פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



2
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
01/03/2023


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 29
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום רביעי, ח' באדר התשפ"ג (01 במרץ 2023), שעה 9:32

סקירת יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית אלוף (במיל') דורון אלמוג, על פעילותה

חברי הוועדה: עודד פורר – היו"ר
זאב אלקין
אוהד טל

צגה מלקו
יבגני סובה

יאנה ברמר - מנהלת תחום קשרי חו"ל, משרד העלייה והקליטה

מריה אלקין - מנהלת תחום תפוצות, משרד התפוצות

דורון אלמוג - יו"ר הסוכנות היהודית

אמירה אהרונוביץ - מנכ"לית הסוכנות היהודית

ג'וש שוורץ - מזכ"ל הסוכנות היהודית

אלעד מאיר - יועץ בכיר ליו"ר הסוכנות היהודית

סתיו הרלינג גושר - ראש מטה יו"ר הסוכנות היהודית

טל מימון שלמה - עוזרת ליו"ר הנהלת הסוכנות היהודית

יצחק הילדסהימר - עיתונאי "מצב הרוח" ופעיל עליה ותפוצות

אשר אלטשול - מנהל קשרי ממשל, עמותת יד לעולים

שי פלבר - מנהל היחידה לעלייה וקליטה בסוכנות היהודית

אליהו שאול - מנכ"ל מועצת ארגוני עולים בישראל

שלומית אבינח

הילה שירין - חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות
סקירת יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית אלוף (במיל') דורון אלמוג, על פעילותה

בוקר טוב לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת העלייה, הקליטה והתפוצות. היום, ה-1.3.2023, ח' באדר תשפ"ג. אנחנו מארחים היום את יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית, האלוף במילואים דורון אלמוג לסקירה על פעילות הסוכנות. מראש אני אומר, אנחנו מוגבלים בזמן. גם בגלל מליאה, גם – אני יודע שיש את הלוויה של אלן גנלס שנרצח בפיגוע ודורון רוצה להשתתף בלוויה אז אנחנו נדאג שתספיק לצאת בזמן. אז מבחינתי הבמה היא שלך להציג את הפעילות שלכם ואז נוכל לפתוח את הדיון על השאלות.

בוקר טוב לכולם. אני אפתח, אחריי ידבר ג'וש שהוא מזכיר הסוכנות, ואמירה המנכ"לית לאחר מכן. אני מעריך שהסקירה שלנו בסדר גודל של כ-30 עד 40 דקות.

הסוכנות מתמקדת בשלושה תחומי פעולה. הראשון, אנחנו קוראים לו Conect, חיבור. חיבור, כשמבחינתי קירוב לבבות היא המתודה העיקרית. אנחנו מדברים על חיבור בין מדינת ישראל לבין כל הקהילות היהודיות בעולם. אנחנו מדברים על עבודה ב-66 מדינות, על 165 קהילות, והמטרה היא לחזק את הקשר בין מדינת ישראל לתפוצות. אני מבקש לומר כבר בפתיח שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי כולו. העם היהודי כולו זה כל אלו שגם בתפוצות, לא רק העם היושב בציון. זאת משימה ראשונה, משימת החיבור. המשימה השנייה שלנו היא עלייה, והשנה האחרונה הייתה שנת שיא בעלייה. נדבר עליה כאן. המשימה השלישית היא פעילות חברתית בישראל. אנחנו נתמקד היום בשני התחומים הראשונים.

אני מבקש כבר בפתח דבריי להביע צער עמוק על נפילתו של אלן גנלס, הבחור בן ה-27 מקהילת הרטפורד קונטיקט בארצות הברית. בחור שהוא גם יהודי וגם ישראלי שבחר לעלות לישראל ולשרת בצה"ל והוא מבטא בדרכו את הציונות, את ליבת הציונות. קיבוץ גלויות. הוא מבטא את המציאות שלנו, העם היהודי, שאלפיים שנות גולה מאחוריו ולפניו המשך משימת בניין ציון. והבחור מבטא בדרכו הרבה מאוד פעילות של הסוכנות, או דרך חייו אני מבקש להמחיש מה הסוכנות.

אז מעבר לזה שהוא גדל בקהילה יהודית, בית ספר יהודי, הצטיין במנהיגות, התנדבות, ערכים שאנחנו כולנו מכירים ומוקירים. מעבר לזה הוא החליט שהוא עולה לישראל באמצעות 'תוכנית מסע'. 'תוכנית מסע' - אחת התוכניות של הסוכנות היהודית להביא צעירים לפרקי זמן של מספר חודשים, תוכנית משפיעה מאוד. הגיע לישראל לישיבה ולאחר מכן החליט שהוא רוצה להישאר. יכול היה לחזור אחרי 'מסע' אבל הוא החליט שהוא רוצה להישאר והוא רוצה ללמוד עברית ואז הוא בעצם עבר לתוכנית אחרת שלנו, אולפן עברית. לסוכנות יש מעל 150 אולפני עברית כאן במדינת ישראל. הסוכנות מפעילה את אולפני העברית. הוא למד עברית בקיבוץ שדה אליהו, וגם אחר כך הוא יכול היה להחליט שהוא חוזר לקהילתו אבל הוא החליט שהוא מצטרף לתוכנית חיילים בודדים – 'כנפיים', עוד תוכנית של הסוכנות. והוא מתגייס לצה"ל. הוא התגייס לצה"ל, הוא עשה שירות כתכנת מחשבים. לאחר מכן חזר לארצות הברית, למד באוניברסיטת קולומביה מדעי מוח וקיימות והחליט שהוא חוזר לישראל לבקר ונרצח בצומת הערבה.

ההורים, בביתם, מארחים "שינשינים". השינשינים שלנו הם בעצם המשפיעים החזקים ביותר על יהדות התפוצות. שליחים ושינשינים. שינשינים בני שמונה עשרה, אינטליגנטים מאוד, שבאים ובעצם מביאים את הסיפור של מדינת ישראל, של תקומת ציון לכל יהודי ויהודייה בתפוצות. אנחנו צריכים להגביר את כמות השליחים והשינשינים כדי להעמיק את הקשר. כולם חוזרים אחר כך למדינת ישראל, הם גם יותר בוגרים והם הופכים לשגרירים של התפוצות, העצמת הקשר מתבצעת בין השאר באמצעותם.

פרויקט נוסף, ואני מציין את זה ,אגב, גם בהקשר למשפחה שאירחה בבית. השינשינים חיים במשפחות יהודיות שמחליטות, בהתנדבות כמובן, ששינשין או שינשינים יגורו בביתם. זאת המשפחה, ההורים. ששניהם רופאים, אגב.

פרויקט נוסף הוא שותפות. שותפויות של ערים תאומות, של קהילות תאומות. השותפות עפולה-גלבוע ואגד קהילות דרום מערב ניו-אינגלנד. שותפויות ביחד. שוב, העצמת הקשר בין התפוצות לבין מדינת ישראל. אני מבקש לציין גוף נוסף שהסוכנות מפעילה, הקרן לנפגעי טרור. כרגע המשפחה, משפחה שנפגעה, כל ימיה תבכה על האובדן והכאב והחסר. יחד עם זה שכולנו מחויבים להמשיך את דרכו של אלן, אבל הקרן לנפגעי טרור היא עוד דרך של הסוכנות כדי לבטא את הקשר שלנו, את החיבור, את קירוב הלבבות.

לשורה התחתונה, החזון שלנו, בעיקר בעת הזאת הוא חזון של לחזק את הקשר בין מדינת ישראל לתפוצות. קירוב לבבות ולהעצים את החזון כפי שהוא כתוב במגילת העצמאות. ג'וש, בבקשה.

תודה רבה. תודה ליו"ר על ההזדמנות להציג כאן בוועדה, חשוב מאוד. לסוכנות היהודית אופי ומעמד מיוחד וייחודי במדינת ישראל. אנחנו פועלים לפי חוק מעמד הסוכנות וההסתדרות הציונית העולמית שמקנה לה מעמד ייחודי לחלוטין. אנחנו מייצגים את העם היהודי פה בארץ. אנחנו בבעלות, כמעט כל זרם בעם היהודי, באמצעות ההסתדרות הציונית העולמית הבעלים שלנו, הם הארגונים הציונים בעולם, המפלגות בכנסת, הזרמים ביהדות, הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה, קהילות יהודיות בכל העולם. אז כשאנחנו פועלים אנחנו פועלים בשם העם היהודי אשר הוא.

החוק מעניק לנו פטור ממכרז עם הממשלה ועוד מעמדים שונים ומיוחדים. באמצעות הפטור ובאמצעות הקשר המיוחד עם ממשלת ישראל אנחנו מפעילים למעלה מחמש מאות מיליון שקל בפרויקטים משותפים עם ממשלת ישראל. אנחנו גם פועלים פה בכנסת להביא את הקול של העם היהודי לתוך הכנסת. אנחנו הקמנו את שדולת העם היהודי בכנסת. יו"ר, המייסד של השדולה, יושב שם, זאב אלקין. היום היא השדולה הגדולה ביותר בכנסת. יש בשדולה למעלה משבעים חברי כנסת. שימו לב, הרבה יותר מהקואליציה עצמה. כל המפלגות, כמעט כל המפלגות - - -

אתם יכולים לעשות פיסקת ההתגברות, לפי כל הדעות.

כן, אז כל המפלגות הציוניות חברות בשדולה. השדולה פועלת מזה שתים עשרה שנים. היא מפעילה משלחות של חברי כנסת ייחודיות לקהילות יהודיות בעולם. עד כה, באחת עשרה השנים שהשדולה פועלת נכנסו יותר ממאה חברי כנסת לבקר בקהילות יהודיות, כולל אדוני היו"ר וחבר הכנסת אלקין, וזהו מפעל משמעותי מאוד כדי להביא את הקול היהודי. צריך לזכור, רוב העם היהודי נמצא בתפוצות, למעלה מ-8.5 מיליון יהודים, והתפוצות לא מיוצגות כאן בכנסת ולכן החשיבות של השדולה והחשיבות של הוועדה הזו והחשיבות של הביקורים של חברי כנסת על מנת להכיר מקרוב את האתגרים של העם היהודי בתפוצות. זה נושא מאוד מאוד חשוב כדי להביא את הקול של התפוצות כאן לכנסת. אז תודה רבה. אמירה.

טוב, תודה רבה, ואני אגיד שאני מרגישה שאנחנו מציגים בתוך המשפחה. גם יו"ר הוועדה וגם שאר הנוכחים כאן מכירים – ואני רוצה לקוות שגם מוקירים – את הסוכנות. ואני אנסה בכמה דקות אולי למקד אותנו במה הסוכנות היהודית כיום מתרכזת. מה האתגרים שיושבים על סדר יומה, מה מעסיק אותנו ומה מטריד אותנו ואולי אנחנו לא ישנים בלילה וצריכים להידרש לו ביחד.

אז כמו שאמר ג'וש, הייחודיות המרכזית של הארגון הזה היא העובדה שהוא פלטפורמה של העם היהודי שהוקמה עוד לפני הקמת המדינה והקמת המדינה הייתה הפרויקט המשותף הראשון והמרכזי ביותר. אבל מה שנשאר מאז, על אף שעברו שבעה וחצי עשורים זה בעצם המחויבות המשותפת של כל הקהילות היהודיות והעם היהודי לעסוק ביחד באתגרים הגדולים של העם היהודי.

אנחנו לא ארגון שעוסק בתוכניות בודדות. אנחנו ארגון שהוא תשתית שעומדת לרשות ממשלת ישראל, לרשות העם היהודי כדי להידרש לאתגרים הגדולים ביותר. במובן הזה, הנוכחות שלנו בשישים וחמש מדינות מעבר למדינת ישראל היא קריטית. אנחנו נוכחים במקומות האלה עם צוותים מקומיים, עם שליחים, עם משרדים. אבל אולי הכי חשוב, עם קשר עמוק. עם הבנה עמוקה וקשר עמוק עם המנהיגות המקומית של הקהילות ועם כל הגורמים שפועלים באותו מקום כדי לדעת שאנחנו אומדים נכון את הצרכים ונותנים מענה נכון בשם העם היהודי. אנחנו מהווים גשר חי בין יהדות התפוצות והקהילות לישראל. דו צידי. חלק מהפרדיגמה שהשתנתה במהלך השנים זה שהיחסים הם לא רק כאלה שקהילות יהודיות בעולם צריכות לתמוך ולחזק את ישראל, אלא ההבנה שלנו היום שהאתגרים של העם היהודי נמצאים גם מחוץ לגבולות מדינת ישראל, והאחריות שלנו כמדינתו של העם היהודי היא לוודא שהגשר הזה הוא דו צידי. יש לנו מה ללמוד ולתרום אחד לשני והדיאלוג שאנחנו מקיימים יוצא מתוך נקודת המבט הזו של דיאלוג שוויוני.

