פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



2
ועדת ביטחון הפנים
21/06/2022


מושב שני


פרוטוקול מס' 113
מישיבת ועדת ביטחון הפנים
יום שלישי, כ"ב בסיון התשפ"ב (21 ביוני 2022), שעה 10:30

התמודדות המשטרה עם חיפוש אחר נעדרים - דיון בעקבות היעלמותו של הנער מויישי קליינרמן

חברי הוועדה: מירב בן ארי – היו"ר

משה אבוטבול
ינון אזולאי
איתמר בן גביר
אוריאל בוסו
אורי מקלב
מיכל וולדיגר
יוסף טייב
יעקב טסלר
מיכאל מלכיאלי
אורית מלכה סטרוק
יצחק פינדרוס
נירה שפק

תנ"צ מוריס חן - סממ"ז ש"י, המשרד לביטחון פנים

נצ"מ רמי ברכיהו - רב המשטרה, המשרד לביטחון פנים

סנ"צ אלון כלפון - מפקד תחנת מודיעין עילית, המשרד לביטחון פנים

סנ"צ יצחק חובב - סממ"ר שומרון, מייצג את ממ"ר שומרון, המשרד לביטחון פנים

סנ"צ אשר ליזמי - רענ"ח מחוז ש"י, המשרד לביטחון פנים

רפ"ק אריאל גד - ראש חוליית הנעדרים, המשרד לביטחון פנים

שבתאי גרברציק - נציג דוברות המשטרה, המשרד לביטחון פנים

חיים אוטמזגין - זק"א

רחלי אוטמזגין - עו"ד, מתכללת את כל המערך, זק"א

גיטה קליינרמן - אמא של מויישי

שמואל קליינרמן - אבא של מויישי

חיים הנפלינג - דוד של מויישי

יעל צין - ליווי של המשפחה

טל גלבוע - ליווי של המשפחה

אלי חן - יועץ המשפחה

איתמר אדלשטיין

ליאת סעדון

הדס עזר, חבר תרגומים
התמודדות המשטרה עם חיפוש אחר נעדרים - דיון בעקבות היעלמותו של הנער מויישי קליינרמן

בוקר טוב לכולם. אנחנו נפתח את הדיון של הוועדה לביטחון פנים. היום ה-21 ביוני 2022, כ"ב בסיון תשפ"ב. הנושא הוא התמודדות המשטרה עם חיפוש אחר נעדרים, דיון בעקבות היעלמותו של הנער מויישי קליינרמן. קודם כל, אני מודה לחברי הכנסת שפנו לנשיאות כבר בשבוע שעבר - - -

ודחו אותם.

לא נורא, הכל בסדר.

נכון.

כשיש סוגיה חשובה ובוערת אפשר גם לפנות אליי ופנו אליי, בוודאי שנעתרתי. לאור העובדה שהוועדה לא מטפלת בנושאים ספציפיים באופן כללי, בלי קשר למויישי, הרחבתי את הנושא לטיפול בנעדרים, אבל בוודאי שאנחנו נתייחס גם להיעלמות של מויישי, שהיא באמת דרמטית והיא לא פשוטה. זאת מכיוון שאני לא זוכרת מקרה כזה, והתעסקתי פה בשבוע עם חוק של נעדרים - - -

(משפחת קליינרמן נכנסת לאולם)

יושבת הראש, מופיע לך מי היוזמים.

לא, כי לא היה לי. אבל, שוב, פעם אם זה חשוב לכם, אמרתי שאתם יושבים כאן, בגלל שזה לא התקבל בדיון מהיר - - -

מירב, לא יכולנו לשתוק יותר, אי אפשר.

אני מניחה שחברי הכנסת שיושבים פה - - -

שאכפת להם.

אלה חברי הכנסת שפעילים בנושא. אני מתנצלת אם לא אמרתי מי היוזם, כי פשוט זה לא כדיון מהיר, אבל אני מניחה שזה חשוב לכם. תודה רבה שהגעתם ושהצטרפתם לדיון. יש כאן נוכחות גדולה מאוד של חברי כנסת, זה מראה באמת את החשיבות עבורנו. גיטה, תרגישו בנוח, תרגישו בבית, בשביל זה אנחנו פה. זה התפקיד שלנו כנבחרי ציבור, לעזור.

אז אני רק אומר שדיברתי עם מפקד מחוז ש"י, דיברתי גם עם אריאל שיושב כאן שיציג את עצמו, הובהרה דעתי, גם בשיחות אישיות וגם בכלל, כדי להבין מה קורה. אני אתן להם לסקור לפניכם. אני הבנתי גם שהייתה פגישה בבית עם המשפחה, נכון? היא הגיעה אליכם. דיברתי עם ממ"ז הוא אמר לי את זה. אנחנו נשמע אתכם, את חברי הכנסת וכמובן את המשטרה וננסה לסייע לכם ככל הניתן בחיפושים אחרי מויישי בנכם. אז, אני אתן לחברי הכנסת, כי הבנתי שמחכה לי אירוע - - -

קודם כל, בוקר טוב לכולם. גברתי יושבת הראש תודה רבה על קיום הדיון, שנענית לבקשת חברי הכנסת וגם ליושב ראש הכנסת.

נכון. צריך להגיד שיושב ראש הכנסת, מיקי לוי, פנה אליי וביקש שנקיים את הדיון.

וישר נענית בחיוב, ברשות ההורים יקרים. אני כן רוצה לנצל את מספר הדקות שיש לי לפנות למשטרת ישראל. אין ספק שהמשטרה היא לא כל יכול, אנחנו לא חושבים שהמשטרה יכולה לעשות הכל, אף אחד לא בא בטענה למשטרה שיכולה לעשות הכל, אנחנו רוצים להציף בפניכם, משטרת ישראל, הרגשה של ציבור, לא יותר מזה. אני רוצה לפתוח בדבר הכי פחות חשוב בסיפור, שמונים יום ילד נעדר מהבית - - -

שמונים ושבעה.

כן, ובאתר של משטרת ישראל בנושא של הנעדרים, שם זה לא מופיע. אני הייתי אצל המשפחה לפני כמה ימים, פניתי מיד לסגן השר, הוא אמר לי אני מטפל בזה, ואכן לא עבר מספר ימים, כמה שעות וזה עלה לאתר. למה אני פותח לדבר הבאמת פעוט הזה? בגלל שהדבר הזה בעצם לימד מצביע, לנו לחברי הכנסת ולציבור, שיש פה אולי איזו שהיא הזנחה. עכשיו, כשאני הייתי גם אצל המשפחה, אז רב ניצב משטרה היה והוא מטפל, עוקב ומעדכן, נכון. אבל, כשיש כל כך הרבה מידע שאנחנו כציבור לא יודעים מה לעשות איתו, והמשפחה גם לא יודעת, העירייה, הרשות המקומית לא יודעת.

יש פה אריאל אלחרר ויעל צין פה שבאמת העלו את הנושא הזה לקמפיין תקשורתי, עד שהתקשורת לא לקחה חלק גדול מאוד בפרסום של העניין כולל התקפות על משטרת ישראל, לא היה משהו משמעותי בדבר הזה. אני שואל איך יכול להיות שילד כל כך הרבה ימים נעדר. אני לא שואל למה הוא לא נמצא, כי יכול להיות שהמשטרה תגיד אין לנו קצה חוט. אין לנו נביאים במשטרת ישראל, יכול להיות, רק ההרגשה שלא מיצו את כל מה שיכולו לעשות לו זה היה ילד במקום אחר. עכשיו, למה אני מדבר בצורה כזו? כי גם ההתייחסות של המשטרה במחוז, בעיר, מול המשטרה הכל בסדר, בא שוטר דופק אחרי כמה ימים, נו מצא אותו, הוא כבר חזר?

כאילו מה אתה חושב שאנחנו באמת מחכים שתבוא לשאול אותנו? אתה עצמך לא יודע מזה? התנהלות שלקחה הרבה זמן. הקימו צח"ם, שאני עוד לא יודע מי עומד בראשות זה, אנחנו מאמינים שהמשטרה הקימה, כמה זמן לקח? האם יכולנו לעשות את כל זה ארבעים וחמישים יום קודם. עכשיו, זה נכון הייתה טענה למשפחה שלקח כמה ימים עד שהגיע למשטרה, הכל יכול להיות, אבל האם טיפלו בנושא הזה כמו במקומות אחרים? נכון, אנחנו באנו בטענה שהמפכ"ל ראה לנכון ללכת להקים חפ"ק במקומות אחרים, והיה מי שאמר זה לא דומה, זה פלילי וכל התירוצים ידועים. אבל, ישנה הרגשה שלא לקחו את הסיפור הזה מספיק ברצינות, אין לנו טענות למשטרה.

אנחנו יודעים שיש לנו משטרה אחת והחוזקה שלכם היא החוזקה שלנו ואתם עושים עבודת קודש יום יום בתפיסת גנבים, בסמים ובכל המטלות שלכם. אבל, יש כאן נער בן שש עשרה, שההרגשה שלנו כנציגי ציבור ושל הציבור, שאילולי קמפיין תקשורתי ענק לא היה כאן צח"ם כמו שהוא לא קם שבעים יום קודם ולא הייתם נכנסים להליך הזה כמו קודם. אז, אנחנו באנו לכאן רק להציף את הנושא בפניכם ולגשת בפניכם. יש לכם את הכלים שאין לאף אחד אחר, תתכללו את הנושא הזה. בעזרת השם, עם התפילות של עם ישראל נבוא גם לפתרון.

אבקש להתכנס לשלוש דקות כל דובר. חבר הכנסת אוריאל בוסו בבקשה.

טוב, גברתי היושבת בראש, חבריי, חברי הכנסת ומשפחת קליינרמן, למעשה אנחנו נמצאים בדיון שבמדינה מתוקנת לא היינו אמורים לקיים דיון. יש נוהל, ישנם נעדרים במדינת ישראל ובכל העולם כולו, לא אמור להתקיים דיון על דבר כל כך, אני לא רוצה להגיד סטנדרט, אבל דבר שקורה ואנחנו מכירים את זה מכמה זוויות, לפעמים זה בצד של דמנציה ועוד ועוד. למעשה, לאחר שקמה זעקה אמיתית מאנשי תקשורת ואנשים שלקחו לעצמם, נמצאים פה כמו שאמרו אריאל אלחרר, יעל צין, טל גלבוע ועד כמה חבר'ה שלקחו יוזמה, כי ראו אמא ואבא שמשוועים לעזרה למעלה משמונים יום.

אני מסתכל פה בטאבלט שמונח לפניי, את המצגת שהונחה, נוהל טיפול בנעדרים, כי עד שלא קראתי את הנוהל הזה, לכאורה, יש תחושה ואני עם כל הערכה למשטרת ישראל ואני לא אומר את זה מן השפה ולחוץ, ואני בעבודה משותפת איתם וגם כמצב של הנעדרים. אני מכיר את זה בזוויות אחרות דווקא כמתנדב זק"א בפתח תקווה ועברנו הרבה סבבים כאלו. אבל, עד שאני לא רואה את המצגת, כביכול, הייתה תחושה שאין איזה נוהל מסודר שאנחנו יודעים לפעול לפיו, חוץ מהפק"ל וכאן אנחנו רואים מה אמור להיות בהמשך, שלוש מאות שוטרים שאמורים לחפש, איפה להתמקד ומה לעשות, אבל הזעקה הזו שנשמעה, כשאני דיברתי עם המשפחה והיינו בבית שלהם לפני כמה ימים ושאלנו, עד שעוררו את הנושא, מי היה מהמשטרה אצלכם? מי תקשר אתכם? מי דיבר אתכם? הם אומרים שאף אחד לא דיבר איתם. זה דבר שלא היה נשמע לנו סביר בעליל, שנראה לנו משהו כאן לקוי. לקוי בהבנה, בתפיסה.

אני מוכרח לומר שגם אני פניתי אישית בשבוע, שבועיים האחרונים למפכ"ל המשטרה, וכמו שאמרו, הוקם צוות חקירה מיוחד או שהצוות חקירה שהיה לפחות הוא בא ונכנסו יותר למעגל. בנוסף, נכנסנו אנשי מקצוע שיתקשרו בין המשטרה למשפחה. אבל למעשה, אנחנו לא באים בטענות, אנחנו באמת רוצים לשמוע כאן תשובות המיתיות. משטרת ישראל, מי שראה את הזעקה של האמא, עוזבת שבעה ילדים יום יום, שמה אותם בבייביסיטר, מתנדבות בקהילה ופשוט לחפש סיכה בערמת שחת. נוסעים למירון, חוזרים, שואלים אנשים, מדברים, אין להם את הידע, אין להם את המקצוענות הזו, אין להם את המשאבים אללו. אנשים נרתמים לעזור ועד שפנו לאנשי מקצוע, יעלה גם כן פרסומי חוץ ופרס כספי למי שיכול, אבל זה אמור להיות תפקידה של המשטרה וזו המטרה למעשה של הדיון. אני רוצה להודות לחברים באמת שעוררו את הנושא הזה. תודה רבה.

תודה. חבר הכנסת מקלב הצטרף, אז עכשיו מקלב ואחריו ינון. בבקשה, חבר הכנסת אורי מקלב.

