פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



24
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
07/06/2022


מושב שני



פרוטוקול מס' 49
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום שלישי, ח' בסיון התשפ"ב (07 ביוני 2022), שעה 10:30

מענים לפעוטות אלרגיים בגילאי לידה עד שלוש

חברי הוועדה: עלי סלאלחה – מ"מ היו"ר
מופיד מרעי

עדי נועם - מנהלת מחלקה בכירה ייעוץ משפטי- חינוך מיוחד, משרד החינוך

אפרת לאופר - מנהלת תחום קידום בריאות במוסדות חינוך, משרד החינוך

ורד כרמון - מפקחת ארצית ילדים בסיכון - הגיל הרך, השירות לילד, משרד הרווחה והביטחון החברתי

ד"ר דינה רחל צימרמן - מנהלת המחלקה לאם ולילד, משרד הבריאות

נעם וילדר - עו"ד, המועצה הלאומית לשלום הילד

רום בר-אב - רפרנט תעסוקה אגף תקציבים, משרד האוצר

רות דיין מדר - מנהלת מחלקת חברה, מרכז השלטון המקומי

ריקי רוזמרין - מפקחת, נעמ"ת - תנועת הנשים של ישראל

קרן אוחנה איוס - עו"ד, חיבה - איגוד הגנים הפרטיים

חנן דגן - מנכ"ל, איחוד גני הילדים

הניה מרמורשטיין - נציגת עמותת על"ה




משתתפים (באמצעים מקוונים)
דפנה מאור - מנהלת אגף בכיר עידוד תעסוקת הורים, משרד הכלכלה והתעשייה

פרופ' ארנון אליצור - מזכיר האיגוד לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית, ההסתדרות הרפואית בישראל

נעמה קציר שמואלי - יו"ר עמותת יה"ל, ייעוץ והדרכה בנושאי אלרגיות מזון

ולרי זילכה - עו"ד, פורום ארגונים והורים למען ילדים עם מוגבלויות

לוסי חדידה - מנכ"לית גנים ברמה אחרת, גנים ברמה אחרת

תמי ברנע

אושרה עצידה


מענים לפעוטות אלרגיים בגילאי לידה עד שלוש

בוקר טוב לכולם. אני חבר הכנסת עלי סלאלחה. אני חבר בוועדה לזכויות הילד ובוועדת הבריאות. אני מכפר בית ג'ן. 40 שנה הייתי במערכת החינוך: 20 שנה מורה ו-20 שנה מנהל. הבאתי את בית הספר שניהלתי למקום ראשון במדינת ישראל במשך חמש שנים, ופעם אחת מקום שני ועוד פעם מקום שלישי. אני חושב שהגעתי לכנסת על מנת לעשות שינויים. יש לי חמלה ואחריות כלפי ילדים, אני אוהב אותם. אני רוצה לשתף אתכם ולומר לכם שללא הדאגה ל-30% מילדי בית הספר, שהם החלשים והמוחלשים, ושאותם הבאנו להצלחה ולבגרות מלאה, לא היינו יכולים להגיע לאן שהגענו. אנחנו חייבים לעזור לילדים האלה, הם זקוקים לעזרתנו. כל אחד ואחת מאיתנו חייב להירתם ולתת הכול למען הילדים האלרגיים, עליהם נדון היום.

אנחנו מתמקדים בעיקר בגילאי המעון: לידה עד שלוש.

חברים, הנושא הזה מאוד חשוב עבורי. חובתנו היא לבדוק איפה הם נמצאים, מה הם מקבלים, ואיך אנחנו יכולים לעזור להם כדי שהם יוכלו לעבור את התקופה הקשה הזו. זוהי תקופה קשה גם עבור המשפחות שלהם, הוריהם, אחיהם, ולכל אחד ואחת. כמובן שיש צורך שיהיו במערכת אנשים מקצועיים, אנשים שיודעים לטפל בבעיות של הילד הזה, יטפלו בהורים שלו, ובכלל, שידאגו לו במשך היום. צריך גם לוודא שילדים שהם אינם אלרגיים לא יפגעו בו. נעשה יחד היום הכול על מנת שנפיק תועלת מהדיון ושנביא מסקנות טובות בפני משרדי הממשלה השונים: משרד הכלכלה, משרד החינוך, וכמובן משרד הרווחה ומשרד הבריאות.

הילדים האלה מקבלים בדרך כלל שעתיים. האם לדעתכם השעתיים הללו מספיקות? גברתי, בבקשה.

אני מפקחת פדגוגית במעונות נעמ"ת במרחב ירושלים ובמטה יהודה. אני נמצאת פה בכל הוועדות, ובין היתר, גם של אלרגיות, של שילוב ילדים עם אלרגיות במעונות היום. אנחנו עושים צעדים. חשוב לי להציף את הקשיים ואת המורכבות. אני רוצה להתמקד בכמה נקודות: ראשית, ילד, שהוא בגילאי שלושה חודשים עד שלוש שנים, שימלאו לו בספטמבר, שהוא עם אלרגיה לחלב, וגם ילד עם מולטי אלרגיה, מקבל במעון סייעת למשך שעתיים ביום. מי שמגיע מהחינוך של הילדים הגדולים יותר, בגנים ואולי בבתי ספר, אני לפחות יודעת לגבי גני ילדים, מקבל שש שעות, וגם שעות צהרון. אבל אצלנו תינוקות, כמעט בני יומם, ששותים ואוכלים חלב, בכיתת התינוקות בוודאי, והם נמצאים תשע שעות ביום במסגרת, 18 תינוקות עם שלוש מטפלות, מקבלים סייעת למשך שעתיים ביום. זה לעג לרש, זו אפליה של הגיל הצעיר, של התינוקות. מעבר לכול, זה לא ריאלי. אין באמת פתרון ומענה מותאם לתינוקות אחרים שאוכלים, שותים, יונקים ושפולטים, במהלך היום.

אני רוצה לבקש פה, ואני מבקשת זאת בכל ועדה בה אני משתתפת, להעלות את הסיוע באופן משמעותי. בעיניי, לתינוקות בגילאים האלה, צריכה להיות סייעת צמודה כשיש תינוקות עם אלרגיה לחלב בכיתת התינוקות. העניין השני הוא המחסור המאוד מאוד גדול בסייעות. גם כשכבר מקבלים את השעתיים האלה ביום, במקרים רבים אין סייעות ואנחנו עומדים באיזשהו חוסר אונים ולא יודעים מה לעשות.

למה אין סייעות?

כי פשוט אין בנמצא.

האם הן לא רוצות לעבוד?

אולי הן לא רוצות לבוא, אולי הן לא רוצות לבוא לשעתיים. הן אולי לא רוצות לבוא בכלל. השורה התחתונה היא שהרבה פעמים אין סייעות. יש כל מיני ארגונים שמטפלים בנושא הסייעות.

ואם לסייעות האלה יהיו ארבע-שש שעות, האם הן יבואו? אני בטוח שבמדינת ישראל יש הרבה בחורות שרוצות להתפרנס ולעבוד, אבל לא בשביל שעתיים.

לגמרי. בדרך כלל השעתיים האלה הן משמונה עד עשר כשמדובר באלרגיה לחלב. כשזה מולטי אלרגיה זה תלוי האלרגנים. לפעמים זה בשעת הצוהריים, וזה יכול להיות מאחת עשרה עד אחת, וזו בכלל שעה הזויה. מי רוצה להגיע באמצע היום לשעתיים?

שמונה עד עשר זה בבוקר, לא אמצע היום.

כשהילד מקבל את השעתיים האלה אנחנו צריכים לנסות ולראות מה הכי טוב לילד, מה הצרכים שלו. כלומר, איפה לשים את השעתיים האלה. השמיכה ממש ממש ממש קצרה. אם זה ילד עם אלרגיה עם החלב אז אנחנו מבקשים מהסייעת להגיע משמונה עד עשר. אם זה ילד עם אלרגיה לאלרגנים אחרים כמו: דגים, קטניות, ויש לנו מגוון מאוד מאוד רחב של אלרגיות, אז אנחנו אולי חושבים לקחת אותה בשעת הצוהריים. מה שאנחנו לא עושים, זה פשוט לא מספיק טוב ולא נותן מענה. בנוסף, הסייעות הן לא סייעות רפואיות אלא סייעות משגיחות. אם חלילה ילד מקבל התקף, ויש לנו ילדים שמקבלים התקף, או שצצה איזושהי אלרגיה חדשה, שאנחנו לא יודעים עליה כי הילדים מאוד קטנים והם בתהליך של תחילת עיכול וחשיפה של המזון, או כשילד נחשף ממקור לא ידוע, אז הצוות המקצועי הוא זה שמטפל בו, לא הסייעת. כלומר, רק המטפלות שנמצאות. בכיתת פעוטות ובכיתת בוגרים יש 33 ילדים מגילאי שנתיים עד קצת פחות מגיל שלוש עם שלוש מטפלות. הן צריכות גם לטפל בילד אם חלילה הוא נחשף. הן צריכות להזריק לו, לדאוג לפנות אותו וכו'. אם כבר מביאים סייעת, למה לא להכשיר אותה ולתה לה כלים כדי שהיא גם תישא קצת באחריות על מה שקורה? עניין השעות הוא קריטי, בוודאי בכיתת תינוקות.

אנחנו מתחייבים לתת במעונות בין 70% ל-80% מהתזונה היומית. אנחנו מתחייבים וחתומים על זה. במקרה ויש מגוון אלרגיות, למשל, יש לנו ילד עם אחד עם מגוון רחב של אלרגיות, ולפעמים זה חמישה-שישה ושבעה אלרגנים, או שניים או לפעמים שלושה ילדים עם אלרגיות, אנחנו נמצאים במורכבות מאוד מאוד גדולה.

בתחילת השנה יצאה איזושהי המלצה או חוזר או הנחיה שברגע שיש ילד אלרגי לחלב, יש להוציא את האלרגן הזה, את החלב, בשעות הבוקר, בתנאי שיש הסכמת כל ההורים. ברגע שיש לנו ילדים, ויש לנו לא מעט כאלה, שהם מולטי אלרגיה, או מספר ילדים עם אלרגיות שונות באותה כיתה, כמות והמגוון של המזון שהם יכולים לצרוך מצטמצמים בצורה דרמטית. אני חושבת שצריך לשקול את הדבר הזה ולא להוציא חלב באופן גורף מהכיתה. יש גם לדאוג לסייעות מותאמות. תודה.

תודה רבה. נעמה קציר, בבקשה.

בוקר טוב, ותודה רבה על קיום הדיון הזה. לדעתי, אדוני היושב-ראש לא כול כך מכיר את הנושא ואת הדיונים הקודמים שקיימנו בוועדה הזו.

קראתי.

ברשותכם, אתן תקציר כדי להבין איפה אנחנו נמצאים. למעשה, מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? היינו בדיון הזה לפני כחצי שנה. האם השתנה משהו? האם אנחנו יודעים לשמור טוב יותר על הילדים במעונות? התשובה היא לא. שנית, האם יש לנו מענה לילדים האלרגיים במעונות? התשובה היא לא. שלישית, האם יש כוונה לשפר את כל התחלואות והכשלים, אותם מנתה בצורה די מדויקת מפקחת נעמ"ת שדיברה כאן לפניי? אלו הדברים אותם אנחנו זועקים כבר שנים ארוכות, ולצערי הרב אין באמת איזשהו שינוי בשטח שגורם לנו להיות בטוחים היום עם הילדים שלנו במעונות היום. אגב, גם בעניין קבלת הילדים האלה למעונות היום הדברים לא השתנו. האפליה ממשיכה ונמשכת מבלי שאף אחד עושה באמת איזשהו מעשה. יש לנו הקלטות ושיחות של הורים שמתקשרים ושואלים האם יש עדיין במקום, ואומרים להם שכן. אבל ברגע שהם ממלאים את הטפסים ורואים שהילד אלרגי אומרים להם שאין מקום. לכו תוכיחו עכשיו שזה באמת בגלל האלרגיה – כן או לא. אנחנו כבר יודעים שזו הסיבה שהילדים לא מתקבלים למעונות היום. גם אם מישהו יגיד אחרת ויוציאו עוד איזה נוהל שאומר: אל תפלו ילדים אלרגיים בקבלה למעונות, זה סתם מס שפתיים. לא יותר מזה.

