פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



26
ועדת החינוך, התרבות והספורט
30/01/2023


מושב ראשון

פרוטוקול מס' 9
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, ח' בשבט התשפ"ג (30 בינואר 2023), שעה 12:10

תכנית היל"ה

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
סימון דוידסון
משה טור פז
נעמה לזימי
משה סולומון
לימור סון הר מלך
יוסף עטאונה
יסמין פרידמן

אימאן ח'טיב יאסין

שר במשרד החינוך חיים ביטון
חיים מויאל - מנהל אגף א' חינוך ילדים ונוער בסיכון, משרד החינוך

אתי וייסבלאיי - ראש תחום, מרכז המחקר והמידע של הכנסת

נועה נוצני - ראש תחום קידום מדיניות, כוח לעובדים

יעל וולפנזון - ראש ענף חינוך, כוח לעובדים

לימור שטיירמן - מורה בתוכנית היל"ה

אייל אטיאס - מורה בתוכנית היל"ה ויועץ חינוכי

שירה חייט - מורה בתוכנית היל"ה

אורית אחיטוב - מורה וחברת ועד מורי היל"ה

טלילה אילון - יו"ר ועד מורות היל"ה

ליאל אבן זהר - מחזיקת תיק החינוך והתרבות, מ"מ וסגנית ראש העיר ראשון לציון

עקיבא כהן - מנהל תוכנית לימודים, תוכנית היל"ה

אורי ילובסקי - בוגר התוכנית

תמי סלע

יהודית גידלי – מנהלת הוועדה
אתי דנן – סגנית המנהלת

אורי פנסירר

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


תכנית היל"ה

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט בנושא: תוכנית היל"ה (השכלת יסוד ולימודי השלמה), היום, 30 בינואר 2023, ח' בשבט התשפ"ג. אני מכיר את התוכנית מזה שנים רבות, אבל בשבוע שבעבר נחשפתי לצוות בתוכנית היל"ה, נחשפתי לתוכנית משמעותית, תוכנית שבתקופת הקורונה ראינו יותר ויותר את הצורך בה ואת החשיפה של התוכנית. אני מברך את כל מי שהגיע לכאן איתנו להוביל את הנושא ולראות מה קורה.

השר במשרד החינוך, השר חיים ביטון, ראה חשיבות רבה לקיום הדיון, בוודאי לקראת המכרז, שאם אני לא טועה, אמור להיסגר בחודשים הקרובים. הוא ביקש להשתתף בדיון והוא יגיע, הוא בדרך והוא מצטרף לדיון הזה. ברשותכם, אני רוצה לקבל שני דברים: בישיבה שלי עם האחראים על תוכנית היל"ה, הזכיינים, מי שמפעיל בפועל את התוכנית – ברצוני לקבל קשיים; קשיים הן בשכר של אותם מורים, ואנחנו מדברים על תוכנית שמופעלת, לצערי, דרך גוף חיצוני, מן הראוי היה שאותם מורים יהיו חלק אינטגרלי של משרד החינוך, הן ברמת התנאים שלהם והן ברמת התפעול. נלקחה החלטה שהתוכנית תעבור דרך מכרז, אני מכבד את ההחלטה, אבל יחד עם זאת אני רוצה שהמשרד יבין שבסוף אנחנו מדברים על טובי המורים שמתעסקים בטובי ילדינו. אין ילד שלא מצליח, יש כנראה, מערכת שלא הצליחה ולא השכילה איך לקלוט את אותם תלמידים. לכן אני מקפיד לומר: אין נוער בסיכון, יש נוער בסיכוי, ובסיכוי גבוה. ותפקידנו, ודאי כנבחרי ציבור, להוביל ולהתעקש שאותם מורים יקבלו את התנאים הטובים ביותר כדי שהתלמידים האלו יוכלו לקבל את האפשרות ואת שוויון ההזדמנויות להצליח.

אשר על כן, אני מבקש ממשרד החינוך, ברשותכם, אם אפשר לקבל מבחינתכם סקירה על התוכנית. איפה זה עומד – ברוך הבא לשר במשרד החינוך, חיים ביטון – כפי שאמרתי, הנושא חשוב למפלגת ש"ס ולשר בעצמו, לכן הוא ביקש לבוא ולהשתתף בדיון. אני חושב שזה מבורך מאוד. ברשותך השר, ביקשתי לקבל מהמשרד סקירה על התוכנית מבחינתו ומיד אחר כך ניתן לך את רשות הדיבור. בבקשה.

שמי חיים מויאל, מנהל את האגף לחינוך ילדים ונוער בסיכון שבתוך משרד החינוך. אחת המחלקות היא קידום נוער, ובתוך קידום נוער יושבת תוכנית היל"ה מאז שנות ה-80. דרך אגב, זה מאוד מעניין כי עד שנות ה-80, חשבו שהילדים האלה לא יכולים ללמוד –היה קידום נוער, לא הייתה למידה. ומשנות ה-80, אנחנו יותר כל פעם ממשיכים ומפתחים את התוכנית הזאת ומייצרים הבנות יותר טובות ותפיסות יותר מתאימות לצרכים של הילדים. קודם כל אני צריך להגיד שאני מאוד-מאוד אוהב ומעריך את התוכנית הזאת. צריך להגיד את זה בקול רם וזה משהו שהוא חשוב מאוד גם לאנשים, גם למורים, וגם לילדים שנמצאים פה.

זאת תוכנית שנותנת מענים פנטסטיים, היא נותנת מענים פנטסטיים לילדים, כמו שאמרת כבוד היושב-ראש, לילדים שהמסגרת הרגילה לא התאימה להם. צריך להגדיר את זה ולהגיד עוד דבר אחד מבחינת הטרמינולוגיה, שמי שלא נמצא בסמל מוסד הוא נושר. לכן הילדים שלא נמצאים בבתי הספר, הם נושרים. מה שעשינו בתוכנית היל"ה שהוא מאוד ייחודי ולא קיים בשום מקום אחר, הוא שהילדים שלומדים בתוכנית לא נחשבים כנושרים. זה משהו שלא היה הרבה שנים, הילדים היו נחשבים נושרים ואז כל הפרוצדורה, מי שמכיר קצת את הבירוקרטיה של המשרד, מבין את הדברים.

אנחנו מדברים על פלוס-מינוס – כי אנחנו משנים כל פעם לפי צורך – 220 מרכזי למידה. מרכז למידה ומרכז היל"ה, יושב במרכז קידום נוער, ויש לנו גם מרכזי למידה שהם נפרדים ממרכז קידום נוער. יש לנו כפלוס-מינוס 140 יחידות קידום נוער, כלומר, יש לנו גם שלוחות. בתוך זה, 35 מוסדות של חסות הנוער שבהם יש ילדים שמתוקף חוק מושמים שמה. אנחנו נותנים מענה גם לבתי הכלא, הגדול שבהם הוא כלא אופק, אבל גם אם חס וחלילה יש ילדים או ילדות שנמצאים בצורה כזאת או אחרת בכלא, אז גם שמה. פלוס-מינוס 1,200 מורים. כ-8,000 תלמידים, וזה תלוי בתקופות, בתחילת שנה יש פחות רשומים מכיוון שהמערכות המשרדיות עדיין לא עשו את הפעולה המתבקשת וכולי.

יש תוכנית שהיא תוכנית מאוד ממוקדת תלמיד. מה זה אומר? זה אומר שכל תלמיד שמגיע בסופו של דבר, מקבל תוכנית שמותאמת לו. ביחד עם זה, אנחנו רוצים שהילדים יגיעו להישגים. אני כחמש שנים מנהל את האגף, ואחד הדברים שאני גיליתי הוא שילדים בסיכון – כולם רוצים לטפל בהם – כל הנושא של ההשכלה, כאילו מודר. אתה לומד, לומד, אנחנו מטפלים בך – אם מישהו לומד, כמו כל בית ספר רגיל, למדת, גם באוניברסיטה למדתי, עשיתי מבחן, קיבלתי ציון, קיבלתי תעודה. לכן אנחנו מתעקשים על החלקים האלה שהלמידה תהיה גם מסודרת, גם קבועה ושההישגים יהיו גבוהים ככל שניתן. לתוכנית יש ארבע רמות למידה, יש את הנמוכה ביותר שזה שמונה שנות לימוד, אחרי זה תשע-עשר, אחרי זה 12 שנות לימוד ובסוף תעודת בגרות מלאה. ואנחנו רוצים להכניס יותר ויותר גם תעודת בגרות טכנולוגית.

לגבי המורים, וזה דבר מעניין – היה לי דיאלוג בתקופה האחרונה עם הצוות של ועד העובדים, ועד המורים, לטעמי דיאלוג פורה, וגם למדתי הרבה דברים, ויש טענה בסיסית שאנחנו חלוקים עליה והיא כל הסוגיה של מכרז. לפעמים הנתונים או ההבנה של איך המערכת עובדת, היא קריטית מאוד – כל בית ספר תיכון במדינת ישראל, שהוא של בעלות, יוצא למכרז כל חמש-שש שנים. כל בית ספר. אחד הדברים שלמדתי שהיה מפתיע מאוד מבחינתי הוא שחלק מהזכויות של המורים לא מועברות מזכיין לזכיין, ואנחנו מתכוונים לתקן את זה. דרך אגב, בעבר הרחוק ואני כמעט 20 שנה בתוכנית היל"ה, יותר מ-23 שנה שאני מכיר את התוכנית, מכניסתי לתוכנית, מורים היו מקבלים שכר עבור שעה אפקטיבית. כלומר, באת – קיבלת, לא באת – לא קיבלת. היו ילדים – קיבלת, אין ילדים – אתה לא מקבל. שיננו את כל המבנה, כאשר – ופה יש חשיבות עצומה מאוד – בנינו מבנה של כ-75% של כל התקציב השעתי שהוא משרתי, ו-25% שהוא שעתי. בתוך הערך שעה, את זה שיננו וזה לא היה בעבר, הכנסנו את כל הרכיבים שלכאורה נמצאים במרכיב המשרתי. למה? מכיוון שאנחנו בתוכנית הזאת זקוקים לגמישות. אם לא תהיה גמישות, לא תהיה תוכנית. אנחנו נבנה, זה בסדר לבנות מערכת דומה, מקבילה, בסופו של דבר נצטרך להמציא תוכנית היל"ה חדשה.

הילדים כמעט מבקשים מאיתנו להיות אחרים מהמסגרת הפורמאלית. אני מנהל בתוך האגף שלי בתי ספר לנוער בסיכון, מרכזי חינוך טכנולוגיים ושם זה מובנה, ואפשר להעביר לשם. זה מאוד פשוט להיות שמה, יש לנו ברוך ה' מקום, ואפשר לשים שם את הילדים, אבל פה יש מבנה מאוד סדור, שככל שאני אוכל לעשות, זה יהיה מדויק, ממש פר ילד. מה שאני קורא בשפה שלי: לגעת בראשים של הילדים.

אנחנו יוצאים למכרז, בעצם עובדים על המכרז כשנה. זה מכרז רכש חברתי של משרד ראש הממשלה. שנה מאתגרת מאוד ומרתקת, מכיוון שהם עזרו לנו ללמוד עמוק יותר. הם ראיינו מורים, תלמידים, מדריכים, מפקחים, מנהלי אגפי חינוך, הם פשוט נתנו לנו תמונה יוצאת דופן בפריסה מדויקת מאוד של הצרכים. גילינו למשל כמה הילדים מחוברים לתחום הלמידה. יש בקידום נוער מדריכי נוער ומורים, כמה הם מחוברים ללמידה? אחד הדברים שאני מדבר עליהם, אני מדבר עליהם הרבה וכתבתי על זה לא מעט. התחום הזה או התפיסה הזאת של פדגוגיה טיפולית. ומה זה אומר? זה אומר שהפדגוגיה היא המרכזת ואני מצרף אליה את הידע, את העומק הטיפולי של כל מורה ומורה כדי שבסופו של דבר הוא יעשה התאמה לצרכים של הילדים גם בלמידה. לא כל אחד לומד מתמטיקה בצורה דומה וכולי.

