פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים וחמש


הכנסת



3
ועדת החינוך, התרבות והספורט
20/02/2023


מושב ראשון




פרוטוקול מס' 16
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, כ"ט בשבט התשפ"ג (20 בפברואר 2023), שעה 11:19

קשיים בפעילות הצהרונים

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
משה טור פז
יוסף עטאונה

מאיר כהן
רון כץ
נאור שירי

לילך ברקאי - ממונה תוכניות משלימות למידה, משרד החינוך

חנה ללוש - מנהלת האגף לחינוך יסודי, משרד החינוך

כרמית רוטמן - גננת, ממלאת מקום בגנים, משרד החינוך

גיא חיים יפרח - סגן ומ"מ ראש העיר, מעלה אדומים

עדנה סבג - נציגת ועד, כוח לעובדים - ארגון עובדים דמוקרטי

דנה קציר - מלווה, איגוד עובדות הצהרונים, כוח לעובדים - ארגון עובדים דמוקרטי

דורית חזן - יו״ר, ארגון גננות מחנכות

קרן אוחנה איוס - מנכ"לית חיב"ה – ארגון הגנים הפרטיים

חני נדב - תומכת חינוך בגני הילדים, מטה מאבק החינוך הירושלמי, ארגון ההורים הארצי

מזי מסא - מטה מאבק חינוך הירושלמי, ארגון ההורים הארצי

שירן יחיא - הנהגת ההורים הארצית, ארגון ההורים הירושלמי

ולרי זליכה - עו״ד, קידום מדיניות, בית איזי שפירא

לוסי חדידה - מנכ״לית, גנים ברמה אחרת

הניה מרמורשטיין - סמנכ"לית, קשרי חוץ, עמותת על״ה - עמותה לקידום העיוור

אלה כהן - מנכ"לית, כולנו משפחה

מור דקל - יו"ר, עמותה למען הילדים בגיל הרך

בני פרץ - פעיל חברתי, יו"ר ארגון פנתרים חברתיים

עדי ויסמן

מיכל מנקס - סמנכ״לית חינוך וחברה, מרכז השלטון המקומי

תמי סלע

יהודית גידלי

חבר המתרגמים: שיר קרספין



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת, ייתכנו אי דיוקים והשמטות.



קשיים בפעילות הצהרונים

צהרים טובים, אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך התרבות והספורט, בנושא קשיים בפעילות הצהרונים. זה לא סוד שאנחנו בעצם ממשיכים עם הנושא של הבוקר, אמנם נכון שנושא הצהרונים הוא לא חובה, אבל הוא נותן מענה רחב מאוד לאותם הורים שרוצים לצאת לשוק העבודה, ולצערנו, התנהלות הצהרונים לוקה בחסר.

ברשותכם, הדיון הקודם היום בנושא מעונות היום, התנהל בדיון מהיר, אז לפני שאנחנו מתחילים, חשוב לי להגיד שאני מבין את המורכבות בנושא כוח האדם בצהרונים. בדיוני הוועדה, נוגעים בנושא מכלל היבטיו, ואנחנו נמשיך להילחם עד שנמצא לזה פתרון.

דבר אחרון, לא נגענו בנושא החינוך המיוחד, שהוא ראשון במעלה, הניה נמצאת כאן איתנו, אני חושב שזה נושא חשוב, ובגלל חשיבותו, ביקשתי מצוות הוועדה לכנס וועדה מיוחדת שתדון בנושא ההסעות ובנושא מעונות היום, נקיים דיון, ארוך ככל שיתאפשר, כדי לתת לכם את הפלטפורמה ולהוביל את המענה הנחוץ. ברשותכם, חברי הכנסת, נושא הצהרונים, משה טור פז, בבקשה.

טוב, הייתה לי הזכות כבר לפני עשור, להפעיל את הצהרונים הראשונים במדינת ישראל, שפעלו במימון המדינה. זה היה פיילוט בשנת-2012, עוד לפני שהומצאו הצהרונים הנוכחיים. בזמנו קיבלנו מהמדינה כ-36 מיליון שקלים, על מנת להפעיל בירושלים צהרונים לכל המערכת ותוכנית ״ניצנים״ נבנתה בעצם כקומה נוספת, מתוך הלקחים שהפקנו אז.

בהסתכלות על הצד החיובי, כי אפשר להצביע גם על הדברים הטובים שקרו בעשור הזה, למשל, העובדה שמדינת ישראל משקיעה היום כמעט מיליארד שקלים בצהרונים, זה בהחלט דבר נכון, וזו התקדמות.

בהסתכלות על השלילי, אני רוצה לציין שתי נקודות: נקודה ראשונה, כבר אז היה ברור שסוגיית השכר, היא סוגיית משמעותית בנושא הצהרונים, לא היחידה, כי להבדיל מהדיון הקודם שלנו, כאן יש עוד הרבה סוגיות, של הכשרה מקצועית ושל טיוב המסגרות בתוך המערכות, אבל סוגיית השכר, שכר הסייעות, שהן המובילות פה, כי בעצם אנחנו משאילים את המילה ׳סייעות׳ ממסגרות הבוקר, היא בהחלט סוגיית המפתח.

אני אומר שוב, הפערים החברתיים בישראל, בדגש על רשויות מקומיות, זועקים פה. כי בסוף רשות חזקה - או שהיא מוסיפה מתקציביה, או שמחייבת את ההורים לשאת בנטל ולשלם בעצמם. בכל מקרה, המודל פה מתעדף אוכלוסיות חזקות, ויש פה חוסר גדול בתקציב שאנחנו צריכים לדרוש מהמדינה, לקראת הדיון התקציבי הקרוב, על מנת להגדיל את תקציב הצהרונים בצורה משמעותית.

אדוני יושב הראש, נקודה שניה ובעיניי מאוד משמעותית, היא שבעצם תוכנית הצהרונים, נועדה לחפות על העובדה, שגם אנחנו בוועדת החינוך, מצביעים מידי שנה על דחייה של תוכנית ליום לימודים ארוך, ולא הרבה יודעים זאת, אבל מדינת ישראל הייתה אמורה לפני עשרות שנים, להפעיל על פי חוק, יום לימודים ארוך.

המדינה דוחה את החלת התוכנית, פעם אחר פעם, משום שהיא מקבלת את עמדת האוצר, שאומר, שהעלות אל מול התועלת היא לא מוצדקת. מדובר ב-X מיליארדים, לא מעט מיליארדים, אני לא זוכר כרגע את הסכום במדויק.

אני רוצה לומר לך, שלפני מספר שנים, כשישבתי בהנהלת משרד החינוך, הזמנו את, שלמה דוברת מי שחתום על התוכנית הלאומית לחינוך, מהשנים -2005-2003, שהיא התוכנית האסטרטגית האחרונה שנכתבה לחינוך במדינת ישראל, על מנת שיציג בפנינו את המסקנות שלו. תהיתי מאיזו סיבה רוב הדו״ח שלו לא יושם, והצגתי בפניו שאלה אחת, והיא, איזה דבר אחד מדו״ח דוברת, הוא היה בוחר אם היה יכול להפעילו. לא את הכול, על אף שזה דו״ח מדהים, דבר אחד, שלדעתו היה משפר את החינוך הכי הרבה, להפתעתי הרבה קיבלתי תשובה פשוטה מאוד, והיא: יום לימודים ארוך, מ-8:00-16:00, חמש פעמים בשבוע.

מה ששלמה דוברת בעצם אומר, זה שאם אנחנו היינו נותנים לילדים את יום הלימודים שהם זכאים לו, שמונה שעות ביום, חמישה ימים בשבוע אם כל ילד בישראל, לפחות ביסודי, היה לומד כ-40 שעות שבועיות, אז חלק גדול ממה שאנחנו עוסקים בו, בנוגע לצמצום הפערים, היה מושג ממילא.

אגב אפשר היה לשפוך לשם גם את תוכנית הצהרונים, גם את תוכנית המתנ״סים של חוגים אחר הצהריים ועוד ועוד. עדיין הייתה נדרשת תוספת תקציב, אבל לא כזו גדולה.

ואני אומר את זה כי אני חושב שלשם צריך לכוון, זה המצפן. כשיהיה לנו במדינת ישראל יום לימודים של שמונה שעות לימודים ביום, שיהיו ממומנות במלואן על ידי המדינה, אנחנו נראה מערכת חינוך, שלראשונה מזה עשרות שנים, תתחיל לצמצם פערים, דבר שהיא נכשלת בו פעם אחר פעם.

גם כשאנחנו מסתכלים על תוכנית הצהרונים, צריך לראות אותה ככה. ילד שנשאר בבית הספר לעוד שעתיים ביום, ומקבל תוכנית איכותית, הוא ילד שמקבל מעטפת חינוכית אמיתית, כמו שמדינה מערבית אמורה לתת. אנחנו דוחים את התוכנית הזו בישראל שנה אחר שנה, והגיע הזמן בעיניי, לשים את זה במקום גבוה בסדר העדיפויות התקציבי.

מה שנאמר בדיוק הקודם נכון גם פה, כמה שיותר צעיר יותר חשוב, מרכז טאוב הציגו פה באחד המסמכים הנלווים בדיון הקודם, וגם אנחנו מראים את זה שוב, מה שאתה מתחיל בגיל לידה אתה לא תצטרך לעשות בגיל שש, מה שאתה עושה בגיל שלוש אתה לא תצטרך לעשות בגיל תשע, ולשם אנחנו צריכים לדחוף, אדוני יושב הראש, להפוך את הפירמידה, כמה שיותר כסף בגילאים היותר צעירים, עם ימי הלימודים הארוכים, ואנחנו נרוויח את זה אחר כך ובגדול. תודה.

אבל יחד עם זאת, נשאלת השאלה, האם זה בא להשלים או להוביל ליום לימודים ארוך? מה עם כוח האדם, שעוסק באותם צהרונים, האם הסייעות מקבלות את ההכשרה הנדרשת, או שהן שם כדי להיות בייביסיטר? אני חושב שזה נושא לא פחות חשוב.

נכון. חד משמעית צריכות לקבל הכשרה.

בהמשך למה שעלה פה, בנוגע להשוואה בין ההרחבה או ההשלמה, של חוק יום לימודים ארוך לבין הצהרונים והחוק שהוא רק בהקשר הזה, באמת משפיע מכמה היבטים, אם זה היה חלק מיום לימודים ארוך, זה היה נותן את המסגרת המשלימה, עד שעות אחר הצהריים, זו גם הייתה חובת המדינה להכשיר את הצוותים, מה שגם היה משליך על הראייה של זה כחלק מתוכנית חינוכית, וישפיע על המעמד של הצוותים שנמצאים שם, כי הם בעצם עובדי חינוך והם חלק מהמערכת, ממערכת החינוך.

זה היה משליך גם על התשלום, אמנם זה כבר תלוי באיך שזה היה מוגדר מבחינת השתתפות. וגם בעניין התקציבי, אמנם פה אולי מדובר ביותר נתונים שנצטרך לבקש מה-מ.מ.מ, אבל כשבודקים את הפער לעניין הרחבת יום חינוך ארוך, צריך לראות כמה המדינה משקיעה כשהיא מסבסדת ומממנת תוכניות אחרות, שבעצם באות גם הן לתת את אותו מענה בשעות האלו.

אני רק אגיד על חוק הפיקוח על הצהרונים, שהוא כן בא ואמר שצריך להיות פיקוח על הצהרונים, וצריכים להיות כל מיני תנאים, גם ברמת התברואה והבטיחות וגם ברמה הפדגוגית, דע עקא שתקנות שאמורות לקבוע את התנאים האלה, לא עודכנו, בעוד שהחוק נחקק בשנת-2017.

החוק הזה לא קבע חובה לקיים תוכנית כזו, להבדיל מחוק חינוך ארוך, אם זה היה דרך שם, חוק הפיקוח על הצהרונים משאיר את עניין קיום הצהרון כעניין וולונטרי, אבל הוא רק אומר, שאם כבר יש צהרון, הוא צריך לעמוד בתנאים מסוימים, שגם הם לא נקבעו עד היום, שזו תקלה בפני עצמה שמאוד מקשה על יישום החוק, על פיקוח על התנאים, על הקצאת את התקציבים וגם על הצורה האחידה שכל הצהרונים יידרשו לעמוד בהם.

אז יש פה באמת הרבה קשיים, אבל יש את השאלה הבסיסית שעולה פה, האם זה פתרון שצריך להיות כחלק ממערכת החינוך, כמשהו שהוא חובה? או לחלופין להיות באופן שבו זה נקבע בחוק הפיקוח על הצהרונים.

תודה רבה.

אני אוסיף מילה על יום חינוך ארוך, בהקשר של העלויות, עשינו בדיקה בנושא הזה בשנה שעברה, ולפיה העלות של החלת יום חינוך ארוך בכלל החינוך היסודי היא כ-3 מיליארד שקלים בשנה.

אבל השאלה היא כמה מושקע בתוכניות משלימות אחרות? שבעצם אפשר היה לוותר עליהן אם הייתי מרחיבה את היום חינוך ארוך. כל הצהרונים - - -

דבר נוסף, אני עשיתי את הבדיקה הזו והגעתי לסכום כפול, אבל אני אסביר. בסוף, הרשויות החזקות, ישבה פה מקודם סגנית ראש עיריית תל אביב, אם היינו מקבלים החלטה להחיל יום לימודים ארוך, מ-8:00-16:00, אני דרך אגב חושב שזה צריך להיות מ-9:00-17:00, אבל העיקרון זהה - - -

אתה לא מאלה שאוהבים לקום מוקדם?

לא, אני מאוד אוהב. 9:00-17:00, זה פשוט זמן שלא חייבים לשלם בו את שעות התקן, אבל בית הספר ייפתח בשעה-8:00, בשעה שיתחילו הלימודים, וייסגר בשעה-17:00. מדובר במודל יותר משוכלל, שמתחילים להפעיל היום גם באירופה, אבל זה אותו רעיון בדיוק. אפשר יהיה להפעיל את זה דיפרנציאלית. כלומר, דימונה תקבל את זה בכ-100% מימון, תל אביב תקבל את זה, נגיד, בכ-70% מימון.

