פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים וחמש

הכנסת



3
הוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול
15/02/2023


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 3
מישיבת הוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול
יום רביעי, כ"ד בשבט התשפ"ג (15 בפברואר 2023), שעה 9:00

השלכות תקופת הקורונה על דפוסי השימוש בחומרים ממכרים והתמכרות בקרב בני הנוער

הצגת ממצאי סקר HBSC הרב הלאומי של ארגון הבריאות העולמי לשנים 2019-2022 בנושא

חברי הוועדה: בועז ביסמוט – היו"ר
סימון דוידסון – מ"מ היו"ר

ואליד אלהואשלה
סימון מושיאשוילי

קרן רוט איטח - ממלאת מקום של מנהלת אגף תוכניות סיוע ומניעה בשירות הפסיכולוגי ייעוצי, משרד החינוך

ד"ר אפרת אפללו - מנהלת המחלקה לחינוך ולקידום הבריאות, משרד הבריאות

רפ"ק אהרון דגן - קצין חקירות נוער ארצי במשטרה, המשרד לביטחון לאומי

אריאל כדורי - הרשם לביטחון קהילתי, המשרד לביטחון לאומי

אביבית ברקאי-אהרונוף - עו"ד, רפרנטית קטינים, מחלקה פלילית, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

פרופ' יוסי הראל פיש - ראש תוכנית המחקר הבינלאומי על נוער, מומחה בינלאומי לחקר התמכרויות

אוריה גן - מנכ"ל קהילה טיפולית מלכישוע, קהילות טיפוליות

יחיאל מגנוס - יו"ר, מגנוס איתור חילוץ והצלה

רן שי - יושב ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית

יצחק פרינץ - נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית

חגית יגודה - נציגת משתמשי קנאביס, עלה ירוק

ניסים בן לולו - מנהל תחום התמכרויות נוער, משרד הרווחה

מיטל בק - עו"ד ועו"ס, מנהלת תחום חינוך, המועצה לשלום הילד

פרופ' נדב דוידוביץ - נציג איגוד רופאי בריאות הציבור, ההסתדרות הרפואית בישראל

בת שבע פנחסוב

רינת בן מוחה, חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות



השלכות תקופת הקורונה על דפוסי השימוש בחומרים ממכרים והתמכרות בקרב בני הנוער

בוקר טוב, אני שמח לכל מי שהגיע הבוקר, כי היום יש וועדה שמתחרה איתנו בפופולאריות, ועדת חוקה, אבל פה לא פחות חשוב. הבוקר נדון בהשלכות תקופת הקורונה על דפוסי השימוש בחומרים ממכרים והתמכרות בקרב בני הנוער, נזכה לראות את ממצאי הסקר של HBSC, סקר חשוב, מעמיק, יציג אותו פרופסור יוסי הראל פיש. בוקר טוב פרופסור פיש.

התכנסנו הבוקר כדי לדון על השפעת תקופת הקורונה על דפוסי השימוש באלכוהול ובסמים, מעורבות באלימות, וגם אי אפשר להתעלם באלימות ברשת בקרב בני הנוער בישראל, ונשמע מפרופסור פיש את ממצאי תוכנית המחקר שעשיתם על רווחתם ובריאותם של בני הנוער בישראל. לתקופה שנתייחס אליה לא תואם רק את התקופה הזו אלא מעבר לכך, 2019-2022.

אנחנו לא מתעלמים מהעובדה שמאז פרוץ מגפת הקורונה, היו מגבלות, היה ריחוק חברתי שהיה מחויב צו השעה. זה גרם לשינוי בדפוסי הבילוי, מסגרות שבני נוער היו רגילים להן נסגרו, היה גם מעבר ללמידה בזום, כל אחד מאיתנו זוכר זאת היטב, מי שהורה ומי שסבא ומי שתלמיד בעצמו, יש לנו כאלה כאן יחד איתנו בוועדה ואני מברך על כך. זה דבר שנכפה עלינו, לא רצינו בזה אבל זה מה שקרה. מה לעשות, זה השפיע, יש שיגידו שזה פגע, יש שיגידו שזה השפיע, ויש שיגידו גם וגם.

הייתה לזה השפעה על התפקוד של בני הנוער, חשו באותה תקופה חלק מהם ניכור, חלק בדידות, כמובן יגידו שזה עניין סובייקטיבי, גם על זה נדון. כן סובייקטיבי, לא סובייקטיבי. מה לעשות, היה לחץ נפשי כתוצאה מכאן, ריקנות, תסכול, כעס, כל אחד הביע את זה בדרך שלו. היו גם כאלה שהרחיקו לכת וזה הגיע אפילו לחוסר שביעות מהחיים עצמם, עקב הלחץ החברתי שבא לידי ביטוי. בכל מקרה זה גרם לשינוי.

המצוקה של בני הנוער בוועדה הזו חשובה לנו מאוד. כל דרך שאנחנו יכולים כדי להציע פתרונות, קודם כל להצביע עליהם אבל כמובן לראות כיצד אפשר לתקן. בטח ובטח בוועדה כמו זו שלנו, כאשר הפתרון לאותן מצוקות כדי להתמודד עם המצוקות שדיברתי עליהן קודם, זה שימוש בסמים או בכל דבר שהוא ממכר, יכול להיות גם שתיה מופרזת אלכוהול, יכול להיות עישון סיגריות, זה יכול להיות טבק, יכול להיות כל דבר שרק תרצו, אפילו מסכים לצורך העניין גם גורם לסוג של התמכרות. זה גורם נזק ועל זה אנחנו לא נפחד לשים על השולחן. כמובן שבוועדה הזאת אנחנו נשים את הנושאים על השולחן, ולא נעלה על השולחן.

נבחן האם החזרה למסגרות הלימוד ודפוסי הבילוי המשתנים גם כן זה מעיד על מגמה בשימוש באותם חומרים, האם יש שינוי או שאולי לא? אולי ההרגל הזה גרם להמשך?

אני אתן עכשיו את זכות הדיבור למי שעסק במחקר ויציג אותו בפנינו, פרופסור יוסי הראל פיש, הוא החוקר הראשי וראש תוכנית המחקר של HBSC ישראל. בבקשה.

(הקרנת מצגת)

בוקר טוב, תודה רבה לכבוד היושב ראש. אני מאוד שמח שהגענו לפה ושיש אישור לפרסם את הנתונים הללו. ה HBSC זה מחקר של ארגון הבריאות העולמי- -

שלא נתבלבל עם הבנק, יש בנק עם שם דומה, לא להתבלבל.

- - ה-HBSC, Health Behavior in School-aged Children, זה מחקר שהתחיל לפני 40 שנה בדיוק. אנחנו חוגגים 40 שנה עכשיו. ושותפים בו היום 55 מדינות שזה כל אירופה, צפון אמריקה וישראל. היום אנחנו גם עושים את זה במדינות אחרות בגלובוס. זה מחקר שפעם ב-4 שנים, במקביל בכל המדינות, אוסף מידע מאוד עשיר ומאוד מפורט על החיים היומיומיים של בני הנוער מגיל כיתה ו', בארץ אנחנו עושים עד י"ב, הבינלאומי זה ו' ח' ו-י'. בעצם כל דפוסי ההתנהגויות שלהם אבל גם המצב הנפשי שלהם, המצב הבריאותי. ומה שמייחד את המחקר הזה זה כל החשיפה שלהם הרקע שלהם בבית, במשפחה, עם ההורים, המעורבות הקהילתית שלהם, החברים שלהם בבית הספר, ובזירה האלקטרונית וכיוצא בזה. כך שיש לנו תמונה מאוד רחבה ומעמיקה שמאפשרת לנו להבין מה קורה בחיי היומיום של הילדים, ובעיקר להוציא את המידע שאנחנו צריכים להוציא.

צוותי החוקרים מכל אותן 55 מדינות זה השמנה וסלתה של אנשים שעוסקים בנוער בעולם בתחום של חינוך, רווחה, ובריאות הציבור ואפידמיולוגיה וכל התחומים הרלוונטיים. והנתונים משמשים כדי לפתח evidence-based policy in program, כלומר מדיניות ואסטרטגיות של התערבות שמבוססות על ידע מדעי עדכני ולא רק בגלל שנוח לעשות אותם. וזה הוכיח את עצמו במשך השנים. הצוות הישראלי שיושב באוניברסיטת בר אילן כבר 35 שנה בראשותי, כולל גם חוקרים אחרים וגם צוות המחקר שמריץ את הדברים, כפי שאתם רואים פה.

בישראל אנחנו הצטרפנו למחקר הזה כשחזרתי מארצות הברית, אני הייתי החוקר הראשי של ממשלת ארצות הברית בהתחלה, וכשבאתי לפה הקמנו את הסקר בארץ, בשיתוף פעולה ובמעורבות אינטנסיבית של משרד הבריאות ומשרד החינוך, ובמימון שלהם גם. כאשר הסקר הראשון נעשה ב-1986 ומאז בכל ארבע שנים אנחנו עושים סקר, ובתקופה של העשור וחצי האחרונים גם עשינו סקרים באמצע, בין ארבעת השנים הללו כדי לקבל מידע עדכני.

המידע משמש אותנו לכמה מטרות מרכזיות, וזה נורא חשוב שיושב הראש וחברי הכנסת יבינו את היכולת להשתמש במידע הזה, זה גם כדי לקבל, דבר ראש, מידע תקף ומהימן על מה שקורה עם בני הנוער בארץ, זה מדגם מייצג ארצי, של עשרות אלפי נבדקים בכל אחד מהתורים זה בערך 10,000 נבדקים וביחד אנחנו מקבלים מידע מאוד מעמיק על כל המגוון של אוכלוסיות עם אפשרות לזהות אוכלוסיות בסיכון, מגמות לאורך זמן בכל אחת מהאוכלוסיות הללו ובכלל ברמה הארצית. וכמובן, ניתוח משווה בינלאומי שזה לא הדבר הכי חשוב, אבל הוא עוזר לנו לקבל נקודת עוגן וללמוד מהצלחה של מדינות אחרות, כמו איסלנד למשל, שאני אדבר עליהם לקראת הסוף. ואולי בשבילכם הדבר הכי חשוב זה להשתמש בנתונים עדכניים כדי להציב יעדים למטרה.

זה המצב היום, איך אני רוצה לראות את זה בעוד שנה? בעוד חמש שנים? וללכת עם עיניים פקוחות לרווחה ויד על הדופק מבחינת היכולת של המדיניות ואסטרטגיות ההתערבות לעשות שינוי. וכמובן, המחקרים האקדמיים הרגילים שמסתכלים על אותם גורמים שמשפיעים על ההתנהגויות, ושהמידע הזה מאפשר לנו לפתח אסטרטגיות של התערבות שלוחצות על הכפתור הנכון שמחולל את השינוי, ולא סתם לעשות עבודה שלא מובילה לשינוי.

כל פעם שיש סקר, אנחנו מוציאים דו"ח על מצב הנוער בישראל, והדו"חות הללו נמצאים וזמינים במשרדי הממשלה הרלוונטיים ובאוניברסיטאות.

היום אני הולך להתרכז בשלושת הסקרים שנמצאים פה באדום, בשנת 2019 עשינו סקר גדול, חלק מהסקרים הרגילים על מדגם מאוד גדול, וזה היה ערב פרוץ המגיפה. המגיפה פרצה פה בארץ במרץ 2020, כך שיש לנו נתוני בסיס להשוואה. בערך שנה וחצי לתוך המגיפה מתי שפרץ הווריאנט של הדלתא, מי שזוכר, הילדים כבר התחילו לחזור למסגרות בקפסולות כאלה ואחרות וכשפרץ הדלתא נסגרו שוב בתי הספר. עשינו מחקר יחסית קטן, אבל שאפשר לנו על מדגם מייצג ארצי לעשות השוואות של מה שקרה לילדים.

בשנה אחרי זה, במאי-יוני 2022 בסוף שנת הלימודים הקודמת, אחרי שהילדים כבר חזרו למסגרות במשך שנה שלמה, עשינו עוד סקר כזה, סקר ביניים, אז נתן לנו שלוש נקודות זמן לפני הקורונה, תוך כדי הקורונה, ופחות או יותר בסיום המגיפה. ואת הנתונים הללו אני רוצה להראות לכם היום. אנחנו כיום, תוך כדי זה שאנחנו מדברים, נמצאים באמצע הסקר הגדול של שנת 2022-2023, נמצאים בשטח, אוספים נתונים, כך שבסוף שנת הלימודים הזו יהיו לנו נתונים של 2023 שנוכל להשוות אותם הלאה ואז הנתונים יהיו מבוססים על מדגם הרבה יותר גדול, ומאוד מאוד יציב.

זה מדגם ארצי? זה כל החברה הערבית?

כולל ערבית, בדואית. אני אסייג את עצמי כשזה יגיע. השנה, בנוסף על הסקר הגדול הרגיל, משרד החינוך תקצב סקר נוסף, מקביל לזה לגמרי, שנכנס לעומק לתוך הנושא של הנוער בחברה הערבית עם מדגם מייצג ארצי של הנוער הערבי, בנוסף על המדגם המייצג שהם נמצאים במחקר הרגיל. ובמקביל לזה אנחנו עושים גם מחקר איכותני שיוצאים החוצה ומראיינים מאות מנהלים, מנהלי מתנ"סים, מנהלי בתי ספר, מנהלי ראשי רשויות, מנהלי אגפי חינוך וכן הלאה, וגם נוער והורים, כך שבסוף השנה כשנגמור את המחקר הזה, בפעם הראשונה הרבה הרבה שנים יהיה לנו מידע שיאפשר לזהות את המנופים שבהם אפשר לעזור לנוער בחברה הערבית להתקדם קדימה לכיוון טוב יותר ממה שהם נמצאים היום.

במקרה הזה מתבקש האיכותני פה כדי לרדת כמה שיותר לדברים, אתה לא יכול בלי.

כן, ודאי.

על איזה מדגם? על כמה אנחנו מדברים?

סדר גודל כללי, כל אחד מהתורים שאנחנו עושים, שזה מחקר מייצג ארצי כשלעצמו, יושב על בערך 10,000 נבדקים. וכולם משתמשים בשאלון הליבה, שזה בערך בין שליש-לחצי מהשאלון שזה שאלון ליבה של כל התורים. אז אנחנו יכולים לאחד את כולם למדגם עוד יותר גדול כשמדובר על המדדים המרכזיים. ובכל אחד מהתורים יש הרחבה בתחומים מסוימים, אז יש הרחבה אחת, למשל, של משרד לביטחון פנים שנכנס לעומק לנושא של סמים ואלכוהול והתמכרויות והדברים שמעניינים אותם. אבל הדברים הבסיסיים נמצאים בכל התורים.

מאוד חשוב לי להגיד שהמחקר הזה הוא שייך בשיתוף פעולה ובמימון של משרד הבריאות, יושבת פה אפרת אפללו שהיא ראש המחלקה לקידום חינוך, בריאות, והיא בעצם ה project officer- שלנו, וקרן מייצגת את משרד החינוך, אנחנו עובדים איתם בשיתוף פעולה מאוד הדוק במשך השנים, הם עוזרים לנו להכניס תכנים חדשים שמעניינים את המשרדים כל פעם שהסקר הזה יוצא לאור, ואני מאוד מאוד מברך על השיתוף פעולה, על הגשר הזה בין האקדמיה והמתודולוגיות והמודלים הקונספטואליים לבין הבעיות הבוערות בשטח והיכולת שלנו לעבוד ביחד במשך השנים, ובאמת לתרום לכיוון של מדיניות יותר יעילה, ואסטרטגיות של התערבות יותר יעילים.

