פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



45
הוועדה המיוחדת לעובדים זרים
20/06/2022


מושב שני


פרוטוקול מס' 45
מישיבת הוועדה המיוחדת לעובדים זרים
יום שני, כ"א בסיון התשפ"ב (20 ביוני 2022), שעה 12:32

ילדי זרים שאינם ברי הרחקה - תמונת מצב

חברי הוועדה: אבתיסאם מראענה – היו"ר

מוסי רז

סגן שרת החינוך מאיר יצחק הלוי
טירה גלינויר - מנהלת אגף קליטת תלמידים עולים, משרד החינוך

יוסי אדלשטיין - ראש מנהל אכיפה וזרים, רשות ההגירה והאוכלוסין

ד"ר יסכה מוניקנדם - גבעון - ד"ר, חוקרת מרכז המחקר והמידע של הכנסת

קרין אהרוניאן רוזמרין - ראש מטה מנהל הסדרה ואכיפת חוקי עבודה, זרוע העבודה

נדב שמיר - עו"ד, לשכה משפטית, המועצה להשכלה גבוהה

אביגיל הורביץ - מנהלת מסיל"ה, עיריית תל אביב-יפו

שני בר-טוביה - ד"ר, פורום ארגוני הפליטים ומבקשי המקלט בישראל

שרון טל - מנכ"לית עמותת אליפלט, ילדי פליטים

סיגל רוזן - רכזת מדיניות ציבורית, המוקד לפליטים ומהגרים

ניצן פלדשטיין - עובדת סוציאלית מנהלת תחום נוער, עמותת אס"ף

יונה שרקי - עו"ד, ד"ר, יועץ משפטי, איתן-מדיניות הגירה ישראלית

מונים אהרון - ממייסדי מרכז הקהילה הסודנית בישראל, נציג הקהילה האפריקנית

משאייר אלסנוסי - סטודנטית

ונוס קסיאס בשיר - שינשינית

שפי פז - פעילה, "עוטף תחנה מרכזית"

נתנאל שבו - פעיל חברתי ותושב שכונת התקווה

ברהה טאם אימן - אבא, מוזמן הוועדה

דורי סרנאיי - מגשרת

יוסן אברהם - סיימה תיכון השנה

ברהנה נגסי - מוזמן הוועדה

ארסמה טעמה - סיימה תיכון שנה שעברה

נעה בן שבת

מיכל דיבנר כרמל

זיו אפללו, חבר תרגומים

ילדי זרים שאינם ברי הרחקה - תמונת מצב

צוהריים טובות וטובים לכולן ולכולם, אני מאוד שמחה לפתוח את הדיון שלנו ולציין את יום הפליט והפליטה הבינלאומי, בעצם הוועדה נדרשה לקיים את הדיון הזה, כי בחודש-חודשיים האחרונים, קצת יותר, מתחקיר שהוועדה בעצם יצאה החוצה לשטח ונפגשה עם גם הורים פליטים, ילדים של פליטים שחלקם נולדו בארץ, חלקם הגיעו כקטינות וקטינים לישראל ובעצם ניכרת מצוקה מאוד מאוד גדולה, אפילו לא הייתי קוראת לה מצוקה, הייתי אומרת נעשה עוול מאוד גדול לאותם צעירות וצעירים, ילדי פליטים שלא רואים אופק, הם בעצם מתחנכים במסגרות ובבתי ספר בישראל, יש להם עברית מצוינת, יש להם שייכות למקום הזה, יש להם את כל היכולת בעולם לאפשר להם להיות חלק מאיתנו, חלק מהחברה הישראלית, לגדול כאן, לחלום, להגשים חלומות, להתבגר כמו כל אחד מאיתנו, כמו כל אחת מהילדות והילדים שלנו, להתבגר, לחלום על לימודים, לסיים בגרויות.

לפני שבועיים ביקרתי בבית ספר ביאליק רוגוזין בדרום תל אביב ובעצם גיליתי שזה היה די מפתיע לראות שאחוז ההצלחה בבגרויות הוא מאוד מאוד גבוה, כ-86 אחוז מהניגשות והניגשים לבגרויות הם עוברים אותה בהצלחה, זה היה בעצם הנתון שקיבלתי ממנהל בתי הספר ג'לאל טוחי, הוא ציין בפניי שאותם תלמידות ותלמידים בעצם כל כך מוכשרות ומוכשרים, יש להם פוטנציאל עצום לעבוד ולקבל הכשרה מקצועית וללמוד באוניברסיטה ולתת כתף לחברה הישראלית ולגדול ולהיות איתנו, אבל יש כל כך הרבה אתגרים וחסמים שמדינת ישראל בעצם שמה בפניהם, הייתי קוראת לזה "חומות של ייאוש", על מנת שאותם נערות ונערים, ילדים של פליטים שאין להם איפה ללכת, כן, הם נמצאים פה, ישראל לא מגרשת אותם, הם קיימים, הם חיים איתנו, לידנו, מתחנכים בבתי ספר לא של הילדות והילדים שלנו, לצערי הרב, מוצאים את עצמם לבד בבתי ספר של פליטים והם חולמים על חיים טובים, מאושרים ושיהיה להם את מלוא הזכויות אדם.

אני חייבת לציין שאתמול השקעתי מספר קטן מזמני על מנת לקרוא את הדוח מהדהים הזה של המוקד, דוח על מעמדם של ילדי מבקשי מקלט בישראל וברחבי העולם, דוח מחקר אדיר וכל כך חשוב של המוקד לפליטים ומהגרים שנכתב על ידי סיגל רוזן ונכתב על ידי שירה אבו ועורכת הדין סתיו פס-חי, הם בעצם כתבו דוח מקיף על מצב הילדים של פליטים בישראל, נערכה השוואה מה קורה במדינות אחרות בעולם ואני מודה ששלחתי הודעה לסיגל רוזן ואמרתי לה, מדכא, אמרה לי "לא מדכא, תראי מה קורה במדינות אחרות בעולם ואנחנו נעשה את זה" אז בתוך הדיכאון שלי יש תקווה ואנחנו נשיג אותה מאוד מאוד בקרוב. אז אני רוצה להגיד תודה רבה לכל מי שהגיע והגיעה לדיון החשוב הזה, תודה להורים הנפלאים שחלקם פגשתי לפני שבועיים בדרום תל אביב ובהחלט סיפרו לי את הסיפור שלהם, את התסכול שלהם ואת החרדה על עתיד הילדים שלהם שגדלים כאן, אין להם לאן לחזור, זה הארץ שהם חיים בה והם רוצים שיהיה לילדים שלהם אופק, שיהיה להם חינוך, זה ערך העליון שהם מבקשים שהילדים והילדות שלהם יזכו בו.

אז אני רוצה לברך את סגן שרת החינוך, אדוני מאיר לוי ולהגיד לך קודם כל מגיע לך מזל טוב על יום הולדתך, אני רוצה שתגדל כמו שאתה חמוד, איש מקסים עם החיוך היפה שלך ועם התקווה ועם העשייה המדהימה שאתה עושה ואני מאוד שמחה שהצטרפת לדיון, באת ישר מאילת על מנת שתיתן לנו ככה מנקודת המבט שלך כראש העיר של אילת, כמה שנים פגשת את האוכלוסייה המדהימה הזאתי, אתה רואה את האתגרים ואתה רואה את העוולות שאנחנו כמדינה מחויבות ומחויבים לתקן אז אני כמובן אתן לך רשות דיבור ואנחנו נמשיך, יש לנו פה עדויות של נערות ונערים, מתבגרות ומתבגרים, הורים ואנחנו בהחלט נאפשר למשרדי הממשלה לתת לנו ככה תשובות על שאלות שעלו ובבקשה אדוני, סגן השרה.

תודה רבה לך גברתי היושבת ראש, חשוב מאוד הדיון הזה, אני רוצה להגיד שלום להרבה מאוד חברים שאני מכיר לאורך השנים. יש לי המון מה להגיד בנושא גם בכובעי כראש עריית אילת, כפי שאתם מבינים העיר אילת קלטה, רצתה, או לא רצתה, אבל קלטה אלפי אנשים שהגיעו דרך גבול מצרים, נושא שהיווה אתגר שהוא אתגר משמעותי ביותר, תמיד סיפרתי שכאשר ואני לא מעלה פה שום רמה שיפוטית, תיכף אני אתייחס גם להיבטים שיפוטיים, מנקודת מבט הערכית שלי, גם כאיש ציבור וגם כאדם, סיפרתי בעבר, יוסי אני חושב שאתה מכיר את הסיפור, סיפרתי בעבר שהייתה מה שנקרא קליטה קהילתית במדינת ישראל, מהונגריה, מצרפת ואני לא זוכר את המדינה השלישית, של עולים חדשים, אני זוכר שהעיר אילת זכתה בקליטה קהילתית של 50 הונגרים.

זכאי שבות?

יהודים.

יהודים.

כן.

אוקי.

ואני זוכר שנערכנו במטות ממש, הקמנו מטות לקלוט 50 אנשים בקליטה שתהיה קליטה מסודרת, אולפנים, מוסדות חינוך, תעסוקה, מעגלים של אנשים ישבו, איך קולטים 50 איש כדי להגיע לעיר כדי שתהיה קליטה רכה.

ומיטבית.

ומיטבית והנה אני מוצא את עצמי כראש עירייה, יום מסוים נכנס לאירוע שבפרק זמן של נדמה לי שאני לא אטעה אם אני אומר, אם אני טועה יתקנו אותי, אבל משהו כמו בין שנה לשנתיים קליטה של 7,000 אנשים כשאני לא מוכן לזה, אתם מבינים שמדובר פה במגה אירוע, לא קשור בכלל לאנשים, לא משנה מי הם, לא משנה מהיכן הגיעו, מאיזה סטטוס, פליטים, דורשי עבודה, אזרחים כאלה ואזרחים אחרים ודרך אגב, מושגים של הגדרות ויוצא מן הכלל מלמד על בעיה, אני חייב להגיד ופתאום אתה מוצא את עצמך מעיר שמונה לצורך העניין 50 אלף, לעיר שמונה 57 אלף תושבים שלא ידעתי שיגיעו אליי שנתיים קודם לכן, כשהתארגנתי לאותם 50 הונגרים, לא ידעתי שיגיעו כ- 7,000 אנשים מאריתריאה, מסודן, לעיר אילת, אני אומר לכם כראש עירייה אז היה אירוע מכונן.

תסביר.

כאשר אתה קולט את ההונגרים אז אתה רוצה לדעת היכן הם יגורו, היכן ילמדו, מה הפרופיל התעסוקתי של האנשים שמגיעים, מה גיל הילדים, מה עושות הנשים, כשהם מגיעים, דרך אגב בסבבים הראשונים הגיעו רק גברים סודנים, או אריתראים מגבול מצרים, שלא הכרנו אותם, גם לא הזמנו אותם דרך אגב, אבל הם הגיעו ואתה צריך לתת איזושהי מנה מסוימת של התייחסות וככול והזמן נקף אז התחילה להתהוות מנהיגות ומשפחות וילדים ואתה צריך פתאום לתת מענים שאתה לא ערוך אליהם, דרך אגב אני אז הצבעתי באצבע מאשימה וגדולה ועם דציבל מאוד מאוד גבוה על הממשלה, אמרתי הממשלה צריכה לקבל החלטות, אני זוכר שמנחם בגין ברצותו לקלוט קבוצה של וייטנאמים, נערך לעניין וקלט והחליט מה שהחליט והייתה קליטה שהיא קליטה מסודרת ופה נקלטו עשרות אלפי אנשים כאשר לפחות לי כראש ראשות שמאוד דואג למי שחי ברשות ולא משנה מי הוא, שום כלים וזה היה אתגר מטורף, מטורף, קשה במיוחד. אתה נכנס לשכונה שיש שמה אווירה של שכונה, שכונה זה מרחב קהילתי, המרחב הקהילתי הזה משתנה פתאום, אתה צריך לדעת לתת תושבה לאלה שגרו לפני ואלה שהתווספו שגרים אחרי, אתה פתאום שוק העבודה מקבל שינויים.

איזה סל קיבלת מהמדינה בשביל לקלוט אותם?

בשלב הראשון שום סל, אני לא זוכר שקיבלתי סל, לא סל ולא סלונית ומה שקרה היו סוגרים איתם עבודה כבר מעבר לגבול, מנהל משאבי אנוש של רשת כזו, או רשת אחרת, כבר היה לו את האנשים וכבר היו עוברים ישר לעבודה, דילגו מעלינו, דילגו מעל הריבון, זה היה המצב, זו הייתה תמונה המצב, זה תמונת מצב מאוד מאתגרת, אבל אני לא באתי לשם כך, אני באתי לכאן כדי להגיד את מה שקרה דווקא עם הילדים, זה העולם שלי, אני חי בעולם שרוצה שבעולם הזה יהיו ילדים מאושרים.

נכון.

זה מה שאני רוצה, זה הדבר שלי הכי הכי חשוב, אני מקדם עכשיו רפורמה של החינוך הממלכתי, גברתי יושבת הראש את מכירה אותה, המטרה שלה, אני רוצה ילדים ונוער מאושר, אני מאמין שבכך אנחנו גם נביא חברה מאושרת, חברה מאושרת זה חברה פלורליסטית, מכילה, מקשיבה, טובה לעם ישראל, למדינת ישראל, לכולנו ואני אגיד לכם שאנחנו הגענו למצב לשמחתי שבית המשפט התערב בסוגייה, כי מישהו היה צריך להתערב, מישהו היה צריך לקבל החלטה, מה עושים ובית המשפט לשמחתי, אני מדגיש את שמחתי התערב. אני יכול לספר לכם שבעיר אילת הילדים, אצלנו קוראים להם חסרי המעמד, תלוי מה הניסוחים המשפטיים שאני לא נכנס ולא מתערב בהם כרגע, אצלנו הילדים נקלטים כולם למוסדות החינוך בהליך מאוד מאוד מסודר, הרגילים, גני הילדים לבקשתם, אני מדגיש לבקשתם, יש לנו נדמה לי שישה, או שבעה גני ילדים היום שפועלים בצורה מסודרת, דרך אגב עם תמיכה מלאה גם של משרד החינוך וגם של הרשות המקומית, הגננות הן גננות שמדברות בדיבור השפתי שלהם, אבל לבתי הספר כבר נקלטים על פי רישום אזורי, גרים בשכונה יעלים, הם בבית ספר יעלים, גרים באזור עציון הם בבית ספר עציון והם משולבים, יש לנו נכון להיום משהו בסדר גודל, אני אומר את זה בזהירות, אני לא מעודכן עד הסוף בשנה האחרונה, משהו בסדר גודל של כ- אני מעריך בין 400 ל-500 .

ילדים.

