פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



20
ועדת החוץ והביטחון
04/07/2022


מושב שני



פרוטוקול מס' 121
מישיבת ועדת החוץ והביטחון
יום שני, ה' בתמוז התשפ"ב (04 ביולי 2022), שעה 10:00

דו"ח נציבת קבילות חיילים לשנת 2021

חברי הוועדה: רם בן ברק – היו"ר
אמילי חיה מואטי
מאיר פרוש
מיכל רוזין
נירה שפק

מופיד מרעי

רחלי טבת ויזל - נציבת קבילות החיילים, משרד הביטחון

תא"ל יורם כנפו - רמ''ט אכ''א, צה"ל

אל"מ מור וליק - ראש מחלקת הבירור ומפקדת יחידת נקח"ל, משרד הביטחון

סא"ל אפרת פריינטה - היועצת המשפטית לנקח"ל, משרד הביטחון

סרן נטע שרוני - מפקדת צוות מחשוב ובקרה ומעקב, משרד הביטחון

הדר משה - עוזרת הנציבה, משרד הביטחון

סרן דותן יוסטר - רל''ש רמ''ט אכ''א, צה"ל

סרן נופר ביטון - רמ''ד קבילות, צה"ל

סגן דביר רוט - ע' דוברת אכ''א, צה"ל

ישי גל בן מיור - נהג רמ''ט אכ''א, צה"ל

שי לי קרעין - מש"קית בקרה ומעקב ומחשוב, משרד הביטחון

רונן זידוביצקי - נהג רמ"ח הבירור, משרד הביטחון

מירי פרנקל-שור
עידו בן יצחק

אסף פרידמן

רמי בן שמעון


דו"ח נציבת קבילות חיילים לשנת 2021

צוהריים טובים לכולם. אנחנו פותחים את הדיון של קבלת דיווח של נציב קבילות החיילים על מה שקרה לנו בשנה האחרונה, על מה התלוננו, על מה קבלו. אנחנו מדברים גם על הטיפול שנעשה. החיילים שלנו באים לשרת מכוח חוק ולכן מעבר לשמירת ביטחון המדינה שלשם כך אנחנו מגייסים אותם, התפקיד שלנו בין היתר , כלפיהם וכלפי המשפחות שלהם, זה לוודא שהם מקבלים את היחס הנכון ושהם מקבלים יחס הוגן ושומעים את המצוקות שלהם אם יש כאלה. לכך יש לנו את נציבות קבילות החיילים וטוב שכך. נתחיל את הדיון.

תודה. אני רוצה להתחיל בתודות. שומעים אותנו גם אנשי נקח"ל, הקצינים, המבררים, הרכזים שעושים עבודת קודש בשליחות יומית ואני גם רוצה להודות לעשרות ואפילו למאות מפקדים בצה"ל שאנחנו פונים אליהם והם מתייחסים ברצינות לפניות – עוד מעט נדבר על איך אנחנו עובדים מול צה"ל – חלקם בכירים שתחקרו ועשו ועבדו ושינו ופעלו. לא כולם, אבל לחלק גדול מהם צריך להגיד באמת תודה רבה.

לפני שאני מתחילה אני רוצה להגיד דבר נוסף. אנחנו לא ממתינים להגשת דוח, לא לוועחו"ב וכמובן לא לדוח השנתי שאנחנו מגישים. הדוח, אדוני, הוצג לשר הביטחון, לרמטכ"ל וכולי. מדי רבעון אנחנו מעבירים לכל המפקדים, האלופים, הרמטכ"ל, דוח גם כללי וגם פרטני. יותר מזה. החל מתחילת השנה שעברה - - -

פרטני זה שאת אומרת שמגיע לסגן הרמטכ"ל שמג"ד מסוים - - -

דברים שהם מאוד בולטים. אירוע שהיה לנו עם מפקד חיל הים בנושא הקורונה, זה יועבר פרטנית גם לרמטכ"ל. מעבר לזה, ממש ספוטים על דברים משמעותיים שצריכים לקרות במהלך השנה ולא לחכות לדוח כי אז באמת אנחנו מפספסים.

דבר משמעותי זה שמתחילת השנה שעברה אנחנו מכתבים בכל קבילה, לכל מענה לקובל ולכל מכתב לצה"ל, את קצין המשא"ן הפיקודי או את רמכ"א או את רמ"ח חות"ם. זאת אומרת שאנשי המשא"ן מכותבים אין ליין לכל דבר. רמ"ט אכ"א מכותב – הוא ידבר על זה יותר מאוחר – ועושה מעקב הדוק על ההמלצות שלנו כך שזה לא משהו שמחכים איתו לסוף השנה. זה קורה כמובן תוך כדי השנה.

עוד שתי הערות טכניות. קודם כל, אנחנו סופרים קבילות ולא אנשים. יש לנו קבילה על מדי א' לנשים בצה"ל ששלחה חיילת וצרפה חתימות של 1,009 חיילות נוספות. אנחנו לא נספור את זה כ-1,009 אלא כקבילה אחת. אנחנו לא מנפחים את הדוח.

דבר שני, אנחנו סופרים גם מוצדקות וגם לא מוצדקות. אני לא מדברת על קבילה לא מוצדקת שמישהו ממציא משהו. קבילה לא מוצדקת שמסתבר שיש הסבר טוב, גם היא מראה סוג של מצוקה. ירדנו לאחד מהבסיסים בדרום – אני לא אנקוב בשמו – והצגנו למפקד הבסיס 47 קבילות בבסיס, מתוכן 7 מוצדקות. אומר לי המפקד: אבל תראי, רק 7 מוצדקות. אמרתי לו: אבל 47 אנשים פנו לנקח"ל. אתה היית צריך לשבת איתם, לתווך, להסביר והם היו מבינים. זה לא כזה מסובך. לכן אנחנו סופרים מוצדק ולא מוצדק.

אני אעבור לדוח עצמו. הבסיס הוא חוק שירות ביטחון וחוק השיפוט הצבאי. אני לא אקריא את הכול, אבל אני אדגיש שזה גוף חוץ צבאי, בלתי תלוי – לא סתם אני לא במדים. אומנם יש תחתי יחידה גדולה של לובשי מדים אהל אני לא כפופה לרמטכ"ל. דבר נוסף שחשוב לציין הוא שלפי פקודות הצבא המלצת נקח"ל היא פקודה לביצוע. כמעט ואין גוף מבקר שממליץ וגם חייבים לבצע את ההמלצות שלו.

נחיל בדברים בסיסיים. מי רשאי להגיש קבילה – חיילים בשירות חובה, אנשי קבע, מילואים, מלש"בים וההורים, הסבתות וכל מי שמסביב. לגבי הורים ומי שמסביב, השיח בסוף הוא עם הקובל. אם פונה אבא של חייל או עורך דין של חייל, אנחנו בסוף נפנה לחייל עצמו ונגיד לו שאבא שלו התקשר, בוא תגיד אתה מה קרה. השיח הוא לא מול ההורים. בדרך כלל אנחנו נקשיב לחייל עצמו. אבל ישנם מקרים חריגים, לדוגמה אחת היחידות המובחרות – מכיוון שהכול פה משודר, אני לא אנקוב בשם – פנה אב של חייל בצוות ואמר שבצוות עוברים התעללות כמו בשנות ה-50. החייל עצמו לא מוכן לקבול. דיברנו עם מפקד היחידה בלי להזכיר את שמו של החייל ואמרנו שיש קבילה של אב שבעצמו היה קצין בצבא והוא מתאר אירוע שיכול להיות בעייתי מאוד. נא לבדוק מה קורה ביחידה. הוא דיבר עם החייל, בסופו של דבר, נעשתה בדיקה על-ידי אותו מפקד ואכן נמצא שהיו דברים בגו. אבל בדרך כלל אנחנו הולכים עם החיילים עצמם.

על מה ניתן להגיש קבילה? על כל עוול שאתה חושב שנעשה לך. לא נבדוק נושאים של דין משמעתי, יש מדור בפרקליטות שעושה את זה. אנחנו לא נבדוק פלילי. אבל גם אז נגיד לו לפנות לפרקליטות, נפנה את זה לפרקליטות. אם הוא לא יקבל בסוף תשובה מהפרקליטות, אז הוא יחזור אלינו. אין דבר כזה להעביר.

אם מגיעה אליכם פנייה, אתם מעבירים אותה או רק מפנים את החייל.

לא. אנחנו מעבירים. אנחנו מפנים את החייל ואומרים לו איך מגישים. אם זו למשל קבילה על הטרדה מינית, אומרים לו שאפשר לפנות למהו"ת ופונים במקביל ליוהל"ם ואומרים זאת הקבילה. אם זה משהו פלילי, פונים לפרקליטות, פונים למשטרה צבאית. אי-אפשר להכריח אם הוא לא רוצה - - -

אבל עד שהוא הביא את עצמו לפנות, אז להתחיל להגיד לו בירוקרטיה, תלך לשם - - -

במקביל. מעבירים במקביל. ועדיין אומרים לו שאם בסוף לא יקבל תשובה, שיבוא אלינו. לא יקרה מצב שהפרקליטות תגיד שזה לא מספיק והוא לא יקבל תשובה מאיתנו. אנחנו נסגור את הפינה עד הסוף.

עקרונות מנחים לפני המספרים. קודם כל, אנחנו מדברים עם הקובלים. כל קובל, תוך 48 שעות עד 72 שעות, מתקשרים אליו בחזרה קצין או מברר ומבקשים הסבר במה מדובר. הרבה פעמים קורה שב-48 השעות האלה אנשים נרגעים, אבל בכל זאת ננהל איתו את השיחה וננסה לקבל הסבר אם מישהו ניסה להשפיע עליו ומה קרה שם. הבירור הוא באמצעות צוותי ביקורת. יש לנו 6 צוותים. בראש כל אחד מהם עומד סגן אלוף.

מתן בכורה הוא אחד הדברים הכי קריטיים בתפקיד שלנו. מתן בכורה לברור וטיפול מפקדים בעקבות קבילה. כשמגיעה אלי קבילה, אני לא מנהלת חקירת מצ"ח. אני מעבירה את זה למפקד בכיר בדרך כלל, לא למ"מ. אעביר למפקד היחידה, למפקד האוגדה, למישהו בכיר אומרות לו שזו הקבילה שהגיעה מהיחידה שלך וככה תעשה תחקיר. תדבר עם הקובל עצמו, תזמין מפקדים, תעשה בירור מעמיק. אם אתה עושה בירור מעמיק ומוצא ליקויים, תסגור גם את המעגל. אין לי שום בעיה עם זה שהוא יעמיד לדין או ידיח מפקד לפני שזה מגיע אליי. אני אגיד לכם יותר מזה, אני חושבת שהמפקדים מכירים את זה. אם נעשה בירור מעמיק ביחידה, כולל תוצאות, אני בדרך כלל אבדוק את הבירור, אראה שהוא מעמיק ואם הושגו תוצאות אז אני לא אחזור על דברים נוספים.

שיח פתוח עם המפקדים. חוץ מהדוחות שאנחנו מקבלים, אנחנו נמצאים כמעט מדי שבוע באחת היחידות, מדברים עם המפקדים, מדברים עם החיילים. מרצים כל שבוע. גם הרמ"חית מור ואני מסתובבים בצבא כל הזמן בשביל לא להיות מוזנים רק מהיחידות ומשקפים למפקדים. היינו באחד מהבסיסים וראינו שכל הטירונים ישנים על מיטות אמריקאיות, והרבה טירונים. שאלתי את מפקד הבה"ד שאמר: לא יודע, שנים זה ככה. אמרתי לו שסתם נשבר להם הגב. אז הוא אמר: את יודעת מה, את צודקת. בדרך חזרה כבר החליפו מיטות כי יש מיטות. וילונות במקלחות שאין לחיילים. למה אין וילונות? בדרך חזרה אתה כבר שומע ששמים. אלה דברים שמישהו צריך להראות להם. כמו שאמרתי, ממצאי הדוח מבוססים גם על קבילות וגם על סיורים.

נתונים – קודם כל, השוואה רב-שנתית. בשנת 2021 יש לנו עלייה ל-6,222. אני צופה, אדוני, שבשנה הבאה תהיינה יותר קבילות.

אני מברכת אתכם על העלייה בתלונות. הרבה פעמים כותרות בעיתונים: יש עליה בתלונות בנושא כזה או אחר. עלייה בתלונות מעידה על זה שהם יודעים שיש להם למי לפנות וזה באמת כל הכבוד לכם. ככל שתהיה יותר עלייה, זה יוכיח שאתם עובדים יותר טוב. עובדות.

עובדות ועובדים. יש לזה שני צדדים, אני מסכימה איתך.

כשאין תלונות זה לא מעיד שאין בעיות. זה מעיד שיש תחושה שאן למי לפנות להתלונן.

בתלונות צריך לטפל.

צריך לטפל. אבל אתה תראה, זה עונתי – כל פעם יש דברים אחרים. אני מכירה את זה כיוהל"ם. פתחנו את מרכז מהו"ת ועלתה רשימת הדיווחים על הטרדות מיניות. זה לא אומר שהיו יותר הטרדות מיניות. בדיוק בגלל מה שאמרה פה חברת הכנסת אנחנו צופים שתהיה עלייה בשנה הבאה. אנחנו נמצאים ביחידות ונתקלים בבורות. למפקדים לא נעים להגיד אם הם יודעים או לא יודעים, אבל אתה עושה שיחת חתך חיילים, סמלים, אין להם מושג קלוש מה זה נקח"ל. מה עושים, איך מגישים. אחרי כל ביקור ביחידה, בדרך כלל יש עלייה בקבילות מאותה יחידה.