אני סבורה שהגיעה העת והשעה לעשות באמת שינוי משמעותי ומהותי. יש להפסיק לדבר ולהתחיל לעשות. סליחה, שאני אומרת זאת, אדוני היושב-ראש. אנחנו באמת מבקשים ודורשים שיהיו כללים ונהלים ברורים, שיהיה פיקוח של מפקח אחרי הכללים והנהלים האלה, שכשאומרים שלא ייכנסו אלרגנים מסוימים לשטח המעון אז שבאמת לא ייכנסו, להפסיק להעמיד את ההורים ואת הילדים בסיטואציות כול כך מורכבות שכאלה מול הגננת וההורים. אני לא מצליחה להבין איך אנחנו עד היום לא מצליחים לקבוע נהלים שייושמו ושישפרו את המוגנות של הילדים שלנו במעונות היום.

המעבר של המעונות למשרד החינוך לא שיפר ולא שינה את מצב הילדים במעונות. אפילו להיפך. בחלק מהדברים ההתמודדות אפילו הפכה למורכבת יותר כי לא ברור מי מטפל ואיך מטפל ומיהו הגורם האחראי.

אני עומדת פה היום בשם כל ההורים לילדים האלרגיים ומבקשת ממך, אדוני יושב-ראש הוועדה, ומכל היושבים בחדר הוועדה כרגע. בבקשה, בואו נפסיק לדבר ונתחיל לעשות, ונתחיל לקדם את מה שצריך לקדם. הדברים הם כול כך ברורים ופשוטים. אפשר ליישם אותם מחר בבוקר. זה הכול עניין של רצון. לצערי הרב, הוא לא מגיע לכדי בשלות ולאיזשהם מעשים שישנו את המצב הבלתי הנסבל במעונות היום. יש ילדים אלרגיים בכל מסגרות החינוך במדינת ישראל. אין שום מקום בו מתקיים הג'ונגל כפי שהוא שמתקיים במעונות היום. אני ממש מבקשת שתהיה כאן איזושהי הנחיה ברורה לגורמים המקצועיים להפסיק לדבר ולהתחיל לעשות. אני פשוט רואה את הנולד. אנחנו נמצאים עכשיו ביוני ובעוד חודש מסתיימת שנת הלימודים.

ב-11 באוגוסט 2021 היה דיון פה בוועדה, ומשרדי הממשלה השונים הגיבו לדיון שהיה פה. כעמותה שאכפת לה, האם עשיתם משהו כדי לקדם את זה או שגם אתם נשארתם שקטים, נחמדים ויפים, והילדים סובלים? מה את מציעה לעשות כדי לקדם את הנושא החשוב הזה?

לצערי הרב, עמותת יה"ל היא עמותה שמורכבת כולה ממתנדבים. גם אני מתנדבת, וכל ההורים בעמותה זו הם מתנדבים. אנחנו עושים את המקסימום שאנחנו יכולים לעשות. לצערי הרב, הדברים לא בהכרח נמצאים בידיים שלנו. יש כללים ונהלים, וכבר ישבנו ודיברנו עליהם. למה אין מישהו שמפקח שהדברים האלה קורים? אנחנו מוצאים את עצמנו רודפים אחרי הכללים והנהלים, שדרשנו וביקשנו שיהיו וייכתבו, אבל אף אחד לא באמת מיישם אותם. אנחנו מבקשים ודורשים שיהיה נוהל אחיד בכל מעונות היום. בפועל, כל מעון עושה מה שהוא רוצה. אנחנו מוצאים את עצמנו מלווים מאות הורים מדי שנה יד ביד בתוך המעון, מדריכים את צוותי המעון, מדברים עם מנהלות המעון, על מנת לראות איך אפשר לשלב את הילדים בצורה הכי בטוחה, והכי נוחה, והכי טובה ויעילה. אבל לרמוז כאילו אנחנו יושבים ולא עושים דבר.

סליחה, לא התכוונתי. אני מכבד את כל אלה שעובדים בהתנדבות ועושים למען החברה. אבל אנחנו רוצים ללמוד ולהפרות האחד את השני, ואנחנו גם רוצים לראות איך אנחנו יכולים לעזור האחד לשני גם בנושא החשוב הזה.

אנחנו תמיד נשמח לעמוד לרשותם של כל הגורמים: משרד החינוך, משרד הבריאות, משרד הכלכלה והרווחה, כדי לעזור ולעשות את הדברים הכי טוב והכי נכון. אנחנו אומרים את זה כל הזמן. אנחנו רק מבקשים שכאשר יש כללים יש גם צורך בפיקוח, ושיהיה מי שיפקח שהכללים אכן מיושמים, ושהם לא יהיו רק מס שפתיים כתובים על איזשהו נייר, ושהם באמת יקוימו. זה לא בשמיים. שנית, סייעת למשך שעתיים הם באמת לעג לרש. אנחנו זועקים את הזעקה הזו כבר שנים ארוכות. אנחנו מבקשים שנושא הסייעות יותאם בדיוק למצב שקורה במסגרות חינוך חובה, שיש סייעות לכל ילד על בסיס האלרגיה שלו, עד אשר יהיה מענה אחר שהוא ראוי ותואם יותר, שיבטיח את שלומם של הילדים שלנו במסגרות הללו. תודה.

תודה רבה. נמצאים איתנו חניכי המכינה הקדם צבאית. ברוכים הנמצאים. אני מקווה שאנחנו גם נלמד מכם, ושתשמעו את הדיון המאלף הזה.

עו"ד קרן אוחנה, בבקשה.

תודה לכבוד היושב-ראש על זכות הדיבור. אני רוצה לדבר ברמה הפרקטית. אכן, היינו בדיון כאן באוגוסט, שלאחריו, באוקטובר, משרד הבריאות נתן דוח המלצות, ונאמר כך: לעניין רכש מזרקי אפיפן למעונות יום פרטיים, שאינם מתוקצבים על ידי אגף מעונות, בהתאם לסיכום הוועדה, משרד הבריאות קיים ישיבה עם אגף המעונות והציע את סיועו בביצוע רכש אל מול החברה שמספקת את המזרקים.

שרת החינוך לאחר מכן הגישה בדצמבר מכתב תשובה, שבו היא ממליצה על כללי התנהלות מול מוסדות שהם בתי ספר וגנים ציבוריים, ולא במגזר הפרטי, ואנחנו עוסקים בגילאי לידה עד שלוש. אנחנו עשינו כמה דברים מאז: אנחנו ניסינו לפנות באופן עצמאי. מאחר וחוק הפיקוח מחייב את מעונות היום במסגרות לפעוטות להחזיק מזרק אפיפן במעון, ניסינו לפנות לחברות שמשווקות זאת בשוק. לצערנו הרב, לא הצלחנו לרכוש כיוון זה משהו שמצריך מרשם רופא. ניסינו גם ברמה ארגונית. ניסינו לבודד מזרק אחד מתוך שניים שמגיע בחבילה. עשינו פיילוט והזמנו קבוצה של מזרקים. לקח להם ארבעה וחצי חודשים, כשהתוקף שלהם הוא שנה. למעשה, זה שירת את אלו שנתנו להם את זה כשירות, שבעה וחצי חודשים קדימה, כשחלקם היו כבר חודשי קיץ, שזה ממילא לא בשימוש.

בינואר עברנו למשרד החינוך, והיום הוא המשרד האמון על מעונות היום ועל המסגרות לפעוטות, ומשם אמורה לבוא הבשורה. חייבת להיות כאן איזושהי גישה הוליסטית מתכללת, שלוקחת את משרד החינוך, משרד הבריאות, ואת המסגרות לפעוטות, ומייצרת דרכי פעולה מצד ההדרכה, מצד מזרקי האפיפן ומצד ההקצאה. וזאת מכיוון שגם כשילד מקבל הקצאה של שעתיים, הוא לא מקבל אותה למסגרת הפרטית. המסגרות שלנו עוברות עכשיו חוויה של הסתגלות במערכת החינוך. הן מכשירות את הצוותים שלנו. הן משתדלות להיות הכי טובות יש והן גם מנסות הכי הכי הרבה להימנע מאפליה. כשילד עם אלרגיה או עם מולטי אלרגיה מגיע לגן פרטי, לפעמים מנהלת הגן עשויה לשקול אם לקבל או לא לקבל, לא בגלל שהיא לא רוצה לקבל את הילד אלא מאחר והיא לא בטוחה שהיא יכולה לתת לו מענה מציל חיים. זה לא ממקום מפלה אלא ממקום שרוצה להגן עליו ולשמור על חייו, כי הסביבה היא סביבה עתירת גירויים, כפי שציינו פה חברותיי. רוב המזון בגילאי לידה עד שלוש הוא כזה שאם לילד יש אלרגיה לחלב, לגלוטן, לבוטנים, לקטניות או לפחמימות כאלו ואחרות, האלרגיה שלו מתגלה אצלנו או נחשפת אצלנו. אנחנו צריכים קצת יותר הכוונה והדרכה, ובטח לקיחת אחריות. זה מוביל אותי גם לעניין המשפטי כעורכת דין.

קראתי שהמזרק הזה עולה כ-500 שקל לזוג. מי נושא בעלויות? האם אלו הם ההורים?

ילד שמוגדר כילד עם אלרגיה מקבל את זה באופן אישי על ידי הרופא שמטפל בו. ההורים מקבלים מרשם ורוכשים צמד ואחד מהם הולך עם הילד לגן. מסגרת הגן אמורה להחזיק אחד כזה במסגרת כי יכולות להתפתח אלרגיות כי הילדים הם בגילאי לידה עד שלוש, ולעיתים הם נחשפים לראשונה למזונות במסגרת. המסגרת אמורה להגיש סיוע מציל חיים. אנחנו אמורים להחזיק אחד כזה, שהוא לא תלוי הילד אלא תלוי מסגרת.

מי יכול לתת את הזריקה הזו לילד?

צוות שעבר הדרכה. הצוותים היום מחויבים בחוק.

בכל הגנים יש צוותים כאלה?

כן, כן. כולם עוברים על פי חוק הפיקוח הכשרה של קורסי עזרה ראשונה של 22 שעות, כאשר חלק מההדרכה היא התמודדות עם אלרגיות. אני לא יכולה להגיד לך שזה מספיק – קומסי קומסה. אבל אנחנו בהחלט משתדלים. זה המקסימום שאנחנו מצליחים כרגע לגייס מתוך המשאבים שהמדינה מקצה.

אנשים בפריפריה הצפונית והדרומית לא מקבלים דברים רבים במדינת ישראל בגלל המרחק וכיוון שהן אוכלוסיות חלשות ומוחלשות. האם גם הם מקבלים?

על הנייר הם אמורים לקבל. בפועל, בשל היעדר כוח אדם ותחלופה מאוד גדולה אצלנו בענף, וכיוון שאנשים מגיעים על בסיס פנוי להובלה, אתה קם בבוקר ואין לך סייעות. אתה לוקח אז מישהי שמוכנה לעבוד ליום, יומיים, אבל היא ללא הכשרה מתאימה. לעיתים מסגרות נאלצות לא לקבל את הילדים האלה מכיוון שהן לא מסוגלות לתת להן מענה מציל חיים במקרה של חשיפה לאלרגן, חלילה.

אנחנו מבקשים שהוועדה תגייס את כל המחויבים להמלצות משרד הבריאות, כי הם מנגנון ההגנה היחיד שיש לנו. ואם משרד הבריאות המליץ שהמדינה תיקח על עצמה אחריות של התקצוב של הדבר הזה או אספקה של הדבר הזה למעונות, אז, ראשית, בואו נתחיל בבסיס שבכל מעון יהיה מזרק אפיפן כדי שנוכל להגיש סיוע מציל חיים. שנית, הקצאת שעות לסייעות. כאמור, שעתיים ביום לא מספיקות. בגנים הפרטיים בכלל לא מקבלים. שעתיים זה יותר טוב מכלום. גם הגנים הפרטיים צריכים להיכנס לקריטריון. כי כשההורה מגיע לרופא, והרופא שואל לאן הילד אמור להגיע או איזה טופס הוא אמור למלא, אז לגנים הפרטיים אין טופס שאנחנו יכולים למלא ולהפנות את הילד לרופא או משהו שמישהו ייקח על זה אחריות. וגם עניין האחריות המשפטית. אנחנו חשופים בצריח אם חלילה קרה משהו לילד. אנחנו לא גוף שנמצא תחת אחריות ציבורית כזו או אחרת. אומנם אנחנו מוסדות חינוך בסוף, אבל אנחנו גם עסקים פרטיים. אין חברות ביטוח שמוכנות היום לכסות גן ילדים פרטי שמקבל ילד עם אלרגיה מסכנת חיים ולתת הגנה מלאה. קשה לנו לעמוד בהתמודדות הזו מול הורה ולהגיד לו שהלוואי ויכולנו יותר. מי שיכול לעשות "הלוואי ויכולנו יותר" הם היושבים סביב השולחן הזה. לכן, אנחנו מבקשים לגייס את הוועדה לעמוד בהמלצות משרד הבריאות ומשם להתקדם.

