פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



4
ועדת החינוך, התרבות והספורט
31/05/2022


מושב שני



פרוטוקול מס' 157
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, א' בסיון התשפ"ב (31 במאי 2022), שעה 12:50

היערכות לקראת שנה"ל תשפ"ג – מחסור בכיתות ומבני חינוך

חברי הוועדה: שרן מרים השכל – היו"ר
עופר כסיף
אמילי חיה מואטי

חיים ביטון

אילנית שושני - סמנכ"לית ומנהלת מינהל הפיתוח, משרד החינוך

רימון סאבא - מנהל תחום תכנון, ניהול וביצוע תקציב הפיתוח, משרד החינוך

יובל וורגן - ראש צוות בכיר, מרכז המחקר והמידע של הכנסת

חיים ביבס - ראש עיריית מודיעין מכבים, יו"ר מרכז השלטון המקומי

עמיחי דרורי - מנהל תחום תשתיות ופיתוח עירוני, מרכז השלטון המקומי

דנה דקו מדנס - מנהלת המח' המוניציפלית, מרכז השלטון המקומי

מירה סלומון - עו"ד, ראש מינהל משפט וכנסת, מרכז השלטון המקומי

איתן פטיגרו - ראש מועצת שוהם, מרכז השלטון המקומי

ישראל פרוש - ראש עיריית אלעד, מרכז השלטון המקומי

לין קפלן - ראש מועצת תל מונד, מרכז השלטון המקומי

מאיה גבעון כהן - מנהלת אגף החינוך, מועצת תל מונד, מרכז השלטון המקומי

חובב צברי - ראש מועצת קריית עקרון, ויו"ר ועדת ביטחון במרכז השלטון המקומי

טל גורקי - ראש מועצת פרדסיה, מרכז השלטון המקומי

עפר בן אליעזר - ראש מועצת רמת ישי, מרכז השלטון המקומי

נועם חורב - דובר מועצת רמת ישי, מרכז השלטון המקומי

שמעון יורם - ראש מועצת מבשרת ציון, מרכז השלטון המקומי

אדוה קאופמן - משנה לראש עיריית נשר, מרכז השלטון המקומי

גלי כהן - מנהלת מח' חינוך, עיריית נשר, מרכז השלטון המקומי

סרג' קורשיא - ראש מועצת כפר שמריהו, מרכז השלטון המקומי

שי אדרי - חבר מועצה לשעבר, חינוך ממ"ד, מועצה מקומית בית אריה עופרים, מרכז השלטון המקומי

אביבית ברקאי אהרונוף - מנהלת תחום חינוך, בזכות

נעם וילדר - עו"ד, המועצה לשלום הילד

דורית חזן - יו"ר ארגון גננות מחנכות

לי-אור סטביסקי - אמא מפוחדת ותושבת ראש העין

שי רוזנצוויג - ראש מועצת אלפי מנשה, מרכז השלטון המקומי

עדי פרילינג אנקורי - חברת מועצה, ממונה על מעמד הילד, מועצת הוד השרון, מרכז השלטון המקומי

הדר איצקוביץ - עו"ד באגף לקידום זכויות, אלו"ט

איתי קפלינסקי - סגן ומ"מ יו"ר הנהגת ההורים הארצית

הלל בלייך - מועצת התלמידים והנוער הארצית

צח בן יהודה

אתי דנן

אירית שלהבת



היערכות לקראת שנה"ל תשפ"ג – מחסור בכיתות ומבני חינוך

אני שמחה לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. אני רוצה לברך את חברי הכנסת שנמצאים כאן איתנו ואת ראשי הרשויות המקומיות שהגיעו לקחת חלק בדיון החשוב הזה.

גיבשנו מספר דיונים של היערכות לקראת פתיחת שנת הלימודים שאמורה להיפתח בספטמבר. אחד הנושאים החשובים ביותר למיטב הבנתנו, לאחר לפחות שני דיונים שכבר התקיימו בתוך הוועדה, הוא אתגר ומשבר בכל הקשור לבינוי ולכיסוי מספר הכיתות שצריך אותן בצורה דחופה ושיפור של מבנים קיימים בתוך רשויות מקומיות.

קודם כול אתן ליושב-ראש מרכז השלטון המקומי, חיים ביבס, הזדמנות לפתוח ולספר על המצוקות ועל האתגרים שקיימים בעניין הבינוי, לתת לנו סקירה, גם לחברי הוועדה, כדי שנבין איפה הדברים עומדים.

נמצאים איתנו כאן מספר ראשי רשויות מקומיות שאתן להם גם כן את רשות הדיבור, האחד אחר השני, כדי לתאר בפנינו את המצב הקיים היום. לאחר מכן נעבור למשרד החינוך שיציג בפנינו את הנתונים, דברים שהוועדה למעשה הביאה ואיפה אנחנו נמצאים היום, וכמובן גם להגיב לדברים שייאמרו.

צוהריים טובים לכולם. אנחנו רוצים ממש בתמצית לראות את הדברים ולהבין אותם.

אני מכיר את התחום 25 שנים. לפני 25 שנים הייתי מנהל פרויקטים בתחום הבינוי של השלטון המקומי, כל בניית מוסדות החינוך והציבור בארץ. שיטת התקצוב והאופי שלה לא השתנו כבר 25 שנים. כל העולם השתנה, הכול זז קדימה, כל יום מוכרים לנו אנשי האוצר את נתוני ה-OECD, רק שאנחנו וה-OECD רחוקים כל כך בגלל שיטה מובנית, שהתכלית שלה לקחת כל הזמן אלפי כיתות ולגלגל אותן משנה לשנה ולא להעביר אותן.

בתוכנית החומש הקודמת היו 17,000 יחידות דיור אחרי שנלחמנו מלחמה גדולה להעלות מ-12,000 ל-17,000 יחידות דיור. התוספת הייתה 5,000 יחידות דיור בנוסף לתוכנית החומש שקדמה לתוכנית הקודמת.

בעצם היום באים עם תוכנית חומש עם אותן 17,000 יחידות דיור. לא הוסיפו ולו יחידה אחת. במסגרת ההסכמים הוסיפו רק 1,000 כיתות לימוד בתוכנית החומש למגזר הערבי, 200 כיתות בשנה, שגם זה לעג לרש. כלומר 18,000 כיתות שייבנו על פני חומש, כאשר אנחנו נמצאים כבר - - -

זה 18,000 כיתות לאורך חמש שנים?

לאורך חמש שנים. בתוכנית החומש הקודמת היה 17,000 ובתוכנית החומש שלפניה היה 12,000. זה למעשה 17,000 יחידות דיור, וה-1,000 הנוספות נמצאות תחת ההסכם של רע"מ, בינוי למגזר הערבי.

מה המחסור הקיים כיום?

המחסור הקיים כיום הוא כ-7,000 כיתות באופן מידי, בהכרה מידית, ועם התוכנית שמשרד החינוך היום כבר מציג אותה אנחנו מגיעים לסדר גודל של 9,000 כיתות. אבל פחות מעניין אותי הדבר הזה מכיוון שיש כמה דברים שאם ייפתרו יהיה אפשר להתקדם.

ברור לי שמדינת ישראל לא יודעת להביא את כל 7,000 הכיתות במכה אחת, אבל במשך שנים היה דבר ברור מאוד – השלטון המקומי לקח על עצמו בהתחייבות בכל שנה 1,000 כיתות לימוד שאנחנו קידמנו ובנינו על בסיס מכתב שקיבלנו מאגף הפיתוח במשרד החינוך. על הבסיס הזה אנחנו מימנו למדינה בכל שנה 1,000 כיתות, אנחנו בעצמנו. עד שיום אחד החליט גאון אחד לזרוק אבן לבור, וגם מאה חכמים לא הצליחו להוציא אותה. החשב הכללי הקודם החליט בעצת היועץ המשפטי של משרד האוצר לא לאשר יותר מכתבים. המשמעות היא מה שאתם רואים היום, הנזק. תוסיפו על זה שנתיים שאין ממשלה ואין תקציב ונערכות מערכות בחירות ואנחנו נמצאים במצב שבשנתיים האלה נתנו הלוואה למדינה כדי לבנות כיתות לימוד. דרך מפעל הפיס נתנו להם הלוואה על מנת לבנות.

היום אנחנו בתוך הדפיציט הזה כאשר יש 100,000 ילדים שיושבים היום במבנים יבילים, שזה בושה וחרפה ב-2022. יש מחסור של 7,000 כיתות, ואנחנו עוד במסגרת של סוף השנה הבאנו 1,500 כיתות ועוד 3,400 כיתות במסגרת ההסדר כדי לצמצם פערים. ועדיין אנחנו נמצאים במצב שהפערים גדולים.

אקח אתכם מעבר לזה. מדברים כל הזמן על פתרון לבעיות הדיור במדינת ישראל. אנחנו מראש בחתימת הסכמי הגג – הייתי מהראשונים שחתמו – אמרנו: רבותי, דעו לכם שהמשמעות אם לא יכניסו כיתות לימוד מראש היא אחת, בסופו של דבר הדיור ייעצר כי אי אפשר לבנות רק דירות בלי לתת להורים גני ילדים ובתי ספר ואת כל הדברים מסביב.

חלק גדול מן הפערים נובעים מכך שאוצר מדינת ישראל למד לעשות קופה על הגב שלנו. לדוגמה, כשהוא משווק שכונה במודיעין הוא מרוויח מאות מיליוני שקלים. במקום שבמעמד זה שהוא שיווק, כשהכסף כבר אצלו בכיס – אתן לכם דוגמה, ב-2015 שיווקתי שלוש שכונות, הכסף יושב באוצר. היום אני נמצא בשני-שליש מוסדות חינוך. זה בושה וחרפה למדינת ישראל ב-2022 שכך אוצר מדינת ישראל מתנהל, זה בושה וחרפה כי בסופו של דבר אנחנו מדברים על חינוך, חינוך חינם. איזה חינוך חינם? אתם יודעים שאנחנו מביאים באופן מובנה 30% מהתקציב מן הבית?

מה עושות רשויות שאין להן כסף? באלעד בניתי בזמנו, בתחילה באו ואמרו: מהר, מהר. רוב בתי הספר הם בקרוואנים בכלל. למה שלילד באלעד לא יהיה בית ספר, מבנה מסודר, עם כל מה שצריך? למה שבמקומות אחרים לא יהיה בית ספר מסודר? למה ילדים ב-2022 צריכים ללמוד במבנים יבילים? למה יש לנו היום כל כך הרבה ילדים בלי פתרון? אם לא נסדיר את הדברים נמצא את עצמנו עם 300,000 ילדים שאין להם מבנה בנוי בתום התוכנית הזאת, זה המשמעות של הדברים.

תוסיפו עוד דבר – בכל העולם יש התייקרויות. כל אחד מרגיש את זה בכיס שלו. בא האוצר, כמו אחרוני הגנבים בלילה, ב-30 בדצמבר הוציאו הרשאות כדי להרוויח את ה-60 ומשהו מיליון שקל, את ההצמדות של 1 בינואר 2022. זה בושה וחרפה למדינת ישראל שמבלבלים במוח. אני כל הזמן אומר: אם רוצים ב-OECD לשאול מה דעתי על כך שיבואו לשאול אותי ואגיד להם. אגיד להם שיש לנו שנות דור כדי להגיע אל מה שמדברים. אנחנו בהשקעות בסך הכול 8%, כאשר מדינות ה-OECD ב-23% ברשויות מקומיות, בחינוך ובשאר הדברים.

לכן כשאתה מסתכל על הכול, אם לא תהיה פה צעקה אמיתית, שמישהו יבין – דרך אגב, נתתי להם גם פתרון. אמרתי להם: רבותי, אתם טוענים כל הזמן, אנשי האוצר הרי גאונים, מציגים כל הזמן מודלים, תיאוריות. מהאוניברסיטה ישר הגיעו לאוצר, הם לא עברו דרך איזו רשות מקומית, דרך ניהול איזו חברה כדי להבין את הפרקטיקה ולכן הם כל הזמן במודלים ובתיאוריות. אני אומר: יש לכם 17,000 כיתות. קודם כול כדי לגמור את המחסור קחו מתוכנית החומש את 7,000 הכיתות שכולם יודעים שחסרות, השלטון המקומי ומשרד החינוך. גם משרד החינוך התעשת, שלא תטעו. עד דצמבר משרד החינוך הציג לנו מחסור של 4,157 כיתות, אחרי מלחמת עולם שניהלנו איתם. בסוף אחרי שעשו עבודה כפי שצריך הגיעו למספר האמיתי. אנחנו בשלטון המקומי הכי מחוברים ויודעים את המספר האמיתי ומציגים אותו. הם חושבים שאנחנו הזויים. היום כולם מבינים ורצים אחרי זה.

