פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



32
ועדת הכלכלה
06/06/2022


מושב שני



פרוטוקול מס' 255
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שני, ז' בסיון התשפ"ב (06 ביוני 2022), שעה 11:12

הצעה לדיון מהיר בנושא: "משבר המזון והביטחון התזונתי הולך ומחריף" של חה"כ רון כץ, רם שפע, אוריאל בוסו, מיכל רוזין

חברי הוועדה: רון כץ – מ"מ היו"ר
סמי אבו שחאדה
אורי מקלב
יבגני סובה
יסמין פרידמן
רם שפע

אוריאל בוסו
ענבר בזק
יוסף טייב
אלון טל (משתתף באמצעים מקוונים)
מופיד מרעי
מיכל רוזין

יפעת ענבר - מנהלת תחום בכיר אגף מזון, מנהל תעשיות, משרד הכלכלה והתעשייה

יונתן לוי - מנהל במינהל החירום, משרד הכלכלה והתעשייה

גלעד קצב - רפרנט מים וחקלאות באגף תקציבים, משרד האוצר

פרופ' רונית אנדוולט - מנהלת אגף התזונה, משרד הבריאות

אורי צוק-בר - סמנכ"ל אסטרטגיה, משרד החקלאות

הדס ילין דניאלי - משנה למזכ"ל התנועה הקיבוצית

דויד לוי - מנכ"ל ארגון עובדי הפלחה בישראל

אילנה דרור - כלכלנית, התאחדות חקלאי ישראל

דינה לייבמן - נציגת תאי הסטודנטים של "דרכנו"

פרופ' אהרון טרואן - נציג איגוד רופאי בריאות הציבור

יצחק ברקוביץ - ראש צוות, רשות התחרות

שירה פאיראיזן - עו"ד, רשות התחרות

דודי מנביץ - יו"ר איגוד המזון, התאחדות התעשיינים

ליאור כוכבי - ראש תחום קשרי ממשל איגוד המזון, התאחדות התעשיינים

בועז תורג'מן - תעשיין, שטיבל, התאחדות התעשיינים

דרור שטרום - מנכל המכון הישראלי לתכנון כלכלי, המכון הישראלי לתכנון כלכלי

אלי כהן - מנכ"ל, פתחון לב

שלי טופורובסקי - מנהלת קשרי ממשל, פתחון לב

נוי אריאלי - רכזת קשרי ממשל, פתחון לב

אולגה ברברמן - מנהלת מחקר ושינוי מדיניות, ארגון לתת

אבשלום וילן - מזכ"ל, התאחדות חקלאי ישראל

איתי עצמון

עידית חנוכה

זיו אפללו – חבר תרגומים

"משבר המזון והביטחון התזונתי הולך ומחריף", של ח"כ רון כץ, רם שפע, אוריאל בוסו, מיכל רוזין (מס' 272).

ברוכים הבאים לדיון בוועדת הכלכלה בנושא המהיר, משבר המזון והביטחון התזונתי ההולך ומחריף. אנחנו עוקבים בדאגה אחרי עליית מחירי הסחורות בעקבות המשבר באוקראינה-רוסיה, אנחנו מבינים שמדינת ישראל צריכה להיערך בנושא, קבוצה של חברי כנסת פנו בניהם אני בשביל ליזום דיון בנושא הזה, נמצאים איתנו כל משרדי הממשלה הרלוונטיים. אני כן אבקש מחברי הכנסת והנציגים להיות נקודתיים, אנחנו מבינים את הביעה ואנחנו רוצים לראות איך אנחנו מתמודדים איתה ולמצוא פתרון, זה פחות דיון תיאורטי, זה דיון מעשי עם מסקנות ולאחר מכן יהיה דיון המשך ודיון מעקב, אז כל מי שמדבר קחו בחשבון שנרשם ויהיה לנו דיון מעקב בנושא הזה. נפתח את היום עם חבר הכנסת אוריאל בוסו שהוא אחד היוזמים, בבקשה אוריאל.

טוב, קודם כל היושב ראש, יישר כוח על היוזמה שלך להגיש הצעה דיון מהיר בנושא החשוב הזה, ביחד עם חברי הכנסת. תשמע, האמת היא שאני מעולם לא קרה לי כזאת תופעה, ערב חג אני עושה קניות ותמיד אתה יודע יש מצב שאנשים יש להם קשיים, אבל שתוך כדי קניות באים אליי אנשים, לא שמכירים אותי, רואים מישהו אולי עם עניבה ובאים אליי ואני רואה שהעגלות שלהם קצת שמים שם דברים, אומרים לי 'אתה יכול לעזור לי בסיוע בקניות לחג?', זה מחזה שובר לב ואני לא נתקלתי בתופעה, לפעמים אנשים מחוץ לסופרים מבקשים תרומות, אבל תוך כדי עגלות ואנשים נראים נורמטיביים לחלוטין.

אין ספק, ואנחנו מדברים על נקודות כמו שהעלתה בפניי גם מיכל, הביטחון התזונתי שהוא ערך, אני לא סתם אומר, ערך ראשון. כרגע סיימנו דיון חשוב מאוד בנושא הייטק, שאנחנו מדברים על הרבה יותר, מבחינתם הדובדבן שבקצפת, הוא חשוב לכלכלת ישראל ואנחנו שוכחים לא את העשירון התחתון, אלא את האוכלוסייה שנמצאת ברובד היותר נמוך והחשש הזה שאנחנו מעלים אותו כל פעם כאן בוועדות ובכנסת שישנם ילדים רעבים שפשוט לא שהם ישנים רעבים, אלא לא נרדמים, כי הם רעבים, היא תופעה חמורה וקשה.

אשתי יועצת חינוכית בבית ספר ופעם היה מצב שבאים ורואים ילד שאין לו אוכל ומביאים לו אוכל ככה סנדוויץ', היה כיכר לחם בשביל מי שנתקע, היום התופעה פשוט מתרחבת בבתי ספר ילדים מגיעים כשאין להם אוכל, והמורים והמחנכים והמחנכות כבר יודעים לזהות ופשוט מנסים לצמצם את התופעה, אבל צריך להסתכל מה קורה באותו זמן בבית.

אתה יודע שהיה מסופר פעם, שבחג השבועות אחד הגיע לרב ושאל אותו "הרב אפשר לעשות קידוש על חלב?" הרב הלך וביקש כסף ישר ונתן לו תרומה לכל האוכל של החג. אשתו אומרת לו "הוא בסך הכול שאל אותך אם אפשר לעשות קידוש על חלב", השיב לה: "אבל תחשבי שאם הוא רוצה לעשות קידוש על חלב אז כנראה שאין לו בבית עוף ואין לו בשר, אז הוא שואל מבחינת חלב, כי לא רק שיין אין לו, אלא זה המשמעות".

אז לכן שאנחנו מסתכלים על ילד שהוא מגיע בלי אוכל לבית ספר, תסתכל מה קורה בבית, והרי הדרדור הכלכלי מביא גם כן את הדרדור התזונתי ולכן כל מה שאתה תציף כאן ותדבר ותשאל את השאלות אנחנו צריכים לשמוע, לקבל תשובות באמת מה המדינה עושה. ראינו שדיברו על הורדת המכסים ובדברים מסוימים לא הוכיח את עצמו, בטח לא ביעילות שדובר עליה בהרבה מוצרים אגב ואלו נקודות שהאוצר והמדינה צריכה לשים אליהם את הלב. ובהמשך אני עוד אשמע גם כן את המציגים כאן ונדע לשאול את השאלות.

תודה רבה על הדברים החשובים של חבר הכנסת אוריאל בוסו ואני עובר ליוזם נוסף של הדיון, חבר הכנסת רם שפע.

בבקשה עוד דקה.

אוקי, בסדר גמור. אז אנחנו נעבור בינתיים לחבר הכנסת מופיד מרעי, בבקשה.

בוקר טוב תודה לאדוני היושב ראש. בהמשך לדברים שנאמרו כאן ולמהות של הדיון, קודם כל חשוב מאוד בכלל הרעיון לקיים את הדיון הזה ולעקוב גם על הנושא הזה. כשאין לנו ביטחון תזונתי, אין לנו ביטחון חברתי, אין לנו ביטחון חברתי, אין לנו ביטחון חינוכי, אין לנו ביטחון להון אנושי וכל זה יביא אותנו לפגיעה בחוסן הלאומי של המדינה, זה חייב להיות ברור, זה חייב להיות הנושא שממנו אנחנו צריכים להתקדם כשאנחנו מדברים בכלל על חוסן תזונתי.

מה כן צריך לעשות? משקיעים הרבה מאוד משאבים, גם בייבוא וגם בתהליכים כאלו, או אחרים, אני ממליץ לקחת את כל ההשקעות האלה, להשקיע משאבים דווקא ביצירת תזונה ארצישראלית שאנחנו בסופו של דבר נבנה לעצמנו את החוסן התזונתי בהתאם לצרכים שלנו, מה שיישאר ואנחנו לא יכולים לייצר אותו, אנחנו נחשוב על דרכים לייבא אותו מבחוץ וזה הדרך הנכונה, לשם צריך לכוון וזה בהרבה יותר מורכב, אני אמרתי פעם, מספיק שאתה עכשיו פותח את הייבוא, מספיק שאתה צריך לבנות מערך הגנה מפני תקיפה של מזיקים, הרי זה לא שיקוף, אתה לא משקף מזיקים, אתה צריך לשים בנמלים מערכות אבחון שיכולות לעצור כניסה של מזיקים, שהמזיקים האלה יכולים להזיק לנו גם בענפים אחרים אז כל ההשקעות האלה, בואו, חברים, ניקח את כל המשאבים האלה, בואו נשקיע אותם בעצמנו שאנחנו נהיה עם עוצמה יותר תזונתית. תודה.

תודה רבה. עכשיו אנחנו ברשותכם נעבור לפינג פונג בין נציגי הממשלה לבין חברי הכנסת, אלא אם כן רם מוכן?

כן.

בבקשה, חבר הכנסת רם שפע.

שלום לכולם, בוקר טוב, תודה לכל שותפיי על יוזמת הדיון וליושב ראש הישיבה, חברי, רון כץ באופן כללי עסוק בהרבה נושאים, אנחנו עסוקים בהרבה נושאים ביחד, אז אני שמח שגם עכשיו יש פה מנעד רחב של חברי וחברות כנסת.

יש אין סוף דברים שאפשר להגיד על ביטחון המזון בכל מה שקשור עכשיו לרפורמה בחקלאות והרבה דרמות, אני רוצה להתייחס דווקא לנקודה אחרת, נשמור את שאר הדברים הקשים שיש לי לומר להזדמנות אחרת. בסוף יושבים אנשים ואמורים לתכנן את כל המהלכים החשובים למדינת ישראל בכל תחומי החיים שלנו, זה נכון על דיור וזה נכון על תעסוקה וזה נכון על תחבורה וזה נכון על עסקים קטנים, כל תחום שאנחנו מתעסקים בו, איכשהו בנושא הזה הממשלה עד עכשיו בתוכניות שהיא הציגה עד עכשיו פשוט נכשלת באופן מוחלט בצורך להבין שביטחון מזון זה משהו שמסתכלים עליו 30 ו-40 שנה קדימה ולא רק מה קורה עוד שלושה חודשים וזה מדהים אותי כל פעם מחדש, שעומדים שרים בממשלה ומתייחסים לרפורמה בחקלאות שהם מתכננים כאילו זאת בשורה לעתיד.

הרי כולם יודעים שזאת אולי גם זה מסתבר שלא לפי כל הנתונים, זאת אפילו לא בשורה לעכשיו ולכן בעיניי הדבר היחיד שאנחנו צריכים כל הזמן להזכיר לכולם, גם לעצמנו פה בתוך הקואליציה, בוודאי כלפי חוץ שביטחון מזון וכל מה שיגידו פה בהמשך נכון הוא תוכנית ארוכת טווח למדינה, איך היא שומרת עתודות בכל תחומי החיים שלה, בדיוק כמו שבצה"ל לא נחשוב שזה הגיוני להסתכל חצי שנה קדימה, אלא לתכנן את עצמנו אסטרטגית לאורך הרבה מאוד שנים, בכל הגזרות, בדרום, בצפון, במרכז, כך גם לגביי החקלאות הישראלית ואני בכלל עוד לא מתחיל לדבר על זה שחקלאות והתיישבות אחד הם וכשאנחנו מסתכלים על הגבולות שלנו אנחנו רואים שמי שמתיישב שם זה אותם אנשים שאנחנו צריכים לשמור גם על הפרנסה שהם, על התעסוקה שלהם, הם העתיד שלנו גם בהקשר הזה ולכן אני כל פעם מחדש באמת מתפלא על שותפיי שאנחנו עושים הרבה מאוד דברים ביחד בממשלה, שבקטע הזה יש חוסר הבנה מוחלט בין תכנון אסטרטגי ארוך טווח, לבין הישגים קצרי מועד, ששוב אני אגיד ופה אני מסיים, אפילו ההישגים קצרי המועד שהם דיברו עליהם, של הורדת יוקר המחייה בעקבות הורדת המכסים, גם זה לא מוכיח את עצמו, ראינו רק הבוקר התפרסמו נתונים שאפילו אותם מוצרים שהורידו להם את המכס לא ירד עליהם המחיר גם בתקופה שמאז שזה קרה ואני ככה עדין בשלב הזה של היום, כי רק התחלנו.