האם לקופות החולים יש תפקיד בכל הסיפור הזה?

לא שמחובר לגנים הפרטיים. אנחנו מונים 77% מהשוק, 350,000 ילדים.

קראתי באיזשהו שיש הסכם עם מד"א בנושא עליו אנחנו מדברים.

אני לא שמעתי דבר כזה.

אין שום הסכם?

אין שום הסכם.

אין שום הסכם. בהזדמנות זו אנחנו רוצים לאחל לשר הבריאות החלמה מהירה. נאחל לו הצלחה ובריאות.

המגזר הפרטי מופלה באופן קבוע לכל אורך הדרך, ולא רק בנושא של מענים אלרגיים. ראינו את זה בזמן הקורונה כשאמרו שמקבלים ערכות לבדיקת קורונה. כמובן שכל ילד בכל מוסד חינוכי קיבל 20 בדיקות, ואצלנו חמש. כמובן שזה לא הספיק וההורים היו צריכים לממן. אותו הדבר לגבי המזרקים. אמרו שצריך להיות מימון, אבל את המימון לא קיבלנו. יש דרך מאוד פשוטה והיא לעשות את זה דרך הילדים האלרגיים. אם הקופה תספק לכל ילד מזרק נוסף, אותו הוא יוכל לשים במוסד החינוכי, פתרנו את הבעיה איך להעביר. אני מניח שהבעיה הקשה היא הלוגיסטיקה איך להעביר כסף לגן פרטי או איך להעביר את המוצר לגן פרטי. אפשר לפתור את זה בקלות דרך קופות החולים. כל ילד אלרגי ממילא מקבל מזרקים מקופת החולים. אני אומר זאת כאחד שהוא אלרגי. זה נכון שלא בכל גן יש ילד אלרגי, אבל צריך לראות איך ניתן לעשות זאת בדרך מסוימת.

אתה אומר שלוגיסטית אפשר להחזיק את המזרק בכל פעוטון לשעת הצורך.

אותה גננת ניגשת לקופת החולים והיא מראה אישור שהיא גננת, והיא תקבל את זה. אי אפשר לקבל את זה דרך קופות החולים אלא רק דרך בתי מרקחת פרטיים או מקומות פרטיים, וזה לרוץ. אי אפשר להפריד את הזוגות. זה עלות מאוד גבוהה. התוקף מאוד מאוד קצר. היא ציינה פה שנה. כאחד שלוקח מזרק, אני יכול להגיד לך שיש לי תקופות שאני מקבל מזרק לחצי שנה כי זה התוקף שקיים. הכול תלוי בתקופה. עכשיו קיבלו קצת יותר ארוך כי היה מחסור כי מוסדות הציבור נדרשו. הדבר הזה נע ונד, וחייבים לשים פתרון באופן קבוע איך הגן מקבל את המזרק הזה בעלות מסובסדת ולא בעלות של 500 שקל כל חצי שנה.

אתה אומר בעלות מסובסדת. מי ישלם? ההורים?

לא. הגן יכול לספוג חלק. אם זה יהיה במחיר באמת סביר, הגן יספוג את זה. אבל לא הגיוני שהוא יוציא כל חצי שנה-שנה 500 שקל על מזרקים. אם הוא ישתמש אז הוא בוודאי ובוודאי יצטרך שוב לקנות למקרה עתידי אם יקרה, חלילה. צריך לשים לזה סוף. אם מדינת ישראל אומרת שהיא מספקת ומממנת את זה, אז תדאגו לזה.

למה שמשרד הבריאות ומשרד האוצר לא יממנו את המזרקים האלה? אני מניח שמספרם של הילדים האלה במדינה הוא לא בשמיים. מדובר אולי ב-600 ילדים.

זו השאלה שאנחנו שואלים באופן קבוע. זה לא רק ילדים. כל מוסד חייב להחזיק אצלו, גם אם אין אצלו ילד אלרגי. חשוב לקחת בחשבון שאצל ילד קטן האלרגיה היא דבר מתפתח. זה לא בהתחלה. נניח שהוא התחיל לצרוך חלב, לדוגמה, ואחרי תקופה הוא מפתח את האלרגיה. הדבר הוא לא חד משמעי. למשל, עד שהילד לא ייעקץ לא נדע שהילד הוא אלרגי לעקיצת דבורים. התקפה חמורה באלרגיה לדבורים היא מתפתחת.

אנחנו יכולים לבקש ולפנות למשרד האוצר להעביר כסף למשרד הבריאות עבור מזרקים לילדים עליהם אנחנו מדברים.

כן. משרד החינוך עם חוק הפיקוח אמור. לאט לאט הוא יידע על כל גן שקיים. הוא יודע לשלוח מפקחים, צוותים, והוא צריך לדעת ולדאוג גם איך הגן מקבל מזרק אפיפן. זה דבר מאוד מאוד פשוט וזה לא צריך לבוא על חשבון הגן באופן קבוע.

דבר נוסף שצריכים לקחת בחשבון, שהעלתה קרן, הוא נושא האחריות. כילד אלרגי אני זוכר שמורים היו פוחדים להוציא אותי לטיולים ולקחת את האחריות הזו. אין שום דבר שמבטח את הצוות בגן ואת מנהלת הגן. אם יקרה חס וחלילה משהו והיא תקבל תביעה, אז המשמעות היא להוציא את האוכל מהילדים שלה כי אחר כך לא יהיה לה ממה לחיות. באותו רגע היא אומרת: למה שאקח סיכון? אני לא יכולה לבטח את עצמי. באף חברת ביטוח זה לא קיים. אני לא יכולה לקחת אחריות כי אף אחד לא מוכן להסיר ממני את האחריות. אני אפחד לתת את הזריקה, אעדיף לא לעשות זאת. קודם נקרא לאמבולנס ושהם יחליטו. לפעמים זה זמן שמציל חיים. כדי לקבל שיתוף פעולה מהצוותים בשטח, אנחנו צריכים להגיד להם שהם לא צריכים לפחד מהילדים האלה. אי אפשר לדחות את הילדים האלה. בעבר אלרגיה היתה עניין נדיר, אבל היום אלרגיה היא דבר מאוד שכיח. אין כמעט מקום שאין בו ילד אלרגי. אנחנו לא צריכים להיות במצב שהצוותים יפחדו לטפל באותם ילדים. אנחנו צריכים לקבל אותם יחד בשיתוף פעולה. דיברו פעם בישיבות על הסרת האחריות הפלילית לגבי טיפול בילד אלרגי, וזה נעצר באיזשהו שלב. למעשה, חזרנו אחורה. אנחנו גם צריכים להבין שיש מקומות, כמו משפחתון קטן שמטפל בחמישה ילדים, שזו קצת בעיה לפעמים להשגיח על ילד בצורה ספציפית. לא כל אחד בנוי לזה. יש מסגרות שהן נמצאות בתוך בתים שבהם אוכלים הכול, והילדים חיים שם לצד בעלי הגן , המשפחה והילדים שלהם, וקשה ליצור הפרדה טוטלית ממזון אלרגני. צריך להלך פה בין הטיפות וליצור מצב אידיאלי ביותר למען הילדים האלה, מתוך הבנה של מה שקורה בשטח. יש את המצב האידאלי אבל צריך להיות ריאלי.

אני קראתי את תגובת משרד הבריאות. הם אומרים: כל הצוות עובר הכשרה בנושא אלרגיה. האם אכן ההכשרה הזו הועברה, מועברת, לצוותים ולאנשים שצריכים לטפל בזה? אני מתכוון לכלל מדינת ישראל ולא רק לערים שבין גדרה לחדרה.

הצוותים עוברים הכשרה. הבעיה היא עם התחלופה הגדולה של הצוותים כי אנחנו לא מספיקים להכשיר אותם. הענף כולו נמצא במצוקת כוח אדם מאוד מאוד קשה, ואני מניח גם בוויצ"ו, נעמ"ת, וגם בגני עירייה, ולא רק במגזר הפרטי. בגלל התחלופה לא מספיקים להכשיר את העובדים. שנית, חשוב להדגיש שיש הבדל בין לימוד תיאוריה לבין טיפול בפועל במקרה ומתרחש אירוע שזה. אנחנו יודעים את זה. אנחנו יכולים לקחת אדם שידקלם לך הכול בעל פה, אבל ברגע הקריטי הוא נכנס להלם והוא לא מצליח לתפקד.

אז מה הפתרון?

זה נכון שצריך את מזרק האפיפן, וצריך הדרכה. זה הדבר המינימלי. אי אפשר לעשות הרבה, אבל כן צריך לספק את ההדרכה, כפי שקורה היום, וזה בסדר גמור. צריך לגרום לצוותים לא לפחד מילדים אלרגיים. יש היום פחד מאוד מאוד גדול, ואני שומע מהשטח את החשש הזה.

איך עושים את זה?

ראשית, יש לגבות את הצוותים ולהגיד להם שאם הם לקחו ילד אלרגי ואם קורה משהו שקשור לאלרגיה אז הם לא ייתבעו מחר ויישארו בלי כלום

האם יש מפקחים שמגיעים לגנים האלה ומבקרים?

רק התחלנו את חוק הפיקוח. אני מניח שזה יהיה במהלך שנת הלימודים הבאה בצורה יותר מסיבית.

חברים, תודה רבה. אני מברך את חברי וידידי חבר הכנסת מופיד מרעי. אדוני, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש. לא הצלחתי להבין מי יהיה אחראי, ועל מה, ומה אנחנו צריכים לעשות כאן בוועדה. הוועדה יכולה לקחת את הנושא ולקדם אותו.

אתם אמרתם שמשרד הבריאות והאוצר יישאו בהוצאות המזרקים, ושהמזרק יעבור דרך קופת החולים של המשפחה ויגיע לילד. הילד יבוא עם המזרק לפעוטון, ושם המטפלת, שהוכשרה, ותוודאו שהיתה באמת הכשרה לכולם כי לא בטוח שזה אכן קרה, תיתן טיפול. אגב, זו הכשרה, לא הדרכה. יש הבדל. אתם צריכים לוודא שכולן מוכשרות לזה. כמו כן, תוודאו שיש פיקוח על ההכשרה ועל נושא נוסף שנשאיר אותו לסוף. אם כן, הוא מגיע עם מזרק, ובמקרה הצורך המטפלת תדע להזריק לו אותו בזמן אמת. החזקת המזרק תהיה אצל הילד או בפעוטון. הוא צריך להיות בפעוטון ויש צורך בכללים ותנאים להחזקת המזרק. אתם אומרים שאתם כמשפחתון או כפעוטון יכולים ללכת על חלופה אחרת ולקנות אותו, ושיש צורך באישור.

זה חובה בחוק שיהיה במקום, גם אם אין ילד אלרגי.

במקרה ויתגלה במקרה ילד שכזה אז יש מזרק.

אז למה להטיל את זה על משרד הבריאות? למה אתם לא עושים את זה מראש?

אין לנו יכולת לרכוש את זה כיוון שאנחנו לא יכולים לגשת לבית מרקחת ולקנות.

אתם צריכים לעמוד בתנאים. האם אתם אומרים: תנו לנו את הכסף, אנחנו נרכוש? תחליטו מה אתם רוצים.

לא. אסביר. בחוק הפיקוח נכתב שכל מסגרת לפעוטות מעל שבעה ילדים צריכה להחזיק מזרק אפיפן במימון המדינה. אנחנו לא יכולים לרכוש את זה. גננת לא יכולה לגשת לקופת חולים ולרכוש צמד מזרקים.