קודם כל, תודה על עצם קיום הדיון. אני מקווה שגם הדיון הזה יביא באמת להרחבה, לטיפול ולחשיפה יותר גדולה בחיפוש אחרי הנער. לא צריך להרחיב, לדבר מה אומרים הורים כשהם כל כך הרבה ימים לא יודעים איפה הילד שלהם. אני לא רוצה כל כך לדבר על העבר, היינו בקשר גם עם הממ"ז וגם עם אנשים שהיו אחראים לזה במשך התקופה הזו. נתקלנו בלא מעט קשיים אולי בתזות, שהיו במחשבות, בכיוונים שונים שלא התמקדו דווקא בחיפושים, אלא בדברים אחרים שהילד מעצמו הלך לאיזה מקום ועוד דברים כאלה. אנחנו גם חושבים שהיום זו תזה לא נכונה, שהוא הלך מרצון לאיזה מקום. אנחנו חושבים שיש צורך בהרחבת החקירה והחיפושים ונתקלנו בלא מעט קשיים. עוד לפני איזה חודש וחצי או חודש הייתה איזו ידיעה שהילד היה בטבריה, בבית הכנסת של טבריה.

ביקשנו את הצילומים, היה קושי רק לחשוף את הצילומים פרטיים ולא פרטיים ומי מבקש את זה. הכל היה בגלל שלא צוות החקירה ביקש את זה, אלא ההורים ביקשו. כשההורים ביקשו אמרו, אנחנו לא יכולים לתת את זה, מכיוון שלא הייתה כתובת שטיפלה בעניין בצורה רחבה. בנוסף, היה גם ל"ג בעומר באמצע שהמשטרה הייתה עסוקה בזה, ושם היה מירב האמצעים שזה יעבור בהצלחה, וזה לא עבר בהצלחה לצערנו, בדרך אגב, בסוגריים. בכל אופן, אין ספק שחלק ממה שעכשיו אנחנו צריכים לעשות הוא להרחיק את החשיפה של ההיעדרות, על מנת שיהיו הרבה אנשים שיצטרפו, ישחזרו ויהיו ערניים לאיפה שהילד נמצא.

מי שצריך לרכז את זה ולקחת את זה במלוא התפקוד הוא המשטרה, אין גוף אחר. יש גופים של מתנדבים, יש אלפי מתנדבים שמוכנים לעשות את החיפוש, אבל שיגידו להם, שיכוונו אותם, שמישהו ירכז את זה, שינחה ושהכל יהיה בצורה מסודרת. אנחנו מצדנו, הקהילה החרדית ועוד קהילות, ייתנו את כל מה שצריך בשביל להרחיב, לחזק ולתת את האמצעים של חיפושים. אנחנו מודים למשטרה, אבל אנחנו מצפים מהם ומבקשים להיכנס בצורה הרבה יותר עמוקה, גם לחקור את העבר, דברים ושמועות שהיו, לתת את המצלמות דברים כאלה ולתת באמת את החלק המקצועי בידע שלכם עם כל מרחב המשאבים שיש לכם. תודה.

תודה. יוסי טייב, בבקשה.

טוב גברתי היושבת בראש, הורים יקרים, משטרת ישראל, יש תחושה קשה. לצערי, וקשה לי לומר את זה, אבל יש תחושה שהציבור החרדי פעם אחר פעם הופך להיות סוג ב'. לא ייתכן שלפני שבועות אחדים אנחנו ראינו את הגיוס של משטרת ישראל על מקרה אחר לגמרי, מסיבות אחרות, כל התשובות נכונות, אבל לא ייתכן שהורים יישארו שמונים ושבעה יום ללא מענה. תראו מה קורה פה, תסתכלו על נציגות של חברי הכנסת ומי חברי הכנסת שנמצאים פה, זה מה שהכי כואב לי. האם הפכנו את זה לנושא חרדי? ילד הוא ילד, אזרח הוא אזרח. אני אלחם עד טיפת דמי האחרונה, אני לא אתן שבמדינת ישראל יהיה איפה ואיפה בין מגזר למגזר, נעדר הוא נעדר. משטרת ישראל, אין לי ספק שאתם מנסים לעשות את המרב, אבל יש פה איזו שהיא מגמה שצריך לעצור אותה.

אני מקווה באמת שיהיו לכם תשובות נכונות לבוא ולהסביר לנו למה המקרה הזה שונה ולמה דרכי הפעולה היו שונים ממקרים אחרים, כי אני אומר לכם, אני לא רוצה לחשוב על מה ההורים עוברים, על מה אנחנו עוברים בלילות. אילולי באמת עיתונאים, אנשי תקשורת טובים שלקחו את זה, אריאל, יעל, אני לא יודע איפה היינו היום. האם באמת הנושא הזה היה צף על סדר היום כמו שהוא צף עכשיו? לכן, זו הנקודה הראשונה. הנקודה השנייה, וטוב שכך, נכון שאנחנו מדברים כרגע על נושא ספציפי, אנחנו צריכים מכאן ולהבא לתקן, כי היום זה מויישי ומחר זה מישהו אחר, ממגזר כזה או ממגזר אחר. צריכים לשים לסצנה הזו סוף ובאמת להתגייס בכל הכוח. אני קורא לכלל חברי הכנסת בבית הזה, לאו דווקא מהציונות הדתית או מהציבור החרדי, כולם צריכים לבוא ולהילחם על הדבר הזה. אני יודע כמה הדבר הזה חשוב לך וכמה שאת הולכת לעזור לנו, על מנת לפתור את הבעיה.

תודה רבה, חבר הכנסת טייב. חבר הכנסת יעקב טסלר, בבקשה.

תודה, גברתי יושבת הראש. תודה על הדיון החשוב הזה, תודה ליושב ראש שנענה לבקשה של החברים. אני אשתדל לא לחזור על מה שהחברים אמרו כאן. אני רוצה לשתף אותך, גברתי ומשטרת ישראל, ביקרתי אצל המשפחה, ראיתי הורים אומללים, רצוצים, הם התביישו לבכות, אבל את הדמעות ראיתי. התחושה שאני קיבלתי שבעצם לא מעניין את אף אחד מה קורה, מה עלה בגורלו של מויישי. אני אסביר בקצרה, נאמר פה קודם שהמשטרה לא כל יכול, כולנו מבינים את זה, בוודאי שאנחנו מצפים לשמוע תשובות מה נעשה בעבר, מה התוכניות ואיך מתמודדים עם הדבר הזה, אבל אנחנו מבינים גם שיש את הקושי. אבל, דבר אחד הם לא מבינים ואני לא הבנתי, משטרת ישראל יכולה לעשות דבר אחד מאוד מאוד פשוט, לחזק, לתמוך, לתת עדכונים, להיות בקשר עם המשפחה פעם בשבוע, פעם בשבועיים.

איך ייתכן שההורים מרימים טלפון ל-100 ולא יודעים על מה מדובר. הם שואלים שאלה מה קורה, אין להם מושג, נברר? נחזור אליכם? בוודאי ובוודאי שלא חזרו. בעצם הם קיבלו את התחושה שאנחנו פה מדברים על השבת אבדה, על איזה חפץ מסוים שמאוד יקר לבעליו, מאוד חשוב להם, הם איבדו איזה חפץ והם מבקשים את עזרת המשטרה שיחפשו, שיעזרו להם למצוא את האבדה. אנחנו לא מדברים פה על חפץ, מדברים בנפש. אנחנו ואף אחד לא יכול להיכנס לנעליים האלה של ההורים מה זה כאשר מחפשים ילד. האמא אמרה לי, התחושה שלי שמויישי חי, אני מדברת איתו כל יום, זו תחושה של אמא, לב של אמא. איך הם יכולים לישון לילה, איך הם יכולים לשרוד, אני לא יודע איך הם שורדים.

אבל, ברגע שהם יודעים שיש חיפושים ומקבלים עדכונים, זה בעצם נותן איזו תקווה, אבל אם המצב הוא להיפך? אני לא יודע אם לא עושים, אני לא מגיע לשפוט את משטרת ישראל טרם אני יודע בכלל מה נעשה, את זה נשמע בהמשך, אבל מה-26 במרץ אין שיתוף פעולה מינימלי, עדכוני, זה דבר שאני לא חושב שאפשר לעבור עליו לסדר היום, מעבר לזה שאנחנו לא יודעים על המאמצים שנעשו. אני מקווה מאוד שנצא היום עם תשובות שיניחו את הדעת, על מנת שנוכל לדעת לעשות את הכל, להרגיע הורים ולהרגיע את כל עם ישראל. כפי שציינו פה חברים, זה לא משהו פרטי של משפחת קליינרמן, זה נוגע לכל אחד ואחד בישראל, חילונים, חרדים. אין בזה לא פוזיציה, לא פוליטיקה, נער בישראל נעלם כל כך הרבה זמן ואנחנו לא מוצאים אותו. תודה.

תודה. חברת הכנסת מיכל וולדיגר, בבקשה.

אוקיי, אז אני אתחיל בכך שיש לי חמישה ילדים שלי, מויישי הוא הילד השישי שלי. אני רוצה להאמין שחלק מהאנשים פה הם הורים לילדים. אני לא מצליחה להבין איך אנחנו מסוגלים לקום בבוקר, לפתוח את העיניים ולהמשיך את סדר היום הרגיל כאשר יש לנו ילד שאנחנו לא יודעים איפה הוא. אין קצה חוט לאיפה הילד הזה נמצא. אז, כל החברים לפניי אמרו אנחנו לא כועסים על המשטרה, אני כועסת, לפחות לפי מה שאני יודעת. אני באתי פה בראש פתוח כדי לשמוע באמת אולי אני טועה, אבל איך יעלה על הדעת? אני רוצה להבין. יש לי מספר שאלות, כמה נעדרים יש כל שנה בישראל? מה הוא משך הימים הממוצע של היעדרות? כמה מהם ילדים מתחת לגיל שמונה עשרה? יש נהלים? נוהל בסיסי, של פעולות בסיסיות שצריכים לעשות אותן? כמו שאמר חברי מקודם, מה הקשר עם המשפחה? איפה היא בכל העניין הזה? מתי ממוקמים בדרך כלל צח"ם אחרי כמה זמן? איפה הנהלים?

מה שנראה לי פה, ואני מכירה את הסיפור באמת, אני שוב, כמו כולם ורוצה להודות גם לאריאל, גם ליעל וגם לטל, שהם אנשי תקשורת שהם עוררו לנו את העניין הזה. אני לא ידעתי מזה כלום, שום דבר. גם התקשורת בעיניי פה חטאה כי זה לא מעניין, בין אם זה ילד חרדי, אין לי מושג, אבל זה לא מעניין וזה עצוב שזה לא מעניין. אני שוב, כאשר נכנסתי לתמונה שמויישי נעלם שבעים ושישה ימים, משהו כזה אם אני לא טועה, ציפיתי והייתי בטוחה שיומיים אחר כך כבר יהיה משהו. הנה, חלפו להם כמעט שבועיים ושום דבר, כלום, אין שום דבר, לא יעלה על הדעת. אסור לאף אחד מאיתנו פה לשתוק. מהסיפורים עם האמא וגם עם האבא הכל היה נראה לי נורא חובבני. כאילו, אין שום דבר, אומרים לה להביא תמונה, היא מביאה תמונה, אומרים לה, לא אל תביאי את זה באי מייל, תביאי את זה ביד, לכי תביא ביד, איפה יש מצלמה, כל מיני הוראות שמטרטרים את האמא ואת האבא.

אין להם מכונית, תיסעו, תביאו, כלומר לא די שיש להם מצוקה נפשית כל כך קשה, יש להם עוד שבעה ילדים בבית וכל היום רק אומרים להם לכו, תביאו, תעשו, כאילו מפעילים אותם באיזה הפעלות מוזרות שאני אפילו לא יודעת מאיפה הן יצאו. באמת, הדבר הזה לא הגיוני. אל"ף אני מתפללת לבורא עולם שנמצא את מויישי כמה שיותר מהר ונחזיר אותו לחיק משפחתו, אבל אי אפשר לסמוך רק על הנס, ככה לימדו אותי. לכן, אני פונה אליכם, משטרת ישראל, אל"ף, באמת במקרה הזה כל אבן להרים, כל דבר, עוד הרבה מעבר לנהלים, כי פה חטאנו להם. המדינה חטאה למשפחה האהובה הזו, אז צריך להרים פה כל אבן. מצד שני גם, ללמוד להבא, חייבים להיות נהלים, ואם יש נהלים האם הם מומשו או לא. משהו פה ממש לא בסדר, ומירב, זה התפקיד שלך, והתפקיד שלכם לתקן את הדבר הזה ויפה שעה אחת קודם.

תודה רבה. חבר הכנסת פינדרוס.

בוקר טוב גברתי יושבת הראש. אני באמת חייב להודות גם לך וגם ליושב ראש הכנסת שיזם את הדיון הזה על פי הבקשה הוא נענה מיד לבקשת החברים, אני חושב שהדיון הזה חשוב. הדיון הזה חשוב משתי סיבות, סיבה אחת, סדרי עדיפויות - - -

אתה מדייק במה שאת אומר עכשיו? אישרו את זה במסגרת דיון מהיר?

לא, לא, יושב הראש ביקש במליאה על פי בקשת החברים.

אני נאמתי נאום של דקה ובכיתי על הדבר הזה, ואז הוא אמר אני מבטיח שיהיה דיון.

אחרי שביקשנו דיון מהיר ונדחינו החברים פה ואני לא יודע למה.

צריך להודות לו ביחד עם יושב ראש, תודה.

כל ההסברים נשאיר לאחר כך.

דרך אגב, אם היה מאושר לך דיון מהיר, גם לי היה מאושר דיון מהיר, אז כבר חודש זה לא דיון מהיר, בניגוד לנהלים אבל זה בסדר. יותר מחודש, דיון מהיר שאושר יותר מחודש, עוד לא התחיל.

