פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



18
ועדת החינוך, התרבות והספורט
07/06/2022


מושב שני

פרוטוקול מס' 161
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, ח' בסיון התשפ"ב (07 ביוני 2022), שעה 11:05

תקצוב תכנית "פותחים עתיד"

חברי הוועדה: שרן מרים השכל – היו"ר
אימאן ח'טיב יאסין
אמילי חיה מואטי

יוסף טייב
וולדימיר בליאק
קטי קטרין שטרית
יצחק פינדרוס

מוחמד חלאילה - רפרנט חינוך באגף התקציבים, משרד האוצר

הדר אליהו - מנהלת מחלקת נוער וצעירים, מרכז השלטון המקומי

ג'וש שוורץ - מזכ"ל הסוכנות היהודית

שמרית ביטון - נאמנה, פותחים עתיד

רני טריינין - יושב ראש דירקטוריון, פותחים עתיד

רותי שינפלד - מנכ"לית, פותחים עתיד

עינת טל - סמנכ"לית, פותחים עתיד

דנאור בן שושן - מנהלת המחלקה לפיתוח משאבים ושיווק, פותחים עתיד

ליאור דוכן - מוטב תוכנית פותחים עתיד

עינת טל - סמנכ"לית, פותחים עתיד

רינת מדינה - מנהלת בית ספר, פותחים עתיד

אסתר מלך - מוטב תוכנית פותחים עתיד

ריוואד אדריס - נאמנה, פותחים עתיד

אולימפיו סימו - מנהל תשתיות, פותחים עתיד

חיים מויאל - מנהל אגף א', חינוך ילדים ונוער בסיכון, משרד החינוך

אפרת קמחי - מנהלת תחום בכיר תקציב על יסודי, משרד החינוך

יהודית גידלי

חבר תרגומים





תקצוב תכנית "פותחים עתיד"

אני שמחה לפתוח את וועדת החינוך, התרבות והספורט של כנסת ישראל. היום אנחנו נקיים את הדיון הראשון בעניין תקצוב תוכנית "פותחים עתיד". אני רוצה לספר לכם שהיה לי חשוב לקיים קודם כל את הדיון הזה אחרי ביקור מדהים שהיה לי באחד המרכזים שלהם, בעצם המטה הראשי שלהם בקריית גת ומר ג'וש שוורץ, מזכ"ל הסוכנות היהודית ככה הכיר לי לעומק תוכנית מדהימה בעצם של נוער בסיכון.

אנחנו דיברנו כאן בוועדה לא מעט על נוער נושר ונוער בסיכון ואיך נכון לטפל ומה נכון לעשות ובאמת, התוכנית הזאת עוררה בי כל כך הרבה השקעה. זו תוכנית שרואים שהיא מושקעת, שיש בה המון חשיבה והמון מקצועיות, יש בה אנשים שנותנים את הלב ואת הנשמה שלהם באופן יום יומי למען הילדים בוקר ולילה. זה משהו באמת מדהים שמצליח להחזיק אותם גם בתוך המערכת.

לשם כך החלטתי לקיים כאן דיון היום וזאת על מנת להציג שפני הכנסת ובפני חברי הכנסת את אותה התוכנית ולראות כיצד אנחנו יכולים לסייע להגדיל את התוכנית, להרחיב אותה במקומות נוספים בארץ ואיך בעצם אפשר להעלות את המודעות לעניין הזה. אז ככה, ג'וש אם אתה רוצה אולי לפתוח ולומר כמה מילים על התוכנית לפני שאנחנו מתחילים את הדיון, בבקשה.

תודה רבה גברתי וידידתי יושבת הראש הוועדה. תודה רבה קודם כל על הדיון ועל ההזדמנות שבה את נותנת לנו את הבמה לחשוף בפני הכנסת ובפני חברי הכנסת את התוכנית המדהימה הזאת "פותחים עתיד". כמובן שאני רוצה לקחת את ההזדמנות הזאת על מנת להודות לשותפים שלנו בתוכנית, במיוחד למשרד החינוך, כמובן לחיים מויאל, למשרד הרווחה ולכל הרשויות המקומיות בארץ שהן שותפות שלנו.

תוכנית "פותחים עתיד" היא תוכנית שהוקמה על ידי הסוכנות היהודית לפני כמעט 20 שנה. התוכנית הזו היא תוכנית הדגל של הסוכנות והיא פועלת למען נוער בסיכון בכל הארץ. אנחנו פרוסים בלמעלה מ-30 רשויות מקומיות. התוכנית היא תוכנית ייחודית לחלוטין אשר מלווה הורים ומשפחות למשך שלוש שנים – שאין כזה דבר כמעט, אין תוכניות כאלה. הכל נעשה בשיתוף כמובן של הרשות המקומית ועם בתי הספר.

אנחנו רוצים היום להציג כאן בפניכם את התוכנית. תיכף המנכ"לית, הגברת רותי שינפלד תציג אותה בפניכם, אבל אנחנו גם רוצים לבקש את עזרתכם. כי יש לנו שותפים מדהימים משרד החינוך ויש לנו שותפים מדהימים במשרד הרווחה וברשויות המקומיות, אבל יש קצה גבול יכולת של הסוכנות היהודית להרחיב את התוכנית אל מעבר למה שקיים ולכן אנחנו רוצים לראות איך אנחנו יכולים להגדיל את השותפות עם המדינה, להביא יותר תמיכה מהמדינה ולבסס אותה על מנת שיהיה מאוד מסודר באופן קבוע, כי אנחנו מקבלים המון סיוע ממשרדי הממשלה השונים, אבל לא תמיד זה מסודר ולא תמיד זה באופן סדיר והכספים שאנחנו מקבלים הם הרבה מעבר לתקנה הקיימת. אז תודה רבה ובוקר טוב.

תודה רבה לך ג'וש על הדברים ואני רוצה לתת קודם כל את זכות הדיבור לרני טריינין, יושב ראש הדירקטוריון של תוכנית "פותחים עתיד". אז ככה אנחנו נשמע אותך בשתי מילים ולאחר מכן אנחנו נשמע את המנכ"לית שתציג לנו גם את המצגת.

תראו, כתבתי עכשיו ספר על כל מיני דברים שעשיתי בחיים ומי שמכיר אותי יודע שעשיתי הרבה, אבל הדבר הכי חשוב שאיתו בחרתי לסיים את הספר שלי זה תוכנית "פותחים עתיד" וזאת משום שבעיני מכל הדברים ואני גם היום עוד סגן יושב ראש קרן קיימת לישראל וסגן יושב ראש הסוכנות היהודית הייתי והייתי ראש מועצה במשך 16 שנה, הרבה מאוד דברים ואני אומר את זה לכם חברי הכנסת, לפה לא רציתי אף פעם לבוא, אלא רק באמת לבקר.

התוכנית הזו ואני אדם לא דתי, יש לי את האמונה משלי, אבל היא קודש הקודשים. כלומר, כל מי שנוגע בילד שהוא ילד בסיכון ואני לא חושב שפה אני צריך להרחיב ויושב פה צוות של נאמנות ונאמנים שהם עובדים עם הילדים האלה במשך 24/7 וכן, כולל גם בסוף שבוע אם צריך. האנשים האלה מלווים אותם שנים.

אין הרבה תוכניות ואני אומר את זה ממרום גילי וניסיוני, שיש כאן שותפות שכמעט אין כמוה במדינת ישראל ובעם ישראל. עם ישראל משום שזו שותפות עם יהדות העולם, שמהרגע הראשון ואני זוכר, אני תמיד אומר שהייתי בחדר הלידה עם ראשי יהדות צפון אמריקה כשהגינו לפני 16 שנים את התוכנית הזו פה באחד מבתי המלון בעיר והיא הפכה להיות לתוכנית בעלת שם עולמי, לא רק שם ארצי וזאת משום שיש פה באמת לקיחת ילד והמשפחה שלו והסביבה שלו ומערכת החינוך שלו בגישה הוליסטית שמניבה תוצאות שאותן אנחנו מודדים ומעריכים כל שנה בשנה ויודעים להתייחס לילד, למשפחה לבית הספר ולראשות כולה.

מה שג'וש פתח ואמר במילה אחת, אנחנו – אני לא אגזים אם אני אומר "מתענים" כל סוף שנה, כשאנחנו לא יודעים בדיוק מה יהיה התקציב שאנחנו נזכה בו בסוף השנה וזאת משום שעד היום משרד החינוך מתקצב ב-3.9 מיליון ₪, שזה הבסיס, אבל אין לנו את הידיעה המוחלטת שאנחנו יודעים שבסופו של דבר אנחנו מקבלים את התוספת של עוד 7 מיליון ₪ או 8 מיליון ₪.

אנחנו מבקשים וישוב לידי נציג משרד האוצר שזה יהפוך לחלק מבסיס התקציב שלנו. כלומר, שתחול עליו תקנת התקציב, כי זאת התרוצצות בלתי אפשרית. עכשיו, יש לנו שותפים – ראשי הרשויות, תורמים בחוץ לארץ שהזכרתי בתחילת דבריי ועוד הרבה מאוד גורמים שהם מן הסתם כל הזמן רוצים לדעת באיזה מידה המאצ'ינג שעל בסיסו עובדת התוכנית באמת מתקיים מטעם המדינה, שבסה"כ אנחנו באים ואפשר להגיד שאנחנו חוסכים למדינה מאוד אם לא יותר מזה מיליוני שקלים, שהילדים האלה בסופו של דבר לא מגיעים למוסדות הרווחה בהמשך. זאתי המטרה וזאת ההצלחה וזאת הבקשה שלנו.

תודה רבה לך רני טריינין יושב ראש דירקטוריון "פותחים עתיד". אני רוצה שאנחנו נשמע עכשיו את הגברת רותי שינפלד, מנכ"לית התוכנית "פותחים עתיד", בבקשה. לרשותך זכות הדיבור ואני לאט לאט ככה אתן את גם לכל אחד ואחת מחברי הכנסת גם את ההזדמנות.

