פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
13/02/2023


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 13
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, כ"ב בשבט התשפ"ג (13 בפברואר 2023), שעה 11:30

סקירה על הרפורמה בחינוך המיוחד

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
אליהו ברוכי
יבגני סובה
משה סולומון
לימור סון הר מלך
יוסף עטאונה
יפעת שאשא ביטון

שר החינוך יואב קיש
תמי אומנסקי - מנהל/ת אגף א' (חינוך מיוחד), המינהל הפדגוגי - אגף, משרד החינוך

אינה זלצמן - סמנכ"לית בכירה ומנהלת המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

צינה יואלי - מפקחת חינוך מיוחד, משרד החינוך

אילן שי - ממונה ייעוץ משפטי מכרזים ורכישות, משרד החינוך

אתי וויסבלאי - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

עדית סרגוסטי - אחראית יישום מדיניות, בזכות

מנחם גולדין - מנהל תחום שילוב בחינוך, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

אסתר קרמר - אחראית מחוז חרדי ומחוז ירושלים, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

רויטל לן כהן - צוות ניהול, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

מוריה וינדרבוים - ראש תחום שילוב בחינוך, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

יעקב גנט - עוזר מקצועי לסמנכ"ל פרויקטים, עמותה עירונית לביא

דנית ברביבאי - מנכ״לית פורום מסגרות החינוך לגיל הרך ביש, פורום מסגרות לגיל הרך

מיכל מנקס - סמנכ"ל חינוך, רווחה וחברה, מרכז השלטון המקומי

עמוס תמם - יועץ בתחום החינוך המיוחד במש"מ, מרכז השלטון המקומי

יוחאי דמרי - ראש המועצה האזורית הר חברון

דורית חזן - ארגון גננות מחנכות, ההסתדרות הלאומית

יפה בן דוד - מזכ"לית, הסתדרות המורים

עומר שכטר - לשכת קשר עם הכנסת, ההסתדרות הכללית

שמעיה כרמל - מנהל תיכון, ארגוני מנהלים

בני פרץ - פעיל חברתי

אור דהן - שדלן

אנה שמילוב - שדלנית, (ח.ב הקבינט ישראל בע"מ), מייצגת את המרכז לטיפול וחקר אוטיזם, עמותה לילדים בסיכון

שלום בן משה - ראש עיריית ראש העין

הדס ארנון-שרעבי - מנהלת קשרי ממשל, עמותת אותי

ציפי נגל-אדלשטיין - מנכ"לית, עמותת אותי

מור דקל - יושבת ראש, העמותה הישראלית למען הילד בגיל הרך

צחי בן יהודה

יהודית גידלי

הילה מליחי


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

סקירה על הרפורמה בחינוך המיוחד

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט בנושא סקירת הרפורמה בחינוך המיוחד. יש לנו הכבוד ששר החינוך התעקש להיות נוכח, לתת את הסקירה, לכן הדיון נדחה קצת, אבל זה נתן לנו את הזמן ללמוד את הנושא לעומק, נושא שקרוב לליבו. אדוני השר, בבקשה.

תודה רבה. שלום, צוהריים טובים לכולם. אני ביקשתי להיות נוכח בדיון מכמה סיבות: קודם כל, לגבי המצב – ואני לא יודע מי מכם ראה את מסיבת העיתונאים שקיימנו אתמול, דברי הנשיא תפסו את הכותרות. אני חושב שדיברנו שם על דברים סופר קריטיים למערכת החינוך. אני אומר את זה בצורה הכי פשוטה וברורה: מערכת החינוך המיוחד במשבר קשה. אנחנו באירוע כואב. אני השתמשתי בביטויים קשים כשתיארתי את המצב. אנחנו בכל יום בחוסרים עצומים, עם בעיות קשות, עם הורים עם תלונות בשל חוסר תפקוד של המערכת, וזה המצב שאנחנו נמצאים בו היום. קיבלנו מערכת חינוך במשבר קשה מאוד, ואני חושב שאנחנו חייבים לעשות מספר דברים בצורה מאוד מהירה כדי שנעצור את הקריסה הזו.

אני אומר את זה, ואני לא מסתיר שום דבר, והמצב בחינוך המיוחד – דרך אגב, לא רק בחינוך המיוחד, דיברנו על מחסור במורים בכלל, על חוסר בסייעות, על אפקט הקורונה שעכשיו מגיע בכל כוחו לתלמידים שהיום הם בתיכון, וכשהתחילה הקורונה הם היו בחטיבת הביניים. היום אנחנו רואים את הקשיים שלהם – קשיים גם בלימודים, גם ברמה הרגשית. כל זה מתחבר למשהו שאנחנו שמים עליו דגש חזק מאוד, וזה חיזוק מעמד המורה. גם פה אנחנו רואים פיחות ופגיעה במעמד המורה. אם יש משהו אחד שיכולתי לברך עליו שקרה בתקופה האחרונה, זה ההסכם שנחתם עם הסתדרות המורים, ששיפר משמעותית את התנאים של המורים. אני חושב שזה היה חשוב מאוד והכרחי. בעניין הזה זה צעד אחד בדרך לנושא של חיזוק מעמד המורה.

אנחנו רואים אלימות קשה מאוד. אני בכוונה מוסיף פה את כל האלמנטים שדיברנו עליהם, לא כולם רק בחינוך המיוחד, אבל כשאתה מסתכל על כל האירוע כמכלול, אתה מבין שמערכת החינוך במשבר מתמשך. זה אתגר מאוד גדול. אמרתי, ואני אומר את זה גם פה – אני לא בא לשנה ולא בא לשנתיים, ואני גם לא מסתכל על קדנציה, אני מסתכל על עשור קדימה. הדבר המרכזי שאנחנו צריכים לעשות הוא להחזיר את מערכת החינוך ליציבות. כולם חשבו איזו רפורמה, מה אני הולך לעשות – לא. אני הולך להחזיר את המערכת ליציבות, זה הדבר המרכזי. האתגרים הגדולים – שאחד מהם הוא החינוך המיוחד – מחייבים טיפול, ואני הולך להתייחס בדבריי לחינוך המיוחד, אבל היה לי חשוב שתבינו את הרקע לעניין. זה לא אירוע נקודתי, זה אירוע שמורכב מבעיות שכל אחת מהן הייתה יכולה לייצר אתגרים עצומים, ושילוב של כל הדבר הזה ביחד, אם אנחנו לא נתמקד בנתינת מענה וטיפול בפערים בכל אחד מהתחומים שהזכרתי, אז אנחנו במערכת בקריסה. ולכן, קודם כל, אמרתי, הדבר המרכזי שאנחנו נוביל זו חזרה ליציבות.

בהקשר הזה, אחרי שנביא את היציבות הזו, יש דברים משמעותיים שניתן לעשות לצמיחה ולתיקון. היעד האישי שלי במערכת החינוך – אני רואה פה אנשים, חלקם מהמשרד, חלקם מנוסים, מכירים. הבעיה המרכזית במערכת החינוך לתפיסתי הם הפערים העצומים שיש במערכת החינוך. יש לנו שכבה אחת חזקה מאוד שיושבת למעלה, ושכבה, לצערי, ברמות נמוכות מאוד. אני רואה כיעד מרכזי להרים את השכבה הזו כלפי מעלה, לצמצם את הפער הזה. אנחנו נקדיש לזה משאבים, אנחנו מתמקדים בזה, זה חיזוק הפריפריה החברתית, הגאוגרפית, תלמידים מתקשים, שם אנחנו נשקיע את המאמצים שלנו. גם על זה דיברתי, אני לא רוצה להתמקד בזה עכשיו, אבל היה לי חשוב לומר את זה.

לגבי החינוך המיוחד – ב-2018 עבר תיקון 11. הייתי פה בכנסת אחד השותפים לחקיקה הזו. החקיקה הזו שמה מכלול של דברים עם "ויש-ליסט" משמעותי מאוד. בשנים שעברו הדבר הזה ניסה להתכתב עם השטח ועם מה השטח יכול להכיל, מה המשאבים שנותנים, מה כוח האדם. באירוע הזה יש פערים שמייצרים פער בין ציפיות, שהן ציפיות לגיטימיות כי הן נובעות מצרכים שגם הוגדרו, חלקם אפילו בחקיקה, מול מה שהשטח יכול לעשות, ולפעמים הכסף לא מספיק. אם אתה בפערים של כוח אדם, אם אין לך פרא-רפואי, אז לא יעזור, אין לך. נכון שצריך לחשוב פה על תקצוב, להעלות שכר, אנחנו מדברים על זה היום גם בנושא הסייעות, סייעות זה אחד הנושאים המרכזיים, אבל זה לא תמיד נותן מענה בהכרח.

מבחינת החינוך המיוחד – קודם כל, יש פה נציגים של הממ"מ?

בוודאי.

קראתי את העבודה שעשיתם, אני חושב שזו עבודה מקיפה מאוד שמרכזת את כל הנושאים. אני רוצה לברך אתכם על כך. ככל שקראתי – אלו דברים שמתכתבים עם הדברים שאני מכיר ומציגים את התשתית לאירוע. אני חושב שעשיתם עבודה טובה מאוד, אז יישר כוח. נתון אחד שאני זוכר מדבר על כך ש-12% ממערכת החינוך היום זה חינוך מיוחד, זה המספר. אני רוצה להגיד לגבי זה שהמספר הזה כנראה – אני מדבר באחוזים, אני לא מדבר על מספרים, אני מדבר באחוזים – ילך ויגדל. זאת אומרת, גם חלקה היחסי של מערכת החינוך המיוחד הולכת לגדול ולצמוח. קודם כל, זו תופעה עולמית, אנחנו רואים את זה בכל העולם. ישראל היא אפילו לא בסטנדרטים של העולם בגלל מגזרים מסוימים שלא מגיעים למיצוי ההגדרות כדי שיוכלו להגדיר את הילדים – גם על זה ראיתי התייחסות בדוח. אבל אין ספק שהאתגר הזה של החינוך המיוחד הוא לא במגמה יציבה או במגמה יורדת, ההיפך, אנחנו במגמה של עלייה משמעותית בצורך, במספר של הילדים, באחוז של הילדים מתוך החינוך המיוחד, ולכן זה מתווסף לאתגר שדיברתי עליו קודם מכיוון שאנחנו נמצאים בתקופה של צמיחה בצרכים של החינוך המיוחד.

אנחנו מטפלים היום בחינוך המיוחד בשלושה סוגים של מסגרות – מסגרת אחת שמוקדשת לחינוך המיוחד עצמו, כמובן, לכל מסגרות הגיל, ושם יש רק ילדים עם צרכים מיוחדים וחינוך מיוחד. במקביל, במערכת החינוך עצמה, אירוע שנפתח לשילוב, עם היתרונות שיש לשילוב, והמורכבות שיש לשילוב. שם אנחנו פוגשים שני סוגים של מענים – אחד, כיתות קטנות, מצומצמות שבהן לומדים תלמידים מהחינוך המיוחד, והשני, שילוב בתוך הכיתות הרגילות. בגדול, זו התפיסה, אלה שלושת המודלים המרכזיים שאנחנו מובילים, ואנחנו נותנים – גם בעקבות החקיקה – להורים חופש פעולה בהחלטות שלהם לאן נכון לתפיסתם לשלב את הילדים. אני חושב שזה נושא שצריך להיבחן לאור השנים שעברו ולראות אם בסוף בעניין הזה אכן עשינו עבודה נכונה.

מה שאני רוצה לומר זה איך משרד החינוך הולך להתנהל מול כל האתגרים האלה שפירטתי. אני אומר בצורה אמיתית – אנחנו במשבר קשה. ראשית, נעשתה עבודת ניתוח במשרד. לא שהמשרד לא פעל, כולל השוואת נתונים למדינות בעולם, ויש לנו מידע שאיתו אנחנו יכולים להתחיל להתייחס ולחשוב על פתרונות. אני לא יכול לומר היום שיש במשרד כבר את ההמלצות מה נכון לעשות באירוע מול האתגר הגדול, ולכן מה שאני החלטתי לעשות זה למנות ועדה – אני לא יודע אם שמעתם על זה, הודעתי על זה אתמול.

תחת עמוס שפירא.

כן. את מכירה אותו? כן. החלטתי למנות ועדה חיצונית שתרכז בתוכה כמה דברים – ראשית, את כל המידע הקיים, בוודאי, כמו שאמרתי קודם על הדוח של הממ"מ, את העבודות שנעשו במשרד ואת כל החשיבה שנעשתה. תיקח ותסתכל על החקיקה שנעשתה, ותרכז בתוכה נציגים של כל הגורמים הרלוונטיים לנושא של החינוך המיוחד. אני שמח מאוד, וגם מברך את עמוס שפירא – אני לא יודע מי מכיר אותו פה, חלקכם, מן הסתם, כן, שהסכים להיענות לאתגר להיות יושב-ראש הוועדה ולהוביל את הוועדה הזו. עמוס, מי שלא מכיר אותו, היה מנכ"ל אל-על, מנכ"ל סלקום, נשיא אוניברסיטת חיפה, והיום הוא יו"ר אלו"ט. דרך אגב, לא הכרתי אותו כשהוא היה מנכ"ל אל-על, אני הגעתי אחרי שהוא סיים את תפקידו. האמת היא שאז שמעתי עליו דברים טובים כטייס בחברת אל-על, כמנכ"ל שעזב, אמרו לי שהוא היה מנכ"ל מצוין, אבל לא הכרתי אותו. היו לי איתו שיחות, ואני חושב שהוא מבין את האתגר.

אני חייב לומר שהשילוב של אדם שמצד אחד ניהל מערכות ומבין את מגבלות המשאבים, ומצד שני, יושב-ראש אלו"ט שמעורה ומכיר היטב אתגרים – דרך אגב, זה לא כל החינוך המיוחד, צריך להבין את זה, אבל בפירוש יש פה את האתגרים של ילדים ומשפחות עם צרכים מיוחדים. אני חושב שהוא האדם המתאים להוביל את הוועדה, ומפה אני רוצה לברך אותו על ההסכמה שלו בעניין הזה. אנחנו נערכים להקים את הוועדה, אני מניח שבשבועות הקרובים כתב המינוי יוגדר, וכל המינהלות סביב הקמת הוועדה יושלמו, והוא יתחיל בעבודה. אני מניח שהוא יבוא ויציג לאחר שיהיו מסקנות גם בוועדה פה. לתפיסתי, מה שביקשתי ממנו – ואני אומר את זה בצורה - - -

יש צפי לסיום העבודה של הוועדה, אדוני השר?

דיברנו על התחלה בתוך שבועות ספורים ומסקנות בתוך חודשים ספורים. להגיד לך דד-ליין אני לא רוצה, ובכוונה לא רציתי כי אנחנו יודעים כולנו כמה זה מורכב וקשה. מצד אחד יש חשיבות ללוחות הזמנים. אני יודע, ואמרתי לו גם, בשנה הקרובה ובתקציב הקרוב אני נערך לזה שאנחנו פועלים לפי המתווה הקיים, אנחנו עוד לא נפעל לשנות דברים דרמטית, אלא אם אנחנו בשטח ומול המשרד נגלה ונחליט על דברים ספציפיים ונעשה אותם. אבל כמדיניות, אנחנו עוד לא נשנה את המדיניות, והמהלך המרכזי הוא אחרי שהוועדה תציג את המסקנות שלה, אנחנו נראה מה אנחנו מאמצים ומה מתאים לתפיסה ולהתמודדות של המשרד עם האתגר הגדול של החינוך המיוחד.

רק לגבי מה שאמרתי, המנדט של הוועדה הוא לבדוק מה קרה מאז תיקון החקיקה, להיערך לעשור קדימה. אני לא רוצה הסתכלות קצרת טווח, אני מדבר על הסתכלות ארוכת טווח, לבחון את השילוב של המסגרות השונות ואת השפעתן, ולתת המלצות לאן לרכז את המשאבים, אם צריך תיקוני חקיקה, מה נכון לעשות. בין הנציגים – אני כבר אומר לכולם, כי כבר היו אלינו פניות – מלבד האנשים הרלוונטיים של המשרד שיהיו בוועדה, יהיו נציגים גם מהשלטון המקומי, גם מנהלי אגפי החינוך ברשויות, גם נציג עמותות נוסף, זה לא שרק הוא כיו"ר ייוצג, אנחנו ניקח גם עוד נציג עמותות. אנחנו נפעל לשלב כל גורם רלוונטי, כולל נציגים של המורים. כל גורם רלוונטי ייוצג בוועדה כאשר האתגר הגדול לנגד עינינו הוא איך מערכת החינוך צריכה להיערך לצמיחה ולמספרים הגדולים בנושא החינוך המיוחד לאור שינויי החקיקה והשפעתם על המערכת.

רציתי לשים תמונת מצב, היושב-ראש, איפה אנחנו נמצאים. היה לי חשוב שתבינו שאני רואה בזה אתגר מאוד משמעותי. לצערי, זה לא האתגר היחיד שיש לי היום במערכת, אבל בוודאי הוא אתגר משמעותי מאוד.

כל הוועדה הזו מתקיימת רק כי בג"ץ - - -

סליחה. סליחה, אדוני.

לא, לא סליחה. הוועדה הזאת מתקיימת כי פסיקת בג"ץ - - -

תקשיב טוב, תקשיב טוב, הוועדה הזאת מתנהלת בצורה - - -

- - -

להוציא אותו החוצה בבקשה. להוציא אותו החוצה בבקשה.

אם אתם תמשיכו לדרוס את - - -

אתה הבן אדם הראשון שאני מוציא מאז כניסתי לוועדה, תתבייש לך. תתבייש לך. אנרכיסטים.

- - -

אני חייב להגיד שבתור סטודנט - - -

תצטרף אליו. תצטרף אליו. תוציאו אותו בבקשה גם כן.

אנחנו חייבים לשמור על הפרדת רשויות.

תוציאו אותו בבקשה גם כן.

- - - בכלים דמוקרטיים - - -

תתביישו לכם.

כדי לאפשר - - -

אתם חבורת אנרכיסטים.

- - - איכותי לילדים ולילדות שלנו. מה שקורה כאן לא יעבור. למורים ומורות מותר לשבות בשביל זה.

הבאת אותי למצב שאף אחד לא הצליח להביא אותי בעשור האחרון.

