פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



58
ועדת המשנה לחינוך משלב
03/08/2022


מושב שני



פרוטוקול מס' 2
מישיבת ועדת המשנה של ועדת החינוך, התרבות והספורט
לחינוך משלב לתלמידים עם מוגבלויות
יום רביעי, ו' באב התשפ"ב (03 באוגוסט 2022), שעה 10:00

היערכות לשנת הלימודים התשפ"ג בחינוך המשלב בראי תקנות נגישות פרטניות

חברי הוועדה: שירלי פינטו קדוש – היו"ר

ג'ידא רינאווי זועבי
משה טור פז
אורית סטרוק
נירה שפק

יעל בכר - ממונה פיתוח פדגוגי בחינוך המיוחד, משרד החינוך

יואל לוין - ממונה יישום והטמעת חוק החינוך המיוחד, משרד החינוך

עדי נועם - מנהלת מחלקה בכירה, ייעוץ משפטי, חינוך מיוחד, משרד החינוך

מימי פלצ'י - ממונה על חינוך מיוחד בבתי"ס, משרד החינוך

אריאלה פקלר - מנהלת ענף מעקב, בקרה ותקציב חוק הנגישות, משרד החינוך

שרית שריקי - סגנית מנהל אגף א' חינוך מיוחד, מינהל ותקציב, משרד החינוך

רוית גולדנר להב - ממונה יישום הרפורמה לחוק החינוך המיוחד, משרד החינוך

צינה יואלי - מפקחת חינוך מיוחד, משרד החינוך

שמעון אבני - מנהל אגף א' הצטיידות והסעות, משרד החינוך

טלילה דביר - עורכת דין באשכול החברתי בייעוץ וחיקה, משרד המשפטים

מנחם גולדין - עו"ד, מנהל תחום חינוך, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

יונית אפרתי - מנהלת תחום בכיר שילוב בקהילה, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

עדי אבירם - מנהלת תחום נגישות, מרכז השלטון המקומי

עמוס תמם - יועץ בתחום החינוך המיוחד, מרכז השלטון המקומי

ולרי זילכה - קידום מדיניות, בית איזי שפירא

רויטל לן כהן - יו"ר, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

אסתר קרמר - חברת צוות הניהול, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

שלי רום קנז - מנהלת תחום חינוך והדרכה, נגישות ישראל

אלונה ולפיש - אם לילד בעל צרכים מיוחדים

מירי מיכאלי - אימא לילד על הרצף האוטיסטי

דנית ברביבאי - מובילת הקואליציה לחינוך מלידה

רייצ'ל פיינשטיין



איילת שדה



גלעד גזיאל זוץ

חגית רובין - מדריכה מרכזת ארצית ( חינוך מיוחד), משרד החינוך

צח בן יהודה

יהודית גידלי

אסתר מימון


היערכות לשנת הלימודים התשפ"ג בחינוך המשלב בראי תקנות נגישות פרטניות

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: בוקר טוב לכולם. אני מתכבדת לפתוח את דיון ועדת המשנה לחינוך המשלב. היום יום רביעי, 3 באוגוסט 2022, ואנחנו נדון בוועדה על היערכות לקראת שנת הלימודים הקרובה, התשפ"ג, במערכת החינוך בספטמבר הקרוב.

כמה מילים לפני שאנחנו צוללים לעומק הדיון. קודם כול, אני רוצה להסב את תשומת ליבכם לתערוכה המקסימה שיש פה בוועדת החינוך, תערוכה של בוגרי בצלאל ממחלקות שונות. יש פה עיצוב של טקסטיל, של זכוכיות, של עיצוב מוצר, קרמיקה וצורפות. אותם בוגרים הם סטודנטים, בנים ובנות, יהודים וערבים. כל עם ישראל מיוצג פה, ואני חושבת שזה דבר שמאוד מתאים לוועדת החינוך, שנותנת מענה לכלל תלמידי ישראל. דבר נפלא לראות את זה. רענון חדש לעיצוב של הכנסת.

הדבר השני, קיום הוועדה הזאת היה תהליך מאוד קשה, כי בזמן פגרת בחירות לא ניתן לקיים דיונים בוועדות הכנסת, אלא אם כן יש איזה צורך בהול ומשמעותי לקיים אותו. הגשתי בקשה חריגה לוועדת ההסכמות על מנת לקיים את הדיון הזה, כי ביוני האחרון קיימנו דיון ממש רגעים ספורים לפני שהכנסת התפזרה, ואמרתי בסוף הדיון כמה חשוב לקיים את הדיון גם בזמן פגרת הבחירות, אז תודה לכל מי שאישר את קיום הדיון החשוב הזה, כדי לתת מענה דחוף לקראת שנת הלימודים הקרובה לכל התלמידים והתלמידות שמשתלבים במערכת החינוך, בשביל להגיע בצורה הכי טובה לפתיחת שנת הלימודים הקרובה.

בדיון הקודם התברר לנו שיש כאוס במערכת החינוך, האם משרד החינוך אחראי על הדברים או הרשות המקומית, מי מתקצב את מה, איך התקציב עובר לבתי הספר ולתלמידים. הנושא הזה לא היה ברור, ולכן הוועדה ביקשה תשובות ממשרד החינוך, ואני מקווה ומצפה שהם הגיעו איתן.

נקודה נוספת. העלו שלושה נושאים שחשוב לי להתמקד בהם בדיון הקרוב, בשביל לתת מענה ברור בסוף הדיון לקראת שנת הלימודים הקרובה. נושא אחד זה הסייעות והמשלבות. יש חוסר חמור בתחום הזה, אין מספיק סייעות ומשלבות לתלמידים במערכת החינוך, הן לא מתוגמלות בשכר מספיק גבוה והולם. אני יודעת ששרת החינוך ומשרד החינוך פועלים בימים האחרונים בנושא. אני אשמח לקבל סקירת מצב איפה הדברים עומדים היום ואיפה אנחנו הולכים להיות ב-1 בספטמבר על מנת שאותם תלמידים עם מוגבלות יוכלו להתחיל את ה-1 בספטמבר בצורה הולמת יחד עם כל חבריהם.

נקודה שנייה, השיבוץ וועדות האפיון וההשמה – המון תלמידים, גם אני כאימא לשני ילדים חירשים מכירה את הנושא מקרוב, את הביורוקרטיה ואת בעיות השיבוץ על ועדות האפיון וועדות ההשמה. אנחנו נשמע פה גם את הבעיות מצד הארגונים וההורים, כי יש איזה חוסר בקיום דיון פרונטלי של ועדות, הכול עבר לזום ולווירטואלי לצערי, ואני אשמח להבין מדוע לא מאשרים את הדיונים גם פרונטלית.

ודבר אחרון, הסעות – אני רוצה לשמוע סקירת מצב על ההסעות. האם לכל התלמידים יש הסעות? איך מחלקים את ההסעה? כמה שעות תלמידים נוסעים מבית הספר הביתה וחזור? אני לא בטוחה שניתן לקיים דיון נוסף במהלך פגרת הבחירות. אישרו לנו רק דיון אחד, וזה יהיה מאוד מאוד קשה להשיג דיון נוסף. אני מקווה שנצליח בשעתיים הקרובות לעשות את הכי טוב למען התלמידים.

יש רשימת דוברים ארוכה, כולם רוצים לדבר. אני אעשה הכי טוב כדי לשמוע את כולם וגם לקבל את התשובות, גם ארגונים, עמותות, משרדי ממשלה, הורים, אבל אנחנו נצטרך לעשות את זה יעיל, ממוקד, כדי שנצא מפה עם תמונת מצב מלאה, ברורה, ועם תוצאות וכיוון פעולה לקראת שנת הלימודים הקרובה. תודה רבה.

לפני שאני מעבירה את השרביט לדוברים הראשונים, חברת הכנסת ג'ידא רינאוי זועבי.)

תודה רבה. בוקר טוב. תודה לך, חברת הכנסת שירלי פינטו, על הדיון החשוב והדחוף הזה לקראת התארגנות לשנת הלימודים הקרובה. האמת היא שהנושא של חינוך משלב בחברה הערבית הוא נושא מאוד מאוד קרוב לליבי, מכיוון שלפני כניסתי לפוליטיקה הייתי חברה בוועד המנהל של בית איזי שפירא, ובית איזי שפירא הקימו בקלנסווה מרכז לילדים עם מוגבלויות קשות, מרכז שהוא פשוט נפלא, פלא. מכאן אני רוצה לשלוח את אות הגבורה לאנשים ולנשים שעובדים שם, ובכלל לבית איזי שפירא ולכל המרכזים והארגונים שעוסקים במלאכת קודש זאת.

כמובן אני לא רוצה להלאות אתכם בפערים הקיימים בין החברה הערבית לחברה היהודית. הכול ידוע מראש. אבל אני כן רוצה להסב את תשומת ליבכם לשני נושאים קריטיים שצריך לתת עליהם את הדעת היום.

כשאנחנו מדברים על הנושא של נגישות בחינוך משלב בחברה הערבית או בחינוך הערבי לילדים ערבים, אני חוזרת ומחזירה אותנו לדוח של הממ"מ משנת 2017, שקובע ש-10% פלוס מינוס משיעור הילדים שלומדים במסגרות השונות בחברה הערבית הם ילדים בעלי מוגבלויות או שהם בחינוך משולב.

יש כמובן המון נושאים שאפשר לעסוק בהם, אבל אני כן רוצה להתייחס לשני היבטים, ואני אשמח לקבל כאן היום התייחסות. נושא אחד הוא נגישות פיזית בבתי ספר ערביים בחינוך משלב עבור ילדים ערבים עם מוגבלויות, כי לפי הנתונים הקיימים בידי הפער הוא פער של 200%, שזה מבהיל. זה גם תת-תקצוב של בתי הספר הערביים וגם תת-תקצוב של הרשויות המקומיות הערביות.

נושא אחר שצריך לתת עליו את הדעת זה הנושא של ההסעות. מתוך הרבה מאוד נתונים ומחקרים שעברתי עליהם, שיעור הילדים עם מוגבלויות שזכאים להסעות בקרב החברה היהודית הוא 90%, ואילו שיעור הילדים בעלי המוגבלויות בחברה הערבית שזכאים להסעות הוא 10% בלבד, שזה פער בלתי נתפס. הסיבה העיקרית היא תת-תקצוב של הרשויות המקומיות הערביות, שכולנו יודעים שהן נמצאות בחוסר מבחינה גרעונית, פיננסית וכו'. אני באה מהרשויות המקומיות, אז אני יודעת בוודאות.

הייתי רוצה לשמוע היום אלו פעולות הממשלה, משרד החינוך ומרכז שלטון מקומי נוקטים, במיוחד בנושא הסעות, כדי לכסות את הפער האדיר הזה שרוב רובם של הילדים היהודים זכאים להסעות ורוב רובם של הילדים הערבים לא מקבלים הסעות. תודה רבה.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: תודה רבה. חבר הכנסת משה (קינלי) טור פז. בבקשה.)

שלום, בוקר טוב. אני חושב שבעידן של בחירות ופגרת כנסת אין דבר יותר ראוי מאשר שוועדת החינוך תעסוק בהיערכות לפתיחת שנת הלימודים בראי החינוך המיוחד, בדגש על הרבה מאוד אתגרים ובעיות שמגיעים אלינו. אצלי הצטברו כבר עשרות פניות רק בקיץ הזה על דברים שלא מטופלים. ברשותכם, נחלק אותם בקצרה לתחומים.

קודם כול, אתגר תיקון חוק ה - - - מ-2018, וביתר שאת או בהדגשה, הפער שהובא גם בוועדה הקודמת מה-26 ביוני בין התלמידים שמשולבים בחינוך הרגיל לבין אלה שאינם משולבים במסגרות לחינוך מיוחד, דבר שעמדנו עליו כאן בוועדה. אני רוצה לשמוע כיצד והאם יש שיפור בסלים הניתנים לתלמידים המשולבים, כולל תוכניות אחר-הצוהריים.

אתגר נוסף זה העובדה שלאגף לחינוך מיוחד אין ראשת אגף קבועה, מה שגורם לזה שהמענה במשרד החינוך נמצא בידי ממלאת-מקום ובעלי תפקידים נוספים. בלי ספק זה לא מצב אידיאלי לפתיחת שנת הלימודים.

נקודה שלישית, בתקופה הזאת אלפי הורים מחכים לקבל את בשורת השיבוץ, לאן שובץ ילדם, ובגלל אי-שחרור תקנים בשל מחלוקת בין משרד האוצר לבין משרד החינוך, פער שנמסר לי על ידי שני הצדדים, של כמה מאות מיליונים, כרגע יש מאות כיתות שעוד לא נפתחו, כלומר, עוד לא ניתן התקן, ולכן ההורים, אלפי הורים לא יודעים איפה הילד שלהם יהיה משובץ בשנה הבאה. אני ארצה לשמוע מתי הדבר הזה ייפתר, כי אנחנו כזכור חודש מפתיחת שנת הלימודים.

בנוסף, פער רביעי מבני, זה נושא הנגשת המידע. הרבה מאוד הורים פונים אלינו בתלונות שהם לא יודעים, שהם לא מבינים את הזכויות שלהם, מה בדיוק תמונת המצב שלהם, וגם אלה דברים שעלו בוועדה ב-26 ביוני.

בנוסף, יש מאות בעיות מקומיות שמגיעות אליי. כן נרצה לראות האם משרד החינוך מנגיש ופותר את הבעיות האלה. ברשויות מקומיות רבות המענים הם חלקיים עד לא קיימים. ואני כבר אומר, גברתי היושבת-ראש, שחלק מהפתרונות נמצאים בהידוק העבודה הבין-רשותי, אנחנו רוצים לראות פה את משרד החינוך גורם לשיתופי פעולה. לא הגיוני שיושב ילד בעץ אפרים ואין לו פתרון בראש העין, שזה ליד. לא הגיוני שילד עכשיו במועצה אזורית קטנה לא מקבל פתרון בעיר הגדולה, כי הם פשוט משתי רשויות. אנחנו מצפים, במיוחד בתחום הזה של החינוך המיוחד, למענים רוחביים, ושהמשרד יהיה האינטגרטור לדבר הזה. תודה רבה.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: בהחלט דברים חשובים, תודה רבה. חברת הכנסת אורית סטרוק, תרצי להתייחס.)

בוודאי. תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, דיון מאוד מאוד חשוב. אני מצטרפת לגמרי לדברים של חברי, חבר הכנסת משה (קינלי) טור פז, על החשיבות העצומה דווקא בעת הזאת, לקראת פתיחת שנת הלימודים, לעסוק בשאלה איך מנגישים לילדים של החינוך המיוחד את הצרכים, את ההנגשה המיוחדת, כל אחד לפי ענייננו. אבל אני חושבת, אני מניחה שאתה גם תסכים איתי, למרות שלא אמרת את זה – אני חושבת שיש פה שני רבדים של הדיון.

יש רובד רחב של איך הדבר הזה צריך להתנהל, ואני חושבת שבמלאת כשלוש שנים לשינוי החוק בהקשר הזה של תלמידי החינוך המיוחד, הגיעה העת לבדוק עד כמה הוא באמת הביא מזור לצרכים של הילדים האלה, ועד כמה הוא החמיר את מצבם. מהפניות שאני מקבלת, אני בכלל לא בטוחה שזה הביא מזור, ממש לא. ממה שאני יודעת, וייתכן שהתמונה בידי היא חלקית, ואני אגיד את זה רק במילה, כי בסוף זה לא מה שנעשה עכשיו – עכשיו צריך לפתור בעיות מידיות לקראת שנת הלימודים הקרובה, לא נשאר זמן – יש פה שאלת רוחב האם בעצם הרעיון הזה של השילוב מתבצע, או שאנשים נשארים תלויים באוויר ובסוף הם חוזרים למסגרות לא משלבות, כי אין להם את התנאים שהם צריכים, וזאת שאלת רוחב שהוועדה הזאת צריכה להידרש לה. כרגע אני לא חושבת שזה מה שאפשר לעשות.

כרגע נראה לי שצריכים לדרוש, לא רק לבקש, שיהיה גורם אחד אחראי, שיוודא שעד תחילת שנת הלימודים יש מענה לכל ילד, וההורים לא צריכים להיות אלה שמתוזזים. ואם אנחנו מדברים במונחים של הנגשה, ההורים לא מרגישים שהפתרונות מונגשים להם, ואפילו המידע שהם צריכים לקראת הפתרונות האלה מונגש להם. מישהו, גורם אחד, צריך לשאת באחריות ולתת מענה לכל ילד עד ה-1 בספטמבר. זה מה שנקרא "טיפול חירום". זה לא אומר שצריכים להשאיר את המצב כפי שהוא להמשך. אני חושבת, אני אשמח לשמוע גם את דעתכם במשפט, שיש פה מקום לרוויזיה בכל האירוע הזה. תודה. יישר כוח על כינוס הדיון.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אני מסכימה. תודה רבה. שוב, לפני שעוברים לדובר הראשון, בתקנות נגישות פרטניות במערכת החינוך כוונת המחוקק הייתה לאפשר לילדים להשתלב במסגרות שבהן ההורים יבחרו, והתקציב ילך אחרי הילד. לצערי, כמו שחברת הכנסת אורית סטרוק, חבר הכנסת משה (קינלי) טור פז וחברת הכנסת זועבי אמרו, הם אמרו נכון, אין יישום מלא של התקנות. אותם ילדים, אפשר לוותר על השילוב שלהם, אין טעם בחינוך מיוחד או חינוך משלב כי אנחנו לא מיישמים את התקנות ואת כוונת המחוקק, והמטרה שלנו היא לקדם את השילוב וליישם את התקנות, לראות איך אנחנו מיישמים את זה בשטח ב-1 בספטמבר הקרוב, שאותם תלמידים יישבו במערכת החינוך ויוכלו להשתלב בצורה ראויה ומכובדת להם. אנחנו צריכים להוציא את התקנות האלה לפועל. למרות כל הליקויים אי-אפשר להמשיך עם הסחבת הזאת. תודה רבה.)

חשוב מאוד.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אני רוצה לקבל התייחסות, סקירת מצב מנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.)

האם גם ארגונים ערביים שעוסקים בתחומים האלה - - -

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: לא נרשמו לי בדוברים, אבל אולי יהודית תוכל לבדוק אם הגיעו לוועדה.)

אין גוף שביקש ולא הוזמן. אם יש גופים נוספים, אני אשמח לדעת לישיבות הבאות.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: תודה רבה. אני אשמח לקבל התייחסות כללית על המצב מנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות. מנחם גולדין, בבקשה.)

בהזדמנות זו ברכות על התפקיד החדש.

יומיים. תודה רבה.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: נפגשנו בעבר, אז ברכות על התפקיד.)

תודה רבה על קיום הישיבה. זה נושא חשוב. אני מאמין גם לנציבות, גם למשרד החינוך ולכל העוסקים במלאכה.

מבחינת סקירה, נתונים וכו', אני חושב שדוח המצב יהיה קצת יותר ממשרד החינוך. אנחנו כן נביא את הראייה שלנו, את הפריזמה שלנו, ומה אנחנו, לפחות כנציבות שדואגים לשוויון זכויות בחינוך לילדים עם מוגבלויות, יודעים, מכירים ומציעים.

ראשית, זה דיון המשך. כבר בדיון הקודם העברנו נייר עמדה, העברנו את הנקודות. אני מתחבר פה גם למה שאמרה חברת הכנסת, כל מיני הצעות לפתרון ושותפות עם משרד החינוך, איך הדברים צריכים להיעשות יותר טוב ויותר מוקדם בזמן בשני היבטים. דבר ראשון, אנחנו מדברים על שלטון מקומי בהנגשה, על בעלות ועל משרד החינוך. אלה שלושה גורמים שצריכים לעבוד ביחד. גם העניין שעובר זמן ותיאום. כל הנושא הזה, מבחינת ההורים לפחות והתלמידים, צריך להיות שקוף ובזמן, גם בעבודה המשותפת, גם בנושא התקציבי, מי מאשר מה ומתי, והאם זה טנטטיבי וכו', פירטנו הכול אז אני לא ארחיב.

שוחחנו, אבל חשוב להגיד, ניתן גם לעבור היום לתהליכים של מה שנקרא "Outreaching" ב-2022, כך שלא נגיע בתהליך כל כך מורכב עם כל כך הרבה גורמים ל-1 באוגוסט. צריך להגיד בנושא של הנגשה שיש רישום מוקדם, וחובה גם לפרסם את זה. הצענו פה ואפשר להגיד שבהרבה מובנים ברשויות ניתן גם למפות את התלמידים ולפנות אליהם.