אני אצלול לתוך הנתונים ואחר כך נדבר קצת על תובנות. דיברנו על זה גם בשבוע שעבר, צריך להבין, אני תמיד אמרתי, שלא כל כך מטריד אותי הפער הלימודי, אז ילמדו משוואה ריבועית שנה יותר מאוחר, זה לא מה שהטריד אותי. מה שהטריד אותי זה שהילדים עברו, ביחד עם ההורים שלהם וביחד עם המורים, כולנו בעצם, עברנו תקופה של שנתיים-שלוש שהשאירה צלקות לא מעטות. יש ילדים בגילאים של כיתה ז' פלוס מינוס שיותר משנה שלמה לא ראו בית ספר, ואחרים שטיפסו על הקירות ובלי קשר לחברים שלהם ובלי יציאה החוצה לקהילה, ואין ספק שזה השאיר את חותמו.

אני יושב בוועדה המדעית של ה HBSC בארגון הבריאות העולמי באירופה, ואנחנו עכשיו מרכזים את הנתונים מכל מדינות אירופה וזה לא משהו ייחודי לישראל. בכל המדינות בדרך כזו או אחרת הייתה השפעה מאוד מאוד משמעותית על הילדים, ומה שאתם רואים פה זה מדד שאנחנו משתמשים בו כבר 35 שנים, מדד של תסמינים, של סימפטומים פסיכוסומטיים, שהם אינדיקטורים של דיכאון. הם אינדיקטורים רשמיים ב DSM, באוגדן של הרפואה הפסיכיאטרית והפסיכולוגית, של דיכאון. וכאן אתם רואים את אחוז התלמידים שדיווחו לנו על הסימפטומים הגופניים יותר ועל הסימפטומים הנפשיים יותר, שהם דיווחו שהיה להם את הסימפטומים הללו כמעט כל יום בשנה האחרונה.

הברים הירוקים זה 2019, כלומר זה לפני המגיפה, ותמיד היינו מתוסכלים מזה שזה נשאר די flat במשך השנים ולא הצלחנו להוריד את הכמות הזו של בערך רבע מהתלמידים שמסתובבים עם מצוקות נפשית, אבל זה ב-2021 קפץ למעלה ל-31%-32% אחוזים בנפשי. ולצערנו הרב, אחרי שחזרו ללימודים, אחרי שנה שלמה, כלומר, בסוף שנת הלימודים הקודמת במקום לראות ירידה כמו שראינו בכמה מדדים, המצוקות שלהם המשיכו לעלות. כלומר, זו אינדיקציה שכנראה גם החזרה למסגרות היא לא פשוטה להם, הם לא מתמודדים עם זה כמו שצריך, הם עדיין לא מקבלים את העזרה שהם צריכים לקבל כדי להתמודד עם המצוקות הנפשיות שלהם. וזה דבר שצריך לדעת אותו וצריך לשים עליו עין.

הסקר שנמצא בשדה עכשיו ייתן לנו תמונת מצב הרבה יותר מדויקת והרבה יותר עכשווית, כי זה גם מדובר על סוף שנת הלימודים הקודמת, ואנחנו כבר באמצע שנת הלימודים הנוכחית.

אני סקרן, כי דיברת קודם במשך שנים שזה היה flat. יהיה מחקר ואנחנו נראה נתונים, אבל אתה מצפה עכשיו מבחינתך, לירידה או לflat? סתם אני סקרן.

אני מאוד מקווה שנוכל להוריד את זה חזרה לפחות למה שזה היה לפני.

כבר עכשיו? כבר בסקר הבא?

בסקר הבא אני לא יודע.

סתם אני שואל הערכה.

השאלה מה קרה מאז סוף שנת הלימודים הקודמת לעכשיו מבחינת החיים היומיומיים של הילדים, לא מבחינה פוליטית וגיאופוליטית. זה את הילדים לא מעניין.

ברור.

מה קרה בתוך בתי הספר, אני עובד צמוד עם שפי.

בזה יש לנו נתונים מה קרה בשנה האחרונה?

קרן תוכל לספר קצת מה משרד החינוך עשה. אני יודע שהם עושים מאמץ גדול מאוד. קרן רוט.

יש לנו נתונים כמה חזרו לחיים הנורמטיביים כמו הפעולות נוער, לתנועות הבלתי פורמלית אחר הצוהריים?

אין לי כרגע נתונים על זה.

המסגרות נפתחו, כך שדי ברור שהמעורבות הקהילתית.

יש ירידה גדולה מאוד ממה שקורה היום לעומת מה שהיה ב-2019. עדיין לא חזרו בצורה מלאה

את זה אנחנו נדע מהנתונים שאנחנו כרגע אוספים בשדה.

יש גם נתונים של המועצה לשלום הילד.

הנתונים הם לא של המועצה לשלום הילד, המועצה לשלום הילד אוגדת בתוך הדו"ח שלהם את הנתונים ממחקרים שונים, כולל שלנו. ולכן אתה מקבל תמונת מצב. אבל גם אצלם הנתונים העדכניים ביותר שמגיעים מהמחקרים, הם הנתונים של סוף שנה קודמת ותמיד יש לך lag כזה. אני מאוד מקווה שבחודשים הקרובים אחנו לא נחכה עד שנגמור את הסקר, אנחנו נוציא חלקים מהסקר תוך כדי ריצה כדי לקבל תמונת מצב ראשונית.

כבוד יושב הראש, הזכרת את נושא ההתמכרויות למסכים ודברים כאלה, אז כמובן כולנו יודעים שבתקופת הקורונה כולנו היינו בתוך המסכים כי לא הייתה זירה אחרת וכמובן ישנם שלושה תחומים בנושא של המסכים שמעניינים אותנו. תחום אחד זה התחום של מה אתה עושה ברשת. כלומר, איזה סוג שימוש, אז יש כמובן גם את השימושים היותר נלוזים של מציאת מקומות לרכוש סמים ודברים כאלה, אבל השימושים של בני הנוער באופן כללי הם די בונים, הם די שימושים חיוביים. כמובן יש גם את הסכנות. ושני התחומים האחרים שהם הבעייתיים זה קודם כל החשיפה לסכנות שיש ברשת, כולל גם נושא של cyber bullying, ושל שימוש בהם לצרכים פחות טובים, והדבר השלישי זה ההתמכרות למסכים, שבנושא הזה רציתי לדבר. בcyber bullying הייתה עליה בשנה של הקורונה ב-2021 הייתה עליה מאוד דרמטית בקורבנות מcyber bullying אבל ב-2022 זה ירד חזרה ל-9% כמו שהיה לפני המגיפה.

בנושא של המסכים, של ההתמכרות, יש לנו מדד שפותח בין החוקרים הבינלאומיים, יש 20 ומשהו שאלות. אם אתה עובר סף של 6-7 שאלות שענית עליהם בחיוב, שבאמת הדברים האלה קורים לך, אתה מוגדר כמישהו שכבר ממש התמכר לנושא של המסכים. וזה אותו מדד שאנחנו מסתכלים עליו בכל השנים וגם בכל המדינות. מה שאתם רואים בצד ימין של השקף, 4% היה פחות או יותר מה שישראל הייתה ב-2019, 4% מהחבר'ה היו ממש מכורים למסכים. מה שקרה עם פרוץ המגיפה, תראו איזו קפיצה אדירה מ-4% ל-14% אחוז, ועכשיו ב-2022 15% אחוז מהילדים הישראלים מוגדרים כמכורים, כלומר זה מפריע להם בכל החיים הרגילים שלהם, לא מאפשר להם לעסוק בדברים שהם רוצים לעסוק, הם דבוקים למסכים.

זה היה המצב לפני פרוץ הקורונה. אלו הנתונים הבינלאומיים של 2019. עדיין אין לי את הנתונים הבינלאומיים של 2022, אבל אם ניקח את הנתונים הבינלאומיים של 2019, תראו איפה ישראל נמצאת עכשיו. זה איפה שישראל הייתה נמצאת לו היינו משווים אותה לנתונים הבינלאומיים של 2019. אבל רוב המדינות האחרות גם כן עלו, ולכן רק כשנגמור את הסקר הבא נדע איפה אנחנו ממוקמים. אבל זו קפיצה מטורפת. אני מדבר גם על כל הילדים בעולם, לא רק על ישראל.

מה שמעניין, דווקא מדינות שהן לא מדינות מתקדמות, אני רואה את אלבניה, ומדינות שפחות מתקדמות מאיתנו שהן הרבה יותר למעלה בנתונים.

זה תטל"ג שלם. ההשוואות הבינלאומיות הן מאוד מורכבות, אתה צריך לדעת מה דפוסי השימוש שם, מה החוקים שם, מה התפוצה של מחשבים בחברה הזאת.

אמרת מסך, אולי זה מסך טלוויזיה.

אני עובר לשימוש בחומרים ממכרים ונתחיל עם סיגריות. כמו שאתם זוכרים, בכל העולם החל מארצות הברית עוד בתקופה שעבדתי ב-CDC באטלנטה בסוף שנות ה-80', תחילת שנות ה-90', התחילו לטפל בנושא של עישון סיגריות בצורה מאוד מאוד יעילה. זה התחיל בארצות הברית ועבר לאירופה, ולאט לאט בכל המדינות, כולל בישראל, שיעורי השימוש בסיגריות הלך וירד. אתם רואים את זה מולכם, מ-1998 עד 2019, ב-2019 הגענו ל-10.7% מהנוער בכיתות ו' ח' ו-י' שעישנו אי פעם סיגריות. אלו היו החדשות הטובות. אפרת הייתה חלק מהגוף שבאמת ליווה את זה לאורך השנים ביחד עם החבר'ה של שפי עשו עבודה יוצאת מן הכלל ואתם רואים את זה מולכם.

עכשיו תראו מה קרה בקורונה שטרף לנו את הקלפים. בצד שמאל אתם רואים את הבר הירוק שזה 2019, זה עלה מ-4.8% בתקופת הקורונה ל-6% ועכשיו זה קפץ עוד יותר, ל-9%. זה כולל בתוכו גם סיגריות אלקטרוניות שזו אופנה חדשה. אפרת תדבר על זה כי בדיוק השבוע היא הייתה בוועדת הכספים. אז אתם תדברו על זה עוד מעט.

הסיפור של השתיה המופרזת זה בעצם הסיפור. זה הסיפור הכי חשוב לדעתי בתקופה הנוכחית שאנחנו כרגע מדברים, ואתם תראו למה. כולנו זוכרים מה קרה בשנות ה-90' לקראת סוף שנות ה-90' תחילת שנות ה-2000, עליה מאוד משמעותית ומאוד דרמטית בשתייה מופרזת bing drinking, שתיה של 5 מנות משקה של אלכוהול באירוע אחד, זה מה שהחבר'ה עושים כשהם הולכים לבלות, הם שותים ושותים ושותים. ההתנהגות הזו מעלה את האלכוהול בדם ומחרפנת שתי מערכות מאוד חשובות, המערכת המוטורית כולם יודעים, לכן אתה לא נוהג, אבל המערכת היותר חשובה זו המערכת הקוגניטיבית של תהליך קבלת ההחלטות ואז אתה לא נמצא שם לקבל את ההחלטות הרגילות שאתה מקבל ואנשים מכניסים את עצמם למצבים מאוד מסכנים ומסוכנים. ולכן אנחנו רואים date rape וכניסה להיריון ומעורבות באלימות, והרבה דברים אחרים תחת ההשפעה של האלכוהול.

ברגע שראינו את העלייה הזו ב-2010 העלינו את זה לתודעת הממשלה, והממשלה אז באותה תקופה הייתי המדען הראשי של הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול, וקיבלנו מנדט מהממשלה לפתח, לתכלל בין משרד הממשלה, תוכנית לאומית מקפת לטיפול במאבק בשימוש באלכוהול בקרב צעירים. כל משרדי הממשלה הרלוונטיים היו מעורבים בזה. ומה שהיה יפה בתוכנית הזו, זה שהוא כלל את כל מה שצריך לעשות, גם חקיקה מאוד אינטנסיבית, איסור מכירה לקטינים, איסור מכירה אחרי השעה 11, איסור שתיה במקומות ציבור וכן הלאה, מיסים על האלכוהול, היו די הרבה חוקים שחוקקו. והם באו ביחד עם אכיפה יעילה של משטרת ישראל. עבודה עם הרשויות המקומיות של עבודה במרחב הקהילתי במקומות שהילדים היו מבלים, וכמובן משרד החינוך נכנס בצורה אינטנסיבית עם תוכניות לתוך בתי הספר כולל גם לגילאים המאוד נמוכים, וקרן יכולה לספר יותר על זה, בכיתה ה' כבר הייתה תוכנית של גדלים ולא שותים, ביחד עם מערכת הסברה במדיה. כל הדברים הללו היו משולבים עם מסרים אחידים, ולאט לאט אתם רואים מה קרה, בתוך 4-5 שנים הצלחנו לסובב את הספינה הזו, ולהוריד את השיעורים בחזרה למקום יותר שפוי, עד כדי כך שהתוכנית פחות או יותר הסתיימה מבחינת התקצוב שלה לפחות, ב-2014, אבל האפקט והפעילויות בשטח עדיין המשיכו, והחוקים כמובן, ולכן הייתה המשכיות של ירידה.

אתה אומר שהתוכנית הסתיימה באיזו שנה?

ב-2014. אני זוכר שזה תוקצב פעמיים, ב-2010-2012, ואחר כך זה תוקצב עוד פעם בגלל ההצלחה בין 2012-2014.

ומאז אין תקציב?

התוכנית הלאומית הרשמית הסתיימה, אבל הרשות המשיכו לעשות את הפעילות עד היום. הם המשיכו לעשות את הפעילות עם משרדי הממשלה האחרים, התוכניות במשרד החינוך ממשיכים לעבוד כבר. מה שהתחלנו אז בתוכנית, הפעילויות כנראה ממשיכות. ולכן אנחנו ראינו את ההמשך של הירידה, והגענו עד למצב של 7% בהשוואה ל-21% אחוזים שאתם רואים בברים הלבנים שזה סך הכל הבנים והבנות ביחד. וזו הייתה הצלחה. האמת היא שלומדים היום בעולם את ההצלחה של ממשלת ישראל.

אתה אומר הצלחה מצד שני אתה זורק פה לחלל האוויר כיתה ה'. כיתה ה'. אמצע שנות ה-70 אם נניח אדם היה שותה, תלמיד י"ב ששותה בירה כי אתה לא מדבר איתו כי הוא המופרע של השכבה, אז תבין את המעבר לאן הגענו, כיתה ה'.

הנושא של התקציב שהסתיים ב-2014 זה משהו שדרשתם להחזיר אותו?

לא, זה היה תקציב ייחודי לתוכנית הלאומית, והיא נמשכה בשתי קדנציות. ואז התקציב הייחודי הסתיים אבל המשיכו התקציבים של ה- - -

אז אין צורך בתקציבים מיוחדים?

אני לא יודע, אני לא מדבר בשם המשרדים. הם יגידו לך מה קורה עם תקציבים. מה שאני כן רוצה לומר, כבוד יושב הראש, בהמשך למשפט שהרגע אמרת, אנחנו בתקופה של הילדות שלנו היית הולך לבלות, גם לא בתקופה של הילדות שלנו, עד תחילת שנות ה-90' בני נוער היו הולכים לבלות ומדי פעם היה שם אלכוהול, כלומר הייתה איזו בירה או משהו והיינו שותים מידי פעם. דפוסי הבילוי השתנו והאלכוהול הפך להיות המטרה של הבילוי. ואז לאט לאט התחילו להכין את האלכוהול מראש, וכל הסיפור של לתדלק וכל זה, זה מה שקרה בשנות ה-90' תחילת שנות ה-2000, ואת זה הצלחנו לשנות עם הירידה היפה שאתם רואים פה.