תודה רבה חבר הכנסת שפע ואם דיברנו על אנשים שאמורים לתכנן את התוכניות ארוכות הטווח, נמצאת איתנו פרופסור רונית אדלווט, מנהלת אגף התזונה במשרד הבריאות.

בוקר טוב לכולם, קודם כל אני מסכימה שהנושא של ביטחון תזונתי הוא קריטי, גם לרווחה הנפשית, החברתית וכל דבר אחר. אנחנו כתבנו מספר הצעות, אנחנו חושבים שצריך לעשות חוק של הביטחון התזונתי של מדינת ישראל שבעצם יחייב גם תוכנית ארוכת טווח שתכלול את כל משרדי הממשלה הרלוונטיים, אם זה משרד החקלאות, משרד הכלכלה, אוצר וכו' - - -

מה המהות? מה התמצית של החוק הזה? כי להגיד חוק וזה זה רחוק טווח, מה אנחנו עושים מחר בבוקר?

התפקיד הוא בעצם שלכל אדם במדינת ישראל יהיה זמינות מלאה למזון בריא בהישג יד.

ואיך עושים את זה?

למשל אחד הדברים שהצענו זה לעשות פיקוח על מזונות בריאים, בניגוד לסל המזונות שנמצאים היום בפיקוח, שחלק גדול מהמזונות שם הם מזונות שהם לא בריאים, אנחנו רוצים להמיר את זה ויש לנו גם המלצה וסל שלם של מזונות שאנחנו חושבים שצריכים להיכנס לפיקוח, כמו לחם מדגן מלא, כמו פירות וירקות עונתיים, לא יכול להיות שבנאדם צריך להוציא חצי משכורת על קנייה של פירות וירקות - - -

ומה מעכב את זה?

החוק של פיקוח על מזונות בריאים נמצא תחת משרדי הכלכלה, האוצר והחקלאות; לנו אין נגיעה בחוק הזה.

רון, כשדיברנו על מזון לתינוקות, הגיעו נציגי משרד הכלכלה והאוצר ואמרו שפיקוח לא בהכרח מוריד מחירים אגב.

בפועל אבל זה מה שקורה, כן, אנחנו יודעים - - -

אנחנו ככה תמיד טוענים, אני שמח לשמוע שגם את חושבת במובן מסוים.

תראו, האמצעי האם זה יהיה פיקוח, או זה יהיה סבסוד, זה החלטה של המדינה, אבל בסופו של דבר הדרך שבה אנשים יוכלו לרכוש לחם מדגן מלא במחיר של לחם אחיד, שהם יוכלו לקנות את כל המזונות הבסיסיים שלהם ובמחיר סביר לכל משפחה זה נדרש.

רונית, אבל חוץ מהצעת החוק שעתידה לבוא וכהרגלן של הצעות חוק זה לוקח זמן וועדות וזה גם משרדי הממשלה, מה עושים מחר בבוקר לקראת משבר שאנחנו מבינים שמגיע אלינו? איך משרד הבריאות נוקט על עצמו בעצם את האחריות לנושא הזה?

אז קודם כל האחריות על המזון היא לא נמצאת במגרש של משרד הבריאות.

נכון, אנחנו עוד מעט נשמע את משרד החקלאות.

נכון, אבל יש לנו המלצה איך אנחנו רואים את הדאגה לביטחון התזונתי של מדינת ישראל, אני אשמח להעביר לכם את זה, וכן אנחנו חושבים שבשלב ראשון הנושא של פיקוח על מחירי מזון, או סבסוד, או כל דרך אחרת שבה סל מזון בסיסי שיש לנו אותו כבר וכבר הועבר לשר הכלכלה ולשר האוצר מספר פעמים, שאם סל כזה יהיה במחירים נמוכים, אם זה באמצעות פיקוח, אם באמצעות סבסוד, או כל דרך אחרת, יאפשר ביטחון תזונתי לכלל אוכלוסיית מדינת ישראל ואנחנו מדברים גם על מפעל הזנה אוניברסלי לכל ילדי ישראל, אנחנו מדברים על זה שזה צריך להתחיל מגיל הגן ולא להיגמר בכיתה ב', אלא שזה יהיה לכל אורך הילדות ובתי הספר, אנחנו מדברים על חינוך תזונתי בבתי הספר ואנחנו מדברים על מניעת פרסום של מזון מזיק, כי פרסום מזון מזיק גורם לזה שמשפחות מוציאות כסף על מזונות לא בריאים מתוך מחשבה שזה מזון בריא בלי שהם יודעים שזה מזיק להם.

תודה רבה רונית.

יש כל מיני אמצעים משלימים שכל זה נמצא בתוך הצעת החוק.

רגע לפני שנעבור ונשמע גם את משרד הכלכלה ומה הם חושבים, אני חייב לומר משהו, אני מבין מה את אומרת וזה חוק חשוב וזה נכון, אבל אנחנו כרגע, זה נשמע לי כרגע כמו מותרות, אני אגיד לך למה, כי כרגע הפיקוח על מוצרים בריאים ובגללם קונים מוצרים לא בריאים, זה נכון, אבל אנחנו מדברים על צעד לפני, כרגע לא קונים מוצרים, כי הכול יקר, איך מדינת ישראל נערכת לעליית מחירים בחיטה, בכל המוצרים שאנחנו מבינים שהולכים ומתייקרים.

רון, אבל אתה טועה, כי המוצרים, חייב לשים דגש - - -

לא, יסמין, לא - - -

ביטחון תזונתי הוא חייב להיות ביטחון תזונתי - - -

לא, לא, אבל אני לא מדבר על זה, אני לא מדבר על זה - - -

היא צודקת במיליון אחוז.

היא צודקת אני התחלתי אמרתי שהיא צודקת, אבל אני לא מדבר על זה, אני מדבר על צעד לפני, אנחנו כרגע לקראת עליית מחירים, אנחנו כבר בעליית מחירים בכל מיני דברים, שמעתם את חבר הכנסת בוסו על מה הוא מדבר, הוא מדבר על אנשים שרוצים לקנות לעצמם, על עניים שרוצים לקנות לעצמם אוכל הבית, הם לא מדברים על אוכל בריא מול אוכל לא בריא, הם מדברים על קמח, על מוצרים בסיסיים שמתייקרים במדינת ישראל ופה אני רוצה שנשים את הדגש, בשביל לשים את הדגש וכן שנשמע את משרד הכלכלה, יפעת ענבר שהיא מנהלת - - -

רק לפני שיפעת עונה אני רק אגיד במילה, שמזון בריא זה לא מותרות, מזון בריא צריך להינתן לכל האוכלוסייה.

בהחלט.

ומזון לא בריא מזיק בעיקר לשכבות החלשות, מה שאנחנו ראינו שבעצם בזה שאנחנו פקחים על מזון לא בריא, בעצם האוכלוסיות המוחלשות הן אלה שנעשות חולות הרבה יותר, ולכן בד בבד אם לאפשר מזון, זה חייב להיות מזון בריא.

צודקת, צריך לייצר אותו לפני.

אבל אני כן רוצה לשמוע גם איך אנחנו עוצרים את עליית המחירים ואיך אנחנו מתמודדים עם מה שעתיד לבוא וכבר חלקו כבר כאן, יפעת ענבר, מנהלת אגף המזון במשרד הכלכלה, בבקשה יפעת.

שלום, תודה, יפעת ענבר, מנהל תעשיות, משרד הכלכלה. קודם כל אני אציין שהעולם של יוקר המחייה זה לא המחלקה שבה אני עוסקת והאמת היא שזה לא היה ברור מספיק, אני מתייצבת לדיון ולכן לא הגיע מישהו מהאגף הזה, אחרת היינו יכולים להביא גם מהאגף - - -

אז רגע אז יש לך מה לתרום לנושא הזה?

אני רק אציין שאנחנו בעיקרון וזה עלה גם קודם, יש מעקב שוטף כל הזמן של משרד הכלכלה אחרי, גם אחרי המחירים וגם לייצר מזון בריא שרונית התייחסה אליו.

פה זה גם הזדמנות טובה לציין לשבח את שרת הכלכלה שלא הסכימה להוציא את מחירי הלחם מפיקוח וזה היה צעד חשוב ומשמעותי, זה נכון.

אז השרה וכל המשרד באמת מסתכלים כל הזמן על נושא יוקר המחייה מצד אחד ומצד שני גם על העולם של מזון בריא, העבודה שרונית הזכירה נעשית בשיתוף עם משרד הכלכלה על הגדרת סל מזון בריא, היום באמת יש פרסום שעושים של מחירים, פשוט כרגע להשוואת מחירים על בסיס כוחות השוק, לגבי ספציפית לגבי הנושא שעלה כאן למה התעדים שצריך לעשות, אני יודעת שיש עבודה, אני יודעת שיש מעקב כל הזמן, גם על מלאים וגם על זמינות של מזון, אני אנסה לקבל תשובה יותר ממוקדת לגבי ספציפית לשאלה שנשאלה.

תודה רבה, עכשיו ברשותכם, אני אחזיר את זה לח"כים בשביל שאנחנו נחדד עוד יותר את נושא הדיון ועל מה אנחנו רוצים לקבל תשובות אז לפי סדר ההגעה, כמו שעובד אצלנו תמיד, אני מזכיר לח"כים שתי דקות, יש לנו הרבה ח"כים הרבה דוברים, אנחנו רוצים להספיק את כולם, חבר הכנסת סמי אבו שחאדה, בבקשה.

תודה רבה, כבוד היושב ראש. אנחנו קודם כל נמצאים בבעיה לצערי מלפני הפלישה של רוסיה לאוקראינה, במדינת ישראל כבר אי אפשר לקנות אוכל, או מזון בזול, אין, אני זוכר את שנות ה-80 וה-90, ללכת לשוק זה לא היה מעמסה, כל פועל ממוצע יכול במדינת ישראל ללכת לעשות שוק, אנחנו כבר שנים לא שם, לא רק פירות וירקות מחייב חצי משכורת, הכול, גם הבשר מאוד יקר, הכול, כל מה שנוגע למזון מאוד יקר. פעם במדינת ישראל היה לפחות סוג מסוים של אוכל, לא רוצה למתג את זה ככה, אבל גם אנשים לא מעמד בינוני יכלו לקנות פלאפל ולאכול, פעם זה היה אוכל עממי, היום כבר אין, אוקי, אז אנחנו נמצאים במשבר תזונתי רציני, אני עבדתי במערכת החינוך כמו שידידי מופיד פה דיבר, אני ראיתי שם דברים מאוד קשים ולא רק באוכלוסיות הכי מוחלשות אז אוכל ומזון הפך להיות מוצר מאוד יקר במדינה, על זה צריך לתת איזושהי מחשבה.

עכשיו זה הולך לעלות בצורה דרמטית במוצרי היסוד, אנחנו לא סתם מה שיוצא מאוקראינה ישפיע עלינו, זה ישפיע עלינו במוצרי היסוד של קמח, לחם וכל מה שנעשה מהדברים האלה שזה בעיקר מוצרי יסוד, עד פה לא שמענו בדיון שום התייחסות לצפי של כמה זה המחירים כבר עולים, עד לאן זה יגיע ומה משרדי הממשלה מתכננים לעשות בנושא הזה כדי למתן את זה קצת, כי עוד מלפני הפלישה המזון במדינת ישראל הפך להיות מוצר מאוד יקר.

תודה רבה, חבר הכנסת אבו שחאדה ואני ארצה לשמוע התייחסות לדברים, נמצא איתנו אורי צוק-בר ממשרד החקלאות.

אוקי, אז ככה אז קודם כל אנחנו עושים עבודה של בחינת תוכניות של ביטחון מזון בעולם, אנחנו בוחנים מדינות שונות איזה תוכניות לביטחון מזון יש בהם ו- - -

באיזה שלב אתם בתהליך?

אנחנו בסקירה בינלאומית שהתחלנו אותה כבר, מיפינו כ-20 מדינות שונות שאנחנו הולכים להעמיק בה מבחינת התוכניות שלהם.

יש לכם מסקנות בינתיים?

לא, זה לא בשלב הזה, אבל אנחנו - - -

כמה זמן אתה חושב שתסיים את העבודה?

