פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



43
ועדת החינוך, התרבות והספורט
06/06/2022


מושב שני



פרוטוקול מס' 159
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, ז' בסיון התשפ"ב (06 ביוני 2022), שעה 9:00

ועדות אפיון בחינוך המיוחד והמשלב

חברי הוועדה: שרן מרים השכל – היו"ר
משה טור פז – מ"מ היו"ר
סימון דוידסון

ענבר בזק
יעקב מרגי

אינה זלצמן - סמנכ"לית בכירה ומנהלת המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

יואל לוין - ממונה יישום והטמעת חוק החינוך המיוחד, משרד החינוך

אורלי בוני - ממונת שוויון ונגישות, מנהלת השירות הארצי, משרד הבריאות

אורלי הרצברג - קלינאית תקשורת ארצית, משרד הבריאות

הדר ירדני - מנהלת היחידה להתפתחות הילד ושיקומו, משרד הבריאות

רותי יצקן - מנהלת אגף פרט חולון, עיריית חולון

אתי וייסבלאי - מרז המחקר והמידע של הכנסת

איתי קפלינסקי - סגן ומ"מ יו"ר הנהגת ההורים הארצית

אסתר קרמר - חברת צוות הניהול, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

אביבית ברקאי אהרונוף - מנהלת תחום חינוך, בזכות

מנחם גולדין - מנהל יחידת המידע ומיצוי הזכויות, קשר - הבית של המשפחות המיוחדות

אלונה ולפיש - אם לילד בעל צרכים מיוחדים

מרל ברנט - מנכ"לית צח"י - צרכני חינוך ייחודיים

אלונה - אמא לילדה עם צרכים מיוחדים

סימונה עמר - מנהלת קשרי לקוחות - עמותת טוהר לב

עדי פרילינג - עיריית הוד השרון

עמוס תמם - משתתף

תמי סלע

יהודית גידלי

חבר תרגומים

ועדות אפיון בחינוך המיוחד והמשלב

בוקר טוב לכולם, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט. היום ז' בסיון התשפ"ב, 6 ביוני 2022. על סדר היום: ועדות אפיון בחינוך המיוחד והמשלב. חברת הכנסת שרן השכל, יושבת ראש הוועדה תהיה איתנו מאוחר יותר. אני משה טור פז, אני פותח את הוועדה.

הנושא של וועדות אפיון וזכאות בחינוך המיוחד הוא נושא מאוד משמעותי ורגיש במערכת. הוא פוגש אותנו אנשי החינוך וכמובן את ההורים אולי באחד המקומות הרגישים ביותר, ונא בין הצורך האישי ומה שהילד ובעקבותיו ההורים נמצאים בו, לבין המקום שבו המערכת או המדינה אמורה לספק.

באמירה מאוד כללית, אני חושב שיש בישראל מערכת חינוך מיוחד ושירותי חינוך מיוחד ברמה מאוד גבוהה, ויש בהם אתגרים. אחד האתגרים המשמעותיים ביותר הוא זה שמובא לפנינו היום. אנחנו נדון היום בנושא הוועדות. כאמור, חברת הכנסת השכל תהיה איתנו בהמשך.

אני מבקש להתמקד גם בטכניקה והמנגנון שקורה וגם בתקופה המאוד קריטית הזו של חודשים יוני, יולי ואוגוסט, כאשר לכאורה וועדות ההשמה היו אמורות להסתיים אבל בפועל אנחנו יודעים שהן עוד לא הסתיימו, לפחות מתקיימות חריגות גם בחודשים האלה. ועדות האפיון נמצאות בעיצומן ושיבוץ הילדים במערכות נמצא בעיצומו. את כל זה נרצה לשמוע היום ולהבין היכן המשרד עומד. נרצה להבין משמעויות ספציפיות לקראת שנת הלימודים תשפ"ג.

אציין שברקע מרחפת כל הזמן הרפורמה בחינוך המיוחד שמלאו לה כארבע שנים ויש לה הרבה מאוד השלכות על ההתנהלות השוטפת והאסטרטגית של המשרד.

אנחנו נפתח במשרד החינוך. אינה, את מציגה?

אני אתחיל ויצטרפו אליי.

מצוין. אינה, בבקשה.

אני רוצה להצטרף לדברים שלך שהחינוך המיוחד במדינת ישראל הוא חינוך טוב שנותן את המענים לתלמידים, חשיבה על כל תלמיד ותלמידה עם מערך של הכשרה מאוד ראויה ותהליכים שאנחנו עושים כדי שהילדים הללו יקבלו את מה שמגיע להם.

גם בנושא הרפורמה בחינוך המיוחד אנחנו עושים מהלכים לבחון את הרפורמה, כמו שאמרה השרה. לצורך זה היה לנו שיתוף ציבור, מפגש עם הורים והאקדמיה. אנחנו בבחינה של המהלך הזה כדי לדייק ולטייב טוב יותר את הנדרש.

לגבי הנושא של ועדות זכאות ואפיון, אנחנו עומדים כרגע במצב טוב של 93% של וועדות שהתקיימו. זה באמת מתוך מהלכים שאנחנו נקטנו בהם כדי שאחר כך בשטח אפשר יהיה לשבץ את התלמידים, לתת להם את המענים מההתחלה ושהמנהלים וההורים יידעו מראש היכן התלמידים של החינוך המיוחד משובצים.

93% מתוך מה? מתוך אלה שעברו כבר ועדות השמה? ממה הנתון הזה נגזר?

אתה יודע, כל שנה אנחנו צופים את פני העתיד. מתוך הצפי שלנו אנחנו עומדים על 93% של ועדות שהתקיימו.

אוקי. סליחה, תמשיכי.

בוא תשאל אותנו דברים ספציפיים כי מבחינתנו אנחנו עומדים ביעדים שהצבנו לנו מבחינת ועדות זכאות ואפיון. אולי אני אתן ליואל להוסיף עוד משפט או שניים.

הנקודה המרכזית זה שלאחר כשלוש-ארבע שנים של יישום בפועל, בעצם למדנו הרבה דברים על המנגנון והיישום עצמו, מה עובד ומה פחות עובד. ישבנו עם כל הארגונים והסקטורים, גם יחד וגם בנפרד, כדי לנסות להבין. אנחנו פועלים לקראת ניסיון לראות איך אנחנו עומדים לשנות את הדברים שעלו בפורומים השונים.

אני חושב שהרפורמה ביסודה הייתה טובה ונגעה בדברים מאוד מרכזיים שאנחנו רוצים לעשות בהם שינוי. הדיוקים שנעשה יחד כשתהיה איזושהי תמימות דעים מסביב לשולחן, אני מניח שבסופו של דבר ישרתו את כולנו.

יואל, אני מבין מתוך דבריך שיש כבר כמה מסקנות שהסקתם מארבע שנים של תהליך. אתה יכול לתת לנו את עיקרי הסיכומים?

יש לנו כעשרה נושאים שונים שבהם אנחנו רוצים לעשות שינויים. הנושאים האלה יבואו לידי ביטוי בשינוי עצמו, אם זה נושא של אוכלוסיות התלמידים שמגיעות לוועדה, אם זה נושא חברי הצוות שמשתתפים בוועדה, אם זה ניהול הוועדה, יושב ראש הוועדה וכדומה. הנושאים האלה הם נושאים מרכזיים שאנחנו צריכים עוד ללטש אותם בשולחנות העגולים. אני מניח שאנחנו נצא עם מסקנות שיובאו למקבלי ההחלטות כדי להחליט על תיקון נוסף לחוק החינוך המיוחד.

אינה, ציינתם ש-93% מהוועדות התקיימו. כמה מההורים כבר קיבלו שיבוץ? יש לכם נתון?

לגבי השיבוצים, רוב התלמידים שבגינם אנחנו מנהלים את הוועדות הם תלמידים שכבר לומדים ומבצעים - - -

ועדות המשך.

כן, ועדות המשך. לכן רוב השיבוצים כבר קיימים.

מה לגבי החדשים?

לגבי החדשים, אנחנו ממתינים לקבלת גידול טבעי מהאוצר של כיתות לחינוך מיוחד כדי שנוכל להשלים את תהליך השיבוץ. בדרך כלל במהלך יוני-יולי אנחנו - - -

יואל, בוא נעמיק עוד רגע בתהליך. בין שליש לשישית זה תלמידים יוצאים ותלמידים נכנסים, נכון? גם כאן אתה צריך ועדות השמה ואת התוצאות שלהן. אם בוגרי י"ב או ו' עזבו את המוסד, או אפילו בוגרי גיל 21, יש לך מכסה שאתה לא צריך בשבילה הרחבה של האוצר, אתה צריך להכניס את מה שהוצאת.

כעיקרון כל תלמיד שמתקיימת בגינו וועדה, כעבור 14 ימים מקבל כבר את אישור הוועדה על זכאות. בהמשך הוא גם משובץ. רוב התלמידים ככולם משובצים ישר בתהליך, כיוון שאנחנו פותחים כיתות וסוגרים כיתות. יש לנו גם כיתות בגידול טבעי שאנחנו עדיין עובדים כדי שייפתחו כסדרן.

כלומר אתגר ההרחבה שקיים כל שנה והוצג פה בוועדת החינוך גם בשנה שעברה, עוד לא קיבלתם אישור מהאוצר.

אני מניחה שברגע שנסיים את כל הוועדות נקיים שיח. אני רוצה להגיד שאנחנו עובדים באופן מאוד הדוק עם המחוזות כדי להציג בפניכם תמונה כזאת של ועדות זכאות ואפיון. המנגנון שפיתחנו של עבודה משותפת, בכל מחוז יש לנו רפרנט ואנחנו עובדים עם הרשויות, הוא מנגנון שבעצם מאפשר לנו לבחון כל תלמיד ותלמיד ולוודא שהתלמידים מקבלים את המענים.

לכן זה מהלך שאנחנו לא עושים רק לקראת התאריך הזה, אלא זה מהלך סדור שמתחיל מתחילת השנה אחרי תהליך של מיצוי אפשרויות. פה המקום להגיד תודה גדולה לאנשים ולמורים בשטח שעושים את המהלך הזה שמביא אותנו בסופו של דבר למקום בו אנחנו נמצאים.

אינה, עוד שאלה אחת. אני יודע מניסיוני במערכת עירונית ואני רואה שזה גם עולה פה, מקומם של ההורים בתהליך. איפה היום נמצאים ההורים בוועדות השונות מבחינתכם?

ברור שההורים הם פרטנר משמעותי שלנו, הם מכירים הכי טוב את התלמידים.

איך זה בא לידי ביטוי בוועדות?

איך הוועדה מתקיימת? תכף יואל יסביר. ההורים מוזמנים.

אני חושב שאחד המרכיבים המשמעותיים לדעתי לשביעות רצון כל ההורים זה שלהורים סוף סוף יש אפשרות לבחור במסגרת הוועדה את סוג המסגרת שבו יילמד התלמיד. עד לפני זה היה בסמכות הוועדה לקבוע השמה לתלמיד מבלי שההורים ייקחו חלק בתהליך.

יואל, האם מישהו מנגיש להורים את המידע? מישהו נותן להם את מה שהם צריכים כדי לדעת מה האפשרויות העומדות בפניהם, מה קיים ומה לא קיים?

בוודאי. הצוותים מקבלים הנחיות על מנת - - -

מה זה הצוותים? צוותי בית הספר?

גם של בית הספר וגם במסגרת הוועדות מקבלים הנחיות כדי שיוכלו לתת את מירב המידע להורים. יש לנו גם פורטל של הורים שנותן את המידע בתוך המערכת. אנחנו הולכים ומשכללים את זה לאורך הזמן, אנחנו מפתחים את המערכות הממוחשבות ככה שהם יוכלו לקבל את מירב המידע גם בפרק זמן סביר. כמובן שתמיד יהיה לאן להשתפר בתחום הזה.

אוקי. עוד משהו? תודה. יש מנהלת אגף לאגף לחינוך המיוחד?

כרגע לא.

מי ממלא מקום?

אני.

את ממלאת מקום?

גם.

יש תהליך?

נכון.

דוקטור הדר ירדני ממשרד הבריאות, בבקשה.

בוקר טוב. אני דוקטור הדר ירדני, מנהלת המחלקה להתפתחות הילד ושיקומו במשרד הבריאות. יש פה עוד שתי נציגות מהמשרד שידברו בהמשך. בגדול אני רוצה לציין שאנחנו בהחלט מאוד משתדלים לעבוד בשיתוף פעולה עם משרד החינוך. לאורך השנים האחרונות אנחנו מקיימים פגישות סקטוריאליות בתחום ה-קלינאות תקשורת שכוללות נציגים ממשרד החינוך, משרד הבריאות והקופות. אנחנו יוזמים את זה - - -

תסבירי רגע על התפקיד של משרד הבריאות בתהליך הזה. איפה אתם ומשרד החינוך נפגשים?

בעצם כל הילדים שמגיעים לוועדות אפיון מגיעים עם מסמכים שמקורם במשרד הבריאות, הקופות, אנשי מקצועות הבריאות, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים. זו בעצם הניירת שעל פיה מקבלים את האפיונים בוועדת האפיון והזכאות.

אבל אם אדם הלך לאבחון פרטי?

אני תכף אדבר על זה, אני רוצה לדבר מסודר כי יש לי את זה בראש. כמו שאמרתי, אנחנו מאוד משתדלים לעבוד בשיתוף פעולה. קיימנו מספר דיונים והיו אפילו מסמכים שהעברנו פה בוועדת החינוך, כמו למשל המסמך של העברת המידע. אני חושבת שישנו רצון לשתף פעולה.

יחד עם זאת, אנחנו עדיין נתקלים לא אחת במצבים שמשרד החינוך קובע נהלים ומחליט על חוזרים ללא שיתוף שלנו. למשל, אף אחד מאתנו לא שמע על השולחנות העגולים. זו רק דוגמה. יש את המסמך הזה של הגורם שאבחנתו קבילה. דיברת גם על אבחונים פרטיים, אז אני רוצה לתת מספר דוגמאות היכן זה מתנגש איתנו.

כשאנחנו מדברים למשל על אבחון הפרעת קשב וריכוז, משנת 2013 המשרד הכשיר 700 רופאים לאבחן הפרעת קשב ולהתחיל טיפול ראשוני. כולם מקבלים אישור ממנכ"ל משרד הבריאות. לצערי הרב, למרות פניות חוזרות ונשנות למשרד החינוך, הם עדיין לא הוכנסו כגורמים שאבחנתם קבילה. כל אותם 700 רופאים שיכולים מאוד להקל על תורי המתנה ועל ההורים, אפשר להגיע לאבחון בתור קצר יחסית, הם עדיין נדרשים ללכת לנוירולוג או פסיכיאטר ילדים שכתובים כגורמים היחידים שאבחנתם קבילה.

כלומר יש הבדל בין נהלי ההגשה לוועדת ההשמה ביניכם לבין משרד החינוך?

נכון.

כשאתם נותנים כשירות לרופא, הכוונה לרופא משפחה?

רופא ילדים בעיקר.

והם דורשים נוירולוג?

כן, הם לא שינו את זה למרות פניות חוזרות של הגורמים הכי מוסמכים במשרד הבריאות בבקשה לשנות את זה.

אני יודע שיש פה הרבה אנשים שמחכים, אבל אני בכל זאת רוצה לשאול את אינה מה אתם אומרים על הפער הזה?

הפער הזה הוא - - אני בוררת את מילותיי.

אינה, התקיים שיח ביניכם?

כן, התקיים שיח גם ברמת מנכ"לים. זה שיש פערי תפיסה, אני לא רוצה לפתוח אותם כאן כי אני לא חושבת שזה המקום.

זה ויכוח מקצועי?

כן.

כלומר יש ויכוח מקצועי בין משרד הבריאות לבין משרד החינוך בשאלה מי הדרג המקצועי, איזה דרג מקצוע בסמכותו להגיש לוועדה.

ומה האחריות של כל משרד, נעלה את זה מדרגה.

זה כבר לא ויכוח מקצועי, זה כבר ויכוח בירוקרטי.

לא, זה ברמה מקצועית.

חבר הכנסת מרגי, בבקשה.

גברתי, אני חושב שגם מי שקבע בזמנו שמשרד החינוך אימץ את התפיסה שנוירולוג הוא שייתן אבחון, אני רוצה להאמין שבעל תפקיד במשרד החינוך קבע. אני רוצה להאמין שזה בעל מקצוע בתחום הבריאות. בא משרד הבריאות ואומר שהיום אנחנו מבינים ויודעים יותר, אנחנו יודעים להכשיר רופאי ילדים שיוכלו לזהות. תאמיני לי, אין לי שום השכלה פדגוגית או רפואית, ואני יכול להבחין למי יש היום - - -

מדעי החיים.

אז ככל שכן רופא ילדים. אם יש - - -

זה מאושר על ידי מנכ"ל משרד הבריאות.