אז נעים מאוד לכולם, אני רותי שינפלד ואני מנכ"לית "פותחים עתיד" בחמש השנים האחרונות. אני 15 שנה ב"פותחים עתיד", כמעט מהיום שבו התוכנית הזו התחילה. התוכנית עובדת כבר 16 שנה. נמצאים איתי כאן צוות יקר שאנחנו הבאנו איתנו, יש כאן אבא בתוכנית, אמא בתוכנית, מנהלת בית ספר, נאמנות ואני אשמח שאחרי שאני אעתיק בקצרה את התוכנית הם כולם יציגו פה את התוכנית מנקודת המבט שלהם ואני אקח את הכמה דקות הקרובות על מנת לספר לכם קצת על התוכנית ועל מה שאנחנו עושים.

תוכנית "פותחים עתיד" עובדת בפריסה ארצית, אנחנו חברת בת, חברה לתועלת הציבור, חברת בת של הסוכנות היהודית. אנחנו התחלנו בשנת 2006 כפיילוט קטן על שישה ישובים בפריפריה הגיאוגרפית של מדינת ישראל. גדלנו קצת מאז והיום אנחנו עובדים בכ-36 יישובים בפריסה ארצית, כשהיישוב הדרומי ביותר הוא אילת, הצפוני ביותר הוא ק. שמונה ואנחנו עובדים גם בפריפריה הגיאוגרפית וגם בפריפריה החברתית, בכל מגזרי החברה הישראלית וחשוב לי להדגיש את זה – אנחנו עובדים גם במגזר הערבי, הבדואי, הדרוזי, אנחנו עובדים גם במגזר החרדי בהצלה רבה – בבני ברק, בצפת ובבית שאן ואנחנו עובדים בכל המגזר היהודי "על רצף" מה שנקרא.

אנחנו עובדים סך הכל 150 בתי ספר בארץ, כשרוב בתי הספר איתם אנחנו עובדים הם בתי ספר יסודיים. אנחנו תופסים את עצמינו כתוכנית מניעתית ולכן חשוב לנו לעבוד במיוחד בגילאים הרכים יותר. אנחנו עובדים גם קצת בחטיבות הביניים.

סך הכל אנחנו עובדים עם כ-260 נאמנות. אתם תפגשו כאן נאמנה ואני גם קצת אספר על מודל הנאמנות שלנו בהמשך, אבל הנאמנות הן – הן המהות של "פותחים עתיד", הן מה שאנחנו עושות ועושים בתוכנית "פותחים עתיד", נאמנות הן חוד החנית שלנו. כולן עובדות במשרה מלאה וכל נאמנה מלווה 16 ילדים ומשפחותיהם וזה לתקופה של שלוש שנים בתוכנית.

סך הכל אנחנו עובדים עם 12,000 מוטבים בתוכנית, ילדים שאנחנו מגדירים אותם כילדים שמצויים במצבי סיכון והוריהם, שההורים גם הם ותיכף אתם תשמעו הם מוטבים ישירים שלנו. יש לנו כבר לא מעט בוגרים בתוכנית שלנו במרוצת השנים.

מודל הנאמנות שפיתחנו בתוכנית "פותחים עתיד" לאורך השנים בעצם מתבסס על שלושה עמודי תווך שאני קצת אפרט עליהם עכשיו על מנת שתבינו מה זה בעצם נאמנה. אנחנו מדברים על מודל חונכות, שהוא הרבה מעבר לחניכה חד פעמית או קצרת טווח.

הנקודה הראשונה שאני אישית חשוב לי לדבר עליה היא עבודה מתוך חוזקות. אנחנו מדברים על ילדים שבסך הכל מתמודדים עם לא מעט אתגרים בחייהם, אתגרים מכל מיני סוגים – אתגרים אישיים, אתגרים חברתיים, אתגרים משפחתיים, אתגרים לימודיים, הרבה מאוד סוגים של אתגרים ואנחנו מאמינים שעל מנת לעזור לילד באתגריו, חשוב מאוד להסתכל עליו מתוך חזקותיו, כישרונותיו, הצלחותיו, לחזק אותו, לחזק את הדימוי העצמי שלו ומתוך שם להמשיך ולעבוד עם הילד ולהגיע גם למקומות האחרים שבהם צריך לחזק אותו. זוהי תפיסת עולמינו, ככה אנחנו מכשירים ומכשירות את הנאמנות שלנו, להסתכל ככה ולהתבונן על הילדים.

הנקודה השנייה שאני רוצה להתייחס אליה היא גישה הוליסטית. היכולת להתבונן על ילד 360 מעלות. הנאמנה פוגשת את הילד גם בבית הספר – נאמנות עובדות בתוך בתי הספר, נפגשות עם הילד במסגרת שעות הלימודים, אבל גם פוגשות את הילד בבית שלו, בשכונה שלו, במתנ"ס, איפה שהילד נמצא – שם נמצאת הנאמנה. היא בעצם מהווה את העיניים ואת האוזניים לכל המבוגרים המשמעותיים האחרים בחייו של הילד במקומות שבהם הם לא יכולים להיות. המורה לא יכולה להיות תמיד בבית, האמא והאבא לא תמיד יכולים להיות בבית הספר והנאמנה עוזרת לשזור את התמונה המלאה ולעזור לכולם לראות את אותה התמונה בעצם.

הנקודה השלישית שאני אתייחס אליה הוא תהליך ארוך טווח. כמו שאמרתי, הנאמנות עובדות עם הילד במשך שלוש שנים, אנחנו רוצות שהנאמנות והנאמנים – יש לנו גם קצת נאמנים, אבל בעיקר נאמנות, יסתכלו קדימה לאורך זמן. תהליכים חינוכיים, בטח ובטח תהליכים שהם בעלי אופי טיפולי הם תהליכים שלוקחים זמן והם רגרסיביים הרבה פעמים והם לא בהכרח מתקדמים בקצב אחיד ואנחנו רוצות שלנאמנות שלנו תהיה סבלנות לכל הרגרסיות שעלולות לצוץ לכל אורך התהליך.

אנחנו גם רוצים שההורים יתחזקו בתהליך ויהיו מסוגלים לצורך זכויות. הנאמנות מלוות גם את ההורים הרבה פעמים, בכל מיני תהליכים של מיצוי זכויות, הכרת הזכויות וצריכת שירותים ואנחנו רוצות שההורים יפתחו את החוסן ואת היכולת לצרוך שירותים בזכות עצמם ולבד, אנחנו לא נהיה שם לאורך זמן ואנחנו מודיעים את זה מהיום הראשון בתוכנית.

סטארט אפ חברתי, ככה אנחנו רואים את עצמינו. זה מן רעיון ייחודי שפיתחנו בשנים האלו. יש פה נתונים שמובאים לפניכם ואני לא אתמקד בכולם, אבל אני כן אגיד נתון משמעותי שאנחנו עוקבים ומנהלים קשר והרבה מאוד מעקב ובכלל, אנחנו תוכנית שמאוד יודעת למדוד מהיום הראשון ועד סוף הדרך את התהליך שהילד עובר. כ-93% מהילדים, מהבוגרים שלנו, רואים את הנאמנה ומעידים על כך שהנאמנה היא זו שסייעה, אמנם היא לא היחידה – אבל היא זו שסייעה במידה רבה להצלחתם בחייהם.

אני אגיד מילה בנושא התקציב ואז אני אעביר את רשות הדיבור הלאה. תקציב הארגון כיום עומד על כ-40 מיליון ₪ בשנה. 25% מסך התקצבי מגיע מסך כל הרשויות המקומיות, כל רשות מקומית שאנחנו עובדים איתה משתתפת בתקציב. המקורות התקציביים של הרשויות הם מגוונים - - - לנוער בסיכון, 360, - - - של מפעל הפיס, ותקציבי רשות כללים. כ-25% מהתקציב מגיע ממשרד החינוך, מהאגף לחינוך ילדים ונוער בסיכון, אגב שמנוהל על ידי חיים מויאל, בהמשך תשמעו איתו הוא נמצא איתנו כאן בזום. הוא מלווה אותנו כבר שנים רבות ומאמין בנו מאוד.

50% מהתקציב מגיעים מפילנתרופיה, מהסוכנות היהודית, מתוך תקציב הליבה של הסוכנות היהודית. לא סתם ג'וש סיפר על כך שאנחנו תוכנית הדגל של הסוכנות היהודית בכל הנוגע לטיפול בילדים ונוער במצבי סיכון ומגוון רחב מאוד של פדרציות, תורמים פרטיים וקרנות מהארץ ומהעולם כולו.

אני שמה שנייה דגש ופוקוס על התקציב שמגיע ממשרד החינוך, אותו התקציב שעליו רני טריינין דיבר ואותו אנחנו רוצים למצב, לייצב ואף להגדיל. אנחנו רואים את עצמינו כפלטפורמה שבהחלט יכולה לגדול ולהתרחב ולתת מענה לילדים נוספים – בין אם ביישובים שבהם אנחנו כבר עובדים ובין אם בישובים חדשים ובמגזרים השונים.

המטרה שלנו היא הגדלת בסיס התקציב בתקנה, שהיום נמצאת על סכום של כ-3.7 מיליון ₪, לכיוון סכום של כ-12 מיליון ₪ בתור התחלה, למצב את התקציב הזה. זה בערך התקציב שמגיע אלינו ממשרד החינוך מידי שנה וחשוב לנו למצב אותו וכמובן אפילו להגדיל אותו. בזה אני אסיים את דבריי.

40 מיליון ₪ זה כיום התקציב? של המדינה?

לא, סך כל התקציב של הארגון הוא 40 מיליון ₪, כמו שאמרתי – אנחנו חברה לתועלת הציבור. 25% מגיע מהרשויות המקומיות, 25% מגיע כרגע ממשרד החינוך – אבל הוא לא תקציב שאנחנו יכולים לסמוך עליו כל שנה.