ילדים בעיר אילת, יש לנו כ-2,000 תושבים שהגיעו מהארצות הללו, שרובם מועסקים בתעשיית התיירות. אני רוצה להגיד עוד משפט אחד שהוא משפט מאוד חשוב לדיון הזה, עברנו ביחד את נושא הקורונה, אנחנו גם עוברים היום, אבל בתקופת השיא כשאני כיהנתי כראש עירייה, הייתי ראש המטה של הקורונה ושם היה דבר שהוא מאוד מאד מעניין ואני חושב שכדאי ללמוד ממנו זה איתור המנהיגות המקומית של הקהילה, היא קיימת וצריכים אותה ועבדנו באופן מאוד מאוד אינטנסיבי עם ראשי הקהילה כדי שיסייעו לנו לטפל באוכלוסייה, אני חייב להגיד לכם שהיה פה שת"פ יוצא מן הכלל טוב, שבסיכומו של דבר עזר והיה גם שת"פ שאני חושב שהוא היה, אני לא רוצה להגיד טעון שיפור, היה צריך לשדרג אותו עם המעסיקים הקודמים, אני אזכיר לכם באילת היית התקופה של אבטלה והיינו צריכים לשדך שוב בין ה- לבין מקורות התעסוקה וגם את זה עשינו בסופו של דבר והבאנו תוצאות לגמרי לא רעות.

אני רוצה לומר לצורך הדיון הזה, גברתי היושבת ראש, מבחינתי ילד הוא ילד באשר הוא ילד, נער הוא נער באשר הוא נער וצריך כך להתייחס, הנושאים האחרים הם נושאים כבדי משקל, אני חושב שמדינה ריבונית עם משילות איכותית, צריכה לדעת איזה מענים לתת, אי אפשר להשאיר את הדברים הללו לוטים בערפל ועכשיו אני אומר את זה כחבר במליאה הממשלתית, צריך לעשות מעשה ולהגדיר את הדברים, השטח האפור הוא לא שטח בריא לאף אחד, אני מאוד מאוד מקווה שבאמת הנושא הזה יוסדר, על דבר אחד צריך לדלג בהסדרים הללו זה על אושרם של הילדים, צריך לתת להם את כל המענים, החינוכיים, תרבותיים, חברתיים, כדי שבפרק זמן הזה הם יהיו ילדים מאושרים, אני מתחייב לעשות זאת בכיסא שאני יושב עליו היום. התוכנית של החינוך המעצים לא מבחינה, אם אתה בדואי, או אם אתה דורש עבודה, או אם אתה חרדי, או אם אתה אילתי, או ממטולה, היא סימטרית לחלוטין והיא תיתן מענים לכולם. אני מאחל לך ולכל מי שנמצא פה בהצלחה גדולה. בחרתי לא להיכנס לסוגיות המורכבות, לא מטעמי נוחות, אלא משום שאני לא בטוח שאני יכול להיות תרומתי מאוד בעניין הזה בפקודת הזמן הזה.

תודה רבה לך אדוני סגן השרה, טוב, אמרת דברים נורא מרגשים, אנחנו נתחיל לראות איפה האושר, בואו קודם כל, בוקר טוב, מגיע לך גם מזל טוב.

נכון, תודה.

אוקי, תמתיני בסבלנות.

אני ממתינה.

מהמם. אז אנחנו בהחלט ניתן ליוסן שסיימה השבוע את בית הספר התיכון בביאליק רוגוזין, יוסן את מוזמנת ככה לספר לנו לאן את הולכת אחרי התיכון? מה בכלל האופציות שלך?

אז שלום, שמי יוסן.

את יוסן אני פגשתי שבוע שעבר, היה יום סופר חשוב בבית הספר של נציבות האו"ם לפליטים, שמעתי עדות שלך בתור ילדה קטנה שהגיעה עם אמא שלה לכאן לישראל מסיני ואני חייבת להגיד שהיית גיבורה ממש, כל הנערות שנתנו את העדות שלהן, הייתה עדות מדהימה ואמיצה ואני כל כך שמחה שאתם פה, אז יוסן את מוזמנת לספר לנו לאן פנייך אחרי התיכון?

אז שלום, כמו שאמרתי שמי יוסן, אני בת 18, בדיוק סיימתי לימודים עם תעודה מלאה, מדרום תל אביב, מוצא אריתראי, אבל אני רוצה קודם כל להודות לכם על ההזדמנות שנתתם לנו להגיע לכאן ולהשמיע את קולנו, זה לא מובן מאליו בשבילנו אז תודה לכם. אני נכנסתי לארץ ב- 2009, מאז שאני פה בארץ אני מרגישה שאני שקופה, אם זה ברישומים הממשלתיים שעד לפני שנה, לא הייתי קיימת בהם בכלל ואם זה - - -

אם היית הולכת בקניון, או באיזה שהוא מקום, איך היית מזדהה?

לא הייתי מזדהה.

את לא קיימת, את לא רשומה.

לא, אני אתן לך דוגמא, בקורונה היה את הזה של לא להתרחק מהבית 100 מטר, אז שוטר עצר אותי ולא ידעתי שעברתי את ה-100 מטר, הוא אמר לי מה שמך, אמרתי לו את כל הפרטים שלי, איפה אני גרה, שם משפחה, הוא כתב הכול במחשב, הוא אומר לי את משקרת לי, כאילו את לא נמצאת פה, זה שוטר, זה לא קניון, או משהו, זה שוטר שיש לו את כל המאגרים, יש לו את כל הנתונים, הוא אמר לי שאת לא נמצאת ואני כזה הייתי בשוק.

לא נמצאת, את לא קיימת, את לא אמורה להיות פה.

כאילו הייתי צריכה להביא את אמא שלי בשביל שהיא תוכיח שזאת אמא שלי ואני קיבלתי את השוק של החיים שלי כאילו אמרתי, כאילו אני יודעת שאני נמצאת במצב מסובך ושהמעמד שלנו לא ברור, אבל - - -

מה את יודעת על המעמד? איך את מתארת לי אותו, איך את מגדירה את תעודת הזהות שלך?

אני רק יודעת שאני חיה פה, אני יודעת רק שלא מעריכים אותי כרגע.

את חיה בתחושה שכרגע.

מחר אני יכולה שיגידו לי זהו, היום זה התאריך שאת עפה בחזרה לעולם שלישי, כל יום זה הישרדות בשבילי, כל יום זה חשש, כל יום אני לא יודעת כאילו אם לשרוד, אם לחלום, אני בת 18, החברות שלי הישראליות המעטות שיש לי הן כרגע מתכננות לצבא, אבל מה איתי, כאילו אני לא צבא אז אמרתי אוקי, אם אני לא צבא אז אקדמיה, זה גם היה החלום שלי, ההורים שלי לא הספיקו ללמוד באקדמיה, הם הגיעו לכאן ועבדו קשה כדי שלי ולאחי יהיה לנו את ההזדמנות הזאת אז אני רוצה להיכנס לאקדמיה להגשים את החלום שלהם ואת שלי.

שמה הוא?

ללמוד, שיהיה לי השכלה, שאני אוכל לתרום למדינת ישראל שהיא החברה שלי ולחברה האריתראית שלי, אבל גיליתי שאני גם לא יכולה להיכנס לאקדמיה, כאילו - - -

מה גילית? מה החסם?

כל מה שצריך אישור ממשלתי, אם זה רפואה, אדריכלות וכו', אני לא יכולה ללמוד אותם בכלל בגלל שאני צריכה תעודת זהות וכרגע אני מנסה להירשם לסמינר הקיבוצים, אני רוצה ללמוד חינוך בלתי פורמלי, אבל אני כבר חודשיים שמנסה להירשם וזה קשה לי מאוד בגלל הוויזה.

שמה יש לך ביד? את בת 18 הלכת לרשות האוכלוסין אחרי גיל 18? מה קיבלת? איזה נייר?

נראה לי קוראים לזה 2א'5 וזה טופס, אני לא יודעת מה הוא מאפשר לי לעשות, הוא לא מאפשר לי לעשות כלום חוץ מלהיות כאן כרגע, אז אני מנסה להירשם וזה מאוד קשה, אני עדיין לא קיבלתי תשובה מהמכללה ואני לא יודעת כאילו לאן אני מתקדמת מפה, כאילו אני מרגישה שהגעתי לגיל 18 והחיים שלי פשוט נתקעו לי וזה מאוד מבאס, כי אני למדתי כמו כל ילד ישראלי, 12 שנים, השקעתי, אני באמת השקעתי, עשיתי אפילו כפול עבודה, העברית שלי לא הייתה טובה, הייתי צריכה עוד יותר ללמוד ולהסתגל בכלל להכול ואני מסיימת עם תעודת בגרות מלאה וטובה.

כל הכבוד לך.

תודה רבה.

באמת, את מדהימה.

ואני מרגישה שבזבזתי 12 שנות לימוד.

כי?

וזה כל כך מבאס, כי אני לא יודעת מה אני יכולה לעשות איתם, כאילו יש דברים שאני יכולה לעשות איתם, כן, אבל זה מאוד מקשה עליי.

וואוו, יוסן, תודה רבה לך, אנחנו בשבילך, לכבודך, אנחנו מקיימות את הדיון הזה על מנת שלא תחשבי לרגע שהיית תלמידה טובה, השקעת, למדת, עשית כל מה שביכולתך והצלחת ושלא יהיה לך אופק, בסדר? אז אנחנו נתגלגל פה בדיון, ננסה לראות איך אנחנו נותנות לך תקווה ושאת יודעת, אני גם אמרתי לך את זה לפני שבוע, שחלק ממדינת ישראל הם אזרחים ואזרחיות של מדינת ישראל רוצות ורוצים אותכם כאן, שיהיה לך ברור, בסדר? אני רוצה לתת לונוס היא נמצאת בשנת שירות ורוצה להיות רופאה.

שלום, שמי ונוס בשיר, מתל אביב, גם אני למדתי פה 12 שנים, ההייתי בבית ספר ביאליק רוגוזין ועברתי לגימנסיה הרצליה, גם מהסיבות האלה, כי ביאליק רוגוזין היה לה סטיגמה של בית ספר של פליטים, כאילו זה כן נכון, אבל זה היה כבד עליי גם וגם כאילו הרמה הלימודית שם כן טובה, פשוט מלא אנשים זלזלו ברמה הלימודית שם ואמא תמיד רצתה שאני אעבור בית ספר והבית ספר לא נתן לי לעבור אז הייתי צריכה להילחם ולעבור גם לפנימייה ודרך הפנימייה הצלחתי לעבור לגימנסיה הרצליה, ששם סיימתי בתעודת בגרות מלאה גם.

כל הכבוד.

תודה רבה.

גאה בך.

תודה רבה, התחלתי שנת שירות מלפני תשעה חודשים בערך ועכשיו אני בסיום.

איפה את עושה?

בנתניה, דרך הצופים, אני עובדת עם הקהילה האתיופית, בשכונת חפציבה ובבקרים אנחנו בבתי ספר עוזרים לילדים בלימודים.

ואת מלמדת אותם עברית?

כן, עברית, מתמטיקה, אנגלית, כל מה שצריך.

איזו אלופה את.

תודה רבה. וכן והיום אני כאן כדי להשמיע את קולי, קודם כל אני רוצה להגיד תודה למדינה, תודה ענקית, עליתי לארץ ב- 2007 עם אמא שלי ממצרים.

לא להגיד עליתי.

שפי.

שיפסיקו להגיד להגיע עליתי לארץ.

לא, לא.

כל השאר אני שותקת.

לא, היא תגיד מה שהיא רוצה, לא תקשיבי גברתי, היא תגיד מה שהיא רוצה, את גם תגידי מה שאת רוצה, בסדר? תודה.

עליתי לארץ ב- 2007 עם אמא ממצרים ובגבול אני נחטפתי ואמא נכנסה לגבול והיא ניסתה לחזור לקחת אותי, זה היה ממש סיפור.

באיזה גיל היית?

בת ארבע.

וואו.

ואני זוכרת את זה, כנראה שזה טראומה, כאילו אני ממש זוכרת את כל מה שהלך שם, לקח זמן עד שהביאו אותי, אבל באותה תקופה אולמרט היה ראש הממשלה, אז עליזה אולמרט הצליחה לעזור ועוד כמה אנשים שאני ממש מודה להם ואז הכניסו אותי למדינה והביאו אותי להורים שלי לכאן, אז קודם כל זה התודה הענקית.

אז את גדלת עם אמא בלבד?

כן, אבא גם היה פה, אבל אבא זה היה קשה לו והוא החליט לעזוב את המדינה וחזר לסודן ואני לא כל כך בקשר אתו, אבל בינתיים זה רק אני ואמא. אני בשנת שירות בינתיים, ממש טוב לי, אבל כאילו אני עדיין לא מרגישה חלק , אני עדיין מרגישה אפליה, לא מזמן היה לנו אירוע הוקרה והביאו לנו תעודות הוקרה ובתעודה שלי כתוב את השם שלי וליד כתוב ת.ז ואני היחידה שלא כתבו לה מספר.

תעודת זהות כאילו?

כן, תעודת זהות ולא כתבו לי מספר, אפילו לא את המספר ויזה שיש לי ולא היה כתוב כלום והחברים שלי לא הבינו למה זה ריק והייתי צריכה להסביר להם את המעמד ואת העניין שאני לא כל כך כאילו, שאני לא אזרחית במדינה וכן זה קשה. אני מרגישה שבאמת כאילו לא למדתי לסתם, אבל הדלתות כן נסגרות לפני, כאילו כל מקום שאני הולכת אני תמיד צריכה להילחם בשביל להגיע למקום שאני נמצאת בו, תמיד שאני הולכת נגיד, גם לחדש את הוויזה שלי אני יודעת שזה לא הולך להיות יום קליל וזה לא יעבור בשקט, אני יודעת שאני צריכה לבוא עם מלא מלא כוחות.

למה מה, כי מה זאת אומרת לחדש את הוויזה, כמה פעמים את צריכה ללכת? תסבירי לי על התהליך.

אני צריכה ללכת, לפעמים נותנים חודשיים, לפעמים נותנים שלושה חודשים, ארבע חודשים, אבל גם זה ממש טיפה, יש אנשים שמקבלים חודש, פעם נתנו לאמא שלי שבוע והם לא מבינים שאנשים עובדים, בעיקר אנחנו שאם אנחנו מפספסים יום עבודה אחד, יכולים לסלק אותנו מהעבודה, גם ככה לא רואים אותנו כאנשים רגילים אז זה פוגע לנו גם בזה, גם לנו הנערים וגם להורים שלנו וזה פוגש אותנו במלא מקומות, גם אני בהתחלה זה פגש אותי בהרשמה לשנת שירות, לא הבינו מה זה המסמך הזה שיש לי, שאלו מה זה, המלווה שלי כאילו היא לא ידעה שזה קיים בכלל וגם הבנות שאני גרה איתן, לא ידעו שיש דבר כזה, מבקשי מקלט, פליטים במדינה, לא ידעו שום דבר אז כל הזמן אני צריכה כאילו להביא את הסיפור שלי מהתחלה, לספר, להסביר זה בסדר והכול, אבל באיזשהו שלב זה כבר מעצבן, שאפילו אנשים במדינה לא יודעים שאנחנו חיים כאן ולא יודעים מה הסטטוס שלנו ואני עוד מעט מסיימת את השנת שירות, אני לא יודעת לאן אני הולכת, אני בהתחלה ממש התרגשתי שאני הולכת להיכנס לאוניברסיטה, אמרו לי שהכול יהיה בסדר.