שימו לב שהאוכלוסייה המרכזית היא כמובן חיילי החובה. יש לנו את המועמדים לשירות ביטחון – אדוני, לקראת הסוף אני אציין. הצבא עשה קפיצת דרך. אם מחפשים נקודות אור בדוח הזה, אזקפיצת הדרך שנעשתה לגבי מלש"בים היא כזו.

אנשי הקבע – אנחנו מדברים על 656 קבילות. זה לא הרבה. יש לא מעט אנשי קבע שמעדיפים לא לקבול.

כמו שאדוני ציין בהתחלה, יחסי פקוד-מפקד הם 40% מהקבילות וזה לא יורד. בשנה שעברה זה היה 38% מהנושאים של הקבילות. ענייני רפואה, עוד מעט נזכיר כמה מתוכם מוצדק.

דיברנו על זה לפני הדיון אבל זה ממש לאורך שנים.

זה לאורך שנים. אני כבר אדבר על זה, נפלח מה צריך לדעתנו לעשות עם זה. ברגע שאתה יורד פנימה לנתונים ואתה מבין את הנתונים, התשובה זועקת משם. עוד רגע נגיע אליה.

רפואה – 14%; מלש"ב – 10%; מינהל ורישומת, תשלומים ות"ש, זאת החלוקה; קורונה – 3%, אלה ספיחים של 2021 ואני מקווה שזה לא יעלה. מבחינתי מה שחשוב פה זה כמה מוצדק מתוך הקבילות האלה. אם נסתכל על יחסי פקוד-מפקד, 41% מהקבילות הן מוצדקות. זה הרבה מאוד. דברים נוספים שמטרידים אותי מאוד, מינהל ורישומת, 80% מהקבילות מוצדקות. כמעט כל חייל או מפקד או קצין שפונה אלינו על תוספת, חוב, הבטחת לימודים צודקים. 80% צודקים זה די מטריד. תשלומים, 52% מוצדקות. מילואים, 75% מוצדקות. השנה יש המון קבילות על זה שלא קיבלו את אות המערכה. ברגע שאנחנו פונים זה נפתר.

מבחינתך זו קבילה אחת?

המון אנשים פנו כל אחד בנפרד על אות המערכה. זה אירוע מרכזי מאוד.

ברשותך, זו תלונה אחת או הרבה תלונות?

הרבה תלונות.

כלומר אם 100 איש התלוננו שלא קיבלו את אות המערכה זה 100 תלונות. זו לא תלונה אחת, אדוני היושב-ראש.

כשמישהי כותבת לי שיש להם יונים בחדרים ביחידה וזה מפגע תברואתי ומצרפת קבוצה של 30 בנות יחד איתה, זו תלונה אחת. אבל אם פונה איש מילואים, צריך לטפל בכל אחד פרטנית. זה לא אירוע אחד, כל אחד ביחידה שלו, למה הוא קיבל או לא קיבל, למה הזינו לא.

ברור.

לגמי משכי טיפול. שיננו קצת את השיטה של החישוב. תמיד עשינו מממוצעים. ממוצעים מבחינתי זה בעייתי כי יש תיקים שאני רוצה שיישארו אצלי ואני לא רוצה לסיים טיפול. לדוגמה, תיקים שבהם צריך היה לשנות הגדרות של ת"ש, אני מעדיפה שזה יהיה אצלי ואני אוודה שהטיפול ממשיך ולכן זה לוקח יותר זמן. לכן בדקנו בצורה קצת אחרת: כמה זמן רוב הקבילות נמצאות אצלנו.

כמו שאתם רואים, 55% מהקבילות מקבלות מענה תוך חודש ימים; 65% עד חודש וחצי; ו-74% עד חודשיים. זאת אומרת, שלושה רבעים מהקבילות מקבלים מענה תוך חודשיים. אני מזכירה שיש באכ"א גוף של קצינת פניות הציבור שאמורה לטפל בכל הדברים שדורשים טיפול מידי.

אני לא מבין את השקף הזה. אני היחיד שלא מבין את השקף הזה?

אני חושב שאני מבין אותו. תוך חודש נענים 55%. עד לחודש וחצי אתה מוסיף את ה-55% ואז מגיע ל-65%. ככל שאתה עולה, אתה מוסיף את מה שהיה.

אתה מגיע ל-100% של הקבילות המטופלות.

הסברתי את זה נכון?

כן. לזה התכוונתי.

זה ראש צבאי. רק ראש צבאי מבין - - -

זו תמונה נכונה יותר כי הממוצע – ברגע שאתה מטפל בקבילה יומיים כי פתרת את הבעיה ובקבילה אחרת אתה מטפל שנה כי יש פה אירוע לא פתיר וצריך לתקן את פקודת היריון והורות, הממוצע שלהן יוצא 50%. לא עשית עם זה כלום. לא באמת הבנת כמה זמן אתה מטפל בקבילות.

חצי שנה, לא 50%.

חצי שנה. לא באמת הבנת כמה זמן אתה מטפל בקבילות. בדרך הזאת אפשר להבין איפה חלק הארי של הטיפול בקבילות, תוך כמה זמן הוא קורה. בתוך חודשיים 75% מהקבילות כבר לא אצלנו, מטופלות כבר אחרי הכול, אחרי שהכסף הגיע או שהנושא טופל.

ניכנס לקבילות עצמן. קודם כל, פיקוד ומנהיגות או יחסי פקוד-מפקד.

זה השקף הכי מדהים. זה מוציא אותי מדעתי, אני חייבת לומר.

אני אסתכל עליו ואני אסביר דברים מהתובנות שרכשתי בשנה שאני נמצאת בתפקיד. אנחנו מסתכלים על התנהלות מפקדים, עוד מעט נסביר מה זה. 18% טיפול בפניות; 12% זכויות רפואיות; 5% שיבוץ, פיתוח וקידום. כשאנחנו מסתכלים על הדרגות של האנשים ביחסים פקוד-מפקד, רוב המעורבים הם מפקדים בדרג המאוד מאוד צעיר: סמל, סג"מ, סגן. אני רוצה לתת דוגמה בוטה ופשוטה: חייל ממחנה 80, אבא שלו נפטר לפני 7 שנים. ביום השנה השביעית למותו של אביו החייל מבקש לצאת לאזכרה. אומר לו המפקד שלו, בדרגת סג"מ שסיים לא מזמן בה"ד 1: כבר 7 שנים, מה עכשיו? ולא מאשר לו לצאת. אומר לנו מפקד מחנה 80: יש לי דלת פתוחה, הוא היה יכול לפנות אליי.

עכשיו, כל מי שהיה פה בצבא או במסגרת אחרת מבין שאין סיכוי שהחייל הזה שעכשיו בטירונות במחנה 80 הולך לדלת פתוחה למפקד 80. כמו זה יש לנו לא מעט חיילים ובעיקר מפקדים, שלא נותנים חופשות, לא מאפשרים לצאת להפניות רפואיות. זה לא יגיע עד למג"ד. יש לנו תלונות על מג"דים ומח"טים, אבל בדרך כלל זה לא יגיע עד לשם.

בואי נחזור לתלונה. מה הסיפור? 7 שנים עברו, יש לנו מחר אימון שלא יחזור - - -

קודם כל, עצם ההתבטאות: עברו 7 שנים, מה זה משנה כבר, אתה עכשיו עצוב? זה קודם כל זה. אחר זה - - -

השאלה השנייה: מה יש במחנה 80 לחייל טירון? איזה קריטי וחשוב שיהיה שם?

לא היה שום דבר. המפקד פשוט לא הכיר את פקודות הצבא שאומרות שביום השנה למותו של האב, עד סוף כל הדורות, גם אין אזכרה, אתה יוצא. אלה פקודות הצבא אבל המפקד אמר לו לא. בגלל השאלה שלך אוסיף דוגמה נוספת: הייתה לנו אותה שאלה. חייל שאחרי כמה שנים פנה למפקדו, הגיע עד למג"ד שלא אישר לו לצאת ביום השנה. שואלים את המג"ד מה הסיפור. אז הוא אומר: תפסנו כוננות. אם הוא תפס כוננות, לגיטימי לא להוציא את החייל. שאלנו אותו אם החייל יודע מזה? מישהו דיבר עם החייל? מישהו אמר לו: עכשיו אתה לא יכול. אבל שבוע אחרי זה המפקד שלו אמר לו: אני יודע שזו הייתה אזכרה של אבא שלך, צר לי שלא יכולת לצאת. זאת הציפייה שלי: א', להכיר את הפקודות. הם לא מכירים את הפקודות; ב', להיות בני אדם.

אם פקודת הצבא אומרת שהוא צריך לצאת בכל מקרה לאזכרה של אביו, אז - - -

אלא אם יש צורך מבצעי. זה בכל זאת ארגון צבאי, יש צרכים מבצעיים. אפשר להבין את זה.

את אומרת נכון: תודיע לחייל.

תסביר למה לו בדיעבד.

אני רוצה להתייחס למה שאת אומרת ולא להסתכל רק על הקבילה. אנחנו כאן בוועדת החוץ והביטחון ובטח אכ"א שמציג את זה כל הזמן, מסתכלים על המחזור, על השנתון, על פוטנציאל הגיוס, בסופו של דבר מי מתגייס. אנחנו רואים ירידה במהלך השנים שהשנתונים שמתגייסים, המספרים מדברים בעד עצמם.

מי שמתגייס ליחידות קרביות, החשיבה של יחסי מפקד-פקוד, דווקא על קבילות כאלה החשיבה צריכה להיות הפוכה: איך אפשר להקל ולא החמיר. אני חייבת לומר שדווקא הדוגמאות שאת נותנת מעוררות דאגה לגבי טיב המפקדים שמוכשרים בצה"ל.

מפקד, אפילו בדרגת סג"מ או סגן, צריך לשחרר חייל לאזכרה לא בגלל שפקודות הצבא מאפשרות את זה אלא מכיוון שאישיותו אומרת לו: מי שכבר התגייס, איך אני יכול לדאוג לזה שאני משחרר אותו לאזכרה של אבא שלו.

את צודקת ועדיין אני מוסיפה מתוך היכרותי את הצבא: מפקדים, חלקם צעירים, בתוך הלחץ של לבצע את המשימות ויש עכשיו 20 חיילים מתוך 25 חיילים שיש במחלקה שרוצים לצאת להפניה אבל אני צריך לעמוד ביעדים מסוימים, לא תמיד יודעים לתת את התשובות הנכונות.

הפתרון הוא בגוף דבריי. התשובה צריכה שאנחנו צריכים להגיע לקורסי המפקדים, בה"ד 1 וכולם, ואנחנו צריכים להגיע למפקדים בדרג הזוטר כדי להסביר גם מהן זכויות החיילים וגם מה זה האיזון הנדרש. יש לי שתי בנות שהיו קצינות בצבא ועוד בן בדרך, אני מקווה. הם לא לומדים את זה בבה"ד 1. אנחנו צריכים להילחם על הכניסה לפו"מ ובמכללות ממש לא. לא מדברים על זה בבה"ד 1, אבל לאט לאט את רואה שעוד השלמה ועוד השלמה. אנחנו הולכים להשלמת יח"ש והשלמת הגנ"א. אנחנו נכנסים לאט לאט למקומות האלה כדי לתת למפקדים את הדוגמאות.

הייתה לנו פנייה על חייל שבר לעצמו אצבעות והחובש אמר שלא נראה לו שהוא שבר אצבעות. אומר המפקד: טוב, אם החובש אמר שלא שרת, לא שברת. תמשיך. רואים שהיד שלו נפוחה אבל המפקד אומר: אבל החובש אמר. איפה המפקד מפעיל שיקול דעת? כשהחיילים שלך אומרים לך במוצאי שבת: אני הולך לביקור רופא. ואתה אוסר עליהם ללכת לביקור רופא, איפה השיקול דעת שלך? מישהו צריך ללמד אותך איך אתה עושה את זה נכון. בסוף אנחנו מקבלים רשימה של עבירות לא פשוטות - - -

בסוף מאבדים את החיים.

גם מבחינה רפואית. מפקדים שלא מאמינים לחיילים ששברו, אפנדיציט שהתפוצץ כי לא האמינו לחייל, חייל שדפק את ראש בקיר בכוונה. דברים מהסוג הזה. עכשיו, יותר מזה, יש דברים כמו התבדחויות למיניהן. כשמפקד צעיר, רס"ר לא מבוגר, עדיין מרשה לעצמו להגיד כושי לחייל אתיופי והחייל פונה אילנו בדם לבו והמפקד אומר "צחקתי איתו", אז הוא מבין משהו מאוד בסיסי. יש לנו לא מעט קבילות של חיילים מתפוצות שונות שאומרים שלועגים להם על זה. אתה פונה למפקד – מפקדים ערכיים – אני בטוחה שמפקד התגייס לגולני, לגבעתי, עבר בה"ד 1 הוא מפקד ערכי, ואתה אומר: איך זה קרה לך? איפה אתה נמצא? אתה לא צוחק איתו. מפקד שחושף את הפרטים של הרישום הפלילי של החייל שלו כשהוא מתעצבן. זה לא מפקד שלוקח עכשיו את החייל שלו ומפוצץ אותו במכות. ברמה הזאת אין לנו. אבל יש לנו את הסטירה.