אם הנורמה בישראל תהיה יום לימודים של שמונה שעות ביום, שמונה שהן בעצם תשע עכשיו, במשך חמישה ימים בשבוע, ויום שישי יהפוך למה שנקרא, שישי חברתי, הדבר הזה עתיד לשנות את פני החינוך במדינת ישראל, אין כמעט שום החלטה אחרת שמדינת ישראל יכולה לקבל בתחום החינוך, שהיא דרמטית כמו זו. לכן, זו נקודה חשובה, וכמו שאמרה כאן נכון עו״ד סלע, חלק מהכסף כבר קיים.

במערכת. יש כמיליארד שקלים בצהרונים, יש עוד כמה מאות מיליונים שנשארו ביוח״א וביול״א, שהן תוכניות ישנות שעדיין פועלות בחלק מהמקומות. והרשויות העשירות יכולות להשלים מהתקציב שלהן. אני אומר, המחיר הוא מיליארדים ספורים, כדי להפעיל אותו על כולם, זה שינוי תפיסה, שבעיניי, אין כדוגמתו על מנת לשנות את החינוך בישראל.

נקודה חשובה.

שמי דורית חזן ואני מכהנת כיו״ר ארגון גננות מחנכות. אפתח בהערה לחבר הכנסת, על נושא יוח״א בגני הילדים, בעיקר באזור העיר שדרות, שם זה כמרקחה. לגננת אין הפסקה, אין מעבר ואין כניסה של מורים אחרים, ולכן כיום, אנחנו נמצאים בדיונים בבית המשפט, שמדברים על זה שגננות לא רוצות לעבוד עד השעה 16:00, כשאחר כך הן עוד צריכות אחת לשבועיים ללכת להשתלם, מדובר בתנאי העסקה בלתי אפשריים, על אחת כמה וכמה כאשר את גם אימא צעירה שמגדלת את ילדיה. את מגיעה הביתה, לילדים שלך, מרוקנת מכוחות.

לכן אני מעלה כאן את תשתית חומש בגני הילדים, שהוצעה כבר בשנת 2012 יחד עם ארגוני ההורים וועדי ההורים המרכזיים, שם ביקשנו שהתוכנית תחול על כל הארץ, לא רק בפריפריות. התוכנית מדברת על כך שצוות גן הילדים כולו יוכשר ויעבוד כמקשה אחת, צוות הגן יגדל ויהיה סייעות וגננות, גדול יותר שיעבוד במשמרות בוקר וצהריים.

ומה שאנחנו מבקשים, זה שצוות גן ילדים, כולו יוכשר וכולו יפעל כמקשה אחת, יתרחב מספיק ביותר גננות ויותר סייעות בכל גן, כך שיום עבודה בגן יפוצל לשתי משמרות, בוקר וצהרים, פתרון שיסייע הן בהורדת העומס מצוות הגן, הן בצמצום שעות העבודה והן באפשרויות לחיסורים במידת הצורך והתאמת המשמרת לאילוצי הצוותים. חברה, זה ממש משמעותי, והלוואי שזה יקרה כאן, ויחול על מדינת ישראל.

חבר הכנסת רון כץ, בבקשה.

תודה רבה אדוני, אני שוב רוצה להודות לך על קיום הדיון החשוב בתחילת היום, כמו שאמרתי, ולא טעיתי, אני חושב שאתה האיש הנכון להוביל את המהפכה שבאמת ראוי שתהיה כאן. בנושא הצהרונים, אני חושב שאנחנו חייבים להפוך את הפירמידה ולהתחיל לחשוב בצורה קצת שונה, כי אם נחשוב באותו אופן, נגיע לאותן תוצאות וכלום לא ישתנה.

אנחנו צריכים לייחס לכל הפרמטרים את אותה חשיבות - גם לשכר וגם להכשרה. צריכים לחשוב לאן אנחנו מכוונים ובמידה ומכוונים ליום לימודים ארוך, יש דרך לעשות את זה. במידה ונחפש קיצור דרך ונתמקד בלשים פלסטר, כך זה ייראה.

אדוני היו״ר, אני חושב שצריכה לצאת ממך קריאה שתאגד את כל התוכניות שקיימות כיום ולשים אותן להשוואה מול תוכנית שתשיג את המטרת היעד שהגדרנו, של החלת יום לימודים ארוך בצורה איכותית ולא כבייביסיטר לשעות אחרי הלימודים. אחר כך נבצע השוואה של תקציבים ועלויות בין התוכניות. אני חושב שניווכח לראות שישנה הלימה בכסף. וגם אם יהיה צריך להוסיף על תקציב התוכניות הקיימות לטובת התוכנית החדשה, יהיה מדובר בסכום מועט. כך יתאפשר לנו לדון בהפרשים ובהבדלים ולקבל החלטה מושכלת.

בסוף, אם נצטרך גם נוסיף את הכסף שנדרש כדי לממש את התוכנית. תוכנית כזו תאפשר לנו ליצור רצף חינוכי אמיתי, לעסוק בפיתוח ומיצוי פוטנציאל של תלמידים, לצמצום משמעוותי של פערים חברתיים וליצירת מרחב שיאפשר עשייה של עוד הרבה דברים טובים שיכולים לקרות. תודה אדוני.

תודה רבה. לילך ברקאי, ממונה תוכניות משלימות למידה, משרד החינוך, בבקשה.

אני אתייחס לשתי הסוגיות שעלו כאן: סוגייה ראשונה היא הכשרה מקצועית: נכון להיום כל עובדת בצהרון, כל מובילה בבית ספר, כל מובילה וכל סייעת בגן ילדים, מקבלת הכשרה של-25 שעות, שכוללת הכשרה מנהלית והכשרה פדגוגית מטעם משרד החינוך.

סוגייה שנייה היא הגיוס של כוח אדם: אכן יש קושי בגיוס כוח אדם בימים אלה, אבל באמת יש לנו סטטוס באופן קבוע ושוטף מול הרשויות המקומיות. כ-216 רשויות משתתפות בתוכנית ׳ניצנים׳, כ-300 אלף תלמידים משתתפים בתוכנית, מהגן ועד כיתה ב׳. מלבד ׳ניצנים׳ בחופשות, שפועלת בחופשת החורף ובחופשת האביב במגזר הלא יהודי ובחופשת סוכות, בחופשת חנוכה ובחופשת פסח במגזר היהודי.

מה שאני יכולה לומר, זה שרשויות אכן מצביעות על קושי בגיוס כוח אדם, אבל הן מוצאות פתרונות יצירתיים, על אף הקשיים, וחלק מהפתרונות זה גיוס סטודנטים, פנייה לחברות כוח אדם וגיוס ממועדוני הגיל השלישי. אלו רק דוגמאות, ואכן יש לזה השפעה על כוח האדם, שבעצם מוביל את התלמידים, אבל אנחנו שמים דגש בהכשרה המקצועית, על מנת לשכלל את המיומנויות שלהם, כדי לתת מענה לילדים בגיל הצעיר.

ברשותך, עלתה פה איזו שאלה, משרד החינוך היה אמור להביא לוועדה תקנות וצו של הצהרונים, איפה אנחנו עומדים בנושא הזה?

עדיין לא הסתיימה כתיבת התקנות, החוק נכתב בשנת 2017, ואני לא עודכנתי שצריכים להביא את זה לוועדה, אז צריך לבדוק את העניין.

אלו תקנות שבהיעדרן ממש לא ניתן ליישם את החוק, אין תנאים ברורים.

זו בעיה. זה שיש חוק זה טוב, אבל איך אנחנו אמורים ליישם אותו?

זו שיטה.

אתה חושב שזו שיטה?

ברור. חמש שנים לא סיימו לכתוב תקנות? ככה לא מיישמים חוק.

הצו אמור לקבוע את המחיר המירבי שניתן לגבות מההורים, גם הוא לא הגיע עדיין, מה שיוצר מצב שאין שום אחידות לגבי ההתנהלות בצהרונים.

טוב בכל מקרה, משרד החינוך, לתשומת ליבכם, אנחנו נשמח שתבדקו את הנושא. הוועדה באמת מבקשת שוב ושוב, גם שלחנו מכתב בנושא ואנחנו נשמח לקבל על זה מענה, על כל הנושא של התקנות והצו. ברשותכם, בני פרץ, בבקשה.

כבודו, אני שומע פה את כולם, ובאמת גם אנחנו מגדלים פה נכדים, ומודעים למה שקורה בכל המערכת הזאת. מדברים על סייעות, השלטון המקומי אמרה שהם משלמים שכר של-75 שקלים לשעה דרך חברה, אז קודם כל אין דבר כזה דרך חברה, יש מה שנקרא עובדי קבלן.

נכון. בדיוק, זו הדרך לפרק ארגוני עובדים.

אם היו משלמים שכר של 75 שקלים לשעה על 75 שקלים, הם היו נותנים כ-150 שקלים לעובדת. חברות הקבלן גונבות מהן כספים, הן מפחדות להתפטר ולהתקשות בלמצוא עבודה בגלל הסכמים בין חברות הקבלן, שפועלות אחרת מאוד ממעסיקים.

בני אני חושב שהבעתי את דעתי, אמרתי שאם הם היו משלמים את השכר הזה לעובדים הכול היה נראה אחרת.

בעבר הבאנו הצעה, לכל מי שעובד דרך חברת קבלת, להתאגד ולדרוש את הכסף מהממשלה, שהרי הממשלה מעסיקה את העובדים דרך החברת קבלן. במקום שהממשלה תשלם לקבלן, שתשלם את כל הסכום לעובדים, והם ישלמו את המס, וכך יתאפשר להם שהזכויות שלהם יגדלו. תאמין לי הבאתי תוכנית, אבל הם מעדיפים להשאיר את העובד כמקבץ נדבות.

אבל אני רוצה לפתור את הבעיה כבודו. דיברו על עבודה מועדפת, שתפטור מצוקות כוח אדם בטווח הקרוב, אבל לדעתי זה לא ייגמר ולא יפתור את הבעיה. אני איש ליכוד, ראש הממשלה שלי הצהיר, חינוך חינם מגיל לידה עד שלוש.

העצה שלי היא לפתור הכשרה מקצועית בחסות משרד העבודה, לשכת העבודה והמוסד לביטוח לאומי שיממנו לימודי הכשרה, לימודים שימשכו כשנה, במהלכה ייחשפו לעובדים הפוטנציאליים ולמידת ההתאמה שלהם לתחום, מה שגם יביא לצמצום מקרי אלימות בגנים. לאחר ארבעה חודשי לימוד, התלמידות יעברו סטאז׳ים על בסיס שבועי, כדי לחשוף אותם להכול ולתת להם להתנסות ולחוות עוד לפני הכניסה למערכת.

המדינה תממן את הלימודים ותעסיק את המשתתפים בקורס במשרה קבועה. שתזכה אותן בחופשות שנתיות בתשלום, כמו למורות. לא כמו עבודה דרך חברת קבלן, שכופה על המטפלות והסייעות להתפטר במהלך חודשי הקיץ ובעצם לא מעניקה להם זכויות ותנאי העסקה ראויים.

בנוגע לתקציב, יש אפשרות להוציא איגרות חוב לאזרחים, כמו שעשו בעבר במצבי חירום או במלחמה, ולהגיד שהכסף הולך רק לטובת השקעה בתחום החינוך. אפשרות נוספת היא לקחת אחוזי מיסוי גבוהים יותר מבעלי הון ומהשולטים במשק, שכולנו שילמנו עבורם מכיסנו כשהם נפלו, ולהסביר שזה לטובת החינוך.

בשונה ממה שעושים באוצר ובמוסד לביטוח לאומי, מדובר בפתרון שלוקח את החינוך לכיוון אחר. כיוון שימשוך צעירים שאולי יתקדמו בזכות הקורס הזה גם ללימודי חינוך באקדמיה. זה לטובת העתיד. לטווח הרחוק. במקום לחשוב על יישום של עבודה מועדפת ושל פתרונות זמניים, שרק מחזירים אותנו אחורה משנה לשנה. זה עתיד לקחת כמה שנים, אבל זה ישתלם לנו.

בואו נכין את עצמנו. נזמין לוועדה את משרד העבודה ואת הביטוח הלאומי, ונראה איך משלבים אותם ביחד במימון של קורס ההכשרה, על מנת להצליח למשוך אליו צעירים שאולי עוד ייפתחו עתיד בתחום.

תודה רבה בני. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה.

תודה רבה, גם על קיום הדיון, אבל אני חושב שהמבחן שלנו יהיה לא בקיום הדיון, חשוב ככל שיהיה, אלא בהחלטה שלנו לשים את הדברים האלה כבר על השולחן, אני מודה, אני מתנצל בפני נציגי משרד החינוך, זו בטח הפעם הראשונה שאנחנו מתראים, אבל אני חושב שזה פשוט ביזוי של הוועדה. לומר שלא נכתבו או לא סיימו לכתוב תקנות במשך חמש שנים, כעמדת ממשלה, ובואו נשים את הפוליטיקה בצד.

זה לא החוק היחיד.

ברור, אבל בחוק הזה אנחנו עוסקים, אפשר להמשיך ולדבר על הרבה מאוד חוקים, למטה יש אזור מתוחם שבו אנחנו מדברים על חוקים, אבל לא נדבר על זה.

אז אולי תרפו קצת מלמטה ותבואו לפה, זה ייתן קצת דחף.

אני מרפה. באתי לפה אחרי שפרקתי במקומות אחרים.

אנחנו מעריכים את זה מאוד. אני רק מקווה שמפה אני לא אצטרך להוציא אותך.

אני מקווה שלא. אתה יודע מה? אני מוכן לצאת גם פה, אם צריך להיות קצת יותר דרמטי. מתי נשים את הגבול? זאת אומרת, איפה עובר הגבול? יושבות פה גם נשות חינוך, עמותות שונות שעוסקות בזה שנים, אני הייתי יו״ר דירקטוריון בחברה שעושה בדיוק את זה, מפעילה צהרונים, ומעבר לתשובה הזו, שבעיניי היא לא מתקבלת על הדעת, שבמשך חמש שנים לא סיימו לכתוב את התקנות.

רמת הניתוק וחוסר ההבנה שיש פה, זה משהו שאני פשוט לא מצליח ליישב. לא יכול להיות, שאנחנו מסתכלים, גם בהסכמים הקואליציוניים שנכתבו, וצמד המילים, הגיל הרך, מוזכר רק פעם אחת, פעם אחת. בסעיף 126. אני לא מצליח להבין את זה, איך יש משהו שחשוב לנו יותר מהגיל הרך? איך במקום כל השרים והמשרדים המומצאים שאנחנו חווים פה חדשות לבקרים, עוד לא קם מישהו שאומר שצריך למנות שר לנושא הגיל הרך.

