פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



34
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
07/02/2023


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 2
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום שלישי, ט"ז בשבט התשפ"ג (07 בפברואר 2023), שעה 13:00

ילדים בישראל 2022 - השנתון הסטטיסטי של המועצה לשלום הילד

חברי הוועדה: אלי דלל – היו"ר
דבי ביטון
עאידה תומא סלימאן
פנינה תמנו

סימון דוידסון
עופר כסיף
סימון משה משאשוילי

טובה בן ארי - מפקחת ארצית ליישום חוק זכויות התלמיד, משרד החינוך

אילן שמש - סגן מנהל אגף א, חינוך ילדים ונוער בסיכון, משרד החינוך

חוה לוי - עו"ס ראשית לפי חוק הנוער, טיפול והשגחה, משרד הרווחה והביטחון החברתי

מיכל גולד - מתאמת ממשלתית לזכויות ילדים ונוער, משרד המשפטים

נטע הופמן חדד - עו"ד, רפרנטית קטינים ורווחה, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

יובל רווה - ד"ר, מנהל מחלקת פסיכיאטריה של הילד והמתבגר, משרד הבריאות

מיטל אברהמי - רפ"ק, ר' חוליית מניעה והסברה, המשרד לביטחון פנים

אסף בג'איו - רפ"ק, ר' חוליית חילוט, המשרד לביטחון פנים

עדי וולס - מנהלת שירות הרווחה, משרד העלייה והקליטה

עינת שגיא אלפסה - מנהלת אגף קשרי חוץ, ממשל ומדינות ציבורית

מרים אנדבלד - ד"ר, מחקר, המוסד לביטוח לאומי

אלישבע לב-רן - פסיכולוגית קלינית, תחת משרד הבריאות

רוני קמאי - מתאמת מועצת התלמידים והנוער הארצית בכנסת

ורד וינדמן - עו"ד, מנכ"לית המועצה לשלום הילד

נעם וילדר - עו"ד, מנהלת תחום בריאות, המועצה הלאומית לשלום הילד

אילאי דוד מרדכייב - תלמיד מקיף ג', בוגר פרלמנט הנוער מטעם המועצה לשלום הילד

אריאל דוד - המועצה לשלום הילד, מנהל תחום מדיניות ציבורית, עורך השנתון

אריה מונק - מנכ"ל, בית חם

יחיאל גרינבלום - חבר הנהלת עמותה

יערה שילה - חברת מועצת עריית ירושלים, מוסדות חינוך מלידה

אורית כהן שטילר - וועד מנהל בתנועה למען הפסיכולוגיה הציבורית

מור דקל - יו"ר העמותה הישראלית למען הילד בגיל הרך

חוה פרידמן - מנהלת אגף פסיכולוגיה חינוכית, משרד החינוך

ענת ברונשטיין קלומק - פרופ', דיקנית בית ספר לפסיכולוגיה

צמרת אביבי - סגנית נשיא 'לנפש', מייסדת ומנכ"לית העמותה לקידום מורי תל"ן

וולרי זילכה - פורום ארגונים והורים למען ילדים עם מוגבלויות

נאוה כהן אביגדור - ד"ר, המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת 105

תמי סלע

תמי ברנע

זיו אפללו – חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


ילדים בישראל 2022 - השנתון הסטטיסטי של המועצה לשלום הילד

אני שמח להתחיל את הישיבה הראשונה של הוועדה לזכויות הילד, אני קיבלתי את הוועדה הזאת ואני חושב שאנחנו אולי מן אחת הוועדות החשובות, אם לא החשובה שביניהן, גם אני רואה את זה לפי הפורום, רק לצערי מינו אותי לחצי קדנציה, אז אני מקווה שזה קדנציה שלמה. אני אתחיל עם המשפט שכל המציל נפש של ילד, כאילו שהציל עולם ומלואו ואין ספק שאנחנו מדברים פה על אוכלוסייה שהיא בעצם אוכלוסייה חלשה, גם אם יש ילד שהוא גר בסביבה חזקה, עדיין יש לו בעיה, אז הוא בעצם ילד חלש וילד זה בעצם אוכלוסייה שאין לה בעצם את היכולת ולא תמיד יש לה גם את הסביבה התומכת, בעצם התפקיד שלנו זה לתת את המעטפת, את האווירה העוטפת, לאותם ילדים שחלקם אולי לא יודעים להגיע לפה, או שחלקם לא מסוגלים, בצורה כזאת, או אחרת.

אני גם ביקשתי ממנהלות הוועדה, הנושאים הם באמת רבים ומגוונים ויהיה לנו מאוד מאוד קשה לטפל בכולם, אין ספק שיהיו לנו גם מקרים מאוד ייחודיים, שאנחנו נטפל בהם מהרגע להרגע, כי עלו בתקשורת, או מקרים מאוד מיוחדים שעלו בצורה כזאת, או אחרת, אבל אני כן רוצה לעבוד לפי תוכנית עבודה, שאני כנראה אגבש בימים הקרובים, לאחר התייעצות עם חלק מהגורמים, אנחנו נקבל נושאים מסוימים ואז נעבוד בתוכנית מסודרת כדי שנוכל באמת להתגבר על חלק גדול מן הבעיות שבהם נעסוק בשנה הקרובה. דבר נוסף שהייתי רוצה לציין, אני רואה בסופו של דבר, את העבודה של הוועדה, או את הסופיות של התהליך, בהצעת חוק, או הצעות חוק, כי אנחנו יכולים לקיים פה הרבה מאוד דיונים ואם לא נגיע בסוף לאיזושהי הצעת חוק, לאיזשהו משהו, שנוכל אחר כך להתעסק אתו, לאכוף אותו, או לטפל בו, הדבר הזה ילך לאיבוד ולכן אני רואה את הפעילות שלנו, אפילו אם הדיונים התקיימו בשנה קודמת, אבל להגיע בסופו של דבר להצעות חוק, כמה שניתן כמובן, לא בכל דבר, אבל שבהם ההצעות חוק האלה, יהיו לנו כבסיס לפעילות, לאכיפה וגם להטבה כזאת, או אחרת, זה לא חייב להיות מילה הטבה, אבל כסיוע לאותה אוכלוסייה שאנחנו מדברים בה, שזה אותם ילדים.

כמובן נרשמו פה, תודה, חברי, חבר הכנסת סימון דוידסון, שהוא עוסק בספורט, לפני שהגיע לכנסת וגם בכנסת הוא עוסק בספורט, שאני חושב שזה אחד הדברים שיכולים לסייע גם לילדים להתקדם בחיים ודרך הספורט, אפשר גם לעסוק בהרבה מאוד דברים, בגלל שנכנסת גם ציינתי את זה. כל מי שרוצה לדבר שיירשם, אנחנו ניתן פה באמת זכות דיבור לכולם, מה שכן, עברתי על הדוח של המועצה הלאומית לשלום הילד, שהם נתונים מהשנתון של 2022 ויש דברים שלא שאני מופתע שיש שלושה מיליון ילדים, זה לא הפתעה, זה בסדר גמור, כן ירבו, אבל ההפתעה הייתה שקרוב לשליש, הילדים האלה חיים מתחת לקו העוני, שזה נתון מפתיע, קשה, מאוד בעייתי, אני לא יודע אם נוכל לפתור אותו, אבל הנתון הזה הוא מזעזע ואני חושב שכל אחד מאיתנו צריך להכיר את הנתון הזה, שבעצם הוא מדבר על שליש מכל אוכלוסיית הילדים, שמתחת לקו העוני, עכשיו יגידו לי אנשים שקו העוני זה משהו יחסי, נכון, אני מסכים עם זה, זה משהו יחסי, אבל זה עדיין קו עוני ואפשר להזיז אותו לפה, או לפה, אבל הוא עדיין קו עוני ואנחנו צריכים להתייחס אליו כקו עוני ועוני זה לא רק נושא כספי, זה עוני בהרבה מאוד מובנים, זה בעצם חסך מאותם ילדים שאין להם את האפשרות לחיות בצורה נאותה וזה בעצם התפקיד שלנו, להתייחס לנקודות האלה, אז בבקשה, כל מי שנרשם, יש גם מצגת, אני מבין, נכון? אז אנחנו מתחילים עם המועצה לשלום הילד, בבקשה.

תודה אדוני וברכות ואיחולי הצלחה בתפקיד, בעייני הכי חשוב בכנסת, הצלחתך, הצלחתנו. המועצה לשלום הילד, אנחנו כמו שציינת, אוספים את הנתונים האלה ממגוון מאוד רחב של מקורות, במשך שנה, כל שנה, למעלה משלושים שנה ואנחנו ההיכרות שלנו עם הסיטואציות הקשות שבהם נמצאים ילדים, קשורות לא רק לנתונים שאנחנו אוספים, אלא גם להכרות המאוד קשובה שלנו לשטח, גם הקשר עם ילדים ונוער וגם הקשר עם אנשי מקצוע ואנחנו חוץ מלקדם מדיניות, אנחנו גם מסייעים לאלפי ילדים בנוער מידי שנה והשנתון הזה שנמצא בפניך ובפני חלק מהנוכחים פה, מונה 500 ילדים ולפני שאני מסבירה קצת על הנתונים, אחד הדוחות הכי קשים שאני זוכרת ואני הרבה מאוד שנים במועצה לשלום הילד, זה אחד הדוחות הקשים ביותר, שצריכים להרעיד את אמות הסיפים ועשינו משהו שלא כמנהגנו והוצאנו ל-120 חברי הכנסת הודעה עם הלקט ועם ההודעה על מועד הדיון הכול כך חשוב הזה ואני חושב שאחרי שהשנתון זכה לכזה הד ציבורים, עם נתונים מחרידים ממש, במיוחד בתחום של בריאות הנפש, הייתי רוצה לראות כאן עוד 115 חברי כנסת, כי נדמה לי שזה צריך להדאיג את כולנו כחברה, זה וודאי לא עניין פוליטי וזה דורש תוכנית עבודה, אתמול, אפילו לא היום.

השנתון בעצם הוא המסמך היחיד שקיים במדינת ישראל שהוא מקיף את מגוון מאוד רחב של נתונים בכל תחומי החיים ומאפשר הסתכלות רוחב, גם מבחינת שנים וגם מבחינת היקף התחומים ואנחנו בחרנו לעשות השנה השוואה, לא רק לשנה קודמת, או לעשור אחרון, אלא לתקופה שלפני הקורונה, מתוך הבנה שהמשבר של הקורונה וההשלכות שלו, במיוחד העובדה שלילדים בישראל באופן כמעט חסר תקדים, אצלנו וודאי חסר תקדים, אבל כמעט חסר תקדים גם בעולם, נעדרו ממסגרות החינוך במשך תקופות מאוד ממושכות וממה שהכרנו יש לכך השפעה מאוד משמעותית וזה אכן ניכר בנתונים. מקבץ הנתונים אולי המדאיג ביותר ונדמה לי שהמילה מדאיג היא מילה שבאמת היא לא מביעה נכון את הזעזוע שאנחנו הרגשנו כשראינו אותם, זה העלייה המאוד דרמטית בביקורי ילדים במיון פסיכיאטריה, עלייה של כמעט 20 אחוז ועלייה של 13 אחוזים בניסיונות התאבדות של ילדים ונוער, שהתקבלו בחדרי מיון, הנתונים הם מראים שהנתח הגדול מבחינה מגדרית שנפגע הוא בנות וגם ילדים מאוד צעירים, 40 אחוז מניסיונות ההתאבדות של ילדים שהתקבלו בחדרי המיון, היו ילדים וילדות בני פחות מ-14.

דרך אגב, בנתונים שלכם יש גם מגמות? ירידה, עלייה?

אז זה אחד הייחודים שיש בשנתון שלנו, שמראה מגמות, עשור אחורה, אנחנו בוחרים לפי הניתוח שאנחנו עושים, אנחנו בוחרים איזו השוואה לעשות, כאן, כמו שאמרתי, עשינו השוואה, כי היא הייתה מאוד מאוד בולטת, בין מה שקרה לפני הקורונה ומה שציינתי עכשיו העליות האלה, מתייחסות לתקופה של לפני הקורונה. עכשיו אנחנו מייחסים את העניין הזה וחשוב פה להגיד, כי ברור שאין לי שום כוונה לתפוס את כל נתח הזמן של הדיון, אנחנו ממש בחרנו שלושה נושאים מרכזיים, ששם הייתה העלייה הדרמטית ביותר ונדמה לי שאפשר וצריך לעשות משהו דרמטי שייצא מתוך הוועדה הזו, אחד הוא התחום של בריאות הנפש, עכשיו מה שקרה, לפי מה שאנחנו מתרשמים, זה באמת השילוב בין המצוקות שמאוד גדלו, בין היתר בעקבות משבר הקורונה, לבין העובדה שהמערך של בריאות הנפש נמצא בקריסה כבר שנים ארוכות, יש מחסור מאוד גדול באנשי מקצוע, במיוחד בחברה הערבית, גם בחברה החרדית, בטח בפריפריה הגאוגרפית והחברתית והדבר הזה נותן את אותותיו ואני חושבת שאנחנו יודעים כולנו שהילדים נמצאים זמן מאוד ממושך ברשת, בטח בתקופה של הקורונה, אבל לא רק ומה שקורה ברשת בהקשר של דימוי גוף למשל, משפיע מאוד, במיוחד על אוכלוסיית הבנות.

השילוב בין הקריסה של מערך בריאות הנפש, העובדה שאין מספיק מערך של מניעה, אם מישהו חושב שבריאות הנפש זה רק הסיפור של משרד הבריאות, הוא טועה, זה עניין של משרד החינוך, בהקשר של השפח"ים, השירותים הפסיכולוגים החינוכיים, שאנחנו יודעים שהם נמצאים במחסור גדול והנושא של מסגרות פוסט-אשפוזיות של משרד הרווחה והעובדה שהחיים השתנו, החיים של ילדים בישראל השתנו באופן דרמטי, בין היתר בעקבות העולם הדיגיטלי, אבל אנחנו רואים שאין פתרונות יצירתיים, כמו אשפוזי בית, כמו בתים מאזנים, כמעט וזה לא קיים והקריאה פה היא לשלושת משרדי הממשלה, רווחה, בריאות וחינוך וכמובן משרד האוצר ולהזכיר שיש תוכנית לאומית טובה, שגם נצמד לה תג מחיר וזאת אחת המשימות בעייני הלאומיות ממדרגה ראשונה של מדינת ישראל עכשיו שהיא דנה בדיוני התקציב.

יש שיתופי פעולה עם הרשויות המקומיות?

אתה שואל של המשרדים? אז אולי המשרדים יגידו אם יש.

כן, אני שואל, באופן כללי, אם מישהו יודע.

אני יכול להגיד לך שכל השירות הפסיכולוגי החינוכי נמצא בתוך הרשויות המקומיות, כנ"ל לגבי שירותים נוספים של המשרד, כמו של ילדים ונוער - - -

דרך אגב, כל מי שמדבר אם אפשר שם ותפקיד, בשביל הפרוטוקול, אני מאוד מבקש.

סליחה, אילן שמש, אני ממשרד החינוך, אני סגן מנהל האגף לחינוך ילדים ונוער בסיכון, לא, פשוט רציתי להתייחס לשאלה שלך, איפה הרשויות, הילדים נמצאים ברשויות וחלק גדול מהשירותים, חייבים להיות ברשות, אני יודע שכל השירות הפסיכולוגי החינוכי הוא ברשויות, השירות הפסיכולוגי הייעוצי הוא בבתי הספר, הוא לא ברשויות.

אוקי, טוב, תודה, בבקשה.

