פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



13
ועדת הבריאות
20/02/2023


מושב ראשון


פרוטוקול מס' 9
מישיבת ועדת הבריאות
יום שני, כ"ט בשבט התשפ"ג (20 בפברואר 2023), שעה 10:45

יום המודעות הארצי לשימוש במכשיר החייאה - מפעם (דפיברילטור)

חברי הוועדה: אוריאל בוסו – היו"ר
טטיאנה מזרסקי

ד"ר נועם אופק - רופא הכנסת

חזי שורצמן - מפקח עבודה ראשי וראש מינהל הבטיחות, משרד העבודה

קטיה קיל - מנהלת תחום פיקוח ורישוי אמבולנסים, משרד הבריאות

מירי כהן - מנהלת תחום בכיר קשרי ממשל ותוכניות לאומיות, משרד הבריאות

יאשי יעקב סער - מנהל אגף בכיר, רגולציה, משרד הפנים

רפ"ק רן יצחקי - קצין קרפ"ר - מ"י, המשרד לביטחון לאומי

פרופ' יצחק ביטון - נציג האיגוד הקרדיולוגי, ההסתדרות הרפואית

מג"מ יצחק ליבוביץ - מנהל מחלקת מדיניות, מד"א

מגן ד"ר אליעזר יפה - סמנכ"ל קהילה, מד"א

מג"מ אבי חובב - סגן מנהל מרחב, מד"א

עלא סמארה - מנהל תחום החברה הערבית, איחוד הצלה

ניסן חפץ - אחראי בקרה רפואית, איחוד הצלה

ד"ר אריאל חסידים - מקים ומפעיל המיזם, איפה דפי - מיפוי דפיברילטורים

ליהי קורין - יזמת מיזם שמים לב

נאוה קורין - מיזם שמים לב

אליהו שרייבר - פעיל

רועי רייכר - רכז בריאות, אגף תקציבים, משרד האוצר

שאלתיאל רם - מנהל אגף היערכות לשע"ח, משרד החינוך

אפרת לאופר - מנהלת תחום קידום בריאות במוסדות חינוך, משרד החינוך

נורית שרביט - מפקחת ספורט נשים וספורט עממי, התרבות והספורט

רות דיין מדר - מנהלת מחלקת חברה, מרכז השלטון המקומי

כארם שביטה - ראש אוסרת אל איסלמיה מפלגת עלה ירוק

מעיין זוסמן - פעילה

תמי ברנע

מוריה אביגד

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
יום המודעות הארצי לשימוש במכשיר החייאה - מפעם (דפיברילטור)

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את הישיבה המיוחדת של ועדת הבריאות של הכנסת בנושא יום המודעות הארצי לשימוש מכשירי החייאה – מפעם (דפיברילטור). הישיבה נערכת כחלק מיום המודעות הארצי לנושא זה, שמצוין בימים אלו בישראל ואנחנו מציינים אותו היום בכנסת בשיתוף עם מרפאת הכנסת. אני שמח על הזכות להוביל גם את היום הזה.

במשנה במסכת סנהדרין, פרק ד', משנה ה', נאמר: "לפיכך נברא האדם יחידי בעולם, ללמד שכל המאבד נפש אחת מעלים עליו כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא". זו המטרה שלנו כאן היום בדיון המיוחד בוועדה, בהדרכות המעשיות של מד"א שמתקיימות ברחבי הכנסת, ולמעשה בכל עשייתנו בוועדת הבריאות – להציל חיים, ולו של אדם אחד, וכך להציל עולם מלא. אם בזכות היום המיוחד הזה נצליח להציל חיים של אדם אחד – דיינו.

בישראל מתועדים כשמונת אלפים מקרי דום לב בשנה. חלק גדול מהמקרים מקורם בהפרעה בקצב הלב שניתן לטיפול באמצעות דפיברילטור. בכל דקה של עיכוב במתן השוק חשמלי פוחתים סיכויי הצלחת ההחייאה. שימוש בדפיברילטור כחלק מניסיון ההחייאה מעלה באופן משמעותי את שיעור ההחייאות המוצלחות ומכאן ברור שיש צורך להגדיל את כמות מכשירי החייאה במרחבים הציבוריים וכך לקצר את הזמן למתן טיפול רפואי מציל חיים. אנחנו, בוועדת הבריאות, רואים חשיבות גדולה בשימוש בדפיברילטורים והעלאת מספר הדפיברילטורים המוצבים במקומות ציבוריים, ביישום החוק הקיים בנושא, וכן בקידום יוזמות שונות להגברת השימוש בהם.

לפני שנתחיל בדיון אני מבקש לומר מספר מילות תודה. ראשית, תודה למרפאת הכנסת ולרופא הכנסת, ד"ר נועם אופק, ליו"ר הכנסת, חבר הכנסת אמיר אוחנה, על שיתוף פעולה מיטבי בקיום היום המיוחד הזה. תודה לאגף טקסים ואירועים, לצוות הוועדה – תמי וכל הצוות – ולעוזר שלי, עו"ד יעקב שטרן. תודה נוספת ליוזמי ומובילי יום המודעות הארצית, מפעל הפיס, מד"א, איגוד הקרדיולוגיה, מיזם "שמים לב" והמרכז לשלטון מקומי, וכמובן לכל האורחים המשתתפים בדיון שהגיענו אלינו במיוחד ביום המורכב הזה, שזו מסירות נפש.

נפתח כמובן ביוזם היום בכנסת, יחד עם ועדת הבריאות, זו השנה השנייה – רופא הכנסת, ד"ר נועם אופק. בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. דבר ראשון, למי שעדיין אין את האפליקציה "איפה דפי" בטלפון, מאוד מאוד מומלץ להתקין, אפליקציה טובה, יעילה, שבאמת יכולה להציל חיים.

גילוי נאות – לא ידעתי שיש כזאת אפליקציה, והייתי חובש בארגוני החירום. כבר, אם השגנו משהו בדיון הזה, זה שעוד אנשים יידעו שיש כזו אפליקציה ואנחנו צריכים לראות איך אחר כך אנחנו דואגים שהנושא הזה יופץ.

אם אנחנו רואים מישהו מתמוטט לידנו, דבר ראשון לא להיכנס לפאניקה, אנחנו צריכים להזעיק עזרה, לבדוק איפה יש דפיברילטור, לדוגמה באמצעות האפליקציה. צריך לזכור שהצבת מכשירים ואחזקתם – הבטריות נגמרות, ענייני לחות וכו' – זה חלק מאוד מאוד חשוב, אבל גם צריך להסיר חסמים של פחד משימוש במכשיר הזה. אנשים פוחדים לבצע החייאה או לתת טיפול רפואי כי הם אומרים: אני לא צוות רפואי, זה מפחיד, אני עלול להזיק לבן-אדם. מי שאינו צוות רפואי פוחד לעשות כזה דבר.

מה שצריך לזכור זה שאנחנו רוצים לחיות. אם אני רואה מישהו שמתמוטט לידי הוא כנראה רוצה שיעזרו לו, בדיוק כמו שאני הייתי רוצה שיעזרו לי אם אני עובר דום לב. מכשיר הדפיברילטור האוטומטי, זה שמוצב במרחבים הציבוריים, זה מכשיר מאוד מאוד פשוט, לא צריך שום ידע מוקדם כדי להפעיל אותו, לא צריך שום ידע רפואי, לא צריך להיות רופא, לא צריך ללמוד סיעוד, רפואת חירום או כל קורס רפואי אחר, רק לפתוח את המכשיר ולעקוב אחר ההוראות.