מעבר לרישום המוקדם, צריך להגיד שכל תלמידי מדינת ישראל עוברים תהליכי רישום בט"ו בשבט, בשבט עד שבועות, באופן שאפשר לעשות Outreaching, אפשר את כל התהליכים שמנית, שנמצאים בכל מיני חוקים, בין אם זה זכאות לשירותי חינוך מיוחדים בוועדות לפי חוק, בין אם אנחנו מדברים על הנגשה על פי תקנות הנגשה פרטנית, בין אם אנחנו מדברים על נושא של סייעת רפואית שדורשת ועדה בין-משרדית, בהחלט אפשר לעשות את ה-Outreaching, לאסוף את הכול ולהתחיל את הדברים - - -. זה בנושא של תקנות נגישות פרטנית.

כן חשוב לנו גם לציין עוד התייחסות שהעברנו, ואני מקווה שאני לא מאריך, למשרד החינוך במכתב. אנחנו מציעים כי תחילת השנה הזאת – ציינת את זה גם בפתח הדברים, וביקשת שנעסוק בזה – תעסוק בכוח-אדם, כי בסופו של דבר חשוב להגיד שהמערכת וגם האנשים היקרים שנמצאים פה בנויה על כוח-אדם, בין אם זה מורים, בין אם זה סייעות, משלבות, בין אם זה מטפלים.

במובן הזה חשוב לציין פה כמה דברים. א', צריך לזכור שעדיין יש פער במשרד החינוך בנושא של עובדים עם מוגבלויות, אני רואה פה את מימי ואת כל הנושא של הכנה לחיים ואת כל הנושא של המעבר לבגרות ואת העבודה האינטנסיבית והמאוד חשובה להוציא תלמידים שהם עובדים וחלק מהחברה האזרחית.

אני חושב שפה גם המקום לציין, בטח בתור נציבות, שאפשר לייצר את המנגנון הזה ולראות גם איך מביאים יותר משם, משלבות, משלבים, מורים, מטפלים עם מוגבלויות.

עוד נושא שכדאי לציין וגם פנינו בנושא הזה. מדובר היום הרבה על תמריצי שכר בכל מה שקשור להוראה. לנו לפחות בתור נגישות חשוב, וגם מתוך מחשבה על נושא השילוב, לבוא ולהגיד דבר מאוד חשוב, שתמריצים בעבודה עם תלמידים עם מוגבלויות, ולאור מה שפורסם, במיוחד בתפקודים נמוכים, לא יהיו על בסיס סוגי המסגרות, ולא יהיה בייצור של סוגי מורים שונים, זאת אומרת, שמורת שילוב תקבל כך וכך, אלא שהם יהיו מוכוונים לתלמיד. רוצה לומר שמחר בבוקר מורה בחינוך הכללי עם הכשרה בחינוך מיוחד תאסוף לחיקה גם תלמידים – אני לא קורא לזה "רמות תפקוד", אני חושב שהכוונה פה הייתה ל"היקף הסיוע", מה שנקרא בעגה המקצועית – עם היקף סיוע רחב, בהחלט תקבל את אותם תמריצים, כפי שתקבל אותה מורה אם היא תהיה בכיתת חינוך מיוחד ובטח שלא בכיתת חינוך מיוחד-מיוחד.

עוד נושא שחשוב לציין פה, וצריך להודות לזמנים האחרונים, בכל הנושא של מטפלים חשוב להזכיר שתלויה ועומדת בשיתוף פעולה בין משרד החינוך, משרד הרווחה ומשרד הבריאות ועדת החלטה שמהותה כיצד נותנים תמריצים מתוך התקציבים, על מנת שכבר בשנה הבאה יהיו תמריצים קצרי טווח ויהיו מטפלים במקצועות הבריאות, עניין חשוב שעומד ויש גם לוחות-זמנים בנושא.

חוץ מזה חשוב לציין בתור נגישות, וזה גם כדיווח, יש מה שנקרא "פיקוח שוטף על רשויות" במשרד החינוך בכל הנושא של ההנגשה, וחשוב לראות שהדברים האלה קורים. תודה רבה.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: תודה רבה. בגלל שרשימת הדוברים הולכת וגדלה, אני אעשה פינג-פונג, פעם ארגון ידבר, פעם אחד מנציגי ההורים, פעם משרדי ממשלה. אנחנו נעשה פה שילוב כדי לקבל את התמונה המלאה בזמן שיש לנו. יש פה אימא לילד עם מוגבלויות, מירי מיכאלי, שאני אשמח לתת לה את רשות הדיבור.)

אני רק מבקשת לא לציין את שם הילד בבקשה.

שלום לכולם. אני פניתי לחברת הכנסת שירלי פינטו וליאת הזמינה אותי לוועדה. הייתי רוצה היום לדבר על הבן שלי וגם על סוגיה כללית. הסוגיה הכללית היא היעדר מענים מותאמים לילדים על הרצף האוטיסטי במחוז דרום, ילדים שהם בתפקוד גבוה.

צפון, דרום, תל-אביב וכו', כאשר יש מחוז אחד, מחוז התיישבותי, שהוא חולש על כל המדינה, יוצרת בעיה, כי כשבא הורה ורוצה לממש את הזכות שלו מתוקף תיקון 11 לחוק החינוך המיוחד ולבחור את סוג המסגרת שבה ילמד ילדו, הוא לא יכול לעשות את זה. ודיברתם על זה. דיבר על זה קינלי.

אני רוצה להבהיר שאנחנו כבר שנתיים נמצאים במקום שאנחנו בוחרים סוג מסגרת של חינוך מיוחד כוללני, במחוז התיישבותי, זה נמצא 10 ק"מ מהבית שלנו, 12 דקות נסיעה, ואנחנו לא יכולים שהבן שלנו ילמד שם, למרות שכל גורמי המקצוע - - -

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: מה הסיבה?)

אני טיפלתי במקרה הזה, גברתי היושבת-ראש, כי מירי פנתה אליי. יש פה דוגמה קלסית.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אני יודעת מה הסיבה, פשוט חשוב לי כשגורמי המקצוע פה, ושלפרוטוקול יהיה רשום מה הסיבה.)

שנה קודם גם אני עזרתי לה, ואי-אפשר היה לפתור את הבעיה הלא סבירה הזאת.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: תודה, רויטל. אם תוכלי, מירי, תגידי מה הסיבה.)

תודה רבה לכל מי שפניתי אליו, פניתי להרבה אנשים, פניתי גם לחמי וגם לרויטל ולאנשים נוספים. באמת אי-אפשר לפתור את זה. הפניות נעשו במישרין ובעקיפין, כאשר הם טוענים, המחוז ההתיישבותי, שמדובר בהיעדר מקום. אנחנו שנה שנייה הצפנו את הבעיה, אמרנו: הילד שלנו לא יכול להשתלב בשום מסגרת. ניסינו שילוב, ניסינו שבע שנים כיתת תקשורת בבית ספר רגיל, וזה לא עובד, כי המענה הזה לא מותאם. יותר מזה, מחוז דרום כולו, פיקוח והנהלה מגבים ואומרים: אין לילד הזה שום מקום אחר, גם מחוז דרום, גם ההורים, גם הפיקוח, ועדיין מחוז התיישבותי – שוב, לסבר את האוזן, 10 ק"מ מהבית – הבן שלי לא יכול ללמוד שם, כי הם נותנים עדיפות לתלמידים ממועצות אזוריות סמוכות ומהמועצה האזורית מרחבים, איפה שנמצא בית הספר. מדובר בבית ספר רוטמן אשל הנשיא, במועצה האזורית מרחבים.

איך זה יכול להיות שיש תיקון לחוק ואף אחד לא מממש את זה? הזכות הזאת ניתנת אבל זה לא קורה בפועל. הילד שלי במשך שנתיים - - -

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: ואיפה הבן שלך נמצא עכשיו?)

כרגע הוא לומד בבית ספר רגיל. לא הזכרתי שאני מורה לחינוך מיוחד.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: ויש לו משלבת? ויש לו את המעטפת?)

לא. אין לו משלבת. הוא לומד בבית ספר רגיל בכיתת תקשורת. אין לנו איזה טענות לאותו בית ספר, יש לנו טענות למשרד החינוך שנתן זכאות לחינוך המיוחד ולא מממש את הזכות שלנו לבחור את סוג המסגרת.

אני באמת פונה לכל מי ששומע ויציף את הנושא הזה: תעזרו לנו. הבן שלנו כרגע נמצא במצב לא טוב, ואנחנו מבקשים בכל לשון של בקשה שהוא ישובץ במקום המותאם לו.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: תודה, מירי. לצערי הבעיה שהעלית היא בעיה רחבה, היא לא מקרה פרטני של הבן שלך, והיה חשוב שתביאי את הנושא לוועדה. יש המון הורים שרוצים ליישם את התקנות, ובשטח זה פשוט לא קורה. אני חותרת לכך שבדיון הזה אנחנו נקבל תשובות מלאות. תודה.)

תודה רבה.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אני רוצה לשמוע את קואליציית ההורים, את רויטל.)

בוקר טוב, אני מקואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים. אני רוצה לפתוח רגע במשהו שאני אומרת בכל שנה בדיון מהסוג הזה. התחלתי ב-2007, כשהבן שלי היה בן פחות מארבע. הבן שלי בן 19, הוא בצבא. אני פה עדיין על אותם דברים בדיוק שדיברנו עליהם כבר אז. כל שנה באותו דיון אותם דברים.

יש דברים כלליים, יש דברים שקשורים לפתיחת שנת הלימודים, ויש דברים שקשורים לוועדות, ואני אנסה מאוד לקצר, אני אגיד את זה ממש בתמצית.

קודם כול, יש ילדים שעדיין לא סיימו לעבור ועדות, בין אם זה ועדות זכאות ואפיון במועדים חריגים, ובין אם זה ועדות השגה. הסיבה שוועדות ההשגה טרם קרו לילדים האלה זה משלוש סיבות. סיבה אחת, כנראה בגלל העומס, או אני לא יודעת מה. משרד החינוך לא עומד בחוק שהוא עצמו אמון עליו, החוק קובע שבתוך 21 יום מרגע הגשת הבקשה צריכה להתקבל החלטה. יש ילדים שכבר מעל חודשיים מחכים שתהיה בכלל ועדה.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: את מדברת על ועדות ההשמה.)

על ועדות השגה, על הערעורים.

סיבה נוספת שוועדות השגה לא קורות היא שיש הנחיה לגבי המחוז החרדי. בעבר כל ועדות ההשגה מצפת ועד אילת היו צריכות להגיע לירושלים, יצאה הנחיה חדשה בחוזר מנכ"ל שמחייבת לקיים את הוועדות במחוז הגיאוגרפי, המחוז החרדי לא רוצה לקיים אותן במחוז הגיאוגרפי, הוא מתעקש על ירושלים, אז הורה שמוותר יכול להגיע לירושלים או לזום, הורה שמתעקש לקיים את זה במחוז הגיאוגרפי שלו, ולא מעוניין בזום, הוא רוצה להגיע בעצמו, הוא לא יכול.

יש לי הורים שפנו אלינו וכבר מאפריל וממאי ממתינים לתאריך לוועדה, כי משרד החינוך עוד לא פתר את המריבה הפנימית שיש לו במחוזות שלו.

יש המון פניות כאלה.

אני מזכירה שאנחנו פחות מחודש לפני פתיחת שנת הלימודים. כל ילד שעוד לא עבר השגה, זה אומר שאין לו שיבוץ או שהוא לא קיבל סל משאבים, זאת אומרת שלא התחילו לגייס סייעת במידת הצורך, לא עשו פילוח תמיכות.

רוב התמיכות כבר פולחו, בטח כשאנחנו יודעים שיש מחסור בכוח-אדם, זאת אומרת שילד שעדיין לא היה לו פילוח תמיכות, הסיכוי שהוא יוכל לקבל מענה לסל שהוא קיבל הוא מאוד מאוד מאוד נמוך.

על המחסור במשאבים אין מה להגיד, כולם דיברו על זה. הדבר היחיד שאני רוצה להגיד, שלא יעלה על הדעת שמקיימים עכשיו דיוני שכר - - -

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אנחנו נקבל התייחסויות מהמשרדים.)

לא יכול להיות שמקיימים עכשיו דיוני שכר על צוותי הוראה, כולל על סייעות שעובדות באופן מלא בחינוך המיוחד, אבל הסייעות המשלבות והסייעות הרפואיות הן אף פעם לא חלק משום דיון. וכולם מסכימים על זה שהסיבה שיש מחסור היא בשל השכר והתנאים.

לאור הקשיים שנוצרו בשילוב יותר ויותר תלמידים משנה לשנה במקום שיפנו לשילוב פונים לחינוך המיוחד. כמו שאמרו פה, המערכת לא ערוכה לא לזה ולא לזה, ולילדים עדיין אין שיבוצים. בשל מחסור בכוח-אדם, אני כן רוצה לציין את זה, למרות שזה נוגע לעכשיו, ילדים שזכאים עדיין להארכות שנה, לקייטנות, לא יכולים לקבל אותן, או שהם לא מקיימים קייטנה בכלל או שאומרים להם: לכו ב-14:00 הביתה ולא ב-16:45.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: גם צהרונים בחינוך המיוחד.)

גם לא הצהרונים. אם אנחנו רוצים כבר להתייחס לצהרונים של השנה הבאה, העניין הזה לא סגור ולא מוסדר באופן מלא עבור כולם, רק מי שנמצא בצהרוני ניצנים. ברוב הרשויות המקומיות זה לא צהרוני ניצנים, זאת אומרת שלמשרד החינוך נדמה שאם זה תל-אביב וזה רשות במצב סוציו-אקונומי גבוה, הרשות תדאג לזה. הרשות לא דואגת לזה. לא כל ההורים בתל-אביב יכולים להשיג סייעת באופן פרטי בצהרון. לא יכול להיות שרק לחלק קטן מאוד מילדי ישראל יש אפשרות ללכת לצהרונים. זאת אפליה בבסיס.

למרות שהתיקון קובע שהסל הולך אחר הילד והוא סל אישי, משרד החינוך ממשיך בניסיון לאגם משאבים. אני יכולה להבין שזה בגלל המחסור בכוח-אדם, אבל אסור לכם לאגם משאבים. זה סל אישי. אם ההורה לא מסכים, אי-אפשר לחייב אותו.

בשנתיים האחרונות בכלל יש פטנט חדש – גני איגום. לא רוצה גן איגום, לך תחפש גן במקום אחר, גם אם זה הגן שקרוב אליך הביתה. וזה כבר משהו חדש ובלתי סביר.

ההורים לא מיועדים לזכויות שלהם בכל מה שנוגע לתקנות הנגישות הפרטנית. הגיע אליי השבוע הורה שהילד שלו כבר בכיתה ה', יש לו בעיות גרפיות-מוטוריות קשות, הוא לא כותב. אני סיפרתי לו שמותר לו לבקש טאבלט. הילד הזה כבר עולה לכיתה ה', אף אחד בבית הספר לא חשב ליידע אותו. אנחנו נגיש עכשיו, אבל יגידו לנו שהמרכב"ה שכבר סגורה ואי-אפשר, והיה צריך עד תאריך מסוים, ועברנו את התאריך, ונגיד שיאשרנו לנו, זה רק בתקציב הבא, והוא שוב יתחיל עוד שנת לימודים בלי טאבלט, ואז כשהוא יהיה מתוסכל והוא יגיב בצורה אימפולסיבית בתוך הכיתה או בצורה שמשרד החינוך מתייחס אליה כאלימות, יאשימו אותו, כי זאת האשמת הקורבן. לא איפה טעינו, לא איפה שגינו, לא איפה יכולנו לעזור ולהנגיש – לא. הילד אשם, הוא מתפרץ בכיתה.

מחסור במטפלים במקצועות הפארה-רפואיים גורם לזה שמשרד החינוך נותן קודם כול מטפלים במסגרות החינוך המיוחד. דווקא התלמידים שמשולבים, וצריך להעדיף את השילוב, בוחרים בגלל זה בחינוך המיוחד, כי הם יודעים שהם לא יקבלו, ואלה שנמצאים, הסל שלהם לא מצליח להיות ממומש, אז הם מקבלים סל שאי-אפשר לממש אותו - -

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: חד-משמעית.)

- - הם לא מצליחים להחזיק בשילוב, כי הם לא מקבלים מענה לצרכים שלהם.

תיכונים, מוכשר וחרדי לא מקבלים שירותים מהמתי"א בחטיבות ובתיכונים. אל תספרו לי סיפורים, משרד החינוך, החטיבות והתיכונים לא קונים את השירות הזה בשום מקום אחר. התוצאה היא שאומרים: כל מה שאתה יכול לקבל זה משלבת, לפעמים קצת הוראה מתקנת, בטח אין הוראה מותאמת, לא באנגלית, לא בשפה זרה, לא במתמטיקה. זה אומר שילדים שהקשיים שלהם מורכבים לא יכולים להשתלב, לא בחטיבות ולא בתיכונים. רואים את זה גם במספרים של משרד החינוך. אין ירידה, יש צניחה בין הגנים לחינוך היסודי ובין החינוך היסודי לחטיבה ובטח לתיכונים.

הנושא של הקשר בין ההורים למשלבת. כמה שנים אפשר לדבר על זה? כאימא ששילבה ילד מגיל שנתיים וחצי עד 18 - -

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אין קשר בין ההורים למשלבת. אסור להם לקיים את הקשר הזה.)

- - אי-אפשר לנהל שילוב כשאין קשר עם המשלבת. אי-אפשר, נקודה. לא יכול להיות שאוסרים את הקשר הזה, למרות שאין איסור. בחוסר סמכות אוסרים על הקשר הזה, מאיימים על הסייעות שאם הן יהיו בקשר עם ההורים, יפטרו אותן. אני שומעת בכל שנה על סייעות שיום ביומו המנהלת פונה אליהן: אני רוצה לדעת אם היית בקשר. זה יום ביומו, ולכן הן לא רוצות לעבוד. גם לאלה שההורים מוסיפים, כן אנחנו מוסיפים למשלבות, אחרת אי-אפשר. אף אחת שמבינה ויכולה לא תבוא לעבוד בשכר המבזה הזה, וגם אלה כבר לא רוצות לעבוד, כי הן עוברות התעמרות מהמנהלת, מאגף החינוך, מהמפקחות.

יש עוד הרבה דברים, אבל אני רוצה להעלות שני דברים נקודתיים, כמו שהעלתה פה מירי. מקרים פרטניים, שאני מביאה בתור דוגמה, שהם פשוט לא הגיוניים. משרד החינוך לא מאשר ועדות חריגות באופן עקרוני. בניגוד לחובה לנמק הוא גם לא טורח לנמק. הנימוק לא עונה על הקריטריונים. צר לי זה לא נימוק, ולו רק כי יש הוראה של היועץ המשפטי לממשלה שגם כאשר יש קריטריונים בחוזר מנכ"ל חובה לשקול מקרים פרטניים, ובמידת הצורך לחרוג מהקריטריונים. העברתי למשרד החינוך את ההוראה הזאת של היועץ המשפטי לממשלה, אני לא יודעת כבר כמה פעמים, ועדיין מתעלמים מאיתנו.

אני אביא שלוש דוגמאות למקרים שחובה היה, ולא טרחו. למשל ילדה שעולה ממעון לשירותים של משרד החינוך, חובה אגב לפי הקריטריונים לתת לה ועדה חריגה, ולא נותנים ועדה חריגה. מה אתם רוצים שתעשה הילדה הזאת עם האוטיזם בגן? אחר כך תעלו אותה אתם לוועדה חריגה כי היא מסכנת את עצמה ואת האחרים ואז תשלחו אותה בכוח לחינוך מיוחד למרות שההורים שלה אולי רוצים שילוב? אני בכלל לא מבינה מה רוצים שיעשו כל הילדים האלה שמונעים מהם את הוועדות החריגות. מה יהיה ב-1 בספטמבר? מה נדמה לכם שיקרה כשאתם מסרבים לדון בצרכים המיוחדים שלהם כשעוד אפשר?

דבר נוסף, תלמיד שאומנם סיים לפי הגיל כיתה י"ב, אבל יש לו תוכנית מותאמת. הוא עדיין לא סיים את החומר של י"א, הוא לא סיים את כל מבחני הבגרות, הוא לא סיים את כל המקצועות. אם הוא היה בחינוך המיוחד, הוא היה יכול להמשיך עד גיל 21, אם הוא היה תלמיד רגיל שרוצה לעשות י"ג-י"ד, הוא היה מקבל אישור. משרד החינוך מונע ממנו, למרות שהמנהל ביקש, המפקחת ביקשה, הרשות המקומית ביקשה – כולם מבקשים: תנו לבחור הזה, לנער, להמשיך ללמוד, הוא רוצה לסיים בגרות, הוא רוצה להיות אדם יצרני, חלק מהחברה. אתם אומרים שאתם רוצים לתת עדיפות לשילוב, תנו לו להמשיך ללמוד. לא, בשום פנים ואופן לא. לא משנה כל ההתכתבויות שלי עם הייעוץ המשפטי, אני מראה להם איפה הם טועים, גם בניתוח המשפטי שלהם – לא.