בכמה כסף אתם רוצים להגדיל? אני פשוט רוצה לכתוב את הסיכום של דברייך. בכמה כסף אתם דורשים להגדיל?

אנחנו רוצים להגיע לתקנה בבסיס התקציב, שעומדת על 12 מיליון שקלים.

תודה.

מעולה.

אני אשמח כרגע שרן ברשותך, להעביר את רשות הדיבור.

אני מעבירה את רשות הדיבור, אז אני כרגע אעבור בין כולם. אני פשוט רוצה לשלב בין דוברים ובין חברי כנסת. אז חבר הכנסת יוסי טייב, אם אתה רוצה לומר כמה מילים.

גברתי יושבת הראש, ידידי מזכ"ל הסוכנות היהודית וחבריי. תראו, אתם יודעים? הרב קרליבך היה אומר "..מה שצריך ילד זה מבוגר אחד שיאמין בו.." ואנחנו שמענו את הדברים ואני חושב שאתם עושים את זה בצורה נהדרת. אין ספק שאתם פועלים גם בכלל המגזרים וגם יודעים להנגיש את העבודה לכל מגזר על פי בקשותיו ועל פי צרכיו ואני חושב שזה דבר חשוב ומעבר לכך אני חושב שלא ייתכן שעמותות שפועלות מול נוער בסיכון, אני – כשאני שומע נוער בסיכון קודם כל, אני נמס. כשפונים אליי ואומרים לי שיש איזו שהיא וועדה שמתכנסת בנושא של נוער בסיכון, לא משנה לי מאיזה מגזר ולא משנה לי למי זה פונה אני חושב שתוכנית כזאת היא צריכה להיכנס לבסיס התקציב ויהי מה.

עכשיו בואו, אנחנו שומעים מה הולך ואנחנו שומעים את הסכומים – מדובר פה ב-12 מיליון ₪, זה לא בשמיים. זה דבר שהוא נצרך ודבר שהוא חשוב ואני חושב שכולנו, כחברי כנסת וכמחוקקים, כמשרדי ממשלה, אנחנו כן צריכים להכניס את היד לכיס וכן להכניס את הנושא הזה בבסיס התקציב. מדובר בתקנה חשובה שבסך הכל בסופו של דבר היא חוסכת לנו את הכספים. היא חוסכת לנו את המצבים שבהם אותם הילדים יגיעו למקומות שמשרד הרווחה יצטרך להתערב בהם ותוכניות הוליסטיות רחבות יותר יצטרכו להתערב. לכן אני חושב שכל שקל שהמדינה תשקיע בתוכנית הזאת ובתוכניות אחרות של נוער בסיכון הוא דבר חשוב ומבורך והוא נצרך.

הוא גם יחסוך להם כסף בעתיד, כן. חבר הכנסת וולדימיר בליאק, בבקשה.

תודה רבה גברתי יושבת הראש, אני באמת צריך לצאת חזרה לוועדת הכספים. אני רוצה לברך אתכם על התוכנית החשובה הזו – גם אתכם וגם את הסוכנות היהודית. כמובן שהיתה לי אתמול שיחה מקדימה עם מר ג'וש שוורץ ובהחלט, מדובר בבשורה ואני חייב לומר שכשאני שומע את הסכומים אני חושב שמחובתנו לפעול בנושא הזה ואני רק רוצה לומר לכם שאם וכאשר תצטרכו סיוע בוועדת הכספים, אז ככל שזה תלוי בי כמובן, אתם תקבלו מענה מלא ואני אעשה הכל על מנת לפתור לכם את הבעיה הזאת. תודה רבה.

תודה רבה לחבר הכנסת וולדימיר בליאק על הדברים. אני רוצה לתת את זכות הדיבור לרינת מדינה, מנהלת בית ספר. בבקשה רינת, לרשותך כחמש דקות.

שלום לכולם. שמי רינת ואני מנהלת בית ספר מצפה בבאר שבע, בית ספר יסודי, כיתות א'-ו', בית הספר שלנו שוכן בלב ליבה של העיר באר שבע, בשכונה ד'. אוכלוסיית בית הספר מורכבת מאוד, מגוונת, קודם כל היא מכילה ילדים ממגזרים שונים, מעדות שונות – עולים חדשים, וותיקים, אפילו כמה שהגיעו ממש בחודשיים האחרונים מאוקראינה ורוסיה. אני מתגאה באקלים חינוכי מיטבי גבוה, עם נתונים מאוד גבוהים של אווירה נעימה ועל כך קיבלנו את אות הנשיא לתקווה הישראלית בבתי הספר, על שילוב בין מגזרים באווירה טובה.

אני מנהלת מזה כחמש שנים וקיבלתי את תוכנית "פותחים עתיד" שמבחינתי היא מתנה גדולה מאוד. אתם ככה החמאתם, אבל אני רוצה להגיד שזו תוכנית מדהימה. התוכנית פועלת בבית הספר שלי מזה עשר שנים. אני מאמינה שביה"ס צריך להיות בית חם ומכיל עבור כל באו ואני אמרתי והדגשתי שהאוכלוסייה שלי מאוד מאוד מורכבת וכמה חשוב המרקם היום יומי בתוך בית הספר – של הצוות, של הילדים, של המשפחות של הילדים וכמובן מי שבא ואנחנו מדברים כמובן על תוכנית "פותחים עתיד".

אצלי בבית הספר יש שתי נאמנות, שמבחינתי הן חלק מהצוות, חלק בלתי נפרד מצוות בית הספר. הנאמנות נמצאות איתנו בחדר המורים. יש קשר ישיר וכל נאמנה פועלת בשכבת גיל. יש לי עכשיו אחת בשכבה ה' ואחת בשכבה ד', כל נאמנה פועלת בשכבת גיל שמתוך אותה שכבה אנחנו בוחרים 16 ילדים וזאת על פי הקריטריונים של תוכנית "פותחים עתיד". יש שם משפחות שנחשבות למשפחות בסיכון, יש שם גם משפחות שהן מצויות במצב טוב יותר שצריכות עזרה.

העבודה של הנאמנות מה שהיא עושה היא בעצם נותנת ערך מוסף משמעותי ביותר לעבודת הצוות החינוכי שחייבת להיות מאוד מאוד משמעותית. קודם כל, הקשר ביניהם חייב להיות רציני והראייה היא הוליסטית של הילד, כי הילד מגיע לביה"ס ואנחנו מצפים מתלמיד להתנהג כתלמיד, נכון? להגיע על בסיס של ביקור סדיר, הגעה בהתאם וכמובן ללמוד. אבל יש עוד כל כך הרבה משתנים שהם כמובן רלוונטיים החיים של הילד והנאמנות שלנו באות ונותנות את המקום הזה. יחד עם המורות מכירים את הילד, מכירים את המשפחות, מגיעים אליהם לבתים לביקורים בית – גם הצוות החינוכי של בית הספר עושה ביקורי בית, אבל פה זה על בסיס קבוע שיכול להיות בהתאם לצורך של הילד. כל ילד אנחנו בונים עבורו תוכנית אישית מותאמת לצרכים שלו.

בתוך בית הספר הבנות, הנאמנות, מקדמות מערך חברתי רגשי, עושים עבודה בקבוצות ופה ניתנים מענים רגשיים – ראייה של הילד, העצמה, תוך חוזקות לנקודות החוזק של הילד, חיזוק תחושת המסוגלות בדרכים שונות ואני יכולה לתת לכם דוגמאות. בנוסף, בכיתה – לבחון איך הוא לומד. מגיעות לבתים של התלמידים, ישנם הרבה מאוד מקרים שאנחנו רואים משפחות שבית ספר הוא בכלל לא פונקציה רלוונטית עבורן והנאמנות מחברות לנו את הבית לבית הספר.

יש לי עוד דוגמאות אין ספור, אבל אני אתן לכם דוגמא על משפחה, שחמישה ילדים מתוכה גדלו אצלינו בבית הספר והילד הקטן עכשיו לומד אצלינו. זו משפחה שאף פעם לא ראינו – לא אסיפות הורים ולא במקרה הקיצון שבו היינו מזמינים ספציפית את ההורים – אין עם מי לדבר ופה, הנאמנה ככה יצרה לנו גשר אל הבית, הביאה את הילד ואת ההורים. אני ככה מתמוגגת על הפנינג שקיימנו לא מזמן – ביקור סדיר ומעורבות הורים היא אחת הבעיות הקשות שלי בבית הספר והתוכנית של "פותחים עתיד" עוזרת לי מאוד בתחום הזה.

אז עשינו בבית הספר הפנינג גדול בשיתוף עם הקהילה, הילדים למדו על חקר משבר האקלים ועשו קבוצות למידה והוספנו גורת של a.b.l – activism best learning, כאילו כל הלמידה שאנחנו עושים עבדנו באקטיביזם. אמרנו אקטיביזם? אוקיי, חקר משבר האקלים – שוק קח ותן, בואו נלמד את התלמידים על מחזור, על נתינה, על עשייה. הנאמנות של "פותחים עתיד" לקחו את פשוט בשתי הידיים וקודם כל, יחד עם הילדים הן הביאו תרומות, גייסו את הקהילה, הכינו פליירים ויצאו לפרסם אותם. עכשיו תחשבו, ההפנינג היה הצלחה גדולה, הגיעו ההורים שלא מגיעים אף פעם, תזמורת בית הספר ניגנה אז ההורים ראו את הילדים שלהם מנגנים, הציגו על חקר משבר האקלים והייתה חגיגה מאוד גדולה אצלינו בבאר שבע.

