פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



2
ועדת הפנים והגנת הסביבה
06/06/2022


מושב שני


פרוטוקול מס' 141
מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה
יום שני, ז' בסיון התשפ"ב (06 ביוני 2022), שעה 10:00

1. הצעת חוק לצמצום השימוש בשקיות נשיאה חד-פעמיות (תיקון - היטל על שקית נשיאה חד-פעמית), התשפ"ב-2022, של ח"כ יוראי להב הרצנו
2. הצעת חוק לצמצום השימוש בשקיות נשיאה חד-פעמיות (תיקון - היטל על שקית נשיאה חד-פעמית), התשפ"ב-2022, של ח"כ מיכל רוזין

חברי הוועדה: יוראי להב הרצנו – היו"ר
סמי אבו שחאדה

משה גפני
אלון טל
מיכאל מלכיאלי
אורי מקלב
יצחק פינדרוס
מיכל רוזין
נירה שפק

עדי אייברמס - לשכה משפטית, המשרד להגנת הסביבה

יגאל גוטשל - רפרנט הגנת הסביבה, אגף תקציבים, משרד האוצר

אילת פלדמן - יעוץ וחקיקה - אזרחי, משרד המשפטים

תמר מירסקי - מנהלת תחום בכירה חקיקה ורגולציה, משרד הכלכלה והתעשייה

נמרוד הגלילי - מנהל תחום רשתות המזון והרשתות הקמעונאיות, איגוד לשכות המסחר

אבישי זהבי - יו"ר פורום יצרני ומשווקי השקיות, איגוד לשכות המסחר

דוד שחור - עו"ד, פורום יצרני ומשווקי שקיות

מיכאל יוסף - מנהל תחום ארצי, רשת רמי לוי

מירב עבאדי - ראש תחום רגולציה וכלכלה, אדם טבע ודין

גבריאלה ארד להב - מנהלת מרכז לימודי סביבה, המועצה לישראל יפה

יובל ארבל - סמנכ"ל, עמותת צלול

שירה דסקל - חוקרת, אוניברסיטת חיפה

בני פרץ - פעיל חברתי

תומר רוזנר
לירון אדלר

לאה קריכלי

הדס צנוירט


הצעת חוק לצמצום השימוש בשקיות נשיאה חד-פעמיות (תיקון - היטל על שקית נשיאה חד-פעמית), התשפ"ב-2022, פ/3010/24
הצעת חוק לצמצום השימוש בשקיות נשיאה חד-פעמיות (תיקון - היטל על שקית נשיאה חד-פעמית), התשפ"ב-2022, פ/3120/24

שלום, היום יום שני, 6.6.2022, ז' סיוון התשפ"ב. אנחנו נעסוק היום בהכנת שתי הצעות חוק לקריאה ראשונה - הצעת חוק לצמצום השימוש בשקיות נשיאה חד-פעמיות, של חבר הכנסת יוראי להב-הרצנו וחברי כנסת, והצעת חוק דומה של חברת הכנסת מיכל רוזין בנושא הזה - פ/3010/24 ו- פ/3120/24.

לפני שנפתח את ההצעה לדיון אני ממזג את שתי הצעות הללו להצעה אחת. מי בעד?

הצבעה

בעד – פה אחד
אושר.

עבר פה אחד.

עד שחברת הכנסת רוזין ואחרים יגיעו – שלום חברת הכנסת רוזין. הצעות החוק מוזגו. חשוב לי לומר שההצעה הזאת בעיניי חשובה מאוד ובאה להעביר מסר ברור לאזרחי ישראל – תפסיקו להשתמש בשקיות ניילון ועיברו לשקיות רב פעמיות. אני חושב שהיעילות של החוק המקורי הוכיחה עצמה – היא הביאה לירידה תלולה של 80% הפחתה בשימוש בשקיות ניילון. ומשכך כעת ניתן להרחיב את החוק לכל העוסקים בישראל עם כל מיני החרגות שביקשנו לבצע לעסקים הקטנים אבל הווקטור הוא מאוד ברור. הפסקת השימוש ושקית ניילון והעדפה של חומרים מזהמים פחות. מי שלא יודע – פלסטיק – סביר להניח; אנחנו עדיין לא יודעים זאת בבירור – לוקח לו בין 400 ל-500 שנה להתפרק. הוא מזהם את חופי הים שלנו, את הפארקים הלאומיים, את הגנים ושמורות הטבע. אנו אוכלים אותו כי הדגים אוכלים אותו, ואנחנו אוכלים את הדגים. נכון להפסיק לעשות את השימוש בו. על כן אני שמח שהכנסת אישרה אותו בקריאה טרומית ואנחנו מאוד נחושים – מיכל רוזין, גילה גמליאל ואני – להמשיך לקדמו עד שייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. בנקודה הזו אשמח לתת לחברתי היקרה חברת הכנסת מיכל רוזין לומר את דברה. בבקשה.

תודה רבה, אתה דייקן מאוד. כל הכבוד. אני אספר שעם היבחרי לכנסת ה-19 הגשתי, ביחד עם עמותת צלול, את חוק השקיות הראשון. לאחר מכן הוא אומץ בדרך זו או אחרת על ידי השר להגנת הסביבה עמיר פרץ ובסופו של דבר השר להגנת הסביבה אבי גבאי העביר אותו כמעט כלשונו. נעדרו ממנו כמה דברים שזה מה שאנו מנסים עכשיו להרחיב בחוק החדש וגם הוא יצטרך לעמוד לשמחתנו, לצערנו אבל באיזונים מול אינטרסים של משרדי האוצר, הכלכלה, העסקים הקטנים וכדומה. אנו מבינים את הצורך למצוא איזונים.

יש אולי שני חוקים – יש הרבה חוקים שחוקקתי בכנסת, ואני רואה את ההצלחות שלהם, אבל יש שני חוקים שממש אפשר להוכיח בצורה מספרית ונתונית את הצלחתם. הוק הזה הוא אחד מהם. הנתונים בעצם מעידים על צמצום של כמעט 75% מהשימוש בשקיות במדינת ישראל. יש פה הצלחה בעיניי מסחררת וגם הוכחה לעובדה שזה לאו דווקא רק עניין התשלום. בסופו של דבר רוב הציבור היה עומד בתשלום של עוד שקל נגיד לעשר שקיות שרוכש בסופר מוצרים. עצם העלאת המודעות לנושא הזה, עצם העובדה שאין בזבזנות או זלזול שבעבר היינו מגיעות לסופר ולוקחת המון שקיות או אפילו הקופאית היתה אומרת: קחי שיהיה לך בבית, והיום זה לא רק העניין של התשלום; זה העניין של ההבנה שח לקחת פחות אם בכלל וכמובן הצמצום הכה משמעותי שמגן על הסביבה. הנושא הזה אי אפשר לטעון נגדנו שלא פועל ולא עבד.

מה שכן, בחוק הקודם טיפלנו בעיקר בנושא של הקמעונאים הגדולים שהיה גם נכון כי מהווים 60% מהמשק לכן היה נכון להחיל את זה עליהם. בזמנו הוחלט על קמעונאים שיש להם שלושה סניפים ומעלה, כלומר היו גם אז פשרות כדי להראות ולהוכיח שהדבר הזה הוא אפשרי ויעיל.

לכן אני חושבת שעצם העובדה – אני מתחילה באופטימי ובחיובי – שאנו מחילים אותו היום על כל הקמעונאים יש פה בשורה. אני יודעת שגם החוק עכשיו שעבר תחת התניות ואולי תכף תפרטן, עם ועדת שרים לחקיקה, לוקה בחסר, אבל עצם העובדה שאנו מרחיבים אותו על כל העסקים, גם אלה הקטנים, זה בסופו של דבר יהווה תמריץ לעידוד ומודעות.

אני רוצה לומר לצד זה, משהו ברור יוראי, וזה אולי לך. יש הרבה נקודות בחוק טובות, לא טובות, חלק מההתניות. הכול יעלה פה ונחדד כל נקודה. אני רוצה לחדד דבר אחד ואני מקווה שהיועץ המשפטי של הוועדה יסכים איתי. יש הפרדת רשויות במדינת ישראל. יש ממשלה ויש כנסת. ועדת שרים לחקיקה קובעת לקואליציה מה היא מצביעה, איך מצביעה. היא לא קובעת לכנסת מה לחוקק. אנחנו צריכים להחליט מה אנחנו מחוקקים, ואחר כך לנו יש משימה – לשכנע את הקואליציה במה לתמוך או לא לתמוך אבל קודם כל לכנסת ולוועדה הזאת יש אחריות להוציא תחת ידיה את החוק הטוב ביותר והמאוזן. זה לא אומר שצריך להתעלם מהבעיות, מהקשיים, מהצורך להתחשב, אבל לכנסת יש עצמאות ריבונית ואנחנו יכולים לקדם את החוק, להחליט דברים שאנחנו חושבים שהם נכונים. אנו פה כדי לדון בהם וכדי לראות מה התוצר הטוב ביותר למדינת ישראל היום. תודה ושיהיה לנו בהצלחה.

תודה רבה. אני מסכים איתך. לא שוכחים לרגע מי בוחר במי ואנחנו בחרנו בממשלה למשול ואנחנו חלק מהקואליציה, ולך ולי יש משימה, ונרתום תכף את חבר הכנסת אלון טל שנמצא אתנו בזום ונשמח לאפשר לו לומר את שלו- - -

החלמה מהירה.

נרתום את אלון לשכנע את משרדי הממשלה שטרם שוכנעו בכל מיני נקודות שאנחנו סבורים שנכון לבצע. חבר הכנסת אלון טל שמצטרף אלינו בזום, איך אתה מרגיש?

אבקש להסכים מאוד עם הדברים של חברת הכנסת רוזין, כמובן עם יושב-ראש הוועדה בקשר לחשיבות החוק. בכל זאת אוסיף פן אקדמי להבין את חשיבות של החוק וחיזוקו.

אנחנו נמצאים במשבר אקלים. כל אחד שואל את עצמו – מה אני מסוגל לעשות כפרט לעשות? עשיתי חישובים הבוקר. מסתבר, על כל שקית נילון קטנה זה כאילו נסעת 8 ק"מ במכונית. זה השווי מבחינת הקילוגרם וחצי תחמוצת פחמן שנפלט. כלומר לקחתי עשר שקיות בסופר – כאילו נסעתי 80 ק"מ. הנה דבר קטן שכל אחד ואחד יכול לעשות. התיקון לחוק שאתם עושים ירחיב את זה ויאפשר יותר לאזרחי ישראל להיות חלק מהפתרון ולא הבעיה.

הקשר כללי – האיסור הראשון של שימוש בפלסטיק היה דווקא ברואנדה ב-2008. מאז יש 77 מדינות שהחליטו להגביל את השימוש בשקיות פלסטיק. רובן ככולן עשו כליל. קניה למשל זה סיפור הצלחה מדהים. 80% מהציבור שם לא נוגע בשקיות פלסטיק כי יחטפו את הקנס ואצלנו כמו 31 מדינות אחרות הלכנו לכיוון של תמריץ כלכלי. זה אפשרי. הייתי מעדיף ללכת לאיסור המוחלט, אבל אנחנו אולי בכלכלה אחרת. אין ספק שמה שמוצע פה הוא ממש מועט יחסית למדינות אחרות שמתמודדות עם הבעיה.

כמובן המפגש של- - - ושמענו מחבר הכנסת יושב-ראש הוועדה בנושא הבעיה של הים - כל זה ידוע אבל הגיע הזמן שנשנה את התרבות וה- - - הוכיח את עצמו. כל הכבוד על קידום החוק ונעשה הכול, כפי שחברת הכנסת רוזין הציעה, נחזק את החוק הזה וייצא עד יותר טוב.

תודה רבה. תמשיך להרגיש טוב. מתגעגעים אליך. חבר הכנסת אבו שחאדה, רוצה לדבר עכשיו או לשמוע את משרדי הממשלה?

אשמע.

בסדר. נפתח את המשרד להגנת הסביבה, אלעד עמיחי, סמנכ"ל שלטון מקומי חינוך וקהילה. בבקשה.

אם אפשר לשמוע התייחסות לקשר בין הירידה בשימוש בשקיות ל-10 אגורות. מישהו בדק את זה?

