פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
07/06/2022


מושב שני



פרוטוקול מס' 163
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, ח' בסיון התשפ"ב (07 ביוני 2022), שעה 14:30

הסדרת מעמדם של המורים העובדים בתוכנית החינוכית לתלמידים החולים

חברי הוועדה: עלי סלאלחה – מ"מ היו"ר

מופיד מרעי

עדי נועם - מנהלת מחלקה בכירה ייעוץ משפטי - חינוך מיוחד, משרד החינוך

שרית שריקי - סגן מנהל אגף א' חינוך מיוחד, מנהל ותקציב, משרד החינוך

יונית אפרתי - מנהלת תחום בכיר שילוב בקהילה נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות משרד המשפטים

שירה גרוס - משרד האוצר

אתי וייסבלאי - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

גליה פלטין סיני - מורה בתכנית שלבים

מירי דוידיאן - מורה

משה עשור - מורה

אילן שי - ממונה ייעוץ משפטי מכרזים ורכישות, משרד החינוך

צופית גולן - סגנית יו"ר הנהגת ההורים הארצית

אוהד לימור - מורה לילדים חולים בבתיהם

שרונה נמר - אמא לילד חולה ומנהלת מטה המאבק לחינוך חינם

שאדיה עווד - מורה

צח בן יהודה

יהודית גידלי

מעין בוסתנאי, חבר תרגומים


הסדרת מעמדם של המורים העובדים בתוכנית החינוכית לתלמידים החולים, של ח"כ עלי סלאלחה, מופיד מרעי (מס' 237).

חברים, שלום לכולם. אני נתבקשתי להחליף את יושבת ראש הוועדה, ועדת החינוך שרן השכל, ואני מקווה שאנחנו ביחד נעשה שעה ככה על מי מנוחות, לדבר על נושא מאוד מאוד חשוב.

שמי עלי סלאלחה, באתי מתחום החינוך, הייתי עשרים שנה מורה, עשרים שנה מנהל, והנושא הזה הוא מאוד מאוד חשוב לי. אני חושב שהנושא הזה צריך להיות חשוב לכל מי שרוצה להצליח. היות ואנחנו מתעסקים עם העתיד שלנו, הילדים שלנו, הצעירים שלנו, וצריכים להביא אותם למצב חינוכי, תרבותי, ולימודי על הצד הטוב ביותר.

אני ניהלתי גם את בית הספר המקיף בבית ג'אן, בית ספר שאנחנו הבאנו אותו משנים עשר אחוז בגרות, בשנת 99'-2000 למאה אחוז בגרות. כאשר הנשירה בכפר בית ג'אן היתה חצי אחוז, וכל מחזור היה מאתיים. אז כמה היה לנו נשירה, ילד, ילדה. בדרך כלל ילדה שהלכה לכיוון הדת, ואיזה שהוא שייח' אמר לה כדאי לך לא להיות עם בחורים, ואצלנו כל בתי הספר הם בתי ספר מעורבים.

העיקר, חברים וחברות, הנושא שאנחנו נדבר עליו היום, וחשוב שאנחנו נדבר עליו, הוא נושא של הלימוד לילדים חולים, שאנחנו לפי החוק חייבים לתת להם מענה. וחייבים ללמד אותם, וגם בבית. ואסור לשכוח אף אחד. כפי שלא שכחנו אף אחד בכפר בית ג'אן וכולם הביאו אותם להצלחה, אנחנו גם מחוייבים וחייבים להביא את הילדים שנבצר מהם להגיע לבית הספר, נדמה לי עשרים ואחד יום, אם הוא בבית אז חובתנו לשלוח אליהם מורה, מישהו שייתן להם לימודים בבית. זה הנושא. נושא מאוד מאוד חשוב. אני לא יודע מה מספר הילדים האלה שאנחנו נותנים להם שירות, ואם יש מישהו שיכול להגיד לנו מה הסדר גודל של הילדים האלה שאנחנו נלמד אותם, או מלמדים אותם בבית, זה מבורך וטוב. בבקשה.

אלפיים ילדים,

מראש הנקרה ועד אילת? זה מספר לא מבוטל. מספר לא מבוטל. בדרך כלל איזה גילאים?

אני אציג את עצמי, אני מורה, אני שבע שנים בקדימה מדע, זה עבר למשרד החינוך, ובגלל זה אנחנו כאן. קיבלתי מקרים מזעזעים ביותר, אני עובדת עם המקרים הכי קשים. אני מורה בעיקר לכיתות יא'-יב' שמביאה אותם לבגרות.

יש כאן חברה שהיא גם כן, אנחנו הגענו שלושה. המקרים באמת מאוד מאוד קשים, אם מדובר במחלות קשות, אם מדובר בבעיות נפשיות, אם מדובר בהתעללות שעברו בין כתלי בית הספר, אם מדובר בדברים אחרים, של בעיות בבית, שילד בתקופה מסויימת בחיים שלו החליט, וזו תקופה קריטית, הוא החליט שהוא לא הולך לבית הספר. והתפקיד שלנו הוא לא רק תפקיד כמורה, שבא ומלמד את החומר והולך הביתה. אנחנו גם פסיכולוגים של אותם ילדים, ותורמים גם למשפחה מסביב. גם למשפחה מסביב עם המון חום, הבנה, להקשיב.

את רוצה להגיד לי שאת עושה את העבודה שלך בצורה הטובה ביותר?

הכי טובה שיכולה להיות. אני ממש חיה את זה בתקופה מאוד ארוכה. כל התקופה, אני אומרת את זה בפירוש, בשנה הראשונה היה לי נורא קשה. הייתי יוצאת מהתלמיד ובוכה. כי היו לי מקרים מזעזעים. פשוט מקרים מאוד מאוד קשים. אבל זה לא רק הנפשות, זה ילדים שאנחנו צריכים לא לזרוק אותם לאף מקום. זה שהם נולדו ככה, או שבמהלך החיים שלהם הם קיבלו את המכה הקשה.

איזה גילאים לימדת?

אני לימדתי תיכון ומעלה.

עשו בגרות?

אני דואגת להם שיעשו בגרות, אנחנו עושים בגרות, הציונים שהם איתי זה שמונים ומעלה.

אם את שבע שנים, אז בטח יש לך תלמידים שהם בוגרים.

נכון.

עקבת אחרי זה? בדקת האם התלמידים שלימדת ועזרת להם הגיעו לבגרות, והיום מסתדרים בחיים, משתלבים בחיי היומיום, בעבודה, בכל מיני מקומות?

