כנסת פתוחה

פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



24
ועדת החוקה, חוק ומשפט
21/06/2022


מושב שני



פרוטוקול מס' 309
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום שלישי, כ"ב בסיון התשפ"ב (21 ביוני 2022), שעה 14:30

חוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971

חברי הוועדה: גלעד קריב – היו"ר
אוסאמה סעדי

נעמה לזימי
רות וסרמן לנדה

יפתח עשהאל - רפרנט שיכון אגף תקציבים, משרד האוצר

אלישיב ממן - יועץ לסמנכ"ל שומה וביקורת, רשות המסים, משרד האוצר

לירון מאוטנר לוגסי - עו"ד, משרד המשפטים

אילן רויזמן - לשכה משפטית, משרד הבינוי והשיכון

עמי צדיק - מרכז המחקר והמידע, כנסת

מאיה נורי - חברת מועצת העיר תל אביב יפו, עיריית ת"א

בקי קשת - עו"ד, רבנים לזכויות אדם

אורי אלדר - חבר-הפורום למאבק בעוני

דוד דהן - עיתונאי, משפטן

ימין עידן יוסף - ימין עידן יוסף

ליאור לוי - ראש אגף דיור וחדשנות דירה להשכיר

דניאל גיגי - דיור ציבורי

עידו אטיאס - מוביל מחאה

אלעזר שטרן

איל קופמן

שרון רפאלי
חוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971

שלום לכולם, צהריים טובים, תודה לכל מי שטרחו והתכנסו לדיון שלנו. יצטרפו אלינו בהמשך הדיון חברי הכנסת שנמצאים בדיוני ועדות אחרות. אנחנו מקיימים היום דיון על משבר השכירות והשפעתו על זכות היסוד לקורת גג. אנחנו מקיימים את הדיון הזה כאן בוועדה מכוח האחריות של הוועדה שלנו על חוק השכירות והשאילה שהוא החוק שמסדיר באופן כללי יחסים של משכיר ושוכר. זה גם החוק שבמסגרתו בוצע מהלך של חקיקה בשנת 2017 במסגרת יוזמת חקיקה ממשלתית – מהלך שהיה אמור להביא מזור לחלק מהליקויים הקשים בשוק השכירות; ומכוח האחריות שלנו על החוק הזה אנחנו קבענו את דיון המעקב שאנחנו פותחים.

הדיון הזה נקבע עוד לפני הבשורות הפוליטיות מאתמול. ועדות שונות בכנסת שינו את סדר יומן בעקבות ההודעה אתמול של ראש הממשלה על המהלך הממשלתי להקדמת הבחירות. כיושב-ראש הוועדה בחרתי לא לשנות את סדר יומה של הוועדה בנושא הזה. דומני שהחלטתו של ראש הממשלה שפורסמה אמש רק מעצימה את החובה שלנו כוועדה המפקחת של הכנסת לעסוק בנושא הזה ולהציף אותו. 30% ממשקי הבית במדינת ישראל חיים במציאות של השכרת קורת גג. כולנו מכירים, כולנו יודעים את עומק המשבר בתחום הדיור, כולנו מודעים להשלכה הדרמטית של משבר הדיור על כל ענפיו: על החוסן הכלכלי והחברתי בישראל, על איכות החיים של אזרחים ותיקים, של משפחות צעירות, מהי התרומה של המשבר הדרמטי והמתמשך בענף הזה ליוקר המחיה, ועד כמה משבר הדיור מנקז לתוכו חלק מהליקויים המבניים המשמעותיים ביותר בכלכלה הישראלית, במשק הישראלי וכתוצאה מכך בחוסן החברתי של כולנו.

גם בהתייחס לאחריותה של הוועדה לעומת ועדות אחרות בכנסת וגם מתוך הצורך להאיר בזרקור את ההיבט הספציפי הזה של המשבר בשוק השכירות הדיון שלנו היום מתמקד בנושא הזה. מטבע הדברים, כאשר עוסקים בנושא שוק השכירות יש גם נגיעה לזירות נוספות שבהן משבר הדיור בא לידי ביטוי. אבל אני אומר מראש שהדיון הזה יתמקד בשוק השכירות, וככל שיעלה בידינו אנחנו לא נותיר את הדיון הזה כדיון בודד, ומבחינתי, ככל שניתן יהיה אנחנו נמשיך לעקוב אחר הסוגיה הזאת.

כולנו ערים לכך שאתמול נפתחה באופן רשמי או רשמי למחצה מערכת הבחירות לכנסת. אבל חשוב לי לומר שאני בהחלט מאמין וחושב שגם תחת ממשלת מעבר וגם בפרקי זמן של חודשים ספורים יש צעדים שניתן לנקוט אותם כדי להביא מזור לחלק מחוליי התחום. לדעתי, הדברים באים לידי ביטוי גם במחאה שמתעוררת ברחבי הארץ, וטוב שהיא מתעוררת ברחבי הארץ, ואני מאמין שהמחאה הזאת תחייב את כל המפלגות במדינת ישראל שתתמודדנה במערכת הבחירות הקרובה להציג בפני ציבור הבוחרים סדר יום מגובש בתחום הדיור בכלל ובתחום הדיור להשכרה בפרט. אני מאמין שמפלגה שלא תשכיל להציג בפני הבוחרים לא רק סיסמאות אלא גם התחייבות לצעדים קונקרטיים שניתן וצריך לנקוט לא תזכה לאמונו של הבוחר. אם התוצאה של הדיון שלנו היום תהיה לחדד את הצורך של כולנו כמחוקקים, כאנשי פוליטיקה, כאנשים שעוסקים במלאכת הציבור לחשוב מה ניתן לעשות בתחום של משבר הדיור ומשבר שוק השכירות אז בהחלט השגנו את מטרתנו.

לדיון הזה היום יש שעה וחצי עד פתיחת המליאה. בעקבות הדיון הזה אנחנו נבקש נתונים ממשרדי הממשלה השונים, מרשויות השלטון השונות, וכאמור, בכוונתי לקיים דיוני המשך. אני רוצה לקבל בברכה את חברת מועצת תל-אביב-יפו חברתי מאיה נורי שנמצאת איתנו כאן. אין ספק שלשלטון המקומי יש בהחלט שותפות עמוקה בעיסוק בנושא הדיור בכלל ודיור להשכרה בפרט. אני אזכיר מי נמצאים איתנו סביב השולחן: ממשרד האוצר מר יפתח עשהאל, רפרנט אגף תקציבים בתחום השיכון; מר אלישיב ממן, יועץ ברשות המסים לסמנכ"ל הרשות; ממשרד המשפטים – עורכת הדין לירון מאוטנר לוגסי ממחלקת ייעוץ וחקיקה אזרחי; ממשרד הבינוי והשיכון עורך הדין אילן רוזימן; מארגוני החברה האזרחיים: עורכת הדין בקי קשת מרבנים לזכויות אדם; עורכת הדין אורי אטינגר ממרכז הגר באוניברסיטת תל-אביב; מר אורי אלדר, חבר הפורום למאבק בעוני; עידן יוסף ימין ממארגני המחאה המתעוררת ועיתונאי; ליאור לוי, ראש אגף דיור וחדשנות בחברה הממשלתית "דירה להשכיר"; מר דני גיגי, מנכ"ל הפורום לדיור ציבורי. כאמור, יצטרפו אלינו בהמשך דוברים נוספים. נמצא איתנו מר עמי צדיק, מנהל המחלקה לפיקוח תקציבי במרכז המחקר והמידע של הכנסת.

המרכז הניח על שולחן הוועדה דיווח בנושא משבר הדיור בכלל והתפתחות שוק השכירות בשנים האחרונות. אנחנו נשמע גם את עיקרי המחקר וממצאיו הבולטים בעניין שוק השכירות. אנחנו, כמובן, נאפשר לכל המוזמנים לדבר ולהתייחס. מכיוון שאנחנו בדיון מעקב, חבריי ועמיתיי ממשרדי הממשלה, אנחנו נאפשר קודם גם לחברת המועצה וגם לנציגי ציבור להציג את התייחסותם. אני, כמובן, גם אוסיף ונבקש את התייחסותכם לסוגיות שנעלה.

מכיוון שאנחנו משודרים באתר הוועדה וגם לטובת הפרוטוקול, אבקש שתציינו שם ותפקיד גם אם הזכרנו אתכם לפני דבריכם.

אני מבקש לפתוח באמירות הבאות: דומני שכל מי שמישיר את עיניו למציאות בין הוא שוכר דירה בעצמו ובין הוא משכיר או אדם שבבעלותו דירת מגורים. אני ומשפחתי שוכרים דירת מגורים. כל אדם הגון שמישיר מבט למציאות יודע שתיקוני החקיקה שהכנסת אישרה בשנת 2017 לא השיגו את מטרתם. ניתן היום בדיעבד לראות תיקונים קוסמטיים. הדבר לא צריך להפתיע. מי שמעיין בהצעות החוק הפרטיות שהונחו על שולחנה של הכנסת, בין השאר על-ידי חברים וחברות ממפלגת העבודה: חברתי חברת הכנסת לשעבר סתיו שפיר וחברים וחברות נוספים בבית הזה, ביניהם, דרך אגב, גם מי שעתיד להתמנות לתפקיד הבכיר של ראש ממשלת ישראל, ככל הנראה, בתקופה הקרובה, גם הוא יחד עם השרה לשעבר יעל גרמן חתומים על הצעות חוק פרטיות בנושא משבר הדיור והמשבר בשוק השכירות.

כשמסתכלים על הצעות החוק הפרטיות שהונחו על שולחנה של הכנסת בעיצומו של משבר הדיור הנוכחי לבין יוזמת החקיקה שבאה מממשלת ישראל – רק במבט על הפער הזה ניתן להבין את מה שאני רואה בו כישלון משמעותי בטיפול של ממשלת ישראל ושל הבית הזה במשבר בשוק השכירות. המרכיב המרכזי והדומיננטי בהצעות החוק הפרטיות שהתייחס לצורך להסדיר את סוגית מחיר השכירות ולפקח עליו נעלמה לחלוטין מהצעת החוק הממשלתית בצד עוד מרכיבים שגם הם חשובים בתחום השכירות.

אין ספק שהתערבות של השלטון בתנאי שוק חופשי היא לא דבר קל, היא לא דבר ברור מאליו; היא דבר שכשנוקטים אותו צריך לעשות זאת במשורה. אבל אם יש סיטואציה שבה מן הראוי שהמחוקק והממשלה ייתנו את דעתם על הסדרה מסוימת בשוק – אם יש מקרה הרי זהו משבר הדיור במדינת ישראל. משבר הדיור במדינת ישראל לא עתיד להיפתר באבחת חרב. משבר הדיור במדינת ישראל רשום על שמן של ממשלות ישראל בשני העשורים האחרונים. מעטות הן המדינות בעולם המתוקן שבהן הממשלה מחזיקה בבעלות כל כך דרמטית על המשאב המרכזי שקשור בתחום הדיור – משאב הקרקע. הרוב המכריע של הקרקעות במדינת ישראל נמצא בבעלות הציבור, נמצא בבעלות הממשלה, והכישלון להביא מזור לתחום הזה מחייב צעדים לא שגרתיים. דומני שהכתובת רשומה על הקיר, והמחשבה שבעזרת פתרונות קוסמטיים כאלה ואחרים או בלי התערבות דרמטית יותר, ולו לתקופת ביניים בשוק, ניתן יהיה לפתור את הדבר – במקרה הטוב זה תמימות, במקרה הרע זאת אחיזת עיניים מצד ממשלות ישראל. דומני שאנחנו מגיעים לעבר נקודה שבה אין ברירה, אלא להתערב בסחרור בשוק השכירות במחירים המאמירים. בניגוד לשר האוצר, כאדם שחי בקרב שוכרי דירות, אני לא מקבל את הטענה שהעלייה הזאת היא כותרת עיתונאית ולא מציאות של ממש של משפחות ושל בודדים, של אזרחים ותיקים ושל צעירים, של עוסקים במקצועות עצמאיים ושל שכירים, של סטודנטים ושל משרתים בצבא הקבע. המציאות הזאת מחייבת התערבות.

יש דגמים שונים להתערבות, יש פתרונות קצרי טווח ופתרונות אסטרטגיים יותר. דומני שכשנצלול לנתונים, בין השאר בעזרת המ.מ.מ. ונראה גם נתוני ביצוע של פרויקטים ממשלתיים שונים כדוגמת הרצון לגשת לבנייה ציבורית של דירות להשכרה לטווח ארוך – כשצוללים למספרים מבינים עד כמה מעט נעשה בשנים האחרונות.