אבל זה בהחלט, הנושא של השפ"חים, הוא נושא מאוד מאוד חשוב, בהקשר של גם איתור וזיהוי וגם של מניעה. זה החלק של בריאות הנפש, ממש בקצרה ואם קריאה אחת צריכה לצאת באופן ראשוני מהוועדה הזו, נוכח נתונים באמת מטורפים של ניסיונות אובדניים, במספרים גבוהים ומצוקות מאוד גדולות ואנחנו יודעים גם שהפסיכיאטרים מתמודדים עם תורי המתנה, בלתי נסבלים וכל יום שעובר בהקשר הזה של ילדים הוא הרי גורל וזה שאלה של חיים ומוות, ממש באופן מילולי. עוד סט נתונים מדאיג שפרסמנו בשנתון הנוכחי, קשור בביטחון של ילדים, אנחנו רואים עלייה משמעותית בעבירות המין כלפי ילדים, עלייה של מספר ילדים שטופלו במרכזי הגנה ועלייה של 10 אחוז במספר התיקים שנפתחו בגין עבירות מין, גם כאן אנחנו רואים וזאת מגמה לאורך השנים האחרונות, לא רק השנתיים-שלוש, למעלה מזה, של עלייה מאוד משמעותית בעבירות מין ברשת, עבירות של הטרדה מינית, שאנחנו - - -

את יכולה לתת איזשהו מדד?

מדד מבחינה מספרית?

כן.

יש עלייה של 50 אחוז בתיקי הטרדה מינית, עכשיו אנחנו מעריכים שהעלייה הזו בתיקים של הטרדה מינית, קשורים במידה רבה לעבירות מין ברשת ו- - -

אבל המדד הזה הוא מאיפה בא? מהמשטרה?

יש כמה מדדים בהקשר הזה, אנחנו רואים גם נתונים מהמשטרה בתיקים שנפתחים במשטרה וגם נתונים של 105 ושהם כולם מצביעים על אותה מגמה וכאן אולי נזכיר גם את זה, יש גם עלייה מאוד משמעותית בעבירות של פגיעה בפרטיות כלפי ילדים, של פרסום תצלום משפיל ועבירות מהסוג הזה ואנחנו יודעים, אנחנו יודעים שהנתונים האלה על פגיעות מיניות, הם רק קצה הקרחון, זה רק מה שאנחנו יודעים ושאנחנו יודעים ממחקרים שהם וודאי רלוונטיים גם לישראל, שההיקף הוא הרבה יותר גדול ומה שזה אומר מבחינת המלצות ואני רק אמנה אותם, זה קודם כל המאמצים במישור האיתור והזיהוי, אנחנו תמיד צריכים קודם כל להשקיע מאמצים במניעה, אחד הדברים שחסרים בהקשר הזה, זה הכשרות חובה של אנשי מקצוע, גם רופאי ילדים, גם רופאים בקהילה, גם בהקשר של אנשי חינוך, אנחנו יודעים הרבה מאוד מהדיווחים מגיעים מתוך מערכת החינוך, היא מאוד מאוד חשובה בהקשר הזה וגם מאמצי עידוד דיווח בקרב הציבור, אבל קודם כל באמת האחריות מוטלת על אנשי מקצוע והמחקרים מלמדים, שככול שיש הכשרות תכופות יותר וככול שזה מעוגן כחובה, יש סיכוי גדול יותר להציל את נפשם של הילדים מפני המשך פגיעה.

אוקי, תודה, נחזור אלייך, אני רוצה לעשות פה איזושהי פאוזה, חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב ראש, אז קודם כל היה לי חשוב מאוד מאוד להגיע ולומר קודם כל לכל האנשים שיושבים פה בחדר שזכיתם, זכיתם ביושב ראש וועדה, אני מכיר את אלי המון שנים, גם כסגן ראש העיר וגם בכובעים אחרים, זכיתם באדם שהלב שלו פתוח וגדול ואני בטוח שתעשה פה עבודה, אלי, מדהימה, כי בסוף, העתיד של מדינת ישראל זה הילדים, מדובר פה על ילדים עד גיל 18, זה לא בני שש כולם. אני אגיד שלושה משפטים, אחד, לדעתי צריך לשנות את המחשבה, גם בוועדה, בעיקר בוועדה הזאתי ולחשוב על העתיד, אנחנו מדברים כל הזמן בכל וועדה, בנקודות שאנחנו מגיעים כבר למצב של כמעט תהום, על המצב שצריכים להציל את המערכת, אם זה חינוך, אם זה בריאות, אין מחשבה עתידית, לא חושבים על מה נעשה עם הילד היום שהוא בן שש כדי שכשהוא יגיע לגיל 18, אנחנו נקבל באמת תוצאה שאנחנו רוצים לקבל.

וכשאלי דיבר על הנושא של הספורט זה מתחבר לי כמו כפפה ליד, פה בשיחה הזאת, כי הדבר הכי חשוב שלנו כהורים וכמערכת וכמדינה, שהילדים יהיו עסוקים, ככול שילד יותר עסוק במסגרת ואני מדבר עכשיו, לא רק על בית ספר, אלא אחר הצוהריים, הילד הוא פחות בטלפון, פחות במחשב, פחות בגירויים שאנחנו לא רוצים שיהיו לו, לכן אנחנו צריכים ליצור מערכת שהילדים יהיו בתנועות נוער, במוסיקה, במסגרות ספורט, מתנ"סים וכדומה, במיוחד באזורים המוחלשים ובייחוד בחברה הערבית, כי אם אנחנו נדאג למגרשים ושהילדים ישחקו וירוצו ויוציאו את המרץ שלהם ולא יסתובבו ברחובות, הילדים האלו לא יגיעו לוועדה שאני מפה הולך אליה, לוועדת התמכרויות, שנלחמתי להיות שמה, כי הנושא של ההתמכרויות עוד לא עלה, אבל קיבלנו דוחות מפחידים בזמן הקורונה, בוועדת חינוך, לאן הגיעו הילדים שלנו בזמן הקורונה וזה סמים וזה אלכוהול וזה הימורים וזה נושא של מין וכן הלאה וכן הלאה, הילדים מכורים וכמעט ולא מדברים על זה, אבל זה מפחיד, מפחיד, לכן אני אומר, תשנו קצת את התפיסה שלכם, תחשבו על כל שקל שמשקיעים בילד עכשיו, אנחנו נחסוך עשרה שקלים בעתיד, צריכים לעשות שולחן עגול, אדוני היושב ראש, עם וועדת חינוך ועם וועדת ספורט ועם וועדת רווחה ועם וועדת בריאות, לחשוב, לעשות עיגון משאבים ולחשוב על דבר אחד, מה אנחנו עושים כמדינה, שהילדים יהיו עסוקים, כל אחד במה שהוא אוהב, לא כולם צריכים להיות שחיינים, אבל כל אחד מה שאוהב, שיעשה את זה.

יש את האפשרות דרך רשות המתנ"סים, הכנו תוכנית לזה, אני אגיש לך אותה, תוכנית מפורטת, איך אנחנו כמו תמנון ברשות המתנ"סים נוגעים בכל ילד והכסף הוא לא גדול, לא מדובר על מיליארדים שעפים ועוד מעט נגיע לחוק התקציבים, אתה תראה שמיליארדים עפים לך מעל הראש, לא תבין לאן הם הולכים בכלל, פה אנחנו נדע לאן הם הולכים, למען הילדים שלנו בכל עיר ובכל מושב ובכל יישוב, אז זה דבר אחד, דבר שני, דיברתי על התמכרויות והדבר השלישי אני אסיים, אני אעשה קלוז'ר, באמת, באמת, אני גם בוועדת בריאות, עכשיו יצאתי מוועדת חינוך, צריכים לצאת בתפיסה שלנו למקומות אחרים, לחשוב אחרת ממה שעשו עד היום, כי כנראה שבמשך הרבה מאוד שנים ואני לא מדבר פוליטית, הרבה מאוד שנים, לא טיפלו בדברים כמו שצריך ואז נוצר פקק, אין לנו מטפלות, אין לנו סייעות, אין לנו מתמחים, אין לנו רופאים, אין לנו ואין לנו ואין לנו, כי נוצר פקק במשך הרבה מאוד שנים, צריכים להתחיל לחשוב, איך אנחנו מסתכלים קדימה, עשר שנים קדימה, לא רק לקדנציה הזאת. אז אני אסיים בזה שאני קודם כל אוהב אותך מאוד ואני בטוח שתעשה פה דברים מדהימים למען הילדים שלנו, בהצלחה, תודה רבה.

תודה רבה, תודה.

השקף הזה מדבר בדיוק, קשור למה שאמרת.

אנחנו ישבנו בהרבה וועדות ביחד, את יודעת את התפיסה שלי.

אוקי, חברת הכנסת ביטון, בבקשה.

טוב, קודם כל, כבוד היושב ראש, ברכות, בחירה מצוינת, אני אציין שהיה מאוד מאוד חשוב לי להיות חברה בוועדה הזו, אני הייתי 14 שנים, עד לפני שהגעתי לכנסת, זה לא קרה לפני הרבה זמן, בעצם ליוויתי מטעם הסיוע המשפטי בדרום, הורים, הורים שפגעו, קטינים, הייתי אפוטרופוס לדין וכדומה. באופן כללי נפגשתי עם עובדי רווחה, ביקרתי בבתי אומנה, ביקרתי במרכזים ואני חייבת להגיד אדוני, כבר בתחילת הדיון אתה אמרת, יש המון המון מה לעשות וכן, יש המון, צריך פה רפורמה מטורפת, יש דברים שלא יעלו על הדעת שקורים ובסוף אנחנו כחברה, משתמע, לא עוזרים לילדים האלה, אדוני אני נחשפתי לפגיעות מיניות מטורפות, לאלימות, לשום טיפול הורי במקרים שיכולת, הקלות בהוצאת ילדים, באבחונים מטורפים שבסוף אף אחד לא רואה את הנפש הרכה שנקראת ילד, אני אומר לאדוני, מיום לידתו של אותו ילד, אנחנו כבר צריכים להיות עם יד על הדופק, אותם ילדים שננטשים בבתי חולים, שהורים החליטו לא לקחת, של הורים מכורים וכו', מהרגע הזה צריך שיהיה דברים מוסדרים, אדוני, לראות מה עושים איתם, אך הולכים, ההצעה של חבר הכנסת דוידסון היא מצוינת, אבל יכול להיות שהיא תתאים לקבוצה מסוימת ובין הדברים שהוא אומר, זה הדבר החשוב, שברגע שאתה מפעיל את הילד, מוציא אותו מהתא המשפחתי הזה, כי הוא יהיה עסוק בחוגים וכו', גם מפלס הכאוס שבתוך הבית יורד ולא אחת הילד גם חוזר עם אנרגיות וחברה.

אני אומר לאדוני, ראשית, יש מחסור עצום בפנימיות ומסגרות, או מרכזי חירום, במגזר הדתי, אני יכולה לומר לך שבאמת יש בחרדי, יש כמה בודדים בלבד, בנוסף אלה שקיימים, נתקלתי במדריכים שאין להם מושג, שהם חושבים שהם באים שהילדים האלה חתולים, חתולים, אדוני, ברמה שיש אפשרות של אחיזה, יש איזה מן חוק שאם הילד מתפרע, מותר לך לאחוז, ששמים את הרגל שלהם על הראש, אדוני היה לי דיון בבית משפט, פה בירושלים ואני התרעתי על זה, כי זה יותר חמור מאלימות שאותו ילד חווה אז במקום ללכת לטיפולים לנפש, לבדוק מה קורה, נותנים עוצמות של קשירת ידיים, של בידוד, של הענשה בלא לתת אוכל, זה מה שקורה בחלק מהפנימיות, אני לא אכליל את כולן ואדוני עומדת בפנינו עבודה קשה, אני אבקש מאדוני שחלק מהוועדה זה ללכת לסיורי פתע במקומות האלה, זה לפגוש את הילדים האלה וכדומה ולכן אדוני, אנחנו מאחר שזה דיון ראשון, אנחנו באמת אני אביא ואציג בפני אדוני מקרים ופה בפני הוועדה ואני ארצה לקבל תשובות ואיך אנחנו דואגים בסוף להציל את הנפשות של הילדים האלה, כדי שנקבל ילדים חזקים ואיתנים כבגירים.

אוקי, תודה, אני רוצה לשמוע את משרד הרווחה, חוה לוי, שלום לך.

שלום, שמי חוה לוי, אני עובדת סוציאלית ראשית, לפי חוק הנוער ממשרד הרווחה והביטחון החברתי וגם אני רוצה להצטרף לברכות, אדוני ושיהיה בהצלחה, הצלחתך היא הצלחתנו, בסופו של דבר.

תודה.

אני הקשבתי לדברים שנאמרו ואני חייבת ברשותך, חברת הכנסת, קצת לסייג את הדברים, השנה הוקמו ארבעה מרכזים חדשים, מתוכם שניים לחברה החרדית, היה מרכז וותיק שנסגר, בשל אי שביעות רצון, יכול להיות שאליו את המתכוונת.

הזנחה פושעת שהייתה.

כבוד חברת הכנסת דיברה על מרכז לאוכלוסייה הדתית-חרדית - - -

את לא מדברת על מרכזי הגנה? על איזה מרכזים?

לא, לא, מרכזי חירום, התייחסתי להערה לעניין מרכזי החירום, אז אני אומרת שנפתחו ארבעה מרכזים חדשים השנה, מתוכם שניים לחברה החרדית כדי לתת בדיוק את השירות הטוב שאנחנו רוצים לתת, כולנו רוצים לתת שירותים טובים לילדים ואנחנו - - -

כמה מסגרות יש לחברה החרדית?

מרכזי חירום הם בסך הכול יש 15 מרכזים, מתוכם שניים לחברה החרדית והשניים הם בעצם שניים כפולים, כי יש לנו יחידה לבנים ויחידה לבנות בנפרד, אז זה יוצא יחידות גדולות יותר. הכוונה היא במרכזי החירום לשהות תקופה מאוד קצרה והמשך סידור במקום אחר, זה לא סידור קבוע, אז בזה אנחנו משקיעים, לעשות את העבודה הטובה ביותר, להעריך את מצבו של הילד, את הכוחות שיש במשפחה ולהמשיך את הסידור בסידור שהוא יהיה הבית הקבוע, ככול שאפשר, זאת מדיניות משרד הרווחה שאנחנו מטמיעים בשנתיים האחרונות, שילדים לא יעברו במערכת ,מעוד סידור ועוד סידור ועוד סידור, אלא שמקום הסידור שלהם יהיה הבית הקבוע שלהם ובזה אנחנו משקיעים גם במסגרות הפנימיות, גם במשפחות האמנה, יישום חוק האמנה מ-2016 הוא אחד האתגרים בשנים האחרונות ובוודאי בכל מה שאמור בסידורים הזמניים ובמרכזי החירום ואמנות החירום.

אוקי, תודה. אני אתן לחבר הכנסת - - -

אפשר רק שאלה אדוני?

דקה, דקה, פשוט אנחנו ישיבה ראשונה ואין ספק שכל אחד רוצה לומר את הדברים שלו, אז בוא נעשה את זה גם בקצרה, חשוב לי גם שחברי הכנסת יביעו גם את דעתם פה, בשביל זה הם נמצאים והאמת היא שיש וועדה על וועדה על וועדה וכל אחד צריך לרוץ בין הוועדות, אז אני אאפשר לחבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה, אבל בקצרה.

כן, תודה רבה, קודם כל אני גם מברך ומחזק אותך ומאחל לך בהצלחה רבה, על תפקיד מאוד חשוב. אני רוצה רק להזכיר, אני יודע שלא נדון בזה, מן הסתם עכשיו, אבל אני רוצה להזכיר וגם להעלות שאלה, אם לאחד מהגורמים יש פה אפשרות לענות ולדבר על שתי אוכלוסיות, שאני לפחות בדפדוף, לא ראיתי כאן ולדעתי הם האוכלוסיות הפגיעות ביותר, אחת זה ילדים של עובדים זרים, מבקשי מקלט וכן הלאה, חלקם נולדים פה - - -

אבל יש התייחסות.