פינדרוס, בעזרת השם הוא גם לא יתקיים.

אתם מבזבזים לי זמן יקר, הדיון צריך להסתיים בשתיים עשרה, חבל על הזמן.

אני רוצה לומר שיש פה שני נושאים, שלדעתי הם מרכזיים, קודם כל סדרי עדיפויות. אני חושב שהוועדה צריכה לדון על סתם סדרי עדיפויות והשקעת משאבים במשטרה בנושאים מה מטריד את אזרחי ישראל, בסדרי עדיפויות של משטרת ישראל. זה דבר שהוא שאלה עקרוני, כי ברור בכל דבר, אני גם מסכים שהם לא מלאכים, אבל בסוף זה השקעת משאבים, זה נושא אחד. נושא שני הוא התחושה. בסופו של דבר אם משפחה יוצאת בתחושה אחרי שלושה חודשים בסיטואציה הזו, הם יוצאים בתחושה שלא נמצאים איתה, זה דבר שצריך להדליק נורה אדומה לכולנו.

אנחנו צריכים לשאול את עצמנו ולשאול פה את הוועדה ואת המדינה, איך אנחנו יוצאים בתחושה כזו? זאת אומרת, אני יוצא מתוך נקודת הנחה שיש תושבה על השאלה הראשונה שכל המשאבים, סדרי העדיפויות במשטרה והשקעת המשאבים הם במקום הנכון. זה דבר ראשון. דבר שני, אם זה נכון, למה אזרחי ישראל בתחושה שהדבר הזה לא קורה? המשפחה בתחושה שלא עובדים יחד איתם, כמו שסיפר עמיתי הרב מקלב על התמונות בטבריה או על כל דבר דומה כזה או אחר, שבסוף אחרי שמונים ושש יום, אנחנו נמצאים באותה מציאות, שבסדר, הקימו צח"ם או לא הקימו צח"ם, מתי הקימו אותו? איך הוא פעל? מה היה הקשר למשפחה? ואלה שני הדברים שאני חושב שאנחנו צריכים לקבל פה היום תשובה.

תודה, פינדרוס. חברת הכנסת סטרוק, בבקשה גברתי.

אני מעדיפה לדבר אחרי שנשמע את המשטרה, אבל אני רק רוצה שהמשטרה באמת תענה על השאלות שמיכל שאלה.

המשטרה תענה לשאלות שנשאלו, זו לא הפעם הראשונה של הצוות כאן, בטח של מוריס. אז, אני קודם כל נותנת להורים את זכות הדיבור, בבקשה.

קודם כל, תודה רבה לכל מי שככה נמצא פה ואני יודעת שכולם פה עסוקים וזה באמת מחמם את הלב שאכפת פה למישהו מאיתנו. אנחנו נמצאים במצב ששמונים ושבע יום אנחנו לא יודעים איפה הילד, איפה מויישי. מויישי, אתם צריכים להבין שמדובר פה בילד בן שש עשרה וחצי, קטין, צעיר, ילד אחראי, ילד שיודע לנסוע הלוך, חזור, ילד שלא קרה לו מעולם דבר כזה. זה ילד שקרוב למשפחה שלו, זה ילד שמחובר לחברים, זה ילד שכל מי שמכיר אותו הלב שלו נמס, אני מדברת פה על ילד של עם ישראל. אני מרגישה כאילו אין לי חיים, אני כל הזמן מנסה להסיח את הדעת, לנסות לטפל בתינוקת. יש לי תינוקת עכשיו בת חצי שנה, איך אני יכולה להיות רגועה בשבילה ולתת לה את מה שהיא צריכה? יש לי עוד ילדים, אני צריכה לשמור עליהם שלא יישברו לי לגמרי.

אני צריכה לטפל בהם, אני צריכה לטפל בבית, אני צריכה את מויישי. אני כל הזמן מרגישה כאילו אין לי מישהו שתופס את הפרשה הזו של מויישי, שכאילו מה קורה פה? מה קורה פה? ואין לי איך לממן את הדברים האלה, אלו סכומים שאני לא מכירה בכלל. אם אני אספור את זה לשעות, זה אלפיים שמונים שעות שאנחנו נמצאים בסיוט מתמשך. אין לנו לילה, אין לנו יום, אין לנו צהריים. אני כבר מרגישה שאני מדברת שטויות מרוב שהראש שלי כבר לא מרוכז. אני מבקשת באמת מכל מי שיכול, מכל הגורמים שיש להם השפעות על מה שלא יהיה בסיפור של מויישי, להחזיר אותו מהר הביתה, כמה שיותר מהר ולפחות למצוא קצה חוט, לפחות שנדע שעשינו מה שאפשר. גם אני תוהה מה עובר הילד הזה? אין לנו שום מושג, איפה הוא נמצא? האם הוא חי? האם הוא לא? הוא נפל לאיזה תהום או לוואדי או נמצא בין שני סלעים? אני לא יודעת מה, אני לא יודעת מה לחשוב. אני לא מסוגלת גם לחשוב, אין לי מילים, אין לי מילים.

אני מתפלל פה לכל מי שיכול לעזור. לדעתי, אני לא יודע אם כולם רואים את זה ככה, אבל מדובר פה בחיים של ילד. אם מדובר בחיים של ילד המדינה צריכה לקום על הרגליים, וכל מי שרק יכול לעשות משהו עם כל הכוחות, כי זה לא משהו שאפשר להזניח אותו ולהגיד טוב, יש עוד דברים לעשות. אנחנו מאוד מאוד חוששים שמדובר פה בחטיפה, כי לפי כל הסימנים שבעצם מדובר פה בילד שמחובר למשפחה ולדת ותמיד היה מתקשר, גם אם לא היה לו טלפון הוא היה לוקח ממישהו ומתקשר. אין לנו שום מחשבה אחרת, מלבד מישהו שמחזיק בו, אם זה לאומני או פלילי, אני לא יודע. אבל, זה דבר שצריך לבדוק אותו וכל עוד שלא בדקו אותו טוב, אי אפשר לומר שזיכו את הדבר הזה ולהחליט שלא מדובר בזה. תודה רבה לכל מי שהגיע ועוזר לנו.

תודה רבה. בבקשה, טל גלבוע.

וואו זה קשה. אני הגעתי למשפחת קליינרמן כשמויישי נעדר כבר שבעים ותשעה ימים. גם אני אמא לשלוש בנות ואני רוצה לומר, אני מצטערת שנגעו בזה חברי הכנסת החרדים, אבל זו באמת בושה שככה נראה הדיון הזה, אני מצטערת לומר. אני גרה בכפר סבא, אם ילד בן שש עשרה וחצי היה נעלם מהבית שלו בכפר סבא, המדינה לא הייתה על הרגליים? כל ישראל לא הייתה על הרגליים? וקרה לנו מקרה בכפר סבא לפני שנה, ילד נעלם לכמה שעות, כל כפר סבא הייתה מחוץ לבתים, חיפשנו את הילד. עכשיו, אני מגיעה לבית הזה ואני רואה הורים שבורים, הם צעירים ממני, הילדים קטנים מהילדים שלי ואני נכנסת לחבר של מויישי ואני אומרת לכם, הלב נשבר. זה גומר, אני אומרת את זה בתור אמא ואני יודעת שאתם הורים.

עכשיו, אני רוצה לומר משהו, אני לפני תשע שנים נעצרתי על הנחת ראש של פרה במזרקה, באותו הרגע נפתח צח"ם, באותו הרגע. זה מה שאנשים פה רוצים שתבינו. כולם יודעים היום שהמשטרה בסיפור, נפתח צח"ם והמפכ"ל בדבר הזה באופן אישי, אבל בסיפור של נעדרים וכולם יודעים את זה, הימים הראשונים הם קריטיים והזעקה הגדולה שלנו היא על הימים הראשונים הקריטיים. היה קל, ואני מצטערת לומר את זה, אבל בגלל שמדובר בילד עם כיפה שחורה על הראש, שהולך ככה לקברי צדיקים, אנחנו לא מכירים את זה בדיוק, אני מדברת עלינו, כן? לא לגמרי יודעים את העניין הזה של התבודדויות, לא מכירים. לפי דעתי, זה מה שנתן את האות השגוי לאיך להתייחס למקרה הזה.

אני אמא לשלוש בנות, אני לא עוזבת את משפחת קליינרמן, אני אומרת לכם דוגרי. אנחנו לא נעזוב את המשפחה, כי מויישי הוא הבת שלי והילדים שלכם. עכשיו, אני אומרת, אני נותנת את כל הכוח שלי, כל מה שצריך, אני מבקשת שיתוף פעולה, מה שאתם תצטרכו אנחנו לשירותכם. תגידו לנו מחר להרים אלפיים איש למירון, אנחנו מרימים אלפיים איש למירון, מה שתגידו לנו, אנחנו פה. אני רוצה להגיד, מה שנקרא, ברמה האישית שלי, עכשיו יש פה חוסר אמון משווע, זה הסיפור המרכזי בין המשטרה לבין האזרחים, אנחנו יודעים את זה. יש חוסר אמון בין המשטרה לבין המגזר החרדי, אנחנו יודעים את זה, אנחנו רוצים לתקן את זה, זה מה שאני מבקשת, מה שאפשר לעשות כדי לתקן. הכי נורא הוא חוסר וודאות להורים ומגיע להם לקבל את מויישי, זה הדבר הכי חשוב לנו. תודה רבה.

תודה, טל. תודה רבה לך ומה שאת עושה למשפחה, זה לא מובן מאליו. חיים אוטמזגין מזק"א, בבקשה אדוני.

שלום. אני מפקד על יחידת איתור הנעדרים של ארגון זק"א למעלה מעשרים שנה. באמתחתי הרבה מאוד הצלחות, אבל בעיקר הרבה מאוד ניסיון והבנה של תפיסת מקצועית כיצד להתייחס לאירוע מהסוג הזה. אני חושב שברמה העובדתית, סליחה שאני קצת ככה שונה מהנאמר כאן, להטיל אצבע מאשימה למשטרת ישראל זה פתרון קל, זה לא נכון. אפשר לשאול שאלות, אבל צריך להבין שבתפיסה המקצועית אלפיי איש על הר מירון בלי יכולת מקצועית לנהל אותם ולתעד את כל מה שהם עושים, אין לזה משמעות מלבד אותה תחושה שמדברים עליהם שעושים. התייחסות לאירוע נעדר מחייבת תכנון, חשיבה, פיקוד, שליטה, תיעוד, ניתוח מסקנות, יצרת בנק משימות - - -

ברור, זה מה שאנחנו דרושים שהמשטרה תעשה.

היה להם תשעים יום לעשות את זה.

כאילו, לא הבנתי. זו בדיוק הנקודה, הם אמורים לתכלל את זה.

לא, אני פשוט רוצה להיות שונה.

לא, אני מבין שאתה רוצה להיות שונה, אני אגיד לך רק דבר אחד, כשהיא אמרה אלפיים איש תחת המשטרה.

ברור תחת המשטרה.

אם אין מחקר מודיעין, אין מה להביא את האלפיים האלה.

במקרה של ספיר נחום, זכרה לברכה, ראינו את העבודה המופתית של המתנדבים וככה צריך להיות.

אני מבקשת לתת לו לדבר.

אני בסך הכל רוצה לקחת את האמירה שהיא אשמה או תלונה, שיכול להיות שהיא מצודקת או לא, אני לא נכנס לעניין הזה, ואני אומר חסרה יכולת מקצועית היום לתכלל את החיפושים, חסרה יכולת להפעיל בו זמנית כל כך הרבה מחשבות ומשימות. אנחנו צריכים יותר להתמקד באיך אפשר לעשות את זה.

אבל צריך להקים עוד ארגון חוץ מזק"א שיעשה את זה?

לא, לא, חסר וחלילה. אל"ף יכול להיות שכן, זה לא ארגון, זה יכול להיות שילוב.

אני מציע שצריך עוד ארגון, כי זק"א לא עומדת בעומס.

המשטרה צריכה לשלב את הגופים האזרחיים, ללמוד את היתרון ואת היתרון היחסי של כל אחד - - -

בסדר, היא צריכה לתכלל את זה.

נכון, על זה אני מדבר. אני מדבר על לקחת את כל התלונות - - -

אתה צודק, זו לא דעה שונה. סך הכל מה שהיא העלתה את מה שנאמר.

אבל המשטרה צריכה לתכלל.

אני אומר שצריך לקחת את היתרונות היחסיים של הגופים האזרחיים - - -

חיים אוטמזגין עובד מול המשטרה, בוודאי שהוא לא יתקוף אותם וזה מתבקש ממנו.

סליחה, במקרה שמשהו פה לא מובן, אף אחד כאן לא תוקף אף אחד. יש כאן דיון, ביקורת היא דבר לגיטימי, ענייני.

אבל חיים אומר כאן בין השורות - - -

אז חיים מותר לו להגיד.

רגע אבל אני רוצה לומר לך משהו, משהו בסוגריים, חיים אומר כאן בין השורות עוד נקודה ואני מכיר את זה ניסיון. כאשר יש נעדרים, נניח בפתח תקווה, מפקד של האירוע במקרה של נעדר הוא חיים אוטמזגין, זו לא המשטרה. הוא נותן את המידע לפעמים למשטרה, נעזר בהם ומלווה אותו צוות משטרה. זה לא אמור להיות כך, וככה זה קורה.

