פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



29

ועדת החינוך, התרבות והספורט
24/01/2023


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 6
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, ב' בשבט התשפ"ג (24 בינואר 2023), שעה 12:45

לימודי השואה בבתי הספר והמסעות לפולין , לציון יום השואה הבין-לאומי

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
סימון דוידסון
משה טור פז
יסמין פרידמן
יפעת שאשא ביטון

רון כץ

אריה מור - סמנכ"ל ומנהל אגף בכיר חירום, ביטחון ובטיחות, משרד החינוך

ד"ר אורנה כץ אתר - מנהלת תחום דעת היסטוריה, משרד החינוך

ליאת סלומון - מנהלת מרכז הדרכה ארצי להנחלת זיכרון השואה, משרד החינוך

חנוך גנן - מרכז תרבות חרדית, משרד התרבות והספורט

מיכל מנקס - סמנכ"ל חינוך, רווחה וחברה, מרכז השלטון המקומי

הרב ד"ר אברהם קריגר - ראש מרכז שם עולם, מכון שואה ואמונה

רן שי - יושב ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית

ספיר מוספי - סגנית יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית

איתי קובי - יו"ר מועצת התלמידים והנוער, מחוז חיפה

יולי כלפון - מועצת התלמידים והנוער הארצית

רפאל סטינגר - רכז מרכז הדרכה "המעורר", פורום רום

בני פרץ - פעיל חברתי, פנתרים חברתיים

חומי נובנשטרן - סמנכ"ל המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל

זהבית רוטנברג - מנהלת מחנה המעפילים עתלית, המועצה לשימור אתרי מורשת ישראל

יעקב אשר - מנכ"ל מורשת, בית עדות ע"ש אנילביץ

נועם לייבמן - מנהל מחקר, מורשת, בית עדות ע"ש אנילביץ

עינב דלח - חברת הנהלה וצוות פולין, הנהגת הורים ארצית

צבי שלמה - המרכז למורשת יהדות סלוניקי ויוון, העמותה הפרלמנטרית

יהודה שמש - הנהלת העמותה הפרלמנטרית

מרים גרייבר - מנכ"לית אסירים לשעבר

תמי סלע

יהודית גידלי

אהובה שרון, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.





לימודי השואה בבתי הספר והמסעות לפולין

צוהריים טובים. אני מתכבד לפתוח ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט בנשוא לימודי השואה בבתי הספר והמסעות לפולין, לציון יום השואה הבין-לאומי.

אני קודם כל אביע את דעתי. אני חושב, ואני שם את זה על השולחן, שאין כמו מראה עיניים. אני מודע לכך שיש המצאות חדשות שיכול להיות שהיו טובות לזמן מה, עזרו לנו ועזרו לתלמידי ישראל בזמן הקורונה. אני חושב שהדברים האלה הם טובים אבל הם לא תחליף למסע עצמו. אני חושב שאפשר לזהות בין התלמידים, כאשר יש תלמידים שזכו להגיע, לחוש, להיות במקום, לראות. זה נכון שלפעמים תמונה אחת שווה יותר מהרבה דברים - ואנחנו בדיוק יוצאים מפתיחת התערוכה - אבל אני חושב שאין כמו מראה עיניים. אני חושב שהמסר שאתה מביא לשם קבוצות של תלמידים והם ביחד חשים את הטרגדיה אבל הם ביחד גם רואים ובונים את החזון כעם, כזהות ואני חושב שגם יש כאן מסר מאוד אמיתי סביב הזהות של העם היהודי, סביב הנושא הזה, מה שעברנו, מה שאפשר לקחת משם. לא להיתקע שם. זאת אומרת, נכון, מה שהיה היה, אבל אני חושב שעם ישראל בסוף יוצא מחוזק מכל הטרגדיות האלה במשך ההיסטוריה.

אני מבין שבזמן הקורונה, בעקבות הקורונה, המסעות הופסקו ואני מבין שזאת לא הייתה הסיבה היחידה לכך אלא הייתה בעיה עם מכרז. אני אשמח לקבל את התמונה המלאה ממשרד החינוך. תאמרו קודם כל מה התפיסה של המשרד כיום, האם המשרד חושב כמוני שהמסעות לפולין הן דבר חשוב ויש רצון לחדש את המסעות, האם אנחנו נמצאים מול תפיסה אידיאולוגית שחושבת שאין צורך או שפשוט יש לנו בעיות טכניות למרות שבעיות טכניות תמיד אפשר לפתור. גם בעיות אידיאולוגיות אפשר לפתור. הייתי שמח לשמוע מנציגי משרד החינוך היכן אנחנו עומדים.

סמנכ"ל הביטחון, בטיחות וחירום במשרד החינוך ועוסק בנושא של משלחות הנוער או בכלל בשאר הנושאים במשרד כבר 25 שנים.

אני רוצה לציין את המספרים כדי שכולם ידעו. הייתה כל שנה עלייה מתמדת. את שנת 2019 סיכמנו עם 43 אלף תלמידים ועובדי הוראה שיצאו לפולין במסגרת המשלחות.

בתקופת הקורונה, בחודש פברואר 2020, התקבלה החלטה לעצור את המשלחות. בשבוע הראשון יצאו המשלחות ולאחר מכן עצרנו את כל הסבב.

ברשותך, שאלת הבהרה. 43 אלף זה נתון חשוב אבל תמיד באחוזים. מדובר על קצת יותר מרבע מהשנתון. אם מורידים חרדים וערבים שלא יוצאים באופן גורף, זה כבר יותר קרוב ל-50-40 אחוזים מהפוטנציאל של כיתות י"א.

יותר. כמעט 70 עד 80 אחוזים מהפוטנציאל. זה נתון שאפשר לנתח אותו.

אנחנו הפסקנו את יציאת המשלחות כמו שהופסקו הטיסות בכל רחבי העולם. החזרנו את המשלחות. הייתה גם סוגיה של פגיעה בתלמידים, מלגות, תשלומים ששולמו מראש, באותה שנה ש5ר החינוך קיבל את ההחלטה והתשלומים להורים שולמו לטובת העניין.

לקראת דעיכת הקורונה בסוף שנת 2021, הבאנו למנכ"לית משרד החינוך ולמנכ"ל משרד החינוך בתחלופות השונות, המלצה לחזור לפולין כי אנחנו מאמינים - ועמדת אנשי המקצוע במשרד, גם אנשי החינוך וגם מינהלת פולין במינהל חברה ונוער, שאין טוב ממראה עיניים. חלק מכל אותה תוכנית לימודים בחטיבה העליונה, לימודי השואה, כמובן בחלק מהתהליך של היציאה למסע גם ההכשרה שעוברים במכוני השואה לכלל התלמידים ולא רק לתלמידים שיוצאים. כלומר, גם לזה ניתן מענה. באנו בהצעה לחזור לפולין. ואכן יצא מכרז והתארגנו לחזרה מוחלטת ומלאה בשנת 2022.

התחלנו את המסעות בסוף פברואר אבל התגלעה מחלוקת. כבר יצאו כמה משלחות. הייתה שם סוגיה של מזג אוויר והיו סוגיות נוספות ועניין המכרז, אבל בסופו של דבר יצאו כמה אלפי תלמידים. אז הפולנים החליטו שהם רוצים להפסיק את המסעות משתי סיבות מרכזיות: האחת, סיבות חינוכיות ובהן תכנים, והשנייה, סוגיית האבטחה כשאין הצדקה לכניסת מאבטחים ישראלים לפולין.

אבטחה עם נשק. נכון?

אבטחה ישראלית. בוודאי שזאת סוגייה של נשק. אני מזכיר שהחלטת הממשלה קבעת שכל יציאה של משלחת חינוכית לפולין או ברחבי העולם, משלחת ממלכתית, מחויבת באבטחה על פי הנחיות שב"כ שיכו לה להיות בכל תצורה עליה יוחלט בהתאם לנסיבות.

הצלחנו לארגן עם השב"כ כך שלא נעצור את המשלחות ומצאנו פתרונות יצירתיים לסוגיית האבטחה והמשלחות שהיו מתוכננות עד פסח האחרון יצאו ולא משנה איך. אז הודענו במכתב לכל בתי הספר ולכולם שבעקבות חילוקי הדעות והאיסור על חימוש – יש מכתב רשמי של השב"כ שהוא לא יכול לשאת באחריות - משרד החינוך לא יכול להוציא משלחות. כך זה עובד בהחלטות ממשלה. הפסקנו את המסעות.

מאז פסח ועד היום קרו שלושה דברים. מונה צוות למשא ומתן עם הפולנים בו חברים נציגי מחלקת מזרח אירופה במשרד החוץ - סנדרה, מינהל חברה ונוער – חגי וליאת, ואנכי. קיימנו משא ומתן ושיח עם הפולנים, חלקו ב-זום, חלקו במשלחת כשיצאנו פיזית לפולין וקיימנו דיונים במשרד החוץ הפולני יחד עם השגריר בוורשה. באנו אופטימיים ולאחר שחזרנו לארץ סגן שר החוץ הפולני החזיר אותנו כמעט לנקודת ההתחלה. אז קיימנו ישיבה ב-זום וב-זום הוא אמר שאנחנו יכולים לחזור מחר בבוקר אבל סוגיית החימוש בעינה עומדת, היא בעייתית ומבחינת התכנים זה בסדר.

הבנו שכרגע בעיה אחת נפתרה אבל יש לנו בעיה נוספת שנשארה על הפרק. קיימנו בשב"כ מספר דיונים עד רמת ראש השב"כ ולפני חודש יצא ראש השב"כ – אני יצאתי יחד איתו - לשיחות עם אותו סגן שר חוץ פולני, בנפרד פגישה עם השב"כ הפולני, יחד עם הנציגים שלנו והשגריר בוורשה והנחנו בפניהם הצעה. שוחחנו שם על סוגיות שונות לגבי מודיעין, שיתופי פעולה וכולי. הם ביקשו שנגיש להם את ההצעה כתובה. השב"כ כתב אותה יחד עם קשרי חוץ, עברנו עליה והיא הועברה לפני 10 ימים למשרד החוץ הפולני. אנחנו אמורים לקבל מהם – כך הם אומרים – בשבוע הקרוב תשובה למנגנון האבטחה המשותף.

אני כבר רוצה להזכיר שחלק די גדול מהאבטחה בפולין למסות הגדולות האלה - כי אין מספר גדול של מאבטחים – מתבסס על מאבטחים פולנים שיש לנו שם. שימרנו בפולין את כל המערכות – חפ"ק, מזכירות – ונתנו להן משימות אחרות כדי לחסוך בעלויות כך שמרגע שתתקבל החלטה נוכל לחזור באופן מיידי. יתרה מזאת, אפילו את חברת האבטחה הפולנית תחזקנו בכל תקופת הקורונה בהלוואות שנוכל אחר כך לקזז מהסכומים. למעשה אנחנו ממתינים לתשובה של הפולנים - הפעם אנחנו הרבה יותר אופטימיים – כדי שנוכל להגיע לסיכום בנושא האבטחה כדי שנוכל לצאת בהודעה משותפת על חזרת המשלחות לפולין.

הדבר השני שנעשה כי לא ידענו מה תהיה התוצאה. במקביל המנכ"לית מינתה ועדה וצוות בראשותו של אלי שיש, מנהל מינהלת פולין, למצוא חלופות יחד עם משרד החוץ. גם לבחון את זה מבחינה מדינית, גם לבחון את זה מבחינה ערכית גם לבחון את זה מבחינת תכנים. נבחנו מקומות באזור כמו גרמניה, ליטא, אפילו יוון. כל אופציה שעמדה על הפרק נבחנה. העבודה הסתיימה ויש המלצות.

הפתיח של ההמלצות אומר שאין תחליף לפולין אבל אם לא תהיה אפשרות לצאת לפולין, להלן ההמלצות: ראשית, מסעות בארץ, לחזק אותם, לתקצב אותם ולעשות אותם כחלק מתוכנית הלימודים. שנית, הייתה המלצה כן לעשות מסע מקוצר באירופה, לא משנה כרגע מה הוחלט שם. היו איתנו נציגי ההורים, היו איתנו ועדי ההורים, צוות שלם, משרד החוץ והשב"כ כדי לבחון את כל הסוגיות כך שנוכל לבוא ולהניח הצעה. ההצעה הייתה כתובה, אבל חילופי השלטון יצרו מצב שלא היה למי לתת. אני מעריך שאם והיה ולא נחזור לפולין, נשים את ההצעה הזאת על שולחנו של המנכ"ל הנוכחי.

זאת פחות או יותר הסקירה. אם יש עוד שאלות, אני אשמח להשיב.