אין הורה לילדים בצבא, ורובנו כאלה, שלא נתקל פה ושם בדוגמאות כאלה עם הבן שלו, עם הבת שלו. פה ושם נתקלים בדברים האלה. כשאתם מדברים, אני מתחיל לשחזר גם את השירות הצבאי שלי מלפני 60 שנה - - -

זה היה עוד לפני חוק שעות שינה, אני מזכיר לכם.

בסופו של דבר, אני חושב שהבעיה נטועה לא מעט בעניין הזה של הקצונה הזוטרה. אני חושב שאת צודקת. הסיפור צריך להיות איך להיכנס אליהם בשלב ההכשרה כדי שמראש יבינו במה הם הולכים להיתקל, כי הם הולכים להיתקל.

במרבית ההרצאות שואלים אותי בסוף ההרצאה קצינים ואנשי סגל צעירים, למה לא מלמדים אותם. אחרי ההרצאה הם נכנסים קצת ללחץ כי הם מבינים שהם לא יודעים ואז הם שואלים למה לא מלמדים אותם את כל הזכויות שמגיעות. ברור שאי-אפשר ללמוד את כל הזכויות הרבות.

זה לא עניין של זכויות, זה עניין ערכי.

הגיון בריא והפעלת שיקול דעת. אם חייל קובל שלא משחררים אותו לחתונה של אחותו, זה לא משנה שאנחנו נתערב מידית וישחררו אותו מחר כי יש פקודה שמחייבת לשחרר. אבל למה צריך להביא אותו בכלל למקום הזה שעד הרגע האחרון הוא בלחץ וההורים בלחץ והמשפחה בלחץ אם הוא ייצא או לא ייצא לחתונה?

זה נכון לשנה האחרונה? בהשוואה לשנים קודמות, בעיקר בתחום פיקוד ומנהיגות, יש לנו עלייה ברמת התלונות או שיש ירידה?

עלייה איטית. זה תמיד היה סביב ה-40-35 אחוז. תמיד יושבים סביב אותו דבר.

מתוך 42% הקבילות המוצדקות - - -

אני אסביר. אני אתן לכם דוגמה לטיפול מערכתי.

אני רק אשלים את הדברים שלי. אולי תצטרכו להשיב על כמה שאלות ואז גם חברת הכנסת רוזין תשאל ואולי ככה נקבל גם תשובות לכול.

למה אנחנו מגיעים למצב הזה? ואני מדבר כרגע כחייל, הרי אני מתוך המערכת, אני מפקד יחידת מילואים ואני גם מקבל תלונות ואני גם מטפל בתלונות, גם של אנשי מילואים. כשהייתי בסדיר טיפלתי בחיילים. מרבית התלונות נובעות מחוסר ידע ומידע שזורם דו-סטרית מהמפקדים לפקודים, מהפקודים למפקדים. כלומר, ברגע שחוסר המידע הזה קיים, הפקוד יכול להבין את הדברים אחרת ואז הוא מגיש תלונה. הוא לא חושב שצריך עכשיו למפקד מחנה 80, להגיש תלונה במקרה הזה שהוא לא יצא הביתה. כולנו עברנו את זה, גם אני עברתי את זה בטירונות – למען הגילוי הנאות, עשיתי טירונות של הנח"ל במחנה 80 - - -

אני עשיתי טירונות במחנה 80 באוהלים, בגשם בינואר.

מחנה 80 זה חוויות. אבל אני יכול להגיד לך שאהבנו לשמור דווקא במערך השמירה הצפוני, איפה שאוהלי הבנות, אבל לא לשם אנחנו מכוונים. אני מדבר על זה שבסופו של דבר, המפקדים לא מכירים את הנהלים. יש לנו את חג הקורבן עכשיו אבל היה אז חג הקורבן ואני בכלל לא מחובר למציאות, לא היה קיים אז חוק 6 שעות שינה, פתאום שואל אותי הסמל: תגיד לי, אתה יוצא לחג? אני אומר לו: איזה חג? אומר לי: חג הקורבן. המ"מ תקף את הסמל על זה שהוא לא הוציא אותי. אני גם לא ידעתי לקבול. לכן אני אומר שנקח"ל חייבים לעשות השתלמויות למפקדים, לתת להם כמה שיותר מידע.

זו לא אחריות נקח"ל לעשות השתלמויות.

אבל אחריות נקח"ל היא לשים את הפנס ולהגיד שזה המקום שאנחנו רואים שיש בו חוסר.

ברור. הצבא יודע מה לעשות.

אני רוצה לתת לאדוני דוגמה על איך אנחנו עובדים ואיך בכל זאת זה השתפר. היו לנו לא מעט קבילות של חיילי נח"ל בפרק האחרון של השירות שלהם, 4-3 חודשים אחרונים, אחרי שהם חוזרים מהמשימה. הטענה שלהם הייתה: זורקים אותנו בכל מיני מקומות, אין לנו אבא ואימא, מח"ט הנח"ל עושה דברים – אנחנו חיילים קרביים אבל אנחנו לא – המון תלונות על זה, על האוכל, על השירות והכול.

פנינו עם זה לאכ"א. זו הגדולה שאפשר לעשות כאשר מאירים בפנס על משהו ולהגיד שלא יכול להיות שככה יקרה עם חיילי הנח"ל. נעשתה עבודה באכ"א – אולי הרמ"ט יציג את זה – ובסופו של דבר החליטו עם משרד הביטחון שבאמת שלושת החודשים האחרונים האלה בסוף יבוטלו וקוצר פרק השירות של הנח"ל.

זה בדיוק המנגנון הנכון. אנחנו נבוא, נשים את הספוט לצבא ונגיד: פה אנחנו מזהים את האירוע, בבקשה טפלו בו.

זה הייעוד שלכם. זה בסדר גמור. הצבא הוא מערכת שיודעת לעשות - - -

כבוד היושב-ראש, אני רוצה לשאול ולנסות לעשות קצת סדר בקטע הזה של פיקוד ומנהיגות. קודם כל, מה שחסר לי פה זה מידע לגבי נושאי קבילות. כלומר, אמרת שהרוב מול קצינים זוטרים. הייתי שמחה לראות פה את החלוקה באחוזים של כמה מתלוננים על המפקד הישיר, כמה - - -

זה נמצא בדוח. זה קיים.

זו נקודה אחת. אני חושבת שצריך להפריד פה, ואולי פה לא נעשתה הפרדה או שנעשתה הפרדה על ההתנהלות – מטריד אותי מאוד ה-50%. יש דבר אחד שהוא אי-הכרת הפקודות שגם מפקד זוטר צריך להכיר: שעות שינה, אוכל, יציאות. הדברים האלה, גם מניסיון שלי – כולנו כמו שאמרת, הורים לחיילים –הם לא מכירים. הם לא מכירים את הפקודות. אני לא מצפה שיכירו את כל ספר פקודות מטכ"ל. לא זאת הציפיה. לדעתי, גם הרמטכ"ל לא מכיר הכול. אבל בהכרת הדברים המיידים שנוגעים לחיילים שלהם ביום יום יש פה לקונה רצינית.

הייתי מפרידה בין אי-הכרת פקודות לבין התנהגות פוגענית. למרות שאי-הכרת פקודות מביאה בסוף לזה שאתה לא נותן לחייל לישון כמו שצריך, לא נותן לו לאכול, שזה גם פוגעני. אבל הייתי מפרידה בין הדברים האלה כי נושא הפוגענות מביא בסופו של דבר, לצערי הרב, למצבים כמו שתיארת, של פגיעה פיזית ואפילו לאובדנות.

אם לא נטפל במקרים האלה של ה-50% מוצדקות, זה מטורף, זה מוביל לכך שיש לנו מקים קשים מאוד שמגיעים עד כדי אובדנות, שחרור מהיחידה, שחרור מהצבא וכדומה. הנתון פה הוא מטורף ואנחנו צריכים להתעכב עליו ולהבין אותו. כי כשאת אומרת שזה סגנון הדיבור, כשאומרים להם "אל תהיו בנות" זה סגנון דיבור; כשאומרים להם "תסתדרו בשלשות או בזוגות, אל תהיו ערבים" למרות שעומד דרוזי או לא משנה גם אם לא. איפשהו יש פה לקונה בהכנת המפקדים האלה לשטח.

זה שיש מצבים מורכבים יותר – דיברנו על זה לא פעם – האם הם יכולים לזהות מקרים קשים, האם הם יידעו לטפל בהם, האם הם יידעו לטפל בחייל, את זה אני לא יכולה לדרוש מסג"מ. זה מתקדם יותר.

מכיוון שהשאלה הופנתה לצה"ל, אני אתייחס. היה פה ניסיון לקשר בין מקרי אובדנות לקבילות. במקרה אני גם נושא באחריות כראש מטה אכ"א גם למימוש המלצות מוצדקות שנקבעו כתוצאה מבירור קבילה וגם לסוגיית אובדנות. אני מבקש לשמר את הקשר שאולי נוצר כאן בין הדברים - - -

לשמר או להפר?

להרחיק את החיבור בין הדברים כי אני בטוח שאנחנו לא יודעים להצביע על הקשר בין הסיטואציות הללו. מכיוון שכל מקרה כזה מתוחקר לעומק, אנחנו לא מצאנו קשר בין יחס מפקד-פקוד לסיטואציה אובדנית. חשוב לי למקם את זה. הקבילות הן מוצדקות כולן, ככה נקבע, ואנחנו מטפלים בהן.

לא כולן. 50%.

כל מה שנקבע כמוצדק. מבלי להקטין אף אחת מהעוצמות של הקבילות הללו, יש לנו בצה"ל בוגרות ובוגרי בה"ד 1 – 5,500 קצינים במספר כל שנה. זה סביב 20,000 מפקדים צעירים בדרגי הסמל. זו הכמות של מפקדי צה"ל בכל יום נתון. השיקוף הוא שמרביתם עושים את עבודתם טוב ואפילו טוב מאוד. יש את אלה שאכן חורגים ממה שנדרש מהם לעשות. אבל מרבית המפקדים בצה"ל – חשוב לי למקם את זה בצורה הזאת – עושים את עבודתם נאמנה ככה אנחנו מתפעלים את צה"ל. אלה שאכן מגיעים לסיטואציה שבה מוגשת קבילה כנגדם, ומעט מהן נמצאות גם מוצדקות, הם אכן אלה שאנחנו צריכים לטפל בהם. אבל כמו שפתחת ואמרת, עצם העובדה שכמות הקבילות עולה, זה מעיד על כך שכמות החשיפה של חיילי צה"ל לזכויותיהם ולפקודות המגינות על זכויותיהם, גם היא עולה בהתמדה.

זה לא בזכות צה"ל, סליחה. אתה יכול לקחת קרדיט על מפקדים נהדרים, בזה אני איתך. אתה לא יוכל לקחת על זה קרדיט. הסיבה לעלייה היא שיש לנו ציבור של חיילים מודע יותר, בוגר יותר, יש אינטרנט, הורים שמעורבים יודעים. לכן חיילים דורשים 6 שעות שינה, דורשים אוכל ודורשים את הזכויות שלהם.

חברת הכנסת רוזין, גם הצבא מייצר - - -

אני דחפתי למודעות - - -

אני לא בטוחה שהצבא עומד בקצב של הדור.

אני בטוח שכן, חברת הכנסת.

אני אומרת שאני לא בטוחה שהצבא והמפקדים בצבא עומדים בקצב של הדור המתקדם. זו הבעיה, הפער הזה.

אני לא מקבל את זה. אדוני היושב-ראש, המערכת הצבאית מוצגת כאילו היא לא עושה כלום. כאילו המערכת הצבאית לא עושה משהו.

צה"ל מדהים, נהדר. עכשיו אנחנו מדברים על מערכת גדולה - - -

הוא עושה את העבודה שלו.

בסדר. חלק מהעבודה שלו היא לדאוג לחיילים ולזכויות שלהם.

חייב, בטח. לא פוסלים את זה, אבל הוא עושה את העבודה שלו.

אנחנו חוזרים לדיון.

אני מזכירה שאנחנו לא מבקר צה"ל. אנחנו לא עוברים על כל היחידות. אנחנו - - - לזה חיילים פונים אלינו, אנחנו משקפים לכם את מה שאנחנו רואים מפניות החיילים ומביקורים ביחידות. זו לא סקירת המצב של כל צה"ל, וחלילה אין סיבה לפגוע בכל צה"ל – יש הרבה מפקדים מצוינים - - -

בכל זאת אני רוצה להגיד שיש קשר. גם אם לא מצאתם במחקרי מצ"ח, יש קשר. לא פעם יש טריגרים – מי שמבין אובדנות ומי שמבין מצבים נפשיים – הטריגרים פועלים ומקדמים או מביאים לאובדנות. זה שאחד התאבד, זה נכון שזה לאו דווקא בגלל זה, אבל מה שאתם לא עושים אחרי אובדנות זה לבדוק עם שאר הצוות והמעגלים היותר רחבים באותו מקום איפה הייתה הבעיה.

מיכל, אל תקבעי עובדות.

לפחות ממה שאני ראיתי בשטח.

את חושבת ככה. זה בסדר גמור.

יש צוותים במערכת הצבאית שעושים בדיקות.