חלקם בתפקידים מאוד בכירים. יש לי תלמיד שלפני כמה שנים אני הייתי איתו, היה לו מחלה מאוד מאוד קשה. היום הוא נמצא, הוא עושה עדיין שירות צבאי. רוב התלמידים האלה, או שהם מתנדבים, או שהם עושים שירות צבאי מלא. זה ילדים מאוד אינטליגנטיים. אנחנו חושבים שהם כאילו חולים וזה, אבל זה לא נכון, הם מאוד אינטליגנטיים.

הראש בריא.

הראש מאוד בריא. הם יודעים מה הם רוצים בחיים שלהם. והם לא יושבים ובוכים על הדבר הנוראי שהם קיבלו. כי זה באמת דברים נורא קשים. אני מדברת גם על השתלות. היו לי שני תלמידים של השתלות, לב וכליה.

חשבת כשהתחלת עם התלמידים שלך, שבאמת הוא יצליח, היא תצליח, יגיעו למשהו, יסתדר בחיים, ישתחרר מהמשפחה, ישתחרר מהתלות?

אני לא מאמינה שהם ישתחררו אי פעם מהתלות. הם יהיו קשורים למשפחה תמיד.

גם אני תלוי במשפחה שלי. כולנו תלויים במשפחה. הוא התחיל להרגיש אחרת. בלעדיך היה מצליח?

אני צריכה להיות מאוד צנועה. אני חושבת שזה ילדים שאם אתה נותן להם דחיפה, הם יכולים להגיע מאוד רחוק. זה הכל. אני לא אקח חלק בזה, אני באמת בנאדם מאוד צנוע. אני חושבת שאם אנחנו נותנים להם פוש לילדים האלה, הם יכולים להגיע מאוד רחוק. יש לי ילדים מוכשרים ברמות, ממש ממש ברמות. וחבל. יש לי תלמידים שקיבלו מאיות ככה, כמו כלום. יש לי תלמיד שמתעקש עכשיו לעשות חמש יחידות מתמטיקה, ממש מתעקש נורא חזק לעשות את זה. והוא היה חצי שנה עכשיו מאושפז בבית חולים. וזה מלחמה שלי איתו, אני רוצה נורא שהוא יעשה חמש יחידות, אבל הוא צריך להגיע לרמה מסויימת כדי להגיע לחמש יחידות.

את עבדת כמורה בבית ספר רגיל?

לא.

או שרק עם הילדים האלה?

אז אני אספר את הסיפור שלי. אני כימאית במקור, יש לי מאסטר בכימיה, ותואר בתכנות מחשבים. אני שולטת בשלוש שפות מחשב. אבל הגעתי באיזה שהוא שלב, נשרפתי בשוק החופשי, ואז החלטתי שאני רוצה באמת לתרום, לתת את החלק שלי. הגעתי לבית ספר ואיך שהוא אני לא הסתדרתי, זה ממש לא היה טוב. נתנו לי את הכיתות הנמוכות. אני מורה שמעוררת מחשבה.

למה אני שואל, כי קודם היה מורה מלמד רגיל, אחרי הצהריים, אז הוא הולך, מלמד ילדים בבית. והיה עושה כמה שהוא רוצה שעות, ומרוויח גם כסף. לאחרונה משרד החינוך הוא מנע את זה, כמה שאני מבין, והפך כל מי שרוצה לעבוד עם הילדים האלה כממלא מקום.

מותר לי לתקן אותך? אז קודם כל מדובר במורים שתורתם אמונתם. אנחנו ממש עובדים רק עם הילדים. מה שעשה משרד החינוך הוא ביקש מאתנו להשתלב גם בבית הספר. יש כאלה שהצליחו לעשות את זה, וגם לעשות את זה. אני חושבת שזה בלתי אפשרי. אני רצה מתלמיד לתלמיד, אני עובדת במספר ערים. ואני באזור המרכז. הפקקים ממש הורגים אותי, אני לפעמים שעות בפקקים. אני לא יכולה גם לעשות את זה בבתי ספר. נורא קשה. אני נטו רק התלמידים האלה. תלמידים שאני ניגשת אליהם הביתה, באמת יש לי מקרים מאוד מאוד קשים, ילדים שעברו ניתוח בגלל גידולים בראש, דברים מזעזעים. באמת באמת מזעזעים. אבל אני איתם.

היות ויש לנו שעה, יש פה ציבור שגם חייבים לתת לו את ההזדמנות לדבר על התופעה, על הנושא הזה, אז בואו נעבור ברשותכם לעדי נועם, נציגת משרד החינוך. מנהלת מחלקה בכירה ייעוץ משפטי חינוך מיוחד.

אז ככה, דבר ראשון מבחינת הנתונים ברמה הארצית כיום ישנם 1801 תלמידים פעילים נקרא לזה, מתוכם כשבע מאות חמישים הם תלמידים שהתחיל לקבל, לפחות קיבלו גם בשנה שעברה והם ממשיכים. כאלף חמישים וחמישה הם תלמידים חדשים. וישנם שבע מאות שישים ושישה תלמידים שחזרו למסגרות החינוכיות. בעצם העוגה הכללית היא אלפיים חמש מאות. כך שחשוב להבין שבעצם התכנית נועדה לסייע לאותם תלמידים שלא לצבור פערים לימודיים באמת בתקופה של מחלה. כל הנושא של מיהו ילד חולה, מיהו ילד מאושפז, מהי מחלה מתמשכת, כל אלה הם מוגדרים בחוק חינוך חינם לילדים חולים. כשאנחנו מדברים על זה שמתוקף ההחלטה המשרדית, שקיבלה תוקף של החלטת ממשלה, באוגוסט האחרון הוחלט שמשנת הלימודים הנוכחית המענה החינוכי יינתן לתלמידים החולים על ידי מערכת החינוך, ולא במיקור חוץ שנעשה בעבר. כשיש לנו באמת עדיפות שהמורים שילמדו ילמדו באופן תדיר במוסדות החינוך, או של הילד החולה, או מוסדות שהם סמוכים, בנוסף לעבודה הרגילה שלהם כמורים, ככל כמובן שהם מעוניינים בזה. כשכל השינוי הזה גובש מטעמים מקצועיים שונים, ובעיקר החיזוק של תהליכי ההוראה והטיפול, תוך שמירה על הקשר והרציפות החינוכית עם המסגרת. לאפשר להם להשתלב בה ככל שהמצב הרפואי שלהם, והם בעצם יהיו במצב שהם יכולים לחזור ללימודים הסדירים, ולשמור על הקשר הרגשי, החברתי, התפקודי והלימודי.

