמה.

סליחה, אני רוצה רק לחדד. מה שהבנתי זה שהכי נמוך אלה החרדים והכי גבוה אלה הערבים.

בתלמידים, כן. כאן אפשר לראות בבירור מה שכבר חבר הכנסת בוסו ציין. אנחנו רואים שככל שרמה חברתית-כלכלית של היישוב עולה, שיעורי השמנת יתר יורדים. זה מאוד ברור לגבי ילדים בגילאי 15-14. לגבי ילדים בגיל שבע יש מגמה מעורבת, אבל עדיין ניתן לראות שביישובים שהם באשכולות הכי גבוהים 10-8 שיעורי ההשמנה הם הכי נמוכים.

אין קשר בין האשכול לבין ההשמנה.

כן קשור.

למה לא קשור?

תסתכל בבקשה על הטור החום.

זה מנעד, חבר הכנסת חוג'יראת.

לא, אבל ב-6-5, 7-5 או 7-4 יש עלייה, זה יותר גבוה מ-3-1.

לא, אבל זה הפוך. האשכולות 3-1 זה האשכולות הנמוכים וביישובים הכי חלשים יש עלייה. נכון, יש עלייה.

אני מבין באשכולות, אבל 7-4 יותר גבוה מ-3-1, ובגבוה הגבוה זה עוד יותר נמוך. כלומר, בעצם הקצוות יותר נמוכים.

אבל אלה גילאים שונים.

לא, אלה גילאים שונים.

אני מבין. אבל כשאני מדבר על האשכולות עכשיו, אם תסתכלי על החום – החום זה הגילאים 15-14 – אני רואה שבאשכול הנמוך הוא יחסית נמוך ובאשכול הגבוה הוא נמוך. באשכולות הביניים בין ארבע עד שבע הוא יותר גבוה מהקצוות.

מה שרואים זה שהפערים גדלים עם הגיל, וזה המשמעותי.

כן, אלה פערים שגדלים עם הגיל, זה פעם אחת. בפעם נוספת הפערים גדלים עם רמה חברתית-כלכלית של היישוב. יש שם באמצע איזשהן תנודות, אני מסכימה איתך.

כי יש שם מודעות כללית כנראה.

לא, אני חושב שהאשכול הנמוך הוא בעצם יותר נמוך יחסית מאשכולות 7-4.

על איזה גילאים אתה מדבר?

על בני שבע. באשכול 3-1 זה 7.1%, נכון?

נכון.

5-4 זה 8.7%, זה כבר 7 - - -

נכון, לכן אמרתי שיש מגמה מעורבת לגבי ילדים קטנים. אבל עדיין באשכולות 10-8 אתה יכול לראות שזה הכי נמוך, והמצב משתנה אם עולים עם הגיל.

זה מה שאני אומר, הקצוות – בקרב העשירים וגם קצת בקרב העניים זה יותר נמוך.

אתה מתכוון לאי-ביטחון תזונתי?

חבר הכנסת חוג'יראת, לפחות כן רואים שבאשכולות היותר גבוהים גם כשיש השמנה, יש יכולות לטפל. זה בדיוק הצמצום, יש מודעות ויש אפשרות לטפל. באשכולות היותר נמוכים גם כשיש פערים - - -

זה נכון שבאמצע אנחנו רואים את זה - - -

באמצע רואים את זה פחות. אבל אני אומר, באשכולות היותר נמוכים, גם כשיש תופעה מסתכלים על זה מהצד בעיניים כלות ולא יכולים לעשות יותר מדיי.

תודה רבה. יסכה תמשיך, בבקשה.

שלום, אני ממרכז המחקר והמידע של הכנסת, אנחנו הסתכלנו היכן מדינת ישראל נמצאת ביחס לעולם ומצאנו מספר נתונים. נתוני ארגון הבריאות העולמי הם הנתונים שמבוססים על משרד הבריאות ושעכשיו הראינו. פה רואים שישראל ממוקמת שלישית מהסוף, זאת אומרת היא יחסית עם עודף משקל והשמנת יתר נמוכה. מדובר פה על ילדים בגיל שבע. כשהסתכלנו על נתונים נוספים של גילאים אחרים, מצאנו נתונים של מחקר HBSC שזה מחקר שבודק מדדים שונים בנושאי בריאות ואיכות חיים, ושם רואים שמדינת ישראל ממוקמת פחות או יותר באמצע. חסרים לנו נתונים בגילאי הילדות המבוגרים יותר.

נתונים שקיימים ושמצוטטים פעמים רבות גם במחקרים, גם במסמכי מדיניות וגם בתקשורת מבוססים על נתונים מ-2016 של ארגון הבריאות העולמית. לא מצאנו את המקור המדויק לנתונים האלה, הם לא נמצאים בהלימה לנתונים אחרים שאנחנו מכירים, לא לנתוני מבט ולא לנתוני משרד הבריאות, אז אנחנו לא יודעים לומר עליהם. הנתונים מראים על שיעורים גבוהים של עודף משקל והשמנת יתר, וכאמור הם לא בהלימה לנתונים שאנחנו מכירים, אז שימו אותם בסימן שאלה כרגע. תודה רבה.

תודה רבה. ברשותך, פרופ' רונית אנדוולט, מנהלת אגף התזונה, משרד הבריאות, בבקשה.

יש לי מצגת, אם אפשר לשים אותה. קודם כול, תודה על ההזמנה לדיון, אני חושבת שזה דיון מאוד מאוד חשוב. תודה לחבר הכנסת אוריאל בוסו ולחבר הכנסת יוסף טייב על החשיבה לעשות ביחד ישיבה של בריאות וחינוך, כי אנחנו חושבים שזה באמת מקור חשוב. יושבת ליידי מנהלת קידום הבריאות במשרד החינוך, אנחנו עושות הרבה מאוד עבודה ביחד. אני אדבר קצת על נתונים, על מה עושים ומה בינינו צריך עוד לעשות.

כמו שהראו יסכה ומריה קודם לכן בדוח המאוד יפה שהן עשו על מצב ההשמנה, אנחנו רואים את העלייה באחוזי ההשמנה באוכלוסיות השונות. כשמסתכלים על זה לאורך זמן, אנחנו רואים שיש עלייה הכי חדה בקרב האוכלוסייה מהחברה הערבית, וזה מאוד מאוד מדאיג אותנו. דרך אגב, לא הראיתן את זה, אבל בגיל המבוגר בחברה הערבית כמעט אחד משני אנשים סובל מהשמנת יתר וכמעט אחד משני אנשים בגילים מבוגרים יותר סובל גם מסוכרת. צריך לזכור שהשמנה היא לא מחלה שהיא stays alone, היא לא לבד, נלוות לה הרבה מאוד מחלות נוספות כמו סוכרת, מחלות לב, סוגי סרטן שונים, ולכן זה מהווה נטל תחלואה ונטל כלכלי מאוד מאוד כבד. השנה היה דוח של ד"ר גבי בן-נון על כמה עולה השמנה למדינת ישראל, והיא עולה לנו מעל 20 מיליארד שקל בצורה ישירה ועקיפה, וזה המון המון כסף.

אם מסתכלים על כמה צורכים סוכר בישראל – אחד המרכיבים שתורמים להשמנה ואנחנו מדברים עליהם הרבה מאוד היום: על מזון אולטרה מעובד, על שתייה מתוקה, על דברים נוספים שתורמים להשמנה – אנחנו יכולים לראות שאנחנו נמצאים במקום די גרוע בהתחלה מבחינת צריכת הסוכר. זה הגרף מצד שמאל למעלה. הוא קצת קטן כאן, אבל אני יכולה להגיד לכם שאנחנו במקום רביעי בעולם במדינות המערביות. אחד הדברים שמטרידים אותנו במיוחד זה שילדים צורכים הרבה מאוד סוכר, בעיקר משתייה מתוקה ולא רק. אנחנו יודעים שבקרב הורים לתינוקות במגזר הערבי, 60% מהורי התינוקות דיווחו שנתנו לילדיהם שתייה מתוקה כבר בשנת החיים הראשונה, וזה מאוד מאוד מטריד אותנו.

אחד הדברים החשובים מאוד הוא למנוע פרסום של שתייה מתוקה, שזה לא יהיה בבתי קולנוע, שזה לא יהיה ברשתות החברתיות. זה אחד האמצעים המאוד משמעותיים ואפקטיביים, כמו שנמצאו בארגון הבריאות העולמי ובמקומות אחרים, שמאוד משפיעים על כך שאנשים לא יתחילו לשתות שתייה מתוקה ולא ימשיכו לעשות את זה, וכמובן גם חטיפים ודברים שאינם בריאים. אנחנו סימנו בסימונים אדומים את המזונות הפחות בריאים ובסימנים ירוקים את המזונות הבריאים. אנחנו מאוד מעודדים את האוכלוסייה לשים לב בסופר, כשעושים קניות, לקנות מוצרים עם סימון ירוק – פירות וירקות, קטניות, דברים שהם יותר בריאים ופחות מזונות אולטרה מעובדים.