סליחה שאני מתפרצת, אבל המשמעות של תוכנית היל"ה ידועה לכולנו וכולנו תומכים בה. השאלה פה היא מדוע קיימים פערים בין מי שאתה כל כך מציין לשבח על העבודה שלו, לבין מה שהם מקבלים בפועל לעומת בתי ספר אחרים? זה הדיון. הדיון הוא לא האם תוכנית היל"ה חשובה או לא.

זה לא בית ספר.

חברת הכנסת יסמין פרידמן, אני רשמתי את השאלה הזאת, אבל אותי לימדו לא להיכנס לדברי חבריי, לכן חיכיתי שחיים יסיים.

אני משתדל לא לחזור על עצמי, אני פעם ראשונה מדבר.

אני אומרת שכולנו יודעים - - -

אני שמח, אבל יש הרבה אחרים שלא יודעים. אנחנו עובדים במכרז הזה ואני בטוח שזה ידוע לך הרבה יותר ממני שיש את משרד האוצר. אנחנו מציבים לאוצר את הדרישות שלנו, את הבקשות שלנו, להגדלה של התקציב. אנחנו רוצים לייצר מנגנונים הרבה יותר סדורים. זה נראה כאילו שאלה דברים קלילים וקלים, אבל היום תלמידי היל"ה נבחנים במרכזים, מה שלא היה 40 שנה. זה משנה את כל מבנה ההעסקה של המורים ומבנה ההתייחסות של המורים כפי שהיו עד עכשיו.

לגבי הנושא של השוואת שכר, עשינו בדיקה לערך שעה וההפרשים הם קטנים מאוד – אחוז, אחוז וחצי. צריך לצמצם אותם, צריך לדייק אותם, אבל בבדיקות שלנו הם לא היו כל כך משמעותיים. עוד דברים מסוימים שלא היו ואנחנו חייבים לעשות אותם כמבנה - - - שוב, בהינתן שנקבל אישור של הייעוץ המשפטי והאוצר וכל מה שקשור בזה, אז המרכיבים של העברה מזכיין לזכיין, שהם חלק מהדברים שלא קיימים במכרז הקודם, אנחנו רוצים לתקן את זה ואנחנו חושבים שנכון לתקן את זה.

מה הכוונה - - -

נעמה, תהיה זכות דיבור לכולם, תני לו.

רק הבהרה.

הוא אמר שהוא הולך לתקן את זה.

לתקן מה? אני רוצה להבין מה הכוונה.

הוא אמר שיש כרגע פער של בין אחוז לאחוז וחצי, אני מבין שפה בקהל לא כולם מסכימים עם זה, ואני אתן לכולם זכות דיבור לגבי החישוב הזה.

שאלתי הבהרה, אל תניח מסקנות.

אני לא מניח מסקנות. אני אומר שהוא אמר מה שהוא אמר, ואנחנו נשאל והכול בסדר.

אני חושב שאחד הדברים שהעלו, למשל, כל הנושא של גמול השתלמות, הכרה בהם – צריך לטפל בזה.

במכרז.

בוודאי. צריך לטפל בזה. זה לא נכון. אלה דברים שאנחנו צריכים להביא אותם, יש להם עלויות כספיות, צריך להביא אותם לשולחן, לדיונים הכלכליים ולשים את זה על השולחן.

כל הנושא של שמירת ימי מחלה – צריך להביא את זה לשולחן.

אתה מדבר על שמירה של ימי מחלה בסיפור של מעבר כמעבר.

במעבר, בוודאי. ואותו דבר בוותק ההבראה. אין שום סיבה שהם לא יקבלו את זה כמו כל אחד אחר. אבל שוב, יש לזה עלויות כלכליות וצריך להביא את זה ולשים את זה על השולחן ולעשות. אבל הדבר המרכזי ביותר זה להעלות את כמות השעות שילד מקבל על מנת להביא את הילדים להישגים גבוהים יותר. בתחום הזה שאנחנו מדברים עליו, על בגרויות, אנחנו נמצאים רחוק מאוד מההישגים של בתי הספר לנוער בסיכון. זה פחות או יותר הדברים. אם אתם צריכים עוד משהו, אענה.

תודה רבה. בסדר גמור, אני מאמין שחברי הכנסת והמורים והארגונים יוכלו להגיב. יש לי שאלה: בתחילת דברייך דיברת על 140 מקומות, יחידות של נוער ברשויות המקומיות.

140 רשויות שיש בהם יחידות קידום נוער בשלוחות.

למה זה רק 140, האם זה בגלל בעיה תקציבית או שיש סיבות ענייניות?

במדינה הזאת זה תמיד בעיה תקציבית, אין אפשרות לא לזה. דרך אגב, יש קול קורא, לקול קורא כל רשות יכולה להיכנס, נכנסים 140.

הבנתי.

לצורך העניין, האם יכולים לחייב את כל... הרי זה נוגע גם למספר הנושרים שקיימים בכל רשות. אני מזכיר שאנחנו בין המדינות הנמוכות ביותר באחוז הנושרים ב-OECD ובכלל בעולם. אבל זה לא העניין, הם צריכים לגשת לקול קורא.

אז כנראה שאנחנו לא חיים באותה מדינה.

חיים, אם נוכל אחרי זה לקבל פילוח או רשימה, באילו רשויות מקומיות זה פועל.

יש דוח של הממ"מ.

לא, השאלה שלי היא לא כזאת; מתוך הפריפריה, מתוך המקומות שבאמת יש שם צורך, כמה רשויות נמצאות שם, וגם ברשויות החרדיות, האם תוכנית היל"ה עובדת? את זה רציתי לשאול אותך בתחילת הדיון.

ברשויות החרדיות: כן. השאלה לגבי הרשויות המעורבות, כמה ואיך – זה משהו שצריך לדייק אותו טיפה. בכל הרשויות החרדיות יש היל"ה. האם ברשויות המעורבות יש שם חלקים - - -

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

גם בערביות?

גם בערביות בהרבה מאוד, ועבודה טובה מאוד.

שנייה. אתן לשר ולאחר מכן תדברו. השר במשרד החינוך, חיים ביטון, בבקשה.

במה הוא התכוון במעורב? דתיים-חילוניים?

ערים מעורבות – בית שמש.

גם וגם.

צוהריים טובים, כבוד יושב-ראש הוועדה, ראשית אני רוצה לברך על הדיון החשוב הזה. בהזדמנות הזאת אני רוצה לשבח את מר חיים מויאל שאני מכיר אותו שנים רבות על עבודתו המיוחדת בעניין. אני אומר את זה כאן כהצהרה, מבחינתי אין שום סיבה בעולם שיהיה שום הבדל בין מורה למורה, במיוחד שמורה שמטפל בנוער נושר זקוק לארך רוח ולשאר רוח הרבה יותר גדול ממורה שנמצא בכיתה נורמטיבית.

אני יודע שכסף זה לא בושה לומר, כי כסף זה כלי שמשתמשים בו לצורך כל דבר. אבל, אני אומר את זה כאן, אנחנו לפני יציאה למכרז שאמור להיות בחודש הקרוב. אני באתי לכאן כדי לומר: אני מתכוון במסגרת – אולי צריך להמתין, אני לא יודע. הוצאנו נוהל בחברה למתנ"סים שתחת ניהולי, ואני חושב שצריך לעשות, הגם שנגמר המכרז ואולי זה ייצר איזשהם קשיים, אני רוצה חיים, ויש לנו גם פגישה, וזה גם היה חלק מתוכן הפגישה, שאנחנו נבחן את הנושא. נעצור רגע, שנייה, להבין, לפני המכרז החדש שאמור להיות אם אני לא טועה לחמש שנים. חמש שנים זה המון זמן. אני לא חושב שאי אפשר לעצור רגע ולומר: בואו נבדוק את זה. אני מתכוון לבוא לאוצר, ביחד איתך עם תוכנית עבודה, במסגרת דיוני התקציב שאמורים להיות ב-23. אני לא בטוח שאצליח, אבל אני בטוח שבמסגרת הדברים הדחופים והחשובים, זה נמצא בראש סדר העדיפויות.

ילדים שנשרו, זה בעיה של כלל הציבוריות במדינת ישראל ובעם ישראל בכלל, וכל הציבורים צריכים לקבל מענה. אם זה יוצר שאותם ילדים לא מקבלים את המענה ויש בריחת מוחות של מורים מתוך הפרויקט הזה. זה שהמדינה לא מכילה את זה כחלק ממערכת החינוך, זה דיון בפני עצמו. זה סוג של פרויקט, איזשהו סכום של כסף שבא כמכרז, זה עוד דיון. אבל לא באנו להפוך את כל העולם ברגע אחד. יש פה פרויקט מיוחד שעושה עבודה נהדרת, אין שום סיבה לפחד ולומר: בואו נדפוק על השולחן ונתחיל מחדש, נראה מה הפערים, מה החסרים. חיים, אני מאמין לכל מילה שאמרת, אני מכיר אותך כאדם ישר ואכפתי ודואג. יתכן שבתוך המספרים, ואני מבין שיהיה פה ויכוח על מספרים, אגב, אני חושב שזה מיותר הדיון הזה בנושא הוויכוח. גם אתה מסכים שיש מה לתקן ומה לסדר, ובתור אחד שמכיר את הנתונים יותר מכל אחד, נפתח את זה על השולחן, נביא את זה לדיון גם מול האוצר, ואולי נצליח לתקן את זה.

תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

צוהריים טובים, כבוד השר, כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת וחברי הוועדה וכל מי שנמצא כאן. אין ספק שהנושא הזה הוא נושא אקוטי מאוד. כמישהי, עובדת סוציאלית שההתמחות שלה היא נוער במצוקה וכמנהלת מתנ"ס שני עשורים שבהם עבדתי מקרוב וגם הפעלתי תוכנית היל"ה – יש לי הרבה מה להגיד בנושא. אתחיל בנתונים: מדובר כיום על 9,000 תלמידים שנמצאים במסגרות האלה. יש לנו 1,200 מורים ויש לנו 230 מנהלי השכלה. כשמתייחסים לנתונים, אני בטוחה שהנתונים, ובמיוחד בקשר לבני הנוער, לתלמידים – לא משקפים את המציאות. לצערי הרב, התופעה הזאת קיימת, ישנם הרבה בני נוער שלא נמצאים ולא מתייצבים בבתי הספר, ועדיין הם רשומים במצבת. ובסופו של יום, מי משלם את המחיר הראשוני? זה אותו נער ואחר כך כולנו כחברה.