מי אמר?

יש איזה ארגון אפריקאי, סטודנטים אפריקאי, שאני גם לוקחת חלק בזה וממש התרגשתי, התחלנו את התהליך, התחלתי לחפש נושאים מה אני רוצה ללמוד ומצאתי והייתי גם ביום פתוח לא מזמן בשנקר להנדסה ואדריכלות ושם קיבלתי את הסטירה שלי, אמרו לי שאני לא יכולה ללמוד את זה בגלל שיש לי ויזה וכאילו עכשיו אני לא יודעת מה אני כן יכולה ללמוד, לא רפואה, לא הנדסה, אני כאילו גם אמרו לי בסוף שאני כן אוכל ללמוד, אבל לא לעסוק בזה, אז מה הפואנטה?

כאילו תלכי ללמוד ארבע שנים בשנקר ואחר כך את תעבדי מה כמנקה?

זהו, אמא שלי עובדת כמנקה, אני לא מתכוונת לנקות.

צודקת.

אמא פה מנקה קקי של אנשים אחרים כדי שלי יהיה אוכל על השולחן ושאני אוכל ללכת ללמוד, או לגדול כמו שצריך ואני לא מתכוונת לחזור על זה שוב, זה לא מעגל שאמור להמשיך ככה, אמא הגיעה לכאן כדי שאני אצליח, ההורים שלנו עובדים פה קשה כדי שאנחנו נצליח, שיהיה לנו עתיד חדש, אבל כל הזמן שוב סותרים אותנו פה סותרים אותנו שם, סוגרים לנו דלתות, לא פותחים לנו דלתות, לא מסתכלים, אני כן מודה למדינה על הרבה דברים, אני לא באה רק כאילו לזרוק דברים, אבל יש פה מציאות של אנשים, אנחנו עוברים קושי ואי אפשר להתעלם ממנו, מהקושי הזה, אוקי וזה ממש קשה.

כן ונוס את בעצם אומרת עשיתי הכול על מנת להיות כאן, למדתי, התבגרתי, השתייכתי, מדברת עברית מצוין, יותר טוב מהרבה אנשים שאני מכירה שנולדו כאן והם ישראלים וישראליות, את חולמת והגעת לכאן לא מתוך בחירה, את פליטה, בסופו של דבר את אומרת בעצם, אני רוצה ללמוד, אני רוצה שיהיה לי מקצוע שאני אוכל גם לתרום למקום הזה ובסופו של דבר המדינה מרחיקה אותך לשוליים, לשוליים, לשוליים, עצוב, אבל אנחנו נטפל בזה, בסדר?

כן.

לא להתייאש, אנחנו על זה ואנחנו מצליחות לפעמים לעשות דברים ואת זה אנחנו גם נצליח. אני רוצה לתת למשאייר, בוגרת תיכון שרוצה להתקבל ללימודי הנדסה בשנקר.

שלום.

היי.

אני מאילת בכללי ו - - -

מאילת?

כן, אז לפני כמה חודשים באתי לפה, רציתי להתקבל לשנקר אז התקשרתי, תכננתי ללכת לעשות את הריאיון לימודים והכול ולפני זה הייתי צריכה לפחות לעשות מכינה, ביקשתי לעשות מכינה והם שלחו לי את המייל אז כשבדקתי את המייל היה רשום, לרשום את הפרטים שלי, את תעודת הזהות וזה, עכשיו אני עם ויזה, אז כאילו תמיד צריך תמיד לבדוק, אם זה הולך להיות בעיה, או לא, אז התקשרתי אליה בחזרה למזכירה שם והיא אמרה לי, את צריכה או ללכת כאילו התניה ללימודים שלנו, זה או עם תעודת זהות, או לעשות וויזת סטודנט אז אמרתי בסדר, התקשרתי לארגון האפריקאי ASO וגם הלכתי למשרד הפנים בשביל לראות אם אני יכולה לשנות את הוויזה שלי לוויזת סטודנט בשביל להתחיל לימודים ואז כאילו במשרד הפנים אין להם תשובה וגם בבני ברק אין להם תשובה, איפה שאנחנו מחדשים את הוויזה שלי ואז - - -

אז אמרו לך בשנקר אם יש לך ויזת סטודנט, את יכולה כן ללמוד?

כן ואז הייתה לי תקופה של כבר חודשיים-שלושה חודשים מתקשרים לשנקר וגם בקשר עם 'הייס' עם עורכי הדין מנסים כאילו לפחות לפגוש את המנהל שם בשביל לדעת אם אני יכולה רק סתם להתחיל ללמוד ואני לא חייבת כאילו לקבל את הרישיון, כי המדינה נותנת את הרישיון עבודה ועכשיו ממה שהבנתי שאין לי אפשרות, יש אחד היועצים של משרד הכלכלה ענה לו, לעורכי דין, שלי אין אפשרות כזאתי, זה או שאני עושה ויזת סטודנט, או כאילו אם יהיה לי תעודת זהות, או משהו וחוץ מזה רציתי בכלל לפני שהתכוונתי ללמוד הנדסה, רציתי פסיכולוגיה וזה רפואה אז אי אפשר, אז זה כאילו אנחנו תמיד אומרים בסדר, אנחנו לא יכולים לעשות את זה, יש לנו משהו מוגבל, מנסים משהו אחר וגם המשהו אחר הזה אי אפשר, זה כאילו את פותחת דלת וסוגרים לך דלת בפנים כל הזמן ואת לא יודעת מה לעשות, פשוט תקועים ככה כל הזמן.

אז בעצם את כרגע אין לך אופק לגבי שנה הבאה, אם את יכולה ללמוד, או לא ללמוד?

כן, כל התהליך הזה אמרו שעד לפחות לבקש אישור שאני סתם ילמד, בלי לקבל רישיון, ייקח כשנה, או יותר, אז עכשיו אני סתם תקועה ככה.

וואו, טוב, תודה משאייר. אני אתן לברהה, אבא שפגשתי לפני כשבועיים בתל אביב, הוא נציג הקהילה האריתריאית בארץ, בבקשה אדוני.

תודה רבה, אני רוצה להגיד גם מזל טוב, לראש העיר אילת.

כן, הוא איננו, אבל אנחנו נמסור לו.

תודה על ההזדמנות, אני מודה לכם, נתתם לנו כדי להשמיע את הקול שלנו, אלה הנערים והנערות נחסמים לפני לחיות כמו בנאדם לפחות, אני ברהה, אבא של שלושה ילדים, אני כבר רואה ושומע כל הזמן נערים ונערות נחסמים מכל דרך, אין להם יכולת ללמוד, אין להם עתיד ושייכים למדינה, הם מדברים עברית, למדו פה, סיימו בגרות מלאה וזה 'מדמם'. אני רוצה לשאול את משרד החינוך לדעת אם הילדים האלה ילמדו פה כמו שצריך, אולי מפחיד למדינה, אני לא יודע, אני רוצה לדעת כדי שיהיה לנו לפחות סיבה, המדינה משקיעה הרבה כסף כדי שהם ילמדו, בסוף הילדים לא תורמים גם למדינה, המדינה לא משתמשת בנו, ביכולת שלנו, יש לנו יכולת הרבה דברים לתרום, אבל המדינה כאילו נתנה לנו גב, אין פתרון, אין תשובה, הילדים לומדים בנפרד, בהפרדה, תחשבו, בזמן הזה הילדים לומדים בהפרדה, את האמת זה מבייש, האזרחים לא יודעים איך אנחנו עוברים, אני הייתי אחראי בזמן קורונה, האזרחים נתנו לנו כל דבר בעניין כדי שאנחנו נשרוד, שנתיים בלי עבודה בגלל האזרחים עברנו את הקורונה, אנחנו מדברים היום, אם לא היו האזרחים, אנחנו היינו רואים כאילו הרבה גופות בבתים של מבקשי מקלט.

מרעב.

מרעב, אני יכול להגיד לכם אמא לשלושה ילדים מפתח תקווה, לא היה לה מה לאכול, לא היה לה מה לתת לילדים, בסוף בגלל שהילדים בכו היא התחילה לקחת תרופה כדי שהיא תמות לפניהם, היא נמצאת עכשיו תחת מטרייה של משרד הבריאות, היא בטיפול, זה המציאות, אנחנו לא יכולים להתעלם מזה, אבל אנחנו לא לבד, יש לנו אזרחים טובים, יש לנו אנשים טובים, עוזרים לנו, אבל הבעיה הם לא מכירים. היה לי הצעה שבוע שעבר בתל אביב, אנשי מקצוע לא מכירים איפה אנחנו, לא מכירים איפה הילדים לומדים, לא מכירים הילדים הם לומדים לבד, רק של מבקשי מקלט, אין מישהו שיכול לתרגם מה היא רוצה המורה כדי לקבל את העזרה מההורים, כי אין - - -

אתה מדבר על מסגרת בית ספר, הילדים לומדים עברית וההורים לא כל כך מדברים עברית והילדים שפת האם שלהם לא כל כך מדברים ובסוף הורה מגיע לבית הספר, יש אספת הורים, המורה מדברת עברית, מבקשת מאותו ילד, או ילדה לתרגם להורים והילד והילדה יתרגמו מה שבא להם.

כן.

זה הסיפור.

זה האמת, אנחנו חייבים למצוא פתרון.

אתה בעצם לא יודע כל כך, לא אתה ספציפית, אתה מדבר עברית, אבל הרוב ספציפית לא כל כך מכירים את מערכת החינוך, הם לא מבינים מה עובר על הילד שמה, מה תוכנית הלימודים שלו ויש את המדהימות והמדהימים, בעיקר מדהימות, אני רואה פה, שעשו את הכול נגד כל הסיכויים על מנת לסיים בגרות מלאה, כשהם בעצם ההורים שלהם לא יודעים כמה קשה הם עבדו, זה פשוט מטורף.

כן, זה הבעיה, הילדים הקטנים מכיתה א' עד ו', כבר שומעים, רואים את הנערים והנערות לא מאפשרים להם ללמוד באוניברסיטה, הם גם מתביישים, כאילו לא משקיעים את החינוך ללמוד כמו שצריך.

אז הם אומרים בשביל מה אני רואה את אחותי ואין לה אופק, אז בשביל מה להתאמץ.

כן.

אז לאן הולכים?

אנחנו רואים בזמן האחרון ילדים עוזבים את משרד החינוך בכיתה ח'-ט'.

נושרים.

עוזבים, כן, עוזבים, בשביל מה אנחנו לומדים, אין לנו מה ללמוד, אין לנו להשקיע לעשות את המטרה שלנו, בשביל מה אנחנו לומדים.

ואז הם בעצם הופכים להיות בשוליים.

כן.

בגינות, מסתובבים ברחוב.

בוודאי, אם אנחנו נקבל דוח של המשטרה בתל אביב, אנחנו נראה את האמת, הילדים נמצאים בגינה, שותים אלכוהול, או סמים, או זה, יש לנו בחירה פה נבחר איזה ילדים יהיה לנו, אנחנו תאהבו אותנו, לא תאהבו אותנו, אנחנו פה, אנחנו פה, איזה ילדים יהיה לנו, ילדים שותים, סמים? או ילדים - - -

"שותים" חינוך.

כן.

ספרות ושירה.

כן. תודה.

אני מסכימה איתך. טוב, אני הלב שלי נשבר, כמו שידעת לשבור אותו גם כשנפגשנו ביחד בדירה סופר נקייה ומהממת וסופר קטנה בדרום תל אביב ואנחנו דיברנו על הכאב של אבא שכל כך אכפת לו, עושה הכול על מנת שהילדים שלו יהיה להם חינוך ואני מקווה שכל מה שאתה אומר יש לו אוזן קשבת. אני רוצה לעבור עכשיו למשרדי הממשלה ואנחנו בהחלט נתחיל לשאול את השאלות, אוקי. אני רוצה קודם כל לפנות לרשות האוכלוסין, אדוני, יוסי אדלשטיין, אתה רוצה לעדכן אותי כמה ילדים של פליטים, ילדי פליטים נמצאים בארץ כיום? שלום.

שלום וברכה, על פי הרישומים שנמצאים בידי יש כ-8,000 ילדים של נתינים מסודן ואריתריאה שנמצאים פה בארץ.

יש לך פילוח?

איזה?

מה זה איזה? פילוח איפה הם נמצאים בארץ?

יש פה זה לפי הכתובות שהם עדכנו, יש בתל אביב 3,700, באילת 600, בנתניה 400, ירושלים 380, באשדוד 270.

רק עריית תל אביב אומרת שיש לה 7,000, מאיפה המספרים האלה?

שפי, שפי.

מאיפה המספרים?

חברים וחברות, שפי, לא, זה לא עכשיו בית קפה, שותים קפה ומדברים.

כן, אבל המידע הזה.

לאט, לאט, אני רוצה להבין מה הנתונים.

אז תבקשי את שאר ה- - -

לא, את לא תגידי לי מה לעשות, נשמע לך הגיוני שתגידי לי מה לעשות.

אוקי.

כן אדוני תמשיך.

אני אומר זה הפיזור של הילדים ברוב הערים בארץ וחלקם גם אין לנו את הכתובות שלהם אז קשה לי לפלח אותם לפי אזורי המגורים.

אוקי, אז אני באמת תוהה מתי הדבר הזה הפילוח הזה יצא? לפי איזה שנים?

זה לפי העדכון האחרון שיש בידינו לגבי הכתובות שההורים של הילדים האלה מסרו.

אוקי, אז אני רואה בעצם בפילוח הזה לפי יישובים, תל אביב, יפו, אז אתה בעצם אומר 3,774 שזה אני בעצם רואה את הריכוז הכי גבוה, אדוני, שלום.

כן, את רואה.

לא, אני שואלת, אתה רוצה שנקיים דיון מתורבת, או שאתה רוצה להגיד לי רואה, שואלת אותך.

הנתונים בידיך ואמרתי לך שיש בתל אביב כ- 3,700 ילדים לפי הדיווחים שההורים מסרו לנו וזה הנתון שמסרנו לך.

טוב, אוקי, בסדר, עכשיו תסביר לי בדיוק מה המעמד, שמעת פה עדויות של צעירות וצעירים שבאו בעצם סיימו תיכון, מה המעמד שהם אמורים לקבל בעצם?

המעמד שהם אמורים לקבל זה המעמד בדרך כלל של ס2א'5 זה גם מעמד של רוב הנתינים מסודן ואריתריאה ששוהים פה בארץ.

