פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים וחמש

הכנסת



4
ועדת הכספים
17/01/2023


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 32
מישיבת ועדת הכספים
יום שלישי, כ"ד בטבת התשפ"ג (17 בינואר 2023), שעה 13:00

תקצוב מוסדות החינוך– מכתבם של ראשי הרשויות

חברי הוועדה: משה גפני – היו"ר
ינון אזולאי
חיים ביטון
ולדימיר בליאק
אלי דלל
אימאן ח'טיב יאסין
מיכל שיר סגמן

אביגדור לברמן
משה טור פז
יונתן מישרקי
חמד עמאר
חנוך מילבצקי

שר החינוך יואב קיש
פארס טויל - סמנכ"ל ומנהל מינהל הפיתוח, משרד החינוך

משה שגיא - סמנכ"ל בכיר ומנהל מינהל כלכלה ותקציבים, משרד החינוך

חיים ביבס - יושב ראש מרכז השלטון המקומי

איתן אטיה - מנכ"ל פורום ה-15, מרכז השלטון המקומי

הילה זהבי - כלכלנית, מרכז השלטון המקומי

מיכל מנקס - סמנכ"ל חינוך, רווחה וחברה, מרכז השלטןו המקומי

מירה סלומון - ראש מינהל משפט וכנסת, מרכז שלטון מקומי

יאיר רביבו - ראש עיריית לוד

כרמל שאמה הכהן - ראש עיריית רמת גן

שלום בן משה - ראש עיריית ראש העין

עליזה בלוך - ראש עיריית בית שמש

רן קוניק - ראש עיריית גבעתיים

אמיר כוכבי - ראש עיריית הוד השרון

אלי שבירו - ראש עיריית אריאל

עפר בן אליעזר - ראש מועצת רמת ישי

יצחק רביץ - ראש מועצת קריית יערים

זיו דשא - ראש מועצת זכרון יעקב

שירלי רימון ברכה - מנהלת מינהל החינוך בעיריית תל אביב

ליזה בן חמו - סגנית מנהלת מינהל החינוך בעיריית תל אביב

שגיא רוזנפלד - סגן גזבר עיריית רמלה

שי גליק - בצלמו

שלומית ארליך

טמיר כהן

יפעת קדם

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


תקצוב מוסדות החינוך– מכתבם של ראשי הרשויות

שלום וברכה, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכספים. אנחנו נדון היום בשני נושאים. הנושא הראשון יהיה המכתב של ראשי הרשויות המקומיות לגבי הנושא של תקצוב מוסדות החינוך, והדיון השני יהיה לגבי שכר נושאי משרה שיפוטית, שרים וסגני שרים.

אני הייתי שותף להסכם הקואליציוני. אני רוצה להגיד לכם את מה שאמרנו, כדי שתשמעו את זה באופן ישיר, לא בכל מיני אירועים או תקשורת שכותבת כך או אחרת. יש פה את המ.מ.מ, ביקשתי מהם להכין את הניירת, את הנושא הזה. מה שהיה במשך כל השנים זה שתקציב החינוך העצמאי ומעיין החינוך התורני צריך היה להיות 100%, המוכר שאינו רשמי אמור היה לקבל 75%, ומוסדות הפטור אמורים היו לקבל 55% מהתקציב של ילד בחינוך הרשמי. ברבות הימים הכסף הזה הלך ונשחק. רק לאחרונה חתמו על הסכם עם ההסתדרות המורים, רק שהחרדים מחוץ לעניין. מורה מתחיל בחינוך הרשמי אמור לקבל 9,000,10,000 שקל לחודש, ומורה בחינוך החרדי אמור לקבל 4,000 או 5,000 - שלא לדבר על גננת שמקבלת 50% בגלל שיש את אופק חדש. הצלחנו להעביר כאן שבחינוך המיוחד בגנים המוכרים שאינם רשמיים יהיה גם אופק חדש. התוצאה היא שאנשים חוזרים הביתה עם משכורת שאי אפשר לתאר אותה. רשתות החינוך החרדי שאמורות על פי החוק לקבל תקצוב של 100%, מקבלות בפועל 81%, והמוכר שאינו רשמי שאמור לקבל 75%, מקבל 42.2%, ומוסדות הפטור שאמורים לקבל 55%, מקבלים 23.7%. הגננות מקבלות 50% ממה שאמורה לקבל גננת.

יש סעיף שמדבר על השלטון המקומי, כשהסעיף הזה הוא לא במרכז ההסכם, הוא מה שמוגדר כחוק נהרי. אנחנו לא עוסקים בזה עכשיו. ברור לחלוטין שברגע שזה יגיע לדיון, אחרי שנעבור את התקצוב הגדול שעליו דיברתי, נשב עם השלטון המקומי. אנחנו מרגישים את עצמנו ידידים של השלטון המקומי, אנחנו לא נרצה להוסיף עליו מטלות אם אין לו תקצוב לעניין הזה. ברור שכשזה יגיע אנחנו נשב יחד, נגיד מה חסר, מה לא חסר. רוב הרשויות, לפי דעתי, נותנות את מה שהן צריכות לתת, הן לא עושות אפליה בין ילדים - מההיכרות שלי, כך אני חושב, זה בכלל לא עומד לדיון. הדיון האמיתי הוא על האפליה בבתי הספר היסודיים, להוציא את התיכוניים ששם עוז לתמורה נכנס והחרדים שם מקופחים אבל מעט מאוד.

אני מודה לשר החינוך שמפנה את זמנו כדי לבוא לדיון הזה, אני מודה לשר במשרד החינוך, חיים ביטון, שגם הגיע לדיון, אני מודה לראשי הרשויות ולחיים ביבס, יושב ראש מרכז השלטון המקומי. אני מציע שהדיון הזה יהיה דיון צמוד לעובדות, לא מעבר לעניין הזה. אדוני שר החינוך, בבקשה.

תודה רבה לך, הרב גפני, יושב ראש הוועדה. השר חיים ביטון, חיים ביבס, יו"ר השלטון המקומי, ראשי וראשות ערים, חברות וחברי הכנסת. אני רואה לנגד עיני, ואתה ציינת את זה היטב, הרב גפני, את האתגר הגדול של לדאוג לשוויון בחינוך לכל ילדי ישראל - דרך אגב, זה גם במגזר החרדי וגם במגזר הערבי. לכל ילד מגיעה הזדמנות שווה, כשבסוף זה מתכמת לעניין של תקציבים. האתגר הגדול בסוף יהיה במשרד החינוך, כי מדובר בתוספת תקציבית מאוד מאוד משמעותית. אנחנו לא לוקחים ומורידים את החינוך הממלכתי ומייצרים ממוצע, אנחנו דואגים שה-100% יהיה 100%, ה-75% יהיה באמת 75% מתוך 100%, וה-55% יהיה 55%. זאת המשימה המרכזית בתקציב הנוכחי של משרד החינוך. אנחנו עובדים על זה, וזה יבוא תוספתי על התקציב כפי שאתם מכירים אותו.

