פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



14
ועדת הכלכלה
07/06/2022


מושב שני



פרוטוקול מס' 260
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שלישי, ח' בסיון התשפ"ב (07 ביוני 2022), שעה 14:30

הצעה לדיון מהיר בנושא: "בחינת קביעת מודל אחיד לסימון פריטי לבוש ברשתות האופנה בישראל

חברי הוועדה: לימור מגן תלם – מ"מ היו"ר

מיכל וולדיגר

תמר מירסקי - מנהלת תחום בכירה חקיקה ורגולציה, משרד הכלכלה והתעשייה

אילנה מזרחי - עו"ד, מנהלת מחלקה בכירה, הרשות להגנת הצרכן והסחר ההוגן

פאינה צודיקוב - מרכזת בכירה בתזונה בבריאות הנפש, משרד הבריאות

נמרוד הגלילי - מנהל תחום ענפי, איגוד לשכות המסחר

בקי קשת - עו"ד, רבנים למען זכויות אדם

שיר טרן - משפיענית רשת

אלכסה דול - משפיענית רשת

צחור אילור - משפיענית רשת

שחר תורג'מן - יו"ר, התאגדות רשתות האופנה והמסחר

דורון שחר - נציג, מועצת התלמידים והנוער הארצית

עדי ברקן - צלם אופנה, יו"ר עמותת סימפלי יו

שי זנקו - דוגמנית בינלאומית למידות גדולות

עידית חנוכה

מוריה אביגד



הצעה לדיון מהיר בנושא: "בחינת קביעת מודל אחיד לסימון פריטי לבוש ברשתות האופנה בישראל, של ח"כ מיכל וולדיגר, סימון דוידסון, לימור מגן תלם (מס' 281).

צהריים טובים לכולם, אני שמחה לפתוח דיון מהיר בוועדת הכלכלה בנושא "בחינת קביעת מודל אחיד אלה סימון פריטי לבוש ברשתות האופנה בישראל". אנחנו יודעים שעולם האופנה מאוד משפיע עלינו, על הביטחון העצמי שלנו, על בריאות הנפש שלנו ועל ההתפתחות האישית שלנו, הצרכנים. השפעה זו גם באה לידי ביטוי כשמודדים פריט לבוש מסוים. יש תופעה בזמן האחרון שרשתות האופנה פשוט מצרות את המידות. נערות, נשים, נכנסות לרשת אופנה, הן יודעות שהן מידה 8 לצורך הדוגמה, מודדות מידה 8 וזה לחלוטין לא עולה עליהן. הדבר הזה פוגע בדימוי הגוף שלהן ומפה הדרך להידרדרות להפרעות אכילה קצרה ומהירה, לצערי הרב.

מהיום הראשון שהגעתי לכנסת אני מתעסקת עם נושא הפרעות אכילה ודימוי גוף. המצב בארץ מאוד קשה בנושא, לצערי הרב, והחמיר בעקבות הקורונה. כ-450,000 איש היום סובלים מהפרעות אכילה, כאשר בקורונה הפניות עקב הפרעות אכילה עלו ב-60% ובבריאות הנפש כמעט ב-100%.

לפי מחקר שעשתה קופת החולים מכבי בקרב 230 צעירים בגילאי 12 עד 18 מדברים על עלייה של 67% בשכיחות בהפרעות אכילה.

זה נתון קיצוני ונוראי. היום יש תורי המתנה מטורפים למיטות אשפוז, תורי המתנה נוראיים לתזונאית שמתמחה בהפרעות אכילה. מיכל, מי כמוך יודעת, אנחנו מדברות על זה כל היום פה במסדרונות הכנסת עד כמה באמת המצב קשה. אני באמת פעלתי והשגתי תקציבים, תקציבים שצבועים לנושא של הפרעות אכילה, תקציבים ייעודיים. זה רק תחילתו של תהליך כי המצב באמת קשה.

הנושא של המידות הוא באמת בדמי. זה משהו שמציק לי. אני מקבלת המון פניות מנערות צעירות, מאימהות, שאומרות: לא ייתכן שאנחנו יודעות מה המידה שלנו, אנחנו נכנסות לרשת אופנה והבגד לא עולה עלינו. זה פשוט לא יכול להיות. מצד שני, עוברים צד בקניון לרשת אחרת ושם יכול להיות בכלל שזה ענק או שזה עוד יותר קטן. יש ממש בעיה עם כל הנושא של המידות האחידות, משהו שאנחנו חייבים לפתור.

אני חייבת לציין שיש שלוש בנות מקסימות, אקטיביסטיות: שיר טרן, אילור צחור ולי זוהר שלקחו את הפרויקט של "ג'ינס לכל מידה". אני גאה בכן. אתן מדהימות לדעתי. פשוט מקסימות. חשוב לי, שיר, שתספרי היום בקולך בדיוק את הבעיה שחווית, מתחילתה ועד סופה, עם כל הבעיות הרגשיות, המשמעויות, אם זה בדימוי גוף, הפרעות אכילה, והקשיים עם הביגוד ברשתות. חשוב לי מאוד שקולכן יישמע היום פה בכנסת.

אני חייבת לומר שחברת הכנסת מיכל וולדיגר היא שותפה שלי לכל התהליך והדרך. הנושא הזה הוא בדמה. היא מטפלת גם בכל הנושא של הבריאות הנפשית, וכמו שאנחנו יודעים, הנושא הזה מאוד משיק. אני רוצה להודות לך שהצטרפת לדיון המהיר הזה. בבקשה, חברת הכנסת מיכל וולדיגר.

הברכות הדדיות. אני רוצה בהחלט גם לברך אותך, שלקחת תחום חשוב ביותר, שהיה מאחורי הקלעים במקרה הטוב והרבה מתחת במקרה הפחות טוב, ושמת אותו במרכז הבמה. לצערי, ואני יודעת כמה מאמצים את עושה, אבל המענים שאנחנו מקבלים זה באמת טיפה בים, זה פלסטר לגוף שצריך ניתוח לב פתוח. בפנים יש גם את הנושא של הפרעות אכילה.

רק לאחרונה הגיעו אלי הרבה פניות. פניה אחת הייתה של בחורה צעירה מדהימה, מקסימה, יפהפייה, ששוקלת היום 35 קילו, שאין לה מענים. אני כבר אותה כבר חצי שנה, כבר לא נעים לי לפנות למנהלי בתי החולים, ובצדק, כי אם יש המתנה של 300 צעירות, למה שבגלל שהיא מכירה אותי יקדימו את התור שלה? אני כבר אפילו לא מתקשרת לבקש כי זה פשוט לא נעים.

המצב הוא לא טוב, אבל הדיון שלנו היום הוא לא כדי לדבר על המצב של המחלקות ועל התורים אלא כמה שלבים קודם, להגיע לפתרון הבעיה ולא לשים פלסטר, להבין מאיפה זה נובע. יש דברים אולי פיזיולוגיים וגנטיים, אבל אין לי ספק שאת הרוב המוחלט אפשר למנוע, אפשר לגרום למצב הזה לא להידרדר לכדי הפרעות אכילה כל כך קריטיות שמצריכות אשפוז. בין היתר זה הנושא של מידות. בכלל כל הנושא של היופי ומודל היופי, שהוא דקיק וצנום, ואם טיפה עלינו במשקל אז ישר: "איך השמנת, מה קורה פה", זה משהו הרבה יותר כוללני, אבל את הבאת את הרעיון ובשמחה הצטרפתי של קביעת מודל אחיד לסימון של מידות כדי שלא נחווה את ההשפלה והתחושה הלא נעימה של: "הנה, השמנתי", כשבכלל לא השמנתי אלא פשוט המידות הצטמקו להן.

אני בהחלט מברכת על הדיון הזה. אני מקווה שהאנשים שאחראים להמשיך את הדבר הזה הלאה באמת יגרמו לכך שיהיה סמל אחיד, יהיו קריטריונים ברורים איזו מידה עד איזו מידה, ושאת כל המידות, גם אם מייבאים מחו"ל, מייבא יצטרך לסמן את המידות כפי שאנחנו מכירים אותן בארץ. אז נוכל לסמן "וי" לפחות קטנטן בכל התהליך הזה של הבראת הציבור והגישה היותר נכונה למשקל ודימוי עצמי. תודה.

תודה רבה לחברת הכנסת למיכל וולדיגר על הדברים החשובים האלה. אנחנו נעבור לשמוע את שיר טרן. תשתפי את כולנו בכל התהליך שעברת.