מה שאתה מנסה לומר הוא שהוא נפגע?

לא, איפה הוא נפגע, הפוך אני אומר. הוא אומר שהמשטרה צריכה לתכלל, להיעזר בגופים הנעדרים אבל המקצועיות שלו והכוחות של המתנדבים, הם בסוף מרימים את זה וזה אירוע שצריך להיות מתוכלל, קודם כל, אצל המשטרה.

נכון, בדיוק.

אני אשלים ואסכם את דבריי, אם ניקח את כל המוטיבציה שיש כאן בחדר, נאחד כוחות ונבנה את המערך הזה של טיפול באיתור נעדרים בכוח משולב, אנחנו נגיע להישגים.

אבל המדינה צריכה לעשות את זה, היא מתכללת לא אתה.

אני לא נגד זה, אני רק אומר זה הדבר האופרטיבי שצריך לעשות.

למה זה לא קרה עד עכשיו? זו השאלה.

אם אתם תמשיכו לדבר כל הזמן, אני לא אשמע כלום והדיון ייגמר, כי יש לי זמן מוגבל לדיון, אוקיי? שלא נדבר על כך שהמקביל יש לנו עוד דיון שגם חשוב לי להיות בו. אז, בבקשה מכם, דיברתם, אמרתם, לא הפרעתי לאף אחד. חיים, תתכנס לסיכום ואני רוצה - - -

הסיכום שלי הוא שצריך לקחת את כל המוטיבציה שיש כאן בחדר ולהנגיש - - -

אנחנו איתך.

לסוגיה של איתור נעדרים באמת מחשבה יותר עמוקה שמשלבת את המשטרה עם הציבור. כי, לציבור יש יכולת לעזור במקום שהמשטרה מתקשה במשאבים ובשימות שעומדות לפתיחנו.

אני רק מבקש לשאול שאלה את חיים. אתה יודע, הלשכה שלי עמדה איתך בקשר בנושא הזה לפני חודשיים בטח ואני נזהרתי לא להעביר ביקורת נוקבת על המשטרה. אבל, תודה שהייתה תפיסה של המשטרה בנושא החיפושים, שאין מה לחפש, אלא הוא הלך מרצונו. זו התזה שהביאה את המשטרה בחיפושים, בטיפול הזה, בטיפול מצומצם יותר. בתפיסה המורחבת, אני חושב שזה נכון לעבוד מקצועית, זה לא נכון שעובדים לא מקצועית. כולנו חשים בדעה אחת, שיש מי שצריך לרכז, יש יחידות שטח שצריך למפות אותן ואתה יודע איך לעשות את זה. אנחנו רק אמרנו שנשתף פעולה, אבל בתזה הזו, זאת אומרת שזה לא איזה משהו של התערבות, אלא מרצון, מסיבות כאלה ואני לא רוצה להרחיב, זו הייתה תפיסה המשטרתית.

חבר הכנסת איתמר בן גביר, בבקשה.

תודה. טוב, אני חושב שצריך לחלק כאן את ההתנהלות של המשטרה לשניים. קודם כל, צריך לומר את האמת, התחושות הקשות מצד המשפחה הן תחושות צודקות. לפני שבוע הם הגיעו אליי, סיפרו לי ואמרו לי אין אפילו צח"ם, זה נשמע לא טוב. אמרה כאן טל, כל מילה, אם זה היה ילד בכפר סבא או ילד בתל אביב, אף אחד לא היה מרשה לעצמו לעשות את זה. תיקנתם את עצמכם, צריך לומר את זה, אני הרמתי טלפון באותו רגע לקצין בכיר מאוד במשטרה, שהבטיח לי שתוך שעה יש טיפול ואחרי שעה הוא התקשר ואמר הולך להיות מוקם צח"ם. זאת אומרת, אחרי שעתיים הודעתם על צח"ם, על כך תודתנו. השאלה שאני שואל כאן בקול, ואולי שאלו כבר את השאלה הזו, אבל בכל זאת זה מדגדג, לא רק משטרת ישראל צריכה להיות בתמונה, ולא זק"א, מדינת ישראל יש לה עוד אמצעים. יש דבר שנקרא שירות הביטחון הכללי, עם כל האמצעים שלו, הכוחות שלו וכולנו יודעים שהם יכולים לסייע רבות. יש את העניין של צה"ל, יש איתור נעדרים בצה"ל. חסר לי מאוד שאני לא רואה כאן את היחידה לאיתור נעדרים של צה"ל, שגם הם צריכים להשתלב.

הם איתם.

הם אתכם מהתחלה? אף אחד לא מפקפק ברצון שלכם. אני לא חושב שיש כאן מישהו שחושב שאתם לא רוצים למצוא את הילד הזה. יש כאן בעיה וזו בעיה תרבותית, שורשית, יש כאן ציבורים שהם סוג ד' ו-ה' במדינת ישראל שכאשר קורה להם משהו, הפוקוס, וקודם כל הפוקוס התקשורתי גם. צריך לומר את האמת, הפוקוס התקשורתי לא עליהם בכלל. השאלה כרגע היא באמת מה אפשר לעשות שלנעשה. מה שהיה היה ואחרי זה צריך להפיק לקחים, איך אחרי יום, יומיים שהמשפחה זועקת, קל וחומר, עשרים, שלושים ימים, כל המערכות צריכות לפעול.

אבל, כרגע השאלה היא מה אפשר לעשות שלא נעשה ושלא עשיתם, והציבור גם יכול לעזור בזה. תראו, יש כאן מספר מאוד מאוד מכובד של חברי כנסת שמגיעים לכאן בעיתוי לא פשוט מבחינת כל חברי הכנסת, כולם היומנים שלהם הרגע מאוד עמוסים, כולם התפנו על מנת לבוא לדיון הזה. אנחנו כאן צריכים לטכס עצה ולשמוע אתכם, מה אתם חושבים שאפשר לעשות. דיברו כאן להביא אלפי אנשים למירון, דיברו על דברים אחרים, תגידו מה? תגידו מה צריך לעשות ואנחנו שם. כי בסופו של דבר, אני בטוח שגם אתם, גם אנחנו וגם כלל הציבור רואה את הסיפור הזה כרגע ואומר לעצמו חייבים להחזיר את הילד הזה הביתה.

תודה, חבר הכנסת בן גביר.

תודה רבה. אני רוצה לומר שאני מלווה את המשפחה מאז שפנה אליי אריאל אלחרר וביקש שאני יעזור לו. בנוסף, אני רוצה לומר שאני אמא לילדים קטנים, כאשר הילד שלי לא נמצא בבית שעה, אני לא שורדת. לחשוב על ההורים, אני בקשר טוב עם גיטה, אני כולי צמרמורות, באמת. אני הרמתי בעצמי טלפון למשטרת ישראל לפני חמישה ימים והיה לי מידע של מישהו, שאמר שהוא מכיר, שהוא ראה. דבר ראשון, חיכיתי הרבה זמן עד שענו לי, ואז אמרה לי, מי זה? קליינרמן? איך מאייתים? יש נעדר כזה בישראל? לא שמענו. איך קורה דבר כזה? דין מודיעין עילית כדין תל אביב. נער בן שש עשרה וחצי מקריית ספר צריך לקבל את אותו היחס כמו נער מצפון תל אביב. המדינה צריכה לרעוד, כל אבן צריך להרים פה במדינה.

הילד הזה, כמו שהאמא אמרה לצערנו, גם אם הוא לא חי, להביא את הגופייה שלו. יש מספיק אמצעים במשטרת ישראל ובממשלת ישראל על מנת לעשות את הדבר הזה. ראינו את זה, כאשר המדינה רוצה, כשהמשטרה רוצה היא יודעת. גם לי יש שאלות קשות למשטרת ישראל, כי אף אחד לא ריכז את הסיפור הזה, אף אחד לא לקח את הנער מויישי קליינרמן ונתן תשובות, אף אחד גם לא ריכז את המקרה. זאת אומרת, שכל כך הרבה אנשים פרטיים כמוני, קיבלתי שיחות טלפון בשתיים בלילה מאנשים שאמרו לי ראינו, שמענו, למי פונים במשטרה? מי מרכז את הסיפור הזה? אף אחד לא ריכז את הסיפור הזה, לא רק כי זה נער חרדי. נשמח שכל נעדר קטין במדינת ישראל יקבל את היחס המתאים. מפכ"ל המשטרה נכנס לסיפור ועכשיו מינה את חברנו - - -

באמת אין צורך לחזור על מה שנאמר, הזמן שלי קצר. תודה רבה. משה אבוטבול, בבקשה.

טוב. קודם כל, אני רוצה להתחיל דווקא בדברי חיזוק להורים היקרים, ולהגיד לכם שבאמת כולנו, באמת כל עם ישראל, כל הציבור כולו ולא רק הציבור החרדי, כולנו מזדהים עם הכאב והצער ומקווים, בעזרת השם, לראות אתכם מחייכים כשמויישי שב הביתה. מטבעם של דברים, אנחנו נציגי ציבור, מירב, וזה לא יעזור שום דבר, חותמת הציבור נמצאת עלינו. כאשר אנחנו לא מדברים ולא אומרים דברים בעוצמתיות, הציבור גם מרגיש את זה. יש תחושה מאוד מאוד גדולה, ואנחנו לצערנו מנסים לתקן את זה, שלא נעשה מספיק גם מצדנו אנו, לטפל בזה, לדבר על זה, להציף את הנושא הזה וזה חלק שאנחנו יכולים פה, בשולחן הזה, לטפל בזה ועושים את זה.

אבל, יש את החלק השני, שאני אומר את זה דווקא למשטרת ישראל שאין מה לעשות, יש כאן שאלות מאוד מאוד מתמיהות. במקרה העוזר שלי חבר טוב של מויישי שלכם, הוא עוד מעט יגיע לפה, אלעזר, הוא חבר טוב שלכם. הוא אומר לי שבאמת כל החברים שלו בכיתה, חברים בני גילו שממש ידידים איתו, כואב להם הלב כי הם מרגישים, שכביכול, הנה אף אחד לא מטפל בחבר שלהם. עברו כזו כמות גדולה של ימים, שזה באמת נותן תמיהה. אני רוצה להגיד לכם, אני חלילה לא מדמה דבר לדבר, אבל זה מאוד מזכיר לי את הסיפור, ובוודאי פה במקרה הזה זה לעולם לא ייגמר כמו אותו סיפור, אבל אני הייתי בחור צעיר כשהיה הסיפור הזה של החטיפה, של ההיעלמות של אורון ירדן. שם הסיפור נגמר בצורה לא טובה, והמשטרה שם ניסתה והפכה אבן על אבן, ובמקרה אני למדתי בנתניה מול בית גולמינץ, איפה ששמה נמצא אותו נער קבור שם.

מסתבר, שהוא היה שם כמה וכמה ימים, רק פשוט הריח, שלצערנו, גרם לכך שהגיעו לשם ואז עשו מאמצים, רצו והשתוללו. אני זוכר את זה בתור נער כמה הייתה ממש דרמה סביב הנושא הזה, הבטיחו ממש מיליון לירות בזמנו, אני לא זוכר מה זה, ארבעים שנה עברו? לא זוכר כמה שנים. אבל, לכם אני אומר את זה, לא מורגש כאן כלום, ואני באמת אומר את זה בכאב לב, ויש לכם את כל המיומנויות לנושא הזה. אני הייתי ראש העיר בית שמש והקמתי אתכם ביחד את המכללה לשוטרים, יש שם מספיק כלים כדי להושיב את כולם שם, למצוא כל מיני רעיונות איך מפיקים את המקסימום בחיפוש הנער היקר הזה. כל נער הוא יקר להורים שלו, ואין הבדל מבחינתנו, כל יהודי באשר הוא, כל אדם באשר הוא אדם, צריכים לתת את המקסימום על מנת להגיע לילד הנחמד הזה, שבעזרת השם ההורים יחייכו בקרוב. תודה רבה.

תודה רבה. עכשיו אני נותנת לנציגי המשטרה. אני ממש מבקשת מכם לשמור על דיון מכובד. אם יש לכם שאלות תרשמו. אין לי בעיה מדי פעם אם יש קריאת ביניים שמאוד חשובה, אבל בואו נכבד את הדיון שגם נשמע אותם. נתתי לכולכם לדבר, לא הפרעתי, אני ממש מבקשת לכבד את הדיון. מוריס, סממ"ז, בבקשה.

צהריים טובים לחברת הכנסת מירב, יושבת ראש, חברי הכנסת המכובדים, למשפחת קליינרמן היקרה. שמי מוריס חן אני סגן מפקד המחוז. אנחנו נענה על כל השאלות, וחלק מהתשובות שאנחנו נענה, קרוב לוודאי שלא יספקו אתכם, אבל תראו שאנחנו עושים את כל המאמצים. נמצאים איתי הנציג הרמה הארצית, יש תפקיד כזה שנקרא ראש חוליית נעדרים והוא יציג את המסגרת. הוא יציג את השאלות שחברת הכנסת שאלה, מה קורה במדינה, מה הגילאים, איפה אנחנו נמצאים, איך סדר הפעולות.

תיכף תתרשמו גם באיזה היקף מדובר בשנה של אירועים מהסוג הזה, ואז זה אולי יענה לך, אבל לא יספק, כי אני בהחלט מסכים עם הדברים שאת אמרת, לפחות ברובם, לגבי העשייה שנדרשת לעשות. לאחר מכן, ידבר מפקד התחנה הטריטוריאלית, יפרט מה עשינו מאותו רגע ועד היום, כולל מחר במבצע של למעלה משלוש מאות שוטרים, המשך חיפושים של כלל הפעילות שביצענו עד עכשיו. נמצא איתנו גם כבוד הרב ברכיהו רב המשטרה שיוסיף את חלקו ואני למעשה אסגור את הדברים.