אלה הנתונים של סקרי מב"ת. אלה הסקרים שנעשים על ידי משרד הבריאות אחת לכמה שנים. מעבר לנתונים שכבר הציגה מריה קודם לכן, אחד הדברים שמטרידים אותנו זה ההתנהגות התזונתית שאנחנו רואים אותה גם בכך – ואלה נתונים מ-2016, ואני מאמינה שהנתונים עוד פחות טובים היום בגלל העלייה בהשמנה של הילדים – שסקרי מב"ת נעשים לכל קבוצת גיל אחת לעשר שנים. יש סקרים נוספים, יש את HBSC שהצגתם ועוד. אנחנו רואים שאחוז ניכר מהילדים אוכל מול הטלוויזיה, אוכל מול מסכים ובעצם אוכל בצורה מוסחת, מעבר לכך שבמסכים יש גם הרבה פרסומות למזון מזיק, ולכן אנחנו מאוד מאוד מוטרדים מכך. שליש מהתלמידים דיווחו שהם אוכלים מזון מהיר יותר מפעם בשבוע. בערך רבע מהתלמידים דיווחו שהם קונים בבית הספר מזון שאינו בריא. זאת אומרת, הנושאים האלה באמת מאוד מאוד מטרידים אותנו.

כמו שהם מטרידים אותנו הם מטרידים את כל העולם, וארגון הבריאות העולמי כבר שם לו לדגל מה נדרש לעשות בכדי שנתמודד עם נושא השמנת ילדים. ממש לפני שבוע יצא דוח, שמשותף גם ליוניסף וגם לארגון הבריאות העולמי, שמדבר על כך שבית ספר צריך ללמד בריאות ותזונה בכדי שילדים יהיו בריאים יותר. בנושא של חינוך תזונתי אפרת בטוח תרחיב בהמשך.

מה מונע השמנה, אנחנו יכולים לראות שמדובר על נושא קידום תזונה בריאה, קידום פעילות גופנית, תכנון היריון נכון, התייחסות להורות מההתחלה: איך מתחילים לגדל את הילדים שלנו כבר בטיפת חלב וכו' – ותכף אני אספר לכם מה אנחנו עושים עם זה – וכמובן סביבה בריאה, מניעת פרסומות למזון מזיק, וכל אמצעי אחר שיוריד צריכה של מזון שאינו בריא.

השקף הבא מציג עם מה הילדים שלנו מתמודדים כשהם צריכים להתמודד עם מניעת השמנה. אנחנו רואים שיש הרבה מאוד גורמי סיכון להשמנה: סביבת המזון האישית שלהם; שרשרת אספקת המזון; הרשתות החברתיות שעשירות בפרסומות, אם זה הטיקטוק או כל מערכת שיווק חברתי אחרת; זמינות סביבת המזון, אם בבית הספר או במתנ"ס או בבית החולים או בכל מקום אחר, הכי קל לקנות חטיפים, שתייה מתוקה או דברים שאינם בריאים. זה מה שאוכלים כי זה מה שנמצא בסביבה, וצריך לראות איך אנחנו מונעים גם פרסום וגם שיווק של כל אותם דברים לא בריאים במקומות שילדים נמצאים. אנחנו רואים אפילו בגני משחקים מכונות ממכר של שתייה מתוקה וחטיפים. זה באמת נמצא בכל מקום וקשה מאוד להתמודד עם זה.

מה באמת האתגרים שלנו למניעת השמנת ילדים? קודם כול, נדרשת מדיניות תזונתית ארוכת טווח ואפקטיבית בכל משרדי הממשלה לניהול תזונה בריאה ושרשרת מזון בריאה, בטוחה, נגישה ויציבה לטווח ארוך למניעת השמנת ילדים. יש אתגר באכיפת תקנות של תזונה בריאה. גם כשיש תקנות, קשה לנו הרבה פעמים לאכוף אותן, אם זה קיוסקים בבתי ספר, אם זה תקנות אחרות שאומרות איזו תזונה בריאה לתת ואיזה לא.

רק ברשותך, מה הבעיה לאכוף קיוסק בבית הספר?

זה מורכב, בגלל שחלק גדול מהקיוסקים מוחזקים על ידי גופים מאוד גדולים וחזקים, יש כאן תקציב שנדרש. אפרת תוכל להרחיב על זה יותר בהמשך.

לא מבין.

מי שמוציא את המכרז זה בית הספר.

בדיוק.

לפעמים, לפעמים זאת הרשות המקומית.

20 שנה הוצאתי מכרזים.

או הרשות המקומית.

הם בסוף פועלים בתוך מתחם בית הספר. מה יותר פשוט בשביל מנהל בית הספר, אם הוא מורה שיהיה אחראי על זה מטעם בית הספר, ובמידה שהוא רואה משהו לא בסדר הוא פשוט צריך לדווח על כך.

אפרת תכף תרחיב ותתייחס לזה, זה בתחום האחריות של משרד החינוך באמת וזה לא פשוט. דבר נוסף, יש תקציבים מאוד גדולים, לובי מאוד חזק ופרסומות אפקטיביות של תעשיית המזון שמשפיעות על קהל. ראינו בשנה האחרונה כמה כסף הושקע בפרסומות, בכל החברות, כולל בחברה החרדית – פי שתיים, פי שלוש מאשר בשנים הקודמות – ופרסומת עובדת, אחרת לא היו משקיעים בה כל כך הרבה. זה משנה גם את הנורמות החברתיות שלנו. הילדים שלנו חושבים שבכל יציאה צריך לאכול מזון מזיק ולשתות שתייה מזיקה. הדברים האלה גורמים להתרגלות ולחשיפה למזון מזיק לאורך החיים, וייתכן שזה אחד הגורמים לאלרגיה, שקיים באחוזים מאוד מוכרים בקרב האוכלוסייה, ובטח להשמנה. אנחנו גם רואים – ואת זה כל חברי הכנסת ראו קודם לכן – שאוכלוסיות במצב כלכלי-חברתי נמוך נמצאות בסיכון גבוה וזה מאוד מטריד אותנו, והחשיפה למזון מזיק מתחילה כבר בראשית החיים.

מה בעצם אנחנו עושים במשרד הבריאות? כתבנו הנחיות לתזונה בשנת החיים הראשונה, חוזר של ראש שירותי הבריאות, ד"ר שרון אלרועי פרייס. אנחנו כותבים מידע רב על נושא עידוד הנקה, במסגרת טיפות החלב יש הדרכה לכל הורה על נושא תזונה בריאה, שילבנו תזונאיות בתוך חלק מטיפות החלב בשביל לאתר את אותם ילדים שנמצאים בסיכון, כתבנו הנחיות בנושא של לאכול ולגדול במסגרות הגניות כיצד לחשוף ילדים לתזונה בריאה מראשית החיים, וכתבנו גם תקנות לתזונה בריאה בקייטנות בכדי שגם בקייטנות ובמחנות קיץ הילדים יאכלו בריא.

יש אכיפה על זה?

כן. דבר נוסף שאנחנו עושים, אנחנו מפקחים על התזונה בצהרונים. זאת חקיקה שנעשתה לפני ארבע שנים, ב-2018, והיום כל הרשויות מרמה סוציו-אקונומית שש ומעלה – הפיקוח על התזונה בצהרונים נעשה על ידי חברת בת שמנוהלת על ידי משרד הבריאות. אנחנו רואים שיפור דרמטי באיכות המזון בצהרונים בעקבות הבקרה הזאת. דרך אגב, ברמה סוציו-אקונומית אחת עד שש משרד החינוך עושה את הבקרה, וגם שם רואים שיפור מאוד גדול.

מה שעשינו בעצם, בגלל ההבנה שלנו שצריך להתחיל נכון – זאת אומרת, ילדים שהתרגלו לאכול בריא יאכלו בריא גם בהמשך, ילדים שהתרגלו לאכול לא בריא יהיה להם קשה מאוד לאכול בריא בהמשך – הרחבנו את השירות התזונתי בטיפות החלב; הרחבנו את המכרז למעונות יום שיקומיים. יש לנו היום תזונאיות שמטפלות גם בילדים עם צרכים מיוחדים, כי גם שם ראינו שיש הרבה בעיות אכילה והאכלה; העמקנו את הבקרה בצהרונים; ואנחנו כותבים עכשיו מכתב נייר עמדה על מזון משלים, לאיזה מזונות לחשוף את הילדים, כי גילינו שהרבה מהתינוקות נחשפים למזונות מעובדים כבר בשנת חייהם הראשונה, ולכן נכתב נייר עמדה עכשיו בנושא של מזון משקה.

יש כאן תמונה בצד ימין הממחישה איך הורים נותנים לילדיהם אוכל בשקית. יש מחקרים רבים שמראים שזה אחד מגורמי הסיכון להשמנה. אנחנו יודעים שלעיסה ואכילה של מזון אמיתי חשובות גם להתפתחות הקוגניטיבית של הילדים, ליכולת שלהם ללמוד יותר טוב, ומאוד חשוב לנו שילדים יאכלו אוכל אמיתי ולא אוכל מעובד. פרסמנו את ההנחיות התזונתיות הלאומיות שלנו ואנחנו מנגישים אותן באמצעות קשת המזון – אתם יכולים לראות את הקשת בציור למעלה, בכל חומרי ההדרכה שלנו זה מופיע – כדי לנסות לראות איך אנחנו משכנעים את האוכלוסייה לאכול בריא יותר, וזה גם באמצעות הסימונים הירוקים בסופר.

רק להתכנס לסיכום, בבקשה.