שלום לכולם, כיף להיות פה היום. אני שמחה שנושא כזה עולה לדיון. אני אספר לכם קצת על עצמי. אני שיר טרן, אני פרמדיקית, שחקנית ודוגמנית, ואני פעילה ומקדמת דימוי גוף חיובי ברשתות החברתיות. מאז ותמיד סבלתי מבעיות של דימוי גוף והפרעות אכילה. התקשיתי להתמודד עם כל נושא המשקל בחיי. מאז ומתמיד הייתי מלאה, אף פעם לא הייתי רזה, בשום שלב בחיים, ולצערי כל עניין של חוויית הקנייה לא תרם לכל התחושות האישיות שלי.

במהלך "פרויקט ג'ינס לכל מידה", שנמשך כחצי שנה ושודר בערוץ 12 מדי שבוע אצל פאולה ולאון, ביקרתי במגוון רחב של חנויות אופנה עם משימה אחת פשוטה: למצוא ג'ינס במידה שלי, מידה 40. נשמע לכאורה שפשוט נכנסים, לוקחים ג'ינס והולכים הביתה מאושרים. אז זהו, שלא. לצערי נוכחתי לגלות שאין קשר בין היקף הג'ינס לבין המידה. יכול להיות שהייתי מודדת ג'ינס במידה 40 אבל הוא לא באמת היה מידה 40.

העניין הזה הוא בעייתי. ברוב החנויות ג'ינס במידה 40 אפילו לא נסגר עליי. לא הגיוני שבחורה כמוני, במידה 40, תיכנס לחנות ולא תוכל לחזור הביתה עם פריט לבוש. נראה לי הזוי ותמוה שבחנות אחת אני מידה "איקס", בחנות אחרת אני מידה "וואי", ולפעמים אפילו באותה חנות אני יכולה להיות שתי מידות שונות. זה אבסורד לחלוטין מבחינתי. ברור לכולנו שיש כאן בעיה והיא לא אני.

לפעמים – אמרתי את זה גם בתוכנית של פאולה ולאון – אני מרגישה שלקנות ג'ינס או איזשהו פריט לבוש זה כמו לשחק ברולטה רוסית. אם הגעתי עכשיו לחנות, התמזל מזלי ובחרתי פריט נכון, אני חוזרת הביתה מאושרת, אבל אם בטעות לקחתי איזשהו פריט שהוא לא במידה נכונה או אחידה או כמו שהוא אמור להיות, אני חוזרת הביתה עם תחושות איומות.

אתם צריכים להבין שהתחושות של האכזבה, הייאוש וההלקאה עצמית ליוו אותי כל פעם מחדש. היו ימים שאני זוכרת את עצמי חוזרת הביתה ואומרת לעצמי: אל תאכלי עכשיו כי את צריכה להיכנס לג'ינס הזה מחר בבוקר. לפעמים הייתי קונה ג'ינסים ואומרת: בסדר, אני מרזה,2-3 קילו ואני נכנסת לתוך הג'ינס. וזו טעות. אסור לנו לתת לזה לקרות. זה מפתח הפרעות אכילה ובעיות דימוי גוף ברמות הכי גבוהות שיש וזה צלקות שאני נושאת איתי עד היום, ואני כנראה גם אשא אותן לאורך כל חיי.

אני רוצה שתבינו שיש לכך השלכות ישירות של הפרעות אכילה, ירידה בביטחון העצמי, הימנעות מכניסה לחנויות בגדים. אני רוצה לציין ולהדגיש, חבר'ה שהמידה הממוצעת במדינת ישראל היא 42. אין שום סיבה שאני, במידה 40, אכנס לחנות ולא אוכל לרכוש ג'ינס או פריט לבוש אחר. זה לא יכול לקרות. אנחנו לא יכולים לתת לזה לקרות. אני הייתי מגיעה למצב שאני מאשימה את עצמי, אומרת לעצמי: אוקיי, יש פה איזשהו סטטוס-קוו של מידות במדינה, בוא נתיישר לפיו. לא. אני לא צריכה להתיישר לפי שום סטטוס-קוו. חבר'ה, לכולנו מגיע להרגיש שייכים, לכולנו מגיע להיכנס לחנות בגדים ולהרגיש שיש לנו מקום ושאנחנו רצויים ולא דחויים.

אני רוצה שתדמיינו חוויה של נערה מתבגרת שעכשיו צריכה לקנות איזשהו ג'ינס בשביל טקס בית ספר, בשביל מסיבת יום הולדת של חברות, היא הולכת עם ההורים שלה בהתרגשות ובשמחה בשביל למצוא איזשהו פריט בשבילה, ובמקום שהחוויה תהיה מספקת וכיפית היא חוזרת הביתה בתחושות רעות. היא משווה את עצמה לאחרים ואומרת: למה לי לא מגיע? למה אני לא מספיק טובה? למה עליי לא עולה הג'ינס? למה לי אין פה פריט? אסור לנו לתת לזה לקרות.

אני, לפני התוכנית של פאולה ולאון, חשבתי שהבעיה היא רק אצלי, אמרתי: אוקיי, אני בחורה מלאה, כל החיים התמודדתי עם בעיות כאלה, מה לעשות, אני הדפוקה. אבל אחרי התוכנית של פאולה ולאון הבנתי שכמות האנשים שסובלים מאותה בעיה היא לא נורמלית. אני מקבלת כל יום עשרות הודעות, עד היום, מנערים, נערות, גברים, נשים, ילדים, מבוגרים, כל האוכלוסייה נוגעת בנושא הזה. כולם מתוסכלים מנושא קניית הבגדים. לכולם אין מידות בחנויות. לכולם יש בעיות עם דימוי גוף בגלל משהו שלא קשור בנו. הבעיה היא לא אצלנו. אין שום סיבה שנרגיש כך.

אני מבינה פה שתי בעיות נפרדות: בעיה ראשונה היא שהמידות אינן זהות. כלומר, מידה 40 פה לא בהכרח מידה 40 שם. ודבר שני שאת אומרת הוא שלנשים קצת יותר מלאות ולצורך העניין צריכות מידה 42 ו-44 אין בכלל בחנויות.

נכון. יש פה שתי סוגיות שונות שיש צורך לגעת בהן: זה שהמידה אינה אחידה וגורמת לנו להרגיש שמשהו לא בסדר אתנו, וכמובן סוגיה שהיא מאוד מאוד-מרכזית גם בעיניי והיא שאין טווחי מידות. יש היום חנויות במדינת ישראל שנכנסים והמידה הכי גדולה בהן היא מידה 40. אתם מבינים שהממוצע הוא 42? איך זה הגיוני? אתם יוצאים החוצה לרחוב, רוב האנשים במידה הזו, למה הם לא יכולים להיכנס לקנות בגדים? מה הם אמורים לעשות? זה לא צריך להיות כך. כולם צמאים לתו תקן אחיד שיעשה סוף לסאגת המידות בין חנות לחנות, בין דגם דגם, וכמובן להרחבת טווח המידות. הלוואי שאנחנו נגיע למצב שנוכל להיכנס ופשוט לרכוש, שכולנו נרגיש תחושת שייכות.

חבר'ה, יש לנו אפשרות למנוע מאחרים ואחרות להינזק בצורה שבה אני ניזוקתי. הנה, אני אומרת לכם, קחו, הצלקות שלי כאן, תראו אותן, אני צועקת אותן החוצה. בואו נמנע מאחרים להצטלק באותה צורה. יש לנו את ההזדמנות לשנות. קיבלנו את הכדור לידיים, בואו נתפוס אותו, בואו נעשה אתו משהו. בבקשה אל תשליכו את זה סתם כך לרצפה. יש לנו אפשרות לעשות היסטוריה. כולי תקווה שנצליח להביא שינוי אמיתי שיגדיר טווח מידות אחיד, בהיקף אחיד, בגזרות שונות, בכל חנות, לכל אחד מאתנו, בלי תלות, במידה של בן-אדם, באיך הבן-אדם נראה, באיך הוא מרגיש, כי הרגש שלנו לא צריך לבוא על חשבון המידה. אנחנו טובים, יפים ואהובים איך שאנחנו.

אני רוצה להקדים ולהגיד לפני שיגידו לי את זה. חבר'ה, גם אנשים שהם לא בריאים – כי עכשיו יגידו לי ששומן לא בריא, לא כל מי ששמן הוא לא בריא, וגם מי שכן, עדיין מגיע לו להתלבש. הוא לא צריך ללכת ערום.