זה ייקח כמה חודשים. עכשיו וגיבוש תוכנית ביטחון, תוכנית לביטחון מזון אצלנו בישראל. אנחנו מתעסקים הרבה עם ההתמודדות עם שינויי האקלים, להתאים את החקלאות להשפעות האקלים הצפויות, יש ועדה בינמשרדית בשיתוף פעולה עם עוד משרדים רבים שעוסקים בתחום, איך להתמודד ולייצר כאן לא פחות, עם אקלים יותר קשה וזה קשור גם לתנאים לגידול יותר טובים, גם להשקעות שונות בקירוי, בכיסוי, ברשתות שמצלות ומורידות את ההשפעות האקלים ועוד וגם בכיוון של מחקרי של פיתוח זנים עמידים יותר ועוד - - -

כרגע יש לנו בעיה של גידול באקלים במדינת ישראל?

יש לנו כבר בעיות, יש לנו שרב שפוקד את השטחים, יש לנו - - -

והחקלאות הישראלית לא יודעת להתמודד אתו היום?

מתקשה כל הזמן וצריך להשקיע עוד ועוד בשביל לעזור לה להתמודד.

אז השאלה אם לא יותר חכם להשקיע בחקלאים מאשר לחפש פתרונות בכל ה- - -

משקיעים גם, משקיעים בחקלאים, אם אתה נותן לחקלאי מענק בשביל לעשות חיפוי רשת על המטע שלו.

היום זה קיים? היום חקלאים יכולים לקבל את זה?

כבר, כבר מתחילים את הדברים האלה, יש כבר כמה תוכניות, כמה "קולות קוראים" בתחום של שיפור והגדלת הפריון בחקלאות, חלק מזה מתפקד גם בזכות הרפורמה בחקלאות שהיא בעצם יש בה שני חלקים, גם הקלות בסחר בין המדינות, בתחום המכס רגולציה וגם השקעות כבדות גם במחקר וגם בהון בחקלאות אצל המגדלים, החקלאים. נושא של שטחים חקלאיים, מתגבשת תוכנית אסטרטגית לשטחים של מנהל התכנון, ואנחנו לוקחים בה חלק ושומרים על המרכיב של השטחים החקלאיים על מנת שלא ישתה, או יבלע במסגרת התוכניות השטחים לבנייה ומקפידים לדרוש שמירה על מנת הבסיס של שטחים חקלאים - - -

אתם יושבים בוועדות תכנון? בוותמ"ל יש לכם נציגים?

יש לנו נציגים בתוכנית האסטרטגית הזאתי.

יש כל כך הרבה שטחים שלא מנוצלים, הבניה במדינת ישראל, המרחב העירוני לא צורך הרבה מהמרחב הכפרי, מבחינת שטחים, הוותמ"ל יושב על זה, אני חושב שצריך ללכת לאבד את השטחים שלא מעובדים, שהזניחו אותם שנים ויש כאלה המון שטחים, לכו לכל המועצות האזוריות, ממרום הגליל וחרמון בצפון עד לנגב, תראו כמה שטחים יש שם.

תודה מופיד.

צריך ללכת לעודד אותם.

אבל אין כל כך הרבה.

רוצים למנוע את - - -

חברים, חברים, אי אפשר לנהל ככה דיון, בואו נחזור לסדר.

יש הפחתה ונגיסה בשטחים החקלאים כל שנה ואנחנו יודעים שיהיו פה בשנת 2050, 15 מיליון אנשים והם צריכים גם מקום לגור וצריכים כבישים וצריכים הכול.

הם צריכים אוכל.

ואנחנו דואגים שיהיה להם גם שטחים חקלאיים לייצור מזון וגם עושים אינדיקציה של הייצור בשביל שאפשר יהיה מאותו שטח לייצר יותר, זה דורש גם מים, גם טכנולוגיה וגם - - -

דרך אגב אם נגיע ל-15 מיליון - - -

תודה רבה, אנחנו נעשה את זה מסודר, רשות הדיבור עכשיו עוברת אלייך, אז רק שנייה, תודה רבה.

אני אדבר זריז, כי אני צריכה לצאת לראיון. קודם כל בהתייחס למה שאמרת שצריך להבין שברגע שכמות האנשים גדלה וברור שהם צריכים מקום לגור, הם גם צריכים אוכל לאכול אז לפי הלוגיקה הזאת כמות השטחים החקלאיים צריכה להיות מוכפלת, או משולשת לפי כמות האוכלוסייה.

עכשיו אני רוצה להתייחס למשהו, הוועדה הזאת דנה באמת הרבה מאוד בנושא של הרפורמה בחקלאות ויוקר המחייה, ואני רוצה רגע לשים את הדברים בקונטקסט הנכון, באחד הדיונים משרד החקלאות פה הציג את החיסכון הצפוי למשק בית בישראל אם הרפורמה תתקבל במלואה, אנחנו מדברים על 83 שקלים בחודש, שזה יוצא 2.3 שקלים ליום למשפחה חיסכון, עכשיו כל כך הרבה שעות אנחנו משקיעים פה ברפורמה ומדברים על יוקר המחייה, הלוואי והיינו משקיעים את אותה כמות אנרגיה בשיחות על יוקר הדיור, על מחיר הקרקעות מאמירים, אגב גם בפריפריה, גם במרחב הכפרי שהמחירים הכפילו ושילשו את עצמם בעשור, שאם אנחנו כבר רוצים שאנשים יגיעו ויעסקו בחקלאות באותם אזורים, היום כבר אין למשפחות צעירות אפשרות בכלל לקנות קרקע ביישובים האלה, שזה מגיע, אני מדברת איתכם על הגליל העליון, היום קיבלתי פרטים מקיבוץ גונן, אם מישהו יודע איפה זה, זה הפריפריה של הפריפריה, שכבר היום עולה שם קרקע חצי מיליון, במשגב, שם אני גרה, שזה גם פריפריה, 900 אלף- מיליון, זאת אומרת בואו נטפל בזה לפני שאנחנו מתעסקים ב- 2.3 שקלים חיסכון למשפחה של סל המזון.

עכשיו צריך להתעסק גם וגם, אבל צריך רגע להכניס לפרופורציות, בכל העולם מבינים את החשיבות של חקלאות, של ביטחון תזונתי, בכל העולם תומכים בחקלאות, מסבסדים חקלאות, מעודדים חקלאים, רק פה בארץ אנחנו עסוקים באיך להגדיל את הייבוא ולצמצם את הייצור המקומי, אגב דוח נוסף של משרד החקלאות לצערי דווקא הוא לא הוצג פה בוועדה משום מה, דוח של הדרג המקצועי במשרד החקלאות מדבר על זה שהרפורמה בחקלאות תביא לצמצום, לקיטון של 40 אחוז מהשטחים החקלאים לגידול פירות וירקות אז יש לזה את כל ההשלכות שאנחנו מדברים פה, לא רק של ביטחון תזונתי, גם של שטחים חקלאיים שהיום שומרים לנו על הגבולות ומי יישב שם אם החקלאים ייצאו משמה? זה נושאים של אקולוגיה, של איזון אקולוגי שהולך להיות מופר.

אין ספק שיש לנו פה לכולנו אינטרס להוזיל מחירים של מזון טרי, לוודא שכל צרכן בישראל יוכל לצרוך את סל המזון הטרי, אבל לצד זה, זה חייב חייב להיות ביחד עם שימור החקלאות הישראלית, עם הגדלת שטחים חקלאיים ולא צמצומם ואני רוצה להגיד איך אני רואה את הדברים, כי הרפורמה בחקלאות יש לה שני צדדים, יש לה מצד אחד הפחתה של מכסים והוזלה של הסרת חסמים על ייבוא ומצד שני יש תמיכה בחקלאות, פשוט צריך להפוך את שניהם, היום קודם כל בואו נסיר חסמים ונביא ייבוא ואז נתמוך בחקלאות, לא, זה צריך להיות בדיוק הפוך, בואו קודם כל נתמוך בחקלאות, קודם כל נעודד את החקלאים, נוריד להם את העלויות, נעזור להם לשפר טכנולוגיות שיתייעלו ורק אז נוריד את המכסים, כי אם עכשיו יורידו מכסים ורק בעוד - - -

ענבר משפט לסיום.

כן, זה המשפט לסיום, אם אנחנו עכשיו נוריד את המכסים, נעודד ייבוא ונתמוך בהם בעוד חמש שנים, בעוד חמש שנים כבר לא יהיה במי לתמוך ולכן צריך להפוך את הסדר. תודה.

אני לא מבין איך את לא אוהבת את הרעיון שמשרד החקלאות מוריד צווים ואז עושה פרסומת ברדיו על הכספים האדירים שהוא מחלק לחקלאים, רק מי שעונה לא יודע על מה מדובר ושקל - - -

שהחקלאים יקבלו את הכסף בעוד חמש שנים במקרה הטוב.

זאת הייתה הערת שוליים טובה.

נראה את מחירי הדגים.

חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה.

אני שנייה אחלק את זה לשניים, אחד אני חושבת שאין תמונה כוללת מלמעלה וראייה לטווח ארוך, אוקי, שכוללת בתוכה את שינויי האקלים, את המדבור שהולך להיות בארץ, כל מה שקורה בכלל אין התייחסות.

והדבר השני שאין התייחסות במשבר המזון והביטחון התזונתי – זה שמדינת ישראל ואזרחיה ומפעליה זורקת מזון בשווי כ-20 מיליארד שקלים בשנה, חצי מהמזון הזה אפשר להציל.

אם לא יותר.

חצי בוודאות אפשר להציל, עכשיו כל שקל שאנחנו משקיעים בהצלה של המזון חוזר אלינו כארבעה שקלים מזון, זאת אומרת שאתה גם מציל מזון, גם מאכיל את מי שזקוק, כל המזון הזה באמת נתרם למקומות טובים, גם אתה פותר פה בעיות של איכות סביבה.

בעצם את אומרת שה-20 מיליארד יכול להיות 80 מיליארד חיסכון לכלכלה.

תקשיב, אי אפשר להציל את כל ה-20 מיליארד, אפשר להציל חצי, אוקי, אז אני אומרת בואו נעשה, אני כרגע עובדת על תוכנית לאומית להציג למדינה, אני חושבת שהמדינה צריכה לקחת את זה כתוכנית לאומית, זה ביחד עם החקלאות והכול והכול, חייב להציל את המזון, כי יש פה גם היבט של איכות סביבה, שאנחנו מתעלמים ממנו ואי אפשר להמשיך להתעלם מכל הנושא הזה של משבר האקלים, אבל מעבר לכך לא יכול להיות שיש מזון שהוא כבר מיוצר בארץ ואנחנו זורקים אותו אז בואו נתגמל את החקלאים בחצי שקל על כל קילו שהיה נזרק, פירות לא יפים, פירות זה, יש הרי מיליון ואחד הגדרות אז גם אנחנו עוזרים לחקלאים, גם יש מתנדבים שמנקים להם את השדות, זאת אומרת אנחנו חוסכים בכוח אדם, אנחנו חוסכים בהטמנת אשפה, אנחנו מיטיבים עם איכות הסביבה, אנחנו מטיבים עם הצלת מזון, עם המשפחות שזקוקות לזה ואף אחד לא מדבר על זה אז אני באמת קוראת לך ולכל חברי הוועדה ולכולם, תצטרפו אליי ובואו נבנה את התוכנית הזאת שתכנס לתוקף כבר בשנה הקרובה.

תודה רבה יסמין.

מומלץ לכל אחד לראות את לקט ישראל, את הפעולה המדהימה הזאת.

ברור אני בונה את זה איתם.

הייתי שמה, זה ממש מכובד.

אז אתה מצטרף אליי?

בהחלט.

כולנו מצטרפים אלייך. אחת מיוזמות הדיון, חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה.

תודה רבה, תודה רון. אני עקבתי מרחוק בהתחלה, אבל אני תמיד איתכם ואני כמובן מצטרפת לכל מה שנאמר עד כה והנושאים החשובים שעלו פה.

אני רוצה וחייבת להתייחס ולומר שתי נקודות שאולי לא עלו וצריך לדבר עליהם, אחד הנושא הביטחוני, כמי שחברה גם בוועדת חוץ וביטחון עשינו גם שם דיון על הנושא של הביטחון התזונתי בהקשר המדיני-ביטחוני, אנחנו רואים עכשיו סביב המלחמה באוקראינה וסיבות נוספות שצריך להתייחס לדבר הזה בצורה רצינית ביותר, גם על היכולת שלנו לספק לעצמנו - אפרופו חקלאות - את התוצרת כמובן הטרייה וגם לא רק תוצרת טרייה, אלא בכלל צריך לראות איך מייצרים פה באמת ביטחון תזונתי בהיעדר, או שבהינתן שמדינת ישראל במצב הגיאופיזי שבו היא נמצאת מבחינת האזור ומבחינת הסכסוכים באזור שלנו ובעולם כולו, זה נושא שאנחנו חייבים לדבר עליו, אני לא יודעת אם הוזמנו פה אנשים לדבר על זה, אבל נושא קריטי, גם עשינו על זה דיון וגם יש לנו דיון אפילו שבוע הבא בוועדת המשנה כדי לדבר על רצף האספקה, תתפלאו לשמוע זה כאילו הנתונים, זה כמו שאנחנו חושבים שאנחנו חיים בדמוקרטיה ותמיד תהיה פה דמוקרטיה, אז ככה אנחנו חושבים שתמיד יהיה פה מזון מכל סוג שהוא גם מה שאנחנו מגדלים, גם מה שאנחנו לא מגדלים ולא כך היא.

