פרוטוקול של ישיבת ועדה


הכנסת



8

ועדת החינוך, התרבות והספורט
24/01/2023

הכנסת העשרים-וחמש
מושב ראשון



פרוטוקול מס' 5
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, ב' בשבט התשפ"ג (24 בינואר 2023), שעה 12:00

פתיחת תערוכה "אלבום משפחתי" - איליה גפטר

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר

חנוך גנן - משרד החינוך והתרבות

שרון סופר - אוצרת התערוכה, הכנסת

איליה גפטר - אמן, מבצע התערוכה

Sarah Balnen - אורחת בפתיחת התערוכה

Ruby Binnun - אורח של איליה גפטר

אבידע איילון - אורחת של איליה גפטר

עודד ברי - עורך דין

אנה סטופל - תערוכה של איליה גפטר

דן עמינדב בנין - גימלאי

תורה בנין - גמלאית/ציירת

אתי יעקבי - עצמאית, ציור

דורית ירקוני - בת של תלמידה של איליה גפטר

מרינה לויטן - מוזמנת של איליה גפטר

גבריאלה מוצפי - גימלאית

לאוניד וריטה גילמן - תערוכה של איליה גפטר

ברברה ויוחנן יששכרי - עצמאים

אנדרי רוסינסקי - אורח האמן

Ellen Stern - Artist,

Mariana Stebeneva - Photographer

דורית בונה



מקסים רוסינסקי



בניה בן נון



אליזבט וזהר דניאלי



סילביה הראטי



שי ירקוני

תמי סלע
נירה לאמעי

יהודית גידלי

ולריה ורבה – חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.





פתיחת תערוכה "אלבום משפחתי" - איליה גפטר

צוהריים טובים, אני מתכבד לפתוח את פתיחת התערוכה "אלבום משפחתי" של הצייר איליה גפטר, לציון יום השואה הבינלאומי. כידוע לכם לנו פה בוועדת החינוך יש מנהגים מקדמת דנא, גם המוזיקה בתחילת הישיבה, מי שמנהל את זה והוגה את הרעיון זו יהודית מנהלת הוועדה. גם נושא התערוכה ואני רוצה לומר לכם שגם ח"כים שלא חברים בוועדה שמו לב ישר בכניסתם, מתי זה היה? אתמול? שלשום? לשינוי, על התמונות. יש פה באמת אווירה, כי מעבר לחינוך הפורמלי, תקנות וחוקים שאנחנו מעבירים פה, חילוקי דעות וחילוקי אידיאולוגיה, אנחנו מעברים מסרים לפעמים גם דרך אומנות, תמונות, מוזיקה.

אני חושב שזה מבורך ואין זמן מתאים יותר מאשר לפתוח את התערוכה בהשתתפות הצייר שנמצא פה וניתן לו את זכות הדיבור, כדי להביע באמת גם את התחושות אבל גם את המקצועיות כשאתה מסתכל על תמונות ורואה את המסרים. אנחנו נשמח באמת שתבוא ותסביר לנו מאיפה הגיעו הכישרונות וגם הרצון לבוא ולהביע באמת את הסיפור דרך תמונות וציורים. אני בזאת קורה לכל תלמיד פה בישראל ותלמידים מהתפוצות שיש להם את הכישרון הזה, לבוא ולהוציא את זה לאור, להתמקצע, להעביר את הרגשות והמסרים דרך תמונות, ציורים ומוזיקה. אני חושב שאין דבר חשוב מכך. אז בבקשה, איליה המיקרופון לרשותך.

תודה רבה, תודה רבה. ממש תענוג להיות פה, תודה רבה על האירוח, על האירוח של הפתיחה, על האירוח של הצילומים שאני עשיתי. לגבי הכישרון, אני חושב שהכישרונות של כולנו מגיעים מאותו מקום, לכולנו יש כישרונות שונים. נאומים זה לא בהכרח אחד הכישרונות שלי, אז ברשותכם אני אשתמש בטקסט שכתבתי לקראת הפתיחה ואולי גם קצת אימפרוביזציה.