הנושא החשוב ביותר במדינה.

מעבר לזה, אנחנו מדברים פה על תלמידים. אבל בואו נדבר לרגע על הילדים בני השלוש שמגיעים למסגרות האלה, אתם מדברים על שכר, שהעברתם חוק בשנת 2017, שמסתכל רק על החור של השקל, ולא מנסה אפילו להתאים לפחות בין השכר למדד, הדברים לא משתנים.

אתם מדברים על כוח אדם? רשויות מוצאות פתרונות יצירתיים? את פעם היית ברשות שמנסה למצוא פתרון יצירתי? את יודעת איך נראה הפתרון היצרתי? על חשבון מי הוא? על חשבון ילדים קטנים בני שלוש, שנכנסים למסגרת ומקבלים הלם, ואני בכלל לא אדבר על רגרסיות, על מה שצריך לעשות כדי להשלים את הפערים שנוצרים, שאתם אשמים בהם, ובחוסר היכולת שלכם לשים את נשות ואנשי החינוך במרכז, להבין שצריך לייצר הכשרות, להבין שצריך לתת פתרונות, ולא רק זה, אתם גם מגבילים את הרשויות המקומיות, אני הייתי סגן ראש העיר בהוד השרון והגעתי למצב שאני צריך להיות זה שמוביל בגנים, אני נכנסתי להוביל גנים כי אין פתרונות יצירתיים.

אני שמח שאת מדברת על פתרונות יצירתיים, כי זה רק מדגיש את רמת הניתוק המזעזעת, שקיימת בין הדרג הפדגוגי, המחליט לבין מה שקורה בשטח. את מדברת על פדגוגיה, כי אין שום קשר לפדגוגיה, גם לבייביסיטר אין שום קשר, באמת, רמת הניתוק וחוסר ההבנה של מה בכלל דורש פתרון יצירתי ומהו המחיר.

אנחנו אלה שצריכים להתמודד עם נשות צוות שנשחקות בצורה הקיצונית ביותר, ואין מענה, אין גם יכולת לרשות לתקנן שכר לאותן סייעות, זאת אומרת, לא רק שאתם קובעים את השכר, שהוא לא מתואם למציאות, בטח שחמש שנים אחורה, אני לא אדבר על ההצמדה, כי דיברנו על זה, אלא על רשויות חזקות, שגם הן, שיכולות ומנסות לשלם יותר, גם אותן אתם מגבילים.

זאת רמת ניתוק שמתחילה בפדגוגיה, ממשיכה אל הפתרונות היצירתיים שהרשויות ממציאות כדי לפתוח כמה שיותר גנים מידי יום, ומשם ממשיכה אל חוסר היכולת לסיים תיקון תקנות במשך חמש שנים.

עכשיו, אני אומר לך, אדוני היושב ראש, דווקא כי אני מעריך אותך, זה לא הגיוני שוועדת החינוך בכנסת ישראל, תיתן יד לדבר הזה. אין פה שום דבר הגיוני שעכשיו נסיים את הדיון, ותן לי לנחש, נעשה דיון נוסף בעוד חצי שנה, או בפעם הבאה שתתגלה התעללות בילדים, מה שבפועל, קורה במשך כל יום כל היום.

בשל חוסר בהכשרות.

אני אפילו לא נכנס לסיבות, זה פשוט יעלה לכותרות, אנחנו נעשה דיון, חברי הכנסת יגישו דיון מהיר, נתאסף כולנו ביחד, נשמע את התשובות של משרד החינוך, נשמע איפה נמצאת בכלל משטרת ישראל, אני לא אדבר בכלל על מעונות היום, ועל היכולת שלנו לתת להם פתרון.

גם למצלמות שנתתם, כי הייתי בדיונים אחרים, אבל אני שם את זה בצד, אבל אנחנו נתכנס שוב, ואתם יודעים מה יקרה? שום דבר לא ישתנה. אתם מדברים על תקציב המדינה? אף אחד בכלל לא סופר את הגיל הרך. כ-10 מיליארד שקלים התווספו להסכמים הקואליציוניים, לטובת הדגשת היהדות במדינת ישראל, כ-10 מיליארד שקלים תוספות ואפילו שקל אחד לא ניתן לגיל הרך.

אני רוצה לצטט מההסכם הקואליציוני של ש״ס, סעיף 126: ״הממשלה תפעל להקמת רשות לגיל הרך במשרד החינוך, שתכלול את הטיפול במעונות היום״. זה סעיף שלכם. איפה זה? איפה הרשות הזו? אתם מתעלמים באופן טוטאלי מהגיל הרך, ולא רק אתם. העשור האחרון הוא עשור משברי של מערכת החינוך, שבא לידי ביטוי בחוסר טיפול בגילאי לידה עד שלושה חודשים, במעונות היום, וממשיך עד בכלל. אנחנו מגדלים דורות שלמים, שחווים חוויות בזויות במערכת החינוך, הורים שנקרעים, ואני לא מדבר אפילו על מחיר, כי לא איכפת לנו לשלם, אבל אנחנו משלמים על משהו שהוא מלכתחילה גרוע בהוויה שלו.

אתם יודעים אלו נשות צוות מגיעות לעבוד? הן גמורות. אתם לא שמים לב לזה. אתם שוחקים את האוכלוסייה, אתם גומרים את הרשויות ואז אתם מסיימים וגומרים גם את הילדים. והאמת? לאף אחד לא יהיה אכפת.

אנחנו נשמח לחזק אותך מהשטח. זה לא רק שהמדינה לא נותנת, אלא שהיא גם מוסיפה עלינו עול של בירוקרטיה, פרוצדורה ודרישות בלתי מידתיות, שעולות ועולות על הנטל ומחמירות את המצב. אז לא רק שלא התקדמנו בעשר השנים האחרונות, אלא הלכנו אחורה.

לפי דו״ח טרכטנברג, היום ילדים בני שנתיים ותשעה חודשים, שמגיעים לגני עירייה, ומצפים מהם להיות גמולים, לא להירדם במהלך היום, לאכול ארוחת צהרים בשעה 14:00 כשארוחת הבוקר הייתה בשעה 9:00, להשאיר את המוצץ והחיתול בבית ולא לחפש מענה רגשי כי יש סייעת וגננת על 35 ילדים.

המצב, לא רק שלא התקדם, הוא הלך הרבה אחורה, ולנוכח הדבר הזה, המגזר הפרטי נכנס מתחת לאלונקה, וכמו שאמרה חברתי, אנחנו מהווים כ-77% מהשוק הזה, 350 אלף ילדים נמצאים במגזר הפרטי, ואחר כך מתפלאים למה כל מי שרק יש לה דופק מגיעה לעבוד, כי מי שטובה כבר לא רוצה, ואם בהכשרות עסקינן,

בואו תראו מה קורה בצהרונים, מי מתדפקת על הדלת בשעה שתיים, מי תהיה מוכנה לעבוד שעתיים ביום, לקבל שכר של 35 שקלים לשעה, לקבל בסוף החודש משכורת של-1,000 שקלים בלבד? פחות או יותר אף אחת. להיות צריכה להביא עם המעט הזה אוכל לשולחן השבת שלה, לילדים שלה.

לכן אנחנו מקבלים את הדור השלישי, או עובדים זרים, ואני חלילה לא מתכוונת לזלזל באף אחד, אבל זה לא מתאים, זה לא פתרון ראוי עבור הילדים שלנו, שבשעות האלה הם מגיעים לצהרון כשהם עייפים, רעבים, פגועים רגשית ומתמודדים חברתית. חברים, התוכנית הישרדות, זה שייט בקריביים לעומת מה שהולך בצהרון בשעות 14:00-16:00.

משפט לסיום אדוני, אנחנו מדברים פה בחצי הומור, אבל הייתי רציני לחלוטין בכך שעל הכתפיים שלך, דווקא אתה, מונחת האחריות לשים קו אדום. לא להגיד. להמליץ לממשלה ולבקש מהם בבקשה שיסיימו לכתוב את התקנות המאוד מסובכות האלו, ״מעמד הר סיני״, חמש שנים לכתוב תקנות, לא. לשים גבול. שום דבר אחר לא עובר בוועדה הזו, עד שנושא הגיל הרך מטופל. תאמין לי, אה תראה איך תוך חודש יסיימו לכתוב את התקנות, איך תוך חודש אנחנו כבר נראה התייחסות לזה בנושא התקציבי, אז אני מבקש ממך באמת לעשות את זה, רק אתה יכול.

אתה מזכיר לי אותי בקדנציה הקודמת. שנייה ברשותכם, עיריית מעלה אדומים, גיא, בבקשה.

שלום, אני גיא יפרח, סגן ראש עיריית מעלה אדומים, אני קודם כל רוצה להגיד לך שהייתי גם בדיון הקודם, ואני חושב שמדובר בדיון בנושא חשוב וראוי שאתה מכנס אותו ושעוסקים בו. אני רוצה להביא את קולם, של חמ״ל עיריית מעלה אדומים, שנפתח מידי יום בשעה 6:00 בבוקר, מוודא נוכחות סייעות וצוות גננות במעונות היום, בצהרונים ובגני הילדים, על מנת שכלל המסגרות ייפתחו כסדרן.

אני לא מדבר על יחסי חניכה, על הכשרה מקצועית או על קבלה לעבודה, אני קודם מדבר על זה שנצליח לפתוח כסדר כמה שיותר מהמסגרות מידי יום. בחמ״ל עובדים אנשים שעושים כל שביכולתם כדי לגרום לזה לקרות.

מעונות היום והצהרונים, מוגדרים היום במדינת ישראל כ-׳עידוד תעסוקת הורים׳, אז לצערי הרב, הפתרונות היצירתיים שעליהם אתם מדברים, מובאים על מנת שנצליח לעמוד באופן בו מוגדרים המעון והצהרון. לדעתי ההגדרה הזאת היא תוצר לוואי של מעשי החברה שלנו לטובת נושא הגיל הרך, אך מעונות היום והצהרונים צריכים להיות מוגדרים כחינוך.

מגיל לידה עד שלוש זה חינוך, לא עידוד תעסוקת הורים, שלמעשה בכלל עונה לסיבה שבגינה משרד הכלכלה יממן להורים סבסוד שיאפשר להם להכניס את ילדם למעון יום, ויאפשר להם לצאת לעבוד, זה עידוד תעסוקה. אבל הפעילות עצמה, המהות שלה זה חינוך. ככה צריך להסתכל עליה וחבל שזה לא המצב.

אני רוצה להתייחס בקצרה לסוגיית המעונות: יותר ויותר ילדים עוברים עם הזמן למעונות פרטיים. אז בהחלט אפשר להציע על שלי חוצות מודעת דרושים למעון בשכר של 75 שקלים לשעה, אבל צריכים להבין שמעונות סמל, אלה ורק אלה, הם המעונות בהם אנשים זכאים לקבל סבסוד כלשהו מהמדינה, אי אפשר לשלם יותר מ-35 שקלים לשעה כי המעון, נBy definition, מפסיד.

משרד האוצר ישב על המדוכה והבין שאי אפשר להישאר בתשלום ההורים הישן, של 3,000 שקלים, ואני מעגל. באוגוסט הגיע המשרד למסקנה שכדי לממש את פעילות המעון, אפשר להעלות את התשלום ל-3,500 שקלים. על מי זה יושט? שוב על ההורים שאין להם כסף לשלם? אז אני חושב, שאם מדינת ישראל רוצה לטפל בדחיפות, ואני יודע שאין פה עכשיו מיליארדים כדי לעשות מגיל לידה עד שלוש.

יש.

יכול להיות שיש, הלוואי, תעשו את זה, אני איתכם. אבל מדינת ישראל צריכה להתחיל מפתרון ביניים, שראשיתו בהעלאת שכרן של הסייעות והמטפלות, גם אם בטיפה יותר בתור התחלה, זה לא מה שמגיע להן אבל זה משהו, כדי שאפשר יהיה לקיים פה תהליך של שינוי.

אנחנו נכנס מתחת לאלונקה, אין לנו שום בעיה, אבל זה לא תקין. זה יהפוך את החינוך לחינוך לעשירים וחינוך ללא עשירים. סייעת במעלה אדומים, גם במעונות היום וגם בגנים, תסתכל על סייעת בתל אביב ובהוד השרון, ותרגיש שהרשות שלה לא משלמת לה בהוגנות כי היא עושה את אותה עבודה. לכן, עיריית חזקות כמו תל אביב והוד השרון, צריכות לשלם מהשקל הראשון ולא מהשקל האחרון, ובכך לפנות כסף שיסייע לרשויות החלשות.

אני רוצה לדבר על אופני הסבסוד. מעונות היום במדינת ישראל, שפועלים נהדר באופן בו הם מסבסדים. הם מבצעים סבסוד דיפרנציאלי: זוג הורים מגישים את תלושי השכר שלהם, ומקבלים סבסוד על פי קריטריונים, כ-20%, 30%, 80%. לעומת זאת, בצהרונים, המדינה עובדת בשיטה אחרת, ובה הסבסוד תלוי במצב הסוציו אקונומי של הרשות. לא ברור לי מה הקשר בין מעמד סוציו אקונומי של הרשות לבין היכולת לשלם.

בדרך זו נוצר מצב אבסורדי, ובו לדוגמה, יש משפחה ירושלמית, תסלחו לי על הסטריאוטיפ, גרים בבית הכרם, משפחה עשירה בלי עין רעה, שבעצם מסוגלת לשלם באופן מלא על הצהרון, אבל בגלל שהיא נמצאת ברשות ירושלים, היא מקבלת סבסוד כמעט מלא, כמעט ולא משלמים בכלל על צהרון. לעומתם, משפחה קשת יום, שלא יכולה לשלם על צהרון ומתגוררת ברשות עם מעמד סוציו אקונומי יחסית גבוה, למשל שש, תצטרך לשלם מחיר מלא עבור הצהרון.

המדינה כבר הקימה מגנון שבאמצעותו היא בודקת את המשפחות לגופו של עניין, אז איך זה הגיוני? במקרה הזה, לא צריך להוסיף שקל, רק להחיל את מנגנון הסבסוד של מעונות היום גם על הצהרונים, ולסייע בסבסוד למי שבאמת צריך, מה שיסייע גם לצהרונים האלה להמשיך להתקיים.

