פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



4
הוועדה המיוחדת לפניות הציבור
28/06/2022


מושב שני



פרוטוקול מס' 40
מישיבת הוועדה המיוחדת לפניות הציבור
יום שלישי, כ"ב בסיון התשפ"ב (21 ביוני 2022), שעה 15:00

דיון חירום - העומסים בנמל התעופה בן-גוריון, זמני המתנה ארוכים וחווית הנוסע: תורים לביטחון, תורים לצ'ק-אין, מזוודות על המסוע וזמני המתנה לכבודה, היעדר צ'ק-אין מוקדם ושירותי טרום טיסה, עיכוב נוסעים בתוך מטוסים על הקרקע במשך זמן ממושך

חברי הוועדה: יעל רון בן משה – היו"ר
ישראל אייכלר
ענבר בזק
טטיאנה מזרסקי

מיכאל ביטון
יואב בן צור
אלון טל

עומר חזן - אגף השכר והסכמי עבודה, משרד האוצר

שמואל זכאי - מנהל נתב"ג, רשות שדות התעופה

דן בכר - סמנכ״ל מסחר, חברות שירותי קרקע

יעל דניאל - מנהלת פניות ציבור, הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן

עמית חורש - יועץ עמותת תעופה נבונה

דב ליפמן - חכ"ל, יו"ר עמותת יד לעולים

קרן קלפר - מנהלת חטיבה אווירית באיגוד עובדי התחבורה, ההסתדרות החדשה

ורד קירו-זילברמן

אתי שבתאי

יפה קרינצה



דיון חירום - העומסים בנמל התעופה בן-גוריון, זמני המתנה ארוכים וחווית הנוסע: תורים לביטחון, תורים לצ'ק-אין, מזוודות על המסוע וזמני המתנה לכבודה, היעדר צ'ק-אין מוקדם ושירותי טרום טיסה, עיכוב נוסעים בתוך מטוסים על הקרקע במשך זמן ממושך

שלום, אני פותחת את הדיון, שהוא דיון חירום – ואני אני לא יכולה להדגיש מספיק את מידת החירום שלו – בנושא העומסים בנמל התעופה בן גוריון: זמני המתנה ארוכים, חווית נוסע. נשמע על כל שרשרת הטיפול בנוסע, מהבידוק הביטחוני, מסירת המזוודות – מה שאנחנו קוראים צ'ק אין – הבידוק הידני, ביקורת הגבולות וכלל החוויה בנמל התעופה בן גוריון.

תודה לחברי הכנסת שמצאו את הזמן גם ביום העמוס הזה להגיע לכאן. היה שלב שבו חשבנו שאולי לא יאפשרו לנו לקיים את הדיון הזה בגלל פתיחת המליאה, ואני הודעתי שאקיים את הדיון הזה עם הוועדה או בלי הוועדה, עם שידור לציבור או בלי, עם פרוטוקול או בלי, מכיוון שלא ניתן לדחות או לבטל גם אם המצב הפוליטי לא יציב דיו. נעבור לשמוע מיד את חברי הכנסת, חלקם גם צריכים ללכת לדיונים חשובים נוספים.

אני שמחה שנמצא אתנו מנהל נתב"ג מר שמואל זכאי, הוא גם השתתף בדיון קודם בסוף חודש מאי שעסק גם הוא בנושא הזה, צר לי שאין כאן נציג נוסף של משרד התחבורה. הגם שמנהל נתב"ג כפוף למשרד התחבורה, אני חושבת שבדיון חשוב כזה היה נכון שיהיה נציג בכיר למשרד ואולי אף ללשכת השרה. חשבתי שתיאמנו עם לשכת השרה שיהיה נציג כזה. אני מבינה שנמצאת אתנו בזום היועצת המשפטית, אני לא חושבת שיש כאן נושא פלילי ולכן אני לא יודעת עד כמה היא תוכל לתרום לדיון. אני מבקשת שאם יש מישהו ממשרד התחבורה שצופה בנו, שומע, שיגיע לכאן. ביקשתי גם מהצוות שלי לוודא שמגיע נציג לדיון חשוב כזה, שמשפיע על עשרות אלפי ישראלים מדי יום.

ברשותכם, אני מעבירה את רשות הדיבור לחברי הכנסת, ולאחר מכן מר שמואל זכאי. בבקשה, מר מיכאל ביטון, יושב-ראש ועדת הכלכלה.

גברתי יושבת-ראש הוועדה, איך הגענו למצב שיש זעקה של אזרחים שכואב להם משהו, בין אם זה תורים בנתב"ג או תורים באוטובוסים, ולא נמצא נציג המשרד הממשלתי שאמור לתת תשובות? הדבר הזה מצטרף לרצף התעלמויות של משרד התחבורה מעבודת ועדות בכנסת, וזה לא בגלל שהוועדה שלך לא חשובה, זה בגלל שמישהו במשרד התחבורה חושב שהאזרחים לא חשובים והם לא באים לפגישה כזאת, לדיון חירום שאת מקיימת, והוא כאב של מאות אלפי ישראלים שחווים עכשיו קשיים בנמל התעופה. זאת נקודה אחת. אני מברך אותך על הנחישות ועל קיום הדיון בכל תנאי, זה חלק מעבודתנו לא למצמץ. גם כשיסבירו שקשה, אי-אפשר, עמוס, התראה קצרה ובחירות, אנחנו ממלאים את שליחותנו עד הדקה האחרונה.

אני רוצה להגיד משהו עקרוני בנושא הזה. היו ימים שהשדה היה שומם, בקורונה, והשיממון הזה פגע במערכות האנושיות של השדה – אנשים פוטרו, אנשים מצאו עבודה חדשה. השדה קם לתחייה וזה מחמם האת לב, והציבור הישראלי טס בהמוניו לכל מיני יעדים בעולם ואנחנו מברכים על כך. אנחנו פוגשים את הפקקים ואת התורים, וזה דבר כואב ואמיתי ויש לטפל בו מיידית. אני חושב שאחד המיקודים של המהלך הממשלתי הוא לסייע לרשות שדות התעופה, לנמל ולמנכ"ל לקלוט עובדים, מכל סוג. זה יכול להיות מורי דרך בתיירות שעוד לא הגיעו לעבודה מלאה ויכולים לעבוד חלקית. זה בול על האנשים האלה, בגלל שהם דוברי שפות, הם מבינים תיירות, ואפשר לעשות עם משרד התיירות פרויקט להביא 300–400 מורי דרך ולהכניס אותם מיידית. יש לו יום פה, יום שם והוא ייתן יומיים-שלושה, אז מקבלים משמרות. ההכשרה שלהם לא תהיה מסובכת כי אלה אינטליגנטים שיודעים לעבוד עם קבוצה ולהוביל קבוצה. זאת אומרת, במקום לעסוק במי אשם בזה שיש תורים – כשהאשמה האמיתית היא דעיכת ההון האנושי והחייאתו מחדש בנמל – להביא תוכנית עבודה ממשלתית לאיוש וסיוע למנכ"ל ולשדה לקלוט מאות עובדים להסרת חסמים בכל שרשרת הטיסה: בידוק, מזוודות ודברים אחרים.

אנחנו, ועדת הכלכלה, אמונים על משרד התחבורה אבל יודעים שזעקת אזרחים נשמעת במקום היסודי ביותר, שזו הוועדה לתלונות הציבור. זו גם הזדמנות להוקיר כל הדברים שעשית למען הצפון, למען הפריפריה, למען הבריאות. נדע לעבוד בשותפות ושמחים שהדיון מתקיים כאן, ובתוך הוועדה ניתן לו גיבוי מלא, ככל שנוכל. אני מתנצל, אני הולך לחקיקה בלחץ, בהסכמות קואליציה-אופוזיציה, יום ולילה. סליחה שאני הולך מוקדם. תודה רבה.

תודה רבה לך, יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת ביטון, גם על הדברים החשובים וגם על העבודה החשובה שאתה עושה בוועדת הכלכלה. בבקשה, חבר הכנסת אייכלר.

קודם כול, אני חותם על כל מילה שאמר חבר הכנסת מיכאל ביטון, גם בנושא ההתעלמות – הייתי אומר ההתעללות – ולא רק בנושא המטוסים, אלא גם בנושא האוטובוסים. כנראה שהשרה עסוקה באספקת תחבורה ציבורית בשבת אבל בכל ימות השבוע אין לה זמן לעסוק בזה.

מה שאני כן רואה פה חיוב גדול מאוד זה שאנחנו פוגשים את מנכ"ל נתב"ג שמואל זכאי שהגיע לפה. בשבילי זו הוכחה לרצינות הבעיה. הייתי מאוד מאוד מיואש כששמעתי אותך בזום בדיון הקודם, כשצפית את זה ואמרת בפירוש: אין לי אנשים. אנשים מחכים שעה שלמה – במדינה אפריקנית לא מחכים כל כך הרבה זמן – בשביל להגיע לתור של הבידוק. זה ממש בלתי אפשרי. אני זוכר את שמואל זכאי כשהייתי חבר ועדת הכלכלה והגענו לסיורים, ואז הוא הראה לנו את היעילות, את המערכות למטה עם המזוודות וכל זה. זו הייתה התחדשות מדהימה. היית חדש אז?

לא, אני כבר 12 שנה מנהל נתב"ג.

כמה שנים מאז שהיית בוועדת הכלכלה?

שבע שנים.

זאת אומרת, הוא היה בעניינים. אם שמואל מרים ידיים ואומר שאין לו אנשים, זה אומר שהמצב חמור ביותר כי אז זה תקתק בצורה לא רגילה, לא הייתה שום בעיה של אנשים. אף אחד לא יגיד לי שהמשבר בעולם – וזו התופעה בעולם – דומה למה שקורה פה. ראשית, הייתה שביתה בבריסל ביום ראשון שעבר, כאוס נוראי, אבל מיד אנשים לקחו רכבת לאמסטרדם, מרחק של שעה וחצי נסיעה, והיה שדה תעופה אחר. היה מלא, אין מה לומר, אבל כל המזוודות הגיעו. אומרים לי: אם אתה נוסע תיקח את השטריימל ואת בגד השבת במזוודת היד כי אתה לא בטוח שהמזוודה תגיע ומה תעשה בשבת? לאן הגענו? ממש מדינת עולם שלישי. במדינת ישראל נמל תעופה אחד, 6 מיליון נוסעים – הרי מי שלא נוסע הוא לא אזרח ישראלי – זה לא יאומן.

אז אני מצפה, כבוד היושבת-ראש, שאם שמואל זכאי נמצא פה, למצוא פתרון. לא לחכות שמשרד התחבורה למעלה שם, שעוסקים בפוליטיקה עכשיו, יפתור לנו את הבעיה. אלפי אנשים שעומדים בתור זה תסכול איום ונורא. אני לא צריך להסביר לאף אחד, כל אחד שנסע או שמע מחברים שנמצאים בימים האלה בנתב"ג, זה עונש, זו פגיעה בזכויות האדם, זכויות הפרט, זו רמיסה של הכבוד האנושי של הורים וילדים שעומדים. הילדים משתגעים, שמים אותם על הכתפיים ועל המזוודות – תוהו ובוהו.

