פרוטוקול של ישיבת ועדה


הכנסת

1

32
הוועדה לענייני ביקורת המדינה
20/02/2023

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



2

20/02/2023


מושב ראשון




פרוטוקול מס' 17
מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה
יום שני, כ"ט בשבט התשפ"ג (20 בפברואר 2023), שעה 10:00

פיתוח וחיזוק מעמדה של ירושלים – דוח ביקורת מיוחד

חברי הוועדה: מיקי לוי – היו"ר

הודא אבו סואי - מנהלת נפת ירושלים, מחוז ירושלים, משרד הרווחה והביטחון החברתי

איציק בר - תא"ל, ס' ראש המל"ל ללוט"ר ומרחב אזרחי, משרד ראש הממשלה

הדיל יונס - עו"ד, משרד המשפטים

דוד כהן - מבקר פנים, משרד החינוך

אוסאמה קנבר - מנהל תחום תעסוקת מיעוטים, מינהל אוכלוסיות, משרד העבודה

אביטל שטרנברג - משפטנית, יעוץ, משרד המשפטים

עמוס אולצוור - סגן מנהל אגף, משרד מבקר המדינה

שמעון אלבוים - ראש מטה השר, משרד ירושלים והמסורת

תהילה אראל - יועמ"שית במשרד האוכלוסין

עילם בנו - סגן מנהל אגף ביקורת, משרד מבקר המדינה

בני גולדמן - מנהל אגף , משרד מבקר המדינה

איתן דהן - תא"ל מיל', מנהל החטיבה לביקורת מערכת הביטחון, משרד מבקר המדינה

רונית חן - מפקחת מחוז (מנח"י)

נעמי גרינוולד - סגנית מנהלת תכנית החומש בחינוך, מנח"י

עופר הינדי - תא"ל, ר' קש"ץ פקמ"ז, משרד הביטחון

דני זקן - עו"ד, סגן ראש מינהל הביטוח והגבייה, המוסד לביטוח לאומי

איל זוננפלד - מנהל האגף לביקורת בין-תחומית, משרד מבקר המדינה

יוסי שעיו - מנהל סניף ירושלים צפון, המוסד לביטוח לאומי

אלי ניסים - לשכה משפטית, המשרד לביטחון לאומי

חגית צור - מנהלת לשכת רשות האוכלוסין במזרח ירושלים

שמואל סמי מרציאנו - תנ"ת, ממ"ר קדם מ"י

אסף יזדי - מנכ"ל המשרד לירושלים ומסורת ישראל

עמרם נידם - נצ"מ, רמ"ח ישובים ומתנדבים מג"ב

דוד קורן - מנכ"ל, מכון ירושלים למחקרי מדיניות

אשרת מימון - מנהלת פיתוח מדיניות, עמותת עיר עמים

תומר רוזנר

פלורינה הלמן לוין

מירב מקלר - חבר המתרגמים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות.



פיתוח וחיזוק מעמדה של ירושלים – דוח ביקורת מיוחד

בוקר טוב לכולם, ברוכים הבאים. בוקר טוב. הוועדה הזאת, שעוסקת במגוון נושאים באופן קבוע, דיוני מעקב גם בדו"חות ישנים מכיוון שלא נעשה דבר בשנים האחרונות, הוועדה הזו לא התכנסה ואני מחויב עפ"י חוק לדון בכל ביקורות מבקר המדינה, גם אם עברו מספר שנים.

בעקרון אני לא אסכים שהדו"חות האלה יעלו אבק ולכן נקיים היום דיון בדו"ח עם שלושה חלקים, שפורסם ב- 2019 ועוסק במזרח ירושלים. אני רואה חשיבות רבה לעניינים האלה, הן בשירותים החברתיים, הן בטיפול במעמדם של תושבי מזרח ירושלים והן במרחב התפר ובמעברים בעוטף ירושלים.

מדובר בנושא חשוב, רגיש, קריטי, לעתידה של ירושלים כבירת מדינת ישראל. הזנחה רבת שנים של מדינת ישראל במזרח ירושלים בכל התחומים, גם עפ"י הדו"ח. עשו, לא מספיק, וזה לא עומד בקנה אחד עם הרצון שלנו ועם השאיפה של כולנו לירושלים מאוחדת בריבונות מדינת ישראל.

התושבים הערבים במזרח ירושלים מהווים כ-1/3 מאוכלוסיית העיר, יש להם תעודת זהות כחולה, מעמד של תושב, לא מעמד של אזרח, הם זכאים לקבל את כל השירותים ממדינת ישראל, כל שירותי הרווחה, כל השירותים הניתנים לכל אזרח במדינת ישראל. הם יכולים לבחור לרשות המוניציפלית, הם אינם יכולים לבחור לכנסת בשלב זה, מקבלים ביטוח לאומי, מקבלים את כל מה שאזרח מקבל.

למרות זאת יש פער בלתי נסבל בשירותים הניתנים שם, בפער הזה בדגש על נושא החינוך, נכנסת הרשות הפלסטינית וכולנו יודעים לאן זה מוביל. ישראל צריכה להשקיע במזרח ירושלים, אם עדיין היא רוצה אני בכלל חושב שהמילה מזרח ברמה האישית היא מיותרת, אבל בכל זאת כדי להבדיל אפשר להגיד שירושלים היא אחת, לפחות בעיני, יש כאלו שיחלקו.

אם מישהו רוצה לנתק את הישובים מהרשות הפלסטינית ולאחד את העיר, צריך שיהיה שם יותר טביעת אצבע של מדינת ישראל בשנים האחרונות אני יודע שממשלות ישראל מתחילות להבין, הממשלה הקודמת הכפילה את תקציב החומש שהתחיל ב-2023 נבדוק היום מול משרדי הממשלה השונים אם מדובר בתקציב שעושה שינוי או רק תחזוקה, לאן הוא הולך, מה התוכניות לעתיד.

כמו כן, לצערנו בימים האחרונים, אתמול צפיתי בחדשות, שכונות מזרח העיר בוערות, ושומעים על שיח של מרי אזרחי מהתושבים. מכיוון שאני הייתי שם ואני יודע ומרגיש כל משבצת מה היא עושה, וכל מרצפת, אז אני יודע לאן זה צפוי ללכת.

אני מצטער לומר שהשר לביטחון לאומי, בן גביר, מתנהל כמו פיל בחנות חרסינה. אני פוליטיקאי, מותר לי להגיד את זה. ממרר את חיי התושבים במזרח העיר, כל אלה שלא מעורבים פתאום מוצאים את עצמם מעורבים. בדקו 23,000, גבורה גדולה, במקום להביא מודיעין נקודתי ולעבוד עם פינצטה. אי אפשר תושבים שאתה רוצה לאחד את העיר הזאת, למרר את חייהם, צריך לנקוט פעולות נקודתיות על פי מודיעין. אני אומר לכם שוב פעם, הייתי שם במסגרת תפקידיי השונים ממפקד פלוגה ועד מפקד מחוז, אני מכיר את הבעיות, למרות שהם טיפונת השתנו, הבעיות הביטחוניות, הבעיות האזרחיות.

התנהלות חסרת אחריות אינה משרתת את הביטחון של מדינת ישראל והיא עלולה להביא לאירועים מאוד מאוד קשים בסמיכות לרמדאן, זה יהיה חבל מאוד. התנהלות חסרת אחריות הייתי אומר.

אני מבקש לתת את רשות הדיבור למשרד מבקר המדינה, כדי להציג בפנינו בקצרה את הדו"ח, ולאחר מכן ניתן את רשות הדיבור לדוברים השונים שהיו פה כדי להגיב, יותר חשוב מה נעשה, מה תוקן. אם לא נעשה – תגידו לא נעשה, כדי שנוכל לדעת מה לעשות הלאה, מה לדרוש מהממשלה. תודה רבה ובוקר טוב שוב. בבקשה איתן.

אדוני היו"ר בוקר טוב, בוקר טוב לכולם, לי קוראים איתן, אני מנהל חטיבת הביטחון במבקר המדינה, יושבים איתי פה שלושה נציגים מהחטיבות השונות. נמצא פה איל מחטיבת הביטחון, עילם מחטיבת חברה ורווחה ועמוס ממשרדי ממשלה ומוסדות שלטון. כבר בפתיח אני אומר שיש כאן דו"ח ביקורת שנעשה ע"י כל החטיבות שצוינו כאן ביחד, הוא דו"ח ביקורת מיוחד שעוסק בפיתוח וחיזוק מעמדה של ירושלים. אם אפשר ללכת לשקף הראשון בבקשה.

מה שאנחנו נציג כאן היום בעצם בשלושה תתי דיונים אני מבין, את פרקי הדו"חות או חלקי הדו"ח כפי שנעשה. החלק הראשון שיוצג זה בעצם החלק השמאלי, נעשה פה איזה שינוי קטן על הבוקר, אנחנו נתחיל עם מרחב התפר והמעברים בגזרת עוטף ירושלים, כאשר הנושאים המרכזיים שעלו בדו"ח הזה הוא בעצם אזרוח מעברים, אפשר לראות את זה כאן בפתיח, למרות החלטות שהתקבלו, כמו כן עלו ליקויים משמעותיים בעמידה בנוהלי האבטחה והבידוק הביטחוני ובהכשרה ובכשירות של המאבטחים במעברים שנדרשים לעבודה מקצועית ברמה מאוד מאוד גבוהה, והנושא הנוסף הוא המשך קיומם של פרצות במכשול המסכנות את ביטחון תושבי ישראל. צריך להגיד גם בפתיח שכלל האמצעים שמוצגים פה נכונים למועד בו התקיימה הביקורת, כפי שהוא מופיע כאן.

הנושא השני שיוצג פה הוא בעצם השירותים החברתיים לאוכלוסייה הערבית במזרח ירושלים, המיקוד יהיה בעיקר בחינוך ורווחה, סליחה זה הנושא השלישי שיוצג. אני עובר משמאל לימין על השינוי שבוצע, ניגע במענה של הרשויות המדינה בתחום החינוך ובתחום הרווחה שהוא עודנו חלקי ביותר ובמקרים מסוימים, הרשויות אינן ממשות את אחריותן עפ"י דין.

יעלו פה נושאים בנושא כיתות לימוד ותקציב רווחה וסוגיית העוני ותלמידים רבים שבכלל לא רשומים בלימודים ועוד דברים כאלה ואחרים, מחסור בעובדות ועובדים סוציאליים ועוד דברים נוספים שיוצגו כאן בפירוט בהמשך.

החלק האחרון בדו"ח הזה הוא טיפול המדינה במעמדם האזרחי של תושבי מזרח ירושלים, כאשר הדברים המרכזיים שיעלו בדו"ח עצמו זה השירות שרשות האוכלוסין נותנת לתושבי מזרח ירושלים שהוא נחות ממה שנמצא בדו"ח, בהרבה מזה המוענק לתושבים ולאזרחים ביתר חלקי הארץ, גם פה אפשר לראות נושאים שעולים בהיבט של היעדר מדיניות, שקיפות, פרסום של מדיניות ונהלים, זמני ההמתנה, איכות השירות, עיכוב בקשות. יש פה בקשות שבזמנו המתינו שנתיים וחצי למשל לבקשת אזרחות ישראלית ודברים נוספים יוצגו כאן בפירוט בהמשך.

החלק השני של הפרק הזה הוא השירות שמעניק המוסד לביטוח לאומי שאינו מתבצע בשקיפות המחויבות במהירות הראויה, גם פה יעלו נושאים של איכות שירות. למשל הליך קביעת מעמד תושבות ודברים נוספים שיעלו בתוך הדו"ח, איכות השירות וכו' יעלו במהלך הדיונים עצמם.

אז אנחנו נתחיל במרחב התפר והמעברים בגזרת עוטף ירושלים, יציג את זה ראש אגף חטיבת הביטחון, איל בבקשה.

אם מישהו יודע את הפרטים, מה אחוז תושבי מזרח ירושלים, התושבים הערביים שיש להם תעודה כחולה, אם מישהו יכול להגיד לי באחוזים או במספרים, מתוך כלל התושבים בירושלים, אני אודה לו. יש מישהו כזה? אני רוצה לדעת מה מספרם של תושבי מזרח ירושלים, מתוך הכלל. יש חרדים, יש חילוניים. כמה ערבים? רק תציג את עצמך לפרוטוקול.

ד"ר דוד קורן מנכ"ל מכון ירושלים למחקרי מדיניות, הציבור הערבי בירושלים מונה כ- 39% מתושבי העיר, כ- 370,000.

עפ"י תעודות זהות, לא חשוב היכן הם גרים. 39%

39% מתושבי העיר.

אתה יכול להגיד לי כמה בעלי זכות בחירה?

אנחנו מדברים על מי מעל גיל 18, כ-50-55% לערך הם מעל גיל 18. אנחנו מדברים על אוכלוסייה צעירה יחסית, מה שאומר שמתוכם בעלי זכות בחירה ניתן להעריך באורך גס כ- 160-180,000.

לא מדובר על זכות בחירה לכנסת, כי אין להם זכות בחירה לכנסת.

מקרב אותם תושבים 8-10% הם אזרחים.

אתה מדבר על כפרים מחוץ לירושלים?

לא, לא. מתוך אותם תושבי מזרח ירושלים כ- 8-10% מהם הם אזרחים.

הבנתי, חלקם הגישו בקשה לאזרחות.

סך בכל 8-10% מהם הם אזרחים והשאר הם תושבים שאינם אזרחים. מה שאומר שכמו שאדוני היו"ר ציין הם יכולים לבחור בבחירות המוניציפליות ולא בבחירות הממשלתיות.

כמה בעלי זכות בחירה בירושלים?

אני אבדוק ואני אגיד.

תבדוק ותגיד לי, כי אמרת לי שכ- 170,000 תושבים ערביים אוחזי תעודת זהות כחולה, מתוכם 8% גם אזרחים, זה בתוך ה- 170,000?

אמת

הבנתי. אז מישהו יוכל לבדוק לי כמה בעלי זכות בחירה בירושלים?

אני בודק

לא לכנסת, לרשות המוניציפלית. תודה רבה לך. אנחנו ממשיכים, אני מתנצל.

בוקר טוב, איל זוננפלד מנהל ביקורת בין תחומית בחטיבה לביקורת מערכת הביטחון. הביקורת שאנחנו עסקנו בה היא במרחב התפר והמעברים בגזרת עוטף ירושלים היא ביקורת נוספת על 3ביקורת נוספות שנעשו בנושא הזה, וכל זאת מפאת החשיבות של הנושא בהיבט גם הביטחוני וגם בהיבט של מרקם חיים בגזרת עוטף ירושלים, שהמשרד מצא לנכון להקדיש לכך 3 דו"חות.

אני רוצה לעבור מכאן לכמה נקודות מפתח שחשוב שנכיר כדי שנכיר את הגזרה. נכון לנובמבר 2018 וככל שידוע לי גם היום, נותרו עדיין 2 פרצות לאורך טוואי התפר בגזרת עוטף ירושלים, אחת מהפרצות ב- 2018 הביאה לרצח הנורא של אורי אנסבכר ז"ל והם עדיין מהוות סיכון ממשי בהגנה על תושבי ירושלים מבחינת חדירה של מסתננים.

145 ק"מ אורך טוואי המכשול בגזרת עוטף ירושלים, 76 פיגועי טרור נכון למועד הביקורת אירעו במרחב ירושלים, מתוכם 47 ע"י מפגעים תושבי ירושלים. במרחב עוטף ירושלים קיימים 16 מעברים, כולם באחריות משטרת ישראל, כאשר משטרת ישראל בעצם מפעילה נכון למועד הביקורת תחתם גם כוחות משטרה, מג"ב וגם כוחות משטרה צבאית וגם חברת אבטחה שבאה בעצם להשלים את ההיבט הביטחוני. כל זה הופך את ההפעלה והמורכבות של המעברים בעוטף ירושלים לנושא מאוד מאוד בעייתי וניגע בזה בהמשך.

נושא האזרוח, נושא שעלה במהלך השנים, תומחר בסדר גודל של כ- 264,000,000 מיליון שקל לכלל המעברים בעוטף ירושלים, כלומר להוציא את זה מהמשטרה ולהעביר את זה כמו מעברים אחרים שקיימים היום באחריות של רשות המעברים, תחת משרד הביטחון.

יחד עם זאת בוצע במהלך השנים האחרונות שדרוג של מעבר קלנדיה ורחל שצמצם באופן משמעותי את זמן ההמתנה לכעשר דקות לעוברים במעבר. מבחינת הליקויים שמצאנו, הליקויים העיקריים: אז כמו שאמרתי קודם, נותרו עדיין 2 פרצות בגזרת העוטף, למרות שבעצם היתה החלטה ביוני 2016 בתוכנית כולל מקורות תקציביים לסגירת הפרצות בעוטף ירושלים וכמו שאמרתי, הם מהוות סיכון ביטחוני חמור, שמאפשרות כניסה של שב"חים משטחי איו"ש לירושלים. ההמלצה שלנו בהקשר הזה נוכח האיכות של הטיפול בסגירת הפרצות, שעל משרד הביטחון, המשטרה וצה"ל לוודא שניתן המענה הביטחוני המיטבי לצמצום הסיכון בכל ממד אפשרי: כוח אדם, תצפיות וכיוצא בזה.