משפט אחרון, טסנו לסיור בגני ילדים בפינלנד וראינו שהילדים יושבים לאכול בכיסאות גבוהים, כששאלנו למה זה ככה, אז הסבירו לנו שזה כדי שהמטפלת לא תצטרך להתכופף ולשבור את גבה כשהיא מאכילה ילד. ככה מתייחסים למחנכים. אנחנו צריכים לטפל במעמד הסייעות והמטפלות, ולתת להן כבוד, אנחנו צריכים לתפוס אותן ככאלה, לצד דאגה לנושא השכר, שהוא מאוד מאוד חשוב. תודה.

חברים, כל מי שרשום ורוצה לדבר, ידבר. חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה.

תודה רבה כבוד היושב ראש.

שכחתי לומר שיש פה את חבר הכנסת, שהוא אוטוטו גם יקיר העיר מעלה אדומים, והוא לא מהליכוד, השר לשעבר מאיר כהן. בבקשה יוסף, סליחה על ההערה.

הוא גם יקיר הנגב. כבוד היושב ראש, האמת היא שמאז שהתכנסנו לוועדה הזו, כל הנושא של הגיל הרך עלה יותר מפעם אחת, בהקשרים שונים, על כל התפקוד בנושא הגיל הרך, על ההפקרות של הניהול בגיל הרך וגם על אופן ההתנהלות של משרד החינוך.

אני מסכים עם חברי, שאנחנו, כוועדת חינוך, צריכים להסתכל בראייה אחת כוללת, ושמשרד אחד ייקח אחריות על הכול. מגיל לידה עד שש. מבלי להיכנס לפרטי הדיון עצמו על הצהרונים והקשיים בהפעלתם ולנושא של מעונות היום, כי בחברה שלנו לא קיימים בכלל מעונות יום.

אני כן אומר בנושא גיל הרך, שמה שקורה היום בפועל, הוא שכמו במעלה אדומים, גם אצלנו מתנהל מידי יום חמ״ל שמנסה לתת מענה למצוקת החוסרים בצוותים במסגרות. הרשויות המקומיות חוות התמודדות מאוד קשה, ולכן אנחנו צריכים למצוא פתרונות, אי אפשר להמשיך מדיון לעוד דיון בוועדה, אי אפשר שנבוא מהשטח ומשרדי הממשלה יקטרו וימרחו אותנו בתשובות שלהם כשהמציאות ממשיכה כמו שהיא.

לכן, האחריות שלנו כוועדת חינוך, ושלך כיושב ראש, ואנחנו איתך בעניין הזה, זה לקיים דיון עם לוחות זמנים, ופעם אחת לקבל את כל התשובות לבעיות שעולות בנושא הגיל הרך. כולנו רוצים לעשות שם סדר, ללא הבדל בין קואליציה לאופוזיציה, בין ערבים ליהודים. תודה.

עדנה סבג, נציגת ועד עובדות צהרונים, כוח לעובדים, בבקשה.

תודה רבה לך על הדיון החשוב הזה בנושא הצהרונים. מאוד היה חשוב לי להגיע לפה היום, גם כנציגת ועד עובדות וגם כמי שעובדת בשטח. אני רואה את הכאוס הרב שחשות העובדות. מידי יום אני משוחחת עם כמה עובדות, ואמרתם הרבה דברים והכל חזר על עצמו.

אני קודם כל רוצה להגיד לכם, שאנחנו, כעובדות צהרון, נמצאות תמיד במקום האחרון. והאמת היא שלא מובן לי למה. עובדות הצהרון עושות עבודה חשובה כמו הבוקר ואפילו טיפה יותר, כי אנחנו מקבלות את הילדים בשעות הקשות שלהם. כמו שכבר הבנתם, יש מחסור בעובדות, אין מחליפות, עובדות מגיעות לעבודה ללא ניסיון או הכשרה, חלקן לא תמיד ראויות לעבוד, אבל בגלל המחסור הקשה - מיד כשמגיעה עובדת מכניסים אותה לעבודה, בלי לשאול אותה בכלל איפה עבדה ומה עשתה. כל זה בשביל שלא ייסגרו צהרונים, ועדיין, נסגרים צהרונים מידי יום.

אני קצת צרודה עכשיו, אבל לפני שבוע הגרון שלי הלך לחלוטין, רק שעובדות בצהרון לא יכולות לאפשר לעצמן להיות חולות בבית, הן מגיעות חולות לעבודה, הן לא יכולות לקחת חופש לטובת אירועים משפחתיים או לטובת כל דבר אחר. לרוב העובדות אין משכורת ביולי ואוגוסט. אין להן ממה להתקיים. מכירים את יוקר המחייה?

יש לך מיפוי של כמה רשויות מפטרות את העובדות וכמה רשויות משאירות אותן?

בכל הרשויות. אבל בירושלים יש את הקושי הכי גדול.

זה לא נכון, לא בכל הרשויות. את צריכה, בתור נציגת העובדות, שיהיה לך מיפוי מדויק של איזו עיר מפטרת ואיזו עיר משאירה.

רגע, תן לה לסיים את הדברים, בירושלים הן יוצאות לחל״ת ובכל מקרה הן בד״כ לא יכולות לקבל דמי אבטלה, כי בד״כ יש קצבת זקנה או קצבת נכות ויש כפל בקצבאות.

בירושלים היא עובדת במקום מוכר?

בצהרוני ׳ניצנים׳.

וביולי אומרים ללכת הביתה ולחזור בספטמבר?

עובדות, שמקבלות קצבת זקנה או קצבת נכות, ויש כאלה שעובדות איזה שעתיים בבוקר, במטב.

כן. הן הולכות ללשכת התעסוקה ולביטוח הלאומי, ואומרים להן לא כי בעצם כבר יש להן עבודה, אז הן לא זכאיות לקבל. ואז הן צריכות לחיות עם המעט. חלקן אימהות, חלקן מבוגרות שזקוקות להכנסה הזו לתרופות. ועל זה אנחנו רוצים שתהיה לנו קודם כל העסקה ישירה.

ברשותך, אני מתחבר לדברים של מאיר כהן. בנייר העמדה ששלחתם לנו, הצעתם בעצם לעבור למודל של העסקה ישירה לכל אורך השנה, כדי לא להגיע למצב הזה, ואני כיו״ר הוועדה, אמליץ על השיטה הזו.

אני כן הייתי רוצה לבדוק ברשותך, זו שאלה שעלתה כשקיבלנו את נייר העמדה, מה הוא מספר העובדות שצריכות לצאת לחל״ת מידי קיץ, להתפטר או שמפטרים אותן? הנתון הזה הוא חשוב בשביל לנסות להוביל את הדבר הזה.

כרגע אין לי את כל הנתונים.

בסדר. נשמח לקבל את זה בהמשך.

למה אתם לא מצרפים אותן למשל לקייטנות של יולי אוגוסט?

רגע, תני לי לסיים, אני לא הפרעתי פה לאף אחד. קייטנות יולי-אוגוסט שייכות בזכות ראשונה לעובדות עיריית ירושלים, זה לא של רשת ׳ניצנים׳, במידה ויש מישהי שלא מעוניינת לעשות, אז מאפשרים לכמה בנות מ׳ניצנים׳, אבל זה נותן מענה רק ל-30%-20%,ֿ מצוותי הצהרון.

בנוסף ישנן בנות שרוצות במהלך הקיץ לבלות עם הנכדים, וכאלה שלא מעוניינות בכלל לעשות קייטנה. אבל זה אומר שלא צריך להיות להן שכר?

בנוסף, אשמח לדבר על מה שזה עושה לילדים. מידי שנה מתחלפות להם המון סייעות. משום שגם אחרי שכבר התחילו לעבוד, מאוד קשה להחזיק מעמד ולרצות להישאר עבור שכר של 37 שקלים לשעה. הילדים האלה חווים המון פרידות, שיוצרות אצלם קשיים ורגרסיות קשות.

אנחנו באות לעבוד ונותנות את כל כולנו, עד היום חלק גדול מהילדים עושים קקי ופיפי בבגדים ואפילו אין לנו משטח החלפה. בגן שלי הסייעת מחליפה חיתולים לפחות חמש או שש פעמים ביום, כי הילדים בעצם מגיעים לגן בגיל שנתיים ושמונה חודשים. רק עכשיו התחלנו לחגוג ימי הולדת שלוש בגן. הרבה הורים ממהרים להאשים שאנחנו פוגעות בהורים ובילדים, זה ממש לא נכון, אבל אף אחד לא רואה שהעובדות האלו נמצאות במצוקה.

את מדברת על גני ילדים מגיל שלוש?

כן.

אני שטפתי את העכוזים של הילדים בעזרת צינור, והחלפתי להם יום יום על שטיח. הגענו למצב שכ-17 ילדים חלו בדיזנטריה ביום השביעי ללימודים, ואני חליתי איתם.

אנחנו החלטנו שאנחנו רוצות התחייבות להעלאת שכר, לצהרונים ולצהרוניות, מרוב הצער והיגון שאנחנו עוברות, לא שמנו לב לזה שמדברים על העלאה רק בהקשר של צוותי הבוקר וזה לא ייתכן. אם לא נקבל התחייבות להעלאת שכר ב-01 בספטמבר 2023, לא נפתח את הצהרונים בשנת הלימודים הבאה.

אף אחד לא ייתן לכם התחייבות, אני אומר לכם.

בשביל זה אני פה.

זה לא יעזור. הדבר היחיד שיעזור זה שתקומו עם כל צעקה.

נאור שירי, פה זו לא ועדת חוקה.

חבל שזו לא ועדת חוקה. אני אומר לך, אני כואב את כאבך, את מדברת פה על דברים נכונים, ושימי לב, איפה הקואליציה?

אז תן לי לסיים. אם לא נקבל העלאה, אם לא ייפתחו הצהרונים ב-01 בספטמבר 2023. ההורים יצטרכו להגיע לקחת את הילדים מהגנים בשעה 14:00. כנציגת כוח לעובדים, אנחנו בירושלים לא נפתח את הצהרונים אם מישהו לא יתחייב לשלם לנו. אני ממש מבקשת, והלוואי שמעכשיו כבר. תודה רבה על הדיון הזה.

גברת שירן יחיא, הנהגת ההורים הארצית, בבקשה.

שלום לכולם, אני שירן יחיא, אני חלק מהנהגת ההורים הארצית, וסגנית יו״ר ארגון ההורים הירושלמי. אני מכירה את חברותיי פה, וגם לוקחת חלק במטה המאבק למען הילדים. אני אתייחס גם לדיון הקודם וגם לדיון של עכשיו.

קודם כל, אחד הדברים כמו שנאמרו פה כמה פעמים, זה היפוך הפירמידה. ברגע שילדים, בבסיס שלהם, אין להם חינוך, דרך, הכשרה, משמעת, הסתגלות, אם אין להם את הדברים האלה, אז ככל שגילם יעלה, כך גם מורכבות הבעיות בלסגל להם את הבסיס החשוב הזה.

אנחנו מדברים פה על מטפלות ועל בייביסיטר. אבל מי מתייחס לפגיעה שהילדים שלנו עוברים? כי מגיעים אנשים שלא תמיד מוכשרים, גם אם מדברים על הכשרת בזק, כלום לא מבטיח שזו שעברה הכשרה אתמול, באמת תהיה זו שתישאר מחר עם ילדינו, ואם בכלל תישאר גם בעוד שבועיים. כך שהכשרה לצוות שלא מחזיק מעמד בעבודה היא לא רלוונטית.

בילדים שלנו, המדינה משלמת על הפגיעה שהילדים חווים ועל הפגיעה בהורים, היא סופגת עלויות מאוד מאוד גבוהות. אנחנו מחפשים תקציבים, אבל התקציבים נמצאים בעצם בהגנה על הילדים האלה. בהדרכה, בצהרונים, שהם חלק בלתי נפרד מהמשך היום. צריכים להעניק לילדים שלנו המשכיות, ויציבות, גם להורים. לא ייתכן שהורים קמים בבוקר, ובשעה 7:00, הם עדיין בסימן שאלה. אם יהיה גן, אם יהיה צהרון.

ומי בכלל מאייש באותו יום את הגן והצהרון?

בדיוק. לא ייתכן שלפתע נגלה שבשעה 16:00 מתחלף הצוות. לא ייתכן שהילדים שלנו לא ידעו בכל יום מי מטפל בהם למחרת, איך יטפלו בהם, ואם המטפלת שתגיע לגן, עברה בכלל הכשרה והדרכה נכונה. אנחנו לא צריכים לחכות עד שנצטרף לאסוף את השברים של הילדים שלנו, ולבנות מחדש את אמונם.

דיברנו על כיסא גבוה, בגנים, קבענו שאם יש כיסא גבוה בגנים בישראל זה נחשב להתעללות, אני קוראת גם לכם ולכל מי שבוכה על האשמות של התעללות, תגנו אתן את אלו שמתעללות, כי הן אלו שהורסות לכן את שם המקצוע, הן אלו שפוגעות לכן בתואר. צריך לגנות את זה ולא להגיד שההורים היסטריים. אני מודה על היערנות של ההורים, אני מודה על זה שהילדים מתחילים לדבר, על זה שההורים לא סומכים בעיניים עצומות ובודקים את השטח, כי אנחנו - - -

אנחנו מגנות. הבעיה היא שהרבה פעמים גם כותבים דברים שקריים, ואני מייצגת גננות. זה צריך להיות משהו שחובה על מדינת ישראל לטפל בו. יש לי שתי גננות שייצגתי אותן בתיקים מסוג כזה, והן נוכו מחוסר אשמה.

דורית, כמות הפעמים שגם אנחנו קיבלנו תיקים שנסגרו, רק כי לא היו ברף הפלילי, ועדיין, אף אחד מכם לא היה מרשה שיתייחסו ככה אל הילדים שלו. הרבה תיקים נסגרים, ולא תמיד יודעים למה, סוגרים כי הרף הפלילי לא תקין. משכו, דיברו לא יפה, מנעו אוכל, סגרו בחדר - זה לא התנהגות.