אני אמרתי שלא ראיתי, אני לא אמרתי שאין אז אני באמת אשמח לדעת, לקבל נתונים על זה, אם יפנו אותי לאחד מהמסמכים אז עוד יותר טוב והדבר השני זה אם יש גם פרטים לגבי נתונים לגבי מעצרי ילדים בשטחים הכבושים, אחת מהבעיות הקריטיות בתקופה האחרונה בכלל, זה שזה הפך לסיסטמתי, של מעצרי ילדים, לפעמים ילדים ממש קטנים ואין להם את הזכויות שאמורות להיות לילדים בכלל, כמו למשל קשר עם ההורים, הרבה פעמים ההורים לא יודעים איפה הם, תקופה ארוכה יחסית ועוד דברים שקשורים בעינויים וכן הלאה, אז השאלה אם מישהו באמת כאן מהאנשים המכובדים שיושבים פה, עוסק בכך ויש לו נתונים, תודה.

טוב, קודם כל יש לי בקשה, לא רציתי להפריע לך, אנחנו עוסקים בזכויות הילד, אני לא רוצה להיכנס לנושא הפוליטי, לא רציתי להפסיק אותך, אל תציין לי פה שטחים כבושים ויהודה ושומרון - - -

הם ילדים בדיוק כמו כל ילד אחר.

אל תצא עם סיסמאות, באמת, אתה יכול להגיד ילדים עצורים.

סליחה, סליחה רגע - - -

יש דברי טעם .

אבל זה ילדים כמו כל ילדים אחרים.

אבל תפסיק עם הכבושים והשטויות.

מה זאת אומרת תפסיק?

מה זאת אומרת תפסיק?

כי זה לא רלוונטי עכשיו.

זה שטחים כבושים, זה לא רק מבחינתי.

כן רלוונטי.

כבוש, לא כבוש, בסוף זה עצור.

הילד תחת אחריות המדינה.

זה חלק מהשיח מה זאת אומרת?

סליחה, סליחה, אני מאוד מבקש בוא נאמר את הדברים כמו שצריך, אנחנו - - -

אדוני, אני שאלתי - - -

לא, אתם לא תגבילו טרמינולוגיה, מה זה צריך להיות? אתם תקבעו לנו איך נדבר גם?

אבל אתם לוקחים את זה למקומות לא רלוונטיים.

בבקשה, תמשיכי את המצגת.

ממש חוצפה.

[הצגת מצגת]

אנחנו רק לציין שיש לנו הרבה מאוד נתונים שלא נמצאים בלקט וגם אני תיכף אני אחזור לנושא הקודם, אבל אם אנחנו כבר על השקף הזה, שימו לב, כאן, אנחנו בחרנו להביא את הנתון הזה, כי הוא נתון מטורף בעינינו, נערים שאינם לומדים ואינם עובדים, עלייה מאוד משמעותית, במיוחד בחברה הערבית והשנה גם עשינו באופן מכוון לקט שעוסק רק בילדים ערבים כדי להראות נושא של פערים חברתיים, אבל זה אולי הנתון המטורף ביותר מהנתונים, זה בעצם אפרופו הדברים שאמר חבר הכנסת דוידסון, זה ילדים שלא נמצאים בשום מקום ולכן בחרנו גם להביא את הנתונים האלה.

זה עד שנת 21.

נכון, נכון.

זה עלול להיות גם יותר גבוה עכשיו.

חד משמעית, חד משמעית, אנחנו חושבים שהנתונים האלה הם חלקיים וזה מוביל אותי לאמירה שיש הרבה מאוד נתונים שצריך להבין שזאת תמונה חלקית בלבד והם נתונים חסרים. עכשיו אני רוצה רגע לחזור לנושא הקודם, הנושא של תחום של ילדים נפגעי עבירה וילדים בסיכון, חוה לוי כבר דיברה וחשוב לי להדגיש בהקשר הזה, כי אנחנו רואים שיש גם עלייה משמעותית במספר הדיווחים, עלייה מתמדת לאורך השנים ואני רק אגיד כהמלצה, זה עניין שהוא קריטי ממש מבחינת ילדים, אין היום תקינה מחייבת לעובדים סוציאליים לחוק נוער, אין מפתח תקינה מחייב ויש מחסור מאוד משמעותי בכוח אדם, גם מקומות שיש בהם תקינה, התקינה הזו אין אשת מקצוע שממלא את התפקיד הזה ושוב כרפרנט למה שאמר חבר הכנסת דוידסון, במקצועות החשובים יותר לילדים, אלה המקצועות האחרונים להיות מתוגמלים, מכל בחינה, לא רק מבחינת שכר ואם מדינת ישראל, חשובים לה ילדיה, היא צריכה להביא את זה לידי ביטוי, לא רק בשירותים, אלא גם בטיפוח של המקצועות הרלוונטיים, זה רלוונטי למחנכות לגיל הרך, זה רלוונטי לפסיכולוגים ופסיכיאטרים ולעובדות סוציאליות, אז זה עניין שחשוב לי מאוד להזכיר בהקשר של ילדים בסיכון.

עוד אזכור של סוגייה שהיא חשובה, אנחנו רואים עלייה בהקשר של ילדים שמטופלים, בהקשר של חשיפה לאלימות והעניין פה, צריך להגיד את זה ביושר, זה לא רק העניין שיש עלייה באלימות בבית, יש עלייה באלימות בבית שמשפיעה על ילדים, אבל יש גם עלייה במספר הטיפולים, שזאת מגמה חשובה, אבל באופן כללי, אני חושבת שזה קריאה למערכת, להסתכל על הקבוצה הזו של ילדים, שהם לכאורה לא חווים את האלימות על גופם, אבל הם וודאי חווים את האלימות על נפשם, גם כאשר האלימות לא מופנית לגופם באופן ישיר ופה זה קריאה למערכת הטיפולית, להתייחס גם - לא רק הטיפולית, גם למערכת אכיפת החוק בהפניות וכו' - להתייחס לקבוצת האוכלוסייה הזו של ילדים חשופים לאלימות ואולי רק כדי לסיים, יש כמובן הרבה מאד נתונים, יש כאן חברים מ'בטרם', הנושא של בטיחות ילדים שאנחנו רואים עלייה מאוד מאוד דרמטית בילדים שנשכחים ונפגעים, כתוצאה משכחה ברכב וגם בעניין הזה יש מה לעשות.


ובכלל בנושא של תאונות ואנחנו רואים בהחלט גם עלייה בכל מה שקשור בתחום של פגיעות בגיל הרך. עכשיו כדי לסיים אני רק אומר את הדבר הבא, אני חוזרת על איך שפתחתי, יש פה מעט מידי חברי כנסת, לדיון כל כך חשוב, שמדבר על שליש מאוכלוסיית מדינת ישראל, שלא יכולים ללכת לקלפי, שלא יכולים להשפיע על גורלם וזה התפקיד שלנו ותמיד תמיד אלה ששומעים זה אלה שפה, אבל זה דיון - - -

את יכולה להיות להירגע, שאלה שפה ידעו להפעיל את כל חברי הכנסת שצריך, אז זה התפקיד של הכנסת בממשלה ובוא נתעסק במה שאתם באמת צריכים, עם כל הכבוד.

אנחנו צריכים את כל ה-120 איתנו, שועטים קדימה בתוכנית עבודה, הנתונים הם באמת אחד הדוחות הקשים ביותר שאנחנו פרסמנו והתפקיד בעיניי של הוועדה הכול כך חשובה הזו, זה באמת לקרוא לממשלה, גם לתקציבים, גם לתוכנית עבודה ולא להתחיל מהתחלה, יש כבר חלק מהתוכניות קיימות, צריך לדאוג לתקצב אותם ולשים, לא כסיסמא אלא כתוכנית עבודה לשים בראש סדר העדיפויות. תודה אדוני.

תודה. אני רוצה לתת למשרד החינוך, אילן שמש, בבקשה ואחר כך חברת הכנסת תומא סלימאן.

שלום, אני אילן שמש, אני סגן מנהל האגף לחינוך ילדים ונוער בסיכון, במשרד החינוך, האמת היא שהייתי מעדיף שחברתי שלא הצליחה להגיע, משפ"י תציג יותר, כי זה יותר על הנושא של התלמידים, אני מהאגף לחינוך ילדים ונוער בסיכון, הייתה עלייה בבעיות ובהתנהגויות סיכון של ילדים, אחרי הקורונה אנחנו מרגישים את זה חזק מאוד, אני יכול להגיד שהנושא של הפוסט קורונה, של כל התופעות שעלו במספרן, אם זה בעיות נפשיות, פסיכיאטריות, אם זה בעיות של אלימות, את כל התופעות האלה, אנחנו מנטרים ואנחנו רואים ואנחנו פוגשים וזה נכון, אנחנו גם אלה שחלק מהנתונים הנגשנו אותם לדוח, יחד עם זאת, חשוב לי לציין דווקא את ההתמודדות, אני לא רוצה לפרט פה דווקא את ההתמודדות של שפ"י ושפ"ח, שלמעשה בכל התקופה הזו, הגדילו בסדרי גודל שאין כדוגמתם, גם את המסגרות, גם את הפסיכולוגים החינוכיים והעומסים שהם עבדו היו מטורפים וזה לא מספיק, בוא נהיה הוגנים, עדיין לא מספיק.

אני יכול להגיד לכם שדווקא מהתחום של האגף שלי, אנחנו עוסקים בנושא למשל של עכשיו אנחנו קיבלנו את כל הסיפור של הזנה, אתם לא יודעים איזה בעיות של הזנה יש לילדים ואיזה התמודדות מטורפת אנחנו צריכים לעשות כדי להנגיש לילדים ארוחה חמה, כל יום משרד החינוך מספק ארוחה חמה, שהיא הארוחה החמה היחידה, לכמעט חצי מיליון ילדים - - -

מה שאתה אומר, איך זה מגיע בסוף למנכ"ל משרד החינוך, לשר החינוך? איך הדברים האלה בסוף מגיעים לאן שצריך, הלוא אנחנו מדברים על תקציבים, הלא אני לא אכניס עכשיו את הנושא של ההסעדה בחוק, אבל בוא תגיד לנו.

המנכ"ל שלנו והשר הם חדשים, אבל הם בטח יידעו מזה מהר והם תמיד השרים ומנכ"לים רגישים לאוכלוסיות בסיכון ואנחנו מתעסקים באוכלוסייה בסיכון, אני רוצה לדבר על הנשירה, זה אחרי שלושים ומשהו שנים שאנחנו כמדינה הצלחנו להפחית את הנשירה הגלויה, אני לא מדבר על הנשירה הסמויה, את הנשירה הגלויה, חבר'ה שמפסיקים ללמוד ולא רשומים יותר בבית הספר, הצלחנו להנמיך את זה לכחצי אחוז בשנה, נשירה גלויה, שזה תוצאות שהם מהטובות בעולם, דרך אגב, רק שתבינו, זה עדיין 12 אלף ילדים כל שנה, שיהיה ברור.

חצי אחוז זה המון.

שיהיה ברור, אבל בהשוואה בינלאומית למדינות המפותחות, אנחנו נמצאים במצב מהטובים בעולם, דרך אגב, זה משאיר את הילדים עם הבעיות בתוף בתי הספר, כי לפני כן היו זורקים אותם, אז אם היו להם בעיות של אלימות, בעיות פסיכיאטריות וכן הלאה אז לא היו קולטים אותם, היום הם כולם צריכים להיות מטופלים בתוך, או לפחות בצמידות לבית הספר, זה השנה הראשונה, דרך אגב, שבקטן השיעור של הנשירה הגלויה עלה וזה אחרי שלמעלה משלושים שנה, שזה כל שנה ירד, זאת אומרת באיזשהו מקום באמת, הייתה לקורונה השפעה פוגענית, גם בתופעת הנשירה ואת מראה את זה פה, למרות שאני לא תמיד מסתדר עם הנתונים של הלמ"ס, אבל נעזוב את זה, כי צריך לפרשן אותם. אז חוץ מהסיפור של הנשירה, שאנחנו יושבים עליו, אי אפשר להבין, 12 אלף בערך ילדים כל שנה נושרים מהמערכת, הם למדו והם הפסיקו ואנחנו פעמיים בשנה, כאגף, שולחים - - -

איזה מסגרות חלופיות קיימות?

יש המון מסגרות חלופיות, דרך אגב, המסגרות החלופיות היום, למשל, של התמ"ת, בתי הספר המקצועיים של הרווחה, כל המסגרות האלה, אנחנו שותפים להם ואנחנו מבחינתנו ילד שנמצא במסגרת כזו הוא ילד שלומד, הוא לא נושר, הוא לא נחשב כנושר, פעם זה היה נחשב נושר, היום לא, הם תלמידים ולא משנה, אם הוא במסגרת של הרווחה שזה מפתן שהיא בצמידות אלינו ולא משנה אם זה בית ספר תעשייתי של התמ"ת, הוא תלמיד. זה נכון שבקרב האוכלוסייה הערבית שיעור הנשירה הוא יותר גבוה וזה נכון, אבל יחד עם זאת, אני רוצה להגיד לכם, שלכל האוכלוסייה בישראל, החרדית, הערבית, אפילו מזרח ירושלים, אנחנו פעמיים בשנה, את הילדים האלה שנשרו באותה שנה, פעמיים בשנה אנחנו רוצים לגעת להם בראש, אנחנו רוצים לפגוש אותם, יש לנו לצורך הדבר הזה מערך קבסים, מערך של עובדי קידום נוער, ברשויות המקומיות, כולם עובדי הרשויות המקומיות, הילדים ברשויות, זה לא שמשרד החינוך שולח אותם, אנחנו שולחים את האנשים שלנו שמהרשויות שיכירו ויגעו בילד הזה, למה? כי ילד שלא לומד בבית הספר זה מבחינתנו זה קטסטרופה.

אתה בטוח שזה קורה במאה אחוז בכל המקומות?

פעמיים בשנה זה קורה בכל המקומות בארץ, כי אנחנו לוקחים את הרשימה הממוחשבת, עכשיו להגיד לך שמגיעים לכל ילד? תראי, אנחנו נמצאים במציאות ישראלית מורכבת, יש לנו ילדים למשל, ערבים, שרשומים והם פתאום לא רשומים ואנחנו צריכים לאתר אותם והוא עבר עם האבא ליהודה ושומרון, את מבינה? אז אנחנו לא יכולים לגעת בו.

נו באמת? נו באמת? זאת הדוגמא שיש לך לתת? אתה יודע שהבעיות הרב היותר עמוקות, גם אלה שנמצאים בתוך הכפר.

תומא, תומא, אני מבקש מאוד.

אנחנו רוצים להגיע לכולם גם לחברה הערבית.

סליחה, סליחה, אני מאוד מבקש, אני רוצה שהדיונים פה יהיו תכליתיים גם, אני אתן לכולם לדבר, אנחנו עדיין מה שנקרא הזמן שלנו הוא קצר, גם אם נישב פה כמה שעות, אבל אני רוצה עדיין להגביל את הישיבה פה לשעה וחצי עד שעתיים, עכשיו זה נושא בפני עצמו, אנחנו רושמים את הדברים, יכול להיות שניכנס אליו באיזשהו שלב, אבל אין ספק שנושא הנשירה הוא מאוד מאוד חשוב, כי פה זה הצלת ילדים שכבר הם בדרך להתדרדרות כזאת, או אחרת ואני חושב שבתי הספר המקצועיים, יש דוגמא כזאת בנתניה, שאתה רואה שילדים, דרך אגב, אני דאגתי לתרום להם שם מכונית חשמלית, אתם תראו את הילדים האלה שם, איך הם עוסקים, הלא בזמנו היו בתי ספר מקצועיים שהיום הם נעלמו, אבל אתה רואה את הילדים שנכנסים למסגרת ועוסקים באותם נושאים, כי היום להיות מכונאי רכב זה כמו להיות מהנדס, אין ספק בכלל, זה לא אותו דבר ולכן המסגרות האלה הן מאוד מאוד חשובות.

אני רק יכול להגיד לך שהמסגרות האלה היום במשרד החינוך, נקראות מח"טים, מרכזי חינוך טכנולוגיים - - -

נכון.

לבתי ספר קטנים ובתי הספר האלה מסמיכים הסמכות מקצועיות, הקמנו רק השנה הקמנו לאוכלוסיות החלשות, שניים ממזרח ירושלים, כאלה בתי ספר.