דבר נוסף זה הנושא של ההסעות. יש תלמיד עם תסמונת דאון. בית הספר הקרוב לביתו אומר: אני לא יודע לשלב אותו, אני לא יכול לשלב אותו, אין לי ניסיון. בית ספר שהוא 1.4 ק"מ מהבית. יש בית ספר שיש לו ניסיון, במיוחד בשילוב של ילדים עם תסמונת דאון - - -

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: זה אושר על ידי משרד החינוך.)

הרשות המקומית מוכנה לאשר לו את השיבוץ. הרי רק הרשות המקומית ממונה על שיבוץ, היא מוכנה לאשר את השיבוץ, אבל היא אומרת: אני לא יכולה, לא ייתנו לך הסעה. 1.4 ק"מ מהבית. ההסעה תעלה בדיוק אותו דבר כמו בית הספר הקרוב לבית – לא.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: תודה רבה, רויטל. תוך כדי שהדוברים מדברים אני כותבת כאן רשימת נקודות שאני רוצה לקבל עליהן התייחסות מהמשרדים השונים.)

אני חייבת דבר אחד ששכחתי והוא קריטי. בחוק כתוב בצורה מפורשת שהורה לא חייב לתת את המסמכים שיעלו למערכת הממוחשבת. מונעים מההורים בכוח לקיים ועדות אם הם לא מגישים מסמכים לוועדה הממוחשבת. יש לי הורים שעד היום מחכים לוועדה כי לא מוכנים לתת להם תאריך לוועדה בלי המסמכים.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אני רוצה לפנות לנציגי משרד החינוך לקבל התייחסות לכמה נקודות שעלו כאן. לפני שאני אגיע לזה, יש פה המון הורים שהגיעו ונציגים, ויש פה בקשה מטעם הייעוץ המשפטי של הוועדה, שכל דבר שהוא מצב בריאותי, נפשי, אישי, פרטי, בבקשה לא להעלות את שם הילד, על מנת לשמור על חסיון הילד. אפשר להתייחס לאופן הטיפול, לבעיות שנתקלתן בהן, משהו שקשור במסגרת החוק, זכות שמגיעה לכם מכוח החוק אתם יכולים להעלות בוועדה, אבל דברים אישיים אל תעלו פה בשביל לשמור על חסיון הילדים.)

אני רוצה לקבל התייחסות. סיכום ביניים למה שהיה עד עכשיו. עלה פה חוסר המידע ונגישות המידע הבסיסי להורים ולילדים, לציבור ההורים, בני המשפחות. הילדים לא יודעים מה הזכויות שמגיעות להם מכוח החוק. אם זה ימשיך ככה, אנחנו נמשיך ללכת לאיבוד. בגלל זה ביקשנו ב-26 ביוני, בישיבה הקודמת, שמשרד החינוך יגיע עם תשובות כיצד הוא הולך ליידע את ההורים לקראת שנת הלימודים הקרובה, מה האחריות של איזה גוף, אם זה משרד החינוך, אם זה הרשות המקומית, מה הזכויות של ההורים והתלמידים בצורה ברורה, שהם ידעו למי לפנות ומה הם מקבלים.

הדבר השני, צורך שעלה ואני רוצה לקבל את התייחסות משרד החינוך לנושא. נציג שמטפל בכל הנושא של החינוך המשלב מטעם משרד החינוך, שיש לו קשר ישיר גם לאנשים במרכז שלטון מקומי, גם לראשי הרשויות, שהוא יוכל לפנות באופן רציף בממשק עבודה, כדי לפתור את הבעיות הפרטניות. אני חושבת שזה ייעל את התהליך. זה תהליך ארוך, תמיד יהיו בעיות, אבל כשיהיה מישהו שהוא הכתובת שפונים אליה, שמטפל, מתכלל את הכול, מכוח תקנות נגישות פרטניות במערכת החינוך, זה יפתור המון בעיות.

אני רוצה לשמוע את כל ההתייחסות לנושא המשלבות, איפה זה עומד כרגע, הסייעות, תמונת המצב על השכר ועל התנאים שלהן. אלה הנקודות לעכשיו. אני אשמח להתייחסות משרד החינוך.

אני סגנית מנהלת אגף חינוך מיוחד וממלאת-מקום מנהל האגף בעת הזאת. חשוב לי לציין שנמצאים איתי כאן צוות נרחב מהאגף לחינוך מיוחד, כשכל אחד אמון על נושא מאוד משמעותי באגף כדי לתת פה מענה לכל השאלות שעולות, שתוכלו לצאת עם תשובות. אנחנו נשמח אם יהיה אפשרי להתחיל בזום עם מדריכה ארצית שאחראית על כל הנושא של הנגישות. הכנו גם מצגת וגם מצגת להיערכות לפתיחת שנת הלימודים. נשמח אם יהיה אפשר להעלות אותה בזום, כדי שהיא תתחיל להציג את הנושא הזה, וכמובן בסוף גם נתייחס לכל השאלות שעלו.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אין שום בעיה.)

חגית רובין תתחיל להציג את הנושא של הנגישות.

בוקר טוב. הנושא העיקרי של הוועדה הוא הנושא של היערכות לשנת הלימודים התשפ"ג בראי התקנות. אנחנו מדברים על החקיקה הרלוונטית בחקיקה שלנו, קודם כול על חוק שוויון זכויות ועל שתי התקנות העיקריות, התאמות נגישות פרטנית לתלמיד ולהורה והתאמות נגישות במוסד חינוך קיים. עבור התקנות של נגישות פרטנית לתלמיד ולהורה נכתב חוזר מנכ"ל מקיף מאוד, שצירפנו אותו גם למסמך ששלחנו לקראת הישיבה, והרבה מאוד מהמידע שנשאל גם מופיע בתוכו.

כשאנחנו עוסקים בנושא היום, כמו ששרית פתחה ואמרה, יש לנו אנשים שמומחים בכל אחד מהתחומים, ואנחנו עוסקים ביחד בכל תחומי ההנגשה הפרטנית, אם זה הנגישות הפיזית, יושבים פה נציגים ממינהל הפיתוח, אקוסטיקה ושמיעה, מוגבלות בראייה, כל הנושא של נגישות פדגוגית. רויטל הזכירה את הנושא של טאבלטים, אנחנו מכניסים הרבה מאוד היום בהנגשות את הנושא של הנגשה טכנולוגית, רק אגיד שזה תהליך מאוד מעמיק, ואנחנו לא נותנים את זה בצורה מידית, אלא עושים פה בחינה. זה לא משהו שמחלקים, אלא עושים פה תהליך מעמיק להבין לאיזה התאמה מיוחדת התלמיד זקוק, על מנת שזו תהיה ההתאמה המדויקת ביותר, לא לוותר ישר על הכתיבה או על הקריאה, אלא אנחנו עושים את התהליך בצורה מאוד מקיפה, ולכן זה גם לוקח זמן.

כל נושא הנגשת הטיולים. יושבת פה גם מימי שתוכל להתייחס. הנגשת הריהוט – תלמידים שזקוקים להתאמות בהושבה, שולחנות מותאמים, כיסאות מותאמים, מנופים וכל ההתאמות המיוחדות, זה גם תחום שאנחנו היום ממפים את התלמידים ומתאימים עבורם. כל התחומים האלה, התחומים של ההנגשה הפרטנית, כלולים כולם בתקנות.

השיח העיקרי, שעלה גם במכתב המקדים לוועדה, הנושא של חלוקת הסמכויות. התהליך היום נעשה בשיתוף פעולה ואנחנו משפרים אותו משנה לשנה בין הרשויות המקומיות והבעלויות לבין משרד החינוך. צד אחד הוא הצד של משרד החינוך. אנחנו עושים את הליך המיפוי המאוד מעמיק. הכשרנו צוותים מקצועיים. הוזכרו פה מקצועות הבריאות, יש לנו בכל מתי"א צוות מאוד גדול היום ומקצועי שהתמחה בשבע השנים האחרונות בהנגשה. הם מבצעים מיפויים עבור התלמידים ועושים את ההתאמות בלמידה, התאמות ריהוט, הנגשת טיולים והנגשת הטכנולוגיות, ואנחנו מעבירים את המיפוי המתאים לרשויות. הביצוע של ההתאמות שזקוקות למימון נעשה באמצעות הרשויות המקומיות או הבעלויות. כשבמקרים שבהם נדרש סיוע כספי, הרשות יכולה לפנות למשרד החינוך ולקבל את ההרשאה הכספית המתאימה.

את יכולה להגיד משהו על לוחות-זמנים של האירוע הזה? את מתארת פה תהליך. כמה זמן אורך התהליך? ועד כמה הוא בסוף נותן מענה בזמן אמת לתלמיד?

יש דברים שהם יותר מורכבים, כמו ההנגשות הפיזיות, וכמו שהזכיר קודם טל, זה נעשה שנה וחצי לפני תהליך המיפוי. היום אנחנו גם מבצעים ועדות מקדימות עם הרשויות המקומיות - - -

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: מבחינה פיזית כל בתי הספר חייבים להיות נגישים מכוח חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות. זה לא משהו שהיה צריך להתחיל לפני שנה וחצי.)

נכון, אבל זה היה הנגשה כללית. יש לנו את ההנגשה הפרטנית, שזה ההתאמות של המעליות, שלא מותאמות בכל בתי הספר. אמורים להיות עם פיר למעלית, אבל צריך לעשות היערכות להתקנת המעלית, כי לא בכל בתי הספר כלולות מעליות. זה בהקשר של הנגשה פיזית.

הנגשת אקוסטיקה, הנגשה ללקויות ראייה וההנגשות הטכנולוגיות – אנחנו עושים מיפויים. היום בנינו יחד עם התשתית של הצוותים המקצועיים שלנו. זו עבודה שאנחנו מקיימים כל שנה כבר בחורף, היערכות לשנת הלימודים הבאה עם המיפוי של כל התלמידים שזקוקים לזה, תוך כדי העבודה על הרבה מאוד הסברה למנהלים עצמם ולאנשים שנמצאים בשטח. יש חוברת מידע להורים שמתפרסמת - - -

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: בחורף אמרתם שאתם עושים היערכות לקראת שנת הלימודים הבאה להתאים את הנגישות, אבל יש פה תלמידים כשאנחנו בתחילת אוגוסט ועוד אין להם שיבוץ. איך אתם יודעים להיערך מבחינת ההתאמה?)

יש הבדל בין סוגי ההתאמות השונים וצריך לראות. פירטתי פה הרבה אפשרויות. למשל תלמיד שצריך הנגשה טכנולוגית, כל הנגשת ההוראה, הוא עובר עם הציוד ממסגרת למסגרת. אם הוא זקוק להנגשה טכנולוגית, ההנגשה כבר הוגשה במסגרת הקודמת, הוא יקבל אותה ויעבור איתה למסגרת הבאה.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: ואם מדובר על הנגשה פיזית? צריך להנגיש את הכיתה שלו. אתם עושים היערכות שנה וחצי לפני, זה יפה מאוד, אבל יש תלמידים שבספטמבר הקרוב לא יודעים איפה הם הולכים ללמוד, האם הבית ספר יהיה נגיש או שיתחילו את ההנגשה רק בספטמבר והוא יחכה עוד שנה וחצי.)

נכון. פה באמת יש לנו בעיה. לכן אנחנו משתדלים מאוד בשינוי של הנהלים שלנו לעבוד על ההיערכות המוקדמת, שכאשר הישיבה מתקיימת, היא כבר מתקיימת בהסתכלות של שנה וחצי קדימה. אכן יש בעיה שאין מענה במצבים מסוימים של תלמידים שהמעבר שלהם משתנה או של תלמידים שהמעבר שלהם לא סגור.

יש לוחות-זמנים מחייבים? יש ישיבות סטטוס? עד כמה יש לוחות-זמנים מחייבים שמייצרים את האפשרות לילד לקבל את המענה שלו בוודאות ב-1 בספטמבר?

אני ממינהל הפיתוח במשרד החינוך. אני אחראית על קבלת הבקשות, הטיפול והנפקת התחייבויות לרשויות. אנחנו מתחילים את התהליך - - -

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: זה רק להנגשה פיזית.)

כן, רק פיזית. כמובן גם אקוסטיקה נכללת בזה.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: הנגשות אחרות, כמו הנגשות טכנולוגיות?)

זה במינהל הפדגוגי.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: כל הורה צריך להיות מטורטר. אם הוא צריך שתי הנגשות לילד, אין מישהו אחד שמרכז את כל ההנגשות.)

יש. שוב, אני מסבירה, הצוותים שלנו בתוך המתי"א מבצעים את העבודה המשותפת יחד עם הרשויות, אבל יש התמחות בכל תחום. אריאלה תדבר על הנושא של ההנגשה הפיזית, אני מדברת על הנושא של הנגשת טיולים, הנגשה טכנולוגית – כל ההנגשות הפדגוגיות.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אני אשמח לשמוע, אבל אני כהורה, רוצה לפנות להנגשה לבן שלי פיזית, למי אני פונה? אין לי מושג למי. אני לא מכירה את משרד החינוך. הבנתי שיש איזה חוק שמחייב את משרד החינוך להנגיש את הכיתה לילד שלי. למי אני פונה במשרד החינוך?)

את לא פונה ישירות למשרד החינוך. כל הבקשות שמתקבלות אצלנו מתקבלות אך ורק מרשויות מקומיות.

את יכולה להתייחס מעבר לעיקרון מה קורה עכשיו? רוב ההורים שיושבים פה רוצים להבין מה קורה עכשיו.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אני רק רוצה להבין למי ההורה פונה היום. ה-1 בספטמבר בעוד חודש, הם פונים לרשות המקומית, למי הם פונים ברשות המקומית? לאגף הרווחה, החינוך, ראש העיר?)

החינוך.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אגף החינוך מתכלל את הקשר בין ההורים למשרד החינוך וההנגשות השונות?)

נכון.

ההורים לא יודעים למי לפנות ובתי הספר לא יודעים להגיד להם למי לפנות.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: רויטל, אני יודעת, בגלל זה אני מנסה לעשות פה סדר ולקבל את התשובות, ללכת ל-א', ב', ג', ד', לפי הסדר, ואני מצפה שמשרד החינוך גם יוציאו חוברת לקראת ספטמבר הקרוב, שמתכללת את כל הנושא בצורה מסודרת. אני לא קיבלתי חוברת, אני אימא לשני ילדים חירשים, מעורבת בכל התהליך של הילדים בחינוך המיוחד והחינוך המשלב, לא ראיתי שום תשדיר בטלוויזיה, שום פלייר לא קיבלתי, שום חוברת. אולי אני צריכה לחפור באתר דינוזאורי ולחפש את הפרטים. צריך להביא את זה להורים ביד, כמו שיודעים פה לחלק להם לקראת תחילת שנה כל כך הרבה דברים אחרים, הם לא צריכים לרוץ ולחפש את המידע הזה.)

אני רק אציין, לגבי חוברות המידע, שמנו קישורים. אתם יכולים לראות את הקישורים במצגת. יש חוברות מידע שהמשרד מפרסם. כמובן את מעלה עכשיו עניין - - -

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: איפה הוא פרסם?)

כל החוברות שלנו מפורסמות בפורטלים השונים של משרד החינוך.

הורה שלא יודע על הפורטל? הורה שאין לו מחשב? הורה שאין לו רשת?

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: רגע, רויטל. כמו שאמרתי בדיון הקודם, האם תוכלו לפרסם את אותם דברים בתשדיר בטלוויזיה, ביוטיוב ולשלוח להורים שאתם יודעים שהילדים שלהם בחינוך המיוחד בצורה נגישה? האם אתם עושים את הדברים האלה?)

לא ידוע לי על פרסום בטלוויזיה. אני מוכנה לבדוק את העניין הזה.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אני אשמח שתבדקו. ביקשנו את זה בדיון הקודם.)

אני אעשה בדיקה יותר מעמיקה.

אם אני אוכל לציין לחיוב, דווקא יצא לי להיתקל בעיריית ירושלים. כבר במועד הרישום, וכולם חייבים להירשם, ההורים אפילו קיבלו סמ"סים, "תירשמו", "תירשמו".

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: האם אתה מדבר על החינוך הכללי?)

כל תלמידי מדינת ישראל חייבים להירשם. במועד הרישום נשאלת השאלה. זה לא משנה איזה תלמיד אתה. במועד הרישום אתה נרשם לבית ספר.

יש סעיף ואם אתה זכאי לזה.

אלא אם כן אתה בחינוך החרדי.

נכניס לזה גם את החינוך החרדי, זה בסדר מבחינתי.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אני כן רוצה לחזור ולתת את זמן ההתייחסות למשרד החינוך לגבי הנושאים הפרקטיים שדיברנו עליהם. למקד את המצגת אם אפשר לנושאים הקריטיים. יש כל כך הרבה בעיות שעולות והזמן שלנו קצר. נושא המשלבות, התנאים, המצב, הנגישות בוועדות ההשמה, מצב הוועדות, הצהרונים וכמובן המגזר החרדי.)

חגית סיימה עם המצגת. ברשותך אם זה בסדר גם נעלה את המצגת של היערכות לפתיחת השנה, ותוך כדי גם נתייחס ליתר הנושאים.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אין בעיה.)

אני מפקח מהאגף לחינוך מיוחד. אני גם אתן סקירה מבחינת נתונים לגבי האגף לחינוך מיוחד לקראת פתיחת שנת הלימודים. אני רוצה להבהיר, וזה די ברור פה, אנחנו יושבים סביב השולחן כי אנחנו רוצים גם להקשיב לדברים שעולים, כדי שנוכל להתייעל, אבל צריך להביא בחשבון שמדובר במערכת של 288,000 תלמידים שמקבלים שירות במערכת החינוך, של זכאי שירותי חינוך מיוחדים. 70,000 ועדות זכות ואפיון, אפילו 79 בשנה האחרונה. בנוסף, ועדות צוות רב-מקצועי לפילוח תמיכות כ-50,000 ועוד כ-40,000 צוות רב-מקצועי לקביעת זכאות מסל מוסדי. אנחנו בטוחים ויודעים שיש מקרים שלא מטופלים היטב, ובגלל זה אנחנו פה, כדי לשמוע ולדאוג שהם יקבלו את המענה שיידרש, אבל חשוב מאוד להבין שכל היושבים מסביב לשולחן, ואני לא מדבר רק על עובדי משרד החינוך, עובדים לילות כימים כדי שהדברים יתבצעו.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: זה ברור לי מאוד. אני וחברי הוועדה מאוד מעריכים ואין לנו ספק או זלזול במקצועיות ובעבודה שנציגי משרד החינוך עושים, אבל זה לא מסיר אחריות מלתת מענה בזמן, מלתקן עוולות שקורות כל כך הרבה שנים, זה ועדות ההשגה, ועדות ההשמה, הסייעות, הצהרונים, דברים שחורגים אפילו ממה שהחוק מתיר, ואנחנו מגיעים לספטמבר ועוד פעם: יש פשרות, זה מה יש, נסתדר, נעשה ג'סטות. כל שנה ושנה זה חוזר על עצמו. צריך להתמקד ולטפל בדברים.)

אני מקבל, ולכן אנחנו נמצאים פה. אני רק רוצה להוסיף עוד דבר אחד לגבי כל הנושא של תיקון לחוק והצורך לתקן את החוק. בשלוש השנים האחרונות אנחנו נמצאים ביישום, וביישום הזה אנחנו מושקעים כולנו, ליישם באופן המיטבי את מה שכתוב בחוק, חלק מהדברים צריכים שינוי. ואנחנו שותפים יחד אתכם כדי לעשות את השינוי. הם יבואו למקבלי ההחלטות ברגע שהם יהיו בשלים, ולאורך השנה האחרונה אנחנו עמלים באיסוף התובנות האלה, על מנת שאנחנו נוכל לשנות בהתאם לצרכים שלנו.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: בסדר גמור. בוא נתקדם.)

התובנה המרכזית שעלתה - - -

לא. רויטל, רויטל, אני לא הפרעתי לך.

התובנה המרכזית שעלתה היא לבטל - - -

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: רויטל. רויטל, אם אפשר לא להתפרץ.)

התובנה המרכזית שעלתה היא לבטל את הוועדות, ואתם ממשיכים עכשיו - - -

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: רויטל. רויטל. רויטל, אני מבינה לליבך, אני רוצה למצוא את הפתרונות, כדי שבספטמבר הקרוב אנחנו נצליח להגיע למצב האופטימלי.)