בואו תראו איך זה טרף את הקלפים, תקופת הקורונה. אנחנו הגענו ל-7% וכולנו הרגשנו הרבה יותר רגועים ממה שהיינו קודם. זה עלה מ-7% ב-2019, ב-2021 צהלנו, אמרנו הנה זה ירד ל-5%, אבל אני אמרתי חבר'ה אל תשמחו כל כך, זה ירד כי אצל נוער בהשוואה למבוגרים אין אלכוהוליזם. זו לא אותה התנהגות. כשמבוגרים שותים הם שותים לבד בבית כשאף אחד לא רואה, כלומר, זה סוג אחר של שתיה. בני הנוער שותים שתיה חברתית, זו שתיה שקשורה בדפוסי הבילוי שלהם, בבית לבד זה לא מעניין אותם. ומה שקרה זה שבתקופה הקורונה כל מקומות הבילוי סגורים, הקהילה סגורה, לא רואים את החברים כי גם לא יוצאים החוצה, יש סגר ולכן השיעור הזה ירד ל-5%.

נפתחו המסגרות, נפתחה הקהילה, נפתחו מקומות הבילוי ותראו מה קרה, קפץ מ-7% ל12.5% אחוזים, ואם תסתכלו במגזר היהודי בלבד זה עלה ל-14%, כלומר פי שניים. וזה מה שמפחיד אותי כי זה מזכיר לי את השקף הקודם שהתחלנו לראות את העלייה המטאורית. הילדים, באפקט בומרנג לזה שהם היו סגורים כל השנתיים האלה, יוצאים החוצה לבלות ומנכסים לעצמם עוד פעם את האלכוהול כמכשיר הכיפי של הבילוי, ואם אנחנו לא נשכיל לקחת את האנרגיה הזאת שלהם, של הצורך לבילוי, ולתעל אותה למקומות קונסטרוקטיביים, למקומות שהם חופשיים מאלכוהול וסמים, אבל הם מספיק אטרקטיביים בשביל הנוער, כדי שהם ירצו ללכת לשם ולעשות אותם, אנחנו נהיה בבעיה יותר גדולה כי האחוז הזה רק ימשיך ויעלה.

בשימוש בקנאביס אנחנו לא רואים עליה, אלא להיפך, אפילו ירידה קטנה, לא משמעותית כל כך. אבל אני מאוד רוצה לסייג, גם הנושא הזה וגם בנושאים אחרים כיוון שהמדגמים הם מדגמים של 2,500 תלמידים ולא מדגמים של 10,000 או 20,000 אני קצת נזהר. כנראה שלא הייתה עלייה בקנאביס בשנים האלה. האם המגמה הזו של להישאר flat או אפילו אולי קצת לרדת תימשך? נדע עוד כמה חודשים. אני כן יכול להגיד לכם, כמישהו, כמו הרבה אנשים מסביב לשולחן, שליווה את כל התקופה ממתי שהקנאביס נהיה non-issue דרך כל השיח הציבורי המתלהם והלגליזציה, והחוקים החדשים, והוועדות שישבנו בהם שעות על גבי שעות.

הייתי אומר בבדיחות הדעת, מ- non-issue to compulsory.

הגענו בערך ב-2017-2018 לרוויה מסוימת בציבור, של השיח המתלהם הזה. ולאט לאט הוא נרגע. גם אחרי שהשר ארדן בזמנו הכניס את החקיקה החדשה של אי הפללה באחריות, אני לא זוכר בדיוק את המילים, אבל זה הרגיע קצת את השטח. כמובן, שבתחום הרפואי המשיכו, ובצדק, וממשיכים לנסות לשפר. אבל הצורך הזה של ציבורים מסוימים ללכת ולהשתמש בקנאביס בתור מן מרידה כזו, כנראה נרגע. ואז מי שמשתמש, משתמש, אבל כרגע זה 6% בסוף השנה הקודמת. אני רק יכול להגיד שאני מאוד מקווה לראות מגמה דומה בנתונים שאנחנו עכשיו בשטח.

אני רק כן אגיד גם בנושא של אלימות בבתי ספר, נשאר פחות או יותר אותו דבר. לא ראינו ברמה הארצית עליה גדולה בשיעורי המעורבות באלימות. כן היו מקבצים.

מה, לא ראיתם עליה בשיעורי האלימות?

בנתונים הארציים שאספנו על המדגמים האלה, שהם לא מדגמים מאוד גדולים ב-2022, לא נרשמה עליה במעורבות באלימות בבתי הספר, למרות שהיו כמה אירועים שהגיעו לכותרות, ואני שומע ממשרד החינוך שיש אירועי אלימות בצורה שמגיעה אליהם לידיעה הרבה יותר ממה שהיה קודם, וקרן תוכל להרחיב על זה, ולכן אני אומר, הנתונים של האלימות אני רוצה להשאיר אותם בכך שאנחנו נקבל תמונת מצב הרבה יותר מדויקת כשנצא מהשדה עם הנתונים של השנה. בנתונים של עד היום, אנחנו פחות או יותר ראינו את אותם שיעורים שהיו לפני. כמו שאמרתי לכם, ב-cyber bullying הייתה קפיצה מאוד גדולה בשנה של הקורונה, עכשיו זה התמתן לפני הנתונים שראינו, אבל נצטרך לראות מה קורה בנתונים הבאים.

ברשותכם, אני רוצה לעבור לתובנות ולעוד כמה נתונים מאוד מעניינים שנותנים לנו את המנוף של מה צריך לעשות כדי לחולל שינוי לטובה. יש את המודל שאנשי המקצוע מסביב לשולחן מכירים אותו, מודל חוסן נעורים שמבוסס על הממצאים של המחקרים בעולם, כולל המחקר של ה-HSBC במשך הרבה מאוד שנים, ובעצם המודל הזה זיהה את ארבעת הגורמים הפסיכו-חברתיים המרכזיים שמנבאים בצורה מאוד חזקה את דפוסי ההתנהגויות של הילדים, ואת המצוקות הנפשיות שלהם, ואת ההישגיות שלהם בבית הספר. כל התחומים הללו המשתנים שעליהם אנחנו מנסים להשפיע. ומה שהמודל הזה הצליח לזהות, זה שישנם ארבעה גורמים שחייבים להיות שם, וחייב שילד, על מנת שיוכל לתפקד. אלו לא גורמי סיכון, מצאנו שמה שמשפיע הכי הרבה על ילדים אלו לא גורמי הסיכון שתמיד חיפשנו, אלא זה דווקא גורמי חוסן וגורמי הגנה שכשהם נמצאים שם, הם מגנים על הילדים, וכשיש חסך, כשיש היעדר של הגורמים הללו, הילדים נמצאים בסיכון גבוה.

הנה ארבעת המחוללים הללו, ואנשי המקצוע פה מכירים אותם אינטימית. הדבר הראשון זה מבוגר משמעותי, זה יכול להיות הורה, זה יכול להיות מורה, מדריך בתנועה או מאמן בספורט. אבל מבוגר משמעותי שנמצא שם בשביל הילד בצורה מכוונת, מעורבת, מכילה, תומכת, מכוונת, יוצרת גבולות ברורים. ילד שיש לו מבוגר משמעותי כזה בחיים הוא יכול לשוחח עם ההורים שלו על דברים שמציקים לו, הוא במקום הרבה הרבה הרבה יותר טוב מאשר מישהו שאין לו דבר כזה.

כנ"ל החוויה היומיומית בבית הספר, ילדים הולכים בבית הספר יום אחרי יום במשך שנים רבות, ילד שהולך לבית הספר עם חוויה שהוא הולך עם חיוך על הפנים, הוא יודע שיהיה לו יום נהדר, שהמורים אכפת להם ממנו, שהוא יכול לקבל את העזרה כשהוא צריך, וכל התחומים הללו של מה שנקרא אקלים בית ספרי, כשילד חווה את החוויה החינוכית הזאת הוא במקום מועצם וזה גורם לחוסן גדול מאוד.

תחושה של ערך עצמית ומסוגלות עצמית, ראינו ילדים שמתנדבים בקהילה, מהנתינה הם מקבלים בחזרה את התחושה של ערך עצמי, שנותנת להם חוויות של תחושות של נחיצות, תרומה, משמעותיות וכל הדברים הללו שבאים מהפסיכולוגיה החיובית. וכמובן, המחולל ה-well being האחרון זה המחוברות החברתית. ילדים, כמו כולנו, אנחנו רוצים לדעת שיש לנו את החברים השניים-שלושה חברים הקרובים מאוד שתמיד יהיו שם בשבילנו, אנחנו רוצים לדעת שאנחנו מקובלים בתוך המעגל החברתי שלנו, וילד שמרגיש את התחושה הזו הוא גם מועצם. תחשבו על ילד שמתעורר בבוקר וארבעת הדברים הללו מסודרים לו, הוא לא הולך לחפש, לא את האלכוהול, ולא את הסמים ולא את המעורבות בוונדליזם וכל הדברים הללו, כי טוב לו. ילד שטוב לו לא הולך למקומות אחרים.

אני רוצה להראות לכם איך זה נראה כשלילד אין את הדברים הללו. תראו מה קרה בקורונה, בקורונה כל ארבעת הגורמים הללו שהם כל כך ויטלים בחיים של ילד כדי שהוא יוכל לקום בבוקר ולתפקד, נפגעו בצורה מאוד משמעותית. המבוגרים המשמעותיים לא היו שם כי ההורים והמורים והמבוגרים האחרים היו עסוקים בהישרדות שלהם, הכלכלית, בהישרדות שלהם בבית עם הילדים שמטפסים להם על הקירות חודשים על גבי חודשים, והם היו הרבה פחות זמינים בצורה רגועה ועם יכולת להושיט יד ולהיות שם בשביל הילדים בצורה שהילדים היו צריכים אותם.

החוויה היומיומית בבית ספר לא קיימת, כי בית הספר סגור אז חודשים על גבי חודשים אין לך את החוויה הזו. כנ"ל לגבי תחושה של ערך עצמי שלא היה מאיפה לקבל את ההזנה של זה, אתה צריך חוויות שמישהו מפרגן לך, חוויות של נראות כדי לקבל את זה, אם אתה סגור בבית אתה לא מקבל את התחושה הזו. וכמובן, המחוברות החברתית לא הייתה קיימת חוץ מדרך המסכים, כך שבעצם התוצאה היא פגיעה משמעותית מאוד ברווחה הנפשית והתפקודית של הילדים.

בואו נראה מה היעדר של מבוגר משמעותי עושה לילדים? המדד הזה שנמצא על הבר, אפשר לתרגם אותו במילים לפי כמה אתה בסיכון בהשוואה לילדים שכן יש להם את הגורם הזה. אלה ילדים שאין להם תמיכה של המורים, זה הבר השני מצד ימין, אלה שאין להם תרבות משפחתית של עושים ביחד דברים, מדברים ביחד, אלא תרבות משפחתית מנוכרת. והבר השני מצד שמאל זה ילדים שטוענים שאין להם אפילו הורה אחד בבית שהם יכולים לדבר איתו על דברים שמציקים להם. כל הילדים הללו שאין להם את גורמי החוסן האלה הם בסיכון של פי שניים מהילדים שיש להם את זה, להיות מעורבים בשתייה מופרזת של אלכוהול, באותה שתייה של חמש מנות או יותר באירוע אחד. זה רק לסבר לכם את האוזן של מה זה אומר.

חוויה יומיומית בבית ספר, תראו מה גורם כשילד יש לו חוויה של אי הסתגלות, של ריחוק מבית הספר, כשהוא לא אוהב את בית הספר, הוא לא מרגיש שייך לבית הספר, הוא נמצא בפי שלוש וחצי בסיכון למצוקות נפשיות, פי ארבע ששביעות הרצון שלו מהחיים תרד, פי שבע על עישון סיגריות. תסתכלו על המספרים, אני לא צריך להמשיך. תראו שבכל ההתמכרויות ובכל התחומים של האלימות הסיכון של הילדים הללו הוא בצורה מאוד משמעותית יותר גדולה מילדים אחרים, וזה שם לנו את הזרקור על הצורך האקוטי לגרום לילדים בבתי הספר להרגיש תחושת שייכות ואהבה של בית הספר ומשרד החינוך יודע לעשות את זה והם גם מודעים לנושא הזה.

תחושה של ערך עצמי ומסוגלות, גם פה אתם רואים, פי שניים, פי אחד וחצי בהשוואה לילדים האחרים, לשתייה מופרזת של אלכוהול. זה רק מראה לכם עד כמה אנחנו חייבים לחזק את אותם גורמי חוסן של הילדים בצורה מערכתית, על מנת להוריד את השיעורים של הילדים שנפגעים.

המסקנה של מה שצריך לעשות, אנחנו צריכים דבר ראשון לדבר על המבוגרים המשמעותיים. ילד נולד בלי הוראות שימוש. כלומר, אנחנו לא יודעים באופן טבעי להיות מבוגר משמעותי, זה משהו שאנחנו יודעים איך צריך להיראות היום, אנחנו מנחילים אותו לסדנאות למורים, אנחנו מנחילים אותו בסדנאות להורים.

הבעיה שגם מורה לא תמיד מקבל את הילד שלו עם הוראות שימוש.

אני סבא, אז אני לפחות התגלחתי על זה בדרך, אבל אני חושב שאחד הדברים שצריך להבנות לתוך המערכת, זה לעבוד, חבר'ה המורים שחוקים לגמרי עדיין. חלק גדול מהם גם הורים אז הם שחוקים משני הצדדים. וגם התיזוזים שהיו בשנים האחרונות של העבודה המקצועית שלהם לא הוסיפה להם רוגע, וכמה שיותר לתת להם את החמצן הזה ואת הרוגע ואת ההכוונה איך להיות שם בשביל הילדים בצורה יעילה, זה דבר שחייבים לעשות, כנ"ל להושיט יד להורים. עשו את זה במדינות אחרות, אני אדבר על זה עוד רגע.

תחושת השייכות בבית הספר, דיברנו על זה בשפי לפני שבוע-שבועיים. על איך אפשר להיכנס לבתי ספר ובדברים נורא קטנים ופעוטים לשנות בצורה דרמטית את החוויה הבית ספרית, ולתת לילדים את ההרגשה שזה המקום שלהם וזה המקום שהם שייכים אליו. כאשר יש מישהו שרואה אותם ומבין אותם ונותן להם את הדברים שהם צריכים לקבל וכן הלאה.

הדבר השלישי, ואולי אחד הדברים החשובים ביותר. אבי אבות החטאת זה השעמום. וככל שנבנה יותר את מרחב הפנאי, את אותן השעות שהילדים נמצאים אחרי בית ספר ולפני שהם הולכים לישון, נבנה אותן עם פעילויות בונות, עם פעילויות מקדמות, עם פעילויות אטרקטיביות להם, לילדים. אם זה חוגי ספורט, וחוגי אומנות ומוזיקה, ותנועות נוער ומועדוני נוער, ופעילויות מהסוג הזה, נבנה את התחום הזה ואתה מצמצם את השעות שבהם כל הדברים הללו שאנחנו - - - וההיגררות של הילדים לשם קורית.

הדבר הנוסף שגורם לילדים להיגרר לשם זה איפה שהחברים שלהם נמצאים, כי זה המשיכה, הילד הולך למקום איפה שכל החברים שלו נמצאים. אם החברים של ונמצאים בחוגים, הוא ילך לחוגים. אז זה דבר שצריך לעשות בצורה מובנית בעבודה מאוד אינטנסיבית, משותפת, עם הרשויות המקומיות ועם משרדי הממשלה הרלוונטיים. וזה לא רק ניתן לעשות, אלא יש לנו הוכחות חד משמעיות ממדינות שעשו את זה, שזה אפשרי. וגם לא צריך לעשות את זה ברמה מדינית, אפשר לעשות את זה גם ברמה של רשות מקומית ולחולל פלאים.

זה הנושא של הבניית הפנאי והמעורבות הקהילתית של הילדים. בפסיכולוגיה חברתית יש שני מושגים של participation ו- meaningfulness, זאת אומרת תהיה מעורב, ותהיה מעורב בדברים שנותנים לך תחושה של משמעותיות שאתה עושה משהו חשוב. ודברים האלה במעורבות קהילתית זה הא' ב'. צריך להביא את הילדים למעורבות הזו.