אבל תחשבו על הילד הזה שהוא לא תמיד "תלמיד טוב", או כן תלמיד טוב, או כן בא לבית הספר או לא בא לבית הספר והוא זה שפה הוביל וקידם ויזם והשיג תרומות ומכר בדוכנים של השוק קח תן וההורים שלו הגיעו לביה"ס לצפות בילד שלהם – תחשבו מה זה עושה לו. אני רק רוצה לומר שהם נותנים לנו לבית הספר ערך מוסף מאוד מאוד משמעותי, הלוואי ויכולתי לשכפל את התוכנית הזאת לעוד שכבות, לעוד נאמנות, כי יש מקומות שביה"ס ידו אינה משגת ויחד, בשיתוף פעולה פורה, זה מקדם מאוד מאוד. אז יש לי עוד הרבה מה להגיד אבל תודה.

תודה רבה לך על הדברים רינה מדינה, מנהלת בית הספר מבאר שבע. אני בטוחה שכמו שאמרת, יש עוד המון מה להגיד על התוכנית אבל לצערי ככה זמננו וקצר ואני רוצה לשמוע, יש איתנו הורה מקרית גת. שלום, אם אפשר תציג את עצמך לפרוטוקול.

בוקר טוב לכולם. קודם כל, ברשות יושבת הראש כבר נפגשנו, אני זכיתי לפגוש אותך. אני אציג עכשיו את עצמי אבל חשוב לי לומר תודה רבה על הזכות שלי לדבר. אני ליאור דוכן, אבא לחמישה ילדים אני תושב קריית גת ויש לי שני ילדים בצבא, ילדה אחת שמתחילה בשירות לאומי ואת שני הקטנים המאתגרים שלי במלוא מובן המילה.

אני רוצה לקחת אתכם שלוש שנים אחורה, הילד שלי ששמו ניתאי מתחיל כיתה ג' ועם זה מתחילות הצרות. עד ניתאי הכל עבר חלק בקטע של החינוך, כולם מדהימים והכל היה וורוד. באותו בית הספר שבו למדו הגדולים שלי גם ניתאי ניגש ללמוד, בדיוק איפה שכל הגדולים שלי למדו. אבל עם ניתאי התחילו קשיים ואנחנו לא הבנו למה.

אני בקצרה אגיד שעברנו איתו כמעט שנתיים של מירורים, של התפרעויות בבית הספר, הפרעות בלתי פוסקות בשיעורים, הילד לא רצה ללמות, לא כתב שום דבר, לא ביצע שום מטה ולא משנה מה עשינו לא עזר לנו שום דבר. לכל מה שהפנו אותנו הלכנו – שחייה טיפולית, טיפול בסוסים, לכל טיפול אפשרי ניגשנו ושילמנו גם ממה שלא היה לנו. העיקר היה לנסות להציל את הילד ולהבין מה הבעיה שלו. לא הצלחנו כל כך והגענו לשלב שאנחנו ממש, לאחר כמעט שנתיים לקראת כמעט סוף כיתה ד' היינו במצב שאנחנו כבר אובדי עצות. ממש אובדי אצות כהורים.

קרו דברים שממש גרמו לנו, לתא המשפחתי שלנו להתערער מרוב הוויכוחים שנגרמו בגלל ילד אחד. יום אחד מנהלת בית הספר הרימה טלפון לאשתי היקרה ואמרה לה "..אני רוצה להציע לך תוכנית שנקראת "פותחים עתיד"..", אז היא הציעה ואנחנו, יצא לנו להיפגש ולדבר איתם באופן חד פעמי. אני מודה שביום הראשון ששמעתי על התוכנית אמרתי "..טוב, תעצרו. אני משפחה נורמטיבית, הילד שלי לא בא מאיזו משפחה הרוסה. אנחנו משפחה מוכרת בעיר, אני חבר של כולם ומכיר את כולם.." וזה היה נראה לי כאילו שזה מתאים רק לאנשים ממשפחות במצבים יותר גרועים משלי או דברים כאלה.

אבל התחלנו. החלטנו לתת לזה תוקף ונכנסנו לתוכנית ואני רוצה לומר לכם שכבר בתוך שבועיים מרגע הכניסה של ניתאי לתוכנית ואנחנו כולנו יחד איתו, התחלנו לראות שינוי בילד. תוך שבועיים. תוך שבועיים הילד שלי בא בפעם הראשונה, אחרי שהוא לא היה כותב כלום בכיתה, לא היה משתתף, היה רק מפריע, רוב הזמן נשאר בבית והילד התחיל לכתוב.

כל זה בזכות אישה אחת גדולה מהחיים ששמה נטלי, היא הייתה הנאמנה שלו. חיברו אותנו אליה ומהרגע הראשון שהיא התחברה לילד היא פשוט האמינה בו. היא שיתנה לו את החיים, היא שינתה לנו את החיים, היא הפכה להיות האמא והאבא שלו. האישה הזו מלווה אותו בכל צעד, היא בשבילנו נמצאת יום ולילה ואני אומר את זה במלוא מובן המילה, לפעמים אפילו בשעה עשר בלילה אנחנו מרימים אליה טלפון או שניתאי בעצמו מבקש להרים אליה טלפון ולהגיד "..נטלי עשיתי.." ובלי זה הוא פשוט לא ילך לישון, כי היא נתנה לו מטלה.

נטלי עושה לנו ביקורים סדירים גם בבית גם בבית הספר שלו היא נמצאת איתו ומלווה אותו בשיעורים, בהפסקות, בשיחות עם יועצת בית הספר, בשיחות גישור בין היועצת למנהלת בית הספר, כל תקלה שיש היא הראשונה שנמצאת שם והיא נמצאת כל העת עם האצבע על הדופק, רק שלא יסטה ימין או שמאל.

לצערנו הבנו לאחר פרק זמן מסוים בתוכנית שניתאי, במשך כל השנתיים האלה הוא עבר חרם מאוד קשה וגדול בכיתה. אנחנו פשוט לא ידענו מזה. אנחנו לא ידענו וזה התבטא אצלו באלימות, בהתפרעויות ובשאר ההפרעות שלו וגם בזה נטלי הצליחה לטפל ובעקבות כך הילד הצליח להיות מקובל בחברה, הילד נהיה לא פחות ממסמר הכיתה. הוא הילד המצחיק, משתפים אותו, אוהבים אותו והוא הפך להיות מקובל כמו כולם.

מי יודע מה היה עולה בגורלו? כי אנחנו כהורים, באמת, אני אומר את זה פה לכולם ושם את הדברים על השולחן – אנחנו היינו אבודים. באמת, עד כדי כך שהתא המשפחתי שלנו התערער בגלל ילד אחד. תמיד מצאנו את עצמינו שאנחנו מתווכחים מה טוב או מה לא טוב לו, להעביר אותו בית ספר או לא להעביר אותו בית ספר. אבל רגע, איפה טעינו איתו בחינוך? מה קרה לו בתור ילד? לא ידענו שהוא עבר את החרם ולא ידענו שהוא עבר את כל הדברים הרעים האלה בבית הספר.

בנוסף לכך, "פותחים עתיד" הצמידו לנו כחלק מהתוכנית עובדת סוציאלית בשם אדווה, שמלווה את כלל המשפחה וגם את הילד מאז תחילתו של התהליך ועד עכשיו. אדווה העובדת הסוציאלית עושה איתנו גם פגישות משפחתיות, היא גם עושה פגישות עם ניתאי לבד מידי פעם ונותנת לנו כלים על מנת שנדע איך להתקדם ואיך לשאוף למעלה יחד עם הילד ולהצליח איתו.

אני רוצה להגיד לכם על עצמי, כמו שאתם רואים אני על מדים, אני פרמדיק של מגן דוד אדום. אני חי את כל הנושא של הצלת חיים כל יום, כל היום. מה ש"פותחים עתיד" עושים ומבצעים זו הצלת נפשות. יושבת הראש, שרן כבר שמעה את זה ממני. זו הצלת נפשות של ממש. כל שקל שיכנס לתוכנית הזאת ילך לעוד ילד, יציל נפש של עוד ילד על מנת שלא יסטה מהדרך, על מנת שיצליח ועל מנת שיהיה לו עתיד טוב יותר. כשמה כן היא, התוכנית "פותחים עתיד" לילד. גם הילדים שמגיעים מהמשפחות הכי טובות יכולים להתפספס לנו ואני מקווה שבאמת, הוועדה תראה את זה באור חיובי ושוב, תודה רבה על הזכות לדבר פה היום בפניכם.

תודה רבה שהגעת אלינו מכל כך רחוק כדי לספר לנו את הסיפור המרגש הזה של ניתאי. אני רוצה לתת את ההזדמנות גם לריוואד אדריס, נאמנה של התוכנית שמגיעה אלינו מעכו, לבוא וככה קצת לספר לנו על העבודה היום יומית שלך אם אפשר, לרשותך חמש דקות.

אוקיי, אז קודם כל תודה רבה על הזכות להיות כאן ותודה על זכות הדיבור. אני ריוואד אדריס ואני נאמנה בצוות עכו בתוכנית "פותחים עתיד" מזה 10 שנים וקודם כל אני חייבת להגיד שאני מאוד גאה במה שאני עושה. אני אמא לשני ילדים ומאז באמת שהפכתי לאמא אני יודעת עוד יותר מה היא החשיבות להיות קשובה לכל ילד ולצרכים שלו.

אנחנו נותנים אפשרות באמת לראות את הילד בצורה אחרת ממה שכולם רואים אותו. אנחנו באים מנקודת מבט שונה, אנחנו רואים את המיוחדות שיש בילד וקודם כל אנחנו מראים לו את המיוחדות שיש בו וזה דבר שחשוב מאוד להגיד, שאנחנו נותנים לו את הזכות באמת לראות את הדבר הזה שמיוחד בו ולא רק את ההפרעות שהוא עושה, לא רק את הצעקות שכולם שומעים, אלא לדוגמא: ילד שהוא מצייר והוא טוב בזה, אז להראות לו את זה ולחזק בו את הצד הזה או ילדה שהיא למשל מדברת בצורה יפה, מכבדת את האחר – כל דבר, גם אם הוא ממש קטן אז נותנים לילד לראות אותו בעצמו ולחזק בו את זה. אנחנו נותנים לכל ילד להאמין שהוא באמת מיוחד, שהוא בעל פוטנציאל אדיר.