שם צריך להגביר בכל הארץ את אותם מרכזים, כי זו התעסקות של הילד שהוא כבר יודע שהוא ירכוש מקצוע ואני רואה את הילדים שאוהבים את המסגרות האלה, כמעט ולא נושרים משם, זה פשוט מדהים לראות.

אלה מסגרות נהדרות.

אני יודע, בשביל זה אני אומר אותם, אני מדבר על זה, כי אני מכיר אותם ולכן מה שאנחנו בעצם נצטרך זה באמת, זאת אומרת יש לנו פה, אמרתי הרבה מאוד נושאים, אבל זה נקודה שאנחנו רוצים לראות שאותם ילדים שירדו ממסגרת מסוימת ונכנסים למסגרת אחרת ששם בעצם כמעט ואין נשירה, אז דווקא שם צריך לתגבר.

אני אגיד משהו על הדבר הזה.

ממש בקצרה.

כי זו ראייה עתידים מרתקת, כי הרבה מאוד דורשים מאיתנו ברשויות, להקים את בתי הספר ובתי הספר האלה, מה שטוב בהם במיוחד, זה לא רק ההכשרה המקצועית והתעודה המקצועית, אלא היא גם נותנת בגרות טכנולוגית והיא מאפשרת לתלמידים האלה יג'-יד', זאת אומרת הם יכולים גם ללכת להנדסאים.

נכון מאוד, אז לכן כל מי שהולך למסגרת הזה, אנחנו צריכים לעודד אותה, כי אז גם רוכשים מקצוע.

יש 15 כאלה.

רוכשים מקצוע והדבר הזה הוא יחסית חדש, אני בזמנו כשניהלתי מפעל, אבל זה היה לפני הרבה מאוד שנים, למעלה מ-30 שנה, היה חינוך טכנולוגי בתוך המפעלים, שהיום זה כמעט ולא קיים וחבל, בבקשה, חברת הכנסת תומא סלימאן.

תודה כבוד היושב ראש, קודם כל אני מברכת אותך, זאת הישיבה הראשונה ואני חושבת שהסקירה הזו שקיבלנו והדוח, נותן ממש עבודה לכל הקדנציה, שאני מבחינתי מקווה שתהיה קצרה, אבל על זה לא - - -

את עוד פעם מכניסה ככה את הדברים בין השורות.

אני - - -

אני רוצה, לא, לא, לא, עופר שנייה, אני מבקשת - - -

עופר, אני מבקש באמת, אנחנו רוצים לעסוק, בואו חבר'ה, תבינו - - -

לא, לא, לא, תן לי - - -

אני אתן לך.

לא, דווקא רציתי להתייחס לעניין הזה, אני חושבת - - -

אני מבקש לא להתפרץ, בסדר?

אני רוצה להגיד משהו, מניסיוני הצנוע מאוד, כשבע שנים יושבת ראש וועדה, אמנם וועדה אחרת בכנסת, אני חושבת שאחד הדברים שמאפשרים לחברי הכנסת להתמיד ולהגיע לישיבות זה ההרגשה שהם יכולים להתייחס ולהגיד את דעתם במכלול הנושאים, שרואים אותם קשורים לוועדה ואני חושבת שאחד ההצלחות שצריך לבנות בתוך וועדה זה גם כן שכבוד היושב ראש, לפעמים, ישמע דברים שלא ימצאו חן בעיניו, אבל אין מה לעשות, אנחנו חלוקים בהרבה דברים, אני מקווה שכל מה שהובא לשולחן הזה, אפילו אם אנחנו לא מסכימים עליו, יגיע, כי אנחנו רוצים באמת לפעול למען זכויותיהם של הילדים ולמען טיפוחם ורווחתם וקידומם בחברה.

חד משמעית, על זה אין וויכוח איתך.

נכון, אבל בגלל שזה שאומרים שטחים כבושים, אתה לא יכול לסתום את הפה.

עופר, אמנם אנחנו חברים, אבל אני אוהבת לקחת את כל הזמן שלי בדיונים, אני חייבת להגיד שעבדתי בעבר ואני אמשיך בשיתוף פעולה עם המועצה שעושה עבודה מצוינת וגם כן עם הוועדה, כי הנושא של ילדים הוא קרוב לליבי, פעם כאמא ופעם כסבתא, אז לצערי הרב, אני חושבת שנקודת הזינוק של הילדים במדינת ישראל, מהרגע שנולד תינוק היא לא שיוויונית בכלל ואת זה צריך לשנות, אני לא יכולה לשכוח שילדים ערבים, בדואים בנגב, תינוקות, התמותה שלהם בעת הלידה ובשנה הראשונה, היא שלוש פעמים כפול מכל תינוק אחר במדינת ישראל וזה מזעזע, זה אומר שהם נולדים לתנאים שהם לא שוויוניים, אי אפשר להתעלם מהעובדה ואני לא סתם, אני לא בכוונה לקנטר שאלתי את השאלה, מערכת החינוך היא לא שוויונית במדינת ישראל, ילד ערבי לא מקבל מה שמקבל ילד יהודי, לא בתקציבים, לא בשעות הלימוד, לא בתנאים ובסביבה של הלימוד, בתוך מערכות החינוך, לא מבחינת הבטיחות בתוך בתי הספר, לא מבחינת הצוותים שעומדים לרשות התלמידים ואז באים ומתפלאים בסופו של דבר, למה יש נשירה יותר גדולה.

אני הייתי מעוניינת גם להבין עד כמה, אני אעיין בדוח, עד כמה נלקחו הילדים הערבים, הבדואים בנגב, בחשבון, כי אני יודעת שהלמ"ס לא מצליח ולא חוקר ולא סוקר את האוכלוסייה הערבית והבדואית, השאלה עד כמה זה נכנס בתוך, אני חושבת שיש לנו פה עבודה שאפשר ללכת לממש לארבע-לחמש-לשש שנים לפרק את הדוח הזה וללכת על נושאים ספציפיים. אני יודעת שעסקתי גם כן בעניין של נערות ערביות מתחת לגיל 18 ושם יש בעיות אדירות שצריך לטפל בהם, אני אפנה לכבוד היושב ראש ואבקש דיונים, אי אפשר להתעלם מהעובדה שילדים ערבים שחיים מתחת לקו העוני, זה כפול ואפילו קצת יותר מילדים במדינה באופן כללי, 47 אחוז מהילדים הערבים חיים מתחת לקו העוני, זה אומר שהם יגיעו רעבים לבית הספר ומערכת ההזנה, או מערך ההזנה שאתם מדברים עליו, הוא גם כן לא מגיע לכלל בתי הספר, זה מצב שאי אפשר לסבול, עוד יותר שיש ילדים שצריכים ללכת עשרה קילומטר ברגל כדי להגיע לבית ספר, תתארו לעצמכם, ילד ערבי עכשיו בנגב, היום, צריך ללכת לבית הספר, כאשר אין הסעה ואין בית ספר בכפר שלו.

אז אני חושבת שיש בעיות באופן כללי, מבחינת ילדים במדינת ישראל שצריך לטפל בהם, יש צורך בלעשות פוקוס על קבוצות אוכלוסייה באופן מאוד ספציפי ולבקש כן תשובות, גם ממשרד החינוך וגם ממשרד הרווחה וגם מכל המשרדים, אני בקדנציה הקודמת, טיפלתי בכל הנושא של קבצנות, או העסקת ילדים בקיבוץ נדבות בצמתים, המשטרה עד היום לא נתנה לנו את התשובות שהיא צריכה הייתה לתת, יש על השולחן הזה מונחים הרבה נושאים, בהצלחה.

תודה רבה, אני כן הייתי רוצה לדעת, האם באמת עדיין יש ילדים שהולכים, לא משנה אם זה עשרה קילומטר, או חמישה קילומטר, לבית הספר ולמה זה קורה? לא תשובה עכשיו, אני מבקש להעביר את זה בכתב למייל של הוועדה. תודה.

אני מתנצלת שצריכה לצאת, לא בגלל שאני - - -

הכול בסדר, העיקר שאמרת את שלך - - -

לא, אני בדרך כלל נשארת, מי שמכיר אותי יודע שאני נשארת עד הסוף, אבל - - -

גם ממה שאמרת גם עלתה גם שאלה מבחינתי ואני רוצה לקבל תשובות.

כל הכבוד.

הפניתי את זה למשרד החינוך.

תודה.

זה למשרד החינוך, אני רוצה לדעת האם באמת יש עדיין ילדים, לא משנה אם זה יהודים, ערבים, בדואים, שהולכים לבית הספר קילומטרים, נכון, אני קודם כל אני מעודד הליכה לבית הספר, באופן כללי, אני חייב לומר, בנתניה יזמתי אוטובוס מהלך, מה זה אומר? זה אומר ילדים מתקבצים והולכים כמה מאות מטרים לבית הספר כדי שלא יגיעו עם רכב ושם יהיה עומס וכך הלאה, אז זה נכון שצריך לעודד ילדים ללכת לבית הספר ברגל, עם אופניים וכך הלאה, אבל צריך ליצור להם את התנאים האלה, האם יש מדרכה, האם יש כביש, או כל דבר אחר, אז זאת השאלה שמופנית למשרד החינוך. תודה. לגבי משרד המשפטים, אם יש איזשהם הערות פה, מיכל גולד.

אני אגיד ממש בקצרה, כי יש פה חברים רבים.

אני אשמח אם זה יהיה בקצרה.

אז נעים מאוד, מיכל גולד, מתאמת ממשלתית לזכויות ילדים ונוער ואני מברכת מאוד גם על בחירת היושב ראש וגם על כינוס הוועדה. אני אגיד קודם כל תודה על השנתון ותודה למועצה לשלום הילד, אני חושבת שיש פה הסתכלות מערכתית על ילדים, גם שלנו כיחידת תאום מצד הממשלה, גם של הוועדה מצד הכנסת וגם של המועצה מצד החברה האזרחית והשילוב הבין המגזרי הזה הוא באמת חשוב ויוכל לתת את המענה הכולל והנכון. אני חושבת שסוגיות שהצפתם הן סוגיות שהן חשובות לנו כמשרדים לשים על השולחן, נושא בריאות הנפש הוא בוודאי נושא שהוא בין משרדי ונוגע לכמה משרדים יחד. אני כן אגיד גם שכמי שמגיעה מהממשלה, שחברי פה בממשלה מהמשרדים השונים, אני חושבת שהתברכנו באמת בנציגים שכנראה שכשעובדים עם ילדים ונוער, זה משהו שמביא את האנשים הכי טובים, אז באמת נמצאים איתנו שותפים מצוינים ואנחנו גם נהיה פה שבוע הבא וגם אני באמת מאחלת לנו עבודה משותפת וטובה ביחד.

תודה. אוקי, דוקטור מירי אנדבלד.

כן, דוקטור מירי אנדבלד, מנהלת אגף מחקר כלכלי בביטוח לאומי, אנחנו מפרסמים את נתוני העוני שעלו פה, אז רק כדי ליישר קו, אני רוצה לומר ש-28 אחוז מהילדים בשלושת השנים האחרונות, ב-2020 דווקא הייתה ירידה, בגלל הקורונה ל-27 אחוז - - -

27.2.

27.2 יפה, אבל בשנה האחרונה שעשינו 2021, 28 אחוז מהילדים שהם כ-850 אלף ילדים חיים מתחת לקו העוני וזה נכון שהשיעורים גבוהים פי שתיים באוכלוסייה הערבית, עכשיו זה לא כל כך משנה שזה שיטה יחסית, או לא יחסית, כך מודדים בכל העולם את העוני, אדוני היושב ראש, אני אומרת את זה בעיקר בגלל שאתה ציינת שזאת שיטה יחסית, זה לא משנה, כך מודדים בכל העולם המפותח את העוני, לפי השיטה היחסית וגם כשאנחנו מודדים לפי שיטות אחרות, אני רוצה להפנות - - -

לא משנה, לא ציינת את זה כגנאי, חס וחלילה, אמרתי בכל דבר זה יחסי, כי לפעמים אומרים לי שבארץ, גם העניים חיים יותר טוב, אבל אני רוצה להתייחס לזה - - -

אבל יש עדיין אינדיקציות אחרות שמראות שלפי שיטות אחרות המספרים הם לא שונים בהרבה, אני מפנה לדוח הביטחון התזונתי, שגם אותו פרסמנו לא מכבר ושמראה ש- 660 אלף ילדים חיים באי ביטחון תזונתי, זה לא לפי הגישה היחסית, מתוכם 13 ו- 17 אלף ילדים באי ביטחון תזונתי חמור, אז גם בהמשך לדברים שנאמרו על הזנה, חשוב שהדברים יובאו לידיעת חברי הוועדה.

דרך אגב, איך מגדירים אי ביטחון תזונתי?

אי ביטחון תזונתי, אנחנו מודדים לפי גישה של משרד החקלאות האמריקני, שזה סדרה של 18 שאלות, שראש המשפחה, או בן, או בת הזוג עונים עליהם ולפי זה אנחנו נותנים את הניקוד ורואים מי חיי באי ביטחון תזונתי.

רגע, זאת אומרת את מדברת על ההורים.

על ההורים שמדברים על כל המשפחה, סביר להניח שאם ההורים אומרים - - -

מה זה אומר, זה שכר? זה אומר כמה ארוחות ביום? זה אומר מה משקל הילד?

דוגמא לשאלות, למשל האם דילגתם על ארוחות, האם ילד הלך לישון בלי לאכול, שאלות מהסוג הזה, שאנחנו דרכם מנקדים ועל פי אותו שאלון אמריקאי - - -

אבל הילדים לא נשאלים?

הילדים לא נשאלים, ההנחה היא שהורים שאומרים שהילד שלהם הלך לישון בלי לאכול, יודעים מה הם אומרים.

לא, אולי, אני לא רוצה להגיד שההורים משקרים, חס וחלילה, אבל לא דוברי אמת, אולי הילד באמת הלך לישון רעב וההורה לא ציין את זה.

יכול להיות שהוא לא ציין, אני לא יודעת, אבל - - -

למה אנחנו לא מדברים עם הילדים, או דרך בתי הספר?

שאלונים כאלה מועברים בדרך כלל ברמת המשפחות ובמשפחה מעדיפים לדבר עם אחד המבוגרים.

כן, אבל אני אומר עדיין, זה לא יהיה נכון יותר, או אמיתי יותר, לדבר עם הילד, דרך בית הספר, או דרך ה- באיזושהי צורה?

זה בהחלט יכול להיות סקר נוסף.

כי זה נותן עוד איזשהו מדד, עוד איזשהו היבט נוסף, שאולי אנחנו מפספסים אותו.

יש לרוני סטיאר את זה, אני מציעה לדבר אתו.

כן.

אז אני אומרת זה יכול להיות סקר נוסף, אני גם חברה במועצה לביטחון תזונתי עם רוני סטיאר, אז אני אומרת זה יכול להיות סקר נוסף שאפשר גם לראות את ההתאמה בינו לבין מה שמדווחים ההורים, בהחלט אפשרי.

אוקי, תודה. אילאי, איתנו בזום. שלום.

שלום, אילאי דויד מרדכייב ואני בן 15 מבאר שבע, תלמיד מקיף ג' וקודם כל אני רוצה להגיד תודה שהסכמתם לשמוע בני נוער ישירות בוועדה הזאתי - - -

בוודאי.

אני אשמח לתת המלצה קטנה, שברוב הוועדות אתם תוכלו לשתף בני נוער, שפשוט אתם תשמעו ישירות בני נוער, מה הבעיות שמציקות לנו ולא דרך גורם שלישי.

אז אני כבר אומר לך, לנו זה מאוד חשוב ומבחינתי כל וועדה שתרצו להשתתף בה, אתם מוזמנים, גם ישירות וגם באמצעות הזום.