הנושא השני זה איפה זה פוגש את ראשי הערים. ברור שעיקר העומס זה על משרד החינוך, אבל גם ראשי הערים יכולים למצוא את עצמם עם פערים שהם צריכים לסגור. האירוע הזה יבוא לוועדה הזאת ונצטרך למצוא לו פתרון. אני לא יודע להגיד את המספרים, אבל להערכתי המספרים גדולים יותר במשרד החינוך לעומת הרשויות. הדאגה שלכם ברורה ומובנת, לכן אנחנו בתהליך של מציאת הפתרונות לעניין הזה. צריך יהיה לכמת את זה למספרים ולהביא תוצאה בתקציב. כולם מדברים על זה שלכל ילד מגיעה הזדמנות שווה ושוויון, אבל השאלה הגדולה היא איך מייצרים את זה, מאיפה התקציב מגיע. כמו שאמרתי שבמשרד החינוך נקבל תוספת תקציבית שתהיה מיועדת למהלך הזה, כך גם לראשי ערים צריך למצוא את הפתרון במקום שבו הם משתתפים.

תודה רבה. השר ביטון, בקשה.

יושב ראש הוועדה הרב גפני, השר קיש, חיים ביבס, יו"ר השלטון המקומי, חבריי ראשי הערים. גם אני הייתי חלק מחברי מועצת עיר, לכן אני מכיר את הדברים לאשורם. אני גם שוחחתי עם חלק גדול מראשי הערים בהקשר למה שהיה כרגע. אני לא מסתכל כרגע על ה-מ.מ.מ, כי עשינו מ.מ.מ משלנו, בדקנו את הדברים לעומק. ילד בחינוך היסודי בחינוך הממלכתי מתוקצב סביב ה-16,000 שקלים, ברשתות הוא מתוקצב סביב ה-11,000 שקלים. הגיע הזמן לתקן את זה. אני מברך את השר קיש שכשר החינוך הוא דופק על השולחן ואומר שיהיה פה שוויון הזדמנויות. כל הקואליציה הזאת מסכימה ומבינה, לכן לא מעניין כמה זה עולה. בשאלת שוויון לא שואלים כמה זה עולה. אם צריך להשוות, צריך להשוות, לא משנה מה הסכום.

יש את חוק נהרי שמיושם חלקית. בערים הגדולות הוא מיושם יותר, בערים הקטנות הוא מיושם פחות. זה חוק ישן שעדיין יש בו אפליה מסוימת, כי כשאתה נמצא ברשת החינוך התורנית וצריך לקבל 100%, אתה בעיריות מתוקצב רק 75%. גם על זה לא זעקנו, אלא אמרנו, בואו ניישם את זה. לצערנו, זה לא מיושם, יש אפליה מובנית כבר הרבה מאוד שנים גם בנושא הזה. בנינו לעצמנו כלים מסוימים כדי לפתור את הבעיה הזאת, כמו קיזוז וכל מיני דברים כאלה שאנחנו לא רוצים להשתמש בהם, אין לנו שום סיבה להשתמש בהם. אם יש דבר שלא מיושם, צריך כלים ליישם אותו, ועל זה אנחנו חושבים שאנחנו צריכים לקבל ברכה. יש סעיפים שנמצאים בנספח התקציבי שסוכם עליו בדיונים, אם זה הגנים והסמינרים ששם תהיה השפעה של התקציבים העירוניים. לא יכול להיות שבגלל כסף לא מסכימים לערך השוויון. במכתב הייתה אי הבנה שאני בטוח שרוב ראשי העיר שדיברתי איתם לא התכוונו שתהיה. אני בטוח שאם היה אפשר לתקן את המכתב רטרואקטיבית זה היה טוב לכולם.

תודה רבה. חיים ביבס, יושב ראש מרכז השלטון המקומי, ראש עיריית מודיעין.

צוהריים טובים, אדוני היושב ראש, השרים, ראשי הערים, מכובדיי כולם. אנחנו הוצאנו מכתב ביום ראשון לפני שבוע שדיבר על שני דברים ברורים. אחד זה הנושא של הרחבת חוק נהרי והמשמעויות שלו על הרשויות המקומיות. האוצר הסביר שהם ישבו בחדר של ההסכמים הקואליציוניים והם לא ידעו מאיפה יביאו. עם כל הכבוד, מי שישב שם יידע להביא את מה שצריך. משרד החינוך יודע, יש לו תקציב יותר גדול ממשרד הביטחון להביא את החלק הזה.

הדבר השני שעליו הזדעקנו זה החלק של הרשויות המקומיות. כמו שלכם יש את המ.מ.מ, כך לנו יש יחידה כלכלית שלמה שמנתחת את כל החלקים המשמעותיים. לא לחינם חלק מהדברים נוסחו בצורה כזאת כדי שבסופו של דבר חלק מהדברים ייפלו עלינו. מדובר על מיליארד ו-18 מיליון שקל בחלק של השלטון המקומי. 171 חתמו על המכתב, חמישה חזרו מהם מהחתימה מסיבה כזאת ואחרת. מי שלא חתם היה הראשון לפנות אלי, כולל ראשי רשויות מהמגזר וממקומות אחרים, כי הוא הבין את החלק של הרשות המקומית. מדובר על 15 מיליון שקל לעיר כמו בית שמש, על חמישה מיליון שקל לעיר כמו לוד, על ארבעה מיליון שקל לדימונה. יש פה רשויות שמקבלות מענק איזון, שאין להן יכולת להחזיק את עצמן. החלק הזה גורע אותן לגמרי, בטח ובטח בשיטה שבה רוצים להכניס כל מיני סעיפי קיזוז כאלה ואחרים שיש להם משמעות.

יש שלושה מסלולים במדינת ישראל. יש חינוך ממלכתי וממ"ד, שזה 100% מדינה, עם פיקוח מלא ואחריות שלנו. על כל שקל שאנחנו מוציאים בחינוך הממלכתי יש לנו שישה מעגלי בקרות - מבקר פנים, מבקר עירייה, רואה חשבון מלווה. לעומת זאת, על המוכש"ר ועל הפטור אין לנו אחריות, וזה בסדר גמור. אני חושב שמשרד החינוך, או לחילופין האוצר, לא צריך להעביר את זה דרכנו כדי שנעלעל את זה בתוך הצנרת הזאת, אלא לעשות את זה ישירות וזה היה פותר את כל הבעיה.

אני לא מסכים לזה. ראשי הרשויות הם חלק מהעניין.

אם אנחנו חלק מהעניין, אז גם החובות וגם הזכויות חלות עלינו. אגב, החובות צריכות לחול באופן מלא גם על הרשתות, מה שאומר בקרה מלאה על כל שקל שיוצא. היום אין שום בקרה על שום שקל שיוצא. היום רשת חינוך עצמאית היא סוג של רשות נדל"נית, היא יכולה לקבל את ההחלטות בתוך הרשות על בנייה וכדומה. לא יעזור כלום, זה לא יקרה, לא יהיה אף אחד ברשות מקומית שיוציא היתר בנייה שלא עובר דרך ועדת תכנון ובניה, שלא עובר דרך הרשות, שלא עובר דרך המסלול הרגיל. אין מסלולים נפרדים. דרך אגב, אני גם בעד שהילדים שלי ילמדו בחינוך פרטי.

תגיד לכולם את המצב היום, ואני לא חולק על המצב הזה. המצב היום הוא שראש הרשות קובע למי בונים, מתי בונים, איפה בונים. הוא זה שנותן את האישור, הוא זה מבקש את זה ממשרד החינוך.