חשוב גם להבהיר שגם כשהשירות הזה ניתן במיקור חוץ, היה מדובר במכרז בהיקפים משתנים, לצורך יישום החוק, כשכל הזמן ההיקפים משתנים באופן מאוד דינמי, ולמשרד היתה הזכות להגדיל או לצמצם את ההיקפים. כי באמת אנחנו מדברים על שינויים רבים ותכופים במצבים הרפואיים של התלמידים, יש שינוי במספר התלמידים שצריכים את השירות. תחילת שנה, זה לא כמו החודשים של אמצע השנה, זה לא כמו החודשים של סוף השנה. כל הזמן יש שינויים, כמו גם שכבות גיל שונות, מקצועות שונים שצריך. ולכן לפי מה שהיה קבוע במכרז, וגם האופי של השירות, היתה תמיד העסקה במתכונת שעתית שהיא משתנה.

לגבי ההיקפים של המורים, היום ישנם שמונה מאות שלושים מורים שמשתתפים בתכנית, מתוכם חמש מאות שישים ואחד הם עובדי הוראה שמלמדים בנוסף במוסדות חינוך, בנוסף למשרה שלהם, כלומר בשעות בודדות של ילדים חולים. שמונה מאות שלושים, מתוכם חמש מאות שישים ואחד הם עובדי הוראה שמלמדים במוסדות חינוך, בנוסף ללימוד תלמידים,

שכמובן מתאימים לכל שכבת גיל,

כן, הם עומדים בדרישות המקצועיות של המשרד, הם עובדים במשרה רגילה בהוראה, ובנוסף הם מלמדים ילדים חולים. ומאתיים שבעים הם לא מורים ממוסדות החינוך, והם מלמדים אך ורק ילדים חולים. כך שאנחנו רואים שהמטרה שבאמת רצינו שהצוותים.

מה ההשכלה שלהם?

לפי הדרישות של המשרד.

יש איזה שהוא גוף שבודק מי ילמד ובודק את הכישורים שלו?

כן. כלומר עצם השיבוץ הזה, כלומר אנחנו עושים את ההתאמה, ההורים של הילד החולה מגישים בקשה, מצרפים מסמכים רפואיים, צריך לראות שבאמת הילד זכאי לשירות בהתאם לחוק, ואז אנחנו בודקים את הגיל, את איזור הלימודים הגיאוגרפי, את המקצועות שהוא צריך, אם זה תלמיד שניגש לבגרות, לא ניגש לבגרות.

מתייעצים בדרך כלל עם הנהלת בית הספר, עם המחנך, עם היועצת?

יש שיתוף פעולה עם בתי הספר. צריך לדעת למשל איזה מקצועות, מה התכנים שהכיתה כעת לומדת, במקצועות השונים. בתאום עם ההורים גם מגבשים את תכנית החינוך שבעצם ילמד הילד החולה בביתו. העמידה בדרישות היא בהתאם לדרישות של המשרד. אנחנו כמובן רוצים שיהיו אנשים מקצועיים שידעו להעביר את התכנים המקצועיים בצורה שטובה לתלמיד.

ובסוף התהליך יש מישהו שבודק אם הילד באמת קיבל מה שהוא צריך לקבל?

יש לנו כל הזמן תהליכים של מעקב ובקרה. יש לנו מדריכים גם במחוזות שמלווים את התהליכים. כלומר המשרד כאן הוא חלק מאוד פעיל בכל ההפעלה של זה. זה גם חלק מכל השיקולים, שבעצם הסתיימה המתכונת הזאת של מיקור חוץ, שנעשתה בעבר.

יפה. יש לך עוד משהו להגיד לנו?

אפשר לשאול אם כל הילדים שזכאים לשירות מקבלים את השירות שמגיע להם, לפי הכללים שקבעתם?

אין לי כרגע מולי את הנתון המספרי מבחינת השיבוץ. באופן עקרוני ברגע שההורים מגישים את הבקשה בליווי כל המסמכים הגורמים הרלוונטיים עושים את כל המאמצים כדי לצוות את אותם מורים שיוכלו ללמד. כדי להתחיל לתת את המענה כמה שיותר מהר. אין לי כרגע פה את הנתון המספרי. אבל הרוב הגדול של התלמידים אכן מקבלים את השירות.

גם תלמידי חינוך מיוחד, מטפלים פרה-רפואיים, סייעות?

מוממ
תראו, אנחנו ביקשנו את הדיון הזה, הדיון המיוחד הזה, כי יש צורך בדיון. יש צורך בלדון בסוגיה. זה שיש לנו מערכת חינוך, ויש לנו מורים, בציר המרכזי של ההוראה, והם מטופלים, מחזקים אותם, מתחזקים אותם, דואגים להם, הכל בסדר. מה שאותנו מטריד דווקא לא שם. אלה שאין לנו, אנחנו לא יודעים מה קורה שם, שיש בעיה, לא רק בשליטה אלא בחינוך של הילדים או התלמידים המוגבלים, שצריכים מורים ומורות כמובן, צמודים, כדי שאנחנו, כמדינה בכלל, כחברה בכלל, נמצה מהם את היכולות שלהם, כמו שהיא אמרה, יכול להיות תלמיד, בגלל שהוא מוגבל, ואין לו מורה, ואין מי שיוביל אותו, ואין מי שידריך אותו, אז הפוטנציאל שלו נשאר טמון אצלו, והוא לא יוצא החוצה, והוא לא מתקדם בחיים. לכן אנחנו ביקשנו את הדיון הזה.

מבחינת הנתונים אתם מצליחים לבלבל אותנו בנתונים. אלפיים, אלף שמונה מאות, שמונה מאות חמישים. אנחנו שואלים אם לכל ילד כזה יש מורה. גם אין תשובות חותכות. במערכת מאורגנת, במערכת מסודרת, במערכת שיש בה גם בקרה, יודעים לפקח, ולהגיד בדיוק מה. אתם הייתם צריכים להגיע לכאן עם נתונים מדוייקים, מה יש לנו ומה אין לנו. אנחנו בסופו של דבר, הדיון הזה מיועד כדי להסדיר את מעמדם של המורים האלה.

אתם ביקשתם נתונים על תלמידים. יש לנו את הנתונים.