היום אנחנו נמצאים עם פערים כאלה, גברתי היושבת-ראש, שאם לא יקום פה קול צעקה של הוועדה הזאת – אל תטעו, אם מישהו חושב שהוא יכניע, כבר הכניעו אותנו בנושא הזה. אבל יש לזה פתרון מידי. יספרו אנשי האוצר. התקציב, הכול. יש תוכנית חומש שמאושרת כבר, על 17,000 כיתות. קחו 7,000 כיתות, תקדימו אותן, קודם כול תוציאו את האנשים לבנות.

האבסורד הכי גדול – ובזה אסיים – מבקר המדינה לינדנשטראוס עליו השלום ביקש להגיע ב-1 בספטמבר למודיעין ורצה להבין, כי הוא ידע שיש בעיה של בינוי מוסדות חינוך, והוא הגיע. יצא שבאותו יום בבוקר קיבלתי ממשרד החינוך אישור חתימת חוזה לגבי הגן שאליו אני לוקח אותו. הבאתי אותו לגן, הוא ראה את הילדים, הוא ראה את השכונה החדשה. הוא שאל אותי: למה כזה צפוף? אמרתי: מה לעשות, שכונה חדשה, מטבע הדברים יש זוגות צעירים, ילדים צעירים מגיעים. אמרתי לו: אתה מבין? תראה את האבסורד הגדול של מדינת ישראל. אנחנו בתוכנית, במקום שהמדינה תשחרר את כל 17,000 כיתות הלימוד כדי שעד שרשות תעשה את כל התהליכים ותבנה תסתיים כבר תוכנית החומש, מה שקורה הוא שאתה נמצא בתוך גן. אתה יודע מתי קיבלתי את ההרשאה? הוא אמר לי: לפני שלושה חודשים, ארבעה חודשים? הראיתי לו: היום בבוקר, ב-1 בספטמבר קיבלתי אישור חתימת חוזה לגן.

בושה וחרפה למדינת ישראל שלגבי מוסדות חינוך כך היא מתנהלת. זה מתנהל כך שנים, גברתי היושבת-ראש, כולל הצמדות. 4,725 שקלים מחיר למטר מרובע, כולל תוספות, קיים כבר כל כך הרבה שנים. אף אחד לא מעדכן. כל העולם מתעדכן, כל תשומות הבנייה התעדכנו. הדבר היחיד שלא מתעדכן – אני תמיד אומר לכולם, זה כמו מוזיאון מרצדס בשטוטגרט, שאתה מתחיל מהעגלה דרך המשאית הישנה ואז מגיע לחדש. כך זה משרד החינוך – אתה מתחיל פחות או יותר משר החינוך הראשון בהקמת המדינה, דרך זבולון המר, דרך אורלב, דרך כולם, ובסוף שם אף אחד לא מתחלף. אנחנו כל הזמן מתחלפים אבל בסוף הילדים – אנחנו צריכים לדאוג להם. לילדים האלה אין כיתות לימוד כי אין אף אחד שידאג להם.

תודה רבה על הדברים, יושב-ראש השלטון המקומי, חיים ביבס. אשלב ראשי רשויות מקומיות וחברי כנסת אחד אחרי השני כדי להביע את עמדתם. נתחיל עם איתן פטיגרו, ראש מועצת שוהם, בבקשה. לרשותך ארבע דקות כדי להציג את הדברים.

חיים ביבס הציג את רוב הדברים. אני רוצה לומר כאן לנכבדים, בסוף אנחנו נותנים כתף למדינה, לסייע למדינה בנושא של משבר הדיור. אני כראש רשות לא ממליץ לראשי הרשויות שאומרים להם להרחיב את הישוב לעשות הרחבה, מסיבה פשוטה מאוד: לא יכול להיות שאנחנו נמהר, נזרז, ניתן היתרים, נבנה, ובסופו של דבר אנחנו כמו עניים, מקוששים, מתחננים לפתוח מוסדות חינוך. האמירות שלפעמים נאמרות: לא נורא, מקסימום תסיעו אותם, קודם כול שיתאכלסו, אחר כך תסיעו אותם לצפון הישוב, תשימו קרוואנים, שבסוף זה יעלה יותר גם למדינה וגם לרשות – איך אנחנו כך רוצים לעודד משפחות צעירות לעבור לדירות חדשות, לישובים חדשים, לשכונות חדשות ונותנים להן מענה לא נכון?

לפני כמה שנים אפשרו לקחת הלוואות, לבנות ללא אישור, והיינו מתחילים לבנות. מה לעשות, אנחנו בתוך הרשות יודעים את הצרכים. בסוף אנחנו יודעים שבתי הספר יהיו מלאים, שהגנים יהיו מלאים, שהמעונות יהיו מלאים, כי אנחנו עושים תחזיות לא פחות טוב ממשרד האוצר וממשרד החינוך.

אנחנו מגיעים לנקודות הקצה עד שאנחנו מקבלים את האישור. קיבלתי עכשיו אישור למספר גנים לא מספיק לשכונה חדשה, ממש בסוף חודש מרץ. תבינו שאנחנו צריכים לטוס במהירות ואנחנו על הקשקש, אולי נצליח לסיים עד 1 בספטמבר. אני לא מדבר על מעונות, אני לא מדבר על דברים אחרים, יש אין ספור צרכים שכרגע לא מקבלים מענה ואנחנו לא יכולים לקבל כתף קרה.

לצערי, עוד פעם, אני לא מאשים את משרד החינוך. יש את משרד האוצר שמתקצב אותו ולא מעביר את התקציב כפי שצריך ולא נותן לו יכולת לעבודה, וזה אחת הבעיות. משרד החינוך מקבל מספר כיתות ולפי זה הוא מחלק בין כל הצרכנים שיושבים כאן.

אני פונה לוועדה בבקשה לסייע לנו. אנחנו לא יכולים בכל שנה ב-1 בספטמבר להגיע לדבר הזה, שאנחנו לא נותנים מענה. קרוב מאוד לכאן, בבנייני האומה יש תערוכה מקסימה של ביאנלה, של תוכניות לחדשנות. אבל איזו חדשנות זאת אם בסוף אנחנו נותנים לילדים ללמוד בתוך קרוואן או להיות בצפיפות אין סופית? החדשנות מגיעה קודם כול מכך שיהיה לנו מוסד חינוכי לתת לכל ילד במדינת ישראל, ולא כשאנחנו מאלתרים. בפועל כמובן מי שבאים אליו בטענות זה אנחנו, שלא מספקים לתושב את הצרכים המינימליים. אשמח לסיוע שלך, יושבת-ראש הוועדה, ושל חברי הכנסת שנמצאים כאן, כי זה אצל כולם אותו דבר.

תודה רבה לך על הדברים, ראש מועצת שוהם, איתן פטיגרו. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה.

תודה רבה, ותודה על הדיון ותודה לקודמיי.

אני רוצה להתחבר אל מה שאמר חיים ביבס לגבי ההתנהלות של משרד האוצר בהקשר הזה. לא יכול להיות שתהיה הסתכלות על התלמידים שלנו ועל המורים שלנו – והכול קשור – דרך החור של הגרוש. לא יכול להיות דבר כזה. מי שמסתכל דרך החור של הגרוש יוצר חור גדול מאוד בחינוך.

הוזכרו קודם החוסרים שיש. צריך להוסיף על החוסרים בכיתות לימוד גם את הפערים שיש בין רשויות חלשות לחזקות. הרשויות החלשות – שם המצב הוא לאין שיעור גרוע יותר בתנאי הלימוד של התלמידים, בחוסרים של מבנים ושל כיתות לימוד הולמות. לא סתם כיתות לימוד אלא כיתות לימוד הולמות. לא יכול להיות שתלמידים, בוודאי הצעירים שבהם אבל בכלל, ייאלצו ללמוד בקרוואנים או בצריפים. מעבר לכך שיש גם ענייני בריאות, יש לזה גם השפעה מכרעת על עצם הלימוד. אי אפשר להתעלם מן הדברים הללו.

המצב בישראל, למי שמשווה אותו למדינות ה-OECD, של מספר תלמידים בכיתה הוא בלתי נסבל מלכתחילה. לא רק שיש חוסרים כשמדובר על כיתות גדולות. קל וחומר אם אנחנו רוצים – אנחנו צריכים לרצות – לצמצם באופן משמעותי את מספר התלמידים בכיתה. אם אנחנו באמת חושבים על זה ורוצים לקדם את זה, תחשבו על כך שלמעשה החוסר הרבה יותר גדול.

אני מבקש מן היושבת-ראש ופונה לכל חברי הוועדה ולכל המכובדים שנמצאים כאן, צריך מיד לנהל דיון ולראות איך מקדמים את הפתרון לבעיה שעומדת בפנינו, וגם לחבר את זה לבעיה של כיתות גדולות מדי. ראינו בשנתיים האחרונות, לא רק שזה משפיע על הריכוז, על היכולת של המורים לתת את תשומת הלב הראויה וכן הלאה, אלא גם משפיע בעתות משבר של מגפות, משפיע לרעה על ההדבקה. יש היום כמה וכמה סיבות לצמצום הכיתות, וכאמור זה מתחבר, זה קשור לנושא החוסרים. זה דבר שלדעתי צריך להיות בראש סדר העדיפויות של הוועדה ממש באופן בהול. אנחנו כבר ביוני.

תודה רבה על הדברים. אני רוצה לתת את רשות הדיבור ללין קפלן, ראש מועצת תל מונד. את רוצה להוסיף עוד על הדברים שנאמרו פה?

צוהריים טובים לכולם. אני מברכת על הדיון החשוב הזה. אני מקווה מאוד שבעזרתכם יהיו לדיון הזה גם תוצאות אופרטיביות, כי הנושא הזה הוא על סדר יומו של מרכז השלטון המקומי ושל הממשלה כבר זמן רב מאוד.

אני רוצה לתאר כאן את המצב הספציפי של תל מונד. תל מונד הוא ישוב בתנופת פיתוח אדירה. בתוך שלוש שנים אנחנו הולכים לגדול ב-33%, מספר התושבים יגדל בשלוש השנים הקרובות בתל מונד. כראש רשות ברור שאני מחויבת לדאוג לתשתיות לתושבים הללו, אני מחויבת לדאוג להם למדרכות, לכבישים, אני מחויבת לדאוג להם לכיתות לימוד. כל מה שתלוי בי כראש רשות אני עושה, אבל לצערי הרב בכיתות לימוד אני תלויה במדינה. ברור לכולנו, כפי שכבר נאמר כאן, שאנחנו מברכים על כל חדשנות פדגוגית ועל כל מהלך פורץ דרך בחינוך, אבל כיתות לימוד זה התנאי הבסיסי שאנחנו מחויבים לתת לאזרחים ולתושבים במדינה שלנו.

האבסורד הוא שכראש רשות הידיים שלי ממש קשורות כי אם אין לי הרשאה תקציבית אז אני לא יכולה לבנות בית הספר שכבר קיבל את ההכרה בצורך לפני ארבע שנים ממשרד החינוך, בית ספר שכבר סיים תכנון, בית ספר שיש לו היתר, ואני לא יכולה לבנות אותו כי אין לי הרשאה תקציבית בגלל תמונת המצב שיושב-ראש מרכז השלטון המקומי הציג כאן.

מצד אחד המדינה רוצה, ובצדק, ברמה הלאומית ודוחפת לעוד ועוד יחידות דיור, אבל מצד שני לא נותנת את התנאים הבסיסיים לאותם תושבים. משרד החינוך מפנה לאוצר, ומשרד האוצר מפנה לחינוך ומפנה לקריטריונים. אנחנו מנסים לראות את הניקוד שקיבלנו ולהבין אותו. אבל מצד שני, אני רוצה להגיד שהניקוד הזה לא מעניין אותי כי אני יודעת בדיוק מה המחסור שהולך להיות לי בכיתות לימוד ואני יודעת שאני צריכה לתת את זה. אותי ואת התושבים שלי הקריטריונים האלה לא מעניינים כי אנחנו צריכים כיתות לימוד.

פשוט לא מתקבל על הדעת שאומר לי משרד החינוך: מקסימום תבני קרוואנים. האם באמת בשנת 2022 זאת התשובה שאנחנו מקבלים? הרי ברור לכולנו שאנחנו הולכים לשפוך כסף גם של המדינה, גם של הרשות, על מבנים יבילים, על התאמה שלהם לשטח נתון, אחר כך הולכים לזרוק את המבנים היבילים האלה, שהם בכל מקרה לא פתרון מיטבי לתלמידים, והולכים לבזבז עוד כסף על בניית בית ספר. ברור לכולנו שבסופו של יום ההרשאה התקציבית לבניית בתי הספר באשר הם תינתן. אז למה לא לעשות את זה בזמן הנכון, שנוכל לעשות את זה ביעילות תקציבית, בשביל לתת פתרון ראוי ובסיסי לתלמידים שלנו? זה פשוט לא יעלה על הדעת.