דבר נוסף שכבר למדנו לפני הרבה שנים, כל הורה מתחיל יודע שאם אתה אומר לילד שלך מה לא לעשות זה לא עוזר, אלא אם כן אתה נותן לו את האלטרנטיבה מה לעשות במקום. אנחנו צריכים להפסיק לגמרי לעסוק במצוות אל תעשה, אל תיקח סמים, אל תעשה ככה וככה, במקום זה להתמקד על מה לעשות במקום, במקום זה לפתח את האלטרנטיבות,. לשבת עם בני הנוער ביחד ולפתח את האלטרנטיבות הללו. הם יודעים הרבה יותר טוב מאיתנו מה מתאים להם, מה עושה להם כיף, מה החברים שלהם ירצו לעשות, איפה הם רוצים להיות. וכשאתה עובד איתם ביחד, אתה מקבל תוצאות שאתה יכול למנף את זה בצורה הרבה הרבה יותר חכמה ונכונה, אבל את העבודה הזו חייבים להמשיך לעשות ולהמשיך לעבוד על האלטרנטיבות כמו שכתוב פה. וזו אומנות, בדיוק כמו שכתבתי פה למטה.

נושא הלימוד מהצלחות. כמו שאמרתי בנושא האלכוהול, הייתה לנו פה הצלחה גדולה, וחייבים ללמוד ממה שעשינו אז ולחשוב מה אנחנו עושים עכשיו ברגע זה מיד, על מנת לעצור את הסחף הזה של שיעורי השתייה הבעייתית של אלכוהול לפני שזה הולך ונהיה יותר חשוב. אבל אולי הדבר שכן הייתי רוצה להזכיר, והזכרתי את זה גם בשבוע שעבר, אני מדבר על זה כבר די הרבה שנים. אני הייתי מעורב וגם המודל הזה של חוסן נעורים, שפיתחנו אותו בתחילת שנות ה-2000, העקרונות שלו היו חלק מהפיתוח של הרעיונות באיסלנד, כשבאו לבנות את המודל שלהם של איך לחולל שינוי.

הסיפור של איסלנד הוא סיפור מדהים, בגלל שהם לפני שמונה או תשע שנים היו במקום הכי גרוע באירופה, היו להם את שיעורי הסמים הכי גרועים, המעורבות באלימות, המצוקות הנפשיות היו בשמיים, הם תמיד כיכבו בחלקים העליונים של הטבלה, ואז הממשלה החליטה לעשות מעשה, והם פיתחו את המודל שלהם, אני קורא לזה מודל חמשת העקרונות, אבל יש לזה שם המודל האיסלנדי, והנה לכם ששת הדברים המרכזיים שהם עשו במודל שלהם, לא כולם מתאימים לישראל, אבל העקרונות הללו הם עקרונות שאפשר ללמוד מהם, וללמוד איך לעשות את זה פה. ואני, החלום הרטוב שלי, זה לקחת רשות מקומית פה בישראל, לעבוד עם המנהיגות של הרשות המקומות עם תמיכה מהרשות הממשלתית, ולעשות פיילוט על עיר אחת, ולראות איך אפשר לעשות את זה בישראל עם תפירת חליפה מותאמת לתרבות ולמקום.

אז הנה הדברים, קודם כל ביסוס התהליך על ידע מדעי ועדכני עם הטמעה של מערכת ניטור יישובית, לא רק ארצית. ה-HSBC זה בעצם מה שנותן לך ברמה הארצית. יש היום מערכת ניטור ארצית מה שאין עדיין ברוב היישובים זה מערכת ניטור דומה ל-HSBC שאוספת את אותם נתונים אבל על מדגם מייצג של היישוב, ואז אתה יכול בתור ראש עיר וראשי האגפים שם, עם יד על הדופק לכוון את העשייה לשנים הקרובות עם יעדים להשגה וכן הלאה. אז ככה הם עובדים שם.

הנושא של העוצר, משעה עשר הם צריכים להיות בבית, לאו דווקא שלהם, הם צריכים להיות בבית לא בחוץ, זה בארץ לא ילך מכל מיני סיבות, אבל זה לא הדבר הכי חשוב פה במערכת.

גיוס שיתוף פעולה אקטיבי ומשמעותי של ההורים, זה היה אחד הדברים המרכזיים שהם עשו, כולל הקדשה של שנה שלמה בסיור בכל האוכלוסייה ולעשות ערבי דיון עם ההורים, ולהוציא להם מנשרים, והמון מידע, כדי לגייס את התמיכה שלהם. גייסו את התמיכה של ההורים בצורה מאוד יעילה, וגרמו להם לתמיכה ולהירתמות לפעולה, ואז במספר ארבע, כמו שאתם רואים החתימו את ההורים לכתב התחייבות עם שמונה או עשרה סעיפים כולל סעיפים על זה שהורה אחד צריך להיות נוכח בבית עם הילדים בין שעה ארבע כשהם חוזרים לבית הספר ועד שמונה בערב. למנוע מהילדים לשתות אלכוהול כמה שאפשר, ולהבנות זמן במשפחה וכל מיני דברים כאלה, ולהעסיק את הילדים בפעילויות אלטרנטיביות שימלאו את המרחב של חלל הפנאי, שזה מה שאמרתי קודם, כגון חוגי ספורט, אומנות, וכן הלאה. ומה שהיה מיוחד שם, שלכל משפחה עם ילדים הם קיבלו תמריץ כספי של כסף צבוע, 500$ למשפחה צבוע, כדי לשלם בשביל החוגים, ומהצד השני הממשלה סבסדה את החוגים למי שמעביר אותם. כך שהחוגים הפכו להיות מבחינה תקציבית לפחות, הרבה יותר זמינים ונגישים לילדים. וכמובן, מנהיגות שמחויבת להמשכיות ארוכת טווח ולהקצאת התקציבים ארוכת טווח. לא שזה ייגמר השנה ואז פתאום מתחלפת הממשלה ואז צריך לקבל את ההחלטות מחדש, אלא מראש שמים את זה לטווח ארוך. צריך ללמוד את זה, לראות איך להתאים את זה אלינו.

השקף לפני האחרון שלי זה לדבר על המבוגרים. חבר'ה, ההורים והמורים והמבוגרים האחרים הם זקוקים לאותה עזרה, המתח הנפשי והמורכבות של התפקיד וכל מה שעובר עליהם, ואנחנו יודעים על זה גם מהמחקרים שנעשו באירופה, חלק גדול מהאנשים הללו, מהמורים בבתי הספר, מההורים, מתמודדים עם המצוקות שלהם בדרכים של שימוש בחומרים ממכרים, בין השאר, וזה משהו שאנחנו צריכים להבנות את זה לתוך התרבות הארגונית, גם של מערכת החינוך, גם של מקומות העבודה, ובוודאי ובוודאי כשעובדים בקהילה עם ההורים כדי להציל את המציל, הם אלה שיש להם את המפתח לעזור לילדים.

אני באמת רואה בזה שעת חירום, אני חושב שאנחנו בנקודת זמן קריטית בנושא של השתייה לשוכרה, ואני מאוד הייתי רוצה לראות שאנחנו לוקחים על זה בעלות ופעילות. והשקף האחרון שאני תמיד מסיים איתו, זה שאני לא לוקח את האחריות מבני הנוער, אני חושב שאנחנו צריכים ביחד עם בני הנוער ללמוד ולהמשיך ללמוד, איך להשפיע על הכיף במקום כל הזמן לחפש כיף תחת ההשפעה, וזה משהו שפשוט צריך לדבר עליו ולחולל את השינוי התרבותי הזה בנוף הבילוי של הצעירים. תודה.

תודה רבה פרופסור הראל פיש. אני מצטרף אליך, זה היה מעלף, זה חשוב, הצגת הדברים. אתה מדבר על קורונה ועל השנים 2019-2022, נער הייתי וגם זקנתי, אתה ואני כבר ממזמן לא ראינו בית ספר, כיתה א' זה מבחינתנו משהו פרה-היסטורי, אני יותר, אל תדאג, אתה פחות. אתה חי בעולם אחר לגמרי, ויש בקרב בני הנוער גם הרבה מאוד דברים חיוביים, אני מסתכל עליהם היום ויש הרבה דברים שאני אפילו לא הייתי חולם אפילו, אני מסיר את הכובע בפניהם. מצד שני יש גם את האחריות, דיברנו על מוסדות לימוד, אבל יש גם את האחריות בבית, של ההורים עצמם. דיברנו גם על התמכרויות, שאחת הצרות של התקופה הזו, שאתה מנסה לתקן עיוות בעיוות, או התמכרות בהתמכרות, אתה שולח את הילד למסך במקום לשלוח אותו לפעילות חברתית ואז גרמת לו להתמכר למשהו אחר לגמרי. ואני מצטרף אליך, התקופה מעוררת דאגה. דיברת למשל על אלכוהול, אז הזכרנו קודם שאם בדור שלי בירה בכיתה י"ב הייתה עוולה, הרי שהיום אתה רואה אותם לפני שהם יוצאים בערב, התדלוק שדיברת עליו, כל אחד ראה את זה, זה דבר שהוא פסול, ותודה לאל יש לנו נוער מצוין, ואך טבעי שמיד אחריך ידבר נציג של מועצת התלמידים, יש לנו פה שניים גם את רן וגם את יצחק. אז הכי מעניין זה לשמוע אתכם, כי זה העולם שלכם.

בוקר טוב לכולם, אני רן שי, אני לומדת בכיתה י"ב בבאר שבע, במקיף רגר, אני יושב ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית. אנחנו מייצגים את כל בני ובנות הנוער בישראל, כל בני הנוער משתתפים בתהליך הדמוקרטי שאנחנו עושים, מבית הספר דרך הרשות המקומית, מחוזות, וגם המועצה הארצית. קודם כל לפני שנתחיל, אני חייב להגיד שאני מאוד שמח שהוועדה הזאת ממשיכה לפעול גם בכנסת הזאת. אני חושב שזה אחד הנושאים הכי בוערים לבני נוער היום, חד משמעית. ויש לוועדה הזאת המון המון המון עבודה.

לפני הכל, אני חייב להגיד שבתקופת הקורונה, ראינו את זה בנתונים, ואנחנו יכולים להגיד את זה גם בתחושה, היה קרע בבני הנוער, כי מעבר לזה שאנחנו היינו לבד במסכים, בזומים והכל, בסופו של דבר אני מזכיר לכם שבתי הספר גם חזרו ללמוד אחרי הקניונים ואחרי הכל הכל, ככה שגם המדיניות לא הייתה מספיק מכילה לבני נוער, ככה שמשרד החינוך בסוף נשאר שהוא עושה כל כך הרבה דברים, וגם ראינו את זה שהיינו מהמדינות המובילות מבחינת מענה רגשי לקורונה, ובסוף זה לא מספיק. אז זה משהו שחייב להגיד.

יצחק פה הוא אחד מהמובילים של התחום הזה אצלנו, אז אני אתן לו לדבר, רק לפני כן אני אציין שמבחינתנו אנחנו מאוד שותפים לוועדה, ואני חושב שזה נושא שצריך לחצות את כל המחסומים הפוליטיים, וקודם כל שתצא מפה קריאה לכל חברי הכנסת והמשרדים להיות שותפים במאבק הזה. וגם אנחנו מוכנים להיות שותפים מלאים בכל דבר, בין אם זה להגיע לסיורים משותפים, או לקבוצות מיקוד ישירות של בני נוער, כדי שזה יחלחל מפה ועד לרמת ההתייעצות גם ברשות המקומית. יצחק, שלך, אני רק אגיד שבעוד כמה דקות אני צריך לצאת.

כן, יצחק.

בוקר טוב לכולם, קוראים לי יצחק פרינץ, אני מגוש עציון. אני רוצה להתחיל מהנושא הראשון שבו התחלתי את מה שהיה לי להגיד, שזה הנושא של הסמים. זה נושא שכיום מעסיק מאוד את בני ובנות הנוער בארץ בכל המגזרים אני רואה את זה, בין אם באוכלוסייה שלי באזור גוש עציון, שאני חווה את זה כשאני רואה חברים שלי, בין אם משתמשים בזה, בין אם מוכרים את זה, שגם את זה אני חווה לצערי. עד לפני הקורונה הייתי תמים לנושא, לא הייתי מכיר או שומע עליו, שמעתי שיש סמים, לא שמעתי מעבר לזה, לא ידעתי שאפשר למכור אותו, לא ידעתי שמוכרים אותו. ועכשיו נוספו ההודעות וכל הדברים הנוספים.

אני רוצה לדבר על ההשפעות של הקורונה. ההשפעות שהיא גרמה בין אם להיות לבד, להיות בבית או בין אם התמכרות, כמו שפרופסור יוסי פיש הציג, היו פה השפעות בין אם בדידות, בין אם סימפטומים שנוצרו מכך, האמת שקראתי את המצגת כבר אתמול, ראיתי אותה באתר של הכנסת. נוצרו הרבה השפעות של עמידות שזה יצר לחץ נפשי, וחרדות מאוד גדולות, שבסוף בן נוער חייב את הסביבה והחברה, ברגע שהוא לא מקבל את מה שהוא צריך הוא ילך למקומות הלא טובים, בכל נושא. והסמים רק נתנו את ההרגשה בסוף שכנראה הוא לא צריך כלום, זה עושה לו טוב, זה שומר עליו, הוא מרגיש טוב עם זה.

ברגע שבן אדם לוקח את הסמים ופתאום שוכח את הקושי בחיים, בין אם קושי לימודי, בין אם קושי בעבודה, בין אם קושי חברתי. הדבר הזה נותן לך רוגע, ואם יש אפשרות לקחת את זה והוא ישכח פתאום אם יש לו עכשיו בעיה חברתית כלשהי, והוא ישכח ממנה לרגע, הוא ילך וינתק את עצמו, ויהיה עם עצמו. הוא יוכל להרגיש שהוא פתאום מעל העולם. אני יודע שזה נורא לשמוע דבר כזה, אבל זה המצב לצערי.

אני רוצה להיכנס לצרות שאפשר, לדעתי, לתת עליהן מענה. המענה שאפשר דבר ראשון זה יותר מודעות לטלגראס. אנחנו בתור מבוגרים, בתור בני נוער מודעים לטלגראס אבל לא נותנים לזה יחס כמו שצריך לתת לזה יחס. ברגע שנותנים למשהו יותר יחס כמו שנותנים לתלמיד יותר יחס, הוא הרבה יותר איתך והרבה יותר מרגיש נתמך והוא לא מרגיש בודד או עזוב או לבד, והוא ישמר את עצמו והוא לא יגיע למקום של ליפול או להשתמש בחומרים האלה, כי אלו חומרים שבסוף מסכנים אותו, והוא מוצא את המקום שאם המורה שלו מקשיב לו, או אם הוא מוצא את החברה שלו, או את הבן אדם היחיד שאיתו, הוא לא צריך את המסביב.

אני אומר שלתת את הבמה לנושא הזה, להציג את זה, להראות את זה, וגם מענה חברתי שהרגע הצגתי אותו בנוסף, קשר עם המורים. ככל שקשר עם המורים יהיה יותר טוב, וראינו את זה גם פה שהפרופסור הציג, קשר עם מורה יותר טוב, או קשר עם מורה יחיד או עם חברים, יכול להוריד משמעותית את המצב. ואלו דברים שאנחנו צריכים לשים לב אליהם וגם לעזור שהם יקרו.

תודה רבה. דיברת על הצורך בבמה, אז כפי שאתה רואה אתה מקבל אותה הבוקר. הוועדה מיועדת לכך .

אני בא מבית מאוד תומך ובא מבית שמאוד שומר אליי. אני חווה את זה ביום בסביבה שלי, בחברים, שאני יכול להציג ילד שעכשיו עולה לכיתה י' ומהקיץ של ח' כבר מוכר.

כבר מוכר? באיזה כיתה?

