פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



16
הוועדה המיוחדת לעניין הקרן לאזרחי ישראל
12/06/2022


מושב שני



פרוטוקול מס' 24
מישיבת הוועדה המיוחדת לעניין הקרן לאזרחי ישראל
יום ראשון, י"ג בסיון התשפ"ב (12 ביוני 2022), שעה 10:00

סיור לחברת נתג"ז (נתיבי הגז הטבעי לישראל)

חברי הוועדה: מוסי רז – היו"ר

אלון טל
נירה שפק

שמואל תורג'מן - מנכ"ל חברת נתיבי הגז הטבעי לישראל, נתג"ז

משה גראזי - אגף הנדסה ותשתית וממונה על הבטיחות, חברת נתגז

ורד קירו-זילברמן

נטלי שלף

סמדר לביא, חבר המתרגמים



סיור לחברת נתג"ז (נתיבי הגז הטבעי לישראל)

אנחנו מאוד שמחים על הביקור, אני הרבה שנים בחברה, זו פעם ראשונה שיש לנו ועדה של הכנסת שמגיעה אלינו לסיור. אתם מגיעים בזמן הנכון. אתם תראו היום בפרויקטים שאנחנו מקימים פה פרויקטים שהם חשובים גם הסבת התחנות הפחמיות של חברת חשמל וגם יצוא, הרבה יצוא, הרבה גז שיזרום מכאן לכיוון מצרים ואתם תראו שדרוגים שאנחנו עושים במערכת, פרויקטים בהיקפים של מאות מיליונים, אנחנו נציג את זה.

ברשותכם, בשביל שתבינו מה זה נתג"ז, זו חברה שהוקמה ב-2004 אחרי שהממשלה ניסתה לעשות את הפרויקט של הקמת מערכת הולכה דרך השוק הפרטי ולא הצליחה היא הקימה חברה ממשלתית, שזה לא נפוץ בימינו להקים חברות ממשלתיות, אבל החברה עשתה את העבודה, אחרי 17 שנה היא הצליחה להקים מערכת הולכה, אנחנו נציג את זה.

ברשותכם, נציג סרט של שתי דקות, תבינו מה נתג"ז עושה ונמשיך. (הקרנת סרטון). החברה הוקמה במטרה להקים ולתפעל את מערכת ההולכה לגז טבעי. הסיפור התחיל ב-1999 עם גילוי המאגר מרי-בי. היה אתגר גדול, כי בהתחלה הייתה תכנית אב מאוד מצומצמת שדיברה על קצת גז ממרי-בי, גז שיגיע גם ממצרים בכמויות מצומצמות וחשמל מיוצר 40% מגז טבעי.

במשך השנים זה גדל ולא ידענו איפה יתחברו מאגרים חדשים, מתי יגיעו, איפה יהיו נקודות הצריכה במערכת, דרום, מרכז, צפון, לא ידענו שיהיה יצוא. האתגר הגדול וכבר החזון, מ-2010 הבנו עם גילוי מאגר תמר, שיהיו הרבה מאוד שימושים לגז. האתגר היה לבנות מערכת גדולה, אוטוסטרדה כזאת שתדע להעביר מכל נקודה לכל נקודה גז, וזה לא פשוט, גם בראייה כלכלית, להגיד בואו נפתח מערכת מאוד גדולה, אולי יהיה לה שימוש, אולי לא יהיה לה, אבל זה היה האתגר המרכזי, לנסות באמצעות חישובים וסימולציות, לראות איפה תחנות הכוח יקומו, איפה יהיה יצוא, איפה תהיה צריכה תעשייתית ולנסות להקים מערכת שתדע לא להיות צוואר בקבוק בהעברת הגז במדינת ישראל ולתת את כל המענה לייצור חשמל.

הייעוד. לחברה יש רישיון 30 שנה להקמה והפעלה של מערכת הולכה, החברה היא קטנה מבחינת עובדים, 160 עובדים כאשר 80 עובדים מתעסקים עם תחזוקת המערכת בשלושה מרכזים לוגיסטיים, צפון, מרכז, דרום, המטה של החברה ברמת החייל בתל אביב, גם שם יושבים בערך 65-60 עובדים.

רגולציה. יושב איתנו מנהל רשות הגז, אנחנו מפוקחים גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה בטיחותית על ידי רשות הגז, פיקוח הדוק במשך השנים וטוב שכך. כמובן שיש לנו עוד הרבה רגולטורים שמפקחים עלינו, רשות החברות, משרד האוצר, אנחנו בהסכמים עם המדינה.

החברה לא מתוקצבת, זה לא כמו בתחום התחבורה, ההכנסות שלנו הן מהולכת גז בלבד מנקודת הכניסה ועד הלקוח, אלה ההכנסות של החברה. כל הפעילות, אתם תראו, של ההקמה עד היום זה בערך שבעה עד שבעה וחצי מיליארד שקל, הכול מומן, בהתחלה 500 מיליון על ידי המדינה בהסכם מ-2005, וכל השאר זה אג"חים שהחברה גייסה. החברה מ-2018 רשומה בבורסה בתל אביב והיא מדווחת כחברה מדווחת.

לקוחות החברה. בעיקר תחנות כוח, תחנות פרטיות, שבע תחנות כוח של חברת חשמל ועוד 16 תחנות של יצרנים פרטיים שקמו עם השנים, לקוחות תעשייה. עד שנכנסו חברות החלוקה אנחנו חיברנו לקוחות גדולים, כמו בתי זיקוק אשדוד, בתי זיקוק חיפה, מפעלי נייר, מפעלי תעשייה באזור התעשייה נאות חובב, מישור רותם, אשדוד. מאז 2014 אנחנו לא מחברים לקוחות תעשייה, זה החלוקה עושה.

מ-2017 נכנסנו לפעולות יצוא עם חיבור ראשון לירדן, למפעלי המגנזיום בצד הירדני, ובהמשך גם חיבור נוסף פה, באשקלון עם הקו הימי שהולך לאל עריש ועוד חיבור נוסף מ - - -

זה חלק מה-800 קילומטר?

כן.

כמה מה-800 קילומטר הם מחוץ לגבולות המדינה?

לא, זה עדיין בגבולות המדינה.

זה רק חיבור לגבול?

כן, למשל מדֹברת לכיוון בית שאן, זה חיבור שנועד רק ליצוא, הקמנו אותו. יכול להיות שעם הזמן יתחברו עוד צרכנים ישראלים לקו הזה, אבל כרגע הוא משרת רק את היצוא. כרגע אנחנו מקימים פה עוד חיבור גדול, קו ימי, שתיכף נדבר עליו, שהוא גם משרת את היצוא, מגביר את היצוא, אבל לא רק, הוא משפר גם את כושר ההולכה דרומה במערכת.

באזור ים המלח הקמנו קו של 17 קילומטר, כולו מומן על ידי היצואנים, ובצד הירדני הם הקימו עוד 27 קילומטר, זה הקו שמשרת את מפעלי ים המלח הירדניים.

אבל אתם הקמתם 800 קילומטר ב-20 שנה בערך?

הקמנו 800 קילומטר, מ-2006 התחלנו את ההקמה.

17 שנה?

17 שנה.

זה הקצב? 47 קילומטר בשנה, זו היכולת?

עד 2011 הקמנו את המקטע המרכזי, הצפוני והדרומי, מ-2012-13 הקמנו גם את הקו המקביל, הקו המזרחי, שהוא מגבה גם את הקו הימי. החברה, למרות שהיא הייתה חברה חדשה, בהקמה ותחום הגז לא היה מוכר בארץ ורגולציה חדשה, וכשיש רגולציה חדשה קשה לקבל החלטות, קשה להנחות את החברה איך לבנות. למרות הכול החברה הייתה יעילה, היא הקימה את המקטע הראשון, השני והשלישי בזמן, פרט לצפון ששם היינו מעוכבים באזור - - -

כשאתה אומר בזמן, מי הגדיר לך את הזמן?