בסדר, ממש, ממש תודה, אז קודם כל אני רוצה להעלות את הבעיה הנפשית של בני נוער שיש לנו, שהיא מתבטאת בשני תחומים, בתחום אחד שזה התחום החברתי, התחום שמי לא מכיר אותו, התחום של האינטרנט, המעמד החברתי שלי, שאם יש איזה טרנד מאוד נפוץ ואני לא שם, המעמד החברתי שלי נמוך ויורד ויורד ויורד ויורד וגם בפן הלימודי שיש תמיד לחץ על בני הנוער, שאתם חייבים להיות מצטיינים, אתם חייבים להיות מצוינים, אתם חייבים לעשות הכול, שתמיד יהיה לנו - - -

מאיפה זה בא, מהחברה, או מהמשפחה? הלחץ מאיפה הוא מגיע הלחץ?

הלחץ שבית הספר מפעיל.

בית הספר?

בתי הספר בכללי, שאנחנו בלחץ תמידי להיות מצוינים ומצטיינים כאילו, יש לי משהו להגיד, אתם פעם ראיתם דבר כזה, שבן נוער לוקח ולריאן, לוקח טיפות של רסקיו באמצע המבחן, לוקח כדורים בשביל להירגע? זה דבר שלא אמור להיות אצל בני נוער, זה תרופה שצריכה להיות רק אצל מבוגרים ולא אצל בני נוער שהסטרס תמיד יהיה עקבי ועקבי ועקבי ויש לי דבר אחד להגיד, חוסר של היועצות שיש בבתי הספר, משפיע מאוד עלינו ועל התנהלות בחיי היומיום שלנו ועל ההשפעה והלחץ החברתי - - -

לתשומת לב משרד החינוך.

כיום יש יועצת אחת לשתי שכבות, מה זה שכבה? 400 תלמידים, יועצת אחת שצריכה להיות ל-800 תלמידים, לטפל בהם בבעיות הרגשיות שלהם, לעזור להם ולתת להם הכוונה בעצם, זה משהו שבני נוער, יש לי משהו חשוב להגיד, אחר כך אומרים, תמיד אני שמעתי את זה מכל מיני צדדים, למה בני נוער לא יבואו ליועצת, אני רוצה שתתארו לכם, אני אפתח את הלב שלי, סורי שאני אומר, אבל בנאדם זר, בנאדם שאני לא מכיר, אני לא אפתח את הלב שלי ואני לא אבוא ואדבר אתו על בעיות שקורות לי, אם אני לא מכיר אותו, אז מה שצריך לעשות ואנחנו כתבנו, אני גם שאלתי יועצות שעובדות בתחום שהן בבתי הספר, מה צריכים לעשות, לתת יותר משרות ליועצות שיבואו ויהיו בשכבות בבתי הספר, לתת יותר מענה בשירות הפסיכולוגי, שזה משהו שבכלל אין, בני נוער צריכים לחכות חצי שנה בשביל ללכת לבוא לפסיכולוג, בשביל שיידבר אתו, זה משהו שכאילו הוא לא כל כך מובן, אני רוצה עזרה, אני צריך להיות עם דבר הזה שהוא אצלי כל כך הרבה זמן, אני לא מקבל מענה.

אילאי, תודה רבה, אתה יכול להישאר איתנו כמה דקות, כי אני רוצה לשמוע פה גם את התגובה של משרד הבריאות לנושא הזה, בבקשה, תישאר איתנו על הקו, מי ממשרד הבריאות נמצא פה? דוקטור רווה.

שלום, שמי דוקטור יובל רווה, אני פסיכיאטר ילדים ואני אחראי במשרד הבריאות על פסיכיאטריה של הילד והמתבגר, באגף לבריאות הנפש. אז אני אתחיל קודם כל ברכות, אני אצטרף לברכות של חבריי, אז אנחנו במשרד מכירים את המשבר כבר זמן רב ואנחנו באמת מנצלים כל רגע לחשוב, איך אנחנו יכולים לקדם בעצם את המצב ובנינו תוכנית יחד עם משרד הרווחה ויחד עם משרד החינוך, תוכנית לאומית גדולה, צריך לזכור שמשבר הקורונה בא על מערכת בריאות נפש שכבר הייתה בתת תקצוב ותת תנאים והקורונה באה והחמירה את המצב בכל המובנים וזאת המערכת שאנחנו מתמודדים איתה, מנסים לשפר אותה. צריך לזכור שהקשיים הם כוללניים, זאת אומרת ילד עם בעיות לא יודע מה זה משרד הרווחה, מה זה משרד החינוך ומה זה משרד הבריאות, הוא יש לו בעיות והוא צריך לקבל את המענה והעבודה מתואמת בין המשרדים, היא סופר חשובה ואני חושב שהבנייה של התוכנית יצרה איזשהו ממשק עבודה שהוא מאוד חשוב בין כל המשרדים והתוכנית שנבנתה, כמו שנאמר כאן, יש לצידה תו מחיר, תו מחיר שהוא גבוה, המשרדים השונים שהזכרתי כאן, התקציבים שלהם לא משופעים, זה לא משרדים שיש להם עודפים, אלא זה משרדים שפועלים גם ככה בחוסר ולכן בדיונים, נגיד ככה שאנחנו נשמח לעזרה של הוועדה ושל הכנסת בדיונים מול האוצר, באמת לתת דגש על החשיבות של זה.

התוכנית היא עתידית, או שהתחלתם לפעול לפי תוכנית?

אז התוכנית היא נבנתה ושנה שעברה התחלנו להריץ אותה וישבנו מול האוצר ואז קרה מה שקרה מבחינה פוליטית, שלא נכניס לפה את הפוליטיקה, אבל שמה זה נתקע - - -

אבל זו ההזדמנות, עכשיו זה התקציב שאמור להיות, אני חושב שזה אחד הדברים החשובים ועומד פה ילד, בן כמה אתה אילאי?

אני בן 15.

יפה, אז תראו, ילד אמיץ, באמת, בגיל 15 עומד פה לפנינו ואומר חבר'ה, אתם המבוגרים, אתם צריכים לעזור לנו ואני חושב שאנחנו צריכים באמת, לבוא ולעזור לאותם ילדים, לאותם בני נוער, זה התפקיד שלנו, כי אם אנחנו לא נעזור עכשיו, מה שייקרה אחר כך, אנחנו נצטרך להשקיע הרבה מאד תקציבים כדי לתקן וזאת באמת הבעיה ולכן כשעומד פה ילד בפנינו, ילד כזה נחמד, אומר את הדברים בצורה ברורה, ישירה, אנחנו גאים בך אילאי.

תודה רבה, אני רק אשמח להתייחס לזה, רק למשהו קטן.

בבקשה.

אני לא חושב שאני ילד אמיץ, אני חושב שאני שומע את הזעקות של בני הנוער לעזרה כל יום ויום.

אז אתה הנציג האמיץ שלהם.

בדיוק, אני חושב שאנחנו כל כך זועקים לעזרה בני הנוער, שאנחנו כבר אין לנו למי לצעוק.

מאה אחוז, תודה לך , תודה.

סליחה יש פה גם את נציגות מועצת התלמידים של המשרד ואני מאוד אשמח אם תועיל.

בוודאי, בוודאי, עוד דקה, מה שכן אני פונה עכשיו באמת למשרד הבריאות, למשרד החינוך, למשרד הרווחה, אתם במשרדים האלה, יודעים לתכלל את הדברים, עוד מעט התקציב, אני כמובן אצטרך לדבר עם שר האוצר, עם כל מי שצריך, אבל אתם פקידות בכירה, מעבירים את הדברים, את הדרישות, כי אני לא יודע להגיד בדיוק על מה מדובר, על איזה דרישה, כמה תקנים, אלה לא דברים ונתונים שאני יכול לדבר עליהם, אני יכול לדבר באופן כללי, אבל בוועדה פה אנחנו נכנסים גם לדברים שהם באמת נוגעים בנפש של בני הנוער ולכן מאוד מאוד חשוב, אם ישנה תוכנית, בואו נדאג שהיא תתוקצב ותיושם, כי הנזק שיכול להיגרם אחר כך, הוא הרבה יותר גדול.

אני יכולה להוסיף משהו, בתור פסיכולוגית?

כן.

אני אלישבע לב-רן, אני פסיכולוגית קלינית, אני עובדת במחלקת נוער באברבנאל, אבל אני פה בכובע של פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית, פסיכולוגים במדינת ישראל לא חסר, אבל בשירות הציבורי אנחנו בין 4,000 ל- 5,000, שוב, לאף גורם בממשלה אין ידע על המספר, זה נתונים שאנחנו אוספים. אני מכירה מאוד מקרוב את המשבר בבריאות הנפש ואני אשמח לדבר פה עם כמה מהחברים, על דברים מאוד ספציפיים על מחלקות נוער סגורות ואני אשמח לתמיכה של יושב ראש הוועדה, שישאל כמה ילדים ונוער יש היום במחלקות סגורות, שמחכים לפנימייה פוסט-אשפוזית והם פשוט יושבים על חשבון קופות החולים, משרד הבריאות ומחכים לפנימייה פוסט-אשפוזית, אבל לא על זה באתי לדבר, זאת אומרת זה נושא שהוא בנפשי ואני לא רוצה להרחיב פה על השלכות, על ילד שנמצא באשפוז פסיכיאטרי ללא צורך, רק כי אין מקום במקלטי החירום ואין פנימיות פוסט-אשפוזיות שיכולות, אבל זה רק בסוגרים.

זה הוועדה לזכויות הילד, ילד נולד, הוא לא קליינט של בריאות הנפש כשהוא נולד, יש כמה תחנות שבו הוא יכול לפגוש פסיכולוגים שהם אמורים להיות בקהילה, בקופות החולים, בהתפתחות הילד, בבתי הספר, בשפ"חים, אבל הוא לא פוגש אותם, למה הוא לא פוגש אותם? כי דווקא הפסיכולוגיה החינוכית פיתחה מפתח תקינה, זה משהו יוצא דופן וזה מבורך, שצריכה להיות פסיכולוגית חינוכית ל- 1000 ילדים ובגן ל-500 ילדים, אבל אם תשאלו, אם יש פה ראשי רשויות, תשאלו בערים מה קורה? אין, זאת אומרת התחום של הפסיכולוגיה החינוכית זה התחום היחיד שיש תקנים, הם לא מאוישים, למה הם לא מאוישים, כי גם הפסיכולוגים יש להם ילדים והם צריכים לפרנס אותם, לפעמים הם צריכים אפילו לקחת אותם לטיפול והם לא יכולים להישאר בשירות הציבורי בשכר כזה מעליב, אחרי כל כך הרבה שנות לימודים, תואר ראשון, תואר שני, הרבה עם דוקטורט וארבע שנות התמחות, אז הילד הוא היה יכול לפגוש פסיכולוגית בהתפתחות הילד, אבל כשאמא שלו פונה זה תור המתנה של שנה וחצי ובפריפריה החברתית, או הגאוגרפית זה גם שלוש שנים.

אני נפגשתי, חבל שעופר ועאידה תומא סלימאן הלכו, אנחנו ישבנו, יש פסיכולוגית אחת בסורוקה, בחצי משרה, שהיא במקרה בגלל הסבתא התוניסאית שלה היא מדברת ערבית והיא צריכה לאבחן את בעיות ההתפתחות של כל המגזר הבדואי בנגב, זאת אומרת אין לנו פסיכולוגים התפתחותיים דוברי ערבית בכלל, אז הילד הזה שחיכה לתור בהתפתחות הילד והוא לא אובחן בזמן, רק נדמיין מה המצב התפקודי שלו, לאיזה גן הוא הגיע, גן שלא עונה על הצרכים שלו ואז הוא מגיע לבית הספר ואז פסיכולוגית החינוכית שהייתה יכולה לפגוש אותו ולעזור לו ולמורה שלו ולהורים שלו, אבל היא לא נמצאת, כי פסיכולוגית היום, יש לה 3,000 ילדים שהיא צריכה לכסות, אז היא מכסה רק את האס.או.אס, כיבוי שרפות, היא לא מגיעה לסתם ילד שההורים שלו התגרשו, או סתם ילדים שההורים שלו מובטלים ויש לו מצוקות, אז בסוף הילד בגיל 12-14 המצוקה שלו גוברת ואולי הוא גם עשה איזה פגיעה עצמית ואז הוא הגיע למיון פסיכיאטרי, במיון פסיכיאטרי מאוד רוצים לא לאשפז את הילד, לטובת הילד ולתת לו טיפול בקהילה, אבל הוא יחכה במרפאה בבריאות הנפש, שנה וחצי-שנתיים לטיפול וככה הפערים גדלים ושוב, מי שיכול אולי ימצא בפרטי, גם בפרטי לא פשוט למצוא, אבל מי שאין את הפרוטה בכיסו, פשוט לא יזכה לטיפול ויתדרדר עוד יותר ופה אנחנו קוראים מפה לוועדה, לתמוך במאבק של הפסיכולוגים בשירות הציבורי, שעדיין נלחמים כדי להיות במקומות האלה ולפגוש את אותם אנשים שלא יכולים ללכת לשירות הפרטי ולעזור לנו כדי להחזיר את הפסיכולוגים לשירות הציבורי.

תודה רבה, חוה פרידמן, משרד החינוך, בזום.

צוהריים טובים, אני רוצה להצטרף קודם כל לדברים של אילאי שאני חושבת שזה הקול הכי אותנטי והכי טבעי שעולה כאן מהשדה, כי אנחנו בעצם מדברים עוד לפני הקורונה על מגיפה שקטה, מה שנקרא, מגפת הדיכאון בקרב ילדים, אנחנו רואים את העלייה בסיכון של התאבדות ובמקרים של התאבדות בקרב ילדים, מצבי הסיכון בעלייה מתמדת, מה שקורה זה שהולך ונפער פער בין הצרכים של הילדים וזה אומר גם ילדים, הורים, משפחות והיכולת של צוותי חינוך לתמוך בהם, לבין המענה. אנחנו עדים להרבה מאוד תוכניות שיש לשפ"י במשרד החינוך, גם בייעוץ החינוכי שאילאי הזכיר וגם בקרב הפסיכולוגים, ברצף של בין הסיכון לסיכון, אנחנו עוסקים גם במניעה, בחיזוק צוותים חינוכיים, בתוכניות של קידום אקלים בטוח ומוגנות, אבל הפער הולך ונפער, בין הצרכים שאנחנו מאתרים ושהילדים זועקים אותם, כמו שאילאי ביטא את זה כל כך טוב, לבין המענים ואני מצטרפת לדברים שאמר דוקטור יובל רווה, על זה שיש פה תוכנית פעולה של חינוך-בריאות-רווחה, אם לא תהיה התגייסות באמת התגייסות לאומית, לנושא הפער בכוח האדם ולמה יש פער כזה ומקורו בעיקר בשכר ובתנאי עבודה.

אני רוצה להגיד מה החוויה, החוויה שתדמיינו להיכנס לבית חולים ושאין שם מספיק רופאים לטפל, זאת הסיטואציה, הסיטואציה היא שיודעים מה המחלה, יש את הידע, יש את יכולות התמיכה, אם יהיו שם אנשים, בפסיכולוגיה החינוכית יש, זה מדובר ב- 3,344 פסיכולוגים מתוך כ- 5,000 בשירות הציבורי, בכלל בכל הסקציות, אנחנו יודעים איך צריך לעבוד ונותנים יותר ויותר מענים ויותר ויותר תוכניות מניעה, אנחנו מודאגים לגבי המצב של הכוח אדם, אף פעם לא היינו במצב, אני אגיד אצלי במשרד, באגף פסיכולוגיה, כל כך הרבה תקנים פנויים, הרבה מאוד מהתקנים פנויים, אין אנשים שיאיישו אותם.

תודה, תעבירו גם את המסר דרך המשרדים ואנחנו כמובן נעביר את המסר דרך משרד האוצר. תודה רבה. בבקשה, אריה.