חוק השקיות הוא אחד החוקים שבו אפשר לראות את הקשר הישיר והמהיר והפעולה ותוצאה בצורה הטובה ביותר. בהתחלה דובר על היטל של 50 אגורות. עשינו מחקר, איפה תהיה נקודת האיזון שבה נתחיל לראות את הירידה בשקיות. אם אני זוכר נכון, יצא כ-40 נקודות כנקודת האיזון. בסופו של דבר הכנסת החליטה ללכת על היטל מינימלי של 10 אגורות וכל מי שעוסק בתחום הסביבה רואה וראה תוצאה מדהימה שאותן 10 אגורות הביאו לירידה של כ-80% מצריכת השקיות באותן חנויות שבהן החוק יושם. 80% ירידה. עצם זה שלקחנו מוצר ונתנו לו מחיר ואותו מוצר שבהתחלה, שנים רבות חולק בסוף הקופה אחרי המכירה בחינם, והיינו יכולים לקחת אותו ככל שרצינו, ולא רק זה – לפעמים אפילו כפי שאמרה חברת הכנסת רוזין, לפעמים אפילו דחפו לנו אותו עוד אחד ועוד אחד כי זה היה חלק מהשיווק, ברגע שכבר לא היה מונח על המדף וחולק חינם ורק היתה הפעולה הפשוטה: אתה רוצה שקית – עצם זה גרם לשנייה של מחשבה על ידי אותו קונה. יש שיגידו מבוכה, יש שיגידו שזה תודעה, אבל בפועל התוצאה הביאה ל-80% ירידה, וזה על 10 אגורות בלבד.

אבל החוק שבאותה עת חוקק רק על רשתות המזון הגדולות יצר איזון, עשה פעולה התחלתית. 60% מהשקיות נצרכו בקבוצה יחסית קטנה של חנויות. לכן הוחלט להטיל את זה עליהם. עדיין 40% מהשקיות הן מחוץ לחוק ומחולקות חינם ומפוזרות בשאר החנויות.

אנחנו צופים שאותה פעולה של אי-חלוקת חינם, תביא לתוצאה הנדרשת.

מה הגודל של עולם השקיות הזה?

החוק כרגע יוסיף לתחולת החוק עוד כמיליארד שקיות.

לפני חקיקת החוק, ב-2016, הישראלים צרכו למעלה מ-2.2 מיליארד שקיות כל שנה, כלומר כל דקה בחישוב גס 1,854.

אני שואל כדי להבין - מתוך העולם של שימוש בנילון פלסטיק - הזה מה נתח השקיות? זה חלק הארי?

לא נכון להשוות את זה משקלית – כיסא אחד מפלסטיק שוקל כמו הרבה מאוד שקיות אבל התפוצה של השקיות ויכולתן לפגוע בעצם זה שהן מתעופפות וזה שבעלי חיים יכולים לאכול אותן ואנחנו מוצאים אותן בשטחים הפתוחים - הן לא בר השוואה למוצרי פלסטיק אחרים.

אתה מדבר פה על שינוי בהרגלי הצריכה של הישראליים, ואני רוצה להבין עד כמה זה שינוי הרגלים וולונטרי או משהו שהייתם צריכים לאכוף אותו. מאז שהחוק הקיים, או בשלוש השנים האחרונות, כמה קנסות או עיצומים ניתנו על ידיכם על קמעונאים גדולים כי מצאתם שהפרו את הוראות החוק?

אנו כרגע אוכפים בעיקר את חובות הדיווח ואת מעטפת החוק – מבחינת החוק הם חייבים לדווח על כמויות וכדי שנדע כמה ואת זה אנו אוכפים. רק לא מזמן הוצאתי עיצומים כספיים נגד רשתות שיווק שלא דיווחו כנדרש. לא הוצאנו עיצומים כספיים – תקנות ההפחתה שהיו תנאי לעיצומים כספיים, נכנסו רק לפני שנה. לא הוצאנו עיצומים כספיים על חלוקה לא מבוקרת עד כה. זה חל רק על הקמעונאיים הגדולים. כן הוצאנו עיצומים כספיים על אי דיווח שנתי כנדרש.

החוק הזה שאנו עכשיו מבקשים לקדם יש לו שתי החרגות על העסקים הקטנים שאינם קמעונאים גדולים – אין חובת דיווח וההיטל שנקבע או הכסף שנקבע בעבור השקיות, נשאר במחזור של בית העסק. אם זה המנגנון שאנחנו מציעים ושאתם תומכים בו – איך ניתן יהיה למדוד את האפקטיביות של החוק על כל העוסקים הקטנים?

לגבי הכמויות יהיה קשה מאוד. ללא דיווח אנו לא יכולים למדוד. זה משאיר אותנו בהיבט של הפיקוח או הבקרה רק בקופה עצמה – האם יש אותו שלט שאסור לחלק חינם והאם באמת בית העסק גובה כסף, רושם את זה בחשבונית. זה מקשה עלינו מאוד מבחינת בקרת הכמויות. שוב , ברמת האיזונים, גם לאסוף דיווחים מעשרות-אלפי מכולות, זה גם לא פשוט מבחינתנו, כגורם מפקח. גם על הרשתות היום זה מטיל נטל, גם עליהם אבל בעיקר עלינו. ואם נוסיף לזה אלפי חנויות נוספות, ודאי זה יהיה קשה לבקר. לכן אנו חושבים שבנסיבות האלה – בתמונה האקדמית הכוללת היינו חושבים שהכול צריך להיות תחת אותם כללים אבל באיזון הנדרש זה סביר.

כאיש האמון על הגנת הסביבה במשרדי הממשלה, מה היעד שהיית רוצה להגיע אליו? ברור שזה תחנת ביניים לעבר הרגלים צרכניים שהם יותר טובים מלא לקחת שקיות חד פעמיות מפלסטיק?

האפקט הראשוני של 80% שקצת נשחק עם השנים, הוא יעד ששמחנו מאוד לעמוד בו, והיעד של 80%, 90% הוא היעד הסביר, ההגיוני שנותן אפקט סביבתי משמעותי. אגב אנו רואים את האפקט הזה גם בשטח. וכשנוסיף את שאר החנויות אנחנו נראה את זה עוד יותר, את הלכלוך בשטח – בחופי הים. יש הרבה פחות שקיות מתעופפות להן. לכן יעד של 80%, 90% הוא יעד סביר והגיוני. לא ניתן להגיע ל-100% הפחתה. בסוף אותם מוצרים שנמצאים במגע עם מזון ישיר- - -

אלא אם כן הולכים לווקטור שיאסור מכירה של שקיות נילון בישראל בכלל כפי שיש בחלק ממדינות העולם שחבר הכנסת טל פירט אותן.

שוויה-שוויה. לאט-לאט. גם בחקיקה. צריך גם להרגיל את הציבור, צריך גם להכשיר את הלבבות. אני לא מאמינה בכפייה אלא מאמינה בהעלאת מודעות גם דרך הכיס.

שאלת על אמצעי הבקרה והאכיפה. אנו מבינים את האיזונים, אבל על החובות הבסיסיות שיחולו גם על בתי העסק הקטנים, היינו חושבים שצריך להיות גם אפקט אכיפתי. אחרי שמצאו את האיזונים ובית עסק קטן לא נדרש לדווח, אבל בסוף אם הוא גם לא יגבה אותן 10 אגורות, ירשום חשבונית, עיקר את החוק לגמרי. אנו חושבים שבמקומות הנדרשים כן צריך לחקיקה כלי.

מה שאתה מתעקש כרגע זה על נושא הדיווח?

לא. הוא מדבר על כלי אכיפה. לאו דווקא פיקוח.

אבל אם לא יהיו כרגע עיצומים - איך אתה רואה כן את היכולת לפקח?

אמרתי שללא זה, יש לנו קושי. כמשרד ממשלתי שהוא הגורם המייסד, ללא עיצומים או ללא כלי אפקטיבי לחקירה יהיה לנו קושי לפקח. דיווחים אחרים – למשל אנחנו הצענו, אתם הצעתם דיווח על מלאי לרשתות הגדולות שסוגר את המאזן של השקיות כי בסוף אם אין דיווח על מה נמצא במחסן, בסוף כל הפער נמצא במלאי ולא מדווחים על זה, ורק אם אנחנו נכנסים לביקורות עומק.

תודה רבה. חבר הכנסת סמי אבו שחאדה, בבקשה.

תודה רבה, כבוד היושב-ראש. ברמת העיקרון אף אחד לא חולק. כולם רוצים סביבה יותר נקייה. זה דבר מובן מאליו לכן לא אכנס לזה. אבל נעשה בעבר, כשהתחיל הדיון על החוק הזה עם ה-10 אגורות, קמפיין הסברה. אני לא בדקתי את הנושא. אני בא מעולם ידע אחר. אני מניח, שקמפיין ההסברה תרם לא פחות מ-10 אגורות. אני באמת חושב, שרוב האנשים אין להם המקרו. אני באמת חושב שאנו חייבים להחזיר את קמפיין ההסברה לגבי הנזק שעכשיו לחלק גדול מאלה שיש להם הידע הזה נראה טריוויאלי - לציבור הוא לא כך.

בחודש הקרוב יעלה קמפיין.

זה צריך להיות קמפיין רציני שמעביר גם את הידע לציבור, והידע קיים. זה יכול לתרום המון לגבי ההתנהגות.

אמר פה היועץ המשפטי תומר ובצדק, יש 150 מיליון שקלים שנמצאים בקרן הניקיון לטובת האירוע הזה, אולי יותר, שלא עושים בהם שימוש לטובת הסברה או יידוע הציבור או עידוד לצריכה נבונה יותר של שקיות חד פעמיות או חלוקת סלים רב פעמיים. אם יש לכם תוכניות – אשמח לשמוע.

הנקודה השנייה, לגבי הגישה שלנו כמחוקקים. בעניין כזה שבטח כולם דנו בזה גם במשרדים, העניין בין ענישה לחינוך. אני מרגיש שהרמנו ידיים מהחברה במדינת ישראל ואנחנו כל הזמן עם כלי הענישה כי כך אנשים מבינים. אני חושב שזה דבר שאפילו בטווח הארוך מזיק, כי זה מרגיל את האנשים לדרך הזאת של היחס של החקיקה לגבי האזרחים. אתה שומע את האזרחים בעצמם, שאנחנו רוצים לגמור עם תופעה שאנחנו לא רוצים לראות בחברה וכו'. למה לא נותנים קנסות, למה לא נותנים דוחות. אני חושב שאנחנו צריכים להיזהר עם הכלי הזה, כי מי שמשלם את המחיר מבלי שהמחוקק ירצה, זה המשפחות היותר מוחלשות. מי הולך לסופר לקנייה יותר גדולה זה המשפחות היותר גדולות שזה החרדים והערבים. הם ירכשו יותר וישלמו את המחיר של זה. אנו עושים פה שני דברים לא נכונים בעיניי – פוגעים באלה שאנו לא רוצים לפגוע בהם והכלי של הענישה – אנו כן צריכים יותר כן ללכת לעניין של חינוך ותרבות ולא להישאר רק בעניין הענישה.

גם העניין של חקיקה מתחשבת, כי אנו יודעים מי ישלם את המחיר. אנו צריכים להיות קצת יותר רגישים לגבי אנשים שישלמו יותר את המחיר שהם אנשים – עליי כחבר כנסת לא תשנה הקנייה. אז תעלה שקל יותר, שניים, שלושה יותר כל יום אבל לאנשים אחרים זה משמעותי בהכנסה שלהם. אנחנו צריכים להתחשב.

לבסוף, הפתרונות האחרים. בסוף אתה צריך את הדבר הזה. אנו צריכים להציע פתרונות אחרים. הזכרת סלים, כבוד היושב-ראש. לראות מה עובד יותר. לשאול את האשים, מה יכול להביא אותם לצרוך פחות ולתת את הכלי הזה. נייר, סלים מבד. גם את זה צריך להבין.

תודה. בבקשה.

אני רוצה להגיב. אני מסכימה איתך שהרבה פעמים אנו נוקטים במקבל ולא בגזר אבל דווקא המקרה הזה לא נכון כדוגמה. זה קצת דומה למה שקשור לתחום התעבורה בין אם זה לחגור חגורה או לא לדבר בטלפון. בסף יש קמפיין ופנייה להיגיון ומצד שני חלק מהאכיפה במקרים האלה הם כלי חינוכי. אם אתה לא תשלם את ה-10 אגורות על שקית, כמה שלא ישכנעו אותו - גם אני ומשפחתי – כולנו מכורים לשקיות. זה הכי קל. לכן יש בזה אקט חינוכי. הסכום הוא מועט.

אני לא מזלזלת בשכבות החלשות. אבל אני חושבת שבמקרה הזה בהבדל ממקרים אחרים – יש אלטרנטיבה לציבור. קודם כל חולקו שקיות. העניין שפעם שקיות הבד היו עולות כסף – היום מחלקים המון שקיות בד. אין בעיה גם שהמשרד יעשה מבצע ויחלק שקיות בד. גם הסופרים הגדולים בזמנו חילקו ויכולים שוב לחלק. העניין הוא ההרגל לשים באוטו או בתיק אותה שקית שזה לא משהו שאתה צריך – משהו ביוקר וכו'. זה דברים שנותנים בחינם או בעלות כה סמלית שמחזיקה לשנים ואתה הולך עם השקית הזאת ומגיע לסופר.

