פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



2
ועדת המשנה לתקציבי הספורט של ועדת החינוך, התרבות והספורט
30/05/2022


מושב שני


פרוטוקול מס' 9
מישיבת ועדת המשנה לתקציבי הספורט של ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, כ"ט באייר התשפ"ב (30 במאי 2022), שעה 12:00

שילוב ספורטאים מצטיינים בצה"ל בפעילות אגודות ואיגודי ספורט

חברי הוועדה: סימון דוידסון – היו"ר

חנן דצינגר - סגן ראש מינהל ספורט הישגי מינהל הספורט, משרד התרבות והספורט

ורד והב - מנהלת אגף איגודי ספורט תחרותי, מינהל הספורט, משרד התרבות והספורט

גיא דגן - מנהל תחום דעת וממונה על החינוך הגופני, משרד החינוך

נורית תרזה - מדריכה מרכזת ארצית שיפור כישורי למידה, משרד החינוך

אל"מ אלון מצליח - מפקד מיטב, צה"ל

רס"ן מאור כהן - רמ"ד שירותי ייחודי ממיטב, צה"ל

ניצן מיכל - דוברת מפקד מיטב, צה"ל

אלמוג חגאמה - נהג של מפקד מיטב, צה"ל

מיכה נוי
אסף ונינגר
–
–
חוקר במחלקת המחקר והמידע, הכנסת
חוקר במחלקת המחקר והמידע, הכנסת

דניאל אורן - מנהל היחידה לספורט הישגי, מכון וינגייט

זאב עצמון - מתאם ואחראי חיילים ספורטאים באיגוד השחייה, איגוד השחייה

אבי לחיאני - מ״מ יו"ר ההתאחדות, ההתאחדות הישראלית לספורט נכים

יצחק צחי וייס - חבר ועדה מקצועית, איגוד הכדוריד

יובל בן מרדכי - מאמן נבחרת ישראל באופני כביש לגברים

ערן עטייה - רכז, איגוד הכדורסל

ורד דשא - עו"ד, ספורטאית, אם לספורטאי, מומחית למשפט ספורט

דרור חסון - מנהל מחלקת נוער

אלכס שטילוב - ספורטאי אולימפי

דוד פיצחדזה - חייל בסדיר, אלוף ישראל ג'וניור בג'ודו

שחר עגור - ספורטאי

רותם עמיחי - חייל, ספורטאי מצטיין

נופר מעוז וילנר - ספורטאית

נעמה גזית - ספורטאית

תמר סטולר - ספורטאית

אילן קהרמני - ספורטאי

ספיבק שלומי - ספורטאי

קרסטני נריה - ספורטאי

גואטה עדי - ספורטאי

מרדכי צדקיהו - ספורטאי

שיר תרזה - ספורטאי

דודי וינרד - ספורטאי

בוריס טברובסקי - ספורטאי פעיל לשעבר

בדש עינת - אורחת הוועדה

ליאת פרידמן - מנהלת

נאוה סתיו לוי - אם לחיילת ספורטאית

ורה סטרטייבסקי - נציגת קבוצת ההורים




משתתפים (באמצעים מקוונים)
גיא ענבר - מנהל אגף קשרי ממשל ורגולציה, ההתאחדות לכדורגל

חגי פלק - נציג רשות מקומית - עפולה

לידיה צוקרמן חטואל - מאמנת

אתי דנן – סגנית מנהלת הוועדה
מיטל אליהו

מאיר פרץ


שילוב ספורטאים מצטיינים בצה"ל בפעילות אגודות ואיגודי ספורט

צהריים טובים לכולם, שמח מאוד שהגעתם. הדיון היום הוא דיון חשוב מאוד, הוא נוגע לספורט הישראלי ולספורטאים שלנו. נעסוק בתהליכים לקראת הצבא ותוך כדי הצבא שפוגעים במאות ספורטאים במשך השנים, עשרות רבות כל שנה. דבריי מכוונים לכל ענפי הספורט, לא משנה באיזה ענף ניגע. אתן דוגמה לפני שאנחנו מתחילים: יושב לידי ספורטאי ששם את התעמלות המכשירים הישראלית על המפה – אלכס שטילוב. ארבע פעמים השתתף במשחקים האולימפיים, אלוף אירופה. אין מי שלא מכיר אותו ולא רק מהריקודים, אתי, אלא הרבה לפני. אלכס שטילוב, הספורטאי הגדול, בפעם הראשונה שהגיש בקשה לקבל מעמד ספורטאי – לא קיבל. הוא היה צריך לדחות את הגיוס שלו פעמיים כדי לקבל מעמד ספורטאי פעיל. גם לאחר שקיבל מעמד זה, בחצי שנה הראשונה לשירות, כמעט ולא התאמן מכיוון שתפקידו היה לסחוב ארגזים על הגב, מה שגרם לו להחמיץ אימונים, מחנות אימונים, תחרויות וכן הלאה.

ארטיום דולגופיאט, אלוף אולימפי של מדינת ישראל. מי חשב שלמדינת ישראל יהיה אלוף אולימפי. אתם יודעים מה הוא עשה בצבא? היה עובד רס"ר. שש שעות ביום בשמש, בגשם, היה צריך לנקות, לסחוב ולהחמיץ אימונים. בסופו של דבר, כל הספורטאים שמגיעים לבסיסים שלהם, כדי להמשיך את הפעילות הספורטיבית שלהם ברמה הגבוהה ביותר תלויים בגחמות של המפקדת או המפקד שלהם. כל מה שאני אומר לכם הוא בתור אדם שהיה יושב-ראש איגוד השחייה. התעסקתי בזה יום-יום. לא אשכח מקרה אחד, דניס לוקטב, החמיץ אליפות אירופה כי היה חשוב מאוד שהוא יעשה שבוע אבט"ש. הוא החמיץ את ההשתתפות באליפות אירופה.

חברים, נושא הספורטאים בצבא הוא נושא חשוב לספורט הישראלי. להלן כמה נושאים שיעלו בדיון: הקריטריון, היום, כדי להיות ספורטאי פעיל או מצטיין יש קריטריון שצריך לעבור. בשחייה מדובר על ניקוד בין-לאומי, בהתעמלות מדובר בתוצאות שצריכים לעשות באליפות אירופה וכדומה. בכדורגל אתה צריך להיות בסגל הנבחרת של נערים א' ואם אתה לא בסגל אז אתה לא יכול להיות בלופ של לקבל ספורטאי. אני יודע כמה מדינת ישראל עושה שגיאה עם הנושא של הקריטריונים. כדי לקבל מעמד ספורטאי אתה צרי להיות מצטיין בגיל 16, בכל ענף. אם אתה לא מצטיין בגיל 16 אין לך שום סיכוי לקבל מעמד ספורטאי. יש ענפי ספורט שבגיל 16 רק מתחילים את הפריחה שלהם ומגיעים לשיא בגיל 21-22. יש ספורטאים רבים, אלכס אחד מהם, שבגיל 16 לא עשו שום דבר, לא ידעו מי הוא. אבל, כשאלכס התגייס, חצי שנה לאחר מכן הוא היה שביעי באליפות העולם.

יש דוגמאות משחייה, אתלטיקה והרבה מאוד ענפים. לאנשים האיגודים אין כמעט יכולת התערבות בנושא של קבלת מעמד ספורטאי בצבא. יש נושא של קריטריונים. יושב פה זאב עצמון, הוא אחראי באיגוד השחייה, שנים רבות אני מתמודד איתו בנושא, אין לו כמעט יכולת התערבות במי יקבל ומי לא, יש קריטריון וצריך ניקוד. אם יש ספורטאית מוכשרת שאין לה את הניקוד הזה, אין לה סיכוי לעמוד מול הוועדה וכך אנחנו מאבדים אותם. עוד ספורטאי, ועוד ספורטאית. יש בכל איגוד מנהל מקצועי, למנהל המקצועי אין אפשרות להשפיע על מי מוכשר ומי לא מוכשר. הוא לא יכול להצביע על מישהו שבגיל 16 הוא לא יודע מה ואנחנו יודעים שבעוד שלוש שנים תהיה הפריצה שלו, אבל אנחנו מאבדים אותו כי הוא כבר הולך לצבא.

המזל חשוב לספורטאי, כשאתה מגיע למפקד שמבין מה זה להיות ספורטאי אז יש לך מזל ואתה יכול להתאמן כין שש שעות צבא ביום כעובד רס"ר, כסבל, הוא בלתי-אפשרי לספורטאי שצריך להתאמן פעמיים ביום, לפעמים שלוש שעות בוקר ושלוש שעות ערב. הספורטאים מסיימים את אימון הבוקר וצריכים לרוץ לבסיס שלהם ושש שעות לעבוד בתנאים לא תנאים, ולנסוע שעתיים באוטובוסים, כי הכלל אומר – מרחק אווירי של 60 ק"מ מהבית. מרחק כזה יכול לקחת בכבישים של היום גם שלוש שעות והוא צריך גם לחזור חזרה, והוא צריך לעשות אימון ערב. איך הוא יכול להיות ספורטאי. הדבר הכי גרוע שעליו אנחנו צריכים לדבר פה היום – יש לנו כאן את מפקד מיטב, תודה שבאת, זה כבוד גדול – צריך להבין שהספורטאים והספורטאיות הם אנשים מדהימים שיכולים לתרום לחברה ולספורט ולחינוך בצורה מאוד משמעותית. אם אלכס שטילוב או שגיא מוקי היו מגיעים לבית ספר שלוש פעמים בשבוע ומרצה לילדים ומשפיע על הילדים, הוא היה תורם למדינת ישראל הרבה יותר מאשר להיות עובד רס"ר או לגרוף עלים ברחוב ולהדליק ממטרות – שזה מה שרובם עושים.

אנחנו צריכים להבין אחת ולתמיד שמאגר הספורטאים, כ-900 תקנים, חייב לגדול באופן משמעותי וחייבים להבין שהספורטאים הם אנשים שאפשר להציל אותם לטובת הילדים, לטובת החינוך, לטובת אגודות אחרות בספורט. יש אפשרות לעבוד איתם, הם אנשים מדהימים שיעשו מה שאומרים להם. ארטיום נשאר עובד רס"ר כי הוא לא עושה בלגאן, הוא שותק ועושה מה שאומרים לו. הדיון יהיה מעניין, כל מי שירצה ידבר. נתחיל עם אלכס שטילוב שביקשתי במיוחד שיגיע. אלכס הוא דמות ציבורית מאוד בולטת בעולם הספורט וחשוב שזה יבוא ממנו ושכולנו נבין שיש לנו בעיה שאנחנו צריכים לפתור. אלכס, בבקשה.

צהריים טובים לכולם, שמח מאוד שהזמנתם אותי. בתור ספורטאי אולימפי לשעבר. עשיתי שירות מלא בצה"ל, שלוש שנים ושלושה ימים – בלי קיצורים – ואני חושב שאחד הדברים החשובים הוא שלא הגורמים המקצועיים קובעים מי יקבל מעמד ספורטאי ומי לא. ברוב המקרים מסתכלים על הנתונים היבשים, אם אותו מועמד הגיע להישגים או לא הגיע להישגים עד גיל 18. אני לא הגעתי לשום הישג בנערים ולכן לא קיבלתי מעמד ספורטאי פעיל בפעמים הראשונות שביקשתי זאת. ברגע שקיבלתי מעמד שכזה שמחתי כי הייתה לי אפשרות להמשיך את הקריירה הספורטיבית שלי.

דבר שני, הרוב תלוי במזל, איפה אתה נופל ועל איזה מפקד. אם הוא בכלל מעוניין לעזור ולתמוך בך ומבין שספורט זה כל מה שעשית עד הצבא ואתה מתכוון לעשות את זה אחרי הצבא. דבר שלישי שהוא מאוד חשוב, אני חושב שכל ספורטאי ישמח לעשות שירות משמעותי ולא לבוא לבסיס והעיקר להיות שש שעות או לחפש דרך איך לא לעשות עבודה פיזית. אני חושב שספורטאי יכול להיות מאוד יעיל אם הוא ילך לבתי ספר וחוגים ויעבוד עם הילדים. אני חושב שצריך לבוא שינוי ומודה לכם עבור ההזמנה. אשמח גם לעזור בהמשך בכל מה שצריך.

תודה רבה, אלכס. נעבור לסקירה מאת נציג מחלקת המחקר והמידע של הכנסת שאספה נתונים ותציג אותם. נציין שלפני שבועיים היה מאמר בישראל היום בנושא והוא נשען על הנתונים שהצגתם.

( מלווה דבריו בהקרנת מצגת).

