פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



32
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
20/06/2022


מושב שני



פרוטוקול מס' 51
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום שני, כ"א בסיון התשפ"ב (20 ביוני 2022), שעה 12:00

יישום המלצות דוח הוועדה הציבורית לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות

חברי הוועדה: מיכל שיר סגמן – היו"ר
עלי סלאלחה

איזבל סרי לוי - מפקחת ארצי (פגיעות מיניות בילדים ובני נוער), השירות, משרד הרווחה והביטחון החברתי

סלעית שחר הוכמן - מנהלת תחום טיפול נפגעים מינית בגירים, משרד הרווחה והביטחון החברתי

ד"ר ענבר צוקר - סגנית ראש חטיבת רפואה, משרד הבריאות

ד"ר זהר סהר - מנהלת המחלקה לטיפול באלמ״ב ותקיפה מינית, משרד הבריאות

איריס בן יעקב - ממונה חינוך למיניות ומניעת פגיעה, משרד החינוך

בת-עמי ברוט - ראש תחום נפגעי עבירה, פרקליטות המדינה, משרד המשפטים

טלי נועם - עו"ד, מתמחה, משרד המשפטים

נטלי גבאי לוי - מנהלת תחום בכירה, המוסד לביטוח לאומי

גל מזרחי - מנהלת מדור, המוסד לביטוח לאומי

רפ"ק סיוון שחר - ר' חו' חסרי ישע קטינים, משטרת ישראל

חנית אברהם בכר - עו"ד, הנהלת בתי המשפט

אפרת ליפשיץ פרקש - עו"ד, לשכה משפטית, המשרד לביטחון פנים

שילת לוי - יחידת הסיוע הארצית לנפגעי עבירה, פרקליטות המדינה

לירון אשל - עו"ד, יועמ"ש, המועצה הלאומית לשלום הילד

מריה רבינוביץ' - חוקרת במרכז המחקר והמידע, הכנסת

פרופ' כרמית כץ - מנהלת הועדה הציבורית, אוניברסיטת תל-אביב

הדר עזרא וייזל - עו"ד, פעילה בוועדה, הוועדה לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בילדות

יעל שרר - מנהלת, הלובי למלחמה באלימות מינית

רחל-לי גפן - מנהלת תוכן ומדיה, הלובי למלחמה באלימות מינית

טלאור ושדי - דיגיטל, הלובי למלחמה באלימות מינית

ענת אופיר - מנהלת המיזם למניעת התעללות בילדים, מכון חרוב

מיה אוברבאום - מנהלת תחום קשרי ממשל וקידום מדיניות, איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית

איתי פלס - מנהל פורום

עדי אגסי



הילה נויבך






משתתפים (באמצעים מקוונים)
אסף דוברוביצר - רפרנט תקציבי רווחה, משרד האוצר

צח בן יהודה

תמי ברנע

מאיר פרץ


יישום המלצות דוח הוועדה הציבורית לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות

צהריים טובים, היום יום שני, כ"א בסיון התשפ"ב, ה-20 ביוני 2022. אני שמחה לפתוח את דיון הוועדה. הנושא הוא יישום המלצות דוח הוועדה הציבורית לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות. מדובר בדיון המשך לדיון שקיימנו בעבר. קיבלנו את תשובות משרדי הממשלה ונעבור אליהם. פרופסור כרמית כץ, בבקשה.

תודה רבה, אני פרופסור כרמית כץ, מנהלת הוועדה הציבורית לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות ומנהלת תחום המחקר במכון חרוב. בראשית דבריי אני רוצה להודות ליושבת-ראש הוועדה לזכויות הילד, חברת הכנסת מיכל שיר סגמן, על השותפות, על המסירות ועל המחויבות שלך לילדי מדינת ישראל, על עשייתך המאומצת והנהגתך. אני רוצה גם להודות לכל הנוכחים בדיון, כל אחד מאיתנו הוא חלק מקהילה שפועלת ללא ליאות על מנת לקדם את ביטחונם ורווחתם של ילדי מדינת ישראל.

דו"ח הוועדה הציבורית לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות – שם ארוך מאוד אבל הכי מדויק שמצאנו – הוצג פה לראשונה באדיבות יושבת-ראש הוועדה. בדצמבר הגשנו אותו בטקס רשמי מרגש לנשיא המדינה ורעייתו. דו"ח הוועדה נושא את הכותרת: "חייתי אבל לא הייתי" ומציג תמונה קשה של ילדים נפגעי התעללות מינית במדינת ישראל, אשר חתמה על האמנה לזכויות הילד בשנת 1989 והצהירה בפני הקהילה הבינלאומית על מחויבותה לזכיות הילדים. ממצאי הדו"ח חושפים הפרה בוטה של זכויות בסיסיות של ילדים ובכללן זכות להתפתחות, להגנה ולשוויון.

"צעקתי כמו שילדים צועקים אבל אף אחד לא שמע". הלוואי והייתה זו זעקת העבר, לצערנו – וכל מי שנמצאת בדיון בוודאי תסכים איתי – גם היום אנו שומעים את זעקתם של ילדי מדינת ישראל. אחרי שנתיים קשות, רוויות בחוסר יציבות פוליטית ובמגיפה אחת שממאנת להיעלם, ילדי מדינת ישראל זקוקים לנו יותר מתמיד. השעה היא שעת חירום לאומית ובמושגי זמן של ילדים עלינו לפעול עכשיו כדי להבטיח שכל ילד וילדה במדינת ישראל יזכו לחיי ביטחון.

מרגע השקת הדו"ח, נפגשנו, חברות הוועדה, יחד עם חברי הגרעין האקטיביסטי של הוועדה. קיימנו מפגשים אישיים עם שר הרווחה, שרת החינוך, שר הבריאות, השר לביטחון הפנים ופרקליט המדינה. אני חייבת לציין שבכל אחת מהפגישות התקבלנו בהתרגשות רבה והתרשמנו ממחויבות אמיתית לשינוי. מיד לאחר המפגשים, שר הרווחה, השר לביטחון הפנים ופרקליט המדינה גיבשו צוות מוביל אשר מטרתו להפיח חיים במסקנות העולות מתוך הדוח. גם שר הבריאות עומל בימים אלה על הקמת צוות מוביל ליישום.

הקמת הרשות הלאומית להגנה על ילדים במדינת ישראל. זאת הזדמנות נוספת להודות ליושבת-ראש הוועדה לזכויות הילד, מיכל שיר סגמן, על החזון החשוב ועל הובלת המהלך. חשוב לי להדגיש שהקמת הרשות תוביל לשיתוף פעולה איטר-דיציפלינרי של כל המערכות הפועלות היום, זאת על מנת לתכלל את עבודתן ולמנוע את הוואקום שמאפיין את הטיפול בילדים נפגעי עבירה במדינת ישראל. ילד אחד – מערכת אחד, זה צריך להיות העיקרון המנחה.

מנדט חשוב נוסף שצריך להיות לרשות הוא קידום מאמצי מניעה בקרב הציבור. אחד מכל חמישה ילדים עובר פגיעה מינית ורק 25% מהנפגעים בוחרים לחשוף זאת. אנחנו חייבים לשים את המגיפה על השולחן, לדבר עליה בכל פלטפורמה אפשרית. ילדים צריכים לדעת את הזכויות שלהם וזו אחריות שלנו לספר להם שיש להם זכויות ולאפשר להם את הפלטפורמה למימושן. מאמצי המניעה, כמו שאמרה יושבת-ראש הוועדה, חייבים לפנות גם להורים וגם לציבור הרחב. ההגנה על הילדים היא משימה לאומית שמצריכה אחריות חברתית וערבות הדדית.

מסקנות הדו"ח מצביעות על ההכרח לקדם הכשרות חובה לכלל אנשי המקצוע אשר עובדים עם ילדים בכל המערכות. נדרשת הכשרת חובה מתמשכת, מתעדכנת, כוללת התייחסות לא רק לידע אלא גם לשינוי עמדות בקרב אנשים המקצוע. לא ייתכן שנפגעי תקיפה מינית יסבלו מסטיגמה, מיחס מפלה ומדיר מצד מי שאמורים לתת להם מענה איכותי ומטיב. אנו קוראות מפה לביטוח הלאומי לקדם בדחיפות מתן פיצויים לנפגעי תקיפה מינית במדינת ישראל. אנחנו נכשלנו בלהגן על ילדים אלה בילדותם ולכן אנחנו כמדינה צריכים לפצות אותם על כך. על הפיצוי להיות יעיל ומכבד ולא לייצר חוויה טראומטית בתהליך שלו כפי שעולה מתוך ממצאי הדו"ח.

מתוך הדוח עולה ההכרח לקדם מערכות מיודעות טראומה – משפט, בריאות, אכיפת חוק – הן חייבות להתאים את עצמן לנפגעים. איננו יכולים לחיות בחברה שבה נפגעים מצביעים ברגליים ובוחרים לא לפנות למשטרה ולהליכים פליליים. פחות מ-9% מנותני העדות בפני הוועדה פנו למערכות אלו, ומי שלא פנה אליהם סיפר לנו שצריך להיות עשיר מאוד במשאבים רגשיים, תמיכה חברתית וכסף כדי לעמוד במסע כזה. מערכת הבריאות שאמונה על בריאותם הנפשית והפיזית של אזרחי ישראל, אסור שתימשך המציאות בה הנפגעים עוברים במערכות אלה פגיעה חוזרת. כל מענה רפואי לנפגעי תקיפה מינית חייב להיות מיודע טראומה, אחרת נייצר טראומה נוספת וקשה יותר.

בסיכום ארצה לצטט את המשפט הבא מתוך אחת העדויות: "תפסיקו ללמד אותנו לתת אמון, תהפכו להיות חברה שראויה לאמון שלנו". במהרה בימנו אמן.

תודה רבה. ארחיב לגבי משהו שהתייחסת אליו. אתמול הוועדה לזכויות הילד, בשיתוף עם המועצה לשלום הילד ומשרד המשפטים הצליחה לעשות היסטוריה. מהיום הראשון בתפקידי, כמעט כל נושא שבו נגענו, לרבות פגיעות מיניות, ראינו שחסר גוף נוסף, ממשלתי, שיראה את התמונה שאנחנו רואים. הרבה פעמים אנחנו מרימים דגל וצועקים ואף אחד מהצד השני לא מבין זאת כי כל אחד מסתכל על חלקת האלוהים הקטנה שלו. אתמול עברה הצעת מחליטים בסיוע שר המשפטים גדעון סער ומשרד המשפטים, הצעת מחליטים שנוסחה גם על ידי הייעוץ המשפטי של הוועדה בשיתוף תמי, מנהלת הוועדה וכל הצוות המופלא שראוי לקבל את כל הקרדיט כי מדובר בשינוי מהותי. קם גוף שמתכלל, פורום מנכ"לים שוטף וקבוע של כלל משרדי הממשלה, גוף שיעסוק בנושאי ילדים לרבות פגיעות מיניות בילדים, בתקווה שהילדים יזכו למלוא היחס והטיפול ויפסיקו ליפול בין הכיסאות הבירוקרטיים של שיח בין משרדי ממשלה.

זה צעד שהוא מרגש, אין הרבה דברים מרגשים בכנסת, אני חייבת להודות שזה אחד הדברים שהצליחו להעלות דמעות בעיניים של כולנו כשזכינו לשמוע שההצעה עברה פה-אחד בוועדת השרים ( מאחר שזו הצעת מחליטים אז זה לא צריך להגיע לכנסת). מדובר בדבר שקורה עכשיו, אני חוזרת על זה כי זה חדש גם עבורי וזה דבר מרגש. זו גם ההזדמנות להודות לכל השותפים והשותפות במהלך הזה, החל מגדעון סער שר המשפטים, משרד המשפטים, הצוות המשפטי, צוות הוועדה לזכויות הילד, הצוות המשפטי של הוועדה, המועצה לשלום הילד שבאמת בלעדיכם זה לא היה קורה. אני קוראת להם "מלאכים ומלאכיות בלי כנפיים" וזה אכן כך. תודה לכל מי שלקח חלק ביוזמה המבורכת. תודה לפרופסור כץ עבור העשייה. זה רק פתיח אבל פתיח מרגש. אנחנו רואים שסוף כל סוף, גם מה שנוגע לפגיעות מיניות בילדים עובר לקדמת הבמה וכשנושא שכזה עובר לקדמת הבמה כולם מרוויחים, לרבות אותם ילדים שבטוחים שהם היחידים שזה קורה להם. לצערנו הרב זה קורה יותר מדי, זו תופעה שלא רואה מעמד סוציו-אקונומי, מיקום גיאוגרפי, לא רואה דת, לא רואה גזע, זו תופעה שמתרחשת וחייבים למגר אותה מתוכנו והעובדה שעשית את העבודה הכול-כך מעמיקה הזו וכן ההיענות של משרדי הממשלה – הם דברים מבורכים. אנחנו רואים התקדמות עצומה בעשורים האחרונים וכולי תקווה שבעוד עשר שנים השיח פה, בוועדה לזכויות הילד, כבר ייראה אחרת. לירון, בבקשה.