ולכן חשוב מאוד לדון בדברים האלה ולראות שיש לנו באמת גם מלאים, גם תוצרת חקלאית שתמשיך ותתקיים בסבסוד ובתמיכה ממשלתית וגם כמובן שנוכל תמיד לקיים את אוכלוסיית ישראל, זה לא מובן מאליו וצריך להיערך לזה ולא בטוח שנערכים לזה בגלל גם החלוקה בין המשרדים השונים. ודבר נוסף שאני לא יודעת אם נאמר פה וחשוב לי להגיד, פעם כשהיינו ילדים הסיפור היה באמת היכולת להזין, אוקי, עצם זה שאתה יכול להזין ילדים, שיש תזונה מספקת ושלא יהיה רעב, אפילו היו שולחים אותנו, מי שבגילי כמו שרם אומר מ- 1900 ושכח אותי, היו שולחים אותנו לגייס, להתרים לכל מיני מקומות בעולם, כמו אתיופיה ואחרים שבאמת היה רעב גדול מאוד, רואנדה בזמנו וכדומה, היום אני חושבת שהשיח העולמי על כל נושא התזונה והביטחון התזונתי לא מתרכז רק בעניין אם בנאדם רעב, או לא, אוקי, הפת לחם אינה מספיקה יותר, אלא באמת על מקום - - -

מדגן בריא.

בדיוק ובכלל של ירקות ופירות טריים ותזונה בריאה והדברים האלה אני חושבת שלא נותנים להם מספיק דגש פה, עד היום כשעושים התרמות בסופרים, או בבתי ספר, אומרים אני אראה לכם את הרשימה שהבת שלי מקבלת בבית ספר, "תביאו סוכר, שמן, קמח, פסטה לבנה כמובן", זאת אומרת זה מה שמבקשים הביא כמוצרי ייסוד שמחלקים לאותם אלה שנזקקים אז אני חושבת שזה נקודה נוספת ועוד נקודה שבוודאי לא נאמרה פה וזה חיים בקרבנו אנשים שאין להם סיוע מהמדינה בכלל, כמו מבקשי המקלט ובזמן הקורונה שכולנו ספגנו פגיעה כלכלית קשה, אותה אוכלוסייה באמת אמיתי במדינה דמוקרטית-מערבית, גוועה ברעב, לא כי הם אכלו לחם ופסטה, גוועה ברעב, כי לא היה להם אוכל לאכול ואם לא עמותות גם שלהם עצמם התארגנו ועמותות שעזרו להם, הם פשוט לא יכלו לאכול, אנשים הסתובבו שם רעבים, אני חושבת שזה חרפה למדינה שלנו שיש מצב כזה, בוודאי בשגרה ובוודאי בשעת חירום, יש מי שמסתובב במדינת ישראל רעב. תודה.

תודה על הדברים החשובים. כן הייתה התייחסות לפני זה של משרד הבריאות וכן נאמר שמתכנסת הצעת חוק לגבי מזון בריא ומשרד הבריאות כן רוצה להרים את הכפפה בנושא הזה. נמצא איתנו יונתן לוי שהוא מנהל מינהל החירום במשרד הכלכלה.

אני לא מנהל את מינהל החירום, אני מנהל במינהל החירום.

אוקי, קידמנו אותך פה.

תודה.

בוועדה הזאת הרבה מתקדמים, שתדע. בבקשה, אז אחרי ששמעת את הדברים של חברי הכנסת, אני באמת אשמח לשמוע איך אתם מסתכלים על זה בראייה קדימה ואיך אנחנו מתמודדים עם המשבר הזה היום, לא רק בעוד תוכניות וסקירות והצעות חוק, היום, מה אנחנו עושים היום?

מנהל החירום מטפל וזה נדון בדיון הקודם שלא הייתי שותף בו, אבל קיבלתי את הסיכום שלו, מנהל החירום מטפל בתרחיש שלתקופה שאסור לציין בדיון הפתוח הזה, לאספקה של מוצרים, כפי שהוגדרו, שישה מוצרים שאנחנו צריכים לדאוג למלאים שלהם לתקופה שמופיעה בתרחיש.

מה הם המוצרים?

המוצרים הם שמן, חיטה, פסטה, תמ"ל שזה תרכובת מזון לתינוקות וכו', אלה המוצרים שהוגדרו.

לא, זה שש, זה חשוב.

לא, כל השישה אני לא זוכר את כולם, אבל זה הכיוון, סוכר - - -

מה המשמעות בעצם, אתם בעצם אוגרים את זה במחסנים של המדינה?

אנחנו לא אוגרים את זה במחסנים של המדינה, אנחנו אוגרים את זה במפעלים.

במפעלים, אוקי.

במפעלים עצמם.

צריכים אחוז מסוים, נכון? הם צריכים אחוז מסוים.

אחוז מסוים לשמור, אוקי.

כן, זה התרחיש שאנחנו נערכים אליו.

ולמה עכשיו במצב, אני עוצר אותך לשנייה, למה עכשיו במצב שלנו, דווקא בהתייקרות הזאת שקוראת, למה אנחנו לא בולמים אותה עכשיו?

זה לא מוגדר חירום במינהל החירום.

לא, אני אומר עזוב, לא חירום, עכשיו אתם.

לצערנו זה בדיוק הנקודה.

התרחישים שאתם מדברים עליהם הם לא קשורים לחירום שאנחנו נערכים אליו, ככול שיוחלט שהמדינה ומשרדי הממשלה צריכים להיכנס לנושא של מוצרים נוספים, הרחבת הסל וכו', אנחנו נעשה את זה ככל שגם יינתנו לנו הכלים לטפל בזה.

אתה יכול אבל אולי לאשר, הרי אתם מחויבים בשלושה חודשים, נגיד חיטה במחסני חירום לשמור במדינת ישראל למצב שיהיה בעיה, אני יודע שלפחות כשהתחיל המבצע האמיתי מול אוקראינה בשביל לא לייקר השתמשו במלאי של חודש, או חודשיים.

אני לא יכול להתייחס לזה.

אתה לא יכול להתייחס? לא יכול לאשר את זה?

אני לא יכול להתייחס לזה כרגע, אם תרצה התייחסות על זה, אנחנו ניתן על זה התייחסות נפרדת.

תודה, נמצא איתנו גם נציג של התעשיינים, דודי מנביץ, יו"ר איגוד התעשיות והמזון בהתאחדות התעשיינים, אתה שומע את הדברים, אתה גם חי במדינה, אתה מבין על מה אנחנו מדברים, מה אתם אומרים על הנושא הזה?

קודם כל אני רוצה להגיד לך תודה רבה על הדיון ועל היוזמה, שניים אני חייב לומר שאני מעט נבוך, אני נבוך משום שהדיון הזה הוא הדיון של האתמול, זה דיון שהיה צריך להיות לפני שנה, חמש שנים ועשר שנים.

בהחלט.

אתם לא חיים את היום, אנחנו נמצאים היום בטיפול נמרץ, תעשיית המזון היום בטיפול נמרץ רבותיי, אמר חבר כנסת אוריאל בוסו שבאו אליו אנשים בחנות וביקשו שהוא יסייע להם, היום בעולם במדפים רואים חוסרים שהולכים וגדלים, ויש סימן שאלה גדול בכלל אם יהיו מוצרים על המדפים, לא רק העשירונים התחתונים, רבותיי, בתעשיית המזון היום אני כיושב ראש של חברה אומר לכם שבשבוע שעבר קו אחד הפסיק לעבוד בגלל שהייתה בעיה בחומר גלם לקבל אותו, וקו שני חודש ימים לא היה בגלל בעיה של חומר גלם שמנים שהיה מגיע מאוקראינה, שמן, מי שמכיר חמניות ותחליף שלו מאינדונזיה ומלזיה הם סגרו את השערים.

אנחנו נמצאים בסיטואציה אחרת, ואני שהגעתי לכאן חשבתי שזה נושא הדיון שמה ששמעתי עד עכשיו הוא מאוד טוב ומאוד יפה, אבל אני לא יכול היום לבוא ולהבטיח, דרך אגב, לפני שנתיים בחודש מרץ פנו אליי, כשרק פרצה הקורונה, זה היה ערב חג הפסח, פנו אליי כל התקשורת עם חשש גדול למחסור בנושא של מוצרי מזון. אמרתי, רבותיי, יש בישראל תעשיית מזון מהחזקות בעולם, לא יהיה מחסור במזון בישראל וזאת למה? משום שההתמודדות שלנו הייתה התמודדות תפעולית, איך אנחנו מאפשרים רציפות של ייצור תוך כדי הקפדה על בריאות העובדים, על ריווח, כל מה שצריך.

אנחנו נמצאים היום במצב, רבותיי, א' שאנחנו לא בטוחים שיהיה לנו חומר גלם לייצר. ב', אם הוא יהיה, הוא יהיה במחירים שהתעשיינים לא יוכלו לייצר ולמכור אותו, ואני רק אומר חלק מאותם בעיות שאנחנו מתמודדים איתם, לכן מה אנחנו חושבים שצריך לעשות ומה הקריאה שלנו?

דרך אגב, איגוד המזון יצאה משלחת לאיחוד האמירויות בחודש פברואר האחרון ושמה ישבנו עם גורמים ממשלתיים שהם סקרו בפנינו מה היה בתהליך תחילת הקורונה ובאיחוד האמירויות היה חשש גדול שלא יהיה מזון במדפים והקימו שם משרד ממשלתי לביטחון תזונתי, שמו שרה מיוחדת, בשנה וחצי האחרונות כל מה שהם עוסקים זה איך להביא תעשיות מזון לתוך איחוד האמירויות, איך להבטיח את האספקות, את חומרי הגלם וכדומה. קודם כל אני חושב - - -

גם למדינת ישראל יש משרד, משרד האוצר ששמו אותו במשימה מלאה, כל השנה רק איך להעלות מיסים לאזרחים.

לא, לא, אנחנו לא מתדרדרים לפוליטיקה פה למרות שלאוריאל יש חסינות אצלי, אבל אנחנו לא הולכים לשם.

אנחנו במצב נתון.

מדינה שרואה באמת את הצורך האמיתי הקימה לזה משרד מיוחד משום שזה מצביע על החשיבות שהיא רואה. עכשיו אנחנו חושבים - - -

מה אתם מציעים?

אנחנו מציעים קודם כל מיידי ודחוף להקים ועדה בינמשרדית, ועדת משנה שיישבו בה כל אותם משרדים שאחראיים לנושא המזון, יחד איתנו עם התאחדות התעשיינים, איגוד המזון, יחד עם מה שנקרא שותפים נוספים, גם יבואנים וכדומה כדי להגדיר בדיוק מה צריך לעשות כדי להבטיח רצף ייצור כחול-לבן בישראל בתקופה הזו. מחו"ל, רבותי, אני אומר לכם כאן ותקראו את השפתיים שלי, לא תבוא הישועה, לא מחיר וגם לא בזמינות של המוצרים.

תודה רבה.

רק דקה, עוד שני דברים שהם חשובים, מלאי נושא חירום, אמר חברי ממשרד הכלכלה שיש שישה מוצרים שהם מוצרים מוגמרים, אין במדינת ישראל, למעט קמח, מלאי חירום מוגדר של חומרי גלם לתעשייה, אנחנו מרימים על זה דגל הרבה זמן.

מה זאת אומרת?

אין, אין לתעשייה חומרי גלם במלאי חירום, אם אתה אומר שמן לדוגמא, אין שמן שאני יכול לייצר, יש בקבוקי שמן שמיובאים, שעומדים במלאי חירום, שייצאו לצרכנים, התעשייה אם אין שמן לא תוכל לייצר, אין במלאי החירום הגדרה רק למוצרים מוגמרים לצרכן.

אפרופו שמן, כשנתנו פעם פיקוח שינו את הגודל.

בשמן, תראה, בשמן אני לא רוצה להיכנס לפרטי פרטים, אבל יש יצרן ישראלי שהוא הוגדר כאן כיצרן שמייצר שמן ושהוא יהיה זה שייתן את מה שנקרא את המלאי חירום, אבל בגלל שיקולים כאלה, או אחרים - - -

הוא לא מייצר את השמן.

לא שהוא לא מייצר, הוא מייצר, אבל הוא לא מהווה חלק ממערכת המלאי חירום של מדינת ישראל. אני רוצה רק עוד דבר אחד לומר, אני חושב שיש גם נושא רגולטורי שהוועדה צריכה לדון בה משום שחלק מהגמישות שלנו כאשר יש אי וודאות ויש מחסור בחומרי גלם, אנחנו לפעמים מנווטים בתחליפים, במקום שמן כזה, שמן אחר, זאת אומרת יש איזושהי אפשרות לפעמים לאתר ולמצוא, יש רגולציה שלא מאפשרת לנו, אוקי, משום שיש סימון של אריזות, אם אני משתמש תמיד בשמן חמניות ודווקא עכשיו יש רק שמן דקלים, אני לא יכול לייצר את המוצרים משום שיש לי בעיה, יש צורך לעשות - - -

מה הבעיה לסמן את האריזות בצורה שונה? הרי זה בעיה של אלרגנים כנראה.