הזמן היה כתוב ברישיון, החברה מקימה כל מקטע באישור ברישיון עם לוח זמנים.

יש טבלה כזאת עם לוחות זמנים שנוכל לראות אותה?

יש. לא כאן, אבל יש. מה שאני יכול להגיד לך זה שהחברה הקימה, גם כשהיא חיברה 26 תחנות כוח היא לא עיכבה שום יזם. זה נדיר בנוף של חברות ממשלתיות, אבל זה מה שקרה.

בשנה האחרונה אני עשיתי פוסט דוקטורט לגבי השכנים שלך בקצא"א, אני רוצה לדעת מה היקף, מה המדדים שלכם לשקיפות לגבי לקוחות בין לאומיים, עד כמה אתם משתפים את הציבור בקשר לאותם לקוחות, מצרים וירדן? והשאלה השנייה, לאחרונה השתתפתי בדיון בפרלמנט האירופאי, שהם חולמים או בודקים אפשרות ליבוא גז ישראלי לאירופה. דבר כזה מבחינת היתכנות טכנולוגיה זה אתם שמבצעים את הדבר הזה?

שאלה ראשונה, אני אענה לך, לגבי שקיפות, יש את ההסכמים בין היצואנים ללקוחות בחו"ל, בזה אנחנו לא מעורבים. אנחנו מדווחים בבורסה על הסכמי הולכה גדולים שנחתמים בין היצואנים לבינינו מבחינת שירותי הולכה שאנחנו נותנים, מאשדוד או מדור לכיוון נקודת יציאה לחו"ל, אם זה בית שאן, או למשל - - -

אז מרגע שזה יוצא מגבולות המדינה אתם כבר לא יודעים?

נכון.

בעיקרון אין לקוחות קצה, זה מה שחשוב לדעת.

הבנתי, התשובה מובנת.

יש הסכמי הולכה, הם מדווחים בבורסה, אתה יכול לראות גם כמויות, גם עלויות, הכול מופיע שם.

ובקשר לקו ישראל-אירופה, התת ימי?

אני אגיע לזה בהמשך, אני אסביר את המעורבות של נתג"ז בנושא הזה. הכנסות של החברה השנה חצו את המיליארד שקל רק מדמי הולכה ודמי חיבור של לקוחות ו-70% מהחשמל היום מיוצר מגז טבעי. עד היום פרסנו בערך 830 ויש עוד 60, 70, אפילו 100 בהתאמה. 25 תחנות כוח, 16 פרטיות ושש-שבע תחנות כוח של חח"י, אני אומר שש-שבע כי יש כאלה בתהליך מכירה, שלוש תחנות קבלה, אשקלון, אשדוד ודור. מצוף ימי שהקמנו ב-2012 בזמן שיא כדי לתת מענה למחסור בגז שהיה בעקבות הפסקת ההזרמה ממצרים.

יש לי שאלה, תחנות הכוח שמחוברות ותחנות הקבלה, אפשר להראות לנו פריסה גם על המפה, או להגיד איזה אזורים פחות מקבלים, איזה יותר, מה התכנית של זה.

אני מגיע לזה. השקעה במערכת, עד היום 7.7 מיליארד שקל הושקעו בהקמת מתקנים וצנרת אורכית.

מה שאתם רואים פה בצהוב זו המערכת של נתג"ז כולל המסוף הימי, בירוק זה המערכות של הספקים, תמר, לווייתן, כריש, כריש אמור להתחבר בחודשים הקרובים, לווייתן התחבר בסוף 2019 ותמר מפברואר 2013 מזרים גז לכיוון אשדוד. זו המערכת בגדול של ההולכה והאספקה.

פה את רואה את הפריסה של חיבור כל תחנות הכוח בזמן ובהיקף של תחנות הכוח. מה שקרה בשוק החשמל זה ליברליזציה בזכות הגז. לפני זה היית חייב להקים תחנות כוח קרוב לים כדי לקרר את התחנות, הגז מאפשר להקים תחנות איפה שאפשר מבחינה סטטוטורית בגלל שהקירור הוא רוב הזמן קירור אוויר, אין צורך בכמויות גדולות של מי ים כדי לקרר את התחנות. את רואה פה את הפריסה, כבר ב-2013 חוברו תחנות גדולות פרטיות, אם זה או.פי.סי רותם, אם זה דוראד, בהמשך דליה ב-2015, תחנות יותר קטנות בהמשך.

את רואה לאורך השנים, מ-2007 עד 2011 חוברו כמעט כל התחנות של חברת חשמל, חגית, צפית, גזר, אשכול, רידינג, רמת חובב. עד 2011 כל תחנות הכוח של חח"י חוברו לגז טבעי וזאת הייתה מהפכה. לפני זה שרפו סולר יקר, מזוט יקר, בעלויות של 26-25 דולר למיליון BTU ופתאום ירדו לחמישה-שישה דולר או – לא זוכר בדיוק את המחירים שהיו, אבל זה בכיוון הזה. חיסכון אדיר לחברת החשמל ולמשק החשמל כבר לפני יותר מעשור. כרגע יש בערך 11.5 מגה וואט שאפשר לייצר מגז טבעי במשק - - -

אנחנו עושים חישובים, הוא פרופסור, אני כולה אלוף משנה במילואים, מעבר למשק החשמל ולחברת החשמל זה הגיע גם למשק האזרחים, החיסכון האדיר הזה שדיברת עליו מ-2007.

במקום לשלם על ייצור של דלק שהוא יקר, אז בסוף משק החשמל הוא מתוארך, קובעים תאריכים והצרכן משלם את העלויות של משק החשמל. בין היתר זה עלויות הייצור. אז אם עלויות הייצור שלו יותר נמוכות אז זה משתרשר בסוף לצרכן.

לא, ההיגיון ברור, אני רק אשמח לקבל מהממ"מ - - -

המנכ"ל הציג רק את - - - של חברות פרטיות.

לא, זה לא אליו. אני אומרת שבכלל אותנו מעניין לראות אל מול ההליך של כניסת הגז, לקבל את מה שנקרא השתלשלות הירידה בהעמסות, או אי הירידה בהעמסות עד הקצה, בסוף למשק הבית איך זה הגיע, ואז לשאול למה.

אני רוצה להרים להנחתה, אולי תדבר על השיפור באיכות אוויר שהשגנו בזכות הפעילות שלכם, שזה לדעתי, עוד לפני החיסכון בכסף בואו נדבר על אנשים שאינם חולים.

בנתון הכלכלי זה ברור שהדלק מייצור החשמל מהווה 60%-50% מעלות ייצור החשמל, כשהדלק עולה פי ארבעה ופי חמישה מהגז. אם לא היה גז טבעי אנשים היו משלמים היום פה בארץ 90 אגורות לקילוואט, יכול להיות גם שקל. המספרים האלה לא מדויקים, אבל אלה המספרים, בוודאי היום כשחבית נפט עולה 120 דולר, אז תארו לכם, הפער הוא מאוד מאוד גדול. רשת הגז הוציאו דוח, המשק חסך 100 מיליארד שקל בעשור, אני חושב שהוא חסך יותר, שלא לדבר על תמלוגים שנכנסו למדינה בעקבות ההפקה.

זה דווקא מוסי הוא המומחה.