אני לירון אשל, היועצת המשפטית של המועצה לשלום הילד. גם אנחנו חווינו התרגשות גדולה מאוד, תודה עבור העבודה הנחושה בשביל הילדים. הלב שלך במקום הנכון. תודה גם לכל הצוות, תמי ועליה וכולם. המועצה מלווה ילדים נפגעי עבירה כבר 20 שנים. כמו שכבר דובר לפני, אנחנו מבינים שמדובר בריבוי גורמים, ריבוי צרכים, ריבוי זירות וריבוי שפות. אתה מבין שגם אם כל רשות באמת עושה 150% אבל אין שיח משותף אז בסופו של דבר ילדים נופלים בין הכיסאות. המחשבה מאחורי היוזמה הזאת ובכלל, כשאנחנו מדברים על ילדים נפגעי עבירה, היא לראות בצורה הוליסטית את הנושא ולתפור חליפה שמותאמת לילד וקשורה לחינוך, צרכים של רווחה ולצרכים של ליווי בהליך משפטי. אני חושבת שאם אנחנו שנייה מסתכלים על התוצאות או התוצרים המשפטיים של הליך פלילי אין דרך אחרת להבטיח לילד צדק בלי לראות אותו בצורה הזאת.

אנחנו מכירים את הנתונים, 80% מהתיקים נסגרים ואלה שלא נסגרים מגיעים להסדרי טיעון שלא ממש הולמים את העבירה. אחר כך הם נחשפים לענישה מקילה, ועדות שחרורים, שחרור מינהלי וכולי. "צדק" במובנו המשפטי הוא מוגבל.

אני מקווה שבעוד שבועיים תעבור הצעת חוק שלי בקריאה השנייה והשלישית. מדובר בהרחבת תקופת ההתיישנות בהליך אזרחי כבר תעבור ואז גם זה יהיה תיקון שייתן עוד - - -

כשאנחנו שואלים ילדים מה זה צדק אז הם אומרים אמירות כגון: "מישהו רואה אותי? מישהו מדבר בשפה שלי? מישהו שאל אותי מה אני צריך?" לפעמים הוא צריך שיעזרו לו עכשיו בתוכנית מוגנות במשרד החינוך או שיעזרו לו להשתלב חברתית, שיעזרו להוריו במצב הכלכלי כי הוא מרגיש את המצוקה של ההורים. אני שמחה על הדיון ועל כך שהוועדה משמיעה את צורכי הילדים בצורה רגישה ואנושית. אני שמחה עבור הילדים ואני חושבת שכשיהיה גורם שזה התפקיד הפורמלי שלו, שמחבר את כל הקצוות ומדבר שפה של ילדים – המציאות תיראה אחרת.

תודה רבה. נעבור למשרדי הממשלה, הגיע זמן התשובות. אני רוצה לפתוח עם נציגות משרד הרווחה. איזבל, בבקשה.

איזבל סרי לוי, מנהלת תחום פגיעות מיניות בילדים ובני נוער.

קראנו את תשובתה של המנכ"לית.

תשובת המנכ"לית נכתבה לפני זמן רב, לפני ההצגה הראשונית שהייתה בוועדה. אתייחס לעדכון שהעברנו אז אבל אולי, באופן כללי, אני מוכרחה להגיד שהקריאה של הדו"ח הייתה מרגשת, קצת פחות מרגש מלשמוע את הנפגעים בעצמם אבל אני חושבת שהדרך שבה הבאתם את קולות האנשים לתוך הדו"ח גרמה לי להזיל דמעות. אחת ההמלצות של הוועדה של שמיעת הנפגעים והנפגעות בעצמם. טיפלנו ואנחנו פוגשים נפגעים בפעילויות רבות של המשרד, אבל להזמין את הנפגעים הבגירים שמסוגלים לספר על החוויות שלהם זה דבר חשוב. אני רואה שהמגמה הזאת תפסה תאוצה בחודשים האחרונים, הזום פתח לנו עולמות שלמים. ביום רביעי הקרוב יש לנו הרצאה בזום עם מאות נרשמים. אני חושבת שלהביא את הקולות זה כבר הישג רציני מאוד.

המשרד שלנו מנסה לשפר כל העת את השירותים הניתנים לילדים ולבני נוער בסיכון בכלל ונפגעי אלימות מינית בפרט. אנחנו מנסים לדייק את השירותים והמודלים יחד עם הנוער וההורים. אנחנו מנסים, בכל ההכשרות, להכניס את הנושא של ילדים בסיכון, סימנים ואיתותים שילד אולי נפגע, ניהול שיח עם ילד שיש חשש שהוא נפגע. כמי שעבדה במסגרת הכשרות מקצועיות של משרד הרווחה שנים רבות אני יכולה להעיד שהנושאים נכנסים בכל הרוחב, בהכשרות - - -

סליחה, השאלה היא אם זה חובה. קראתי את תשובות המשרדים האחרים שבאמת נותנים פלטפורמה טובה ללימוד, בין אם זה דרך אינטרנט או הכשרות כאלו ואחרות. השאלה היא עד כמה זה הופך להיות חובה. אשאל אחר כך את משרד החינוך מה הסבירות להכניס את זה לתוך תוכנית הלימודים בבתי הספר לרפואה, עבודה סוציאלית, הוראה. במקום לנסות לעשות סתימה של חור לאחר מעשה אפשר לעשות זאת בצורה מסודרת על ידי שילוב הנושא בתוכניות הלימודים. בדור הבא זה כבר יהיה חלק בלתי-נפרד.

כרמית ממונה על הכשרה של עובדים סוציאליים באחת האוניברסיטאות המובילות בארץ והיא יכול להגיד אם היום זה נושא חובה. אני יכולה להגיד - - -

אצל רופאים לא וגם לא אצל פסיכולוגיים.

גם לא אצל עובדים סוציאליים, זו לא חובה.

זו לא חובה, אני חושבת שהמכללות והאוניברסיטאות - - -

אבל זה כבר משהו לשאול את משרד החינוך.

אני מדברת על ההכשרה של העובדים הסוציאליים. אני מנסה להגיד שמעבר להכשרה הבסיסית של העובדים הסוציאליים יש לנו במסגרות שלנו אימהות בית, מדריכים שעובדים עם ילדים ונוער, מטפלים שונים שבאים במגע עם הורים ועם ילדים. אין מדובר רק בעובדים הסוציאליים, המשרד שלנו קשור בהרבה מאוד אנשי מקצוע שבאים במגע ישיר עם ילדים, זה יכול להיות מדריכי נוער, סייעות שנכנסות לבתים ועוד. כשאנחנו עושים הכשרות המשך לאימהות בית בפנימיות ולמדריכים, ההכשרות יכללו הרצאה על זיהוי ואיתור של נפגעי התעללות, הרצאה על חובת הדיווח, הרצאה - - -

אבל זה רוחבי?

מי שמקבל את ההכשרה הזו אינו עובד סוציאלי, זו הכשרה פנים משרדית למטרה של מילוי תפקיד כזה או אחר בהכשרות לתפקיד - - -

- - - באחוזים. זה שאתם עושים זאת זה מבורך, אבל עד כמה, אם אנחנו מנהלים דיון בעוד שנה מהיום, כמה אחוזים מאנשי המקצוע של משרד הרווחה באמת יעברו את ההכשרה. אני מנסה להגיע ל-100% ואני רוצה לדעת שלא מדובר בהכשרות נחמדות אבל רק 10% ממי שאמור לעבור אותן אכן עושה זאת. אגב, זאת שאלה שמופנית לכל משרדי הממשלה. לא להגיד לי: "הנה, אנחנו עושים" ובסוף אין מספיק אנשי מקצוע שעוברים זאת.

היום המשרד עוסק הרבה בתוצאות של ההתערבות, עד כמה ילד נתרם ממסגרת שהוא נמצא בה. אני כוללת בתוך זה את כל המסגרות לילדים ובני נוער. אנחנו מנסים לדייק את התוכניות. לגבי ייחודיות של נושא הטראומה המינית, אני אחראית על נושא המרכזים הייעודיים לטיפול בילדים שנפגעו מינית מגיל 3 ( וקצת לפני, לצערי) ועד סוף התיכון. מדיניות המשרד היא לקבוע את הטיפול לאחר פגיעה. אני מתנצלת שזה לאחר פגיעה אבל גם אם לא נמנעה הפגיעה אז לפחות אנחנו מתחייבים לתת את הזכות לקבל טיפול רגשי משקם. הטיפול מבוצע - - -

זו זכות שעומדת לנפגע גם אם אין הליך משפטי?

ללא שום תלות במי פגע, באיזה - - -

ילד לא הלך להליך משפטי, לא אמר מי פגע בו - - -

בלי שום תלות בהליך המשפטי, ההיפך הוא הנכון. משהו כמו שליש מהילדים שאני מטפלת בהם בשנה האחרונה, לפי הנתונים שאספנו - - -

תמי שואלת מהם זמני ההמתנה.

במסגרות של הילדים כמעט ואין המתנה. לאחרונה הוצפנו בפניות. לפני שבועיים נפגשתי עם מנהלי 21 המרכזים האזוריים שפרוסים ברחבי הארץ. המנהלים הציפו שני קשיים: היעדר מסגרות טיפוליות רגשיות נוספות – אנחנו יודעים שהמערכות רזות ויש גם קושי לאייש חלק מהתפקידים שכבר קיימים בשירות הציבורי – שגורמות להצפה בעקבות הקורונה והחמרה של מצבי הרוח של הילדים. יכול להיות ילד שעבר פגיעה מינית ויכול היה להתאושש מזה יחסית מהר בעזרת תמיכת הוריו אבל התופעות הכלליות שאנחנו רואים - - - הטיפולים מורכבים.

מה שם המרכזים ואיך יודעים להגיע אליהם.

משרד הרווחה מפעיל את המרכזים באמצעות שמונה עמותות שונות. יש מרכזי מיט"ל, רימונים ועוד. השם הרשמי הוא: "מרכזים אזוריים לטיפול בפגיעות מיניות בילדים ובני נוער ובני משפחותיהם". מדובר בטיפול ציבורי.

איך הנפגעים והנפגעות יודעים לפנות אליכם? דיברנו בוועדה על הקושי העצום של ילד או ילדה שעברו פגיעה מינית – גם אם עברו כמה שנים והם מתחילים להפנים שקרה להם משהו – יודע לאן לפנות? היד רועדת בשלב של הרמת הטלפון הראשוני. איך גורמים לשלב הזה להיות יותר נוח. זה נשמע קצת מצחיק שאני מתעכבת על זה, אבל הרגע הזה שבו אתה מחליט שאתה מבקש עזרה, לא משהו משפטי אלא משהו נפשי בסיסי, השלב הזה זה חתיכת שלב, זה באמת חתיכת שלב רגשי שקשה לעבור אותו והרבה מאוד לא עוברים אותו. האם יש למשרד את המודעות לקושי הזה והאם יש את המודעות לעובדה שחייבים להנגיש את זה בצורה שתהיה זמינה לילד או ילדה שחוששים כי אם הפגיעה היא בבית אז הפחד להיחשף גדול יותר כי מה יקרה אם ההורים ידעו.

אני חושבת שצריך לשים על השולחן את כל הרצף של השירותים. משרד הרווחה מפעיל היום את מרכזי ההגנה יחד עם משרדי ממשלה נוספים. אנחנו מדברים על בתי לין שפתוחים בפני כל ילד, גם ילד יכול להגיע לשם לבד בלי ליווי של מבוגר כלל. אנחנו מדברים על עבודה עם מרכזי סיוע לנפגע תקיפה מינית. המשרד שלנו - - - 12 מיליון שקלים - - - בשנה שעברה. תמיכה במרכזי סיוע לנפגעי תקיפה מינית, הרחבנו גם את מספר המרכזים. בשנה שעברה נוסף מרכז סיוע חרדי נוסף.

הנגשה לשפה הערבית.

יש מרכזי סיוע דוברי ערבית, יש מרכזי הגנה שיש בהם טיפול בשפה הערבית.

בבאר שבע לא נראה לי שבעיה זו נפתרה.

על באר שבע אני לא רוצה - - - בירושלים הורחב, בנצרת הורחב, בחיפה יש גם כן סיוע בשפה הערבית. חשוב לציין שמרכזי הסיוע נעזרים בצ'אט ובווצאפ. אנחנו יודעים על מרכזי הסיוע שברגע שאפשר לכתוב ולא להרים טלפון אז גיל הפניות יורד. יש יותר ויותר ילדים והורים שפונים למרכזי הסיוע. יש מוקד 105 שכולל דסק של הרווחה, הבריאות והחינוך. אני חושבת שגם שם תהיה עוד מעט אופציה של פנייה בכתב. ראינו לילדים יותר קל להתכתב מאשר להתקשר. אנחנו עובדים עם עמותות שמפעילות עבורנו את מרכזי הטיפול, חלק מהאיתור שהם מפעילים עובד דרך אינסטגרם. יש גם פרויקט מקסים במרכז הסיוע השרון, ביטוח לאומי שותפים שם, אני רק הצטרפתי כסוג של ליווי מקצועי - - -

בבתי הספר עדיין מדביקים בשירותים את הטלפונים של מרכזי הסיוע? פעם היו מדביקים בתוך חדרי השירותים מדבקות עם מספרי הטלפון.