נתקדם?

להגיד בצורה חד-משמעית שאין שום קשר, גם זה נראה לי בעייתי.

אפשר לשבת כאן בוועדה ולהגיד שאני הייתי בשטח ואני מבינה ככה וככה. אבל יש מקומות שעשו מקר רציני, לא התרשמו בשטח.

אחרי כל התאבדות או אפילו תאונה הצבא עושה עבודה.

אנחנו לא מדברים על אובדנות כרגע. היו לי מספיק דיונים על אובדנות. עכשיו דנים במשהו אחר.

אני אסגור את הפרק הזה במה שאמרתי בפתח דבריי. לפחות מבחינת הצבא, כשאנחנו משקפים, אנחנו רואים שברוב המקומות לוקחים את זה בשתי דיים, מתייחסים לזה ברצינות ומנסים לראות מה קורה ביחידות בכדי לשפר.

אני רוצה לגעת בעוד כמה נושאים. לגבי משבר הקורונה, רציתי להגיד שזה מאחורינו, אבל זה לא נראה ככה. רוב הקבילות שעסקו בקורונה עסקו דווקא בחמרה על פקודות הצבא מתוך רון לשמור על החיילים ובסוף הגענו להחמרות, חיילים שהודחו מלוחמה כי לא הסכימו להתחסן אבל הסכימו להיבדק. אלה דברים שנפתרו בסוף ברמה המערכתית. זה האירוע המרכזי של הקורונה.

בדקתם את נושא המזון בתקופת הקורונה אצל חיילים בבסיסים סגורים ובעיקר בקרבי?

אנחנו בכלל עוסקים בנושא המזון. כבר אגיע לזה. זה פחות מגיע מקבילות – יותר מביקורים ביחידות.

מבחינת שכר, מה שמטריד אותנו בקבילות שמגיעות – זה לא כל מת"ש, מת"ש זה אלפי אנשים – בדרך כלל זה כמו במפקדים: הדרג הנפרס נמצא בשטח ולא תמיד מכיר ויודע להנחות. נושאים שקשורים למינהל, רישומת, כסף, רמות פעילות. היה לנו חייל נהג שהצטרף לאחד מהצוותים שקשורים ליחידות ההנדסה ובאיזשהו שלב התחיל לעסוק גם בשליית מוקשים וחילוצים למרות שהתחיל כנהג ולא עבר שום הכשרה. שלחו אותו להכשרה משלימה. כשהוא גמר את השירות הצבאי שלו הוא גילה שבמשכורת הוא נחשב עובד כללי ולא זכאי להטבה של "ממדים ללימודים" כי הוא לא לוחם, כי הוא בכלל היה נהג למרות שכל השירות שלו הוא שירת במקומות הכי בעייתיים והכי מבצעיים. זו תקלה רישומית ופיקודית – איך אתה לוקח חייל ובכלל לא שם לב שאין לו את ההכשרה. יש לנו לא מעט כאלה.

לפי איך שאנחנו רואים, זה בעיקר בדרג הנפרס. עד כמה מש"קית הת"ש יודעת מה באמת; עד כמה קצינת הסגל הצעירה יודעת להנחות. יש לנו עכשיו מפקד בכיר שלמד את המקצוע הלא נכון ובפנסיה הוא לא יהיה זכאי לכל הגמולים שזכאים אחרים כי הוא למד תואר שלא מגובה בהסכמים שלנו עם משרד האוצר. אין לנו איך לתקן את זה. הוא מעביר אלינו תכתובת מיילים עם סמלת שאומרת לו שזה מוכר. בסוף זה לא מוכר ואין מה לעשות עם זה. זה בדרג הנמוך. אנחנו סבורים שבתקלות כאלה צריך להשקיע.

אם הטעו אותו, צריך לתת לו.

ניסינו למדוד בשנה הקודמת כמה כסף החזרנו לחיילים ולאנשי קבע – מיליונים. כסף שחיילים וקצינים היו זכאים לו ולא היו מקבלים אם לא היו מגישים קבילה. יש גם דברים שאנחנו לא יכולים לעזור בהם כי זה מגובה בהסכמים מול האוצר. שם אנשים נפגעו ואין דרך לתקן את זה.

אני אעבור מהר על תנאי שירות. זה נוגע בעיקר להקלות ת"ש. נעשתה פה קפיצת דרך גדולה. לא מזמן פרסם אכ"א את ספר התשמ"ש שמסביר למי מגיע מת"ש וכולי. זה אמור לפתור לנו המון קבילות על חוסר יידע של מש"קיות ת"ש של אנשים שלא קיבלו ת"ש. זה יחסוך הרבה קבילות.

שירותי הרפואה. זה בין 10 ל-13 אחוז מתוך הקבילות. מתוכן בערך 30% מוצדקות. הרבה סביב זמינות תורים, כמה זמן לוקח עד שמגיעים לקב"ן – ביקשתי קב"ן, לקח חודשיים להגיע אליו; אני מחכה לרופא עור 8 חודשים. המון סביב זמינות, פחות מול השירותיות של הרופאים, אבל גם שם יש קבילות: פסיכיאטר שבתקופת הקורונה החליט שהוא מבצע את כל השיחות עם דלת פתוחה; רופא שמנסה לשכנע טרסג'נדר לחזור למין הקודם שלו. יש גם קבילות כאלה, אבל בעיקר סביב זמינות, תוך כמה זמן אתה מגיע לרופא.

השנה חיל הרפואה השיק את מערכת "מדיקליק" שאמורה לשפר מאוד את הזמינות. אני מקווה שנראה שם שיפור משמעותי. "מדיקליק" אומר שכמו בשירותים אחרים נכנס לאפליקציה ומזמין דרכה.

מי עושה בקרה על האפליקציה?

מקרפ"ר.

עזבו את חיל הרפואה – אתם עושים?

זו אחריות של הצבא.

הוא נכנס לאפליקציה ללא קשר למפקד שלו? יש לי כאב בטן – אני נכנס לאפליקציה ורוצה להזמין תור לגסטרו?

כן.

אם נמצא בבדיקת רופא או חובש שהוא צריך לקבל הפנייה, אז הוא יידע לתאם את זה בעצמו בעזרת האפליקציה.

זה רק מהרגע שמגיעים לרופא.

רופא או פרמדיק, אני מניח.

תלונות שאני באופן אישי עוסקת בהם, כשאומרים להם "תזיזו, תזיזו, תזיזו", למרות שקבעתם כי אנחנו בקו, כי צריך שמירות – השאלה אם את זה מישהו בודק.

הזכרנו את זה קודם בפרק של פקוד-מפקד.

אם לא יהיו עוד רופאים - - -

הסיפור של הרופאים הוא באמת בעייתי. כאשר מקרפ"ר מוציאים החוצה, נגיד אורתופדיה, כל הרופאים המומחים שולחים אחר-כך לצבא המלצה ל-MRI. אז באים אלינו בקבילות למה הצבא לא מאשר את ה-MRI. פנינו למקרפ"ר ויש באמת הרבה מאוד בדיקות MRI שבאמת לא צריך לעשות אותן, שבסוף הן יכולות לגרום סתם נזק של קרינה. אבל כל רופא מומחה שהצבא עובד איתו שולח ל-MRI ואז נוצרת בעיה מסוג אחר: ציפייה של החיילים שיכבדו את כל ההמלצות של הרופאים האזרחיים וזה לא תמיד קורה.

תנאי מחייה ותשתיות. אין המון קבילות על תנאי מחייה. אבל אנחנו עוברים בבסיסים ורואים שיש בסיסים שהתנאים בהם מצויינים ויש בסיסים שפשוט כואב הלב. היינו בבסיס בדרום. נכנסתי לראות את החדר של נשות הקבע – נשים בגיל 30-28 – זה שהן 4 בחדר זה לגיטימי, הן בצבא והכול בסדר. אתה מגיע למקלחות סגל של הרמ"דיות – מקלחת אחת עם וילון אבל לא עובדת, השנייה בלי וילון עם צינור. מישהי שאנו רוצים שתישאר בצבא, שם היא מתקלחת.

יש בסיסים כאלה ויש בסיסים מדוגמים. בדרום היינו בשני בסיסים צמודים – בסיס אחד נראה מצוין והשני - - -

מעניין באיזה חילות שונים היו הבסיסים.

גם בבסיס חיל האוויר בדרום זה לא נראה טוב. זה עניין של מפקדים ולא רק עניין של מפקדים. היינו במטבחים של שני בסיסים בדרום שמבשלים אותם פרודוקטים עם טבחים בכל מטבח. בבסיס אחד האוכל באמת מזעזע. אניח יודעת את זה בתור אימא ששלחה לשם אוכל. אתה פותח את השניצל – שניצל א', כמו שהם קוראים לו – והוא אדום בפנים. נורא. בבסיס השני הטבח מסדר קודם את הירקות ובסוף את הפחמימות כדי שיאכלו קודם את מנת הבשר.

כל הזמן דיברו על זה שאין מספיק מנת חלבון בצבא. שאלנו את הטבחים אם יש להם מספיק מנות חלבון לחיילים. הם אמרו: כן, אנחנו נסתדר. יש לנו איך לסדר את זה. נכנסנו לאחד הבא"חים של היחידות הלוחמות - - -

- - -

מספיק כל אחד עם הבן שלה כאן עכשיו. כל הזמן אני שומע מהצד "הבן שלי" - - -

אבל זה צה"ל - - -

כן, בדיוק - - -

כי הילדים שלכם מפונקים.

רם, זה לא נכון.

צחקתי. סתם, סתם.

זה לא נכון. השיחות שמגיעות לבתים משקפות מאוד וזה עוד בלאנס בשבילנו. יש תלונות שאני קיבלתי ושיתפתי אותך, שאומרים למגיש ללוחמים במטבח שיש מנה אחת ולא לתת יותר. אם הוא נותן יותר, הוא ננזף על-ידי רס"ר המטבח.

חד משמעית.

זה קיים. יש לנו פניות ציבור כאלה שחוזרות על עצמן.

הגענו לאחד מבסיס האימון החטיבתיים של אחת מיחידות החי"ר ועשינו שיחת חתך עם חיילים צעירים. חלק מהחיילים אמרו שאין מספיק מנות בשר וחלק מהחיילים אומרים שנורא ואיום שזורקים פה מנות בשר. בדקנו מה קרה: מי שנכנס בהתחלה, אז יש קיצוב והוא מקבל שניצל או מנה בגודל כזה, ומי שמגיע בסוף ורואים שנשאר בשר, הוא מקבל כמה שהוא רוצה. אם אתה יכול לתכנן מתי אתה נכנס, זה בסדר.

בראייתי, חלק תלוי במפקדים. יש בסיסים בלי מים חמים – הרמטכ"ל מכיר את זה – ומנסים לפתור את הסיפור של המים החמים. שאלתי את אחד החיילים אם יש להם מים חמים, אז הוא אמר: יש לנו מים חמים כשיש מים. אז הלכנו לבדוק את נושא המים. מסתבר שבחלק מהמקומות יש טרמואיל וכשזה נגמר, זה נגמר.

ביחידה אחרת שהיינו בה – לא אנקוב בשמה – החיילים לא דיברו על זה בכלל. שאלתי מה קורה עם מים חמים. אז אמרו שפעם בכמה זמן אין מים חמים ואז הסגל מפנה את מגורי הסגל לשעתיים והחיילים מתקלחים. זה עניין של פיקוד מצד אחד.

מצד שני, אני לא מזלזלת במה שקשור לדברים עצמם. היינו בקרית ההדרכה – האוכל שם מגעיל. הייתי שם לפני 8 חודשים, יכול להיות שבינתיים האוכל השתפר פלאים. הלכתי עם זה ליועץ המשפטי של משרד הביטחון בגלל ההסכם עם הזכיין. עשינו שיחת חתך עם כל הבה"דים ואמרו לנו שהאוכל שם מגעיל – זה הביטוי שלהם, לא שלי – כשהחיילים יוצאים משם הם קונים אוכל בכספם. חחיל שמשרת במקום אחר, הולך לכוורת בכל הבסיסים. בקרית ההדרכה, לפי החוזה עם הזכיין אין כוורת. כוורת זה השק"מ בה אפשר לקנות במעט כסף אוכל.

יש שם כמו מול כזה.

יש שם חנויות של אותו זכיין. הזכיין לא מפקיע מחירים, פשוט המחיר בכוורת הוא מאוד זול. זאת אומרת, חייל שיזכה ללכת בצוהריים לכוורת - - -

אני מבין שטיפלו בזה, נכון?

זה לא טופל. בשבוע שעבר שוב קיבלתי תמונות מקרית ההדרכה עם ג'וקים ואת התמונות שהראינו. צילומים מחיילים וחיילות שם. זו פעם רביעית שאנחנו אומרים את זה ופעם שלישית שמציגים פה. מספרים לנו שזה השתפר, אבל לצערי קיבלתי תמונות כאלה גם בשבוע שעבר.

רחלי, הדוגמה שלך מעלה נושא ברובד יותר עמוק: החוזים שמנהל משרד הביטחון עם זכייני האוכל – הערנו על זה כאן בוועדה – זה גם בקריית ההדרכה וזה גם - - -

היה דיון מיוחד על זה. לדעתי, אמרו שישפרו את החוזה.

