פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים וחמש

הכנסת



18
הוועדה המיוחדת לטיפול בשורדי השואה
21/02/2023


מושב ראשון

פרוטוקול מס' 2
מישיבת הוועדה המיוחדת לטיפול בשורדי השואה
יום שלישי, ל' בשבט התשפ"ג (21 בפברואר 2023), שעה 14:33


ישיבת התנעה - תמונת מצב 2023 ואתגרים בקרב שורדי השואה

חברי הוועדה: מירב כהן – היו"ר
סימון דוידסון
יוסף טייב

ולדימיר בליאק
יבגני סובה

שרי ורדי - עו"ד, ממונה ארצית תחום ניצולי שואה בסיוע המשפטי, משרד המשפטים

מירי מאיר-שטטמן - מנהלת תחום פ"א ניצולי שואה-אזרחים ותיקים, משרד הרווחה והבטחון החברתי

ירון מרקוס - מנהל מחלקת הקצבות, ועידת התביעות

רונית רוזין - עו"ד, מנהלת הרשות לזכויות ניצולי שואה

קולט אביטל - יו"ר מרכז הארגונים

לימור לבנת - יו"ר קרן לרווחת נפגעי השואה

מיכאל טילקין - עו"ס, מתכלל לאזרח הוותיק בכרמיאל, מרכז השלטון המקומי

אורלי סיון - מנכ"לית אביב ליצולי שואה

אלקס ריף - מנכ"לית לובי המיליון

אריה ברנע - עו"ד, יו"ר עמותת עמך

אייל גלובוס - מנכ"ל, עמותת עמך

אברהם שרנופולסקי - יו"ר חזית הכבוד ניצולי שואה

יהודה דוידוב - מנכ"ל ארגון פליטי ונפגעי השואה מבריה"מ ומזרח אירופה

רר מלמד - מנכ"ל נקודת מפנה, המרכז לקידום מדיניות של רווחה

לאה גולדברגר - סמנכ"לית קשרי קהילה, עמותת עמדא

מרדכי הראלי - שורד שואה, עמותת עמדא

רות ברלינגר - שורדת שואה

תמר לנדאו - שורדת שואה

שלומית ארליך

אריאלה אהרון

אורי אלפנדרי, חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות

ישיבת התנעה - תמונת מצב 2023 ואתגרים בקרב שורדי השואה

תודה רבה לכל מי שהגיע לדיון המאוד חשוב הזה. אני ממש מתכבדת לפתוח את הישיבה הראשונה של הוועדה המיוחדת לטיפול בשורדי השואה, ולפני שאנחנו נצלול לסדר היום חשוב לי לקבל את אורחי הכבוד שלנו לדיון הזה. בחרנו הפעם להזמין שלושה שורדים ושורדות, שאני רוצה לפתוח איתם את הוועדה. רות ברלינגר, תמר לנדאו ומרדכי הראלי. הם אורחי הכבוד שלנו היום ואני מזמינה אתכם לקבל אותם ברוכים הבאים.

רות, תמר ומרדכי גם אולי יקריאו קטע קצר על עצמם כדי שנכיר ונשמע עם מי יש לנו את הכבוד. בסוף הוועדה הזו באה לשרת את שורדי השואה. יש לנו זכות היסטורית לכנס את הוועדה הזו. קודם כל מעולם לא הייתה ועדה כזו בכנסת ישראל ואני ממש מרגישה שיש לי זכות גדולה להתניע את זה. וגם בסוף יש לנו אחריות גדולה כי זאת המשמרת האחרונה, שורדי השואה מתבגרים לנו, ויש לנו עוד שנים ספורות לשרת אותם ובסוף זו תכלית הוועדה . וזה גם היה לנו חשוב לפתוח את הדיון עם לשמוע את השורדים בעצמם כי אני חושבת שזה ישרה את האווירה ואת הדחיפות ואת החשיבות שאנחנו רוצים לתת לדברים.

(מדברת בשפה האנגלית, להלן תרגום חופשי): שמי רות ברלינגר. נולדתי בוורשה שבפולין ואני מצטערת שהעברית שלי עדיין ברמה מאוד נמוכה, אז אני צריכה לעבור לשפה אחרת, שתהיה אנגלית. נולדתי בוורשה ואני ביליתי את השנים הראשונות של ילדותי עם הוריי האוהבים והפיקחים, ואז הכול הגיע לסיום כשהמלחמה התחילה.

כידוע, הגטו בוורשה הוקם שנה לאחר תחילת המלחמה, וכל יהודי ורשה נאלצו להיכנס לגטו והם היו כ-350,000 איש, מצטופפים במקום די קטן, וזה היה הלם נוראי לכולנו. בגלל שהיה כל כך צפוף, זה יצר הרבה מחלות ומגיפות, זה היה מאוד מלוכלך ומהר מאוד גם התחלנו לגווע ברעב. היינו תלויים לחלוטין במה שהגרמנים אמרו לנו לעשות. מעולם לא הייתה לנו אופציה כלשהי. את הזמן שבין גיל 9 לגיל 12 ביליתי בגטו עד תחילת המרד. זה הכול לעת עתה.

שלום לכולם, שמי תמר לנדאו. אני נולדתי בשלזיה שזה היה גרמניה על גבול פולין. החיים שלי בבית כמובן היו נפלאים אבל כל זה נגמר עם ליל הבדולח ב-38' הכל נגמר. הבית, ההורים שלי האחים. אני, הבכורה של המשפחה, נותרתי בחיים. עברתי את כל מהמורות ואסונות שקרו לאותם האנשים שהיום נקראים שורדים.

אני נשלחתי בזכות איזו בת דודה שעמדתי בתור. זה היה בגטו בפולניה ששלחו לפי תורים ילדים, זקנים כאלה שיכולים לעבוד. וכמובן חונכתי בבית די ייקי והלכתי לעמוד בשורה של הילדים. באה הבת-דודה וסחבה אותי מהשורה ובזכות זה באתי למחנה הריכוז כילדה בת 11 וחצי.

עבודה קשה מאוד ומה שאנחנו חוגגים, יום השואה הבינלאומי בינואר, עם שחרור אושוויץ באה שוב גזרה חדשה וכל המחנה גורש לצעדת מוות שארכה 42 יום. תשאלו איך ילדה קטנה כזו נשארה בחיים ויודעת אפילו כמה ימים הצעדה הייתה. יש ספר נהדר מאת פרופ' מרטין גילברט שכתב את אטלס השואה ושם מתואר כל מחנה ריכוז ועל כן אני יכולה להגיד שאחרי המלחמה השתחררתי בברגן בלזן אחרי הצעדה הנוראה.

הייתי מאוד חולה אבל בברגן בלזן פגשתי את בעלי לעתיד, שמחה לנדאו. אדם נהדר שנולד בברלין והיה מוסתר שם במשך שלוש שנים. שמחה לנדאו עשה רבות בארץ, היה יו"ר המועצה להשכלה גבוהה, היה בשגרירות בגרמניה למרות עברו הקשה. אם מישהו יודע מה זה היה באוצר בשנות החמישים, נערי פטנטים. אז שמחה לנדאו היה בין מקימי אגף התקציבים המהולל בירושלים. זהו.

אנחנו עוברים למרדכי הראלי שהוא גם שורד שואה אבל גם אקטיביסט בקשר יומיומי.

שלום לכולם, שמי מרדכי הראלי, אני ניצול שואה בן 90, יליד ברטיסלבה, צ'כוסלובקיה דאז. בשבילי בעצם השואה והרדיפות התחילו באותו יום שהתחילה מלחמת העולם השנייה. ב-1 לספטמבר 1939. אני הייתי צריך להתחיל ללמוד. זאת הייתה שנה ראשונה. כיתה א'. אני זוכר איך הלכתי עם אמא שלי, מכתת רגליים מבית ספר לבית ספר ובכל מקום אמרו לנו "מצטערים גברת אנחנו לא מקבלים ילדים יהודים לבית ספר".

לא הייתה ברירה, בסופו של דבר, בית הספר היחידי שיכלתי להתקבל אליו היה בית ספר יהודי שהיה רחוק מאוד כל המשפחה הייתה צריכה לעבור לעבור דירה לתוך הגטו קרוב לבית ספר ואני בבית ספר היהודי הזה למדתי שלוש שנים עד לכיתה ג'. יש לי עד היום צילום שלנו של המחזור של כיתה ג' מיוני 1942. אנחנו בצילום הזה שלושים וחמישה ילדים, עם מורה. מתוך כל ה-35 עם המורה חזרנו אחרי המלחמה, אחרי השואה, רק ארבעה ילדים. אני ועוד שלושה.

שרדנו את השואה קצת בעזרת מזל, קצת בעזרת העובדה שאבא שלי היה עובד רכבת, היה מומחה, מהנדס רכבות. הנאצים והמקומיים - המשת"פים הסלובקיים - היו זקוקים ליהודים בהרבה עמדות מפתח, גם רופאים וגם מהנדסים ובמידה מסוימת היינו מוגנים אבל רק מהבחינה הזאת שלא לקחו אותנו לאושוויץ. כל יתר הגזרות חלו עלינו.