רויטל, אני ואת חברים גם בתוך החדר וגם מחוץ לחדר וקשובים בהחלט למה שאת אומרת, וזה חלק מהתובנות.

לגבי הנתונים, אם אפשר להעביר שקף, רק כדי שתהיו חשופים לנתוני החינוך המיוחד. שירותי החינוך המיוחדים הניתנים לתלמידים: בשנת הלימודים הזאת יש לנו כ-288,000 תלמידים שזכאים לשירותי חינוך מיוחדים במערכת, מתוך כ-2,454,000 תלמידים. מדובר בתקציב של כ-13 מיליארד שקל מתקציב החינוך המיוחד. כ-17% מהתקציב מופנה לתלמידים הזכאים לשירותי חינוך מיוחדים.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: התקציב הזה שכלול בחינוך המיוחד, זה אומר גם החינוך המשלב, המשתלבים?)

בוודאי. לכלל התלמידים.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: כמה תלמידים משתלבים?)

רוב התקציב הולך למנגנון. בואו נשים את הדברים על השולחן. רוב התקציב הולך למנגנון, לא לילדים.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: רויטל, בבקשה בלי התפרצויות. אני יודעת שזה מדם ליבך, אבל אני רוצה לשמוע את הדברים.)

אנחנו נותנים תמונה לגבי - - -

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: רק לא ענית לי כמה תלמידים יש בחינוך המשלב.)

בשקף הזה אני אתן תמונה לגבי התלמידים בסוגי המסגרות, אלה שמשתלבים ואלה שנמצאים במסגרות החינוך המיוחד. אנחנו יכולים לראות משמאל לימין שיש לנו כ-25,000 תלמידים בגני הילדים לחינוך המיוחד. יש לנו בבתי הספר לחינוך מיוחד כ-32,000 תלמידים. תלמידים בכיתות חינוך מיוחד בבתי ספר רגילים יש לנו כ-54,000, ועד פה זה התלמידים שנמצאים במסגרות יחסית סגרגטיביות, למרות שהמערכת עושה מאמץ מאוד גדול גם במסגרות הסגרגטיביות לדאוג לסוג של השתלבות ושילוב במערכת החינוך הרגילה.

בהמשך אנחנו רואים שיש לנו כ-48,000 תלמידים עם סלים אישיים בכיתה רגילה, ועוד מעט בשקף אחר תראו את הגידול במספר הזה לאור תיקון החוק במשך השנים.

יש לנו תלמידים שנמצאים בתוך בתי הספר וזכאים לסל מוסדי, בין אם הם זכאים מתוך ועדת זכאות ואפיון לסל מוסדי ובין אם הם זכאים מתוך צוות רב-מקצועי שקבע זכאות לסל מוסדי, כ-116,000. ויש לנו גם תלמידים שהם בחטיבה העליונה, שזכאים לסל אישי במסלול 07, שהם עוד כ-10,000.

מסלול 07 זה לא משולב.

רויטל, תתני לי לדבר. זה משולב בחינוך בכיתה רגילה.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אפשר בבקשה, בלי ההתפרצויות האלה? לכולנו יש מלא שאלות.)

אנחנו יכולים לראות שהשנה קיימנו כ-79,000 ועדות לאורך שנת הלימודים התשפ"ב לקראת מתן זכאות להתשפ"ג. היו"רים שניהלו את הוועדות – אנחנו נפגשנו עם כל קבוצה של יו"רים, הם עושים עבודה מקצועית כדי לתת את המענה, וכל פגישה כזאת עם הורים בוועדה היא לא מיומנות אלא היא אומנות, כדי שכלל המשתתפים ירגישו נוח בוועדה ויקבלו מענה. אנחנו כמובן לא מתעלמים מהמצבים הקיצוניים של אלה שהרגישו שלא קיבלו את המענה בפועל.

בשקופית הזאת אנחנו יכולים לראות את בחירת ההורים לקראת התשפ"ג. אני כבר אומר לכם, זה לא סופי. ביקשו מאיתנו לקבל את הנתונים גם קודם, גם דרך הדוברות, בדרך כלל אנחנו נותנים את בחירת ההורים בשנת הלימודים, כי מתייצבת מצבת ויש הרבה שינויים ברגע האחרון.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אני עוצרת אותך רגע. מהנתונים שאני רואה כאן, אני מתייחסת פה לנתונים, רואים כמה חינוך מיוחד, כמה בוחרים חינוך משלב, וזה רק מראה את גודל הבעיה. יש כאן כ-13,000 שרוצים חינוך מיוחד לעומת כ-3,000 בחינוך המשלב. זה בתוך הבעיה שהחינוך המשלב לא מקבל את המעטפת שהתלמיד צריך. התלמיד לא מקבל את הסיוע ואת ההנגשה, ולכן ההורים מעדיפים ללכת לבועה של החינוך המיוחד באופן אוטומטי. אנחנו מנסים לפתור את הבעיה הזאת.)

אני רק אדגיש שהנתונים פה לא שונים מהשנה האחרונה והשנה שלפניה.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: זה בעיה של שנים. אתה רק מדגיש שזאת בעיה עמוקה שלא נפתרה.)

אין ויכוח, וגם ברור לכולנו שאנחנו רוצים לתגבר את מערכת החינוך הרגילה, על מנת שתוכל לשלב את כלל התלמידים במערכת ולפתוח את אפשרויות השילוב לכלל התלמידים, ואני רוצה לשים על השולחן הזה שאף אחד במערכת לא שולל את המקצועיות ואת המענים שניתן לקבל גם במסגרות החינוך המיוחד שאינן משלבות כמענה ייחודי ונצרך להרבה מהאוכלוסייה, אבל אנחנו גם מחויבים לפתוח את אפשרויות השילוב לכלל התלמידים במערכת, שהורה לא יצטרך להתלבט בין כיתת חינוך מיוחד לבין כיתה רגילה בגלל בעיה תקציבית, הוא יוכל לקבל את המענים בכל סוג מסגרת שתידרש.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: מה זה מחויבים? מה הבעיה שזה לא קורה עד היום? החוק מחייב והיום יש הרבה בעיות. תסבירו לי למה.)

אני חושב שנוכל לראות את זה בהמשך המצגת. עוד רגע אני אתייחס לזה.

תחזרו שקף אחורה, לשורה של ה-23,600 תלמידים, ההורים בחרו עבורם כיתה לחינוך מיוחד בבית ספר רגיל.

24,000 פלוס 3,828. מדובר על 27,000 תלמידים.

ביחס ל-13 שראינו.

זה לא שונה משנים קודמות, ואין פה ויכוח שצריך להמשיך ולדחוף את הספינה הזאת קדימה, כדי שכל ילד יוכל להשתלב.

השקופית הבאה מראה את הצורך ההולך וגדל במתן שירותי חינוך מיוחדים, וזה לא צורך שהולך רק בכיתות, אלא גם בשילוב, ועוד מעט תראו את זה. אנחנו רואים את הגידול במשך השנים במספר הכיתות של הגידול הטבעי, זאת אומרת, מספר כיתות נוספות שמתווספות למערכת לאורך השנים. פה אנחנו מתייחסים למוגבלויות בשכיחות נמוכה, היינו הפרעות נפשיות, אוטיזם, מוגבלות שכלית, מחלה נדירה וכו'.

תסתכלו על העלייה בבקשות עצמן, ואני מדבר על גידול טבעי אחרי שפתחו כיתות, סגרו כיתות ובסופו של דבר המחוז בא ואומר: אני צריך כיתות נוספות מעבר לכיתות שנפתחו בשנה הקודמת.

זה לא גידול טבעי.

בהתש"פ היינו זקוקים ל-340, אחרי זה ל-403, ואחרי זה ל-570, והיום אנחנו מדברים על 720.

חבר הכנסת משה (קינלי) טור פז שאל, ואני אתייחס, האם הכיתות התקבלו. נכון לאתמול העברנו את כל מכסת הכיתות, למעט 20 כיתות, וזה היה ניהול משבר לא פשוט מול האוצר.

אני רק מוודא. אין יותר פער בין דרישת משרד החינוך לכיתות לבין מה שהאוצר הקצה? זה נגמר?

אני לא רוצה להגיד שאין פער תקציבי, אבל מבחינת כיתות, כל המשאבים הועברו, למעט 20 כיתות.

יואל, אני בכל זאת שואל עוד פעם, כי דיברתי גם עם המנכ"לית וגם עם האוצר. האם יש כרגע ילדים שקיבלו הכרה בוועדת השמה, אבל בגלל פער תקציבי עדיין אי-אפשר לפתוח להם כיתה? יש תופעה כזאת?

אני מדייק ואומר, לגבי כיתות הפער יחסית קטן, העברנו רוב מוחלט של הכיתות, רק שאני משמר משהו אחד ואומר, כי אני לא רוצה שהדרישה התקציבית תתמסמס פה ותהיה פה אנחת רווחה שאין בעיה תקציבית. יש פה בעיה תקציבית, אנחנו שחררנו את הפעימה הראשונה של פילוח תמיכות לכלל התלמידים הזכאים, ואנחנו שחררנו את הכיתות נכון לאתמול, למעט 20 כיתות, ויהיה המשך - - -

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: וכמה נדרשו? שחררתם 20. כמה נדרשו?)

שחררנו הכול, פרט ל-20.

פרט ל-20. השיח מול האוצר מתמשך, כדי שהפעימה השנייה של הסלים האישיים אכן תעבור כסדרה כמו שצריך. כן יש עדיין סוגיה תקציבית, מתמודדים איתה, אבל כרגע מבחינת פתיחת שנת הלימודים, כל המשאבים נמצאים על השולחן ונצליח לפתוח את שנת הלימודים כסדרה.

האם יש צפי מתי התקציב האחרון מהאוצר יגיע? כי אני מכיר פער של מאות מיליונים.

נכון לאתמול קיבלנו תוספת משמעותית של מאות מיליונים, ואנחנו נזדקק ליותר, ועדיין הדרישה הזאת אל מול האוצר נמצאת על השולחן, ובשיח של מנכ"לית משרד החינוך יחד עם השרה אל מול האוצר.

הבאתי פה תמונה לגבי שכיחות נמוכה. תסתכלו גם לגבי השקף הבא, שכיחות גבוהה, שפה מדובר על כיתות של לקויות למידה, הפרעות התנהגות, קשב וריכוז, עיכוב התפתחותי ועיכוב שפתי, כשאנחנו רואים גם דרישה הולכת וגדלה מ-266 כיתות שנפתחו בשנה שעברה בגידול הטבעי ל-474 כיתות.

זו תעודת עניות למשרד החינוך.

רויטל, בבקשה. אני לא הפרעתי לך כשאת דיברת.

כי אני אמרתי דברים שאין עליהם מחלוקת.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: רויטל. רויטל, אני באמת מבקשת. לא נעים לי בכל פעם להעיר. בבקשה תתני לו לסיים את הדיבור.)

יואל, הנתון אפס בשנת התשפ"א כי לא היה תקציב או מסיבה אחרת?

הנתון אפס זה תחילת יישום הרפורמה. היה מאמץ מאוד גדול לראות איך נותנים אפשרות ליישם את תיקון 11 לחוק החינוך המיוחד, ונותנים גם מענה בכיתות הרגילות. אני חושב שהלחץ, גם הפנימי, הוביל לאי-פתיחת כיתות.

לא היה צורך או לא היה תקציב?

בטח שהיה צורך.

רויטל, את יודעת שאני שואל אותו ולא אותך. תודה.

יואל, לא היה צורך או לא היה תקציב?

זה לא מחוסר תקציב.

בתשפ"ב גם היה התהליך שהוספנו כיתות ללקויי למידה בחטיבה העליונה.

נכון, זה תרם לגידול במספר הכיתות.

זה משהו שלא היה לפני יישום תיקון החוק.

אם אנחנו חושבים שהגידול הוא רק בכיתות החינוך המיוחד, והאמירה שכולם בורחים מהחינוך הרגיל ועוברים לכיתות החינוך המיוחד, אני אגיד חד-משמעית שלא, ותראו את זה בשקפים הבאים.

אם אפשר לעבור לשקף הבא, אתם יכולים לראות שהזכאים לסל אישי – אם תסתכלו מ-2015, אנחנו עומדים על 12,000 תלמידים, ובשנת 2022 אנחנו מדברים על 48,000 תלמידים – תראו שהחל מיישום תיקון 11 לחוק החינוך המיוחד, כשהניסיון היה לתת לתלמידים לקויי למידה בעיכוב התפתחותי ושפתי משאב בתוך הכיתות הרגילות, כי עד לתיקון 11 לחוק החינוך המיוחד הם לא יכלו להשתלב, אלא אם כן הם קיבלו מענה מסל מוסדי, וזה לא סיפק את הצורך - - -

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אני רוצה לעצור, אני רואה פה כותרת "מספר התלמידים הזכאים לסל אישי". האם תוכל להגדיר שוב לוועדה מה הכוונה בסל אישי?)

בוודאי. תלמידים שמעוניינים ללמוד בחינוך הרגיל בכיתה רגילה מגיעים לוועדת זכאות ואבחון לבחון את זכאותם, ואם הם בוחרים בכיתה רגילה או בגן כמובן, הם מקבלים סל אישי, שהוא משרת את המענים שהם צריכים לקבל בכיתה הרגילה, ויושבים בצוות רב-מקצועי בבית הספר, ומחליטים לקחת את הסל האישי הזה ולרכוש שירותים באמצעות הסל האישי. זה דומה מאוד למה שנעשה בסל השיקום במשרד הבריאות. זה שירות מכוון אדם, זה שירות מכוון תלמיד.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אותם הורים שעוברים את ועדת האפיון עם הילד שלהם, הוא צריך יותר שעות משלבת, הוא צריך סייעת צמודה, מתאימים לו לצרכים של הילד או שיש לך תקציב X, זה מה יש, תסתדר - - -).

כל ועדה יושבת באופן מסודר ובוחנת מה נדרש עבור התלמיד ומנסה לתת לו את המענה הנדרש. בצוות הרב-המקצועי אחרי שהוא מקבל את המשאב יושבים בצוות הרב-מקצועי, שזה הצוות הכי קרוב לתלמיד, כולל ההורים כמובן, ובונים תוכנית אישית לילד, ובוחנים מה הצרכים שלו.

הם בוחנים מה נשאר.

רויטל. רויטל, חברת הכנסת מדברת.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: איך משרד החינוך מסביר שהורים מעלים טענות, ולא הורה אחד או שניים, אלא עשרות הורים, שהתלמיד מסיים לימודים בשעה מסוימת, ושעתיים לפני המשלבת הולכת הביתה כי אין תקציב? יש פה פער בין מה שאתם אומרים למה שקורה בפועל בשטח.)

אם אפשר להוסיף שאלה בהקשר הזה, מתי בפעם האחרונה נעשה סקר בקרב ההורים, שהמסקנות שלו יכולות להיות מוצגות פה ולדעת מה אמרו ההורים? אני שואלת את משרד החינוך.

יצא סקר של מכון ברוקדייל בימים האחרונים. עדיין אין לנו מה להציג.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: קודם כול, לפני הסקר, אם תוכל להתייחס לשאלה שלי, ואז לשאלה של חברת הכנסת נירה שפק על הסקר – הפער בין השטח לבין מה שאתם מציגים פה.)

כשאנחנו מדברים על סלים אישיים, אנחנו מנסים להתאים לכל הורה את הצורך שלו ולכל תלמיד. כמובן מתוך מה שאנחנו מראים פה, 48,000 תלמידים שמקבלים שירות, יהיו גם תלמידים שהשירות לא משביע את רצון ההורים וזה יוצר רעש, אבל אני לא חושב שהבעיה פה היא תקציבית. הבעיה היא לא תקציבית, אנחנו נותנים את המענים ואת השירותים הנדרשים לכלל התלמידים שזקוקים במערכת. הצוותים הכי קרובים לתלמיד בונים את התוכנית האישית.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: יש תלמיד שבשעה 13:00 הולכת הסייעת והוא לא יכול להמשיך ביום לימודים. מה הבעיה?)

אני חושב שמדובר בסיפור אחר של מתן אפשרות לתלמידים ללמוד בצהרונים עם סייעות.

לא. לפני צהרונים.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אני לא מדברת על צהרונים. אני מדברת עוד לפני צהרונים. יש פער בין מה שאתם מציגים פה לבין הסל שהילד מקבל ביום-יום ברמה הפרקטית.)

הסל מתאפשר למתן תמיכה משירותי הוראה, סיוע, הנחיה וטיפול. יושב הצוות הרב-מקצועי בבית הספר ובוחן איך רוצים לממש את הסל הזה. אם הצוות הרב-מקצועי בבית הספר מבין - - -

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אתה רוצה להגיד לי שאותו תלמיד בשעה 09:00 בבוקר עד 13:00 בצוהריים צריך סייעת, ומ-13:00 הוא כבר בריא, לא זקוק לסייעת, הכול בסדר?)

אם הוא זקוק לסייעת, הוא אמור לקבל את המענים לסייעת לאורך כל יום הלימודים.

נו, באמת. די.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אני אומרת לך על מקרים שזה לא קורה. שב-13:00 הסייעת הולכת.)

יואל, אתה בעצמך מכיר מקרים.

אם יש מקרים שהילד זקוק לסייעת לאורך כל שעות הלימודים ולא מקבל, יש לנו את הסל המחוזי שמטפל בזה ויש לנו אפשרות להעברת סל משעות מטה. אני לא חושב שזאת בעיה גורפת.

אני אימא כזאת והסייעת שלי הייתה הולכת בשעה 12:00.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: לצערי זו כן בעיה גורפת וזו בעיה חמורה, שורשית, שחייבים לטפל בה, ולהכיר בה, לתת מענה ממשרד החינוך לדבר הזה.

אנחנו רצים קדימה ועולות הרבה שאלות שעוד לא הספקנו לשאול ואפילו לקבל עליהן תשובות. דיברתם קודם על הסל האישי, על ועדות ההשגה, אני גם רוצה לדעת ממשרד החינוך, אני מבינה שיש לכם הרבה ועדות השגה, ועדות השמה, אבל כמה ועדות עוד לא עשיתם? כמה ועדות השגה לא היו? כמה ועדות השמה לא היו? כמה תלמידים מצפים ועדיין אין להם שיבוץ לשנה הבאה? חשוב לי לדעת את הנתונים האלה. אני מבינה שאתם עובדים מאוד קשה, אני לא מזלזלת לרגע, אבל חשוב לי לדעת את הנתונים, מה הפער, מה עוד לא הספיקו לשנה הקרובה. ואז התייחסות לשאלה של חברת הכנסת נירה שפק.)

רק תזכירו לי את השאלה.

זו לא שאלה חשובה... רק מה חושבים ההורים?

קודם כול, ועדות שהוגשו במועד. כ-79,000 שמהווים 100% מכלל הפניות שהופנו במועד לקיום ועדת זכאות ואפיון כבר התקיימו וכבר קיבלו מענה.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: כמה אמרת?)

79,284.

כמה ממתינים?

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אנחנו חודש לפני פתיחת שנת הלימודים. לכמה תלמידים לא היו ועדות והם לא קיבלו שיבוץ?)

הוגשו תלמידים לוועדות חריגות שהן ועדות שמתקיימות שלא במועד, והוועדות האלה מגיעות למחוזות ובמחוז בודקים אם זה עומד בקריטריונים של חוזר מנכ"ל ומאשרים, וכאלה אושרו עד כה 2,938, וביצעו בפועל 2,154 ועדות.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: וכמה לא אושרו?)

יותר.

לא יותר. אין לי פה את הנתון של כמה אושרו.

אל תגידו "לא", זה יותר. מגיעים אלינו ההורים.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: רויטל, אני מבקשת שוב.)

- - -

את לא יודעת בכלל על הוועדות האלה, שרית, אני הסברתי לך. הם באים, מבקשים, אומרים להם: לא יאשרו לך, וזהו.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: רויטל, אני ממש לא רוצה להגיע למצב שאני מוציאה אותך. בבקשה, רויטל, זה נושא כל כך חשוב. אני לא רוצה להגיע למצב כזה. אל תביאי אותי למצב הזה. אני רוצה לקבל את הנתונים. כמה לא אושרו? ואם אין נתון, אפשר לברר אותו עכשיו.)

אני אתן לכם את הנתון המדויק, הוא לא נמצא לי פה אל מול עיניי. אני לא רוצה להתחייב על המספר, אבל מדובר על כ-1,000 ומשהו שבפועל הגיעו למחוז כבקשה ולא עומדים בקריטריונים של חוזר מנכ"ל, ולכן לא אושרו.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: כמה ממתינים לשיבוץ תלמידים?)