כפי שחיים ביבס אמר, אם בשום פנים ואופן אין פתרון תקציבי אני מוכנה לקחת את המימון על עצמי כמימון ביניים, אני מוכנה לקחת גם הלוואה לשם זה, אבל אני חייבת את בית הספר הזה. אי אפשר להשאיר את הידיים שלנו קשורות.

כפי שראשי הרשויות אומרים בהרבה הזדמנויות, הוכחנו את עצמנו גם בתקופת הקורונה, ולא רק. אנחנו מכירים את השטח, אנחנו מכירים את הצרכים, אנחנו יודעים היטב מה נדרש בישוב שלנו, אבל תנו לנו את הסמכות. בנושא הזה, שהוא כל כך בסיסי, של בניית כיתות לימוד, כרגע אין לי את היכולת הזאת.

תודה רבה על הדברים, ראש מועצת תל מונד, לין קפלן. חבר הכנסת חיים ביטון, בבקשה.

שלום וברכה לכולם, יושבת-ראש הוועדה, כל החברים, יושב-ראש השלטון המקומי.

למי שלא יודע, ב-20 השנים האחרונות הייתי עסוק בעיקר בחינוך. לפני הגעתי לכנסת הייתי מנכ"ל רשת החינוך התורנית במשך שש שנים ואני מכיר היטב לעומק את כל בעיית הכיתות. מה שאמר יושב-ראש מרכז השלטון המקומי, בהחלט אני חושב שזה דבר שצריך לעמוד בראש סדר העדיפות במדינה, ובוודאי של החינוך.

אני לא יודע אם אתם יודעים אבל בירושלים ראש העיר לשעבר, שהיום הוא חבר הכנסת ניר ברקת, עשה מהלך של הלוואה של מיליארד שקל ובנה כיתות בעצמו.

קונסים אותנו על כך ב-15%.

תנסו ללמוד מן הרעיון כי לדעתי זה היה דבר אבסורדי אבל בסוף הוא אושר על ידי משרד הפנים. דווקא אז שר הפנים הרב אריה דרעי אישר את זה. הסיפור מוכר, אבל זה היה פתרון רציני.

אני רוצה להאיר זרקור מיוחד דווקא לנושא המגזר החרדי והמוכר שאינו רשמי בתוך התהליך. יש תהליך מובנה חוקתי, שגורם לכך שכל מערך התכנון וכל אישור המבנים נעשים דרך השערים. זה בסדר גמור, זה דבר תקין והעצמה של המוניציפלי היא דבר שנעשה ב-20 השנים האחרונות והוביל למקומות טובים. הבעיה היא שלא בערים חרדיות, כשמגיעים למצב שראש עיר – וזה צדקת דרכו, אני חייב לומר שהם צודקים, כי ברגע שראש עיר הוא הבעלות של בית הספר הוא מחויב לבית הספר שלו, ויש בעלות אחרת בתוך העיר, והוא צריך לקבל החלטה על תעדוף, איזה בית ספר הולך להיבנות, אז אי השוויון פה מובנה חוקית. כלומר יש פה מהלך שהוא לא תקני מלכתחילה, שבאים למישהו ואומרים לו: אתה מראש תדע שההחלטה של ראש העיר לגביך היא לא תקנית חוקתית. ולכן אני פה כדי להאיר את העניין הזה בפני הוועדה. אני מתכוון לשים את זה בכמה נקודות. דיברנו על זה בעבר אבל צריך לשים על זה דגש ולהבין איך פותרים את הבעיה הזאת, כי בסוף זה מתבטא במספרים. שוויון אין, בוודאי, לא מצפים גם לשוויון.

למה לא?

המרחק הוא כל כך גדול שאומרים: תן לי להתקדם. אני מתכוון לומר, לא שלא מצפים לשוויון, אנחנו אנשים שרוצים לדעת שיש שוויון, אבל המרחק כל כך גדול מן השוויון. אני רוצה לצמצם קצת את הפער כדי להגיע לשוויון. אני לא יודע מה הפתרון האמיתי בעניין הזה.

קודם כול אני קורא כאן לראשי הערים, זה עניין של החלטה שלכם. לא כל ראש עיר מתמודד עם קבוצות אוכלוסייה או בתי ספר במוכר שאינו רשמי בעיר – זה לאו דווקא חרדים – אבל ההחלטה שלו תלויה במה שהוא מגיש במסמכים למשרד החינוך. יושבת כאן גברת שושני שעושה עבודת קודש, כאן המקום להחמיא לה במצב שהיא נמצאת בו בכל השנים האחרונות.

גברתי יושבת-ראש הוועדה, זו הנקודה שצריך לטפל בה בצורה מפוקסת מאוד, למצוא פתרון לדבר הזה. אם יבדקו את האחוזים – לא בדקתי ואני לא יודע אם ניתן כל כך לבדוק – אחוז הקרוואנים במוכר שאינו רשמי, בחרדי, בדתי, גם בערבי, הוא לאין ערוך גדול יותר מאשר בציבור הכללי, וזה לא מקטין לרגע את הבעיה של החוסר בציבור הכללי. תודה.

בישיבה הקודמת שוחחנו כאן ספציפית על שתי ערים, בית שמש ועפולה, שהייתה שם תנופת פיתוח אדירה ונכנסו המון משפחות חרדיות. כמות הכיתות שנדרשה הייתה כזו אדירה שלא היה שום סיכוי, למשרד החינוך פשוט לא הייתה יכולת לקדם את הבינוי בישובים הללו. ניסינו למצוא פתרונות, אבל אין ספק שאתה צודק.

עפר בן אליעזר, ראש מועצת רמת ישי, בבקשה, רשות הדיבור שלך.

צוהריים טובים, חברת הכנסת שרן השכל, תודה על ההזדמנות להיות כאן.

אני רוצה להתחיל ולהגיד קודם כול תודה לאילנית שושני ורימון סאבא שנמצאים כאן. אני רוצה להגיד לכם תודה. כפי שאמרו עמיתי, המורכבות שלנו היא מול משרד האוצר ולדעתי לא מול משרד החינוך.

אני רוצה להגיד שני דברים שאני מאמין בהם. אחד, שביטחון שווה חינוך, וחינוך שווה ביטחון. עלינו להבין שאם החינוך לא יהיה כפי שצריך – ואני מצטרף פה אל מה שאמרו כל עמיתיי, ואקח גם קצת מדבריו של חבר הכנסת עופר כסיף – בסוף אנחנו צריכים להיות בחינוך מיטבי כדי שהחברה שלנו תהיה בריאה יותר, טובה יותר, איכותית יותר, תורמת יותר וכולי.

לצערי הרב במקום שנדבר על איך אנחנו לוקחים את החברה לשם ואת החינוך לשם אנחנו מדברים כבר הרבה שנים על הבסיס. אנחנו לא מדברים איך אנחנו מקטינים את הכיתות, אנחנו לא מדברים איך אנחנו משדרגים את הכיתות, אנחנו לא מדברים איך אנחנו לוקחים את הכיתות הישנות ומתאימים אותן לשנת 2030, אלא אנחנו בבייס, שאין לנו כיתות וחדרי לימוד.

לכן אני מצטרף לעמיתיי, שאנחנו חייבים לתת במדינה עדיפות ראשונה – אני מתחבר אל מה שאמר יושב-ראש מרכז השלטון המקומי, חיים ביבס – משרד האוצר צריך מיד לשחרר כסף. אני בטוח שמשרד החינוך יידע להתיר את החסמים, למשל של הכרה בצורך וכל הדברים האלה. אלה תהליכים שאני יודע שנעשים בצורה מקצועית וטובה. אבל אני פונה כאן גם לחברי הכנסת וליושבת-ראש הוועדה, חייבים לנקוט פעולה מידית שתשחרר את הפקק שעליו דיבר יושב-ראש מרכז השלטון המקומי.

דרך אגב, גברתי היושבת-ראש, גם אם אנחנו לצורך העניין טועים, גם אנחנו וגם הם, אז שחררתם 7,000 כיתות. יכול להיות שבטווח חמש השנים תגלו שכולנו טעינו והכול בסדר גמור, אבל לפחות נצא לדרך, כדי שיבינו אנשים שאנחנו בונים כיתות, שיש כיתות. אם בתום חמש השנים נישאר עם אותו מספר שהיינו אז המדינה הרוויחה, ואם לא אז המדינה לפחות מביאה את מה שצריך מלכתחילה ולא מייצרת פה דבר לא מתאים.

כל פעם אותו גירעון של כיתות. בסדר גמור. תודה רבה על הדברים, עפר בן אליעזר, ראש מועצת רמת ישי. אני רוצה לתת את רשות הדיבור לד"ר עליזה בלוך – היא לא נמצאת כאן. סרג' קורשיא, ראש מועצת כפר שמריהו, בבקשה.

שלום רב. אני רוצה להודות לך, יושבת-ראש הוועדה, על ההזדמנות שניתנה לי להגיע לפה ביחד עם עמיתיי, ובהזדמנות זו גם להודות לחיים ביבס שמוביל אותנו במהלך הזה ובמהלכים אחרים.

אני בא מישוב במעמד סוציו-אקונומי 10, כאשר הקשר בין החוסן של התושבים לבין הרשות הוא מקרי. אנחנו כמועצה מצליחים לעמוד עצמאיים כי אנחנו עובדים בצורה יעילה וחסכונית, אבל יש לנו פערים. הצלחתי להרים תקציב לבית ספר חדש, למבנה של 12 כיתות, אבל חסר לנו תקציב כדי לשפץ חלק מן המבנים הישנים של בית הספר. מכיוון שאני לא עומד בתוכנית תמ"א 38 לחידוש בתי ספר או שיפוצים, כי הכיתות אצלנו הן בצביון כפרי, מבנה של קומה אחת, אני לא יכול לקבל סיוע מן המדינה. הכיתות שאני רוצה לשפץ הן כיתות עתידיות, להגדלת הישוב, כי אני לא עובר עדיין לשלב א' לפרוגרמה. אני רחוק משלב ב' אבל אני איפשהו בדרך. אני צריך לתת כיתות כדי לתת מענה לחינוך בישוב.

משרד האוצר צריך להבין שככל שנשקיע בחינוך – ואמר את זה עפר בצדק: חינוך שווה ביטחון. אם הילדים מקבלים חינוך נכון הם גם ידעו לתרום את חלקם למדינה, שזה חשוב מאוד.

ואותו דבר, בהזדמנות חגיגית זו צריך לציין, וזה לא כל כך קשור, את נושא המורים. אני מצטער שאני גולש קצת אבל אני חייב להם, כי מה שהם עשו בשנתיים האחרונות – מגיע להם שאפו גדול וצריך להבין אותם. תודה.

אני מזדעזעת שאין פה נציג של משרד האוצר, שטרחו לא להגיע לדיון. נמסר לנו כרגע ש"נושא הדיון נמצא באחריות מקצועית של משרד החינוך ואין לנציגי האוצר, לאגף התקציבים, תרומה לדיון". אני חושבת שזה ביזיון.

זה בדיחות של בזוקה.

אנחנו יודעים איך להתמודד עם הדברים האלה. אני דורשת שעכשיו הם יגיעו לדיון, פיזית שיחצו את הכביש, ואם לא אז שיביאו את ראש אגף התקציבים לפה, שישמעו את ראשי הרשויות. נשמע אם באמת אין להם שום תועלת בדיון כזה. אם לא, תגידי להם שאזמן אותם אחרי שהמליאה נסגרת, בשעה 7 בערב, אמתין פה לראש אגף התקציבים.

קודם כול, תודה רבה לך סרג' קורשיא, ראש מועצת כפר שמריהו. יש פה נושא חשוב, שזה לא רק בינוי המבנים אלא גם נושא מבנים ישנים, שבהיעדר תקציב הם נדרשים לסיוע בשיפוץ המבנים. מאיזו שנה מבנה בית הספר שלך?

משנות החמישים.

משנות החמישים הוא לא שופץ.

הדבר הנכון הוא להרוס ולבנות מחדש, זה יותר זול.

היה צריך להעביר את זה לרשות לשימור עתיקות, אולי שם אפשר יהיה לקדם משהו ...

גברתי היושבת-ראש, פעם היה תקציב שיפוצים, בכל שנה 200–250 מיליון שקל. גם זה נעלם, הוא לא קיים יותר.

בגדול, התקציב בבסיס הוא 126 מיליון שקל, אבל זה כולל גם את המבנים יבילים, שרק הם נגזרת של 40 מיליון שקל בערך, אז נשאר 60 מיליון שקל.

כלומר 58 מיליון שקל לשיפוצים לכל מדינת ישראל. לשפץ בית ספר ברמה נורמלית זה בין 7–8 מיליון שקל.

איך אתם מחלקים את זה?

יש קריטריונים של חידוש מבנים.

זה באמת רק לפי תמ"א 38?