עברנו דירה כמה פעמים. לקראת שנה לפני סוף המלחמה ב-44' כשגרמניה הנאצית התחילה להתמוטט ולפרפר אחרי ניסיון ההתנקשות בהיטלר, שכשל לצערי, הגרמנים החליטו שהם לא סומכים יותר על משתפי הפעולה שלהם ברחבי אירופה. לא סומכים יותר על הרומנים, לא סומכים יותר על האיטלקים, לא סומכים יותר על ההונגרים, הסלובקים. הם פלשו לכל המדינות האלה והשתלטו עליהן. וזה כמובן גם השפיע על אותם היהודים המעטים שנשארו: "סליחה, ביהודים אנחנו יודעים איך לטפל אתם זוזו הצידה".

בספטמבר 1944 הצטוו כל יהודי ברטיסלבה שעוד נשארו שם, זאת הייתה האליטה: מהנדסים, ורופאים, והצטוו להתייצב עם תרמיל גב כדי לעלות על הרכבת לאושוויץ, לא פחות ולא יותר. אבל אבא שלי אמר אנחנו לא הולכים לשם אנחנו הולכים להסתתר ואנחנו הסתתרנו בין היתר אצל משפחה שהסתירה אותנו, שגרה קרוב לפסי הרכבת הפרטיזנים הסלובקים שלחמו בגרמנים ניסו לפוצץ שם גשר ולא הצליחו. התוצאה הייתה שהמקום שבו אנחנו הסתתרנו מסביב שרץ גרמנים, ואנחנו ישבנו ממש בפחד אימים שכל רגע יגלו את המסתור שלנו.

יותר מאוחר זה כבר היה חודשיים חודש וחצי לפני סוף המלחמה, גילו את המסתור שלנו. וזו גם פרשה מעניינת שאולי בהיסטוריה צריך לדבר עליה. תאוות הנקם הנוראית שהיית לגרמנים ומשתפי הפעולה כלפי היהודים. הם ידעו שהכל מתמוטט. אנחנו היינו בברטיסלבה. העיר הייתה מופצצת. בלי מים וחשמל. אבל בעיר הסתובבו עדין חוליות של הנאצים שחיפשו אולי עוד איזה יהודי מסתתר פה. ואנחנו נתפוס אותו. ובאמת ככה עלו עלינו. ותפסו את אמא שלי כשהיא יצאה מהבית. היו לה תעודות מזויפות. ולרוע מזלה אחד מהחוליה שחיפשה יהודים הכיר אותה, היה שכן שלה, מלפני השואה. הוא אמר 'גברת אל תספרי לי סיפורים, את יהודייה מלוכלכת', וקרע את התעודה שלה לגזרים. נכנסו לבית שבו הסתתרנו ולקחו אותנו למטה שלהם. הרביצו לנו והתעללו באמי, ובאבא שלי. דם זרם ממנו. ואני כילד בן 11 ראיתי את כל זה.

ובסוף כנראה שהייתה הוראה מלמעלה לשמור על כמה יהודים כי אולי נצטרך אותם כקלף מיקוח. ואז לקחו אותנו למחנה ריכוז שהיה מין מחנה מעבר. הצבא האדום היה כבר 150 קילומטר מברטיסלבה, ועדיין היה חשוב להם לתפוס את היהודי האחרון. בסוף הגענו למחנה טרייזינשטאט, שם דרך אגב הוצעדו כל צעדות המוות שהוזכרו כאן. זאת הייתה נקודת הריכוז כי שם הגרמנים חשבו להשמיד את היהודים שעוד נותרו, גם אם יפסידו במלחמה.

המעגל נפתח ב-1 לספטמבר 1939. המעגל גם נגמר ב-9 במאי 1945, בסוף המלחמה, כשהצבא האדום שחרר אותנו. אני זוכר חייל יהודי רוכב על אופנוע, עם מקלע ורודף אחרי הגרמנים. אנחנו יהודים שראינו את זה התנפלנו עליו בנשיקות וחיבוקים כי זה היה בשבילינו מחזה שסימן את השחרור. חייל יהודי רודף אחרי גרמנים.

תודה מרדכי. אתה תשוב וגם תדבר בחלק היותר אופרטיבי של הישיבה. אנחנו רצינו לפתוח בלהציג אתכם כי אנחנו חושבים כשניגשים לקדם פתרונות למען השורדים והשורדות.

אז צריך תמיד גם את החלק יותר של הזיכרון, הנצחה הטקסיות וגם את החלק הפרקטי. זה שני דברים שצריך כל הזמן ביחד לחשוב עליהם כי זו לא סתם משימה זו לא סתם תוכנית עבודה שאנחנו צריכים לצאת איתה מכאן. זו תוכנית עבודה עם נשמה גדולה, חשיבות לאומית וזיכרון גדול.

בממשלה האחרונה לי הייתה הזכות להיות במשרד לשוויון חברתי ועשינו לא מעט למען השורדים והשורדות. לא מעט אבל בטח לא מספיק. צריך להמשיך את המגמה הזו. היה לנו זמן קצר לי לפעול. אנחנו באמת התמקדנו באיך אנחנו ממגרים את תופעת העוני בקרב שורדי השואה. יש הרי שתי קבוצות: האחת שמקבלת קצבה חודשית, אחת מקבלת רק מענק שנתי. ומאוד מאוד השתדלנו להתמקד גם באלה שמצבם הכלכלי לא מספיק טוב. והעלינו קצבאות ומענקים על ידי תקציבי המדינה, אבל גם הבאנו הרבה מאוד כספים מהעולם. כשסוכמים אותם התקציבים האלה מגיעים ל-2.5 מיליארד ש"ח. שזה דבר מאוד משמעותי אבל צריך להמשיך את זה. זה לא מספיק.

אני מקווה שמתוך הוועדה הזו אנחנו נייצר שגרת עבודה שבמסגרתה הקואליציה והאופוזיציה ישתפו פעולה יחד כדי לקדם פתרונות למען השורדים. זו באמת סוגיה שצריכה להיות מעל הפוליטיקה.

הדיון היום מטרתו בעצם למפות את הנושאים שאתם כארגונים חושבים שצריכים להתמקד בהם במסגרת הוועדה. אנחנו נתכנס על בסיס שבועי ויש לי כבר שלד, תוכנית עבודה, שבניתי יחד עם הצוות שלי. על איך אנחנו עכשיו נערכים לדיוני תקציב ואיך אנחנו ממגרים את העוני וסוגיית הוועדות הרפואיות ואיך מטפלים בלימודי השואה במערכת החינוך והנצחה ויש הרבה מאוד נושאים.

אבל מה שאני רוצה לשמוע היום עם ממכם האורחים והאורחות, זה אתם כמומחים מהפוזיציה שלכם עם הנתונים ומה שאתם למדתם בארגונים שלכם מה לשיטתכם צריך להיות מונח על שולחן הוועדה. זו ישיבת התנעה הראשונה שמטרתה לקבל את הנושאים שאתם חושבים שאנחנו נדרש אליהם.

אני אגיד שסדר היום הוא סוער. וכשהדברים הם מאוד סוערים מבחינה פוליטית וציבורית וכו' תמיד הנושאים החברתיים נדחקים לשוליים. הכוונה שלנו זה לכנס את הוועדה הזו על בסיס שבועי עם משימות, עם אקשן אייטמס שאנחנו יוצאים איתם ולא לאפשר לסדר היום פשוט לדחוק לשוליים את הסוגיות הכל כך חשובות האלה כי אין לנו אין לנו את הפריבילגיה לבזבז זמן. יש לנו שנים ספורות להמשיך לשרת את שורדי השואה הזמן קצר והמלאכה מאוד מאוד מרובה ולכן אנחנו נשתדל להיות כמה שיותר פרקטים ואופרטיביים ולהביא פתרונות תוך פרק זמן קצר והיום אני פשוט מזמינה אתכם לשתף אותי בתובנות שלכם מהניסיון המקצועי שלכם.

אז קודם כל יש איתנו חברי כנסת, שלושה חברי כנסת שהצטרפו אני מודה לכם - סימון דוידסון, יבגני סובה ויוסף טייב. תודה רבה שהגעתם. אנחנו נפתח עם מצגת קצרה של הרשות לשורדי שואה שתעשה לנו ככה יישור קו, מה המצב היום מבחינת השורדים כמה שורדים יש מה מצבם וכו'. לאחר מכן אנחנו נפתח את זה להתייחסויות ואנחנו נעשה פינג פונג: פעם חבר כנסת, פעם נציג ארגון. כאשר יש לי היום מגבלה כי המליאה נפתחת בשעה 16:00, ועד 16:00 אנחנו חייבים לפנות את האולם. אז אנחנו ניתן לכולם להתייחס רק אני אצטרך את שיתוף הפעולה שלכם שתדברו בצורה כמה שיותר תמציתית וקולעת.

אז אנחנו נפתח עם ע"ד רונית רוזין, מנהלת הרשות לזכויות ניצולי השואה, תודה רבה. גם גלי היועצת המשפטית כאן, תודה על העבודה הקשה שלכם במשך כל השנה והבמה שלכם, אנא בקצרה.

אני רק רציתי להגיד משפט לפני המצגת. אני מודה לך גם על העבודה שלך בממשלה הקודמת שהיינו יחד בממשלה, עשית עבודה נהדרת באמת. ואני מודה לכם על הוועדה הזאת. אני לא חבר ועדה אבל באתי באמת לכבד ולברך את הנוכחים. אני רוצה רק להגיד שהנרטיב שאני מקדם בכנסת מזה ארבע שנים כנכד לניצולת שואה, סבתא שלי היום היא בת 92, וגם כנכד לקצין בצבא האדום, שנפצע כמה פעמים והלך לעולמו לפני 11 שנה וזכה גם לעלות לישראל.