לגבי הסוגיה של תנאי ההעסקה, דרך ההעסקה ולצורה של המסגרת: אני לא בטוחה שכן בני הנוער האלה צריכים להמשיך במסגרת של בית ספר, אחרת הם לא היו נקלטים ומגיעים למקום הזה וזה אומר שהם צריכים משהו מיוחד, משהו אחר. השאלה המהותית כאן היא האם באמת המדינה ומשרד החינוך – ברשותך כבוד השר – יכול לתת את המענה מותאם לאותם בני נוער? יש קווים בסיסיים שהם אוניברסליים לכלל אותם בני נוער, אבל גם בתוך הקבוצה הכוללת של בני הנוער, יש קבוצות ותתי קבוצות עם מאפיינים מיוחדים. וכאן באמת הגדולה של המערכת שהיא יכולה לתת את המענה ובאמת בסופו של יום, להביא למטרה שלה. המטרה הסופית בעיני היא אזרחים בוגרים, יכולים, אחראים על עצמם קודם ותורמים לעצמם וגם לחברה ולמשפחה שלהם. לכן אם אנחנו רוצים להשיג את המטרה הזאת, אנחנו צריכים להשקיע, להשקיע כסף, זה הדבר הראשון. אבל צריך להפוך את זה לתוכניות פעולה כדי להביא לאותו נער שנמצא במסגרת שאולי בא אחרי יום עבודה, אולי אין לו יכולת ואין לו חשק בכלל לקום מהמיטה. לתת אנשי טיפול שישבו שם, ישנם שם בני נוער שצריכים גם פסיכולוגים שישבו וידברו איתם, שיבינו מה שעובר עליהם, צריך עובדים סוציאליים שיהיו שם.

יש.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא, אין. אין.

אבל יש מערכת של חינוך-טיפול, שחלקם הם עובדים סוציאליים - - -

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני מכירה. תאמין לי שאני מכירה טוב, עובדים סוציאליים לא מגיעים לתוך התוכנית עצמה. יש אנשי טיפול שמתוך העבודה הם כאילו אנשי חינוך, אבל לא אנשי טיפול שהם מטפלים. יש שם בעיות קשות מאוד. אם אנחנו לא נכיר במציאות, לא נוכל גם לתת את הטיפול. זה בצד של בני הנוער.

בצד של הצוות החינוכי המצב הוא קשה שם מאוד. אפילו אם אמרת במהלך הדברים שלך שאנחנו נותנים כמעט עם הפרש קטן את המחיר לשעה. ראשית, למה צריך להיות שכר שעתי? אלה עובדים שצריך לתת להם. ואגב, מי שעובד בתחום הזה צריך להיות עם נשמה גדולה מאוד, נשמה רחבה מאוד. הוא צריך להיות מחובר למציאות, מחובר לנוער, יש לו יכולת להבין ולקלוט את הדברים. לכן אי אפשר לתת עבודה שעתית. יש תלמידים, אז נקבל איקס שעות, אין תלמידים אז הוא בלית ברירה ילך לחפש מקום אחר, ואז נצטרך להביא עוד צוות שהוא לא מיומן, שהוא בתחילת דרכו. לכן הסוגיה של חלקיות משרה או משרה, צריך לבדוק אותה לעומק. לא צריך להיות הפרש קטן מלמטה, צריך להיות הפרש גדול מלמעלה. שעות העבודה הן לא שעות עבודה רגילות. הם באים אחרי הצוהריים, נשארים בלילה, בבוקר הם בקשר עם בני הנוער. צריך לתת להם אופק תעסוקתי בטוח עם תנאי העסקה.

דיברת על דברים שצריך לתקן, וטוב שיש דברים שצריך לתקן. הנה עוד נקודה: דיברת על ההישג האדיר, ואני מאוד מברכת על זה שהבגרויות נעשות כבר בתוך מרכזי הלמידה, אבל לא שמו רכזי בגרויות, והכול נפל על מנהלי ההשכלה. וזאת עבודה משמעותית מאוד וגדולה מאוד שצריך לפנות לה משאב ולתת ייחודיות כמו שיש בבית ספר. הרי דיברת ואמרת שזו אחת המטרות העיקריות – כי בגרות איכותית זה המפתח והדלת שממנה הם יכולים להיכנס לאורך חיים מאפשר ונורמטיבי. ואם אין לו בגרות, הוא לא יכול להיכנס. צריך להשקיע במקום. בעיני, כבוד השר, זה דבר מהותי מאוד שצריך לשים אותו על השולחן.

עוד דבר אחד, לגבי תנאי ההעסקה, אני מקווה מאוד שתנאי ההעסקה יהיו הוגנים. כל הבעיה עם הוותק, עם גרירת הזכויות, הקביעות. ואגב, עוד משהו: פעמים רבות – ואני מדברת על החברה הערבית, אני לא מכירה בחברה היהודית – המסגרת הלימודית מבחינת מבנים פיזיים היא על הפנים. על הפנים. צריך לדאוג גם לסוגיה הזאת בכל הנושא של מבנים מותאמים לאותם בני נוער. הם צריכים מרחב, הם צריכים מקום, גם לשחרר אנרגיות שליליות בתוכם. הם צריכים אנשי טיפול. ואני לא רוצה להתייחס למצב בדרום, בנגב, כאן יושב יוסף עטאונה, הוא יתייחס, הוא חי את זה, הוא מנהל מחלקת חינוך. אין ספק שהנושא הזה צריך להדאיג את כולנו. ואני לא יכולה להפריד בין זה שישנם תלמידים שנמצאים רשומים במצבת והם לא מגיעים, צריך למצוא פתרון, כי בזה אנחנו מפספסים.

תודה רבה. שירה חייט, מורה בתוכנית היל"ה וחברת איגוד מורי היל"ה.

תודה על כינוס הדיון. אני חושבת שחברי הכנסת הציגו את הדברים באופן שאנחנו מאוד מתחברים אליו. אני מורה בתוכנית כעשר שנים. יש לי תואר ראשון ותעודת הוראה. אני מלמדת כל העשור הזה חמש יחידות בגרות בגיאוגרפיה. מגישה תלמידים עם 12 שנות לימוד. בקיצור, מורה לכל דבר ועניין.

אספר קצת סיפורים של תלמידים. שבוע שעבר הגשתי תלמידים למתכונת, לקראת בחינת 12 שיש לי עוד יומיים, ואני מכניסה אותם לכיתה, ואני מגישה להם את המבחנים. ופתאום אני רואה תלמיד שלוקח את המבחן, כותב את השם ומתחיל לרוץ החוצה – לצורך העניין נקרא לו מיכאל – ואני רודפת אחריו ושאלת: מה, מה קרה מיכאל? למה אתה הולך? ראיתי על הפנים שלו שהבחור בסוג של חרדה. אני יודעת שיש לו רקע של 07, זה אומר שהוא תלמיד חינוך מיוחד. אני מנסה להושיב אותו ולהרגיע אותו, יושבת איתו, מדברת איתו, מסבירה לו מה זה חרדת בחינות, עושה איתו דמיון מודרך. יושבת איתו בנחת במשך חצי שעה עד שהוא נרגע מהמתח. תוך כדי הבאתי את בת השירות לכיתה כי יש לי עוד שמונה תלמידים שעושים מתכונת. והוא ישב ועשה בעל פה את המתכונת. יש לו מבחן בעל פה בגלל הרקע בחינוך מיוחד, וברוך ה' עבר בהצלחה את המתכונת.

תלמיד אחר שהגיע אלי ממלכישוע, ניגש למתכונת וכשהוא הגיע, לא הייתי בטוחה מה המצב שלו, בגלל כל הרקע שלו. לימדתי אותו בחודשיים האלה ולאט לאט שיפרנו את הרמה הלימודית. הוא ניגש למתכונת, בדקתי לו במקום את המתכונת והוא קיבל 90, שזה ממש מדהים. הלכתי איתו למנהלת ואמרתי לה: תראי איזה ציון מדהים הוא קיבל. ראיתי בעיניים שלו איך הוא מתרגש, דמעות ירדו לו מהעיניים, ממש נצצו לו העיניים. הוא מצליח, הוא רואה שהוא מתקדם.

את יכולה לדבר איתנו על תנאי השכר וההעסקה שלכם?

אני יכולה בקצרה.

לגבי הצלחת תוכנית היל"ה, אני חושב שאין פה חולק בחדר.

אסכם את זה, גם יעל אמורה לדבר, יש לנו הרבה. אני אומרת שהרעיון והאיסוף של הדבר הזה שאני באה לומר הוא שאנחנו מורות. מורות טובות, מורות מוכשרות, מורות שעשו תואר, מורות שיש להן תעודת הוראה, יש לנו את ההכשרה הראויה, יש לנו גמולי השתלמות, יש לנו המון המון דברים. אבל היחס אלינו בתכל'ס – אנחנו לא מורות. בתכל'ס אומרים לנו: אתם משהו אחר. כל פעם צובעים את זה בצבעים אחרים וזה קורה בהמון דברים, בזה שיש מורות – כמו שהתייחסה לזה חברת הכנסת – שעובדות לפי שעה, זאת אומרת שהן לא מקבלות חופשות; יש להן ימי מחלה רק מהיום השני וכולי; יש גמולי בגרות שאנחנו לא מקבלים, יש לנו המון-המון תנאים. והשכר הבסיסי שלנו – אני עובדת במקביל גם במערכת החינוך הפורמאלית במירכאות, ואין מה להשוות, זה תנאים של פי שניים בשכר על אותם בגרויות שאני מגישה, על אותם יחידות. זה פשוט פי שניים בשכר. זה פשוט משהו אחר. וזאת תוכנית חשובה שכל מי שנמצא פה בחדר מסכים לרמת החשיבות שלה.

באמת, לשנות את התנאים שלנו שיהיו של מורים מן המניין בתנאים – זה צדק לתלמידים, זה צדק למורים, זה יחזיק את המורים במערכת לאורך שנים. ותלמידים כמו אלה צריכים את היציבות הזאת הכלכלית שיש למורים, ויציבות לתלמידים. כשמפטרים מורים במעבר בין שנים כשיש ירידה במספר התלמידים, הכול נופל על הגב של המורים. כולם יודעים כמה זה חשוב, אבל בפועל מי שסופג את הדבר הזה זה דווקא אנחנו המורים.

תודה רבה. חבר הכנסת יוסף עטאונה.

תודה כבוד היושב-ראש, אני מברך על קיום הדיון החשוב מאוד ומכריע גם לגבי מערכת החינוך בכלל, ולגבי הפריפריה בפרט הנושא הוא משמעותי מאוד. כשחיים מדבר על להתגאות באחוזי נשירה נמוכים מאוד ביחס למדינת ה-OECD, אני חושב שכנראה אנחנו חיים במדינה אחרת שנקראת מדינת הנגב. נתוני הנשירה שם אפילו מה שמשרד החינוך מציג היום, הוא לא מציג את הנתונים האמתיים.

אבל תבחין בין נשירה סמויה לנשירה גלויה. אני דיברתי על נשירה גלויה.

אני מדבר על נשירה גלויה במערכת החינוך במדינת הנגב. הנתונים שגם משרד החינוך מציג היום הם נתונים לא נכונים. כבוד היושב-ראש, אני מגבש מסמך ובכוונתי לקיים דיון במיוחד בוועדה הזו על תופעת הנשירה במערכת החינוך הבדווית בנגב. שם אנחנו נציג את העמדה שלנו ואת הנתונים שיש לנו שהם גם לפי דעתי שונים מהנתונים שמשרד החינוך מנסה להתגאות בהם.

ולעניינו, לגבי הדיון על היל"ה, האבסורד הוא שמשרד החינוך איפשהו כשל, כי חוק חינוך חובה מדבר בצורה ברורה מאוד על לימודי חובה וטיפול בילדים ואחריות מגיל שלוש עד 18. ופה שמערכת החינוך והמערכת בכלל, הילדים האלו נפלטו ונשארו בשוליים ופתאום יש תוכנית, ותוכנית מבורכת שבאה לעזור ולתמוך בהם ולתת להם מענה, משרד החינוך והמערכת בכלל מתייחסת לתוכנית הזו כמשהו חריג ולא חלק מהמערכת.