לא, לא, אני לא מדבר, תראה, כל מה שהוא מסכן חיים - - -

הוא אמר הייצרן הישראלי מספק רק לתעשייה ולא ל- - -

כל מה שהוא מסכן חיים אין עליו בכלל שום עוררין, אני מדבר על רגולציה מסוימת בצו שעה - - -

מול מי? מול משרד החקלאות?

זה לדעתי בעיקר מול משרד הבריאות.

הבריאות, אוקי, אז עוד מעט אנחנו נחזור ונשמע אותם, משרד הבריאות בינתיים תכינו תשובה לדבר הזה.

אני רק, אתה שאלת מה, להכין אריזה זה מאות אלפי שקלים וזה תהליך שיכול לקחת חודשים.

ואי אפשר לשים מדבקה?

מדבקה, יוקר המחייה לא יהיה פי שלוש, יהיה פי עשר.

למה?

משום שאם אתה שם בנאדם ששם מדבקה, אין ה- - -

שישים מדבקה, אי אפשר לעשות את זה?

זה לא, זה לא - - -

הבנתי.

גם למיטב זכרוני גם החוק לא מאפשר לנו לשים מדבקה.

לא, בחוק אנחנו יכולים לטפל, השאלה טכנית?

אוקי, אוקי, אז בטכני אם יאפשרו אז צריך לראות מה מרחב האפשרויות.

אוקי, נמצא איתנו פה בועז תורג'מן, מנהל קבוצת שטיבל, התאחדות התעשיינים, בבקשה, בוא תשלים את הדברים.

אני מטחנות הקמח שטיבל. אז ראשית אם אפשר רק ברצף אחד עם העניין של המלאי חירום אז המדיניות מלאי שנקבעה לפני עשרות שנים ומלווה אותנו עד היום התבססה על מציאות שכאן התהפכה בפנינו, מלחמות ומשברים ומגפות לא קורות רק לקראת הקציר ששם המלאי יורד למינימום, אלא יכולה לתפוס אותנו כל רגע, כל שעה במהלך השנה, ולמעשה כאן היא גם מבוססת על כמות אוכלוסייה שהייתה שלא רלוונטית כבר, וצריך להסתכל קדימה ואפשר להיערך וצריך להיערך למצב שתהיה פה כל הזמן חיטה זמינה פה בעין, בכמות שמספיקה לשנה, כי אפשר לאחסן חיטה לשנה, כי יש הרי קציר פעם בשנה אז יש את האמצעים שצריך ונכון במהלך ארוך טווח, ראייה ארוכת טווח לאפשר אותה.

אתם יודעים לעשות את זה?

כן.

מה מונע בעדך לעשות את זה?

גם א', רגולציה, היתרים, מסלולים מתישים של היתרי בניה להקמת ממגורות נאותות ולא אחסנה על הרצפה, למקרה קוליפורמים וכל מיני דברים אחרים שהם מאוחסנים בצורה לא ראויה. אז ממגורות כמו שבכל העולם מאפשרים גם לסחרר ולרענן את המלאי. עכשיו יושב פה חברי מארגון עובדי הפלחה, אם יאפשרו הגדלת שטחים אז במקרה הטוב שיהיה לכולם מושג, במקרה הטוב נגיע ל-20 אחוז מהחיטה שישראל צריכה, מה שגדל בארץ, זאת אומרת אנחנו 80 אחוז במקרה הטוב.

על ייבוא?

על כל ייבוא, אז צריך את זה פה, כאן ועכשיו, מתקשר למה שקורה בנמלים, צריך להחיל צו 8 על כל עובדי הנמלים לפריקת הסחורות הייעודיות והחשובות והמסומנות ושלא יעמדו רציפים שמה ריקים חצי מהזמן ו- - -

כרגע לך יש אוניות שתקועות עם סחורה בנמלים?

מאז תחילת הקורונה, לא מהסיבות הנכונות, הדגון שפורק גרעינים יש רק אחד, אבל האוניות ממתינות כאילו שהם צריכות להמתין בתור.

באשדוד?

לא רק, גם בחיפה.

גם בחיפה.

אתה יכול להגיד כמה עלות ליום אתם משלמים?

10 אלפים שקל.

10 אלפים, אני קונה עכשיו ל-120 שנה, 40-50 אלף דולר ליום, לקבוצת שטיבל יצא לשלם כמעט מיליון דולר על אוניה, היה צריך לשפוך את החיטה למים כמעט. עכשיו אין סיבה דגון יש רק אחד, רק שהם עובדים מרווח בגלל הקורונה, תכלס אנחנו יודעים שזה לא הסיבות, אם יחילו את הקנסות האלה על החברת נמלי ישראל, שהם משלמות את כל הדמו רג'קט, קנסות של המתנות אוניות, תוך שנייה אתם תראו שאין יותר תור בנמלים.

זה לא נתפס, כאילו מה קורה שם?

חברת נמלי ישראל שהיא חברה כלכלית למטרות רווח שהם ישלמו את הקנסות שהם גורמות לציבור הצרכנים במדינת ישראל לשלם, זה מגולגל ישר לצרכנים.

יש נושא אחר, פעם בעבר הבנק לפיתוח תעשייה היה נותן מענקים ו/או הלוואות פטורות מריבית בגיבוי ממשלתי להקמה של סילוסים, זה היה בשנות ה-70. אפשר לחדש את זה, צריך לחדש את זה, שהסילוסים יהיו זמינים, צמוד לטחנות קמח, כי בשעת פקודה כשהחיטה לא נמצאת צמוד לטחנה היא לא שווה כלום, כי ראינו גם ב"שומר חומות" שהיו צריכים להוביל סחורות גם ממקום למקום, הנהגים לא היו זמינים מכל מיני סיבות שלא כאן המקום לפרט אז צריך להיות מלאי ראוי, בכמות נכונה וצמוד וזמין לטחנה בפריסה ארצית, טחנות קמח פרוסות לאורך המדינה, ככה גם צריך, כי חלקי הארץ יכולים להיות מנותקים.

אם אתה יכול להגיד מה מונע את זה?

רגולציה, עלויות, צריך שיהיה מסלול ל - - -

זה פשוט לא נתפס.

מסלול מהיר להיתרי בנייה למטרות האלה, הכלת מיסוי מקל בפחת מואץ לקרקע ולמבנה, לא רק לציוד שמיועד לאחסנת חיטה, גרעינים ומלאי חירום, זאת אומרת זה יעודד את הטחנות לעשות את זה, משלמים על אחסנת מלאי חירום אז כמה שיותר יאחסנו יהיה להם אינטרס לבנות, להיבנות ולאחסן כמה שיותר וצריך לסמן - - -

בעצם זה מול הוועדות לתכנון ובנייה, או מול משרד הבריאות?

כל מי שמעורב. קטונתי, אני אם תשאל אותי בקמח אענה לך, אבל בדברים האלה אני פחות.

בסדר גמור, תודה רבה.

רגע, עוד דבר אחד, הכשרה מיידית של שני מסופי פריקת הפחם בחדרה ובאשקלון, לפרוק גרעינים, זה בעלות לא גדולה, צריך להשמיש את זה ואז גם ביטחונית, כי הרי באירוע הבא - - -

איפה זה? בחדרה?

בחדרה יש את המסוף פחם, במלא הייבוא פחם הולך להיגמר, כי עוברים לגז וצריכים ואולי אפשר להשמיש את זה ולהשתמש בזה ואז אתה יוצר חלופה, מגביר ב-100 אחוז את החלופה, גם באירועים בטחוניים, שהנמלים יהיו סגורים, או לא זמינים, אתה תאפשר פריקה של מוצרי חירום דרך המסועים האלה.

תודה רבה. נמצא איתנו בזום חבר הכנסת אלון טל.

בינתיים בהקשר הזה אני רק אומר לכם, אני שאלתי את שרת התחבורה שאילתה דחופה ולא קיבלתי מענה לגבי מסוע גרעינים החדש שהושקע בו ל- 250 מיליון ₪ ויש מחלוקת בין נמלי ישראל לבין נמל אשדוד, מי יפעיל אותו ואנחנו לא רואים עדיין פתרון וכנראה שלאחר עשר שנות פיתוח ועבודה והשקעה אז הוא לא ייפתח בזמן אז זה עוד נקודה שבסוף אתם ואנחנו משלמים את זה בכיס.

כן, אבל אנחנו שוב בורחים מהדיון, סליחה, אמר פה אדוני לפני כן - - -

ועוד דבר, מיכל - - -

זה שיש רגולציה וזה שצריך לשחרר חסמים הכול טוב ויפה, בסוף הסיפור והא לא רק פנים-ישראלי, הסיפור הוא גלובלי, הסיפור הוא איך אנחנו נערכים ליום שבו אין לנו מאיפה להביא, כמו שאומרים, זה לא הסיפור עכשיו האם תקוע בנמל, או לא תקוע, זה מצב, סליחה, אבל זה מצב כבר טוב - - -

לא, אבל מיכל הוא כן ענה על זה.

אם זה תקוע אצלנו בנמל, חס וחלילה בחירום, זה יגיע למדינה, השאלה מה קורה אם אנחנו לא יכולים.

אבל הוא כן אמר את זה, הוא אמר תשחררו אותי מבירוקרטיה, אני יודע לבנות מחסנים, להחזיק פה מלאי לשנה. זה נקודה שאנחנו נחזור אליה.

הרגולציה והבירוקרטיה הזאת, בואו לא נשפוך את התינוק עם המים, בסוף היא – אני מניחה שיגידו פה גורמי המקצוע – היא כדי להגן על הציבור, להגן על המלאי, להגן על העניין הבטחוני, יש פה הרבה דברים שהם הרגולציה, לכל רגולציה בסוף גם אם היא מייצרת חסמים, יש סיבה ששמו את הרגולציה, בסוף נגלה שיש סיבות בריאותיות ויש סיבות ביטחוניות ויש סיבות - - -

בטוח, אבל בסוף זה חירום. טוב חברים, אנחנו רגע נחזור, נתכנס, חבר הכנסת, פרופסור אלון טל.

רפואה שלמה אלון.

רפואה שלמה.

אני מתנצל שהנסיבות אינן מאפשרות את השתתפותי פיזית. אני מאוד רוצה לחזק את דבריה דווקא של חברת הכנסת פרידמן ולומר שאני לפני שנכנסתי לכנסת, ערכתי מחקר מקיף בנושא מה צפוי לנו ב- 2050, מדינה צפופה, אם אפשר ברשותך ארבעה שקפים בדקה וחצי, כי אני חושב שחשוב שיראו כמה נתונים בסיסיים כדי להבין עד כמה אנחנו עומדים לפני מצב קשה. כאשר אנחנו במסגרת המחקר בחנו שלוש חלופות מבחינת גידול האוכלוסין, אני רוצה לומר שאנחנו יותר לכיוון של 25 מיליון אנשים מאשר 5.6, אם אפשר לעבור לשקף הבא, מה זה אומר לגבי מזון, שימו לב איפה אנחנו נמצאים, היום 64 אחוז מהאנרגיה בתזונה מקורה בייבוא, זה נתונים רשמיים, פרופסור מ.ק. אומר 80 אחוז, אם אנחנו בוחנים את זה באמת לפרוטות, אבל שימו לב מה צפוי לנו, אם אנחנו ממשיכים את גידול האוכלוסין, אנחנו נהיה תלויים לחלוטין בייבוא מזון. אפשר לעבור לשקף הבא ותיראו מה קורה מבחינת שני התסריטים האלה, לכן אני חושב שהדיון הזה הוא חשוב מאוד להיום, אבל כפי שחברת הכנסת רוזין אומרת, מה יקרה שהעולם לא ייתן, היום התבשרנו שהודו מפסיקה לייצא חיטה.

גם היום הם כבר לא מתלהבים לתת.

אף אחד לא ייתן בסוף.

כן, כן, באמת רק מתחילים לראות את הקצה של הקרחון, סליחה על הביטוי בגלל שינוי האקלים.

אין, לא יהיה מזון.

השקף הבא, ושימו לב למה שקורה אצלנו כמובן, אנחנו יודעים גם שבמקביל אנחנו רואים מה קורה בשטחים הפתוחים שהולכים ונעלמים לנו, כלומר בו בזמן שאנחנו הופכים להיות גאים ביותר את הפתרון שאנחנו מחסלים על ידי פגיעה בשטחים חקלאיים ואני חושב שזה היה נכון לעכשיו, השקף האחרון אני פשוט רוצה שאנחנו חייבים להבין שהמצב שלנו היום הוא "משחק ילדים", ממש פיקניק של גן חובה, לעומת מה שאנחנו מצפים בעוד 20 ו-30 שנה שנהיה פה כפול אנשים, עם פחות קרקע, עם אקלים פחות סימפטי, אז טוב שאנחנו דנים בזה ומצבי חירום היום הם עשויים לשפר את המצב לגבי ההיערכות. תודה רבה.