אני תמיד אומר שזה לא רק זיכרון של השואה אלא גם זיכרון של הגבורה. למעלה ממיליון וחצי חיילים יהודים נלחמו בצבאות של הקואליציה נגד הנאצים, אם זה בארצות הברית אם זה בצבא אדום אם זה אפילו ביישוב היהודי, היו 67 אלף אנשים שהתנדבו ונלחמו נגד הנאצים.

וכשאנחנו אומרים שמדינת ישראל קמה אחרי השואה, שלוש שנים לאחר סיום המלחמה, עדיין למדינת ישראל יש את הזכות על הגבורה ועל הניצחון הגדול הזה ב-45. כי העם היהודי שילם את המחיר הכי יקר לא בגלל הקורבנות 6,000,000, אלא ביחס לחיילים יהודים שנפלו בקרבות נגד הנאצים בכל הזירות של המלחמה, אם זה במזרח אירופה עם זה בגרמניה וגם אם זה במערב, אם זה בנורמנדי, בכל חזית שהייתה במלחמה הזאת נגד הצורר הנאצי.

ולכן לנו יש את הזכות הזו הזכות הזאת גם לשמור על הזיכרון שואה וגם לקדם את הנושא של הגבורה וככה אני עושה בכנסת. ושוב תודה לכם, אני מאחל לכם בריאות, אריכות ימים זה מה שחשוב, ותמשיכו לספר לנו את הסיפור. אני מספר את זה לילדיי, אנחנו נספר את זה גם לדורות הבאים ונעשה כל מה שצריך לעשות כאן בכנסת ישראל. אנחנו נעשה ונשתדל לעשות מה שאנחנו יכולים תודה לכם. ואני מתנצל שאני הולך לוועדת חוץ וביטחון.

תודה לתמר, רות ומרדכי שהגיעו. תודה על הסיפורים החשובים. אני אדבר על זכויות ניצולי השואה כרגע, לא על הנושא של הנצחה. הרשות היא הגוף הממשלתי שמטפל בכל זכויות ניצולי השואה מתוך ראייה הוליסטית של הזכויות הפיזיות נפשיות וחברתיות.

הטיפול בפרט, אני אמנם אראה מספרים אבל אנחנו לא עוסקים במספרים, אנחנו עוסקים בפרט, בניצול השואה ואיך לדאוג לרווחתו. כל עוד יש ניצולי שואה זו המשימה שלנו, משימה לאומית לדאוג שיחיו את חייהם ברווחה ולא בבדידות ולא בעוני ולא במצוקה. וגם כשיהיו פה עשרה ניצולי שואה, אז פחות עוסקת במספרים ויותר בפרט.

אבל זו הייתה ההקדמה לפני המספרים, אבל בכל זאת ביקשתם מספרים: היום יש איתנו 150,600 ניצולי שואה לפי חוקי מדינת ישראל. יש לנו גם אלמנים ואלמנות שזה מגדיל את האוכלוסיה שאנחנו מטפלים בה בעוד 17,800. הגיל הממוצע היום הוא 85.7. ותקציב הרשות ב-2022 הוא 5.6 מיליארד ש"ח. התפלגות האוכלוסייה וחברת הכנסת דיברה על כך: יש 47,000 מקבלי תגמול חודשי, 55,000 מקבלי מענק שנתי ועוד 45,000 נפגעי התנכלויות על רקע אנטישמי, יוצאי צפון אפריקה ועיראק.

אמרתי עוד 17 אלף אלמנים ואלמנות, חבר הכנסת דיבר על לוחמים, נשארו איתנו 310, אנחנו באיזה קול קורא עכשיו גם לעולים חדשים מאוקראינה, יוצאי לנינגרד, לבדוק אם יש עוד נכי לחימה שלא הוכרו אצלנו וגם בתהליך הזה המספרים קצת גדלים גם היום. ומעט מאוד מקבלי הרנטה מגרמניה. חתך אוכלוסייה - אז היום יש לנו הרבה יותר יוצאי חבר העמים, ברית המועצות לשעבר, זה החלק הארי של האוכלוסייה שאנחנו מטפלים בה היום ופחות יוצאי פולין ומדינות אירופה. וגם כמובן בתוך אותה אוכלוסייה יוצאי צפון אפריקה עיראק.

אנחנו מדברים היום על האתגר שלנו בראשות בשנים הבאות וגם בשנים האחרונות, האתגר שלנו להתאים את השירותים שאנחנו נותנים לניצולי השואה לצרכים המשתנים שלהם בהתאם לגיל. ניצולי השואה שלנו היום מבוגרים יותר. יש לנו הרבה יותר ניצולי שואה סיעודיים. אנחנו מדברים על ניצולים שמקבלים תשע שעות סיעוד מהרשות. רק על ה-9 שעות סיעוד, זה יותר משליש מניצולי השואה, אבל אחוז ניצולי השואה של דרגות כאלה ואחרות של סיעוד, שזקוקים לעובדים זרים שזקוקים לסיוע בבית זו אוכלוסיה שהולכת וגדלה. והסיפור של הסיעוד הוא סיפור מרכזי מאוד בהוויה שלנו ברשות לזכויות ניצולי השואה ובטיפול. ובתוך הסיעוד נכנס הסיפור של תשושי נפש ודמנטיים.

וכשמדברים על כל הדברים האלה זה סיפור הזיקנה, אבל כשזה זיקנה של ניצולי שואה המורכבות הנפשית הרבה יותר גדולה ואם אנחנו מדברים על דמנציה - אמרה לי אחת המטפלות שעובדות איתנו שדמנציה לניצול שואה זה כמו תאונת דרכים. כי אם דמנציה מחזירה ניצול שואה אל הילדות שלו והילדות היא מאוד קשה, אז אנחנו צריכים להחזיר אותו לאותן חוויות נעימות מהבית ולמצוא את הפתרונות שכן לגרום לו לא לחזור לשם אלא לחזור אולי לימים של הילדות למוזיקה.

והסיפור בהקשר הזה שאני רוצה לספר אותו זה סיפור על אותה ניצולת שואה שפגשנו במרכז של שער מנשה שזה בית חולים פסיכיאטרי שיש שם הוסטל לניצולי שואה. כשהלכנו במסדרון שמענו שירה ביידיש והגענו לחדר טיפולים וישבה שם ניצולת שואה סיעודית ודמנטית כשהמטפל שלה משמיע לה ביוטיוב שירים ביידיש, והיא מחייכת ושמחה והיא צוחקת. וזו דוגמה לאתגרים, למצוא פתרונות שיעשו טוב. גם בשנים האלה ולכל מי שאיתנו.

הפעילות שלנו מאוד רחבה בכל המישורים. יש את הנושא של תגמולים ומענקים. שירותי סיעוד דיברתי על זה טיפולים רפואיים ופטור מתשלום לתרופות יש לנו פרויקטים לרווחת הניצולים, של 'עכשיו זה הזמן', זה פרויקט של התנדבות להפגת בדידות, ויש גם פרויקטים נוספים של החברים שלנו פה בחדר. וככל שנגיע ליותר, אנחנו לא מתחרים אחד בשני אנחנו עובדים יחד כל הגופים בשביל להגיע לכמה שיותר ניצולים הביתה, כי התפיסה היום היא כשיש יותר ניצולים סיעודיים ויותר רתוקים לביתם השירות צריך להגיע עד הבית וגם מיצוי זכויות עד הבית.

רק בעניין הזה אני אגדי שמיצוי זכויות שאנחנו מפעילים עד הבית יש לנו 1500 ביקורי בית בחודש רק במיצוי זכויות זה לא כולל טיפולים נפשיים שמתבצעים בבתים. מספר הזכאים שלנו, זה הגרף, הגרף גדל כתוצאה מהוספת אוכלוסיות שדיברתי עליהם. תקציב הרשות עלו לאורך השנים. שלשו את עצמם בזכות בנות עבודה אינטנסיבית של הרשות בוועדת כספים ברשותו של חבר הכנסת גפני ועומדים היום על 5.6 מיליארד ש"ח.

אם אנחנו מדברים על האבנים הגדולות בתקציב הרשות אז כמובן יש את הנושא של התגמולים החודשיים שזה 60 אחוזים. יש את המענקים השנתיים שני הרכיבים הגדולים אחרי התגמולים הכסף שמשולם לניצולים זה נושא של הסיעוד והטיפולים הרפואיים.

אני לא אכנס לנושא של הסכומים, אני אכנס לנושא של התמיכות במשפט כי הרשות תומכת בפעילות של הרבה מהחברים שאנחנו רואים כאן היום, ואנחנו תומכים בהנגשת דיור, מסלול של הנגשה. יש לנו תמיכה במוסדות ציבור בתחום הסיוע במועדונים שיקומיים טיפוליים, בקבוצות טיפוליות, בהתערבות סוציאלית פרטנית ולחצני מצוקה ושירותי הסעה.

אנחנו רוצים ונשמח לשמוע בוועדה הזאת רעיונות להרחבת ערוצי התמיכה שלנו בהתאם לצרכים המשתנים - איפה נכון וכדאי להשקיע את הכסף של התמיכה ונשמח. ואנחנו מברכים על הוועדה לסיוע לקדם הליכי חקיקה מיטיבים שלפעמים לא כרוכים בעלויות תקציביות גדולות אבל מאוד מסייעים לפרט. אז תודה רבה.