וזה קורה כי ההכשרה היא לא הכשרה מספיקה, כי השם של התואר הזה לא מספיק. צריך לדעת את מי אנחנו מכניסים, ומעבר להכשרה צריך גם פיקוח. צריך לדעת לעקור את העשבים השוטים האלה, לא לחכות שחלילה נגיע למצב שנצטרך לטפל בילדים אחר כך.

ראוי להוציא את העלויות האלה על הילדים כבר בגיל הרך, כי כשהילד לא מקבל חינוך והדרכה, הוא מגיע לגן בגיל שלוש, כשהוא אפילו לא יודע איך משתמשים בשירותים ולא יודע איך יושבים לאכול, כי אף אחד לא לימד אותו במעון. תודה רבה.

משרד החינוך, הייתי רוצה לדעת, איפה אנחנו נמצאים בנושא הפיקוח? יש איזה שהוא מערך בנוי?

בוודאי, אתה שואל על תוכנית ׳ניצנים׳?

קודם כל, יש לנו רפרנט מחוזי בכל אחד מהמחוזות, שאחראי על מספר רשויות. אני מזכירה שמי שמפעיל את הצהרונים, אלה בעצם הרשויות. יש בקרות עומק, בקרות שטח, יש פיקוח, ביקורים וסיורים סדירים במסגרות.

על ידי מי?

על ידי אגף הבקרה של משרד החינוך, ויחד עם זאת - - -

כמה ביקורות עשיתם? איפה יש דוחות? אני רוצה לראות.

רק רגע.

חברים רק רגע, אני רוצה לקבל תשובות מהמשרדים, תתנו להם לענות, בבקשה.

קודם כל אני מבינה את הלך הרוח, ואת האמוציות.

האמת היא שאני חייב להגיד שזה לא נראה שאת מבינה.

בסדר, יש כאלה שמתלהמים וכאלה שלא.

זה לא עניין של מתלהמים. אני חושב שיש פה רמת ניתוק - - -

נאור, אבל יש פה משרדי ממשלה, היא לא אשמה, היא באה ועושה את עבודתה נאמנה, תנו לה להביא את הדברים.

אז אני אומר וארחיב, כמו שציינתי יש רפרנט מחוזי, בכל אחד מהמחוזות, שעובד בכל ימות השבוע בצהרונים. זה רפרנט לתוכנית ׳ניצנים׳, זאת העבודה שלו, הוא עושה ביקורת, מפיק דוחות, גם בגנים וגם בבתי הספר.

בנוסף, יש לנו את אגף הבקרה, שעושה בקרות שטח. יש בקרים שנכנסים לשטח, וכמובן שיש דגלים אדומים, במקרה שרואים דגל אדום זה מדווח מיידית ומטופל. המשרד דורש מכל רשות מקומית להעמיד רפרנט לצהרונים. זאת אומרת שבכל רשות יש רפרנט לתוכנית ׳ניצנים׳, ואם אין אחד כזה, אז מנהל אגף החינוך ברשות, עומד לטובת המציאות הזו.

לילך ברשותך, הזכרת שיש דרכי טיפול, מהם דרכי הטיפול שיש ברשותכם?

נכון. אז הכלים שיש בידנו, זה קודם כל הנושא של סבסוד, העברת כספים, סגירה או התרעות לרשויות, או שיח עם מנהלי הרשויות.

כמה מקרים יש של עצירת סבסוד או סגירה?

אני מבקשת, לא כדאי להמר. אנחנו עובדים עם נתונים. ונעשות המון פעולות של התראות וטיפולים.

הוא שאל שאלה. בבקשה, לא קיבלת תשובה.

אני רק רוצה לומר לך דבר אחד לגבי נאור שירי, זו פעם ראשונה שהוא מגיע לוועדת החינוך, הוא עדיין - - -

אנחנו פה לא בפעם הראשונה, זה בסדר.

אני נכנסתי לפה מודאג - -

הוא מגיע בדרייב.

- - ואני יוצא מפה מזועזע.

תן לי לגבות אותך לשם שינוי.

אין מה לגבות. זאת הזיה.

הוא מגיע בדרייב מוועדת החוקה ומוועדות אחרות. הוא לאט לאט יבין שפה אנחנו נותנים לאנשי המקצוע לדבר. יש לך שאלות טובות, תאמין לי שאתן לך לשאול. אבל לא לקטוע אותם באמצע, ברשותך, לילך, אני רק מבקש, לא בטוח שיש לך את הנתונים פה, אבל הוועדה תשמח, לקבל את הנתונים על דרכי הטיפול.

כמה פעמים ומה האחוזים או מספרים, אם יש עם פירוט עוד יותר טוב, של צהרונים שנסגרו בעקבות תקלה כזו או אחרת שהתגלתה על ידי הפיקוח. דיברת על דרכי פעולה של עצירת הסבסוד או סגירת הצהרונים, הוועדה תשמח לקבל את אותם נתונים בהמשך.

יוסי, אני יכול משפט?

כן נאור.

אז קודם כל הדרייב שלי, ממש לא נוגע לוועדת חוקה, אם כבר זה מה שמדכא לי את הדרייב פה, ביחד עם מה שאני עושה בכנסת בחודשיים שלי פה. אני חושב שדווקא בגלל שאני חדש בכנסת, אני חושב שהרבה מאוד דיונים היו בדיוק ככה, בחמימות, בכבוד, הכול מתנהל פה עם תשובות, כשאני שומע את התשובות שלך, ובתור מישהו שמגיע מהשטח, וגם יצטרף אליי סגן ראש עיריית מעלה אדומים, ויושבות לידך נשות המקצוע, ואני אומר לכם שהתשובות פה לא קשורות למציאות.

אין שום פיקוח. הזחיחות, תסלחי לי, זה שהיא יושבת פה, ונותנת תשובות שהן לא נכונות. הדרייב שלי נובע מזה, כי אני מכיר את זה מהקצה, מהשטח, ואני הגעתי לדיון הזה לא כי הנושא לא חשוב לי או לא רציתי להגיע, אלא כי אתם דואגים, לשחת את זמננו על דברים שלא רלוונטיים בכלל לילדים שלנו, אז את יושבת פה ונותנת תשובות - - -

ברשותך, אני חושב שאני אחד מיושבי הראש שהביא את הנושא, זה הדיון השלישי בנושא בחודש האחרון, והנושא הוא חשוב, ולכן אנחנו מתכנסים. זה שמשרדי הממשלה, מביאים לפעמים תשובות שהם לא רלוונטיות, בשביל זה אנחנו פה, בשביל להזכיר להם. במשך הוועדה ובמסקנות, אנחנו מבקשים נתונים. כמו שכבר עשיתי במספר פעמים קודמות.

אבל תסכים איתי שקודמיך, בכיסא שאתה יושב עליו- - -

אני לא יודע מי היה פה היה מהקואליציה לשעבר, אבל זה גם לא רלוונטי נאור.

בסדר. שנה וחצי ישבה פה ממשלה אחרת. זה חוק שחוקק בשנת 2017.

ולכן אני אומר, אין פה עניין של אופוזיציה וקואליציה. הנושא הוא חשוב, וצריך שהוא יגיע לטיפול, ואגיד את זה גם במסקנות הוועדה. אני אמשיך לכנס את הוועדה, סביב הגיל הרך, סביב הצהרונים, סביב הגני ילדים, עד למציאת הפתרון.

אתה יו״ר הוועדה והפררוגטיבה היא לגמרי שלך. ההמלצה שלי היא לא להמשיך לקיים דיונים. יש פה אחידות מסביב לכל השולחן, לגבי כל הדברים. צריך למתוח קו ולהגיד עד פה. אין יותר דיונים עד שלא מטפלים בנושא של הגיל הרך. נקודה.

יש פה מישהו שחושב שזה לא מה שצריך לעשות? דיברנו על פינלנד, לא יודע איפה סיירת, אבל צריך להגיע עד לשם כדי להבין מה קורה בשטח? יש פיקוח ביקורות סגירה? אני ארבע שנים הייתי בחברה שמפעילה צהרונים, בחיים לא היה פיקוח.

תודה רבה, בסדר, אנחנו נקבל את הנתונים ונתקדם.

כבוד היו״ר, אני אשמח להוסיף מילה על הצהרונים הפרטיים, להציג קושי קטן וקצר אבל מאוד משמעותי: יש רשויות, שפועלות באופן דיפרנציאלי, ומתעמרות בצהרונים. גם צהרונים נותנים מענה, בדיוק כמו מעונות היום הפרטיים.

שירן, אני לפחות כארגון, מגנה, בכל במה אפשרית את כל מה שקשור להתעללויות. אבל אני גם דורשת מכם, מהמטה, שתדרשו הדרכה והכשרות, כדי שלא נופתע כל פעם מחדש. כי ללא הדרכה, הדרכה רציפה, יש פה תקציב לא קטן של כ-600 מיליארד שקלים, שכל הזמן כותבים אותו בעיתונות ובתקשורת, תשקיעו רק-2 מיליארד שקלים, ותקלו על הפעוטות האלה, תצילו את נפשותיהם מהתעללות כזו או אחרת.

לגבי הצהרונים, יש רשויות שדורשות שימוש חורג, מה שאנחנו לא צלחנו בממשלה הקודם, והיה לנו שימוש חורג עד 36 ילדים, הצהרונים לא נכללים, זאת אומרת שכל רשות, לדוגמה נהריה, גם כשוועדת ערר אומרת שהיא צריכה לתת את השימוש חורג ל-12 ילדים, זה לא צהרון של 36 ילדים, 12 ילדים, היא ממיתה עליה קלון, היא לא נותנת לה לעבוד. ועדת ערר גם נכנסה לפעולה ונתנה הנחייה לתת אישור להפעלת צהרון.

אז גם פה, הרשות מנצלת את הכוח שלה באופן שרירותי, כל רשות לפי ראות עיניה, ופשוט מתעמרת בצהרונים שנותנים מענה לילדים. כמו בכל ועדה שאנחנו נמצאים בה בחינוך, הכול על חשבון הילדים. מה שלא מתקבל על הדעת, במדינת ישראל, שאמורה להיות מדינה מתפתחת ולא מדינת עולם שלישי.

המהות של ילדים אמורה להיות הדבר שחשוב לנו יותר מהכול. הם אלה שייצגו אותנו בעתיד, ולשם אנחנו צריכים לחתור בכל צעד שאנחנו עושים. לא חוקה לא שום דבר כזה. מדובר בדור העתיד של כולנו. אז לא ועדה ועוד אחת ועוד דיון ועוד דיון ועוד אוצר ועוד פקיד, די. בואו נתחיל ליישם. תודה.

ברשותכם, נמצאת איתנו בזום מיכל מנקס, סמנכ"לית חינוך וחברה מהשלטון המקומי. מיכל ברשותך, מההתרשמות שלי למה שקורה פה, המצב בצהרונים, נמצא בברדק אחד שלם, סליחה על הביטוי. הייתי רוצה לשמוע ברמת השלטון המקומי, איך אנחנו עומדים לטפל בזה ברמת היישום?

שכוח האדם יהיה יותר ראוי, וכל בן אדם ראוי בעיני, אבל אני מכוונת יותר למקום של הכשרות, של כישורים של אהבת אדם, ושל אדם שרוצה לעבוד עם ילדים וכולי.

אני שמחה על ההזדמנות ומודה לך על רשות הדיבור. רוצה להזכיר, מרכז השלטון המקומי, לקח על עצמו בדיוק בתוך הוועדה הזו, לכנס שולחן עגול בנושא, ומכאן נולד מודל הצהרונים, וחוק הצהרונים שקודם על ידי הוועדה הזו. מאז ועד היום, אני מודה, לא השתנה מודל התקצוב, לא ב- Matching, כלומר השתתפות ההורים והשתתפות המדינה, וסליחה שאני אומרת, אני רוצה להדגיש, הרשויות המקומיות, מבצעות עבור המדינה כחלופה, ציין את זה חבר הכנסת בדיון הקודם וגם בתחילת הדיון הזה.

חברים, מדובר בפלסטר שנתנה הממשלה, במקום הארכת יום הלימודים, אז את אותו פלסטר, התנדבנו אנחנו, הרשויות המקומיות, להעמיד לרשות התושבים, בסופו של יום, הילדים, הם תושבינו, אזרחי מדינת ישראל, אז אנחנו מספקים את השירות, והמדינה נותנת את הסבסוד בחלקו.

הקושי ששמענו עליו בדיון אודות כוח האדם, פוגש אותנו בצהרונים עוד כפל כפליים, משום שהעסקת צוות, בשעות הקשות של היום, לעיתים לא השעות שמתמשכות מהבוקר, קשה לגייס אותו, יש בעיה לשלם לו את עלות המודל שלא שינו מאז היוסדו.

אנחנו שלחנו הרבה מכתבים לקראת תחילת שנת הלימודים הנוכחית. דרשנו תוספת התייקרויות, המדינה הסכימה שישנן התייקרויות, והוסיפה סכום שאני לא בטוחה שמכסה משהו, אבל עדיין יותר מכלום. אני חושבת שצריך לשבת על המודל, משום שמודל התקצוב משמעו איכות השירות להורים.

בסופו של יום, ככל שכוח האדם יהיה יותר ראוי, וכל בן אדם ראוי בעיני, אבל אני מכוונת יותר למקום של הכשרות, של כישורים של אהבת אדם, ושל אדם שרוצה לעבוד עם ילדים וכולי.

גם אגב, מפרט המודל, אפשר לספק אולי חוג אחד בשבוע, בקושי ובלחץ רב. אז בעצם, מה הילדים עושים? נאמר כאן לפני, יש הרבה מקומות, שבמקום לאפשר שירות איכותי וטוב לכלל תלמידי ישראל, בעיקר בשביל לצמצם פערים, מבזבזים את זמנם. אנחנו נדרשים לבחון את המודל מחדש, לצערי שוב מדובר בכסף אבל אין מפלט.

טוב, תודה רבה. חני נדב, תומכת בחינוך בגני הילדים, מטה מאבק חינוך, בבקשה.

אז אני יכולה לקשר את מה שאני היום, כסייעת בגן ילדים בהוד השרון, מעל 13 שנים, במקביל עבדתי בצהרונים מעל שמונה שנים ופרשתי. ואני יכולה לקשר את הוועדה הקודמת למה שקורה היום, כוח האדם, אנחנו, אני, משנה לשנה, אנחנו נתונות לעוד ועוד דרישות שעולות עם התפקיד, והשכר והתנאים שלנו מתכווצים, פשוט - - -

תהיי ברורה, השכר השעתי שלנו הוא 29.30₪ לשעה, אנחנו ביחד במטה המאבק.