כ-2,938 כן אושרו, ומתוכם כבר קיימו 2,154, כך שמבחינת הביצוע בפועל של הוועדות שאושרו, אני לא חושב שאנחנו נמצאים במקום בעייתי.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: לא שאלתי אם זה מקום בעייתי או לא, שאלתי במספרים, לא מילים. כמה תלמידים ממתינים לשיבוץ וכמה לא אושרו?)

השגות – כמה עוד לא היו?

אני אתייחס לגבי תלמידים שממתינים לשיבוץ. שיבוץ תלמידים נעשה כיום במערכת המשבצת על ידי הרשויות המקומיות ומפקחי החינוך המיוחד, הם עובדים מאוד מאוד קשה עכשיו להשלים את שיבוץ התלמידים, הם לא יכלו להשלים את השיבוץ עד לקבלת הכיתות כולן, וכפי שאמר חבר הכנסת קינלי, התקציב לא הועבר בשלב הראשון, ולשמחתי עכשיו הוא נמצא במחוזות, אני מניח שהם יעשו מאמץ כדי להשלים את תהליך השיבוץ לאור קבלת הכיתות. כרגע אנחנו רואים בשיבוץ ש-70% מהתלמידים - - -

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אני מבקשת ממשרד החינוך לעשות מאמצים כבירים שהוועדה תקבל בשבועות, אפילו בימים הקרובים, את כל הנתונים, את השיבוצים, את הוועדות, לתת מענה לאותם תלמידים. לא יכול להיות שתלמיד יתחיל את אוגוסט והוא עוד לא יודע איפה הוא הולך ללמוד, והורים צריכים להתפשר על המסגרת. זאת זכות שמגיעה מכוח חוק מערכת החינוך. אני דורשת ממשרד החינוך לעשות מאמצים כבירים ולקבל עדכונים לוועדה.)

קודם כול, יש לנו גם סטטוס שיבוץ קבוע מול המחוזות, כדי לוודא את זה. זה לא רק מטריד את הוועדה, ודאי וודאי שאנחנו דואגים ששיבוץ התלמידים יהיה בזמן כדי לפתוח את שנת הלימודים כסדרה עבור כל תלמיד ותלמיד. עם קבלת הכיתות עכשיו הם יכולים לעבוד בפועל בתוך המערכת, כ-70% מהתלמידים כבר משובצים, ואני מניח שבשבוע הקרוב נוכל לתת לכם דיווח על השלמת תהליך השיבוץ.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אנחנו נשמח לקבל לשולחן הוועדה עדכונים, גם חברי הוועדה, גם אני, כולנו פה נשמח.)

כמה השגות עוד לא התקיימו?

אתם רוצים לראות שקף נוסף?

לא. אני רוצה שתענה לי.

על הסקר.

אני אסביר, כדי שתהיו ממוקדים, ולא תגיד לי שיש סקר בעיבוד. אם יש סקר בעיבוד, אל תציג לי, תגיד לי את האחרון שעשיתם שכבר עיבדתם. אני רוצה לדעת אם זה נעשה בכל שנה, בכל שנתיים, בכל שלוש שנים, מה הייתה קבלת ההחלטות, תראה לי מדגם על מה ההורים התלוננו, מה הגורמים המסייעים אמרו, איפה עיקר המשקולות לדברים שצריכים להביא אותנו למצב שיינתן מענה. זו השאלה.

והערה – אני אתייחס עוד פעם בהמשך לכלל הדברים שלי, אבל אני אעיר בכל ועדה שאני נמצאת – אנחנו, חברי הכנסת, התפקיד שלנו להתכונן ולעשות בקרה פרלמנטרית על משרדי ממשלה. לא ייתכן שמצגות יועברו בוקר או לילה קודם ולא יאפשרו לנו לעשות את העבודה הפרלמנטרית שלנו, לחפש מחקרים בעצמנו, ללמוד, לבקש. אתם פוגעים לנו בעבודה הפרלמנטרית.

אני אתייחס נקודתית לנושא של הסקרים. אני לא אוכל לדייק כי אין לי את הפרטים המדויקים - - -

צריכים לבוא עם דבר כזה מוכן, בטח לדיון כזה.

אני מבקש שהשיח לא יהיה באופן של נזיפה, כי אני מכבד את המשתתפים - - -

אני חברת כנסת. אל תחנך אותי.

אני לא מחנך אותך.

אני לא נוזפת, אני שואלת שאלות נוקבות.

את נוזפת בי, ואני לא מוכן שינזפו בי.

אז תביא מישהו שיהיה מוכן לענות. אל תיקח את זה למקום אחר, אל תעז לקחת את זה למקום אחר, כי המהות פה, המהות של הדיון הזה, היא לתת מענה ולא ללטף. כשאני רואה שבכל פעם מופתעים מזה שה-1 בספטמבר מגיע, איזה קטע, בתחילת שנת הלימודים - - -

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: חברת הכנסת נירה שפק, את צודקת לחלוטין.)

בכל פעם עשרה ימים לפני אנחנו עוד לא יודעים פתרונות, אז זכותי גם לנזוף כחברת כנסת.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: חברת הכנסת נירה שפק צודקת לחלוטין, אני מסכימה עם כל מילה. הייתם צריכים להגיע הרבה יותר מוכנים. כמו שאמרתי בתחילת הדיון בוועדה, אני דורשת שכאשר נסיים את הדיון הזה נקבל תשובות מלאות לכל הדברים והשאלות שלא ברורות לנו עם כיוון פעולה פרקטי איך אנחנו יוצאים מפה שהתלמידים משתלבים ב-1 בספטמבר. נציגי משרד החינוך היו צריכים להגיע עם הנתונים. תמשיך.)

תעברו לשקף הבא ואני אוכל להציג את המשך המצגת.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: רק אם תוכלו להתייחס מתי הסקר האחרון. קודם כול נתחיל ממתי. אני רואה שיש שאלה ממתי.)

אני לא אוכל לענות תשובה לזה, אני רק יודע שבשנים האחרונות נעשה סקר שביעות רצון של ההורים על ידי מחקר שנעשה דרך ראמ"ה, וכרגע יש סקר של מכון ברוקדייל לגבי נושא של בחירת ההורים בוועדות הזכאות והאפיון את סוג המסגרת והבחירה שלהם בסוג מסגרת כזה או אחר.

חברת הכנסת פינטו, כבוד היושבת-ראש, אני לא חברה בוועדה שלך, אני מגיעה הרבה, אבל אצלנו בוועדת הכספים, כשמישהו בא לא מוכן, אומרים לו: תאסוף בינתיים את הנתונים ותחזור אלינו תוך כדי הדיון. נראה לי שחצי שעה זה זמן טוב רק כדי לדעת מתי נעשה הסקר ומה העיקרים שלו. תודה.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אני אקח את הבקשה וההמלצה של חברת הכנסת נירה שפק. נציגי משרד החינוך יוכלו לעשות בדיקה זריזה גם על זה ולחזור אלינו עם תשובות תוך כדי הדיון. יש לנו עוד זמן עד סופו. תודה רבה.

נמשיך בהיערכות לקראת ספטמבר הקרוב. אני רוצה למקד את הדיון שהולך סחור-סחור. רשומים לי פה כל כך הרבה נתונים, אני מבינה, אבל בואו נתמקד בשאלות שעלו פה. יש פה הורים שיושבים סביב השולחן, שבאו מרחוק, ארגונים ועמותות, אנחנו, חברי הכנסת שמקבלים פניות. הנושא של המשלבות, האם השכר שלהן הולך לעלות? האם מדברים על זה? כמה משלבות יש? מה המחסור? למה הן מסיימות בשעה מוקדמת יותר מהתלמיד? המגזר החרדי, הסייעות, ההסעות. למה החרדים צריכים להגיע לוועדות עד ירושלים, למרות שיש הנחיה ברורה אחרת בנושא?)

אני משלטון מקומי. לגבי הסייעות, הרשויות עסוקות בגיוס סייעות. יש דיונים של ההסתדרות יחד עם השלטון המקומי והאוצר לגבי תנאי השכר של הסייעות.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: יש תמונת מצב ונתונים?)

עדיין לא.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: ספטמבר בעוד חודש, עוד פחות מחודש מתחילים את הלימודים, ואין שום נתונים?)

אין.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: ידעתם על הדיון הזה מספיק זמן מראש, על היערכות לקראת שנת הלימודים הבאה. כמה סייעות יש? כמה חסר לתלמידים? אין שום נתון, שום דבר?)

כל הסייעות נמצאות אצל ההורים, אני חייבת לומר. הן לא נמצאות בעיריות בגלל השכר.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: לא הבנתי. יש איסור שהוא לא חוקי לעשות קשר בין ההורים לסייעות, אבל ברגע שאנחנו מבקשים נתונים, אנחנו צריכים ללכת להורים לקבל את הנתונים? אתם עושים מאיתנו צחוק? לא הבנתי.)

הם מפנים אותנו, ההורים, לחפש אותן, לחפש את הסייעות. אנחנו מאשרים לך את השעות, אבל אין לנו סייעת, תחפשי. אני כהורה חייבת להביא סייעת.

הורים הם חברת כוח-אדם.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: האם גברתי יכולה להציג את עצמה?)

שמי אלונה, אני אימא לילד עם צרכים מיוחדים. נוכחתי בכמה ועדות ודיברתי על הסיפור האישי שלנו, ובהמשך אני אשמח גם לשתף מעבר.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: שתפי עכשיו. יש לך רשות דיבור.)

אני אימא לילד קסם בן שבע עם צרכים מיוחדים. אנחנו מתגוררים בהרצליה. ביוני לפני שנתיים בני אובחן עם ADHD, ODD, קשיים בוויסות חושי, רגשי וחרדות.

הקושי הכי מובהק, עבורי לפחות, הוא לנסות להסביר מיהו הילד שלי ומה הצרכים שלו כדי להיטמע בחברה ובמוסדות החינוך בצורה הכי טבעית ללא הבדל.

זוהי משימה קשה, לעתים בלתי אפשרית. הוא משולב בכיתה רגילה, המונה 34 ילדים בליווי משלבת. גם זו הייתה משימה קשה, להשיג לו - - -

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: כל היום הוא צריך משלבת?)

כן. שלא יהיה ספק, אין לו יכולת להראות את המוגבלות שלו. מדובר במוגבלות שקופה, וזה החלק הכי מורכב מהבעיה. מה שלא רואים, לא קיים מבחינת הרבה אנשים.

הדרך לשילוב מיטבי במערכת החינוך עבור ילדים עם צרכים מיוחדים עוד ארוכה מאוד, האופק בלתי נראה. המשפחות צריכות לעבור דרך ארוכה ומתישה, שלרוב הן לא צולחות אותה, והילדים מוסללים לחינוך המיוחד הנפרד, ולעתים למוסדות שלא תואמים לצורך האמיתי. נראה אפילו שהם מכוונים לא למקום שמתאים לצרכים של הילדים, אלא לצורכי המערכת.

הקושי הוא בעיקר כי יש חוסרים גדולים של כוח-אדם שפועל בתחום הרגשי-נפשי, שחייב ללוות את המשפחה ואת הילד, הקושי במציאת סייעת שגם תדע לעשות את העבודה, ולא תכשיל את הילד מחוסר ידע. מסיבה שאיננה ברורה לרוב ההורים נמנעת הגישה מקשר ישיר עם המשלבת, נאסר לשוחח, לשתף מידע.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אני עוצרת אותך לרגע. את מצאת משלבת לבן שלך?)

נכון. כבר פעמיים.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: מצאת את המשלבת, אבל אוסרים עלייך ליצור איתה קשר.)

נכון.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: איזה אבסורד.)

זה נראה ונשמע הזוי.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אני כאימא לילד, לחשוב שהבן אדם שמטפל בילד שלי כל היום - - - איך משרד החינוך מסביר את הדבר הזה?)

ביורוקרטיה הזויה. זה פשוט מכעיס.

אני יכולה בבקשה להתייחס?

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אני רוצה לקבל הסבר. הסבר למה אוסרים על הורה ליצור קשר עם המשלבת?)

ואם אפשר, איפה זה מעוגן בחוק?

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: זה כמובן לא חוקי.)

אני סגנית מנהלת האגף לחינוך מיוחד וממלאת-מקום מנהלת האגף נכון להיום. אני רק רוצה לחדד ולומר שאין הנחיה כזאת. ההנחיה שקיימת, והיא קיימת גם בפורטל ההורים, מאפשרת - - -

- - -

אתם לא אוכפים את זה.

- - -

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אם אפשר, לא להתפרץ, חברת הכנסת זועבי. רויטל, אם אפשר, בבקשה לתת לנציגת משרד החינוך לסיים.)

יש הנחיה שמדברת על הקשר בין ההורה לסייעת - - -

ב-6 ביוני התקיימה פה ועדה, אמרתם אותו דבר, אמרתם הכול.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: הוועדה מבקשת שמשרד החינוך יוציא הנחיה ברורה לכל בתי הספר ולכל המשלבות שמאפשרת קשר בין ההורים למשלבת בשנת הלימודים הקרובה.)

הם לא אוכפים. כשאנחנו פונים אליהם שבתי ספר ורשויות מקומיות אוסרים על הקשר – אני פונה אליהם ואומרת להם: אתם הרגולטור, תפנו אליהם. הם אומרים: אני לא יכול, היא לא עובדת שלי, היא עובדת של הרשות המקומית. אל תגלגלו פה עיניים. אתם מודעים לזה.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: שמעתי, רויטל.)

אני רוצה בבקשה לחדד את הנוהל. יש נוהל שמופיע בפורטל הורים, הוא מופיע בפורטלים השונים של משרד החינוך, שמאפשר בין היתר, יש שם פסקה מיוחדת שמדברת ומאפשרת את הקשר בין ההורים - - -

זה לא נכון.

אתם לא אוכפים.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: רויטל, רגע. אם אפשר, בלי התפרצויות.)

- - -

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: חברת הכנסת זועבי, תודה. רויטל.)

אני מבינה שעולות פה בעיות, ויש פה בעיות פרטניות - - -

זו לא רק בעיה אחת. זה לא נכון.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אני רוצה עוד פעם לחזור על בקשת הוועדה, ויצא סיכום דיון. ביקשנו ממשרד החינוך, ואנחנו דורשים ממנו להוציא הנחיה ברורה בצורה כתובה, גם למי פונים אם יש בעיות, שכל הורה ותלמיד ידעו וגם מנהלי בתי הספר, שמותר להורים ואפילו רצוי ליצור קשר עם הסייעות והמשלבות של התלמידים.)

שמשרד החינוך ייקח אחריות, וכשפונים אליו הוא יטפל.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: רויטל, עוד לא סיימתי. גם שזה יצא בעלון הברור של זכויות ההורים. אמרנו את זה בצורה ברורה. הוועדה מבקשת. נגמרה התקופה שאין קשר בין סייעות להורים. אני חוזרת לנושא משלבות. אלונה, אם תוכלי, תמשיכי את דברייך.)

אין מקום שיכילו בבתי הספר את ההתפרקויות המלוות לסינדרום, אין כיתות הכלה בבתי הספר, ובאלה שיש, לפעמים נראה שהחדר משמש יותר לבידוד מאשר להכלה. בהרבה מקומות גם לא טורחים להכיר להורה את רכז ההכלה, אם בכלל קיים כזה, ולא נותנים הדרכות לצוותים, למרות שזאת חובה לפי תקנות הנגישות הפרטנית.

קשה לנו מאוד, כי לא תמיד יש מי שיתווך לילד את מה שעתיד לקרות מחר או בעוד שעה. ילדים כאלה צריכים תיווך מתמיד. קשה לנו כי אין אינפורמציה על הזכויות, האפשרויות, מה לעשות, למי לפנות, מה להביא, איפה זה יקרה ומתי.

קשה כי אף אחד לא וידא איתנו שבזמן החופשה לבן שלי יש איפה להיות בזמן שכל החברים שלו בקייטנה. לא טרחו לומר לנו שניתן לקבל סיוע גם בקייטנה או בצהרון, ולולא שיחות אין סוף עם הורים אחרים, לא הייתי מודעת לזכויות שלנו מול הגופים השונים.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: זאת הבעיה שאנחנו מנסים לפתור, שיש חוסר ידע בזכויות, ומשרד החינוך, אני חוזרת ומדגישה עוד פעם, הוועדה ביקשה גם בסרטון, גם בתשדיר טלוויזיה. זה יעזור לכולנו, לציבור, שכולם יהיו מודעים. תחזירו את זה לוועדה אם יש בעיה, אנחנו מוכנים לעזור באיזה מדיה, פלטפורמה, פלייר, לשלוח לכל ההורים, שגם יהיה ביוטיוב, משהו שנגיש לכלל המוגבלויות, מי האחראי, מה הזכויות, למי פונים, איך פונים, שזה יהיה נגיש וידידותי למשתמש. זה כל כך קל ופשוט וזה יקל על החיים של כולנו. תמשיכי.)

תודה. קשה לנו כי עדיין לא תווך לו מה יקרה בשנה הבאה, מה השתנה השנה, מי ילווה אותו, מי לא. יש צורך אקוטי שהצוות והמשלבת ייפגשו עם הילד שבוע לפני תחילת הלימודים, כדי לתת להם שקיפות ורוגע בנוגע למה שיקרה בתחילת השנה.

קשה כי יש הרבה מה לעשות ובמה לטפל, ואני כהורה פועלת לבד מול ביורוקרטיה קשה. יש חוסר גמישות מחשבתית, איסורים וחוקים שפוגעים בסוף בילד שלי ושל כולנו.

הסיבה היחידה שיש כל כך הרבה עמותות ופעילים בתחום היא אך ורק כי אין סדר, אין מקום אחד שייתן את כל התשובות לשאלות שנותרות ללא מענה. גם כשמפנים את ההורים לקרוא חוזרי מנכ"ל, הם לא ברורים, הם מסורבלים, קשה להבין מה נכון, מה ניתן, וגם כשיודעים מה הזכויות, מגלים שהצוותים לא יודעים או שהמפקחות מתעלמות.

אני כאימא לילד עם ODD לא מבינה מדוע עד עכשיו אין הכרה במוגבלות הזאת, מדוע אין הכשרה לצוות בנושא, מדוע לא מקבלים בוועדות אפיון הכרה באבחון הזה בפני עצמו ומנסים לדחוף אותו להגדרות קרובות, כמו הפרעת התנהגות, בעיות רגשיות, קשב וריכוז או תסמונות נדירות, שכל אחת מהן מביאה סל בהיקף שונה.

כרגע רוב ההורים מסורבים לוועדות או מקבלים ניקוד שלא תואם לצורך האמיתי, ואחר כך כשיש התפרצות מאשימים את הילדים או את ההורים, כמובן בגלל חוסר ההתאמה של המסגרת.

אני מבקשת את טיפולכם המידי בנושא הכול כך רגיש בעבור ההורים שלא יכולים להיות נוכחים בוועדה כמוני. הם מוטרדים, מותשים, ונעים בין ייאוש לתקווה שיום יבוא והילדים לא יוגדרו כמיוחדים או עם צרכים אחרים, אלא ילדים שמקבלים מה שמגיע להם, על אף ולמרות המוגבלות. תודה.

גברתי היושבת-ראש, יש פה פער. משרד החינוך מאוד גדול, ואני רוצה שנתייחס אל זה בכבוד. יש הרבה מאוד דברים שהמשרד עושה, ויש סדר גודל עצום גם של ועדות וגם של טיפול. שני הפערים העיקריים שקיימים בעיניי – ושמענו עכשיו אימא אחת מתארת את המצוקה שלה, ויש כאן עוד אימהות – האחד בהנגשת ההנחיות להורים, והשני בפער ביניכם לבין הרשויות המקומיות, שעמדתי עליו בתחילת הדיון.

נמצא לפניי נייר, הוא הופץ לעוד כמה חברי כנסת, למשל שעיריית מודיעין, שבפועל אוסרת על הסייעת להעביר מידע להורים. זה הרי אבסורד. ההורים ברוב המקרים מוצאים את הסייעת בעצמם. אני לא מדבר על זה שהרבה מאוד הורים, זה כבר הוצג כאן בוועדה בדיונים קודמים, מוסיפים תשלום כי אחרת לא תהיה סייעת לילד, אבל אוסרים עליהם, בניגוד להנחיות משרד החינוך, להיות בקשר עם הילדים. זו דוגמה לפער.

יש בישראל 257 רשויות. החינוך בישראל לא מנוהל רק על ידי משרד החינוך, אלא הוא מחולק. במיוחד בחינוך המיוחד יש הרבה דברים, גם פיזיים וגם סיוע, שנמצאים בידי הרשויות.