הוא רופא במקרה. אם הוא היה בעל תפקיד הייתי מהסס. אני עדיין רוצה לקבוע ללכת בתלם הזה שאכן זו אבחנה רפואית שלמשרד הבריאות יש אמירה בנושא. לכן אם נוצרו פערים, אני חושב שזה היה צריך להיות כבר מוכרע בפגישות וישיבות. מישהו צריך להכריע.

הדר, כמה זמן כבר מתקיים הדיון הזה?

מספר שנים.

המחלוקת הזו בין נוירולוג לרופא ילדים.

יש מכתבים שיוצאים ממשרד הבריאות למשרד החינוך - - -

זו הסיבה שהמשרד מאבד נקודות פעם אחר פעם בקטע של הנגשת שירות והפשטת השירות.

הבנתי. הדר, תמשיכי.

כמו שאמרתי, אנחנו מאוד בעד שיתופי פעולה ויזמנו מספר פגישות שכללו את דני שאני לא רואה פה, את נציגי הקופות, נציגים נוספים ממשרד החינוך ונציגי החברה הישראלית להפרעות קשב בשביל לכתוב איזשהו מסמך או להגיע לאיזושהי הבנה שאנחנו יודעים לטפל ולעזור למשפחות ולילדים עם הפרעות קשב.

לצערי הרב, לאחרונה יצא איזשהו מסמך במשרד החינוך שאני לא הכרתי אותו וגם לא החברה להפרעת קשב, שנותן הקלות נוספות לילדים. זה מצוין, אבל אנחנו לא שותפנו. אני לא מבינה מה הדרישה מהרופאים בשטח עכשיו, האם עם יידרשו לכתוב שהילד צריך שימוש באטמי אוזניים או טיוטה במחברת? אני לא יודעת. אנחנו לא עודכנו על החוזר הזה למרות פגישות שנערכות עם דני, נציגי החברה ונציגי הקופות. את המסמך הזה קיבלתי מהשטח והייתי מאוד מופתעת. זו דוגמה אחת.

דוגמה נוספת זה הנושא של קלינאות תקשורת. אורלי, את רוצה להרחיב?

דוקטור אורלי הרצברג, קלינאית תקשורת ארצית במשרד הבריאות. אני רוצה להפנות את תשומת הלב לתוספת הראשונה בחוק שבה נכתב שקלינאית תקשורת שחוות דעתה היא קבילה לוועדה בתחום של ילדים הסובלים מהפרעות שפה, היא קלינאית תקשורת בהתפתחות הילד. הדבר הזה מאוד מגביל, יש לנו רק 43 מכונים להתפתחות הילד. מן הסתם, יש גם מעט מאוד קלינאי תקשורת שיהיו לפי נוסח התקנה הזאת זכאים לתת את אותה חוות דעת.

הדבר הזה מכביד ביותר על הורים שגם כאשר הם מטופלים על ידי קלינאית תקשורת שלכאורה הייתה יכולה ויש לה את המיומנויות המקצועיות להמליץ או לתת את אותה חוות דעת, הם צריכים לחפש קלינאית תקשורת שעובדת בהתפתחות הילד או במכון מוכר. הדבר גורם לסרבול, דחייה ו - - -

מי שיש לו כסף הולך למכונים פרטיים, מי שאין לו ייתקע.

מכונים פרטיים לא.

אבל הם יעסיקו כאלה שעובדות במכון.

אינה, מישהו מהצוות שלך רוצה להתייחס?

כן, אני אתייחס. קודם כל, יעשה טוב משרד הבריאות אם הוא יכשיר עוד קלינאיות תקשורת. יחד עם זאת - - -

למה משרד הבריאות? המל"ג זה משרד החינוך. אל תזרקו אחד על השני.

בואו נפסיק עם זה, אפשר? אני ממש לא הלכתי לכיוון הזה.

כל משרד ישמיע את עמדתו.

ממש הופתעתי מההתנהלות הזאת ואני מבקשת להפסיק אותה. אני כן רוצה להגיד שיש צוות שיושב על כל נושא המוגבלויות והמסמכים הקבילים במנהל הפדגוגי. זו בדיוק העבודה שאנחנו עושים מתוך ההבנה שיש צורך לדייק את הדברים.

אוקי. עוד מישהו מהצוות? אורלי, אני חוזר אלייך.

דבר נוסף, העברנו פה בוועדת החינוך בתחילת שנת 2018 מסמך העברת מידע שבו נכתב שתיקים ייפתחו עד ה-30 באפריל וועדות חריגים יתקיימו עד ה-15 באוגוסט. זה מסמך שנחתם פה בכנסת בזכות חבר הכנסת שכיבד אותנו בנוכחותו.

השאלה הראשונה שרשמתי לי היא האם התהליך הזה של העברת המידע מתקיים.

ב-23 לחודש קיבלתי טלפון מזיוה כרמי שהייתה אז אחראית, והיא אמרה לי שהם החליטו לסגור את האפשרות הזאת ב-31 במרץ, וועדת חריגים תהיה רק עד אמצע יולי. שאלתי אותה איך אני אמורה להעביר את המידע הזה לשטח ומה קורה עם הילדים שמחכים עד ה-10 באפריל, שיש להם עדיין זכאות לפתוח תיקים. היא אמרה לי אנחנו לא מסתדרים, אני מצטערת. אני חושב שזו לא דרך לנהל שיתוף פעולה. אם היינו יודעים את זה בזמן יכולנו להתארגן יותר טוב.

כשההורים רבים מול הילדים זה יותר - - הוועדה מבקשת ממשרד הבריאות ומשרד החינוך שיתנהל דיון נוסף בדרגים מקצועיים. אני מבין שיש פה הבדלים, אבל אני אומר משהו כמי שגם ישב בצד שלהם פעם. יש למשרד החינוך אתגר לא קטן בהתנהלות, עוד רגע נשמע אותו מהשטח, במובן של המרחק בין הסדר המקצועי לבין המענה בשטח. בסוף את ה-1 בספטמבר אי אפשר לדחות. המציאות של ה-10 באוגוסט היא בלתי אפשרית.

בחינוך המיוחד זה עניין שגרתי שאין להם 1 בספטמבר.

נכון. צריך לומר בכנות, העובדה שהמערכת פתוחה כל כך מאוחר משמעה שאין מענים ב-1 בספטמבר. חבר הכנסת מרגי, אני יודע שדנת בזה בוועדת החינוך. אני אומר שוב, לא בונים כיתות ב-20 ימים וגם לא מוצאים הורים ומייצרים בתי ספר. לכן יש פה פער בין הנגשת הוועדות והצרכים לבין היכולת לאתר. אף רשות מדינתית כולל סיירת מטכ"ל לא עובדת ב-20 ימים.

אני מסכימה בהחלט, אני רק אומרת שצריך לנהל על זה דיון ולשתף אותנו בתאריך שנוכל - - -

אני מציע שהדיון הזה ימשיך להתקיים מחוץ לדלתיים האלה או מחוץ למסגרת הזו. אנחנו נשמע לפי סדר הבקשות מספר גורמים מהשטח. אני מאוד מבקש, עלו פה שתי תובנות מקצועיות ואני שנייה מסכם אותן. למרות שהראשונה נשאלה כשאלה, אני יודע שהיא תחזור בהמשך. יואל הציג את זה כתהליך ואני מקבל את העניין הזה. תהליך מקומם של ההורים בתוך התהליך המקצועי צריך כל הזמן להשתכלל ולהתגבר. עוד מעט נשמע כמה טענות בעניין.

שנית, שיח משרד הבריאות ומשרד החינוך בנושא של מי קביל לתת את האבחון המקצועי, לאיזה דרג והאם קלינאית מסוג כזה או רופא מסוג אחר זה שיח שחייב להמשיך להתקיים בין המשרדים. לא להזניח אותו כי אנחנו מבינים שהוא מתקיים כבר מספר שנים.

לפני שאני פותח, בבקשה מהממ"מ.

תודה רבה. אני רק אגיד כמה נתונים על החינוך המיוחד, ועדות זכאות ואפיון שקיבלנו ממשרד החינוך לקראת הדיון. בסך הכל יש לנו 287,000 תלמידי חינוך מיוחד השנה, מתוכם כ-60% משולבים בחינוך הרגיל. זה נתון שנותר קבוע בשנים האחרונות. לקראת השנה הזו, תשפ"ב, כלומר במחצית השנייה של שנת הלימודים הקודמת, היו כ-72,000 דיונים בוועדות זכאות ואפיון ו-44,000 דיונים נוספים בצוותים רב מקצועיים בבתי הספר.

על פי הנתונים שקיבלנו, שיעור גבוה מאוד מבין התלמידים שעניינם נדון בוועדות הזכאות והאפיון נמצאו זכאים לשירותי חינוך מיוחד. בשנת תשפ"ב ב-96% מהדיונים התלמידים נמצאו זכאים לשירותי חינוך מיוחדים באמצעות כיתות חינוך מיוחד או סל אישי. כמו שכולם יודעים, התלמידים האלה זכאים לבחור את סוג המסגרת שבה הם ילמדו בשנת הלימודים העוקבת. 37% מתוכם בחרו ללמוד בחינוך הרגיל והיתר בחרו ללמוד במסגרות חינוך מיוחד.

תקציב משרד החינוך לוועדות הזכאות והאפיון עמד על כ-59,000,000 שקלים בשנה, רובו הגדול, 55,000,000 שקלים מיועד להעסקת 171 יושבי ראש הוועדות שהם עובדים של משרד החינוך.

יש חלוקה לגילאים מתי ניגשים לוועדות?

ניגשים לוועדות במעברים בין שלבי חינוך שונים או אחת לשלוש שנים. למשרד החינוך בוודאי יש נתונים יותר מפורטים.

אני עוצר שניה כאן. תראו, יש לא מעט נתונים. יש לפנינו מסמך של בזכות ושל גופים נוספים. אני כן חושב שכבר עמדנו פה על שתי הנקודות העיקריות שמבחינתי הדיון הזה צריך להתקיים בשבילן. הראשונה זה התיאום המקצועי והסמכויות והשני זה מקומם של ההורים. אני פותח כאן למספר אנשים שביקשו לדבר. נתחיל עם אביבית ברקאי מארגון בזכות. בוקר טוב אביבית.

בוקר טוב, תודה רבה אדוני היושב ראש.

היות ויש פה הרבה דוברים אני מבקש למקד ובקצרה.

המסמך שהועבר הוא גם של ארגון קשר. אני מאוד מודה על הקדמת הדיון. כפי שנאמר כאן, בסוף אוגוסט כשמתקיימת כאן וועדה אנחנו מגלים כמה ילדים נותרים ללא שיבוצים ושירותים. אם יש אפשרות כבר עכשיו לטפל בזה ולהקדים את הדברים זה יהיה מצוין.

אני רוצה לומר שתיקון מספר 11 זה תיקון שעסק במנגנון, לא במהות. הוא קבע מי ואיך יקבעו זכאות לשירותי חינוך מיוחדים. הוא לא קבע מה יהיו השירותים ומי ידאג להבטיח שיהיו שירותים בפועל. המנגנון כפי שהוא מוכר כאן לכולם, מי שעומד בראש זה נציג משרד החינוך ולצידו יושבים מרבית נציגי משרד החינוך, נציג שלטון מקומי ונציג הורים. הם קובעים את הזכאות לשירותי חינוך מיוחדים, את האפיון של הילד, את רמת התפקוד ואת היקף סל השירותים. זה מה שהם אמורים לכאורה לקבוע.

אני רוצה לחלק את הדברים שלי לשניים. קודם כל הבעייתיות בחוק והבעייתיות ביישום החוק. הבעייתיות בחוק, יושב כאן חבר הכנסת מרגי, שיתפנו את זה הרבה בעשרים דיוני הוועדה. החוק עצמו הבחין בין סוגי וכמות השירותים שיקבלו תלמידים בשילוב ובמסגרות נפרדות של חינוך מיוחד. לכן אמרנו שמה שיקרה זה שבסופו של דבר הורים יבחרו במסגרות הנפרדות, ולכן הבחירה היא לא אמיתית. בסופו של דבר הורים שיש להם או שאין להם אבל הם רוצים שהילד שלהם ישולב, יצטרכו להשקיע הרבה מאוד משאבים של זמן וכסף. אנחנו רואים את זה כאן בנתונים.

אביבית, אני עוצר שנייה. אינה, אני יודע שאת ראשת האגף ולעשות שני תפקידים במשרד החינוך זה בלתי אפשרי, אבל אני בכל זאת שואל אותך. האם בראייתכם יש תיעדוף לשילוב במסגרות רגילות, כלומר שילד מהחינוך המיוחד ישולב בחינוך הרגיל?

החוק אומר שברירת המחדל זה של ההורים.

מבחינה מקצועית, יש למשרד החינוך אמירה?

השאלה מכשילה.

אנחנו בהחלט פועלים לפי רוח החוק. הורה שרוצה שהילד שלו ילמד בחינוך הרגיל ילך לחינוך הרגיל והורה שרוצה שהילד שלו יישאר בחינוך המיוחד, ככה אנחנו עושים.

אביבית, הטענה שלך היא שנוצר תיעדוף למסגרות נפרדות.

בואו נתאמת עם הנתונים. מה ששמענו גם מהממ"מ ואני גם שומע מאז שחוקק החוק זה - - -

מרבית ההורים וגם הנתונים האחרונים שהוצגו על ידי משרד החינוך בעצמו, גם נתונים שהגיעו אליי במסגרת בקשה לקבלת מידע, מרבית ההורים בוחרים בחינוך מיוחד או מבקשים לעבור לחינוך המיוחד בגלל שאין למשרד החינוך שירותים לתת בשילוב. גם כמות השעות - - -

בחקיקה החשש היה הפוך.

בחקיקה היה חשש שתהיה הסללה למסגרות נפרדות, וזה מה שקורה.

את טוענת שזה מה שקורה, אבל לפי הנתונים שהוצגו פה רוב הילדים כן בוחרים להשתלב.

לא היה שינוי דרסטי - - -

רוב ההורים בסופו של דבר בוחרים לעבור למסגרות נפרדות. אני יכולה לפתוח כאן את הנתונים שנשלחו לי על ידי משרד החינוך ולהציג אותם. אני רוצה להתמקד על היישום כי נאמר כאן שהמשרד פועל לפי רוח החוק. אני אתן רק דוגמה אחת מפנייה שקיבלתי השבוע והיא הועברה למשרד החינוך.

תלמידה שההורים שלה בחרו לשלב אותה בכיתה רגילה, היא ביקשה סל אישי וקיבלה מספר שעות יפה של סל אישי. היא פנתה וביקשה להשתלב במסגרת רגילה ואף אחד מהמסגרות לא רצתה לקבל אותה. התשובה שהיא קיבלה היא מצטערים, אבל אנחנו חושבים שטוב לך יותר להיות בכיתה מקדמת. זאת התשובה והיא כתובה. אנחנו לא משלבים אותך, אנחנו חושבים שטוב לך יותר להיות בכיתה מקדמת.

זה לא עולה רק מהדוגמה הזאת. גם בוועדות, בחלקן אני יושבת ומלווה הורים, אני שומעת שממליצים להורים: למה שלא תלכי למסגרת נפרדת? ההמלצה הזאת להורים ניכרת גם בוועדות ולכן אולי הרוח לא מחלחלת מטה.

אני רוצה לומר עוד כמה מילים לגבי היישום. לצערי הרבה מהוועדות - - אני חלילה לא רוצה להכליל, אבל הרבה מהוועדות לא מתנהלות לפי החוק ולא לפי חוזר מנכ"ל. אני אתן דוגמאות. הורים מקבלים זימונים מהיום למחר, לא לפי לוח הזמנים שנקבע בחוזר מנכ"ל. הורים לא מקבלים החלטות ופרוטוקולים. אני חושבת שהמסמך הזה יעלה גם בסקר שעורך הדין גולדין יציג כאן.

בסופו של דבר, בוועדות פילוח כאשר מקבלים 10.9, המחשב מעגל את זה כלפי מטה וילד מקבל שעה פחות, שלא נדבר על השגות במחוז החרדי שלא מתקיימות לפי חוזר מנכ"ל במחוז הגאוגרפי, אלא ההורים צריכים לנסוע מצפת או אילת לירושלים יחד עם הילד כדי להגיע לוועדת השגה. שוב, ההנחיות בחוזר מנכ"ל ברורות, אבל הן לא מיושמות בשטח.

אביבית, האם ההערות האלה של ארגון בזכות הועברו למשרד החינוך?

ההערות הועברו לא פעם אחת למשרד החינוך. הייתה לי גם ישיבה עם מנהלת האגף שעזבה בעניין הזה. כל ההערות הועברו למשרד החינוך. אני רוצה לשים את הדגש על הנקודה המשמעותית ביותר מבחינתנו. לצערי לוועדות ניתנה סמכות ושיקול דעת מאוד רחב בחוק לקבוע גם את רמת התפקוד של הילד וגם את היקף סל השירותים. בפועל לוועדות אין שיקול דעת. טענו את זה גם בעתירה לבג"ץ שהגשנו.

למה?