שמואל, עכשיו הזמן שלך. אתה לא פקיד של מישהו, אתה ממונה על נמל התעופה היחיד של מדינת ישראל. עשית את זה בכבוד 12 שנה, מן הראוי שעכשיו תיקח את העניינים לידיים. קח כמה אנשים שאתה צריך, יושב-ראש ועדת הכלכלה, שהוא ממונה עליכם, ייתן לך גיבוי מוחלט. חסרים לך 1,000 אנשים? תכניס 1,200, יש מספיק כסף במדינה הזאת, בפרט עכשיו, כשיש לנו את קרן העושר. אין שום סיבה לפגוע באזרחים, לא באוטובוסים וגם לא בצ'ק אין. לא יכול להיות מצב שחברות התעופה יגידו: מה אני יכולה לעשות, יש כמה פקידות שקורסות בעבודה. תוסיף אנשים, זאת הבשורה שאנחנו רוצים לשמוע, שאתה יוצא בקול קורא: כל בחור וטוב, כל אישה, כל מי שיש לו זמן לבוא לעבודה. אתה חושב שהשכר שמשלמים נמוך מדי? אם צריך להעלות שכר – שכר, אבל אני לא מאמין, אני מאמין שיש מספיק אנשים שבשכר הזה מוכנים לבוא ולעבוד את העבודה הזאת. תודה רבה.

תודה רבה, הרב אייכלר. בבקשה, חבר הכנסת פרופ' אלון טל.

תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. כל הכבוד על הדיון, שהוא דיון ממש חשוב. קודם כול, גילוי נאות, משהו שלא גיליתי לך: לא מזמן היה אירוע מאוד מרשים של המפלגה שלנו בגני התערוכה, ורצתי כדי לטוס לארצות הברית ולתת הרצאה בבוקר. נתקעתי בתור מאוד מאוד ארוך, ועד שהגעתי לכרטיס היו רק 50 דקות ולא נתנו לי לעלות למטוס והייתי צריך לטוס למחרת. כלומר על בשרי הרגשתי את התופעה שאנחנו דנים בה היום. למזלי, אני גר קרוב לשדה התעופה, אני בא ממודיעין. תארי לעצמך שזה היה קורה לך, עם הנסיבות הגיאוגרפיות שלך.

אני חושב שחשוב שאנחנו מתייחסים לדיון הזה כדיון חירום, אבל אני מקווה שבעקבות זה נבין שאנחנו רואים סימפטום והתופעה לא הולכת להשתפר בלי תכנון לטווח ארוך. הרי אוכלוסיית ישראל גדלה בקצב של 2% בשנה; לא זו בלבד שצריך לגדול ב-2% אלא אנחנו רואים את הלחץ. קודם כול, הייתה כתבה בטלוויזיה על המחירים בבתי המלון בארץ בגלל הביקושים, וזה מטורף – 2,000 שקל ללילה. אנשים יטוסו לחו"ל מכורח כלכלי. נוסיף לזה את הצפיפות באתרי הנופש של עצמנו. קיימתי דיון בוועדה אחרת על המצב באתרי טבע, בשמורות טבע, כאשר באה משפחה לצאת מהעיר הסואנת ונכנסים אילו לדיזינגוף סנטר בעין גדי, ולכן אנשים מחפשים את השטח הפתוח, את המרחב, בחוץ לארץ. לכן הביקושים אליך, אדוני, רק ילכו ויגדלו.

אני חושב שלצד כל החלטה לגבי צעדים מידיים צריך לקרוא למשרד התחבורה צריך לתכנן לטווח ארוך. הדברים האלה הם לא מדע טילים, אנחנו יכולים לראות את הביקושים עולים, אתה יודע איך להיערך לזה, תתחילו לתכנן את שדה התעופה השני ובואו נתמודד עם זה. מדינת ישראל יודעת לתכנן, אבל צריך מנהיגות. תודה רבה.

תודה לך. בבקשה, חברת הכנסת מזרסקי.

תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. צהריים טובים לכל הנוכחים. לפני כחודשיים ביקרתי, יחד עם ועדת החוקה, אצלכם בנתב"ג. אתם עושים עבודה מרשימה, אבל אנחנו שומעים את זעקת האזרח, שהתורים הם בלתי נסבלים. אחת שהעליתם אז בפנינו היא שיש בעיה עם כוח אדם. אתם לא מצליחים להתאושש אחרי תקופת הקורונה, שנאלצתם לפטר הרבה אנשים, ולגייס עכשיו כוח אדם חדש בתנאים שיש לכם להציע לעובדים זה מאוד קשה.

יושב-ראש ועדת הכלכלה מיכאל ביטון הציע לגייס את מורי הדרך. יכול להיות שתיאורטית זה מתאים אבל זה לא ייצא לפועל כי זה סוג אוכלוסייה שלא מתאים להם לעמוד בבידוק של האזרחים בשדה התעופה, והתורים הם דווקא בבידוק הראשוני, הבידוק הביטחוני ומסירת המטען. אנחנו מקווים שהגעת לכאן עם פתרונות. אם אתה צריך עזרה שלנו, כבית המחוקקים – למרות שאנחנו הולכים לבחירות, אבל אני מקווה שנחזור, ויהיו כאן נבחרי ציבור, אם לא אנחנו, אז מישהו אחר – אם אתה צריך שנשנה חקיקה או נדחוף נושאים מסוימים דרך משרדי הממשלה, אנחנו כאן כדי להקשיב ולטפל בדברים האלה.

תודה רבה. שמואל, מכיוון שכבר דיון בנושא הזה, אשמח שתתייחס לשינוי שהיה מ-29 במאי לגבי נתוני ההמתנה בתחנות השונות ולשורש הבעיה: למה קורה, מה צריך לעשות כדי לשפר את זה וגם, בבקשה, משהו צופה פני עתיד. אנחנו לפני הפיק הגדול של יולי-אוגוסט והחגים, שנדע מה צפוי לנו ודרכים להתמודדות. בבקשה.

קודם כול, אני רוצה להודות לכם, ולהודות לך באופן אישי, על קיום הדיון. זה לא דבר טבעי שפרלמנט מקיים דיון על עומסים בנמל התעופה. זה מראה על האכפתיות של נבחרי הציבור מהאזרחים, מהדברים הכי קטנים של האזרחים.

אני רוצה לפתוח בהתנצלות: זאת לא רמת השירות שידענו לתת לציבור עד 2019, זו גם לא רמת השירות שאנחנו רוצים לתת לציבור. אני מצטרף גם לדבריך, שלמרות שהבעיה היא בעיה גלובלית, כולנו רואים מה קורה בנמלי התעופה בעולם, אנחנו מדינה ייחודית. יש לנו נמל תעופה בין-לאומי אחד, זה שער הכניסה והיציאה הראשי למדינת ישראל, ובעוד שהאזרחים באירופה יכולים לקחת רכבת או רכב ולעבור ממדינה למדינה, אזרחי מדינת ישראל, הדרך היחידה שלהם להיכנס ולצאת מישראל היא להשתמש בדרך האוויר ובנמל התעופה בן גוריון. לכן אני לא מאמין שמתקיימים דיונים כאלה בפרלמנטים אחרים בעולם, וראוי שיתקיים דיון כזה בפרלמנט הישראלי כי מדינת ישראל שונה.

יש לי חמישה ילדים, שלושה ילדים קטנים, אני יוצא לנופש באוגוסט לאילת כי בחינוך שאנחנו נותנים לילדים שלנו לפחות בשנה עושים נופש בארץ ולא נוסעים רק לחו"ל. זה חינוך להכרת הארץ ולהרבה דברים אחרים. אבל אני רוצה להגיד לכם שאפילו למשפחה כמו שלנו, שגם אני וגם רעייתי עובדים, 16,000 מיום שלישי עד יום שבת באילת מעורר מחשבות האם לא לקחת טיסה לקפריסין ולהיות שם שבוע בחצי מחיר, ומכאן אני רוצה להתחיל.

יכולתי לא להגיע לדיון הזה ושלא תהיה בעיה בכלל, וזה מה שעושים בכל העולם. מה עושים בכל העולם? מבטלים טיסות. השנה צפויים להיות 18 מיליון נוסעים בנתב"ג. אני מאשר את לוח הטיסות, אם הייתי מאשר רק 13 מיליון נוסעים כנראה שלא הייתי כאן. אבל מה שזה היה גורם זה לעלייה ביוקר המחייה. אם בשנת 2019 800 דולר היה הממוצע של כרטיס לניו יורק, היום הוא עומד על 1,800 דולר, ואם היינו מצמצמים את לוח הטיסות זה היה עולה 2,500 דולר.

תעופה זה קודם כול בני אדם. כשרואים את המשפחות עם הילדים הקטנים, עם הטרולי הקטן, גם משפחות גם של חרדים שטסים אחרי הלימודים בישיבה בחזרה למשפחות שלהם, עם חמישה ושישה ילדים, ואתה חושב על המחירים האלה ואתה רואה את העיניים של הילדים בוהקות כי כולנו יודעים מה עושה ההבטחה של ההורים לילדים לטוס לחו"ל, אז אני, כאדם, לא יכול לעמוד בזה. אני מעדיף שלא יהיו תורים, אבל בבחירה בין התורים לבין העלייה ביוקר המחייה, אחרי שהצגתי לשרת התחבורה את האלטרנטיבות היא קיבלה את ההחלטה שאנחנו לא נבטל טיסות כדי לא לייקר את מחירי כרטיסי הטיסה.

מה עושים? עומדים לפנינו יולי-אוגוסט. ישראל היא מדינת תיירות עונתית, הילדים יוצאים לחופש. לצערי הרב, יצאו קצת יותר מוקדם מהמתוכנן, יש לי שלושה ילדים קטנים בבית שהיו צריכים להיות עכשיו בבית הספר, ואת יודעת איזו עוגמת נפש זו שאי-אפשר להיפרד מהמחנכת והמחנך, אבל נשים את זה בצד. אי-אפשר להחזיק את הילדים בבית חודשיים, צריך לצאת לחופש, ועכשיו אנחנו מגיעים לשיא העונה.

לקחנו 400 עובדים של רשות שדות התעופה שלא עובדים במקצועות הביטחון – מהנדסים, אקדמאים - - -

שעובדים בתפקידים אחרים, שנבחרו לתפקידים אחרים.

יש פה נוהג להשמיץ כל הזמן נציגויות עובדים, אבל זו בדיוק גדולה של נציגות עובדים, שמבינה שעכשיו לא רק צריך לתת שירות לאזרח, עכשיו צריך לשמור על הבית, והבית זה נמל התעופה. כל נציגויות העובדים התגייסו וגם משרד האוצר התגייס לטובת העניין הזה והעובדים האלה מקבלים פיצוי. הם יעבדו כשש משמרות בחודש, שתי משמרות בשבוע. צריך להבין שאלה עובדי יום; אימהות עובדות שצריכות לעזוב את הילדים שלהן, אבות שרגילים לעבוד ביום, הם יבואו ב-02:00 לפנות בוקר לעשות משמרות לילה, ונוסיף למצבה של כ-1,000 עובדים שחסרים לנו 400 עובדים שיעברו כבר הסבה מקצועית ויבואו לתגבר, בעיקר במקצועות הביטחון.

זאת אומרת, 400 עובדי רשות שדות התעופה שעובדים ב-back office בתפקידים אדמיניסטרטיביים, מקצועיים, הנדסיים, כלכליים אחרים ייתנו שתי משמרות בשבוע, כנראה בבידוק הביטחוני.

בטוח בבידוק הביטחוני, לפחות שתי משמרות בשבוע. המינימום יהיה שמונה משמרות בחודש, שתי משמרות בשבוע.

אבל אני רוצה שנלך צעד אחורה, משהו על מצבת העובדים – אלה נתונים שסיפקת בדיון הקודם. כמה עובדים היו ב-2019 אל מול תנועת הנוסעים וכמה היום?