תודה, שמי אריה מונק, אני מנכ"ל עמותת בית חם, בעשרים שנים האחרונות, עמותה שעוסקת בכל העניין של טיפול ושיקום של נפגעי נפש, גם בוגרים וגם ילדים, עמותה מאוד מאוד גדולה. דבר ראשון אני רוצה לברך אותך יושב הראש, על העיסוק בנושא של בריאות הנפש בתוך הסיפור הזה של ילדים, תודה גם לכם על הדוח המדהים. אני רוצה ממש בשתי דקות כמה נקודות שהן חשובות. במדינת ישראל יש 280 פסיכיאטרים לילד ולמתבגר, שחלקם כבר לא עובדים, זה בערך פסיכיאטר ל- 10 אלפים ילד, זה אחד המקומות הכי נמוכים ב- OECD, כלומר אם אנחנו היום נדבר, אבל לא נדאג לכוח אדם פסיכיאטרי, כמה שנדבר זה לא יעזור, כי אם אין לנו בעלי מקצוע, אנחנו לא יכולים לתת מענה, זה נקודה ראשונה.

הנקודה השנייה שאני רוצה לדבר זה על מקומות לימוד, לכל נער, או נערה מאוכלוסיית משה, אוכלוסייה של אוטיזם, פיגור כזה, או אחר, יש מקום לימוד, אני שואל את יו"ר הוועדה הנכבד, אם מישהו פה מכיר ילד בן שבע שיצא מנס ציונה עם הפרעה נפשית משמעותית, איפה הוא חוזר ללמוד? אין לו מוסד, אין לו מקום ללמוד, נקודה, זה ילד שמגיל שבע-שמונה הוא נשר מעולם הלימודים, אין לו שום מסגרת. נושא האשפוזים, אני לא יודע אם כולם יודעים וקשה לי לדבר על זה, אני ממש מאוד מתקשה לדבר על זה, על אשפוז של ילד צעיר, לי זה מזכיר, אני לא יכול להירגע מלראות איך מנתקים הורים של ילד והילד צווח, אמא, אמא ומנתקים אותו, אשפוזים פסיכיאטרים של ילדים זה דבר נוראי ולכן אני קורא מכאן להקים בתים מאזנים לילדים, יש חלופות אשפוז, משרד הבריאות יודע במה מדובר, ניתן להקים בתים מאזנים לילדים ולמתבגרים, זה דבר שהוא חובה, האשפוז הפסיכיאטרי של הילד הוא נורא ואיום, גם של המבוגר, אבל וודאי של הילד ואנחנו מדברים על אחוזים שגדלים ועולים.

הנקודה הנוספת שאני רוצה לומר זה עניין כזה, הנער החמוד שדיבר פה קודם, דיבר על כך שהוא לא נפתח בפני יועצת בית הספר, אני מצדיק אותו, כי לפני יומיים פנתה אליי אמא בבכיות, היא אם חד הורית, משפחה מורכבת והילדה נמצאת גם במצוקה וגם משפחה חד-הורית ועוד בעיות והיא ביטאה ככה פטפטה את עצמה לדעת ואמרה ליועצת, נמאס לי מהחיים, היועצת פחדה שיש פה משהו ושלחה אותה למיון פסיכיאטרי, הרופא במיון הפסיכיאטרי כתב שהיא לא יכולה לחזור לבית הספר, עד שלא תהיה חוות דעת מרופא בקהילה, רופא בקהילה יהיה עוד שמונה חודשים, אני מציע הצעה פשוטה, יש רופא תורן, יהיה פסיכיאטר תורן שיהיה בתוך משרד הבריאות בלשכות, פסיכיאטר תורן, יש מקרים כאלו, שולחים לפסיכיאטר והוא צריך תוך פרק זמן לא סביר, תוך פרק זמן של 48 שעות, לקבל החלטה בעניינו של הילד הזה, כי אותה ילדה, אני המפעיל הכי גדול במגזר החרדי של מרפאות פסיכיאטריות, עוברים אצלנו 10 אלפים תיקים בשנה, אנחנו יותר גדולים מכל בתי החולים בארץ ואני אמר לכם, היא תחכה שמונה חודשים, או שהיא תיפרד מ-1500 שקל לפסיכיאטר פרטי, במקרה שיש לה וגם אם יש לה, היא תחכה לפסיכיאטר פרטי, לפחות חודש, לפחות, אז זאת הנקודה הנוספת.

והנקודה האחרונה שאני רוצה לדבר עליה, לא טריוויה, אבל רק שאלה, כמה אנשים נהרגו בתאונות דרכים בשנה האחרונה? 350, מזעזע, כמה ילדים ובני נוער התאבדו בשנה האחרונה? יש לנו 700 מקרים של אובדנות בשנה מדווחים - - -

ניסיונות?

לא, לא, אני מדבר על אנשים שהתאבדו, לא ניסיונות, גם מבוגרים, רגע וכיוון שבמדינת ישראל, אין חוק שאומר שבתעודת הפטירה צריכים לכתוב את סיבת המוות, אנחנו לא יודעים כמה אנשים אכן מתאבדים, אבל יש מספר לא מתקבל על הדעת במדינת ישראל של 2023 של מספר ילדים שמתאבדים בשנה, זה דבר שהוא לא לעניין וכל הדבר הזה זועק לשמיים, אנחנו חייבים כוח אדם ואת הפתרונות הפשוטים, דיבר פה דוקטור רווה על מה שנקרא חממות, טיפול אינטגרטיבי לילדים שזה שיתוף של משרד הבריאות-חינוך-רווחה, אולי דוקטור רווה יגיד לנו, כמה חממות כאלה יש היום, אני ביקרתי בשתיים בצפון, אין חממות, הייתה תוכנית, יצאו בקול רעש גדול, איפה זה? וזה פתרון וזה הוא פתרון של ממש, הנושא של המרכזי טיפול אינטגרטיביים ומרכזי יום ללימוד לילדים שהם נפגעי נפש.

תודה, מר מונק, אני רוצה לדעת את המספר המדויק, אם יש למישהו, באמת כמה ילדים עד גיל 18 התאבדו? אם יש לנו מספר כזה לשנת 22?

יש לנו בקובץ הגדול בטוח יש.

21 יש.

21, לא משנה, אני מנסה רגע לקבל, 21, עד גיל 18.

בינתיים נעבור לזום, עד שנמצא את הנתון.

אפשר להתייחס למה שנאמר?

כן, נווה?

אפשר להתייחס למה שעלה כאן, לגבי אשפוזים ולגבי הערכות מסוכנות.

אני לא רוצה להרחיב כרגע את הדיבור, אנחנו נעשה ישיבות על כל נושא בנפרד, בצורה הרבה יותר רחבה, בסדר?

אוקי, פשוט עלו טענות.

בסדר, תראו, הדברים מורכבים, קשה מאוד הלא להיכנס לכל דבר כרגע בישיבה יחסית, ישיבת הפתיחה, אוקי, בוא נשמע את יחיאל גרינבלום, בזום, בבקשה.

שלום, שמי יחיאל גרינבלום, אני מעמותת המשא שלנו, פורום משפחות מתמודדות עם הפרעת אכילה בישראל, הפרעת אכילה, כל חברי העמותה אנחנו אנשים עם משפחות, קרובת משפחה שלי, שמצנעת הפרט אז אני לא אפרט, גם כן סובלת מהפרעת אכילה, הפרעת אכילה ממש בקיצור זה משהו שמשתלט על הנפש ועל הגוף, זה בעיקר נמצא אצל נערות בגיל 15-20-24, אבל היום זה גם מתחיל מילדות מגיל תשע-עשר, קרובת המשפחה שלי מגיל 13 סובלת מזה, גם אצל מבוגרות, לא רק ילדות וגם אצל הנערים, זה לא רק נערות, אבל בעיקר אצל הנערות זה עיסוק אובססיבי בדימוי עצמי, משקל גוף, כל נושא של אוכל תופס אותם כל היום, כל הזמן, לא האכילה, כל הנושא של אוכל זה מוכר, יש הפרעות מסוגים שונים, יש אנורקסיה, בולימיה, לא ניכנס לכל הפרטים, זה מלווה בדיכאונות, בחרדות, ספורט אינטנסיבי, ספירת קלוריות אינסופית, שוב, אני לא רוצה להיכנס לכל הנושא הזה, הפרעת אכילה זה הפרעה פסיכיאטרית, כמה שאנחנו מכירים שגובה את מספר הקורבנות הרב ביותר, מה שהוזכר כאן, זה גם פשוט התדרדרות של הגוף עד מוות, מצד אחד, מצד שני זה נושק גם לכל הנושא של האובדנות שהוא גם אחוז גבוה מהמקרים, המספרים הרשמיים של דוח של הכנסת, שנה שעברה, מדברת על 100 אלף, 100 אלף אנשים שסובלים, נערות וגם נערים אמרנו - - -

ה-100 אלף זה עד גיל 18, או מעבר?

גם מעבר, מגיל 15 עד 24 ולכן הערכה שלנו שזה מעבר, כי אנחנו יודעים שיש הרבה לפני גיל 15 וכמו שאמרנו גם מבוגרות, אז אנחנו מדברים על יותר מ-100 אלף, יש התייחסות בדוח הזה, יש פרק שלם שעוסק בנושא הזה.

תודה, יחיאל, אני רוצה פשוט, אנחנו מעלים נושאים אני רוצה בקצרה, כי אני רוצה לתת לעוד דוברים לומר את הדברים.

אוקי, אז מדובר על עלייה שבשנה האחרונה בחמישים אחוז בגלל הקורונה, הבעיה העיקרית שהיום כשמישהו ניגש לקבל טיפול בהפרעת אכילה, אומרים לו, חכה חצי שנה, רק כדי להתחיל לבדוק אותו, מהצב מתדרדר, אי אפשר, זה משהו שהוא בלתי נסבל, תחשבו על חולה סרטן שאומרים לו, חכה חצי שנה עד שתתחיל לקבל טיפול. הטיפול הנכון זה טיפול בקהילה, להתחיל לאבחן את זה מוקדם, לטפל נכון, יש סיכוי של חמישים אחוז של החלמה, שלושים אחוז סיכוי של החלמה חלקית לפחות, בסוף מגיעים לאשפוזים, עכשיו גם מגיעים בסוף לאשפוז מלא וגם עד שמגיעים לאשפוז זה גם לוקח זמן, הילדה נמצאת בבית, זה משפיע על המשפחות, גם מבחינה כלכלית, גם מבחינה נפשית, על האחים, זה משפיע על כולם. אנחנו הקמנו את העמותה שלנו, שמשפחות שמתמודדות שמטרה היא, אנחנו תומכים, גם דרך הפייסבוק, גם דרך הווטסאפ, תומכים במשפחות, מה שהמערכת הייתה צריכה לעשות, אנחנו עוזרים לטפל, אנחנו גם פנינו למשרד הבריאות כמה פעמים השנה, אנחנו בדרך גם להגיש בג"צ, כי אנחנו לא מקבלים תשובות.

אוקי, יחיאל תודה.

תודה לכם.

עכשיו רוני קמאי, בבקשה, שלום לך רוני.

שלום, קודם כל תודה רבה על זכות הדיבור ובהצלחה בתפקיד. קוראים לי רוני קמאי, תלמידת כיתה י', בת 15, במועצת תלמידים והנוער הארצית ועלו פה נתונים מזעזעים ועצוב לי להגיד שבתור בת נוער הם לא מפתיעים אותי, כי אני מרגישה אותם בשטח, לדוגמת החמישים אחוז, כמעט חמישים אחוז בעליית תיקים בגין הטרדות מיניות, בדיוק סיימנו קמפיין ביחד עם הפורום הדיגיטלי להגנה על מוגנות בילדים ברשת, איתם, שהגיע למאות אלפי צפיות, מתוך הזדהות ושיתופים. אני רוצה להתמקד טיפה בשותפויות שיש לנו, אנחנו עובדים ביחד עם משרד החינוך ושר החינוך ומנכ"ל החינוך באופן ישיר, יש לנו קבוצות מיקוד בכל כך הרבה פורומים, ביחד עם טובה ונהרי, ביחד עם 105, אבל עדיין אין לנו מספיק חלק בתוך הפורומים, עלו פה כמה נקודות, שמה שצריך לעשות כדי לפתור את הנתונים האלה זה לשבת ולדבר, דיברו פה על משרדים, אבל אף אחד לא הזכיר בן נוער שיושב בפורום הזה ואומר מה שבשטח, בתור אחת שמרגישה את הנתונים האלה, בתור אחת שגם חווה את הפתרונות שמציעים, אם זה סקרי האקלים שיוצאים כל שנה, אני לא יודעת אם מישהו מכם ראה פעם את הסקר אקלים שאנחנו שולחים, הם ארוכים והם מייגעים ובני הנוער לא עונים עליהם ברצינות. אנחנו צריכים מענה יותר רלוונטי לבני נוער, כדי שנוכל לקדם את השותפות הזאת, אנחנו לא רוצים להיות שותפים רק בסיום שמחליטים ומסמנים וי על הדבר הזה, אנחנו רוצים להיות מהתחלה שחושבים על איך פותרים את הבעיה - - -

אז אני כבר אומר לך, בוועדה הזאת תהיה נציגות, אם היא קיימת אז עוד יותר טוב, אם היא לא קיימת, באופן קבוע למועצת התלמידים.

תודה, אז אנחנו באמת רוצים להגיד שלא רק בזה, פשוט, אבל זה לא רק בוועדה, זה גם בתהליך שקורה לפני זה, זה בדיונים, חבר הכנסת אמר מקודם שבוא נעשה שולחן עגול, אנחנו רוצים להיות מוזמנים לדברים האלה, אנחנו רוצים להשמיע, אף אחד לא יודע יותר טוב מה שקורה אצלנו בשטח. זהו. תודה.

תודה לך, תודה רבה, אוקי. פרופסור ענת ברונשטיין, בזום, שלום ענת.

שלום, נעים מאוד, אז כמה נקודות כדי לא לחזור על דברים אחרים ואני רוצה לחלק ברשותכם, לנושא של מניעה ונושא של טיפול, קודם כל בנושא של מניעה, אני חייבת להגיד שאנחנו צריכים לעסוק הרבה יותר מוקדם, אנחנו רואים את המספרים והירידה בגילאים ומערכת החינוך נכנסת ועושה עבודה מדהימה, אבל מאוחר מידי, אנחנו חייבים לתפוס את הילדים בגילאים יותר צעירים וכשאני מדברת צעירים, לא להיבהל, אני מדברת בנושא של מניעת אובדנות, בגילאי הגן, ילדים בגיל הגן, כבר יש להם תפיסת מוות, כבר אפשר לדבר איתם על נושא של עצבות ודיכאון וסיום החיים וכל תוכניות ה- Social emotion learning שאני מאוד מאוד בעדן, לא מספיק עסוקות בנושא של אובדנות.

דבר נוסף זה הנושא של דיכאון, המילה הזאת לא עלתה פה היום מספיק, אני מזכירה שאחד מגורמי הסיכון המרכזיים לאובדנות זה דיכאון והיום הרבה מאוד, הרבה יותר מידי מטפלים במדינת ישראל, לא יודעים לעבוד ממוקד בדיכאון, אני מזכירה לכולנו שכבר אין דבר כזה רק טיפול פסיכולוגי שיעיל לכולם, אנחנו חייבים עוד ועוד אנשי מקצוע שידעו לעבוד עם דיכאון וזה גם יוביל לירידה באובדנות. נושא נוסף בהקשר של מניעה, הורים, לא שמעתי מספיק דיון על הורים, אני רוצה לשים את זה ככותרת מאוד מאוד גדולה, יש לנו הורים בדיכאון שיש להם ילדים בדיכאון, הורים לא יודעים מספיק בתחום של אובדנות ודיכאון ואנחנו ממש צריכים לצאת בעבודה, מעבר לקמפיינים מאוד מאוד גדולים על מודעות, אלא באמת הכשרה, צריך איזשהו ידע בסיסי לפחות בתחום הזה, איך לאתר, איך לדבר עם הילדים שלנו וזה משהו שאנחנו חייבים לעשות, גם לשבירת הסטיגמה ובטח ובטח כדי לאתר ולטפל.