כמו שאמר כבוד השר, מורה הוא מורה. ועד כמה וכמה מורה שמטפל בילדים כמו ילדי תוכנית היל"ה שנמצאים בקשיים והם לא במערכת הרגילה, וצריכים יחס מיוחד וטיפול מיוחד. לכן כל ההתייחסות לתוכנית הזו הוא לפי דעתי מצד משרד החינוך לא רציני, ועל הכישלון של המערכת היא צריכה בעצמה לטפל, והיא מוצאת עצמה כל חמש שנים, מעבירה את הטיפול למפעיל חיצוני ולא לוקחת אחריות. אם היא כמערכת משרד החינוך שיש לו את כל האחריות צריך לתת את הדין ואת האחריות על הילדים האלה, הוא מעביר את הטיפול למפעיל חיצוני ומפעיל חיצוני זה מפעיל חיצוני. בסופו של דבר, הוא יעשה את השיקולים שלו, ומה עוד שהתקצוב בתוך התוכנית עצמה, זה לא תקצוב מספק. אני מביא את הצעקה של הרשויות. יש את הגוף המפעיל שמקבל את הכסף, ויש את הצד הניהולי ומנהלי ההשכלה בתוך הרשויות וגם הצוות הטיפולי בתוך הרשויות, שהכסף שמועבר הוא לא מספיק. ואי אפשר למשוך לשם אנשי חינוך למנהלי השכלה ברשויות שיתפעלו תוכנית חשובה זו, כי השכר לא מפתה, לא מספיק, ובכל זאת, קודם כל אני מבקש כבוד היושב-ראש, אי אפשר לעשות את זה מהיום למחר, אבל האחריות צריכה להיות של משרד החינוך על הכול. אבל אם אנחנו כבר מדברים על מכרז שנמצא בפתח, וצריך שכל הדברים, שגם חיים דיבר עליהם והאנשים בשטח דיברו עליהם, הקטע של השוואת התנאים של המורים, שיהיה רצף זכויות של העובדים, ולעגן את זה בחקיקה. תודה רבה.

הדברים של השר היו ברורים, לצערנו אי אפשר לאכול את כל העולם ביום אחד. אני חושב שעמדתו הייתה ברורה, שמן הראוי היה שזה היה חלק אינטגרלי של משרד החינוך, ודאי כמפעיל. ואני חושב שגם חיים לא התנגד, הוא אמר בקולו במפורש, הוא בא עם ידיים פתוחות ובטוב, והוא מדבר על זה שכרגע לקראת סגירת המכרז ייעשו שינויים. אני חושב שעמדתו נשמעה באופן ברור.

חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה.

אדבר בקצרה, שוב, כולם פה מסביבי הם אנשי חינוך ואני כל כך מעריכה את זה, ואני בעיקר מסכימה עם דברי חברתי, חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. אני מכירה קצת את תוכנית היל"ה, ואתם מדברים על להשוות תנאים – לא ברור לי מדוע תוכנית היל"ה לא נמצאת תחת משרד החינוך. אני לא מבינה גדולה, אז אני אומרת ניחא. מצד שני, לא רק שצריך להשוות תנאים של המורים, אני חושבת שהמורים וכל הצוותים החינוכיים בפרויקט היל"ה צריכים לקבל יותר ממורים במערכת החינוך הנורמטיבית. כי העבודה שלהם היא הרבה יותר חשובה ותובענית ודורשת הכלה ודורשת סבלנות, ודורשת לדעתי גם בטח הכשרות מסוימות, דורשת כל מיני דברים שלא נדרשים במערכת חינוך רגילה.

אני שמחה לשמוע את הדברים של השר במשרד החינוך, אני מקווה שזה ישתנה. לגבי הנשירה, אוסיף שמידע שיש לי, יש לעיריות נטייה לעגל פינות בכל מה שקשור לנשירה. אף אחד לא רוצה שבעיר שלו יוצג מצג של נשירה גדולה. זה קיים, זו מכת מדינה, אסור לנו לטאטא את זה מתחת לשטיח, זה צריך לצאת. ופרויקט היל"ה היא אחת האלטרנטיבות הכי נפלאות שיש לנשירה כזאת. זה הכול. תודה.

תודה רבה. יעל וולפנזון, ראש ענף חינוך ורווחה, כוח לעובדים.

תודה רבה, תודה רבה לחבר הכנסת יוסי טייב על הדיון החשוב והמהיר הזה. נמצאות פה מורות ומורים שהגיעו מכל הארץ וגם בזום נמצאים מורות ומורים שמחכים חמש שנים שיעדכנו להם את השכר מאז המכרז הקודם. יש המון ציפייה ואנחנו שמחים מאוד על הדיון שמתקיים פה בוועדה. באמת נאמר פה שהם מורים לכל דבר ועניין, קצת לסבר את האוזן במה מדובר: המכרז דורש מעובדי ההוראה בתוכנית היל"ה תעודת הוראה ותואר ראשון. בדרך כלל זה אנשים שמגיעים גם עם גמולי השתלמות, עם הכשרה, הרבה מגיעים להיל"ה עם ניסיון מקצועי. הם מלמדים במרכזים ציבוריים, מוסדות חינוך על יסודיים. הנערים הם תלמידים, כפי שחיים מויאל אמר, מבנה המשרה הוא אותו מבנה משרה, זאת אומרת שאין אפס, אי אפשר להתחמק מזה, הן מורות לכל דבר. ואם כך, למה יש הבדל? למה יש הבדל? אני רוצה למנות איפה הפערים קיימים, וכאן כמובן יש ביננו מחלוקת. אגב, בדקנו את הנושא הזה של פערי השכר לעומק, גם בעזרת חברת רואי חשבון שמתמחה בתחום הזה של תלושי משכורת וחשבות שכר במשרד החינוך.

(הצגת מצגת)

הפערים באים לידי ביטוי, קודם כל בשכר הבסיס הפנסיוני, שכר הבסיס הוא שונה. זה מודל שונה של שכר משולב וגמולים. הוא מבוסס במובנים רבים על מה שהיה לפני ההסכמים הקיבוציים שנחתמו ב-2017 ו-2018. אם תסתכלו על זה אתם תראו שיש דברים שהם דומים ויש דברים שהם שונים. אבל אם לוקחים את הברוטו, יש פערים. תכף נראה קצת טעימה מהפערים האלה. הפערים הם משמעותיים, אי אפשר לבטל אותם. ואני מדברת על הבסיס של הבסיס, בלי כל מיני גמולי מקצוע וגמולי חינוך כיתה ודברים כאלה שמתקיימים בבתי ספר ופחות מתקיימים בהיל"ה.

בתנאים הסוציאליים, אנחנו תכף נפרט, יש תנאים סוציאליים שיש למורה היל"ה ויש תנאים סוציאליים שאין למורה היל"ה, למה? ככה, הלכו חצי דרך, כי זה היה התקציב שהתאפשר, אז חתכו איפשהו. אז במקרה אין שנת שבתון, אבל יש שכר יובל – ככה זה מתנהל. צריך לעשות השוואה מקסימלית. אין הכשרה בהכשרה מקצועית שצברו המורים, כלומר, גמולי השתלמות שנצברו מחוץ לתוכנית היל"ה, אין עליהם תגמול, זה אלפי שקלים, זה דווקא פוגע במורים היותר מנוסים שהמערכת רוצה לשמר ולקלוט. העסקה שעתית – נכון שההעסקה הקבלנית נעלמה מהעולם, ובאמת זו כברת דרך משמעותית מאוד שעשו פה ביחד בהובלת משרד החינוך, היא נעלמה, אבל עדיין יש מורים שהם בהעסקה שעתית עם אפס ביטחון תעסוקתי. גם איפוס הזכויות – כל חמש שנים, זכויות לצורך וותק מתאפסות. זה קורה בהרבה מכרזים במדינת ישראל, בהיל"ה זה גם קרה ב-2018, הזכיין התחלף והופ – יש פה מורות ותיקות שאיבדו בבת אחת 90 ימי מחלה, איבדו את צבירת ימי ההבראה. מה זה הדבר הזה? במה הן אשמות שהזכיין מתחלף?

חיים, יש כיוון אולי לעשות להם על זה תיקון בדיעבד?

אין אפשרות בדיעבד, אבל זה חלק מההתדיינות. אפרופו. אני סברתי שזה קיים ולמדתי לאט לאט שהדברים לא קיימים וצריך לתקן אותם. יש ויכוח לגבי הנתונים וכולי, אני לא רוצה להיכנס לזה כי יש ביננו חילוקי דעות על הנתונים. אפרופו מה שאמר חבר הכנסת על הנשירה – צריך ללכת ללמ"ס, לא למשרד החינוך. אנחנו הכי נמוכים בעולם. למ"ס, לא אנחנו, לא משרד החינוך ולא כלום.

נכון מאוד.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

למ"ס מה שכותבים לא כותב.

גם למ"ס הוא לא... בסדר.

אשמח להמשיך.

אתן לך להמשיך.

אבל אי אפשר בדיעבד.

ייתכן שהנתונים של משרד החינוך והלמ"ס הם פשוט ממוצע רוחבי ארצי, ואתם מסתכלים על המגזר המסוים, ושם יכול להיות באמת שהאחוזים הם גדולים יותר.

אנחנו יודעים שהנשירה בחברה הבדווית היא גבוהה הרבה יותר.

לכן אני אומר שאין חילוקי דעות.

ודאי.

את יכולה להמשיך, בבקשה.

רגע, שאלת הבהרה, אני רק לא מבינה ויכול שאחרים מבינים, סליחה – אתם בעצם מורים שמועסקים על ידי משרד החינוך?

לא, לא.

הם מועסקים על ידי הזכיין.

את השכר שלכם אתם מקבלים – לא, ברור, זאת אומרת שהשכר שלכם מגיע מהזכיין, נכון?

הפרטה, הפרטה.

אבל מי אחראי על הזכיין? משרד החינוך.

משרד החינוך.

זאת אומרת שאם אתה טוען שלא ידעת על הפערים האלה, זאת בעיה.

אני רוצה להגיד על זה משהו כשיגיע תורי.

יש לי, אבל אני מודה בבעיות שלי. אני רוצה רק להעיר נקודה שהיא חשובה מאוד: מרבית התיכונים בארץ מופעלים על ידי זכיינים. תבדקי את זה. מרבית הזכיינים בארץ: אורט - -

תן לי דוגמה בבאר שבע.

עמל, אמי"ת.

אבל ההבדל הוא במכרזים.

רגע, שנייה. ולכן בעניין הזה של הפעלה, זה מבנה הפעלה בעל-יסודי, זה מבנה אחר.

אוקיי, אבל יש פערים בין המכרז של אורט לבין המכרז של האחרים?

זה לא אותו הסכם שכר.

אני גורס שפחות.

רק שנבין. סליחה.

אשמח גם להסביר על זה אם אפשר.

חיים, אני רוצה לומר שיש הבדל בין זכיינות של תיכון לבין תוכנית חיצונית שמופעלת על ידי מכרז. אין לי מכרז בתיכונים.

חיים, בתקופת הקורונה כשעמדתם לסגור באבחה את כל התוכניות החוץ-משרדיות של משרד החינוך, האם גם עמל ואורט עמדו בפני סגירה או שהבג"ץ שהתארגן על חוק חינוך חובה ומנע? מנע את הסגירה הזו באבחה, כולל קדימדע, כולל היל"ה, כולל תוכנית שלבים לילדים חולים, כמעט סגרתם את האופציה של נוער בסיכון לחינוך. אדוני, אתה לא יכול לעשות את ההשוואה.