מדבקות רואים הרבה, גם בצבא.

יש כאן תיכוניסטית שאומרת שזה עוד קיים.

אבל היום יפרסמו גם את הצ'אט וגם כל מילה. יש פרויקט מקסים, גבירתי, אני לא יודעת אם הספקת להכיר. מעלים לאינסטגרם כל מיני סיטואציות מיניות - - - הם העלו את זה מקסים, יש שם קמפיין שבשנה שעברה עשו אותו רק בחופש הגדול והשנה אני יודע שמאוד הרחיבו. כל הנוכחות בניו-מדיה - - - יותר אבל אנחנו - - -

אלו בעצם הסטיקרים החדשים.

כן, המסך החליף את הסטיקרים. מידע על השירותים שלנו, אני וסלעית בקשר עם כל מרכזי הסיוע והמרכזים שלנו על מנת להפיץ את המידע. לא יהיה הורה שיצא ממרכז ההגנה ולא יידע לאן הוא יכול לפנות על מנת לקבל טיפול. כל הצוות של זוהר ממשרד הבריאות נמצא פה - - - ביקשנו את זה בעבר, אני לא יכול לומר כרגע איפה זה עומד. אנחנו רוצים לפרסם ולהרחיב כל הזמן.

אני רוצה לציין את שר הרווחה מאיר כהן על אכפתיות יוצאת דופן לכל נושא הפגיעות המיניות בילדים. רואים שהוא שם לא רק כי צריך והוא נוכח בהוויה של יצירת שינוי לטובה. ,

לגבי שאלה על המתנה, אני יכולה לומר לזכותו של כבוד השר שבמרכזים של הקטינים אנחנו מנסים לא ליצור המתנה על ידי זה שפשוט אנחנו מבקשים מהמרכזים לתת עוד שירות. אנחנו צריכים לסגור גירעון תקציבי מאוד גדול בכל שנה בגלל הדבר הזה אבל המחשב היא למנוע המתנות.

ביקשתי מהשר בפעם הקודמת, לא סתם הזכרתי את באר-שבע, להתייחס למחסור בעו"ס נוער דובר ערבית. נראה שיש ממש מחסור והיום צריך מתורגמנים שמגיעים לשם ואינם דוברי עברית. ילד גם כך בקושי מדבר והקושי של מתורגמן רק מכביד. מחכים שמונה שנים לאייש את התקן, השר יודע מזה, שוחחתי איתו על כך.

כוונתך לחוקר נוער?

לא, עו"ס נוער.

אני יכולה להגיד שאם עברו - - -

בידקו מה קורה שם כי יש שם בעיה. מדובר באזור שיש בו לא מעט אוכלוסייה דוברת ערבית וזה קריטי. שוחחתי עם השר, הוא היה מוטרד מהעניין ואני יודעת שזה בבדיקה. יש לך שאלה?

איתי פלס מהמעגל השני, הסבים והסבתות. אנחנו עוסקים פה בדו"חות, השאלה היא אם משרד הרווחה יכול לתת לנו נתונים סטטיסטיים כמה ילדים פונים מהטלפונים שניתנים, כמה ילדים פונים בעקבות הפניית היועצת. אני רוצה לספר שביקרתי בבית לין שבתל השומר והמנהלת שם אמרה לי באופן מפורש שהם לא מטפלים בפגיעות מיניות בתוך המשפחה אלא רק במקרים של זרים. כנראה שיש פה - - -

זה נכון, זה נכון.

מי עונה על זה, משרד הרווחה?

יש מקרים שמגיעים למרכז ההגנה ויש דאגה שאם הילד יובא על ידי אחד מההורים שלו תהיה בעיה לערוך הערכה ראשונית. יש מצבים שתשאול הילד ייעשה במקום ניטרלי. ילד יכול גם להיכנס לבד בגיל מסוים, תבוא ילדה בת 15 ותתחיל לרמוז שאולי אביה או דודה פוגע בה אז היא תתקבל בלי שום בעיה בתוך מרכז ההגנה.

ומה האלטרנטיבה?

חקירת הילדים תתבצע אחרי בדיקה של עובדים סוציאליים בחוק הנוער.

לא רק חקירה אלא גם טיפול. אם מגיע ילד בן 10 ואומר שפוגעים בו אז אני מניחה שלא יגידו לו ללכת הביתה.

ילד לא יגיד את זה בדרך כלל.

הוא ירמוז, יעשה צעד.

שלום, אני איריס בן יעקב, אני מנהלת היחידה למיניות ולפגיעה בילדים ובני נוער. כשהחשד הוא כלפי ההורה אנחנו מעדיפים שהחקירה תהיה בבתי הספר ושהיועצת היא זו שתלווה את הילד ותעקוב, ושזה לא ייעשה במרכזי ההגנה. בית הספר הוא מקום טבעי לילד.

בדרך כלל הם לא אומרים אלא רומזים בכל דרך אפשרית וזה ייצא בכיתה ולא מול המנהלת. מזכירים משהו ואז רואים את ההתנהגות שלו. צריך סוג של חדות כדי להבחין בכך וזה מחזיר אותנו להכשרות, בלי הכשרה מתאימה אין שום סיכוי שמורה ישים לב.

ואז מוזמנת חקירה וחוקרת נוער מגיעה לבית הספר. הדבר נעשה ברגישות גדולה וזה המקום לפרגן לרווחה על כך. לא תמיד ניתן לומר ליועצת בית הספר מה עלה בחקירה ולפעמים זה בעייתי אבל עדיין, משם יש טיפול והפנייה לסיוע רגשי ולהליך שמתאים לילד.

יש פה רשימת מקורות - - - מדובר על זה ש-70% מהילדים לא יספרו לגורם זר מה עובר עליהם.

ולכן דיברנו על הכשרות לזיהוי כי בלי הכשרת זיהוי - - -

מה שקורה, הגורם היחיד שהילדים מספרים לו הוא האם.

או לחברים.

במשפחה זה לאם ואז גם היא בבעיה. אם תתנו לי לדבר אחרי זה יש לי הרבה דברים לומר על כך.

בסדר גמור. נחזור למשרדי הממשלה, משרד הרווחה, כתוב במכתבה של המנכ"לית. שיש הרבה דברים שצריכים להיכנס לפיילוט ושהרבה מאוד דברים זקוקים לתשובת האוצר. האם זה נפתר?

אני יכולה להגיד שבהמשך לדיווח שהגשנו אז, יש לנו 97 תקנים לעובדים סוציאליים לנפגעי עבירה שכבר נמצאים ברשויות המקומיות בהמשך לדיונים בוועדת ברלינר. התוכנית כרגע היא לטפל בנפגעי עבירות מין, קטינים ובגירים. התקנים המדוברים הם ראשוניים, לא כל מה שאנחנו צריכים. אנחנו מתחילים בבניית התפקיד כשהמחשבה שלנו היא שעו"ס במחלקת הרווחה יהווה כתובת לכל מי שנפגע מינית.

זה לא מה ששאלתי, שאלתי משהו ספציפי: האם יש בעיה תקציבית עם התוכניות שלכם. במסמך של המנכ"לית היא פירטה את הדברים המבורכים שהמשרד רוצה ליישם, זה אומר שצריך כאן גם את העניין של התקצוב. מה שאני רוצה לדעת זה האם יש תקציב להרחבה, לתקנים. האם יש משהו שתקוע?

איני רוצה לענות במקום האוצר.

אם אתם יכולים לבדוק כי זה פשוט משהו שעלה במסמך מדצמבר. חשוב לי לשמוע על יישום תוכניות ולא רק על יוזמה. אני לא רוצה לשמוע בעוד חצי שנה שיגידו שהיישום נתקע בגלל תקציב. אפשר לפתור את הדברים עכשיו.

אבדוק זאת.

סלעית, בבקשה.

סלעית שחר הוכמן, מנהלת תחום נפגעים מינית בגירים.

אני יכולה להוסיף שלמעשה מי שנפגע בילדות – וציינת בצדק שרובם חושפים את הפגיעה כמה שנים לאחר המקרה – רוב אלה שמקבלים טיפול אצלנו במרכזים לבגירים נפגעו בילדות. מעל 80% מאלה שמקבלים טיפול אצלנו זה כאלה שנפגעו בילדות. אין לי מה להוסיף מעבר - - -

גם הם זכאים לטיפול?

הם זכאים לטיפול לכל דבר, טיפול ארוך מאוד.

רק רגע, אני רוצה לעשות סדר. אדם שנפגע מינית בילדותו וניגש לאחד המרכזים שתחת משרד הרווחה ומדווח על כך, תארו לי מה קורה מהרגע הזה. חשוב לי שמי שצופה בנו יבין מה קורה כי משרדי ממשלה זה משהו מסובך קצת עבור אזרחים מן השורה.

אני יכולה להגיד שהיום יש 76 מרכזי טיפול לבגירים מגיל 18 שפרוסים בכל רחבי הארץ. בשנת 2021 נתנו מענה ל-2,700 נשים וגברים שנפגעו מינית, מדובר בנפגעים מכל האוכלוסיות.

צריך להגיש משהו?

הוא יכול להגיע עצמאית ולבקש טיפול.

אין בדיקה משפטית או פלילית, הוא רק צריך להגיד: "נפגעתי"?

הוא רק צריך להגיד: "נפגעתי". הוא יכול להגיע עצמאית או בעקבות הפנייה של מטפלים בקהילה, בתי חולים, מרכזי סיוע, מחלקת רווחה.

אבל הוא יכול גם להגיע עצמאית ולקבל טיפול על סמך אמירתו שנפגע. האם הטיפול הזה – ואני שואלת בכוונה כי אנחנו מצולמים – האם הטיפול הזה מדווח או נרשם בתיק אישי שעלול להפריע בעבודה או במתן אישורים כאלה ואחרים?

נרשם באופן מפורט במרכז הטיפולי.

אבל לא עובר לרשויות החוק.

לא. ההשמה היא השמה של מחלקות הרווחה ברשויות. לפעמים, כשלא צריך טיפול מעבר לטיפול הספציפי בפגיעה המינית לא צריך תיק שהוא תיק טיפולי במחלקת הרווחה, תיק מינהלי לצורך ההשמה בלבד, אבל יש דיווח על המשך הטיפול. מדובר בטיפול שיכול להימשך 3-4 שנים ובמקרים חריגים אפילו יותר. יש מעקב אחרי הדיווח הזה.

המעקב לא ימנע מאדם להיכנס לעבודה, תפקידים בצבא, במערכות הביטחון וכולי.

יש - - - שבהם, כשהוא עומד בתנאים מסוימים או כי הוא מרגיש מאוים, או כי הוא ברשות מקומית והוא מתקשה לחשוף את עצמו, במקרה שכזה משרד הרווחה מממן השמה ארצית וחסויה. יש מקרים שבהם ההשמה חסויה ולא נגלית לרשות המקומית שבה הוא גר. אני חייבת להגיד שלמרות שהפריסה היא גדולה ישנן עדיין רשימות המתנה מאוד ארוכות. צמצמנו את הרשימות בחודשים האחרונים.

וזה להבדיל מילדים, אצל מבוגרים יש רשימות המתנה.

נכון, יש כרגע בסביבות - - -

זה גם הגיוני, ילדים פחות פונים ובגירים כבר - - -

היום ממתינים לטיפול 700-800 אנשים רוצים לקבל את הטיפול של המרכזים, ההמתנה היא בגלל שאין לנו תקציב מספק ופריסה נרחבת מספיק.

הוגשה בקשה לתקציב? ואם כן, כמה?

הוגשה בקשה לתקציב נוסף. אני חושבת שבכל שנה יש לנו בקשה לתקציב נוסף. אם אנחנו מדברים על מה שקיים היום מבחינת הטיפול לנפגעים מינית, יש לנו גם שני הוסטלים לנפגעות מינית שנותנים טיפול ארוך וגם טיפול קצר מועד. אני לא יודעת להגיד לך כמה תקציב הוגש וכמה התקבל השנה. אני יודעת שעוד לא קיבלנו את התקציב של השנה האחרונה.

אשמח לקבל את המידע הזה, מיד נשמע את משרד האוצר. אבקש ממשרד הרווחה לדווח כמה תקציבים צריך על מנת לתת את מלוא השירות שקיים בתוכנית שלכם, אשמח גם לדעת איפה זה עומד ברמה התקציבית. נשמע את רפרט הרווחה באגף התקציבים, בבקשה. לאחר מכן, חבר הכנסת סלאלחה.