נו, אבל מורה פר תלמיד, עם כל הכבוד.

לא בהכרח. יש מורים שמלמדים מספר תלמידים.

אתם תקבעו את הפרמטרים. אני לא יודע לעשות את זה. אתם צריכים לעשות את זה. אבל לנו לפחות אתם צריכים לבוא ולתת את המספרים. כדי שאנחנו נדע איזה החלטות נקבל. ממה שקורה כרגע, אז אנחנו עוד פעם מדברים, אנחנו לא יכולים לקבל החלטות גם.

טוב חברים, אנחנו נבדוק ונבחן את התנאים שמקבל מורה או מורה שעובד עם התלמידים האלה. היות ומורה אם הוא לא יקבל כהוגן, אז למעשה הוא לא יעשה את העבודה, ויעשה את זה חפיף. אז אנחנו חשוב לנו שאנחנו נדע.

אני יכולה להתייחס לתעריפי השעה.

חשוב גם דרך אגב לתת לעוד אנשים שכן יתבטאו. יש לנו מגוון של אנשים פה, שאנחנו חייבים לשמוע אותם.

אז חשוב לציין שהתעריפים האלה גובשו בתיאום עם אגף השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר, והתנאים האלה הם תנאים משופרים, לעומת התנאים שהמשרד שילם בעבר במסגרת המכרז. בשים לב לכך שהמשרד לא נדרש לשלם תקורות, מאחר ואין מדובר במיקור חוץ. מורה שמלמד באופן שעתי בלבד ילד חולה נקבע תעריף של שבעים וחמישה שקלים. מי שמטפל, פרה-רפואי באופן שעתי בלבד נקבע תעריף של תשעים וחמישה שקלים.

למה?

במערכת החינוך העובדים הפרה-רפואיים הם עובדי הוראה לכל דבר. והם אפילו מקבלים שכר שווה. ככה שכאן לפחות יש איזה שהוא הבדל.

זה תעריפים מה שנהוג במדינה.

לא, כאן זה תעריפים ייחודיים שגובשו למי שמלמד את הילדים החולים.

אז מי שלוקח קדימה מדע, הוא משלם לפי רצונו, או שיש איזה שהוא גוף שאומר לו מה התעריפים?

בשוק הפרטי יכולים להיות הרבה מאוד דברים, אבל תמיד אנחנו יודעים שיש פערים בין התעריפים בשירות הציבורי למגזר הפרטי. זאת מציאות קיימת.

מורה שמגיע מתוך המערכת ומלמד ילד חולה התעריף השעתי שלו עומד על מאה שקלים. ואם יש מטפל שגם יש לו משרה והוא מטפל במערכת החינוך, התעריף השעתי שלו הוא מאה ועשים שקלים.

כמה שעות הוא יכול לעשות?

בסך הכולל עד ארבעים ושתיים שעות שבועיות, כולל המשרה שלו בהוראה.

לפני שהמורים עבור למשרד החינוך, כמה הם הרוויחו?

אני יודעת לגבי מי שהיה מורה, שזה שישים ושמונה שקלים לשעה.

קודם כל זה נכון, אלה התעריפים, אבל אני רוצה לומר משהו אחד. בקדימה מדע קיבלנו משכורת מתקתקת כל חודש. במשרד החינוך זה לא ככה, אני מצטערת. חודשים על חודשים אנחנו לא מקבלים כבר משכורות. אני לא מגזימה. חברים כאן לא מקבלים משכורות. אני לא קיבלתי משכורת ארבעה חודשים. אין לנו תלושי משכורת בכלל מתחילת השנה. תמיד אנחנו מקבלים אותם ריקים, אין בהם שום דבר. אין פירוט, אין כלום. בנוסף לכל הצרות הלאה אנחנו שלושה חודשים עכשיו הופכים להיות ללא מועסקים. מה שלא היה בקדימה מדע. קדימה מדע עבדנו עד השלושים ואחד ביוני, ויש כאלה שהמשיכו הלאה. אבל כאן אנחנו לא עובדים ולא מקבלים על זה שכר. וזה ממש בושה, זה משרד החינוך.

אז אני רוצה להתייחס באופן כללי, לגבי הנושאים של שכר אז אנחנו מקיימים הליכי מעקב ובקרה, ומזמן לזמן אנחנו מגלים כל מיני תופעות לא ראויות. יש לנו מורים שמגישים דו"חות עם דיווחים כוזבים לגבי שעות שהם לימדו, וכשאנחנו עושים את הבדיקות שלנו אנחנו מגלים שהנתונים לא נכונים. יש לנו מקרים של זיופים של חתימות של הורי תלמידים שמוגשים על הדו"חות.

לגבי חודשי הקיץ זה לא מדוייק, כי חוץ מהתעריף השעתי שציינתי אז תשלומים של דמי נסיעות, הפרשות לקופת גמל לקצבה, דמי הבראה, ימי חופשה וימי מחלה משולמים בנוסף לכך בהתאם לכללים שחלים על עובדי הוראה בשירות המדינה.

יש מורים שלא קיבלו ארבעה חודשים?

לא, אבל יכול להיות מקרים פרטניים של בעיות של דיווחים. אני לא אתייחס למקרה ספציפי. יש לנו גורמים שאפשר לפנות אליהם, ככל שיש בעיה, לבדוק, להציף, אבל אנחנו נתקלים בהרבה מקרים מורכבים.

אני כמנהל בית ספר אף פעם לא היה מצב שלא שילמו למורה. הגברת אומרת ארבעה חודשים לא שילמו לזה ולזה. אם יש הצדקה לכך, אין בעיה.

אם אנחנו מגלים שמישהו לא עבד, אז הוא לא יקבל שכר עבור דיווח שמבחינתנו הוא לא נכון.

כל מצב לגופו. יש כאלה, אני גם מכיר מורים ומכיר מנהלים, ומכיר אנשים שלא אומרים אמת ועושים שטויות. אז לא צריך לתגמל אותו. מי שעובד צריך לתת לו ולכבד אותו, ולשלם לו בזמן. בסדר?

אבל חשוב להגיד שימי מחלה אנחנו לא מקבלים. ולא ימים על חגים, לא קיבלנו.

משרד החינוך, את רושמת אצלך?

אני התייחסתי מה שיש לי להגיד.

מה שהם עכשיו אומרים, שהם לא מקבלים תנאים, ימי מחלה.