כארגון של הפעוטונים, והיום זה במשרד החינוך, האם אתם יכולים לקבל ישירות זאת מהמדינה?

מי יכול לרכוש את זה?

או המדינה או - - -

בשני המקרים המדינה תרכוש? תגידו איך.

- - -

אבל זה לא עובד. אנחנו לא מצליחים. ניסינו. את מוזמנת לנסות את הפיילוט. קחי את הטופס הזה ולכי לבית מרקחת ותגידי לי אם את מצליחה.

גבירותיי, אני מציע לא להישען במקרה הזה על המערכת הניהולית של הפעוטונים כי זה דבר חדש במשרד החינוך וכן ללכת על נוסחה שהאוצר יעביר דרך משרד הבריאות, משרד הבריאות יממן את זה. אתם תוודאו שאתם יודעים להחזיק ולתחזק ולתת את המזרק כמו שצריך וכשצריך.

הדבר הכי החשוב הוא שזה יגיע לילד. תודה רבה, חבר הכנסת מופיד מרעי.

ד"ר דינה צימרמן, בבקשה.

תודה רבה. אני רוצה לקחת את הדיון הזה צעד אחד אחורה מבחינת השאלה מה זה ילד אלרגי ומה הוא צריך. הדיון צריך להתמקד בנושא הזה. כולנו חושבים שחשוב שילדים יוכלו לקבל אפשרות להיות במעון ובכל מסגרת חינוכית כמו כל ילד אחר, כי ילדים עם אלרגיה הם לא ילדים חולים. לילדים עם אלרגיה יש אתגר. צריך לעשות להם התאמות, אבל הם לא ילדים חולים. הדרך שבה זה צריך להיעשות היא לדאוג לתהליך סביבה מוגנת, ויש לזה כמה רבדים: ראשית, לדאוג שהאוכל לא נכנס לתוך הפה של הילד. יש דרכים רבות שאפשר לעשות זאת. הפתרון של אדם ייעודי ספציפי שיעשה זאת הוא לא הפתרון היחיד. צריך לזכור שמה שקורה במעון שונה ממה שקורה בבית הספר כי הרבה פעמים מכינים את האוכל במקום, וזה נותן יותר תמרון. ולכן, צריך לקחת את הזמן עכשיו על מנת לחשוב איך דואגים שהאוכל לא מגיע לפיו של הילד. שנית, צריכה להיות הכשרה לכל הצוות לזיהוי סימני מצוקה. שלישית, כל הצוות צריך לדעת איך להגיב, בדיוק כמו שכל הצוות, חס ושלום, צריך לדעת איך להגיב כשנכנס גוף זר לפיו של ילד. גם במקרה הזה מדובר במניעה. איך אנחנו דואגים שאין חתכים קטנים שנמצאים באזור, איך אנחנו מזהים סימנים של השתנקות, ואיך אנחנו מטפלים אם אחד ושניים לא עבדו, חס ושלום. החשיבה לגבי אלרגיה צריכה להיות דומה בדיוק כשבונים סביבה מוגנת. לכן, אני קוראת לפנות לאחראי על המעונות. הדבר הכי קל היא ההכשרה. יש מערך כזה שקורה כבר עם משרד החינוך. משרד החינוך בנה מודל ומטמיעים את המודל. נכון, הטמעת מודל לוקחת קצת זמן, ואולי יש צורך קצת תגבור בדרך, אבל זו צריכה להיות החשיבה. החשיבה לא צריכה להיות בשאלה בכמה שעות של סייעת יש צורך אלא היא צריכה להיות על הדברים העקרוניים. שאלת תגבור כוח אדם היא חלק מהדיון בשלבים אלו ולא דיון נפרד.

מי אחראי לדאוג לכך שכל הצוות יקבל הדרכה? האם זהו משרד הבריאות או שמא גוף אחר?

זה חלק מחוק הפיקוח.

שנית, איפה יקבלו את ההדרכה? האם היא בתוך הגן? האם עושים איזשהו מפגש למספר צוותים של גנים באיזשהו מקום באמצע ומישהו בא ועושה את ההדרכה?

ישנם מספר דברים: קודם כול, יש הדרכה בסיסית, שכל מטפלת צריכה לעבור על מנת לעבוד בגן, וזה 22 השעות עליהן דיברנו, ונושא האלרגיה היא חלק ממנה. יש הדרכה בסיסית. צריך ריענון. לדוגמה, במשרד החינוך עשו סדרה אחר סדרה של מפגשים בזום עם המפקחות. יש היום כל מיני דרכים בהן אפשר לדאוג לכך. הריענון כאן יכול להיות גם שעה-שעתיים. אני הרציתי בכל הדברים האלה ואני יודעת שהדבר אפשרי. אפשר לעשות את זה.

אצלנו כולן עוברות הכשרה של קורס בסיס של 22 שעות, ואחר כך ריענון כל שמונה שעות. מה שאמרתי לגבי שעות ולגבי חוסר בסייעות וכו', לא נוגד האחד את השני. זאת אומרת, הצוותים מוכשרים. עדיין כשיש תינוק אלרגי לחלב והוא, מקבל שעתיים ביום, והסייעת מגיעה רק לשעתיים ביום, כשהכיתה אוכלת ושותה חלב שמונה או תשע שעות ביום, משהו פה לא תקין וזה לא יכול להמשיך ולהתנהל בצורה הזו.

צריך לקחת איש אחר בתוך הצוות ולהכשיר אותו להיות אחראי על זה כמו המבשלת.

כלומר, את אומרת שצריך עוד כוח אדם.

אני אומרת שהדיון על תוספת כוח אדם צריך להיות חלק של כל הדיון בנושא. ולכן אני אומרת שהשיחה לא צריכה להיות על סייעות למשך שעתיים לעומת ארבע אלא היא צריכה להיות בשאלה איך אנחנו דואגים לסביבה מוגנת. ואם צריך עוד כוח אדם, מה יעשה כוח האדם, מה עלותו, ובוודאי שצריך מישהו בעל הכשרה לעשות זאת. אבל זה צריך להיות דיון בין המשרדים כי בסוף זה גם תקציב. הדיון צריך להיות ברמה של כל השלבים האלה. אני רוצה לתקן מה שאמרת שהעניין הזה של המזרקים הוא לא במימון המדינה. משרד הבריאות עזר לרכוש את זה. אם יש לך קשיים, תפני שוב.

העזרה - באיזה אופן היא?

עזרה בעשיית איזושהי רכישה. קודם כול, לא אמורה להיות לכם בעיה לעשות זאת לפי החוק. כתוב בחוק שאם את באה עם הטופס, בית המרקחת צריך לקבל את זה. אם יש לכם בעיה פרטנית אז יש לנו אגף רוקחות, ואנחנו ננסה לעזור ולראות איפה הבעיה הזו. אבל העניין הזה שזה במימון, ואתם לא מקבלים מימון, שמקבל מישהו אחר, זה פשוט לא מדויק.

ד"ר צימרמן, אמרת שיש לכם מודל. האם יש לך את המודל הזה על מנת שנוכל להתרשם ולראות? האם את יכולה לשלוח אותו לוועדה?

אני יכולה לכתוב להם את הכללים מאחורי המודל, ואלו שלושה דברים שאמרתי. זה לא בנוי ברמה כי זה מצריך שיחה. המודל מבחינה מקצועית, שחשוב לילד אלרגי, זה השלושה כללים: ראשית, צריך לנסות למנוע את זה שזה לא ייכנס לפיו של הילד. אני אומרת את זה בכוונה כי יש דיון מבחינת השאלה לאן זה מגיע בתוך המוסד. שנית, ישנו עניין זיהוי הסימנים. שלישית, איך לדעת לטפל. כלומר, הזרקת אפיפן. זה עניין שבנוי אוטומטית כדי שיהיה הכי קל לעשות זאת. זה כמו המזרקים של אטרופין במלחמת המפרץ. זה בנוי למי שלא עבר הכשרה. כמובן שצריך הכשרה, אבל זה אמור להיות קל. מתקשרים למד"א. מד"א אמור להיות על הטלפון ולהדריך במקרה ושוכחים בזמן אמת. אלו שלוש השלבים של המודל של סביבה מוגנת. עכשיו צריך לקחת אותם לכל סוג מסגרת ולהתחיל להגיד איך אנחנו מתאימים את זה. וכן, אם מדובר על עוד כוח אדם, איזה סוג כוח אדם, ואיך מממנים את זה. בגדול, זוהי הצורה בה צריך להתקדם בנושא הזה, ולא דיון בשאלה של כמה שעות.

רשמנו את זה. אני חושב שצריך להעלות על הכתב את המודל שלך ולהביא אותו לכל הנוגעים בדבר כדי שיבינו שישנם שלבים בשמירת הפעוטות והילדים שלנו. תודה רבה לך, ד"ר צימרמן.

נציגת משרד החינוך, בבקשה.

שלום. נמצאת איתי עדי נועם, היועצת המשפטית. אנחנו אחראיות על התחום הזה במשרד החינוך. לשם הבהרה – אומנם המעונות היום עברו למשרד החינוך על פי החלטת הממשלה, אבל המענים והצרכים הרפואיים של ילדים, של פעוטות במעונות, נשארו במשרד הרווחה. צריך לשים את הדגש על הדבר הזה כי זה מאוד חשוב. דרך אגב, אנחנו המדינה היחידה בעולם שמטפלת בילדים אלרגיים בדמות סייעת. אין אף מדינה בעולם שיש לה סייעת לילדים אלרגיים במוסדות החינוך.

אז מה יש שם?

בדיוק אותה היערכות שאספר עליה. קודם כול, במערכת החינוך, לא לגבי מעונות היום, אלא לאלו שהם מגילאי שלוש ומעלה, שזכאים היום לסייעות בגין אלרגיה, יש עלייה מאוד משמעותית בדרישות לסייעות. במהלך עשר השנים האחרונות כל שנה יש עלייה מאוד מאוד גבוהה גם במספר הילדים האלרגיים בתוך המערכת.

למה? האם זה עניין של מודעות? אולי זה גם עניין של אוכל לא בריא.

ד"ר צימרמן תוכל להסביר זאת. יש עניין של מודעות של הורים שבודקים. אולי גם עניין של אוכל לא בריא. המון אוכל תעשייתי בשנים האחרונות או רכישת מזון שמגבירה את האלרגיה ואת הרגישות לאלרגנים שונים. אנחנו באמת רואים שיש עלייה מאוד מאוד חדה בבקשות. צריך לזכור שבמערכת החינוך ילדים אלרגיים מקבל סיוע עד כיתה ב'. הם ממשיכים להיות אלרגיים גם בשאר מערכת החינוך. כפי שד"ר צימרמן ואחרים אמרו, זה ברור לגמרי שההדרכה וההכשרה של הצוות הם הדבר הנכון, כפי שזה נעשה בעולם. גם אחריות. כשעלה עניין חוק מזרק אפיפן והחזקתו במוסדות חינוך גם אז אמרו שחלק מהעניין זה גם הכשרה כיצד להשתמש במזרק. ד"ר צימרמן דיברה על מודל של סביבה מוגנת, ואכן ילד אלרגי זקוק לסביבה מוגנת. אני מדברת כרגע על הגילאים עליהם אנחנו אחראיים, מגיל שלוש ומעלה. כלומר, יש לסביבה משמעות מאוד גבוהה בגן ילדים ובבית הספר. כלומר, מה קורה אם נכנס אלרגן, מה הגיע, עד כמה הילד שומר באמת, עד כמה אפשר לשמור על הניקיון של השולחן בבית הספר, שבו הוא אוכל, ועל הדברים שהוא נוגע בהם ואחר כך אולי מכניס ידיים לפה, מה ההתנהלות בבית ספר ומה מזמינים. בבית הספר זה קצת אחרת כי לבית הספר מגיעים ילדים משכבות שונות ומגילאים שונים וצריך להכיר. העלאת המודעות פה היא מאוד מאוד חשובה. יש לשים את הנושא הזה על השולחן ולהעלות את המודעות גם בקרב הורים ללא ילדים אלרגיים. הורים שאין להם ילדים אלרגי בבית לא כול כך מבינים את הקשיים ואת הקושי של ההורים ושל הילד בתוך המציאות הקיימת.