מה ההגדרה שלהם בארץ?

ההגדרה שלהם שהם שוהים פה לעת הזאת וחלה עליהם אי-הרחקה.

אי הרחקה?

נכון.

לזמן לא ידוע?

נכון.

אוקי, עכשיו הילדים האלה למתן הוויזה שלהם, שמעתי פה את החברה שלי אומרת שהיא הולכת ומחדשת אותה לפעמים כל חודש, לפעמים אמא שלה חמישה ימים, לשבוע, לפעמים חודשיים, לפעמים שלוש, יש מדיניות לגבי חידוש הוויזות שלהם?

בוודאי שיש מדיניות ונקבעה מדיניות ברורה בקטע הזה והנתינים מסודן מקבלים את הרישיון שלהם אחת לשנה, נתינים מאריתריאה אחת לחצי שנה.

למה?

למה מה?

למה יש את אלה שנה ואת אלה חצי שנה?

זו החלטה שהתקבלה לאור הצרכים של המדינה בוחנת מעת לעת.

מי קיבל את ההחלטה? אתה יכול להזכיר לי, כי אני פשוט לא בקיאה כמוך בחומר.

רשות האוכלוסין וההגירה, באישור שרת הפנים.

היא קיבלה את ההחלטה שמה, שלסודנים בעצם מחדשים את האשרה כל שנה ולאריתראים מחדשים כל חצי שנה?

נכון.

אוקי. נגיד הוויזה של ההורה משתנה, האם הוויזה של הקטין גם משתנה?

אם הוויזה של ההורה משתנה וזה בדרך כלל זה יכול להשתנות, אם הוא מקבל מעמד של תושב ארעי, המעמד של הילד לא משתנה באופן אוטומטי.

למה?

יש תקנות לחוק הכניסה ובתקנה 12 מפרטת בדיוק לילד שנולד פה בארץ, אם האשרה של ההורה משתנה, מה הקריטריונים שגם האשרה שלו תשתנה.

אוקי, תודה רבה לך.

בבקשה.

אני רוצה לעבור למשרד החינוך, כי הדיון שלנו בהחלט על משרד החינוך ואני רוצה כמובן הנציג של המל"ג, השכלה גבוהה, אני רוצה שיערך גם לשיחה איתי, עורך דין נדב שמיר, הלשכה משפטית, היי, טירה, אני מקווה שדייקתי.

נכון.

אני מאוד שמחה לשמוע. טירה, ספרי לי מה את מרגישה שאנחנו שומעות את הסיפורים האלה, מרגישה זה לא האמת היא שאלה הכי טובה, נכון? מה את חושבת? מה נראה לך? מה עושות?

שמי טירה, אני נציגה של משרד החינוך.

נכון, זה לא פעם ראשונה שאת איתנו ואני מאוד שמחה שאת איתנו, מאז הפליטות את אורחת קבועה אצלנו.

לזכותי הגדולה.

מזל שיש פליטות.

כן, אנחנו לאחרונה התחלנו קשר, אני מקווה שהוא גם יגדל ומאוד יתהדק, עם דוקטור שני בר טוביה ועם הארגונים שהיא מייצגת, למדנו הרבה דברים ביחד בשבוע האחרון בהיערכות, הילדים אין מדיניות במשרד שאומרת לשים ילדים כאלה, או ילדים אחרים בבית ספר כזה, או אחר.

אין מדיניות?

המשרד לא, המדיניות היא לא של למידה ב - - -

אין מדיניות כזאת את אומרת ? אבל איך המציאות הסתדרה לעצמה ככה?

אז אני אסביר.

בבקשה.

יש מה שנקרא ברשויות מקומיות אזורי רישום, יכול להיות שזה מהסיבה הזאת, אני לא ירדתי לרזולוציות, אני באתי להגיד מה המשרד נותן, אם אני אשאל על זה כמובן ומה אפשר שנעשה ביחד יותר טוב בשביל שהתמונה תהיה טובה יותר. אז לרוב תלמידים לומדים באזור המגורים שלהם, ככה זה קורה בכל מדינת ישראל, כל ילד לומד קרוב לבית, בשכונת מגורים שלו, או בבית ספר שהשכונה שלו משתייכת אליה, זה בעניין אזורי הרישום, אנחנו מצאנו בנתונים של המשרד שבאמת בשלוש ערים לומדים המספר הגדול ביותר של התלמידים.

את קיבלת מרשום האוכלוסין את הפילוח? את מכירה את זה יש לך אותו?

יש לי אותו, כי שני העבירה לי.

שני העבירה לך מאיפה, מאיתנו?

כן, כן.

הבנתי, איזה מזל שיש אותנו.

ברור.

אנחנו לא הצלחנו לקבל תשובה מרשות האוכלוסין, הבוקר קיבלנו תשובה שאין.

קיבלתם תשובה מרשות האוכלוסין שאין כשביקשתם, אין פילוח.

אבל בזכותכם עכשיו יש.

אבל לנו יש דטה, לנו יש מערכת נתונים שאני רואה גם באיזה בתי ספר הילדים לומדים, גם באיזה רשות הם לומדים, באיזה בית ספר. אנחנו מצאנו שלוש רשויות בריכוזים מאוד גדולים שזה תל-אביב, חברים אמרו את זה קודם, ירושלים וגם אילת, גם פילחנו שלושה סוגי אוכלוסיות שנתבקשנו - - -

מה זה התבקשתם? על ידי מי?

במסמך שהגיע, הדיון היה סביב אוכלוסיות מסוימות.

כן.

אריתריאה, סודן.

נכון.

אז יש לי את הנתונים. בנוסף לזה אני רוצה להגיד שחוק חינוך החובה במדינת ישראל חל על כל ילד מרגע שהוא שוהה פה שלושה חודשים, מבלי קשר למעמד החוקי של הוריו.

כן, אבל על זה אנחנו לא מערערות, יש להם מסגרות לימוד, יש לנו פערים מאוד גדולים, פערים שפתיים מאוד גדולים, יש לנו את מה ששמעת פה את מסיימות את הבגרות, אחר כך מה עושות, על זה אני רוצה שנדבר, אבל אני מבינה את הסוגייה הזאתי שיש חינוך חובה במדינת ישראל, השאלה מה אני עושה עם כל מה שעלה פה, עלתה פה הסוגייה הזאתי שילדים שנמצאים בפערים שפתיים עם ההורים שלהם, ההורים לא בדיוק מדברים עברית והמערכת כאילו איך מתמודדים עם הסוגייה הזאת מתוך מערכת החינוך?

אז גם על זה אני אענה. יש שתי מדדים, יש את המדד למ"ס של אותה רשות שאנשים גרים בה והמשרד הבין שאתה יכול לגור באזור אשכול סוציואקונומי 9, אבל ללמוד באזור שהמדד טיפוח הוא אחר ולכן נולד מדד טיפוח בית ספרי, אוקי, זה בדיוק בעבור ילדים שבאים מרקע דל והמשרד נותן תוספת תקציבית סביב ארבעה סעיפים נוספים, אחד זה השכלת הורים שזה מוסיף 40 אחוז, רמת הכנסה לנפש, פריפריאליות שהיא לא רק גאוגרפית אלא חברתית ויש גם עוד מדד שמדבר על הגירה ואני מצאתי בהתכוננות שלי לישיבה שלקחתי 'קייס סטדי', שני בתי ספר שהם כולם מכירים אותם נראה לי, שזה קשת וביאליק רוגוזין ומצאנו שבתי הספר זוכים לקבל את התוספות האלה בעבור התלמידים האלה.

ממתי הם זוכים? הם יזכו, או היה בעבר ואנחנו לא ידענו?

לא, לא, אני בדקתי נכון לעכשיו.

לא, לא, מה שבדקת, כן, את בדקת? שהם זכאים.

הם מקבלים.

הם כבר מקבלים.

בית הספר מקבל.

אוקי.

לצד זה - - -

מה זה אומר אבל הסל הזה? תסבירי לי במילים פשוטות.

שזה תוספתי.

אוקי.

על מנת לצמצם פערים, זה מיועד בדיוק לאוכלוסיות מוחלשות ולבתים דלים וזה בא לסייע לבית הספר.

במה?

בצמצום פערים.

כן ואת מפקחת על זה? את רואה מה הם עושים בשביל לצמצם פערים? או שאת רק בהתחלה של כאילו להבין את הסוגייה, או שמה שאני אבקש בסוף הישיבה נבקש לקבל נתונים יותר מאוחר.

אני יכולה לענות על מה שאני יודעת, לכל בית ספר יש מפקח שהוא מהמחוז, המפקחים, תיראי איזה יופי של בנות עם איזה יופי של ציונים ועם איזה יופי של הישגים והן בוגרות של בתי הספר האלה.

כן, נכון, אני מסכימה לחלוטין שיש פה ילדות וילדים מדהימים ומדהימות, אבל אני לא הבנתי איך אני עוזרת להם, אבל שנייה, טוב, אני רוצה לשאול שאלה את רשות האוכלוסין, עלתה הסוגייה הזאתי שהן מסיימות את הלימודים שלהם, את הבגרות שלהן והן רוצות ללמוד באקדמיה, וויזת הסטודנט הזאת היא באחריותך?

וויזת סטודנט זה למי שמגיע מחוץ לארץ ללמוד בישראל אז הוא יכול לקבל וויזת סטודנט.

אז מה הן מקבלות בעצם על מנת שהן יוכלו ללמוד באוניברסיטה?

הן מקבלות ס'2א'5 אני לא אחראי על האוניברסיטה ולא מגדיר לאוניברסיטה איזה קריטריונים לקבל ואיזה לא.

אז אתה בעצם אומר לפי הוויזה שאתה נותן, אתה לא אחראי אם האוניברסיטה מקבלת, לא מקבלת, אתה נותן את האשרה הזאתי, את הוויזה הזאתי עם המספר ובעצם האוניברסיטה תתמודד.

אבל מה עם שאלת העלות?

שנייה, אדוני, תיכף אני אתן לך רשות דיבור, אבל תן לי להשלים. כן.

אני עוד פעם אומר, אנחנו נותנים את הרישיון שמגיע לנתין ואני לא יודע מה הקריטריון של כל מכללה, או של כל אוניברסיטה מה הם מבקשים.

אוקי, שלום אדוני, אני מדברת עם נדב, עורך דין נדב שמיר.

שמיר, סגן היועצת המשפטית של המועצה להשכלה גבוהה.

כן, אתה שמעת פה את הדיון מתחילתו עד עכשיו, הגענו לסוגיית הסוגיות, בעצם מה אנחנו עושות?

אז האמת שאני מופתע.

ממה?

כי השכלה גבוהה היא מופנית לכל באי העולם, לא צריכה להיות סגורה רק לאזרחים, או רק לאנשים מסוימים, זה המהות של ההשכלה הגבוהה, אין שום דרישה עד כמה שאני יודע שלנו, של המל"ג, בתנאי הקבלה לקבל דווקא בעלי אישור כזה, או בעלי אישור אחר.

באמת?

לא, אין, אין דבר כזה, יכול להיות שיש נושאים כמו ספציפיים, זה אני עוד צריך לבדוק, כמו לימודי רפואה שיש כאן מספר מקומות מאוד מאוד מוגבל והמדינה כמדינה בגלל שהיא מתקצבת את זה אז היא מעדיפה שיהיו קודם כל מעדיפה שאזרחים ישראלים, שאחר כך יהיו גם רופאים במדינת ישראל, בגלל גם המחסור ברופאים אז אולי יש איזושהי העדפה במקצועות מסוימים, אבל באמת מאוד מצומצמים, אבל אני לא שמעתי מעולם על איזושהי הגבלה אחרת, אני שמעתי עכשיו כמו כולם שיש כנראה איזושהי - - -

מעולם לא הגיע אליך שום דבר פנייה כזאתי?

אלינו לא הגיעו תלונות כאלה, תוך כדי עכשיו אני מנסה בוואטסאפ לברר מול המוסדות, אנחנו המועצה להשכלה גבוהה, אנחנו לא המוסדות, אנחנו לא קובעים את תנאי הקבלה, אנחנו רק מתערבים בתנאי הקבלה אם יש איזושהי בעיה אקדמית בתנאי הקבל, אבל אני מנסה לברר ואנחנו נמשיך לברר את הנושא הזה, אני מציע שלכל מי שנתקל באיזושהי בעיה כזאת, שיפנה אלינו, יש לנו אגף פניות ציבור, אנחנו עובדים מול המוסדות - - -

לא, לא, אני רוצה שהדבר הזה יהיה ברור, לא כל אחד פה יתחיל עכשיו לפנות ועד שעונים לו, אנחנו מכירים את הבירוקרטיה, אנחנו לא מקיימות את הדיון הזה, אני רוצה - - -

אצלנו עונים מהר.

יאללה, שפו, מפרגנת, אצלכם עונים מהר. אני רוצה להבין באופן חד משמעי, להבין את הסוגייה הזאתי של כל הנערות האלה שאומרות, מסיימות בגרות בהצלחה, עושות הכול על מנת שיהיה להם אופק ויש להם עתיד והן לא רוצות להיות מנקות כמו האימהות שלהן, שהגורל גזר עליהן להיות מנקות אז אני רוצה להבין דבר אחד, שאתה בעצם אומר מבחינת המל"ג אין מדיניות כזאת שמונעת ממישהו שהוא לא אזרח ישראלי ובטח ובטח בסטטוס הזה של פליטים, שנמצאים במדינת ישראל, אין להם שום לא מנועים מללמוד בעצם בשום מכללה, או אוניברסיטה.

לחלוטין לא, עם הסייג שאולי שיכול להיות ברפואה, במקצועות כאלה שיש איזושהי בעיה ספציפית של צורך ברופאים, את הנושא הזה אני צריך לבדוק, באופן כללי אין שום דרישה כזאת של המל"ג, אין חיה כזאת של המל"ג.

אוקי, לגבי הסוגייה הזאתי של, אז בסדר את יכולה ללמוד, אבל הכשרה מקצועית בעצם את לא תוכלי לעבוד אחר כך, הסוגייה הזאתי איפה חברים שלי ממשרד הכלכלה? קרין, בבקשה.

קרין אהרוניאן רוזמרין, אני ראש מטה מנהל הסדרה והאכיפה והממונה גיוון תעסוקתי ומניעת גזענות של כל זרוע העבודה במשרד הכלכלה. את רוצה שאנחנו נתייחס באופן גם כללי, או רק על מה ש-

לא, על מה שבא לך, יש לך זכות דיבור, יש לך ארבע דקות, את מוזמנת לדבר.