אני כל כך מודה לך על הדיון הזה, על העלאת הנושא. אני לא יכולה להסביר לכם כמה זה חשוב בשבילי וכמה אני עוסקת בדימוי גוף חיובי כל יום כל היום. ההודעות שאני מקבלת מנשים על זה שהן מפסיקות ללכת להקיא בגללי ומפסיקות לחשוב שהן לא בסדר שוות הכול. אנחנו צריכים להבין שהבעיה הזאת היא בעיה קיימת והיא דורשת טיפול. יאללה, בואו נעשה היסטוריה.

שיר, אני חייבת לומר שריגשת אותי ממש. את מקסימה, אני כל כך גאה בך על כל הפרויקט הזה שלקחת על עצמך. הזכרת פה שזה לא רק נשים ונערות, זה גם גברים ונערים, אז אני חייבת לומר שגם אני הופתעתי שקיבלתי המון פניות גם גברים וגם מנערים שאומרים: משהו קרה ברשתות האופנה, אנחנו יודעים בדיוק מה המידה שלנו, אנחנו נכנסים, מודדים בגד, הוא לא עולה עלינו, ודבר ראשון שחושבים זה: אוי, משהו לא בסדר בי, אוי, צריך להתחיל לשמור, צריך להתחיל לעשות דיאטה, וזה לא. משהו לא תקין. אז באמת חשוב להבין שזה לא רק נוגע לנערות, לבנות, אלא גם לגברים ונערים.

גם גברים ונערים וגם ילדים וילדות, זה נושא שנוגע לכל טווח האוכלוסייה.

כשאני מסיירת בבתי החולים אני מזדעזעת לראות שכבר מגיל 12 בנות מאושפזות במחלקות של הפרעות אכילה, מגיל 12. בנות בכיתה ו' כבר מאושפזות עם הפרעות אכילה. זה לא להאמין. אני מדברת עם מורים, מחנכים, מנהלות של בתי ספר והם אומרים: כיתה ד'-ה' כבר בנות מתחילות עם הפרעות אכילה. זה לא הגיוני.

היום אנחנו נמצאים בעידן כזה שהכול חשוף. הרשתות החברתיות הן רשתות חשופות. תמיד יש לנו איזשהו צורך להשתוות לכלל ותמיד הכלל שמוצג, בעיקר באינסטגרם, בשלטי חוצות ובמקומות כאלה, הוא כלל מושלם. מבחינתנו אנחנו אומרים: אוקיי, זו הדוגמנית, זאת הדוגמה שאני צריכה להיות כמוה, ותמיד מציגים לנו איזושהי תמונה מושלמת. רק עכשיו עבר חוק הפוטושופ, שצריך להפסיק לרטש, שזה מדהים, אבל תבינו שזאת שטיפת מוח מגיל אפס. אנחנו חשופים כל הזמן לתוכן שהוא לא אמיתי. לא הכול ורוד, לא הכול מוצג כמו שהוא. חבר'ה, סימני מתיחה זו לא קללה, צלוליט זו לא קללה. מותר להגיד שיש לנו את זה. אנחנו אנשים, אנחנו טבעיים, הכול בסדר.

חד-משמעית. אז לפחות אנחנו אומרים שניכנס לרשתות אופנה ונוכל לקחת בגד שהוא המידה שלנו ולצאת מרוצות ושבעות רצון שזו המידה שלנו, זה הבגד שלנו ואנחנו לא צריכות גם משם לצאת עם תסכול.

לגבי הדבר הראשון שאמרת, שמדבר על טווח מידות אחיד, שיהיו לנו מידות אחידות בכל מקום, אני חושבת שזה גם אולי התפקיד שלנו, לימור, כמחוקקות, להביא את זה לפה ולעשות. לגבי הדבר השני שדיברת עליו, שבחנויות יהיו פריטי לבוש לכל המידות, אני חושבת שבזה המחוקק פחות יכול להתערב. אנחנו חיים בעולם קפיטליסטי, אנחנו לא יכולים להיכנס לתוך כיסו של המוכר ולהגיד לו מה אתה יכול או לא יכול להכניס ולמכור בתוך החנות שלך. אני חושבת שזה תפקידה של החברה. כלומר, אנחנו כן צריכים גם בעזרת חוקים, כמו שעשינו עם הפוטושופ, אבל יש דברים שאם לא ישתלם לבן-אדם למכור רק מ-36 עד 40 - - -

פשוט צריך להוסיף עוד טווח מידות.

כן, אבל אתה לא יכול לחייב את המוכר למכור את זה. זו כן החברה שתחליט לצורך העניין שעושים מחאה ולא נכנסים לחנות כזאת כי אין לה את זה. זה יותר בכוחה של החברה כולה לעשות את זה ופחות בית המחוקקים.

הצעת החוק שלי מדברת על סימון מידות אחידות, אבל היום, כשדיברה פה שיר על כך שאין בכלל מידות גדולות, זה הדליק לי גם איזושהי נורה אדומה. יכול להיות שאת צודקת ואולי זה לא מתאים לבית המחוקקים אבל כן נושא שצריך להעלות אותו לסדר היום הציבורי ולמודעות. הנושא של הצעת החוק שלי הוא שתהיינה מידות אחידות ושלא יקרו לנו מקרים כמו שאת מספרת, שאנחנו נכנסים ויוצאים מתוסכלים, מאוכזבים, מפה הדרך לפגיעה בדימוי גוף ולהפרעות אכילה קצרה.

אני אשמח לשמוע התייחסות של שחר תורג'מן, יו"ר התאחדות רשתות האופנה והמסחר באיגוד לשכות המסחר.

צהריים טובים. תודה לך, כבוד יושבת-הראש. האמת היא שהשתדלתי לעשות שיעורי בית לפני הדיון ושיעורי הבית כללו – מעבר לכך שאני נמצא בענף האופנה כבר שנים לא מועטות – שיחה עם מעצבים, אפילו סיור שופינג עם הילדה שלי במוצאי שבת בקניון הזהב, הסתובבתי בין הרשתות השונות כדי להכיר עוד יותר מקרוב את התופעה. אני חושב, בכל הכבוד, שחלק ניכר מהדברים שנאמרו העמיסו עכשיו את כל חוליי החברה על מידות. אני חושב שזה לא נכון ורחוק מלהיות אמיתי.

אני רוצה להסב את תשומת לבכם, לרשתות הקמעונאיות בארץ ובעולם יש מטרה אחת – הן רוצות למכור כמה שיותר לכמה שיותר לקוחות. אז אם ממוצע המידות הוא 42 או 40, בין אם זה בארץ ובין אם זה בחו"ל, המטרה שלנו כגוף מסחרי היא למכור כמה שיותר לכמה שיותר לקוחות. אין לנו מטרה למנוע מלקוחות להיכנס לחנויות שלנו.

אני חייב לציין שמרבית – למעלה מ-95% מהמוצרים שאתן רואות בארץ – הם מוצרים של מותגים בינלאומיים. זה לא נתפר בארץ, זה מידות בינלאומיות. אין פה איזו הטעיה מוכוונת כלפי לקוחה ישראלית. מה שלקוחה ישראלית תראה בזארה בלונדון היא תראה בזארה בישראל, אותה מידה אחת לאחת. מאחר שבדקתי את זה ושוחחתי עם היבואנים הרשמיים, ומאחר שגם אני יבואן של מותגים בינלאומיים – אני מייבא את "נאוטיקה", "לי קופר", "טימברלנד", "ניין ווסט", אני חייב לציין עובדה אחת מאוד בסיסית,– אני רץ 40 שנה ריצות למרחקים ארוכים ותמיד-תמיד הנעל שלי, "סוקוני", הייתה מידה 43, כשרציתי לקנות "אסיקס" זה היה 44 וכשרציתי לקנות מותג אחר זה היה 43.5.

השוני במידות, גם בג'ינסים, גם בחולצות, גם בנעליים, גם אצל גברים וגם אצל נשים, היה, תמיד היה, והוא תולדה של דנ"א של מותגים, הוא תולדה של עיצוב. שוחחתי עם שני מעצבים לקראת הדיון הזה, ומה לעשות יש לכל מותג דנ"א משלו. נכון שהמקבילה של 36 במותג אחד תהיה 37 או לפעמים 38 במותג אחר. נכון גם שאפילו באותה חנות, בזארה, את תמצאי מידה 36 במכנס מסוג אחד ואם תעברי למכנס שמעוצב אחרת מסוג אחר את תמצאי שזה 37 או 38. שום דבר לא נעשה במכוון.