נושא הבא, אזרוח המעברים. כבר ב-2005 אישור רוה"מ דאז, אריאל שרון ז"ל, התוכנית בעצם לאזרוח המעברים בשני שלבים, פעם אחת זה עבר מצה"ל למשטרה והשלב השני הכוונה היה להפוך את זה לאזרוח. ברבות השנים היו הרבה מאוד דיונים, הרבה מאוד תכניות לאזרח את המעברים האלה ולמעשה מאז הדיון בשנת 2014 שבו קבע ראש הממשלה כי יש לבחון לעומק את נושא האזרוח, לא חל שינוי, הממ"ל שנדרש לנושא הזה הכין תכניות וקבע חלופות אפילו לצורך העניין, חלופה מצומצמת, חלופה רחבה, אבל עדיין הנושא הזה לא עלה לדיון בממשלה ובעצם לא הגיע לכלל הכרעה, יחד עם זאת, הושקעו כספים רבים בשדרוג, כמו שציינתי, וזו השורה האמצעית ששיפרה באופן משמעותי את המעבר של התושבים מאיו"ש לישראל, מעבר קלנדיה, רחל וגם שיפור בתהליך מעבר הסחורות במעבר ביטוניה.

מפה ניגש למעברים עצמם. אנחנו מצאנו שהמשטרה יש לה קושי בשמירה על הכמות כוח האדם שעומד לרשותה באותם מעברים, ולמרות שהיא פיתחה מערכים שלמים כדי להכשיר את כוח האדם, נוכח מצוקת כוח האדם, לא כל המפקדים במעברים עברו קורס הכשרה והדבר הזה פגע במקצועיות שלהם.

ניהול המעברים, דבר מקצועי שמחייב התמודדות עם הרבה מאוד נושאים מעבר לשליטה גם שוטרים, מאבטחים וחיילים, וזה מחייב הכשרה מיוחדת וכישורים ניהוליים ופיקודיים מיוחדים.

נושא המאבטחים, זה רכיב נוסף שבא בעצם להשלים את הביטחון במעברים. באוגוסט 2018 היו שם מאבטחים, היה חלקי, מכל מיני סיבות המשטרה לא הצליחה למלא את כל השורות לצורך העניין, הדבר הזה פגע ביכולת ההכשרה והריענון של אותם מאבטחים, דבר שפגע בכשירות שלהם והמקצועיות המבצעית שלהם. מה שאנחנו בעצם המלצנו זה נוכחות מלאה של מאבטחים במעברים והקפדה של כשירות מבצעית כדי לאפשר את העבודה המקצועית והבטוחה של מעברים.

לסיכום, הרכב האוכלוסייה משתמש מעברים כולל בין היתר אזרחים ישראלים, פלסטינים, תושבי מזרח ירושלים, דיפלומטים, תלמידים. הטיפול באוכלוסיות המגוונות האלה מחייב מקצועיות, מיומנות ויכולת פעולה ברגישות ובהתחשבות מחד והקפדה על כללי זהירות וביטחון מאידך.

יש התייחסות של כולם לכל הדו"חות.

על כלל הגופים העוסקים בביטחון השוטף במעברים לאורך המכשול לפעול לתיקון הליקויים כדי לאפשר רמת ביטחון גבוהה, מרקם חיים תקין לתושבי ירושלים ולבאים בשעריה, תוך שמירה על האיזון העדין בין צרכי הביטחון ורווחת האוכלוסייה הישראלית והפלסטינית.

אנחנו נמשיך להציג את כל שלושת החלקים של הדו"ח כי בהתייחסות של כל אחד ואחד מכם ייתכן ותצטרכו להתייחס גם לחלק האחר. אם לא נספיק נצטרך להתכנס כאן פעם נוספת. בבקשה.

אני עסקתי בטיפול המדינה במעמדם האזרחי של תושבי מזרח ירושלים, כאמור הדו"ח עצמו נעשה ב- 2018 לפני כחמש שנים. הנושאים שאנחנו בדקנו בשני גופים עיקריים שהם רשות האוכלוסין וההגירה והמוסד לביטוח לאומי. המדיניות הממשלתית בדבר מעמדם האזרחי של תושבי מזרח ירושלים שירותי רשות האוכלוסין במזרח ירושלים וקביעת מעמד תושבות בידי המוסד לביטוח לאומי לצורך קבלת זכויות סוציאליות.

במסגרת העבודה אגב, עשינו מעין שיתוף ציבור. נפגשנו עם תושבים בשכונת א-טור במזרח ירושלים בשקף הבא זה מפה שאנחנו הצגנו רק לצורך המחשה על איזה שכונות מדובר, שכונות בסגול, החל מכפר עקב בצפון אום טובא בדרום ירושלים. פה הבאנו נתונים שנכונים כמובן ל-2018. 92% מתושבי מזרח ירושלים היו תושבי קבע, 7% היו אזרחים. נקודת המוצא היא בהתאם כמובן לחוק ולנורמות שתושבי הקבע זכאים, חייבים בכל החובות, זכאים בכל הזכויות הסוציאליות למעט, כמו שנאמר, הזכות לבחור ולהיבחר לכנסת ודרכון.

מצד שני, מעמד של תושב קבע מחייב מגורים דרך קבע בתחומי ישראל. אלו השירותים העיקריים שמספקים רשות האוכלוסין וההגירה והמוסד לביטוח לאומי. ברשות האוכלוסין זה נחלק לשירותי מרשם ודרכונים כפי שכולם מכירים, שירותים להסדרת מעמד, אז יפה בקשה לקבלת אזרחות כי ברירת המחדל של תושבי מזרח ירושלים הוא שהם תושבי קבע, או בקשה לקבלת רישיון לישיבת קבע. מישהו שלמשל חזר, בקשה לאיחוד משפחות ובקשה לרישום ילד שאחד מהוריו הוא תושב ישראל, כמו תושב קבע.

במוסד לביטוח לאומי זה כל הקצבאות שאנחנו מכירים וכן קבלת שירותי בריאות ממלכתיים לפי חוק בריאות. לפי החוק הזה הוא מותנה במעמד של תושב לפי החוקים של המוסד לביטוח לאומי.

הליקוי שאנחנו מצביעים עליו זה העדר מדיניות כוללת בדבר מעמדם האזרחי של תושבי מזרח ירושלים. בדו"ח עצמו פירטנו כמה דוגמאות, מי שרוצה לראות יש בתרשים 2, שלאורך שנים מ-1989 עד 2017 תושבים עתרו לבתי המשפט ובעקבות העתירות אז התקבלו החלטות ע"י שר הפנים שבעצם נתנה בסוגיה מסויימת מעמד. הדבר הזה הביא שלאורך השנים נוסחו נהלים ע"י רשות האוכלוסין ששימשו מעין מדיניות ממשלתית. יש פה 4 דוגמאות והדוגמאות האלה בעצם מראות שלא נעשתה עבודת מטה מקיפה, שבאה לבחון את כלל הסוגיות, למשל לקטינים. האם הם זכאים לזכות כזו או כזו ולכן הצבענו על כך שנדרשת מדיניות ממשלתית.

לגבי שירותי רשות האוכלוסין בשקף הבא, העלינו את הליקויים הבאים, שאני חוזר שנכונים לשנת 2018, הגבלת שירות ללשכה אחת שנמצאת בוואדי ג'וז שבזמנו היתה לשכה אחת, אנחנו מודעים לזה שהיום יש עוד לשכות, העדר תקן למשכי הטיפול בבקשות לקבלת מעמד, לא נקבע בעצם תקן כמה זמן אמור להיות מרגע הגשת הבקשה ועד קבלת התשובה. המתנה של כשנתיים וחצי, רק להגשת בקשה לקבלת אזרחות, רק להגיש את המסמכים. תושב מזרח ירושלים נדרש שנתיים וחצי, כלל המהלך לקבל אזרחות ארך בערך 4 שנים.

חוסר בשירותים בשפה הערבית. מרבית באתר האינטרנט של הרשות לא היו מונגשים בערבית. מתוך 8 שירותים מקוונים שהיו אז, ב-6 אי אפשר היה להגיש בקשה בשפה הערבית.

תנאי ההמתנה הפיסיים ב- 2018 היו ירודים והתורים מחייבים המתנה של שעות. למשל לא היו שם בחוץ עמדות ישיבה לזקנים וכו', צפיפות מאוד גדולה כפי שאפשר לראות בתמונה בדו"ח.

השירות בלשכה היה ירוד בהשוואה ללשכות מקבילות ברחבי הארץ. השווינו ללשכות באותו סדר גודל. למשל, זמן ההמתנה למרשם ודרכונים היה פי 2 כמעט, 73 דקות מול 39 דקות וביולי 2018 היו 3000 בקשות התאזרחות, 1500 בקשות לרישום קטין, שלא טופלו.

היה פיגור מאוד גדול אז בטווח למשל בקשות שהוגשו ב- 2014-15 כ-1000 בקשות לאזרחות לא היתה החלטה, למרות שעברו 3-4 שנים.

בנוגע למוסד לביטוח לאומי, נמצאו הליקויים הבאים: לא נקבעו משכי זמן מרביים לשלבי הטיפול בבקשות לקביעת מעמד תושבות. הביטוח הלאומי נדרש לקבוע האם התושב הוא תושב קבע במזרח ירושלים בהתאם לתבחינים שנקבעו בפסיקה ולעיתים הוא היה מפעיל גם חברות חקירה כדי לוודא שהתושב גם במזרח ירושלים, אז לא נקבעו משכי זמן מרביים, לא פורסמו קריטריונים לקביעת תושבות.

בבדיקה שערכנו לגבי פסיקות בתי המשפט נמצא שהם אישרו כמחצית מההשגות של תושבי מזרח ירושלים על החלטות הביטוח הלאומי. רובם, אני מדגיש זה בגין אי מתן מענה, כלומר בכלל לא ניתן מענה למי שהגיש את הבקשה.

כמו שהזכרתי, הביטוח הלאומי נוהג לבצע חלק מהחקירות בעצמן באמצעות 6-8 עובדים והשאר באמצעות חברות חקירה פרטיות. מצאנו שנדרש פיקוח ובקרה מוגברים על חברות החקירה, גם בעקבות פסקי דין שהעלו תקלות בחקירות למשל, הבדל בין ההקלטה של המפגש עם התושב לבין התמלול ודבר האחרון, קבלת החלטות ללא בחינת התשתית הראייתית שנאספה ע"י החברות הפרטיות למשל, שאנשי מוסד לביטוח לאומי לא עברו על תמלול החקירה וההקלטות כדי שיהיה להם את התשתית הראייתית המלאה.

אז לסיכום, הדו"ח שלנו מצביע על 2 דברים עיקריים: העדר מדיניות כוללת הנשענת על עבודת מטה מקיפה ושירות נחות בלשכת האוכלוסין.

רגע, אני רוצה להבין, מדיניות כוללת ממשלתית?

כן, את המדיניות קובעת הממשלה ושר הפנים ספיציפית בהתייחס, זה מופיע בדו"ח. אנחנו חייבים להדגיש שנעשו מאז פעולות לתיקון ושיפור המצב לגבי חלק מהליקויים. אני מניח שרשות האוכלוסין תתייחס לזה. תודה רבה.

אני אציג את הדו"ח שעשינו, את הפרק בנושא השירותים החברתיים לאוכלוסייה הערבית במזרח ירושלים, התמקדנו בעיקר בנושאי החינוך והרווחה. הגופים המבוקרים העיקריים היו עיריית ירושלים, משרד החינוך ומשרד הרווחה. נבדקו נושאים כמו מחסור בכיתות לימוד, נשירת תלמידים, הוראת השפה העברית, טיפול בילדים בסיכון והפגיעה בשירותי הרווחה עקב מחסור במענים לחסרי ישע ונזקקים עקב המחסור בעובדים סוציאליים ולשכות רווחה.

הבאנו פה קטע כרקע, חשוב להבין בתקופת הביקורת היו בעצם שתי מגמות בחברה המזרח ירושלמית שנעו בין רצון להשתלב כלכלית בישראל לבין תחושת עויינות וחוסר שייכות שהיתה בקרב החברה הזאת וזה בעצם מדגיש את הצורך בפעילות ממשלתית ועירונית לשיפור מצבם החברתי-כלכלי של התושבים.

כמה נתוני מפתח רלבנטיים, 75% זה היה שיעור העוני בקרב תושבי מזרח ירושלים, לעומת 29% בקרב תושבי ירושלים היהודים, 25% היה שיעור המשאבים העירוניים שהוקצו לרווחה במזרח העיר, אף שהתושבים שם מהווים 38% ו-61% מהתושבים העניים בעיר. 67% זה שיעור העומס העודף על עו"סית במזרח ירושלים ביחס למערב עקב מחסור בעו"סיות. 7% זה היה שיעור הילדים המטופלים בתכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון, מכלל הילדים בסיכון במזרח העיר לעומת 14% במערב העיר. 23,000 בני 3-18 לא היו רשומים ומעולם לא היו רשומים במסגרת חינוכית מוכרת לפי נתוני העירייה וכמעט 11,000 בני 6-18 נשרו מבתי הספר המוכרים במזרח ירושלים במצטבר.

בתחום החינוך בדקנו את נושא המחסור בכיתות לימוד, עלה כי נכון ל-2018 היו 2000 כיתות חסרות לעומת משהו כמו 1000 עשור קודם לכן, ועלה גם שהעירייה לא אספה נתונים בנושא ילדים שאינם רשומים בשום מוסד חינוכי, ובעצם לא ידעה מה קורה איתם.

משרד החינוך והעירייה לא דנו בנושא, לא היתה להם תכנית לאיתור מקום הימצאותם של אותם הילדים ובנושאים האלה המלצנו שהעירייה ומשרד החינוך יאפשרו וילדי הגן לממש את זכותם לחינוך חינם במוסדות החינוך הרשמיים, לחילופין במוסדות המוכשרים אם לא נמצא להם מענה במוסדות הרשמיים והמלצנו גם שהם ימלאו את חובתם לאתר את מקום לימודיהם או הימצאותם של הילדים שאינם רשומים במסגרת חינוכית מוכרת, יקימו מאגר מידע של כל הילדים בגיל חינוך חובה וליצור מנגנון אפקטיבי לאיתור ילדים לא רשומים גם בעתיד, כדי להבטיח שיקבלו חינוך בסיסי.

עוד בנושא החינוך, בעניין נשירת תלמידים עלה ששיעור הנשירה של תלמידים בכיתות ט'-יב' היה 26.5% לעומת ממוצע ארצי של 5.4% ושיעור נשירה במגזר הערבי ללא מזרח ירושלים שהיה 7.4% ועלה שמשרד החינוך והעירייה לא עשו די לפתרון סוגיה זו. לא הקצו את המשאבים הנדרשים ולא היה קשב, אולי ניהולי, לעניין.

בעניין לימוד העברית עלה של-66,000 תלמידים שלמדו לפי התכנית הפלסטינית שזה היו כ-92% מהתלמידים הקצה משרד החינוך רק חלק משעות התקן ללימוד עברית, כמו כן היה מחסור במורים לעברית. המלצנו שמשרד החינוך ועיריית ירושלים יאתרו את התלמידים המצויים בסכנת נשירה וירחיבו את לימודי העברית. לגבי שני הנושאים האלה עלה, שהגדלה של מספר התלמידים שמתמידים בלימודיהם ושולטים בעברית תגביר את סיכוייהם להשתלב בתעסוקה איכותית בעתיד, שזה בעצם אינטרס, אפשר להגיד גם עירוני וגם לאומי.

בעניין הפערים בשירותי הרווחה, עלה שהיתה השקעה חסרה במזרח ירושלים, ההשקעה בשירותים הרווחה לא התייחסה לתחומים רבים, בפרט למחסור בעובדות סוציאליות, לשכות רווחה ושירותים המותאמים לילדים בסיכון, לאנשים עם מוגבלות ולקשישים לגבי ילדים בסיכון בשכונות חוץ גדר, עלה שילדים בסיכון בשכונות האלה, שהוצא לגביהם צו שיפוטי, שהו בביתם חודשים רבים במצב של סיכון עד שהעו"סיות והמשטרה הצליחו להחזירם למסגרת. עלה גם שהעירייה והמשטרה לא הסדירו בניהם שיטת פעולה שתאפשר להגיש טיפול מהיר, ולא הסדירו זאת מול צה"ל.

המלצנו בעניין שהעירייה ומשרד הרווחה יקדמו את הטיפול בילדי מזרח ירושלים במסגרת התכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון, שמשרד הרווחה יגבש מענה למחסור בפתרונות חוץ ביתיים לילדים בסיכון, לפעול לשיפור השירותים הן החוץ ביתיים והן בקהילה לאנשים עם מוגבלויות וקשישים, והמלצנו גם שיפעלו בשיתוף גורמי הביטחון למציאת פתרונות למצב שבו צווי בית משפט להוצאת ילד מביתו בשל סכנה אינה מבוצעים או מבוצעים באיחור רב, תוך העמדת אותו ילד בסיכון.