אני כמובן מודה לכם על הפורום המכובד הזה שהוא חשוב לי מאוד.

צהריים טובים, גברתי. אני ראש חוליית נעדרים במשטרה. אני שמח על הדיון הזה, כי זה ייתן במה למה שהציבור לא יודע על העשייה של המשטרה, שברובה היא עלומה לגבי הסוגיה של טיפול בנעדרים. אתם צריכים להבין שהמשטרה מתמודדת עם קרוב לעשרים וחמש אלף מקרים של נעדרים בשנה. עשרים וחמש אלף מקרים של נעדרים בשנה, זאת אומרת שיכול להיות שתחנה מקבלת מספר אירועים של נעדרים במקביל. זו כמות אולי שאתם צריכים לנסות להבין על כמה נעדרים מדובר. עכשיו, להגיד לכם שהמשטרה לא מטפלת, המשטרה ברגע שמקבלת אירוע של נעדר, זה הופך להיות האישיו הכי חשוב בתחנה הטריטוריאלית.

זאת אומרת, שכל התחנה מתגייסת לטפל באירוע הזה של הנעדר. זה החקירות, זה המודיעין, זה הסיור, זה הבילוש, זה הערכה, כל מי שיכול לטפל באירוע הזה מתחיל לטפל באירוע הזה. אם צריך האירוע הזה משוכפל לתחנת משטרה אחרת רלוונטית, אם יודעים שהאירוע הזה יכול להגיע לתחנה אחרת ושיש סיכוי שאותו נעדר נמצא תחנה אחרת, אז אותה תחנה באותו רגע תקבל שכפול של התיק הזה וגם היא תתהפך, מה שנקרא, על עצמה ותתחיל לטפל באירוע הנעדר. יש נוהל מסודר שמסדיר את הטיפול בנעדרים במשטרת ישראל, הנוהל הזה מכתיב גם מה הוא נעדר רגיל, מה הוא נעדר בסיכון - - -

אפשר לקבל אותו?

בוודאי, אפשר לקבל אותו. בכל מקרה, אני רוצה להגיד לכם שלא סתם המשטרה משקיעה כל כך הרבה אמצעים, האמצעים האלה גם מניבים פרי. זאת אומרת, שברוב רובם של המקרים, מתוך העשרים וחמש אלף מקרים בשנה, רק חמשת אלפים אירועים מבשילים לכדי תיק חקירה. זאת אומרת, שרוב רובם של הנעדרים - - -

אפשר להציג את המצגת, כי יש שם את תמצית הנוהל?

כן, כן איפה המצגת?

רוב רובם של הנעדרים נמצאים תוך שעות, כלומר עוד לא מבשיל לכדי תיק חקירה. זאת אומרת, שאנחנו מגיעים למצב שתוך עשרים וארבע שעות אנחנו מגיעים לתשעים אחוז מכלל הנעדרים, תוך ארבעים ושמונה עד שבעים ושתיים שעות אנחנו כבר בתשעים וחמש אחוז או תשעים ושמונה אחוז של גילוי הנעדרים. נכון סטטיסטית לכל שנה יש לנו בין שישה לעשרה נעדרים שאנחנו לא מצליחים לאתר. אתם צריכים להבין שכל תיק זה מקרה לגופו, כל תיק יש לו את הרגישויות שלו. אנחנו לא מדברים פה רק על מגזרים, יש אנשים שנעדרים לא פעם ולא פעמיים, וכל תיק אנחנו מתייחסים אליו ברצינות המלאה.

(מציג מצגת)

יש פה סכימה שמוצגת על הלוח, שפחות או יותר, מסבירה את הנוהל של הטיפול בנעדר. מרגע שהתקבלה הודעה על נעדר. פה אני רוצה לדייק, שישנה חשיבות עילאית לזמן ההודעה על היעדרות, כי ברגע שההודעה מגיעה מהר, אז ככל שהיא תגיע יותר מהר ככה היכולת שלנו לאתר את הנעדר היא גבוהה יותר. אנחנו פועלים במתווה של מעגלים, זאת אומרת שאנחנו מהגזרה הקרובה מרחיבים את המעגלים לגזרות היותר רחוקות. לא רק זה, אנחנו גם משתפים פעולה עם כלל הגורמים שיכולים לסייע, זאת אומרת כל הקב"טים וכל קציני הביטחון בגזרה מקבלים את ההודעה, מפרסמים את זה לכל היחידות של המתנדבים.

מה משך הזמן שהדבר הזה עורך?

בין דקות לשעות לימים, תלוי, עד שמוצאים את הנעדר, כן.

לא, מה משך הזמן עד שאתה מגיע לשלב גימ"ל? עד שאתה מגיע לנקודה התחתונה שכתובה פה, כמה זמן זה אמור לקחת?

ברוב המקרים תוך שעות הנעדר נמצא, זאת אומרת שאם חולה אלצהיימר כזה או אחר מודיעים על היעדרות שלו, אז החבר'ה של הסיור - - -

אבל מה קורה במקרים הקשים, אותם חמשת אלפים שאמרת שלא מאתרים אותם תוך עשרים וארבע שעות?

אז מאתרים אותם תוך יום, יומיים, שלושה. השילוב של יחידות המתנדבים והחילוץ הוא לא נעשה מייד, אבל הוא נעשה תוך מספר ימים. ברגע שמבינים שהנעדר אחרי יום אחד לא נמצא, כבר מתחילים להזעיק את היחידות. יש לנו יחידה של מתנדבים שהוקמה לאחרונה במחוז חוף, שהתפקיד שלה הוא לאתר נעדרים במרחב העירוני. זו יחידה שהיא אחת מיחידות החילוץ שלנו, אנחנו מלווים אותה ואנחנו שמחים שניתן לנו פה פורום שאולי אזרחים נוספים יתגייסו ליחידות האלו בשאר המחוזות.

אז היחידה של מחוז חוף מטפלת גם במחוזות אחרים? כי פה זה מחוז ש"י?

כן.

במקרה שמונח כאן, בוא אני אתן דוגמא, אני עשיתי לילה בתחנה, הייתי בתוך ניידת בלילה, אני עושה את זה בערך פעם בחודש. התקשרו ואמרו שהיא הלכה לכיוון החוף, אוקיי? סיפור שונה, סיפור על בחורה, היא בסדר גמור היא פשוט עברה משבר זוגיות והלכה. אז, באמת אמא שלה ובן הזוג שכנראה היא אמרה לו שהיא הולכת, התקשרו ואמרו היא הלכה, ובאמת אחרי שעה, שעה וחצי מצאנו אותה. מתי במקרה הזה של מויישי, בעצם מתי קיבלתם את ההודעה על ההיעדרות שלו? אחרי כמה זמן שהוא נעדר?

הנה, מיד הוא יסיים ואנחנו נגע בזה.

אוקיי. כי, הזמן תגובה הוא קריטי.

אנחנו תיכף נראה את השלבים.

אבל, מירב, עכשיו שמענו שעובר יום. הוא אמר שעובר יום - - -

שנייה, אבל אני רק שאלתי, מכיוון שהמקרה כאן, ולפי המצגת ולפי מה שהוא אומר, זמן התגובה הוא קריטי, שאלתי מתי קיבלתם את ההודעה על ההיעדרות שלו?

מיד יענה על זה מפקד התחנה. חשוב לציין שכל הנושא של הפרסום הוא מצריך אישור של המשפחה. יש פה הרבה מאוד רגישות, אנחנו לא תמיד רצים ומפרסמים תמונות באמצעי התקשורת. לכן, גם במקרה הזה ברגע שמקבלים אישור של המשפחה, ניתן לפרסם. זהו.

אגב, במקרה שמדובר, נניח, ראיתי נעדרת לפני שבוע שהיא חוסה, אז זה אישור של הרווחה?

כן.

אישור של הרווחה? שהוא כאילו האפוטרופוס שלה? זאת אומרת, אם לא הורה, אז אפוטרופוס מאשר את הפרסום?

במקרה וההורה לא מסכים, עדיין אנחנו רואים חשיבות בפרסום, אז אנחנו יכולים לפנות לרווחה אם מדובר בנוער במצוקה ודברים כאלה שמלווה על ידי הרווחה.

גם אם ההורה מתנגד?

יש מקרים שגם שההורים מתנגדים. יש לנו את היכולת לפרסם, אבל זה יהיה באמת במקרים מיוחדים וגם זה מוסדר בנוהל.

אוקיי, תודה, אריאל.

שלום. שמי אלון, אני מפקד תחנת מודיעין עילית, שבתחום הטריטוריאלי שלה גרה המשפחה היקרה גיטה ושמואל. אז, כמובן מכובדיי כולם, גברתי יושבת ראש הוועדה וחברי הכנסת והכי חשובים גיטה ושמואל: אנחנו קיבלנו את ההודעה על הנעדר ב-4 באפריל בשעה עשר ואחד עשרה דקות בלילה, שזה תשעה ימים אחרי שהקשר האחרון היה איתו.

וואו, תשעה ימים?

תשעה ימים אחרי הקשר האחרון שלו. ב-25 במרץ היה הקשר האחרון של ההורים עם מויישי, ולאחר מכן אנחנו קיבלנו רק ב-4 באפריל את התלונה הראשונית. הדבר אומר שבטכניקת החיפוש, ואגב אני יכול לתת קצת אור על מה שקרה - - -

מה זאת אומרת, פעם אחרונה שדיברתם היה ב-25 במרץ?

ההורים חשבו שהוא בישיבה. היו כמה ימים שהיו איחור.

לא, בסדר. ההורים כאן. אני לא צריכה אותך בוסו, כי היא דיברה ממש לעניין, אז אני מניחה שהיא יכולה להסתדר. אם אפשר רק לדעת, תגידי לנו למה לקח לכם תשעה ימים לדווח על ההיעדרות של הבן?

מיד אני אגיד. ב-25 במרץ בעצם זה היה יום שישי, הוא נסע לשבת במירון.

שהוא עושה אצל חבר?

הייתה שבת התאחדות עם הרב יואל אורות. הוא נסע כאילו סוג של משהו מעניין, משהו קצת לצאת מהשגרה עם עוד חברים והכל.

כאילו במקום מסודר?

במירון, ליד הרשב"י.

בשטח הפתוח? לא במקום עם מבוגר.

בחדר מסודר, עם הכנסת אורחים.

אז היו שם מבוגרים, שהיו איתו, ראו אותו, דיברו איתו.

כן, רואים את זה במצלמות אבטחה עד אחרי הצהריים.

יש אפילו סרטון וידאו מהמצלמות.

אז באמת הוא נסע לשבת ונתנו לו את ברכתנו.

זה משהו שהוא היה נוהג לעשות?

כן, הוא היה נוסע מדי פעם. אז, במוצאי שבת, שזה יוצא מאוחר מאוד - - -

אני יודעת.

אז סמכתי עליו שהוא חוזר מיד לישיבה, הכל בסדר כמו תמיד. במהלך השבוע, זה היה שבוע מאוד עמוס מבחינת הבית, ואני כזה אומרת לעצמי כזה הוא יתקשר, הוא לא מתקשר, מה קורה איתו, אבל בסדר, הוא בסדר, כי הוא תמיד מתקשר אחרי יום, יומיים. אם הוא לא מתקשר יום אחד, אז ביום השני מיד הוא התקשר והוא לא התקשר. בעלי אמר לי לא נורא, כאילו זה נורמלי שבחורי ישיבות לא מתקשרים שבוע והם בישיבה הם עסוקים בלימודים והכל, הם מתקשרים להגיד שבת שלום ביום שישי.

אתם לא מתקשרים לישיבה לשאול?

זה מאוד מסובך, כי יש שם סדרים ממש של לימוד ובין הסדרים - - -

גברתי יושבת הראש, מי שנמצא בפנימייה, לפני שבת מתקשרים. בדרך כלל אין פלאפונים - - -

שבוע ויותר לא מדברים בדרך כלל עם ההורים.

קודם כל, זה תשעה ימים וזה דרמטי, אבל לא משנה. מה גרם לך כן - - -

רגע, אבל גיטי, תספרי שזו פעם ראשונה.

ברור שזו פעם ראשונה, מעולם זה לא קרה. אמרתי שהוא תמיד הוא בקשר.

סליחה, אבל מה קורה? זה בית משפט? אתם עורכי דין? אין קריאות ביניים, רק לחברי כנסת וגם הם במשורה.

אני רק רוצה לדעת מגיטה, כי הנתון הזה הוא דרמטי, פשוט מה קרה. סיימת את התשעה ימים, זה המצב, את לא צריכה להסביר אותו. מה גרם בסוף כן לנסות ליצור קשר?

יום שישי הגיע והוא לא התקשר ואמרתי אין דבר כזה, משהו קרה. כי, מויישי, אין מצב שהגיע יום שישי והוא לא מתקשר להגיד שבת שלום, לקבל ברכה מההורים. אז, נדלקה לי בעצם הנורה ואז התחלתי להתקשר לישיבה, לחברים ופתאום אמרו, וואו באמת שבוע לא ראינו אותו. פתאום נהיה הבום הזה, עכשיו אני מיד שלחתי את בעלי במוצאי שבת לישיבה לחפש, לבדוק, אולי כן ראו אותו. ניסינו בכוחות עצמנו לחפש וזה, כי אמרתי בטוח שהילד, כאילו לא - - - . אני גם לא רציתי לעשות לו בושות, שישימו את התמונה שלו ויחפשו אותו מהמשטרה ויגידו איזה פדיחות עשיתם לי, כאילו מה זה? אבל הגיע יום ראשון בלילה וראינו שניסינו הכל ולא הצלחנו, אמרנו אנחנו פונים למשטרה, כי זה פיקוח נפש.