זו תערוכה ראשונה שלי בירושלים, ירושלים זו עיר מאוד משמעותית בחיי. יש לי מערכת יחסים ארוכה ומורכבת עם המקום הזה. בפעם הראשונה הגעתי לירושלים ב-1990 עם הוריי ועם העלייה הגדולה מברית המועצות. כשהגענו לעיר הזו, הדירה היחידה שהוריי יכלו להרשות לעצמם הייתה דירת מרתף בשכונת עין כרם ותיכף מגיעים עוד כמה אנשים, הם כבר פה, שמכירים אותי מאותן השנים בעין כרם, תענוג לראותכם. הדירה לא ממש הייתה דירה, זה היה חדר שפעם היה בור מים בבית ערבי ישן. אז למעשה תקופה מסוימת התגוררנו בבור מים וכשנמצאים במקום הזה זמן מה, לאט לאט מבינים שהדרך היחידה משם היא למעלה, למרות כוח הגרביטציה של הנסיבות.

השאלה היא מה הכוח שמושך למעלה, ובשבילי אותו כוח זה היה כוח של אומנות. כל חיי ציירתי ושאפתי ללמוד ציור, שאפתי ללמוד אומנות ולהתמקצע כמה שאפשר והגעתי לארצות הברית ששם למדתי ציור ותולדות האומנות. אחרי זמן מה החיים החזירו אותי לירושלים ובשנות ה-2000 התחלתי ללמד ציור. כמורה ומרצה שאלתי את עצמי מהי המשמעות של ציור, מה המשמעות של אומנות, מה המשמעות של תולדות האומנות. אני גיליתי לאט לאט שהמשמעות של יצירות האומנות זה משהו שמתרחש במפגש של הצופה עם היצירה. המשמעות של היצירה זה לא בהכרח הכוונה של היוצר, זה המפגש של היצירה עם הצופה. מה מתרחש באותו מפגש? זה מאוד מאוד מסתורי ומאוד מאוד אישי, המשמעויות הרבות של יצירת אומנות אחת אלה התחושות האישיות של כל אחד ואחד שמסתכל על אותה יצירה.

למעשה, כשאנחנו מסתכלים על אומנות אנחנו נפגשים עם התחושות שלנו ואנחנו נפגשים עם עצמנו. לפעמים המפגש הזה לא בהכרח הכי נעים, אנחנו יכולים לפגוש גם דברים איומים כשאנחנו נפגשים עם עצמנו ואנחנו נפגשים עם המציאות שהיצירה יכולה לשקף. מפגש עם האיום בציור או באומנות בכלל, זה לא בהכרח דבר רע, זה יכול להיות דבר מצוין. כשאנחנו נפגשים עם אימה במציאות, זאת טראומה. כשאנחנו נפגשים עם אימה באומנות, זה גילוי של המשמעות של הטראומה וזה גילוי המשמעות של מה שקורה במציאות שלנו, גם אם זו לא קופסת שוקולדים. מפגש עם אומנות יכול להוביל אותנו בהדרגה להבנה של המשמעות של חוסר השלמות בחיים האישיים שלנו ובחיים הקולקטיביים שלנו. כמו שאמרתי, החיים שלנו לא תמיד מי יודע מה, וההיסטוריה שלנו בטוח לא מי יודע מה.

אני ממש ממש גאה ושמח להציג את העבודות שלי, אני ממש ממש שמח שאתם פה בשביל האירוע ואולי קודם כל בשביל להסתכל על היצירות. היצירות, אלה סך הכול ניסיונות לפענח את המציאות, לפענח את הצדדים הלא סימפטיים של המציאות שלנו ולהשלים איתם, ויותר מזה להבין מהו המקום האישי שלי ושל כל אחד מאיתנו ביחס שלנו למציאות. תודה רבה.