לוועדות אין שיקול דעת וזה מהטעם שבסופו של דבר יש מחשב שלאחרונה גם הוכנס בו טווח שעות מאוד מצומצם, בין 7.8 ל-9.2, והוועדות פשוט מתבקשות לתת את סל השירותים לפי מה שפולט המחשב.

אביבית, הבנתי. אני רוצה לשמוע עוד אנשים.

אני רק אתן נתון מאוד מעניין. מנתונים שהגיעו אליי, הוועדות נותנות שעות לפי רף המינימום בחוק והן מבקשות אישור כדי לתת סל חריגים. סל חריגים זה לא מונח שמופיע בחוק. לוועדות יש שיקול דעת לתת לילד כמה שהוא צריך. הם בעצם משתמשים במינוח של סל חריגים. מנתונים שהגיעו אליי, 20% מהתלמידים שבסופו של דבר פנו לשילוב קיבלו שעות מסל חריגים. זה אומר שכל היתר, 80%, קיבלו לפי רף המינימום בחוק. אני חושבת שהנתון הזה משקף בדיוק את הבעיה. ילדים מקבלים פחות מידי שעות ואז אי אפשר להשתלב.

אוקי. משרד החינוך, יש לכם נתונים לגבי האם מאז הפעלת החוק יש עלייה או ירידה בהכלה בחינוך הרגיל?

חשוב שהם יגיבו למה שאביבית אמרה, זה דברים חמורים.

אני אגיב על מה שאמרה אביבית ואני חושבת שכדאי לשמוע גם נציגים של הרשויות שיושבים בוועדות האלה כי אני חושבת שיש פה פער גדול. יש 70,000 ועדות, אם יש איזושהי תקלה בוועדה כזאת או אחרת אנחנו נבדוק את זה נקודתית. בהחלט לא כפי שאנחנו יודעים. יושבים פה לצידי אנשים שאינם ממשרד החינוך ולדעתי יעידו אחרת.

אמנם הפרוטוקול שמע אותך, אבל - - -

סליחה, נעשה החלפה.

זה לגבי 70,000. אני אחזור על הדברים. ניהול הוועדות בעיני הוא ניהול תקין, טוב ומקצועי. אני אשמח אם תתנו אחר כך גם לנציגי הרשויות להגיד את הדברים. אני בטוחה שהם יתמכו בדברים שלי.

חשוב לי להגיד עוד דבר לפרוטוקול לגבי השיתוף של משרד הבריאות. משרד הבריאות היה שותף לדיונים שלנו, אני יכולה גם לנקוב בשמות, דוקטור יובל רווה ודוקטור טל אשכנזי. אני יכולה להוסיף עוד אנשים שישבו איתנו בתהליך.


(היו"ר שרן מרים השכל)

את מדברת על דיון שהתקיים לפני שבוע.

לא רק. לגבי הנתונים, יואל, בבקשה.

אני רק אחזק את מה שאינה אמרה. קרוב ל-70,000 ויותר וועדות מתקיימות בשנה. אנחנו מכירים ואנחנו מקבלים גם את הפידבק מהשטח לגבי דברים שאביבית אמרה קודם. אנחנו מטפלים בהם און ליין ומנסים לתת מענה נקודתי לכל אחת מהנקודות האלה. אני חושב שרובם ככולם מתנהלים באופן מקצועי שנותן מקום מיטיב לכלל המשתתפים בתוך הוועדה.

כמו שאמרתי בתחילת הדיון, אנחנו עמלים לשפר את השירות ולראות איך אנחנו נותנים את המענה בצורה עוד יותר טובה ממה שנתנו. אנחנו קשובים לשטח ולטענות כדי להשתפר.

אם אפשר רק מילות סיכום לדברים שאמרתי בעניין הפתרונות. זה גם עלה מאוד חזק בשולחן העגול הראשון שהיה של משרד החינוך. צריך לוותר ולבטל את וועדות הזכאות והאפיון. זה מנגנון מיותר שכפי ששמענו עולה הרבה מאוד כסף. את הכסף הזה צריך להשקיע בשירותים שניתנים לילדים.

למיטב הבנתי עניין ועדות האפיון קבוע בחוק החינוך המיוחד, כלומר זה לא בסמכות משרד החינוך אלא תיקון חקיקה שאנחנו חברי הכנסת צריכים לעשות.

לגמרי. גם השרה הזכירה שצריכה להיות רפורמה בחינוך המיוחד ומשרד החינוך עמל על תיקון מספר 12 בחוק החינוך המיוחד, רק שאין לוחות זמנים ולא ברור מתי יהיה מה. אנחנו מאוד נשמח שבשנה הבאה, לקראת שנת הלימודים תשפ"ד הוועדות או המנגנון למתן זכאות לשירותי חינוך מיוחדים יתנהלו בצורה אחרת. אנחנו ממש נשמח שמשרד החינוך יקיים עוד שולחנות עגולים בשיתוף הארגונים וההורים, וגם שיהיו לוחות זמנים ברורים כדי להתכנס לכך שבשנה הבאה כבר לא יהיו וועדות זכאות ואפיון.

תודה.

אני יכולה להוסיף על השולחנות העגולים?

רק שניה, תשמעי את דבריו של חבר הכנסת מרגי.

אם אני לא טועה זה היה תיקון 11, מה שחוקקנו. זה נולד בגלל ההתפתחות של תחום החינוך המיוחד. אני לא אוהב לשמוע את המושג הזה. אין מה לעשות, יש צרכים. יכול להיות שנכנסים גם כאלה שלא זכאים לטיפול. חוקקנו זאת על מנת להביא יותר כסף ואכן הבאנו יותר כסף. הטענות של אביבית לא חדשות, אבל אני מתפלא על המשרד.

הייתה שנת פיילוט. לבוא לדיון כזה בו מדברים על וועדות זכאות ואפיון, אני מסתמך רק על מסמך של הממ"מ. אני הייתי מצפה מהמשרד לבוא לכאן היום ולתת לי כלים. אני לא יודע אם להגן על התיקון שעשיתי. נאבקתי באביבית ובכל ההורים כי האמנתי בו ואני מאמין בו, אלא אם כן היישום הוא גרוע.

הייתם צריכים לבוא לכאן עם מצגת שאומרת לי מה היה לפני תיקון החוק, מה היה בשנת הפיילוט, מה הדיונים שעשיתם, מה התוצאות של הפיילוט ומה הסקת המסקנות. צריך לבוא עם מצגת ונתונים. מה את רוצה, שאני אגבש על סמך מה? על סמך נתונים שאביבית אומרת ואני לא יכול לבסס אותם? על סמך הממ"מ שקיבלו חומרים גולמיים מהמשרד וגופים אחרים? הם לא אובייקטיביים. הייתי מצפה שתגיעו לדיון כזה עם מצגת, גרפים וטבלאות כדי שאנחנו נדע מה התמורות שהביא התיקון לחוק.

אני מקבל פניות רבות מאז תיקון החוק. יכול להיות שאתם עושים עבודת קודש ועבודה מסורה, אבל אתם מאבדים נקודות בקטע הזה. יהיה קשה להתמודד עם מאות אלפי פניות כשיש לך טענה אחת שמביא הורה כזה. יכול להיות שטענה אחת לא משקפת, אבל אני לא יכול לדחות אותה ואני רוצה לדחות אותה. אם הייתם מציגים נתונים, טבלאות, כולל הסתה תקציבית, כמה השתפר המצב.

עוד משפט אחד לקטע של התיאום הבין משרדי. השקענו בזה, דיברנו על זה. כמו שאת מצפה שמשרד החינוך - - אני מקווה שזה קורה. הייתה תופעה שמשרד החינוך לא היה יודע ב-1 לספטמבר כמה ילדים על הרצף עוברים למערכת החינוך מהגיל הרך. ווידאנו שיהיה מידע, אני מקווה שזה זורם. כל 1 לספטמבר משרד החינוך ואגף החינוך המיוחד מחכים שהטיל ייפול, אוספים את הרסיסים ומתחילים לחפש שיבוצים. עד דצמבר וינואר היינו לפעמים מתמודדים עם תלונות של הורים. אני שומע היום שלא קרה כלום, המשרדים עדיין לא יודעים לדבר אחד עם השני.

ממה שאני הבנתי, פנו אליי מספר ראשי רשויות שלא הצליחו לשבץ ילדים בחינוך המיוחד אחרי שהם כבר עברו את וועדות האפיון. זה משום שראשי הרשויות לא מוכנים לקבל כי הם ממתינים לערעורים ולוועדות חריגים של אוגוסט, משום שהם אומרים שאחר כך לא נשאר להם מקום לילדים שלהם. לחילופין, ילדים שהיו רשומים במשך מספר חודשים, פתאום ההורים מקבלים הודעה שהילד שלהם לא רשום יותר בגן כי צריך את המקום הזה לילדים מהעיר. גם זו סוגייה מאוד קשה. איך אנחנו פותרים את זה יחד עם אותן ועדות אפיון?

אני רוצה לחזק את דבריו של מרגי לעניין הנתונים. בואו תראו לנו את ההבדלים לפני חוק החינוך המיוחד ואחריו כדי שנבין מה הצליח ומה לא הצליח. ברור כרגע לכולם שצריך לעשות תיקון לחוק הזה, השאלה היא איך ומתי הוא יבוא.

כל תיקון שייעשה ללא למידה מעמיקה יוביל לתיקון 13, 14 ו-15. למה?

יש לנו יכולת ללמוד, אז אנחנו חייבים שתביאו לנו נתונים על הנושא הזה.

ברשותך, את הנתונים שהתבקשנו העברנו לממ"מ. אם צריך עוד נתונים אנחנו - - לגבי הלמידה מהתיקון לחוק שנעשה, עשינו עבודה במשך שנה שלמה. ישבנו בשולחנות עגולים עם כל הנוגעים בדבר. יש הרבה מה ללמוד, לא פסחנו על אף אחד ואחת כדי לשמוע.

כפי שאמרה השרה וגם פתחתי בזה בתחילת דבריי, אנחנו מגבשים בימים האלה את כל התובנות שעלו מכל הקבוצות שהיינו. אני באופן אישי ישבתי בשולחנות העגולים האלה מתוקף תפקידי כסמנכ"לית ולא כעושה עוד תפקיד, כדי לשמוע את האנשים, ההורים, האקדמיה, הארגונים והרשימה עוד ארוכה. ברגע שאנחנו נסיים לעבד את זה אנחנו גם נציג את זה בפניכם, ואז אתה תוכל לראות את העבודה הרבה שעשינו בהמשך לתהליך הזה.

אם באים לדיון כזה בלי נתונים זה מחטיא את המטרה.

יש חלק שכן הגיעו, וכמובן הממ"מ ביקש מהם נתונים לקראת הדיון הזה. יש פה נתונים שנמצאים גם בסימן שאלה. אני רוצה שיש תקציב למשרד החינוך לוועדות הזכאות והאפיון, והוא עומד על 59,000,000 שקלים. 55,000,000 שקלים מתוך התקציב הזה מיועדים להעסקת יושבי ראש הוועדות.

השאלה היא אם יש קריטריונים ברורים למה מקבלים ומתי, ואם באמת לא זקוקים לאותן ועדות אפיון או שיש אדם מומחה אחד שיכול לעשות את זה, הרופאים, משרד הבריאות, אפשר לחסוך פה 55,000,000 שקלים ולשים אותם בסל של אותם ילדים. תסבירו לי את הצורך. אנחנו רואים שהוועדות האלה זה ערעורים על גבי ערעורים, לפעמים כן מצליחים ולפעמים לא מצליחים, מקבלים חוות דעת מומחה, לא מקבלים חוות דעת מומחה. אני מבינה שיש שם בלגן גדול.

למה לא נקבעו קריטריונים ברורים מראש מי מקבל מה ובאיזה מצב? יש לנו רופאים. לא הייתי בתחילת הדיון אבל אני מבינה שמשרד הבריאות הכשיר עוד 700 רופאים.

זה בנושא הפרעות קשב, זה לא קשור לוועדות אפיון. אנחנו לא יושבים בוועדות אפיון.

אתם לא יושבים אבל הכשרתם רופאים שיודעים לאבחן.

נכון, והם לא מקובלים על ידי משרד החינוך.

זו גם כן שאלה. השאלה בעניין וועדות האפיון היא האם הן באמת נדרשות, האם אפשר לקבוע קריטריונים. הדבר השני שהייתי רוצה לשמוע זה למה הרופאים לא מקובלים עליכם?

לא אמרנו את זה.

אז מה הסיפור?

אנחנו מדברים על הגורם שאבחנתו קבילה, יש פה איזהו בלבול.

למה הם לא רשומים במאגר של משרד החינוך אם הם הוכשרו?

אני לא כל כך יורדת לסוף דעתך. אנחנו מדברים עכשיו על וועדות זכאות ואפיון?

לא. יש 700 רופאים שמשרד הבריאות הכשיר לעניין אבחנה של הפרעות קשב וריכוז. האם הם רשומים ומאושרים על ידי משרד החינוך ברגע שהם מגישים חוות דעת רפואית?

דיברנו בהתחלה על זה שיש לנו חילוקי דעות מקצועיים עם משרד הבריאות ברמת מנכ"לים ואנחנו עוד בשיח על הדברים.

אוקי, אני אטפל בזה אישית ואעקוב אחרי זה. את יכולה להתייחס לעניין ועדות האפיון כפי שנאמר?

ועדות האפיון הן מתוקף חוק.

השאלה היא אם אנחנו צריכים לתקן את החוק הזה.

החוק יתוקן. שמענו גם התייחסויות לנושא של יושבי הראש של ועדות האפיון, גם על כך שמענו. חשוב להגיד, ואתה כבודו יודע שיש פה הרבה מאוד אינטרסים ולכל אחד יש את זווית הראייה שלו.

לכן יכולת לתקוף את זה עם נתונים והייתי יכול לסייע בידך. היום אני לא יכול לסייע בידך.

לפעם הבאה תסייע בידי.

אינה, את אומרת שאתם רוצים לפתוח ולתקן את חוק החינוך המיוחד? האם אתם מעוניינים לבטל את וועדות האפיון?

אנחנו בוחנים את כל הדברים. אמרנו בתחילת הוועדה שיש כמה דברים שעלו בתוך השולחנות העגולים, אחד מהם זה בחינה של הוועדות. אני לא רוצה להגיד עכשיו כלום כי אנחנו רוצים לתקף את הדברים ולדייק אותם. לא נכון לתת עכשיו דעה בנושא הזה כל עוד לא סיימנו את תהליך הלמידה.

האם השנה הייתה עלייה נוספת מבחינת ההורים שבחרו בחינוך המיוחד על פני החינוך המשלב?

זה לא חד משמעי.

אני חושב שהעלייה שמוצגת בנתונים שאנחנו העברנו למשרד החינוך מתייחסת לכלל התלמידים שמגיעים לוועדה. חלק ניכר מהם הם מחדשי זכאות של תלמידים שכבר לומדים בתוך החינוך המיוחד. מטבע הדברים הם בוחרים הרבה פעמים להמשיך ללמוד במסגרות. אף אחד לא שולל את זה שהמסגרות נותנות שירות מעולה. אנחנו מנסים להרחיב את אפשרויות השילוב כדי שהורה שבאג'נדה שלו הילד שלו צריך ללמוד בחינוך הרגיל יתאפשר לו ללמוד בחינוך הרגיל. זה מה שאנחנו עושים יחד לאורך תקופה ארוכה. נמשיך לעשות את זה ונדייק את זה.

האם חשבתם איך לשפר את מערך השילוב על מנת לעודד יותר תלמידים להגיע לחינוך המשלב ולא לחינוך המיוחד?

בוודאי. המהלך הזה שאנחנו מדברים עליו, במשך שנה עשינו שני מהלכים. המהלך הראשון הוא שולחנות עגולים של החינוך המיוחד ושולחנות עגולים של הכלה והשתלבות. עכשיו אנחנו מייצרים, בגלל זה זה כל כך מורכב. נפגשנו עם מאות אנשים.

מי?

נציגי רשויות והשלטון המקומי, אנשי אקדמיה, עשינו שיתוף ציבור אינטרנטי, הנציבות, נציגי בריאות - - -

נציגה בריאות לא ישבו.

ישבו איתי באופן אישי.

תגידי לנו מי.

משרד הבריאות באופן רשמי לא יודעים שהוזמנו.

ישבנו עם סטודנטים - - -

ישבתם עם הורים?

בוודאי.

לא ציינת.

אמרתי בהתחלה, אלא אם לא הקראתי נכון מהדף. הרשימה מאוד ארוכה, כולל זה שעשינו יומיים מרוכזים בהם הפגשנו את כולם יחד. גם נפגשנו עם כל קבוצה בנפרד - - -

הארגונים ישבו?

בוודאי.

מתי סיימתם את כל השולחנות העגולים?

בסוף אפריל, משהו כזה.

מתי אמורות להגיע המסקנות? כמה זמן ייקח לכם לעבד את הכל?

עכשיו אנחנו מתחילים את העיבוד, נציג גם בפני - - -

שבועיים?