תודה רבה, שמי מיכה נוי ממרכז המחקר והמידע של הכנסת, המסמך נכתב לבקשתו של חבר הכנסת סימון דוידסון. בסקירה נביא את תמצית הדברים, נציג את תהליך קבלת המעמד ותנאי הישורת של הספורטאים, נתונים שקיבלנו מצה"ל על אודות הספורטאים וקשיים והצעות שיש בשירות של הספורטאים. תהליך אישור מעמד הספורטאים נעשה על ידי שני גורמים מרכזיים: הצבא ומינהל הספורט. הצבא מעביר את מספר המקומות שמתפנים במכסה למינהל הספורט, מינהל הספורט מבקש מהאיגודים את רשימות הספורטאים ובעצם מדרג אותם ברשימה שבהתאם לכך ועדת הספורט שיש בה שני נציגים מהצבא ואחד ממינהל הספורט, מדרגת את הספורטאים ונותנים את האישור למעמד שלהם.

ישנם שלושה סוגי מעמדות של ספורטאים בצבא: פעיל, מצטיין ועילוי. לגבי פעיל ומצטיין אנחנו נעסוק בהמשך בהרחבה. לגבי העילוי, אומר שהם מתגייסים אבל מקבלים דחיית שירות לאור העובדה שיש להם חוזה חתום בחוץ לארץ, לכן תנאי השירות שלהם פחות רלוונטיים. לגבי דרישות מקצועיות אז יש קודם כל דרישות מינימום שנקבעו על ידי מינהל הספורט ובהתאם לזה כל ספורטאי יכול להיכנס לתהליך. אם הוא לא עובר את תנאי הסף אז הוא לא נכנס לתהליך, אם הוא עובר את תנאי הסף אז יש 16 דרגות הישג שמדורגות מהגבוהה לנמוכה ובהתאם לזה מכניסים את ההישגים שלו וכך נקבעת דרגת ההישג שלו. הדבר מושפע גם ממקומות פנויים במכסה – ככל שיהיו יותר מקומות פנויים כך יהיו יותר ספורטאים שמקבלים מעמד. בנוסף, יש השפעה לשיקול דעת המנהל המקצועי.

ישנם שלושה תנאים מרכזיים והראשון הוא מרחק שלא יעלה על 60 ק"מ מהבסיס אל מתקן האימונים. הדבר השני – ופה ההבדל העיקרי בין ספורטאי פעיל לספורטאי מצטיין – זה מספר השעות של השירות ביום. המצטיין ישרת עד שש פעילות ביום בבסיס והספורטאי הפעיל ישרת יומיים מלאים ועוד שלושה ימים שבהם ישרת עד שש שעות ביום. לגבי חופשות: לשני המעמדות האמורים יש עד 90 ימים של חופשה מיוחדת ועוד 120 ימי דח"ש בשנה במידה שהם זקוקים לכך.

מ-2017 ועד 2020 מספר המקומות במכסה עמד על 725 ספורטאים, ב-2021 הוא עלה ל-835 . בתרשים השני אפשר לראות את החלוקה באחוזים למעמדות. רוב הספורטאים המשרתים בצבא הם תחת הגדרת "ספורטאי פעיל", כרבע עד שליש מתוכם במעמד מצטיין, ומעט מאוד במעמד של עילוי. התרשים הבא מתאר את שיעור הספורטאיות בתוך כלל הספורטאים. ניתן לראות בגרף הירק האמצעי שישנה ירידה מ-2017 ועד-2021 מ-28% ל-21%. זה תואם גם לשקופית הקודמת שראינו שרוב הספורטאים הם במעמד פעיל. ניתן לראות בגרף התחתון, הכחול, שמציג את הירידה המשמעותית מ-23% ל-9%. זה המעמד הפעיל. נאמר שבמעמד מצטיין ישנה עלייה.

כדי לקבל הבנה מהם הקשיים של הספורטאים בצבא פנינו למינהל הספורט וגם לאיגודים השונים. לא ארחיב בכל הדברים שעלו, הם מפורטים במסמך ומן הסתם יפורטו בדיון. ניגע בשני דברים מרכזיים, הראשון הוא המרחק של בסיס השירות, כפי שהזכיר היושב-ראש, המרחק מבסיס השירות למתקן האימונים הוא גדול מדי יחסית לחלק גדול מהספורטאים. 60 ק"מ ביום רגיל זה לוקח הרבה זמן. זה דורש מהם נסיעה ארוכה במקום אימון או מנוחה. הדבר הנוסף הוא שעות אימון. יש ספורטאים שצריכים להתאמן ביום ולא בלילה, אם הם משרתים ביום אז בשעון חורף זה בא לידי ביטוי בצורה חזקה.

בשקופית הבאה תוכלו לראות הצעות שעלו ממינהל הספורט ומהאיגודים השונים. גם פה אנחנו לא נרחיב, ההרחבה נעשתה במסמך וגם בטח שידברו על זה פה, בדיון. שני דברים חשובים שהוזכרו קודם: שירות משמעותי כמורים חיילים או כמאמני כושר ושחייה, הדבר הנוסף הוא קיצור המרחק בין הבסיס למתקן האימונים שיעזור מאוד לספורטאים. תודה עבור ההקשבה.

תודה רבה, אלו נתונים יבשים שמחלקת המחקר והמידע מספקת על מנת שנבין שכל מה שאמרתי וכל מה שאמר אלכס הם לא דברים באוויר אלא מגובים בנתונים שנבדקו. המצוקה אמיתית, זה לא משהו שלא קיים, הוא קיים בשטח. אני רוצה להעביר את רשות הדיבור לחנן דנציגר, סגן מנהל מינהל הספורט שאמון על הנושא של חיילים ספורטאים בין יתר תפקידיו. חנן, בבקשה.

תודה, סימון. אתייחס קודם כל למה שמיכה נוי התייחס. ניהלנו שיח רב, חלופת מיילים כמעט בלתי נגמרת. דרך קבלת הספורטאי: חשוב להבהיר את הנושא. קבלת מעמד ספורטאי מצטיין מתחיל למעשה במנהל המקצועי של האיגוד ובמנהל האיגוד. אנחנו מקבלים רשימות, אנחנו מבקשים מהאיגודים להעביר את הרשימות של הספורטאים שאמורים לקבל מעמד בצבא. אחרי שאנחנו דנים עם המנהלים המקצועיים, אם מנהלי האיגודים, בהתאם לקריטריונים הסדורים שיש עכשיו, אנחנו בוחרים או נותנים מעמד לספורטאים שמבקשים. לרוב, רוב הספורטאים שהאיגודים מבקשים – בשנה האחרונה, אני נמצא קצת יותר מחצי שנה בתפקיד – לא סירבנו לאף ספורטאי שעמד בקריטריונים או היה ליד לקבל מעמד ספורטאי פעיל.

לאחר הדיון מול האיגודים הספורטאים מקבלים הודעה באמצעות האיגוד, שמהווה גורם משמעותי. האיגוד מודיע להם על מעמדם החדש ובהתאם לזה הצבא מגייס אותם.

אתה אומר שההחלטה היא שלכם, של מינהל הספורט?

הצבא הגדיל את המכסות. אני פותח סוגריים, הגעתי משירות אחר ולא הכרתי את המושג "ספורטאי מצטיין", הכרתי את הצבא ממקום אחר, אני רוצה להגיד לכם שאני נפעם מפעילות מפקד מיטב ומרס"ן מאור כהן שהם שני אנשים מדהימים. לא נתקלתי בידיים פתוחות ומושטות לכל רעיון שהבאנו, כל אתגר ששמנו בפניהם. לא נתקלתי פעם אחת בסירוב.

אז הבעיה היא מינהל הספורט.

אני לא יודע איך אתה מנתח את הבעיה. כרגע המכסות גדלו ל-835. בוחרים את הספורטאים על פי קריטריונים והם נבחרו לקראת מרץ על פי קריטריונים שהיו בשנה שעברה טרם הגעתי לתפקיד. ראינו שגם היום אנחנו צריכים לשנות את הקריטריונים כדי לראות איך אנחנו מקלים קצת בענפים הזה. ברוב הענפים אין בעיה, אנחנו יושבים עכשיו על המדוכה עם צוות מקצועי שכולל כמה מנהלי איגודים, הזרוע של הממשלה לספורט הישגי והיחיד לצעירים, ואנחנו בוחנים את הקריטריונים כדי לרענן אותם. אני לא רואה פה אשמים כי אני חושב שאין כמעט ספורטאי ברמה טובה, סבירה שעומד בהמלצות של אנשי המקצוע שלא קיבל מעמד. כמעט ולא שמעתי על ספורטאי כזה. אני מכיר קצת דוגמאות של ספורטאים שעשו כברת דרך ארוכה מגיל ילדות והגיעו לגיל 18 ולא עמדו בקריטריונים. אנחנו מבינים את הבעייתיות, אדוני, אתה באת מעולם הספורט וגם אנחנו וכולנו מבינים את הצורך במציאת פתרונות עבור ספורטאים צעירים.

חנן, אתה מציג את זה יפה אבל המצב לא ורוד. אני בא מהשטח, עזוב חבר כנסת, אני יודע מה המצב ואני יודע כמה טיפלתי בזה. אנשים יתארו זאת בהמשך אז יש לנו בעיה.

אני לא יודע מה היה פעם.

עד לפני שמונה חודשים.

אני יודע מה שמתחולל בחצי שנה שבה אני נמצא. ספורטאים שעומדים ליד הקריטריונים ויכולים לפרוח ולהצליח, נעתרנו לבקשות שלהם. זה תהליך שקורה פה. אני חושב שהאיגודים עושים עבודה נהדרת. הם מבינים את המשמעות שמי שמקבל מעמד של ספורטאי, יש לכך משמעות. גם האיגוד נותן משמעות למי שמקבל את המעמד וזה חלק מהשיח שאנחנו מנהלים עם האיגודים. זה לא שכל אחד שמצליח לבעוט את הכדור למסגרת מקבל מעמד של שחקן פעיל. הוא צריך להיות באיזשהו מקום. ראיתי פה את ערן עטיה, אני רוצה להחמיא לאיגוד הכדורסל. לא כל מי שמשחק כדורסל מקבל מעמד, ממש לא. הוא אומר שמי שיקבל מעמד בשיתוף שלנו – צריך לדעת שזה מגיע לו. זה חלק מתהליך ואני אומר את זה שוב: אנחנו עובדים מול האיגודים בצורה הדוקה ונענים כמעט לכל בקשה שלהם.

שתי שאלות. שאלה לגבי המכסה, מ-2015 זה היה 725. היום אנחנו ב-2022 ויש לנו 835.

נכון.

אוקיי, לאיזו מכסה מינהל הספורט היה רוצה להגיע? לפי השטח, לפי ההתקדמות של הספורט הישראלי.

לכמה שיותר, אבל יש פה תהליך שקורה, אתה יודע זאת כאיש ספורט. יש לא מעט ענפים חדשים שמתפתחים שעדיין אין שם מסות. ניקח למשל את תחום הסקייטבורד שהתחיל לא מזמן והוא יגדל בעתיד. יש כדורסל שלוש על שלוש.

חנן, אני בא מעולם השחייה. בשנת 2016 קיבלתי איגוד שחייה עם 2,200 שחיינים, היום יש קרוב ל-7,500 שחיינים. יש אותה מכסה לספורטאים. הענף גדל פי ארבעה, ההישגים גדלו פי עשרה אבל יש אותה מכסה. יש פה אנשי איגודים שידברו עוד מעט. הנושא של המכסות הוא - - -

אין בעיה של מכסות, סימון, יש לנו עוד 100 מכסות אבל אי-אפשר ששחיין גב ששוחה 57 שניות יוגדר כספורטאי פעיל.

זאת הבעיה שלך, התוצאה לא מעניינת אותי, מעניין אותי הפוטנציאל שלו. יש עשרות דוגמאות לספורטאים שבגיל 16 היו כלום ושום דבר ובגיל 20 פתאום היו בגמר אליפות אירופה.

אם המנהל המקצועי ימליץ עליהם אנחנו נקבל אותם.

אבל זה לא יכול לקרות כי יש קריטריון של ניקוד בין-לאומי.

סימון, אני אומר בצורה חד-משמעית - - -

אני זאב עצמון מאיגוד השחייה, אני אחראי על החיילים הספורטאים באיגוד. אנחנו המלצנו עכשיו על שחיין שהאמנו בו, קיבלנו, היה לו ניקוד קרוב. אני מגיש את החיילים שנתיים לפני שהם מתגייסים.

על פי בקשה של המינהל.