המפעלים פה. אלה המפעלים הגדולים שחיברנו, אלה המפעלים המאוד גדולים שלבד הם צורכים BCM בשנה שזה בערך 10% מהצריכה המקומית. זה היה המאמץ שעשינו, כולם חוברו לפני 2013, מפעלים גדולים, בתי זיקוק חיפה, היה צו לבתי הזיקוק בחיפה ב-2010, אמרו להם שאם הם לא יעברו לגז טבעי הם לא יוכלו יותר להפעיל את המפעל. ב-2011 חיברנו את בתי הזיקוק חיפה, זה הוריד מאוד משמעותית את פליטת המזהמים באזור הצפון.

יש פה מפעלים גדולים, דיברנו עליהם. מ-2013 התחילה החלוקה והם חיברו את המפעלים הנוספים. הם גם ממשיכים לחבר את המפעילים. אלה מפעלים מאוד גדולים שהתחברו דרך נתג"ז כי לא היה מי שיחבר אותם. גם בקריטריונים שלהם הם מתאימים להתחבר למערכת הולכה.

מה שעשינו מ-2010, הקמנו 15 תחנות שמהן יוצאות חברות החלוקה, מהתחנות האלה הן פורסות את מערכת החלוקה. רק להסביר, הגז במערכת של נתג"ז זורם בלחצים מאוד גבוהים, בערך 70 בר, ברשת החלוקה מתחת ל-16 בר. כל נקודה כזאת, אתם תראו מה זה תחנת גז, היא מפחיתה את הלחצים, סופרים את כמות הגז שעוברת ללקוח ומשם פורסם מערכת חלוקה למפעלים קטנים, בתי חולים, תעשייה. גם פה לא היינו צוואר בקבוק, יש תחנות שהקמנו אפילו לפני חמש שנים ועדיין לא מושכים גז.

סליחה שאנחנו שואלים כל כך הרבה שאלות, באנו לכאן כדי ללמוד ולעבוד. כמה מתוך התחנות שמוקמות היום לא מנוצלות?

13 עובדות, עוד שתיים לא עובדות עדיין.

ואם אנחנו כבר בשאלות, איזה אחוז מהגז שלנו עכשיו מיועד להגיד לחוץ לארץ ואיזה אחוז לייצור מקומי? סתם כדי שיהיה לי מושג לגבי היקף החלוקה.

כרגע ב-2021 בערך 37% הולך ליצוא, השאר לשוק המקומי.

ואיך הצפי לשנים הקרובות? דיברת על זה שאתם הולכים להגדיל.

זה אמור לגדול. לתת לך מספרים? כשאנחנו נסיים את הפרויקט שאני מדבר עליו אז אנחנו השנה מזרימים למשל 4.5 BCM, זה אמור לעלות לבין 5.5 ל-7-6, זה תלוי ביצואנים, לא תלוי בנתג"ז.

אז אנחנו נהיה בערך במצב של חצי חצי אז?

יכול להיות מאוד, יכול להיות שבהמשך יותר, זה תלוי בפרויקטים שיאושרו, כמה גז יעבור דרך מערכת הולכה, ואני אדבר על זה בהמשך כי זה קצת מורכב.

התפקיד של נתג"ז זה לאפשר את זה, אם זה יקרה או לא זה כבר לא - - -

אחד היעדים שלנו זה לאפשר כמה שיותר יצוא דרך מערכת ההולכה כי יש לנו קפסיטי במערכת, זה מהיר, זה זול גם למפיקים, במקום למתוח קווים דרך הים לכיוון מצרים עדיין החלופה לעבור דרך נתג"ז זה זול יותר, זה מהיר יותר וזה משרת את כולם. זה מה שאנחנו במשך עשור עובדים עליו בנושא היצוא.

השנייה זה מסילת ציון רותם שלא מופעלת?

נכון, מסילת ציון, זה באזור בית שמש, היא עדיין לא מופעלת. הפרויקטים העיקריים שביצענו בעשור האחרון, קודם כל זה המצוף הימי שעשינו אותו בזמן שיא, כולל תכנית סטטוטורית ב-20 חודשים וחברת חשמל הביאו את האונייה עם הגז. אנחנו המקום היחיד בעולם שמעביר גז נוזלי מאונייה לאונייה בלב ים. אנחנו עשרה קילומטרים מהחוף בחוף חדרה. זה פרויקט ייחודי ופרויקט שעזר מאוד במשך השנים כי היינו בערך שמונה שנים עם מאגר אחד, תמר, שמספק את רוב החשמל למדינת ישראל.

המצוף הזה הוא גם היווה אחסון תפעולי בזמן שהיו תקלות בתמר וגם בקיץ ובחורף, כשלא היה מספיק גז מתמר, הוא הזרים למערכת כמויות מאוד משמעותיות. אז המצוף הזה באמת שירת פה ונתן אמינות וביטחון אנרגטי למדינת ישראל. האונייה עדיין פה, היא כנראה תעזוב בסוף השנה עם הכניסה של אנרג'יאן. כבר היו פה שלושה מאגרים, העלות של האחזקה של האונייה היא די כבדה מבחינה שנתית ולפי החלטה של משרד האנרגיה היא לא נחוצה יותר. תמיד יש אפשרות להביא אונייה כזאת אם יהיה מצב חירום, המצוף ימשיך להיות מתוחזק על ידי החברה.

מה שאמרנו, חיברנו הרבה מאוד תחנות פרטיות. גם פה החברה עזרה לתחנות בכל התהליכים הסטטוטוריים כדי לאפשר את החיבור באופן מהיר. רוב היזמים שפנו אלינו, וזה תהליכים של שנים, בין חמש לעשר שנים להקים תחנת כוח במדינת ישראל, רוב היזמים שפנו אלינו בעשור הקודם או בעשור שלפני הצליחו בסופו של דבר להקים את תחנות הכוח. יש פה דוגמה של דוראד, זו התחנה הגדולה האמיתית הראשונה שדיברנו עליה כבר ב-2006 וב-2013 היא קמה והתחילה להיות מופעלת, 840 מגה וואט, שזה תחנה בקנה מידה עולמי מאוד משמעותי.

יצוא הגז לירדן. מ-2012 היינו כבר בירדן בשיחות, בהתחלה חיבור קטן בדרום ים המלח, יותר מאוחר החיבור לבית שאן, אנחנו כחברה נתנו לירדנים להבין שזה אפשרי, הקמנו את החיבור הדרומי והם אז הבינו שגם בצפון זה אפשרי. נתנו ביטחון לצד השני שזה אפשרי. לפני זה העלות השנתית, אני לא יכול להגיד מה היה בשיחות שם, אבל הייתה מצוקה גדולה, היו מעורבים הרבה מאוד גורמים בין לאומיים בקידום של החיבורים האלה, זה 700-600 מיליון דולר בשנה שהם חסכו מהחיבור הזה.

לפני זה שרפו סולר בכל התחנות. התחנות הן בדרך כלל דואליות, ממצרים, אני חושב מ-2012 הם לא קיבלו גז יותר, כי בהתחלה הם קיבלו גז דרך הקו הזה שחוצה את מפרץ עקבה וחוזר חזרה לירדן. פה יש כמה תחנות לאורך הקו הזה. אבל מ-2012, למיטב זיכרוני, לא קיבלו גז ממצרים. במשך שנים הם ייצרו חשמל מדלק יקר.

חיבור אסדת לווייתן. הקמנו תחנה בדור בזמן. גם כאן לא הבאנו איזה שהוא צוואר בקבוק להולכת הגז מלווייתן, היינו מוכנים כבר בספטמבר 2019 ובדצמבר זרם הגז מלווייתן.