עכשיו בכיתה י'. הסיטואציה שכיום נוצרה היא סיטואציה הזיה. בני נוער לא חדלים, ואם הם רוצים לקנות בגדים או טלפונים, כדי להרגיש את עצמם עכשיו בחברה שחוזרת, את החברה, את המקום שלהם, את זה שהם פתאום נמצאים, שהם חלק ממשהו, או רוצים עכשיו לקנות לחבר'ה דברים כדי שיאמרו הנה צריכים אותי, אז בוא נעשה את זה. איך הם מביאים את הסכומים כל כך מהר? זה בא מהדברים הפחות טובים, ואנחנו בסוף צריכים לתת לזה את המשמעות ואת היחס ואת הבמה. אם לא נתן לזה פה את הבמה ונוריד את זה ברמה שנוריד לרשויות ברמת חובה או ברמת נושא שאפשר להחשיב ולהוביל אותו, הנושא הזה יישאר ככה והמצב רק ידרדר.

פרופסור הראל פיש, אני חושב שהדברים שעכשיו שמענו די תואמים את המחקר שלך.

כשעשינו את וועדת וילנאי המפורסמת בתחילת שנות ה-90', ברגע שהילדים שהיו מעורבים בוועדה, החבר'ה ממועצת הנוער, פתחו את הפה, כולנו נפלנו מהקירות שטיפסנו עליהם. הם כל כך מדויקים בידע שלהם, ויכולים לכוון אותנו. החשיבות של לשלב אותם בדיונים היא חשיבות אדירה.

אפשר שאלה קטנה?

כן, ואחרי זה זכות הדיבור לחבר הכנסת ידיד ואליד אלהואשלה.

נראה לי שאתה קצת מנותק מהנוער, אבל רציתי לשאול, איך אתה קורא לריטלין? סוכריות קופצות?

לא, אני בולע את זה. זה כדור לכל דבר, זה כדור קשב וריכוז.

אז זה לא סמים?

לא.

הייתי בודקת. איזה יופי, אז ריטלין זה לא סמים והשאר כן.

קודם כל הקשבנו בעניין רב לדברים החשובים של יצחק, תודה. חבר הכנסת אלהואשלה ידידי, בבקשה.

בוקר טוב לכולם, תודה לידידי בועז על קיום הדיון הזה. אין ספק שהתופעה הזו היא תופעה מדאיגה באופן כללי בכל המדינה. והמטרה שלנו כנבחרי ציבור כן לבדוק וכן כל הזמן לסייע על מנת להוריד את רמת ההתמכרויות האלה. הן באופן כללי והן אני נבחר מהציבור הערבי.

אני בא מהנגב ואני אומר לכם, פרופסור פיש דיבר על זמן פנאי, זה פרמטר מאוד חשוב על מנת להעסיק את הנוער בזמנם החופשי. ואני בא מישובים מהנגב שבחלק מהישובים אין אפילו מגרש ספורט אחד, אין בריכת שחיה, אין כלום, אין כמעט תשתיות. אין ספק שגם כאן יש למדינה אחריות שהיא צריכה גם כן לפתור אותה.

אנחנו רוצים להגיע למצב שעל מנת ליישם חלק מהמודל האיסלנדי הזה, צריך גם להסתכל באופן רוחבי על כלל היישובים במדינה, וכן לראות איך אנחנו מסייעים לנוער הזה על מנת לא להתקרב, או פחות למזער את הנזקים מבחינת מספרים בנושא הזה.

יש לי שתי שאלות, האם משרד הבריאות כאן? מה אחוז מהנוער בחברה הערבית שכן התקרב או השתמש בדברים האלה בתקופת הקורונה? מה האחוז לפני ומה האחוז אחרי? ואיך אנחנו יכולים כן להוריד את האחוז הזה? איך נצליח למגר את התופעה או להוריד את האחוז הזה, אם אין לנו נתונים?

יש נתונים. בדו"ח ביניים הכתוב יש את כל הנתונים עם השוואה של החברה הערבית ושל הנוער בחברה הערבית, ואתה יכול לראות את כל ה- - -

אני אשמח לקבל את כל הנתונים האלה מהוועדה. לסיכום, ידידי בועז, יש חלק למדינה, יש אחריות למדינה בנושא הזה. חשוב להשקיע בישובים במיוחד בפריפריה על מנת שיהיה מה לעשות לצעירים האלה, לנוער הזה, על מנת להוריד את האחוז בנושא הזה, כי הנושא הזה מאוד מטריד, מאוד מפריע, וגיל העתיד שלנו צריך להתרחק מהנושאים האלה, ולהתעסק בספורט, בחינוך, וכך תהיה לנו חברה טובה, חברה נורמלית, שכן מתקדמת בנושאים יותר טובים.

תודה רבה על הדברים. כמובן שכל אזרח במדינת ישראל חשוב לנו, יקר לנו, בטח בישוב שהוא חוקי, כמובן, והכל טוב ויפה. משרד החינוך קרן רוט איטח.

בוקר טוב לכולם, קרן רוט איטח, ממלאת מקום של מנהלת אגף תוכניות סיוע ומניעה בשירות הפסיכולוגי ייעוצי. אני קודם כל אפתח ואומר שאני מאוד מברכת על היוזמה לקיים ולהקדיש דיון בנושא הנוער שלצערי לא תמיד נמצא בפוקוס ולא תמיד שמים אליו לב. אני רוצה לומר שכשמסתכלים ורואים את מצב הנוער, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו, ואתה התייחסת לזה, מה אנחנו כחברה עושים כדי לשמור על בני הנוער? ואיזה חוקים ואיזה מענים אנחנו נותנים לבני הנוער כדי לשמור עליהם? כיוון שאנחנו יודעים שבני נוער, נוהגים להסתכן, נוהגים לבדוק גבולות, כחלק מתהליך ההתבגרות שלהם, והשאלה איזה גדרות אנחנו שמים ואיזה מעטפת תמיכה אנחנו עושים כמעטפת תמיכה?

הנתונים שפרופסור הראל פיש הציג, מוכרים לנו, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה לאורך שנים, והנתונים האלה, בצד הנתונים שאנחנו מקבלים מרמ"א מהווים בסיס לתוכניות העבודה שלנו. אני אומר שמשרד החינוך, כפי שרן גם ציין, מוקמנו כמדינה במקום החמישי מבחינת המשאבים, לטיפול בהיבטים רגשיים חברתיים של ילדים ובני נוער, ושל צוותי חינוך במהלך הקורונה בהשוואה למדינות אחרות בעולם. זאת אומרת שזה רק נותן איזושהי נקודת מבט על המקום ועל החשיבות שמשרד החינוך נותן ללמידה הרגשית והחברתית של הילדים, ולרווחה הנפשית שלהם, ולקידום הבריאות שלהם.

אנחנו פועלים הרבה מאוד שנים והרבה מאוד זמן לקידום בריאות, לקידום החוסן, וכדי למנוע התנהגויות כמו שראינו עכשיו. גם אנחנו מאוד מודאגים מהיקפי הדיווחים על המצב הרגשי ועל המצב הנפשי של ילדים כפי שהסתמן, וכפי שעולה במחקר. אני אומר שיש לנו תוכניות לקידום הרווחה הנפשית שהן תוכניות חובה בבתי הספר מא' עד יב'. בעבר נקראה תוכנית כישורי חיים ,ואנחנו שדרגנו אותה, התאמנו אותה לאתגרים המשתנים של המציאות המשתנה. זה לא דומה לתקופה שאני גדלתי בה ולאתגרים שניצבים בפני הילדים. הן מבחינת הרשתות החברתיות, והן מבחינת הפיתויים והזמינות שלהם לכל מיני דברים. ולכן התאמנו את התוכניות שלנו, התוכנית שנקראת הכוחות שבדרך, שכוללת פרקים שונים שאמורים לקדם מיומנויות רגשיות כמו ויסות רגשות, ענין של מיומנויות חברתיות, של קבלת החלטות. כל מיני מיומנויות שעשוית לסייע להם במצבים חברתיים, ובמצבי חיים. התוכניות האלו מותאמות למגזרים, לחברה הערבית, ולחינוך הממלכתי, לחמד, לאוכלוסייה החרדית. ובתוך התוכניות יש פרקים שעוסקים במניעת השימוש לרעה בסמים, אלכוהול, טבק, כמובן בהתאם לשלב ההתפתחותי ולגיל הילדים.

לצד התוכנית הזו, אני רוצה לומר, שאנחנו עובדים בממשקים עם מועצת התלמידים והנוער הארצית, אנחנו רואים במנהיגות הנוער באמת כוח שיכול להוביל שינוי ולהביע איזושהי עמדה, ויש לנו תוכנית שנקראת עמיתים ומשפיעים שבמסגרתה אנחנו מכשירים בני נוער נבחרים שהם עוזרים לצוותים החינוכיים בתוך הכיתות כדי להעביר את התוכניות שקשורות במניעת השימוש לרעה בסמים, מתוך תפיסה ששיח בגובה העיניים של תלמיד אל תלמיד שמוביל שינוי ונמצא איזשהו modeling, יכול באמת להוביל שינוי של נורמה חברתית.

אנחנו נצא להפסקה של חמש דקות. יש משהו שמחייב אותי להגיע לוועדה אחרת, ככה זה כשיש הרבה ועדות במקביל. הפסקה 5 דקות וחוזרים.


(הישיבה נפסקה בשעה 10:05 ונתחדשה בשעה 10:11.)

בבקשה, קדימה.

פירטתי את התוכניות שאנחנו מפעילים במסגרת המשרד במוסדות החינוך. בהתייחס לממצאים של יוסי, הוא התייחס לשני נתונים שמנבאים התנהגות סיכון שזה שייכות לבית הספר והנושא של אהבת בית הספר כגורמי חוסן. ככל שאני מרגיש יותר שייך לבית הספר או ככל שאני יותר אוהב את בית הספר אלה הם גורמי חוסן ששומרים עליי מפני התנהגויות סיכון. אנחנו מקדמים הרבה מאוד מהלכים כדי לייצר יותר תחושת שייכות שבאמת נפגמה במהלך הקורונה. נתונים אחרונים שמוצגים אצל פרופסור יוסי מראים שכן יש מגמת שיפור בהשוואה למה שראינו במחקר הקודם, שזה אומר שכן נעשית עבודה ונעשים מאמצים בכיוון הנכון.

יש לנו בתוך בתי הספר יש לנו כ-1,400 מב"סים, מוביל בית ספרי למניעת השימוש לרעה בסמים אלכוהול וטבק. זאת אומרת שיש גורם בתוך בית הספר שמקבל גמול תפקיד כדי לתכלל תוכניות של כישורי חיים ותוכנית של הכוחות שבדרך, ולוודא שבתוך בתי הספר נעשות פעולות שאמורות להגביר את הידע והמודעות בנושא של השימוש בסמים ואלכוהול וכל המשתמע, טבק, כמובן בהתאם לשלב ההתפתחותי. בנוסף, הרבה הכשרות של מורים ודיוקים של פיתוחים בהתאם לצרכים המשתנים.

אם פעם היה מאוד ברור כי לא משתמשים בקנאביס כי זה על פי חוק, כתוצאה מכל המגמות והעלייה בדיון הציבורי, הלגליזציה, וכן הסיפור של השינוי באכיפה של הקנאביס, כן נמצאנו במצב שצריך לדייק את המענים גם בתוך בתי הספר עם תלמידים שמעורבים בשימוש בסמים, ופרסמנו מדיניות חדשה בחוזר מנכ"ל בספטמבר האחרון, וגם להכשיר את המורים להיות מסוגלים לקיים שיח שהוא בגובה העיניים, לא שיח שיפוטי, לא שיח מטיף, אלא שיח שמאפשר לילדים להביא את הצרכים שלהם, ועוזר למורים לשים להם סימני שאלה כדי שיבחרו מחדש את הבחירות שלהם, באיזה התנהגויות הם בוחרים.

כמובן שאנחנו גם נותנים כלים לאיתור וזיהוי איתור של ילדים שנמצאים בתוך הסיפור הזה. זו גם דרמה ככל שנאתר אותם, ובתקופת הקורונה נאלצנו לפתח כלים לאיתור מרחוק דרך פלטפורמות מקוונות. זה עוד שדה שאנחנו מאוד מעמיקים בו את ההכשרות של המורים.

הסיפור של ההורים הוא גם סיפור שנמצא על סדר היום, ואנחנו ביום שני מקיימים הרצאות להורים בצורה מקוונות. זה משהו שכבר קיים בשנה השנייה ברמה הלאומית, ברמה הארצית, שבו מוזמנים הורים לכל מיני הרצאות. השבוע קיימנו הרצאה להורי החמ"ד לקראת פורים.

איך ההיענות מצד ההורים?

יש היענות מאוד יפה. כ-16,000 הורים שהגענו אליהם בכל מיני וריאציות. גם בעברית, גם בערבית, מותאמות לחמ"ד. השבוע קיימנו להורים של החינוך הדתי לקראת פורים, כשאנחנו יודעים שהסיפור של אלכוהול שם עדליידע הוא נושא שנמצא בתרבות. קיימנו הרצאה להורים כדי להגביר את הידע והמודעות ומה צריך לעשות ואיך אנחנו מתמודדים עם התופעה הזאת. זה בגדול מבחינת העשייה של מערכת החינוך.

תודה. עוד שאלה קצרה, איך התיאום הבין משרדי? זאת אומרת ההיענות גם מצד- - -

לא ציינתי את ההערה החשובה, אנחנו לא עובדים לבד, העבודה של שימוש בסמים לא יכולה להתבסס רק בעשייה משרדית, אנחנו עובדים בשיתופי פעולה מלאים, עם כל המשרדים השותפים, עם הרשות לביטחון קהילתי, משרד המשפטים, משרד הרווחה. עובדים בשותפויות, נפגשים, ועושים חשיבה משותפת. כרגע יש גם את הוועדה הבין משרדית שמוביל משרד ראש הממשלה שאתה מודע אליהם, אנחנו גם שותפים ונותנים בה חלק.

אז דיברנו על משרדים אחרים, משרד הבריאות פה. קודם כל תודה שהצטרפת והתקרבת אלינו.

תודה. ד"ר אפרת אפללו ממשרד הבריאות. קודם כל באמת כמו שיוסי ציין המחקר משותף במימון משותף של המשרדים, כמובן גם כל התהליך, בניית השאלון ואיסוף הנתונים והעיבוד שלו, וזה סופר חשוב ומשמעותי. אני רוצה להגיד שכל הנושא הזה של בני נוער גם קיבל מיקוד השנה, מנכ"ל משרד הבריאות החדש-ישן שלנו מבחינתו זה נושא סופר חשוב וביקש מאיתנו להכניס את זה לתוך תוכנית העבודה החמש-שנתית. אנחנו בנינו תוכנית מניעה מאוד רחבה, כמובן שכוללת המשך עבודה ושיתוף פעולה גם עם משרד החינוך.

אנחנו עובדים עם משרד החינוך בהיבטים נוספים, בהיבטים של בתי ספר מקדמי בריאות, יחד עם יחידת הפיקוח על הבריאות שגם בתוכם אנחנו כמובן מעודדים התנהגויות מקדמות בריאות כאלו ואחרות. בתחומים של פעילות גופנית, מניעת עישון ותזונה נכונה.

בפוקוס של העבודה הבין משרדית הזו, אנחנו מקדמים מאבק בגל ההתנהגויות שדובר עליהם עד כה. בנוסף אנחנו עובדים עם השלטון המקומי בצורה הדוקה במסגרת תוכנית אפשרי-בריא וגם רשת ערים בריאות ביחד עם מתאמי בריאות בתוך הרשויות המקומיות, ואחד היעדים שלנו הוא גם, להגביר, כמו שפרופסור הראל אמר, מעורבות של בני נוער בקהילה, ואני מקווה שנצליח לעשות את זה בשנים הקרובות.