מה שאנחנו צריכים מכם זה יותר מעורבות של המשרד כרגולטור אל מול הרשויות המקומיות וגם ביניהן. הוצגה כאן קודם בעיה בין מחוזות, שהמחוז ההתיישבותי לא מצליח לשבץ ילד שלו בחינוך במחוז דרום ולהפך. קיבלתי שתי פניות סותרות, אפשר לעשות הסכם עודפים. אבל זה פנים משרד החינוך. בנוסף, העניין שהאגף יטפל בפניות בין הרשויות ויעשה ביניהן איזונים והשפעה, זה כבר קריטי היום. אי-אפשר לומר: זה הרשות המקומית. זה הדבר שההורים הכי סובלים מלשמוע אותו. לכן אנחנו מבקשים מכם את המעורבות הזאת בניהול של החינוך גם ברשויות המקומיות ככל שאתם יכולים. זו מערכת איזון מאוד מאוד חשובה, כי בסוף זה לא מעניין את ההורה, כמו שאנחנו שומעים.

אדוני, אפילו בין המחוזות הם לא מתערבים. הם לא יגידו למחוז תל אביב לקבל ממחוז חיפה.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: רויטל, אני יודעת שאת מחזקת את הדברים החשובים, אבל אני רוצה להתייחס לחבר הכנסת משה (קינלי) טור פז בעקבות ההערה שלו. האם יש בעלי תפקידים במשרד החינוך ובעל תפקיד מהרשות המקומית שעובדים בממשק משותף בנושא, שמסונכרנים? אתם יכולים להגיד לי שמות של אנשים, מי עובד מול מי, כדי לסנכרן את כל המערכת הזאת?)

זה נורא תלוי בנושא. זה לא שיש נושא אחד וגורם אחד - - -

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: הנושא הוא החינוך המשלב והחינוך המיוחד לילדים עם מוגבלות במערכת החינוך. נושא ברור מאוד, כן גדול, לא כזה קטן, אבל צריך עובד אחד מפה, עובד אחד משם שיתכללו את הנושא.)

יש לנו בכל מחוז מתאמת חינוך מיוחד, שהיא מפקחת מתאמת בכל מחוז, שהיא מרכזת ומתכללת את הנושאים שנמצאים - - -

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: בראש הפירמידה מטעם השלטון המקומי ובראש הפירמידה מטעם משרד החינוך, מי הם האנשים?)

חברת הכנסת, אנחנו כל הזמן נמצאים במקום של ייעול ושיפור השירות לשטח ולהורים במיוחד. אנחנו נמצאים כרגע גם בפתיחה של מוקד מיוחד לנושא הזה של פניות הורים, כדי שנוכל לשמוע את כל הנושאים שעומדים בפניהם.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: מי מתכלל את כל הדבר הזה?)

אנחנו, האגף לחינוך מיוחד. זה משהו שאנחנו כרגע מתכללים אל מול צוות שיהיה במוקד.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: את, כראש האגף, האחראית על החינוך המיוחד, את עומדת בקשר שוטף מול השלטון המקומי שיש להם מישהו מקביל לך?)

אנחנו נמצאים בקשר מול מיכל מנקס, נכון אנחנו בקשר די טוב איתם.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אם אני עכשיו לוקחת את העצה של חבר הכנסת משה (קינלי) טור פז, יש ילד שלומד במודיעין, אין לו קשר לסייעת, ההורים לא יכולים לקבל, למי ההורים פונים שלא יטרטרו אותם מאחד לשני? משרד החינוך מפנה לשלטון המקומי, השלטון המקומי למשרד החינוך. יש מערכת כל כך גדולה. מי האנשים שהם צריכים לפנות אליהם? מה השם?)

יש צוותי פיקוח בכל מחוז, יש לנו מתי"אות. במצב כזה אנחנו מבקשים ודורשים מהמפקחות - - -

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: הם רוצים לערער. המפקחת לא מסייעת.)

- - -

ערעורים מגיעים אלינו למטה, לאגף, והנושא הזה נבחן ביחד עם נציגי המחוז ומנהל המחוז במידת הצורך. אין ערעור שלא הגיע ואנחנו לא מנסים לבדוק ולבחון.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אני מבקשת שנקל על הרגולציה, על הביורוקרטיה. אני כבן אדם ליברלי, מאוד קשה לי לראות את הדברים האלה. בואו נמצא שמות לשנת הלימודים הקרובה, מי בעלי התפקידים שזאת הגדרת התפקיד שלהם, שבפרסומים שאתם מפיצים, אתם מפיצים את הפנייה אליו בצורה נגישה, השם שלו, התפקיד שלו, גם מהשלטון המקומי, גם ממשרד החינוך, הכתובת האחת שאותם הורים אבודים יכולים לפנות אליה, כי פשוט הם מוותרים על הזכויות שלהם בגלל שהדברים לא ברורים. אני מבקשת שתעשו את זה.)

יש לנו גם באגף. מעבר למוקד שאנחנו פותחים, ששם תהיה נציגה בכל מחוז במוקד, גם באגף יש לנו רכזת של פניות שמקבלת את כל הפניות מהשטח, את כל הפניות שגם לא נענו במחוז. נכון שברגע שאנחנו מקבלים, הבדיקה הראשונה שאנחנו עושים היא אל מול אנשי השטח במחוז, כי אנחנו רוצים להבין יותר מקרוב. לנו אין את הקשר האישי עם התלמיד, עם המורה, עם הסייעת, עם בית הספר. באמצעותה אנחנו מקבלים את כל המידע, ואם יש צורך בהכרעה אחר כך, אנחנו מכריעים. כרגע אנחנו עושים את כל הנושא הזה אל מול המחוז. אצלנו באגף יש רכזת פניות.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: תודה.)

כל הפניות שלנו טרם נענו, חודשים.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: האם אתם יכולים להתחייב לנו, לוועדה, שאתם מוכנים לעשות סדר תפקידים ברור, שיהיה ברור גם להורים מי מטעם השלטון המקומי, מי מטעם משרד החינוך, שמות ותפקידים ודרכי פנייה אליהם, בשביל לפרסם להורים במקרה של ערעור, שרוצים לערער על המפקחת ורוצים להגיע לראש הפירמידה? היום הם לא יכולים, אומרים לי שאי-אפשר.)

אני לא כל כך מצליחה להבין, אני אשמח שתפרטו קצת יותר. יש לנו באתר האגף לחינוך מיוחד את כל פרטי המפקחים באגף עם התפקידים שלהם. זה נמצא גם בכל הפורטלים. אם יש משהו מסוים שאתם רוצים יותר למקד, בשמחה. אני לא מצליחה להבין מה זה שונה ממה שקיים היום. במה לדייק יותר? את הפרסום אני בהחלט מבינה.

אני ממרכז שלטון מקומי. אני מפרידה את כל התהליך מהצרות שהם מדברים כרגע עליהן. אתם מדברים פה על השלטון המקומי, בשלטון המקומי כל רשות מקומית עובדת בנפרד. אני בתור שלטון מקומי ביחד עם הנציבות, אני מדריכה את הרשויות איך לפרסם באתר, איך לסדר. רשויות יכולות ועושות את העבודה הקשה הרבה לפני משרד החינוך. אני מדברת על רשויות גדולות. איפה שעבדתי זה רשויות גדולות שקל להן מאוד, כולן מפרסמות, כולן יודעות מה התהליכים, ורובן עושות את הכול לפני הכסף של משרד החינוך ולפני הוועדות, ולפני הכול עוזרות.

אתם לא יכולים להגיד "שלטון מקומי", כי כל רשות מתנהלת עם מחוז אחר, עם מישהו אחר במשרד החינוך. כל תחום בנושא הנגישות זה משהו אחר. אי-אפשר להסתכל פה על השלטון המקומי גלובלית בדברים הפיזיים אחרי שאנחנו מנגישים. ברגע שאנחנו מביאים את כל המסמכים, אנחנו ברשויות המקומיות עושים הכול. זה מגיע למשרד החינוך, אי-אפשר להפריד. משהו פה לא מסתדר.

עוד משהו אחד, חרדים, ערבים – בחברה הערבית כולם עובדים איתנו צמוד. לא ראיתי שום דבר של אלעד או בני ברק, שיש להם בעיה ספציפית. כולם איתנו בתוך זה. בחברה הערבית, דיברה קודם חברת הכנסת, הם עושים שינוי תפיסה מטורף. אני עובדת איתם על זה, אבל ברגע שיש פה את הביורוקרטיות הפנימיות הם לא יכולים לעמוד בזה, באותה רמה שאנחנו באים ומביאים את הרשויות הגדולות.

כולם מסתכלים על השלטון המקומי, יש הבדל בין הרשויות הגדולות לחלשות, ואי-אפשר לצפות לקו ישר עם כולן. בשלטון המקומי לכל רשות יש את החיים שלה בנפרד.

את יכולה להגיד לי מאיפה לוקחים חלק מהרשויות המקומיות את הסמכות החוקית לאסור - - -

אני בתחום הפיזי.

מה הבסיס החוקי לרעיון ההזוי הזה?

אין בסיס חוקי. להפך, זה אפילו לא חוקי.

אני מהשלטון המקומי, אני יועץ לחינוך המיוחד. כמו שעדי אמרה, השלטון המקומי מייצג את הרשויות, לכל רשות יש ראש רשות, בכל רשות יש מנהל או ראש פירמידה במינהל החינוך, ויש מנהלי אגפי גיל חינוך, כולל חינוך מיוחד, גני ילדים, יסודי ועל-יסודי, כך שההורים יודעים למי לפנות. הם פונים תמיד ברשות למינהל החינוך.

השאלה העקרונית שמדברים עליה. אין הוראה לאסור על סייעת כלשהי. אתם מדברים כרגע על המשלבות, אז נתמקד במשלבות.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אני חושבת שפתרנו את זה בזה שמשרד החינוך יוציא את הנוהל בצורה ברורה, נפרדת, גם למוסדות וגם להורים.)

אני מבקש לסיים.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: בקצרה, כי יש לנו עוד כל כך הרבה נושאים ודוברים.)

בקצרה מאוד. אין כאן הנחיה לא לדבר. יש הנחיה שאומרת שמנהל בית הספר, מחנך הכיתה, יגיד מי מדבר עם מי, מי מוסר מה. אין כאן העניין שכל אחד מדבר עם כל אחד. כמו שמחנך מדבר עם הורים, אז המחנך יכול להגיד למשלבת: אל תדברי על הנושא הזה וזה.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אני לא חושבת שיש לקטוע את הקשר בין ההורים למשלבת.)

כשיש מחנכת של 34 ילדים, היא לא יכולה לפנות לאימא בנושאים מסוימים, ורק המשלבת תדע להגיד לי מה קרה, מה היה.

המשלבת היא לא פדגוגית, והיא לא יכולה - - -

היא לא צריכה להיות פדגוגית. לא ביקשתי ממנה - - -

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אי-אפשר עם ההתפרצויות האלה. הנושא ברור. העלינו אותו על שולחן הוועדה. ביקשנו. אמרנו שאין שום סיבה שהורה ומשלבים לא יהיו בקשר, בלי קשר למערכת החינוך ובתי הספר, אם המנהל בקשר עם ההורים או המחנכת, זה החלטת המוסד. אבל משלבת, מכוח הסל שהתלמיד מקבל, נמצאת באופן ישיר ורצוף עם הילד כל היום, אין סיבה שיאסרו על הקשר של המשלבת וההורים.)

אני חולק על זה, אבל בסדר.

מה זאת אומרת חולק?

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אתה יכול לחלוק על זה. על זה נדבר בקפה בחוץ. ההורים והמשלבות יהיו בקשר.)

חלק מאיתנו קיבלו בווטסאפ את הדבר הזה עכשיו. ההנחיה הזאת לא לאפשר למשלב להיות בקשר עם ההורים נמצאת תחת הכותרת "קשר עם הורים ושמירה על סודיות". סודיות בפני מי? זו הנחיה כתובה על הבן אדם שנמצא בבית הספר כחלק מסל אישי של התלמיד.

המסמך הזה זה חוזה העסקה שלה.

זה לא יועיל לתת רק להורים מה שמגיע להם, צריך להסביר לעובדים מה אסור להם, לאיזה הנחיות אסור להם להישמע.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: בהחלט. אנחנו נעשה סדר בנושא הזה, כל נושא המשלבות והסייעות. אני חוזרת לבקשת הוועדה. כל הסודיות ומה שעלה פה, המשלבת נמצאת עם התלמיד באופן צמוד ורציף לאורך כל שעות היום, כך צריך להיות, היא מכירה אותו, את המוגבלות שלו, את הצרכים שלו, את כל מה שהוא עבר. המורה היא מחנכת של 30 תלמידים ולא תמיד רואה את כולם. זה כל כך מצחיק לאסור דבר כזה. שמשרד החינוך יבטל את אפשרות האיסור. הסודיות לא רלוונטית פה, המשלבת מגיעה מכוח הזכות של התלמיד לקבל את הסייעת שלו.)

- - -

לא להפריע. היא לא יודעת שאתם מפריעים לה רויטל. אני לא יכולה לתרגם אותה ככה. היא לא יודעת שאת מפריעה לה.

אני לא אפריע לה. סליחה.

את מפריעה לנו.

את מפריעה גם לנו.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: בוודאי שההורה לצערי גם נאלץ למצוא את המשלבת ואחר כך גם לאסור את הקשר בין ההורה למשלבת. זה דבר שהוא אסור ומגוחך. אני חוזרת עוד פעם: משרד החינוך, תוציאו הנחיה ברורה גם להורים על הזכויות שלהם וגם למוסדות החינוך, שאסור לאסור את הקשר בין המשלבת להורים. זה לא רק מכוח חוק, זה גם היגיון בריא.)

אני רוצה שוב וחשוב לי לחדד. את אולי מבקשת שאנחנו נחדד את הנוהל, זה משהו אחד.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: להוציא את הנוהל מחדש בצורה נפרדת.)

מה זה לחדד? היא ביקשה הנחיה נפרדת. היא ביקשה ברור. מה לא ברור?

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: כמו שחברת הכנסת נירה שפק אמרה, זה כתוב, אבל צריך להבהיר ולהוציא בנפרד, ובזה סיימנו את החידוד על הנושא הזה. בלי ויכוחים.)

אני רואה את לוחות-הזמנים - - -

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אני רק רוצה לחזור לנושא אחר שאני לא רוצה למסמס. אני מבינה שאין מיפוי כמה משלבות יש, כמה חסרות, מה השעות. לא קיבלנו שום נתונים, ולא יכול להיות שאנחנו לא מקבלים שום מידע לישיבת היערכות לקראת שנת הלימודים הקרובה - - -.)

יש נתונים. הנתונים גם הופיעו.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אני רוצה לשמוע במספרים. בקצרה אם אפשר.)

אני יוצאת, אני רק רוצה להגיד יישר כוח.

הנתונים גם הופיעו במצגת של ההיערכות לפתיחת שנת הלימודים. צינה תיתן התייחסות לכמויות.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: תקראו את הנתונים בקצרה, בלי המעטפת. מספרים.)

אני באגף חינוך מיוחד. אני אציג את הנתונים שהיו בשנת התשפ"א ובשנת התשפ"ב. בשנת התשפ"א מספר התלמידים שהיו זכאים לסייעת בשילוב אישי זה תלמידים שלומדים או בגן או בכיתה רגילה. בשנת התשפ"א היו 152 תלמידים שהייתה להם סייעת, ובשנת התשפ"ב 26,780 תלמידים, כך שאנחנו רואים גידול במספר התלמידים. אני מניחה שבתחילת ספטמבר יהיו לנו נתונים - - -

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: כמה סייעות חסרות היום? כמה שעות לא מאוישות לשנת הלימודים הקרובה?)

כרגע אנחנו במאמצים כבירים יחד עם הרשויות המקומיות לשבץ סייעות לכל התלמידים.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אני מודעת למאמצים. מה המספר? כמה חסר?)

כרגע אין לנו מספר מדויק.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: בערך. מה זה אין מספר מדויק? איך אנחנו אמורים לנהל את הדיון הזה ולפתוח את שנת הלימודים ולהתכונן אליה? תגידי לי איך? אתם משרד החינוך, אתם אחראים על הנושא.)

משרד החינוך אחראי על התקציב. כמו שיואל הציג קודם, אנחנו שותפים לדיון מתוקף חוק - - -

מי המנהל?

שנייה. תנו לי לרגע לסיים. אנחנו שותפים לדיונים שמתקיים מתוקף חוק בפילוח התמיכות לצורך איתור הצרכים של התלמידים, כדי שהם יקבלו מענה של תמיכה מסוג סייעת. המשרד מעביר את התקציבים לרשויות המקומיות בהתאם - - -

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: את אומרת לרשות המקומית שהעברתם תקציבים ויש סייעות חסרות. כמה סייעות חסרות למרכז שלטון מקומי?)

כבוד היושבת-ראש, אני באה מהצבא, את יודעת, 26 שנה בצבא. אנחנו יודעים אחדות הפיקוד, גם קינלי חברי, אפילו ליחידה. אין דבר כזה. כשדיברת עלה לי: מעלים בריבוע, מוציאים שורש שלישי, עושים נגזרת. הצלחת לבלבל אותי. אני רוצה פשטות. מה שלא פשוט, לא ברור. מי הבוס? מי אחראי? מי אחראי על זה שאברם ודוד, ושלמה, ודיצה ורינה ייתנו את התשובות? מי? מי היה צריך לשבת פה בראש השולחן? אם זה לא משרד החינוך וזה השלטון המקומי או הרשות המקומית, הייתם צריכים להגיד לפני הדיון, שנביא את כל 256 הרשויות לפה.

הם פה. הם פה.

לא שמעת מה אמרתי. לא את היועצים. אם הסמכות בשלטון המקומי, הייתי רוצה את ראש השלטון המקומי יושב פה בשולחן. אם מישהו לא יודע, ב-3 בחודש אם אני לא טועה. מה עושים הורים? מה קורה מחר בבוקר? מה אני אומרת לעבודה שלי? אני באה לעבודה? יש לי מקום לילד? אין לי מקום לילד? יש לי מישהו שיסייע? אנחנו נטפל ברצפה, אנחנו מדברים פשוט.

דרך אגב, אני מתנצלת שאיחרתי, אבל לצאת מכפר עזה בחסימות זה קשה, בקיצור, הגעתי מהעוטף, ואם מצאתי לנכון להגיע לדיון הזה, כי הוא חשוב והבנתי שהעמימות קיימת, ואני חייבת להיות כאן כדי לייצג את אלה שלא יכולים לשבת פה לשולחן.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: תודה רבה, חברת הכנסת נירה שפק. אם אפשר, תשובה במספרים.)

אמרנו כ-3,000 סייעות כרגע בגיוס כללי. יושב-ראש השלטון המקומי כן הוציא מכתב לשרה ולכולם על החוסרים שיש.

מה החוסרים? כמה חסר?

אתם מפרידים, אתם מדברים פה רק על הסייעות של המשלבות. כרגע 3,000 סייעות חסרות, שזה כולל סייעות לכיתות חינוך מיוחד, בתוך בתי הספר הרגילים, בבתי הספר המיוחדים וגם המשלבות.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: תודה על הנתון. 3,000 סייעות חסרות. כמה מאוישים? 3,000 מתוך כמה?)

26,000 בשנה שעברה.

עמוס, אתה דיברת על סייעות גם בחינוך המיוחד.

אני מדבר על החינוך המיוחד, כל הסייעות.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אני מדברת גם על החינוך המשלב. בואו נשים את החינוך המיוחד רגע בצד, החינוך המשלב.)

אין לי כאן נתונים כמה חסר.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: ביחד חסרים 3,000. מה הדרישה?)

אנחנו מפרסמים, אנחנו מחפשים עובדים. בכל המשק חסר, זה לא חסר רק בחינוך.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: 3,000 מתוך כמה שצריך? 10,000?)

יש 10,600 בערך.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: צריך 10,600 וחסרים 3,000.)

כרגע. אלה הנתונים שיש לנו כרגע.

מה זה בערך? מי זה המשפחות של הבערך? משפחת כהן? משפחת לוי? מי זה הבערך?

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: 3,000 סייעות שחסרות זה 3,000 תלמידים.)

יש פה טעות. צינה הציגה 26,000 תלמידים בשילוב. עמוס מדבר על 3,000 שחסרים בכל המערכת, כולל גנים, אני מניחה. זה לא רק לתלמידי השילוב. כלומר, משהו פה לא מסתדר. עכשיו דיברת על 10,000. איפה ה-10,000 האלה?

בואו נעשה סדר. זה חלקי משרה. אני לא יכול להגיד כמה סייעות חסרות לכל מקום מסוים. אני חוזר ואומר - - -

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: מה זאת אומרת שאי-אפשר?)