טוב, עכשיו נחזור אלייך. אז בראשון בלילה המשפחה הגיעה לתחנה.

אז כשקיבלנו את התלונה מהמשפחה והתחלנו לפעול, הדברים האלה כמו שהיו בנוהל הקודם, מתבצעים בצורה של מניפה. כלומר, פונים לכל מי שיש ומתחילים לחפש. עכשיו, במקרה הזה שלחנו מיד, באותה שנייה שיצאה ההודעה, שנשלחה ניידת לציון הרשב"י, למקום האחרון ששם הוא נראה ומשם הוא דיבר, לכאורה.

במירון?

במירון. משם התחילו לסרוק. סרקו במשך שלוש שעות, המקום די התרוקן, לא מצאו אנשים אחרים. התחלנו לעשות עיבוד, שיחות עם החברים שהיו או שראו אותו, שחשבו שראו אותו. התחלנו לפרסם תמונות לאחר שקיבלנו את אישור ההורים, התחלנו להפיץ בכל התחנות. יש נוהל משטרתי שמפיצים בכל התחנות את קיומו של נעדר.

לא עבדו מצלמות.

התחלנו לנתח מצלמות. כל הדברים האלה קורים בזמן מסודר, שזה עובר יום אחרי יום ומתחילים לנתח מצלמות. מאות שעות ואלפי טרה של צילומים, ניתוחי מצלמות וצילומים עד שמצאנו סרטון אחד, וזה היחידי שיש לנו עד היום, שבו נראה מויישי באזור הציון יורד במדרגות ונעלם. אספנו עדויות, באותו רגע שהתחיל הפרסום לצאת, זו תגובה של משטרת ישראל לכל הארץ, לאירועים באילת, בטבריה, בראש פינה, באשקלון, אשדוד, בתל אביב, בתחנות מרכזיות. זה פיצול מטורף של תשומות של אנשים ובאהבה רבה על מנת למצוא.

אנשים חושבים שראו, אנשים שהיו בטוחים שראו. עשינו ניתוחים בשביל לתאר את הצלקת שיש לו מעל עין שמאל, על מנת למקד, כי הפריסה היא גדולה מאוד, אבל עשינו אותה, נעשה אותה ונמשיך. חיפשנו בין כל החברים, עשינו בדיקות לטלפונים, עשינו בדיקות בכל מקום שאמרו שהוא עבר שם, עשינו בדיקות במצלמות, איפה שהיה אפשר להוריד מצלמות ולראות. שלחנו חיפושים רגליים כל הזמן, החיפוש במקום הזה הוא חיפוש טכני מאוד. זה לא חיפוש שניתן ללכת עם מתנדבים ולחפש, האזור שם הוא מאוד מסוכן, מאוד בעייתי, עם המון בורות מים, עם המון בארות ומקוואות. הלכנו למקומות שעלה מהמשפחה - - -

העברתם את התיק? כלומר כמו שהוא אמר, שכפלתם אותו גם לתחנה במירון?

למה הוא לא היה באתר נעדרים?

זה היה איזה שהוא באג טכני. זה שולי, כי התמונה מפורסמת בכל תחנת משטרה, בכל מוקד אפשרי, מוקד טכני וטכנולוגי. כל אדם שמתקשר, יידעו על מה הוא מדבר וזה יעבור אלינו לתחנה שמפורסמת בכל המקומות, כי אנחנו תחנת מקורת שמטפלים. אני ואנשיי בקשר רציף יום יומי עם גיטה ושמואל. כמובן אני לא מעביר פה שום ביקורת, חס וחלילה, אני חש את כאב המשפחה, אני אב בעצמי. הילד הזה הוא כמו ילד שלי, הוא ילד של התחנה, אין דבר בעולם שאנחנו רוצים יותר מאשר להביא אותו לבית ולהכניס אותו בשערי הבית. אין דבר שהתחנה הזו רוצה יותר מזה, ויש לנו לא מעט עיסוקים בתחנה, הם נדחקו הצידה, כי זה הדבר שהכי מעניין אותנו.

אתה אומר את זה נורא יפה, אני מבינה מה שאתה אומר, אבל אם המשפחה מרגישה אחרת והיא הייתה צריכה לשכור חוקר פרטי ולשכור אנשים בכסף שאין להם, יש פה איזה באג שאני לא מצליחה להבין אותו.

מיכל, הבנו.

אני לא אשפוט את המשפחה על המעשים שלהם ועל התחושות שלהם, אלו תחושות שלהם ואני מבין אותם והם צודקים והם רוצים לעשות הכל על מנת שהבן שלהם יימצא וגם אני. גם אני ואנשי במשטרה ישראל לא חסכנו במשאבים לא ברמה הארצית - - -

לא, ברור לך שאם לא מה שהיו עושים מול כולם, אנחנו לא היינו בכלל מגיעים לכאן, זה לא היה מתעורר? אתם אמתיים במה שאתם אומרים?

הנושא של ה-DNA הבנתי שהם בכלל לא נבדקו, רק אחרי שהם העירו את תשומת הלב.

כי בשלבי החיפוש אנחנו מחפשים את האדם חי ומתהלך, ו-DNA זה חיפוש משני.

כמה בעצם חיפשו אותו בימים האלה?

כל הזמן. כל הזמן אנשים, מתנדבים, יחידות חילוץ, תח"צ, מרעול, אית"ן. הסתייענו בכל רק מי שרק היה יכול לתת לנו איזו שהיא נקודת אור לחפש. אני רוצה להגיד פה היום, אני אומר את זה ביושר, אני מישיר מבט לכולם, וכמובן הכי חשובים זה המשפחה, אין לנו כרגע נקודה שבה אני יכול להטיל - - -

אינדיקציה אתה מדבר.

יש לנו כמות של מתנדבים יקרים, באמת מכל האוכלוסיות, מכל המגזרים - - -

המצלמות בטבריה, הם היו צריכים לראות שמונה שעות.

אין לנו מקום. אם היה לנו מקום כזה, לא היינו מהססים ולא נהסס לשנייה. צריך להבין שבטכניקת החיפוש אנחנו, אני רוצה להגיד מוכרים, לא קוסמים. אנחנו יודעים להטיל כמות אדירה של אנשים לחיפושים ונעשה את זה ככל האמת שיהיה לנו אינדיקציה, אבל אין לנו אינדיקציה.

תסביר לי את המצלמות בטבריה.

גם המצלמות בטבריה נסרקו, זה שמונה טרה של צילומים. ישבנו עליהם וגם בני משפחה באו לעזור לנו עד כניסת שבת בתחנה וגם לאחריה, וסרקנו כל דאטא שהגיעה אלינו. הפריקה של המצלמות, זה דברים שלפעמים לא תלויים במשטרה, צריך שאדם יבוא וייפתח, אבל זה לא קידם. סרקנו את כל המצלמות, כל המצלמות שאפשר היה להגיע אליו.

אני רוצה לשאול אותך, בהילולה במירון - - -

אני אגיע לזה, ברשותך. בין העדויות שאספנו, אז הוא נהג לפקוד את קברי הצדיקים, הוא אהב את הקבר של יהושוע בן נון בכפר כיפל חארת' ובקבר יוסף. אגב, כיפל חארת' שם הוא נפגע גם, בעקבות הפגיעה הצלקת שיש לו. היינו שם, בזמן העלייה, יש עליות מדורגות לקבר הזה בסיוע הצבא והכל, היינו שם וסרקנו. היינו בעלייה לקבר יוסף, היינו במירון. פרסנו שוטרים במירון שעלו לאוטובוסים וסרקו, זו כמות אדירה של אנשים, של קהל שפוקד את המקום. סרקנו, התמונות שלו, מי שייגש ויסתובב, אם אתם מטיילים, אתם תראו את התמונות שלו בתחנות אוטובוס מאילת ועד דן. אנחנו זורקים, מה שנקרא, רשת על מנת שמישהו ייראה ויגיד לנו. אנחנו בעיניים שלנו מחפשים, אנחנו משתמשים בכל האמצעים העומדים לרשותנו. נבדק רקע לאומני - - -

כשאתה אומר כל האמצעים, אתם דיברתם על כך שהולכים לעלות שלוש מאות שוטרים מחר, נכון?

אני אענה גם על זה.

אבל עכשיו כששומעים את זה לראשונה, יש מאות ואלפי מתנדבים של זק"א, יש ישיבות הסדר, יש עוד אלפי מתנדבים בארץ שאם היו יודעים שמחר יש היערכות של שלוש מאות שוטרים, היו מגייסים. עכשיו אתה מודיע על מבצע כזה מחר, איזו עוצמה יש לדבר הזה? תפעיל כוח, תושיע ביום חמישי.

מה עם רקע לאומני, תוכל להתייחס?

לאומני, כתות?

אני יכול להתייחס ממה שאנחנו עברנו דרך גורמי המודיעין והמשטרה והשת"פ אל מול ארגוני החירום, ארגוני ביטחון אחרים, גם שם סרקנו ולא עלו אינדיקציות על אירועים פח"עים כלשהם. כל הזמן יש קשר ביננו, כל דבר מבוצע - - -

מעבר גבול?

מעברי גבול, זיהוי פנים, נתב"ג, מעברים יבשתיים, עשינו כל הפעולות על פי הספר מתוך רצון אמתי וכמיהה למצוא אותו. כל דיווח שאנחנו מקבלים אנחנו מתנפלים עליו בכל נקודה - - -

על מצלמות עברתם, אחת אחרי השנייה ממירון? ניתחם את המצלמות? פשוט אני מכיר את תיקי החקירה - - -

רגע, אתה עוצר ואתה מדבר. הבנתי את הנושא הזה בתיקי חקירה, תאמין לי אנחנו כבר פה שנה.

לא, אני שאלתי לפני כן, אז הוא יענה לי. מה היה בהילולה במירון?

בהילולה במירון פרסנו אנשים בכל נקודות ההגעה של האוטובוסים. עלינו על אוטובוס, סרקנו בקרב כל המשתתפים על מנת לחפש ולראות. אגב, כולם כמעט ראו את התמונה וידעו על מה אנחנו מדברים - - -

הייתי באוטובוסים שהחזרתם.

בכל האוטובוסים שיכלנו לעלות עלינו עליהם, אלה שהגיעו ואלה שחזרו. בנוסף, גם באתר הציון עצמו, עשיו פריסה של מסרקים, של אנשים שסרקו בעיניים את המגיעים, את הנכנסים ואת פוקדי האירוע, סרקנו וניתחנו. הניתוח שלנו הולך לפי שיטת המעגלים, זו לא המצאה וזה לא סוף. אנחנו מנתחים את צירי הכניסה, את המצלמות, את המצלמות בצמתים, את המובילים לצמתים, מתפזרים ככל שניתן, יש אינדיקציה, עושים מחקרי תקשורת ועושים עוד המון המון פעולות סיגנטיות, על מנת לנסות ולתחקר ולדוג איזה שהו א מישהו שהיה לו קשר. אין לו מכשיר סלולארי, וזה שהיה לו נסרק ונבדק, הוא לא היה איתו, הוא לא היה במבנה.

אין לו מכשיר? יש לו תעודת זיהוי עליו, משהו? כלום?

הדרכון אצל ההורים.

הוא בן שש עשרה, אין להם תעודת זהות עדיין.

רב קו אולי?

הוא אצל ההורים, ובדקנו גם רב קווים אנונימיים, שזה דבר שאנשים עושים רגעי. גם את זה עשינו וניסינו ניתוח אלימינציה, לראות מי עלה באוטובוס.

לא השבת לי על כתות, מה האפשרות של כתות? יש לכם איזה נוהל, איך אתם בודקים?

אנחנו בודקים במסגרת המודיעין שלנו, מי שמכסה כתות כאלה ולא עלה שום דבר מהכתות האלה. עלו המון המון השערות, אני מקבל טלפונים מאוקראינה שמדווחים לי על כל מיני מקומות, הונגריה, ניו יורק, ברוקלין. אנחנו בודקים בכל האמצעים שעומדים לרשותנו ולרשות המדינה, אם זה משרד החוץ, אם זה ארגוני ביטחון אחרים, כמו שאמרתי, לא עלתה אינדיקציה שיכולנו לגשת אליה ולהביא איזו שהיא בשורה ממנה.

באיזה שלב זה עובר מהמוניציפאלי לארצי?

שאלת מספיק.

לגבי מחר כמה מילים.

לגבי מחר ואני רק אגיד, וחשוב לי להגיד את הכותרת הזו, זה לא מבצע חיפושים, זה המשך של חיפושים. זה במסגרת הגיאוגרפיים שלנו, אנחנו רוצים לחסום ולחזור על שטחים אחרים, כי צריך לעבור - - -

לא היה לכם שלוש מאות עובדים שמחפשים ביחד, אבל זה סוג של - - -

אי אפשר ככה.

אבל הוא לא עונה לי על השאלה. אם לא הקשבת למה שאמרתי מקודם עם אוטמזגין, זו בדיוק הנקודה. למה אתם לא משתפים את ארגוני המתנדבים?