רציתי לשמוע אם יש פונים מהחברה הדרוזית, הערבית, חברות סגורות. פונים או לא פונים?

יש.

בגירים וקטינים.

נציג האוצר, בבקשה.

שלום, אני אסף דוברוביצר, רפרנט רווחה, אגף התקציבים במשרד האוצר. אני רוצה למסגר, עלו פה דברים של כמה משרדים. אני מכיר את משרד הרווחה. ביררתי במשרד לביטחון פנים ואני לא מכיר שעלתה שם דרישה תקציבית, ככל שתעלה נשמח לדון בה.

גם משרד הבריאות, אבל נתחיל ברווחה.

- - -

אתה מאוד מקוטע, נחיל ברווחה ונעבור לבריאות. טוב, הוא מקוטע. טוב, אסף, נסה להתחבר מחדש כי אנחנו לא שומעים אותך. תשובה לחבר הכנסת סלאלחה, בבקשה.

מבחינת הילדים השירות הוא ארצי וההתכווננות שלנו היא לתת טיפול לכל נפגע, לא משנה מאיזו חברה ובאיזו שפה.

זה לא מה ששאלתי, אני בטוח שאתם תתנו מענה לכולם. שאלתי האם חברות סגורות – דרוזים, מוסלמים, נוצרים – שמכונסות בתוך עצמן, האם יש מבוגרים או ילדים (נשים וגברים) שפונים אליכם ויש לכם מקרים שאתם מטפלים בהם או שלא. כמו כן, מה אחוז הפונים בחברות אלו ביחס לחברה הכללית. האם זה יותר או שזה פחות בגלל שזו חברה סגורה ושם לא רוצים להגיע למודעות לציבור.

לגבי הילדים, אדוני, התשובה היא חיובית. בעבר הגענו לכ-15% מטופלים ילדים שבאו מקרב החברה הערבית. השנה זה עומד על 9% כי היו לנו כמה חודשים שהמרכז דובר הערבית בצפון לא פעל.

יש גם בדרום.

נכון, בכל הערים המעורבות בישראל. לעניין הילדים, בהחלט כן.

נבקש דו"ח שמראה את התקנים שאתם רוצים להקצות עבור הנושא ואת יישום התקנים. כמה מאויש לעומת כמה יש. זה דו"ח שחשוב לנו בכל המרכזים.

אז בחברה הכללית זה 15% גם כן או שיותר?

התכוונתי, אדוני, ש-15% מכלל הילדים שטיפלנו בהם בכל המרכזים היו מהחברה הערבית. לדעתי זה פחות מאחוז באוכלוסיית המדינה.

עדיין החבר הזאת - - -

סגורה, נכון.

היא לא פונה, לא מדברת ולא בקטע הזה בכלל. זה כתוצאה מחוסר מודעות, אני הייתי מנהל בית ספר ואני יודע זאת, אפילו המבוגרים, אפילו אלו שמאיישים את התפקידים לא מדברים על זה ובסך הכול מקבלים את המשכורת. הילדים וגם המבוגרים סובלים כנראה כל החיים שלהם ואין מי שיעזור להם.

זה חלק מהעלאת המודעות בתוך חברות סגורות.

ראינו בחברה החרדית שיש הרבה גופים מתוך החברה שפועלים חזק מאוד לשנות את המציאות מתוך החברה, לא רק מה שמשרדי הממשלה יכולים לספק ואני קצת פחות מודעת בחברה הערבית, אנחנו רואים קצת פחות את הפעילות הזאת מתוך החברה והלוואי וזה היה יותר.

נעבור למשרד החינוך, לפני כן אני מבקשת להעביר שאלה למל"ג לגבי הכנסת ההכשרות לתוך תוכנית הלימודים. גם של רופאים, גם של עובדים סוציאליים. היום אנחנו נדבר על סתימת החורים אבל אפשר פשוט למנוע את זה בהכשרה של כמה שעות לימוד. בסוף לא מדובר על הרבה שעות לימוד לסדנת זיהוי. אני חושבת שזה משהו שצריך לעבור למל"ג ויש להכניסו לתוך תוכנית הלימודים.

אני רוצה להגיד שמאז הישיבה הקודמת של הוועדה הגענו לפריצות דרך משמעותיות בנושא ואשזור אותן במהלך המענה שלי. יש מעטפת מקצועית, היום יש 90 ושנה הבאה קצת פחות מדריכי יחידה שהם יועצים חינוכיים, פסיכולוגים חינוכיים שמקבלים הכשרה מעמיקה בנושא והם המומחים שצמודים לכל מפקחת על ייעוץ במחוזות, הם נותנים מענה מקצועי, עוזרים במקרים שמגיעים אלינו לאחר האיתור והזיהוי ועוזרים למקם את הדבר. אם יש דברים שיש לגביהם סימן שאלה אז הם מנחים איך אפשר לדבר עם ילד קצת יותר או איך אפשר להוציא עוד אינפורמציה. הם אלה שלמעשה מנחים את השטח מרגע שהתגלה אירוע, מה עושים ולמי פונים, איך פונים ולמה. אלה מדריכי היחידה, הם תמיד היו, חשוב לי לציין אותם כי מדובר בהשקעה של משרד החינוך בכל נושא האיתור והזיהוי גם לגבי פגיעות מיניות אבל לא רק.

לגבי הכשרה, יועצים חינוכיים עוברים הכשרת חובה בכל מה שקשור באיתור וזיהוי. הם אלה שנמצאים בשטח ואליהם פונים עובדי ההוראה כשיש חשד של פגיעה בילד או כשילד מגלה סימני מצוקה.

הבעיה היא שאם לא יעלה חשד הוא לא יידע לפנות וכדי לראות את החשד הוא צריך לעבור בעצמו - - -

אז אצלנו זו הכשרת חובה, מה הסימנים, אפשר לזהות סימנים של ילד במצוקה. הסימנים יכולים להעיד על כל מיני סימנים של מצוקה ועל מה זה יושב, אבל הם מוכשרים לעבור את האיתור והזיהוי ואנחנו, בשנים האחרונות, פיתחנו המון חלופות וחומרים שיעזרו ליועצות בית הספר להנגיש את הנושא בחדרי המורים. יועצת, אם המידע, אם ההשתלמות, ההכשרה שהיא עוברת אצלנו מגיעה לחדרי מורים ומסייעת להם להכיר את סימני האיתור של ילדים במצוקה.

עכשיו ישנה פריצת דרך, אנחנו מקדמות מהלך עם מינהל ההוראה, עובדות הוראה נכנסות למערכת החינוך ותעבורנה הכשרת חובה באיתור וזיהוי, הן לא תעבורנה רק בחדרי המורים אלא מיד כשהן מגיעות לבתי הספר. זו תהיה הכשרה שהיא הכשרת חובה ובשנתיים הראשונות תהיה עוד יחידת ידע שמוצעת להן כבחירה. זאת יחידת ידע שפיתחנו כדי למלא את החסר במקומות שאין יועצת או במקומות בהם עובדת הוראה רוצה לדעת קצת יותר. פיתחנו את יחידות הידע גם בשפה העברית וגם בשפה הערבית ואף לפי גילאים. יש שינוי בין הבעת מצוקה של ילד בגן לכזו של תלמיד חטיבת ביניים וכולי. פיתחנו גם כל מיני סרטונים שממחישים באופן סימולטני איך משוחחים עם ילד שנפגע. הסרטון מקסים ועומד לרשות אנשי מערכת החינוך ולצורך הכשרתם.

אני חוזרת לשאלה ששאלתי את נציגי הרווחה. אותי מעניין לדעת לא רק לגבי המוצרים הנפלאים ורמת המודעות של משרד החינוך בנושא הזה, אני רוצה לדעת אחוזים, כמה אנשי חינוך והוראה באמת מגיעים וזה נוגע בהם. עד כמה זה באמת, בסוף אני רוצה לצמצם את הפער הזה.

והאם זה יופיע כנוהל.

יש כמה דרכים. דיברתי על הכשרות ליועצים, זה נדבך על נדבך וכל פעם אנחנו עולים עוד שלב. מבחינתנו זו התקדמות רצינית שבעצם עובדת הוראה נכנסת למערכת וזה ממש מוגדר כנושא חובה. יש עוד דרכים ואחת הדרכים היא שבוע מערכת החינוך לפגיעה מינית בילדים ובני נוער. זה שבוע שבו אנחנו עושים סדנאות בחדרי מורים, סדנאות לתלמידים. גם שמדברים על פגיעה, כשילד נפגע זה עולה בכיתה. אנחנו שומעים גם ממנחים חיצוניים שכשהם מגיעים לסדנה הם מקבלים בסופה שובל של ילדים שבאים ורוצים לשתף אותי במשהו. גם היועצות החינוכיות וגם עובדות ההוראה מדווחות על אותו דבר. ברגע שמדברים על מיניות ועל פגיעה מינית והנושא הזה עולה, ילדים מבינים שאפשר לדבר עם עובדי הוראה על דברים מורכבים, לפעמים זה עולה ולפעמים לא. שוב, הדרך ארוכה ומורכבת במיוחד כשמדובר בפגיעות מיניות בתוך המשפחה. שבוע המודעות לפגיעה מינית מציף את הנושא.

עלתה שאלה לגבי ההורים ולקחנו את זה בשתי ידיים, השנה עשינו הרצאות להורים והייתה הענות מקסימה. הייתה הרצאה מיוחדת לחמ"ד, לחברה הערבית ולממלכתי.

יש מפקחים לנושא זה?

כן, זה מה שאמרתי, יש מדריכות של היחידה שבאות מכל המגזרים. יש מהמגזר החרדי, הערבי, מכל המגזרים. המדריכות האלה צמודות למפקחות על הייעוץ.

למה אני לא מכיר את המדריכה במגזר הדרוזי? הייתי דומיננטי מאוד בנושא הזה ואני מכיר את כולם.

אולי זה קרה אחרי שעזבת.

יש לנו מדריכה מיוחדת למגזר הדרוזי, מקסימה. יש גם מפקחת שעובדת עם המדריכה בצמוד. אני מניחה שאתה מכיר את המפקחת, את המדריכה בדרך כלל לא מכירים.

את זוכרת את השם?

כן, תכף אזכר.

זה נושא מאוד מעניין - - -

יש 60 מפקחות.

כל מה שקשור למפקחות ולמדריכות במגזרים שאינם יהודים, נשמח לקבל דו"ח מסודר ונעביר את זה גם לחבר הכנסת.

אני רוצה להגיד שבעקבות תוכנית החומש חלה התקדמות.

הרי יש חברה ערבית, יש חברה דרוזית, יש מגזר ערבי ויש מגזר דרוזי. הרי חילקו אותנו לא לרוחי. הרבה פעמים המגזר הדרוזי נופל בין הכיסאות ואנחנו נשכחים. למה אני אומר לך את זה? אני מכיר את הנושא הזה, אני טיפלתי בנושא הזה, אני יודע איך זה עובד שם. העניין הוא לא רק בתוך בית הספר אלא גם בהסעות, בדרך, ו-1,001 דברים. אם לא פותחים את האוזניים ואת העיניים ואת הלב ואת כל החושים שלנו אז אנחנו נופלים בהרבה מקרים. תמיד יהיו אבל אחוז המקרים, האם הוא אחוז גדול או מינימלי.

נשמח לתת לך את השם.

נעביר אליך את הדו"ח. שתי שאלות לאיריס: האם במסגרת שבוע המודעות בנושא המיניות יש גם תוכניות חובה לתלמידים במהלך השעה וכמה מתוכם באמת מתקיימים כי שמענו ששיעורי החברה לא תמיד מתקיימים למרות שרוצים. שאלה שנייה: יש לא מעט תלמידים שלומדים במסגרות פרטיות. הם לא חלק ממערכת החינוך ולא חלק ממשרד החינוך. מי מתייחס אליהם ומוודא שהתכנים מגיעים לשם? אני לא חושבת שפגיעה מינית פשוט מסתכלת על בירוקרטיה של חינוך ציבורי או פרטי. אפשר לאהוב את התופעה או לא לאהוב את התופעה אבל יש מסגרות פרטיות ויש שם ילדים.

לגבי השאלה הראשונה, אני מודיעה בהתרגשות שהשרה עזרה לנו בכל הנושא של לימודי החובה. כל הנושאים של מיניות ומניעת פגיעה הפכו להיות רכיב חובה בתוך רכיב כישורי חיים. ממש עכשיו יצא מסמך.

ממתי זה תקף.

החל מהשנה הבאה. לגבי התלמידים שאינם בתוך מערכת החינוך, אני לא מכירה דבר כזה, אני יודעת שיש מוכרים שאינם רשמיים אבל אני חושבת שגם עליהם הפיקוח אחראי במידה מסוימת לבדוק, כן בודקים את תוכניות העבודה שלהם.

