פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



12
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
15/06/2022


מושב שני


פרוטוקול מס' 65
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום רביעי, ט"ז בסיון התשפ"ב (15 ביוני 2022), שעה 9:00

טיוב הליך הגשת התלונה על עבירות מין

חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – היו"ר

ענבר בזק

יעל סיני - יועצת השר לביטחון פנים

סנ"צ יפעת חסון - רמ"ד נפגעי עבירה ומשפחה, המשרד לביטחון הפנים

רונית פלץ - ראש פרויקט נפגעי עבירה, המשרד לביטחון הפנים

מירב ליסובסקי - מנהלת תחום יזמות - את"ב, המשרד לביטחון הפנים

יפעת רווה - עו"ד, משרד המשפטים

ד"ר בת-עמי ברוט - עו"ד, ראש תחום נפגעי עבירה, פרקליטות המדינה

סלעית שחר הוכמן - מנהלת תחום פ"א טיפול בנפגעים מינית - בגירים, משרד הרווחה והבטחון החברתי

אורית סוליציאנו - מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית

מיה אוברבאום - עו"ד, ראש תחום קשרי ממשל וקידום מדיניות, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית

יעל שרר - מנהלת הלובי למלחמה באלימות מינית

איתי נעמן - ממונה ארצי - נפגעי עבירות מין, הסיוע המשפטי

ליה קוק - עו"ד, המועצה הלאומית לשלום הילד

איתי נעמן - עו"ד, ממונה ארצי – נפגעי עבירות מין

ענת מימון

דלית אזולאי

רותם צור, חבר תרגומים





טיוב הליך הגשת התלונה על עבירות מין

בוקר טוב לכולן. אני פותחת את הישיבה של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, היום ה- 15 ליוני 2022, ואנחנו בטיוב הליך הגשת התלונה על עבירות מין. אני חושבת שבוועדה הזו כבר דיברנו המון, דיברנו המון גם בקדנציה הזו וגם בקדנציות קודמות על הקושי הקיים אצל כל מי שנפגע/נפגעת מינית כן לגשת ולהגיש תלונות או תלונה.

בדרך כלל הקושי נעוץ בפגיעה עצמה, בטראומה שכל נפגע או נפגעת מינית עוברים אחרי שהפכו לקורבן עבירה כזו, אבל גם כן דיברנו רבות על ההליך עצמו, על עצם העובדה על הקושי לשבור את החסמים להגיע לתחנת משטרה להבין איך התהליך קורה בתוך תחנת משטרה ועל היחס שמקבלות המתלוננות או המתלוננים, כאשר אני עדיין זוכרת את האמירה המזעזעת שאחת הקורבנות, או השורדות פגיעה מינית אמרה בוועדה, שהיא הגיעה להתלונן ואז היומנאי צרח בקול רם: "אונס!", כאילו מחפש מישהו שיבוא לגבות את העדות, ואז כל התחנה כבר ידעה על מה היא נכנסה להתלונן.

אני חושבת שכבר דיברנו וזה עלה בישיבה הקודמת, שבמשרד הבט"פ אתם עוברים איזושהי עבודת ניסיון לטייב את ההליך עצמו, כך שזה ייקל על על המתלוננים או המתלוננות על עבירות מין, להקל עליהם, לעשות את התהליך יותר ידידותי ויותר מבין ומכיל, ואני שמחה שקיבלתם החלטה כזו. אנחנו היום יותר נתמקד בלשמוע מה בדיוק תוצאות העבודה הזו וההליך הזה, ואני שמחה לתת לגברת יעל סיני, יועצת שר הבט"פ, לפרוס בפנינו את התהליך, בבקשה גברתי.

אז ראשית תודה רבה על ההזדמנות לבוא ולהציג, וחשוב לי לומר שלמעשה בגלל לוחות הזמנים והרצון המאד משמעותי, וגם, ואת זה אנחנו נראה גם בתהליך, כי אנחנו רואים בוועדה ובטח בך היו"ר, כשותפה שאפשר ללמוד ממנה, אז את גם הגורם הראשון שאנחנו מציגים בפניו את העבודה. במשרד כמובן ובאופק בפנים הוצגו המסקנות, אבל יש עוד גורמים שצריך להציג בפניהם את העבודה, ואני חושבת שזה מקום טוב להשמיע בפעם הראשונה, כי הערות שנשמע כבר נוכל להטמיע, וככה להביא את זה לתוך הארגונים בצורה בשלה יותר.

תודה רבה, אני מאוד שמחה וזו אמירה מאוד חשובה בעיניי, במיוחד שהיום מתרבים הגורמים העוסקים בעניין, ואני חושבת שלוועדה הזו, אם זה היה בזה שהייתי יו"רית, או תחת אחרים ואחרות שהיו, עסקה מאז ומתמיד וצברה המון המון ניסיון שעובר מקדנציה לקדנציה, לא חשוב מי היו"ר, אבל הידע כבר נמצא בתוך הוועדה ואני מאוד מעריכה את זה.

והדבר השני שיש לי לומר, ששניים מהמובילים של התהליך הם לא פה, אחד כי הוא בחו"ל ולא יכל להגיע, אבל היה בכל זאת חשוב לי כמובן לקיים את הדיון, והשני, גל ספן, שעבר מתפקידו כראש חוליית עבירות מין, אבל המפקדת שלו יפעת חסון פה, ושתינו גם היינו מאד מאד מעורבות, וכמובן נמשיך ללוות את הנושא.

אז חוץ מזה, שני הדברים, אבל אני גם רוצה להגיד להם תודה, כי הם עשו בסוף את עבודת הנמלים הכי משמעותית. אז נתחיל, בגדול כשיצאנו לדרך עם הבעיה, כמו שהגדרת אותה מצוין, כשאנחנו מבינים שההליך הפלילי הוא ארוך והוא כולל מספר מרכיבים, אבל יש את המקטע של הגשת התלונה, בעצם המפגש הראשוני עם תחנת המשטרה, שיכולות להיות עליו כל מיני נקודות כניסה. זאת אומרת זה יכול להגיע דרך החדר האקוטי, זה יכול להגיע דרך להתקשר ל-100, זה יכול להגיע דרך הגעה לתחנה, ודרך כל נקודות הכניסה ניסינו לחשוב מה המתודה הכי טובה שנוכל לעבור על הרצף הזה, לזהות את כל נקודות הכניסה ואת התהליך של הנפגעת במקטע של הגשת התלונה.

אז בחרנו איזושהי מתודה שנקראת חשיבה עיצובית, בעצם שכרנו חברה חיצונית שתלווה אותנו ותוכל לעזור לנו במבט הכי מקצועי ונקי על התהליך, וזו המתודה שנבחרה לעבור את התהליך. הדבר מגיע כמובן כחלק ממדיניות שר הבט"פ. הוחלט במיקוד יעדי השר, בתכנית ספר העבודה של המשרד, על מספר יעדים, וזה המענה של יעדי השר למאבק באלימות נגד נשים, שיפור השירותיות והמענה לאזרח באופן כללי, ובוודאי לאזרחית.

והנקודה השלישית, שזה גם חלק שהיה מאוד משמעותי, ויושבות פה נציגות הארגונים שהיו גם מאד משמעותיות בתהליך הזה, של הגברת המימד האזרחי בבעלות המשרד, זאת אומרת שאנחנו לא בסוף התהליך, אלא ממש ממש בשלבים הכי ראשוניים, נכניס את ארגוני החברה האזרחית לחשיבה, להמלצות, לביקורת, נהיה פתוחים להקשיב ולשמוע, כי בסוף יש להם המון ידע מקצועי.

אני חייבת להגיד שזה אחד הדברים שבדרך כלל כאשר אני מדברת על המשטרה, ובמיוחד מול האוכלוסייה הערבית, אני אומרת שהמימד האזרחי בעבודת משטרת ישראל כמעט נעלם, כאשר זה היה מול החברה הערבית, ואני מקווה שהכוונה במימד האזרחי היא מעבר לעניין של רק לשתף את החברה האזרחית, אבל כל התפיסה של מהו תפקיד המשטרה צריך לקבל פן או מימד יותר אזרחי. אני לא יודעת למה התכוונתם, ואני רוצה באמת ככה, אולי תסבירי, האם זה באמת הגברת המימד האזרחי בתפיסת העולם של המשטרה, או רק עניין של הכנסת ארגוני החברה האזרחית לשיח.

אז אני חושבת שאפשר יהיה לראות בתהליך שמדובר בשני הדברים. אני חושבת שבתהליך הזה היה לנו מאד חשוב להכניס את ארגוני החברה האזרחית כדי לשמוע, אבל אני חושבת שבכל הפתרונות, ואני אומרת את זה כמי שעד לפני שנה לא הכירה את עבודת המשטרה ואת עבודת המשרד לביטחון הפנים, אני חושבת שיש כל מיני כלים שפותחו בשנים האחרונות, שהם, את אמרת, הכנסת הגורם האזרחי, לצורך העניין, תפקיד שהוא מאד משמעותי וגם שותפים לו משרד הרווחה שפה, תפקיד שנקרא עו"ס משטרה, שזה בדיוק הבנה של הצורך הזה של גורם ביניים שמחבר, אפשר להגיד שהוא צעד לפני, אבל הוא עוד איזשהו גורם ממשלתי, עוד לא משטרתי, שעוזר לעשות את החיבור, אני חושבת שזו הראייה שלנו, גם כשאנחנו חושבים על פתרונות, זו לגמרי התפיסה, לגמרי הגישה, אני חושבת שמשטרת ישראל לגמרי שם בכוונה ובראש ובהבנה, שזה מה שצריך, פשוט לא תמיד מכירים את העבודה, לא תמיד מכירים את המאמצים, וגם לא תמיד המשטרה מספרת, שזה אני אומרת כביקורת על עצמנו.

אז את מסכימה שיש, תמיד אומרים "החברה האזרחית", אבל גם המובן הזה של איך מרככים את הקצוות, של מה זה אומר להגיע למשטרה, והופכים את זה למקומות ביניים שהם יותר אזרחיים, אז אני מסכימה להגדרה. הפרויקט עסק באוכלוסייה הכללית, זה חשוב גם להתייחס, בגירים בלבד, ועבירות שבוצעו במרחב הפיזי. על מה שקשור למרחב המקוון יש עבודה אחרת, שקשורה למחשבות שקשורות להרחבה ל-105 לבגירים, או כל מיני התמודדויות אחרות, זה לא בתוך התכנית הזאת, ניסינו להיות כמה שיותר ממוקדים, כמו שאמרתי שהוקדם על ידי, זה גם, אני חושבת שזו היתה הזדמנות ממש ממש טובה לעשות את העבודה ממש ממש ביחד, משרד ביטחון הפנים והמשטרה, ממש צעד צעד ביחד בכל הדיונים, בקשב משותף, בהקצאת משאבים וזמן משותפים. ואמרתי, שותפו בעלי עניין ממשרדי ממשלה נוספים ומהחברה האזרחית, הרשימה מופיעה בהמשך.

