פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



45
ועדת הכלכלה
31/05/2022


מושב שני




פרוטוקול מס' 251
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שלישי, א' בסיון התשפ"ב (31 במאי 2022), שעה 10:00

גרעיני התיישבות בנגב - ניתוח מקרים

חברי הוועדה: מיכאל מרדכי ביטון – היו"ר
סמי אבו שחאדה
לימור מגן תלם
אורי מקלב
יסמין פרידמן

יעקב מרגי
אורית סטרוק
אוסאמה סעדי
יעל רון בן משה

בת אל נבון כהן - יועצת מנכ"ל, המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל

אבי מאיר - מנהל אגף בכיר, משרד ראש הממשלה

אסנת קמחי - סמנכ"לית בכירה לענייני הכפר, משרד הבינוי והשיכון

שמעון וייס - מנהל תחום קהילות לצעירים, המשרד לשוויון חברתי

ד"ר עירית פוגל גבע - מנהלת תחום תרבות ואומנות, משרד התרבות והספורט

גיל דגן - מנכ"ל, הקריה למחקר גרעיני

שחר רופא - עוזר למנהל וראש פרויקט קהילות, הקריה למחקר גרעיני

שירן עדי קלר - מנהלת תחום תיירות ותרבות, הרשות לפיתוח הנגב

שרית רבינוביץ' פרי - מנהלת תחום בקרת ספקים במרחב העירוני, רשות המים והביוב

יהודה אבני - מנהל מרחב דרום, החטיבה להתיישבות

אופיר צימרינג - מנהל אזור נגב, החטיבה להתיישבות

צביקי בר חי - קרן קיימת לישראל

שלום בוחבוט - מנהל מרכז ביצוע נגב, חברת החשמל

בעז דן - מנכ״ל, אלעד - תיאטרון אילת והערבה

דניאל ברססט - מנהל תחום ממשל, תנועת אור להתיישבות בנגב ובגליל

נחמי גייניס - מנכ"לית, עמותת איילים

אלכסנדר בונר - מנהל פרויקטים, גרעין הראל

אורנה הורביץ - פרויקטורית, נציגי גרעין הראל

רוני פלמר - מנכ"ל ומייסד, תנועת אור להתיישבות בנגב ובגליל

איתי עצמון

ד"ר עידית חנוכה

סופי רון, חבר תרגומים



גרעיני התיישבות בנגב - ניתוח מקרים

בוקר טוב. אנחנו פותחים דיון מעורר השראה על הדור החדש של חלוצים שמיישבים את הנגב ואת הגליל, ושיודעים להקים קהילות צעירות מסוגים שונים סביב מכנים משותפים רחבים. אנחנו נשמע בפירוט את האנשים הטובים, ונשמע איך הממשלה יכולה לעשות יותר. המשרדים כבר עושים, ואנחנו מברכים את המשרדים שהכירו ביוזמות הללו ומתקצבים אותן, ואנחנו מצפים מהם להדק את הקשר ולהרחיב את ההשקעות.

אנחנו נרחיב את הדיון הזה, אבל אי אפשר שלא לדבר על ענייני דיומא שחלפו עלינו ביממה האחרונה. ראש הממשלה פנה אלי אתמול וביקש ממני באופן אישי לחכות עם המאבק שלי על מה שקוראים רפורמה בתחבורה ציבורית. זו לא בדיוק רפורמה; זה בלוף. זה משחק עם כספים של עניים והעברתם לאנשים עשירים בגלימה של רפורמה, ואנחנו נפתח את הבלוף ואת השקר הזה עוד רגע. אבל ראש הממשלה פנה אלי ואמר לי – מיכאל, תמתין, תן לי שבועיים לבדוק ולטפל. ישבתי גם עם שר האוצר אתמול וגם הוא רוצה לשמור על יציבות וביקש ממני לחכות שבועיים. דיברתי גם עם ראש הממשלה החליפי, יאיר לפיד. עבור שלושת הפונים הרציניים והאחראים הללו, החלטתי לעצור את המאבק שלי לשבועיים.

החלטתי לעצור את המאבק לשבועיים, כדי לאפשר להם לתקן אותו. משום כבודם, משום האחריות שאנחנו מגלים לעבודת הממשלה, ומשום הניסיון לייצר איזה דימוי כאילו אנחנו אלה המערערים את היציבות. בתמורה לרצון הטוב ולהקפאה של השבועיים יצאה שרת התחבורה בהודעה פוגענית אישית, לגופם של אנשים ולא לעובדות ולא למספרים, בסיסמאות שקריות שאין להן קשר למציאות ולתוכן האמיתי של הרפורמה. החלטתי למחול על כבודי, אבל האמת צריכה להיאמר.

לפני שנלך לתחבורה אני כן אגיד שבמשבר הזה העלינו את סוגיית החקלאות. שם פגשתי גם אצל שר החקלאות וגם אצל שר האוצר, וגם עדכונים מנציגי המשא ומתן, שיש שיח, יש הידברות. ההסכמות הן באזור 80-70 אחוז. אין הכרעה. יש רצון לגמור את זה בתוך שבוע-שבועיים. כך התחייבו אלי אנשי משרד ראש הממשלה. לכן הנושא הזה יחסית מתקדם מבחינתי, ולא העמקתי בו.

סוגיית הפגיעה באזרחים ברפורמה של התחבורה הציבורית, וסוגיית הפגיעה במעמדה של ועדת הכלכלה ועשרות חברי כנסת שהיו שותפים לדיונים בסוגיות שונות של משרד התחבורה – אלה סוגיות חמורות, שלא נפתרו עדיין. אנחנו לא חזקים בתקשורת. אין לנו כתבים שדוברים מטעמנו. אבל האמת מנצחת את התקשורת, והאמת היא כזאת: באוגוסט, בדימונה ונתיבות, ישלמו כרטיס נסיעה מקומית יקר ב-175 אחוז ממה שהוא היום. בקריית שמונה, בבית שאן, בטבריה, במצפה רמון, באופקים ובשדרות, ישלמו כרטיס נסיעה מקומי בתחבורה ציבורית באוגוסט שמתייקר ב-130 אחוז. באשקלון, בנהריה ובבאר שבע, ישלמו כרטיס מקומי שמתייקר ב-70 אחוזים.

אנשים עניים שנאבקים על הקיום ללא גב עורפי, כולל אנשים צעירים שהולכים לעבודה, כולל סטודנטים, כולל נערים שזכו לערך צבור וחיסכון ברב קו של טעינה ב-20 אחוז, יכולים היו לחסוך 20 אחוז מההוצאות שלהם על תחבורה ציבורית – הולכים להפסיד 20 אחוז. ה-20 אחוז הללו שלקחו להם, שווים 200 מיליון שקל. משרד התחבורה גנב מאנשים עניים 200 מיליון שקל, כדי לחלק אותם לאחרים. משרד התחבורה גונב מהפריפריה כסף כדי להעביר אותו לאנשים חזקים. זה מה שהוא עושה.

עד אתמול לא ידעתי כיצד הרפורמה נוצרה. היו לי ספקות, היו לי השערות. אספתי נתונים, אנשי מקצוע אמינים ואחראים גילו לי את סודי-סודות תהליך השקת הרפורמה הזאת. התהליך כלל את הדברים הבאים: משרד האוצר ניגש למשרד התחבורה ואמר לו שבקרוב יידרש לייקר את המחירים בתחבורה הציבורית. אף אחד לא אוהב לייקר מחירים. ממשלה שמוצאת את עצמה מייקרת מחירים בדלק, סופגת את עלויות הבלו כדי למתן את העלייה. בדלק של אנשים מבוססים עם אוטו, מעמד ביניים ומעלה, סופגים עלויות של הדלק. בדלק של אנשים עניים, שזה האוטובוס, לוקחים להם כסף. מה עשו משרד התחבורה בהמלצה של חכמולוגים? אמרו לשרה שהיא צריכה לייקר את כל התחבורה הציבורית בישראל, אבל יש רעיון אחר: בואי, תעשי פריש מיש, תערבבי את כולם, בואי תעשי מזה סלט. במרוקאית אנחנו קוראים לזה סלט המטבוחה. תיקחי מפה ומשם 200 מיליון מהערך הצבור, תיקחי מההנחות של דימונה, מצפה רמון וקריית שמונה – תאספי 600 מיליון שקל, ותעשי הנחה במרכז הארץ בתשעה אחוז. במרכז הארץ התחבורה הציבורית תוזל בתשעה אחוז. אבו שחאדה, רק רציתי שתדע.

אני מבין אותך לגמרי. אני גם מסכים איתך לגמרי.

רק רציתי שתדע. לוקחים מהעניים ומעבירים לעשירים.

אותו סטודנט ואותו נער, שנניח שגר באופקים. עכשיו יש לו שלושה מעגלי חיים. מעגל אחד – העיר המקומית, אופקים, כבר כמה עשרות אלפים. אבל הוא חייב לקבל שירותים בבאר שבע – משרד התחבורה, עניינים, רישיון, לשכת גיוס, לקנות בגדים, ללכת לקולנוע, לקניון. אותו צעיר, אותו נער, יש לו שלושה מעגלי חיים: הוא גם צריך חופשי מקומי באופקים, הוא גם צריך לנסוע לבאר שבע כנוסע מזדמן, והוא גם מעת לעת נוסע לתל אביב וירושלים. הוא משלם שלוש פעמים. לקחו לו 20 אחוז מהרב-קו שלו. הנער התל אביבי – בארבעה קילומטר פוגש הכל: קניון, לשכת גיוס, אוכל, בגדים, רפואה, בתי חולים. הנער מאופקים צריך לייצר שלושה תשלומים כדי לקבל שירותים.

אומרים לי – שמע, הגיע הזמן להאחיד מחירים של נסיעה מקומית, שבכל הארץ ישלמו על נסיעה מקומית אותו דבר. לשלם אותו דבר? אנשים עניים ועשירים צריכים לשלם אותו דבר? זאת מיטת סדום. הדבר הכי מרושע שאפשר בצדק חברתי, זה להגיד שהעשיר והעני ישלמו אותו דבר. פעם אמרו שלהתייחס לאנשים שונים באופן שווה זה שיא הרשעות. כל הממשלה עברה לתקצוב דיפרנציאלי. פגשתי את סמוטריץ', שר התחבורה לשעבר. הוא אמר לי שצריך לעדכן כמה מחירים של יישובים ששילמו שני שקלים – הם צריכים לשלם שלושה שקלים, לעומת אלה ששילמו ארבעה שקלים. אבל אמרתי – אחרי שנעשה עדכון, נעשה את זה בדיפרנציאליות, לפי הפריפריה, לפי המרחק. כל הממשלה עברה לתקצוב דיפרנציאלי. תקצוב הרווחה הולך ונהיה דיפרנציאלי; החינוך – דיפרנציאלי. עשיתי בג"צ נגד מדינת ישראל לעשות תקצוב דיפרנציאלי ולתת לחלשים יותר, לתת לערים העניות יותר. משרד הדתות – כל תקציבו הוא דיפרנציאלי. הוא נותן לעיר הענייה 70 אחוז מימון, ולעיר עשירה רק 30 אחוז. משרד התחבורה הוא אביר הצדק והשוויון: כולם ישלמו אותו דבר. האם החד הורית בקריית שמונה תשלם אותו דבר כמו תושב בתל אביב או בהוד השרון. זה השוויון החדש. אבירי השוויון ואבירי הצדק החברתי, ואבירי שוויון ההזדמנויות. זאת מידה של רשעות, לא של צדק.

מיהם אותם עניים שהרפורמה מתייחסת אליהם? היום עניים זו לא מקשה אחת. אם אתה עני ערבי ואתה בקואליציה – אנחנו נשלח לך כמה שקלים. שחאדה, למה אתה מפריע לי? אם אתה עני חרדי ואתה לא בקואליציה אז ניקח לך כמה שקלים. אם אתה עני עולה – נדאג לך לכמה שקלים; אבל אם אתה זקן בן 67 בדימונה – לא תקבל כמה שקלים. חכה לגיל 75, שתהיה קצת סיעודי. אולי תקבל נסיעה חינם באוטובוס. עכשיו יש עניים בקואליציה ועניים באופוזיציה. עניים בקואליציה – נדאג להם; עניים באופוזיציה – לא נדאג להם. מה הקו המחבר בין קריית שמונה לחצור, לבית שאן, לטבריה, לאופקים ולדימונה? הם מצביעים לליכוד ולש"ס, אז הם לא יקבלו הנחה בתחבורה ציבורית. הם ישלמו יותר. זה מה שקראו מקורבים – העניים האלה הם מקורבים והם צריכים לשלם יותר.

אנחנו, פה בוועדת כלכלה ואנחנו בכחול לבן, רוצים לשרת כל אדם עני. הוכחנו את זה בכל תחום, בכל דבר. לא הפרדנו בין העניים.