אני נלחמתי על זה שתוכנית היל"ה - -

אני שמחה שנלחמת, זה כמעט נסגר.

- - תפעל ותמשיך.

אל תעשו איפה בין אורט לעמל, בחייאת.

חברת הכנסת, באמת, אני מדבר על מבנה. אני מדבר על מבנה.

לא, אני זוכרת, כאקטיביסטית מבחוץ שנלחמה נגד הדבר הזה.

אי אפשר לבוא ולטעון טענה, המבנה קיים, זה לא איזה משהו יוצא דופן שפתאום המשרד מחליט לעשות את - - -

לא, זאת העמקת הפרטה. יש הבדל - - -

זו לא העמקת הפרטה.

זאת העמקת הפרטה. יש מדרג להפרטת מערכות. ואני רוצה להגיד לך שהיל"ה נמצאת בתחתית המדרג להפרטת המערכות, ועל זה אנחנו מדברים. אורט ועמל הם מערכות מבוססות במערכת החינוך שהשתקעו, אתה יכול לשים את זה באותה מקשה, גם בתנאים וגם בכול. יש הבדל. אני רוצה לעמוד על ההבדל הזה.

אורט ניהלו את התוכנית הזו 12 שנים.

אוקיי, בסדר.

היא ניהלה את התוכנית הזאת.

כזכיין?

דווקא אתה מחזק את מה שאני אומרת.

יכול להיות. אנחנו מדברים כדי לעבוד.

חיים, בכל מקרה היום לשם שינוי אני מסכים יותר מדי פעמים עם נעמה לזימי, אני לא יודע מה קורה.

יוסי, יום יבוא נשב יחד באותה ממשלה. אתה יודע שאני מחכה ליום הזה.

נו, וולקאם. בבקשה, יעל.

אחד ההבדלים בין המכרזים של בעלויות למכרז תוכנית היל"ה, זה העובדה שבמכרזים האלה, א', יש רצף זכויות. אם השתנתה הבעלות, שום דבר לא משתנה בתנאי ההעסקה ויש כפיפות מלאה. הם כותבים את זה בשורה אחת. אגב, אפשר לבטל את כל פרק השכר במכרז ולכתוב שורה אחת: מורי ומורות היל"ה יהיו צמודים להסכמי ארגון המורים, זהו, סה-טו.

ונגמר הסיפור.

אבל מה קרה? אני רוצה לספר לכם על הסרט שהיה ב-2018, התסריט הזה, אם אנחנו לא נשנה את הסוף שלו, הוא יחזור גם עכשיו. מה היה ב-2018? יצא מכרז, כמה שבועות אחרי, שבועות בודדים, במרץ 2018, ארגון המורים חתם על הסכם קיבוצי חדש שהיטיב מאוד עם המקבילים של היל"ה במשרד החינוך, שזה מורים בהעסקה שהיא טרום רפורמת עוז לתמורה. שיפרו את זה משמעותית. וכאן, בנקודת הזמן הזו, ב-2018, נוצרו הפערים האלה. אנחנו מחזיקים אותם כבר חמש שנים והם הלכו וגדלו, למה? כי יש רכיבי שכר שהתעדכנו בתקופה הזאת, יש רכיבי שכר שמתעדכנים. אבל מה קורה במכרז הזה? הכול עוצר מלכת ברגע שנחתם המכרז.

אני מזכירה את ההקשר: רן ארז וארגון המורים הולכים ומקיימים עכשיו, הם בסכסוך עבודה, יש משא ומתן. גם אם נשווה את התנאים, אולי לא נסכים על גובה הפערים, אבל נסכים שצריך להשוות את התנאים. חברים, זה לא מספיק – צריך להצמיד קדימה, אחרת מה שיקרה הוא שיחתמו על הסכם קיבוצי אחרי שיצא המכרז – ושוב פעם תוכנית היל"ה תישאר מאחור.

- - - הפערים, ואז לחבר ביניהם.

זה לגבי שכר הבסיס. אני מזכירה לכם שהשכר עצמו נשחק. הייתה שחיקה מטורפת, אי אפשר להישאר אפילו עם טבלאות השכר הישנות. חייבים לעדכן הכול. חייבים ליישר קו ולהצמיד קדימה.

בשקף אתם רואים את התנאים הסוציאליים שלא מתקיימים בתוכנית היל"ה. זאת שורה אחת, אבל כל שורה כזאת זה אלפי שקלים בשנה.

מה זאת אומרת, זה לא חוקי. יש חוק במדינת ישראל.

הם מקבלים דמי הבראה אבל לא לפי הוותק. הוותק - - -

זה לא קורה באורט ועמל.

אלה דברים שהם לפי ההסכמים הקיבוציים של ארגוני המורים.

ועדיין, זה לא עבירה על החוק?

זה לפי תקנון שירות עובדי הוראה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

- - - הבראה בכל חודש. אבל לא באותן - - -

בהיל"ה מה שקורה זה שמשלמים דמי הבראה במכרז לפי החוק, וכל חמש השנים הוותק מתאפס. מאפסים את הוותק.

מורה של 36 שנה מקבלת על שנה. שמי לימור שטיירמן, אני מורה בתוכנית היל"ה ברחובות ובנס ציונה.

ברוכה הבאה. מה עוד את אומרת?

אני אומרת שאני למשל, 36 שנה מורה, לא בתוכנית היל"ה, בתוכנית היל"ה רק 17 שנים. אבל לפני עבדתי במקומות אחרים. ועכשיו, לאחרונה, מאז שאנחנו מועסקים במכרז החדש - - -

התאפס אז עכשיו, כשיתחלף הזכיין.

בדיוק. התחלף הזכיין. גיליתי שכל 31 השנים שלי – פוף, נעלמו להם כלא היו. ואת ההבראה שלי אני מקבלת על שנה אחת או שתיים או שלוש. עכשיו אני על ארבע שנים. אלה אלפי שקלים.

יעל, רק להתכנס לסיום. יש פה גם חברי כנסת שמחכים.

אני מסיימת. שקופית הסיום – הקצאת שעות; חיים דיבר על זה, חייבים להעלות את השעות. אין מספיק שעות הוראה לתלמידים הנושרים. ודווקא בתקופה כמו עכשיו שהתוכנית קולטת כל הנושרים של הקורונה, חייבים להקצות עוד שעות.

דיברנו על הגדלת מכסת שעות ההוראה, על השוואת שכר הבסיס והתנאים הסוציאליים. שוב פעם, אפשר לסגור את זה במשפט אחד – אותו דבר כמו ארגוני המורים, אותו דבר, שיקבלו אותם לקבוצת השווים שלהם במשרד החינוך.

זה לא אותו הסכם, אני מזכיר לך. 24 לעומת 42.

נכון, לקבוצת השווים. אני לא אמרתי עוז לתמורה. קבוצת השווים.

וצריך להצמיד את ההסכמים קדימה כדי שהם יתעדכנו, שאנחנו לא רק נעשה יישור קו, אלא גם קדימה יהיה עדכון. וצריך להגדיל את הביטחון התעסוקתי. הגמישות החשובה, המשמעותית, הצד השני שלה והמאוד לא נעים זה חוסר יציבות תעסוקתית למורים. ובתוכנית היל"ה זה קיצוני. יכולים לפטר מורה באמצע שנה, יכולים לקצץ שעות בסוף שנה. יש לגמישות הזו מחיר, ואנחנו לא חושבים שהמורות צריכות לשאת את המחיר של הגמישות הזאת ב-100%. צריך למצוא מודל קצת יותר יציב של העסקה. אנחנו לא מדברים על קביעות כמו של משרד החינוך, אבל משהו אחר, אי אפשר שהם עלה נידף. כל סוף שנה מורים שואלים את עצמם, וגם לימור יכולה לספר פה על קיצוצים שעשו לה, מורה שהיא 36 שנה במערכת, מורה מצוינת.

למה את אומרת לא כמו של משרד החינוך? כן כמו של משרד החינוך.

לא, כי בכל זאת, זאת תוכנית שונה.

אל תורידו מעצמכם, תעלו לעצמכם. סליחה, מגיע לכם הרבה יותר. צריך לנשק לכם את הרגליים שאתן בכלל מסכימות לעבוד שם.

אנחנו גם מציאותיים.

חיים, האם נעשתה עבודת מטה על עלות של מה שהם מבקשים?

כן. יש עבודת מטה שנמצאת בעיצומה, היא לא סגורה עדיין. ויש שם צרכים גדולים מאוד.

באיזה סדר גודל?

עשרות מיליונים.

טוב, תודה רבה. בסדר, איך שאומרים אצלנו התוניסאים: חומוס בקוסקוס. נעמה לזימי, בבקשה.

עשרות מיליונים ל-8,000 תלמידים, זה בסדר גמור, זה לא איזה משהו.

תודה רבה. אני באה אליך היום עם הרבה סיפורים אישיים, התחלתי עם הילדים, עכשיו אני עם גילוי נאות נוסף שבעלי התחיל את דרכו כמורה, הוא היה מורה בהיל"ה בבת ים. וגילוי נאות נוסף, הייתי שבע שנים יחד עם טליה בכוח לעובדים. אני מכירה את זה מהבית. אני לא חושבת שצריך להיות יותר ממורים או זהה, אני חושבת שהוראה היא דבר חשוב על כל הרצף. מורים בכיתות לימוד רגילות שומרים בעצם שנוער לא ינשור להיות בסיכון. ומורות ומורי היל"ה שומרים על הנוער שלנו בהזדמנות האחרונה. אני כן רוצה להגיד משהו על המורים שבוחרים להיות מורים בהיל"ה; אלה אותם מורים שרואים בשליחות שלהם שליחות כפולה. הם מבינים שהם הקו האחרון של אותו תלמיד שצריך שיראו אותו.

ואני רוצה להגיד משהו על מדינה. כי שוויון הזדמנויות בחינוך, שזה מזל שהיה לנו את חוק חינוך חובה שמנע את סגירת תוכנית היל"ה, ואני יודעת שמשרד החינוך נלחם, אני דווקא אומרת שהדרג הפוליטי עמד לסגור. אני לחלוטין לא מאשימה אותך, אני פשוט אומרת כמה לא יציב זה שאין הגנה משמעותית גם במכרז וגם במערכת, וזו הבעיה. הבעיה היא שאין את ההגנה הזו.

אותו נוער שאם המדינה לא תראה אותו, יכול ללכת לאיבוד – זה נורא. כל פעם, וזה עדיין קורה, כשאבי אישי, מקבל הודעה: סיימתי צבא, נרשמתי ללימודים, כל דבר כזה – זה מרגש אותו. כי אתה יודע, בסוף, הנוער הזה גם זוכר את המורים האלו וכותב להם במהלך הדרך. וכן, יש גם דברים קשים, אם נפטר אבא או דברים אחרים, מורה זה מורה לחיים, אבל גם להגיד שכשמישהו רואה אותם בכיתות הקטנות האלה, שעוטפים ומסתכלים, זה משמעותי, זה לא פעם מציל וזה גם נכון לנו כחברה שהאנשים האלה בסוף פורחים, מתפתחים. זה אולי לא נכון לגבי כולם, אבל זה כן להרבה וזה דבר מדהים. והתוכנית הזאת בהקשר הזה היא מדהימה – אם יתנו לה את הכלים ואת כל הדברים.