דו"ח קשה, לא בטוח שנספיק לגמור אותו אבל בואו נלך לראשון הדוברים. נתחיל עם המשרד לביטחון לאומי רמ"ח ישובים או מי מכם יציג או יגיב או אין אחד הזה מהמשרד? מהמשרד אף אחד לא הגיע? השר לביטחון לאומי, השר בן גביר, ממשיך להחרים את הוועדה. כן בבקשה אדוני, רמ"ח תקציבים בבקשה. משטרת ישראל תנ"צ שמואל, ממ"ר קדם, בבקשה.

בוקר טוב, מה שאני יכול לומר קודם כל מבחינתנו מזרח ירושלים מתחלקת לשניים במתן שירותי משטרה וסיוע לגורמי רווחה וגורמים אחרים, לשכונות ירושלים, הכפרים שאנחנו מכירים ואותם ישובים יושבים מחוץ לגדר, כל הישובים שיושבים בחלק שלנו של הגדר השירותים הם מיידים כמו בכל מקום אחר, אנחנו מגיעים ואין לנו בעיה גם מבחינה ביטחונית להיכנס. לדוגמא הכפרים שניתנו א-טור, עיסוויאה, צור באהר, ג'אבל מוכבר. הבעיה שלנו מתחילה בשירותים שאנחנו נדרשים לתת למחנה פליטים שועפט, לכפר עקב שם כבר משטרת ישראל אין לה סמכות להיכנס, אנחנו מחויבים לתיאום ביטחוני.

יש לה סמכות, היא לא נכנסת. לא בא אליך בטענות, אני בא בטענות למדינת ישראל.

אני, בסופו של דבר, לא יכול להכניס ניידת כחול לבן לכפר עקב, אני מחויב בתיאום מול צה"ל כי שם הוא הריבון ולכן זה מחייב אותנו במחנה פליטים שועפט מול מג"ב עוטף. הדברים האלו הם טובים כל עוד מדובר באירועים שלהפרות סדר. אנחנו יכולים לספוג את הזמן ואת ההמתנה. כשמדובר באירועים של טיפול בחסרי ישע, אירועים שהם שכיחים בכל מקום במדינת ישראל, אירועים של אלימות במשפחה ואירועים שמחייבים אותנו כמשטרה להגיע ככל הניתן כמה שיותר, שם הזמן הוא משחק לרעתנו, התיאום הביטחוני שאנחנו נאלצים לבצע יכול להוביל בהכרח לפעמים לסכנה ולפגיעה באיכות הטיפול שאנחנו נותנים לחסרי ישע.

נושא שני ואחרון, כלומר לגבי מה שעלה כאן בנושא של טיפול לגורמי רווחה, הוצאת ילדים. צריך לזכור שלמשטרת ישראל יש את הסמכויות שלה, לנו אין סמכויות להוציא ילדים ממשפחות או לבצע טיפול רווחתי כזה או אחר, אנחנו נותנים סיוע, ולכן הסיוע שאנחנו נותנים שהוא מחוץ לגדר, הוא עדיין מחייב אותנו בתיאומים האלו. תודה.

תודה רבה לך. מפקד עוטף ירושלים בבקשה רשות הדיבור.

עמי נידם, מפקד עוטף ירושלים כמה דברים לגבי ההערות שנאמרו כאן. אל"ף לגבי הפרצות במכשול, אז במכשול של עוטף ירושלים יש שתי פרצות קטנות אחת באזור של הכרימיזן באורך של 250 מטר, ואחת של בתיר, לאורך של מספר קילומטרים. שתי הפרצות הללו מתוצפתות ע"י תצפיות, יש לנו כוחות שממתינים למטה אחרי ואדי גילה.

צריך לזכור שהוועדה הזאת פתוחה אל התקשורת אז מה שלא צריך להגיד.

הדו"ח פורסם.

אנחנו שולטים בפרצות הללו בהיבט כוחות ותשתיות. לגבי הפערים בתקשורת עם הצבא, אז אני מבקש להגיד במקום הזה, להעלות על נס את הפעילות של צה"ל במרחב עוטף ירושלים, את הקשר המצוין שיש לנו עם צה"ל, אני חבר ספק אצל אלוף הפיקוד, המג"דים שלי הם חברי ספק אצל המח"טים עציון ובנימין, המ"פ שלי מחוברים חיבור עמוק. צה"ל מבין מאוד מאוד את החשיבות של הפעילות שלו בעוטף ירושלים כדי לתת הגנה לעיר הבירה והקשר שלי איתם הוא קשר מעולה.

לגבי עיכוב בפתיחת מעבר מצודת אדומים, המעבר הזה הוא נקרא מעבר הטבעת, הוא פתוח 24/5 לא 24/7 ואני לא אחראי על השתיים הנוספים, אבל ב-24/5 הוא עובד באופן קבוע, אנחנו משתדלים בימים קשים שיש בקשה של ראש המועצה או של גורמים כאלה ואחרים, אזרחיים, לעשות מאמץ גם ביום שישי, אז אנחנו עושים גם מאמץ ביום שישי, שזה מעל לתקן.

לגבי קורסי המעברים, נעשה שם ב-2019 לאחר הביקורת, נעשה קורס מעברים, הוכשרו 22 לוחמי קבע אצלנו למפקדי מעברים. אני אומר שההכשרה הזו של מפקד המעבר לא מעניקה להם את היכולת המיוחדת להיות מפקדים מצוינים במעברים, במעברי עוטף ירושלים האתגר הוא כמעט בלתי אפשרי לעמוד בו. בפיקוד ושליטה שאתה צריך להיות אחראי על ארבעה גורמים או חמישה גורמים, שחלקם אזרחים וחלקם חיילים, וחלקם שוטרים, אני אומר שהאתגר הוא הרבה יותר גדול. בימים אלו אנחנו עושים קורס נוסף, בנינו קורס אחר, שמכשיר אותם בצורה הרבה יותר אינטנסיבית בעיקר בתחום פיקוד ושליטה בשת"פ עם הצבא ועם כל הגורמים במשטרה, כדי שהמפקדים שם יקבלו את כל רמת הכשירות לא בהיבט המקצועי, אלא בהיבט הפיקודי, כי האתגר שם הוא פיקודי, לא מקצועי.

אתה מדבר על קצין?

הלוואי והיו לנו קצינים. אנחנו מגבים את מפקדי המעברים בחפ"קים באופן כמעט קבוע במעברים הגדולים ואת פיקוד הפלוגה בנקודות הזמן הקריטיות, בפיקים של הבוקר או בכוננויות כאלה ואחרות.

שאלה לגבי המפקדים. האם כל המפקדים במעברים מוכשרים, זו היתה ההערה.

אם עכשיו אתה תגיד למרחב עוטף ירושלים, לא כל המפקדים הם אלה שהיו אותם מפקדים. יש הרבה מאוד פעולות חברתיות ומשטרתיות אמ"שיות שבוצעו בשנים האחרונות. אנחנו לא יכולים להחזיק אותם באופן קבוע אצלנו, יש להם רצונות ובעיות כדי לעבור למקומות אחרים, ולכן, בחצי השנה האחרונה, אנחנו יושבים ביחד עם חטיבת האבטחה של משטרת ישראל, בנינו ביחד קורס עם רמ"ח אבטחה ואנחנו נוציא אותו בימים הקרובים לפעולה בבסיס ההדרכה של משמר הגבול.

אנחנו נעשה אותו בהתאם למצב שקיים היום בעוטף ירושלים, הוא כמעט ולא מתאים למצב שהיה ב- 2019, למרות שזה טווח זמן קצר יחסית, אבל היום עוטף ירושלים במצב ביטחוני קצת שונה.

זאת אומרת שאתם מריצים עכשיו קורס שייתן איזה הוא פתרון?

שייתן מענה הרבה יותר טוב ממה שהיה קודם וזה יהיה ליין, זה לא יהיה קורס וגמרנו, אלא זה יהיה ליין קבוע, כי אנחנו רוצים כמות גדולה של מפקדים, שיהיה לנו כל הזמן בוגר קורס כמפקד המעבר.

לגבי המאבטחים, ראשית זאת אולי הזדמנות אחרי האירוע האחרון שהיה לנו במעבר שועפט לחזק אותם כאן, במעמד הזה, אני אמרתי את זה בכל מקום, בכל מעמד. אנחנו מחזקים את המאבטחים. המאבטחים הללו לוחמים בוגרי קורס, מוכשרים, פועלים מתוך שליחות ועושים עבודה מצוינת בכל מעברי העוטף. לי במעברי העוטף יש כ-200 מאבטחים, הם מחוקים לגזרה דרומית וגזרה צפונית, הם מאוד מוכשרים, הם עוברים את ההכשרה בפיקוח של משטרת ישראל, חטיבת האבטחה בבית הספר שלהם, אנחנו עושים להם את כל ההשלמה לפעילות שלהם ביחד אתנו וההשלמה שלהם זה לא לעשות להם מטווחים, או הרצאות כאלה ואחרות, את זה הם מקבלים באופן קבוע, אני צריך לעשות לו את ההכשרה עם הצוות שהוא עובד איתו. בסוף הוא צריך לעשות את התרגולת המתאימה, הוא צריך לעשות את התדריך, הוא צריך לעשות את כל החישובים במעבר עצמו, כי כל משמרת זה צוות אחר וכל משמרת זה מאבטח אחר ואני אומר שבלי המאבטחים האלה, לא ניתן להפעיל את עוטף ירושלים ויש להם הישגים רבים ויש להם הצלחות מאוד גדולות וזאת ההזדמנות להגיד יישר כוח.

יש פערים באיוש?

אל תגיד מספרים.

לגבי פערי האיוש, יש לי בעיה מקומית בגדוד הדרומי, בצד הדרומי של אותה חברת אבטחה הם נפגשו מחוז ירושלים עם חטיבת האבטחה, הענישו אותם על פי החוזה, אבל מה שחשוב זה לא העונש, מה שחשוב לנו זה שהם יצליחו לייצור. תראו, יש כאן משבר בעולם האבטחה, יש חוסרים בכל המקומות, אתם מכירים, לא צריך כאן להגיד. כולם עובדים ב-70% אנחנו עומדים על הרבה יותר מ-70% ואיפה שאני יכול להתגבר במעבר ספציפי זה עובר דרכי, זאת אומרת, רמת ההחלטה לפתוח או לסגור מעבר היא ברמה של מפקד העוטף והיכן שיש בעיה מקומית של מאבטח שלא הגיע בגלל צורך כזה או אחר, אני מקבל את ההחלטה האם לפתוח את המעבר או לא. בד"כ אני עושה פעולות טקטיות מקומיות כדי כן לפתוח את המעבר. אנחנו לא רוצים לפגוע בחברות האלה, אנחנו לא רוצים להרוס אותם, אנחנו רוצים לחזק אותם כדי שנוכל להמשיך ולהפעיל את המעברים כמו שצריך.

אני יכולה לשאול שאלה אדוני?

כן, בטח. רק שאני אצטרף לשאלה, תגיד כמה מילים על המעבר המתוכנן המושקע. איפה זה עומד או אולי מכאן נוכל להעביר מסר לממשלה, למשרד הפנים. אני מדבר על המדבר על המעבר הפיסי שיקל על תושבי מעלה אדומים, את המעברים לכיוון ירושלים.

אז אני אשאל אותך גם שאלה ותענה, אני מתנצלת אני במקביל בוועדת הכנסת, אבל היה לי חשוב לבוא לכאן, אתם יודעים למה. אני רוצה לדעת מה קורה עם המעבר בין צה"ל למג"ב מבחינת עוטף ירושלים, אתה יודע שהתעסקנו עם זה בוועדה יותר משנה, אני אשמח אם גם תתייחס לזה.

אני רק אומר לגבי מעלה אדומים העיר, במעלה אדומים העיר יש כ-53,000 תושבים ועוד כ-6000 אנשים שפועלים באזור התעשייה למטה, המעבר המרכזי שלהם לתוך ירושלים לתוך הארץ זה מעבר א-זעיים, במעבר א-זעיים יש שלושה נתיני כניסה לתוך ירושלים ונתיב יציאה אחד. כשבנו את העוטף, היו בערך 20,000 או קצת יותר במעלה אדומים, אנחנו ישבנו להרבה מאוד דיונים ביחד עם עיריית ירושלים, אנחנו פתחנו את המעברים ל-24/7.

שלושת המעברים האלה בד"כ הם לא עבדו ככה, אנחנו יצרנו הרבה מאוד לחצים מבחינת כוח האדם, המעבר הזה פתוח בעבורם. יש תכנית, אני יודע הציג לי אותה ראש העיר, לייצר ציר שיעבור מתחת לא-זעיים כדי לדלג על כל העומס הזה, אני מבין שהיו כמה תכניות וסומנו תקציבים ובגלל המצב התחלופתי של הממשלות, זה נעצר לו כרגע ואתם יכולים לשאול אותו בפירוט איפה זה עומד. נכון להיום עוד לא התחילה העבודה למעלה אדומים.

לגבי השאלה שלך, אז אנחנו עשינו ביחד את עבודת המטה, היום אני יכול להגיד לך שהתקדמנו בצעדים מאוד גדולים, הר גילה של משמר הגבול, קידר של משמר הגבול, הצלחנו לגייס 5 משקב"טים מרבש"צים, עשינו צעדים מאוד מאוד גדולים יחד עם הצבא, קיבלנו את התקציבים, אנחנו דואגים להם למרכיבי הביטחון. ניתן לנו קצת הארכה עד ה-30.3 כדי לגייס את כל שאר המש"קים הביטחוניים, אני מעריך שנעשה את זה גם קצת לפני, עשינו הרבה מאוד פעולות טקטיות בהיבט של החיבור להתיישבות מבינה ביטחונית. אנחנו יש לנו עוד כמה ככה עיכובים טקטיים של גיוס כי אנחנו מאוד רוצים לגייס את הרבש"צים ולא מש"קים ביטחוניים מבחוץ, ואנחנו נתגבר על זה. אני מקווה שבע"ה ב- 30.3 אנחנו נגזור את הסרט ונגמור את הסאגה הזאת.

ואז הסמכויות והתקציב עבר אליהם למג"ב מהצבא?

זה נמצא כבר אצל מג"ב, אנחנו קיבלנו את התקציבים שאנחנו צריכים ונמשיך לקבל אותם במהלך כל השנה.

כלל התקציבים עברו, אני יכול להתייחס, אני ---

תבין שזאת החלטת ממשלה של אריק שרון שאנחנו סיימנו אותה.

לי קוראים איציק בר, אני ראש אגף במל"ל, לגבי 11 ישובים, אז עסקתי בזה בחודשים האחרונים כלל התקציבים עברו ממשרד הביטחון למשרד הבל"מ. בדיון שביצענו יחד עם שר הבל"מ ולאחר מכן עם המזכיר הצבאי בשם ראש הממשלה, נקבע 1.4.23 גמר העברה של 11 ישובים. יש כמה סוגיות שהן חונות לפתחו של המשרד, בהקשרים רחבים יותר של איך הוא נערך אל מול היישובים שבאחריותו, צריך לומר שהחלטת הממשלה מ-2006 מדברת על העברה של 43 ישובים. המדרגה היא שרק 11 ישובים שעסקנו ביתר שאת בשנה האחרונה ואני מאוד מקווה שיעמדו בלוחות זמנים. צריך לומר שיש פה אנומליה שמפקד העוטף נדרש לפקד או לנהל מערך הגנה אל מול ישובים שבכלל סמכויות הרבש"צים יושבים במשרד הביטחון, כפופים לראשי הרשויות. אירוע לא טוב שנגרר תקופה ארוכה ולשמחתי הוא לקראת סיום.

אני רוצה רגע להוסיף ברשותך, להסתכלות הקצת רחבה בהקשר של אזרוח המעברים, במדינת ישראל יש 55 מעברים, בעוטף יש 16 מעברים, 12 מעברים בפיקוד ישיר של מג"ב ו-4 בפיקוד ישיר של משטרת ישראל, הכל תחת אפו של מפקד מחוז ירושלים של משטרת ישראל. המל"ל ערוך עם עבודת מטה לאזרוח של אותם ישובים, הסכומים שהוצגו פה הם לא מדויקים. הדבר הזה הונחל ע"י הממשלה הקודמת, ע"י ראש הממשלה הקודם, אנחנו ערוכים לעבודת מטה, נדרש פה תקציב, התקציב הזה הוא חונה בסדר גודל של 600 מיליון שקל, 150 מיליון שקל זה להביא את המחסומים לכושר 0 בהיבטים הטכנולוגיים ויתר התקציב הוא רב שנתי בהקשרים של כוח אדם.

דובר פה על סוגיית המאבטחים.

רגע, רגע, אתה יודע אם זה בבסיס התקציב?