בודקים בעיקר שהם מלמדים שם לימודי ליב"ה ודברים כאלה, אין שום התערבות מעבר לזה. אם יש שם ילד מחונן ולא לוקחים אותו לאבחון פרטי, לעולם לא יידעו שהוא מחונן. במדינת ישראל, לטוב ולרע, אני אפילו לא מביעה דעה אם זה טוב או לא. צריך לתת את הדעת על כל המוכר שאינו רשמי מאחר שזו תופעה שהיא הרבה יותר נפוצה היום מאשר בשנים קודמות.

אני יודעת שיש שם יועצות חינוכיות, לפחות בחלק, כשהייתי מפקחת - - -

בתי ספר פרטיים יודעים לייצר לעצמם את הייעוץ, העניין הוא שכל השינויים האלה, ההכשרות, הזיהוי. כשמדובר במערכת ציבורית אז זה חובה וזה קורה, אנחנו לא יודעים אם זה קורה או לא קורה שם. השאלה שלי היא מי מפקח על זה ומוודא שזיהוי כל הסרטונים או דברים כאלה שהם לא תחת משרד החינוך, מי דואג לילדים האלה בסוף? יכול להיות שמשרד החינוך יגיד: "תקשיבי, זה לא תחת אחריותנו אז אני אלך לרישוי עסקים אבל אני אחפש שאת הכתובת הנכונה עבור הילדים האלה". זו תופעה שהולכת וגדלה והפגיעות לא מסתכלות לגמרי.

אני יכולה להגיד שאיפה שיש יועצות יש מפקחת שאחראית על הייעוץ והיא האחראית על ההכשרה המקצועית. לגבי השאר אני לא יודעת להגיד בוודאות ואני לא רוצה להגיד דברים שאינם מדויקים. עלתה שאלה לגבי הצגות ומופעים. השנה, דרך מערכת הגפן, משרד החינוך הפך את בתי הספר ליותר אוטונומיים וזה אומר שיותר ויותר תוכניות בנושא, זה גם טוב וגם לא טוב, אנחנו נלמד את זה בהמשך, לבתי הספר יש אפשרות להזמין הצגות ולשלם דרך מערכת גפן שמונגשת להם ישירות לבית הספר. מדובר בפריצה גדולה שאנחנו עסוקים בה. יש הרבה סימני שאלה לגבי זה אבל זה בהחלט יכול לתת - - -

מבחינת הרווח של זה?

הרבה פעמים מדובר בגורמים שלא מוסמכים או בדברים שאינם מותאמים ויכולים להיכנס לתוך מערכת החינוך כי יש אוטונומיה. ברגע שיש אוטונומיה יש רווחים גדולים אבל יש גם חסרונות, אני מניחה שאותם אנחנו נלמד אבל זה בהחלט, אם אני מתייחסת ליתרונות, זה יכול להקנות לבתי הספר אפשרות להביא הצגות וכל מיני אמצעי עזר כדי לעזור - - -

דיברתי עם כמה מהגורמים המשתתפים בהצגות והם אמרו שבסוף כל הצגה יש 3-4 ילדים שפשוט מרמים את היד בסוף ההצגה.

זה בדרך כלל כך, גם בנושא של מיניות יש סדנאות בנושא של מחזור חודשי כחלק מתוכנית מורחבת, לא קרה פעם אחת שמנחה אמרה שלא עלה משהו בתוך הסדנה, משהו, זה יכול להיות חשד וכמובן שמיד אנחנו דואגים שזה יגיע ליועצת והיא תברר את זה. אנחנו מנסים לראות - - -

אני קוראת לזה "שרשרת חיול", שרשרת שמאותו הרגע היא קריטית, קריטית. זה אחד הדברים שהילד הכי פוחד מהם ואנחנו יודעים שהרבה פעמים, לא במשרד החינוך, אחרי זה אם לא במשטרה אז ברווחה וכולי, אחר כל מערכת המשפט וזה רק הולך ומחמיר. אני מקווה שהגורם המתכלל שיקום באמת יפתור חלק מהתהליך ויהפוך אותו לפשוט ונהיר יותר עבור הילדים. למישהו יש עוד שאלות?

כן, יש לי שאלה, האם משרד החינוך יודע מה זה ועדת - - - וועדת פטור.

כן.

תודה רבה. המשרד לביטחון פנים, אפרת ליפשיץ פה? אז נדבר עם נציגת המשטרה.

שלום, אני רפ"ק סיון שחר, ראש חוליית חסרי ישע קטינים במדור נפגעי עבירה. אני חושבת שהמסמך שכתבנו הועבר אבל ברמת העיקרון משטרת ישראל מאוד מודעת לצורך בהמשך העמקת הידע בקרב חוקרים. עושים כל הזמן ומנסים להשתפר. יש שיפור נהלים, הנחיות שמוצעות מעת לעת, הכשרה של חוקרים. ברגעים אלה ממש מתקיימת במכללה הלאומית לשוטרים הכשרה של חוקרי עבירות מין. נפתחים כל הזמן עוד תקנים לעובדות סוציאליות מטעם המשטרה, עכשיו ממש נפתחו עוד ארבעה תקנים.

שוב, כשאתם מדברים על תקנים אני חושבת על איוש התקנים. אשמח לקבל דו"ח לגבי איוש התקנים.

אלו פשוט תקנים חדשים, כרגע יש שתיים שעזבו, כפי שכולם יודעים המשטרה נמצאת בגירעון שלילי.

אין כאן כמעט אף גוף שלא נמצא בגירעון שלילי.

זה באמת מדהים. שתיים עזבו, אנחנו נמצאים בהליכי גיוס של תקנים חדשים.

את בעצם המחליפה של ליאורה, מאחלת לך הצלחה רבה, את נכנסת לנעליים גדולות.

תודה. באמת העניין הזה מצוי כל הזמן ובאמת זה קשה, המציאות היא קשה, במיוחד בתקופה בה מספר החוקים מידלדל.

מצבת חוקרי נוער, השאלה היא כמה הכשרות יש.

מצבת החוקרים בכלל. אנחנו מתעקשים שאת העבירות האלה יחקרו רק אנשים שעברו את ההכשרות. היום בבוקר קראנו ב-ynet שהכשרה של חוקרים תקוצר משבעה חודשים לשבעה שבועות. ברור לכולנו שבשבעה שבועות אי-אפשר להכיל את כל התכנים, זה ברור, יש לזה מחירים. הסיפור הוא שהוחלט לקצר את ההכשרות – אני לא אומרת את זה מטעם אגף משאבי אנוש – - - -

האם יש הערכה תקציבית או האם אפשר לברר הערכה תקציבית כמה זה עולה על מנת שנוכל לפעול מול משרד האוצר, כוונתי להכשרות המדוברות.

אני מדברת כרגע על קורס השוטרים הבסיסי. ברור שזה בא על חשבון תכנים, אין שום צל של ספק. מצד שני, המהלך הזה היה הכרחי כי תחנות המשטרה מתרוקנות ואין מספיק שוטרים וחוקרים. מדובר במצב בעייתי, אני מקווה שנצליח לצלוח את המשבר עם כמה שפחות נזקים ושנצליח לצאת מזה מחוזקים.

פרויקט של תלונה מקוונת שמגדיל את האפשרות להגיש תלונות גם בלי להגיע לתחנת משטרה, שנתפסת לעיתים כגורם מאיים. כמובן, זה לא יחליף הגעה לתחנה במקרים שצריך אחר כך אבל התלונה הראשוני יכולה להיות מוגשת גם כך, כולל הרחבה לשפה הערבית. אני חייבת להגיד שכל ההכשרות שיש לחוקרים של עבירות מין, הכשרה שאמורה להיפתח בסוף יולי בסיוע של מכון חרוב, אני חושבת שבלי הסיוע זה לא היה קורה – הן מבחינת מימון והן מבחינת הירתמות של כולם – אני חושבת שכולנו מאוד ביחד בעניין הזה. קל לרתום לעניין הזה כי יש כאן קונצנזוס שכולנו חייבים לעשות יותר.

אין בעיה של הבנת השפה העברית, יש בעיה מנטלית. מי שצריך לעבוד בנושא הזה צריך להכיר את המנטליות, את החברה והמשפחה, איך היא פועלת ונושמת, איך הדברים קורים בתוך הכפר. את השפה העברית כולם מכירים על בוריה ואין לנו בעיה עם זה. העניין הוא לקלוט אנשים מתוך החברה שיטפלו בילדים ובמשפחות.

נכון.

אשמח לקבל דו"ח שמפרט כמה תקנים יש וכמה מהם מאוישים.

של עו"ס.

כן, וגם של חוקרי נוער.

זה שייך יותר למחלק משפחה, חוקרי נוער עובדים יותר מול בני הנוער הפוגעים. אפשר לעשות גם וגם.

אני חברה בוועדת הכספים אז אני כל הזמן עומדת על זה שיש לראות את האיוש של התקנים. דבר כזה גם יעזור לנו לראות איך אפשר ללחוץ ולסייע לכם. במקרה של המשטרה מדובר בתופעה רחבה אבל בתחום שבו אנחנו עוסקים ננסה לצמצם את הפער. משרד הבריאות, בבקשה.

שלום, אני דוקטור ענבר צוקר, ראש חטיבת הרפואה. אני רוצה לברך על קיום הדיון ועל העשייה בוועדה. לא היה לנושא החשוב הזה ביטוי מספיק לפני זה ואני חושבת שאין ספק שכל גוף עשה גם קודם אבל המפתח הוא בשיתוף הפעולה. ההצלחה היא השיתוף בין כל הגורמים הרלוונטיים. לא נצליח להתקדם אם כל גוף יעבוד לבד וצריך שגם משרדי הממשלה, העמותות, והנפגעים יעבדו ביחד. מהבחינה הזאת היוזמה מבורכת. דוקטור זוהר שממונה על המחלקה תפרט על אודות העשייה. התחלנו בעשייה וצריך עוד להמשיך. האתגר הוא להגיע לכל רופא ולכל איש צוות בשטח. חלק מזה הוא שזה יהפוך להיות חלק מהשיח הציבורי ויכול להיות שהם ייחשפו להדרכות שעברו ילדים שלהם בבית ספר - - - שירגישו את הרלוונטיות לעשייה שלהם. זה לא מסיר את האחריות ממה שאנחנו צריכים לעשות.

שוב אני אומרת, כל הדברים שעשיתם זה אחלה אבל נשאלת השאלה כמה זה באמת נוגע באנשי המקצוע. אני חושבת שבנוסף לפנייה של הוועדה לזכויות הילד, כדי להכניס את התכנים האלה לימי הלימודים, לימודי הרפואה, הפסיכולוגיה ועוד, אני חושבת שכל אחד ממשרדי הממשלה צריך לפנות אל המל"ג ולבקש להכניס את התכנים האלה אל לימודי ההכשרה האקדמיים, כך נפתור את הבעיה הזו.

אני עורכת הדין הדר עזרא וייזל, אקטיביסטית וחברה בוועדה. נפגעת עבירה, מייצגת נפגעי עבירות מין ופעילה בתחום. אני חושבת שהמלצת הוועדה שיהיה גורם מתכלל, גם בנושא ההכשרות, שגם ההכשרה תיבנה על ידי אנשים שיש להם מומחיות בכל התחומים. ההכשרה של משרד כזה או אחר לא יכולה להיבנות על ידי אותו משרד בלבד כי ההכשרה אינה רק בתחום החינוך, הרווחה ועוד.

ברגע שזה עובר למל"ג וזה נכנס ללימודי תארים - - -

כן, ברור אבל זה לא יכול להיות - - - של כל - - - בנפרד.

מדובר בחוגים שונים, יש הבדל בין הכשרה משטרתית לבין הכשרה להוראת ילדים לבין לימודי רפואה.

הנקודה שאני רציתי להוסיף, ברור שזה צריך ושכל משרד בנפרד יבנה את התכנים שקשורים למוכשרים שלו, אבל בנוסף לזה, אם ההכשרה תנותק מהמכלול אז לא עשינו בזה כלום.

איננו שם, לצערנו, את צודקת. את אומרת שאם זה כן יקרה אז שיקרה נכון.

גורמים מומחים שמתייחסים למכלול, אחרת - - -

אני מבינה את כוונתך אבל את מדברת על משהו שעדיין לא קיים. בסוף זה יהיה בידיים של המל"ג. אם כלל המשרדים ידרשו מהמל"ג לסייע בבניית תוכנית בעקבות מסקנות הוועדה, אנחנו נוציא את הדרישה אבל אני חושבת שמן הראוי שכל אחד ממשרדי הממשלה יוציא את אותה דרישה למל"ג ואז אם יגיד המל"ג: "רוצה אני" נראה שיש גוף שמבין בבניית הכשרות, ופתרנו עניין די בקלות, אני חייבת לומר, זה לא מסובך.