פרויקט נוסף שאנחנו כחברה רואים את כל המערכת, מבחינתנו כל המערכת זה אפשרות לפתח מאגרים נוספים, לחבר אותם מהר למערכת ההולכה ולייצא גז. אנחנו רואים את כל השרשרת כיעד כדי לפתח את משק הגז. גם פה מ-2013 החברה יזמה איזה שהוא חיבור ימי כדי לחבר מאגרים מהר ולא שכל אחד יניח קווים לחוף עם מתקנים בחוף, יתפוס הרבה מאוד רצועות, אדמה, אז הצענו אז ב-2012 להקים מתקן ימי שאליו אפשר יהיה לחבר כמה מאגרים בו זמנית, וב-2017 הדבר הזה יצא לפועל. משרד האנרגיה, משרד האוצר, כדי לעודד גם את אנרג'יאן להקים את המערכת שלה.

זה גרף שהכנו לפני שנתיים או שלוש שנים. אתם רואים את הגידול. ב-2019 זה רק המשק המקומי עם קצת יצוא לירדן דרום. 2020, למרות משבר הקורונה הזרמנו 16 יצוא למצרים באשקלון ולירדן וב-2021 19.5 BCM, כמעט הכפלנו את הכמות שזורמת בתוך מערכת ההולכה. אתם רואים, מה-19.5 BCM 7.5 הולכים ליצוא, 12 למשק המקומי.

זה תחזית להמשך. פה מה שאתם רואים, 2022, אנחנו מעריכים 21 BCM, זה הערכה שלנו. זה גם תלוי מתי אנרג'יאן יתחברו כי אנחנו כבר מגיעים למיצוי של שני המאגרים, תמר ולווייתן, להזרים גז במערכת.

מה שאתם רואים בהמשך זה חיבור הפחמיות שצורכות גז, הרבה גז. אז זה גם יביא לתוספת של שניים-שלושה BCM ויכול להיות שהיצוא יגדל גם, אז ההערכה היא די שמרנית.

זה הפרויקט של מאגרים קטנים, זה מה שדיברנו, עשינו את זה יחד עם אנרג'יאן, הם הקימו עבורנו, אנחנו נתנו את הצרכים, את המפרטים, איך להתחבר למערכת. פה יש מין תחנה תת ימית שמאפשרת לחבר מאגרים נוספים בהמשך, הקו לחוף והתחנה, הם יכולים לקלוט גז ברמה של כמעט פעמיים הכמות של אנרג'יאן. זאת אומרת אם מחר יבוא עוד מאגר כמו אנרג'יאן או שניים קטנים, הם יוכלו להתחבר בלי צורך להקים מתקנים חופיים, בצורת אופן-אקסס.

כמובן הרגולטור צריך לחלק את הקפסיטי, את הקיבולת, אבל בגדול המערכת מוכנה לחיבור מהיר וזה מאוד משמעותי עבור ספק גז שנמנע ממנו להתעסק עם כל הרשויות ביבשה, שזה זמן שיכול לקחת לפעמים שנתיים-שלוש בקלות.

אמרנו, החברה לא מתוקצבת, יש לה אג"חים חוב לא קטן של שלושה וחצי מיליארד שקל, כל שנה היא מחזירה בערך 40% מההכנסות שלה לבעלי אג"חים. יש פה אחריות לא קטנה להנהלה פה להתנהל בצורה מאוד אחראית מבחינת הכספים. אנחנו מתעסקים עם פרויקטים עורקיים שמטבעם הם בעלי סכנות, הייתי אומר, בעלי קרקע, עתיקות, בעלי תשתיות, לא פשוט לפרוס צנרת עורקית במדינת ישראל.

יושב איתנו סמנכ"ל ההקמה פה, רוב הזמן, 90% מהזמן אנחנו עומדים בתקציבים. אין לנו ברירה, כי הרגולטור מקציב לנו כסף מסוים לפרויקט, אם מחר אנחנו נחרוג אז גם פה יש התדיינות, לא מקבלים הכול, ואם נחסוך אז משאירים לנו קצת, לפעמים.

אבל בגדול החברה הצליחה לעמוד בתקציבים שלה, גם רשות הגז היא בסדר, היא יודעת את המחירים, היא יודעת מה העלויות, היא מכירה לנו בעלויות סבירות ואנחנו מהצד שלנו משקיעים המון אנרגיות וזמן כדי להוציא מכרזים כמו שצריך, לוודא שהמכרזים מדויקים, גם בתכניות, כך שהחריגות בפרויקטים מחייבות אותנו להיות מאוד מאוד אחראים ולא לחרוג בפרויקטים, כי זה לא כמו בחברה מתוקצבת שאם תחרוג בסוף מישהו יבוא וישים את הכסף. פה אנחנו במודל עסקי מאוד סגור, גם בעלויות התפעול וגם בעלויות ההקמה חייבים להיות אחראים, וזה מה שהצוות הזה עושה שנים.

מה סדרי העדיפויות בחיבור? מספר מפעלים רוצים להתחבר איך אתה קובע מי קודם? יישובים שונים רוצים להתחבר, איך אתה קובע מי קודם?

סדרי החיבור, עם החלוקה אין בעיה, כל גז שהם צריכים, בגלל שהם לא משמעותיים, אבל יש להם השפעה כלכלית על המשק, כל גז שצריך לחלוקה זה בסדר עדיפות. אחרי זה המשק המקומי, חשמל, תעשייה כבדה, בסוף יצוא.

למשל פה זורם גז, החוזה שיש כרגע הוא זמני, על בסיס מקום פנוי במערכת. יש מקום, באותו יום כל יום יש הזמנות גז, אם אנחנו יכולים להעביר, אם למשל בקיץ יש עומס במערכת כמה ימים בקיץ, אז אנחנו נגיד להם שהיום בין השעה ארבע אחר הצהריים עד עשר בלילה, שזה הצריכה הגדולה, אתם תוכלו להעביר רק ככה וככה, בלילה, שיש פחות צריכה, אתם יכולים להגביר.

קודם כל מספקים למשק המקומי מבחינת הולכה. מ-2012 הוספנו פה קו בקוטר מאוד גדול, שלא היה ברור שיהיה לו שימוש מקסימלי, כל האזור הזה מוכפל כבר, כרגע אנחנו מכפילים את המקטע מאזור אשל הנשיא לרמת חובב ופה הולכים להכפיל גם מקטע נוסף במקטע הזה, כרגע זה בעבודות, גם פה מכפילים.

מה שאנחנו מנסים זה לייצר מצב שהמערכת לא מהווה מגבלה. כמובן אף אחד לא לקח בחשבון כמויות יצוא אין סופיות, לשוק המקומי למערכת אין שום מגבלה לספק. מה שיש היום, כולל הפחמיות וכולל עוד 5,000-4,000 מגה וואט אם צריך, של תחנות חדשות, גם אם המתחדשות לא יצליחו להיכנס בזמן. אנחנו מאוד מקווים, לא רוצים שהגז יהפוך להיות 90%-80% מהחשמל במדינת ישראל, זה סיכון יותר מדי גדול, כולנו מקווים שהמתחדשות, לפי התכנית של משרד האנרגיה זה 70-30, 30% מתחדשות ואנחנו נישאר עם 70%.

הייתי שמח לראות את זה הפוך, אבל שאלה לי אליך.

הייתי שמח שגם זה יקרה ה-70-30.

כן, אמת. השנה בזמן הדיון על מס פחמן שמעתי דווקא מחברה בסיעה שלי התנגדות, בגלל המצוקה של הפריפריה, היא טוענת שהיא נמצאת ליד גבול לבנון, שבגליל בגדול מפעלים לא יכולים לקבל גז טבעי. אתם על זה?