אנחנו לא ניתן שתהרסו פה את הדמוקרטיה.

מה אתה נותן לו את התענוג בכלל?

תתבייש לך, צא החוצה. לא נותן להם תענוג, ואתם מביאים למצב הזה.

סליחה?

אתם. אתם. אתם, עם ההתנהגות שלכם, אתם מצליחים להביא את הוועדה הזאת, שאני מנסה לנהל בצורה הטובה ביותר.

חבר הכנסת יוסי טייב.

לא, בזה זה נגמר.

לא, לא.

בזה זה נגמר. כשתהיה לך זכות דיבור, אני אתן לך.

לא, לא, אני מבקשת התנצלות. אני לא מכירה את הבן אדם. אתה לא תדבר אליי כך, בוא נתחיל בזה.

אז אני אתן לך. אני אדבר איך שאני רוצה. סליחה, גברתי.

דבר שני, אתה לא תגיד לי - - -

חברת הכנסת שאשא ביטון, בזה נגמר הסיפור.

אדוני היושב-ראש, אתה לא תגיד אתם הבאתם אותם.

בזה נגמר הסיפור.

אני מבקשת שתתנצל.

ההתנהלות של האופוזיציה מביאה לתופעות האלה.

אני לא מכירה את הבן הזה. אני לא מכירה את הבן הזה, אתה תתנצל.

בזה נגמר הסיפור.

- - - דורסני ותוקפני.

דבי, בזה נגמר הסיפור.

אדוני היושב-ראש,, אתה תתנצל.

גם אנחנו פה בשביל המדינה. אין מקום לזה, להביא - - -

אני אשמח לסיים את דבריי, היושב-ראש. אני לשמוע התנערות מלאה מההתנהגות הזו של כל חברות וחברי הכנסת. אני חושב שזה חשוב שכולם מתנערים מזה. אני מודה שאפילו לא הצלחתי להבין מילה מדבריו, ואולי טוב שכך, כי לא מן הראוי שהתנהגות כזו תזכה באיזו התייחסות.

אני אומרת לא לרדת לרמה הזאת, אתה אומר לי אתם הבאתם אותם? לא, אתה תתנצל.

עם כל הכבוד, ההתנהגות שלכם – אני לא רוצה להיכנס אליה עכשיו.

מה התנהגות?

האנשים שנמצאים פה בחוץ הם - - -

מה זה רלוונטי לוועדה עכשיו? אתה רוצה לקחת קרדיט עכשיו? מה זה רלוונטי? תכבדו את האנשים האלה. כאימא לילדים מיוחדים, זה לא מכבד את הוועדה.

חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה. דבי ביטון, בבקשה. זה לא קשור לדיון. הדיון הוא חשוב מאוד, הוא נושא מהותי ראשון במעלה - -

אז אם נכנסו שניים, אל - - -

- - ולכן אני ביקשתי לחזור לסדר-היום של הוועדה, ואני מתנצל על מה שאמרתי, אם קשרתי, אם לא הבנת אותי נכון. בבקשה.

אני חושב שאנחנו עוסקים פה בנושא קריטי מאוד. אנחנו נמצאים בתקופה סוערת שיש בה הרבה מאוד מתחים. אני מפריד – ואני אומר את זה בצורה הכי ברורה – בין מתחים שבעיניי הם לגיטימיים, לבין חבורה של אנרכיסטים, שגם כשהיינו בשלטון קראו להם "הבלפוריסטים", ועכשיו הם נמצאים פה. אלה – אני מסכים מאוד עם הגישה של היושב-ראש - - -

כן, וחברת כנסת שמגנה על נשים נקראת טרוריסטית על ידי הנשים שלכם. בואו לא ניכנס לזה בבקשה. אל תיקח את הבמה כי אתה עכשיו יושב כאן כשר.

דבי, אני אומר לך, אני מפריד בין ויכוח לגיטימי, שהוא ויכוח ענייני על מהות, ואני מכבד אותו, לבין חבורה של אנרכיסטים שבוחרים בדבר הזה בשביל להלהיט את הרוחות, שאותם אני חושב שכל הצדדים צריכים לגנות פה אחד. אני רק רוצה לסכם את דבריי ולומר: נושא החינוך המיוחד – קשה לי לומר את זה, אין לי כרגע תרופת פלא או משהו שמשנה את המציאות מהיום למחר. את המסר הזה אני מעביר דרכך בעיקר להורים, למשפחות ולילדים. אנחנו נהיה בתקופה לא קלה. אני כן אעשה את כל מה שאנחנו יכולים במסגרות הקיימות כדי למקסם ולהגיע לתוצאות. אני יכול לתת לך דוגמאות פשוטות כמו לשלב פרא רפואי בהכשרה כבר בתוך המסגרות הקיימות, זה דבר שדרש תיקון משפטי ואנחנו נקדם גם אותו. אבל אנחנו נהיה חייבים לבחון היטב, וזו המטרה של הוועדה, את התיאום בין הציפיות, ומצד שני מה השטח יכול להכיל. לחיות בעולם אוטופי שבסוף לא קורה והפער הזה מתנפץ לכולנו בפרצוף, זה אירוע שאני חושב אנחנו נצטרך להימנע ממנו.

אני מאמין ומקווה שהוועדה של שפירא תעשה בדיוק את הדבר הזה, ובעניין הזה אנחנו נצטרך להמתין בשביל לראות את התוצאות, אבל בשנה הקרובה אנחנו נחזק גם את התקציבים ונעשה כל מה שאנחנו יכולים כדי לפתור נקודתית במקומות שאפשר. תודה רבה לך. לצערי, לא אוכל עוד להישאר, אבל היה לי חשוב להעביר את המסר הזה.

רק שאלה בהקשר של מה שאמרת על התקציבים. אדוני השר, מיליארד השקלים שדיברת עליהם אתמול, זה בנוסף לגידול הטבעי של מיליארד שקלים? כי בכל שנה יש גידול של מיליארד, זה אחד התקציבים הכי גדולים, אנחנו מדברים על 14 מיליארד שקלים. זה התחום עם התקציב הכי גדול, והמענים הם לא בקורלציה בכלל. השאלה היא אם אתה מוסיף מיליארד נוסף או שזה רק המיליארד הזה.

כל שאלה בנושא תקציבי, אני לא יכול להתייחס אליה כי אנחנו במשא ומתן עם האוצר, ואני לא רוצה לומר משהו שעוד לא סוכם.

אבל אתמול דיברת על מיליארד ש"ח, זה הגידול הטבעי?

אני לא רוצה להתייחס למספרים. אנחנו נעשה את העבודה מול האוצר והתקציב יהיה שקוף וגלוי לכולם, ויגיע לכנסת ולוועדה הזו. תודה רבה.

תודה רבה. אני אומר בשביל הפרוטוקול, אני מקווה מאוד שיהיה גם נציג אוצר בוועדה הזו, בוועדת שפירא, כי אני חושב שבסוף יהיו שם החלטות שיילקחו והאוצר יצטרך לתת את המענה במקביל.

אבל אדוני היושב-ראש, קודם כל, חבל שהשר לא נשאר לשמוע.

כן, הוא בא להשמיע והלך.

יושבים כאן אנשים סביב השולחן, אנשים יקרים, שהיו שותפים לתהליך בשנה וחצי האחרונות. הסיפור הוא לא רק כסף, הסיפור הוא השיטה, איך הדבר הזה בנוי, זה כל כך הרבה דברים. התקציב הכי גדול שיש היום הוא לחינוך המיוחד, ואנחנו לא נותנים את המענים. חבל שהוא לא היה כאן גם כדי לשמוע אותם ולראות איך אפשר להתקדם בלי עוד פעם לשרוף שנה קדימה.

חברת הכנסת שאשא ביטון, לכן היה חשוב לי להביא את הדיון, לקבל את עמדת השר והצוות שלו.

הוא סיפר את מה שאנחנו יודעים כבר הרבה זמן.

בסדר גמור. צוות לשכתו ילמדו, יהיו פרוטוקולים, יהיו החלטות לוועדה, והמשרד יצטרך להתנהל עם אותן החלטות.

ברשותכם, קודם כל, אני רוצה להתייחס לאירוע שהיה פה קודם, ואני אעשה את זה בקצרה כי אני לא רוצה לגנוב מזמן הדיון. מי שהספיק להכיר אותי, מאוד קשה להוציא אותי משלוות הנפש. גברתי, חברת הכנסת שאשא ביטון, כשאמרתי אתם, לא התכוונתי אליך אישית. התכוונתי למהלך האופוזיציוני – וזה בסדר, וצריכה להיות אופוזיציה, ואנחנו עדיין במדינה דמוקרטית, ואני מקווה שכך זה ימשיך, אבל לא ייתכן שבאצטלה של מאבק גורמים אנרכיסטים ייכנסו לשבש את עבודת הוועדות. כרגע בוועדת חוקה – שם יכול להיות שהיה מתאים לאותו אדם. אני חושב שההתנהגות היא לא הולמת, אבל לא משנה, יכול להיות ששם, אם הייתי יושב-ראש ועדת חוקה, לא הייתי מוציא אותו החוצה, כי זה היה נושא הדיון. כרגע נושא הדיון הוא נושא ראשון במעלה, כפי שאמרתי לך, הנושא של חינוך מיוחד. אני חושב שהנושא הזה והדיון צריך להתנהל בצורה טובה, הוגנת, יכולים להיות כעסים, יכול להיות גם שיהיו בנושא, אבל אני חושב שאנחנו צריכים להתמקד בנושא הוועדה.

בחינוך אין אנחנו ואתם. אין אנחנו ואתם. כולנו פה סביב אותה מטרה, אין מקום לפוליטיקה.

אני מסכים. אני מסכים. הייתי אתמול בסיור ברעננה כיושב-ראש ועדת חינוך, ואני חושב שהבעתי את דעתם של כלל אזרחי ישראל ולא רק של הציבור החרדי. ילד הוא ילד, מורה הוא מורה, מערכת החינוך היא מערכת החינוך הכוללת של מדינת ישראל כמדינה, וצריכים לתת מענה לכלל המגזרים ולכלל האנשים.

אמרתי ליהודית כשנכנסתי לכאן: זה אי של שפיות. בואו נשמור על זה. לפחות בוועדת החינוך, בואו נשמור על זה ככה.

נכון, מסכים. אני רוצה להביע ניחומים למשפחות הנרצחים מהפיגוע הקשה ביום שישי, החלמה מהירה לפצועים. בן של החבר הכי טוב שלי נפצע שם באותו פיגוע, הייתי שם ביום שישי, גם ביום ראשון, ואנחנו מאחלים להם החלמה מהירה. גברתי, חברת הכנסת שאשא ביטון, קבלי את התנצלותי בבקשה.

הכול בסדר, זה מאחורינו. קודם כל, תודה רבה, אדוני היושב-ראש, ותודה גם על הדברים עכשיו. אני באמת חושבת שלפחות פה במקום הזה נשאיר את עצמנו מחוץ למה שקורה ביתר חלקי הבית. אני מוכרחה לומר ששמחתי לשמוע את שר החינוך מציג את האתגרים השונים שיש במערכת החינוך, זה חשוב. אני חושבת שלעשות 50% מהדרך זה לזהות את האתגרים, ומערכת החינוך רוויית אתגרים. אבל אחד האתגרים הכי הגדולים שנמצאים על השולחן היום זה הסיפור של החינוך המיוחד, וצריך לומר את מה שאמרנו במשך כל השנתיים האחרונות, שהתיקון לחוק פגש את השטח בצורה קטסטרופלית. אי אפשר לכבס מילים כאן. המון כוונות טובות, הגדרה של רציונל מצוין, יכולת היישום של זה בשטח הייתה לוקה בחסר. כמו שאמרתי קודם, באופן פרדוקסלי התקציב הולך וגדל, המענים הולכים ופוחתים גם בהיקף שלהם וגם באיכות שלהם. וזה לא בגלל אנשים שיושבים כאן, אלו לא אנשי מקצוע שלא עושים את עבודתם, אלו הצרכים שהולכים ומשתנים בשטח.

הגידול הטבעי שאנחנו מדברים על מיליארד שקלים זה בגלל שמספר הילדים הולך וגדל, יש הרבה מאוד אפיונים שפעם לא היו מוגדרים חינוך מיוחד והיום נכנסים בתוך החינוך המיוחד. יש אפיונים שפה בארץ אנחנו מגדירים כחינוך מיוחד ובמקומות אחרים לא בהכרח לא מוגדרים בחינוך מיוחד, ואלו ילדים שכן צריכים מענים ייחודיים, אבל כשכל אחד מקבל סייעת, יוצא בסוף שאנחנו נמצאים בעולם שאין בו משאבים בלתי נדלים של סייעות, אז הילדים שהכי צריכים לא בהכרח ימצאו, וילדים שאנחנו יכולים לתת להם מענים אחרים כן נמצאים עם סייעת, והדבר הזה נמצא בשטח – אני לא אגיד בכאוס, אבל בבלבול. בשורה התחתונה, הילדים לא מקבלים את מה שהם צריכים לקבל.

מה שאנחנו עשינו בשנה וחצי האחרונות, החלטנו על פתיחה של החוק. יושבים כאן סביב השולחן שותפים שהיו בכל הדיונים. ואני אומרת לך, אדוני היושב-ראש, בכאב ובצער – אי אפשר לפתור את זה ברגע. אנחנו חשבנו שנפתח ותספיק לנו שנה כדי להביא את כל התיקונים, וככל שצללנו פנימה, גילינו כמה הבור הרבה יותר עמוק, הרבה יותר שחור, ואין פה קסמים. ליבי נחמץ שנאמר שמתחילים את הכול מחדש. אני אומרת לך, אי אפשר יהיה לסגור את זה, גם לא בחודשים ספורים, אלא אם כן רוצים פלסטר. רוצים עוד כמה שקלים לעוד כמה סייעות, רוצים עוד משהו שהוא מלמעלה, ולא יהיה טיפול שורש. מה שאנחנו הצענו זה לשנות את השיטה, לראות איך אנחנו יוצרים מערך בתוכנית עשור שבסוף משפיעה גם על החינוך הרגיל, כי אם אנחנו צריכים שילוב והכלה טובים, אנחנו צריכים להקטין את מספר הכיתות, אנחנו צריכים לחשוב על אנשי צוות נוספים שנכנסים לתוך הכיתה כדי לסייע עם ילדים משולבים, כי אם אנחנו נמשיך במציאות של היום, אנחנו נגיע למצב שיש מורה, 30 תלמידים ו-30 סייעות. אני בכוונה אומרת את זה בצורה מוקצנת כדי שתבין את מגמת העלייה.

לכן הפתרונות חייבים להיות מקצועיים, אחרים, כמו מתי"א קטנה, או גוף בתוך בית הספר שיכול לתת את המענה המקצועי גם לילדים שמוגדרים חינוך מיוחד, אבל גם לאחרים. כל לקויות הלמידה – מי שמכיר את מערכת החינוך של פעם, שהיה מרכז לימודי שנתן מענה לילדים מתקשים, אלה דברים שאנחנו יכולים לתת בתוך המסגרת הבית ספרית, זה קורה במדינות אחרות, שהשירות הוא in-house. אפשר לייצר את זה גם כאן. כל הפעולות האלה ביחד, שהן פעולות שלא יכולות לקרות ברגע – כי אם אנחנו רוצים כוח אדם נוסף, צריך להכשיר אותו, וצריך גם כוח אדם נוסף, גם ככה אנחנו נמצאים בחסר. אנחנו רוצים להקטין את מספר הילדים בכיתה, זה עניין של בינוי. אנחנו רוצים להכניס גוף מקצועי לתוך בית הספר, זה אומר שאנחנו צריכים יותר פרא-רפואי ויותר קלינאי תקשורת, ואת זה אנחנו צריכים לעשות ביחד עם המל"ג. אגב, אנחנו ביקשנו שתהיה הכרה בבתי הספר כשדות קליניים, כי הסיפור של הכשרה היום נופל בעיקר על שדות קליניים. אלו הרבה מאוד פעולות שצריכות להיעשות במקביל, אבל צריך להתחיל אותן עכשיו.

אם יהיה אפשר שהוועדה תצא בקריאה למשרד החינוך, לשר החינוך, איך שאתה תרצה, לקחת את הנקודה שבה אנחנו עצרנו ויחד עם הארגונים, יחד עם ההורים, יחד עם אנשי המקצוע במשרד, ויחד עם השלטון המקומי, להמשיך מאיפה שהפסקנו. אפשר לשנות דברים, אבל לא לתת לשנה וחצי האלה להיזרק לפח ולהתחיל את הכול מחדש ולבנות את המערך הזה שאנחנו מכוונים אליו כשכולנו יודעים שאנחנו יוצאים לתהליך ארוך, רב שנים שבסופו של דבר ייתן את המענים הכי טובים והכי נכונים שהילדים שלנו צריכים לקבל.

אפרופו יציבות, אני מברכת על הרצון קודם כל לייצב את מערכת החינוך, אני חושבת שזה הדבר הכי נכון וחשוב שנאמר כאן. חלק ממתן יציבות זה לא לבוא ולרסק את מה שהיה, אלא לראות איך לוקחים את המערכת מכאן וממשיכים איתה הלאה. תודה רבה.

תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון.

כבוד היושב-ראש, ברכות על ועדה חשובה בנושא מאוד מאוד חשוב. אני אספר ליושב-ראש וליושבים כאן שאני אימא לשתי בנות מיוחדות. מתוך שלוש בנות יש לי שתי בנות עיוורות. אומנם אחת בת 36, היא עורכת דין, והשנייה בת 33 היא עובדת סוציאלית, אבל אני יכולה לספר לכם בסיטואציה - - -

ברשותך, דבי, אומנם את חברת כנסת, אבל לטובת הדיון, הייעוץ המשפטי ביקש – בטח לא תהיי היחידה פה. אם יש פרטים אישיים של דוברים בוועדה שנוגעים לילד, אני חייב לקרוא נוסח ולהודיע.

מדובר על קטינים.

הן בוגרות.