עוד הרבה לפני שחוקקנו את החוק בעבר הסתובבתי כמו רבים מאתנו בעולם ואתה רואה שברגע שהציבור מורגל להגיע לסופר עם אותן שקיות בד, אין פה עניין של עלות. זה עניין של הרגל של האוכלוסייה ואי אפשר להרגיל אוכלוסייה רק דרך קמפיינים. כן, עשו קמפיין מדהים על לחגור חגורה. הילדים היו נכנסים לאוטו: אמא, הקלת? היה קמפיין מצוין בערוץ הילדים. אבל בסוף אם ההורה לא היה יודע שהוא יחטוף קנס של אלף שקלים הוא לא היה חוגר או לא תמיד. לכן זה תמיד צריך לבוא יחד. זה מקרה קלאסי שהציבור לא חייב לשאת בנטל ההוצאה כי יש אלטרנטיבה כה קלה וכה ברורה. זה לא יעלה לו גם לא 10 אגורות.

שגם הוכיחה את עצמה כי אנחנו יודעים שהלקוחות הישראליים העדיפו לאל לשלם וזה הפחית ב-80%. הם לא שילמו. הם הפחיתו את השימוש בשקיות נילון ב-80 אחוז.

זה גם יותר נוח – לא נקרע בדרך לאוטו, לא נוזל.

בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אפתח בדברי חז"ל אחרי יום מתן תורה. כתוב שהקב"ה אמר לאדם הראשון: תן דעתך שלא תחריב את עולמי. הבאתי עולם, אין תחלופה. העולם הזה צריך להתקיים ותעשה הכול כולל הכול כדי לשמור שהעולם הזה ימשיך להתקיים. אני מתפלל לקב"ה שתהיה לי יכולת תמרון כמו של מיכל. קירות החדר של ועדת חוקה ספוגים בנאומים חוצבי להבות אש של כל הכישרונות של מרצ, גם את, שהקנסות של הקורונה שהממשלה בזמנו אמרה שזה חלק חינוכי, אמרו: בסוף השכבות החלשות ישלמו והמגזרים החלשים ישלמו וכסף זה לא חינוך. מיכל בכמה דקות, כסף נהיה כלי חינוכי. כסף זה לא כלי חינוכי. גם אז אמרתי את זה – אז הייתי בקואליציה. גם אז אמרתי את זה. קנסות זה לא חינוכי. אכיפה זה לא חינוך. זה שני דברים שונים.

חד משמעית.

שתיים, חלוקה של שניות. שנים לא היתה חלוקה של שקיות – לא היתה חלוקה של שקיות והיא לא קבילה מה שהיה פעם. תפגשי משפחה ופה אני מסכים עם חבר הכנסת סמי אבו שחאדה – תפגשי משפחה עם 7 ו-10 ילדים ותגידי להם שהתחבורה הציבורית – אנחנו יודעים איך היא נראית היום – לסחוב הלוך חזור את כל שקיות הבד שגם הן עולות הרבה כסף. בואי לטיול במרכולים איפה שאני קונה בירושלים. כל שקית בד עולה חצי שקל, שקל. יש להם מחירים. הבתים גם ככה לא גדולים במיוחד. להתחיל לשמור שקיות?

זה לא סתירה למה שאמרתי קודם. צריך לתת בנושא הזה את הדעת אבל האם הפתרון בכל כך קלות להשית קנסות כה גדולים?

איזה קנס?

60 אגורות.

10 אגורות. על מה אתה מדבר? תכיר את החוק. אנחנו משאירים על 10 אגורות. משיתים על עוד עסקים.

בסוף כשמשיתים את העלות הזאת על אנשים אחרים מי שישלם זה הצרכן, לא העסקים.

מלכיאלי, החוק המקורי הוכיח שאנשים לא שילמו על השקיות האלה. הביאו שקיות רב פעמיות 80% מהם. זה לא העלה – הם לא צרכו אותן.

יש דרכים אחרות לבוא לאנשים במקום להשית עליהם כספים. מה שאנחנו עושים זה אולי לממן חלוקת כספים למישהו חילק לחברי קואליציה. בסוף חינוך אין פה. החוק הזה לא מחנך. הוא משית עוד ועוד כסף. הייתי רוצה לשמוע ממשרד איכות הסביבה, אולי גם הכלכלה, כמה כסף השקיעו בפרסום במגזר הערבי, החרדי מול המגזרים הכלליים. כי כששאלנו את זה בקורונה, התשובות היו מביכות מאוד.

צודק. נבקש תשובות מהמשרד להגנת הסביבה. תודה רבה. מקווה שתישאר אתנו לשמוע את התשובה. נעבור למשרד האוצר. לאה, אשמח שתבדקי למה הוא לא פה. משרד הכלכלה, תמר, בבקשה.

בוקר טוב. הצעת החוק היא בהסכמה. הנושא היחיד שרציתי לציין, נושא השילוט לא נסגר עדיין. היה צריך להיות בדיון בין המשרדים. בנוסח המקורי לא היתה חובת שילוט על עסקים קטנים. בנוסח שעלה היום לוועדה כן הרחיבו את השילוט לעסקים קטנים. נרצה להגיע להסכמות בנושא הזה.

למה אתם מוצאים קושי בלהניח דף A4 שמורה על תשלום?

היות שזה לא השלט היחיד שמחייבים לשים – יש לפחות חמישה שלטים אחרים שחייבים מחוקים אחרים- - -

ולמה השרה שבראש משרדכם לא משתמשת בסמכותה לפי חוק נטל הקלה בעסקים ומאחדת את כל השלטים? המחוקק נתן לה הסמכות לעשות זאת כבר לפני כמה שנים.

אני לא יודעת לגבי זה. אבדוק זאת. אבל עדיין כל חובות השילוט יש בהן בדרך כלל הנחיות של גודל הפונט וכו'. כאן אין אבל צריך להסתכל על המכלול. זה חובת שילוט נוספת. כיום יש חמישה שלטים נוספים שהמכולות חייבות לשים על אלכוהול, סיגריות, החזרת מוצרים וכו'. לכן יש לחשוב על האם ואיך ניתן להכניס את זה בתוך שאר חובות השילוט.

אמר אלעד מהמשרד להגנת הסביבה ובצדק שיש קושי להבין האם החוק יהיה אפקטיבי כי אין דיווח ואין מצד שני עיצומים כספיים על אלו שלא יעמדו בחוק. איך את מציעה לגשר על הפער הזה כדי להבין שהחוק שאנחנו מחוקקים כאן בתמיכתם יהיה אפקטיבי?

יש בחוק הזה גזר – העסקים הקטנים יכולים להשאיר את מה שהם גובים אצלם. זה תמריץ.

לא, גברתי. גם היום, כפי שאת יודעת, יש רשתות גדולות ויש עסקים שגובים כסף עבור שקיות בלי שהם חייבים. הגזר במירכאות לא קיים כאן.

אני חושש, שאם יהיו שני עסקים קטנים, שאחד גובה והשני לא, התמרוץ יהיה להגיע לחנות שלא גובה כי משלמים פחות על הצריכה של הקנייה. על כן אני תוהה, אם נקיים שיח על כן רצון לתת התרעה או אפילו עיצומים, איך אתם רואים את האירוע הזה?

זה עבר בהסכמה שלא יהיו עיצומים בחוק.

אנחנו במהות. לא מדבר על הפרוצדורה.

אנחנו לא רואים מבחינה מהותית להטיל עוד רגולציה עם עיצומים כספיים על עסקים קטנים. מבחנת המהות יש פה הסברה שיש לעשות, יש חובה ויש הכלי האזרחי של תובענות ייצוגיות שתמיד נמצא ברקע – שארגוני תביעה יכולים לתבוע, שהם לא גובים כסף לפי החוק.

התובע יטען שלא גובים ממנו כסף?

יש כל מיני חוקים שיוצרים עיוותים. יש פה ערך שאנחנו מסכימים עליו, של הגנת הסביבה, שאנחנו רוצים להעביר. צריך לראות כשאנחנו הופכים את העסק הקטן לרגולטור, איך אנו מוצאים את האיזונים הנכונים בלי שאנו חושפים אותו לעיצומים כספיים ובלי דיווחים שלפעמים עולים יותר מאשר הקיום של החוק.

לגבי דיווחים אני מסכים ב-100%, זה נטל שאינו סביר להטיל על עסקים קטנים. אמר פה אלעד מהמשרד להגנת הסביבה שלא הוטל ולו עיצום כספי אחד על קמעונאי גדול שהפר את החובה החקוקה. ברור לי, שלא יוטלו אותם סדרי גודל של עיצומים וכו' ואפשר לבנות את זה בצורה מדורגת של התרעה לפני עיצום כספי וכו'. השאלה היא, כדי למנוע את העיוותים שדיברת עליהם, תמר, איפה את מוצאת את היכולת לגשר על הפער למדוד האם החוק שחוקקנו פה, הוא אפקטיבי? יש מקום תמרון בעיניך שניתן לבצע בו כברת דרך?

אני לא יודעת אם עיצומים זו הדרך לבדוק את האפקטיביות, כי אנו יודעים מהרבה משרדים אחרים שהנושא של פיקוח תלוי מאד בכוח האדם שיש למשרד שמפקח. לא בטוח שעיצומים זו הדרך למדוד את זה. הנושא של דיווחים הוא כאמור לא ישים. זה משהו שיש לחשוב עליו. אני לא יודעת אם יש לי פתרון לתת. שתי הדרכים הללו הן לא הדרכים למדוד את זה.

תודה. תומר, אשמח שתתייחס לדברים של משרד הכלכלה.

כפי שהיושב-ראש אמר, ההצעה היא להחיל את חובת גביית מחיר עבור שקית שלא יפחת מ-10 אגורות עבור שקיות נשיאה מסוימות ללא חובת דיווח, העברת היטל, וכרגע גם ללא שום אמצעי אכיפה כלשהו. בניגוד לאלעד, אני לא חושב שיהיה להם קושי לאכוף את זה אלא חושב שלא יוכלו לאכוף את ההסדר הזה בשום דרך אחרת כי אין בהצעה או בחוק הקיים סמכויות שמאפשרות להם לפעול במצב שבו תהיה הפרה. כפי שאדוני היושב-ראש אמר, חוק כזה שאין בצידו אמצעי אכיפה כלשהם מזיק או עלול להזיק לשומרי החוק דווקא כי אותו אדם ששומר על החוק, כפי שאדוני היושב-ראש העלה את החשש, שכנו שירצה להתחרות בו ולפתות במירכאות את הלקוחות לקנות אצלו, לא יגבה את המחיר הזה ולא תהיה כל אפשרות לפעול כלפיו בכל דרך שהיא.

בחנו, האם קיימות אלטרנטיביות כפי שנזרק פה ללא מחשבה לגבי כלים אלטרנטיביים במישור האזרחי. גם במישור הזה לא מצאנו כלים שמתאימים לאכיפה אזרחית. עוולת הנזיקין של הפרת חובה חקוקה לא תתאים כאן כי לא נועדה להגנת האוכלוסייה המדוברת, לכן לא תהיה תביעה שמאפשרת פנייה לערכאות בהקשר הזה. גם לא מצאנו עילה אחרת או עוולה מסחרית. בדקנו את כל האפשרויות שיכולות לשמש לכאורה לדעתנו בסיס לתביעה שהיא לא שלטונית אלא אזרחית של עוסק מול עוסק אחר. לא מצאנו עילה שכזו לכאורה. לכן אם החוק יורחב בצורה שמוצע כאן, יישאר כאות מתה או כחסר כל שיניים, ועלול אף להזיק כמובן לשלטון החוק באופן כללי ולשאר העוסקים שרוצים לקיים את החוק כלפי אלה שלא מקיימים אותו.

הוועדה הזאת קידמה במסגרת החוק הזה גישה חדשנית שלפיה לא נקבעו עבירות פליליות במסגרת החוק, והכלי היחיד שניתן לאכיפתו הוא כלי העיצומים הכספיים. להותיר את המסגרת המורחבת ללא שום כלי אכיפתי לא יאפשר בעצם את אכיפת החוק בדרך כלשהי.

תודה רבה. על כן תמר אני חושב שנכון לבצע רביזיה בחשיבה של אילו כלים אנו רוצים לא כדי לבדוק את אכיפת החוק אבל בעיקר מאיפה שאני מגיע ממנו ואני מניח שגם חברת הכנסת רוזין כדי למדוד את האפקטיביות שלו, ואם אין דיווח – ואני מסכים שלא צריך להיות דיווח כי מדובר בנטל כבד מדי עבור עסקים קטנים, צריך לאתר אילו אמצעים יש כדי לוודא שהחוק מדיד באיזשהו אופן.