שאלת הבהרה. אם אני מבין מהדברים שלך, מעבר לעניין הביטחוני או הסכמים מול ממשלת פולין, מבחינת המשרד הוא מוכן כבר ליציאות, המכרז מוכן ואנחנו לא מתחילים להיכנס שוב לטיול ארוך אחרי הודעתו של שר החוץ הפולני.

המכרז מוכן. הוא כרגע מוקפא אבל רק דורש חתימה של החשב ברגע שמאשרים.

אנחנו מכינים את הכול. החפ"ק מוכן, הקב"טים בפולין, חברת האבטחה תוחזקה, המכרז מוכן. יותר מזה, אני רוצה לומר שבסיכומים שלי עם החבר'ה ועם השב"כ – אני בא משם – אנחנו נתגמש. כל תלמיד שירצה לצאת כי הוא מפספס בשנה הנוכחית למרות העומסים, אנחנו נאפשר את המקסימום, את הכול, שיהיה עד סוף השנה ואז זה יתחיל להתגלגל ברוטינה.

אמירה חשובה מאוד. תודה רבה.

אני יכולה להוסיף שבציר הפדגוגי, כל הציר הפדגוגי ערוך ומוכן. כולם מוכשרים עם היתרים בתוקף.

תודה רבה. חבר הכנסת משה טור פז.

צוהריים טובים. אני רוצה לומר שאני אומר תמיד על המסעות לפולין כולל בדיונים כאן. המסע לפולין הוא בן חורג במערכת החינוך. אין שום דבר שדומה לו בשום קנה מידה, לא במבנה ובארגון, לא בעובדה שתלמידים יוצאים במאורגן לחוץ לארץ, לא בעלויות שמושתות ברובן על ההורים. יחד עם זאת, אין דוגמה לבן חורג מוצלח יותר בעיניי מהבן החורג הזה. הלוואי על כולם, ומשפחות מורכבות יש היום הרבה. ברבות השנים, ב-30 ומשהו שנים שיוצאים המסעות לפולין, ליוויתי אותו בכל הצירים. אני חושב שהמלחמה על הרצון להחזיר אותו היא מלחמה ראויה וחשובה מאוד. כבר כמה שנים, אם נצרף קורונה ואת המשבר הכפול, ביטחוני וחינוכי עם פולין, אנחנו בעצם לא מוציאים משלחות או שיוצאות הרבה פחות.

לאור זאת בעיניי יש כמה דברים שהם נגזרים משתי אמירות. לא חייבים להסכים עם תפיסת העולם הזאת שאנחנו צריכים לעשות. קודם כל, ואני שמח לשמוע על ההתקדמות במשא ומתן ועל האפשרות להחזיר בציר הביטחוני ובציר החינוכי. אני מבין מדבריו של אריה שהציר החינוכי פטור והביטחוני הוא כרגע הנקודה.

נתנו להם שם רעיונות ופתרונות. אם הם רוצים יותר מסעות משותפים, בשמחה רבה אבל הם לא מסוגלים לייצר את זה. אפשרנו להם לתת לנו גם אתרים נוספים.

נקודה שנייה. חברת הכנסת פרידמן שיושבת כאן ואני פגשנו בשבוע שעבר משלחת חברי פרלמנט מפולין. מעבר למסר הרשמי שהעברנו להם וגם החזרנו אלינו על הרצון, היה ניכר שהם פתאום מבינים – מה שלא היה ברור, לפחות מבחינת הפרלמנט שלהם – עד כמה הסוגייה הזאת היא סוגייה מהותית עבורנו. אותם עניינו דברים אחרים ועבורנו זה היה נושא משמעותי מאוד.

נקודה שלישית. אני חושב שבכל משבר יש גם הזדמנות וצריך לראות כיצד באמת אנחנו מציעים, אולי לצד המסע לפולין, גם אולי מסעות מטווחים שונים. אני אתן דוגמה אחת בהכללה כי עסקתי בזה הרבה עם ארגון מדריכי פולין. כל סוגיית המסעות היותר קצרים, דוגמת מסעות זרועות היבטחון, כמה וריאציות למשא פולין. מי שמכיר, בזמנו הייתה קנאות מאוד גדולה במובן החיובי למסע בשבת. היום אני חושב שכמה וריאציות הן נכונות. גם פיתוח של אופציות נוספות. לאחרונה יצא מסע למרוקו ויש ניסיונות נוספים למסעות. זה לא אותו דבר אבל אני חשוב שבחשיבה רחבה יותר, טוב יעשה משרד החינוך אם יבחן לפחות את הפיילוטים האחרים.

במכרז שהזכרת, מאז 2018, יש כבר אופציה של חמישה ימים.

מצוין. אני גם אומר כאן שסוגיית המסעות בארץ, בעיניי היא אקוטית וגם בזה משרד החינוך עשה התקדמות גדולה. אני כמנהל בית ספר, לפני עשור ויותר, לא הסכמתי שיהיה מסע לפולין אם לא היה במקביל מסע בארץ, גם מסיבות חברתיות וגם מסיבות כלכליות. בעיניי זו צריכה להיות ברירת המחדל של בתי הספר בישראל. כלומר, מי שמוציא מסע לפולין, יש לו גם מסע - קראנו לזה בכל מיני שמות כמו משואה לתקומה וכולי. הדבר הזה מאוד התפתח ובמיוחד בשנים האחרונות כשהוא הפך להיות האופציה היחידה. גם זה חשוב מאוד.

נקודה נוספת. היות ויש לנו מספר שנתונים שלא יצאו לפולין, אריה הזכיר - ואני מברך על כך - את האפשרויות שיצאו כיתות י"א ו-י"ב. עולם המכינות והלימודים העל-תיכונים, גם הוא בשנים האחרונות נחשף לסוגיית החוסר של המסע לפולין. היו מכינות קדם צבאיות שבאישור כזה או אחר, כי זו רגולציה אחרת, הוציאו מסעות לפולין. אני מציע - גם אם נחזור, ואני מאחל שנחזור וצריך להשקיע בזה שנחזור – גם לחשוב על העולם הזה.

היות ואני מסייע להם וגם נותן להם את המענה לטיולים שאין להם כרגע את המעטפת, הם רק צריכים לפנות בצינורות על פי החלטת ממשלה לשב"כ. אני כבר אומר לך שהחפ"ק שלנו במערכת הביטחון שבנינו בפולין היא המעטפת שנותנת לכל הגורמים שבאים מכל משרדי הממשלה האחרים. זה לא משנה אם אלה יהיו מכינות.

מצוין. נקודה אחרונה. אני מציע אדוני היושב ראש, שמענו כאן קו אופטימי אבל בשנים האחרונות היו כמה נקודות שקיווינו שהמסעות יחזרו. במידה והם לא יחזרו, כלומר, התשובה הפולנית תהיה שלילית, אנחנו לא ניתן להם לשבת לבד בחושך כמאמר הקלישאה – אמרתי את זה גם לחברי הפרלמנט בפולין אבל הם לא הבינו מה אני רוצה מהם – אלא אנחנו באמת נחפש דרכים נוספות כיצד להחזיר את המסעות כי החשיבות החינוכית שלהם בעיניי היא ללא שיעור. תודה.

תודה רבה. מרכז השלטון המקומי, סמנכ"לית חינוך ורווחה, מיכל מנקס.

צוהריים טובים. תודה על הדיון החשוב הזה. אני חותמת על כל המילים שאמרת בפתיח. הרשויות המקומיות הן הפרטנר והבעלויות על התיכוניים ולכן זה אישיו מעבר למקום הערכי והאזרחי של כולנו. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם משרד החינוך ובאמת נעשתה קפיצת מדרגה בעת האחרונה. אני סומכת על אריה בעיניים עצומות ויודעת על המאמצים שהוא עושה.

באותה נשימה כאן אני מצטרפת לחבר הכנסת טור פז לגבי המסעות שמקדימים ומכינים. הרי המסע לפולין הוא אחד השיאים בתהליך החינוך שלנו לערכים, לאהבת הארץ, להכרת ההיסטוריה של המדינה וכולי. המסעות שהיום יותר ויותר בתי ספר, הורים ותלמידים וצוותים חינוכיים בוחרים להשתתף בהם, הם המסע הישראלי. לצערי השנה המסע הישראלי יצא באיחור, יוצא לדרך באיחור. הוא מהווה חלופה גם להרבה מאוד בתי ספר במקום המסע לפולין. לא דומה אבל לפחות נותן איזשהו מענה ערכי וחשוב. לצערנו הביקוש גדול מההיצע. יש הרבה מוסדות שהיו במשך שנים מוציאים את המסע כמסורת. אני כמנהלת אגף חינוך הייתי בין הראשונים שהוציאו מסע ישראלי עוד במימון הרשות. אני מאמינה בדבר הזה גם כמחנכת, גם כאימא ששני ילדיי השתתפו, כבר כמעט שכחו שהיו בגלל הזמן שעבר מאז.

יש כאן בעיה של בתי ספר שכמסורת מוציאים את המסע ומקבלים היום סירוב. צריך להגדיל את התקציב, אני לא יודעת מה הפעולה הטכנית שצריכה להיעשות. חיים ביבס, יושב ראש השלטון המקומי, אך לפני ימים ספורים הוציא מכתב על כך. אנחנו בשיח עם יושב ראש מועצת התלמידים שתכף נשמע את דבריו. אני לא אדבר בשמו אבל פשוט תענוג להאזין לו, גם לגבי הפעולות שהם עושים. שאפו.

אני ממש מקווה שנוכל להאיץ באמצעות הדיון הזה גם את סיפור המסע הישראלי. תודה.

תודה רבה. חברת הכנסת פרידמן.

כל פעם כשאני מדברת בוועדה הזאת יש לי צורך לומר שאני לא אשת חינוך. כל מה שאני אומרת, אני אומרת על דעתי בלבד. יש לי איזו אחריות כזאת שאני בוועדה ואני לא אשת חינוך.

זה בסדר. לשר החינוך החדש לא ממש משנה מי איש חינוך ומי לא.

חשוב לי לומר שהנושא מאוד מאוד קרו לליבי. כשאני הייתי בכיתה י"א היו מסעות לגרמניה ואני הייתי במסע כזה לגרמניה למשך שבועיים. אלה היו חילופי נוער, במבט לשואה עם הפנים קדימה לעתיד.

אלה חילופי נוער מתוקף החלטת ממשלה לחילופי נוער של תלמידים בודדים. זה לא מסע.

לא. לא היינו בכלל תלמידים בודדים. היינו שם שבועיים וזה היה מסע.

זאת תוכנית אחרת.

זה היה לפני הרבה שנים. אני לא אגלה כמה. זה היה מאוד מאוד משמעותי. אני כן חושבת שצריך לבחון. אם לא מסתדר עם פולין, אפשר לבחון גם אופציות אחרות. הינו שם במחנות השמדה והיינו בהמון המון מקומות וזה היה מאוד משמעותי.

אני כן אומר שבשנה שעברה ייצגתי את הכנסת במצעד החיים והדלקתי לפיד באושוויץ וזה היה אחד מרגעי השיא של חיי. לכן אני באמת מבינה את הצורך כן לחזור לפולין.

כמובן שאני אתמוך בכל מה שצריך ונעשה כל מה שצריך כדי להחזיר את המסעות. אנחנו כאן לרשותכם. לדעתי כולנו חושבים אותו הדבר. השאלה היחידה שיש לי, כי אני זוכרת איזה מאמץ ההורים שלי היו צריכים לעשות מבחינה כלכלית כדי שאני אצא, מה נעשה במשרד החינוך כדי שכולם יוכלו לצאת ומה הקריטריונים היום לבחור את התלמידים שיוצאים. זו שאלה שחשובה לי מאוד.

ליאת תדבר על זה אבל כבר שנים יש תכנית מלאה למלגות כדי שכל מי שידו לא משגת יוכל לצאת. זה יחד עם השלטון המקומי. כמובן לא כל אחד יכול לצאת למסע מבחינה ערכית או מבחינת היכולת או מבחינה רגשית. לכן יש פה תהליכים מאוד ברורים עם ליווי של השירות הפסיכולוגי במשרד וכולי והחלטת בית הספר. אם הבעיה היא בעיה כלכלית, לזה יש פתרון.

אני נותן לחברי הכנסת לדבר לפי סדר ההגעה. אם מישהו מכם ממהר, נא לעדכן אותי.