יש לנו קשר מאוד מיוחד עם ההורים, דיברו על זה גם כן לפניי, אז אני אחזור על זה ככה בקצרה. זה מאפשר לנו לראות את הילד מעוד צדדים, מעוד נקודות מבט, מעוד מעגלים, לראות אותו במרחבים שונים. לפעמים גם זה נותן לנו את האפשרות ככה ליצור איזו שהיא אמפטיה מצדם של אנשים אחרים שעובדים עם הילד, כאילו להוציא מהם את הצד היותר רגשי ואת ההבנה של למה הוא מתנהג איך שהוא מתנהג, להבין אותו יותר לעומק.

אנחנו כל שנה בונים תוכנית אישית עבור כל ילד וזה הדבר באמת שמייחד אותנו כתוכנית. אנחנו בונים תוכנית אישית שנתית, שכוללת בתוכה לפעמים גם דברים מאוד מאוד קטנים, כמו למשל שעות שינה – מתי הילד ילך לישון. שזה כאילו נראה משהו מאוד הגיוני ככה שקורה בכל בית, אבל לא, לפעמים זה באמת אתגר. ילדים שנעדרים מביה"ס במשך שבועות שלמים ואנחנו מצליחים כן לבנות להם איזו שהיא תוכנית על מנת להביא אותם לבית הספר וכאן אני אתן דוגמא על ילד שאתה אני ליוויתי במשך שלוש שנים והיא נעדרה מביה"ס במשך שבועות שלמים ולא הגיעה ולא הצלחו גם לאחר התערבות של הרווחה לגרום לה להגיע לבית הספר, גם אגף החינוך התערב ולא הצליח.


לאחר שהצלחנו ליצור קשר עם האמא של אותה הילדה, שהיא אם חד הורית, הגעתי וביקרתי אותה בבית ועשיתי מפגשים בתוך הבית בחדר של הילדה, הילדה הגיעה למפגש שלנו, כאילו ליום של המפגש שלנו. היא התחילה להגיע לבית הספר רק בימי שני ומשם זה כאילו יצר מצב שבו היא הכירה חברות בתוך בית הספר, הכירה חברות בתוך הכיתה וככה זה הלך וגדל.

במשך שלוש השנים שאנחנו מלווים את הילד אנחנו גם מלמדים את הילד להכיר את הערכים שמניעים אותו. אנחנו מביאים אותו ככה לבסיס שלו, למה שבאמת מניע אותו. אני עובדת בחברה הערבית ואז אנחנו תמיד גם משלבים אותם בתוך כל מיני תוכניות או דברים מסוימים כמו פרויקטים שככה מתרחשים בתוך העיר. אז לאחרונה למשל, בשבוע האחרון, היה לנו יום התנגבות בבית הקשיש בעכו. שם הילדים עשו אמנם פעילות מאוד פשוטה, אבל זה כאילו מאוד מקשר אותם גם לעיר, גם לאנשים שנמצאים בעיר וכאילו זה לצאת מתוך בית הספר למשך שעתיים ולאחר מכן לחזור לבית הספר ולספר לחברים, זה מקנה להם המון גאווה, המון ביטחון עצמי. הם מרגישים שהם באמת הגיעו להצלחה אדירה.

אז אנחנו גם מלמדים אותם על שליטה בכעסים, התמודדות עם מצבי לחץ, פוגשים אותם באהבה ואז אנחנו גם יכולים לחזור אל הבתים שלנו בתחושה טובה ועם אנרגיות חיוביות, שיש לנו עוד מה לעשות למען הילדים האלה ועם הילדים האלה. תודה רבה לכם.

ריוואד אדריס, תודה רבה לך על הדברים. באמת מרגש לשמוע את העבודה החשובה כל כך שאתם עושים יחד עם ילדם ואיך אתם מרוממים אותם ככה. אני מבינה שהתוכנית הזו היא תוכנית שפועלת גם במגזר הערבי, גם במגזר החרדי, גם במגזר החילוני בכל הארץ וזה באמת מדהים.

אני יכולה לשאול שאלה?

בדיוק עכשיו התכוונתי לתת לך, זכות הדיבור היא שלך.

אני פונה דווקא לצוות החינוכי וזה מאוד חשוב לי כמישהי שבאה מתחום החינוך. חוץ מכוח אדם ותוספת תקציבית, האם הייתם משנים משהו או מוסיפים משהו לתוכנית הזו? כי לא כל יום נמצאת פה גם המנכ"לית וגם הסוכנות היהודית, שבעצם ממנת את הפרויקט. תמיד הרי אנחנו מסיקים מסקנות כמו 'מה היינו עושים אחרת' או 'מה היינו מוסיפים' ואת זה אני לא שמעתי, שמעתי הרבה שבח והלל וזה מצוין כמובן וזה טוב וזה אומר שהתוכנית טובה. אבל תמיד, אתה יודע אנחנו אנשי חינוך ואנחנו תמיד יוצא לנו לחשוב 'מה הייתי מוסיפה אם זה היה תלוי בי, מה הייתי מוסיפה?' רק מתוך הניסיון האישי שלכן.

אז בבקשה, יש איתנו כאן גם את הנאמנה והורה משדרות, אמא. אז אולי ככה בהזדמנות, תוך כדי שאתן מנצלות את זכות הדיבור שלכן, תענו גם כן על השאלה של חברת הכנסת שטרית ורינת, אם יש לך איזה משהו קטן שאת גם רוצה להוסיף. אז שמרית, בבקשה.

אז שמי שמרית ואני נאמנה של התוכנית "פותחים עתיד" בעיר שדרות. אני עובדת בתוכנית מזה 15 שנים, אני עובדת עם ילדים בכיתה ו' וזו השנה השלישית שלי שאני עובדת איתם. להיות נאמנה בעיני זו שליחות, אני מאוד שמחה שניתנה לי ההזדמנות להשפיע על ילדים ומשפחות ולתת להם את הכלים על מנת שיוכלו להצליח. אני גם מרגישה מאוד שאני משמעותית עבור הילדים מהסיבה שאני רואה את זה שהילדים האלו יוצרים איתי קשר גם שנים לאחר שסיימו את התהליך, הם מגיעים לבקר אותי ומזמינים אותי להיות אורחת בכל מיני אירועים משמעותיים בחיים שלהם.

כנאמנה חשוב לי להראות לכל ילד ומשפחה את הכוחות והחוזקות הייחודיים להם, חשוב לי להכיל אותם, להקשיב להם ולתמוך בהם. אני גם חושבת שעל מנת לחולל שינוי משמעותי אצל הילד חשוב מאוד לפגוש אותו בכל המרחבים, בבית הספר, החוגים, אחר הצוהריים עם חברים, בבית עם המשפחה ובטח לאור המציאות שבה אנחנו חיים בעיר שדרות וכך בעצם אני יכולה לבנות את התוכנית האישית המדויקת ביותר עבור הילד.

אסתר שיושבת כאן לצידי זו אמא שאני עובדת איתה, היא אמא לרוזי – ילדה שנמצאת אצלי כבר שלוש שנים, השנה הזו זו בעצם השנה השלישית שלנו יחד והיא כאן על מנת לשתף אתכם מנקודת המבט שלה על המסע שלנו יחד.

שלום אסתר. מה שלומך?

בוקר טוב, אני קצת מתרגשת אז תסלחו לי. אני אסתר מלך, אמא לחמישה. אחת הבנות שלי בעצם זאת רוזי, שמשתתפת בתוכנית "פותחים עתיד". אני אלך ככה טיפה אחורה, הכל התחיל לפני בערך שלוש או ארע שנים, שמרית ניגשה אליי ואמרה לי "..יש לנו תוכנית בשם "פותחים עתיד", בואי נצטרף..". אני לצערי, לפני חמש שנים איבדתי ילדה בגיל שנתיים. חווינו אובדן מאוד קשה – בין אם זו אני כאמא ובין אם זו הילדה הגדולה שלי, שזו בעצם רוזי – היא הבכורה. לא האמנתי באף אחד, לא רציתי לשמוע שום הצעות ושמרית מאוד התעקשה שנצטרף לתוכנית והיא אמרה לי "..בואי תכניסי את רוזי לתוכנית, אנחנו מרגישי ככה את הצורך להיות שם לצידך ולצד רוזי.." כולם מדברים ככה שהנאמנות נמצאות שם רק עבור הילדים, אבל אני מרגישה שקיבלתי נאמנה אישית ללא כל קשר לבת שלי. אני מתרגשת, סליחה.

זה בסדר, תודה רבה לך שאת משתפת אותנו.

כן. ההתעקשות של שמרית הייתה מאוד קשה והיא כל הזמן הייתה רודפת אחריי שאני אבוא ואנסה. אני אמרתי לה שתעזוב אותי, חשבתי שזה כמו כל התוכניות שהם באים פעם או פעמיים לבדוק מה קורה ומה נשמע והולכים. ובאמת, ההתעקשות שלה יצאה בסוף ממש לטובה ואנחנו נכנסנו לתוכנית.

אני ראיתי את ההשפעה של שמרית כלפיי הבת שלי, שהיא הייתה חסרת ביטחון, חסרת רגש חברתי, חסרת אמונה במישהו, כאילו לא הייתה לה אמונה באף אחד – האמא שלה נמצאת במצב קטסטרופלי שבו אני לא הייתי לצד הבת שלי ואני רואה את הנאמנה, שהיא רודפת והיא בודקת בין אם זה מה קורה איתי ומה קורה עם הילדה 24/7, מכניסה אותי בתור הורה לפעילות – לא משנה באיזה מקום אבל בכל מקום אפשרי היא מכניסה אותי על מנת שאני אשתתף, שאני אכנס, מראה לי את הזכויות שלנו – בין אם זה הזכויות של הבת שלי, בין אם זה לי ולנו כמשפחה.