האמנה המיוחדת והמעמד המיוחד עם ממשלת ישראל מאפשר לנו גם להיות הפלטפורמה שמגיבה מהיום למחר בעתות משבר. זה תמיד נכון. השנה האחרונה הייתה אולי דוגמת מופת לעניין הזה, עם המשבר ברוסיה ואוקראינה אבל היכולת שלנו מהיום למחר לשנע החלטות, משאבים, כוחות, הון אנושי, אופרציה בכל נקודה בעולם היא חלק מהכוח והייחודיות של הפלטפורמה. אנחנו מדברים על עם יהודי שפרוס היום בהגדרה, על פי הלכה, כ-15 מיליון יהודים. בהגדרה רחבה יותר, על פי חוק השבות 25 מיליון יהודים, אבל עם שני מרכזים מאוד מאוד ברורים: צפון אמריקה וישראל. בכל אחד מהם יש שישה ומשהו מיליון יהודים ויש עוד כ-2 מיליון שפרוסים בשאר העולם.

הדבר הזה בהחלט משפיע על הלך הרוח, על העמדה של המנהיגות, ואנחנו שומעים את זה בוודאי בשבועות האחרונים. וכשאנחנו מדברים על החשיבות של הבאת קולו של העם היהודי ולקהילות היהודיות אל תוך שולחן מקבלי החלטות, אל תוך המוסד המחוקק במדינת ישראל וכו' אז בוודאי יהדות צפון אמריקה יש לה משקל מאוד מרכזי. ואולם אנחנו למדים, כמי שיושבים בתוך שאר הקהילות שהצרכים והאתגרים בקהילות האחרות מחוץ לצפון אמריקה הוא לא פחות קטן, אולי יותר גדול. המציאות שלהם כקהילות יותר קטנות, יותר מזדקנות, עם פחות תשתית מחייבת אותנו להיות דווקא להיות אולי נוכחים הרבה יותר.

כשאנחנו חושבים על האתגרים המרכזיים ביותר היום אנחנו מדברים על הפרגמנטציה הפנימית בתוככי העם היהודי, בין אם זה בתוך החברה הישראלית ובתוככי העם היהודי ברמה הגלובלית. אנחנו מצרים על העובדה ומודאגים מהעובדה שהשיח הוא שיח הרבה יותר פולרי, קוטבי. מתח שיש בתוך הסגמנטים השונים בעם היהודי, ההשתייכות היהודית השונה מבפנים, מבחוץ, למי יש מנדט לקבוע, מי יכול להיות בפנים, מי בחוץ, מי יכול להיחשב במעמד כזה או אחר הוא סוגיה שמאוד מעסיקה אותנו, מטרידה אותנו ובעיננו מהווה סיכון להמשך הלכידות והעתיד של העם היהודי.

הנושא של ישראל והמקום של ישראל בסיפור היהודי ובזהות היהודית של צעירי התפוצות. דבר שהיה אולי אוטומטי בשנים קודמות מאותגר היום יותר מתמיד. אנחנו יודעים שיש חלקים נרחבים בעולם היהודי שבהם הדור הצעיר לא בהכרח מחזיק את ישראל כרכיב משמעותי בתוך הזהות שלו, מחזיק ביקורת כלפי ישראל. ישראל, שהייתה פעם גורם מאוד מאחד – היא כיום ברבים מהמקרים גורם מפלג. גורם שגורם לחלק מאותם צעירים לרצות לא להזדהות כיהודים. הם לא מרגישים מספיק מחוברים לישראל ועם רלוונטיות וזה מאוד מעסיק אותנו כשחושבים על זה, שזה האנשים שיתפסו את עמדות המנהיגות בעולם היהודי ובעולם בכלל בשנים הבאות.

הנושא השלישי זה אנטישמיות. גילוי אנטישמיות ואנטי ישראל שאנחנו יודעים שכל הדת, התומכת בזה שיש שכיחות הרבה יותר גבוהה, יש פריסה גיאוגרפית הרבה יותר גבוהה, יש קלות הרבה יותר גבוהה ויש עצימות הרבה יותר חזקה שבה זה קורה, גם במקומות שלא חשבנו בעבר שיקרה, ברמה שמסכנת חיים ולוקחת חיים. אז הסיפור של ביטחון קהילות, שלומם של יהודי העולם והיכולת להבטיח שיהודי, בכל מקום בעולם, יוכל לחיות בביטחון מאוד מעסיקה אותנו. אנחנו גם יודעים שיש כאן ערבוב בין אנטישמיות יותר קלאסית שבאה מהימין. אנטישמיות שנובעת מגילויי אנטי ישראל של איסלאם קיצוני, של שמאל קיצוני והערבוב בין השניים ביחד עם היכולות היחסית פשוטות שיש היום לכל אחד להיות מפגע או לכל אחד להיות בסכנה להיפגע מאוד מעסיקה אותנו.

הרי יש את הקרן שהוקמה בזמנו, קרן הביטחון. מאיפה התקציב מגיע?

קרן הביטחון היא קרן שאנחנו מפעילים החל מ-2012. ג'וש מנהל אותה. אנחנו מגייסים תרומות. ברוב המכריע מקהילות ושיתופים ויש גם קצת שיתוף פעולה עם גורמי ממשלה. מה שקרן הביטחון בעיקר עושה זה היא מספקת אמצעים פיזיים למיגון של מוסדות קהילה ועובדת עם ארגוני המתנדבים וכו'. ג'וש אחר כך יוכל להרחיב, אבל אנחנו מבינים שהסיפור של האיום של האנטישמיות יש לו מופעים עוד קודמים יותר וכאילו רכים יותר שהם לא פחות מסוכנים. כשאנחנו מסתכלים מה קורה באווירה בקמפוסים השונים ברחבי העולם והחשש והפחד של סטודנטים יהודים להזדהות כיהודים, או בוודאי להזדהות ככאלה שיש להם קשר לישראל, או לא לספר שהם נוסעים לישראל, זו התחלה שהיא כאילו שקטה אבל היא מאוד מאוד מטרידה וההשלכות שלה הן השלכות מאוד מפחידות.

האתגר הרביעי הוא הסיפור שצריך לדעת שמארג הקהילות היהודיות בעולם כל הזמן משתנה. אנחנו לא במצב סטטי. יש קהילות יהודיות היום שאנחנו שואלים את עצמנו, 25 שנה מהיום, דור מהיום, מה יהיה איתן. לא בטוח שאנחנו יודעים לתת תשובה. קהילה יהודית בוונצואלה, קהילה מאוד מורכבת שהלכה והצטמקה והצטמצמה בתנאים כמעט בלתי אפשריים, קהילה יהודית בטורקיה במציאות מורכבת, קהילה יהודית בחלק ממדינות איסלאם וגם אני אגיד, במקומות כמו דרום אפריקה. קהילות עם עבר מאוד מאוד מפואר שנמצאות בתוך משברים, שילוב של משברים של מנהיגות קהילתית, של תשתית, של משאבים, של שחיתות, של עמדת שלטון מקומי וכו' ומאוד מעסיק אותנו התנועה הזאת שאנחנו יכולים לצפות, כמו גם אירועים גדולים שיכולים בבת אחת לייצר תנועה. כמו שראינו בשנות השיא של הפיגועים בצרפת וכו'.

והנושא האחרון זה הנושא של הידרשות למשברי חירום. השנה הזאת לימדה אותנו שמשבר חירום באמת יכול לקרות over night, מהיום למחר. משבר הומניטרי הכי גדול שנצפה על אדמת אירופה ואולי בעולם בכלל והצורך שלנו להידרש בין אם משבר החירום קורה בישראל, משבר בטחוני סביב עוטף עזה או דברים אחרים ובין אם משבר בעולם. כמו שאמר דורון היו"ר שלנו, כשהסוכנות מסתכלת על החמישה אתגרים הגדולים האלה, בוודאי אף אחד מהם הוא לא אתגר שהוא קל לפתרון או לא כזה שרק אנחנו יכולים לפתור. אנחנו מבינים היום שהסיפור הוא באמת מארג של מאמצים ושיתופי פעולה בין ארגונים רבים וממשלת ישראל כדי להידרש להם.

בסוכנות היהודית, בהינתן הייחודיות שלה והפריסה שלה בעולם, ממקדת את המאמצים שלה בשלושה עולמות כדי לגשת לאתגרים האלה. הראשון, עלייה וקליטה. הידיעה הברורה שכל יהודי בעולם שרוצה להפוך את המדינה הזאת למדינתו יוכל לעשות זאת. אנחנו נהיה שם לעזור לו, לעודד אותו, לתת עצות, להחזיק את היד, לספק את הטיסה, לספק את היכולת לבנות כאן חיים ואחר כך את הקליטה הראשונית. כמובן כל דבר כזה נעשה עם שותפים וגם עם הממשלה. אני אגיד משהו בעניין הזה אחר כך. אבל גם עליית הצלה. בכל מקום שיהודי נמצא בסכנה וצריך לחלץ אותו כדי להביא אותו אנחנו נהיה שם, גם אם זה קורה בכמה גזרות במקביל כמו שתפס אותנו בשנה האחרונה, שבמקביל אנחנו עושים במבצע גדול של איחוד משפחות של הממתינים באתיופיה, במקביל להביא מעל 65,000 עולים מאזור חבר העמים לשעבר-מרוסיה ואוקראינה.

אז הסיפור של עליית ההצלה ובכל דקה נתונה להיות שם כשצריך, כמו גם הסיפור של הקליטה שהוא סופר קריטי משום שהמסע שלהם לא נגמר כשהם מגיעים לנמל תעופה בן גוריון; הוא בקושי מתחיל. ואנחנו מכירים ויודעים שאם לא נעשה עבודה מספיק טובה לעזור להם בתקופה הראשונית להצליח להיקלט במדינת ישראל הם או לא יישארו כאן או יישארו כאן בצורה שתהפוך נטל על החברה במקום להיות אבן שבונה את החוסן של החברה הישראלית כפי שגלי העלייה היו עד היום.

הנושא השני, וחשוב להגיד רגע בהקשר של עלייה אולי, שאנחנו נמצאים בתוך גרף גידול של עלייה לא רק בגלל השנה האחרונה. בוודאי השנה האחרונה הייתה שנת שיא אבל אם מסתכלים על היקף העולים שהיו בין 2012 ל-2022, העשור טרום השנה האחרונה אז אנחנו רואים שעד הקורונה טיפסנו מבערך 18,000 עולים שהיו בשנת 2012 למעל 35,000 בשנת 2019 טרום הקורונה. הקורונה בוודאי הורידה את המספרים, אבל אני רוצה להגיד – הורידה אותם בצורה שהפתיעה אותנו לטובה משום שבכל זאת בתקופת הקורונה הגיעו מעל 50,000 עולים למדינת ישראל. שנת 2022 באמת פרצה כל שיא ביחס לעליות, החל משנות התשעים והגיעו מעל 74,000 עולים.

מצב שיא, אבל רק בעלייה מרוסיה ואוקראינה. בשאר המדינות הייתה ירידה.

נכון, בדיוק המשפט הבא. אני אומרת, בתוך ה-74,000 עולים אנחנו יודעים שמעל 62,000 הגיעו מחבר העמים לשעבר, ובעצם דווקא ממדינות המערב אנחנו נמצאים בחלק מהן באיזה שהיא סטגנציה או איזו שהיא ירידה, שאנחנו לומדים אותה ועוסקים בה ובוחנים איפה ההשפעות של פוסט קורונה והשפעות אחרות משפיעות על המספרים ומה אפשר היה לעשות. אנחנו מסתכלים על אזורים כמו צרפת, אמריקה הלטינית וכל מיני מקומות שבשנים שקדמו לקורונה דווקא היו בתוך גרף גידול, ומסתכלים לראות מה נכון ומה וצריך לעשות כדי להחזיר שם מספרים גדולים יותר.