יש עוד מפלגות שרוצות לשרת את כולם.

נכון, יסמין. אני מסכים איתך ואם תרצי אני אתן לך גם להגיד משהו. אני מסכים איתך.

אתם רוצים לתקן עיוותים? אתם לוקחים איזו דוגמה שולית של מישהו ששילם 1.80 שקל? שישלם שלושה שקלים – אבל אתם מעלים לו את זה בשנה אחת ב-100 אחוזים? תעשו את זה על פני ארבע שנים, ובכל שנה תייקרו ב-20 אחוז איפה שיש עיוותים, עד שתגיעו לתיקון עיוותים.

כבוד יושב הראש, אם המניע היה כמו שאתה אומר, לקדם שוויון ולסגור פערים בין השכבות – היינו רואים רפורמה אחרת לגמרי. אני לא חושב שהם היו שם בכלל מבחינה מחשבתית.

אין. זו רפורמת ההסתרה.

אני לא חושב שזה היה המניע.

זו רפורמת התחבולה; רפורמת התפאורה. לערבב את הסלט, שלא נדע מי קיבל ומה קיבל. שאלנו מי קיבל, מי המזדמן, לאן הכסף עבר – מילאו פיהם מים, עד עכשיו. גמרו לעשות את הרפורמה – עכשיו הם עושים מחקר שלא נעשה כמותו מעולם של התנהגות בתחבורה הציבורית. קודם מחלקים את העוגה שאיננה ואז עושים מחקר: בואו נראה התנהגות בתחבורה ציבורית. בשבוע שעבר השיקו את המחקר הזה.

האמת הזאת תתגלה. זאת אמת עירומה. מפנים אנשים לאוטובוסים, מייקרים את הרכבות. החופשי-חודשי של האוטובוס יהיה זול יותר מהרכבת. אדם עובד שנהג לנסוע ברכבת בחופשי-חודשי ישלם יותר, אבל ההחזר שלו במשכורת על ידי המעביד יהיה לפי אוטובוס, כי מותר למעביד לשלם החזר לפי אוטובוס. אז הוא לא יכול לנסוע ברכבת, גם אם זה טוב לו. מעודדים אנשים ללכת לאוטובוסים. ומהם אותם אוטובוסים? בלי נהגים, עם אלימות, בלי משכורת, בלי עמידה בשירות, עם דעיכת איכות השירות באוטובוסים. מפנים לשם את העומסים. האמת הזאת תתגלה.

זה ביטוי לכל מה שהיה פה בשנה האחרונה. הוועדה הזאת עשתה עשרות דיונים בסוגיות של תחבורה – עשרות. אמרנו – מה עם כביש 6 לצפון? לא קיבלנו תשובה. מה עם הרלב"ד ותאונות הדרכים ברשויות מקומיות? היו להם 80 מיליון שקל לרשויות לתאונות, וזה דעך אולי ל-8 מיליון. שאלנו מה עם שכחת ילדים ברכב – מה המשרד עושה כדי שבקיץ הזה נציל ילד או שניים. בעוונותינו, בכל שנה נהרגים שלושה עד ארבעה ילדים ברכבים.

וכשקידמו פיתרון הם חזרו בהם. כשקידמו פיתרון, והחברות השקיעו ורצו.

אז אתם לא רוצים חוק ולא תקנה? תגידו מה תוכנית העבודה של התחבורה להציל ילדים מהקיץ המתקרב, שישכחו ברכבים. לא קיבלנו תשובה. ועוד ועוד נושאים. אבל – אני אתן את השבועיים האלה לראש הממשלה, ולשר האוצר, ולראש הממשלה החליפי – לתקן את הרפורמה הזאת באופן דרמטי מיסודה. לא תהיה התייקרות של 130 אחוז; לא תהיה התייקרות של 170 אחוז; לא תהיה התייקרות של 70 אחוז בבאר שבע. לא במשמרת שלנו. על זה אני נחוש, ויותר נחוש מאי פעם. ייקחו את זה לאישי, יכפישו, חטפנו היום 24 שעות – מקבלים את הייסורים האלה באהבה.

אם חברי הכנסת רוצים להגיד משפט, כי אני אמרתי פה דברים משמעותיים, ונעבור למשהו שטיפה ייתן לנו יותר נחת רוח. מישהו רוצה להגיד משפט?

רק שאני מחזקת מאוד את דבריך. אתה לא לבד ואנחנו לא נשכח אף אחד מאחור.

גם מצטרף ומחזק את ידך.

תודה רבה. סמי, בבקשה.

כבוד יושב הראש, אני מאוד מעריך את מה שאתה עושה בעניין הזה. אני רוצה להגיד שאם כבר פותחים את העניין הזה של הרפורמה, אנחנו כן רוצים לראות שהרפורמה בנויה על איזשהם ערכים. איזה ערכים הם רוצים לקדם. כי בכל מקום בעולם, לא מדובר בתחבורה מחוץ לקונטקסט. כשמדברים על תחבורה, יש ערכים דמוקרטיים שתחבורה ציבורית גם מקדמת. זה העניין של קשר פריפריה-מרכז וההבדלים. השאילתה האחרונה שאני שלחתי לשרת התחבורה היא מתי תגיע רכבת ישראל לחברה הערבית. אתה יודע שיש אפס תחנות – אפס.

ואיזו תשובה קיבלת?

עדיין לא קיבלתי לצערי. אפילו על זה לא קיבלתי תשובה.

אם אתה תקבל תשובה אנחנו נהיה עצובים, כי אנחנו לא קיבלנו תשובות. אם לא תקבל תשובה זה שוויון.

שוויון. כולם לא נהנים.

ברוך השם. אתה תרגיש בבית.

אני רוצה לעבור לנושא שהוא יותר משמח.

אני רוצה בכל זאת להוסיף משפט. אנחנו, אנשי הפריפריה הגיאוגרפית, חצי מתנצלים על זה שאנחנו חושבים שצריך לעודד אוכלוסיות לגור במקומות האלה. על זה גם יהיה הדיון פה בהמשך. ואני לא רוצה שאנחנו נתנצל. זו המדיניות של מדינת ישראל – לעודד אנשים.

ההפסד כולו שלהם שהם לא גרים איתנו.

בדיוק.

ההפסד הוא של מדינת ישראל.

אני אגיד פתיח ואתם תתייחסו עוד מעט שוב. אתם תתייחסו לדיון.

וזה בסדר גמור שבאילת לא משלמים מע"מ, וזה בסדר גמור אם בקריית שמונה שירותים ציבוריים יהיו זולים יותר. צריך גם להגיד בכנות: גם מקבלים פחות. שירות התחבורה הציבורית בקריית שמונה - - -

בקריית שמונה אין בית חולים, ואין משרדי ממשלה.

אין הרבה מאוד דברים.

ואין עוד הרבה דברים.

וגם אין תחבורה ציבורית ברמה - - -

והם גם צריכים לשלם אותו מחיר כמו בעיר אחרת.

אז אני לא רוצה להתנצל על זה. בנהריה, במעלות ובקריית שמונה, אנחנו רוצים שיהיה זול יותר.

אגב, אני מוריד את הכובע בפני חבר הכנסת מאיר יצחק הלוי. הוא איש אילת, ראה את הפגיעה באילת ועמד עם הרגליים.

עם ראש העיר לנקרי, נכון.

הם הולכים לתקן את הפגיעה באילת. אולי היינו צריכים פה איזה 120 ראשי ערים של יישובים עניים ועיירות פיתוח, כדי שלא יפגעו בעניים, אבל אין, הם לא פה.

זה לאו דווקא עניים. גם קשיים אובייקטיביים. מדינה צריכה להתייחס לקשיים אובייקטיביים.

אני מסכים איתכם. תודה, חברי הכנסת. אנחנו גלשנו, אבל אי אפשר להשאיר את הנושא הזה כפי שהוא מוצג בתקשורת.

אנחנו כינסנו פה שלוש דוגמאות מרגשות של התארגנויות, שבהן צעירים, בני המקום וחדשים, בני הנגב והגליל וחדשים, שרוצים לקבוע את ביתם ולהקים התיישבות. היום אנחנו נראה שלוש דוגמאות של התיישבות בנגב, ואנחנו מזמינים לעשות דיון כזה גם עם גרעינים וכוחות התיישבותיים בגליל ובמקומות אחרים. מה שמיוחד באנשים האלה זה שהם אוהבי הנגב, בוחרים לגור בנגב ורוצים לעשות טוב בחברה: בחינוך, בקהילה, בתעשייה, באמנות ובתרבות.

בסוף העולם עומד על משוגעים לדבר שעושים מעשה. המבחן שלנו כממשלה, רשויות מקומיות, גופי סמך של הממשלה וגופים ארציים – לסייע, לתמוך. אנחנו נשמע פה סיפור די קשה: איך קבוצה רוצה להתיישב בנגב מעל עשר שנים ועוד לא מצאה את ביתה, אבל אולי עכשיו היא מוצאת את ביתה. אולי נשמע תשובות. אבל גם נשמע דוגמאות יפות לרעיונות חדשניים – איך מנצחים את האתגר, כשמצד אחד הנגב הוא אתגר ורחוק, ומצד שני יש בו הזדמנויות לתעסוקה ולהתפתחות אישית. יש בו מחסור בכוח אדם בתחומי הרפואה, המדע, הפסיכולוגיה והטיפולים הפרא-רפואיים. מחסור ידוע, גם בנגב וגם בגליל.

אנחנו ניתן לשלושה מארגנים להציג בקצרה, כל אחד מכם. לאחר מכן נבקש כמה תשובות משרדי ממשלה, ואחרי זה חברי הכנסת, נעשה סבב. גיל דגן, מנכ"ל הקריה למחקר גרעיני, יציג פה מיזם מדהים שהוא הוביל ומוביל, ויוצא לדרך בימים אלה. אני מבקש מכולם בשלב הזה לא לצלם במצלמות אישיות. בבקשה, גיל.

שלום לכולם. מאוד מרגש להיות פה. הכנו מצגת קצרה שתסביר את הפעילות שאנחנו עושים בימים אלה, וקוראים לה קהילות מדעיות חלוציות בנגב.

(מציג מצגת)

קמ"ג היא חלק מחזונו של דוד בן גוריון. אנחנו עוסקים בפעילות מדעית ומחקרית כחלק מהוועדה לאנרגיה אטומית. ולא פחות חשוב: אנחנו מעסיק טכנולוגי מרכזי בנגב. אנחנו מודעים לגמרי למרכיב הזה של השליחות שלנו, במקום שבו אנחנו נמצאים, ומקיימים שיתוף פעולה הדוק עם רשויות באזור שלנו. חלק מזה נראה עכשיו.

קודם כל, הפעילות הזו נולדה כתוצאה מאתגר שאנחנו מתמודדים איתו תמיד, וביתר שאת בתקופה האחרונה: התחרות במשק על כוח אדם מדעי טכנולוגי היא מאוד קשה. האתגר הזה הוא אתגר קשה, לחברות ממשלתיות, לחברות ציבוריות, כמונו, האתגר הזה קשה שבעתיים, כי אנחנו משתמשים בכלים שהמדינה מעמידה לרשותנו. עבור קמ"ג, עוד יותר כי אנחנו נמצאים לא רק בנגב אלא בנגב המזרחי, וזה רחוק.

הרעיון שאנחנו מקדמים כדי להתמודד עם האתגר הזה נשען על כך שנציע מעבר למשכורת, להתחבר לעובד, להתחבר לאדם שבוחר לבוא אלינו, בחיבור שהוא יותר מורכב מאשר תלוש המשכורת בלבד. להציע חבילת חיים בחברה שגם מספקת מקום עבודה, גם מקום מגורים, מעורבות בקהילה, בפן שחזק אצל האנשים אצלנו: הפעילות המדעית, לשלב אותה עם פעילות חינוכית ומעטפת למשפחה כולה. זו תמצית הרעיון. לצורך מימוש הרעיון, אנחנו צריכים לשלב ידיים עם משרדי ממשלה, עם הרשויות המקומיות, ועוד ועוד כפי שנראה בהמשך.