במהלך עשרים שנות תפקודי כמנהל לא שמעתי על זה ואף אחד לא דיבר על זה. אני סיימתי ב-2019, ואני חושב שילדים אלרגיים היו גם לפני ויהיו גם אחרי. כמנהל הייתי מאוד פעיל ולמרות זאת לא שמעתי. מה עושים כדי שמנהל בתי הספר, היועצות והאחיות, ובכלל כל הצוותים, יהיו מודעים לזה ושהמידע הזה יגיע אליהם כדי שהם יידעו לשמור על ילד אחד העלול לשלם בחייו?

אכן, ב-2019 התחילו הדרכות ייעודיות בבתי ספר. יכול להיות שזה היה בדיוק בשנה בה עזבת. יש היום מכרז למשרד החינוך עם מד"א. מנהל בית ספר יכול להזמין היום הכשרה לאלרגיה של שעתיים עבור צוות בית ספר, והיא נעשית על ידי חובשים של מד"א ללא עלות. אנחנו מפרסמים. זה עדיין לא קיים במאת האחוזים, אבל אנחנו באמת מקיימים את זה. עוברים על ההכשרות וההדרכות, פונים לבתי הספר, למנהלים ולמפקחים דרך המחוזות. התחלנו זאת בשנת הקורונה. בשנה האחרונה אנחנו, ביחידה שלי, מעבירים את אותו מודל ואת אותה ההדרכה, יחד עם ד"ר צימרמן ממשרד הבריאות ועם עמותת יה"ל. אנחנו עושים ביחד שיתוף פעולה מצוין כדי באמת להגיע לצוותים. התחלנו עם המחוזות, עברנו אחר כך לצוותי פיקוח במחוזות, למנהלים, לצוותי אגפי הגיל. כלומר, להתחיל לדבר על הנושאים הללו מלמעלה. צריך לזכור שבנושאים הללו ישנם גם נושאים טכניים. למשל, תליית שלט בבית הספר איך להשתמש במזרק אפיפן. הפקנו זאת לבתי הספר גם בעברית וגם בערבית. פרסמנו זאת לכולם. כמו כן, איפה נמצא מזרק האפיפן בבית הספר.

למה לא לעשות השתלמות, שמזכה כמובן בנקודות, למחנכי הכיתות יחד עם מנהל בית הספר? ברגע שמנהלי בית הספר, המחנכות והיועצות, עושים את ההשתלמות הזו אז יותר קל להגיע דרכם לכל מי שנמצא בכל בית ספר ובית ספר. המחנכת והמורים יקבלו על כך שתי נקודות, כך נדמה לי, לקורס השתלמות.

הדרכת עזרה ראשונה נכנסה לפיתוח המקצועי שכל גננת. כל גננת עוברת והיא מחויבת היום בפיתוח מקצועי של 30 שעות, ובתוכן יש שעות עזרה ראשונה והדרכה על אלרגיה. בבתי הספר אנחנו מדברים על הדרכה שתגיע בהיערכות לפתיחת השנה והזמנה של חובש לבית הספר שייתן הדרכה של עד שעתיים. אנחנו כל הזמן מגדילים את היריעה שלנו מבחינת ההדרכה. אנחנו חושבים שהכשרת הצוות היא באמת הדבר הנכון.

ילדים אלרגיים מקבלים סייעת עד כיתה ב', אבל הם לא מסיימים להיות אלרגיים בכיתה ב'. הם ממשיכים איתנו עד התיכון. זיהינו שאנחנו רוצים להגיע בהדרכות גם אליהם. לפני שנה הפקנו במשרד הבריאות הצהרת בריאות דיגיטלית. כל הורה לתלמיד בכיתות א' ומעלה יכול להצהיר בצורה דיגיטלית על הקשיים הרפואיים שיש לילד שלהם כדי שנוכל לראות עוד ילדים ולזהות אותם ולקבל תמונה רחבה יותר ולא רק לגבי מי שמקבל סייעת. זו פריסה מאוד מאוד רחבה. עד היום כל הצהרות הבריאות היו בתוך בתי הספר. ההורים ביום הורים היו צריכים למלא את ההצהרה ולהגיש אותה, והיא היתה מגיעה גם לאחות בית הספר. למעשה, זה היה נשאר בתוך בית הספר.

ראשית, לגבי מזרקים. עלה כאן העניין שהם לא הצליחו לקבל מבתי מרקחת וכו'. קיבלנו הרבה פניות. הרבה פעמים היה מחסור, וזה מה שאמרה ד"ר צימרמן. צריך לפנות למשרד הבריאות. לפעמים יש מחסור ואז בתי המרקחת שומרים את זה עבור הילדים האלרגיים ולא מוכרים את זה לארגונים. לגבי סייעות – יש מחסור בכלל בסייעות באופן גורף בכל מערכת החינוך בכל הנושאים, ולא רק לילדים אלרגיים ולא רק למעונות באותן שעתיים. יש מגבלה.

מהי ההכשרה שאותה צריכים לתת לסייעת? איפה היא תעשה את זה? מהו התגמול שהיא מקבלת? אם אנחנו מכירים ויודעים את הדברים האלה, אנחנו יכולים גם לסייע בכניסת סייעות למערכת.

כל נושא הסייעות הוא באחריות השלטון המקומי והרשויות. אנחנו מטפלים בסייעות לילדים עם צרכים רפואיים, ולא רק עם אלרגיות, כמו: אפילפסיה, סוכרת. הן עוברות הכשרה דרך הרופא המטפל של אותו ילד או דרך המרפאה. העסקת הסייעת ותנאי השכר זה ישירות דרך הרשות המקומית. הוועדה שלנו במשרד החינוך מאשרת הקצאה של סייעת, אבל היא לא מעסיקה את הסייעת. תודה.

נעמה, בבקשה.

אני חייבת להתייחס לדברים שנאמרו כאן. אני מודה שאני שומעת חלק מהדברים ואני לא יכולה להישאר אדישה לחלק מהדברים שנאמרו כאן. מי שנפל עכשיו מהירח ונכנס לדיון הזה בטוח שבשנייה הזו, ממש כרגע, הגיעו ילדים אלרגיים למעונות היום, ושעכשיו צריך לראות איך אנחנו מטפלים בהם. זה נשמע כאילו הילדים שלנו לא נמצאים שם כבר שנים ארוכות. הילדים האלרגיים נמצאים במעונות היום מאז ומעולם.

ד"ר צימרמן מדברת על כך שצריך לעשות דיון בין הארגונים שמפעילים מעונות יום כדי לקבוע מי אחראי על ההדרכות, מי עושה את ההדרכות. אנחנו צריכים להיות הרבה הרבה הרבה יותר מתקדמים מהדבר הזה. לא יכול להיות שאנחנו יושבים פה בדיון ואף אחד לא יודע לתת תשובה מי אחראי על זה שיתקיימו הדרכות במעונות היום, ומי מפקח על זה שזה באמת קורה. אמרה אפרת לאופר שאנחנו המדינה היחידה בעולם שבה יש סייעות שישמרו ע הילדים אלרגיים. אנחנו גם המדינה היחידה בעולם שמתייחסת באופן הזה לילדים האלרגיים שלה. אין אף מוסד חינוכי בעולם, שבו גם אוכלים, וגם לומדים, וגם שוהים באותו מתחם. אין אף מקום בעולם, בטח לא במדינות מערביות, שבו הידע, ההסברה והמודעות לאלרגיה למזון כול כך נמוכים כמו במדינת ישראל כשאנחנו משווים את המענים שניתנים לילדים האלרגיים במוסדות החינוך, ראוי להשוות אותם בכל היבטים ולא רק בהיבטים שנוחים לנו. זה לא שאנחנו אוהבים את הסייעות, רוצים אותן, נעים לנו שלילדים שלנו יש סייעות. התשובה היא חד משמעית לא. ביום שהמערכת תדע לתת באמת מענים, ולא נשב כאן עוד פעם בדיון מוזר, שבו אף אחד לא יודע לתת תשובות לדברים הכול כך בסיסיים, כמו מי נותן הדרכה במעונות, זה כול כך ברור, זה הבסיס של הבסיס, אז יכול להיות שנשב פה בדיון ונוכל להגיד שלא צריך סייעות.

אדוני היושב-ראש, אני לא יודעת אם אתה יודע. אבל במעונות, למשל, ילדים אלרגיים לחלב מקבלים סייעת רק עד גיל שנתיים. ילד אלרגי לחלב בן שנתיים ויום לא מקבל סייעות במעון יום, ולא ברור למה. כך משרד הבריאות החליט, כך זה עובד. אין שום היגיון. חלב נמצא במעונות והוא לא יוצא משם. גם אם רוצים להוציא אותו, אף אחד לא מפקח שהוא באמת יוצא. לא ברור איך ולמה זה קורה. אנחנו יושבים ומדברים כאילו זו הפעם הראשונה שאנחנו דנים בסוגיות האלו, וזה מדהים אותי.

אפשר לפעול אחרת. עובדה שבמשרד החינוך ובמוסדות החינוך של משרד החינוך זה עובד אחרת. כמו שאנחנו מפקירים את החינוך של הילדים בגיל הרך, אנחנו מפקירים גם את בריאותם של הילדים בגיל הרך. לכן, צריך לשבת עכשיו, לא מחר, ולא מוחרתים, ולא בדיון שאולי יתקיים בעוד כמה חודשים, ולהבין מי אחראי, מי מפקח. אני מקשיבה למה שמה קורה כאן, ואני מודה שמה שאני שומעת בעיקר מאוד מאוד מכעיס אותי. לגבי הסברה והדרכה והעלאת מודעות – אנחנו, עמותת יה"ל, הגוף היחיד במדינת ישראל שעוסק בנושא הזה. משרד הבריאות לא השקיע עד היום שקל אחד כדי להעלות מודעות לאלרגיות למזון באף מקום במדינת ישראל. זו שערורייה גדולה מאוד. צריך להעמיד את משרד הבריאות על הטעות והזלזול שלו בנושא זה לאורך שנים ארוכות.

אני קוראת, בפעם המי יודע כמה, למשרד הבריאות לעשות גם פה מה שצריך לעשות כדי להעלות את המודעות בקרב האוכלוסייה הכללית. ילדים אלרגיים גדולים יותר שנמצאים במוסדות חינוך של משרד החינוך הם דיון בפני עצמו. אי אפשר, וגם לא נכון, להיכנס לזה כרגע. משרד החינוך מתקדם שם באמת שנות אור לעומת מעונות היום. יש עדיין הרבה מאוד דברים שצריך לעשות, לתקן ולשפר

נושא המזרקים עולה כל פעם. גם בהקשר הזה משרד הבריאות לא ממלא את התפקיד שלו ולא דואג שתהיה אספקה שוטפת של מזרקים. אנחנו כעמותה עסוקים בצרכנים פרטיים ולא רק עם מוסדות החינוך. אנחנו עסוקים במציאת מזרקים מבוקר עד לילה. זה לא שקיים מחסור עולמי. מי שאומר שקיים מחסור עולמי לא בדק זאת.

זה נושא כאוב. יש מקום למנות איזשהו פרויקטור שיפקח על כל הנושא הזה בכל המשרדים. הוא ירכז את כל הדברים ויעבוד עם כל המשרדים על מנת שלא ניפול בין הכיסאות.

אתה צודק, אדוני היושב-ראש. תראה את האבסורד. אנחנו יושבים פה בדיון, המי יודע כמה, שאתה מנהל היום, ומדברים על זה שכן או לא צריך סייעות לילדים האלרגיים. אבל אף אחד כאן, מקרב כל הגורמים המקצועיים, לא יודע להגיד מי מכשיר את אנשי הצוות במידה ויש סייעות או אין. אנחנו כול כך רחוקים מהמקום בו אנחנו צריכים להיות. אנחנו כול כך רחוקים מהמקום שבו שלומם וביטחונם של הילדים שלנו יהיה באמת מובטח בתוך המעונות. מבחינתי, כל דבר שישפר את זה הוא באמת ברכה והזדמנות להביא אותנו למקום טוב יותר. נמצאת איתי פה גם מעוז בן אבי. היא חברת ועד בעמותה שלנו. אם זה מתאפשר, היא רוצה להגיד שני משפטים. היא מרכזת אצלנו בעמותה את הטיפול בגיל הרך. אשמח אם היא תוכל לדבר.