אשמח להצעות של המשרד להגנת הסביבה שההתמחות שלו לבחון תופעות של הגנת הסביבה והתמודדויות איתן.

שנית, לגבי האם זה יחליש וייצור תמריץ הפוך, אני איני יודעת. זה מחשבות על צריכה התנהגותית או התנהגות בצריכה. כל אחד יכול להגיד מה שהוא מכיר בשכונה אבל דווקא המכולות הקטנות אאני לא בטוחה שיש שם תחרות, כשאזרח יורד למכולת מתחת לשכונה, ירחיק ללכת יותר.

תודה על הדברים. נעבור למרב עבאדי מאדם טבע ודין שסייעו לנו לנסח את הצעת החוק. בבקשה.

תודה רבה על הדיון הזה ותודה מיוחדת ליושב-ראש הוועדה על המאמצים להביא לתיקון החקיקה הזה. כפי שציין יושב-ראש הוועדה, אנו שותפים להצעת החוק.

אני חושבת שיש משהו שכדאי אולי לשנות בהצעת החוק שיכול להביא מזור לבעיה שהועלתה כאן. סעיף 36 לחוק הקיים מאפשר לשרה להגנת הסביבה להרחיב את החוק על עוסקים נוספים ובלבד שאינם עוסקים קטנים. עוסק קטן מוגדר בחוק כעוסק שמחזור המכירות שלו הוא עד 10 מיליון שקל ו-20 עובדים. אני חושבת שיש מקום שעוסק קטן כזה, מי שיש לו עד 10 מיליון שקל מחזור ו-20 עובדים לא יצטרך לדווח למשרד להגנת הסביבה, ייקח אותן 10 אגורות לכיסו ויהיה פטור מכל נטל בירוקרטי. אבל בין העוסק הקטן לבין אותם קמעונאים גדולים שהחוק חל עליהם היום שזה סך הכול 21 רשתות שיווק יש עוד שכבה די נכבדה של רשתות שיווק, שלצורך העניין יש להן 50 מיליון שקל מחזור מכירות ואולי 100 עובדים ואותן לא בטוח שכדאי לפטור מהנטל הבירוקרטי וגם לא בוטח שכדאי שה-10 אגורות שנגבות יגיעו לכיסם ולא לכיס הקרן לניקיון. לכן בהצעה שאנו לכתחילה ניסחנו, הצענו לפצל את החוק בצורה הבאה: עוסק קטן כהגדרתו בסעיף 36 לחוק אכן יוכל לקבל את הכסף לכיסו ויהיה פטור מהנטל הבירוקרטי. כל עוסק שאינו עוסק קטן כהגדרתו בחוק יהיה מחויב בחוק כאותם קמעונאים גדולים שבסעיף 2 לחוק- - -

זה רעיון מבריק, אבל אני רוצה לשמוע את הנתונים, כי אני מבינה שהחוק חל כרגע על 60% מהיקף העסקים. לכן אני רוצה לדעת, מתוך ה-40% הנותרים, כמה הם אותו עוסק של עד 10 מיליון ו-20 עובדים וכמה הם הביניים. מישהו יכול לענות לנו על זה?

איני יודעת לתת את הנתון לצערי. אותן 21 רשתות שיווק הוגדרו לצורך חקיקה אחרת, לחוק תחרות במזון. הן באמת 21 רשתות השיווק הגדולות במשק – סליחה, 24. אני חושבת שכך נצליח להתגבר על שתי הבעיות – גם על בעיית האכיפה, כי על העסקים הקטנים שמתחת ל-10 מיליון שקל באמת נצטרך להסתמך על הקמפיין ועל הרצון הטוב של האזרחים. אבל באותה שכבת ביניים של העסקים שהם מעבר לעסקים קטנים ולא קמעונאים גדולים- - -

הערה שנייה, נוגעת להגדרת שקית נשיאה. שקית נשיאה היום שהחוק חל עליה מוגדרת כשקית שהיא בין 20 ל-50 מיקרון שזה יפה מאוד. מה עשו רשתות השיווק הגדולות – במיוחד זה ניכר במשלוחים און ליין – עשו שקיות עבות מעבר ל-50 מיקרון וחילקו אותן בחינם, ואז כשאדם מזמין משלוח מאיזושהי רשת שיווק, מקבל עשרות שקיות בד קשיחות, סליחה מיקרו פלסטיק. מקבל אותן פעם אחר פעם, שבוע אחר שבוע. מה שקורה - השקיות הסופר מזהמות הלו מגיעות לפח. באנו לתקן ונמצאנו מקלקלים. אם לא נחיל את החוק על כלל השקיות, התופעה תמשיך.

הצעת החוק שאנו מדברים עליה עכשיו כוללת את התיקון המדובר?

לא. אין תיקון להגדרת שקית נשיאה. בהצעת החוק שאנחנו העברנו היה תיקון להגדרת שקית נשיאה כך שתחול על כל שקית באשר היא. אני חושבת שהנקודה הזאת היא סופר קריטית. גם שקיות נייר שמזהמות מאוד לא פחות משקית ניילון כי מקורן בעצים שנכרתים לא חוסות תחת החוק ואז אפשר לחלקן גם בחינם. כלומר הרעיון הוא להביא למצב שבו שקיות לא מחולקות בחינם.

אבל בהבדל משקיות נייר, מה שאמרת לגבי המשלוחים, זה נקודה שיש לפתור אותה. שקיות נייר אין תרבות בהבדל ממדינות אחרות בעולם של שימוש בשקיות נייר. לא מאמינה שהרשתות עכשיו יחליפו את שקיות הניילון בנייר והציבור פתאום לא יצרוך אותן.

לצערי אני מדברת מניסיון כי אחת מרשתות השיווק הגדולות משנעת את משלוחי המזון שלה און ליין בשקיות נייר. וזה חד פעמי. זה ממש מניסיון אישי.

אז יש לנו אירוע של האון ליין שיש לפתור.

נכון. נקודה אחרונה, לגבי יוקר המחיה – זה נושא שאנחנו מאוד רגישים לו. אנחנו אמנם ארגון שהדגל שלו הוא סביבתי, אבל אנו מאמינים שאדם וסביבה חד המה. לכן העניין הוא להתייחס גם ליוקר המחיה. אני מאוד מתחברת לאמירה ש-10 אגורות הביאו לשינוי לא כי הן 10 אגורות אלא כי יש אלטרנטיבה נוחה יותר. להגיע לסופר עם שקיות רב פעמיות זה נוח. אני כן חושבת שכדאי לעשות שימוש בכסף שהגיע לקרן הניסיון ולקרן השקיות כדי לחלק שקית בחינם במיוחד לאוכלוסיות מוחלשות ויש די כסף לעשות את זה. בעניין זה אני קוראת למשרד להגנת הסביבה, לקרן הניקיון להקצות את הכספים למטרה הזאת.

תודה. אשמח לשמע את התייחסות משרד הכלכלה לרעיון שהוצע כאן.

לגבי שיעור הרשתות מעל 10 מיליון - אנחנו נבדוק את הנושא של המספרים. לגבי און ליין אנו צריכים לבדוק את זה.

תודה רבה. אשמח לשמוע את עו"ד פלדמן ממשרד המשפטים.

תודה רבה. כאמירה כללית, השינוי שעשה חוק צמצום השימוש בשקיות נשיאה הוא באמת היה שינוי מדהים. אני רוצה להתייחס לשתי נקודות שעלו כאן בדיון לגבי הצעת החוק שמונחת על שולחן הועדה. הנושא הראשון הוא העיצומים והשני הוא השילוט. לגבי העיצומים, החלטת ועדת שרים לחקיקה היתה שלא יוטל עיצום כספי וזו העמדה של שר המשפטים כעמדת מדיניות שלא יהיה עיצום כספי. למיטב ידיעתי זו העמדה של שרת נוספים כמו שרת הפנים. אני לא יודעת מי עוד. זו עמדת ועדת השרים לחקיקה, שלא יהיה עיצום כספי.

זה ברור לנו.

לגבי השילוט, יש פה השיקול שתמר הזכירה, של עוד נטלים על העסקים הקטנים, אבל מצד שני אנו צריכים לזכור, שיש פה שאלה של היבטים של הגנת הצרכן. חוק הגנת הצרכן יש חובה לסמן מחיר של טובין וכאן הופכים את השקית לטובין שמוכרים אותו והמנגנון של השילוט הוא חלופי לסימון באמצעות שילוט כשמדובר ברכישה בחנות. לגבי עסקאות מכר מרחוק יש מנגנון ייחודי יותר שבו במיוחד חשוב ליידע את הצרכן על מחיר השקיות וכמותן כי תיאורטית יכול להיות מצב שאם אין שום מנגנון בעסקאות מכר מרחוק, העוסק יכול לבחור לשים לו מוצר אחד בשקית וכך לגבות ממנו מספר גבוה של שקיות. לכן בעינינו הנושא של חובת השילוט וחובת היידוע בעסקאות מכר מרחוק זה גם נושא של הגנת צרכן. בשיח שנעשה כמובן גם נדבר עם רשות להגנת הצרכן.

תודה. אם תוכלי להתייחס לדברים של היועץ המשפטי לוועדה ביחס לשלטון החוק או לצורך להבטיח את אכיפת החוק באיזשהו אופן כי כפי שתומר ציין בצדק, אין בו שיניים כלשהן. איך את מציעה להתייחס לזה?

אני יכולה להפנות למה שאמרו גורמי המקצוע מהמשרד להגנת הסביבה של יכולות הפיקוח שלהם שיעשו בכלים שיש ברשותם לעשות את הפיקוח והבקרה.

לא, הם אמרו שאין להם כלים. אלעד, תקן אותי אם אני טועה.

אין בחוק כלים.

זה קצת לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. השרה דרשה שלא יהיו כלים ועכשיו אומרים: תסדרו עם הכלים שאין לכם. לפחות נשים על השולחן שכתוצאה מדרישה של שרת הפנים כרגע אין כלים למשרד להגנת הסביבה לאכוף את העניין.

אני מבינה. זו ההחלטה של ועדת השרים לחקיקה.

מאה אחוז. הדברים ברורים. ד"ר יובל ארבל, בבקשה.

תודה רבה. אני מברך על הדיו ועל הצעת החוק החשובה הזאת, אדוני היושב-ראש וחברת הכנסת מיכל רוזין. עמותת צלול, עם המועצה לארץ ישראל יפה, היו מיוזמות החקיקה ב-2016. הגעתי למכולת השכונתית והחנווני שואל אותי: למה אתם דופקים אותנו? כולם באים אליי לקחת מאתנו שקיות כי הם צריכים לשלם בסופר. לא רק שהוא לא יכול לקחת תשלום – לקחו ממנו אקסטרה. לכן זה תיקון מאוד חשוב. אני חושב שלחוק צריך להיות שיניים. אבל זה כלי חינוכי. אבל זה יסתדר אם לא ב-100% אז ב-80% או ב-70% וכל חנווני ידאג שהציבור שכן רוצה לקחת שקית יידע שמותר לו לקחת 10 אגורות, והוא לא לוקח את זה כי בא לו אלא כי המחוקק קבע שהוא חייב לקחת. לכן גם אם יש ארבעה שלטים אחרים הוא יוסיף שלט וזו לא הבעיה.

אני רוצה להתמקד בבעיה שאמרה מירב. להזכיר שהחוק מתייחס לכל שקית נשיאה, לאו דווקא שקית מפלסטיק, בכוונה. אנחנו לא רוצים שיחלקו שקיות מנייר. גם נייר למרות שהוא מתפרק, או מתכלה, יש בייצור שלו או בשינוע שלו טביעת פחמן גבוהה ואנו רוצים לשמור על משאבי כדור הארץ. לכן קבע המחוקק – כל שקית נשיאה מחויבת בתשלום, עד 50 מיקרון ופה היתה הטעות שצריך לתקן אותה. צריך להיות: כל שקית נשיאה – ולא עד 50 מיקרון. הסיפור של המשלוחים, שמחלקים או בשקיות נייר או באותן שקיות פלסטיק אבות שמתפרקות אחר כך למיקרו פלסטיק נורא ואיום, זה צריך להיפסק, והמחוקק פה צריך לתת עזרה.

יש לי שאלה לתומר היועץ המשפטי של הוועדה. הרי בשלב זה במדינת ישראל אני לא חושבת שנכון להחיל את החוק על שקיות למשל בחנות נעליים. אם אדם קונה נעליים ומקבל שקית עבה, בדרך כלל משתמש שוב בשקית הזאת. אנחנו לא מחוקקים חוק שאוסר על שימוש בכלל בשקיות פלסטיק. לכן מה ניתן לעשות כדי למנוע את החריגות המכוונות – הגשש קרא לזה הישראבלוף כדי שבמשלוחים לא יהיו שקיות עבות יותר, ובכך הם עוקפים את החוק?