כשאני עוברת להתערבות, אני ברשותכם ואלישבע אני כמובן לגמרי מתחברת לכל הנושא של עוד תקנים ועוד תקציבים, אבל אני גם רוצה להגיד שאנחנו חייבים לחשוב מחוץ לקופסא, הטיפול הפסיכולוגי ופה אני מדברת כפסיכולוגית קלינית וכלשעבר ראש תוכנית קלינית ואני מאוד מאמינה בפרופסיה הקלינית, אבל אנחנו חייבים לפתוח את הטיפולים לעוד מטפלים, לעוד הכשרות, אולי אפילו לנון פרופשונל תחת הכשרה, אנחנו לא צריכים להמציא את הגלגל, מקומות אחרים בעולם, כמו ארצות הברית, עברו גם לטיפולים של נון-פרופשנלס, הפער בין מה שצריך למה שקיים הוא גדול מידי כדי שעוד תקנים בלבד יסגרו את זה ופה אני מזמינה את הוועדה לעשות ביחד עם האקדמיה, אני יודעת שאני מדברת בשם עצמי ואוניברסיטת רייכמן, אבל אני בטוחה שכל האקדמיות בארץ יצטרפו אליי, לעשות למידה ממה קורה בעולם ולהתחיל לאמץ מודלים שקיימים ועובדים בעולם, באמת בחשיבה מחוץ לקופסא ולא עוד את הדברים המסורתיים, אפילו בהיבט של דיכאון, אובדנות, זה מילים מאוד מאוד גדולות, יש בהם רצף, מהקל למאוד מאוד כבד והיום כשאנחנו פונים לאנשי מקצוע, אנחנו לא מספיק מרגישים את הרצף הזה, מה שכן קיים בבריאות הגוף, אז פה אני רק אומרת, בעולם ההתערבות, יש לנו עוד הרבה מאוד עבודה, כן המערכת חייבת לתת לאנשי המקצוע מספיק זמן להכשרות, כמי שמלווה את משרדי החינוך והבריאות, הם כל כך בלחץ, מעוד פציינט ועוד תלמיד, שאין להם זמן להכשרות כמו שצריך, שבהם הם יכולים להתפנות לזה ופה אני ממש קוראת לעוד תקציב, כדי שנוכל להכשיר אנשים, כמו שבקרדיולוגיה ואונקולוגיה, ברור לנו שצריך הכשרות כמו שצריך, אז בטח ובטח בבריאות הנפש.

תודה רבה, היה חשוב לשמוע אותך. תודה רבה.

שלום, אני חבר כנסת חדש, זה פעם ראשונה שלי בוועדה, שמי סימון משה שווילי, נבחרתי בש"ס, בהצלחה, הצלחתו, הצלחת ילדנו, זו הוועדה החשובה ביותר, אני אבא לילדים, אני אכן חובש כיפה שחורה, כמו שכולם מבחינים כאן, אבל אני צמחתי, גדלתי בחינוך הלא חרדי והלא דתי, בעולם החילוני, הילדים שלי לומדים בישיבות, אז ככה שאני מכיר גם את העולם הזה וגם את העולם השני. חבר הכנסת סימון ציין קודם את העניין של להעסיק את הילדים שלנו אז הילדים בישיבות, אכן לומדים עד השעה תשע בערב, לא קל, הפסקה בת שעתיים בצוהריים, חומר למחשבה. אני כעורך דין, אני עורך דין 19 שנה ואני מתרגש כאן כמו שלא התרגשתי בדיון הראשון לפני 19 שנה שניהלתי אותו, כי מדובר בנושא הכי חשוב לנו, הילדים שלנו. אני חושב, אני לא יודע אם הכול מתחיל שם, אבל הכול מסתיים שם, זה כסף, מה שאת אמרת קודם, סיור מוחות, שלקוח מגיע אליי אז אני מפנה אותו, אם זה לתוכנית עסקית באמצעות חוות דעת של אנשי מקצוע, אם זה שמאים, רופאים, כל איש והתחום שהוא נוגע בו, מטפל בו, אז זה מה שאני חושב שצריך, אדוני זה כבר תפקיד שלנו, זה מה שיש לי לומר, תבורכו כולם, זו עבודת קודש.

תודה.

אני מדבר כאבא, כסבא.

זה התואר הכי כיף.

נכון, אתה כולך חיוך.

תודה, נכון.

אז ממשק עבודה בין המשרדים, זו הצורה, אני חושב שאנחנו כאן יושבים כאן שעה וחצי ונמשיך לשבת כאן עוד שעה וחצי וגם אם יומיים וחודש וזה לא יסתיים.

תודה, תודה. אוקי, טובה בן ארי, בבקשה.

שמי טובה בן ארי ואני הפקחת הארצית לזכויות תלמידים במערכת החינוך בישראל ולכבוד הוא לי היום להשתתף בישיבה הפותחת והחגיגית עם כבודו ואני מאחלת לכולנו שבזכותך ובזכות שיתוף הפעולה של כולנו, אכן לילדים יהיו זכויות והם גם ידעו מהם הזכויות שלהם, כי לא מספיק לקרוא לזה בשם, או בכותרת. אני לא אתייחס ולא אעכב אותכם, כי גם אילן וגם אחרים התייחסו, אבל חשוב לי לציין שאנחנו עושים כמה פעולות שהן מניעתיות מלכתחילה בתהליך החינוכי, בחינוך לזכויות, שביניהן וגם מוזכר בדוח הנושא הפלילי של בני נוער, כל תהליך המניעה שאנחנו עובדים יחד עם הסניגוריה הציבורית לנוער במשרד המשפטים, אנחנו מדריכים בתוך הכיתות, כיתה-כיתה בכל בתי הספר, במגזר הערבי ובמגזר היהודי, אנחנו מלווים את בתי הספר בתהליך למניעת מעשים פליליים, ביחד עם זה לזכויות הילדים בתוך ההליך הפלילי. אנחנו עושים עוד כמה פעולות למען בני הנוער שחלק מהנושאים מוזכרים בדוח וחלק לא מוזכרים ואני אשמח להרחיב בישיבות הבאות. תודה רבה.

תודה. חברת הכנסת.

תודה אדוני היושב ראש, אני קודם כל מתנצלת על ההגעה לקראת סיום, היה לנו במקביל עוד דיון - - -

אני מתנצל שלא יכולתי להיות בוועדה שלך.

כן, עוד יותר מצמצמים אותנו לימי דיון ספציפיים, אבל בכל זאת היה חשוב לי להיות כאן, גם לברך אותך בפעם השנייה על המינוי, הכול כך חשוב הזה ולברך כמובן את המועצה לשלום הילד, את ורד ואת כל הצוות על עבודת הקודש, אני תוך כדי עלעלתי בנתונים ולצערי, הנתונים הם ככול שהעולם שלנו מתקדם, גם דיגיטלית וגם האתגרים הנוספים, בטח הקורונה, בתקופת הקורונה, אני ישבתי בממשלה ונחשפתי ביתר שאת על ההשלכות הכול כך קשות, אנחנו עכשיו בעידן פוסט-קורונה ואנחנו עוד לא סיימנו לגרד את קצה קצהו של הטיפול בילדים שגם מבחינה רגשית, נפשית וגם היו יותר שעות באינטרנט ואנחנו רואים את הנתונים של ילדים שמותקפים, אני רואה את נציגי המשטרה, מותקפים באמצעות הרשתות החברתיות, בטח ככול שהם יותר נמצאים שמה, אנחנו יודעים איפה הם נמצאים, הם נמצאים בטיק טוק, הם נמצאים באינסטגרם, פחות בפייסבוק וזה מצריך מאיתנו כלל הגורמים, אלי, לא לוותר, כמובן שהדוח נפתח עם שיעור הילדים העניים שזה באמת שום דבר פה לא גזרת גורל, לא גזרת גורל, משרד החינוך אני יודעת שמעמיד גם קרן מיוחדת, אבל באמת זה קרן שהיא יותר בהשתתפות האקסטרות, בין אם זה טיולים שנתיים, בין אם זה חוגים שהם מעבר שבית הספר מקנה, אבל אם אני לוקחת את זה, אין לי ספק בכלל שצריך לבדוק גם עם שר הרווחה החדש, גם עם שר החינוך, גם שר החינוך חדש, אני רואה כאן את נציגת משרד הרווחה, אנחנו צריכים לא להרפות, בטח לאור העובדה שהוועדות חזרו לעבוד, הוועדה לדעתי עבדה בכנסת האחרונה? היא לא עבדה.

כמעט ולא.

כי היו את הוועדות המיוחדת שכן הכירו וכל השאר לא, ה-24 עבדה, יופי, יופי, מיכל סיפרה לי שזה היה בשבילה הייתה חוויה חשובה, אני בטוחה וסמוכה שתיכנס לעובי הקורה, נשתדל אפילו לתאם חלק מהדיונים שהם לא יהיו חופפים עם הוועדה לקידום מעמד האישה, אני יודעת שזה ממש גם בנפשך וביחד עם הארגונים נעשה טוב.

תודה, יש לנו עוד מספר דוברים, אני מבקש רק בקצרה, כי אנחנו רוצים לסיים לפני השעה שתיים, יערה שילה.

שלום, אני בכמה כובעים, אני חברת מועצת עריית ירושלים, אני מומחית לגיל הרך, אני שותפה עם הוועדה לזכויות הילד המון שנים, בסיפור של גיל הרך ואם רוצים למנוע, חברים יקרים, תתחילו בגיל הרך, לידה עד שלוש, המקום הכי מופקר, הכי, אין, פשוט מצוקת כוח אדם כבר אני לא מדברת, המבוגרים המשמעותיים שהילדים פוגשים הם המזיקים לחייהם, צר לי להגיד את זה ככה בצורה בוטה ואם לא נשנה את התמונה היום, לא מחר, אתמול כבר היינו צריכים, אנחנו נמשיך בנוער בסיכון, במחלקה פסיכיאטרית ועוד ועוד ועוד, לצערי הרב, 77 אחוז מהילדים נמצאים במסגרות שהיום אפשר לומר הודות לוועדה הזו, יש חוק, ברוך השם, שכל מי שיושב פה, באמת, נלחם ובאמת ברוך הבא, שמחנו, גם כתבתי לך בפרטי, אני חושבת שצריך לעשות וועדה דחופה של מעקב על מה קורה מלידה עד שלוש, שם זה מתחיל, הפערים, אמרה עאידה תומא, מתחילים ביום הראשון, אגב, כירושלמית אני רואה את זה, אם דיברו על ילדים במצב, הילד הזה דיבר, באמת, עמדו לי דמעות, בסדר? בגיל 18 הילדים כבר יום למחר אין להם כלום, תדעו, אני באמת עם דמעות אומרת לך, בחברה החרדית והערבית המצב קשה, אני מזמינה את יו"ר הוועדה לבוא איתי בימי חמישי לסיור בירושלים ולראות מה קורה ולבכות ביחד איתנו.

אנחנו נעשה סיורים כמובן.

אני חושבת שצריך להתחיל בלידה עד שלוש, הם הילדים הכי פחות נספרים, אין להם כמעט קול, הם שקופים והמבוגר המשמעותי שהם פוגשים בחייהם הוא קריטי לחיים שלהם, הקושי האמיתי ובחברות חלשות זה בולט עוד יותר. תודה.

תודה רבה לך.

סליחה אני יכולה רק להצטרף לדברים ולהוסיף עוד משהו קטן?

ממש בקצרה.

ממש בקצרה, שלום, שמי אורית כהן שטילר, אני פסיכולוגית קלינית של ילדים ונוער, מפורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית ואני מאוד שמחה על הדברים שאמרת - - -

אנחנו שותפים.

בדיוק, אני חושבת שחשוב להבין שיש היום פחות משבע מרפאות ייעודיות לגיל הרך, זאת אומרת מרפאות שמטפלות בילדים בגילאי לידה עד חמש, אני אגיד עוד כמה דברים בעייתיים בתוך הדבר הזה, כיום במכון להתפתחות הילד, התנאי לקבלת טיפול - - -

אמרת משפט, נתתי לך את זכות הדיבור, כי יש פה רשימה, אין לי בעיה לתת לך יותר מאוחר, אז אם יש לך הערה, אין לי בעיה, אבל אם זה יותר מהערה אז אני אתן לך יותר מאוחר.

תודה.

דקל מור, בבקשה.

תודה יושב הראש, שמי מור דקל, אני יושבת ראש העמותה הישראלית למען הילד בגיל הרך, שלוחה של אופ, הארגון העולמי לגיל הרך ועוד תפקיד שאני עושה בהתנדבות ואהבה רבה, זה גם יועצת ראש עריית פתח תקווה לתחום הגיל הרך. קודם כל ברכות על הוועדה ועל התפקיד, באמת הוועדה אם לא הכי חשובה בעיניי בבית הזה, בסוף היא הבסיס להכול, גם כשאנחנו כרגע מטפלים במעמד האישה ובהתמכרויות ובאלימות בחברה ובהכול, הכול מתחיל כאן, בזכויות הילד, כי אדם נולד והוא טבולראסה וזה התפקיד שלנו והחובה שלנו כחברה וכמדינה, לתת לו את התשתית ואת כל הכלים הכי טובים שיש כדי להיות בסוף מבוגר, או מבוגרת אחראיים, טובים, איכותיים, עם בטחון ובטיחות ואני רוצה להעלות פה עוד שני נושאים, אחד זה העמותה, רק לקצת איזון, אנחנו מתעסקות בשינוי מעמד הילד מגילאי לידה עד שמונה, שזה בעצם הגדרת הגיל הרך, אנחנו פועלות בארבע זירות, גם ברמת מדיניות, גם במוניציפלי, בעצם אנחנו פועלת מול ראשי ערים ובתוך ראשויות מקומיות, גם מול מסגרות ומול הורים.

ואני רוצה להגיד ולהמשיך מה שחברתי ושותפתי פה אמרה, הכול מתחיל ונגמר בעינינו, גם מהפיכת הפירמידה ובאמת השקעה בגיל הרך, בעיקר מגיל לידה, כאשר אנחנו בעצם מתעסקים מסביב כדי לדאוג לילד, בעיקר בגיל הרך, אנחנו חייבים גם לדאוג ולטפח את המבוגרים שסובבים אותו, שזה אחד ההורים, שזה משהו מאוד מאוד חשוב, אני חושבת שלצערי לא מקבל מספיק במה, אם טיפות החלב וקופות החולים, אפילו נלך לטרום הלידה שנותנים המון המון הכשרות, כמו הכנה ללידה שתשעים אחוז מהלידות לא מגיעות בסוף, כמו ההכנה ללידה שגם אני קיבלתי, אבל אף אחד לא נותן הכנה להורות, הכנה למשפחה, הדרכת הורים, בדרך כלל מגיעים להדרכות הורים, רק כאשר חלילה קורה משהו, מגיעים לקצה, אבל אם כבר נתחיל לגעת בתוך מה שקורה לילדים האלה בבית, נוכל למנוע, לאתר ולפתור המון המון דברים בדרך, כדי לא לשמוע את רוב השיח שאנחנו שומעים פה גם, גם בחדר הזה לצערי, רוב השעות האלה, אני שומעת שהכול מתחיל בבני נוער ומתבגרים, אבל אף אחד לא נתן את הדגש על הגילאים הקטנים הללו, ששם זה מתחיל ונגמר.

וכמובן גם על המסגרות, אנחנו מאוד מאוד מאמינות ברשויות המקומיות, במוניציפלי, שמענו את הדוגמאות שלך, היותך בעברך באמת בתפקידים מאוד מאוד חשובים וטובים, אבל אתה בעצמך הראית דוגמאות שאתה באופן יצירתי הבאת וכאן זה באמת המקום לתת, כמו שאני לא רואה כאן חברי כנסת, לצערי, כמו שאמרתי אחת הבעיות החשובות, היא הייתה אמורה להיות מלאה בחברי כנסת היום, לפחות בפתיחה וגם מי שנתן את שתי הדקות דיבור שלו, חבל שהוא יצא, אין פה גם מספיק נציגות של המוניציפלי, בסוף הם השותפים העיקריים, את כאן, אני יודעת, אבל אין בכלל בדרך כלל ובסוף כשיש בעיה לילד, מתבגר, להורה, למסגרת, הרשות המוניציפלית היא בדרך כלל הכתובת הישירה ולא הכנסת ולא המשרדים הממשלתיים ולכן השיתוף הזה הוא חשוב.