לא, זה לא בבסיס התקציב, יש בהסכמים הקואליציוניים 600 מיליון שקל לסדר סוגיות של מרקם חיים אל מול ההתיישבות באיו"ש אל מול המעברים, זה בעיקר פוגש את המעברים של רמי"ם ולא המעברים העוטף, זה תקציב צבוע שצריך לתרגם אותו לתכנית עבודה. לא סתם אני אומר שהאירוע של המעברים זה לא רק המעברים בעוטף, העבודה שאנחנו עושים במל"ל זה להסתכל רחב על כלל המעברים במדינה ישראל, הסתכלות הוליסטית שהיום לא קיימת, כי כשמשרד התחבורה מרחיב צירים וזה פוגש את עמי לדוגמא במעברי המנהרות, אז לא מעניין אותו המעבר, מעניין אותו הציר, אז אתה יכול להרחיב את הציר ל-4 נתיבים אבל המעבר הוא בתצורה של שנת 2000 והצירים זה 2023.

אין הסתכלות הוליסטית על כל סוגיית המעברים, יש היום 3 גופים שעוסקים בזה, רמי"ם, רשת ומשטרת ישראל באמצעות מג"ב, אין תמ"א שאומרת איך מדינת ישראל נערכת בסוגיית המעברים, אין תרחיש לייחוס למה מדינת ישראל רוצה בהקשרים של המעברים, כמה הולכי רגל, כמה רכבים, איזה היקף סחורות. שם אנחנו נכנסנו בתוך העבודה של המל"ל, אירוע רחב, מורכב מאוד, מאוד מורכב, בהיבטים השונים, אבל אני חושב שצריך להסתכל הרבה יותר רחב על סוגיית המעברים. ואני עכשיו חוזר לעוטף ירושלים.

בעיית המאבטחים, המאבטחים לא מוכרים כעבודה מועדפת של אנשים שמשתחררים. עכשיו, לאן יבוא מאבטח לנתב"ג או לשועפט? לנתב"ג. הוא גם לא יגיע לאלנבי והסוגיה של השכר של המאבטחים יוצר פה אתגר לשלושת הגופים שעוסקים בזה, ואני חושב שצריך לעשות מחשב על מקצוע המאבטח, להחריג אותו, בטח לחמש שנים הקרובות, יש פה הרבה מאוד דברים שקורים בעולמות הטכנולוגיה שמאפשרים לקיחת סיכומים ופחות מאבטחים, אבל ייקח לא מעט זמן בתוך האירוע הזה.

אני רוצה לשאול אותך על זה, עבודה מועדפת למאבטחים, זאת אומרת אתה רוצה להחריג, זה לא יהיה בנתב"ג כי שם אין לי בעיה אלא להחריג את זה.

לעשות החרגה גיאוגרפית, בדיוק, אפשר להגיד בתוך הגופים שפועלים רשת, רמי"ם ונקרא לזה משטרת ישראל, זה להחריג.

אגב, זה חוק או תקנה?

זה חוק.

את מוכנה להגיש אותו כיו"ר?

קודם כל אנחנו יכולים לעשות את זה ביחד, צריך לזכור שכל הנושא של עבודה מועדפת הגיע בשנות ה-90' בגלל הנושא של להחליף ידיים.

תחנות דלק

תחנות דלק

אני בוגר תחנות דלק לצערי.

ניסנו לעשות את זה גם בחקלאות, גם בסיעוד. יש התנגדות, אבל אולי נצליח.

אבל פה זה בנפשנו.

אני אומרת, אם אתה צריך לעשות את זה ספציפי, להחריג אותם על השלוש חברות האלה שאתה מדבר.

שלושה גופים, אפשר גם לעשות עבודת מטה מהירה, להניח על שולחנך מסמך.

תרשו לי להיות מתווך, אתם מוכנים טלפונים.

אני אעשה את זה, אין בעיה.

תצרפי אותי כמספר 2 שלך. אנחנו נעזר בכם, מירב ואני, אנחנו נגיד הצעת חוק לאור המצב הקיים עכשיו, אני חושב שזה עושה הרבה שכל כדי לשנות את החוק הזה ואני מקווה נצליח להעביר את זה.

דבר אחרון, אני מקווה שאנחנו נהיה בשורה אל מול הממשלה הנוכחית, נדרשת פה הנחיית דרג מדיני, לקדם את עבודת המטה הזאת, לתקצב את זה, אח"כ לאגן את כל השחקנים זה אירוע לא מורכב. ב-2018 כבר הסתיימה עבודת מטה במל"ל, לא חיכו למבקר המדינה שיעסוק בנושא הזה, הדברים שהוצגו פה הם לא חדשים, יש פה מורכבויות רב ארגוניות שצריך לסדר אותם ושמדינת ישראל תתבסס על שני גופים מקצועיים שעוסקים בעולמות המעברים, רשת ורמי"ם. רשת פוגש את המעברים הבינלאומיים ורמי"ם את כל מה שקשור בתוך שטח מדינת ישראל.

למרות שהייתי סגן שר האוצר, אני לא בדיוק יודע מי אמור להכניס את התקציב הזה לבסיס התקציב, נראה לי שבנפשנו הדבר, בגלל מה שקורה עכשיו מסביבנו.

אני לא יודע, ראש המל"ל שהיה השר שלי גם במקרה.

ראש המל"ל הוצגה לו העבודה, אבל המל"ל הוא גוף שעושה עבודות מטה, הוא לא גוף שמתקצב, אני חושב שמתוך הוועדה ומתוך החברים בוועדה, אני חושב שנכון להשפיע, אנחנו נמצאים עכשיו בשיא דיוני התקציב, חלקם מתורגמים בהסכמים קואליציוניים אבל חלקם צריכים לפגוש פה את דו"ח המבקר, את ההבנה שזה הצורך, הוא עלה ביתר שאת באמירות של הממשלה הקודמת, אני חושב שנכון להגדיר את זה כמשימה ונתארגן לזה.

טוב, הוועדה תוציא מכתב גם לשר האוצר, גם לידיעת ראש הממשלה, תגידו ליועצים המשפטיים שיכינו את הדבר הזה, לאור מה שקורה מסביבנו, יש עודף תקציב אז בכלל זה סבבה, מה שנקרא. הדבר בנפשנו, אנחנו רואים מה נעשה בסביבתנו, נוציא מכתב שבו לאור דו"ח מבקר המדינה והדיון בוועדה, ראוי שהתקציב הזה יקודם ויונח בבסיס התקציב, גם ככה ייקח לו, עד שהוא ייבנה, הרבה זמן.

מירב, את על החוק?

כן, כן, תודה רבה.

תודה רבה לך. סליחה, משרד לביטחון פנים חזרו? לא חזרו. טוב, אתם לא כ"כ חשובים אולי. תת אלוף עופר הינדי בבקשה אדוני.

אני חושב שהיתה ביקורת מקצועית, נגעה בנקודות המקצועיות.

אני עוד בוגר תרזה, אז תדע לך.

אני הייתי קמב"ץ הפיקוד כשהיית ממ"ז ירושלים.

התחלנו לבנות את המעברים האלה ככה, עפ"י איזה ידע מצטבר, לא שידענו מה אנחנו עושים.

נכון, אז אני החלפתי את דני תרזה ב-2006. לגבי הפתחות שנאמר פה, אני באמת הקשר שלנו עם משטרת ישראל מחוז ירושלים, מג"ב עוטף, על אף שהאחריות עברה ב- 2006 באופן מלא למשטרת ישראל עפ"י החלטת הממשלה, צה"ל ופיקוד המרכז מעולם לא עזב את העוטף לבד, ממשיך לתמוך אותם, לסייע להם בכל נושא ונושא הקשר הוא פה קשר של תאומים סיאמיים.

לגבי הפתחות אני קורא להם, כי במקומות שבהם הממשלה החליטה לא להקים את גדר הביטחון זה פתחה ולא פרצה. פרצה בעגה שלנו זה מקום שנבנה ונפרץ לכן במקום של הפתחות עפ"י החלטות הדרג המדיני שלא בוצעו אנחנו יחד עם המשטרה שמנו מערך שיודע לתת מענה מיטבי לעניין הזה. ההתמודדות מול מעבר מסתננים אמל"ח ושב"חים גם במקומות שיש חומות וגם במקומות ישי גדרות זה לא דבר מובן מאיליו. זה פעילות סיזיפית, שוטפת, תלוית הערכת מצב, הערכת מצב מודיעינית ואני מקווה שהם ימשיכו ואנחנו נמשיך לעשות את המיטב שאנחנו יכולים, במגבלות הקיימות, אבל אנחנו בעד סגירת כל המכשול באופן ביטחוני כי מכשול פיזי מתריע בכל מקום ומקום.

ביחס למעברים, אל"ף היום מי שעושה את הבידוק במעברים, במירב המעברים בעוטף ירושלים חיילי צה"ל, גדוד משטרה צבאית, גדוד ארז. לראיית צה"ל חיילי צה"ל לא צריכים להיות במעברים האלה, בטח לא במעברי העוטף שיש שם את החיכוך הביטחוני-אזרחי, זה לא התפקיד ולא הייעוד של חיילי צה"ל. אני זועק כבר למעלה מ-15 שנה על הצורך באזרוח המעברים. שואלים אולי איך לא איבדתי את התמימות ביחס לעניין, כי אני מאמין בצורך הזה, גם בהיבט הביטחוני וגם בהיבט האזרחי מרקם חיים ומתן שירות, פה אני פותח סוגריים ואני חייב לציין את עיריית ירושלים, מפקד מחוז ירושלים ואלוף הפיקוד, אני מוצא את עצמי בזמן האחרון עוסק בשילוב של מרכיבים אזרחיים במעברים. מגרשי כדורגל, קט-רגל, לימוד נהיגה. כל מיני דברים כאלה, פרויקטים אזרחיים שמכוונים לאוכלוסייה האזרחית המזרח ירושלמית, שאני מברך עליה, זאת אומרת, לצד הפעילות ההתקפית נגד פורעים ונגד טרור, עלינו לטפל באוכלוסייה האזרחית הזאת שהם תושבים של מדינת ישראל ולטפל בהם ואני מברך על העניין הזה.

אנחנו גם המלצנו לקדם החלטת ממשלה שתקים צוות של טר"ש מעברים בראייה של כל משרדי הממשלה. בעיית מעברים היא לא בעיה של משטרת ישראל ולא בעיה של צה"ל. זו בעיה של משרד השיכון, בעיה של משרד התחבורה, בעיה של משרד הפנים, בעיה של משרד הכלכלה. כל בעלי המשרדים הרלבנטיים, צריכים להקים צוות כזה ולהכין תכנית רב שנתית, ארוכת טווח.

אני לא אומר שצריכים באבחה אחת לאזרח את כל 16 המעברים בעוטף, יש בתוך ה-16 מעברים ממש קטנים שעוברים שם אנשים בודדים, זה לא החזות של הכל, אבל אפשר באמת לנתח סדרי עדיפויות ולקדם פה תכנית שתיתן מענה לפלסטינים, לישראלים, לביטחון לכולם וצריך פשוט להתחיל אותה ומעבר לזה אני חייב להביע את הערכתי לעוטף ירושלים, על העשייה, על ההתמודדות, הן במישור האזרחי והן במישור הביטחוני.

תודה רבה לך, אני קצת מעבר קיבלתי קצת גם מספרים על ההשקעה של צה"ל. בפתחים הקיימים, לא קורא להם פרצות, בפתחים הקיימים הפעילות היא באמת ראויה לציון, המספרים ירדו משמעותית, מה שתורם לביטחון הכללי בתוך ירושלים ובתוך מדינת ישראל.

נשאר לנו כולנו, גם משרד הביטחון/פיקוד מרכז, גם משטרת ישראל/המשרד לביטחון פנים, משרד האוצר, לדאוג ל-600 מיליוני השקלים. 23 שנים עברו מאז שהקמנו את הבטונדות הראשונות ככה על הכביש. מספיק, אפשר להתקדם. כמו שאמרו מהמל"ל ולהכניס את זה בצורה מסודרת לתכנית עבודה. אני צריך להשקיע מאמץ כדי להכניס את זה לבסיס התקציב, לא פשוט, אבל לטעמי אפשרי. תודה רבה לך. המשרד לביטחון פנים חזרו, פעם אחרונה? לא. תודה, הבנתי, אתם לא כל כך חשובים, זה בסדר.

רשות האוכלוסין בבקשה.

שמי חגית צור, אני מנהלת הלשכה במזרח ירושלים. אני אתייחס לשיפורים שנעשו בלשכה מאז כתיבת הדו"ח. הדו"ח מתייחס לשנת 2017 והחל משנת 2017, זאת אומרת 2017-2019 אלה השנים שהדו"ח מדבר עליהם, וכמובן שחלו הרבה שינויים מאז. אני אתן גם תמונת מצב למה שקורה היום.

מבחינת הלשכות, אם אז היתה רק לשכה אחת שנתנה שירותים לתושבים במזרח ירושלים, מאז הוקמה לשכה במעבר קלנדיה ועוד לשכת משנה בצור באהר במשה"ב של משטרת ישראל. גם הרעיון של לפתוח לשכה נוספת בביטוח לאומי שעלה בזמנו, הוא ירד מהפרק, אבל במקום זה הקמנו עוד 10 עמדות עבודה בתוך הלשכה הקיימת.

אז אם אז היו 14 עמדות עבודה, היום יש 40 עמדות עבודה לשירות פרונטלי לתושבים, מבחינת שירותי מרשם. הדו"ח מדבר על כך שהתושבים לא יכולים לקבל שירותים בלשכות אחרות והנושא הזה גם השתנה ומאז יצאו הנחיות למתן שירותים בלשכות בכל הארץ, אז שירותים רבים נפתחו לקהל המזרח ירושלמי לקבלה בלשכות.

אני רק אעיר שהנתונים מלמדים אותנו שעל אף שנפתחו המון שירותים לתושבים בלשכות אחרות, התושבים עדיין מעדיפים לבוא ולקבל אותם בלשכה במזרח ירושלים. אבל כן נפתחו המון שירותים.

יש להם נגישות לשפה הערבית במקומות האחרים?

לא כמו בלשכה שלי, אצלי כל העובדים הם דוברי ערבית.

אז זו הסיבה.

הסיבה היא אולי השפה ואולי גם המיומנות בטיפול בסוג אוכלוסייה הזה שהוא בהחלט ייחודי והוא לא קיים בכל הארץ כמעט. זה לגבי השירותים.

בין היתר נעשה שינוי במבנה הארגוני בלשכה, צוין קודם הבעיות בבקשות לרישום ילדים, התאזרחות. אז גם במובן הזה הוצאנו מכרזים לעוד שני ראשי צוותים, הנושאים האלה הפכו להיות מחלקות כדי לאפשר שירות יעיל יותר בנושאים האלה. ככה אני מעירה כהערה שגם תעודות מעבר שבעבר נופקו לשנתיים, שנתיים ועוד שנה, בסך הכל חמש שנים, אז נעשה תיקון חקיקה לחוק הדרכונים והתעודות מונפקות היום אוטומטית לחמש שנים, מה שבעצם מייתר את ההגעה של התושב ללשכה שוב ושוב.

בזמנו היה פיגור בבדיקת בקשות להתאזרחות משנת 2014, אז תוך שנה הלשכה צמצמה את הפיגור הזה וכמובן נעשו כל מיני פעולות שסייעו לטיפול. אני אסייג את זה בסוף, היום המצב הוא גם לא כל כך אופטימלי, אבל נכון לכתיבת הדו"ח אלה הפעולות שנעשו וכן הצליחו לצמצם את הטיפול בבקשות הללו.

זימון תור לשירותי מרשם, בזמנו התור היה כמעט בלתי נשלט, המון גורמים, מעאכרים, שהיום אתם שומעים בתקשורת שקורים בכל הארץ השתלטו על התורים ואי אפשר היה לקבוע תור ללשכה וראינו תמונות, יש לי אותם גם כאן של עומסים לא אנושיים של אנשים, אבל הנושא הזה נפתר. הגדלנו את מספר המוזמנים וגם הלשכה עשתה איזה שהיא שיטת זימון תור ייחודית. אצלנו בלשכה אין תורים לאוגוסט, כמו שאתם שומעים בתקשורת. אצלנו אנחנו קובעים תורים רק לשבועיים הקרובים.

כי לא נותנים דרכונים, זה בסדר.

מה זאת אומרת לא נותנים דרכונים?

כמה בקשות יש?

לא, לא, אני מתכוונת להנפקת מסמכים, שירותים מרשם. זה יכול להיות גם תעודת מעבר.

אני מתנצל, סתם זה היה בבדיחות הדעת.

כן. היום כ-15% ממקבלי השירותים אצלנו הם בכלל אזרחים ישראלים מכל הארץ. מגיעים מצפת, מפתח תקווה, כי במזרח ירושלים אפשר לקבוע תור. אז במובן הזה, דווקא הלשכה במזרח ירושלים היא כן הביאה בשורה, והיא כן מתנהגת יותר טוב מהרבה לשכות אחרות, וזה בניגוד למה שהדו"ח בעצם אומר.