מעבר לכך, בתוך מודל מאוד גדול של התערבויות שיכולות לסייע להתמודדות על הנזקים האלה, יש את הנושא של עישון שהוא, כמו שיוסי הציג ודיבר על עישון סיגריות, ואני רוצה רגע לדבר שניה בפוקוס ואני שמה שאתה מודע לנושא הזה ויש איזשהו הד תקשורתי סביב הנושא של סיגריות אלקטרוניות שזה הופך להיות מגיפה בכל העולם, וישראל כמו שאר העולם הולכת אחרי הדבר האטרקטיבי, המעניין, לא מסריח, יש ריח טוב, יש טעמים. אז למה לא להתנסות?

ישראל היא מדינה סקרנית, הכל במינון גבוה. אם יש חמישה הילוכים, ישראל תמיד אוהבת את ההילוך החמישי.

כן, סקרנית. בדיוק ככה ובפול גז. ומה שקורה זה שבעצם בני נוער שמתחילים בהתנסות של עישון סיגריות אלקטרוניות יש להם סיכוי של פי שלוש להפוך להיות מבוגרים מעשנים. נתון שיוסי לא הראה פה, שאני הפיל אותי, שילדים בכיתה ה'-ו' בחודש האחרון התנסו שש פעמים בעישון של סיגריות אלקטרוניות 3%. בכיתות י' כבר 10%. הניקוטין הוא סופר ממכר, אני לא צריכה לספר לכם, רעל ממכר. ובתוך המוצרים החדשנים האלה יש כמות של ניקוטין שאי אפשר באמת לדעת כמה, זה לא כמו סיגריה רגילה שמעשנים, נגמרת, זורקים. יש שם 3,000-5,000 שאיפות. זה כל היום יכול להית בפה. זה יכול להיות מתחת לשמיכה, ההורים לא יודעים אין להם מושג, גם שמעתי סיפורים הזויים ממורים מספרים שבאמצע השיעור מוציאים לוקחים שאכטה ומחזירים לתיק. כי זה קל, וזמין ונגיש, וחברות הטבק עושות הכל כדי לשווק את זה בצורה אגרסיבית.

אחד הצעדים במשמעותיים שהממשלה מובילה והתחילה כבר בממשלה הקודמת זה מיסוי של סיגריות אלקטרוניות, שלא היה. היה איזשהו כשל שוק שיש מיסוי על טבק וטבק לגלגול, ואין מיסוי. התחלנו לקדם עם שר האוצר הקודם, ובעצם הצו הזה עבר אתמול דיון נוסף, כבר דיון שני בוועדת כספים, והמיסוי הנוכחי שרשות המיסים אתמול הניחה על שולחן הוועדה, הוא נמוך לטעמנו, משרד הבריאות דוגל בזה שזה צריך להיות מיסוי שווה, אבל מכל מיני סיבות שחלפו עם השנים, המיסוי הופחת, ואני חושבת שצריכה להיות פה אמירה, גם המנכ"ל וגם אנחנו צריכים להבהיר, שאם אנחנו רוצים לשמור על בני הנוער, המיסוי הזה צריך להיות גבוה.

זה ידוע שמיסוי הוא חסם לצריכה, הוא מצמצם צריכה, ובני נוער שרגישים על אחת כמה וכמה, אז אנחנו חייבים לדאוג לכך שהמיסוי יהיה גבוה. והיום הצו הזה פוקע, ומחר רשות המיסים תשים על שולחנו של שר האוצר צו חדש עם מיסוי מופחת, ואני מנסה בכל דרך אפשרית, כמובן עם ד"ר שרון אלרעי פרייס שהיא ראש חטיבת בריאות הציבור ועם המנכ"ל שלנו כמובן, ואני יודעת שגם ארגוני חברה אזרחית, והרבה מרופאי בריאות הציבור, ראיתי שפרופסור דוידוביץ נמצא פה בזום, שאנחנו חייבים לדאוג לכך שהמיסוי יהיה גבוה. כי זו אחת הדרכים המשמעותיות לצמצם בבני נוער, שלא נתעורר עוד ארבע שנים בסקר של יוסי ואנחנו נראה 20% כבר מעשנים כי זה באמת יהיה נורא.

את מעלה פה נקודה מעניינת, כי העניין הזה של כמות האפשרות לעשן, כמות השאיפות בלתי מוגבלת כמעט, אז למשל במדינה כמו צרפת בתקופה שסיגריות היו פופולאריות, היה איזה בוקר על סוס, כאילו לעשן הדבר, בסרטים הגיבור מעשן, היום זה הרע. אז למה אני מספר את הדבר הזה? אז הגבלת את זה והיית עושה חפיסות סיגריות שבמקום 20 יהיו רק 10, ניסו לעשות שיהיה יותר זול ואז הנגישות היא יותר קלה. בדיוק ההיפך, פה בסיפור הזה אתה לא יכול להגביל, הדרך היחידה היא באמת העלאת המחיר, או במקרה הזה המיסוי אבל אני מניח שזה יהיה ויכוח לוהט, לא יהיה פשוט.

בארץ, מעבר לזה, אפילו מכרו סיגריות כבודדות.

נכון, פה זה לא המקרה ולכן זה דורש התייחסות אחרת. כן, יצחק.

בדיוק אתמול התדיינו בקבוצה של מועצת התלמידים והנוער הארצית בקשר לנושא הזה של העלאת והפחתת מחירים. ואני רוצה רק לשאול שאלה. העלאת המחירים, אם המחירים יישארו עם מס גבוה, זה יכול להגיע למצב, שבני נוער מכורים אמרנו, הם לא חושבים על הכל חוץ מלהשיג את הדבר הזה. הם יעשו אותו בכל דרך. השאלה אם עכשיו לעשות את זה במס גבוה זה לא יגרום לבין אם גניבות, בין אם סחיטות, בין עם פגיעות באלימות.

אבל מה שאתה אומר זה נכון אלמלא זה היה מלווה בהסברה, בחינוך, זה לא מנותק לגמרי.

אבל אנחנו רוצים למנוע את הכניסה בכלל. מי שמכור צריך לעבור גמילה.

אתם כל הזמן במאבק, אחותי. אולי נתחיל עם ידע? מידע? קצת לתת לנוער את ה-benefit of knowing?

אמרתי, זה מודל של הרבה דברים.

כולם במאבק עם הנוער, כולם כל הזמן נאבקים, במקום להתחיל את הדיבור, אנחנו דואגים לנוער, אנחנו רוצים לתת מידע לנוער.

בדיוק ההיפך, זה נאמר בצורה מאוד ברורה.

אני לא שמעתי אותך אומרת את המילה לתת מידע. שמעתי את כל מה שאמרת חוץ מאת המילה לתת מידע אמרת הכל.

אמרתי בתי ספר מקדמי בריאות זה מודל, כשחלק מאוד משמעותי ממנו הוא שיתוף של בני הנוער, אני לא יכולה כמובן לפרט. אבל אין ספק שאת צודקת, הסברה, ידע, אנחנו הולכים לצאת השנה בקמפיין.

אז אולי זה הזמן להעביר את זכות הדיבור להסברה מעשית. מגנוס ידידי, זכות הדיבור שלך. הסברה מעשית אתה האיש.

אני רוצה לומר כמה דברים שהקשר שלהם הוא עקיף, אבל ההשפעה שלהם משמעותית. אנחנו נמצאים במצב של רוויה בתחום הסמים, האלכוהול, אין מקום שזה חסר, זה לא חסר בשום מקום. והבעיה היחידה שאני רואה אותה מורכבת משתי בעיות, אחת העלו אותה פה, שמעתי את הסקרים של יוסי שאני רוצה לומר עליהם מילה טובה, אלו הסקרים הכי טובים למציאות שאני מכיר במהלך שנים. זה סקרים, לא מחקר כי זה הרי משתנה חדשות לבקרים והוא עוקב אחרי השינויים.

ראיתי פעולה אחת שהצליחה בתחום ההשפעה על תרבות הסמים והאלכוהול. כי זה תרבות, זה שייך הרי לכל הנושאים. אני לא מדבר על קנאביס, קנאביס הוא רפואי ושיעשו לנו הרופאים שמחות ובריאות עד 120. אז על הקנאביס אני משחרר את העניין, שיעשו, הכל בסדר.

הבעיה היא שאין גידור לשום דבר בתוך החברה הצעירה. ראיתי בסוף המצגת שלך, יוסי, את המילה אחריות ואהבתי את זה מאוד. מכיוון שמדובר באנשים צעירים, גם אלו ששקעו עמוק לתוך המערכת של ההתמכרויות והסמים ופריעת החוק והיעדר מסגרת וכן הלאה, אז מצאתי שזה אפשרי לתקן, ראיתי את זה בכמה מקומות במדינת ישראל. עשו את זה בעזרת הגדרות מדויקות של מסגרת, השתייכות למסגרת, הטלת אחריות על כל פרט ופרט, ואתגרים שיש לעמוד בהם, פיזיים נפשיים, חברתיים ואתגרים. וכאן זה בא לידי ביטוי הנושא הזה של הצעירים בתוך המערכת.

בשעתו, כשהייתי יועץ לרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול זיכרונה לברכה, אז טענתי שיש להקים מועצת גדולי תבונה. זאת אומרת, לתת לנוער ביד את הכלים, הכלים זה בסיס של ידע אמיתי, ולתת להם לנהל את זה בתוך החברה הצעירה. לא יכול להיות שאדם בגילי יבוא ויעמוד מול אנשים בני 16-18 וידבר אליהם דברי חוכמה יוצאים מגדר הרגיל, אלא הם צריכים לדבר בינם ובין עצמם ופה עולה הנקודה המרכזית. שיח ציבורי הוא הכלי האולטימטיבי למיתון ולהכוונה נכונה. שיח ציבורי, לא חשוב מה אומרים, לא חשוב בכלל מה אומרים, אלא בעצם קיום השיח אנחנו מייצרים מודעות גבוהה, מודעות גבוהה יוצרת סיכון נמוך. העלאת מודעות הוא קיום שיח ציבורי. אם אתה מספר לי שזה פותח לך את הצ'אקרות ולך זה עושה תנומה טובה, ואותך זה מדכא, זה לא משנה בכלל מה מדברים. אין לי בשיח הציבורי חובה, לא לשכנע אותך לא לקנות את דעתך, אלא החובה היא לנהל שיח פתוח כזה שיביא להשפעה חברתית תרבותית, ולכל אחד מאיתנו יש חובה וזכות להשפיע על החברה, ועל המוסר, ועל הערכים, ועל החוסן שבו אנחנו רוצים להתקיים. זה ייעשה רק בשיח ציבורי.

כאן עולה הנושא האחרון, הגידור. אתה לא יכול לעשן בשום מסעדה במדינת ישראל. אין פקח אחד בשום מסעדה, אבל הציבור מסביב יזרוק אותך החוצה, יגידו לך אתה רוצה לעשן, לך בחוץ אל תעשן פה. כשמדובר בהתנהלויות של האלכוהול והקנאביס הגידור הוא חלקי. באלכוהול עשו פעולה נהדרת ברשות הלאומית למלחמה בסמים בהנחייתו של יוסי. על הקנאביס והסמים, עשו פעולות, לא היו תוצאות מדידות לפעולות שנעשו וזה לא קידם אותנו לשום דבר. ולכן אנחנו צריכים לייצר, במקום שאלות גונבות דעת כמו, האם את בעד לגליזציה או נגד? זו שאלה של גניבת דעת.

יהיו דיונים לשם כך, זה לא הזמן.

אתה כל כך צודק, הלוואי ויהיה לנו עוד מחנכים כאלה בארץ הזאת. בוא אליי הביתה לילדים שלי, דבר איתם, איזה כיף זה.

ב-10:38 אני חייב לסיים את הישיבה ואני רוצה לשמוע את כולם, אז נהיה ממש קצרים.

צריך לייצר גידור. גידור זה האקט שבו הציבור מתחיל לאכוף כללים, חוקים ותקנות. אין מצב כזה. אנחנו כחברה צריכים להביע את דעתנו, לייצב את דעתנו, להביא את זה לשיח ציבורי, שהצעירים שמשתמשים בעיקר בשל דימוי עצמי, יקבלו דימוי ראוי, אחריות, אתגרים, מסגרת ברורה, ואנחנו נהיה על הסוס. זה לא בלתי אפשרי, זה אפשרי וזה בידינו.

תודה רבה מגנוס. אגב, בשורה טובה, כולם כן ידברו. בוועדה הזאת אין קואליציה אופוזיציה, אנחנו כולנו משתפים פעולה למען כלל הציבור בישראל, אז מגיע לפה חברי מהאופוזיציה, סימון, ואנחנו נוכל להמשיך. מהמשרד לביטחון לאומי, רב פקד אהרון דגן נמצא פה איתנו.

בוקר טוב, אני שמח על הדיון הזה קודם כל, והיום הוא יום מאוד מאוד חשוב מאחר ואני רוצה להזכיר פה לנוכחים 31 במרץ 2022 פקעה הוראת השעה על חוק הסמים המסוכנים, עבירת קנס מיוחדת, המשמעות של זה שבעצם העבירה של החזקת סם לצריכה עצמית הפכה להיות עבירה מנהלית. אבל הקטינים הוחרגו מהנושא והוראת השעה הוארכה בנושא של הקטינים על מנת שמשטרת ישראל וגופי האכיפה וכל משרדי הממשלה האחרים ישבו, על מנת לראות איך אנחנו מטפלים באותם קטינים במידה וחוק הקנאביס כעבירה מנהלית יחול על קטינים.

היום ב-12 בלילה 15 בפברואר 2023 הוראת השעה פוקעת. המשמעות שהחל ממחר בבוקר חוק הקנאביס קנס מנהלי יחול גם על קטינים. יש לזה משמעויות מאוד כבדות והשלכות על ההתנהלות של הקטינים בכל הנושא של החזקת סם לצריכה עצמית. עם הנתונים שהציג פרופסור יוסי הראל, מראים שיש ירידה קלה, ויש טיפול ויש התנהלות מסוימת, ברגע שחוק הקנאביס ייכנס לתוקף החל מהיום בלילה, המספרים לפי דעתי, יעלו, ויהיה לזה השלכות לא רק בשימוש בסמים, יהיה לזה השלכות בעבירות גוף, בעבירות רכוש, כי ברגע שקטין יבין כי הוא יכול להשתמש בסם לצריכה עצמית מסוג קנאביס, הוא יעשה ככל יכולתו להשיג את זה, וברור לי שמשטרת ישראל וגופי האכיפה אנחנו נעשה את הכל על מנת לטרפד.

אתה יכול להסביר על הוראת השעה על מה אתה מדבר?

בראשון במרץ 2019, הוחל חוק הקנאביס החדש, וב-31 במרץ 2021 החוק נכנס לתוקף כעבירה מנהלית, הוא הוחל אז כלפי בגירים בלבד. אנחנו קיבלנו הוראת שעה מיוחדת, וניתנה לנו ההזדמנות לשבת ולנהל את כל הדיונים מסביב, משרד המשפטים, משרד החינוך משרד הרווחה, על מנת לראות מה עושים עם קטינים. איך מתייחסים לנושא של הקטינים. ועד להיום ב-12 בלילה, החוק הפלילי החזקת סם לצריכה עצמית כלפי קטינים הוא חוק פלילי. ברגע שזה הוחל על הוראת שעה מיוחדת, הכנסת פוזרה בשנה שעברה וברגע שהכנסת מפוזרת הוראת השעה מוארכת. ומרגע שהכנסת הוקמה, הוראת השעה מקבלת תוקף ל-3 חודשים שזה היום ב-12 בלילה. אם לא יקרה כלום היום משהו מיוחד, אם השר לא יאריך את הוראת השעה וייתן לה תוקף להאריך אותה, זה אומר שהחל מהיום מ-12 ודקה חוק הקנאביס הוראת קנס יחול גם על קטינים. המשמעות שקטין כביכול אמור לקבל קנס בצורה כזו או אחרת.

אם קטין מעשן קנאביס ותופסים אותו מרחוב, מ-12 ודקה הוא מקבל קנס מנהלי?

בעיקרון הוא אמור להיכנס לחוק של הקנס המנהלי. איך הפרוצדורה הזו תמומש בפועל? יש על זה דיונים. אבל המשמעות שקטינים יתחילו לחפש את זה, כי הם מבינים שזה נכנס לחוק.