ברור, כשהם מסיימים כיתה י"ב אנחנו מגיש אותם אבל שנה לפני כן יש תחרות קריטריונים כי הדיון במרץ והתחרות באפריל, כך באיגוד השחייה, אז הם צריכים באפריל לפני לקבוע את הקריטריון.

אז אני לא טועה, בכיתה י"א הם צריכים לעשות קריטריון.

נכון.

פחות מגיל 17 הם צריכים להיות מאוד טובים. התפתחות השחיין היא מאוחרת. יש ילדים שיכולים להגיע לניקוד הרצוי כבר בגיל 14, אבל בגיל 16 הם נעלמים. יש כאלה שמתפתחים בגילאי 16-17.

מה קורה אם לשחיין בכיתה י"א יש את הנקודות שמספיקות לקריטריון, יש לו אפשרות לקבל מעמד ספורטאי?

לא.

בבקשה, זה מה ששאלתי וזאת התשובה. אם אתה בכיתה י"א לא עושה את התוצאה ברמה הגבוהה אז אין לך סיכוי לקבל מעמד ספורטאי.

עכשיו יש אפשרות לדיון משלים ביוני אבל התחרות שלנו היא באוגוסט.

אני רוצה לתקן, אדוני, אנחנו יושבים כאן בבית המחוקקים במעמד מכובד והדברים צריכים להיות ברורים.

חד-משמעית.

אנחנו עושים דיון גדול במרץ כדי שנכין את האנשים, אי-אפשר לעשות את זה בחופזה. תהליך של בקרה, קבלת הנתונים עד סוף דצמבר. בינואר יושבים עם מנהלי האיגודים, במרץ יושבים עם הצבא כדי לראות שאנחנו עומדים במכסות. אנחנו עושים תיקון קטן בספטמבר על סמך הבקשות שהאיגודים מגישים וכל הבקשות שהאיגודים מגישים, אם יבוא מנהל האיגוד ויגיד שהשחיין שוחה 56.4 ב-100 מטר חתירה ויש לו פוטנציאל לרדת ל-54 – הוא יקבל מעמד. אין לנו שום בעיה עם זה, אנחנו רוצים שהאיגוד יהיה גוף משמעותי בקבלת ההחלטות.

נחזור אל חנן בהמשך. נמצא איתנו ראש מיטב, תודה שהגעת. שלא יהיה ספק, אנחנו בעד הצבא ובעד שכולם יתגייסו. אנחנו רוצים לעשות תיקונים שיהיו טובים יותר לספורט הישראלי. בבקשה, אדוני.

שלום רב, אני אלון, מפקד מיטב. הסמכות לאשר ספורטאים מצטיינים בצבא היא אצלי. כמה התייחסויות לדברים שהוצגו: כשם שחנן ציין, הוועדות מתכנסות במרץ של כיתה י"ב מכיוון שבאוגוסט מתגייסים ראשוני מסיימי התיכון. אנחנו עושים את זה במרץ ולתת זמן לפני הגיוס כדי לדעת את זה. בספטמבר אותה ועדה מאספת מתכנסת, זה כבר חודשים אחרי שהם סיימו כיתה י"ב . בוועדה יושב חנן, אני יושב עם אנשים ויושבים נציגים נוספים. אנחנו עובדים בצורה צמודה עם חנן וגם נחושים לעשות שינויים אם עולים דברים שאינם במסגרת כינוס ועדה. כמו שציינת, בסוגיית המכסות עלינו משמעותית, לא באחוזים בודדים. כרגע, אגב, כל עוד הקריטריונים - - - אין אפילו מספיק אנשים שימלאו את המכסה. אני מניח שחנן יעשה עבודה פנימית כדי שנמלא את המכסות. המכסה לא מהווה בעיה מנקודת המבט שלנו.

צריך לומר שבוועדה, צריך קצת, יש הרבה חוויות עבר להרבה אנשים אבל התחום התפתח, השתנה וגם אנחנו עשינו כל מיני שינויים. יכול להיות שחוויה שהייתה לפני שנתיים ושלוש כבר אינה רלוונטית כרגע. אגב, אם חנן יראה שהוא שינה את הקריטריונים ויש צורך להעלות את כמות המכסות, נשב ונעשה דיונים ונעלה אותם אם צריך. הדברים צריכים לעלות בדיונים הפנימיים שאנחנו מבצעים כל העת בשיתוף מינהל הספורט.

ספורטאים אמורים להתגייס לצבא כי כך קבע בית המחוקקים הזה. אם בית המחוקקים היה קובע שהם לא עושים צבא אז היינו במקום אחר. אנחנו רוצים לעשות הכול כדי שהספורט שלהם לא ייפגע. סוגיית מורים חיילים: בעבר היו המון מורים חיילים, הפרויקט נפסק בגלל משרד החינוך. יש פה עניין של תקצובים והדבר הזה נפסק.

זה היה פרויקט מוצלח?

לתפיסתנו כן, אבל צריכים להעיד גם אלה שמפעילים אותם.

הם אומרים שהיה מוצלח מאוד.

אנחנו רוצים להחזיר חזרה, בשנה הקרובה מתגייסים - - -

אבל רק 50 תקנים חוזרים.

לנו אין בעיה שיהיו גם 150 תקנים אבל אנחנו צריכים שהצד הקולט יקבל אותם. עיסוק שלהם בהכנה לצה"ל הוא מבורך. התחלנו עם 50 תקנים ונשמח להגדיל את זה עוד. לא אנחנו החסם לדבר הזה. בימים אלה אנחנו עובדים על מעמד נוסף - - -

לגבי משרד החינוך, אתה יודע להגיד לי מה העלות התקציבית של זה?

לא. אנחנו עובדים על מעמד נוסף. צריך לומר, כשם שאמר חנן, לא כל הספורטאים שווים. לא כל ספורטאי שווה לאלכס שטילוב או לארטיום דולגופיאט שזכה במדליה. אנחנו רוצים ליצור עוד מעמד ואנחנו עובדים על זה עם מינהל הספורט. למעמד זה נקרא אולי "ספורטאי אולימפי". פעיל זה בסדר, מצטיין זה בסדר ויהיה לנו עוד קריטריון קטן. אנשים חושבים שהגדרת "עילוי" מתארת את הכישרון, הכוונה היא רק לספורטאים שלומדים בחו"ל.

הייתי מוריד את ספורטאי פעיל כי הוא לא רלוונטי. לפי מה שכתוב הוא לא יכול לעשות ספורט.

זה לא מדויק אבל - - -

אין הבדל בין ספורטאי פעיל ומצטיין.

אין הבדל?

לא משמעותי.

זה משמעותי מאוד.

זה תלוי בסוג הספורט, מתי האימונים, זה מעט מורכב. יש אתגר נוסף שקשור בשיבוצים. מחד, אתם מבקשים בדוח למצות את הפוטנציאל שלהם. מצד שני, אם אני אמצה את הפוטנציאל שלהם אז תבקשו לא להפריע להם באימונים. זה מן אתגר שאנחנו מתמודדים איתו, לשבץ 835 כאלה, ואני רוצה לומר שהם לא המצטיינים היחידים שיש בצבא. יש מוסיקאים מצטיינים, רקדנים מצטיינים, יש אומן פעיל.

מוסיקאי מצטיין מנגן בתזמורת - - -

זה לא השולחן אבל אומר לך שרקדן מצטיין זה הרבה יותר קשה מכל מה שעומד בפני כל מי שיושב כאן. כל להקות המחול בארץ רוקדות משעה 08:00 עד שעה 16:00. שוב, זה אתגר משמעותי וזה כבר אלפים. אתה לא מדבר פה על 20-30 חיילים. מחד אתם רוצים שניתן להם למצות את עצמם ומאידך לא לתת להם משהו משמעותי כדי לא לפגוע להם באימונים. שימו לב, אדם כזה יכול להיעדר 180 ימים בשנה – 120 ימים בדח"ש ועוד 90 ימי מיוחדת. זה אפילו יותר, זה מגיע ל-210.

אין ספק שזה החייל הכי לא כדאי למפקד שלו.

זה לא קשור לכדאי, אנחנו לא מחשבים בצבא על פי כדאיות, יש חוק שירות חובה ולכן אנחנו מגייסים את כולם לא משנה כמה יש כדאיות. אני רוצה לומר שיש אתגר בזה. אנחנו עוסקים בזה ומנסים לשפר ומורים חיילים זה חלק מהעניין. אני חייב לומר לך שכקצין בצבא לא עושה לי טוב שספורטאי מצטיין פותח ש"ג. מצד שני, לא ארצה לתת לו להיות מש"ק קליעה אם הוא לא יוכל לבצע את התפקיד כמו שצריך.

שני דברים אחרונים, אנחנו ערים למורכבות של השירות עצמו ולחשיבות המפקד. אנחנו ערים להרבה בעיות שעולות ומרכזים מוקד שייתן מענה ישיר לספורטאי בתיאום עם המינהל. הספורטאי יוכל לפנות למוקד אם יש בעיות. אין ספק שלמפקד זה או אחר מגיע ספורטאי פעם בחיים והוא לא מקבל אותו כמו שצריך. אנחנו ערים לזה וננסה לשפר. הדבר האחרון, כשנבחן את הסיפור של המעמד החדש נראה אם צריך לעשות המרות ממעמד פעיל למעמד מצטיין ונבחן את זה. צריך לומר שאנחנו עובדים וכל הדברים עולים אלינו מהמינהל. השיח הוא כמעט יום-יומי ואנחנו לא ממתינים רק לוועדות. גם בוועדה עצמה היה כתוב בדו"ח שאושרו 80%, אני ניהלתי את הוועדה האחרונה, לא נפסל אחד שמינהל הספורט ביקש. היחידים שלא אישרנו היו כאלו שלא שיתפו פעולה עם רשויות הגיוס והשתמטו מצווים. התקשרנו לילדים שאלנו אותם אם הם רוצים לשרת בסיירת או להמשך כספורטאי, אם הוא אמר שהוא רוצה להמשיך כספורטאי אז הורדנו אותו מכל יעד אפשרי ואנחנו מבינים את הדבר הזה. אנחנו מבינים את הטענות שאתה מעלה אבל לתפיסתנו המצב היום שונה מעט מהעבר אבל האחרים יעידו.

אלון, לגבי המרחק של הבסיס מאזור האימונים. אנחנו יודעים שמה שהיום 60 ק"מ בכבישים זה לא מה שהיה לפני 20 שנים. הזמן ההגעה לבסיס הוא קריטי. אתן דוגמה, ספורטאי שמתאמן בווינגייט וצריך להגיע לתל השומר צריך לנסוע בשלושה אוטובוסים. הנסיעה לתל השומר לוקחת לו יותר זמן מאשר להגיע לאשדוד. האם יש רצון לעשות שינוי? השעות על הכבישים קריטיות לספורטאים.

זה נכון, נבחן את זה כשנבחן את הכול. צריך לומר גם שאין ספורטאי מצטיין שלא רוצה לשרת בווינגייט. 50% מהספורטאים רוצים לשרת בווינגייט. גם אם הייתי רוצה להכניס את כולם לא הייתי מצליח. אני צריך ארבעה ווינגייט בשביל שזה יהיה. אין ספק שאם הוא נוסע בתחבורה ציבורית זה יכול להוות אתגר. זה מאוד תלוי איפה הוא גר והאם הוא צריך לעבור בבית ולהביא ציוד. נבחן את זה ונוריד את מספר הקילומטרים אם יתאפשר. הקילומטרים לא חשובים כמו זמן הנסיעה. אתה צודק, אנחנו נבחן את זה במסגרת העבודה כולה. נבחן בכלל את כמות הימים שיש לכל אחד מהם. יש לזכור שלרשות החייל הספורטאי עומדים המון ימים שבהם הוא יכול להגיע לבסיס. אם זה לא מספיק – וזה הספיק עד לפני כמה שנים – אז נעדכן.

אתה מדבר על המיוחדות.

מיוחדות ודחיית שירות. יותר מזה, אנחנו מקצרים שירות להרבה ספורטאים, אנחנו נותנים להם לטוס למדינות אסורות. לדוגמה: יש מדינות ערביות שלחיילים אסור לנסוע אליהן ואנחנו נותנים להם אישור חריג להגיע לשם. גם אם זה אומר שצריך לקצר שירות, אני אישית עוסק בזה. אנחנו קשובים למה שאפשר. לפעמים הדברים לא עולים אלינו וזה משהו אחר. אני לא יודע להתווכח עם תחושות.