זו אגדה אורבנית שהמותגים הבינלאומיים מציגים מצג שווא של מידות כדי לחסוך בחומרי גלם וכדי להוזיל את עלות המוצר. זה הכול תולדה של דנ"א של מותגים, של עיצוב שונה. בנעליים למשל זה רוחב הנעל ואורך הנעל. כל אלה שמאותתים לי "כן כן ולא לא" יכולים לאותת את זה כמה שהם רוצים, אני מדבר על עובדות, לא על אמירות, לא על השערות ולא על הערכות.

עכשיו בואו נלך צעד אחד קדימה. אנחנו סוף סוף בישראל נפרדים מתקינה הישראלית שהקשתה על החיים של כל העסקים בישראל ויקרה את המוצרים ללקוחות ועכשיו אתם באים עם איזשהו כיוון שאומר: בואו נייצר, לא מעניין אותנו מה קורה בעולם –אני מקווה שאין לאף אחד פה טענה שיש פה איזו תאוריית קונספירציה שהכול נעשה כנגד הלקוחות בישראל. אם יש בעיה, ואני כופר בעובדה שיש בעיה שנעשית במתכוון, אז היא בעיה גלובלית, בינלאומית, לא מקומית, ולא הזנב יכשכש בכלב. אנחנו 9 מיליון לקוחות, לא נתקן שוק של 2 מיליארד לקוחות, עם כל הכבוד.

המותגים הבינלאומיים לא ייצרו פס ייצור מיוחד לישראלים ולישראליות, ואם הם היו עושים את זה זה היה מייקר את המוצר בסדרי גודל כי זה היה פס ייצור לכמות מאוד-מאוד קטנה. מותגים בינלאומיים לא ישתפו פעולה עם תקינה ישראלית כזו או אחרת. מותג בין-לאומי מייצר בפסי ייצור לקהלים. דרך אגב, יש אפילו שוני במידות בין הקהל האמריקאי לקהל האירופי. מותגים היום עושים הבחנה בין קהלים עצומים, למשל, בין קהל אמריקאי לבין קהל אירופי ובין קהל אסיאתי.

אבל מותג בינלאומי לא יפתח פס ייצור למידות לישראלים או לישראליות, אם תהיה כזו תקינה אף מותג בינלאומי לא ישתף פעולה, ואם נצטרך אנחנו לעשות איזו מניפולציה על המידות זה ייקר את עלות המוצר. אם יש בעיה היא בינלאומית. עם כל הכבוד, אם מישהו רוצה לתקן את הבעיה בינלאומית שיואיל לפנות ל-OECD ולגופים הסטטוטוריים של המדינות הגדולות, האמריקאים והאירופים, משם יכולה לבוא הישועה, אם בכלל צריך לתקן משהו. אי אפשר להביא לפתחו של השוק הישראלי, אם בכלל יש בעיה, את הבעיה הבינלאומית.

אבל אתה בעצמך אומר שאתה מכיר את הנושא הזה שבאותה חנות, או בחנות אחרת, מידה אחת זה 38 – אז אתה לא אומר "אם יש בעיה", אתה אומר "יש בעיה". אנחנו כבר אומרים שיש בעיה, רק שאתה אומר שהבעיה היא בינלאומית. זה מה שאני מבינה ממך.

אין בעיה. מה זה בעיה? יש שוני, זה לא אומר שיש בעיה.

אתה אומר שאין מידות אחידות. אני יכולה להיכנס לחנות אחת ושמידה 38 לא תעלה עליי, ולהיכנס לחנות בקניון ממול ומידה 38 כן תעלה עלי. ואם אני עושה הזמנה לצורך העניין באינטרנט ואני יודעת שאני 38 אז אני מצפה שהבגד שאני אזמין מהרשת יהיה בדיוק במידה שלי.

הלקוחות כבר רווי ניסיון. כל לקוח יודע מה המידה שלו - - -

זה בדיוק מה שאני אומרת. אני יודעת מה המידה שלי ואני כצרכנית מצפה שאם אני נכנסת לרשת אופנה אני אקבל בדיוק את המידה שלי ושאני לא אקח בגד במידה שלי והוא לא יהיה במידה שלי.

את רוצה לתקן את עוולות העולם - - -

בשביל זה הגעתי לכנסת, לתקן את העוולות, כן, זה נכון. בדיוק בשביל זה הגעתי לכנסת, לתקן את כל העוולות שאני יכולה לתקן, ובינתיים גם ההישגים והתוצאות הם טובים מאוד. שמענו, הבנו.

לא סיימתי. נשאר לי עוד דבר אחד. לקוחה ישראלית היום שנכנסת לזארה, המידה שהיא תפגוש בזארה בישראל, בזארה בברצלונה ובזארה בלונדון נכון לרגע זו אותה מידה. אם יהיה שוני במידות, אם אנחנו נעשה פה איזו תקינה ישראלית, אז אותה לקוחה שתרצה להזמין ב-ecommerce תפגוש מידה אחרת, היא תפגוש את המידה הבינלאומית. אותה לקוחה שתרצה לקנות באירופה לא תוכל להיות בטוחה שהיא קונה את אותה מידה. אנחנו כמובן מתנגדים נחרצות למהלך שבו חוזרים אחורה ומנסים לייצר איזו תקינה ישראלית. לא יקום ולא יהיה מבחינתנו. אבל גם אם מישהו רוצה לתקן - - -

למה? אנחנו לא רוצים לגלגל את העלויות בסוף על הצרכן, שהוא יצטרך לשלם יותר. הבנתי את מה שאתה אומר לגבי זארה וכל העולם, לגבי גאפ או כל מותג אחר, אני שואלת למה אתה מתנגד נחרצות למידה שהיא ישראלית.

המשמעות של הדבר הזה היא שחלק מהמותגים ייעלמו מכאן. חלק מהמותגים אולי יסכימו לשתף פעולה ולייצר מידות ללקוחות ישראליים בלבד אבל יגבו מאתנו מחיר גבוה יותר כי זה יהיה פס ייצור לישראליות בלבד - - -

לא, התכוונתי ליצרן ישראלי, עזוב רגע זארה.

אמרתי את זה בפתיח. איזה יצרן ישראלי? 5% מהמוצרים שאת קונה בישראל מיוצרים בישראל. אין תעשייה בישראל, אז אל תנסו לתקן משהו שאי אפשר לתקן אותו.

אני חושבת שהנקודה ברורה. הבנו את העמדה. אנחנו רוצים להודות לך על הדברים. שי זנקו, תודה לך שהצטרפת אלינו בזום מאיטליה ושמצאת את הזמן לדבר על הסוגיה החשובה הזו. אנחנו מאוד רוצים לשמוע אותך. בבקשה, שי.

נעים מאוד, אני שי זנקו, דוגמנית ומשפענית דעת קהל בשלוש וחצי שנים האחרונות. אני עובדת בכל העולם, מישראל, לונדון, עכשיו ביקרתי במילאנו, ארצות הברית, צרפת, שוודיה, פורטוגל, הרשימה מאוד ארוכה.

לפני שאספר את הסיפור שלי אני רק רוצה להגיד לשחר: שחר, אני מסכימה עם הרבה מאוד מהדברים שאתה אומר, אני מבינה אותם, אבל בפועל זה לא כך. בין השוק האמריקאי והשוק האירופי יש הבדלה של המידות שמייצרים כי יש מבנה גוף שונה. האמריקאים הם לא כמו האירופאים, אנחנו לא כמו האירופיים ולנו מביאים מידות של אירופה. בגלל זה זה לא מתאים. זה פשוט מאוד. זה פשוט מאוד. זה לא כי רוצים, זה מה יש. כולנו מיקס של הכול בארץ, של אירופיים, של אמריקאים, של אפריקאים, של אסיאתיים, של הכול.

אני, למשל, חצי רוסיה חצי טריפוליטאית, יש לי מבנה גוף אחר. אני לא מתאימה לדגמים שמביאים מאירופה. אתמול הייתי במילאנו, הלכתי עם החבר הכי טוב שלי, שהוא גבר, הוא לא מוצא דברים בארץ, לא מוצא, ויש כסף, זה לא שאין כסף, יש כסף, רק למצוא מכנס במידה – אין את המידה שלו. הוא לא גדול, הוא בחור קטן, הוא נראה לך נורמטיבי לחלוטין והוא לא מוצא בארץ. הייתי אתו עכשיו במילאנו בזארה, כל דבר עלה עליו בול. אז משהו פה לא נכון.