מה שאנחנו בונים זה מספר קהילות, בעלות אופי שונה אחת מהשנייה, במספר יישובים בנגב המזרחי. המאפיינים של כל הקהילות, למרות השונות ביניהן, זה פיתרון דיור, הזדהות וקשר רשתי. מאוד חשוב למשפחות צעירות שעוברות מהמרכז, מתנתקות מהמשפחה הקרובה, מהמעגל התומך של החברים. מאוד חשובה ההזדהות והקשר הרשתי. כל מה שעוטף את החיים מעבר למקום העבודה – כל מה שמשפחה צעירה צריכה: תרבות, חינוך בלתי פורמלי, מקום מפגש לחברי הקהילה, כמו שמהווה בית הכנסת בקהילות מסוימות ומה שהיה פעם חדר האוכל בקיבוץ. מקום שבו אנשים יכולים להרגיש שהם קשורים ושייכים. נקודה מאוד חשובה בהחלטה לעבור. ושוב: החיבור לקבוצה, מקום עבודה – שכמובן הוא מאוד-מאוד חשוב, אבל שוב, זו לא תכלית הכל. נקודה מאוד חשובה: מקום עבודה גם לבני ובנות הזוג של האנשים שבאים כי אנחנו קוראים להם. זו נקודת תורפה מהותית. פיתרון דיור: בטח בתקופה הזו, הנושא של הדיור הוא נושא מאתגר למשפחות צעירות וגם להורים של המשפחות הצעירות – אני כבר בשלב הזה. לכן, נציע פיתרון דיור. ולחבר גם באמצעות התרומה לקהילה, כי אולי זו נשמעת קלישאה, אבל הנתינה מחברת לא פחות מהקבלה.

איך גורמים לחזון הזה להפוך למציאות שלנו? בוודאי שצריך תמיכה. גם מימון, אבל לא רק ואפילו לא בעיקר. גם אנחנו, כמובן, גם השלטון המרכזי, גם הרשויות המקומיות. הקמנו מינהלת משותפת לבעלי עניין רבים שהנושא הזה קרוב אליהם – גם כמעסיקים שמחפשים עובדים בכל התחומים שנזכרו קודם, ואנחנו חסרים בנגב בבעלי מקצוע בתחומים האלה; גם הרשויות המקומיות; ועוד ועוד. תנועת אור, מנהלת מעבר צה"ל לנגב – כל מי שיש לו עניין בנושא הזה של איך גורמים למשפחות צעירות, לא רק למצוא מקום עבודה בנגב אלא לבוא ולהיות חלק מהקהילות הנפלאות שיש בנגב.

כמו אנשי מדע טובים, אנחנו התחלנו בלימוד הנושא בכנס רב משתתפים שגם יושב ראש הוועדה כיבד אותנו בנוכחות בו. בכנס ניתחנו את הבעיה ואמרנו מה אנחנו רוצים לעשות. אני חייב להודות שלא בדיוק ידענו איך לעשות את זה. אפילו הרצון של מה לעשות היה אז בשלבים ראשוניים. לאחר הכנס אנחנו מינינו צוות שיוביל את הנושא, גם בתוך הארגון שלי וגם בשיתוף פעולה הדוק ומאוד-מאוד פורה עם תנועת אור ועם הרשויות המקומיות השונות באזור הנגב המזרחי. כמובן שמישהו צריך לנהל את העסק – מינינו מנהל לפרויקט הזה. בחרנו בקהל היעד הראשון, והוא קהל יעד של צעירים שכבר נמצאים באזור שלנו: עתודאים ואחרים. חיברנו אותם, קיימנו סיור. ביצענו יום של סיור שיחבר את האנשים לנגב מזוויות שהם לא הכירו, למרות שהם נמצאים בו כרגע באופן זמני.

גיל, תוכל להגיע לקראת סיום?

כן, אני אזדרז.

צריך להבין שזה מסלול לאנשים איכותיים שבאים לעבוד בארגון שלנו, ויש קריטריונים. קודם כל הם צריכים להתקבל לעבודה אצלנו או בארגונים האחרים שמשותפים, לעבור ועדת קבלה לחיים הקהילתיים, לעבור לגור בנגב וכמובן להתחייב לתרומה לקהילה.

מה שאנחנו מציעים, שוב, זה פיתרון דיור, סיוע בתעסוקה לבן או בת הזוג, והכי חשוב – חיים משמעותיים בקהילה: אתה לא לבד, המשפחה לא לבד.

יש כבר קהילות?

אני כבר מגיע לזה. יש כמובן חובות: צריכים להביע רצינות ולבוא לתקופה ולתרום לקהילה, כמובן עם אפשרויות למי שזה לא מתאים לו לצאת לאורך הזמן.

אז דיברתי על קהל היעד הראשון. הפרויקט הזה, ואני חושב שזה אחד הדברים שיפים בו – הוא מתקדם ולובש צורה תוך כדי עשייה, כאשר המצטרפים הצעירים הם חלק מהעשייה. הם תופסים יותר ויותר מקום של הובלה. כרגע אנחנו מדברים על מקום שבו ההתארגנות היא חצי עצמונית ואנחנו מלווים אותה, בשביל התארגנות כגרעין או כמרכז הכשרה לחבר'ה צעירים שממנו הם ייצאו לקהילות השונות. כרגע אנחנו מדברים על דימונה, מדברים על מועצה אזורית רמת נגב ואני מקווה שבעתיד הקרוב גם על ירוחם.

ערד, לא חשבתם עליה? בעבר ערד וקמ"ג היו ברית כמעט.

כן; ערד טיפה יותר רחוקה. עם ערד יש לנו שיתופי פעולה אחרים.

צריך מעגל, מהלך ראשון, פיילוט, ולהגיע לבאר שבע, לערד ולעוד מקומות.

גם ערד וגם באר שבע הן במעגל השני. אני צריך להזדרז ולא אקריא את הכל, אבל במצגת ציטוטים של - - -

מה שהייתי רוצה, ממש בגלל הזמן, את הקריאה שלך לשותפות עם הגופים הממשלתיים. אנחנו קצת קצרים.

מסר לבירוקרטים.

כן, כן. אז אתם יכולים לקרוא את הציטוטים. אלה אנשים שמצטרפים, אפילו עוד לפני שהרעיון הזה מתחיל באמת להיות מוגשם במלואו.

אני אסיים בעצם במה שאנחנו רוצים. זה יהיה נכון על רקע הדברים שלהם. אני משוכנע יותר מבעבר, ואני רואה את זה, שיש נכונות – לא רק נכונות: יש כמיהה. תראו מה האנשים אומרים. יש כמיהה של אנשים צעירים ומוכשרים לקחת חלק בעשייה ערכית. אנחנו מציעים את העשייה הערכית הזאת – עשייה ערכית מכל הבחינות. מה שאני קורא לנו, למבוגרים יותר: אנחנו צריכים לעודד את העשייה הזאת, לתמוך בעשייה הזאת, ובעיקר לתת כלים שיאפשרו את זה.

כמו מה למשל?

למשל להסיר חסמים.

להסיר חסמים בירוקרטיים.

להסיר חסמים בירוקרטיים.

כמו מה? אני רוצה להבין.

דיור, מלגות, מבני ציבור.

בתחום של לתת מלגות, כל ההיבטים.

להתאים את הקריטריונים למשימה.

כמו שידענו לעשות בעבר. כשהגיעו המרצים הראשונים לבאר שבע – חיבקו אותם.

נתנו דירות, נתנו דיור.

כן, אמרו להם – בואו מתל אביב.

יסמין, בשכונה שלך היו הרבה דירות לעובדי קמ"ג.

אני יודעת, אבל אני מנסה להבין האם זה קשור אלינו ככנסת, כממשלה, או שזה קשור - - -

למשרדי הממשלה.

גם רשות מקומית צריכה אישור.

נגב גליל ייתן פה תשובות ואחרים – איך הוא מעודד את הדברים.

מה שאנחנו צריכים בעיקר זה להסיר חסמים בירוקרטיים – גם מפתרונות הדיור שכבר יש אבל צריך לאשר אותם. מהפתרונות של התמיכה שאנחנו מציעים.

גובה המלגות. לפתות אותם לבוא.

כן, כשאנחנו מציעים מלגה – לאפשר.

אפשר רק שאלה, לפני כל החסמים הבירוקרטיים? כל מי שמעורב בפרויקט הזה הם יהודים, או שיש גם ערבים בפרויקט?

יש בפרויקט הזה שותפים רבים.

בקהילות יש ערבים? עובדים ערבים בטוח יש. בקהילות יש ערבים?

הקהילות זה משהו שמוקם עכשיו. יש שותפים רבים בפרויקט, וכל מי שיעבוד אצל מי מהשותפים יכול להיות חלק מהקהילה. בוודאי.

בוודאי. באוניברסיטה, בתיכונים, בכל זה.

בוודאי.

תודה, גיל. יש לנו עוד שתי יוזמות שנציג פה ואחרי זה נשמע ממשלה וח"כים. אורנה, נציגת גרעין הראל. אבל אני מבקש להקציב לך חמש דקות, ואני יודע שאת תעמדי בזה. תציגי לנו את הסיפור בחמש דקות, בעיקר בהיבט המעשי. שתי דקות וחצי על העבר, שתי דקות וחצי על ההווה ועל העתיד. לאן הולכים.

בוקר טוב. דבר ראשון, מיכאל, תודה רבה על הבמה הזאת. תודה גם ליסמין וכל מי שכאן. והתנצלות: איחרנו קצת. זה רק מראה כמה צריך לפתוח את הדרום כדי להפסיק את כל הפקקים של המרכז.

אנחנו גרעין הראל, גרעין משימה להתיישבות, כבר הרבה שנים בדרך להתיישבות. בשמונה השנים האחרונות אנחנו נמצאים בעוטף עזה ביישוב זמני שהקימה החטיבה להתיישבות, שנקרא צוחר.

במחנה זמני ביישוב קבע.

במחנה זמני שיהיה יישוב קבע. אוקי. אני רוצה רק להגיד משהו קטן: אני שמעתי את המצגת כאן, וזה באמת נורא קשה להקים גרעינים וקהילות ולגבש, וכאן כבר יש קהילה מאוד מגובשת – 150 איש, יותר מ-60 ילדים, רשימות המתנה של הרבה מאוד צעירים שרוצים גם לעבור איתנו. פנינו לערבה. לא מבקשים תעסוקה – כבר יש לנו תעסוקה ואפילו מביאים איתנו תעסוקה של הייטק, ועוד הרבה מאיתנו עצמאים וימשיכו להיות עצמאים ולפתח את עצמם. אז אני חושבת שיש פה איזה מקרה שגם אפשר, אני אשמח, לראות באמת מה זו קהילה צעירה ואיך מגבשים דבר כזה, וכשזה כבר קיים איך - - -

סופית לא תישארו בעוטף עזה.

לא, אנחנו לא. אנחנו בדרך לערבה.

כי לא רצו. הקשו, הקשו עליכם.

לא, לא שהקשו עלינו שם. פשוט השטח הוא די קטן, הוא לא מתאים. אנחנו כבר היום די מצופפים במקום שם. גם מההתחלה כשהקמנו את הגרעין המטרה הייתה דרום, כלומר ממש רמת נגב, ערבה, אילות אפילו.

אז כבר יש גרעין, כמו שאמרתי, 150 איש. הרוב אקדמאים, עצמאים, עוסקים בנושאים של חינוך, עבודה סוציאלית, טיפול. אני אקצר את זה ואני אגיד שסוף-סוף הגענו למצב שיש פיתרון. כלומר, אם יש פה עוד אנשים שאולי בזום שרוצים להקים גרעין או התיישבות – אני לא בטוחה אם הייתי ממליצה להם. זה משהו שמאוד-מאוד קשה לעשות בארץ שלנו. זאת משימה בלתי אפשרית להקים יישוב בארצך – זה מה שאנחנו ראינו. גם כשזה כבר קורה, הבירוקרטיה די הורגת אותך.

אחת הדוגמאות, יסמין.

כן, יסמין, אנחנו מכירות כבר כמה זמן. אז יש לנו היום פיתרון – בעצם מועצה אזורית בערבה תיכונה, עם ראש מועצה באמת יוצא דופן, מאיר צור, שככה לקח את זה ואמר ש-50 משפחות זה לא משהו שהערבה יכולה לוותר עליו ושנבוא לשם. עברה החלטת ממשלה לגבי עיר אובות. יש שם שטח שהוא שטח חום, שטח שאם מקצרים הליכים בירוקרטיים ורצים קדימה אפשרי ממש עכשיו, מאוד בקרוב, לשים עליו כבר מחנה זמני. אני חושבת שהיום העבירו 14 יישובים בשנה האחרונה – 14 יישובים חדשים. נראה לי שזה די ברור לכולם שיישוב יקום, צריך מחנה זמני בשטח. ברגע שיש מחנה זמני בשטח, הסיכוי שלו לקום – ההיתכנות היא גבוהה וגם יש גרעין ראשוני מיישב. קל מאוד להצטרף לדבר כזה, במיוחד כשזה גרעין צעיר, שמביא איתו הייטק והרבה מאוד רעיונות חדשים. אז כבר יש שטח, יש החלטת מליאה שעברה בערבה, יש החלטת ממשלה. ואני אגיד מצד שני שיש לנו משפט מעל הראש: מועצה אזורית באשכול תובעת אותנו על פינוי מהשטח, אפילו שאנחנו נמצאים על שטח של החטיבה להתיישבות עם חוזים והגענו לשם למטרות חיוביות ודרך המדינה. אבל גם את השטח שם צריכים, אנחנו מבינים את זה, וזה שטח שיכולים לעשות בו דברים טובים. זה מעל הראש שלנו – הפינוי.