אספר על התחושות שלי, לפני הגעתי לכנסת ניהלתי, אימנתי והייתי יושב-ראש האיגוד. לפני חנן דנציגר היה מישהו אחר, ואני אומר לך שכל תשובה שקיבלתי במשך כל השנים הפנתה אליכם, אל הצבא, אתם אשמים. "הצבא לא מאשר, הצבא לא נותן, תפנה לצבא".

אבל הנה, קיבלת תשובה ש - - -

אז אני אומר לך מהן תחושות הספורט הישראלי. אם הדברים משתנים אז אני מברך על כך אבל נעקוב ונראה שזה קורה כי הנושא הזה בדמי. תודה רבה, אלון.

השנה אישרנו בפעם הראשונה ספורטאים פראלימפים כספורטאי מצטיין.

מדהים.

למרות שהם מתגייסים כמתנדבים היה חשוב לנו מעבר למכסות, יש לנו שבעה כבר.

מאחוריך יושבים אלופי ישראל ברוגבי כסאות גלגלים שהגיעו במיוחד לכנסת, הם יקבלו תעודת הוקרה בסוף הדיון. אנחנו מעניקים תעודת הוקרה בסיום ישיבות הוועדה. יש איתנו היום גם נציגי ענף הורדות הידיים שנוקיר אותי. תודה, אלון. מאור כהן, אתה רוצה להוסיף? הסבר לי מה התפקיד שלך.

שלום לכולם.

מאור הוא ראש מדור אצלי.

אני ראש מדור שירות ייחודי במיטב שאחראי על כל האוכלוסיות הייחודיות בצבא. הספורטאים עברו להיות תחת המדור הזה.

אתה איש הלגו?

כן.

די, אתה כוכב.

אני מאור.

דיברנו עליך השבוע, יש מישהו שרוצה לתרום תרומה גדולה של לגו. עכשיו מתחברים לי הדברים. מאור, תשמע, אתה אדם מיוחד.

הדיון הוא על ספורטאים.

עזוב ספורטאים, ספורטאים זה חשוב אבל מה שאתה עושה עבור אנשים עם מוגבלויות, אנשי מיוחדים זה מרגש, זה כל-כך ישראל.

לא סתם הוא השיא משואה.

מאור השיא משואה. זה כבוד גדול שאתה איתנו, תודה רבה על כל מה שאתה עושה, זה מיוחד מאוד.

תודה רבה, אני ראש מדור שמטפל בספורטאים, אנחנו מנהלים איתם את הקשר וכן מנהלים קשר צמוד מול מינהל הספורט. חשוב להגיד שכל בעיה בכל שעה, האיגודים פונים למינהל, אנחנו מקבלים את זה ומטפלים וגם יודעים לכפות על יחידות דברים. מפקד מיטב הוא הסמכות לשלול החלטה של מפקד יחידה. היו הרבה פעמים שמפקדי יחידות החליטו שלא מוציאים חייל למיוחדת ומפקד מיטב שינה את ההחלטה לטובת החייל.

אם יש ספורטאי שהמפקד ממש, הוא לא יכול להתאמן, הוא מתעלל בו - - -

יושבים כאן חנן דנציגר וורד והב, פונים אליהם והם פונים אלינו. אני יכול להראות לך שלל פניות ודברים שטיפלנו. חשוב לציין, דיברנו על שש שעות אבל זה לא רק שש שעות. היום הורדנו אפשרות לכל סגן אלוף ביחידה לאשר לספורטאי לשרת חמש שעות. למפקד מיטב יש היכולת לאשר לספורטאי ארבע שעות. יש כרגע מעל 40 ספורטאים שפנו אלינו בצורה מסודרת ואישרנו להם לשרת ארבע שעות. עוד תיקון שהכנסנו, בתוך שש השעות נכללים זמני הנסיעות. זה לא שש שעות מרגע שהוא דרך ביחידה, זה שש שעות כולל זמן הנסיעה. הוא לא יגיד שהוא גם בדימונה ומשרד בקריה אז הוא נוסע ארבע שעות – יש גם כאלה הטרלות – אבל שעה נסיעה הלוך-חזור נכללת בזמן הזה. כל סגן אלוף יכול להוריד לחמש שעות. אומר גם שברוב ביחידות, גם הפעילים יוצאים כל יום אחרי חמש שעות. אנחנו לא רוצים להיות נתונים לחסדי מפקדים. יש נהלים, יש דרכים ואנחנו הולכים בהן.

תודה רבה, נחזור אליכם. גיא דגן הוא מנהל תחום דעת וממונה על החינוך הגופני במשרד החינוך. בסוף תגיע לנקודה של התקנים של חיילים במשרד החינוך. חייבים להגדיל את זה בצורה משמעותית.

שלום ותודה, אני רוצה להתייחס לכך שספורטאים מצטיינים כתומכי הוראה לחינוך גופני זה מיזם חדש שהתחיל לפני ארבע שנים, בתשע"ט, פעל שנתיים ונעצר במשך שנתיים כשלא היה תקציב מדינה, וקורונה, וכולי. זה מתחדש לתשפ"ג ובשבוע הבא היו מיונים. כרגע התקבלו 30 מתוך 98 שהתמודדו וצריך להמשיך לפעול בעניין הזה. לא כל הספורטאים שיתפו פעולה ויצרו קשר אז זה עדיין בתהליך. גילינו את הפוטנציאל לפני כמה שנים ובאנו אז, אבוהב היה מנכ"ל, חשבנו על זה יחד בתקופת האלוף אלמוז. בשנה הראשונה היו 75 ספורטאים שעברו מיונים והכשרה של מערכת החינוך של תחום מורות חיילות, הם שובצו בתוך בתי ספר כתומכי הוראה של המורים לחינוך גופני לצורך פיצול כיתות, להסביר על תחום ההתמחות שלהם, להוות מודל לחיקוי.

בתי הספר קרובים לבית שלהם?

התשובה היא כן.

השיבוץ שלהם היה על פי בקשותיהם.

75 תקנים בהתחלה.

נכון, ועוד 75 תקנים שנה לאחר מכן. היו בסביבות 144 כי חלק השתחררו. בהתחלה קלטנו גם כאלו שלא היו מלש"בים.

למה זה עולה כסף, מה העלות פה?

זה עולה כסף כי צריך להכשיר אותם בתוך מערכת החינוך. מדובר בהכשרה בתנאי פנימייה, לוקחים מקום.

כמה זה עולה?

הסיפור של המיונים וההכשרה עולה בערך 1.5 מיליון שקלים.

לכמה תקנים.

75 ואפילו פחות. לאחר מכן המשרד משתתף בחלק מהתקנים של המפקדים שמלווים אותם במהלך השירות הצבאי. יש פה עלות כספית, הייתה כוונה להגדיל את המספרים אבל לא היה תקציב מדינה ולא היה מאיפה, בסוף זה תקציב תוספתי שלא היה באותה תקופה ואז זה נעצר. אנחנו מחדשים בשנת התשפ"ג כדי לגדול ולצמוח מעבר לבסיס – 50+25 – ה-25 הנוספים הם לא מצטיינים אבל בני הפריפריה כי גילינו שאין שום מענה לפריפריה. יש כאן Win-Win ומערכת החינוך מרוויחה מזה מאוד. רוב הספורטאים הם ממרכז הארץ ואין כמעט ספורטאים מהפריפריה. כדי שיהיה גם - - - בפריפריה אז ההחלטה הייתה גם על 25 ספורטאים בני הפריפריה.

הבעיה היא שאין מתקני ספורט בפריפריה. גם אם יש ספורטאים הם באים להתאמן במרכז.

יש כדורגלנים וספורטאים אחרים שיכולים לבוא גם מהפריפריה. זה פשוט נותן מענה להם וגם למערכת החינוך. אני חושב שזה צריך לגדול. לא כל ספורטאי מצטיין מתאים להיות תומך הוראה, זה גם תלוי אישיות ורצון, יש גם ענפי ספורט, בסוף אני חושב שזה שמערכת החינוך יכולה לאפשר לספורטאי לעשות אימון בוקר, להגיע לבית הספר אחר כך ולתת 4-6 שעות, וכך הוא מרגיש שהוא עושה שירות משמעותי. לאחר מכן הוא ממשיך את שאר האימונים שלו אז זו באמת אפשרות למצות פוטנציאל ולעשות שירות משמעותי. אני חושב שזה הפתרון הטוב ביותר. מערכת החינוך פנויה לקלוט את הספורטאים בשעות של ההפסקה בין אימון לאימון. כמובן שזה לא מתאים לכל ספורטאי, דובר פה למשל על הרקדנים. התעמלות אומנותית מתעמלים כל היום ולכן זה פחות מתאים אבל אנחנו - - -

אתה כנציג משרד החינוך מברך על התוכנית הזאת.

משרד החינוך יזם את הרעיון, הוא זה שפנה לצבא, והוא מברך על התוכנית. שיתוף הפעולה היום הוא - - -

אלון, גם אתם?

ודאי, מבחינתנו להגדיל את זה- - -

אם נשיג תקציב.

אז אפשר להכפיל את המכסה.

אתם ערוכים להכפיל את הכמות?

אנחנו ערוכים להגדיל את הכמות. צריך לדון ולראות. אחת הבעיות היא שקלטנו שלושה וארבעה לאותו בית ספר ואנחנו לא רוצים שלבסוף תהיה אבטלה סמויה בגלל שאין פריסה גדולה. צריך לעשות את זה בצורה חכמה. אנחנו בעד להגדיל.

תאמין לי שגם אם יהיו שלושה בבית הספר התרומה שלהם תהיה הרבה יותר גדולה מאשר במקומות שהם לא עושים שום דבר, ואנחנו יודעים שזה המצב.

אני חייב לומר ששיתוף הפעולה עם מינהל הספורט הוא מצוין.

אני אבקש מהעוזרים שלי להכין תעודת הוקרה למינהל הספורט, בסוף היום ניתן אותה לחנן. חנן, הייתה לנו שיחה השבוע ודיברנו על זה שתנסו לסמן ספורטאים על פי תרומתם בענפים – הוראת שחייה, ספורטאים בבתי ספר, תרומה ועבודה עם ספורט פרלימפי ועוד – יש משהו שהתחלתם לעבוד עליו?

כן, אני חושב שכבר אמרתי זאת בפתיחה. הצבא מבקש שנביא לו תוכניות והוא ירקום איתנו כל תוכנית. אנחנו, בשילוב היחידה לספורטאים מצטיינים, רוקמים כמה תוכניות שיוגשו לצבא לאישור, חלק מהתוכניות עולות בקנה אחד עם הדוגמאות שנתת. נשלב את מי שצריך במשרד החינוך. אנחנו מחפשים מיזמים כדי שהספורטאים הללו יהיו משמעותיים בתוך החברה.

תודה רבה. יושב איתנו דני, מנהל הספורט ההישגי בווינגייט, יש לי היכרות ארוכת שנים ומדהימה איתו. אני רוצה להגיד לכם שחלק משמעותי מארבע המדליות שהיו למדינת ישראל בטוקיו נשען על התחום שדני מנהל. אתם עושים עבודה מדהימה. כאחד שעבד איתכם צמוד-צמוד במשך הרבה שנים אני מבין שאתם אחד מהגורמים החשובים בספורט התחרותי שברמה הגבוהה. אני שמח שאתה איתנו, בבקשה.

שלום לכולם, אני דני אורן, מנהל היחידה לספורט הישגי. אני מודה לך, סימון, על המילים החמות. כמה דברים כלליים, אני רואה פה ספורטאים שאני מכיר וגם הורים, אני רוצה להגיד שבנושא של חיילים יש הרבה אינטראקציה עם המשפחות. אני רוצה להגיד להם שבוועדה המשותפת לנו, לחנן ולמינהלת אנחנו מתייחסים לוועדה ביראת כבוד ובכובד ראש. אנחנו יודעים שאנחנו יכולים לגמור קריירה של ספורטאי. עליכם לדעת שאנחנו עוברים שם-שם, ישיבות כאלה לוקחות 7-8 שעות. אנחנו מתייחסים לזה בשיא הרצינות. יכולים להיות פיקשושים, כמובן, אני רוצה להגיד שהשתנו דברים בעולם. הספורטאים היום, הספורט המקצועני, הגיל שמגיעים לבשלות גבוה ממה שהיה פעם וזה לא דומה. גם בהתעמלות האומנותית, עובדה שיש בנות שהשתתפו בשלוש או ארבע אולימפיאדות. אנחנו צריכים להתייחס לשינויים. כשהגעתי ליחידה ביקשת שבוועדות בנושאי חיילים ישבו גם נציגי איגודים – מנהל מקצועי, מאמן או מנכ"ל – וגם ראשי התחומים שלנו נכנסים לישיבות האלה. עוברים על ענף השחייה אז יושב אמיר טיטו או עצמון, אנחנו משתדלים להביא את כל מי שהזכרתי. גם אם יש מישהו שלא מגיע לניקוד הנדרש אבל האיגוד ממליץ עליו בחום אז אנחנו עושים דירוג של הספורטאים שאין להם ניקוד כדי שבמידה שיהיו מקומות הם יוכלו להיות שם.