אוסיף רק עוד נקודה אחת ואז נפתח את הדיון. לא אחת כשאנחנו נמצאים כאן בדיונים בוועדת החוקה – חווינו את זה סביב דיונים בחוק ההסדרים האחרון ובחוקים אחרים שיש למשרד האוצר מעורבות בהם – פעם אחר פעם נעשית מצד נציגי האוצר השוואה למתרחש במדינות שמוגדרות כמדינות מתקדמות כלכלית; לממוצעים של OECD, לפרקטיקות שנוהגות במערב אירופה, בחלקים אחרים של העולם הדמוקרטי. ההשוואה הזאת לנעשה במדינות אחרות לא יכולה להיות השוואה סלקטיבית רק כשהדברים מתאימים למדיניות מצמצמת של הממשלה. מי שרוצה לעשות השוואות שיהיה אמיץ דיו להביא בפנינו השוואות על עוצמת הרגולציה וההסדרה של שוק השכירות ושוק הדיור בכלל במדינות המתקדמות באירופה; שיביא לנו השוואות לגבי מעורבות המדינה בבינוי של דיור ציבורי, בפתרון כשלי שוק בתחום הדיור. מדינת ישראל נמצאת בתחתית הרשימה של המדינות המתקדמות בעולם בכל הנוגע למימוש של זכות היסוד לקורת גג ובמעורבות של גורמי השלטון ושל הממשלה בהסדרת השוק הזה. אני שב ומזכיר שבמדינת ישראל, להבדיל ממדינות העולם המערבי, הבעלות של המדינה על הקרקעות והבעלות של הציבור על הקרקעות היא בהיקפים דרמטיים. כל הדברים האלה מייצרים תמונת מצב עגומה מאוד, תמונת מצב שמצדיקה את המחאה שמתעוררת כרגע ברחובות ישראל ותמונת מצב שמחייבת אותנו. הלוואי שהכנסת הזאת והממשלה הזאת היו ממשיכות את כהונתן כך שהיינו יכולים להתחיל לבצע את המהלכים כבר בכנסת הזאת. אבל כפי שאני שב ואומר, גם אם לא בכנסת הזאת אז בכנסת הבאה זאת החובה שלנו כנבחרי ציבורי להציג תכניות קונקרטיות בתחום הדיור בכלל ובתחום הדיור להשכרה בפרט.

הצטרפה אלינו חברת הכנסת נעמה לזימי, חברתי למפלגת העבודה, שגם הניחה על שולחנה של הכנסת לאחרונה הצעות חוק פרטיות ברוח ההצעות שהזכרתי מן העבר. כמנהגנו אני אזמין אותה אם היא מבקשת לפתוח בדברים ואחריה את חברת מועצת העיר תל-אביב, חברתי מאיה נורי. אנחנו נעשה סבב ונשמע את דברי כולם. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה.

תודה רבה, יושב-ראש הוועדה גלעד קריב, תודה על הדיון החשוב הזה. מתרגשת עלינו מחאה חדשה, מחאת הדיור. אני תמיד אומרת שאני בוגרת מחאת 2011 ולא רק ששום דבר לא השתנה – המחירים עלו ב-120%, משהו כזה. בלתי נתפס. אני מסתכלת עליך; אנחנו ישבנו על הסיפור של מיסוי משקיעי נדל"ן. אני רוצה להגיד שיש פה לא רק בעיה של היעדר מדיניות סדורה שמטרתה להוריד דרמטית את מחירי הדיור, יש פה גם מניעה קשה מדרג פוליטי שנה אחרי שנה לעשות מהלכים אמיצים.

לפני שאדבר על הצעות החוק שהגשתי אין שום רגולציה אפילו בהקשר של הבנת מגמות ותהליכים של כל שוק הנדל"ן בישראל. אנחנו לא יודעים היום מה סדר הגודל של משקיעי נדל"ן כי עד שהייתה רפורמה טובה בחוק ההסדרים של דיווח השקעות נדל"ן – משום מה הוציאו אותה מחוק ההסדרים האחרון. ממש לא מפתיע. את גיל הפרישה השאירו אבל את הרפורמה הזאת הוציאו. וגם אנחנו לא יודעים את אומדן שוק השכירות. לכן כל הסדר של רגולציה ודיווח צריך להיות גם על השקעות נדל"ן וגם על שוק השכירות כדי שנוכל להבין מגמות ותהליכים. אני הגדלתי את מה שעשיתם והגשתי הצעת חוק למיסוי משקיעי נדל"ן. לא יכול להיות שנדל"ן הוא עסק לכל דבר ועניין והוא ממוסה בצורה מופחתת דרמטית מאשר חברה בע"מ, ולכן מס חברות חייב להיות גם שם. הגשתי את הצעת החוק לפיקוח על שכר דירה. למדנו את נושא הפיקוח על שכר דירה מכל הכיוונים, גם מה הצליח ומה לא הצליח, ואפשר גם במקום להגיד שהניסוי לא הצליח בכמה מדינות צריך ללמוד מהטעויות שנעשו, צריך פה להבין איך מתמודדים עם זה. אבל לקבל את המציאות שהשכירות עולה בבת-אחת ב-30%-20%, ואין שום הסדרה של הסיפור הזה זה דבר מטורף, במיוחד כשהמדינה היא זאת שאומרת שהיא רוצה מעבר לשכירות מוסדית ארוכת טווח. אנחנו רוצים מעבר לשכירות מוסדית ארוכת טווח וגם מאפשרת לשוק השכירות הפרטי לעשות מה שהוא רוצה. אז אם המדינה רוצה שנעבור להשכירות שתסדיר את התחום הזה כמו שצריך.

בחוק ההסדרים האחרון עברה גם רפורמה של שכירות מוסדית שגם בה אני תמכתי. היא בעצם תיקנה חלקית את הפרצה בחוק עידוד השקעות הון. לדעתי, צריך להרחיב את המדיניות הזאת בצורה אחרת לחלוטין. גם הצלחתי בשמחתי להכניס לרפורמה שייכנסו אליה גם אגודות שיתופיות, מה שיאפשר לקהילות להתאגד לשכירות ארוכת טווח, וזה יכול להיות דבר חיובי לחלוטין. זה בכל מה שקשור לשכירות.

הצד השני שהוא הזרוע המרכזית שאנחנו חייבים לחייב בפרויקטים ממשלתיים – בנייה של דיור ציבורי בר השגה. בעיניי, המדינה צריכה להיות היזם. יכול להיות שיהיה קבלן שיבצע אבל המדינה צריכה להיות היזם. אבל בהיעדר רצון מוחלט של מרבית המדינה להיות יזם, לצערי הרב, מינימום אחריות שלנו היא לחייב בכל פרויקט ממשלתי את האחוזים הללו לדיור בר השגה ולדיור ציבורי. אתה יודע, גלעד, תיכנס לרמ"י ותסתכל מה ההגדרה שלה. זה מפליא. ההגדרה של רמ"י היא בנייה של דיור ציבורי, דיור חברתי – כל מה שהיא לא עושה. ואז בא לוועדת כספים מנכ"ל רמ"י ומשבח את מחיר למשתכן, שזה אשכרה מהמקפצה. לשבח את הפרויקט שהכי העצים את המעמד הבינוני ופגע במי שאנחנו באמת צריכים לסייע לו זה באמת מהמקפצה. אז גם בהקשר של הגדרת הרשות יש פה כשל מדיניות מופרע לחלוטין.

כל הרצאה שלי או חוג בית בנושא של אחריות המדינה אני תמיד פותחת בזה שמדינת ישראל הייתה מדינה ענייה שבנתה לאורכה ולרוחבה. אפשר לבקר עד מחר אבל בנתה. היום המדינה עשירה, מתרברבת באפס גירעון, בצמיחה, אבל כלום לא מחלחל מטה, ובטח לא בשוק הדיור. ואז הסבירו לנו שאנחנו לא מבינים כלכלה ומתערבים. כל הכלכלנים שלא אכפת להם שמחירי הדיור עולים בשנה ב-16% - זה אין בעיה. אבל כשאנחנו מנסים להסדיר את המדיניות הכושלת שמאפשרת רק ליזמים ולקבלנים לעשות הון ולא מתייחסת בכלל לציבור ולמה שהוא ראוי לקבל מהמדינה אז אנחנו לא מבינים בכלכלה. אז עם כל הכבוד, כל מי שעוצם את עיניו מול עלייה של מחירי הדיור שנה אחרי שנה אפילו אחרי מחאה שהוציאה מיליון איש לרחובות הוא זה שלא מבין, הוא זה שלא רואה ציבור.

אנחנו בסופו של דבר חיים את המציאות של החברה הישראלית. אנחנו רואים מה קורה יום-יום בשטח. המדינה שהיא המונופול של הקרקע הסירה אחריות. היא גם מונופול של הקרקע, והיא גם לא עושה איתו שום דבר שאמור להקל על הציבור.

אני רוצה להגיד לכם משהו: לא יכול להיות שדיור יהיה עניין של מזל; לא יכול להיות שמי שעולה בהגרלה התמזל מזלו. אגב, בלי קשר למצבו הסוציו-אקונומי – זה שוס. זאת אומרת יכול להיות שיש לי שני מיליון שקל שמושקעים לי בבנק וזכיתי בהגרלה, ומי שאין לו הפסיד את עסקת חייו שתהיה לו קורת גג. זה באמת לא ייאמן. גם הבנתי שרוצים להסדיר את זה, ברוך השם. יפה. אז לא יכול להיות שסיפור של קורת גג לא יהיה מוסדר בקריטריונים דיפרנציאליים ברורים ומבחינת העדפות, ובטח לא יכול להיות שזה יהיה תלוי מזל. זאת מדיניות מבישה שמביישת אותנו כמדינה וכחברה. אנחנו חייבים שרק אחריות ממשלתית ברורה שאומרת שדיור ציבורי הוא בעל ערך כלכלי חברתי שהמדינה רוצה בו; דיור בר השגה הוא הדרך היחידה לתת הזדמנות לזוגות צעירים, לסטודנטים ולאוכלוסיות שזקוקות לזה מטעם המדינה. ללא כל הדברים האלה הכול פלסטר. תודה.

תודה רבה, חברת הכנסת נעמה לזימי. דיברת על הנושא של המזל בהקשר של ההגרלות של המחיר למשתכן. צריך לומר – והדיון פה מתמקד באותם 30% ממשקי הבית בישראל שנאלצים לשכור דירות למגורים שגם כאן אנחנו במעין מכונת מזל מטורפת. היה לי ולמשפחתי מזל גדול שבעשור האחרון בעלי הדירות שמהם שכרנו היו אנשים הגונים. אבל הם היו יוצאים דופן לחלוטין בנוף בעלי דירות בשוק השכירות. מכיוון שכשאתה שוכר אתה נפגש עם הרבה מאוד משכירים. בסופו של דבר אתה עושה סקר שוק ובודק. לא ייתכן שגם כאן יהיה מזל, האם נפלת – במירכאות – על משכיר הגון. מה עוד שמדינת ישראל, ונבקש תשובות לעניין הזה, שמטה לחלוטין מידיה את האחריות לייצר מערכת של תמריצים למשכירים להיות הגונים. אין שום קשר בין הטבות המס המפליגות שניתנות למשכירי דירות לבין דפוס ההתנהלות שלהם כמשכירים. כשאני מתייחס לצעדים שלא צריך להמתין 10 שנים כדי לקדם אותם, וניתן לבצע אותם, בעיניי, גם בתקופה של ממשלת מעבר – שאלת מערכת התמריצים באמצעות מדיניות המיסוי להשכרה הגונה זאת שאלה שנמצאת על סדר יומנו, ואנחנו נדרוש בעניינה תשובות.

חברת מועצת עיריית תל-אביב מאיה נורי, בבקשה. לאחר מכן חבר הכנסת סעדי מבקש להתייחס, ואז נשמע את עידן.

תודה רבה לחבר הכנסת גלעד קריב שהזמין אותי. אני עורכת דין מאיה נורי, חברת מועצת תל-אביב יפו, מחזיקה בתיק הצעירים וגם מקדמת את תחום הנגישות בעירייה. ברגעים אלה כשאנחנו יושבים פה ומדברים מתארגנת מחאת אוהלים חדשה. אני הייתי שם לפני כמה ימים. מה שמדהים במחאה הזאת זה שזה בכלל לא אנשים תל-אביביים. יש שם אנשים מבאר-שבע, מאשקלון, מחדרה, מקריית שמונה – אנשים מכל הארץ שכבר לא יכולים לשאת בסיטואציה הזאת. אנחנו דור שיצא לשוק העבודה לאחר המשבר הכלכלי של 2008, והגענו למצב שאף פעם לא נוכל לקנות דירות. זה גם בהקשר למה שאמרה חברת הכנסת לזימי – מי שיכול לקנות דירות זה רק אנשים שבאים ממשפחות עשירות שהם יורשים ושיש להם עזרה מההורים. החלום האמריקני של מי שיכול לבוא, לעבוד ולחסוך, גם אם הוא מרוויח שכר מטורף בהייטק לא יכול לארגן לעצמו הון עצמי מספיק. אנחנו הגענו למציאות שנגור בשכירות כל החיים שלנו. אמרתי את זה גם בפעם האחרונה שנפגשנו, והנושא הזה לא מספיק מחלחל. אנשים כל הזמן מנסים לתת לנו פתרונות: תקנו דירות, תקנו דירות – לא. צריך שאנשים יוכלו לשכור דירות במחירים סבירים ונורמליים.