שנה שעברה – חיים, לא יודעת אם אתה יודע – פניתי לסגן השר לשעבר, מאיר יצחק הלוי, ואמרתי לו שהוא חייב להיפגש איתי, שהוועד יוכל להסביר את הפערים במכרז. ולכן הקשר הזה שאני שמחה ומברכת עליו, בין מי שבשטח למי שבמשרד החינוך, כדי להבין את הפערים. כי לא פעם ה- buffer הזה, שהזכיין, יש נתק שהוא בעייתי מאוד. אני חושבת שמה שאמר פה השר הוא דבר נכון וחשוב, הוא אמר בעצם: תעצרו רגע, עדיף לעצור את זה רגע לחודש-חודשיים, כי זה אחר כך תופס אותנו לחמש שנים קדימה. אם אנחנו לא נבין שהשוואת תנאים זה לא איזה טובה גדולה, זה לא איזה משהו שאנחנו צריכים לצאת מגדרנו, אלא זאת פשוט חובה. הם מורים לכל דבר ועניין. לא צריך להעצים אותם, לא יותר לא פחות – הם מורים לכל דבר ועניין שאנחנו צריכים לשמר במערכת, גם עבור אותם בני נוער. יוסי, זה בעצם מתחבר גם למה שאמרנו על האולפנים לפני זה, אתה זוכר? אותו דבר כל פעם, סורי, האוצר מגדר איזה חלקה ועלייה הוא שומר כחיים בלי השוואת תנאים. והיל"ה היא הקבוצה שהיא פשוט דרג אחר הירארכית. גם כמו שמורות ומורי האולפנים, גם עם המורים האלה, פשוט להשוות דברים שהם בסיסיים. אבל צבירה לוותק, זה אחד הדברים החשובים שישנם.

במאבק האחרון שהיה להסתדרות המורים, הייתי מהראשונות שנעמדו על הסיפור של הוותק. אני מבינה את המשמעות. אנחנו מייצרים פה תנועה סיבובית שבה אנחנו גורמים למורים הוותיקים לרצות לפרוש, אלה שמחזיקים את המערכת על כתפיהם. ואז אנחנו מכניסים צעירים שבסוף גם הם מבינים שזה לא משתלם.

מורות, מורות.

זה קורה בגלל שפראיירים לא מתים, רק מתחלפים.

למה, מה - - -

במיוחד נשים, נעמה, 86% מורות.

נכון.

אנחנו מדברים פה על עניין נשי.

זה די מאלף המסמך הזה, הרי אתה מצפה עכשיו לראות איזה משהו רק על השכר, אבל לא, הם מדברים על צבירת ימי מחלה, צבירת דמי הבראה, דברים שבאמת אני נדהמת איך אנחנו בכלל בדיון הזה. אני רוצה להגיד לך, לא כי אתה פה, אני סומכת עליך יוסי, אמרתי להם גם לפני הדיון, יש פה יושב-ראש ועדה שאני סומכת עליו. אמרתי את זה והם יודעים. אני יודעת שאתה מבין את העניין הזה. ומכרז הוא חלון זמנים שלא נפתח כל הזמן. הוא לחמש שנים. יש כאן הזדמנות.

אני יודעת ושמעתי עליך הרבה טובות, חיים, אני אומרת את זה, נכון היה על זה ויכוח, אבל שמעתי דברים טובים. אני חושבת שצריך להבין שאי אפשר לטמון את הראש בחול בין ההזדמנות לבני הנוער לבין התנאים ושחיקת השכר והכול. כי דווקא במקום הזה, בתוכנית היל"ה, לרצף התעסוקתי יש ערך מכופל. אם אנחנו לא נשמור על המורים והמורות הללו עם כל הידע שהם צוברים, ההתמודדויות, כל מה שהם עושים – אנחנו כמדינה מפספסים בענק. משה, למה הסיפור של הלמ"ס הוא זה – כי אותי לא מעניין מה המדינות עושות, אני רוצה שנהיה הכי טובים בהקשר של הנוער הזה. אנחנו מדינה שמחויבת לחברת מופת, לשוויון הזדמנויות בחינוך. אנחנו צריכים להסתכל על זה בלי אפילו קשר למדינות נוספות, אלא איך אנחנו רואים את עצמנו כחברה. ואני סומכת עליך יוסי, ואני שמחה גם על מה שאמר השר. אני ממש מבקשת שלא לאבד את החלון הזה, ולאמץ את מסמך הדרישות שהוא כל כך בסיסי – כואב לי לראות את זה. תודה.

תודה רבה. מנהל השכלה בתוכנית, עקיבא כהן, תל אביב.

תודה רבה, תודה רבה ליושב-ראש על הדיון החשוב הזה. אתחיל מהסוף, וזה הפער שחיים שבאמת דואג במשך השנים לתוכנית, מציג את התוכנית בהשוואה לבתי ספר אחרים; כן זכיין, לא זכיין, והיה פה דיון ער בנושא. צריך להבין שתוכנית היל"ה רחוקה במרחק של חומה וירטואלית בין הזכויות של מורים בחינוך הפורמאלי לחינוך בתוכנית היל"ה. אני מדבר על מורים צעירים שאני מנסה לגייס לתוכנית. מורים מוכשרים בעלי תארים ראשונים ושניים והחברה הצעירים לא רוצים לאור הפערים בשכר.

יש פה חוסר הבנה, אני מחזיק תלוש של בחור שעובד אצלי 16 שעות בשבוע ומקבל סכום מגוחך 3,400 שקל. אני לא יכול להוסיף לו בשעות כי הוא מוגבל במשרת אם, הוא מקבל שכר שמעליב אותי לספר כמה הוא מקבל. אני גם לא יכול להוסיף לו שעות, לא יכול להוסיף לו את התקן שלו. המורה הזה מטפל. אני חייב לספר את זה – משרד החינוך מפנה אלינו לתוכנית תלמידים שנשרו ממערכת החינוך, איך נראית הנשירה הזו? היא נראית עם תלמידים שנמצאים על הרצף, תלמידים מחינוך מיוחד. בתוך כיתה אחת, כיתה הטרוגנית, יושבים תלמידים עם חמישה סוגי לקויות שונות. המורים האלה מגישים לבגרויות בלי שהם קיבלו תוספת ריכוז על הדבר הזה. ויפה עשתה חברת הכנסת שציינה קודם את העבודה של מנהלי השכלה, ששווה לקיים על זה דיון נפרד ונוסף על הנושא של ההעסקה שלנו, אבל אני לא רוצה לפספס את ההזדמנות לתת את ההפסקה למעגל ההדרה שאנחנו מייצרים מול המורים האלה. אלה מורים שנושרים, מורים שנושרים מהמערכת, ונושרים בכלל ממערכת החינוך. הילדים מקבלים שירות מאנשים שלא מקבלים את השכר שמגיע להם. אנחנו לא מצליחים להגיע למורים טובים כמו שמגיע לילדים האלה. הצרכים שלהם הם ענקיים.

לסיום, מורה שלי עשה השתלמות בתוכנית היל"ה, הוא קיבל 30 שקל תוספת לשכר. אין לי ברירה אלא לציין את המספרים האלה, כמה שהם לא נעימים, הוא קיבל תוספת שכר של 30 שקל לחודש. זה למורה שנותן מעצמו, מורה שרואה את עצמו גם כמדריך וגם כמורה כשהוא צריך. הוא קיבל תוספת זעומה ותוספת שאפשר להגיד שהיא מבישה. אני רוצה שנפרוץ את המעגל של ההדרה, המעגל הזה שהמורים נמצאים בו. שנים על גבי שנים המורים האלה לא מקבלים את ההתייחסות שלהם. אני רוצה לסיים באנקדוטה שהיא פשוט לא נתפסת: המורים ביקשו שיכירו להם בוותק בתור מורים, שנה וחצי שלא מעדכנים להם ותק. הוא מורה, גב לגב, בתוכנית השכלה. הוא מורה לכל דבר ועניין ולא מכירים לו בוותק. איך אפשר להחזיק מורים בצורה כזאת? איך אפשר להחזיק מערכת בצורה כזאת? איך אפשר לגייס מורה צעיר שאומר לי שאם הוא ילך לבית ספר שנמצא מעבר לגדר הסמוכה של בית הספר שלנו, הוא יקבל עוד 40% תוספת לשכר?

תודה.

יותר מחצי שנה לא הייתה מורה לאנגלית כי שום מורה לא הייתה מוכנה לעבוד בתנאים האלה.

חבר הכנסת משה קינלי טור פז.

סליחה, באתי באיחור מישיבת נשיאות, אבל בעיני הדיון הזה הוא קודם ולפני הכול דיון על כסף. צריך לומר את המספר, כ-50 מיליון שקלים. ואדוני, היות ואנחנו לפני דיוני תקציב, המספר הזה צריך לעלות ממך למשרד החינוך ולמשרד האוצר בתור דרישה חדה, על מנת להשוות את התנאים - - -

השר היה פה בעצמו ואמר שהוא יתעקש על זה.

אבל שוב, יש תג מחיר לאירוע הזה ואני חושב שצריך יותר ועוד שנייה אסביר למה. אבל כדי להשוות את עלות מורי היל"ה ואת התוספת הנדרשת בתלמידים לתנאי מורי משרד החינוך המקבילים, צריך 50 מיליון שקלים, זה חד וחלק.

דבר שני, ובניגוד לחלק מהאמירות ששמעתי פה כשנכנסתי, התוכנית הזו היא חלק ממשרד החינוך, לא להתבלבל. חיים מויאל הוא בכיר במשרד החינוך. התוכנית היא חלק ואחת מהדרכים שבהם משרד החינוך מנהל את החינוך שלו, ואם יורשה לי, אחת הדרכים היותר טובות. ולהבדיל מחברתי כאן, חברת הכנסת לזימי, אני חושב שהעסקת מורים במתווה הרגיל של משרד החינוך היא חרפה, היא גרועה, היא בזבזנית, ודווקא המודל של מורי היל"ה הוא לא מודל כזה גרוע. אלא מה, זה "אלא" גדול, שהאוצר מנצל את הגמישות התעסוקתית של מורי היל"ה כדי לקצץ במקום להגדיל. ולכן אני חושב – זה נאמר כאן לפני, אבל אני רוצה לפרוט את זה – שמורה בתוכנית היל"ה צריך לקבל משכורת שהיא 120% לעומת המקביל לו במערכת הרגילה. זאת כי הוא מוותר, לא משנה מי החליט את זה בשבילו, על הקביעות וחלק מהדברים הנלווים של מורה במערכת והוא נותן למערכת גמישות. למה הגמישות הזו היא חלק מהתוכנית? כי היום יש לתוכנית היל"ה, נגיד בירושלים, 800 תלמידים, ומחר בבוקר יהיו 700, למה? בגלל שינויים כאלה ואחרים. אם אתה מחזיק את המערכת הבזבזנית והלא יעילה שאנחנו מחזיקים במערכת הרשמית, אז בתוכנית כמו היל"ה זה אומר שבמקום אחד יהיה לך חוסר, ובשני יהיה לך עודף. לעומת זאת, הגמישות הזו צריכה לקבל ביטוי תקציבי, ואת זה מעולם לא דרשו עבור מורי היל"ה. לא רק השוואת תנאים, אלא העלאת תנאים בשל הדרישה לגמישות. לכן אני חושב שהמחיר האמיתי צריך להיות יותר לכיוון 60 או 70 מיליון שקלים. ומי שמכיר את דיוני התקציב, זה לא בשמים. זאת החלטה אסטרטגית.