חנן דיבר על הקריטריונים. ראו, לשים בקריטריונים את כל ענפי הספורט במדינת ישראל ולתת להם מכנה משותף זה דבר סופר קשה, אין דומה ענף אחד למשנהו. חנן סיפר שאנחנו דנים בקריטריונים ומנסים לשנות כדי שלא נפספס ספורטאים, כדי שיהיו כמה שיותר ספורטאים בצבא. לא כולם מגיעים לאולימפיאדה, זה נכון, ויש גם הבדל בין ענפי כדור לענפים אישיים. אנחנו עובדים מול האיגודים. אתן דוגמה שעלתה בדיונים מול איגוד הטניס. האיגוד אמר שהקריטריונים שאנחנו נתנו זקוקים לשינוי כי זה לא מה שהיה פעם. בדקנו את הנושא. אתם יודעים כמה ספורטאים צעירים יש עד גיל 18 ב-1,000 הראשונים?

אחד.

7.7%, זה הכול. אז כולם מתרשמים מהספרדי שלקח כשהוא בן 18, אבל אין הרבה כאלה בעולם. היום נדאל ופדרר מחזיקים מעמד.

אז כמה ספורטאים מצטיינים יש מענף הטניס?

בקריטריונים הורדנו לא רק לפי 4 ATP. אם זה היה רק לפי זה אז אף אחד לא היה. אבל יש להם עוד, ב-16 דרגות ההישג יש עוד אפשרויות להיכנס לסגלים. אתם צריכים להבין, פעם היו מכסות, איגודים היו מקבלים מכסות, לפעמים זה היה טוב ולפעמים לא. בענפי כדור זה יותר עניין של מכסות. אנחנו יושבים כרגע על הקריטריונים, אנחנו יושבים מול כל איגוד ואיגוד. אם יש לאיגוד בעיה והקריטריון לא מתאים, הם יכולים לפנות. פנינו דרך ראשי התחומים לכל הארגונים האולימפיים כדי שיגישו בקשות לשינוי. אנחנו בודקים על פי נתונים, כמו שבדקנו את נושא הטניס אנחנו נבדוק כל דבר. זה ייקח זמן אבל יהיו קריטריונים טובים יותר. הם לא יהיו מושלמים אף פעם כי קשה לשים את כל הספורט הישראלי תחת מכנה משותף אחד.

חשוב לי לדעת שלמנהל המקצועי באיגוד יש את האפשרות להשפיע גם אם לספורטאי אין את הניקוד היבש כמו שכתוב על הנייר.

בהחלט, בהחלט, אני אומר את זה בפה מלא.

הם שותפים לקביעת הקריטריון.

זה לא היה כך פעם.

אני מסכים, זה לא היה כך בעבר. השמות היו - - -

אני חי את זה.

כמה זמן אתה בכנסת?

תשעה חודשים, זה כמו 10 שנים.

נכון, סימון, זה היה כך בעבר. היו פעם שמות וקריטריונים ששוקללו באקסל וזהו. יש דברים שצריך לשמוע את המנהל המקצועי כי לא תמיד ילד בגיל 17 שכרגע - - - ויש פוטנציאל, אנחנו מאוד מתחשבים בדברים עד כמה שאפשר.

תודה. צחי מאיגוד הכדוריד, בבקשה.

שלום לכולם, אדוני היושב-ראש, אני צחי וייס מהנהלת איגוד הכדוריד. אני ממונה על הספורטאים וחי את הנושא הזה באופן יום-יומי. אנחנו משתדלים לעשות עבודה שונה. אני שומע מאנשים אחרים שאין להם אנשים שאמונים על הנושא וזו טעות. חייב להיות מישהו באיגוד שאמון על הנושא. אני רוצה להבהיר, אם לא היה ברור, אני מבין את עניין הצורך לשרת בצבא לפני הספורט. לשרת בצבא זה ערך וזה הבסיס שצריך להיות מול עיננו, יש לכך ערך גדול.

צחי, בשנת 2016 עשיתי בדיקה כמה לוחמי שייטת התחילו - - - הגיעו 14 מהשחייה, 6 מהכדורמים.

תקשיבו, חבר'ה, השייטת בנויה מכדורמים, שחייה ושיט, אנחנו מכירים את זה. גם המפקדים כאן מכירים את זה. להיות ספורטאי פעיל-מצטיין-עילוי זו פריבילגיה שהמדינה נתנה לאותם אנשים. חייבים להבין את הנחות היסוד הללו כדי לגשת לדיון בצורה נכונה. יש לי פחד, קראתי את המכתב הארוך והמלומד, אני משער שכולם קיבלו אותו. לא הבנתי מהמכתב מה בדיוק רוצים, לא לשרת בצבא? לא להתגייס? שכל מי שמשחק בענפי הכדור והיחיד ייחשב ספורטאי?

רבותיי, להיות במעמד ספורטאי זו פריבילגיה ואנחנו מחנכים את הספורטאים שלנו בכדוריד שיש משמעות להיותך שחקן נבחרת ישראל ואתה מייצג את הנבחרת. הכוח שלך לא בא מהקבוצה, לא מהאגודה, הכוח בא מהיותך שחקן נבחרת ישראל או בעל מעמד, או שזכית בניקוד המתאים – משם בא הכוח. אנחנו לא משחררים למיוחדות לקבוצות, רק לאימוני נבחרת. כך אתה יכול להבין ולקדם את העניין. אני עושה מילואים במיטב, המפקד הוא המפקד שלי ואני מודה לו על כך. אני מכיר את מדור ש"י ואת העומד בראשו, אני מכיר את מפקדי מיטב, לא הייתה פעם אחת שפנינו למיטב דרך מינהל הספורט ונעננו בשלילה. אם אתה יודע לשחות בנושא זה טוב לספורטאים שלך.

אני רוצה לגשת לפן אחר. יש המון בעיות עם ספורטאים ויש גם בעיות עם מפקדים. אני מעלה את זה כי לזה צריך המפקד להידרש. לא כל המפקדים בשטח יודעים מה הזכויות של החיילים. לא כולם ידעו מה שאמר כרגע ראש מדור ש"י. הדברים לא מובאים מספיק לשטח וזו בעיה. פרויקט המורים החיילים הוא פנטסטי, לנו היו בפרויקט גרמניה, כל נבחרת הנוער יוצאת להתאמן בחוץ, זה פרויקט של המדינה ביחד עם איגוד הכדוריד. הפרויקט הזה, בגלל שהצבא אפשר, בגלל שחנן ומינהל הספורט ודני עשו את העבודה הנכונה אנחנו נמצאים עם ארבעה עילויים ו-11 שחקני כדוריד שהם ליגיונרים בחוץ. יש לזה משמעות כי הם חוזרים לשחק בנבחרת וכך מגיעים להישגים וכך הכדוריד התקדם.

בעיה גדולה מאוד שהייתה עם מורים חיילים, היחידה של המורים החיילים שהייתה צריכה להתמודד עם המורים החיילים לא תמיד עשתה את זה. זה לא קשור למיטב, זה לא קשור לרשות, זה לא קשור לאיגוד. לפעמים אני ברמה האישית, ביום יום, יש לנו מעל 50 ספורטאים מצטיינים ועילויים באיגוד, לא חסר לי. היו פעמים שהייתי מגלה שהוא לא בבית הספר. מה זה אתה לא בבית הספר? אני מתקשר ליחידה והם אומרים שבדו"ח 1 מופיע הוא בבית הספר אף על פי שהוא לא בבית הספר. הטיפול צריך להיות הרבה יותר הדוק כי אחרת הם עושים חוויה אחרת, לא רוצה להשתמש במילה הרעה. יש את נופר גבאי שעושה עבודה נהדרת.

יש להם גם מפקדות.

ברור, אבל הקשר שלכם אל מול היחידה הזאת לא היה מספיק הדוק ולפעמים היינו מפקששים והמטרה שלי היא שהחייל יגיע לבית הספר ויתרום, בשביל זה הוא מקבל את המעמד.

יש לי רשימה של החיילים לפי יחידות. אגב, אף אחד לא משרת במרחק 60 ק"מ מהבית, אף אחד, אין כזה דבר, אין כזה דבר, אני לא מכיר את זה. מפקדים בשטח, בגלל שהם לא מכירים את הפקודות יש לנו בעיות איתם. הדבר האחרון, יש תקופות שהן פגרות. מה אני עושה עם המפקדים? אני אומר להם שבזמן הליגה יהיו איתי ובזמן שיש פגרה ייקחו אותו לאבט"ש ולעבודות אחרות. הכול על בסיס שיח ביננו לבין המפקדים, תודה.

תודה רבה, צחי, אגיד לך שכל שבוע מתכנסת הוועדה בנושאי ספורט שונים. אני לא תוקף את הצבא ולא את מינהל הספורט. אני מעלה דברים בעקבות קשיים אמיתיים שאני יודע אותם.

אתה מחפש פתרונות.

כן, כשנסיים את הישיבה יהיו מספר נושאים שאבקש להעביר למשרדים כי המשרדים צריכים לתת תשובות – בנושאי תקציב, תקנות – אנחנו לא נגד אף אחד, אנחנו רוצים לשפר.

בנושא הטירונות: יש פתיחות במג"ל שהיא היחידה שאחראית על הטירונות, אני מספר את זה לכולכם. הם משחררים למשחקים.

אני לא רוצה להגיד לך איזה בעיות יש בנושא הזה אבל טירונות היא טירונות, מה לעשות. גיא, בבקשה.

שלום רב, גיא ענבר, מנהל אגף קשרי ממשל ורגולציה בהתאחדות לכדורגל. אני רוצה להודות לחבר הכנסת סימון דוידסון על הדיון החשוב, אני חושב שזה אחד הדיונים החשובים שמתנהלים פה, אבל אני רוצה למרכז אותנו. כרגע אנחנו מדברים על שיתוף הפעולה בין האיגודים לצבא ולחנן וכן על התנאים של המפקדים, אם נמשיך לדבר על זה אני חושב שנסיים את הדיון הזה במחיאות כפיים ושאפו לאנשים שנמצאים בתפקידם, הם עוזרים המון ומגיע להם, אבל אני חושב שהדיון הרבה יותר רחב, הוא צריך להיות דיון על מדיניות כי הכנסת משקיעה הרבה שעות בנושא.

עלינו להבין האם אנחנו מדברים רק על הדובדבן שבקצפת ועל הדרך אנחנו יכולים לפגוע בכל אלו שאינם שם. דיברנו על אלכס שטילוב, אני יכול לזרוק שם של שחקן הכדורגל ערן זהבי שאני מניח שחלקכם מכירים. אם ערן זהבי היה היום בן 17 הוא לא היה עומד בקריטריונים, לא היה מקבל מעמד, והיה יכול להיעלם כמו הרבה שחקנים אחרים. אני חושב שאנחנו קודם כל צריכים כמדינה, כמשרד הספורט וככנסת להבין האם יש מדיניות של דאגה לבסיס פירמידה רחב. האם זה חלק מהאינטרס או שאנחנו אומרים שספורטאים אחרים פשוט ילכו לאיבוד. במקרה שלנו מדובר במאות כדורגלנים שלא עומדים בקריטריונים, הם לא בנבחרת אבל הם לוקחים חלק במשחקי הליגות הבכירות, נוער ובוגרים, והם פשוט עלולים ללכת לאיבוד, הם עלולים להיעלם לנו. במקום שננסה להפוך אותם למודלים לחיקוי – שיממשו את אותם ערכים חינוכיים שגופי הספורט רוצים לקדם – אנחנו לא מוצאים את הפתרון הנכון.

זה עניין של מכסות וקריטריונים. צריך לעבוד על זה. חנן שאם יש באמת עבודת מטה שמתנהלת בנושא, טוב שהיא מתנהלת. אנחנו כהתאחדות לכדורגל לא מעורבים בזה ונשמח להיות מעורבים, קצת מוזר שאנחנו לא שם.

שמעת מה שאמרו המכובדים, שאין בעיה של מכסות.

נכון, כי הם מסתכלים על הדובדבן שבקצפת.

מה הקריטריון לקבלת מעמד ספורטאי מצטיין בכדורגל.

הוא אמור להיות שחקן אחת מנבחרות ישראל ושחקן בליגת העל.