אז יש כל מיני דברים שקורים כבר עכשיו, שהם התקדמו וקורים במקביל לתהליך, חלק ישנים, חלק עתידים לקרות, ולקחנו אותם בחשבון, כי גם הדברים שקורים, צריך לראות איך הם משתלבים בתוך הרצף. אז מחלקי המשפחה, שמהיום שנכנסתי אני אומרת כמה שזה שם בעייתי, בגלל שזה לא מכיל בתוכו את הנושא של עבירות מין, ויש פשוט חוסר, לא אשכח שבשיחה עם יעל שר במשרד שמה, אז דיברנו על זה, שמחלקי המשפחה זה פשוט לא מובן, כשיגידו לנפגעת - את צריכה ללכת למחלק המשפחה, היא לא יודעת שזה המקום המקצועי, הנפרד, המוגן, הטוב שהיא אמורה להגיע אליו. אנחנו בתקווה נפתור את בעיית השם, אם יש לכם רעיונות טובים אתם מוזמנים להציע, אבל מחלקי המשפחה, וההחלטה כבר בתקציב הקרוב להגדיל את מחלקי המשפחה שהתחילו כבר גיוס, אחר כך יהיה אפשר להמשיך ולעדכן.

"בתי לין", זה כמובן מוכר, אין מה להרחיב, מרכזי אלומה, זה לא קשור לעבירות מין, אבל זה היה איזשהו מודל חדש, מדהים, יושבת פה הנציגה של משרד הרווחה, באמת איזשהו אפשר להגיד אידיאל נכסף, גם אחרי שביקרנו שם ביחד, לראות איך נראה מענה רב תחומי, מרשים, איכותי ומקצועי. הדבר הבא זה חדרים חמים - - -

by the way, היו אמורים לפתוח עוד שני מרכזים עד סוף השנה, זה יהיה?

בבית שמש, אחריו באר שבע, אבל בית שמש.

הדבר הבא זה חדרים חמים, זו החלטה שהתקבלה במקביל ליציאה לתהליך, גם, שוב, קצת מלמידה של הערות שנשמעו פה, והערות שנשמעו במהלך הדרך, והיה כבר אפשר להתחיל להקצות תקציב ולממש. זה פשוט הסבה שלי חדרי חקירות, מבחינת הנראות ומבחינת הסביבה, מבחינת האווירה והמרחב של חדר חקירה לחדרים שהם יותר נעימים, יותר מותאמים, פחות מאיימים, פחות מייצרים איזשהו תחושה של פחד מבחינת הקורבן, כדי לנסות למנוע טראומה נוספת.

אז הכשרות גם, דיברנו על זה כאן, הכשרות ייעודיות, התמחות בהקשרים של עבירות מין שהורחבו, שהועמקו, וזה גם כבר קורה, ואני חושבת שאחד התהליכים המשמעותיים שככה גם בשיחה שהיתה לנו עם משרד הרווחה, והם ירחיבו על זה אחר כך.

אנחנו עשינו את התהליך ממשרד ביטחון הפנים, ואני יודעת שאחד מהיתרונות לצורך העניין של המאבק באלימות במשפחה, זה שיש ועדת היגוי בין משרדית. זאת אומרת העבודה היא מאוד בין משרדית. בדבר הזה שיצאנו לדרך כביכול יצאנו לבד, אבל לא יצאנו לבד, כי במהלך הדרך פגשנו לצורך העניין ונפגשנו ועבודה משותפת עם משרד הרווחה, וישר מצאנו דרך להתחבר אליהם, כמו גם משרד הבריאות והפרקליטות ועוד גורמים שיושבים פה.

אז אני חושבת שזה המפתח, הסיפור של עו"ס נפגעי העבירה ואיך אנחנו במשרד בטחון הפנים, במשטרה, נחבור לפרויקט החדש הזה. זה יכול להיות ממש לדעתי פיצוח של התהליך, כמו גם פרקליט מלווה, גם על זה נדבר בהמשך, אבל זה פיצוח. זאת אומרת, זה משהו שהתחיל במשרד הרווחה, אנחנו נחבור אליו ונמשיך בדרך. אני ארוץ יותר מהר.

אז התהליך אמרתי קצת, וליוותה אותנו חברה מקצועית, שילבנו הרבה רעיונות, עם מי נפגשנו יש פה את כל הרשימה, אבל גם, אני לא ארחיב, אבל גם יו"ר הוועדה רשומה. כן חשוב לי להגיד שנפגשנו עם נפגעות, זאת אומרת התהליך התחיל משולחן עגול של השר עם נפגעות שהארגונים חיברו אלינו והביאו כדי שנשמע את קולן, והיו שיחות קשות. אני חושבת שאני בטוח לא אשכח, ואפילו חלק עדיין בקשר עם חלק מהנפגעות שדיברו שם, וזו היתה יריית הפתיחה, זאת אומרת, הנפגעות היו חלק מלא מכל התהליך, וגם זה, אני אומרת פעמיים כבר את שמה, אבל גם את זה למדתי מיעל שרר, לא לדבר מעל הראש שלהן, אלא איתן, אז זה קרה.

אז זה מסע המתלוננת, כמו שאמרתי זה המקטע שבחרנו, מאירוע הפגיעה עד לתהליך המתנה להמשך עדויות החקירה, לא עברנו לחלק של הפרקליטות ומיצוי הדין, שוב, זה לא היה במקטע הרלוונטי מבחינתנו, כי רצינו להיות ממוקדים, וזה חלק מהדברים, הכנסנו חלק מהדברים שהנפגעות אמרו, כי שוב, מזה למדנו.

אז רצינו להבין מה המוטיבציות של הנפגעת בכלל להגיע, מה הסיבה בכלל שהן מגיעות, וזה עלה מאד מאד חזק בשיחות, אז באתי בלי ציפיות, באתי עם תחושה שלא יצא מזה כלום, ורציתי לשחרר את עצמי מזה. אני לא אשכח גם משהו שנפגעת שאיגוד מרכזי הסיוע הביאו למפגש אמרה, היא אמרה ש"היא כבר נפגעה", זאת אומרת עבורה זה כבר לא משנה, אבל זה מאד משנה עבור אחרות, ובעצם היא מגיעה לתחנת המשטרה לא עבור עצמה, היא בעצם במסע של שליחות, ובתחושה הזאת היא בטח לא אמורה להיפגע שוב.

זה אולי המשפט הכי קשה שאנחנו לא נשכח אותו, וזה מה שעומד לנגד עינינו. שאלתי בקבוצת פייסבוק על נשים שהגישו תלונה, ענו יותר מעשר נשים, ורק אחת אמרה שהיא לא התחרטה. אם נשים מגיעות לתחנת המשטרה ומתחרטות הן יספרו על הדבר הזה, הן יגרמו לאחרות שנפגעו לחשוב פעמיים, ובסוף הפוגעים ממשיכים להסתובב חופשי, וזה הדבר שאנחנו מפחדים ממנו יותר מכל.

יעל, אני מבינה את החשיבות של לעבור על התהליך, ועשיתם עבודה מאד מעמיקה, אבל לצערי אנחנו מוגבלים בזמן.

יאללה. אז לרוץ לסוף?

לא, פשוט לעבור על התהליך, בשביל זה קיימנו את הישיבה ואנחנו רוצות להבין אותו לגמרי, רק לנסות - - -

לקצר, אוקיי. אז השלב הראשון טרם הפנייה למשטרה, סקרנו את כל הגורמים שיכולים להגיע, כלומר כל הגורמים החוץ משטרתיים שמעורבים בתהליך הזה, ונרחיב על זה בשלב ההמלצות, אבל לצורך העניין הארגונים הם כאן חלק מאד חשוב, החדרים האקוטיים הם נקודה מאד חשובה, איך השוטר מגיע לחדר האקוטי, מי השוטר, איזה הכשרה הוא עבר, העו"ס רווחה, שוב, אלה נקודות שאנחנו הבנו שהחיבור אליהן לא מספיק טוב, לא מספיק מדויק, ובחיבור הזה דברים נופלים או לא קורים כמו שצריך.

הדבר השני, שהוא כבר בממשק הראשוני עם המשטרה, זו נקודה שאתם תראו גם בשלב של ההמלצות, זו נקודה שעוד לא פוצחה עד הסוף, זאת אומרת אנחנו עוד בתהליך של חשיבה איך לפתור את זה, יש לנו כל מיני הצעות על השולחן שאני אציג אחר כך, אבל נקודת המפגש הראשוני היא לא סטרילית, כמו שיפעת אומרת. אם היא פוגשת סייר, גם אם נעשה הכשרות, יש 30 אלף שוטרים, גם אם נעשה כמה שיותר הכשרות לכמה שיותר סיירים, היא יכולה ליפול על הבן אדם הלא נכון, והמטרה שלנו היא לצמצם.

זאת אומרת שכשהיא מגיעה למשטרה, למפגש הראשוני, היא תגיע לבן אדם הנכון ותצטרך לעבור את הדרך הכי קצרה, כי לפעמים גם עוברים בין כמה וכמה אנשים, שזה הדבר הגרוע ביותר, שהיא צריכה לספר את הסיפור שלה שוב ושוב ושוב ושוב. אז זה אני חושבת גם נקודה שירדה לנו כאסימון, שנקודת הממשק הראשוני, אנחנו תמיד אומרים, וגם הארגונים תמיד אומרים, הכשרות, הכשרות, הכשרות. זה לא מספיק, התשובה הזאת של הכשרות. אנחנו נצטרך למצוא דרך שהיא מערכתית, שהיא מצמצמת את הסיכוי להיפגש עם הגורמים הלא נכונים, היא מצמצמת את הסיכוי לעבור את הבירוקרטיה של ההגעה לחוקרת המוכשרת והמומחית.

אני מסכימה איתך שהכשרות זו לא התשובה היחידה, אבל היא אחת התשובות, וזה שילוב של הרבה דברים ביחד.

ברור, מסכימה לגמרי, אבל זה לצד זה. את אומרת, אנחנו לא, המציאות היא שצריך גם לוודא שלא יהיו טעויות בתוך אירוע חירום, אבל גם לנסות כמה שיותר. לצורך העניין, כשאיגוד מרכזי הסיוע מתאם הגעה לתחנה עם חוקרת ומומחית, והם מכירים ויודעים, אנחנו רואים, זה במספרים, התלונה נראית אחרת, התהליך נראה אחרת, הטראומה אחרת.