אני אתחיל בכמה משפטים אישיים ואני אעבור לתכל'ס. בסוף זה נוגע לנו בלב, לכל אחד ואחד בצורה שונה. אני גדלתי בבית שכל החיים דיברו על שואה. אני נולדתי בליטא, אנחנו בשנת 1972 עלינו לארץ וכל המשפחה של אמי נספתה בשואה. השורדת היחידה הייתה אמי וההורים שלה שהגיעו לארץ. גרתי בבית שהיית שומע בלילה צעקות – שנל, ראוס, יודן - וכל מה שאנחנו מכירים מהספרים אבל אני גדלתי ממש בתוך הדבר הזה. אני יכול לומר לכם שגם כשאתה ילד שגדל בבית של ניצולי שואה, אתה עדיין לא מבין עד הסוף, עד שאתה מגיע באמת לאדמה הארורה הזאת. בית שלא קונים שום דבר גרמני, בית שאסור לשמוע גרמנית, לא זורקים כלום ותמיד הפריזר מלא באוכל קפוא וכן הלאה וכן הלאה.

כשהייתי בן 47 אדוני היושב ראש חבורה של חברים יצאנו במשלחת לפולין ועשינו את המסע הזה במקביל לילדים שלנו. לא יחד איתם אבל במקביל. עשינו את זה עם מדריך של המסעות, אותו מסלול שהילדים שלנו עברו וזאת פעם ראשונה שישבתי שם. זה היה באחד ממחנות הריכוז וסיפרתי את הסיפור של המשפחה שלי. זה היה אקט פסיכולוגי אבל על האדמה הזאת זה נראה אחרת. כשחזרתי לארץ, אחרי המסע הזה, כל הפאזל הזה התחבר לי במוח והבנתי בדיוק על מה מדובר כל לילה בבית הזה. לא הייתי מבין את זה, אם לא הייתי שם. הבנות שלי שיצאו כולן למסע הזה לא היו מבינות את זה אם הן לא היו שם. נורא כואב לי כאחד שעבר את כל התהליך הזה שיש ילדים שלא מגיעים לשם ושזה לא קורה בשנה האחרונה או יותר.

לכן אנחנו צריכים לעשות הכול להחזיר את הנושא הזה וכפי שאמרה יסמין, לדאוג לכך שכל ילד במדינת ישראל יצא למסע הזה כי הוא משנה חיים. בעוד פחות מ-10 שנים לא יהיה כאן ניצול שואה אחד. אנחנו צריכים לדאוג לזה שהילדים שלנו והנכדים שלנו יעברו את זה לדורי דורות ושלא נשכח אף פעם, ואתם יודעים מה? גם לא נסלח. תודה.

תודה רבה. כאן המקום לקבל בברכה את ניצולי השואה שמסתובבים בין הוועדות השונות והגיעו אלינו. תודה על השתתפותכם.

פורום רום, תנועות הנוער.

תודה רבה. כאשר מדברים על השואה, הסבתא שלי זכרה לברכה יושבת לי על הראש ואומרת שצריך לבטא את השם משפחה שלי כמו צריך. אז אני מתנצל אדוני היושב ראש.

צודקת.

אני רוצה להודות לך ולכל הוועדה על הדיון ועל ההזמנה לדיון החשוב מאוד שאנחנו מחכים לו כבר הרבה זמן. פורום רום מייצג מאות ואלפי אנשי חינוך, מורים, מדריכים, מנהלות בתי ספר, כל תנועות הנוער ועוד ועוד. אנחנו עוסקים בזיכרון השואה עוד לפני כן אבל מאז שהופסקו המסעות אנחנו עוסקים בסיוע להחזרת העניין הזה.

אני רוצה לברך את כל העושים במלאכה ולהגיד להם תודה רבה. אני באמת חושב שהמסעות חייבים לחזור אתמול ואם לא אתמול אז היום ואם לא היום, אז כמה שיותר מהר. הם חייבים לחזור דווקא לפולין, כמו שאמרת אדוני היושב ראש בתחילת דבריך ואני מחזק אותם.

אנחנו נאבקים היום בהכחשת השואה כעם, כמדינה, ואנחנו חייבים לראות – גם כלפי התלמידים, הילדים והילדות שלנו, החניכים והחניכות, וגם כלפי העם היהודי – את המקומות ואי אפשר בלי זה. מה לעשות, שם רוב השואה התרחשה.

אני רוצה להדגיש בפניך ובפני הוועדה כולה שבראשית שנת הלימודים אנחנו עשינו סקר ולמרות שלפעמים יש כל מיני דעות לכאן ולכאן, בסופו של דבר אנחנו יודעים היום בבירור ש-82 אחוזים מהישראלים חושבים שהמסעות האלה הם חיוניים, הם מסעות חשובים, ציוניים, ערכיים. אני חושב שגם זה מחזק את כל העושים במלאכה וגם אותנו. אני חושב שזה מסר כלל ישראלי שיכול לצאת מהוועדה הזאת, מסר מאחד כלל ישראלי, ציוני, יהודי ואנושי.

אני שמח לשמוע על ההתקדמויות שאת חלקן אני מכיר ועל חלקן אני שומע היום אבל אין ספק שצריך, כמו שאמר אריה מור, להמשיך את העבודה המשותפת של משר החינוך, של משרד החוץ, שירות הביטחון הכללי. לתחושתי צריך לחבר כאן את כל הקצוות. אנחנו ממש במטר האחרון או במטרים האחרונים וצריך לסיים את זה ולצאת בהודעה שהמסעות חוזרים השנה. כמובן לוקח קצת זמן עד שהתלמידים נרשמים, עוברים הכנה וכולי. הייתי שמח אם מהוועדה המכובדת הזאת תצא קריאה לכל הנוגעים בדבר לעשות את כל מה שצריך לעשות. אנחנו כבר שלוש שנים בלי מסעות. זה לא שנה ולא שנתיים אלא אלה שלוש שנים בלי מסעות. כמו שנאמר כאן, רואים את ההבדל. כולם טובים, כולם תלמידים שלנו, כולם החניכות והחניכים שלנו אבל רואים את ההבדל בין מי שהיה בפולין לבין מי שלא. אחרי שלוש שנים, הגיע הזמן לסיים את העניין הזה ולחזור לפולין.

תודה רבה. חבר הכנסת רון כץ.

תודה רבה אדוני. אני מברך אותך על הדיון החשוב הזה. זה אחד מרגעי השיא שאני חושב שכל תלמיד במערכת החינוך במדינת ישראל צריך לעבור. כנכד לניצולי שואה, זה משהו שאני שאפתי לקדם. אני הייתי ראש מינהל חינוך בפתח תקווה. למרות הקשיים הטכניים, אנחנו צריכים למצוא את הפתרונות איך אנחנו כן עושים את זה ואנחנו צריכים להנגיש את זה ולהסתכל על זה גם בראייה של מי שלא יכול לקחת חלק במסע הפורמלי כי לא כולם יכולים להרשות לעצמם את הדבר הזה. זה משהו שצריך לדבר עליו גם בוועדה הזאת ולראות איך אנחנו פותחים את זה לכולם. בסופו של דבר, ומי כמוך יודע אדוני היושב ראש, האנטישמיות בעולם עולה ועולה והדרך הכי נכונה להילחם בתופעה היא עם העובדות ועם האמת. ככל שיותר יהודים וככל שיותר ישראלים יראו בעיניהם וידרכו ברגליהם על האדמה הזאת ויבינו על מה מדובר – החיבור יהיה הרבה יותר חזק. אי אפשר לעשות חיבור כזה מסרטים, מלימודים ומפגישות. זה תהליך, זה חלק מדברים שצריכים לעשות אבל שם הרגע שצריך לעשות.

אני חושב שאנחנו, אם יש משהו שאנחנו באמת נוכל לעשות בצורה משמעותית ונוכל באמת לתרום תרומה אמיתית גם למאבק באנטישמיות בעולם, זה לראות איך אנחנו מאפשרים לכל תלמיד ותלמידה במדינת ישראל שרוצה את זה, לקחת חלק במסע הזה. יכול להיות שדווקא לך יש את הכוח גם לזמן את הגורמים. אנחנו יודעים מה הבעיה שם ולמה אי אפשר להביא משלחות. זמן אותם אליך ואולי יהיה אפשר לפתור את זה עם כל הנציגים, עם אנשי משרד החוץ, עם הגורמים הרלוונטיים שמאבטחים ועם כל מי שצריך להיות בתמונה. תודה.

תודה רבה. חברת הכנסת ד"ר יפעת שאשא ביטון.

תודה. ברשותך אדוני היושב ראש, אני יודעת שאתה מנהל את הדיון אבל אם אפשר לתת לתלמידים לדבר קודם כך שאני גם אוכל להתייחס לדבריהם.

אם היו אמורים לדבר עכשיו אבל אני כיבדתי אותך ונתתי לך.

אני יודעת. תודה רבה אבל אני אשמח להתחלף איתם.

בבקשה. מועצת התלמידים.

אני יושב ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית. אני לומד בכיתה י"ב במקיף רגר בבאר שבע.

אני אנסה לקצר כדי שגם החברים שלי יוכלו לדבר אבל אני חייב להתייחס למשהו. נאמר כאן שכבר שלוש שנים אין את המסעות לפולין. בפועל זה אומר לפחות 300 אלף תלמידים שלא היו בפולין וזה אומר אחר כך גם עוד 700 אלף שהם הילדים שלהם שלא יוכלו לספר להם ואחר כך עוד המון דורות שכלל לא יחוו את זה. אנחנו התלמידים, אני לא יכול לדמיין מצב שבו נסיים את המערכת ושוב לא נהיה בפולין ולא נכיר את המורשת שלנו, את ההיסטוריה שלנו כעם.

בימים האחרונים הוצאנו כמה פרסומים לבני נוער ואני חייב להגיד שהתגובות כואבות ברמות מטורפות. תלמידים לא מפסיקים להגיד כמה הם לא יכולים להאמין שכך הם יסיימו את בית הספר התיכון.

כמו שנאמר, אנחנו פועלים יחד עם מרכז השלטון המקומי ובעיקר בשנים האחרונות יחד עם משרד החינוך ועם השרה היוצאת. יש הרבה התקדמות. אני חושב שצריך להתקדם. כלומר, מבחינתי זה כבר במצב שראש הממשלה צריך להתערב ולהיכנס לעניין הזה עד הסוף כדי לדאוג שהדברים האלה יקרו ויצאו לפועל. שנת הלימודים מסתיימת בעוד חצי שנה ואין לנו זמן לבזבז. אין לנו זמן למשא ומתן ואין לנו זמן לשיחות. פשוט צריך לפתור את זה כאן ועכשיו.

אני מבקש לאפשר לחבריי להתייחס.

אני מפתח תקווה. אני תלמידת כיתה י"א בתיכון גולדה. אני סגנית יושב ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית. אני אשמח לספר לכם על איזשהו מקרה שקרה לי לפני כמה ימים. היה לי מבחן בהיסטוריה. למדתי עם המורה שלי והיא העבירה לי את כל החומר והתחלתי לבכות. החומר שמלמדים ומנסים להעביר, מנסים באמת לחבר אותנו כמה שיותר לעניין הרגשי. זה לחלוטין עובד עלי ועל חברים שלי. האימפקט באמת עובד אבל אני מסתכלת על החומר ואני לא מצליחה להתחבר לזה באמת עד הסוף. אני רוצה להיות שם, אני רוצה להיות על האדמה הזו ובאמת לראות את כל מה שראו אלה שלפניי, לראות את זה בעיניים, להתחבר לזה עוד יותר. אני חושבת שגם מגיע לשורדי השואה ולאלה שנספו, שנעשה את זה. בסופו של דבר בזכותם יש לנו מדינה.

אני אשמח להעלות את זה שהמשלחת הראשונה שיצאה הייתה משלחת הנוער, ב-1963. גם המדינה ראתה כמה חשוב שנוער יהיה זה שייקח על עצמו את הדבר הזה ויוביל אותו. כמו שאמרו לפני, לא יישארו בקרוב עוד הרבה אנשים שהיו שם ויוכלו לספר את הסיפורים. חשוב שאנחנו כנוער ניקח גם את זה כמטרה ונדע הכי טוב כדי להעביר את זה הלאה וכדי באמת לוודא שזה קורה בשטח.

אנחנו ממשיכים ללמוד את החומר לבגרויות. בית הספר שלי יוצא גם להרבה הרצאות והצגות אבל יש הרבה בתי ספר שלא יוצאים להרבה הרצאות, הצגות וסדנאות ונזכרים בנושא הזה רק לקראת יום השואה, מה שבעיניי פחות טוב וחשוב גם על זה לשים את הדגש. המדינה גם בעבר כמה לנוער יש את הכוח החשוב הזה של להוביל את כל העניין הזה, לקחת על עצמם אתה דבר הזה. גם אנחנו במועצה בקשר מאוד מאוד קרוב עם ארגון זיכרון בסלון. אנחנו גם מובילים זיכרון בסלון בכל הרשויות, מצעדי גבורה ברשויות, ביום חמישי הקרוב יש לנו כנס בשיתוף שגרירות פולין, בשיתוף פרלמנט הנוער בברלין גרמניה ובארצות הברית. זה באמת כדי לדבר נוער לנוער כי זו התקווה האמיתית. אנחנו בסופו של דבר אלה שמעלים לשיח את כל העניין של האנטישמיות. אנחנו אלה שצריכים בסופו של דבר לדאוג שכאשר אני אהיה אימא, כשלי יהיו ילדים, הילדים שלי לא יחוו אנטישמיות. אני חושבת שזה באמת עלינו, שלנו, כדי שזה יעבור גם לדורות הבאים.