המכשיר הזה מציל חיים. כמו שאמרת, אדוני יושב-הראש, ככל שנותנים את השוק החשמלי מוקדם יותר ומהר יותר, כך לא רק שסיכויי ההצלחה עולים אלא גם הפרוגנוזה טובה יותר. מה הכוונה? אנחנו מפחיתים מאד את הסיכון לנזק מוחי, לאי-ספיקת לב וכל הסיבוכים שיש. כשאנחנו מחברים את המטופל למכשיר ומדליקים אותו, אין שום סיכון לבן-אדם. שום סיכון. אפס. המכשיר נותן שוק חשמלי אך ורק במצב של פרפור חדרים, שזה מצב מאוד מאוד ספציפי. כל מצב אחר – המכשיר פשוט לא נותן שוק. אנחנו לא יכולים להזיק לבן-אדם. כל מה שצריך לעשות זה לעקוב אחר ההוראות ולשמור על הוראות הבטיחות בשביל עצמנו, בשביל נותן השוק בעצמו. תודה.

תודה רבה. כמו שאמרת, היום במכשיר הדפיברילטור נותנים הוראות, בעברית, ברורות מאוד. גילוי נאות, אולי אני לא יודע על האפליקציה כי יש לי מכשיר דפי באוטו. חזי שוורצמן, מפקח עבודה ראשי וראש מנהל הבטיחות, משרד העבודה, בבקשה.

יש את חוק מכשירי החייאה משנת 2008 ויש תקנות משנת 2014. אנחנו מנהלים מסד נתונים ארצי של אותם מכשירים. המסד הזה מתבסס על תצהירים ששולחים לנו רשויות מקומיות ומפעלים ולכן המידע הוא חלקי ולא מלא. אנחנו בודקים בשטח. הפיקוח הוא מועט ומצומצם. הוא בהתאם למשאבים של המנהל. אנחנו עוסקים יותר בתאונות בענף הבנייה, בתעשייה ובחקלאות. אנחנו בודקים את קיום המכשיר, את התקינות שלו, את תנועות החיווי, את הסוללות, את השילוט, את המיקום שלו במפעל או בקניון או במקום אחר שיש בו ריכוז של מעל 500 איש, את הפדים, את האלקטרודות וכן הלאה.

אנחנו מוצאים שחלק מהרשויות המקומיות לא משתפות פעולה ולא שולחות לנו תצהירים בנושא ולכן חסרה מודעות לנושא הזה. אנחנו רואים חשיבות, כפי שרופא הכנסת הציע, לנושא המכשיר הזה, הוא מציל חיים. אנחנו מבקשים מהוועדה שבמסגרת מפרט הרישוי של רשויות מקומיות הנושא גם ייכנס, כך שגם אנחנו נבדוק וגם הרשויות המקומיות. שכאשר מאשרים ברישוי עסקים את המפעלים יבדקו גם את קיום המכשיר וכל הפרמטרים שכתובים בתקנות. ידוע לנו על 5 חברות שמשווקות את המכשירים האלה לפי אישור משרד הבריאות, אמ"ר (אישור מכשור רפואי).

לסיכום, כבוד היושב-ראש, אין מודעות מספקת לנושא בקרב הרשויות המקומיות. בביקורים שלנו אנחנו רואים לפעמים שהמצב אינו תקין ואנחנו דורשים ומבקשים מעורבות של רשויות מקומיות וגורמים נוספים בנושא, כדי שזה באמת – ביום המיוחד הזה – יהיה בתודעה של כל עם ישראל. תודה.

תודה רבה. אם אנחנו מדברים מבחינת רישוי, משרד הפנים נמצא פה כחלק מההליך של תכנון ובנייה, איפה אתם נמצאים בתמונה? מה חלקכם בנושא?

יאשי סער, מנהל אגף בכיר רגולציה במנהל התכנון. הנושא חשוב מאוד וכמובן היום הזה מבורך, אין ספק. השאלה שנשאלת מבחינתנו היא לא האם צריך דפיברילטור בדירות מגורים אלא האם המקום, האכסניה, לחייב את זה היא חוק התכנון והבנייה ותקנות רישוי הבנייה. צריך להבין שאנחנו, כמי שאחראים על רישוי בנייה, יודעים שתוכנית והיתר חוק התכנון והבנייה ותקנות רישוי הבנייה עוסקים כולם בתכנון המבנה ובהקמת המבנה. הם לא עוסקים בחיים הפרטיים של המשתמש במבנה לאחר שקיבל תעודת גמר ואוכלס.

נושא הרישוי עוסק בהיבטי מרחבים, צורת המבנה והיבטים של תכן, שאלו המערכות ההנדסיות והתשתיתיות שרלוונטיות להקמה ותפעול הבניין עצמו. להוסיף היום בתקנות הרישוי והבניה חובה להתקין דפיברילטור בבנייני מגורים זה בעצם לערב מין בשאינו מינו מאחר שמי שאחראי על מימוש היתר הבנייה הוא מהנדס הוועדה המקומית, הוא לוקח אחריות על ההיתר, על כל פרטי ההיתר, גם בהוצאת ההיתר וגם בסוף בתעודת גמר, וזה להטיל על מהנדס הוועדה המקומית חובה לקחת אחריות על אביזר שהוא לא מעולם התוכן שלו.

אני רוצה לומר שאנחנו מציעים, על מנת כן לאפשר את ההתקנה של הדפיברילטורים בבנייני מגורים, להכניס את זה כחובה בחוק מכר (דירות) קבלנים, מאחר שזה כבר בין הקבלן מוסר הדירות לבין הרוכשים. הדפיברילטור, ככל שיימסר ע"י הקבלן, יוכל להיות מגובה גם בתקופת הבדק והנושא יישאר בין הדייר לבין הקבלן ללא צורך לערב את מהנדס הוועדה המקומית.

תודה רבה. ברשותך, בכובע שלי כאיש תכנון הרבה שנים אני אומר את חלקו של משרד הפנים בשני היבטים. אתה מגיע ממנהל התכנון, אני מדבר קודם כל בהיבט של רישוי עסקים, זה חונה אצלכם. ללא ספק, רישוי עסקים יכול להיות רגולטור עצום לנושא הזה באכיפת התקנות והכנסת המכלול.

נקודה נוספת. מי כמוך יודע שבליסט של תכנון ובנייה יש פריט של כבאות ופריטים נוספים שבסוף כן מהנדס הוועדה ולשכת התכנון, ברשות המקומית או בכלל, אמונים עליהם, טרם טופס 4, תעודות גמר וכו'. אנחנו צריכים להתייחס לנושא הזה כמשהו בטיחותי. אפשר לקבוע פרמטרים, למשל מגדלים מעל 11 קומות, כמו שיש תקנים למעליות בבניין מעל 9 קומות. אפשר להחליט מתי ואיפה, לא לכל דירה, לא לכל וילה ולא לכל דבר, אבל כן לחשוב על כך כחלק מהתכנון.

בסוף, כשאתה בונה בניין בעשרות מיליונים ואתה צריך לשים איזה מכשיר בכמה אלפים, וועד הבית יהיה מתודרך כיצד להפעיל את זה, זה פרט קטן. ייקבעו הקריטריונים, ייקבעו הדברים שנדרשים, אבל זה יכול להציל חיים. כדאי שתיקחו את זה לתשומת לבכם ותחשבו גם על הרעיון הזה. אנחנו מוכנים להיות לעזר בנושא הזה. משרד הבריאות ישמח לשתף פעולה. אל תשללו את זה. תודה רבה.

שר העבודה יואב בן צור אומר שאני אצהיר בדיון שהעיסוק בתחום הזה יעבור ממשרד העבודה למשרד הבריאות. אנחנו נתחיל בתהליך הזה. עד עכשיו אנחנו היינו אמונים על התחום הזה מבחינת האכיפה, זה עובר למשרד הבריאות.