אז זה הממשק הראשוני, בקיצור, זו לצורך העניין החוויה שלה בתוך התהליך, שרק כשהיא הגיעה ליומנאי, והיא היתה צריכה להגיד לו על מה היא הגיעה להתלונן, היא הבינה בכלל שהיא נפגעת עבירת מין, לפני זה היא לא בעצם התחברה או הבינה את האירוע שהיא הולכת לחוות בתחנה.

וזו עוד נקודה כמובן מרכזית, דיברנו עליה גם פה בוועדה לא מעט, על הגשת התלונה ומתן העדות בתחנה. כמו שאמרתי, לאיזה חדר היא מגיעה, מי החוקר, כמה זמן היא צריכה לחכות לו, איך נגבית העדות, תרגום, שזה משהו שאנחנו עושים עליו גם איזושהי עבודת חשיבה מאוד משמעותית, המחסור בחוקרי עבירות מין וגם צריך להגיד, עוד משהו שמצאנו בתהליך, ואתם תראו גם המלצות, זה שגם להיות חוקר עבירות מין או חוקרת עבירות מין, בתוך הסיורים שאני עושה בשנה האחרונה, זה אחד מהתפקידים הקשים ביותר שיש בתוך תחנה.

באחת התחנות אמרה לי אחת מהן, "אני על כדורים פסיכיאטריים כבר שנה, זה נכנס לי לתוך המשפחה, ולתוך החיים". אנחנו חייבים לדאוג להם, כי בסוף אי אפשר שהם ימשיכו לעשות את העבודה הזאתי, בלי שאנחנו נדע גם על החוסן שלהם, הם מסתכלים מעבר לכתף ורואים את הליווי שהעובדות הסוציאליות מקבלות, ואת כמותה הליווי והחוסן הנפשי שהעובדות הסוציאליות מקבלות, והן רואות שהן לא מקבלות את אותו ליווי, ואין ספק שגם זה בסוף מתגלגל לנפגעת, וגם זה מופיע בהמלצות.

אז אמרתי על חדר החקירות, נמשיך. החוקרת עשתה משהו קטן שמאד אהבתי, כל פעם שהיתה שואלת שאלה קשה או פולשנית אמרה: אני יודעת שזה קשה, אבל אני חייבת לשאול. ההקדמה לשאלה עשתה עולם ומלואו, זה מה שאנחנו אומרים תמיד, זה קשור לשפה, לכן ולא, לאיך שצריך להתייחס. גם את ציטטת נפגעת על איך שדיברו אליה, ואלה הטעויות שאנחנו צריכים להימנע מלעשות, וזה החלק האחרון מבחינת המקטע שבחרנו, שזה ההמתנה ויצירת הקשר עם המשטרה.

זה כל מה שקשור לחוסר הוודאות, לחוסר ההבנה של איך הולך להיות התהליך, למידע שלה ביחס למה שקורה, לקשר שלה עם התחנה, שהיא יכולה להתקשר ואף אחד לא יענה, והיא לא יודעת מי והיא לא יודעת מה, למערכת מנ"ע שיושבת פה, גם חשבנו על זה שאנחנו נשמח אם תסכימי לעשות מתישהו סיור ופגישה רק על מערכת מנ"ע, אני חושבת שזה חלק מאד מרכזי בתהליך ויש לנו הרבה מה להגיד גם עליו.

אני אשמח לעשות כל סיור שיתרום לעבודה של זה, גם בימים כאלה יש לנו יותר זמן לסייר.

אז המשך פעולות החקירה. עברנו על כל הקשיים שקשורים בעימות, בחקירת החשוד, שחזור האירוע בזירה, מסדר הזיהוי וכל מה שקשור להחלטות על המשך החקירה, סגירת החקירה.

אפשר לראות שבאמת עברנו בצורה מדוקדקת על כל אחד מהשלבים, בכל אחד מהשלבים פרטנו בצורה הכי כנה, הכי שקופה, הכי על השולחן, והסכמנו אפילו לכתוב על זה את כל הבעיות שלנו, בלי לפחד, בלי להתבייש, וככה מתוך מחשבה שזה מה שיתקן.

זה הסיפור של העימות, שהן יכולות פתאום לפגוש אותו, או שיושבות בחדר המתנה בוכות אחרי אירוע טראומטי. אני גם ליוויתי כ"סוכן סמוי", לא בדיוק סוכן סמוי אבל אני ליוויתי נפגעות עבירה לתחנות משטרה בלי להגיד בעצם מה התפקיד שלי, כדי לראות גם איך זה נראה. קיר גבס שאני יושבת בחוץ ושומעת את כל מה שנאמר בחדר, באמת תנאים שלא מתאימים לאירוע,, הכל כדי להבין עד לעומק את העניין.

אז בעצם צמצמנו את זה לסוגיות הרוחביות שאפשר לגזור מתוך הבעיות, וגם במובן הזה של הן נקודות המפתח בינינו שהם לא הופיעו, כאילו יש להן ביטוי בתוך התהליך, אבל צריך גם להתייחס אליהן, אז בטח שחוויית הפוסט-טראומה, שהיא מלווה את כל התהליך וזה גם הייחוד של הנפגעת הזאת מאשר מישהי שבאה להתלונן על גניבת אופניים.

הסיפור של כוח האדם, כמה זה משמעותי המרכיב האנושי, עם מי היא נפגשת, איך הוא מדבר, איך הוא מתייחס. מה היא מרגישה בעיניים, האם היא מרגישה ביקורת, האם היא מרגישה אשמה? בכלל, צריך להגיד, כותבים פה תדמית המשטרה והדוברות, אבל זה נשמע כאילו שטחי, אבל אם שוב ושוב, באמת בכל מקום, הסיפור זה 'החלטתי לא להתלונן', וכל כתבה וכדומה רק מראים את זה שיש פגיעה בתלונה, אז יש לנו בעיה חמורה.

והדבר האחרון, שאני חושבת שבוודאי תסכימי, זה הסיפור של התאמה תרבותית, שזה כל מה שקשור להתאמת החקירה, למאפיינים של אוכלוסיות שונות, וכל הרגישויות של איזה תחנה מגישים, האם ליד הבית, האם לא ליד הבית, באיזה שפה, מין החוקר, מין המתרגם, כל הדברים האלה, שזה מעטפת.

כשאנחנו מציגים את זה בסך כל עבודות הענק שאנחנו עושים, זה נשמע כאילו דברים כל כך קטנים, אבל אין מה לעשות, זה את האוסף הזה שמייצר את השלם, שהוא חוויה לא טובה. אז העמקנו גם בעצם בפרסונה, כדי להבין מה המוטיבציות שלה, מה המצב הרגשי והמנטלי שלה, מי זאת הנפגעת וכו', כדי להבין. אתם תקבלו את הקובץ הסופי האחרון.

אוקיי, אז אנחנו כבר לקראת הסוף. תובנות רוחב. אז אמרתי, הדבר המרכזי זה המרכיב האנושי, אמרת הכשרות, כן, אנחנו מבינים את זה. ההכשרות, הכוח המיומן, להשאיר את האנשים בתפקיד, שהם לא באמת יברחו מהקושי הנפשי, החוסן שלהם, לגייס אותם, לפתוח עוד מקומות, עוד חוקרים, עוד ידיים, וזה בוודאי המרכיב המשמעותי.

הדבר השני זה ההתאמה התרבותית. אנחנו שם מאוד נופלים, ושם נעשית העבודה, גם בכלל, במחלקי המשפחה, אבל זה משהו שדורש עבודה משמעותית, וכמו שאמרתי, חווית הפוסט-טראומה - - -

אני חושבת שההתאמה התרבותית הכי טובה זה התאמת הכוח המשטרתי, כלומר שיהיו חוקרות ערביות. דבר שעסקנו בו, כאילו כמה שתנסו שחוקרת לא בת התרבות, או חוקרות חילוניות שצריכות לחקור נשים חרדיות, כמה שינסו להתאים את זה תרבותית, לצערי, הרבה פעמים, תהליכים של התאמה תרבותית נגועים בגישות פטרנליסטיות, גישות סטריאוטיפיות שלא ממש עוזרות, אלא להפך לפעמים. אז ההתאמה הכי טובה היא התאמת הכוח המשטרתי עצמו.

מסכימים. לא היה כתוב, גם ביעדי השר יש יעדי גיוס מספריים לגיוס מאוכלוסיות שהוא קבע לכל הגופים, וגם במחלקי המשפחה, רוב מחלקי המשפחה החדשים שאנחנו פותחים הולכים להיות בחברה הערבית, המטרה, ויושבת פה יפעת שעוסקת בגיוס ואמרה לי, אם אפשר לקרוא לנשים להגיש מועמדות לתפקידים האלה, תפקידים קשים, תפקידים לא פשוטים.

אני חושבת שהייתם צריכים קצת לצאת מתוך הקופסה. אני הצעתי באחד מהמכתבים ששלחתי לשר, וזה רעיון שעלה כמה פעמים, כבר בוועדה, שכמו שאפשרו חקירת קטינים או ילדים על ידי עובדים סוציאליים או עובדות סוציאליות, צריך לשקול את זה בעבירות מין, במיוחד כאשר יש קושי לגייס נשים שלא רוצות ולא מעוניינות להיות חלק מהמערך המשטרתי באופן כללי, הן לא רוצות להיות שוטרות, ואי אפשר לשכנע אותן, אבל הן יכולות לתרום רבות לחקירת עבירות מין, ולליווי והבנה וכו'. הן יכולות להיות עובדות סוציאליות שיקבלו הכשרה מיוחדת, כל מיני.

אני יודעת שבדרך כלל במשטרה לוקחים את זה מאוד קשה, זה פוגע בכבוד המקצוע כאילו, שהכלים שנמצאים בידי השוטרים אף פעם לא יוכלו להיות - - -

לא לא, אני לא חושבת שזה עניין של אגו, אני מסתכלת כאן לכיוון הפרקליטות, אני לא חושבת שזה עניין של אגו מקצועי. אני חושבת שקודם כל, כן שני דברים שקרו, וגם אותם נשמח להציג, וגם נעשה פגישה להציג את זה לארגוני חברה אזרחית. אני חושבת שצריך להכיר את התפקיד הזה של עו"ס משטרה ועו"ס משפחה. את, יושבת הראש הכירה את התפקיד של עו"ס משפחה, את פגשת - - -

כן, אני מכירה. אבל עו"ס משטרה התפקיד שלה הוא אחר לגמרי, אני מדברת על החקירות עצמן, הקושי בלגייס חוקרות ערביות. כמה שתנסו להתאים תרבותית ולהביא עוד מתורגמן שיישב בחדר, או מתורגמנית שתשב בחדר, כדי שיעבור, אני חושבת שזה לא יפתור את הבעיה בצורה אמיתית. צריך לשקול את זה, כמו שאפשרו את זה לחוקרי ילדים, צריך לחשוב לאפשר את זה גם כן לחקירות עבירות מין.