אני לא יודע, זה אירוע גדול. אני לא רוצה לדייק בתאריך כזה או אחר. אנחנו צריכים להציג בפני השרה והמנכ"לית את הדברים. חברת הכנסת שרן, אני חייבת להגיד שהשרה אמרה שבכוונתה לעשות שינוי ותיקון לחוק. זה חלק מהתהליך שהשרה מובילה.

אוקי. נמצאת איתנו עדי פרילינג שביקשה זכות דיבור, ממונה על קידום מעמד הילד בהוד השרון.

בוקר טוב יושבת הראש.

כל הכבוד להוד השרון, הם תמיד מופיעים. כל הכבוד לעיריית הוד השרון.

אנחנו מבקשים לפרוטוקול מהורים שרוצים לדבר לא לחשוף מידע רפואי או אישי של ילדיהם הקטינים, ככל שהם כן ייחשפו נבקש ששמם המלא לא יירשם בפרוטוקול.

אני אימא לילד מהמם ונפלא בן שנתיים ושבעה חודשים. אני רוצה לדבר איתכם על כמה דברים שאני נתקלתי בהם בתור אימא, ולאו דווקא בתור חברת מועצה. מגיעות אלינו המון פניות על הרבה דברים שכבר ציינתם, ובעיקר מה שאביבית ומשרד הבריאות ציינו. לדוגמה, אנחנו עכשיו ניגשים לוועדת החריגים כי אף אחד לא מעדכן את הגנים הפרטיים ואת מעונות היום שההגשה לוועדת הזכאות נגמרת ב-30 למרץ. אנחנו הגשנו את הטפסים ב-1 לאפריל.

מעבר לזה, הגננים והגננות שלנו לא ידעו לתת לי שום מידע על הוועדה, למי אני צריכה לגשת או מה אני צריכה לעשות. בתור חברת מועצת העיר הלכתי לגורמים אצלנו.

והיא עוד חברת מועצה, היא אמורה לדעת.

אני הייתי אמורה להבין מי אמור לטפל בגילאים הצעירים האלה שעולים עכשיו לגילאי 3, לטרום טרום. מה שקורה זה שכל שנה אני מקבלת עשרות פניות מהורים שהילד שלהם צריך גן תקשורת או גן שפתי, גילו לילד שלהם אוטיזם או כל מיני דברים כאלה. זה אבחנות שצריכות גן מיוחד או סייעת משלבת ודברים כאלה.

לנו כרשות יש בעיה, כי בעצם יש לנו ילדים שבמשך שנה זקוקים לגן שפתי או גן תקשורת, אבל לנו אין את התקנים ואין אפשרות לפתוח עוד גן. הגנים מלאים כי לא קיבלנו את זה קודם, אף אחד לא איבחן את זה קודם.

אני מבקשת בבקשה מכם להיכנס לתחום כמו שנכנסתם מבחינת הפיקוח וזה יש עוד כל מיני שינויים ושדרוגים, לקחת גם את הנושא של החינוך המיוחד ולהבהיר אותו לכל הצוותים והגננות. מה שקורה זה שהיום אנחנו מקבלים את הילדים ואין לנו שום יכולת לדעת מה המצב שלהם. מה שקורה זה שההורים סובלים, הגן סובל, הילדים באותו גן סובלים וזה מצב בלתי אפשרי. אי אפשר להמשיך ככה.

עוד שני דברים קטנים בנושא של בעיות החוק. וועדת הזכאות והאפיון מקבלת רק קלינאית תקשורת שעובדת בהתפתחות הילד. אני יכולה להגיד לכם שאני עברתי 35 קלינאיות תקשורת עד שמצאתי אבחון לילד שלי. גם רופאים התפתחותיים שהם רק מנהלים של מכון להתפתחות הילד. אני לדוגמה הלכתי לאיזשהו - - השקעתי בזה כמעט 10,000 שקלים רק על אבחונים. למזלי הרב יש לי ביטוח פרטי, אבל למי שאין את זה צריך להוציא עשרות אלפי שקלים שהם יכולים להוציא רק על האבחונים. שולחים אותך לעוד אבחון כי לא היית אצל המאבחן הנכון. זה סיוט אטומי.

בסוף אנחנו כהורים צריכים להגיע למערכת שמקבלת אותנו, שמסבירה לנו, טובת לב ונעימת פנים לאנשים האלה שיש להם גם ככה התמודדות וקושי. אנחנו לא מקבלים את זה כהורים.

אני יכולה להגיד עוד משהו קטן שקורה. יו"ר הוועדה המחוזית שלנו נסעה לחודש וחצי לחו"ל ובחודש וחצי האחרונים לא מתקיימות וועדות. אנחנו נמצאים היום במצב שיש לי עשרות הורים שמחכים לוועדה אצלנו. אני לא יודעת מאיפה הביאו את הנתון ש-93% מהוועדות התקיימו, אני לא בטוחה שזה ככה לצערי הרב.

אני בתור הורה ובתור חברת מועצת עיר שממונה על מעמד הילד והילדה אצלנו בהוד השרון יכולה להגיד שהדברים האלה לא קורים. עשרות פניות מגיעות אלינו ואנשים מחכים לוועדות ולשילוב. אנשים מחכים לעוד מסמך שהם היו צריכים להביא ושוב צריך לקיים וועדה. למה שלא נגיד לדוגמה, אם הוועדות מתקיימות והייתם צריכים להביא עוד מסמך, קחו את המסמך ותאשרו את הילד. לא צריך לקיים עוד וועדה, לא צריך עוד ערעורים. זה מנגנון מסורבל.

תודה, משפט סיכום.

אנחנו לא צריכים לקבל את הדבר הזה.

תודה רבה על הדברים. רציתי לשאול, כל פעם שוועדות האפיון מתכנסות, יושבי ראש וועדה מקבלים תשלום לפי ההתכנסות של הוועדה?

לפי החוק הוא היה מועסק במשרה מלאה.

כלומר זה לא משנה אם הוא מקיים ישיבה אחת או עשר, השכר הוא אותו שכר. יש לכם הבדלים בין ערים שונות או יישובים שונים, כמה וועדות אפיון מתקיימות בכל מקום?

כן.

איפה המספרים?

יש לנו פילוח לפי מחוזות, אבל בסך הכל בכל המחוזות התמונה זהה.

מחוזות לא אומר כלום. יש תמהיל של חזק וחלש ולא רואים תמונת מצב.

יש לנו גם ברמה רשותית, לפה הבאנו ברמה מחוזית. כפי שאמרנו, אנחנו עומדים על 93% של קיום וועדות הזכאות והאפיון של הצפי, כך שהדברים מדברים בעד עצמם.

עורך הדין מנחם גולדין, ארגון קשר, אתם רוצים להציג את הנתונים שלכם? סליחה, קודם נשמע את חברת הכנסת ויושבת ראש השדולה ללקויות למידה והפרעות קשב וריכוז, ענבר בזק.

תודה רבה. קודם כל, אני רוצה להגיד משהו לגבי - - למרות שהגעתי מאוחר כי עמדתי ארבע שעות בדרכים, שמתי לב לאורך כל הדיון שמדברים הרבה גם בדוח של הממ"מ וגם בדיון על מספרים, כמה בחינוך המיוחד וכמה בשילוב. חלק מהנתונים אמרו שיש יותר בשילוב והנתונים של הממ"מ מראים אחרת. לי מאוד חסר נתון הרבה יותר מעניין, מה קורה בסוף בפועל לאותם ילדים שמגיעים לשילוב והאם הם מקבלים את המענה ואת התוצרים.

אני יכולה להגיד מניסיון אישי, שני הילדים שלי היום בחינוך מיוחד ואני חוויתי חוויה הפוכה. המערכת ניסתה להתעקש איתי להשאיר ילד בשילוב, והגענו למצב שהילד לא ידע קרוא וכתוב בכיתה ה'. אני התעקשתי להחזיר אותו בכיתה ו' לכיתה קטנה ותוך חצי שנה הילד למד קרוא וכתוב ואנגלית. כל עוד הילד היה בשילוב לא היו תוצאות.

קודם כל צריך לראות האם מערכת השילוב, האם מערכת החינוך יודעת לתת את המענה בשילוב. אם בסוף אומרים להורים, ושוב, זו חוויה שאני מכירה גם באופן אישי וגם מהורים שפונים אליי. וועדות האפיון משכנעות את ההורים להשאיר את הילד בכיתה רגילה ולקבל סל אישי. בסוף הסל האישי הזה הוא שעתיים שלוש בקבוצה קטנה בתוך מערכת החינוך, זה לא מספיק.

לרגל השקת השדולה ללקויות למידה, הפרעות קשב וריכוז אני עשיתי מחקר עם חברת גיאוקרטוגרפיה שהשתתפו בו כ-500 הורים ששאלנו אותם מה מידת שביעות רצונם מהמענה שהם מקבלים במערכת החינוך. 56% מההורים אמרו שהם לא מרוצים, הילד לא מקבל מענה ואנחנו מוסיפים כסף באופן אישי. מעל 50% מההורים אומרים שהמערכת לא נותנת להם את המענה. לפני שאנחנו מדברים על מספרים כמה יש בשילוב וכמה יש בחינוך המיוחד, אנחנו צריכים לוודא שהשילוב נותן את המענה.

אני הרמתי דגל אדום לפני שנה פה בוועדה שהקורונה והלמידה מרחוק החמירו את המצב. ילדי השילוב היו במצב הכי קשה כי החינוך המיוחד עבד וילדי השילוב נאלצו ללמוד מהבית. זה היה קשה לכל התלמידים, אבל בטח ובטח לילדים שיש להם קושי. לא הייתה תוספת תקציבית. אני מבקשת מיו"ר הוועדה לקראת הדיונים על תקציב השנה הקרובה כן לוודא שיש איזשהו מענה של שעות שילוב נוספות כי יש פה פער שילך ויגבר אם לא נדביק אותו.

נושא נוסף שאני רוצה להעלות ועוד לא נאמר כאן זו בעיה של מספר כיתות החינוך המיוחד בפריפריה ובמועצות האזוריות. יש מעט מידי כיתות. אני יכולה להגיד לכם שבמועצה בה אני חברה, משגב, כיתות החינוך המיוחד הן תלת שנתיות. כלומר לומדים שם יחד ילדים בכיתה ג', ד' ו-ה' או ד', ה' ו-ו'. זה לא סביר ולא אפשרי.

גם בתוך התלת שנתי יש מנעד רחב של בעיות, זה לא כיתות הטרוגניות של ילדים רק עם לקות למידה והפרעות קשב. לפעמים שמים יחד ילדים - - יש עכשיו כיתה שיש בה ילדים עם בעיות רגשיות, בעיות תקשורת ובעיות קשב. משיחות שהיו לי עם המורות האלה הן פשוט לא מסוגלות לספק את המענים לילדים, הן נמצאות באיזושהי הישרדות. גם לזה צריך לשים לב. הוועדות לא רק אומרות יש לי מספר כיתות ומספר ילדים בכיתה, אלא באמת להבטיח שהכיתות האלה יוכלו להתנהל. כיתה הטרוגנית שיש בה ילדים עם מנעד רחב של בעיות זה לא משהו שהוא אפשרי.

אני חייבת לומר שאחרי מספר דיונים עם מספר הורים ואחרי מצב שציירו לי שלפעמים יש בכיתה אחת ילד עם הפרעת קשב, ילד עם אלרגיה, ילד כזה - - -

ילד עם בעיית התנהגות שמשתולל.

יושבות 4-5 סייעות בכיתה אחת עם הטלפונים וככה נמצאות בשיעור, באיזושהי השגחה מרוחקת. ההורים לא יכולים לדבר איתן, אסור להם ליצור איתן קשר ישיר כדי לבדוק מה המצב של הילד בתוך יום הלימודים. איזה תקציב מבוזבז.

אני עובדת על חקיקה בעניין הזה, למה אי אפשר להביא מחנכת נוספת שעברה הכשרה לחינוך מיוחד, להפרעות קשב וריכוז והפרעות שונות, ומחנכת שעובדת יחד עם אותה מחנכת במקום ארבע סייעות, ויודעת לתת לילד - - אם ההוא עם אלרגיה, היא משגיחה, היא נמצאת עם המחנכת והכיתה כל היום. אם פתאום יש איזושהי בעיה היא יודעת להוציא ילד אחד, לטפל בו רגשית, לעשות אתו סיבוב ולהחזיר אותו חזרה לכיתה. אם יש קושי בלמידה היא יכולה לעבור בין שני תלמידים ולעזור להם. לעשות איזשהו סוג של ניהול משאבים נכון. תחשבו מה זה שתי מחנכות בכיתה שאחת מהן מומחית לחינוך המיוחד ויודעת לתת לאותם ארבעה ילדים את אותו טיפול פרטני בצורה יותר כללית לאותו הילד.

אני רוצה להגיד לך שזה מעבר לתקציב. כשאת שמה ילד עם הפרעות קשב קשות ולידו ילד עם בעיות התנהגות, זה משתולל וזז וזה צריך את השקט כדי ללמוד, גם עוד סייעת או עוד מחנכת לא יעזרו. צריך להבחין בין בעיות שונות ולעשות כיתות - - אני כל הזמן נותנת את הדימוי הזה ואני מצטערת אם הוא לא נעים, אבל זה הדימוי היחיד שיש לי. זה כמו שאנחנו עושים פח מחזור לזכוכית, פלסטיק ונייר ואז בסוף מחברים את כולם יחד, אז בשביל מה עשיתם את האבחונים? בשביל מה זיהיתם את הבעיות אם בסוף אתם שמים אותם יחד?

אבל זה סותר את מה שאמרת בדוגמה האישית שבכיתה קטנה זה כן הצליח.

לא, זה לא הצליח. לא נתתי את כל הפירוט אבל זה תלוי בכיתה. כשהוא היה בכיתה של ילדים עם לקויות למידה זה הצליח. כשהוא היה בכיתה הטרוגנית שבה היה כל מיני בעיות - - למה אמרו לי להוציא אותו? הוא נכנס לכיתה קטנה ואז אמרו לי להוציא אותו כי הכיתה הייתה כל כך הטרוגנית שהוא לא הצליח. הוא יצא לחינוך הרגיל וגם - - בקיצור, זה עניין של מזל. אני לא רוצה להיכנס שוב לבעיות אישיות.

עצם זה שאני שומעת ממורה לחינוך מיוחד שיושבת בכיתה תלת שנתית ואומרת לי שיש לה ילדים בכיתה ג' עם לקויות למידה שעוד לא למדו קרוא וכתוב וילדים בכיתה ה' שאני כבר צריכה להכין אותם לעבור לחטיבה והפערים הם נורא גדולים.

דיברו פה קודם על נושא האבחונים. יש היום את הבעיה שהמערכת לא מכירה. הורים באים עם אבחונים ביסודי והרבה פעמים המערכת לא מכירה בזה כי היום יש אינפלציה באבחונים. אני רק רוצה לציין שאחד הדברים שאני עובדת עליהם כרגע יחד עם ארגונים זה הצעת חוק של מיהו מאבחן מוכר. נגדיר יחד מי יכול לאבחן, אבל זה חייב להיות בשיתוף מערכת החינוך שגם יכירו באבחונים האלה. היום הורים מוציאים הרבה מאוד כסף על אבחונים והמערכת אומרת שהיא רואה בזה המלצה ולא חייבת לקבל את האבחון כי רק מכיתה ט' ומעלה מקבלים אבחונים.

יש פה הרבה מאוד נושאים, אני רוצה לזקק אותם. קודם כל לוודא שאנחנו רואים שהשילוב הוא אמיתי ולא שעתיים בשבוע לעשות משהו על הדרך, אלא להגדיל משמעותית את שעות השילוב, לוודא שבתקציב הבא - - יו"ר הוועדה, אני ממש אשמח אם את תתגייסי לטפל בזה שבתקציב הקרוב נוודא שסל השילוב גדל משמעותית ולהבטיח שהכיתות הן כיתות אמיתיות והומוגניות, ולא כל כך מגוונות. תודה.

תודה רבה על הדברים. אתה רוצה להעיר איזושהי הערה קטנה?

רבותיי, אנחנו מפספסים. האתגר של משרד החינוך זה שהשילוב יצליח. ברגע שלהורים לא יהיה אמון בשילוב, אז חבל שחוקקנו את כל הרפורמה הזאת והשקענו בה כספים. לרפורמה היו ארבע רגליים אם אני זוכר נכון. זה מרחבי הכלה בתוך המוסדות המשלבים, הכשרה של כלל עובדי ההוראה בחינוך המיוחד, אני לא יודע אם זה נעשה. כל עוד מורה לא יודעת מה זו בעיית קשב וריכוז או הפרעת התנהגות ולא מזהה, היא לא יכולה לשלב ולא תצליח בשילוב. הייתה התחייבות ברפורמה שכלל עובדי ההוראה יעברו השתלמות בחינוך המיוחד.

כדי שלא תהיה מניפולציה של תקציב נתנו את זכות הבחירה להורים.