מי קובע מי מצטיין ומי פעיל?

בערך אותם קריטריונים, זה בשוליים. הגדרת עילוי נוגעת לשחקנים ושחקניות שמשחקים בחו"ל ובקולג'ים. אנחנו מפספסים בדרך, אם זו המכסה ואנחנו מדברים רק על 60-80 שחקנים בשנה שמקבלים את המעמד הזה, ושוב, כשאנחנו מבקשים להוסיף עוד אחד או שניים אנחנו מקבלים את האוזן הקשבת.

כמה אתם צריכים, מה המספר.

מאות.

באמת, תהיה ריאלי.

סימון, לכן אני אומר שזה עניין של מדיניות. השאלה היא אם אנחנו - - -

גיא, יש פה גם צבא. אנחנו לא יכולים לבקש עוד 80 בשחייה, עוד 300 בכדורגל ועוד 1,000 בכדורסל.

ולכן אני חושב שהפתרון שהצעת בתחילת הדיון הוא פתרון נכון. יש להפוך את הספורטאים למודל לחיקוי, שאותם חיילים ישרתו שירות מועיל בבתי ספר.

אבל זה לספורטאים הפעילים. אתה לא יכול לתת את זה, אני שואל, נגיד, עוד עשרה תקנים לכדורגל היו משנים את התמונה?

כמובן שכל מספר.

מפקד מיטב זרק פה את המספר 50.

אמרתי שלצורך העניין. מה זה "מאות"?

ברור, זה לא יכול להיות.

אנחנו מדברים על 150-200 שחקנים.

טוב.

אם אנחנו עושים ואומרים: "עוד חמש, עוד עשרה" זה מרצה אבל זה לא עניין של מדיניות.

כמה מונה סגל נבחרת?

בסביבות ה-30, יש את נבחרות - - - יש את הנבחרת עד גילאי 21 ויש כאלו שכבר חברים בנבחרת הבוגרת.

את זה אני מבין, אבל כדי שספורטאי ייכלל בוועדה הוא צריך להיות בנבחרת. נכון?

נכון.

אז מדובר ב-30 שחקנים בנערים א?

יותר.

הבנתי, אז יש יותר מ-30 תקנים כל שנה.

יש יותר דרישות לתקנים בכל שנה. אנחנו מקבלים כ-25 תקנים בכל שנה, הרבה נופלים בין הכיסאות, הרבה, יש גם הבדל בין ענף הכדור לספורט האישי. בענפי הכדור לפעמים יש לך שחקן שהיום הוא מתאים לנבחרת ועוד חודשיים, כי הוא לא בכושר - - -

גיא, אני מבקש שתכין דף מסודר של ההתאחדות לכדורגל. אל תדבר על מאות, דבר על משהו ריאלי ונעבוד על משהו ריאלי מול מינהל הספורט וננסה לקדם את הנושא. הדיון הזה הוא בגלל נאוה שתדבר עכשיו. לפני שלושה שבועות קיימתי חוג בית בנתניה, נאוה ביקשה רשות דיבור. שאלתי אותה מאיפה את, היא הגיע משמשית לנתניה כדי לדבר על הנושא. הופתעתי מאוד והבטחתי לה שנקיים דיון בנושא ונקדם את זה. פיצחדזה יושב פה ועוד מעט גם הוא ידבר. נאוה, בבקשה.

שלום לכולם, אני נאוה סתיו לוי, הגיעו ספורטאים במיוחד ואשמח שכל אחד מהם ידבר.

לא, לא כולם יוכלו לדבר, את הנציגה שלהם.

אני רוצה לדבר בשם אביב, ביתי. אביב היא טריאתלטית מצטיינת ומזה כחצי שנה חיילת. אביב החלה את דרכה בענף מאז היותה בת שבע. בגיל שבע לא יודעים מה ילד יום ומה יהיה עוד 12 שנים. עם כל זאת, מאז ועד היום התפתחה אביב והגיע להישגים אישיים ולהצטיינות בשלל פעילויותיה. יום-יום, במשך כל אותן שנים, התאמנה אביב מספר אימונים ביום, מעל 25 שעות שבועיות. היא הקפידה על תזונה מדויקת, דאגה לשעות שינה מותאמות, ביקרה אצל עשרות רופאים, רכשה ציוד באלפי שקלים, בכתה כשלא הלך הכול חלק, צחקה כשקטפה הישגים, ויתרה על פעילויות רבות עם חברים ומשפחה, למדה בבתי ספר בהתאמה אישית, עזבה בגיל 15.5 את הבית ועברה לאקדמיה למצוינות בוינגייט בתנאי פנימייה, התקבלה לנבחרת ישראל ומייצגת בגאון את המדינה. בקיצור, אפשר לומר שאביב חיה חיי ספורטאית בסגפנות מותאמת ובתכנון ברור קדימה תוך שהיא סוללת את דרכה לאולימפיאדה. זו הבחירה שלה, בחירה חופשית וללא תנאים.

ב-29 בדצמבר 2021, מספר ימים אחרי שזכתה שוב באליפות ישראל לנוער, ולאחר שצברה לא מעט הישגים בין-לאומיים באירופה ובשאר העולם, בו בזמן שבגלל הייתה בפגרה מתוכננת – הכול התנפץ לה ולנו בפנים. זהו יום גיוסה לצה"ל, שם נפגשה אביב עם טרטרת לא מותאמת לספורטאים בטירונות, אוכל מנותק מצרכיה, שעות שינה מצומצמות שלימים השפיעו עליה משמעותית והקשו עליה להתאושש ולחזור לכושר ובעיקר מפקדים שמטיחים בה האשמות, הקטנות, גלגולי עיניים ועוד.

השיבוץ לבסיס בקרבת מקום אימוניה היה מפרך גם הוא. אציין שכל התנאים וההכלה שמוגדרים בחוק היו מלווים בכעסים מצד מפקדיה, בחמיצות פנים, בחוסר הבנה, באיומי עונשים ומשפטים ובאמירות בוטות שאין לה תפקיד ושהיא חייבת להישאר בבסיס ולחכות עד שתעבור כמות השעות הנדרשת ללא תכלית. מפה, המצב רק הלך והידרדר. שוב איומים, חוסר אמפטיה להתאוששות אחרי אימוני בוקר שהחלו בשעה 05:00, מילוי טפסים תוך סחבת בלתי-נגמרת, חוסר זמינות של בדיקות רפואיות ועוד, ועוד, ועוד.

זה הזמן להיזכר שוב בחלומה של ילדה שעוסקת בטריאתלון יותר ממחצית חייה ומקווה שהיא לא תתייאש. אני משוכנעת שלכולכם ברור שצריך לעשות משהו אחר עם הספורטאים המדהימים שלנו. בואו נסייע להם להמשיך בדרכם. יש לנו הרבה הצעות לשינוי, שיפור ותמיכה ונשמח להציגן. אני אשמח להתנדב בכל ועדה שרק תזמינו אותי אליה. עוד דבר אחרון, גילוי נאות, אני סגן אלוף במיל', שירתי מעל 25 שנים בקבע ובצעירותי הייתי חברת נבחרת ישראל באתלטיקה קלה. עד היום אני עוסקת בספורט ובאימון כך שכלל העולמות מוכרים לי, תודה.

מרגש, תודה לנאוה. אנחנו לא סתם פה, באמת שלא, אנחנו רוצים לעשות טוב והספורטאים היקרים שלנו מתחילים את דרכם בגיל כל-כך צעיר ועושים הכול כדי להיות הכי טובים. זה אומר שההורים משועבדים לזה וגם ממנים את זה. כמו שאמרה נאוה, ביום אחד הכול מתנפץ. יש כאלו שמזלם הוא לטובה ויש כאלו שלא. אנחנו צריכים להיות רגישים. חנן, אני מסתכל אליך כי אני יודע כמה אתה רגיש. הנושא הזה חייב להשתנות. לא הכול ורוד, אנחנו חושבים שהכול ורוד אבל אנחנו רחוקים מזה. דוד, אני רוצה שתאמר כמה מילים.

שלום, שמי דוד פיצחאדזה, אני אלוף ישראל בג'ודו עד גיל 21. אני חבר נבחרת ישראל, מתרגש קצת. לא התכוונתי לדבר אבל אומר מה שיש לי על הלב. אני חייל וספורטאי, נלחמתי המון בשביל לקבל את המעמד הזה, זה לא היה פשוט. הייתה קורונה כשהתגייסתי ונאלצתי לדחות את הגיוס כמה פעמים בשביל לחכות לוועדה שתכיר בי כספורטאי. אני במעמד ספורטאי פעיל על אף שאני אלוף ישראל. אני חושב שאני נמצא בתנאים הכי קשים שאני יכול להיות בהם בצבא. אני מקבל בדיוק מה שהתקן מציע, נמצא שש שעות ביום בבסיס, לעיתים אני עושה יומיים מלאים בשבוע. אני ממלא ארבע תורניות – שמירות, לילות, לפעמים סגירת שבת. יוצא שמאז שאני בצבא אני מפספס כל שבוע כחצי מהאימונים. אני חבר בנבחרת ישראל וזה כולל שני אימונים ביום, מעטפת של תזונאי, פסיכולוג, כל מה שיש מסביב ואני לא מספיק לעשות. אני מגיע לאימון בוקר בהנחה שאני מספיק והמפקד מסכים לי להגיע רק ל-4.5 שעות אז אני מגיע לאימון בוקר ורץ מיד לבסיס גם בלי להסדיר את הנשימה ולעשות מתיחות, לפעמים גם לא מספיק להתקלח. כל זה כדי להיכנס בש"ג בשעה שהמפקד מבקש ולהספיק לצאת לאימון ערב.

מאז שאני בצבא אני לא מספיק לטפל בעצמי. נפצעתי, יש הרבה שברים, בעיות גב. אין לי זמן כי הלו"ז הוא מ-08:00 עד 20:00 לאחר אימון הערב. זו מציאות יום-יומית, כל יום מחדש אני יושב בערב, לא מצליח לדבר עם ההורים שלי, עם החברים שלי, אני רק חושב על איך אני עושה את מחר. יש לי שיחות עם המפקד שלי כל יום, האם אני יכול להגיד מחר ל-4.5 שעות, יכול להגיע ל-4.45. זו התחננות יום-יומית. הגשתי בקשות לשנות בסיס, לשנות תפקיד בתוך הבסיס. שום דבר לא משתנה. אני מרגיש שחייבים לעשות שינוי. אנחנו עם זה יום-יום, יום-יום, אני עובר את זה, אני לא יודע איך אני עושה את מחר, איך אני מתאמן שני אימונים, איך אני מתכונן בהתאם.

תודה, דוד. איגוד הכדורסל, בבקשה.

תודה, שמי ערן עטייה, אני מנהל אגף גברים באיגוד הכדורסל ומי שאחראי בשמונה השנים האחרונות על ספורטאים-חיילים בענף, בעיקר גברים אבל גם נשים. הופתעתי לראות את גיא כי רציתי לדבר על שני הענפים – כדורגל וכדוסל – לעומת כל מה שדובר פה כי התנאים הם לגמרי שונים. כמו שגיא אמר, אם אנחנו מדברים על איך שמשרד הספורט מטפל בעניינים אז אין לנו שום טענות, אין אפילו אחד שרציתי ולא קיבל. אני יכול להגיד על התהליך שפעם בשנה שאנחנו מכנסים את הוועדה במרץ זה לא מספיק וזה לא תאריך טוב. אם אני צריך להגיש רשימות בינואר, לפני שאני יודע מי עושה את נבחרת הנוער, אני יכול לטעות בשחקן כזה או אחר כי יכול להיות שבקיץ יגיע שחקן שלא חשבנו עליו בינואר. לרוב, גם בזה - - -

אבל בספטמבר מכנסים דיון נוסף.

נכון, לכן אני אומר שגם בזה מטפלים. מה שכן, לגבי הדיון בספטמבר צריך לדעת שהוא לא יוכל להיכנס לפרויקט המורים שמתחיל באוגוסט אז יש לזה משמעות. נתון יבש: נבחרת העתודה, שכולה חיילים, היא אלופת אירופה בארבע השנים האחרונות. נכון, שנה אחת לא היה כי הייתה קורונה, אבל עם דני אבדיה, ים מדר, יובל זוסמן ועוד – אנחנו אלופי אירופה, מקום ראשון באירופה אל מול מדינות ענק של 80 מיליון ו-100 מיליון ומדינות כדורסל. זאת עובדה.

מה הקשיים.

זה קרה הרבה בזכות הפרויקט הזה. שחקנים קמים ובמקום ללבוש מדים, במקום להילחץ - - -

דני אבדיה היה בפרויקט כזה?