אני שוב אומר, לא ראיתי פה את נציג האוצר, אבל אם היה פה נציג אוצר, זה מה שהייתי אומר לו. לכם יש אינטרס שיותר חלקים במערכת החינוך ייראו כמו היל"ה. אני מאלה שחושבים שהרשמי הוא זוועה, והקיבעון לקביעות הוא זוועה, החינוך של הילדים שלנו נפגע בגלל הדרך והארגון שבה מערכת החינוך מנוהלת. ודווקא היל"ה הוא חזון, אבל בגלל שאתם מתקמצנים על השקלים, אנחנו משלמים במיליונים. אז תנו למורי היל"ה יותר ממורים רגילים. ואני אומר שוב, התוצאות של היל"ה בעיני הן מדהימות. ואולי זה לא פופולארי לומר בישראל, אבל תוכניות מניעת הנשירה שלנו ותוכניות הנשירה שלנו, הם יותר טובות מרוב העולם. אני אומר את זה כאיש חינוך לפני כחבר כנסת. רק צריך ללמוד מהיל"ה איך עושים ולהעתיק את הדגם הזה למקומות אחרים במערכת החינוך. תפסיקו להיות קמצנים בכסף, סליחה על הביטוי – קמצנים בכסף הקטן שתוכנית היל"ה עולה למערכת החינוך. תודה.

אני רק רוצה לומר שהייתה לי שיחה עוד אתמול עם אגף התקציבים והם מתנצלים שהם לא יכלו להגיע לדיון. הם מעורבים ברמ"ח איבריהם ושס"ה גידיהם ואנחנו מנהלים איתם משא ומתן.

חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה.

תודה רבה אדוני היושב-ראש. אני יושב פה בשקט ומקשיב, אבל אני על בשרי עברתי את זה. בגלגול הקודם כשהייתי צעיר הייתי מורה עשר שנים. אני זוכר אחרי חמש שנים, התקשרה המנהלת וביקשה שאקח כיתה קשה מאוד של 34 גברים חסונים, כיתה י"א בבית ספר קשה בנתניה. ועשיתי את זה בתשוקה ובאהבה גדולה וברצון גדול מאוד לעזור לתלמידים האלו. במהלך שלוש השנים האלו הבנתי שמה שבחור בן 16 צריך זה בן אדם אחד שיאמין בו. בן אדם אחד שיחבק אותו ויגיד לו: אתה יכול.

מהר מאוד סיימתי את דרכי כמורה, חלק מזה היה כמובן בגלל הנושא של שכר, דברים השתנו במערכת החינוך, אבל אין ספק שמורה הוא מורה. זה לא משנה אם הוא עובד בבית ספר אורט או בתוכנית היל"ה, מורה צריך לקבל שכר כמו המורה המקביל שלו בכל תוכנית. את זה נשים בצד.

אבל אני רוצה קצת להרוס את החגיגה, במשך השנים עשיתי פעילות גדולה מאוד עם נוער, בעיקר בעולמות הספורט, הייתי יושב-ראש איגוד השחייה וחבר הוועד האולימפי, וכשהגעתי לכנסת פעלתי המון בתחום הספורט, וגיליתי דבר אחד מעניין מאוד: דווקא דרך העמותות אפשר לעשות פעילות מדהימה עם נוער בסיכון. ועשיתי פעילות אדירה עם "הגל שלי" ומרכז הטניס הישראלי ועם "זיו נעורים" והבאתי המון כסף מהרווחה, והתוצאות שלהם עם נוער בסיכון מדהימות. מדהימות. אני מצפה כשיוצא עכשיו מכרז – בואו נראה את התוצאות. מה היה בחמש השנים האחרונות, איזה הצלחות? מה היעדים של תוכנית היל"ה? זה הרי לא תוכנית בייבי סיטר. כמה חבר'ה מתגייסים לצבא? מה קורה בפריפריה? מה קורה בחברה הערבית? בטוח ששם המצב הוא שונה ממקום אחר. מה הולכים לעשות שונה במכרז הבא? לא מדברים על זה. בואו נכניס עמותות. בואו נעשה שינוי. בואו נצא מהקופסא. בואו נפעיל יותר פעילות של ספורט, כי זה נוגע לילדים האלו. פה אפשר לעשות הצלחות אדירות. תראו מה עשו בסקנדינביה, מה זה התוכנית האיסלנדית, איך מיגרו את הסמים, האלכוהול והפשע שהיה באיסלנד באמצעות ספורט. מה עשו בארצות הברית עם תוכנית midnight basketball ותוכניות אחרות. אפשר להשתמש בכלים אחרים.

זה לא רק מורה, וזה לא רק ללמוד היסטוריה. מה עם אותם תלמידים כשאני הייתי תלמיד שלמדו מכניקה ונגרות ומקצועות אחרים, למה לא מכניסים את זה לנוער בסיכון? למה לא מלמדים אותם מקצוע? למה אני שומע רק שלומדים ספרות? יש הרבה מאוד מקצועות. אני פשוט מכיר בנתניה תוכנית שלומדים ספרות וג'ל ולק במרכז הנוער. זה לא דבר רע...

לומדים שם עוד, יש שם גם מוסך, יש - - -

כן? על זה לא ידעתי, סליחה. דיברת על אורט, נכון? פעם למדו באורט מקצועות, וזה נעלם מהעולם. תראו כמה צריכים, כמה חסר מכונאי רכב, פחחות.

זה קיים. הייתי בביקור בעפולה, זה קיים.

מעט מאוד. הרבה פחות ממה שהיה בעבר. הרבה-הרבה פחות, נכון?

חיים, בטכנולוגיה הדברים האלה קיימים, לא?

סגרו הרבה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הוא מדבר על היחידות.

מה שחבר הכנסת דוידסון מדבר על תוכנית היל"ה, אנחנו רוצים יותר בחלקים האלה. קצת להעלות, לא להיות באזור של ה"לאו-טק", אלא לתת משהו שהוא ביניים בחלק הזה וכן להשקיע שמה. זה משהו שאנחנו חושבים שהוא יכול לתת מענה פנטסטי. וממש כל מילה שתגיד על העמותות – אני איתך. אנחנו תומכים בהם, הגל שלי עושה עבודה יוצאת דופן, גם זיו נעורים, גם סח"י (סיירת חסד ייחודית), אלה עמותות מדהימות.

אסיים במשפט אחרון: דווקא עם הילדים האלו צריך לעבוד בצורה שונה, צריך לצאת מהקופסא, והציון הוא פחות חשוב מהנפש של אותו נער או נערה. אפשר להגיע לנפש, לאו דווקא זה הספר לימוד או המחשב או הדרך הרגילה. אני שמח שאתם מכירים את העמותות, זה מחמם את הלב, אני יום-יום עובד איתם. אגב, גם בחברה החרדית.

הייתי מצפה, מקווה ומבקש, לעשות פה דיון אחד של שעה וחצי, על המכרז שהולך לצאת, מה אנחנו כוועדה רוצים לשנות במכרז אם אפשר לעשות שינויים. בנוסף, לשמוע מהם נתונים – מה ההצלחות, מה פחות הצליח, מה היעדים, לאן רוצים להגיע. ובגדול – לשנות. תמיד צריך לשנות. לא להישאר עם אותה תוכנית. כמאמן נבחרת ישראל לשעבר, אני אומר לך, כשאתה לא משנה תוכנית, השחיין לא מתקדם, הוא עומד באותו מקום. אותו דבר התלמידים. בואו נלמד מה שקורה בעולם. תודה רבה.

תודה רבה. יושב איתנו בוגר תוכנית היל"ה, אורי ילובסקי.

שלום רב, קוראים לי אורי, אני בן 19, מהצפון, ובאתי לדבר על המורים של היל"ה. הגעתי לתוכנית כמו הרבה ילדים שהגיעו לתוכנית היל"ה, היה לי קשה מאוד במסגרת הרגילה, בעקבות בעיה בריאותית - -

לא צריך להיכנס לפרטים.

- - והגעתי להיל"ה. ואחרי כמעט תשע שנים שהייתי במסגרת הרגילה, שכמעט ולא למדתי, והגעתי להיל"ה, ופתאום התחלתי ללמוד. והתחלתי להיכנס לשיעורים. התחלתי לשבת בשיעורים ולהתעניין בשיעורים. זה לא קרה כי נתנו לי ריטלין יותר חזק, כמו שעושים במערכת הרגילה, וזה לא קרה כי נתנו לי עונשים יותר קשים, זה קרה כי מורה התייחס אלי, מה שלא קרה לי בשום מקום אחר. מורה בא ולקח אותי, הוא בא בבוקר ואמר לי בוקר טוב, הוא הכין לי קפה. הוא אמר לי: אתה רוצה להצטרף אלי לכיתה? בוא אני אעזור לך. והמורה בא ועזר לי. הוא לא בא ללמד אותי, הוא בא לעזור לי, וזה כל ההבדל.

ברגע שהמורה הזה בא לעזור אלי או המורה הזאת באה לעזור לי, אני רציתי לבוא כבר לשיעור. ואני רציתי לבוא ולהגיע בתשע בבוקר כל יום לקיבוץ גבע וללמוד. ועזוב אם יצאתי עם בגרות מלאה, כי לא יצאתי עם בגרות מלאה, נכשלתי במתמטיקה. אבל, יצאתי עם כלים הרבה יותר גדולים מאשר הייתי יוצא מהמסגרת הרגילה. ויצאתי עם מורים שהם הרבה מעבר לזה, הם אנשים שעד היום אני בקשר אתם, ומספר להם כל מה שקורה לי בחיים. ובגלל המורים האלה, ובגלל האנשים האלה במערכת היל"ה, אני היום מתעסק בחינוך. ולא רק אני, יש עוד הרבה מאוד, הרבה מאוד, הרבה מאוד ילדים כמוני שכל מה שהם צריכים זה את המורה הזה שלמערכת החינוך הרגילה אין את הכלי הזה לבוא ולתת לנו ולהיל"ה כן. זה לבוא ולעזור לנו. ובעקבות זה, לא רק אני, עוד הרבה מאוד ילדים, כל 9,000 שהיום במערכת החינוך, והיו ועוד יהיו. בגללם, בגלל המורים האלה, אנחנו נצליח ונתקדם ונגיע למקומות טובים בחיים. ואני לא רוצה לדעת איפה אני הייתי ואיפה החברים שלי היו בלי היל"ה היום. זהו, זה כל מה שבאתי להגיד.

תודה רבה.

חבר הכנסת טייב, צריך להגיד שהוא כתב עם חברה שלו מאמר ממש יוצא דופן.

אז תשתף את הוועדה, שלח אל הוועדה שנוכל לעיין בזה. אימאן, בבקשה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אורי, אני רוצה להגיד לך שריגשת מאוד. כל הכבוד על האומץ. ודבר אחד – אני רוצה להגיד לך שמתמטיקה זה לא הכול. תשמע עד הסוף – אני סיימתי תואר שני עם תזה בהצטיינות, בלי מתמטיקה. שנה אחת מערכת החינוך נתנה אפשרות לעשות בגרות מדעית במקום מתמטיקה. שנה אחת ולא חזרו. מזלי שנולדתי במחזור הזה וזכיתי לזכאות לבגרות. אל תוותר. יש לי הצעה למשרד החינוך, אני מתכוונת לזה ברצינות.

תודה רבה. ממלאת מקום וסגנית ראש עיריית ראשון לציון, ליאל אבן זהר, מה שלומך?

תודה. כמה דברים בתור ראשות מקומית – ראשית כמובן שתוכנית היל"ה היא תוכנית נפלאה, אז תודה רבה, רק צריכים להמשיך אותה ולחזק אותה, ויישר כוח לכל העושים במלאכה.