זה צריך להיות אותו תקציב. אם ילד בחינוך המיוחד מתוקצב ב-8,000 שקלים ובשילוב הוא מקבל שעתיים בשבוע זה לא אותו תקציב.

ואם אני אשים לו 10,000 שקלים וזה יתאדה בתוך מוסד חינוכי?

אני מסכימה איתך.

אז אני רוצה - - הסל האישי הזה, בין אם הוא מעט או רע, שיהיה גורם שיודע לומר לי שהוא מנוצל לטובת הילד. אתם יודעים, מדעי המוח פעם היה ערפל בתחום הבריאות והיום הוא מדע מדויק. לא יתכן שאנחנו יושבים פה ודנים בסוגיות באותן נקודות של העשור הקודם.

יכול להיות שהרפורמה הצליחה וזה מתקדם, אני לא יודע לגבש. זו הבעיה העיקרית של הדיון הזה, משרד החינוך לא מגיע עם נתונים. יש לו את אותן טענות מסורתיות של הארגונים שאני לא מזלזל בהם.

מתי עבר החוק? לפני ארבע שנים?

2018.

כמה חדרי הכלה נבנו בבתי ספר בארבע השנים האחרונות?

אין נתונים, הם באו בלי נתונים לדיון.

אני אבדוק ואני אחזור על זה.

עורך דין מנחם גולדין מארגון קשר, בבקשה.

מנחם גולדין, ארגון קשר, הבית של המשפחות המיוחדות. האמת היא שהתאגדנו כמה ארגונים לעשות סקר - - -

אני רק רוצה להגיב. יש פה מספר הורים שאמרו לי שנאסר עליהם קשר ישיר עם הסייעת שמטפלת בכיתה. עורכת הדין רויטל שהייתה במשרד המשפטים כותבת לי שהאיסור על קשר עם הסייעת הוא לחלוטין לא חוקי וגם מנוגד למסמך שמשרד החינוך בעצמו הוציא. זה נכון?

לא ברור לי על מה מדובר. אם יש משהו פרטני - - -

היום מותר להורה לפנות לסייעת או שאסור לו לפנות אליה ולשוחח איתה?

בהחלט מותר, אבל אני בוודאי חושבת שכולנו נסכים שלא במהלך שיעור.

אחר הצהריים כדי לראות מה שלום הילד ואיך עבר עליו היום.

תראו, יש שיקולים שהם שיקולים פדגוגיים. היה ומורה רוצה לנהל את הקשר ורוצה לנהל את הכל, יכול להיות שמתוך זה מניע פרטני. אנחנו לא הוצאנו משהו - - -

המסמך מונח לפניי. יש מסמך שיצא מגברת רחל אברמזון ב-26 באוקטובר 2016. במסמך כתוב: יחד עם זאת, אבקש להבהיר כי מבחינת המשרד והאגף לחינוך מיוחד אין איסור לקיום קשר בין הסייעת וההורים. אני רואה חשיבות רבה - - -

לא הוצאנו הנחיה אחרת.

בפועל בשטח נאסר על סייעות ועל הורים לשוחח. אני אפנה את המקום לעורך הדין גולדין.

הסייעות הפכו להיות חזות הכל.

הערה לעניין הזה?

שמי עמוס, אני מייצג את השלטון המקומי.

בעברו מנהל מחלקת חינוך מיוחד בפתח תקווה.

עניין הסייעת שתדבר או לא תדבר עם הורים עלה לדיון והמסקנה הייתה שמנהלת הכיתה - - כמו שיש מנהל בית ספר שמנחה מורים איך מתנהלים, מחנכת הכיתה מנחה איך ומי מדבר עם מי. בעיניי צריך לתת אפשרות למנהלת הכיתה לנהל את הכיתה.

מנהלת הכיתה שמנהלת את החינוך המשלב עברה קורס הכנה בחינוך מיוחד?

לא.

אם היא לא קיבלה הכשרה - - -

אם זה רק הסייעת לא צריך את המורים. יש את הדרכה למורות שהילדים משולבים אצלן בכיתות. יש התערבות של החינוך המיוחד שנותן הנחיות בתוך הכיתות. אנחנו מדברים על ניהול נכון של מערכת, וכשצריך אז מנחים את הסייעת מה להגיד ואיך להגיד. אם האם רוצה לדעת אם הוא אכל או לא אכל - - -

מי מנחה אותה? המורה מנחה את הסייעת מה לומר להורים?

כן. לא לשכוח שיש דיון על כל ילד, הוא לא נמצא בכיתה ובזה - - -

יש אנשי מקצוע מלווים.

הן נמצאות בכיתה כל השעות האלה?

כמה שעות שהם מקבלים.

0.5 לילד שזכאי לסל אישי ו-0.3 לילד שזכאי לסל מוסדי.

זה לא הגיוני.

יש מורה שהיא מחנכת כיתה וזה התפקיד שלה.

כן, אבל אתם צריכים להבין שהחינוך המשלב כפי שהוא היום לא עובד. אם הורים מעדיפים להשאיר את הילדים שלהם במסגרות החינוך המיוחד, אם הנתונים עדיין מראים שרוב הילדים שאפשר ליצור אצלם שילוב עדיין מעדיפים לבחור מסגרת חדשה של החינוך המיוחד על פני החינוך המשלב, יש פה בעיה בחינוך המשלב. הוא לא עובד כמו שצריך.

אני שמחה שקיימתם את השולחנות העגולים, גם כתבתי לי לקראת המסקנות שנבקש שתבואו להציג אותם משום שאנחנו חייבים למצוא פתרון לחינוך המשלב. אתם צריכים להבין שהמצוקה הראשונה והסיבה שבגללה זה קורה זה חוסר אמון אל מול ההורים. ההורים מיואשים.

אני פגשתי מנהלות ומחנכות מדהימות שעושות הכל כדי לסייע לילדים להשתלב, אבל זה לא הרוב. אני שומעת הרבה יותר הורים מתוסכלים מאשר את אותן מחנכות מדהימות שעושות הכל למען הילדים. לכן במצב שבו אתם מטילים באופן כולל את האחריות אך ורק על המורה, לפעמים המורים נכנסים לקרביים של ההורים ואומרים להם לקחת את הילדים, הם משעים את הילדים. אנחנו היינו פה בדיון הקודם, משעים את הילדים בכיתה א' לחודשים.

אתם מצפים שאותו מורה שלא מוכן להתמודד עם הילד עם ההפרעות האלה בכיתה שלו ופשוט החליט להשעות את הילד לחודשיים עד שההורים יתחילו לתת לו כדורים פסיכיאטריים שאינם בהמלצת רופא אלא בהמלצת מחנך, לבוא ולדבר ישירות עם ההורה ולא הסייעת שנמצאת אתו? זה בלתי אפשרי. אתם חייבים למצוא מנגנון שבו כאשר יש חיכוך בין המחנך לבין ההורה, זה קורה, אי אפשר להתעלם מזה. זה קורה המון. אתם צריכים לאפשר לאותו הורה לשוחח עם הסייעת כדי להבין מה המצב של הילד.

אגב, לרוב הסייעות ההורים משלמים מאחורה. אפשר לטמון את הראש בחול אבל זה מה שקורה. ההורים צריכים להוסיף תוספת תשלום לאותן סייעות רק כדי למצוא סייעת שתהיה עם הילד שלהן שם. עדיין המורה אוסרת עליהם לבוא ולדבר עם אותן סייעות.

יש מחנכת כיתה, יש צוות. נכון, הם לקחו 0.3 או 0.5 אבל יש מדריכה שמלווה את הכיתה יותר או מעט. כן נותנים לסייעת להגיד - - סייעת היא לא חזות הכל, היא לא יכולה לדבר מבחינה פדגוגית למה הילד לא הבין אבני יסוד בקריאה, למה הוא לא שבר עשרת.

אתה חושב שזה מה שמעניין את אותו הורה? יש לך טעות. ההורה לא מתעניין אם הוא הצליח לפתור את התרגיל במתמטיקה, מעניין אותו אם לילד שלו היה התקף היום ואם כן איך הוא התחיל להתגבר עליו, מה קרה ומה הילדים מסביב אמרו, האם הוא צחק, האם הוא בכה, האם הוא הצליח להתגבר על זה. זה מה שמעניין את ההורה בסיטואציה כזו.

אבל הסייעות הן לא חזות הכל. אני רוצה להציג בפני הוועדה מה קורה כשמבקשים מטפלת הוראה שזה גם חלק מהשילוב וצריך להגיד את זה. אנחנו עשינו סקר שמגיעים לוועדות פילוח בבית הספר, ואז אומרים להם, ל-43% - - סקרנו בערך 200-240. אמרו בשילוב שיש תמיכות שאי אפשר לקבל, מתוכן לכמעט 60% נאמר שלא ניתן לקבל טיפולים. אנחנו יכולים לדבר על שילוב - - -

ל-60% מההורים - - -

ל-60% מההורים אמרו שיש תמיכות מסוימות שהם לא יקבלו בשילוב, תשכחו מזה. זה הטיפולים.

תציגו את המצגת בצורה מסודרת.

יש 45,000 תלמידים שעושים להם פילוח תמיכות - - -

אני אשמח להציג.

עורך הדין מנחם גולדין נמצא בזכות דיבור.

תיקון חוק זה תמיד דבר מבורך, יכול להיות שהוא יביא למתן פתרון ב-2025 לילדים. קשה יותר לתקן את הילדים ואת המשפחות שלהם בשנים 2022, 2023 ו-2024, ולכן אני מצטרף למה שאמרה חברת הכנסת. כמו שבקורונה ידעו לתת שעות קורונה ולייצר תהליכים אוטומטיים ומענים, רצוי שזה גם ייעשה פה לקראת שנה הבאה.

היה פה שיח מאוד מרתק בין משרד הבריאות למשרד החינוך. אני כן מזכיר שממשלת ישראל קבעה איך יתומרצו בנושא הטיפולים לדוגמה ואיך אנחנו נפתח את ספטמבר עם יותר מטפלים. אני מקווה ששם השיח יהיה יותר פורה לאיך לתמרץ ולהגיע למצב בו יהיו מטפלים.

דרך אגב, אמרתי שלא נתנו מספיק שעות. אתה אומר שאמרתי שנתנו, לא נתנו מספיק שעות בעקבות הקורונה.

יכול להיות שאת לא קיבלת. יש בתי ספר עם 300 ילדים שקיבלו כמעט 100 שעות. אני חושב שאחד הדברים בקשר לרפורמה שנאמרו המון זה נושא בחירת ההורים, כפי שהציג חבר הכנסת מרגי. הפיקוח הכי גדול וחשוב על משרד החינוך בהיבט שביעות הרצון זה ההיבט של הורים כגורמים שמפלחים את הנושאים האלה ובאים למסגרת.

בסקר שלנו אותו נוכל להציג הראנו שלמעשה בפועל הנושא של בחירת הורים לא קיים. אם אתה מגיע לשילוב ואומרים לך שאין מטפלים ולא בטוח שיש מורים, אז אין בכלל פילוח. יש בעיקר סייעת, אז תיקח סייעת ותפלח את הכל בסייעת. אף אחד לא אומר להורים שהם חלק מוועדת הפילוח או שאפשר לערער על וועדת הפילוח. המצב הוא לא טוב. אני מזכיר פה שוב את וועדת ההחלטה כי אני חושב שיש פה מקום לפסוע לקראת השנה וגם להכניס שעות.

אין לי ילדים עם צרכים מיוחדים. משבט עד שבועות הכל נסגר ומתחילים לתפעל, זה מה שעוברות משפחות מיוחדות. מי שרוצה שיהיה לו בכיף, ככה נראה החינוך. צריך לפתור את העניין.

השקף הבא הוא המסקנות העיקריות. דגמנו 245 אבל הדברים מדברים בעד עצמם. מבחינת הדרכה, שאלנו כמה משפחות בכלל קיבלו הדרכה. כמובן שזה סובייקטיבי, יכול להיות שהמורה דיבר 10 פעמים ולא הבינו, זה יכול להיות. בסופו של דבר אם יש 59 מהנשאלים שמגיעים לוועדה ואין להם מושג מה קורה שם ואיך זה קורה, השאלה נשאלת גם על ההדרכה אבל גם על הוועדה וכל המנגנון הזה.

הדבר השני, נציגי הורים בוועדות, 21 ציינו שאין נציגי הורים בוועדות אבל זה נתונים שאפשר לבדוק. 45 הורים מדווחים שאין כל התייחסות בוועדה לצרכי התלמיד ואני אסביר. הוועדה ורוב ההורים מדברים על 1-4, יש ארבע רמות שהמחשב יודע לקלוט. לא לזה פילל המשורר בוועדה שבאה ותגיד האם הילד צריך סייעת, טיפולים ודברים אחרים. גם בתהליך הזה אנחנו - - -

1-4 זה לא ערטילאי, זה אומר משהו.

נכון, אבל אנחנו שאלנו את ההורים - - -

אי אפשר להציג פה - - -

אני אסביר. שאלנו את ההורים כמה באמת מישהו שואל אם הוא צריך סייעת, טיפול או הוראה, בנושא הצרכים מה שאנחנו רואים בסקר זה - - סליחה על הביטוי, שוק הכרמל. 1-4 כמה אתם נותנים לי יותר כסף ואם זה לא מספיק אז נלך לחינוך המיוחד. שוב, אני משקף את הדברים. זה דברים שיכולים להיות נכונים יותר או פחות.

61 אמרו לנו שהם עוד לא קיבלו שיבוץ בחינוך המיוחד. לפחות אני שגר בירושלים, אני לא מכיר ילד בחינוך הרגיל ובירושלים יש עוד מעט מיליון משפחות שבחודש יוני לא יידעו להגיד לילדים שלהם איפה הם יהיו בשנה הבאה. דיברנו על נושא הטיפולים. 49 הורים לא ידעו שהם חלק מוועדת פילוח.

אני אסכם בנקודה אחת קצרה. נקודת הייחוס שלי היא החינוך הרגיל, האנתרופוסופי, ייחודי, מוכשר, שאינו רשמי, גן יער עם יער, גם יער בלי יער, כל המערכת הזאת, חרדי, דתי, לאומי, כל הדברים האלה נכנסים בחודש שבט למערכת ובשבועות העסק כבר נסגר מבחינת מענה.

חוץ מהחרדי, זה החצר האחורית של המשרד.

יכול להיות שמהבחינה הזאת זה כמו החינוך המיוחד. לא יכול להיות, ואני מדבר על הוועדות, דיברו פה על 50,000,000 שקלים על וועדות מסורבלות. שאלו פה שאלה על איזה אבחון ילד צריך להביא ללקויות קשב וריכוז. הבן שלי וחמישים ילדים מהכיתה שלו עברו בדיקת שמיעה במשרד החינוך וחתומה עליו קלינאית תקשורת. איזה אבחון הוא הביא? הוא לא הביא אף אבחון.

אם אנחנו מסתכלים על השנה הבאה, יש את כל הנתונים, אפשר לראות מה הילדים צריכים, אפשר להעלות לכם את הצרכים. אפשר בוועדת החלטה משותפת לראות איך משיגים מטפלים והוראה לשנה הבאה.

אני יודע שקיצרתי אבל את הדוחות האלה אני אעביר גם למשרד החינוך ולמשרד הבריאות. דרך אגב, בחוק חינוך מיוחד כתוב במשרד הבריאות ייתן את הטיפולים ואת כל הנושאים בלי קשר למשרד החינוך, ומשרד החינוך ייתן את הדברים שלו בלי קשר למשרד ומקסימום יקבלו משני הדברים ויהיה מצוין.

יותר מזה, אני אומר למשרד החינוך, לא כל דבר שמקבלים כטיפול במשרד החינוך הוא ההגדרה המלאה של טיפול רפואי. יכול להיות שיש פה פער מאוד גדול שצריך קצת להוריד את סף הכניסה. אם מדובר על כך שבקורונה נותנים על 100 ילדים 300 שעות, יכול להיות שאם יש ילד שבא עם קושי בקשב וריכוז לא צריך לשלוח אותו לאבחון של 2,000 שקלים. אפשר לתת פה שעה-שעתיים, אפשר להביא את המטפל. דרך אגב, זה יהיה אחלה אבחון. לפעמים אבחון במסגרת הכיתה הרבה יותר טוב מאשר שהוא יגיע באופן פרטי למטפל.

מבחינת הנקודה אני חושב שטוב אם יהיה המשך לוועדה הזאת ברמת סטטוס איפה הילדים משובצים, אם תהיה פה חשיבה איך מבחינה תקציבית ויישומית - - שוב, תקציב של שעות, וועדת החלטה לראות מאיפה מביאים את ההורים בשביל לסגור את הפערים לשנה הבאה. יכול להיות שזה יהיה הלימוד הכי טוב מעבר לכל המסכת הגדולה שההורים עוברים וכולם עוברים. אם יש ילד שמגיע עם קשב וריכוז אומרים לו אין בעיה, קח שעתיים, קח קלינאית תקשורת, קח מורה, בוא נתחיל לעבוד.