מצוין אני כבר מרימה את הכפפה. תעבירו לנו צרכים ואנחנו נתרגם את זה ונשתמש בוועדה ובחברים שיושבים בה מי קואליציה מי באופוזיציה כדי לקדם בשמחה רבה.

אז אנחנו נעשה עכשיו פינג פונג בין חברי כנסת שהגיעו לבין אורחים, אז חבר הכנסת סימון דוידסון, רק אם אפשר בקצרה. תודה.

תודה רבה, קודם כל אני רוצה לברך את חברתי מירב כהן על ההשתדלות האמיתית להשיג את הוועדה הזאת. אני יודע כמה זה היה חשוב לך כמה נאבקת וזה חשוב לכולנו שאת נמצאת בראש הוועדה. היה לי חשוב להיות חבר בוועדה, עשינו סוויץ' וויתרתי על ועדה אחרת כדי להיות פה כי אני מרגיש חוב. חוב גדול מאוד לאמא שלי חוב לסבתא שלי כאחד שהוא דור שני למשפחה שכולה נספתה בשואה, למרות שאתם לא רואים שאני כזה אבל אני נולדתי בליטא, ועלינו לארץ ב-1972 וכל משפחתנו נספתה בקובנה.

וחשוב לי מאוד להיות פה חשוב לי מאוד קודם כל לדאוג לכל מי שנמצא בחיים, שהחיים שלו יהיו טובים יותר, אבל חשוב לי גם מאוד שכל ילד במדינת ישראל לדורי דורות יזכור את הסיפור שלכם, של סבתא שלי וסבא שלי, ושכל אדם שנרצח על האדמה המקוללת או האדמות המקוללות באירופה. אני אעשה ככל יכולתי כדי לעזור קודם כל למירב ולוועדה הזאתי בהיבט הפוליטי וללחוץ גם לגבי התקציבים וגם לגבי זה שבמשרד החינוך ידאגו כל שנה שכל נער וכל נערה במדינת ישראל ילמדו ויזכרו את השואה.

אני רואה את כולם שהגיעו לבניין הזה החשוב, הזה למרות שאנחנו נמצאים בימים מאוד מאוד קשים אבל זה הדבר החשוב מכל, יותר חשוב מכל דבר שקורה בבניין. תודה רבה לכולם.

תודה סימון. חברת הכנסת לשעבר קולט אביטל , יו"ר מרכז הארגונים, הבמה שלך.

תודה רבה גבירתי וגם אני רוצה לברך באמת מכל הלב, מכיוון שוועדה כמו זו שאת עומדת עכשיו בראשה הייתה דרושה. אמנם הייתה פה עמותה והיה פה לובי, אבל רק ועדה כזו היא יכולה להשיג וגם להעביר חקיקה אז חלק מהדברים שאנחנו נזדקק דרך הוועדה הזאת זה תיקון חלק מהחוקים שבגינם קיימות גם בעיות.

אני רוצה לעלות במהירות שלוש קטגוריות של בעיות שאני מאמינה שנצטרך לטפל בהן. העניין הראשון זה נושא הגימלאות ומה שזכאים הניצולים לקבל. הגמלה הבסיסית מתעדכנת בערך פעם בשנה באיזה 60 ש"ח וזה אין לזה שום חשיבות, ה-60 ש"ח האלה הם לעג לרש. הנושא השני, בנוגע לגימלאות זאת העובדה שאנשים שהם בהשלמת הכנסה ומקבלים איזה שהיא תוספת מקזזים מהם את הביטוח הלאומי ובסופו של דבר יד אחת נותנת ויד אחת לוקחת.

אגב, והגברת אביטל, זאת הסיבה שכשהגדלנו את המענק השנתי סירבתי להפוך אותו לקצבה חודשית, כי פחדתי שאני אתן ביד אחת ואקח ביד אחרת.

זה בדיוק מה שקורה.

אבל זה שינוי רוחב. זה לא רק לשורדי השואה.

נכון אבל אנחנו חייבים איך שהוא לנסות לראות אם יש איזה תיקון בחוק. ודבר שלישי נושא שטיפלת בו ועדיין אין לו פתרון ואנחנו חייבים להמשיך לנסות למצוא פתרון זה כל אותה קבוצה של אנשים שאומנם הצלחת להגדיל את ההכנסה פעם בשנה אבל עדיין זה לא מספיק, ואני מדברת על 55,000 יוצאי חבר העמים. זה נושא אחד.

נושא שני זה הנושא של השירותים, כשמבחינתנו שני דברים הם בעלי עדיפות. הראשון הוא נושא הבריאות ,בעיקר אפשרות מוגדלת לטיפולים בבית, והשני הוא כמובן שעות הסיעוד. הנושא השלישי ואני מנסה באמת להעלות אותו מאוד מהר זה כל הנושא של הארגונים של ניצולי השואה.

אנחנו נמצאים, למרות שיש ממשלה כבר נדמה לי חודשיים עוד מעט, אנחנו עדיין באוויר כשחלקנו או חלק מאיתנו, מפעילותנו אמורה להיות אצל סגן-השר מקלב אבל בשלב זה יתר הדברים הוא בעיקר תוכניות העבודה והמימון יישאר במה שהיה פעם המשרד לשוויון חברתי. נאמר לנו שאנחנו בדרך לפתרון שגם הנושא של ההקצבות שלנו אם בכלל יש הקצבות כאלה וזה גם זה סיפור, תגענה אצל סגן-השר, אבל כל נושא ההנצחה ויתר התקציבים, זאת אומרת כל יתר הארגונים יישארו בטיפול אצל השר שיקלי.

כרגע כל הפיצול הזה, כל הבלבול הזה, כל העובדה שמייבשים אותנו ואנחנו לא יכולים לתת את השירותים לניצולי השואה. ומרכז הארגונים המורכב מ-56 ארגונים, אנחנו נותנים שירותים לארגונים אבל אנחנו גם נותנים ושירותים פרטניים בפנסיות ליוצאי פולין וליוצאי רומניה. ואנחנו אם הדבר הזה לא ישתנה בעוד שבועיים נצטרך לסגור את המרכז. זה כל מה שרציתי להגיד. תודה רבה.

דברים חשובים אז את בעצם אומרת שמאז שהורכבה הממשלה את לא יודעת מי הכתובת, זאת אומרת מבחינה ארגונית את לא יודעת למי את פונה?

לא. היום יש לנו אחרי הישיבה כאן פגישה עם הסגן השר מקלב, אבל אני מבינה שנומינלית אנחנו אצלו מבחינה תקציבית אנחנו במקום אחר. זה נקרא משרד התפוצות בעצם.

גברת אביטל זה לא רק את והנושא הזה באוויר. כל המדינה נמצאת באוויר. כל המשרדים מפורקים.

טוב אם אני הייתי אומרת את זה אתם אומרים שאני שמאלנית.

חברת הכנסת והשרה לשעבר לימור לבנת, יושבת ראש הקרן לרווחת שורדי השואה.

תודה רבה לך חברת הכנסת מירב כהן. קודם כל אני רוצה להצטרף לברכות על כך שאת יזמת ואת עומדת בראש הוועדה החשובה הזאת. לא הייתה ועדה כזאת אף-פעם בכנסת למיטב זכרוני - והזיכרון שלי די ארוך בכל מה שנוגע לכנסת. והוועדה באמת חשובה מאוד, משום שהיא יכולה באמת לסייע מאוד כאן מעבר לשדולה, שחשובה בפני עצמה, אבל לא הרי שדולה כהרי הכנסת וכאן אפשר יהיה, אני מקווה, באמת לעשות דברים שקשורים גם בחקיקה מעבר, על אף שהיא לא ועדה סטטוטורית אבל בכל זאת, לקדם.

לא קבועה, אבל החוזקה שלה זה שהממשלה נציגי הממשלה מחויבים להגיע לספק תשובות.

כן. אבל היא לא ועדה סטטוטורית, לכן אמרתי את זה. אבל אפשר לדחוף בכל זאת יותר מאשר שדולה ואני יודעת מה המחויבות שלך לנושא הזה וגם מחויבויות של ח"כים אחרים. אני רוצה לומר כמה מילים על הקרן לרווחת נפגעי השואה. אני עצמי עומדת בראש הקרן הזאת בדיוק מאז שפרשתי מהחיים הפוליטיים ב-2015, בהתנדבות כמובן, אם יש צורך להזכיר את זה, ואני רוצה להגיד מספר מילים על הקרן לרווחת נפגעי השואה.

הקרן מציינת 29 שנים לקיומה. שנה הבאה אנחנו נציין 30 שנה. כבר די הרבה זמן וזה הרבה שנים. והיא הוקמה בשעתו על ידי ניצולי שואה למען ניצולי שואה אני אגיד בסוגריים שהקרן לא עוסקת בהנצחת השואה. יש גורמים אחרים שעוסקים בזה וטוב שכך וחייב שיהיה. יד ושם וגורמים אחרים. אנחנו עוסקים בעצם במתן סיוע לאותם שורדי שואה שזקוקים לסיוע ושמה שיש לה או מה שהם שמקבלים לא מספיק להם לצורכי מחייתם, לצרכים הרפואיים שלהם והצרכים האחרים שלהם. ולצערנו יש עדיין כאלה לא מעט כאלה. חלק מהם הם יוצאי ארצות חבר העמים לשעבר כפי שאמרה חברתי חברת הכנסת לשעבר קולט אביטל, והשגרירה לשעבר, ואכן יש כאלה.