כן, עוד שתי דקות. תזונת בני נוער. אנחנו מודעים לכך שבני הנוער הם קבוצה בסיכון, אוכלוסיית הילדים בגיל הזה רגישה מאוד להשפעות הסביבה. בשותפות עם מספר משרדי ממשלה, גם בריאות, גם רווחה וגם חינוך, אנחנו עושים עבודה משותפת בעניין הזה. עם המועצה לשלום הילד אנחנו עושים שיתוף ציבור של בני נוער בשביל להבין מה הדברים המרכזיים שמטרידים אותם. כתבנו חוברת שנקראת "ACTIVE EAT", שמטרתה לתת הנחיות מקצועיות כיצד לנהל טוב יותר את התזונה היומית, והעברנו תקציב – בעקבות תקציב שקיבלנו מרשות המיסים לתנועות הנוער – של מעל שלושה מיליון ש"ח למשרד החינוך, לאגף תנועות הנוער וארגוני הנוער, בכדי שהם יחונכו לתזונה בריאה יותר. גויסו מעל 30 תזונאיות שעוסקות עכשיו בתכנון התזונה הבריאה, גם בקייטנות וגם בארגוני הנוער, מתוך מחשבה שזה באמת יסייע מאוד לילדים. יש לנו פרויקט משותף עם הג'וינט שנקרא "נעים ביחד", ויש ועדה בין-משרדית לנושא הפרעות אכילה, כי גם זה הצד השני של נושא ההשמנה.

אתם מתייחסים לקשר בין המצב הסוציו אקונומי הנמוך ל - - - ?

כן, דיברנו על זה, זה גם הוצג קודם לכן. אנחנו מודעים לכך שאם רוצים באמת שאוכלוסייה חלשה תאכל בריא, צריך לפקח על מזונות בריאים ולא רק על המזונות הפחות בריאים – נדבר על זה. הפיקוח לא נעשה על ידי משרד הבריאות, דרך אגב.

אני מראה לכם פה את קשת המזון, אלה ההנחיות התזונתיות הלאומיות. אנחנו עושים הרבה מאוד שיווק חברתי. עשינו גם במהלך השנה הקודמת הרבה מאוד קמפיינים גם בחברה הערבית, גם בחברה החרדית וגם בחברה החילונית. אנחנו מקדמים את הסימונים בחזית האריזה. אנחנו עושים עבודה משותפת עם משרד החינוך בתוכנית "אפשרי בריא" בבתי ספר מקדמי בריאות וכו'. זה הסימון האדום וירוק, כדי להזכיר לכם. לבסוף, נאמר קודם לכן שצריך לעשות קמפיינים. אני רוצה להגיד שעושים קמפיינים ועשינו, אבל נדרש לעשות עוד הרבה יותר קמפיינים לחינוך תזונתי.

יוסי, ברשותך, רק שאלה אחת לגבי מידת הפיקוח של משרד הבריאות על מזנונים וקיוסקים בתוך בתי הספר.

אני רק חייבת להגיד עוד משפט. ניתנה תמיכה לקופות החולים להקמת תשתית לניהול ההשמנה, גם להקמת רשם, גם למערכות טכנולוגיות, גם להקמת מרפאות לטיפול בהשמנה, גם ניתן תקציב בשנה שעברה ויינתן תקציב גם השנה. אני מאוד מקווה שיהיה תקציב לזה גם בשנה הבאה.

מה התקציב שניתן?

התקציב הכולל הוא 40 מיליון ש"ח שמתחלק לאורך שנתיים. ניתן 14.5 מיליון בשנה הראשונה, ואני מקווה שהיתרה תינתן בשנה הקרובה.

אבל במשך שנת הלימודים מה מידת הפיקוח שלכם, כמשרד הבריאות, על מה שנעשה בתוך בתי הספר, בקיוסקים ובמזנונים?

קודם כול, אנחנו מפקחים באזורים שהם תחת האחריות שלנו, שבמסגרת הרשויות המקומיות זה כל הפיקוח על הצהרונים. אנחנו עובדים במשותף עם משרד החינוך שעושה פיקוח על ההזנה במשרד החינוך. נעשה תהליך מאוד ארוך וחשוב של שיפור התזונה בצהרונים, ארוחה גם כהזדמנות חינוכית שבמסגרתה גם ניתנים תכנים תזונתיים.

ובבתי הספר עצמם חוץ מהצהרונים?

בסדר, תכף.

אבל אין תשובה. אין תשובה.

בסדר, אני כמוך פה שומע את הדברים. היועצת המשפטית תמי סלע, בבקשה.

כמה מילים על חקיקה שנחקקה בתחום הזה וזה גם קשור, לפני שמשרד החינוך יגיד את הדברים מהצד שלהם. באמת נחקקו חוקים מתוך תפיסה שמסגרות חינוכיות הן מקום משמעותי, גם כדי לעודד אכילה בריאה בלי לייתר את התוכניות עצמן, אבל גם לחייב שהאוכל שמסופק ושנמכר במוסדות החינוך ובצהרונים יהיה בריא ולפי כללים שייקבעו. יש שני חוקים: חוק הפיקוח על איכות המזון והתזונה הנכונה בצהרונים, שהוא תחת שר הבריאות ופיקוח משרד הבריאות, שמחייב שהאוכל שמסופק ושנמכר שם יהיה לפי כללים שגם נקבעו בתקנות – הן צריכות להתפרסם.

אגב, אני מזכיר שהחוק הזה, אם בכלל, חוקק ב-2014 מאז התקנות.

לא, זה של הצהרונים, והוא דווקא קצת יותר מאוחר בעקבות הצעה פרטית, וכן הותקנו תקנות. החוק שאני תכף אציין, שהוא החוק לפיקוח המזון במוסדות חינוך, באמת נחקק ב-2014. התקנות לא הובאו בזמן, וכשהן הובאו – באיחור – הן מכסות היום רק באופן חלקי ורק את המכירה בתוך מוסדות החינוך. כמו שאנחנו שומעים כנראה גם את זה קשה לאכוף ולבצע, אבל זה מה שנקבע. לא נכלל כל נושא אספקת מזון למוסדות חינוך קייטרינג במסגרת מוסדות חינוך שיש בהם ארוחות כאלה או בישיבות. היום זה לא מחויב לפי החוק ולפי התקנות, לא מפוקח בהתאם וזאת בעיה בפני עצמה.

יש חוזר מנכ"ל שחל, אבל המחויבות אליו היא ברמה שונה, ואני מניחה שגם כלי הפיקוח ניתנו. הם שונים, הם לא כמו אלה שנקבעו בחוק, שהם עיצומים כספיים ואכיפה מנהלית. פה זאת שאלה עד כמה מצליחים בכלל לאכוף את זה ומתי יובאו התקנות כדי להשלים את התכולה.

חוץ מזה, יש מסגרות חינוך נוספות שהיום אין להן חקיקה מחייבת – נאמר פה שעובדים על זה אבל לא כחקיקה עדיין: קייטנות; פנימיות – אני לא יודעת אם כולן נמצאות בתוך מוסדות החינוך הרגילים; וכל נושא הגיל הרך, שהיום נכנס תחת מערכת החינוך, ומעונות יום לפעוטות בגילאים הצעירים. דובר פה על החשיבות של להתחיל בגיל הזה, היום אין חקיקה שמתייחסת לשלב הזה.

החקיקה מבקשת שאנחנו נכתוב נוהל, והנוהל נכתב ופורסם.

אני אומרת מה כרגע מבחינת החקיקה.

נוהל זה התקנות.

סעיפי החוק אומנם לא יושמו, אבל יש סעיף אחד שיושם מהר מאוד – מונה במשרד החינוך אחראי על החוק.

נכון, יש ממונה.

זה כבר משהו.

קודם כול, שבוע שעבר היה לי דיון של חוק שחוקק ב-2010 ועדיין אין תקנות, אז מ-2014 עד עכשיו זה קצת יותר טוב.

אבל אפשר לראות, לפי הנתונים שהוצגו, שהחקיקה במוסדות החינוך כנראה לא הביאה שינוי לטובה במצב, כי מכיתה א' עד ז' יש רק עלייה.

רונית, אני רוצה לומר משהו שאולי הוא משותף לתחושה של אחרים ותחלקו עליי. שמענו אותך בקשב רב, הצגת פה באמת נתונים להפליא מלמעלה עד למטה בכל מערך הגילאים, אבל זה נותן תחושה כאילו אתם עוד איזה מרכז מחקר של הכנסת שמציגים נתונים ועומדים מהיציע. אתם הרגולטור של הבריאות במדינת ישראל. מבחינתי אתם מופקדים – משרד החינוך, רשויות מקומיות – אתם צריכים לתכלל אירוע. אם תבינו שנושא ההשמנה הוא דבר מסוכן, דבר שעולה למדינה הרבה, דבר שפוגע חברתית, תבינו שצריך קמפיין, כמו קמפיין בחירות.

אגב, גם הסימונים שעשיתם על הבקבוקים, שומן, סוכר וכו', בהתחלה זה היה משהו חזק, אחר כך זה דעך. אני חושב שיש היום פחות הסתכלות של אנשים על מוצרים. גם בנושא הזה. אני מגיע מהרשויות המקומיות, גם את זה אפשר לאכוף. כמו שיש פריטים של רישוי עסקים, אפשר להחליט שרישוי עסקים חייב לתת אישור של משרד הבריאות בכל מזנון שנמצא בתיכונים ובבתי ספר. גם מכונות – לא להוציא מוכנות מבתי הספר. למה? כי אחרת הילדים ילכו לקנות במכולת. אנחנו לא רוצים שהם ייצאו בחוץ, אבל לתת הרגלים שם.