תודה רבה, אני בהחלט רוצה לומר לך שאני חושב שכל אחד שמביט ביצירות שלך, כמובן אני מאמין שלכל אחד יש תחושות אחרות והזדהות אחרת מול הציורים. באמת אני חושב שלא היה ראוי יותר מיום השואה הבינלאומי בשביל להביא את הדבר הזה גם לכנסת לוועדת החינוך. אנחנו קודם כל מברכים שתמשיך ליצור באמת יצירות טובות, להעביר את המסרים. אני חושב שדווקא מתוך ההיסטוריה שלנו שלפעמים עברנו דברים קשים, דווקא דרך היצירות אנחנו יכולים לתת תקווה וחזון לדור העתיד שלנו. בסוף, אנחנו עם חזק שעבר המון בהיסטוריה, אבל אנחנו פה, עדיין פה במדינת היהודים, מדינה חזקה גם ברמה הכלכלית, גם ברמה הביטחונית, גם ברמה הביטחונית.

אני חושב שהתוצר שמדינת ישראל מצליחה להוציא גם בתחום האומנות, אולי אנחנו לא משקיעים מספיק שם, באמת זה יכול להיות אולי המקום לתת פוש סביב הסיפור הזה ואולי זאת תהיה באמת דחיפה קדימה לקרוא לכלל חברי הכנסת, גם לממשלה, לחשוב לקראת תקציב 2023, לעשות שם איזשהו שדרוג ולדחוף קדימה את הילדים שלנו שיש להם את הכישרונות האלה, שרוצים ליצור, רוצים ללמוד גם ברמה אקדמית, להוביל את הנושא הזה קדימה. שוב תודה על השתתפותך וסליחה על הצרידות, אנחנו אחרי לילה לבן. אז, יהודית ברשותך.

ברשותך אדוני יושב הראש. דבר ראשון, אני מבקשת לציין שיש הרבה תערוכות בוועדה החינוך מזה הרבה מאוד שנים, ועדת החינוך התרבות והספורט. היצירות והתערוכות כאן, אפשר לומר כמו שאמרת, זו מסורת רבת שנים. אני רוצה להודות לך אדוני יושב הראש שאתה ממשיך במסורת הזו, שום דבר לא מובן מאליו, תודה רבה.

אני משתדלת שהתערוכות יהיו כאן מתאימות בראש ובראשונה למסגרת של הכנסת, ואז גם להתאים את זה או לגבי התאריך כמו היום, יש גם תאריכים כמו יום האישה ודברים כאלה, או לתקופת השנה. שנה שעברה בדיוק בזמן הזה הייתה תערוכה מיוחדת לט"ו בשבט. אז אנחנו לא יכולים לכל אירוע ולכל יום, כי לעשות תערוכה זה לוקח זמן, מאמץ, עם הצייר, בוודאי לא נעשה את זה ביום אחד. ותודה איליה שהסכמת לבוא ולהתארח במעוננו, נמשיך ונקווה שיהיו תערוכות נוספות. אני מבקשת לציין שהיו פה תערוכות מכל קשת האזרחית במדינת ישראל, נשים, גברים, יהודים, ערבים, חרדים, מתנחלים, דרוזים, ציורים, צילומים, אנשים פגועי נפש, תלמידים. אני מקווה שכיסיתי את הכל, וכך גם נמשיך. תודה רבה.

מדינת ישראל בכללותה.

זהו, זאת הנקודה המדויקת, תודה.

ברשותכם, יש מישהו שרוצה למסור איזשהו מסר לצייר. רק לפרוטוקול להגיד שם.

חנוך גנן ממשרד התרבות. רק לדעת, היכן התערוכה הזאת מוצגת באופן קבוע והאם היא מסתובבת בכלל בארץ?

תודה על השאלה. הציורים מגיעים ישירות מהסטודיו שלי. הציורים האלה וציורים אחרים יהיו מוצגים בתערוכת יחיד בתל אביב, בבית האומנים בדצמבר 2023. אז בהזדמנות הזו אני ממש מזמין בחום את כל הנוכחים, את החברים שלכם וקרובי המשפחה. תהיה אפשרות נוספות לראות את היצירות ועוד יצירות רבות אחרות מאותה סדרה.

תודה רבה.

עוד מישהו? כן בבקשה.