צריך ללמוד מזה, אין סיבה שצה"ל צריך לחשוב – אתה יודעת מה, אני לא אומר אין סיבה - - -

אני יודעת שראש אט"ל עוסק בזה עכשיו מול משרד הביטחון. אני יודעת שפותחים את זה, אני יודעת שראש אט"ל עוסק בזה, ממש פותחים את החוזים. אנחנו העברנו את זה ליועץ המשפטי של משרד הביטחון, העברנו את זה גם לאט"ל, ואני יודעת שראש אט"ל הנוכחי נכנס לזה במלא הכוח ועד כמה שאני יודעת – אולי אחר-כך הרמ"ט יעדכן – חוזרים למטבחים של הצבא ולטבחים של הצבא.

גם החוזים ארוכי הטווח ל-25 שנה הם שאלה שצריך לתת עליה את הדעת כתוצאה מהקבילות.

אני כבר מסיימת את המצגת. לדבי שירות הקבע, כמו שאמרנו, יש לנו בערך 700 קבילות בשנה. 22% עוסקות בתשלומים; 14% מינהל ורישומת. זאת אומרת, הרבה התעסקות סביב זה ועדיין יש לנו 30% של יחסי פקוד-מפקד. יש גם סגן-אלוף שקבל על אלוף-משנה. יש לנו קבילה של סגן-אלוף שקבל על תת-אלוף - - -

אבל זה החריג.

זה לא הדרמטי. בעיקר מאנשי הקבע, עד שהם מגיעים אלינו גם לוקח זמן. חלק מהם פוגשים את הבעיות בסימולציית השכר שלהם ואז מסתבר שלא הזינו להם ודברים מהסוג הזה.

הבעיה העיקרית עם אנשי הקבע היא שהם מאוד מתנצלים שהם מגיעים למצב של קבילה. התחושה שלהם שהביורוקרטיה במקומות מסוימים הורגת אותם. הפכנו להיות סוג של ועד עובדים לאנשי הרבע שמרגישים - - -

מה עיקר התלונות של אנשי הקבע?

היבטי שכר: בין הבטחות שלא בסמכות ובין שלא הוחתמו על טופס נכון ולכן לא קיבלו את - - -

אתם מקבלים תלונות על קידום, יחס של מפקדים?

יש.

אני מקבל תלונות כאלה, השאלה אם זה מגיע אליכם.

יש אנשים שאומרים שהבטיחו להם לעלות לדיון שיבוצים ולא עלו. במקרה הזה, מעבר להגיד שזה לא בסדר, אני לא יכולה לשים אותו בתפקיד. אני רק יכולה להפנות את תשומת הלב. יש – אבל זה לא העיקר.

רציתי לדעת אם זה מגיע אליכם. בדרך כלל אנשים – מכיר את זה הרמ"ט, רמ"ט פצ"ן היה מפקד שלי.

עכשיו הבנו מה קורה פה.

הבנו את הנפוטיזם שקפצת להגן עליו נגדי.

חלק מהקבילות הן פרטניות - - -

היה מפקד שלי במילואים. בסדיר הייתי - - -

זו הבעיה עם חברי כנסת שהיו בצבא, אתה מבין, הם לא יכולים לעבור צד.

משביחים את המשכן.

אנו צופים שתהיה עלייה משמעותית השנה. אנחנו מתחילים לראות את זה סביב ההסדרים החדשים, אנשים שחשבו שיישארו בצבא עד לפנסיה אבל בגיל 30 ומשהו נפרדים מהם. אנחנו מתחילים לראות גל של קבילות של אנשים שמרגישים פגועים מאוד. עוד לא נכנסנו לעומק, אבל נכון לעכשיו יש הרבה תסכול ואנחנו משתפים את הצבא. אני מניחה שתהיינה עוד קבילות.

מערך המילואים – הקבילות בעיקר בסיס הכרה, אות המערכה וכדומה, פחות על תנאי שירות.

אני אסיים עם המועמדים לשירות ביטחון. בנושא המלש"בים נעשתה קפיצת דרך משמעותי מאוד בצה"ל, קודם כל בגישה. שמחנו לראות את שינוי הגישה. כשחייל קובל היום על זה שהוא עשה מבחן פסיכוטכני ולא הרגיש טוב, בעבר היו אומרים לנו שאין מה לעשות; או "לא שיבצו אותי במקום שרציתי, בעבר היו אומרים לו שאין מה לעשות, אלה צורכי הצבא.

אנחנו ממש מרגישים שינוי משמעותי בגישה, שאומר: אם אפשר לתת, בואו ניתן. אם אפשר לשנות לו את השיבוץ, בוא נשנה. אם זה אפשרי לעשות הצרחה בין שניים, בואו נעשה. אתה רוצה לעשות דפ"ר חדש? תעשה דפ"ר חדר. אתה על הרצף האוטיסטי? יש תוכניות.

ההרגשה שלנו היא שהם לומדים. אני אתן דוגמה: הייתה לנו קבילה על זה שלא נותנים לחיילי להיכנס עם ההורים שלהם לוועדות רפואיות, בעיקר חיילים שקצת מתקשים. היית גישה שאמרה שהורים לא נכנסים. לפי החוק הם קטינים, בני פחות מ-18 יכולים להיכנס עם הורה. במיטב אמרו לנו: בואו נחשוב איך עושים את זה, אין סיבה שהורים לא יכנסו.

זאת אומרת, אנחנו משתדלים מאוד לשקף למיטב ולאכ"א את הקבילות שעוסקות במלש"ב בשביל לטייב. התחושה שלנו היא שזה הולך למקום טוב. כדי להקל על כולם הוספנו קטגוריה נוספת: יש מוצדק, לא מוצדק, הוספנו גם בא על תיקונו. מה זה בא על תיקונו? החייל לא צודק, לא מגיע לו עכשיו עוד דפ"ר, אבל מיטב אומרים לו: בבקשה, בוא נעשה את זה בכל זאת. בא על תיקונו – כל הצדדים מרוצים.

יש מקומות בהם הצבא מתעקש שהוא צודק למרות שהוא לא, אבל מרצון טוב מסכים לעשות. זה לא באמת אכפת לי איך מגדירים את זה, בסוף החייל מקבל את מה שצריך וזה מסתדר. אני חייבת לציין פה את מיטב לטובה.

יש כאן ועדת חוץ וביטחון שעושה פיקוח על צה"ל ועל גופי הביטחון האחרים. בהרבה מקרים את יכולה לשתף אותנו. אנחנו פועלים גם מפניות שאנחנו מקבלים מציבור החיילים שיודעים לפנות אלינו. אבל הסיפור של הדיון על המזון בבסיס ההדרכה, בתור נציבת קבילות החיילים את יכולה להסב את תשומת לבי ואני יכול להביא לכאן את הגורמים ולקיים דיון. אני כבר יודע שעל בסיס הדרכה אני אעשה דיון מעקב כאן – כבר עשינו דיון אחד או שניים – כדי לראות שבאצת מטפלים בזה. צריך לנצל את הוועדה הזאת כי בסוף אנחנו עושים ביקורת.

נכון שהצבא עוסק בנושא ההכשרות, אבל גם אם זה בא מפה שצריך להקפיד על הכשרות סגל זוטר שנכנס, זה מסוג הדברים שאמירה כזאת יכולה לעזור. זה לא שהצבא לא יודע - - -

בהמשך למה שאומר יו"ר הוועדה, חוק השיפוט הצבאי קובע שוועדת חוץ וביטחון מאפשרת את מינויו של נציב קבילות חיילים - -

אני לא זוכר שאישרתי - - -

- - ועדת החוץ והביטחון היא ועדת הבית של נציב קבילות חיילים - -

נשמח להגיע לכאן יותר. בסדר גמור.

- - כמו שהוועדה לביקורת המדינה היא ועדת הבית של מבקר המדינה - - -

אנחנו צריכים להדק את הקשר בינינו כך שאת יכולה להרים לי טלפון, אפילו בלי ישיבה מסודרת, ולהגיד - - -

אני אראה את ההמלצות - - -

רם, זה גם הפוך? כשאנחנו מקבלים פניות ציבור, אנחנו פונים ללשכת שר הביטחון. יש לי פניות שאני מחכה להם כבר 3 חודשים לא כי לא טופל - -

תפנו אלינו.

- - אני חושבת שכתובת שלנו לא צריכה לעבור את כל הבירוקרטיה של משרד הביטחון.

חד-משמעית נכון.

אפשר לפנות אלינו, אין שום בעיה. מבחינתנו זה בסדר גמור.

היום מאוד פשוט לפנות אלינו. יש לנו אתר הגשת קבילה מקוונת. חייל יכול לרשום משפט, הוא לא צריך לגולל סיפור – אנחנו כבר ניצור איתו קשר. אני אראה לך אחר-כך.

אני מלווה שלושה. נדבר בנפרד.

אדוני, שמנו פה את עיקר ההמלצות שלנו וזה מה שאנחנו שמים לנו כיעד. קודם כל, העמקה בזכויות משרתים בכל סוגי ההכשרות. אני מדגישה סגל זוטר, קורסי מ"כים, מצדי שידעו על זה בטירונות. אלה זכויות בסיסיות, הזכויות של האנשים עצמם.

דבר שני, התמקצעות מפקדים בטיפול בפרט. שהמפקדים עצמם יכירו את הסט הבסיסי. כיוהל"ן קבעתי הרצאת יוהל"ן פעם בחצי שנה. כולם יודעים שיש מרכז מהו"ת ומה עושים כשיש הטרדה מיני. באותו אופן אפשר לקחת את הסט של הדברים הכי בסיסים ולהחליט שפעם בחצי שנה זה יעבור בלומדה או בהרצאת חובה. אני מדברת על זכויות פרט בסיסיות.

הנושא שאדוני דיבר עליו מטריד אותנו מאוד. תשתיות מגורים ומזון, איכות, כמות, מנות חלבון. לא דיברנו על אוכלוסיות מיוחד: צליאקים, טבעונים, צמחונים. יש פתרונות בצבא, הם יודעים לתת את זה, רק צריך את הטבח ואת המפקד שישימו לב שהפתרון הזה באמת מיושם.

נושא תנאי שכר ותנאי שירות. זה לא לקבוע את תנאי השכר והשירות. הדרג שנמצא בשטח צריך להכיר יותר את הסט שהוא יכול לסייע הו לחיילים. קיים סט כזה אבל הוא לא מספיק מוכר.

שיפור בזמינות השירות הרפואי. אנחנו בדיאלוג מתמיד עם מקרפ"ר. בערך פעם בחודש נפגשים ודנים איך לשפר את הזמינות של השירות - - -

בסוף צריך יותר רופאים. לא תעזור האפליקציה – יש מחסור ברופאים.

מימוש ההמלצות – אצלנו יש קצינת בקרה ומעקה אחרי כל ההמלצות שלנו. המלצנו מעל 700 המלצות במהלך השנה, חלקן מערכתיות וחלקן מעשיות. הרמ"ט הוא זה שמטעם הצבא עוקב. אנו נמצאים בקשר גם עם נופר שעובדת עם הרמ"ט, שאחראית על התחום הזה, בכדי לוודא שהמעקב לא מגיע ליום האחרון. מבחינתנו, למעלה מ-80% מההמלצות ממומשות. זה קריטי מאוד כי אם המלצנו ולא יצא מזה שום דבר, אז זה חסר משמעות.

אדוני, אני שמה פה את התמונה של הרמטכ"ל החמישי שהיה נציב קבילות החיילים הראשון. ב-1 בנובמבר, יום הבחירות, זה גם יום השנה ה-50 לנקח"ל. לא יודעת איך בחרתם בדיוק את היום הזה. הרסתם לנו את המסיבות.

נתנו לכם יום חופש.

האירוע היה צריך להיות באותו תאריך שבחרתם מכל השנה.

תעשו את האירוע ערב לפני ואז יהיה לכם יום חופש. תוכלו להשתכר.

זה מה שהוא אמר ואני חושבת שזה נכון מאוד: תכירו את האנשים שלכם, תדעו מה מזיז אותם. יש להם שם, תדעו מה מצער אותם, מה מכאיב ואז תדעו איך להפעיל אותו.

היום לא היינו משתמשים במילה להפעיל, זה נשמע לא טוב. אבל משתמשים במילה המכובסת "להניע, לרתום". אותו דבר – בסוף, אם אתה רוצה לעמוד במשימות, תדע מי האנשים שלך, תטפל בהם ובסוף גם הצבא יהיה חזק ומוצלח. תודה.

יפה. תודה רבה.

אדוני הרמ"ט, בסוף הכול נופל עליך.

בוקר טוב. אני ראש מטה אכ"א. כל חיי מפקד. התפקיד האחרון שלי היה ראש מטה פיקוד צפון, ככה שחלק מהדברים אני מכיר מנגיעה אישית במה שהוצג כאן. אני חייב לפתוח בהערכה רבה לעשייה המקצועית של נקח"ל. אנחנו עובדים שיתוף פעולה הדוק מאוד עם הנציבות ואנחנו מממשים את ההמלצות באופן מקצועי לאורך כל השנה כולה ולא רק עם הפצת הדוח. שיתוף הפעולה הוא מלא ואיכותי.

נקח"ל, כמו עוד גופים שיש לנו בצה"ל, כמו הקפ"ץ – קצינת פניות הציבור – מבקר צה"ל, מבקר מערכת הביטחון, כל מי שעוזר לצה"ל לטפל טוב יותר במשרתיו, לתקן דברים שדורשים תיקון, לטייב דברים שדורשים טיוב, אנחנו נעזרים בו וככה אנחנו רואים את זה.