לכן אני אומר, את מציגה פה הרבה נתונים וכל אחד יגיד: איפה? אני לא ראיתי את זה. אנחנו גם גידלנו ילדים והיינו בטיפות חלב, הסתכלנו על זה מהצד כמו עוד איזה משהו, תמונה יפה, אמירה. אבל צריך קמפיין מסיבי, משמעותי. כמובן שגם הסכומים שהצגת מראה שזה לא, זה צריך לעמוד בסדר עדיפויות אמיתי ולתכלל אירוע. לתכלל זה לקחת ממשרד החינוך והם יגידו: אמן. צריך לתקן תקנות, לשים במערכת השעות שעות שמדברות על הנושא הזה. מודעות, מודעות ומודעות, ואז נדבר אחרת. אז יהיה אפשר לשאול את משרד החינוך, יהיה אפשר לשאול את הרשויות, יהיה אפשר לשאול עוד הרבה דברים, אבל כרגע זה נשמע משהו יותר מינורי. זאת דעתי.

אני רק אגיד שיש הרבה מחקרים שמראים שסביבה מאוד משפיעה על ההתנהגות. זאת אומרת, חינוך זה חשוב וכמובן זה אחד הדברים החשובים ביותר, אבל גם הסביבה מאוד משפיעה. אם ימשיכו להיות מכונות לממכר של מזון מזיק, זה מה שהילדים יאכלו. לכן צריך להוציא את המכונות האלה מבתי הספר, מקריות בריאות וממתנ"סים. זה משהו שאנחנו צריכים לקדם אותו ביחד.

אפשר להשאיר את המכונות ולעשות בקרה מה יש שם. אפשר להשאיר את המכונות ולעשות בקרה. אנחנו מחליטים בסוף לסנן. הפוך, את יודעת מה? אני דואג שתישאר המכונה ובן אדם יהיה חייב בסוף לשתות ולאכול. פעם-פעמיים הוא לא יקנה, ובפעם שלישית הוא יתחיל להתרגל.

כשיהיו מכונות בריאות אין לי בעיה.

יפה, זה מה שאני אומר. בפעם השלישית-רביעית, כשכבר לא תהיה לו בררה והוא יהיה צמא או שיהיה רעב, הוא יקנה את המזון הבריא ויתרגל לזה.

תודה רבה. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה.

אני קודם כול מברך אתכם על הדיון החשוב הזה, אבל אני זז פה ממש באי-נוחות על הכיסא, ואני אגיד לכם למה. שמעתי גם את משרד הבריאות וגם את הממ"מ, וכולכם מדברים על נושא אחד שהוא מאוד מאוד מאוד חשוב, נושא התזונה. חברים, יש את נושא הספורט של הפעילות הגופנית. את אמרת את זה במילה אחת, איפשהו באמצע זרקת את נושא הפעילות הגופנית. בממ"מ זה בכלל לא הוזכר. אם הייתם מראים גרף של נושא השמנה במקביל לנושא פעילות גופנית של הילדים, הייתם רואים שזה מקביל – ככל שהילדים עושים יותר פעילות גופנית, אחוזי ההשמנה יותר נמוכים. כשאנחנו רואים שבאוכלוסיות המוחלשות יש השמנה גבוהה יותר, זה בגלל שיש פחות מתקנים ופחות אגודות, פחות איגודים מעורבים ופחות ילדים שמגיעים לפעילות גופנית. כשאנחנו רואים ילדים בכיתה ז' שהשמנתם עולה, זה מכיוון שבכיתה א' עושים יותר פעילות גופנית ובכיתה ז' עושים הרבה פחות. אם תהיו בכיתה י"א תבינו שאולי 8% מהבנות עושות פעילות גופנית.

אני אתחיל דווקא עם מה שהתחלתם. אמרת שבנושא ביטול השתייה המתוקה אתם גאים. זאת טעות ענקית, big mistake, huge mistake. 31% ירידה הייתה בשנה האחרונה בצריכה בשתייה ממותקת. למה היה צריך לגעת בזה בכלל? אני מבין שיש פה לחצים פוליטיים. זאת טעות, לא היה צריך לגעת בזה, היה צריך להעלות את זה אפילו. ילדים לא צריכים לשתות שתייה ממותקת בכלל, הדבר הזה לא צריך להיות בכלל, לא צריך להיות קיים.

כשאני מדבר על ספורט, תבינו, זה לא כדי להיות אלוף עולם או אלוף אולימפי. ככל שהילדים יעשו יותר פעילות גופנית – אני לא מדבר על נושא החינוך, החברה, פחות סמים ופחות אלכוהול, אנחנו מדברים פה על השמנה, זה נוגע לכל דבר. ההשמנה זה האימפקט הכי גדול. כשאמרת לי 20 מיליארד שקל לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. אתם יודעים כמה מתקני ספורט בונים ב-20 מיליארד שקל? בכמה מקומות במדינת ישראל אפשר להציל את הילדים האלה עם הכסף הזה? וזה כל שנה? ל-51% מבתי הספר במדינת ישראל אין אולם ספורט – בחברה החרדית, אצל הערבים, באוכלוסיות המוחלשות. מי יכול לעשות שיעור ספורט ב-40 מעלות חום בשעה 12 בצוהריים? תמצאו לי אנשים כאלו. אחרי זה נכנסים לשיעור מזיעים לגמריי.

חברים, אני הגעתי משם, הייתי יושב-ראש איגוד השחייה. כל החיים פעלתי. הייתי מאמן נבחרת ישראל בשחייה, אני יודע מה זה עושה לילדים, איך זה משנה אותם. תחליפו את הדיסקט, הגרף רק עולה, אתם לא רואים? אנחנו ניתן לכם תקציב של 200 מיליון שקל להסברה, מה זה יעזור? מה זה יעזור? תבנו מתקנים. תעבדו ביחד – החינוך, הבריאות והרווחה – ותחליטו שזה מה שהולכים לעשות בעשר השנים הקרובות: בונים מתקנים, משקיעים באגודות, מביאים מאמנים ונוגעים בילדים כדי שיהיו יותר בריאים. למאמן או למדריך או למדריכה או למאמנת יש השפעה על הילדים הרבה יותר מההורים ומהמורים. כשהוא מגיע לקבוצת ספורט והמאמן אומר לו מה לאכול, זה מה שהוא יעשה, הוא יהיה חייל. אבל איך הוא יעשה את זה? אם אין להם מגרשי כדורגל, אם אין להם מגרשי כדורסל, אם אין להם אולמות, אם אין בריכות שחייה איך יעשו את זה? איך? תבואו לראות שיעור חינוך גופני בבית ספר במדינת ישראל.

אני דורש שהוועדה תצא לסיור ותראה מה זה שיעור חינוך גופני. אתה תהיה בהלם, לא תאמין שזה קורה במדינת ישראל. מחברים רשת בין עצים, נותנים להם כדור לשחק כי אין להם איפה. ילדים לא רוצים לרוץ כי חם מוות, המורים גמורים כבר, תשושים לגמריי, נותנים כדור לילדים כי אין להם כוח כבר. אבל אם היה להם אולם, אם הייתה להם אפשרות לאמן או ללמד כמו בכל מדינה מתוקנת בעולם, זה היה נראה אחרת.

תבינו, במדינת ישראל – אני מסיים – רק 1.4% מהילדים והנוער במדינת ישראל רשומים באיגודים במדינת ישראל, באגודות. זה אומר איגוד השחייה, איגוד הכדורסל, איגוד הכדורגל, כל האיגודים זה 130,000 ספורטאים. זה אחד הנתונים הנמוכים בעולם. בכל מדינה מתקדמת זה מעל 20%. בדנמרק זה 28%. זה אומר שילדים לא מגיעים לשם. למה הם לא מגיעים לשם? כי זה יקר. מדינת ישראל הפכה להיות ספורט לעשירים בלבד. היום לשים ילד אפילו באימון כדורגל זה בין 400 ל-700 שקל לחודש. יש לך שלושה-ארבעה ילדים, איך תעשה את זה?

אני מברך את העלייה שקיימת עכשיו, ומברך את שר הספורט מיקי זוהר שנאבק, ואני שותף שלו לדרך בנושא העלייה בתקציב של משרד הספורט. אבל עדיין זה אחוז מתקציב המדינה, כי לא מתייחסים לזה. אם נחשוב כולנו יחד, ניקח לא 20 מיליארד אלא שני מיליארד בכל שנה ונשקיע לעשר שנים, אתם תראו שבעוד עשר שנים הגרף הזה יצלול.

אני מבקש, משרד הבריאות, משרד החינוך והממ"מ, בכל פעם שאתם מדברים על בריאות ועל חברה, על סמים ועל פשע תבינו שהספורט יכול לשנות את כל הגרף הזה. פה מדברים על השמנה. אני דורש שתכניסו את זה לדיסקט שלכם, תעבדו ביחד ותשימו את זה כמטרה. תודה.