בסופו של דבר כן חשוב לי לומר שלא סתם לוקחים אותנו, ילדים בכיתה י"א ו-י"ב, למסע הזה. יש לזה איזושהי מטרה. אנחנו בני נוער בתיכון, בבתי ספר, נוסעים עם חברים, צוות מורים, צוות חינוכי ויש לנו מלווים כדי שנוכל לעבד את הדבר הזה הלאה. כדי שזה לא יהיה סתם מסע אלא שיהיה עיבוד לכל הדבר הזה, שנוכל לקחת את זה ולממש את המסע הזה גם אחר כך, אחרי שיוצאים אליו, להבין מה ראינו ואיך זה יכול להועיל לנו בעתיד.

יש גם שוויון הזדמנויות. יש גם הרבה רשויות ששמעתי עליהן שמסבסדות את המסע הזה לנוער. אני חושבת שזה חשוב שכולם יצאו ובעיות כלכליות לא יהיו הגורם לכך שנוער לא יוכל לצאת למסעות האלה. מאוד מאוד חשוב לשים גם את זה על השולחן ולא להסתפק בטיולים בארץ שהם חשובים אבל חשוב גם שכל בני הנוער יחוו את המסע בחוץ לארץ ושגורם כלכלי לא יהיה זה שימנע מהם לצאת. אם עכשיו הם לא יוצאים, יכול להיות שגם בעתיד לא יהיו להם המשאבים.

משרד החינוך אמר שזאת לא מגבלה.

בעבר כן היו מגבלות כלכליות.

לא רק שזאת לא מגבלה אלא הרבה פעמים ראשי הרשויות גם מצטרפים ועומדים בראש המסע לפולין. זה בנפשנו ובליבנו. גם בתשלומי הורים – וזה דיון אחר – בוודאי במסעות לפולין, אין ילד שלא יצא.

זה לא נכון. אני הייתי ראש מינהל חינוך. יש קרן ובסופו של דבר הקרן נגמרת.

אני לא מדברת על קרן של משרד החינוך.

לא, של העירייה.

אז בפתח תקוה אולי זה כך היה.

לא רק בפתח תקווה. זה בכל המקומות.

אני קצת מכירה. בטוח שיש כשלים.

את חושבת שאין ילד אחד במדינת ישראל שרצה לצאת ולא היה כסף?

שביקש, שהיה צריך ולא יצא.

אין אחד כזה?

אין אחד כזה ואם יש, אני אשמח לקבל את שמו.

אני אעביר לך רשימה ונראה איך אנחנו עוזרים להם.

יש ערים שבכלל לא מעורבות ואין להן קרן לעניין הזה.

אני אשמח לקבל את הרשימה.

זה משהו טוב שעולה כאן כי אם יש להם דרך לעשות אז נפנה לראשי הערות שיעבירו אלינו רשימות ונעביר אליהם, רק שיסבירו טכנית איך עושים את זה.

מיכל כאן.

אני אשמח אחר כך לשוחח איתך ולהסביר. רשימות זה לא הסיפור. בוודאי לא של מי שאין ידו משגת. אנחנו מדברים בכל זאת בצנעת הפרט. יש מנגנונים בתוך בתי הספר ויש קרנות.

אני בן אדם פרקטי. תגידי לי מה לעשות, אני אפנה לראשי הערים ואני אעביר אליך.

זה התפקיד שלי ואני אשמח שזה יהיה הפורום.

נעשה את זה ביחד ואחר כך נדווח ליושב ראש.

מעולה. תודה רבה.

אני כן אגיד לסיכום שאני באמת שמחה שאת אומרת שזה לא קורה. נשמח שברגע שבאמת יחזירו את המסעות, כך ימשיך להיות.

לסיכום גם כדי ששני החברים שלי יוכלו להציג חוויות אני אומר שהמסע הזה, אני חושבת שזאת המטרה הכי פחות חשובה שלו, מכניס לנו פרופורציות לחיים עם כל הבעיות שאנחנו עוברים עכשיו כמו גיל ההתבגרות. הוא מכניס לנו פרופורציה. נושא סופר משמעותי הוא לימודי שואה שלא הוזכרו בדיון אבל הם סופר משמעותיים. הערכים שיש לכל עניין השואה שיכולים לעבור אלינו הם סופר חשובים. הם מחנכים אותנו כתלמידים לאהבת הארץ, מדינת ישראל, וזה מאוד חשוב להיסטוריה ולעתיד שלנו. זה מה שיבנה אותנו.

אדוני היושב ראש, משפט. הנושא שרון העלה הוא מאוד חשוב. זה לא קורה. יש תלמידים שלא יוצאים. אני הייתי מבקש שיירשם בפרוטוקול שאנחנו נקבל כאן בוועדה בשבוע הבא את המצב האמיתי ואיך אנחנו יכולים להיות על זה כך שבאמת כולם יצאו.

הדברים נרשמו. בהמשך יש לי עוד מספר שאלות גם למשרד החינוך. מועצת התלמידים, אנחנו עוברים לחברת הכנסת יפעת שאשא ביטון.

תודה רבה כבוד היושב ראש על הדיון בנושא החשוב הזה. אני רוצה בראשית דבריי קודם כל לומר תודה לצוות שיושב כאן ממשרד החינוך. אני יודעת מקרוב כמה מאמצים הושקעו בשנה האחרונה כדי לחדש את המסעות. אגב, אנחנו חידשנו אותם מיד כשחזרנו מהקורונה. הצלחנו להוציא קבוצה של כ-1,000 תלמידים ואז זה שוב נסגר בגלל הסוגיות שכולכם מכירים. לא נחו, אפילו לא לרגע, במשך כל התקופה הזאת כדי לחדש את המסעות.

אני רוצה להתייחס לכל הנושא של לימודי השואה בפרספקטיבה רחבה. בסוף הילדים פוגשים את לימודי השואה לא רק בתיכון, לא רק במסעות, אלא זה משהו שמתחיל כבר מגיל הגן, כמובן בצורה שהיא מותאמת גיל. כל הזמן זה נוכח במערכת וזה לא משהו שהוא מופע חד פעמי.

צריך לזכור שאנחנו מדברים על היציאה לפולין ועל ילדים שלא יוצאים. אגב, זו דילמה שנמצאת על השולחן כבר כמה שנים. האם זה באמת מתאים לכולם, האם זה נכון בכלל לקיים את המסע בגיל הזה. זאת שאלה שכל הזמן חוזרת על עצמה. יש לא מעט ילדים שלא יוצאים לא בגלל בעיות כלכליות אלא בגלל שהם באמת לא מסוגלים להכיל את זה מבחינה רגשית. אנחנו מדברים על חוויה מאוד מאוד קשה, מאוד עוצמתית שצריכה תהליך של עיבוד בצורה מקצועית עם הרבה מאוד ליווי כמו שאמרה ספיר, בין אם זה לפני היציאה ובין אם זה אחרי היציאה ועדיין לא כולם בשלים לעבור את החוויה הזאת בגיל הזה. מאוד יכול להיות שאחר כך בשלב הצבא או מאוחר יותר זה יהיה יותר נכון עבורם. צריך גם את זה לקחת בחשבון.

מה שאנחנו עשינו בתקופה הזו שלא היו מסעות, בעצם נתנו חלופה של משואה לתקומה כאן במדינת ישראל. אני חושבת שזו חלופה שצריכה להישאר גם בשנים הבאות כי זה מאפשר להרבה מאוד תלמידים שלא יוצאים לפולין לחוות מסע כזה כאן בארץ ולפגוש את הניצולים. אני חושבת שיש כאן וין-וין כי גם נותנים להם מקום ובמה, גם פוגשים את המקומות שבהם אנחנו כן משקיעים במדינה וגם הרבה יותר ילדים חווים את החוויה הזאת. אנחנו מדברים על מעל 30 אלף ילדים שיצאו למסעות האלה. אגב, אלה תלמידים שלא בהכרח היו יוצאים למסע לפולין.

אני רוצה לאחל לכם שהמאמצים שלכם יישאו פרי. אני יודעת שאנחנו ממש בישורת האחרונה וכי רוב הדברים כבר נסגרו. אני מעריכה שבזמן הקרוב אנחנו כן נשמע בשורות טובות.

אני רוצה להתייחס ברשותכם ובמחילה. עצוב לי מאוד שאנחנו נמצאים בדיון כל כך חשוב ודווקא קואליציה שכל כך דיברה על זה שלקחו את הלימודים על השואה ועל המורשת ועל המסורת מתוך מערכת החינוך, אין כאן אף נציג שלה למעט אתה אדוני היושב ראש. כאילו שום דבר לא השתנה מאז הממשלה הקודמת לעכשיו. הקואליציה היום שהייתה אופוזיציה אז, פשוט נעדרת מהוועדות וזה חבל. היום אני חושבת שזה חבל שבעתיים כי בסוף יש לכם יכולת ברמה המעשית לקחת ולהוביל את זה בתוך המשרדים ומי שירוויח, זה כל מי שנמצא כאן. אני מקווה שמישהו ישמע את הדברים ובפעם הבאה נראה יותר נציגים שלכם.

אני כאן. נוביל את זה במאבק גדול ועיקש. נכון שזה שתלמידים לא יוצאים, זה לא רק בגלל הסבסוד אבל בעיית הסבסוד קיימת. אולי בהמשך משרד החינוך – אם תוכלו להתארגן לכך - יוכל להגיש לוועדה את ההמלצות שלכם בעקבות משבר הקורונה, מה היו המקומות החלופיים ומה אתם מציעים במידה ופולין לא תפתח את שעריה. הייתי רוצה שנדע לקראת מה אנחנו הולכים. חשוב לי לקבל בוועדה את המסקנות האלה.

ברשותך, כבר נבנית תוכנית חלופית שמתייחסת למקומות נוספים אליהם ייסעו הילדים ולא רק פולין. להרחיב את זה למדינות נוספות. אני אומר לכם שכבר יש קבוצות שנסעו למרוקו. אנחנו יודעים שזה לא רק בגרמניה, בפולין ובהונגריה אלא זה היה קיים גם במדינות נוספות. באמת מרחיבים את היריעה ואז יהיה אפשר לבחור בין חלופות שונות. אני לגמרי רואה בזה ערך מוסף שלוקחים ומרחיבים את הסיפור הזה ורואים שהוא באמת הרבה יותר גדול ממה שאנחנו ידענו.

אני רוצה להתייחס לבקשתך. בפגישתי עם השר החדש הצגתי את הנושא והוא רשם לעצמו. כמובן תיארתי בדיוק את מה שתיארתי לכם. יש את דוח הוועדה לגבי המקומות הנוספים, לגבי החלופות בארץ. אנחנו צריכים להציג את זה למנכ"ל הנכנס – אנחנו מדברים על שבוע עבודה – ונעשה זאת בצורה מסודרת. המנכ"ל הנכנס יקבל את ההחלטות. הרי לא היו מסעות ולכן המלגות הופנו למלגות לכיוונים אחרים. צריך לארוז בחזרה את כל החבילה כדי שהיא תוכל להתקדם קדימה בצורה הטובה ביותר כפי שהיה בעבר. אמרתי, 43 אלף עד סוף 2019 זה כמעט קצה הפוטנציאל.

תודה. אנחנו נשמח לקבל את הדוח אחרי שהמנכ"ל החדש יקבל אותו, כך שהוועדה וחברי הכנסת יוכלו גם הם לקבל הנתונים האלה.

מכון שם עולם, ראש המכון, הרב אברהם קריגר.

שלום וברכה. אני רוצה להודות לכולם על כל המאמץ שאנחנו שומעים שנעשה במהלך השנים האחרונות. אני יכול לומר שאני מלווה את הנושא של מסעות לפולין משנת 1989 עת הוצאתי משלחת ראשונה לא של תלמידים ב-1987. אני מכיר את זה היטב דרך מכון שם עולם מתוך הקבוצות הרבות שמגיעות אלינו.