תודה רבה חבר הכנסת טל.

רון, אני חושבת שבאמת אין ברירה חוץ מלהכריז על ועדה בינמשרדית, אני חושבת שחייבים לתכנן קדימה, זה כאילו כל אחד מסתכל על השנים שהוא נמצא בהם עכשיו כנסת ואנחנו אוכלים את המזון של העתיד של הילדים שלנו ואנחנו מכלים את כל המשאבים של העתיד של הילדים שלנו, ואנחנו לא מסתכלים קדימה על כלום, וזה שורף בנשמה.

ומי שעושה את זה כנראה ברמה היומיומית יותר מכולנו זו אולגה ברברמן מארגון "לתת", נמצאת איתנו בזום. בבקשה אולגה.

אז קודם כל תודה על הדיון החשוב הזה. אנחנו באמת רואים שעליית המחירים היא פוגעת בראש ובראשונה בשכבות המוחלשות, היא שוחקת עוד יותר בכוח קנייה שלהם, כוח קנייה שהיה מוגבל עוד קודם לכן, זה משפיע גם על המזון שארגוני הסיוע רוכשים, אנחנו רואים התייקרות שהיא נעה בין 10-15 אחוז מאז פרוץ המלחמה. כן, נגעה בזה חברת הכנסת יסמין פרידמן, הצלת מזון זה דרך שאפשר להתחיל איתה כבר עכשיו, היא קיימת, פוטנציאל ההצלה דיברו פה על פוטנציאל כללי קמעונאות אנחנו פועלים להציל אותו בתעשייה מיצרנים, ספקים, יבואנים, אנחנו עובדים בעיקר עם שטראוס, שופרסל ויוחננוף ואנחנו חושבים שברמה המדינית צריך לעודד הצלת מזון בתעשייה ובקמעונאות על ידי תמריצים לתת תמריץ כלכלי שיהיה להם משתלם בעצם להציל את המזון במקום להשמיד אותו.

עלו כבר הצעות בעבר של לעלות את שיעורי הזיכוי במס על תרומות והצלת מזון, אנחנו חושבים שצריך להגדיל את התקציבים הממשלתיים ולפתח את התשתיות הלוגיסטיות שיאפשרו להציל יותר מזון וזה בפתרונות המיידיים, משהו שבאמת יכול למנף ולהיות מפעיל כוח, כמובן שיש לזה גם השפעות חברתיות, כלכליות, סביבתיות, שאין צורך להסביר לכולכם, תודה רבה.

תודה רבה ונמצא איתנו דויד לוי, מנכ"ל איגוד עובדי הפלחה, דויד בבקשה.

שלום, ארגון עובדי הפלחה זה ארגון וולונטרי שנוסד לפני למעלה מ-90 שנה שמאגד את מגדלי גידולי השדה במדינת ישראל, שמגדלים על כשני מיליון דונם מרמת הגולן ועד הערבה, בין היתר אנחנו כמחצית מהשטח הוא לגידול חיטה, אנחנו מגדלים למעלה ממיליון דונם חיטה, כמחצית מהשטח הזה הוא מיועד למזון גס לבעלי חיים, כמחצית מהשטח הוא מיועד לגרעינים וקש, מהשטח הזה של המיליון דונם, כ-400 אלף דונם מגדלים מצומת בית קמה ודרומה, זאת אומרת בנגב, במדבר, בתנאים קשים ואין מספיק מים, מה- 400 אלף דונם שמגדלים לחיטה בנגב, כ-350 אלף דונם הם בתנאי בעל, בתנאים קשים ביותר, שהרבה מאוד מהשנים גם יש בצורת, גם השנה יש איזה הכרזה חלקית על בצורת, היבולים הם נמוכים, יבולים של מתחת ל- - -

דויד, אני כן ארצה גם שתתייחס איך המדינה עוזרת לכם? ואם אתם חושבים שצריך לעזור יותר, זה הזמן להגיד את זה גם.

אוקי, הסיפור הוא מים ומים ועוד מים ובמחירים הוגנים, במקום להשקות מה-400 אלף דונם חיטה, 50 אלף דונם, היינו צריכים להשקות 200 אלף דונם, או 300 אלף דונם, אולי 400 אלף דונם, את כל השטח.

ואתם לא עושים את זה בגלל המחיר של המים?

אין מים - - -

אין מים? או בגלל המחיר של המים?

חלק זה מחיר המים, חלק מזה שאין תשתית מים בחלק מהשטח, אנחנו צריכים להמשיך לפתח שטחים, אנחנו צריכים בשטחים מפותחים גם כן להוסיף ציוד עיילי כדי שיהיה אפשר להשקות, צריכים לפטור מגדלים מקנסות על חריגה במכסת המים, היינו יכולים בשנה הבאה להגדיל את כמות החיטה, אם רק ישחררו מים ויפסיקו לקנוס חקלאים על חריגה.

מול מי אתם מתנהלים בנושא הזה?

באופן כללי זה רשות המים. בנוסף לזה יש סדרה של גידולים, זה נכון מה שבועז תורג'מן אמר שבסופו של דבר כרגע אנחנו לא מסוגלים לספק את כל הצריכה של החיטה בארץ, אבל בוודאי במאמצים היינו יכולים לספק 20-25 אחוז, במקום עשרה אחוז, או 12 אחוז, אבל יש סדרה של גידולים שאנחנו יכולים לספק את כל הצריכה שלהם, חומוס, בוטנים, חמניות, תירס לתעשייה, אפונה לתעשייה, עגבניות לתעשייה, שעועית לתעשייה ועוד גידולים נוספים.

תודה רבה.

ומבחינת הביטחון מזון אפשר לעגן את הדברים האלה, את הגידולים האלה ולייצר אותם כחול לבן.

תודה רבה, נמצא איתנו חבר הכנסת יוסף טייב, בבקשה.

טוב, אדוני היושב ראש, אני חושב שיש פה איזה אמירה לדעתי שאנחנו צריכים באמת לשים לזה לב, אני חושב כל הרפורמות האלה הם יכול להיות טובות, אבל בסוף יש לנו פה חקלאים שגרים פה בישראל ואם אנחנו מסתכלים באמת לטווח הארוך, אנחנו צריכים להתחיל לחשוב איך אנחנו גורמים לזה שהמאגרים של האוכל שלנו יהיו מהבית ולא נצטרך להיות כפופים לחסד של מדינה כזו, או מדינה אחרת ופקקים בנמל, או לא פקקים בנמל, אלו גם דברים חשובים וגם את זה צריך לפתור, אבל אנחנו צריכים לשים קודם כל לב לסיפור הזה של החקלאים, לא ייתכן שמחיר המים שהם ישלמו הוא מחיר המים שהם משלמים היום, המדינה בוא נקרא לכלה בשמה, המדינה צריכה להכניס ליד לכיס ולדאוג לזה שיהיה פה ייצור אמיתי, ייצור מקומי וזה יהיה הפתרון לטווח הארוך, אין פתרון אחר ואם המדינה רוצה להסתכל מה יהיה ב-20 ו- 30 שנים הקרובות זה מה שצריך לעשות, צריך במיידי להתחיל לשים את היד בכיס ולדאוג לאותם חקלאים, בפיתוח, בפיתוח קרקעות, בפיתוח תשתיות ובמחיר המים.

תודה רבה אדוני, אני כן ארצה לשמוע את גלעד קצב, מאגף התקציבים להתייחסות לנושא הזה, כי אנחנו מבינים שזה הביצה והתרנגולת, יהיה להם יותר מים, יהיה יותר גידולים.

תודה רבה, גלעד קצב אגף תקציבים, משרד האוצר. אני אתן קצת רקע כללי על כל נושא מחירי המזון בישראל, באמת רמת המחירים של מוצרי המזון של ישראל מאוד גבוהה בעשרות אחוזים שאנחנו משווים את עצמנו למדינות מפותחות, לדוגמא הממוצע ה- OECD, מוצרים כמו עוף ובשר גבוהים באזור 40 אחוזים - - -

מה העדכון האוטומטי למים כל שנה?

המחיר לצרכן?

לא, לא, חקלאות, יש עדכון אוטומטי?

נושא המים האמת הוא לא תחת האחריות שלי, אני אחראי על משרד החקלאות, רשות המים זה גוף נפרד, אני יכול לרשום את השאלות.

כן, כן, אנחנו אחרי זה בסיכום נתייחס לזה, אבל אוקי, בבקשה, תמשיך.

כמו שאמרתי מחירי המזון בישראל מאוד גבוהים ואנחנו עדים לעליים מחירים גבוהה בשנים האחרונות, ככה מחירים של ירקות עלו ב-80 אחוזים, מחירים של פירות עלו ב-100 אחוזים, אני מאוד מתחבר למה שרונית אמרה היום בדיון, שמוצרי פירות וירקות לא צריכים להיות מוצרים לעשירים, אבל לצערי זה המצב היום בישראל בגלל עליית המחירים אנחנו גם רואים לצערי ירידה בצריכה לנפש על אותם פירות וירקות, אנחנו מדברים על ירידה של באזור ה-25 אחוזים בצריכת הפירות והירקות לנפש. מבחינתנו הפתרון לנושא עליית המחירים וליוקר המחייה הוא פשוט הגדלת התחרות ואנחנו במספר צעדים מנסים לעשות את זה, אני אזכיר את הצעדים של הרפורמה בייבוא שעברה בוועדה פה.

אתה רואה חיכיתי שתדבר שרם שפע יצא.

לא, דווקא זה הרפורמה בייבוא, זה לא הרפורמה בחקלאות, הרפורמה בייבוא שבאמת עברה בבית הזה, שעתידה להוזיל את המחירים ממוצרי מזון עד מוצרי צריכה, ריהוט והכול. אנחנו מדברים על הרפורמה בחקלאות שמדברת גם על ייבוא מוצרים זולים מחו"ל ועידוד תחרות, אבל היא גם מדברת על חיזוק החקלאות המקומית, אנחנו מדברים על מענקים - - -

אני רגע חוזר אחורה, איך הרפורמה בייבוא, אותה אני מכיר טוב, אמורה להקל על קמח, נגיד על חיטה? חיטה, שמן סוכר.

על חיטה לדוגמא, חיטה כמוצר מזון, יהיה ניתן לייבא חיטה שמשווקת באירופה, בעצם במסלול ירוק.

גם היום עושים את זה, מה ההבדל?

היום ספציפית כל החיטה מיוצרת בישראל, תקן אותי אם אני טועה.

לא, עשרה אחוז מיוצרת בישראל.

עשרה אחוז, ואין שום הגנה על מוצרי מזון.

החיטה באמת 90 אחוז מהחיטה מיובאת לישראל, אבל קמח מיוצר בישראל.

לא, השאלה שלי איך הרפורמה אמורה להקל? אני מאוד תומך ברפורמה.

לא, הוא טוען שלא מייבאים קמח, מייבאים חיטה, זה מה שהתכוונת.

כן, כן, סליחה אם אני - - -

אבל מחיר החיטה עלה בעקבות המלחמה באירופה.

לא, סליחה, חברים, זה הייתה התפרצות שלי, אני מתנצל, סיימת?

עוד צעד שאנחנו בעצם מקדמים כדי להוזיל את יוקר המחייה, בפרט במוצרי מזון זה תוכנית יוקר המחייה שהמשרד בשיתוף משרדים אחרים פרסם לאחרונה, שמדובר על הוזלה של מחירים מוצרי דגים, בשר, מוצרי מזון נוספים ואנחנו מצפים שהצעדים האלה בעצם יורידו את רמת המחירים ויוזילו את יוקר המחייה.

תודה רבה, הצטרף אלינו חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה.

קודם כל תודה רבה, ממש בקצרה, אני שמעתי חלק מהדיון, ואני רוצה להגיד שוועדת הכלכלה זה המקום בשביל לדון בכל הרפורמות, כולל הרפורמה בחקלאות שאנחנו מקדמים ואני מייצג את סיעת ישראל ביתנו, יושב ראש הסיעה שהשר עודד פורום מהעשייה שלנו, שר החקלאות, אני מתחבר למה שנאמר כאן כרגע שהרפורמה בחקלאות היא לא רק גם אולי עושה סדר בשנים האחרונות שלא נעשה סדר, אלא גם מחזקת את החקלאי הישראלי בכך שמעניקה כסף. אנחנו היינו כבר בוויכוחים האלה, ראינו את זה כבר בוויכוח הזה לפני התקציב כשאמרנו שבשביל לתת כסף לחקלאי לא צריך שום תקציב, פשוט אנחנו העברנו את זה כבר, כלומר לא צריך פה כנסת בשביל שהחקלאי ייקח את הסיוע, גם לגבי הצווים ששר האוצר ושר החקלאות חותמים, לא צריך שום כנסת, זה בסמכותם של השרים.