ואתם נותנים בלי בעיה את השירותים האלה לכלל האזרחים שבאים?

כן ולמדנו גם לתת שירותים לאוכלוסייה שהיא לא מזרח ירושלמית. דברים שלמדנו אותם תוך כדי הליכה.

אם כך, נוסיף עוד דבר אחד במובן הזה של לנסות למצוא, אני גם אסייג את מה שאמרתי עכשיו, בכל זאת המשבר הארצי הוא לא פסח על הלשכה במזרח ירושלים, כי גם הלשכה עדיין מתמודדת עם עומסים ודרישה של תורים וגם המלחמה באוקראינה והעלייה מרוסיה, גם דורשת ממני לתת תגבור וסיוע בקליטת עליה ואנחנו פה נרתמים למשימה הלאומית ואנחנו גם לוקחים חלק בתוך התמונה הכוללת הזאת וזה גם לנו זה פוגע בעבודה שלנו, רק שיש נושאים שהם ייחודיים ללשכה שצריך להתמודד איתם.

אז בתוך זה אני יכולה לומר שבניסיונות לפתור בעיות של שירות וויסות הקהל בפרויקט מאוד ייחודי של הנפקת תעודות זהות לתלמידי כיתות יא', השנה הונפקו למעלה מ-4000 תעודות זהות, כולל בתי ספר לחינוך מיוחד ולבעלי צרכים. זה מספר שכל שנה הולך ועולה ותלוי בשיתוף הפעולה של מנהלי בתי הספר בעיר.

אז זה היה הסוגיה של ההתייעלות שחלה בשנים האחרונות. לגבי הדו"ח שמדבר על נושאים כמו המעמד האישי. אני אתייחס למה שקשור בנושא של השבת תושבות. הדו"ח התייחס לנוהל שמתייחס לנושא הוא מפורסם, זה נוהל רישיון לישיבת קבע ואופן הפעולה נסמך על נוהל של הערכה ומתן של רישיון ארעי. אלה הנהלים שעל פיהם עובדים כשמדברים על בעיות של השבת תושבות, למי שפקעה תושבותו. אני לא אכנס מעבר לזה, אלא אם כן תבקשו ממני.

בנודע לנוהל 4א', הנוהל קיים באתר, הוא פורסם בנובמבר 20' אם אני לא טועה, יש טופס הגשת בקשה ויצוין שעד היום לא הוגשה אף בקשה לפי סעיף זה, אולי למעט בקשה אחת לפני חודש.

לגבי השירותים, הזכרתי את זה קודם, בדצמבר 18' כבר הופצה הנחיה בדבר הרחבת השירותים לתושבי מזרח ירושלים בכל הלשכות. זה התחיל כפיילוט ונקבע כנוהל עבודה.

איחודי משפחות, היום נקבעים תורים, בדו"ח קבעו שהתורים נקבעים למועדים רחוקים, אבל התורים לבקשות לאיחוד משפחה נקבעים לחודש הבא, זאת אומרץ כשאדם פונה הוא מקבל תור לחודש הבא וזה באמת בשום מקום בארץ זה לא קיים. במזרח ירושלים נקבע תור כבר לעוד חודש.
בקשות להתאזרחות, לפי הדו"ח נקבעים המועדים לשנתיים וחצי נדמה לי, היום גם במסגרת עתירה לבג"ץ התחייבנו לקבוע תורים לא יותר משנה קדימה והיום אנחנו קובעים תורים לעוד 8 חודשים להגשת בקשות. הדבר הזה בעצם גרם לכך שנאלצנו להגדיל את כמות המועדים שנקבעים ליום ואם אז נקבעו מועדים ל-7 ליום, היום אנחנו קובעים מועדים ל-25 פונים ליום, מה שמגדיל את כמו הבקשות שאנחנו מקבלים וזה עומד על למעלה מ-2000 בקשות לשנה.

שאלה חגית, האם יש איזה שהיא עבודה מול הביטוח הלאומי, כמה כאלה שיש בידם תעודת זהות כחולה, תושב, גרים מחוץ לירושלים? אם יש בידכם את הנתון הזה. אם לא, לא. יש לזה משמעות מבחינת התשלומים.

יש לזה משמעות והעבודה שלנו מול המוסד לביטוח לאומי היא שוטפת ויש שיתוף פעולה מאוד הדוק. אנחנו מקבלים כל בקשה שמוגשת, יש מספר גופים שמעורבים בקבלת ההחלטות. אם זה גורמי ביטחון, משטרה, משרד הביטחון וגם המוסד לביטוח לאומי.

העניין הוא שאני יכולה לקבל מידע מביטוח לאומי אם אדם נחשב תושב או לא תושב, אם הוא מתגורר בתחום, אבל זה תמיד מוגבל לזמן הפעולה. זאת אומרת זמן ביצוע החקירה.

זה מאוד בעייתי. אני עד היום לא יודע להחליט אם לעודד את ההגירה החוצה או להכניס אותם חזרה פנימה, כי אם אני שולל להם הם רצים פנימה, גרים בחצי חדר, לא פשוט.

נכון, זו תופעה שאפשר ללמוד ממנה, יש הרבה מה לומר עליה.

זה לא בשולחן הזה.

יש הרבה נושאים שהם קשורים לעניין ויש הרבה מה להגיד. זה לא ככה בהינף יד.

אז בקשות לאיחוד משפחות, התאזרחות. העיכובים בקבלת החלטות, למשל בקשות לאיחוד משפחות, הם נובעים גם מנפילת החוק, בערך חודשיים לא קיבלנו החלטות בבקשות האלה, זה משהו שעיכב את היכולת שלנו לקבל החלטות וקצת הקטין את היכולות שלנו וגם הנושא של קביעת השדרוג, בחוק יש סעיף שקובע שאדם ששוהה במעמד של היתרים, והוא מעל גיל 50, והוא שוהה מעל 10 שנים במעמד כזה, הוא יכול לקבל א'5, אז ג הטיפול בשדרוג של האוכלוסייה הזאת, גם בעצם עיכב. הכל בסוף בא על חשבון המצבת כוח האדם של הלשכה שמוגבלת ואלה הם הדברים שעומדים לפנינו כשאנחנו צריכים לבוא ולתת שירות לתושבים.

אני יכולה להפנות את הוועדה לסקרים שנעשים של הרשות בקרב מקבלי השירות והסקרים ברובם מאוד מאוד מפרגנים לעבודת העובדים שלנו, לשירות הטוב וליחס הטוב שמבקשי השירות מקבלים בלשכה.

רציתי רק לשאול שאלה אחת בקשר לליקוי שהזכרנו של ההנגשה של השירותים בשפה הערבית, מה את יכולה להגיד לגבי אתר האינטרנט, העמדות לשירות עצמי, טפסים בערבית, נהלים.

מבחינת הנהלים והאתר, כל הנהלים הם נתמכים גם בשפה הערבית. יש היום עבודה על בניית טפסים מקוונים להגשת בקשות באופן מקוון לקבלת מעמד, גם העבודה הזאת היא אמורה לכלול בתוכה גם תמיכה של שפות נוספות.

לגבי My visit האפליקציה לזימון תור, אמורים לפתח בה אפשרות לשימוש גם בשפות נוספות. אין לי כרגע שום מידע לגבי מצב העבודה והטיפול מהבחינה הזאת, אבל אני יודעת שזה נמצא על השולחן.

חגית, אני אוסמה קנבר ממינהל העבודה ואני גם תושב מזרח ירושלים. אני בזמן אמת עשיתי בדיקה ב-My visit לקבוע תור אליכם וחודשים קדימה אין, לא בשבועיים ולא בחודשים הקרובים.

נכון, היתרון בשיטה שעשינו זה לא שאני אומרת שכל פעם שתכנס אתה תמצא תור, בהחלט יכול להיות שהתורים נתפסו ונגמרו ואתה נכנסת ולא מצאת תור, אבל מה שטוב בשיטה הזאת זה שאנחנו כל יום פותחים תורים, כל יום בבוקר נפתחים כ-400 תורים, ואם לא הצלחת היום, אתה יכול לנסות מחר, ואתה לא צריך עכשיו לחכות עד אוגוסט, כי עד אוגוסט אין תורים, כמו שקורה הרבה פעמים בלשכות אחרות. זה בעצם הבשורה שלי לעניין הזה.

היא כל יום פותחת 400 תורים וזה יפה מאוד, זה המון. תגידי חגית, האפליקציה של נושא השפות באיזה שלב היא?

אין לי מושג, אני לא יודעת.

מוכנה לבדוק?

אני אבדוק את זה כמובן.

תודה רבה, ולהגיד לנו, אני אשמח מאוד. אני מבקש לעבור למוסד לביטוח לאומי ואח"כ לעוד שחקן מרכזי שזה עיריית ירושלים. רק לאחר מכן משרד המשפטים, משרד ירושלים והמסורת. בבקשה המוסד לביטוח לאומי.

שלום דני זקן, סגן ראש המינהל הביטוח והגביה בביטוח לאומי. ההמלצות של משרד מבקר המדינה פורסמו לפני כ- 4 שנים, אפשר לומר שאנחנו יישמנו כבר מזמן את כמעט במלואן את כל ההמלצות. אני אסקור ממש בקצרה, ואחר כך ימשיך אותי יוסי שעיו, מנהל סניף מזרח ירושלים של הביטוח הלאומי.

דבר ראשון, הכנסנו מידע ייעודי באתר הביטוח הלאומי, מידע מאוד מפורט לגבי אופן קביעת תושבות לגבי אוכלוסיית מזרח ירושלים, יש שם הסבר מפורט כולל תרשים זרימה במובנה איזה מסמכים נדרשים אותה אוכלוסייה להוכיח מבחינת מרכז חיים בישראל, הטפסים שנדרשים למלא וגם תהליך הטיפול.

לגבי חוזר לאופן קביעת מעמד של תושבות בגדר ההפרדה, גם החוזר הזה פורסם בשנת 2019. המלצה מאוד חשובה של משרד מבקר המדינה היתה לגבי קביעת משך זמן טיפול מרבי לקביעת תושבות, אנחנו שמחים להודיע שמעבר לעניין הזה שכן תחמנו את זה וקבענו זמן טיפול עד חצי שנה, למעשה אנחנו כמעט ולא נדרשים לזה, כי רוב פניות מטופלות בפרק זמן הרבה יותר קצר.

בנודע להמלצות שנוגעות לחקירות, יוסיף פה יוסי, אני רק עוד משפט מאוד חשוב בהקשר למה שאמרה חגית לגבי שיתופי הפעולה, כפי שהיא ציינה הם מצוינים, קיימת אוכלוסייה שמתחת לגיל 14, שמשרד הפנים, גם אם התעכב במתן הטיפול מבחינת הנפקת מספר תעודת זהות, הביטוח הלאומי משלים פה את משרד הפנים ורשות האוכלוסין וכן מנפיק לאותה אוכלוסייה, לאותם קטינים, מס' מזהה פנימי בביטוח לאומי, כדי שהם יוכלו לקבל את שירותי הבריאות, ככה שלפחות לגבי האוכלוסייה הזאת, היא לא נשארת ללא שירותי בריאות.

בוקר טוב, יוסי שעיו, מנהל סניף מזרח ירושלים. אני גם יכול להגיד היום מנהל סניף מזרח ירושלים שהסניף בעצם הפך להיות סניף עצמאי, הוא סניף ה-24, נוסף עוד סניף לביטוח לאומי, סניף שמטפל באוכלוסיית מזרח ירושלים. המשמעות של זה כבר אפשר להכיר את זה, זה הגדלת המשאבים, הרצון להביא עוד שירותים לתושבים שהם יהיו יותר נגישים גם פיסית, גם תרבותית, גם שפתית. כל העובדים אצלי הם דוברי ערבית, מכל העדות, מכל הדתות, אנחנו נותנים את השירות הייעודי, המיוחד, לתושבים האלה שאנחנו מבינים שהם מאותגרים ויש להם צרכים מיוחדים, כמו השפה, כמו הנגשה, כמו שאמרתי. מעבר לזה, המבנה עצמו מאז הביקורת , אני מזמין את הוועדה לבקר, אחד היפים בארץ, אם לא הכי יפה, מבחינתי הוא הכי יפה. אז גם האכסניה נאה.

ולעצם העניין, אני אתייחס אל"ף לחקירות, כמו שאמר המבקר, החקירות מתבצעות גם ע"י החוקרים שלנו וגם ע"י חברות חיצוניות, ולמה זה? כי אנחנו מכירים את האזורים, אנחנו לא יכולים לפעול בכל האזורים, גם בתוך ירושלים עצמה, מבחינה ביטחונית. אנחנו מתקשים, לא יכולים להגיע, אפילו כמו עיסוויאה וכמו סילוואן וכמו ראס אל עמוד, אנחנו משתמשים בחברות החיצוניות והחברות האלה גם מגיעות לרמאללה ולחברון ולכל האזורים האחרים, כדי לבחון בעצם את מרכז החיים, וחברים זה לא פשוט. גם לא לגייס את החברות האלה, זה לא פשוט לעבוד באווירה כזאת, בסביבה כזאת, בתנאים כאלה, ובכל זאת אנחנו מקיימים את זה, וכמו שדני אמר זמני הטיפול הצטמצמו משמעותית ככה שבעצם שיטת העבודה, אם בעבר היה נחקר בעצם כל תיק, היום אנחנו עובדים בשיטות אחרות, אנחנו עובדים על קבוצות מסוימות, לרוב מאשרים את התביעות ואם צריך עושים את החקירה, זה חלק מהשיטה.

מעבר לזה, הבקרה סביב החברות החיצוניות, החברות האלה בעצם נותנים לנו שירותים וגם התשובה שלנו למבקר בעת הדיון בשלבי הטיוטה, הודענו שבעצם אי אפשר לשמוע כל חקירה, הם מקליטים כל חקירה, ואי אפשר בעת חיה לבוא ולשמוע. אני צריך לפתוח יחידה 8200 חדשה אצלי בסניף, אני אברך על זה אם יהיה לי פה את המשאבים, אבל כרגע לא, אני עושה את זה באופן מדגמי כן, הרבה יותר קרוב, הרבה יותר צמוד, אנחנו דוגמים את החקירות גם בתמלולים, גם בשמיעת קלטות, זה מבחינת הבקרה על החברות בהתאם להערה שעלתה שם.

מעבר לזה, אנחנו הכנסנו את נושא הפוליגרף לחברות האלה, ומעבר לזה, בימים אלה ממש, בעוד חודש, עתיד להתפרסם המכרז החדש, שהכנסנו שם תהליכים של החקירה שהם יהיו יותר מבוקרים ברמה הפרקטית, הם הולכים לגבות עדויות כתובות, ולא רק מוקלטות, ככה שבעצם הטווח של הסטייה יהיה מצומצם, זה ברמת ההתייחסות. אם פספסתי משהו, אני אשמח אח"כ להגיב בנושא החקירות.

מעבר לזה אני רוצה לספר לכם קצת, אני לא יודע אם אנחנו בשלבי הסיום של הוועדה הזאת, להכניס קצת טעם טוב לנושא. בכלל לעשייה הזו של מזרח ירושלים, אנחנו גם כסניף עצמאי, למרות האתגרים ולמרות הכל, אנחנו מושווים לכלל הארץ מבחינת המדדים, מדדים ניהוליים, אני מבחינת זמני טיפול אני מושווה כל יום לכלל הארץ, ואני לא נופל בכלל ברוב הנושאים, ומעבר לזה, גם ברמת המוסד, המוסד לביטוח לאומי, אנחנו עושים המון, מיצוי הזכויות, וגם הסניף, גם בימים קשים, גם אחרי פיגועים, שבוע שעבר וגם לפני שנה בעוד פיגוע, אנחנו יוצאים לקהילה, ואנחנו עושים פעולות יזומות למיצוי הזכויות. לדוגמא, אני יכול להגיד גם לכם שהיינו בבית חנינה עבור קשישים כדי למצות להם את קבצת אזרח ותיק, אני יכול להגיד לכם שאנחנו הולכים לבתי ספר. אתם יכולים להבין היום כמה משמעותית הנוכחות, לנו כמדינה, בבתי ספר.

אנחנו הולכים לבתי ספר בכובע של ביטוח לאומי בגיל 18 כדי להסדיר את המעמד, תיכף לפני שהוא בא וצריך להסדיר את התושבות וכדי להסדיר את נושא הגבייה ואולי חיסכון לכל ילד, דברים שהוא מתקשה איתם, אנחנו ניגשים לשם, מנגישים להם את האתר האישי, עושים להם את מיצוי הזכויות, וכן אני משתדל לעשות את מיצוי החובות, ככל שאפשר עם כל המגבלות האלה.