אז מתי אתם אמורים לעבור?

מתי שיעבירו אותנו. כלומר, מה זה יעבירו אותנו? מיכאל, אתה מכיר אותנו. אנחנו לא מחכים שיעבירו אותנו. אני פה בכנסת, לא פעם ראשונה ולא פעם שנייה. בעצם לי זה נראה פשוט, כלומר: יש שטח חום, שאפשר לשים בו, יש מועצה שבעניין, יש את קק"ל שמחכים להיכנס לעשות תשתיות, אבל אנחנו מקבלים לוחות זמנים של שנה וחצי עד המעבר. אין לנו את השנה וחצי הזאת.

אין לך את הפקידות המורעלת שתקצר תהליכים, וזה מה שאנחנו פה צריכים לתת בראש. להקים פרויקטור באותו משרד ייעודי, ולהקציב לו. אם היה שר שהוא ביצועיסט, הייתי אומר לו שיש לו 40 יום. שייקח את כל הגורמים, כולל מינהל, כל מי שצריך ולתקתק את זה. ככה יודעים לעבוד וככה צריך לעבוד.

אנחנו פה כדי להגיד: באחד בספטמבר, כבר רשמנו - - -

אגב, לממשלה היה לא מזמן משרד התיישבות, אני לא יודע לאן הוא נעלם. הוא קיים? נסגר? יש משרד התיישבות?

אני חושב שהוא בוטל.

יש משרד התיישבות?

יש.

מי השר של ההתיישבות?

השר שלנו זה ראש הממשלה, נפתלי בנט.

זה כמו הקורות בתנורו של עכנאי: לא זקפו משום כבודו של זה ולא נפלו משום כבודו של זה. זה תקוע לעמוד, אין, לא קיים.

בשנה האחרונה הגדלנו את התקציבים למחנות זמניים.

אני רק אולי אגיד משפט אחרון.

רגע. אני חושבת שזה חשוב לשמוע רגע מה הוא אומר אבל.

לא, רגע, עוד מעט. עוד רגע. אנחנו ניתן למשרדי הממשלה להשיב ולהתייחס לכל היוזמות שנשמע. רק רצינו לדעת שאתם פה. משפט סיום.

כן. אז משפט סיום זה שעוד פעם: יש לנו יותר מ-60 ילדים בגרעין שאנחנו מאוד מעוניינים להכניס אותם כבר לשנת הלימודים הקרובה, בספטמבר. להעביר אותם, שייכנסו לבתי הספר, שייכנסו לגנים. זה אומר שלפחות שבועיים לפני אנחנו צריכים להיות שם, אם לא אפילו ב-1 באוגוסט להגיע רגע. אנחנו עוברים אקלים, עוברים מסבא וסבתא קרובים, עוברים – זה שינוי גדול מאוד בחיים, לעבור לערבה התיכונה. רוצים להיכנס לשם ברגל ימין ושהילדים יתחילו את שנת הלימודים. אני, כאזרחית שבאה מהצד ואומרת – מחנה זמני, זה הקטע של זמני: שהוא אמור להיות מהיר. אלה מבנים יבילים, זה קרוואנים. כלומר, למה צריך לקחת כל כך הרבה זמן, ואי אפשר לעשות איזה מהלך שהמדינה לוקחת כפרויקט? להגיד, יאללה – חודשיים-חודשיים וחצי. דברים כאלה כבר נעשו בעבר. פשוט שמים 50 קרוואנים בשטח.

אנחנו נשאל את השאלות האלה. תודה רבה, אורנה.

ונדרוש למנות פרויקטים בסיכום. פרויקטור לנושא.

בסיכום אני אכלול את ההמלצה והעצה המנוסה של חבר הכנסת יעקב מרגי. ביושבו כיושב ראש ועדת כלכלה הוא פגש את הנושא הזה כבר בעבר.

בעז דן, מנכ"ל אלעד – תיאטרון באילת והערבה. יושבים באילות. המיזם הזה הוא פשוט פורץ דרך. הוא הביא את מיטב האמנים, והוא הקים תיאטרון במקום שאף אחד לא האמין שיהיה תיאטרון. היקף הפעילות שלו לא יאומן. יש להם חלומות הרבה יותר גדולים מהתיאטרון. הוא כבר יציג. הוא בן הנגב, כשאנחנו גם מעריכים את היזמות שמשלבת את בני הנגב וחדשים. לא סוגדת למשפט – בוא נביא צעירים לנגב. מה פתאום? בני הנגב מבריקים. חדשים יבואו – יעבדו ביחד. זה העיקרון המנחה שלנו. בעז, בבקשה.

שלום, בוקר טוב. קודם כל, תודה. אני קצת מתרגש. תודה שהזמנתם אותנו לשמוע את הסיפור שלנו. קוראים לי בעז, אני גדלתי בקיבוץ אילות. עשר שנים עבדתי בתיאטראות בתל אביב, ואחרי עשר שנים פניתי לעיריית אילת והמועצה האזורית חבל אילות, ואמרתי להם שאני יכול להקים תיאטרון. נתנו לנו כמה ג'ובות ואמרו לנו לצאת לדרך. הצלחנו להעביר את שי פיטובסקי, שהוא אחד מהבמאים המובילים בתיאטרון הישראלי היום. אז גילינו שכשאתה מעביר מאסטר בעל שם, שההצגות שלו גם רצות בעולם, פתאום הפייסבוק, האי-מייל שלי וה-SMS התחילו להתפוצץ. הבנתי שיש לנו משהו ביד. ממצב שרציתי לשנות את התיאטרון ולעשות תיאטרון אחר – אגב, אנחנו עושים תיאטרון שנקרא Site specific: אנחנו לוקחים חללים והופכים אותם להצגות. אנחנו לא עושים קהל ובמה. זה משהו שמאוד מפותח באירופה ובארץ אני חושב שאנחנו מובילים בתחום הזה. בעצם גילינו שכשאנחנו פותחים אודישנים נרשמים בסביבות ה-120 שחקנים. עכשיו אנחנו גם פותחים לרקדנים. הבנו שבזמן שעיריית אילת ומדינת ישראל מממנות רופאים ומורים בעשרות אלפי שקלים כדי שיבואו לתקופה זמנית ללמד ולעבוד באילת, אנחנו עוצרים משפחות מלעבור דרומה.

המדינה שמה 624 מיליון שקל על פני שמונה שנים, להביא עובדי הייטק לנגב. לפי הדיווחים שלהם, שאני לא בטוח שזה הכל קיים, הצליחו להביא 180 עובדים, ושילמו 324 מיליון שקל לחברה אחת, שאולי הביאה פחות מ-100 עובדים. כל עובד שווה 3 ומשהו מיליון שקל. מה היית עושה עם כמה שקלים כאלה?

אם היו מחלקים מיליון לכל אחד היה יותר טוב.

למה מיליון? ב-100 אלף שקל הוא היה עובר. 3 מיליון שקל לעובד.

לא, אני אומר: אם היו נותנים, זה היה מביא לתוצאות יותר טובות עם שוחד של מיליון.

אבל זו ההיסטוריה. עם הפנים לעתיד, בעז.

מורה שנשאר באילת חמש שנים מקבל מענק של כמעט 500 אלף שקל; רופא שנשאר שלוש שנים באילת – משלמים לו את התואר השני; בזמן שאנחנו עוצרים משפחות מלהגיע במצב של 120. בכל שנה אנחנו פותחים אודישנים, נרשמים יותר מ-120 אנשים, אנחנו עולים שלוש פעמים למרכז כדי לעשות אודישנים. הבנו שיש לנו משהו ביד והתחלנו בעצם לפתח את הדבר הזה: מעבר של מאסטרים שמעבירים אחריהם כמות גדולה של אמנים.

אנשים לא מבינים, אבל גוף תרבות בעצם מחזיק עובדים ממכירות, שיווק, הפקה. גוף תרבות קטן מחזיק בסביבות ה-400 מקומות עבודה, בממוצע כזה. אני מדבר על באר שבע, לא על הבימה ועל הקאמרי. בעצם הבנו שיש לנו משהו ביד. היום שחקן מקבל 8,000 שקל, ויש לנו פשוט רשימת המתנה של אנשים שרוצים לעבור. אנחנו היום פועלים בעצם להקים שלושה גופי תרבות, כשהמטרה היא להעביר 200 משפחות ; לנגב: לאילת ולחבל אילות. אנחנו טוענים שתרבות מפתחת את כל הסביבה שלה. היא בעצם מייצרת אקוסיסטם של חיי לילה, של דיבור, של מיתוג, של תיירות. עיר התיירות של ישראל – יש לנו פוטנציאל אדיר. אם רק 10 אחוז מהתיירים שמגיעים לאילת יפקדו את התיאטרון, אנחנו נהיה אחד התיאטראות הגדולים בארץ.

אנחנו תיאטרון קטן. בשנת 2019 סיימנו עם 79 תלושי שכר, כשלחבל אילות, שיש 5,000 תושבים זה מטורף, וגם לעיריית אילת אין הרבה גופים שמחזיקים 79 עובדים. זה כתיאטרון קטן שנתמך בשלבים הקטנים של משרד התרבות. בעצם הרעיון שלנו הוא לעשות מהפכה. קיבלנו שטח של 20 דונם ממועצה אזורית חבל אילות, והמטרה היא בעצם לייצר מצב שכל משפחה שרוצה לעבור – מקבלת דיור מסובסד, ושכר כפי ששמעתם של 8,000 שקל, שזה לא שכר גבוה, ולהעביר כמות גדולה של שחקנים, של אמנים, של רקדנים, ולייצר את המצב הזה. אנחנו טוענים שאנחנו יכולים לייצר 500 ו-600 מקומות עבודה, ובעצם להפוך את עיר התיירות של ישראל למקום משיכה, שמשפחות בוחרות לגור שם בגלל חינוך טוב, בגלל תרבות, בגלל אקוסיסטם שמדבר בזכות עצמו, ולא כי צריך לשלם להם שלוש שנים כדי שהם יעברו.

כמה זמן כבר קיים הפרויקט?

אנחנו תשע שנים שם. כשהגענו, באילת היו שבע הצגות בשנה. היום יש יותר מ-200 הצגות בשנה רק של התיאטרון. בשנת 2015 אנחנו פתחנו מגמת תיאטרון באילת, שלא הייתה. היום זאת אחת המגמות הגדולות לבגרות באילת. אנחנו ייצרנו 79 מקומות עבודה, ואנחנו העברנו כמות גדולה מאוד של משפחות. גילינו שמי שרוצה לעבור, אלה השחקנים שמשחקים בהבימה, בקאמרי, עם שלושה ילדים, שעשו את הסיבוב שלהם. הייתי בטוח שמי שיעבור זה הצעירים. אנחנו מגלים שהמשפחות – דווקא אלה שהרבה שנים בתיאטראות הגדולים – רוצים לעבור דרומה.

תודה בעז. אני רוצה עכשיו סבב קצר של משרדי ממשלה ואז ח"כים. בעיקר החטיבה להתיישבות נגב גליל והמשרד להתיישבות. אני רוצה תשובות ספציפיות: על גרעין הראל, האם אפשר בחודשים ספורים להעמיד אותו במחנה זמני? לגבי גרעין אלעד, האם אפשר להגדיר אותם כתיאטרון ארצי? התקצוב ניתן לפי גודל ופעילות כספית, ולא לפי היקף הפעילות. אז בכסף הם לא גדולים, אבל בהיקף הפעילות הם קרובים לתיאטראות גדולים. איך אפשר להכניס אותם לתקנות מורחבות וגדולות יותר? וגם איך שותפים למיזם של הקהילה התעשייתית שתתיישב בדימונה, בירוחם, ברמת נגב ואחר כך בבאר שבע ובעוד מקומות? גם בתעשייה הטכנולוגית של קמ"ג, אבל אותו רעיון יכול להיות מיושם עם עוד גופים. פה יש דוגמה לגורם עסקי, טכנולוגי, תעשייתי, שמבין שהוא רוצה הון אנושי וזה לא מספיק לעבוד בשיטה של פעם – לפרסם ולראיין, אלא לייצר איזו חבילת חיים כדי לייצר אטרקטיביות ויתרון איכותי.

אז אני רוצה תשובות מאוד-מאוד ספציפיות לשאלות.

אפשר רק עוד שאלה קטנה, כבוד יושב הראש? אם יש בכל גרעיני ההתיישבות האלה בנגב ובכל יוזמה לפרויקט – אני שומע שפה כולם יהודים. אוקי, בסדר; יש גם ערבים במדינה. האם - - -

בנגב אין חסמים בירוקרטיים.

לא, אני שואל: יש פרויקטים - - -

לאוכלוסייה הבדואית אין חסמים בירוקרטיים.