אני חושב שבהידברות נכונה אפשר כן להגיע לפתרונות, אני רק אגיד משפט קצר, כל הוויכוח סביב החקלאות היה רלוונטי לפני ה-24 בפברואר, שהתחילה המלחמה באירופה, מלחמה קשה שנמשכת עד היום, המלחמה הזאת גרמה לעליית מחירים מטורפת, לא רק של פחם, של נפט ושל דלקים נוספים, אלא גם של מחירי המזון, אנחנו רואים, אני לא יודע כמה אתם מעודכנים, אבל כל יום יש וויכוח סביב הנושא של חיטה מאוקראינה ומרוסיה, יש וויכוח ברמה של בין המעצמות, מדברים על כך שגם אוקראינה שהיא היבואנית אחת הגדולות בעולם של חיטה, לא מסוגלת פשוט לשחרר ספינות מהנמלים שלה, למשל נמל אודסה, זה אחד הנמלים הגדולים ושם זה תקוע אז בוודאי שישראל שהיא לא יודע במספרים, אדוני היושב ראש, אבל במספרים גדולים, באחוזים בטוח גדולים, אנחנו כן צרכנים של החיטה האוקראינית, נדמה לי 40, או 50 אחוז, תקנו אותי אני לא זוכר את המספר, אבל פחות, או יותר זה הסדר גודל של המוצרים.

אז גם אנחנו נפגעים מזה, ועובדה ששר האוצר למשל נסע לאזרבייג'ן בשביל למצוא שווקים חלופיים לנושא של חיטה, וזה סוגייה שלא תמיד נחשפים אליה בתקשורת, אבל עובדים על זה. אז אני חושב שבעניין הזה אנחנו לעולם לא נוכל להיות עצמאים בנושא של חיטה, פשוט אין לנו, גם שטחים אין לנו מספיק וגם אין לנו יכולת אז אנחנו כן נצטרך לייבא את החיטה מהעולם וגם לנסות למצוא פה דרך חלופית במצב הזה, ככול שהמלחמה באירופה נמשכת גם המשבר של המזון העולמי יימשך, אגב, זה לא רק בישראל, גם מדינות אפריקה בלחץ עכשיו, כי הם לא יודעים מה יהיה שם וגם בדרום אמריקה וגם באסיה, אז אנחנו צריכים פה לקחת הכול בפרופורציות ולא כל הזמן להסתכל בפריזמה הקצרה של מדינה קטנה שלנו, היא קטנה, אבל חזקה, אבל היא קטנה ביחס לעולם אז אני רק מסב את תשומת ליבכם לנושא הזה שהמשבר העולמי הוא ילך ויחריף ואחנו פה עדיין במצב יחסית בסדר, כי היינו יכולים להיות במצב הרבה יותר גרוע. תודה.

תודה רבה חבר הכנסת סובה, דודי, רוצה להתייחס במשפט?

אני כן, אני אולי אגיד את זה אולי בקצת הומור, אבל אני חושב שאנחנו מפספסים את הבעיה האמיתית שהיא כרגע בפריזמה הקצרה וזה מה שאנחנו רואים לפחות בשנה-שנתיים הקרובות, משום שאנחנו גם מקושרים עם החברות הרב-לאומיות, חברות המזון הרב-לאומיות והם לפחות הם טוענות שזה כנראה הולך להיות לא רק ב-22, גם ב-23, לפחות עד תחילת 24 ואנחנו באמת שואלים את עצמנו בסופו של יום, אני אגיד את זה אולי במעט הומור, תמיד יהיו סוכני מוסד שיוכלו ללכת עם מזוודות בעולם ולשלם ולקנות לנו חומרי גלם, אנחנו לא רוצים להגיע למה שהגענו עם החיסונים ועם מכשירי ההנשמה, מדובר כאן על שיעורים של עשרות ומאות אחוזים, רבותי, אין תעשייה שיכולה לעמוד - - -

אנחנו קצרים בזמן, זה ברור, הנקודה ברורה, חבר הכנסת מקלב, בבקשה.

אני ממש אגיד בקצרה, אני מתנצל היה לי דיון מהיר בוועדת הבריאות, אז לכן התעכבתי מלהגיע לפה. אני גדלתי על סוג הבדיחות שדיברו בסביבת בן גוריון כשהיה ראש הממשלה כשיש בצורת אז הוא אמר "מה? איפה בצורת? אז אמרו לו יש בצורת בישראל, אז הוא אמר לא אז אני לא מודאג, כל זמן שאין בצורת בארצות הברית אז אני בטוח שתהיה חיטה", זה היה פעם הבדיחות, אז ככה אבל זה הייתה הבדיחה שכל זמן שזה לא קשור אלינו כל עוד גידולי החיטה, אנחנו לא עושים את זה, אבל היום התברר שגם שמה הגיעה בצורת מסוג כזה, או מסוג אחר וזה כן צריך להדאיג אותנו היום איפה אנחנו נמצאים.

ואני רוצה רק לגעת בנקודה אחת, שאנחנו מדברים על בתקופה האחרונה על נושא של רפורמה בחקלאות ואנחנו מדברים על כך שעם כל הכבוד הנושא של שיקול של המחירים לא יכול להיות הנושא היחיד שיכול לנווט אותנו ולהגיד לנו איך להתנהג בנושא החקלאות במדינת ישראל זה לא הכול רק שאלה של מחיר, אם אנחנו היינו עצמאים בחקלאות בהרבה דברים, ככול שהיינו מגדילים את התחום הזה ולא רק להסתכל ואני אומר את זה לגבי האוצר, אנחנו יודעים כמה שבעתות חירום אנחנו באמת יכולים להתמודד הרבה יותר טוב.

במדינת ישראל עתות החירום הן הרבה יותר מורכבות, נכון שעכשיו אבל אנחנו נמצאים עכשיו בסכנת חירום בגלל המצב הגיאופוליטי שלנו שאנחנו עלולים להיות בכל מצב שהמדינה הזאת לא רוצה לספק לנו, וכן מלחמה ואנחנו הראשונים שנפגעים במצב שהוא יכול להיות אפילו במקומות אחרים בעולם שהוא מצב רגיל, בכל אופן אנחנו צריכים כן להגדיל את הייצור המקומי, יש לנו ענף חקלאות שעל זה קמה והתבססה מדינת ישראל כשהיא נוסדה וצריך היום להפוך תחמיצי חיטה לגידול של גרעיני חיטה ויש אפשרות, נכון שאולי זה לא יפתור את הכול, אבל זה יכול לתת איזה מענה, אנחנו אסור לנו להגיד שהכול רק עשרה אחוז, אנחנו יכולים להגדיל בהרבה יותר את התפוקות שלנו, את הייצור שלנו, את הגידולים שלנו וזה מה שאנחנו צריכים לעשות והדבר האחרון אני לא יודע כאן אם גם מחסני החירום דיברו, או לא, מה קורה היינו צריכים לקבל דוח מחסני החירום לגבי מכלול המזון, אני חושב שזה חשוב שמשרד הכלכלה יקיים דיון כללי בנושא הזה, לפעמים יש גם שמה אפשר לפעמים לקצר זמנים של אחסון, תפוגה ולא תפוגה של דברים. אני חושב שבעתות חירום כזאת, או בפתח של עתות חירום אנחנו צריכים בדבר הזה לעשות איזה סוג של רביזיה. תודה.

תודה רבה חבר הכנסת מקלב, נמצאת איתנו הדס דניאלי, משנה למזכ"ל התנועה הקיבוצית, בבקשה.

צוהריים טובים. תראו, כל המסקנות של הדיון הזה אומרות שצריך להתבסס על ייצור מקומי ועל חקלאות מקומית ואז המסקנה היא שצריך לפתוח לייבוא, זה המסקנה של האוצר וזה המסקנה של משרד החקלאות, זה הרפורמה בחקלאות, הרפורמה בחקלאות נעשית על הראש של החקלאים, בלי לשמוע אותם, מי שמכיר בשטח זה לא אגף התקציבים וזה אנשים שעובדים בשטח זה החקלאים והרפורמה הולכת על הראש שלהם ואם אתם חושבים שהמצב של החקלאות השתפר כתוצאה מהרפורמה, לא, הוא יהיה יותר גרוע. לא שומעים את הקול של החקלאים וממשיכים ללכת על הראש שלהם ואת מי ששומעים זה את פורום קהלת ואת הגישות הניאו-ליברליות שאנחנו ראינו בשנתיים האחרונות כמה הגישות האלה הן לא נכונות לשעת חירום, ואנחנו נמצאים בשעת חירום. גם הוותמ"לים שלוקחים שטחים חקלאים, ראינו במצגת של פרופסור אלון טל, אנחנו רואים את הירידה בשטחי החקלאות.

חברים זה המשמעות, המשמעות היא שלא תהיה חקלאות ישראלית. עכשיו מחסני המזון מלאים, כי עכשיו החקלאים עבדו וקצרו את התבואה. אבל לא לעולם חוסן, אנחנו פה בשביל לשמור על המזון של אזרחי מדינת ישראל, אבל אתם חייבים להבין שיש משבר בכוח אדם בחקלאות, זה לא משתלם היום להיות חקלאי, הגיל הממוצע של החקלאים בישראל הוא 59, אין עתיד לענף הזה, עכשיו אפשר לעשות רפורמות על הראש של החקלאים ואפשר לדבר איתם ולראות איך אנחנו מצמיחים את הענף הזה, כי זה הבסיס, זה המסקנה של הדיון הזה ובסוף עושים הפוך. אני רוצה לסיים בשיר של רחל שפירא, "למדני את השיר הפשוט של הלחם" – הלחם הוא לא שיר פשוט, ייצור הלחם הוא לא שיר פשוט, ואתם צריכים לדאוג שמדינת ישראל תוכל להמשיך לייצר לחם.

תודה רבה, דברים חשובים מאוד ונמצא איתנו פרופסור אהרון טרואן, נציג איגוד רופאי בריאות הציבור.

שלום, תודה ליושב ראש ולחברי הכנסת, הרבה דברים נאמרו פה בדיון, אני כאן בכובע של חוקר תזונה ומדיניות תזונה ופתרון תזונתי וחבר באיגוד רופאי בריאות הציבור. אני חוזר לנקודה הראשונה שעלתה שמזון בריא זה לא מותרות וכשאנחנו מדברים על ביטחון תזונתי, שמענו על כמה מונחים פה, ביטחון מזון וביטחון תזונתי, כאילו הם שניהם דברים נפרדים, אנחנו ראינו כאן כל הדיון מתייחס להשפעה של משבר בשרשרת האספקה של המזון, מהאספקה ועד לפגיעה באותם אנשים עניים שלא יכולים לקנות מזון, אי אפשר להפריד בין הדברים והיום שמסתכלים בעולם המושג הוא Nutrition Security, לא Food Security, Nutrition Security שמתייחס לתועלת התזונתית, לבריאות ולחוסן האישי והפיזי, ההתפתחות הפיזית של הילדים, ההתפתחות השכלית של הילדים, הפריון בעבודה של מבוגרים והכנס הבית הלבן מקיים השנה כנס בנושא של Nutrition Security כשהם מבינים שצריכים לתכלל את הנושא מהתחלה ועד הסוף. בארצות הברית משקיעים 125 מיליארד דולר בשנה, בטיפות חלב, תוכניות הזנה של ילדים ובתוכניות הזנה בבית הספר, לא רק זה יש להם תוכנית לבדוק איך ממריצים את התועלת התזונתית ואת האיכות התזונתית של הצריכה של האנשים ולא עושים את זה כעניין של "פשיטת יד", לא "פושטי יד" ולא עניין של חסד, זה עניין של השקעה כלכלית, על כל דולר שהם משקיעים, אם עושים חשבון במפעל ההזנה בבתי הספר, 18 מיליארד דולר, יש להם החזר של 40 מיליארד דולר לכלכלה וכך הלאה.

אז מבינים שזה עניין של השקעה ואני אתן לכם כמה מספרים בישראל, ב-2014 מכון טל עשו בדיקה של עלות סל מזון בריא למשפחה בחמישון התחתון, 65 אחוז מההוצאות לנפש, בפועל מוציאים על פי נתוני הלמ"ס 42 אחוזים, הפער הזה הוא פער של חוסר באיכות תזונתי, קונים את הלחם הלבן, את הפחמימות הריקות, כבר שמענו על זה, אבל זה יוצר רעב סמוי, רעב של חוסרים תזונתיים. העלות היא בזה שבתחלואה בשכבות האלה היא פי שניים עד ארבע, יותר בסוכרת, מחלות לב, סרטן, אנמיה וכיוצא בזה, העלות הכלכלית ישר ועקיף למדינה מוערך ב-20 מיליארד ₪ בשנה, תחשבו איזה אחוז זה מהתל"ג, אם אני לוקח רק נושא שאנחנו חקרנו של חוסר ביוד, אותם מיקרונוטריאנטים שחסרים, אנחנו מדברים בכל שנתון, ישראל נמצאת בעשירון התחתון באיכות השרשרת המזון שלה ובצריכת המינרלים האלה לילדים.