אנחנו מסבכים. שקיות קלות מנייר אי אפשר. שקיות עבות מניילון אי אפשר. מה עושים?

יש שקיות בד.

לצורך מתן מענה לזה, זה תלוי בנתונים. כיוון שאת אומרת שאת מבינה שיש צורך להבחין בין עסק של חנות בגדים או חנות נעליים שבהן נותנים שקית אחת וכו' לבין עסק שנותן שקיות במשלוחים – בדומה לחוק המקורי שבו נוצרה הבחנה בין קמעונאי גדול לעוסק אחר על בסיס נתונים שלפיהם 60% או 80% מהצריכה של שקיות נעשית באותן רשתות גדולות, אם נוכל לקבל נתונים שמצביעים על כך שיש פה חלק מאוד משמעותי מהצריכה של השקיות החלופיות מה שנקרא, מרוכז באותם קמעונאים גדולים וכו', יכול להיות שתהיה הצדקה להבחין גם לעניין השימוש. אבל בלי נתונים כאלה יהיה קשה להסביר למה מבחינים.

יש אפשרות משפטית?

אם יש הבדל בנתונים. אם הנתונים מצביעים על כך שמדובר בהבחנה שמצדיקה את ההבחנה גם בהתייחסות, אפשר לתת הצדקה. ללא נתונים כאלה יהיה קשה להסביר לבעל העסק למה אנו מבחינים בינו לבין עסק אחר שמשתמש באותה שקית.

אבל איך אתה יכול משפטית לומר – רק אם זה לצורכי מזון?

זה תלוי בנתונים. בחוק המקורי הרי נעשתה הבחנה בין קמעונאים גדולים לבין עסקים אחרים. מקור ההבחנה היה בנתונים שמצביעים על זה שיש חלק גדול מהצריכה באותם עסקים גדולים, ואז אמרו: כיוון שהם מהווים עיקר הבעיה – עליהם נטיל משטר אחר מאשר על עוסקים אחרים. אם אנו יכולים להצביע על זה שאותם מי שמשתמש בשקיות האלה למשלוחים או למטרות אחרות במגזר מסוים הוא עיקר הבעיה, יש מקום להבחין בינו לעסקים אחרים.

אני רוצה לשאול במשרד הכלכלה – האם אנו יכולים לקבל נתונים מהקמעונאים הגדולים לגבי כמה אחוזים מהמכירות שלהם זה במשלוחים וכמה בקנייה ישירה? זה משהו שמפורסם, לא?

בבקשה.

ראשית, אני חושב – המטרה היא הרי למנוע שימוש בשקיות – אנחנו אומרים: תביא שקיות מהבית אבל כשנוגע למשלוחים, אי אפשר לבקש רב פעמי מהמשלוחן. לכן אתה מעלה מחירים. אם אתה מעלה מחירים, תגיד שאתה מעלה עכשיו עוד מחיר, אבל משלוחן אין האלטרנטיבה לבוא עם השקית שלך. במשלוח.

אני גם חושב בעיקרון, ששקית הראשונה צריכה להיות בחינם. מאיפה הגענו אז להבדיל בין החנויות הגדולות לאלה קטנות - בקטנה הוא עצמו לא רוצה לתת לך המוכר הרבה שקיות. זה עולה לו כסף. בסופרים אין על זה שליטה. כאן הוא עצמו מצמצם במשלוח. המטרה היא חשובה, אבל אני רואה ילדים קטנים לוקחים דברים בידיים – זה לא ייאמן - כי לא יכולים לשלם 10 אגורות.

לכן זה חשוב, ולכן שקית ראשונה אולי צריך לתת בחינם, אבל עיקר ההצעה שלי – זה חשוב אבל זה מטיל על הציבור עוד עלויות. אם אנחנו יחד - גם המחוקקים, שאפשר יהיה למחזר. אתה לוקח על שקית 10, 50 אגורות - תן את האפשרות למחזר. למה שאנשים לא יקבלו חזרה כסף עבור השקיות שמביאים? זה נותן את המחזור האמיתי. הרי זה לא פותר את הבעיה. זה מצמצם את הבעיה. כשאתה מחייב לקבל החזר את השקיות זה באמת יעזור לאיכות הסביבה. זה הרבה יותר יעיל. לכן לשלב את זה עם החקיקה לדעתי.

ביקשתי לקדם את החקיקה הזאת כי ראיתי שהחוק המקורי שנטלת חלק בקידומו, הצליח מעבר לכל ציפייה. הוא הביא להפחתה של 80% בצריכת שקיות ניילון. אנשים עברו לחלופות טובות, נקיות יותר. לכן מה שאתה מציע פה – שהם יביאו איתם חזרה את שקית הנילון. אני אומר אחרת - מלכתחילה לא תיקחו- - -

אבל יש הבדל בין המכולת השכונתית שהקנייה מזדמנת הרבה יותר מהקנייה בסופר, שאתה מתכנן צעדיך עם השקיות שאתה מביא מהבית.

כשבן זוגי צפריר מתקשר אליי בדרך מהכנסת הביתה ואומר: תעצור, תקנה 2 קוטג' וחלב, אני יודע שבתיק של העבודה שלי יש שקית בד או שקית רב פעמית.

אבל הקנייה המזדמנת היא במכולת השכונתית. לא לכולם יש ברכב.

בתיק.

לא לכולם יש בתיק ולא בכל מקום אתה זמין עם חבילה. אופי הקניות הרבה יותר מזדמנות. אתה עובר באיזה מקום, נכנס לחנות וקונה.

הציעה פה מירב הצעה מעניינת. היא אמרה: נשאיר לעסקים הקטנים עד 10 מיליון שקלים מחזור ועד 20 עובדים – נשאיר להם בלי עיצומים ובלי דיווחים וכדומה, אבל ניתן להם את הרצון שלהם לגבות כי בסוף הם מכניסים על זה ולא מבזבזים. אבל בעצם יצרנו מצב שרק הקמעונאים הגדולים, שהם אמנם 60% מהמשק – רק הם מחויבים בזה. יש סופר, מותג, שיש לו רק 3 סניפים והיום לא חל עליו החוק אבל הוא סופרים גדולים עם המון שקיות. אז אומרים: נעשה את הביניים בין אלה שמרוויחים עד 10 מיליון ו-20 עובדים לבין הקמעונאים הגדולים לעשות מדרג. ביקשנו ממשרד הכלכלה נתונים.

יזמתי חוק בוועדת הבריאות אז אני נאלץ לצאת. מתנצל.

גם אני מתנצלת שאני יוצאת אבל אני ממשיכה לעקוב.

נמרוד הגלילי, איגוד לשכות המסחר.

שלום רב. אני רוצה לציין ראשית שערב כניסת החוק לתוקף רשתות המזון שחברות אצלנו באיגוד לשכות המסחר תמכו בחקיקה הזאת והיו שותפים עוד עם השר עמיר פרץ בנושא שניסו לקדם אמנה שלא צלחה אבל תמכו גם בחקיקה של השר אבי גבאי. יכול להיות שהם לא תמכו באופן מוחלט במוצר הסופי שיצא, אבל הנושא המהותי, שעליו לא הגענו להסכמה, שאנו חשבנו שגם הסכום שחובה לגבות על השקית צריך להישאר ברשת כי בכל זאת לרשות יש עלויות על השקית. אין סיבה להעביר את זה לקרן לשמירת ניסיון. לכן חשבנו שצריך להישאר ברשת.

מעבר לזה, לגבי הצעות החוק וגם ההצעה המאוחדת, אני חושב שאסור שהחקיקה הזאת תהפוך להכבדה קשה מדי על כלל העוסקים במשק. לכן אם נקבע שהעובי של השקית הוא כל שקית מעל 20 מיקרון אנו מכלילים מפה את כל העוסקים שזה גם רשתות אופנה, רשתות הנעלה ואחרות. זה דבר שעלול גם בסופו של דבר להביא לפגיעה בצרכן בזכות החזרת הטובין כי אם צרכן בא עם שקית מהבית והיא אינה נקייה והוא מכניס את החולצה שקנה אליה – זה גם עלול לפגוע בו. יש לקחת זאת בחשבון.

לגבי משלוחים, יש לשים לב - הוא צריך להגיע בצורה מסוימת לבית הלקוח. עד לא מזמן מרבית הרשתות היו שולחות עם ארגזים. זה לא יותר ידידותי משקית נייר או שקית פלסטיק לדעתי. אגב על אותן אריזות שירות, חל חוק האריזות. הרשתות שעושות את המשלוחים הללו לבית, משלמות עליהם בחוק האריזות. זו אריזת שירות שמשלמים עליהן. לכן יש להיזהר מלהרחיב את זה ליותר מדי מעבר לנדרש. גם על העסקים הקטנים שהם כרגע – שזה יהיה מרבית החוק הזה שיחול עליהם על מרכולים וגם על השווקים – מחנה יהודה, שוק הכרמל, החוק הזה יחול כי שם משתמשים באותן שקית חד פעמיות שהן בין 20 ל-50 מיקרון, יש לשים לב להיזהר בהחלת דברים מסוימים שידרשו מהם מעבר – דיווחים כאלה ואחרים או אם לא גבה - עיצומים כספיים. יש להיזהר. מדובר בעסקים קטנים. יהיה להם אינטרס לגבות ויגבו על זה כסף.

לגבי שילוט, היום יש מעל 20 שלטים שיש לשים ברשתות. אני יכול לפרט אותם. לכן אני חושב, שגם השלט הזה בסופו של דבר מטרתו העיקרית היתה להרגיל את הצרכן שהשקיות האלה לא נמכרות בחינם וזה עשה את המטרה. ברגע שזה עשה את המטרה, אני חושב שלא צריך שלטים. ואם עושים שלטים על עסקים קטנים – אולי לעשות את זה כהוראת שעה לחודשיים, שלושה, חצי שנה – הציבור יתרגל, אפשר יהיה להוריד את השלט אבל הייתי מוריד את חובת השילוט גם על העסקים הגדולים.

אדוני, כידוע לך כיוון שמדובר במצרך טובין שנמכר לצרכן לפי חוק הגנת הצרכן – אדוני מעדיף שיסמנו כל שקית בתג מחיר?

לא יודע כי אולי אפשר להדפיס את שם הרשת – יהיה גם מודפס המחיר.

אסור להדפיס מחיר כידוע לאדוני מסיבת הגבלים עסקיים. המחיר הוא לא פיקס אלא מינימום.

כל רשת תקבע את המחיר.

לכן אסור להדפיס.

שקית שלה. היא יצרן שמייצר עבורה. לא בטוח שיש פה בעיה של הגבל עסקי. ברשותך - אנחנו עכשיו מרחיבים על זה ומכניסים פה מרכולים קטנים בעיקר. אני חושב שצריך לקחת אפשרות גם להביא לביטול ההיטל. אין שום סיבה שתהיה הבחנה בין עסק קטן לגדול. ההיטל יכול להישאר בעסק. הרשתות הגדולות יהיו מחויבות בהעברת הדיווח אבל עדיין יש להם עלויות על אותה עלות של יצירת הדיווח, העלות של השקית עצמה. אין שום סיבה לעשות אותה הבחנה.

מה אתה חושב על ההצעה של מירב שמרפדת את ההליך?

אני לא יודע לתת תשובה לגבי מה זה אומר, אותו מגזר של כמות העסקים שהם בין לבין. זה דורש בדיקה.

אשמח שתבדוק ותשלח לנו את עמדתכם. בבקשה.

שלום, אני מיכאל יוסף, מנכ"ל און ליין ברמי לוי. אם אנחנו באמת מסתכלים פה על איכות הסביבה ורוצים לדאוג לאיכות הסביבה בעולם של השקיות, מצד אחד מאוד קשה לנו להתמודד מול העניין הזה באון ליין כי יש לנו הרבה חוקים שעומדים עלינו מתוך משרד הבריאות שגורמים לנו לעשות הרבה הפרדות בתוך המשלוח. כלומר מוצרי מזון לא יכולים להיות עם מוצרי ניקיון באותה שקית. זה אומר שמוצרי קירור – גם חלבי – צריך להיות בהפרדה מבשרי. גם בשר צריך להיות מופרד בין בשר לבשר. זה המון שקיות שאנו נאלצים לארוז משלוח בצורה מסוימת. המצב הזה מביא אותנו למצב שאם נחייב את הלקוח בשקיות, כפי שהיא אמרה פה, את אותה בעיה, הוא יכול לומר: אתה נותן לי 20 שקיות ויכולת לתת ב-5 שקיות. אבל פה מחייבים אותי משרד הבריאות, להביא את זה ב-20 שקיות ואז אתה אומר: תחייב את הלקוח. אני חושב, שמה שנגרם מהחוק הזה, להכריח את הרשתות להביא שקית טובה יותר כדי שלא יצטרך לחייב את הלקוח כי אם היינו מביאים שקית בין 20 ל-50 מיקרון היינו מחויבים לחייב את הלקוח וזה היה גורם לנו נזק מול הלקוח.