תודה רבה, זו בשורה של ממש. אליהו שרייבר, אנחנו רוצים לשמוע את הסיפור האישי שלך. בבקשה.

שלום וברכה, אני אלי שרייבר, לפני שנה, ב-16 בינואר 2022, עברתי דום לב. כמובן שזה מגיע פתאום, לא מתוכנן.

ללא רקע קודם?

ללא רקע קודם, ברוך-השם.

אם יורשה לשאול, בן כמה אתה?

בן 39. לפני שנה פשוט איבדתי הכרה, דום לב, VF, כפי שזה מוגדר. למזלי הרב, הייתי במרחק של עשרה מטרים ממכשיר דפיברילטור. זה קרה בכניסה לבניין מגורים. בקומת הכניסה גרים זוג שהבעל חובש והאישה בסטאז' של אחות סיעודית. שניהם ישבו עליי והצילו את חיי. אני באתי לפה בשביל לחדד את זה, לא בשבילי, לי כבר מושתל דפיברילטור בפנים - - -

הבנו שעשית כמה פעולות בנושא הזה בעקבות המקרה האישי שלך, בטח בעיר שאתה מתגורר בה.

ברוך-השם, בבית"ר עלית, בסיוע עוד כמה חברים, בשנה האחרונה הצלחנו להביא ל-50 בתי כנסת בעיר מכשירי דפיברילטור וגם ללחוץ על העירייה, כמו שאמר ידידנו ממשרד העבודה, כך שהיא גם רכשה עכשיו מכשירים ותפרוס אותם. בעזרת-השם, אני מקווה שתהיה הפריסה הכי טובה, כמו שדיברתם פה, בכל בניין מגורים.

אני חושב שזה נדרש לא רק בבניינים עם 11 קומות אלא שהצעת החוק הזאת תביא למצב שזה יהיה בכל בניין וזה ודאי-ודאי יציל חיים. לא אולי, ודאי-ודאי. אם בכל בניין מגורים יהיה מכשיר זה בוודאות יציל עשרות ומאות אנשים בשנה. כמו שיש תקן כיבוי אש, אפשר לעשות תקן למכשירי דפיברילטור בבניינים, לא רק ציבוריים גם בנייני מגורים. אני חושב שזה בוודאות יציל חיים.

תודה רבה. זה חשוב מאוד. רפואה שלמה ושמור על עצמך.

עוד משהו קטן. מאוד שמחתי לשמוע שלמד"א יש פטור ממסים. למיטב הבנתי, איחוד הצלה, יד שרה וכל הארגונים האלה משלמים מע"מ ומס יבוא על כל המכשירים הרפואיים, כולל הדפיברילטור. זה נלקח מכספי תרומות של הציבור, שאנשים תורמים למען ציוד רפואי, ולא הגיוני ש-20% מהכסף ילך למיסים. אנחנו יכולים להגביר ב-20% את המכשור והציוד הרפואי מציל החיים.

תודה רבה. חשוב מאוד. ד"ר אלי יפה, מד"א, בבקשה.

תודה רבה, כבודו, על הדיון החשוב הזה. ביום מאתגר כזה זה לא פשוט וזה בהחלט דבר שהוא מאוד חשוב. יש לנו מצגת קצרה. יש במדינת ישראל, לפי ההערכה שלנו, למעלה מ-20,000 מכשירים. מתוך 20,000 המכשירים האלה, כ-10,000 נמצאים ומאוכנים במערכת השליטה והבקרה, והדבר הזה מאוד חשוב.

צריך לזכור, יש שרשרת הישרדות. ברגע שאדם מתמוטט ומישהו ראה שהוא התמוטט יש מספר צעדים שצריכים לעשותם – וזה בכל העולם, שרשרת ההישרדות הזאת היא לא ישראלית, למרות שבישראל יש עוד טריק נוסף – שרשרת ההישרדות הזאת מתחילה באבחנה שאכן מדובר במצב מסכן חיים, חיוג 101, תורן המוקד, שהוא פרמדיק או חובש, נותן הנחיות, בין היתר לעיסויי לב, ומיד לאחר מכן להביא את הדפיברילטור.

ברגע שלתורן המוקד יש במערכת השליטה והבקרה את מיקומו של הדפיברילטור הקרוב ביותר למקום האירוע וזה קופץ לו, במקביל להזנקת הצוותים, הכוננים וכל יתר האינסטנציות, הוא מבקש ממי שנמצא שם ללכת ולהביא את הדפיברילטור. לכן איכון הדפיברילטור הוא מהותי. פריסת הדפיברילטורים בישראל נעשית כמובן בשיתוף עם מפעל הפיס - - -

יש דוכנים וגם הדרכה טלפונית. הייתי אצלכם במרכז והתרשמתי מהנושא הזה.

אנחנו מדברים על שלושת השלבים הראשונים. פה בישראל, צריך לזכור שעוד לפני האמבולנס יגיעו כוננים והדבר הזה גם הוא חשוב מאוד. אלה השלבים הראשונים. תורן המוקד יכול לראות על המפה היכן הדפיברילטורים, יש לו עוד שכבה, וברגע הזה הוא יכול לכוון ולהביא את האדם אל הדפיברילטור הקרוב ביותר ולהציל חיים.

בשקף הבא אתן לכם סיפור, מקרה, בשנייה אחת. בן 43 התמוטט בשוק הכרמל. בשוק הכרמל יש מפעל הפיס ושם באמת נתנו לו שוק חשמלי. ניתנו לו שלושה שוקים חשמליים עוד לפני שהאמבולנס הגיע. מיקום מדויק, מצב מסכן חיים, מיד מזניק את הצוותים הקרובים, כולל הכוננים. היא מאמתת שיש ביצוע עיסויי לב ומבקשת להביא דפיברילטור. מיקום הדפיברילטור הוא 200 מטר מהמקום, מישהו רץ, מביא ושימו לב שתוך דקה וחצי מתחילת השיחה הוא מקבל שוק. פתיחת הארון מרחוק – היא פותחת לו את המיקום – דקה וחצי מרגע החיוג החולה מקבל שלושה שוקים, אחד אחרי השני, לפי כמובן המכשיר. המכשיר עושה את זה, כמו שאמר רופא הכנסת, באופן אוטומטי.

נעבור לשקף הבא. אני רוצה להזכיר, אנחנו פורסים הרבה מאד דפיברילטורים בשיתוף משרד הבריאות, בשיתוף עם משרד הנגב והגליל, וכמו שאמרתי, גם עם מפעל הפיס, עם הרשויות המקומיות, ואנחנו חושבים שבסוף-בסוף צריך לעשות כמה שיותר ולקבוע תקנים, גם בבתים רבי קומות, גם בשטחים ציבוריים, וכמובן שכל הדפיברילטורים האלה יעוגנו במאגר לאומי שיהיה זמין לתורן המוקד בזמן אמת. בסוף מי שיידע להנחות את הציבור שנמצא כל כך בלחץ ברגע הנוראי הזה זה תורן מוקד מקצועי שיש לו זמין, מול העיניים, את מיקום הדפיברילטור הקרוב. תודה רבה לכולם.

תודה רבה לך, ד"ר אלי יפה, על עבודת הקודש שאתם עושים. ללא ספק חשוב מאוד. אנחנו נוודא, כמו שאמרתם – אני גם אקריא את זה בסיכום – א', שיהיה מידע על כל הדפיברילטורים שנמצאים, בין ברשויות, בין מפעל הפיס, בין בבניינים ועסקים, שזה בסוף יגיע למאגר אחד. משרד הבריאות, בבקשה.