אני רוצה בכל זאת בכמה נושאים להיות טיפה משבית שמחות. דבר ראשון, בנושא של המלגות. אני חושב שעדיין יש במדינת ישראל שכבה נרחבת ביותר של תלמידים שאינם יכולים לצאת לפולין. יכולים להביא לי מספרים מימין ומשמאל, אני רואה את זה בשטח. אני רואה את זה בקבוצות. לא משנה כרגע אם זה נובע בגלל שיטת החלוקה של המלגות שזה בית ספרי ובחלוקה כזו או אחרת. יש מועצות שאין להן שום קרן בפועל שנועדה לתגבר.

באותה נשימה אני רוצה לומר שאותם מחזורים שלא יצאו לפולין, יש חשיבות לא רק לעודד אותם כרגע אם זה במסגרת מכינות או מדרשות או מסגרות חינוכיות שפועלות אלא גם לתת להם אפשרות אולי ליהנות גם מהמלגות באותה מידה. אני יודע שמכינות שרוצות לצאת לפולין, לא השתנה המצב הסוציו אקונומי באופן משמעותי של אותם תלמידים מהאתמול, כשהם היו שמיניסטים. אם רוצים באמת לתת להם אפשרות, צריך מה שנקרא אולי עכשיו לזמן מוגבל לתת לתלמידים שנפגעו בשלושת השנים האחרונות ולפתוח בפניהם את השערים בצורה כזו או אחרת.

אני גם חושב ששנות הקורונה נתנו לנו כמה נקודות חשיבה חדשות וחשוב גם היום בתוך המערכת של הרגולציה של המסעות לפולין לפתוח מה שנקרא אנטנות לחשיבה נוספת. אני לא מדבר כרגע רק על מדינות נוספות אלא גם לצאת מאיזשהו קיבעון.

העלו כאן את הנושא של חילופי נוער. חילופי נוער, לפי בדיקתי - אני לא עומד במאת האחוזים מאחוריה אבל בדקתי עם מי היה ממונה על כך במשרד החינוך – יש כ-70 אלף תלמידים בשנה בחילופי משלחות נוער. זה מספר יותר גדול, כמעט כפול, מהמספר של התלמידים שיוצאים במשלחות לפולין. המערכת הרגולטורית שבאיזשהו מקום מכניסה אותם לתוך סד כזה או אחר, כמעט ולא קיימת. הם יכולים לצאת באופן די עצמאי, הם הרבה יותר חופשיים בהרבה מהתחומים, כך שכרגע אני לא בא להשוות בין פולין לשם אבל אני אומר שזה מצריך חשיבה אולי יותר פתוחה גם בפולין עצמה וגם באופי של משלחות.

העלו כאן את הנושא שציבור חרדי פחות יוצא. אנחנו סיימנו השנה פעם ראשונה במדינת ישראל קורס למדריכות למשלחות נוער לפולין מהמגזר החרדי. זה עבד בהתחלה עם מדריכות בעיקר בגלל שבסמינרים יש יותר ביקוש לצאת לפולין, בסמינרים של הבנות מאשר של הבנים. לכן לשם הפנינו את תשומת הלב. אבל גם אצל הבנים יש היום הרבה יותר התעוררות אלא מה, הם צריכים באיזשהו מקום להיכנס וצריך לפתוח להם מה שנקרא צורות אחרות קצת של מסעות, אולי עם שילובים אחרים, יתכן שלא פולין בלבד, היום זה כבר אפילו לא על המדף, שילוב עם אוקראינה. היו שילובים כאלה ואחרים שמבחינתם היו שילובים שעונים על הצרכים של הנרטיב שהם באיזשהו מקום עוסקים בו בתוך המוסדות. צריך לפתוח את האפשרויות השונות ולהקל כמה שניתן ברמה הרגולטורית.

הנקודה האחרונה שאני רוצה לדבר עליה. השרה לשעבר הזכירה את העניין של המסעות בארץ וכך גם רבים מהדוברים. אני חולק על מה שנאמר כאן. המסעות בארץ הם בסופו של יום לא משרתים את המטרה של מעין מסע חלופי לפולין. בפועל רוב בתי הספר לוקחים את התקציב ומפנים אותו למסעות כאלה ואחרים כשמסמנים וי על החובה המינימלית שניתנה שם.

במחילה, זה לא נכון.

אני יודע שזה לא נכון.

במחילה, זה לא נכון. זה לא יכול לקרות. בוא ניצמד לעובדות.

איזה גוף אתה מייצג?

אני מייצג את מכון שם עולם.

אתם גם עושים מסעות?

אנחנו לא עושים את המסעות עצמם. דרכנו יוצאים תלמידים.

יש כאן עניין עסקי?

לא. לנו אין עניין.

חד משמעית כן.

לנו יש עניין עסקי?

אתם מקבלים כסף.

אנחנו לא חברה זכיינית. אנחנו לא גוף שמוציא לפולין. אנחנו גוף כמו מוסדות ההכשרה השונים מ-יד ושם ועד בית לוחמי הגטאות והעמיתים ממורשת ועוד ועוד. מכשירים אלפי בני נוער לפני שהם נוסעים לפולין. אין כאן שום עניין עסקי.

אתם מקבלים על זה תשלום?

מה פירוש?

אני רוצה לעשות סדר. אתם יורדים למקומות שלדעתי לא רלוונטיים. הוא מביע את דעתו. זכותו להביע את דעתו ולומר מה שהוא אמר.

שייצמד לעובדות.

כמו שזכותך הייתה לומר מה את חושבת ודעתי היא שזה חשוב אבל לא תחליף למשהו. הכול בסדר. הוא יכול להתבטא והכול בסדר. אני מבקש להתכנס לסיכום.

אני אתכנס לסיכום. אני אומר את זה בכאב עצום ולא חלילה ממקום של התרסה. אני רואה את הדברים. אני רואה למשל שקבוצה מגיעה אלינו למכון שם עולם לעשות מה שנקרא שעתיים או שלוש, לעשות חלק מהמינימום, אחרי יום של סנפלינג. אחרי יום של סנפלינג הם לא יכולים.

זה לא המסע החלופי. זה קורה במסגרת טיולים שנתיים.

לא. אני לא מטעה. זו המציאות.

זה לא נכון. זה לא המסע החלופי. מה שאתה מתאר, זה יכול להיות חלק מטיול שנתי.

נכון וזה מה שקורה.

אבל זה לא אותו הדבר. המסעות החלופיים זה נטו מסע.

המסעות החלופיים, בואי נקרא אותם. הם חייבים ללכת הליכה משמעותית במסלול.

ותקומה.

ותקומה. אנחנו יכולים במדינת ישראל כל דבר להכניס לתוך העניין של תקומה.

לא. התוכניות הן בנויות וגדורות.

אנחנו כפורום מכוני השואה העלינו את הנקודה הזאת גם בפני המנכ"לית והיא נתנה הבטחה ש-70 אחוזים מתוכן המסעות הללו חייב לעסוק בשואה. בפועל זה לא קורה. אני לא בא כרגע להתריס. אני בא לעורר. אני אומר בואו נשים לב, זה לא קורה. זה קורה אולי בכל מיני סיכומים אבל זה לא קורה בשטח. מנהלי בתי ספר מנצלים באיזשהו מקום את התקציב שניתן, המעקב אחריהם הוא בלתי אפשרי בצורה רצינית. אין כאן פקחים כמו בטיולים שנתיים. אין פיקוח ממשי ובאיזשהו מקום הם מנצלים את זה לפעילות חברתית כזו או אחרת, טיולים או דברים כאלה. גם הקטע של השואה.

במחילה, אתה לא מדייק.

הרב קריגר, אתה יוצא כאן בהאשמות ולכן אני כן רוצה לתת למשרד החינוך להגיב.

אני חייבת להגיב ואני אגיב בקצרה. אני רק רוצה לדייק כמה דברים. פורום מכוני השואה הביע בפני המנכ"לית לגבי היחסים בין נושאי שונה לנושאי תקומה. סנפלינג לא היה במשוואה. יכול להיות שאתה מכיר משהו ספציפי אחד שעשו תיחמון וזה בעייתי אבל מסעות שואה ותקומה בהחלט מתעסקים בשואה ותקומה והסיפור היה על היחסים בין שואה לבין תקומה שאלה שני נושאים ששניהם ראויים.

נקודה שנייה. המסעות האלה מבחינה ביטוחית, בגלל שמדובר במסע בארץ, הם יושבים באגף של"ח ולאגף של"ח, כמו לכל שאר מערכת הטיולים, יש מספיק אנשים שבאים ועושים את הבדיקה הזאת. מעבר לזה, כל המסעות של שנה שעברה - והיו רבים, נקבה כאן קודם השרה לשעבר את המספר שהוא כולל קרוב ל-30 אלף תלמידים – כל אחת ואחת מהתוכניות האלה עברה בקרה גם ברמה של תוכן. אחת המדריכות הארציות במטה משלחות הנוער לפולין בדקה וחתמה.

זאת אומרת שיש למשרד כלי פיקוח.

לחלוטין. יצוין גם שהרב קריגר הוא לא עובד המשרד. גם את זה חשוב להבין.

כבודו הציג את עצמו כעובד המשרד?

ממש לא.

לא. לא. הוא דיבר בידענות על תהליכים שקורים במשרד. הוא מכיר את הכול דרך המכון שלו שהוא מכון מאוד מכובד. הוא מכיר מה שמגיע אליו למכון.

לכן היה חשוב לקבל את התגובה שלכם.

מאוד חשוב גם להתייחס לרעיון של בדיקת אתרים נוספים מעבר לוועדה שעשינו במידה ולא נחזור לפולין. ניסינו הכול. אני 25 שנים שם, נסענו מ-באבי יאר דרך אוקראינה לפולין, עשינו מהלך ברכבת מפראג. כל התהליכים האלה נעשו ונמצאו הרבה יותר יקרים. המסעות האלה לא הצליחו. הדבר היחידי שבסוף הצלחנו כן לאשרר למרות שזה יותר יקר - יש כאן עניין של Back to back במטוסים – זה להביא את המסע לחמישה ימים. אי אפשר מבחינה אבטחתית – ואני שם את זה כאן על השולחן – להתחיל לבנות פה מערכות אבטחה בכל העולם. זה פשוט בלתי אפשרי. גם בוועדה שעשינו יחד עם השב"כ למצוא חלופה התנינו את זה ביעד אחד, שנוכל להקים שם את המערכות עם חפ"ק וכולי.

כל שאר משלחות הנוער שיוצאות לחילופי נוער בגרמניה וכולי, הן מטופלות באותה שיטה, באותו תהליך אבטחתי ובאותו תהליך ערכי כולל הכנת התלמידים לייצוג של מדינת ישראל ובכלל בחוץ לארץ גם אם הן משלחות עצמאיות פרטיות ואנחנו נותנים להם את כל המעטפת למרות שהחלטת ממשלה אומרת שייסעו כאחד העם.

אני מבין שיש משקעים. בסוף אני מאמין שכל הורה וכל תלמיד במדינת ישראל היה רוצה להגיע לפולין, למסעות, להיחשף, לחוות ולראות את הדברים במו עיניו. אנחנו מבינים גם שבסוף יש מגבלה תקציבית. אני אפגש גם עם השר וגם עם המנכ"ל וגם עם אנשי משרד האוצר. אני חושב שזה דבר ראשון במעלה. יושבים כאן ניצולי שואה ואנחנו חייבים להבטיח להם שדור ההמשך, כמו שאמרה ספיר, כמו שאמרתם כולכם, יוכל לחוות את הדבר הזה ולהוביל בסוף את החזון ולהוציא משם את התקומה. גם לזכור, גם לשם הזיכרון כזיכרון אבל גם להמשך הידע, העדויות, החוויה והחיבור לזהות היהודית.

אני חושב שהדבר הוא חשוב ולכן אני אומר את זה כאן על השולחן, אני אגיד את זה גם במסקנות הדיון, אני הולך לעבוד קשה גם עם השר הנכנס, גם עם המנכ"ל ועם כלל משרדי הממשלה כדי שלא יהיה תלמיד בישראל שרוצה ואם יש מישהו שלא רוצה - לגרום לכך שהוא ירצה ולהביא הכנה אמיתית. זה יכול להיות במסעות כאן של תקומה.

אני חושב שאני הייתי ברור בנושא הזה. זה הכיוון ולשם אנחנו הולכים.