אתם לא מביאים פריט בשקית. שנית, יש לכם כללים שאתם צריכים לעמוד בהם. זה חלק מהעלות הנוספת של אותם אלה שמזמינים במשלוח. אפשר לומר כמעט בלי שבדקתי את זה, מי מזמין משלוחים הביתה - זה לא אותם – שני חברי הכנסת שישבו פה לא ייצגו את האוכלוסיות שעושים משלוחים הביתה.

זה ממש לא נכון. לפעמים באון ליין יותר זול מהסופר.

לא קרה לי, אשמח לדעת, ואני קונה ברמי לוי. זה חלק מהעלות של אדם שיודע שהוא מקבל את הפריבילגיה לקבל הביתה ולא להגיע, להחנות, לחסוך זמן וכדומה. אז יעלה לו יותר שקיות כי משרד הבריאות מחייב אותך לשים יותר שקיות והפרדות. זה חלק מהעניין. לא חושבת שיהיה לקוח אחד שיפסיק להזמין משלוחים כי יעלה לו יותר השקיות. ואם כן – מוזמן לבוא לסופר. אתה לא תפסיד מזה. זה לא שהוא לא יקנה. הוא יקנה.

הרי היום הרשת שבה מדובר וגם אחרות לא מציעות שקיות וגם לא מחייבות בשקיות כי הן נותנות עבות יותר בחינם.

אבל גם היום החוק מאפשר לרשת להודיע ללקוח כמה שקיות הוא חושב לשלוח לו. יש אפשרות כזו בחוק.

אבל אי אפשר לדעת את זה תוך כדי המשלוח. אפשר לדעת את זה רק תוך ליקוט המוצרים בסופר, ואז זה מחייב את העוסקים ליצור קשר עם הצרכן לפני המשלוח ולקבל ממנו אישור. זה לא ניתן לבצע את זה תפעולית.

מה שאני אומר בנוסף לדברים של מיכל רוזין – ביצוע הקניות באמצעות משלוח דורש גם ממך הרבה יתר עלויות, עודפות, אם זה כלי הרכב שאתה צריך לשכור, עוד עובדים של חלוקה, איסוף וליקוט כך שגם זה רכיב שאתם חייבים להתייחס אליו מתוך הבנה שהוא חשוב במאבק או בשמירה על הסביבה.

אבל זה עוד פרט שגורם לנו לתפעול שהוא כמעט בלתי אפשרי. מדובר באלפי משלוחים ביום. זה עשרות ארגזים ואתה לא יכול לטעות בשקית. אתה לא יכול לחייב לקוח, מתוך 20 ארגזים, לא כל ארגז נכנס באותה שקית. זה כבר ארוז, מגיע מהחנות לחלק האחורי.

את הטיעון הזה הזה אני לא מבינה בכלל. כולל שהקופאיות לא סופרות את השקיות. הן שואלות: כמה לקחת? ועל זה מחייבות. ההפך. על משלוח זה שאורז יכול לדעת בדיוק כמה שקיות. הקופאית בסופר - אני אורזת ולא היא.

אני אומר מה קורה. אם תיתנו לנו להוציא את המשלוחים האלה עם איזו שקית שאנחנו רוצים זה פחות יפגע באיכות הסביבה.

אבל אז לא תשלם על השקיות.

גם עכשיו אני לא משלם.

זה בדיוק הבעיה.

תודה. לא משוכנע שאמרת מה אמרת.

כבוד היושב-ראש, כפי שאמרתי, אותם משלוחים שמגיעים בשקית אחרת מחויבים במסגרת חוק האריזות. מדווחים לתאגיד תמיר במסגרת חוק האריזות. כלומר זה לא שלא נעשה עליהם תשלום כזה או אחר.

המטרה להפחית צריכה.

כשמשלוח מגיע מהסופר, הוא צריך להגיע בצורה מסוימת. יכול להגיע גם בארגז. ארגז זה עדיף סביבתי על שקית נייר למשל?

בבקשה, דוד שחור, איגוד תעשיות הפלסטיק.

בשם יצרני השקיות בלשכת המסחר. אדוני היושב-ראש, לצד הדגל הסביבתי והסוגיות הסביבתיות החשובות שדוברו פה, אסור לנו חברה או כמדינה לשכוח את האנשים שבדרך – התעשיינים ויצרני השקיות. כפי שצוין פה, החוק שנכנס לתוקף בינואר 2017 נחל הצלחה מאוד גדולה אף מעל ומעבר לתחזיות. כחלק מההצלחה הזו נגרמה פגיעה מתמשכת באותם תעשיינים, שכוללת גם סגירת קווי ייצור, שווי חברות שנחתך באופן אנוש עד כדי כך שחלק מהיצרנים אפילו לא שרדו את המשבר.

בכל תהליך החקיקה וגם אחריו התנהל דין ודברים בין היצרנים לבין חברי הכנסת לבין השרים לבין נציגי משרדי הממשלה בנוגע להשלכות הברורות של החוק לגביהם. כתוצאה מכך עוגן במסגרת סעיף 6ב לחוק מפורשות, שחלק מכספי ההיטל ישמשו לסייע לאותם יצרנים שנפגעו כתוצאה מהחוק.

אנו היום 6 שנים אחרי, ודבר לא נעשה. לא רק שלא נעשה, גם היצרנים נאלצו להגיש עתירה לבית המשפט. במסגרת העתירה המשרדים להגנת הסביבה והכלכלה הציעו שקיים מתווה לפיו יקום נוהל לסייע ליצרנים בתוך 4 חודשים. אנו ממאי 2018 ועד היום - דבר לא נעשה. לאחר מכן כאן בוועדה הנכבדה הזאת באוקטובר 2020 ציינה יושבת-ראש הוועדה דאז חברת הכנסת מיקי חיימוביץ שהוועדה מבקשת לקבל מהמשרד להגנת הסביבה עדכון לגבי אופן הסיוע ליצרנים שנפגעו. גם כאן למיטב ידיעתנו אדוני, דבר לא נעשה.

פה אנו היום בפני הרחבת החוק. החוק הזה שכאמור לצד הנושאים הסביבתיים, אם אנו מסתכלים על האנשים שבדרך, יש בו פגיעה נוספת מעבר לפגיעה האנושה שספגו, אז לפני 6 שנים ועדיין לא טופלה, וכיום הרחבת החוק גם על קמעונאי שאינו גדול מהווה מכה נוספת.

תודה. כמה חברות בישראל מייצרות שקיות ניילון?

אנחנו בתחילת הדרך התחלנו בפורום עם 6 חברים. כיום נותרו כ-3. נמצאים אתנו פה שניים מהחברים, לאון פלאס ורזפול, מר אבישי זהבי. יש חבר נוסף שלא נמצא פה, רומן, שם החברה שלו - שחר פלאס. לא מדובר במשהו גדול. להוסיף את הפגיעה על הפגיעה האנושה זה משהו שלא מתקבל על הדעת.

אשמח לשמוע על הטענות האלה.

לפי החוק כתוב: וכן יכול שישמשו למתן סיוע ליצרנים של שקיות נשיאה בין השאר לשם התאמת פעילותם להוראות חוק זה. לא הייתי בתפקיד אז אבל אני מבין שהנושא של פיצוי לאחור נדון – סליחה, סיוע רטרו לא היה יכול להיות וכן הוצע ללכת למנגנון של תמיכה לשם שינוי פעילות והתאמה, ופשוט באו ואמרו: אל תטרחו להגיש – אנו לא מתכוונים לשנות את פעילותנו.

אדייק את הדברים כי מה שנאמר כאן לעמדתנו לא נכון. היצרנים הגישו את כל המסמכים שצריך. לנהל את הדיון על איזה סוג סיוע צריך לתת כאשר בחלוף שש שנים שקל אחד לא הועבר כאשר שמענו כארן שבקופת הקרן יש למעלה מ-150 מיליון שקלים שנגבו לצורך המטרה הזו בין היתר, כפי שאמר נציג המשרד - זה מבחינתנו דבר שלא ניתן לקבלו.

בעקבות העתירה שהזכרתם, באמת הפשרה היתה שהמשרד יפרסם קול קורא שיסייע ליצרנים. בלא מעט פגישות שקיימנו אתכם אחר כך – זה לא שנעלמנו - הצענו לפרסם קול קורא שייתן סיוע ליצירה של אריזות רב פעמיות בהתאם למטרות ולרוח החוק. העקרונות הוצגו בפניכם. אמרתם: לא ניגש לקול קורא כזה כי הסיוע – לא יודעת אם זה אתם או חברים אחרים מהפורום שהעסקים שלהם כבר לא קיימים – אמרו: העסקים כבר לא קיימים – אנחנו לא צריכים קול קורא כזה.

כמי שמייצג את החברים עוד מהסיבוב הקודם בשנת 2015 - פורסם קול קורא כזה? כי למיטב ידיעתנו לא.

נציג הפורום שהגיע למשרד אמר שאין טעם לפרסם קול קורא כי לא רלוונטי.

הקול הקורא צריך להינתן כי זה מה שהמחוקק ביקש מהמשרד לבצע או הנחה בחוק. לכן אם זו הפרשנות שלכם כתוצאה מפשרה שהגעתם לבית המשפט, מן הראוי רו שתבצעו את הוראת המחוקק שפירשתם בהתאם למה שאמרתם לבית המשפט ותפרסמו את הקול קורא. לא ייגשו חברות לקול הקורא – מילא. אבל לומר: אנחנו לא צופים שיפנו אז לא נפרסם ונתעלם מהוראת החוק לכאורה וממה שהגעתם בבית המשפט?

לגבי הוראת החוק יש כמה מטרות שאפשר להשתמש בכספים לטובתן.

ניכנס לזה. כמה כסף יש- -

בעניין הסיוע, אין חובה לתת סיוע. זו אחת האפשרות.

אבל מאחר שהאפשרות הזאת מצוינת בצורה מפורשת בחוק וגם השר גבאי אמר זאת כאן בוועדה הזו כשהחוק הזה חוקק, וגם זה מה שאמרתם בבית המשפט, למה אתם לא מפרסמים את הקול קורא? מה גם שיש מאות מיליוני שקלים? למה לא פרסמתם את הקול הקורא?

כי בדיבור מול הפורומים הם אמרו שאין צורך בו כי זה לא רלוונטי. לגבי זה שהשר אמר בזמנו שהכספים יינתנו – כן היה דגש לדעתי בזמנו שלא יינתן פיצוי. יינתן סיוע לשדרוג המפעלים.

עכשיו אנחנו דנים איזה סיוע אבל לא היה קול קורא ולא היה שקל אחד סיוע.

אם יורשה לי כיושב-ראש הפורום שהיה אצלכם במשרד להגנת הסביבה – שמי אבישי זהבי, אני מנכ"ל קבוצת- - - וגם יושב-ראש פורום היצרנים. אני הייתי במשרד להגנת הסביבה. קיבלנו הבטחה שלטונית גם מהשר גבאי שלא נצטרך להסתובב שבע פעמים סביב חומות יריחו לפני שאנחנו מפטרים את העובדים שלנו. אני מנהל חברה שהיה לה 14 קווי ייצור. נשארה עם 2 קווי ייצור. זה הפחתה של 85%.

למה פיטרתם את העובדים?

מכיוון שהחוק הצליח ואנחנו לטובת הסביבה – לא נגד הסביבה. גם לאון פז וגם רזפול וגם ספק נוסף של הרשתות הגדולות, היתה ירידה מאוד גדולה. יעידו חבריי הקמעונאיים פה שהם לקוחותינו שבין 70% ל-80% וזה מתבטא בכמות העובדים שאנחנו פיטרנו ובמכונות שלקחנו עליהן הלוואות שנים קודם וגרסנו אותן בהפחתות ומכרנו אותן כברזל.