השאלה אם זה בכל תחנה?

נכון, וזה גם קורה במצב הרגיל לבגירים. הרבה פעמים האישה מגיעה, החוקרת לא נמצאת, היא צריכה לחזור יום אחרי.

ואין אפשרות לשלוח את החוקרת אליה?

אז קודם כל יש אפשרות בחלק מהמקרים, גם החוקרות יוצאות מהתחנה בשביל לחקור לא בתחנה. במידה ויש למשל קושי להיכנס לתחנת משטרה או כל היבט אחר, וגם את זה בהמלצות, אם היא ממש עוברת אליהם, אז נראה שזה משהו שהכנסנו.

אז אני עוברת להמלצות, חלקן גדולות, חלקן קטנות, הן מופיעות פה ביחד, וכמו שאמרתי אנחנו מציגים לך לראשונה, זה אפילו עוד לא בתעדוף, את ממש הגורם הראשון וזה אפילו עוד לא מסודר בסדר עדיפויות משרדי של יישום, אבל ככה נוכל לשמוע את דעתך לעניין. אז הדבר הזה הוא קצת "קפטן אובייס", כי האסימון הזה נפל בהרבה דברים שקשורים לנפגעי עבירה, שיש צורך במענה רב תחומי.

אני חושבת שככל שניטיב להדק את העבודה מול לצורך העניין העובדים הסוציאליים ברווחה ובגלל זה אמרתי שזה מפתח, הסיפור של העובדות הסוציאליות שנכנסות לעבודה יחד איתן, זה יכול להיות באמת נקודת שינוי משמעותית. הסיפור של פרקליט מלווה ואיך זה עובדים ביחד על התיק כדי שלא יצטרכו אחר כך ללכת להשלמות וכל מיני כאלה וחקירה. הסיפור של החדר האקוטי, השיח בין השוטר לצוות הרפואי בחדר האקוטי. ככל שאנחנו ניטיב לחבר בין הגורמים, זה יהיה מצוין.

כמובן שהאידיאל, אני אומרת את זה פה, ואני גם אומרת, זה מאמץ תקציבי שכרגע אין לו בכלל היתכנות, זה מקומות כמו "בתי לין", וכמובן שהאידיאל זה מקומות כמו אלומה, שיושבים ביחד, וזה לא בתוך תחנת משטרה, וזה מלכתחילה מעוצב בחוויה אחרת לגמרי, אבל זה גם מבחינת סדר גודל של הפרויקט, גם מבחינת משאבים ותשומות, זה דורש החלטה של, כמו לצורך העניין הצוות הבין-משרדי, זה ברמת החלטת ממשלה להקצות כל כך הרבה משאבים ליצירת מבנים כאלה. אני חושבת שעד שמגיעים לשם, יש בדרך עוד צעדים שאפשר לעשות, וזה בעצם החיבור, כמו שאמרתי, עם השותפות פה שיושבות.

זה הדבר שחברת הכנסת בזק ציינה, על האפשרות להגיש תלונה, אנחנו עוד בדיונים על זה איך ומה, אבל המודל של איגוד מרכזי הסיוע, שהם בעצם ממש, אני רוצה להגיד, אתם לא מוטמעים בתוך התחנות, אבל הקשר הוא כל כך הדוק, ומרימים טלפון לקצינה, מוודאים שהיא פנויה, שיש זמן, שהיא יודעת שמגיעה, שהיא יודעת לתפוס את החדר הטוב.

התיאום הזה הוא מפתח, ואנחנו צריכים למצוא דרך טכנולוגית או של כוח אדם או משהו כזה, שלמי שלא מגיעה בחירום, למי שלא מגיעה דרך חדר אקוטי, ויש לא מעט, יש לא מעט שחוו את החוויה של הפגיעה לפני X זמן, ועכשיו החליטו להגיע, ועבורן זה כן יהיה משמעותי. אם הן יגיעו בשעה 11:00 הן יחוו חוויה לא טובה, אבל אם זה יהיה מתואם וזה יהיה בשעה 12 וחצי זו תהיה חוויה אחרת לגמרי, אנחנו צריכים למצוא דרך לעשות את התיאום הזה, כשזה עם איגוד מרכזי הסיוע זה קורה, אבל לא רק עם איגוד מרכזי הסיוע, אני מקווה שדרך העו"ס רווחה זה יוכל לעבוד בצורה הרבה יותר טובה.

מה דרך העו"ס רווחה? תיאום?

אפילו תיאום הסיפור שלה.

שוב, התאמה תרבותית. לא כל אשה שרוצה להתלונן רוצה שבמחלקת הרווחה בעיר שלה או בכפר שלה יידעו.

לגמרי, מסכימה.

זה צריך להיות איזשהו מענה טכני ישיר למשטרה.

נכון, אתם תראו שגם רשום פה בהמלצות על הסיפור של הגשת תלונה מקוונת, יש דברים שאפשר להתגבר עליהם אולי באיזושהי רמה גם דרך טכנולוגיה, חשבנו אולי איזשהו מענה קווי, אבל אנחנו לא חושבים שזה גם יכול להיות הפתרון, אנחנו עוד מתלבטים על זה, אמרתי - המענה הרב תחומי, יש לנו רעיונות טובים, אבל עוד לא פוצחה דרך המלך.

כשירות המענה האנושי. אז הסיפור של תגבור, צריך יותר ידיים, תמרוץ, כי אמרנו, חוקרי עבירות מין לא מחזיקים מעמד הרבה שנים בתפקיד. הם נמצאים לזמן מסוים והם נשברים או מבקשים לעבור לתפקיד אחר, אנחנו צריכים למצוא תמרוץ עבורם. הסיפור השני זה הסיפור של החוסן. החוסן הנפשי שלהם, היכולת שלהם לפרק את זה, זה גם יאפשר להם את הסבלנות לנפגעת הבאה. הוספת הכשרות והדרכות למגוון בעלי תפקיד, יש את ההכשרה של היומנאים, זו החלטה שכבר התקבלה וזה כבר מבוצע, אבל הקפדה על ההצבה של היומנאים שעברו הכשרת יומנאים, וגם יש את המשמרות שיודעים שאליהם הן המגיעות, אז שוב, זה חלק מזה.

יש תפקיד שהוא מאד מאד משמעותי, אנחנו פחות מכירים אותו, זה התפקיד של קציני נפגעי עבירה מחוזיים, היכולת לחזק אותם גם מבחינת הסמכויות, התפקיד, ההיקף של הסמכות שלהם להיות גורם מנחה וגורם מקצועי, ואפשרות לחשיבה להעביר את זה לרמת המרחב. כי מחוז זה כמות מאד גדולה של אנשים, אם יהיה קצין נפגעי עבירה ברמת המרחב, אז תהיה עוד איזושהי עין כזאת מנתבת ומנחה, שיכולה לתת הרבה מאד סיוע, גם במעבר נניח בין תחנות.

הכשרת השוטרים המוצבים באורח קבע בבתי החולים. החדרים האקוטיים זו נקודה מאד מאד חשובה. התאמת הסביבה וטיוב התהליך הקיים, החדרים, הקפדה על כניסה נפרדת ומתוזמנת, זה משהו שבנהלים אנחנו נחדד, אנחנו נבהיר, אולי גם צריך לשנות בלוחות הזמנים של התחנה, וגם תהיה על זה עבודה. כמו שאמרתי, הסיפור של יצירת מענה טלפוני ייעודי, אז יש את המענה הטלפוני של מנ"ע, ושוב, יש כאן נציגות מנ"ע שיציגו את זה בצורה יותר טובה, אני לא חושבת, ולצורך העניין ההמלצה הזאת הגיעה מגורמים אחרים, שמענה טלפוני זה זה הפתרון ב- 2022.

הסיפור של מידע נהיר לאורך כל הדרך. אנחנו נעשה עבודה של ממש לייצר מידע, אולי אפילו במקביל להגשת התלונה ב- SMS, יחד עם "כל זכות" אנחנו נחשוב איך שיהיה את כל המידע על כל התהליך בצורה הכי פשוטה, הכי ברורה והכי נהירה כדי שיהיה תיאום ציפיות. שיפור תהליך הגשת התלונה וליווי המתלוננת, אז הסיפור של מין החוקר, להקפיד עליו, והשפה. הסיפור של השפה, יש היום, הבעיה שעולה מהשטח על שירותי התרגום, שהם לא מספיק טובים.

היה לנו דיון והיה גם כן מכתב שהפניתי לשר בעניין של התרגום.

נכון. הם לא מספיק טובים, אני עושה בימים האחרונים איזושהי בדיקה יחד עם משרדים אחרים לראות איפה זה כן עובד טוב, יצרתי קשר דרך משרד הבריאות, יש להם מוקד תרגום בבתי חולים, לראות אם זה עובד טוב, מה המדדים שלהם, איך הם. את מחייכת כי את יודעת שזה לא עובד טוב?

זה לא עובד טוב. שום תרגום במדינה הזו לא עובד טוב, אני חייבת להגיד, לצערי הרב. אפילו השילוט מביש לפעמים. בערבית זה קטסטרופה, מריצים דאחקות בפייסבוק, מצלמים את השילוט בבתי חולים, את השילוט בכל מיני מקומות.

אז אנחנו כאן מדברים על טעויות שהן ברמת הפאדיחה, אבל בחקירה זה כמובן ממש, החוקרים, זה משהו שכמעט בכל תחנה כשהגעתי, עשיתי סיור בחלק נכבד ממחלקי המשפחה, הם אומרים – אנחנו צריכים עזרה. כי הם עושים את כל המאמצים, ובסוף זה יכול ליפול על זה.

אני גם הערתי אז, שהתרגום הוא לא רק שפתי. כלומר, יש תרגום שצריך להיות עם הבנה של מה עובר על הנפגעת, ואיך היא מבטאת את זה. הרבה נשים, התלונות שלהן לא מאומתות כמו שצריך ולא נבדקות כמו שצריך, כי התרגום לא הבין על מה היא מדברת. לפעמים מילה אחת, לפחות אני יודעת את זה מערבית, לפעמים כשהיא אומרת מילה אחת, אם אני מבינה מה עובר עליה, אני מבינה למה היא מרמזת, אבל אם אני לא מבינה, אני עלולה לתרגם משהו שנראה חסר כל תוכן.