אז גם התבקשנו בעצם להכין נתונים על אפיקי התפתחות, או מה בעצם רלוונטי מבחינת התוכניות שקיימות בזרוע העבודה, אז אני אציין שיש לנו את האגף להכשרה מקצועית לגבי קורסים עסקיים ויש לנו את מה"ט שזה בעצם הכשרה של הנדסיים וטכנאים מוסמכים, זאת אומרת הכשרות שקיימות בתוך זרוע העבודה באגפים שונים. אני אציין שיש לנו נוהל בזרוע משנת 2011 שהוא כן עושה חלוקה, או יותר נכון מגדיר מישהו שהוא לא ישראלי, האם הוא יכול לקבל את ההכשרות, זה נוהל שהוגדר בהתייעצות עם רשות האוכלוסין וההגירה בשנת 2011, הוא מדבר על אופציות מסוימות, זאת אומרת אישורים מסוימים שעל בסיסם ניתן לספק להם לימודים דרך התוכניות שציינתי, אם יש לתלמיד אשרת לימודים, אם יש לו - - -

מה זה אשרת לימודים?

אשרת לימודים, זאת אומרת הוא בא לשם ללמוד בארץ.

לא, לא, אני יודעת מה זה אשרת לימודים, היא בדיוק דיברה פה על הסוגייה הזאתי של וויזת סטודנט והיא לא יודעת, תסבירי לי מה זה אשרת לימודים? איך היא משיגה אשרת לימודים? מי נותן לה אשרת לימודים? זה בדיוק הנקודות האלה שאנחנו נופלות והם נופלים בתוכה, מה זה אשרת לימודים?

אשרת לימודים ניתנת למי שמגיע מחוץ לארץ ומגיש בקשה ללמוד במוסד אקדמי במדינת ישראל והוא מקבל אישור מהמוסד האקדמי שהוא יכול ללמוד, הוא מקבל מרשות האוכלוסין אשרת סטודנט.

אוקי, אז זה לא תקף על הפליטות והפליטים שנמצאים בארץ.

אכן כך.

זה לא תקף. או אשרה המעידה על היותו ארעי והדבר האחרון זה התלמיד נמצא בארץ במסגרת - - -

רגע, אשרה שמה?

שהיותו תושב ארעי, זה גם - - -

כלומר לבוא עם הוויזה שיש להם שמתחדשת כל חצי שנה, או שנה?

לא, זה גם דרך הרשות האוכלוסין.

אוקי.

והתלמיד נמצא גם בארץ בהליך של איחוד משפחות, אם אני לא טועה זה גם אישור שניתן דרככם?

כן.

במסגרת הדברים האלה בעצם כמו שציינתי הוא יכול לרכוש את ההכשרה דרך מה"ט, או דרך התוכניות של הכשרה מקצועית של קורסים עסקיים של זרוע העבודה. עכשיו הדיון פה עסק באוכלוסייה אחרת שהם לא נופלים ב - - -

לא שהם לא נופלים, הם לא קיימים.

אנחנו לא מגדירים אותם ככה, אבל לצערי הרב אני כן אציין שבהתאם למדיניות שנקבעה כרגע, אם גם תרצו אני - - -

מה זה כרגע?

זאת אומרת בהתאם למדיניות שנקבעה ב-2011 ועדיין תקפה.

אנחנו ב- 2022, כן, בתוך העשור הזה קרו כל כך הרבה דברים במדינת ישראל, אוקי.

אז בהתאם לזה אוכלוסייה שמוגדרת כ- 2א'5 שזה רוב האנשים פה, כרגע הם לא יכולים, הם לא עומדים בקריטריונים ולא יכולים לקבל את ההכשרה בקורסים של זרוע העבודה על פי מה שציינתי, כרגע.

אני יכול לשאול שאלה?

כן, אדוני, חבר הכנסת מוסי רז.

מה שאני לא הבנתי וסליחה שנכנסתי באיחור אז אולי פספסתי, אני רוצה להבין, לא איזה אשרה צריך כדי ללמוד, אלא כמה משלמים?

לא, אבל הם עוד לא התחילו - - -

האם כמו כל אזרחי ישראל?

קודם כל לא הגענו לדבר הזה.

הם אומרים שאין מניעה, אבל אם - - -

לא, יש מניעה.

האם המניעה היא כספית?

קודם כל היה לנו פה בעצם - - -

אמר עורך דין שמיר שהוא לא מכיר מניעה, נכון?

הוא לא מכיר, היה לנו פה עדויות, רגע, אני אעשה סדר לאדוני שאיחר, הוא בדרך כלל מוסי רז לא מאחר לדיונים.

אני פשוט בא להמשך הדיון, כי ההייתי באחר.

כן, מה שקרה לנו פה, יש לנו עדויות פה מצעירות שסיימו תיכון ולא רשמו אותם, עוד לא הגיעו לסוגיית השכר, כן, אנחנו לא הגענו, נרשמו, איזה יופי, אבל עכשיו אתם תשלמו 125 אחוז ממה שישראלים בעצם משלמים, מה שקרה פה בשביל לשלם את ה- 125 אחוז הם צריכים להיות על וויזת סטודנט, אבל אין דבר כזה אז זה לא רלוונטי כל כך.

אז בעצם קיבלו תשובה שלילית.

לא, הם לא נטענו אפילו, הם לא נכנסו לתוך המאגר, אין להם שום יכולת להיכנס אפילו עם הוויזה שיש להם להיכנס לתוך המאגר, הם לא קליטים שם. אוקי, אז היינו במשרד הכלכלה עם הבשורות הכול כך לא טובות שאת בעצם אומרת מ-2011 זה הנוהל, זה מה שנקבע שאותם קבוצה של ילדי פליטים אין להם יכולת לקבל הכשרות מקצועיות.

זה מה שהוחלט ב-2011 והם מתנהלים עד היום לפיו, כן.

עד היום מתנהלים לפיו, אוקי, בסדר.

אפשר חידוד למשרד הכלכלה?

בבקשה.

דוקטור שני בר טוביה, פורום ארגוני הפליטים, דיברת ספציפית על הכשרות מקצועיות, מה מבחינת רישוי מקצועי? מאיזה נוהל זה מוסדר והם זו אותה תשובה? זאת אומרת אנחנו יודעים את התשובה, זו אותו התשובה, הם לא יכולים לקבל רישום מקצועי, אבל אם תוכלי להסביר מהו הנוהל ולמה?

זה לא בהתאם לנוהל, זה בהתאם להיבטים של הסדרת עיסוקים, ששמה מוגדר מפורשות שכדי בפן באמת של הרישוי וכמו שציינת, צריך להיות או אזרח, או תושב, נגיד זה נמצא בחוק ההנדסאים, זה ממש רשום שמה מפורשות אז בהיבט כזה, זה היבט של הסדרת עיסוקים, זה היבט אחר, אבל אותה תשובה.

אז בעצם מ-2011 עד היום אתם נדרשתם להסדיר את הסוגייה הזאתי של הכשרות מקצועיות?

זה לא משהו שכרגע על השולחן מבחינת הסדרה, ככול ויהיה כמובן זרוע העבודה היא שותפה לכל מה שצריך, אבל כרגע אין משהו בתהליך.

טוב, כמובן שאנחנו נרשום את זה לסיכום, לדרוש לחדד, לשדרג ולראות את האנשים האלה כשוות ושווים. טוב, אני רוצה לפנות, כן, שכר לימוד אז אני רוצה שאם כבר וכאשר מישהו פה מאיתנו למד באוניברסיטה? מונים למדת באוניברסיטה? יאללה ספר לי את הסיפור.

מונים אהרון ואני פה בכמה כובעים שכולם מתכנסים לנושא הזה אז תודה רבה על ההזדמנות, כן אז לפני שאני עונה לשאלה שלך ברשותך.

בטח.

אני רוצה להתייחס פה על הדברים שנאמרו כאן באופן כללי, אני רק רוצה להגיד שזה התוצאה של מה שהנערות המדהימות הלאה סיפרו כאן, זה בעצם מדיניות קלוקלת של משרד הפנים למשך שנים, אנשים חיים פה, גדלים פה הבוגרים ועכשיו הגענו לילדים והצעירים ולפי הנתונים של משרד הפנים יש כ-8,000 ילדים, הילדים האלה כפי ששמענו ואנחנו גם יודעים הכול חסום בפניהם, לא להתקבל למקצועות מסוימים באוניברסיטאות, לא עסוק בספורט גם שזה משהו שהוא לא עלה פה שזה - - -

מה זאת אומרת לא לעסוק בספורט? למה מה הבעיה בספורט?

גם, העניין של המעמד.

אבל מה הסיפור של הספורט? סליחה.

אולי הספורט רשמי.

מונים תסביר לי מותק.

כן, אז לדוגמא יש לא רק דוגמא יש הרבה דוגמאות כאלה בתוך הקהילה, ילדים מוכשרים בתחום כדורגל, או כדורסל, אם מגיעים לשלב כדי להירשם לקבוצה אז לא מסכימים לרשום אותם בגלל המעמד שיש להם, כי הם לא אזרחים, או תושבים של ישראל והם גם אין להם דרכון זר כדי שירשמו כשחקני חוץ אז הם נשארים בשלב הזה שהם לא מצליחים להגשים את עצמם בתחום שהם רוצים בו שזה הספורט וגם לדוגמא, יש כמה דוגמאות - - -

לאחרונה הייתה פליטה מסודן אני חושבת שהיא נכון?

יש שני פליטים שייצגו את - - -

את ישראל?

לא, את ישראל, בצער רב, הם מאוד רצו לייצג את ישראל, הם ייצגו את קבוצת הפליטים והם יצאו מפה דרך האו"ם, נציבות האו"ם לפליטים.

כמה מסורבל.

למרות שסיפרו פעם אחר פעם שהם מרגישים ישראלים והם ממש רוצים לייצג את המדינה שזה דוגמא ואז אני חושב שהפתרון הוא לדעתי זה גם פתרון שנדרש והוא פתרון שמשרד הפנים יכול להסדיר את זה מחר, לתת מעמד לצעירים האלה ולילדים שנולדו פה, גדלו פה, למדו במערכת החינוך הישראלית, לפחות שיוכלו להגשים את עצמם ושיוכלו לתרום למדינה ולחברה ולקהילה שהם מגיעים ממנה. עכשיו העניין של השכר אז אני שהתקבלתי לאוניברסיטה שזה כמובן גם אחרי הרבה מאמצים להסביר את המעמד שלי, את ה- 2א'5 שהיה לי כדי שהאוניברסיטה תבין מה זה בכלל ותקבל אותי, התקבלתי בסוף בתור סטודנט מחו"ל ובזה הייתי צריך לשלם 25 אחוז יותר מאזרח ישראלי, מהסטודנטים הישראלים, עכשיו אני לומד באותה כיתה של הסטודנטים הישראלים, אני חי פה, מרכז החיים שלי הוא פה ואני לא רואה סיבה למה בעצם שמישהו חי פה ואינו בר-הרחקה, שלא יקבל יחס כמו של סטודנט ישראלי?

אז בעצם מה למדת מונים?

אני למדתי מדעי המדינה ומנהל עסקים באוניברסיטה העברית.

וסיימת?

סיימתי, מוחרתיים זה הטקס.

מזל טוב, אני גאה בך, קודם הייתי גאה בצעירות המדהימות ועכשיו אתה מצטרף לגאווה.

תודה רבה.

איזה יופי ומה אתה עובד?

אני עובד בארגון 'הייס' וגם חלק מהנהלה של הארגון הסטודנטים האפריקאים. עכשיו לגבי הארגון של הסטודנטים האפריקאים שעלה פה מכמה אנשים שדיברו לפניי, זה ארגון שהוקם כדי לתת את ההזדמנות הזאת לאלה שרוצים ללמוד בהשכלה גבוהה, שכמובן זה בהיעדר מוחלט של כל תמיכה מהמדינה שזה גם עוד נושא שהוא מאוד חשוב שזה הפתרון שלו גם טמון במעמד הזה, האוכלוסייה שאנחנו מגיעים ממנה, מבקשי מקלט, או פליטים, הם נמצאים בתחתית החברה הישראלית, מבחינת המצב הסוציו-אקונומי, עכשיו אם משרד הפנים ייתנו מעמד לאנשים האלה אז הם גם יהיו כלולים בסיוע, אם זה ממשרד הרווחה, או משרד החינוך ושאר הדברים שביחד עוזרים להרים את החברה ואת הקהילה.

אני מודה לך מונים, אני רוצה, אמנם אנחנו מדברות על מעמד, אני מאוד אשמח לעזור לרשות האוכלוסין ומשרד הפנים, לגבי דוגמאות מהדוח של מעמדם של ילדי מבקשי מקלט בישראל וברחבי העולם, דוח המחקר של המוקד לפליטים ומהגרים ובעצם אחת הנקודות שככה נותנים תקווה שבעצם עשו השוואה מה קורה במדינות אחרות בעולם לגבי סוגיית הפליטים, ילדי הפליטים ובעצם לפי הדוח וסיגל רוזן, אני אשמח שתכנסי פה למעגל, בבקשה, בואי שבי לידי, ואני רוצה שתגידי לי, את בעצם מה שצוין כאן שאיטליה היא די דומה, היא מאוד דומה מבחינת מדינת ישראל למדיניות של הגירה ופליטות ובעצם אני אקריא לגבי המדיניות של איטליה, תתקני אותי אם אני טועה.

אני משוכנעת שאת יודעת לקרוא מצוין.

לא, לא בקריאה.

כתבו את זה מאוד ברור.

טוב, "אלו המכירים כפליטים באיטליה, או ששוהים תחת הגנה משלימה, זכאים לאישור שהייה למשך חמש שנים, אם בחלוף השנים הם מוכיחים יכולת השתכרות ברמת מינימום ומעלה, הם רשאים להגיש בקשת תושבות קבע, לאחר עשר שנות שהות חוקית באיטליה הם זכאים להגיש בקשת אזרחות, ילדיהם יקבלו מעמד זהה לזה של הוריהם".

איטליה היא מדינה עם מדיניות מחמירה.

נכון.

כן, אני רוצה רק לומר - - -

רק תציגי את עצמך בשביל הפרוטוקול.

סיגל רוזן, רכזת מדיניות ציבורית, המוקד לפליטים ולמהגרים ואם אני כבר פה אז בדוח הזה, אנחנו רואים פה את תמונתה של רחל גברה-צדוק, שהייתה אלופת ישראל בריצה, אבל היא לא יכלה להתחרות מטעם מדינת ישראל וחיזרו אחריה לא מעט אוניברסיטאות אמריקאיות ואחת זכתה בה והיא סיימה כבר את לימודיה באוניברסיטה בארצות הברית ולצערי היא כבר לא פה איתנו ולא יכולה לייצג את מדינת ישראל ולנצח באולימפיאדה עבורנו, אבל מה שרציתי לומר זה שהמסקנה של הדוח הזה ובעצם כל הדברים שנאמרו פה מתרכזים לנושא הזה של היעדר מעמד, הילדים האלה כל ילדי מבקשי המקלט שוהים בישראל כדין כל השנים האלה, אבל גם אם הם היו שוהים בישראל שלא כדין, אם הם היו נולדים בארצות הברית, או בקנדה הם היו נולדים עם אזרחות, אם הם היו נולדים באוסטרליה, או בבריטניה, אחרי עשר שנים הם היו מקבלים מעמד קבוע, אם הם היו בצרפת אחרי חמש שנים, בגרמניה אחרי ארבע שנים, בכל אחת מהמדינות שנזכרו בדוח, הילדים האלה כבר היה להם מעמד של ידע ואזרחות וכבר לא היו צריכים להסתובב עם הנייר הקטן הזה, שכולם שואלים מה זה הנייר הזה ולא מאפשר להם לא לימודים ולא חיים נורמאליים ביננו, אז אני מפצירה ברשות האוכלוסין, להעניק לילדים האלה את המעמד שהם כה ראויים לו, מעמד קבוע במדינת ישראל, תודה רבה.