מירי כהן, משרד הבריאות. תודה רבה על הדיון החשוב הזה. אני חושבת שעצם קיום הדיון גם הוא חלק מהגברת המודעות. כפי שנאמר, ואנחנו רואים את זה וגם במחקרים שנעשו בעולם, אם בוצעה החייאה באדם שקיבל דום לב ע"י עובר אורח לפני שהגיעו צוותי ההצלה, סיכוייו להישרדות הם יותר מפי שניים. לכן צריך לשים דגש ופעילות מאוד ממוקדת בהרחבת המענה ע"י מי שנמצא ליד, עוד לפני הגעת הצוותים הרפואיים, כי בסופו של דבר אי אפשר לשים אמבולנס ואי אפשר לשים כונן מתחת לכל בית, ליד כל מקום, במרחק של כמה מאות מטרים, אבל הציבור תמיד נמצא, אם זה במרחב הציבורי ואם זה בבתים. לכן שם צריך להיות הדגש ושם הסיכוי הגדול להציל חיים.

נעשו פעולות במהלך השנים, וכבר נאמר החוק להצבת מכשירי החייאה שעבר ב-2008, בהתאם להמלצות המועצה הלאומית למחלות לב וקרדיולוגיה של משרד הבריאות. הם שהמליצו וגם קבעו את המדדים היכן זה צריך להיות, באיזה מקומות וכו'. אגב, באותן המלצות לא היו בתי ספר ולכן החוק לא חייב בתי ספר, כי הסיכוי לתלמיד או למי שנמצא בבית ספר לחטוף דום לב הוא הרבה יותר נמוך.

מה עם הצוות?

החוק קבע 500 אנשים, מקום ציבורי. 500 איש אך לא צוות בתי ספר, אבל בהמשך גם זה תוקן ויש חוק, שנעשה ביוזמה של חבר כנסת מרגי, שהיה אז יושב-ראש ועדת החינוך, להכניס מכשירי החייאה גם בבתי ספר. כלומר, גם כאן הפער הזה צומצם ועל כך אנחנו מאוד מברכים.

כפי שנאמר, במקומות ציבוריים ישנם, מקומות ציבוריים מוסדרים. יש איתם בעיות – לא כולם מדווחים, לא כולם שמים, לא כולם יודעים איפה הם וכו', צריך לשפר את זה, אבל החוק קיים ואני מקווה שצעדים שייעשו, אם זה ע"י העברה למשרד הבריאות, כפי ששמענו כרגע – שר העבודה הוא גם ממלא מקום שר הבריאות, אז זה בשני כובעים, אנחנו כמובן נעשה שיעורי בית אחר כך במשרד - - -

ברור, צריך להבין את המשמעות, כי בסוף למשרד העבודה יש פקחים, למשרד הבריאות יש פחות.

בהחלט אנחנו מבינים את הרציונל בדברים האלה. אחד הדברים – וראינו את הפעילות שנעשית היום, שאני מאוד מברכת עליה ומאוד גאה בה – זה בעצם פריסת מכשירים במרחב הציבורי. אני גאה לומר שזו הייתה יוזמה שלנו בכובעי הקודם כמנהלת שירותי ההצלה במשרד הבריאות, פרויקט שראינו שנעשה בווינה ורצינו לעשות גם בארץ, לייבא אותו לארץ, לשים את זה במרחב הציבורי, באמצע רחובות, לא רק בתוך מבנים, לא רק במה שמחויב בחוק.

זה פרויקט שעבדנו עליו מעל שנתיים יחד עם מד"א ועם עיריית רמת גן כדי לבנות את המודל, את הפיילוט, שמציבים את זה במרחב הציבורי אבל פותחים את זה מרחוק. המוקד מאתר את האירוע ואם יש מכשיר בקרבת מקום הוא אומר לאדם שנמצא ליד מי שחטף את דום הלב – כי אי אפשר לעזוב את מי שחטף את דום הלב, צריך להתחיל בפעולות החייאה – ללכת ולאתר. הוא מכוון אותו למכשיר ההחייאה שנמצא באמצע הרחוב, באיזשהו מקום סגור, והמוקד פותח לו אותו מרחוק. לבנות את הטיפוס הזה לקח לנו יותר משנתיים. למזלנו ולשמחתנו, יום אחרי שחנכנו את המכשיר הזה זה צמח כמו פטריות אחרי הגשם וכל הרשויות במדינת ישראל פנו, כולן רוצות את זה ואני גאה לומר שהיום מאות, אם לא אלפי, מכשירים כאלה פרוסים ברחבי המדינה.

יש גם פרויקט שמשרד הבריאות עושה יחד עם מד"א במאות ישובים, שמנו ערכה מצילת חיים במאות ישובים בפריפריה. בדקנו כל מיני קריטריונים, כמו מרחק, פריפריה, מצב סוציו-אקונומי וכו', ומשרד הבריאות יחד עם מד"א מימן במצ'ינג ערכה מצילת חיים. ערכה מצילת חיים אלה שני פריטים קריטיים: אחד זה דפיברילטור והשני זה מזרק אפיפן – שאנחנו לא מדברים עליו כרגע אבל גם הוא מאוד מאוד חשוב. זה נמצא במעל 200 ישובים, עם כוננים שמחוברים ואם צריך מזניקים. דבר מאוד חשוב.

העלו כאן את סוגיית המיסוי וכו', הלוואי שיהיו פה הקלות, גם לציבור, למי שירכוש את זה. אני לא משרד האוצר, אני לא יכולה לדבר בשמם, אבל כל צעד כזה שינגיש ויוריד את העלויות הוא מבורך. לגבי הצעת החוק שדיברתם עליה, לגבי הרשויות, בזמנו גם אני נפגשתי עם חבר הכנסת מרגי, שיזם הצעת החוק באחת הכנסות הקודמות, אז עלתה השאלה איפה שמים את זה, האם בכל מבנה, וההצעה הייתה, נדמה לי, כל בניין שיש בו 32 דירות. אפשר לקבוע מדדים סבירים ואז העלויות אינן גבוהות.

במרחב הציבורי יש, במקומות עבודה וכו', אבל אם נבדוק נראה שרוב שעות היממה אדם נמצא בבית, אם זה בסופי שבוע, שעות הערב ואחר הצהריים. לכן הסיכוי לחטוף דום לב הוא יותר גבוה מבחינה סטטיסטית כשהוא נמצא בבית., ולכן חייבים גם להנגיש את זה במקומות במרחב הביתי.

חשוב מאוד. אפרופו יוזמות, הנה אני בדיוק מקבל הודעה שביוזמת יושב-ראש המועצה הדתית נהוראי לחיאני בצפת יותקנו 15 מכשירי דפיברילטור מצילי חיים, כולל ארון והתקנה, בבתי כנסת ומקוואות ברחבי העיר. אנחנו גם קוראים מכאן לשר לשירותי דת, הרב מיכאל מלכיאלי, לחשוב על מיזם משותף של כלל המועצות הדתיות בארץ, בתי כנסת, מקוואות, מקומות שאנשים נמצאים שם שעות.

ליהי קורין, מיזם "שמים לב", בבקשה.

תודה רבה. אני אתחיל בשאלה לכל הנוכחים כאן שאינם צוותי הצלה: בן-אדם מתמוטט, חברים, מה אנחנו עושים? יש לנו 4 דקות עד לנזק מוחי. עוד מעט תעלה כאן תמונה של אבא שלי, שבסיפור שלו הנושא הזה לא עבד בגלל הזמן שלקח לחבר אליו את המכשיר. למרות שהיה מכשיר לידו, הוא היה גבוה מדי ולצערי הוא כבר לא אתנו היום.