שני דברים, מה שהמנכ"ל הציג זה הפריסה רשת ההולכה ששם, בעצם מדובר על מעל 800 קילומטר שנפרסה, מעבר ל-800 קילומטר של רשת ההולכה יש עוד בערך 570 קילומטר של רשת החלוקה, שזה לדעתי אתם מתמקדים עכשיו בשתי השאלות האחרונות. אחת, לגבי החסמים, בדרך כלל לנתג"ז יש פחות חסמים סטטוטוריים כי היא עובדת מאוד מסודר, היא עובדת עם תמ"אות, פעם אחת כשתמ"א מאושרת אז היא יוצאת לדרך ופורסת. במגזר של החלוקה זה קצת יותר מורכב, כי שם זה יותר כניסה לתוך הערים, יותר שטחים אורבניים ושם יש מורכבות יותר גדולה, כמו למשל רמב"ם, גליל מערבי, נושאים שעולים בדרך כלל בדיונים של הוועדה.

לגבי מס פחמן, החברה אדישה, כחברה היא אדישה, לא מבחינת הרצון שלה לתרום ולעשות כל מה שצריך. העמדה של המשרד הייתה שהגז הטבעי צריך להישאר ברמה נמוכה כדי לעודד אותו על פני דלקים אחרים, מזוט, סולר, פטקוק וכו', ושם הטענה שעלתה, אם אני מפרש את מה שאמרת, שיש מפעלים שהגז הטבעי בחלוקה, לא בהולכה, אין היום מפעל שמחכה לנתג"ז, בדרך כלל נתג"ז מקדימה את הלקוח, גם פה ברוטנברג וגם בחדרה, זה כנראה יהיה המצב, ההולכה תגיע.

בחלוקה זה קצת שונה, האתגרים שונים, זה מקטע שונה, זו רגולציה שונה, שם אולי יותר השאלה. שם מה שאומרים, המפעלים לא יקבלו גז טבעי אז תנו או מענקים או שתראו איך אתם מגיעים לאותם מפעלים שהם לא ייזוקו מבחינה תחרותית ביחס למפעלים אחרים בעולם או במשק המקומי. לדעתי אולי לזה התכוונתם בשאלה.

צריכים להבין, הגז זורם בלחץ גבוה, הוא חומר מסוכן, הבטיחות פה בחברה זה ערך עליון. צריך להגיד את זה, גז טבעי, עם כל הטוב שהוא עושה מבחינה סביבתית ומבחינה כלכלית יש לו גם את הסיכונים. פה יושב סמנכ"ל התפעול שלנו, זה קודם כל לספק גז, בין הכניסה לבין הלקוחות אין מאגר, כשנופלת תחנת גז זה מפיל תחנת כוח מיידית. יש פה אתגר איך נותנים אמינות ללקוחות ורציפות. זה לא פשוט וגם קשה מאוד לקבל זמנים של תחזוקה. גם פה אנחנו מנסים יום-יומיים בשנה לעשות תחזוקה ומשביתים תחנות. גם כאן כלכלית מבחינת התחנות זה אסון, אבל בטיחות לפני הכול.

אחד האתגרים זה כמובן לעמוד בצרכי לקוחות. היום חיבור לקוח זה בערך 24 חודשים, בדרך כלל אנחנו לפני הלקוחות, או רוב הזמן. שימור כוח אדם מקצועי, היום זה אתגר, חסר מהנדסים, חסר טכנאים, לוקחים לנו אנשים וכחברה ממשלתית זה לא פשוט, בטח בהיקפים של כוח האדם שיש בחברה. הנושא הפיננסי של החברה זה גם אתגר, החברה מאוד ממונפת ביחס לחברות הממשלתיות האחרות, החוב הזה שצריך להחזיר כל שנה זה אחריות שלנו.

רשות הגז, גם פה נותנת רשת ביטחון כמעט תמיד. נדע בשבוע הבא, אבל בגדול החברה מצליחה לעמוד, יש לה הספקים של take or pay מול הלקוחות, וזה סביר, הם קונים קיבולת, כמו שהם משקיעים בתחנת כוח הם משקיעים גם בחלק שהם צריכים בצינור של נתג"ז והחוזים הם בין חמש ל-15 שנה, זה מה שמבטיח לנו שאפשר להחזיר את החוב שגויס לצורך הקמת המערכת.

זה פחות או יותר מה שאתם רואים פה, איך המערכת גדלה מ-2005. כמעט באופן קבוע המשכנו להניח – כאשר הרישיון דיבר רק על שלושה מקטעים בהתחלה, מרכז, דרום וצפון, זה נגמר ב-2011 ואחרי זה הקמנו גם את הקו המזרחי, הקו לירושלים, ועוד הכפלות לאורך המערכת לצורך חיזוק היכולת להזרים גז.

מה שאתם רואים באדום זה המקטעים שאנחנו מקימים כרגע. הפרויקט הגדול שאנחנו עושים, בערך 800 מיליון שקל, זה קו ימי שהולך מאשדוד לאשקלון. אנחנו עובדים עליו באשדוד ובאשקלון במקטע היבשתי, הנחת הצינור אמורה להיות בסוף הקיץ וההזרמה דרך הקו ברבעון השני של 2023. זה פרויקט שרץ כרגע.

כרגע אנחנו מכפילים עוד מקטע מכיוון אשל הנשיא לרמת חובב, בעוד חודש נניח פה עוד 38 קילומטר לכיוון דרום כדי לשפר את ההולכה ואת הלחצים. בדור חגית אנחנו מכפילים צנרת כרגע, בעבודה, והקו לניצנה, שכרגע הוא בתכנון כדי לייצר עוד נתיב יצוא. באזור הצפוני פה אנחנו עוסקים גם בנושא יצוא דרך האיסמד, כרגע עושים תכנון סטטוטורי של מקטע של עשרה קילומטרים ועוד תחנת דחיסה שיאפשר להזרים את הגז לכיוון יוון.

אלה התחנות שהן כרגע בחיבור. הסבת הפחמיות בחדרה, סיימנו חיבור של 1,300 מגה וואט, אבל זה בהחלט תחנה מאוד גדולה, אנחנו סיימנו את הפרויקט לפני כמה חודשים. צומת או.פי.סי, זו עוד תחנה שמבחינתנו ומבחינת הלקוח בחודשים הקרובים העבודות יסתיימו. פרויקט רוטנברג 1, זה הסבה של היחידה הראשונה פה באשקלון. אנחנו שניים-שלושה חודשים מהשלמת החיבור, חברת חשמל מתחילים לעבוד באזור הזה, למתוח צנרת עד התחנה.

מתקן התפלה שורק זו תחנה שגם בשלבי סיום. אלון תבור פיקרית, אנחנו חתמנו הסכם לעוד תחנה פיקרית באזור אלון תבור. ויש הסבת יחידות 4-2 שמתחילים לעבוד עליהן עכשיו פה בצד שלנו, במתחם הזה. ועוד תחנה אחת שאמורה לצאת, רשות החשמל צריכה לתת עוד רישיון לאחד היזמים, ויכול להיות שתהיה יותר מתחנה אחת.

מבחינת מערכת ההולכה, לפי תכנית המקטעים שהראיתי זה נותן מענה לכל הביקושים, כולל הפחמיות, כולל תחנות חדשות.