בסדר, אני רק אומר. אני אגיד את זה עכשיו כדי שזה ימשיך גם לבאים בתור. כידוע, ישיבת הוועדה מוקלטת ומשודרת. הפרוטוקול וגם שידור הישיבה יפורסמו באתר האינטרנט של הכנסת. אני קובע כי לפי סעיף 120 לתקנון, ככל שתהיה בקשה או שיעלה הצורך שיימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור פרטים מזהים של דוברים או של קטינים שעליהם דובר בדיון, או שחלקים מסוימים מתוך הדברים שנאמרו בפרוטוקול, ככל שהדבר נדרש כדי להגן על עניינים של הקטינים וכלל שהדבר לבקשת מי שמשתתף בישיבה, אם העמדת הפרוטוקול לעיון הציבור עשויים לגרום לו נזק, לו או לזולתו. אחרי דבריך, הייעוץ המשפטי יוסיף כמה מילים על הנושא.

אני אסביר לך כעורכת דין שנים, מאחר שלא מדובר כבר בקטינות – אבל זה בהחלט נכון לקטינות. הרעיון הוא רק לשתף כמה חשוב השילוב של ילדים עם צרכים מיוחדים בחברה ובמסגרת שהיא רגילה במקרה הזה. כשבתי מור הייתה בת 6, שלחו אותנו לכיתה א' בבית חינוך מיוחד בבאר שבע. כשהגעתי לבית החינוך הזה, אדוני, היו ילדים עם שיתוק מוחין, פיגור – דברים מאוד - - -. אני ניגשתי למנהלת שם – אימא צעירה, ילדה ראשונה, הייתי אחות במקצועי בזמנו, ושאלתי אותה למה היא צריכה להיות כאן? היא בסך הכול לא רואה. ואז היא אמרה לי: יש לך ילדה נכה – אז השתמשו במילה. אמרתי לה: הנכה היחידה שאני רואה כאן זאת את. לקחתי וחזרתי איתה לשדרות וניהלתי מאבק לשלב אותה במסגרת החינוכית. גם הצלחתי, היא למדה בבית ספר רגיל. אנחנו למדנו ברייל, הכשרנו את המורים; אבל לימים, גם היא וגם אחותה כשנולדה, למדו בבתי ספר רגילים, השתלבו בחברה, התגייסו לצבא, למדו באקדמיה. עם כל הקושי, אדוני, מה שהיה חשוב לי – באחד הימים קיבלתי שיחה כשמור הייתה בתיכון, והמורה אמרה לי: היא לא זורמת בחומר. השאלה שלי הייתה: איך היא מבחינה חברתית? היא אמרה לי מצוין. אמרתי לה: פה הסתיימה השיחה.

אדוני, אני מובילה את מטה המיוחדים ביש עתיד. אתמול נפגשתי עם הורים למיוחדים עם אוטיזם, פגשתי אימא מסוימת בדרום שיש לה שלושה ילדים אוטיסטים מתוך חמישה. הקושי עולה בנושא של השילוב והניידות שלהם, שצריך להוציא אותם לערים אחרות ללמוד. זה מקומם, כי בסוף לילדים האלה יש את מרכז חייהם, וצריך שגם החינוך יהיה במרכז חייהם, ויש צורך לתת את המענה. מאוד חשוב מסגרות חינוך מיוחדות, אבל אסור לבצע את הנתק הזה, כי ילדים שהם ללא צרכים מיוחדים יכולים להיות תורמים לילדים האלה, להוסיף להם ביטחון.

לעניין נושא הפרא-רפואי, אני יודעת שבימים אלה פועלים לאשר בעלי תפקידים כמו קלינאי תקשורת ועוד כאלה וכאלה ללא צורך באקדמיה, אלא ניסיון. ואני אומר לאדוני, אסור לנו להכניס תפקידים כאלה. צריך להיות מאוד מאוד זהירים, כי אם לא ידעו לעשות את התפקיד הזה כמו שצריך, יעשו את הנזק, את הפעולה ההפוכה. ולכן יש מקום להשאיר את הלימודים האלה, ואם זה ארבע שנים באקדמיה, זה לא יכול להיות בארבעה או חמישה חודשים, או שנה.

לסיום, ברשותך, אני אומר, זה משהו שעלה לי עכשיו, כשאני הייתי ילדה, היו מורות חיילות. זו הייתה דמות כזו שמאוד מאוד הערצתי, שבאו ושילבו ולימדו בבית הספר וכולי. כל היום מדברים על מחסור ומחסור, ואני חושבת אילו נישות עוד אפשר להפיק מהמדינה שלנו, מהאוצר המדהים שיש לנו, כדי לשפר ולהעמיס את המסגרות האלה בעזרות. גם נושא הסייעות שמגיעות, יש איזו תכונה בבתי הספר שאם הסייעת פנויה, אז היא עוברת לתגבר במקום אחר. על זה צריך להיות וטו, כי זה לא יעלה על הדעת. הילד צריך, במיוחד בהפסקות – אותה סייעת לא צריכה לצאת לקפה שלה, שתמצא איך, אבל בהפסקות, כשהילדים האלה בדרך כלל לבד, לא תמיד עוטפים אותם, זה הזמן שהסייעת הזו צריכה לתת לילד הזה ביטחון שלא יהיה בודד. תודה, אדוני.

תודה רבה, גברתי. ברשותכם, יש המון בקשות לזכויות דיבור. הדוברים, אם אפשר להתכנס לשלוש דקות כדי שנוכל לתת לכולם לדבר. משרד המשפטים, נציבות לשוויון זכויות לאנשים מוגבלים, מנהל תחום החינוך, מנחם גולדין, בבקשה.

שלום. תודה רבה על הדיון. בקצרה, בתור נציבות ומטעם משרד המשפטים, קודם כל, תודה על שיתוף הפעולה עם משרד החינוך. יצאה חברת הכנסת, אבל נעשית בנושא עבודה רבה. אני אגיד שלוש נקודות. הנקודה הראשונה היא שתמיד מדברים על תלמידי השילוב ביחס לחינוך הכללי, אבל אחת האמירות שלנו היא שצריך להסתכל גם על תלמידי השילוב ביחס למה שקורה במסגרות החינוך המיוחד. בסופו של דבר, מדובר על שירות של הוראה, טיפול, סיוע והנחיית צוות. הדברים שם ניתנים, וצריך לראות איך נותנים את אותן תשתיות כדי שיינתנו גם במסגרת השילוב. המצב שקורה היום הוא שבהיעדר מענים, נכפה על אותם תלמידים או על אותם מורים להגיע למסגרות החינוך המיוחד, ויוצא שפותחים כיתות לכל שמונה תלמידים, ובעידן שגם ככה אין כוח אדם, המשמעות היא ברורה. לכן צריך להקביל את השירות שניתן בחינוך המיוחד לשילוב.

נקודה שנייה היא הנושא התקציבי, שאולי זו סוגיה שלא עולה. אחד הדברים, גם של התיקון פה בחוק, וגם היה הרבה לפני כן, שיהיה תקציב ייעודי צבוע לתלמידים עם מוגבלויות בתוך המסגרות. יש אמירות כאלה ואחרות שנוכל לשפר את מערכת החינוך כולה – זה טוב, זה יפה, אבל כל עוד זה לא קורה, צריך להיות תקציב שהוא ייעוד וצבוע לתלמידים בצורה מסודרת על מנת שהמנהלים יוכלו לייצר את התקינה המסודרת. פה חשוב להגיד – יש חשיבה ארוכה. דיברו פה על נושא הטיפולים. אני גר במקום שבו יש גנים עם מקומות, בתי ספר, שתיים או שלוש קופות חולים, טיפת חלב, יחידה להתפתחות הילד, ומחשבה נכונה על תלמידים שמשולבים. קריית יובל, מוזמנים. בהחלט אפשר לתת את המענה שם. אני אגיד שלפחות ממה שאנחנו בדקנו בנתונים, אותם סוגי מוגבלויות שהופנו בשנתיים האחרונות לסל מוסדי, שהוא תקציב יותר כללי, הגידול בפנייה למסגרות החינוך המיוחד היה לפי הנתונים של שנה שעברה של משרד החינוך ב-78%, אז צריך להבין את המשמעות התקציבית הזו.

נקודה אחרונה, ואני מניח שידובר בה רבות, המנגנון על פני השירות. אני מניח שתהיה פה הסכמה – עוד פעם, ברמה של נתונים, ב-90% ומשהו מהוועדות העברנו לפחות את התקציב הבסיסי של 2.7%, בסופו של דבר נותנות כמעט לכל הילדים שמגיעים באבחונים, יכול להיות שיש דברים שהוועדות יכולות להתייתר. אלו שלוש הנקודות שלנו. תודה רבה.

תודה רבה. אם בתקציבים עסקינן, משרד האוצר, מאי שמואל. הם נמצאים פה? עד שהוא יגיע, חבר הכנסת יוסף עטאונה.

תודה רבה, כבוד היושב-ראש. אין ספק שנושא החינוך המיוחד הוא אחד האתגרים הגדולים של מערכת החינוך בכלל וכל מי שמתעסק בחינוך. כחלק מהתפתחות של מערכת החינוך בכלל, אחד האתגרים שהובלנו בתוך השטח הוא פיתוח מסגרות החינוך המיוחד, גם מסגרות עצמאיות וגם שילוב בתוך מערכת החינוך עצמה. האמת היא שבין התיאוריה והחוק שנחקק לבין המציאות המרחק הוא מאוד גדול. כמי שבא מהשטח, מתחום החינוך, אני יכול לפרט את הדברים בצורה ברורה מאוד, כי המציאות שקיימת שמחוקקים חוק וקובעים בוועדות האפיון והזכאות את הסל האישי או הסל המוסדי, צריך לדאוג גם שלמערכת עצמה יש את היכולת לספק את הצרכים בתוך הסל האישי שאנחנו קובעים בוועדות הזכאות הקיימות.

במציאות הקיימת היום, במיוחד בפריפריה, במיוחד בפריפריה של הפריפריה, בנגב, אין את הטיפולים האלה בתוך המערכת – אם אלו מטפלים רגשיים, אם אלו קלינאי תקשורת. בכל הפרא-רפואי יש מחסור אדיר שאי אפשר לספק בתוך הסל האישי. לכן כשרוצים לקבל החלטה ולשלב את הילדים האלה בתוך מערכת החינוך, לפי דעתי, העוול הוא כפול: אחת, לילד עצמו שרוצים לשלב אותו ולא נותנים לו את הכלים הנכונים בתוך המערכת, זה מקשה; ועל המערכת עצמה, הרגילה, שלא הוכשרה לקבל ילדים כאלה בהכשרה שלהם כאנשי חינוך והוראה, גם מטפלים בתוך בתי הספר. לכן כל המהלך של הסל האישי והשילוב – בעיקרון אני בעד שילוב, ועודדנו כל הזמן לשלב ילדים מיוחדים בתוך מערכת החינוך הרגילה, אבל בלי ליצור את התשתית התומכת בתוך בתי הספר, אי אפשר לעשות את זה.

דבר נוסף – אני לא יודע אם יושבים פה נציגי משרד החינוך מחוז דרום – זה לגבי כל נושא ועדות החריגים שמתקיימות. יש שני דברים – אחד זה העיתוי שוועדות החריגים מתקיימות, בדרך כלל אחרי החגים, חגים יהודים – אין לנו חגים בתקופה הזו – ולכן כל הבקשות שיש לנו, במיוחד כשיש ויכוח עם הורים לגבי ועדות חריגים, הם יושבים בבית ומחכים עד אחרי החגים, ולרוב, כמעט בוודאות, הבקשות החריגות שמגיעות לוועדה נדחות. במקרים בודדים מקבלים את הבקשות האלה. לכן חשוב מאוד שניתן את הדעת גם בעניין ועדות החריגים בוועדה.

כדאי שתגיד להורים שוועדות חריגים יש כל השנה. אני יודעת שבמחוז דרום אומרים שיש זמן. אין זמן, זה כל השנה.

תאמיני לי שאני אחראי על כל מילה שאני אומר, שאמרו תמיד – וזה חוזר על עצמו בכל שנה – אחרי החגים, וככה זה מתקיים במחוז דרום. אני דיברתי על מחוז דרום. הדבר השני, אני חושב שכל הנושא של כל ועדות האפיון והזכאות, שמעבירים את זה לראשות משרד החינוך, זה בא להחליש את הרשות המקומית. בסוף מי שמתמודד עם ההורים שיש להם ילדים מיוחדים שמגיעים לעירייה או לרשות המקומית זו הרשות המקומית עצמה. עצם המעבר של הוועדה וראשות הוועדה למשרד החינוך זו הקטנת כוחה של הרשות המקומית שמתמודדת ביומיום והיא צריכה לתת את הפתרונות. אני חושב שזה מהלך שהוא לא נכון מבחינת הפרוצדורה. צריך להחזיר את הכוח לרשות המקומית, לאגפי החינוך בתוך הרשויות, שייתנו את המענה לילדים האלה, כי עם כל הכבוד למשרד החינוך, ביומיום, 24 שעות מסביב לשעון, ההורים האלה יפנו לראש הרשות, למנהל אגף חינוך, למנהל היחידה לחינוך מיוחד בתוך הרשות, והם רוצים את התשובות שלהם.

דבר נוסף, לפי דעתי בתיקון לחוק וגם ברפורמה – אני אתכנס לנקודה אחרונה, זה הנושא של התקנים והתקציבים. המטרה, לפי דעתי, לא הייתה לייעל את המערכת. היה ניסיון לחסוך בהרבה כסף ותקנים, ובמציאות, לפי דעתי, צריך גם לשלב ולחזק את המסגרות העצמאיות בתוך הרשויות, וגם לשלב בתוך המערכת. אבל אם הולכים על השילוב, צריך לתת את המעטפת כדי שזה יצליח. תודה.

תודה רבה, אדוני. משרד החינוך – אורנה קרשטיין נמצאת פה? מי נמצא?

מנכ"לית משרד החינוך, מינהל פדגוגי, מנהלת האגף.

המינהל הפדגוגי, תמי? בבקשה. אם תוכלי להתייחס לסיפור, כי הוא העלה פה נקודה, וזו נקודה שעולה – גם מנחם גולדין העלה אותה, וגם השר נגע בה, הנושא של השילוב. אנחנו מבינים היום שיש פה חסר שקיים בנושא של החינוך המיוחד. מפגישות שהיו לי גם עם ארגונים וגם עם הורים אנחנו רואים שיותר ויותר הורים, בגלל תיקון 11 לחוק, מחליטים לשלוח את ילדיהם לחינוך המיוחד. יכול להיות שאלו ילדים שהיו מתאימים להיכנס לשילוב. זו יוזמה מבורכת ואנחנו רוצים שכמה שיותר ילדים ייכנסו לשילוב. הבעיה היא שהיום אנחנו נחשפים לתופעה של הורים שילדיהם כן היו ראויים להיכנס לשילוב, מחליטים להיכנס לחינוך המיוחד מכל מיני סיבות. אחת הסיבות היא הנושא של הסל האישי, אם באמת הוא מגיע לילד או לא. הייתי רוצה לקבל התייחסות של משרד החינוך כי גם יוסף העלה את הנקודה.

שלום לכולם, תמי אומנסקי, אני מנהלת אגף חינוך מיוחד, חדשה בתפקיד. אני אגיד שהשר אמר את הדברים בצורה מאוד מאוד ברורה. אנחנו במורכבות מאוד מאוד גדולה. הנושא של השילוב על סדר-היום של המשרד. אנחנו צריכים לבחון את כל הנושא הזה. ברור לנו שהמצב לא מיטבי – ילדים נכנסים לשילוב ולא בהכרח מקבלים את מה שהם צריכים לקבל. אם הדרך לקבל את מה שצריך לקבל היא להגיע לחינוך המיוחד ולמסגרות כוללניות, אז אנחנו בבעיה, ולכן אנחנו צריכים לבחון את זה לעומק ולראות איך אנחנו עושים שינוי שיהיה מקובל על כלל הגורמים. יש כאן הרבה מאוד צרכים, הרבה מאוד תפיסות. צריך להגיע בסוף לתפיסה אחודה בין כולנו כדי שילד שיגיע לשילוב יקבל את מה שהוא צריך, ובאמת את מה שהוא צריך, וילד שיגיע למסגרת כוללנית בחינוך המיוחד, גם הוא יקבל את מה שהוא צריך, ושזה לא יבוא אחד על חשבון השני, או להגיע לחינוך המיוחד כדי לקבל משאבים ולא לשבת בשילוב, כשמה שהילד זקוק לו הוא להיות בשילוב. אנחנו צריכים לבחון את הדברים לעומק, וכמו שהשר אמר, זה מסע, וזה מסע ארוך שצריך להיכנס אליו ולהגיע למסקנות ולהוביל שינוי.

יש איזושהי תוכנית מגירה לפעולה אקטיבית באופן דחוף? כרגע יש לנו מחסור בסיפור של החינוך המיוחד. יש שתי אופציות – אופציה אחת היא להגדיל את המכסה ואת התקנים בחינוך המיוחד, ואז להגיד להורים: נעצור לרגע את השילוב ותשלחו לחינוך המיוחד - -

לא, לא, לא.

- - או שנתגבר את השילוב ונגיד להורים: תתחילו להיכנס לשילוב, לפחות מי שכבר נמצא בשילוב יקבל את המענה הנכון, וניתן מענה אמיתי.

הלוואי והיה לי מטה קסם והייתי יכולה להגיד מה צריך לעשות. הלוואי. המצב הוא מאוד מאוד מורכב, והסיפור הוא לא בהכרח תקציב. יש כאן גם מנגנון מורכב, יש כאן חוסר מוכנות או יכולת או משאבים בתוך מערכת החינוך הרגילה שיכולה להכיל את הדבר הזה. מאידך גיסא, גם החינוך המיוחד, בתי הספר הכוללניים, הכיתות, גם הן צריכות להמשיך לקיים מהלך לימודים וכוח אדם. סיפור המשבר בכוח אדם, גם של מורים, גם של צוותים ממקצועות הבריאות וגם של סייעות הוא הלחם והמים של משרד החינוך ושל החינוך המיוחד. בלי זה מאוד מאוד מאוד קשה. כמה תקציב שלא נשים שם, אם לא יהיה לנו כוח אדם, אנחנו בבעיה. אז אין לי פתרון קסמים, אני חושבת שאין לנו ברירה אלא להמשיך ולהיכנס למהלך ולצאת עם מסקנות אחודות של כולם, ולכן השר מינה את הוועדה.