התחום השני הוא התחום של חיבוריות. חיבור של יהודים זה לזה ולמדינת ישראל. ואני אגיד, בדבר הזה אנחנו מרגישים שני דברים: אחד, הסביבה. ה-Invironment לעסוק בזה היא הרבה יותר מאתגרת מבעבר כמו שאמרתי, משום שהיחס לישראל הוא הרבה פחות יחס תומך אוטומטית מאשר היה בעבר, בוודאי בדור הצעיר. ובהקשר הזה אנחנו עושים שלושה דברים מרכזיים, לא ברמת תוכניות אלא ברמת מאמצי על. אחד – אנחנו מביאים את ישראל לתוך החיים בקהילות, בעיקר דרך שליחת הון אנושי צעיר. שליחים ישראלים שמגיעים ברצף שונה של שליחויות וגילאים למחנות הקיץ, לבתי הכנסת, למרכזים הקהילתיים, לקהילות עצמן, לבתי הספר.

סליחה, מה ההבדל בין שליחים לשליחים של מחנות קיץ?

כולם שליחים. שליח ישראלי שעולה על מטוס ויוצא למשימת שליחות חינוך יהודי-ציוני, מבחינתנו הוא שליח. יש לנו כאלה שעושים את זה לטווח קצר של סביב שלושה חודשים, שיוצאים למחנות הקיץ. מסה גדולה, מעל 1,800 יוצאים כל שנה. מעל 1,800 צעירים ישראלים בוגרי צבא יוצאים אחרי הכשרה מאסיבית שהם מקבלים ופרוסים בכל רחבי צפון אמריקה, חבר העמים לשעבר ואירופה ומביאים את ישראל בצורה חיה, נושמת, בועטת, כיפית אל תוך מרחב המחנות, שהוא היום מרחב החינוך הבלתי פורמלי החשוב ביותר בחינוך היהודי, ועבור לכאלה שמגיעים לשנה וצפונה שיש לנו, שינשינים שהם בתום התיכון יוצאים לשנת שירות בתפוצות, עבור לשליחים שהם משרתים בקמפוסים בתוך הסביבה המאוד מאתגרת של הקמפוסים, שליחים בקהילות, שליחים בתנועות הנוער וכו'.

סך הכול אנחנו מוציאים מעל 2,200 שליחים ישראלים בשנה לכל רחבי העולם. חשוב לדעת שהעבודה שלהם היא עבודה שמערבת מעגלים מאוד רחבים. גם המוטבים או הסטודנטים או הצעירים שהם עובדים איתם, גם חדרי המורים והסגלים בבית הספר או במחנות, גם המשפחות שמתארחים בהן. זאת אומרת, יש פה אדוות רבות לעבודה שלהם ואולי לא פחות חשוב, גם הם חוזרים אחרת ממה שהם יצאו. זאת אומרת, פתיחת העיניים שלהם, הטרנספורמציה שהם עוברים בשהייתם בתוך הקהילות היהודיות מחזירים אותם לארץ כשגרירים וסוכני שינוי בהקשר של ההבנה של חשיבות היחסים ביננו לבין יהדות התפוצות.

הדבר השני שאנחנו עושים, אנחנו מביאים את צעירי התפוצות לישראל. ויש מנעד רחב של תוכניות. חלקן אנחנו ממש הבעלים שלהם הבלעדיים, שזה 'מסע'. אנחנו מביאים מעל 12,000 בשנה שמגיעים לתוכניות ארוכות, בין סמסטר לשנה. אבל אנחנו שותפים ביחד עם גורמים נוספים בהבאתם של עשרות אלפים נוספים, בגיל תיכון מעל 5,000 שמגיעים כל קיץ לתיכון מצפון אמריקה ועוד אלפים שמגיעים משאר העולם. בגיל של סטודנטים צעירים שמגיעים לכאן ב'תגלית' או מגיעים לכאן בתום התואר או מגיעים לכאן לירח דבש אחרי שהם מתחתנים.

'מסע' היא תוכנית דגל שלנו שהיא ממש בבעלותנו, שאנחנו ממנים אותה בצורה מאוד מסיבית יחד עם משרד ראש הממשלה כבר 18 שנה. אנחנו רואים בה תוכנית דגל משום שהיא מביאה אותם לזמן מאוד מאוד משמעותי וכל המחקר מראה שזה עושה הבדל ענק בהחלטות החיים שלהם. אבל אם את שואלת אותי, האתוס שמוביל אותנו להביא אותם כמה שיותר מוקדם, כמה שיותר פעמים, לכמה שיותר חוויות משמעויות. אנחנו יודעים היום שלהתחיל איתם רק בגיל הקמפוס, להביא אותם בפעם הראשונה זה מאוחר מידי. אנחנו לא יכולים לדמיין שסטודנט שלא היה פה אף פעם כילד או כצעיר או כנער ולא היה במגע עם ישראל באיזשהו אופן, במחנה או עם שליח, יקום בקמפוס, יעמוד בראש מורם ויהיה ערוך להזדהות כיהודי, יהיה ערוך לתקוף חזרה כשהוא מותקף, בין אם במתקפות של בי.די.אס או אנטישמיות וכו'. ולכן המשימה שלנו ביחד כשולחן משותף עם ממשלת ישראל, והממשלה משקיעה בזה. צריך להגביר את ההשקעה והמאמצים ולהביא יותר.

הסוג השלישי בהקשר למה שאנחנו עושים בהקשר של החיבוריות, אנחנו מייצרים כל הזמן, כל הזמן, פלטפורמות לדיאלוג ולשותפות, שלא מתחילות ונגמרות בתוכנית, ולא חייבות לקרות כאן או שם אלא קורות כל הזמן, בעיקר דרך פריסת שותפות ביחד. רשת שותפויות גיאוגרפיות. 40 שותפויות בין מעל 40 רשויות וערים בישראל למאות קהילות בתפוצות. הייתי אומרת, רשת שעובדת כבר מעל 20 שנה בצורה מאוד מאוד מרגשת, עוברת כבר מהורים לילדים ואז ילדים שהופכים להיות הורים וכל הזמן מקיימת החלפת משלחות, תוכניות, שהן People to people oriented, שהן מכוונות לייצר את אותו גשר וחיבור של עשייה משותפת.

בתוך העשייה שלנו ברחבי העולם כמו שאמרתי, הסיפור של ביטחונן של קהילות ושלומן והחוסן של הקהילות, בוודאי הקטנות יותר, הפך להיות נושא יותר מרכזי על סדר היום שלנו מאז הקורונה. כתגובה לקורונה וכתגובה לזה שהרבה מאוד קהילות קטנות קרסו ולא יכלו להתמודד עם ההשלכות של לנהל קהילה בתוך מצב חירום, בתוך מצב של פוסט טראומה, הקמנו פלטפורמה עולמית שנקראת 'J ready' שנמצאת היום ב-45 מדינות ושמכשירה אלפים של מנהיגים של קהילות ומוסדות להתמודדות עם מצבי חירום ועם יכולת לנהל קהילה תחת פחד או תחת איום מתמשך. הדבר הזה הצליח מעל ומעבר למשוער ממה שציפינו. יש לנו שותפים רבים בעניין הזה. וזה, ביחד עם קרן הביטחון, אותה קרן שג'וש מוביל שמשקיעה מיליוני שקלים בלמגן ולסייע לייצר רשת ביטחון למוסדות הקהילתיים, היא תשובה שלנו שעוזרת לאותן קהילות להמשיך לחיות בצורה ויטאלית גם תחת האיומים שקיימים.

והנושא השלישי והאחרון. הסוכנות היהודית פועלת בעומק החברה הישראלית לחזק את החוסן שלה ככזה, לא רק בהקשר של קליטת עולים ולא רק בהקשר של עבודת חיבוריות וקשר לעם היהודי אלא אותו אופן, הייתי אומרת, היסטורי ומסורתי שבו קהילות יהודיות רוצות להשפיע על הצביון של החברה כאן, רוצות לראות את החברה הזאת ככזו שתהיה צודקת יותר, מאפשרת שוויון הזדמנויות, ולכן התמיכה באוכלוסיות החלשות תמיד היו נר לרגליהן של קהילות יהודיות וממשיך להיות.

הפעולה שלנו בתחום הזה מתמקדת בשלושה מאמצים: הראשון הוא העולם של נוער בסיכון. אנחנו שחקן מאוד מרכזי שעוסק לטפל בנוער ומשפחות בסיכון, גם באמצעות חמישה כפרי-נוער שנמצאים בבעלותנו ברחבי הארץ, של הנוער עם הפערים הגדולים ביותר מאשר בני גילם ולצד זה עבודה ב-39 רשויות עם תוכנית לאומית שנקראת 'פותחים עתיד'. תוכנית שמפעילה מעל 350 מנטורים שעובדים עם משפחות ונוער בסיכון בכל רחבי הארץ, גם כאן בשיתוף פעולה מאסיבי מאוד עם הממשלה, עם משרד החינוך.

הנושא השני בארץ זה העבודה שלנו עם צעירים בגיל שנת המעבר. אנחנו נוגעים במעל 2,000 צעירים בגיל המכינות, שנת שירות למינהו, רואים בהם סוכני שינוי, כאלה שמגיעים מקהילות יותר מוחלשות כדי לשנות את עתידם, וחברת הבת שלנו 'עמיגור' שהיא השחקן המרכזי ביותר בנושא של דיור ציבורי לקשישים, מפעילה 57 בתי גיל זהב בכל רחבי הארץ ובונה היום מעל 3,000 יחידות דיור עם הממשלה.

אני אסכם ואני אגיד שהסוכנות היהודית של היום היא סוכנות יהודית שעובדת בשותפות מאוד מאוד משמעותית עם ממשלת ישראל. מעל שלושים וחמישה מיזמים ופרויקטים משותפים עם אחד עשר משרדים מאפשרים לנו לפעול לתוך, הייתי אומרת, עומק העשייה הזאת, לענות לאתגרים. אם יהיו שאלות נשמח לענות ולתת מספרים. להערכתנו אפשר וצריך להגביר את ההשקעה והמעורבות של ממשלת ישראל גם בתחום העלייה והקליטה, גם בתחום החיבוריות וגם בתחום החוסן. ואני אעצור כאן ופתוחה לכל שאלה.

חבר הכנסת אלקין בבקשה.

ברשותך, לפני שאני אתחיל לדבר, אני לפי ההנחיה של שגית (יועמ"ש הכנסת) חייב גילוי נאות לוועדה, כי זו פעם ראשונה שיש פה דיון בתפוצות שאני משתתף בו. אשתי עובדת במשרד התפוצות, במקרה גם נמצאת פה בדיון אז חייבים פה את הגילוי הנאות. אמנם לא משרד התפוצות כרגע הנושא אבל אני מחויב לפי הנחייה של שגית, היועצת המשפטית לכנסת, פעם אחת להבהיר את זה לפרוטוקול.

יש לי כמה שאלות גם ליו"ר הסוכנות וגם למנכ"לית. גם מהמספרים שהבאתם וגם מהתיאור שלכם ברור שהחלק הארי כרגע של העלייה היא כמובן עלייה מרוסיה ואוקראינה. איך לדעתם ישפיע ביטול מענק ההסתגלות שכרגע, הרי, בפועל הוא בוטל והוא לא משולם גם לאלה שהגיעו קודם אבל הם כבר הגיעו, כן? הם פשוט ספגו את זה כמכה כלכלית לא צפויה, וגם לאלו שאמורים להגיע כשהמטרה שלו הייתה, בסופו של דבר, לתת פתרון במצב המשברי הזה, לסוגיה של עלות הדיור. הרי בשביל זה הוחלט בזמנו בממשלה, גם בתמיכתכם, על תשלום מענק ההסתגלות. איך זה ישפיע ומה עמדתכם על המצב הזה והאם אתם פועלים מול הממשלה כדי להחזיר אותו, עם כל ההשלכות? זאת שאלה אחת.

השאלה השנייה, אמנם הסוכנות מאוד פעילה פה בדיון השוטף והמעקב שאתה מקיים, אדוני היו"ר בנושא של המשבר בהוראת העברית כאן באולפנים, אבל זו הזדמנות, בדרך כלל זה בדרג יותר נמוך אתם מיוצגים כאן, זאת הזדמנות לשאול אתכם איך אתם רואים את המצב, שהיום למעשה המתנה לוקחת כחצי שנה. אם אתם מקבלים פידבקים מהעולים הטריים או מעולים פוטנציאליים שם ששומעים על המשבר הזה, ואם אתם גם כאן בשיח מול הממשלה. בזמנו היו"ר המליץ על כך, באמצעות כלים שיש לכם, לתת איזשהו מענה חירום למצב הלא תקין הזה שנוצר, כי אני חושב שזה היום אולי פקק מספר אחד בתהליך הקליטה בארץ, המצב שכשיש סל קליטה אין אולפן וכשיש אולפן אין כבר סל קליטה וצריך לעבוד. זאת שאלה שניה.