מהו מנגנון הבקרה והמימוש שאנחנו עושים בעניין הזה? אני ממונה על-פי פקודות הצבא כמי שאחראי לממש ולוודא את מימוש ההמלצות שנקח"ל מנחה אותנו. מינינו כזה בכל גוף בצה"ל. אחת לרבעון אני מכנס פורום בראשותי, אנחנו עוברים על כל ההמלצות. המלצות פרטניות שנוגעות למישהו באופן פרטי. אנחנו כמובן מוודאים שזה מטופל ויחסית מטופל מהר.

נעשה הפסקה קצרה.

(הישיבה נפסקה בשעה 11:10 ונתחדשה בשעה 11:12.)

אני מחדש את הישיבה. קדימה.

כמו שאמרתי, בפורום הרבעוני הזה אנחנו עוברים על כלל ההמלצות. המלצות שהן המלצות פרטניות, אנחנו מוודאים את מימושן יחסית מידית. יש המלצות שדורשות מאיתנו טיפול מערכתי, בין אם זה על-ידי תיקון פקודות, בין אם זה אפילו להגיע לכנסת כדי לתקן דברים כאלה ואחרים ובין אם זה יצירת מערכות מידע תומכות.

אנחנו שמחים על הירידה במספר הקבילות המוצדקות בשנת 2021 ואנחנו ממשיכים לעשות מאמץ לתת מענה כדי שכל מה שהוצג כאן לא יחזור על עצמו. אנחנו עושים לא מעט רפורמות בתחום הטיפול באנשים. זו תוכנית אסטרטגית שגובשה במטה הכללי והיא מסתכלת על כלל האוכלוסיות, החל משלב המלש"ב ועד לשלב הקבע, ההיפרדות מצה"ל וכמובן המעבר לשירות המילואים.

אני אתייחס לסויות שהוצגו כאן, בראש ובראשונה סוגיית הפיקוד והמנהיגות. תוך כדי הצגת הדברים הערתי הערת ביניים ואני רוצה לחזור לסוגייה בשנית. אחד, מרבית מפקדי צה"ל עושים את מלאכתם נאמנה. אלו מהם שבסופו של דבר מסיבים את תשומת לבנו, בין אם זה על-ידי נקח"ל, בין אם זה על-ידי קפ"ץ או על-ידי מבקר צה"ל, אנחנו כמובן בודקים בראש ובראשונה שלא נעשה פה משהו במודע, בכוונת מכוון, משהו בהתעלמות מוחלטת מהפקודות.

גם פה, במרבית הפעמים, אנחנו מוצאים שזה נובע מחוסר ידיעה או כמו שהנציבה הציגה זה נובע משלב צעיר ומתגבש של תפיסת הפיקוד שלו. במקומות בהם אנחנו מזהים שהפעולה היא פעולה בזדון – הם מעטים מאוד המקומות הללו – הטיפול הוא באופן מחמיר מאוד מצדנו, החל ממחבוש, עבור לשחרור מצה"ל, עבור להדחה, לנזיפה. אין סיטואציות בהן אנחנו נחשפים למשהו שאנו מבינים שאין בו תום לב אלא משהו שנעשה במודע והוא לא מטופל על-ידי צה"ל במלוא החומרה.

מג"ד, מח"ט, מפקד בסיס, רע"ן או רמ"ח שנחשפים למקרה הזה, כמובן מיד משתפים פעולה בעניין, כמו שציינה פה הנציבה. מעט מאוד פעמים אם בכלל זיהינו שמפקד נותן גיבוי לפקודו במקום שבו הוא חושב שהוא סטה בצורה משמעותית מהפקודות.

אתה יכול לתת דוגמה למשהו רוחבי שהעליתם? ראיתם תופעה והעליתם אותה לרמה של החלטה שמעכשיו בקורס מפקדים יהיה דיון או חידוד מסרים. משהו רוחבי, לא נקודתי.

בסיטואציות כמו שצוין פה לגבי הקורונה, היא נכנסה לצה"ל וכמו כל מדינת ישראל התחלנו לאט-לאט להבין את קוד ההתנהגות הראוי באיזון שבין שמירת הסד"כ המבצעי לבין השמירה על זכויות משרתי צה"ל. גם לנו לקח זמן להעביר את זה לשליטה ריכוזית ולתת פקודות שיוצאות מהמטה הכללי, חטיבת המבצעים, ונאכפות על-ידי כל הגופים.
בעולם ההכשרות, סוגיית הטיפול בפרט היא סוגייה שכבר בבה"ד 1 – בית הספר המרכזי שלנו לפיקוד הזוטר – הכנסנו ממש לאחרונה שבוע שעניינו הטיפול בפרט. מה שנראה טריוויאלי ולגיטימי נכנס. במקרה, אחיין שלי נמצא עכשיו בבה"ד 1 ונדרשתי לשלוח סרטון כמי שהוא ראש חטיבת הפרט בצה"ל לשבוע הספציפי הזה. הלכה למעשה זה קורה. הם יושבים ועוסקים בזה. אנחנו גם מקבלים על זה גם פידבקים טובים. המפקדים שלנו יודעים שבראש ובראשונה החובה שלהם היא כלפי אנשיהם והם רוצים לטפל בהם. אנחנו אפילו מעודדים אותם וחושפים בפניהם את הכלים שהם יכולים לתבוע מאיתנו, מהמערכת, את היכולת לתת להם את הכלים לטפל באנשיהם.

יחסי פקוד-מפקד. אכן תמונת המצב שמשתקפת פה אנחנו רואים אותה והיא נשמרת באופן יציב. אנחנו נכנסים לתוך תחום ההכשרות ואנחנו מבינים שהכשרות בפיקוד הזוטר היא המשנה של העניין הזה.

התייחסתי לסוגיית הקורונה. נכנסנו בצורה פחות מתואמת בהתחלה. יחד עם כולם התכיילנו על מה שצריך ואני חושב שאנחנו נמצאים במצב אחר.

בכל מה שקשור לתחום השכר ותנאי השירות, בוודאי עכשיו בימים הללו אנחנו נמצאים על אנשי הקבע בתחרות עם השוק האזרחי על האנשים המעולים שנמצאים בצה"ל, ברור לנו שאנחנו צריכים לוודא ולראות שסוגיית השכר מטופלת היטב. אנחנו מפיקים בעזרת מופת – יחידת תשלומי השכר שלנו בצה"ל – כ-3.5 מיליון תלושי שכר בשנה. זו מערכת מורכבת מאוד ואני גם מפקדה הישיר. קיבלנו, גם מהנציבה, לא מעט תשבחות על האופן שבו אנחנו עושים את זה.

האם יש לנו טעויות בהפקת הדוחות? התשובה ההיא כן, יש לנו טעויות. חלקן עולות בבקרה עצמית שאנחנו מבצעים. כל חודש אנחנו דוגמים מתלושי השכר שאנחנו מפיקים מדגם גדול מאוד. אנחנו מחויבים לו על-פי הוראות החשכ"ל, אבל אנחנו עושים את זה גם כדי לוודא שאנשינו מקבלים את השכר שמגיע להם.

מה שאנחנו יודעים לעלות לבד, אנחנו עולים לבד. מה שלא – עולה על-ידי אנשי הקבע בעצמם, בין אם זה דרך נקח"ל ובין אם זה ישיר. יש לנו מוקד שירות שמאפשר להם לפנות אלינו באופן ישיר. אלה שפונים אלינו באופן ישיר ומטופלים, מטופלים. ויש כאלה שחשים שהבעיה שלהם לא קיבלה את המענה הראוי. זה מגיע לנקח"ל, וכשזה מגיע אלינו בהנחה שזה מוצדק, זה מטופל באופן מלא.

הסוגייה השנייה היא סוגיית חיילי החובה ותנאי השירות שלהם. אירוע שקרוב ללבנו ואנחנו עסוקים בטיובו. אנחנו נמצאים ממש במהפכה בתחום תנאי השירות, קראנו לזה ת"ש מבראשית. אנחנו עשינו תהליך של הורדת בירוקרטיה בצורה עמוקה מאוד בכל מה שקשור לעולמות הת"ש. אנחנו גם צריכים להשלים את המהלך עם ועדת הרווחה של הכנסת כדי שגם שם אנחנו נקבל את ההקלות הנדרשות כדי שנוכל לטפל בחיילינו בצורה שהיא פחות בירוקרטית ויותר מהירה. יש לנו את המשאבים ואנחנו כפופים להנחיות המדינה ולפקודות הצבא ואנחנו עמלים להקטין את הבירוקרטיה המסרבלת הזאת וגם אנחנו יוצרים מערכות דיגיטליות מאוד מתקדמות שמאפשרות את העניין הזה.

הקמנו שני מרכזים ממוקדים אצלנו במופת שמטפלים בשתי האוכלוסיות שחשוב לנו מאוד לראות ששם הבירוקרטיה מתקצרת מאוד: אחד זה המרכז לטיפול בחיילים הבודדים. שם הם מקבלים טיפול ישיר VIP. חיילים בודדים יודעים ומכירים את המרכז הזה, יודעים ליצור קשר ישיר מולו ולקבל לך מענה הנדרש. שמה אנחנו לא נותנים למערכת ולבירוקרטיה לעכב את הטיפול. השני זה המפקד הלוחם ומשפחתו. יצרנו במרכז שמטפל באופן ישיר.

בכל מה שקשור לתנאי המחייה והתשתיות בצה"ל, אנחנו מבינים שצריך לעשות בזה מעשה, והרמטכ"ל הנחה בשנת העבודה הזו – וזה לא רק בשנת העבודה הזאת, זה גם בשנתיים הבאות בתהליך שהוא תלת-שנתי, אנחנו עושים הסטה של משאבים. זה לא קל, זו נקודת דילמה לא פשוטה. פה בתוך הוועדה אתם מכירים את האתגרים ואת הדילמות שיש לנו בקבלת ההחלטות לאן לקחת את משאבי הביטחון, וכל שקל שניתן לנו אנחנו חושבים היטב איפה לשים אותו, והמתח המרכזי הוא מן הסתם בין צורכי ביטחון מובהקים: אימונים, אמצעי לחימה, לבין גם תשתיות הוגנות ומכבדות. זו דילמה שמובילה אותנו בכל פעם מחדש, בכל נקודת עבודה מחדש. על-פי הנחיית הרמטכ"ל, המטה הכללי, אנחנו מסיטים משאבים כדי לטפל גם בתשתיות וגם בעולם המזון. בעולם המזון אנחנו מניחים ואנחנו רואים כבר שהתוכנית מניבה את התוצאות הנדרשות ואנחנו נכנסנו לשיפוץ מסיבי מאוד של מטבחים וחדרי האוכל בחצי שנה האחרונה. ראש אט"ל החדש שנכנס לתפקידו הוביל תוכנית מהירה בעניין הזה. בעודנו מדברים, מתעסקים בעוד חדרי אוכל ועוד מטבחים שאנחנו משפצים אותם, הוספנו דבר חדש שנקרא טרקלינים שזה מעין סביבה ששמנו בכל המוצבים ובכל המחנות בגבולות, שבהם הלוחמים יכולים לעבור 24 שעות ביממה, נכנסים לתוך המקום הזה ויש להם שם יכולת בעזרת אמצעים בסיסיים של מיקרוגל וכדומה לייצר להם ארוחות מהירות על הארוחות הרגילות שאנחנו נותנים.

אנחנו עסוקים בטיוב הכשרת הטבחים, בעדכון החוזים מול הקבלנים. יש לנו שמה כברת דרך. אני רוצה להגיד לכם שזה על המסילה, שזה מטופל בניהוג פרטני ואישי של ראש אט"ל ושאנחנו הסטנו את המשאבים לעניין הזה ואנחנו נשמח לבוא ולתת פה דין וחשבון בעוד כמה חודשים על ההתקדמות של התוכנית הזאת.

גם בעולם התשתיות הוגדר על-ידי המטה הכללי וקטור משאבי לטובת העניין הזה, מעבר לזה שישנה תוכנית תשתיות לאומית על-ידי העברת צה"ל לנגב ובכלל במסגרת תוכנית שוהם, שם כול בסיס שאנחנו נכנסים אליו, בוודאי ובוודאי התשתיות נראות – מי שביקר ביהלום או בסיירת מטכ"ל וראה את הבסיס שלהם בסירקין ועבר היום לבסיסים החדשים, זה לתפארת מדינת ישראל. כאלה יש לנו עוד ועוד בסיסיים במסגרת תוכנית שוהם, שלוקחים יחידות ומעבירים אותן למצב תשתיתי אחר לגמרי ועל זה נכנסנו בתוכנית חדשה שנקראת קו המגע, בעיקר בגבולות המדינה.

כראש מטה פיקוד צפון אני יכול להגיד לכם שהתוכנית הזאת פגשה אותנו בפיקוד ועוד בסיסים של מפקדות גדוד ופלוגה, פלוגות וגדודים עוברים שיפוץ יסודי. מכיוון שהתהליך הוא לא כזה שתוך שנה- שנתיים נוכל לסיים אותו, הוא תהליך רב –שנתי, עם הסטות המשאבים הללו אנחנו מתחילים לראות את הדברים.