אנחנו בקרן טיפלנו בשנת 2022 ב-81,000 ניצולי שואה באפיקים שונים והפער המרכזי זה 60,000, 61,000 ניצולים שקיבלו מאיתנו, באמצעותנו סיעוד ארוך טווח, כלומר תוספת של 9 שעות סיעוד שבועיות מעבר למה שהם מקבלים מהביטוח הלאומי. כל זה במימון של הרשות לזכויות ניצולי שואה, משרד האוצר, חלק במימון ועידת התביעות. רוב הכסף במימון הרשות, האוצר וגם במימון ועידת התביעות. ואנחנו בעצם עוסקים במלאכה הזאת של אספקת 9 שעות הסיעוד השבועיות הנוספות. כאמור ב-2022 זה היה למעלה 60,000 ניצולי שואה.

מעבר לזה אנחנו מגייסים תרומות ב-2022, מדובר ב-14,000,000 ש"ח של תרומות בכסף שאנחנו אספנו מעבר לתרומות בשווה כסף שאנחנו גייסנו כדי לאפשר לניצולים עוד סיוע באמצעות אפיקים אחרים ונוספים למה שאמרתי קודם לסיוע הזה.

למעלה מ-10,000 ניצולי שואה מקבלים מאיתנו לחצני מצוקה שהם ממש מצילי חיים אני לא יודעת אם צריך להסביר את זה. זה מובן לכל אחד לדעתי. יש לנו כ-4,000 מתנדבים בקרן, אפילו קצת יותר מ-4,000 אני חושבת. למעלה מ-4,000 מתנדבים, שכל אחד מהם לקח על עצמו לבוא לפחות לשעתיים שבועיות אצל ניצול שואה לפחות לשנה, לאותו ניצול כמובן או ניצולה, לפחות לשנה. יש גם כאלה שהם לא באים דווקא לשעתיים האלה, הם על פי קריאה מגיעים כדי להביא תרופות אם צריך או לתת שירותים כאלה ואחרים כפי שנדרש.

ואתם עושים את הקישור בין המתנדב לניצול השואה?

כן אנחנו גם מדריכים אותם הם עוברים אצלנו הדרכה ואנחנו מחברים אותם. אנחנו פעילים ב- 791 ישובים ברחבי הארץ. אנחנו ממש לאורכה ורוחבה של המדינה. אנחנו מספקים "חיים בכבוד" כלומר הנגשה סיעודית, פתיחת חדרי אמבטיה ושירותים שיתאימו להליכונים, לכיסאות גלגלים, הפיכת אמבטיות למקלחונים וכו'. שורה ארוכה מאוד אבל כרגע אני מבינה את קוצר הזמן אז אני לא אפרט כרגע את כל אפיקי הסיוע שונים שאנחנו נותנים.

אבל אני רוצה רק ברשותך, חברת הכנסת מירב כהן, אני רוצה בכל זאת שתי נקודות להדגיש בכל זאת של מה שחסר ולא קיים, חסר הרבה דברים אבל מה עוד חסר ולא קיים. מוצרי ספיגה - אין שום גוף או גורם שנותן מוצרי ספיגה שמאוד חסרים לניצולים והקשישים באמת, והם כולם קשישים כבר.

יש לנו רק לניצולים שמוכרים בדמנציה, אנחנו נותנים תשלום כספי לצורך מוצרי ספיגה.

אבל זה על חשבון שעות הסיעוד.

לא. זה סל נפרד אבל רק לחולי דמנציה.

אבל אחרים צריכים לממן את זה אם הם רוצים בהפחתת שעות סיעוד, או רבע שעה או חצי שעת סיעוד או משהו כזה. אנחנו מרגישים שזה לא נכון שהם יצטרכו לממן זה בצורה הזאת וראוי שהם יקבלו לזה מימון מיוחד מאיזשהו תקציב מיוחד.

הדבר השני הוא הנחה בתעריף החשמל. אנחנו מקבלים הרבה מאוד פניות מהקרן לסיוע מיידי שיש לנו אצלנו. זו קרן שאנחנו ממנים אותה מתרומות, ופונים אלינו אנשים עם חשבונות חשמל שהם לא יכולים לשלם אותם. הם לא יכולים לחמם את הדירה בחורף ולא יכולים לקרר אותה בקיץ.

מענק חימום לא פותר את הבעיה. ה-580 ש"ח.

ואנחנו משלמים להם את חשבונות החשמל שהם מקבלים כי הם לא יכולים לשלם חשבון חשמל. בעניין הזה יש הנחה מסוימת למעגל הראשון. אין הנחה למי שהוא לא מעגל ראשון. אנחנו, אגב, באיזשהו הסדר עם חברת חשמל אנחנו מעבירים להם כסף, לחברת החשמל, כדי שלא יגיע למצב שבו מנתקים למישהו חשמל חלילה, ובאמצעות זה אנחנו משלמים לאותם אלה שפונים אלינו, אם אנחנו מגיעים למסקנה שאכן הם ראויים לתשלום הזה למימון הזה באמצעותנו, אבל הכל זה מתרומות.

אני רושמת לי ואכניס לנושאים של הוועדה.

זה חלק מזה יש עוד. אבל אנחנו עוד בוודאי ניפגש.

זה הולך להיות כל שבוע. נשמח לראות אותך.

אני פרשתי מהכנסת מירב.

לימור לבנת, הבאת פרח לניצול, לתמר לנדאו, לפני שש שנים בבית מוזס ואני זוכרת את זה בהתרגשות נפלאה.

תראי מה פרח יכול לעשות.

אנחנו עושים את זה בכל יום עצמאות, ביחד עם - - תודה רבה לך ריגשת אותי מאוד יש לי דמעות בעיניים.

אני אתן לח"כ בליאק ואז אנחנו נעבור ללובי המיליון.

תודה רבה. קודם כל אני רוצה לברך אותך על הקמת הוועדה החשובה הזאת אני יודע עד כמה זה חשוב לך ואני מכיר את המחויבות שלך גם בתפקיד הקודם במסגרת המשרד לשוויון חברתי שמאוד חבל עליו אבל עשינו דברים, בעיקר את, אבל גם אנחנו ביחד קידמנו הרבה מאוד פרויקטים לרווחת השורדים.

אני שייך לקבוצה של חברי כנסת שנכנסה לחיים הפוליטיים לפני עשור ולא נותנת לנושא הזה לרדת מסדר היום. ואני רוצה לומר שאנחנו גם נמשיך. אנחנו מבינים, לצערי, שאין לנו הרבה זמן. אבל במסגרת הזמן שיש לנו אנחנו בהחלט נעשה הכל בין אם זה באופוזיציה ובין אם זה בקואליציה כדי לסייע. יש לנו עוד מעט אתגר לא פשוט בתקציב אז בואו נעבוד ביחד ואני יכול להבטיח שאני כמרכז האופוזיציה היום בוועדת הכספים, אנחנו נעשה הכל כדי לדאוג לתקציבים ואנחנו צריכים את התקציבים. תודה רבה.

מחר אנחנו נקדיש לזה את הדיון אז חשוב שתהיה מחר.

שלום לכולם, משפט עלינו, לובי המיליון זאת עמותה שמקדמת זכויות וצרכים של ישראלים דוברי רוסית מול מקבלי ההחלטות. דור הילדים של העולים רוצה לדאוג להורים ולסבים ולסבתות.

אז אני אתחיל להגיד תודה רבה על הוועדה ועל הדאגה ארוכת השנים שלך לנושא. נאמר כאן בכמה מקומות שיותר משליש מניצולי השואה החיים כיום הם דוברי רוסית. לצערי אבל אנחנו לא רואים את ההשקעה הזאת מגולמת בתקציבים לדוברי רוסית ניצולי השואה.

זה מתחיל קודם מהעבודה, זה מתחיל מהכל אבל זה אפילו מתחיל מקצבאות. הקצבאות הנמוכות. אנחנו יודעים שיש היום 50,000 ניצולי שואה שלא מקבלים הבטחת הכנסה, יכול להיות אפילו פחות. זה מספרים לא מעודכנים, זה מהקדנציה שלך עדיין, ואנחנו יודעים שרובם הם דוברי רוסית כלומר רוב ניצולי השואה החיים כיום במדינת ישראל הם דוברי רוסית.

אנחנו גם רואים את זה בארגונים שלכם כן, יש כאן הרבה. הארגונים של ניצולי שואה ואני מבקשת כל אחד ואחד מכם לבדוק - לכמה ניצולי שואה דוברי רוסית אתם נותנים שרות. אנחנו פעם עשינו בדיקה כזאת שאלנו כל מיני ארגונים איזה שירותים יש להם בשפה הרוסית ואנחנו חזרנו לזה שהתשובה היא מעט מאוד. וכשאין פסיכולוג דובר רוסית ואין טיפול נפשי ואין מעטפת חברתית דוברת רוסית, בגדול לניצולי השואה דוברי הרוסית - זה לא רלוונטי.

ולכן אנחנו שוב באים ואומרים יש בעיה עם הציבור הזה. הציבור הזה, צריך להסתכל עליו מלמעלה. אני יודעת שעם חלקכם אפילו עשינו שיחות וראינו שאתם לא מצליחים לגייס מתנדבים, שקשה לכם להביא אנשים שיפנו לאוכלוסייה, יש בעיה.