התעופה עלתה מינואר ב-300%. סיימנו את שנת 2021 עם 6 מיליון נוסעים. בחודש ינואר היו בנתב"ג 400,000 נוסעים, עד סוף יוני יהיו 1.7 מיליון. זאת אומרת, זו עלייה של פי שלושה או פי ארבעה, אבל כשאנחנו מסתכלים על מצבת העובדים, אני פחות 40% עובדים. זאת אומרת, אני 300% יותר טיסות ונוסעים ואני 40% פחות עובדים. אפילו אני, שאני קוסם ידוע, היכולת שלי מוגבלת, כי כל נוסע צריך לעבור בידוק ביטחוני. מדובר פה באיום אסטרטגי, אנחנו לא יכולים להמר על חיים של 300 אנשים שטסים. כל נוסע באופן אישי נמצא בשיח ורבלי מול בודק ביטחוני, כל מזוודה נבדקת בידוק טכנולוגי מלא ואין שום דבר בעולם שנרד מזה, מדובר פה בביטחון של אנשים שנמצאים על מטוס. כשיולי-אוגוסט וחגי תשרי עומדים בפתח, סיסמאות לא יעזרו, אנחנו צריכים לעשות צעדים פרקטיים. הצעד הפרקטי הראשון שתלוי בנו זה לקחת 400 עובדים מהמשרדים, להעביר אותם לעובדי שטח. זה הדבר הראשון והמיידי, שתלוי בנו ולא תלוי בגורמים אחרים – עשינו אותו.

הדבר השני הוא שותפי הפעילות שלי. נמצאות כאן חברות שירותי הקרקע, שהן נותנות את המענה, הן עושות רישום לטיסה. הגדלתי להם את מאתרי הגיוס, נתתי להם אישורים שלא נתתי בשנים אחרות, למשל, לגייס בני נוער. היום לבני הנוער יש גישה טכנולוגית יוצאת מן הכלל. אנחנו רואים שבני הנוער האלה, שנכנסו כבר לעבוד ברישום לטיסה, יודעים להיכנס למחשב, יודעים לעשות רישום לטיסה. אז אנחנו מגדילים את מאתרי גיוס באמצעות עובדים שהעברנו מעבודת משרד לעבודת שטח, ובחברות שירותי הקרקע – הגדלת מאתר הגיוס באמצעות הרשאות לגייס עובדים אחרים. אנחנו גם בשיח עם החברה החרדית; אני חושב שלמרות שכולם אומרים שהחרדים לא רוצים לעבוד, החרדים כן רוצים לעבוד. יש לידנו הרבה יישובים – אלעד ויישובים אחרים – ואנחנו כבר בשיח. אני גם בקשר עם חיים ביבס, ראש עיריית מודיעין, לאתר כל מי שיכול לעבוד להביא אותו לעבודה ולהכשיר אותו באופן מהיר. אבל יש מקצועות שקשה מאוד להכשיר באופן מהיר. למשל, זיכוי התראות במזוודות, זה שלושה חודשים להכשיר, זה יהיה כבר אחרי חגי תשרי וזה מאוחר מדי.

להביא יותר עובדים – צריך לפתור את הבעיה לטווח ארוך. 400 העובדים האלה יצרכו לחזור לעבוד במשרדים מתישהו וצריך פתרונות לטווח ארוך. פנינו למשרד האוצר בכמה בקשות. 90% מעובדי הביטחון שלי הם סטודנטים, הם באים לעבוד בנתב"ג בשביל להשתכר, לסיים את התואר הראשון והתואר השני שלהם וללכת לקריירה האמיתית שלהם בחיים, שאותה הם לומדים בלימודים האקדמאים. יש פרויקט ממדים ללימודים של צה"ל, אבל נשים, לצערנו הרב, רובן לא חיילות קרביות ולכן הן לא נהנות ממדים ללימודים. פנינו בבקשה למשרד האוצר כדי להגדיל את היציבות התעסוקתית.

איך קשור אליכם ממדים ללימודים?

למשל, המאבטחים שלי היו חיילים קרביים ואז הם זוכים ממדים ללימודים.

אבל זו עבודה, לא לימודים.

הם הולכים ללימודים אוניברסיטאיים, נהנים מהחוק של ממדים ללימודים ואז באים לעבוד. 90% מהעובדים שלי הם סטודנטים.

ואתם לא מוכרים כעבודה מועדפת.

לא מוכרים כעבודה מועדפת. עבודה מועדפת, אני לא צריך להגיד לכם, זו סוגיה פוליטית. כל שר רוצה, ובצדק מבחינתו, שהמשרד שלו יהיה עבודה מועדפת. פנינו לממונה על השכר במשרד האוצר בעניין הזה, לאור מצב החירום – זה לא בא מתקציב המדינה, זה בא מתקציב רשות שדות התעופה – לאשר השתתפות בשכר לימוד לעובדי הביטחון. זה יגדיל את היציבות התעסוקתית, כי כולם ירצו להישאר לעבוד עד שיסיימו את התואר הראשון שלהם וזה יהיה גם מוקד משיכה לבוא לעבוד.

השבוע אנחנו גם יוצאים בקמפיין שקורא לבוא לעבוד. לא רוצה למתוח ביקורת על מה שהיה בעבר, אבל מי שציפה שבמשך שנתיים נמל תעופה ייסגר וייפתר חמש או שש פעמים בתקופת הקורונה ו-2,000 עובדים יצאו לחל"ת במודל שנותנים את החל"ת לעובד ולא למעסיק, וכשנחליט לפתוח העובדים יחכו לנו שנתיים, הוא פשוט לא חי את המציאות הישראלית. יש לי גם ילדים גדולים, ילד בן 25 וילדה בת 22, גם הם נהנו מהחל"תים האלה, וראיתי מה זה עושה להם. כולנו צריכים להבין שמשהו עבר על משק התעסוקה בישראל, זה משהו שקשור למדעי ההתנהגות. אנשים למדו שאפשר להסתדר עם פחות כסף ויש יום חופשי, אפשר לקחת את הילדים אחרי הצהריים לכל מיני מקומות, וזה שינה את הלך המחשבה של האנשים. זה לא שאחרי שנתיים חזרנו בחזרה, פתחנו הכול וכולם מחכים לנו בפתח. לא, משהו עבר על אנשים שבמשך שנתיים קיבלו חל"ת וישבו בבית, ואת הדבר הפסיכולוגי העמוק הזה כולנו צריכים להבין. צריך לעשות ריסטרט למהלך הזה.

אבל אני לא רואה שהנוסעים התרגלו לשבת בבית.

הנוסעים לא אשמים בשום דבר, הנוסעים צודקים. הם רוצים להגיע ולטוס. העוצמה של המשבר בנתב"ג מקבלת שיקוף תקשורתי, ואז אנשים מגיעים חמש-שש-שבע שעות לפני הטיסה. אתמול פגשתי משפחה שהגיעה מנהרייה ואכלה את ארוחת הבוקר שלה על הרצפה. היא עברה את הבידוק הביטחוני, מגיעים שבע שעות לפני הטיסה, דלפק הרישום לטיסה נפתח שלוש שעות לפני. ב-2019, כשהיינו פותחים דלפקי רישום, בפתיחה היו 20 נוסעים על הדלפקים; היום מחכים כבר 200 נוסעים על הדלפקים בפתיחה. אין שום סיכוי לשלוש דיילת שצריכות להתמודד עם 200 נוסעים לחוצים, עם משפחות וילדים.

עשינו כמה צעדים בשביל לשפר את זה. דבר ראשון: מהשבוע שעבר הגענו לסיכום עם חברות התעופה הישראליות שנוסעים שטסים בחברת תעופה ישראלית ועוברים את הבידוק הביטחוני, לא כל המשפחה צריכה לעמוד בתור לרישום לטיסה. מספיק שאם המשפחה או אב המשפחה ממתינים ברישום לטיסה עם כל הדרכונים, שאר המשפחה יכולה לשבת בצד. ארגנו גם משחקייה לילדים.

איך הנוסעים יודעים שזו האפשרות?

כבר יומיים, מ-01:00 לפנות בוקר בשדה מלווה. אנחנו לא מספיק טובים בהסברה לנוסעים. קודם כול, כולנו טסים, אף אחד לא אוהב להיפרד מהילדים שלו, הילדים רוצים להיות ליד האימהות והאבות שלהם. זה לא כל כך פשוט להשאיר את האבא או את האמא לבד וללכת. אנחנו נותנים קדימות למשפחות בתורים. אנחנו מוציאים מהתורים משפחות עם ילדים, מוציאים אנשים מבוגרים, כמובן נעזרים עם תעודת נעזר, כמובן יש אוכלוסייה של פטור מתור – זה חוק במדינת ישראל. אבל לפעמים אנחנו גם מפספסים; השבוע פספסתי אישה בהיריון ואמרתי לה: אני מתנצל, לא ראיתי אותך. היא הגיעה כמעט עד קצה התור. כולם עומדים בתורים, אבל חבר וחברה בני 22–23 יכולים לעמוד בתור, זה סביר. משפחה עם ילדים או נוסעים מבוגרים, כשאתה מוציא אותם מהתור זה גם מקל על הלחץ. אנחנו, 400 העובדים שבאים לתגבר, אנחנו אנשים קצת בוגרים יותר, הגישה שלנו לאנשים היא קצת אחרת, אנחנו מתייחסים ביותר סבלנות, מבינים את המצוקות.

אני חייב לשבח את הציבור; אנחנו מרגישים שהציבור מגיע הרבה יותר רגוע. אני קורא מכאן לציבור לא להגיע שבע ושמונה שעות לפני ההמראה. זה לא מקל על העומסיםף זה רק מכביד על העומסים.

אל תפתח בידוק לאלה שמגיעים שבע-שמונה קודם. תגיד להם שזה סמוך לטיסה.

אבל הוא כבר הגיע לשדה.

אין מקומות ישיבה בכלל, יש ממש מעט.

זו הערה נכונה. הוספנו מקומות ישיבה עכשיו, אבל אם כולם יגיעו שבע ושמונה שעות לפני אף פעם המקום לא יספיק. זה קצת הפוך למה שמשדרים, אבל אני מנסה להסביר את זה מבחינה מקצועית: כדי להקל על העומסים, עדיף שהנוסעים יגיעו בין שלוש לארבע שעות לפני ההמראה ולא בין שבע לשמונה שעות.

אני חושבת שזו קריאה מאוד חשובה לציבור. נדבר, אדוני, על מה עוד צריך לשפר בנמל התעופה, בשירות, איפה אנחנו יכולים לסייע למאמץ, אבל ככל שאפשר, לשדר את זה הלאה – הדלפקים של צ'ק אין לא נפתחים למעלה משלוש שעות לפני הטיסה. אם מישהו חושב שהוא יקדים בגלל חנייה, שאטל, בידוק ביטחוני – שיקדים בחצי שעה-שעה. חמש-שש-שבע שעות לפני יוצר עומסים על עומסים קיימים. תחשבו רק איך נראים השירותים הציבוריים בנמל התעופה בן גוריון כשאנשים מגיעים שבע שעות לפני הטיסה ולא שלוש שעות לפני הטיסה. אין מספיק שירותים, אין מספיק מנקים. ביולי-אוגוסט, גם אם כל עובדי רשות שדות התעופה יעברו לעבוד בבידוק הביטחוני, הם יצטרכו לנקות שירותים ציבוריים, לא יהיה מי שידאג לתשתיות האלה. לכן הקריאה היא לא להגיע חמש שעות לפני טיסה, זה רק מגביר את הכאוס. זה כקריאה ראשונה, עוד מעט נראה מה הדברים. אני חלילה לא רוצה לחנך אף אחד, אני מציעה לאזרחים הישראלים לא להגביר את הכאוס. נמתין בסבלנות לסיום הדיון לראות מה הצעדים הפרקטיים שאנחנו לוקחים על עצמנו. בבקשה, אדוני.