אני מנסה להגיד. השלטון המקומי מרכז את הנתונים ככל שהוא יכול. כל רשות מגייסת את העובדים שלה. במחוז מרכז, מחוז תל אביב, יש יותר קשיים בגיוס כוח-אדם, כאשר בצפון יותר קל לגייס, בדרום יותר קל לגייס. זה תלוי במקומות. מדובר לא על סייעות, אלא על היקפי שעות שצריך בסך הכול.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: כמה תלמידים בחינוך המשלב? אמרנו שיש כ-26,000 תלמידים?)

כן.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: כמה סייעות צריך ל-26,000 תלמידים?)

שוב, אני לא יודע להגיד. דרך אגב - - -

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: זה נתונים בסיסיים.)

זה לא הדיון שאליו הוזמנתי.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אני מבקשת ממרכז שלטון מקומי ומשרד החינוך, תעשו ביחד שיעורי בית, תעבדו ביחד, תבואו עם נתונים. עכשיו. אני מאריכה את הדיון עד 12:30. יש לכם לפחות חצי שעה לתת את הנתונים הבסיסיים לקראת שנת הלימודים הקרובה שהיא עוד פחות מחודש. לא יכול להיות שאני אשחרר את הדיון בוועדה הזאת בלי הנתונים האלה לקראת השנה הקרובה. אין מצב. זה כל כך קריטי שילד לא יכול להשתלב, והמידע הבסיסי ביותר אף משרד ורשות לא יכולים לתת? אתם עושים צחוק מהוועדה? זה מגוחך.

אני ממקדת מה אני מבקשת שתבדקו עכשיו. כמה סייעות מאוישות כולל משלבות? כמה תלמידים צריכים בסך הכול? וכמה חסרות? תמונת מצב כלכלית ומקיפה. חברת הכנסת נירה שפק, בבקשה.)

יש חבר ממפלגתי משה (קינלי) טור פז שעושה עבודה נהדרת, מדהימה, אבל באתי לכאן לייצג סקטור מסוים, נישה מסוימת שאני חושבת שיש בה פער. ואני שמחה שהגעתי, כי מה שאני רואה כאן עושה לי כאבי בטן. לא באתי לדבר על מה שדיברתי עד עכשיו, באתי לדבר על מועצות אזוריות, ותיכף אני אדבר עליהן, אבל כמו שאמרתי קודם, עוד פעם אני אשתמש במושג צבאי, כאשר מישהו צריך להגיע לכוננות או כשיש יעד, צריך לעשות טבלת צבירת סד"כ, זה אומר שבכל רגע נתון אני יודעת לתת למי שמעליי מה המצב, מה הערכת המצב, מה הפערים ובמה זה פוגע. אני מוטרדת שאין מי שנותן לנו את זה פחות מחודש לפני תחילת הלימודים.

דבר נוסף, קיבלתי תשובות לאורך הדרך בפניות ציבור שהיו אל המשרד שלי על הנושא של הגאנטים, "עוד לא, רק בנובמבר". אם תחילת השנה היא ב-1 בספטמבר, ובציבור החרדי זה קודם, איך רק בנובמבר חלק מהתשובות יהיו. למה בינואר? עושים גאנט. זה כבר לא צבא, זה ניהול פרויקטים, או שזה ניהול או תפיסה. אומרים שעד ה-1 ביולי חייב להיות, ואז גוזרים גאנט אחורה ולא קדימה. כמו בכל מקום, תמיד תהיה התוספת של אלה שלא יודעים והם חלק מתהליך, אז בניהול פרויקטים יש אחוז שנקרא בצ"מ, בנ"מ, בלתי צפוי, בלתי נצפה, או הערכה, ולכל סקטור יש את האחוז שלו. תשימו 17% בצד תקנים לדבר הזה, והם יהיו תוך כדי. אני באה מצבא וניהול עשר שנים אחרי, ואני מוטרדת. זה לא אישי לאף אחד.

ויש לי גם אמירה, אני רוצה למחות שהיו כאן חלק מההערות שלקחו מהבסיס. באתי לכאן כדי לקבל תשובות ולענות לאזרחים. כל מי שרוצה לקחת את זה לפן הרגשי, לא יקבל את זה. אני לא מוכנה שתסיטו את הדיון לשם.

אני רוצה לדבר על המהות שלשמה באתי, מועצות אזוריות. מועצות אזוריות – אין בתי ספר ואין מספר תושבים שיצדיק הקמה של כיתות משולבות, בטח במצב קשה של מצאי, הלוואי והיה אחרת, של כיתות. אבל מה קורה? מפנים אותם, ואני מחזיקה עשרות פניות כאלה בשנה – אולי תלכו לאשדוד, אולי תלכו לבאר שבע, לרחובות, לפעמים שעתיים נסיעה לכל כיוון.

מתחילה שנת הלימודים ועוד אין להם תשובות, כי כשפונים לרשות, הרשות אומרת: קודם כול, אני דואגת לאנשים שלי, כשאני אסיים לשבץ את הרשות שלי, אני אשבץ ממועצות אחרות.

ואני שואלת שאלה. הייתי יושבת-ראש פורום הורים בשער הנגב, המקום שאני גרה בו, והתיכון שלנו היה התיכון החילוני של שדות נגב. שדות נגב זו מועצה דתית, ולכן הבית ספר שלהם הוא בשער הנגב, אז אני לא מבינה למה לא משאירים או לא מגדירים מראש תקנים שנמצאים והם צבועים למועצות האזוריות כדי לתת מענה?

אני חסרת אונים במרדף. לא צריך להגיע לחברת כנסת כדי שאני אפעיל, ואני לא יודעת את מי, כדי לקבל את התשובות האלה. אני רוצה להבין מה התהליך הזה.

השאלה השנייה היא בנושא הסעות. עברתי שבעה ראשות וראשי רשויות בשבוע האחרון, שיציגו לי מה תמונת המצב אצלם. התמונה חמורה אצל כולם. דבר שני, ההסעות של החינוך המיוחד לוקחות 5%-10%, תלוי מה גודל המועצה, מתקציב המועצה. תנו לי בבקשה הסברים לגבי זה, ולמה לאף אחד מהם עוד אין תשובות? תודה.

אני מגיעה מקיבוץ בית ניר שנמצא בשפלת יהודה, ליד קריית גת. אנחנו שייכים למועצה האזורית יואב. יש לי ילדה אוטיסטית שסיימה יסודי, היא עולה כרגע לכיתה ז'. פניתי לרשות, כמובן אני זאת שמצאתי את בתי הספר, נתתי להם שני בתי ספר, אחד באשדוד ואחד ברחובות, והתשובה שאני מקבלת בשנתיים-שלוש האחרונות, שאין להם מקום.

המועצה שלי היא מועצה נפלאה ונהדרת, אין לי מילה רעה להגיד עליה, אבל אין לה מסגרות חינוך מיוחד בתחומי המועצה. אין. הילדה שלי מגיל שנתיים וחצי עולה על מונית ונוסעת בכל יום יותר משעה הלוך ושעה חזור. כל יום מגיל שנתיים וחצי.

היום היא עולה לכיתה ז', היא אוטיסטית בתפקוד בינוני, היא לא אוטיסטית בתפקוד גבוה שיכולה לשבת בכיתת תקשורת בבית ספר רגיל. היא צריכה בית ספר שכולל את כל המעטפת. הבית ספר שהיא למדה בו בשש השנים האחרונות - - -

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: באיזה בית ספר היא למדה?)

בית ספר התומר. זה בית ספר ללקויי למידה רב-בעייתיים, הוא לא מתאים לה יותר. בשנתיים האחרונות הוא לא מתאים לה. ביחד עם בית הספר הוחלט שהיא תעבור לבית ספר ללקויי תקשורת. בשנתיים האחרונות אני מקבלת מהמועצה הודעות שאין מקום לילדה שלי.

סליחה שאני עוצרת אותך, אבל אני חייבת לציין שראשת המועצה באופן אישי גם פנתה אליי לעזור לכם.

נכון, כי המועצה, נפלאה ככל שתהיה, אין בידה לעזור לנו. האם נגזר על הבת שלי ללמוד בבית ספר שלא תואם את צרכיה ולא מיטיב איתה כבר שנתיים שלמות רק בגלל שהיא גרה בקיבוץ בית ניר, במועצה אזורית יואב, שאין לה מסגרות חינוך מיוחד?

כרגע היא ללא מסגרת. אני עושה ככל יכולתי, ואני מודה מאוד לגב' נירה שפק שעוזרת לי. אני יושבת כאן ואני עוד יותר חרדה ממה שאני שומעת כאן מטעם משרד החינוך מה הולך להיות איתה ב-1 בספטמבר.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: תודה. אני שאשמח להתייחסות משרד החינוך.)

אני מצטערת לקטוע אותך. האם ניתן מטעם משרד החינוך לעשות הקצאות באותן רשויות לילדים? היא תמיד בתחתית הרשימה. הם לא מתייחסים אליה בכלל עד שהם לא עוברים את כל ילדי אשדוד, את כל ילדי רחובות, וזה בסדר, גם להם מגיע מסגרות. אבל האם ניתן להחליט מטעם משרד החינוך שאותן רשויות, שמגיעים אליהן ילדים לבקש בתי ספר באשדוד, ברחובות, בראשון, בבאר שבע, שאין להם מסגרות חינוך מיוחד – אין, וגם לא יהיו – שהם יקבלו הקצאה של X מקומות?

אותה העדפה. אותה העדפה בדיוק.

אותה העדפה באותו בית הספר. היא גם לא תקבל בית ספר כזה כי אין מקום. או שתגדילו את מספר הכיתות באותו בית הספר ותוכלו לקלוט את כל הילדים, או שתתנו הקצאה מועדפת, או לא מועדפת, איך שתרצו לקרוא לזה, לילדים שאין להם מסגרות חינוך מיוחד במועצה שלהם. תודה רבה.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: תודה. התייחסות המשרד.)

את הפנייה הזאת באופן אישי אני לא מכירה, אני לא יודעת אם זה הגיע אלינו לאגף - - -

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אני חייבת לציין שזו דוגמה למשהו שקורה ורחב יותר.)

אני רק יכולה להגיד שהמפקחת של החינוך המיוחד, נורית אלעזרי, מעודכנת בנושא, אבל זה עדיין לא מרגיע אותי. אני מבחינתי כאימא, ממה שאני שומעת כאן עכשיו, יודעת שלא בטוח שתהיה לה מסגרת, כי אין מקום במסגרות החינוך המיוחד. אני מדברת על בתי הספר. היא לא יכולה להיות בכיתת שילוב או בכיתת תקשורת בבית ספר רגיל לצערי הרב. היא נאלצת להגיע לבית ספר לחינוך מיוחד ללקויי תקשורת, והיא כרגע לא זוכה לזה.

המשרד מכיר את זה. יש לי דוגמה נוספת ברשותכם. אני מובילה את הקואליציה לחינוך מלידה ב"אנו עושים שינוי". הגעתי בכובע אחר, כדי לדבר על הנושא של פעוטות בחינוך המיוחד, אבל אני רואה עד כמה הדיון פה נורא סוער ונורא לא פשוט. לצערי אין מקום להכניס את ההתייחסות לפעוטות שזקוקים להנגשות פרטניות בחינוך המיוחד, ואני אשמח בהמשך להגיש את זה באופן אישי.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אנחנו נעשה.)

תודה. בעבר שימשתי כמנהלת מערכת חינוך מיוחד ברשות מקומית, וזה לא משהו חדש, זה משהו שמכירים. אני בוועדת ההשמה קיבלתי ווטסאפ ממפקחת שכותבת לי: קחי בחשבון שלא יהיה איפה לשבץ את הילד בגילאים האלה. אין מקום במסגרות לחינוך לאוטיסטים. גם בשנה הבאה אין איפה לשבץ. אני מכירה את המצב. ואז אני כותבת לה כנציגת הרשות: אז מה את מציעה? לאן לקחת את זה? והתשובה שאני מקבלת, חייבים להשאיר אותה באותה המסגרת.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אני יודעת שזה נושא שהוא רחב, ויש לנו 20 דקות עד סוף הדיון, ואני רוצה לנתב את הזמן הזה ולקבל תשובה וגם לעבור לדבר הבא. אני מזכירה שוב, לצערי ככל הנראה לא נקבל עוד דיון לקראת פתיחת שנת הלימודים, אז אנחנו רוצים תשובות לכל ההורים ולכל הסוגיות שעלו. משרד החינוך, התייחסות קצרה למה שעלה.)

אני ממש מתנצלת שאני ככה מתפרצת. האם אפשר וניתן יהיה לקבל הבטחה ממשרד החינוך שיהיה דיון על הנושא של הקצאת מקומות לילדים אוטיסטים, חינוך מיוחד, פיגור שכלי, איך שתרצו לקרוא לזה, לא משנה מה, כשבאים מרשויות שאין להן מערכות חינוך מיוחד?

עזבי, זה לא עכשיו. אנחנו כרגע מחכים לתשובה.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: כן, אנחנו רוצים לקבל תשובה על זה ממשרד החינוך בקצרה.)

הנושא הזה מוכר לנו, הוא לא חדש, אנחנו עמלים יום ולילה כדי לנסות לפתור את הסוגיות האלה, גם אם מדובר בסוגיות פרטניות. הנושא של שיבוץ בין מחוזות, בין רשויות, מוכר לנו, אנחנו יודעים, אנחנו מנסים ליצור עכשיו נהלים כדי ליצור כמה שפחות את הבעיה הזאת. המחוזות שלנו נמצאים בקשר עם הרשויות המקומיות, אנחנו מבקשים מהם ואנחנו נמצאים איתם בתהליכים כל שבוע.

עזבו תהליך. תשובה.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אני מבינה את כל המעטפת. האם אפשר לקבל תשובה? מה אנחנו נותנים להורים שיושבים כאן והורים כמוה, עשרות כמוה שאין להם פתרון ב-1 בספטמבר?)

אני שוב אומרת, זה לא שאין לה פתרון, ההורה בוחר את סוג המסגרת.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: היא בחרה, לא נותנים לה את המסגרת שהיא בחרה.)

שנה שלישית אותו ילד.

- - -

הבאתי שני שמות לבתי ספר שיכולים להתאים לה ואמרו לי שאין מקום.

ההורה בוחר את סוג המסגרת - - -

סליחה, אני יכולה - - -

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: רגע, אני רוצה לשמוע את משרד החינוך.)

אני שוב אומרת, אנחנו כמשרד החינוך עושים כל מאמץ כדי לעמוד מאחורי בחירת ההורים את סוג המסגרת.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: מה זה "עושים כל מאמץ"? זה קצת מעורפל.)

אני שוב אומרת: אם יש בית ספר מסוים שהורה רוצה להשתבץ בו ומשרד החינוך לא מצליח לאפשר את זה, זה לא אומר שלא עומדים בחוק. משרד החינוך צריך לדאוג לסוג המסגרת, לא למסגרת שבית הספר בוחר.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: זה סוג המסגרת שההורים בחרו. הם בחרו בית ספר מסוג מסוים.)

אין עוד אחד.

אני רוצה להתייחס למה שאמרה איילת, זה בדיוק הצד השני של המטבע. היא מדברת על הקצאה של מקומות למועצות אזוריות, ואמרת שאת לא מכירה את המקרה שלה - - -

את שלה, את שלך אני מכירה.

אבל לצערי לא זכיתי להתייחסות מהאגף. אני חייבת להגיד, חברת הכנסת שירלי פינטו דיברה על זה קודם, שאין איזה גוף שמאגד - - -

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אני רק אחדד. גם הגוף שאמרת, אבל לדוגמה במקרה של מירי, היא מקבלת את התשובה שאין מקום, אבל בפועל יש מקום בבית הספר. זה דבר אחד. דבר שני, זה תעדוף ילדים שיגיעו לבית הספר שמתאים לתלמידים עם מוגבלות, גם אם זה לא בית הספר האזורי שלהם.)

נכון, ומפנים אותנו בכל פעם לסוג בחירה שלא בחרנו, לכיתת תקשורת.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: תודה. אני רוצה לקבל את תשובת משרד החינוך.)

אני שוב אומרת, אתם אומרים פה שההורים יודעים - - -

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: רק בלי הקדמות שאנחנו עובדים, אנחנו עושים, ורוצים ואוהבים.)

אני רוצה להתייחס כמה שיותר מדויק. אם ההורים יודעים שיש מקום ולא מקבלים דווקא את הבת שלהם בגלל שהיא גרה פה או גרה שם - - -

בוודאי. זה מה שקורה.

זה מה שקורה.

זה בדיוק מה שקורה, הגדרת את זה מעולה.

אני רק רוצה לקבל באופן פרטני את המקרים האלה ולבחון - - -

זה הגיע לכל אוזן, אבל אף אחד לא מוכן לעשות. במקרה שלנו שום דבר לא מתקדם.

אני העברתי לך, שנים אני מעבירה לכם שמות של ילדים כאלה, והתשובה שלכם: אנחנו לא יכולים לכפות על הרשות המקומית לקבל ילד. שיבוץ זה לא אני.

אני מצפה למשהו אחר. אני מצפה שתהיה חלוקה בכל הארץ ויגידו: בית ספר בדרום, 1, 2, 3, 4, במרכז, 6, 7, 8, בצפון או בשפלה אלה בתי הספר שקולטים ממועצות אזוריות, ותיעשה עבודה סדורה ולא חפש את המטמון. זה נקרא ניהול. יש דבר כזה. יש הגדרה מוסדית, מובנית, מי נותן מענה. מפה מתחילים, זה ראשית הצירים, אם אין את זה, נמשיך להתברבר כולנו שנים.

אני שוב אומרת שהבעיה שהשיבוץ נמצא ברשויות ואתם לא מתערבים.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: יש לנו רבע שעה לסיום הדיון. אני רואה את הבעיה. רשמתי לעצמי את הבעיה. לצערי אני לא רואה שנקבל על זה תשובות ופתרונות, ויש עוד נושאים שצריך לגעת בהם. אני לא סתם שוכחת את זה.

לגבי ועדות ההשגה, ועדות האפיון וההשמה, הרבה פעמים עושים את זה בצורה וירטואלית ולא מאפשרים פרונטלית מאז הקורונה. אני רוצה להבין, מדוע זה קורה? עוד פניות שקיבלתי אליי באופן אישי, שלא מנגישים, אם זה תרגום לשפת סימנים, אם זה מקום נגיש או תמלול, ומפילים את האחריות על ההורים, וגם לא הנגשה פיזית.)

אני אתייחס לגבי כל הנושא של ועדות זכאות ואפיון בזום. כחלק ממגפת הקורונה, כולנו נחשפנו לאפשרות לנהל את זה בזום. נכון שנגמרה המגפה, אנחנו עושים הסדרה כרגע לנסות לראות באיזה מצבים אנחנו רוצים להמשיך לקיים בזום או לתת אפשרות, כי זה מקל על חלק ניכר מההורים, וחלק ניכר מהמשתתפים בוועדה - - -

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: הורים שרוצים לבוא פיזית. רוצים להגיע עם המסמכים פיזית לוועדה, לא רוצים דרך האינטרנט. הם רוצים לקבל ועדה סדורה ולדבר בגובה העיניים במקום פיזי.)

כמו שאמרתי, קודם כול ברור לנו שהורה שרוצה להגיע פיזית, צריך לקיים בגינו ועדה פיזית, אבל יש לנו הנחיות ברורות - - -

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: זה ברור, אבל בפועל זה לא קורה.)

יש לנו הנחיות ברורות בתקופת הקורונה, ועכשיו אנחנו עמלים כדי לדייק אותן, לאור עידן הזום, לראות איך זה משרת אותנו וזה לא פוגע, אלא זה מוסיף וזה מאפשר.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: לא הבנתי. הזום הוא מבורך, בקורונה עשו את זה, זה משרת אתכם, זה לא משרת את ההורים שרוצים פיזית. עכשיו ההורים רוצים לבוא פיזית, הם לא רוצים וירטואלית.)

הורה שרוצה להגיע פיזית, חייבים לקיים בגינו ועדה פיזית.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: זה לא קורה בפועל.)

אני מקבל. אם זה לא קורה, שיפנו אלינו במקרים שזה לא קורה, וננסה לטפל בזה.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: למי ההורה פונה?)

פנו וזה עדיין לא קרה.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: למי ההורה פונה? אליי פונים אלפי הורים, איך הם לא פנו אליכם?)

פניתי אליו – לא קרה.

רויטל מדברת על נקודה מאוד ספציפית לגבי ועדת השגה בתוך המחוז החרדי.

לא. לא רק על המחוז החרדי. לא נכון.