עודד ברי. רק לברך את איליה, מזל טוב, נולד לו אתמול בן ראשון.

מזל טוב.

ואו, מזל טוב.

אז יש שתי לידות, של אתמול ושל היום.

תודה, תודה.

לזה לא ציפינו. כן, האם יש עוד מישהו שרוצה לומר משהו? התרשם ממשהו? רוצה לשתף אותנו?

שרון סופר, האוצרת של הכנסת, אחראית על אוסף האומנות של הכנסת בוועדה. זו אומנם הממלכה של יהודית אבל זו תמיד עבודה בשיתוף פעולה ברוכה ונעימה וזאת באמת הזדמנות לברך. אני חושבת שלאומנות באופן כללי ובטח לאומנות בכנסת, כפי שאמרת אדוני יושב הראש, יש מקום ותפקיד גם להרחיב את השיח למקומות שמאפשרים עוד צורת ביטוי ועוד יכולת לבחון את הדברים. זה בית שחלק מכוחו זה לדעת לנהל את המחלוקת ודרך יצירות אומנות, גם כאלה שעוסקות בכאב ובטראומה, יש להן בהחלט מקום כאן. שוב, מהמקום של הדרך של האומנות באופן כללי, להיות עוד מבט אנושי ייחודי לעשייה שנעשית כאן, רלוונטיות לחברה באופן כללי ואני שמחה על ההזדמנות. ברכות איליה על עצם התערוכה ועצם הפיכתך לאבא.

תודה רבה.

כן בבקשה.

שמי בניה בן נון ואני מכיר את איליה בערך יום אחד אחרי שהוא הגיע ארצה בעלייה הענקית מרוסיה. הוא היה שכן שלנו יחד עם ההורים שלו. הוא באמת גר במקום מאוד צפוף וקטן. אני ארצה לספר סיפור דווקא על הקליטה שלהם. שני ההורים שלו היו מהנדסים. אימא שלו הייתה בענייני מחשב ואבא שלו היה מהנדס יציקות מתכת שעבד במפעל ברוסיה שם יוצקים את הברגים הענקיים של הצוללות. כאן לא בונים צוללות. עזרתי לו למצוא עבודה. יום אחד אני רואה מודעה, המפעל של המרכבה מחפש מומחה ליציקות. הוא נסע לשם ובסוף היום חזר ואמר שהיה שם תור של 40 מהנדסי יציקות מרוסיה והוא היה אחד מהם. לא קיבלו אותו. עם הזמן שני ההורים מצאו עבודה טובה אבל בכל זאת אחרי כמה שנים התגלגלו עם איליה ואח שלו לקנדה ושם הוא גדל והתפתח ואחר כך קיבל מלגה בארצות הברית ללימודי אמנות. יום אחד האיש מחליט שהוא חוזר ארצה ומאז אני עוקב אחריו.

הציורים שלו מתפתחים ומה שאני יכול להגיד גם על ציורים אחרים שראיתי וגם על זה, לא הייתי קורא לזה ציור מסחרי. זה בא מתוך הנשמה שלו. אני עוד לא יודע בדיוק, אולי איליה יסביר לנו איך אתה פתאום חוזר לשואה שאולי סבא וסבתא שלך היו מעורבים בה. אולי אתה יכול להסביר לנו.

כל הסדרה הזו התחילה לפני כמה שנים, מהציור הזה. זה ציור שמבוסס על צילום שחור-לבן בגודל כזה בערך וזה צילום של סבא רבא שלי ברכסטאג. סבא רבא שלי הגיע לרכסטאג במאי 1945 עם הצבא האדום. הוא היה היסטוריון בצבא הסובייטי. כמה ימים לאחר הניצחון הוא הצטלם עם עוד מספר חיילים בבניין של רכסטאג. זה צילום שאני מכיר מהילדות. כמו כל דבר מוזר ואיום, הוא מושך את המבט. זה גם מפחיד וגם מושך. באיזשהו רגע של התפתחות שלי כצייר, אני שאלתי את עצמי מה יקרה אם אני אצייר את זה. התחלתי לחקור את ההיסטוריה הנפשית במשפחה, מסבא רבא שלי, ולאחר מכן אני הבנתי שיש שם עוד אנשים ומה ההיסטוריה הנפשית שלהם ומה היה רוח התקופה. אז עשיתי עוד ציורים שחלקם מבוססים על צילומים מארכיונים, צילומים מקוריים שיצא לי לרכוש, צילומים מארכיונים של אותה תקופה, מ-1943, 1942. זה למשל מצעד בקייב, במרכז קייב, אלה שבויים נאצים אחרי השחרור של קייב, כמה שנים לאחר הכיבוש הנאצי. כך הסדרה התפתחה.