אתם מוזמנים לבדוק בתלוש. אתם יכולים לפנות פרטני.

אני מבקשת רק לומר אדוני היושב ראש, יש עכשיו שלושה חודשים שאנחנו לא מקבלים עליהם משכורת. ואני מדברת על יוני, יולי ואוגוסט. גברת אברמסון בזמנו ניסתה לתת לנו על חודש אוגוסט, ועל כך היא טענה שמשלמים לנו הפרשות כל חודש בחודשו סכום מסויים כדי שזה יהיה לנו על חודש אוגוסט. אבל מה לגבי יוני ומה לגבי יולי. למה אנחנו לא מקבלים עליהם משכורת. למה אתם לא מאפשרים לנו לעבוד, מה שהיה בקדימה מדע, לעבוד בזמן פסח וכל הדברים האלה.

הזכאות ללמד היא בהתאם לזכאות התלמיד. ומערכת החינוך היא בחופש בפסח. לא מתקיימים לימודים. אז לא ניתן ללמד כשמערכת החינוך הרגילה,

אבל מה זה שייך, אני משלימה לו את החומר. הוא היה בבית חולים, הוא היה חולה. אני משלימה לו את החומר.

שוב, אם זה מקרה פרטני צריך לבדוק. כעקרון, חופשות זה חופשות. אנחנו לא באנו לדון כאן במקרה פרטני.

אני לא מדברת פרטני, אני מדברת על שבע מאות עובדים, אם הגענו לכאן סימן שאנחנו מדברים בשמם.

חברות וחברים, נחמד לדבר ולהחליף דעות, זו המטרה. יונית, בבקשה.

אני לא יודעת לגבי התעריפים, אבל אני חושבת שזה נושא מאוד משמעותי. כי בעצם כדי שהמורים יוכלו לתת את החינוך לתלמידים בבתים צריך לתת מענה לכל הנדרש, כולל באמת ימי חופשה ושיפוי מתאים.

אבל אני רציתי להעלות נקודה אחרת, שהיא קשורה בעצם למטרה שלשמה נעשה ההעברה, בעצם קשר עם מערכת החינוך. כל המטרה של העברה מספק חיצוני אל משרד החינוך היה כדי שלתלמידים ולמורים יהיה קשר עם מערכת החינוך של התלמיד. ואני רוצה באמת לשאול על מהות הקשר. עד כמה הוא קורה, מה המעורבות של מחנך הכיתה עם התלמיד החולה בביתו. חלקם מקבלים באמת שירות קצר טווח, חלקם זה שירות ארוך טווח. ועדיין המטרה היא לחבר את התלמיד לקהילה המקורית, לבית הספר. ולכן החשיבות של זה, וזה מה שהייתי רוצה לשמוע, ממשרד החינוך כמובן.

אנחנו לא הכנו את התשובה הזאת, כי זה לא נושא שידענו שיעלה לדיון. אנחנו נבדוק את זה ואני אוכל להתייחס לזה.

כל הכבוד לך שהעלית את הנושא הזה. זה נושא מאוד חשוב בעיניי. אני יכולה להגיד שכל תלמיד שאני מקבלת אותו אני מקבלת גם את הטלפונים של המורים המקצועיים, ואנחנו עובדים ביחד, כצוות, כדי ללמד אותו ולהשלים לו את החומר ולהחזיר אותו. כי המטרה באמת להחזיר אותו למסגרת של בית הספר. את צודקת במאת האחוזים. אני יכולה להגיד שזה קורה לי בתשעים ותשעה אחוז מהמקרים. לא בכולם. יש בתי ספר שמעלמים מאתנו לחלוטין. עכשיו בגלל המצב שלנו החדש אין לי אפילו למי לפנות ולהגיד תשמע, יש לי מצב של בית ספר שהוא לא מתפקד איתי, שהוא לא עוזר לי להכין את התלמיד.

מה עם הבעלויות של בתי הספר? אין קשר? הרי יש בתי ספר שהם שייכים לאורט, לעמל, שייכים למועצה המקומית, לעירייה, אז הקשר הזה צריך להיות בעניין כספים, לא תמיד משרד החינוך ישירות משלם, נכון?

נכון.

אז יכול להיות ששם נופלים הדברים.

שמי גליה פלטין סיני. אני מורה בתכנית שלבים. אני מלמדת בעיקר חינוך מיוחד. ובגלל שאני כל כך מתרגשת אני כתבתי מה אני רוצה להגיד. אני באה מהעמדה של מה שאנחנו מקבלים או יותר נכון לא מקבלים. יותר מהמקום של המורים.

ברור שאנחנו באנו לפה כי חשוב לנו בראש ובראשונה השילוב של הילדים במערכת, והשילוב של הילדים בכלל. ולי כל ילד הוא חשוב. אני חוזרת הביתה לילדים הפרטיים שלי ואני אומרת להם, הילד שלי. כל ילד שאני מלמדת אני אומרת הוא הילד שלי. וזה חשוב לי להגיד לפני מה שכתבתי.

אז אני רוצה לספר לכם על העוול הגדול שעשה לנו משרד החינוך בשם הלאמת השירות. דבר שנשמע טוב בכותרת, ובפועל הוא אסון גדול. עשרים שנה העסיקו אותנו גופים חינוכיים שונים, במכרז של משרד החינוך. לא הכל היה מושלם, אבל לפחות היתה לי מנהלת, והיתה לי רכזת. מאז שמשרד החינוך קלט אותנו בספטמבר הכל התדרדר. אין לנו כתובת. אין מנהלת, ואין למי לפנות. מי המעסיק שלנו, אנחנו שואלים, אולי גם אתם. אנחנו לא בדיוק יודעים.

אני אעצור בזה. מתחילת השנה לא קיבלנו מכתב אחד שבו רשום מי המנהל שלנו. כתובת, שם. אנחנו לא יודעים אל מי לדבר.

מי משלם לכם?

משרד החינוך. יש לנו חוזה עם משרד החינוך.

מי שעובד עם התיכונים?

ממה שהבנתי מקבלים דרך משרד החינוך.

כלומר אתם מקבלים משכורת, אבל אין לכם תחושה של בעלות,

לא רק תחושה, אין לנו. מתחילת השנה אין לנו בנאדם אחד, שם. כתוב מוקד לילדים חולים. אין לי בנאדם שאני יכולה לפנות אליו. באופן רשמי לא קיבלתי שום שם, חוץ ממוקד לילדים חולים. כשאני פונה אני פונה למוקד.