אני מייצג את עמותת תעופה נבונה, שעוזרת לצרכנים לקבל את הדברים שהם זכאים להם, כמו פיצויים. אנחנו מקבלים עשרות, אם לא מאות, פניות מצרכנים. סוכנויות הנסיעות אומרים להגיע יותר זמן לפני הטיסה בגלל הבעיה של over booking. בהרבה מקרים מגיעים צרכנים בזמן סביר, יש עומסים מטורפים, עולים כל שאר האנשים וכשהם מגיעים אומרים להם כל מיני תירוצים. לפעמים אומרים להם over booking ולפעמים ממציאים תירוצים אחרים, ואז הם לא יכולים לעלות לטיסה, ולפעמים אלה משפחות עם ילדים. לכן להגיד להם להגיע בדיוק בזמן, זה סותר את מה שסוכנויות הנסיעות אומרות להם.

פתחתם את טרמינל 1?

מיד נתייחס. חבר הכנסת בן צור, בבקשה.

הייתה לי הצעה לסדר-היום על הכאוס שיש בשדה התעופה, ושרת התחבורה ניסתה לענות לי תשובות. אני רוצה לשאול: זה היה צפוי. דרך אגב, זה עובר דרך מינהל רשות האוכלוסין, שגם שם יש בלגן גדול בנושא של הדרכונים, אנשים לא מצליחים לקבל דרכון. הנכדה שלי, ביקשו בשבילה דרכון כבר לפני חודשיים, עד היום אנחנו לא רואים את הכיוון לכך שהיא הולכת לקבל דרכון. היו אזהרות שאחרי הקורונה, אחרי שייפתחו השמיים וייפתחו הגבולות תבוא הצפה גדולה. היה מספיק זמן כדי לחשוב ולהיערך למציאות הזאת. למה זה לא קרה? למה זה לא קרה עם תגבור כוח אדם? עם כל הכבוד לכך, כמו שאמרה שרת התחבורה, שיוצאים אנשים מהמשרדים והולכים לעשות עבודה בתוך הטרמינל. אני שואל: האם בהיערכות נכונה, עם הגדלת כוח האדם – ואני לא מקבל את זה שאין לנו כוח אדם. יש הרבה אנשים, גם בשירות התעסוקה, שמשוועים לעבודה. אני יודע שעושים להם תקופות הכשרה קצרות כדי להכשיר אותם לעבוד באותם מקומות. אבל יכול להיות שהיה ליקוי בתפיסה, שהייתה חשיבה לא נכונה מספיק שההצפה תהיה בצורה כזאת?

קודם כול, במבחן התוצאה חסרים עובדים, אתה צודק. עם זה אי-אפשר להתווכח. אבל אני רוצה להזכיר: כשהסתיים הגל החמישי, היו לפניו עוד ארבעה גלים. כבר בעיצומו של הגל החמישי התחלנו את תהליך גיוס העובדים, כשישראל הייתה במשבר עמוק של האומיקרון. אבל הפוטנציאל של העובדים אמרו: מה נבוא לעבוד אצלכם? קודם כול, יש לכם רק 400,000 נוסעים, אתם סגורים, ובעוד חודשיים – כמו שקרה בשנתיים האחרונות – יפטרו אותנו עוד פעם. רק במרץ ראינו את תחילת העלייה, ואז אנשים צברו יותר ביטחון ואמרו שיבואו לעבוד. גם היום אנחנו מתקשים בגיוס עובדים. אמרתי מה אנחנו עושים, לא רק בינינו פנימה אלא גם אל מול משרד האוצר, כדי להגדיל את האטרקטיביות של הגיוס וגם לפנות לקהלים אחרים שיכולים לעבוד.

הגרמנים פנו עכשיו לטורקים והם הולכים להביא עובדים מטורקיה כדי שיעבדו בשדות התעופה בגרמניה. אנחנו לא נגיע למצב הזה.

אני רוצה שנעבור לדיון על הפתרונות. חברת הכנסת בזק, את רוצה להתייחס? בבקשה, אחרי חבר הכנסת בן צור.

כל זה מקובל. השאלה היא: מחרתיים מתחיל יולי, מה קורה עכשיו? האם אתם ערוכים מספיק? עשיתם משהו או שאתה אומר לנו מראש: הרמנו ידיים, נעשה כמיטב יכולתנו אבל תמשיכו לראות את העומסים, תמשיכו לראות את התורים, תמשיכו לראות את הכאוס המוחלט ששולט בשדה התעופה?

קודם כול, יהיו עומסים, כי תמיד יש עומסים בקיץ. שכחנו, מזמן לא טסנו, גם ב-2019 היו פיקים. בשעות הבוקר – השדה הרי סגור להמראות בלילה, הוא נפתח ב-5:00 בבוקר – כל הטיסות נוחתות וממריאות בבת אחת, כולם רוצים להגיע לקונקשן לאירופה, טיסות טרנס-אטלנטיות יוצאות בלילה וכן הלאה.

אני מבטיח 100% מאמץ; אני מבטיח ש-400 עובדים כבר נכנסו לעבודה; אני מבטיח שנוציא מהתורים את מי שמתקשה לעמוד בתור ונקדם אותו. אנחנו מנסים לקדם, ככל הניתן, רישום לטיסה באינטרנט, זה עוזר מאוד לחברות התעופה להתמודד עם העומס בדלפקים. היום כ-15% מהנוסעים מנתב"ג טסים עם טרולי ועושים צ'ק-אין באינטרנט. ממוצע העמידה שלהם בתור עומד על כ-15 דקות. הבאתי אתי נתונים: בחודש מאי, 90% מהנוסעים, מהרגע שהם נכנסו לטרמינל עד הרגע שהם מגיעים לדיוטי פרי זה לקח 78 דקות.

אנחנו יודעים שביוני המספרים גבוהים יותר.

ביוני עלינו ל-82 דקות בחזרה לאנשים שמגיעים עם כבודת בטן, עם טרולי זה 15 דקות.

בכל החודשים זה 15 דקות?

כן, כי עם טרולי אתה מגיע למגזר W, עובר את האיפיון הביטחוני, הולך לצ'קפוינט ומתקדם קדימה. זה כ-15% מהנוסעים. אבל אתה יודע, כמוני, וגם את אמרת, משפחה עם ילדים לא יכולה לטוס עם טרולי.

וגם מי שטס טרנס-אטלנטי לא יכול לנסוע עם טרולי.

כן. זה טוב לאנשי עסקים, זה טוב לזוגות, טוב לחופשות קצרות, לא מתאים לכל סוגי האוכלוסייה. אנחנו עושים מאמץ גדול להרחיב את שירות הטרום טיסה, אנחנו עושים את זה כרגע עם אל על. הכנו את כל התשתיות לפתוח טרום טיסה בחיפה, זה חשוב מאוד לאוכלוסייה בצפון. כל חיי הייתי בצפון, מי שגר במעלות תרשיחא או בקרית שמונה וצריך להגיע לטיסה ב-05:00 בבוקר בנתב"ג - - -

הוא לא יגיע כי אין רכבת.

כשאין רכבת בלילה, המשמעות היא לילה ללא שינה. עם ילדים קטנים זו בעיה מאוד גדולה. אנחנו רוצים לפתוח טרום טיסה בחיפה, הכנו את כל המערכות, הן מוכנות. הקושי הגדול שלנו הוא לשכנע את חברות התעופה להציב שם דיילות, כי אנחנו לא יודעים לעשות רישום לטיסה, את זה חברת התעופה צריכה לעשות. אנחנו כנראה מגיעים להסדר עם טורקיש ועם פגסוס, הרבה מאוכלוסיית ערביי ישראל טסים בחברות האלה לטורקיה והם חיים בצפון, אבל זה ישרת גם את האוכלוסיות האחרות. אנחנו חושבים לעשות מאמץ לקראת החגים לפתוח עוד מרכז טרום טיסה אחד, נניח בירושלים או בבית שמש.

אני רוצה להסביר איך זה עובד: המשפחה מגיעה עם המזוודות ערב לפני הטיסה, עושה רישום לטיסה, מקבלת כרטיס עלייה למטוס, מוסרת את המזוודות וכשהיא מגיעה לשדה היא הולכת ישר לריבוע, לעמדת הבידוק. היא לא צריכה לעמוד, לא בתור לביטחון לפני הצ'קאין, לא להגיע לצ'קאין, הולכת ישר לבדיקת כבודת יד וגוף. זה עובד בעולם, זה נקרא City Check-in וזה עובד בצורה מוצלחת. הוותיקים בינינו זוכרים שהיה בארלוזורוב, היה בבנייני האומה והיה בבאר שבע. זה היה בשנים שעברו ואנחנו חושבים שצריך לחדש את זה.

זה יהיה בתשלום?

בשלב הראשון בחיפה אנחנו מתכוונים לפתוח את זה ללא תשלום. אני לא חושב שהבעיה שלנו כרגע היא תשלום או לא תשלום, הבעיה שלנו כרגע היא שהנוסעים לא - - -

כי אל על מספקת שירות כזה של טרום טיסה, אבל בתשלום די גבוה.

אני לא חושב שאל על גובים, אבל אני צריך לבדוק. אנחנו מאוד רוצים לעשות את זה, אנחנו חושבים שזה יקל מאוד על הציבור הישראלי. חלקנו שכחנו מה זה להיות עם ילדים, אבל זה לא כל כך פשוט לארוז ערב לפני, אבל אני חושב שזה עדיף מאשר לעמוד בתורים בנתב"ג. נצא בקמפיין ואני קורא עוד פעם לחברות התעופה לשתף אתנו פעולה. אנחנו גם שוקלים, אם חברות התעופה יסכימו, לממן את הדיילות עבור חברות התעופה, בחיפה למשל - - -

דיילות קרקע.

של דיילות קרקע, כדי לעודד את הציבור. אני חושב שזה יכול להקל מאוד.

מתי זה יתחיל?

אני ממתין לתשובה של חברות התעופה. הכנו את הכול – המערכות מוכנות, אנשי הביטחון, המשאיות להוביל את הכבודה, אבל אני לא יודע לעשות את זה בלי חברות התעופה.

בקשר לפנייה שלך – רמת הדיוק המבצעי בנתב"ג ירדה, זה אומר שמטוסים יוצאים באיחור. הסיבה שהמטוסים יוצאים באיחור היא כי אנחנו מעכבים אותם בכוונה, כי אני לא רוצה להגיע למצב שנוסע או משפחה לא עולים לטיסה. אני מעדיף שיהיה עיכוב, שהטיסה תצא באיחור. תוקפים אותנו על העיכובים, אבל חלק מהעיכובים נגרמים בכוונה. לא אגרום עוגמת נפש למשפחה עם ילדים שבגלל שלא הספיקה, כי היא עמדה בתורים, והמטוס המריא והם צריכים לחזור חזרה הביתה. אז כן, נגרמים עיכובים, העיכובים מכוונים. אני אומר למנהלים התורנים שלי במשמרת: אל תוציא את המטוס בזמן, אבל תודיע לי שכל הנוסעים נמצאים בטיסה.