חברים, הדברים מובנים. אם לא ניערך לקראת השנה הבאה בצורה נכונה, הגונה, ואם לא נרכז את הצרות והבעיות ששמענו פה, אנחנו נחזור לאותו דיון בשנה הבאה, וכך הלאה וכך הלאה, ולא ייצא מזה כלום. מרוב עצים לא רואים את היער.

יש לדייק בדברים שנאמרו כאן. במשרד הבריאות יש פורום אלרגיה שעובד בדיוק על נושא העלאת מודעות. הוא הכין כל מיני פלקטים שהועברו לכל טיפות החלב והרוקחים ובתי המרקחת כדי שאנשים יידעו. ברגע שנכנס לשם ילד אלרגי אז שיהיה חידוש לגבי איך משתמשים באפיפן. יש ממש מערך גדול בנושא האלרגיה וקמפיין: לא יוצאים מהבית בלי אפיפן, וגם מה קורה אם אנשים מתקשרים למד"א במקרה וישנם סימנים. אני מבקשת לדייק כאשר מצטטים אותי. אני לא אמרתי שעושים רק הדרכה, אלא אמרתי שכל המשרדים צריכים לשבת יחד ולנסות למצוא פתרון.

מי יביא את כל המשרדים לשבת יחד?

זו אולי הבעיה.

נכון. אם לא יהיה מישהו שימשוך בחוטים ושיגיד שיושבים בשביל כך וכך, ויוציא הזמנות ויקבע זמנים, אז כל אחד יגיד שהאחר יעשה, ובסוף לא עושים כלום. למי אנחנו צריכים להביא את המידע הזה? מה דעתכם? למי הסיפור הזה הכי נוגע? מי באמת אחראי על הילדים האלה?

אנחנו חושבים שזה משרד החינוך, אליו עברנו, כמו אל בית שמטפל בכל הילדים שלו באשר הם. וכמו שאמרה ד"ר צימרמן, זה לא ילדים עם בעיות רפואיות, אלו ילדים שצריכים לעשות להם התאמות. אני חושבת שגם פה אפשר לתת מענה, בדיוק כפי שמתאימים כיתה לילד עם לקות ראייה, כפי שמרחיבים משקוף לילד עם קושי בהתניידות, וכפי שעושים דברים אחרים. מדובר באחוזים בודדים בכל כיתה, אם בכלל. יש כיתות שגם אין בהן ילדים עם אלרגיות. משרד החינוך צריך לקחת אחריות על הדבר הזה. היינו שמחים לדעת האם מעונות היום בעלי הסמל מקבלים את המזרק מדי שנה?

- - -, המזרק שקיבלנו עכשיו הוא במימון שלנו, אם אני לא טועה.

נשמח להגיש שאילתה לוועדה, או אם כבוד יושב-ראש הוועדה יהיה מוכן לעזור לנו לברר האם מעונות יום מפוקחים בעלי סמל מקבלים מזרק במימון, וזאת כדי שאנחנו נדע איפה זה שם אותנו. אנחנו נשמח שהוועדה תעזור לנו להשיג תשובה לזה. כי רק עכשיו קיבלנו רישיונות של משרד החינוך, ואולי זה יעזור לנו לגשת ולמלא איזשהו טופס, שהלוואי והיינו יודעים איפה הוא גם נמצא. אנחנו הולכים עם הטופס לבית מרקחת. עד כה נתקלנו סירוב מבתי המרקחת של קופות החולים, וזה היה רק מחברות פרטיות. אנחנו נשמח לקבל תשובה על זה. אם משרד החינוך יעשה איתנו ישיבה בשולחנות עגולים ויעשה לנו הסברה לעניין ילדים אלרגיים במסגרת החינוך הפרטיות, זה יקל עלינו להעביר את האינפורמציה לשטח שלנו. במשרד העבודה זה היה בדיוק על התפר. כלומר, הדיון האחרון באוגוסט היה בדיוק במעבר.

כמו שאמרנו, יש החלטת ממשלה על הנושא הזה. אתם מעלים נושאים חשובים מאוד. הם עדיין באחריות ובסמכות משרד העבודה והרווחה. את הסוגיות האלה צריך ללבן מולם. אנחנו נוכל לשתף פעולה כדי שתלמדו מה עושים במערכת החינוך, אבל זה לא באחריות כיום, לפי החלטת הממשלה, של משרד החינוך.

אבל אנחנו ישבנו בדיון על כך שחוק הפיקוח – תקנותיו והחלטותיו, עברו לממונה חדש שהוא משרד החינוך.

נכון, אבל יש החלטת ממשלה מס' 951, מיום 9 בינואר 2022, האומרת שתחומי הטיפול בפעוטות הזקוקים למענים, שניתנים כיום על ידי משרד הרווחה והביטחון החברתי, יישארו במשרד הזה. זה לא בסמכות ובאחריות משרד החינוך.

כבוד היושב-ראש, אנחנו מרגישים כמו היריון מחוץ לרחם. ילדים אלרגיים במשרד העבודה, המעון במשרד החינוך, התקציב הוא משרד האוצר, והפיקוח הוא של משרד החינוך. שאלוהים יעזור לי.

חברים, צריכים להסדיר את הנושא הזה. אי אפשר שכל אחד ישליך על השני. אנחנו לא יודעים מיהו האחראי שיכול לתת לנו דין וחשבון.

נכון. ועד שזה ייגמר, הילד יעבור את גיל שלוש. יש על זה עיצום כספי.

כאשר תהיה ביקורת אחר כך לגן, ולא יהיה בו מזרק אפיפן, יבואו בטענה לאותו גן. אף אחד לא ייקח אחריות ממשרדי הממשלה. הכול נופל פה בדרך לא הגיונית. אנחנו צריכים שבתוך משרד החינוך יקום גוף, שיהיה אחראי על גוף נושא הבריאות, ושהוא יעמוד בקשר עם משרד הבריאות. הוא ייתן את ההנחיות הלאה. חשבתי על פתרון יוצא מהכלל. הרי החל מספטמבר, הבא עלינו לטובה, יהיה נציג משרד החינוך כל חודש ארבע שעות בתוך המעון. הוא מגיע לכל המעונות הפרטיים, למעונות ויצ"ו ונעמ"ת, לצורך ייעוץ. הוא לצורך חינוכי אבל הוא הקשר. יש מפקחים, יש הכול. מגיעים לגנים ויש אפשרות להעביר להם מזרקים.

משרד החינוך, האם אתם לא מבקשים לשנות את החלטת הממשלה ולקחת את זה אליכם?

צריך להמציא כתובת ברורה היודעת מה תפקידה. היא זו שתפקח ותעשה מול כל הגורמים הנוגעים בדבר. אם נשכיל לעשות דבר כזה, נחסוך מעצמנו את כל הוויכוח המיותר הזה.

נציגת משרד הרווחה, בבקשה.

בוקר טוב. אני מנהלת תחום גיל הרך במשרד הרווחה והביטחון החברתי. הרבה מאוד שנים אני מתעסקת בתחום הזה. העליתי אותו אפילו למודעות לפני שבע-שמונה שנים. אנחנו גם לא משרד שעוסק באוכלוסיות בסיכון, באוכלוסיות מוחלשות. טיפלנו בנושא האלרגיה הרבה שנים על אף שאנחנו לא אמונים על מעונות היום ועל כל המסגרות, וגם לא על אוכלוסיית ההורים העובדים. זה לא אוכלוסיית היעד של משרד הרווחה. הרבה הרבה שנים נתנו לזה מענה, לאוכלוסייה מאוד מאוד רחבה, ואף הצפנו את הנושא בסדר-היום הציבורי. הייתי פה בעשרים דיונים בתחום הזה.

כיום בהחלטת הממשלה משרד הרווחה והביטחון החברתי ימשיך לתת מענה לאוכלוסיית היעד של המשרד הרווחה והביטחון החברתי. כלומר, אנחנו נשארים בסטטוס שאנחנו נותנים מענה לילדים עם אלרגיה שהם תחת חוק פעוטות בסיכון. זה אך ורק הילדים שהוכרו על פי חוק פעוטות בסיכון אם לשהות במעון על פי חוק, וזו זכותם. הם מוכרים למחלקות לשירותים חברתיים על ידי העובדים הסוציאליים ואנחנו נותנים להם אז גם מענה של סייעת. כשהיינו משרד העבודה והרווחה, היתה חלוקה שכל אוכלוסיית ההורים העובדים מקבלים את המענה דרך זרוע העבודה. ולכן, לגבי כל אוכלוסיית ההורים העובדים, שיש להם ילד עם אלרגיה, אשמח שמשרד הכלכלה היום, שהוא זרוע העבודה, יתייחס. תודה.

דפנה מאור, מנהלת אגף לעידוד תעסוקת הורים בזרוע העבודה, במשרד הכלכלה, בבקשה.

בוקר טוב. אני מנהלת אגף לעידוד תעסוקת הורים בזרוע העבודה במשרד הכלכלה. אנחנו סוג של צד במהלך הזה מבלי שהתכוונו, רצוי לומר. לגבי הטיפול בילדים אלרגיים - כשעברו מעונות היום למשרד החינוך, הועבר עימו כל התהליך של רישום עבור ילדים אלרגיים. בשל הסכמה של ראש זרוע עבודה, אנחנו הסכמנו להמשיך ולטפל ברישום וקבלת הבקשות של הילדים האלרגיים. זאת אנחנו עושים במערכת הקיימת במשרד. מייד כאשר הבקשה מאושרת, אחרי שאנחנו בודקים שיש בה את הטפסים המצורפים הרלוונטיים, זה מועבר למשרד הרווחה, ומשם הטיפול כולו הוא שלהם.

האם אנחנו פותרים בכך את הבעיה?

המנגנון של משרד הרווחה הוא לא מנגנון מטפל, הוא צינור העברת הכספים ומתן הסייעת. הוא יימשך עד סוף שנת הלימודים הזו. אנחנו במשא ומתן והידיינות מתמשכת עם משרד החינוך בנושא הזה.

בסופו של דבר, כולם מגיעים למשרד החינוך. נראה לי שזה הכי טוב.

חברים, אני מבין שב-1 בספטמבר פוקע תוקף חוזר מנכ"ל משרד הרווחה אנחנו לא צריכים לחכות עד ל-1 בספטמבר ולהתחיל לחפש פתרונות לשאלה מה אנחנו עושים. מרגע זה אנחנו צריכים לקבוע דברים כדי שאנחנו נדע מיהו האחראי שיטפל בילדים האלה ב-1 בספטמבר על מנת שהם יקבלו מענה הולם, נכון ואמיתי, ולא למראית עין. זה מה שאנחנו צריכים לעשות. בסופו של דבר, כולם יגיעו למשרד החינוך, וגם אלו שהיו במשרד הרווחה. אני פונה מכאן לשרת החינוך, לקברניטי משרד החינוך, לקחת את היוזמה ולעשות איזשהו מפגש בין כל המשרדים הנוגעים בדבר ולהגיד: רבותיי, בואו נטפל בנושא הזה בגוף אחד שידאג לילדים שלנו בכל חלקי הארץ. משרד החינוך, האם הצעתי מקובלת?

שוב, יש החלטת ממשלה ואנחנו צריכים לפעול לפיה.

בסדר. הממשלה היא שלנו, משרד החינוך הוא שלנו, והילדים הם בעיקר שלנו.

נציגת השלטון המקומי, בבקשה

אני מצטרפת לעמדת יושב-ראש הוועדה שיש להסדיר את זה. צריך לדעת מי האבא והאימא ומולו לפעול. אנחנו כבר ביוני, וספטמבר זה עוד רגע.

יפה. נכון.

נציגת המועצה לשלום הילד, בבקשה.