אני רק אגיד שתוכנית "אפשרי בריא" בדיוק עשתה את הדבר הזה. אני מסכימה איתך במאת האחוזים שנושא פעילות גופנית הוא קריטי. תוכנית "אפשרי בריא" זאת תוכנית של משרד החינוך, ומשרד הבריאות ביחד עם משרד הספורט עושים עבודה משותפת לקידום הפעילות הגופנית העממית ולא רק התחרותית, ולקידום תזונה בריאה, עם תקציב לא גדול כי זה מה שיש לנו, ברשויות המקומיות ובבתי הספר.

תגידי להם את התקציב שיצחקו קצת, זאת בדיחה.

כמה בית ספר נמצאים?

1,700 בתי ספר מקדמי בריאות יש היום, ויש מעל 70 רשויות מקומיות שמקבלות תקציב מתוכנית "אפשרי בריא" ועושות פעילות מאוד יפה גם לקידום פעילות גופנית וגם לקידום תזונה בריאה.

יש עיריות שעשו עבודה מדהימה. למשל, בת ים, מה עשו בבת ים? יש חוג לכל ילד. היום לכל ילד בבת ים בגיל יסודי יש חוג ספורט. העירייה פשוט מימנה את זה. ברמת גן הוא נתן קופונים של 1,000 שקל. אתה רושם את הילד שלך לאיגוד, לא משנה איזה, ואתה מקבל 1,000 שקל כדי שהוא יהיה שם. אז יש עיריות שכן עושות את זה. מה שאני אומר לכם זה מהנשמה שלי, אני באמת מאמין שזה יכול לשנות את המדינה, באמת. אבל אני צריך שותפים, תזרמו איתי בנושא הזה, תדרשו.

תודה רבה, חבר הכנסת דוידסון. אביב חצבני, יו"ר התאחדות המזון בהתאחדות התעשיינים, בבקשה.

חברים, בוקר טוב. קודם כול, חבר הכנסת אוריאל בוסו, יושב-ראש ועדת הבריאות, וחבר הכנסת יוסף טייב, יושב-ראש ועדת חינוך, תודה לכם על האפשרות באמת לשבת ולדבר איתכם היום. אני אומר בפתח הדברים, תעשיית המזון היא - - - לכל מהלך שאנחנו מקדמים בריאות ואורח חיים בריא. אני יכול להגיד לכם שבעשור האחרון תעשיית המזון הפחיתה למעלה מ-40 טון סוכר, למעלה מ-2,100 טון נתרן ולמעלה מ-650 טון שומן במוצרים המוגמרים. חלק מהקטליזטורים של זה בין היתר היה גם הסימון האדום, בוודאי.

דיברתם פה, בין היתר, וציינה גם רונית בדבריה, שחלק מהבריאות זה הפרסומות של תעשיית המזון. אני יכול להגיד לכם שכבר ארבע שנים יש אמנה וולונטרית של תעשיית המזון להגבלת פרסום לילדים מתחת לגיל 13 במדיה שבה אחוז הרייטינג שהם צופים בו הוא מעל 600, מה שנקרא לא עולה על 600 מהבחינה הזאת. זאת אומרת, יש פעילויות שאנחנו עושים. אני כן יכול להגיד לכם בהרחבה שהיה ניסוי בהנדסת התנהגות צרכנית בשנה שעברה, ראינו את זה במקצה של מס משקאות.

לסיכומו של עניין, ניתן לראות גם מהדוח של בנק ישראל מה-7 בדצמבר, שקביעת מנגנון ניסוי לבדו בסופו של דבר לא מביאה לתוצאה הרצויה.

סימון, תקשיב למה שהוא אומר. תחזור על המשפט שאמרת, מה שיצא בנתוני בנק ישראל.

אמרתי שקביעת מנגנון ניסוי בלבד, כמו שביצעו על משקאות ממותקים לפני שנה, בסוף לא מוביל לשינוי שכולם מייחלים לו בשינוי התנהגות צרכנית. מי שיפתח את דוח בנק ישראל מה-7 בדצמבר יראה שאומנם יש ירידה של 5% בצריכת משקאות ממותקים, אבל יש ירידה של 9% במשקאות שלא ממוסים לצורך העניין. זאת אומרת, אי-אפשר לבוא ולהסיק מסקנה שהמס הזה עבד. יותר מזה, נכון, הייתה למס הזה השפעה קצרת מועד ברבעון הראשון ברגע שהוא הושת, אבל ראינו שההתנהגות הצרכנית חזרה למה שהיא הייתה קודם לכן.

לכן, אם אנחנו באמת רוצים להשפיע: א', כמו שאמרתי, תעשיית המזון שותפה. תעשיית המזון בסוף יודעת לייצר מוצרים. אנחנו כל העת משקיעים בייצור מוצרים טובים יותר, בעלי ערכים תזונתיים משופרים, כי זה מה שאנחנו יודעים לעשות; ב', נכון, כמו שגם נאמר פה, צריך לפעול לא מעט בעולמות של חינוך, בעולמות של עידוד פעילות ספורטיבית.

לצורך העניין, הועלה על ידי המרכז להעצמת האזרח החוק לפיקוח על איכות המזון ולתזונה נכונה במוסדות חינוך, התשע"ד–2014. אני מציע לכם לפתוח את הדוח הזה ולראות מה הפעילויות שיושמו במערכת החינוך. בסוגריים, לא יותר מידיי מההיבט הזה. אני יכול להגיד לכם, ברשותכם, חבר הכנסת אוריאל בוסו, שהטכניון יצא בפנייה לפני כחודש וחצי-חודשיים גם למשרד הבריאות, גם אלינו וגם לשותפים נוספים, על מנת לבדוק באמת מה הפעילות שאפשר לעשות בעולמות של מזון מזיק בהרחבה. אני חושב, א', שכדאי לפנות לטכניון; ב', להזמין אותו, כשהוא יסיים את העבודה, גם לוועדה המכובדת הזאת, כדי לדבר בסוף על מסקנות הנושא. כמו שאמרתי, צריכה להיות פה בסוף מערכת הוליסטית של מתן מענה משולב. תעשיית המזון שותפה לכל מהלך שתבחרו לעשות בוועדה הנכבדה הזאת. זה לסיום, אלא אם כן יש שאלות.

תודה רבה. אנחנו עוסקים בבני נוער. נמצאת פה איתנו ילדה בת 14, אביגיל הררי, בבקשה.

אני תלמידה בכיתה ט' ואני מתמודדת עם אנורקסיה. אמרת שבבתי הספר צריך ללמד איך לאכול בריא ושתהיה מודעות, אבל צריך להיזהר כשאתם עושים את זה. בזמן שיעור או בזמן מבחן אני לא מתעסקת בעניין הקלוריות או במחשבה על מה אכלתי, כי יש לי איזושהי הסחת דעת, יש לי הסחת דעת של השיעור, של מה אני לומדת וכו'. אבל כשאני רואה שאלה על קלוריות במתמטיקה, או כשאני לומדת טקסט על השמנה בלשון, זה גורם לי שוב לחזור למחשבות האלה של: מה אכלתי, למה אכלתי, כמה אכלתי, ומסיח את דעתי מהשיעור.

אני אוסיף. אני אימא של אביגיל, אנחנו עמותה של הורים, משפחות שמתמודדות עם הפרעות אכילה. אנחנו מאוד מכבדים את המאבק בהשמנה ולא מפקפקים בו. אנחנו רק מבקשים לא לשפוך את התינוק עם המים, כי מה שאנחנו רואים אגב מאמצים נפלאים למנוע השמנה, זה שמורים עומדים בכיתה ומדברים על כמה הם צריכים דיאטה, ילדים עושים מבחן בלשון שהטקסט שלו זה כמה קלוריות יש בסופגניית חנוכה, וכמה ספורט צריך לעשות כדי להוריד את הקלוריות האלה אחר כך, ילדות נשקלות בבית הספר באופן שמביך אותן וגורם להן להתקפי חרדה. כלומר, אותם אנשים נהדרים במשרד החינוך ובמשרד הבריאות שחושבים איך להפחית השמנה, שיחשבו שבצד השני יושב גם תלמיד שמתמודד עם הפרעת אכילה ושומע את הפסיכולוגית שלו, את הדיאטנית שלו ואת ההורים שלו אומרים לו להפסיק לספור קלוריות, אבל בית הספר אומר לו: תספור קלוריות בשאלה במתמטיקה כדי שתצליח במבחן. אני חושבת שצריך לחשוב על שני הדברים ואנחנו נשמח לעזור בזה.

תודה רבה. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה.

שלום לכולם, צר לי לראות שכל הזמן החברה הערבית נמצאת בתחתית הסולם, כמעט בכל התחומים. פה אנחנו מככבים, אנחנו נמצאים במקום הראשון בהשמנת יתר. השמנת יתר או השמנה בכלל זאת מן תסמונת כללית, וכדי לטפל בה צריך לערב הרבה מערכות, אם זה בתזונה בריאה, אם זה בספורט. דוידסון דיבר על כך שספורט הוא חשוב. הוא חשוב מאוד אבל לא מספיק. ספורט לבד לא מספיק כדי לשמור על משקל נכון, צריך גם תזונה נכונה ותזונה בריאה.

לכן לגבי משרד הבריאות, בנוסף לכל התוכניות היפות שאנחנו רואים ויש פרסום עליהן, חשוב גם לעקוב האם התוכניות והמידע הזה מחלחלים לשטח, האם המשפחות מקבלות את המידע הזה ומתנהגות על פיו. לפי הנתונים כאן אנחנו רואים שכל הזמן יש עלייה, אולי יש ירידה? בשנה האחרונה יש ירידה, אולי זה מסמן מגמה, אני מקווה שזה מסמן מגמה שיש משהו שיצליח. לכן, חשוב לא רק לתת תוכניות אלא לעקוב ולראות שבאמת המידע הזה מחלחל לשטח.