וככל שהן יותר צעירות במערכת, השכר שלהן הוא פשוט מבזה. ואז הן הולכות ועובדות בצהרונים עד שהן נשחקות. אני עבדתי בגן לילדים אוטיסטים, בגן תקשורתי, והייתי יוצאת מהגן אחרי משמרת בוקר ועוברת לצהרונים, כדי להצליח לפרנס את הילדים שלי, שמתי בסופו של דבר ילדים של אחרים, על חשבון הסבלנות שלי לילדים שלי, ובאיזה שהוא שלב, אחרי שמונה שנים שעבדתי בשילוב של שתי העבודות האלו, לא יכולתי עוד.

הגעתי לשחיקה. אנחנו נשחקות. זו עבודה שוחקת. לסייעות היום אין חופשים. החופשים לא בהלימה. הסייעות צריכות לעבוד בכל החופשות. והעבודה הזו דורשת גם זמן התאווררות. כי רמת הסבלנות שנדרשת ממני כשאני מגיעה לעבודה היא לא 100% אלא 200%.

אני חייבת להעלות עוד נקודה חשובה. ששעות העבודה שלנו בכלל לא קשורות לצוותי החינוך, זאת אומרת, אני כדי לעבוד במשרה מלאה, צריכה לתת כ-42 שעות שבועיות, אני לא יודעת אם למישהו זה נשמע הגיוני שעבדתי עשר שנים בחינוך מיוחד, בבית ספר לחינוך מיוחד עם בעיות התנהגות קשות, בית ספר מהמם, אבל כדי לעבוד במשרה מלאה, אני צריכה לעבוד מהבוקר עד השעה 16:00, זה לא אנושי. מדובר בילדים שצריכים את כל כולנו שם.

אני נשחקתי ועזבתי השנה, בכאב לב, ואני מתגעגעת לילדים בטירוף. מחר יש ועדה לבעיות אובדניות, עבדתי עם ילדים כאלה בשכר של 29 שקלים לשעה. נתתי את כל כולי, כולל כשהילדים התאשפזו במוסד פסיכיאטרי, שמרתי על קשר עם ההורים, ומה המערכת מחזירה לנו? אנחנו שחוקות. זה הכי מכעיס.

תודה רבה. כרמית רוטמן, גננת וממלאת מקום בגנים של משרד החינוך, בבקשה.

אני גננת מוסמכת, עם תואר ותעודת הוראה, כל מה שנדרש. היום אני לא עובדת כי סיימתי את לימודיי. מאז ועד היום לא הצלחתי למצוא קביעות, שיבוץ לטווח ארוך, כל הזמן מדברים על מצוקת גננות, אני לא יודעת איפה המצוקה, אולי המצוקה היא בממלאות מקום. עם מישהי שהיא נושמת, שלא צריכה תואר, או תעודת בגרות, מספיק שהיא נושמת ושהיא מעל גיל 18.

כשאני באה לגן, אפילו כמחליפה, אני מכינה תוכנית עבודה, אני מרימה טלפון לגננת שאני מחליפה כדי לדעת מה בכלל קורה בגן, הגננות מבקשות ממני להחליף אותן בנרות, אני לא רוצה להחליף אני לא רוצה לעבוד, אני אחרי איזו שהיא תאונה, נפלתי ושברתי את הכתף, ואני לא יכולה לעבוד עד עכשיו. אין לי שיבוץ. אני חיה מביטוח פרטי שתבעתי ומזל שהיה לי אותו.

משרד החינוך לא דאג לי, אני לא מעניינת אותו, צועקים ׳גוואלד׳ ביידיש, אין לנו גננות, הצילו. הנה אני פה קחו אותי, אני רוצה לעבוד, למה אני לא מקבלת עבודה? למה אני לא יכולה לקבל שיבוץ? למה עובדת זרה מקבל יותר ממני? מדברים פה על מצוקת הסייעות, סייעת מקבלת בלי תואר ובלי שום דבר משכורת של 6,000 שקלים לחודש. מעולם לא קיבלתי משכורת כזאת. עם זה שעבדתי יום חינוך ארוך, עם המענק יוכה, קיבלתי משכורת של 4,000 שקלים לחודש. המשכורת הכי גבוהה שקיבלתי ממשרד החינוך. וזה עם תואר.

בקורונה לא קיבלתי כלום. ישבתי בבית. לא מענק ולא שום דבר. כשחזרו הגנים החזירו אותי במקום גננת שיצאה לחופשת לידה, גם כן, שוב זה לא שיבוץ. לידיעתם, למרות שיושבת פה גברת ממשרד החינוך, שיבוץ משמעותו תקן. תקן משמעותו משרה. אין תקן אין שיבוץ אין כסף. אז כל פעם נוח לשים את הממלאות מקום, כמוני, יש עוד גננות, ואני לא יודעת אפילו למה אין לי מושג, אולי לא מצאתי חן בעיני המפקחת, את המפקחת הנוכחית שלי, מפקחת האזור שלי, אפילו לא זכיתי לפגוש פנים אל פנים, למרות שביקשתי להיפגש איתה.

הנה אני פה, גננת מוסמכת עם תעודה ורצון לעבוד, אז אל תצעקו אין גננות. תעסיקו אותנו, את הגננות הממלאות מקום, לא את אלה שנושמות עם דופק ולך תדע מה קורה בגן. ואני יודעת על כאלו שביקשו שלא ייכנסו לגנים כבר, רק כי הן נושמות ויש להן דופק, וזהו.

תודה רבה. גברת הניה מורגנשטרן, עמותת על״ה, בבקשה.

אני עובדת בעל״ה, שהוא מוסד לחינוך מיוחד. אני רוצה לייצג פה את מגזר החינוך המיוחד. אני אתחיל במעונות היום השיקומיים, במעונות אלה, החוק עובד משנת 2,000, אנחנו עובדים לפי חוק, ואנחנו מחויבים להעסיק גננות עם תואר. הגננות האלה שונות לגמרי מהגננות של משרד החינוך, גם מאלו של הגנים הרגילים וגם מאלו של הגנים בחינוך המיוחד. הן עובדות, לא עם חודשיים חופש, אלא בסך הכול, שלושה שבועות חופש בקיץ. עובדים בחול המועד סוכות, בחנוכה, עד בדיקת חמץ בפסח ובחול המועד פסח.

בקשר לשכר, אמנם הלכנו לבג״ץ לפני כמה שנים, אז קצת השוו אותו לשכר הגננות הרגילות, אבל, בלי הוותק. זה הולך ונשחק. הרבה מעונות נדרשו להרחיב את המסגרות, לפתוח עוד מעונות, כי יש הרבה ילדים שזקוקים לזה, כמעט ואין היענות לפתוח מעונות נוספים, בגלל שאנחנו לא מצליחים להשיג, לא גננות ולא סייעות.

סייעות בכלל, מקבלות כ-29 שקלים לשעה, כשהעבודה שלהן היא לא רק חינוכית, אלא גם שיקומית, הן מקבלות הדרכה מהצוות הפרא רפואי, הן חייבות לשקם את הילד ולהפעיל את הילד בצורה נכונה, כשהצוות הפרא רפואי לא בשטח. גם הן, עובדות משעה 7:30 בבוקר, עד 15:30 אחר הצהריים, בלי הפסקה, כמו לסייעות וגננות במגזר הרגיל, מכיוון שאנחנו לא יכולים להשאיר את הילדים שלנו לבד. לא בחצר ולא באוכל.

כל הזמן צריכות להיות ארבע סייעות בכיתה, ולהפעיל ולמשור ולהשגיח על הילדים שלנו. שאמורים להעסיק במסגרת מיוחדת לשיקום. אנחנו חייבות את הבנות שלנו עם רצף של שנים. מכיוון שכל פעם ללכת וללמד מחדש את הצוות, איך לעבוד עם הילדים, זה לוקח לנו גם זמן, וגם המון כסף, וברגע שסייעות עוזבות אותנו כי הן מוצאות עבודה עם יותר כסף, אנחנו צריכים להתחיל בחיפושים ובהכשרות מחדש.

במסגרת הגנים, הגנים שלנו הם אמנם גנים עם פחות ילדים, אבל העבודה היא הרבה יותר קשה. כשהוסיפו את הסייעת השנייה לגנים הרגילים, לא הוסיפו את הסייעת השנייה לחינוך המיוחד. אצלנו במסגרות, שזה בכלל ילדים עם מוגבלות מאוד מאוד קשה, אי אפשר לעבוד, עם שמונה או עשרה ילדים בגן, כשיש סייעת אחת, ולכן אנחנו בעמותות, צריכות לשלם לבד את הסייעת הנוספת כי אחרת לא נגיע, לא לאוכל לא להחתלה לא לשיקום ולא לשום דבר.

מה שעוד אני רוצה לספר, זה שאני יודעת עכשיו למשל, שיש חבר כנסת אחד שמפעיל עלינו לחץ גדול מאוד לפתוח עוד גן לפתוח ועוד מעון, מכיוון שפנו אליו משפחה וחברים, ויש לנו ילדים שצריכים מסגרת ויושבים בבית. לא נפתחים עוד גנים ולא עוד מעונות יום, ואנחנו בעל״ה, מנסים עכשיו לפתוח, יש לנו כבר עשר כיתות של מעונות יום שיקומיים, יש לנו רשימה לכיתה נוספת, ואנחנו לא מצליחים בשום אופן להשיג - - -

לא הבנתי, מאיזו סיבה לוחץ עלייך חבר כנסת?

אנשים לוחצים עליו בתור חבר כנסת שיבקש מעל״ה לפתוח עוד כיתות. כי יש ילדים שיושבים בבית. אני מקבלת ממנו יום יום טלפון, אבל אני לא מצליחה להשיג צוות, לא עוד גננת ולא עוד סייעת, כדי שאוכל לפתוח ולתת את המיטב. אני לא יכולה לפתוח עם גננות או סייעות שלא מוכשרות לזה, ואז אני חוטאת גם לילדים וגם למשפחות שלהם, כך שבאמת כל המצוקה היא, כמו בגנים הרגילים ובמעונות הרגילים ממה ששומעים.

אני מבקשת שלא לשכוח אותנו, למרות מה שאומרים לכם, שאנחנו עובדים לפי חוק אחר, לפי חוק הרווחה, ולנו יש את כל מה שיש, זה נשחק. ולא לשכוח אותנו, מכיוון שכשיוסיפו להם את השכר, אנחנו נישאר בלי השכר, בלי העובדות, והילדים שלנו שנשארים בבית, זה עוד יותר גרוע מאשר לילדים בחינוך ובמעונות הרגילים. יש עוד דבר אחד שהיינו רוצים להעלות, ואני אבקש מוולרי שתציג את הדבר הזה.

ולרי בבקשה.

תודה רבה. עו״ד ולרי זליכה, בית איזי שפירא, רכזת פורום ילדים והורים למען ילדים עם מוגבלות. בתפר הזה, שבין המסגרות הסגרגטיביות של החינוך המיוחד לבין המסגרות הכלליות, יש גם את הילדים המשולבים. ובהקשר של שני הדיונים, יש את הפעוטות עם הצרכים המיוחדים, או עם הצרכים הרפואיים, שבנושא הזה בעצם אין הסדרה.

כל אגף המעונות יום עבר למשרד החינוך, מגיל שלוש יש חוק לימוד חובה, והילדים האלה מקבלים את המענים לצרכי שילוב, יותר טובים ופחות טובים, אבל יש איזה שהיא הסדרה לזה. מתחת לגיל שלוש, הנושא הזה הוא לא מוסדר. חלק במנהל מוגבלויות, חלק מהילדים לא מקבלים בכלל ונשארים בבית, למרות שאין שום סיבה שהם לא יוכלו להיות כחלק מכלל הילדים. גם במעונות הכלליים, עם סמל, וגם במעונות הפרטיים.

אני מבקשת מאדוני, כל דיון שמדברים בו על ילדים באופן כללי, הילדים שלנו הם חלק מכלל הילדים, לא יכול להיות שיהיו בהם רק דיונים שאגרגטיביים כי בסוף אנחנו רוצים שהילדים, מהגיל הרך, יהיו חלק מהקהילה, ואז כל הנושאים והקשיים שאדוני דן בהם בדיון הקודם, בשבוע שעבר, על הדיון המיוחד, יצטמצמו, כי אם הם יהיו חלק מהקהילה בגיל הרך, אז אחר כך חלק מהצהרונים ואחר כך חלק מהחינוך וחלק מהדברים הכלליים האלה. יש לנו הצעת חוק בעניין.

אגב, אני חושב שבשבוע שעבר, הדגשתי שמדינת ישראל צריכה להשקיע יותר בנושא השילוב, לצערי לא משקיעים שם מספיק.

נכון אדוני. אבל ההסדרה הזאת, מדברת תמיד על גיל שלוש ומעלה בגלל חוק לימוד חובה, יש לנו חלון הזדמנויות היסטורי. עכשיו, כשהאגף למעונות יום עבר למשרד החינוך, משרד החינוך יודע לעשות את זה. אפשר להתווכח על אם זה יותר טוב או פחות טוב אבל הוא יודע לעשות את זה, יש המון תוכניות נפלאות בשטח, שעד היום נעשו עם משרד הרווחה ומשרד הבריאות, אנחנו מבקשים לעגן אותם, לחזק אותם ולתת את המענה הזה בצורה חוקית ולא בצורה ספורדית תלוית תקציב, ואנחנו נבקש את אדוני כדי לקדם את הנושא הזה.

אני רוצה להגיד עוד מילה בהקשר לצהרונים, אני מבינה שהדיון פה על הצהרונים, הוא על הצהרונים שתחת ׳ניצנים׳, שתחת משרד החינוך, ויחד עם זאת, יש מערך שלם של צהרונים שמשרד הרווחה תומך בהם, ובהקשר הזה, של הילדים המשולבים, ילדים משולבים, עם כל התמיכות שהם כן או לא מצליחים לקבל ממשרד החינוך, בסופו של דבר, אנחנו רואים שהדבר הזה לא עובד, וחלק מזה שהוא לא עובד, זה בגלל שהם צריכים תמיכות נוספות.