ליהודים שבאים מאיזשהו מקום ורוצים קרקע כדי לפתח פרויקט. מצוין. אוקי, בסדר. השאלה אם יש ערבים בתמונה. זה הכל. הם שליש מאוכלוסיית הנגב.

אנחנו נכניס גם את השאלה הזאת, ואתם תתייחסו חברים. אחרי זה נשמע גם ח"כים וגופים נוספים.

אדוני יושב הראש, יש לי בקשה קטנה: אני פשוט צריכה ללכת ב-11 לדיון אחר.

כן, מה אני אעשה? אבל את באת אחרי שישה ח"כים. אז משום כבודך את יכולה לדבר דקה, אבל אנחנו מקפידים שמי שבא מוקדם מדבר ראשון, והם מחכים פה כבר זמן.

לכן אני רק ביקשתי בקשה ולא דרשתי שום דרישה. אבל אם חבריי מוכנים.

אנחנו נותנים לך. אם את יכולה קצר ולעניין, בבקשה.

בוודאי, קצר. אני בעיקר רוצה לדבר בעקבות השאלה שנשאלה פה כבר פעמיים, על גרעיני התיישבות לערבים. אני רוצה להגיד לך, אדוני יושב הראש, ולחברים כאן וגם לחברים מהחטיבה להתיישבות ואחרים: היה לנו לא מזמן דיון בוועדת חוץ וביטחון, במסגרת יום הגליל. ובדיון הזה עלתה בצורה ברורה הבעיה שהגליל הולך ומתרוקן מיהודים, והכמה-כמה בין ערבים ליהודים הולך ונהיה גרוע משנה לשנה. עלתה דרישה, גם מקרב חברים, אדוני יושב הראש, אפילו מסיעתך ומסיעות שלאו דווקא מהצד הימני של המפה הפוליטית, להרים מחדש את הדגל הציוני שהיה ידוע לאורך שנים, של ייהוד הגליל וגם ייהוד הנגב. כן. אנחנו לא צריכים להתבייש בערכים שלנו. מדינת ישראל קמה, הציונות קמה, כתנועה שנועדה להחזיר את העם היהודי הביתה לארצו, לארץ מולדתו, והנגב והגליל הוגדרו לאורך שנים רבות כיעדים ציוניים דווקא בגלל הבעיה הדמוגרפית, שאנחנו לא מתביישים לקרוא לה בעיה דמוגרפית. זה לא אומר שאנחנו מסלקים ערבים; זה לא אומר שאנחנו מגרשים אותם לארץ אחרת; זה לא אומר שאנחנו לא מכירים בהם כבני אדם שווי זכויות בהיבט האישי – אבל המדינה בהיבט הלאומי היא מדינה יהודית, וההתיישבות שאנחנו צריכים לחתור אליה, בוודאי שהחטיבה להתיישבות שהיא חלק מהסוכנות היהודית בוודאי צריכה לחתור לכך - - -

אורית, משפט סיום בבקשה. משפט סיום.

אני בגדול סיימתי. אני פשוט רציתי שלא יקרה מצב, אדוני יושב הראש, שהחברים פה מנמיכים את ראשם בגלל - - -

בוא נקים גרעיני משימה קהילתיים בגליל, כמו שהקימו בנגב.

בכנסת אנחנו תמיד יכולים למצוא את האזורים של המחלוקת, והוויכוח - - -

אני לא רוצה ליצור מחלוקת - - -

רק שנייה. אבל פיתוח הנגב והגליל יכול גם להיות לרווחת כולם. אנחנו באים פה עם יוזמות פוזיטיביות, חיוביות, שלא רוצות לפגוע באף אחד, רוצות להצליח, עם חסמים, עם תמיכה ממשלתית חלקית, שצריך להרחיב אותם - - -

אין שום פגיעה באף אחד.

להרחיב אותה ולשפר אותה.

אבל יש לנו ערכים ואנחנו לא צריכים להוריד את הדגלים שלנו - - -

מקלב ביקש משפט לדיון הקודם. תודה רבה, אורית.

אני לא אתייחס להתיישבות. לגבי הדיון הקודם, היה סבב קצר. כמו חבר הכנסת מרגי גם אני עקבתי אחרי הדיון הזה בדרך. אנחנו מאוד מזדהים עם דבריך. אנחנו בעצם מחזקים את ידך. אתה שליח שלנו לדברים שאנחנו העלינו בנושא של התחבורה הציבורית. אני חושב שזה לא היה הוגן שהפוקוס היה לכיוון האם אתה מפיל את הקואליציה או לא מפיל את הקואליציה. לא לשם היו מכוונים דבריך; דבריך היו ענייניים, מקצועיים, אכפתיים, לפי תפיסת העולם שלך שמשם אתה באת כל השנים. אתה לא המצאת את האג'נדה של פריפריה ושל שוויון ושלא תהיה אפליה, ולכן אנחנו גם שותפי. בעצם כשמדברים ולוקחים את זה לכיוונים פוליטיים זה לא היה נכון. זה לכיוונים אמיתיים. אתה עשית את חובתך כיושב ראש הוועדה, לתקן ולעשות שינויים לעיוותים שאתה הצפת, אנחנו הצפנו. הראינו את זה ולא קיבלנו תשובות ענייניות אלא רק תשובות פוליטיות.

תודה רבה.

ולענייננו, עכשיו בלי בקשות, בבקשה. אדוני יושב הראש.

כן. עכשיו ההתיישבות: תשובות למיזמים האלה, מה הכלים, איזה תקציבים, מה אתם יכולים לעשות למען היוזמות הללו ודומיהן.

אני מנהל אגף בכיר במשרד ההתיישבות. משרד ההתיישבות הוא הרגולטור של החטיבה להתיישבות. במסגרת פעילות החטיבה אנחנו כבר אישרנו תקציב לתכנון לטובת המחנה הזמני של עיר אובות, עוד לפני שהייתה החלטת הממשלה השנייה לפני חודש או חודש וחצי. אנחנו, כבר לפני זה תקצבנו את התכנון.

צריך לתת פה קרדיט לשר הנגבי שלדעתי עסק בזה גם. השר הנגבי עסק בדבר.

נכון.

צריך לתת לו קרדיט.

אתה יחיד בדורו בממשלה הזאת.

מי שעבד, צריך לתת לו מילה טובה.

כי כל החוליים, זה שייך ל-12 שנים אחורה. אתה יחיד בדורו.

הוא גם מפרגן למרגי הרבה.

אמרתי: הוא יחיד בדורו.

בבקשה, אבי.

אנשי החטיבה עוד שנייה ירדו לפרטים הספציפיים, אבל המשרד תקצב את הסיפור של המחנה הזמני לעניין התכנון.

אבי, אפשר לפני כל הפרטים, לגבי כל הפרויקטים, להגיד לנו אם יש בהתיישבות הזאת – כולה על טהרת הגזע היהודי?

אני אתייחס גם לזה. לא, לא, אז משרד - - -

לא, אני שואל.

איזו שאלה? מה זה התיישבות? זה רק ליהודים.

רגע, אוסאמה, אתה רק באת ואתה מפריע לי.

אבל לא כתוב התיישבות - - -

לא צברת די כדי להפריע.

או שהם מתביישים ולא כתבו - - - -

אפשר לקבל חמש דקות - - -

לא, אתה לא יכול. מנגנון השהיה.

כשאתה מדבר על התיישבות, אתה מדבר על התיישבות יהודית טהורה.

אבי, תן תשובה עניינית. רגע, שאלתם. אז תקבלו תשובה.

משרד ההתיישבות, בכובע אחר שלו של גרעיני המשימה, תומך בגרעינים בפזורה הבדואית, בקבוצות שהופכות לקהילות. זה חלק מהאידאולוגיה של המשרד ומהמדיניות. אנחנו תומכים. יש קול קורא של 40 מיליון שקל שבו נהנות גם קהילות חרדיות, גם קהילות בדואיות, גם דרוזיות, גם כלליות, גם ציונות דתית – מכלל הקהילות.

יפה. אבי, אתה דיברת שיש לך כסף לתכנון.

לא הבנתי, כבוד יושב הראש, שנייה.

יש גרעינים בדואים ודרוזים.

אני שואל. אני רוצה להבין.

אבל הדיון הוא לא על ערבים עכשיו. אני נתתי לכם לבלוט אבל אל תעשו את זה ככה.

כבוד יושב הראש - - -

שאלתם שאלה, הוא נתן תשובה. באמת.

אתה מדבר על גרעיני התיישבות בנגב.

אבל סמי, סמי, אני מכיר את אסטרטגיית השאלות שלך. הדיון הזה – אמרנו, קודם הממשלה מדברת ואחרי זה ח"כים. משום כבודך, ושאלת פעמיים, אמרתי לו להשיב לך. אל תהרוס עכשיו את הדיון. תן לו להתייחס לכלל הנושאים.

אני לא רוצה להרוס שום כלום. אני פשוט רוצה – כמו שאתה מתייחס לעצמך ברצינות, כשאתה מקבל תשובה אתה רוצה להבין אותה - - -

אבל זה לא הזמן לשאלה הזאת. נתתי לך לפנים משורת הדין להעלות נושא. אמרתי לח"כים לחכות.

נחכה.

לחכות. בבקשה.

אז אמרתי: לעניין עיר אובות, המחנה הזמני, אנחנו עובדים בשיתוף ביחד עם אסנת קמחי ממשרד השיכון כדי למצוא פיתרון לבעיה התקציבית הגדולה - - -

תקציב להקמת מחנה זמני – יש או אין? לדבר פשוט?

אז אמרתי: תקציב לתכנון יש; להקמת המחנה עוד אין.

יש כיוון? יש משהו?

עוד אין.

אין. יפה.

מיכאל, הקרן הקיימת לישראל התחייבה לעשות את כל התשתיות למחנה הזמני ברגע שהתוכניות יהיו מוכנות.

התשתיות.

צביקי בר חי, לפרוטוקול.

ראש המועצה האזורית דרום הר חברון לשבר.

מיכאל, אנחנו נעשה את כל התשתיות.

אתה את התשתיות. איך שמסתיים התכנון. אז נשאר להביא את המבנים.

קודם עושים את התשתיות: מים, ביוב, חשמל, ואחר כך מביאים את המבנים.

יפה. יפה, זה יהיה בסיכום שלנו. נחפש את הקרוואנים. סוף סוף קרוואנים חוקיים, איפה הם? צריך למצוא אותם. עד שיש קרוואן חוקי.

אדוני יושב הראש, כשאומרים לי שתקצבו תכנון – אני, בכהונתי כשר דתות, הקצבתי תקציב לתכנון לבית עלמין אזורי באזור ברקת. לך תבדוק אם יש שם קרוואן בכלל או אם איזה טרקטור עלה. כשאומרים לי תקציב תכנון, זה אומר לי - - -

שתתחיל לדאוג.

גברתי, בעשור הבא, הילדים שלך אולי יתחילו לראות. אני רוצה לוחות זמנים. לוחות זמנים. חומה ומגדל – אני יודע לעבוד בתנאים של חומה ומגדל.

חבר הכנסת מרגי, אתה מכיר אותי? בעוד חודש החטיבה מסיימת את התכנון המפורט של המחנה הזמני, והקרן הקיימת תיכנס.

אז זה מה שרציתי. זה מה שרציתי לשמוע לפרוטוקול.

חסר תקציב למבנים.

מיכאל, מי זה? אני לא יודעת מי הוא.

תציג את עצמך לפרוטוקול.

אני נציג הקרן הקיימת, עוסק בהתיישבות, ואיפה שיש התיישבות במקומות חיוניים למדינת ישראל, הקרן הקיימת עם הטרקטורים שם.

יפה. אבי, תתייחס האם אתה מכיר את יוזמת תיאטרון אלעד ואת יוזמת קמ"ג והאם אתה חובר אליהם.

את תיאטרון אילת וחבל אילות אנחנו מכירים, והחטיבה להתיישבות גם תומכת בהם במהלך השנים האחרונות בקולות קוראים, גם של טיפול נקודתי. נדמה לי שהם גם קיבלו בקול הקורא של תשתיות. אנחנו עומדים על כ-3 מיליון שקלים שהחטיבה כבר תמכה בהם. החטיבה מלווה אותם – עוד פעם, אני מעדיף שנציג החטיבה ידבר, אבל אנחנו שחברים בוועדת המכרזים ובוועדות התמיכות של החטיבה מכירים ותומכים בזה.

אז החטיבה היא זרוע הביצוע של משרד ההתיישבות.

כן.

אוקי. החטיבה להתיישבות, ממש בקצרה.

אני מנהל מרחב דרום בחטיבה להתיישבות. אז קודם כל אני אגיד שאני מכיר את הנושא הזה של גרעינים גם באופן אישי. זאת אומרת, אני הייתי חלק מגרעין שהקים יישוב. אני נמצא גם מהפן המקצועי ומכיר את הקשיים לכל אורך הדרך.