בגדול, מה שהציג ראש עיריית כפר שמריהו, בנושא חידוש מבנים קיימים הפתרונות במערכת הם: ראשית, אנחנו כן מטפלים במבנים שנבנו לפני 1980, זאת תוכנית ייחודית שקשורה בחיזוק מבנים לקראת רעידות אדמה, ומעל קומה, ולכן הצגת בצדק את אותם מבנים חד-קומתיים. מבנים חד-קומתיים אנחנו כן מפנים לנוהל פסילת מבנים. באמת אין כדאיות לשדרג אותם, לכן אנחנו משדרגים רק מעל קומה, אבל כן אפשר להיכנס לתוך תוכנית השיפוצים. בחידוש מבנים יש קריטריונים, 58 מיליון שקל, אז סדרי העדיפויות שלנו קודם כל זה מבנים גדולים, בתי ספר גדולים.

כלומר לגבי כפר שמריהו, בית ספר שמשרת שם את כל האזור, אין שום יכולת למשרד החינוך להעביר תקציב בשביל שיפוץ המבנה?

כפי שאמרתי, יש שתי תוכניות שיכולות לטפל לו במבנים.

הוא לא עומד בזה משום שאין קומה שנייה.

אז הוא יכול לבקש לפסול את המבנה הזה.

ואז תעבירו לי תקציבים לבנות מבנים חדשים?

כן. ברגע שנוהל פסילת מבנים מאשר את הפסילה של המבנה ואין כדאיות לטפל בו אז המשרד מתקצב את הבינוי החדש כנגד זה, זה אחד כנגד אחד.

אבל אז אתה תיפול בגלל המעמד הסוציו-אקונומי.

לא, זה לא קשור למעמד סוציו-אקונומי.

סרג', תגיש את הבקשה ואני אעקוב אחריה מקרוב כדי לראות מה התשובות.

מאה אחוז, תודה רבה לך.

נוהל פסילת מבנים נמצא באתר.

תודה רבה. חבר מועצה, שי אדרי.

שלום. אני חבר מועצה לשעבר מבית אריה-עופרים, ישוב בשומרון. אדבר על הישוב שלנו.

היום קיימים שני בתי ספר, אחד ישן עם נזילות, כפי שתיארו פה החברים קודם, ובית ספר נוסף. כרגע יש תב"ע מאושרת ל-1,100 יחידות דיור. פרט לכך בחמש השנים הקרובות יש תוכנית ל-10,000 יחידות דיור. בית ספר שכבר בנוי אמור להיות מוקם בשלושה שלבים. בשלב ראשון בנויות שש כיתות. בית הספר צומח, כרגע נמצא במבנים יבילים, שש כיתות בדונם וחצי, כאשר הכיתה הרביעית והחמישית – האחת בבית כנסת והשנייה במועדון נוער. כלומר כשצריך להגיע מבית הספר לכיתה חוצים כביש. בתנאים לא תנאים, צפוף מאוד, אין חצר, אין למורים איפה להיות, אין חדר מורים.

את הבקשה למבנה לא אישרו לכם?

המבנה כבר אושר וקיים. היינו צריכים להיכנס אליו כבר בתחילת השנה. בגלל חוסר של 2 מיליון שקלים למרכיבי ביטחון, חצר וחיבור לתשתיות הילדים לומדים בתנאים קשים.

בכמה תלמידים מדובר?

יותר מ-100 תלמידים היום. זה בית ספר צומח.

אז יש בית ספר, הוקם מבנה וחסרים 2 מיליון שקלים כדי לקבל אישור לפתיחה?

כדי לפתוח אותו. יש ריצוף, יש מזגנים, הכול קיים, רק זה תקוע ועומד והילדים נעים בין מקומות שונים, אללה איסטר. אני מזמין אתכם לראות.

אני יכול לומר באופן אישי שחלק מהתושבים שם דיברו איתי, והעבירו גם צילומים, ואני יודע בדיוק על מה מדובר.

מבנה חדש ומדהים עומד.

לראות את זה, זה באמת כאב לב. משרד החינוך צריך להיכנס פה. היא רשות בקשיים. אפשר לספר סיפורים עד מחר אבל בסוף – זה כמו שפעם היו חסרים 150 מטרים לחיבור שבין מודיעין על הכביש הפנימי לכביש מספר 1. למה? כי הוא היה בשטחי נפקדים. אף אחד לא רצה להשלים את זה. משרד הבינוי והשיכון פיתח את העיר, לא השלים את ה-150 מטרים, מן הצד השני מע"צ לא משלים את ה-150 מטרים. עד שיום אחד באנו כל התושבים, הבאנו טרקטורים, הבאנו את הכול, עשינו בלגן גדול ואז פתחו. גם פה בסוף מישהו צריך להיכנס לבית הספר כדי שהמדינה תרוץ כדי להשלים את מה שצריך.

אנחנו גרים בישוב ביהודה ושומרון. העלויות של ההסעות, להוציא את הילדים מן הישוב, והסכנה בדרך – אלה כל מיני שיקולים שלא נלקחים בחשבון. באמת בזבוז כסף במקום להשלים פה את הפער הזה ולתת תנאים מינימליים לילדים. אף אחד לא מבקש פה אקסטרות ולוקסוס. חבל מאוד שזה נתקע. היינו צריכים להיכנס כבר בתחילת השנה.

אילנית, יש תשובה על הדבר הזה?

כן. אשתף אתכם בכל הדיון. התמונה קצת יותר רחבה. אנשי בית אריה היו אצלי ונערכו שני דיונים. זה לא מוצג בדיוק בדיוק. בית הספר תוקצב במלואו, כולל הפיתוח. היו שם כשלים תכנוניים שהתגלו תוך כדי ביצוע ולא קיבלו אישור ממשרד החינוך. זה הוביל אותם לפערים תקציביים, שעליהם דנו בשתי ישיבות עם מהנדסים שלנו.

זה חלק מן הפערים שדיבר עליהם יושב-ראש השלטון המקומי?

כן.

אז איך הם יעמדו בזה? תשומות הבנייה מתייקרות.

למשרד החינוך יש מפתחות עלות ויש פתרונות בתוך המערכת, אבל כשיש תכנון לקוי שגורם להוצאות יתר בפרויקט, מה שלא היה אמור להיות – אני רוצה להדגיש שהפרויקט הזה לא היה אמור להיות גירעוני. הפרויקט הזה היה אמור לעמוד במפתחות העלות שלנו, כולל כל התוספות שלנו. לכן הגענו עד הלום. גם בית הספר בבית אריה נמצא בדיונים אצלי עם מהנדסים שלנו והוצע פתרון חלקי לדבר הזה. המשרד או המדינה לא יכולה לקחת אחריות גם על כשלים תכנוניים. יש ביטוחים מקצועיים לאנשים. גם דוח יועץ הקרקע שם נכשל בתפקידו, גם הקבלן נכשל בתפקידו, שהמשיך לפתח מגרש בשלב שלא אושר על ידי המשרד. אפשר לדון על הפרויקט הזה לפרטי פרטים אבל אני לא חושבת שכל הוועדה הזאת צריכה. אני רק רוצה לומר שהתמונה רחבה יותר והנושא בדיון.

האם ניתן למצוא לזה פתרון עד ספטמבר כדי שהתלמידים יוכלו להגיע?

אני עובדת על זה כמעט יום-יום. רק היום דיברתי עם מהנדס, כדי לנסות לסייע לחלץ אותם לפתיחת אותן שש כיתות. אבל היו כאן כשלים פנים-רשותיים שאיתם אני צריכה להתמודד.

גברתי היושבת-ראש, קודם כול תודה רבה על ההזדמנות להגיע ולהגיד את מה שאני אומר. אני מתחבר אל מה שהיא אומרת, אבל בשורה התחתונה יש יותר מ-100 תלמידים שימשיכו – ואני מקווה שלא – ללמוד בתנאים-לא-תנאים.

אני מבקשת מהעוזרים שלי לרשום את זה. אעקוב אחרי זה מקרוב, אהיה בקשר גם עם אילנית כדי לראות שאנחנו מוצאים לזה פתרון.

תודה רבה.

יצחק רביץ, ראש מועצת קריית יערים – לא נמצא. ישראל פרוש, ראש עיריית אלעד, בבקשה.

בוקר טוב. ברשות יושבת-הראש – נמצא כאן חיים ביבס, באמת הוא חבר לדרך שרוצה לעזור. הייתי בטוח שאגיע לכאן ולא יהיה מקום להיכנס. הסיפור של חינוך – כל עירייה מתמודדת עם זה. אלפי ילדים נמצאים במכולות. היה צריך להיות פה טור עד החוץ. אבל כנראה שכולם כבר מיואשים ואמרו: אין לנו מה לבוא. אבל בכל זאת בחרתי לבטל את היומן ולהגיע לכאן כי אני חושב שאם אין חינוך אין כלום. כתוב: "אם אין קמח אין תורה" ואני אומר "אם אין תורה אין קמח", "אם יש תורה יש קמח". כאשר יש בתי ספר בצורה מסודרת יכולים לעבוד.

אני בעיר במעמד סוציו-אקונומי 2. אני רוצה ב-15 שניות לספר לך משהו ואז תביני למה אני מתכוון. הייתה מגפה ביער, כולם התחילו למות. האריה דרש לעשות פסגה, לא יכול להיות שכולם מתים. ואז עשו פסגה, אמרו: עכשיו במשך שלושה חודשים אף אחד לא טורף אף אחד, כולם שומרים על השדה שלהם. עברו שלושה חודשים, כולם ממשיכים למות. האריה אומר: עושים עוד פעם פסגה. מגיעים לפסגה, שואלים את האריה: טרפת? הוא אמר: שניים–שלושה. אמרו: בסדר, אתה אריה, לא נורא. שאלו את הדוב: אתה טרפת? אמר: שניים–שלושה. לא נורא. בסוף במקום העשירי הגיעו לכבשה. אמרו: עשית משהו? היא אמרה: עבר פה איזה אדם עם כרכרה, נפלו לו כמה עשבים, הייתי רעבה, אכלתי. אמרו: בגללך כל המגפה. טרפו אותה ונגמר הסיפור.

למה אני מספר את זה? אני רואה מכתב, חיים ביבס כותב: נותנים לנו 4,000 ומשהו שקל למטר ויש לנו בעיה גדולה מאוד. אני אומר לעצמי: עאלק בעיה. הלוואי ונגיע למצב הזה או נגיע למצב של בית אריה עם 100 ומשהו ילדים כשרוב הבניין מסודר.

אני נכנסתי להיות ראש עיר לפני שמונה ומשהו שנים. 17,000 ומשהו ילדים היו במכולות, היו בקרוואנים. תבינו מה זה קרוואן – כשאתה לוקח קרוואן אתה נכנס לגירעונות, אתה כובש שטחים, אתה לוקח מקומות שאחרי כן כשמגיע התקצוב לבניינים אתה לא יכול לבנות אותם. הייתי במצב שהיה לי חשב מלווה כי בכל שנה לקחו הלוואות של 7 מיליון, 9 מיליון שקל כדי לקנות קרוואנים. העיר שלי מייצרת בכל שנה עשרות כיתות חדשות, 80–90 כיתות חדשות.

ייאמר לשבחו של משרד החינוך, הוא התחיל להזרים כיתות. כאשר באתי למשרד החינוך מצאתי שלוש תיקיות: רעידות אדמה, מגזר ערבי ואלעד. זה היה אצל יגאל צרפתי שהיה לפני תמיר. שאלתי למה. אמרו: יש לי ממ"דים, לציבור הדתי-לאומי, 10% מהם עדיין לא מסודרים. כל זמן ש-100% לא מסודר, מה שביטון אמר קודם, אתה לא יכול להמשיך קדימה. אמרתי: אין בעיה, יגאל צרפתי, אני מוריד את הראש. בניתי מיד את הכיתות לממ"דים ואז המשכנו למוסדות פטור ולמוכר שאינו רשמי. מה, מגיע להם משהו אחר מן הילדים של הממ"ד? אבל לא משנה, דינא דמלכותא דינא, צריך ללכת קדימה.