אנחנו הקמנו בבית איזי שפירא, והוקמו בארגונים נוספים, צהרון שנקרא צהרון תומך שילוב. ילד שבמהלך היום נמצא במסגרת הכללית הרגילה, בקהילה שלו עם החברים מהקהילה, אבל יש לו צהרון בשעת צהרים, פעמיים שלוש בשבוע, שבהן הוא יכול לקבל את קבוצת השווים שלו, תחשבו שזה ילד שלא פוגש במהלך היום אף ילד שדומה לו, ואף ילד עם קשיים כמו שלו, ובצהרון הזה הוא יכול לפגוש את זה, וגם לקבל את הטיפולים ההתפתחותיים שהוא זכאי להם.

הדבר הזה, מצאנו שהוא תשתית נפלאה, לתמוך ולאפשר לשילוב במהלך היום להצליח. הקמנו ועדת היגוי, ביחד עם משרד החינוך, משרד הרווחה ומשרד הבריאות, תוך עבודה מול קופות החולים, כדי לייצר את התשתית הזו. אנחנו נרצה גם את עזרתו של אדוני כדי לקדם את הנושא הזה. כי בסוף, אנחנו לא רוצים את הסגרגציה, אנחנו רוצים לחזק את הילדים כדי שיוכלו להיות חלק מכלל הילדים, ויש לו תוכניות לדברים האלה. תודה רבה.

תודה רבה. מור דקל יושבת ראש העמותה למען הילדים בגיל הרך, בבקשה.

תודה כבוד היו״ר. אני רוצה להגיד משהו בהמשך לדברים שאמרתי בסיום דבריי בוועדה הקודמת, וזה מאוד מתחבר לי גם עכשיו לפה. כשאנחנו מדברים על חינוך, בואו נתחיל לדבר על חינוך מגיל לידה, וכשאנחנו מדברים על אנשי חינוך, בואו לא נפצל אותם לכל מיני נושאים, מקרים והגדרות, כי בפועל זה מה שקורה כרגע ואנחנו לא מגיעים לשום דבר. כל השעות שאי יושבת פה הבוקר, אני רואה לנגד עיניי תמונה אחת: של פרה מצוירת, מחולקת לחלקים ומספרים, ותלויה מאחורי הקצב בקצבייה.

וכמו הפרה שמחולקת לנתחים, כך מחולק גם הילד בישראל. עד גיל שלושה חודשים הוא בבית, מגיל שלושה חודשים הוא במעון פרטי או במעון תמ״ת, אחר כך הוא הולך לגן עירייה עד השעה שתיים, משעה שתיים יש צוות אחר שזה צהרון, אחר כך הוא עולה לבית הספר, גם שם יש לו מורה, ואחרי זה צהרון עם צוות אחר. וכן הלאה.

לאורך שמונה השנים הראשונות של חייהם, הילדים האלה פוגשים בכל כך הרבה מבוגרים. גיל הרך, בהגדרתו, זה לידה עד שמונה, לא סתם צהרון ולידה זה עד כיתה ג׳, וצריך להבין את זה כבר. ושאנחנו יושבים פה ומקיימים דיון ועוד אחד ועוד אחד, על הסייעת, על הסייעת הצמודה, על החינוך המיוחד, על המשלבת, על הצהרון, על המטפלת, ככה זה נראה.

אנחנו פשוט הופכים את הילדים האלה לבשר, שאותו אנחנו מחלקים למיליון חלקים, והבשר הזה, לצערי כבוד היו״ר, הוא לא כשר, כי אנחנו לא נותנים פה שום הכשרה, ושום דבר שנותן רצף, ביטחון, בריאות, חינוך טיפול ורווחה - מגיל לידה.

אז הוועדות האלה, וגם הצהרונים, צריכים להתכנס יחד, ולומר, בואו נפסיק לחוקק חוקים ותקנות, ונלך באמת על הכיוון של יום לימודים ארוך, שיהיה מורכב מצוות מקצועי ומוכשר של שתי גננות לגן, עוד ארבע סייעות לגן, גם להוסיף שם את החינוך המיוחד, ולא לשכוח אותו, כי הוא כל כך חשוב, במיוחד כשאנחנו רואים לאורך השנים את העלייה בכמות הילדים שזכאים לחינוך מיוחד מגיל חצי שנה, מעונות היום השיקומיים, שלא מקבלים פתרונות.

בנוסף, בבקשה כבוד היו״ר, ישבנו פה לפני שבועיים ואמרת שקיבלת טלפון מלשכת שר החינוך, שהם אומרים שעכשיו הם מתכנסים לישיבה על ועדת המחירים, מאז זה נעלם. ישבנו היום ושמענו היום שכבר יש תוכניות והכל, בואו נהיה גוף מוביל ונתחיל להזיז את הדבר הזה, רשויות מקומיות התחילו להופיע פה ואני כל כך שמחה, שתבין כמה השטח הזה בוער, ושימו לב גם לשיח היום, בין הצוותים לארגונים להורים לסייעות, אנחנו במלחמה אחד עם השני, והבשר שנחתך פה, מי שנפגע, זה הילדים. אף אחד לא אומר את זה, אז אני מבקשת, מבחינתי תעשה דיון מתשע בבוקר עד שתיים בצהריים, שמדבר על חינוך מגיל לידה, על טיפול באנשי החינוך על כל גווניו, ובואו נתחיל לחבר את הפרה ולהכשיר אותה.

אלה כהן, מנכ"לית כולנו משפחה, בבקשה.

תודה רבה. תראו, הילדים פה הם המרכז, ואני כאן מייצגת ארגון הורים, מטפלות, גננות ואנשי חינוך, אף אחד לא דיבר על תנאי הצפיפות. זה הנושא הבוער, והוא הגורם העיקרי, גם לנטישה של הצוותים החינוכיים את המקצוע, וגם לפגיעה הבלתי סבירה בילדים שלנו. כל המחקרים מכל המדינות המערביות בעולם, מציינים שאלה שני הגורמים המרכזיים לנטישה.

כ-75% מהמטפלות בכל שנה, עוזבות את מעונות היום, ובעשור האחרון יש עלייה של כ-66% בצוותים החינוכיים בגני הילדים במשרד החינוך, שזה מעל גיל שלוש. ואפשר תוכניות, ואל תדברו איתי על פדגוגיה, ואל תדברו איתי על יום לימודים ארוך, כשתוקעים את הילדה שלי, ואת הילדים של כולנו, עם עוד 35 ילדים בגן, באחריותן של גננת אחת וסייעת אחת.

אל תדברו איתי בכלל על לשים אותם שם לשמונה או תשע שעות, למה? כדי שההורים יוכלו להמשיך לעבוד? נכון, שוק העבודה פועל בצורה שהיא פוגענית כלפינו, כלפינו כהורים וכלפי חיי המשפחה, באופן כזה שגם הורים נאלצים לצמצם את שעות העבודה שלהם. אבל אי אפשר שבסופו של דבר הילדים ישלמו מחיר רגשי ונפשי.

בסופו של דבר, גם הבת שלי חוזרת הביתה עם סימני אלימות, לא ממטפלות, מילדים בגן, דיברה פה אחת מנשות המקצוע, על אהבת האדם. איזה אהבת אדם יכולים הילדים ללמוד כשהם צריכים, בין 35 ילדים אחרים, להצליח לשרוד. אתם מדברים איתי על איזה שהן הכשרות, שבאופן בו אני רואה את זה, גם אם תבוא הגננת הכי מוכשרת בעולם, עם כל ההכשרות שיש, היא לא יכולה לעשות הרבה כשיש לה 35 ילדים באחריותה.

זה משהו שמטריף אותי. הספינה טובעת. ועליה נמצאים הילדים שלנו ואיתם הצוותים החינוכיים, והצוותים החינוכיים, משולים לאלה שמנסים להציל את הספינה הטובעת, מנסים להוציא את המים, כי אנחנו כל הזמן בדיונים על הכשרות ועל דברים שמסביב, ואף אחד לא בא ומדבר על שורש הבעיה, על הצפיפות החמורה בכיתות.

אין אף מדינה מערבית, שמפעילה מעונות יום וגני ילדים כל כך צפופים, אז עד מתי? ויש שני ילדים ששלמו על זה בחייהם בשנה האחרונה, אז מה עוד צריך לקרות, כדי שקודם כל נטפל בדבר הראשון. אחרי זה נעסוק בפדגוגיה, אחרי זה נדון על חינוך, אחרי זה נדבר על הכשרות. קודם כל תדאגו לביטחון ילדינו, שיחזרו בשלום הביתה, ולא רצוצים ועייפים. זה הדבר הראשון.

קודם שתהיה איכות, אחרי זה תתקעו אותם ביום לימודים ארוך. איכות זה הדבר הראשון, והגננות קורסות. אתמול שוחחתי עם גננת, ואשמח לצטט אותה בפניכם, כשהיא מתארת איך נראות כמה דקות בגן עירייה: ״אני בגן עם שלושה ילדים בני שלוש, יושבת עם קבוצת ילדים וקוראים סיפור, תוך כדיי שתי ילדות רבות על משחק, עוד קבוצת ילדים מעיפים משחקים באוויר, ילד אחד עם טיטול, צריך להחליף לו, ויש עוד שלושה כמוהו.

שני ילדים דוחפים ניירות לתוך הכיור בשירותים. מקבלת טלפון מאחד ההורים, כמה ילדים נגעו בבן שלהם במקומות פרטיים, איך אני יכולה להגן על כולם כשצריך להשגיח על כל כך הרבה ילדים? אנחנו לא יכולות להיות בכל מקום בכל זמן, אנחנו מתחננות, תורידו את מספר הילדים בגנים, אנחנו קורסות והילדים נפגעים, אנחנו לא מצליחות לעשות את העבודה שלנו כראוי, והילדים זקוקים לנו יותר מאי פעם. תורידו את כמות הילדים ותוסיפו עוד נשות צוות״. מבחינתי, זה הדבר הראשון שצריך לעשות.

תודה רבה.

אפשר הערת ביניים קטנה?

כן.

אני רוצה, בגלל שיש פה אווירה קשה, בדרך כלל אני מדבר באנדרסטייטמנט, אבל הפעם אני באמת חושב שמדובר במשבר לאומי. יחד עם זאת, צריך לזכור שבשנים האחרונות קרו גם כמה דברים טובים. זאת אומרת, סייעת שנייה זה דבר שלא היה וקרה איכשהו, וסבסוד של ׳ניצנים׳ קרה, ויש את בית הספר של החופש הגדול, ומי שנכנס מתחת לאלונקה זה משרד החינוך והרשויות המקומיות, כי אחרת לא היה קורה כלום.

לכן, בסוף, צריך להיות מציאותיים. ולצד זה שאני טועה, שצריך לעשות תוכנית ארוכת טווח, כפי שציינו פה, כי באמת המעמד, השכר והראייה ההוליסטית, היא קריטית, לצד זה יש כמה דברים שאפשר לעשות מחר בבוקר. אל תתנו לצורך בלעשות תוכנית שלמה וגדולה, לשאוב אותנו, ובסוף לא יקרה כלום.

כדי שיקרה, יש כמה דברים שאפשר לעשות כבר מחר בבוקר, אני נתתי דוגמה, מחר בבוקר אם מחליטים שלא נותנים סבסוד לפי אשכול סוציו אקונומי אלא לפי משפחה, אני אומר לך ותבדוק אותי, משרד החינוך ומשרד האוצר בעד מה שאני אומר, יתפנה כסף לתת שכר לסייעות, לתת שכר לצהרונים, לתת את הסיוע באמת למי שזקוק לו, ולא, סליחה על הביטוי, באופן פוליטי, סתם כי הרשות המקומית צריכה. זה מתאפשר כבר מחר בבוקר, בלי תוספת של שקל, הגדלת שכר לסייעות, ועשיית צדק.

אני גם אשמח להגיד כמה מילים.

בבקשה, רק שמך לפרוטוקול.

אני צודק שמשרד החינוך בעד?

מה בעד? אתה מדבר פה על שינוי תפיסה. דיפרנציאליות?

קיים, במעונות קיים, פשוט תעתיקו את המנגנון. מה הבעיה?

זה מנגנון של הנחות, לא דיפרנציאליות, הסוגייה הזו עלתה בשנה שעברה, וצריך פה גם את משרד האוצר.

אני דנה קציר, אני עובדת בארגון כוח לעובדים, כרכזת איגוד מקצועי בהרי ירושלים, ומלווה את איגוד הצהרונים, אני רוצה רק לגעת בסיבה המרכזית לבעיה מבחינתנו. הסיבה המרכזית היא השכר הנמוך של עובדות הצהרונים, ובעצם כל שנה מתפרסם קול קורא של משרד החינוך, ויש עלינו ממש חובה לתקן את הדבר הזה.

השכר של עובדות הצהרונים סובל משחיקה אדירה. אם היינו מצמידים אותו לשכר הממוצע במשק, הוא היה עומד עכשיו כ-42.8 שקלים לשעה, במקום המצב הנוכחי, שלא השתנה משנת 2017, ועומד על כ-37 שקלים לשעה, כמעט 2,000 שקלים בחודש, זה לא שכר שאפשר להתקיים ממנו.

רשויות חזקות מתמודדות עם הקשיים האלה באמצעות תשלום גבוה יותר לעובדות, רשויות מוחלשות, נשארות מאחור. ורק מתחזק הפער בין פריפריה למרכז. בקרוב, ייחתם הסכם של סייעות הבוקר, וחשוב להגיד שאם תיחתם עליית שכר רק לעובדות הבוקר, הולכת להיות עזיבה מאסיבית של עובדות צהרונים, לטובת מסגרות הבוקר, וההורים פשוט יעמדו בפני שוקת שבורה, בלי פתרון, והצהרונים רק יתדרדרו.

זה חייב להיעשות ביחד.

אני רק רוצה לתת שתי הצעות אפשריות לשיפור המצב מבחינתנו. השקעה בצוות היא מאוד חשובה. העלאת שכר, ושינוי המודל, מהעסקה של עשרה חודשים ל-12 חודשים, ואת שני החודשים שנותרים להעסקה, אנחנו מציעים להשקיע את הזמן הזה בהכשרה של העובדות, בפיתוח גאוותן המקצועית, ובהכנה שלהן לקראת

השנה חדשה, בחיזוק הקשרים בין העובדות, וכמובן, כרגע, ככל שהתנאים הם כאלה, אי אפשר לייצר תוכנית רב שנתית, לעבודת הצהרונים, אי אפשר לייצר פיתוח של הצוות, שיפור התנאים יאפשר גם קליטה של עובדות מתאימות יותר לתפקיד, שימור של עובדות מנוסות, וכמובן גם פיתוח תוכנית רב שנתית כדי לייצר צוות מקצועי, וכמובן, לתגמל על ההשתלמויות שאליהן מגיע הצוות.