אני רק אומר בהקשר הזה להשלמת התמונה זה מי מפקח גם על איכות הלמידה.

גם על איכות הלמידה. הקשר שיש לנו הוא עם מוקדניות. ילדות שעובדות בשכר מינימום, ואין להן מושג בחינוך ובפדגוגיה. כל דבר שאנחנו שואלים אותן, התשובה שאנחנו מקבלים היא אנחנו נברר. ואז הם חוזרים אלינו עם תשובות סותרות, לכל אחד הן נותנות תשובה אחרת. יש לנו איזה ווטסאפ שלנו, של המורים שאנחנו כן יודעים שמלמדים, וכל אחד מספר סיפור אחר.

אנחנו מוגדרים כמורים שעתיים, על תקן ממלא מקום. אבל בפועל אנחנו הרבה יותר ממורים, כמו שאמרה פה מירי. אנחנו מגיעים לבתים של ילדים חולים במצבים הכי קשים של חיים שלהם. עם המון אהבה. חמלה. כבוד, וכמובן המון מקצועיות. אבל אין לנו זכויות. אנחנו שקופים למערכת. חובות ברוך השם יש לנו בלי סוף. אבל אין לנו זכויות. אין לנו השתלמויות והכשרות, מה שכן היה בקדימה מדע. היה אמור להיות לנו כנס.

אני מבין ללבך. אני מבין. זה מצויין שאת מביעה את הרגשות שלך ואת הכאב שלך, על מנת שאנחנו נפנים, וגם בשקט אנחנו גם רוצים לתת תשובה. בבקשה.

אין לנו השתלמויות והכשרות, היה אמור להיות כנס שבוטל ברגע האחרון, כמה שעות לפני אנחנו לא יכולים להחזיר את השעות. אנחנו עובדים שעתיים. אז הפסדנו כנס, שלא אמרו לנו למה הוא לא היה. הבטיחו לנו שיהיה כנס, הכנס לא התקיים. אין אפילו תנאים בסיסיים כפי שהחוק מחייב. לדוגמא לא קיבלנו תשלום על תשעה ימי חג, שאנחנו זכאים עליהם לפי החוק. גם לא משלמים לנו ימי מחלה. לעתים המשכורת לא משולמת במלואה, או לא משולמת בזמן. בכל פנייה למוקד על המחדלים הללו, ועל עוד מחדלים רבים, שמבחינת הזמן אני לא אגיד אותם. אנו מקבלים תשובות שאותנו לא מספקות, כמו יש תקלה במערכת, בסוף תקבלו. שנה תקלה? ומתי הסוף?

ואני אוסיף, לפני שעברנו לפה, למשרד החינוך, לבית המשפט העליון משרד החינוך אמרו שהכל מסודר, והכל מוכן. הרי ההורים ביקשו לא להעביר עד שהמערכת לא מוכנה.

אז מה, הייתם בערכאה משפטית?

ההורים היו בערכאה משפטית.

ויש החלטה של בית משפט?

ההחלטה היתה שיעברו למשרד החינוך. זכותנו הבסיסית לקיים את משפחותינו וילדינו, ולא לחיות במתח אם נקבל משכורת או לא נקבל משכורת. אנחנו ממש עובדי עצות. אני מדברת על המורים שמלמדים רק ילדים חולים. אין חומרי עזר, ועוד הרבה אין. אין ואין. אני לא אומר שאין ילדים חולים במדינת ישראל, אלא אומר שילדים חולים במשרד החינוך, שמשרד החינוך לא מספיק דואג להם, וכנראה לא מספיק מעניין אותם.

אני חלק מכלכלת החלטורה שחדרה למערכת החינוך. ההפרטה הוחלפה בהלאמה, שהיא גרועה מההפרטה, שכולם אהבו להשמיץ. ומשרד החינוך חסך כסף על גבינו, על גבי הילדים, על גבי ההורים שלהם, ואני לא יודעת למי אכפת.

מישהו יודע להגיד לנו, כשאת אמרת שעתיים וממלאת מקום, כמה מורים באמת בהגדרה של מורים במלוא מובן המילה, מתוך המערכת, כמה ממלאי מקום, כמה שעתיים, מישהו יכול לתת לנו נתון כזה?

אמרנו שיש שמונה מאות שלושים מורים שמלמדים היום את הילדים החולים. לחמש מאות ששים ואחד יש משרה בהוראה במוסדות החינוך, ובנוסף הם מלמדים בהיקף משתנה, שעתי, של ילדים חולים. ומאתיים שבעים מלמדים אך ורק בהיקף שעתי.

ומה התכנית לגבי המאתיים שבעים האלה? ימשיכו להיות שעתיים? הם נותנים ולא מקבלים?

אנחנו אומרים שלאור האופי הזה של השירות, שהוא משתנה וילדים באים והולכים,

המורה פה מדברת מדם ליבה. היא רוצה לתת.

ההיבט הזה של השעתיות, אנחנו לא מדברים כאן על משהו שהוא קבוע ורציף. אנחנו מאחלים לכל הילדים האלה רפואה שלמה, ושהם יחזרו לחברים שלהם.

את מסכימה איתי שבמקרה הזה, כשמדובר דווקא במורים שנדרש מהם לא רק ידע בהוראה, לא רק השכלה בהוראה, אלא גם אינטליגנציה רגשית, שתוכל לטפל בתלמידים נדרש ממורה כזאת יותר מאשר ממורה רגיל. כי מורה רגיל, כמו שאמרתי, יש לו תמיכה, מחזקים אותו, הוא מתחזק, יש לו אופק, יש לו השתלמויות כאלה או אחרות.

למורה רגיל יכולים להיות שלושים ומשהו תלמידים.

אני שואל אם יש תכנון לגביהם, ואתם אומרים לא. הבנו.

משרד החינוך, מה שאמרה המורה זה מקומם. אם זה נכון, כמובן, ויש מקום לבדוק את זה, לבחון את זה, ולמצוא את הסיבות, אם יש דבר כזה, לפתור ולתת פתרון הולם, שבאמת האנשים האלה עושים עבודה, ואת העבודה, ברגע שהאחראי לא משלם בצורה ראוייה, ללא ספק מי משלם את המחיר זה הקליינט.

נכון. שוב, התנאים מבחינתנו הם תנאים משופרים.