כשישראל תעבור ל-100% אנרגיה מושבת, מתחדשת, מה ייעשה בכל הצינורות האלה, חלקם ישמשו להעברה מתחנות כוח אולי, אבל –

אנחנו בתקופה של מעבר סוגי אנרגיות, זה ברור, כלומר אנחנו מתחילים כמה שיותר מתחדשות, אבל עדיין המתחדשות לא יכולות לתת מענה לבד, יש עדיין תעשייה שצריכה אנרגיית חום, מפעלים גדולים, העתיד זה כנראה המימן. מערכת ההולכה יכולה להזרים גם גז טבעי עם אחוז מימן מסוים בשלב ראשון. בגלל שלנתג"ז יש כמעט 70%-60% מערכת שהיא כפולה יש שלב ביניים שצינור אחד יזרים מימן, צינור אחד ימשיך להזרים גז טבעי ובשלב הסופי יוזרם רק מימן, בעוד 30 שנה, או בעוד 20 שנה, אינני יודע, אבל זה מה שאנחנו רואים בעתיד.

המערכת הזאת הוקמה, היא די מודרנית, אנחנו הקמנו אותה עם מקדמי ביטחון מאוד גדולים, לא חסכנו במערכת ההולכה. רכשנו את המוצרים הכי טובים עם מקדמי בטיחות הכי גבוהים. כמו המוביל הארצי של מקורות שמתפקד ומשרת את המדינה משנות ה-60 והוא עדיין רלוונטי, גם מערכת ההולכה הוקמה בראייה מאוד ארוכת טווח.

אז מה שאנחנו רואים פה לעתיד זה היצוא, זה אפשרות לתת פתרונות למי שרוצה לפתח מאגר גז, אם לא יהיה יצוא אין מה לפתח. אין כלכליות בלפתח מאגר שאין לו מוצא ליצוא או לשוק המקומי. אנחנו רואים שהשוק המקומי אמנם יגדל, אבל באיזה שהוא שלב הוא יגיע למיצוי שלו, אז זה רק היצוא.

החברה עוסקת בכל השרשרת. אמרנו, הפרויקט של אנרג'יאן מאפשר לחבר בצורה יעילה ומהירה מאגרים נוספים, אנחנו מנסים לפתח עוד ערוצים, אם זה ניצנה, אם זה האיסמד, אם זה הגדלת החיבור פה באשקלון לכיוון אל עריש, זו תוספת משמעותית שמאפשרת לפתח מאגרים נוספים ובעתיד המימן.

ועוד נושא אחד, מערכת גדולה כזאת שכל משק האנרגיה נשען עליה, הרבה שנים ניסינו לקדם נושא של מאגר תת קרקעי יבשתי, עם השנים זה הפך להיות פחות רלוונטי בגלל שיש מאגרים בים, הם מאגרים אבל הם גם בסיכון, אז ביחד עם רשות הגז, היא יזמה חזרה בשנה-שנתיים האחרונות את הרעיון של לפתח מאגר תת קרקעי כדי לתת למערכת אמינות יותר גבוהה ורציפות תפקודית. זה פחות או יותר מה שיש לעתיד, עם זה אני מסיים.


(בסיור)

כמו שאתם רואים, סככה גדולה בשביל לאכלס שני פרויקטים , יש לנו יחידה שמונה את הגז שיוצא ליצוא, תחנת מניה, ויש יחידה אחת, אנחנו נראה יותר כשניכנס פנימה, יחידה שמפחיתה את הלחץ של הגז לטובת רוטנברג.

המבנה מחולק לשניים, יש את החלק שאנחנו ניכנס דרכו, זה החלק של הדוודים בשביל לחמם את המים של תהליך הפחתת הלחץ של הגז, והחלק השני זה הסככה שיש בה מצד אחד, הצד הדרומי, את ההפחתה והצד הצפוני זה יחידת המניה.

שאלה, הצינור הזה כרגע הוא פעיל.

הוא לא פעיל. הצינור הזה לא פעיל, הוא חשוף, עד שנגמור לבדוק אותו. ברגע שנבדוק אותו נראה שהכול תקין. התהליך של הבדיקה, כל המערכת פה תהיה מלאה במים, אנחנו מעלים את הלחץ של המים ללחץ של פי אחד וחצי מהלחץ של התכנון, מחזיקים את זה 24 שעות, רואים שאין דליפות, ברגע שהכול נגמר ונחתם, המסמכים נחתמים, יורד הלחץ, מוציאים את המים ומתחילים לכסות.

להערכתכם, מה התוחלת חיים של צינור כזה, אחרי שהוא עבר את זה? מתי מתחיל להיות איזה שהוא בלאי שאתם צריכים להחליף את זה?

אנחנו מדברים על 30 שנה.

30 ואפילו יותר מזה שנים, 40 וגם יותר מזה. אנחנו מתחזקים את הצינור הזה כל הזמן. גם כשהוא מכוסה בקרקע, יש מערכת שנקראת מערכת הגנה קתודית, המערכת הזאת דואגת להזרים זרם קבוע בתוך הצינור כדי לשמור על הפוטנציאל שלו באופן כזה שהוא יהיה גבוה מזה של הסביבה. כשהוא גבוה מזה של הסביבה הוא תמיד ישאף לקלוט אליו אלקטרונים ולא לאבד ממנו אלקטרונים. מהסיבה הזאת המתכת עצמה נשארת שלמה ואנחנו מעריכים שצינור כזה יכול לחיות 40 ואפילו 50 שנה בקרקע כשהוא מתוחזק באופן שהוא מתוחזק.


(בהמשך הסיור)

כשמורידים את לחץ הגז, אתם תראו ממש את המתקן בצד השני של הקיר הזה, צריך לחמם את הגז. אלה בוילרים מאוד גדולים שבאמצעות גז מחממים מים, המים יוצאים לחדר השני ומחממים את הגז לפני שמורידים את הלחץ.

בכמה מים משתמשים?

זה מעגל סגור. כמעט שלא מוסיפים מים.


(בהמשך הסיור)

מה שאתם רואים בחוץ זה תחנת הגז PRMA שמשרת את תחנת דוראד. פה יש מתקן אחד גדול שהוא משרת שתי מטרות. אחת, בצד הדרומי זה משרת את הסבת התחנות הפחמיות של רוטנברג לחברת חשמל, יחידה ראשונה. זה מתקן גדול כי זורם הרבה גז לתחנה הזאת. פה מערכת מניה ליצוא לכיוון אל עריש. צריך להבין, פה יעבור ממש בין 5.5 ל-6.7 BCM לשנה, אלה כמויות אדירות.

זה אוטומציה? איפה חדר השליטה על כל הדבר הזה?

את חדר השליטה תיכף נראה לכם.

כמה עובדים פה במתחם הזה?

אף אחד לא עובד פה, הכול מפוקח מתל אביב, אם יש בעיה טכנאים תוך זמן קצר - - -

ברמת החייל?

לא, הם יושבים במישור רותם.

לא רוצים לתת עבודה לפריפריה.

פה הם יושבים באזור כנות, זה אזור המרכז עדיין, לא האזור הדרומי. תוך חצי שעה עד שעה הם פה, יש יתירות, בכל המערכות פה יש יתירות, אם נופל קו השני נכנס.

מה שאתם רואים פה זה התחנה, היא מוכנה, שמשרתת את רוטנברג 1, היחידה הראשונה שהולכת להסבת גז מפחמי. גם פה, מערכת מדידה מאוד מדויקת, הפחתת לחץ.

מה זה תחנת PRMS. הרעש הזה זה רעש של ההפחתה, זה אומר שהגז זורם וגם עושים הפחתה של לחץ הגז מ- ל-. זה כמו שאני פותח בבית את הברז קצת. קודם כל המפעל הזה, כל המפעל הקטן הזה שקוראים לו PRMS, זה Pressure, Reduction ו-Metering Station. זה מפעל קטן שלוקח את הגז מהאספקה, מהכניסה, ועושה לו שני דברים עיקריים, אנחנו גם מפחיתים את לחץ הגז מ-70, 74 ללחץ שהלקוח דורש מאיתנו.