ראש הרשות, עם כל הכבוד, הוא אחד מתוך שבעה על פי חוק.

אתה פונה למשרד החינוך ואומר מי הם בתי הספר.

כשאנחנו סוגרים על כיתות במדינת ישראל, מדובר על כיתות לימוד לכל מדינת ישראל. דרך אגב, אני מקבל כיתת לימוד רק כשיש לי 32 ילדים. במוכש"ר ובפטור זה פחות מ-20 ילדים.

ממש לא. חיים, באתי לפה ברצון להגיע להידברות ולהגיע לפתרון. עוד לא שמעתי במה שאמרת איזה שהוא דבר שאני חולק עליך.

אין בהסכם הקואליציוני שום בקשה, דרישה או תהליך כלשהו שמדבר על היתר בנייה ברשתות. כשיש דרישות לילדי החינוך החרדי לבינוי, לשיפוצים, הם נמצאים מראש בתעדוף נמוך.

האירוע שאנחנו צריכים לנהל הוא אירוע שיתכנס בוועדה הזאת לקראת התקציב. אני ער למצוקות של ראשי הערים. המצוקות האלו ייענו, אנחנו נמצא את הפתרון, ואף אחד לא ישאיר אתכם לבד.

אדוני שר החינוך, כולם מתעסקים בממלכתי ובחרדי, אבל החלק הגדול ביותר והמשמעותי יותר זה המוכש"ר במגזר הערבי, ושם יש זעקה גדולה של ראשי העיריות. אנחנו לא מבינים את המשמעות של הנזק שאנחנו עושים להם. ככל שלא נדע לעשות את זה בשום שכל, כך נגרום נזק אדיר שאנחנו נהיה אשמים בו, לא אף אחד אחר.

כשהיינו באופוזיציה במשך שנה וחצי ודיברנו על המוכש"ר שאינו רשמי, דיברנו גם על הערבי.

אם אתה זוכר, בתחילת דבריי אמרתי שזה לא רק החרדי, זה גם המגזר הערבי.

חבר הכנסת ליברמן, בקשה.

תודה, אדוני היושב ראש, על ההזדמנות. אני רוצה להישאר צמוד לעובדות ולהגיד מה מפריע לי ולמה הגעתי לוועדה למרות שאני לא חבר בוועדה. כשיושב ראש ועדת הכספים פונה לראשי רשויות ואומר שהוא יבוא חשבון עם כל אלה שחתמו על המכתב, ואת זה שמעתי במו אוזניי וראיתי במו עיני, זה באמת ניסיון להלך אימים.

הזדמנות שווה לכל ילד זה קודם כל לימודי ליבה. זה לימודי מתמטיקה, לימודי אנגלית, לימודי מחשב. מדברים על כלכלה, על להביא כסף, על תקציבים, אבל מאיפה נביא כסף? לייצר כסף ולייצר תקציבים זה יותר הייטק, יותר רופאים, יותר מורים עם תואר שני שמסוגלים להכין תלמידים לחמש יחידות בגרות. הזדמנות שווה היא קודם כל השכלה. ככל שבן אדם יותר משכיל, כך הוא יותר מהר ימצא תעסוקה והשכר שלו יהיה יותר גבוה. מי שמונע פה הזדמנות שווה מכל הילדים זה אותם אנשים שהכניסו ילדים למערכת חינוך שבה אין שם שום נגיעה ללימודי ליבה. שר החינוך נכנס לכנסת על בסיס שוויוני, על בסיס שוויון בנטל. אני זוכר את שר החינוך שהיה פעיל, ששבת רעב, שדיבר על שוויון. כשמדברים על שוויון, זה גם בשירות הצבאי וגם בתעסוקה. גם פה אנחנו רחוקים משוויון, וכל שנה אנחנו מתרחקים עוד יותר. חוק נהרי נולד בחטא. לחוק נהרי אין מקום. אני מבטיח לך שכשאנחנו נהיה בממשלה הבאה אחד הדברים הראשונים שנבטל יהיה חוק נהרי. צריך קריטריון שוויוני לכל הילדים ולכל המבוגרים. חייבת להיות פה התייחסות אחידה לכולם, כי כרגע חוק נהרי עושה עוול, הוא מרחיק את השוויון.

השתיקה שלי היא מתוך כבוד לוועדה. לא הסכמתי עם שום מילה שאמרת, אבל אני אתייחס לזה בהמשך. ראש עיריית לוד, יאיר רביבו.

אדוני היושב ראש, אדוני השר, חברי חיים ביבס. בשבוע האחרון שאלו אותי הרבה למה חתמתי ולמה הסרתי את החתימה. אני לא מאלה שאומרים ששירבבו את החתימה שלי, שלא קראתי. אני חתמתי בגלל שני עקרונות. עיקרון אחד הוא עיקרון השוויון. לא נוח לנו כראשי ערים שיש משפחות בהן ילד אחד לומד בממלכתי ואחד בחרדי, שזה מקבל הסעות וזה לא, שזה מקבל קייטנות וזה לא, שזה מקבל בית ספר של החופש הגדול וזה לא. גם לנו קשה מאוד להסביר לילד עצמו למה הוא מקבל פחות, אנחנו רוצים את השוויון. העיקרון השני הוא עיקרון של back to back. במשך שנים השלטון המקומי זועק שהכנסת הנכבדה הזאת מחוקקת חוקים אבל שוכחת לשפות את השלטון המקומי. קחו למשל את חוק הנגישות וההנגשה במרחב הציבורי, חוק חשוב מאוד, רק לא תקצבו אותו בשבעה מיליארד שקלים. עוד שמו סנקציות פליליות על ראשי ערים, דבר שלא יכול לעלות על הדעת. אדוני היושב ראש, היו תושבים שכשהם ראו שיש הקפאה בארנונה, הם חשבו שיש הקפאה של הארנונה בכלל, לא הקפאת העלאה, והם עכשיו מבטלים הוראות קבע. לכל החלטה כזאת יש נגזרת של מיליוני שקלים. למה הסרתי את החתימה? כי חברים טובים שלי קראו את המכתב הזה וראו שיש פגיעה בציבור החרדי או הערבי.

הניסוח היה רע מאוד.

יכול להיות שהניסוח היה לא טוב.

את כל מה שאתם אומרים היה צריך לכתוב אחרת.

כל אחד קרא את זה. אם מישהו החליט להסיר את החתימה, זה בסדר גמור, אני מבין את השיקולים.

אפרופו ניסוח לא טוב, גם בהסכם יש ניסוח לא טוב, כי כתוב שם שרשות שלא תיתן ייקחו לה מיד מהכסף. זה משהו חד צדדי, זה לא הידברותי.

יש נוהל קיזוז שאני לא זה שהמצאתי אותו.

הוא חד צדדי.

יש בחינוך המיוחד נוהל קיזוז. לא המצאתי משהו, רק אמרתי שאם מישהו לא נותן, יש עניין של נוהל קיזוז. אני לא חושב שמישהו חולק על זה.