אני חושבת שמה שאנחנו מתכוונים בתקן אחיד זה לאו דווקא המידות כמו שזה הגזרות שיתאימו יותר לשוק הישראלי. כי יש בעצם הקטנה של המידות כן הן מתאימות לשוק האירופי ולא מתאימות לשוק שלנו. בגלל זה יש כל כך הרבה כעס ואכזבה, כי זה לא מתאים לי, זו לא גזרה שמתאימה לי. אני חושבת שפה בא ונופל הרעיון. אני חושבת שהתקן שאנחנו מדברים עליו זה תקן שמתאים יותר לשוק האמריקאי, לאו דווקא להנחיל תקן חדש אלא לפתוח דגם שהוא יותר מתקרב לאמריקאים מאשר לאירופיים. זה דבר ראשון.

עכשיו אני אתחיל בלספר את הסיפור שלי ואסביר לכם למה זה כל כך חשוב. אני התחלתי את השינוי הזה מהמקום שכבר בגיל 10 לא מצאתי את עצמי בחנויות, לא מצאתי את עצמי מוצאת חזייה במידה שלי, לא מצאתי את עצמי מוצאת חולצות שמתאימות לבית הספר, החולצות האחידות, הייתי קונה בגברים, וכך התגלגלתי להפרעות אכילה מאוד רציניות. בגיל 14, עד ממש לפני שנכנסתי לתעשיית האופנה, הייתי בולמית, היו לי הפרעות אכילה מאוד רציניות. זה לא היה מתועד כי לא הרגשתי בנוח לספר על זה. ודבר שני, קיבלתי פידבק מאוד חיובי מהסביבה שאני מרזה: איזה יופי, את מרזה ואת נראית טוב, תמשיכי כך.

אני חושבת שהשיח של מה שאנחנו משנים פה, בוועדה הזו הוא התפיסה כאילו מידה 42 זה לא בסדר. יש תפיסה שמשהו בזה לא בסדר, שלהיות מידה 42 ומעלה זה לא בסדר. אני מידה 46. כשאני נכנסת לזארה בלונדון יש את המידות שלי. בארץ הם מביאים 2-3, מה שיוצר חוסר. יש ביקוש, אין היצע ואז זה מוביל עוד פעם למקום של הפחתת ערך עצמי, וזה שאני לא מוצאת מה לקנות גורם לתסכול מאוד רציני.

יש סיבה שצריך לשנות את זה. זה לא משהו חדש, זה לא משהו שעלה היום, אני כבר 3.5 שנים עוסקת בזה, בלשנות את זה. זו הסיבה שאני לא עובדת עם חברות ישראליות בדרך כלל, כי אני לא מצליחה למצוא את עצמי שם. אין את המידות. אני חושבת שצריך להגדיל את טווחי המידות של היבוא כי בחו"ל יש, מייבאים את זה, לארץ לא מביאים את זה. אני חושבת שזה משהו שצריך פה לדבר עליו גם.

אני מלווה כרגע קרובת משפחה שלי, ילדה בת 14, שמאושפזת בשיבא עם אנורקסיה. זה לא בסדר. יש סיבה שאנחנו מגיעים לשם. אני, במשך רוב הילדות שלי, לא נכנסתי לקניון כי לא מצאתי את עצמי, לא הצלחתי למצוא שם בגדים. כל פעם שהייתי נכנסת לקניון הייתי בוכה, בוכה, בוכה, בוכה. זה לא מצב שמדינה מתוקנת, מדינת ישראל, בשנת 2022, יכולה להרשות לעצמה להיות שם בכלל.

אני חושבת שהפתרון הזה מגיע באיחור של כמה שנים אבל טוב שהוא מגיע. אני חושבת שצריך לעשות הרבה בנושא הזה, לעשות פה קודם כל הגדלה של המידות, ושמידה 42 תהיה מידה 42, מידה 42 שדומה ל-42 אמריקאי, פחות לאירופי, כי אם תיקחי מידה 42 אמריקאי, ששם המידות יותר גדולות, את יכולה למצוא שם הרבה יותר דברים.

הסוגיה הזו באמת ברורה, אני רושמת לי להעמיק בנושא הזה איך באמת בזארה בחו"ל כן יש מידות ובזארה בארץ אין מידות, שזה שונה ממה שנאמר קודם. אנחנו נבדוק את זה לעומק. אני קודם כל רוצה מאוד להודות לך, שי, שמצאת את הזמן בחו"ל ושיתפת אותנו בתובנות החשובות. תודה רבה לך. תעקבי אחרינו. אנחנו נמשיך לטפל בנושא הזה. אני רוצה לעבור לאילור שנמצאת פה אתנו.

צהריים טובים. אני אילור צחור, בת 27, כתבת אצל פאולה ולאון. אני בעצם הובלתי את הפרויקט הזה יחד עם שיר ולי כשאני כאן בשביל לייצג את הקול של הבנות הרזות. אני מידה 36, מידה 38 לפעמים. יש איזושהי תפיסה שנוצרה שזו בעיה של נשים במידות יותר גדולות, במידות 40, 42, 44, 46 ומעלה, וזה נכון, אבל אני כאן כדי להגיד שזו בעיה שכולנו כנשים מתמודדות אתה, לא משנה באיזו מידה. גם אני בגיל צעיר, ועד היום, נכנסת לתא מדידה וכשאני צריכה לקחת מידה שהיא גדולה יותר מהמידה שלי זה צובט בלב, זה כואב גם אם כלפי חוץ אנשים יסתכלו – ולאורך השנים אני שומעת את המשפט – אה, לך אין בעיות, את רזה, אצלך הכול בסדר.

אז נכון, אני במידה שהיא אחרת ועדיין בתור אישה, בתור בן-אדם, אני חווה את אותן התמודדויות, את אותה ביקורת עצמית, את אותו קול פנימי שמקשה כשאני מסתכלת על עצמי במראה ואני קולטת שבעצם עליתי מידה. במסגרת הפרויקט והתוכנית נחשפתי כמה זה גם רחב כלפי מטה. הבאנו לתוכנית אישה במידה 32, יש קהילה שלמה של נשים במידות קטנות בארץ עם אותו עיקרון בדיוק. כמו שנשים במידות גדולות לא מוצאות, נשים במידות קטנות גם כן לא מוצאות, ויש לנו פה איזשהו פער מאוד משמעותי.

הרבה פעמים הלב שלי התכווץ תוך כדי הצילומים כי היינו מגיעות לתאי מדידה ומוצאות את שיר ואת לי יוצאות בלי ג'ינסים ואותי יוצאת עם מידה אחת יותר. אז נכון, אני מתנחמת בזה שיש לי מידה אבל זו עדיין לא המידה שלי. אני כאן כדי להגיד שזה משהו שהוא באמת רוחבי, הוא נוגע לכל נשות ישראל בכל הגילים ובכל התחומים.

יש בעיה אמיתית במידות. הדגש הוא כמובן על כך שיש בעיה במידות גדולות, אבל אנחנו מדברים בכלל על הנושא של בעיה במידות, שאין מידות אחידות.

חד-משמעית. אני חושבת שמה ששי אמרה הוא מאוד נכון כי האמת היא שיצא לי לא מזמן להיות גם בארצות הברית וגם ברומא וברשתות הגדולות שיש גם בארץ – לא רשתות מקומיות שיש שם – למשל בזארה, יש יותר מידה 46. בפעם הראשונה שהלכנו לזארה אצלנו המוכרת אמרה לנו שמביאים 46 פעם בשבוע, פעם אחת לחנות, והיא העזה לקרוא לזה, בלי כוונות רעה אני מאמינה, מידת קיצון. אותו כנ"ל לגבי מידה 32. מבחינתי, אם יש את המידות האלה, ובלונדון, ברומא ובארצות הברית יודעים להביא כמות של מידה 46, כך זה צריך להיות גם בארץ, בטח ובטח עם רשתות גדולות שיודעות לייצר את הדבר הזה.