לגבי המזוודות – התמונות של המזוודות שרואים בטלוויזיה אלה מזוודות של נוסעים שהגיעו מחו"ל, הלכו הביתה והמזוודה שלהם לא הגיעה. המזוודות הגיעו מפרנקפורט אחרי שלושה ימים, לא בגלל נתב"ג אלא בגלל פרנקפורט או בגלל הית'רו – הבאתי תמונות של מה קרה אתמול בהית'רו. להראות את התמונות האלה ולהגיד "כאוס בנתב"ג" – זה לא כאוס בנתב"ג, זה כאוס בשדות שמהם לא הצליחו להביא את המזוודות. בנתב"ג הייתה מאוד קשה עם מזוודות שלא הגיעו לטיסה. אני יכול להתקשר אלייך כל יום ולהגיד לך כמה מזוודות לא עלו לטיסה; היום בבוקר 61 מזוודות לא עלו לטיסה, אבל המזוודות האלה כבר נמצאות על מטוסים בדרך לנוסעים. הגענו, ביחד עם חברות שירותי הקרקע וחברות התעופה, לסידור שלא מתייגים את המזוודות מחדש. אם טסתי לטורקיה, אז כתוב על המזוודה שלי: שמואל זכאי, TK – זה טורקיה, 731 – שזה מספר הטיסה. מה שהיה קודם לכן, אם המזוודה לא הייתה עולה היו מורידים את תג המטען, פותחים תיק ומתייגים את המזוודה מחדש. הגענו להסכמה עם חברות התעופה שלא עושים את התהליך הזה, כדי לאפשר לכך שמזוודה שלא עלתה לטיסה, עוד באותו יום – אם יש טיסה, כמובן, לאותו יעד – נעלה את המזוודה על הטיסה הבאה ונביא אותה למשפחה. אנחנו יורדים כל הזמן במספר המזוודות שאנחנו לא מעלים לטיסה. התחלנו באלפים, ירדנו למאות היום עומדים על עשרות.

כשהייתי מנהל חטיבת הביטחון בנתב"ג לפני 12 שנה, לא להעלות מזוודה של נוסע לטיסה זה היה רק באישור שלי, גם אם היו מעירים אותי ב-2:00 לפנות בוקר. רק מי שיש לו ילדים קטנים יודע מה זה להגיע בלי הטיטולים לחופש. זה נראה דבר קל, אבל זה דבר קשה ביותר כשאתה מגיע באמצע הלילה למקום. לכן גם נושא המזוודות הוא לנגד עינינו. אז אנא מכם, התמונות של המזוודות שרואים זה מזוודות שהגיעו מחו"ל, לא מזוודות שהיו צריכות לצאת מהארץ. מזוודות מחו"ל שנמלי התעופה בעולם לא הצליחו להעלות אותן על המטוס. אם אפנה אותן כדי שלא יצלמו אותן אז במקום להגיע אחרי יום הביתה הן יגיעו אחרי שלושה ימים.

אתה אומר דברים מאוד חשובים. יש לנו הרבה התייחסויות לזה, אני רוצה להתקדם. חברת הכנסת בזק, לאחר מכן חבר הכנסת לשעבר ליפמן ונציגי חברות שירותי הקרקע. בבקשה.

הדיון הזה רק מחדד את הצורך בשדה תעופה בין-לאומי נוסף בישראל. הצורך היה קיים עוד לפני המשבר ולפני הקורונה, אבל מה שאנחנו רואים היום בנתב"ג רק מחדד את זה. מאוד חבל לי שלא הצלחנו לקדם את הפתרון בכנסת הנוכחית, שהוא הפתרון הטוב ביותר והרצוי ביותר, של שדה תעופה בנבטים, דבר גם מקדם את הפיתוח הכלכלי של הנגב, גם ראשי הרשויות בנגב תומכים בו. לצערי, נכון להיום מי שעוצר את זה זה הצבא, אז אני מנצלת את ההזדמנות של הדיון הזה לקרוא שוב לצבא לראות איך מוצאים פתרונות יעילים כדי להקים את שדה התעופה הנוסף ולהקל על אזרחי ישראל.

מוצע בצפון.

את הצפון כבר הצלחנו הורדנו מהפרק. יש שם גם התנגדות של הרשויות וגם לא תהיה לזה תועלת כלכלית לאזור, בניגוד לנגב.

היה גם שדה תעופה הרצליה.

היה את הרעיון של עמק יזרעאל – ביטלנו את ההחלטה. יש לזה כמה בעיות: גם מבחינה אקולוגית, גם מבחינת חקלאות, גם מבחינת הרשויות שם שהתנגדו וגם אין לזה ערך כלכלי לאזור כי אנשים יגיעו לשם ומיד יסעו לתל אביב. לעומת זאת בנגב בדקו ומצאו שזה יעשה פיתוח כלכלי משמעותי. אז הצפון כרגע ירד מהפרק. אני יודעת שיש בדיקה של חיפה, אבל נכון להיום הפתרון הקונקרטי הרצוי ביותר – מה שאני יודעת שכל ראשי הרשויות וגם כל המומחים אומרים – זה נבטים וצריך לשים את הפוש על זה.

לעניין הדברים שאמרת, אני רוצה להתייחס ספציפית לצפון. הפתרון של שירותי טרום טיסה בחיפה הוא טוב ונכון, הוא עדיין לא נותן באמת פתרון לתושבי הפריפריה – אני מדברת על גליל מזרחי, תושבי הגולן – שזה שעתיים נסיעה אני לא רואה מישהו נוסע שעתיים יום לפני טיסה לעשות שירותי טרום טיסה ואז למחרת צריך לטוס. יש בעיה קשה של רכבות בלילה – אין, ואין גם בסופי שבוע. אני, כתושבת הצפון, לילה כזה בשדה התעופה מתחיל שעתיים לפני מה שמתחיל לתושב תל אביב. זה בלתי נסבל לנסוע עם משפחה, זה סדר גודל של שבע שעות מרגע שיוצאים מהבית עד הרגע שיושבים במטוס.

אני מבינה את הבעיות, אני מבינה שאתם עושים ככל האפשר כדי לפתור אותן. אני חושבת שנושא כוח האדם הוא הנקודה העיקרית, ופה צריך לחשוב על פתרונות יצירתיים, בין אם עבודה מועדפת בין אם מתן מענקים לסטודנטים. זו בעיה עולמית, לא רק בארץ, אבל בעיניי הפתרון הכי טוב הוא להשקיע בהוספת כוח אדם. שירותי טרום טיסה זה טוב, זה יופי, זה יעזור לתושבי ירושלים וחיפה, אבל לפריפריה זה לא יעזור.

תודה רבה. בבקשה, חבר הכנסת לשעבר ליפמן.

תודה רבה, כבוד היושבת-ראש. אני יושב-ראש עמותת יד לעולים, אנחנו מייצגים עולים, משפחות שלהם וגם יהדות התפוצות. עברנו למתח לפני הטיסות בגלל הבדיקות למתח של התורים. אני לא פה כדי להתלונן, אלא יש לנו פתרון. יש לנו רשימות של עולים שמחפשים תעסוקה. יש אלפים שהגיעו עכשיו, בחודשים האחרונים, והם מחפשים תעסוקה. הם עברו מהמלונות, הם צריכים פרנסה, הם מוכנים לעבור כל הכשרה. יש לנו רשימות, פונים אלינו בבקשה לעזור להם למצוא עבודה. אנחנו יכולים מחר לשבת אתכם ושהם יעברו הכשרה והם יכולים להיכנס לתעסוקה בשדה באופן מיידי. זה ניצחון לשני הצדדים.

תודה.

ניצור קשר, אנחנו מחפשים בנרות.

בבקשה, אדוני.

אני מחברת לאופר, אנחנו נותנים שירותי קרקע בשדה התעופה. אנחנו חלק בלתי נפרד משרשרת השירותים של שדה התעופה ונמצאים באותו מערך. הערה לחבר הכנסת ששאל אם לא נערכנו; אני רוצה להזכיר לכולם שההערכות של איגוד יאט"א וכל חברות התעופה במהלך הקורונה היו שהחזרה לפעילות של 2019 תהיה לא לפני 2024, וחלקם דיברו גם על 2025. דיברו על מטוסים מאוד גדולים, ה- 380Airbus, שחלף זמנם ולא יהיה מי שישתמש בהם. כל ההערכות האלה הן לא נכונות. ההערכות של המומחים דיברו על הרבה פחות מהגידול שאנחנו רואים כרגע.

חברות שירותי הקרקע מ-2020 עד 2022, בינואר האחרון, שלחו לפחות ארבע פניות למשרדי ממשלה בבקשה לסיוע. בכל המכתבים נכתב שהעובדים שלנו הם עובדים מקצועיים, עובדים שצריכים לעבור הכשרה. זה לא שתוך שבוע אפשר להכשיר עובד, הכשרה של עובד זה לפחות חודש ימים – אם זה מערכות שונות של צ'ק-אין ואם זה עובדים שנוסעים לא רואים סביב מטוס, שאחראים על בטיחות המטוס, איזון של המטוס, שהוא שווה לביטחון שדיבר עליו זכאי בנושא של אחריות.

מנובמבר האחרון, למרות שהייתה ירידה גדולה בינואר, אנחנו כל הזמן ממשיכים לגייס, כמו שזכאי אמר, עם רשות שדות התעופה. למרות שהפעילות ירדה, צפינו שנזדקק לעובדים האלה בהמשך. מאוד קשה לגייס עובדים. כבר העלינו את עלויות השכר בכמעט 25% לעומת מה שהיה לפני ועדיין קשה להביא עובדים. יש לנו כל מיני מענקים: למי שיישאר עד אחרי הקיץ; לחבר מביא חבר, רק שיישאר שלושה חודשים – פעם זה היה שנה, היום זה שהחבר יישאר רק שלושה חודשים הוא זכאי ל-3,000 שקל מענק; מי שעושה יותר משמרות, מי שמתאמץ יותר מקבל מענקים, רק בכדי לגרום לחבר'ה האלה להישאר. אופי העובדים דומה למה שאמר זכאי בביטחון, אלה זה חבר'ה צעירים, סטודנטים, אנשים שהם בין עבודות וזו לא עבודה לחיים אצלם.

לצערנו, בדור הזה כשיש קצת קשיים, קצת מגבלות, יש לא מעט שמרימים ידיים. חלק מהבעיות שאנחנו נתקלים בהן לא רק גיוס עובדים אלא גם שימור עובדים, שזה לא פחות חשוב. לצערי, אנחנו נתקלים בהתנהגויות של נוסעים שלא חווינו קודם, חלק אולי מהלחץ. הייתה דיילת שקיבלה סטירה מנוסע, עד כדי כך.

המצב שלה יותר טוב מהצוותים הרפואיים.

אנחנו כמובן מגנים ומוקיעים כל פעולה של תוקפנות ואלימות, אבל אני גם רוצה להגיד – והיו לי על זה שיחות גם שמואל זכאי – המצב בשבועות הקרובים ולקראת הפיק של אוגוסט ילך ויחמיר, לפי התמונה שאתם מציגים, ומפלס הלחץ והתוקפנות עלולים לעלות. אדוני, שמואל זכאי, לא נוכל להגיד שלא ידענו מזה. אנחנו צריכים בדקות שנותרו לדיון הזה לחתור ולהגיע לפתרונות להוספת כוח אדם בשדה התעופה. זה שורש הבעיה ובזה אנחנו צריכים לטפל, עוד אתייחס לזה לאחר סבב ההתייחסויות הראשון ונקיים על זה דיון, ככל שייוותר זמן.

אנחנו בתהליך של קבלת אישורים להביא עובדים זרים, דיילות זרות של חברות התעופה, שיוכלו לסייע לנו בצ'ק אין, כי אותן דיילות שמכירות את המערכות ומכירות את הנהלים זה כמעט פלאג אנד פליי – לא חשוב באיזה כיסא היא יושבת, היא יכולה להתחיל לתת את השירות.

תודה רבה. בבקשה.

אני מהממונה על השכר באוצר.