כל לקוח מכתיב לנתג"ז שלושה פרמטרים, ספיקה, לחץ וטמפרטורה וזה מה שהמתקן הזה עושה, הוא דואג לאספקת הגז ללקוח, הוא מפחית את לחץ הגז מ-70 ל-45, הוא שומר על טמפרטורה כמו שהיא נדרשת באספקה ללקוח, בסביבות ה-17 עד 20 מעלות, יש מקומות שאנחנו נדרשים ליותר, והוא נותן את הלחץ הנדרש ללקוח יחד עם אותה טמפרטורה.

אלה הפרמטרים שיש מכל מתקן כזה. שמואל הזכיר את זה לגבי מערכת המניה שנמצאת פה בחלק הצפוני של המתקן. כל מערכת כזאת בנויה עם קו אחד ראשי שמספק את הגז כל הזמן בקו שנמצא בסטנד ביי.

מה שנמצא פה מאחוריכם, פה מתחיל הגז לעבור תהליך של פילטרציה, אחרי הפילטרציה יש מערכת מניה, במניה אנחנו מודדים שכל כמות הגז שאנחנו מספקים ללקוח נמדדת כאן. הלקוח משלם בסוף על הערך הקלורי של הגז הזה, זה אומר שהערך הנפחי הזה הולך למערכת שנקראת אצלנו מכשיר זרימה, הוא לוקח בשקלול גם את הנתונים של האנרגיה יחד עם לחץ וטמפרטורה ובסוף אנחנו מחייבים את הלקוח לפי הערך הקלורי של כל מטר מעוקב של גז שזורם אליו.

אחר כך יש תהליך הפחתה של לחץ הגז. מה שאנחנו שומעים מהמתקן הפעיל שנמצא צפונית אלינו, מתקן דוראד, זה הרעש של הפחתת לחץ הגז. בתוך הצנרת הצהובה, כמו שאנחנו רואים פה, יש וסת שמצד אחד הוא מרגיש 74, מצד שני הוא צריך לספק את ה-56 בר במקרה של דוראד והוא נסגר ונפתח בהתאם לצורך ובהתאם לאותה ספיקה רגעית שצריך לספק ללקוח, במקרה הזה לדוראד. פה זה יהיה לרוטנברג, יחידה אחת שלהם.

המערכת הזאת עושה עוד דבר. כדי שנוכל לספק את הגז בכל רגע נתון לפי האיכות הנדרשת אנחנו אוספים את נתוני איכות הגז. אז יש מערכת GC, זה נמצא בארון הכסוף פה מאחוריכם, מערכת שמחוברת גם היא ליניקת הגז וכל הזמן מקבלת נתונים, דוגמת את הגז הזה, יחד עם נתוני טמפרטורה לחץ, גם את המרכיבים שלו. בגז הטבעי יש כמה רכיבים של הידרו קרבונים, של תרכובות שקשורות לחנקן. המתאן, שחשוב להנעת היחידות זה ה-CH4, זה המתאן, אבל יש גם חיבורים של C עם H, עד שש, שבע ושמונה, ואותם אנחנו מודדים כי נגזרת של זה גם קובעת מה איכות הגז שהולכת ללקוח ואנחנו שואפים לספק ללקוח את מה שהוא הזמין מאיתנו. ערך של גז נמדד, כמו שציינתי, עם אותן מערכות זרימה.

והנקודה האחרונה שצריך לעדכן לגבי מערכות כאלה זה החלק של התחזוקה שלהן. החלק של התחזוקה חייב להיעשות בתיאום עם הלקוח, אני לא יכול להשבית תחנה כזאת לאותם יומיים השבתה או יותר מזה לפני שאני מתאם את זה עם הלקוח ובסוף אנחנו מנסים לסנכרן את ימי התחזוקה שלו עם הימים שלנו.

כמה ימים כאלה צריך?

אנחנו צריכים מינימום יומיים כאלה במהלך שנה שבהם אנחנו בודקים את כל המערכות הקריטיות. בכל תחנה כזאת, אמרנו כל הזמן, מה שמכוון אותנו זה בטיחות, בטיחות בטיחות בטיחות, אז יש פה מערכות כפולות שמנתקות את אספקת הגז במקרה של תקלה, גם את זה הזכרנו במצגת. החלק הזה של יכולת שמירת רציפות תפקודית וניתוק של מקטעים, יש לנו יכולת כזו בחדר הבקרה לנתק מקטע בין שתי תחנות הגפה כל עשרה קילומטרים, אבל יכולת כזאת גם בתוך מתקן PRMS לנתק את המתקן הזה בפקודה שנקראת ESD, Emergency Shutdown. יש ברזים שאפשר לסגור באופן אוטומטי, או מרחוק, או שהם נסגרים במקום בהינתן חיוויים שמתקבלים על המערכת.

אם למשל יש פריצה בצינור מפה לרוטנברג, זה אותו צינור שיחלו ממש בקרוב להניח, והלחץ שם יורד באופן פתאומי המערכת יודעת לזהות את זה ולנתק את ה-PRMS הזה בצורה מהירה דחופה.

קצת על התחזוקה. הזכרנו את המבנה של אגף התחזוקה עם שלושה מרחבים. זה מתקן שייך לצוות המרכז שלנו. כל מרחב תחזוקה כזה כולל בין 12 ל-14 טכנאים, יש מנהל מרחב וסגן מנהל מרחב והם אלה שמנהלים את כל שגרת התחזוקה שלנו. התחזוקה של כל המתקנים פועלת לפי עיקרון של תחזוקה מונעת.

כל המערכות שלנו נמצאות תחת בקרה של מערכת מחשב מפוקחת שמוציא כל שבוע שורה של PM, זה אותם Preventive maintenance, פקודות עבודה, מה עושים באותו שבוע עבור אילו תחנות. זה ברמה של בדיקה של אביזרי בטיחות שקורית פעמיים בשנה בכל מתקן כזה ואחת לשישה שבועות עושים בדיקה שנקראת inspection, עוברים על כל התחנה מקצה לקצה ועושים בקרה שאין דליפות בתוך המערכות ושכל המערכת עובדת כשורה, לפי הדרישות ולפי הסטנדרטים שיש לנו.

רשות הגז זה גם רגולטור של הבטיחות?

בהחלט, בתוך רשות הגז יש מהנדס בטיחות ראשי שיושב תחת משה גראזי, הם מפקחים על כל תכנית שלנו, כל מתקן כזה, הם מלווים את החלק של התכנון, מלווים - - - ובסוף מספקים לחברה אישור מוכנות להזרמה של גז, זה חלק מתהליך ההפעלה של המתקן. אנחנו לא יכולים לעשות את זה לפני שיש אישור כזה.

זה החלק של המונים, אפשר לראות פה את מערכות המניה שלנו. יש פה מד מניה על כל אחד מהענפים ואפשר לראות גם את השני שעובד יחד איתו בטור כדי לוודא שהמדידה טובה. יש פה מד שנקרא אולטראסוני והמד השני הוא מסוג של טורבינה. אולטראסוני, אין שום דבר שקורה כמו במדי מים עם אותה טורבינה שמסתובבת בתוך הצינור ואז הגז זורם פה בתוך צינור בלי הפרעה, בגלל זה הוא נחשב מדויק יותר ופחות חלקים מכניים שלו מתבלים עם הזמן ומהסיבה הזאת הוא נחשב גם אמין יותר.