אנחנו רוצים לדעת שאנחנו יכולים לגור לטווח ארוך, שיהיה לנו ביטחון וקורת גג; שכשהבת הקטנה שלי משחקת עם ילדים בגינה היא תדע שזאת קהילה שתישאר לה תקופה מסוימת ולא כל הזמן אנשים יצטרכו לעבור ולהחליף ולהיות בסימן שאלה ענק לגבי החיים שלהם. גם ככה אנחנו עובדים בשוק עבודה שאנחנו מחליפים עבודה כל שנתיים, אז אנחנו גם צריכים להחליף דירות כל שנתיים? אנחנו כל הזמן נמצאים בסימן שאלה שהופך את החיים האלה לבלתי נסבלים. מדברים עם אנשים שעוברים לחו"ל, והם אומרים שזה פשוט לא ככה.

אנחנו מדינה שעושה הרבה רגולציה אבל יש לנו איזו פוביה בגלל חוק הגנת הדייר, ממש טראומה של המדינה. בגלל הדבר הזה שוק השכירות הוא פרוץ לחלוטין. אנחנו לא יכולים להמשיך במצב הזה. אתם תדברו על כל הנושא של השכירות המוסדית האלטרנטיבית. אז דיברנו על זה ואמרתם שהיעד שלכם הוא 10% מכלל הדירות, שרק 10% מכלל הדירות יהיו דירות בנות השגה, דירות לשכירות ארוכת טווח. וגם זה שוכחים להגיד בסוף שכל הדירות האלה הן לטווח מוגבל. זאת אומרת אחרי 20 שנה חוזרים אותם חזרה לשוק הפרטי. זאת נקודה שצריך להבין כי אם כבר בונים דיור שהממשלה משקיעה בו שיהיה לשכירות ארוכת טווח, שזה כבר יהיה לצמיתות.

כמה דירות נבנו מאז שהתחילו לדבר על הנושא הזה? יש לנו מספרים, אבל בסדר.

הם יציגו. משרד השיכון ומשרד האוצר תמיד שולחים אותנו לתכניות האלה. אבל בואו נדבר על שוק השכירות הפרטי כי שם הפרצה. אני משלמת 7,000 שקל על שכירות, יש לי שתי בנות מתחת לגיל 3 שאין להן פתרון של גנים ציבוריים. אני צריכה לשלם גם לגנים פרטיים. אני משלמת עוד 7,000 שקל על גנים. אני מתחילה את החודש במינוס של 14,000 שקל. דירות בשכונה שלי עלו מ-8,000 שקל ל-12,000 שקל לחודש. אני באמת שואלת את עצמי: איך אפשר לשלם סכום כזה? אני נולדתי וגדלתי בתל-אביב וגם אני נדחקת החוצה. אז לא כולם גרים בתל-אביב, בסדר. אז איך זה שכל מי שבא ומפגין היום ברוטשילד בכלל לא גר בתל-אביב אלא אלה אנשים מכל הארץ? כי אין שום הבנה או שום רצון של מדינת ישראל להסדיר את שוק השכירות הפרטי כדי לאפשר לנו שכירות ארוכת טווח בטוחה ורגועה.

עוד עניין שצריך לדבר עליו ולהגיד אותו זה שזה גם לא נכון שאנשים יקנו דירת חמישה חדרים ביום שהם מתחתנים כי זוג לא צריך חמישה חדרים, וגם זוג עם ילד לא צריך דירת חמישה חדרים. לכן הדבר הנכון והבריא לכלכלה זה שאנשים יוכלו לעבור דירות בהתאם למצב המשפחתי שלהם ולא לגור בחמישה חדרים גם בפנסיה וגם כשאתה סטודנט.

עכשיו בואו נדבר רגע על חוק שכירות הוגנת ששוב – אין בו כלום, הוא דל, הוא לא נותן שום הגנה ושום פתרון, וכל הניסיונות שנעשו בשנת 2017 וכל הדברים הרציניים והמשמעותיים שהיו בחוקים האלה פשוט נעלמו והתפוגגו. אפילו אם יש לי בעיה ותקלה הדבר היחיד שאני יכולה לעשות בדירה שלי זה פשוט לבטל את החוזה שלי וללכת לגור ברחוב. אין לי שום סנקציה על בעל הדירה שיתקן לי את הפגמים. כלום. הרי אני נותנת לו צ'קים, ואני לא באמת יכולה לקזז את זה ממנו כשהוא לא מתקן לי את הסתימה או את העובש או את הניקוז. למשל, פתרון שצריך להיות בחוק שכירות הוגנת הוא לייצר יחידת אכיפה לדירות לא ראויות למגורים. אנחנו בעיריית תל-אביב-יפו נשמח לקבל סמכות כזאת כדי לאכוף דירות לא ראויות למגורים. זה היה בהצעה לסדר שהצעתי. אם יש למישהו בעיה מתקשר ומדווח על הדירה, והעירייה עושה את ההתחשבנות עם בעל הדירה. זה פתרון לדוגמה.

נושא התיווך – רשום שם שחור על גבי לבן שלכאורה המשכיר הוא זה שאמור להיות זה שנושא בדמי התיווך. אבל איכשהו בית משפט פסק שהניסוח הספציפי הזה שאנשים מסוימים בממשלה דחפו אליו לא קביל, ולכן השוכרים מוצאים את עצמם היום משלמים עוד חודש שכירות נוספת. תחשבו, מי שמשלם היום 12,000 שקל צריך לשלם עוד 12,000 שקל למתווך.

פלוס מע"מ.

נכון, פלוס מע"מ. בעל הדירה הלך למתווך, אמר לו, תמצא לי שוכר – למה הוא לא זה שמשלם את זה?

או שהמתווך פנה אליו ואמר לו, בוא - -

חברים, אני מבקש - - -

אני רק אגיד עוד משהו בעניין המס. ברור שמס ככה סתם יכול להתגלגל לשוכרים. אבל מס נועד גם לייצר איזושהי התנהגות - -

נכון.

- - ואם אנחנו רוצים שתהיה לנו איזושהי סנקציה על בעלי הדירות בואו נטיל עליהם מס ונבטל אותו אם הם יתנהגו בצורה מסוימת. למשל, לחייב את בעלי הדירות להשכיר שכירות ארוכת טווח למשך חמש שנים בלי העלאות במחיר, ומי שלא רוצה לעשות את זה – שוק חופשי – אז ישלם 50% מס. יהיה לו לא משתלם לעשות את הדבר הזה. יש לי עוד המון מה להגיד אבל נמשיך אחר כך.

יש לנו פשוט 55 דקות. זה לא יהיה הדיון היחיד למרות המציאות הפוליטית בסוגיה הזאת.

תודה, מאיה. מאיה גם עוסקת בנושא הזה בתוך מועצת העיר תל-אביב, ואני מקווה שרבים מהנבחרים ברשויות המקומיות יעסקו בנושא הזה וגם יעלו את הקול הזה בתוך המערכים הפוליטיים המפלגתיים בישראל. מר עידן יוסף, בבקשה.

שלום לכולם. אני עורך תוכן במאקו. חייתי 13 שנה בתל-אביב בשכירות. כלכלתי את עצמי בהתחלה במלצרות, לא להאמין. הצלחתי לחיות בתל-אביב ממלצרות עד שנכנסתי לפני שמונה שנים לשוק התקשורת וגם החזקתי מעמד למרות שהמשכורת שלי לא הייטק ובטח לא בתנאים של חבר כנסת. אבל בכל מדינה מערבית אחרת ששמה פס על האזרחים שלה אדם בגילי, במעמדי עם העבודה שלי יכול לחיות בלי להשתנק. בברלין עם המשכורת שלי בשקלים הייתי חי ממש טוב. אבל לא בא לי לעזוב לברלין, בא לי להיות כאן רגע. אבל בכל זאת מצאתי את עצמי מתגלגל חזרה להורים שלי בגיל 34 רווק בלי ילדים. ובמשך שנה וחצי אני מחפש דירה, וראיתי לא מעט דירות עם שותפים, בלי שותפים, דירות יחיד, יחידות דיור, פרטרים – כל מיני גוזמאות של בעלי דירות בישראל. לא מצאתי קורת גג שנה וחצי. המחירים יצאו מכלל שליטה. את המערב הפרוע של שוק השכירות אפשר וחייבים לבלום. אני לא כלכלן, אני לא מחוקק, אני גם קצת מתרגש בשביל להוציא את הכול. אני, כנראה, לא האיש שיגאל את מצוקת הדיור. אבל את הסיוט המתמשך הזה של חיפוש דירות אני יכול לסכם מהחוויה האישית שלי בשלוש נקודות: בעלי דירות שיכולים לעשות מה שהם רוצים ועושים מה שהם רוצים, חוסר הגנה מוחלט על ציבור שוכרי הדירות; והגלגל השלישי שממש נהנה מכל החגיגה הזאת – מתווכים.

מכרה שלי נכנסה לדירה ואחרי כמה חודשים היא מצאה מאחורי המיטה שלה טחב, עובש ופטריות שיכולות להרוג אותה. היא הייתה צריכה לעזוב אבל היא לא מצאה שום דבר כי המחירים משתוללים. היא תקועה, אין לה לאן ללכת. מדוע אין אדם אחד במדינה שנותן את הדין והחשבון בדיוק על הדברים האלה? בן אדם שנכנס לנכס ויכול לקבוע האם הוא ראוי או לא ראוי למגורים וגם לקבוע תקרת גג מקסימלית של שכירות עליו לפי קריטריונים משתנים – בין זה מיקום, גודל או המצב של הדירה. השוק עמוס בדירות שלא ראויות למחיה, כאלה שלכלב שלי לא הייתי נותן לגור בהן. המחיר שלהן שערורייתי. למה? כי אין שום פיקוח. בעלי דירות מנהלים עסק לכל דבר ועניין, והמטרה שלו זה מיקסום הרווחים. הם יכולים לעשות ולדרוש כל מה שהם רוצים בלי שום הגבלה. אז הם לא יטפלו בנכסים שלהם ויקפיצו את המחירים. אז תבואו ותגידו: אתם לא חייבים לשכור. אבל אין שום תחרות ואין אלטרנטיבה, אין פתרון אחר, גם אין תחבורה מתפקדת. אז אני יכול לבוא לגור בבאר-שבע, ואז מה? בעלת הדירה שלי הראשונה שלי מעולם לא החזירה לי את כספי הפיקדון – 2,500 שקלים. לא הייתה סיבה – היא פשוט הייתה יכולה לעשות את זה. אני הייתי בן 21 ולא נלחמתי על הזכות הזאת אז היא פשוט לקחה לי את הכסף המזומן הזה.

לשוכרי דירות אין שום רשת ביטחון, הכול פרוץ. איך זה הגיוני שאדם מחפש דירה במשך שנה, בסוף הוא מוצא את הדירה, חותם על חוזה, עומד בכל התנאים המופרכים של בעלי דירות, ואז אחרי שנה יבוא בעל הדירה ויגיד לו שהוא מעלה את שכר הדירה ב-1,000 שקלים אחרי שהוא כבר מצא את הביטחון שלו.

קורת גג היא לא רק ביזנס, היא גם זכות בסיסית של בן אדם ובטח במדינה הזאת. ציבור השוכרים חייב הגנה בסיסית ככל הניתן. כבר נתת את הרעיון של חמש שנים – אפשר גם שלוש, את יודעת מה. אבל שיהיה איזשהו אורך רוח שגם כשמעלים תהיה איזושהי מגבלה ולא שמשפחה שיצאה מתל-אביב לראשון לציון כי היה לה יקר, ואז הבינה שהיא משלמת על נכס שלא ראוי לשלם עליו אז היא עזבה לראש העין כי שם ריק ומתפתח והיא שמעה דברים טובים, אבל אחרי שנה העלו להם את שכר הדירה ב-1,000 שקל, ופתאום הם משלמים את אותו סכום שהם שילמו בראשון לציון.

יש סיפורים כאלה בכל המדינה. בצור יצחק דירה של שלושה חדרים עלתה מ-4,000 ל-6,000 שקלים. צור יצחק הפכה להיות "המרכז החדש".