הראשון, תוכנית היל"ה מתוקצבת, אבל לא מתוקצבת מבנית. אם כבר עושים דיון תקציב, חשוב מאוד שגם המבנים יהיו מתוקצבים כפי שמתוקצבים יתר בתי הספר שלנו. כדי לקבל הרשאה למבנים, אנחנו צריכים ללכת לקולות קוראים מיוחדים, ולא, לא צריך, זה צריך להיות בסטנדרט, בנורמה, כמו כל מבנה חינוך אחר. זה דבר חשוב מאוד.

הנושא שני, תוכנית היל"ה מוגדרת כנשירה לכן רשויות מקומיות שעליהם הורה משרד החינוך, פחות אוהבות שילדים הולכים לתוכנית היל"ה. עדיין, זאת תוכנית מבורכת, חשובה, מועילה, שמענו פה את אורי ולא רק אותו. אני חושבת שאנחנו צריכים לשקול בדבר ברמה הפדגוגית, האם צריך להגדיר את ילדי היל"ה כילדים נושרים או כילדים שנמצאים בתוך מערכת שמכילה אותם ועוטפת אותם והם חלק ממערכת החינוך.

הנושא השלישי קשור לדרך שבה היל"ה מתנהלת בחלק מהרשויות. בחלק מהרשויות זה תחת הרווחה, בחלק מהרשויות זה תחת החינוך. אנחנו חושבים שזה חלק אינטגרלי ממערכת החינוך. שלושת הנושאים האלה, אם משרד החינוך יאות להקשיב לוועדה ולקדם אותם, יועילו מאוד לתוכנית וגם לילדים שנמצאים בה. תודה.

תודה רבה. אחרון הדוברים, אייל אטיאס, חבר ועד מורי היל"ה.

שלום וברכה, אייל אטיאס, ברשות כבוד היושב-ראש, תודה על הדיון הזה. תודה לשר שכיבד אותנו כאן, ששניכם אנשי חינוך עם עשייה רבה. ותודה גם לחיים שאני יודע שחשוב היה לו מאוד להשתתף כאן.

אני מורה, זה שאני חבר ועד, זה רק ככה קצת לעזור לעושים במלאכה. בעיקרון, אני מורה כבר שנה שמינית בתוכנית היל"ה, גר באשדוד, נוסע עד בני ברק פעמיים בשבוע. בכובע השני שלי אני יועץ חינוכי. אבל תוכנית היל"ה חשובה לי מאוד. דיברו פה הרבה, רוב מה שהתכוננתי לדבר עליו כבר אמרו. אני כן חושב על דוגמה אחת של תלמיד, מה זה ללוות תלמיד, לקראת המשפט שאני כן רוצה להוסיף על מה שלא אמרו כאן – אחד התלמידים הראשונים שקיבלתי לפני שמונה שנים כשהגעתי, תלמיד ממשפחה מפורקת, ההורים גרושים, מריבות, לא היה לו איפה לישון, כמה פעמים הוא אמר לי שאין לו איפה לישון. היה ישן באיזה קונטיינר בחצר של איזה חבר. ילד עם לקות למידה קשה מאוד. הוא כל כך היה מוזנח שהוא אפילו לא עבר אבחון. בגלל זה הוא נשר מהמערכת, למרות שהוא היה צריך להיות בחינוך מיוחד בכלל. וישבתי איתו שעות על גבי שעות עד שהוא הצליח לסיים 12 שנות לימוד. ועוד שנים אחרי זה הוא קיבל כמה הערכות וכולי. עד היום אנחנו בקשר. היום הוא מדריך בפנימייה לנוער, גם כן מתמודד כזה, לא ממש בסיכון, על הגבול, אבל הוא מדריך שם. כשאני אומר את זה, אני כמעט בוכה כשאני נזכר בו, נער כל כך מרגש. אני מנסה לחשוב, איפה הוא היה אם לא היינו אנחנו. לאן הוא כן היה מגיע? אני חושב שאת זה לא אמרו כאן. כל שקל שמשקיעים בתוכנית היל"ה, זה השקעה שחוזרת, אני לא יודע אפילו להגדיר כמה. לפחות פי 100.

נסו לחשוב כמה עולה למדינה לטפל בנער שמתדרדר לרחוב, מבלי לפרט לאן הוא יכול להגיע – אם זה שוטרים, ובתי משפט, ובתי סוהר וכולי. את כל זה לא רק שחסכנו, הוא עוד מחזיר למדינה, הוא משרת את המדינה, הוא משמש בתפקידים.

השבוע דיברו פה על הקשר עם התלמידים. חבר הכנסת דוידסון דיבר על כמה מסיימים צבא. אני מורה במרכז חרדי, אז אתה תגיד: חרדים לא עושים צבא – אצלנו, אולי רק הנער הזה שבאמת היה עם לקות רצינית, רק הוא לא עשה צבא. כולם אצלנו מסיימים, מלווים אותם, בדרך כלל משרתים באותה יחידה, יש יחידה שאנחנו בקשר איתם בתל השומר, הדפוס של הצבא, כל מסמך צבאי שיוצא, כנראה שתלמידים שלנו הדפיסו אותו. תלמיד בא לבקר אותנו אחרי שהוא סיים צבא שלוש שנים, הוא עדיין בא לבקר אצלנו, כשהוא עכשיו לומד הנדסה. יש לנו בוגר עורך דין מהמרכז שלנו. יש לנו בוגר, אין לי רשות להגיד את שמו, אחד מהעיתונאים הכי גדולים בארץ, הוא מוכר מאוד, לא אגיד את שמו. לא תלמידה שלנו, אבל תלמידה של היל"ה, יש שרה בממשלה. הילדים האלה מחזירים את ההשקעה בכפולות של עשרות ומאות.

אני רוצה להתייחס למה שאמר חבר הכנסת קינלי ואסיים. נכון, הוא אומר, צריך להוסיף וכולי. דבר אחד הוא שוכח, שעבודת ההוראה היא עבודה כל כך קשה ושוחקת, שאם לא היו את התנאים – נכון, זה יפה, שמורים יעבדו כמו כל עובד במשק, בלי ביטחון תעסוקתי, ואולי ישקיעו יותר וכולי – אף מורה, אף אדם בישראל לא ילך לבחור להיות מורה אם לא יהיו את התנאים האלה. התנאים האלה זה קצת לפצות על העבודה הקשה, ואני יודע מה זה עבודה קשה, הייתי כמעט בכל התפקידים, הייתי מחנך כמעט בכל הכיתות, גם בתפקיד יועץ, העבודה היא קשה מאוד. הביטחון התעסוקתי – בלי זה לא תהיה לנו מערכת חינוך. ושוב תודה על הדיון.

אתה יודע מה הבעיה? שהדיון הקודם שלנו היה על נושא של הגיל הרך, אז זה לא צריך להתחיל בגיל שלך, זה צריך להתחיל בגיל הרך כדי שיהיו כמה שפחות ילדים ונוער בסיכון. הכול מתחיל בגיל הרבה יותר מוקדם. ולא שאני מוריד מהערך שלכם, חס וחלילה.

נכון. חלק מהשבוע אני יועץ ואחר כך אני הולך לטפל באלה שלא הצלחנו. בתור יועץ אני מנסה לעצור את הנשירה ואז אני הולך לתפוס את אלה שנפלו.

מה שאמרה פה סגנית ראש עיריית ראשון לציון, ורק אחרי זה הבנתי את זה, שאין להם בכלל מבנים מסודרים כמו של בתי ספר. כולם לומדים ב - - -

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

זה מה שדיברתי עליו בהתחלה.

זה עוד מה שרציתי לומר: מי שרוצה לדעת מה מצב המבנים, מוזמן לבקר במרכז בבני ברק. אנחנו נמצאים במרתף מקלט קומה וחצי מתחת לאדמה. אנחנו מתארחים במתקן של הרווחה, שכל רגע מזיזים אותנו מהחדר הזה לחדר ההוא. אני מחפש איפה לשבת.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ככה זה גם ביפיע.

המרכז של הבנות החרדיות בבני ברק במקום יותר גרוע.

ברשותכם, חיים תתייחס לזה.

הרשויות המקומיות אמורות לספק כמו כל מסגרת אחרת, לספק מסגרת ראויה. ומעבר לזה, המשרד מתקצב את הרשויות גם בשיפוץ כמו שהוא עושה במסגרת אחרות. נכון שאין בתוך הפרוגרמות של משרד החינוך, פרוגרמה של היחידה לקידום נוער.

זה לא בסדר.

זה חלק מהדברים שצריך לתקן אותם.

אתם צריכים לשנות את זה, והדבר השני, אגיד עוד פעם ועוד פעם: כשבונים בית ספר, לבנות עם אולם ספורט. להפסיק עם הנושא הזה שבונים בית ספר ואחרי חמש שנים חושבים על אולם.

זה דיון נוסף. אמרתי לך, יש סדרת דיונים. תכניס את זה בפנים.

ברשותכם, אני קודם כל רוצה להודות לכם על ההשתתפות. אין ספק שתוכנית היל"ה היא תוכנית חשובה ואנחנו מברכים את המורים, על מסירות הנפש ועבודת הקודש שאתם עושים. הוועדה קוראת להשוות את שכר מורי היל"ה לשכר יתר המורים.

שכר ותנאים סוציאליים.

כפי שאמר השר: אין הבדל בין מורה למורה. שמענו מחברי הכנסת וגם מחיים מויאל, שמדובר בכמה עשרות מיליונים, אולי זה מסתכם בכ-50 מיליון. הוועדה דורשת מהממשלה להקציב סכום זה בתקציב הקרוב של 2023. שמענו שהנושא חשוב גם לשר, וודאי חיים, שהגיע לכאן בידיים פתוחות ואמר בקולו, בתחילת דבריו, שהדבר נשקל, אנחנו לקראת מכרז חדש, יש רצון לבוא ולשנות את הדברים.

ברשותך חיים, אם הוועדה תוכל לקבל את לוח הזמנים מתי אמור להסתיים המכרז, והיה רצוי שתשלחו לנו את מה שנסגר במכרז כדי שנוכל אנחנו כוועדה וכחברי כנסת, נוכל להוביל מה שאפשר מול הממשלה.

לפני שייסגר המכרז, לראות ולבלוש, ולא רק מה יש שמה, זה הכי חשוב.

בוודאי, דיברתי על זה.

הוועדה מבקשת ממשרד החינוך לתקצב את תוכנית היל"ה על כל מרכיביה, כולל מבנה התוכנית – חיים, אולי נשקול איך אנחנו עושים את זה. הוועדה מבקשת ממשרד החינוך נתונים על תלמידי היל"ה שלמדו בשנה הקודמת. שמענו את הדברים מחבר הכנסת דוידסון, ואני חושב שזה חשוב, לאיזה הישגים לימודיים הם הגיעו, אחוז מקבלי תעודת בגרות, אחוז מתגייסים, כל הנתונים שאתם להעביר לוועדה, אנחנו נשמח.

- - -

אבל אני רוצה לדעת. זה נתון שאני צריך לקבל אותו.

הוועדה מבקשת ממשרד החינוך שיעביר לה את התכנים, הישגים והיעדים שהמשרד מתכוון להגיע אליהם במכרז החדש. הוועדה רשמה בפניה בסיפוק רב את הודעת השר במשרד החינוך, השר חיים ביטון, כי שכר מורי היל"ה יבחן לפני סגירת המכרז החדש, כדי להגיע להישג טוב וראוי.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

צריך להצמיד את השכר לתנאי שכר המורים.

מורים רגילים במשרד החינוך.

דיברנו על זה. אמרתי את זה בסיכום. ברשותכם אני נועל את הוועדה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:39.