תקשיבי לי טוב, גברתי היושבת-ראש, אני מתקדם קדימה, בונה נניח 400 כיתות, אבל יש חוסר של מאות כיתות, 17,000 ילדים נמצאים בקרוואנים או במכולות. ככל שאני מתקדם, יום אחד מוצא אותי מלאך בשם ריימונד. ריימונד אומר לי: אתם עיר צפופה מאוד. למה אתה בונה גנים לבד וכיתות לבד? אמרתי לו: כי בגן יש 127 מטרים וכאשר אתה בונה את הגן בתוך בית הספר זה רק 60 מטרים. הוא אמר לי: אבל זה כדאי לך. אמרתי לו: ריימונד, וואלה אתה צודק. היו לי אז הרשאות ב-60 מיליון שקל, משהו כזה, אמרתי לו: ריימונד, עוצרים את כל ההרשאות, אני משנה תוכניות – משרד החינוך לא שילם, הבאתי הלוואה – ואני מכניס את הגנים בתוך בית הספר. אבל מה קרה? באותה תקופה היה בחור ששמו גדי מארק. גדי מארק לא היה מודע לריימונד. גדי מארק עבר ממשרד הבינוי והשיכון למשרד החינוך, יאללה בלגן. הוא בדק בהרשאות, שינו קריטריונים, ואז גילו שיש לי כסף לא מנוצל. כסף לא מנוצל זה נחיתת בנג'י, אתה לא מקבל כיתות יותר. אמרתי לגדי מארק: איך אתה עושה לי את זה? ריימונד נתן לי הצעה חכמה, אני משנה תוכניות, יש עכשיו שישה–שבעה פרויקטים, אני רוצה לבנות. אמר לי גדי מארק: תשמע טוב, תבנה את זה השנה, בשנה הבאה תקבל חוסר. 200 כיתות היו חסרות לי אז. קרה עוד באג, גדי מארק באמצע חזר למשרד הבינוי והשיכון ואז נשארתי לבד.

למה אני אומר את הדבר הזה? הרבנית אילנית שושני היא באמת צדיקה. אני לא מבין בקריטריונים.

עוד משהו, גברתי היושבת-ראש, באמצע הגיעו הסכמי גג. חתמתי על הסכם גג. לי יש חוסר ב-300 כיתות בעיר הקיימת, הכרה בצורך. חתמתי על הסכם גג, 5,000 דירות, הכול זמין. אני הולך לבנות 5,000 דירות לתפארת מדינת ישראל. עבור 5,000 דירות אני צריך עוד קרוב ל-1,000 כיתות כי אצלנו בכל משפחה יש בין חמישה לשבעה ילדים.

יש תקצוב במשרד החינוך, 5,000 כיתות, ואין שם מספיק, אז אמרו: אלעד חתמה על הסכם גג, בואו נתפוס את כל החבילה ונעביר אותם להסכם גג. במשך שנתיים, על אף שניצלתי את התקציבים, אני כבר לא מקבל כיתות ממשרד החינוך. את יודעת למה? כי אני השתדרגתי, אני בהסכמי גג. אני בא להסכמי הגג, את יודעת מה אומרים לי? החוברות שלך עוד לא בשיווק. את יודעת למה זה לא בשיווק? כי המשרד לאיכות הסביבה עוד לא נתן את האישור האחרון להוריד את המחצבה למטה. אמרתי לו: אבל בעוד חודש נגמר אצלי הסיפור של הניטור, היד השמאלית שלי הולכת לחתום על 5,000 יחידות דיור. זאת אומרת אצטרך עוד 700–800 כיתות לימוד בשלוש השנים הקרובות כי אני לא עוצר, המגזר החרדי חייב דירות. את לא רוצה אותנו בנתניה. תגידו לביבס שמעבירים אליו 10,000 משפחות חרדיות, הוא יצעק הצילו. יש עיר, אנחנו רוצים לגמור את זה.

אני בשיחות עם גברת אילנית שושני כמעט בכל יום. אין לי טלפון סלולרי אז אני מתקשר אליה, היא בסיור ואז חוזרת אליי. באמת ייאמר לשבחה, היא בסדר גמור. רק שהיא אומרת: אתה לא בקריטריון של הכיתות, אתה עברת להסכמי גג. בהסכמי גג אומרים לי: עדיין אין חוברות. אני אומר להם: פרסמתם את זה במינהל ובמשרד השיכון, רק מחכים לאישור. מיום שיוציאו את האישורים לשיווקים ייקח שלוש שנים עד שיהיו מפתחות של 5,000 יחידות דיור. ואז אילנית קראה לי לפגישה ואמרה לי: יהודה כץ עשה חשבון, אין לכם חוסר ב-300 כיתות. שאלתי אותה: למה? היא אמרה: כי לקחנו את כל הילדים שיש לכם בעיר, ספרנו בממוצע 30 ילדים בכיתה, הופ, לא חסרות לכם כמעט כיתות, רק כמה עשרות. אמרתי לה: אילנית, בדקת חינוך מיוחד, שזה רק עשרה ילדים בכיתה? בדקת אולי שבדתי-לאומי יש שתי כיתות ריקות פה ושתיים שם? מה אני אעשה עם הכיתות הללו? אני לא בונה את העירייה. רוב העיריות בארץ נמצאות בכלל בבתי ספר, חלק גדול מהן. אני לא שם בכלל. ואז אמרה לי אילנית: טוב, אנחנו נעשה מערך מחדש ונבדוק את זה. אבל מה הבעיה? אתם בהסכמי גג.

עכשיו אני הולך לסגור עם סוסן ודרום השרון על עוד 5,000 יחידות דיור מערבית לעיר, כלומר תוך שש שנים יהיו באלעד עוד 10,000 יחידות דיור, חוסר של 2,000 כיתות לימוד. ואומרים לי במשרד החינוך, וצחי דוד ממשרד האוצר שאין לו כוח לבוא אליך אומר: תראה, ביום שתחתום ויעלו החוברות אני מיד משחרר לך כיתות. תספרי להם איך הם ישחררו.

במוצאי שבת היה משחק כדורגל בצרפת ואיחרו ב-36 דקות. בכדורגל יש סיפור כזה: יש מגרש, על המגרש יש שחקנים, בשני הצדדים יש שוערים. יש 90 דקות משחק, פעמיים הארכות ואחרי כן פנדלים.

למה אני אומר את זה, גברתי היושבת-ראש? אנחנו ראשי הערים, אנחנו השחקנים על המגרש. לנו יש קדנציה. אם הבקענו גול עוברים לעוד קדנציה. כל הפקידים, לא אילנית וריימונד, כולם הם השוערים. הם צריכים לדאוג שישתנו כל הזמן הקריטריונים ואז אנחנו לא נהיה תקפים, כי אחרת איך הם יגיעו לבוסים ויגידו: נתנו את הכיתות לכולם? לכן כל הזמן משנים קריטריונים.

אנחנו ראשי הערים בדקה מסוימת נקרע את השערים. עוד דקה ואין לנו מדינה. אני אומר את זה כי אצלנו במגזר גרים ב-70 מטר עשרה ילדים, 8–9 שעות ביום הם נמצאים בבית הספר. איך אנחנו מצפים שלא תהיה נשירה? איך אנחנו מצפים שלא יהיו סמים? איך אנחנו מצפים שלא יהיה גרוע מכך, אם אימא לעשרה ילדים משחררת את הילד בבוקר למוסדות החינוך והוא מגיע למוסד חינוך שאין לו שם שירותים, שאין לו שם חצרות, שאין להם בכלל כיתות, שאין להם כיתות ספח, שלא יכולים לעשות להם העשרה. ואחרי כן שואלים אותנו: אתם יודעים כמה כסף מוציאים על ילדים שנושרים? אתם יודעים כמה כסף מוציאים אחרי הנשירה בשביל להחזיר אותם? ולא תמיד מצליחים. למה אנחנו לא מטפלים בזה בצורה נכונה ומתחילים לעשות לנו קריטריונים: זה הגיל הרך, זה הממ"ד, זה הממ"ח, זה מוכר שאינו רשמי. כולנו תושבי מדינת ישראל. אמרתי לפני שבוע: חבל שלא קוראים לי מוחמד ולעיר שלי לא קוראים אלעדה ואז הייתי מקבל את כל מה שהייתי צריך לקבל עכשיו.

תודה רבה לך, ישראל פרוש, ראש עיריית אלעד. אני לא הייתי מרחיקה לכת עד כדי כך.

200 מיליון שקל יסדרו לי את פתיחת השנה הקרובה.

בסופו של דבר אנחנו כאן כדי לסייע לכולם, אין לגבי זה שאלה. בואו נשאיר את הדיון בתחום של מה שצריך לעשות.

חובב צברי, ראש מועצת קריית עקרון, שלום.

שלום, תודה על ההזדמנות, כבוד היושבת-ראש ושלום גם לחברי הכנסת שנמצאים פה.

אני מבקש לברך את אילנית ואת הצוות שלה, שעושים את המקסימום שהם יכולים, אבל זה לא מספיק.

יש כמה דברים. אני לדוגמה הולך להכיל בתוכנית ותמ"לית 3,900 יחידות דיור ועוד 400 יחידות לדיור מוגן, ואומרים לי: אתה תהיה בהסכם גג. אני אומר לך בצורה ברורה: אני לא אתקדם מטר עד שלא אדע שיש לי את כל התשתיות, כולל כיתות לימוד, כי בסופו של דבר החינוך הוא בראש סדר העדיפויות של כולנו, אומרים את זה כולם. דרך אגב, גם על מה שקיים. היום כדי לדון על תוכניות תקצוב והרשאות יש להם דיונים פעמיים בשנה. לדעתי צריך לצמצם את זה כדי שאפשר יהיה יותר, כי הפער שנוצר – ואמר את זה חיים ביבס, יושב-ראש השלטון המקומי – יש פער ענק. לכן הישיבות שהם צריכים לעשות בעניין זה, כמובן זה תלוי גם במשרד האוצר, צריכות להיות הרבה יותר מצומצמות. אותו דבר לגבי מבנים ישנים שקיימים, כל מה שקשור בנושא פדיון מבנים. בגלל הפערים שקיימים צריך להוריד את הבירוקרטיה שקיימת בכל הסוגיות הללו כדי להגיע למצב שנוכל באמת לסגור את הפערים שקיימים.

ליבי ליבי על נושא הקרוואנים. אני יודע שיש פתרונות שמנסים לתת לנו. אני בעיקרון לא מסכים לקרוואנים. אני יודע מה קורה בבני ברק. הייתי במשך שבע שנים במשרד החינוך במחוז תל אביב, ראיתי מה קורה שם בכל הסוגיות האלה. נכון, בסופו של דבר משקיעים פעמיים. אמרה את זה גם לין קפלן.

אני אומר בצורה ברורה: זאת שעת משבר, גם על הסיפור של המורים, וכולנו איתם, אבל גם על הסיפור של המבנים. אני מקווה שבאמת משרד האוצר יפתח את הראש שלו ויבין שזו שעת משבר ואנחנו לא נפתור את הסוגיה הזאת, בטח לא עכשיו. תודה.

תודה רבה על הדברים, חובב צברי, ראש מועצת קריית עקרון. טל גורקי, ראש מועצת פרדסיה, בבקשה.

תודה רבה. אדבר בקצרה ואנסה גם להציע פתרון.

אני ראש מועצה עוד מעט תשע שנים, כל הזמן בונה, בונה, מכניס תושבים, גדל ובונה מוסדות חינוך. עד לפני שנתיים–שלוש לא הייתה שום בעיה, הכול עבד. המשבר התחיל בתקופת הקורונה ובתקופה שלא הייתה ממשלה, אז התחילו להצטבר כיתות לימוד חסרות. זה מה שחיים תיאר וכולנו תיארנו – יש מחסור של כמה אלפי כיתות לימוד, זה ברור לגמרי, מעבר למה שנותנים.

כפי שהמשבר הזה נוצר, ומשרד האוצר חסך כסף, המשבר גם נוצר כשהחשב הכללי שם ברקס בתקופה של הקורונה. לא ידעו מה יהיה, לא ידעו מה יהיה כלכלית, הייתה אי-ודאות – הוא שם ברקס על כל הדברים האלה. עכשיו צריך לשחרר. יש כסף למדינת ישראל. צריך לעשות כמו שהיה אז, היום לעשות קופסה. בקורונה עשו קופסאות – צריך קופסה אחת, זה חד-פעמי, לא צריך בכל שנה קופסה. קופסה חד-פעמית, 3–4 מיליארד שקל לדבר הזה. הרי בין השלב שרוצים בית ספר ועד שמקבלים הכרה בצורך יש תהליך של שנתיים–שלוש, ואחר כך עד שבונים זה עוד שנתיים–שלוש – זה חמש שנים מרגע שאתה אומר משהו ועד שיש בית ספר, חמש–שש שנים לפחות עד שאתה מקבל את הכסף. זאת אומרת, צריך להגדיר קופסה, מעבר לתקציב הרגיל, להגיד ששמים 3, 4, 5 מיליארד שקל עכשיו, לבדוק בדיוק כמה חסר וללכת עם זה באופן חד-פעמי, ואז זה לא נכנס לתקציב השוטף, זה לא מגדיל את סך התקציב, זה לא פוגע במסגרות ולא בדברים האלה. זאת ההצעה שלי.