בשבוע שעבר פנתה אליי מתווכת ואמרה לי עד כמה היא תומכת במחאה ושהיא מתביישת במחירים שהיא עצמה מפרסמת ושהיא מתה שיגיע היום שהיא לא תתבייש במקצוע שלה. עקב אכילס של כל שוק השכירות זה השטן בהתגלמותו – מתווכים. באיזה עולם זה הגיוני שהשוכר החלש, זה שאין לו נכס או אחד או שניים או שלושים, הוא זה שישלם את דמי התיווך? המתווכים בישראל פועלים בדרכים מאוד מושחתות. הם יכולים להתקשר לבעלי דירות ואז להגיד להם, אני אשיג לך מחיר טוב יותר. הם תורמים בצורה ישירה להעלאה במחירים של הדירות. הם מערבבים והם יעשו הכול, לפי התחושה שלי, כדי להרוויח עוד טיפה פה ועוד טיפה שם. זאת הכללה גסה אבל זה גם משהו שחייבים לתת עליו את הדין ולטפל בו לטובת השוכרים.

במגילת העצמאות נכתב שמדינת ישראל תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה. אז מדינת ישראל לא שוקדת על פיתוח לטובת כל התושבים, אלא בעיקר לטובת העשירים והמקורבים. דיור ציבורי, דיור בר-השגה, דירות קטנות, בנייה, הצפה של השוק בדירות קטנות של חדר, שני חדרים, שלושה חדרים לטובת אנשים צעירים כדי שיהיה להם איפה לגור אלה מילים גסות, אף אחד לא עושה את זה. הכנסת הזאת עוד מעט תתפזר וכולם יפנו לקמפיין בחירות אבל תזכרו את הדברים האלה. לי אין קורת גג ולעוד הרבה אנשים כמוני.

תודה.

אני מסיים. השלמתי עם העובדה שאני לא אוכל לקנות דירה במדינה, אבל אני לא אשלים עם מצב שבו אני גם לא יכול לשכור דירה, שלא יהיה לי ביטחון לטווח ארוך. אז ממשלה תבוא, ממשלה תלך אבל המצוקה הזאת תישאר, ואיתה גם המחאה הבאה. תודה רבה.

עידן, תודה גם על ההגעה לכאן ועל הדברים החשובים והנרגשים. הם מבטאים את קולם של רבבות בחברה הישראלית מכל מגזרי הציבור, מכל הגילים והסטטוסים המשפחתיים.

הצטרפה אלינו חברת הכנסת רות וסרמן לנדה. מיד נאפשר גם לה לדבר.

אני מבקש מנציג משרד השיכון והבינוי להסביר לנו, ראשית, מה המדיניות הנוכחית של המשרד ביחס להסדרת שוק השכירות ולהתמודדות עם עליית המחירים הדי דרמטית, לטעמנו, בשוק השכירות.

אנחנו נבקש לשמוע את חברי הוועדה ואת הנציגים כאן ולהגיע עם תשובות - -

לא, לא. את סדר הדברים אני קובע. אני קצת מתפלא שמשרד השיכון לא שלח נציגים נוספים מהדרג הניהולי ורק מתחום הייעוץ המשפטי, אבל זאת הכרעה שלכם. אני רוצה להבין האם הגעתם לדיון עם איזושהי התייחסות של המשרד למתרחש בשוק השכירות. זאת כותרת הדיון. יש אמירה מסודרת של המשרד לדיון הזה?

בשלב זה לא.

בלי, כמובן, לומר לך את הדברים באופן אישי אני חייב לומר שאני די נדהם מהתשובה. משרד ממשלתי שאחראי לתחום מסוים מוזמן לדיון. למה באתם לדיון? תפקידם של משרדי ממשלה להקשיב לחברה האזרחית בדיון או לתת תשובות? ביקשנו דיון מעקב על יישום חוק השכירות והשאילה – אתם יודעים במה מדובר. כתבנו בכותרת, והוזמנתם. אתם מגיעים לדיון בנושא משבר שוק השכירות, ואתה אומר לי שלמשרד השיכון והבינוי בישראל אין מה לומר לנו? אין מדיניות היום של משרד השיכון והבינוי בתחום שאתם רוצים להציג לחברי הכנסת? עם כל הכבוד, התשובה שיש לנו תכניות לבנות דיור בר-השגה לשכירות זאת תשובה אחת מיני רבות שצריכות להינתן. שאלת ההסדרה, הרגולציה, האכיפה, הפרשנות שלכם לנושא התיווך, איך אתם מציגים לנו פתרונות מידיים להתמודדות – אתם לא יכולים לפתור בין לילה את הכול – אבל איזשהם צעדים להתמודדות. מה אנחנו צריכים, 100,000 צעירים שיושבים שלושה חודשים באוהלים בכל ערי ישראל כדי שייפול האסימון שאולי כדאי שתהיה מדיניות? האם בתכנית העבודה של משרד השיכון והבינוי לשנת 2022 שנסמכת על תקציב מדינה מאושר עד סוף השנה יש מדיניות ויש תכנית עבודה לפתרונות בתחום שוק השכירות שהם לא ארוכי טווח והם גם להתמודדות עם המצב הנוכחי? כן או לא? כמובן, הכעס לא מופנה אליך אישית; אני רק מתפלא איך צמרת משרד השיכון לא טורחת לשלוח לדיון בוועדה של הכנסת שמופקדת על שוק השכירות והסדרתו, נציגים שיאמרו.

האם התשובה שלך צריכה להוביל אותי להודעה שאני קובע ביום שני הבא דיון ואתם תתייצבו פה וייצא זימון למנכ"ל ולכל הסמנכ"לים ואתם תבואו ותיתנו תשובה? זאת התשובה?

משרד השיכון והבינוי, כמובן, מטפל בתכניות שונות: הן דירה בהנחה, הן במסגרת הדיור הציבורי. רכש דירות הדיור הציבורי - -

אני מדבר על שוק השכירות.

באשר לנתונים - -

שוק השכירות.

כפי שהתחלתי לומר - -

אני חייב לומר שוב: אני די נדהם. זה לא קורה הרבה כאן בוועדת החוקה שיש לה בכל זאת מוניטין של ועדה רצינית. אין לנו הרבה מקרים כדוגמת הרגע הזה. אולי זה מכיוון שמשרד השיכון לא מרבה להגיע לוועדת החוקה, ומגיע לוועדות אחרות. אבל אם הייתם מרבים להגיע לכאן כמו משרדים אחרים הייתם יודעים שלבוא לכאן ככה זה לא קביל. זה בכלל מחוץ לעולם המושגים של ועדת חוקה. בעיניי, זה צריך להיות מחוץ לעולם המושגים של כל ועדה בכנסת, אבל אין לי אלא להעיד על עצמי. בשבוע הבא ייקבע דיון למרות כל הלחץ והטירוף הפוליטיים. ייקבע דיון ויוזמנו אליו בכירי משרד השיכון, ואתם תציגו כאן את התכניות של משרד השיכון להסדרת שוק השכירות. אם אין לכם תכניות תעמדו מול הציבור ותגידו שאין לכם תכניות – גם זה יכול להיות.

סיימנו עם משרד השיכון. באמת, תמיד כשאני מדבר עם עובדי ציבור שאני בטוח שהם מסורים צר לי שהקצף יוצא עליהם ולא על מובילי המשרד. אז אני מתנצל באופן אישי בפניך, אבל רגע מאוד מביש למשרד השיכון. צר לי. אני לא מצליח להבין את שאירע כאן.

אני מבקש התייחסות של רשות המסים ומשרד האוצר לשאלת השימוש במדיניות המיסוי כתמרוץ לבלימת העליות במחירי השכירות.

אני מהמחלקה הכלכלית ברשות המסים. אתם רוצים, קודם כול, שאני אסביר על המסלולים הקיימים? נתונים?

אם אתה רואה את ההסבר הזה נחוץ. אני רוצה להבין מה עמדת רשות המיסים ברגע הקריטי הזה לגבי השימוש במדיניות המיסוי גם ככלי לתמרוץ התנהלות ראויה יותר בשוק השכירות.

אז אני אסביר בקצרה את המסלולים ואני אענה אחר כך גם על השאלה ששאלת. קיימים שלושה מסלולים בשוק השכירות: מסלול של פטור עד 5,000 שקלים, מסלול של 10% ומסלול של חיוב מלא. יש אפשרות לשלב בין המסלולים בכל מיני אפשרויות שלא ניכנס אליהן לעומק. מי שמעל סכום הפטור יכול שחלק מהסכום יהיה פטור וחלק מהסכום יהיה חייב. מי שבמסלול פטור – וזה רלוונטי למה שגם אמרת – קיים גם פטור מדיווח. הוא לא מדווח על ההכנסות שלו, ולכן אנחנו ברשות המסים לא יודעים על הדיווחים האלה. מי שמדווח ב-10% מדווח לרשות אבל זה דיווח יותר גבייתי, והוא מדווח על מספר נכסים בבת-אחת. אז גם הנתונים שלנו מוגבלים, וצריך להיות מודעים לזה לפני שמדברים על שאר הדברים.

הכנסות ממיסוי שכר דירה זה אומדן מסוים. אני אסביר עוד מעט את המוגבלויות שיש לנו כמו שהסברתי בהתחלה. האומדן הוא 1.5 מיליארד שקל בשנת 2020. כ-1 מיליארד שקל זה ממסלול של 10% וכחצי מיליארד שקל זה מהמסלול של החיוב המלא, שזה גם אנשים שמשלמים רק מס על הכנסה משכר דירה וגם אנשים שמשלמים חלק על הפטור וחלק על המס.

לשאלתך, אני חושב שזאת שאלה של מדיניות אבל אני אגיד שרשות המיסים היא גוף ביצוע אבל אנחנו כן מעורבים בעולם המדיניות. אני אגיד שרצינו לבטל את הפטור ממידע שגם היה עוזר, ובאמת קידמנו יחד עם משרד האוצר בחוק ההסדרים האחרון את מה שלא התקדם. אבל בסופו של דבר קידמנו הצעה כזאת. גם לגבי הביטול של הפטור שזה, כידוע, עמדת רשות המסים. אבל בעניין השאלה שהעלית – צריך לדון בה אבל לא בטוח שזה הכלי הנכון לעולם המס.

אני רוצה להבין. אנחנו לא יושבים כאן כוועדת כספים שעסוקה בהכנסות המדינה. אנחנו עסוקים בשאלה של עוצמת ההסדרה של שוק השכירות בישראל שהוא אחד מן השווקים שההשפעה שלהם על זכויות יסוד של אזרחים היא הדרמטית ביותר. יש קשר בין התנהלות החיים הכלכליים לבין זכויות יסוד. אלה לא שתי דוקטרינות. ועדת כספים אמנם בקומה שלישית וועדת חוקה בקומה ראשונה, אבל יש חיבור.

עניין ההכנסות, הגבייה – אנחנו לא עוסקים בשאלת הגדלת הכנסות המדינה. מדינת ישראל בחרה במדיניות מסוימת בתחום המיסוי של נכסים להשכרה. המדיניות הזאת כוללת פטור שהוא מאוד חריג. יש מעט מאוד מסלולים שבהם אדם מקבל הכנסה כל חודש של אלפי שקלים, והוא פטור ממס. אני לא מכיר הרבה מסלולים כאלה. אתה משיג רווחים בבורסה – אתה משלם מס, נכון? אתה עובד קשה למחייתך – אתה משלם מס; אפילו זכית בפיס – אתה משלם מס; אתה אלוף אולימפי – אתה משלם מס. יש מעט מאוד תחומים שבהם מדינת ישראל באה ואמרה לאדם: יצר הכנסה חודשית של אלפי שקלים ואל תשלם שום דבר לקופת המדינה – שכירות זה אחד מהם.

גם את אלה שאתם ממסים המיסוי הזה הוא בשיעורים הרבה יותר נמוכים ממיסוי על עבודה. אבסורד מוסרי, עיוות מוסרי, ממש מדיניות שמשחיתה את מידות האדם ואת מידות הציבור. תעבוד קשה – תשלם הרבה מס, שב על כיסא נוח בזכות ירושות שקיבלת, שלא לדבר על זה שבמדינת ישראל אין גם מס ירושה כי אנחנו, כמובן, דומים לכל המדינות המתקדמות בעולם של השוק החופשי עד שזה לא מתאים למדיניות הניאו-ליברלית שהשתלטה על ישראל בשני העשורים האחרונים. אז בחצי מהמדינות האלה יהיה מס ירושה אבל בישראל הס מלהזכיר מס ירושה. אמרתי לכם – ההשוואות הסלקטיביות לעולם המתקדם.

יש פה מדיניות ממשלתית. האם בשבועות ובחודשים האחרונים התקיים די בתהליך של עבודת מטה, מחשב מחודש, על הנושא הזה של המדיניות שנותנת פטור גורף מתשלום מס בלי להתנות דבר וחצי דבר על אופי השכירות? לא ביקשנו מכם להטיל מס במקום שאתם לא חושבים. באנו ואמרנו, תתנו את זה בהתנהלות מסוימת.