סליחה שאני מתפרץ. אני אשמח להוסיף משהו מטעם המועצה. אני יושב ראש מועצת התלמידים והנוער ש מחוז חיפה ונציג מטעם מועצת התלמידים הארצית. אני רוצה להוסיף משהו על דברי השרה היוצאת ולחזק אותם. נאמר שאנחנו באמת מתחילים את כל הסיפור של השואה ומלחמת העולם השנייה כבר מגיל גן וזה באמת משהו שאנחנו מצפים לו ומחכים לו עד כיתה י"א-י"ב, אז אנחנו מגיעים לרגע בו אנחנו טסים. כשאנחנו קטנים, ההורים לפעמים חוסכים בכל הפרטים שקרו שם כדי שלא נזדעזע כבר בגיל צעיר ועד שאנחנו מגיעים סוף סוף לגיל בו אנחנו יכולים לדעת, לשמוע ובאמת להבין או לפחות לנסות להבין. אני חושב שאסור לנו לוותר על זה במיוחד שזה גם הזמן שאנחנו לומדים עליו בשיעורי היסטוריה בבית הספר. זה באמת משהו שלשמוע זה בסדר, זה יפה ואנחנו רוצים להעביר את זה הלאה, אבל כמו שאחרים אמרו כאן, לראות זה באמת הדבר האמיתי. תודה רבה.

אנחנו גם נשמח להיות שותפים ולסייע.

תודה רבה. מנכ"לית אסירים לשעבר, מרים גרייבר.

אני רוצה לחזק את התלמידים שנמצאים כאן. זה באמת מאוד חשוב. אני תמיד הייתי תחת הרושם שזה לא משנה לתלמידים אם הם יוצאים או לא יוצאים כי הם יכולים לקבל אותו דבר בארץ אבל ים אחד הצטרפתי למסע כזה ודיברתי עם התלמידים לפני כן ודיברתי עם התלמידים אחרי כן. אין לכם מושג איזה מטפורה שהתלמידים האלה עברו במשך המסע. לנו היה מזל גדול וזה מאוד מאוד חשוב לכל אלה שמוציאים ילדים למסע הזה. קודם כל, הם צריכים לדעת ולראות את מה שהיה שם בפולניה. לפני כמה שנים נסעתי איתם לאושוויץ ועדיין המקום היה פחות או יותר כפי שהוא היה. אבי היה באושוויץ ואני זוכרת שהוא סיפר לנו על ה-ברק שהוא היה בו. זה היה ברק מספר 4. הוא סיפר איך שהם עמדו בין ברק אחד לשני שעות אחרי שהם הגיעו מהמקומות בהם עבדו. ברק מספר 4 הוא עכשיו מוזיאון אבל הם עשו את המוזיאון הזה בדיוק כפי שאבי תיאר אותו עם הדרגשים עליהם ישנו והשולחן שהיה שם. זה העביר בי צמרמורת גדולה. אני חושבת שהתלמידים צריכים ללמוד לפני כן, להבין לאן הם הולכים ובמיוחד אחרי זה לכתוב על זה או להביא אותם ביחד ולדבר על זה כדי לראות מה הם באמת למדו ומה הם רוצים להעביר לדורות הבאים. זו החשיבות הגדולה לדורות הבאים. אם לא נוכל להסתדר עם פולניה, אני הייתי מייעצת שתחשבו על גרמניה כי שם היו הרבה מחנות השמדה. אחרי מחנות ההשמדה היו גם מחנות העקורים ואלה שיצאו ממחנות ההשמדה הגיעו אליהם ושם הם למדו לחיות שוב ולהיות אזרחים נאמנים לכל מדינה אליה הם נסעו, ובמיוחד העלייה לארץ ישראל והתקומה בארץ ישראל ומה שהם עשו למען המדינה.

תודה רבה. עמותה פרלמנטרית לזכר השואה.

יושבת ראש ועדה של דורות ההמשך במסגרת העמותה הפרלמנטרית לזכר השואה.

מכובדיי, אני דור שני ליצולי שואה. מזה 8 שנים בחיפה אנחנו לוקחים ניצולי שואה לכפר הנוער הודיות, שזה בית ספר עם פנימייה, זה גם בית ספר לשוטרים וגם בית ספר של נתיב, החזרת חיילים בתשובה. שמו של יושב ראש הכפר הזה הוא פלא שטיין שהוא גם דור שני לניצולי שואה. הרעיון קם כשהוא רצה להכין את החניכים המצטיינים שהיו אמורים לנסוע לפולין, מפגש חברתי ערב חג שמחת תורה עם ניצולי שואה. קיבלנו זימון ו-100 ניצולי שואה התארחו בכפר הודיות ואותם תלמידים עבדו בקיץ בעבודות שונות על מנת לחסוך חלק מן הכספים לנסיעה לפולין. במשך שלושה ימים הם באו במגע ישיר עם הניצולים.

הניצולים אימצנו את התלמידים. היו מסעות לפולין. לאורך כל השנה חגגנו יחד את כל החגים. בתקופת הקורונה אי אפשר היה לבוא אבל התלמידים יצאו עם משלחות של מורים לבתי הניצולים באוזר הצפון כדי לתת להם תשר ולשמור. אני חושבת שזו נקודה של ארץ ישראל היפה. מיותר לדבר על הערכים החינוכיים. אגב, הם קיבלו פרס מטעם משרד החינוך על המפעל הזה. אולי כדאי להמשיך אותו כי זה דבר נפלא.

אני רוצה לתת לכולם לדבר, אז בבקשה נתכנס.

אדוני היושב, אני שמעתי את דבריך על המשפחה, על הדור ועל שארית הפליטה שנשארה ומה יהיה אחר כך. לפני שאני אדבר, אני אספר סיפור קצר. כמעצב שיער, והייתי בעל מספרות, היו אצלי השמנה והסלתה של תושבי ירושלים. כשנפתחה פולין, ואני שמעתי סיפורים מסוימים, ואני הייתי גם פעיל חברתי בכנסת, הייתי מזדעזע. הייתי בא ואומר את זה והיו אומרים לי לשתוק, זה לא נכון. עד ליום הזה שלעולם לא נשכח ואני לא שוכח אותו, שנת 1993, כאשר כותרת כזאת גדולה של עיתון "ידיעות אחרונות" ביום שישי כתבו את המילה "ילדי טובים" שהיו שם. לא רוצה לומר מה היה כתוב, אבל הביאו נערות גוגו וגם צילמו אותן כשהן באו לשם. אני באתי לכנסת ואני אומר להם מה זאת המילה "ילדי טובים"? הם היו במשלחת מהקיבוצים. מה זה ילדי טובים, האם אנחנו ילדי רעים? אם חס ושלום היה ילד משלנו מעדה אחרת מתנהג כך, היו קוראים לו ילדי רעים? אולי זה עניין של החינוך. אני שתקתי.

בשנים ההן בכיתות י' היו עושים עבודות גמר. כשהבן שלי הגיע לכיתה י' אמרתי לו שיבחר עבודת גמר על השואה ואני מבטיח לו שאם הוא יקבל ציון מעל טוב, אני שולח אותו למסע. הבן שלי לא רק עשה עבודת גמר ברמה אוניברסיטאית אלא גם שבח וייס קיבל את התעתיק שלה. העבודה הייתה על גטו ורשה. אני שלחתי אותו וכשהוא חזר שאלתי אותו איך הוא הרגיש ומה הוא חש. הוא אמר לי: אבא, יימח שמם הגרמנים, מחקו את רוב הראיות, לקחו אותו ליער, פחדתי לדרוך.

אני הבנתי שזו הדרך ואז באתי לכאן לוועדות החינוך וניסיתי להציע הצעה. הצעתי בכל בתי הספר בארץ, כדי להשריש את זה, להתחיל לעשות עבודות גמר על השואה ולא חשוב על איזה נושא בה. כל אחד שייכנס וירצה לחקור יקבל עוד ידע רחב. אמרתי שמצד שני יש להקים קרן ובקרן הזאת להביא את התרומות וכך נעודד ילדים מעיירות הפיתוח, שכונות המצוקה וחסרי היכולת שלא יכולים להגיע. כל מי שיעשה עבודה ויקבל ציון שהוא מעל טוב, נשלח אותו שיחווה מה שקורה שם.

אני רוצה להגיד לך כבודו שכל מה ששמעתי, רק דיברתי על הכסף, אלוהים ישמור - אנחנו מדינה דמוקרטית, כל אחד בוחר מה שהוא רוצה. אני אומר כאן שהנושא הזה הוא כספי, אני רוצה לדעת כמה תלמידים מעיירות הפיתוח – ואני בעד לומר עיירות פיתוח. אני לא בעד פריפריה. אני אף פעם לא שיניתי את העובדות כי אני יודע מה היה שם. פריפריה זה שינוי שם כדי לטשטש את העובדות. אני רוצה לשאול כמה תלמידים מבתי הספר האלה נוסעים או בכמה שותפים בהסעתם. אני אומר לך כבודו שזה עניין כספי. בנושא ניצולי השואה וכל נושא השואה, יש הרבה כסף שהולך להרבה עמותות וקרנות ואפילו לא מגיע הרבה לניצולים. אני אומר לך את זה בצורה הכי ברורה ומפורשת. יש שם הרבה כסף. אם היו לוקחים אותו ומרכזים אותו, כל תלמידי בית הספר בישראל היו יכולים לנסוע. היא דיברה על כך שרוצים להמשיך למרוקו ולהרחיב למקומות אחרים כי יודעים שהגיעו להרבה מקומות ואנחנו לא שותפים באותה היסטוריה. לכן, במחקר זה יביא גם את הילדים וייתן להם חברה אחרת וחינוך אחר. אני אגיד לך שחמי זיכרונו לברכה, הוא היה אחד מאלה שישבו בבנייני האומה.

בני, אני יודע שאתה יכול לספר לי במשך יום שלם אבל יש כאן עוד המון אנשים שרוצים להתייחס.

אני מסיים. חמי – הוא היה גם מעביר את הסיפור שלו לילדים שלי שהם נכדים שלו - היה בין השומרים על אייכמן יימח שמו. הוא גם היה מי שנסע לגרמניה, רואים את זה באוטובוסים, וגם הילדים שלי שנסעו ראו את זה. זה נקרא להחדיר. החינוך נותן. ברוך השם ילדיי, בן הבכור, זכר יחיד שלי הוא קצין בצה"ל. ברוך השם. אני אומר שקודם כל תתחילו לחשוב על החינוך.

בני, הרעיון ברור. דבריך נשמעו. תודה רבה.

רק לפרוטוקול. קריית שמונה, דימונה, כבר לא עיירות פיתוח.

את לא קוראת להן כך. אני קורא להן כך.

זאת מילה של האליטה שהתנשאה על הילדים שם. אנחנו כבר ממש לא שם.

נקווה שאכן אנחנו לא שם.

גם אני מבקר שם ומסתובב במקומות האלה.

אלה לא עיירות פיתוח.

אני עדיין קורא להן כך.

זה לא הנושא. לצערנו יש עד היום, מה לעשות, ילדים ומשפחות שמרגישים עדיין שהם חיים בעיירות פיתוח. אנחנו קוראים לזה פריפריה בלשון המקצועית.

חברתית.

אמרת את דבריך. צבי שלמה, דור שני לשורדי שואה.

אדוני היושב ראש, תודה. אני דור שני של שורדי השואה, בן למשפחה שכולה. אני מתנדב במרכז למורשת יהדות סלוניקי ביוון במרכז על שם רקנטי פתח תקווה. הוריי, שניהם שורדי שואה, הגיעו אודים מוצלים מאש בגיל 18 לארץ. כלומר, בגיל 16, 15.5, הם נכנסו למחנות. בניגוד לכל מה שהיה, לכך שהורים לא דיברו על זה בבית, אצלי שני ההורים דיברו ובפירוט. מגיל צעיר מאוד זה נספג בדם שלנו.

הייתי במסע "עדים במדים" כשוטר מתנדב וכל מה שהוריי סיפרו לי היה כאין וכאפס ברגע שאתה עומד במחנות ההשמדה בפולין. מאז בתי הבכורה מתוך השלוש שלי הייתה במסע, בתה, נכדתי, לימים גם כן יצאה למסע ותמיד במכתבים שלהם שהם כתבו, דפי מסע, הם כתבו שכל מה שסיפרו הוא לא כמו להיות במקום ולהרגיש את המקום.

אני מתנדב מאז שאבא שלי היה לוקח את כתונת הפסים שלו ועבר בבית ספר. אני לא יודע מה עלה לו בראש שהוא החזיק אותה ושמר עליה אבל הוא עבר בבתי הספר – אצלי בבית הספר היסודי אליאנס בשבזי – ואני אחר כך המשכתי את הצוואה הלא כתובה שלו ועברתי בבתי הספר של בנותיי והיום אני עדיין הולך ומעביר הרצאות עם מחשב ושקופיות בבתי ספר של הנכדים שלי. אחת המנהלות אמרה לי שהיא לא רוצה רק את הכיתה ואם אני יכול לדבר בפני כל השכבה. אמרתי לה שאין בעיה. 250 תלמידים ותלמידות מתאספים באולם הספורט ואני בעצמי מתרגש. אף פעם לא היה לי קהל שומעים כזה גדול. הם נדהמו אבל אני נדהמתי יותר.