וגם אני חייבת לציין מדינת ישראל חתומה על האמנה, בדבר מעמדם של חסרי אזרחות משנת 1954 ועל האמנה לצמצום חסרי האזרחות משנת 1961, אז אנחנו מדינה בחתימות שלה על זכויות אדם היא מספר אחד, בביצוע וביישום אנחנו פחות. טוב, אני רוצה לתת זכות דיבור לשפי פז, בבקשה.

תמיד בסוף, אבל בסדר. שפי פז מדרום תל אביב, אנחנו הארוגות שבתוך הנערות המדהימות האלה צומחות. קודם כל נתחיל עם נתונים, מי שבר הרחקה בדרום תל אביב זה לא הם, זה אנחנו, לפני שלושה שבועות שירלי רימון ברכה היא ראש מנהל החינוך בעיריית תל אביב, שאגב מדברים על כ- 7,000 ילדים מגיל אפס, לא יודעת עד 18, נתנה נתונים, הנתונים מהימנים והנתונים מראים בדיוק מה קורה בדרום תל אביב, נווה שאנן היום יש אחוז אחד של ילדים ישראלים ואני לא אומרת בכוונה יהודים, כי זה לא רק יהודים, ילדים ישראלים אחוז אחד, שכונת התקווה, מה שהיה פעם פאר דרום תל אביב, שמונה אחוז ילדים ישראלים, שמונה אחוז, אני רוצה שתקלטו את המספרים האלה, שכונת שפירא איפה שאני גרה, וואוו אנחנו 35 אחוז, המון ילדים, מה שאני רוצה להגיד פה זה שאנחנו מדברים פה על אוכלוסייה שהשתלטה על בתי הספר, השתלטה על הגנים, השתלטה על כל מוסדות החינוך, הם מקבלים העשרות, הם מקבלים מועדוניות, הם מקבלים הכול, הכול, הכול, אבל אף פעם לא מספיק להם, אף פעם לא מספיק להם.

ועכשיו לגבי הנערות המדהימות האלה, הביאו פה ילדות נחמדות מאוד, סבבה, זה לא הנוער שאנחנו מכירים, אוקי.

את מה את מכירה?

אני אשמיע לך את מה שאני מכירה. (משמיעה הקלטה מהנייד/ נשמעות קללות)

לא, לא, את לא משמיעה.

אני אשמיע.

אני לא מוכנה, לא, לא, לא, שפי, את מטרגרת את הדיון ואת פשוט יוצאת החוצה, את פשוט יוצאת החוצה, כי מה שאת עושה לא אישרתי.

(ממשיכה להשמיע הקלטה)

לא, לא אישרתי, אני לא יודעת מי מדבר, שפי, לא, את תקשיבי.

כל הדיון הזה הוא שקר ואת שומרת אותי לסוף אחרי שכל השקרים נאמרים פה, ה-3,000 ילדים הלא נותנים להם חינוך, הלא נותנים להם אוניברסיטה, במכללת רייכמן יש עשרות סטודנטים אפריקאים, הם לומדים - - -

תודה רבה לך, נא לצאת החוצה, אם את לא רוצה לשבת ולהשלים את המשפט שלך.

אבל אני אגיד לך מה, הם לא יקבלו מעמד.

את לא קובעת, איזה כיף שפי, יום הולדת שמח יקירה שלי. כן, נתנאל, אתה לא מפעיל שום טלפון ואתה לא מעלה שום סרטון.

אני לא מפעיל שום דבר.

תשים את הטלפון שלך בצד, יאללה, נתנאל שבו.

כן, קוראים לי נתנאל שבו, אני בן 16, אני מדרום תל אביב, אני פעיל חברתי. אני לא זוכר זמנים שבהם הרגשתי בבית שלי, אני רוצה לדבר קצת על המסתננים, אני רוצה ללכת לטייל לפעמים, לקנות דברים בתחנה המרכזית ואני לא יכול זה מפחיד, שמעתי על המסתננים שאנסו אישה עם מוגבלות בתחנה, אני מפחד שזה ייקרה גם לי, אני לא אמור לצאת עם חששות מהבית.

אתה צודק.

נכון?

נכון, כן, אתה לא צריך לחשוש, אתה צריך להיות בטוח.

יום אחד בשעות הערב הלכתי לבד ובאתי להיכנס לשכונת נווה שאנן בתל אביב ומסתנן בא אליי ומסתכל עליי בצורה מפחידה ושואל מה אני עושה פה, גם אותו דבר בשכונת התקווה בלילה, לאן הגענו? זה אמור להיות ההיפך, המסתנן במדינה שלי, לא אני במדינה שלו. לפעמים שאנחנו יוצאים לגן התקווה בלילה לשחק כדורגל, גם נמצאים שם מסתננים בגיל שלי ושאומרים להם מילה לא במקום זה יכול להביא - - -

אבל למה להגיד להם מילים לא במקום?

מה זאת אומרת?

את לא נותנת לו לסיים לדבר.

אתה לא מתערב, סבבה, אני מנהלת דיון, אתה לא מנהל אותו, שאלתי מה זה מילה לא במקום? הרי אתה כותב.

אנחנו משחקים כדורגל ואנחנו צוחקים וזה, זורקים נגיד סתם מילה, לא יודע משהו.

מה? כמו מה?

אין לי לתת לך דוגמאות, זורקים מילה.

למי?

מילה שהם לא אוהבים נגיד.

כמו מה? מה אתה אומר להם?

כמו-

כושי?

לא, כושי אני לא אומר אני לא גזעני.

אז מה אתה אומר?

לא, אנחנו מדברים וזה, מילה לא במקום, אני לא יודע.

טוב ואז מה קורה כשאתה זורק להם מילה פוגענית?

זה מגיע לאלימות קשה.

הוא לא אמר פוגענית.

לא פוגענית, זה יכול סתם להגיד מילה, זה לא פוגענית.

אוקי ואז זה מגיע למה?

זה מגיע לאלימות כלפינו וזה פעם אחת, זה מביא למכות קשות כלפינו וזה קרה פעם אחת לחבר טוב שלי, אני בנאדם מאמין וביום שבת אחד אני עובר במדרכה עם כמה חברים ועברו לידינו קבוצה של מסתננים עם מוסיקה, ביקשנו מהם להפסיק עם זה, כי אני שומר שבת ואז הם התחילו לקלל ולהגיד "אתם במדינה שלנו", זה פשוט מאכזב, המשטרה לא עושה כלום, חוץ מלתת להם דוחות על אופניים חשמליים וגם הם לא משלמים אותם. אני נמצא במרכז נוער בדרום תל אביב ו-89 אחוז משם יש שם מסתננים, כל מקום שאני הולך אני רואה אותם ואני מרגיש שאני לא בבית שלי. אני אתחיל לבוא הרבה לוועדות ולתת את הצד שלי. תודה רבה.

תודה רבה לך נתנאל על העדות שנתת, אין ספק שאתה צריך להרגיש בטוח בבית שלך, בשכונה שלך, אתה הולך בשבת, השאלה אם יש מישהו שהוא לא שומר שבת שנמצא לידך עם טלפון ושומע מוסיקה האם גם היית אומר לו, תכבה את הטלפון? אני לא בטוחה, נכון? כי היית רוצה שכמו שאתה חי.

לא, הייתי אומר לו לכבות את הטלפון.

באמת?

כן.

הבנתי, טוב.

אני יכולה להוסיף משהו בבקשה?

רגע, שנייה, אני רוצה להגיד לך תודה שבאת, אני אשמח שתבוא יותר לוועדות.

בטח.

אני חושבת שאם תבוא תקבע יום אחד באמת שאתה תרגיש בטוח וגם הנערות והנערים שבאותו גיל שלך ירגישו גם בטוח.

אנחנו לא מרגישים בטוח איתם.

אני לא חושבת שכל מי שיושב כאן אתה פגשת אצלך בשכונה, אני בספק, נכון?

הרבה פגשתי.

אותם אנשים פגשת?

אני לא יודע, הם יכולים לעשות משחק שהם נראים אנשים טובים, אבל תבואי לגור בשכונה תיראי מה זה.

אני מבינה. בסדר, אז אנחנו נפגש שוב בוועדה הזאתי, תגיד מה שיש לך על הלב, כמובן צריך לכבד אנשים פה, אני לא חושבת ש - - -

זה ברור.

כן? יופי, אנחנו סיכמנו שאנחנו נתראה ואני מקווה שהמרחב שלך יהיה בטוח, גם המרחב שלהם יהיה בטוח, אבל זה הרבה תלוי בנו ובמיוחד בכם הצעירים והצעירות שאתם יכולים לתת תקווה למקום הזה, אתה מסכים איתי שהאנשים האלה לא בחרו להגיע למדינת ישראל?

נכון, אבל הם יכולים לעצור את זה.

יש מלחמה בארצם, אנשים ברחו.

יש עוד מדינות שיכולות לקבל אותם, כמו קנדה.

נכון, הם עושים מאמצים, מי שיכול להתקבל לקנדה תאמין לי לא היה מהסס רגע.

מצטער, זה מדינה של יהודים, הרוב אמורים להיות פה יהודים, זה כבר לא קורה.

אני גם מצטערת לשמוע, אבל כרגע זה הסיפור, יש פה פליטים ויש מלחמות בכל העולם ואם מדינת היהודים לא תפתח את השערים שלה ותהיה אנושית זה יהיה מאוד חבל, באיזה בית ספר אתה לומד?

אני מפתן אלון.

איפה זה?

בדרום תל אביב.

ובאיזה מגמה אתה?

אני עוד לא התחלתי שם, בינתיים אני הפסקתי ללמוד.

למה?

הפסקתי, כי סיבות אישיות.

מתי הפסקת?

לפני חצי שנה, אבל אני רוצה, אני מתחיל שם במפתן אלון, זה בית ספר של ילדים נושרים, אבל אני אמרתי לעצמי שתחילת שנה אני חוזר לעצמי, אלך כל יום לבית הספר.

יופי, כל הכבוד.

תודה רבה.

לא לוותר.

ברור.

אז אתה רואה, יש פה נערות מחוסרות מעמד ועושות בגרות, אתה יש לך מעמד, אתה יהודי, אתה במדינה שלך, בבית שלך אז אתה גם יכול.

זה ברור.

בסדר?

בסדר.

מה אתה מנגן בבית?

מנגן?

איזה כלי?

אני לא מנגן, אני אוהב לשמוע שירים של פעם.

כמו מה?

יואב יצחק, עופרה חזה.

מהמם ומה עם זוהר ארגוב?

גם.

אני אוהבת, אוקי, אני מודה לך נתנאל וניפגש שוב בוועדות.

בסדר גמור, תודה רבה.

תודה לך. אוקי, יש לנו את ניצן פלדשטיין מאס"ף, בבקשה ויש לנו אחרייך את שרקי, עורך דין שרקי ויש לנו בעצם את שרון טל, את מוזמנת להצטרף בבקשה, יאללה.

אז שלום, אני ניצן פלדשטיין, אני עובדת סוציאליים ואני מנהלת את התחום נוער בעמותת אס"ף, ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט. אני אגע בשתי נקודות שכבר נגעו בהם, אבל אני אחזק אותם והנקודה הראשונה זה בעצם שבני הנוער שחיים כאן וגדלו כאן, כל הזהות שלהם היא ישראלית מעורבבת וזה בני נוער שבעצם הגיעו לכאן מגיל ינקות ועד גיל ילדות צעירה ובעצם גדלו כאן במערכת החינוך, גדלו כאן עם הזהות והערכים של ישראל בתוך מערכת החינוך ובעצם מה שקורה וגם אתה ככה נגעת בזה לגבי העובדה שבעצם מערכת החינוך, גם המופרדת וגם הלא מופרדת, מאוד מאוד מתקשה לתת את המענים שמתאימים לבני נוער, זה ברמת הקושי מאוד גדול בשעות תגבור ובמיוחד ובמיוחד אני מרגישה את זה עם הצוותים החינוכיים, בהקשר של שעות גישור ובעצם קשר עם ההורים שהוא באופן כללי הוא קשה סביב נושא של הגירה תמיד זה עולה ובטח ובטח עם הקהילה ובעצם הצוותים החינוכיים שאני עובדת איתם מאוד מתקשים לייצר קשר עם ההורים, מאוד מתקשים וזה פשוט פוגע בסמכות ההורית, כל התקשורת של הצוותים החינוכיים נהפכת להיות אל מול הילד עצמו, הילד נהיה אדון לעצמו, מחליט בעצמו, מתרגם לעצמו והנושא הזה פשוט מייצר באמת מצב שההורה כבר לא רלוונטי במירכאות בתוך החינוך והסמכות שלו נפגעת וגם הקשר עם הילדים הולך ונחלש והמעורבות בחיים שלהם והדבר הזה בעצם מייצר מצב של מהמקום הזה של הילד אדון לעצמו, נוצרת לאט לאט תהליך של נשירה, שגם אתה נגעת בזה, של נשירה של הנוער, כי באמת גם אין מספיק תגבור ומספיק ככה תנאים מותאמים ובין היתר אין קשר עם ההורים כדי שיהיה מישהו שיחזיק את הדבר הזה, זה משהו שאני נתקלת בו בכל בתי הספר.

וגם בהקשר של זה אני אגיד בהקשר למה שאמרת ככה לגבי הנערות המדהימות האלה שהצליחו להוציא בגרות אז אומנם יש פה נציגות מאוד מכובדת של נערות שעושות מאמץ עילאי להגיע מתוך מקום של הישרדות מאוד קשה ומצב של שכונה באמת שכונה מאוד מאוד קשה לגור בה, יחד עם הטראומות ויחד עם הקשיים ועם החוסר מעמד שכבר דובר פה הרבה, אבל יש הרבה מאוד בני נוער שגם לא מצליחים לשרוד את המערכת הזאתי בגלל הקושי עם ההורים והנשירה הולכת וגדלה.

תודה, תודה רבה לך. אני רוצה לתת רשות דיבור לד"ר יונה שרקי, מדיניות והגירה, בבקשה.