לגבי משרד החינוך, הוא גם צריך לאכוף את כל נושא הקיוסקים. לצערי, בחברה הערבית אם אתם זוכרים, לפני שנה-שנתיים נהרג מנהל בית ספר כי הוא לא רצה או רצה לסגור קיוסק בתוך בית ספר. המצב לא כל כך פשוט, המועצות המקומיות צריכות להתערב, הממסד ומשרד החינוך צריכים לאכוף את זה וגם לפקח על הקיוסקים שנמצאים היום בתוך בתי הספר.

תודה רבה. משרד החינוך, בבקשה.

שלום לכולם, קודם כול אני אגיד כאן קצת משהו אישי, אני מורה לחינוך גופני הרבה מאוד שנים, ספורט הוא בהחלט כלי ודרך. אני זוכרת את עצמי בתור ילדה, שאם הייתי צריכה להגיע לבית הספר הייתי צריכה לרדת ארבע קומות במדרגות כי גרנו קומה רביעית, ללכת לבית הספר, להתנהל בתוך בית ספר ולחזור. היום ילדים, אין מה לעשות הם פחות בתנועה, הם יורדים במעלית, אבא, אימא שלהם או חברים לוקחים אותם למוסד החינוכי ומורידים אותם בכניסה. אי התנועתיות והיושבנות שלהם עלתה, ועל כל זה אני בהחלט מסכימה שאנחנו צריכים לדבר. בנוסף למה שאנחנו עושים הגברת תנועתיות ופעילות גופנית באשר היא.

אנחנו צריכים לשים לב שמערכת החינוך היום פועלת בהמון גזרות. כשאנחנו מדברים על השמנה אני מתחברת גם כאן, יש לנו שיעורי כישורי חיים שיועצות מעבירות בתוך בתי הספר בשל הנושא הזה.

בבתי ספר שיש להם יועצות.

כישורי חיים אלה שיעורי חובה במערכת החינוך, מדברים שם גם על דימוי גוף חיובי, כי באמת יש פער מאוד גדול ויש הבדל בין לדבר על השמנה לאורח חיים בריא. אין ספק שיש גם שיעורי חינוך גופני וגם שיעורי מדעים שמכניסים תזונה, ואנחנו באמת פועלים בגזרות שונות. אני גם רוצה לומר שיש לנו פעילויות נוספות. זאת אומרת, יש לנו פרויקטים בשיתוף עם משרד הבריאות, עם "אפשרי בריא", תקציב לא גדול אבל אנחנו מפעילים אותו ואנחנו תוכניות העשרה לבתי ספר. יש לנו תוכנית שאנחנו מקדמים עכשיו בתוכנית פדגוגית, רחבה מאוד, בתוך הגן העתידי בגיל הרך לגני הילדים מגיל שלוש עד שש. יחד עם אגף הגיל הרך, זה בתוכנית הפדגוגית, כל העצמת נושאים ותכנים של אורח חיים בריא. הזכרתם את מנות היום, אנחנו מדברים גם שם כבר להתחיל לתת מידע וידע למעונות היום בשיתוף גם, עד כמה אנחנו יכולים לתת עזר וכלים למנהלות מעון, לתת תזונה נכונה ובריאה, וגם פעילות גופנית בגיל פעוטות, להפעיל גם אותם. נעשות המון תוכניות.

אנחנו גם פונים לבני הנוער. בסופו של דבר אנחנו פונים גם אליהם ורוצים לשאול אותם. זיהינו שלבני הנוער יש קושי לעשות את הדבר הזה. גם שנה שעברה יצרנו תחרות אקתון שאנחנו באים לתלמידים ושואלים אותם: איך אתם רוצים לראות את זה אצלכם? תחרות ענפה, שבה נרשמו לנו כבר קרוב ל-1,000 תלמידים, למעלה מ-110 קבוצות מכל רחבי הארץ, גם מהחברה הערבית, גם מהחרדים, גם מהחינוך המיוחד, מה הם היו רוצים כתלמידים שיהיה להם בבית הספר כדי להגביר את הפעילות הגופנית, את אורח החיים הבריא ובכלל חינוך לבריאות. יש הצעות רבות ואפשר לפעול בהרבה מאוד אפיקים. דיברתם קודם גם על פנימיות – יש פיקוח בחדרי האוכל, יש תזונאית שמובילה בתוך כפרי הנוער את התזונה, ומפעילים גם שם בתוך כפרי הנוער מזון ותזונה בריאה לאותם תלמידים שחיים בכפרים.

במוסדות שמקבלים את האוכל מבחוץ גם על זה יש פיקוח, קייטרינג שמובא לתוך המוסד?

אני חושבת שזה משהו שאנחנו צריכים עוד קצת ללמוד ולהרחיב את זה. דיברתם גם על קיוסקים ומזנונים, אני אומרת שזאת נקודה אחת, זאת אומרת זה לא הכול. צריך גם לזכור שזה קיים רק בתיכונים, זה לא קיים בבתי ספר יסודיים כמובן, וצריך לזכור שגם שם זה עוד ציר שצריך לעבוד עליו אבל לא רק. בתור אחת שליוותה הרבה מאוד תלמידים – ממורה, מאמנת, מלווה וכל הקשור לתחום הזה, הרבה פעמים מצאתי את התלמידים שלי בגיל קצת יותר מאוחר מפנימים את מה שלימדתי אותם בגיל צעיר. פתאום הייתי רואה תלמיד והייתי אומרת לו: אני לא מאמינה. והוא היה אומר: עשיתי עם עצמי. זאת אומרת, חינוך זה משהו שצריך אותו לאורך זמן וצריך כל הזמן לטפטף וללמד. כשהם הולכים היום לסופר בתרבות שפע כזאת, הם צריכים לדעת מה להוריד לשקית, מה הם אוכלים עכשיו. כשהם יוצאים מהבית הם צריכים להחליט שהם הולכים ברגל ולא רק שמקפיצים אותם. זאת אומרת, יש איזשהו שיח שמדברים וצריך עוד להמשיך ולעבוד, אין מה לדבר.

מה עם השלמה לתקנות שהותקנו באופן מאוד חלקי, מתי זה צפוי? זה היה ב-2018.

שוב, זה עלה, זה גם נמצא אצלנו. אנחנו צריכים עוד קצת ללמוד אותו ולראות איך באמת אנחנו יוצאים עם זה לשטח. זה מדובר כבר עכשיו גם עם ההנהלה הנוכחית ואנחנו בהחלט מדברים גם על זה. אנחנו מעודדים מאוד גם בגני הילדים וגם בבתי ספר. ברור לנו שיש היום רק שעתיים חינוך גופני שהן שעתיים חובה לתלמידים.

תגידי להם כמה בנטו זה יוצא.

פעם בשבוע.

27 דקות נטו, פעמיים בשבוע. דרך אגב, אני מגיש ביום ראשון הצעת חוק להוסיף שיעור גופני נוסף במדינת ישראל. אני באופוזיציה, אני לא מאמין שיהיו לזה הרבה סיכויים, אבל אני מגיש את הצעת החוק הזאת ביום ראשון.

ומה היא אומרת?

להוסיף שיעור חינוך גופני נוסף לתלמידי בית הספר.

אני חושב שאם נוסיף את זה במקביל לשיעור ביהדות אני בעד, אני חושב שיש לנו חוסר בנושא.

ניכנס להידברות.

יש פעילויות, כן צריך לדבר עם התלמידים להיות פעילים, יש לנו גם תוכנית ואנחנו עובדים גם הנהגות ההורים. צריך לזכור שגם ההורים פה בתמונה ואי-אפשר לא לדבר גם על הורים. אם אנחנו מדברים עם הורים מה הם שולחים איתם לגן או לבית הספר או בפעילויות שהם מקיימים או במסיבות, גם כאן אנחנו מנסים מאוד להגביר את המודעות בקרבם שידעו מה כדאי להם לתת, להיכן כדאי להם לנתב את הילדים, נעשית עבודה רבה. אין ספק שעוד שדרושה לנו עבודה רבה ואנחנו נמשיך ונעבוד.

עבודה רבה עומדת לפנינו. תודה רבה. חברת הכנסת צגה, בבקשה.

שלום לכולם, אחרי שדובר על הקשר בין סוציו אקונומי להשמנה, בדרך כלל יוצא שחרדים, ערבים ויוצאי אתיופיה ביחד. אני לא יודעת מי בתחתית הסולם, אם נעשה תחרות נראה לי שמצב הקהילה האתיופית יותר גרוע. אני מתייחסת לנושא השמנה במיוחד לעולים חדשים. כשעולה חדש מגיע, מה הדבר הראשון שהוא בהתחלה מקבל כמתנה? ממתקים. זה מה שקורה במרכזי קליטה, גם בתקופה שלי, גם היום. האוכל האתיופי בכלל לא מתוק והשתייה שלנו לא מתוקה, אבל מגיעים לישראל – חלב ודבש, זה מה שמקבלים. אין הסברה ואין פיקוח.