אני אתחיל בכך שאני מאוד שמחה ומתרגשת להיות כאן. המסורת ממשיכה, אני מכירה המון מהנוכחים כאן וזה פשוט מטורף. מירי, מד"א, איחוד, משטרה, רופא הכנסת, באמת כולם ביחד מתאגדים לטובת המטרה החשובה הזאת. אני אגיד שכל דחיפה של הנושא מעלה מודעות ואולי תעזור להזיז קצת את התקיעות.

אני אתחיל בלהודות לכל השותפים שאימצו את המיזם החשוב הזה: מפעל הפיס, שלצערי לא הצליחו להגיע אבל נחושים לקדם את מטרת עליית השרידות בקהילה, שהיום היא מאוד נמוכה ויש הרבה לאן לשאוף, והמהלך שמובילים בצבא, בביתנים שלהם, לגמרי מצילים חיים; מד"א, שהשנה הרחיבו את הפעילות שלהם, יפרסו 200 עמדות ברחבי הארץ, ישלבו את המתנדבים שלהם בכל בתי הספר ובעצם מייצרים כאן אימפקט חינוכי כפול כי מתנדבי מד"א בתוך בתי הספר ידריכו את החברים שלהם; איגוד הקרדיולוגים – איציק פה, הנציג – מרכז שלטון מקומי וצה"ל. ניתנה הוראת רמטכ"ל למהלך הזה של עצירת הפעילות ביום הזה, בכל בסיסי צה"ל יהיו הדרכות לכלל החיילים, זה מטורף. פרטנרים מדהימים שנרתמים לנושא הזה כדי להרים את המודעות.

אנחנו פה ממש בכל הכוח בשנה השנייה. רוב מי שיושב כאן מכיר אותי ואת הסיפור אבל לטובת מי שלא אני אגיד בקצרה: אבא שלי, דוד קורין, יום בהיר אחד התמוטט במקום העבודה שלו, מישהו הניח לידו מכשיר ולא חיבר. אבא היה שנתיים ללא הכרה ושנה שעברה הוא נפרד מאתנו, ממש חודש לפני יום המודעות. השאלה "למה לעזאזל הוא לא חובר בזמן?" העסיקה אותי הרבה ולמעשה עד היום אני מרגישה שהגבול בין טרגדיה לנס היה מאוד מאוד דק. אבא שלי שרד, היו שנתיים שהלב שלו המשיך לעבוד, זה פשוט מצמרר, המציאות עלתה על כל דמיון. בן-אדם שהלב שלו עובד אבל הוא לא היה אתנו באמת ולא הייתה אתו תקשורת. כל רגע שהוא פתח את העיניים הייתה ציפייה שאולי הפעם משהו יצליח לקרות, שאולי המוח יעשה איזשהם חיבורים וההכרה תשוב.

אני לא מאחלת את הסיטואציה הזאת לאף אחד והחשבון שיש לי עם אלוהים ארוך, אבל לקחתי תקופה מסוימת עם עצמי עד שהצלחתי לצאת מהסיפור הפרטי שלי ולהבין שיש פה בעיה גדולה יותר, יש פה בעיה בתודעה הציבורית, או באי התודעה הציבורית, למכשירים, וחייבים לעשות משהו ולשנות מציאות. התובנות האלה הביאו אותי, ביחד עם עוד כמה חברים – יושב לידי אריאל חסידים, שהוא זה שהקים את האפליקציה "איפה דפי" והוא ירחיב על כך, גל פלד, תום, אח שלי, שני, ניצן, מעיין זוסמן – להקים את המיזם, שעוד רבים שותפים לו, אנשים פרטיים שזה קרה להם, שהם חלק מארגונים שמקדמים את הנושא הזה, כדי שקודם כל המכשירים יהיו, אחר כך נדע איפה הם ואיך משתמשים בהם, ושמציג לא צריך להיות רופא ויש בכוחו להציל חיים.

אז אני פונה אליך, יו"ר ועדת הבריאות, שתסתכל לי בעיניים, אוריאל, ממש ממש עכשיו, ושהנושא ייכנס לך ללב באמת. אנחנו פה בדיון ורחוקים טיפה מהסיטואציה, אבל בסוף זה ממש צריך לשבת בלב של אנשים, בלב שלך ושל כל הממשלה הזאת, ולדאוג שייעשה פה שינוי ושתהיה הסדרה של הנושא על כל חלקיו, על כל המישורים שלו. הרבה תודה, שהמודעות רק תמשיך ושנמשיך לקיים כאלה ימים.

תודה לך. נקווה שאבא נפטר אך שהוא לא קורבן חינם, שלפחות מההסתלקות נצליח להציל אנשים אחרים.

זה טיפולי בשבילי.

ד"ר אריאל חסידים, מקים המיזם והאפליקציה, בוא תספר בתמצות.

שלום רב, ד"ר אריאל חסידים, יש לי תואר שני בבריאות הציבור ומינהל מערכות בריאות. אני בא דווקא בתור אזרח שנודע לדבר ונהיה פריק של נושא הדפיברילטורים והפערים שחסרים כדי שהוא יעבוד יותר טוב. אני מייצג איתי גם את מי שהיה איתי כל הדרך, אבל גם עוד כ-50,000 משתמשים, אנשים שהם כמו סוכנים, מסתובבים בכל הארץ ורושמים את הדפיברילטורים בשכבת מפה חברתית שכולם מבינים שזה מה שצריך, שזה מה שחסר.

אני הורדתי כבר את האפליקציה "איפה דפי", אני קורא לכולם גם כן להוריד אותה.

מתוקף זה אני בא. אני אתחיל עם הנושא שדיברתם עליו, על החשיבות היכן האחריות על הדבר הזה צריך לשבת. הנושא של מדיניות פריסת דפיברילטורים נגישים במרחב הציבורי זה נושא מובהק של בריאות הציבור. הנושא הזה באקדמיה נקרא PAD programs. זה מושג שארגון הלב האמריקאי כבר ב-95' טבע. זה נושא שיותר משהוא בריאות הציבור ויותר משהוא שייך לניהול מערכת בריאות, הוא נושא של כלכלת בריאות. יש בו משאבים מוגבלים, בסוף צריך להבין איפה הם עושים את האימפקט הכי משמעותי ומתוך זה עובדים כשניגשים לדברים האלה.

כשאני רוצה לדבר על האימפקט אני רוצה להדגיש את נושא הנגישות. הנגישות של המכשיר חשובה יותר מהכול. מירי כבר אמרה שעובר אורח שמחליט באופן ספונטני על דעת עצמו ללכת להביא דפיברילטור נמצא יעיל פי שניים מאיש ההצלה, כי הוא פשוט יותר קרוב. זה מחקר מאוד גדול. עוד מחקר ממש גדול שעשו – שילבו המון אירועי לב ובדקו מה הנתון שמקושר הכי לשרידות חודש אחרי האירוע. הנתון שנמצא הכי משמעותי זה המרחק לדפיברילטור הנגיש הקרוב. כשזה היה מתחת ל-100 מטר זה היה 37%, כשזה היה בין 100 ל-200 מטר זה היה 22%, וכזה היה מעל 200 מטר זה היה 12%. אז מכשיר נגיש במרחקים קרובים זה מה שבסוף חשוב.