רוב המוסדות שנבנו בשנים האחרונות בעיר לוד הם מוסדות לציבור החרדי. בנינו 50 גני ילדים ו-10 בתי ספר לציבור החרדי. אולי פעם אחת לשים על השולחן את הפיל בחדר – משרד החינוך מתקצב בינוי בשני שליש מעלותו, כששליש נופל על הרשויות המקומיות. לא משנה אם זה גן חרדי, ערבי או ממלכתי, משרד החינוך נותן שני שליש ואתה נדרש להשלים שליש מכיסך.

יכול להיות שמזה יהיה לכם פתרון.

נכון. דיברתי עם נהרי ברדיו ושנינו הסכמנו שהגיע העת לבטל את חוק נהרי כי הוא מסובך מאוד. צריך שיהיה שוויון בלי חוק נהרי ובלי נוסחאות.

חבר הכנסת ינון אזולאי, בקשה.

תודה רבה לך, אדוני היושב ראש, יישר כוח גם על הישיבה החשובה הזאת. כבוד השר, ידידי היקר, וכמובן שר החינוך שגם היה פה וכבר מתחילים להרגיש את הרוח שלו, את הרוח החיובית שיש במשרד. בעצם זה שתוקפים אותו מהצד השני אנחנו יודעים שהוא עושה דברים טובים. בעזרת השם שלא תצא תקלה תחת ידכם. אמר יאיר רביבו, ראש העיר לוד, שהוא משך את החתימה שלו כי הוא לא רצה לפגוע בציבור. אגב, הוא לא היחידי. יש ראשי רשויות שכשדיברתי איתם הם אמרו שהשם שלהם נכתב שם ללא ידיעתם. כשאני מסתכל על המכתב ורואה שכתוב בו כך: "עקבנו בדאגה אחר ההסכם הקואליציוני שנחתם זה לא מכבר", אז אני שואל, איפה ראשי הרשויות היו לפני שנה כשנחתמו הסכמים אחרים שפגעו בנו? איפה אתם נמצאים כשהילדים שלי לומדים בקרוואנים? עד היום בתלמוד תורה של הילדים שלי יש קרוואנים. אני יכול להגיד שראש העיר אשדוד משתדל ועושה ורק עכשיו מתחילים לעבור לבניינים אחרי מלחמות. למה זה קורה? בגלל מה שהשר חיים ביטון אמר, בגלל שהחינוך החרדי אצל ראש הרשות נמצא בחצר האחורית. אם הזעקה שלכם כנה, היא צריכה להיות בכל זמן, בכל מצב, לא משנה קואליציה, אופוזיציה, ימין, שמאל. הזעקה בשביל ילדי החינוך צריכה להיות שוויונית לכולם, גם כשזה פוגע בנו, גם כשזה פוגע בכל המגזרים, ותיכף תשמע את חברת הכנסת אימאן שתגיד לך עד כמה זה פוגע במגזר הערבי, בחברה הערבית. נכון שאת הפטור הם קיבלו בשנה הזאת ואנחנו במוכש"ר הפסדנו הרבה בגלל אותו דבר, אבל גם היא יודעת עד כמה זה פוגע ברשויות הערביות. לא ראינו אף פעם שהמכתב שלכם זועק בשביל הציבור החרדי. אני מצפה שאתה, כמי שמנהיג את השלטון המקומי, תעשה את זה בשביל כולנו כדי להראות שאתה אובייקטיבי בנושא.

אתה יודע כמה מכתבים שר האוצר לשעבר קיבל ממני על 100,000 התלמידים שלומדים בקרוואנים? אצלנו בשלטון המקומי אין הבדל בין ממלכתי, חרדי, דמוקרטי, אנתרופוסופי.

כל ראשי הרשויות חתמו על זה?

כרמל שאמה הכהן, בבקשה.

אני רוצה לפתוח את דבריי בכך שילד הוא ילד, מורה הוא מורה, לא משנה אם הוא חילוני, חרדי או ציוני דתי. אנחנו בשלטון המקומי חיים את השטח. אני מכיר את העיר שלי ויכול להגיד לך, ובאהבה אני אומר את זה, שהילד החרדי ברמת גן מקבל יותר מהילד החילוני. זה לא בגלל שמישהו איים עלינו, לחץ עלינו, אלא בגלל שיש את הייחודיות המיוחדת של החינוך החרדי. בית הספר הראשון שחנכתי והיה חדש ומושקע כמו בית יוקרתי היה לחינוך החרדי. מאיפה הגעתי לישיבה הזאת? מסיור בשני מוסדות חרדיים: בחורב בנים ובחורב בנות. לא סיור שבאתי לשער והצטלמתי ויצאתי, אלא עברתי כיתה-כיתה, חדר שירותים-חדר שירותים, ספסל, מחשב-מחשב, שיחה בחדר המורים עם המורים, שיחה עם הילדים מכיתה ד', ה' ו', ז', ח'. אתה מוזמן להתקשר לרב שיש ולכבוד הרב ניסן ולשאול אם חסר להם משהו ואם אין משהו שראש העיר לא נותן מענה. עצם האמירה שצריך לכפות על ראשי הרשויות המקומיות שוויון כלפי החרדים, היא אמירה מקוממת, היא פוגעת. רק אדם סוטה יכול להבחין בין ילד לילד בנושא חינוך. חינוך הוא קודש הקודשים. כל עוד התוספת היא לחרדים לא על חשבון ילד אחר אני מוכן גם לעשות מצ'ינג כזה או אחר. לא יכול להיות שנחיה באי ודאות. כשהיינו בשבת של ראשי ערים, אף אחד לא ידע להגיד אם יש שיפוי או לא. תגידו אם יש שיפוי או אין שיפוי, תגידו למה צריך לקצץ מעכשיו, אולי צריך להתאזן. לא יכול להיות שמקבלים צבר של החלטות כאלו מעל הראש. אני סומך עליך, אדוני היושב-ראש, התפקיד שלך הוא לשמור על האינטרס שלנו. היחידים ברמת גן, עיר של כמעט 200,000, שלומדים ביבילים, ויש המון כאלה, זה החילונים.

גם זה לא צריך להיות.

אני מסכים איתך. תבינו שיש לכאן ולכאן. לא תמיד זה בא מאפליה, לפעמים יש דינמיקה כזאת וצריך לסגור פערים.

דברים חשובים. ולדימיר, בקשה.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. לפני שבוע הייתה לך אמירה לא מוצלחת, אמרת שתבואו חשבון או תסגרו חשבון. נכון שאני חבר ועדה וחלק מהאופוזיציה, אבל יש גם לי שתי בנות במערכת החינוך המצוינת של מודיעין-מכבים-רעות. אני הרגשתי שהמכתב הזה משקף את הדאגה האמיתית שלנו, ההורים. אני לגמרי בעד שוויון, אני בעד הזדמנות שווה, וגם אמרתי לשר חיים ביטון שאני מוכן להיפגש, לשבת וללמוד כל מספר ואם אני לא צודק אין לי בעיה גם להודות בכך. אני מסכים עם השר לשעבר ליברמן שאמר שבלי לימודי ליבה אין הזדמנות שווה, ואני מסכים עם מה שחיים ביבס אמר על כך שהבקרה זה דבר מאוד משמעותי בסיפור הזה. אנחנו, ההורים, תפסנו את האירוע הזה של ההסכמים הקואליציוניים כאפשרות לפגיעה בחינוך הממלכתי, כשלזה אנחנו לא מוכנים לתת יד.