ומעבר לזה, יש גם שיתופי פעולה כמו ששמענו. רשות האוכלוסין, המשרד לענייני ירושלים, כרגע אני שותף בלתת מה שאני יודע לתכנית החומש החדשה, עם הצוותים של המשרד לענייני ירושלים, עם משרד הרווחה, עם הודא שנמצאת פה, אנחנו יודעים ביוזמת הסניף, לא הביטוח הלאומי ללוות ילדים שסיימו כרגע את משפחות האומנה, גיל 18, אין להם אבא ואימא, בתיווך עם משרדי הממשלה, אנחנו עכשיו בונים פרויקט שיכנס לנישה הזאת וללוות אותם, אני חושב שעשיתי ליו"ר קצת יותר טוב לטובת התושבים האלה שאני מבחינתי כל עוד הם תושבים, ואני חייב לתת להם את הזכויות, אני כמו שאומרים עד הסוף.

תודה רבה לך על הסקירה המאוד מקיפה. עיריית ירושלים לפני הנושאים האחרים, להתייחס בבקשה לנושא השירותים, לנושא החינוך, המעורבות, כל מה שאתם רוצים. בבקשה.

שלום, נעים מאוד, נעמי גרינוולד, סגנית מנהלת תכנית החומש בחינוך בעיריית ירושלים. אני הנציגה יחידה מהעירייה, אם אני מבינה נכון, אז אני לא יכולה לענות על העוטף וכל הנושאים האלה. איפה אתם רוצים.

נתחיל עם החינוך ונמשיך לרווחה. חינוך מטריד אותנו מאוד.

טוב, אני אענה נקודה נקודה מהדו"ח לפי מה שנאמר וגם עברנו מראש. אז היום יש 97,644 תלמידים במזרח ירושלים מא'-יב' לעומת אז בתקופת הדו"ח שהיו 90,000. היתה פה אמירה בדו"ח על אחוזי התלמידים הלומדים בבתי ספר עירוניים, אני מניחה שיודעים שמערכת החינוך מורכבת מעירוני, מוכר שאינו רשמי ופרטי. אני לא יודעת אם כולם בסבטוחה הזאת, אבל 98 בתי ספרי עירוניים, 91 בתי ספר מוכרים שאינם רשמיים ו-77 בתי ספר פרטיים.

מבחינת אחוז התלמידים הלומדים בבתי ספר העירוניים, נשאר אותו הדבר, 46%, אבל כל האוכלוסייה גדלה, כלומר מספר התלמידים גדל, יש יותר תלמידים היום שלומדים במערכת העירונית מאשר שהיה בתקופת הדו"ח.

כמה זה גדל בבקשה?

היום אנחנו עומדים על 45,265 ילדים הלומדים בבתי ספר הרשמיים.

כמה היה בתקופת הדו"ח

היה 46% מתוך 90 אלף.

זה גדל בקיצור.

כמו התלמידים גדלה במזרח ירושלים

בסוף הם בעלי זכות בחירה.

כן, אני מדברת כרגע על בתי הספר העירוניים שגם בהם כמות הילדים גדלה, לעומת בתי הספר המוכרים שאינם רשמיים.

מבחינת התכנית הישראלית, במזרח ירושלים לומדים את התאוג'יהי, את התכנית הפלסטינית ואת התכנית הישראלית. כיום עם חינוך מיוחד כ-17,000 תלמידים לומדים את התכנית הישראלית, לעומת 5000 בתקופת הדו"ח, זאת אומרת שגדלנו קצת יותר מפי 3. בתקופה של ה-5 שנים האחרונות ה- 17,000 זה בעצם 21% מהתלמידים שלומדים במוכר שאינו רשמי וברשמי, שלומדים את התכנית הישראלית היום.

אני מציינת את זה כדי לשים פה את הנקודה שעיקר הגידול בתכנית הישראלית קורה בתוך בתי הספר שהם רשמיים והם עירוניים, באופן טבעי יש לנו יותר שליטה על בתי הספר הרשמיים והעירוניים, מאשר בתי הספר שהם חצי רשמיים, מוכר שאינו רשמי.

לצורך העניין, מתוך 38 בתי ספר שהיו בתכנית הישראלית, מתוך העירוני היום יש 62 ובכלל נתון מעניין, המשרד לירושלים אני חושבת שתמיד שמח לשמוע את הנתון הזה, ש-40% מתוך תלמידי כיתות א' במערכת הרשמית היום לומדים את התכנית הישראלית, זה מבחינת המערכת הכללית.

מחסור בכיתות לימוד, הנושא הבוער. 2000 היו באמת חסרות אז בתקופת הדו"ח, היום חסרות כ-1400 כיתות תקינות. בחומש האחרון נמסרו 577 כיתות.

זה יפה מאוד, 600 כיתות ב-4 שנים או ב-5 שנים.

נמסרו 577 בכיתות בחמש השנים האחרונות. צריך לציין גם שאנחנו לא בונים את כל הכיתות זה לא אפשרי במזרח ירושלים, אז מתוך ה- 577, 253 כיתות הן בשכירות ו-324 הן בבינוי.

לא משנה, זה פתרון.

כן, נכון. פתרון לא תמיד הכי נוח, ועושים דברים די מעניינים. תבואו, תראו, תסיירו ותראו בנין מגורים שהפכנו לבית ספר באיזה דרך לא דרך, אבל עושים מה שאפשר. בחומש הבא אמורות להימסר כ-1000 כיתות נוספות, חדשות, גם בבינוי וגם בשכירות. זה אומר 50 בתי ספר ו-240 גני ילדים. סתם לצורך העניין, בבינוי צריך לחשוב על זה רגע מבחינת התקציב, זה מיליון שקל לכיתה, של משרד החינוך ושל העירייה, אפשר לעשות את המתמטיקה.

וקצת על כמה אנחנו משקיעים על כל הנושא של שיפוצים ושדרוגים ושכירויות, אנחנו משקיעים מעל 30 מיליון שקל בשנה על שכירת מבנים וכ-50 מיליון שקל על שיפוצים ושדרוגים. כלומר, ההשקעה הפיסית שאנחנו עושים היא לא רק בבינוי בתי ספר חדשים שהם נראים הכי טוב שיש והם מתמלאים תוך שניה, כל בית ספר צומח. במקום לפתוח א', ב', מתמלא לנו כבר מא'-ח', אלא גם עושים שיפוצים בבתי ספר קיימים, משדרגים את המצב.

בנוגע לתלמידים שאינם רשומים, אז נכון לתשפ"ב היו 15,381 תלמידים שהם רשומים אבל במוסדות פלסטיניים. קיבלנו את כל הרשימה של התלמידים האלה ממשרד החינוך הפלסטיני ויש לנו אותם היום. הם לא נמצאים במצבת של משרד החינוך או במאגרי נתונים שלנו, אבל יש לנו היום את הרשימה של כולם. זה כאילו חלק מהילדים הנעלמים. רק צריך לציין שיש עוד 5000 ילדים בגילאי 3-6 שאנחנו בעצם לא יודעים מה איתם או איפה הם, אין לנו שום רישום עליהם, לא קיבלנו עליהם שום מידע מהרשות, וזה מתוך 26,000 ילדים באופן כללי במזרח ילדים.

אני אעשה רגע סדר עוד פעם – 26,000 ילדים בגילאי 3-6, 21,000 רשומים או ברשמי או במוכשר ו- 5000 אנחנו לא יודעים מה איתם.

בנוגע לנשירה, אגף רווחה בטח ירחיבו, אני אגיד על נשירה מבתי ספר, הנתונים שיש אצלנו, יש כמה דרכים למדוד נשירה, או שנתי או מצטבר, הנתון המצטבר של 26.5% שהיה בדו"ח שזה בעצם לבדוק את הילדים שהתחילו בכיתה ח' וסיימו בכיתה יב', אז הנתון הוא עדיין אותו נתון 26.5%. זה תלוי מי סופר, בין 26-30% במחזור נושרים, שזה נתון כואב, ואני חייבת לציין שהוא לא כל כך השתנה. תיכף אני אגיד מה כן עשינו בנושא הנשירה בבתי הספר ובנוגע לנשירה שנתית, כלומר משנה לשנה, אנחנו בדקנו איך אנחנו בודקים.

נגיד בתשפ"א נרשמו מספר ילדים , אנחנו בודקים בתשפ"ב איפה הם היום, אז במעבר בין פ"א לפ"ב כ- 2600 תלמידים נשרו, נעלמו, לא נמצאו. יכול להיות שחלקם עברו למוסדות פרטיים, יכול להיות שחלקם נשרו. מבחינתנו אנחנו מגדירים את זה כנשירה. האחוז הזה השנתי הוא 3.6% היה בין פ"א ל-פ"ב. הממוצע הוא 4 בערך, מתוך התלמידים שלומדים במוכר וברשמי.

אז מה עשינו בחמש שנים האחרונות מבחינת הנשירה, בתחום שלנו בחינוך בבתי הספר. אל"ף מבחינת קב"סים, ב-2018 היתה קב"סית אחת במזרח ירושלים, היום יש 4. שוב, יש צורך, אנחנו מקווים שיאשרו לנו תקנים נוספים. ברגע שיהיו תקנים, יש כוח אד. פעם היתה בעיה של כוח אדם, אנשים לא רצו למלא את התפקיד הזה, היום כבר כן וברגע שתהיה הרחבה של תקנים, יהיה לנו איך לאייש אותם.

מבחינת יועצות משרד החינוך אני יכולה להרחיב, הורחבו תקנים, הורחבו שעות והוסיפו כוח אדם. משהו שינוי אדיר שעשינו בחומש האחרון זה הכנסנו עובדים סוציאליים, עובדות בעיקר, לתוך בתי הספר. זה מקצוע שהוא הומצא. עובדות סוציאליות בית ספריות, הכנסנו לכמעט כל בתי הספר העירוניים, 84 משרות של עובדים סוציאליים שהם עובדות בבתי הספר, מטפלות בילדים ביחד עם היועצת של בית הספר ועם הפסיכולוג של בית הספר. קידום נוער גם הרחיבו את העבודה שלהם, וגם רונית פה תרחיב. זה מבחינת נשירה

הערה אחרונה, בדו"ח נאמר שעיריית ירושלים לא יודעת לעבוד כמו שצריך עם הנתונים ולא עוקבת אחרי כולם, אז בשנים האחרונות ובשנה האחרונה בעיקר, נעשתה עבודה להקים מאגר נתונים מאוד מרשים. גם, מוזמנים לבוא ולראות, ועובדים על לטייב את הנתונים בו, מושכים מהמצבת, ממשרד החינוך, אוספים מה שאפשר מהרשות הפלסטינית. זה הכל, תודה.

תודה רבה. מי מדבר על תכניות לימוד, אם אתן יכולות.

אפשר רק שאלה לעירייה?

בטח

לגבי מה שאמרת, עדיין יש מחסור בכיתות לימוד. האם אתם מציעים פתרון לחינוך חינם לאותם תלמידים שלא נמצא להם מקום במערכת הרשמית, דובר בזמנו בעקבות פסק דין של בג"ץ שתגיעו להסדרים עם בתי הספר המוכשרים, משרד החינוך ועיריית ירושלים, על מנת לאפשר כן ללמוד בחינם באותם מוסדות.

למיטב הבנתי, לא נעשה איזה שהוא הסדר עם בתי הספר המוכשר, אולי משרד החינוך יוסיף פה, אבל אצלנו בעירייה לא.

אוקיי, אז אני אציג את הדברים ויכול להיות שאתייחס למה שאתה העלית. שלום לכולם, אני רונית חן, מפקחת מחוז העיר ירושלים, ואני רוצה בדקות הקרובות לספר על המהלכים, התהליכים, המשאבים, התכניות שהפעלנו בחמש שנים האחרונות ושהובילו לתהליכים של התקדמות בתחומים שהדו"ח ציין, וגם בתחומים נוספים.

קודם כל בזמן הדו"ח היו לנו 5 מפקחים על מזרח העיר, כאשר כיום אנחנו מדברים על 17 מפקחים על פני כל הרצף הגילאי, כולל מפקחים של חנ"מ, כולל מפקחים על ייעוץ ומפקחים בתחום של הבלתי פורמלי, מה שלא היה בתקופת הדו"ח. עוד דבר חשוב מאוד שאני אציין כבר בראשית דברי, זה תכנית החומש, תכנית החומש עפ"י החלטת ממשלה 3790 שמדברת יכולת ההשתלבות של תושבי מזרח העיר בחברה הישראלית ובכלכלה הישראלית. כאשר התכנית הזאת היא מתוקצבת בחצי מיליארד שקל, 89 מיליון שקל מדי שנה פרק החינוך, 89 מיליון שקל לטובת מערכת החינוך, יש לה 4 יעדים אסטרטגיים מרכזיים: העלאת רשמת השליטה בשפה העברית, הדו"ח התייחס לזה; קידום החינוך הטכנולוגי,; קידום החינוך הבלתי פורמלי ועידוד תכנית הלימודים הישראלית.

נעמי ציינה את האחוזים, אולי אני אחזור עליהם כאשר לאורך השנים גם בעקבות הקורונה שהצטרפה וגם בעקבות באמת התבוננות נוספת על הנתונים ועל הצרכים, נכנס תת יעד שנקרא "טיפול בפרט וחוסן", אנחנו עסוקים כרגע בכתיבת החומש הבא, אנחנו מאוד מקווים שזה יאושר, כאשר הטיפול בפרט והחוסן במניעת נשירה ייכנס כיעד בפני עצמו.

אז דיברתי על מפקחים, אני כן יכולה לומר שגידול במספר המפקחים מאפשר לנו רמה גבוהה יותר של פיקוח ושל באמת קידום מבחינה פדגוגית של תכניות הלימודים.

תחומים בהם נכרת השפעה חיובית של תכנית החומש, אז קודם כל אני אציין שמבחינת הגדלת אחוז הלומדים בתכנית הישראלית מ-8% בתשע"ח ל-17% היום, מבחינת הגדלת אחוז הלומדים במערכת הרשמית מ-45% בתשע"ח ל-53% היום, מבחינת הגדלת כמות הבוגרים באקדמיה הישראלית 400 תלמידים בסך הכל במכינות בתשע"ח, היום אנחנו מדברים על למעלה מ-1000 תלמידים.

דברים נוספים שהחומש השפיע עליהם לחיוב, שיעור הזכאות לבגרות מ-22.1% לבגרות הישראלית אני מדברת, השנה אנחנו מדברים על 47% מהנגשים זכאים לבגרות. לומדים בכיתה א' במסלול הישראלי זה עלה מ-9% ל-14%. יש לנו גם את הנתון גם לגבי תלמידי כיתה יב'.

תחום שמאוד מאוד התפתח בשנים האחרונות ומושקעים בו הרבה משאבים זה הפעילויות הבלתי פורמליות. בשנץ תשע"ח מאות בודדות של ילדים נחשפו לפעילויות בלתי פורמליות, כאשר אנחנו מדברים היום על כ-18,000 תלמידים. אנחנו באמת מאמינים ברצף ובחיבורים בין החינוך הפורמלי לבלתי פורמלי. אני רק אציין, שהתכנית החומש היא תכנית תוספתית, היא תוספת למשאבים ולמה שהמשרד נותן בשגרה.

בוגרי החינוך הטכנולוגי עם תעודה, מ-48% ל-86%, אנחנו מדברים באמת על הכשרה שלהם לעולם התעסוקה. מספר מקבלי הסמכה טכנולוגית מ-257 ל-582, ומורים לעברית שזה הישג נהדר, המורים לעברית בעלי הסמכה להוראה בשנת תשע"ח היו רק 23% מהמורים בעלי הסמכה, היום אנחנו מדברים על 88%, כאשר אנחנו בחומש הבא שואפים ל-100%.

יש גם התקדמות בכל מה שקשור לסטודנטים במכינות קדם אקדמאיות מ-400 סטודנטים היום ל-1014 סטודנטים, אנחנו משקיעים הרבה תכניות ומשאבים בעידוד תכנית הלימודים הישראלית, אנחנו מגלים גם עפ"י מחקרים של ראמ"ה שהתכנית הזאת היא יעילה והיא מתקבלת בברכה גם ע"י צוותי ההוראה. יש לנו מורכבות מאוד גדולה ואתגרים מאוד גדולים שקשורים בהכשרה של המורים לתכנית הישראלית, וגם בתהליכים של הכשרת לבבות בקהילה בכלל למעבר מתכנית התאוג'יהי לתכנית הישראלית.

עוד עדויות שונות, מעידות על כך גם מחקרית שהתכנית הישראלית מתחילה להניב פירות, אמנם לא בקצב שהיינו רוצים לראות, אבל תהליכים בחינוך לוקחים זמן, ואנחנו מאמינים שהחומש ובכלל כלל המשאבים אמורים להמשיך להמשך כדי להניב פירות. אם אנחנו נדבר על תכנית הישראלית, אז אנחנו יכולים להגיד אולי שלמדו ברצף 5 שנים מאז שהיא החלה, ואין לנו תלמיד שלמד מא'-יב'.

כמה לומדים לפי התכנית הישראלית וכמה לפי התכנית הפלסטינית ואיזה שליטה יש לכם על התכנים של הרשות הפלסטינית? אנחנו רואים מה קורה בחודשים האחרונים, אנחנו מאוד מודאגים.