הם איתנו מהתחלה וגם מחר.

אתם יודעים על המבצע הזה מחר, של שלוש מאות שוטרים שיוצאים לשטח?

הבנתי את העדכון.

לא, אנחנו קצת בקשר.

היחידות האלה איתנו, את המקומות לסריקה קיבלנו אחרי ניתוח של חלק מהיחידות האלה בשת"פ איתנו, תוך ניתוח. בנוסף, יצרנו צוותי חשיבה מחוץ לקופסא, עירבנו אנשים אחרים, על מנת לקבל עוד נקודות הארה על נקודות חשוכות. אנחנו באמת פועלים בצורה הכי רחבה שיש, כל מי שיכול לעזור לנו. אנחנו לא דוחים אף אחד.

רב המשטרה, בבקשה.

שלום וברכה. אני רק אגיד מילה אחת, במשטרה אני אחראי על הקשר בין העולם הדתי והחרדי לבין המשטרה. אגב, אני גם בוגר של אירוע שלושת הנערים, אני הרב של הישוב טלמון, של גלעד שאער, השם ייקום דמו. הוא נעלם ביום חמישי בלילה, באופן טבעי כרב, אז הייתי שותף מאוד לשמונה עשרה יום שתיארו פה. אגב, כאשר הייתי אצל המשפחה סיפרתי לאבא גם על החוויות האישיות שלי , אני מאוד מאוד, באופן אישי, מזדהה עם התחושות הקשות, אני חוויתי את זה מקרוב. אני רק יאמר, שהעלו פה תחושות שבגלל שמדובר בילד עם כיפה שחורה וכו', אני מכיר שהמשטרה עושה ככל יכולתה, זה לא משנה עם כיפה שחורה או לא. רק לפני כמה זמן נמצאו שני ילדים שנעלמו בביתר עילית, בתוך כמה שעות - - -

כמה שעות, ראיתי את זה.

כן. במאה שערים לפני שלושה שבועות חיללו שבת כדי לחפש, נכנסנו עם מדים והמדים שהפעם קיבלו אותם, כי הם הבינו שהם מחפשים יחד עם זק"א ואנחנו שותפים. אין הבדל בין ילד עם כיפה שחורה, כיפה סרוגה, בלי כיפה ועם תסרוקת כזו או אחרת. אני נכנסתי לתמונה עוד לפני ההד התקשורתי. אני רב ראשי, אני ברמה הארצית, מישהו שלח אותי. אתם מבינים שהמשטרה כבר ברמה הארצית הייתה כבר בתוך הסיפור הזה. לקח זמן עד שתיאמתי עם המשפחה, הגעתי למשפחה, אני בקשר יום יומי עם הדודים, עם כל הנציגים יחד עם האבא.

כשלאבא יש צורך הוא מרים אליי טלפון, אני מטפל בכל בקשה שהאבא פונה אליי. בנוסף, אני מכיר את כל מה שנעשה מאחורי הקלעים במטה הארצי, ביחידות המיוחדות, אני מעדכן במה שאני יכול לעדכן. חשוב רק שתדעו, אני אומר את זה באחריות, אין הבדל בחיפושים של המשטרה בין ילדים מסוג כזה או אחר, אלו תחושות שאפשר להבין אותן, אבל בשטח, בפועל המשטרה מטפלת בצורה רצינית. אני מקווה ומתפלל שאנחנו נמצא את מויישי כמה שיותר מהר.

אני מודה לך על ההערה הזו. למען הסר ספק, אני מסתייגת לגמרי מהעניין הזה שבגלל שהוא חרדי, אני פשוט שומרת על זכות הביטוי של חברי הכנסת, זה מעוז הדמוקרטיה פה. עם זאת, אני מסכימה איתך לחלוטין, בעיניי, אין שום הבדל בין ילד שהוא חרדי, לחילוני או לדתי.

ברור שיש הבדל.

לא רלוונטי בעיניי.

אני חשוב שלי שבמסר אליכם כנציג המשטרה הבכיר, הייתי מפקד המרחב בגזרת יהודה בחברון במשך שלוש שנים. כל מפקד במשטרה, מפקד תחנה, מכל השמונים ושתיים תחנות שלנו, כל מפקד מרחב מכל העשרים מרחבים שלנו, כל מפקד מחוז יודע שיש שלושה, ארבעה נושאים שברגע שהם נכנסים בפתחן של תחנות משטרה, הוא צריך לעזוב הכל ולטפל בהם על פי סדר פעולות מאוד מאוד סדור. אני אומר את זה בזהירות, כמעט ללא שיקול דעת, בעצם הדחיפות לעסוק בזה כאן ועכשיו. אחד הדברים שאני מקווה שאתם התרשמתם מהרגש של האיש היקר הזה, מפקד התחנה שלנו, שאנחנו מהרגע שקיבלנו את הדברים, אנחנו היינו שם עם כל מה שהיה לנו.

האם יש לנו מספיק? התשובה היא לא, אין לנו מספיק. אבל, עם כל מה שעמד לרשותנו באותו רגע, ולא פירטנו הכל, מפאת הזמן, אבל כן הכנו את עצמנו להציג לכם את כל סדר הפעולות שבוצעו והוא מאוד מגוון, הוא מאוד נרחב, הוא חוצה למעשה ימים, כולל מהשבוע האחרון וחלק מהדברים נאמרו פה על ידי הצוות שלי. חשוב לי מאוד שתדעו, אני חוויתי חוויה לא נעימה בזה שהייתי אחראי מטעם כוחות הביטחון כולם להיות איש הקשר מול שלושת המשפחות של הנערים שנרצחו. במשך כל התקופה הזו אני גרתי אצל משפחת פרנקל, כשאני שומע מישהו שלא חוזר הביתה, אני מצטמרר כמו שאני מצטמרר עכשיו. אגב, המשפחה של אשתי היא משפחה חרדית, כך שאני אפילו לא אתייחס לסוגיה של אפליה, זה יותר ממעליב אותו, אני לא מכיר את זה.

אני חותם על זה במאה אחוז, אין אפליה, אני מתנצל. אם זה היה קורה במקומות אחרים או אצלנו בגזרת יהודה ושומרון, אנחנו הראשונים שנהיה שם. אני יכול להגיד לכם, שלפחות אצלנו בגזרה, ואני עומד מאחורי זה, אנחנו מאוד דבקניים בטיפול, לא פחות ממקומות אחרים. הכי חשוב, אני מאוד מקווה שמויישי יחזור מהר. כבוד יושבת הראש, אנחנו לא הספקנו להציג ויצא חבר הכנסת ששאל, כמה כוחות יש גם מצה"ל, גם מתנדבים, גם מיחידות המו"מ, גם פרשים, גם שוטרים לוחמים. במקרה הזה, אנחנו לא יכולים להכניס מתנדבים מפאת תא השטח שבו אנחנו סורקים מחר. אבל, כמו שאמר פה נציג הרמה הארצית - - -

למה אי אפשר להכניס מתנדבים?

בגלל השטח עצמו, זה שטח הררי שם עם בורות ועם כל מיני דברים שאנחנו בחנו אותם. מחר אנחנו נראה אם השלוש מאות איש יעמדו לרשותנו, אולי אפילו יותר, אם נדרש אחרי זה עוד הפעם, נעשה עוד הפעם בתא השטח הזה. כולי תקווה שהוא יגיע מהר, בריא ושלם לביתו. עכשיו, אם לא עניתי, כי אני פשוט עברתי על כל הנקודות שאתם רשמתם, אני אשמח.

לא, זה בסדר מוריס. חבר הכנסת, ינון אזולאי.

תודה רבה, יושבת הראש, כמובן לכל המשתתפים וגם על הדיון. אבל, אני דווקא קודם כל רוצה לפתוח למשפחה ולהגיד לכם שאני מתנצל. אני אישית, קודם כל, מתנצל כשליח ציבור שאולי כשאנחנו רוצים להרים דבר, אנחנו יודעים להרים דבר ואולי גם אנחנו לא עשינו מספיק. אולי גם לנו זה עבר ליד האוזן, אולי הכתבה עברה לנו ליד העין ולא עשינו מספיק. אז, קודם כל, גם אני באופן אישי מתנצל ואני מאמין שיש גם מהחברים שמתנצלים על זה, אבל זו האמת. אבל, דווקא מהמקום הזה אני אומר שאנחנו צריכים ללמוד לקח ולא לתת לדברים כאלה שיעברו לנו ליד האוזן ולא מול העיניים ולא להרים את זה.

כי, מויישי זה מויישי הילד שלכם, וכבר נאמר פה על ידי מיכל, שזה גם הילד שלה וזה גם הילד שלי וגם לנו יש ילדים בגיל הזה. יש לי ילדים בגיל הזה, יש לי יותר גדולה, יותר קטן, יש לי ילדים בישיבות. אני מבין את מה שאת אומרת, שהילד לפעמים יום, יומיים, שלושה לא מתקשר, כי הוא בישיבה והוא לומד. אנחנו רגועים שהוא בישיבה, אבל מגיע ערב שבת ואם הוא לא יתקשר, אז אנחנו פתאום מחפשים אותו ואם הוא לא זמין, במקרה שיש לאבא טלפון מול הילד, אנחנו מתחילים לדאוג ומתחילים לחפש. אז קודם כל, זו התנצלות כנה ואמתית שאנחנו צריכים לעשות יותר למענכם ולמען הילדים של כולנו, ולא משנה מאיזה מגזר או מאיזה מקום.

כמובן גם לאותם אלה, באמת שליחים אמתיים, טל, יעל, אריאל אלחרר וכולם באמת כאזרחים באים ועושים עבודה טובה, כי אנחנו פה מכל המגזרים שבאים ומרתמים. לכם משטרת ישראל, אני מעריך את העבודה שלכם, באמת אנחנו שמענו את הסקירה שלכם, אבל יש לי כמה דברים שמפריעים לי. קודם כל, שאלה מיכל לגבי צח"ם של למה הוא נפתח לאחר שמונים יום, לא קיבלנו תשובה. אתם יודעים, הייתי שואל שאלה שאולי היא כוללת בתוכה את הכל, האם אתם באמת מרגישים שעשיתם את הכל? במאה אחוז? לא בתשעים ותשע אחוז. רק לפני שבועיים ספיר נחום, זיכרונה לברכה, ואני מסתכל על זה בעין טובה, אני מעכו אז אני מכיר קצת יותר, שמעתי קצת יותר, ראינו את כל התקשורת על זה וראינו את הכל, האם לא היו צריכים להפעיל פה עוד כוחות?

נכון, אז הציבור החרדי לא רואה ערוץ שתיים עשרה, שלוש עשרה או כל מיני ערוצים, אבל יכול להיות שאם הייתם מביאים את זה למודעות, בצורה שאנחנו יודעים את זה, היינו נרתמים יותר כולנו, היינו עושים משהו אחר. אתם לקחתם שלוש מאות שוטרים שבאים מחר ומחפשים, זה דבר מבורך, אבל לאחר הרבה זמן. יושב פה נציג זק"א והוא אומר שרק תוך כדי הדיון הוא מכיר את זה. אתם חושבים שזה דבר שהוא נראה נורמלי? זה נקרא שעשיתם את הכל? זה נקרא שאתם יכולים להסתכל על האבא ואמא של מויישי בעיניים ולהגיד להם עשינו את הכל? אני חושב שאנחנו לא יכולים לעשות את זה. אני חושב שאנחנו לא יכולים להגיד שעשינו את הכל, לכן אני אומר, אפשר להגיד לא עשינו את הכל מספיק, אפשר להגיד גם את האמת לפעמים.

אם אתם חושבים שעשיתם את הכל, אבל אנחנו מבקשים מכם שמהדיון הזה לא תצאו כמו שתהיו אתמול וכמו שהיה לפני שעה, אלא יוצאים בכוחות חדשים ולראות איך משלבים את המתנדבים שיש לכם. יש לכם יחידות מתנדבים, אבל עדיין אין מספיק מתנדבים, והיחידה רק לפני שבועיים התחילה לעבוד, זו שהוקמה ב-21 באפריל 2021, שאין לה מספיק מתנדבים. תקימו אותה, תפעילו אותה ותשתמשו בקהילה עצמה, ואם תצטרכו אל מול הרשויות עזרה, אני מבטיח לכם להיות לעזר מול ארגונים, מול רשויות, מול אזרחים, מול הכל ואנחנו נעשה את הכל, אבל רק השיתוף פעולה הזה. כולנו צריכים לקחת אחריות, אבל אתם משטרת ישראל צריכים לתכלל והאחריות בראש ובראשונה עליכם ואנחנו מוכנים להיות פה.

תודה. חברת הכנסת אורית סטרוק, בבקשה.

טוב, אני רוצה להגיד גם קודם כל למשפחה, להורים, אנחנו אתכם, וכמו שאמר ינון, אני לפחות מצטערת מאוד, מתביישת שהרבה מאוד זמן לא ידעתי על זה, לא שמעתי על זה ולא עשיתי שום דבר בעניין הזה וזה מאוד כואב לי. כי, אני באמת מסכימה שבמקרים אחרים ובמגזרים אחרים זה היה עולה יותר לכותרות וכל המדינה ידעה יודעת ואף אחד מאיתנו לא היה ישן בלילה. אני רוצה להגיד למשטרה, תראו, לפני שנה אני הייתי מעורבת בחיפושים אחרי שתי נעדרות שנעלמו בנסיבות אחרות לגמרי, וחלקכם מכירים את זה. באיזה שהוא שלב הרמתי טלפון למפקד בכיר באזור, ממש כבר היה ארבע לפנות בוקר ואני לא יכולתי לישון, אמרתי אם אלו היו הילדות שלי מה הייתי עושה? אני מתקשרת אליו בשעה הזו ואני אומרת לו, תגיד שנייה, אני לא מצליחה להירדם, כי אני כל הזמן חושבת על אם אלו היו הילדות שלי.