תודה רבה. מרכז השלטון המקומי, מיכל מנקס. ברשותך, אם תוכלי להתייחס לאמירה של חברה כנסת יוסף עטאונה.

בהחלט, בהחלט. אני אשתדל להיות מאוד מתומצתת.

האם את מסכימה עם האמירה הזאת?

לא בדיוק. אני רוצה לומר, הרשות המקומית רואה את כל תושביה, ואין פה אחד בחדר שלא שייך לרשות מקומית כזו או אחרת, הוא וילדיו. אנחנו מקיימים יחד עם משרד החינוך מתוקף חוק את מערכות החינוך, וראש הרשות – אין אחד שלא יתפאר במערכת ולא ירצה להיטיב עם תושביו. יש הרבה מאוד בעיות, אני לא אחזור עליהן, אני לא אכנס אליהן, אתם כולכם קראתם את החומרים וחיים בשטח. יש גם הרבה מאוד נתונים – אנחנו יכולים להתווכח איתם וכולי. אני חושבת שהדיון הזה חשוב, ואני בטוחה שלא יהיה אחרון. כבוד היושב-ראש, ברור לי שאנחנו נצא מכאן עם פתרון, גם אם הוא ייקח זמן, שיהיה נכון לכולם.

אני רוצה להדגיש, כל מה שניתן עכשיו כתשובה בשלוף יהיה שוב פלסטר. אנחנו חייבים לשבת ולבנות מודל הוליסטי עם גמישות נדרשת לכל רשות ורשות, אבל שהבסיס יהיה נכון וישים. לקבוע עוד העלאה – אנחנו עובדים עכשיו במשא ומתן על תנאי הסייעות, ובמיוחד על תנאי הסייעות של החינוך המיוחד. אמר חיים ביבס, יושב-ראש מרכז השלטון המקומי בכנס החינוך שהיה אך לפני שבוע, שהסייעות הללו חשובות כבבת עיננו.

אבל על לא המשלבות.

כן, על החינוך המיוחד.

אבל על לא המשלבות.

אנחנו נדאג לכולם, לא רק את. אני רוצה לחזור לשולחן.

הן מרוויחות חצי. חצי משאר הסייעות.

דקה. דקה. דקה. אני לא נכנסת לדיון. הן נחוצות. במאמר מוסגר אני רוצה לומר שסייעת היא לא הצלחה של השילוב.

בטח שכן.

עם כל הכבוד, בואו ניכנס לתפקיד ולמהותו בישיבות מקצועיות. היום הציבור חושב שהפתרון לשלב ילד הוא אם יש לו סייעת או לא. ממש לא. אני שמה את זה בצד.

אבל אם אין לו סייעת הוא לא יכול להשתלב.

אני אתן לך להביע גם את דעתך בהמשך.

אני לא נכנסת לזה בכוונה, לא שאין לי דעות, גם מקצועיות. אני רוצה לומר, אנחנו צריכים לבנות מודל – וסליחה על המילים – גם אם נצטרך לשחוט פרות קדושות. אם נעשה עוד מאותו דבר, לא ייעשה שום שינוי. אמרו פה לפניי, ההוליזם צריך להתחיל מההכשרה, מההתמחות, מהכרה בגופים ומהכרת הרשות המקומית כמקום-תשתית להצלחה וגידול של הפוטנציאל שיש בכל אדם, של כל אחד ואחד.

אני חושבת שהצהרת המדינה על תמיכתה בשילוב זו הייתה נקודת מפנה, וכך אנחנו לא עושים טובה לתלמידים משולבים. כך אנחנו מחנכים דור שלם. ולכן זה חשוב, וחשוב מאין כמותו. אני מבקשת לציין את שיתוף הפעולה שיש לנו עם משרד החינוך – הם קשובים, אנחנו מדברים ומשוחחים שעות רבות. אני חושבת שההידברות וההבנות שהגענו אליהן – צחקנו הבוקר, מהרצון להגיע לזמן, ישבנו שלוש שעות עם הרבה מאוד מהאנשים פה סביב השולחן, הגענו להרבה מאוד הבנות, וזה רק מעודד. ההידברות עם השטח, עם הארגונים, עם ההורים, עם התושבים, היא הכרחית. אני חושבת שהוועדה שכונן השר חייבת שתפעל לתכנון מהלכים לטווחים השונים. הם צריכים יהיו להיעשות במקביל.

אני רוצה לומר, הזמן של הוועדות, מתי ועדות חריגות נעשות, אם יו"ר ועדת הזכאות צריך להמשיך – יש לנו עמדות ברורות מאוד גם מתי ומי קהל היעד של ועדות הזכאות, מה צריך לקרות במוסד. לא שמה את זה כאן, אני רק מביאה את דבר ראשי הרשויות. תעזרו לנו לפתח תשתיות – הן פיזיות והן של כוח אדם, עם הגמישות הנדרשת בכדי לקדם יחד את החינוך המיוחד. יושב-ראש הוועדה, אין לי ספק שכל מה שאמרתי וכל הקהלים יחד, והעובדה שאתה מוביל את הוועדה בתחום הזה, בזמן קצר אנחנו נמצא את הפתרון ונצא לדרך ליישום שלו. תודה רבה לכם.

- - -

תודה רבה. אנחנו על זה. אני לא הולך להוריד את הנושא הזה מסדר-היום.

מבזבזים כספים יקרים - - -

אני חושב שמשרד החינוך אמר את דברו, הוא אמר זה לא רק עניין של כסף, לפעמים זה גם עניין איך אנחנו מתנהלים עם הכסף. הסתדרות המורים, יפה בן דוד, בבקשה.

אני מסתכלת עכשיו, וזה מביא אותי לדז'ה-וו, כי אם אני מסתכלת משנת 2017 – כל מה שנאמר פה, אמרנו במשך כ-20 ישיבות ועדות חינוך, ויהודית הייתה אתנו, היא יכולה לומר את זה. הכול מוקלט. אני אמרתי את זה, ואני חוזרת ואומרת, שכל הרפורמה הזאת כפי שהיא נעשתה תהיה בכייה לדורות, והיא הייתה בכייה לדורות. אין ספק שצריך לשלב את הילדים. זו הנקודה ההתחלתית, היא מאוד חשובה, השילוב הוא מאוד מאוד חשוב. אבל מי שכן השתתף בדיונים האלה, ראה שהמהות של כל הרפורמה שנוצרה היא תקציבית. קודם כל, מה שהם רצו, איך לחסוך, לא הסתכלו על הילדים, לא הסתכלו על המערכת כולה. ולכן כל המערכת נמצאת במצב מאתגר מאוד, מורכב מאוד, ולמרות הסכם השכר – עשינו הסכם שכר פורץ דרך – המצב בשטח הוא מאוד מאוד קשה. אני מדברת על האלימות, הילדים המשולבים שלא מקבלים את המענה שהם צריכים לקבל, המחסור העצום בכוח אדם, מעבר לסייעות. גם העמקת הפערים שנוצרים בכיתות בגלל חוסר הסל. מדברים על הסל, אבל כרגע אין שום סל.

מה שקורה כרגע, הרפורמה נותרה יתומה – ללא אב וללא אם, והשטח פשוט מדמם. בסופו של דבר, מי שמשלם את המחיר הם הילדים האלה, אלו הילדים המיוחדים, גם הילדים הרגילים ומערכת החינוך כולה.

כשבאים לשלב, צריך קודם כל לבנות את התשתית. אם מחליטים – אמרתי את זה, ואני חוזרת ואומרת: מי שצריך להיות יושב-ראש הוועדה חייב להיות מנהל מחלקת החינוך. הוא חייב להיות, כפי שהיה יושב-ראש הוועדה; מהסיבה הכי פשוטה, כי מנהל מחלקת החינוך מכיר את הילד, הוא מכיר את המסגרת, הוא מכיר את ההורים, הוא מכיר את המורים. חייבת להיות היכרות אישית. מה הם עשו? לקחו שאלון ראמ"ה, של 184 שאלות – השם ישמור - - -

188.

השם ישמור, השאלות האלה שהיו, שאף אחד לא יכול היה לענות על שאלות כאלה, ואמרו זה השאלון. לפי השאלון אנחנו ננתב את הילדים. מה שקרה, לא היה צריך להפעיל מחשבה, אלא פשוט ניתבו את זה דרך המחשב ודירגו אותם – זה ילך ל-1, זה ילך ל-2, זה ילך ל-3, וזה ילך ל-4. הרוב הלכו לדרגה 1 ו-2, וכשאמרו להורים אל תדאגו, גם אם הגעתם למורכבות של 3 ו-4 כשהוא צריך להיות בחינוך המיוחד, ניתן לך, אתה ההורה, את היכולת להחליט אם אתה רוצה לשלב את הילד בחינוך הרגיל. אבל מה קרה? היו הרבה הורים שרצו – בגלל סטיגמות וכל מיני נסיבות – לשלב את הילד שלהם בחינוך הרגיל. אלא מה שהם לא ידעו, שהילד הזה, כשיהיה בכיתה הרגילה, לא יקבל את הסל ואת המעטפת שהוא כן קיבל בחינוך המיוחד. ולכן מה שקרה בסופו של דבר, שאחרי שנה הילדים חזרו למסגרות של החינוך המיוחד. היו הורים שמלכתחילה רצו לשים אותם בשילוב, אבל כשהם ראו שהילדים שלהם לא מקבלים כלום, פשוט החזירו אותם לחינוך המיוחד. בחינוך המיוחד, גם בעבר, הילד היה מקבל את המעטפת כולה. גם היום בתוך המסגרת של החינוך המיוחד חסרים את המקצועות הפרא-רפואיים שחייבים לתת את המענה.

תודה לאל, בתקופה של השרה לשעבר, שנמצאת פה, חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, היא שמה את הנושא של החינוך המיוחד ואמרה שצריך לפתוח את כל הנושא של החינוך המיוחד. בוטל שאלון ראמ"ה. סוף סוף בוטל שאלון ראמ"ה שהקשה על המורים, שלא נתן להם את המענה. איך אני כמחנכת – אני הלכתי ללמוד להיות גננת, להיות מחנכת. לא הוכשרתי לחינוך המיוחד. מה בסך הכול אמרנו בוועדה? קודם כל תכשירו את הסטודנטים, תכשירו את המורים. לא עשו זאת. גם היום אני נפגשת עם נשיאי מכללות להוראה ושואלת אותם: אתם מכשירים את המורים שנכנסים כרגע? אתם מכשירים אותם שיהיה להם ידע בנושא של החינוך המיוחד? אמרו: לא, אף אחד גם לא ביקש מאתנו. לכן המערכת כרגע עדיין לא מוצאת פתרונות. יש פתרונות שחייבים להיות – אי אפשר לחכות עד שהוועדה תשב, ועד שהוועדה תחליט ועד שהוועדה תשמע את כולם, זה ייקח המון זמן. לכן התחיל כבר מהלך, כפי שאמרה חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, גם עם המנכ"לית הקודמת. יש כבר מערך של כמה פתרונות שהם ישימים והם יכולים להיות מידיים. לא חייב לשנות את החוק כדי שיהיו פתרונות. צריך לשנות את החוק. אין ספק שצריך בחוק הזה לשנות את הדברים המהותיים. אבל חבר'ה, לא נחכה עד שהחוק ישתנה. לכן מה שצריך לעשות, צריך קודם כל לשנות את מה שניתן לשנות בלי הנושא של שינוי החוק.

העניין הוא גם לא תקציבי. אני חייבת לומר, יש הרבה תקציבים בחינוך המיוחד. השאלה היא הדרך, השאלה היא איך אתה מחלק את התקציבים האלה, וגם איך אתה מחלק אותם במקומות הנכונים. אני חוזרת ואומרת, במקצועות הפרא-רפואיים, כאשר בחוץ משלמים להם יותר ממה שהמערכת מאפשרת להם, אז אנשים יעדיפו ללכת למקומות פרטיים, למקומות אחרים כדי לקבל את המענה הזה. לכן בסך הכול, אם אני אסכם, אני אומרת שהנושא של הרפורמה – אי אפשר לחכות. לא רק מערכת החינוך המיוחד קרסה – ותדעו לכם, יש הרבה מקומות כרגע שמבקשים לקצר את היום. הם צריכים ללמוד עד 16:45, הם מבקשים לקצר את היום ל-15:00 כי אין להם את המענה, לא מבחינת סייעות, שחייבים לסגור גם את כל הנושא של הסכם השכר של הסייעות וגם את הנושא של המחסור במורים, שאנחנו התרענו עליו שנים רבות. מחסור במורים לא יסתיים בשנה והוא גם לא יסתיים בשנתיים. נוצר פער גדול מאוד שיש מחסור בכוח אדם. אנחנו, בהסכם הזה שהבאנו, מנענו את הזליגה וגם את הנטישה שהייתה, אז כבר אנחנו יודעים שההסכם הוא טוב.

הנושא של מגבלה על מספר ילדים – מה עשו? ישבו במשרד החינוך ואמרו בואו נעשה פיילוט. אם יש משהו שהצלחנו לעשות בוועדה – ניסינו לשנות כמה דברים, גם ההורים שישבו וזעקו זעקה אמיתית מהכאב של הילדים שלהם, וגם הצלחנו לעשות פיילוט. מה המטרה של הפיילוט? החוק רצה להשית את הרפורמה מידית בכל הארץ. אמרנו תעשו פיילוט במחוז אחד, בואו נראה מה עובד, בואו נראה מה לא עובד, ואז נפעל. החליטו על הצפון, לקחו אותנו גם אנשי האוצר, הלכנו גם אנחנו כי היינו ועדה מצומצמת, והלכנו לראות. מה אני אגיד לך? איזו מצגות עשו לנו, איזה הצגות. אמרנו ואו. אבל כשאני שאלתי את המנהלים, שאלתי את המורים, אמרו לי: יפה, אנחנו קורסים. זה מה שאמרו לנו לומר, זה מה שאמרנו. אבל המערכת קרסה כבר אז. מה שצריך זה להציף. למה צריך לחכות שהכול מתפוצץ, ואז האמת מתגלה לכולם? אנחנו הרי ידענו מה הבעיות שיכולות להיות. לא יכול להיות מצב שלא תהיה מגבלה על מספר הילדים המשולבים. הכניסו חמישה ילדים, הכניסו שישה ילדים, הכניסו שבעה ילדים בכיתה, כשמורה בכלל לא הוסמכה, אין לה את ההכשרה בכלל לטפל בילדים הללו. שלא נדבר על גנים. נסגרו גנים של חינוך מיוחד עם 12 ילדים. סגרו אותם ושילבו את הילדים האלה בגנים רגילים. לא רוצה להגיד לך מה קרה שם. הדברים צריכים להיעשות בשום שכל.

נסכם ונאמר – אי אפשר לחכות עוד ועדה ועוד ועדה ועוד ועדה. אריק שרון אמר: כשרוצים לקבור משהו, תקימו ועדה. אתם רוצים לקבור אותו יותר עמוק? תקימו ועדה על ועדה. אין לנו את האפשרות, אין לנו את הפריבילגיה הזאת, של הילדים האלה, שהם נפגעים – גם הילדים המשולבים, גם הילדים הרגילים, גם המורים נפגעים. כולם בסך הכול משלמים את המחיר של הרפורמה הזאת. ולכן מה שצריך לעשות, מעבר לכך שמקימים – צריך גם להקשיב לאנשי השטח. זה חשוב מאוד שמביאים אנשים חיצוניים שיראו את הכול חיצוני, אבל חברים, אם האנשים מהשטח, אם המנהלים, אם המורים, שהם אלה שמקבלים את הילדים, אם אותם לא שומעים, אז איך אתם רוצים לפתור את הבעיות?

לכן יש דברים שצריך לתקן ולעשות אותם באופן מידי, ויש דברים שצריך וייקחו זמן, אבל אין לנו לחכות יותר מדי זמן. לכן אני כן חושבת שצריך לראות מה נעשה בתקופה של יפעת, מה נעשה בתקופה של דלית, לקחת משם, לבנות משהו על זה, ואז להמשיך ולשבת על הדברים האלה ולפתור את הבעיות, כי הבעיות הן כאובות. אני אומרת לכם, המערכת לא תחזיק הרבה מעמד. אנחנו בכל יום שומעים ממנהלי בתי הספר של החינוך המיוחד שזועקים זעקה אמיתית שאין להם את הכוח, שיכולים להחזיק את הכיתה עד 16:45.

מה שקרה בתקופת הקורונה, הייתה התקדמות גדולה מאוד דווקא בחינוך המיוחד. למה? כי אז למדו עד 14:00, לקחו את המורים שהיו צריכים לסיים ב-16:45, הכניסו אותם לכיתות. היו במקום מורה, אז היו שתי כיתות. נתנו את היחס האישי לכל תלמיד. נכון שצריך לתת את המענה עד 16:45, לכן עד 14:00 צריכים המורים להיות, מ-14:00 או 15:00, לא משנה, צריכים להכניס את המסגרות של אלו"ט, של ניצן, של הרווחה, וזה עובד היום בבתי הספר של החינוך המיוחד, וזה עובד טוב. אתם צריכים להבין שגם המורים לחינוך מיוחד עובדים בחופשים, עובדים גם בחופש הגדול עד ה-15 באוגוסט. צריך לתת להם את הכוחות להמשיך ולעשות את העבודה המקצועית שלהם, שהם עושים אותה בצורה הטובה ביותר.

תודה רבה. אני רק רוצה לומר, אני נוטה להתחבר למה שאמרה יפעת ולמה שאת אומרת. יש עבודה שכבר נעשתה. אני אגיד את זה במסקנות, אני חושב שצריך לקחת בחשבון את מה שנעשה ולהתחיל מכאן והלאה, לא להתחיל לחפור ולחפש בעיות שלא קיימות. חבר הכנסת אליהו ברוכי, בבקשה.

שלום. קודם כל, אני חושב שהדיון הזה חשוב מאוד. אני לא מכיר את כל האנשים שיושבים פה. כולכם עושים עבודה מדהימה. אני מכיר רק איש אחד בתוך המערכת, אני הייתי חבר מועצה בעיריית פתח תקווה, עם הנגיעות האישיות שלי אליו. העבודה שלכם מדהימה. אני חושב שהשיא שלכם בתקופות הכי קשות של השנה הן בחופשים של הילדים, ולשם הכול מתנקז. זה דבר אחד, שאפו ענק לכל העוסקים במלאכה.