אז ברשותך, לפני שאתה מתייחס. הצגתי מספר שאלות בפתח הדיון: למה זה קורה? מה צריך לעשות כדי לשפר את זה? וראייה צופה פני עתיד, שזה הולך להחמיר. אם אנחנו עונים על השאלה הראשונה של למה זה קורה – העומסים בנתב"ג ושרשרת הבעיות שמניתי בפתח דבריי – זה מחסור בכוח אדם. זה לא מחסור בכוח אדם מכיוון שאין אנשים במדינת ישראל שרוצים לעבוד; יכול להיות שיש מקומות שיש חוסר התאמה בגלל סיווג ביטחוני, הכשרה או נושאים אחרים, אבל יש מקומות שנושא השכר הוא הפתרון. אם תיתן לאדם עוד 1,500 שקל הוא ייצא מהבית; בשביל שכר מינימום הוא לא ייצא, בשביל עוד 25% אתה כבר מצליח לגייס קצת יותר, תן לו 30% - יכול להיות שתצליח.

אני לא צריכה שמישהו באיזו מועצה לתכנון כלכלה-מדיניות יגדיר את המצב הזה כמצב חירום. המצב בנתב"ג הוא מצב חירום, ובמצב חירום אנחנו צריכים להשתמש בכל המשאבים שיש לנו, כולל התקציביים, כדי לפתור אותו. אם הנושא הוא כוח אדם וצריך לשלם עוד 5% – אני מבקשת שנחתור לפתרון הזה. נדבר עוד מעט גם על איזשהו קמפיין לציבור, של הנחיות ברורות ומהלכים נוספים. אבל דבר ראשון – כוח אדם.

עוד שאלה קטנה לפני כן: האם המדינה מסייעת בתקציבים לטובת השמת עובדים – משרד הפנים, משרד האוצר, משרד התחבורה?

משרד התיירות, משרד הכלכלה.

בתשובה לחברת הכנסת בזק שדיברה קליטת עובדים, וגם בכיוון שכבוד היושבת-ראש דיברה עליו עכשיו – לתת עוד מענקים כדי לקלוט עובדים נוספים – אז גם מר שמואל זכאי העיד על כך שנתנו סל פתרונות, חסר תקדים בעיניי, כולל מהשבועיים האחרונים. בין היתר, קליטה של עובדים חדשים. יש אישור שלי מלפני כארבעה חודשים לגבי קליטת עובדים חדשים. לאחר מכן, כשביקשו לשמר עובדים, נתנו סט פתרונות נוסף כדי לשמר עובדים.

אשמח שתפרט: מה הסט הזה; מה המשמעות התקציבית; מה העובד רואה מזה; האם יש תנאים נוספים כמו הסעות מהבית, מזון, ימי חופשה.

ישבנו, בין היתר גם בישיבה עם הפורום הכי מצומצם שיש עם מנכ"ל רשות שדות התעופה שדיבר אתנו על הסוגיה, גם ראש חטיבת האבטחה וגם סמנכ"ל משאבי אנוש הגיעו אליי למשרד לדבר על הסוגיה הזו. אני חושב שכולם מבינים את גודל השעה – גם ברשות שדות התעופה וגם אנחנו, במשרד האוצר. אנחנו לא מתחמקים ולא חושבים שצריך עוד לבחון את הדברים, זה לא המסר שלי. אנחנו מבינים את האירוע, עשינו מאמצים גדולים ונמשיך לעשות. שמואל זכאי דיבר פה על המשמרות – זה משהו שלאורך שנים עשו אותו, אבל לא היה תגמול על הדבר הזה. הבנו את גודל השעה, וההסבה בתוך הבית, בתוך רשות שדות התעופה, ש-400 עובדים יכולים להגיע למערך הבידוק או האבטחה ולקבל עליו תגמול נוסף, זה משהו חדשני שלא היה לפני כן, כי הבנו את האירוע.

יפה מאוד. מה הצעדים הבאים?

שמואל זכאי דיבר קודם על פנייה שהגיעה אלינו. אנחנו יושבים איתם ויהיו פתרונות נוספים. כל דבר שאפשר לעשות – נעשה אותו. אני חושב שגם אתם מבינים שאנחנו לא יודעים לשים את האצבע בהכרח על הסיבה באמת לעיכובים. יש הרבה סיבות, זו לא רק מצוקת כוח אדם, וגם כשמדובר במצוקת כוח האדם – כלומר שיש פער בין הביקוש להיצע – אנחנו לא יודעים להגיד בהכרח שהשכר, הטבות וכו' שניתן יביאו אנשים. זרקו פה דוגמאות, אולי באמת לפנות לאוכלוסיות נוספות – אני חושב שזה נכון. בסוף אנחנו לא יודעים להצביע בדיוק מה זה. יותר מזה, מה שנתנו, וחלקו נתנו רק בחודש האחרון, יכול להיות שעדיין לא רואים את התוצרים, יכול להיות שנראה בעוד חודש-חודשיים. בסוף לוקח זמן להגיע לאנשים ולהגיד להם: תראו את התנאים שהמשופרים שנתנו עכשיו.

אולי לא נצטרך בעוד חודשיים.

נצטרך, נצטרך.

בין היתר – וגם דיברתם על זה – נערכנו דווקא לחגים. הקדמנו תשלומים - - -

יש עוד נקודה שבגללה אנשים נוסעים לחו"ל, כי שם יותר זול לנפוש מאשר בארץ.

דובר על זה בתחילת הדברים ומה המשמעות של ביטול טיסות. בדיון הראשון שקיימנו בנושא, ב-29 במאי, סיפרתי עליי. אני, כתושבת נהרייה – היום אני גרה בסמוך לנהרייה – גויסתי בשנת 2000 לעבוד כסלקטורית בנתב"ג. גם אז היה משבר והיה צריך הרבה מאוד עובדי ביטחון סלקטורים, וקיבלנו לינה בסמוך לשדה התעופה למשך שלושה חודשים במלון אוויה, שהיה אז ביהוד. האם יש מחשבות בכיוון הזה – לגייס צעירים וצעירים, אזרחים ותיקים? כל פתרון שיכול לתת מזור לדבר הזה. לאפשר לינה והסעות וכל מה שצריך לפרק הזמן הזה ולהוציא את זה מחר בבוקר לפועל. זה הזמן שצריך לעשות את זה. עומר, ניפגש בוועדת הכספים בהעברות התקציביות בעוד חודשיים – זה לא רלוונטי, אנחנו צריכים את הפתרון עכשיו. לפני חודש ישבנו על זה.

אנחנו לא ממתינים. מהישיבה הקודמת – שלא השתתפתי בה, ולדעתי גם אף אחד מהצוות שלי לא היה כאן – עשינו צעדים.

לא אמרתי שלא עשיתם, אבל האם אתה יכול להגיד לנו מה בוצע? אישרת למר שמואל זכאי לקצר את תהליך המיון, להעביר חוזים שייחתמו במיידי בחתימה אחת, הכשרה שמתחילה שלושה ימים אחרי.

נתנו מענקים די משמעותיים גם לעובדים חדשים שייקלטו, גם לעובדים שכבר נמצאים במערכת.

זה עובד?

מאוד. הכי קל להגיד "משרד האוצר", אבל יש לנו גם דלת פתוחה וגם אוזן קשבת במשרד הממונה על השכר באוצר. הם מבינים את הבעיה עד תום. 400 העובדים שדיברתי עליהם, זה בתיאום עם הממונה על השכר באוצר, הם גם בירכו על המהלך.

איפה הבעיה? אנחנו רוצים לעזור בפתרון הבעיה. זה בהכשרה? זה בסיווג הביטחוני?

אני חושב שמה שנשאר לנו לעשות בנושא השכר, שזה גם יהיה אטרקטיבי וגם ישמר עובדים, זה הנושא של ההשתתפות בשכר הלימוד, כי 90% מהעובדים שלנו הם סטודנטים. מה שהם רוצים זה שלוש שנים, לסיים את הלימודים האקדמאיים שלהם וללכת לקריירה הבאה. אם סטודנט יודע שמשתתפים לו בחלק מהמימון של שכר הלימוד, זה אינסנטיב מאוד גדול, גם לבוא לעבוד אבל גם לשמר את מקום העבודה ולא לעזוב כי הוא יודע שגם בשנה הבאה ישתתפו לו בשכר הלימוד. לדעתי, זה game changer.

אתם בוחנים את זה? לתחושתי, אתה מחפש מתחת לפנס. ציינת קודם את ממדים ללימודים ומלגות אחרות, אם כולם יחפשו עכשיו את הסטודנטים והסיוע בשכר הלימוד, לדעתי, נמצא את עצמנו גם בפסח הבא עם העומסים האלה. אני חושבת שצריך לחפש גם במקומות אחרים. האם אנשי המקצוע באוצר יודעים להגיד על זה משהו?

דיברו אתנו על זה, נעשה מה שצריך כדי לסייע גם בכיוון הזה. כמו שאמרתי קודם, אנחנו מבינים את גודל השעה ונעשה פה דברים חריגים. אבל צריך לומר שבמגזר הציבורי – ובסוף אנחנו מטפלים בכל המגזר הציבורי – יש קניבליזציה לפעמים, שאם נותנים לגוף מסוים ונותנים הטבות ותנאי שכר משופרים אז באים אלינו. וזה קורה, אגב; מערך האבטחה של בית הנשיא, מערך האבטחה של משרד רוה"מ ומערכי אבטחה נוספים כבר הגיעו אלינו ואמרו לנו: נתתם שם ככה, תנו את זה גם אצלנו. אלה עלויות שאנחנו לא יודעים לתמחר אותן רק ברשות שדות התעופה, ועדיין אני אומר שאנחנו מבינים את גודל השעה ולכן אישרנו את זה, על אף הלחצים שנגרמים כתוצאה מהאישורים האלה.

אני מבקשת להיות בקשר ישיר אתך ברמה דו-שבועית, וככל שצריך את ועדת הכספים לנושא הזה או להעברות – אני לא יודעת איך זה עובד – אז אני לרשותך. נציגי תעופה נבונה, התייחסות?

אני מעריך את כל מה שאמר מר שמואל זכאי. בגלל שזו ישיבה דחופה, יש כמה דברים שלטעמנו הם בפתרונות דחופים. אנחנו מקבלים מאות פניות לאחרונה, ואתחיל בדבר שהוא פחות רלוונטי לפה וזה נושא שירות החברות, שהוא לקוי. יש מאות רוכשי כרטיסי טיסה שהטיסה שלהם בוטלה והם לא מקבלים שום מענה.

יש פה שירות לקוי שניתן, ופתחנו בזה. מי שמקבל שירות לקוי, רצוי שיקבל החזר של מיסי הנמל. זאת אומרת, אם הוא קיבל שירות לקוי יושבו לו מיסי הנמל מתוך הערך של כרטיס הטיסה.

דבר שני, מגיעים אנשים ומבטלים להם טיסות בזמן קצר; אז גמישות בשדה התעופה, לשנות טיסות למועדים סמוכים ללא עלות כדי שיוכלו לקבל את המענה.

דבר אחרון, החוק מדבר על כך שאיחור של טיסה מעבר לשמונה שעות דינה כטיסה שבוטלה. יש טיסות שמבוטלות סמוך כי אין אינסנטיב לחברות התעופה להודיע לפני. יש בן אדם שיוצא עכשיו מנהרייה או מקרית שמונה, ואם היו מודיעים לו שש שעות לפני הוא היה נשאר בבית. הוא מגיע לשדה התעופה, הוא מעמיס על נמל התעופה את כל העומסים – בדיקות ביטחוניות, כל מה שקשור למערך שאנחנו לתגבר בו את כוח האדם – מגיע לשעת הטיסה ואז אין טיסה. את חברות התעופה זה לא מעניין, כי אין להן אינסנטיב להודיע שמונה שעות לפני, הן ינסו אולי בכל זאת להוציא את הטיסה ואם היא תבוטל – הם יצטרכו לשלם את אותו פיצוי לאותו רוכש באותה מידה, ויש עשרות טיסות שמבוטלות. תארו לכם שבכל יום אנשים היו יודעים על הטיסות המבוטלות בזמן הם לא היו מגיעים לשדה. אני מעריך שמדובר במאות אנשים שלא היו מגיעים בכל יום, אם לא אלפים.