זאת אוכלוסייה, שצריך לעשות כאן חשיבה אסטרטגית מעמיקה. א', בנושא של בדידות. הג'וינט עשה מחקר מאוד גדול וראה שהבדידות אצל דוברי הרוסית המבוגרים חמורה יותר. שיש יותר סיכוי לקשישים דוברי רוסית להיות בודדים. ולא יודעים מה לתת מענה. צריך להבין רגע איך נותנים מענה לבדידות של ניצולי שואה. צריך לדבר על הנגשת זכויות. אנחנו יודעים שרוב שירותי הממשלה והזכויות לא מתורגמים לרוסית. בזכות ח"כ בליאק, וגם בתמיכה שלך ועזרה וקידום, אני יודעת, מיליון שקל עבר לתרגום אתר 'כל זכות'.

אבל אנחנו יודעים שזה רק ההתחלה. רק 1,500 עמודים, זה לא מספיק אפילו בשביל לתרגם את כל הנושאים של הקשישים. יש עדיין המון עבודה בהנגשת זכויות.

זה כבר בתוכנית עבודה טובה כיוון שאני מכירה את הנושא.

משפט אחרון ובזה אני אסכם. ואפילו מבחינת מי שיושב בחדר. יושב כאן אברהם מ'חזית הכבוד'. חשוב לתת גם קול לניצולי השואה דוברי הרוסית לפחות בשליש מהמקום, כי אנחנו יודעים שקשה להם העברית וחשוב שקולם ישמע ושנעשה את המאמץ האקסטרה הזה. תודה רבה.

תודה לך. הנושא באמת ידוע. כשהייתי במשרד לשוויון חברתי שינינו מהקצה לקצה את מבחני התמיכה, ובאמת הצלחנו להגיע גם פעם ראשונה לארגונים שלא עמדו בתנאי הסף קודם, ומעניקים שירותים ברוסית. ובאמת הבעיה היא גדולה וזה כבר בתוכנית העבודה ונקדיש לזה דיון בפני עצמו.

אגב אצלנו יש גם רכזות עובדות רוסית, גם שירות ברוסית גם עו"ס ברוסית.

נעשה מיפוי של מה קיים ואז נחדד את החסר ומשם נתקדם.

צהרים טובים. גם אני רוצה להודות על הוועדה החשובה שמתכנסת כאן היום ותודה רבה לרשות על כל העבודה שהם עושים למען ניצולי שואה. אנחנו רואים את השיפור, את הזכויות שקודמו בשנים האחרונות וזה באמת מבורך.

עמותת 'אביב לניצולי שואה' זו עמותה שנותנת סיוע במיצוי זכויות לניצולי שואה, ללא כל תשלום, העמותה פועלת כ-15 שנה ונתנו סיוע לעשרות אלפי ניצולי שואה. למרות כל השינויים והעדכונים שנעשו בשנים האחרונות עדיין יש מספר נושאים שאנחנו חושבים שיש מקום לקדם אותם ולעשות השוואת תנאים.

הנושא הראשון ואני מצטרפת למה שאמרו כאן אנשי לובי המיליון זה הנושא של ניצולי השואה עולי ברית המועצות שאנחנו ממליצים, אנחנו רואים את זה הרבה שנים, לביטול שנת העלייה, בנושא של קבלת הקצבאות. שקבלת קצבה תינתן על פי מי שנרדף ועל פי סיפור הרדיפה ולא על פי שנת העלייה לארץ. מפה נוכל להכניס לתוך מעגל מקבלי הקצבאות הרבה מאוד מהמגזר הרוסי שאילו היו עולים לארץ לפני 1953 הם היו זכאים לקבל קצבה.

הנושא השני שאנחנו רוצים להמליץ עליו זה הנושא של ביטול מעגל ראשון ושני בתוך מקבלי הקצבאות. יש היום בסך הכל 47,000 מקבלי קצבאות, וגם פה עושים איזושהי חלוקה שלדעתי כבר היום היא מזוייפת בין מי שהיה במעגל ראשון ומי שהיה מעגל שני. ואנחנו מדברים פה על כמות כל כך קטנה של אנשים. זה גם יוצר מצבים אבסורדיים, שהיום ניצולי שואה שהיו בעבודות הכפייה בטוניס מוכרים כמעגל ראשון אבל אנשים שהיו באירופה בבריחה לאורך השנים לא מוכרים כמעגל ראשון ועדיין לא זכאים להוצאות רפואיות, השתתפות בהוצאות רפואיות, כמו מי שזכאי במעגל הראשון.

אוכלוסייה נוספת שאמנם היא קטנה ולצערנו הרב היא הולכת וקטנה, זו אוכלוסייה של מקבלי ה-BEG. נכון שנעשו בשנים האחרונות הרבה מאוד זה מהלכים בשביל לשפר את הזכויות שלהם עדיין יש דברים שהם לא זכאים כמו מקבלי הקצבאות, אם זה השתתפות של אלמנים - - -

הדבר האחרון שאנחנו רוצים לבקש זה של השלמת הכנסה. לבטל את ה-50 אחוזי נכות למקבלי השלמת הכנסה. אם ניצול שואה שמקבל קצבה, ושוב אנחנו מדברים על סך הכל 47,000 ניצולי שואה, אם הוא חי מתחת לקו העוני והוא זקוק לכסף זה לא כל כך משנה אם יש לו 40 אחוזי נכות או למעלה מ-50 אחוזי נכות. אנחנו מבקשים שניצולי שואה שחיים בעוני, וחיים עם הכנסה של מתחת ל-10,400 ש"ח - לתת להם את השלמת ההכנסה על פי מצבם הכלכלי ולא על פי מצבם הרפואי.

אבל הם מקבלים לפי מצבם הכלכלי.

צריך לעבור את ה-50 אחוז בשביל להגיע. אנחנו אומרים אם אנחנו יודעים שניצול שואה חי בעוני אז בואו ניתן לו את השלמת ההכנסה עד 10,400 בלי הצורך להוכיח שגם המצב הרפואי שלו מצדיק את זה.

הבנתי, אוקיי תודה רבה.

אנחנו כמובן עובדים יחד כל השנים יחד עם הרשות לזכויות ניצולי השואה, עם רונית ועם גליה ואחרים ואני חושב שדעותינו בנושאים הרלוונטיים דומות. והעבודה הייתה משותפת באמת. יושב כאן מנכ"ל 'עמך', עורך דין אייל גלובוס. ואני אומר לחברים שמה שאנחנו עושים זה בעיקר להעניק עזרה נפשית וחברתית לאלפי ניצולים ב-16 סניפים ושלוחות לאורך המדינה ולרוחבה ומעסיקים 600 איש. ואני ברגע זה עוצר לגבי התעסוקה כדי להעלות את הנושא היחיד שאני מבקש לשים על השולחן.

אנחנו כבר מנסים יחד עם הרשות תקופה ארוכה, יחד איתך בזמנו, נוסטלגיה, לשפר את שכרם של המטפלים בקשר להקצבה ממשלתית שניתנת לנו, היא החלק העיקרי בתוך תקציב 'עמך', על פי החוקים שנזכרו פה קודם. ההצלחה שלנו במישור הזה קטנה, הייתה הצלחה קטנה אבל לא מספיקה. מטפלים עוזבים אותנו מפני שהם צריכים לפרנס משפחה ועוברים למקומות שבהם מקבלים תשלום אחר מקופת המדינה למשל משרד הביטחון ששם שעת טיפול יקרה בהרבה מזו הניתנת לניצולי השואה.

האם מישהו דן בשאלה הזו? הממשלה או הכנסת או אורגן של הכנסת? שיש לטפל בחיילים הודות לתקציב גבוה יותר מאשר זה שמוקצה, אף אחד לדעתי לא עסק בשאלה בצורה הזאת. אבל המטפל רואה את הדברים האלה וגם שם הוא מוצא שליחות לאומית ולא רק אצלנו. התוצאה היא שניצול השואה נשאר ללא מטפל שהוא מכיר ואולי חלילה לא מטפל בכלל. אנחנו בתהליך הזה, ולכן אנחנו מבקשים שתמצא הדרך, מירב יחד איתך, עם הוועדה - - -

מכניסה את זה לנושאים, נקדיש לזה דיון, סגור.

כמה דברים בקצרה: אני מנהל ארגון נפגעי שואה, יש לנו כ-40 סניפים ברחבי הארץ, ובעיקר אנחנו מטפלים בשורדי שואה מברית המועצות לשעבר. אני לא רוצה לחלק זה: גם סיוע ועזרה, גם וטרנים, גם עזרה גם מצור סנט פטרסבורג בילדי שואה, ניצולי גטאות.

רוצה להעלות מספר נושאים, שגם הארגון פועל על ידי מתנדבים לשמחתנו, פה רוצה להודות לך אישית וגם לרשות לזכויות ניצולי שואה, עקב הרבה עבודה קשה אנחנו הצלחנו כארגון להיות זכאים לקבלת תמיכה להקמת מועדונים חברתיים, הפגת בדידות. ואני רוצה להגיד באמת, כמה חודשים האחרונים מאז שהקמנו והיה לא פשוט לגייס עובדים סוציאליים, מטפלים ופסיכולוגים דווקא דוברי רוסית. ובכל שמונת המועדונים שהיום פועלים, יש צורך, פשוט עכשיו מתקשרים סגני ראשי ערים ורשויות כבר עשרות רוצים לפתוח מועדונים מסוג כזה. לצערי הבעיה שהארגון נתקל בה היא תקציבית. למרות שיש לנו התחייבות ופועלים, קודם צריכים לבזבז, דבר שאין לארגון, אני מדבר על 2022.