כשאני מדבר על הנושא הזה, אני חושב שאם מגיעים מנקודת הנחה שזה נושא של בריאות הציבור, נושא של כלכלת בריאות, זה צריך לשבת במשרד הבריאות ומשרד הבריאות צריך לעשות את הסדר הזה. יותר מכל, כדי להנגיש אותם, חסר רישום, כי יש המון המון דפיברילטורים, כ-20,000, במרחב הציבורי שהם פשוט לא מועילים לאף אחד כי אף אחד לא יודע איפה הם. כשאנחנו התחלנו את הרישום – זה היה לפני 7 שנים – לא היה שום דפיברילטור שהיה ידוע איפה הוא נמצא, לפחות לא לציבור.

כשהתחלנו למפות פתאום גם עלו הבנות, למשל לגבי בתי תפילה – אנשים מתחילים להציב בבית הכנסת ובמסגדים. זה משהו שעלה מהשטח. אנשים מעלים דפיברילטורים מהסלון שלהם, מהמטבח שלהם. זה הופך להיות דפיברילטור שזמין לסביבה הקרובה שלהם בקהילה, בבניין, בבניין ליד. כלומר, בלי רישום ובלי סדר בדבר הזה אי אפשר לעשות את האימפקט. בשורה הסופית אני חושב שצריך רישום מסודר.

עלה בנושא שנה שעברה, ובטח יתחברו אלי פה, שכבר ראוי שיעשו רישום מסודר, ואם כבר אז גם נוסיף רישום של דומי לב. אם אנחנו כבר משקיעים את הכסף בהצבה, משקיעים את הכסף ברישום, אז כדאי גם שנדע כמה אנחנו מצליחים וכמה אנחנו פחות מצליחים ואיפה אנחנו יכולים להשתפר. אני רוצה להדגיש בשורה הסופית את האימפקט של הדבר הזה – אם להציב 200 דפיברילטורים עולה מיליון שקל אז ב"איפה דפי" נוספו 3,000 דפיברילטורים בשנה האחרונה. 3,000 דפיברילטורים שעלה אפס שקל להנגיש אותם כי הם כבר קיימים, ואנחנו רואים שיש 20,000. אז צריך להשקיע מאוד ברישום הזה בצורה סדורה מאוד בעיניי.

תודה רבה. ד"ר יצחק ביטון, נציג האיגוד הקרדיולוגי.

תודה רבה ליושב-ראש הוועדה ותודה רבה לליהי, שתמיד דואגת לעשות את הדיון הזה ביום ההולדת שלי אבל זה רק סמלי. כשהתכוננתי לוועדה היום עברתי במחלקה אצלנו, בהדסה עין כרם – אני רופא בכיר שם, מומחה להפרעות קצב – ושם שכבו, במיטה ליד מיטה, ילדה בת 14, שאיחוד הצלה הגיעו אליה תוך פחות מדקה, נתנו לה מכת חשמל, הצילו את חייה והיא הלכה הביתה מאושרת עם ההורים שלה, ולידה בחור צעיר בן 22, תושב מזרח העיר, שלא הגיעו אליו עם דפיברילטור בזמן והוא יצא עם נזק מוחי. אני ראיתי את ההורים שלו ממררים בבכי ושאלתי את עצמי בעצם למה שנה אחרי שעשינו את הוועדה הקודמת אנחנו עדיין בכלל במצב הזה.

אני חייב להגיד שאני אני מאוד מאוכזב כי אנחנו מדברים פה עם נציגים של משרד הפנים ונציגים של משרד הכלכלה וכל אחד אומר שהבעיה לא חונה אצלו במשרד, אבל הבעיה חונה אצל כל אחד ואחד מהבתים שלנו.

אנחנו נדאג לתכלל את זה.

אנחנו צריכים לריב מי ייקח את הנושא הזה אליו, לאחריותו. אנחנו לא צריכים לחפש מי לא יעשה את זה. אני רוצה להגיד לכם שהבעיה הזאת לא נגמרת בשנייה שנתנו את השוק. אני מקבל את המטופלים האלה אחרי זה אלי למחלקה, ואנחנו משתילים להם דפיברילטורים ויודעים להציל את האנשים הללו - - -

הנזק למדינה הוא הרבה יותר גדול מאשר התשלום על הצבת דפיברילטורים.

לשם אני בדיוק מכוון, כי בן-אדם שיוצא עם נזק מוחי עולה למדינה – לא שאני מודד בכלל בריאות בכסף, אבל עלות הסיעוד ועלות השמת אנשים במוסדות כאלה היא עצומה אל מול החיסכון שאולי יכול להיות. ולא יקרה אסון גדול אם המדינה תוותר על 17% מע"מ כדי לתת את המכשירים האלה - - -

וגם אם הוא חלילה נפטר בסוף, זה גם את הנזק, היתומים, קצבת שארים וכו'.

אני רוצה להגיד לכם שיש עוד מעגל שאנחנו לא מסתכלים עליו, יש את מעגל החיים הנוסף, אני רוצה לספר לכם על משפחה, על חייל צעיר שהגיע, ולשמחתי הצלחתי להציל את חייו, אבל אז גילינו פגם גנטי והצלנו לפחות עוד עשרה מבני משפחתו, ששניים מהם היו לוחמים ביחידות מובחרות והייתה איזושהי מחלה שיכלה להתפרץ בכל רגע, חס וחלילה.

אז המעגלים האלה לא מסתיימים ברגע הזה שנתנו את מכת החשמל – וצריך לחשוב על מכת החשמל בתור משהו פשוט, שככל שיותר אנשים יידעו שזה בסך הכול מכשיר ששמים על החזה והוא בעצם אפס מאמץ, באמת אפס מאמץ כי הוא יודע לתת את מכת החשמל לבד – זה מעגלים שלמים של הצלת חיים ומשפחות שלמות שיכולות להינצל או להיהרס על החלטה של רגע. זה קצת כמו ארון חשמל, שאם השלטר נופל ואתה לא מרים בזמן את הכפתור חזרה, אתה יכול לעשות נזק לכל המכשירים בבית, אבל בשנייה שהגעת ונתת את מכת החשמל הזו אתה מאפשר הצלת חיים.

תודה רבה על הדברים החשובים. עלא סמארה, מנהל תחום החברה הערבית, איחוד הצלה.

שלום כולם, אני פרמדיק מזה 20 שנה, פרמדיק אזורי של סניפים בחברה הערבית של איחוד הצלה. יש לנו כמה סניפים ואני מנהל שם את תחום החברה הערבית. אני מכיר היטב את החברה, אני מכיר את הקשר שלה לתחום הצלת חיים, היחס שלהם גם לתחום החשוב הזה. אני יודע גם שהמודעות בנושא המדובר לוקה בחסר.

אם אנחנו מדברים כבר ספציפית על נושא הדפיברילטור, המודעות היא מאוד חלשה, שואפת כמעט ללא קיימת בכמה אזורים בחברה הערבית, כפרים ערביים, ערים וכו', לכמה שהדבר הזה חשוב, כמה יכולים להציל חיים ובכלל איך נראה הדבר הזה שנקרא דפיברילטור. לכן צריכים לשים את הנושא הזה במקום גבוה, להניח אותו במדף עליון, ולא רק במדף העליון אלא מעל כל ערימת הניירת שיש לנו במשרד. מדובר בהצלת נפש, הצלת חיים מידית, וזה מוכח כהצלחה גדולה, כולם יודעים את זה.

אני מדבר ממקום שקרוב מאוד לחברה הערבית, אני עובד ופועל איתם למען הצלת חיים ואני שם. הסטטיסטיקה היא אחרת לגמרי. פה באמת הדגש. אנחנו נשנה את זה לטובה. איחוד הצלה הרים את הכפפה מזמן ולכן אני כאן, בכדי לגעת גם בנושאים אלה וכמובן לשנות את הסטטיסטיקה הזאת, לעשות אותה הרבה יותר טובה. איחוד הצלה בפריסה ארצית מרבה במדריכים וכוננים על מנת להעלות את המודעות בחברה. תודה.