טוב, אני רק רוצה לומר לקראת סיום הדיון, אני אצא באמירה חד משמעית, לא מקובל עליי, שמשרדי ממשלה, ללא תיאום מראש, לא יהיו שותפים בדיונים, מדובר בוועדה חשובה של הכנסת, זה שמשרד האוצר החליטו שלא לשלוח נציג, ובלי לבקש או להודי, זה דבר שהוא לא מקובל, ולא יעבור לסדר היום, אנחנו ראינו את התופעה הזו בשבוע שעבר, וזה חוזר על עצמו היום, אז כנראה שצריך לתת מכה אחת חזקה על השולחן, כדי שמשרדי הממשלה יבינו שוועדות הכנסת הן לא הפקר. דורית, בבקשה.

אז קודם כל אני שמחה שכולנו תמימי דעים. כולם מכירים אותי פה למעלה מעשור. משנת 2012 אנחנו במאבק הזה. אם נשלוף את ניירות העמדה שלארגון גננות מחנכות, שבראשו אני עומדת, כולל תשתית שמדברת על חינוך.

הכרנו את כולנו משפחה, יצאתי לדרך, עם מיכל דליות, ונסענו וחזרנו, ומה בעצם הדרך שצריך לעשות על מנת להגיע לדרך הטובה? מאז ועד היום, הסכמים קיבוציים של שכר, שהרסו את החינוך, שלא תבוא יפה בן דוד ותגיד לי כאן שבזכותה נעצרה הבלימה של נסיגת גננות.

גם עכשיו, ישנן כ-100 גננות, עם בקשה של יציאה לפרישה, של יציאה לשבתון, הכול כדי לברוח מהמקצוע כל עוד נפשן בן. המצלמות הביאו לכאוס ולהעמקת חוסר האמון בין גננות להורים, להעמקת החרדה של הורים, לשים ילדים בתוך הגן.

אנחנו המלצנו שיהיו מצלמות, אבל שהן יהפכו לכלי הדרכה. שמתצפתים באמצעותן, ואפשר לפתוח אותן בכל רגע של היום, ואז אני לא אגלה בדיעבד, שהילד שלי, או הנכד שלי, הילד שלכם, שהוא הילד של הגננת במהלך היום, מקבל מכות או חס וחלילה, מה שהנשמה שלנו מזדעזעת מזה.

הכשרת הצוות, כל הצוותים, מגיל לידה ועד גיל שש. הכשרת הצוותים היא מחייבת היום, והיא מה שתביא להעצמה של המקצוע, לאופק מקצועי, לזה שגננת, סייעת, מטפלת, גננת ממלאת מקום, כולן יעבדו תחת רשות אחת, במקום אחד, ושלא תהיה הפרדה בנינו. מי שייכנס לתוך הפרטים, ידע כמה פיצול יש, הם תחת הוועד הזה והם תחת הוועד ההוא - אנחנו צריכים לעבוד ביחד, הורים צוות, ממשלה, כולנו למען הילדים.

חינוך דור העתיד, זו השקעה הכי גדולה וכל המחקרים מדברים על זה. נכון שזה כסף, אבל זה כסף שיחזור בחזרה אלינו ולמדינה, בבריאות, בפשיעה, בתאונות הדרכים ובהכול, כל המחקרים מצביעים על זה שאם עכשיו תשקיעי דולר, תכניסי בין ארבע לשבע עשרה.

תקנה של מספר ילדים, ממחקר לעשייה של כלת פרס ישראל, פרופסור קליין, וד״ר יבלון, היא מדברת משנת 2006, על תיקנה, על הכשרת הצוותים, מה צריך להיות בכל דבר מגיל לידה ועד גיל שש.

חברה, ליישם את המחקרים, לא סתם שפכנו כסף על מחקרים, בואו ניישם אותם. ורק אחרי שדאגנו לתיקנה, שדאגנו לכל העובדות, וראינו שהכול מתוקן, אחר כך נדבר על שכר, וזה ימשוך את נשות ואנשי המקצוע הטובים ביותר. אתה ואני, וכל אחד פה בחדר, ירצה שגם הילדים שלו, כמו שאנחנו מדברות על החלום שך כל אימא, אני רוצה שכל הורה בישראל יחלום שהילד שלו יהיה מטפל בילדים, מחנכים.

התורה מלמדת אותנו שחינוך תינוקות מבית רבן זה המקצוע הכי חשוב, איפה אנחנו? ה׳ ישמור אותנו. רק אז לדבר על שכר. אני ממש מבקשת שלא לקחת פלסטרים, לסרב להצעה שהעלה יושב ראש השלטון המקומי, ביבס, להביא אנשים לחינוך כחלק מעבודה מועדפת, בשום פנים ואופן לא, אלא אם הייתה לה הכשרה קדם צבאית והיא נמצאת בתוך המקצוע. היו לנו פעם מורות חיילות, בואו נחזור לזה, סייעות חיילות וגננות חיילות, להיכנס לגן הילדים כפלסטר, לא על מה חלם בדרך.

כולנו נשב ביחד, הורים, ועדים, גננות, סייעות וחברי כנסת, לרכז את כל מה שהיה כדי שנתקדם. בקשר לחינוך המיוחד, כמו שאמרתי בפגישה הקודמת, אנחנו לא נצטרך כיתות של חינוך מיוחד, אם מהתחלה נאבחן את הילדים עם הצרכים המיוחדים.

הרי כולנו בעלי צרכים, יש כאלה עם צרכים מיוחדים יותר. מי שהיה פה בגן הילדים, יכול להיכנס ולדבר על מה שצריך בגני הילדים, ילד שקורא לגננת מהשירותים והיא לא שומעת אותו, מה הילדים צריכים ומה ההורים צריכים, התקשורת בנינו היא חשובה. תודה.

תודה. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה.

אני הצעתי בהתחלה שנשים קו אדום, אבל אני מניח שזה לא יקרה, שהרי כנראה שלא תציב קו אדום באף נושא או קידום חקיקה שיגיע. אתה כנראה לא תשים את הגבול הזה, ואני יכול לקבל את זה. אבל אני מציע הצעת ביניים, מציע שנתכנס לדיון מידי שבוע ונראה כיצד אנחנו מתחילים לקדם את כתיבת התקנות, כדי שנתחיל לקדם את הנושא הזה בהקדם. באמת.

ואני אומר משפט לכן, אם אתן לא תקומו, כולל הנהגת ההורים, שיש להם תפקיד מרכזי מאוד במאבק הזה. לשני הצדדים. גם מהפדגוגיה וגם מצד ההורים, אם לא נקום ונקים כל צעקה, אני אומר לכם, במדינה הזאת, כלום לא יזוז. תודה.

ולרי, בבקשה.

אדוני בשנת 2017 נחקק חוק המועצה לגיל הרך, המטרה של המועצה, שהוקמה על פי חוק, הייתה לאגם את עבודת משרדי הממשלה סביב הנושא הזה של הגיל הרך. משנת 2017 ועד היום, המועצה לא מצליחה לקבל שיניים, כדי לייצר תהליכי עבודה.

כשאנחנו מדברים על הדבר הזה, של האיגום, שיתוף הפעולה וכולי, יש איזו שהיא תשתית שכבר קיימת. אם אדוני, בתור יו״ר ועדת חינוך, יבדוק מה הסיבה שהדבר הזה לא מתרומם, למה אין שם תקציבים? למה משרדי הממשלה לא מתואמים לעבוד תחת המועצה? לפחות יש גוף אחד שקיים על פי חוק.

אבל אנחנו אומרים את זה כל שנה, להביא להם תקציב, להקים להם ועדת שרים בין משרדית ולא עושים את זה.

אז לכן אני אומרת, כולנו פה אמרנו שיתוף פעולה ואיגום, אבל יש לזה תשתית, אם אדוני יבדוק למה הדבר הזה לא מתרחש ואיך אפשר לדחוף את זה, לא צריך להמציא את הגלגל. תודה.

תודה. קודם כל אני שוב חוזר ואומר, שלא מקובלת על הוועדה, העובדה שמשרדי הממשלה מזלזלים בוועדה ולא נוכחים בדיון, גם לא בזום. אני רק אגיד, שזה שמשרד החינוך לא הגיע בשבוע שעבר, זה היה בתיאום איתי והנושא טופל עם היועצת המשפטית, דבר שלא צריך היה לקרות אבל אושר איתי.

א׳- להעניק חינוך לכל הילדים למשך שמונה שעות ביום, חמישה ימים בשבוע, אותה הצעה של חבר הכנסת משה טור פז. ב׳- הוועדה קוראת ליישם את חוק יום לימודים ארוך לכל התלמידים, במימון המדינה, בשירות ראוי, ובכך נושא הצהרונים הופך מיותר לגמרי.

ג׳- עד שזה ייעשה, יש לתקצב צהרונים בתקצוב טוב ויעיל יותר, כדי להיענות לצרכי הצהרונים המיידיים. ד׳- הוועדה מציינת שלא בלבד שהמדינה לא מתקצבת את הצהרונים באופן ראוי, אלא גם מספקת שירות ירוד בצהרונים. ואני חייב להתוודות, לא ציפיתי לתמונת המצב הזו כשכינסתי את הוועדה, לצערי נחשפתי לשירות ירוד מאד וכן הייתי מצפה ממשרד החינוך להוביל את העניין הזה.

מאיזו בחינה השירות ירוד?

מכל הבחינות. אני חושב שגם נושא הפיקוח, לפי ההתרשמות שלי לא נעשה באופן ראוי.

ממה ההתרשמות אם עדיין לא הוגשו הנתונים בנושא?

לכן אני אומר, לכן הוועדה ביקשה לקבל את הנתונים, אבל מההתרשמות שלי כרגע, רמת הפיקוח, רמת השירות, רמת הפתיחה של אותם הצהרונים במקומות, וגם את זה אני אבקש מה-ממ"מ להעביר אליי את הנתונים, כי ממה שאני מתרשם, נושא הצהרונים הוא קצת באוויר, הוא הבן החורג, וזו ההתרשמות שלי. המדינה לא - - -

אם את שואלת ממה ההתרשמות אז הנה, אני אומר לך את הנתונים.

נאור, תודה. ו׳- המדינה לא עדכנה את מודל התקצוב כבר מספר שנים. המדינה הסכימה שיש לעדכן אותו, אך לצערי זה לא נעשה עד היום, הוועדה דורשת לעדכן את המודל באופן מיידי, ובהזדמנות זו, יש לעדכן בנוסף, את מפרט המודל, כדי לאפשר שירות רחב יותר.

ז׳- הוועדה, ואת זה אני אומר בצורה חד משמעית, מציינת באכזבה, שכבר חמש שנים, שמשרד החינוך טרם הכין תקנות לחוק פיקוח על הצהרונים, בלי תקנות, אין באפשרותנו לבוא וליישם את החוק. לכן, הוועדה דורשת ממשרד החינוך לתקן את התקנות באופן מידי, ואין לי ספק שגם השר הנכנס, יוביל את התהליך הזה, ואני אשוחח אתו על זה באופן אישי. ח׳-הוועדה מציינת בהערכה את עבודתם של עובדות הצהרונים, של השלטון המקומי, שלקחתם על עצמכם בעצם את הסיפור הזה של יום לימודים ארוך, ואנחנו מודים לכם על כך.

ט׳- הוועדה קוראת להעסיק את עובדות הצהרונים במשך כל השנה, ולא רק למשך עשרה חודשים של עבודה בפועל, גם כדי לתת להן שכר ראוי יותר, שיסייע בשימורן במערכת, וגם כדי לייצר לילדים רצף של צוות חינוכי קבוע.

י׳- הוועדה ברשותכם, הממ״מ מבקשת לערוך מיפוי קבוע של כל הרשויות המקומיות, שירכז את המקומות בהן הסייעות עובדות במשך כל השנה ואת המקומות שבהם הן נדרשות להתפטר לאחר עשרה חודשים. יא׳- הוועדה מבקשת ממשרד החינוך, לתת דוח על מספר הצהרונים שנסגרו בגלל ליקויים או בעקבות פיקוח ואת מיקומם. יב׳- הוועדה תדון בדיון נפרד, בנושא הצהרונים עבור החינוך המיוחד.

אני רוצה לסיים ולומר, נאור אני מתחבר למה שאמרת, שהוועדה, תמשיך לדון בנושא, עד שיימצא עבורו פתרון הולם, ואני מקווה שזה יקרה מהר מאוד, ושגם משרד האוצר וגם משרד החינוך, יבינו שאנחנו נחושים, ונעמוד כחומה בצורה, כדי להוביל לפתרון.

לא ייתכן שאני שומע שגם בחוק ההסדרים, וגם בשאר הדברים, נושא הגיל הרך בכלל לא עולה. אני עברתי על הטיוטה של חוק ההסדרים, ולא מוזכר שם נושא הגיל הרך, בניגוד להסכמים הקואליציוניים, שם מפלגת ש״ס הכניסה בסעיף-126, שצריך להקים רשות לגיל הרך, ואנחנו דורשים שאותה רשות תוקם, כדי למצוא פתרון אמיתי לנושא הזה של הגיל הרך.

מגיל לידה עד סוף כיתה יב׳, יש פה רצף, טוב שזה עבר למשרד החינוך, ומשרד החינוך צריך לעשות צעד אחד קדימה, צריך להקים את הרשות הזאת, כדי להוביל לרצף החינוכי הזה. הילדים שלנו הם דור העתיד שלנו, ואם לא נשקיע שם, אנחנו פשוט נשקיע אחר כך במשרד הרווחה ובמשרדים אחרים כדי להוביל לפתרונות האלה. האמירה האמיתית צריכה להיות גם של משרד החינוך וגם של משרד האוצר. בואו נרכז את מירב המאמצים כדי לאפשר לילדנו את החינוך הטוב ביותר. תודה רבה.



הישיבה ננעלה בשעה 13:13.