מעבר לכך יש תעשייה שלמה שנמצאת ברשות הפלסטינית, שאין לי שום בעיה איתה, שמסתובבת ומוכרת פה בצורה מאוד ישירה במדינת ישראל ובלי שום דבר מפריע. לא משלמת לא חוק אריזות, לא כפופה לשום דיווח. עוברת במערים בצורה חופשית. היא זו שמוכרת לא דווקא לקמעונאים הגדולים אלא דווקא לאלה שהם תעשיות אחרות. גם על זה יש לתת את הדעת. מכרנו את התעשייה שלנו לרשות הפלסטינית, בעוד אנחנו מפטרים עובדים, בעוד שלצערנו לא קיבלנו שום סיוע לשום דבר. הודעתי בוועדה - רצו לתת לנו סיוע, להפוך את המפעלים שלנו, שמייצרים סלים רב פעמיים או אשפתונים. צריך לעשות חקר שוק. לא מקבלים החלטה בעסק בהינף יד לפי הרוח, איך אתה משנה את העסק שלך. יש שוק, יש מספיק יבואנים במדינת ישראל שמביאים סלים רב פעמיים כולל אותי כיבואן. גם אנחנו כחברה יבואנים מביאים סלים רב פעמיים. הרוב מגיע מהמזרח. אין שום היגיון לייצר פה במדינת ישראל סלים רב פעמיים. אין מספיק שוק מדינת ישראל לסלים רב פעמיים בשביל להקים מפעלים. זה השקעות של מיליוני שקלים. כל אחד צריך להסתכל על העסק שלו או להפוך אותו למשהו אחר לחלוטין או פשוט לסגור אותו.

תודה.

אשמח לשבת איתם. אני בתפקיד מזה כמה חודשים.

אנו מתכוונים – היוזמים ואני – שהחוק הנוסף ירחיב ויצליח לא פחות מהחוק המקורי, מה שיביא לפגיעה נוספת ביצרנים של שקיות הנילון. לכן אני מפציר בכם לעשות את מה שלעניות דעתי הייתם צריכים לעשות ב-2017. לא ניכנס לעובדי הקורה כי הדברים ברורים, והקול הקורא יפורסם, בין אם אתם מצליחים לתפור אותם למידות שלהם ובין אם לאו. אתם נדרשים לפי החוק לבצע את זה. גם אשוחח על זה עם השרה. השרה תשמח להציע את הפיצוי הזה כי אני חושב שהוא משרת את המטרות של כולנו בהגנת הסביבה ולוודא שהחברות האלה לא קורסות או משנות את הייעוד שלהן בהתאם למה שהעתיד מבקש מאתנו.

תודה על הדברים. רק אבקש להוסיף משהו מהצד של היצרנים, יש לקחת בחשבון בהצעת החוק שמהלך כזה דורש גם זמן היערכות. מדובר ביצרנים שלוקחים חוזים קדימה, רוכשים חומרי גלם. הפחתה נוספת זה משהו שצריך להיערך אליו. לכן לעמדת היצרנים התחולה של הצעת החוק, של התיקון לחוק, צריכה לקחת שנה קדימה כדי לתת לאותם יצרנים זמן להיערך עם חומרי הגלם שהזמינו, עם תוכנית העבודה שנעשתה. תודה.

תודה. חבר הכנסת גפני.

אדוני היושב-ראש, כמי שקיבלתי הרבה פרסים מהגלובוס הירוק ומארגוני הסביבה – כל שנה הייתי מקבל – העברתי המון חוקים בנושא הגנת הסביבה. הייתי יושב-ראש הוועדה הזאת כמה שנים.

לגבי הנושא שעולה פה על סדר-היום, ידעתי שהחברות ייפגעו. היו דיונים. המשרד להגנת הסביבה היה בסדר אבל משרד האוצר לא היה נותן לדברים הללו תקציבים. אני ביקשתי גם על מחזור, על דברים שחשובים להגנת הסביבה כדי שיסייעו למפעלים אלה ולא סייעו להם. אני הולך לוועדת כספים – לא נמצא פה בוועדה לצערי. זאת ועדה חשובה מאוד. המדינה לא מנהלת מאבק היכן שצריך על הגנת הסביבה. היה צריך לנהל עם בז"ן, עם אלה שבאמת מזהמים את הסביבה בסדרי גודל בלתי רגילים. אין מי שמעיז לצאת נגדם למאבק, וכשיוצאים נגדם למאבק זה כמה חברי כנסת. זה לא ממשלה. ודאי לא שר אוצר שאנו רואים את חברותו עם הטייקונים, עם אנשים גדולים וחזקים ועשירים. עם מי מנהלים את המאבק – עם אותם אלה שמשתמשים בשקיות האלה או באלה שמייצרים את השקיות האלה מבלי לתת להם תשובה. לא לתת תשובה למשפחות האלה ולא לתת תשובה ליצרנים האלו – לא מתמודדים עם זה. אומרים: אני בעד הגנת הסביבה, אני מעלה את הנושא של השקיות החד פעמיות, לא יודע איך ההגדרה – הסלים. זה בזמן שאותן קבוצות באוכלוסייה שמשתמשים בזה, מקבלים מכות תקציביות על ימין ועל שמאל. זה לא בזמן שהכול פורח והמחירים של המוצרים בחנויות, בסופרים לא גבוהים. נמצאים בסדר גודל נורמלי. בתקופה הזאת מעלים את המחירים של השקיות. זה לא המצב. אני לא זוכר תקופה כזו במדינה שיש צבר כזה גדול של עליות מחירים. אנשים מתמוטטים. המערכת שאנחנו צריכים לדאוג לה, למשפחות הללו – לא לאנשים העשירים, החזקים, שאם יפסידו קצת, לא יקרה להם דבר. הם ימשיכו הלאה באותו אורח חיים ראוותן וכו'. אני מדבר על אותם אלה שבהם זה פגיעה עצומה. יש לסדר את הדברים האלה. יש לדאוג למפעלים. יש לדאוג למשפחות. יש למצוא פתרון. יושב המשרד להגנת הסביבה ויש שם הרבה מאוד כסף שמשרד האוצר לא נותן להוציא אותו.

תכף נשמע את משרד האוצר.

תמיד הם מסבירים. אני את ההסבר שלהם מכיר כבר לפני 30 שנה. ההסברים ברורים. יש שם כסף. המשרד להגנת הסביבה ביקר להעביר את הכספים האלה לדברים שהם חשובים להגנת הסביבה. משם בא הכסף והוא נמצא בתוך ההיטלים השונים שנמצאים בקרנות במשרד הזה שלמשרד האוצר יש שם רוב. למה כאשר היה צריך להציל מפעל שעסק במחזור, למה המשרד להגנת הסביבה בוועדה בעד, משרד האוצר הצביע נגד? למה? הרי זה כסף שהגיע מהמקומות האלה.

אדוני היושב-ראש, אני מבין את רצונך לקדם את העניין. כשהייתי בגילך, גם רציתי לקדם וקידמתי. על כל פנים, עשיתי את זה.

מתי נבחרת לכנסת?

לפני 33 שנה.

כשנולדתי. אני יליד 88'.

באופן אמיתי, אם אתה נכנס לסוגיה הזאת – והעברת חקיקה בעניין הזה, ואתה עוסק בעניין הזה כאן – אני שמח שאתה לא מצביע היום. כי זה מצריך הרבה מאוד חשיבה. זה לא סיפור פשוט.

לא מקל ראש ואני מזמין אותך חבר הכנסת גפני להיות שותף גם בפתרונות.

לא באתי בטענות. אני מעריך את זה. מפעלים יקרסו. אף אחד לא חשב עליהם. לא עניין אותם. אומרים: קול קורא, לא קול קורא. החוק מחייב. אז מה אם החוק מחייב? הוא לא מחייב את משרדי הממשלה – הוא מחייב רק את המשפחות שהולכות לקנות את השקיות. זה מחייב את בעלי המפעלים שלא יהיה להם משכורת לשלם בסוף החודש לעובדים שלהם. תדע שזה המצב. אני אכלתי את זה ונלחמתי עם זה. זה לא שהשארתי את זה ליד המקרה. מציע לך לפני שאתה מתקדם – תמצא פתרונות לכל הדברים האלה. אני מוכן להיות שותף לזה. אני מתנצל שהולך לוועדת הכספים.

תודה רבה, חבר הכנסת גפני. חברת הכנסת נירה שפק, בבקשה.

אני באתי קודם כל כדי לברך. אני חושבת, שהתהליך שאני עברתי, זה תהליך שעוברים אזרחי מדינת ישראל. כשבני האמצעי אמר לי: אמא, לסופר הולכים עם שקיות מהבית, וכל פעם שכחתי עד שיום אחד הוא אמר לי: לא הבאת שקיות – מרימים בידיים. ומצאתי עצמי כמה פעמים לא לוקחת שקיות. ועברתי עם הסברים. ומאז תמיד יש לי באוטו תמיד שקיות, גם רב פעמיות גדולות וגם הקטנות, שאם נדרשנו אחרי שמיצינו ושמנו שקית לפח ושקית לשירותים הקטנים. זה משהו שחייבים לעשות אותו ולהרגיל. זה לא סעיף שבא לתת נו נו נו. אם לא שכחנו - כי זה כלי נוסף. לכן אני מברכת וגאה להיות חתומה. זה חשוב.

שנית הנושא של היזמות. אני גרה בקיבוץ כפר עזה. שם הוציאו הנחיה לקהילה, שבמקום שקיות – כל מי שבא ויש לו מלא בבית - למי מאתנו אין מתחת לכיור אוסף שקיות – שימו אצלנו וכל מי ששכח לוקח מהמאגר הזה. זה היופי. לכן אני מציעה לכל עסק קטן לומר: שימו אצלי. יש בקניונית של הקיבוץ מאגר שקיות שאפשר לקחת מהן. זה מה שאני חושבת שהחוק מעודד – גם יזמות וגם לשמור. טוב שאתה לא מצביע היום כי אולי יש לבדוק שאלות של אנשים – משלוחים מחו"ל, איך מתייחסים אליהם, אבל החוק חשוב ואני אתך.

תודה רבה לנירה שפק, אחת מיוזמות הדיון. בבקשה.

שלום, אני מהמועצה לישראל יפה. אני שמעתי את כל הדיון. דיון מרתק, חשוב. אני מזכירה – אתמול היה יום איכות הסביבה. עלינו לדבר על חינוך והסברה וזה הקול שהיה חלש במפגש היום. אחד הטונים שיש לתת דרך החוק הזה לצמצום השקיות זה הנושא של חינוך והסברה ולא רק בבתי הספר ולא רק ביזמות אלא גם בקהילה, גם בציבור הרחב ובטח ביצרנים. זה משהו שאשמח שתיקחו אותו בחשבון.

תודה רבה. משרד האוצר. אשמח שבהתייחסותך תתייחס לקרן הניקיון ולחלקים של ההיטל הזה בתוך קרן הניקיון בדגש על מה נדרש ומה בוצע או מה לא.

קודם כל, מתנצל על האיחור – הייתי בוועדת שרים חקיקה. אתייחס לנקודות המרכזיות בהצעת החוק כפי שמוגשת לשולחן הוועדה. ההרחבה לעסקים קטנים מבחינתנו מקובל. הוא גם מגשים את מטרות החוק והרציונל שעומד מאחוריו. מה שלנו היה חשוב והוא גם בא לידי ביטוי בהצעת החוק הזו זה שלא תועמס רגולציה על העסקים הקטנים, והעסקים הקטנים לא יחויבו להעביר את ההיטל לחשבון השקיות שבקרן הניקיון אלא רק לעשות הליך טכני שמשקף לצרכן את מחיר השקית. לכן מבחינתנו זה בסדר.

לעניין הגדלת רף העובי של השקית שעליה יחול ההיטל, שזה מה שמופיע בנוסח של חברת הכנסת רוזין, אני חושב שיש פה שאלה מקצועית לגבי מה בתכל'ס זה שקית חד פעמית ומה משומש לשקית רב פעמית. יש לבחון את זה לאור הנקודה הזאת.

לעניין חשבון השקיות בקרן הניקיון – אתייחס לטענות של חבר הכנסת משה גפני שכבר לא פה. משרד האוצר הוא חבר בהנהלת הקרן – שני חברים מתוך שבעה, כך שגם אם היינו רוצים לטרפד הכול, היכולת שלנו מוגבלת. ואנחנו לא רוצים לטרפד.

לגבי פירוט הכספים שיצאו לאחרונה מקרן הניקיון, אני חושב שהמשרד להגנת הסביבה יידע לדייק את זה טוב ממני כי הם מנהלים את הקרן. בחודשים האחרונים עלו כמה הצעות לתקצוב בהנהלת הקרן ואושרו ותמכנו בהן. זה לא שאנו מחזיקים את השיבר ולא מאפשרים לשחרר.

לגבי הנקודה של תמיכה ביצרנים של שקיות לטובת הסבה והתאמות לאור החקיקה – מציע שמה שאלעד אמר, שמשרד להגנת הסביבה יישב אתם. יש מודל לקול קורא, יעלו את זה להנהלת הקרן.

שאלה שעלתה פה כשהיית בוועדת שרים היתה לגבי אפשרות האכיפה של החוק בהיעדר דיווח מצד אחד או עיצומים כספיים מצד שני – האם אתה רואה בזה פער? ואם כן, איך אתה מציע לגשר עליו? ביחס לעסקים גדולים בניגוד למוצע עכשיו. יש דיווח ויש עיצומים. יש כל הכלים בארסנל.