תודה רבה. מעיין זוסמן, בזום, בבקשה.

שלום לכולם. תודה רבה שהזמנתם אותי להשתתף גם השנה ואני מתנצלת שלא יכולתי להגיע ולהיות שם פיזית אתכם. למי שלא מכיר, שמי מעיין זוסמן, אני אלמנתו של ד"ר אורן זוסמן, שנפטר בנסיבות טרגיות, אני אגיד אפילו אבסורדיות, בינואר 2019, לפני קצת יותר מארבע שנים. אורן היה קרדיולוג צעיר, מבריק, מבטיח, היה חוקר, ומעל הכול הוא היה בן הזוג שלי 17 שנה ואבא לשלושת הילדים הקטנים שלנו, שהיו בני 6, 4 ו-10 חודשים בלבד כשאורן מצא את מותו.

בינואר 2019 אורן הגיע ליום עבודה סטנדרטי, צנתר מטופל וברגע בו הוא נכנס לחדר סגור הוא עבר דום לב פתאומי. למעשה אני חושבת שאורן הוא דוגמה ברורה ומובהקת לאנשים שהוא עצמו תיאר וטיפל בהם שאין סימנים מקדימים. אורן היה ספורטאי, רזה, לא מעשן, לא שותה, עם מודעות מאוד מאוד גבוהה, וברגע הגרוע ביותר, כמו שתאר הקרדיולוג קודם, השלטר ירד והלב שלו הפסיק לפעום. אורן שהה כחצי שעה ככל הנראה בחדר סגור, לאחר מכן ביצעו פעולות החייאה אגרסיביות ועברנו 5 ימי גיהינום שבהם נאבקנו על חייו. הוא היה מחובר למכשיר אקמו, לצד המטפלים שלו, כאשר הרופאים שלו הם המנהלים שלו, העמיתים שלו. תסריט שבאמת השטן בעצמו לא יכול היה לכתוב.

מעבר להיותו קרדיולוג, חוקר, אבא, אורן עסק לא מעט בלנסות להנגיש את עולם בריאות הציבור והיה לו חשבון טוויטר מאוד פעיל, עם הרבה מאוד עוקבים, פוליטיקאים, עיתונאים. בחודש האחרון לחייו אורן התחיל לעסוק בדפיברילטורים במרחב הציבורי וביקש מקהל העוקבים שלו לצלם את הדפיברילטורים שהם ראו. היו מעט מאוד באותה נקודה. זה בעצם מוביל אותי לפרויקט שהוקם בשיתוף פעולה עם מד"א, מפעל הפיס שהצטרפו, מספר חודשים לאחר מותו של אורן.

התחלתי ללמוד את הנושא, הבנתי שבארץ עוברים 10,000 איש בשנה דום לב. הייתי שמחה אם תעצרו שנייה ותחשבו על המספר הזה: 10,000 איש בשנה עוברים דום לב. מתוכם 300 אנשים יחיו עם נזק מוחי, כמו אבא של ליהי, שדיברה קודם, עוד 300 יחיו כי הם זכו לקבל מכת חשמל כארבע דקות או פחות אחרי שעברו את דום הלב, והשאר ימותו.

ממודלים שהכרתי במעט מאוד מקומות סביב העולם, אני אגיד שנכון להיום אנחנו אפילו מתקדמים בעולם במצב של הצבת עמדות החייאה במרחב הציבורי. אפשר למנוע כ-60% מהמקרים האלה. זאת אומרת, 6,000 איש בשנה יוכלו לזכות בחיים שלהם אם יהיו עמדות החייאה במרחב הציבורי, זאת אומרת דפיברילטורים שמוצבים. אנחנו לא צריכים את דפיברילטור בכל בית, אנחנו לא צריכים דפיברילטור בכל בניין, אנחנו צריכים דפיברילטור במרחק 300-400 מטרים בין בניין לבניין.

הפרויקט הזה דרש מהמומחים של מד"א המון המון למידה, היכרות עם טכנולוגיה שתאפשר למכשירים להתקיים גם בגשם, גם בשמש. היו כל מיני ניסיונות קודמים, לא דרך הפרויקט, להצבת מכשירים שלא צלחו, ובעצם התהליך היום עובד בצורה מתאימה, חלקה, וכבר ניצלו כמה וכמה אנשים, אפילו מאז הוועדה האחרונה שהייתה.

יש היום, יחד עם עמדות מפעל הפיס, 1,500 עמדות שמוצבות במרחב הציבורי. כל העמדות הן פרי עבודה מאוד מאוד מאומצת שלי יחד עם מד"א, פניה לרשויות – נאמר פה קודם שהרשויות קפצו על ההצעה, הלוואי וזו הייתה המציאות. אנחנו פונים, מתחננים, מעודדים ומד"א מציעה תהליך של מצ'ינג, אין פה קפיצה על המציאה, יש פה ניסיון נואש לגייס כספים, גם מהציבור. אנחנו גייסנו מעל מיליון שקל מהציבור בגיוס המונים. ועוד פניה לחברות, לרשויות, "ארומה", "דור אלון" והרבה מאוד חברות שהצטרפו, והלוואי ויצטרפו עוד.

אז יחד עם השמחה האדירה ממקרי ההצלה שכן היו, יש פה תסכול מאוד מאוד גדול, כי עדיין אלפי אנשים בשנה לא ניצלים. חשוב לי להדגיש, אם היו לנו במרחב הציבורי מספיק עמדות לא היה לנו צורך בהכשרה, לא היה לנו צורך במודעות, לא היה לנו צורך אפילו בפיקוח. יש צורך לחייג 101. התהליך קיים, הוא עובד. האנשים שהצילו את האנשים שכבר ניצלו עשו את זה בלי הכשרה, בלי ידע, ואפילו מבלי לדעת שיש דפיברילטור שם מעבר לפינה. התהליך עובד בצורה עד כדי כך חלקה ועד כדי כך חכמה.

כולכם יושבים כאן אבל בבית שלכם, בקהילה שלכם, יקירכם, הרבה מאוד מהם נמצאים במרחק דקות ארוכות ויקרות מדי ממכשיר החייאה. אנחנו ידענו, ואנחנו יודעים, לעשות דברים מדהימים במדינה הזאת. אנחנו ידענו לרכוש את החיסונים הכי יקרים כשאיימה עלינו מגיפה. הפתרונות הכי חכמים, הכי מתקדמים, המוכחים כעובדים כבר כאן, אבל אם הדבר יישאר בידיים שלי, בידיים של מד"א, בידיים של גיוס כספים מהקהל, מתורמים, בעצם ימשיכו למות בכל יום כ-30 איש, והלוואי ואנחנו נדע לטפל במגפה הקשה הזו, הכל-כך מיותרת הזו, בעזרתכם, ונאפשר לתהליך הזה שקיים, שעובד, שעובד כל כך טוב, כל כך נכון, להמשיך להציל אנשים.

תודה רבה, מעיין, ששיתפת אותנו בסיפור האישי שלך, הכל כך כואב. באמת משיטוט קל בטוויטר, אם מקישים את השם של אורן בעלך, ד"ר זוסמן, באמת רואים את ההצפה בנושא, כולל כך שאת גם הצבת דפיברילטורים לזכרו בהרבה מקומות, ופעלתם להעלאת המודעות. רואים כמה שהוא היה אדם נפלא, שהתעניין באחרים גם כן בהיותו רופא. הוא כתב בציוץ אחד: מהיכרות בטוויטר בכל זאת את בת נפלאה, מסורה, ונתת את הפייט שצריך, למישהי שאביה נפטר. הוא היה איש כזה ובסוף גם אולי הוא לא סבל. אבל באמת אנחנו נעשה את המקסימום בשביל שהסיפור האישי שלך, יותר נכון שלו, יהיה סיפור של כולם בשביל שהמודעות תעלה. תודה רבה.