יפה בן דוד, אני רוצה להגיד לך שכבר יש רשויות שקיצרו את שעות העבודה. למשפחה שיש לה ילד בחינוך מיוחד, כשמקצרים את השעות, זה אומר בצורה פשוטה שההורים לא יכולים ללכת לעבודה. זה נתון פשוט, שזה אסון למשפחה. נקודה אחת שאני רוצה לדבר עליה, השר הזכיר את העבודה של הממ"מ, שמישהו העיר בתרשים 4 שם שבציבור החרדי והערבי ברשויות הסוציואקונומי בינוני-גבוה, אחוז הילדים בחינוך המיוחד הרבה יותר גבוה מכל המקומות האחרים. מי שמכיר את התמונה הזאת – הורים לילדים כאלה עוברים דירה, כי בפריפריה, באשכולות הנמוכים, אין פתרונות. הורים שיש להם ילד צריכים לנתק את כל החיים שלהם, לעקור משפחה, לעבור דירה לירושלים, לבני ברק, לפתח תקווה, לכל המקומות האחרים. אני אומר לכם, זה דבר שחייבים לתת עליו את הדעת. אי אפשר לגרום למשפחה כזאת אסון על אסון, או אתגר על אתגר. בהצלחה.

כבוד היושב-ראש, אני יכולה להתייחס לנקודה שהוא אמר? כי היא נקודה חשובה שבטח עוד תעלה, הנושא של קיצור היום. יש איזושהי תפיסה או חשיבה שמשרד החינוך נתן הוראה לקצר את היום בחינוך המיוחד, שזה ממש לא נכון. שמעתם את המצוקות גם ממה שהעלתה יפה, ואני בטוחה שגם השלטון המקומי יציג את זה. במקומות שבהם נסגרו גנים והייתה אופציה או לקצר את היום או לסגור את הגן לחלוטין – לסגירה של גן יש משמעויות כואבות, גם הילד הולך למסגרת שהוא לא יכול לקבל בה את המענה, והוא גם נקלט בגנים שהם גם ככה עמוסים והם בעצמם לא יודעים להתמודד עם הכנסה של ילד מיוחד. לכן זו הייתה הברירה הגרועה פחות מבין הברירות האחרות שהיו. חשוב שהדבר הזה ייאמר, וייאמר גם לפרוטוקול, כי בבית מסתובבת איזושהי אמירה שמשרד החינוך נתן הנחייה לקצר את יום הלימודים. לא זה הנושא, וחשוב להבין את זה.

אני לא שמעתי – זאת הנחייה של משרד החינוך?

אני אומרת שזה מה שמסתובב וזו לא הנחייה של משרד החינוך. אנחנו כן אפשרנו לרשויות לקצר את היום אם הברירה היא לא לפתוח בכלל, או לפתוח במתכונת מצומצמת, ולפחות בשעות שהוא נמצא בגן, הוא מקבל את מה שהוא צריך לקבל מבחינה מקצועית. אבל זה קורה.

אולי פה המקום לומר שבדוח של הממ"מ מופיעים הבדלים מהותיים בין מה שקורה בחינוך המיוחד לשילוב לגבי היום הארוך והארכת שנת הלימודים. אני חושב שאלו שתי נקודות חשובות.

נכון.

מרכז השלטון האזורי, ראש המועצה האזורית, יוחאי דמרי.

ראשית, תודה. אני רוצה לומר, היה פעם שר חינוך בשם זלמן ארן שאמר: לפני שאדבר, אני רוצה להגיד משהו. אז אני רוצה לומר משהו. ראשית, אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, מאוד התרשמתי מהצניעות, מהענווה, ומהיכולת שלך לומר טעיתי. זה נדיר במחוזותינו, בוודאי בין חברי כנסת. ועל זה אני אומר במלוא הכנות יישר כוח גדול. דבר שני שאני רוצה לומר, ביחס לדברים שנאמרו פה, אנחנו נמצאים היום במחלוקת. ארון הספרים היהודי מלא במחלוקת. ביהדות, בית דין שפוסק פסק דין מוות פה אחד, הפסיקה שלו בטלה. חייבים להשמיע את הקולות, בוודאי במערכת כזאת ובוועדה מכובדת שכזאת. חייבים להשמיע פה את הקולות, וצריך לדעת את הדרך שזה ייעשה בכבוד, אבל אי אפשר להשתיק, וחובה להקשיב. מתוך זה תתברר האמת.

אחרי שאמרתי את המשהו, אני רוצה לומר עוד דבר אחד ביחס למערכת החינוך האזורית, וזה בנוסף על כל הדברים שנאמרו כאן. מערכת החינוך האזורית של החינוך המיוחד, בנוסף על כל הקשיים שנאמרים פה, אנחנו סובלים מבעיות של פריפריה, בעיות של מרחק, בעיות של הסעות, בעיות של חוסר לא רק באנשים, אלא גם במוסדות. המציאות הזאת יוצרת מצב שכמו שהיום אנחנו יודעים שיש רפואה לעשירים והיא נמצאת במרכז, מתהוות דה-פקטו מערכת חינוך מיוחד לעשירים, ואין מערכת חינוך מיוחד למי שנמצא בפריפריה. את חוסר השוויון הזה רק אנחנו יכולים לפתור. אני יכול להביא דוגמאות, למשל, פיצול במחוזות בין ההתיישבותי, שזה שייך מבחינה פורמלית, ובפועל השיבוץ לחינוך המיוחד נעשה במחוזות הגאוגרפיים, ואז נופלים בין הכיסאות. פיצול בין הרישום לבין אישורי ההסעה, ועוד כהנה וכהנה בירוקרטיות, שלא לדבר על התקצוב של המלווים של החינוך המיוחד, של הקושי של הדברים שנאמרו פה. בעיני צריך באמת, ולא מסביב לשולחן, לייצר בגדול פתרון שייעשה עם שני עקרונות – אחד, תאצילו יותר סמכויות עם משאבים לרשויות. כראשי רשויות ידענו והוכחנו את עצמנו לאורך הדרך, גם במקרי קיצון כמו קורונה, כמו חירום מתמשך וכולי, להערכתי אנחנו נדע לטפל גם בילדים הללו, במיוחד ביישובים הכפריים הקטנים, שהם חלק מתוך בית הילדים, חלק מתוך הקהילה של הילדים.

הדבר השני, לאפשר פתרונות יצירתיים לא דוגמטיים, כי המערכת, כפי שאנחנו מבינים, היא בעייתית, קורסת, משמעותית. אי אפשר לעשות עוד מאותו דבר. אנחנו חייבים למצוא פתרון מהמעלה השנייה, ובשביל זה צריך למצוא פתרונות יצירתיים. תודה.

תודה רבה. תודה גם על העמידה בזמנים, כולל התוספת. ד"ר שמעיה כרמל, נציג ארגוני המנהלים.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני אציג את מה שאנחנו רואים בדרג השטח בחמש השנים האחרונות. אני אדבר בקצרה, כי ברוב הדברים כבר נגעו. ראשית, כמו שנאמר, יש אכן בעיה ברמת המענים הן בבתי ספר כוללניים שחסרים, בייחוד בפריפריה. אני גר ברמת הגולן, לפעמים ילדים נאלצים לנסוע לצפת, גם לגבי כיתות חינוך מיוחד בבית ספר רגיל. הפתרון לזה לפעמים הוא הקטנת התקן בפריפריה. התקן לכיתה בפריפריה לא יכול להיות זהה לתקן בכיתה במרכז. זו נקודה ראשונה, וזה משפיע גם על השילוב וגם על הבחירות של ההורים. דבר שני, לגבי המנהל, אני רוצה להגיד שני דברים לגבי תפקיד המנהל. דבר ראשון, הכנסת המנהל לוועדת האפיון. המנהל הוא זה שמכיר את הילד, הוא ראה את התהליך שהוא עבר. כרגע המנהל לא שותף לתהליך הזה. בסופו של דבר, בוועדת האפיון ברגע הדיון וההכרעה, אין גורם אחד שמכיר את הילד – הורים מוצאים החוצה.

אז אולי להשאיר את ההורים, הם יודעים הכי טוב.

בסדר, אולי. אבל אולי גם את מנהל בית הספר, שמכיר בפועל גם את מה שקורה בשטח. נראה לי שזה הכרחי. זו נקודה שנייה. בהקשר הזה, לגבי סמכות המנהלים, וגם המשאבים למנהל – בדיוק כמו שנאמר על ידי הרשויות האזוריות, הניהול בפועל בשטח צריך ריכוז לנושא. אמרה את זה חברת הכנסת שאשא ביטון. זה צריך מעין מתי"א קטנה, צריך רכזת חינוך מיוחד בבית הספר. כרגע זה תפקיד שלא קיים. היא צריכה להיות מתוקצבת לא רק בגמול, אלא גם בשעות פר תלמיד. זה צריך להשפיע גם על מורכבות בית הספר, כך שזה ישפיע גם על המנהל.

דיברו על זה שאין סייעות כתוצאה מהשכר. אין גם הכשרה לסייעות, אני אוסיף, ואין מטפלים רגשיים, אין מטפלים פרא-רפואיים כתוצאה מזה ששכרם גבוה במגזר הפרטי, והם לא רוצים לבוא לחינוך. נקודות אחרונות – דיברו על ההכשרה של מורי החינוך הרגיל, אני לא אוסיף על זה. יש לזה השלכות חשובות מאוד מאוד לגבי הקטנת כיתות הלימודים. ככל שהשילוב הולך וגדל, חייבים להקטין את כיתות הלימודים. אי אפשר להישאר בכיתות של 36 תלמידים כאשר ארבעה מתוכם משולבים. זה הדבר ששוחק את המורים יותר מכל.

עשרה מתוכם.

ומעלה, כן. דיברתי בלשון המעטה. לסיום, אני רוצה להגיד רק עוד דבר אחד. גם ברמת ההבחנה בין מוגבלות רגשית והתנהגותית חייבת להיות הפרדה. כרגע זה לא קיים. זה גורם לכך שילדים שלפעמים הם סכנה אחד לשני יושבים באותה כיתה. חייבת להיות הפרדה בין מוגבלות רגשית לבין מוגבלות התנהגותית, כולל קביעת ספקטרום ייחודי לדבר הזה. אנחנו כארגון המנהלים נשמח להיות שותפים בוועדה של השר.

תודה רבה. מוריה, אימא לילד עם מוגבלויות, ילד משולב. בבקשה.

שלום. קודם כל, אני רוצה להודות לך, יושב-הראש, על כינוס הוועדה. זו ועדה חשובה.

ברשותך, לתזכורת, כמה שפחות פרטים מזהים.

אני רוצה להתייחס לנושא של המשלבות. הבן שלי משולב, והמחסור הזה הוא מחסור – מיכל, את אמרת שזה לא הדבר הכי חשוב, אבל כשלילד אין משלבת, הוא פשוט לא משתלב. הוא נמצא בכיתה והוא לא עושה שם שום דבר, הוא על תקן אוויר שם.

נורא עצוב.

זו המציאות. זה מה שקורה. משלבות מרוויחות סביב 3,300 שקל לחודש. סייעות אחרות מרוויחות סביב 6,000. היום יש דיונים על השכר. אנחנו מדברים על שלושה אגפים שמתדיינים שם – המש"מ, האוצר וההסתדרות. לפי מה שאני שומעת, רוצים לשמור על ההיררכיה. זאת אומרת שגם אם יעלו את השכר, המשלבות עדיין יהיו תחתונות בהיררכיה ויקבלו שכר נמוך יותר.

את מסיקה מסקנות, אני לא יודעת מאיפה.

אני אומרת את הדברים ששמעתי משותפים.

אבל אנחנו לא דנים עכשיו במשא ומתן.

אני כן דנה במשא ומתן מכיוון שזה בדיוק הנושא שמבחינתי חשוב. כשלילדים יהיו משלבות, אז הם יוכלו להשתלב. אם המשא ומתן יביא למצב שיהיו פחות משלבות כי הן לא ירצו לעבוד, כי הן עדיין יהיו בתחתית שרשרת המזון, אז אנחנו נגמור על השילוב. אנחנו מדברים היום על מצב שהמדינה משתתפת בין 100% ל-90% משכר הסייעות, אבל במשלבות היא משתתפת 70%. ליושבים במשא ומתן אין אינטרס להעלות את השכר למשלבות כי הם משלמים 30%. אנחנו צריכים שהמדינה תתערב, שמשרד האוצר יתערב, שייקח 100% משכר המשלבות, ושישוו את שכר המשלבות לשכר שאר הסייעות בהסכם הקיבוצי הקרוב, אחרת ימשיך להיות המצב שהמשלבות היחידות שנמצאות היום במערכת החינוך הן משלבות שמקבלות תוספת שכר מההורים. אני אישית מוסיפה סכום לא קטן בכל חודש למשלב ולמשלבת של הבן שלי; וגם אז, לא פשוט למצוא משלבות. אני לא מוסיפה הרבה, וגם אז, הילד שלי היה כמה חודשים השנה – וזה קורה בכל שנה – יומיים בשבוע בלי משלבת. מה הוא עושה? כלום. זה מה שהוא עושה.

לכן זה לא הפתרון. המשלבות באופן גורף זה לא הפתרון, זה חייב להיות חלק ממערך שינוי כולל שישאיר משלבות רק לאיפה שבאמת צריך.

אני מסכימה שמדובר בפלסטר, אבל אנחנו מדברים על מעבר לפתרונות לאורך זמן שילכו לעשר שנים, יש לנו ילדים כמו הבן שלי, שנמצאים כרגע - - -

יכול להיות שהמחנכת הרימה ידיים והסירה אחריות, את מבינה? מה זאת אומרת - - -

איך מחנכת עם 33 ילדים יכולה - - -

הייתי מחנכת של 42 תלמידים - - -

מישהו היה פעם במקום המחנכת שהרימה ידיים? אם היית באותו רגע בגן, אני יכולה להגיד לך בסדר. כל עוד לא היית אתנו - - -

בדיוק. מיכל, אני מזמינה אותך ואת חגית מגן להיות משלבת של הבן שלי. אני מזמינה ממקום טוב. אני מזמינה אותך להיות משלבת של הבן שלי במשך שעתיים.

אני אגיד לך משהו, כגננת במקצועי ששילבה ילדים בגן עוד לפני - - - אני חושבת - - - ילדים שזה גם לא טוב.

חברים, סליחה, סליחה, סליחה.

יש עוד כמה נקודות שאני רוצה להתייחס אליהן כי הפריעו לי לא מעט.

20 שניות לסיים כי אנחנו כבר לקראת סיום הדיון. יש ישיבה נוספת שהיא לא שלי באולם.

ברגע שההשקעה של מערכת החינוך היא קודם כל במסגרות החינוך הנפרדות, לשם קודם כל הולכות המטפלות. השיבוצים מתחילים קודם כל מהמסגרות הכוללניות, אחר כך הכיתות המשולבות, ובסוף מה שנשאר – לילדים המשולבים. ככה זה עובד בשטח.

למשולבים, לאלרגיים.

ברגע שאנחנו לא מאפשרים להם לקבל את המשאבים שהם זקוקים להם, כמו שנאמר קודם, הם פשוט מגיעים למסגרות החינוך המיוחד, וההשקעה בשילוב היא בעיה שפותרת את עצמה. ברגע שתהיה השקעה בשילוב, הילדים יישארו בשילוב ולא יעברו בלי סוף למערכת החינוך המיוחד. מערכת החינוך המיוחד לא תוצף בצורה כזו. יהיו מספיק מורים, יהיו מספיק חדרים, יהיו מספיק מבנים. יהיה כסף, יהיה כל מה שצריך למסגרות הנפרדות ברגע שהשילוב ייפתר, ושם צריך לשים את הדגש. תודה.

תודה רבה. דנית ברביבאי, מנכ"לית פורום מסגרת הגיל הרך בישראל, בבקשה.

צוהריים טובים, כבוד יושב-ראש הוועדה, מכובדיי, אני לא אגזול מהזמן, אני יודעת שאנחנו לקראת סיום הוועדה. אני באתי לייצג את מסגרות הגיל הרך, את הפעוטות. נכון לעכשיו במסגרות הגיל הרך אין תוכניות לאיתור וטיפול מלבד התוכנית של מעג"ן שנמצאת בחלק ממעונות היום, וזה על בסיס רצונן הטוב והיכולת של רשויות מסוימות לתת את המענים האלה. חשוב להכניס את תוכנית איתור וטיפול לתוך כלל המעונות כדי לאתר פעוטות, בין אם זה בסיכון או בין אם פעוטות שאפשר למצוא כבר בשלב הזה, עם אתגרים, כך שלא יגיעו לגני התת"ח, או יותר מזה, לגני החובה כשהם על הרצף האוטיסטי ולא איתרו אותם, או כשהם עם עיכוב התפתחותי כזה או אחר. חשוב מאוד שזה ייעשה באופן גורף. בנוסף, אנחנו יודעים שיש המון בירוקרטיה והמון טפסים למלא כדי להעלות פעוטות לוועדות כאלה ואחרות, ולכן צריך גם לחשוב על האופן הבא, שמנהלות מעונות לא יצטרכו למלא את כל הטפסים. מלבד העבודה הקשה והסוחטת שיש להן, הן צריכות לפעול ולתפקד בצוות חסר, ועל כן אני חושבת שאת כלל המסמכים והטפסים שהן צריכות להגיש ולמלא, צריך להוריד מהכתפיים שלהן. תודה רבה.

תודה רבה. יו"ר ארגון הגננות, דורית חזן, בבקשה.

תודה רבה. אני ממש שמחה על הוועדה הזאת, חיכיתי לה שנים.

למה? היו גם בכנסות הקודמות.