אתה יכול להתייחס למענה הביניים? כשאנחנו מדברים על תשתיות ובנייה, תוכנית רב-שנתית, בסוף יש גם חיילים שנכנסים לקו. למשל, אני ביקרתי בבקעה בשני בסיסים – אפילו מועדון לא היה להם. לא היה להם איפה לשבת, לא היה להם מאוורר ומזגן. אלה חיילים שהחזיקו קו ונכנסו לג'נין. אני אומרת שבסוף צה"ל הגדול צריך שתהיה לו ערכה כזאת, שתהיה מכולה כמו פעם. פעם, כשהיה הגדוד נכנס לקו או לאימון, היו מכניסים את המכולה הזאת. אין את זה היום. אני אומרת לכם לכו לבקעה ותעברו שם את הבסיסים. הייתי שם בחודש האחרון – לא לכבודו של צה"ל ולא לכבודנו.

יש לנו גם תוכנית למצב הביניים. שלושת מרחבי הבינוי שלנו, שלוש יחידות הבינוי בשלושת הפיקודים, גם על-פי תו תקן ייעודי שניתן על-ידי אגף ההנדסה והבינוי יודעים לייצר היום בבנייה קלה מבנים שאנחנו בעזרתם בקצב יחסית מאוד גבוה מגיעים לאותם מקומות שבהם אנחנו נותנים פתרון ביניים. דיברתי על תוכנית קו המגע שפוגשת את הגבולות, אני אשמח להראות פה.

אני אתן דוגמא כדי זה חשוב. בפסח קיבלתי תלונה שמכיוון שלא הכשירו את הקולרים, החיילים במשך שבוע שתו מיצים. עזוב שזה לא בריאותי, עזוב שהמכונות שם עבדו שעות נוספות. הם פנו למפקדים – זה לא היה בסדר עדיפות.

אני מניח שתקלה נקודתית כנראה תמיד תהיה. מבצע ההכשרה להכשיר את צה"ל לפני פסח זה מבצע שאנחנו מנהלים אותו כמו מבצע. בסך הכללי, במרבית השנים הוא מתבצע בהצלחה רבה מאוד. יכול להיות שהייתה שם תקלה כזאת. אני לא יגיד את המספר של המוצבים שפזורים לנו לאורך גבולות המדינה בגלל שאנחנו משודרים כאן, אבל כמו שאמרתי, אנחנו בתוכנית ועם משאבים לעניין הזה, כולל בנייה מהירה. אנחנו נשמח להראות פה איך נראים מחנות של גדודים ופלוגות שעשינו להם את התוכנית המהירה הזאת. אין לנו יכולת לעשות את זה באבחה אחת בשנה אחת על כלל מחנות צה"ל.

בעולמות הרפואה – גם זו סוגייה שהוועדה מכירה – אנחנו לא רק עם רופאי צה"ל שהם אנשי קבע, אנחנו נשענים בעיקר על רופאים שאנחנו שוכרים את שירותיהם ואנחנו בבקרה מאוד גדולה על הרופאים הללו. רופאים שחורגים מקוד ההתנהגות שאנחנו מצפים שהם יצייתו לו בצה"ל, אנחנו מפסיקים את העיסוק שלהם מיידי.

הדבר האחרון זה עולם המילואים והמלש"בים. אתם מכירים כאן ויחד עם הכנסת ויחד עם הממשלה אנחנו יצאנו עם לא מעט בשורות לעולם המילואים, במיוחד בשנה האחרונה, שהביאו את מה שאנחנו חושבים שראוי ונכון לתת למערך הזה.

בעולם המלש"בים, זו בעיקר סוגיית בריאות הנפש. גם כאן הגדלנו את כמות המטפלים על מנת להקטין את הזמן שבו המלש"ב איננו יודע מה מצבו הרפואי ושיוכל לקבל תמונת מצב יחסית מדויקת לגבי תהליך הגיוס שלו.
אני אסכם במה שפתחתי – אנחנו בשיתוף פעולה לטעמי איכותי וטוב עם הנציבות. ואנחנו גוף גדול ככל שיהיה, יודעים שיש לנו נקודות שדורשות טיפול ואנחנו עסוקים בזה. תודה.

תודה רבה. חברת הכנסת רוזין, בבקשה.

אני חוזרת לחלוקה שעשיתי. קודם כל, אני רוצה לשאול גם את הצבא, גם את אכ"א וגם את הנציבה: האם יש איזושהי בדיקה משווה – אולי אנחנו צריכים לעשות את זה כוועדה עם הממ"מ של הכנסת – עם צבאות אחרים בעולם, כמובן במדינות דמוקרטיות, לגבי כמות התלונות, מה החלוקה. ממש לעשות השוואה ולראות איפה פה יש יותר דגש ואיפה במקומות אחרים. אני מניחה שיש דברים מאוד ישראליים ויש דברים שיצופו.

יש הבדל דרמטי. אצלנו יש שירות חובה לפי חוק.

בסדר. צבא הוא צבא.

יש כנס שנתי של כל הנציבים של כל הצבאות. בשנתיים האחרונות הוא התקיים בזום בגלל הקורונה. אנחנו שומעים מצבאות אחרים. זה שונה כי אצלנו זה צבא על-פי חוק וכולם בפנים ואף אחד לא יכול להתפטר.

על אחת כמה וככמה, מכיוון שזה צבא מנדטורי עם שירות חובה, עלינו החובה לדאוג לתנאים עוד יותר טובים.

נכון. אני יכולה להגיד שבשנתיים האחרונות הדיונים של האומבודסמנים בכנסים עסקו בעיקר בהשלכות של הקורונה על תנאי השירות של החיילים. ראינו גם שם אתגרים דומים לאתגרים שצה"ל מתמודד איתם בשנתיים האחרונות. זה מה שלקח את רוב השיח בשנתיים האלה.

שווה לעשות בדיקה השוואתית.

אני רוצה לשאול את צה"ל שתי שאלות. אחת, לא דיברת על העניין של אפליה, כלומר התבטאויות כמו שנשמעו פה ואנחנו מכירים. מה נעשה כדי לטפל בזה. הדבר השני שהוא לא פחות חשוב, אמרת בעצמך שאנחנו יושבים פה חודשים על תקציב צה"ל, חודשים על תקציב משרד הביטחון, באים עם בקשות מבורג ועד לייזר. לא הגיעו בקשות לתקציבים לשיפור איכות חייהם של החיילים, הבסיסים, האוכל. זה לא הגיע. איפה זה בא לידי ביטוי אם זה לא מגיע אלינו כבקשה לתוספת? אם זה לא בא לשולחן להגיד לנו: חברים, לצד זה שאני רוצה אנשי קבע יותר טובים ולתת משכורות יותר טובות ושתהיה להם פנסיה, אני גם רוצה לדאוג שלחיילים יהיו תנאי שירות כאלה ואחרים. למה זה לא בא לידי ביטוי?

לגבי הקבילות הספציפיות, אם אתם רוצים אני יכול להשלים את אופן הטיפול, אבל במקרים שבהם זיהינו מקרה שבוצע בזדון, הטיפול היה מאוד מחמיר: חלקם הודחו מצה"ל, חלקם שוחררו לאלתר, חלקם נכנסו לכלא, חלקם נשפטו, ננזפו – הכול תלוי בהתאם לחומרת העברה. אני מניח שסוג של קבילה כזאת קיבל את הטיפול המחמיר ביותר.

השאלה הייתה מה נעשה רוחבית. זה שמטופל כשיש כבר תלונה, אני בטוחה. השאלה האם לוקחים מפה ואומרים אולי יש בעיה עם מפקדים של צורת ביטוי, צורת דיבור, אפליה וכדומה.

גם הנציגה הציגה שהדוח היום כבר מחולק לרמת המפקדים בשטח, זה לא נשאר רק ברמה שלהם. הפורומים שלי יוצאים בדיווח עד לשטח. אני עושה פורום עם כל אנשי המשא"ן של כל גופי צה"ל אחת לחודש. אנחנו מציגים את הנתונים הללו. במקומות שבהם יש לנו מקרה דגל שאנחנו צריכים ללמוד ממנו, אז אנחנו משקפים אותו. מקומות שבהם אנחנו גם צריכים להוציא איגרת ייעודית כנגד משהו ספציפי, גם הוא יוצא.

תוכל לתת דוגמה למקרה דגל שאתם מציפים, כמובן בלי שמות ואזכורים?

נניח סיטואציה שיש בה איזו תופעה סביב מימוש ימי חופשות, בוודאי באזורים של ימי חופשה סביב ענייני מחלה, אירוע שאנחנו מצאנו שרמת הידיעה ורמת הבקיאות של אנשי המשא"ן היא רמה שדורשת מאתנו לחדש את הלימוד בעניין זה. כדוגמה לדבר הזה, הוצאנו איגרת לכל השטח עם ריענון של קצין משאבי אנוש ראשי שהעביר לכל אנשי המשא"ן, שהסביר את הפרוצדורה, כי מצאנו שבחלק מהמקומות זה פשוט נבע מחוסר ידיעת העניין. וגם עם מערכות דיגיטליות תומכות שמאפשרות את הדבר הזה.

חבר הכנסת פרוש, אתה רוצה להגיד משהו?

לא.

חברת הכנסת שפק, בבקשה.

רגע. הוא לא ענה לעל העניין של הבקשה לתוספת.

נכון. הסוגייה השנייה היא סוגיית תוכנית עבודה צה"ל. הוועדה הזאת והוועדה המשותפת עם ועדת הכספים יכולות להעיד, אני חושב, על כך שאין גוף עם כמות השעות שיושבים על תקציבו וכמות הדיונים על תקציבו כמו צה"ל. אנחנו עוברים פרק-פרק, שורה-שורה - - -

לא עלה. הייתי בכל הדיונים.

אנחנו מציגים פה את תקציב הקיום של צה"ל בפרוטרוט - - -

לא עלו הסטות תקציב - - -

לא התבקשנו – לא עלה הנושא הזה לחלוטין. לא התבקשנו לתת לזה תוספת, לא התבקשנו לשים לב לנושא הזה, צה"ל לא הציג את זה. כלום. אני מוכנה לעבור איתך על כל הפרוטוקולים.

חברת הכנסת רוזין, זה מופיע בשורות. לא הייתה בקשה להסטת תקציב מ-F35 לשיפור בסיסים. זה לא היה.

בכל המצגות שהיו פה, והיו מצגות רבות, ישבנו שעות על גבי שעות, לא עלה הנושא הזה בשום צורה ואופן שצה"ל צריך יותר תקציב או תקציב כזה או אחר לשדרוג - - -

אני לא אתווכח איתך, אבל זה עלה. זה עלה כשורה בתוך התקציב של צה"ל - - -

כשיש שורה בתוך תקציב צה"ל זה ברור.

לא הייתה הסטה של תקציב, בזה את צודקת.

זה אומר שאין בקשה להעלות את התקציב.

הסטה של תקציבים לא הייתה.

כשמשרד לא מבקש להעלות תקציב מסוים זה אומר שהוא חושב שהתקציב הזה מספק אותו.

הוא יכול לבקש להעלות, הוא יכול לבקש להסיט בתוך התקציב – זה לא היה. נירה, בבקשה.

תודה. קודם כל אני מברכת על קיום הדיון הזה.

זה דיון על-פי חוק, אין מה לברך.

אתה יודע שאני אף פעם לא מברכת בלי - - - אני רק אומרת שהדוח הזה יצא בפברואר, הוצג לחלק מהעיתונאים במרץ, אם אני לא טועה, לפי התגובות שקיבלתי מהעיתונאים שעוקבים אחרי הנושא הזה. מכיוון שמדובר בחיילים וחיילות, אני חושבת שהוא היה צריך להגיע לשולחננו קודם.

אלה עניינים של הוועדה.

ההערה אלינו, לא אליכם.

אני לא יכולה להתחיל בלי להתייחס כמובן לנושא שבדמי וזה נושא המגדר. נעים מאוד, רחלי טבת, את נציבת קבילות חיילים, לא יכול להיות שעדיין כתוב נציב קבילות חיילים על החוברות. אפשר להגיד נציבות קבילות חיילים, אבל אני רואה נציב קבילות חיילים. הגיע הזמן צה"ל שיכתבו את זה. למה אני אומרת את זה? זה גם עניין של מודעות ואם צריך לשנות את השם, אז ישנו את השם כי יש כבר נשים בתפקידים. לי זה מפריע. אני חברת כנסת, לא מקובל עליי שמחר יקראו לי יו"ר ולא יו"רית או יקראו לי ח"כ ולא ח"כית. יש נציבה ולכן זאת ההערה שלי.

אגב, יו"ר זה גם יושבת-ראש.

אני יודעת. אנחנו קוראים את זה יו"ר ויו"רית. ברורים לי ראשי התיבות, הערתי בדיוק על ה נושא הזה. זה אחד.