אלה שני הדברים העיקריים שרצינו לדבר עליהם. בגלל שזה דיון דחוף, יש כל מיני נושאים אחרים שהעלינו שקשור לדיגיטציה ודברים שקשורים לשיפור מערך טרום הטיסה. תודה רבה.

תודה רבה. נציגת ההסתדרות החדשה בזום, בבקשה.

שלום לכולם. אני מנהלת החטיבה האווירית בהסתדרות. בעניין פתרונות אופרטיביים, חשבנו שהנושא של הכרה בעבודת הקרקע בשדה התעופה כעבודה מועדפת כדי למשוך חיילים משוחררים יכולה לתת מענה מהיר, אפילו כהוראת שעה, למצוקת כוח האדם האדירה בענף. אנחנו, כמובן, נרתמים ובכל פעם שהמעסיקים פונים אלינו כדי לשפר את תנאי העבודה של העובדים אנחנו עושים את זה הכי מהר שאפשר מבחינה הסכמית. חתמנו לאחרונה גם עם חברת לאופר וגם עם חברת QAS הסכמים להעלאת שכר של עובדים.

צריך לזכור את הקטע הפסיכולוגי ששמואל הזכיר, בעניין של הקורונה. אנשים קנאים לזמן שלהם ומוסר העבודה קצת השתנה בעקבות הקורונה, כך שעובדים מעדיפים ללכת לפתרונות כמו וולט, ששם ערך השעה הרבה יותר גבוה וגם יש טיפים, מה שאין כאן, וקשה להתחרות עם זה. אז יש גם את עניין השכר, שכמובן צריך לתת עליו מענה, אבל אולי כפתרון אופרטיבי לשקול לקדם את העניין של עבודה מועדפת כהוראת שעה, כי זו באמת סיטואציה מאוד חריגה ומאוד קיצונית וכל האפקט של בקבוק השמפניה הזה הוא אירוע שיכול להיות תחום בזמן וצריך לתת לו מענה ולקדם את הדבר הזה.

הבעיה היחידה שיש עם זה היא שיש גם משבר בענף הסיעוד, יש משבר בענף החקלאות, יש משבר בענף המלונאות. יש היום משבר בכל כך הרבה ענפים שאתם לא לבד. זו הבעיה היחידה שאני רואה בזה, ואני בעד לקדם את נושא העבודה המועדפת.

אני מבינה, אני פשוט חושבת שצריך לפתוח את הראש ולחשוב על הדבר הזה כי זה יכול לתת מענה מיידי כי זה נותן אינסנטיב לעובדים. האוכלוסייה שאנחנו מדברים עליה זה חבר'ה צעירים שמשתחררים מהצבא ומחפשים את עצמם, ויכול להיות שזה ייתן מענה.

תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת בזק, רוצה לסכם?

לא, אמרתי מה שהיה לי להגיד.

שמואל, אתה רוצה כמה מילים לסיכום?

קודם כול, אני רוצה להודות על הדיון הדחוף הזה. אני שוב רוצה להבטיח שנעשה 100% מאמץ. יהיו עומסים, אבל נעשה כל שביכולתנו כדי להקל עליהם. היעד שלנו הוא ככל שהזמן יעבור להיות יותר טובים, לקבוע תחנת ביניים חגי תשרי, להיות הרבה יותר טובים. הבטחתי לך ואשלח לך כל שבועיים את הנתונים כמה זמן עומדים בתורים, אנחנו מודדים את זה כל הזמן.

אני רוצה להגיד ששרת התחבורה ומשרד התחבורה ערים לבעיה. היא עשתה אצלי ישיבת חירום בשבוע שעבר, הנחתה מספר הנחיות. משרד האוצר, כמו שאמרתי, וגם שוחחתי באופן אישי עם שר האוצר על עבודה מועדפת, ומה שאמרה חברת הכנסת בזק זו בדיוק התשובה שקיבלתי משר האוצר. הוא אמר לי: אני באופן אישי בעד, אבל דע לך שאת הבעיה שלך יש לי גם בתעשייה, גם בתיירות וגם בכל מקום, לכולם אני צריך לתת עבודה מועדפת. הוא הנחה את הממונה על השכר באוצר לשבת אתנו, והם אכן יושבים אתנו.

הדיונים שאת מקיימת עוזרים לנו. הם לא מפריעים לנו, הם עוזרים לנו, כי הם רותמים מערכות שלמות להבין את גודל הבעיה, כי לבד לא נצליח להתמודד עם הבעיה. צריך פה הירתמות של מערכת ממשלתית, ציבורית, הסתדרותית שלמה כדי לשים את הרכבת בחזרה על הפסים. דובר על זה שאין רכבת בלילה; אין רכבת בלילה זה לא רק נוסעים, אין רכבת בלילה זה מפריע גם לגייס עובדים כי איזה עובד רוצה לעבוד במקום עבודה שאין תחבורה אליו? אני, לא כמו חברה פרטית, מקיים הסעות לעובדים שלי כל הזמן. אבל להם, כי הם חברות עסקיות, לעשות הסעות לעובדים בשעות שאין תחבורה ציבורית זה מקשה מאוד. תודה רבה על הדיון.

אני מבקשת לפני סיום, אם אתה יכול להתארגן על שתיים-שלוש הנחיות לציבור, דברים שאתה מבקש גם מהציבור ולא רק מחברי הכנסת ומשרדי הממשלה, כדי להקל על החוויה. עם כל ההבנה שהציבור הוא לקוח, האחריות היא שלך לתת את השירות, בכל זאת יש לך את הבמה. להערכתי צופים בדיון הזה עשרות אלפי אנשים, זה יותר מכל ציוץ שאחת מאתנו תצייץ עוד מעט בטוויטר. הבמה שלך, שני משפטים לציבור.

המשפט הראשון הוא להגיע לטיסה בין שלוש לארבע שעות לפני מועד ההמראה הנקוב. להגיע קודם לזה אין שום טעם כי דלפקי הרישום לטיסה לא נפתחים וזה סתם זמן המתנה ארוך ומיותר שמייצר יותר עומסים. אני מתחייב שכל מי שיגיע בין שלוש לארבע שעות לפני, יעלה לטיסה. זו התחייבות שלי, היא גם מוקלטת.

דבר שני, אם אנחנו מפספסים בתורים נשים בהיריון, נוסעים נעזרים, אנשים שמתקשים לעמוד, אנשים מבוגרים שמתקשים – אנא לפנות אלינו בזמן אמיתי כדי שנעשה תיקון, נשלוף אנשים מהתור, נקדם אותם ונסייע להם.

לעשות שימוש בשירותים היצירתיים שאנחנו מפעילים – טרום טיסה, לעשות רישום לטיסה באינטרנט – גם אם אתה הולך עם כבודת בטן, זה מקצר את זמן העמידה שלך בתור.

דבר אחרון – הכול באהבה. ביקורת – אנחנו רק לומדים ממנה, אנחנו צריכים להשתפר ואנחנו יודעים את זה. בסוף העובדות והעובדים האלה יכולים להיות הילדים של כל אחד ואחת מאתנו. רק לא אלימות; לא אלימות מילולית, לא אלימות פיזית. העובדים עושים כמיטב יכולתם, אם מישהו אשם זה אני, זה לא העובדים. את העובדים והעובדים לשים רגע בצד, הם עושים כמיטב יכולתם. לא להפגין כלפיהם שום אלימות בשום צורה, זה פשוט לא הוגן. הדיילת ברישום לטיסה או עובדת הביטחון לא אשמה בכלום. היא לא יושבת כאן, היא לא מנהלת, היא לא יושבת על התקציבים, זו לא אחריות שלה. האחריות שלה היא רק לתת שירות. כל האלימות והתסכול מופנים כלפיהם, ואני באמת מכל הציבור, עם כל הקשיים, סבלנות וסובלנות. אנחנו רוצים שכולם יגיעו לחופש שלהם ולנופש שלהם.

אני קורא גם לכל תעשיית התיירות בארץ – צריך לעשות משהו עם המחירים האלה. כולנו חווים את זה, משהו פה לא הגיוני וצריך לעשות מעשה כדי שהמחירים ירדו בצורה דרמטית. אני כבר שילמתי 16,000, אבל יש הרבה שלא מסוגלים לעשות את הדבר הזה. אנא להתחשב בציבור. בסוף מדובר פה בשולי רווח, אז אפשר להקטין את שולי הרווח בקיץ בעוד 1% או 2%. מדובר על שולי רווח, לא מפסידים כסף, אז אפשר להקטין את שולי הרווח ב-1% או 2% ולהקל על הציבור. תודה.

לגבי משפט הסיום שלך, נחליף אחר כך טיפים על איפה להקים אוהל בגליל במקום מורשה.

או החלפת דירות, אנחנו עושים את זה שנים. הכי זול, הכי יעיל, הילדים מתים על זה.

לא צריך לשתף פעולה עם מחירים כפי שציינת. זו איזושהי צרכנות נבונה, שאנחנו צריכים לעבוד על הציבור על עוד הרבה דברים. כמובן, אנחנו מעודדים תיירות ישראלית בכל חלקי הארץ.

במחירים הוגנים.

אנחנו ברצף של דיונים שאנחנו מנסים במצב הפוליטי הלא יציב הזה לקדם, חלקם קשורים עוד למשבר הקורונה, והדיון הזה הוא חלק מהרצף הזה. תחום התעופה והתיירות היו מהראשונים להיפגע ולהיכנס למשבר, וכצפוי, הם האחרונים לצאת ממנו, ועדיין אנחנו לא בטוחים שהם יוצאים לגמרי. אנחנו רואים את כל מי שעוסק בתיירות נכנסת – מורי דרך, חברות הסעות – שעדיין לא חוזרים לעבוד. הפגיעות הן עמוקות באוכלוסיות שעוסקות בתיירות הנכנסת.

נתב"ג הוא עוד מקום שלא מצליח להתאושש. הוא לא חריג בהיבט חוסר ההתאוששות שלו לעומת תחומים נוספים, גם כאלה שלא קשורים לתיירות, ודיברנו על משברים נוספים בגיוס עובדים, אבל הוא נוגע באופן מיידי לעשרות אלפים של אזרחים מדי יום. אז נכון שגם בתעשייה, באבטחה, בחקלאות ובחינוך אנחנו רואים בעיה עם גיוס ושימור עובדים אחרי תקופת הקורונה, אבל אנחנו לא חשים את זה בצורה האינטנסיבית, שעשרות אלפי אנשים נפגעים מדי יום. כקדימון, אני רוצה להגיד שלקראת 1 בספטמבר נחוש את זה מאוד במערכות החינוך, שגם הן לא מצליחות לגייס עובדים, מכל מיני סיבות, אבל חלק מזה גם קשור לשנתיים של הקורונה ואיך מערכת החינוך תפקדה בזמן הקורונה. לכן הזרקור כרגע הוא על נתב"ג, גם אם יש מקומות נוספים שעוד מתמודדים.

אני רוצה להודות לך, שמואל זכאי, על זה שהגעת לכאן היום בתוך העומס שאתה, ובעיקר אנשיך שנמצאים בשטח, חווים. זה לא מובן מאליו. בדיון הקודם נפגשנו בזום, אבקש שלדיון הבא שנקיים לא תגיע באופן פיזי. תעלה בזום, תישאר בנמל התעופה עם האנשים שלך, עם הצוות, עם האזרחים הישראלים. תודה שהתפנית והגעת היום. זה חשוב לי, זה חשוב לחברי הכנסת, זה חשוב לאנשים נוספים. אני יודעת שהנושא הזה מדיר שינה מעיניך כבר הרבה מאוד זמן. אתה עושה מאמצים רבים, ואנחנו לרשותך בדבר הזה.