המצוקה שאת שומעת כאן היא אמיתית. אני לא רוצה לספר לך סיפורים שאני מכיר, שקורים גם אצלי בהקשרים הללו, אבל המצוקה היא אמיתית וקשה. ילדים לומדים בקרוואנים. הבזבוז הכספי הוא מטורף. אצל השכנה שלי בכפר יונה בנו שכונות ענקיות, היא צריכה חטיבת ביניים. לא נתנו לה כסף אז היא שמה 7, 8, 10 קרוואנים כדי לפתוח חטיבת ביניים, משקיעה בזה 5 מיליון שקל. בעוד שנתיים–שלוש היא הרי תקבל את הכסף והכול ייזרק לפח. זה חבל, זה כסף ציבורי, זה כסף של האוצר וכסף של הרשויות, זה חבל. זו הדרך הנכונה לפתור את המצוקה בצורה רציונלית וכלכלית נכונה ביותר. תודה רבה.

רק תיקון אחד. אני מסכים לחלוטין עם מה שהוא אומר. זה התחיל לפני קצת יותר משלוש שנים, מאז ביטול מכתבי ההתחייבות של החשב. 1,000 כיתות שאנחנו כל הזמן מימנו את המדינה נגרעו.

זה שלוש שנים, זה כשהתחילה הקורונה.

הביטול של החשב התחיל לפני הקורונה. נוצר פער של 3,500 כיתות שאנחנו בנינו והקדמנו. ביחד עם האגף אנחנו הרשויות לקחנו על עצמנו, ובכך בעצם פינינו להם את היכולת לפתור בעיות במקומות אחרים. בעצם הדבר הזה הלך לאיבוד.

הרי מפעל הפיס מממן חלק גדול מן הכיתות. כולנו ראשי הרשויות יכולים לסדר את זה עם מפעל הפיס, שהם יתנו לכם הלוואה לעשור הקרוב בשביל לפתור עכשיו את הבעיה.

נתנו כבר הלוואה למדינה של 3 מיליארד שקל.

אז מה, אם זה ילך עבור כיתות.

המדינה לוקחת ממך הלוואה ולא מחזירה לך.

תודה. שמעון יורם, ראש מועצת מבשרת ציון, בבקשה.

תודה, גברתי היושבת-ראש. אני רוצה להגיד לך תודה על שאת מקיימת את הדיון החשוב הזה, ולהגיד תודה מיוחדת לגברת אילנית שושני, שעושה עבודה מצוינת ונמצאת כאן איתנו. חבל שצחי דוד לא נמצא.

אציג פרטים על מבשרת. אנחנו 31,000 תושבים, הולכים לגדול בחמש השנים הקרובות ל-42,000 תושבים. עשינו את כל מה שביקש משרד החינוך. הבאנו את חברת ויאפלן, הכנו תוכנית כדי לקבל הכרה בצורך. קיבלנו הכרה בצורך לשני בתי ספר יסודיים, חטיבה ותיכון. עד היום, מתוך 73 מיליון שקל רק לשני בתי הספר היסודיים אישרה לי אילנית 16.5 מיליון שקל לשני-שליש בית ספר. היא אמרה לי: תתחיל לבנות שני-שליש מכונית. איך אני יכול לבנות שני-שליש בית ספר? ב-1 ביוני, מחר אני מתחיל לבנות שני-שליש בית ספר, ואולי בפברואר יתנו לי את השליש הנוסף.

למתי אתה צריך? אתה צריך את זה לספטמבר?

אני צריך את זה ל-1 בספטמבר הקרוב. מה עשינו? פתחנו קרוואנים, לקחנו מועדון נוער והפכנו אותו לכיתות לימוד.

כמה זה עלה?

דחסנו את כל כיתות א' מ-27 ל-34 תלמידים, שזה המקסימום.

והנה השליש השלישי.

בדיוק.

תקשיבו, זה הזוי.

אתה חייב לייצר פתרונות יצירתיים לפעמים ולגרום נזק ועוול לתלמידים, גם בגנים. בכל הגנים יש 35 תלמידים כי אסור לך להביא 36 כי הגננת לא תבוא ללמד, כנ"ל גם לגבי המורים – 34 תלמידים בכיתה א' בכל בתי הספר שלי. למה? כי אין לי מספיק כיתות, כי לא אישרו לי כיתות. זה דבר אחד.

לא אחזור על הדברים האחרים הנכונים שאמרו כל עמיתיי והיושב-ראש הנכבד שלנו חיים ביבס.

חשוב לזכור שגם אם אתה מקבל את הכסף הזה, אתה מקבל רק חלק. למה חלק? אומרים לך שיש תוספות הנדסיות. אבל חכי, זה לא הסוף, יש גם דברים נוספים, כמו אוורור, מיזוג. מדברים על בתי ספר בבנייה ירוקה – אין את זה במשרד החינוך. חיים ביבס דיבר על 25 שנים אחורה, מה היו הקריטריונים. כלומר כל העידן החדש של בנייה ירוקה – מיזוג זה מותרות בבתי ספר. כלומר היום הרשות המקומית צריכה להשלים מיזוג.

עוד דבר, בשלב הראשון אם אני אקבל זה יהיה 30, רק לשלב הראשון מיליון שקל מתוך 73 מיליון שקל. אומרים לי: אתה תוסיף 6 מיליון שקל. אחרי שנותנים את התוספות ההנדסיות אולי יתנו לנו את הכסף הזה.

אם אתה לא רשות עשירה במעמד סוציו-אקונומי 10 כמו כפר שמריהו או אין לך כסף כמו למודיעין אז אין לך אפשרות לבנות בתי ספר גם אם אתה מקבל מאילנית שושני, שכפי שאמרתי עושה עבודה נהדרת, את כל 100% התקציב. אתה לא יכול לבנות בתי ספר.

חשוב לזכור שמעונות היום עברו למשרד החינוך. הם צריכים לתקצב את מעונות היום. אומרים לנו: תנצלו את תאי השטח. במבשרת אני בונה גן ילדים ומעליו מעון יום. אילנית נתנה לי גן ילדים אבל אמרה לי: את מעון היום אתה לא יכול לבנות, חכה, אין לך עדיין תקציב. אומרים לי: יש לך תקציב לגן ילדים, תחכה שיהיה לך תקציב למעון היום, אם אתה רוצה לנצל את השטח בצורה חכמה אז תעצור. בירוקרטיה. כלומר גם מעונות היום שעברו למשרד החינוך, ולי חסרים כמה מעונות יום – אני לא יכול לבנות מעון יום אחד.

בניתי במבשרת כבר 1,400 יחידות דיור, עוד 1,200 ממתינות כרגע לאישור. כפי שאמרו פה חבריי איתן ואחרים, אני לא אתן היתר אחד. אומרים לנו: ראשי הרשויות, תפתרו את משבר הדיור הלאומי. ובאותה נשימה שמים לנו מקלות בגלגלים ואומרים לנו: אל תיבנו. למה? כי אין תשתיות. זה לא רק תשתיות של מוסדות חינוך, אין תשתיות של כבישים.

בעבר היה שר מצוין, משה כחלון, שהיה מתכלל של כל מערך הדיור. הוא לקח את רמ"י תחת חסותו, את מינהל התכנון תחת חסותו, את כל הגורמים והוא זה שדחף לפתור את משבר הדיור הלאומי. מה עשתה ממשלת השינוי? פיצלה את הכול – תחבורה לבד, משרד הפנים אחראי על מינהל התכנון, רמ"י תחת משרד הבינוי והשיכון, ומשרד החינוך אחראי על בתי ספר. היום ראש רשות צריך לנדוד בין כל המשרדים ולהביא תקציבים לכבישים, תקציבים לחינוך, לטפל בהיתרים, לטפל בכל דבר. חלם בהתגלמותו.

כל שאנחנו מבקשים הוא לקבל את התקציבים מאילנית שושני כדי להשלים את הבנייה.

עוד דבר חשוב, דיברו כאן על הלוואות גישור. אמרתי שאני מוכן כדי לבנות את השליש לקחת הלוואת גישור. אילנית אמרה לי: בפברואר תתקשר אליי, אתן לך את השליש. אבל אני מתחיל ב-1 ביוני כדי שלפחות בשנה הבאה יהיה לי בית ספר. היא אמרה: אני לא יודעת, אני לא בטוחה. אני אומר לה: אני אקח הלוואה, אני אממן את השליש הנוסף של בית הספר, אני חייב אותו. היא אמרה: אתה לא יכול. אתה רוצה לקחת הלוואה? תשלם 15% קנס. למה קנס? אני משלם לכם את הוצאות המימון ואני צריך לשלם לכם גם קנס. על מה? דיבר פה חבר הכנסת על הלוואה של מיליארד שקל שניר ברקת לקח בירושלים. אם אני לוקח מיליארד שקל, או אפילו רק את החלק היחסי, אני צריך לשלם על זה קנס מקופת המועצה, שזה נלקח מסל השירותים של המועצה לטובת רווחה, חינוך, קייטנות, ספורט, כדי לשלם קנס למשרד החינוך על כך שאני רוצה לעזור לו. זה שוב חלם.

כל שאנו מבקשים בדיון החשוב הזה הוא שיינתנו לנו פתרונות כדי לבנות את מוסדות החינוך, כדי לאכלס את הילדים שהסכמנו לתת להם מענה במסגרת פתרון משבר הדיור הלאומי. תודה.

תודה רבה על הדברים, יורם שמעון, ראש מועצת מבשרת ציון.

יש לכם פה חזית אחידה של עשרות ראשי רשויות, ויש עוד, שחלקם לא הגיעו או שהיו צריכים לצאת בגלל שהתחלנו מאוחר, וחברי כנסת שהיו פה – אני יכולה לומר לכם שזה כל חברי ועדת החינוך – בדיון שני בעניין המבנים. יש פה חזית אחידה בהבנה שניהול היכולת לצמצם את הפער של מספר הכיתות החסרות במדינת ישראל לא עובד כפי שצריך. אם היינו רוצים לשמוע סיפורי חלם היינו מביאים לכאן כמה ילדים לשבת בוועדה והם היו הולכים סיפור אחרי סיפור.

חלק מן הדברים שנאמרו פה עלו גם בדיון הקודם שערכנו כאן. הממ"מ הראה את הנתונים האלה, את חוסר היכולת לצמצם את הפערים בכיתות, מה מוסיפים בכל שנה. היו גם מספר מסקנות של הוועדה. לא קיבלנו התייחסות ספציפית לעניין אותן מסקנות. אני יכולה לומר לכם שחלק מהן, לדוגמה הצענו שרשויות מקומיות חזקות תקציבית או איתנות יוכלו להתחיל בבניית כיתות הלימוד, לקבל אישור מראש ולמעשה להחזיר להן את הכסף לאחר מכן בלי הקנס, בלי 15%, בלי כל הדברים הללו. זו הייתה בקשה של הוועדה, להתחייב להחזיר להם את התקציב הזה. לא קיבלנו תשובה. האם יש לכם תשובה על העניין הזה?

אבקש את רשות הדיבור לכמה דקות כדי לומר מה נעשה, גם בהסכמת המנכ"לית כמובן. אני כאן שליחה גם של מנכ"לית המשרד וגם של שרת החינוך.

הזעקה שהושמעה כאן ידועה ומוכרת. משרד החינוך הציג חוסר ותוכנית חומש ל-2022–2026, שכוללת הסכמי גג, כוללת גידול טבעי, כוללת החלפת מבנים שכורים ויבילים, 28,000 כיתות. תוכנית החומש נחתמה על 17,000 כיתות. המנכ"לית והשרה ביקשו לעדכן שהן ביקשו לפתוח דיון בתקציב החומש מחדש כדי להגדיל אותו. בדרך כלל אין דיונים כאלה. כולכם מכירים שכאשר החלטת ממשלה מתקבלת אז אין דיון כזה. נתבקשתי לעדכן שהדבר הזה קיבל אישור ראשוני.

מתי אמור להתקיים הדיון הזה?

עכשיו התחילו דיונים עם משרד האוצר לגבי פתיחת תוכנית החומש מחדש.

כמה זמן להערכתך ייקח עד שיקבלו החלטה?

אלה עניינים של תקציב. אני לא יכולה לענות בשם משרד האוצר.

מה יהיה בספטמבר?

אגיע לספטמבר. בכל מקרה, תוכנית חומש היא תוכנית העבודה המרכזית שלנו לגבי מה שהצביעו כאן כולם, ואני עם כולם כאן. 17,000 מול 28,000 כיתות, כלומר רק 60% מן הבקשות שלנו מקבלות מענה, ונמצאים פה 40% שלצערי לא יכולים לקבל מענה, כולל הסכמי גג, אגב.

הנושא השני שהמשרד פועל בו הוא, סוגיית קידום המימון שהציגה היושבת-ראש נידונה מול משרד האוצר ומול החשב הכללי. זו סוגיה חשבותית. זה אפילו לא אגף התקציבים אלא זה החשב הכללי. בדיון הראשון הוא סירב לאופציה הזאת, אבל הובטח שיהיה דיון נוסף. את זה אני יודעת לומר. האם הדבר הזה אכן יבשיל לכדי אישור?

לא יהיה. אין מה לדון בזה.

זו סוגיה שאנחנו כן מעלים כל הזמן והייתי חייבת לעדכן אותך.