הנושא השני הוא נושא מהותי שגם קצת נוגע למגדר. בחרתם בציטוט כאן, אני בוחרת ציטוט אחר, אני אעשה לו מה שנקרא עדכונים ויסלח לי דוד בן גוריון. דוד בן גוריון דיבר וכתוב בבה"ד 1: תדע כל אם – אני שמה בסוגריים את העברייה כי יש לנו חיילים דרוזים ובדואים וצ'רקסי – אבל המהות היא הרבה לפני המשפט הזה. המשפט מתחיל: החיילים והחיילות הם פיקדון. כפי שדוד בן גוריון אמר, לא די שיידע המפקד או המפקדת את מלאכתם, עליהם להיות אוהבי אדם שחיי הפקודים שלהם יהיו יקרים להם, שחיילים שנשלחים עליהם יהיו יקרים להם, שיאהבו אותם. רק מפקד כזה ימצא בפקודיו מסירות הנפש שתוליכם לכל אשר ישלח אותם. אם המפקדים – אם המפקדים – יעוררו את האמון, את הדבקות ואת האהבה בחיילים שלהם, אזי תדע כל אם עברייה. ואני שוב אומרת, אז יידעו מפקדים וכולם. ופה ההערה שלי היא מביאה אותי לדבר השלישי: אם לא תהיה מהות – ואני מתייחסת למגדר – אם לא תהיה מהות, לא יפנימו את זה ואז לא נגיע למצב שביום ציון מערך המילואים באים לכאן ורח"ט תומכ"א אומר שסוף סוף משנים את מערך המילואימניקיות שכשהן יולדות, אוטומטית מוציאים אותן לפטור ממילואים ורק אחרי פנייה שלנו נעשתה עבודה והיום זה השתנה: לא מוציאים אותן לפטור אלא מתקשרים אליהן ושואלים אותן אם הן רוצות להמשיך או לא. אם לא תהיה את ההבנה הזאת שהצבא הזה הוא צבא העם ובעם הזה יש עמות ועמים, סליחה על הביטוי, אולי בזה זה ייכנס, אז לא נבין את זה. לכן מאוד אכפת לי ממה שכתוב בכותרת. כי אם לא נבין שהמגדר הוא חשוב כאן ולתת זכויות, זה לא יקרה. אז זו הבקשה הראשונה שלי ממה שנאמר כאן.

הדבר השני שאני רוצה לדבר עליו זה הנושא של התרבות בצה"ל. 40% מהפניות פה הם על מפקדים ומפקדות. ואני באה ואומרת שאנחנו מוצאים בתרבות אחרת. היום, מה שקורה בחברה הישראלית זה לא קורה בצבא. למה? כי שיטת שיפוט אחרת. היום מפקדים והמפקדות יכולים לשפוט, לעצור שעות ביציאה, להכניס לכלא, לרתק. באזרחות אין סיכוי שזה היה קורה בקצב הזה. ניתן כאן כוח מטורף למפקדים ומפקדות והשימוש בזה לא תמיד מובן. אני יודעת שבאזרחות לקח לי הרבה זמן להבין איזה כוח מטורף שמו בידיי.

אבל כשהיה לך לא התלוננת. רק אחרי שיצאת.

זה היה הרבה יותר קיצוני פעם.

היו לי מפקדים שלימדו אותי וזה היה הרבה יותר קיצוני. אנחנו פה כדי להעיר על הדברים האלה. יש כאן סמכויות שהמפקדים לא תמיד מבינים שהם נוטלים לידיהם דברים אחרים. זאת אומרת, בבית הם מתנהגים אחרת אבל כשמגיעים בצבא זה לא כך. ההבנה של החשיבות של חיי החיילים והחיילות – לפני חודש-חודש וחצי התעסקנו בחיילת שנשלחה מטירונות לאיו"ש ושמו אותה בתחנת אוטובוס בלילה בכפר עוין שאסור לחיילים להיות בו לבד. והתעסקנו בזה, שיתפתי אותך רם. מטרוף. זה לא יכול להיות שזה יקרה עכשיו. אני בטוחה שאותו מפקד לא היה אחד שאמר בואו נהרוג את החיילת הזאת, כי זה מה שהיה קורה, שלחו אחרי זה ג'יפ לאסוף אותה. הורידו אותה האוטובוס אחרי שעלתה עליו. הזוי.

דברים כאלה לא יכולים לקרות. לכן אני אומרת שהנושא של המפקדים חייב להיות כאן. אני מאוד מעריכה את צה"ל, אני מאוד אוהבת את צה"ל. אני אעשה כל מה שאפשר כדי שצה"ל יהיה הכי טוב בעולם והכי מוסרי, אבל אם לא נבין שאנחנו לא כאן שדולה לצה"ל אלא ועדת חוץ וביטחון שתפקידנו גם לראות את חצי הכוס המלאה ולשאול שאלות, אז לא נבין, אנחנו נמשיך להתרגז. התפקיד שלי הוא לשאול את השאלות הקשות.

מפריע לי שלא קיבלתי – ואני מבקשת להשלים את זה – טבלה שאומרת: 40% מהתלונות נמצאו מוצדקות או לא מוצדקות, לא משנה, מה פילוח המפקדים? איפה ההרתעה? רוצה לדעת שגם מפקדים יידעו שעל נושא כזה וכזה מפקד הודח מצה"ל, מפקד נעצר בדרגה, מפקד קיבל קנס. אין את זה, אז הכול עובר. לי חשובה ההרתעה הזאת, לא ראיתי אותה. הסתכלתי גם בחוברת, תאמיני לי אני אומרת לא בלכתוב, בלהוציא את זה שמפקדים יבינו את זה. אנחנו מכירים את השינוי התרבותי. דברים שעשו לפני 20 שנה לא עושים היום. סליחה שאני מאריכה, אבל לדו"ח הזה אני מחכה הרבה זמן. זה הדבר הראשון. זה מתחבר גם להמלצות.

אני רוצה לומר עוד משהו בהקשר הזה. אני רוצה לדעת למה אזרחים עובדי צה"ל לא יכולים לקבול. בדף שרשמתם מי יכול או לא יכול – אני מדברת לנציב קבילות חיילים, ברשימה שאתם הצגתם גם פה וגם - - -

זה מה שהחוק קובע.

אז אני שואלת. אני שואלת. עזבו מה שהחוק מגדיר, אני רוצה לשמוע אתכם.

יש להם גוף שהם יכולים לפנות אליו. יש להם ועד עובדים, יש להם גוף ויש להם פניות. יש להם כתובת. למי שאין כתובת, לדוגמה, פנו אלינו חיילות בשב"ס, יש להן כתובת אבל הן לא מצאו כתובת ואנחנו עזרנו להן. באופן עקרוני החוק מגדיר במי אנחנו מטפלים.

אני מציגה עמדה. הרי יש את אב"א קפ"ץ ויש את המבקר ומבקר מערכת הביטחון - - -

הם בתוך צה"ל.

הדבר האחרון. אני חושבת שאנחנו צריכים לקיים דיון. כשמסתכלים על הנושא של שנקרא תלונות חיילים וחיילות, זה יכול להיות גם נגדים וגם קצינים, להביא את נציב קבילות חיילים בנפרד זה חצי, זה פלח. צריך להביא מבקר צה"ל, צריך להביא מבקרים בפיקודים שאין לנו שיקוף של מה שהם עושים. אין לנו את אכ"א קפ"ץ. ואני רוצה לראות גם את העיתונאים. אני רוצה לראות גם את כרמלה מנשה ורמי שני ואת אמיר, כל אלה.

הדיון הזה היה פתוח, כל אחד - - -

אני אומרת לזמן אותם כחלק מהדבר הזה. חלקם בטח נמצאים כאן.

העיתונאים שהיא ציינה, גם כרמלה מנשה וגם אור הלר וגם דורון קדוש, הם לפעמים מביאים נושאים לידיעת המפקדים עצמם, לידיעת המערכת ולא רק לידיעת הציבור.

ודבר אחרון שאני רוצה לבקש. נושא המודעות הוא מאוד קריטי, בתלוש המשכורת שחיילים מקבלים או בהודעות שהם מקבלים, אני חושבת שצריך להיות כל הזמן כמו שיש את האיגרת שמוציאים תמיד בנושא מסוים, תמיד תמיד צריך להיות בפנים את הכתובת הזאת בלי ושתהיה זמינה 24/7. לצערי, בארבעת הפניות האחרונות שאני מלווה לא הייתה זמינות 24/7, גם בקפ"ץ. יש חייל שהלך לניתוח ונדחה לו הניתוח ביומיים במצב מאוד קריטי כי לא היה לו מענה רק לתיאום שהרופא שלא נתן ביחידה והמג"ד שלא היה פנוי. אנחנו נבחנים בחוליות החלשות שלנו.

קפ"ץ פתוח 24/7.

בבקשה, אמילי.

יש לי הערה לגבי המפקדים. אנחנו שוכחות שהמפקדים עצמם לפעמים הם גם מאוד מאוד צעירים.

אמרתי את זה בהתחלה.

זה עדיין לא פוטר אותם, אמילי.

בוודאי שזה לא פוטר אותם. אבל אני לא חושבת שפטיש 5 קילו זה פתרון לכול. לפעמים יותר הכשרות ויותר ימי עיון. הבת שלי קיבלה עכשיו צו ראשון, הילדה לפני דקה התחילה לנסוע באוטובוסים, פתאום היא תעמוד כל מיני טרמפיאדות ותחכה להסעות. זה מטורף בעיניי. אבל באמת אנחנו שוכחות שהם נורא צעירים. אגב, היה למפקדים הרבה יותר כוח לפני 10, 20 ו-30 שנה. זה די התמתן וזה תהליך שצריך לברך עליו.

תודה. עוד מישהו רוצה להוסיף לדיון?

ברשותכם אני אסכם. ראשית, אניח רוצה להגיד חכם תודה רבה על הדוח. לא בגללכם הוא לא הגיע ולכן ההערה הזאת היא לא אליכם. אגב, הספרון הזה התפרסם, אני מניח שקראתם אותו. כל אחד מחברי הכנסת יכול היה לפנות לכל אחד בכל רגע נתון, לא חייבים לחכות לדיון. טוב שהדיון התקיים בסופו של דבר ביום האחרון של המליאה. טוב שהצלחנו לעשות את הדיון החשוב.

אני מוכרח להגיד שבסופו של דבר, מהמקום שלנו כאן אני לא מסתכל על מקרה פרטני כזה או אחר שטופל טוב או לא טופל טוב. אני מסתכל על המגמה, לאן אנחנו הולכים. המגמה מעודדת אותי כי, א', אני חושב שאתם עושים עבודה מצוינת והדוח מוכיח את זה; ב', אני רואה שצה"ל מתייחס לזה ברצינות ומקדיש את המשאבים ואת תשומת הלב המתאימה ויש לזה דוגמאות. העלינו כאן את נושא ההיסעים לחיילים בימי ראשון.

אגב, אמילי, היא לא תצטרך לעמוד בתחנת אוטובוס, אני מקווה. הראינו את העבודה המצוינת שעשה אגף הלוגיסטיקה בצה"ל והביא כמעט פתרון. לא שאין בעיות עכשיו, אבל הביא פתרון כולל שותן מענה טוב.

בנושא המזון אנחנו מקבלים המון פניות. אנחנו נקיים כאן דיון מיוחד ופרטני כדי לראות את ההתקדמות. נזמן אתכם בנפרד, אני מקווה, בזמן הקרוב.

נושא התשתיות בבסיסים הוא גם נושא כאוב מאוד. גם שם אנחנו נזמן דיון כדי לראות איך מתקדמים ומה התוכנית, לראות שהדבר הזה מתבצע. אלה שלושת הדברים הגדולים.

רפואה, בבקשה.

ברפואה אני יודע שעוסקים הרבה. הבעיה היא כנראה חוסר ברופאים צבאיים בעיקר. אבל אני יודע שיש מחשבות לפתוח את זה לאזרחות, לפחות חלקים מזה. לקחתם את מקנזי בשביל זה. הבת שלי הייתה חלק מהצוות הזה אז אני מכיר קצת את הנושא אבל בהחלט הרפואה היא בעיה גדולה.

היה הנושא של זכויות החיילים.

כמו שאני התרשמתי ממך, אתם נכנסים גם לתוך הקורסים וגם - - -

זה לא מספיק. זה הכול ביוזמה שלנו. על שבוע בבה"ד 1 אני שומעת עכשיו בפעם הראשונה. אני שמחה מאוד עליו, אבל אני לא מכירה את זה, אנחנו לא מגיעים להרצות שם.

לכל הכשרה יש תיק יסוד. בתיק היסוד יש נושאים שאם לא עושים אותם, הם לא מוסמכים. הם חייבים. עושים להם אישורי תוכניות. הנושא הזה לא מופיע בתיקי היסוד.

אני מבקש מצה"ל להתייחס גם לעניין הזה, למה לא להכניס את זה כחלק מקורסי הפיקוד הזוטרים עד הבכירים בצה"ל בשביל לרענן את זה.

זה כמובן, כמו שאמרתי, נמצא. אנחנו נבוא ונראה את זה. נאמר פה שזה איננו, אנחנו נבוא ונראה.

תודה רבה לכולם.

אני מבקש מחברי הכנסת להישאר אחרי הדיון.

אני מעלה להצבעה את ההצטרפות של חבר הכנסת מאיר פרוש כחבר ועדת המשנה למודיעין ושירותים חשאיים מטעם סיעת יהדות התורה.

מטעם האופוזיציה.

מטעם יהדות התורה, לא האופוזיציה. אני מעלה את זה להצבעה. מי בעד ההצטרפות שלו?

הצבעה

בעד ההצעה – פה אחד
ההצעה לצרף את חבר הכנסת מאיר פרוש מטעם יהדות התורה כחבר בוועדת המשנה למודיעין ושירותים חשאיים נתקבלה.

אין מתנגדים ואין נמנעים. ברוך הבא.

תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:50.