אני חושבת שפה גם שוכחים את ההורים. החינוך הוא לא רק בבית הספר, החינוך מתחיל מהבית, מההורים, במיוחד אוכלוסייה שעוברת ממדינה למדינה, מאורח חיים מסוים לאורח חיים שונה ב-180 מעלות. אין הסברה, אין מספיק הסברה. אני מכירה את זה, הייתי מגישה תוכנית ברדיו על בריאות פעם בשבוע, וכל זה אין. יש במשרד הבריאות - - - הבריאות, תוכנית כזאת בהתנדבות, לא מתוקצבת כמו שצריך, אין מספיק הסברה.

אני רואה את זה, הילדים שנולדו בארץ או שעלו בגיל צעיר משמינים, אלה שנולדו שם וגדלו שם לא השמינו. תסתכלו על זה גם מבחינת הנתונים של חולי סוכרת, כמה אחוז היה בקרב עולי אתיופיה כשהגענו לארץ, ואחרי חמש שנים כמה אחוז חוטפים את זה? אין מודעות, אין הסברה, אין שיתוף פעולה עם ההורים, הכול מדובר למעלה ואף אחד לא מתייחס למטה. לכן אני באה ואומרת את זה, חינוך לא מתחיל בבית ספר, חינוך מתחיל מהבית, במיוחד לאוכלוסיות מסוימות שקשה להן – המעבר, השפה, הכול שונה לגמרי. אף אחד לא מסתכל על זה, רק בסוף סטטיסטית מביאים נתונים: אחוז יוצאי אתיופיה בתחילת דרכם 0.02% הייתה להם סוכרת, אחרי שנתיים 17% כבר חולי סוכרת. אף אחד לא מסביר את זה, ילדים מקבלים כל יום ממתקים.

לכן אני אומרת את זה פה. צריך הסברה, צריך לשתף את ההורים, הורים שגידלו עשרה ילדים בישראל אף אחד לא מתייחס אליהם, כאילו לא יודעים לחנך את הילדים בכל תחום. אני דורשת שבאמת הוועדה תיתן דגש לשיתוף מול ההורים והסברה. גם לא יכול להיות שייתנו מאכלים כאלה במיוחד בתקופה הכי קריטית, במעבר ממדינה למדינה, לאורך השנים. מה מקבלים? אני זוכרת ממרח שוקולד עם פרוסת לחם. אנחנו בחיים שלנו לא אכלנו אוכל כזה, באוכל אתיופי בכלל אין קינוח, אין מתוק ואין כלום, זה אוכל אורגני נטו.

תודה רבה.

אני רק אומר שעם אגף עולים במשרד החינוך אנחנו עובדים עם תוכניות לטובת העולים, יש לנו תוכניות של קידום בריאות ופעילות גופנית במיוחד.

אבל לא מספיק.

חברת הכנסת מלקו, האמת שכשאמרת לא לתת לילדים שמגיעים למרכזי קליטה ממתקים, פחדתי שתאסרי לזרוק סוכריות בבית הכנסת בשבת. אבל זה קונפליקט כי איך אתה מקבל ילדים? מה, תקבל אותם עם מלפפונים ועגבניות שזה בריא? אני מוכרח לומר שאני מנסה עכשיו אולי להוביל, במסגרת ועדת הבריאות עם לקט ישראל ועוד, מול משרד הרווחה שלמשל, בחלוקת המזון שיש בארץ תהיה חובה, לפחות באחוזים מסוימים, שיהיה מזון בריא. שלא יהיה כמו שנותנים בארגז כשאתה לוקח את כל המצרכים לפי מה שמחליט הנותן, אלא יהיה שם X Y אחוזים בתוך הסל שיהיה מחויב למזון בריא. הדברים חשובים כשאת נותנת את הנתונים לגבי נושא ההשמנה, כשהם מגיעים לארץ הם מיד אחר כך עולים בכמה אחוזים.

תודה רבה. אורה ביטון, יועצת לשר הבריאות, בבקשה.

שלום, קודם כול אני מתחברת לכל אלה שאמרו שהבעיה נמצאת בהסברה, אבל בעיקר בהסברה שמופנית להורים. אני חושבת שתוכנית הזנה שאני באה ממנה היא תוכנית מצוינת, היא תוכנית שבאמת מטמיעה את נושא התזונה הבריאה. אלה תהליכים, אני מתחברת למילים שלך, אפרת, שזה באמת תהליך. אני זוכרת שכשרצו להכניס את מנת העדשים לתוך התפריט לקח לפחות שלוש שנים עד שילדים התחילו לאכול את המנה הזאת, והיום למעלה מ-30% מאותם ילדים אוכלים את המנה הזאת, דורשים אותה ואוהבים אותה, אם זה בקציצה או אם זה בתפזורת. זה בנקודה הזאת.

בנקודה של ההורים אני חושבת שתוכנית הזנה צריכה להיות מקיפה יותר, אני חושבת שצריך להרחיב אותה, צריך גם הסברה להורים, ובעיקר בעיקר להתמקד בהתאמה מגזרית. אני חושבת שדרך תוכנית הזנה הגענו לכלל האוכלוסייה, כל אוכלוסייה היום מקבלת את מה שמתאים לה. יש התאמה מגזרית לחברה הערבית ויש התאמה מגזרית לחברה החרדית, אבל אני חושבת שאת ההורים פספסנו. בחברה הכללית יש הרבה יותר מודעות לפעילות גופנית, בשונה מהחברה החרדית ובשונה מהחברה הערבית, וזה בגלל שאנחנו מפספסים את ההורים. אני חושבת שדרך התוכנית הזאת אפשר להגיע להורים. ההורים כן מגויסים, יש מקום לשמוע, ודאי בחברה החרדית שממנה אני מגיעה. אני חושבת שיש הרבה מקום לאוזן קשת והרבה מקום ללמוד.

אני חושבת שלא מספיק חשופים לחומר. הורה צריך לראות מצגת כזו שמסבירה את מצב הילדים ואת ההשלכות, כמו שראינו נעמה ואני יחד אז מול השר מצגת הרבה יותר רחבה. נאמר שהייתה הסברה בחברה החרדית וכד'. לא, לא הייתה הסברה בחברה החרדית, היה איזשהו קמפיין לקומץ ממש מינורי בתוך החברה החרדית שלא באמת אפשר לקרוא לו קמפיין לחברה חרדית. קמפיין לחברה חרדית צריך להיות מקיף, צריך להביא את כל מי שמייצג את החברה החרדית על כל גווניה.

אגב, אני לא ראיתי קמפיין בחברה החרדית בנושא הזה, אני לא זוכר.

נכון, היה רק לחסידות בעלז ועוד משהו לחבורת תרי"ג אם אני זוכרת נכון.

אני חושב שהקמפיין הטוב ביותר שנעשה זה שוועדת חינוך הייתה הוועדה הראשונה שהחליטה להביא מים במקום משהו אחר ולאחר מכן שאר הוועדות העתיקו את הנושא.

אני חושבת שצריך לתת על זה את הדעת. אני מתחברת לכך שכשהיה מס הייתה ירידה או עוד מודעות, אפילו בתור מי שקיבלה הרבה מאוד פניות מנשות ש"ס. אז כן, קיבלנו הרבה מאוד פניות של אימהות חרדיות שבאמת לא רוצות לחשוף את הילדים לשתייה המתוקה ובאמת חושבות שנכון שזה יהיה. אבל לצד זה אני חייבת לומר שאני לא מספיק מאמינה בכך שרק כשיש מס אנחנו מקדמים את החברה, וגם אם לא יהיה רק מס אני חושבת שלהוריד את המס זה פשוט לבוא ולומר לציבור: אנחנו לא באים לחנך אתכם, אנחנו באים לעורר אתכם, אנחנו באים ללכת איתכם ביחד וללמד איזשהו תהליך שצריך לקחת אותו.

עצם קיום הדיון הזה היום מראה שאנחנו רוצים לשים את זה על סדר-היום. זאת הנקודה, לא מחנכים דרך הכיס. זה דבר שצריך להפנים בכל הפרמטרים והסברנו את זה.

נכון, והראיה לכך זה הסיגריות, ובאמת גם שם יש מיסוי אדיר.

העלו מאוד את מחירי הסיגריות.

ועדיין יש צריכה.

זה הוריד דרמטית את הצריכה.

לא זה הוריד. מה שהוריד את הצריכה זה הכיתוב על קופסאות הסיגריות ואזהרות וקמפיינים ולאסור פרסומים בעיתונים. בכל פרסום חייב לפחות X אחוזים שתהיה אזהרה בנושא, זה הדבר ששינה.

נכון, צריך שילוב טקטיקות, טקטיקה אחת לא עובדת. חינוך זה נורא חשוב אבל גם מניעת פרסום וגם להוציא את זה מסביבת החיים. הרבה טקטיקות צריכות להיעשות ביחד, אחרת זה לא עובד, טקטיקה אחת לא עובדת.

אני לא יודעת אם אפשר להוציא את זה מסביבת החיים, בסוף צריך להיות גם מעשים.

אין פה משרד האוצר. הייתי רוצה שמשרד האוצר יפרט. שנה שעברה נכנס למעלה ממליארד ש"ח ממס שתייה מתוקה, תוספת לתקציב. אם היה פה נציג משרד האוצר הייתי שואל אותו: מה עשיתם עם המיליארד ש"ח הזה, לטובת הבריאות או לפעולה שלשמה שמתם מס? כמה מתוך זה הוקדש לנושא הסוכרת וההסברה והורדת המזון הלא בריא? זה דבר שמעניין אותי. אם היו אומרים לי 200-150 מיליון הייתי אומר להם שאפו, לא מיליארד.