אני רוצה לסכם. ברגע שאני שומע אתמול בחדשות מדינה מוסלמית לראשונה ומדברת על השואה – אבו דאבי – ההבטחה שלי, ואני אצטט את מורי ורבי פרופסור שמואל רפאל שכתב לאימא ואבא "תדבק לשוני לחכי אם אשכח אתכם", ואני קעקעתי את שני המספרים, של אבא שלי ושל אימא שלי. אם אני מסכם את הספרות בגימטרייה – 116244 – יוצא 18, ח"י ואני מרגיש שזאת הצוואה שלו, שנמשיך לספר. תודה.

תודה רבה על דברים מרגשים.

עינת דלח, צוות פולין וחברה בהנהגת ההורים הארצית.

מרגש לשמוע את הדברים האלה ותודה על כך. אני רוצה לדבר מהמקום שלנו כהורים ולומר שעם כל הכבוד לכל המכובדים, לשמוע את הנוער אומר את מה שהוא אומר, בעיניי זה אחד הדברים הכי חשובים. אני אומרת את זה כאם לשלושה ילדים ולא רק כחברת הנהגת הורים ארצית. אני אם לשלושה ילדים שגם הבוגר וגם האמצעית לא זוכים לצאת לפולין. הבוגר לא יצא לפני שנתיים מהטעמים שנאמרו כאן והאמצעית עכשיו בכיתה י"ב ולא זכתה לצאת למסע פולין. אני מאוד מקווה שהילד הקטן כן יצליח לצאת.

אני רוצה להתייחס למה שנאמר כאן ולהתייחס לפרספקטיבה שלנו בהקשרים האלה. הנוער וכולם ציינו את החוויות, את הצד הרגשי, את הצד הכלכלי ואני חושבת שמה שצריך לשים כאן על השולחן בצורה מאוד ברורה זה שיש כאן מטרה והמטרה היא זיכרון השואה. אנחנו יכולים לדבר ברמת המדינות ואנחנו יכולים לדבר ברמת הרבה דברים אחרים, אבל כל מי שמעלה כאן את הצורך, מעלה את הצורך בזיכרון השואה ואת זה אנחנו צריכים לקדם. אם אנחנו רואים את זה כמטרה לאומית, אחת מהשאלות שאנחנו כבר שאלנו לפני כשנה את משרד החינוך בהקשר הזה - ונפגשנו עם כל הגורמים הרלוונטיים - היא
מדוע אנחנו שמים את כל הביצים בסל אחד כי כבר הבנו שיש איזושהי בעיה ומורכבות בנושא הזה. הייתה הקורונה וזה המשיך אחר כך המשבר הדיפלומטי בגללו לא ניתן היה לצאת. תהינו. בהקשרים האלה אנחנו ביקשנו מספר פתרונות וכולם עלו כאן על הפרק ואני רק אחדד ואומר את דעתנו בהקשר הזה.

קודם כל, בראש ובראשונה, אנחנו מאוד נשמח, מאוד נרצה לראות את מסע פולין כפי שהוא ממשיך וחוזר לפרונט. אנחנו מאוד נשמח לזה. אנחנו מבקשים את זה. זה הדבר הראשון שאנחנו רוצים. עם זאת, בהקשר של לא לשים את כל הביצים בסל אחד, אנחנו מבקשים שכן תהיה חלופה. היה ויש איזשהו משבר שהוא לא בשליטתנו ואף אחד מאיתנו לא יכול בסופו של יום לשלוט בו, אנחנו כן מבקשים שתהיה חלופה והחלופה הזו היא חלק ממה שאנחנו יושבים עליו בוועדה המשותפת עם משרד החוץ ועם משרד החינוך ודנים בדברים האלה ואנחנו מעלים את קולנו, את קול ההורים בהקשר הזה, כי זיכרון השואה הוא החלק החשוב. אנחנו לא מקדשים כאן את מדינת פולין או את האתר עצמו. אנחנו מקדשים כאן את הצורך לזכור מה היה ולא לשכוח.

בהקשר הזה אני רוצה להגיב לנושא המסעות בארץ. המסעות בארץ בהחלט כן חשובים. המסעות בארץ - בדיוק מהטעמים של מה שהוצג ונאמר כאן – זאת בדיוק הסיבה שאם לא ניתן לצאת, כי בקורונה לדוגמה לא ניתן היה לצאת מטעמים אחרים לגמרי כי פשוט אי אפשר היה לצאת ואז אולי ניתן לקיים מסעות פה בארץ, מה גם לא כל בתי הספר יכולים להרשות לעצמם לצאת. אגב, לא רק בגלל הצד הסבסודי אלא לפעמים בגלל גודלם. לא כל בית ספר, בגלל הגודל שלו, יכול לצאת למסע שהוא מסע ממלכתי. היום המסע הממלכתי היחיד המוכר זה מסע פולין. כל שאר המסעות לא מוגדרים כמסעות ממלכתיים ולכן כל התהליך, כולל התקצובי וכולל הרישומי בחוזר מנכ"ל, לא מוכרים כמסעות ממלכתיים.

זו נקודה שאנחנו כולנו מבקשים להעלות. נכון להיום גם מסע פולין לא תקף בחוזר מנכ"ל. במאי 2019 הוא כבר לא בתוקף בחוזר מנכ"ל.

משרד החינוך יכול לאשר את זה?

אפשר להיכנס לאתר של משרד החינוך ולראות שזה רשום בפירוש. זה כבר לא בתוקף.

לא. יש חוזר מנכ"ל מסעות בני נוער לפולין בתוקף.

תסתכלו באתר של משרד החינוך. חשוב לומר שאם אנחנו מדברים על מסעות חלופיים ומסעות בארץ, מאחר והם לא מוכרים כמסעות ממלכתיים, לזה אין שום דבר. זה נוגע בנושא הסבסודי. אגב, גם במה שהיה רשום במסעות פולין, אין הגדרה מסודרת לנושא הסבסודי, מה המדינה מסבסדת ומה עלות ההורים. רק לסבר את האוזן, ודיברו כאן בני הנוער וכולם על הנושא הכספי, ההורים היום משלמים בין 5,000 ל-5,500 שקלים לילד עבור מסע לפולין. זה לא מספר שאפשר לומר שהוא שווה כל כיס וכל הורה יכול להרשות את זה לעצמו. זו בעיה מאוד קשה. זה גם לא מעוגן בשום מקום. חוזר מנכ"ל לא מגדיר את הגבול בנושא הזה לגבייה מהורים.

מכרז פולין מגדיר. יש שניים. הפנוי, ועדת ההגבלים אסרה לשים שם גבול עליון ומשרד החינוך שטען שחייבים לשים גבול עליון בסוף הגיעו לפשרה שכל בית ספר שחותם חוזר מעל 5,100 שקלים, צריך אישור של ועד הורים לחוזה הזה.

ואת הדבר הזה, אין הגדרה לזה בחוזר מנכ"ל.

זה לא אישור לחוזר מנכ"ל. זה קשור למכרז פולין.

זה בדיוק העניין. זה כן קשור כי בחוזרי מנכ"ל יש הגדרות לכל מה שמשרד החינוך מפעיל בתוכו. יש תשלומי הורים, יש תל"ן, יש כל דבר. זה משהו שהוא לא מוגדר אבל אני מתייחסת לזה בנושא אחר לגמרי. אני מתייחסת לזה בהקשר של הסתכלות על המסעות בכלל כמסעות ממלכתיים וההתייחסות של הסבסוד של המשרד ושל המדינה למסעות האלה אם רואים בדבר הזה, במסע הזה, במשמעות הזו של זיכרון השואה כמטרה לאומית. זה משהו שצריך להיכנס למסגרת הרבה יותר מהודקת.

דבר אחרון שאנחנו רוצים לומר. הוועדה התכנסה. אנחנו כבר נמצאים בישורת האחרונה של הצוות שהתכנס. הכול כבר נמצא על השולחן, כל החלופות וכל האופציות אבל אם לא יקבלו החלטה מהר, אנחנו עלולים לפספס גם את השנה הזאת כי אולי, אולי, אולי אם יקבלו החלטה לקחת את המסעות משואה לתקומה או כל מסע אחר שמוסדר כמסע ממלכתי ואפשר להוציא אותו, אולי תלמידי י"ב שלא הצליחו לצאת למסע פולין, יצליחו לעשות פה בארץ איזשהו מסע.

אגב, חלק מהמסעות בארץ בוטלו בגלל עיצומים של המורים השנה.

נכון. לכן אני אומרת שככל שימהרו לקבל את ההחלטה הזאת באותה ועדה, אולי יהיה אפשר להוציא אותם אבל אם לא נמהר, גם התלמידים שעכשיו לומדים בכיתה י"א שאמורים לצאת בקיץ לא יצאו כי אנחנו בסוף ינואר, ביולי-אוגוסט יוצאים המסעות הראשונים ובתי ספר רוצים צריכים עכשיו להתחיל בתהליכים שהם צריכים לעבור. לכן אנחנו מבקשים שבהקשר לוועדה שמתכנסת, הוועדה שעוסקת בחלופות, בבקשה לקבל החלטה, מפצירים בכולם לקבל החלטה כמה שיותר מהר כדי לא לפספס את שנת הלימודים, את הילדים ועוד מחזור שלא ייהנה מהחוויה הכול כך משמעותית הזאת בחיים שלהם.

תודה. דברים חשובים. המועצה לשימור אתרי מורשת, מחנה מעפילים, גב' רוטנברג.

תודה רבה. אני מנהלת את מחנה המעפילים מטעם המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל. לפי השם אפשר להבין ששימור, אין כמו ביקור באתר.

בשנת 2022 קלטנו כ-16 אלף תלמידים במה שנקרא מסעות אלטרנטיבה לפולין שזה יומיים מסע בארץ בנושא השואה ויום אחד בנושא התקומה.

נתנו כמעט לכל התלמידים שהיו למלא משוב כי רצינו מאוד לנתח את התהליך שהם עברו – ואני רוצה להתייחס רק לזה כי הרבה דברים נאמרו סביב השולחן – ומה שראינו מאוד מאוד חיזק ואני רוצה להעלות נקודה חדשה מאוד חשובה בעיניי ואני אעשה את זה בקצרה. מהמשוב עולה כמעט גורף שהיום שהיה אצלנו - זה יכול להיות לא במחנה מעפילים אלא במקום אחר שמדבר על תקומה ותקומה אישית, לאו דווקא ברמה הגדולה, תקומה לאומית - היה להם מאוד מאוד משמעותי לא להישאר בקורבנות. עוד לפני המסע לפולין עושים הכנה עצומה על השואה וטוב שכך, אבל החבר'ה האלה חוזרים לארץ ואין שום סגירה. הסגירה חייבת להיעשות.

לא נכון. בוועדה יש יותר מדי אמירות לא נכונות. יש סיכום עם אנשי העדות. הייתה כאן אשת עדות שאמרה את זה. יש סיכום עם המדריכים.

אני מדברת על משהו אחר. אני לא מדברת על סיכום עם מדריכים, זה כמובן נמצא. אני מדברת על היום שאחרי, כשהשואה מסתיימת, יש את תנועת הבריחה, יש את העניין של ההעפלה, יש את ההשתלבות בארץ, יש את הערכים של בחירה בחיים וכל הדברים האלה חייבים לבוא לידי ביטוי כחלק מהמסע לפולין, לאו דווקא רק הסגירה של מדריכים. אני אימא לארבעה ילדים שהיו במסע, אני יודעת מכל החברים, הסגירה על הערכים ועל התקומה האישית לא נעשית כפי שהיא צריכה להיעשות.

אני רק אומר בקצרה שאפשר לראות באינטרנט בחוזר מנכ"ל מסעות בני נוער לפולין את רשימת הנושאים שצריך לעסוק בהם וכל הנושאים האלה כמובן מופיעים.

תודה רבה על ההבהרה. משרד החינוך, מפמ"ר היסטוריה, ד"ר אורנה כץ.