המצב בנתב"ג הוא כן כאוס. אמרת קודם שכשמזוודה מגיעה מפרנקפורט זה מצביע על כאוס בפרנקפורט; אדוני, יש כאוס בנתב"ג. אחרי שהודיתי לך ואחרי שאני יודעת שאתה מטפל בנושא הזה טוב, חווית הלקוח היא לא טובה. 90% מהאנשים שמגיעים לנתב"ג ממתינים בין 85 ל-90 דקות רק בשתי התחנות הראשונות, של הביטחון והצ'ק-אין, עוד לפני בידוק היד, עוד לפני ביקורת הגבולות, עוד לפני זמן העלייה למטוס ולפעמים עוד לפני הזמן שהם ממתינים במטוס כי הם מחכים למשפחה האחרונה שתגיע – וטוב שאתה מנחה להמתין למשפחה האחרונה, אבל יש כאוס. אנשים מבולבלים, אנשים לחוצים, אנשים לא בטוחים שיפגשו את המזוודה שלהם בקצה, ורבים מהם גם לא פוגשים את המזוודה שלהם בקצה, לא כשהם מגיעים לחופשה ולא כשהם חוזרים לישראל. אז עם כל המאמצים שלך, המצב הוא של כאוס. אנחנו עוד לפני הפיק של יולי ואוגוסט ואנחנו צריכים לשים את הדברים על השולחן.

הוצעו פה פתרונות, מחבר הכנסת מיכאל ביטון יושב-ראש ועדת הכלכלה, שהתייחס לגיוס מורי דרך, ודרך חבר הכנסת לשעבר ליפמן שאומר שיש עכשיו עולים חדשים שמחפשים עבודה, יודעים אפילו עוד שפה ואפשר לגייס אותם. דובר על עבודת נוער, וזה כבר קורה, עבודת חרדים שצוינה כאן. כל מי שיושב פה מסביב לשולחן מוכן היום, בתוך הכאוס הפוליטי – וכנראה נהיה ערים פה עד יום חמישי בבוקר – לחבר אותך למי שצריך. הצוותים שלנו רתומים לעניין הזה, עמותות, ארגונים, נפש בנפש, ארגוני עולים אחרים, אני לא רוצה חלילה להחסיר אף אחד, נראה איך אנחנו מסייעים בדבר הזה.

הפנייה לעבודה של סטודנטים, יכול להיות שהיא טובה. אמרתי קודם שיכול להיות שזה חיפוש מתחת לפנס, אבל אם אתם יודעים לעשות את זה אז כמובן שזה בסדר גמור.

עומר, נמשיך להיות במעקב דו-שבועי, כפי שביקשתי, אתך או עם מי מהצוות שלך בממונה על השכר באוצר. יש לכם תפקיד משמעותי בדבר הזה. את התקציבים השגרתיים אנחנו יודעים לסדר; יש פה עת חירום, היא קצרה – ל-16 שבועות, ל-20 שבועות, עד שיעבור הפיק – שמואל יודע עד מתי, ואנחנו צריכים לראות איך אנחנו לא מחמירים את הכאוס ומורידים אותו. ואני אומרת שיש כאוס, לא תשכנעו אותי שאין כאוס, וצריך לשים את היד בכיס. צריך 1,000 עובדים – להביא 1,000 עובדים. דובר פה על הבאה של עובדים זרים; אני לא חסידה של הרעיון הזה אבל אני מודה שגם בחקלאות לא הייתי חסידה של הרעיון הזה, אבל אם זה מביא מזור לחקלאי ואם זה מה שיכול להביא מזור בחלק מהתחנות – אולי בצ'ק-אין, אולי בסבלות, אולי במקומות אחרים – לעשות את הדבר הזה. אם צריך אישורים מהירים בבית הזה אז נעשה את זה, על אף הכאוס הפוליטי. כאמור, נכריז מצב חירום אמיתי ונטפל בדבר הזה.

הדאגה שלי שהכאוס הזה יביא להגברה של מעשי תוקפנות ואלימות, וזו דאגה אמיתית. אני חלילה לא רוצה להכניס אף אחד לפניקה. להיפך, אני אומרת בואו נטפל בזה כל עוד יש שמואל שליטה על האירוע ולפני שחלילה נמצא שאנחנו בחוסר שליטה על הדבר הזה.

התמונות של המזוודות בתקשורת מלמדות על הכאוס הזה. האזרח שמתכונן, הוא לא יודע מאיפה זה הגיע, הוא מגיע כבר בסטרס. הוא עם הילדים, הוא כבר צמא, הוא רעב, והוא עמד שעה בחוץ שאתה לא מודד בכלל, אתה מודד רק מרגע הכניסה לטרמינל. הציבור עמד שעה בחוץ, ואני כבר לא מדברת על הדרך שהוא עבר מהבית. כשאני רואה שמחלקים מים ודברים בחוץ, מצד אחד אני רוצה להגיד תודה על זה שאתם רגישים לזה, אבל אני אומרת שיש פה בעיה. חלוקת המים מגיעה מזה שמבינים שיש בעיה, ולכן נשים את היד בכיס ונעשה את שינוי הנהלים והתקנות ונפתור את הבעיה מהשורש ולא בחלוקת מים להרגעת הציבור.

שירות טרום טיסה בחיפה – דיברנו על זה לפני חודש. אני יודעת ששר התיירות וגם שרת התחבורה נכנסו לעובי הקורה, אני מבקשת שנקדם את זה כמה שיותר מהר. חברות התעופה לא משתפות פעולה? אני רוצה לדעת מי. אני רוצה לדעת מי חברת התעופה שלא משתפת פעולה; שיחה משולשת שלנו – אם צריך, שרת התחבורה על הקו, שר התיירות על הקו – ולבחון סנקציות ולחברות האלה. אני לא יודעת איך אפשר לעשות את זה, לא אתה הכתובת באגף התקציבים, אבל צריך לראות. אנחנו במצב חירום ולקראת מצב חירום יותר קשה; חברות תעופה, נסייע להן לפתוח את שירות טרום הטיסה בחיפה ובמקומות אחרים שתצביע עליהם, וחברה שלא תשתף פעולה למרות שנציע לה סיוע, נראה מה אפשר לעשות. אני לא יודעת איזה סנקציות אפשר לעשות, אני לא ממליצה לבטל טיסות כי אמרנו שיהיו לזה השלכות, אבל צריך לחשוב איך עושים את זה.

חברות תעופה שאין אפשרות לעשות צ'ק-אין באינטרנט – אותו דבר. קודם כול, חברה ישראלית שלא מאפשרת לעשות צ'ק-אין באינטרנט ותפגוש אותנו בהמשך בוועדת הכספים לבקש עוד מענק או עוד סיוע, נראה מה עושים עם זה. החברות הישראליות צריכות לדעת לעשות צ'ק-אין באינטרנט.

לא דיברנו היום בכלל על נושא הדיוטי פרי – איך הדיוטי פרי מושפע מהדבר הזה. הוא גורם מאוד משמעותי בכלכלת נמל התעופה בן גוריון, אני לא יודעת איך הוא נפגע מזה ומה האינסנטיב שלו. לי נשמע, בכלכלת שוק, שהדיוטי פרי היה צריך להיות פה ולהגיד לקצר את הזמן כדי שאנשים יוכלו להגיע ולקנות. אם אפשר באיזשהו אופן לגייס את הדיוטי פרי – אני יודעת שזה לא גורם אחד, זה כמה גורמים – למאמץ אז זה יהיה מבורך.

הנחיות לסוכני הנסיעות – שמענו פה שסוכני הנסיעות אומרים לנוסעים להגיע חמש-שש שעות לפני טיסה. צריכה לצאת הנחייה ברורה ממנהל נתב"ג לכל סוכני הנסיעות לא להגיע חמש-שש שעות לפני, להגיע שלוש וחצי לפני, ארבע שעות לפני – מה שתחליט – אבל להוציא את ההנחייה הזו בבקשה עד מחר בצהריים. חבל שסוכנים ממשיכים לתת הנחיות כאלה.

הנחיות לנוסע – תודה שנתת את זה פה בצורה ברורה. צריך להוסיף הנחיות לנוסעים על כל מה שקשור לצ'ק-אין מוקדם, כל מה שקשור להגעה עם טרולי. זה לא מתאים לכל האוכלוסיות, גם הרב אייכלר דיבר על זה, אבל לאוכלוסיות שזה מתאים – להגביר את ההסברה לדבר הזה. צ'ק-אין מוקדם – להגביר את ההסברה; נציג אחד ממשפחה לחברות הישראליות – לא הכרתי את זה, לא יודעת מי מהיושבים סביב השולחן הכיר את זה; נוסעים שטסים בחברות הישראליות – בביטחון כל בני המשפחה צריכים להיות, בצ'ק-אין מספיק נציג אחד מבית אב – אבא, אמא, בוגר אחר.

כל השאר, איפה הם ממתינים? מהבדיקה שלי אולם שחקים לא נותן חווית לקוח מספיק טובה. להוסיף שם כיסאות, אני לא יודעת אם אפשר לפתוח שם עוד בתי קפה, אם צריך מכרז. לא מספיק שיש שם סניף מהיר של המבורגרים ועוד סניף חצי עובד של קפה. אנחנו מדברים על אלפי נוסעים ביום, שהאולם הזה יוכל לקלוט אותם. אם אפשר – שוחחנו על זה – לשלוף את המשפחות האלה מהתור, לתת להן איזשהו צ'ופר לילד, קרטיב, צעצוע. לקחת אותם משם, להוריד את העומסים באולם הממתינים לקראת הצ'ק-אין. הסברה של הדבר הזה – קמפיין גם בתקשורת, בסוכנויות הנסיעות, דרך חברות הקרקע וחברות התעופה. כל מי שהזמין טיסה יודע כמה אסמסים מקבלים, כמה אי-מיילים מקבלים, אז שגם הדבר הזה יוסבר שם.

אנשי רשות שדות התעופה, אותם 400 עובדים שהתגייסו לעניין, ועדי העובדים שהתגייסו לעניין – כבוד והערכה רבים, זה לא רבים. תחשבו אתם, כל אחד מכם, אם יגידו לכם שהלילה הוא עושה משמרת ב-02:00 לפנות בוקר לא בתפקיד שלכם, אני לא יודעת איך הייתם מגיבים לדבר הזה. אז ברכות, גם לך, גם לאיגודי העובדים וגם לעובדים עצמם שהולכים לפגוש את הנוסעים בשטח. טוב שהם יהיו שם, הם יוכלו לשלוף את אותם נוסעים שצריכים את התור המקוצר, שאפשר להפנות אותם לאולם שחקים, להוסיף כיסאות, לראות שהדברים מטופלים.

אני מבקשת לקיים דיון מעקב, ככל שוועדת ההסכמות תאפשר לנו, בעוד שבועיים. תעלה בזום, אל תגיע, אבל אני רוצה לראות שהמספרים לא עולים על המספרים שנמסרו לי לפני הזמן הזה. זו המטרה העיקרית כרגע – לבלום את עליית המספרים של ההמתנה ושל המזוודות. אמרת שהיום זה 61 דקות, שלא נעלה על המספר הזה. אחרי זה המטרה הבאה תהיה קיצור הזמנים ושלא נגיע, חלילה, לביטול טיסות. ציינת את זה בפתח דבריך, לא אחזור על המשמעות של ביטול טיסות.

תודה לכולם, אני נועלת את הישיבה. קיץ נעים ובטוח.


הישיבה ננעלה בשעה 13:41.