ושאלה שלישית, לא הצגתם כאן, אמנם אתם בהיבט הזה לא תחת פיקוח של ועדה אבל בכל זאת זה חשוב להבין את הדינמיקה, מה מצבה התקציבי של הסוכנות. גם בחלוקה של התקציב של קור לבין אלקטיב, מה הדינמיקה של השנים האחרונות ואיך אתם רואים את זה ואיך זה ישפיע על סדרי העדיפויות של עבודת הסוכנות, הדינמיקה בין קור לאלקטיב.

ושאלה רביעית, שאלה אחרונה, באמת חשובה. במצב שיש היום, וקיימנו פה דיון נפרד, אני כרגע לא נכנס לנבכי הסוגייה הזאת שיש היום ברוסיה וגם במצב שיש היום באוקראינה מצד שני, מה אתם עושים מבחינת הוראת העברית בשטח בשתי המדינות האלו, כל אחת והסיבוך משלה, במצב שיש היום?

אני אתן לחברי הכנסת ואז תענו במרוכז. חברת הכנסת צגה מלקו, הייתה לך קודם גם שאלה.

השאלה שלי, קודם כל, בעניין של תהליך הקליטה. עלייה בעיני, במיוחד כשמדובר על יוצאי אתיופיה, עלייה זה תהליך יחסית קצר אבל קליטה זה תהליך מאוד מאוד ארוך ואנחנו רואים את הקושי. עולים חדשים מגיעים לפה, נשארים הרבה שנים במרכזי קליטה. אני, בתקופתי, כנערה כשעליתי, סוכנות זה היה הכול בשבילנו. היום יש שינוי, אני יודעת את התהליך. בהתחלה יש את הסוכנות היהודית, אחר כך את משרד הקליטה. כשאנחנו רואים את העולים החדשים נשארים הרבה שנים במרכז קליטה וגם רמת העברית, איך יוצאים אחר כך, כשיוצאים? הקושי של העברית. הרי לפי דיווח, עכשיו הסוכנות היהודית גם מעורבת בחברה הישראלית באוכלוסיות מוחלשות. זו שאלה אחת.

שאלה שנייה, בתוכנית של 'מסע'. אני הייתי לפני הרבה שנים, יש את ארגון 'גשר' שאירגן, הייתה לנו פגישה עם קבוצה של עיתונאים בניו יורק. אז אלה שהשתתפו בתוכנית 'מסע' כל כך אוהבים את התוכנית. אחר כך אין מעקב. בעצם אחרי שבאים, חוזרים וזה נגמר. אז כמה מהם עלו בסופו של דבר? אפילו פגשנו שם אנשים שהכירו בתוכנית שכבר זוג. אז איך זה, מה התוצאה שלו מבחינת עלייה שלהם?

תודה, חבר הכנסת טל.

שלום לכולם. רק ככה, כמה שאלות הבהרה. כתוב פה: קלטנו שהאתגרים המרכזיים היום בעולם היהודי זה הנושא של פרגמנטציה פנימית וההתרחקות מישראל. עכשיו, זה דבר שהוא חוזר על עצמו לא מעט פעמים במצגות כאלה ואחרות. גם של הסוכנות, גם של ארגונים אחרים. השאלה שלי זה איך אתם מודדים את העניין הזה. זו שאלה ראשונה. שאלה שנייה, לגבי השליחים ברחבי העולם. השאלה שלי זה איך זה, יש פה את הנתונים של 2022, 2023. איך זה ביחס לנתוני שנים קודמות? האם מספר השליחים נמצא בסטגנציה, בעלייה, בירידה? אותו דבר לגבי משתתפי 'מסע'. אני אשמח להתייחסות, תודה.

אז לפי סדר שאלות, לא לפי סדר עדיפות. אני אגיד, זאב, לגבי הנושא של מענק ההסתגלות. אנחנו לחלוטין שותפים לעמדה הזאת. מאוד מאוד ברור שכל מי שהגיע, גם מאוקראינה וגם מרוסיה הגיע בצורה מאוד לא מתוכננת, השאיר את נכסיו, את כל יכולותיו שם מאחור. היכולת להתמודד מהיום למחר כאן עם מציאת פתרון דיור במקביל לאיזושהי השתלבות באולפן ובתעסוקה, בלי שיש איזשהו סבסוד, היא כמעט בלתי אפשרית. אז מאוד מאוד ברור שככל שלא יחודש מענק ההסתגלות אנחנו נמצא או אנשים שלא יוכלו להישאר או אנשים שיהפכו להיות אנשים נזקקים ואוכלוסיות מוחלשות. זאת תהיה החמצה ענקית ובעיני כמעט חוסר אחריות שלנו ללמוד מהעבר.

יש לכם שיח עם הממשלה?

כן. אנחנו בשיח מאוד מאוד מתגבר כרגע עם שר העלייה החדש ועם הצוות המקצועי שנכנס לפעולה. אנחנו בדרך לפגישה שבה אנחנו מציגים לו תוכנית איך אנחנו רואים את הצרכים הקריטיים היום. גם לתרחישי ההצלה הנוספים שצריכים להיות, עם המספרים שממשיכים להיות גבוהים בעלייה וגם לגבי הקליטה, וזה בוודאי חלק מהעניין הזה לחלוטין.

מול ראש הממשלה העליתם את הנושא הזה?

אני מציעה שדורון יענה. אבל אנחנו לגמרי עם תוכנית בדרך לשר ולמשרד האוצר. בעניין של הוראת העברית, גם כאן אני אגיד דבר מעניין. במחקר משותף שעשינו עם דלויט ועם משרד העלייה והקליטה ללמוד מכל תובנות וטעויות העבר מהקליטה בשנות התשעים, עלה רכיב אחד קריטי שסומן בתור המשמעותי ביותר כדי לנבא הצלחה של קליטה, וזה השפה. ממש משוואה: ככל שילמדו יותר מהר שפה כך יוכלו יותר מהר להיקלט בשוק התעסוקה ובכלל, ולכן הסיפור הזה היום של רשימות המתנה של 3,500 איש לאולפנים היא בלתי נסבלת. בלתי נסבלת. אני משתמשת במונח קשה אבל אין פה מדע גרעיני. ברור מה צריך. צריך לספק יותר מורים, יותר כיתות. לזה צריך תקציב, ואנחנו לוחצים בכל דרך אפשרית.

אז פה יש לי שאלה לסוכנות היהודית, סליחה. היתרון הגדול של הסוכנות היהודית לעומת הממשלה הוא הגמישות. היכולת של הממשלה - - -

רק אם אני אוכל להשלים עודד, אנחנו הגשנו למשרד הצעה בדיוק בהקשר הזה משום שלנו יש ניסיון, בוודאי לאולפני עברית לדוברי רוסית - - -

שמה העלות שלה?

אנחנו הגשנו הצעה שב-2 מיליון שקלים אנחנו יודעים לתת פתרון לאלף חמש מאות תלמידים.

אני מאלה שאמרו והובלתי תהליך כדי שהממשלה תוכל לתת כסף לפעילות של הסוכנות היהודית, אחרי התנגדות שהייתה הרבה מאוד שנים. אמרתי, הייתה ירידה ומבחינת הפעילות של הסוכנות היהודית בידוד עלייה. ב-2022 אספתם 75 מיליון דולר בעקבות המלחמה באוקראינה, לפחות לפי הפרסומים שאני נחשפתי אליהם. אני לא ראיתי פירוט לגבי מה עשיתם עם ה-75 מיליון דולר האלה אבל נראה לי שכשאנחנו מדברים על עלייה של כ-75,000 איש בשנה האחרונה, מתוכם חלק נכבד מהעולים – אין לי פה את הפילוח המדויק כמה מאוקראינה כמה מרוסיה.

חמש עשרה אוקראינה, חמישים רוסיה - -

השאלה אם לא נכון להקצות מתוך המשאבים. הממשלה אחר כך תוסיף, תוסיף. היא כרגע לא מצליחה להוסיף, לגמור את הסיפור של מורי אולפנים של המדינה. השאלה אם לא כדאי לקחת, להגיד: אוקי, אנחנו יודעים להביא שני מיליון שקלים. הרי זה היתרון הגדול של הסוכנות, היכולת, בגמישות, לענות מהר. למה? זה כבר לא עיכוב של חצי שנה אמר השר אלקין, זה עיכוב הרבה מעבר לזה. זה מצב של אנשים שחוזרים חזרה כי כבר הם לא יכולים להשתלב כאן ולא יכולים לחיות כאן בעקבות זה שאין להם לימודי עברית. זה מצב שכל ההשקעה שהסוכנות היהודית עשתה בתהליכים אחרים פשוט יורדת לטמיון.

אז אני רוצה להמשיך את מה שאתה אומר בשני נתונים. אחד, ה-64 מיליון דולר שאספנו יצאו כולם עד הדולר האחרון. ברובם מימנו את ההצלה. את החילוץ, ההצלה, מחנות המעבר וההגעה שבהם ממשלת ישראל לא השתתפה. חשוב לומר את זה, עודד. חשוב לומר את זה. כל מבצע חילוץ, ההצלה, ההבאה, ההטסה והבאת העולים בבטחה לבן גוריון נעשה במימון העם היהודי. אפס דולר של הממשלה. ולכן, קל וחומר שמאמץ הקליטה בראש ובראשונה צריך לשבת על שולחן אחריות של ממשלת ישראל, ואולם אנחנו בהחלט הצענו לממשלה, יש לנו ידע ופדגוגיות זולות יותר, מתוחכמות יותר של כיתות הפוכות שמאפשרות ללמוד במקביל לעבודה, שאנחנו הצענו למדינה להיכנס אליהם. אנחנו ערוכים גם אנחנו לשים את ה- matching שלנו ואם תצא קריאה משולחן הוועדה הזו למשרד העלייה והקליטה ולמשרד האוצר לתת לדבר הזה עדיפות ולתקצב, אנחנו הראשונים - - -

זה שאם אני אקח תקציב ואשלם לסוכנות והסוכנות תבצע, אני לא צריך אתכם, סליחה. יכול להיות שיש גם גופים אחרים שנותנים את זה. חלק מהעניין של הסוכנות היהודית במקרים האלה זה לתת מענה לנקודות שהעם היהודי זקוק להן.

אנחנו מעמידים את כוח ההוראה, את הידע, את החומרים ותקציבים שזקוקים גם ל-matching.

אני אשמח לקבל נייר לגבי ה-64 מיליון דולר. את אומרת שאספתם 64 מיליון דולר, לא 75 מיליון?

זה לא עניין של אספנו. גייסנו 64 מיליון והוצאנו ואתם עד 31.12.22, הוצאנו אותם כולם על חילוץ, הצלה, מחנות מעבר והבאה של עולים.

אז אחד, הוועדה תשמח לקבל נייר מפורט לגבי החלוקה הזאת. 2. עדיין אני אומר, בתוך התיעדוף, חלק מהנושא של לימודי עברית חייב להיות שם. את מדברת בסך הכול על, עכשיו שער הדולר גם גבוה, חצי מיליון דולר. 550 אלף דולר.

סליחה רגע אמירה, היה פה דיון לגבי המחסור במורים. כמה מורים יש באולפנים, 580 משהו כזה. את אומרת שיש אנשים כרגע שמוכנים להתגייס למשימה. מי האנשים האלה?

אז שנייה, קודם כל אני אבקש משי, שהוא סמנכ"ל עלייה וקליטה ונמצא על הקו. הוא ירד מהקו, אוקי. הוא יוכל לתת פרטים יותר אבל אני - - -

יש עוד 100, 200 שאפשר לגייס ואז אפשר לפתור את הבעיה.

לא, אני לא חושב שהפתרון של הסוכנות שהוא מציע מורים, פשוט הוראה מרחוק אם אני מבין נכון.

יש פה שילוב, גם של הוראה מרחוק.

יש להם תוכנית אולפנים טובה.

מורים שלנו, מחבר העמים לשעבר שעוברים הכשרה - - -

חלקם בארץ?

חלקם בארץ אבל רובם לא בארץ, יכולים ללמד מרחוק.

אני בעד, אני רק שואל מי האנשים האלה בשביל להבין אם זה כן ניתן - - -

מה שהוצג פה בוועדה זה הוראה מרחוק בעיקר.

נכון, בשיטת כיתה הפוכה. אנחנו עושים את זה ל-5,000 תלמידים כל שנה ברחבי חבר העמים לשעבר בצורה מצוינת ששרדה גם את הקורונה. שמחים להעמיד את הידע הזה ואת ההון האנושי הזה לטובת המדינה. ערוכים יחד עם המדינה לאתר מקרב העולים שהגיעו מי שיכול להצטרף לכוח הוראה וצריך להגיד, וזאב מכיר את זה: גם מול משרד החינוך ומערך ההוראה והאולפנים שם, אפשר היה להגיע לחדשות ויעילות יותר גבוהה ויש חסמים מכל מיני גורמים.