חשוב שיהיה השלב הזה כי אחרת יש כאן פספוס מאוד גדול. גם אם יכשירו בצורה שאינה נכונה - - -

כשאנחנו נהיה ברגע שבו משרדי הממשלה יחד עם הוועדה לזכויות הילד פונים אל המל"ג והמל"ג אומר: "רוצה אני", אני מוכנה לכנס דיון מיוחד בשביל זה, זה כבר יהיה עשרה צעדים קדימה. בואו נתחיל מהשלב הבסיסי ביותר, שכל אחד ממשרדי הממשלה שקשורים בעניין יוציאו בקשה למל"ג להכניס את נושא ההכשרות אל תוכניות הלימודים בפקולטות השונות. מדינת ישראל תיראה כבר אחרת, כבר לא נצטרך לקרוא על קמפוס דיגיטלי, שזה מבורך, אנחנו רוצים את זה בשלבים קודמים יותר.

לא אחזור על מה שכבר נאמר, אני חושבת שהעדויות משמעותיות, אני חושבת שזו דרך שאנחנו יכולים להשתמש בזה באופן ישיר. גילינו שתמיד כשאנחנו מביאים נפגע שמספר את סיפורו זה פוגש באנשים בצורה הטובה ביותר, אז תודה רבה עבור העבודה היפה. הדו"ח מתכתב עם המגמות שאנחנו מנסים להוביל במשרד בשנים האחרונות. לפני כמה ימים יצא נוהל לגבי הסדרת הטיפול בנפגעי תקיפה מינית במערכת הבריאות. בתוך הנוהל הזה נכנסת הנחייה לעשות הכשרות עיתיות. אנחנו מדברים על הנחיית חובה לצוותים. לצד זה אני חושבת שלא מספיקה הנחייה. גם אם כל המטפלים יעברו הכשרת חובה, ההבנה שלנו היום היא שזה לא מספיק. לצד זה שאנחנו בונים הרבה דברים שהם רלוונטיים כי זה ברור, אז צריך להעלות, יש לומדה קצרה שמדברת על הטיפול בנפגעי תקיפה מינית והיא תעלה בקרוב לאוויר, יש שלוש לומדות דיגיטליות שמוטמעות כבר כמה שנים, לא רק בתחום של פגיעה מינית אלא בפגיעות בילדים באופן כללי. יש גם תחום של זקנה ואלימות זוגית אבל זה פחות רלוונטי לדיון.

אנחנו עובדים עכשיו על קורסים ספציפיים דרך - - - כי הבנו שאנחנו צריכים לעגן את הידע בצורה מסודרת ונגישה עבור הצוותים. כדי לוודא שזו לא סתם הנחייה צריך דרך של הטמעה, אכיפה ורגולציה. אני חושבת שאלו הדברים המשמעותיים. בסופו של דבר זו הדרך שלנו להנכיח את זה בשטח. בנינו את הקרקע כדי שיהיה במה להיעזר אבל אחר כך אנחנו צריכים לחזק את כל נושא ההטמעה. בשנה האחרונה הכנסנו בקרות בקופות החולים בכל מה שנוגע בתקיפה מינית. בנינו כלי מסודר והכנסנו לבקרות הרגילות שמעבירים על כל קופה פעם בשנתיים צוות ייעודי שבודק את הנושא של אלימות במשפחה ותקיפה מינית. נכנסים, שואלים את הרופאים והאחיות, שואלים את הדיאטנית וכולי.

אנחנו יודעים סטטיסטיקה ויודעים שאיפשהו זה אמור לצאת אז אם יש מישהו שאומר: "לא נפגשתי, לא דיווחתי כי לא היה לי על מה". אני חושבת שזה לבד צריך להדליק נורות אדומות והשאלה היא אם זה אכן מדליק. השאלה שלי היא אם יש הצלבה עם הסטטיסטיקה.

מבחינתנו הבקרה היא כדי לראות את המצב וגם כדי לבדוק את הפערים ולראות אחר-כך איך אנחנו מנסים לגשר בין הפערים. בבקרות אנחנו מגלים שהצוותים מכירים את הנושא וזה משמח. הפער, ונכתב יפה בדו"ח, הוא בקושי לעשות עם זה משהו. מעבר לידע, אני יכולה להגיד שהשבוע הייתה לנו בקרה באחת מקופות החולים וזה היה מאוד מרגש. כולם הכירו את החוקים והנהלים, ידעו למי לפנות בקופה כשצריך, הכירו את העובדת הסוציאלית, הכירו את ועדת - - -. אני חושבת שרק זה הוא הישג יפה, אבל כששאלו אותם כמה הם ראו בשנה האחרונה הם ענו: "למזלנו לא פגשנו". זהו הנקודה שממנה אנחנו לומדים שאנחנו צריכים לעשות עוד משהו.

שני דברים: צריך לקחת בחשבון שאם אחד מכל חמישה ילדים עובר פגיעה מינית אז כנראה שזה גם פוגע בלא מעט מהאנשים שאמורים לזהות ולתת את הטיפול, ואז יש את הקושי הרגשי כי זה מגיע ממקום אישי. דבר שני, אני חושבת שצריך להפיג את החששות שלהם מה יקרה אם הם ידווחו על משהו וזה יוצא לא נכון. הם לוקחים על עצמם אחריות לדווח על אלימות, פגיעה מינית וכולי. זה עלול להפחיד את הרופא המקומי, את המרה בבית הספר. זה מפחיד, אני לא מקלה ראש בתהליך הדיווח וזה מעורר אצלו חשש.

בשלב המוקדם יותר הוא צריך לראות את זה. בקרב אחיות טיפת חלב רמת התשאול היא גבוהה. למעלה מ-70% מאחיות טיפת חלב שואלות את השאלות אבל כמות התשובות קטנה. בשנה האחרונה התחלנו להעביר סדנאות עם האחיות ואנחנו עובדים איתם על הפחדים, על המפגשים שלהם, איך שומעים, איך שואלים בצורה שגם תקבלי תשובה שהיא רלוונטית. אני חושבת שזה נושא עדין ורגיש ויש בו המון רבדים. בשנה הקרובה, אני מקווה, הבנו שצריך ללוות את הצוותים בהדרכות והכשרות שוטפות. זה לא רק הכשרה חד-פעמית והולכים. כרגע אנחנו בתהליך בנייה של תוכנית הדרכות לצוותים סביב הנושא של טיפול בפגיעות מיניות. כרגע אנחנו עובדים על בניית המכרז ואוכל לדווח על כך בצורה מסודרת יותר בעוד חודש או חודשיים. מבחינתנו הכיוון צריך להיות כל מיני חלקים שבסוף ישלימו לתמונה שאנחנו צריכים לראות, שרוב אנשי הבריאות יכולים להסתכל על הנושא. מבחינתי כל הזמן צריך להסתכל על התמונה, שההכשרות תהיינה מותאמות לצרכים של הנפגעים וגם של המטפלים. הצוותים חשופים להרבה קושי ופגיעות ולפעמים קשה להפגיש אותם עם עוד דברים. אנחנו מדברים על זה הרבה אבל השבוע הייתה כתבה בחדשות על עובדת סוציאלית שדיברה סביב הקורונה על השלכות של הטראומה. אנחנו פוגשים צוותים שקשה להם לפגוש הרבה דברים.

הם עוברים הכשרת חוסן?

עוברים כל מיני, אבל אני חושבת שצריך לתת לזה יותר קשב.

ברגע שעוברים הכשרה לזיהוי צריך לעבור גם הכשרת חוסן.

החוסן צריך להיות בהרבה מאוד תחומים. אני חושבת שעכשיו חלק מהשיח שלנו הוא להסביר למערכת שצריך לראות יותר גם את העובדים. זו לא מילה גסה שאנחנו רוצים להכשיר את הרופאים וגם לתת להם מקום. גם מפגש כל הזמן עם כאב מייצר אטימות כלשהי.

שמעתי על לא מעט עובדים שבאמת, רמת השחיקה, במיוחד בנושא הפגיעות המיניות. לעיתים מדובר באנשים שמגיעים שוב ושוב לבתי המשפט ולא מצליחים. הידיעה והלילות ללא שינה בגלל שאותו ילד חזר לסביבה הפוגעת. אנשי המקצוע שמלווים לא תמיד יכולים להכיל את זה, הרבה מהם פשוט נושאים מהמקצוע ואחר כך יש להכשיר אנשים חדשים. אין ספק שזה צריך ללכת יד ביד.

יש קשב במשרד, השר מאוד קשוב, המנכ"ל מאוד קשוב, חטיבת הרפואה מאוד קשובה. זו כבר בשורה מאוד משמחת שיש עם מה לעבוד. אני מאוד אופטימית.

ברגע שנתחיל את ההכשרות בשלבים המוקדמים, הכשרת זיהוי והכשרת חוסן, זה צריך ללכת יד ביד כדי שאותו איש מקצוע יידע לדרוש לבד הכשרת חוסן נוספת כבר כשהוא יהפוך להיות איש מקצוע. לא כולם יודעים שיש הכשרת חוסן.

אני אוהבת את המושג: "שיח רגיש טראומה", זה כולל את הכול. מתייחסים גם למטפלים וגם למטופלים. במערכת הבריאות זה נכון כמעט להכול, במקרה הזה לנפגעי תקיפה מינית אך נכון גם לנפגעי אלימות במשפחה וטראומות אחרות. זה משפט שמאפשר חמלה של כל הצדדים. אני חושבת שצריך להבין שזה השיח שצריך לקדם. זה הכיוון ואני חושבת שכל עזרה תתקבל בברכה. המנכ"ל הקים ועדת מוגנות לפני כמה חודשים. הוועדה בודקת איך להגביר את המוגנות של אנשים שנמצאים בטיפול של מערכת הבריאות. לאחרונה גם משרד הרווחה הצטרך לוועדה הזאת. גם משם יצאו המלצות שיכולות להגביר את המוגנות ואת השיח המיטיב סביב הנושאים האלה.

נשמח שתצטרפו לפנייתנו למל"ג.

זה משהו אנחנו מנסים לעשות הרבה שנים.

אני חושבת שאם כלל המשרדים והוועדה לזכויות הילד יפנו אל המל"ג ויגידו שצריכים את זה עוד בשלב הסטודנטיאלי – הכשרת זיהוי והכשרת חוסן – אז אנחנו נהיה במקום אחר. הוועדה תלווה את הנושא ואין שום סיבה שלא, לא מדובר על בתוספת תכנים חריגה.

עדיף לקרוא לזה "ליווי חוסן", רק זה לקח לי חודשיים להסביר במשרד שאני לא רוצה הכשרה אלא הדרכות קבועות. יש משהו במקום הזה שמצריך ללוות את האנשים לאורך זמן. הנושא הזה מערבל את אנשי המקצוע.

גם לא כל אנשי המקצוע יודעים מה זה, הם לא שמעו על זה בכלל. ברגע שזה נכנס לתוכנית הלימודים אז זה גם נכנס למודעות, את יודעת שאת זכאית לזה גם כשאת אשת מקצוע.

לשם כך יש לייצר פלטפורמה בתוך המערכת שתיתן לזה מקום גם מבחינת זן.

אם משרד הבריאות רוצה להתחיל עם זה היום, האם יש אפשרות לעשות הערכה תקציבית?

כרגע אנחנו בונים תוכנית של כחמישה מיליון שקלים בשנה, זה עבור צוותים מסוימים שיקבלו הדרכה קבועה.

ברמת מדינה זה לא הרבה כסף.

זה רק לשנה ורק לחלק מהצוותים במערכת הבריאות. כרגע לקחנו בעיקר את בריאות הנפש וחלק מהבריאות הכללית, זו ממש התחלה.

מעניין להבין מה העלות התקציבית של מכלול כזה ואז יהיה אפשר להראות כמה זה מוריד את העלות אם אנחנו משבצים את זה כבר בשלב הלימודים ואחר כך יישאר להם רק הליווי.

יש הרבה מודלים יפים שנכנסים עכשיו, בסוף שבוע שעבר היה כנסת של - - - שזו חברה בתוך הר"י שמתעסקת בנושא של תקיפות מיניות. הייתה שם הצגה מעניינת, ניתוח מערכתי של מודל מעגלי שיח שאפשר להנכיח אותו בתוך כל מסגרת כדי לייצר שיח על הנושא הזה. יש כל מיני דברים שכרגע אנחנו צריכים לבדוק ואני חושבת שזאת המטרה, להסתכל על שני הצדדים ולראות איך מנכיחים את השיח על הנושא הזה.

האם הובא לקופות החולים הצורך לדבר על הנושא הזה? יש מישהו מהצוות שמטפל בזה? יש חומרים שחברי קופות החולים יכולים לקבל? אם אלך לקופת חולים שאני חבר בה ואומר שיש לי בעיה מסוימת, אשאל מי מטפל בי, האם אמצא מישהו?

אמור למצוא, אני מאוד מקווה שתמצא. אם לא תמצא אז אשמח גם לשמוע. יש הנחיות ברורות מאוד מה צריך לעשות.