העלו להם רק את המיסוי.

אדוני, אני מבקש לדעת בתשובות, זה לא סמינריון בכלכלה. האם בחודשים האחרונים התקיים מחשב ברשות המסים ובמשרד האוצר לשנות את המדיניות כך שנוכח ההשתוללות של המחירים בשוק השכירות בישראל ובשוק הדיור בכלל, נבחנת מחדש ההתניה של הפטורים ומדרגות המס הנמוכות בהתנהלות אחראית של המשכירים: השכרה לטווח ארוך, אי העלאת המס. כן או לא? – רק שנדע אם דיברו על זה.

אני מאגף תקציבים במשרד האוצר. כפי שהעלתה גם חברת הכנסת לזימי והיושב-ראש, לעניין הפטור אנחנו עשינו עבודה די רחבה עם ה-OECD וגם בשיתוף עם רשות המסים ודוח שיצא בשנה שעברה או בשנת 2020 – אני לא זוכר את התאריך המדויק שהוא פורסם בו. הדוח עשה השוואה בין-לאומית וגם דיבר על ההשלכות של הפטורים על מיסוי שכר דירה וחובת הדיווח, ואכן מצא שזה יוצר עיוות די גדול בשוק.

הדוח פורסם לציבור?

כן, כן. הוא נמצא באתר ה-OECD.

אני מבקש שהוא יישלח לוועדה.

בסדר גמור.

אתה יודע, הנגישות של הציבור כולו לאתר ה-OECD – לא יודע. משרד האוצר מאמין בנגישות דיגיטלית. עבדנו על זה לאחרונה, לא? אולי כדאי שתתרגמו את המחקר לעברית.

דוח מרתק.

בסדר, אני פשוט מאוד עסוק בוועדה, אין לי זמן לקרוא אותו גם באנגלית. אז תתרגמו את הדוח. אפשר לקבל את הדוח בגרסתו העברית לוועדה? אנחנו נפרסם אותו.

אין גרסה עברית.

אין גרסה עברית. העיקר יש חוק הלאום שאומר שעברית היא שפת המדינה. אבל מחקר של משרד האוצר על כשל השוק הגדול ביותר הוא רק באנגלית.

המחקר שיצא פורסם על-ידי ה-OECD.

אולי נבקש מהכנסת לתרגם אותו לשפת המדינה. זה מחקר שעוסק בישראל?

מחקר ייעודי של ה-OECD על מדיניות מיסוי הנדל"ן בישראל.

אני ממליץ לתרגם אותו לעברית.

אני אחפש את המשאבים.

תחפש את המשאבים? אל תיתנו פטור גורף לשכר דירה, ויהיו לכם עוד משאבים.

אחת ההמלצות המרכזיות בדוח - -

אני מבקש לקבל את הדוח הזה ואנחנו נפרסם אותו באתר הוועדה.

אני אשלח ואני אשמח לראות אותו אם תוכלו לפרסם אותו כמה שיותר מהר. אחת ההמלצות המשמעותיות שלו היא ביטול הפטור במיסוי שכר דירה. אני לא אכנס לזה. היום מערכת המיסוי מאוד מסורבלת, מסובכת ולא ברורה לא לשוכרים, לא למשכירים וגם לפעמים לא לגופים שאמורים להתעסק בזה כי יש שם הרבה התניות והרבה שינויים. זאת באמת מערכת מאוד קשה כי יש הרבה התניות וצריך להיות מומחה מס גדול. כולנו מכירים את זה שכשמתחילים להתעסק במסים הדברים האלה נכנסים. לכן הדוח ממליץ לעבור לשיטה אחת של מיסוי שכר דירה לפי דרגות מס אישיות כך שאפשר גם, לדוגמה, להכיר הוצאות. היום בפטור לא מכירים בהוצאות, וזה אחד התמריצים לא להשקיע בדירה כי אין במסלול הפטור הכרה בהוצאה. לעומת זאת במסלול המדרגות האישיות יש הכרה בהוצאות אישיות. לכן אנחנו גם תומכים יחד עם רשות המסים בביטול הפטור.

השאלה שלי הייתה אחרת. לדעתי, לא הבנת, לפחות, את גישת יושב-ראש הוועדה. אני לא חוגג המלצה לבטל את הפטור מהמסים ולהגדיל את גביית המדינה ממס על דירות להשכרה כי לא צריך להיות כלכלן בוגר המסלולים הניאו-ליברליים בשביל להבין מה תהיה התוצאה ומי ישלם את המחיר. אני שאלתי שאלה אחרת. אני יותר מוטרד מהתשובה שלך עכשיו. אני שאלתי האם התקיים בחודשים האחרונים ברשות המסים ובמשרד האוצר תהליך חשיבה. למדיניות מיסוי יש מטרה מרכזית – להבטיח הכנסות למדינה כדי לממן צורכי ציבור. יש כאלה שחושבים שהיעד נבחן רק בשאלה מה גודל הגירעון; יש כאלה שלא מבינים בכלכלה שחושבים שהפרמטר המרכזי הוא צמיחה והחלחול שלה לשכבות מוחלשות – כל אחד ותפיסותיו הכלכליות – נלך להתמודד בקרוב על עמדת הציבור ביחס לעתידה של מדינת ישראל והחברה הישראלית. אבל השאלה היא אחרת: הרי תסכים איתי שמדיניות מיסוי מקדמת עוד יעדים ותכליות משניות שהן חברתיות מלבד הגדלת הכנסות המדינה. אני יכול לתת לזה הרבה דוגמות, אפילו שימוש במדיניות המיסוי כדי לקדם תפיסת עולם אקולוגית סביבתית של המדינה; כדי להעביר אנשים מתחבורה פרטית לתחבורה ציבורית. יש לי עוד הרבה רעיונות – תמריצים לבנות את חייך בפריפריה. האם התקיים דיון? אני אפילו לא שואל מה התוצאה, אלא האם קיימתם בחודשים האחרונים בעקבות העלייה הדרמטית במחירי השכירות דיון על השימוש בפטור הקיים? לא לשנות את הפטור אלא להשתמש בפטור הקיים כדי לעודד השכרה ארוכת טווח כדי למתן את עליות המחירים? כן או לא? ואם היה דיון כזה – מה התוצאות שלו? אני מאוד פרקטי. כי כשהתשובה שלכם היא "לא" תבינו למה חברי כנסת פרטיים יעשו הכול כדי להעביר חוקים בהצעות פרטיות שיגבילו מכוח החוק את העלאת שכר הדירה.

התקיים שיח נרחב, ביצענו גם מחקר עומק יחד עם רשות המסים ומשרד הכלכלה.

בלי ה-OECD הפעם.

בהחלט לקחנו בחשבון את מסקנות ה-OECD.

והמחקר הזה פורסם לציבור?

פרסמנו נייר עמדה מפורט שגם פורסם באתר ועדת כספים.

אני מבקש לקבל את המחקר לוועדת חוקה.

לא מחקר, נייר מדיניות, כמו שאמרתי.

נייר מדיניות, כן.

נייר המדיניות עסק בעידוד שכירות ארוכת טווח דרך הטבות המסים. ההטבות האלה לא מוקדו למשכירים דרך האכסניה שהיא ההתניה בחוק לעידוד השקעות הון ולא דרך מיסוי מקרקעין. בעקבות נייר המדיניות וגם בעקבות העבודה הנרחבת שעשו בוועדת כספים ופה במשכן גם עברה רפורמה משמעותית מאוד בחוק לעידוד השקעות הון במסגרת חוק ההסדרים האחרון. אנחנו רואים שהאכסניה הזאת יכולה להביא פוטנציאל מאוד נרחב בשוק השכירות. זה מדבר גם על משקיעים מוסדיים אבל גם על משקיעים פרטיים שמחזיקים כמה דירות.

האם שקלתם את הצעד הפשוט להתנות בשנים הקרובות כהוראת שעה את מסלול הפטור בהשכרת דירה לפרק זמן מסוים למעט סייגים שמשכיר יכול להשתחרר מהחוזה בגלל אי עמידה בו? האם שקלתם את העמדת הפטור רק למי שיחתום חוזים ארוכי טווח שלא כוללים העלאה במחיר? כן או לא?

במסגרת חוק לעידוד השקעות הון בוצע ונעשה – ויש לנו שם גם נתונים אז קל לנו יותר לדבר שם גם בגלל האישור והפיקוח וגם בגלל הנתונים. יש לנו נתונים מלאים על זה לעומת זה שאין לנו הנתונים המלאים של מיסוי שכר דירה באופן רוחבי בגלל הפטור מחובת הדיווח.

מהי עמדת האוצר על החלת הוראת שעה כרגע בין במסגרת חוק שכירות ושאילה ובין בחקיקה אחרת שלפיה, הפטור מותנה? אדם רוצה פטור – אז הוא צריך להראות לכם שהוא חתם על חוזה לשלוש שנים ושאין שם העלאה. זה לא קריעת ים סוף. שקלתם והחלטתם שלא? שקלתם ואתם מתכוונים שכן? שקלתם ולא החלטתם? לא שקלתם?

לגבי חוק השכירות הפרטי - -

אתה מסכים איתי שרוב הדירות להשכרה במדינת ישראל הן בבעלות פרטית?

כרגע כן. שם עוד לא בוצע. זה דור עבודה נרחבת ומעמיקה עם נתונים חסרים מאוד. אנחנו מנסים להשיג את הנתונים. חלק מהמהלך הזה זה הבקשה לביטול הפטור מחובת הדיווח. זה יעזור לנו מאוד. זה חלק מהמסגרת של הנתונים שאנחנו - - -

ידידי, אני רוצה להבין איפה אתם נמצאים בעבודת המטה הזאת.

בוצעה רפורמה ענקית שמיושמת. בשבוע הבא אמורה להיות מאושרת במנהלת לרשות להשקעות הון ההוצאה לפועל של הרפורמה שבוצעה בחוק לעידוד השקעות לשכירות. כרגע זה בטיוטות סופיות.

אבל אם אני מבין נכון הרפורמה הזאת נוגעת לתהליכים קצת יותר ארוכי טווח שאולי ישפיעו על דמות הדירות להשכרה בעוד חמש שנים, בעוד עשר שנים. אנחנו כרגע מדברים על אנשים שמתחילים להתקבץ, בצדק, ברוטשילד, בבאר-שבע. אני שואל האם לנוכח מה שאנחנו רואים לנגד עינינו – לפני שנה לא ידענו שבארצות-הברית תהיה אינפלציה שנתית של 9% וגם פה תהיה התפרצות אינפלציונית בהיקף יותר נמוך. לא ידענו שיתייקרו מחירי הדלק, לא ידענו שהכול יתייקר. אתם הראשונים שמודים שהרפורמה החשובה תניב פרי רק בעוד כמה שנים. האם בינתיים כהוראת שעה האוצר שוקל מהלך של התערבות יותר דרמטית ושל אמירה? תהיה בטוח שיהיו מספיק אנשים שידווחו לכם מתי בעל הדירה לא החתים אותם על החוזה שמכוחו ניתן לקבל פטור. אל תדאג לדיווח. אתם תדעו מהר מאוד איזה בעל דירות לא החתים בחוזה ארוך טווח ומעלה משנה לשנה את המחירים, ותיגשו ותגבו ממנו את המס. למה לאלתר אתם לא שוקלים? בסדר, אתה יכול לומר, אני אחזור עוד שבוע ותהיה תשובה. אני רוצה תשובה ברורה מהאוצר וזה ייצא גם בסיכום הדיון – האם לנוכח המשבר הנוכחי על רקע עליות המחירים בכל תחום יש נכונות של האוצר לבדוק כהוראת שעה, בלי שמבטלים עכשיו את הפטור, למצוא פתרון להשתמש בנושא הפטור כדי לתמרץ הסדרה שפויה יותר של שוק השכירות? אתם תעמדו במצב שזה ייקבע בסוף בחוק. אתם תראו.

אני אגיד כמה דברים. הסבירו פה את המדיניות שנעשתה בחוק עידוד השכרת דירות שגם מייצר תמריץ. מה שהעלית כאן – אנחנו ניקח את זה הביתה ונברר כדי שנוכל לחזור בצורה מסודרת כי הצעד הזה ספציפית לא נבחן.

איך הצעד הזה לא נבחן, ריבונו של עולם?

זה צעד של השלכה משקית עצומה עם אפס נתונים. אנחנו מנסים - -

איזו השלכה משקית? תסביר לי. אני לא כלכלן, רק משפטן, ולדעת חצי מיושבי הבית אני גם רב. חצי השני מתקשה לקבל את זה. גם חצי זה טוב.