כאשר ציירתי חלק מהציורים האלה לפני מספר שנים הגיעו מבקרים לסטודיו והשאלה נפוצה הייתה למה אתה מצייר את זה אבל לא הייתה לי תשובה ברורה. בזמן שמתרחשת מלחמה באירופה, באוקראינה, שואלים אותי את השאלה הזאת הרבה פחות. לא שואלים את השאלה הזאת אלא פשוט מקבלים את הציורים. פתאום מגלים שאימא זאת לא רק אהבה אלא זה יכול להתרחש בכל רגע. זו התשובה.

אני רוצה להדגיש, אמנם אנחנו ועדת החינוך, שכעולה בעצמי אני שוב חוזר ואומר את מה שאמרתי בוועדות קודמות. אני חושב שמדינת ישראל צריכה להשכיל שיש אנשים מוכשרים מאוד שמגיעים עם גלי העלייה השונים ולא משנה מאיזו מדינה. משרד הקליטה ומשרד החינוך צריכים להבין זאת ולהקל על קליטתם. שמענו את הסיפור שעולה מגיע ומתגורר היכן שהוא מתגורר. אמנם אולי בשנות ה-90 לא היינו מספיק מפותחים אבל לצערי אנחנו שומעים סיפורים כאלה גם בשנת 2022 ו-2023.

כן אני גם קורא לממשלה להבין שיש לנו כוח עצום של יהודי התפוצות שנמצאים שם, חלקם עושים את הצעד ועולים לישראל ולגבי חלקם לפעמים הסיפור הוא לא כזה זוהר והם מחליטים כל אחד מסיבותיו לחזור, חלקם לארץ המוצא וחלקם למדינות אחרות. זה קורה בכלל גלי העלייה. אני שומע ביקורת על עולים שחוזרים. זה קורה אצל הצרפתים, אצל האמריקאים, אצל האוקראינים ואצל עולי רוסיה. זה קורה בעיקר במדינות היכן שיש לאן לחזור ויש גם את האפשרות ואת הכישרונות להתפתח במקומות אחרים. לפעמים אנחנו מפספסים את הכוחות האלה, לפעמים מפספסים אותם לתקופת מה כמו במקרה שלך כאשר בסוף אתה חוזר הביתה, אבל לפעמים אנחנו מפספסים אותם והם פשוט לא חוזרים.

אני חושב שיש כאן גם אמירה, גם סביב היצירה אבל אם אנחנו מדברים על יצירה אני חושב שגם היוצר בעצמו והסיפור האישי של היוצר מביא איתו איזשהו סיפור ותובנות. ואני חושב שהצלחנו סביב הסיפור שלך גם להביא לוועדה תובנות ברורות לפחות לגבי קליטתם של העולים בישראל. בסוף אנחנו מדינת הגירה אבל אנחנו כמעט ולא משתמשים במושג הזה הגירה. כשאנחנו מדברים על ישראל, אנחנו אומרים עלייה. אם כן, עלייה תרתי משמע. אנחנו מתכוונים שמדינת ישראל תשכיל ותהיה עלייה גם ברוח ואנחנו נשקיע גם במשאבים אבל גם בכוחות משולבים. אנחנו גם נחנך את ילדינו להבין ולחיות לא רק לצד האחר אבל עם האחר ועם השונה ועם מי שמגיע ממדינות העולם עם התרבויות שלו. בסוף אנחנו לא מבקשים מעולה להפוך להיות צבר. אנחנו מבקשים להיקלט במדינת ישראל, כמובן לקבל את חוקיה אבל להביא למדינת ישראל. בסוף אנחנו מדינה שמקבצים נדחינו מארבע תפוצות. אנחנו מקבלים אותם מכל ארצות העולם ומדינת ישראל בסוף היא בונה את התרבות שלה, של עצמה, עם השילוב הזה של יהודים שמגיעים מכלל העולם וטוב שכך.