אבל אפשר להחליט שלוקחים את זה למטרות חיוביות, זאת אומרת זאת החלטה של הממשלה.

מה זה מטרות חיוביות, הסדרת כבישים בנגב? מה זה הסדרת חיוביות?

להורדת מחירים של מזון בריא. אתה רוצה בסוף לעודד אנשים לאכול בריא, אז יש דרך לעשות את זה.

משרד האוצר לא פה ולכן אי-אפשר לשאול את השאלה.

ברשותכם, אחרון הדוברים פרופ' דרור דיקר, יו"ר החברה הישראלית לחקר וטיפול בהשמנה. אני ממש מצטער, פשוט הדיון היה אמור להסתיים בשעה עשר, טעות שלי. יכול להיות שהיינו צריכים לשים על סדר היום דיון ארוך יותר.

בוקר טוב, אני מודה לשני היושבי-ראש, אני חושב שזה דיון חשוב מאוד במיוחד לקראת יום הטיפול בהשמנה הבין-לאומי שיחול בשבת. אני גם רוצה להשתתף בצערם של משפחת יניב. ישבתי בקשב רב והקשבתי, ואני חייב לומר שאני רוצה לקחת את הדיון לכיוון אחר לחלוטין. ישבתם ודיברתם פה בהרבה מאוד דברים נכונים מאוד על מניעת השמנה, אבל כמו ששמעתם 15% מילדי ישראל לוקים בהשמנה, הם כבר חולים. השמנה היא מחלה, השמנה היא לא בחירה, היא לא אשמה של אדם שחיי עם השמנה. יש קשר פיזיולוגי של רקמת השומן של ילד או מבוגר שחולה בהשמנה להתמודדות עם הסביבה המשמינה, אז כל מה שדיברנו פה כבר לא רלוונטי כי המניעה אצלו כבר נגמרה.

אני רוצה לתת לכם מספר נתונים. על פי ה-WHO ישראל היא במקום חמישי מבחינת השמנת ילדים ובמקום חמישי מבחינת השמנת מבוגרים. 25% – מה ששמעתם – מהבוגרים בישראל, רבע מהבוגרים בישראל חיים כבר היום עם השמנה. נתון מזעזע. עכשיו בנושא הזה של ילדים. יש מחקר דני שמראה בצורה מאוד מובהקת, שילד שייחיה עם השמנה בין גיל שבע ל-13 הסיכוי שלו להיות ילד או מבוגר סוכרתי הוא פי שניים. ילד שייחיה עם השמנה בגיל 17 הסיכוי שלו להיות אדם סוכרתי הוא פי חמש. זו לא מניעה, החולה כבר חולה. מחקרים בישראל – מתגייסים לצה"ל, בנים-בנות בגיל 17 שחיים עם השמנה, כעבור עשר שנים הסיכוי שלהם למות ממחלות לב הוא פי שניים, כעבור 40 שנה הוא פי שלושה, הסיכוי שלהם לחלות בסוכרת הוא פי שניים.

אז על מה אנחנו מדברים פה? אנחנו מדברים היום על מצב שבו במדינת ישראל אין מרפאות השמנה לטפל בילדים האלה, אין מרפאות השמנה לטפל במבוגרים האלה. בסל התרופות אין טיפול לרבע מהאוכלוסייה. ל-15% מהילדים יש היום טיפולים תרופתיים לילדים. מעבר לכל הטיפול של תזונה ופעילות גופנית, כל מה שאמרתם הוא נכון. פרופ' אנדוולט וצוותה עושים עבודה מדהימה בהיבט הזה של מניעה, אבל עדיין מדובר ב-15% מהילדים. אם תסתכלו במשפחות החרדיות ובמשפחות במגזר הערבי שיש בהן ילודה רבה, כמעט בכל משפחה יש ילד שחיי עם השמנה או ילד סוכרתי, ואם הם יהיו מבוגרים, אז בכל משפחה יש יותר מילד סוכרתי. בקרב הגברים במגזר החרדי ישנם 16% חולי סוכרת לעומת 10% במגזר הלא חרדי היהודי, שלא לדבר על המגזר הערבי. איזה טיפול מדינת ישראל נותנת לרבע מהאוכלוסייה שלה? אפס טיפול. אין מרפאות, אין תרופות, אין שום תשתית. זה המצב היום במחלה שמערבת רבע מהאוכלוסייה שלה. לכן, כשאנחנו מדברים על משקאות ממותקים, אני חולק על הנתונים שהביא מי שהביא אותם.

סוכרת היא רובה בגנים, זה עובר מגן, רובה מגנים ומיעוט בא מדברים מתוקים. הם כל הזמן במחקרים, אבל אני אומר לך רק דבר אחד, תראה לי את כל הסימנים האלה שהם שמים על הקופסאות אם הם הכינו איזו קופסה עם פחות סוכר אותו דבר, תבוא לסופר ותראה את האנשים.

בני, תודה רבה.

אפרופו סימונים, אני חושב שהסימון של אגודת הסוכרת תפס אפילו יותר משאר הסימונים, ואני יודע שאנשים כן מסתכלים על זה, לאורך שנים, אגב.

אני חושב שהטלת המס – ונעזוב רגע את הפוליטיקה מאחורי הנושא הזה – הכניסה כסף לקופת המדינה. מהכסף הזה, כמו ששמעתם, 40 מיליון שקל הוסבו, והיום אולי נצליח להקנות את התשתית הטיפולית למחלת ההשמנה. צריך למצוא את המקורות התקציביים, אולי כן מתוך מיסים לטפל. אני לא חולק שצריך לעשות הסברה, הסברה זה דבר סופר חשוב. אני לא חולק שצריך להגביר את הפעילות הגופנית, זה סופר חשוב. צריך לשנות את התזונה – סופר חשוב. מה אנחנו עושים עם האוכלוסייה שכבר היום עולה, לא רק בסוכרת, בהשמנה. את התקציב צריך למצוא וחלק מאותו מס היום מופנה לטיפול. לכן זה סופר חשוב. תודה רבה.

תודה רבה, פרופ' דיקר. ברשותכם, אני אתן את מסקנות הוועדה וללא ספק אני מבין שאנחנו צריכים כנראה להתכנס שוב סביב הנושא הזה.

שתי מילים. אתה יכול להגדיל את המס גם על - - - וקרמים וכל אלה?

בני, דיברנו על כך שאנחנו נגד העלאת המס ויותר לכיוון ההסברה, אמרנו את זה למשך כל הוועדה.

- - - בקבוקים, הקטנים האלה כשהם תינוקות, מזה מגדלים אותם על מתיקות.

הוועדות סבורות שהסברה וחינוך למזון בריא לא צריך להיות דרך מיסוי כמו, לצורך העניין, מיסוי על שתייה מתוקה. הוועדות קוראות להעלות את המודעות והגברה לחינוך מזון ותזונה בריאה. צריכה להיות התאמה מגזרית סביב הנושא הזה. לצערי, היום ההסברה חלוקה בחסר. הוועדות קוראות לכל משרדי הממשלה לתכנן מדיניות תזונתית לטווח הארוך ולנהל תזונה בריאה. אנחנו מברכים את משרד הבריאות על כך שיש תזונאיות כבר בטיפת חלב, כדי לחנך אימהות לצריכה בריאה של מזון לילדיהם. ילד שיצרוך תזונה בריאה כבר בינקותו יגדל להיות בוגר בריא. הוועדות קוראות להגביר את שיתוף הפעולה עם ההורים, חינוך אכן מתחיל בבית. הוועדות קוראות לפקח על האוכל הניתן במוסדות החינוך שיהיה אוכל בריא, ויש להתקין תקנות במיידי בנושא.

הוועדות מברכות על תוכנית מזון בריא, מוסדות החינוך ומספר הרשויות המקומיות, אך יחד עם זאת יש להכין תוכנית זאת בכל מוסדות החינוך ובכל הרשויות המקומיות. עם זאת, לא ראוי לדבר על ההשמנה במשך כל היום הלימודי. שמענו את הילדה, זה גם מזיק וגם מביך. הוועדה קוראת למשרד האוצר להגדיל את החינוך לצריכת תזונה נכונה ולהוזיל את מחיר המזון הבריא מהכסף שנקבע עבור שתייה מתוקה, מדובר בכמיליארד שקל. הוועדות קוראות למצוא דרכים לאסור פרסום למזון לא בריא כמו שתייה מתוקה ועוד. הוועדות מברכות על הסימון האדום על אריזות האוכל שיש בהן סוכר או שומן עודף.

אגב, בסעיף הזה אפשר את הסימון האדום להגביר בפרסומות.

בהחלט. הוועדות קוראות לממשלה ולרשויות המקומיות להגביר את פעילות הספורט בקרב בני הנוער ומבוגרים. ככל שיהיו מתקני ספורט ראויים יותר שיעורי ההשמנה יירדו, ויש קשר ישיר בין חוסר ספורט להשמנה. ובסעיף אחרון יצאנו ידי חובה מול חברי כנסת סימון דוידסון. ברשותכם, אני נועל את הישיבה.

תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:37.