כל הסיפור זה שני מיליון שקל?

לא, אנחנו הצענו הצעה ראשונית לתת פתרון רגע ל-1,500 מתוך ה-3,500.

לכמה זמן זה שני מיליון שקלים?

ייתן פתרון ל-1,500 אנשים לאולפן.

לסבב הבסיסי, הראשון.

שר הקליטה אמר שהוא השיג 20 מיליון שקלים לוואוצ'רים, אי אפשר להקצות מתוכם?

שי, אתה רוצה להתייחס רגע לנושא האולפנים? אני הסברתי את ההצעה שהצגנו למשרד העלייה והקליטה לתת מענה ל-1,500 מתוך רשימות ההמתנה, את המוכנות שלנו להעמיד את ההון האנושי שלנו למערך האולפנים, ויש כאן שאלה של יו"ר הוועדה וחברי כנסת נוספים בעניין.

כן, אנחנו העברנו הצעה מסודרת למשרד העלייה והקליטה, 2 מיליון שקלים, אנחנו יכולים להעמיד את גישת ההוראה ההפוכה, תוך חודשיים עד שלושה להתחיל את לימודי העברית. להבנתנו זה נמצא כרגע במסגרת התקציבים שהמשרד ביקש. הם בונים כרגע מספר תוכניות ללימודי עברית והגברה וזו אחת מהן. אנחנו ערוכים באופן מידי, המשרד מכיר את התקציבים ולהבנתי הוא גם פועל כדי להביא אותם.

טוב, זה נראה סכומים מגוחכים ביחס לתקציבים ותוספות, ואנחנו מדברים שאם זה 1,500 איש ועוד 1,500 ועוד 1,500 התרומה לכלכלה ולמדינה היא אדירה.

אני חושב שבמקרה הזה, מאחר ומדובר בסכום שהוא לא גבוה, גם בהשוואה לתקציב הסוכנות, אני חושב שלפחות חלק מזה יכול לצאת מיידית. עד שהממשלה תסיים את ההחלטות שלה, תקציב, לא תקציב. כולל, אגב, לצאת לגיוס תרומות. להגיד, מדינת ישראל לא מסוגלת להתמודד כרגע עם 2 מיליון שקלים בשביל לפתור בעיית אולפנים.

אנחנו איתך, ואנחנו נותנים פתרון. אין פה זמן ואנחנו נשמח בדיון נפרד, אבל אנחנו הגדלנו ב-35%. אנחנו נותנים מענה ל-7,000 צעירים מתוך כל העולים האלה בתוכניות שעוסקות גם באולפן וגם בשילוב בתעסוקה. הגדלנו את העצימות הענקית של ההשקעה הענקית שלנו בתחומים האלה כמו גם בטיסות ובדברים האחרים. בוודאי נשמח לבחון מחדש ולהעמיד matching לממשלה.

כולל גם אולפנים בחוץ לארץ.

ומתי הגשתם, שי?

אנחנו התחלנו את הדיון עם המנכ"לית הקודמת, סדר גודל של מעל חודשיים.

לפני חודשיים הגשתם ואתה אומר שאתם תצטרכו עוד חודשיים בשביל להיערך בהנחה שתקבלו את הכסף. פשוט ביזיון, ארבעה חודשים משרד הקליטה לא מסוגל לפתור את הבעיה הזו.

אנחנו נפעל מהר מאוד. יש לנו מורים, יש לנו את שיטת ההוראה, איתרנו כבר את המורים שיכולים לעבוד בזה. זה רק עניין של להכשיר אותם ולהתחיל את הלימודים. תקציבית המשרד מטפל בזה ואני יודע, אגב, שהוא עושה מאמצים בעניין. אנחנו ערוכים ברגע שיש לנו את ההוראה.

אוקי, את רוצה להמשיך לענות על השאלות הנוספות?

ככל שיש זמן, מה שאתם רוצים אני אענה. לגבי תקציב הסוכנות, השאלה הייתה תקציב הסוכנות לשנת 2023 עומד על כארבע מאות מיליון דולר. ההרכב הפנימי שלו הוא ש-120 מיליון דולר הם בעצם ההקצבה, מה שנקראת 'הקור', החופשית מהשותפים, מהמגביות, מהפדרציות בצפון אמריקה וקרן היסוד והכנסות שלנו. ובעצם כל שאר התקציב הוא תקציב מיועד, זה אומר שהוא מגויס סביב פרויקטים והוא מוצע סביב פרויקטים לפי הגדרות התורמים, עוד כ-120 מיליון דולר, ו-160 מיליון דולר זה ההיקף הכספי השנתי של ההתקשרויות והמיזמים השונים שלנו עם ממשלת ישראל בכל שלושת התחומים: עלייה וקליטה, חיבוריות והחברה הישראלית.

מה הדינמיקה בשנים האחרונות?

הדינמיקה מאוד מאוד ברורה ועקבית. יש ירידה מתמדת של מימון הליבה. אם נלך 15 שנה אחורה הוא היה מעל 200 מיליון דולר. אנחנו היום ב-120 מיליון שמתוכם רק 90 מגיעים מהקהילות והמגביות ובעצם השאר הם הכנסות פנימיות שלנו. אז המגמה היא כמו בכל הפילנתרופיה, התורמים רוצים להיות הרבה יותר, הייתי אומרת, בוחרים ומייעדים את הכסף שלהם לפרויקטים ספציפיים. זה מצריך אותנו לעבודה הרבה יותר מאסיבית בלייצר שותפויות, בלהיות מסוגלים להוכיח יעילות ואימפקט במה שאנחנו עושים ואני שמחה להגיד שאנחנו מצליחים להגדיל את הגרף של ההכנסות מהתורמים היהודים אבל בוודאי מימון הליבה הולך ויורד.

לגבי המשך הפעולה שלנו ברוסיה ואוקראינה כיום, אז אני רוצה להגיד שהסוכנות היהודית עובדת כבר שלושים שנה בתוך הקהילות האלה בעולמות של חינוך יהודי-ציוני וחיבור לישראל וחיזוק הזהות היהודית בבתי ספר פורמליים, בחינוך בלתי פורמלי, במחנות קיץ, בבתי ספר יום א', באולפנים ובפעילות מנהיגות ואחרת לצד פעילות עידוד הקליטה והעלייה. כל הפעילות החינוכית הזאת נמשכת תחת מגבלות המציאות: קרי, באוקראינה נאלצנו להעביר חלק גדול מהפעולה לווירטואלית ועכשיו לאט לאט חוזרים לקצת פעולה פיזית תחת ההנחיות והמגבלות הביטחוניות. משנעים אותם לאזורים יותר בטוחים ברחבי המדינה שמאפשרים לעשות את זה ואני חייבת להגיד, קרן הביטחון שלנו עוזרת אפילו היום לקהילות למגן חדרי פעילות ומקלטים כדי שאפשר יהיה לייצר פעילות במרחב שהוא מוגן. אז אנחנו נמצאים שם.

ברוסיה אנחנו נמצאים על כל הפריסה שלנו כולל משפחות השליחים של חפציבה, של המורים בבתי הספר כולל פעילות מאסיבית של מחנות וחינוך בלתי פורמלי. מה שמעניין לדעת זה שדווקא העניין והרצון וההרשמה גבוהים מאי פעם, לפעילות. זאת אומרת יש רצון של אנשים להרגיש חלק מקהילה, להיות חלק מהפעילות, והפעילות שלנו לא הוגבלה בכל צורה.

בכל העולם את מתכוונת?

עניתי לשאלה לגבי רוסיה ואוקראינה. על אף המציאות המורכבת בכל מדינה מסיבות אחרות, אנחנו ממשיכים במרץ בשיא הפעולה שלנו לא רק סביב עלייה. לגבי 'מסע' - חברת הכנסת יצאה, לגבי השאלה שלה על קליטה אז גם נחכה שהיא תחזור. בעניין של מספר השליחים שאלת, אז אני אגיד שמספר השליחים בתקופת הקורונה, בצורה מאוד טבעית, צנח דרמטית משני טעמים, פעם אחת משום שהקהילות, היה להן קשה להכיל בתוך כל האתגר של ניהול השלכות של מגפה גם שליחים מבחוץ, ונאלצנו להחזיר חלק גדול מהם והיה קשה לחדש איתם את השליחות. אני שמחה להגיד שהשנה בקיץ הזה בעצם חזרנו למספרים שלפני הקורונה, ואנחנו נמצאים בגידול. לקראת קיץ 2023 אנחנו מגדילים גם את צוות השינשינים שלנו בעולם, יהיו בקיץ הזה מעל 220 שייצאו, גם את שליחי הקמפוסים שלנו, שנחצה את קו ה-90 שליחים לקמפוסים וגם את עולם מחנות הקיץ, שזה מדהים לראות. הביקוש, דווקא מהמחנות השנה עלה על כל ביקוש שהיה לנו אי פעם ואנחנו במספרים גדלים. אז במובן הזה אנחנו מאוד מעודדים מהרצון של הקהילות והמוסדות השונים לקבל שליחים, ועובדים מאוד מאוד קשה לגייס את מיטב הצעירים הישראלים שיסכימו, כי אצלינו לא הולכים לעשות אקזיט כלכלי. אצלינו באמת יוצאים לשליחות שהיא כולה נשמה וציונות ואנחנו מצליחים להגדיל מספרים.

חברת הכנסת מלקו חזרה אז את יכולה כבר לענות לה.

אז את שאלת שאלה לגבי הקליטה, קליטה בעיקר של עולי אתיופיה בתוך מרכזי הקליטה. אז אני אגיד, את מתארת נכונה איזושהי מגמה שהתמודדנו איתה הרבה מאוד שנים ואני חושבת שאנחנו היום באיזשהו צומת של היפוך מגמה. הזכאות העקרונית של העולים במרכזי הקליטה היא לשהות שנתיים ואחר כך לצאת לתוך דיור קבע. אנחנו הרבה שנים התמודדנו עם תופעה שבה עולים לא יצאו בקצב הזה לדיור קבע מהמון סיבות, לפעמים כי הם לא היו בשלים בגלל חוסר יכולת כלכלית וגם הייתה לנו יכולת, בשיח משותף עם משרד העלייה והקליטה, לאלו שזקוקים, באמת לתת פתרון ארוך טווח.

היום אנחנו, משני טעמים, פועלים לתמרץ וללוות ולעזור להם יותר מהר לצאת לדיור קבע. פעם אחת משום שאנחנו זקוקים למיטות ולמקומות, כי אנחנו בעידן שבו יש גידול בהיקף המגיעים מאתיופיה, אז זה חדשות טובות, ופעם שניה משום שאנחנו מבינים שזה הדבר הנכון, לעזור לעולים לצאת לחיים עצמאיים. זו אחריות שלנו. אנחנו עושים את זה גם בתמריצים למיניהם שאנחנו נותנים להם וגם בעבודה משותפת עם גורמים, עם הממשלה ועם גופים כמו עוגן ואחרים, לתת ליווי פיננסי ועזרה להצליח לייצר את החבילה שתאפשר להם לצאת לדיור קבע. אנחנו גם, הייתי אומרת, בפיילוטים, יחד עם המשרד, לבדוק מודלים אחרים של קליטה, ישיר בתוך הקהילה. לקלוט משפחות ישירות בתוך הקהילה ולא בתוך מרכז קליטה. אנחנו עושים את זה בזהירות רבה ותוך שאנחנו מתנסים השנה לראשונה בדבר הזה ונראה אם אפשר יהיה להרחיב את המודל.

תראו, אני מסתכל על הנתונים. אני מסתכל על נתוני העלייה, אני מסתכל על נתוני ההשקעה. אני גם שומע את הדברים שאת אומרת. מצד אחד את אומרת שיש עליה ברצון להשתתף בפעילויות ברוסיה ואוקראינה, מצד שני אני רואה את צמצום התקציב לעידוד עלייה מרוסיה ואוקראינה בשנים האלו לעומת עלייה במקומות אחרים. זאת שאלה שגם שאלתי בשאלה שהייתה עם משרד העלייה והקליטה על הנתונים. אז משרד העלייה והקליטה אמר שמצמצמים את התקציב ב'אופק' לעידוד עלייה בגלל שלא היה ביצוע. הסכם איתכם נחתם בין 'אופק' לסוכנות רק בחודש נובמבר, מה שלא אפשר ביצוע. גם כשאני מסתכל על המספרים עצמם, על מספרי התקציב עצמם, אז באמת אחוזי הביצוע של הסוכנות היהודית בחלק מהתוכניות שלכם, בכמה, 32 אחוז ביצוע. באנגליה יש 23 אחוז ביצוע.