שוב יהודית, אני מברך על היוזמה. תודה לצוות הכנסת, כמובן תודה לצייר איליה. מבחינתי התרשמות מאוד גדולה. תמשיכו להביא לוועדה ולכנסת תערוכות טובות ויפות. מקווים שביום השואה הבין-לאומי הזה אנחנו נזכה להיות אור לעמים ואור לגויים, להביא את הבשורה גם של שלום, גם של הכלה, ובסוף גם לשמר את זהותנו היהודית כעם יהודי כאשר אני חושב שבסוף זהותנו היהודית שמרה עלינו לאורך כל התקופות אם זאת השואה ואם אלה כל תקופות ההיסטורי שהעם היהודי עבר.

שוב, תודה רבה.

דיברת על עלייה לישראל. איליה התחנך בארצות הברית והוא הגיע לביקור בישראל. בביקור בישראל פנה אליו סופר סת"ם ואמר לו שהוא כותב את ההגדה והוא רוצה שאיליה יצייר את כל ההגדה. כמה ציורים אלה היו?

70.

70 ציורים לא מציירים ביום אחד. יש הגדה עם מהדורה מוגבלת של סופר סת"ם עם הציורים של איליה. 70 ציורים. זה לקח כל כך הרבה זמן ולכן הוא נשאר בישראל. גם יד אלוהים נגעה לנו כאן.

עוד מישהו רוצה לומר משהו?

הוא מביא לנו אור.

האור יוצא מכאן אבל מתפשט בסוף. מבחוץ פנימה.

כמה מילים על איליה כילד. היינו שכנים שלהם בעין כרם. כשאיליה הגיע כילד קטן, שלחו אותו לבית ספר שם לימדו פרשת השבוע והוא לא הבין אף מילה. לא לימדו אותו לדבר. בעלי שעבד בחינוך מיוחד הזמין את איליה פעמיים בשבוע אחר הצוהריים אלינו לשיעורים בעברית מדוברת. איליה לא ידע עברית, יהושע לא ידע רוסית והכול התנהל בציורים של ילד, ילדה, משפחה, בית, עץ וכולי. אני זוכרת ציור אחד במיוחד. יהושע היה טוב ללמד אבל לא בציור. הוא צייר ציור אחד עם שפתיים ענקיות, ילד עומד מול אימא וזה היה ציור עם נשיקה. יהושע היה כל פעם קונה משהו, איזה ממתק שיהיה להפסקת התה. פעם הוא הביא עוגיות שמרים ועוגיות גבינה ואיליה פתח ושאל איפה הגבינה.

זה שאני יודע לצייר, זו דרך מאוד ארוכה והתגלגלות מאוד ארוכה. הרבה מאוד לימודים. תוצאה של הרבה מאוד גורמים אבל זה שאני יודע להגיד כמה מילים בעברית, הכול בזכות של בעלה זיכרונו לברכה של אבידע. אני שולח לאבידע וליהושע ז"ל נשיקה.

בדיוק בשבוע שעבר היה לנו כאן דיון על מורי אולפן ועל חוסר באולפנים. אולי משרד הקליטה יוכל לקבל ממך יצירה חדשה, איך להעביר לימוד השפה העברית לתלמידים ולעולים החדשים בישראל.

שמחתי על השתתפותכם. תודה רבה על כך שכיבדת אותנו ביצירות. אם יש סדרות אחרות, אולי בזמן אחר אפשר לראות אותן.

תודה רבה. אני נועל את הישיבה. עוד כמה דקות נעבור לישיבה הבאה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:30.