תודה רבה. שלום בן משה, ראש עיריית ראש העין.

הוא יו"ר ועדת החינוך של השלטון המקומי.

אדוני היושב ראש, כנסת נכבדה, חברי ועדה, השר ביטון, חברי ביבס. אנחנו בשלטון המקומי לא מפלים את התלמידים שלנו בשום פנים ואופן. לא באופן עקרוני ולא באופן מעשי. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, שמי שיצר את הפער במגזר החרדי זה אתם, זה הממשלה. בעצמכם אמרתם שמראש התקצוב שניתן על ידי משרד החינוך הוא קטן יותר וצריך לתקן את זה. אנחנו לא יכולים לתקן את זה. אני יכול להבטיח לך שאנחנו לא מפלים את התלמידים שלנו. אין שום הבדל, בעיני, בין תלמיד חרדי לתלמיד חילוני. אם הוא תושב העיר, הוא צריך לקבל את הכל. בית הספר הראשון החדש שנבנה אצלי, כפי שאדוני יודע, הוא יפה ביותר.

הייתי שם.

אני יודע, היית שם. מי שקובע את תקצוב הבינוי זה לא אנחנו. לא אני קובע.

אתה מבקש.

אני מבקש. ביקשתי להרוס בתי ספר של חרדים שנבנו לפני 70 שנה ולבנות אותם מחדש. כבר חמש-שש שנים אנחנו מבקשים להגדיל בית ספר על שם הרמב"ם שקיים 54 שנים. אני עדיין מחכה.

אני רוצה לדבר על מפתח העלות שלא נגעת בו. מדובר על מפתח עלות של 4,725 שקלים פלוס תוספות. בושה וחרפה למדינת ישראל שהתקצוב הוא 15 שנה אחורה.

בסדר, בשביל זה החלפנו את השלטון. אמרתי לכם שיש תמרוץ וטיפוח שהממשלה הקודמת לא נתנה. כשהלכתם וביקשתם, נתנו לכם את הכסף הזה בתנאי שמוסדות הפטור החרדים לא יקבלו. בסדר, אנחנו רגילים לזה. אימאן, בקשה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב ראש, ראשי רשויות נכבדים, חברי וחברות כנסת, אורחים מכובדים. אני לא רוצה להתווכח עם מה שאמרת, אדוני היושב ראש, אבל בעיני מה שאמרת הוא לא נכון. אל"ף, לא היינו שם הרוב, בי"ת, לא היינו הקובעים, וגימ"ל, רצינו לכולם.

אני יודע. שכאתם ביקשתם, הממשלה אמרה לכם שרק אתם תקבלו והחרדים לא.

הרב גפני, אתה מטעה כאן. אני הייתי שם. המוכר הבלתי רשמי קיבל אותו דבר.

אני מבין שלחמד עמאר זה קצת כואב בגלל שהוא אדם שוויוני והוא לא רוצה שתהיה אפליה, אבל היו 83 מיליון שקל שהעברנו פה כל שנה לכולם. כשאתם ביקשתם את ה-83 מיליון, כשביקשתם לתת לכולם, אמרו לכם שלמוסדות הפטור, שזה החרדים, לא יתנו.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מצער מאוד שחוק חינוך חובה חינם ושווה, וכך זה אמור להיות כי כך כתוב, צריך להתקיים במקרים מיוחדים ורק דרך הסכמים קואליציוניים. חבל שזה המצב. יש לי ציפייה דווקא ממך, יושב ראש הוועדה, שאתה בקואליציה, לעשות משהו אחר אחת ולתמיד.

הכלכלה של הפרט היא לפני הכלכלה של המדינה, כי כלכלה טובה של הפרט תביא לכלכלה טובה של המדינה. דובר על כך שהישיבה הזאת היא על התקציב של החרדים, אבל אני חייבת להביא את קולו של עוד פלח מוחלש מאוד שאפילו בכיתוב של ההזמנה לוועדה לא נמצא – החברה הערבית. החינוך הערבי סובל רבות. הרשויות הערביות מוחלשות, נמצאות בתחתית הסולם הסוציו אקונומי, ואף אחד לא טורח לעשות משהו בנידון. אני נגד זה שרשויות בכלל, ובמיוחד רשויות מוחלשות, ישלמו את המצ'ינג של 25%, שלא לדבר על יותר מזה. אני רוצה להביא לידיעת כולם לא רק את המצב העגום בחינוך הערבי. אתם יודעים שישנם בתי ספר במדינת ישראל לאזרחים שיש להם תעודת זהות כחולה, ישראלית, שאין בהם מים, שאין בהם חשמל, שאין לילדים דרך להגיע לבית הספר? אתם יודעים את העובדות האלו או לא? אני חושבת שכזה דבר צריך לקומם את כולנו, את כל מי שי שבידו האחריות והסמכות לעשות ולשנות. זה הזמן, כבוד היושב בראש, לעשות ולשנות.

דיברתי עם ראש הממשלה בשבוע שעבר על זה. אני לא מתכוון שתהיה אפליה כזאת, על כל פנים לא במשמרת שלי, ואני מקווה לפעול בעניין הזה. עליזה בלוך, ראש עיריית בית שמש, בקשה.

הגיע הזמן שנעשה עבודת עומק על הקשר של השלטון המרכזי והשלטון המקומי. לתושב, וזה לא משנה מי הוא, אני זאת שבסוף צריכה לתת שירות. אני צריכה לתת לו בית, אני צריכה לתת לו כביש נקי, אני צריכה לתת לו כיתה, אני צריכה לתת לו בית ספר. אני חושבת שהדיון הזה חשוב כדי לפתוח עוד הרבה מאוד סוגיות. יושב מישהו בירושלים ומחליט כמה אוטובוסים אני מקבלת, איפה ייסעו האוטובוסים, כשאני זאת שבסוף צריכה להגיד לתושב אם יש לו קו שש או אין לו קו שש. אני חושבת שזה קריטי לפתוח את הדיון הזה, ואני שמחה שהתעורר הדיון הזה.

את רוצה שבעניין התחבורה תחליט העירייה?

ודאי.

ולא משרד התחבורה.

בירושלים מחליטים איפה תהיה תחנה. אני לא מרגישה צורך להתנצל איזה ילד מקבל יותר, איזה ילד מקבל פחות, כי אנחנו כבר לא במקום הזה.

אצלך זה הפוך, זה 45% מוכש"ר ותשעה אחוז ממלכתי.

כל ילד הוא חשוב, לא משנה אם הוא ליטאי, אם הוא ספרדי, אם הוא בעל תשובה, אם הוא ממלכתי. יש לנו הרבה ילדים שצריכים לקבל חינוך מצוין. אני חושבת שההחלטה לשים אותם בקופסא נפרדת ולראות מי עכשיו עומד מולי, היא טעות שלנו, ואם בשביל זה נוצר הפיצוץ - כבר הרווחנו משהו. אנחנו בונים בתי ספר יפים. אני שמחה שיושב כאן פארס, שזו הזדמנות להגיד לו תודה ולאחל שהוא יביא לנו עוד כיתות. אנחנו בונים מאות כיתות בשנה, רק שזה אף פעם לא מספיק. אני רחוקה מאוד מהיכולת לתת מענה לכולם, בלי קשר לאם הילד חובש כיפה או לא חובש כיפה.