אני מבקש לקחת את הדברים שהמורה אמרה לתשומת לבכם, לבחון את זה, לבדוק את זה, ואנחנו מבקשים כוועדת החינוך שתחזירו לנו תשובה האם הנושא הזה טופל, או לא טופל. חשוב מאוד שמערכת היחסים תהיה מערכת יחסים תקינה, וכל אחד יקבל מה שמגיע לו, ובסופו של דבר אנחנו, אתם כמשרד החינוך, הם כמורים, אנחנו כוועדת חינוך, אנחנו רוצים את טובת התלמידים שלנו.

ברור, אבל מלכתחילה כלל השיקולים, והרצון שיהיה תגמול ראוי והוגן נלקחו בחשבון, התעריפים שגובשו הם לא גובשו, זה אחרי חשיבה ובדיקה וגם תהליכים מול משרד האוצר. זה לא התקבל באיזה שהוא חלל ריק. וגם אני רוצה לציין שבמוקד יש גם מומחים פדגוגיים לשאלות שמתעוררות.

לעולם אף אחד לא אומר לנו את זה. לעולם אף אחד לא מדבר על זה. אנחנו ממש מרגישים לבד.

שוב, ההתנהלות השתנתה.

העבודה לא השתנתה. אני צריכה לדעת מי הרכז שלי.

כשהמשבצת לא יודעת את האיזור שאני גרה בו, והיא מציעה לי, בגלל שאני גרה בחדרה ואני מאיזור חיפה, היא מציעה לי ילדים מחיפה, ולי, זה שנה ראשונה שלא נותנים לי תלמידים חדשים כי כנראה שלא יודעים את האיזור שלי, ואת היכולות שלי. לא מכירים אותי באופן אישי. אנחנו ביקשנו להיפגש עם משרד החינוך, ולשבת ביחד ולדבר על הדברים. הם לא מוכנים.

אני מבין. את דיברת שאתם רציתם לקיים כנס, נכון?

כן.

אז יש לכם איזו שהיא התארגנות, יש לכם התאגדות?

אין לנו התאגדות, אנחנו לא יכולים לאגד אותנו.

לא צריך להיות רשום. אני מתכוון שאתם מדברים אחד עם השני, ואתם מכירים את הבעיות שלכם. ויכול להיות שיהיה לכם איזו שהיא נציגות, שאתם תחליטו עליה, שתדבר עם משרד החינוך.

משרד החינוך לא מוכן לדבר איתנו.

האם זה כך, משרד החינוך?

אם יש סוגיות ודברים שאפשר להפנות, אני אישית לא מכירה.

אני כתבתי למנהלת אגף משרד החינוך חינוך מיוחד, כתבתי לה מכתב, ביקשתי ממנה שניפגש, שנדבר על כל הדברים. היא העיפה אותי מכל המדרגות. אני מצטערת. אנחנו רוצים את טובת הילדים, כמובן שטובתנו.

אולי תרכזו את הכל לאיזה שהוא מסמך, ואנחנו נוכל לבדוק את הדברים. גם משפטית,

באמת שביקשנו. אני פניתי, אני כתבתי.

חברים, אני חושב שיש מקום שבאמת תקחו את הדברים לתשומת לבכם, תקחו את מספרי הפלאפונים של הגברות פה, ותנסו לבדוק ולבחון את מה הן אומרות, ומה שהן מביעות בדם ליבן כפי שאמר חברת הכנסת מרעי. והכי חשוב שבאמת אנשים שעושים עבודת קודש, וזו עבודת קודש, יקבלו את מה שמגיע להם במלואו. אז יש לנו פה גם נציגת משרד האוצר. בבקשה שירה.

קודם כל אני שמחה לפגוש באופן יותר ישיר ולשמוע את הדברים, ואני מקווה שמה שאתן מעלות יעזור לשפר את מה שעוד יש לשפר. החלק שלנו במשרד האוצר היה תחת המסגרת התקציבית לקבוע את התעריפים. ובאמת הצלחנו לשפר את התעריפים לשעה ביחס לתעריפים שהיו בשנה שעברה. בשנה שעברה היו תקורות, ובעצם חלק מהסכום הלך לטובת עמותת קדימה מדע, ועכשיו הסכום הזה נחסך, והעובדים יכולים לקבל שכר גבוה יותר ממה שהיה בשנה שעברה. אני מתרשמת שהבעיות שעלו הן יותר בתחום שחסרה מעטפת ניהולית, וזה באמת יותר תחום של משרד החינוך.

זה לא מדוייק. כשעבדנו בקדימה מדע עבדנו את כל השנה. עכשיו אנחנו לא עובדים לא חול המועד, לא חופשים, לא איסרו-חג, ומגבילים אותנו לארבעים ושתיים שעות. זה מצד אחד. מצד שני כשאנחנו לא מלמדים אנחנו לא מקבלים. גם אנחנו וגם הילדים בעצם לא מקבלים. היום באתי לפה, אני לא אקבל, בבוקר עבדתי, אבל את השעות האחרות אני לא אקבל. לצערי גם הילד לא יקבל.

וגם העניין הזה שיש חוסר אמון בינינו לבין המערכת. אני ממש רוצה שאנחנו ננקה את זה מכל השולחן.

אני לא כל כך מבינה את הטענה לגבי החופשים, החוזה שכולכם חתמתם עליו,

שאף אחד לא החזיר לנו אותו חתום. יש לי הרגשה שחסרה לך אינפורמציה. בקדימה מדע באמת לא היתה בעיה בכלל של שכר. מה שהיה צריך לקבל אותו על מה שדיווחנו באמת קיבלנו את זה. היו חודשים של יולי ויוני, עבדנו וקיבלנו על זה שכר. עכשיו בעשרים ליוני הולכים לסגור לנו את זה, וגרוע מכל יש לי תלמידים שאני מגישה אותם לבגרות ביולי. זה שנה אחרונה שלהם. זה לא מועד ב', אלא סידרנו עם בית הספר ככה שהם יעשו חלק מהמבחנים בקיץ א' וחלק הם יעשו בקיץ ב'. אני לא יכולה עכשיו להגיש אותם למבחני בגרות. את יודעת מה זה בשבילם? אחרי כל הסבל שהם עברו, אני לא יכולה להמשיך איתם?