ביצוע של מה, עודד? אני לא מבינה, אתה מדבר על תקציב 'אופק ישראלי'?

תקציב מול ביצוע כספי בתוכניות 'אופק ישראלי' לשנת 2022.

אבל 'אופק ישראלי' זה אך ורק עידוד עלייה. זה לא תוכניות חינוך יהודי-ציוני.

אני שואל על השאלות לעידוד עלייה. אני אומר, יש צמצום בעידוד העלייה דווקא מהמקומות שבהם הפוטנציאל הוא הכי גדול. מצד שני, משקיעים יותר איפה שהפוטנציאל יורד. יש תחושה שלא ממצים את הפוטנציאל וזה גם לא מתכתב עם הרצון של יותר אנשים. הרי הטענה של הסוכנות לאורך השנים, אני אגב, חושב שהיא נכונה, שהשתתפות בתוכניות חינוכיות היא חלק מהמערך של עידוד עלייה. מי שמשתתף בתוכנית חינוכית יש יותר סיכוי שהוא - - - גם במספרי השליחים, אני מסתכל בכמה יש שישה שליחים, באירופה שישים ושלושה ובאפריקה, אוסטרליה, ניו זילנד שלושים ושלושה. אמריקה הלטינית שלושים ושניים.

שאלת פה המון המון שאלות שאפשר היה - - -

לא, הן כולן מגיעות בסוף לאותה נקודה. אני מסתכל, ההשקעה הנמוכה ביותר והולכת ויורדת היא מהמקומות שיש לכם את הגידול הגדול ביותר בעלייה.

אני רוצה להגיד שאפשר היה לעשות דיון הרבה יותר ארוך ואולי צריך, משום שזו זווית מאוד מסוימת. פעם אחת אפשר היה לטעון: מספרי העלייה כל כך גבוהים שעל אף שתקציבי עידוד העלייה ירדו אז אולי לא יעיל להשקיע שם תקציבים בעידוד עלייה אלא בדברים אחרים, אחד. שתיים, אנחנו רואים, כמו שאמרת, שהשקעה בתוכניות של חוויה בישראל וחיזוק זהות יהודית מייצרות - - -

לפני כן, אני חייב להתייחס למשפט הראשון כי גם התייחס לזה חבר הכנסת טל. יש דבר שנקרא: תשואה לאום. כמה אתה מצליח לקבל חזרה מכל שקל שאתה משקיע או מכל דולר שאתה משקיע. עכשיו, על אותו משקל עשינו בזמנו, ב-2014 את התוכנית לעידוד עלייה מצרפת כי הייתה תקופה שראינו שבעצם יש פה גל וצריך לנצל את הגל כדי שהוא יהפוך להיות גדול יותר. זה גם מה שקרה ב-2014, הממשלה באה והכניסה תקציבים לתוך עידוד העלייה מצרפת. היום, למרות שהיא מכניסה תקציבים - - - האטמוספירה אחרת. האטמוספירה הקיימת כיום כדי לעודד עלייה מאזורים מסוימים היא קיימת היום. לא בטוח שהיא תהיה שם בעוד חצי שנה. ודווקא העובדה שלא מנצלים את הגל היא הטעות. היא הניצול הלא נכון.

אז אני רוצה להסביר איך אנחנו כן מנצלים ולהגיד שתקציב 'אופק ישראלי', שהוא חשוב מאוד, הוא לא הדרך היחידה, ואני אתן שתי דוגמאות הכי קונקרטיות שיש מהשבועות האחרונים. אנחנו ב'מסע' נערכנו להגעה של כ-1,500 צעירים מהאזור הזה של רוסיה ואוקראינה והעמדנו לזה תקציב. קמנו לבוקר, לפני מספר שבועות, שבו גילינו שיש ביקוש אדיר של מעל 1,000 צעירים נוספים להגיע כשאנחנו יודעים שהגעה ל'מסע' של צעירים מהאזור הזה, ב-90 אחוז אחר כך הם נשארים פה כעולים. זאת אומרת, זה עידוד עלייה קלאסי.

מהיום למחר גייסנו סכום של 3 מיליון דולר. מעל ומעבר לתקציב שלנו, שקיבל matching מהממשלה, של 3 מיליון דולר נוספים ויצרנו מייד שישה מיליון דולר כדי לקלוט עוד 1,000 צעירים שהגיעו מרוסיה ואוקראינה ויהפכו להיות עולים במדינת ישראל, דוגמה אחת.

אנחנו מממנים תוכניות של קליטה תעסוקתית שלוקחת צעירים שמגיעים עם רקע אקדמי או מקצועי בתחומים מסוימים ובחמישה חודשים של אולפן מקצועי טרמינולוגי ושילוב בעולם התעסוקה המקצועי גורמת להם להיקלט.

זה גורם מאוד מאוד אטרקטיבי במשיכה של הצעירים האלה. כמו שאמרתי קודם, גדלנו בשלושים ושלושה אחוז בתוכניות האלה של הצעירים תוך השקעה מסיבית שלנו יחד עם משרד העלייה והקליטה. הבאנו יותר צעירים ומשפחות צעירות לישראל.

אז כמה כסף הוספתם בנושא הזה של רוסיה ואוקראינה? סדר גודל.

אני לא פה עם הנתונים המדויקים לגבי ההשקעה, אבל אני אגיד לגבי 'מסע' מיליוני דולרים. ב'מסע', 6 מיליון דולר - - -

אני אחזור עכשיו על השאלה על האולפנים. לא שווה לקחת חצי מיליון דולר להשקיע באולפנים כדי שמי שהבאתם אותו לפה לא יעזוב?

בוודאי ששווה. אבל אם קודם צריך לשלם את כרטיס הטיסה ולחלץ אותם, והממשלה לא משתתפת בזה, אז את זה העם היהודי עושה.

'מסע' זה לא חילוץ. תוכנית 'מסע' היא לא תוכנית חילוץ.

גם וגם. כשהוא מגיע ב'מסע' הוא מקבל אולפן מובנה בתוך התוכנית, אז אנחנו נותנים לו מענה לעברית. וכשהוא מגיע לתוכנית קליטה תעסוקתית הוא מקבל אולפן מקצועי טרמינולוגי בתוך התוכנית התעסוקתית, ולכן אנחנו נותנים מענה. אז צריך גם וגם וגם – לשאלתך, עודד. ואני אגיד, בהקשר של עידוד תקציבי עלייה ואופק אני אשמח לקיים דיון נפרד. יש מקומות שבהם אנחנו צריכים ללמוד ולעשות טוב יותר אולי את ניצול המנופים אבל חשוב לדעת שיש אפיקים אחרים ונוספים שדרכם אנחנו פוגשים את הגרף הגדל הזה של הביקוש של מעלייה - - -

השאלה שלי לגבי עידוד העלייה ואופק הייתה למה לוקח חצי שנה לחתום הסכם?

זה אני חושבת שהיו"ר ענה לך במכתב.

עניתי לך. אני חושב שכל הנתונים לא מדויקים, הנתונים שקיבלת. עודד, הנושא בדיון הזה הוא לא אופק חדש.

זו שאלה שנשאלה פה בדיון. אתם לא רוצים לענות, גם בסדר.

אופק חדש היא חברה אחת של הסוכנות, חברת בת של הסוכנות. בנושא של עלייה וקליטה חייב להיות מאמץ לאומי. ויש לי מה להגיע על העניין הזה, על מאמץ לאומי. אתה רוצה להיכנס דרך החור של הגרוש? זה בסדר? אפשר לעשות פה דיון על הכסף. דרך אגב, אני מציע, כדי שהוא יהיה יותר יעיל בבקשה בואו נפיץ קודם את השאלות קודם לכן, נתכונן ונבוא. השאלות הן כאילו: "הסוכנות, למה לא עשיתם יותר"? קודם כל צריך לזכור: הכסף, רוב הכסף זה כסף של העם היהודי. שני שליש של התקציב של הסוכנות זה כסף של העם היהודי. זה לא כסף שמגיע מכאן. שליש מגיע מכאן, ממדינת ישראל, דרך אגב. והיום רוב היהודים נמצאים כאן.

עכשיו, בוא נדבר שנייה אחת על מה זה מאמץ לאומי כי המסרים שצריכים לצאת מהבית הזה צריכים לדבר על מאמץ לאומי. אז בואו נתחיל, קודם כל, על עידוד עלייה. עידוד עלייה קודם כל מתבצע על ידי שליחים ושינשינים, האנשים שלנו בשטח. אחד הדברים, אני לא יודע אם יש דברים יותר מעניינים בכתב. אני רוצה קודם כל לומר, עידוד עלייה מתחיל בשטח. הוא מתחיל בשינשינים, הוא מתחיל בשותפויות, הוא מתחיל בשליחים שלנו, הוא מתחיל בזהות יהודית שיוצרים אותה בעבודה קשה בשטח. זה יכול לקחת שנים. שבע שנים, שש שנים, שלוש שנים עד שמשפחה מחליטה שהיא עושה עלייה. זה זמן, זאת השקעה. כן, צריך יותר שליחים, בוודאי. כן, צריך יותר תמריצים.

לגבי הקליטה. הקליטה גם היא מאמץ לאומי. למשל, רשויות מקומיות. כל השילטון המקומי. יש 258 רשויות מקומיות במדינת ישראל. אני רוצה לשמוע את כל ראשי הרשויות המקומיות שאומרות: עלייה זה מנוע צמיחה, אנחנו רוצים עלייה, אנחנו נעשה הכול. יחד איתי. אני מקבל, זאב, את ההמלצה שלך שאני צריך לדבר עם ראש הממשלה על מענק, בוודאי. כן, צריך ליצור תמריצים להגיע לכאן. התמריצים הם לא רק כלכליים. חברים יקרים, אני הייתי שותף להבאת יהודי אתיופיה מראשית שנות ה-80 במבצעים חשאיים ולא מעט שמענו על אפליה, ועל אווירה חברתית שהיא לא אוירה קולטת, לא אוירה של קירוב לבבות. וכשאנחנו מדברים על קירוב לבבות ועל מאמץ לאומי, למשל עברית, האם תיכוניסטים לא יכולים להתנדב כל יום ב-26 מרכזי קליטה שיש לנו, לסוכנות, תיכוניסטית? להגיע כל יום וללמד עברית? האם אי אפשר בגני ילדים, בבתי ספר? כן, בהתנדבות. התנדבות עצומה.

התנדבות היא מנוע צמיחה. כשהזכרתי פה את אלן גנלס דיברתי עליו כמתנדב. התנדבות משדרת שזה מאמץ לאומי. שזה חשוב לנו. ואני אומר לכל ראשי הרשויות שלנו בבקשה. דיברה אמירה על מאמץ העברית. נכון, בלי שפה לא תהיה קליטה. כדי להגביר את השפה זה לא רק המורים. זה, חברים יקרים, תיכוניסטים. אנחנו רוצים לקלוט אותם. זה משפחה מאמצת משפחה חברים יקרים, שתיים. דבר שלוש, תעסוקה. משרד הכלכלה, הכשרה יותר מהירה. להכשיר יותר מהר את העולים החדשים לתעסוקה. מעסיקים שנמצאים בקרבת 26 מרכזי הקליטה שלנו שיכינו תוכנית מהירה לקליטה. רופא שמגיע מרוסיה, הוא לא יכול עכשיו להיות רופא, אבל יכול להיות שהוא יכול להיות נהג מלגזה, אבל זה חשוב לכבוד העצמי שלו.

מעסיק שנמצא קרוב, נגיד כמו חברת טרה או קוקה קולה, כן תקבל אותו ותכשיר אותו באמצעות כספים שיגיעו. אגב בכספים, בחלוקה צריך לזכור, הסוכנות באופן כללי היא מהתפוצות לישראל ומשרד העלייה והקליטה כאן במדינת ישראל. עכשיו, השיח הוא פה מול הסוכנות לגבי הדברים שקורים פה בישראל. אבל כאן, משרד העלייה והקליטה הוא צריך להיות הדובר המרכזי. הוא שותף שלנו. אנחנו שותפים, עושים את העבודה ביחד. אני, עודד, אגיד עוד מילה על העניין הזה של מאמץ לאומי. מאמץ לאומי זה מאמץ שנוצר במסרים שהמנהיגות יוצרת והיא מעבירה את זה מלמעלה לכל רחבי מדינת ישראל. זה עובר לכל ראשי הרשויות, זה עובר לכל תלמידי התיכון, זה עובר למאמץ להתנדב. לקבל אותם באהבה.