קודם כול, העדכון של אנשי משרד האוצר הוא שהם נמצאים כרגע אצל שרת החינוך. הנציג שלהם יגיע לכאן הערב, אני אמתין לו פה הערב, אנחנו נפתח את דיון הוועדה ונקיים דיון איתו בדיוק בעניין הזה.

פעולה נוספת שהמשרד רוצה לעשות, למרות שהייתה הקדמת כיתות, וכולנו יודעים את סיפור הקדמת הכיתות האחרונה שהייתה בסוף שנת 2021, כן יש אישור לבקש לפחות לנסות להקדים כיתות נוספות משנים הבאות. אנחנו כבר מגיעים ל-2023-2024, כי מ-2022 כבר לקחנו. זה אופציה שעומדת על השולחן.

לתת להם את ההרשאה? כלומר את החתימה לצאת עכשיו לבנייה.

כן.

זה לוקח גם כך שלוש–ארבע שנים.

הרעיון הוא שלמשרד יש 17,000 כיתות בחומש. ככל שהצרכים כרגע, יש "פיק" גדול מאוד של חוסר, שהוא היום על פי זמינים כ-3,000 כיתות, כלומר אם היה תקציב היום ל-3,000 כיתות היינו יכולים להוציא הרשאות. כולן כבר אחרי פרוגרמה ואחרי הכרה בצורך ואחרי תוכניות, 3,134 כיתות שממתינות לתקצוב. אפשר לבקש בתוך המסגרת של ה-17,000 להקדים. אני חייבת לומר שהייתה כבר הקדמה אחת והמנכ"לית והשרה ביקשו לעדכן שפועלים לבקש עוד הקדמת כיתות כבר השנה כדי שאפשר יהיה לתת מענה לעוד כיתות.

הקדמת הכיתות האלה חולקה מקצועית? אילנית, היות ואת אישה הגונה את לא צריכה לענות. כולם יודעים. את רוב הכיתות קיבל המגזר הערבי.

כל הכיתות במשרד החינוך מחולקות על פי הקריטריונים, כולל הסכמי גג. זה שתי ועדות.

אני שואלת את הממ"מ, אנחנו הצגנו נתונים מן הפעם הקודמת, שנכון ל-2020 היה מחסור של 10,000 כיתות. נכון?

אצל מבקר המדינה.

10,000 זה הכרה בצורך. רציתי לדייק, אבל פשוט לא רציתי להלאות כאן את כולם בנהלי עבודה. בכל שנה רשויות מציפות את כל הצרכים, אבל לא בהכרח לכולן יש קרקע והן זמינות לתקצוב. את צודקת.

בסופו של דבר אנחנו מסתכלים על ילדים שלא יהיה להם לאן להגיע ב-1 בספטמבר.

לא לכולם.

גם בתוך ה-10,000, אנחנו מכירים שלפעמים אתם לא מכירים בצורך כי אתם יודעים שאין תקצוב, אז גם זה לפעמים נלקח בחשבון.

לא להטעות, הכרה בצורך לא קשורה בתקצוב. הכרה בצורך היא בדיקת מיפוי.

אחת המסקנות מן הדיון הקודם של הוועדה היא, ראשי רשויות אמרו שהם מפתחים את השכונות החדשות, ולמשרד החינוך יש תבחין לאכלוס כיתות לימוד. ביקשנו שבמקרים חריגים, בערים שנמצאות בתנופת פיתוח תמצאו תבחין אחר לאכלוס של כיתות, משום שעד שהם לא מקבלים את אישור הכניסה לתוך הדירה אתם לא נותנים להם אישור להתחלת בנייה. ייקח להם כמה שנים לבנות את בית הספר הזה. בינתיים עד שהם מקבלים את זה המשפחות כבר מתחילות לאכלס את אותן דירות ואין להם בתי ספר ואנחנו מייצרים שוב פעם פער. פה ביקשנו מכם למצוא תבחינים אחרים לשכונות ענקיות שנבנות כרגע, כפי שנאמר לפני כן באלעד, עוד שכונה של 5,000 יחידות דיור. אנחנו יודעים שזה יהיה מוכן עוד שנה, עדיין אין להם פרוגרמה. לדעתי גם בשוהם בשכונה שנבנית כרגע יש מחסור בעשרות גני ילדים. ביקשנו מכם כבר בדיון הקודם למצוא תבחין אחר כדי להכין כבר את הקרקע. אנחנו יכולים להתעלם, לעצום עיניים ולהגיד שזה לא 10,000, זה אולי 3,000, אבל יש מציאות בשטח. בסוף מגיעים ילדים. זה חלם, לבנות להם עכשיו קרוואנים ומבנים חד-פעמיים בעלויות של מיליוני שקלים, כאשר הכסף הזה יכול ללכת לגן.

אני רוצה לומר כמה נתונים על הסכמי גג. נושא של הסכמי גג לגבי השכונות החדשות והגדולות נמצא בחלוקה תקציבית של שליש מהכיתות בכל שנה לטובת הסכמי גג ושני-שלישים לטובת אותן שכונות שהן לא הסכמי גג. לפחות על הסכמי גג אני יכולה לומר לך די באחריות, הוועדה האחרונה שהייתה, כמעט 80% מהכיתות הזמינות לתקצוב של הסכמי גג – זה אמירה חשובה מאוד – תוקצבו. אני לא יודעת על מה אומרים כאן שכן מדביקים את הפער או לא. הכיתות שהיו זמינות לתקצוב בהסכמי גג – כמעט ואין לנו פערים. עכשיו יש ועדה נוספת על יתרת כיתות של עוד 171 כיתות, אליה הגיעו 360 כיתות.

זה לא נכון.

אני מציגה את נתוני משרד החינוך. אני עובדת במשרד עם נתוני המשרד.

עומדים כאן לא ראש רשות אחד אלא עשרות ראשי רשויות שאומרים לך שהנתונים שאתם מביאים לא מדויקים, הם לא מחשבים את הצורך שיש בשטח. אם זה היה אחד עוד מילא, אבל כולם פה בעמדה אחידה.

כולם בעמדה אחידה על חוסר בכיתות ואין לי מחלוקת איתם. אמרתי: כיתות זמינות לתקצוב – חסרות היום במערכת 3,134. אין לי ויכוח לגבי כיתות זמינות. לין קפלן אומרת בצדק על כיתות בתל מונד. זה אותן 3,000, שאם משרד האוצר היה נותן אותן הייתי מתקצבת אותן. השלמת 18 כיתות של מבשרת נמצאת ב-3,000. אבל בתהליכי העבודה של הסכמי הגג ככלל רוב הכיתות הזמינות שהיו להסכמי גג תוקצבו.

בנושא המיזוג – אני לא יכולה להישאר חייבת כי פשוט נזרקו כאן דברים ואני צריכה לדייק אותם. המשרד כן נותן מענה למיזוג. יש תוספת של 2% למפתח עלות שלנו. כל המהנדסים שעברו על התוספת הזאת אמרו שזה מכסה את תוספת המיזוג.

נושא של בנייה ירוקה – המשרד מתקצב בתי ספר חדשניים בבנייה ירוקה בתקציב של בין 5%–7% תוספת למפתח עלות. גם לזה אנחנו נותנים מענה.

אנחנו נמצאים ביחד באותו קו. המחסור קיים ותוכנית החומש לא נתנה מענה לצרכים של המדינה. 28,000 כיתות מול 17,000 זה צורך.

מה עם ההצעה לתת להם אישור בנייה ולהחזיר לרשויות האיתנות את הכסף מאוחר יותר בלי קנס של 15%?

אנחנו יותר מאשר בעד הנושא הזה והצגנו אותו. הבאנו את הדרישה הזאת גם לחשב הכללי וגם למשרד האוצר. לצערי לא היה מענה חיובי לדבר הזה. הם השיבו בשלילה.

אילנית, לפי מה שאת אומרת אין הסכמי גג. אני לא קיבלתי על 5,000 דירות.

הנתונים שנזרקים כאן צריכים להיות מיושרי קו עם תהליכי העבודה שלנו. להגיד: עכשיו יש לי 5,000 דירות – אז בואו נראה איפה זה נמצא, באיזה תהליך זה. אמרת שנכון שכאשר אנחנו משווקים אנחנו יודעים לומר איך. מצד שני, אנחנו גם לא רוצים לבנות כיתות ריקות. נכון, תגיד לי: אילנית, אצלי באלעד לא יהיו כיתות ריקות. אני מסכימה איתך, באלעד לא יהיו כיתות ריקות, אבל יכול להיות שבישובים אחרים אותן 5,000 דירות – לא כולם תלמידים ולא כל הצרכים שהוגדרו בתחילת הדרך קיימים. אנחנו עובדים תוך כדי דיוק. אף אחד לא רוצה לבנות כאן כיתות ריקות. גם נושא השלביות, חלקו נמצא בתקצוב של שלבים כי אנחנו רוצים לבדוק את עצמנו ולדייק את עצמנו תוך כדי אכלוס. אין לי את הלוקסוס לתת כיתות ריקות.

השאלה היא אם תוכנית השלבים היא בנייה של בית ספר אחד ואחר כך עוד בית ספר, או בנייה של שני-שלישים בית ספר, שאחר כך חסר תקציב ואי אפשר בכלל לסיים אותו, אז אי אפשר גם לאכלס את המעט שצריך להיות שם, או דברים כאלה.

לשלביות אצלנו יש שני עקרונות מנחים. הראשון הוא בדרך כלל הצמחה של בית ספר. ישב כאן ראש מועצת בית אריה. המשרד אמר: יכול להיות שיהיה צפי לבית ספר של 12 כיתות, אבל מה לעשות, אני במקרה יודעת את הנתונים, בית הספר לא מוכיח את עצמו ליותר משש כיתות. לא אעבור לתקצב את השלב השני אם אין נתוני בסיס להשלמת בית הספר ואכלוסו המלא. דבר שני, יש בעיה תקציבית, עיין ערך מבשרת. אני לא מתווכחת עם הדבר הזה. אבל לשלביות יש גם היגיון, שמערכת שלמה בוחנת את עצמה תוך כדי שיווק, אחרי אכלוס, כדי לצמצם כמה שיותר בזבוז כיתות שיעמדו ריקות. עם זה אנחנו עובדים. אבל על החוסר אין לי מחלוקת עם אף אחד מכם.

בדיון הקודם ביקשנו סוג של מנגנון לעירוב מבנים או לבנייה של מבנים נוספים. דרשנו מכם לקיים דיון פנימי כדי לאשר לרשויות מקומיות לערב את המבנה למשל עם שטח מסחרי, שהיום זה נעשה בכל העולם, מספר קומות. כפי שאמר אחד מראשי הרשויות, בנייה של גן ילדים למטה ומעון יום למעלה. אם אתם לא מתקצבים את מעון היום למעלה איך הם יתחילו את הבנייה? מה, תוך כדי השנה יהיו שם פועלים ומנופים ויתחילו לבנות מעל הגן? איך אתם מוצאים לזה פתרון? אנחנו דרשנו מכם לערוך דיון על העניין הזה. אשמח לדעת אם התקיים דיון ומה הפתרונות שאתם מציעים.

בנושא עירוב שימושים – קודם כול, נכון שמעונות יום עברו למשרד החינוך. אנחנו כרגע מיישרים קווים עם בקשות שהיו במערכת במשרד הכלכלה. הקול קורא של 2022 ייתן תעדוף לבקשות קיימות במערכת שם, זו החלטת השרה, אבל יהיו גם בקשות חדשות.

לנושא עירוב שימושים אנחנו מקיימים ועדה. יש לזה המון היבטים. רק לפני שבועיים הייתי בדיון על בית ספר כזה שנמצא בתוך מגדל מגורים בתל אביב. יש גם עניינים פדגוגיים. כולנו רוצים לצמצם בשטחי ציבור. יש מסמך הבנות עקרוני. פיצלנו אותו לבקשתכם למסלול המהיר יותר, שזה גנים בבנייני מגורים, שזה קצת יותר פשוט לקבל הסכמות מן הלשכה המשפטית, מן החשבות, כי יש כאן מורכבויות. זה כן הולך לקראת אישור, נושא של גנים בתוך בנייני מגורים, כדי לשחרר לא מעט תוכניות של רמ"י שממתינות לדבר הזה. עירוב שימושים ככלל – על נושא הפדגוגיה היה דיון ראשוני. לא כולם משוכנעים בתועלות וביתרונות. לגבי בית הספר בתל אביב כעסו עלי איך אנחנו מאשרים בית ספר שבו ילדים לא ירדו למטה ולא ירגישו את הקרקע. יש גם צדדים אחרים לדבר הזה, אבל אנחנו כן עובדים על המסמך הזה ורוצים לפרסם אותו.

מתי המסמך הזה יהיה מוכן?