ישבתי והקשבתי. אפשר קצת להשתגע. אני אומר את המובן מאליו. נכון להיום, מעונות היום הם לא מקום בטוח לילדים אלרגיים. הסיבות כבר נאמרו. זה גם עניין הנהלים. חוזר מנכ"ל משרד החינוך צריך להיות גם על מעונות היום. הנהלים היום הם בגדר המלצות. אין אכיפה של הנושא הזה, אין מספיק הכשרות של הצוותים, וכבר דיברנו למה. הסייעות מגיעות למעון סמל, שבו יש אפשרות לילד לקבל סייעת. ואם הוא עובר ועדה ונותנים לו סייעת, הן כמובן מגיעות רק לשעתיים ובשעה השלישית הילד מופקר. כאמור, אין אימא ואבא לנושא הזה. כל משרד אחראי על חלק אחר בפאזל הזה, ובסוף אין מישהו שדואג לילדים האלו. אחרי הבית, המקומות האלה צריכים להיות המקום הכי בטוח עבור הילדים. אבל זה לא קורה.

מי צריך להיות האימא והאבא. יש החלטת ממשלה, אבל צריך לעשות פה סדר. משרד החינוך צריך להיות אחראי על זה כי מדובר בזכותם של הילדים לחינוך, בזכות לגישה לחינוך, ובזכות לחינוך שוויוני. אף אחד לא רוצה לקבל את הילדים האלה כי הם נתפסים כנטל ולא מרגישים מספיק ביטחון לטפל בהם כי לא נותנים למסגרות האלה מעטפת ראויה וביטחון כדי שהן יוכלו לטפל, וכדי שהן יוכלו להגיד שהן מקבלות את הילד בלב שלם ולהכיל כל אירוע שמתרחש. זה לא קורה היום, המצב היום הוא רחוק מזה.

לגבי סביבה מוגנת - בגילאים האלה אנחנו לא תמיד יודעים מפני מה צריך להגן על הילד. יש ילדים שאנחנו יודעים שהם אלרגיים, ויש ילדים שאנחנו מגלים את זה בתוך המסגרת. בגילאים הגדולים יודעים על האלרגיה. כשאנחנו כבר יודעים למה הילד אלרגי, אפשר לייצר סביבה יותר מוגנת. בגילאים האלה חייבים להיות בקשב. אם היו מספיק מטפלות, ואם יחס התקינה במעונות היה דומה לשאר מדינות העולם, אז היינו במקום טוב. אם היתה סייעת אחת על כל שלושה ילדים אז היינו במקום אחר לגמרי, ואולי היה אפשר לתת קשב ולזהות מקרי פגיעה. אבל אנחנו לא במקום הזה, אנחנו רחוקים משם. יש מטפלת מחנכת על כל שישה ילדים. כשכולם מתרוצצים ממקום למקום היא לא יכולה לזהות מצבי מצוקה. אי אפשר לבנות רק על זה. כל עוד המצב לא משתנה באופן מערכתי ותשתיתי, חייבים לתגבר את עבודת הסייעות. צריך לתת להן לעבוד כל השעות, שש שעות. גם בגנים הפרטיים צריך לתת את כל המעטפת המיטבית למעונות היום כדי שהילדים וההורים ושכולם ירגישו ביטחון ללכת למסגרות הללו.

אנחנו נפנה למשרד האוצר לפתוח את הלב והכיסים, ולתת למשרד החינוך כדי שהסייעות שלנו יקבלו מספיק שעות. כמובן שהשכר שלהן צריך להיות הולם ומכובד, ושיהיה להן רצון כן להיכנס לתפקיד הזה ולעשות אותו. זה מאוד חשוב.

לסביבה מוגנת, ולא משנה באיזה גיל, יש משמעות. וגם להטמעת הידע. אמרת דברים נכונים שמחזקים מאוד את הסביבה. הסביבה המוגנת היא מוגנת. היא לא בטוחה במאת האחוזים. ציין האדון שגם אצלו בבית אוכלים ילדים אלרגיים. אנחנו צריכים להגביר את המודעות בקרב הצוותים, זה צריך להיות הדבר הראשון במעלה. אי אפשר שנחשוב שהפתרון לילדים אלרגיים הוא רק סייעת. היא לא רק הפתרון. גם לסביבה, לשילוט, ליידע ומודעות, יש חשיבות. תחשבו על שילוט פשוט עם תמונה של הילד כשנכנסים לגן, ומה קורה כשיש פתאום סייעת מחליפה, סייעת ממלאת מקום, או גננת משלימה, שרואה את השלט. צריכים להכיר ולדעת את זה. להיכרות, לסביבה, ובכלל להדרכת הצוות, יש משמעות גבוהה. אנחנו, מבחינתנו, מכניסים כאן באמת המון המון יידע, ובאמת פועלים המון כדי לייצר המון יידע בקרב הצוותים.

אבל אי אפשר להגיד: בואו ניפטר מהסייעות.

אף אחד לא אמר משפט כזה. אנחנו אומרים שצריך לפרוס את היריעה מבחינת הדרכת הצוותים והסביבה. הדיון לא יכול להתמקד רק בסייעת, צריך לחשוב על המון דברים. למשל, על מזרקים. יש לוודא שיש מזרק במעון ולוודא שיש אליו גישה. יש דברים שאנחנו צריכים לחשוב עליהם, וזו הסביבה.

אני חושב שצריך להיות תיק לכל ילד, שיהיה זמין לכל גננת וסייעת מחליפה.

גם וגם. יש שניים: יש גם לילד באופן אישי, וצריך להיות גם בגן.

בדיוק.

אני רואה שכל פעם מתעלמים מהבעיה והולכים להדרכה. ההדרכה נעשית. הבעיה היא שיש לי גן שעומד עכשיו בבית משפט כי הילד קיבל התקפה אלרגית כי לילד אחר היתה גבינה על החולצה, שהוא הגיע איתה מהבית, והוא הכניס את החולצה לפה. תינוקות עושים את זה. פה הבעיה. אותה גננת יותר לא רוצה להכניס את הילדים האלה. אנחנו צריכים לתת לזה משקל. אותם צוותים צריכים לדעת שיש מי ששומר עליהם מפני אותם הורים שלא מקבלים את זה. אין מה לעשות, ילד אלרגי יקבל התקפות אלרגיות. לידיים של ילד אלרגי יגיע המזון, אם זה בגלל שילד הגיע מהבית עם במבה בכיס, או ילד שהגיע עם גבינה על החולצה, ואם זה דבורה שהגיעה פתאום ועקצה את אותו ילד. אי אפשר לשמור על כל הדברים האלה, הדברים האלה יהיו. ילד אלרגי יגיע מדי פעם לבית חולים עם התקפה אלרגית, זה שאלה של זמן. אי אפשר להימנע מזה לחלוטין. אבל מי שומר על אותם צוותים? למה שהם ירצו להחזיק את הילדים האלה? אנחנו נותנים היום סיבה לברוח. בואו נקבל את הצוותים. לא רק הדרכה ומזרק, צריך לשמור עליהם.

כלומר, אתה מתכוון להגן עליהם משפטית, ולעגן את הזכויות והחובות שלהם.

כן. אנחנו יכולים להגיש לכם תביעות על סך חצי מיליון שקל כנגד מנהלת גן, ואפילו מנהלת משפחתון של 12 ילדים, שייקח לה בערך 20 שנה לצבור את הכסף הזה. במסגרת הזו יש רק עשרה ילדים. הם נתבעים אזרחית עד לרמה שהם יכולים לאבד את קורת הגג שלהם, ולכן הם מסרבים. אין להם יכולת הגנה. החוק מחייב היום מעל שבעה ילדים. אנחנו צריכים גם להסתכל על זה בראייה מרחבית. יש את ההורה, הילד והמסגרת. חייבים לחלוק כאן את האחריות.

הכי מדאיג אותי שלא יהיו לילדים האלה מסגרות.

אולי לעשות גם סקר רחב בין כל צוותי החינוך ולשאול אותם האם הם מרגישים ביטחון לפעול בגן עם ילד אלרגי, והאם הם מרגישים שיש להם את כל הכלים. המשרדים יקבלו את התשובות, ויחשבו בהתאם מה צריך לעשות כדי שהצוותים האלה ירגישו ביטחון. אפשר לעשות הכשרות עד מחר, אבל בסוף איש צוות צריך להרגיש גם ביטחון שהוא יודע לתפעל את האירוע.

נציג הסתדרות הרפואית בישראל, בבקשה.

אני מזכיר הארגון לאלרגיה ואימונולוגיה. קודם כול, אני מקשיב מאוד בעניין לכל הדיון. אני חושב שהוא מאוד חשוב. אני אומר כמה דברים מהצד המקצועי של עמדת האיגוד שלנו. אנחנו קוראים כבר כמה שנים בדיוק למה שאומר כבוד היושב-ראש, לעשות שולחן עגול משותף לכל מי שמתעסק בתחום כדי לשבת ביחד ולמצוא פתרונות נכונים.

כאמור, השכיחות לאלרגיה למזון נמצאת בעלייה. זה לא רק מודעות אלא זה גם השכיחות. אנחנו רואים היום שההיקפים הם הרבה יותר גדולים מכפי שראינו לפני עשר שנים. זה אומר שגם פתרונות, שהוגדרו בזמנו כזמניים, כמו הפתרונות של משרד החינוך לתת את הסייעות, לצערי, הופכים לפתרונות קבע ולא נשארים זמניים. ההיקפים שבהם נדרשים לתת אותם רק הולכים ועולים, ואני לא חושב שהמערכת יכולה לעמוד בזה. שנית, דווקא התגובות של התינוקות הקטנים, שהם מתחת לגיל שלוש, יותר קלות. זה לא שאנחנו רוצים שהם יעשו תגובות, אנחנו לא רוצים שהם יעשו תגובות בכלל, אבל הם פחות בסיכון לתגובות קשות. דווקא לגבי האוכלוסייה שהיא הכי בסיכון, הילדים מעל גיל עשר והמתגברים, המערכת בכלל לא מודעת לקיומם ובכלל לא דואגת להם. לכן, אני מתחבר מאוד לדברי משרד החינוך שהפתרון צריך להיות מערכתי. צריך לצאת מנקודת הנחה שסייעת היא לא הפתרון. אנחנו כן רוצים להוציא את הסייעות גם מבתי הספר, וגם לא להכניס אותם לגנים. אבל בדיוק כמו שנעמה מעמותת יה"ל אומרת, לא יכול להיות שהפתרון יישאר באוויר. הגיע הזמן שהצוותים מכל המשרדים יישבו וייתנו פתרונות איך עושים הגנה מערכתית על הילדים האלה מגיל הגן, מגיל המעון, ועד גיל ההתבגרות. זה לא רק נוגע לשאלה של כן או לא סייעת, אלא זה גם נוגע להנחיות חוזר מנכ"ל, שבעינינו הן מאוד לא נכונות, של הגבלת הכנסת מזונות אלרגניים לבית ספר. כמו שדובר פה, שכיחות של אלרגיה למזון עולה. בכל בית ספר ובכל כיתה היום יהיה ילד עם אלרגיה לחלב, לביצה, לשומשום, לבוטנים. מה אתם רוצים שהילדים האחרים יכניסו בסנדוויץ' שלהם לבית הספר? שוקולד פרווה, בלי חלב בפנים? גם הפרווה לא תמיד מגן מפני אלרגיה לחלב. מה אתם רוצים שהם יכניסו?

הסכנה באלרגיות למזון היא באכילה. לא במגע, לא בשאיפה. אם ילד אוכל את המזון האלרגני, זה המקום שהוא יכול לעשות תגובה. כפי שאמר נציג המעונות, תינוק יכול גם להכניס לפה דברים שהוא לא אמור להכניס, וצריך למנוע ממנו לעשות את זה. אבל הפתרון צריך להיות מערכתי ולא בהגבלת הכנסת מזונות אלרגניים. יתרה מזאת, אנחנו יודעים היום שאחת הסיבות לעליית השכיחות לאלרגיה למזון היא כי דוחים חשיפה למזונות אלרגנים. כדי להוריד את השכיחות ש לאלרגיה למזון, אנחנו רוצים לחשוף ילדים למזונות אלרגניים כמה שיותר מוקדם. כבר מגיל ארבעה חודשים, אם אפשר. כפי שאמרה מפקחת נעמ"ת, 70% - 80% מהתזונה היומית ניתנת במעונות. זה בדיוק המקום שהם יכולים לעשות חשיפה מוקדמת. אם עכשיו יהיה ילד עם אלרגיה לשומשום או לחלב במעון, ואנחנו נמנע מכל הילדים האחרים להביא את המזונות האלה, אז איפה הוא ייחשף ויאכל אותם? אני לא בטוח שבבית הוא יקבל מספיק. להיפך, מטרתנו היא למנוע התפתחות של עוד אלרגיות. אני חושב שהפתרונות לגבי איך להגן על הילדים צריכים להיות ברמת המערכת. שוב, זה לא צריך להיות ברמת הדיבורים אלא ברמת המעשים.