אני אגיד בקצרה מה אנחנו עושים עם הגרעינים. אנחנו מלווים אותם גם בהיבט הקהילתי, גם בהיבט של גיבוש הגרעינים, וגם אחרי זה בהיבטי התכנון והביצוע של המחנות. יש לנו למעשה שלושה סוגים של גרעינים שמולם אנחנו עובדים. אני אתן לכם את זה כדוגמאות. הנושא הראשון הוא נושא של חיזוק יישובים חדשים, כי יישובים מתקשים. היו 16 יישובים בנגב לפני עשור שהיו בתת אכלוס והיום יש רק שניים דרך הפעילות הזאת של גרעינים שעשינו.

הנושא השני זה באמת גרעינים דוגמת גרעין אלעדת, שהם גרעינים - - -

יהודה, כמה גרעינים ערביים אתה מלווה? אם אני רוצה לעבור לנגב?

אתה רוצה שאני אדבר בלי כפפות? אתם לא צריכים גרעינים. אתם עולים לשטח ומתיישבים. תנו לנו איפה שהבירוקרטיה הורגת אותנו. עכשיו, דיון של שעה – אתה לוקח חצי שעה לאיפה שאין חסמים בירוקרטיים. תעשו, אתם עושים ממילא, אף אחד לא מפריע לכם.

לא, כמו שאתה, אכפת לך מהאוכלוסייה שאתה מייצג, אדון מרגי - - -

תנו לנו קודם, אבל יש פה אנשים שמתמודדים, שומרי חוק - - -

לנו חשובה האוכלוסייה שאני מייצג, אדון מרגי - - -

יש פה, אתה צודק, זכותך - - -

אני שואל לגבי האוכלוסייה שאני מייצג.

יש שעה דיון, אנחנו מתאפקים - - -

אבל סמי, תאמין לי, סמי, אפילו - - -

וברגע שכולם מדברים על התיישבות בנגב, ששליש ממנו ערבים - - -

לא יכול להיות שכל חמש דקות אותה שאלה.

אדון מרגי, אני מצפה לשמוע על הערבים.

סמי, אני אגיד לך משהו, אבל - - -

אתה אומר לי – שיגיד שהוא לא, מה הבעיה? אני לא מבין.

סמי, סמי, שאלת את השאלה הזאת כמה פעמים. היא לגיטימית. אני קיבלתי פה תשובה - - -

הם יכולים להגיד שלא. הם יכולים, שערבים לא מעניין אותם.

אבל הם לא אמרו את זה.

הם יכולים להגיד, מה אתה רוצה ממני?

הם אמרו שיש גרעין בדואי. אז תגיד – בואו נשמע על הגרעין הבדואי. אבל אתה חוזר על אותו תקליט. יש תשובה כבר לשאלתך.

לא, אדוני, אתה מביא אנשים עם תפקיד, שאמורים לעשות שירות מטעם המדינה והם רוצים תמיכה של המדינה.

נכון. תודה.

יש אזרחים במדינה, יהודים וערבים.

תודה - - -

אני שומע על היהודים. אני שואל לגבי הערבים.

סמי, אבל קיבלת תשובה. אולי היא לא - - -

עכשיו, זה שאין - - -

הנה, הוא פוצץ לך את הדיון.

יכולים להגיד – לא, אין, לא יוזמים. אפשר. אפשר לקבל תשובות, אדוני? אתם, למה אתם פשוט צריכים להגן עליהם?

אבני, בבקשה. לא מגנים. קיבלת תשובות. אבל בוא.

זה גם לא נושא הדיון, עם כל הכבוד.

בסדר.

זה לא נושא הדיון, שסמי שואל ושואל.

לא היה כתוב התיישבות ליהודים בנושא הדיון.

סמי.

תיזום דיון מיוחד ספציפי. אני אבוא, אני אגן על זה.

מרגי, לא היה כתוב התיישבות ליהודים בנושא הדיון.

גרעינים התיישבותיים.

כתוב התיישבות בנגב. לא כתוב יהודים וערבים.

סמי, סמי ומרגי.

תיזום דיון – אני בא לעזור לך בדיון, אבל - - -

סמי ומרגי, אתם פה לבד איתי. מה, אני אקרא לכם קריאה ראשונה, אני אשאר לבד.

אתם רוצים גם תשובות?

כן, תמשיך. קצר ולעניין.

קודם כל, החטיבה והמרחב תומכים ברשויות במרחב הכפרי, גם הבדואי. זאת אומרת, אנחנו תומכים גם באל קסום וגם בנווה מדבר. תחום התמיכה הוא לא גרעינים, כי אין דרישה לתחום הגרעינים בתחום שלנו. בתחום של משרד ההתיישבות קיים, ולכן הוא מקובל. גרעיני משימה כדוגמת גרעין אלעד, שאנחנו תומכים בו ומלווים אותו – הליווי הוא לא רק ליווי תקציבי, אלא גם ליווי בתהליכי התכנון וליווי לאורך כל הדרך. ככלל, בכל הגרעינים. וכמובן, בגרעינים של יישובים חדשים.

ראשית, קודם כל, צריך להגיד את זה – מועצה אזורית ערבה תיכונה, רק ביום שני בשבוע שעברה אישרה שהיא רוצה שגרעין הראל יהיה בעיר אובות. זה הדבר הראשון.

זה דרמטי. זה אושר במליאה.

אני מסכים. למרות שהאישור התקבל רק בשבוע שעבר, החטיבה להתיישבות רתמה את קק"ל לנושא הזה. גייסנו כבר צוותי תכנון, שזה לא רק מכרז. יש היום צוות תכנון שעובד על הנושא של הבאת גרעין הראל לעיר אובות.

אתה מבין שלוחות הזמנים הסטנדרטיים שמתכננים משרדי הממשלה והקצב שהרשויות עובדות – זה לא הקצב הרצוי למקרה הזה?

יעקב, הבעיה פה היא לא הקצב. הבעיה היא כסף. יש לך איזה עשרה מיליון לתת להם?

לכן אנחנו כאן. דברו, תעלו בעיות, נקודה.

אני אתייחס לשתי הנקודות.

אבני, אתה צריך קצר.

נאומי ציונות גמרנו, עברנו.

יש-יש, אין-אין. חבל להאריך הסברים. יש כסף או אין כסף?

אז אני אומר. אז ראשית, אנחנו עובדים לפי חוק. קודם כל ולפי תהליכי תכנון. אני לא יודע לעבוד בצורה שהיא לא חוקית. אני יודע לעשות את זה כמה שיותר קצר.

אתה שמעת ממני לעבוד לא לפי החוק?

לא.

רק אני מבקש שאם צריך לקבל החלטה, לזרז תהליך כלשהו, אנחנו המחוקקים. ואם צריך לקצר תהליכים בירוקרטיים – אנחנו נתקן את התהליכים הבירוקרטיים. האנשים האלה מתמודדים, אני מתפלא עליהם שעוד לא התייאשו מכם.

אבני, בבקשה, משפטי סיום.

מבחינת תקציב, אנחנו נצטרך לעשות כאן עיגון תקציבים. כרגע הפרויקט לא מתוקצב במלואו למעבר.

יש כאן עוד סוגייה שעולה. בסוף, היקף הפרויקט הוא סדר גודל של 18 מיליון שקל. זה היקף הפרויקט וצריך להבין את זה. זה בתנאי שאנחנו מעתיקים את המבנים הקיימים, גם צריכים להעתיק את המבנים הקיימים לעיר אובות. וכדי להעתיק את המבנים, אי אפשר להעתיק אותם עם אנשים, ולכן גם כאן יש תקופת ביניים שתצטרך להיות בתוך האירוע הזה.

תודה רבה. נגב גליל, מי נמצא?

שלום, אני יועצת מנכ"ל נגב גליל.

בבקשה. המנכ"ל היה צריך להיות פה. לצערי הוא ביטל בגלל אילוצים. הוא יצטרך לשלם על זה בעבודה. בפתרונות. אז תגידי למנכ"ל נגב גליל שיהיו לו משימות פה.

אני אמסור. לגבי הקהילות: באמת בקדנציה הקודמת הפסקנו לתמוך באופן ישיר בגרעיני התיישבות, אבל אנחנו נותנים מענה לקהילות בהיבטים שונים, של הזדמנויות, כמו בהחלטות ממשלה, רכזי התיישבות. לא מזמן השר אישר 20 מיליון לטובת מתנדבים בחקלאות. אנחנו תומכים עם תוכניות אסטרטגיות בכל הנושא של מעבר צה"ל דרומה.

בת אל, לא להיות רחב. שלוש היוזמות האלה מוכרות לכם? מה עשיתם למענן? שלוש היוזמות הללו. זה הדיון. זה פורסם. מה עשיתם למען השלוש האלה?

לגבי תיאטרון אלעד: אנחנו תומכים ותמכנו.

ממשיכים. אפשר להגדיל, אפשר יותר.

תמיד אפשר יותר.

התקציב מתקדם עכשיו. אולי יש יתרות. יש תת ניצול.

הם עדיין לא קיבלו את התקציב של 2021. אנחנו עדיין בזה.

אוקי, אז תמשיכו. נגב גליל, מה עוד? מי עוד?

זהו. אז לגבי גרעין הראל ושאר הגרעינים: שוב, אנחנו יודעים לתמוך ברשויות מקומיות, והדרישות שעולות מהרשות המקומית.

מהרשות את אומרת.

מהרשות המקומית. אנחנו יודעים לתמוך בדרישה שבאה מהרשות.

יפה. אהבתי את התשוב הזאת. אז אני אבקש מהמנכ"ל לפגוש גם את גרעין הראל, גם את היוזמה התעשייתית - - -

וגם את ראש המועצה האזורית.

את היוזמה התעשייתית של קמ"ג ולבקר גם בשטח בשני המקומות. זה יהיה המחיר שהוא ישלם על ההיעדרות מהביקור פה היום.

לדעתי עם גרעין הראל הוא נפגש.

הוא חבר שלי, מנכ"ל נגב גליל. אין לנו בעיה איתו. הוא יקיים ביקור ופגישה גם עם גרעין הראל וגם עם היוזמה של הקהילות של קמ"ג. גם גוף משמעותי בקהילות צעירות זו החקלאות. בבקשה, אסנת קמחי.

זה לא חקלאות, זה שיכון.

אה, המינהל הכפרי. בבקשה, אסנת.

טוב, אני רוצה להגיד כמה דברים. קודם כל לגבי הגרעינים. תראו, אנחנו מטפלים הרבה מאוד שנים בביסוס של המגזר הכפרי, ואני חייבת להגיד – אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם החטיבה להתיישבות ומשרד ההתיישבות. אנחנו עובדים כגוף אחד. וכמובן, קק"ל. יש כל מיני שיטות לבסס את ההתיישבות. גרעינים הם אחת השיטות – הם לא מטרה. גרעין הוא לא מטרה. זו שיטה, דרך, אמצעי להביא משפחות צעירות לכל מיני מקומות.

או לשמור. אנחנו כל הזמן מדברים על עוצמה פנימית ועוצמה חיצונית. מי שנולד והוא פה – הוא עוצמה פנימית. מי שרוצה לבוא – עוצמה חיצונית. עוצמה פנימית וחיצונית מתחברות. לא רק להביא – לשמר.

אבל האתגר של הנגב, זו הפכה להיות מטרה.

לשמר את בני הנגב. בבקשה.

הדיון פה הופך את הגרעינים למטרה בפני עצמה, וזה לא הדיון. הם לגמרי אמצעי.

אני חושב שזה יחטיא את המטרה של הדיון.

רק שנייה. תן לי רגע להשלים, בבקשה. בסופו של דבר, מקימים יישובים חדשים והממשלה קיבלה החלטות על הקמת יישובים חדשים רבים. גרעינים הם אחד האמצעים להביא משפחות צעירות ליישובים חדשים שמוקמים בפריפריה. אין יישוב חדש לגרעין. אין. אנחנו אמרנו גם לגרעין הראל – עיר אובות לא שלכם. עיר אובות של עם ישראל. יש ועדות קבלה לפי תיקון 8 לפקודה. תבואו, תצטרפו – מצוין. לכן הם יושבים במחנה הזמני של עיר אובות. הוא לא בתוך הקו הכחול של היישוב. ממש לא. הוא מרוחק, בכלל שטח תיירותי. עכשיו, הסיבה שנמצא לגרעין הראל הפיתרון הזה – זה פיתרון סופר יוצא דופן. אנחנו לא עושים דברים כאלה. שמעתם, זה עולה 20 מיליון שקל. זה כי גרעין הראל יושבים כבר הרבה מאוד שנים בצוחר, על קרקע שמיועדת לשיווק לבנים שרוצים לבנות בצוחר. הם היו אמורים לשבת שם חמש שנים – חמש השנים חלפו מזמן. לכן הם צריכים להתפנות, ולכן המדינה מצאה את הפיתרון המאוד לא זול הזה, ולא פופולרי הזה, כדי להעביר אותם: מתוך אחריות אליהם. אז אני אומרת - - -

אסנת, כשרציתם להעביר את בני דרום, להעביר אותם להיות שכנים שלי, עברתם על כל הכללים האלה שמניתם אותם ונתתם להם יישוב לידי.