תגיד לי רגע, אם אלו היו הילדות שלך, מה היית עושה? אתם יודעים מה קרה? עוד באותו בוקר הילדות היו בחוץ. הוא התקשר אליי והוא אמר אורית, הערת אותי, חשבתי שעשיתי את הכל, וברגע שאמרת לי אם אלו היו הילדות שלך, הבנתי שלא עשיתי הכל, מיד ידעתי מה לא עשיתי, מיד. אני לא אכנס פה לפרטים של האירוע בסדר? אבל היה משהו שהיה צריך לעשות, גם פה אני בטוחה שיש דברים שצריך היה לעשות, לא רק להקים את הצח"ם הרבה לפני כן, גם היום יש דברים שצריכים לעשות. למשל, אני בטוחה שהשב"כ לא חפר את כל הכפרים באזור, אני בטוחה. בטוחה, כמו שאנחנו יודעים כולנו היום, בדיעבד, שהמשפחה מירושלים שההורים נרצחו והילדים ישבו בכלא, כי חשדו בילדים ובאותו זמן הרוצח ישב בכלא גם, אבל אף אחד לא שאל אותו בכלל. מחילה שכחתי את שם המשפחה.

כדורי, משפחת כדורי.

אני שמעתי אותך מפקד התחנה, אני בטוחה שאתה משוכנע ברגע שאמרת שאתה עושה את הכל, אני מבקשת ממך לחשוב שוב. אני מבקשת ממך לחשוב שוב, כמו שאני באמצע הלילה התקשרתי לאותו מפקד בכיר וביקשתי ממנו שיחשוב רגע אם אלו היו הילדות שלו. אני מבקשת שתחשבו שוב.

תודה. חברת הכנסת מירה שפק.

תודה. קודם כל, באמת כאחת שעסקה בשנה האחרונה בנושא הנעדרים האזרחיים, אני חייבת לומר כאן ולהצטרף למה שינון אמר, לא עשיתי מספיק. לא באתי ולמדתי את הנושא הזה, כדי להשליך ועל כך צר לי. אני מקווה, שקודם כל, נמצא והכל ישוב והכל יהיה בסדר, אבל גם נלמד מזה, על מנת שלא תהיה משפחה אחרת שתשב פה ונצטרך שוב לשבת סביב השולחן הזה. דבר ראשון הוא הנושא של הפלטפורמות שקיימות, היום יש נהלים בחירום. אני שואלת את המשטרה ושווה שנעשה על זה דיון, מירב, על כמה השתמשנו בפלטפורמות קיימות, של נהלי חירום שקיימים אם זה ברשויות, אם זה במשטרה, אם זה בארגוני חירום ומתנדבים. הרי, קיימים דברים כאלה למצבים אחרים, שווה ללמוד את זה. הדבר השני, הוא סדר פעולות. בכל הדיונים שעשינו על הצעת החוק, ודיברנו על העברת המקל של בין המשטרה להלאה, ליתר הגופים, בעצם לא הוצג סדר פעולות.

היה סדר פעולות.

לא, אני אומרת אני לא עשיתי, אני כרגע מאשימה אצבע כלפיי במסגרת החוק. אחד הדברים שחשובים לי, ולא פחות חשובים לשאר עבודת המשטרה, זה מה קורה עם המשפחה. מי עכשיו אוחז למשפחה ביד, מה המעטפת הממשלתית שצריכה לבוא ולהגיד, משרד הרווחה, האפוטרופוס הכללי בהמשך וכל אלה, וזה עניינו של חוק שגם נידון כאן, אצלך מירב, בוועדה. החוק הזה שלא ניתן לנתק אותו, החוק הזה שבא, עוזר ומונח ואני מאוד מקווה שהשבוע אנחנו נתקדם איתו שלב ונהפוך אותו. כי, יש גם תקציב בצדו, כי המשפחה הזו צריכה לקבל תמיכה, מי מחזיק למשפחה את היד? חלק מהדברים והתסכולים שעולים כאן, כי אין כאן מענה רוחבי. אני, את זה לפחות, מתכוונת להילחם ואני יודעת שגם מירב איתי - - -

כן.

עד הקצה, שלפחות את החלק הזה נשלים עכשיו, המעט שבמעט.

טוב, זה חוק מאוד חשוב שנירה העבירה, מונח לקריאה ראשונה ונקווה שנצליח להעביר אותו בהקדם. חיים, אח של גיטה. אני נותנת לך דקה ואני חייבת לסכם, כי כבר נגמר לי הזמן. תודה, נירה.

אני אח של גיטה, אני מלווה את הנעדר מההתחלה. אני קצת ברגשות כרגע, הכל צף לי כרגע. אני שלושה חודשים חזק מול המשפחה, אני התומך, כל קושי שיש לגיטה היא פונה אליי, לא אף אחד אחר, אז אני מבקש סליחה דבר ראשון.

אין לך על מה להתנצל.

אני רוצה להודות לאלון כלפון, מפקד התחנה. אני יום יום נמצא בתחנה והוא עושה מבחינתו את המרב, הבעיה שמשטרת ישראל לא הבינה חודשיים וחצי שהתיק הזה גדול על התחנה. התחנה עמוסה, יש לה המון תיקים, המון דברים לעשות, ולכן הדברים השפיעו על הדבר הזה. דרך אגב, המצלמות שהגיעו ממירון, שראו את מויישי פעם אחרונה, ב-3 במאי אז זה הגיע למשטרה. תבינו, התלונה הייתה ב-4 באפריל ואני לא מאשים אף אחד. אלו תמונות שלא לקחו משטרת ישראל, לא התחנה, התחנה היא מצוינת, עושה את המרב ומשתדלת. משטרת ישראל לא לקחו את התיק הזה ברצינות. לנו יש למעלה מעשרה אנשים שעוד אמרו לנו שחייגו ל-100 והמוקדניות לא ידעו בכלל על מה מדובר, איזה נעדר. אחת מהן אמרה אה, אני מכירה אותו מהטיק טוק.

אני אומר לכם, בתור איש משפחה, אני מתבייש. אנחנו נמצאים ב-2022, אני מדבר על ההיררכיה הגבוהה של משטרת ישראל, לא על הנמוכה, התחנה עושה מה שהיא יכולה. אלון מנסה לעשות מה שהוא יכול, אבל הוא מוגבל באמצעים, למרות שהוא אומר שנתנו לו את כל הדברים, אבל הוא מוגבל כי אין לו כוח אדם וכו'. לגבי מה שהזכירו פה שאית"ן ומרעול בתמונה, אני רוצה להבהיר מה מדובר שם מהתמונה, פנה אלינו בחור בשם יוקי מיחידת אית"ן, אומר אני כרגע כאזרח יכול לעזור לכם, אבל מגיע לכם הרבה מעבר לכך, ולכן אגף המבצעים של המשטרה אמורה לפנות לאגף המבצעים של הצבא, ואז זה מגיע לפתחי ואני מוציא מילואים לאנשים ואנחנו נכנסים לעבודה. עד נכון לאתמול בשעה עשר בלילה, שיוקי דיבר איתי, לא הגיעה שום בקשה ממשטרת ישראל עבור אית"ן ומרעול.

זאת אומרת, זה שהגיע בן אדם אחד מאית"ן ואחד ממרעול להגיד שהם איתנו, נראה לי שזה קצת מגוחך. אני אומר עוד פעם, אני רוצה להודות לאלון שעושה מעל ומעבר, אבל זה גדול עליו. ראש העיר דיבר שלוש פעמים עם מפקד המחוז, והוא אומר לו תטיל את החקירה הזו על הימ"ר ש"י. ימ"ר ש"י יש להם הרבה יותר אמצעים והרבה יותר דברים, אומר לו המפקד, הם בתוך התמונה. זה שונה האם התיק אצלם או שהם נמצאים בתוך התמונה. עכשיו, כל יום שעובר, זה קריטי, זה חיי אדם, הוא יכול להיות עדיין חי ועוד שעה הוא כבר לא חי. אני מבקש להתעשת, ואיך אומרים, אם על מויישי כבר פספסנו, אבל לפחות על נעדרים אחרים - - -

לא פספסנו, חס וחלילה.

אמרתי, אם פספסנו.

חיים, אני רואה שאתה גם מלווה את הנושא, גם באת אליי, ביחד עם אריאל ויעל. אני רוצה להגיד לכם דבר כזה, קודם כל, אמרתי גם לגיטה, היא יושבת פה לידי, שהוועדה לביטחון פנים ממשיכה את הדיונים שלה, לפחות מבחינת ועדת הסכמות. ב-30 ביוני, ביום חמישי, הוועדה יוצאת לסיור במחוז ש"י, אז קודם כל, חברי הכנסת שיושבים פה מוזמנים. אנחנו נהיה שם בעשר בבוקר עם מפקד המחוז, כך שאנחנו נמשיך עם הסיפור שלכם, לא נרפה ממנו.

חמישי הבא? נקווה שהוא יימצא עד אז, בעזרת השם.

בעזרת השם עד אז יימצא, אבל אם חלילה לא יימצא, אנחנו בכל מקרה נמשיך, נעשה המשך דיון למי שלא הספיק לשאול את כל השאלות. יש עוד דברים, גם יוסי כתב לי דברים שהוא רוצה לשאול. אז, אנחנו נמשיך שם ומי שלא יצליח להגיע לסיור, מוזמן דרכי לשאול את השאלות. אני רוצה להגיד משהו ממש בקצרה, כי בעיקר נתתי לחברי הכנסת לדבר, יש כאן רשימה מכובדת של חברי כנסת שהגיעו מהקואליציה ומהאופוזיציה חרדים וגם חילוניים. כולנו בתוך האירוע הזה וזה ממחיש לכם את סדר החשיבות שהנושא הזה, שהוא בראש סדר העדיפות. גם אם הגענו לנושא מאוחר, עדיין ההגעה המאסיבית מאוד והיא דרמטית. אני באמת לא מאמינה שיש הבדל, אני לא רוצה להאמין. אני כן חושבת שתקשורתית הסיפור לא תפס כנראה באמת בגלל שהוא מגיע ממודיעין עילית ומבחינת יכולות של המשטרה. אני יודעת, גם דיברתי עם הממ"ז על עוד דברים, אני יודעת שהייתם שם לאורך כל הדרך, כולל מפקד התחנה, כולל מה שחיים אמר לי גם במשרד על הפעילות החשובה.

קרוב לשבעים אייטמים כולל ראיונות, כולל במגזר.

אני חושבת שאצלנו, אני אומרת שוב, התקשורת לא רלוונטית, אני לא אחראית על התקשורת, זה לא עניין שלי, אני אחראית על עבודת המשטרה. לכן, גם הנוכחות המכובדת שלכם פה היום, ואני יכולה להגיד לכם שיש פה נוכחות מכובדת מאוד ולקיחת אחריות גם של הרב וגם של מפקד התחנה וכמובן אריאל שכבר הכרתי אותו בחוק של נירה על הנעדרים ומוריס הממ"ז, כאשר אני גם בקשר עם הממ"ז, עם עוזי על הנושא הזה. עם כל זאת אני חייבת לומר לכם, תראו, אני חושבת שאנחנו צריכים להעלות מדרגה אמיתית בחיפושים.

אני חושבת שזה שמחר יש מבצע בשטח כזה מורכב של שלוש מאות שוטרים ומשטרה קטנה מדי, שאני כל הזמן אומרת את זה, זה חשוב מאוד וזה מראה גם על סדר העדיפות במשטרה. אני קוראת מפה לכם, אני יודעת שגם עוזי יודע את זה, הנושא הזה חשוב לנו מאוד, הוא בנפשנו. אמר כאן בוסו ובצדק וגם חברי הכנסת, גם ינון אמר לדעתי, אם יש משהו שנוכל כחברי כנסת לנצל את הפלטפורמות החברתיות שלנו, אם זה ברשתות, אם זה מול האנשים שלנו במבצעי חיפוש, אנא מכם שתפו אותנו שנדע.

כל אחד יש לו פה את הרשת החברתית שלו שיכולה לבוא ולסייע, ואם נצליח, הנה אני אומרת לך, בלי קשר לתקופה הפוליטית הדרמטית, שהביאה לפה כל כך הרבה חברי כנסת, תנו לנו את היכולת לסייע לכם במאמצים של החיפוש. אני לגמרי מסכימה עם מה שנאמר פה מצד חברי הכנסת. מילה אחרונה לכם, אתם לא לבד. אני יודעת שהייתה לכם תחושה כזו, אני יודעת שליוו אתכם כאן נשים רציניות מאוד וגם גברים, כיוון שהם ישבו כאן בשולחן ונלחמו ואני עצרתי אותם. אתם לא לבד, יש לכם את חברי הכנסת, יש לכם את משטרת ישראל שהיא נמצאת אתכם ואנחנו אתכם, עד שבעזרת השם הוא באמת יחזור הביתה. לא נאמר נואש, נלווה אתכם, אם לא עשינו מספיק, אף פעם לא מאוחר מדי לעשות דברים טובים לכם ובכלל. אני מודה לכולם.


הישיבה ננעלה בשעה 12:16.