אני מתחבר לחלוטין להצעת כבוד היושב-ראש, שתהיה דמות אחת שתאגד את כל הטיפול בנושא אלרגיה למזון מגיל הגן ועד סוף בית הספר, והיא תרכז ותפקח על כל מה שנעשה בכל המקומות.

את מי אתה מציע?

ההצעה שזה יהיה ממשרד החינוך היא החלטה נכונה. הילדים מבלים את רוב שנותיהם שם. הם יקבלו אותם מהגיל הצעיר וילוו אותם במשך רוב השנים. יהיה להם הכי הרבה ניסיון. הם צריכים לעשות את זה גם בגיל היותר קטן. כאיגוד נשמח להיות שותפים לכל שולחן עגול כזה ולכל דיון.

יופי. פרופ' ארנון, תודה רבה רבה לך על הדברים המעניינים.

עו"ד ולרי זילכה, פורום ארגונים והורים למען ילדים עם מוגבלויות, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, תודה רבה על זכות הדיבור. אני מרכזת פורום של כ-60 ארגונים, ועוד הרבה מאוד הורים, שפועלים יחד לקידום מדיניות בעבור ילדים עם מוגבלות, בעיקר בגיל הרך.

אם אנחנו עוסקים בנושא פעוטות, יש לנו פחות או יותר שלוש קטגוריות: יש לנו את הפעוטות עם עיכוב התפתחותי, שמקבלים את המענים לשילוב במעונות היום הכלליים ממינהל המוגבלויות תחת משרד הרווחה. יש לנו את הפעוטות עם הצרכים הרפואיים. ילד שיש לו בעיה של סוכרת, גסטרוסטום או קנולה, שצריך תמיכה של סייעת או ליווי כדי להשתלב במעון יום כללי, ואת זה הוא לא מקבל מאף אחד. זו קטגוריה שאין לה מענה. ויש את הקבוצה של הפעוטות עם האלרגיות, וכל הדיון מתנהל סביב הדבר הזה.

אדוני שמע עד עכשיו את חוסר הבהירות על האחריות של משרדי הממשלה, מי לוקח אחריות על מה. אבל אדוני גם שמע את משרד החינוך אומר שברגע שאגף למעונות היום עבר למשרד החינוך, כל נושא התמיכות לשילוב עדיין נשאר במשרד הרווחה או איפה שזה היה. נדמה לי שיש פה חלון הזדמנויות. נכון, כמו שמשרד החינוך מגיל שלוש ומעלה נותן את כל המענים השילוביים, גם לעיכוב ההתפתחותי, גם לפעוטות עם צרכים רפואיים, גם לפעוטות עם אלרגיות, נדמה לי שהגיעה העת שמשרד החינוך ייקח גם את זה עכשיו לשלוש ומטה, וירכז ויסדיר את הנושא תחת אחריותו.

אני ערה לזה שמגיל שלוש ומעלה יש חוק לימוד חובה, ולכן משרד החינוך חייב לעשות. מגיל שלוש ומטה אין. יש חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות. זה לא מספיק. הפורום שלנו עובד עכשיו לקידום חקיקה כדי להסדיר את נושא השילוב משלוש ומטה. ברור לי שעדיין אין החלטת ממשלה, אבל צריכה להיות עבודת מטה, ושמשרד החינוך יתחיל לאט לאט, לא היום, לא מייד, לקחת את הנושא של שילוב פעוטות מכל הסוגים, עם כל הצרכים, על אחריותו, כמו שהוא עושה מגיל שלוש. זו האמירה הנכונה של המעבר של האגף למעונות היום למשרד החינוך, ולא בין משרדי. אדוני, תודה.

תודה רבה לך.

חברים, עוד מישהו רוצה להוסיף? כל אחד יסכם במשפט אחד, בבקשה.

החלטת הממשלה המסתיימת צריכה להשתנות. כנראה שמשרד החינוך צריך לקחת את האחריות. אנחנו כשלטון מקומי נשמח לסייע בכל מה שנדרש.

אנחנו, במשרד הרווחה, נשמח מאוד לקיים את הדיונים ביחד, כפי שכבר עם התחלנו, גם עם הבריאות וגם עם החינוך, לטובת הילדים האלה.

מבחינתי, כשמדברים על כל נושא, ובוודאי כאשר מדברים על נושא שהוא בריאותי הכרוך בסכנת חיים של תינוקות, ונאמר כאן קודם שאנחנו המדינה היחידה בעולם שיש בה פתרון כזה או אחר, אנחנו בין המדינות היחידות בעולם שיש בה תקינה כל כך עלובה, פשוט עלובה, ועצובה, שבה יש 11 ילדים בני שנתיים על מטפלת אחת, שישה תינוקות על מטפלת אחת. צריך גם לקחת את הדבר הזה בחשבון ולהסתכל על המכלול ולא רק על הפרטים. כשמדברים על איזושהי רפורמה צריך לראות ולהכיר את המסגרות שלנו. אני שמחה על המעבר למשרד החינוך, ואני מאוד מקווה שבאמת הדברים יתקדמו. הדלת שלנו תמיד פתוחה. כל מי שרוצה, מוזמן להגיע למעונות היום שלנו ולראות מה אפשרי, מה לא אפשרי, כדי שנוכל לקדם את העבודה למען בריאות הילדים.

תודה רבה לך.

לוסי חדידה מארגון הגננות, בבקשה.

תודה רבה, כבוד יושב-ראש הוועדה. אני שמעתי את קודמיי. גם היום נשמע בוועדה הזו שאנחנו עדיין בין משרדים לאור מעבר למשרד החינוך בפרסומים ובכל אמצעי המדיה. מתברר שהיכן שנוח, אנחנו במשרד החינוך, בעיקר בדרישות, ואיפה שאנחנו צריכים לקבל קצת הקלות והטבות אז אנחנו מופקרים בין המשרדים, וצריכים גם לנחש מול איזה משרד אנחנו אמורים לקיים שיח ולקבל מענה.

אנחנו כן מקבלים הכשרות. צוין פה על ידי משרד החינוך עניין השילוט, ההיכרות עם הסביבה והדרכה, אבל כל הדברים האלה באים פחות לידי יישום אצלנו במסגרות הפרטיות.

נאמר שילד לא מסיים את האלרגיה שלו בכיתה ב', אבל ילד גם לא מתחיל את האלרגיה שלו בגיל שלוש. מפרסמים לציבור שאפשר עכשיו ללדת, וכל המעבר נעשה ושאנחנו עברנו למשרד החינוך. אבל נאה דורש, נאה מקיים. אנחנו רוצים לקחת חלק בשולחנות העגולים. אנחנו רוצים להרגיש חלק. אבל לא רק בדרישות אלא גם בהקלות על התחום שלנו, שכרגע הוא בתהליך מאוד מאוד קשה, בעיקר סביב מצוקת כוח האדם, וגם בדרישות אין סופיות מהמשרד.

אני רוצה להציע פתרון לגבי המחסור בסייעות משלבות. אפשר לקחת חובשות בעלות רקע רפואי המשתחררות מהצבא, וגם חובשות מד"א, ומתנדבים, וכל מי שיש לו ניסיון בתחום. יש לתגמל אותם ולהכניס אותם במסגרות בהן יש צורך. תודה רבה.

תודה רבה לך על הדברים המאלפים.

מה שחשוב לנו, וזה נאמר על ידי פרופ' ארנון, הוא שצריך להסתכל על הרצף ההתפתחותי של הילד. ככל שנקדים להיכנס באופן מלא למשרד החינוך, אז ההיכרות עם הילד בגיל הרך יותר, תוביל להיכרות של המערכת עם הילד הזה בשלבים היותר מתקדמים שלו בגנים הציבוריים, בבתי הספר, כשהוא יסיים את הליווי. כשהוא יסיים, בלי נדר, בכיתה י"ב, כל המערכת תדע לזהות אותו ולהתאים עצמה אליו, והוא יתאים עצמו למערכת כבר מהגיל הרך. זה יהיה פרופיל.

תודה רבה. משרד החינוך, בבקשה.

שוב, שלא נטעה. על פי החלטת ממשלה, המענים של כל הילדים עם צרכים נשארו במשרד הרווחה. כל מה שקשור בזה הוא בשיח מול משרד הבריאות לקבוע את הקריטריונים של הסיוע. שוב, לסביבה יש משמעות מאוד גבוהה. שם העניין כאן הוא הבנת והגברת המודעות, ועל זה אנחנו בהחלט נפרט. אנחנו גם בקשר ושיח. תודה.

תודה רבה. משרד הבריאות, בבקשה.

אנחנו נשמח לעבוד ביחד עם המשרד, שיקבל אחריות על זה, לפי הכללים שציינתי, וגם ראש האיגוד של האלרגיה.

חשוב שכל החלטות שנעשות יהיו יחד עם השטח עצמו. הרבה פעמים אני רואה שמטילים דברים ורגולציה וחוקים ותקנות והשטח עצמו לא יכול להתמודד. הוא גם לא מקבל תמיכה. השטח בורח מזה. אנחנו, השטח עצמו, מעונות ויצ"ו, נעמ"ת, המגזר הפרטי, צריכים להיות שותפים לכל אורך הדרך ולראות איך מחילים ואיך אפשר ליישם את זה. הרבה פעמים יש החלטות שהן לא ניתנות ליישום, ואנחנו מקבלים הפוך ממה שרצינו.

תודה רבה. נעמה, בבקשה.

אני מבקשת שככל שמתקיים דיון, שולחנות עגולים, דיונים משותפים, שיהיה מקום לעמותה כמי שמייצגת את ההורים לילדים האלרגיים. שלא יתקבלו החלטות מעל הראש שלנו, ושהן יהיו בשיתוף ומתוך רצון להגיע באמת לפתרון שהוא טוב לכולנו. בסוף לכולנו, למרות חילוקי הדעות, יש מטרה משותפת. כולם צריכים להיות שותפים בדיונים אלו.

ללא ספק. החלטת הוועדה: הוועדה דורשת להקים צוות בין משרדי, בראשות משרד החינוך, שיתכלל את כל סוגית המענים לפעוטות האלרגיים במעונות המפוקחים במעונות הפרטיים, בכלל ההיבטים. על הצוות לכלול נציגי ההסתדרות הרפואית, עמותות הורים לילדים עם אלרגיות, שלטון מקומי, ונציגי המסגרות השונות.

עד שהצוות יציג את החלטותיו, ואלה ייושמו, הוועדה קוראת לתגבר את שעות העסקת הסייעות במעונות המפוקחים וגם הפרטיים.

אני מקווה שהצלחנו היום לעשות ולהזיז משהו.

אדוני היושב-ראש, ואולי גם נציג האוצר.

גם נציג האוצר. זה הדבר החשוב ביותר.

נציג האוצר יושב בשקט. הכסף בכיסים ואנחנו לא מרגישים. חבר, בבקשה.

אין לי הרבה להוסיף על הנאמר. אני מצטרף לעמדה שהוצגה על ידי משרד הבריאות ומשרד החינוך. אני חושב שסייעת זה פתרון אחד מתוך סל הפתרונות הקיים. מי שאמור להגיד מה הפתרון המתאים הם הגורמים הרפואיים המקצועיים. שמענו גם את עמדת איגוד הרופאים שעוסקים באלרגיה וגם של משרד הבריאות. אנחנו מאוד מאוד נכונים לקדם נהלים שיבטיחו סביבה בטוחה עבור הפעוט. בהתאם למה שקרה במשרד החינוך, גם לשכבות הגבוהות יותר. כמובן שנפעל לסייע בדבר הזה.

שום דבר לא יזוז בלי כסף. הכסף הוא המפתח. ברגע שיהיה תקציב, הדברים ינועו ויתקדמו. וכמובן שעזרה לילדים ולהורים בסוגיה הזו היא מצווה.

תודה רבה לכם. נעמתם לי. אני נהניתי. אני מקווה שאתם אכן נהניתם. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:20.