כרגע הנושא הוא פשוט - מבחני התמיכה של - - -

של הרשות לזכויות ניצולי שואה שאנחנו גם מדברים יום יום ולצערנו הגשנו גם דו"חות אבל זה אחד.

נושא חשוב יותר זה הנושא של הכשרת עובדים סוציאליים, פסיכולוגים דוברי השפה הרוסית. אני פה רוצה להזכיר ולהגיד שלפני 20 שנה, בזמן העלייה הגדולה כן היה קורס של משרד הרווחה, הכשרת אקדמאים דוברי השפה הרוסית, קורס מזורז של שנה וחצי. ואני גם אומר במסגרת גם משרד הקליטה משרד הרווחה, ג'וינט, ופה המקום באמת לקדם את הנושא זה אחד מהנושאים החשובים ביותר אני כן רוצה לעלות בקצרה גם נושא של קיזוז הכנסות, של מקבלי קצבאות.

עם משרד האוצר.

ואחר כך ביטוח לאומי דורש החזרים.

זה בנושאים שלנו.

ושינוי אסטרטגיות. להגיע עכשיו לביתם של שורדי שואה. צריך לדבר על זה הרבה ונעלה לוועדות אחרות.

מה שאני אעשה, גם תעבירו את הדברים בכתב, ואני גם אפרסם את רשימת הנושאים. יש לי צבר של דפים עם רשימת הנושאים שזאת תוכנית עבודה. כל דבר שאמרת פה, למשל קיזוז קצבאות זה לא לדיון אחד. זו סדרת דיונים. כל סוגיה כזו היא גדולה. זה הדיון היחידי שיהיה רוחב כזה שזורקים רעיונות. ממחר והלאה זה כבר יהיה דברים מאוד מאוד קונקרטיים. אז אם מישהו גם לא הספיק עכשיו להגיד משהו תעבירו לנו בכתב ונוודא שיש לנו את זה. עד כה רוב הדברים כבר הופיעו אצלנו אבל בסדר אני מתקדמת.

שלום לכולם, שמי אברהם שרנופולסקי אני יו"ר עמותת 'חזית הכבוד' וגם ניצול שואה.

היום שאנחנו דנים במימוש תקציב לטובת ניצולי השואה, מן הראוי להזכיר שגם יש צורך בהגדלת סיוע לפליטי השואה שעלו ארצה אחרי 1953. קל וחומר שעדיין קיימת אפליה נגד אוכלוסייה זו. צריך להסביר: פליטי השואה שעלו ארצה עד 1953, הם מוכרים פה כנכי רדיפות הנאצים ומקבלים תשלום חודשי. אותם פליטים שעלו אחרי 53 הם מקבלים רק מענק שנתי. פעם בשנה. אפליה זו צריך לבטל. אני מקווה שבאמצעות ועדה מיוחדת זו נצליח לעשות את זה.

דבר נוסף, יש צורך במימון להוראת שימוש באינטרנט ובזום גם לפליטי השואה. בכלל לניצולי השואה ולמבוגרים בפרט.

חזית הכבוד עושה המון הרצאות עם אלפי קשישים ניצולי שואה ברוסית, אני חושבת שאולי הגוף היחיד שעושה את זה והם צריכים תמיכה כדי להצליח לעשות זאת.

אתם לא מקבלים היום תמיכה ממשרד ממשלתי בשביל הרצאות?

לא.

לא. לא ממנים הרצאות. הם מקבלים עבור הנצחה ממשרד לשוויון ממשלתי.

יש לנו סיוע מהמשרד לשוויון חברתי.

מה שאמרת לגבי הדרכה באינטרנט. אנחנו עושים את זה אבל אנחנו מוגבלים מבחינת התקציבים. עם גיוס משאבים שלנו מתורמים אנחנו עושים את זה עם ניצולי שואה אבל אנחנו מוגבלים בתקציב, אבל צריך לראות אתי - - -

אוקיי אז אולי שווה שתדברו ותראו אם אפשר לעשות חיבור ככה הכי במיידי. צריך לטפל בזה יותר לעומק, נקדיש לזה דיון. אבל אפילו החיבורים פה יכולים להיות טובים.

שמחה מאוד להיות פה. אני חושבת שזו ועדה מאוד חשובה מירב. ומאוד שמחה על התדירות שנעשה ונצליח. משרד הרווחה יש לו שירותים מאוד מגוונים. אוכל להשאיר פה אחר כך ברושור עם כלל השירותים. שירותים בתחום של רווחה ושירותים בתחום של הטיפולים וסיוע עם המימון שלהם, למי שלא מקבל לפי מי שזכאי דרך הרשות לניצולי שואה, יש לנו מועדונים חברתיים הנושא של אוריינות דיגיטלית אז הוא גם מטופל על ידי המשרד.

זה ברור, אבל את מהפוזיציה שלך, מה הדבר הכי חשוב שהוועדה צריכה להתעסק בו?

לסנכרן בינינו את העבודה.

ומי הגופים המרכזיים שמחייבים סנכרון.

קודם כל משרדי הממשלה איך אנחנו מעבירים בינינו את המידע. ולא פחות חשוב מזה גם באמת הקשר בינינו, הממשקים.

אז עצם זה שנהיה סוג של שולחן עגול עבורכם זה כבר ערך.

אני חושבת זה יהיה מצוין.

מיכאל עובד בכרמיאל וזו המשרה למשל שהמשרד מממן בכ-20 רשויות יהודיות לניצולי שואה.

אני מתכלל ניצולי שואה בכרמיאל ואני אשתדל להיות קצר. אני מקשיב לכל הארגונים מדברים ואני מתמלא בגאווה כי אנחנו בכרמיאל בעצם משתפים פעולה עם כולם, הרשות לרווחת ניצולי שואה פותחת אצלנו מוקד עוד מעט. ועידת התביעות - יש לנו פיילוט, ויש עוד עובדת סוציאלית ממומנת על ידי ועידת התביעות, המון המון פרויקטים.

אנחנו אחוז אחד מכלל ניצולי השואה בארץ - 1600. אם הייתי מדבר איתכם בדצמבר אז זה היה פלוס 22 והיום פשוט האנשים הולכים ומה שאני רוצה להגיד בקשר לזה - אין סנכרון בין המשרדים. אנחנו לא יודעים. אף אחד לא מדווח לנו מי נפטר, מי הלך לבית אבות אין לנו נתונים מביטוח לאומי, לא ממשרד הפנים. מרשות לניצולי שואה, אנחנו מקבלים באיחור כי גם למשרד הפנים יש איחור.

אנחנו חייבים את הסנכרון הזה. אנחנו חייבים שירותים לניצולי שואה מרותקי בית כי יותר ויותר ניצולי שואה בעצם יוצאים ממעגל של פעילים ויש לנו מלא פעילויות לאנשים פעילים שיוצאים. יהודה דוידוף פתח אצלנו, אחד המועדונים שהוא דיבר עליו זה אצלנו בכרמיאל. אז יש לנו גם 'עכשיו זה הזמן'.

אז בעצם אתה מצביע על אותה בעיה של סנכרון וחוסר העברת מידע. אנשים לא יודעים מה המצב.

כן, זה דבר אחד. ואנחנו צריכים תוכניות למרותקי בית. כי תוכנית למרותקי בית היא הרבה יותר יקרה מאשר תוכנית לעשות מופע או טיול. כדי להכניס איש מקצוע לבית צריך תקציב. צריך כסף.

תודה רבה על ההזדמנות לבוא ולדבר פה בוועדה. מרדכי שיושב לידך הוא אחד המתנדבים הכי פעילים שלנו בעמותת עמדה. עמותת עמה תומכת באנשים עם דמנציה ובני המשפחה שלהם.

בישראל יש 150 אלף אנשים עם דמנציה. רבים מהם כפי שהזכירו פה כמה פעמים, הם שורדי שואה, ורונית הזכירה את הדוגמה הזאת באמת של אנשים שורדי שואה שחוזרים בזיכרונות שלהם לתקופת הילדות, לאותן חוויות קשות מתקופת המלחמה. וחלק ממה שאנחנו מנסים לעזור בעמותה ולתת את התמיכה גם לבני משפחה שמטפלים וגם לאנשי הסיעוד ששמענו פה על הרבה ארגונים שבאים בקשר עם השורדים האלה.

רבים מהם אין להם את ההכשרה ואין להם את ההבנה למה זה קורה לאנשים האלה איך להתמודד עם זה כשאנשים עם דמנציה חוזרים לאותה תקופה ורוצים להסתתר מתחת למיטה כי הם פוחדים מהפגזות. צריך להגדיל את מערך ההכשרות בקרב כל הארגונים ובכל המוסדות שנותנים את התמיכה הזאתי והטיפול לשורדי שואה כדי שיבינו מה לעשות עם ההתנהגויות המאתגרות האלה. ומעבר לזה הזכירו פה כל כך הרבה פעמים את ההוצאות הכספיות שיש לכולם, ממוצרי ספיגה וחשבון חשמל.