רק שאלת הבהרה: הרי מעל 5,200 יש חובת דיווח, זאת אומרת הדיווח החסר לכם זה רק על המדרגה הכי נמוכה. יש לכם הנתונים.

אני רק רוצה להבין את המושג "השפעה משקית". יסביר לי כבודו. בעיניי, נכון, תהיה השקעה משקית דרמטית אבל לכיוון החיובי. אם תבצעו מהלך שתוך כמה חודשים בעלי דירות יידעו שמעכשיו כל חוזה שהם חותמים, אלא אם הוא לשלוש שנים או לחמש ולא כולל עליות מחירים או כולל רק עליות מחירים בהצמדה למדד – אם כי אתם יודעים, אתם מסרבים להצמיד קצבאות למדד, ואת השכר אתם בטח לא רוצים להצמיד למדד, אז דווקא את שכר הדירה נסכים שיוצמד למדד? אבל זה נעזוב.

מה הבעיה? תהיה השפעה משקית מידית – נכון. בעלי הדירות יעשו חשבון פשוט מה הם מעדיפים: כל שנה לזרוק אנשים מהדירה ולמצוא שוכר שייתן קצת יותר או לא לשלם מס. מה הבעיה? באיזו השפעה משקית אדירה באפס נתונים מדובר? יש לכם נתונים על ההשפעה המשקית של מה שקורה עכשיו? על זה אספתם נתונים של השתוללות המחירים הזאת? מה שקורה עכשיו לא מטריד אתכם, ההשפעה המשקית ארוכת הטווח? טוב, אתם תתבקשו להביא תשובה משר האוצר האם משרד האוצר מוכן להיכנס לתהליך מהיר. דרך אגב, התהליך הזה לא קשור ליציאה לבחירות. א', לדעתי, יהיה קונצנזוס בבית הזה בין אופוזיציה לקואליציה אם נדרשים תיקוני חקיקה; ואני חייב לומר שאני גם לא עד הסוף בטוח שחייבים תיקוני חקיקה בשביל להתניע את המהלך הזה. תבדקו. אני מבקש תשובה ממשרד האוצר האם משרד האוצר מוכן לבחון בימים אלה שימוש בפטור ממס כדי לתמרץ התנהגות מידתית, הגונה וסבירה של משכירים דווקא בשוק הפרטי, לא בשוק המוסדי. בשוק המוסדי תבנו לאט-לאט.

אדוני, אפשר משפט אחד? הפטור זה 10%. כלומר הפטור החלקי על 10% שנראה לי שהוא המשמעותי ביותר כי אלה אנשים שיש לכם עליהם מידע כי הם כבר משלמים מס, ואפשר להתנות את המדרגה הנמוכה הזאת בכך שהם יקיימו את התנאים.

זה ברור.

מכיוון שחברת הכנסת רות וסרמן לנדה צריכה לצאת בכל מקרה היינו ניגשים אלייך.

כי יש פה הרבה תחרות מחברי כנסת אחרים.

אני יושב כאן בשקט.

לא, הוא יחיד ומכובד.

וחברת הכנסת לזימי הייתה כאן. אני גם חושב שאני מייצג בשאלותיי חלק נכבד מחברי הבית ללא קשר לאופוזיציה וקואליציה.

נכון לגמרי.

תודה רבה, כבוד היושב-ראש ומכובדיי כולם, זה באמת נושא שחוצה אופוזיציה וקואליציה. זה קושי שרבים בחברה שלנו היום נתקלים בו. אני אפתיע אתכם ואומר דבר נוסף – אני לא בטוחה בזה אז אני לא אומר בצורה נחרצת – גם אני שוכרת דירה. אין בבעלותי דירה והקפיצה המטורפת בשכירות שכולנו עדים לה בחודשים האחרונים שהיא לא מפוקחת ולא הגיונית מטרידה מאוד לא רק את הציבור הכללי אלא גם אותי. לדעתי, ראוי שבית הנבחרים של ישראל ייתן את הדעת עד כמה ניתן להקפיץ את שכר הדירה, עד כמה ניתן להקשות – וניתן להקשות ולהעלות, אבל השאלה היא בכמה ואיך, באיזה טווחי זמן ובאיזה אופן בעלי דירות צריכים להתחשב באזרח ששוכר. אני גם חייתי בחו"ל לא מעט שנים ואני יודעת שהפיקוח הזה קיים. הוא קיים במדינות אנגלוסקסיות שונות, ואני שואלת את עצמי למה ההתחשבות הזאת לא יכולה להיות כאן בישראל באזרח הפשוט בעיקר בתקופות כאלה של יוקר מחיה.

אני לא חברה קבועה בוועדה הזאת, אין לי שום עניין פופוליסטי להיות פה כרגע. זה לא איזשהו ניסיון פופוליסטי למצוא חן בעיני אף אחד. אני אומרת שוב בפשטות ובענווה – אני שוכרת דירה, אין בבעלותי דירה. נדמה לי שהדבר הזה משפיע על הרבה מאוד אנשים, והקפיצה המטורפת הזאת הלא מפוקחת והבלתי הגיונית במחירי ההשכרה של דירות היא לא דבר הגיוני במדינה מתוקנת. כפרלמנט אנחנו אמורים לפקח על הסיפור הזה.

כמו שביקשת, אדוני היושב-ראש, הייתי מאוד רוצה לקבל מדדים, קווים מנחים – איזושהי מדיניות שבכל זאת נותנת מסגרת כדי להבין האם הדבר הזה פרוץ לחלוטין ואנחנו לא נותנים שום הגנה לאף אחד ששוכר דירה; כלומר האם אנחנו לא מגנים על השכבות החלשות בחברה שלנו או שאנחנו נותנים פרמטרים שלא פוגעים באופן פופוליסטי בבעלי הדירות ובבעלי ההון אבל נותנים מסגרת עד כמה ניתן להגדיל את הסיפור הזה ובאיזה פרקי זמן. אני אשמח שנעשה מעקב למרות המצב הלא פשוט של הכנסת כרגע. תודה.

תודה, חברת הכנסת וסרמן לנדה. האם נמצא איתנו בזום עידו אטיאס מהמחאה בבאר-שבע? בבקשה, עידו אטיאס.

צהריים טובים, חבר הכנסת גלעד קריב, חברות וחברי הוועדה, אני מצטרף אליכם היום מהמאהל בבאר שבע. לצערי, אני לא מופתע מהתגובות שקיבלנו כאן ממשרדי הממשלה כי אני שומע את הסיפורים בשטח. עוד ועוד אנשים תומכים בנו, מחזקים אותנו ומספרים את סיפורם האישי, את הסיפורים של הילדים שלהם שלא מצליחים לעמוד בזכות עצמם, שלא מצליחים לסגור את החודש, שיורדים מהארץ. אומרים לנו, אתם מוחים בשבילי, אני איתכם, ומצטרפים עוד ועוד אנשים. זאת השתקפות המדיניות הזאת שחייבת שינוי וטיפול אמיתי בבעיה הזאת. הבטחת קורת גג היא זכות בסיסית לכל אזרח.

אנחנו בימים הראשונים של המחאה, והתמיכה הציבורית ניכרת. השטח בוער כי כולנו מרגישים את זה בכיס, וזאת ההוצאה הכי משמעותית של כל משק בית. באופן אישי מעל 50% מההכנסה שלי הולכת על שכירות ולקנות בית זה בגדר חלום רחוק. דיברנו והתאספנו ואנחנו יודעים שיש לנו הרבה מאוד שותפים מדרום ועד צפון. במוצאי שבת בבאר-שבע עשינו את ההפגנה הראשונה בארץ. הגיעו עשרות מפגינים, וזאת רק ההתחלה.

אנחנו קשובים לציבור. אנחנו מעוניינים שהציבור יציף את אשר על לבו בשאלת האופן של הפתרונות, ולכן אנחנו פתוחים ומגבשים את צעדי המחאה ואת המטרות הקונקרטיות שאליהן נכוון. בהמשך תתכנס ועדת מומחים אזרחית שבסופה אנחנו מעוניינים להגיש את הדרישות שמאחוריהן נעמוד. בדרישה הזאת קורת גג היא זכות בסיסית וההנהגה שלנו צריכה לעשות את הצעד הנכון ולהתערב, להסתכל ימינה ושמאלה על מדינות מתקדמות שהיינו רוצים להיות כמותן, ולראות מניפה רחבה מאוד של אופנים שבהם אפשר להיכנס לשוק הזה של השכירות. זה שוק פרוץ, מוזנח ומופקר, ואנחנו באמת רק רוצים קרקע יציבה.

זאת מחאה לא רק של צעירים, חשוב לי להדגיש. עוברים כאן המון אנשים: מבוגרים, דתיים, חילונים, ימנים, שמאלנים – מכל הגוונים. אם יש משהו שאפשר לעמוד מאחוריו זה שהמשבר הזה הוא משבר חמור. למעט קומץ שנהנה מהמצב כמו שהוא הרוב המוחלט של הציבור איתנו, והרוב המוחלט של הציבור יוצא לרחוב, והרוב המוחלט של הציבור ידרוש שזאת תהיה הסוגיה שתעסיק את כולנו במערכת הבחירות שבאה עלינו. ואני מאוד מקווה שעד אותה מערכת בחירות יהיה אפשר כבר לקדם צעדים קונקרטיים במידה מסוימת.

שמעתי פה שלל נתונים אבל הסיפורים שאני שומע כאן מדם לבם של האנשים – אני מציע לכם לבוא להצטרף למחאות כדי לשמוע בעצמכם. לא תוכלו להישאר אדישים כי השטח באמת בוער והבקשות לא מופרכות: דאגה לצורך בסיסי. קורת גג זה לא עוד סחורה, זה לא משהו שאפשר לעשות בו הגרלות של כל הקודם זוכה. אנחנו לא אמורים להתחרות זה בזה בדבר הזה באופן כל כך חסר כללים. לכן היה לי חשוב להגיע לכאן היום מהמאהל בבאר-שבע.

ראשית, אני רוצה לחזק את ידיכם. בסופו של דבר זה אחד הנושאים שראוי שתעלה מהם צעקה מהשטח, מהרחוב. אני אומר שוב – הלוואי שאתם ואנחנו נצליח שהסוגיה הזאת תהיה סוגיה מרכזית במערכת הבחירות, ושכל מפלגה תציג תכנית רצינית ומשמעותית לציבור.

שכל מפלגה תציג תכנית שהיא תוכל לא להתייחס אליה.

לא, עידן, תקשיב - -

תגלגל את זה - - -

עידן, תקשיב, אני חושב שאפשר להראות – ופה אני לא אדבר רק על הממשלה של השנה האחרונה – תחומים שבהם יושמה המדיניות שמפלגות שונות הציעו – לטובה, פחות לטובה – איש-איש והשקפותיו הפוליטיות. יש תחומים שבהם מפלגות מיישמות מדיניות. וגם בתחום הזה צריך ליישם מדיניות וצריך להיות דיון ציבורי ער במערכת הבחירות על ההצעות השונות. מפלגות שמאמינות בכך שבכשל השוק הדרמטי שקיים במדינת ישראל אין תחליף למעורבות המדינה – שאולי כלכלנים כאלה ואחרים לא אוהבים אותה בחדרים הסטריליים של הסמינריונים בכל מיני כנסים אקדמיים, אבל כשפוגשים את השטח – וכלכלה היא מפגש עם השטח, היא לא תיאוריה על לוח – אז מבינים שבמצב של כשל שוק המדינה מתערבת. וכשיפתרו את כשל השוק ויהיה מצאי מספיק של הקרקעות, וכשהמדינה תפסיק לחשוב על שוק הדיור ככספומט לכסף חוץ-תקציבי; כי זה הרי הסיפור – למה הדירות בישראל הכי יקרות? הן היו צריכות להיות הכי זולות. הרי 90% מהקרקעות הן בידי הציבור. אז בניגוד לכל העולם המערבי פה היה צריך להיות הכי זול. הרי אזרחי ישראל, חלק מהיישוב העברי לפני המדינה בקניית קרקעות ואחר כך המדינה – לא משנה, לא ניכנס להיסטוריה – הציבור בישראל מחזיק 90% מהקרקעות. אז איך הדירות פה לא הכי זולות לעומת העולם המערבי? מסיבה פשוטה: מכיוון שהממשלה מקבלת 15 מיליארד שקל הכנסות, ההכנסות האלה הרבה פעמים לא נכנסות לגוף התקציב ואחרי זה אנחנו מתבשרים שהבאנו לגירעון של אפס כאילו זה היעד המרכזי ולא היעד המרכזי להראות שמדינת ישראל משקיעה היום כדי לקטוף פירות בעתיד. אבל בסדר, אז נבוא לציבור, יהיו מפלגות שיאמרו שאם לא פותרים את המשבר אנחנו שמים פיקוח על מחירי שכר דיור, אחרות תתהדרנה בפילוסופיה כלכלית אחרת, ושהציבור יכריע. לי אין ספק, דרך אגב, האם רוב הציבור בישראל חושב שבמצב הנוכחי צריך להטיל פיקוח על מחירי שכירות. לא תמיד. אני חושב שכן. בסדר, שזה יעמוד במרכז מערכת הבחירות.