דגש חשוב ולקח מעשרים שנים, לא שאני כל כך עתיק בנושא, כוח הביקורת הכי חשוב ומאפיין זה ההורים. לא בכדי אנחנו יושבים פה. לכן בעידן שמשרד החינוך עובר אליו, יש הרבה גמישות ואוטונומיה למנהלים - - דיברת על נושא ההשעיות. חשוב מאוד שעדיין יהיה את המקום של ההורים ולחזק אותם ברמת הפילוח והבחירה. תודה רבה.

קיבלתי הבהרה ממישהי בזום שאחראית על שוויון הזדמנויות בנציבות. מצד אחד נאמר פה שיש לחץ על ללכת לכיתות המיוחדות ומצד שני יש טענות הפוכות. היא הבהירה לי שבהפרעות קשב וריכוז ולקויות למידה המערכת מנסה להסליל לשילוב, ובבעיות של אוטיזם ובעיות יותר מורכבות המערכת מסלילה לחינוך מיוחד. זו איזוהי הבהרה שקיבלתי ממנה כי יש פה פערים בטענות.

הערה קטנה בנושא הדוח של הממ"מ וזה גם חשוב לוועדה. כחלק ממספר התלמידים שמגדירים אותם בשילוב, מדברים על אותו תקציב שהוא תקציב סטטיסטי, כלומר זה לא תקציב שעובר דרך וועדות אלא סכום כסף שמקבלים המנהלים. עד היום לא היה ברור לי מבחינת הנתונים אם כשאומרים X או Y תלמידים שמשולבים במסגרת תקציב שקיבל המנהל, לא ברור לי בדיוק איך הדבר הזה נעשה. האם זה איזשהו חישוב סטטיסטי שהמשרד משלם כי הוא יודע שבאופק יש לו X תלמידים אז הוא נותן.

אם אנחנו חלק מהנתונים של הממ"מ, אני אומר כי זה חשוב. אני חושב שיש של 100,000 תלמידים או משהו כזה. מדברים על אותו סל סטטיסטי. השאלה היא לא רק האם יש סל סטטיסטי שאנחנו צופים וכדומה. כל דבר כזה אמור לעבור פילוח במשרד החינוך והמנהל צריך לדעת בדיוק לאיזה תלמידים הוא נותן וכמה.

אני חושב שאם נרצה באמת לצלוח את סוגיית השילוב זה לא רק הסל האישי והחינוך המיוחד, אלא נתון מאוד מרכזי שהוא מה נעשה, לכמה תלמידים ובאיזו רמה מבחינת הסל שמקבל המנהל. יכול להיות שזה נהדר ונפלא וכולם משולבים, ויכול להיות שבסופו של יום הדבר הזה נשאר בכל מיני מקומות.

השילוב זה לא תכלית הכל, הצלחת השילוב זה התכלית.

ברגע שהוא יצליח אז גם יותר הורים יחליטו להעביר את זה.

אפשר להגיד משפט?

אם נרשמת, יש לי פה רשימה ואנחנו נעבור אחד אחד. אלונה, אם לילד בעל צרכים מיוחדים, בבקשה.

תודה רבה. שלום לכולם, שמי אלונה ואני אמא לילד בן 6.5 המאובחן עם ODD שזו הפרעת התנהגות, ADHD, חרדות וויסות רגשי וחושי. אני לא אלאה אתכם בסיפור אישי ארוך וסבוך, סיפרתי אותו פה בפברואר בוועדת החינוך. בכל זאת היה לי חשוב לבוא היום ולהדליק זרקור על הבעיות הקשות בהן נתקלתי בעקבות החוויה האישית שלי ושל הורים רבים אחרים במצבי.

את המושג וועדת אפיון שמעתי בפעם הראשונה רק ביוני שעבר, לקראת העלייה לכיתה א'. בגן של הבן שלי ידעו בדיוק את מצבו וניסו לטפל. הרבה גורמים היו מעורבים מהשירות הפסיכולוגי, הפיקוח וגורמי חינוך. במקביל אנחנו התחלנו תהליך אבחון פרטי בטיפולים מותאמים. דיברו פה על מחירים, אז רק כדי לסבר את האוזן, פסיכיאטרים וכל האבחונים זה בערך 4,800 שקלים רק לאבחון שאותו עברתי ארבע פעמים.

לא קיבלתי שום תדרוך או הסבר לגבי מה שהיה יכול להיות אילו רק פעלתי בזמן או אם היו מפנים אותי לגשת לוועדה כזו. הגופים לא מעבירים מידע בצורה מוסדרת ויש מי שנופל בין הכיסאות. הפעם היה מדובר בילד שלי בן ה-5.5 ויש לא מעט כמוהו.

ביוני כאמור כבר מסתיימות הוועדות, את זה גיליתי בדיעבד כאשר הגשתי בקשה לוועדה וקיבלתי סירוב. קיבלתי מכתב ריק מתוכן וללא שום פירוט אודות הסירוב. רק אחרי בירורים והתעקשות מציגי הבנתי שהקריטריונים בשלב הזה מוקשחים למה שנקרא וועדה חריגה, ואיחרתי את המועד. הוסבר לי שיכילו את הבן שלי למרות האבחון והוא יקבל את מלוא העזרה.

בפועל עלינו לכיתה א' ללא תיווך נכון או סיוע והגענו למבוי סתום. בני בן כמעט שש הושעה כבר בתחילת השנה. לא וויתרתי, הפעלתי קשרים אישיים וקיבלתי אישור חריג ל-20 שעות סיוע במימון הרשות, ללא וועדה. זה כמובן לא כיסה את מלוא שעות בית הספר, ובטח לא מעבר לכך כמו הטיפולים המותאמים שאנחנו מדברים עליהם פה לשילוב מיטבי.

אחרי מלחמות עיקשות ופנייה לכל גורם אפשרי קיבלנו מועד לוועדה חריגה שהחליטה כי הבן שלי זקוק לנקודות סיוע והכלה. אני שומעת שמדברים פה הרבה על קשב וריכוז ולקויות למידה, וכל האבחונים הם חשובים ונכונים. אני אדבר כרגע על האבחון שלי אישית של ה-ODD. צריך להבין, הבן שלי סווג כילד שיש לו חרדה לא מסווגת. בגלל זה קיבלתי זכאות לוועדה ונקודות זכות.

מה קורה עם ילד שמאובחן עם ODD ולא מסווג עם חרדות? תלמידים המאובחנים עם ODD שזו הפרעת התנגדות, מקבלים מענים לפי אפיון של ADHD. מיותר לציין שילד עם הפרעת קשב לא דומה בצרכים שלו לילד עם הפרעת התנהגות. הצרכים של ילדי ה-ODD דומים יותר לצרכים של ילדים עם בעיות נפשיות. ילדי ה-ODD זקוקים לסייעת צמודה לאורך כל יום הלימודים, כולל הצהרון בגילאים הקטנים. בפועל לצערי הרב אף אחד לא מקבל מענה ומשאבים לפי הצרכים שלהם.

התוצאה של זה ברורה. כשאין מענה נכון לצורך, אחרי תקופה הילדים האלה מגיעים לוועדת הילד המסוכן ומוסללים כמקשה אחת למסגרות החינוך המיוחד, שאינן מתאימות כלל וכלל, לא מטפלות בבעיה ואפילו מחמירות אותה. זה עוול גדול לילדים ולמשפחות. לא יתכן שאין להורים כל הסבר או הדרכה לקראת הוועדה, איך מתכוננים, מה צריך לדעת, איך יודעים על הוועדה ועל הזכאויות, מהיכן מתחילים, מה כוללות הנקודות, איך מחשבים אותן בוועדת פילוח. את כל זה לא ידעתי. המידע חסר, לא מונגש, לא בהיר. יש תחושה שמעוורים את ההורים והילדים הם הנפגעים הראשיים.

אני אבקש להוסיף לתיקון ה-11 שורה מוקדשת ל-ODD, להפריד את זה מה-ADHD ולתת משאבים דומים למה שניתן באפיון הנפשי. תודה לכולם וכולי תקווה שנמצא פתרונות מהירים כדי לשלב בצורה מיטבית את הילדים. תודה רבה.

תודה רבה. האם יש התייחסות ל-ODD מבחינת הסל והשירותים?

אני רגע אתייחס בכלל לנושא של מוגבלויות. משרד הבריאות התייחסו לזה קודם. אנחנו כרגע מנהלים דיונים בצוות שמרכיב גורמים רבים שיושבים על הנושא של תיקון התוספת הראשונה לחוק, בכל הנושא של המוגבלויות והמסמכים הקבילים, מי יכול להיות חתום על מסמך קביל ואילו ילדים יכולים להיכלל תחת איזו קטגוריה. עושים מאמץ לשמוע ולהקשיב לכל הקולות האלה כדי שבסופו של דבר נוכל בתיקון החוק לסדר גם את ה - - -

עם מי אתם יושבים על תיקון הסעיף הזה?

יש וועדה שמתכנסת בראשות השירות הפסיכולוגי במשרד החינוך וכוללת נציגים של משרד הבריאות בנושאים מסוימים, תלוי בנושא שבה היא מתקיימת. יש לנו חברים רבים גם מהשטח וגם מהרשויות המקומיות וההורים ששותפים לתהליך הזה.

יואל, יש נציגות הורים בוועדה?

אני צריך לבדוק את זה.

לא ידוע לי על דבר כזה.

אני אבדוק.

התקיימה ישיבה ב-25 לחודש בה ישבה הסגנית שלי, דוקטור טל שחר אשכנזי והפסיכולוגית ההתפתחותית יעל קוצ'ינסקי מטעמי. אני יודעת שהייתה פגישה אחת.

הייתה פגישה אחת בנושא ספציפי לגבי כנראה זימנו אותן, אבל היו כבר כמה מפגשים. בסופו של דבר יהיו מונחות על השולחן המלצות שיצטרכו לעבור בכל הסקטורים כדי שמה שרוצים לעשות יבוא לידי ביטוי בתיקון הנוסף לחוק.

אם אתם דנים בנושאים של בעיות רפואיות, אתם חייבים נציגות רפואית שם.

הם נמצאים.

באחת מתוך כמה?

התקיימו כבר כמה מפגשים, אני לא נוכח בהם. בנושא של הפרעות נפשיות היה שותף דוקטור יובל רווה ובנושא של עיכוב התפתחותי הייתה שותפה דוקטור טל אשכנזי.

שהם מטעם מי?

משרד הבריאות.

דוקטור טל אשכנזי היא פיזיותרפיסטית, היא הסגנית שלי והיא הייתה בישיבה אחת כמו שציינתי יחד עם הפסיכולוגית ההתפתחותית.

הדיונים האלה עדיין מתקיימים. בסופו של דבר כשיתגבש משהו מספיק טוב לשביעות רצונם של כל הגורמים - - -

האם קיימתם חמישה מפגשים ומתוכם הם הגיעו למפגש אחד?

אני לא יכול לציין מספר מפגשים, אבל מזמנים את השותפים - - -

למה אתה לא יכול לציין? זה פרח מזיכרונך? אם היו חמישה זה קל לזכור. אם אתה מוביל מהלך של שינוי משמעותי, למה אתה לא יכול לציין את מספר המפגשים?

אני חושבת שרוב ההחלטות הן בריאותיות ולכן צריכה להיות נציגות מתאימה ממשרד הבריאות. חייבת להגיע בקשה רשמית ממשרד הבריאות, לא במקרה בשיחה שלי עם זיוה כרמי.

יש דברים שהם בסמכות משרד הבריאות וצריך לבדוק מה הסמכות של כל אחד ואחת.

זה חייב להיות עם אנשי מקצוע.

ילד שעובר לחינוך המיוחד, לשילוב, הבעיות הבריאותיות שלו לא נמחקות.

מערכת החינוך כשמה היא מערכת חינוך, ודברים שהם בריאותיים צריך לבדוק מה משרד - - אנחנו חוזרים פה - - -

מה את מציעה? שהכול יהיה חינוך מיוחד או כולם מאושפזים בבתי חולים?

ההרגשה פה היא שזה הכל חינוך, אבל אם ילד צריך קלינאית תקשורת, למה הוא לא מקבל?

אם הוא נמצא בחינוך אז התפקיד של החינוך לתת לו קלינאית, אני לא מבינה את השאלה.

קודם כל שיבואו עוד 1,000 קלינאיות תקשורת כדי לכפות על המחדל העצום של המל"ג, מערכת הבריאות ומערכת החינוך בסוגייה הזו. אחר כך נריב מי נותן מה.

חבר הכנסת מרגי, היה דיון בו השתתפתי יחד עם ירדן אדר למשל לגבי העברת הנתונים שיגיעו אליהם בזמן. זה לא נעשה. התחושה שלי פה - - -

מערכת החינוך לא באה במקום משרד הבריאות, היא גם לא צריכה לבוא במקום. רפואת המשפחה צריכה להמשיך להתקיים כפי שהיא.

היום רוב התלונות שהגיעו - - בגן של בני אין קלינאית תקשורת ואין מרפאה בעיסוק. אתה מנסה לדבר עם ההורים. אתה בגן ילדים, יש דברים שצריך לעשות בגן ילדים. כל הדיון פה זה בעצם - - -

אני לא מבינה, אתה טוען שמשרד החינוך לא צריך לתת שירותי מקצועות הבריאות?

לא, אני חושב שזה צריך להיות בראש ובראשונה אצלכם.

אבל זה לא חוקי המדינה.

את הדברים האלה צריך לפתור גם בחקיקה. עם כל הכבוד, יש דברים שונים שאפשר לעשות. אפשר שרשות מקומית תעסיק קלינאית תקשורת ותעביר אותה בין בתי הספר אם תסבסדו את זה או תעזרו במימון מסוים, כולל מרפאה בעיסוק. תראו כמה פעמים בשבוע היא מגיעה לכל גן ואז תעסיקו אותה במשרה מלאה בשכר נורמלי.

יש פה עוד המון דוברים. אני רוצה לתת למרל ברנט את זכות הדיבור. בבקשה.

תודה רבה על זכות הדיבור. אני מרל ברנט, מנכ"לית צח"י, צרכני חינוך ייחודיים. אני גם הרכזת הארצית של נציגי ההורים בוועדות מתוקף חוק חינוך מיוחד. אני יושבת כנציגת הורים בוועדות. אני רוצה לומר כמה דברים - - -

מרל, את נציגת ההורים?

אני יושבת גם כנציגת הורים בוועדות.

אוקי.

אני רואה שיש היום עוד כמה וכמה נציגי הורים ואני אשמח אם גם הם ידברו בהמשך. לגבי החוק ולגבי מה שעמוס תמם אומר, אני רוצה לומר שאת החוק אולי צריך לשנות, אבל כרגע יש את החוק הזה. אנחנו צריכים לדבר על היישום שלו. גם כשיש רמזור אדום ואין מכוניות בכביש, אנחנו עוצרים גם אם לדעתנו זה מיותר. אם יש את החוק צריך לפעול על פי החוק ואם יהיה שינוי נשנה את ההתנהלות.

אני רוצה להתמקד בדבר אחד מתוך כל הדברים החשובים שעוד צריך לומר לגבי הוועדות והאופן שבו הן מתנהלות. אני רוצה לדבר על ההורים. כהורים לילדים עם צרכים מיוחדים אנחנו חיים כל הזמן עם הרבה מאוד כדורים באוויר. אנחנו מקווים שייגמר כל יום בלי שכדור ייפול ויתרסק. אנחנו מוצאים את עצמנו מול המערכת וצריכים להגיע לוועדות. אנחנו מדברים עם הורים שילדם עומד לעלות לוועדה כמעט כל יום.

אני חושבת שיואל או אינה אמרו שהמערכת עובדת מצוין ויש את ההכנה, אז לא, אין הכנה טובה להורים. גם אם אומרים להורים את הדברים, לא מדברים בגובה העיניים. ההורים מגיעים לוועדות או אלינו לפני הוועדה כשהם במתח נוראי. זה יכול להיות הורים עם המון ביטחון עצמי בכל מיני תחומים בחיים, אבל כשמדובר בסיטואציה שמגיעים לוועדה בה הם יושבים מול המערכת ומדברים על הילד שלהם, המצב שונה. הם לא מגיעים עם הבנה של מה הולך להיות לפני הוועדה, בזמן הוועדה ואחריה. אני חושבת שזה דבר משמעותי מאוד.

הרבה מאוד מהוועדות לא עובדות על פי חוק. הדבר הכי בסיסי שכתוב שם זה שיש לדון בגודל סל מותאם לצרכי התלמיד, אם זה תלמיד שיש לו זכאות לשירותי חינוך מיוחדים. זה לא קורה. לא ספרתי בדיוק, אבל אני מרשה לעצמי לומר שבמעל 90% מהמקרים זה לא יקרה. או שהתלמיד יקבל את המינימום שהוא פלט המערכת, או שיגידו שלא צריך לדון כי בכל מקרה זה ילד של החינוך המיוחד, ההורים בחרו מסגרת של חינוך מיוחד ולא דנים בגודל סל. זו חובה.