בזמן הקורונה כשלא היו לימודים וצריך היה להיכנס לזום, ניגשים לכל מיני מקומות. אני, כאם חד הורית שעובדת לא ידעתי לאן לפנות או מה לעשות, למי אני ניגשת? לשמרית הנאמנה שלי, לא שלי – של הבת שלי ואני בעצם פונה אליה ושואלת אותה מה אני אמורה לעשות? הילדה לא מוכנה להיכנס לזום, היא לא רגילה לדברים האלה, אני לצערי לא יכולה לעזור את העבודה כי זה הזמן שלי לתת שם – או עבודה או בית. שמרית עזבה את הבית שלה, הגיעה אליי הביתה כל יום על מנת לבדוק שהבת שלי נכנסת לזום, עושה את המטלות שלה, נכנסת ללימודים.

והיום הבת שלי, שעד לפני שלוש שנים לא ידעה כלום – בין אם זה אפילו כתיבה, כי אמא לא עושה שיעורי בית, אמא לא שם. אמא זה או עבודה או לגדל עוד שלושה אחים ועוד לחוות את האובדן, את יודעת עם עצמינו. והילדה היום היא בעולם אחר. הייתה לנו פגישה לפני חודש יחד עם הילדה והמורה שלה. הילדה שלי בעולם אחר היום בין אם זה בפן החברתי, בין אם זה מבחינת פעילויות, בין אם זה בתחום הלימודי ובין אם זה הכל. אני כאילו מסתכלת על הבת שלי ואני אומרת לעצמי "..באמת כאילו הגענו למקום שיצאנו מזה..", אני לא מאמינה שאני כחד הורית אנשים אומרים לי "הילדה שלך, אם לא היו אומרים שהיא נמצאת עם כל האובדן של האחות", כי לצערי הילדים שלי חוו את האובדן של הקטנה ואני לא יודעת, אנחנו עברנו ממש הרבה דברים ואם לא הייתה לי את שמרית ואם לא "פותחים עתיד", כמו שבאמת שמם הם פותחים את העתיד של כל ילד וגם אני בתור אמא חד הורית שלא למדה כלום מלבד 12 שנות לימוד ותעודת בגרות מלאה, שמרית מלווה אותי גם למכינה וללימודים אישיים שלי, שזה משהו שהוא מתנה

מדהים, זה ממש לכל המשפחה. תודה רבה על השיתוף שלכן, ממש מרגש לשמוע את זה. אני רוצה לתת את זכות הדיבור לחה"כ אימאן ח'טיב.

כן, צוהריים טובים לכולם. אכן מרחיב את הלב לשמוע שיש כאלה תוכניות שבאמת באות לתת כאלו אפשרויות לאותם ילדים וילדות מודרים שנמצאים בשולי החברה שלנו ואני כן רוצה לחזק את ידי האנשים וגם את המשפחות על ניצול ההזדמנות הזו. האמת היא שאני לא שמעתי על התוכנית הזו לפני כן, אבל גם כשיש גברים טובים צריך לדעת לשבח אותם וצריך לפעול על מנת להרחיב אותם.

אני ניסיתי ככה להיכנס ולראות כאילו את פרטי התוכנית גם בתור עובדת סוציאלית וגם כמישהי שבאה מתחום החינוך הבלתי פורמלי וגם כמישהי שעבדה שקרב נוער שוליים ואני מכירה מקרוב את גודל המשמעות של עשייה שכזו, במיוחד בגיל צעיר וככל שזה נעשה יותר מוקדם וככל שזה נותן יותר אפשרויות לאותו הילד או הילדה, באמת להביא את עצמו למימוש עצמי ולמצות את הפוטנציאל שנמצא בתוכו.

בנוסף, אני רוצה ואני לא יודעת, שוב פעם זה בא גם מהמקום שאני לא כל כך מכירה את התוכנית מלפני הדיו, להתייחס לסוגיה של הסביבה שהילד או הילדה חיים בתוכה. אני חושבת שכן, זה קצת כאילו מוגזם להגיד שאנחנו לא יכולים לבוא ולשנות את הסביבה. אבל אני חושבת שיש מקום להסתכל גם על הסביבה עצמה, שבסופו של יום הילד או הילד חוזרים לחיות באותו המקום והנה, שמענו גם מהאמא איך גם היא בעצמה מקבלת מהתוכנית הזאת ועדיין, אני חושבת שיש גם מקום לתת כלים גם מבחינת הסביבה.

הכוונה שלי היא שצריך לתת לא רק מיומנויות באישיות של הילד עצמו ותמיכה רגשית, אלא גם לראות איך באמת לעזור לאותו הילד או הילדה לא רק לשרוד, אלא להתחזק ובאמת שיהיה לו עוגן בתוך הבית שלו ואני מתכוונת לזה גם מהבחינה הפיזית וגם מהבחינה הרגשית. אני לא יודעת אם אני הצלחתי באמת להסביר את עצמי. אבל גם כשאנחנו מדברים למשל ואני לא יודעת מה היה אותו המקרה של הילדה שאת ריוואד סיפרת עליה, שלא הייתה מגיעה לבית הספר ואני יכולה רק לדמיין וזו המציאות – לא מהדמיון האישי שלי, יש הרבה ילדים קטנים שאין להם איפה לישון אפילו בבית. אין להם פינה משלהם, אין להם מיטה משלהם, אין להם ארוחה חמה.

אז שהיתה התוכנית למשל שאני לא יודעת היום מה קורה איתה ואני יודעת שהיא לא קיימת בכל בתי הספר, אותה התוכנית של ארוחה חמה, איך שילדים וילדות לוקחים את מה שנשאר או אוכלים חצי מהארוחה ואת החצי השני הם לוקחים הביתה על מנת להאכיל עוד אח רעב. אני חושבת שהצד הרגשי הוא מאוד חשוב, אבל גם על מנת לטפח את האישיות של אותם הילדים צריך גם לתת להם סביבה פיזית חזקה ומאפשרת. אז אם זה נמצא כבר בתוכנית, כל הכבוד ואם לא, אז אולי קטי זה אחד הדברים שצריכים להוסיף לה.

את זוכרת שניסינו להעביר חוק של כריך לכל ילד, את זוכרת? זה נפל כי אנחנו באופוזיציה.

קטי, לא להתבכיין. הייתם בקואליציה הרבה שנים.

קטי, אני מעדיף לא להגיב כי כשהייתם בקואליציה ואני הייתי ראש עיר אז גם חרדים וערבים בעיקרון לא קיבלו בגלל שלא רצו לתת לחרדים. היו נותנים לערבים.

אוקיי, תודה רבה על הדברים.

בואו נדבר מקצועית ועניינית ונתרחק מכל העניין של אופוזיציה ושל קואליציה, באמת. די, נמאס.

אוקיי, תודה רבה על הדברים ואני רוצה לתת לחבר הכנסת ככה גם כן את ההזדמנות להגיב, אתה רוצה ככה בדקה?

כן, דבר ראשון אני מאוד שמח להיות כאן בעוד תוכנית יפה של הסוכנות היהודית ולהיות עם ג'וש תמיד טוב לי – זו האמת ואני חייב לומר את האמת. אבל אני כן רוצה לומר את זה כחברה החרדית בסופו של דבר, יש בעיה ברוב המקרים האלה, כי כן, אנשי מקצוע חרדים במקומות האלה לא נמצאים. אני יודע שישנה עבודה רבה וג'וש כבר סיפר לי עליה, שכבר התחילה בימי יעקב אשר, עוד בהיותו ראש עיר בבני ברק, להיכנס לחברה החרדית.

אז קודם כל נוער שמנותק הוא אינטרס של כולנו וזה לא משנה באיזו חברה, אם זה בחברה הערבית או בחברה החרדית או בכלל בחברה הכללית, בסוף כולנו יחד חיים פה על שטח מאוד קטן במדינת ישראל, לא על שטח מידי גדול וכולנו נמצאים פה באותו המקום וכולנו חלק מהחברה הזאת ולכן זה חשוב לכולנו התוכניות האלה על מנת שבאמת נוכל להחזיר אנשים לתוך החברה ולתת להם את התחושה ואת ההגשמה העצמית ואת הדברים האלה שהם חשובים לכולנו.

וכן, אני אשמח לראות בעתיד יותר אנשי מקצוע חרדים שמעורבים בתוכניות הללו, כי בסוף ואמרה את זה בצורה הכי נכונה חברתי חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, שבסוף כל ילד, גם כשאתה נותן לו בחזרה את היכולת שלו להגשמה עצמית וגם כאשר אתה מצליח איתו בבית הספר, בסוף הוא חוזר הביתה וכולנו יודעים את זה ויש לנו גם דיונים עוד מעט על הקליטה של כל העולים מאוקראינה פה בארץ. בסוף, כשאתה לא מרגיש בטוב בבית שלך, אז גם אם באופן תיאורטי הצלחת בבית הספר או הצלחת במקום אחר זה גורם לך למצבים לא נעימים ולא לחזור חזרה לחברה. אז הצורך הוא להחזיר אותם לחברה ולכן אני אשמח לראות בעתיד הרבה יותר מעורבות בפן הזה, תודה רבה.

תודה רבה לך חבר הכנסת יצחק פינדרוס על הדברים. אני רוצה לתת את זכות הדיבור לחיים מויאל, מנהל אגף א' חינוך ילדים ונוער בסיכון מטעם משרד החינוך, הוא נמצא איתנו בזום. בוקר טוב חיים, מה שלומך? אני מניחה שאתה איתנו מתחילת הדיוק ואתה שומע את כל הדברים המיוחדים והמדהימים שהתוכנית הזו, תוכנית "פותחים עתיד" עושה. אני יודעת שבתוך משרד החינוך יש לא מעט תוכנית, אבל אני עדיין לא שמעתי על תוכנית כזו שהיא כוללת, ששבה יש נאמנה, שבכמה ילדים כל נאמנה נוגעת? 16 ילדים.