תודה, עידו. עידו הציג עוד נקודה שאני מבקש שנזכור אותה: מי שמוביל את המחאה זה אנשים צעירים כי זאת דינה של מחאה. בישראל יש מאות אלפי אזרחים ותיקים שחיים בדירות שכורות. חלק גדול מזה קשור לעלייה המבורכת מחבר המדינות לשעבר, חלק קשור בפערים חברתיים דרמטיים. מהפכת הדיור הציבורי – חברנו רן כהן – לא הביאה מזור. היא העניקה תקווה לרבים אבל המדינה לא המשיכה במהפכה הזאת כך שאנשים לא מתגוררים בדיור ציבורי ועל אחת כמה וכמה לא יכולים לקבל לידם את הדירה שלהם לבעלות. מיד נשמע אותך, דני, בקשר לזה. יש קשר בין כל כשלי השוק האלה. אבל צריך לזכור שיש במדינת ישראל מאות אלפי אזרחים ותיקים שבגיל 70, לא בגיל 25, לא יודעים אם בשנה הבאה הם ימשיכו להתגורר בדירתם או בגיל 75 יתחילו לשוטט ולחפש פתרונות דיור. לא רק ילדים עוברים לגור עם הוריהם, גם הורים מבוגרים היום עוברים לגור עם ילדיהם שמגדלים ילדים כי אין פתרונות דיור ראויים. מה הפקק של הדיור הציבורי לעולים? 30,000 אזרחים ותיקים ממתינים לדיור ציבורי במסלול של העולים. פעם היו זמנים שמדינת ישראל ידעה להסתער ולבנות עשרות אלפי דירות.

אבל זה הרבה יותר גרוע, גלעד, כי יש עוד 180,000 משפחות, ועל זה לא מדברים - -

של סיוע בשכר דירה.

של סיוע בשכר דירה. זה שליש מהשוק. שליש מהשוק המדינה מסבסדת ב-700 עד 1,200 שקלים. מה זה עושה לשוק? הוא מדבר פה על השלכות – בדקתם את ההשלכות של זה על השוק? אתם בטח יודעים להגיד לי, אתם כלכלנים. המחיר עולה. בנק ישראל הוציא לכם דוח והראה לכם אותו מול הפרצוף, ואמר לכם שאם אתם נותנים סבסוד אתם מעלים מחירים. זה לא מעניין. אתם ממשיכים עם הסבסוד הזה כי אתם לא קונים דיור ציבורי. שליש מהשוק על שכירות. הלם.

אתה יודע, במדינה שמחזיקה 90% מקרקעות המדינה ויש בניהולה חברות לדיור ציבורי לא הייתה צריכה לקנות דירות בשוק הציבורי, היא הייתה צריכה לקחת קרקעות ציבוריות ולבנות דירות ציבוריות.

לגמרי. מנכ"ל משרד השיכון התבטא לפני שבועיים ואמר: אני נגד בנייה ציבורית. הוא מתנגד לזה אידיאולוגית כי יושבים חבר'ה של קהלת ושל תקווה ששוטפים להם את המוח על כלכלה חופשית שלא קיימת. אין פה כלכלה חופשית. יש פה כלכלה של בנקים, של יזמים ושל קבלנים שכולם מרוויחים, והציבור מפסיד. חוב ציבורי של 400 מיליארד של אנשים פרטיים – המדינה מכניסה ומרוויחה – היזמים, הקבלנים, כולם. איפה דיור ללא מטרות רווח כמו שקיים בכל העולם?

דיור של קואופרציה.

זה הכול רק לשוק נדל"ן.

תודה, דני, על הדברים החשובים. הדברים קשורים גם כשמדברים על שוק השכירות אז ההשפעה של היעדר הדיור הציבורי וקריסת הדיור הציבורי מורגשת. אנחנו נשמע את חבר הכנסת אוסאמה סעדי. אנחנו ביקשנו היתר להמשיך את הדיון עוד כרבע שעה אל תוך המליאה אז לאחר מכן נבקש מעמי צדיק את עיקרי הנתונים לגבי שוק השכירות. אני מתכוון לבקש מהמ.מ.מ מחקר משווה על מדיניות הרגולציה בשוק השכירות בין מדינת ישראל לבין מדינות ה-OECD בדגש על המדינות האירופיות.

יש מחקר כזה.

אני בטוח. המ.מ.מ לא חייב לעשות את כל המחקרים בעצמו. אם יש מחקרים, ומרכז הגר - -

לא שלנו, של הטכניון.

נהדר. אז נאסוף את המידע, ננגיש אותו לחברי הכנסת, ובפעם הבאה שימליצו לנו לאמץ את המדיניות הרווחת ב-OECD נגיד, בסדר, אבל קודם נאמץ את המדיניות הרווחת בתחום שוק השכירות ואחרי זה נעבור לתחומים אחרים ב-OECD.

חבר הכנסת סעדי, בבקשה, ואחריו מר צדיק.

תודה, אדוני היושב-ראש, על הדיון החשוב הזה. אנחנו מדברים על זכות בסיסית, זכות יסוד של כל אדם ואזרח לקבל קורת גג. אני מברך במיוחד את כל הצעירים. התחלתם במחאת הקוטג' והיום זה מחאת האוהלים. אני יכול להגיד לכם שאנחנו תומכים בכם תמיכה מלאה. לעידו מבאר-שבע, אל תחכה לתקופת הבחירות. כולם עכשיו ימכרו לכם סיסמאות, הבטחות ומצעים. כבר שנים על גבי שנים אנחנו מעלים את הנושא הזה ושום דבר לא זז. להפך – המצב הולך ומחמיר. דיברנו כל הזמן על יוקר המחיה ועל המחירים אבל השכירות עולה תמיד בקצב רצחני. כשהייתי סטודנט באוניברסיטה העברית הייתי צריך לשכור דירה, ונכון שהיה יקר אבל בכל זאת אפשר היה להסתדר. היינו לומדים ועובדים בכמה עבודות ומשלמים. אבל היום מי יכול לשלם? ולא רק בתל-אביב ולא רק במרכז, גם פה בירושלים וגם ביישובים הערביים. גם שם יש לנו הבעיה הכרונית הקשה והחריפה של קורת גג למרות שזה על הקרקע הפרטית שלנו. אמרת 90% - אני חושב שזה יותר מ-90%. לדעתי, קרקעות מדינה זה 97% ורק 3.5% זה קרקע פרטית. אז על קרקע פרטית ביישובים שלנו גם יש קשיים עם היתרי בנייה ועם הרחבת שטחי שיפוט. חלק מהקרקע היא חקלאית וחלק מהקרקע זה נחל וסביבתו ובכל מיני תירוצים ואמתלות לא בונים ולא נותנים היתרי בנייה ואז נאלצים לבנות בלי היתר. אבל גם שוק השכירות שפעם כמעט לא היה ביישובים הערביים רואים, כמו שאמרה חברת מועצת תל-אביב, גם אם יש קרקע המשפחות לא עוזרות כי אין להם אמצעים לבנות; והיום גם ביישובים הערביים מתפתח שוק שכירות ומחירי השכירות מתחילים להמריא. פעם יכולת לשכור ב-1,000, 1,500 שקל, והיום מדברים על 2,000 שקל, 2,500 שקל ו-3,000 שקל בכפרים וביישובים הערביים.

לכן, אדוני היושב-ראש, המדינה צריכה להכניס את ידה לעניין הזה. כמו שאמרת, אם יביאו פתרונות אין כאן קואליציה ואופוזיציה, אין כאן משהו מפלגתי – כולנו צריכים להירתם ולסייע בפתרון הזה. אפשר למצוא פתרון כי ברגע שהקרקע שלך היא של המדינה היא יכולה להקצות חלק מהקרקע לדיור ציבורי במחירים לשכירות ואז לפקח על זה. אני מבין את הטיעון המשפטי שכאשר בניתי על בעל הקרקע שלי בית ואני רוצה להשכיר אף אחד לא רוצה לפקח אם אני משכיר את זה ב-1,000 שקל או ב-2,000 שקל.

- - - אם אתה רוצה פטור ממס.

בדיוק. המדינה יכולה בהחלט ללכת בכיוון הזה. אבל כאשר המדינה היא בעלת הקרקע והיא מחליטה למי למסור ולמי למכור ובכמה למכור – בהחלט אפשר למצוא פתרון. אבל מרוב שאנחנו מדברים בסופו של יום אנחנו מגיעים ליום הזה שאנחנו רואים את מחאת האוהלים. זאת בושה וחרפה. במקום לתת לצעירים ולצעירות שזה דור העתיד, בין הם יהודים ובין אלה ערבים, את הדבר הבסיסי – אם אין קורת גג אין חיים. ברגע שאתה עובר ממקום למקום וכל הזמן הדאגה שלך היא איפה אתה תהיה היום ואיפה מחר, וכל הזמן לחפש קורת גג זה בושה וחרפה למדינה שאנחנו צריכים להגיע למצב הזה.

תודה, חבר הכנסת סעדי. אפרופו השימוש במדיניות המיסוי כתמרוץ, אם אני מבין נכון אין שום קשר בין גודל הנכס לבין הפטור. זאת אומרת הפטור הוא מספר קבוע של 5,190 שקל. זאת אומרת המדינה יכולה להגיד שעל שטח דירה עד 40 מטר רבוע היא נותנת פטור ממס עד מדרגה מסוימת, ואז מ-100 מטר רבוע יש קפיצה. כך שהמדינה אומרת שהפטור מתכתב עם מחיר סביר של שכירות. אפשר לחשוב על אלף דברים שבהם מדיניות המיסוי מהווה גם תמרוץ להתנהגות ראויה ולהסדרה של שוק השכירות. הם פשוט לא יושבים על המדוכה בחסות איזו תפיסת עולם ניאו-ליברלית שאם זה לא יותר כסף למדינה מה זה משנה מדיניות המיסוי?

עמי צדיק, בבקשה, רק עיקרי דברים והתייחסות כי אני עוד רוצה לשמוע נציג נוסף ממשרדי הממשלה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, כמה מילים קצרות על מה שכתבנו. שמי עמי צדיק מהמ.מ.מ. התבקשנו לכתוב כמה נתונים על שוק השכירות. סקר הוצאות משקי בית האחרון שפורסם על-ידי הלמ"ס הוא לשנת 2018 אז הנתונים לא כל כך מעודכנים. אפשר לאמוד, פחות או יותר, מה קורה היום. בערך כ-30% ממשקי הבית בישראל גרים בשכירות, ושניים וחצי-שלושה העשירונים הנמוכים שכר הדירה שלהם הוא מעל 30% מההכנסה שלהם. זה, לפי אמות מידה שנאמרו בתחילת הדיון על-ידי חברת הכנסת נעמה לזימי על דיור בהישג יד – זה הרף של דיור בהישג יד. זאת אומרת אם עד 30% מההכנסה הכספית נטו של משקי בית היא לצרכי דיור אז מדובר על תנאים שזה לא דיור בר השגה. זה מאפיין גדול מאוד בישראל. משק בית ממוצע נכון ל-2022 מוציא על דיור 25%, לפי נתוני הלמ"ס, מסך ההוצאה שלו.

איך הם מודדים את הנתונים האלה - - -

אם תרצה אני אסביר לך. זה לגבי הנתונים.

מכובדיי, עוד ייקבע דיון המשך.

דבר נוסף, ב-15 ביוני פרסמה הלמ"ס את הנתון לגבי מדד המחירים לצרכן בחודש מאי 2022. שם לראשונה הם פירקו את מדד השכירות לשלוש קבוצות כי היה שיח ציבורי לגבי עליית מחירי בשכירות – האם העלייה היא איטית או מתונה.

לפי הלמ"ס העלייה היא איטית- היא מאוד מתונה ומינורית. אבל השיטה היא לכלול את כל השוכרים. כולל קבוצה גדולה שמבין השוכרים, היא בערך 90% מכלל השוכרים שנמצאים עדיין בחוזה שחי ופועם ולא מתחדש, ושכר הדירה לא משתנה בו בדרך כלל. לעיתים רחוקות הוא צמוד למדד, אבל בדרך כלל הוא לא משתנה.

אז ב-90% מהשוכרים המדד עלה ב-0%, לעוד 8% מהשוכרים שהחוזה שלהם הסתיים והם נותרו באותה דירה זה לא השתנה כי החוזה הוא לשנה. אז להם עלה המדד ב-2%; המעניין ביותר היא הקבוצה השלישית שהיא 2% מהשוכרים שלהם עלה המדד החודשי ב-5%. זה קצב עלייה שנתי בריבית דריבית. אמנם יש פה גם עונתיות של 80% בשנה. זה דבר די חריג.