נכון, ואני רוצה להגיד שכל עוד שירותי התרגום הם במודל הזה, שיש חברה חיצונית ששולחת - - -

תחייבו את החברה להעביר את המתרגמים שלה גם איזושהי הכשרה והבנה בעניין.

אז אני חושבת שגם זה לא מספיק, כי ברגע שזה עובד - - -

יעל, זה לא מספיק, אבל זה התחלה.

לא, אבל אני אגיד שנייה למה. החברה הזאת עובדת על בסיס "מי פנוי?". הפריסה כמובן של תחנות המשטרה שצריך להגיע אליהן זה הגעה פיזית. הפריסה היא ארצית. המתרגם שמגיע יכול להיות, זאת אומרת זה ממש נזיל, זה לא בהכרח תמיד אותם אנשים, וזו בעיה שהיא מערכתית, זאת אומרת צריך בשביל לפתור את זה, גם צריך מתרגמים קבועים.

בסדר, אלה תנאים שאתם יכולים לשים במכרז שאתם מוציאים. אתם יכולים לשים תנאים כאלה, אתם יכולים לשים תנאים שכל מתרגם שמגיע לתחנת משטרה חייב להיות עם הכשרה מינימלית שאפשר לתאם אותה מול מרכזי הסיוע או מול ארגון מהאוכלוסייה הערבית שיודע להכשיר בכיוון הזה. אפשר לעשות את זה במכרז, אבל צריך לקבל החלטה שזה קורה.

אז אנחנו שם.

אני מאד שמחה, כי זה לא מה שקיבלתי בתשובה למכתב אז, שביקשתי את הדברים האלה.

בסדר, אנחנו נבחן את כל האופציות, אנחנו נהיה בקשר עם מדור סיוע חקירתי, ואנחנו נטייב את זה, כי זה עולה מהשטח. החוקרים גם דורשים, מבקשים ואומרים שזה מה שיעזור. ואמרתי, הסיפור של בקשה מקוונת, הסיפור של הזדהות בבקשה מקוונת, התהליך הזה. אני מדברת על התלונות המקוונות, שממש אני חייבת להגיד שעל זה לצורך העניין ממש התייעצנו עם הארגונים, כי היו קולות שאמרו: "זה לא מתאים להגיש עבירת מין בתלונה מקוונת". מצד שני, שמענו נפגעות שאמרו: דווקא זה מבחינתי, אני יושבת בבית, אני בשקט עם עצמי ואני יכולה לכתוב".

אז אנחנו לא רוצים לבטל את האפשרות, זאת אומרת אנחנו רוצים שתהיה אפשרות להגיש תלונה מקוונת, ואנחנו חושבים שצריך אולי לאפיין את המערכת בצורה יותר רגישה. אני לקראת הסוף. הגברת המודעות להליכים אזרחים חלופיים. גורמים חיצוניים, אז ציינתי את זה כבר מקודם, אני לא צריכה לחזור על עצמי. רק לגבי מד"א, שזו הערה שהגיעה גם במהלך הדרך, על הסיפור שמד"א מגיעים לזירה, שכבר תואמה איתם לומדה ייעודית, לאנשים ממד"א שיגיעו לזירות, שיבינו מה להגיד, מה לא להגיד, זה שמתנדבים לא אמורים בכלל לדבר עם נפגעות כשמדובר במקרים של פגיעה מינית, כל מה שקשור, תהיה לומדה, כבר תואם וסוכם בינינו לבין מד"א, שאנחנו נכין לומדה והם יעבירו אותה לצוות, וזהו.

וזהו?

לא מעט עבודה, אבל אני חושבת שמבחינתנו תהליך היה משמעותי גם ללמידה, גם לשים ולאגד את כל הבעיות, וגם להתייחס לבעיות הקטנות ברצינות כמו לבעיות הגדולות, כי בסוף אנחנו מגלים שהן לא קטנות בכלל.

קודם כל אני חושבת שרואים שעשיתם עבודה מעמיקה יותר, שלא התקיימה קודם, עברנו כל הזמן מכעס על המשטרה והתגוננות של המשטרה בפני הביקורת שהיינו מעבירות על הנושא לשלב שהוא בוא נגיד יותר בוגר, יותר לוקח אחריות על מה שקורה, אני חושבת שהתהליך של הגברת המימד האזרחי התחיל כנראה, יעל, ברגע שנכנסת לתפקיד, זה תרם גם כן להגברת המימד האזרחי, כי את מגיעה מרקע אזרחי לגמרי, גם מרקע שטיפל בנושאים כאלה. אבל בכל זאת, התהליך יפה, עבדתם, יש המלצות, מה הלאה? מה מתוכנן? יש תכנית פעולה? אנחנו למודות הרבה ניסיון של המלצות שיושבות על המדפים שנים, עד שיוצאות למאבק כדי לאמץ אותן, כדי להפוך אותן לתוכנית פעולה. אז מה בדיוק?

אז אני אגיד כמו שאמרתי, השלב הבא זה סדרי עדיפויות, כי יש פה המון משימות כמו שראיתם, בלי סדרי עדיפויות זה לא יקרה, גם מבחינה תקציבית, יש פה דברים שידרשו עבודה, וזה השלב הבא, זאת אומרת לקבוע יחד עם הגורמים במשטרה, כמובן עם השר שיוצג בפניו הדו"ח את סדרי העדיפויות.

עדיין לא הצגתן מול השר?

אמרתי, את הראשונה.

שמעי, בכל זאת, אני הבנתי שאני הראשונה אחרי השר, אבל עכשיו את ממש כאילו - - -

עניין של סדרי חשיבות, את יודעת.

איזה כיף.

אנחנו פשוט נורא רצינו, הבטחנו דיון ונורא רצינו לעמוד בלוחות הזמנים, ואמרתי, אפילו אלה שהיו חלק מזה נורא התבאסו.

אז אתה רואה שמוליק, יש לך פה חומר טוב.

כן, את הראשונה. אז סדר עדיפויות, ואמרתי, אנחנו נשמח לשמוע גם בעינייך מה סדר העדיפויות, ומהארגונים שהיו שותפים, איגוד מרכזי הסיוע והלובי שפה, מה סדר העדיפויות שלהם, וגם כמובן מהשותפים שלנו, משרדי הממשלה. אני בטוחה שגם הם מבינים, אנחנו לא נוכל בבת אחת להגשים את הכל, זה ברור שיש פה איזשהו אידיאל, וזו הנקודה הבאה, וגם אתם תעודכנו כשנקבל את ההחלטה על היישום.

תודה רבה, תודה יעל. אני רוצה לתת לחברת הכנסת ענבר בזק, בבקשה גברתי.

אז קודם כל באמת תודה רבה, ניכר שהושקעה פה עבודה מאד מאד יסודית, ונראית תכנית מאד רצינית. הלוואי באמת שההמלצות ייושמו. משהו שלא דיברתן עליו, הוא פחות אולי בתחום שלכן, אבל חשוב לי כן לציין שבסוף, אחד הדברים שהכי השפיעו על נכונות של מתלוננות ומתלוננים להגיש תלונה, זה הענישה. היום אחת הבעיות היא שגם אחרי שעוברים את כל מסע הייסורים הזה, הענישה קלה מדי, או שהם יוצאים בכלל ללא עונש, או שהם יוצאים עם עונש קל, זה איזשהו משהו שצריך לתת עליו את הדעת ולהשלים אותו.

אם בכלל מגיעים לכתבי אישום.

לפי הבנתי והפוסטים בנושא שאני קוראת, רוב המתלוננות לא מגישה תלונה כי הן מבינות שהסיכוי שייעשה צדק עם התוקף הוא נמוך, וזו בעיה מאד גדולה שלנו היום במערכת, ואני מאד רוצה להמליץ לבחון את האפשרות של חקירה בבית המתלונן או המתלוננת, זה נשמע לי משהו גם יחסית משאבים, יותר אפקטיבי מלגייס עכשיו חוקרת לכל תחנה, שיהיו כמה חוקרות במרחבים ויגיעו לבית המתלוננת, זו גם סיטואציה הרבה יותר אינטימית, גם היא תוכל לשבת עם מישהו איתה אם היא תרצה, זה נראה לי הרבה יותר נכון מאשר להגיע למשטרה.

אני רוצה לספר שהשבוע במקרה, ממש ביום ראשון, אני הגשתי תלונה במשטרה על תקיפה שעברתי בצומת בכביש, הכי הכי פושטי, באמת, והתלוננתי, והגיעו אליי שוטרים אחר כך, שאלו איפה את נמצאת כדי לקחת תלונה, לחקור אותי, כאילו לא הייתי צריכה ללכת לתחנת משטרה.

זה בגלל שאת חברת כנסת.

ושאלתי אותם, שאלתי אותם – תגידו, זה בגלל שאני חברת כנסת או לכל אזרח? הם אמרו לי לא. אז אני לא יודעת, אבל הייתי מאוד מופתעת לטובה, זה היה מאד נוח, הם שאלו אותי איפה את, מתי נוח לך, נראה לי לא ביג דיל.

אני רוצה להגיד לך שזה לא נכון, וזה בגלל שאת חברת כנסת, ואני רוצה להגיד לך שיש אנשים שגם כשהם מגיעים למשטרה לא מצליחים להתלונן.

אז חבל שזה ככה, אני יכולה להגיד שזאת הייתה חוויה מאד טובה, שהם שאלו מתי נוח לך, נבוא, באו לקחו, בלי טרחה. אז חבל שזה רק, אם זה נכון מה שאת אומרת, יחס מועדף. בסיסי בעיניי שזה יהיה לפחות לנפגעות עבירות מין, זה די בסיסי.

אני מסכימה איתך במקרים מסוימים, כשזה נוח לאשה עצמה.

לא בסביבה הביתית אגב, אם הסביבה הביתית היא בעייתית. בסדר, אבל לתת לה את האופציה לבחור.

זה גם לא בהכרח תמיד בעניין של בעייתיות, אלא גם כן הרבה מהמתלוננות לא רוצות שאם היא עדיין חיה עם משפחה גדולה, לא נוח לה, היא רוצה את הסודיות, זה לא תמיד מתאפשר. זו יכולה להיות אחת האופציות במקרים מסוימים, אמנם עד כמה שאני יודעת, שכשצריך שהמשטרה תגיע פיזית הביתה היא לא תמיד מצליחה לעשות את זה.

טוב, אז השבחים למשטרת עכו.

שבחים? בואי אני אספר לך על משטרת עכו, את רוצה שנתחיל עם זה עכשיו? במקרה אני בת העיר.

אוקיי, בואו נעבור הלאה. לא נעורר את הטראומות של העדה עכשיו.