זה לא פלילי, זה מנהלי.

זה יהפוך להיות מנהלי. אני לא יכול להגיד לך את המתווה איך הוא הולך להיות. אם הקטין יקבל קנס, מי ישלם את הקנס הזה? זה לא הקטין, זה ההורים שלו ישלמו את הקנס, ואז אף אחד לא יוכל להכריח אותו ללכת לטיפול, כי מה שקורה היום, ברגע שעבירה היא פלילית, קטין שמגיע להיחקר במשטרה המשטרה שולחת אותו להמשך טיפול בשירות המבחן. שירות המבחן התפקיד שלו לתת לו את הטיפול, לזהות שהוא באמת צריך את הטיפול ולעשות לו את הבדיקות, לשלוח אותו לטיפול על מנת למנוע ממנו להמשיך ולהשתמש בסם.

אני מנצל את הפורום הזה, ומבקש מיושב ראש הוועדה לעשות ככל האפשר ובשעות האחרונות שנשארו לנו היום, לשכנע את השר, בשלב ראשון בוא ננסה להאריך את התוקף של הוראת השעה הזאתי, כדי שנעשה חשיבה.

שר המשפטים במקרה הזה. אוקיי, תודה רבה.

עוד משהו קטן. מבחינת הנתונים שהציג הפרופסור, פחות או יותר זה מתאים לנתונים שיש לנו במשטרה. אני יכול להגיד שמשטרת ישראל עושה הכל בנושא המניעה של נושא האלימות, עבירות הסמים, אנחנו מעבירים הרצאות בבתי הספר, יש לנו פרויקטים לנוער בסיכון על מנת להציג להם את כל המשמעות של אלימות והמשמעות של סמים, ואנחנו נמשיך לעשות את הכל כדי לעזור לאותו נוער שמועד לעלות על דרך הישר.

אתם עושים כולכם עבודת קודש, ולכן היה לי חשוב שכל אחד ישמיע את דבריו.

כבוד יושב הראש, הוא רק לא ציין שזו עבירה פלילית ועכשיו הנוער צריך להתייחס לזה עד סוף חייו אם הוא נגע בג'וינט, לא לשכוח. מי שנוגע בג'וינט ואתם תשאירו את זה כעבירה פלילית אז הלך על העתיד שלו.

אבל לא כל תפיסה של קטין בהחזקת סם זה נהפך להיות אוטומטית כתם.

אבל אתה הצגת את העובדה שמי שנוגע בקנאביס פתוח לפריצות ולאלוהים יעזור למה. וקנאביס אין לו קשר לזה, אני מצטערת להגיד לך.

ברגע שנגיע לנושא של התמכרויות וקטין יודע שאין סנקציה פלילית בנושא, זה ידגדג לו באצבעות והוא ירצה יותר להשתמש בסם.

(היו"ר סימון דוידסון)

בוא נעשה את זה מסודר.

הוא השתמש במילה חוק, וזה קצת בלבל אותנו בוועדה. זה לא חוק הוא תקנה. הוא שכח לציין שנוער שפוגש את המשטרה מקבל עבר פלילי שהוא מתמודד איתו גם בתור מבוגר, כשהוא מנסה להתקבל לכל מקום. כל אוחז ג'וינט יש לו עבר פלילי, יש בו בארץ אנשים בגילי, אנחנו בני 56 עם עבר פלילי כי פעם נגענו בג'וינט. אני לא יכולה להתקבל למקומות כי בין לבין ברישיון הקנאביס הרפואי שלי נתפסתי עם ג'וינט. יש לי ער פלילי על קנאביס.

קטין שנתפס מחזיק סם לא בפעם הראשונה, לא בפעם השנייה, אנחנו לא פותחים לו ישר תיק פלילי שמשאיר לו כתם.

נכון לעכשיו אנחנו נותנים למשטרה את זכות הדיבור.

הכוונה שלי לא הייתה שכל קטין שישתמש בסמים הוא יתחיל לפרוץ ויתחיל לגנוב. הכוונה שלי לאותם בני נוער שיבינו שזה לא עבירה פלילית ויתמכרו לסם וירצו להשיג את הסם הזה. זה לא שיש להם עבודה מסודרת וזה לא שהוא יכול להגיד לאבא, אבא תן לי כסף אני רוצה לקנות קנאביס, הם יצטרכו להשיג את הכסף בשביל לרכוש את הסם, וכצורך מעצם זה שאין להם כסף זמין ביד יכול להיות לזה השלכות של עבירות פליליות כאלה ואחרות

אנחנו נעבור למשרד המשפטים עכשיו.

כבודו אני יכול להעיר משהו על הנושא הזה?

כן, בבקשה.

המשטרה עושה גדולות, היא לא הכלי המתאים לטפל בעניין הזה אם כי היא כלי הכרחי, והציבור צריך לטפל בתרבות. המשטרה שכחה לציין את ההיבטים והעניינים הביטחוניים סביב העניין הזה. אני גר במושב דקל, אם אתה לא יודע איפה זה, זה דרומית לרצועת עזה, באזור החולות של עגור. כשאני יוצא אחרי הצהריים הבדואים רצים אליי מהרייזרים החדשים, לאן אתה הולך? אני אומר להם לטעום קנאביס. יש שם אין ספור חממות, יש הברחות סביב - - - שקשורות למצב ביטחוני, המשטרה עושה עבודה עצומה בעזרת הכוחות המיוחדים של הצבא, ואננו ממצאים באיום ביטחוני גם בגלל העניין הזה. משתמשים בכספים שאנחנו משלמים עבור הקנאביס המוברח כדי לפעול נגדנו, והמשטרה עושה מאמצעים אדירים, אני רואה את הפעולות של המשטרה. אז זה נושא שהיינו צריכים לתת למשטרה להיות, לא מובילים בזה בחינוך הנוער, אלא להיות הכלי בשביל לתת את המכה ברגע שצריך. וצריך לזכור את זה, זה לא המשטרה שתעשה סדר בנושא הזה.

היום ברגע שקטין מגיע לחקירה ומבין שאם הוא לא ילך לטיפול בשירות המבחן, הוא מבין שיש לזה השלכות. זה סוג של לחץ על אותו קטין ללכת לשתף פעולה עם השמ"ל על מנת שהם יתנו לו את הטיפול כמו שצריך לגמילה או כל דבר אחר מנושא הסמים. אם לא יהיה סוג של לחץ משטרתי, כביכול, אז קטין בצורה כזו או אחרת, יגיד בשביל מה אני צריך ללכת לשורות המבחן כדי לקבל טיפול? אין לי סנקציה, זה לא מפריע לי בחיים וזה לא יקדם אותי לשום מקום.

ב-11 חייבים לסיים בגלל המליאה. אני רוצה להעביר את זכות הדיבור לאביבית ברקאי ממשרד המשפטים. בבקשה.

תודה רבה אדוני יושב הראש. אני חושבת שנקודת המוצא של כולם זה להגיע למצב של הפחחת שימוש עצמי בקנאביס על ידי קטינים. המחלוקת הייתה לעניין הדרך, בפני שר המשפטים הציגו שתי עמדות, שר המשפטים הכריע לא להאריך את הוראת השעה מתוך עמדה שאין מקום להחמיר עם קטינים יותר מאשר עם בגירים. ומשעה שהוחלט שלבגירים מדובר בעבירה מנהלית, כך ראוי לאכוף כלפי קטינים. אני אומר שגם החרגה מראש נועדה, כפי שחברי מהמשטרה אמר, ליצור בינתיים איזשהו מתווה חלופי לקטינים מתוך הבנה שנדרשת כאן היערכות אחרת ומתווה אחר. נעשתה עבודה ברשותה של עורכת דין מיכל גולד, ראשת היחידה לתיאום זכויות ילדים ונוער במשרד המשפטים. המתווה הזה כלל גם את הגיוס של מערכת הרווחה, של קציני שרות המבחן לנוער, אותו כלי טיפולי שהמשטרה דיברה אליו. והמתווה הזה יכול היה כבר לצאת לדרך, ואני חושבת שנכון כרגע, משעה שפקעה הוראת השעה, להתכנס כולנו, כל משרדי הממשלה, בשביל חדד את המתווה ולהוציא אותו לפועל, אני חושבת שזה עלה מאוד מהמחקר שהציג פרופסור הראל פיש שנתן את הדוגמא לתוכנית הלאומית לצמצום שימוש באלכוהול שבאמת הפחיתה בצורה ניכרת את השימוש באלכוהול שעה שכולם התגייסו והייתה תוכנית לאומית. זו גם תוכנית שהוכנה בעניין הקנאביס. אני חושבת שאין סיבה שהנתונים יהיו שונים אם באמת תהיה תוכנית לאומית בנושא. והתוכנית הלאומית הזו דורשת התגייסות של כל המשרדים, וגם משאבים. מדובר בדרך של חינוך, הסברה, מניעה, איתור, טיפול, ולשם כך צריך את משרד החינוך, משרד הרווחה שיובילו.

ואיפה זה עומד הנושא הזה? האם יש איזושהי כוונה לצאת בתוכנית מיוחדת לצאת בתוכנית של הקנאביס?

הייתה עבודה בין משרדית בעניין הזה, כרגע יש גם עבודה בין משרדית בהובלת משרד ראש הממשלה בעניין הזה. אני רוצה לצין שהיו כל מיני כיווני חשיבה והדברים משום מה נעצרו. אני רוצה לומר שכרגע, ברגע שהתקנות פוקעות, אין שום תשתית אחרת שמחזיקה את זה. אם התקנות פוקעות והייתה איזושהי מעטפת, והייתה התארגנות בין משרדית, והייתה איזושהי תוכנית, אז היה בזה הגיון. כרגע מה שקורה זה שזה מופקר, זאת אומרת התקנות תופקענה, המשטרה תאכוף או לא תאכוף, נהיה פה איזשהו מצב שהוא די הזוי, מבחינתי, ודי מפקיר את הנוער בסופו של דבר.

הייתה התקדמות מאוד יפה ועבודה בין משרדית והדברים לא התקדמו. אם הנוער חשוב לנו, אנחנו צריכים לעשות חקיקה וצעדים שאנחנו שומרים על בני הנוער. הנושא של הסברה ברמה הלאומית, מערכת החינוך לא יכול לפעול לבד, היא לא פועלת בווקום. זאת אומרת גם כשאני אומרת לתלמיד ומקיימת שיעור, והוא מקבל מסרים אחרים מהחברה, מהתקשורת, אנחנו לא רלוונטיים לבני הנוער ולכן חייבת להיות איזושהי שפה ברמה הלאומית שבאמת עושה את ההבחנה, ואומרת לבני הנוער, שימוש בקנאביס בגיל ההתבגרות הוא מסוכן לכם, הוא לא טוב לכם. וזה חסר, הקול הזה נשמע רק במערכת החינוך והוא לא מספיק. והסיפור של מענים טיפוליים, מה האלטרנטיבה? מה אנחנו עושים ועד כמה אנחנו ערוכים מבחינת מענים טיפוליים? עד כמה שירות המבחן לנוער ערוך במתן כאלה מענים ברגע שהכללים משתנים? ובעיניי זאת בעיה.

אני רוצה להעיר שני דברים. א' המחקרים הראו בצורה חד משמעית שאחד הדברים האחרונים שהילד חושב עליו כשהוא מקבל החלטה אם להשתמש בקנאביס או לא, זה החוק. זה לא מה שמעניין אותו ולכן אני לא חושב שהשינוי הזה יוביל למה שאתה מפחד שיקרה. הדברים היותר חשובים לו, זה מה קורה עם החברים שלו, מה תרבות השימוש עם החברים שלו. והנושא של להוביל קמפיין של הסברה, ולהוביל תוכניות של קידום בריאות בתחום הזה, גם בקהילה וגם ברמה של מערכת החינוך הפורמלית וגם הלא פורמלית. יש נוער בסיכון שהוא מנותק מבתי הספר, וביחידות של קידום נוער, שם צריך לשים. ושוב פעם, מה שעשינו עם האלכוהול, החוקים עשו את הגדרות שחיליק דיבר עליהם, הם גידרו איפה מותר ואיפה אסור, אבל העבודה שנעשתה שם זה שחוללו שינוי בתרבות של הצריכה, בתרבות השל הבילוי.

אביבית רוצה לסיים, משד המשפטים בבקשה.

אני חושבת שהייתה תקופת זעם משמעותית שניתן היה להיערך למתווה הזה, ובאמת ידוע לי שמיכל באמת ניסתה לרתום את כל המשרדים כדי להתכנס למתווה. יכול להיות שדווקא עכשיו כשפקעה הוראת השעה זה יזרז את כולנו להתכנס למתווה הזה. אני מסכימה עם מה שנאמר כאן שגם היחידה לתיאום לזכויות ילדים ונוער, וגם הסנגוריה הציבורית, וגם המועצה לשלום הילד, שתמכו בעמדה הזו, שיקפו את הנקודה הזו שמה שמרתיע זה לא בהכרח החוק, אלא יותר הסיכון שיש בשימוש בקנאביס בשעה שבאמת יהיה הסבר ומידע על זה שזה מסכן ועלול לפגוע בצורה קוגניטיבית וביכולות הריכוז וביכולות הלמידה זה יכול להשפיע יותר על קטינים. עוד דבר אחרון בנוגע למה שנאמרו כאן, גם קנס זה לא דבר של מה בכך, יש בו משהו מרתיע. גם בענייני תעבורה יש קנסות, ולא בהכרח שהם נופלים על ההורים, וקטין בן 17.5 שמקבל קנס צריך לשלם. זו עבירה מנהלית, זה עדיין לא חוקי.

הבעיה שברגע שזה יהיה חוקי זה לא יהיה קטין בן 17, זה יהיה קטין בין 14-15.

הערה אחת קצרה. השופט רובינשטיין הקים בשעתו, בגלל מורכבות הנושא ורוב אגפיו, הקים את הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול במשרד ראש הממשלה כדי שתכוון ותאגד את כל הזרועות שיושבים פה. השר ארדן המית את הרשות הזאת, הגיע הזמן להקים אותה מחדש בלתי תלויה במשרד ראש הממשלה כדי שיוכלו לטפל בהיקף העצום של העניין הזה.

בבקשה, אוריה גן.

אני רוצה רק להסביר את נקודת המבט שלי. אני מגיע ממלכישוע, כפר לטיפול ושיקום של אנשים שמתמודדים עם התמכרויות. טווח גדול של גילאים, כל הסוגים, אוכלוסייה כללית.

מה הגילאים? מי הכי צעיר?

מ-12 עד 70. טווח ארוך של טיפול, מגמילה פיזית ועד טיפול ארוך טווח וליווי אחרי. גם עבודה בתוך שירות בתי הסוהר. לעניינינו, בעיקר גמילה פיזית לנוער וצעירים וטיפול קצר מועד וארוך טווח לנוער וצעירים. יש לי הרבה מה להגיד על הרבה נושאים שעלו פה, אבל אם אני אהיה ממוקד בנושא ובקורונה, אני צריך להגיד שקודם כל אני לא הערכתי נכונה את ההשפעה, לא ראיתי אותה. ואפשר להבין גם למה. אם אנחנו יושבים בקצה לוקח זמן לדברים להגיע אלינו, ובאמת בהתחלה לא ראינו השפעה ואיזשהו שינוי דרמטי, אבל לאחרונה אנחנו רואים יותר ויותר.

אני אגיד מה המגמות שהן די ברורות והן לא חידוש גדול, קודם כל, איך קושרים אותם דווקא לקורונה ולעוד דברים שמצטרפים לזה, זו שאלה טובה, אבל אנחנו רואים מגמה של ירידה בגילאים שזה לא משהו מפתיע, ואנחנו מכירים את זה לאורך שנים. גיל שימוש ראשון, גיל תחילת שימוש, גיל שימוש משמעותי ושתיית אביסה ועוד דברים שצוינו פה.