אני עברתי כל-כך הרבה השתלמויות, הרבה מהן רק בשביל הגמול. ברגע שיצאתי מההשתלמות שכחתי מה שלמדתי. אם לא מביאים את הדברים האלה לתודעה של הציבור, שהציבור יודע שיש כתובת. הציבור מגיע לקופת החולים כדי לקבל תרופות ומענה רפואי ולא בשביל לקבל את הדברים הללו שאנחנו מדברים עליהם. קופת החולים מטפלת גם בנפגעי מין וזה צריך להיות במודעות של הציבור.

אני מסכימה שיש לשווק זאת טוב יותר.

אם אגיד שאני רוצה שקופת חולים מסוימת תעשה חוג בית לחברים שלה בבית ג'אן, הם יעשו את זה? יש מישהו, יש זמן בשביל זה?

בכל קופת חולים יש עובדים סוציאליים שזה תפקידם. משרד הבריאות נותן בכל שנה תקציב לכל הקופות כדי לרכז את נושא האלימות במשפחה והתקיפה המינית. יש ועדת אלימות בכל קופת חולים שאמורה לטפל בנושאים האלה. כשדיברתי על הביקורות התכוונתי גם לזה, אנחנו עוברים בין הקופות, בודקים כמה הנושא מיושם, כמה מכירים אותו, כמה הוא מפורסם. המטרה של הביקורות היא להתקדם ולשפר את השירות שאנחנו נותנים מתוך הבנה שזה אתגר גדול. אני מוכנה לבדוק את בית ג'אן באופן ספציפי, יש עובדת ספציפית שמתעסקת בזה.

אני אשמח לקבל הערות והארות.

אשמח שיאפשרו לי לדבר כי אני מצד הנפגעים.

אני מבינה, אני צריכה לשמוע את משרדי הממשלה כי הדיון הוא דיון מעקב ואנחנו רוצים לשמוע את תשובות המשרדים. אנחנו צריכים לסיים את הדיון בעוד רבע שעה, אני מקווה שיהיה זמן ובוודאי שניתן לך לדבר. נציגת המשרד לביטחון הפנים, תשובתכם הייתה מאוחרת ואז ביקשו עוד שבועיים כדי להבין במה מדובר.

אני עו"ד אפרת ליפשיץ פרקש מהלשכה המשפטית במשרד לביטחון הפנים. אני יכולה לעדכן, בהמשך לעדכון שהוציאה יועצת השר, שבחודש פברואר נערך דיון בראשות השר לביטחון הפנים. הוא שמע את הנציגים שעמלו על הדו"ח. זאת הייתה פגישה מאוד חשובה שהפרתה את שני הצדדים. מה שכאב לנו לראות זה אחוז הפניות הנמוך אל המשטרה. ניסינו להבין מה גורם לכך, כמובן ששמענו – ואפשר לראות זאת בדו"ח – שיש חשיבות גדולה להנגשה התרבותית, לדרך שבה חוקרי המשטרה ניגשים לנפגעים. נעשית עבודת מטה יסודית במשרד הבט"פ בחודשים האחרונים, עבודה שנוגעת בכל שלבי הליך הגשת התלונה לגבי עבירות מין. בדיון עם השר התחדדה החשיבות של מודלים כמו בתי לין. לא בכל מקרה מופנים קטינים, יש חובה להפנות מתחת לגיל 14 אבל יש את האפשרות להפנות לבתי לין גם את גילי 14-18. אני לא רוצה לחזור על דברים שאמרה נציגת המשטרה, אבל ככל שזה לא נאמר אז ישנו גם נוהל של מ"מ רח"ט חקירות שבכל מקום שבו החוק מאפשר להפנות נפגעי עבירות מין קטינים לבין לין – זה ייעשה. הקטין הנפגע פוגש את החוקר ואת כל הגורמים הרלוונטיים בצורה הוליסטית ובאותו המרכז שמאפשר לעשות זאת במקום אחד וללא טלטול של הנפגע. גם מבחינת הנראות יש לכך חשיבות, החוקר לא על מדים אלא בבגדים אזרחיים, האווירה הרבה יותר נעימה וצריך לתת דגש על זה.

יש מחסור בחוקרים ויש שעות פעילות מסוימות, צריך להקפיץ, צריך לחפש וכולי. השאלה היא מה עושים ברמת הזמינות.

צריך לזכור שבתי לין אינם באחריות המשרד לבט"פ, אנחנו מספקים לשם את התקנים של משטרת ישראל. בהיבט של עבירות מין, יש עבודת מטה שנמצאת בעיצומה בהובלת לשכת השר ואגף האסטרטגיה. אני לא יכולה לפרט יותר מכך אבל זה בהחלט - - - הליך שלם שנערך יד ביד עם הנפגעים כדי לראות איפה נמצאים המקומות שבהם אנחנו יכולים לעשות יותר.

לעשות יותר זה לפגוש אותם ולטפל בהם בחרדת קודש.

בין השאר. ראינו שעיקר העניין הוא הרגישות והדיבור בשפת הנפגעים. זה בהחלט משהו שלקחנו לתשומת ליבנו ואנחנו פועלים בעניין הזה. השר רואה זאת כנושא חשוב.

נשמח לקבל דיווח מלא ומפורט על כל התוכנית ועל יישומה, כולל תקנים ויישומם, המילה "תקן" לא אומרת כלום בוועדה הזאת אם אין איוש מאחוריה. נרצה לקבל תוכנית מלאה, סדורה, מה אתם מתכוונים לעשות וגם תאריכים. נא לשלוח זאת לוועדה כשזה מוכן, תודה רבה.

אומר לפרוטוקול שמה שהם עשו הוא מופתי ומדובר בעבודה משותפת מדהימה. הם התייחסו ברצינות לדבר הזה, עשו שינויים במקום עצמו וגם התכנון העתידי מרשים מאוד.

בסדר גמור, לא ראיתי את התוכנית ולכן ביקשתי לראותה. תודה לנציגת המשרד לביטחון הפנים. נציגות המוסד לביטוח הלאומי, בבקשה.

נטלי גבאי לוי מהביטוח הלאומי. אפתח בציטוט משפט מהדו"ח כי זה מאוד חשוב, זה כתוב בצורה מאוד כואבת: "מבחינת הביטוח הלאומי איני זכאית לכלום כיוון שאני מצליחה לעבוד". נכון שיש מבחן הכנסות בביטוח הלאומי, אני רוצה להאמין שזה נכתב לא בגלל מבחן ההכנסות שלנו אלא בגלל - - -

לפי הנחה זו אנשים שעברו פגיעה מינית אך הם בעלי ממון לא זכאים לכלום כי יש להם כסף.

בביטוח הלאומי ההנחה הזאת נכונה.

גם במקרה של זקנים זה נכון.

גם מבוגרים, נכון. אבל בהמשך כתוב: "אני מצליחה להחזיק עבודה קטנה בשיניים", אני רוצה לחדד ולומר שהביטוח הלאומי הרים את הכפפה והחל מינואר 2022 יצא נוהל מאוד מפורט לסניפים שמנחה לא לזמן לוועדות רפואיות את נפגעי התקיפה המינית. אנחנו עושים את זה בארבעה סניפים: ירושלים, חיפה, תל-אביב ובאר שבע. הרופאים בוועדה ומזכירי הוועדה עברו הכשרה. כמובן שאם יש צורך בנוכחות, כי לפעמים הנפגע סובל מליקויים נוספים שגם בגינם הם זכאים לקצבת נכות, אז אנחנו ממליצים לקיים את הוועדות בפגישות וידאו ולא לזמן אותם אלינו כלל. לפני שבועות התחלנו פיילוט עם ארבעה מרכזים.

האם יש התיישנות? ברגע שאדם נפגע ודיווח - - -

אנחנו לא מתייחסים לזה, אנחנו לא בתי משפט, אין התיישנות לפוסט-טראומה.

אדם יכול להגיע גם 20-30 שנים לאחר הפגיעה?

יכול לבוא בכל שלב, יש חידוד מהשבועיים האחרונים שגם אם אין מסמך מפסיכיאטר – מה שהייתה דרישה בעבר – היום נסתמך גם על דו"ח של עו"ס. התחלנו שיתוף פעולה עם ארבעה מרכזים ואנחנו מתכוונים להרחיב זאת לפריסה ארצית שכשנפגעים מגיעים אליהם אז התביעה תגיע אוטומטית לסניף הביטוח הלאומי.

רק להגיד שמדובר במרכזים של משרד הרווחה.

נכון, הייתי אומרת זאת.

איפה אפשר למצוא את הנחיות החוזר המדובר?

בפורטל הביטוח הלאומי. זה חוזר שיצא בינואר 2022 ועודכן ביוני, לפני שבועיים. התחלנו עם ארבעה מרכזים של משרד הרווחה, היום מתקיים יום בשיתוף העמותות בתל-אביב על מנת לחשוף זאת ולוודא שזה עובד היטב. ערכנו כמה בדיקות ונראה שזה עובד היטב. נקווה להגיע בקרוב לפריסה ארצית. זה מה שאני יכול לומר בקטע של הביטוח הלאומי. אני מקווה שלא נקרא עוד עדויות כאלה.

מה נפגע תקיפה מינית צריך להוכיח?

נפגע תקיפה מינית שנפגע בילדותו, מה הוא צריך להוכיח בוועדה של הביטוח הלאומי כדי להיות זכאי לפיצוי?

דו"ח מעובדת סוציאלית ולאו דווקא מפסיכיאטר כפי שנדרש בעבר.

דו"ח פרטי?

גם. פסיכולוג, פסיכיאטר.

פרטי?

כן, אנחנו מקבלים בכלל, לא משנה מה, אורתופד, כל דבר פרטי מתקבל בביטוח הלאומי ועומד בפני הבחינה הקלינית. אם מדובר בפוסט-טראומה זה יכול לבוא לידי ביטוי בהפרעות אכילה. זה בא עם ליווי קליני שיש לו ביטוי ואנחנו מקבלים את זה. מספיק שיש את הכותרת של פגיעה מינית.

עוד אין לך נתונים, נכון?

לא, זה ממש חדש. כשיהיו נתונים נשמח לשתף.

ליווינו עכשיו נפגעת תקיפה מינית בילדות שבגרה והפכה לקצינה בצה"ל. היא נפגעה בצורה אנושה מאביה שקיבל 25 שנות מאסר, רק צריכים לדמיין מה הוא עולל לה. היא עוברת תהליך שיקום בשיניים והיא הייתה גם קצינה. אחרי שהיא השתחררה היא עשתה מהלכים ראשוניים, כשהיא הגיע לביטוח הלאומי כדי לקבל קצבת נכות אז לא הבינו איך היא הייתה קצינה. זה לא מסתדר עם חוסר התפקוד. המדינה אומרת שככל שאתה מתפקד ועושה מאמצים לשקם את עצמך אז מגיע לך פחות. פה אני חושבת שדרושה העמקה והבנה של שני החלקים האלה. הרבה פעמים יש חלקים שבהם הנפגע מתקדם ומתפקד ויש חלקים בחייו שבהם יש את הכאב והטראומה שאינם נגמרים.

נכון.

הם הולכים איתך שנים קדימה.

האם יש חסם כזה?

איני מכירה את המקרה הספציפי. זו הסיבה שריכזנו את זה בארבעה סניפים ולא בכל הארץ, אנחנו רוצים צוותים שעברו הכשרה. ברור מאליו שאנשים שעברו פוסט-טראומה מסוגלים לעבוד.

השאלה היא האם התקדמות, הצלחה, תפקיד כלשהו לא מהווים חסם לקבלת הכרה ופיצויים.

לא. ההכנסה מהווה חסם בחוק.

כרגע, לפי עדויות שאנחנו קיבלנו, אם יש שיפור במצבו הוא מקבל, מפטרים אותו מהפיצויים כי הוא משתפר.

אשמח לראות את המקרים ולהתייחס באופן פרטני.

אחרת, אני אגיד לך איפה הבעיה, לא בעיה כספית – הפועל היוצא הוא כספי – הבעיה היא התפיסה ההתחלתית של המדינה שאומרת: "זה שאתה מצליח אומר שאתה לא בטראומה, זה שאתה מצליח אומר שהתגברת". אין קשר בין השניים, אין קשר. בשנייה ששמים את זה כחסם קושרים שני דברים שאין להם שום קשר. זה מצב שאסור שיקרה. זה מראה על חוסר הבנה בסיסית של מה היא פגיעה מינית או פגיעה בכלל.

ושלא לדבר על אנשים שהם בצד השני של הסקאלה, מקבלי סל שיקום ואנשים שסובלים מנכות קשה, שהקושי לקבל את הזכויות שלהם הוא רב. הם בקוש מגיעים למיצוי זכויות, זה לוקח המון זמן. זה לא קשור רק לביטוח הלאומי, אלא לזה שאף אחד לא לוקח ביד את האנשים האלה.