דני אבדיה הוא היחיד בקטגורית עילוי בגלל שהוא ב-NBA. אני חושב שהתרומה שלו למדינת ישראל אינה זקוקה להוכחה. נציין לטובה גם את ים מדר שהצבא דאג לשחרר חצי שנה לפני תום השירות כדי שהוא יפתח את השנה האחרונה. הוא היה אמור להשתחרר בחודשים האחרונים, הוא השתחרר בקיץ שעבר. כן, הוא היה בפרויקט בראשון, הוא גר בבית דגן, הוא היה בפרויקט בראשון. מקשיבים לנו ומשבצים את השחקנים בבתי הספר שהם למדו ולכן הם גם חוזרים לשם כגיבורים.

זה מדהים.

יש לזה משמעות אדירה עבור הילדים, אלו האלילים שלהם, זו משמעות אדירה הרבה יותר משחקנים שפותחים ממטרות. אני אישית צילמתי מסמכים בצבא, אני מתבייש להגיד את זה, זה מה שעשיתי בתור ספורטאי בתל השומר.

אתה לא צריך להתבייש, זה מה שדרשו.

זה עדיף מש"ג כי לא הייתי בחום. איפה הקשיים? לכדורסל ולכדורגל, גיא אמר את זה נכון, יש לנו היום עשרות, אם לא מאות ספורטאים שהם בקו התפר. כולם יודעים מי ה-20 של נבחרת הנוער בכדורסל והם יקבלו מעמד ספורטאי. כולם יודעים מי ה-40 של גיא בכדורגל והם יקבלו מעמד ספורטאי. אין ספק שיש היום הרבה חבר'ה שעולים מהנוער לבוגרים, חותמים בליגת העל ולאומית ואני לא יכול לתת להם מעמד ספורטאי. זה לא בגללם, הם יתנו ספורטאי לכל מי שאנחנו נמליץ. פיני גרשון נמצא אצלנו, עמוס פרישמן נמצא אצלנו. אנחנו מכנסים ועדה ומסננים. יש לנו לחץ על הכתפיים מצד הרבה הורים ומצד אגודות ספורט חזקות. אנחנו מסננים את כולם ומביאים לשולחן את ה-20 שאנחנו חושבים שהם יהיו שחקני נבחרת. אבל מה קורה עם כל השאר, חברים? מה קורה עם כל השאר? אנחנו צריכים למצוא פתרונות לפחות לענפים האלה שיש בהם 35,000 ספורטאים. יש 100-200 שחקנים שמסיימים י"ב וממשיכים לשחק. הנה, עכשיו הורדתי ספורטאי שהולך לסיירת. שחקן נבחרת שהחליט ללכת לסיירת וביקש לבטל את מעמד ספורטאי, זה גם קורה. אבל יש שחקנים שעולים לשחק בליגה הלאומית, בליגת העל, מקבלים דקות, מתפתחים ולא מקבלים מעמד ספורטאי כי הם לא ה-20 הכי טובים אלא ה-21 וה-22. אז מה, אז נגמרה להם הקריירה? אז ברק פלג, מאמן גליל עליון, עשה סיירות, השתחרר וחזר לשחק. יש כמה דוגמאות כאלה, זה נדיר וזה גם לא מתאים למציאות היום.

אז לכם חסרות מכסות כמו שבכדורגל חסרות.

זה לא שחסרות מכסות. אני חושב שצריך להמציא משהו, כי אתם דיברתם על תוכניות, צריך להמציא משהו. יש ספורטאי פעיל, יש ספורטאי מצטיין, צריך להמציא עוד הגדרה - - -

בסוף מה שיקרה, אנחנו נצטרך להילחם עם האויבים שלנו אז נבוא עם כדורים ונכדרר. צריך להגיע לרף שיהיה הגיוני. הוא אומר מאות, אתה גם אומר מאות.

לא, לא מאות.

צריכים להיות ריאליים.

אני ריאלי, אני לא מדבר על כמויות.

כמו שביקשתי מאיגוד הכדורגל, אני מבקש גם ממך לעשות תוכנית אמיתית, להעביר את זה לחנן עם העתק אלי. צריכים לראות איך אנחנו מגדילים את המכסה גם לכדורגל וגם לכדורסל.

פרויקט מורים חיילים הוא פרויקט מבורך, בימים אלו היו מיונים לזה, אנחנו שלחנו את כל מי שבמעמד אצלנו, 19 שחקנים, נבחרת הנוער שמייצגת אותנו בדרג א. הם נלחמים כדי להיכנס לפרויקט הזה.

תודה. נעמה, בבקשה.

שמי נעמה גזית, אני גולשת רוח חיפאית בת 20, חברת נבחרת ישראל בגלישת רוח בדגם - - - האולימפי ובתחילתו של קמפיין אולימפי לאולימפיאדת פריז 2024. הגעתי היום לספר לכם על השנתיים האחרונות שעברתי בצה"ל בתור ספורטאית בעלת תקן ספורטאי מצטיין. אלו היו שנתיים מלאות משברים נפשיים, לחץ וגם תסכול בהתמודדות מול מערכת אטומה. אני גולשת רוח מגיל 10 במועדון השיט בחיפה. אני מייצגת את ישראל בשלל תחרויות ברחבי העולם כבר מגיל 14. בשנת 2018, שנה לפני גיוסי לצה"ל, הייתי סגנית אלופת העולם לנוער ובאותה שנה ייצגתי את ישראל באולימפיאדת הנוער בבואנוס איירס וסיימתי במקום הרבי
עי. שנה לאחר מכן זכיתי באליפות אירופה לנוער. הגשתי את הבקשות הדרושות לקבלת תקן ספורטאי מצטיין וקיבלתי אותו כמה חודשים לאחר מכן. לאחר יום - - - קיבלתי תפקיד – מש"קית לוגיסטיקה. אני קוראת את המידע על התפקיד באתר מיטב ולא מבינה איך תפקיד שדורש הכשרה של שלושה שבועות בבה"ד 6 ועבודה במחסן לוגיסטי בשגרה ובחירום עולה בקנה אחד עם הצרכים שלי כספורטאית. אני מנסה לפנות לכל מי שאני יכולה אבל אין מענה. באיגוד שלי לא יכולים לעזור לי, מיטב לא יכולים לשנות לי תפקיד – רק קצין מיון בב"קום – ועם - - - מצטיינים אין עם מי לדבר.

התגייסתי ב-24 בנובמבר 2012. הטירונות בת שלושת השבועות ובסופה הוכרחתי לעשות שלושה שבועות של קורס הכשרה לתפקיד. כל-כך הרבה זמן יקר שהלך לפח בשביל כלום. שובצתי לבסיס ג'למה לשבועיים אבל ברגע שאמרתי להם שאני ספורטאית הם הבינו מהר מאוד שלא אוכל לבצע את תפקידי כרגיל והעבירו אותי לבסיס ציוד של טירת הכרמל בה"ס 9013 – מקור כל הלחצים איתם התמודדתי בעת השירות הצבאי. אני לא יכולה לתאר את כל הרגשות במילים אבל אשתדל. שובצתי לשרת במחסן אריזות ציוד רפואי אשר מספק מענה לכל הבסיסים בצפון. אריזות ציוד בארגזים לאורך ארבע שעות ויותר בכל יום. אני מסיימת ב-14:00 עבודה עם גב מפורק וגוף כואב ואמורה להמשיך לשגרת אמונים עד לערב וללילה. הרבה מאוד פעמים לא הצלחתי לעמוד בעומס ופשוט הפסדתי אימונים כי לא עמדתי בזה. אני כבר על סף בכי, מבקשת לעבור תפקיד ומפנים אותי לקצינת בריאות הנפש.

קצינת בריאות הנפש הציעה לי את האפשרות להשתחרר בשל סעיף נפשי. סירבתי כי רציתי לשרת בצבא, להיות כמו כולם ולתרום למדינה אבל אני קודם כל ספורטאית. אני מייצגת את עצמי ואת המדינה שלי בכבוד. עבדתי כל-כך קשה כדי להגיע למקום בו אני היום אז למה, לעזאזל, עוצרים אותי. ואז הגיעה הקורונה, לא רק שהתעלמו מהזכויות שלי בתקן על פי פקודות מטכ"ל אלא הוסיפו לי עבודה כאילו אני חיילת בבסיס סגור. עבדתי באריזת ציוד קורונה, עבדתי חודשים במתכונת הזאת עד סוף הסגרים. בזמן הזה חשוב לי לציין שספורטאים רבים בכלל לא הגיעו לצבא כי הם מוגדרים לא חיוניים. שלא לדבר על חיילים אחרים שגם הוגדרו לא חיוניים.

העברתי את המשך השירות שלי בעבודה משרדית חסרת כל תרומה. ביצעתי שמירות על בסיס חודשי, שני לילות לפחות בחודש. שמרתי בסופי שבוע, בראש השנה, העברתי סדר פסח בבסיס וכל זה מול אטימות מוחלטת מצד המפקדים שמעלי. כל הזמן הזה אני צריכה להתנהל בקמצנות עם 90 ימי מיוחדת בארץ ובחו"ל. ספרתי כל יום בשנה, תכננתי קדימה וספרתי אחורה כדי שלא אצטרך לחתום יום אחד של דח"ש כדי לא לדרוך יום אחד בבסיס הזה. השתחררתי בנובמבר 2021 כאשר שבוע לאחר השחרור התחלתי את העבודה לקראת פריז, עם הנבחרת בניהולו של שחר צוברי.

את השנתיים שהפסדתי לא אוכל להחזיר. בדיעבד נפתחו פערים שעד היום אני מנסה לסגור וזה אוכל את הלב שלי מבפנים. הייתי על הגל, הייתה לי רוח גבית ואת השירות הצבאי שפגע בהתקדמות שלי לא אוכל לשנות. באתי היום עם תקווה שאוכל לעזור לדור הצעיר, זה שעכשיו לומד לגלוש ולשוט, לספורטאית הבאה שתגיע לבק"ום שתתקבל בברכה ובכבוד לצבא תוך ידיעה שיעזרו לה, יעריכו את העבודה הקשה שהיא עושה ולא ישימו לה מקלות בגלגלים. תקן הספורטאים חייב להשתנות, אין ספורטאי שיכול להחזיר שש שעות ביום ולהמשיך להיות ספורטאי הישגי אמיתי. אנו הספורטאים אנשים בעלי ערכים וידע שרוצים לתרום למדינה, תנו לנו את הבמה המתאימה שתתרום לצה"ל וגם לנו כדי שהבמה הבאה תהיה הפודיום, תודה.

תודה רבה, שום דבר פה לא היה מתוכנן. זאב, בבקשה.

זאב עצמון מאיגוד השחייה. אני רוצה להודות לורד וחנן שכל מה שמבקשים מהם נעשה תוך דקות.

עכשיו אוסיף זר פרחים לתעודה.

אני אשלח אותו איתך. לגבי האבט"ש והתורנויות, הבאתי לפה שחיין שעבר את כל הבלגאן עם הצבא, בוריס טברובסקי. הוא היה צריך להגיע ממחנה ענתות לאימונים בווינגייט ולא היו משחררים אותו. הוא עבר הרבה עד שהסתדר שם. לוקח שנה לכל חייל להסתדר וכל אחד פה דיבר על זה שזה בסדר ואין הבדל בין ספורטאי מצטיין לפעיל. זה לא נכון, אני מתעסק הרבה עם מפקדים ועם חיילים וכל הזמן, כשמגיעים לבסיס, ישר אומרים להם שהם קודם פעילים ולא מצטיינים. מה זה "פעיל"? אם הוא צריך לשרת יומיים שלמים ולא להתאמן אז איך הוא יעלה למצטיין? אדוני, מי כמוך יודע מה הוא עולם השחייה, שוחים שלוש שעות בוקר ושלוש שעות ערב וחייבים מנוחה אז שלא יגידו שאין הבדל בין פעיל למצטיין כי המפקדים מסתכלים על זה, תודה.

ורד דשא, בבקשה.

שלום רב, אני ורד דשא, ספורטאית בעבר ואם לספורטאי בהווה. צחי, אני כתבתי את המכתב. אני לא חושבת שיש פה ספורטאי או הורה שלא חושב שהשירות הצבאי במדינת ישראל, אמרו זאת מספיק אז לא ארחיב אבל זו האקסיומה. יש כמה נקודות: יש את העניין של טרום הגיוס שזה הליכי המיון והמכסות, דיברו על זה מספיק ולא אכנס לזה. הנקודה השנייה היא מועד גיוס הספורטאי, איפה הוא ישובץ – דברים שנקבעים לפני שהוא מתגייס. הגורם השלישי הוא תנאי השירות של הספורטאי. כל אחד מהנושאים הללו מהווה סוגיה כבדה.