מרדכי פה הוא דוגמא. אשתו מתמודדת בין השאר גם שורדת שואה ומתמודדת עם דמנציה ונשללה ממנה גמלת הסיעוד כשהיא עברה למוסד פרטי. ומרדכי ואשתו מממנים בקושי רב ואת ההוצאות הגדולות שיש כי המדינה החליטה שהיא לא צריכה לעזור יותר. יש עוד הרבה לקונות כאלה ואנחנו מבקשים - - -

המקרה הזה גם בתוכנית עבודה. המעבר בין סיעוד בקהילה לסיעוד במוסדות.

לאנשים עם דמנציה זה לא רק תשע שעות סיעוד, זה 24/7 של השגחה מלאה. של הוצאות של טיפול של תעסוקה בבית. אנחנו מנסים לעזור כמה שיותר אבל ככל שהוועדה כאן תוכל לסייע להם להיעזר בכספים שלהם ובוודאי בכספים שמגיעים להם, ככה איכות החיים שלהם תישמר. ביחד עם הכשרות שיהיו לכל צוות המטפלים בהם וכולל המתנדבים שמגיעים אליהם לבתים - להבין איך נכון לעבוד איתם אין לנו ספק שזה יביא לשיפור באיכות החיים שלהם.

רציתי לציין שיש כאן קבוצה שנפגעת פעמיים ואפילו שלוש. קודם כל ניצולי שואה, פגועי דמנציה, קבוצה קטנה של אלו שמקבלים את הרנטה מגרמניה, הם ממודרים מהטבות שמקבלים דמנטים אחרים, ניצולי שואה. למשל מי שמקבל מהאוצר תמיכה חודשית כניצול שואה מקבל כל חודש 1,400 ש"ח. מי שמקבל את הרנטה מגרמניה לא מקבל כלום, מקבל פעם בשנה משהו. רק אחת הדוגמאות. לפעמים הגזירות מתלכדות וזה מקרה הכי מובהק: ניצול שואה שהוא גם דמנטי והא גם מקבל רנטה מגרמניה.

תודה רבה אני בהחלט חושב שהבעיה המרכזית היא סנכרון המידע. בין המרכזים, בין המשרדים ובין הארגונים השונים. לפני שתיים או שלוש ממשלות התחלתי עם שרת המשפטים, איילת שקד, בקידום חוק של העברת מידע בין משרדים ובין גופים במקרים של מיצוי זכויות. הייתה תמיכה של זה של משרד המשפטים וכמובן ממשלות נופלות. התחלנו לקדם את זה גם עם גדעון סער בממשלה הקודמת.

אני רוצה להציע לך את הצעת החוק מחדש. הצעת חוק המחייבת העברת מידע בין משרדים לצורך מיצוי זכויות. ההצעה שעשינו הייתה כוללת, לא רק לשורדי שואה, אבל בהחלט אפשר לקחת דווקא את שורדי השואה ולהתחיל איתה. אני חושב תהיה תמיכה גדולה ממשרד המשפטים, הרווחה ובמקומות אחרים. הייתי מציע לך לקבל את הצעת החוק ממני ולראות אם אפשר לקדם אותה.

(מדברת בשפה האנגלית, להלן תרגום חופשי): אני מלמדת ומספרת על החוויה שלי במהלך המלחמה במוזיאון "יד ושם" מזה שנים רבות. רוב האנשים שמקשיבים לי הם לא יהודים מכל רחבי העולם. אתמול הגיעה אליי קבוצה שוודית של מורים, ובסוף המפגש, כמו בכל מפגש, כשניתנת האופציה לשאול שאלות ואני כמובן מנסה לענות על כולן, שאלו אותי שאלה אחת פשוטה, שלא הצלחתי לענות עליה: "כמה שורדים עדיין בחיים בישראל?". זו אמורה להיות שאלה שמאוד קל לענות עליה.

150,000. זה מה שהרשות דיווחה.

(מדברת בשפה האנגלית, להלן תרגום חופשי): והשאלה האחרת היא יותר מסובכת. המורים השוודיים האלה מאוד מעורבים בניסיון להילחם באנטישמיות. השאלה שלהם, אתמול, הייתה: "איך זה אפשרי שכל הזמן שומעים על שורדי שואה שהגיעו לחיות כאן בישראל, מאז שהמלחמה הסתיימה, והם סובלים ועניים באופן מחפיר". אני יכולה בבקשה להגיד להם: "איך זה אפשרי, שהמדינה האנושית הזאת, מאפשרת תופעה שכזאת?". ואני מנסה לעשות את זה בצורה אלגנטית אבל זה היה מאוד קשה. אתם יכולים בבקשה לעזור לי?

(מדברת בשפה האנגלית, להלן תרגום חופשי): אין תשובה טובה לשאלה החשובה הזאת.

(מדברת בשפה האנגלית, להלן תרגום חופשי): הרבה מהשורדים שעדיין חיים איתנו בישראל, הגיעו מברית המועצות. הם הגיעו לכאן בלי כלום ואין להם כלום, לא רכוש, לא כלום. זה חלק מהתשובה לשאלה ששאלת הרגע.

(מדברת בשפה האנגלית, להלן תרגום חופשי): וגם יש הגדרות שונות לשורדי שואה.

אני מסכמת את הדיון. קודם כל, כפי שאמרתי זה היה דיון שמטרתו רגע סיעור מוחות להבין שאנחנו נוגעים בנקודות העיקריות. אני רואה את ועידת התביעות מולי, אתה רוצה להגיד משהו.

אז רק לברך על הועדה. אנחנו בכובע די דומה לרשות, בשונה מארגונים אחרים אנחנו בעצם הגופים המתקצבים ומסייעים לעמותות האלה שנמצאות פה. נשמח לשמוע וללמוד את תוצאות הועדה ולראות אם נוכל להרחיב.

אתם ממש חשובים בתהליך. אז אני רגע מסכמת. מחר ב-9 בבוקר יש דיון נוסף הדיון מחר יעסוק בהיערכות שלנו לדיוני תקציב.

יום חמישי אמור להיות הלילה שבו מאשרים בממשלה את התקציב ואני לא יודעת אם הם באמת יתכנסו לתאריך הזה, אבל אנחנו רוצים לגבש את חבילת הדברים האסטרטגים הגדולים שחשוב לנו להכניס לתוך תקציב המדינה וזה טיימינג מאוד מאוד רגיש אז בחרתי להתחיל בזה גם כי זה חשוב וגם כי אנחנו חייבים לנצל את התזמון הזה.

אז מחר זה יהיה בנושא תקציב ומי שרוצה לבוא יוכל להגיע. אני מבקשת מראש לתאם עם מנהלת הוועדה מי מדבר ומי לא מדבר וגם כמה זמן יש לכל אחד, כי לא נעים לי שאנשים באים מרחוק ולא מדברים אז שתיאום הציפיות הזה יהיה לפני כן.

מנהלת הרשות רונית, אמרתם שיש לכם דברי חקיקה חשובים, אנא תעבירו לנו במרוכז. ועוד דבר אופרטיבי נקודתי שהוא לא לתוכנית עבודה ארוכת טווח אלה דברים שאמרה פה חברת הכנסת לשעבר קולט אביטל לגבי האיום הקיומי. היא אומרת תוך שבועיים אין לנו איך להמשיך לפעול אז לזה אני כן מבקשת עדכון. נגיד בואו נשים דד-ליין שתוך שבועיים הדבר הזה נפתר.

הנושא הזה נפתר במשרד לשוויון חברתי.

אבל זה קצת מוזר שחלק נמצא במשרד ראש הממשלה וחלק נמצא במשרד לשוויון חברתי. אז אנא תפנו לשר לשוויון חברתי ותביאו עדכון. אז זה לא סגור איפה הדברים באמת נמצאים.

זה סגור הם שם אבל - - -

אבל יושבת הגברת אביטל ואומרת שהיא פונה לאנשים ולא ברור לה מי הכתובת עבורה. אז בבקשה אריאלה אנא תבדקי את זה. זה כן דחוף. אפשר אפילו עד מחר להתחיל את הבירור.

מי שלא הספיק לדבר פה אנא תעביר את זה בכתב. מי שמכיר את המשרד שלי, אני עובדת עם לוחות, אז יש לי לוח גדול עם כל הנושאים לוועדה. רוב הדברים שהצפתם פה כבר היו שם אבל היו כמה דברים שלא חשבנו עליהם וטוב שאנחנו מדברים ונוסיף אותם לתוכנית העבודה.

יש לנו בתוכנית העבודה נושאים לשנים קדימה וכן יש המון המון דברים לעשות. אנחנו נחליט מה האיזון, כמה פעמים בשבוע להתכנס האם זה אפקטיבי לעשות את זה כמה פעמים או פעם אחת אנחנו נחשוב איך עושים את זה. ואנחנו ננסה שכל דיון יהיה כמה שיותר אופרטיבי עם דברים בסיכום שאנחנו רוצים שיהיו ממוקדים. זה יהיה הדיון היחידי שהוא יהיה כזה לכל עבר ולכן חשוב מאוד שתעבירו את החומרים שלכם מראש כדי שגם נתכנן את סדר הדוברים וגם נדע מראש לאן אנחנו חותרים בסיכום של הדברים.

חשוב שתכירו את אריאלה, מנהלת הוועדה. אם מישהו רוצה לדבר צריך לעשות את זה דרכה, אם מישהו רוצה להציף נושאים שיעביר. היא מרכזת את כל את כל עבודת הוועדה וכמובן שגם אני וגם הצוות שלי עומדים לרשותכם אז תודה רבה זמן קצר המלאכה מרובה נעשה ונצליח, תודה.


הישיבה ננעלה בשעה 15:59.