זה לא פתרון. את יודעת מה קורה בארץ? המצב נורא ואיום. זה לא משרד החינוך, זה משרד האוצר. הילדים לומדים בצורה בלתי מתקבלת על הדעת.

ולכן צריך לצאת מהדיון הזה עם החלטה. אנחנו מעודדים בניית דיור, אנחנו חושבים שחשוב לפתור את בעיית הדיור של ישראל, אבל חשוב גם לקחת בחשבון עם הדבר הזה את התחבורה ואת כמות הכיתות שצריך. אנחנו נותנים היום את כל הכסף, אבל זה רחוק ממה שילד צריך. נמצא פה השר ביטון, שאני מקווה שיעזור לנו לתת לכל ילד את כל מה שמגיע לו, בלי הדיון על מי משלם מה.

אלי דלל, בקשה.

כל ילד בישראל זכאי לחינוך, זכאי לתקציב שווה, זכאי ללמוד במבנה נאות, לא משנה יהודי, ערבי, צ'רקסי וכו', והממשלה צריכה לעשות את זה. כמי שבא מהשלטון המקומי אני יכול לומר לכם שהשלטון המקומי הפך לפרה חולבת, וזו לא קלישאה. רק ההנחות בארנונה על פי חוק בעיר נתניה, שאותה אני מכיר היטב, הן 150 מיליון שקל. אף אחד לא משפה את זה. אם הולכים לכיוון של הקצבות, של בנייה, זה בסדר גמור, אבל צריך לשפות את העיריות. העיריות נותנות את הקרקע, נותנות את הפיתוח. לא יכול להיות שהן יוציאו מצ'ינג על הבנייה. הממשלה צריכה לבוא ולתת את השיפוי הזה. אני יכול להבין שכל חלק או כל מגזר רוצה את החינוך הפרטי שלו, אבל ברגע שכל מגזר רוצה את החינוך הפרטי שלו זה מביא לכך שיש שוני.

זה לא חינוך פרטי. רשתות החינוך זה לא חינוך פרטי.

בין היתר. ברור לי שכל מגזר רוצה את החינוך שלו, את המחנכים שלו, אני מבין את זה.

זה לא הרשתות.

ראשי הרשויות באו לפה כדי לומר לכם: אנחנו לא רוצים להפלות. גם אף אחד מהם לא רוצה להפלות, אבל צריך שהממשלה תתקצב ותעביר את הכסף במלואו לרשויות.

אני איתם. רן קוניק, ראש עיריית גבעתיים.

אפרופו קיפוח ושוויון, עיר כמו גבעתיים היא עיר מקופחת שאין בה שום שוויון. בתל אביב משקיעים הרבה יותר מאשר בגבעתיים רק כי יש כסף. מכיוון שלגבעתיים אין שטחים פנויים, אין בנייה, אין היטלי השבחה, אז אני לא יכול לבנות בתי ספר. יש ערים, כולל ערים שמקבלות מענקי איזון, שמקבלות מאות מיליוני שקלים. בני ברק ואלעד יכולות מבחינה כספית לבנות מוסדות חינוך הרבה יותר מעיר כמו גבעתיים שאין לה הכנסות מבנייה כי אין לה שטחים. מדברים שנים על כל העיוות של הסוציו אקונומי. הזכרתם שוויון? תבדקו אם יש שוויון בין ההשקעה בחינוך שיש בגבעתיים להשקעה שיש בחינוך בתל אביב.

אנחנו נצטרך לעשות על זה דיון. אני עם שר האוצר דיברנו על העניין הזה בשבוע שעבר, על כך שעיר שמצליחה ומתפתחת מפסיקה לקבל מהמדינה איזה שהוא סיוע. זה נוגע גם להטבות המס. עיר כמו בני ברק לא יכולה לבנות, עם כל הכבוד שהיא מקבלת מענק איזון.

אין סל חינוך שהוא שווה פר ילד שמועבר לכל הערים, לכן עיר שיש לה כסף, אזורי תעסוקה והכנסות, יכולה להשקיע בחינוך הרבה יותר. חברים, יש הבדל גדול בין רשויות. כולנו פה בעד שוויון. לי יש בית ספר דתי ממלכתי, בית ספר אמונים, שאנחנו משקיעים בו לא פחות ואפילו יותר מבתי הספר החילוניים שלנו. אף אחד פה לא בעד אפליה, כולנו בעד שוויון מלא ובעד השקעה לכל הילדים, אבל צריך לשפות אותנו. אם מחר יחליטו להשית על בני ברק להקים בית ספר אנתרופוסופי, אני בטוח שהתושבים והעירייה יתנגדו. אותו דבר בערים בצביון אחר.

יש שני נושאים שבהם לא רק שאין הבדל, אלא אסור שיהיה הבדל. אחד טופל לא עד הסוף, וזה הסיפור של החינוך המיוחד במוכר שאינו רשמי בחברה החרדית.

היו פה צעקות עד לב השמיים.

נכון, ועדיין בנושא הזה אנחנו צריכים להשלים את המהלך. הנושא השני הוא בינוי כיתות, לא משנה בית הספר. בדיון שהתקיים בוועדת חינוך עמדנו על הפער האמיתי בבינוי כיתות בישראל. תכנית החומש יחד עם הסכמי הגג לחמש שנים במדינת ישראל היא כ-17,000 כיתות, כשהפער הוא כ-17,000 כיתות. אנחנו תמיד נמצאים חמש שנים אחורה. בחישוב הנוכחי של האוצר מדובר על בערך 17 מיליארד, אבל אם נשפה אמיתית זה ייצא 22 מיליארד. בתקציב המדינה חסרים 22 מיליארד ש"ח לבינוי 17,000 כיתות על מנת שלא יהיו ילדים בקרוואנים, בלי הבדל בין מגזרים. מאוד קל לנו לרוץ לעניין הכיתות, וגם זה בדרך כלל הדיון, אבל בעיני הדיון צריך להיות גם במה שקורה בתוך הכיתות, וכאן יש שני נושאים: מי הוא המורה ומה מלמדים. אני חושב שכל דיון שעוסק בחינוך צריך לעסוק במי הוא המורה - האם יש לו תואר, האם עזרנו לו להשלים תואר, האם הוא מורה טוב, האם אנחנו מעריכים אותו – ובמה הוא מלמד. גם המחויבות למה מלמדים צריכה להיות חלק משמעותי מהדיון.

אדוני היושב ראש, אני מאמין בשווין לכל ילדי ישראל, לא משנה אם הילד הוא חרדי, אם הוא ערבי או אם הוא דרוזי. המוכר הבלתי רשמי במגזר הערבי ובמגזר הדרוזי לא מקבל שקל אחד על בינוי כיתות ועל שיפוצים.

האם במוכר שאינו רשמי במגזר הערבי לא בונים כיתות?

המוכר שאינו רשמי במגזר הערבי הוא מבנים פרטיים שאנחנו לא מתקצבים.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא רק מבנה, גם ציוד.

כשראש רשות דרוזית בעיר מסוימת פונה למשרד החינוך ואומר שיש 500 תלמידים שלומדים בקרוואנים והוא רוצה לבנות, האם אתה בונה?