היו. היו, אבל עדיין, אנחנו מדברים על הגיל הרך כאן, מה שאני כמעט ולא שומעת. אני שמחה שדנית הקדימה אותי. אני באתי לדבר בשם הגיל הרך מגיל לידה ועד 6. כשהחילו את החוק הזה שכחו קודם כל את הילדים. חסכו על גב הילדים. משרד החינוך חייב להבין שכל הכספים וכל המדינה צריכה להיות מושקעת בחינוך הגיל הרך. זאת השקעה שתניב לנו מהר מאוד את הכספים. ברגע שנשקיע שם, אנחנו לא נצטרך מסגרות לחינוך המיוחד. יש כאן שלושה דברים: אחד, הכשרה של כל מי שנמצאת בגן, ואז לא נצטרך סייעת בתוך גן הילדים שתיתן תגבור כי הסייעת תוכשר, המטפלת תוכשר. היא תוכל לאתר את הילד מגיל לידה. אני התחלתי את דרכי כמטפלת, עברתי להיות מנהלת מעון, סייעת בגן הילדים, והיום אני גננת בתואר שני, והפכתי להיות יושבת-ראש. לכל אורך הדרך, ככל שהוכשרתי, ככל שלמדתי, ידעתי לאתר ילדים.

עד היום אני מקבלת תודות מהורים מהמעון על זה שאיתרתי את הילד שלהם זוחל על יד אחת, או על זה שאיתרתי דברים אחרים ועזרתי. עזרתי לילד שאיתרנו אותו בשלב הראשון, בגיל 3. איתרנו אותו על זה שהוא נמצא על הרצף. אותו ילד היה אצלי שנתיים כי ההורים שלו ביקשו, אז עוד לא היה חינוך מיוחד. אחרי שנתיים, כשהוא עלה לגן חובה, שאלו אותי בגן החובה: את בטוחה שהאבחון שלו נכון? למה? כי הצלחנו לטפל באופן צמוד, עם סייעת צמודה, איתרנו בזמן הנכון, בגיל 3. אם אנחנו נצליח לאתר את הילדים בגיל לידה במסגרות החינוך ונוכל להמשיך הלאה, שם אנחנו נמנע ונחסוך למדינת ישראל כל כך הרבה כסף. לא רק נחסוך, גם נניב משם כספים רבים. חבר'ה, הפתרון הראשון, היחיד, לפני הכול הוא הכשרת הצוותים. את זה צריך לשים ראשון במעלה. לא יכול להיות שמי שנכנסת לטפל בילד, לא יהיה לה יום אחד של הכשרה. זה דבר ראשון.

דבר שני, אנחנו, אנחנו נעבור בתוכנית חומש להקטנת מספר הילדים בכל כיתה, ואז לא יהיה מצב שיש 27 ילדים או 35 ילדים, ומתוכם עשרה ילדים משולבים שיש להם סל ריק. להביא ילד חמוד להפליא ולתת לו להיות בגן ילדים כזה זה עוול לצוות, זה עוול לילדים, זה עוול להורים. כולם מפסידים מזה. אסור שזה יקרה. אני חולקת על מי שאמרה כאן שאנחנו לא מאבדים – יש לי כבר 50 מכתבים איך אני עוזבת את משרד החינוך מגננות מעולות מהשורה הראשונה שלא רוצות להיות בגן. כי כשיש כזאת כמות של ילדים של שילוב ואין את הכלים לשלב – איך אמרה לי גננת אחת? יש סל, אבל הוא ריק: אין לי קלינאי תקשורת, אין לי מרפאה בעיסוק. יש סייעת, אנחנו רוצים להעביר את התקציב מכאן כי אין, לסייעת – אין לי אפשרות לעשות את זה. גננות מורטות שיערות מעצב על הילדים.

אני ממש מבקשת לסכם ולהגיד שאותם אנשים שיגיעו מוכשרים, אם הם יקבלו את המעטפת הנכונה – ואני עוד פעם אומרת: במהות לא לקרוא למפקחת מפקחת, אנחנו לא חומר. מדריכה, מלווה, יועצת, תומכת – זה מה שגננות צריכות, זה מה שסייעות צריכות. ברגע שזה יהיה, אנחנו נוכל לדבר עם ההורים. להורים יהיה יותר נעים. תנו לנו את הכלים ואת התקציבים, שם אנחנו נתחיל, במוסדות לחינוך והכשרת פרחי הוראה. סייעת, מטפלת, גננת, יועצת, כולם צריכים להיות שם לדעת לאתר את הילד בחינוך המיוחד. תודה רבה.

תודה רבה. ארגון בזכות, ד"ר עדית סרגוסטי.

תודה. אנחנו כארגון בזכות מלווים את הנושא של השילוב מיום הקמתו של הארגון, שחוגג עכשיו 30 שנה, כולל שורה של עתירות לבית המשפט העליון. לצערי, לא הרבה השתנה לאורך השנים האלה. אני חושבת שהדבר הבסיסי הראשוני שנדרש הוא שינוי תפיסתי עמוק ביחס לילדים עם מוגבלות וביחס לתלמידים עם מוגבלות במערכת החינוך. אנחנו נמצאים היום בעולם שבו יש שתי מערכות חינוך מקבילות אחת לשנייה – מערכת חינוך כללית שמיועדת ל"תלמידים הרגילים", עם מירכאות כפולות ומכופלות; ומערכת חינוך מקבילה של החינוך המיוחד.

צריך לחשוב – ולשם אנחנו צריכים ללכת, וזה היעד והחזון שאנחנו צריכים להציב לעצמנו – איך להתאים את מערכת החינוך הכללית למגוון של ילדים עם מגוון של צרכים, לא איך אנחנו מתאימים ילד למערכת הזו. אין דבר כזה ילדים שלא מתאימים למערכת החינוך הכללית, יש מערכת חינוך שלא מתאימה לילדים. אנחנו נמצאים בשנת 2023, כרגע אין לי נתון עדכני, אבל אחוז לא מבוטל מבתי הספר הכלליים לא נגישים אפילו ברמה הבסיסית ביותר, לא נגישים פיזית לתלמידים, שלא נדבר על דברים הרבה יותר מורכבים. צריך ללכת לכיוון של כיתות קטנות יותר, זה עלה כאן, הכשרה של כלל המורים במערכת החינוך. היום יש שתי הכשרות מקבילות – מורים של חינוך מיוחד ומורים של החינוך הכללי. כל המורים של מערכת החינוך צריכים לקבל הכשרה, כך שהם ידעו ללמד גם תלמידים עם מוגבלות. דרכי הוראה ודרכי היבחנות צריכות להתאים למגוון גדול יותר של תלמידים כך שתלמידים לא ימצאו את עצמם מחוץ למערכת הזו.

מדינת ישראל אשררה לפני עשור אמנה בינלאומית לזכויות אנשים עם מוגבלות. זה מה שהאמנה מחייבת, מערכת חינוך מכילה. האמנה דורשת שלא יהיו תלמידים שיודרו מתוך מערכת החינוך הכללית בגלל המוגבלות שלה, ומדינת ישראל נמצאת בפיגור מאוד מאוד גדול ביחס לדבר הזה. הרפורמה שלשמה התכנסנו היום – לא רק שהיא לא תיקנה את המצב, למרות השם שלה, הרפורמה הזו החריפה והחמירה את המצב. אמרה כאן יפה בן דוד שהתריעו על זה, ויושבים כאן אנשים רבים וטובים. כולנו התרענו בשלב שבו התיקון הגיע לכנסת, התרענו שזה מה שהרפורמה תעשה.

תיקון החוק הנציח פער בין תלמיד משולב שנמצא במערכת החינוך הכללית לתלמיד שנמצא בחינוך המיוחד. הזכרת יום לימודים ארוך, שתלמיד משולב לא מקבל, שנת לימודים ארוכה יותר, שתלמיד משולב לא מקבל. הנתונים מראים שהפערים האלה באים לידי ביטוי גם בתקציב. במסמך המצוין של מרכז המחקר והמידע של הכנסת אנחנו יכולים לראות שבשעה שבשנת 2023-2022 59% מהתלמידים עם מוגבלות שולבו ב"מסגרות לימוד רגילות", שוב, עם מירכאות כפולות ומכופלות, רק 29% מהתקציב הלך לאותם תלמידים. פער מאוד מאוד גדול.

ציינו כאן את העובדה שהורים ידעו, למרות שלכאורה ניתנה להורים זכות הבחירה במסגרת הלימוד שבה ילמד הילד שלהם, מכיוון שהם ידעו שאם התלמיד ילך למסגרת חינוך רגילה, הוא יקבל מעט מאוד. הרפורמה הזו יצרה הסללה של תלמידים למערכת החינוך המיוחד, אנחנו רואים את זה גם בנתונים ובמספרים. אם בשנת 2002 66% מהתלמידים עם המוגבלות היו משולבים, 20 שנה אחר כך אנחנו נמצאים בנסיגה – רק 59% מהתלמידים משולבים. כלומר, מה שהרפורמה הזו עשתה, לא רק שהיא לא קידמה אותנו קדימה, היא הסיגה אותנו אחורה. יש דברים שכדי לתקן אותם צריך תיקון חקיקה, כמו הפער הזה שציינתי בשירותים שניתנים לתלמידי חינוך מיוחד לעומת תלמידים משולבים.

יש דברים שניתן לעשות כבר עכשיו, יפה בן דוד הזכירה למשל את ועדות הזכאות והאפיון. יושבים שם אנשים שלא מכירים את התלמידים. חייבים להיות אנשים שמכירים את התלמידים, שידעו לתת להם את המענה שהם צריכים. משרד החינוך הוציא באיזשהו שלב הנחייה שהבנתה את שיקול הדעת, הגבילה את שיקול הדעת של הוועדות האלה, קבעה רף מקסימלי של כמה סיוע התלמידים יכולים לקבל, בשעה שהחוק מדבר רק על המינימום. את הדבר הזה אפשר לתקן מידית כבר לשנת הלימודים הקרובים בלי לתקן את החוק, וכשנגיע לתיקון החוק, אני חושבת שהחזון צריך להיות בהתאם למה שהאמנה מחייבת אותנו – לשנות את מערכת החינוך כולה. אנשים עם מוגבלות מהווים 20% מהחברה. לא יכול להיות שמערכת חינוך לא תתאים ל-20% מהחברה שאנחנו נמצאים בה.

רק להבין את האחוזים. את מדברת על 50% מכלל הילדים המשולבים, ו-29% מכלל הילדים בתקציב של החינוך הרגיל?

29% מהתקציב של החינוך המיוחד הולך ל-59% מהתלמידים המשולבים.

מהתלמידים זכאי שירותי חינוך מיוחדים.

תלמידים שזכאים, 29% מתקציב החינוך המיוחד. שאר התקציב הולך למסגרות חינוך מיוחד - - - את הילדים האחרים.

אלו אותם מענים.

אבל זה קשור לזה שהילדים המשולבים הם גם הילדים בשכיחות גבוהה, ולכן מוקצה להם פחות תקציב.

מוקצה להם, אבל הם גם מקבלים פחות שירותים.

כן, כי הם ילדים עם שכיחות גבוהה שהלקות שלהם היא יותר קלה. זו הסיבה לכך.

לא, לא, לא קשור לקל.

אין בעיה לפתוח את זה, אבל לא כרגע. עורכת דין הדס ארנון שרעבי בזום, מנהלת קשרי ממשל, עמותת אותי.

שלום. אני מעבירה את זכות הדיבור לציפי נגל אדלשטיין, מנכ"לית עמותת אותי. תודה.

שלום לכולם. תודה רבה על הדיון המאוד מאוד חשוב הזה ברפורמה. אני מברכת את יוסף טייב על הוועדה החגיגית הזאת. אנחנו, עמותת אותי, עמותה ישראלית לאוטיזם, לשעבר עמותה לילדים בסיכון, אנחנו עמותה של אנשי מקצוע מתחום הרפואה, מהתחום הטיפולי במקצועות הבריאות. אנחנו פועלים בכל רחבי הארץ ב-500 מסגרות שעובדות בתוך מסגרות של החינוך המיוחד. אנחנו זרועו הארוכה של משרד הבריאות, אבל מרבית הפעילות שלנו מתקיימות בתוך גני תקשורת של החינוך המיוחד ובבתי ספר בכיתות תקשורת ובבתי ספר לחינוך מיוחד. אנחנו מטפלים במעל 4,000 ילדים ובני נוער עם אוטיזם מדי שנה. אחד השירותים המרכזיים שלנו הוא - - -

בכמה מסגרות אתם מטפלים?

כן, בתוך המסגרות, זה הרעיון.

לא, בכמה מסגרות אתם מטפלים? אתם מטפלים בתוך במסגרות של משרד החינוך?

כן, כן. במסגרת חוזר מנכ"ל משותף של בריאות וחינוך, אנחנו מטפלים בתוך מסגרות של גני תקשורת, ושם אנחנו נותנים טיפול בריאותי מקדם. 14 שעות שבועיות לילדים על הרצף האוטיסטי. שוב, אנחנו רוצים לפתוח בנתון שהוא מאוד מאוד מטריד – יש היום כ-200 גנים כאלה. זאת אומרת, כ-1,500 ילדים שלא מקבלים טיפול בריאותי מקדם. מדובר ב-14 שעות שבועיות בגיל שהוא חלון הזדמנויות גבולי עבור הילדים, והילדים הללו לא מקבלים טיפול. זו שורה של בעיות שבעיקרן מדובר על חוסר בכוח אדם. חוסר אדיר בכוח אדם במקצועות הפרא-רפואיים הבריאותיים, ולכן אי אפשר כמעט לגייס כוח אדם בתחום הזה. מדובר על בעיות משכרות, בעיות שכר. כמובן שבפריפריה יש קושי יותר גדול שמתייחס לכך שאין אנשים שנמצאים בפריפריה ומטפלים בתחומים האלה. אנחנו עושים הרבה מאוד כדי להנגיש את הטיפול בכל רחבי הארץ. אנחנו נמצאים מדן ועד אילת, אבל יש שורה של בעיות לטפל בהן. כמובן, כפי שכבר נאמר כאן, הרפורמה בבסיסה והרעיון בבסיסו הוא טוב וראוי, אלא שיש הרבה מאוד דברים שקשורים ליישום של הרפורמה, שלצערנו מחטיא את הערכים והמטרות הבסיסיות של הרפורמה בבסיסן.

הדגשנו שאנחנו מטפלים בתוך המסגרות של החינוך. יש הרבה מאוד דברים שקשורים לבריאות וחינוך שהם בעייתיים ביותר וצריך להסדיר אותם ברמה הלאומית, ברמה המדינית. יש בעיה מאוד קשה במסגרת הרפורמה ובעקבות ועדות האיתור והזכאות – השלב המאוחר שבו הילדים מגיעים לתוך המסגרות, ואז קשה מאוד להתאים את היערכות הצוות הטיפולי לתוך הדבר הזה, גם אם נשים חמישה ילדים בגן תקשורת, ורק בסביבות דצמבר-ינואר מגיעים ילדים נוספים, אין שום סיכוי ומצב בחסר הקיים בכוח האדם הטיפולי, שאותם הילדים שיתווספו לתוך גן התקשורת, שרצו להיות בו כדי לקבל את האינטנסיביות הטיפולית הזו, אין שום סיכוי שיוכלו אותם הילדים אכן לקבל את הטיפול. אי אפשר להיערך בהתאם. זו בעיה מאוד קשה. אפרופו היערכות של רשויות מקומיות והיכולת לעשות את הסנכרון הזה ולהבין מבעוד מועד איך אפשר להיערך כדי לתת את הטיפול המיטבי על פי הזכאות שמדינת ישראל כבר קבעה שהיא קיימת לילדים.

אני אדבר על הנושא של החוסר המשמעותי בסייעות. כל הנושא שדובר בו, והדבר הזה משפיע גם על הנושא של מתן טיפולים, ומאוד קשה לתת את הטיפולים המיטביים שמדינת ישראל קבעה שהילדים זכאים להם, מאוד קשה לתת אותם כאשר יש חוסר גדול מאוד בסייעות, ולא רק חוסר בסייעות, אלא גם סייעות שקיימות במערכת, הרבה מאוד ללא הכשרה, ללא הדרכה, שחייבים גם כאן - - -. כיוון שהזמן קצר והמלאכה מרובה, יש לנו הרבה דברים לעשות, אני אסביר רק נושא אחד שהוא מאוד חשוב.

משפט אחרון בבקשה.

משפט אחרון. יש הרבה מאוד נושאים של אירועים חריגים. נושאים שקשורים גם לבריאות, גם לחינוך וגם לרווחה. הרבה פעמים זה נופל במקרים הכי מורכבים, ולכן יש חשיבות לעשות שיח משותף ואינטגרציה של כל המשרדים האלה. יצא לנו גם להקים ועדה בין משרדית כדי לטפל במקרים המורכבים ולתת להם מענה. אז אני מאחלת בהצלחה לכל הגורמים השותפים והאמונים על הוועדות החשובות האלה. תודה רבה על רשות הדיבור.

תודה רבה. מור דקל, יו"ר העמותה הישראלית למען הילד בגיל הרך, בזום.

תודה רבה ליו"ר הוועדה, יוסי טייב, על כל מה שאתה עושה, גם על הנושאים שאתה מעלה. אני לא אחזור על דברים שכבר נאמרו, אבל חשוב לי לצאת עם כמה הדגשות מהוועדה הזאת. קודם כל, ועדת החינוך, לאור הרפורמה והמעבר של מעונות היום שנעשה בשנה הקודמת – הגיע הזמן שוועדת החינוך תתחיל להסתכל על נושאים כאלה ועוד מגיל לידה. למעט שתי חברות שציינו את זה מקודם, לאורך כל הוועדה השיח דובר נטו על גילאים 3 ומעלה, ולרוב גם על גיל 6 פלוס. דיברו כבר על האיתור המוקדם של גילאי לידה עד 3, אני רוצה לדבר על עוד שני נושאים, ואני אעשה את זה בקצרה.

אחת, היעדר רציפות בקשר החינוכי והטיפולי. היום, בעיקר בגילאי לידה עד 6, עם דגש על לידה עד 3, מי שפוגש לרוב את הילדים הללו ויכול לאתר ולטפל אלה טיפות החלב וקופות החולים, ואין להם קשר רציף לא עם המעונות ולא עם המסגרות. זה דבר שיכול לתת יד לרשות המקומית, ובכלל לאיתור וזיהוי מוקדם, ולתת את היכולת כדי ליצור את הרצף החינוכי הנכון והיעיל לילדים שעולים אחר כך לגני עירייה.