אני אציין בהקשר לתגובות. קודם כל, הנושא של השואה הוא נושא חובה במערכת החינוך, בלימודי היסטוריה בכל המגזרים, הממלכתי, הממלכתי-דתי, הערבי והבדואי, הדרוזי, הצ'רקסי. הכול חובה כל השנים. בתקופתו של השר פירון נכנסה התוכנית שהוזכרה קודם על ידי השרה היוצאת "בשבילי הזיכרון" שמציעה תוכנית לימודים, חומרי הוראה באיכות מאוד גבוהה בשיתוף עם השירות הפסיכולוגי ועם יד ושם החל מגיל הגן. כמובן ילדי גן לא שומעים על השמדה. זה מותאם גיל ומתקדם בהתאם. מותאם גם למי שאיננו מורה להיסטוריה בהכשרתו. יש אתר והכניסה היא חופשית כמובן ללא עלות וללא סיסמאות. אני הבאתי איתי גם את הקישור שאוכל להשאיר לכם ותוכלו להתרשם.

לגבי הנושאים. קודם כל, ההיקף בשיעורי היסטוריה הוא כ-40 שעות הוראה שזה הרבה מאוד גם לעומת נושאים אחרים ולא בכדי.

לא הורידו כלום. אני רק אומרת לפרוטוקול. החדרים האלה ספגו הרבה מאוד דברים אחרים.

אני אציין בהקשר הזה שהנושאים הם מאוד מאוד מגוונים החל מהנושא של אידיאולוגיה הנאצית, עליית הנאצים לשלטון וכולי, גטאות, מרידות, חסידי אומות עולם, דיברו כאן על ערכים ואנחנו מאוד מדגישים בהיבט הערכי שלו. אני אציין שנושא חובה הוא גורלם של יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה. נושא חובה כדי שלא יקרה הסיפור שסיפר יוסי סוכרי, הסופר, שהוא הגיע ביום השואה לבית הספר ומנהלת בית הספר אמרה לו אתה לא מאירופה.

גם ליוונים בבתי ספר בארץ אמרו את זה.

נכון. אנחנו מאוד משתדלים ומרחיבים את היריעה. כבר כמה שנים זה נושא חובה.

אני אציין בהקשר הזה שהמורים שלנו עושים עבודה טובה. אני שמעתי קודם על בית ספר גולדה. אני הולכת להלשין לצוות שלכם היום ולתת להם צל"ש. עושים עבודה טובה ואכפת להם. עוסקים בנושא של היבטים ערכיים וממש לא מתמקדים בנושא של הקורבנות. אנחנו ממש מדגישים את זה. נכון, העם היהודי בשואה היה קורבן אבל הוא לא רק היה קורבן. אנחנו מדגישים עזרה הדדית בתוך הגטאות.

צריך להיות גם את העניין של התקומה והמשכיות.

בוודאי. עושים את זה.

אני לא מדברת על העניין של לא קורבנות בשואה. זה בוודאי שלא כי יש שם עוצמה וגיבורים. אני מדברת על החיבור לכאן ועכשיו.

נכון. זה נעשה כולל הנושא של ההפעלה. זאת חובה. אלה נושאי חובה בתוך תוכנית הלימודים בחטיבה העליונה. אני אציין שיש התייחסות לנושא השואה גם בלימודי ספרות עם מגוון של יצירות. אני הבאתי את זה כתוב אבל אם אתם רוצים דוגמאות, אני יכולה לתת. אצ"ג - שירי אמי והנחל. אידה פינק - אפליג למרחקים ועוד. יש כאן רשימה.

אגב, זה הבין-תחומיות.

עוסקים גם בהיבטים של ידע, גם במיומנויות וגם בהיבט הערכי.

תודה. יש עוד מישהו שרוצה לדבר?

מועצת התלמידים. אני מתחנכת בפנימיית הכפר הירוק ולומדת בבית הספר. עוד תלמידת כיתה י"א ועוד יומיים עוברת את בחינת הבגרות בה נושא השואה הוא חלק עיקרי, הוא החלק הכי גדול מכל הנושאים וניתן לראות את ההמשכיות גם לכיוון הנושאים של בונים מדינה והמאבק על המדינה. יש לי אחות אחת שיצאה ואחות אחרת שלא יצאה. היא אמרה לי עד כמה אלה הדברים העיקריים שהיא זוכרת מבית ספר התיכון. הנושא הזה הוא נושא שחשוב לכולנו. אני למדתי את הפתרון הסופי לבד, אני בכיתי. אני ועוד אלפי בני נוער רוצים לצאת, רוצים לראות, רוצים לעמוד מול הדברים האלה. בסופו של דבר זה המבחן שאומר לנו האם אנחנו נזכור את זה. לדעתי אם נראה את זה, רק כך נעבור מהדיבור לאמונה וציפייה. זה נושא שחשוב מאוד להרבה מאוד תלמידים.

תודה רבה. אחרון הדוברים יהודה שמש, חבר הנהלת העמותה הפרלמנטרית.

תודה רבה. אני חבר הנהלת העמותה הפרלמנטרית בכנסת מזה מספר שנים אבל עבודה שלי אני עובד סוציאלי שמטפל בחבורות רחוב, בחיילים בעייתיים, בצעירים בעייתיים. אני הוצאתי שש משלחות לסלוניקי ואני אגיד למה זה הלך לכיוון הזה ואני שמח מאוד שאמרת שפותחים את זה גם למקומות אחרים ולא רק לפולין כי כל דבר זה רק מזרח אירופה למרות שהיו גם מקומות אחרים כמו לוב, מרוקו, טוניס. כשהוצאתי את המשלחת הראשונה הבאתי ניצול שואה, את הכנר הראשי של אושוויץ, ז'ק סטומזה סלוניקי. צירפתי למפגש הזה גם שתי כיתות של התיכון הדתי אצלנו בבית שאן והם ישבו בהלם טוטלי כי הם מעולם לא למדו על שואת יהודי יוון או צפון אפריקה.

נכון בכל זאת יש הבדל בין מה שקרה באירופה לבין מה שקרה במקומות אחרים.

נכון. אני רק אומר אני באמת שמח שמשרד החינוך הגמיש קצת את הקריטריונים שלו וייקחו – אני לא יודע אם יצאו לשם משלחות – למקומות אחרים באירופה. אני לא אומר שצריך לבטל את הנושא הזה של פולין. ארבעה ילדיי יצאו לשם וראיתי איך הם חזרו. החבר'ה שלי שקיבלו פטור מהצבא לאחר המסע הזה, זה פרויקט שנמשך כחצי שנה ורק בסוף יוצאים לסלוניקי, ראיתי איך הם חזרו מהמסע הזה. נכון, החבר'ה האלה שחוזרים אומרים שאין שם מחנות השמדה, יש גטאות – נכון – ויש את כל המקומות בהם היו היהודים שהתעללו בהם ורצחו אותם. זה משמח שאותם חבר'ה, אחרי שחזרו, שקיבלו פטורים מהצבא והלכו ליחידת המתנדבים של צה"ל והתנדבו. אם היו לנו גם בנות שלפני כן עסקו בהפקרות מינית, היום מתוך הבנות האלה יש לנו מורה למתמטיקה, גננות. כלומר, מה שהן היו לפני כן, לפני המסע, לפני הפרויקט הזה, לאחר שהם חזרו הסתובב להם הסוויצ' בראש. בהתחלה אחד הנערים אמר לי: מה אכפת לי ללמוד על זה שרצחו אשכנזים. זו הייתה האמירה שלו. אני הזדעזעתי מהדבר הזה. את הפרויקט הזה עשינו בהתחלה עם מוזיקה מזרחית ואחר כך עם מוזיקה יוונית, המוזיקה של יהודה פוליקר, והבן אדם הזה שאמר את הדברים האלה אחר כך הפך להיות המוביל של הקבוצה בפרויקט הזה.

הקטע הזה שמוציאים את האנשים מלמדים אותם במקום בו זה התרחש, ולא משנה אם זאת פולין או לוב או רומניה, יש את החבר'ה שנוסעים כל שנה ליאסי ברומניה, זה לא קשור לנושא הזה של משרד החינוך, אבל יוצאות משלחות כי יש את הצורך הזה לא רק לנסוע לפולין. יש גם מקומות אחרים ואכן לא כולם - כמו שאמרה חברת הכנסת שאשא ביטון – מתאימים לנסוע לפולין. הקטע הנפשי, כשהם חוזרים משם, הוא ענק. לכן גם החשיבה שלנו הייתה להוציא אותם למקום שמהבחינה הזאת הוא יותר רך ולא למחנות השמדה.

אני חושב שמחובתנו לדאוג להביא להם את החוסן הנפשי כדי שכן יוכלו לנסוע לשם.

נכון אבל החבר'ה שלנו, אלה לא תלמידים רגילים.

שיעשו הכנה בעבודות גמר.

יש כאלה שיוצאים בצבא ויש כאלה שיוצאים אחר כך, באקדמיה.

שכל תלמיד יחווה.

תודה רבה. תודה לכל מי שהשתתף. תודה למועצת התלמידים. אני חושב שהייתם ההופעה הטובה בעיר. אמרתם את הדברים כהווייתם. דור ההמשך שלנו. בסוף אחד מהם ישב במקומי.

אני רוצה לומר לכם שהוועדה תומכת בהמשך מיידי של המסעות לפולין. אין כמו מראה עיניים. זו חוויה – כמו ששמענו מהתלמידים עצמם – שהם חווים ביחד, בונים את החזון, זה מסר אמיתי של זהות יהודית וחיזוק העם היהודי.

הוועדה קוראת לאפשר לכל התלמידים לצאת למסע פולין. אנחנו נתגייס כולנו יחד – ואין לי ספק שזאת תהיה אופוזיציה וקואליציה - ועל הדרך אני קורא גם לחבריי לקואליציה לבוא ולהשתתף.

אנחנו נהיה כאן.

אני קורא להם לקחת חלק בוועדות ובעבודה האינטנסיבית כדי שהדבר הזה יצא לאור באופן מיידי ושיהיו לזה גם תקציבים כדי לעזור לאותן משפחות שלא יכולות בגלל הסיבה התקציבית. אני חושב שאסור שהדבר הזה יקרה, ודאי לא כמדינה יהודית.

הוועדה קוראת למשרד החינוך למצוא דרכים ליציאת תלמידים חרדים וערבים למסע לפולין. אני רוצה שהדבר יהיה ברור. אם דובאי מסוגלת להוציא תלמידים, אז קל וחומר אנחנו ולא משנה מאיזה מגזר.

להגדיל את האחוזים.

הוועדה מברכת את משרד החינוך על המאמץ להחזיר את המסעות לפולין. אנחנו כוועדה מצפים שכל המגבלות יוסרו במהרה.

הוועדה תומכת במסעות חליפיים בחוץ לארץ ואנחנו נשמח, אחרי שהמנכ"ל יעיין בדוח, לדעת על איזו מדינה אנחנו מדברים, מה יוחלט ומה תהיה מדיניות המשרד. גם מסע שיצא למרוקו ולשאר המקומות.

הוועדה תומכת בקיום מסע בארץ אבל זה צריך להיות לצד המסע לפולין או כהכנה למסע לפולין.

הוועדה מבקשת ממשרד החינוך להעביר לה בבקשה תוך שבוע נתונים על מספר היוצאים לפולין, מה התקציב למסעות, המלגות, כמה תלמידים נהנים מהמלגות, מאיזה מגזרים, מה עם אלה שרוצים לצאת ולא יכולים.

נוכל לתת את הנתונים אחורה.

מעולה. תעבירו לנו מה שיש לכם. תודה רבה.

אדוני, כל האנשים שהיו בקבוצות, שש המשלחות, לאף אחד לא היה את הכסף לממן את המשלחות.

נקבל את הנתונים.

הוועדה מבקשת ממשרד החינוך להעביר לה את המסקנות של הוועדה שדנה במסעות חלופיים במקרה שיופסקו המסעות לפולין. אנחנו רוצים להיות מוכנים.

אנחנו מברכים על קיום קורסים למדריכים ומדריכות חרדים לפולין. בשנים האחרונות נמנע מתלמידי בתי הספר המסע לפולין והוועדה מציעה שגם התלמידים במכינות קדם צבאיות יצאו למסע לפולין, אם לא יצאו עת למדו בבית הספר התיכון. אותם תלמידים שסיימו כיתה י"ב – כמו ששמענו ממועצת התלמידים וגם מנציגת הורי התלמידים – אני חושב שזה הקול שיצא מהוועדה.

קודם כל צריך להחליט מי אחראי למכינות. הסיפור שם הרבה יותר מורכב.

משרד ההתיישבות, משרד הביטחון, משרד החינוך, המל"ג. ממשלת ישראל בכללותה תדאג לכך שאותם תלמידים שלא הצליחו לצאת בגלל בעיות ביטחוניות, בגלל בעיות אבטחה, בגלל בעיות של קורונה, בגלל בעיות תקציביות, שנוכל להגדיל להם את טווח היציאה ושזה יכלול גם את העזרה במלגות.

ברשותכם, אני נועל את ישיבת הוועדה.

תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:30.