מול מי? בעשירון התחתון מול מי?

בעשירון התחתון בכל העולם, עכשיו ב-130 מדינות בעולם מוסיפים יוד למלח, ב-84 מדינות בעולם מוסיפים נוטריאנטים כמו חומצה פולית וברזל לקמח, זה אצלנו אנחנו כבר, הנה אני עם פרופסור אנדוולט אנחנו כבר מוועדה מ-2015 ממליצים על זה, היו שלוש וועדות מאז 1996, העלות מול היעילות של ההשקעה היא בערך 1 ל-20, על כל שקל שמשקיעים מחזירים 20, בהפחתה של הנזקים בריאותיים ובשגשוג כלכלי התפתחות מוחית של ילדים, אנחנו לא עושים את זה וזה תקוע ואין סיבה, אם לוקחים רק שנתון של ילדים בישראל, נולדים קצת יותר מ-200 אלף ילדים, אם רבע מהם נולדים לאימהות חסרות יוד ומחצית מהאימהות והנשים ההרות בישראל הן באי ספיקת יוד, אז אנחנו מדברים על הערכה ביחס לנתונים מאנגליה של מיליארד שקל בשנה בשנתון. עכשיו אם הנזק הזה של האירוע של אוקראינה שזה רק אחד מהמשברים, הרי הדברים האלה היו כתובים על הקיר וכבר מזמן מדברים על תוכנית על מתכללת של המזון בישראל, אבל אם מדברים רק על השנתיים הקרובות אז אנחנו מדברים על עוד מתוך השנתון, בכל שנתון רבע מהילדים לא ישיגו את ההתפתחות השכלית שלהם, הפגיעה בהון האנושי המדינית של המדינה בחוסן הלאומי של המדינה היא בלתי רגילה.

עמותות, שמענו על "לקט ישראל", אפשר להציל מזון וזה נהדר, מי משלם על זה? אם אנחנו מסתכלים בנתוני רשם העמותות, אני עושה עכשיו מחקר, יש לנו השנה הממשלה תקצבה 100 מיליון שקל, כולל 46 בבסיס התקציב, להגדיל את מיזם ההזנה הלאומי, מ-11 אלף משפחות ל-30 אלף משפחות, עכשיו זה מתוך 150 עד 200 אלף משפחות שהם נמצאים בקצה הקיצון של אי הביטחון התזונתי אז אנחנו ניתן רק 20 אחוז ממה שצריך, אבל זה 100 מיליון שקל, כשמסתכלים ברשם העמותות על המחזור השנתי הכלכלי של עמותות הרווחה והמזון בישראל, למעלה משני מיליארד שקל, בארצות הברית המצב הפוך, שבע אחוז מהתקציב של בנקי המזון שעושים את כל העבודה הנפלאה של החסד והצלת מזון, שבע אחוז מהתקציב שמושקע בעניין.

אני חייב לכנס אותך למשפט סיום.

אז משפט סיום, אנחנו חייבים להבין שהמדיניות כבר ראינו שהיא לא מתוכללת, לא יודעים מה קורה במים, אם לדבר על קרקעות, לא יודעים מה קורה בביטחון, צריך לדבר על רווחה, חייבים לתכלל את המדיניות והגיע לטרנספורמציה של מערכות המזון שיספקו מזון בר קיימא, מייצור עצמי, מקומי, בריא ובהישג יד לכל וסל המזון הבריא יהיה מחייב למדיניות עם יעדים מוגדרים על ידי ממשלה ומדדים שקובעים את ההצלחה להשיג את הצמצום ואי הביטחון התזונתי ושיפור בחוסן, דיבורים באוויר לא יביא אותנו לשום מקום.

תודה רבה. דוברת אחרונה שנמצאת איתנו, דינה לייבמן מ"דרכנו", בבקשה.

אז אני סטודנטית לכלכלה והגעתי לפה בתור נציגת התאים הסטודנטיאלים של "דרכנו". עכשיו אני גרה בפריפריה בבאר שבע, בדירה זולה, אני עובדת במשרת סטודנטית ועדיין אני מתקשה לכסות את ההוצאות שלי. אני מוציאה שליש מההכנסה החודשית שלי על המזון, זה מטורף, זה סכום פסיכי. עכשיו זה נכון יש עכשיו עליית מחירים שהיא עולמית, אבל אני רוצה לדבר על הזווית המקומית שהיא כן בשליטה שלנו, וזאת בעיה שהתחילה ממש לא התחילה עכשיו, יש לנו פה ריכוזיות מטורפת, עוד לפני גל ההתייקרויות, רמת מחירי המזון הייתה למעלה מ-50 אחוז מאשר באיחוד האירופי. עכשיו בפועל הרווחים של חברות המזון הגדולות הם חריגים בהשוואה למה שמקובל בתחום הזה, זאת אומרת שהם יכולים לספוג את העליות מחירים במקום לגלגל את זה עלינו, על הצרכנים.

חברות וחברי הוועדה, אני באמת, באמת לא מבינה למה המדיניות שנוקטת רשות התחרות לא אגרסיבי ביחס למונופולים הגדולים, איך יכול להיות שכבר למעלה מ-20 שנה לא הוכרז מונופול אחד בתחום המזון, שכבר שש שנים אף מונופול לא עשה משהו שהוא כוח לא סביר, זה לא המצב, פשוט התחרות חייבת, חייבת להתעורר, והפתרון לזה הוא חייב להיות פתרון מבני.

יש ארבעה דברים שצריך לעשות, דבר ראשון צריך לפרק את חברות הענק שמהוות מונופולים במספר תחומים. דבר שני, צריך להשקיף את הרווחים של המונופולים של החברות הפרטיות. דבר שלישי, צריך להגביל את ההשתלטות הגאוגרפית של רשתות המזון על אזורים, ודבר אחרון צריך לפתוח את הייבוא המקביל לכל המוצרים, וזה דברים שהם כבר קיימים, הם נמצאים בנייר מדיניות של לובי 99, זה דברים שאפשר ליישם אותם, הם כבר כתובים ונמצאים.

דינה משפט לסיכום.

אין בעיה, אני רוצה להקים כאן משפחה בישראל ולחיות בביטחון כלכלי, גם אם אני לא הולכת לעבוד במשרת הייטק נוצצת, ובשביל זה חייבים לטפל בבעיית הריכוזיות. תודה.

תודה רבה.

חבל שלא היית בדיון הסוער עם שופרסל שהיה פה, מנכ"לים הוצאו מהאולם פה, אז קודם כל ועדת הכלכלה, זה המקום בשביל סוגיות כאלה ואנחנו פה דנו עם צעקות ודיברנו על זה.

אני כן אעדכן אותך ממש במשפט, שכן רשות התחרות קודם כל במדיניות חדשה ומאוד תוקפנית כלפי מונופולים ועושה עבודה רצינית בנושא הזה, רק לאחרונה אם תעקבי, אני חושב שכל המנכ"לים של הרשתות הגדולות נקראו ונבדקו והיה מזה אירוע רציני, ממש לא מזמן, לדעתי בשלושה-ארבעה חודשים אחרונים, נכון?

זה מצוי עדיין.

וזה עדיין מצוי בחקירה, בגלל זה אני לא יכול להרחיב בנושא הזה, לוועדת כלכלה יש ועדת משנה לגבי יוקר המחייה של מוצרי מזון שאנחנו מתכנסים ועובדים על זה כל הזמן, את גם מוזמנת לבוא ולהיות חלק מהוועדה הזאת, אני חושב שדווקא אנשים כמוך צעירות, בכלל כל צעיר שרוצה לקחת חלק בעשייה זה דבר חשוב, בטח נשים זה עוד יותר חשוב אפילו, ואני כן קורא לך ולכל מי ששומע עכשיו, בואו, קחו חלק בזה, כי את צודקת אנחנו רוצים להקים פה, גם אני יחסית צעיר עדיין, 36 זה עוד איכשהו בסדר, וגם אני יש לי ילד קטן והקמתי משפחה וגם אני רוצה לחיות פה ברמת חיים שיהיה אפשר לחיות ויהיה אפשר לסגור את החודש במדינה הזאת, ואת צודקת ואני מזמין אותך להצטרף אלינו.

תודה רבה.

ועכשיו לסיכום: שמענו פה זעקה אמיתית של היצרנים המקומיים. ואני מרגיש חובה לומר שהדיון הזה היה צריך להתקיים לפני הרבה זמן, יש לנו הרבה יותר מידי שאלות ומעט מידי תשובות מכל המשרדים, אם אנחנו מדברים על משרד החקלאות ואם אנחנו מדברים על משרד הבריאות ואם אנחנו מדברים על משרד הכלכלה ואם אנחנו מדברים על משרד האנרגיה שאחראי על המים, חייבת לקום בהקדם, לפני שמכריזים על מצב חירום, כי אנחנו נגיע לשלב הזה, ועדה בינמשרדית שתתכלל את הנושא הזה. אנחנו מדברים על מוצרים בריאים, אבל אנחנו לא יודעים מי מתכלל את זה, זה נופל בין משרד הבריאות שאומר זה חשוב וצריך ונעשה חוק, למשרד החקלאות שלא בטוח שזה חשוב, למשרד הכלכלה שאולי היה צריך להיות הרגולטור, פה אנחנו ניפול. וזו קריאת השכמה, היום, שהמצב עוד יחסית בשליטה והוא מצב קשה, להקים את הוועדה הזו.

אני קורא מפה לשרת התחבורה להתעורר ולהבין מה קורה בנמלים, לא יכול להיות שספינות תקועות בעלות של 40 אלף דולר ליום וספינה הגיעה לעלות של מיליון דולר, על מי בסופו של דבר מושת המחיר הזה, הרי בסופו של דבר המוצרים האלה מתייקרים והציבור משלם. אנחנו שומעים פה סטודנטים שלא גומרים את החודש, אפשר לפתור את זה בקלות, צריך לתת מענה סופי למה שקורה בנמלים במדינת ישראל, זה לא יכול לקרות.

לגבי עניין המים והחקלאות, אני קורא מפה לשרת האנרגיה שמתכללת את הנושא ואני יודע שהנושא קרוב לליבה והיא עושה על זה עבודה משמעותית, להיכנס לעובי הקורה, לבדוק את הטייס האוטומטי הזה האם הוא מתעדכן כל שנה, האם הוא צריך להתעדכן, האם צריך לתת יותר מים, האם צריכים להבין בנושא הקנסות, אולי הקנסות האלה הם לא נכונים כבר לעידן של ההתחממות הגלובלית, אולי אנחנו צריכים לעשות חשיבה מחדש בנושא הזה.

אני קורא למשרד הבריאות שאתם הרגולטור לנושא של מחסני החירום, לקחת חלק בנושא הזה, חלק פעיל ולבדוק איך אנחנו יכולים להעמיד לרשות היצרנים המקומיים שלנו מחסני חירום גדולים יותר, עם פחות בירוקרטיה, בדרך קלה יותר, אני מבין שהבירוקרטיה נועדה להגן בסופו של דבר על בריאות הציבור, אבל אותה בירוקרטיה נכתבה לפני עשרות שנים ולא בטוח שמתאימה לעידן הנוכחי שלנו. אני כן ארצה לקבל משר הבריאות בטווח של חודש ימים, שיח עם שרת הפנים, אם זה קשור אליה בנושא של היתרים, איך אנחנו פותרים את זה ומגדילים את מלאי החירום שמאוחסנים במדינת ישראל.

אני לא רוצה להגיע לדיון כזה בעוד חצי שנה או בעוד שנה ולגלות שלא עשינו כלום, ועכשיו גם כל המדינות סגרו את הייבוא לעולם ומדינת ישראל לא יכולה לייבא סחורות ואנחנו נתקעים בלי, ואז עליית המחירים הנוכחית עוד תיחשב עליית מחירים קטנה.

ואני מבקש ממכם באמת תראו לנגד עיניכם את העניים שעומדים בפתח הסופר ומבקשים עזרה, ואת האנשים הללו שלא גומרים את החודש והולכים לישון רעבים, לפני שאנחנו מדברים על כל דבר אחר, ומגיע להם אוכל בריא, ומגיע להם שמישהו ישמע אותם, ומגיע להם שכל מי שיושב סביב השולחן הזה וממשלת ישראל תרים את הכפפה, אני מודע לזה שהמצב הזה לא נוצר בעשרה חודשים שהממשלה הזו קיימת, זו הזנחה שקרתה במשך הרבה מאוד שנים, אבל עלינו מוטלת עכשיו החובה והאחריות לפתור אותה, ואם אנחנו לא נפתור אותה אז האשמה היא גם עלינו, ואנחנו נעשה את זה ותוך חודש כל המשרדים הרלוונטיים ידווחו לוועדת הכלכלה מה הם עשו, ואני באופן אישי אבדוק איך מגדילים את מחסני החירום במדינת ישראל, כי זה משהו שצריך לעשות. תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:36.