מעבר לזה אני אגיד כשאני לא מוצאת מידה 36 אני מתנחמת בכך שיש כנראה 38 בחנות ואני יכולה לקחת 38, שיר ולי – בעיקר לי שהיא במידה 46 במקור – כשהיא לא מוצאת מידה 46 בחנות, אין עוד מידה שהיא יכולה לעלות אליה, היא יוצאת בלי שום דבר. אותו דבר כלפי מטה, כשהבחורה המקסימה שהייתה אתנו בתוכנית במידה 32 נכנסת לחנות ו-32 יושב עליה כמו שק, אין לה מידה, היא נאלצת ללכת לחנויות של ילדים.

בהקשר למה שאמרת, שבגיל 12 יש בנות עם הפרעות אכילה, אנחנו פגשנו במסגרת התוכנית ילדה מקסימה - - -

אני אומרת שממש הופתעתי, שלא לומר הזדעזעתי, כשסיירתי בבתי חולים במחלקות להפרעות אכילה, גיל 12 זה כבר גיל שבנות מאושפזות וזה לא להאמין.

אנחנו פגשנו ילדה מקסימה בת 8, שבגיל 8 כשהיא הולכת לחנויות ילדים – והיא לא גדולה, היא לא שמנה, היא לא לא בריאה ביחס לגילה – והמוכרות אומרות לה: אין לנו שום מידה בשבילך, את צריכה ללכת לחנויות נשים. בגיל 8. זה לא הגיוני שזה כך.

אני מבינה גם את מה ששחר אומר מבחינת ההשפעות. אולי הדבר הנכון לעשות הוא לא לקחת תקינה מיוחדת בגלל שבסופו של דבר מדובר כאן באוכלוסייה יותר קטנה, אבל יכול להיות שהתקינה האמריקאית יותר מתאימה למבנה הגוף הישראלי מאשר התקינה האירופית, ואם בלונדון יודעים להביא את זה – למרות שאני לא יודעת עכשיו מה התקינה שלהם – גם לכאן צריך לדעת להביא את המידות האלה

בסופו של יום אנחנו באמת לא רוצים להטיל איזשהו נטל כלכלי על העסקים היום. זה הדבר האחרון שאנחנו רוצים. מצד שני, אנחנו רוצים לדאוג לצרכנים ואנחנו נצטרך למצוא את האיזון ועמק השווה. אני רוצה לשמוע את אלכסה דול שנמצאת פה אתנו גם בכל נושא המידות וההפרעות האכילה.

תודה רבה. שלום לכולם, אני דוגמנית בעבר, היום אני מרצה, מאמנת אישית, מעבירה סדנאות להתפתחות אישית לנשים. למקצוע הזה הגעתי אחרי עשור של התמודדות נפשית קשה עם עצמי. אני שרדתי את הפרעות האכילה. הייתי בולמית הרבה מאוד שנים, הגעתי למצבים של התמוטטות נפשית, שנים של הלקאות, שנים של סבל, המון טיפולים, המון כסף, שאגב גם אין מי שיעזור ויממן את זה, זו בעיה נוספת, ואני הגעתי לפעמים כדי לדבר אתכם דווקא מהמקום של הדוגמנית, של הבחורה הרזה, של זו שבעצם אמורה להיות המידה המושלמת.

גם אני נכנסת היום לחנויות, לא משנה אם זו חנות ישראלית או בינלאומית, ואני לא מוצאת מידה שמתאימה לי כי כל מידה אחרת. נחשפתי לפני כמה חודשים, עם סרטון ששבר את הרשת והגיע למעל חצי מיליון צפיות, כי נכנסתי לזארה ובאמת לא תכננתי לעשות שום דבר, פשוט ממקום של מצוקה ומתסכול לקחתי מספר בגדים, מספר ג'ינסים, מצד אחד מדדתי XS, שהיה אפילו קצת רופף, ואז ג'ינס אחד אחר, אותו ג'ינס, אותו צבע, אולי גזרה שונה, לקחתי XL והוא פשוט היה צמוד, בקושי נסגר.

מפה הבנתי שיש בעיה גדולה, כי אם אני בתור מאמנת אישית היום, בתור מישהי שכבר יש לה ביטחון עצמי, בתור מישהי שמעריכה את עצמה, יכולה להגיד לעצמי באותו רגע במראה: אלכסה, הכול בסדר, זו לא את, לא את הבעיה, זו החברה, מה תעשה ילדה או נערה, או אפילו אישה, שאין לה את הכלים שיש לי? היא באותו רגע מסתכלת על עצמה ואומרת לעצמה: אני שמנה, אני מכוערת, לא מגיע לי. היא הולכת הביתה, או שהיא מקיאה או שהיא מתחילה לפתח הפרעות אכילה, היא מרעיבה את עצמה, היא שונאת את עצמה, ומכאן נובעת בעיה הרבה יותר קשה.

כמו שאמרת בתחילת הדיון, מאות-אלפים סובלים מהפרעות אכילה. אין מי שיביא להם את הטיפול. אני חושבת שברגע שאנחנו נתמודד עם מידות, מההתחלה אנחנו לא נשים פלסטר על בנות שמתמודדות עם הפרעות אכילה אלא בעצם נמנע בכלל את הדבר הזה.

אני רוצה להתייחס לכמה מהדברים שנאמרו פה. קודם כל אני רוצה באמת להתייחס ליו"ר התאחדות רשתות האופנה והמסחר, הוא אמר שהוא מתנגד נחרצות לעשות מידות חדשות. למה? לא הבנתי למה אם בתור חברה ישראלית – ויש המון חברות ישראליות – הם יכולים לעשות מידה שהיא מידה ישראלית. גם אם זה לא לסמן על כל תווית, אפשר לבוא לקראת, אפשר להבין את המצוקה פה. הוא כאילו התעלם מהמצוקה. יש מצוקה אמיתית של נשים, גם של המידות וגם מצוקה נפשית. אפשר לסמן את הבגדים, אפשר לסמן חלקים אולי בחנויות של מידות מצומצמות, מידות קטנות יותר. זה לא הגיוני שאני, הדוגמנית, מידה 36-38 מגיעה לחנות – וזה לא רק זארה, זה כל חנות – ואני יכולה ללבוש את כל טווח המידות. זו כנראה בעיה.

הוא הביא דוגמה מאוד יפה על נעליים. נכון, דוגמה מאוד מקסימה, אבל גם אני חווה את זה, לפעמים 40 ולפעמים 40.5, אבל לא ייתכן שאני אהיה בנעליים מידה 40 בחנות אחת ו-36 בחנות אחרת. זאת בדיוק הבעיה פה. זה לא יש פער קטן במידות שאם מישהי מידה 40 אז פה תהיה מידה 42. אין מידות קודם כל. אין מידות גדולות, אין מידות רגילות, והפערים הם עצומים. אותו מכנס, עם גזרה טיפה שונה, יכול להיות מידה 34-36 או מידה 40. לא מסמנים את זה, לא יודעים, אף אישה שמגיעה לא יודעת מה היא הולכת לקבל, זה כמו "מה ייצא לי הפעם".

אני מגיעה מהמקום הזה, סבלתי המון שנים, סבלתי מאוד מהפרעות אכילה, משנאה עצמית, וזה הגיע המון מהשפעות חיצוניות כי ראיתי את הדוגמניות האלה, כשגם אני בסוף הפכתי לדוגמנית וראיתי בעיניים שלי איך מרטשים אותי ומורידים לי 10 קילו במשקל. אני לא יודעת למה, כנראה שהיה צריך. הרבה נשים עד היום כותבות לי באינסטגרם: וואו, איזה שינוי עברת, הייתי רואה אותך כשהיית דוגמנית ורציתי להיות כמוך, ואני תולשת שערות ואומרת: וואו, אבל אני בעצמי לא הייתי נראית כך ועם פוטושופ היו מורידים לי במשקל.

אני זועקת את הזעקה של כל הבנות שמתאמנות איתי, כל הבנות שמגיעות להרצאות ולסדנאות. יש בעיה חמורה. ברגע שאנחנו לא מסמנים מראש מידות, ילדות, נערות, נשים מגיעות, מודדות את הבגדים, מאשימות את עצמן. למה? למה אנחנו כחברה לא יכולים לעזור להן לקבל את עצמן ולאהוב את עצמן? אז אני באמת מעריכה אותך על החוק המדהים הזה. אנחנו לחלוטין יכולים לעשות שינוי. אנחנו כן יכולים להגדיל לראש וכן לראות איך אנחנו עושים שינוי.