שתיים, הנושא של מימון שעות הליווי לסייעות לגילאי לידה עד 3. זה לא נאמר כאן עדיין, אבל אם כבר יש פעוטות בגילאי לידה עד 3 שמזהים אצלם אלרגיה מסכנת חיים או מומים או בעיות התפתחותיות, וכן הלאה, הזכאות שלהם במסגרות – דרך אגב, לרוב זה רק במעונות הסמל – הן בין שעתיים לארבע שעות בלבד, דבר שלא כל כך ייתכן ולא כל כך מקובל, ואנחנו עדיין מנסות להבין את ההיגיון של הדבר, מדוע בגיל 3 ילד זכאי לסייעת רפואית לאורך כל היום, ובגיל שנתיים וחצי רק לשעתיים או ארבע. יו"ר הוועדה, ברשותך, אני אתן דוגמה אחרונה. פנו אלינו לפני כמה ימים 2,500 הורים מכל הארץ שיש להם פעוטות שיש להם מום בוושט שמקשה גם באכילה וגם בבליעה, דבר שדורש מהם ניקוז, גם בלילה. יש להם הקאות וריפלוקס קשה. מה שקורה, כשההורים האלה פונים למעונות, גם עם סמל וגם מעונות פרטיים, הילדים הללו זכאים לסייעת צמודה. ואז אם מוצאים סייעת, ואם יש זכאות – שוב פעם, לרוב זה למעונות הסמל, שרק 27% מכלל הילדים במדינת ישראל נמצאים שם – הזכאות היא בין שעתיים לארבע שעות בלבד. זו עוד סוגיה שאנחנו רוצות שהוועדה הזאת תרשום ותעלה. כאשר מסתכלים על הרפורמה של החינוך המיוחד, בבקשה להסתכל עליו מגיל שלושה חודשים עד 18. תודה רבה.

תודה רבה, דקל. ידידי, שלום בן משה, ראש עיריית ראש העין, יו"ר ועדת החינוך של מרכז השלטון המרכזי.

אדוני היושב-ראש, קודם כל, רציתי לומר לך, אני השתתפתי בהרבה מאוד דיונים. אצלך בוועדה הזו היום היה דיון רציני, מקצועי, של כל מי שנמצא. נקודה שנייה, החוק שהתקבל, התקבל אחרי סדרה ארוכה מאוד של דיונים. כאשר אנחנו יושבים אצלך – התריעו מלכתחילה גם - - - הרשות המקומית וגם יפה בן דוד, שהיטיבה לתאר שכל האילוצים שנעשו - - - שנעשו, בין היתר, היו בגלל מגבלות של תקציב. לכן התמונה די ברורה. לא צריך לעשות עכשיו יום לימודים ארוך. מה שהשר רוצה למנות זה - - -, ואז צריך להתחיל מההתחלה. הכול ידוע. אפשר שחלק מהדברים שמלכתחילה נאמר שהיישום שלהם יהיה קשה, בדיעבד הסתבר שכן, לשנות אותם. כל מה שניתן לשנות, לא להמתין לחקיקה, צריך לעשות את זה. אנשים שעסקו בזה בעבר מכירים את זה היטב, ולכן אפשר לקדם את זה מהר מאוד.

שלושה דברים שאני רוצה לציין באופן פרטי – אחד, ההחלטה של יושב-ראש הוועדה, גם היא התקבלה מאילוצים כנראה תקציביים, ואני אגיד את זה בעדינות רבה. לא תהיה ועדה שיושב-ראש הוועדה שלה הוא של הרשות המקומית, שהיא הסמכות ולה האחריות; אלא יהיה מישהו אחר. אז גם בזה נתקלנו בכל מיני קשיים. ההחלטה השנייה, שהיא פתרון של הבעיה שנוצרה, זה שההורה הוא זה שמחליט. ההורה, עם כל הערכתי אליו, הוא מוטה, הוא לא מספיק מקצועי. לכן בחלק מהמקומות ההורה מחליט שהבן שלו יהיה בחינוך מיוחד כאשר הגורמים המקצועיים אומרים יותר טוב לו שיהיה בשילוב. הכותרת היא שצריך לעשות כל מאמץ שהילדים ילמדו במסגרת חינוך רגיל וישתלבו כמה שאפשר. יש כאלה שאי אפשר לשלב אותם, לכן צריך להכניס - - - לכן צריך לקבל שתי החלטות הכי מוקדם - - -

שלום, אבל השאלה היא האם מושקעים מירב המשאבים והמאמצים כדי לשלב אותם. מה זאת אומרת אי אפשר לשלב ילד?

אני אגיד. אני אגיד. קודם כל, אם אתה רוצה לשלב בכיתה רגילה, המורה שיש לה 32 תלמידים, היא בקושי משתלטת עליהם, מכניסים לה שלושה ילדים, או שני ילדים, או חמישה ילדים שהם בשילוב, אין לה זמן להתעסק איתם. היא לא יכולה להתמודד עם זה. דבר שני, היא לא מוכשרת, וגם על זה דובר.

נשלח אותם לגטו. נשלח אותם לגטו כי אין לה זמן להתעסק איתם.

אמירה לא במקום, רויטל. בבקשה.

המורות עושות כמיטב יכולתן. קשה מאוד ללמד הרבה ילדים. דבר שני, אין להן הכשרה. לכן צריך להנחות את הנשיאים שמכשירים את הסטודנטיות להכשיר אותן ולתת להן הכשרה להתמודד עם ילדים שהם ילדי שילוב.

הדבר האחרון שרציתי לומר לך היא דוגמה שעשינו אצלנו. בבית ספר תיכון אצלנו במשך מספר שנים היו לנו כיתות מיוחדות של תלמידים שיש להן בעיות וקושי בקשב וריכוז ברמות שונות. לפני שלוש שנים החלטנו שאנחנו סוגרים את הכיתות הקטנות האלו ומשלבים את הילדים בכיתות רגילות. ראה איזה פלא, לפני זה כל התלמידים בכיתות הקטנות – זכאות בגרות, כמעט אפס. כשהשתלבו במסגרת כיתות רגילות, כמעט 72% זכאי בגרות. אלו דברים שניתן להוכיח אותם. המסקנה מזה היא שצריך לעשות הכול לשלב את הילדים בכיתות רגילות.

ראינו את זה בחוש אתמול, דרך אגב.

איך עשינו את זה? הרשות עצמה נתנה לבית הספר יותר שעות לתגבור בבגרויות, הצמדה לסייעות שנמצאות - - - והגיעו לזה. לכן הדבר האחרון שתעשה, אדוני היושב-ראש, תגיד למשרד החינוך תן לוח זמנים מוגדר כמה זמן הוועדה הזאת תדון בעניין, אחרת זה לא יסתיים. תודה רבה לך.

תודה רבה. קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים. צוות הניהול, רויטל לן כהן, בבקשה.

תודה רבה. קודם כל, למי שמכיר אותי, זה שהגעתי עד עכשיו שתוקה עד לנקודה הזאת - - -

אני מעריך את זה מאוד.

מוחזקת. למי שעוד לא פגש אותי אף פעם בדיונים של ועדות החינוך, אני רק אומר שתמיד בדיונים הראשונים האלה אני רוצה לעשות נקודת ציון. אני התחלתי את הפעילות שלי ב-2007, כשבן שלי היה בן 3. אלעד בן 19.5, חייל. ואני עדיין אומרת את אותם דברים, באותה ישיבה, ובשטח אותו דבר. לצורך העניין, גם הרפורמה – כל מה שהיא עשתה, היא לקחה את המצב הגרוע שהיה קודם, וקיבעה אותו. קצת החליפה שמות – במקום ועדת השמה, ועדת זכאות ואפיון, במקום ועדת ערר, ועדת הסגה. פחות או יותר אותו דבר.

הצורך שלנו כהורים להילחם על הזכות הטבעית של הילדים שלנו להיות חלק מהקהילה, היום ב-2023 – זה מטריף אותי, אני לא מצליחה בכלל להבין שאני צריכה להסביר למה לילד שלי יש זכות ללכת לגן או ללכת לבית הספר עם הילדים מהשכונה. אני בכלל לא מבינה למה אני צריכה להסביר את זה, ומה זה משנה מה יש לו, ומה זה משנה באיזו רמת תפקוד הוא. עצם העובדה שאנחנו לוקחים בן אדם ומכמתים אותו למספר ואומרים הוא ברמת תפקוד – זה בכלל נשגב מבינתי. באיזו רמת תפקוד אתה? באיזו רמת תפקוד את? מה זאת אומרת? תלוי באיזה שעה ביום, תלוי באיזה מצב אני – רעבה, כועסת, קר לי, חם לי. יש בזה סוג של האשמת הקורבן באופן קבוע, ואז גם מאשימים אותו, את הילד, בזה שהשילוב לא הצליח. הכשילו אותו, הוא התפרץ – אשם, לא יכול, ועדת הילד המסוכן וכל הדברים האלה.

לצערי, לא הרבה השתנה, ואני אנסה להגיד כמה נקודות קצרצרות כדי לא לברוח מדי מהנושא. קודם כל, אני מרגישה שהלכנו אחורה בנושא של השפה. אנחנו מתייחסים לחינוך מיוחד, ולא מתייחסים לשירותי חינוך מיוחדים. עבדנו מאוד קשה כדי שבחוק הזה יהיה שינוי בשפה. זה לא חינוך מיוחד, הם לא ילדי החינוך המיוחד, הם תלמידים במדינת ישראל שזכאים לשירותי חינוך מיוחדים. דורנר קבעה, גם בפסיקה וגם בוועדה, שחינוך מיוחד הוא שירות ולא מקום. כשאנחנו ממשיכים לדבר עליהם כילדי החינוך המיוחד, כחינוך מיוחד, אנחנו ממשיכים לעשות את זה. שפה משנה מציאות, ויוצרת מציאות, והיא משנה את הנרטיבים שבתוכם אנחנו תופסים את התלמידים האלה. חשוב להגיד את זה, ואין דבר כזה מתאים לשילוב, ראוי לשילוב. ילד קם בבוקר – הוא יכול ללכת לשילוב.

אני רוצה לחזק את מה שנאמר פה על הסלים הריקים. קודם כל, העובדה שלוועדות – בניגוד לחוק, בניגוד לפסיקה, בניגוד להצהרת משרד החינוך בבג"ץ – אין שיקול דעת חופשי לקבוע מה יהיה היקף הסל שהתלמיד מקבל. הוא מקבל את המינימום בדרגת התפקוד, יוצר מצב שבו כשמגיעים להורה ואומרים לו תבחר, זה כמו שמגיע שודד ואומר לו הכסף או החיים. יש פה איזו בחירה חופשית? אין פה בחירה חופשית. זה או שאני אתעלל בילד שלי במערכת שגם אין בה ידע וגם אין בה משאבים כשאני שולח את הילד, או שאני אשלח אותו לחינוך – למעטפת. סליחה, מעטפות יש בדואר. ילד צריך להגיע עם סל שירותים. ולא יכול להיות שיש החלטת ממשלה, יש שלושה חוקים ויש אמנה שמדברים על החובה – חובה – להעדיף את השילוב, ובפועל, יום-יום, לא רק שמסלילים, מייצרים מוטיבציה שלילית להיות חלק מהקהילה.

המחיר הוא לא רק עכשיו, ולא רק אם תהיה בגרות או לא תהיה בגרות. המחיר הוא מחיר חברתי אדיר. כי כשאנחנו מייצרים שונות ונפרדות, השונות והנפרדות האלו ממשיכות גם אחר כך, ואנחנו חברה לא סובלנית, כי אנחנו מייצרים חברה שהיא לא הטרוגנית, חברה שיש בה רק סוג אחד של אנשים, הילד הנורמטיבי, ואחר כך הוא הבוגר הנורמטיבי, ואז כשמגיע מישהו קצת שונה, אין לנו סבלנות אליו. אחר כך יש גם פער ביכולת לתעסוקה ובמקומות אחרים, והמדינה משלמת על זה מחיר. לא יכול להיות שההסתכלות היא דרך משרד החינוך, משרד הרווחה, משרד האוצר. המשרדים נוצרו כדי לתת אמירה מקצועית, אבל הראייה צריכה להיות ראיה של 360 מעלות לכל מעגל החיים של הבן אדם. ואם אנחנו היום נוציא אותו מהמעגל הזה, הוא לא ייכנס לשם גם אחר כך, והמחיר שאנחנו משלמים הוא מחיר יקר, וגם האדם משלם מחיר יקר, והמשפחה שלו משלמת מחיר יקר. אני ב-2007 הפסקתי לעבוד. רק המחיר שמשלם האוצר על ההפסקה של התשלומים של מס הכנסה, מס בריאות, ביטוח לאומי, שאני שילמתי זה הפסד אדיר למדינה. אני כבר לא מדברת על התרומה שלי לתל"ג.

הנושא של הסייעת – בימים אלה דנים בהסכמים הקיבוציים. אני חייבת להגיד את זה, דנים בהסכמים הקיבוציים. ומרכז השלטון המקומי מתעקש בתוך הדיונים הפנימיים שיש שמיכה קצרה, וצריך קודם לתעדף את סייעות הגנים, ורק אחר כך את הסייעות של החינוך המיוחד, ובסוף-בסוף את הסייעות המשלבות. והנה, שוב אנחנו יוצרים את התעדוף הזה. האמירה היא שפה יש ילד אחד, ופה יש 30 ילדים. אז אולי למורה לחינוך מיוחד, שיש לה רק שמונה ילדים בכיתה, נשלם פחות ממורה שיש לה 40 ילדים בכיתה? מה הקשר למספר הילדים? מדובר בסוג העבודה, ומדובר בהחלט. אפילו אם העבודה שלה הייתה קלה – והיא לא יותר קלה – מדובר בתעדוף שהמדינה החליטה שהיא צריכה לתת. המדינה קבעה בהחלטת ממשלה שחובה להעדיף את השילוב. אז צריך לשים את הכסף איפה שהמילים האלה. אי אפשר סתם לומר מילים ולא לעמוד מאחוריהן.

בעוד כמה שבועות ייסגר ההסכם הקיבוצי, ובשנה הבאה – אני אומרת פה עכשיו, כמו שאמרנו בדיונים על תיקון 11 – בשנה הבאה לא יהיה שילוב במדינת ישראל. גם ככה היום אנחנו היום המדינה הכי פחות משלבת בכל מדינות העולם. במדינות העולם המערבי יש אחוז חד ספרתי של ילדים בחינוך המיוחד, אם בכלל. יש מדינות שאין בהן בכלל חינוך מיוחד. מה, אין בהן ילדים מורכבים? בוודאי שיש ילדים מורכבים, זה עניין של סדרי עדיפויות. ואני אומרת פה בצורה גלויה: לא יהיה בשנה הבאה שילוב במדינת ישראל – אף ילד – כי לא יהיה מי שיהיה איתם. כי עד שלא יחליטו שעושים שינוי מערכתי וכל אנשי הצוות מקבלים הדרכה, לא יהיה פה שילוב. ואם לא יהיה את המעט, שהוא סייעת, לא יהיה פה שילוב. אני עוד שנייה מסיימת.

רויטל, אני מבין שלקחת את כל מה שהיה צריך לקרות בוועדה, וצמצמת את זה לעשר דקות.

ואני רוצה להגיד עוד שני דברים.

דקה על השעון.

פחות אפילו. הנושא של נגישות. אין נגישות במערכת החינוך המיוחד בהתאם לתקנות הנגישות הפרטנית. כתבו חוזרי מנכ"ל מנוגדים לתקנות, מנוגדים לחוק, ואף אחד לא עושה עם זה שום דבר. למשל, בתקנות, כשמדברים על דרכי היבחנות, חובה לתת התאמות בדרכי היבחנות מכיתה א'. תנסה לקבל התאמות בדרכי היבחנות מכיתה א'. לא תקבל. יותר מזה, יש הוראה – יש לי אותה כתובה – לא לתת התאמות בדרכי היבחנות בבתי הספר היסודיים. ובחטיבות הביניים יש את השטות הזו, סליחה, "מלקויות ללמידה". מכניסים את הילדים למצוקות. דרך אגב, חלקם מגיעים בסוף לבעיות התנהגות, ואז מה עושים? ילד מסוכן לעצמו ולאחרים. שוללים את זכות הבחירה של ההורים ושולחים אותו לבית ספר להפרעות התנהגות, כשכל מה שהוא היה צריך זה התאמות.

הילדים האלה נמצאים בהישרדות 24 שעות ביממה, ומאשימים אותם בלי הרף בתוצאה. ואני באה לוועדות של הילדים, ואני אומרת: זה לא ילד עם בעיית התנהגות, זה ילד עם בעיית תסכול. זה ילד שמביע את התסכול שלו בדרכים פיזיות. אומרים לי אבל זו אלימות. זו לא אלימות. אלימות זה ילד שעובר בבית ספר ומכפכף ילדים אחרים, זו אלימות. ילד שסובל יום-יום, שנמצא במצב הישרדותי, ובסוף לא יכול יותר והוא זורק כיסא, זה לא ילד אלים, זה ילד שאנחנו – אנחנו – הבאנו אותו למצב קשה, ואנחנו צריכים לתת את הדין על זה, לא הילד ולא ההורים שלו. ודבר אחרון, הכנסת - - -

נתתי לך כבר שתי דקות. לא, רויטל.

הכנסת היא מפקחת על הרשות המבצעת, ואני מבקשת שתפקחו על מה שקורה בוועדות. זהו. תודה רבה.

תודה רבה. אני מבקש ממשרד החינוך להתייחס לנושא של חוזר מנכ"ל, מה שנטען בסוף דבריה של רויטל.

אני אבדוק את זה.

דני ז'ורנו מונעת מתלמידים לקבל התאמות בדרכי היבחנות.

בסדר, הבנו. הנושא ייבדק.

זה לא מדויק.

זה מאוד מדויק.

אני רק אגיד בתור נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, אני חושב שעל הנושא של הנגשה אפשר לקיים דיון.

קודם כל, אנחנו נבדוק את הדברים. אני חושבת שהנתונים הם לא נכונים. לגבי התוכנית "מלקות ללמידה" – היא תוכנית מצוינת. אני חולקת באופן מובהק על מה שאמרה רויטל, על כך שהתוכנית הזו היא לא טובה. היא עשתה הרבה טוב לילדים שעברו אותה, ויש לנו נתונים, אם תרצה, אנחנו - - -

יש לי כמה דוחות של פסיכיאטרים.