אני רוצה לתת לאורית סוליציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע, בבקשה גברתי. אני מבינה שאתן הייתן גם חלק מהתהליך הזה.

כן. אז אני קודם כל רוצה להגיד שזה באמת היה תהליך מאד מרשים, לא טריוויאלי במדינה שלנו, עמוק, רציני, קשוב, ובאמת קשוב מאד לנפגעות שהשתתפו בו, שזה היה מהלך מאד חשוב, ויעל, את הובלת את זה מאד מאד יפה, וכל התשובות נכונות.

אני רואה את המצגת שלך, ואני רוצה רק להציג כאן את עוה"ד מיה אוברבאום שהיא ראש תחום קשרי ממשל אצלנו, שרק השבוע עברה עם כל רכזות הליווי בשטח לראות מה קורה, טרי מהשטח. אז כל מה שכתוב שם, כתוב אצלי במסמך הזה אחד לאחד, אני לא יודעת אפילו אם יש טעם לחזור. אפילו המתנה שאנחנו מתאמות בטלפון, הן עדיין מחכות. חוסר פרטיות בחדרים, באמת, הכל רשום כאן. אז אני באמת חושבת, ואולי אני אשתף משהו שהיה אתמול בכנסת, בוועדת הבריאות, הוצג שם דו"ח, עסקו שם בהטרדות מיניות כלפי רופאות. אנחנו, איגוד מרכזי הסיוע, עשינו מחקר מאד רציני למשרד הבריאות עם המלצות באמת מעולות, לא קרה כלום.

אז אני אומרת שזו שעת כושר, גם כשאת בתפקיד, גם כשהממשלה הזו עוד עומדת על תילה וכולנו, לא יודעת אם כולנו, אבל חלק מהאנשים בחיל ורעדה שהמציאות תשתנה, וגם הרבה דברים טובים שקורים ייקטעו. וזה באמת אתגר מאד רציני סוגיית ההטמעה, ואני כן אתמקד בכמה דברים.

כבוד חה"כ ענבר בזק, אני כן חייבת להגיד שיש הרבה נפגעות שלא מתלוננות, לא רק בגלל הסיפור שאת ציינת, אלא פשוט, זה לא מה שמטריד אותן כרגע. הן רוצות להתמודד נפשית עם הפגיעה, אולי אחרי הרבה שנים הן יתלוננו, וככל שנבטל את ההתיישנות, אז ניתן להן את האפשרות היותר הבאה, אבל זה לא רק עניין של יחסי ציבור גרועים.

אני חושבת שמה שמאד מטריד זה קודם כל באמת איך אתם כמשטרת ישראל, כמשרד לבט"פ, תתעדפו ותקדמו. אני חייבת להגיד גם מניסיון של כל כך הרבה שנים, למשל גל ספן, שבאמת צר לי שהוא עזב, כי לשמוע איך הוא מדבר? אני אמרתי לו, בוא תעבוד באיגוד מרכזי הסיוע. באמת יוצא מן הכלל. מה זה אומר? זה אומר שמי שמקבל את הידע, הרי בסופו של דבר כולנו בני אדם, מי שמבין מה זו טראומה, ההתנהגות שלו משתנה. ואני חושבת שיש כאן בעיה, שמשהו כנראה לא מספיק אולי בהכשרות, משהו בתרבות הארגונית לא משתנה, ובאמת צריכה להשתנות התרבות הארגונית, כי כשיתייחסו לזה בחיל ורעדה, נזוזה.

אז אני חושבת שזו סוגייה שמבחינתי היא מאד קריטית, עוד דבר שמטריד אותי, אני שואלת את עצמי האם עו"ס רווחה, ההחלטה הזו, יש מרכזי סיוע, יש רכזות ליווי בהליך הפלילי, יש סיסטמה מאד טובה, זה חייב להתממשק איתה, ואני לא יודעת איך אתם מתכננים לעשות את זה. הסיוע המשפטי מתממשק טוב מאד, בסך הכל אנחנו מקבלים תגובות לא רעות בכלל מפונות שנעזרות בסיוע המשפטי, והם עברו הכשרות על טראומה מינית. אבל אם מקימים סיסטם כזה, איך הסיסטם הזה אמור לעבוד למי שירצה אותו? אני שואלת את זה כסימן שאלה.

סוגיית מחלקי המשפחה. האם מחלקי המשפחה זה הביטוי להמלצות ועדת ברלינר ליחידות ייעודיות במשטרה, ואם כן אז כמה, כמה יש, איך זה מגיע לפריפריה, זה גם משהו שאני רוצה לשאול.

אבל יש לך בהתחלה את הסקירה, נאמר כמה שיש 16 תחנות שיש בהן מחלקי משפחה, ו- 12 מחלקים נוספים יוקמו ב- 2022. אני אשמח גם לקבל את הפריסה של התחנות האלה, או של המחלקים האלה, אנחנו ביקרנו באחד מהמחלקים, אבל אנחנו גם שמענו שם שפיזית המחלקים במקומות אחרים הם לא ממש נתפסים כמחלק שלם, אלא זה חדרים, פיזית, העניין הפיזי הוא גם כן שאלה.

סליחה, זה נתפס כמחלק שלם, רק מבחינת בינוי, לא תמיד זה נפרד כמו שאת ראית.

זה מה שאני אומרת, פיזית. הצוות נמצא, אבל המקום הוא לא תמיד מופרד, ודווקא עכשיו מבינים כמה זה חשוב שזה יהיה מופרד.

אבל עדיין המספרים לעומת, מה קורה אם מישהי, אפילו בירושלים, יש נגיד מחלק משפחה אחד, והיא מגיעה נגיד לסניף אחר של המשטרה, מה קורה? זה מה שאני לא מבינה, איך זה יעבוד?

אבל אני חושבת שצריך גם להתייחס לשאלה הראשונה שעולה, למה נפגע או נפגעת עבירות מין צריכים להבין שמחלק משפחה זו הכתובת? כאילו השם, השם הזה. למה הם צריכים?

כל הצעה לשם אחר תתקבל.

אוקיי, אז נצטרך לחשוב.

כי גם 'משפחה ומין' זה לא נשמע טוב.

משפחה ומין? זו בעיה לקרוא לזה מין. זה עבירות, זה אלימות. למה לא משהו שקשור, מחלקה שקשורה לאלימות או משהו כזה?

נחשוב. תחשבו גם, אנחנו גם בחשיבה על זה, אם יש לכם פיצוח של שם, זה יכול לבוא גם מעולמות אחרים.

אוקיי, נחשוב על זה, זה בסדר העדיפויות שלנו. אם אתם לא מצאתם עדיין.

יעל שרר, הלובי למלחמה באלימות מינית.

תודה רבה. עאידה, קודם כל אני בהערצה אלייך שאת ממשיכה לדחוף את הדבר הזה, וזה ממש לא היה קורה בלעדייך. אני פה הרבה שנים בכנסת, ורק הנודניק מנצח, זה מה שאני הבנתי. אז המעקב שלך אחרי הדבר הזה, אני פשוט בהערצה לדבר הזה.

תודה, רק חבל שבדיוק אמרתי את זה אתמול בוועדת הבריאות, שכאשר מוציאים את הנושאים האלה וכל פעם מניידים אותם מוועדה לוועדה, זה נשמע כאילו כל פעם מתחילים את הסיפור מהתחלה.

אז הנה, פה הגיע איזשהו סוף, זה ממש בזכותך. אבל גם הסוף הזה הוא התחלה, אז קודם כל אני אגיד שעבדנו מאד בצמוד גם עם רן יונה שלא נמצא פה וגם עם גל ספן שלא נמצא פה, ועם יעל שכן נמצאת פה, וטוב שכך, והתחיל יישום של הדבר הזה, שזה לא פחות מנס עם משרדי ממשלה, ואנחנו עובדים מאד בצמוד, ואני בתקווה מאד גדולה שזה לא מצב הצבירה הטבעי שלי, ואני במיוחד חושבת שפריצת הדרך הזאת שקורית כאן היא משמעותית במיוחד בנושא של טיפול החירום הרפואי, ואתן כבר יודעות שתחום הבריאות זה התחום שלי.

אז אני חושבת ששיתוף פעולה טוב יותר עם משרד הבריאות, כל הסיפור הזה שנוצר עם מד"א שלא היה קודם, שיתוף הפעולה עם החדרים האקוטיים קצת בצורה אחרת, הוא מבורך, והפגישות האלה מבורכות. זה לא היה קודם, והממשק הזה זה ממש דבר חדש, ויוצאים ממנו דברים טובים ועוד ירבו וייצאו. אני כן הייתי בקשר גם עם רן, גם עם גל וגם עם אורית דנין שמחליפה את גל ספן, לגבי סיפור סמי האונס שהוא עוד לא מופיע פה, אבל התחילה גם עבודה עם אגף אכיפה במשרד הבריאות וזה התממשק, ואני ממש בתקווה שגם התופעה הזאת תטופל, קודם כל, וגם תטופל יותר טוב, כל הסיפור של סמי אונס חייב להתחיל כמובן תהליך דומה ויישום דומה - - -

כשאת אומרת טיפול בבעיית סמי האונס - - -

צריכה להיות דגימה נכונה, עבודה נכונה של השוטרים בשטח, התממשקות יותר טובה עם מד"א. הקשר בין הסייר, מה הוא מבין, מה הוא יודע על זה, לאן שולחים את הבדיקות.

אני חושבת גם שכל הנושא, ואולי הגיע הזמן שנערוך עוד ישיבה בנושא הזה, כל הנושא של בדיקות שיער, שאפשר לעשות אותן לאורך תקופה, זה המקום היחידי שאפשר לאתר את הסם אחרי שעוברות 24 שעות ועד שעוברים 6 חודשים, עד עכשיו המשטרה לא השתמשה באופציה הזו בגלל עלויות.

אני חייבת להגיד שאנחנו סיימנו לפני יומיים את הדו"ח שלנו בקשר לנתונים חדשים על בדיקות שיער, אז אני מחזיקה פה בטלפון את הנתונים הכי חדשים, אם תרצי אני אתן לך, וזה עדיין לא התפרסם, הלך לגרפיקה.

אז אולי באמת אנחנו נקבע ישיבה, וזה יגיע לישיבת ועדה ותציגו את זה.

אני תמיד בשמחה רבה, כשדברים חוזרים מגרפיקה מציפה ומפיצה.

לא, לפני ההפצה. אני אומרת שאולי יש צורך והגיע הזמן, לקיים דיון בנושא בוועדה, ואז תציגי שם בפעם הראשונה את הממצאים שלכם.

בשמחה, אין שום בעיה. בשמחה רבה.