לגבי מה שנאמר כאן, יש מושג מאוד תמוה בעיניי שנקרא מוגבלויות בשכיחות גבוהה. כלומר יש הרבה מאוד ילדים שיש להם את הקשיים האלה. זה ליקויי למידה, בעיות התנהגות ובעיות רגשיות. אלה ילדים שהמערכת פולטת עם סל מינימלי מאוד קטן שלא ייתן להם את המענים. במקום לדון בסל שמותאם לצרכים שלהם, ההורים הולכים לקבל מסמך קביל מפסיכיאטר ויראו שהבעיות המשמעותיות הן בעצם חרדות. עכשיו עם אפיון נפשי הילד יקבל את המענים. למה לשלוח את ההורים לחפש את האפיונים האלה כדי לנסות לאכוף את המערכת, להגיע מהצד השני כדי לקבל את המענים להם התלמיד זקוק גם ללא האפיון הספציפי. התגיות האלה שאנחנו נאלצים לתת לילדים כדי לקוות שיקבלו את המענים.

הדבר הנוסף שאני רוצה לומר זה שאם התלמיד יקבל או לא יקבל את המענים נורא תלוי ביכולת השכנוע של ההורים בוועדה. אם ההורים מאוד משכנעים שהילד שלהם מאוד מתקשה, הוועדה תשתכנע ואולי תיתן. אם היא רוצה לתת יותר מהמינימום אז היא תוריד את רמת התפקוד והפלט יהיה גדול יותר. זה לא תקין אבל זה קורה. אם ההורה לא יודע לשכנע הוא לא יקבל.

ישבתי בשבוע שעבר בוועדה וישבה שם אימא שעשתה את כל המאמצים להסביר כמה הילד שלה באמת זקוק. כשהיא יצאה מהחדר יושבת ראש הוועדה אמרה שהיא לא השתכנעה. זה לא צריך לעבוד ככה, זה לא צריך להיות תלוי ביכולת השכנוע של ההורים. צריכים להיות קריטריונים, צריך לדעת איך לבחון מה הצרכים של התלמיד ומה ניתן לתת. אנחנו לא רואים את זה. מה שאנחנו כן רואים זה את כמות ההשגות.

מה שהיא מציעה זה קריטריונים ברורים.

תקשיבו, זו אחת הדילמות של מחוקקים. כל קריטריון יכניס אוכלוסייה אחת ויפלוט אוכלוסייה אחרת. לכל קריטריון יהיו קטגורים ויהיו סנגורים. צריך להסתכל על משהו שהוא הכי מתכלל, הכי מאזן. אין מה לעשות, זה לא יהיה מושלם אף פעם כי מגבלה אחת לא דומה לאחרת, וילד אחד לא דומה לאחר.

אני שוב אומר, האתגר של משרד החינוך זה שהשילוב יצליח. אם לא תתנו את הכלים לצוות החינוכי בכיתה, בנפש חפצה ורצון טוב, אם לא תסמכו, ילדים יישבו בכיתה כנתון סטטיסטי 6-8 שנים.

הם יישבו בבית, לא בכיתה.

יש גם מצבים שילד ישב בכיתה עד כיתה י' ולא הואילו לו. יש מצבים שגם מורחקים. לא כל ילד דומה והאתגר של משרד החינוך הוא להביא לנו מודל איך השילוב מצליח. כיתות החינוך המיוחד יודעת לעשות את העבודה שלהן פחות או יותר. ההורים צריכים להאמין בכך שהם שמים את ילדם המיוחד בכיתה רגילה לשילוב, ההורה צריך לדעת שהילד מקבל את תשומת הלב הראויה ואת הטיפול הנכון. לזה אנחנו לא מצליחים להגיע.

תודה רבה חבר הכנסת מרגי. משפט סיכום בבקשה.

לגבי אותם קריטריונים של מסמכים קבילים, יש פסיכולוגים בוועדה שחלקם באמת מופלאים, אבל לא כולם. כשפסיכולוג מחליט שהוא לא מקבל מסמך קביל, הוא לא השתכנע, זה דבר שלא ייעשה ולצערי זה קורה הרבה מאוד. הורים מגיעים עם מסמך קביל עבור הילד שלהם והפסיכולוג מחליט שזה לא אבחון שהוא מוכן לקבל ולא ייתן את האפיון.

הדבר האחרון שרציתי לומר זה לגבי מספר ההשגות שאנחנו רואים. אם הוועדות היו פועלות כמו שצריך, אם באמת היו מקשיבים להורים, שומעים את הקשיים ומאפשרים את מה שהתלמיד צריך לקבל, אני מאמינה שכמעט ולא היו מתקיימות השגות ולצערי יש הרבה מאוד השגות.

אוקי, תודה רבה על הדברים. נמצאת בזום סימונה עמר, מנהלת עמותת טוהר לב.

כל עוד לא מקבלים מענים יהיו עמותות וארגונים.

נכון. אגב, חלק מהעמותות אמונות על לתת סיוע. ההורים משתתפים בתשלום אבל הן נותנות סיוע. סימונה, בבקשה.

אני גם אימא לילדה שקיבלה זכאות וגם נציגת הורים. השילוב לא עבד בגלל שברוב הוועדות במקום שהם יתנו את השעות שהילד צריך באמת, הם מורידים שעות. הם אומרים להורים לא ללכת לסל אישי כי לא תקבלו את מה שצריך. הם מחזירים לחינוך המיוחד או שהם אומרים להורים לחכות בחוץ. אחרי דיון מכניסים את ההורים שוב, אומרים להם את ההחלטה ואז אומרים להם שאם הילד שלהם ילך לחינוך המיוחד הוא יקבל יותר מענים מהסל האישי. ברור שההורה קצת נלחץ מכל המערכת ולוקח אותו לחינוך המיוחד, ואז אין את השילוב. לפעמים הפסיכולוג אומר שאם יש אבחון של פסיכיאטר הוא לא מקבל את האבחון שלו מכל מיני סיבות. הוא פוסל אבחונים אחרי שההורים הלכו להוציא אותם.

הורים מטורטרים כל הזמן. כשאנחנו מבקשים להעלות סלים לילדים בשכיחות הנמוכה כדי שהם יקבלו את המענה הנכון בשילוב, אז הם לא מוכנים לתת את הסל האישי, שילכו לחינוך המיוחד שם הם יקבלו מענים יותר נכונים. השילוב מתמוסס ומתפוגג.

משרד החינוך לא נותן את המענה הנכון להורים. גם בזמן וועדות הם מקבלים מונחים לא נכונים, הם לא מבינים את המונחים עליהם מדברים איתם. אנחנו כנציגי הורים כן מנחים אותם, אנחנו מדברים איתם אחר הצהריים ומנחים אותם מה זה כל דבר בעצם. מבחינת המענה במהלך הוועדה, הם מחזירים אותם לחינוך המיוחד, במיוחד הורה שמבקש סל אישי.

שמענו את זה כבר מספר פעמים, בעצם מנסים לשכנע הורים להעביר את הילדים.

זה לא משקף את הצרכים שלו באמת ואז הוא נופל.

תודה רבה על הדברים. אני רוצה לתת את זכות הדיבור לאיתי קפלינסקי, סגן ממלא מקום יו"ר הנהגת ההורים הארצית. בבקשה.

תודה רבה. מעבר לתפקידי בהנהגת ההורים הארצית, אני גם משמש כנציג הורים בוועדות זכאות ואפיון וכנציג בוועדות השגה. השנה ישבתי בכמה מאות וועדות. אני יכול לתאר לכם דברים שקורים שם מהשטח. אפשר להגיד ש-80% ממי שמגיע לוועדה בהרבה מאוד דברים מרגיש מצוין ומנוהל בצורה מקצועית, מלמעלה ומלטה. בהרבה מאוד מקרים אתה רואה דיון מקצועי, תשומת לב ויחס הולם.

אני רוצה לדבר על 20% האחרים שם יש בעיה. חלק מהדברים שאני אומר הועלו בצינור לפיקוח ולמטה ועדיין לא נפתרו. אני אתייחס לשני דברים. הדבר הראשון הוא חוסר הקורלציה בין מה שאומר החוק לבין היכולת ליישם אותו. הרבה פעמים בוועדות אנחנו נותנים צ'ק בלי כיסוי. לפעמים זה נאמר להורים, אתם מקבלים אבל לא יהיה לכם איך לרכוש, ולפעמים זה לא נאמר.

הניסיון מלמד שהורים שיש להם יותר יכולת, יותר דעתניים, יותר בקיאים ויודעים, מסוגלים למצות את הפוטנציאל בתוך הוועדה וגם אחר כך מול בית הספר והרשות. מאחר והסל מוגבל בפועל, יש הרבה תלמידים שהפער גדל כי הם לא מקבלים. הורה שהילד שלו קיבל סל גדול יידע איך לדייק את זה עד הסוף כדי לקבל. תלמידים שיש להם סל מצומצם יותר לפעמים לא יקבלו כי אין.

נתון אחד שחסר לנו פה ואני מחכה לשמוע אותו, זה הפער בין סל השעות שאנחנו נותנים בוועדות כשעות בשבוע לבין סל השעות הקיים, הפוטנציאל המקסימלי. אף אחד מהמטפלים או המורים לא יצא לחופשה. האם אנחנו נותנים יותר סלים מהשעות שיש בשטח? איפה הנתון הזה? אנחנו רוצים לדעת. אם פועלים עכשיו X מורים להוראה מותאמת, Y קלינאיות וכדומה, תנו את המספרים האלה.

אתה מכיר את הביטוי שגר ושכח?

אני לא שוכח שום דבר, יש לי זיכרון של פיל ויש לי גם סבלנות. בעניין הזה של הכיסוי אנחנו חייבים לברר כי צריך לדעת אם אנחנו נותנים את זה בלי. הנתונים האלה לא קיימים.

אני רוצה לדבר על דברים שקורים היום בהם יש הפרות של החוק או החוזר על ידי חלק מהרשויות וחלק מיושבי הראש, דברים שקורים בוועדה. אני אתן את הדברים הקטנים אבל מעצבנים. יש רשויות ששולחות זימונים בסמס. רשויות גדולות, לא איזו רשות קטנה עם 200 תלמידים.

גם בסמס.

לא, רק בסמס. החוק אומר שצריך לשלוח דואר רשום. הורים מקבלים זימון בסמס, זה לא צריך לקרות, זה צריך להיות ווידוא. אם אתה כבר מוציא הודעה בסמס תעשה כמו קופות החולים, נא להקיש 1 לאישור. לפחות זה. זימונים בסמס זה חד צדדי.

עוד דבר שקשה לי עם הרשויות זה שהם שולחים רק החלטה. ההורה צריך להתקשר ולדרוש בהרבה מאוד רשויות את הפרוטוקול. יש גם מקומות שמגדילים ועושים ולא מצרפים לפרוטוקול את הדיון הפנימי, קרי מערכת השיקולים שבה דנו הנציגים על ההנמקה. זה כלים שצריכים להיות ביד של ההורה במעמד התשובה, ואז הוא יחליט האם הוא רוצה להשיג או לא. זה הליך מנהלי ולא יכול להיות שחלק מהמידע מגיע, והוא מגיע רק אם אתה מבקש אותו. זה קורה בשטח ברשויות, ברור שיושב הראש לא יכול לשבת ולעשות.

אני רוצה לדבר על ההשגות. אחד הדברים שגילינו עם פתיחת ההשגות זה שיש תקנים ליושבי ראש וועדות זכאות ואפיון, אבל אין תקנים ליושבי ראש וועדות השגות. לא רק שאין תקנים, ברור שאף מנהל מחוז לא יכול לשבת בהשגות. הנציג מטעמו זה בדרך כלל מפקחים כוללים, אנשים טובים ומסורים, אבל זאת לא ההכשרה שלהם לא בהיבט המשפטי ולא בהיבט ההתמחות. בהרבה מאוד וועדות בהן אני יושב, למרות שהם ותיקים ומנוסים, היו"ר הרבה פעמים נותן למפקח על החינוך המיוחד לתת את הטון, לטוב ולרע מבחינת הזווית של ההורה. מפקח שיותר קל עם חלוקת השעות זורם לכיוון הזה ומפקח שפחות זורם לכיוון - - -

צריך לעדכן את נציגי הוועדה שיש כאן שני נציגי הורים.

אם אתה רוצה לדבר על נציגים, בוא, אנחנו נמצאים במצב מאוד קשה. לא לחינם ידידי חמי הציג את הנתון שב-20% מהוועדות אין נציגי הורים. זה קורה לא מעט כי אין מספיק נציגי הורים, העבודה הזאת בהתנדבות אבל לא בשביל זה אני פה. זה שכר של מדריך בצהרון, זה לא שכר שאתה משלם למישהו שמגיע לשבת.

אני רוצה להגיד עוד משהו לגבי השגות במחוז חרדי. יש הוראה ברורה לקיים את ההשגות במחוז הגאוגרפי. חרף פניות של למעלה משנה, לא מצליחים לארגן את זה. משום מה אומרים להורים שהילד שלהם גר בצפת להגיע לוועדה בירושלים. אגב, נאמר להם גם להביא את הילד. זכותו של הורה להחליט אם הוא מביא או לא מביא. כמה פעמים העלנו תלונות בנושא הזה.

מה עם זום?

אמן. יש רשויות בהן אין את האפשרות הזו ויש רשויות שחרף ההנחיות סרבו לקיים במשך תקופה ארוכה את הוועדות בזום.

אני אקנח בשני הדברים הכי קשים. כשהרשויות המקומיות היו אחראיות על הוועדות, לא היה מצב שהפונקציה הבכירה של הרשות בתחום לא הייתה מנהלת את הוועדה ביד רמה, טובה ומקצועית, והיום היו מגיעים. היום, מרגע שהסמכות עברה לניהול על ידי משרד החינוך, מנהלי מחלקות ואגפים של החינוך המיוחד ברשויות המקומיות שולחים ממלאי מקום. במקרה הטוב מדובר בממלא מקום שעבד בדימוס ויש לו הרבה ידע וניסיון, ובהרבה מקומות אנשים שאין להם כל הכשרה. העברנו גם הרבה תלונות כאלה. עד עכשיו עדיין יושבים אנשים ללא הכשרה וללא ניסיון בחינוך המיוחד.

הדבר האחרון אותו אני רוצה לסיים הוא המצוקות ההפוכות לעודף סל. עדיין יש גורמים בוועדות שאומרים דברים מפורשים בניגוד לחוק. אם הוא צריך ליווי צמוד למשך כל היום, אז שילך לחינוך המיוחד, אנחנו לא ניתן לו עוד שעות. זה נאמר בוועדה לפני שבועיים, אני יכול לתת את התאריך המדויק ומי נכחו שם. אמרו לו ללכת לחינוך המיוחד, אנחנו לא ניתן לו עוד שעות כדי שיישאר בחינוך המיוחד.,

אנחנו מבקשים שהדברים האלה ייעלמו מהעולם. תודה רבה.

תודה רבה על הדברים. אני רוצה לתת את רשות הדיבור לאסתר קרמר מקואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים.

תודה רבה על רשות הדיבור. אני אסתר קרמר מקואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים. אני גם נציגת הורים בוועדות השמה.

זו עמותה נוספת?

קבוצה של ארגונים. אני רוצה לדבר על טבלת המינימום והמקסימום. אני זוכרת שישבנו פה על החוק לפני חמש שנים ואני זוכרת שאז עוד לא הגעתי על כיסא גלגלים, יכולתי ללכת. הגעתי לכל כך הרבה ישיבות בוועדה ואמרו לנו שלא יהיה מקסימום בשעות. היום יש מקסימום בשעות. יש לי מול העיניים וגם שלחנו את זה ליושבת ראש הוועדה, טבלה שכתוב בה מקסימום שעות שתלמיד יקבל. אי אפשר לקבל מעבר למקסימום.

אני יכולה להגיד שישבתי בוועדה וראינו תלמידה שצריכה לקבל מעבר למקסימום, אז אמרו שיורידו לה את רמת התפקוד. כלומר רמת התפקוד שלה 3 אבל היא צריכה עוד 3 אז נוריד לה את רמת התפקוד. זה לא אמור להיות כך על פי חוק. על פי חוק תלמיד צריך לקבל כמה שעות שמגיע לו ולא כמה שעות שאפשר להכניס בתוך המחשב במינימום ובמקסימום.

אם תלמיד מקבל 4.1 זה עוד בסדר, אבל אם הוא מקבל 7.9 ה-0.9 לא יכול להיות שום דבר כי 0.9 שעה זה לא שעה. בשביל עשירית השעה הוא מפסיד את כל השעה ולא יכול לקבל אותה. זה ממש מקומם. זה עיקר מה שרציתי להגיד ואני אגיד עוד כמה דברים קטנים שחשוב שנגיד אותם.