אין בתי ספר בקרוואנים, חוץ מאשר במגזר הבדואי.

שני בתי הספר הקתוליים בשפרעם לא מתוקצבים בשקל אחד. אדוני היושב ראש, אמרת שהעברנו רק למגזר הערבי.

למוכר שאינו רשמי.

זה לא נכון, גם המגזר החרדי קיבל. גם מבחינה חוקית לא יכולנו לעשות את זה. משרד האוצר לא יכול להעביר לערבים ולא להעביר לחרדים. הועברו קרוב ל-60 מיליון שקל, והכסף הועבר כבר בשנה שעברה. מגיע לכל ילדי ישראל שוויון בכל הדברים.

אני רוצה לחזק את ידיהם של ראשי הערים שדיברו פה דברים כנים, ובמיוחד לחזק את מה שאמר ראש העיר כרמל שאמה. אין שום שוויון שקורה בנושא של הבינוי נכון להיום, ויש אפליה עצומה בבינוי במגזר החרדי. אני הייתי בבית משפט על בית ספר בחולון. עמלתי לדאוג לתקצוב שלו מול ראש העיר, אבל אחרי שבית הספר עמד על תלו החליט ראש העיר להעביר אותו לממ"ח כי הוא רשמי. אני לא רוצה להגיד לכם מה היו התוצאות בבית המשפט, אבל בגלל בית המשפט אנחנו נמצאים כאן. יש אפליה מובנית בבינוי. אגב, לילדות שלמדו עם עכברים מתחת לאדמה ראש העיר הסכים לבנות בית ספר ובשנייה האחרונה הוא משך את הסכמתו. רק עם הרבה מלחמת עולם קיבלנו בית ספר אחר. זה שראשי ערים פה אומרים שאין להם שום קשר לבינוי ומשרד החינוך הוא שמחליט, זה לא נכון, עובדתית זה לא נכון. אני מוכן לשבת עם ראשי הערים שאתה רוצה, אדוני היושב ראש, שקשורים לפורום הזה, כדי לבנות מנגנון עם משרד החינוך שיוצר תיקוני אפליה. מצידי שמשרד החינוך יבדוק ולפי זה יבנו.

הסעיפים בהסכמים הקואליציוניים היו מאולצים לאור היסטוריית העבר. סעיפים של קיזוזים אנחנו לא רוצים. אנחנו מוכנים לשבת וכל הסכמה שתביא לשוויון בין הילדים נהיה בעדו.

ראש עיריית הוד השרון, בקשה.

תודה על האפשרות לדבר כאן, תודה על הדיון. אין לנו עניין כראשי רשויות להפלות בין תושב לתושבת אצלנו בעיר, ואנחנו פועלים כדי לתת לכולם את כלל השירותים כפי שאנחנו רואים ומוצאים לנכון. האפליה נמצאת אצלכם, היא נמצאת במשרדי הממשלה שקובעים את התקציבים, ששולחים את פארס להתמודד עם 256 רשויות שצריכות מעל 5,000 כיתות בשנה ונותנים לו את האפשרות לתת רק 1,000 ברשמי המוכר. האפליה נמצאת בחלוקת התקציבים. מה שהממשלה עושה לאורך שנים, לא רק בשנה האחרונה - -

לא אמרתי שרק בשנה האחרונה.

לאורך השנים הממשלה מקטינה את העוגה התקציבית, מצמצמת אותה, גורמת לנו להתמודד עם קשיים. אצלי בעיר יש שני בתי ספר שיושבים בקרוואנים כבר הרבה מאוד זמן - שניהם מוכרים, רשמיים ונמצאים תחת החינוך הציבורי. האפליה נמצאת בקבלת ההחלטות ובתקצוב של הממשלה, מה שמחייב אותנו לפעמים לבחון את הנקודות השונות, לראות איזה מוסד חינוכי אנחנו בונים.

זאת הנקודה שאני לא מסכים עליה. יש עוגה כספית. אם אתה יכול להחליט שאתה מפלה בית ספר בבעלות בגלל שהוא לא חרדי, זה לא מקובל עלי, ועל זה אני נלחם.

יש מספרי תלמידים בבית הספר, והשיקולים, אני יכול לנחש בשם רוב ראשי הרשויות, לא מתקבלים על בסיס האם יש לילד כיפה או לא. את המצב הזה חייבים לתקן בלי קשר.

הדיון הוא בוועדת כספים, לכן מלכתחילה הוא הולך למקום התקציבי, אבל אני חושב שיש כאן עניין פדגוגי מובהק שאנחנו כמעט ומתעלמים ממנו. ההחלטה שהתקבלה מתעדפת את החינוך הפרטי על חשבון החינוך הציבורי, בלי עבודת מטה מסודרת, בלי הבנה שזה הולך נגד כל מה שמשרד החינוך לדורותיו ניסה לעשות, אם הרב שי פירון, נפתלי בנט, גדעון סער, וזה להכניס את מערכת הישראלית תחת המטריה של החינוך הציבורי. ההחלטה הזאת תעשה הפוך, כי כשאנחנו נותנים לעמותה אחת, לבעלות אחת או למפעיל אחד, וזה לא משנה אם הוא בא מהחרדי, מהערבי או מהאנתרופוסופי אצלי, תעדוף, אם אנחנו נותנים להם לבנות איזה מוסדות שהם רוצים, נותנים להם את התקציבים שמגיעים לילדים בחינוך הציבורי, בעצם אנחנו אומרים לכלל ההורים: תעשו מה שאתם רוצים - תקימו עמותות, תפתחו כוללים, תפתחו בתי ספר פרטיים. או שאנחנו תחת החינוך הציבורי, או שאנחנו סוגרים אותו.

עפר בן אליעזר, בקשה.

קודם כל, תודה על הדיון הזה. אני חושב ששיח זה דבר חשוב, ואני מאוד מעריך את מה שנעשה פה. אין ספק שצריך להיות חינוך שווה לכולם, ואני חושב שכל מי שיושב בחדר הזה חושב אותו דבר, רק השאלה איך עושים את זה פיננסי. לצערי הרב הממשלה לדורותיה מתנהגת בצורה לא נכונה ולא ראויה. אני אתחיל מתקציבי האיזון. אמרתם שאין הלימה והמ.מ.מ בדק. תקציבי האיזון מקוצצים ולא ניתנים כמו שהם אמורים להינתן לפי הנוסחה, ראשי הרשויות לא מקבלים לפי איך שהם צריכים לקבל. כשאתה נהיה ראש רשות שעובד כמו שצריך, לוקחים לך את תקציב האיזון, מענישים אותך. כבוד יושב ראש הוועדה, ידידי, כשישבתי בוועדה הזאת כשדיברו על המועצות הדתיות, אז התקציב נקבע לפי חוזקה של הרשות. תקציב המועצה הדתית ברמת ישי קפץ פתאום פי 2 תוך שנה. אנחנו חושבים שהמדינה חייבת לעשות שוויון, להכניס את היד לכיס ולא להפיל את זה על הרשויות המקומיות.

היית בדיונים כשהייתי חבר בכיר בקואליציה, כשהייתי בתפקיד כלכלי בכיר, ואתה יודע שהלכתי אז נגד הממשלה על ההתנהלויות האלו.