אז אני אגיד רגע, מספרים. מתוך כל המערכת כ-17,000 תלמידים לומדים את התכנית הישראלית, זה כולל חנ"מ. הרוב המוחלט של חנ"מ במזרח ירושלים זה תכנית ישראלית. מבחינת התכנים, בכל בתי הספר העירוניים שמלמדים את התכנית הפלסטינית, הספרים עוברים דרכנו, אנחנו מדפיסים אותם מחדש ועושים את הצנזורה.

אני יכולה כן לומר שהנושא מאוד מאוד מורכב ומאתגר, כמו שאמרתי, תהליכי פיקוח, אכיפה ובקרה מתקיימים גם במסגרת הפיקוח של המחוז וגם במסגרת המטה, אגף רישוי ואכיפה מבצעים בבתי הספר, בודקים את השימוש בספרי הלימוד. ספרי הלימוד כמו שאמרה נעמי, כ-3 מיליון ₪ מועברים אליהם מדי שנה על מנת לצנזר את הספרים, הם מחולקים לבתי הספר ומתבצעת בקרה ובדיקה לשימוש בהם. אנחנו יודעים שזה לא מתקיים בכל המוסדות, אבל אנחנו עושים את הכל על מנת להגביר את האכיפה, וכל מנת, כמו שאמרתי, להכשיר את עובדי ההוראה להוראה מותאמת בספרים המאושרים ובתכנית הישראלית.

אני אגיד משהו מתוך הלב, אינני איש חינוך, אז הדבר היחיד שאצלי חינוך בבית זה שאשתי מורה. זה הכל. כל חיי לא נגעתי בתחומים האלה, ומאוד מטריד אותי עכשיו הצד השני, בכובע השני שלי, הביטחוני, שנערים בני 13-14 יוצאים לבצע פיגוע, איפה הם קיבלו את שטיפת המוח? נכון, יש רשתות חברתיות, מה אנחנו עושים כדי להראות את הצד האחר של החיים, של תאוות החיים, של הושטת היד? אנחנו מכירים מקומות בעולם שמתייחסים למיעוטים, הלוואי שהם היו מתייחסים כמונו, ובכל זאת אני לא נכנס להיבט המדיני ולרצונות הפלסטיניים, אני מנסה להתמקד בחינוך.

נכון, קודם כל אנחנו מאמינים ביכולת של החינוך לשנות ולעשות את השינוי המתבקש, אנחנו לוקחים את מערך הלחצים של התלמיד ברשות הפלסטינית, יש שם באמת מערך לחצים גדול שמופעל עליו מכל הבחינות, וגם אם לא נכנס לפוליטיקה, אז גם כלכלי ומשפחתי ותרבותי, ואכן הוא סופג תכנים שאנחנו רוצים להתמודד איתם. במסגרת החומש אנחנו לוקחים את זה בחשבון, ובכלל במהלך השנים הקרובות, אנחנו מדברים על תהליכים של שיתוף ציבור, על שיח, על הגברת אכיפה, וכל מהלכים כאלה שהחינוך יכול להשפיע בהם ולשתף פעולה עם שותפי תפקיד נוספים ועם גורמים נוספים, כדי להתמודד עם האתגר הזה.

אני יכולה להגיד את דעתי האישית? שאלת על הסתה גילאים של 13-14, אני חושבת שזה נכון לומר חד משמעית שהתלמידים האלה לא קיבלו את ההסתה הזאת בבתי הספר שלנו, אין פה שום ספק. לא מורים, לא מנהלים, זה לא מתקבל בבתי הספר, זה לא נאמר, זה לא מתקבל בשום מקום. בית הספר הוא לא תמיד מרכז החיים של הילד, דיברנו פה על ילדים שנושרים, על ילדים שלא נמצאים במסגרת, בסוף ילד עד איזה שעה הוא נמצא בבית הספר? בגלל זה, כחלק מתכנית החומש, גם אחד מהדברים זה להשקיע המון כסף בחינוך הבלתי פורמלי. לתת לילד לנסוע לבת ים לעשות גלישת גלים, ללכת לרכב על סוסים, אמנות, לצלם, להיות כמה שיותר שעות במסגרת ששומרת עליו ותומכת בו, בסוף מדובר בו הרבה בנוער בסיכון.

דרך אגב, אנחנו פועלים, יהיה על פי רצף, אנחנו מכניסים את הפעילות ואת השיח הזה החל מגן הילדים, כי אנחנו מאמינים שככל שנקדים מעורבים בחינוך של הילדים, כך נוכל גם להצליח בעתיד ואותה משימה של להוציא את הילדים, יש ילדים שרק ראו את הבית שלהם, את השכונה שלהם, ולא יצאו בכלל מהמזרח, אז אנחנו בהחלט לוקחים את זה בחשבון בתכניות שאנחנו מפעילים, ורואים כן בבית הספר עוגן ומנוף לשינוי.

תודה אדוני, אני רוצה לציין שמאז שומר חומות הגיל הממוצע של מפרי הסדר, ובדקנו את זה, בשנתיים האחרונות הוא ירד משמעותית, מבגירים רכים 18, 19, 20 היום אנחנו מתמודדים עם חתך גילאים של בין גיל 9 לגיל 13/14 שזה עיקר הפרות הסדר.

בהקשר של מערכת החינוך, אני לא רוצה להיכנס לתוך נתונים, אני יכול לומר לך בוודאות אדוני היו"ר ששיתופי הפעולה בין בתי הספר מאוד מוגבלים, הרבה מאוד מהפרות הסדר מתבצעות ע"י תלמידים לצורך העניין נורמטיביים שלומדים במסגרות חינוך פורמליות, שעושים את הפרות הסדר בצאתם ובהגיעם למוסדות החינוך.

לכן צריך לראות איך מדביקים את הנתונים האלה של תכנים שמתקיימים בתוך בתי הספר לבין הפעולות שמתקיימות בחוץ, אני עוד פעם אומר אדוני, השיתופי פעולה מאוד מוגבלים עם סגלי החינוך של בתי הספר, זה משהו שאנחנו חייבים לתת עליו את הדעת.

תודה רבה, אני רוצה לחזור לעיריית ירושלים, אולי מעיריית ירושלים יכולים לתת לי את התשובה, רציתי לשאול לכמה כפרים עיריית ירושלים חייבת לתת שירותים, אבל לא נותנת, אלא נותנת באמצעות קבלן חיצוני. אם אתם רוצים, אני יודע על כפר עקב ועל מחנה הפליטים שועפט שהם כבר לא כפרים מזמן, שקבלן עושה את זה, עיריית ירושלים לא נכנסת, אין תשלום חשמל, אין תשלום מים ואין משילות ישראלית כלל וכלל. מישהו יודע?

לדעתי זה העיקר, יש עוד אזור קטן בוואדי חומוס, מה שנקרא, בדרום שזה גם נמצא מעבר לגדר ואנחנו חייבים לתת לו את השירות שלו. העירייה חייבת לתת שירות וגם ביטוח לאומי מכיר בו.

כלומר כרגע יש שלושה מוקדים. סדר גודל של 110,000 איש.

אני אתייחס לכך ברשותך אדוני היו"ר. יש בעצם שני סוגים של חוסר הלימה בין גדר הביטחון לבין הגבול המוניציפלי של ירושלים. סוג אחד, מה שציינת אדוני היו"ר, זה השכונות שנמצאות מחוץ לגדר הביטחון בתוך הגבול המוניציפלי של העיר. זה בצפון ליד רמאללה, כל האזור של כפר עקב, סמיר, עמיס קלנדיה, עטר וליד שכונות עיסאוויה כל האזור של מחנה הפליטים שועפט. שני האזורים הללו ביחד גרים ביחד כ- 140,000 איש. כשליש מאוכלוסיית מזרח ירושלים גרה בכפרים הללו, זה סוג אחד של חוסר הלימה.

סוג שני של חוסר הלימה, זה שטחים שכלואים בעצם בתוך הגדר, אבל מחוץ לתחום המוניציפלי, שזה דאחיית אל בריד באזור בית חנינא, נווה יעקב בצפון, וואדי חומוס באזור הדרום, שם בערך ---

ואדי חומוס, כפר עקב ומחנה הפליטים שועפט יחסים קלים לפתרון, אבל בסדר. לא הטענות למי שיושב מסביב לשולחן הזה.

ואדי חומוס הוא דווקא הפוך, כלומר הוא אזור שבו זה לא אזור בשליטת עיריית ירושלים, אלא בעצם האחריות היא של מתאם הפעולות בשטחים, זה שם גם שטחי A, גם B וגם C. זה אזור שנמצא ליד צור באהר, כיום גרים בו כ-5000-10,000 איש. בשבוע שעבר הייתי שם בסיור, תנופת בניה אדירה, זה הולך להיות מחנה הפליטים שועפט 2, כלומר כל הפער שבין הגבול המוניציפלי לגדר הביטחון מייצר למדינת ישראל אתגרי משילות גם ביטחוניים, גם אזרחיים, גם למשטרה, גם לעירייה, גם למתאם הפעולות בשטחים, וזה לא רק אתגר של השכונות שמחוץ לגדר, אלא גם אתגר של אזורים שהם מחוץ לגבול המוניציפלי כלואים בתוך גדר הביטחון.

סך כל התושבים באזורים הללו ביחד כ- 150,000 איש, אולי אפילו קצת יותר.

מאוד מדאיג. כשישבתי מסביב לשולחן, כשהייתי עוד צעיר, אמרתי "הם לא צריכים בתוך תחומי ירושלים" ואני לא שם עכשיו ויכוח פוליטי על השולחן. ובסופו של דבר הם יהיו הגיבנת של העיר הזאת. אני אתייחס לזה בסיום דברי וזה לא קשור. תודה רבה על הנתונים, מאוד חשוב.

150,000 זה ואדי חומוס, מחנה הפליטים שועפט ועקב.

ואדי חומוס, מחנה הפליטים שועפט ודאחיית אל בריד באזור הצפון.

דאחיית אל בריד יש בעיה איך אני מנתק אותם מהמרקם או מהרצף הטריטוריאלי, לאן אני פותח להם פתח צפונה.

דרך אגב, בדאחיית אל בריד באזור הזה יש עוד סוגיה שהיא גם קשורה לביטחון לאומי, שזה סוגיה של בנקים פלסטיניים שממוקמים דווקא באזור הזה, בגלל שהם לא נתונים לפיקוח של המערכת הבנקאית.

מזמן אין שם משילות, היה ראוי שיפתחו גם מחנה הפליטים שועפט וגם את עקב מזרחה עם דרך מובילה לרשות הפלסטינית, כדי להפטר מהם אחת ולתמיד. יחסכו כסף, יחסכו בעיות וזה לא יחנוק את ירושלים. אבל בסדר, זה לא אליכם, זה קובעי המדיניות שבורחים מהחלטה 20 שנה. 20 שנה מאז שהייתי מפקד מחוז. רווחה ירושלים בבקשה, אם יש לך משהו להוסיף.

אני רק הבוקר הודיעו לי על הישיבה, אז אני לא כל כך מוכנה. אז עיריית ירושלים ניסתה כל הזמן בתקופה האחרונה לצמצם את הפערים, אז היינו 4 לשכות רווחה במזרח והיום אנחנו 6 ובעתיד עוד לשכה בשכונת עיסוויאה. יש 3 יחידות מתמחות, זה שיקום ונוצץ ומרכז המשפחה. גם יחידת השיקום מפצלים לשתי יחידות במטרה להוריד את המעמסה.

דבר נוסף, שקרה זה גם התקנים. יש תוספת תקנים. היינו 100 תקנים והיום 157 תקנים. יש כל מני תכניות בנושא קשישים, בנושא ילדים בסיכון. אם מדברים על קשישים, אנחנו קיבלנו עוד 4 מועדוני מאושרים. בשנה שעברה פתחנו 4 מועדוני מופת, יש כל מני שירותים בתים חמים, פרלמנטים לקשישים במזרח ירושלים.

בנושא משפחה, יש שירותים שנפתחים אם זה תכניות הדרכה להורות, אם זה כל מיני תכניות יחד מלא זה בבתי ספר. מנסים לפתוח יותר תכניות במטרה לצמצם את הפערים, אבל עדיין אני רוצה להתייחס בתור מנהלת לשכה, אני אחראית על 55,000 תושבים באזור שלי שזה העיר העתיקה, שיח ג'ארח וואדי ג'וז. המעמסה אצלנו בתחום משפחה זה 120 תיקים לתקן אחד. אני רואה שיש שיפור, אבל עדיין המעמסה גוברת ואם אני רוצה לעבוד כמו שצריך, אני חושבת שצריכים לפצל את הלשכות. למשל, הלשכה שלי צריכה להיות 3 לשכות, במטרה לתת שירות יותר לאוכלוסייה, אז זו הבעיה, לפי דעתי, העיקרית, שצריכים להתייחס אליה.

עוד דבר שעושים עם העובדים, נושא העברית שהוא חסם גדול אצל העובדים. רוב העובדים אצלנו זה מאוניברסיטאות מבית לחם שיש להם בעיה של השפה וגם תכנית הלמידה היא שונה מהאוניברסיטאות בישראל, אז בהחלטת העירייה והמשרד עושים כל מיני הכשרות. אם זה בתחום שדרוג העבודה אצל העובדים מבחינה מקצועית במטרה לשפר את השירות שלהם, וגם כל העובדים שלנו לומדים עברית. כולם, במטרה להוריד את החסם שלהם ולהשתמש יותר בשירותים, אם זה במשרד הפנים ואם זה בביטוח לאומי, כי עדיין יש חסם, למרות כל השיפור של המוסדות. אני לא כל כך מרגישה את זה מול האוכלוסייה. עדיין יש חסם של השפה שהוא כל כך מקשה על האוכלוסייה, והמטרה שלנו שאם העובד יודע ללמוד את העברית, הוא יכול לתת שירות יותר טוב, ויכול למצות את הזכויות של האוכלוסייה שלנו.

נפתחו גם 6 מרכזי עוצמה בתחום מזרח ירושלים, המטרה לעבוד עם משפחות עניות ולחלץ אותם ממעגל העוני, להעצים אותם ולשלב אותם בשוק התעסוקה וסופו של דבר להוריד את רמת העוני. זה בגדול.

תודה רבה. משרד ירושלים והמסורת.

שלום אדוני היו"ר. אסף מנכ"ל המשרד. הוזכרה פה קודם תכנית החומש ע"י כמה משרדים, אני רוצה להרחיב רגע על הדבר הזה. בשנת 2018 החליטה הממשלה להוביל תכנית חומש ממשלתית לצמצום פערים כלכליים-חברתיים במזרח ירושלים, תכנית מקיפה מאוד גם בהיקף התקציבי, למעלה מ-2 מיליארד שקל, וגם בתחומי העיסוק בהם היא עסקה, מעולם התשתיות עובר לעולם החינוך, ההשכלה הגבוהה, בריאות וכיוצא בזה.

אנחנו בימים האלה ממש נמצאים בשלבי הגיבוש הן של התכנים והן של התקציב של החומש הבא שיאושר בממשלה, אני מקווה עוד במאי הקרוב בעוד 3 חודשים, אנחנו שואפים אגב שההיקף התקציבי יהיה כפול מהחומש הנוכחי שמסתיים עכשיו, כלומר למעלה מ-4 מיליארד שקלים. אתמול סיימנו דיון תקציבי עם משרד האוצר בנושא הזה ואני חושב שהרבה מהדברים שנאמרו פה אפשר ונכון לתרגם אותם לכדי פעולות שיכנסו לחומש הנוכחי, הן דברים שעלו מדו"חות הביקורת, הן דברים שעלו מהמשרדים, הם דברים שעלו מהעירייה. חלק גדול מהם כבר נכנס, אבל הזדמנות טובה לשמוע ולהכניס עוד. אנחנו ממש ב-money time של גיבוש ההחלטה.

אנחנו מכנסים את ההחלטה בחמישה תחומי עיסוק: בתחום החינוך וההשכלה הגבוהה; תחום התעסוקה והפיתוח הכלכלי; תחום התשתיות; תחום השירותים לתושב, שהוא תחום רחב יחסית ותחום התכנון והמקרקעין. ואנחנו רוצים בכל אחד מהם כמובן יעדים ברורים ומוגדרים. זאת תכנית שבנויה ככה שמי שמבצע אותה זה המשרדים האחראיים על התכנית, כל אחד בתחומו שלו, ומשרד האוצר ואגף תקציבים נותן matching בשאיפה שקל אל מול שקל מהתקציב שמגיע למשרדים, ואנחנו משרד מטה שעושה תכלול, מעקב ובקרה וניהול של האירוע הזה מלמעלה.

אז אני חושב שזהו הזדמנות טובה, כמו שאמרתי, לתרגם הרבה מאוד מהמסקנות והאמירות שנאמרו פה וליצוק אותם לתוך החומש הקרוב שיעבור.

תודה רבה לך. עמותת עיר ימים, 2 דקות בבקשה. בזום בבקשה.