שזה הרבה מאוד ילדים לנאמנה אחת, זה הרבה.

שבאמת, במשך שלוש שנים שלמות נותנת טיפול הוליסטי בבתי הספר ואחר כך גם בבית ובאמת דואגת לאותם הילדים שיתחזקו בתוך בית הספר, הם הופכים לילדים עצמאיים, באמת נותנים להם את הכלים של איך לא להיות אחר כך נוער נושר. עם כל התוכניות האחרות, שצריך להשקיע בהם ועד למצב של פנימיות שאתם מכירים, שגם שם העלות היא לא קטנה. אז אני באמת רוצה להבין איך אתם כמשרד מתייחסים לתוכנית הזו, האם אתם מגבשים תוכנית כל שהיא על מנת לחזק אותה, להטמיע אותה בתוך מערכת החינוך, לסייע בחיזוק שלה מהבחינה התקציבית? אנחנו נשמח לשמוע ממך.

גברתי יושבת הראש, אני רוצה ראשית לומר לך תודה. אני חושב שהדיון הזה שמתקיים היום בוועדה הוא דיון חשוב מאוד ואני מאוד שמחתי לשמוע והתרגשתי גם מהנאמנות וגם מההורים שדיברו פה וגם מחברי הכנסת. את מכירה אותי כבר ואת יודעת שאני תמיד נמצא בדיונים, גם בוועדה שלך וגם בוועדות אחרות ויש לי תחושה כזאת של שיח אחר בדיון הזה והשיח פה הוא מרגש מאוד.

אנחנו, אני מכיר את התוכנית הזאת מאז היום שבו נכנסתי לתפקיד, בחמש השנים האחרונות. אני מלווה את התוכנית ואני חושב, נדמה לי שחברת הכנסת, הגב' קטי שטרית שאלה מה חסר בתוכנית הזו, אז אחד הדברים שהכנסנו לתוכנית זה גם החלק הלימודים, שאנחנו מבקשים שגם בו ינסו להתעמק ולא רק בחלק החברתי והרגשי ואני חושב שזו תוכנית שאני מלווה אותה ויש לי וועדה.

אתה יכול יותר להתמקד בקטע הלימודי? כאילו מה, איך זה הולך? הנאמנה צריכה לשבת עם הילד ולסייע לו? אם יש לה 16 ילדים תחת האחריות שלה אז איך בדיוק היא עושה את זה?

45 שעות שבועיות, אין לנו עוד אף תוכנית כזאתי, שהיא כזאת עמוקה.

עם שכר המינימום?

אני לא מדבר עכשיו על השכר כי אני לא זה שמעסיק את הנאמנות. אני רוצה רגע להתמקד בדיוק במה שאתה אמרת גברתי חברת הכנסת, בקשר לעניין המקצועי כי פה המוקד ואחרי זה אני גם אגיד כמה מילים בנושא התקציבי. אבל המוקד בסופו של דבר הוא מה שאנחנו קוראים לו "באגף פדגוגי טיפולי", כלומר, אנחנו רוצים שהנאמנות ואנחנו רוצים שהמורים שעובדים באופן יום יומי עם ילדים ועם נוער בסיכון לא יוותר על החלק הפדגוגי.

אתם דיברתם פה רבות על הסביבה, מה שאנחנו יודעים וזה על סמך כל המחקרים, הוא שברגע שאתה מייצר לעצמך את החיזוק הפדגוגי ואת ההצלחות הפדגוגיות זה אחד המרכיבים היותר משמעותיים שמשנה תודעה ובסופו של דבר משנה את המיקום החברתי שלך וגם את הרצון שלך לתרום לחברה בכל דרך אפשרית ובכל צורה שהיא. לכן, התוכנית הזאת בעיניי היא תוכנית מופלאה.

כמו שכבר אמרתי, יש לי כמעט 80 תוכניות באגף וזו אחת התוכניות שאני עסוק בה מאוד, גם בייעוץ פדגוגי וגם בניסיון חוזר ונשנה שלנו. למשל בקורונה, היינו צריכים להחריג את הילדים והנוער שבסיכון והייתה שאלה גדולה בעניין הזה של האם להחריג אותם או לא ואיך אנחנו פועלים במצב הזה. בסופו של דבר שכנענו את משרד הבריאות ושכנענו את כל הגורמים הנוגעים בדבר וכן החרגנו ועם זאת החרגנו גם את תוכנית "פותחים עתיד" וזאת על מנת שהם יתנו את המענים לילדים ולנוער האלו גם בתוך הקורונה.

התקציב בתקנה, זאת אומרת מה שהמנכ"לית, גב' רותי שינפלד הציגה פה זאת האמת וזה התקציב המוקצה לתוכנית הזאת. אבל צריך להבין פה איזו שהיא נקודה שהיא מאוד מאוד חשובה, התקציב בתקנה הוא תקציב הבסיס, הוא עומד על 3.7 מיליון ₪ ואנחנו בשנתיים האחרונות.

שאת הסכום הזה משרד החינוך בעצם מעביר?

לא, משרד החינוך מעביר יותר. אני רק אומר, בתקנה שלי באגף התציב הזה עומד על כ-3.7 מיליון ₪ בבסיסו. אנחנו, בשנתיים האחרונות עושים פה מאמץ אדיר ואפילו מצליחים להוסיף עוד 5.6 מיליון ₪ לתקציב הזה, שבסופו של דבר אנחנו מגיעים לסכום של כ-9.3 מיליון ₪ כתקציב שמועבר. בשונה מהשנה שעברה, השנה הצלחנו להעביר את התקציב הזה לתוכנית "פותחים עתיד" כבר בתחילת השנה ולחתום על ההסכמים עם "פותחים עתיד" והכסף עובר וזורם והכל פועל בצורה טובה ומקדמת.

לעניין שמדובר בו, בהקשר הזה של להגיע לתוספת של עד לכדי 12 מיליון ₪, זאת שאלה שלטעמי עלתה כבר בעבר. אנחנו לצערי לא הצלחנו לגייס את הכסף הזה גם לעניין של שוב פעם, בסיס התקנה. כי אם הסכום הזה הוא לא בבסיס התקנה, זה אומר שכל שנה צריך ללכת ולבקש את הכסף ולראות מאיפה מוצאים אותו אבל בסופו של דבר, כל הסוגייה הזאת של תוספת לבסיס התקציב - - -.

אוקיי, אז עד שחיים יחזור אלינו אני רוצה לפנות אליך, מוחמד חלאילה, רפרנט חינוך באגף התקציבים של משרד האוצר, צוהריים טובים. עד שחיים יחזור אלינו אני באמת רוצה להבין איך אתם מתייחסים לזה. כלומר יש לנו כאן תוכנית שהיא תוכנית מדהימה, משרד החינוך רוצה מאוד את התוכנית הזאתי, התוכנית הזאת הרבה יותר מוצלחת מתוכניות אחרות. אוקיי, אז חיים חזר אלינו. חיים אתה יכול להשלים את דברייך.

אז אני אומר שהדיון הזה צריך לחזור ולהתקיים בהקשר הזה של בסיס התקציב. אנחנו מקיימים אותו כל הזמן ואני חושב שעכשיו זה דווקא זמן מתאים שאני חושב שצריך לקיים אותו ולבחון את הסוגייה.

חיים, הדבר החשוב באמת הוא שלמשרד החינוך יש כבר מספר לא מבוטל של תוכניות, תוכניות שהן בעלויות לא קטנות. התקציב הזה, אתה רואה שהוא באמת מנוצל וממולא? כאילו שממצים אותו עד תומו ולא רק זה שבעצם רק 25% מהתקציב הזה מגיע ממשרד החינוך. זאת אומרת, הם צריכים להתארגן עוד בתחילת השנה ולהודיע.

כלומר, רוב התקציב מגיע מתורמים שונים, מהסוכנות היהודית, מהרשויות המקומיות ולכן נדרשת כאן התארגנות מראש. השאלה היא למה מראש באמת אתם לא מכניסים את מלכתחילה כבר בסוג של בסיס התקציב? למה אתם לא מוודאים מראש שאותו התקציב שאתם בסופו של דבר מוסיפים לתוך התוכנית הזאת בגלל שאתם מעוניינים בתוכנית הזו לא מועבר כבר בתחילת השנה או לפני תחילת השנה על מנת שתוכל להיות איזו שהיא התארגנות מתאימה.

אז אני אסביר את זה. אני אמון על התקציב בתקנה, התוספת הזאת היא תוספת של מנהלת התקציבים, של מר משה שגיב שראה באמת מקום מאוד מאוד גדול לתוכנית הזו וגייס לנו את התקציבים הנוספים עבורה. העניין הזה של התוספת לבסיס התקציב לא יושב בבסיס התקנה ולכן אין לי איזה שהוא סכום כסף שאותו אני יכול לגייס לטובת בסיס התקנה. אנחנו צריכים להיכנס לדיון עם משרד האוצר בהקשר הזה ובאמת לראות האם אנחנו יכולים באיזו שהיא דרך להגדיל את בסיס התקנה לתקציב אותו הם מבקשים. נכון לרגע זה המאמץ המאוד מאוד גדול שעשינו לגבי השנה הנוכחית, זה לשמר את התקציב שהיה בשנה שעברה ושימרנו אותו.

יתרה מזאת אני רוצה להגיד עוד דבר אחד ברשותך. אנחנו, אני, כמעט בכל פורום שמדבר על ילדים ונוער בסיכון, אבל בעיקר ילדים בסיכון כי אנחנו מדברים כרגע בעיקר על ילדים שלומדים בבתי ספר יסודיים, אני מעלה את התוכנית הזאת כתוכנית שצריך להפעיל אותה ולכן היא תיכנס לגפן.