אני חייבת לומר שזה לא מהווה חסם. ככל שאנשים הגיעו לביטוח הלאומי ויש עדויות – אז תעבירו. זה מהמקרים האלה - - -

אם מגיע שופט בכיר ואומר שהוא נפגע מינית בילדותו, הוא נותן את כל האסמכתאות, זכאי או לא?

הם לא יהיו זכאים בגלל גובה ההכנסה.

כמו שאמרתי, יש כאן קשירה של דבר בדבר. אותו אדם הצליח להתקדם כי הוא נולד עם מבנה נפשי מסוים, או שהוא הצליח לממן מכיסו טיפול שאיפשר לו להתקדם. סוף כל סוף, בקצה הדרך, הוא דרש מביטוח הלאומי אחרי שהצליח להתקדם בעצמו על כל המכשולים, ואז אומרים לו: "חמוד, אחלה שהצלחת אבל בגלל זה אתה לא זכאי". אני אומרת שאין הלימה. הביטוח הלאומי לא יודע, אלא אם כן אומרים מראש לאותו אדם שיראה את החשבוניות של הטיפולים שעבר במהלך השנים. זה נחמד רק שלא בטוח שהביטוח הלאומי יצליח לעמוד בתשלומים אלה. כדאי לביטוח הלאומי לסגור את הפיצויים האלה היום כי אין קשר למצב כלכלי. אם אדם עבר פגיע מינית והצליח להשתקם לאחר שנים בזכות עצמו, זה עדיין לא אומר שהמדינה, היום, כשהוא מצליח, תבלום אותו. הפיצויים מגיעים לו, הם מגיעים לו בלי קשר למקום שבו הוא עומד היום או למצב הכלכלי שלו.

הגמלה נועדה לפצות על אובדן כושר ולא כפיצוי על נכות או טראומה. אני מסכימה מאוד עם מה שאת אומרת אבל ניתן לקחת את זה לכל גמלה. גם נכה שהצליח לעבוד, למד והשתקם, ויש לו מוגבלות פיזית מאוד קשה ואני דוחה אותו – זה גם יושב על המשבצת הזאת, הדבר נכון גם לאנשים מבוגרים שלא זכאים לגימלה כי יש להם הכנסות. מבחן ההכנסות הוא בעוכרנו כחברה אבל הוא מלווה אותנו בכל התחומים. צריך לחשוב על זה, יכול להיות שיש לשנות את זה אבל זה לא קשור רק לנושאי הנפגעים מינית. מדובר במדיניות גמלאות כללית של הביטוח הלאומי.

זה רק מראה כמה חוק ההתיישנות שלי, שאני מקווה שיעבור בעוד שבועיים – חוק ההתיישנות על תביעות אזרחיות – עד כמה הוא חשוב. נשמח לעדכונים שוטפים, נטלי. משרד המשפטים, מילה שלכם?

בת עמי ברוט, ראש תחום נפגעי עבירה בפרקליטות המדינה. פרקליט המדינה נפגש עם אנשים הצוות והמשנה הפלילי לפרקליט המדינה. גובש צוות מכמה משרדים שעושה עבודה של בחינת ההמלצות ודרכי הטמעתן במערכות.

מה הזמנים ליישום?

את זה אני צריכה לבחון, אני לא יודעת אם מוגדר זמן אבל אנחנו בתהליך.

הוועדה מבקשת לדעת מהם לוחות הזמנים. אחת לחודש נשלח לכם מכתב שישאל שוב ושוב לגבי הזמנים. אדוני, בבקשה.

שמי איתי, אני סב לשלושה נכדים. לנו, הסבים והסבתות, אין שום זכויות מבחינה חוקית כלפי הנכדים.

רגע, משפטית אתה לא יכול לחשוף שמות ופרטים.

משפטית אסור לי לדעת כלום, אסור לי להיות מעורב.

אתה לא יכול לספר את מקרה האירוע מכיוון ששמך כבר מופיע בפרוטוקול אז אתה עלול לחשוף זהות של קטינים.

ממש לא.

אדוני.

אני פותח את המחקר הזה שנעשה על ידי מכון חרוב, גם המחקר הזה נעשה על ידי מכון חרוב וחבל שהוא לא מצוין פה. 11% מהעמודים פה מתארים מקרים של פגיעות מיניות. אנחנו מבינים לרוחב, כל משרד פה הביא את מה שהוא יודע, הייתה פה גם עורכת דין שאמרה שהיא מתמחה בנושא של פגיעות מיניות. רוב הפוגעים המיניים הם גברים וזה לא בא לידי ביטוי במשפטי משמורת. ילדים עוברים פגיעות מיניות בתוך המשפחה וזה לא בא לידי בבתי משפט. לנו יש מחקר אוסטרלי שמראה שבפסיקות בתי משפט שם, יש פסיקות שילד עבר פגיעה מינית וברור מה התוצאה שם. במדינת ישראל אנחנו יודעים ממומחים שנתנו חוות דעת בבתי משפט על ילדים שעברו פגיעות מיניות. חוות הדעת האמורות פשוט נמחקו.

אני יכולה לומר לך שיש לי כמה הצעות חוק בנושא הזה שאומרות שהמומחה ימונה על ידי בית המשפט ולא על ידי מי מהצדדים. אסור יהיה לאף גורם, גם לא לעורך הדין, לדבר עם אותו המומחה עד שהוא מסיים את הבדיקה שלו, בדיקה תיעשה באופן סטרילי לחלוטין, בלי הפחדות ובלי איומים. את הצעת החוק השלישית אני לא זוכרת. עכשיו כל מה שצריך הוא שהכנסת תמשיך את קיומה כדי שנספיק להעביר את כל ההצעות. זאת בעיה ידועה, אני מסכימה איתך, צריך לטפל בזה ויש כמה הצעות חוק שמנסות למזער את התופעה ולתת את הכלים הראויים כדי לוודא שהילדים לא חוזרים אל הגורם הפוגע.

היה פה עניין שילדים לא מגיעים אלא אחרי שהם בגירים. היום בבוקר פנו אל הארגון שלנו שתי נשים שהודיעו שהן לא מודיעות על פגיעות מיניות בילדים כי ברגע שאם מודיע על פגיעה מינית בילדים אז שולחים אליהם - - -

כן, ברור.

אם הייתי מספר לכם פה מה קורה לשלושת הילדים ולאחרים, אנחנו כל הזמן מקבלים מאימהות ומכל מיני גורמים לגבי מידע על מה שקורה אחרי שנים של התייחסות של רווחה, משפט. מתעללים בילדים האלה, הם עוברים פגיעות מיניות חוזרות ונשנות - - - רואים את אבא שלהם, הם הולכים לאבא שלהם פעמיים בשבוע, כל שבת שנייה והכול נשאר - - -

אדוני, אינני מקלה ראש לרגע בדברים הקשים שאתה אומר, אתה צודק. זה פחות קשור בדיון שלנו היום ועם זאת, במידה ויתאפשר מבחינת זמני כנסת, אכנס דיון מיוחד בנושא זה. אמרתי כבר שאני עוסקת בנושא ויש לי גם כמה הצעות חוק בנושא. אתה צודק, אין פה שאלה בכלל, נקיים על זה דיון בנפרד.

אתה מעלה תמונה קשה ויש לנו אמצעים לתמוך בדבר הזה, במידה שיהיה דיון נשמח לסייע.

אני מכיר לרוחב, אנחנו בתוך זה, המשפחות מתרוששות כלכלית - - -

הזכרת את הצעת החוק השלישית בנושא. מי שישלם עבור המומחה, זה לא יהיה בעל המאה הוא בעל הדעה, הכספים יעברו ישירות אל בית המשפט ואיש המקצוע לא יידע מי הגורם שמשלם לו ולא יהיה מוטה.

אם שהייתה בטיפול הרווחה צריכה לקחת עורד דין שאני משלם לו כדי לקבל מסמכים שלה על פי חוק חופש המידע. מערכת הרווחה מתעלמת מזה לחלוטין ועל פי מומחים שלנו לאימהות יש בעיה להגיע לזה שיש תיק חקירות ילדים ולהוסיף עליו חומר, זה לא יאומן מה שקורה פה.

מדובר בנושא מורכב מאוד, אני חושבת שיש לעשות את כל הדברים בעדינות ובפינצטה, לייצר חסינות למומחים שעוסקים בתיקים האלה, שאי-אפשר יהיה לגעת בהם, שהם לא יפחדו לתת דעה. מן הראוי לכנס דיון שלם בנושא הזה ואני מקווה שנצליח. אני מקווה שיהיה לי מספיק זמן בכנסת הנוכחית על מנת לקדם את ההצעות האלה. אתה צודק, זה נושא מוכר וכואב. הדר, בבקשה.

ההמלצה המרכזית של הוועדה היה הנושא של הרשות. השאלה שלי היא איך זה בא לידי ביטוי, המשרדים לא התייחסו לזה. איך הם רואים את ההמלצה להקמת גורם מתכלל, האם הם רוצים לשתף פעולה?

יש גורם מתכלל, זה נכנס לחוק ולא תלוי ברצון טוב. מדובר בחוק ובעובדה.

כוונתך לצוות המנכ"לים?

כן, גורם מתכלל בתוך משרד המשפטים. זה עבר אתמול והפך לעובדה מוגמרת. יהיה צוות מנכ"לים תחת משרד המשפטים שאמון על תיאום ותכלול נושא הילדים בכל משרדי הממשלה. אגב, הערת שוליים, לדעתי הם יקרסו מהר מתוך הבנה שצריך להקים משרד ממשלתי שעוסק בילדים. אסכם את הדיון: למשרד המשפטים, למשרד הרווחה ולמשרד לביטחון פנים – הוועדה מברכת על המפגש של נציגי המשרדים עם נציגי הוועדה הציבורית ועל התחלת הליכי יישום המלצות הדו"ח. למשרד הבריאות, למשרד החינוך ולביטוח הלאומי: הוועדה קוראת לנציגי המשרדים להיפגש בהקדם להיפגש עם נציגי הוועדה הציבורית ולהתחיל ביישום ואימוץ מסקנות הדו"ח. אני רוצה לדעת זמנים הזמנים חשובים.

משרדי הרווחה, ביטחון פנים, חינוך, הנהלת בתי המשפט ופרקליטות המדינה: הוועדה מבקשת לדעת מהו מספר אנשים המקצוע במשרדים שיעברו הכשרה בשנה הקרובה. הוועדה מבקשת ליזום פנייה למל"ג על מנת להכניס לתוכניות הלימודים הרלוונטיות – עו"ס, פסיכולוגיה, רפואה, חינוך – מודלים בנושא זיהוי ילדים נפגעי תקיפות מיניות. הוועדה מבקשת ממשרד הרווחה והביטחון החברתי אומדן תקציב נדרש על מנת לספק את מלוא התקציב הנדרש לטיפול בילדים נפגעי תקיפה מינית. הוועדה מבקשת פירוט של התקנים הנדרשים ופירוט תקנים מאוישים בפועל במרכזים הטיפול שבחברה הערבית.

הוועדה מבקשת לדעת מה סטטוס הבקשה התקציבית שהפנה משרד הרווחה. משרד החינוך: הוועדה רשמה את דבריו של חבר הכנסת סלאלחה ומבקשת מהמשרד לוודא שנעשית פעילות מול מורים ותלמידים בחברה הדרוזית. הוועדה מבקשת התייחסות להעברת הנושא גם בחינוך הפרטי. למשרד לביטחון הפנים: הוועדה מבקשת לקבל עדכון לגבי תקנים ייעודיים בנושא ואיוש שלהם. תקנים של חוקרים נוער ועו"סים. הוועדה רשמה את דברי נציגת המשרד על הכוונה להנגיש את השירותים הניתנים לקטינים הן תרבותית והן שפתית. הוועדה מבקשת לקבל עדכון לגבי הפעילות בנושא.

הוועדה מברכת על כך שנקבעה הנחייה המחייבת הכשרות חובה עיתיות לזיהוי נפגעי עבירות מין וקוראת למשרד לפקח על הנושא ולבחון את יעילות ההכשרות. המוסד לביטוח הלאומי: הוועדה מבקשת לשקול להכיר בנפגעי פגיעה מינית כזכאים לגמלה או פיצוי בלי קשר למצבם הכלכלי. זה לא חייב להיות פיצוי זהה אבל חשובה לנו ההכרה, הפיצוי מבטא הכרה ואפשר לעשות את זה מדורג. משרד המשפטים ופרקליטות המדינה: הוועדה מבקשת לדעת לוחות זמנים לפעילות הצוות שיבחן את יישום ההמלצות.

הוועדה מבקשת להכניס מודלים בנושא זיהוי פגיעה בלימודי רפואה, עבודה סוציאלית, חינוך וכל מקצועות הבריאות. בצורה לא רשמית אני מבקשת ממשרדי הממשלה לשלוח למל"ג בקשה דומה, בתקווה זה אכן יעבוד.

תודה רבה לכל המשתתפים, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:32.