אני גם שמחה להציג לך דברים פעם ראשונה, לא רק המשרד לביטחון פנים.

יופי.

חייב להתחיל תהליך דומה ויישום של מסקנות גם לגבי הגשה של תלונות בעבירות מין של גברים, שאני מניחה שזה יתעתק דומה, אבל לא בדיוק. וכמובן צריך להתחיל לעשות עבודת עומק בנושא של חקירת קטינים, אנחנו במצב לא טוב בנושא של עבירות מין בקטינים בכל האספקטים וההיבטים.

אמרתי, וכמובן אני שמחה שאת מסכימה איתי, שמחלקי משפחה זה שם לא טוב, אבל זו פונקציה טובה וזה עובד יותר טוב ואנחנו מקבלות חוות דעת יותר טובות על הדבר הזה, אבל כמובן זה קשה לשלוח מי שנפגעה מעבירות מין במשפחה למחלק המשפחה, זה איכשהו מפריע ולא מדויק.

אני גם אגיד שעל המון תהליכים שקשורים לאיך אנחנו מציגים את תהליכי הגשת התלונה, ואיך אנחנו קצת מפזרים את הערפל מעל זה, ואיך אנחנו עושים את זה קצת פחות מפחיד לציבור, וקצת יותר נגיש, וקצת יותר מיודע, התחלנו פרויקט עם אורית דנין, שאמרתי שהיא מחליפה את גל ספן, ויש קשר מצוין, ואנחנו מחר כבר קבענו שיחה. זה ממש מבורך, ואני רוצה להודות לכם גם חבר'ה של המשטרה, ממש תודה, וגם יעל ולשכת השר. אני מלאת תקווה, כבר אמרתי, אופטימית.

תודה רבה.

אני יודעת שיש נציגים ונציגות גם של משרד הרווחה, פרקליטות המדינה, משרד המשפטים והסיוע המשפטי. אני אומרת את זה כי לא הודעתן לנו שאתן רוצות להתייחס, אבל אני אשמח אם יש לכן התייחסות להעלות.

אני יכולה להגיד. אני סלעית, אני נציגה של משרד הרווחה, אני מנהלת את התחום של הטיפול בנפגעים מינית בגירים במשרד, ואני רוצה להגיד שהייתי שותפה באמת לתהליך הזה שיעל הציגה. אני מברכת על זה מאד, אני חושבת שזו התחלה של שיתוף פעולה שאנחנו מייחלים לו כבר הרבה מאד זמן. אני חושבת שכל הנושא של טיפול בנפגעים מינית, נשים וגברים, בכל התרבויות, מחויב בהסתכלות שונה וממוקדת יותר של משרדים נוספים, מה שקורה בשנה האחרונה יותר.

אני מאד מסכימה עם ההמלצות, חלק מהן זה משהו שאנחנו אמרנו גם את שלנו בפני יעל והצוות שדיבר איתנו על התחום הזה. הלוואי שנוכל להקים עוד בתי לין למבוגרים, זה באמת חלום מבחינתי. בדומה אולי למרכזי אלומה שבאמת קיימים, ואני הבנתי שאפשר יהיה להכניס - - -

מרכז, עדיין.

כן, בינתיים זה אחד, אבל אנחנו אופטימיים, איך יעל אמרה?

חלומות מתגשמים בסוף.

כן, כן, כן. כבר יש איזושהי תקווה שרואים את זה קורם עור וגידים. אני גם הבנתי שאפשר יהיה להכניס את החקירות של פגיעה מינית גם בתוך אלומה, בתוך המרכזים האלה, כן, כך הבנתי, אני אומרת את זה כאן ואני רואה את סימני השאלה שלכם, כך הבנתי שם.

אני חושבת שזה הכיוון, אני חושבת שבאמת אם נוכל לאפשר מקום שבו נפגעים יוכלו להרגיש נוח לספר מה שהם עברו, ולתאר את זה במילים שלהם, שיובנו, גם אם הקונטקסט התרבותי כמו שאת הדגשת מאד נכון בעיניי, בלי תרגום סימולטני, אלא באמת עם אדם שמבין גם את השפה וגם את התרבות, יעשה המון.

אני מתנצלת, אבל בדיוק עלה בראשי משהו. אנחנו בדרך כלל מאד שמחות לראות שעוד שירות מפותח, ועוד שירות מפותח. השאלה שלי, למה צריך שני דברים שהם כמעט מקבילים – מחלק משפחה ומרכזי אלומה. למה לא עושים איגום משאבים? כי בסופו של דבר, מרכז אלומה, יש בו גם את החקירות, ויש בו את המעטפת הסוציאלית, ויש בו גם לפעמים לינת חירום.

ומחלקי משפחה, שמה זה עניין רק חירומי, אני שואלת כדי להבין, האם מרכזי אלומה זה רק עניין חירומי, ואיפה מתקיים המשך חקירה? ואם זה אותו דבר כמעט, עם קצת הרחבה של השירות במרכז אלומה, למה כפילויות? למה לא לעשות איגום משאבים?

זו לא כפילות, אני אסביר. הרעיון של מרכז אלומה זה שנכון שהוא נותן באמת את המענה המשטרתי ואת המענה הרווחתי, אבל הוא מכוון מלכתחילה למישהי שלא רוצה לגשת לתחנת משטרה כתחנת משטרה, או לא רוצה לגשת לרווחה כמשרד רווחה. היא מעוניינת כן לקבל את הסיוע והטיפול והשירות, אבל לא מעוניינת להיכנס לתוך תחנת המשטרה.

הרעיון הוא שהיא תוכל להגיע למרכז אלומה, שזה מקום שהוא נפרד, אזרחי, חזות אזרחית, כל האווירה, ובלי התיוג של אשה שנכנסה לתחנת משטרה. היא כן תקבל שם טיפול משטרתי, אבל כל הרעיון הוא שהיא לא רצתה להיכנס לתחנת משטרה. אז זה לא כפל, אין פה כפל.

בסדר, אני מבינה. אבל ברגע שאנחנו כולנו מדברות על משאבים חסרים, כדי לפתח את השירותים במצב האידיאלי שאנחנו חושבות, ואנחנו אומרות פה צריך לחזק עם עובדים סוציאליים ופה צריך לחזק עם חוקרים וכן הלאה, השאלה למה לעשות בדיקה, גם כן, למשל, האם כאשר מחליטים על הקמת מרכז כזה, האם לוקחים בחשבון שבעיר הזו יש מחלק משפחה, אז אולי כדאי לעבור למקום שאין בו בכלל את השירות, לא של מחלק משפחה ולא של מרכז אלומה. תאגמו את המשאבים, נצלו אותם בצורה יותר טובה, למען האזרחים. כלומר, לבוא ולהגיד, זאת מעטפת.

עכשיו, אם האישה רוצה להגיע או לא רוצה, אני חושבת שכל אשה, אם קיימת לה האופציה לגשת למשהו כל כך ידידותי ובלי הכותרת של משטרה וההרגשה שכולם רואים אותה נכנסת, היא תשמח לעשות את זה. אפילו אם היא מגיעה מראש כי היא רוצה להתלונן. היא תגיע והיא תדע שהיא תקבל גם כן מעטפת סוציאלית. השאלה האם לא חשבתם על זה, ואם לא חשבתם, אני מציעה, באמת, שתיקחו את זה בחשבון. שכדי לרשת את המדינה ולהנגיש את השירות, אולי באמת צריך לקחת ולעשות מיפוי, ולאגם את המשאבים ולעשות חלוקה שתגיע ליותר מקומות ותהיה יותר נגישה, במיוחד שהשירות הוא אותו שירות.

אני לא יודעת על חשיבה כזו.

הנה, תרמתי.

תודה.

יחד עם זה, אני מצטרפת למה שנאמר על השוני במטרות בין שני המרכזים האלה, שהוא זה שעושה את ההבדל. זאת אומרת צריך יהיה לחשוב, איזו מטרה יש למרכז הזה שאת מבקשת מאיתנו לשקול לאחד פה משאבים.

לא בהכרח לשנות במטרות של המרכז, אבל ברגע שמתכננים, לקחת בחשבון את הפריסה הארצית. במקום שבעיר יהיה מחלק משפחה ולבנות בה גם מרכז אלומה, ללכת למקום שאין בו מחלק משפחה, ויהיה בו מרכז אלומה. וככה, זה לחשוב איך לנצל את המשאבים ולהנגיש יותר את השירותים, ואני חושבת שזה הכי טבעי לחשוב בצורה כזו, במיוחד כששיתוף הפעולה בין הרווחה והמשטרה, בין שני השירותים האלה, כבר קיים.

נכון. תודה.

לא קיבלנו תשובה לגבי הממשק של העו"ס רווחה, לגבי איך אתם תעבדו עם מרכזי הסיוע, עם רכזות הליווי? זה מאד חשוב שזה יהיה, אפרופו מה שאת אמרת, איגום משאבים ולא הכפלת משאבים.

אני יכולה להגיד לך בקצרה את מה שאני יודעת, זה לא תחום שאני מחזיקה אותו, איילת רצון מנהלת את התחום הזה. יחד עם זה, 95 תקנים כבר הגיעו לרשויות שמיועדות לכך, והתחילה בנייה, זאת אומרת יש כבר הגדרת תפקיד, וממשקים עם גופים שונים ועם בעלי תפקידים שונים שיכולים להיות קשורים לתפקיד הזה. החשיבה על איך צריך להיות ממשק, או איזה ממשק צריך להיות עם מרכזי הסיוע, בהחלט על השולחן של איילת רצון, צריך יהיה להמשיך לדבר את זה, זה לא משהו שיש לי כרגע תשובה שלופה מהמותן.

אני חושבת שמאחר וזה 95 עו"סים לנפגעי עבירה, וזה טוב שיש בתוך לשכות הרווחה תפקיד כזה, זה כדאי מאד שאתם באופן ישיר, כאיגוד מרכזי סיוע, תפנו למשרד ותבקשו באמת לסדר את הקשר הזה. יכול להיות שעדיין לא פיתחו את כל המתודה של העבודה של העו"סיות האלה.

סליחה, אני רוצה להגיד שגם לצערי, לדעתי יש מקום ועבודה לכולם. זאת אומרת, 95 תקנים של עובדים סוציאליים ברשויות - - -

זה ברור, אני לא חושבת שהם חשבו לקפל את הבסטה וללכת הביתה. מרכזי הסיוע, אני חושבת גם כן שזו גישה אחרת ומתן שירותים בצורה אחרת, השאלה איך הקשר יהיה אחר כך.

אני אשמח לומר כמה מילים, גברתי. אני ליה קוק מהמועצה לשלום הילד, אני מנהלת את מרכז הליווי לילדים נפגעי עבירה.