גבירתי, מנסים פה לעשות השוואה שלדעתי היא עובדתית נכונה, בין קדימה מדע, ואני לכנסת הגעתי מהרשויות המקומיות, הייתי ראש רשות, שקדימה מדע זה היה התיכון אצלי, עולם אחר, הם עובדים גם אחרת. בכל הפרמטרים. אני חושב שזה לא נכון לעשות עכשיו את ההשוואה. אתם צריכים כמורים להיות בתוך מסגרת. משרד החינוך צריך לשים אתכם בתוך מסגרת, שאתם מקבלים את התנאים הכי טובים שיכולים להיות מול משרד החינוך. אתם לא צריכים לחפש מי שיחבק אתכם, אתם לא צריכים לחפש מי שינחה אתכם. מרגע שהוחלט שאתם בתוך משרד החינוך, אתם צריכים את המסגרת הזאת. חובה על משרד החינוך לבנות את המערכת הזאת. אם המערכת הזאת לא בנוייה היא חייבת להיות. ולא סתם גבירתי מהאוצר שואלת את השאלות האלה. כי בסופו של דבר כשאתם מורים כמו כל המורים, אתם צריכים להיות מורים כמו כל המורים. פשוטו כמשמעו. אתם לא יכולים להיות שונים ממורה אחר. במיוחד בתנאים שלכם.

חברים, היות והזמן שלנו אוזל ומהר. אני רוצה לשאול שאלה מאוד חשובה. למה שרת החינוך לא התקינה תקנות בלפרשן את החוק של משרד החינוך בצורה הטובה ביותר, שכולם יבינו אותו וכולם יפעלו לפיו.

אנחנו פרסמנו להערות הציבור טיוטה של תקנות, אנחנו עכשיו בעצם מתקיימת עבודת מטה.

זה היה ב-2018 כשפרסמתם תקנות. מה קרה מאז?

אז היו רצף של מערכות בחירות וחוסר אפשרות לקדם את התקנתן. עם השינוי גם של המתכונת מתן השירות רצינו לשנות ולהפיק תובנות, ובאמת עשינו הרבה מאוד שינויים בנוסח שפורסם להערות הציבור ביחס לנוסח שהוגש בדצמבר 2018. עם סיום עבודת המטה אנחנו משתדלים לעשות את זה מהר ככל הניתן, נוכל להביא את זה בפני הוועדה.

כמה זמן את מעריכה?

ממש עניין של כמה שבועות. אנחנו עובדים על זה.

אז אנחנו רושמים לפנינו שבתוך כמה שבועות משרד החינוך יתקין תקנות שיאפשרו לקהל הרחב לפעול לפיהן ולטובת כמובן הציבור שלנו.

יש הרבה סוגיות שעלו פה. ולכן אני רוצה לבקש מסמך, שמסביר את כל הדברים האלה, שאנחנו בסופו של יום יהיה לנו את הנתונים, את מה שעלה פה, שנתייחס לנושא הזה בהתייחסות רצינית, מהראש ולא מהבטן. ובסוף חברים וחברות, הנושא הזה הוא חשוב, אני חשבתי שאין לנו כל כך הרבה ילדים, שאנחנו צריכים לתת להם את השירות הזה, אבל מתברר שכן יש. והם צריכים את העזרה שלנו. אמנם לכל ילד אנחנו צריכים לתת, אבל הם ביתר שאת. וחשוב שאנחנו באמת ניקח את הדברים ברצינות, כולם פה דיברו באופן פתוח, השמיעו מה שכואב להם, ותפקידנו, אנחנו שיושבים בכנסת, אתם שיושבים במשרד החינוך, ומשרד האוצר כמובן, לבוא לקראת היד הזה, דרך מי שנותן לו את השירות.

זה יפה שכבודו מנחה את הדיון. תאר לך ששולחים אותי בתור איש דתי לילד ערבי, להכין אותו לבגרות לקוראן. אתה צריך לדעת לאלתר ולקרוא דברים בסיסיים על הקוראן, שבוע לפני, ולהבין את הקוראן כדי שהילד יוכל להצליח בבגרות. אני אגיד לך את ההרגשה, משפחה ביפו, אבוסייף, אני יודע, יצאתי בחיבוק מהילד הזה, והוא אמר לי תשמע, הצלת לי את החיים. הרגשתי בקופה של חודשיים שלושה שהייתי אצלו.

זו רק דוגמא קטנה מה אנחנו עושים לילד, שהכיוון שלו יהיה שונה מהמפגש האקראי שנפגשתי איתו. אם זה ילד שלא רצה לעשות בגרות, והוא היה כבר מיועד לוועדת השמה, והיום הוא חולש על תקציב גבוה בחיל האוויר. במקרה ידידתי המורה היתה שותפה לנושא הזה. אם זה ילדים שאיבדו אצבעות, ובשנים האחרונות נוספו החרדות של ילדי הקורונה שאני קורא לזה, שאנחנו מתמודדים איתם, אנחנו לא יודעים את התוצאות שלהם. זה שנתיים להיות בבית לבד. ואני עוזב את הבית, למה אני אומר עוזב את הבית, כי אני בשנה האחרונה קצת הורדתי מהגז כי אשתי, שהיא מורה, קיבלה את מחלת ה-LS, וכל הזמן היא אומרת לי דרך המחשב, היא כבר לא מדברת, היא אומרת לי משה, זה מה שאתה אוהב, זה מה שתעשה. ואני עושה את זה כל יום, ואני עושה את זה בגאווה. זה לא משנה הכסף, אנחנו מורים, ואתם מעריכים את העבודה שלנו. תנו לנו את העטיפה שלכם. והעטיפה שלכם, תאמינו לי, היא תיצור לנו ולכם מקום של כבוד.

אני מאוד מעריך אתכם ואני מאוד אוהב אתכם. אני מדבר ממקום של כבוד. לא משנה אני איש כיפה, ההוא ימני, הוא שמאלני. בואו ניצור אהבה. זה הכל.

מאה אחוז, משה, דיברת לעניין. אני לא אקבע פה דיון נוסף, אבל אני משאיר את זה לחברים פה, שיביאו את זה לידיעתה של חברת הכנסת שרן, יושבת ראש ועדת החינוך. וחשוב לדעתי לקיים עוד מפגש, אחרי שכל אחד מאתנו יעשה את עבודת הבית ויחזור עם איזה שהוא מסמך, איזה שהן בשורות, לתת לילדים שלנו, ולמערכת החינוך, ובמיוחד לילדים שזקוקים לנו, וחשוב מאוד לקחת את זה תמיד בחשבון. מי שעוזר לחלשים בתוך חברה החברה תזכה וכולנו נזכה. תודה רבה לכם. נעמתם לי.


הישיבה ננעלה בשעה 15:30.