לא. אז בני דרום - - -

כשרוצים זו מטרה. לכן אמרתי שהחטאת את הדיון. יש לנו מטרה להביא, כן, גרעינים כאלה, משוגעים כאלה, לעשות את הדברים שלהם.

לא, לא.

זו המטרה שלנו. אז אנחנו המחוקקים, זו מטרה. הצבנו את זה כמטרה.

אסנת, הדיון הזה הוא לא להסביר למה צריך לפנות אותם מעוטף עזה.

מה, לדבר על פרוצדורות?

השאלה אלייך – איך את עוזרת לגרעינים האלה? ואם את חושבת שזו לא מטרה, אז נמשיך הלאה. אבל לא להסביר לנו שאנחנו לא נקדם את הגרעינים האלה.

לא, אנחנו - - -

בבקשה. בואי תתמקדי באיך עוזרים לגרעינים האלה.

מיכאל, אנחנו עוזרים לגרעינים - - -

מרגי, מרגי. בבקשה.

יש לי דיון על יום האחדות.

איך עוזרים לקבוצות הללו עם הרצון הטוב? בבקשה. אגב, משרד החקלאות היה אחד הכי משמעותיים בקבוצות וקהילות צעירות בכל הארץ, בתמיכות שלו בעמותות של צעירים.

זה עבר למשרד ההתיישבות.

יושב הראש, אני מזכיר לך שאני צריך להיות בדיון.

כן, אתה מיד אחרי אסנת. היא מסיימת ואתה מדבר. כן.

אני בדיוק מתחברת למה שאמר חבר הכנסת מרגי. בסוף העניין הוא רגולציה וכסף. זה הסיפור: רגולציה וכסף. היום אין שום מקום, בשום מקום – אני אומרת את זה על השולחן – החלטה שהמדינה יודעת לתמוך בתקציבים באופן הזה. כשאתה מדבר איתי על בני דרום – בני דרום זו החלטת ממשלה.

תודה. זה מה שאני מכוון. לשם אני מכוון. אני לא מחפש שאתם תעברו – תודה.

תעשו החלטת ממשלה.

לכן זו מטרה. לכן מבחינתי זו מטרה, זה לא אמצעי.

אנחנו נעזור לך לכתוב את ההחלטה.

אני אדבר.

תודה רבה. מרגי, בבקשה. היום אתה נסער.

לא, אני לא נסער. הפוך. אני לא נסער. כשיש מטרות חשובות. כיו"ר ועדה וכחבר ועדה, באים לפה בעלי תפקידים ומדברים מהפוזיציה המציאותית שלהם. כשאנחנו מקיימים דיון על נושא שאנחנו רוצים לקדם אותו, אני מצפה לצאת מהפוזיציה. מה שיש לכם, הפרוצדורות – אני מכיר אותה. אני חי אותה 20 שנה פה. אני סובל ממנה. לכן אני מבקש – כשבא נציג משרד ההתיישבות, נציג קק"ל, אני רוצה לשמוע מכם מה אתם צריכים כדי להציל את הפרויקט הנפלא הזה. כדי לעזור למנכ"ל הקמ"ג לעשות מה שהוא רוצה, ולעזור לתיאטרון באילות. לצאת מהפרוצדורה. אני מכיר את הפרוצדורות, הכל. לכן הייתי סקפטי בתחילת הדרך ובאתי ואמרתי. אנחנו, כן: אני רוצה שמשרד ההתיישבות יבין שזה צורך, עניין של חודש. כנ"ל קק"ל. לא ביקשתי ממך את ההערה, אם הייתי נסער כפי שהיושב ראש, הייתי עונה לך כמו שצריך ואני יודע לענות כמו שצריך כשאתה אומר לי שאתה עובד לפי החוק. מה, אני ציפיתי ממך שתעבור על החוק? אני ציפיתי ממך שתבוא ותאמר לי מה אתה צריך כדי לא לעבור על החוק. זה התפקיד שלנו לעשות את זה. אנחנו לא מבקשים מכם ליצור יש מאין. האנשים האלה, המשוגעים לדבר, יוצרים יש מאין. אנחנו צריכים לעזור להם ולא להפריע להם.

הדיון צריך להיות תכליתי. מבחינתי, מבחינתנו הנגב, הגרעינים – זו המטרה. למה? כשחיכינו שזה יהיה אמצעי, 70 שנה זה לא הלך. אנחנו איבדנו את הנגב ואיבדנו את הגליל. כשיש מצוקה אמיתית למנכ"ל הקמ"ג להביא אנשים איכותיים, שתבינו טוב-טוב: הוא לא צריך אתכם. אם היו מספיקות לו רק המלגות, יש לו דירוג מלגאים. הוא יודע לעשות את זה עם המלגאים. כנראה שהמלגה כשלעצמה לא מספיקה לגייס עתודאים. צריך מעבר לזה.

אתה פונה לפקידות. אתה צריך לתקן את הרגולציות.

רגע. לכן הפקידות צריכה לומר לנו, לעזור לנו – מה אנחנו צריכים לתקן כדי שהוא יצליח במשימה שלו והיא תצליח לעבור כבר, תפסיק את מסכת הייסורים שלה. המדינה יודעת לעשות את זה כשהיא רוצה.

אסנת, הפקידות הבכירה יוזמת תיקוני חקיקה והחלטות ממשלה. הם יוזמים ואנחנו מגיבים. קיבלנו מאות תיקוני חקיקה, ואנחנו חותמים על החלטות ממשלה. תביאו החלטת ממשלה לליווי התיישבות מכל הסוגים. לא לטפל בגרעין אחד. תביאו למשרד ההתיישבות 100 מיליון שקל, שיידע לפתור כל בעיה. מה הבעיה להביא את זה?

לסיכום, זה מה שאני אומר. יושב פה מנכ"ל הקמ"ג. גילוי נאות: אני גדלתי, צמחתי, התפתחתי בקמ"ג. זה מקום עבודה, זה מכפיל כוח. יש אוכלוסייה איכותית שרוצה לעשות, להתמודד עם הקשיים שלו. אני מכיר ויודע שיש להם רצון אמיתי להשקיע בנגב. לתת משלהם. זה סיפוק אדיר. אז אנחנו צריכים לקנות את זה. צריך לעשות את זה ולפתוח את השערים, כן. לא לשבת במגדל השן בפקידות. אני יודע, לא שופט אתכם. אני יודע את המצוקות שלכם. תפתחו. היא לא תצליח לפתוח את שנת הלימודים, והנה, אני אומר לך – למה צריך להעביר את המבנים האלה? החטיבה להתיישבות יודעת הרבה פעמים להעביר יישוב, להרים ולהשאיר את הקרוואנים. אתם יודעים לעשות את זה, ואתם עושים את זה במקומות אחרים. אין שום סיבה שהיא תיתקע אם נעשה מצב ביניים. אתה יודע מה אתה אומר לה במצב ביניים?

חוץ מכסף.

לגלות עוד פעם. סליחה, כסף לא בעיה במדינה.

מה אתה אומר.

כסף לא בעיה. הוכחתם לנו השנה שאין בעיה של כסף במדינה. יש בעיה של רצון. כשהמציאות הזאת של להרים גרעין במקום אחר ולהשאיר את היישובים – צביקי, איך זה עובד? תספר לה איך זה עובד.

יש בעיה של גב ונפילה בין הכיסאות. מי המשרד שאחראי - - -

הקרוואנים אף פעם לא עוברים. כשרוצים הקרוואנים אף פעם לא עוברים.

לדאוג שגרעין הראל יעלה תוך חודשיים על הקרקע. מי המשרד? מי המנהיג בממשלה שאומר שהוא ידאג שזה יקרה. ראש הממשלה בשבתו כשר ההתיישבות? שר החקלאות? שר נגב גליל? מרוב שיש ריבוי אחריות – אין אחריות. כשיש אחד שאחראי, אנחנו נפנה אליו. הם נופלים בין הכיסאות. לכולם יש התיישבות, יש חמישה-שישה משרדים שיש להם סעיף יזמות והתיישבות, קהילות צעירות, התפתחות של צעירים, שוויון חברתי. אין סוף משרדים עוסקים בצעירים. אבל אחד שיגיד שהוא ערב לכך שבתוך שלושה חודשים הם יהיו על הקרקע, הוא יביא את החלטת הממשלה ואת הכסף שצריך. וזה כלום, וזו עלות אלטרנטיבית, כי אם מפנים אדמת נדל"ן מבוקשת להתיישבות והרחבה קהילתית אז יש עלות אלטרנטיבית, ולעיכוב הזה יש עלות אלטרנטיבית. ולהגעה שלהם לערבה יש מיסים, פיתוח כלכלי, החזר למדינה. המקום נטוש, בסך הכל עיר אובות.

צריך לתת להם להדליק משואה ופרס ישראל שהם הולכים לגור שם בכלל. הרי הוא ננטש כמה פעמים.

מיכאל, סלח לי שאני אומרת - - -

משפט סיום.

אני מסכם. אני רוצה לסכם. אני מצפה מהדיון, אדוני יושב הראש, לבקש משלושת הגרעינים להגיש גם לוועדה ולגם למשרדי הממשלה – ראשית את הצרכים שלהם, מה הם צריכים במיידי. להעלות את זה לסיכום. וכנ"ל משרדי הממשלה: מה הם צריכים כדי שהם יעמדו ביעדים ששלוש המשימות החשובות האלה יצליחו ויעמדו על הרגליים.

ואנחנו נעשה מעקב. בעוד כמה חודשים.

בוודאי. תודה, אדוני, וסליחה שאני עובר לדיון אחר.

אסנת, משפט סיום, כי יש אחרים. בבקשה.

לא, אתה יודע, אתה אומר – למי יש אחריות ומי לוקח אותה.

כן. מי המנהיג?

עכשיו קיבלו החלטות ממשלה על הקמת יישובים חדשים. בתוך החלטות הממשלה ביקשנו להכניס סעיף של הקמת מחנות זמניים. תקצוב.

כן.

סורבנו. בוא, כאילו, אפשר להגיד 80 פעם.

על ידי מי סורבתם?

על ידי האוצר, על ידי מי? על ידי מי שמממן. אפשר להגיד עד מוחרתיים שיש כסף, אבל אין כסף. אם היה כסף - - -

לא אין כסף. יש עוינות לרעיון. יש הבדל.

את זה לא רציתי להגיד.

אני אגיד יתרה מזאת: בהחלטת הממשלה של מבואות ערד הצלחנו להכניס כסף שמשרד רוה"מ ומשרד הפנים נתנו בנוסף לחטיבה להתיישבות. בהחלטת הממשלה של עיר אובות סורבנו.

סורבנו חד משמעית. חד משמעית.

והודיעו לנו שההחלטה לא תעלה לממשלה אם יהיה בה סעיף תקציבי. זאת אומרת, האקטיביות מצידנו - - -

הבנתי. החלטת ממשלה בחינם.

החלטת ממשלה שבמידה ונדרש תקציב נוסף תצטרך לעבור פעם נוספת.

החלטת ממשלה ללא עלות.

החלטת הממשלה היא ללא עלות. אתה יודע למה? כי הכסף שהמדינה נותנת הוא מתוקף הסבסוד של החלטות ממשלה על עדיפות לאומית, ואת השאר משלמים המשתכנים. היא ללא עלות.

נכון. תודה רבה. זה נשמע די מדאיג, הדיווח שלכם. אנחנו לא נרפה, ולא נרפה את ידי האנשים. אנחנו נביא את הדברים. אנחנו נעבוד על זה ביחד. חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה.

אין לי הרבה מה להוסיף על מה שמרגי אמר. אני מסכימה איתו בכל הדברים. עדיין קשה לי להאמין שאנחנו צריכים לשכנע אנשים לבוא לגור בנגב. זה פשוט הזוי בעיניי. עם כל הצפיפות, העשן וזה – אנחנו עדיין צריכים לשכנע ולתקצב. אבל אם זה מה שצריך, אז זה מה שצריך. כל הכבוד לכם על המאבק הזה. אני מניחה שהמאבק שלכם הוא לא היחיד ויש עוד גרעינים, ואתם משמשים דוגמה ומופת לעקשנות, וזה ראוי לציון. אני כמובן לצידכם בכל מה שצריך, ואיתכם. רק רציתי לשאול את התיאטרון האם משרד התרבות תומך בכם – כן. יש תמיכה של משרד התרבות.

הוא תומך, אבל הם רוצים לעלות קומה בתקצוב.

כן, כן.

והתנאי הוא היקף פעילות כספית, ולא היקף פעילות.

אה, זה הביצה והתרנגולת.