אני מאוד מעריך את העבודה שלך בוועדה, רק צריך להילחם על זה.

זיו דשא, בקשה.

גם ברשות שלי יש קהילות שונות ומגוונות, כולל קהילה חרדית, כולל קהילת דוברי אנגלית. יש פה דברים שקורים שיפגעו בשוויוניות, לצערי, וצריך לטפל בהם ברמה הפרוצדוראלית. לדוגמה, האם אנחנו רק צינור העברה של הכספים האלה? כמו שאמר ראש עיריית הוד השרון, אנחנו מדברים על החינוך הציבורי, ולכן עלולות לקום עמותות שונות במגוון תחומים. כשאני רוצה לתקצב ציבור, אני עושה את זה. רק לאחרונה הקמנו שלוחה לאוכלוסייה החרדית של המתנ"ס כי היא לא זכתה למה שהיא צריכה לקבל. ראשי הרשויות שיושבים כאן יודעים לתת מענים לכלל הציבורים שלהם. השאלה היא אם אני יכול להעביר כסף בלי לבקר עליו. אם אני לא יכול לבקר עליו, מה האחריות שלי? תמצאו את המנגנונים המתאימים כדי שלא נהיה רק צינור העברה. בנוסף, צריך לקיים דיון בוועדת החינוך, כי יש פה דברים פדגוגיים שעליהם לא מדברים.

שירלי רימון ברכה, בקשה.

רון חולדאי ואני סיירנו אתמול במספר מוסדות חרדיים בתל אביב-יפו. באמת גאווה רבה לאיך נראה החינוך החרדי אצלנו בעיר. אמרו לנו מנהלי בתי ספר של הבנים שהם מבקשים לחזק את המתמטיקה והאנגלית עד כיתה ח', שהם רוצים שהילדים ידעו הרבה יותר מהציבור החילוני, כדי שאם חס וחלילה הם ייפלו מהישיבה, הם יוכלו להשתלב אחרי זה בתיכון דתי רגיל, ובגלל שעכשיו הם מכיתה ט' לא לומדים לימודי ליבה הם לא יכולים לעשות את זה ויוצרים פיגור. צריך לשמוע גם את הקול של השטח, לשמוע כמה הם רוצים את לימודי הליבה גם עבור הבנים, ואנחנו מאוד בעד. אנחנו עושים את כל מה שאנחנו יכולים בשביל שהציבור החרדי יקבל את מה שהוא צריך, שהוא יקבל חינוך טוב והשכלה טובה. אני לא אדבר על אם זה נכון לציבור החרדי, זה עניין של פוליטיקאים, אבל כשפורצים גדר, אז פורצים אותה לכל הכיוונים. מה שעושים ההסכמים הקואליציוניים האלה זה הפרטה של מערכת החינוך דה פקטו, אי אפשר להסתכל על זה אחרת. כל הציבור בארץ רוצה כיתות קטנות, בלי פיקוח של משרד החינוך, וכולם רוצים מימון הסעות. סעיף 8 בהסכם הקואליציוני אומר שאפשר לתת הסעות גם אם יש בית ספר מאוד קרוב שאפשר ללכת אליו ברגל. סעיף 139 נותן לש"ס מעמד של רשות מקומית, מה שאומר שאני לא צריכה כבר לחתום על רישיונות לבתי ספר כי מעיין החינוך התורני יכול לפתוח לעצמו בתי ספר. צריך להבין מה קורה פה מבחינת החינוך הציבורי. ראשי הרשויות המקומיות נאבקים כדי למנוע הפרטה, נאבקים בעמותות פרטיות. משרד החינוך מכנס אליו יותר ויותר את כל בתי הספר החצי פרטיים, עושה אסדרה, אבל אז באה המדינה ואומרת: בוא נפריט, ניתן מימון לזה, ניתן מימון לזה ולזה. צריך להבין את ההשלכה הרוחבית של הדבר הזה. לא צריך להסתכל רק על הציבור החרדי שמגיע לו הכל, צריך לראות מה יקרה לחינוך הציבורי, שזה מדורת השבט האחרונה שלנו.

החינוך החרדי הוא איננו חינוך פרטי. יש את הציבור החרדי במדינת ישראל שאפשר לא לתת לו חינוך ואז נתווכח אם מגיע לו או לא מגיע לו. הרשתות נמצאות תחת הפיקוח של משרד החינוך. אין דבר כזה לפתוח בית ספר של החינוך העצמאי ושל מעיין החינוך התורני בלי אשור של הרשות המקומית, או בלי אישור של משרד החינוך.

אני מבקש להקים צוות שישב עם השלטון המקומי. חיים, אתה תביא שני אנשים מהשלטון המקומי, אני אביא שני אנשים מהכנסת. אני לא מסכים בשום פנים ואופן למצב שבו גננת חרדית חוזרת עם משכורת של חרפת רעב. אגב, אני למדתי בחינוך העצמאי בתל אביב את כל מקצועות החול. יש את הנושא של הישיבות, אבל זה נושא אחר. אני רוצה שהכל יהיה תחת פיקוח. אני רוצה שלא נגיע לעימות בין השלטון המקומי לבין חברי הכנסת החרדים. מאז שאני בכנסת אני פועל בשביל השלטון המקומי. ראיתי בזה חלק מתוך המערכת, כי הציבור שלנו נמצא בכל מקום.

אנחנו הולכים לקראת תקציב מדינה. אני לא אתן שהשלטון המקומי ייפגע כתוצאה מהסכם קואליציוני. כשישבתי פה במשך שנה וחצי, הוועדה לא הלכה נגד שר האוצר. אני הולך נגד שר האוצר כשצריך. כשקיבלתי נזיפות מראש הממשלה, המשכתי הלאה, לא שיחקתי עם הדבר הזה. אני מייצג את הציבור, אני לא מייצג שום מפלגה פוליטית כזאת או אחרת שאני בגלל זה צריך לשתוק פה. אני רוצה שיקום צוות. אם נראה בסוף הדיון בינינו שאי אפשר לגשר על הפערים, נבוא לכאן ונגיד, "תשמעו, זה הוויכוח", אבל אני חושב שאנחנו נגיע להסכמה. אני לא רוצה את האמירה שאני בצד אחד ואתה בצד השני.

רק תכניס פנימה גם את הנושא של בינוי כיתות הלימוד.

הכל.

זה אחד הדברים שמייצר את המתח הכי גדול בין הרשויות.

יכול להיות שבתהליך כזה נוכל גם לשפר את מעמדו של השלטון המקומי מול האוצר. האוצר הוא בעיית הבעיות כאן. זה מה שהוא נותן במשך כל השנים? כשאני הייתי יושב ראש ועדה, כמה נתנו לבינוי של כיתות בשלטון המקומי? כל הזמן הוא בא עם תירוצים.

דרך אגב, מאז הם נשארו עם אותו גידול. הכל גדל, רק הם לא.

חיים, הם מנצלים כל הזמן את זה שהשלטון מתחלף. כל עוד אני כאן יהיה מאבק על הנושא הזה של בינוי כיתות במדינת ישראל. לכל ילד, לא חשוב אם הוא ערבי, יהודי, חרדי או חילוני, צריך לתת כסף. אל תתנו לנו עצות איך לחנך, תתנו כסף לבינוי. תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:30.