כשאני אומר קירוב לבבות, קירוב לבבות עושים לא רק על ידי הקצאת תקציב ושורה תקציבית. כל תלמיד תיכון צריך לדעת את החשיבות של התפוצות. הם יקרים לנו, הם אחים שלנו. אנחנו מקבלים אותם באהבה. לא תהיה כאן אפליה במדינת ישראל. נקבל אותם באהבה. זה לא משנה מאין הם הגיעו. אם הגיעו מאתיופיה, או הגיעו מרוסיה. יקבלו אותם כאן באהבה, וזה מאמץ לאומי. על זה צריך לדבר גם בוועדה הזאת, לא רק על השורות הקטנות. איך מקבלים אותם. וזה יהיה הרבה יותר.

הכספים, מילה על הכספים. כן, הגיע הזמן שמדינת ישראל תיתן הרבה יותר. לא שליש, בדיוק הפוך. שני שליש ישראל, שליש יגיע מהתפוצות. למה? כי המדינה היום זה לא שש מאות אלף כמו ב-1948, כי כבר יש, ברוך השם, 8 מיליון יהודים והלוואי שתוך חמישים שנה אנחנו נהיה כבר 30 מיליון. המדינה צריכה להיות זאת שנושאת בנטל והסוכנות היא גוף הביצוע החשוב ביותר והחזק ביותר. זו לא עוד עמודה. היא לא אופק חזק. אופק חזק זה אופק חדש, עוד גוף, עוד חברה. יש לסוכנות 107 חברות, כדאי לדעת את זה. יש 1,600 נכסי נדל"ן פה במדינת ישראל שמוחזקים מאותם כספים שהגיעו מהתפוצות. צריך להגיד תודה על הפעילות הברוכה שהסוכנות עושה.

אל תתרגז דורון. הוועדה הזו, תאמין לי, משרד הקליטה כבר לא כל כך נהנה לבוא לכאן הרבה מאוד פעמים. יש לי טענות, זה חלק מהעבודה של הוועדה. הוועדה, התפקיד שלה הוא לבקר. התפקיד שלה הוא לבדוק והתפקיד שלה הוא להניע. בין היתר, גם את הסוכנות היהודית. זה נכון שהיא לא גוף של המדינה אבל היא גוף עם מעמד מיוחד במדינת ישראל, היא גוף שנהנה מהפטור ממכרז. יש הרבה מאוד שיתופי פעולה בין המדינה לסוכנות והמטרה שלנו היא לטייב אותם. גם בהיבט של התקציבים, אני חייב לומר, לפחות מבחינת מדינת ישראל, נכון לממשלה הקודמת. הממשלה הקודמת, זאב אלקין היה חבר קבינט עלייה וקליטה, הקצתה פעם ראשונה 175 מיליון שקל לחמש שנים לעידוד עלייה. לא היה תקציב כזה מעולם, שגם הסוכנות היהודית נהנית ממנו באמצעות חברת בת שלה, זה לא שהיא נעלמת משם. גם הסוכנות היהודית, גם ההסתדרות הציונית. אני חושב שלמוסדות הלאומיים יש תפקיד מאוד מאוד חשוב.

בין היתר כן, גם יש לי, כמדינה, בקשה. למוסדות הלאומיים ולקהילה היהודית בתפוצות. כמו שיש לי בקשות לממשלה. אז זה נכון שמול הממשלה יש לי תביעות. מולכם יש לי בקשה. כן, אני אומר. יש אירוע, אנחנו נמצאים פה באירוע. זה נראה לי הרבה מאוד פעמים, גם כלפי הממשלה, גם בהיבט של הקצאת תקציבים. 75,000 עולים בשנה זה לא מצב רגיל, ואנחנו כולנו יודעים שכנראה הוא גם לא יימשך לשלוש-ארבע שנים. אולי יש לנו עוד שנה כזאת. לא יודע מה יהיה הלאה. אז כן, יש לי דרישה, יש לי תביעה לנצל את המצב הזה. כי ה-75,000 האלה יכולים היו להיות מאה. יכולנו להיות כאן עם 100,000, באותה מידה, והפסדנו מזה כי אחר כך להביא עוד 25,000 עולים זה קשה. נכון שתהליך הקליטה הוא משימה לא פשוטה. ואני מסכים איתך, זאת משימה לאומית. לצערי הממשלה לא מתייחסת לזה כאל משימה לאומית.

העובדה שעד היום אין משא ומתן, או שרק עכשיו הוא נפתח בעקבות לחץ של הוועדה, בין הסתדרות המורים, הממונה על השכר ומשרד החינוך על שכר המורים באולפנים, ברור לחלוטין. אבל בדיוק בנקודות האלה, וכן, כאן הבקשה שלי אליך כיו"ר סוכנות. בסוף, יש לך משאבים משמעותיים. תקציב של 400 מיליון דולר הוא תקציב משמעותי. ממנו, למעלה ל-100 מיליון דולר תקציבים שהם חופשים הם תקציבים משמעותיים. הסיפור של האולפנים, בעיני, הוא דרמה.

אתה דיברת על רופא. אני ביום ראשון פגשתי רופא באשדוד. קרדיולוג. עלה לארץ מרוסיה עם 14 שנות וותק. זאת אומרת שהוא יכול לקבל את הרישיון שלו מייד, רק חסר לו מבחן עברית. הוא נמצא פה מחודש נובמבר, אנחנו כבר בסוף פברואר. אמרו לו שהם יבדקו, אולי באפריל הוא יוכל להתחיל אולפן כדי להיבחן כעבור חצי שנה. עכשיו, זה בן אדם שאם מלמדים אותו מהר עברית הוא יכול לעבוד כרופא. לא במלגזה אלא כרופא. וחסרים לנו רופאים. אז עיריית אשדוד, אפרופו השלטון המקומי, שהיא עירייה עשירה, משקיעה. אני פגשתי אותו בקורס עברית שהעירייה מפעילה.

הרשויות המקומיות, חלק נכבד מהן, כמו אשדוד או כמו רשויות אחרות, תומכות בעלייה. יש רשויות שלא. אני מכיר גם ראשי רשויות שאמרו, אני לא רוצה. אפרופו, מרכזי הדיור לקשישים, יש ראשי רשויות במרכז הארץ שאמרו: אנחנו לא מוכנים לבנות. יש לי טענות אליהם. זה לא קשור, אבל אנחנו נמצאים כאן בדיון שבאמת המטרה שלו היא לטייב ומכאן גם השאלות שלי, ומכאן גם הבקשות שלי. אני חושב, אני אומר להם את האמת עוד פעם, כל הזמן להגיד הממשלה, זה נכון, אבל עדיין לא חצי מיליון דולר. 250 אלף דולר כדי לעשות חצי מהתוכנית של האולפנים. אנחנו בדרמה. האנשים האלה לא לומדים עברית, דמי ההסתגלות הופסקו על ידי הממשלה. הם לא יישארו פה. הם לא יישארו פה, ואחר כך נגיד: תראו, הם באו, לקחו והלכו. מה זה לקחו והלכו? איך הם יחיו פה? אם אנחנו לא עושים שום מאמץ בקליטה.

וכן, יש תחושה, אני אומר לך, והיא מגובה במספרים, שיש פחות ופחות השקעה דווקא מהמקומות שבהם אנחנו נמצאים גם במצב חירום וגם ברמת פוטנציאל. יש לי על זה ויכוח גדול מאוד עם שר העלייה והקליטה, אבל כן, יש לי גם אמירה כלפי זה במובן הזה. עוד שאלה אחת קטנה, אני לא בטוח שיש לך פה את הנתונים, פשוט זה עלה פה מתוך הדיון. בזמנו, הסוכנות היהודית הייתה מאוד מסייעת לארגוני עולים. משהו שהממשלה לא עושה ולצערי צריכה לעשות יותר ולא עושה. אני לא יודע מה הסכום שמושקע היום, לדעתי הוא מאוד לא משמעותי. לארגונים האלה יש יכולת לסייע המון בקליטה, ופה, בזמנו אני חושב שהסוכנות היהודית הייתה נותנת להם מתקנים, הייתה נותנת להם משרדים או דברים אחרים. אני חושב שאפשר גם כאן לייצר משהו שייתן להם את היכולת לפעול, לארגונים האלה. יש חשיבות גדולה. בסוף, העלייה והקליטה, המגזר השלישי הוא זה שאכפת לו הכי הרבה בתוך האירוע הזה. בבקשה.

אז אני באמת לא עם הנתונים כאן. זה נכון שאנחנו עובדים בשיתוף עם הרבה מאוד ארגונים בתוך החברה הישראלית במגזר השלישי, גם ארגוני העולים וגם אחרים, עמותות כמו 'גבהים' ואחרים, כדי לקדם את נושא הקליטה. אני מציעה שאם יש שאילתה כזאת אז נחזור עם הנתונים.

אני נפגשתי לפני כחודש עם כל ראשי הארגונים, ארגוני העולים בישראל, קרוב ל-30 ארגונים שפועלים היום. אפשר לתת לדבר לאליהו בבקשה.

אנחנו באמת פגשנו את היו"ר של הסוכנות היהודית עם מנהל העלייה והקליטה לפני כחודש חודש וחצי, משהו כזה. הצטרפו הרבה מאוד ארגוני עולים ואנחנו בשיתוף פעולה מצוין עם הסוכנות היהודית בכל מיני תחומים. התמיכה שאנחנו מקבלים היא תמיכה לא גדולה. אני חושב שהיו שנים שירדה התמיכה. יש ארגונים שעושים עבודה ממש מקודשת של מתנדבים. המון מתנדבים שמקבלים את העולים בקליטה החברתית, התרבותית, בשפתם. והיום יש ארגונים שקשה להם להתקיים היום. אין להם משרדים, אין להם מקומות איפה לפעול ובהחלט כל עזרה נוספת שתוכל להיות, אנחנו רק נתברך.

יש היום ארגונים שלא יכולים להתקיים. קשה להם, הם לא מקבלים תרומות מחוץ לארץ באופן ישיר אז הבקשה נמצאת, המדינה כמעט שלא תומכת בארגונים. אנחנו גם בנושא של עידוד עלייה לא כל כך מעורבים כיוון שאופק ישראלי, עד עכשיו, לא בדיוק נתן תמיכה או אפשרות לארגונים. אנחנו בהידברות איתם. דיברתי עם שמעון כהן אתמול ואנחנו נהדק את הקשר איתם. אז תודה רבה.

בואו ניתן למישהו מחברי הכנסת לפני שאתה מסכם, ואז אני אסכם ונסגור את הישיבה כי אתה צריך לצאת.

אני עדיין חוזרת על התהליך של קליטה. בתהליך הקליטה, אולפן, אני פוגשת הרבה יהודי אתיופיה שנים רבות במרכז קליטה והם לא שולטים בעברית בכלל. אם יוצאים לדיור קבע בלי לדעת את זה הסיכוי שלהם להיקלט בשוק העבודה מאוד מאוד קשה. בנוסף, מה שאני רואה מבחינת העלייה, אבל אחר כך אנחנו לא יודעים כמה אנשים נשארו. בסופו של דבר כשאנחנו במיקרו, מסתכלים, אלה שבאים ממדינות רווחה, כמה אחוז נשארים? הרוב הגדול חוזרים.

לא נכון. זה נתון לא נכון. זאת אמירה שכל הזמן אומרים אותה. היא לא נכונה.

כמו עוד כמה אמירות שהן לא נכונות, ופשוט מפמפמים את האמירות שהן לא נכונות.

אני לא אומר שאין כאלה שעוזבים, יש כאלה שעוזבים. אגב, כמו שיש ישראלים שעוזבים.

אבל יחד עם זאת, בסדר, ישראלים עוזבים זה משהו אחר. אבל אנחנו, העולים החדשים, כשאתה מגיע לפה, אם הקליטה טובה זה החלום שלנו.

זה חד משמעית. על זה אין מחלוקת צגה.

אז לכן, בקטע הזה אני מרגישה, הסוכנות היהודית לא הייתה כמו שהייתה, או שהשיתוף, אולי ממשלה, אין לי מספיק ידע. אני חושבת לתת לזה דגש. בלי אולפן, ואנשים נשארים במרכז קליטה הרבה שנים. אני פוגשת אנשים, חמש-שש שנים במרכז קליטה.