אימא שלי, למשל, היא לא בחורה רזה, היא מידה 42-44, המידה הישראלית הממוצעת, למה היא צריכה לבוא לזארה ובאמת לראות אם יש מידה 44? מביאים אולי יחידות בודדות. למה? למה שלא נביא 100 יחידות של 46? 1000 יחידות של 46? אני לא מבינה למה הבעלים של החברות לא מביאים מידות גדולות הרבה יותר. איך זה הגיוני שיש מידה 46 רק אחת פעם בשבוע? ואני מאמינה לך כי גם בדקתי את הנתונים וזה באמת הנתונים. זה לא הגיוני.

אני רוצה להגיד לכם שאני מקבלת אלפי-אלפי הודעות מנשים, בנות לא קונות בסוף כי אין להן את המידה. הן רוצות לקנות ג'ינס, הן רוצות להוציא כסף, הן רוצות להשקיע בחברה, אבל אין להן מה לקנות. אני חושבת שזה יהיה נכון והוגן והצעד הכי נכון לעשות עבור כולנו – גם להגדיל את המידות, גם איכשהו כן למצוא דרך לסמן מידות שהן קטנות, לעשות איזושהי מידה קולקטיבית, אנחנו נגיע לפתרון הזה ביחד.

אנחנו נצטרך בסופו של דבר לעשות כמובן איזון בין העלויות וכל הנושא של היבוא ונצטרך למצוא איזשהו פתרון. ביקש להגיב עדי ברקן, יו"ר עמותת סימפלי יו, שאתנו בזום.

קודם כל, הייתי עם פנים מאוד-מאוד כעוסות עד ששי זנקו הופיעה ונתנה תקווה ואותה צריך לשכפל. אתם מדברים על מידות. אני לא יודע על איזו מידה אתם מדברים. מידה לא קיימת. אם זו מידה אז בוא תספרו לי באיזו מידת גודל מדברים. זה 40 ס"מ? זה אינצ'ים? מודדים את זה בדצימטר? אולי בקילומטרים? 40, מה זה? אז קודם כל, אין דבר כזה שיש מידה, יש מספר.

שחר דיבר קודם כל על הדנ"א. אני הייתי שם כשהדנ"א נקבע. זה היה בשנת 93' בפריז, כשקלווין קליין לקח את קייט מוס בקמפיין של החורף, עשה מסיבה מסיבת עיתונאים בלובר, ישבתי שורה שלישית הוא אמר: שמעו, עשיתי תגלית חדשה שהקפיצה לי את המכירות ב-450%, נא להכיר את קייט מוס. היא עולה על הבמה, אני תסתכל עליה, אני אומר: וואלה, בחורה יפה, רק גוף לא היה שם. העצם בגב בלטה לה 5 ס"מ. עמד ליידי סטפן, ה-booker של סוכנות עילית, אמרתי לו: סטפן, She looks like a guy. היא נראית כמו בן. הוא אמר לי לשתוק. תוך 3 חודשים כל מעצבי העל באירופה ובארצות הברית שינו את האידיאל, כולם עברו מקלודיה שיפר לקייט מוס, 3 מידות מתחת.

אין שום בעיה עם המעצבים בארץ ואין שום בעיה עם החברות, יש בעיה אחת – המבנה הגנטי של האישה הישראלית הוא שונה מהאירופית, הוא קצת דומה יותר לאמריקאית, וכשאנחנו מייבאים בארץ בגדים שהם סטייל אירופי וכשהדוגמניות נמצאות בתת-משקל, איך ילדה תקום בבוקר ותחייך מול המראה?

שחר אמר שהוא עשה עבודה. עבודה זה לא לדבר עם שני מעצבים ולעבור בסוף שבוע עם הבת שלך בקניון. עבודה זה להגיע לבתי ספר ולשאול אותם 3 שאלות: מי קם בבוקר, עומד מול המראה ומרוצה מעצמו? 7% מהבנות, 17% מהבנים. שאלה שנייה: מי אוכל ארוחת בוקר באופן קבוע? בואו נשאל אותם. 30% ומשהו מהבנים, 14% מהבנות. שאלה שלישית: מה הכי חשוב בעיניכם, הצלחה בלימודים, כסף או להיות רזה? 47% מהבנות, 27% מהבנים רוצים להיות רזים. זה נקרא עבודה.

אני אתן לכם קצת תוצאות מסקר ובזה אסיים. הסקר נעשה בקרב 5,000 נשים מגיל 18 עד 30 שעשינו בשנת 2020, היום המצב הרבה יותר גרוע – 50% מהנשים קנו משהו קטן מדי בתקווה שזה ייראה טוב ברגע שהן ירדו, 35% מהן החלו ספורט לא מבוקר בעקבות המידה בחנות, והיותר גרוע, 20% מהנשים סירבו לעזרה במכירות כדי שלא יצטרכו לחשוף את המידה שלהן, כאילו זו נכות. מידה 40 זו נכות.

תקשיבו לי טוב-טוב, ללכת ולהתחפר במטריה של אירופה וארצות הברית נורא קל. אנחנו מדינה קטנה, ככה משנים את זה. חוק כפוטושופ שעכשיו לימור מעבירה ושיהיה לו אכיפה – כל העולם עוקב אחריו. אני חזרתי לפני שבועיים מצילומים של סדרה של ה-BBC בתור מנטור. כשיצאתי משם 64 כלי תקשורת מכל העולם שאלו אותי דבר כאן, על חוק הפוטושופ, איך זה משפיע על מדינת ישראל. אז הסברתי להם שהחוק לא עבר כמו שרצינו כי אין אכיפה, ועוד אין לנו מדד אמיתי, אבל תאמינו לי, בואו נהיה אור לגויים ולא נשאר בחושך. תודה רבה לכם.

תודה רבה לעדי ברקן על הדברים החשובים האלה. יכול להיות שיש איזושהי בעיה במידות שלנו בארץ ויש בעיה בחוסר התאמה בנושא של מידות הייבוא, שהמידות של הבנות בארץ לא תואמות באמת את המידות אולי הרזות או השדופות באירופה. אנחנו נצטרך באמת להעמיק בנושא הזה ולמצוא את האיזון הראוי. לקראת סיום אני רוצה לתת את רשות הדיבור לנמרוד הגלילי מאיגוד לשכות המסחר.

שלום ותודה לך, כבוד יושבת-הראש, אני בהחלט מבין מאיפה מגיע הדיון הזה אבל אני חושב שצריך לזכור שאנחנו בסך הכול, מדינת ישראל, שוק קטן. אם אנחנו נרצה לעשות מגבלות ייחודיות לעולם האופנה, כשאין כמעט יצור מקומי, הכול מייבוא – גם מותגים כאילו ישראלים לא מיוצרים בארץ במרביתם אבל רוב האופנה שמוצגת במדינת ישראל היא של מותגים בינלאומיים - - -

מה שאתה אומר באמת מעניין. מה ההסבר לכך שברשתות בחו"ל כן נכנסים והמידות תואמות ודווקא באותן רשתות בארץ המידות קטנות? יש פה איזושהי אנומליה שאני מנסה לרדת לשורשה.

מהיכרותי את האנשים הפועלים ואת הרשתות שמאוגדות אצלנו בלשכת המסחר, המטרה שלהם בסופו של דבר היא למכור כמה שיותר והם יביאו לארץ את המותגים ואת מגוון הבגדים שהם חושבים שימכרו הכי הרבה. אני בטוח שהם מביאים גם ביגוד של מידות גדולות וגם ביגוד של מידות קטנות – כנראה פחות, כנראה שזה פחות הולך – אבל המטרה שלהם בסופו של דבר היא למכור כמה שיותר, ואם היה להם כנראה יותר שוק של דברים מסוימים פה הם היו מביאים יותר.

אני לא יודע אם לאדם הישראלי יש מבנה מיוחד של קיבוץ גלויות, אם אנחנו יותר דומים לאמריקאים, יותר דומים לאירופים, יש פה יבוא שמגיע גם מארצות הברית וגם מאירופה, כל אחד מוצא בסופו של דבר את המקום המתאים לו ואת המותג המתאים לו, ומי שמעדיף לא מותגים אז לא מותגים. כל אחד מוצא איפה נכון לו לקנות ומה המידות. גם לגברים המידות לא אחידות ופעם אחת אתה XL ופעם אחת אתה L, ובנעליים זה בטח ובטח.