מרכז השלטון המקומי, בזום, בבקשה.

תודה על הזכות לדבר. אכן דיון מאוד חשוב.

מרכז השלטון המקומי, הערת ביניים: ללא קשר להפגנה, אתם מקפידים להתחבר בזום, אני מבקש שאם דברים חשובים לכם תמיד נשמח לראות אתכם כאן פיזית בוועדה. בבקשה.

כמו שציינתי בהתחלה, אנחנו רואים חשיבות מאוד גדולה בנושא הזה. מעבר לכל התהליך המבורך שבוצע בשלוש השנים האחרונות – ובאמת יש הצבה גם בשיתוף פעולה של מרכז השלטון המקומי, מפעל הפיס, משרד הבריאות, "איפה דפי" וכל השותפים – זה לא מספיק, אנחנו רוצים לפעול להרחבה של הנושא הזה. יש מספר רשויות שהלכו על מודל והכרה של ספק יחיד במערכת ההפעלה של מד"א, ששם זו מערכת הפעלה חכמה וששם יש אפשרות גם של הצבה וגם של תחזוקה של המכשירים, ויש רצון ללכת לפריסה ארצית. יש מספר רשויות שהתחילו בתהליך, כדוגמת ראשון לציון והרצליה, והמטרה שלנו היא לפעול לעודד כל רשות שתוכל לקחת חלק במהלך הזה כדי שבאמת תהיה פריסה ארצית מיטבית לכל דורש ולכל אדם. אנחנו ממשיכים בתהליך.

תודה רבה. משרד האוצר, בבקשה. בשל חשיבות הנושא אפשרתי לך בזום אבל אתם גם כן מקפידים להגיע בזום למרות הקרבה של משרד האוצר לפה. בבקשה.

קודם כל, תודה רבה על ההזמנה. רועי רייכר, רכז בריאות באגף תקציבים במשרד האוצר. האמת שאנחנו כבר כמה שנים נמצאים בדיונים האלה של הוועדה וכל פעם מחדש מפנימים ומבינים עד כמה מדובר בנושא קריטי ומשמעותי להצלת החיים. אנחנו נמצאים עכשיו בישורת די אחרונה אבל המשמעותית ביותר של דיוני התקציב יחד משרד הבריאות, דיוני התקציב שיובאו בסופו של דבר לאישור הממשלה וגם לאישור הכנסת כמובן.

אנחנו מנהלים עכשיו דיונים קדחתניים עם משרד הבריאות לענייני בקשות תקציביות כאלה ואחרות. פטורים ממע"מ ודברים מהסוג הזה הם לא במישור של דיוני התקציב, הם במישור של פטורים מול רשות המיסים. אני רק אגיד שאני באופן אישי חושב שזה ציר לא נכון ללכת אליו, ולו רק בגלל שתרופות לא פטורות ממע"מ, אמבולנסים לא פטורים ממע"מ, וכל שאר הציוד הרפואי. גם כשהמדינה משלמת וקונה עבור עצמה היא עדיין משלמת מע"מ.

אני זורם איתך, אבל סיימתי עכשיו דיון בסל התרופות, אפשר גם, בפרט עם התוספת המכובדת שסל התרופות קיבל, לשקול להכניס את זה בהוצאות הסל. לא מדובר בהרבה כסף ביחס לתועלת.

אני לגמרי לזה מתכוון. גם כחבר ועדת שר אני יכול להגיד לך שאם היה עולה דבר כזה לדיון בוועדה - - -

אז אני אשמח שאתה תעלה את זה בשם הוועדה, אנחנו נגיש בקשה רשמית לנושא גם.

בסדר גמור. תודה רבה.

תודה לכם. חברת הכנסת מזרסקי, תודה על השתתפותך תמיד בדיוני הוועדה, בבקשה.

תודה. אדוני היושב-ראש, דיון מאוד מאוד חשוב. אני עוד זוכרת את הדיון שהתקיים לפני שנה, זוכרת את סיפורה האישי של מעיין זוסמן, ואני רוצה לברך על הפרויקט של מד"א עם מפעל הפיס ומרכז השלטון המקומי על הצבת דפיברילטורים במרחבים ציבוריים. היו תמיכות שחולקו לעיריות ורשויות מקומיות. צריך להרחיב ולהמשיך לעודד ולהגביר מודעות בקרב הציבור, בקרב כלל התושבים והאזרחים, שיידעו שזה לא כל כך מסובך להשתמש בדפיברילטור וזה באמת מציל חיים, כי בין 3 ל-5 דקות זהו זמן קריטי להציל חיים ולצמצם נזק שנגרם למוח כשיש אירוע לב או דום לב. סיפרתי גם לפני שנה שגם אני נאלצתי להשתמש בדפיברילטורים ולבצע החייאה לאחת העובדות שלי במרפאה כשלא היה אף אחד מהצוות הרפואי. זה אפשרי ומציל חיים. תפעלו ותמשיכו עם חינוך והגברת מודעות בקהילה. בשעה טובה.

תודה רבה. קודם כל, אני קורא לכולם להשתתף בהדרכות שנמצאות כאן ובאולם של מד"א בעמדות הפרוסות ברחבי משכן הכנסת היום. זה חשוב ומציל חיים. תודה לכל המשתתפים.

ועדת הבריאות מודה לשר העבודה, הרב יואב בן צור, על ההחלטה להעביר את הנושא של הדפיברילטורים ממשרד עבודה למשרד הבריאות. אנחנו כמובן נבדוק את המשמעויות של כך. ועדת הבריאות תלווה את הנושא הזה ותפעל יחד עם משרד הבריאות למען העצמת השימוש והנגשת מכשירי הדפיברילטורים במרחב הציבורי ולהקמת מאגר לאומי לרישום דפיברילטורים, בשיתוף המיזם של האפליקציה.

ועדת הבריאות תפעל יחד עם משרד הפנים כדי לקדם את הכנסת הנושא הזה בקריטריונים שייקבעו, אפילו במשותף, כאוטוריטה, כמו הנושא של רישוי עסקים, גם בנושא תכנון ובנייה. הוועדה תפעל יחד עם משרד הפנים לקדם הכנסת מכשירים וחיזוק הנושא ברישוי עסקים. אנחנו קוראים למשרדי הממשלה – כמובן בריאות, חינוך, מד"א, מפעל הפיס – להמשיך גם בהסברה וגם בהעמקה של הנושא, וכמובן, הכי חשוב, המידע, השיתוף וההסברה לאנשים של האפליקציה, של הנגשת הידע הפשוט לעשות את זה. זה חסר לאנשים. אם אני מגיע מהתחום הזה ופחות יודע את זה, זה אומר שיש חוסר הסברה בנושא וכדאי לתת על כך דגש.

אני רוצה להודות לך, ד"ר אופק, על המיזם החשוב, על היום הזה. שמענו על הפערים שקיימים גם בנושא הציוד. אנחנו נפעל גם כן מול ועדת סל התרופות, כך שיהיה אפשר להתייחס לזה בביטוח בריאות ממלכתי כבר בשנת 2023 בכמה תוספות. כמו שאמרנו, ההוצאה היא מינורית לעומת ההוצאה אם זה לא נמצא. יהיה אפשר לעשות את זה ואנחנו נעמוד על-כך. תודה רבה, ישיבה זו נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:00.