אני בהגהות משפטיות של המסמך הזה, זה תלוי לא רק בנו. להערכתי הוא יהיה מוכן עד סוף שנת 2022.

כלומר עד ספטמבר הוא לא יהיה.

זה מסמך הבנות להבא לתוכניות שמוגשות היום, לתוכניות שהיום יופקדו.

זה בדיוק הבעיה. תחשבי כמה אותן רשויות יכולות לחסוך ואיך הן יכולות עכשיו לתקצב את זה גם בלי המימון שלכם. הם יקימו את המרכז המסחרי הזה, יהיה להם גם שטח של ארנונה, הם ימצאו קבלן שיוכל להשקיע בזה, ותוך כדי בניית המרכז יבנו גם שני גני ילדים למטה. את יודעת מה, הוא אפילו לא ייגע בסכומים שלכם של 20 מיליון שקל לשיפוץ מבנים. זה יכול להתחיל עכשיו. אם אתם בתוך כמה שבועות תסיימו את זה תאמיני לי שהקבלנים יתחילו לזרז עניינים, לספטמבר כבר תמצאו פתרון למחסור בגני ילדים. למה לעכב את זה?

יש גם צדדים אחרים לכל ההליך של עירוב שימושים, מה הסחיר שיהיה. היה דיון שלם על אילו סחירים אנחנו נאשר ואילו לא. לא כל סחיר נאשר, כדי שכולנו לא נמצא את עצמנו אחר כך במבוכה גדולה מול תוכניות שלא רצינו להגיע לשם.

ברוך ה' אנחנו לא המדינה הראשונה שמתנסה בדברים האלה. יש כמה מדינות וערים גדולות ומפוארות, ניו יורק, לוס אנג'לס, ברלין, שאכן עושות שימוש במבנים מעורבים. אפשר ללמוד הרבה ממה שקיים שם. גם אם יש אתגרים וצריך פתרונות ספציפית לחברה הישראלית אז כמובן זה דורש זמן דיון. להאריך את זה יותר מדי – אנחנו מבקשים שתביאו סוג של מתווה בתוך מספר שבועות כי זה יכול לתת לנו פתרון אדיר למצוקה כבר בספטמבר הקרוב.

בספטמבר הקרוב זה לא יקרה.

אני לא רואה שהדבר הזה יכול לסייע במחסור של ספטמבר הקרוב אבל בתוכנית חומש – אני לא רוצה להתחייב על דברים שאני לא יכולה לקחת עליהם אחריות. הצגתי שזה יוגש עד סוף השנה. אלה נושאים שנמצאים לא רק אצלנו, זה גם פדגוגיה, זה גם הלשכה המשפטית, זה עוד גורמים, משרד הבינוי והשיכון, רמ"י – כולם מעורבים במסמך הזה. אבל יש טיוטה ועובדים עליה.

התבחין של אכלוס כיתות בערים בתנופת פיתוח, גם הסכמי גג והכול, התבחין על מתי אתם מאשרים את הבנייה – האם מצאתם פתרון לאפשרות להקדים את זה, בייחוד בערים שבהן אתם מבינים שזה בעיקר משפחות צעירות?

אנחנו מתחת ל-5,000, אנחנו לא בתוך ההסכם, אבל עדיין אנחנו בונים הרבה.

כמה אלפי יחידות דיור בערים מסוימות כמו שוהם, מודיעין, תל מונד.

את מתכוונת לקיצור לוחות זמנים של תכנון?

לא. יש לכם תבחין מתי אתם נותנים את ההרשאה להתחיל לבנות את כיתות הלימוד ואת גני הילדים. לין קפלן, אם את רוצה להתייחס.

כן, אני אחדד. יש לכם בקריטריונים הרבה מאוד פרמטרים שמקבלים משקל כזה או אחר. למשל תל מונד לא אשמה בכך שהיא לא פריפריה ולא אשמה בכך שהמעמד הסוציו-אקונומי שלה הוא כזה וכזה. יושבת-ראש הוועדה מדברת על מתן משקל לתנופת הפיתוח, לקצב הצמיחה וליחידות שמתאכלסות. פה צריך לתת מענה כי אם אותן שכונות מתאכלסות יתר הפרמטרים לא משנים. מה שמשנה הוא שצריך שם כיתות לימוד, אם הבנתי את כוונתך.

אם הבנתי אותך נכון אז כן, יש משקל שם.

לא שאלתי אם יש משקל. העניין הוא לשים את זה בחזית, שאותם ישובים שיש בהם קצב פיתוח גבוה שדורש כיתות לימוד, שיהיו שם כיתות לימוד, מעבר ליתר הפרמטרים.

למשל לאשר את כיתות הלימוד לפני שיוצאת החוברת או לפני שמתחיל האכלוס עצמו. ראש העיר יודע שהשכונה נבנית, המבנים עדיין לא קיבלו טופס 4, אבל בספטמבר יתחילו להיכנס משפחות חדשות.

לדעתי זה נוגע בחוסר. אם לא היה חוסר של כיתות אז לא הייתה הבעיה הזאת.

הם לא נותנים הכרה בצורך.

אנחנו נותנים את ההכרה.

קריטריונים למי שיש לו הכרה בצורך הם אחרים, אבל זה נותן את ההכרה בצורך. אני קיבלתי הכרה בצורך לפני שבניתי כי ידעו שיש תוכניות.

השאלה מתי מאשרים בכלל להתחיל לבנות את גני הילדים.

זה תלוי בתקצוב. אם יקבלו את 3,000 הכיתות שהיא מדברת עליהן עכשיו לא תהיה בעיה לאף אחד. אני לא הייתי בדיון כזה בחמש השנים הראשונות שלי בקדנציה, לא הייתה שום בעיה.

זה קשור לחוסר, לצערי.

יש פה פער של 3,000 כיתות, מזה נובעת כל הבעיה. אם יפתרו את זה בצורה של קופסה וייתנו את המענה אז לא תהיה בעיה, ולא משנה אם היא בונה עכשיו או אחר כך. יש לה כבר הכרה בצורך, היא לא צריכה את זה.

אנחנו מדברים על התקצוב.

אנחנו מדברים על התחלת בנייה.

אנחנו גוררים רגליים כי כבר שלוש שנים, בעקבות חוסר התקצוב, אנחנו מכירים את ההכרה בצורך אבל התקצוב נדחה כי היא לא יכולה לתת לכולם.

אם יש לך עכשיו שכונה חדשה, מתי אתה מקבל את התקצוב לכיתות הלימוד?

כרגע זה נגרר. יש מחסור ב-3,000 כיתות, כך שכרגע לא משנה מתי אני אאכלס, כי אין לה, כי קודם היא צריכה להדביק את הפער של הקודמים שהיא עדיין לא נתנה. כרגע כל הזמן אנחנו מדביקים את הפער, במקום פעם אחת לסגור את הפער ואז להתחיל את הכול מאפס. אנחנו כבר שלוש שנים באותו דיון, שמדביקים פער, מדביקים פער. תסגרו פעם אחת את הפערים. יושבת כאן תושבת ראש העין. כולנו באותה צרה. זה לא קשור לעיר כזאת או אחרת. 3,000 כיתות שחסרות גורמות לכל התלמידים נזק כי אין מספיק גנים באף שכונה חדשה שנבנית, ולא יהיו מספיק גנים כל עוד לא יסגרו את הפער, כי מה לעשות, אילנית יכולה לעשות שמיניות באוויר אבל עדיין יש לה מספר מוגבל של כיתות בשנה והיא תיתן למי שאצלו כרגע הילדים כבר יושבים בחוץ.

יש שני פתרונות פרקטיים לעניין הזה. אחד הוא הקדמת תוכנית החומש לעכשיו, שזה פתרון פרקטי. אם יקדימו את הרשאות התקצוב מתוכנית החומש יהיה פתרון ל-3,000 כיתות. הפתרון הפרקטי השני הוא מתן אפשרות למימון ביניים.

נושא של רשות איתנה, שאצלנו הוא מורכב כי הייתה ועדה קרואה, היו כל מיני דברים, אני מבקשת שזה לא יהיה אחד הפרמטרים אלא היכולת של הרשות לתת את מימון הביניים הזה.

יש פה שני פתרונות פרקטיים אפשריים. השילוב של שניהם אולי יהיה הכי טוב. אני חושבת שכל אחד מהם יכול לתת מענה. אני מבקשת מאוד, בואו נתמקד בפתרונות הפרקטיים הללו.

לצלע הזאת צריך גם את משרד האוצר כי המנכ"לית והשרה כן מובילות את שני הדברים הללו, גם פתיחת תוכנית החומש וגם הקדמת כיתות.

המפתח הוא הישיבה שלך ב-7 בערב, אם תצליחי להביא תוצאות חיוביות.

לא רק זה, אני גם אתקשר עכשיו למנכ"לית ולשרה כדי שהן ייגעו בנקודה הזאת כאשר הוא יושב אצלן במשרד, אל תדאג.

למנכ"ל רם בלינקוב. לא למנכ"לית. מנכ"לית משרד החינוך לא תוכל לעזור. מי שצריך לעזור זה רם בלינקוב.

מעבר לפניות הפרטניות של מספר רשויות מקומיות, שאני אעקוב אחריהן מקרוב כדי לראות שבאמת ניתן מענה, אנחנו נקדם עכשיו, ואני מבקשת את הסיוע ואת ההירתמות שלכם כדי לנסות לפתור את המצוקה הזו לראשי הרשויות.

דבר ראשון, הקדמה של ההרשאות לבנייה לחמש השנים הקרובות לערים איתנות.

דבר שני, אנחנו מבקשים שרשויות שיש להן יכולת תקצוב, אני מניחה שכולן מוגדרות כרשות איתנה, מי שמסוגל לתקצב את זה - - -

זה לא קשור לרשות איתנה.

אנחנו לא קבענו את התנאי הזה. זו הצעה כללית בלי קשר לרשות איתנה.

בואו נגיד אולי: רשות שלא נמצאת בגירעון, או שמסוגלת לעמוד בהלוואה. יקבלו אישור לתחילת בנייה של אותן כיתות, מבחינתנו כבר ממחר. אני מבינה שגם פניתם למשרד האוצר בעניין זה. אנחנו נקבל מהם תשובות.

זה החשב הכללי.

אנחנו נדאג לזה גם כן מטעם הוועדה.

הדבר השלישי, אנחנו מבקשים מכם תוך 60 ימים להביא לוועדה קריטריונים לנושא עירוב מבנים, שלפחות ייצאו בצורה סופית ממשרד החינוך. תנו לי לטפל בזה מול המשרדים האחרים. אני מבקשת להקציב לכם זמן, 60 ימים כדי להביא את זה בפנינו, כדי שנוכל להתקדם ביחד עם כל העולם. מה לעשות, קרקעות נמצאות במחסור ואם אנחנו יכולים גם להיות ירוקים יותר וגם לסייע וגם כך לפתור את המשבר הזה אז אני מבקשת ללחוץ על זה עם רגל על הגז. אם יש בעיות מול משרדים אחרים – מיד לעדכן אותי, תאמינו לי שאני אדע איך לטפל בזה שם.

אלה שלושת הדברים. ואחרי הפניות הפרטניות אם יש עוד רשויות שצריכות - - -

אני מבינה שזה בית אריה ואלעד.

וכפר שמריהו.

לגבי כפר שמריהו הנחיתי, פשוט הכדור אצלם. אם אתה רוצה פסילה אז אתה מוזמן.

הוא יעביר את זה ואני אעקוב אחרי הדברים מקרוב.

וכמובן אם יש לראשי רשויות מקומיות מקרים פרטניים שדורשים טיפול נקודתי, תפנו את זה אלינו לוועדה. אני אעשה אחרי כן מעקב אישי כדי לוודא שאולי נצליח לפתוח את שנת הלימודים עם כמה שיותר כיתות. קשה לי להאמין שעכשיו זה יקרה, אבל ככל שנצליח לצמצם השנה את הפערים הללו ואולי נצליח לסייע בצמצום המחסור של 3,000 כיתות לא ייווצרו פערים בשנים הבאות.

אני רוצה להודות לכולם, גם לרשויות המקומיות ולראשי הרשויות הנהדרים שמגיעים לוועדה כדי להילחם על מה שמגיע לתושבים שלהם, ותודה רבה למשרד החינוך.

עוד נקודה אחת שנוגעת למשרד האוצר היא נושא פתיחת תוכנית החומש בעניין 17,000 כיתות.

זה הרשאות לחמש השנים הקרובות, שהם פשוט ייתנו את זה מיד, מבחינתי.

לא רק הקדמה אלא לפתוח את המסגרת שנקבעה ל-17,000 כיתות לדיון מחדש לפי צרכי המערכת.

דיון ההמשך יתקיים היום לאחר סגירת המליאה, לדעתי בשעה 7 בערב, אל מול משרד האוצר.

אני רוצה להודות לכולכם שהגעתם. תודה רבה. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:25.