תודה רבה היו"ר. מספר הערות על הנתונים שהובאו. אנחנו בעיר עמים כל שנה מוציאים דו"ח חינוך, אז אני יכולה לתת את הנתונים העדכניים לשנה זו ולצערי הם מאוד שונים מהנתונים שהובאו ע"י עיריית ירושלים, למרות שהדו"ח חינוך שלנו ניזון מתשובה לבקשת חופש מידע שמגיע ממשרד החינוך עצמו.

לגבי מספר הילדים הנעלמים, בעצם הילדים שמסגרת הלימודים שלהם לא ידועה לרשויות, אנחנו מדברים היום על כמעט 41,000 ילדים בגיל חינוך חובה שמקום לימודיהם או אם הם לא נמצאים בכלל במערכת לימוד לא ידוע לרשויות, זה גידול ענק מאז 2018, מאז דו"ח מבקר המדינה.

לגבי נשירת התלמידים, אני חושבת שגם בעיריית ירושלים דיברו על אותם הנתונים, ואני חושבת שאנחנו לא קולטים מה זה 2700 ילדים שנושרים בשנה. זה 100 כיתות, זה כמעט 100 כיתות שנושרות בשנה ממערכת הלימודים.

לגבי מספר כיתות חסרות, בניגוד למה שנאמר ומה שהוצג ע"י עיריית ירושלים בבג"ץ ממש לאחרונה, שהתנהל על לאחרונה ועיריית ירושלים ומשרד החינוך בסופו של דבר נדרשו ע"י בג"ץ להגיש תכנית עבודה מסודרת עד יולי השנה. יש יותר מ-3500 כיתות חסרות ולא פחות מ-2000 כיתות חסרות.

לגבי לימודי עברית שאני חושבת שכולם מסכימים שהם מאוד מאוד משמעותיים, אז במעקב שלנו אחרי יישום החלטה 3790 דווקא שם היה שם קיצוץ בתקן ללימוד עברית, גם במסגרות החינוך של תכנית הלימודים הישראלית וגם במסגרות החינוך האחרות.

אני חושבת שאחד הדברים המשמעותיים שאולי לא מדוברים פה, זה הסיפור של האפליה הקשה בתכנון במזרח ירושלים, גם דו"ח מבקר המדינה לא נגע בהם, ואני אשמח מאוד אם הוועדה יכולה לתת קריאה בעניין הזה. יש אפליה קשה מאוד בתחום התכנון, גם החלטה 3790 לא נגעה בנושא התכנון למגורים במזרח ירושלים, למרות שידוע שזאת הבעיה הראשונה של תושבי מזרח ירושלים. יש גם החמרה קשה בנושא היתרי בניה לתושבי מזרח ירושלים שיצאה בשנה האחרונה ממשרד המשפטים.

לגבי התכנית הישראלית והתכנית הפלסטינית, אני רוצה להבהיר, התכנית הפלסטינית מעוגנת בהסכמי אוסלו, העובדה שבירושלים לומדים לפי התכנית הפלסטינית זה על פי הסכמי אוסלו, ואני רוצה להגיד שהתאוג'יהי, שזאת התכנית הפלסטינית, היא תכנית שנחשבת גם ב iv leag היא תכנית שמאפשרת קבלה ל iv leagבארה"ב, היא תכנית שנחשבת לא פחות טובה מהתכנית הישראלית, מירב הביקורת עליה זה שהיא קשה מדי, היא קשה יותר מהתכנית הישראלית, אין מועדי ב', כל המבחנים נעשים בחודש אחד מרוכז.

לעניין ההסתה, אני חושבת שגם עיריית ירושלים אומרת שנעשית צנזורה, אני חייבת להגיד שהצנזורה היא מאוד מאוד בעייתית, היא לא נעשית מהיבטי חינוך, היא נעשית מהיבטי ביטחון מאוד לא מקצועיים בעיני, למשל אחת הדוגמאות שהורים נותנים, זה שמורידים כל דיבור על קולוניאליזם במאה ה-19 של צרפת, כי לא מזכירים את המילה קולוניאליזם, וגם בשנתיים האחרונות אנחנו שומעים שבמסגרת הצנזורה, לא רק משאירים עמודים לבנים ריקים לילדים, אלא גם מוסיפים כל מיני עמודים ישראליים אחרים, למשך עמוד על רבין בתוך תכנית הלימודים הפלסטינית.

אני חושבת שהסיפור הוא לא סיפור הצנזורה, אלא הסיפור הוא של איך אנחנו כרשויות שאחראיות, איך ישראל- - -

גברתי, על נושא ההסתה אנחנו יכולים לדבר כאן רבות וזה לא היה בתוך גוף הביקורת. אני הכנסתי את זה כאזרח מודאג, אפילו לא כפרלמנטר או כח"כ, סתם כאזרח מודאג, אבל תקצרי בנושא בבקשה.

אז אני רק אגיד שאני חושבת שכולם יודעים שהמצב במזרח ירושלים מבחינת שירותים הוא בלתי נסבל, גם נתוני הנשירה ששמענו כאן, ואני חושבת שבזה צריך להתרכז.

אני רק רוצה להעיר לאדוני, אם אפשר, לגבי השכונות מעבר לגדר. אני חושבת שזה בעייתי מאוד כשאנחנו מדברים על ניתוק מהשכונות מעבר לגדר. מדובר באנשים ירושלמים שמרגישים קשר לירושלים, הגדר חצתה בינם לבין בעיר שלהם.

זה דיון פוליטי לחלוטין גברתי. תשאירי את זה לבית הזה שגם ככה הוא מפוצל בתפיסות העולם שלו. אבל צר לי, תיכף תשמעי את הסיכום שלי, אני לא בתפיסת העולם שלך.

אני מבינה, אבל אני רוצה שתיקח בחשבון, כמו שאמרת על תושבות, אם אתה תאמר שאתה מנתק את האזורים האלה, הם יחזרו לתוך האזור של ירושלים בתוך הגדר, זה לא יהיה פתרון לעניין.

ולמה צריך לתת תושבות למי שגר מחוץ לגדר? אם את רוצה לנהל איתי ויכוח.

אני אשמח לנהל איתך שיחה, לא ויכוח.

אני בתפיסת העולם שאם אנחנו לא נותנים שם שירותים, ואם יש בעיה קשה ביטחונית, נעביר אותם לרשות הפלסטינית, העברנו הרבה שטחים, ואז אולי נבטיח את עתידה של עיר הבירה של מדינת ישראל, אבל תשמעי את הסיכום שלי, אז תביני. ד"ר דוד קורן בבקשה.

תודה רבה אדוני היו"ר, רציתי להגיד שני דברים קצרים. אחד, בהמשך למה שאמר אסף, מנכ"ל משרד ירושלים, אני חושב שיש חשיבות מאוד גדולה להכפלה לפחות של תכנית החומש הבאה, בעצם זאת תהיה תכנית החומש השלישית. היתה תכנית חומש אחת 175 ששמה כ150 מיליון ₪ שבעצם זה היה מין טסט כזה, האם בכלל יש יכולת למשרדי הממשלה ועיריית ירושלים לממש תקציבים עם מזרח ירושלים. לאחר שראו שכן, עברה התכנית של 2.1 מיליארד ₪, אני חושב שאם אנחנו רוצים להשוות פר קפיטה את תכנית החומש למזרח ירושלים למה שיש בציבור הערבי בשאר ישראל, בחישוב של שקל מול אדם, זה צריך להגיע בסוף ל-6.1, אז במינימום אני חושב שלפחות הכפלה של תכנית החומש זה הכרח נדרש, כי בסוף, אני יכול להגיד בתפקידי הקודם במשרד החינוך ניהלתי את תכנית החומש אסטרטגית לחינוך, אני חושב ששני תחומים שהיתה בהם קפיצת מדרגה מאוד משמעותית, אחד זה כבישים ושניים זה חינוך במזרח ירושלים. היו גם קפיצות מדרגה בתחומים אחרים, אבל בצורה בולטת ומובהקת יותר, אני חושב שתחבורה וחינוך היו שני התחומים המרכזיים ביותר.

אז אחד החשיבות של הגדלת תקציבי תכנית החומש, שתיים מה שאני חושב שמאוד חשוב, ופה אני מתחבר כמעט לכל הדוברים, שבתכנית החומש הבא, בעיסוק הפרלמנטרי, הממשלתי והמקצועי, חייבים גם לעסוק בשכונות שמחוץ לגדר. תכנית החומש הקודמת לא עסקה בהם ויש חשיבות עליונה בעיסוק בנושא השכונות שמחוץ לגדר, כי שם גרים כיום כ1/3 מתושבי מזרח ירושלים, ואני חושב שיש חשיבות שהתכנית תעסוק גם בהם ואנחנו נשמח כמובן כמכון, להעמיד נתונים ורקע, לכל מה שנדרש במסגרת דיוני הוועדה. תודה רבה.

תודה רבה. האם יש מישהו באולם הוועדה שדילגתי עליו, ואני מתנצל, ורוצה להגיד משהו?

כמה דברים לסיכום, אני בראשית דברי רוצה להודות לאנשי מבקר המדינה על באמת עוד דו"ח אחד מאוד מאוד מקיף, מאיר עיניים, אני שמח גם להדגיש שהמבוקרים עצמם נעשו כאן פעולות לתיקון, אולי לא מושלם, אבל זה בדרך כלל נטוי כסף, נטוי תקציב. כשראיתי מה עשו ברשות ההגירה, בביטוח לאומי, בכלל המשרדים, גם בנושא הביטחוני יש לנו גם מה לשפר, אז קודם כל תודה רבה לכם, לא סיימנו את הבקרה הזאת ונצטרך לעקוב אחריה.

תקציב המעברים, כדי להקל על העוברים, גם הערבים וגם הישראלים לצורך העניין, צריך לעשות שיפור עצום ודרושים לכך 600 מיליוני שקלים. אנחנו נעביר מכתב מטעם הוועדה לנוגעים בדבר, אני מאוד מקווה שזה ייכנס לבסיס התקציב, כי אי אפשר להמשיך כך. לא מבינה ביטחונית וגם לא מבחינת השירותים לאזרח של המתנה לעיתים של זמן ממושך מאוד כדי לעבור במעברים האלה, אז אנחנו נוציא מכתב ונבקש שיכניסו את זה לבסיס התקציב לכלל המשרדים.

מדובר בדו"ח קשה, לא פשוט, חלקו שופר וחלקו עדיין ממתין כמו שאמרתי למכלול נושאים, כוח אדם, כסף וכו' שלושה תחומים: שירותים חברתיים, מעמדם האזרחי של תושבי מזרח ירושלים וכל נושא קו התפר, בניית קו התפר וכל הנושאים שקשורים בו.

הבעיה המרכזית שאין מדיניות ממשלתית אחידה, הוליסטית, מתוכללת בין כלל משרדי הממשלה, החל משנות ה-90', לא יאומן! 30 שנה אין איזה שהיא תכנית, מה רוצים לעשות פה, האם רוצים להשאיר, האם רוצים להחזיר.

אם רוצים להשאיר, תנו את כל השירותים שאנחנו צריכים לתת, לא נחכה מבקר המדינה הבא כדי לגלות שעוד פעם אנחנו לא מספקים את השירותים שמדינה דמוקרטית, אני מקווה, תמשיך לספק לתושביה. אני מאוד מקווה.

לגבי השירותים של משרד הפנים, בוצעו שיפורים ופעולות, זה לא מספיק, פשוט לא מספיק, ומשרד הפנים הוא חלק מרכזי בנושא הזה.

קצת נתונים שסיפק לי, ד"ר דוד קורן, יש בירושלים 650,000 איש בעלי זכות בחירה, יהודים ושלא יהודים. 220,000 מהם לא יהודים, 1/3. אם תיקחו את מה שאמרתי לפני עשרים שנה כשהייתי מ"פ צעיר, אמרתי שאותם כפרים עוטפי ירושלים מסכנים את עתיד העיר, חד וחלק, אני חוזר על זה, אני אגיד את זה גם עכשיו, אני אגיד את זה גם אם אני אפסיק להיות חבר כנסת, וזה הולך וגדל.

ומהצד השני, בהמשך למה שאמרה אותה גברת, כפר עקב, מחנה הפליטים שועפט, ואדי חומוס שיש לי איתו בעיה, ומשהו קטן בצפון העיר, עיריית ירושלים לא מספקת שירותים. זה לא עיריית ירושלים, זה מדינת ישראל, זה מכלול השירותים. בחלק מהמקומות לא משלמים לא חשמל, לא מים ולא ארנונה. אין פרצלציה, אין תכניות בניה. המבנים רבי הקומות האלה, שנבנים וקיימתי כאן דיון בנושא רעידות אדמה לפני כחודש ימים, עוד לפני רעידת האדמה בתורכיה, המבנים האלה לא נבנו לפי תו תקן ישראלי כנגד רעידות אדמה, ויש לי חשש כבר שאם יקרה פה משהו, מה יקרה לאזרחים תמימים שהלכו לגור בגורדי שחקים כאלה, במגזר הערבי-פלסטיני. בניינים בני 20 קומות הם גורדי שחקים, די כי לנסוע למעלה אדומים, או מים המלח כדי לראות.

מאוד מדאיג. מדינת ישראל משכה את ידה מכל התכנון הזה, אנחנו לא במשחק הזה, אם אתם במשחק הזה, בואו תחזירו את זה לרשות הפלסטינית. ואני מתכוון למה שאני אומר. אני אומר, 220,000 איש, אבל 150,000 גרים במקומות האלה שהדגשתי.

ואני אומר פה, תגידו פוליטי כי אני איש פוליטי, אבל אני אומר משהו מתוך כאב ודאגה לעיר, אף אחד לא יכול להגיד שאני לא דואג לעיר ולא אוהב אותה, היא זורמת לי בדם העיר הזאת, וביום בהיר אחד בעלי זכות הבחירה ישנו את המרקם ואת ראשות העיר, בעיר ירושלים.

מקבלי ההחלטות בורחים מזה 20 שנה, היום אנחנו ב-220,000 איש, 30% בעלי זכות בחירה, אם אני הייתי צריך להיבחר ולשכנע את כולם, פתאום 1/3 מהמועצה בעיריית ירושלים היתה הופכת להיות פלסטינית, ובעוד 15-20 שנה ראש עיר פלסטיני לירושלים.

אני קורא למקבלי ההחלטות פה, כפר עקב זה לא ירושלים, עיריית ירושלים לא נותנת שם שירותים ומחנה הפליטים שועפט זה לא ירושלים, צריך למצוא הסדר לפתוח פתח לכיוון הרשות הפלסטינית, כי המקומות האלה מסכנים את עתיד העיר, חד משמעית. אף אחד לא יוכל לעצור את הגידול הטבעי, אני אולי לא אהיה פה, אני יודע, זה יקרה, אבל מקום לדאגה ואני אומר לכם, צריך לקבל החלטות אמיצות, לפעמים לא פופולריות, אני אומר את זה מתוך אהבה לעיר הזו, מתוך זה שהיא זורמת לי בדם, מתוך זה ששירתי אותה 20 שנה לערך בתפקידים שונים.

אם מדינת ישראל לא רוצה לאבד את החלק המזרחי של העיר, על השרים חלה חובה להתמקד במכלול השירותים האזרחיים, החינוכיים בכלל השירותים שאזרחים או שתושבים צריכים לקבל. במידה ולא יעשו את זה, מה מתכונת, ואני לא אוהב להגיד מזרח העיר, אני אומר חלקה המזרחי של העיר, זה נראה קצת יותר טוב, כדי לא לאבד אותה לפחות בתפיסת העולם שלי, מאז דוד המלך היא היתה עיר הבירה ויש לכך הוכחות לא פשוטות, מוחשיות, בחפירות שנעשות בירושלים.

עוד הפעם, לא תהיה ברירה, צריך לקבל החלטות אמיצות, מה שייך לירושלים, מה לא שייך לירושלים, ברור לחלוטין כבר שבמצב הקיים לא ניתנים שירותים, לא במחנה הפליטים שועפט, לא בכפר עקב ולא בוואדי חומוס, זה 150,000 איש, צריך למצוא לזה פתרון, אי אפשר להמשיך בצורה הזו. אולי אני אזמין מכם איזה ביקורת או מחקר צופת פני העתיד לירושלים.

אני רוצה להודות לכולם, אנחנו נעשה בעוד שנה ישיבת מעקב קצרה, לא מקיפה כמו עכשיו, מה כל משרד עשה ואלה התפתחויות נעשו בנושא הזה. אתם יודעים מה, אני אספר לכם משהו אמתי כי זה הופיע בעיתון, אחרי שסיימתי את תפקידי אשתי אמרה, נתנה איזה ראיון לעיתון מקומי ואמרה לבעלי יש מאהבת, אינני יכולה , להתחרות בה, קוראים לה ירושלים. זהו, אני נושם ירושלים, זורם בעורקי ירושלים, זה המשפחה הראשונה שלי וראוי שאנחנו נתייחס לזה כמו שצריך. תודה רבה לכל הנוכחים. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:17.