בעניין תנאי השירות של הספורטאי יש כנראה פער עצום בין רוח המפקד ששמענו פה לבין מה שקורה בפועל ביחידות. נשמעו פה סיפורים של הורים לחיילים ושל ספורטאים. רוח המפקד לא מגיעה אל הבסיסים עצמם והתוצאה היא שהספורטאים הצעירים מתמודדים עם זה בעצמם. יש יחידות ידידותיות לספורטאים ששם השירות הוא זהב. הם מצליחים להתאמן כל יום כמה שצריך והשירות הוא זהב. לצערי זה כנראה המיעוט. רוב הספורטאים מתמודדים עם מכשולים בלתי-אפשריים. השירות הצבאי פוגש את הספורטאי בצומת ההתפתחות החשוב ביותר, מהרגע שהוא גומר להיות נער ועובר לקטגורית העילית בספורט. זאת הנקודה הכי קריטית בהתפתחות ואנחנו עוצרים אותו ואומרים לו להיות חייל. זה לא עובד, זה פוגע באופן משמעותי בהתפתחות שלו. אין ספורטאי שיכול לשרת שש שעות וגם להתאמן כמו שצריך. לא משנה אם זה רוכב אופניים, ג'ודוקה שצריך להתאמן כמה פעמים ביום וגם לנוח. יש פה אם למתעמל שמספרת שהילד שלה סוחב ארגזים על הגב בשירות שלו, אז איך הוא מתאושש ואיך הוא מתחיל את היום שלמחרת. אני שומעת שיש נכונות בעניין השעות וזה חשוב.

מקום השיבוץ והקורסים שאליהם הוא משובץ זה גם חשוב כי זה קובע עד כמה ייקטע רצך האימונים. היה טוב אם הייתה יחידה צבאית שהיא מרכזת את הספורטאים מהרגע שצריך להגדיר קריטריון, דרך הגיוס ומהלכו. החייל יוכל להיות בקשר עם יחידה זו אל מול היחידה אליה הוא משובץ. אם היה גוף כזה אז הייתה כתובת ועכשיו אין כתובת, תודה.

שלום, שמי קמי קהרמני, אני מתעסק הרבה שנים בהורדת ידיים בארץ. יש לנו נבחרת ישראלית שהשתתפה בהתחלת מאי.

אתה גונב לי את ההצגה? אני מעניק לכם תעודה בסוף הישיבה.

היינו באליפות אירופה בבוקרשט והבאנו הישג חסר תקדים – 11 מדליות – אני עצמי לקחת מדלית זהב בבוגרים. אני רוצה להגיד שאנחנו מטעם עמותת "יד חזקה" ואין מעלינו איגוד. אנחנו עושים א זה באהבה וזה כרוך בהוצאות כספיות שלנו. פעמיים בשנה אנחנו טסים לחו"ל ועוד מעט יש גם אליפות עולם. אין גיל בספורט הזה. זה ענף שהיה תחת איגוד במשך עשרות שנים ועכשיו יש עמותה שאנחנו מקווים שתהפוך לאיגוד. יש פה ספורטאים שהגיעו מכל הארץ מכל מיני מקומות.

אני מודה לכם מאוד, הזמנתי אתכם במיוחד ונגיד עליכם כמה מילים. זה פשוט לא הנושא של הדיון, אנחנו מדברים על חיילים ספורטאים. הדבר שהכי חורה לי, היינו צריכים לסיים עם נעמה גזית, זה היה נשאר לכם בראש.

תודה עבור ההזמנה.

בבקשה, אנחנו שמחים שאתם פה. כל מה שאני אומר וכל מה שאתם אומרים, ואנחנו חושבים שאתם חכמים מספיק גדולים ושאנחנו יודעים הכול. אנחנו לא יודעים כלום כי זה הכול בלב שלהם, של הספורטאים האלו שישבו ודיברו מהלב. בסוף אני רואה מולי את חנן ואת מיטב. אנחנו לא משחק, זה צריך להישאר אצלכם, זה מצולם בערוץ הכנסת, אשלח לכם את זה ותוכלו לראות את זה. נופר, בבקשה.

תודה, אני חייבת להוציא את מה שיש לי בלב. אני נופר מעוז, התחלתי את השירות כספורטאית פעילה וסיימתי כמצטיינת. אני באה מתחום אופני הכביש. כשהתגייסתי לצבא כספורטאית פעילה הרמה שלי לא הייתה גבוהה. לצערי, התייחסו אלי בבסיס בצורה: "בסדר, את ספורטאית פעילה, אין לך הישגים על הנייר". בזמן שאני ידעתי כמה פוטנציאל יש בי ואיך אהיה משהו אם אני לא מצליחה להתאמן במהלך היום, איך אתפתח, איך אהיה ספורטאית, איך אהווה דוגמה, איך אזכה במדליה, איך אגיע להישגים? זאת לא הדרך שהמדינה תוכל להשיג בה הישגים ומדליות.

אחרי שנה קשה קיבלתי חוזה מקצועני בקבוצה ולמרות זאת לא קיבלתי מעמד ספורטאי עילוי. נאלצתי להתקמצן על הימים על המיוחדת והדח"ש.

פנית למינהל הספורט?

פניתי, הגשתי בקשה ואפילו שתיים לשם קבלת ספורטאי עילוי ולא קיבלתי.

זה עדיין רלוונטי?

השתחררתי. הנקודה היא שהדברים שמסתכלים עליהם, כספורטאי פעיל ומצטיין, לא תואמים את מה שהספורטאי צריך.

תודה. לידיה חטואל נמצאת איתנו בזום, שלוש פעמים ספורטאית אולימפית, אחת מהסמלים של הסיף הישראלי. בבקשה, לידיה, בקצרה.

שלום, הקשבתי בקשב רב, אני חושב שהדיון חשוב ביותר לעתיד הספורט במדינת ישראל. אני הייתי ספורטאית מצטיינת בצבא משנת 1981-1983 ואז לימדתי סיוף בבתי ספר. שלושת הבנים שלי היו ספורטאים מצטיינים בצבא, אחד משרת היום בצבא כספורטאי מצטיין. כל אחד שדיבר אמר דברים וחזרנו עליהם, אני רוצה לסכם ולהציע כמה דברים נוספים. 60 ק"מ זה רחוק, לנסוע שעה או שעתיים לכל כיוון, לעיתים בתחבורה הציבורית, זה קשה וזה בלתי-אפשרי וזה בנוסף על שש השעות. לא יכול להיות שספורטאי נתון לחסדי המפקדים שלו. לשני הבנים הגדולים שלי היו בנים מאוד מתחשבים והם התאמנו יותר. עם הילד הקטן שלי הולכים לפי הספר ויותר גרוע מזה. כשסופרים שמירות של סופי שבוע אז ארבעה ימים נחשבים ליומיים, זה אומר שחמישי-ראשון נחשבים ליומיים. תחשבו שספורטאי פעיל עושה פעמיים בחודש כזה דבר, חוץ מהתחרויות שלו, וספורטאי מציין עושה פעם בחודש כזה דבר.

זה בלתי-אפשרי, אין להם אימוני בוקר. הילד שלי נפצע ואני לא יכולה לקחת אותו לקופת חולים אם הוא לא שייך למעטפת של היחידה. חייב להיות קשר, לא יכול להיות ברגע שבחרו אותם, אלון ומאור וחנן שאני מאוד מעריכה, ברגע שהם נזרקו למים הם לבד, אני פניתי לא פעם והתחננתי לחנן שיעזור לי בכל מיני בעיות אבל זה לא צריך להיות ככה, צריכה להיות כתובת. אז אני אולי יכולה לפנות אבל לא כל אחד מסוגל לפנות. צריכה להיות כתובת לחיילים שיש להם מצוקות בבסיס ומי מטפל בהם. גיא דגן דיבר על עלות ההכשרה. אני ביצעתי את שירותי בבית ספר להשכלת חיילים. אני חושבת שהצבא יכול לעשות את ההכשרה, מהטירונות - - -

את גונבת לי את כל הסיכומים. תודה, לידיה, סיף נעים. בכל שבוע כשאנחנו מכנסים את הוועדה אנחנו מזמינים ספורטאים ומעניקים להם תעודות הוקרה, דווקא את אלו שאינם מפורסמים בעיתונים. אני רוצה להזמין לפה את הספורטאים נציגי עמותת "יד חזקה" לקידום ספורט הורדת הידיים בישראל. כמו שאמר מר קהמרני, בתחילת מאי זכתה הנבחרת ב-11 מדליות בהורדת ידיים בבוקרשט. ארבע מדליות זהב, שש מדליות כסף ומדליות ארד, הישג מרשים לכל הדעות. אני רוצה להעניק להם תעודה מטעם הכנסת. מחיאות כפיים ליד החזקה.

אני רוצה להזמין את קבוצת טיגיריס רמת גן, מחזיקת גביע המדינה 2022 ברוגבי כסאות גלגלים. הקבוצה זכתה בגביע המדינה ברוגבי כיסאות גלגלים לאחר שגברה על אריות רמת גן 47-40. בין השחקנים המובילים יש איתנו את המאמן שלומי ספיבק, מצטיין המשחק נריה קרסנטי והקפטן שיר תרזה. מחיאות כפיים. נעשה סיכום ואז נבוא אליכם. חברים, אני מודה לכם בשם הספורט הישראלי. כל מי שהגיע לישיבה עשה משהו עבור הספורטאים והספורטאיות שלנו. אני בטוח שכל מי שישב פה מבין את המשמעות של הדיון, המשמעות של השינויים.

אני רוצה כמה דברים שייכתבו בפרוטוקול ויועברו למשרדים. הוועדה מבקשת להעלות ל-400 את מכסת החיילים את קבוצת החיילים של חיילים המשרתים במערכת החינוך. הנושא הזה הוא קרדינלי, הבנו תוך כדי הדיון שהמערכת של ספורטאים מצטיינים היא הדבר החשוב ביותר לנו כחברה וגם לספורטאים עצמם. זה עוזר לשני העולמות ונותן לילדים את מה שהם צריכים לקבל. חנן, אני מבקש לכנס ועדה שתכלול את מיטב, מינהל הספורט, נציגי איגודים, ספורט הישגי. ועדה שתדון בנושא הפעילות של ספורטאים בצבא. כולנו מבינים, גם מתוך הנאומים ששמענו פה, שמה שספורטאים עושים היום בצבא לא מתאים לפעילות שלהם כספורטאים. זה הורס להם את הקריירה, לא מוסיף שום דבר לצבא הגנה לישראל, לא עוזר לחברה הישראלית. צריכים אחת ולתמיד לצאת מהקופסה ולמצוא פתרונות שיהיו טובים לכל הצדדים. הדבר הזה אפשרי. יש פה אנשים מקסימים, אלון ומאור, לא חשבתי שתהיו כאלו קשובים ופתוחים ואני יושב בוועדות ואני רואה בעיניים שלכם שזה נכנס לכם ללב. צריכים לפתו את הנושא הזה. חנן הוא דרך חדשה במינהל הספורט אחרי מאוד שנים של אטימות.

נושא המרחק, צריכים להוריד את העניין הזה של 60 קילומטר, מדובר במרחק לא ריאלי שלא עוזר לאף אחד. אני פונה למשרד החינוך, תהיה פנייה לשרה בנושא שילוב כוחות עם הצבא והמשרד כדי לראות מבחינה תקציבית, אשב עם השרה בנושא הזה ונראה איך מעלים בצורה דרמטית את מספר התקנים כי זה מאוד חשוב וצריכים לראות שזה טוב למשרד החינוך, היא צריכה להיות בעד. אשב איתה כבר היום על הנושא הזה. אני בעד לבטל את מעמד ספורטאי פעיל, אולי יש ללכת למדרגים אחרים. אני מבין שמאור הוא הנציג לא רק של הספורטאים, אני מבקש אם אפשר למנות מישהו מתחת למאור שיהיה מופקד על העולם של הספורטאים החיילים.

אמרתי שזה אחד היעדים שלנו, מוקד נפרד רק לחיילים ספורטאים כדי שיהיה להם איש אחד לפנות אליו.

נהדר. אני חושב שזה היה דיון פורה מאוד, אני רוצה להגיד שלדעתי זה הדיון הראשון בנושא ב-30 השנים האחרונות. אני מקווה שאנחנו נותנים לכם קצת רוח גבית. אני מאחל לכולם בהצלחה ושנעשה טוב לספורטאים. תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:00.