מסכים איתך.

ותודה רבה ובהצלחה.

תודה, יש לנו בזום את וולרי זילכה.

תודה רבה, קודם כל ברכות, בהצלחה ותודה רבה, אני מבית .. שפירא, מרכז פורום לארגונים והורים למען ילדים עם מוגבלות, הפורום שלנו מרכז כשישים יוזמים שפועלים יחד לטובת קידום מדיניות בעבור ילדים עם מוגבלות, בעיקר בגיל הרך. אז קודם כל מפאת קוצר הזמן, נורא חשוב לי לשים על השולחן ולהזכיר שהילדים עם המוגבלות הם חלק מכלל הילדים, הוועדה הזאת תמיד עשתה ואני בטוחה שאדוני יעשה גם ויחבק את הילדים האלה וישים על השולחן את הצרכים שלהם, כמו צורכי כלל הילדים. אני רוצה לשים שתי סוגיות שהן באמת מאוד רחבות ופוגשות הרבה מאוד ילדים, זה הנושא הזה של חסר במטפלים והחסר ביכולת לממש טיפולים התפתחותיים מגיל לידה ועד גיל 18, הילדים לא מצליחים לממש את הטיפולים כשהם זכאים להם, של תקשורת וריפוי ועיסוק, פיזיותרפיה, על כל הטיפול הרגשי כבר דובר, החסר הזה הוא כבר חסר של המון המון שנים, הממשלות הקודמות עוד ניסו להתחיל לתת לזה מענה, אבל אחרי שנים של עבודה בסוגייה הזאת ורפורמה של משרד הבריאות, אנחנו נמצאים באותה נקודה.

הילדים, המשפחות גם במשרד החינוך כשהם צריכים לקבל את הטיפולים אז חסרים מטפלים, גם בבריאות, גם ברווחה, המשפחות והילדים מתדפקים על הדלתות והם לא מצליחים לקבל טיפולים ולא מצליחים זה אומר שהם ממתינים חודשים על גבי חודשים, על גבי חודשים ומה שהם לא מצליחים לקבל טיפולים עכשיו זה תהליכים רגרסיביים לילדים ואני יכולה להגיד ספציפית גם על פעוטות במעונות יום שיקומיים שהם לא מצליחים לגייס צוותים. בשורה התחתונה, כמו שנאמר קודם, מה שאנחנו לא נשקיע בגיל הרך, לא נוכל לקדם אחר כך, יש חלון הזדמנויות והדבר הזה הוא בעוכרנו, אז זה אחד מהנושאים שהוא על סדר היום, אגב, מבחינת הפתרונות אז באמת יש דוח של משרד ראש הממשלה לדורותיו, לא רק הממשלה האחרונה, כבר כמה ממשלות שעסקו בנושא הזה של פתרונות, אם אדוני מוכן ככה לראות את הדוח, את ההמלצות, לשמוע במה מדובר, מדובר לא רק - - -

תעבירי את זה למרכזת הוועדה, לתמי ברנע, אוקי, אני מאוד מודה לך, תודה.

רק עם נושא אחד קטן, רק לציין אותו, החסר ב... במשרד החינוך באופן גורף וגם ברווחה הוא בעיה רוחבית, אני מניחה שכולם מכירים אותו, חייבים לתת על זה את הדעת.

דבר אחד, אני יוצא מפה שיש מחוסר, לא משנה במה, מחסור, אוקי, זה בעיה.

אבל אפשר להוציא מפה כסף.

כן, הבעיות הם מחסור, נכון. צמרת אביבי, בזום, בבקשה.

תודה רבה כבוד היושב ראש, אנחנו מכירים ככה מהפן היותר העסקי בפעילות שלי של למען קידום העסקים, אבל פה אני בשני כובעים נוספים - - -

נכון, את מכפר יונה, למיטב זכרוני.

נכון, נכון ודוד שלי היה גם, אתה זוכר בנווה תמר.

כן.

ככה, הכובע הראשון אני מנכ"לית מורי תל"ן, העשרה, כל הנושא של העשרה והעצמה נפשית של הילדים, פה אני לא מדברת על חוסר, יש לך הון אנושי גדול מאוד, רחב מאוד, שמערכת החינוך עדיין לא השכילה להשתמש בו בצורה מושכלת, אנחנו בעצם .. של דור הבא, אנחנו מנחילים להם את הערכים ובאמת מעצימים את הנפש שלהם ונוגעים להם במיתרי הלב, משהו שבאמת יכול לסייע כשהם יגדלו, לטפח אותם כאנשים ראויים ואיכותיים, זאת אומרת העניין של הגיל הרך שנזכר פה, אנחנו גם מגיעים גם למשפחתונים וגם לגנים וגם מעניקים את כל התוכניות האלה של העצמה ושל הרחבת הנפש, כל הדברים האלה באמת הם מגיל לידה אצלנו, עכשיו צריך לתת את הדעת, איך אנחנו בעצם מעצימים ועושים את זה שזה יהיה משהו ככה כללי לכל ילדי ישראל.

הכובע השני שלי, אני סמנכ"לית חינוך בעמותת 'לנפש', עמותה שבעצם אחת ממטרותיה זה לשבור את הסטיגמה של התמודדויות הנפש, אני עכשיו מקימה פרוייקט מאוד מאוד גדול, ברמה הארצית, שמתמודדים בתפקוד גבוה, יתכנסו לתוך מוסדות החינוך וזה בשיתוף פעולה ביחד עם בית חולים לב השרון בפרדסיה שמלווה אותנו, איך לדברר את התכנים האלה ובאמת להסביר לילדים, לבני הנוער וגם לילדים ביסודי, שהתמודדות נפש היא לא קללה, זה לא בושה, זה יכול לקרות לכל בנאדם ולכל ילד וצריך לדעת איך לזהות, אנחנו גם צריכים לתת להם את ערכי המוגנות ואת החיזוק הנפשי הזה ואת המענים הרגשיים ולדעת באמת לזהות גם שילדים בספסל הלימודים - - -

אוקי, צמרת, הבנו, ממש בקצרה כי אנחנו רוצים לסיים ויש לנו פה עוד דוברים.

אני רוצה לומר שכל ההתמודדויות הנפשיות זו מחלה שקופה, שיש לתת עליה את הדעת וזה המענים האלה שאני מדברת זה לא נייס תו הב, זה חייב להיות חלק ממערכת החינוך הבסיסית והחוקתית במדינת ישראל.

תודה רבה, עינת שגיא.

עינת שגיא אלפסה, מנהלת אגף קשרי חוץ ממשל ומדיניות ציבורית, בארגון 'בטרם' לבטיחות ילדים. אני מצטרפת קודם כל לברכות למינוי, לוועדה, אני חושבת שלא סתם הדיון הפותח הוא באמת השנתון החשוב כל כך של המועצה לשלום הילד ואני מברכת כמובן גם אותם. אני מבקשת להעיר זרקור על הנושא של בטיחות ילדים, תאונות ילדים, ורד כבר דיברה על זה, 101 ילדים נהרגו בשנת 22 בתאונות שונות בבית, בדרכים, בפנאי, חוץ מה-101 ילדים שנהרגו, עשרות רבות נפצעו, חלקם החיים שלהם השתנו לבלי הכר והנושא הזה הוא נושא מאוד מאוד חשוב, כי את מרבית התאונות האלה ניתן למנוע ובשביל זה בדיוק אנחנו פה. עוד מתוך הנתונים שלנו, אותן אוכלוסיות בסיכון שדיברנו עליהם - - -

ארגון בטרם?

ארגון בטרם לבטיחות ילדים, הטייטל שלי פשוט ארוך אז בסוף זה נבלע.

אוקי.

אבל באמת מתוך הנתונים שלנו, עולה שאוכלוסיות בסיכון כמו שדיברנו פה, החברה הערבית, במיוחד הבדואית, החברה החרדית ובכלל כל הפריפריות החברתיות והכלכליות במדינת ישראל, נמצאות בסיכון יתר, גם למוות בתאונות, אז זה משהו נוסף שחשוב לדבר עליו, כי אפשר באמת למנוע את רוב התאונות.

תודה רבה, אני חושב שבנקודה הזאת, הנושא הזה הוא יהיה מאוד חשוב בהמשך הוועדה, במיוחד כארגון שהוא נועד באמת 'בטרם' זה כשמו כן הוא. אוקי, מי עוד יש לנו בזום? נאוה כהן אביגדור, נאוה שלום לך.

שלום רב, דוקטור נאוה כהן אביגדור, מהמטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת, מוקד 105, אני רק אצטרף לדברים כאן ואגיד באמת אנחנו פועלים במוקד 105, 24/7 כדי לתת מענה לכל טווח הפגיעות בקטינים במרחב במקוון, פרסמנו לא מכבר את הדוח השנתי של 2022 ובו למעשה, טיפלנו בלמעלה מ- 8,000 אירועי פגיעה בקטינים ברשת, כ-35 אחוז מהפונים אלינו הם הורים שפונים בעקבות פגיעה בילדים ומספר דומה של קטינים שפונים בעצמם לגבי פגיעות שהם חוו. אנחנו מודעים לחשיבות של חינוך, מניעה, הסברה ובחודש הזה, חודש פברואר, פתחנו את החודש הלאומי להגנה על ילדים ברשת, היום באמת יום האינטרנט הבטוח הבינלאומי, אנחנו עושים פעילויות של מניעה והסברה והעלאת המודעות בכל רחבי הארץ, שותפים לזה גם רשויות בכל הארץ, שמאירים בכחול מבני ציבור, כדי להעביר את המסר של גלישה בטוחה ברשת, גם בית הנשיא נרתם לעניין ומאיר בכחול את בית הנשיא ואנחנו יודעים באמת שיש גם פעילויות בבתי הספר ובמקומות נוספים.

קראנו ביום הזה לתלמידים, לציבור, ללבוש כחול כדי, שוב, ביחד לייצר גם נראות פיזית, מעבר לחובת הנוכחות שלנו ברשתות החברתיות. אנחנו מפעילים גם פרויקט ייחודי, שהחל לפעול ב-1.9.22, של אבירי הרשת, של מתנדבים שמגיעים, מתנדבים אזרחיים שיושבים אצלנו ב-105, במטה הלאומי ומנטרים את הרשת באופן יזום, על מנת להיות שם עבור הילדים, אנחנו באמת עדים להרבה מאוד ביטויי מצוקה שילדים משתפים ברשת, אנחנו נותנים מענה במרחב המקוון, באזורים הגלויים, כמובן לא נכנסים לקבוצות סגורות בפרויקט הזה, כי כפי שאני אומרת הוא פרויקט אזרחי וזה דרך נוספת שלנו באמת לתת טווח רחב, מבחינת המענה שלנו, לא רק פנויות שמגיעות ל-105, אלא בהחלט גם ניטור יזום שלנו, את המרחבים המקוונים.

תודה נאווה. התייחסות של המשטרה, אתם רוצים לומר משהו?

צוהריים טובים, מיטל אברהמי, מדור נוער. אז כמו שנאווה אמרה, אני ראש חוליית מניעה והסברה, כמו שנאווה אמרה, בחודש פברואר זה החודש הלאומי, במהלך החודש הזה, אנחנו מגיעים בפריסה ארצית לכמות רבה של מוסדות חינוך ומעבירים למעלה מ- 2,000 הרצאות בנושא הסכנות ברשת, שבעצם נמצאות, הרשת נמצאת בכל בית בישראל, כשלילדים שלא כמונו, אין את הניסיון לדעת, איזה סכנות אורבות ברשת ולכן אנחנו שם כדי להסביר, באמצעות מאות שוטרים.

יופי, תודה, אני רוצה לסכם.

אפשר גם להוסיף רק כמה מילים?

כן, ממש בקצרה.

כן, עורכת דין נטע הופמן חדד, רפרנטית קטינים ורווחה, מייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים, פשוט בהקשר לרשת, בכלל רציתי ככה להגיד שיש לנו עוד הרבה, התחלת את הדיון בזה שצריך להגיע לחקיקה, אז יש לנו עוד הרבה עבודה, אבל אני כן רוצה לשתף, דווקא בדברים שכן נעשים כבר בתחומים של קטינים, אז קודם כל בנושא של הרשת, אנחנו ממש עכשיו עובדים על תיקון על חוק תקנת הפרטיות, בכל התחום של פרטיות קטינים ברשת, אנחנו מקווים בקרוב להפיץ את התזכיר להערות הציבור והתיקון הזה יהיה בו הרבה התייחסויות לנושא של קטינים, איך צריך, גם מצד אחד ההגנות עליהם ומצד שני ההבנה שקטינים נמצאים ברשת אז גם מתן הפרטיות להם להתנהל ברשת, יש שם חלוקה גילאית, אז זה קצת - - -

לא, האם זה מתחיל ממש מילדים קטנטנים, כי כבר היום יש חשיפה של ילדים בני שנתיים-שלוש.

כן, יש שם התייחסות לעניין הזה, של עד גיל מסוים, אז כשהתזכיר יופץ, אתם מוזמנים, אנחנו עמלים על זה ממש, אבל כשיופץ אתם מוזמנים להעיר, אבל זה יהיה תיקון מאוד משמעותי בתחום הזה ואני אוסיף שיש גם כל מיני חקיקות בתחום של נפגעי עבירה, כמו חוק חסיון ראיות שעתיד להיכנס לתוקף באפריל ויש לנו איזה וועדה שעוסקת בתחומים של נפגעי עבירה בתחום האזרחי וגם בתחום של בריאות הנפש אנחנו עובדים, כרגע מול משרד הבריאות, לחדש כמה דברים שכבר התחלנו ובתחום של אלימות במשפחה, שגם משפיע על קטינים, ככה שאנחנו כבר עובדים כל כמה תחומים שקשורים לקטינים וכמובן שיש עוד הרבה עבודה.

תודה רבה, אז קודם כל אני רוצה להודות לכולכם. אני רוצה לסכם, מבחינתי הישיבה הזאת הייתה חוויה, אני אומר חוויה במובן שלא בטוח שהלילה אני אשן כמו שישנתי, או שלא ישנתי לילה קודם, לילה קודם הלכתי לישון רק בסביבות חמש לפנות בוקר, רק לידיעתכם, אבל אני אומר את זה מהבחינה שיש פה דברים שמטרידים, שלא הייתי חשוף אליהם, למרות שהייתי בשלטון המקומי ועסקתי בהרבה מאוד דברים, הייתי גם מנכ"ל עריית נתניה, אז כך שאני מכיר את הדברים, אבל אתה שומע פה ואתה מבין את זה יותר לעומק אז זה אחרת לגמרי. אני רוצה באמת להודות לוועדה, למועצה לשלום הילד ולעומדת בראשה ולכל הצוות שלך ורד, אני חושב שהשנתון הסטטיסטי הוא כלי עבודה לוועדה הזאת, ממנו נוכל לגזור תוכנית עבודה להמשך, אנחנו גם נבחן במסגרת הוועדה, נושאים מסוימים, שנוכל מהם אחר כך לקדם גם חקיקה, או לקדם דברים נוספים, בשיתוף פעולה עם כל הרשויות, משרדי הממשלה, אמרנו פה חינוך, רווחה, בריאות, משטרה, מי לא ומה שהכי חשוב לנו ואני אומר את זה פה, לנציגות של התלמידים, לנו מאוד חשוב לשמוע אותכם, כי אתם בעצם יכולים לתת לנו, גם בזמן אמת וגם את ההתרשמות הטובה ביותר וגם אולי גם חלק מהפתרונות ואין ספק, שבסופו של דבר, הנושא המניעתי הוא הדבר החשוב ביותר, כי כשאתה מונע, אתה בסופו של דבר גם מבזבז פחות משאבים. אז אני רוצה להודות לכולכם, תודה לך תמי, תודה גם לך, תמי ותמי, אז תודה לכולכם, תודה גם לך מריה, אז ני מודה לכולכם ותודה רבה ושבעזרת השם נעשה ונצליח, תודה.


הישיבה ננעלה בשעה 15:00.