לעובדה שאנו רוצים לעשות את זה במינימום רגולציה, יש מחיר. אם לא יהיה דיווח ולא תהיה העברת ההיטל לקרן, יכולת הפיקוח של המשרד תהיה פחותה.

מה היא תהיה לשיטתך?

אפשר לעשות כמנגנון של פניות ציבור. ברור שזה הרבה פחות חזק מהמנגנון שקיים על עסקים גדולים.

מה יעשו איתן?

על עוד אין עיצומים כספיים וכלים אכיפתיים יהיה נטו לעשות נו נו נו. אבל אם המחוקקים סבורים שיש מקום פה לתת כלים לאכיפה למשרד להגנת הסביבה, יש על מה לדבר.

תודה רבה. לפני הקראה ולדברי סיכום, אשמח לתת לבני פרץ, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש. אני פעיל חברתי עוד משנות ה-80' בכנסת לכן אני מכיר את גפני ואת כל מה שאמר כדי לקחת כיושב-ראש ועדת הכספים, תמיד דאג לאזרח. יש פה הרבה שעדיין לא נולדו. היו מעט סופרים בזמנו, בזמנו והמשלוחים שהיו מגיעים הביתה, גם מעט סופרים היו מבצעים משלוחים. הם היו מרוקנים את כל המוצרים בבית לגברת. היום מדברים על און ליין. נהיינו יותר מדי שבעים וכל אחד רוצה את הנוחיות שלו. אבל יש לי פתרון לאון ליין. בשביל כל השקיות – הרי כולם מוכרים סלים, רב פעמי בעשר שקל סל או בעשר פעמים חבילה של חמש, סלים מאושר עד וכל הסופרים. יש להם עם כספית בצורת כסף לדברים קרים כמו דברי חלב וכו'. הם יכולים במקום להטיל על האיש הקטן, פשוט השבעים באון ליין יארזו להם את זה בשקיות רב פעמי. פעם ראשונה הם יהיו בבית. אם הם לא בבית, יניחו להם עם אזהרה בבית. פעם הבאה ישלמו על כל שקית כזאת רב פעמית. פעם הבאה להיות בבית. לא – לרוקן ולהחזיר ובזה פתרת את האון ליין. שלא יגיד לך עבודה יותר קשה. אפשר להפריד הכול.

אנחנו לא מחייבים את הלקוח.

אני נותן לך פתרון – בפעם הראשונה אתה לא מחייב אותו, תשאיר לו הכול כמו שהוא. פעם שנייה הוא בבית. זה יפתור. לא כל אחד ישחק – בקרטון, בנייר, ולבוא לאזרח הקטן על שקית מסכנה שהם גונים אותה ב-2 אגורות, מוכרים אותה- - -

תודה. הדברים שלך נרשמו בפרוטוקול, יופיעו בדברי הימים של הכנסת. תודה רבה על ההצעה שלך. בבקשה, הקראה. לא נקיים הצעה היום.

הצעת חוק לצמצום השימוש בשקיות נשיאה חד-פעמיות (תיקון – היטל על שקית נשיאה חד-פעמית), התשפ"ב–2022
תיקון סעיף 4 1. בחוק לצמצום השימוש בשקיות נשיאה חד-פעמיות, התשע"ו–2016 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 4 –
(1) בכותרת השוליים, במקום "קמעונאי גדול" יבוא "עוסק"
(2) בכל מקום במקום "קמעונאי גדול" יבוא "עוסק".

הסעיף הזה מטרתו להרחיב את החובה של כל עוסק, שעוסק במכירה קמעונאית לצרכנים, לגבות מחיר ששיעורו נכון להיום הוא 10 אגורות עבור כל שקית שהוא מציע לצרכן. זו החובה הראשונה. החובה השנייה היא לא להציע שקית שבאה במגע עם מזון ושיש לה ידיות. החובה השלישית היא שילוט, והחובה הרביעית היא יידוע הצרכן בעסקת מכר מרחוק. החובה האחרונה היא לפרט בחשבונית את העובדה שנמכרות שקיות. כל החובות הללו שכיום חלות רק על קמעונאי גדול מורחבות לחול על לכל העוסקים במכירה קמעונאית.

תיקון סעיף 5 2. בסעיף 5 לחוק העיקרי – (1) בסעיף קטן (ב) במקום 60 אגורות יבוא: 1 שקלים חדשים. (2) בסעיף קטן (ג) במקום "יקבע" יבוא "רשאי לקבוע".

הסכום של ההיטל נקבע בחוק כיום – 10 אגורות כולל מע"מ. החוק מאפשר כיום הגדלת הסכום עד 60 אגורות במנגנון שנקבע בחוק במקרה שמתברר שהחוק לא משיג את מטרתו ויש להגדיל את ההיטל. ההצעה כרגע היא להגדיל את סכום התקרה הזאת מ-60 אגורות לשקל אחד.

החלק השני של ההצעה מבקש לבטל את החובה שקבועה בחוק היום לקביעת יעדים והופך אותה לסמכות של רשות. אנו סבורים שהביטול של חובת היעדים הוא בעייתי. אל"ף, זה לא קיים בשום מדינה בעולם שיש בה הסדר כזה של שקיות כי זה חלק אינטגרלי ובסיסי בקביעת המנגנון כולו והמודל. כיוון שאנו יודעים – אין בעיה שאף המחוקק עצמו יקבע את היעד הנוכחי ואם יהיה צורך לאפשר את התיקון שלו בהמשך, אבל להפוך את זה לסמכות ברשות פוגע לדעתנו במנגנון כולו, כלומר במודל שמאחורי החוק.

ביטול סעיף 40 3. סעיף 40 לחוק העיקרי – בטל.

זה לגבי קביעת חובת היעדים.

תחילה. תחילתו של חוק זה, שישה חודשים מיום פרסומו. זה הנוסח שפרסמנו לוועדה.

יש הנושאים שלקראת הדיון הבא יש לתת עליהם את הדעת – זה הנושא של מנגנוני אכיפה. אם תרצו לגבי היעדים מה שדיברנו כעת זה לשיקול דעתכם. הנושא של יש לתקן סעיף 36 לחוק הקיים שהוא מנגנון הרחבת התחולה של החוק המקורי ולדייק אותו כך שיחול, האפשרות להרחיב את החוק תחול על אותם עניינים שאינם מורחבים בהצעת החוק הנוכחית. יש עניינים נוספים שהיו בהצעת החוק המקורית של חברת הכנסת רוזין, ולא נכללו בהצעה המקורית. אציין אותם בקצרה: אחת, חובת דיווח של הקמעונאים הגדולים לגבי מלאי. שתיים, הנושא שעלה פה והוא הרחבת התחולה על כל שקיות שעוביין מעבר ל-50 מיקרון. שינוי מטרות הקרן והרחבתן למטרות נוספות. לדעתי אלה הנושאים שהיו ולא נמצאים כרגע בהצעה המאוחדת.

תודה. הצטרף אלינו חבר הכנסת יצחק פינדרוס. בבקשה.

אמרתי בעבר ואני רוצה לחזור על כך – יש יוזמות יפות של השר לאיכות הסביבה מדי פעם, של חברי כנסת, יוזמות שבאות להגן על הסביבה. אממה, אנו צריכים ללמוד ממה שהיה פה לפני 20 שנה. כשעשו את החוק ב-2002, 2003, עשו את נושא היטל ההטמנה – הפרשייה שהיתה עם סגירת מקומות ההטמנה. הנושא של קרן הניקיון החל כבר אז. לא יודע במסגרת איזו חקיקה כי לא הייתי פה. הייתי ראש רשות ששילם את זה. ב-2003, 2004. התוצאה בסוף, נכון שהוא גם מוריד את הכמויות ושהוא מתמודד עם הכמויות, אבל מצד שני, גובה כסף מהאזרחים לא לצורך הנכון. אם היינו באים והיה היגיון - ואחר כך כשחוקקו את חוק השקיות, זה שהכסף יחזור לאזרחים. גם אם זה למטרת איכות הסביבה, גם אם זה סבסוד צולב לדברים שהם יותר איכותיים, גם אם זה סבסוד אז לפתרונות של הפרדה במקור - בהיטל הטמנה. צריך להיות משהו שהוא סבסוד צולב.

הייתי פה בדיון בוועדת הכלכלה כשגילה גמליאל היתה השרה לאיכות הסביבה ועלה נושא הבקבוקים. אמרתי לה אותו דבר – אם תשקיעו את הכסף הזה בפתרונות חלופיים, כלומר בסוף האוצר נמצא בגביית יתר ואחת הסיבת זה כל ההיטלים שאנו מטילים מדי פעם, כולל מס הבלו. יש פה משהו לא הגון. אם אתה רוצה להוריד צריכת דלק לעודד מכוניות חשמליות, אתה לא יכול באותו יום להעלות גם את המס על הבלו וגם את המס על מכוניות חשמליות. זה לא עובד. יש פה חוק נכון אבל צריך לראות איפה הכסף הזה חוזר לאזרחים ולא משמש לאוצר המדינה להוצאות שוטפות כמו בקרן הניקיון. אם היינו מוצאים פתרון, איך הכסף הזה חוזר לאזרחים אם באמצעות סבסוד צולב לפתרונות אחרים, אם באמצעות סבסוד צולב - צערי הרב בשני העשורים האחרונים עדיין לא מצאו המנגנון הזה. אני חושב שעלינו לפני קריאה ראשונה למצוא פתרון אמיתי שהכסף הזה לא יהפוך להיות עוד הכנסה למכולות או הכנסה למשרד האוצר אלא איך הוא חוזר לאזרחים לעידוד משהו אחר.

אני מודה לך. אני רק מבהיר שפה אין עוד כסף לקרן. המטרה שלי, שהאזרחים ישאירו את הכסף בכיסם ולא ישלמו אותו, מה שמוכיח שהיישום של החוק המקורי בכל מקרה הכסף לא מגיע למדינה. הוא נשאר במחזור של בעלי העסקים, אבל במטרה, הקריאה שלי לאזרחים היא לאותן אדוות של החוק המקורי.

מסכים שבחלק יורד.

80%.

נאמר שאני מצמצם ב-70%. ב-30% הנותרים, הכסף הזה צריך לחזור לאזרחים, ל-70%, שיחזור אליהם. הוויכוח שלי אז עם השרה היה מה שרצתה לעשות בגנים שעכשיו השרה החדשה חוזרת על זה – אמרתי לה: תעשו סבסוד לצלחות במבוק – סבסוד צולב. אל תביאו כסף חדש. תיקחו את הכסף הזה, תכניסו את זה לשם ואז אתם משיגים את המטרה הרבה יותר.

אם הדבר היחיד שהוצאתי מהדיון הזה - והוצאנו הרבה דברים – שאתה מסכים עם תכלית החקיקה.

הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות. יש פה בעיה. אני אומר לך כראש רשות לשעבר, בעיקר בעיריות עם הרבה ילדים, עם הרבה אזרחים – הכסף הזה בסוף יוצא מכיסם של התושבים בארנונה. הם באים לפה פעם אחר פעם ראשי הרשויות האלה, משרד הפנים, מגדילים את הארנונה. הרי מה קרה לרשות כשהייתי מפנה טון אשפה ב-35 שקל והיום מפנים ב-220 שקל – מ-35 זה עלה ל-220. המשמעות של זה, שהאזרח שכן מפריד במקור וכן עושה הכול, משלם עוד 1,000 או 1,500 שקל בשנה בארנונה שלו ואפילו לא יודע מזה ואז קרן הניקיון לוקחים הלוואה לקורונה. זו התוצאה.

תודה רבה. אני רוצה להודות לגבי שהזכירה לנו מה שהיינו אמורים להתחיל איתו ולא אמרתי אותו מספיק חזק, כי חשבתי שהוא מובן מאליו. זה האתגר הגדול ביותר שעומד בפני בני הדור שלי שזה משבר האקלים ושעלינו לעשות יותר באופן כללי, גם כמדינה, גם כאזרחים וגם בכלל כדי להיאבק במשבר האקלים ולהגן על הסביבה.

חוק השקיות ההצלחה שלו זה ההצלחה שצריך לדבר אותה וגם יש להבין שהנתונים הם בעלייה, השקיות.

נכון. על כן יש נסיגה בכמות האנשים שמוותרים על השקית החד פעמית. לכן איפה שיש נסיגה נגביר במקום אחר כדי לוודא שנעשה יותר כדי להגן על הסביבה שלנו כי קיבלנו אותה כפיקדון עבור הדורות הבאים שגם זכאים לסביבה נקייה, אוויר נקי, קרקע שאפשר לצעוד עליה ומים נקיים לשתייה.

תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:00.