ליה, זאת פעם ראשונה בוועדה?

הרבה זמן לא הייתי.

אוקיי. כי בדרך כלל, אני היום נדיבה, בדרך כלל צריך להירשם. אבל כבר קנו אותי בתחילת הישיבה כשאמרו לי שזאת חשיפה ראשונה, אצלי, אז עשו לי מצב רוח טוב. כן, בבקשה.

אז אני קופצת על ההזדמנות. אז באמת הועלו כאן רעיונות, וכל מיני תהליכים מאד מאד חשובים ומשמעותיים, אני בכל זאת רוצה להתייחס לכמה נושאים שקשורים לקטינים, ולהאיר כמה נקודות.

אז דבר ראשון שאנחנו חוזרים ומעלים בוועדות השונות לאורך הזמן, זה אי הקפדה על הפניית קטינים ל"בתי לין", וזה משהו שצריך לחזור ולעגן אותו ולהציף אותו ולהמשיך ולהטמיע אותו גם בהכשרות, כי בסופו של דבר "בית לין" אלה מרכזים שהוקמו במיוחד, הם מאגדים תחת קורת גג אחת את כל השירותים של עובדת סוציאלית ומעטפת שממשיכה גם אחרי היום של הגשת התלונה, ובהתאם, כמו שאמרה גם יעל שרר, לגבי מקרים שבהם לא מתאפשר להפנות את הקטין ל"בית לין", אז צריך גם למצוא דרך ופתרונות מותאמים לקטינים במסגרת התכנית הזו, אז זה עניין אחד.

נושא אחר, שהוא רלוונטי גם לקטינים וגם לבגירים, כל הנושא של הגשת תלונה מקוונת. אני לא יודעת אם גברתי ניסתה, אבל אני ניסיתי להגיש תלונה מקוונת, וזה לא כל כך פשוט כמו שזה נשמע ונראה, ולקטינים על אחת כמה וכמה. יש שם דרישה לכל מיני הזדהות ממשלתית, שלקטינים אין אפשרות מבחינה אובייקטיבית להזין את הנתונים הנדרשים. צריך או תאריך נישואין או תאריך עלייה, כל מיני נתונים שלי עצמי לא היו עדיין נתונים למלא, וזה משהו שאולי אפשר לחשוב על למצוא התאמות.

ונושא אחרון, שאני רוצה להעלות גם בהקשר התרבותי, זה כל הנושא של 'מוגנות'. כלומר, אנחנו בעצם רוצים לבוא ולעודד ילדים להגיש תלונות על פגיעות מיניות, ילדים ובגירים, ולמשל בכל מה שקשור לחברה הערבית, מהניסיון שלנו וממה שאנחנו רואים, הרבה פעמים נערה כבר רוצה לבוא ולהגיש תלונה, והיא מגיעה ומתלוננת אבל המשטרה לא כל כך מוצאת את הפתרונות למה שקורה אחרי שהיא עוזבת את החדר, מבחינת מוגנות, מבחינת מסגרות שמתאימות.

לא מזמן היתה לנו נערה שהגישה תלונה ונשלחה למרכז חירום שלא התאים בכלל לצרכים שלה, לא מבחינה תרבותית, לא מבחינת האופי של המקום. זה משהו שצריך לחשוב עליו, כלומר אנחנו מצפים שיגיעו אנשים, נשים, גברים, ילדות ונערות ויתלוננו, אבל אנחנו צריכים גם לחשוב על מה שקורה איתם אחרי שהם עוזבים את החדר של החוקר או חוקרת הילדים, אז זו עוד נקודה.

תודה רבה, למרות שהאמת היא שנאמר ממש בתחילת ההצגה שהתהליך מדבר על בגירים, ומתייחס לעבירות מין בבגירים. אבל זה נכון, כל מה שהעלית הם נושאים שבדרך כלל גם כן עולים בישיבות שקשורות בטיפול בקטינים כאשר הם מתלוננים.

אוקיי. קודם כל, אני רוצה לברך על התהליך עצמו. אני רוצה להגיד ששנים רבות דיברנו על היחס המשטרתי ועל מה עובר על נפגע או נפגעת עבירות מין כאשר הם מגיעים למפגש הזה עם הרשויות. אם אלו רשויות האכיפה או אפילו העובדים הסוציאליים אשר נמצאים בלשכות הרווחה או במקומות אחרים, מרכזים אחרים.

ואני חושבת שעצם הרעיון של להקדיש זמן, ומאמץ, וכוח אדם נשי כדי לעשות את התהליך הזה, זה לפחות אות והצהרה שהנושא הזה נע יותר למרכז העשייה בתוך המשרד, וגם כן בתוך המשטרה. ואני חושבת, יעל, בתהליך הזה לפחות, אם התוצאה היא שיצאנו מהשיח המתגונן, וגם מהשיח התוקף ומלא הכעס, כי הוא בנוי על ניסיון מר לאורך שנים, אז הצלחנו במשהו.

אני כחסידת "התאזרחות" המשטרה, שהמשטרה תלך יותר לכיוון האזרחי, חושבת שזה תורם רבות. תורם לשינוי שיח בתוך המערכת, יתרום גם כן לשינוי התרבות הקיימת בתוך המשטרה. ואני מאד מקווה שהוא יילך ויעמיק, זה לא תהליך שמסתיים, אני מאד מקווה שאתם מבינים את זה, שזה תהליך שאמור להיות לפחות דבר ראשון בסדר העדיפויות, תקבעו שמי שהוביל את התהליך הזה, יישב כל תקופה מסוימת, כל רבעון, כל שישה חודשים, כדי לעבור על נושאים חדשים ועל בדיקה של מה מתבצע ומה לא מתבצע, כי זה תהליך שרק התחיל, בעיניי. ומהיכרות עם מה שקורה במדינה, תהליכים שלא עוקבים אחריהם מתמסמסים, ואפשר בקלות להפוך אותם ב-180 מעלות.

הדבר השני שהייתי רוצה, היו כל מיני הערות ביניים שדיברנו עליהן, אבל אני באמת חושבת שאחד מהנושאים שהעליתן, כל העניין של המבנים והעניין של התקציבים, אני מאד מבקשת לחשוב, אולי, מחוץ לקופסא ובאמת לקחת את השירותים שפיתחתם ולחשוב איך אפשר לנצל אותם בעשייה מתכללת, בין כמה וכמה משרדים.

אחד הנושאים שהוועדה, או התכנית למאבק באלימות נגד נשים דיברה עליו, ואנחנו שנים מדברים עליו, זה שהגיע הזמן לתכלל את כל המאמצים ביחד. וכמה שתהיה יותר סקירה של כלל השירותים ונסיון לתכלל ולעבוד ביחד, אמנם אני יודעת שזה קשה למשרדי הממשלה לעבוד ביחד, אבל לשבור את הנורמה הזו, אני חושבת שזה יתרום, זה יגרום לעשייה יותר ממוקדת.

שוב אני מעלה, ואני מבקשת שיתקיים דיון, אני מוכנה להיות חלק ממנו, לא מוכנה, רוצה להיות חלק ממנו, על הנושא של חוקרות ערביות או חרדיות. אתם ואני יודעים טוב מאד, וגם מהתשובה של השר היה ברור, שיש מחסור, ומחסור גדול, גם בנושא חוקרות אלימות באופן כללי, וגם חוקרות עבירות מין. אולי הגיע הזמן באמת לחשוב איך אפשר לעשות את זה בצורה שתאפשר את הנגשת השירות, ומצד שני לקחת את הדוגמא של חוקרי ילדים כאחד מהמודלים שאפשר לפתח בעניין הזה.

עוד נושא שאני חושבת שכדאי מאד לעבוד עליו, זה לשקול את הנושא של הממשק, גם עם ארגוני החברה האזרחית, איגוד מרכזי הסיוע, וגם עם גורמים אחרים שנמצאים בקהילה. שהמשטרה תקבל תדמית שהיא לא רק נכנסת לאכיפה וזהו, אלא תבין ששיתוף הפעולה עם הקבוצות האחרות תשפר גם את העשייה של המשטרה.

אני חושבת שאחת הבעיות העיקריות, הזכרת אותה חה"כ ענבר בזק, שזה קודם כל המחסום הראשון אצל אנשים לבוא ולהתלונן, אבל גם עצם העובדה שהעמדה לדין וענישה היא כל כך נמוכה, ופה גם תפקיד הפרקליטות, ואני רוצה לקיים דיון על זה, שאחוז התיקים שמגיעים לבתי משפט הוא בעיניי שערוריה, פשוט מאד, ואת החלק הזה שהפרקליטות יכולה לתרום, יעזור מאד גם לעודד נשים לרחוש קצת אמון למערכת. ואני בטוחה שאתם תנמקו מה הסיבות, ואולי זה אחד הממשקים שצריך לטייב אותו, ממשק בין פרקליטות למשטרה בנושא הזה.

אפשר להוסיף משהו? כדאי מאד להוסיף גם מדדי ביצוע. להגדיר כמה חוקרות נשים, כמה גידול בתלונות, דברים כאלה, או בדיקה של שביעות רצון של המתלוננות מהתהליך, כדי שבאמת אפשר יהיה לדווח ולראות שהיה שיפור בזה.

אני חושבת שזה נכון וחשוב יותר בכל תכנית עבודה, רק שאני חושבת שכדאי לקבוע לו"ז מתי תהיה תכנית עבודה. כי בינתיים יש לנו המלצות, והנסיון שלנו מר במעבר בין המלצות לתכניות פעולה. אני מאד מקווה שיש לכם לו"ז ברור, תיקחו בחשבון שזה צריך להיות יותר קצר מארבעה חודשים, כדי שתספיקו שתהיה תכנית, אף אחד לא יודע מה קורה.

זה תלוי גם בכם.

מי זה 'בכם'?

במפלגה שלך.

אהה, במפלגה שלי. המפלגה שלי, ידוע מה דעתה בנושא. אני מאד אוהבת את הפוזיציה החדשה שכולם חושבים שאנחנו כל כך חשובים בכנסת ישראל, וחבל שלא למדתם את זה, לקח שנה שלמה לגלות את החשיבות שלנו כמפלגה.

אוקיי, אני מודה לכולכם, ואני מאד מקווה שכאשר תציגו לשר הוא יקבל החלטות בכיוון שדיברנו עליו, ואשמח שכל התפתחות, ברגע שיהיה לכם סדרי עדיפויות, ברגע שתרצו לצאת להכנת תכנית עבודה, תיידעו אותנו מה קורה, כל עוד אנחנו פה. תודה לכולן, אני נועלת את הישיבה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:30.