אני לא קיבלתי פנייה אחרת.

לא נכון. התשובה שההורים קיבלו שכל הצוותים של הוועדות יש להם תאריכים לזום, אין צוות פנוי כדי לראות הורים.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: זה לא תשובה מתקבלת. אני כשירלי, כאימא לשני ילדים חירשים, עשיתי ועדת אפיון בזום, לא נתנו לי אופציה אחרת. לא ידעתי אפילו שיש אופציה אחרת. אני לא מבינה למה. אני בעצמי עברתי את זה כהורה. אמרו לי "זום", לקחתי זום, לא הבנתי למה לא מתאפשר בצורה פיזית. אם ההורה רוצה פגישה פיזית, למי הוא פונה?)

ציינתי בהתחלה, הורה שרוצה לקיים פגישה פיזית, הוא פונה ליושב-ראש, והוא חייב לקיים פגישה פיזית. אנחנו לוקחים על עצמנו לחדד את ההנחיות ולהפיץ אותן, כדי שזה יהיה ברור לכולם, כי לכאורה הסתיים עידן הקורונה.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: תרשמו גם למי האחריות לפנות בדרך נגישה, שידעו לפנות בדברים האלה.)

אני רוצה להתייחס לכל הנתונים שביקשתם, כדי שלא נעשה עבודה חאפ-לאפ, ואנחנו לא יושבים עכשיו מול המחשבים שלנו, ואין לנו אנשים שנמצאים במשרדים כי אנחנו פה. תרשמו לנו את הדברים שאנחנו צריכים להיערך לגבי נתונים, אנחנו ניערך גם למפגש הזה.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: לא הבנתי. תחזור עוד פעם.)

לגבי הנתונים שביקשתם קודם שהמשרד ייערך. גם לדיון הזה נערכנו שעות רבות מבחינת הכנת הנתונים, ועברנו סעיף-סעיף על מה שהתבקש, מה שלא ניתן פה ומה שאתם מרגישים שאתם עוד רוצים לקבל, תעבירו אלינו בצורה מסודרת. אנחנו נשב ואנחנו נרכז עבורכם - - -

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אלה נתונים שאמורים להיות לכם עכשיו במשרד החינוך. לא עשיתם בדיקה במקביל לוועדה?)

אנחנו כרגע יושבים פה, אנחנו אותם אנשים שיושבים במשרדים. אנחנו לא יכולים לנהל את האירוע מפה.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אלה נתונים שאמורים להיות לכם. ביקשתי נתונים כמה צוות סייעות ומשלבות צריך להיות, כמה חסר. זה משהו שאין לכם חודש לפני פתיחת שנת הלימודים?)

אין לנו. אנחנו נמצאים פה כרגע. אין לנו אנשים במשרדים שעובדים במקומנו כרגע ויכולים להעביר את הנתונים.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: האם למרכז שלטון מקומי יש נתונים?)

יש לנו הערכה לגבי משלבות, בין 1,000 ל-1,500 כרגע חסר. שוב פעם, אנחנו מרכזים את זה לפי רשויות. בהרצליה מדווחים שחסרות להם 100 משלבות, בתל-אביב מדברים - - -

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: תן לי נתונים כלל ארציים.)

אמרתי שבחינוך המיוחד באופן כללי מהנתונים שריכזתי עד לא מזמן היו 3,000, שזה כולל הכול. כשאתם מבקשים את ההפרדה - - -

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: 3,000 חסרים היום.)

בכלל, בחינוך המיוחד. לגבי המשלבות אנחנו מעריכים שבין 1,000 ל-1,500.

זה 1,500 ילדים שלא הולכים ב-1 בספטמבר לבית הספר.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: מתוך כמה?)

זה מתוך כ-30,000 תלמידים.

איך 30,000? אמרתם 26,000.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: 30,000 תלמידים בחינוך המיוחד והמשלב שלהם יש משלבות, חוץ מ-1,500.)

אמרתי לשנת התשפ"ב, אני עושה עכשיו הערכה לשנת התשפ"ג.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: לא הבנתי.)

ביקשתם קודם הערכה למספר התלמידים שזכאים לסייעת בשילוב אישי לשנת התשפ"ג, אז ההערכה היא כ-30,000 תלמידים.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: 30,000 תלמידים שזכאים לליווי אישי. לכמה תלמידים אין סייעות ב-1 בספטמבר? הוא אמר פה 3,000.)

לא. הוא אמר כ-1,500 סייעות לתלמידים בשילוב אישי.

עשינו הפרדה.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: חסרות כ-1,500 סייעות. מתוך כמה?)

מתוך כ-30,000.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: זה אומר שלכל השאר יש סייעות. לא תקציב. סייעות ממש, משלבות, ב-1 בספטמבר מתחילים את הלימודים ויש סייעת משלבת צמודה.)

גם אלה שיש להם - - -

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: רויטל, אני רוצה את התשובה. 1,500 תלמידים כרגע לא יכולים להתחיל את שנת הלימודים ב-1 בספטמבר?)

קודם כול, אנחנו מקווים שבמהלך חודש אוגוסט כן יימצאו עוד סייעות לאותם תלמידים שחסר.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: מי אחראי למצוא את הסייעות? אני רוצה לשמוע את משרד החינוך.)

הרשויות המקומיות הן הגורם שמעסיק את הסייעות ובאחריותם למצוא את הסייעות.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אם הורה ב-1 בספטמבר צריך סייעת לילד שלו, אין לו סייעת, איך הוא פונה לדעת שתהיה סייעת לרשות המקומית? לאיזה אגף הוא פונה?)

הוא חוזר לאגף החינוך. בכל אגף חינוך יש מנהל אגף חינוך מיוחד או פרט. יש מנהלי אגפי חינוך או מנהלי מחלקות חינוך. הם פונים לרשות. הרשויות מנסות לגייס. עודכנתי שיש דיון מתקדם עם ההסתדרות לגבי השכר של הסייעות, וזה בתהליכים.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אני אשמח לשמוע איפה עומד השכר של המשלבות והסייעות.)

זה בדיונים. זה מה שכתבו, שזה כרגע בדיונים ובשלבי סיום.

אני רוצה להגיד כמה דברים לעניין המשלבות. קודם כול, 1,500 זה 5%, זה המון. עכשיו לגופו של עניין. שאלת לגבי זה, ובצדק, לא יכול להיות שילד צריך סייעת ב-08:00 ולא צריך אותה ב-12:00. חלק ניכר מהילדים לא מקבלים סייעות לכל שעות השהות במסגרת, כי נותנים להם לזמן מוגבל. חלק מהאמירות שאנחנו שומעים בוועדות זה שאם הוא צריך לכל השעות, מקומו לא בשילוב, שילך לחינוך מיוחד, חלק מהאמירות זה הוא צריך קצת לתרגל לבד. אני תוהה איזה ילד בן שש צריך לתרגל לבד משהו שהוא לא יודע לעשות. חלק מהילדים, הסייעות לא יכולות לעבוד את כל השעות, ואין סייעת שתעשה השלמה של יום אחד, שעתיים מ-12:00 עד 14:00, אז בפועל הם לא מצליחים ליישם את כל שעות השילוב שלהם. ויש הרבה ילדים שאין להם, והרשויות המקומיות אומרות: אני לא יכולה לגייס בשכר הזה משלבות, ושולחות את ההורים לגייס משלבות. אנחנו שולחים את המשלבות לעירייה, הן נרשמות בעירייה, וכולם יודעים שאם לא נוסיף להן כסף, הן לא יעבדו. זאת אומרת שגם מה שיש עכשיו, זה רובן סייעות שההורים מצאו, לא הרשויות המקומיות. לילד שלי מגיל שנתיים וחצי עד סוף י"ב העסקתי כמו חברת כוח-אדם סייעות, הכשרתי אותן, הבאתי הדרכה, זה לא קורה, אין שילוב. ואלה שכן משולבים ממה שיש בעירייה, בסוף מגיעים לזה שהשילוב נכשל.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: תודה, רויטל.)

אני אימא לילד שלומד בחינוך הממלכתי החרדי, ואין לנו מענה בשבילו שם בכלל. הוא לומד בירושלים, הוא עולה לכיתה ד', ויש לו מבחר בעיות ועיכוב התפתחותי, הוא בטיפול מגיל מאוד מאוד צעיר, אבל משרד החינוך לא מסתכל על הילד בוועדות, הם מסתכלים על רשימת בעיות, אז זה לא משנה אם יש לו בעיה שכיחה אחת או עשר בעיות שכיחות, המקסימום שהוא מקבל זה 2.2 בשבוע. זה המקסימום, זה לא משנה אם יש לו יותר צרכים. אף אחד לא יסתכל על האבחון הפסיכודידקטי שלו, אף אחד לא יסתכל על שני אבחונים פסיכודידקטיים שעשינו בשבילו, כדי שיהיה מדויק מה הילד הזה צריך. זה לא משנה, הוא פשוט רשימה, הוא לא ילד, אף אחד לא יסתכל על הצרכים שלו. ולכן לא הייתה לנו ברירה, כי 2.2 לילד שעולה לכיתה ד', זה פעמיים בשבוע מישהי שתוציא אותו לכל המקצועות. הילד לא קורא עדיין, הוא חייב לצאת משם לצערי, למרות שהוא כן מתאים חברתית וטוב לו בבית הספר והתנהגותית הוא מתאים. לא הייתה לנו ברירה, היינו חייבים להוציא אותו. בממ"ח אין כיתה מקדמת, היא לא קיימת.

איפה עכשיו הבן שלך?

הוא לומד כרגע בממ"ח. עד רגע זה הוא לומד בממ"ח בית רבן בירושלים. אין כיתה מקדמת. האופציה שלנו הייתה להעביר אותו לממלכתי דתי, כי אין בממלכתי חרדי. פניתי לעיריית ירושלים, הגעתי עד ראש העיר, והתשובה של כולם שאין מקום בכיתות המקדמות בממלכתי דתי לגיל שלו. אין בכיתה ד' מקום, והאופציה היחידה שנתנו לי היא להעביר אותו לחינוך החילוני. מי שאחראית על החינוך המיוחד בעיריית ירושלים אמרה לי שהאופציה היחידה שלי היא להכניס את הילד הזה שלומד בחינוך חרדי לחינוך החילוני, ואם לא, אז אין לו מענה. אין לילד הזה איפה ללמוד בשנה הבאה, כי להכניס אותו לכיתה רגילה זה לא אופציה, הוא לא יכול להמשיך לבהות בתקרה, הוא עולה לכיתה ד' והוא לא קורא, 2.2 בשבוע זה לא מספיק לילד הזה, זה לצחוק לו בפרצוף, ואין לו איפה ללמוד.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: איך משרד החינוך מסביר דבר כזה?)

אני אשמח אם המקרה הזה יעבור אלינו ונוכל לבחון.

העברנו לכם.

הוא אצלכם יותר משנה.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: רויטל, אני לא יכולה עם ההפרעות האלה, יש לנו שלוש דקות לסיים את הוועדה. אני רוצה לשמוע את משרד החינוך ולהגיע לסיכום.)

מבחינת המטה לא חסכנו לא בכיתות חינוך מיוחד ולא בסלים אישיים. אם הוועדה החליטה לתת את הסל האישי הזה, זה ועדה מתוקף חוק וניתן לפנות להשגה, אבל נשמח גם לעזור לכם, להתערב ולראות איך אנחנו יכולים לסייע. אני לא חושב שילד צריך לעבור מסגרת בגלל שאין מספיק משאבים בתוך המסגרת.

גם אני לא חושבת, אבל זו התשובה. כולם צחקו עליי בפרצוף. אתה יודע כמה אנשי מקצוע אמרו לי: גברתי, תעשי לו אבחונים של פסיכיאטרית, תוציאי אבחונים של תקשורת, את תקבלי. זה מה שמנסים לשכנע אימא לעשות. הרשימה של הבעיות שלו, כולן שכיחות. זה לא אחת, זה לא שתיים, זה לא שלוש בעיות, אבל כולן שכיחות, ולא מגיע לו.

אני לא חולק עלייך.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: גברתי ונציג משרד החינוך. אני מבקשת עוד בקשה ממשרד החינוך, תסייעו גם לגברת שיושבת פה, כדי בשנת הלימודים הקרובה הבן שלה יוכל ללכת למוסד הלימודי במגזר החרדי. לצערי זמננו תם. שימו לב לשעון פה שמולי. אנחנו חייבים לעבור לסיכום.)

דקה אחת.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אין לנו זמן. יש כל כך הרבה דוברים שרוצים. עשינו פה דיון של שעתיים וחצי.)

על החינוך החרדי לא דיברו מספיק.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אני מבקשת לא להפריע. עשינו דיון של שעתיים וחצי, דיון טעון, דיון עם הרבה - - -.)

שירלי, זה לא פייר.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אני מבינה אותך.)

את אף פעם לא נותנת לי לדבר.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: אני אף פעם לא נותנת לך לדבר? אני בקשר רצוף איתך ועם - - -, הפגשתי אותך עם כל הגורמים הרלוונטיים. אני אתן לך 30 שניות, אבל אל תבואי ותטיחי שאני אף פעם לא נותנת לך לדבר. )

אני אגיד משהו בשם החינוך החרדי. סליחה שאני כבר בוכה, וזה לא היה צריך לקרות. אני מלווה הרבה תלמידים בחינוך החרדי, דאגתי שהיא תגיע לכאן ואני בקשר עם עוד הרבה הורים, והסיפור הזה חוזר על עצמו בכל מערך החינוך החרדי. הורים מבקשים לעבור לחינוך בממלכתי-דתי ולא מאשרים להם, במיוחד במחוז ירושלים, אבל גם בכל הארץ.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: זה אותו דבר כמו שהגב' לפניה אמרה.)

זה לא הגיוני.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: את צודקת. אני מבינה את הבעיה.)

לא הגיוני שמחוז חרדי בכל הארץ לא - - -

אני מסכימה איתך לחלוטין במאה אחוז.

גם לי יש ילד שאין לו מסגרת בעוד שלושה שבועות.

(אומרת דברים בשפת הסימנים, להלן תרגומם: את תעצרי עכשיו. זמננו נגמר לצערי. אני מסכימה איתך במאה אחוז, אבל אנחנו חייבים להגיע לסיכום.

הייתה ועדה לא פשוטה, ועדה טעונה, ועלו פה כל כך הרבה בעיות: חוסר הסדר, הכאוס, הבלבול של ההורים. חייבים לעשות סדר עד ה-1 בספטמבר הקרוב.

בתחילת הוועדה אמרתי וגם רשמתי דברים תוך כדי, ביקשתי ממשרד החינוך וממרכז שלטון מקומי נקודות.

זכויות הנגישות של ההורים, של התלמידים מכוח חוק תקנות נגישות פרטניות במערכת החינוך, צריכות להיות בתשדיר בטלוויזיה, בעלון שכל הורה מקבל עד הבית, בצורת פנייה נגישה עם רכזי השילוב של בתי הספר. משרד החינוך, תנחו את המנהלים בבתי הספר לשלוח את רכזי השילוב להורים בפנייה אקטיבית. המצגת הזאת יפה מאוד, אבל צריך לחדד את הדברים, את הבעיות, לתקן אותן ולעשות סדר גם בתשדירים וגם לפנות אקטיבית להורים דרך רכזי השילוב בבתי הספר. הוועדה מבקשת בשבועיים הקרובים, לפחות עד שבועיים לפני פתיחת שנת הלימודים, לקבל עדכון על הנושא ולסיים אותו.

נקודה נוספת, הוועדה גם מבקשת לבדוק ולהחזיר לנו תשובה האם אפשר למנות נציג בראש הפירמידה, כמו שאמרה פה חברת הכנסת נירה שפק, ככה מנהלים, נציג מטעם משרד החינוך, נציג מטעם מרכז שלטון מקומי, שהם יהיו בראש הפירמידה והם יהיו מסונכרנים ביניהם.

גם אנחנו כוועדה בכנסת לא מקבלים את התשובות הברורות. כל הנציגים נמצאים פה ולא קיבלתי תשובות, מי אחראי על מה, מה הנתונים, מה המספרים, למי פונים.

צריך שיהיה מישהו אחד ממשרד החינוך, מישהו ממרכז שלטון מקומי, שנדע לפנות אליהם, והם מסונכרנים ביניהם, שהכול יהיה מנותב בצורה ברורה. אני מבקשת משניכם שנדע מי הכתובת בכל אחד מהגופים והיררכיה מסודרת של ניהול.

נושא המשלבות – קיבלנו קצת נתונים ואני אשמח לקבל נתונים ממשרד החינוך, מסמך ברור לשולחן הוועדה. הבנתי שיש מחסור של 1,500 סייעות, תעשו מאמצים שכל תלמידי מערכת החינוך יתחילו בשנת הלימודים הקרובה עם המשלבות באופן מלא.

פרסום הנוהל באופן נפרד ומסודר שאוסר על איסור קשר בין ההורים למשלבות ולסייעות. אסור לעצור את הקשר הזה. זה כמו להגיד לי: שירלי, את לא יכולה לדבר עם המתורגמנית שלך. לא, תלכי דרך מנהל בית הספר. זאת ההנגשה שלי. המשלבת היא ההנגשה של אותו תלמיד, וההורה רשאי לדבר איתה. אסור למנוע ממנו לדבר איתה, זה טירוף. אני מבקשת להוציא נוהל מסודר ונפרד, ולחדד אותו למנהלי בתי הספר ולהורים, שחור על גבי לבן.

לגבי ועדות אפיון והשמה – להאיץ את התהליך, לקבוע כמה שיותר פיזי ובזום בשבועיים הקרובים, לא לחכות ל-30 באוגוסט, לא ל-29 באוגוסט, ממש בשבועיים הקרובים שידעו כל ההורים מה השיבוץ של התלמידים, הילדים שלהם. אין סיבה שלא.

החלוקה של האזורים, צפון, מרכז, דרום, השפלה – כל החלוקה הזאת צריכה להיות בצורה מסודרת, איזה בתי ספר משלבים בכל אזור ולתעדף תלמידים עם מוגבלות, ואם זה לא הבית ספר האזורי שלהם, מי הבית ספר המשלב בכל מקום, שתהיה רשימה מסודרת, גם להורים, גם לעוטף, גם בצפון, בכל מקום במדינת ישראל שההורים ידעו מה המסגרת ומה הבית ספר האזורי של התלמיד עם מוגבלות. הולכים על עיוור, והעיוורון הזה שהוועדה וההורים נמצאים בו לא יכול להמשיך. הערפל שיש לא מקובל עליי. צריך בהירות, יש חוק מאוד ברור, כוונת המחוקק מאוד ברורה, צריך שגם משרד החינוך יהיה מאוד ברור בדרך הפעולה שלו.

מבחינתי כיושבת-ראש ועדה, אני אף פעם לא נוהגת להגיד דבר כזה, אבל משרד החינוך, אם הוא היה חברה פרטית הוא היה בפשיטת רגל, העובדים שלו כבר היו מובטלים בבית. לא מנהלים ככה שום חברה במגזר הפרטי. לא יכול להיות שכולם זועמים ונמצאים בחוסר בהירות כזאת. זה לא ניהול תקין וזה לא יכול להמשיך ככה. אני כאימא לשני ילדים חירשים רועדת פה, קשה לי, אני חושבת על כל ההורים שיושבים פה ואלה שלא יכלו להגיע.

אני מבקשת, כל מה שנאמר עד עכשיו תיישמו. אל תחכו שהכנסת תבוא ותנזוף. אין דבר כזה להגיע לוועדה, להיערכות לשנת הלימודים, עם חצי מהנתונים. זה זלזול בבית הזה, במשכן הכנסת ובחברי הכנסת. אני מבקשת לבוא לכל דיוני הוועדה עם כל הנתונים. לא יכול להיות שאני מבקשת פעם, פעמיים, שלוש, גם בדיון הקודם, גם בדיון הזה, ומביאים לי חצאי נתונים ואי-בהירות. המצגת מאוד מאוד יפה, אבל שלחתם אותה חצי שעה לפני, אני לא יכולה לעבור על מצגת לוועדה חצי שעה לפני. חברי הכנסת שבאו לפה וטרחו שעות להגיע לוועדה לא יכולים להתכונן, וזה לא מוצא חן בעיניי.

בזה אנחנו מסכמים את הדיון. אני מבקשת שתעבירו לוועדה בשבוע הקרוב את כל הנתונים ואת כל מה שביקשנו. אני מתכוונת לבקש החרגה לקיים עוד דיון בזמן תקופת הפגרה כי אנחנו צריכים להיערך לשנת הלימודים הקרובה באופן תקין, אני מקווה שנקבל. תודה רבה. הישיבה נעולה.)


הישיבה ננעלה בשעה 12:35.