כן, שלום, אני חושב שלא מעט נעשה מאמץ לעשות שימוש בילדים, בבני נוער שאינם מבינים שעושים בהם שימוש כדי לקדם אג'נדות פוליטיות כאלה ואחרים. עכשיו למה אני אומר את הדבר הזה מכיוון שבסופו של יום כאשר לילד, או לבן נוער אין סטטוס במדינה אז נוצר מצב עגום שאין לו לאן לשאוף, עכשיו אנחנו פה נמצאים בחדר ואנחנו רואים את זה בצורה מאוד ברורה שאנשים שרוצים לשאוף גבוה נתקלים בתקרת זכוכית ותקרת הזכוכית הזאתי היא בעצם מזכירה כל פעם שבעצם המעמד שלהם הוא - - -

בעייתי.

הוא בעייתי, הוא לא מקובל ואז ממילא מה שקורה זה שאנחנו ממשיכים להתעלם מכך ואנחנו ממשיכים לגדל דור שממשיך לחתור מאוד חזק, אבל שייתקל בקיר בסופו של יום. עכשיו אנחנו במדינה דמוקרטית, אם רוצים לשנות חוקים זה קורה בכנסת, זה קורה על בסיס הרוב, זה לא יעזור אם אנחנו נמשיך לדחוף את הילדים האלה לתוך הקיר, כאשר הילדים האלה אין להם מעמד היום בישראל ומה שנאמר קודם שמקבלים מעמד אוטומטית אחרי ארבע וחמש שנים, אני נמצא במקום שאני יודע את זה בוודאות, חד משמעית לא נכון.

תודה.

אני לא סיימתי גברתי.

תתחיל לסיים.

עכשיו למה זה חשוב לומר את זה, מכיוון שבשום מקום בעולם מי שאין לו מעמד אז לאורך זמן הוא מקבל אותו רק מכוון זה זמן עבר.

למה אתה יכול להסתכל בדוח של - - -

אבל הנתונים אינם נכונים, אבל מה שאני רוצה לומר, שנייה, עכשיו מה שחשוב כאן לומר זה ש - - -

אתה יודע שאתה מסלף את הדברים.

דווקא ילדים כאלו שיש להם את היכולות ואת הרצון, צריך לתת להם את הכלים הנכונים ואת הדרך הנכונה להצליח וכאשר עושים בהם שימוש כפי שזה נעשה פה, ממש בחדר הזה.

מה זה עושים בהם שימוש? לא, לא, מה זה לעשות בהם שימוש, סליחה?

לעשות בהם שימוש זה לומר להם, חברים תמשיכו לחתור בסוף תגיעו.

מי אומר, כן בוודאי, אתה רוצה לאני אגיד להם תתייאשו?

לא, העניין זה כאשר אתה קושר למישהו את הסירה ואתה אומר לו תחתור אתה תגיע, הוא לא יגיע אף פעם לשום מקום.

אז מה אתה מציע שנעשה?

מה שצריך לעשות זה דבר מאוד ברור, זה לשקף את המציאות כפי שהיא, להביא אותם להסדרת מעמד במובן הזה שאם זה לא ניתן כאן בישראל אז במקום אחר ואם זה אפשרי אז צריך לעזור להם בכיוון הזה.

תודה רבה.

בבקשה.

תודה. אני חייבת לציין פה לפרוטוקול הודעה בגלל שיש לנו בעצם היה לנו פה קטין, יש פה בחדר מישהו מתחת לגיל 17-18? לא? חוץ, אוקי, אנחנו ידענו שנתנאל בן 16 והוא מגיע?

גילינו בתחילת הדיון.

גילינו את זה בתחילת הדיון אז בשביל שהיה פה קטין ואנחנו גילינו את זה בתחילת הדיון אז אני רוצה להגיד, כי ידוע שישיבות הוועדה מוקלטות ומשודרות והפרוטוקול גם השידור הישיבה עתידיים להתפרסם באתר הכנסת, בהתאם להוראת סעיף 120ד' לתקנון הכנסת יש אפשרות לחסות פרטים מזהים על הדוברים, או דברים שנאמרו, אם הדבר דורש לשם הגנה על עניינו של קטין, או חסר ישע, או אם פרסום הפרוטוקול ייגרם נזק למוזמן לוועדה, או אדם אחר, לפי כך אבקש להודיע כי ככול שייעלה צורך, או נתבקש, יימחקו מהפרוטוקול של הדיון פרטים מזהים של דוברים, או חלקים מסוימים מתוך הפרוטוקול.

תודה רבה, עכשיו אני רוצה לתת זכות הדיבור לשרון טל, מעמותת אליפלט, מה נשמע?

בסדר, מה שלומך?

טוב.

אז עמותת אליפלט קמה כדי להסתכל על הילדים ממעוף הציפור על המענים שהם מקבלים מהמדינה, על חוסר המענים המאוד גדולים ולנסות ולמלא את החסר והחוסר מענים הם משוועים. אנחנו מתמקדות באוכלוסייה צעירה יותר והיא הרוב, היא אוכלוסייה שלא דנו בה הרבה היום, אבל רוב הילדים הם בגילאי תשע ומטה, רוב ילדי מבקשי המקלט והמספרים שאנחנו מכירים הם מספרים מאוד שונים מאשר המספרים שהוצגו כאן, אנחנו מכירים שבתל אביב רשומים מגילאי שלוש עד 18 כ-5,500 ילדים חסרי מעמד שהרוב המוחלט שלהם הוא מבקשי מקלט.

אז רגע, חכי דקה, בואי ננסה גם אני רוצה להבין, למרות שהזמן דוחק, אבל אני רוצה גם להבין מה את אומרת בעצם, אוקי.

יש ארבעה בתי ספר יסודיים שמאה אחוז מבתי הספר הם של ילדים חסרי מעמד ועוד מספר אשכולות גנים, המספרים שהוצגו כאן הם נמוכים יותר מאשר המספרים בשטח.

זה נמוך ממה שיש בשטח אז אוקי, לא, בתל אביב זה 3,774, היא מדברת על ילדים, בעצם ילדים מאפס עד 17, 3,774, את אומרת בעצם זה לא במציאות זה לא זה?

זה לא זה.

מה, יוסי אדלשטיין, אתה יכול להסביר לנו מה סיבת הפער?

הפער הוא פשוט לטעמי, כי היא מדברת על ילדים חסרי מעמד ויש כאלה מאוכלוסיות נוספות ומה שיש לך בדוח זה נתינים, זה סודנים ואריתראים בלבד, יש בתל אביב גם קבוצה די גדולה של נתינים מפיליפינים, מכל מיני מדינות.

(מתפרצת) 80 אחוז מהילדים שרשומים בתל אביב- - -

רגע שנייה, לא עושים דבר כזה, בואי שבי פה בבקשה, תציגי את עצמך לפרוטוקול.

אני אמרתי בראשית דברי שהנתונים הם על פי דיווח שההורים מוסרים לנו, אני לא יודע אם מישהו גר בתל אביב ולא מסר לנו אז אני לא יודע להגיד לך.

מכיוון שאין רישום יילוד חי והמדינה קיבלה כהחלטה לא להחליט לא לרשום את הילדים ולא לעקוב אחריהם והיו לנו דיונים ביחד עם הלמ"ס, חלק מההחלטה שלא להחליט היא האי ספירה הזאת, זה ההתחלה, זה ההתחלה שבו אתה גם מקבל מספר שמשתנה בכל מקום ושם שמשתנה בכל מקום והיכולת לעקוב אחרי הילדים מעת הלידה ודרך רישום בטיפת חלב עד לבתי הספר, לא מאפשרת למדינה אפילו לא להיערך בצורה מיטבית כדי לאפשר לילדים האלה את ה - - -

אז שרון את אמרת את מה שרצית, כי באת לפה ואז לא שמעתי אותך, תציגי את עצמך בבקשה.

אני אביגיל הורביץ מנהלת מסיל"ה, עיריית תל אביב, כרגע רשומים לבתי הספר והגנים בתל אביב כ-5,500 ילדים שאין להם תעודת זהות, הערכות היא שמתוכם יש כ-80 אחוז שהם מבקשי מקלט, זאת אומרת שהם סודנים ומאריתריאה אז נכון המספרים קצת אחרים, נכון שיש כאן אנשים מהפיליפינים וכו', אבל עדיין הרוב המכריע הם מבקשי מקלט מסודן ואריתריאה.

אז לפי הדוח של הממ"מ בעצם אני מקבלת פה את המספר בתל אביב-יפו יש לנו מספר של 5,347 אבל למה? למה אנחנו ?

ציינתי את טיפות חלב ושוב זה הרבה בגלל הירשום ששרון אמרה.

אז בעצם מסיל"ה אומרים משהו אחד ואליפלט אומרות משהו אחר ואנחנו בדוח של הממ"מ.

אליפלט ומסיל"ה מתואמות.

מתואמות? מזל ויש לנו את דוח הממ"מ שיש לנו, זאת אומרת מה שיש לנו זה לפי משרד החינוך ולפי הלמ"ס.

זה נקודת הבסיס של השיחה שלנו.

לא, נקודת הבסיס, יסכה, אמרתי לך תצטרפי, מזמן הזמנתי אותך לשולחן.

אני לא בטוחה שהנתונים הם מאוד סותרים, אתם מדברים על 5,500, 5,347 אז

לא, אנחנו מתייחסים ל- 3000.

כן, אז אני אומרת שהמספרים שלנו הם פחות, או יותר אותם מספרים, רק חשוב לציין שיש שיעור די גבוה של ילדים שלא גרים בתל אביב, אבל כן לומדים בה אז זה גם יכול להסביר חלק מהפער בנתונים.

מה זאת אומרת?

ילדים שבאים מבחוץ לא רשומים. אני לא אומרת שהם לא בהכרח, יש שיעור של תלמידים א' שהם עדיין זאת אומרת מבחינת הפילוח שהם עדיין לא רשומים כגרים בתל אביב, זאת אומרת הם לא שויכו לרשות מסוימת בגלל שהם לא גרים בה, הם לא שויכו ולכן יש איזשהו פער שמוסבר בזה שהתלמידים לא שייכים ספציפית לרשות הזאתי, לכן בפועל תלמידים מסתכלים האם הם מה שנקרא רשות מגורים לעומת רשות לימודים, לא תמיד המספרים הם זהים, זה גם יכול להסביר איזשהו מקור של פער.

אדוני יוסי אדלשטיין ברשות האוכלוסין, מה הסיכוי שאנחנו בעצם נקבל מתישהו בקרוב איזה מין טבלה כזאתי הכי מדויקת שיש, לאור הפערים ששמענו.

אני לא יכול לשלוט בפערים, אנחנו הרישום שלנו הוא על פי דיווח של ההורים ומה שההורה מדווח זה מה שאנחנו רושמים, אין לנו דיווח אחר, שאנחנו פוגשים את הנתין, הוא מגיע, שואלים אותו מה הכתובת, הוא מוסר, אם הוא אחרי חודש עובר דירה, או לא, אנחנו לא יודעים וזה המידע שיש לנו.

אוקי, טוב, תמשיכי שרון, תיכף אני אתן לך בהחלט זכות דיבור.

אז הילדים אותם אלפי ילדים שרובם נמצאים היום בגילאי תשע ומטה, אכן מקבלים תחת זכות הילד חינוך חובה, אבל הפערים שהם באים איתם הם שיכבה על שיכבה, על שיכבה, הם שיכבה של עוני ושכיבה של הגירה ושיכבה של דור שני של טראומה ואלה שכבות שלא מטופלות בשום שלב ובעצם אנחנו דנים את הילדים האלה לכישלון מראש, הילדים האלה כשבמעמד הלידה נולדו שלמים, ללא שום פער, הולכים ומפתחים פער לאורך השנים, שאין למערכת החינוך סיכוי ואני לא מכירה את הכספים הנוספים שנשפכים, אני יודעת ששניים מתוך בתי הספר בתל אביב ניבנו באזור תעשייתי, מה שאומר שאין הזנה, אל אף ש-100 אחוז מהילדים הם ילדי שיקום שכונות, אין לבתי הספר הזנה, כי זה על פי המיקום ולא על פי האוכלוסייה, אני יודעת שאין צהרונים ושאנחנו כעמותה צריכים להביא חלק נכבד מהמשאבים כדי להפעיל את הצהרונים.

אני יודעת שאם להורים אין את הכסף לממן שיעורי עזר כמו שאני מממנת לילדים שלי, הם לא יקבלו את זה במסגרת הבית ספרית ושבעצם אם אנחנו נסתכל מתוך המקום הכי אגואיסטי שחבל לי שזה נקודת ההסתכלות שלנו כמדינה, אבל אנחנו מגדלים פה אוכלוסייה שלא תוכל להיות אוכלוסייה שמחזירה חזרה, שלא תוכל להיות אוכלוסייה שחיה ביננו כמי שתורם למדינה, אלא כמי שממשיך להיות עול למדינה וזה רק התוצר שלנו, זה לא היה צריך להיות ככה בשום דרך.

אוקי, עכשיו מהנתון שטירה הציגה בהתחלת הדיון, האם העצם, היא אומרת שיש כן תקציב תוספתי, אתם לא ידעתם על זה, או שאתם לא הכרתם את הסיפור הזה אז אני אשמח שתכירו.

את תוכנית גפן, שמעתם על תוכנית גפן?

לא.

היא תחול החל משנה הבאה.

אה היא תחול.

היא אמורה להתחיל ב-1 לספטמבר, זה תוכנית חדשה, בלי קשר למה שאמרתי, אני רגע עם הפנים קדימה.

כן.

תירצי תקבע אחר כך, בואי, נראה מה אפשר לעשות ביחד.

בשמחה.

טוב, אנחנו גם נשמח שנקבל אינפורמציה על תוכנית "גפן", להבין היא מותאמת בעצם לאוכלוסייה?

היא מותאמת לכלל בתי הספר, זה גמישות ניהולית פדגוגית, זה אומר שבתי הספר יקבלו סל נוסף, והם יוכלו באופן הרבה יותר גמיש לנהל את ה- - -

הבית ספר?

את היעדים.

כל בית ספר לפי הזה שלו?

כן, שזה גם מספר ילדים שיש בבית ספר, גם מדדי טיפוח.

אוקי, תודה, תודה רבה. אני רוצה לתת זכות דיבור לברהנה, בבקשה, תציג את עצמך.