בנוסף לזאת, בתקציבים שאנחנו אמורים לקבל בכל מה שקשור בתוכנית 549 למיגור האלימות בחברה הערבית, אנחנו שמנו את התוכנית בכ-25 בתי ספר מהמגזר, כתוכנית שאותה אנחנו נממן מחוץ לתקציב הבסיסי המוקצה שרותי ואחרים דיברו עליו.

כלומר תוספת מסוימת.

כלומר, בכל מקום שבו אנחנו יכולים לייצור עוד איזה שהוא מינוף של התוכנית אז אנחנו עושים את וזה אך ורק מהסיבה שאנחנו באמת מאמינים בתוכנית הזו וצריך להגיד את זה. זו תוכנית שהיא תוכנית טובה ומשמעותית.

טוב, תודה רבה חיים. אנחנו עכשיו פונים אליך בעניין הזה מוחמד חלאילה וזו ככה, אחרי שהוועדה ככה גם שמעה את כל הדברים שהיתה צריכה לשמוע. יש פה אינטרס שלנו בעצם להכניס את התוספת הזו לבסיס התקציב ולקבוע את התקציבים האלו מראש. גם משרד החינוך כפי ששמענו ממש עכשיו רואה בתוכנית הזאת ערך רב והכס, אז בוא תגיד לי בבקשה איך אנחנו עושים את זה ומה היא עמדתכם בעניין הזה?

קודם כל תודה רבה לכם על הצגת התוכנית, האמת היא שאני לא הכרתי את התוכנית הזו קודם, חוץ משיחת ההקדמה שעשיתי עם חיים מויאל טרם הדיון הזה. אנחנו לא מנהלים באופן כללי את סדר העדיפויות הפנימי של משרד החינוך. ככל שמשרד החינוך מעוניין באמת, במסגרת התציב הקרוב לעגן תוספת תקציבית כזו או אחת בבסיס התקנה או לדרוש תוספת תקציבים כל שהיא, אנחנו ככל הנראה לא נהיה פה הגורם שמהוות את החסם.

כי אנחנו מתקצבים פעולות ויוזמות באופן כללי בילדים ובנוער בסיכון, אנחנו לא נוטים לתקצב תוכניות ספציפיות כאלה ואחרות ובמקרה הזה של התוכנית ואני הבנתי את זה גם מחיים שאנחנו הוספנו תקציב של כארבעה מיליון ₪ במסגרת תוכנית 549 למיגור הפשיעה באלימות בקרב החברה הערבית.

גם נוכחת פה מנהלת בית ספר וזה הזמן הנכון לומר שהחל משנת הלימודים הקרובה מנהלי בתי ספר בכלל בתי הספר בארץ יקבלו תקציב גמיש, שיוכלו להתקשר גם הם עם תוכניות כאלו ואחרות, לבחור את המענים שיכנסו לתוך בית הספר וזה נעשה בדיוק בגלל המקרים האלה. הרפורמה הזאת מקודמת על ידי שרת החינוך, הגב' יפעת שאשא ביטון וזה על מנת להעצים את היכולת של בתי הספר עצמם להתאים את המענים שהם מקבלים באמצעות אותם התקציבים שמועמדים על ידי משרד החינוך.

אוקיי, תודה רבה מוחמד. טוב, אני רוצה לסכם את הדיון.

הנתונים, לא מסתדרים לי הנתונים.

יש לנו מצגת שהיא ממש מפרטת.

כן, היא אצלי. 4,000 תלמידים כרגע זו כמות המשתתפים בתוכנית?

כן.

ב-36 יישובים?

יש כ-150 יישובים.

לא, 150 בתי ספר.

סליחה, 150 בתי ספר.

משהו לא מסתדר לי.

למה?

זה הרבה מאוד כסף למעט מאוד ילדים. זה מה שאני רואה.

התקציב הזה ברובו הולך בעצם לנאמנים, נכון?

נכון מאוד.

כמה אחוז בעצם מהתקציב הולך לנאמנים?

בערך כ-85% מהתקציב מיועד לשכר.

אבל חשוב ממש לציין שזה משפיע על אורח החיים הבית ספרי. קודם כל, יש פה מקום כזה שכשנאמנה נכנסת לכיתה, 16 ילדים נבחרים בשכבה שלמה. אבל זה מפנה את המורים ואת גם שאלת על הוראה, אז אני יכול להגיד ובמיוחד אחרי שנתיים מלאות של קורונה שבהן אנחנו חווים את השטח ובכלל את כל המשפחות – גם משפחות במצוקה וגם משפחות שהמצב שלהן הוא מצב טוב, הילדים במצב רגשי לא טוב. המקום הרגשי והמקום הזה של לתת מענה של פניות רגשית. בלי פניות רגשית ילד לא יכול ללמוד בכלל. עכשיו תחשבי שבתוך כיתה של מורה שיש לה כל כך הרבה תפקידים ונכנסת נאמנה כזאת שמסייעת על קבוצת הילדים האלה, זה מפנה את המורה המקצועית שזו ההתמחות שלה.

אבל ממה שאני, מבינה לא כל 16 הילדים הם מאותה הכיתה.

הם באותה שכבה, אבל עדיין זה נותן כלים.

הם מוציאים את הילדים שזקוקים לזה.

לצורך העניין, אם בונים תוכנית אישית חינוכית עבור ילד אחד, המורות אצלי בבית הספר העתיקו את זה לשכבות נוספות. זה כלי שהוא מאוד משמעותי, צוותאות זה עוד כלי שקיבלנו מתוכנית "פותחים עתיד" זאת אומרת שהתוכנית הזאת נכון, היא נוגעת במספר ילדים, אבל הכלים האלה משמעותיים.

אנחנו חייבים פשוט לסיים משום שתם זמנינו ואני רוצה לסכם את הדיון. אז ככה, קודם כל התרגשנו מאוד לשמוע על התוכנית המדהימה הזו, שבאמת נותנת מענה הוליסטי מלא לנוער שנמצא בסיכון. אנחנו שומעים פה על המון המון תוכניות שונות שמגיעות לפתחינו ובאמת, אני חייבת להגיד שיש פה ייחודיות מדהימה וסיפורים מאוד מרגשים של הורים ושל ילדים ולכן אנחנו מבחינתנו עומדים יחד עם עמדת משרד החינוך והיא לבוא ולראות כיצד ניתן לסייע ולהגדיל את אותה התוכנית.

שמחתי מאוד לשמוע שמשרד החינוך גם הוא תומך בתוכנית וכן מעוניין ונכון להרחיב אותה. שמחתי אפילו עוד יותר לשמוע שמשרד האוצר לא מתנגד לעניין הזה ושפשוט צריכה להגיע לפתחו בקשה להגדלת בסיס התקציב. אז אני אומר ככה, קודם כל טוב שאני מכירה את שרת החינוך גם ומה שאנחנו נעשה זה דבר כזה:

קודם כל, הוועדה מבקשת או קובעת כי יש להכניס תקציב שעומד על כ-12 מיליון ₪ ממשרד החינוך לתוך בסיס התקציב של תוכנית "פותחים עתיד". אנחנו פה בוועדה נבקש ונתעקש על כך גם כן לקראת ההכנה של התקציב הקרוב שאמור להגיע ממש בשבועות הקרובים.

אנחנו רואים בתוכנית הזו גלגל הצלה של המון ילדים, אנחנו רואים בה אפשרות לחיסכון של כסף רב שיכול והיה מושקע בנוער נושר אלמלא הייתה שם התוכנית הזו עבורו. כל ילד שהם מצליחים לגעת בו הוא ילד שללא התוכנית יושקעו בו לדעתי עשרות אלפי שקלים החל מפנימיות, מערכת אכיפת החוק, נשירה מהלימודים בבית הספר ועוד מיליון ואחד דברים שאנחנו מתמודדים איתם ואנחנו חווים אותם כאן בוועדה באופן יום יומי בכל הנוגע לילדים ונוער בסיכון.

הוועדה מבקשת בעצם להעלות את התקציב ולא רק להכניס את זה בבסיס התקציב, אלא באמת להעלות את התקציב הנוכחי שעומד על כ-3.9 מיליון ₪ לסכום שיעמוד על 13 מיליון ₪ ואני אעקוב אחרי זה מקרוב. אני עצמי אדון על הנושא הזה גם עם שרת החינוך, הגב' שאשא ביטון וגם עם אנשי משרד האוצר וזאת על מנת לוודא שאנחנו מכניסים את הדבר הזה לבסיס התקציב.

אני רוצה להודות לכם על התוכנית המדהימה הזו שהבאתם. אני רוצה להודות לצוות ההוראה, המנהלים, הנאמנות, ההורים, שבאמת רואים שכולכם עושים את העבודה מתוך הלב ומהנשמה שלכם, אתם משקיעים בילדים האלו כל כך וכיף לכם לראות אותם. הלוואי וכל מערכת החינוך הייתה נראית ככה, באמת. כייף לראות את זה וכייף לשמוע שיש את הדברים האלו. תמשיכו בעבודה הנהדרת והמדהימה והמאוד מאוד קשה שאתם עושים, כי אנחנו יודעים איזו עבודה קשה זו וכמה שהיא לא פשוטה. ג'וש שוורץ, מזכ"ל הסוכנות היהודית, אתה רוצה לומר איזה משפט או מילת סיכום?

לא, אני רוצה רק להודות לך חברת הכנסת ויושבת ראש הוועדה, על ההזדמנות הזו של לבוא לפה ולהציג בפני הוועדה את התוכנית, שהיא תוכנית מדהימה ואת זה אנחנו שומעים מכל אחד שמדבר על התוכנית הזו ועל ההזדמנות שניתנה לנו לבוא לכאן ולהציג את זה בפני חברי הכנסת ובפני וועדת החינוך של כנסת ישראל, אנחנו באמת מודים לך.

תודה רבה על הדברים ותודה רבה לכל מי שהגיע לדיון. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:12.