רויטל, סליחה, אף אחד לא הפריע לך.

היא פשוט הכפילה את הבירוקרטיה למנהלים ולמורים.

הדבר הנוסף, חשוב לי להגיד, אם כבר קיבלתי רשות דיבור, שלגבי הנושא של לידה עד 3 – יצאנו להכשרות. עד עכשיו עברו כבר מעל 12,000 מטפלות ומחנכות הכשרה שלא הייתה בעבר, כך שמשרד החינוך ערוך גם לכך. אם תרצה, אנחנו נרחיב על כך בוועדה הבאה.

האם במסגרת ההכשרה יש התייחסות לחינוך מיוחד?

סליחה. סליחה. ההסתדרות הכללית, עומר שכטר, בבקשה.

תודה, כבוד היושב-ראש. למען הגילוי הנאות, אני פה בכובע של ההסתדרות, וליתר הדיוק, הסתדרות המעו"ף. אני גם חבר מועצה בראש העין, מחזיק תיק חינוך ממלכתי. אני מצטרף להזמנה של ראש העיר – כדאי לבוא לבקר, אפילו ביקור של הוועדה, בתיכון בגין, שמשלב לדעתי בצורה מיטבית. אני חוזר לכובע ההסתדרותי. הסייעות בחינוך המיוחד – ואני חושב שאמרו את זה קודם, הזכירו את זה כל הגופים: גם ההורים, גם יפה בן דוד – ברפורמה הזאת הסייעות בחינוך המיוחד נשארו מאחור, וחבל, כי הסייעות הן הכוח החלוץ - - -

מי אשם בזה? אתם אשמים.

סליחה, אני לא הפרעתי לך כשדיברת. הסייעות הן הכוח החלוץ במערכת החינוך המיוחד, והן בסוף מי שנמצאות עם הילדים הכי הרבה זמן, עם הטיפול הכי הדוק והכי קרוב. כידוע, יש היום מחסור – דיברו על זה פה מקודם, והסייעות שכן נמצאות במערכת סובלות משחיקה, מפציעות, ואנחנו עדים לתופעה הולכת וגוברת של עזיבת המקצוע, וכתוצאה מזה, למחסור שנוצר.

ההתפתחות התקינה של ילד תלויה מאוד באיכות הטיפול שהוא יקבל, וזה נכון לגבי כל ילד, אבל ביתר שאת בחינוך המיוחד, ששם הליווי הוא קריטי במיוחד. המחסור בכוח אדם משפיע על איכות החינוך שהילדים מקבלים ועל ההתפתחות שלהם בתוך המערכת. כשיש שתי סייעות בכיתה של שמונה תלמידים שנדרשים להזנה ולהתמודדות פרטנית, זה פשוט לא מספיק, וגם זה בתקינה הנוכחית היום ולא במה שקורה בפועל, כי הרבה פעמים בכלל לא מצליחים למצוא כוח אדם כדי למלא את התקינה החסרה. המחסור בכוח אדם הוא חמור. סייעות מוצאות את עצמן פותחות גנים לבד, או מתמודדות עם גנים שפתיים למשל שאין בהם קלינאיות תקשורת, כי המחסור נוגע בכל חלקי המערכת.

בסופו של דבר, אדוני יושב-ראש הוועדה, הפתרון פה הוא שיפור תנאים, שיפור שכר והכשרה. אמרו את זה פה כולם בצורה חותכת, וגם השר התייחס לזה בראשית הדיון בדבריו. כי כדי לתת למקצוע הזה את המעמד המקצועי שמגיע לו, צריך להתייחס לסייעות בהתאם, לתגמל אותן בהתאם, להכשיר אותן בהתאם, להעלות את השכר שלהן משמעותית. דיברו פה על סייעות משלבות, אז היקף המשרה כנגזרת של כמות השעות שניתנת לילד, אחוזי המשרה כתלות באחוזי התפתחות של הילד, אלו תנאים שהם בלתי אפשריים. אם סייעת מקבלת עכשיו ילד עם סל של שמונה שעות, ואחרי זה הוא מתקדם – וזה דבר טוב ורצוי – ואז הוא יורד לחמש שעות, זה פוגע בשכר שלה. הדבר הזה לא מתקבל על הדעת. משרה מלאה לדעתנו צריכה להיות לכל היותר 35 שעות שבועיות ולא יותר מזה. אנחנו נמצאים במשא ומתן, כמו שהזכירו מקודם, ואני מקווה שכל הנושאים האלה יבואו על פתרונם לטובת הסייעות, לטובת כל כוח האדם במערכת, והכי חשוב, לטובת הילדים.

תודה רבה. פעיל חברתי, בני פרץ, בבקשה.

כבודו, אני מכיר את הרפורמה הזאת, ושמעתי את הגברת עדית סרגוסטי, ושמעתי את הגברת רויטל, עם כל הכאב, שאני רציתי גם להביא אותו, את הכאב הזה, אבל היא נתנה אותו. אבל אני רוצה שיהיה קצת הומור בסוף. קצת רגעים להומור. כשאומרים סייעות וחוסר בסייעות, אני אומר שצריכים לחפש אותן בבית המעצר או בכלא. זה מה שקורה. אומרים הולכים לתת סייעות מגיל שלושה חודשים. איפה יש גנים בכלל? אם הולכים לתת חינוך משלושה חודשים עד גיל 18, לא תמצא. אנחנו מדברים על המיוחד. אני יודע שבחטיבות, כבודו, כשמגיעים ילדים בכיתות ז' לחטיבה, שם לאט-לאט מתגלים ילדים עם קשיי לימוד, ואז, כפי שהיא אמרה, נוצרות בעיות בכיתה היות שהוא לא יכול להשתלב. לוקחים את הילד הזה, ולוקחים עוד כיתה ועוד כיתה, יוצרים להם כיתה טיפולית. מהכיתה הטיפולית הזאת לא יוצא כלום. זו שיטה שקיימת. אני אומר אין ילד טיפש, יש מערכת שמתנהלת אולי.

אומרים חסרים מורים. אני אגיד לך, אדוני, המנגנון של משרד החינוך כל כך גדול, שהוא לוקח את כל הכספים ואין למורים. מורים הפכו להיות חברות כוח אדם – אחרי 11 חודשים מפטרים אותם עד לחופש הבא. אתה מבין למה אני מתכוון? אין להם זכויות, אז בטח שהם יברחו, לא מתאמצים אפילו. זה מה שקורה. שמעתי אותה, גם אני כואב. ילדים בחינוך המיוחד – לא מדברים אפילו על התנאים שלהם בהסעות שיש להם. אדוני, בכל תחילת שנה אני מקבל טלפונים שאני כבר לא יודע למי לפנות בעירייה, ולכל המנגנון הזה של ההסעות. משאירים אותם שעות, ההורים מאבדים את שעות העבודה שלהם. הכול בעייתי. לא אומרים לנו זה הקו, ואנחנו הולכים עליו ישר, חובה. אין דבר כזה, תמיד תמצא שהבעיות נוצרות לך. איך היא אמרה, שילוב? אני מאמין לה, כי גם אני אומר גם בשנה הבאה לא יהיה שילוב. כבודו, אני רואה איך אתה נותן לאנשים להוציא פה את הכול. אני מאמין שאתה תביא ביחד עם שר החינוך תיקון בחינוך הזה.

בעזרת השם. תודה רבה. קואליציית ההורים, אסתר קרמר.

הרוב דיברו כבר לפניי. אני לא אגיד הכול, אני אגיד רק משהו אחד, דיבר על זה קצת הרב ברוכי, ואני אדבר על זה עוד קצת. כשאנחנו מדברים על כל חוק החינוך המיוחד ואנחנו מדברים על החינוך החרדי, יש פער מאוד גדול בין החוק לבין החינוך החרדי. קודם כל, כל התלמידים שיושבים בבתי ספר שנקראים מוסדות פטור, שהם רוב תלמודי התורה החרדיים, לא זכאים בכלל לקבל סל שילוב. ילד חרדי במשפחה חרדית שגר בעיר שאין בה בית ספר מוכר שאינו רשמי או ממ"ח, או שהוא לא רוצה ללכת לממ"ח מסיבות של השקפה, הוא יכול לבחור בין חינוך מיוחד, או ללמוד בכיתה רגילה בלי שום עזרה. מה שקורה, שהוא לא יכול בכלל להגיע לחינוך המיוחד. זו בעיה מאוד גדולה. ואז אנחנו מגיעים גם למוסדות המוכש"ר שלא תחת רשתות. מוסדות המוכש"ר שתחת רשתות – התלמידים שזכאים לסייעת, מקבלים אותה מלאה. מוסדות המוכש"ר שלא תחת רשתות, שאלו תלמודי תורה, חלק מבתי ספר לבנות, מעט, אבל יש – הם זכאים רק ל-70% סייעת. זאת אומרת, הילד קיבל 24 שעות, המערכת משלמת לבית הספר 18 שעות, והבעלות שמחזיקה את בית הספר אמורה לשלם את הפער.

אותו דבר בנגישות. מי שאמור לשלם את הנגישות זאת הבעלות. היא יכולה להגיש בקשה, היא לפעמים תקבל. אין שום מחויבות של המערכת לטפל בכל הדברים האלה. לכן גם ככה מוסדות המוכש"ר מקבלים רק 70%, מתוך ה-70% האלה יורד עוד ועוד ועוד, ולכן תלמידים ששייכים לחינוך החרדי נמצאים – לא סתם מה שאמר הרב ברוכי, שתלמידים בחינוך החרדי נמצאים בחינוך מיוחד. הם נמצאים בחינוך מיוחד כי אין להם את האפשרות להיות תלמידים משולבים. זה הדבר נוסף שקיים במוכש"ר, שהם לא זכאים לקבל שירותים מהמתי"א. מתי"א זה מרכז תמיכה יישובי אזורי. הם שולחים מטפלים פרא-רפואיים לתוך בתי הספר. תלמידים בחינוך המוכש"ר לא זכאים לקבל שירותים מהמתי"א, ואז בית הספר צריך לרכוש לבד את המטפלים הפרא-רפואיים, מה שלא קורה. תודה רבה.

תודה רבה. משרד החינוך.

אני אגיד משהו על המתי"א, אילן ישלים אותי. אנחנו מתכנסים עם המחוז החרדי כדי לבנות איזשהו מודל כדי לתקן את זה. אכן המחוז החרדי צריך לקבל שירותים של מתי"א, וצריך לראות איך בונים את זה נכון. אנחנו לגמרי בתוך התהליך.

שילוב במוסדות - - -

רגע. לגבי זה אני אתן לאילן לענות.

אילן שי, ממונה ייעוץ משפטי, מכרזים ורכישות. בבקשה.

אילן שי, מהלשכה המשפטית של משרד החינוך. לגבי מוסדות הפטור, חוק חינוך מיוחד בנוסח שלו היום לא חל על שילוב תלמידים במוסדות פטור. זה בהחלט משהו שבמסגרת התיקון לחוק העמדה שלנו כייעוץ המשפטי של משרד החינוך היא שזה נושא שבמסגרת התיקון של חוק חינוך מיוחד צריך לתת עליו את הדעת; אבל כדי להחיל את חוק חינוך מיוחד על מוסדות הפטור, צריך תיקון חקיקה. למרות שצריך תיקון חקיקה כדי שחוק חינוך מיוחד יחול על מוסדות הפטור, משרד החינוך הקצה תקציב לצורך שילוב של תלמידים עם צרכים מיוחדים במוסדות פטור. מדובר באותו סוג של תקציב שהוא תקציב שאנחנו קוראים לו במשרד החינוך סל מוסדי. זאת אומרת, התקציב שיש לגבי תלמידים עם צרכים מיוחדים ברמת תפקוד יותר גבוהה, מוגבלויות בשכיחות גבוהה.

לגבי ההבדל בתקצוב ברשתות החינוך החרדי לעומת מוסדות המוכש"ר האחרים, מדובר בהבדל בתקצוב של הרשתות של החינוך החרדי לעומת המוכש"ר האחר, שזה הבדל שנובע מחוק יסודות התקציב. זאת אומרת, יש את ההוראה בחוק יסודות התקציב שרשתות החינוך החרדי יקבלו תקצוב כמו יתר ילדי ישראל, זו ההוראה שמכוחה מתקצבים אותם בהיקף של 100%. לעומת זאת, מוסדות מוכש"ר אחרים מתוקצבים בהיקף נמוך יותר.

זאת אומרת, הטענה היא לא רק על החינוך המיוחד.

המוכש"ר הוחרג מההוראה הזאת לפני שנה וחצי.

בגדול, החינוך המיוחד המוכש"ר מתוקצב בהיקף של 100% מכוח ההוראה בחוק חינוך מיוחד על ידי משרד החינוך.

מוסדות הפטור לא.

לגבי מוכש"ר שהם מוסדות חינוך רגיל, הם מקבלים תקצוב שהוא לא 100%. זה נובע מהוראה בחוק יסודות התקציב.

שהיא בעייתית, כי אנחנו מדברים על שירותי חינוך מיוחדים, שהם שירות ולא מקום. ואז מה שאתם מייצרים זו דיפרנציאציה בין משהו שהחוק קובע שאפשר לקבל אותו בכל מקום. זה לא המובנה של המעטפת.

זה המצב הנתון. אני אדבר עם השר על הנושא. אני חושב שצריך להעלות את זה לדיון, כי כמו שאמרה רויטל, ילד הוא ילד, וילד עם צרכים מיוחדים צריך לקבל את המענה, וזה לא משנה איפה הוא נמצא. אני יכול להבין מאיפה זה מגיע היום, אבל אני חושב שיש פה לקונה ודרוש תיקון.

ברשותכם, אני התרשמתי שהרצון של השר הוא לקדם את הנושא כמה שיותר מהר. עם זאת, הייתה פה אמירה, גם של הסתדרות המורים, יפה בן דוד, וגם של השרה לשעבר, יפעת שאשא ביטון, שהוועדה שתתכנס לא תתחיל את הכול מההתחלה, אלא ישנם דברים שהם קיימים והם טובים, ויכול להיות שלא צריך להתחיל הכול מחדש, להתחיל לפתוח את כל הספרים, ולהתחיל ללמוד את הכול מההתחלה. לכן כוועדה אני קורא למשרד החינוך ולשר לשקול את הנושא, שכשהוועדה תתכנס, יכול להיות שמהר מאוד אפשר לראות כבר מה קיים ולצאת עם זה ליישום, ומפה להתחיל ולבנות לגבי החקיקה, אולי נקרא לזה תיקון 12, שייתן מענה הרבה יותר רחב.

אני רוצה לומר שצר לי שמשרד האוצר נעלם מהדיון. עד שיהיו לוועדה המלצות, אני קורא להמשיך את המהלך שמשרד החינוך התחיל בעבר. אני חושב שמשרד החינוך צריך להבין שהוא צריך לתת לכל תלמיד את מלוא השירות שהוא זכאי לו, ללא קשר למסגרת הלימודים, ללא קשר לתקציב. מחסור בתקציב לא יכול להיות עילה שלא לתת שירות לתלמיד. אני חושב שתלמידי החינוך המיוחד הם חובתנו גם כמדינה יהודית, אבל גם כעם יהודי, לדאוג לאותם תלמידים.

כיוון שכיום תלמיד משולב לא מקבל את מלוא השירות, אין להורים בחירה אמיתית וחופשית אם לשלוח את הילד שלהם לחינוך מיוחד או לחינוך רגיל, לחינוך משלב. רק מתן שירות שווה בין שתי המערכות יבטיח בחירה חופשית ואמיתית של הורים לאיפה לשלוח את הילד. מה שקורה היום – לא יכולים להמשיך. לא יתכן שהורה יחליט לשלוח את הילד שלו לחינוך מיוחד כי אין לו את המענה בשילוב. חייבים למצוא פתרון מידי לדבר הזה.

הוועדה ממליצה להכניס לוועדת האפיון את מנהלי בית הספר שבו התלמיד לומד, לשקול - - -

את הגנים גם. להגיד גם פעוט.

אני מגיע לזה. אני מגיע לזה, חברים. הוועדה ממליצה ליצור תפקיד חדש של מורה מרכז לנושא החינוך המיוחד - - - של בית הספר שבו יש תלמיד של חינוך מיוחד.

פעוט. פעוט.

אתם מנסים להקדים את המאוחר. הוועדה מבקשת להקדיש תשומת לב מיוחדת לחינוך המיוחד בגיל הרך עד גיל שש.

מלידה.

בסדר, עד גיל 6. אז הטיפול החשוב ביותר, ולכן אני חושב ששם במשך שנים לא שמנו את הדגש, וצריך להתחיל. לפחות להתחיל את המהלך.

באיתור. בעיקר איתור של ילדים עם צרכים מיוחדים.

גם באיתור, גם בטיפול וגם במענה. אנחנו קוראים למשרד החינוך לבדוק את חוזר המנכ"ל שנטען שהוא שולל התאמת דרכי היבחנות בבית הספר היסודי. אני חושבת שהייתה פה אמירה קשה, והייתי רוצה לקבל על זה תשובות. הוועדה מציינת שבכל המערכות יש מחסור אדיר במטפלים פרא-רפואיים, במיוחד בחינוך הערבי. צריך לשקול גם שם איך לתת את המענה ולפתור את הבעיה.

אני רוצה לומר שאנחנו קוראים גם למוסדות להשכלה גבוהה לכלול הכשרה לחינוך המיוחד לכלל תלמידי ההוראה. עם זאת, אנחנו מבקשים שוועדת האפיון יתכנסו גם בתאריכים שמתאימים לחינוך הערבי, ולתת הזדמנות לקבל ערעורים על הנושא. חשוב להגיע להכשרת הצוותים בהוראת בית הספר למשימות לחינוך המיוחד. לא יתכן שמורה לא ידע איך להתמודד עם התופעה. כפי שנאמר על ידי אילן, המצב היום הוא שמוסדות הפטור מופלים מכוח חוק התקציב. אני קורא לשר החינוך ולשר במשרד החינוך לשקול את זה מחדש כדי שמוסדות הפטור, לפחות בחינוך המיוחד, יוכלו לקבל את מלוא התקציב, וילד בחינוך המיוחד יוכל לקבל את המענה המתאים לו. תודה רבה. אני נועל את הדיון.


הישיבה ננעלה בשעה 13:55.