קודם כל אני אברך אותך, דורון. זו גם הזדמנות לאחל לך הצלחה, למרות שאיחלתי לך באופן אישי כשנכנסת לתפקיד. אתה מדבר על הדברים שיותר נוגעים לחינוך. לקבל את העולים, לעזור לעולים. אני חייב להגיד לך שבחודשים האחרונים השיח הוא לא כזה. ולצערי גם הממשלה שנבחרה וכרגע מכהנת לא מוסיפה לשיח, לשיפור השיח. אני חושב שאתה כיו"ר הסוכנות - - -

זה לא קשור לממשלה אני חושבת.

זה כן קשור לממשלה. אני מצפה ממך, קודם כל להיות יותר אקטיבי באמירה. כמו שאתה הצגת את זה כאן בוועדה אתה צריך גם להציג את זה מול הממשלה ולא לפחד משום גורם ממשלתי.

לא מפחד מאף אחד.

תודה רבה, אני יודע שאתה אדם אמיץ ויש לך היסטוריה אמיצה, אז לא לפחד. אני חושב שאמירה מאנשים כמוך כן חשובה. הנה, לשאלתך, רובם עוזבים. לא, רובם לא עוזבים. תהליך הקליטה היום הוא תהליך הדרגתי. יש לא מעט אנשים שמגיעים מסיבות שונות, שמשפחות לא מלאות אלא חלקיות, אם זה מאוקראינה, אם זה מרוסיה. מרוסיה באים יותר גברים שבורחים מהגיוס, מאוקראינה באים בלי גברים כי לא מאפשרים לגברים לצאת מהשטח. זה לא אומר שהאנשים האלה לא יהיו עולים מוצלחים. להיפך, אנחנו צריכים לעשות הכול כדי שהם באמת יישארו כאן וכן ישקיעו וכן יתרמו.

אני מאוד נדהמתי מהסיפור הזה של 2 מיליון שקלים, אני חושב שצריכה לצאת פה אמירה חד משמעית למשרד הקליטה. חודשיים מחכים ועוד חודשיים נחכה, ואני מעודד מהדבר הזה שכן אפשר לתרום לנושא של מורים באולפנים. אני שומע בכל מיני קבוצות טלגרם וכל מיני קבוצות של העולים שזה נראה להם הדבר הכי בסיסי להתחיל ללמוד את השפה. הם פשוט מחכים. עזבו, אני כבר לא מדבר על העניין של שינוי מעמד, כאלה שברחו ומחכים חודש, חודשיים. הלימוד של השפה זה דבר בסיסי ולדעתי אתה צריך פה לעבור הילוך יותר גבוה, ואנחנו אחר כך נעזור לך גם להחזיר את מה שאתה צריך לקבל מהמדינה. ושוב, יש הרבה דברים אבל במסגרת שדולת העם היהודי אנחנו כמובן גם נשמח להיות בשיח שוטף. תודה.

תודה. חבר הכנסת אלקין.

אני רוצה להתייחס לשתי נקודות. נקודה אחת, דורון, אני אומר את זה לך ואומר את זה לאמירה, אני לא יודע כמה זמן יש לנו לעלייה מרוסיה, שזה כרגע המקור העיקרי של עלייה למדינת ישראל. אף אחד מאיתנו לא יודע מה תהיה המציאות הפוליטית שם ולכן אני חושב שמסתכלים על כל העולם וזה בסדר וזה נכון, אבל בהתחשב בשאלה של יש שם תהליך הסתגרות הולך וגובר מיום ליום והמצב של המלחמה לא הולך להעלם אלא להיפך, במצב כזה אני חושב שצריכים לשבת על המדוכה גם אתם וגם הממשלה ולחשוב איך אנחנו מצליחים להוציא הכי מהר שאפשר כל מי שרוצה לצאת, ויש לא מעט כאלה. במצב רגיל אז זה עוד חודש קורה, עוד חודשיים, השמיים לא יקרסו. פה אני לא יודע מה יקרה עוד חודש או עוד חודשיים ולכן צריך להיות פה מאמץ כזה שבגדול, מי שמחליט לעלות, תוך שבוע הוא מסוגל לעשות את זה. וזה לא המצב כרגע שם ואני חושב שאתם צריכים פה להיות בראש החץ להוביל את המהלך הזה גם מול הממשלה שיש לה אלף ואחת טרדות, ומצב בטחוני. ואם מישהו פה לא יקים קול צעקה זה לא יקרה.

הסוגייה השנייה היא כוללת יותר. לעולם בפוטנציה, אלו שעוד לא עלו, אין נציג כאן במדינת ישראל. אין להם התארגנות, אין להם ועד, אין להם שום דבר. בשונה מכל נושא אחר שנידון. הסוכנות היא הנציג שלהם, בדיוק לזה אני מתכוון. ולכן אני חושב שאתם צריכים להיות הרבה יותר אקטיביים, גם בנראות בשיח הציבורי וגם בשיח מול הממשלה. אתם גוף גדול שהממשלה מקשיבה לו. יש גם ועדת תיאום בין הממשלה לסוכנות. בכל הנושאים אלה, ביטול מענק הסתגלות, אתם צריכים להיות שם על הבריקדות, כן, ולריב. לפעמים צריך לריב, כי בסוף זה פוגע בקליינט שלכם שאין מישהו אחר שישמיע את הקול שלו. אז אנחנו פה בכנסת נדבר על זה.

אותו דבר על הדיונים על שינוי חוק השבות, וכהנה וכהנה. יש שורה של נושאים בוערים שאני חושב שאתם לא רק צריכים לא לפחד מהממשלה, כמו שאמר ח"כ סובה, אתם צריכים לפעמים להתווכח ולכפות על הממשלה. קחו את הכוח שיש לכם באמצעות התורמים. אתה, כיו"ר הסוכנות, זה תפקידכם.

תודה רבה. דורון, בבקשה.

קודם כל אני מברך על הדיון ועל ההערות. הערות חשובות, דברים חשובים שנאמרו, גם בפרטים הקטנים ובשקלים, וגם במהות. המהות, אני אומר מעין הפסוק במשלי: "את כל אשר יאהב יוכיח". זאת אומרת, אני מקבל באהבה את כל מה שנאמר כאן. אנחנו נבדוק את הדברים בציציות, אנחנו ניתן תשובות ואנחנו נעשה יותר. כי צריך לעשות יותר, זה אחד. אני מבקש לגעת בכמה דברים שקשורים בקליטת עליה. אלה בכלל לא צפו פה, אבל אני רוצה שיהיה ברור: יש בארצות הברית 2-3 מיליון יהודים שהם רפורמים קונסרבטיבים, אני מקבל מהם מכתבים, חששות, פחדים. הם אומרים בגלוי, בארצות הברית יש אנטישמיות וכו' וכו', אבל בארצות הברית אני לא מרגיש אפליה כמו שאני מרגיש כאן.

עכשיו, למה? כי הם רפורמים קונסרבטיבים. עכשיו, זה קשור לחוק, זאב, שהזכרת, חוק השבות, חוק הנרטיבים. לא נגענו בזה בכלל בדיון, אבל חס וחלילה, ישונה, יבוטל, זאת אומרת, במקרה הקיצון, קיצון אחד זה אומרים להם: חברים יקרים, אתם בכלל לא יהודים. שלום. מקרה אחר, שלא דנו בו, חמש מאות אלף שהבאנו אותם לכאן על פי חוק השבות שנחקק ב-1950 והוא בעצם מניפה רחבה. הוא אומר: יהודים, מדינת ישראל, מדינת הלאום של העם היהודי במניפה רחבה.

כל יהודי באשר הוא שנמצא בעולם בגלל אלפיים שנות גלות. ואנחנו פותחים ידנו ומקבלים אותם באהבה. הבאנו לכאן לא מעט ויש לנו יותר מחמש מאות אלף היום שלא נחשבים יהודים. אגב בפוליטיקה, האם חשוב לנו שיהיו עוד חצי מיליון יהודים בין הים לירדן? ועוד איזה חשוב. מה אנחנו עושים? מה אנחנו אומרים להם, אתם לא יהודים? לחבק אותם באהבה גדולה. אני רוצה שתדעו, לסוכנות יש בית ספר שנקרא נתיב, שמסייע, כולל לגיור של חיילי צה"ל, ומסייע לאחרים, ועשה תהליכים כאלה כבר ליותר ממאה שישים אלף. פועל כבר 23 שנה.

נתן שרנסקי, שהוביל את המהלך הזה. פרופסור בני איש שלום. הנושא של גיור וחוק הנכד וחוק השבות שלא נגענו, חשוב מאוד. אסור לנו לאבד אף יהודי בעולם. לא בגלל שהוא רפורמי קונסרבטיבי או משהו אחר. אסור לנו. צריך לפעול בנחרצות כדי לקרב אותם, כדי שהם ירגישו שמדינת ישראל זה הבית שלם. בדיוק כמו שכתוב. והיום הם אומרים: פה אני מרגיש הכי מופלה. אנחנו צריכים מאוד מאוד להתאמץ כדי ליצור את הקירוב לבבות הזה וכדי כן, בסופו של דבר להביא לפה הרבה מיליונים נוספים למדינת ישראל. תודה רבה.

אני רוצה לסכם את הדיון. ראשית, להודות לסוכנות היהודית על הצגת הדברים ובאופן כללי לפעילות. כמו שאמרתי, למוסדות הלאומיים בכלל יש תפקיד מאוד מאוד חשוב גם בקיום המדינה, לא רק בתפקידים שהם עשו בהקמתם, לסוכנות קל וחומר. כחוד החנית. אני מצטרף לדברים שגם נאמרו כאן. הסוכנות צריכה להיום היום חוד החנית בנושא של עלייה ולהשמיע את הקול של העם היהודי בתפוצות בהרבה מאוד תחומים, ביניהם כפי שאמרת, יו"ר הסוכנות, הנושא של הרצון לשנות את חוק השבות, האמירות, אפילו האמירות. עצם האמירות מייצרות כבר מציאות שהיא בעייתית גם בנושא הגיורים, וגם להודות לסוכנות על הרבה מאוד עבודה שהיא עושה לאורך כל הדרך.

הוועדה שמחה לשמוע מהסוכנות על כך שהיא תפעל להמשך מענק ההסתגלות לעולים, ובאמת אנחנו קוראים לכם ומבקשים שתעלו את זה בפני ראש הממשלה. הנושא הזה הוא קריטי, גם בקליטה וגם בעידוד העלייה. הוועדה מבקשת מהסוכנות לפעול למציאת פתרון לאולפנים בטווח הזמן המיידי, בין אם בעבודה מול הממשלה, בין אם במיזם משותף, בין אם בשקל לשקל. להתחיל ממיליון, אחר כך לראות מאיפה יגייסו עוד מיליון ובין אם לפנות לעם היהודי בתפוצות ולהגיד: זה אירוע חירום. האירוע של האולפנים, אני מתייחס אליו כאירוע חירום.

רק שתדע דורון, אני מקיים פה מידי שבוע דיון מעקב עם הממונה על השכר, עם הסתדרות המורים, עם משרד החינוך ומשרד הקליטה כדי לדחוף אותם, כי משא ומתן אפילו לא מתבצע שם. ובתווך, אני חושב שדווקא פה בנקודה הזאת הסוכנות, כגוף הרבה יותר גמיש מהממשלה יכולה להיכנס ולתת את הפתרון המיידי כי, אגב, זה שיהיה הסכם שכר למורים זה מחזיר אותנו פשוט לנקודת המצב הרגילה, שיש חמש מאות מורים באולפנים. זה עדיין לא פותר לנו למעלה משבעים אלף עולים שמגיעים בשנה.

הוועדה רואה עלייה ברצון להשתתף מרוסיה ואוקראינה ופוטנציאל עלייה הולך וגובר. אנחנו פונים אליהם, כמו שפנינו גם למשרד העלייה והקליטה, בדיוק כמו שאמר חבר הכנסת אלקין, אנחנו לא יודעים כמה זמן החלון הזה פתוח. כל זמן שהוא פתוח צריך לדאוג להפנות לשם את המשאבים. כמו כן, כמובן בנושא ארגוני העולים, ככל שהסוכנות יכולה לסייע להם יותר, גם אם זה ב-facilities הרבה פעמים, או בעזרה אחרת. ארגוני העולים הם כלי חשוב שלצערי ולדעתי לא מנוצל כאן כראוי בעשר, חמש עשרה השנים האחרונות. הממשלה לא מצליחה להעלות את התמיכה בהם. הם הקהילה היהודית והם גם הקשר להרבה מאוד מהקהילות האלה. תודה רבה. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:53.