אם אנחנו ננסה ליצור פה משהו ייחודי למדינת ישראל אנחנו ניצור בעיה. אחרי שרפורמת היבוא, שעברה עכשיו בכנסת הנוכחית במהלך מדהים ומעולה שמשרד האוצר ומשרד הכלכלה הובילו - - -

פה בוועדת כלכלה העברנו אותה בראשות מיכאל ביטון.

נכון, אני יודע. אני עובד באיגוד לשכות המסחר אז אני מכיר את כל הדברים האלה וזה מהלך נפלא כדי להסיר את כל המגבלות הייחודיות של מדינת ישראל, כדי ליצור פה תחרות גדולה יותר, כדי להביא להפחתה ביוקר המחיה. צריך להיזהר שלא נבוא עם רצונות מסוימים שבסופו של דבר רק יטילו מגבלות על האנשים.

אנחנו לא בעד להטיל מגבלות. פתחתי ואמרתי שהדבר האחרון שאנחנו רוצים זה להטיל מגבלות, בירוקרטיה, רגולציה, על עסקים וכאלה. לכן אמרתי שאנחנו ננסה להעמיק ולראות בכל זאת איך אפשר למצוא איזשהו פתרון כשהנחת היסוד היא שאנחנו לא רוצים לפגוע בעסקים ולא להטיל עליהם עלויות נוספות. זה ברור בתור מי שישבה פה בוועדת כלכלה בכל הנושא של הרפורמה של היבוא.

אני רוצה לשמוע את הרשות להגנת הצרכן. אילנה מזרחי, בבקשה.

קודם כל, אנחנו ממש לא מתעלמים מהקושי וזה נראה שיש איזשהו קושי.

אתם קיבלתם תלונות? אתם מכירים את הסוגיה הזו או שאתם שומעים את זה פה לראשונה?

אנחנו התוודענו לנושא לראשונה בעקבות הצעת החוק ושם בחנו את הדברים. על אף העובדה שכנראה יש קושי, אני מתרשמת מהדברים שנאמרו כאן בוועדה שהקושי לא נובע מאי סימון אחיד, הוא יותר קושי תרבותי-חברתי, וכשאנחנו מדברים על סימון של מידות אנחנו אומרים שיש איזשהו קושי בקביעת סטנדרטיזציה כזו כי קביעת סטנדרט שהוא לפי ערך אבסולוטי, לפי מספר מסוים, מעלה לא מעט שאלות. קודם כל, מי יקבע את הסטנדרט הזה? לפי מה הוא יקבע בכלל? מה יהיה לגבי ביגוד שהוא מיובא? ואנחנו שומעים כאן ש-95% מפרטי הלבוש מיובאים. המשמעות היא שפרטי לבוש שמגיעים מחו"ל, העוסקים יצטרכו לפתוח אותם, למדוד אותם מחדש לפי אותו סטנדרט קבוע, לסמן אותם מחדש ולזה, אין ספק, יש הכבדה ומי שישלם את המחיר הזה בסופו של דבר הוא הצרכן.

אפרופו היבטים של דימוי עצמי, יש רשתות שמוכרות ביגוד במידות גדולות שהן בכוונה מסמנות בסימון אחר, מסמנים ב-1, 2, 3, מסמנים ב-S, XL לפי סטנדרט שלהן בשביל לשפר את חוויית הקונה, כדי לגרום לו להרגיש תחושה נעימה, ואני שואלת איפה זה שם את הקבוצה הזו של הצרכנים מבחינת השפעות על דימוי גוף. זה באמת דברים שהם קשוחים אבל אנחנו לא סבורים שהפתרון טמון בקביעת סטנדרט אחיד. זו בעיה שצריך לפתור אותה מהשורש. הסימון של הבגדים לטעמנו לא יוביל לפתרון הזה.

אני אתן לך דוגמה של רשת אחת, "סטודיו פאשה", כאן בארץ, שבאונליין מביאה את כל המידות הגדולות אבל בחנויות בפועל אין את המידות הגדולות וזה קצת מן ביצה ותרנגולת שנוצרת כאן, כי מצד אחד – אמרו כאן קודם שזה משהו יותר חברתי – אם באמת הנשים במסות היו מגיעות לחנויות או לא רוכשות או עושות יותר מהומה, יכול להיות שהיה יותר בלגן. אבל למה ביצה ותרנגולת? נשים לא מגיעות מלכתחילה לחנות כי אין את המידות שלהן, הן קונות באונליין ואז יש תלונות. אף אחד בסופו של דבר לא עושה את הצעד הזה בשביל לייצר את השינוי. למה אישה במידה 46 יכולה לרכוש באונליין ולא לרכוש בחנות עצמה? אני לא מצליחה להבין. אז כן יש פה משהו שהוא גם מאוד חברתי בעיניי שמוטמע.

אני רק רוצה להגיד על הפן הכלכלי, שכרגע אומרים שהם מצליחים למכור את הסחורה הקיימת ואין ביקוש למידות האלה – אין ביקוש כי בנות מלאות יותר לא נכנסות לחנות בגדים. הן נמנעות מהחוויה, מעוגמת הנפש ללכת ולראות שאין מידה. אז אני לא פוגעת להם בכלכלה הנוכחית, הם ימשיכו למכור את מה שהם מוכרים כבר עכשיו, הם פשוט יוסיפו עוד טווח מידות וירחיבו את הקהל שלהם. זה אמור להיות הכי כלכלי בעולם. אתם תראו שלאט-לאט עוד אנשים ועוד אנשים יתחילו לקנות ברגע שתהיה להם האופציה. אני מקבלת כל יום הודעות: שיר, איפה את קונה בגדים? איפה יש מידות? אנשים צמאים לזה, תנו להם.

אני מסכימה אתך לגמרי. אני רוצה לומר שזה תחילת התהליך. הנושא הזה הוא לא פשוט, בגלל זה גם היה לי חשוב לשמוע מהרשות להגנת הצרכן אם יש תלונות ואת כמות התלונות כי אנחנו עובדים תמיד בשיתוף פעולה ומנסים לחקור את הנושא לעומק. אין ספק שיש בעייתיות. שמענו מכן הבנות. אני מקבלת אינסוף פניות ותלונות כך שהבעייתיות מוכרת, קיימת. מבחינתי גם הקושי בנושא הזה הוא ההשפעה בסופו של דבר על דימוי הגוף והפרעות האכילה מעבר לבעיה הצרכנית שקיימת.

מהפן השני אנחנו מבינים שיש בעייתיות עם נושא העלויות על העסקים במידה ויצטרכו לעשות פה איזשהו שינוי מהותי. אנחנו מבינים ש-95% מהבגדים זה יבוא. לי עדיין נשארו כמה שאלות פתוחות שאני אמשיך לחקור ולבדוק לעומק, כמו הפער במידות ברשת אופנה, למשל זארה, בארץ ובחו"ל. עדיין יש לי אנומליה, שם כן יש מידות ופה לא. יש כל מיני דברים שרשמתי לעצמי להמשיך לחקור לעומק ולמצוא איזשהו פתרון לנושא שיספק את כל הצדדים.

אני חייבת לומר שכפרלמנטרית, כשמגישים הצעת חוק, הדרך מאוד ארוכה עד שהחוק יוצא לפועל. יש עבודת הכנה מול משרדי הממשלה, יש הרבה פעמים ויתורים לכאן ולכאן, אבל אני לוקחת על עצמי את הנושא הזה, להמשיך לטפל, לשמוע, לחקור, ואני מקווה מאוד שיהיו לנו תוצאות לשביעות רצון כולם ולא יפגעו באף אחד כי אנחנו לא רוצים כמובן לפגוע היום בעסקים ולהטיל נטל נוסף ומגבלות.

אני מבטיחה לכן, בנות, להיות אתכן בקשר, לעדכן אתכן על העבודה והמחקר שאני עושה ואני ממש רוצה להודות לכם שהגעתן, ששיתפתן על החוויות ועל כל התהליך ושאתן כל כך פעילות ברשתות. אתן צריכות להיות גאות בעצמכן ובהישגים שלכן כי בנות עוקבות אחריכן ולא סתם קוראים לכם משפיעניות רשת, אתן באמת משפיעות על הבנות הצעירות. מספיק שנערה אחת צעירה שמעה אתכן ולא תיכנס לתהליך הזה ולמחלה הנוראית הזאת של הפרעות אכילה ואני חושבת שעשיתן את שלכן בנושא הזה. תודה רבה לכולם. הישיבה נעולה.



הישיבה ננעלה בשעה 15:40.