קודם כל תודה רבה, גברתי יושבת ראש הוועדה, שמי ברהנה נגסי, מבקש מקלט מאריתריאה, אני בזמן של הקורונה הייתי יושב ראש של קהילת אריתריאה מבקשי מקלט בארץ, מאז הקמנו וועדת קורונה, אחרי זה אנחנו הקמנו עמותת הנקראת "מבקשי חיים" ביחד אריתראים, סודנים, ישראלים, ציפורה פה, עם עמותת -- ביחד. אני קצת קשה לי מה מריוסי אדלשטיין שאמר כל הזמן, זה נתונים ברורים, כאבא של ילד אני מייד רץ לרשום את הילד, לדווח לכם, איפה שאני מחדש את הוויזה, אתם יודעים, אנחנו שם רשומים, אנחנו מדווחים בזמנו, אנחנו לא מסתירים שום דבר, אתם פשוט לא עוקבים, אתה זרקת שם מספרים, אני לא יודע כנציג של חברת כוח אדם של ניקיון, אמרת 370 בתל אביב , 300 בירושלים, 200 בזה, זה קצת, כי רשות האוכלוסין וההגירה צריכה להכיר את הדברים האלה ואתם לא מכירים ואתם לא רוצים להכיר, זה קצת "הדג מסריח מהראש", אתם צריכים לטפל בדברים האלה, כל עוד נגרם נזק לילדות האלה, העתיד, מחר, אולי אני ואתה מבוגרים קצת, אבל הם מתקנים את העולם מחר, אנחנו סוגרים להם את הדלת, אנחנו מדברים על אנטישמיות בעולם, אבל אנחנו מדינה שיודעת מה זה מבקש מקלט, מדינה שעברה, צריך להחזיר להם לילדים האלה?

אם אנחנו מאמינים כמו נתנאל החמוד הזה, אחרי שחברת הכנסת שקילפה אותו, התחלנו לראות את הפרח בפנים, זה שהסתיר אותו מלמעלה, הילדים האלה הם העתיד והמחר, אנחנו צריכים להכיל אותם, אנחנו צריכים לתת את הכלים למר שיהיה טוב, אנחנו בוכים שאנחנו נרדפים, אבל אנחנו מגדלים פה דור שהוא נרדף, אנחנו לא מסתכלים רחוק. גברתי נציגת משרד החינוך, הרגע שאת אומרת שאתם יוצאים לצמצום פערים, רק בגרמניה, באירופה ילדים יהודים בגלל שהם יהודים למדו בבית ספר בנפרד, בדרום תל אביב ילדים מבקשי מקלט ומהגרי עבודה, הם לומדים לבד.

אני אמרתי שזה לא משהו שאנחנו - - -

כן, צמצום פערים, ברגע שאתה עושה בית ספר לילדים למהגרי עבודה ומבקשי מקלט בנפרד, בלי ישראלים שאתם יודעים, בלי פיקוח, למה צריך ילד מבקש מקלט ומהגרי מקלט, הוא לומד לבד בבתי ספר ואף ישראלי אחד לא נמצא שמה, זה באמת אישי פוגע.

אבל אני אמרתי שהרישום הוא לפי אזור מגורים.

כן.

זה לא מדיניות, אנחנו ממש - - -

אוקי, משרד החינוך צריך לפקח על הדברים האלה במדינת ישראל ילד לא צריך להפריד אותו מבית ספר כי המין שלו, או צבע העור שלו, זה קורה מתחת למשרד החינוך שצריך לפקח על זה בדרום תל אביב, זה הדברים שצריכים, אנחנו באמת הנערות האלה תשאלו אותם מה קורה בפער בדרום תל אביב, זה הדברים שאנחנו צריכים להסתכל רחב, בעיניים של ילדים גם נרשמים במשרד החינוך מזניח, הזוי מאוד, הזוי מאוד, אנשים שאמרו לנו שסודנים ואריתראים שנכנסים לבריכה צריך לרוקן את הבריכה ולנקות אותה עם אקונומיקה, כי אנחנו סרטניים. הם חוקקו את החוק ב-2011, עדיין 2022 במשרד הרווחה אותו חוק הולך, אני באמת נמצא במדינת ישראל, במדינת יהודים? ביהדות, מישהו דתי פה? נתנאל שאמר רק 36 פעמים מדברת על גר בתורה, זה לא שייך גם לזה, גם לזה, איפה אתם?

תודה, תודה ברהנה.

אולי לחדד שאלה למשרד החינוך?

לא, לא, תן לי דקה, אני חייבת לסיים את הדיון, יש לי ישיבה ממש עוד חמש דקות, ארסמה איתנו?

כן. שלום, שמי ארסמה, בת 20, גם אני כמו כל החברות שלי סיימתי תיכון עם תעודת בגרות מלאה ואני רוצה להגיד שכן, אני אוהבת את ישראל ואני כן רוצה לחיות פה וללמוד, אבל אני גם חושבת כאילו שאני כאילו אולי אני חיה בסרט, באיזושהי בועה שכאילו כיף לי ואני כזה אוהבת, אבל אני גם לא יכולה, אני קשה לי לתכנן את העתיד שלי, כי אני חייה פה באי וודאות, אני לא יודעת אם אני אמשיך לחיות פה, או שיגרשו אותי ואני קשה לי להסתכל על העתיד וקשה לי להסתכל מה אני אעשה בעוד חמש שנים, בעוד עשר שנים, אני לא יכולה לראות את העתיד שלי, אני מאוד מתקשה. אני רוצה ללמוד באקדמיה, אנשים שואלים אותי מה את רוצה ללמוד ואני אומרת שאני עדיין לא יודעת, אבל אני עמוק בפנים אני יודעת שזה לא שאני לא יודעת באמת מה אני רוצה ללמוד, אני פשוט מפחדת להתעניין במשהו ולרצות משהו ואז יגידו לי, לא את לא יכולה, כי אין לך תעודת זהות וחבל, חבל שאני חיה פה 14 שנה ופשוט לא קורה איתנו כלום, לא, אפילו לא תעודת זהות ישר, אבל לא איזשהו שינוי, לא משהו קטן וחבל מאוד, כאילו אני חושבת שמגיע לנו, מגיע לנו משהו קטן שיהיה, אני כאילו לפעמים חושבת בכלל אתם כאילו ישראל, אתם בכלל יודעים על קיומנו? אתם בכלל יודעים שיש דבר כזה? אני מרגישה שאתם כאילו עושים לנו את זה בכוונה אפילו, לא מסתכלים עלינו ולא מתעניינים בנו וחבל מאוד.

לא כולם.

לא כולם, ברור.

בבקשה, לא. תודה רבה לך, אני רוצה אישה אחרונה שאני רוצה ממש ממש לשמוע אותה, היא סרנאי, היי, אישה מנהיגה ומתעסקת בגישור משפחתי, אני אשמח ככה שתגידי לי, תסבירי לנו קצת בבקשה מה את עושה? ואיזה אתגרים את רואה בתוך המשפחה בין הורים לבין ילדים שגדלים פה, מדברים עברית, הורים פחות.

שלום, שמי סרנאי דורי, אני מבקשת מקלט מאריתריאה, 14 שנים אני פה בישראל ואני עובדת בגישור וגם בעמותת ג'ק. אני רואה הרבה אתגרים מול המשפחה, כי המשפחות של הקהילה הם לא מגנים על הילדים שלהם מול הצוות בבית ספר בגלל השפה וגם תרבות, הם לא מכירים גם את החינוך וגם בדרך כלל להורים, כי ממש סובלים בגלל הילדים שאין להם מעמד במשרד החינוך, במשרד התחבורה, במשרד הבריאות, כי במשרד החינוך אני הדוגמא כאילו, אני אמא יש לי שלושה ילדים, הבן שלי הוא בן 14, הוא ממש היה טוב בכדורגל, הוא בחרו אותו לנבחרת כדורגל אז בגלל המעמד שלו, אני לא אקח אותך שתשב בספסל אז הילד הוא ממש התבאס וגם הלך לכדורסל וגם בכדורסל הוא הצליח, אמרו לו תירשם לנבחרת בגלל המעמד גם לשם לא התקבל, לא רשמו אותו וגם בבית ספר אמרו לו שאנחנו נעזור לכם למלאת כרטיס רב-קו, תביאו רק קו עם תמונה, הלכנו למשרד התחבורה, "איפה המספר? אני לא יכול לרשום", הפקיד שהיה שם, אז אמרתי "אין לו מספר", "הוא נולד פה, נכון?, אז איפה מספר?", "כי אין לו, גם אני לא יודעת", "אני לא יכול לרשום אותו", "תשאל את המנהל שלך", הוא שאל, "לא יכול לרשום אותו".

הרבה ילדים של הקהילה בירושלים סובלים מהעניין הזה, בדרך כלל בארץ ישראל, כי הילד שאל אותי, "מה אין לי שום אזרחות של שום מדינה? למי אני שייך?" וזה ממש היה לי כואב, כי לא היה לי תשובה לזה, בזמנו בכיתי, כי זהו אין להם תקווה, כי יש להם יכולות ללמוד, הם ממש חכמים, אני רואה הילד שלי הוא ממש חכם, אבל אין לו תקווה, החברים שלו מתכננים כאילו ללכת לצבא, לבחור איזה מקצוע הם ילמדו, אבל הוא בגלל שאין לו שום מעמד, הוא לא יכול כאילו לבחור, הוא לא יכול לבחור את העתיד שלו, הוא לא יכול, כל הקהילה, החברים שלו, הילדים מהמשפחה שאני רואה, אז בגלל זה הילדים של הקהילה הם ממש כמונו, אני הייתי באריתריאה שאנחנו לומדים עד יא' אז אנחנו היינו אומרים אין לנו תקווה, אם אנחנו נלמד עכשיו עד יא', ייקחו אותנו לצבע, אנחנו נישאר כל החיים שלנו שם, כי לא היה לנו עתיד, בדיוק אני רואה את הילדים שלי עכשיו, בגלל זה ברחתי מהמדינה, מאריתריאה, מעבדות, כדי שאני אוכל לשרוד את החיים שלי מרדיפות, פה שאני ראיתי שלילדים שלי בדיוק קורה אותו דבר אז ממש כואב לי הלב, גם להרבה משפחות שאני רואה, זהו, אני מקווה שיהיה שינוי ועתיד למען הילדים של הקהילה.

תודה, תודה רבה לך, טוב אני רוצה להגיד תודה רבה על הדיון, על הנוכחות שלכם, על הנערות המדהימות הצעירות, אבות, אימהות שהגיעו, משרדי ממשלה. זה רק דיון אחד מתוך עוד דיונים שיתקיימו בעתיד על מנת לעקוב אחרי הסוגייה הזאתי של חינוך ושל עתיד של ילדי פליטים. אני רוצה לסכם את הדיון הזה ולהגיד באופן אישי אני רוצה לפנות לשרת הפנים, איילת שקד ולבקש ממנה להסדיר את מעמדם מיידית של ילדי פליטים, לתת להם אופק, לתת להם להיות וכשהם יהיו, יוכלו להגשים את עצמם ואת החלומות שלהם ואת הרצונות שלהם, שיהיה להם את האפשרות, שהיה להם עתיד טוב יותר לפחות מהעתיד של ההורים שלהם, שהיו צריכים לעשות מסע לתוך הפליטות, להגיע לכאן ולאפשר להם קודם כל חיים והדבר היחידי שאנחנו יכולות לתת, זה לאפשר להם חיים בכבוד, אז אני פונה לשרה ואני מבקשת ממנה בכל לשון של בקשה, לתת מעמד של הילדות והילדים והנערים והנערות האלה שרוצים חיים טובים כל עוד שהם בארץ.

הוועדה מבקשת ממשרד החינוך לקבל נתונים על התקצוב הנוסף שמקבלים בתי הספר בהם לומדים האחוזים הגבוהים מילדי הקהילה, לצורך צמצום פערים וכן על תוכנית "גפן" עליה דובר בדיון, הוועדה קוראת למשרד החינוך להכין תוכנית מקיפה וייעודית לתגבור למידה לילדי מבקשי מקלט, כולל קשר עם הורי הקהילה לשם צמצום הפערים השפתיים, ההתפתחותיים והלימודיים שמהם הם סובלים, אני מציעה למשרד החינוך להיפגש עם הארגונים המדהימים שעובדים מצוין מול הקהילה וגם אני חושבת שהקהילה בעצמה יש לה מנהיגות ומנהיגים מדהימים, יש את עמותת תקווה חדשה, שהם יכולים בעצמם גם לייצג את עצמם והגיע זמן שאף אחד לא יידבר מעליהם, הם יכולים גם לדבר בשם עצמם. אני בהחלט מבקשת ממש שתדעו שיש ארגונים, יש אנשים מדהימים שיכולים באמת להגיד בשפה עברית מאוד גבוהה וגם פשוטה, להסביר בדיוק מה הצרכים שלהם ולהקשיב להם, זה יעשה לכולנו יופי של תהליך.

הוועדה קוראת למשרד החינוך והמועצה להשכלה גבוהה, לבחון דרכים לשפר את נגישותם להשכלה גבוהה ולהחריג את מחזיקי אשרה 2א'5 מהגדרה של סטודנטים זרים המשלמים כ-125 אחוז משכר הלימוד. אנחנו כמובן מחכות, עורך הדין נדב שתיתן לנו בעצם תשובות ברורות לגבי הסוגייה הזאתי וגם תבחנו מול האקדמיה מה קורה שמה ולמה הם נופלים בכל הסוגייה של הרישום לאקדמיה. הוועדה קוראת לזרוע העבודה לעדכן את הנוהל הנוגע להכשרות מקצועיות, אני חושבת שעברו מספיק שנים מ-2011 עד היום על מנת להסתכל כאן על המציאות הקיימת שבה גדלים אנשים ונשים, לעדכן את הנהלים שלכם שכבר לא מתאימים לסוג האוכלוסייה, למדינת ישראל, שנת 2022 ואני מבקשת שתעדכנו את הנוהל המקצועי ולהוסיף את קבוצת בעלי וויזות 2א'5 ולפעול לפתור את סוגיית הרישוי המקצועי, יש אנשים פה שעובדים, הגיע הזמן שיעבדו ויקבלו הכשרה ויאללה קדימה. הוועדה קוראת לרשות האוכלוסין להשוות את מעמדם של ילדים אוטומטית, כאשר הוריהם מקבלים מעמד תושב ארעי ואם הדבר נדרש לתקן את התקנות אז בהתאם.

אני רוצה להגיד לכם תודה רבה, היה דיון סופר חשוב, קודם כל בערבית אומרים, אומרות אצלנו הכנסת היא הפכה להיות יותר מוארת, למה? בזכותכן, כי אתן הבאתן אור ואתם תביאו אור ואנחנו כאן נעזור להפיץ את האור שלכם ותאמינו גם בתוך הגזענות שיש וגם בתוך ההדרה וגם בתוך השנאה כלפי זרים, היא קוראת בכל העולם, אבל תדעו שיש כאן ממש אנשים ונשים ואזרחים ואזרחיות טובות וטובים שכל כך יודעים מה הכישרונות שלכם והם רוצים שתצליחו ותהיו אור עבורנו, בסדר? לא לשכוח את זה.


תודה, להתראות, הדיון הסתיים.


הישיבה ננעלה בשעה 14:32.