מדברים על עלייה חודשית.

עלייה חודשית של 5% לשני אחוזים מן השוכרים, שזה דבר שילך – בסופו של דבר כל חוזה מסתיים, ורבים מהדיירים, כמו לדוגמה הבן שלי רק השבוע, עוברים מבית אחד לבית שני כלומר שהחוזה מתחדש; וגם עוברים לדירה אחרת ושם עליית המחירים היא גדולה מאוד. זה בניגוד לאתרי אינטרנט שגם מפרסמים את המדדים שלהם, ושם מדובר רק על הקבוצה הזאת. שם מדד המחירים עולה בצורה קיצונית הרבה יותר מהירה ממדד מחירי הדירות בבעלות שגם הוא עולה בצורה קיצונית אבל לא כל כך מהירה.

לגבי הנושא של התיקון האחרון לחוק עידוד השקעות הון בוועדת הכספים בדיוני התקציב האחרונים – אנחנו כתבנו על זה מסמך. להערכתנו, לפי ניתוח שעשינו ולפי הפקת לקחים מהעבר שגם הגיוס הזה מלווה אותנו עשרות שנים של חוק עידוד השקעות הון – בעוד המשכירים הפרטיים דורשים תשואה שהיא בממוצע שנתי בין 4%-2%, המשכירים המוסדיים ידרשו תשואה הרבה יותר גבוהה בגלל הוצאות נוספות שמוטלות עליהם. זה מה שקורה שמשכירים אלפי דירות יחד. הטבות המס שנתנו לא ישיגו את המטרה, לדעתי. הן עוד לא נכנסו לתוקף אבל גם כשייכנסו לתוקף וגם בעוד כמה שנים זה יהיה מינורי מאוד. השוק הישראלי ימשיך להתבסס על משכירים פרטיים ולא על משכירים מוסדיים. זה לא ישיג את המטרה כי הם דורשים תשואה הרבה יותר גבוהה ממה שהשוק נותן.

מדיניות הממשלה בכלל – דובר על תכניות ממשלתיות בכל מיני נושאים. מאז 2015 התכנית המשמעותית ביותר היא הנחה או סבסוד של מחיר הדירה לכלל הציבור - -

אבל זה לא קשור. אני רוצה להתייחס לשוק השכירות.

אני מדבר על זה כי פה יש שני שלבים.

נשארו לנו שתי דקות.

אז אני אוותר על זה.

לגבי השכירות – כמו שאדוני אמר, יש פה בעיית היצע מול ביקוש. במקרים כאלה לא רק שהמחיר עולה אלא גם איכות הדירות יורדת כי יש המון משכירים שיש להם תמריץ כלכלי לפצל דירות, להשכיר דירות לא ראויות ובאיכות מאוד נמוכה, והפיקוח על זה הוא דל ביותר.

עמי, תודה על העבודה. אני ממליץ לכולם לקרוא את המחקר וגם יתקיים עוד דיון מעקב ונמשיך בהצגת הנתונים. מרכז הגר, בבקשה, עיקרי הדברים.

אני אנסה לחדש. רוב הפתרונות והדברים שדוברו פה דורשים רפורמות משמעותיות. אני לא יודעת אם זאת השעה. אבל אני רוצה דווקא להפנות את המבט דווקא למשרד המשפטים שאולי גם יפנה אליי מבט, ולדבר על נושא התיווך.

כשאני קוראת את הטיוטות והולכת אחורה – וקצת דיברתי עם אנשים שהיו מעורבים בחקיקה – לי זה די ברור שכוונת המחוקק הייתה להשית את התיווך על המשכיר, על בעל הנכס - -

חד משמעית.

- - הוא זה שמקבל את השירות, הוא זה שנהנה בעצם מזה שהמתווך חוסך לו עבודה. מה שקורה בפועל כמו שאמרו פה, המתווכים באים ואומרים, אתה רוצה לראות את הדירה? בוא, תחתום לי פה על החוזה. ראיתי התניות מזעזעות בחוזה. אנשים בלית ברירה חותמים כי הם רוצים לראות את הדירה כי הם בתוך שוק מאוד קשוח ותחרותי ורוצים להגיע לדירה מסוימת שנמצאת בבלעדיות אצל מתווך. הם חותמים לפני שהם רואים את הדירה, ועל מה הם חותמים? על זה שהם קיבלו את השירות מהמתווך. ואז היו מקרים מאוד מועטים עם חוזים כאלה שהגיעו לבית המשפט – אנשים שניסו לעשות צעד עקרוני – ובית המשפט באפקט מאוד מצנן פסק נגדם. הטענה הייתה שאף אחד לא כופף להם את היד ולכן יכלו לבחור לא לחתום, כשבפועל אנחנו יודעים שזה שוק מאוד פרוע ובעייתי.

הסעיף בחוק מנוסח בצורה מאוד עמומה. לדעתי, זה תפקיד של משרד המשפטים ושל היועץ המשפטי לממשלה להוציא החלטה שתקל על דיור בהישג יד ותקל את עלות הדיור. אפשר במספר משפטים ובהבהרה של הסעיף הזה להקל ולסייע למאות אלפי משקי בית. אין לי נתונים כמה משלמים תיווך, אבל צריך לעשות סדר בנושא התיווך ולעשות עבודה שהיא לא מאוד מורכבת ומבוססת על כוונת המחוקק.

הנושא השני שאני רוצה לדבר עליו - -

ממש דקה.

ממש דקה. פנתה אליי עובדת סוציאלית מאיזושהי עיר בדרום ואמרה לי שיש כמה מתחמים בעיר שבעלי דירות חילקו דירות שאינן ראויות למגורים; גרים בהן אנשים קשישים שמקבלים סיוע בשכר דירה. שכר הדירה נקבע לפי הסיוע בשכר הדירה. זה מחיר הדירות. הדירות אינן ראויות למגורים – מה אפשר לעשות? מה יכולתי להגיד לה? התביישתי להגיד "חוק שכירות הוגנת". אבל מי אמור, לפי חוק השכירות והשאילה, מי אמור ללכת לתבוע את בעלי הדירות האלה – בן אדם שמוכן לגור שאין בה מים זורמים? זה הבן אדם שאמור לעשות את האכיפה? זאת נקודת המוצא של החוק – אכיפה אזרחית חוזית כאשר אין שום התערבות של המדינה.

הוא יכול רק לבטל את החוזה.

לא, לא, שנייה.

זה לא ביטול - -

- - -

חברותיי, בעוד חמש דקות נופלת העט.

הדין הוא הפרת חוזה ואפשר לקבוע סעדים מתוקף חוק החוזים. זה לא נכון - -

תודה. עורכת הדין אטינגר.

אני רק רוצה לומר – אי אפשר להשית את האכיפה על האנשים הכי חלשים בחברה. צריכה להיות מעורבות של המדינה בעניין הזה.

חברים וחברות, אנחנו מידיינים בדיון אחד מתוך רבים שצריך להיעשות. אני מתחייב שיתקיים פה דיון המשך תהא המציאות הפוליטית אשר תהא בימים הקרובים. זה ייקבע מכיוון שמבחינתי התשובות שקיבלנו ממשרדי הממשלה לא מתחילות להניח את הדעת.

אני רוצה להודות לכל מי שטרחו ובאו: חברת המועצה מאיה נורי, נציגי הארגונים האזרחיים החשובים, פעילי המחאה וגם, כמובן, נציגי משרדי הממשלה.

אני רוצה לבקש את הדברים הבאים: אני מבקש לקבל ממשרד השיכון והבינוי מסמך שיונח על שולחן הוועדה ויופץ לחברי הכנסת לקראת הדיון הבא לגבי מדיניות המשרד בנוגע לשוק השכירות. מהי המדיניות שלכם לגבי הסדרת שוק השכירות, פיתוח שוק השכירות, דיור לשכירות בר השגה? אני מניח שיש מדיניות, הדברים כתובים – תציגו לנו אותה. זאת הבקשה שלי כולל התחזיות שלכם לטווח קצר ולטווח ארוך.

דבר נוסף שאני מבקש ממשרד האוצר ומרשות המיסים זה התייחסות לסוגיה של שימוש, ולו כהוראת שעה בפטור ממיסוי כדרך לתמרוץ התנהגות ראויה, אחראית והגונה של משכירים בשוק השכירות. באופן ספציפי אני מבקש לדעת האם מתנהלת עבודת מטה שלכם לכרוך את הפטור ממיסוי עד שאולי תבטלו את הפטור בעתיד. ראינו גם בדברים אחרים שרציתם לבטל, גם זה ייקח לכם עוד קצת זמן. אז עד אז אני רוצה לדעת האם משרד האוצר ורשות המסים מתכוונים להתנות את הפטור או חלקים ממנו בהתנהלות שמשרתת את האינטרס הציבורי והלאומי בתחום השכירות. אם כן – מצוין, אז תפרטו את המדיניות; ואם לא – תאמרו את זה בצורה ברורה כדי שהציבור יידע מה העמדה שלכם בנושא הזה.

משרד המשפטים – הסוגיה רחבה הרבה יותר מסוגיית התיווך. א', ברגע שיש פסיקה היועץ המשפטי לממשלה בהנחיותיו הוא לא פרשן של החוק. מי שמפרש את החוק זה לא היועץ המשפטי לממשלה, זה בתי המשפט. היועצת המשפטית לממשלה יכולה לבוא ולומר שהצעת החוק הממשלתית התכוונה לדבר אחד; התוצאה של התהליך החקיקתי היה דבר שני, ובתי המשפט פירשו את זה. לכן צריך ליזום תיקון חקיקה או במקרים מסוימים ליועץ המשפטי לממשלה יש זכות עמידה גם בהליכים שיפוטיים ואפשר לחוות עמדה. אני בהחלט ממליץ - -

אבל הפסיקה נשענת על החוזה, לא על סעיף החוק.

עורכת הדין אטינגר, רגע. אנחנו לא בדיון ספציפי נקודתי. את יכולה לשלוח לי גם נייר עמדה ולדבר איתי ונראה. כך או כך יש גם תפקיד לארגונים חברתיים כידידי בתי משפט, ואני בהחלט ממליץ לארגונים החברתיים גם לראות את התופעה הזאת. אבל העניין הוא הרבה מעבר לתיווך. את עניין התיווך צריך, כנראה, לתקן על-ידי תיקון חקיקה והבהרת המצב. יש היום דפיציט רגולטורי - -

האם הפיקוח - - -

חברים, יש בכנסת נהלים. אני בעוד 90 שניות מסיים.

האם הפיקוח לא שייך למשרד המשפטים?

אדוני, אבל אני אומר לא. אני איתכם, אני בצד שלכם. יהיה עוד דיון, אני מבטיח, אדוני, האמן לי. לבי לא גס בכל מה שאתה אומר כיוון שאני שותף לדעתך.

יש היום גירעון רגולטורי דרמטי בתחום הדיור. בדיון הבא משרד המשפטים יתבקש להציג מהם, בראייתו, הכלים המשפטיים שעומדים לרשותו השוכרים ובדגש על השוכרים המוחלשים. אני מזכיר שבתחום הדיור המוגן הקימו בתי משפט לשכירות. המחוקק הבין שאי אפשר לשלוח שוכר או דייר מוגן להידיין במסלול משפטי רגיל. האם אפשר לחשוב על מסלולים מהירים בבתי משפט, אולי בתביעות קטנות? האם אפשר לייסד מסלולים של גישור, של פישור, של בוררות בתחום השכירות? לא יודע. האם בתי משפט מקומיים, יכול להיות שהם מקום מתאים לעמוד לצד שוכרים ומשכירים ולא רק לסייע לרשויות מקומיות בתחום הגבייה? לא יודע. אבל מה שברור היום זה שיש במדינת ישראל, 2.5-2 מיליון אנשים שנמצאים בסיטואציה שמשפיעה מאוד על מצבת הזכויות שלהם, והמעטפת המשפטית היא לא מעטפת משפטית טובה, והתיקונים שנעשו ב-2017 הם באמת על גבול הקוסמטיים. אז אני מבקש לדעת, כמו ששאלתי מה מדיניות משרד השיכון ומדיניות רשות המסים, אני רוצה לדעת האם יש מדיניות למשרד המשפטים בתחום הייעוץ והחקיקה? אני לא מכיר הצעות חוק ממשלתיות בשנה האחרונה בתחום הזה. אני מבקש לדעת האם יש עבודת מחשב שלכם על שיפור חוק שכירות ושאילה, חוק המתווכים ומסלולים אחרים. כל הדברים האלה יוצגו בדיון הבא שייקבע בהקדם. תודה לכולם, המשך יום נעים.


הישיבה ננעלה בשעה 16:15.