ברגע שאנחנו רוצים להגיש השגה יש רק כתובת פיזית, אין כתובת מייל להגיש השגה. אני צריכה ללכת לדואר, לקנות בול ולשלוח מכתב. אין דבר כזה ב-2022. חוץ מזה, וועדת ההשגה צריכה להתקיים תוך 21 ימים מרגע הגשת הבקשה על ידי ההורים וזה לא מה שקורה. אומרים להורים שאם הם יפנו להשגה יורידו להם שעות, יהיו להם פחות שעות ממה שהבטיחו להם מראש.

אני רוצה לסיים בתור נציגת המגזר החרדי. יש בעיה מאוד גדולה בוועדות זכאות שמאשרות שעות לתלמידים שעולים למוסדות תורניים ייחודיים. אין מוסד תורני ייחודי בכל הארץ שמקבל שעות שילוב. זה אומר שתלמיד חרדי שמסיים כיתה ח' ורוצה להיכנס לשילוב לא יכול, אלא הם הוא יבחר ללכת לחינוך לא חרדי. זה נוגד את החוק שקבע שהוועדה תתאים את החינוך לילד ולמשפחה.

הילד שלי מסיים כיתה ח' השנה. אמרו לנו לשלוח אותו לחינוך מיוחד כוללני או לוותר על הזכאות. מדובר על ילד עם אוטיזם בתפקוד נמוך.

עד ח' יש מסגרת?

כן.

תודה. חבר הכנסת סימון דוידסון, רצית להעיר משהו?

כן. ישבתי פה בשקט מתחילת הדיון. אני יושב פה בגלל שני דברים, הראשון זה חברים שפנו אליי שילדיהם מאובחנים עם ODD ופשוט הושלכו מהמסגרת, לא לומדים כבר שנה וחצי. הם לא חזרו למסגרת. יש בעיות קשות גם של אלימות וכדומה. גם אני באופן אישי עם בעיות קשב, בזמנו בכלל לא ידעו מה זה. ההורים שלי, שניהם רופאים, החליטו שהם יטפלו בזה באמצעות הספורט ודיי הצליחו, אבל לא זו הנקודה.

הנקודה היא שמדובר פה על 12% מתלמידי מדינת ישראל. כשאני שומע שנכון לעכשיו אינה מתפקדת בשני כובעים, גם סמנכ"לית פדגוגית וגם ממלאת מקום ראש אגף חינוך מיוחד, הסיטואציה הזאת - - -

זה לזמן קצוב, מדובר בסיבות אישיות בגינן זיוה נאלצה לעזוב.

אני מקווה מאוד שזה יחזור כמה שיותר מהר כי מדובר פה על משהו מאוד גדול. יש לי שתי שאלות לגבי 700 הרופאים שהוסמכו על ידי משרד הבריאות ומשרד החינוך לא מקבל אותם כאנשי מקצוע שמטפלים בנושא הזה. אני רוצה לקבל תשובה ממשרד החינוך איך דבר כזה יכול לקרות.

הדבר השני זה איך יכול להיות שיש כל כך הרבה עמותות וארגונים שמטפלים, שואלים ודחופים, הרי בסוף זה גם עניין כספי. עמותות זה לא דבר שהוא בחינם.

הן פועלות ללא מטרות רווח ולא גובות תשלום מההורים.

אני לא נגד העמותות, אני פשוט שואל את משרד החינוך איך יכול להיות שבסוף יושב פה חבר הכנסת מרגי שישב פה מספר שנים בכיסא בו יושבת יו"ר הוועדה עכשיו, ולוחש לי באוזן ששום דבר לא ישתנה. עשיתי עשרות דיונים בנושא הזה ואני לא רואה שמשהו השתנה או משהו שישתנה. לצערי הוא יצא משם, אבל כשהוא אמר לי את זה הסתכלתי עליו ואני שואל האם אנחנו עושים את הדיון הזה היום - - עשינו כבר דיון לפני מספר חודשים. מה הולך להשתנות? מה הדרישות שאנחנו הולכים לבקש כוועדה כדי להזיז את העגלה הזאת או לנער את השמיכה והדברים יתחילו לזוז. אני לא רואה שמשהו זז בשנים האחרונות. השאלות צריכות להיות נוקבות, קשות ועם החלטות בסופו של דבר. תודה.

תודה רבה על הדברים. אני רוצה לסכם את הדיון. תראו, קודם כל הבקשה שלנו היא שמשרד החינוך יישב עכשיו ויעבור על אותה רשימה של 700 רופאים שהוכשרו על ידי משרד הבריאות. אני מבקשת תוך 14 ימים להכשיר מתוך הרשימה הזו את כל מי שאפשר. אתם שומעים איזו מצוקה יש גם של רופאים, ואפילו לא נכנסנו לאנשים הפרא-רפואיים שגם אותם צריך לאשר.

יש כבר חוק חינוך מיוחד בעל יסודי, אוגרו מאבחנים, עשינו וועדות של שנים עם פרופסורים ודוקטורים והוגדרו מאבחנים מוכרים. אפשר להיעזר בזה, זו אותה מערכת חינוך. חבל לעשות את כל העבודה מחדש. צריך להתאים את זה ממסגרת אחת למסגרת אחרת.

מאיפה את?

משרד הבריאות. מאוד הייתי רוצה להוסיף מילה.

אני מתנצלת, חרגנו מהזמן. הבנתי שהיו שני דוברים ממשרד הבריאות, אז אני - - -

חסרה חולייה קטנה. אני אורלי בוני, מרפאה בעיסוק ראשית וממונה שוויון ונגישות. אני רוצה להגיד שחסרה חולייה שאנחנו רוצים לקשר אותה, אנחנו רוצים לשתף פעולה עם משרד החינוך. אנחנו עובדים מאוד יפה עם החינוך המיוחד, אנחנו עושים מעגלי עבודה מסוימים ויש מאות אנשי מקצוע, גם פסיכולוגים, גם מרפאים בעיסוק וגם קלינאי תקשורת בחינוך המיוחד. אנחנו מציעים לחינוך הרגיל שילוב, אנחנו בעד השילוב ואנחנו רוצים להציע לשבת על קריטריונים יחד.

הילדים שעוברים מחינוך מיוחד לשילוב עוברים עם בעיות דומות ואנחנו רוצים ליצור להם מסגרת מתאימה ולייעץ. יש את אנשי המקצוע שיכולים לעבוד יחד אבל אנחנו לא שם. עם כל הכבוד למשרד החינוך, אני לא מרגישה שאנחנו כל פעם צריכים לדפוק בדלת של משרד החינוך ולהגיד שאנחנו מוכנים לבוא לשבת איתכם, הם אומרים לנו שיזמינו אותנו. זה פשוט חבל.

תודה רבה על הדברים. אני רוצה שבתוך שבועיים יתקיים דיון יחד עם משרד החינוך על אותם 700 רופאים, מאבחנים ואנשי מקצוע פרא-רפואיים. כל מי שצריך להכשיר ולהכיר על ידי משרד החינוך. אני כיושבת ראש הוועדה רוצה את הרשימה של כל אותם רופאים שמשרד החינוך לא אישר ואת הסיבה למה הוא לא אישר אותם, בתוך 14 ימים.

אין ספק שנדרש תיקון לחוק החינוך המיוחד. כשישבנו כאן עוד בפברואר נאמר לנו שמשרד החינוך מסתכל על תיקון חוק חינוך מיוחד. עברו מספר חודשים וההתקדמות היא אמנם ברמת ההתייעצות, אבל לא נעשו צעדי חקיקה. אנחנו יודעים כמה זמן לוקח להתחיל לכתוב חקיקה, ייעוץ משפטי, התייעצות עם משרדים וכדומה. אנחנו מבקשים שבתוך 30 ימים תגיעו לוועדה עם אותן מסקנות מהשולחנות העגולים ותשתפו אותנו במסקנות של אותם שולחנות.

בעניין תיקון חוק החינוך המיוחד, אנחנו מבקשים שתבואו עם איזשהו סוג של טיוטה או רעיון. אם לא, יש לנו כאן מספר חברי כנסת עם מספר תיקוני חקיקה. הוועדה תיקח על עצמה לעניין הזה לבוא ולעשות את אותו תיקון אם לא תהיה התקדמות משמעותית בתוך 30 ימים.

אנחנו מדברים כאן על העניין של וועדות האפיון, האם ניתן למצוא סוג של מנגנון טוב יותר ויעיל יותר, שגם מנצל את המשאבים אבל גם קובע - - אני לא יודעת אם קריטריונים כוללניים, אבל משהו טוב יותר. ברור שכרגע זה לא עובד כפי שצריך.

אנחנו מבקשים לבחון את עניין העברת הסל לניהול המנהל בשקיפות ובשיתוף ההורים. לתת לו את האפשרות גם להכריע, אבל שזה יהיה בשקיפות ובשיתוף יחד עם אותם הורים. שיבינו מה מגיע להם וכמה מגיע להם, ויחד לקבוע. אם יש ארבעה או חמישה תלמידים שיכולים לעשות יחד טיפול בבעלי חיים או דברים כאלה, לכלול את זה, אבל בשיתוף עם ההורים. ההורים לא יודעים. פתאום אומרים שארבעה ילדים כן אבל שני ילדים לא. למה? כי חסר לך. לתת לאותו מנהל אפשרות אם הוא רואה לנכון שאותם שני ילדים צריכים גם כן, גם אם זה לא כתוב לו בשעות, אותו מטפל בבעלי חיים או מרפא בעיסוק גם ככה מגיע לקבוצה קטנה, שיוסיף שתהיה בסמכות המנהל להוסיף גם את הילדים האלה.

גברתי, יצאו הנחיות חדשות ממש בשבוע שעבר לגבי אותם ילדים שאינם זכאי חוק. נקבעה מכסה של מספר הילדים המתקשים שיוכלו לקבל מענה מאותו סל מוסדי. כלומר אותו סל מוסדי שגם ככה הפילו עליו עכשיו את הסלים האישיים של חלק מהתלמידים וגם ככה הפירורים שנשארים, אם נשארים, צריכים עכשיו להתחלק בין הילדים המתקשים. גם שם יש עוד מכסה של תלמידים שיכולים לקבל מזה מענים. הסל המוסדי לא מספיק, הוא לא גדל. צריך קודם כל לדאוג שהוא יגדל.

תודה על הדברים. אנחנו מנסים לפתור את זה. אין ספק שנדרש גם תיקון בכל מה שקשור לאותן טבלאות ולאותו תיקון חוק. אני רוצה לתת כרגע לפחות תיקונים מיידיים שיתנו סוג של מענה לילדים עד שיעבור התיקון לחוק. כולנו יודעים מה זה חקיקה ממשלתית ברפורמה כזו וכמה זמן לוקח לה. אני רוצה תיקון שיביא מספר פתרונות מיידיים. אנחנו לא נתקן את הכל אבל לפחות נצליח משהו.

גם נושא השיבוצים שעלה כאן, לא נתת מקום לרשויות. אני רוצה שזה ייכתב בפרוטוקול.

אני מבינה, אבל אני - - -

הרשות בסוף מנהלת את הכל ומישהו פה התלונן על נושא של שיבוצים.

אני מבקשת. דבר נוסף זה בעצם לבחון את העניין של מחנכות תומכות שעברו הכשרה מיוחדת לחינוך מיוחד ולהפרעות שונות. שתהיה מחנכת נוספת. אם מדברים על ההורה ועם מי הוא יכול לדבר, אכן כשיש מחנכת תומכת נוספת אז יש אפשרות לדבר עם מישהי שגם מבינה בצד הרגשי והפסיכולוגי שצריך לתת מענה לילד. זה ייתן להורים עולם ומלואו.

יש חוסר של מחנכים במערכת.

לא להתפרץ לדבריי בבקשה, זה לא נהוג.

אנחנו מבקשים לנסח ולתקן את הפרעות קשב וריכוז ודברים נוספים שלמעשה יש. כתבתי את זה בסעיף אחר. אנחנו מבקשים להכניס לתוך רשימת הטבלאות את ה-ODD וה-SCD שאני מבינה שגם היה אמור להיכנס מזמן ועדיין לא נכנס. את הדבר הזה אנחנו מבקשים גם כן בתוך 30 ימים עד הדיון הבא. אין פה שאלה בכלל.

השר יכול לעשות את זה בצו לפי החוק.

זו בקשה של הוועדה, זה יגיע למי שצריך. אנחנו מבינים שיש צורך בזה, יש מצוקה מאוד גדולה בקרב ההורים. אנחנו מבקשים לתקן את זה גם בתוך 30 ימים. אם לא, נמצא את הדרך לעשות את זה באותו תיקון חקיקה.

אני מבקשת לשלוח מכתב לכל מנהלי בתי הספר, ובטח שלכל הגננות והרשויות המקומיות, שיעבירו לאותם הורים את הדברים שנדרשים לחינוך המיוחד, לחינוך המשלב ולהפרעות. שיידעו שההורים צריכים להתכונן כבר בתחילת השנה. ביקשנו את זה גם בדיון הקודם וזה לא מגיע. ביקשנו קמפיין בפעם הקודמת, ביקשנו מכתבים אישיים למנהלים. אני מבינה שזה לא קרה. אינה, אנחנו לא רוצים לפתוח עוד שנה בצורה כזאת. אני מבקשת לשלוח מיידית לכל המנהלים והגננות, להבהיר שצריך להעביר את זה להורים בצורה מובנת וברורה. צריך להסביר להם את זה. יש כאן המון קושי ולוקח המון זמן לוועדות.

דיברנו על כך שמשרד החינוך צריך לבוא ולהציג את המסקנות מהשולחנות העגולים בתוך 30 ימים כאן בוועדה. אני מבקשת שלכל אותם דיונים על תיקון החוק תזמנו גם את משרד הבריאות כי יש פה עניינים רפואיים. יש לזמן גם את נציגות ההורים להיוועץ בהם, כי בלי ההורים לא נצליח לשפר את זה. גם את נציגות הארגונים. כמו שסימון דוידסון אמר, יש אינפלציה של ארגונים אבל הם לא היו צומחים בלי הצורך. כנראה יש צורך מהותי בקרב הורים לדבר הזה. אני מבקשת את שלושת הגורמים האלה לשתף בכל ישיבה וישיבה לעניין הזה.

רשויות השלטון המקומי, אנחנו מבקשים להעביר להם הודעה שהם צריכים לוודא קבלת סמס או לשלוח בדואר רשום כפי שנדרש בחוק. לא יכול להיות שהם עושים שגר ושכח ואז ההורים נתקעים ללא מענה. הרשויות המקומיות שולחות סמס להורים שאולי לא רואים. יש אפשרות ללחוץ 1 לאישור קבלת ההודעה ומי שלא מאשר, שישלחו לו דואר רשום לוודא. יש להם את המאגר, הם יודעים מי אותם הורים.

אני מבקשת להסתכל על אותה טבלה. העניין הזה של שעות ונקודות זה עבודה בעיניים. תהפכו את זה לעגול, אני מבקשת. בסוף התלמידים לא מקבלים את זה. תעגלו למטה או למעלה, זה מגוחך שזה כתוב ככה כי בסוף הם לא מקבלים את זה. זו בקשה נוספת של הוועדה.

לדיון בעוד 30 ימים אני מבקשת נתונים על מספר הוועדות לישיבות האפיון. אם יש עוד ערים שאתם רוצים לצרף, ממ"מ, בבקשה תגידו. אני מבקשת לקבל נתונים על ראשון, הוד השרון, באר שבע, ירושלים, צפת וטבריה. אני מבקשת להעביר לנו נתונים על מספר ישיבות האפיון שהתקיימו בכל מקום ומקום כזה.

אני מבקשת לדעת לכמה מהישיבות נשלחו ממלאי מקום ליושבי ראש הוועדה, כלומר לא יושב ראש הוועדה ישב שם. אני מבקשת לדעת מה מספר חדרי ההכלה שנבנו מאז העברת החוק. יכול להיות שנרצה לדרוש מכם עוד מספר נתונים.

גברתי, לגבי שעות תקציב אל מול שעות התקן בפועל של העובדים במקצועות הטיפוליים.

אנחנו צריכים לראות מערכתית איך אנחנו מביאים עוד מקצועות פרא-רפואיים ואיך אנחנו מתגמלים אותם יותר. אנחנו עובדים על זה. אני לא מדברת בכלל על סייעות שזה דיון שאנחנו מקיימים פה אחת לכמה זמן ומנסים לטפל בזה מול האוצר.

המסמך שאתם העברתם הוא מסמך שלמעשה מבקש לדבר אל מול המורה המחנכת בלבד.

לא.

במידה ולא, אני מבקשת שמשרד החינוך יעביר מכתב מרוכז ממנכ"לית המשרד או מאינה שאומר לכל מנהל ומנהל שאין לאסור שיח מול הסייעת, בין הסייעת לבין ההורה. אין דבר כזה. זו דרישה נוספת.

אנחנו נתראה בעוד 30 ימים כדי לראות שאנחנו פותחים את שנת הלימודים כפי שצריך גם עם החינוך המיוחד והחינוך המשלב. יהיו עוד מספר דיונים בנושאים אחרים ולא רק וועדות אפיון, אבל ספציפית על זה אנחנו נעקוב שם.

תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:24.