פה סופרים את הכסף.

כל מערכת כזאת מתחילה עם ברז ומסתיימת עם ברז כדי שאפשר יהיה לעשות עבודות תחזוקה ולנתק את המקטעים האלה. אחר כך זה עובר לשלב הבא. תיכף אנחנו מגיעים לחלק של ההפחתה במתקן. כשאני מפחית את לחץ הגז מ-74 ל-45 בר למשל, הגז מתקרר ומהסיבה הזאת יש מעבר לקיר את אותם בוילרים שראינו בכניסה, אנחנו מחממים מים ומחזירים את החום השיורי הזה שהלך לאיבוד בתהליך ההפחתה של הלחץ אל הגז בחזרה. אז יש פה מחליפי חום, הם נמצאים פה מאחוריכם, מים חמים זורמים במעטפת, הזרם של הגז עובר דרך ומקבל תוספת טמפרטורה נוספת. זה לקראת השלב של הפחתת לחץ הגז.

מאחוריכם זה קודם כל שני אביזרי בטיחות, הם נקראים SSB, כל אחד מהברזים האלה מחוברים עם צנרת דקה, נירוסטה, אל הלחץ שקוראים כל הזמן במעלה. אם הלחץ הזה גבוה מעל נקודת הסגירה של ה-SSB הזה הוא מקבל פקודה להיסגר ואז בעצם הוא מנתק את אספקת הגז. מה שקורה באביזר הזה, זה האביזר שמווסת את לחץ הגז ועושה פה את ההפחתה. אתם רואים, יש היצרות של קוטר של צינור הגז, אנחנו עוברים מעשר לשש ופה מתחיל התהליך של ההפחתה של לחץ הגז.

שאלו אותי פה על מה שקורה מאחורינו ואיך אנחנו מחממים את המים החמים שנמצאים פה לתהליך. אז יש סקיד כזה שאוסף הפחתה של לחץ הגז, אותו דבר כמו הגדול, רק במקום לקחת את הגז הזה ולספק אותו ללקוח אני מספק אותו כהזנה להפעלה של הדוודים ולוקח גז טבעי מתוך התחנה, מניע איתו את הדוודים האלה, הם מוסקים באמצעות גז טבעי שמגיע למבער בכניסה לכל אחד מהבוילרים, מחממים מים והמים חוזרים לתוך המערכת. מהסיבה הזו המערכת היא מערכת סגורה. אנחנו מחזירים את המים אחרי שהם איבדו את החום חזרה לתחילת התהליך, הם שוב פעם מקבלים חום וחוזר חלילה בתוך ה-PRMS.

אחרי השלב של ההפחתה של לחץ הגז יש עוד שני ברזים ראשיים של המתקן ויש ברז ראשי ביציאה מהמתקן לכיוון הלקוח. אמרנו קודם לגבי מתקני ה-PRMS, המתקנים לא מאוישים ואנחנו נותנים מענה תחזוקתי תפעולי של המערכת. לכל לקוח, בגלל שתחנת הכוח כן מחזיקה אנשים 24/7, אם הם מזהים תקלה במערכת שלהם הם יכולים באמצעות מערכת שנקראת - - - לסגור את ברז היציאה שנמצא פה ביציאה מהתחנה ולנתק את אספקת הגז אליהם. כל לקוח שמתחבר למערכת הגז, יש לו את האפשרות הזאת כדי לאפשר בטיחות נוספת של המתקן ולא לייצר מצב שהגז הזה זורם ואין בו דרישה בצד השני של הלקוח. אז אם יש אירוע חירום זאת פקודה שניתנת לברז הזה, הוא נסגר מרחוק.

רק לחירום.

רק לחירום. אף פעם אף אחד לא רוצה לסגור ברזים של גז. כל לקוח שהתחבר למערכת הגז, מי שעבד עם סולר כמובן, אבל גם אחרים, ביום שאחרי הם שכחו איך עבדו קודם, הם לא זכרו עם איזה דלק הם עבדו, רק גז. מהסיבה הזאת כל מה שתיארתי קודם לגבי עניינים של תחזוקה הופכים להיות הרבה יותר מורכבים כי מעורב בזה הרבה מאוד כסף, בתוך המערכת.

כל מערכת כזאת אפשר לראות שעון שמראה את הלחץ וגם טמפרטורה. למשל בתוך התהליך הזה של הפחתת לחץ הגז, אמרנו שזה מחמם מים כדי להוסיף את הטמפרטורה שהולכת לאיבוד בתהליך ההפחתה, אני עושה בקרה של טמפרטורה לפני וטמפרטורה אחרי, אני עושה גם בקרה של הלחצים לפני ואחרי כדי לראות שלאורך כל המערכת – מה שאמרנו קודם לגבי מערכת ההולכה, יש מערכת ממוחשבת שעושה בקרה כל הזמן ונותנת לנו אינדיקציה אם חלילה יש אירוע חירום.

אירוע חירום תמיד ייצר שינוי בלחץ הגז במערכת וכשאנחנו מודדים שינויים מידיים כאלה במערכת אנחנו מבינים שקורה משהו ואז אפשר לקרוא ל - - - להבין שבתוך מערכת ההולכה יש איזה שהוא אירוע. יש פתאום גלאים בתוך המתקן הזה, גלאים אקוסטיים, גלאי להבה וגלאי עשן. גלאי העשן נמצאים בבוילרים, פה יש גלאים אקוסטיים שנמצאים מעל האזורים הרגישים וכשגז כזה פורץ מחיבור כלשהו הוא יוצר רעש מאוד חזק, כמו רעש של מנוע סילון כשהגז הזה משתחרר, לכן התקנו מערכת של גלאים אקוסטיים שגם משדרים באופן מיידי שיש אינדיקציה לחדרי הבקרה שלנו.

ה-PRMS משרת גם את תחנת דוראד וגםPRMS לחלוקה שמשרתת את אזור התעשייה של אשקלון. אנחנו לא ניכנס כי זה קצת מסוכן, אי אפשר להיכנס עם ציוד חשמלי. יש פה שני מתקנים, אחד לחלוקה ואחד לדוראד, וכרגע שומעים את הגז זורם.

כמו מפל מים.

מה שאתם רואים פה זה תחנת ברזים תת קרקעיים, הברזים למטה.

זה תת קרקעי?

היא תהיה תת קרקעית, הכול יכוסה פה. כל היער הזה של הברזים מאפשר להזרים מכל מיני כיוונים. אם במקרה אתה צריך לסגור מתקן כזה או אחר אתה יכול להזרים דרך אחרת. הכול עשוי כדי לאפשר הזרמה רצופה בכמה אפשרויות.

מה שאתם רואים פה זה קצה הקו שיוצא לכיוון אשדוד, זה קצה הקו מאשקלון לאשדוד, אותו קו ימי שאנחנו מקימים. בדרך כלל פה יש אפשרות להרכיב מלכודת או מתקן שילוח ויש רובוט שיכול לנסוע בצנרת לצורך בדיקה פנימית.

קיימנו פה היום סיור ראשון של ועדה, הוועדה למעקב אחר הקרן לאזרחי ישראל שבראשותי בנתיבי גז. אנחנו רוצים שהמשק יעבור כמה שיותר מהר לגז וייגמל מגז כמה שיותר מהר כי כרגע הגז הוא פחות גרוע מפחם ומדלק, אבל השמש, אותה אנחנו צריכים.

לצערי ממילא הקרן למען אזרחי ישראל, קרן העושר, תהיה קטנה הרבה יותר ממה שהבטיחו לנו כי הבטיחו לנו דברים לא מבוססים .


הישיבה ננעלה בשעה 13:00.