אנחנו ראים עליה בהפניה לטיפול אקוטי, דחוף. אצלי יש הבחנה בין טיפול אשפוזי שזה גמילה פיזית לנוער, וצעירים, לבן הפניה לטיפולים ארוכי טווח. העלייה היא בעיקר בהפניה לטיפול אקוטי. עוד מגמה משמעותית שאנחנו רואים זה עליה בשימוש של בני נוער בתרופות למיניהם. עליה בתרופות מרשם, גם אמפטמינים, גם אופיאטים, שלושת סוגי החומרים העיקריים שבהם משתמשים בני נוער שמגיעים אלינו לטיפול, אלכוהול, קנאביס ותרופות למיניהם. בדרך כלל זה לא דבר אחד.

כמה מטופלים יש לכם במלכישוע?

סה"כ תחת כנפי מלכישוע, 350.

זה אומר 350 מיטות?

350 אנשים בתהליך טיפולי כלשהו, אנשים, נשים, גברים, נערים, נערות, קצת פחות ממחצית זה בני נוער בתהליכי טיפול שונים. אלו המגמות שאני יכול להצביע עליהם שאני בטוח שחלקם קשורות גם לתקופת הקורונה.

תודה רבה אוריה. המועצה לשלום הילד, מיטל בק.

שלום אדוני, תודה רבה, עורכת דין ועובדת סוציאלית מיטל בק מהמועצה לשלום הילד. אני מודה לדיון החשוב הזה ועל האפשרות להשתתף בו. אנחנו יושבים פה בדיונים רבים, גם בוועדה הזאת וגם בוועדות שונות וכל פעם דנים בסימפטום אחר של בני נוער. פעם זה התמכרויות לאלכוהול וסמים, פעם משככי כאבים, נשירה ממערכת החינוך, הפרעות אכילה, הצורך האדיר בטיפול רגשי או נפשי, עליה באלימות, בפגיעות המקוונות ברשת. את כל הדברים האלו פירטנו בשנתון הסטטיסטי שפרסמנו בחודש שעבר ושהוגש לנשיא, הממצאים גם עלו בתקשורת ובשבוע שעבר הצגנו אותם בדיון מיוחד שעסק רק בממצאים של השנתון בוועדה המיוחדת לזכויות הילד.

כל התופעות האלו היו כבר לפני הקורונה, ואנחנו יודעים שהם הועצמו וזינקו באופן משמעותי בשנה והשנתיים האחרונות גם לאחר הקורונה, והם ביטוי לזעקה הגדולה של הילדים ובני הנוער גם ביום שאחרי שהמסגרות חזרו, והם כבר פוגשים מבוגרים אחראיים, והם נתקלים בקושי מאוד גדול. וזה בעצם רק מה שדווח, יש הרבה דברים שאנחנו לא יודעים, ויכול להיות שהמצב בשטח הוא חמור יותר. אני לא אכנס לנתונים כרגע, אני מפנה את הוועדה לשנתון שלנו ואני אשמח להעביר את החומרים בצורה מסודרת.

אנחנו חשופים למצב של הילדים ובני הנוער גם ממרכז הפניות והסיוע שלנו. אנחנו מקבלים מאות פניות בכל חודש למרכז שלנו, גם מילדים, גם מהורים וגם מאנשי מקצוע, וגם ישירות מבני הנוער דרך הפרויקט של פרלמנט הנוער שלנו, פרויקט היוועצות ייחודי שאנחנו מקיימים עם בני הנוער בכל שנה, והם משתפים אותנו בתחושות שלנו על היעדר מענים, על הלחץ והעומס הרגשי שהם מצויים בו, גם הצורך שלהם בפעילויות פנאי, בפעולות הפגתיות, חברתיות כאלה ואחרות, בהזדמנויות שהם מבקשים להיות ביחד ולהתחבר בינם לבין עצמם, וגם על הצמא שלהם במבוגר משמעותי בחיים שלהם. אם זה דמות של איש חינוך, מדריך בתנועת נוער, מדריך ספורט בחוג כלשהו, הם ממש צמאים לדבר הזה, והשפעות הקורונה עדיין איתם, עדיין פה וזה חלק מהשיח.

המציאות של הילדים בישראל כפי שאנחנו רואים אותה, מחייבת מענה הוליסטי רב ממדי. זה עלה כאן היום בדיון, הצורך לראות את הילד ב-360 מעלות מחייבת שיתוף פעולה בין כל המשרדים, יחד עם השלטון המקומי וארגוני החברה האזרחית. נחזור לנושא הדיון שלנו היום לשימוש בבני נוער בחומרים ממכרים, אז הקריאה שלנו במועצה היא לשני דברים. הדבר הראשון, לגבי הפתרונות שאנחנו מציעים למצוקות של בני הנוער, הפתרונות נמצאים אצלם, אצל בני הנוער. שמענו את בני הנוער בדיון הזה, כל כך חשוב לשלב אותם בשיח, גם בעיצוב המדיניות ובעיצוב התוכניות עצמם. כי בני נוער הם המומחים לחיים שלהם, זה הדבר הראשון.

הדבר השני, שתוכניות מניעה, ותוכניות חינוכיות בתוך המערכת זה מה שעשוי לסייע. גם בדו"ח של משרד המשפטים וגם המתווה שהוזכר כאן, יש תוכניות בעולם שעבדו והפחיתו את אחוזי השימוש בחומרים ממכרים. בני נוער לא בהכרח זקוקים לאכיפה, זה לא מה שמשפיע עליהם, זה מה שהמחקרים בתחום הזה מראים, יותר מאמצי חינוך, הסברה, מניעה, כדי לרתום ולחבר אותם.

תודה אוריה. אני אישית כל כך מסכים עם כל מה שאמרת, הנושא של 360 מעלות ולראות את הילדים 24 שעות ביממה זה הדבר החשוב ביותר. כי דקה אחרי שהם יוצאים מבית הספר, פה מתחילות הבעיות הגדולות ביותר. הילדים שמסתובבים ואף אחד לא מפקח עליהם, ואין את המדריך, אם זה בתנועת נוער, ואם זה בספורט, או כל מקום שהוא מסגרת, פה אנחנו מתחילים את החשיפה הגדולה למקומות הלא טובים, למקומות שאנחנו לא רוצים שהילדים יגיעו.

כולי תפילה שיום אחד באמת נצליח לעשות שולחן עגול עם כל ראשי המשרדים הנוגעים בדבר, כי זה נוגע להרבה משרדים. זה גם בריאות, גם חינוך, רווחה, גם הוועדה הזאת, ועוד משרדים נוספים, ובסוף צריך לעשות תוכנית כוללנית ולדאוג לזה שהילדים יהיו בפיקוח עם אדם מבוגר שיוכלו לראות אותו כדוגמה. אז תודה רבה.

יש לנו את ההסתדרות הרפואית בישראל, פרופסור נדב דוידוביץ, שלום צוהריים טובים.

שלום תודה רבה. המון תודה על הדיון ואני לא אחזור על דברים שנאמרו. אנחנו עובדים עם הוועדה הזאת שנים ארוכות, אני חושב שמה שאמרת מקודם זה הדבר הכי קריטי. אנחנו קוראים לזה בריאות בכל מדיניות, ואני כמי שישב בקבינט המומחים של הקורונה, אני חייב לומר בכל הפעמים שלא היה מספיק חיבור, למשל בין משרד החינוך למשרד הבריאות, לצערי, אז נוצרו פערים. אני חושב שהטעות של הפרטת שירות הבריאות לתלמיד היום אנחנו מבינים אותה.

כל הדברים שנאמרו קודם מחייבים לעשות גם בשיתוף עם הקהילה עצמה, כמו שזה נאמר, והקהילות עצמן מאוד שונות, אני מגיע מהנגב, אוניברסיטת בן גוריון שם אני ראש בית הספר לבריאות הציבור. אנחנו עובדים עם אוכלוסייה החרדית בצורה מיוחדת, הוזכר כאן פורים שנהפוך הוא שאנשים מתחילים לעשן. אני בעצמי, לא מעשן, אבל התנסיתי בזה וזה הגעיל אותי והפסקתי, כשהיינו בבני עקיבא. הפעולה עם האוכלוסיות השונות ברמה של הרשות המקומית היא קריטית, אני ראש תוכנית של צמצום פערים בבריאות במשרד הבריאות, ואנחנו שם נתנו דגש רב מאוד על לשים אנשים בתקן בנוסף על תפקיד שעוסקים בדברים האלה, כמובן יחד עם כל הגורמים שדיברו קודם לכן.

הנושא של המרחב הציבורי הפתוח שילדים יצאו החוצה, לא ישבו בבית באופן שהם מתמכרים הרבה יותר וכל עוד הוא קריטי, וגם יש לנו סקר שנעשה במרכז טאוב, יש עליה דרמטית כולל בבני נוער בתיכונים, בנושא של אופיואידים, זה פשוט מגיפה, אנחנו הולכים עוד מעט לעבור את ארצות הברית, ואתם יודעים מה המצב שם.

לא הזכרנו את ההתמכרות הנוספת שזו ההשמנה, ולכן הנושא של יציאה החוצה והשקעה במרחב הפתוח כולל גורמי תכנון הוא מאוד חשוב. אני מצטרף למה שאמרה ד"ר אפרת אפללו, אני קורא פה לצאת בקריאה ברורה להשוות את המס על הנושא של סיגריות אלקטרוניות. זה פשוט דרך למכר, זה לא דרך של הפחתת סיכונים, אלא דרך למכר ילדים שאחרי זה ממשיכים לעשן. אסיים במשפט אחרון, שיש לנו את כל הדברים האלו שכמובן על פי פערים סוציואקונומיים, זה אחד הדברים הקשים שגורמים לפערים בבריאות. אני מאוד אשמח לעזור לארגן את מה שאמרת לגבי שולחן עגול, אי חושב שזה קריטי ושיתוף הפעולה מול כולם פה הוא מאוד חשוב. תודה רבה.

זה הדבר הכי חשוב נדב, ישבתי שנה וחצי בחוקה הקודמת בכל התקופה של הקורונה, והגיעו אלינו נתונים שאותם ילדים שבאמת הצליחו לצאת לפעילות ספורט בזמן הקורונה, היו עדיין במסגרות כי אפשרנו להם, אלו אותם ילדים שהיו מוגנים מכל הנתונים הלא טובים שאנחנו מקבלים היום. ובסוף, אני באמת מאמין, ופועל בזה יום יום, שילד שהוא עסוק הוא ילד בריא. ובריא לא רק בזה שהוא יהיה אלוף עולם או אלוף אולימפי, אלא בזה שלא יגיע למקומות שאנחנו לא רוצים שהם יגיעו אליהם. והם כל כך רחבים היום, לא רק קנאביס, זה גם קנאביס. זה הרבה מאוד דברים שאנחנו לא רוצים שיגיעו. והחלום שלי שנתעורר פה בבניין הזה ונשלב כוחות.

ולנו יש את הנתונים האמפיריים שמוכיחים את זה.

בסוף נדב, צריך לדחוף לזה שנעשה שולחן עגול, ואחד הדברים שאני מבקש שירשמו פה בפרוטוקול, שזו המטרה המרכזית שהחדר הזה או חדר גדול יותר, פשוט נעשה שולחן עגול עם כל הנוגעים בדבר, כדי לחשוב על תוכנית שאפשר לעשות אותה כמו שעשו באלכוהול, עדיין יש הרבה מאוד ממצאים שזה לא מושלם. תודה רבה נדב.

חגית אני נותן לך שתי דקות. קודם כל משרד הרווחה, סליחה.

אני אשתדל להיות מאוד ממוקד. ההתייחסות שלנו לנושא השימוש, התמכרות, סמים, אלכוהול במשרד, היא מעבר למה שעלה כאן, בעיה צודקת של הוראת השעה שפוקעת, הטיפול שלנו בנושא הוא הרבה יותר מקיף, ברמה של כל הארץ, כל הישובים, אנחנו פרוסים בשני מממדים לפחות, ממד אחד זה נושא הטיפול בנוער בסיכון בכלל, כשהשימוש בחומרים כאלה ואחרים הוא חלק אינטגרלי מעצם ההתנהגויות שאנחנו מכירים אצל נוער בסיכון ואנחנו מדברים על משהו כמו 40,000-45,000 בני נוער ב-240 רשויות שאנחנו נמצאים שם, ובאופן יותר ממוקד בתחום ההתמכרויות, אנחנו מדברים על יחידות שיש לנו ב-74 ישובים בארץ שהן יחידות ייעודיות לטיפול במתמכרים. כיום אנחנו מטפלים ב-1,800 בני נוער.

אתם בעצם תומכים במלכישוע עם התקציבים של משרד הרווחה?

כן, חלק אחר מהמשרד, אבל כן. אני מדבר על הטיפול בקהילה, מלכישוע זה חוץ ביתי. טיפול בנערים שחיים בבית או מחוץ לבית. עיקר הטיפול שלנו הוא שם ואני רוצה להתייחס למה שעלה, לנושא הוועדה ולסקירה המרתקת שהוצגה כאן על ידי פרופסור פיש, וזה בהחלט מתכתב עם נתונים שיש לנו משנת 2021 שהיא בעצם השנה שהייתה התקופה המרכזית, ולפי הנתונים שלנו אנחנו איתרנו 859 בני נוער, כש-194 מהם קשרו את ההגעה אלינו בעצם. כי הגעה אלינו כי ההגעה אלינו היא כבר איזשהו קצה. אלינו מגיעים לטיפול, כשמגיעים אלינו זה כבר משהו שמצריך התערבות ישירה. ב-25% מהפניות שקיבלנו בשנת 2021 הם עצמם קשרו את ההגעה שלהם למצב.

חגית יש לך דקה.

אז אנחנו נצטרך לדחות את זה לשבוע הבא, אף אחד לא יבין על מה אני מדברת. אני רק רוצה להגיד משפט אחד, שאני שמה לב שמדיון לדיון אנשים מגיעים לכאן עם נתונים לא מדויקים, סליחה פרופסור אתה היחידי שכן עשית את זה, אני שומעת כל הזמן כל מיני עיוותי מידע קטנים כאלה ואחרים ככה כדי שהדיון ישמע יותר יפה ויותר סקסי. אני מבקשת משטרה יקרה, ומשרד הבריאות היקר וכולכם. ואני אוכל להאזין, כל נתון שהיה פה לא מדויק.

הדבר היחידי שחשוב לי להגיד בנושא זה, כשהייתי נערה זה היה לפני 30 שנה, היה לנו את עיר הנוער, היה לנו הופעות, היו לנו מסיבות. אמרו לנו שהנוער זה הדבר הכי חשוב, הכינו אותנו לצבא להגן עליכם. לנוער לא הייתה בעיה פעם. מאז שהפסיקו לתת לנוער את הפאר שהוא, ומאז שהנוער התחיל לקבל כדורים עם ין בסוף, הנוער שלנו משתנה. יש לנו נוער ערכי, יש לנו נוער יפה, יש לנו נוער מתנדב. הם צריכים קצת שמח, לקחו לנו את השמח. כל מסיבה אתם אומרים שאנחנו עושים סמים, כל מסיבה אתם אומרים שזה נגמר רע. כל הזמן אתם מאשימים. אף אחד לא בא ונותן פה תקווה. אין פה שמחה יותר, לקחו פה את השמחה. דורשים מהנוער שהוא יעמוד בבגרויות, שהוא ייתן את- - -

תודה רבה חגית, את תדברי עוד דברים בהמשך. אני כחבר ועדה מבקש לעשות פה דיון בתוכנית איסלנד. אני מבקש שנעשה דיון מקיף, נביא את מיטב המומחים ונדבר על מה שקרה באיסלנד, וננסה, לא לחקות ב-100%, אבל להתחיל. הנושא של איסלנד הוא חשוב ואנחנו צריכים לעשות דיון. אני מודה לכולם על הדיון המרתק הזה, ואנחנו רק בהתחלה. תודה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:04.