הם עושים פעילות יותר מתיאטראות גדולים, אבל אין להם את הכסף של תיאטראות גדולים אז הם לא יכולים לקבל.

אנחנו עושים פעילות כמו תיאטרון חיפה, ואנחנו מקבלים תקצוב של קבוצת תיאטרון בתל אביב, הכי קטנה, בגלל שאין לנו רשות מקומית ששמה 9-8 מיליון שקל.

זאת אומרת, אין מאצ'ינג.

אני אבקש ממשרד התרבות לבדוק את הדבר הזה. שיתקצבו לפי פעילות, לא לפי תקציב. לא לפי עושר של תיאטרון.

אני רוצה להשיב.

יש לך קשרים עם שר התרבות, לא?

הם עוזרים מאוד, אני אומר לך.

משרד התרבות יושב פה. בואו ניתן להם רגע להשיב.

אבל אנחנו רוצים עוד, ואנחנו נותנים למשרד התרבות להשיב. בבקשה.

אוקי. אני מנהלת את המחלקה לתיאטרון במשרד התרבות. אני אגיד שאנחנו מלווים את תיאטרון אלעד אילות עוד מתחילת הדרך, עוד טרם אפילו קבלת התמיכה, כשהוא היה זכאי לתמיכה. אנחנו מלווים אותו. התמיכות ניתנות באמצעות תקנות וקריטריונים, כי הם שוויוניים. זה קשה. לא ניתן לקפוץ מיידית לגובה תמיכה מאוד גבוה. לכן צריך לטפס. לשמחתי, תיאטרון אלעד כן הצליח לעמוד במשימה. החל משנת 2023 הוא כבר לא יהיה קבוצת תיאטרון, הוא יהיה תיאטרון רפרטוארי.

או. אתה ידעת את זה?

כן, ישבתי איתם לפני שבוע.

זו התקדמות.

זו התקדמות.

וואלה, אני מבסוט עלייך. סוף-סוף מישהי פה הביאה לנו התקדמות.

אתה יודע שגם ניסיתי לעזור לך בירוחם.

הייתי מנהל מתנ"ס צעיר, ולא היו לנו – לא קבוצת תיאטרון, לא חוגי תיאטרון ולא כלום. ועשינו פלייבק עם דני נבט ועוד כל מיני חבר'ה. עשיתי את זה איתך. זה היה מזמן, לא כל כך מזמן. 1999.

לא, אז לא. עשיתי איתך כמה דברים כשהיית כבר ראש המועצה.

נכון. עם יפרח, בתיאטרון באר שבע.

וכאן המקום להגיד שדווקא הצלחנו להקים את פרינג' באר שבע, ואת מעבדת תרבות דימונה.

פרינג' באר שבע הקים את עצמו.

גברתי, הם תקצבו.

הם קיבלו תמיכה רק אחרי.

סליחה, לא. לא.

פרינג' באר שבע התחיל בסלון בית של בחור מאוד-מאוד יקר ושל אשתו, עם חלום.

זה תמיד מתחיל בסלון.

אבל התמיכה הגיעה אחר כך.

גם בעז היה בסלון בתל אביב ורצה לעבור לסלון בערבה.

אז אני אתקן אותך. הייתה החלטה, סליחה. לא.

אבל מה שמגיע – מגיע, יסמין. אגב, באר שבע עשתה את אחת המהפכות - - -

עד שהם קיבלו את התמיכה הנשמה יצאה.

באר שבע עשתה בית ספר לתיאטרון על שם גודמן, תיאטרון מדהים ששמוליק יפרח עשה מהפכה.

נכון.

תיאטרון לילדים. באר שבע מדהימה.

אבל פרינג' באר שבע, אני אתקן אותך - - -

אם מישהו יגיד מילה לא במקום על באר שבע, יסמין זקס פה. אז כל מילה על באר שבע – תשקלו.

באר שבע מקבלת תמיכה, סיוע ועזרה.

אני יודעת. היום אני יודעת.

עכשיו, לגבי פרינג' באר שבע: יכול להיות שהגו את היוזמה ואת הרעיון בסלון של בית, אבל בעקבות הרעיון הזה אנחנו הצלחנו להעביר החלטת ממשלה על גרעיני תיאטרון בנגב גליל. ובאמצעות החלטת ממשלה שנתנה לגופים שעמדו בקריטריונים, ופרינג' באר שבע עמד בקריטריונים דווקא בעזרת תיאטרון באר שבע ושמוליק יפרח, המנהל – הם קיבלו בשנה הראשונה חצי מיליון. בשנה השנייה 400 אלף, בשנה השלישית 300 אלף – עד שהם עמדו בקריטריונים לתמיכה רגילה ושוטפת. אז צריך החלטת ממשלה - - -

עירית, תודה רבה. משפטי סיום בבקשה.

אנחנו זקוקים להחלטת ממשלה שתוכל לסייע לנו להמשיך בצעדים הראשונים של כל מיני התיישבויות שכאלה. גם גרעין הראל, אם יקומו קבוצה של אנשים שירצו להקים קבוצת תיאטרון - - -

יש לנו היום כזאת.

אז בבקשה, לפנות אלי ואפשר לקבל גם פה תמיכה. וגם תשובה למה שאמר חבר הכנסת לעניין של שילוב ערבים: אני בטוחה שאם השחקן נורמן עיסא יפנה לבעז דן ויבקש להגיע לאילת ולהשתלב בתיאטרון – אתה תקבל אותו עם זר פרחים. נכון?

יש תיאטרון ברהט.

רק אם זה עבודה עברית, לא? זו סדרה, לא? הוא שיחק שם.

אני רק אגיד שיש תיאטרון ברהט.

לא לדבר בלי רשות.

מיכאל, אני יכולה רק להתנצל? אני רק אתנצל כי יש ועדה למעמד האישה שאני חייבת ללכת אליה.

תודה, יסמין.

מה שצריך – אני לרשותך.

אני יודע שאת. יסמין, להיות איתם. ואיתי, אבל איתם בעיקר.

לא, אבל אתה מוביל את זה.

את מובילה. אני, יש לי תחבורה. את תובילי. אני אחרייך, הולך איתך. תודה, יסמין. תודה רבה. שירן, בבקשה.

אני רק אגיד כמה מילים. אני מהרשות לפיתוח הנגב, מנהלת התחום של התיירות והתרבות. דיברו פה על עולמות התרבות ואני לא יכולה שלא להוסיף: הפרינג' זו דוגמה מהממת לקהילה שצמחה מהמקום, והצליחה לייצר משהו משמעותי מאוד גדול בבאר שבע ובמרחב בכלל. המשרד לפיתוח הנגב והגליל וגם הרשות תמכו ביוזמות תרבות, גם של תיאטרון אלעד ועוד המון-המון יוזמות בתחומי התיאטרון לילדים ונוער למשל, שקם בשנים האחרונות – גם מתוך יוזמה מקומית. אני חושבת שאחד האתגרים זה באמת הסיפור של העמותות – הקושי שלנו לתמוך בעמותות, משהו שאנחנו לא יכולים.

דרך העירייה.

אנחנו יכולים רק דרך הרשויות המקומיות.

תנו לעירייה כסף והם יבצעו.

ואנחנו ממש מנסים להיות התפר הזה, בין השטח לבין המשרדים, כדי לראות מהם הצרכים באמת.

הן בפטור ממכרז, העיריות. השער זה קול קורא, אני שומע פה מהצד, מעמותת איילים. אנחנו בעד עמותות ולתת הרבה לעמותות. אני הקמתי כמה עמותות בחיי. אבל איפה שאתם תקועים בבירוקרטיה של מכרזים – הרשויות הן הזרוע הארוכה של הממשלה. תנו להן לבצע פרויקטים. הן כבר יידעו איך לעשות.

זו לגמרי השיטה.

תודה רבה לך, שירן, על כל פועלך בנגב שנים רבות. תודה רבה לך, עירית, גם על הבשורה שהם הופכים לתיאטרון רפרטוארי וקופצים מדרגה, וגם על היוזמות המיוחדות בהחלטות ממשלה לפתח את התיאטרון בנגב ובגליל. דניאל ברססט, תחום ממשל בתנועת אור.

תודה רבה. קודם כל, כבוד יושב הראש, תודה רבה על הדיון ובכלל על סדרת הדיונים שאתה עושה. אני עוקב אחר ועדת הכלכלה הרבה, ובאמת ב-10-8 חודשים, פשוט מדהים שאתה מעלה גם את הנגב וגם את הגליל על ראש שמחתך. תודה לך על זה.

תנועת אור, כידוע, מובילה משימה גדולה של הקמת שני מרכזי חיים עצמאיים משגשגים בנגב ובגליל. לגרעיני ההתיישבות יש תפקיד מאוד-מאוד חשוב ומרכזי בתהליך הזה. המטרה של הגרעינים האלה, בין אם זה גרעין אלעד, בין אם זה קמ"ג שאנחנו עובדים איתם צמוד ומלווים אותם, זה להוביל באמת בתחומים שונים: חברתיים, תרבותיים, כלכליים, חינוכיים ועוד. הם הכוח החלוץ שבאמת, בזמן קצר יחסית יכול להתגבר על חסמים וגם להביא לשינוי מהותי במרחב שהם נמצאים בו. זה חשוב ואנחנו צריכים לחזק אותם. זה קורה היום גם בשכונות וגם במרחב הכפרי, בין אם על ידי בני מקום קיימים ובין אם על ידי אנשים שבאים מבחוץ. בהיבט העירוני, יש לגרעינים האלה תפקיד מרכזי בפיתוח הרי הנגב והגליל. אני חושב שהרשויות בחלקן השכילו להבין את זה – שהן צריכות באמת לתת פיתרון, מענה ומעטפת לגרעינים האלה, כי הם יכולים לספק להן פיתרון ברשות עצמה. בין אם זו הגירה שלילית של אנשים שיוצאים ובין אם זה חיזוק כלכלי או תרבותי שחסר לרשות. ככל שיתנו את המעטפת המתאימה, הן רק ירוויחו מכך.

כבוד יושב הראש, אני רק רוצה לתת כמה צעדים באמת פרקטיים שאנחנו זיהינו.

אם תוכל במשפטים ספורים, כי אנחנו לקראת סוף הדיון.

משפטים ספורים לגמרי. ממש ככה. אז קודם כל, אנחנו חושבים שיש לתת הצעת ערך לגרעינים, בין אם זה קידום חבילה של פתרונות דיור, כשהם יכולים או לרכוש או לשכור דירות בנות השגה. אם זו מעטפת של קהילה, של תעסוקה, של חינוך לחברי הגרעין וגם חיבור עם הקהילה הקיימת. אנחנו חושבים שגם צריכים לתת תמיכה במובילי הגרעין, בין אם זה שכר למוביל הגרעין שהוא צריך לקבל. זו עבודה קשה שמצריכה גם הרבה כאב ראש וכברת דרך ארוכה שיש לפניהם. אנחנו צריכים לתמוך בהם, כי אנחנו לא רוצים שהם ייפלו. מערך ליווי קהילתי: גם חיבור של הגרעין עצמו וגם חיבור של הגרעין לקהילה שבה הוא מתיישב. זה גם משהו שצריך לתת אותו. מערך של מרכז מידע תומך – גם לתת מענה וליווי לגרעין שרוצה לבוא ולהתיישב, או לגרעין שנמצא וקיים, על כל מיני הזדמנויות של דיור, של תעסוקה, של תרבות, של חינוך, לילדים ולגרעינים עצמם. בנוסף הקצאה של חללים ליצירה, תעסוקה ותרבות.

אני רוצה לחזק את החלטת הממשלה. הרעיון להוביל החלטת ממשלה - - -

דניאל, אתם מחוברים לסיפורים פה? לשלושת הסיפורים?

אנחנו מכירים את גרעין הראל. אני פשוט קצת חדש בתנועה. אני יודע שבעבר היה קשר עם תנועת אור. לגרעין אלעד וקמ"ג, אנחנו עובדים - - -

זו ההזדמנות שלך להכיר את כל היוזמות.

צודק במאה אחוז.

וגם לדאוג לגיוס משאבים חוץ ממשלתי. אור אלופים בגיוס משאבים.

נכון. אלעד וקמ"ג – אנחנו עובדים איתם באופן מאוד-מאוד הדוק.

יש קרנות וגופים שזאת השליחות שלהם. יש את מיראז' שעשו ועושים דברים גדולים.

נציגת איילים, את רוצה להגיד משפט? אנחנו לקראת סיום.

בוקר טוב. כיף לראות פה המון פרצופים של שותפים לדרך. יש לי את הזכות להיות מנכ"לית עמותת איילים. זו עמותה שבעצם מקימה ומפעילה כפרי סטודנטים שמייצרים גרעיני התיישבות. הם חממות לגרעיני התיישבות, שבסוף הפרק האקדמי ימשיכו להתגורר במרחבים שבהם אנחנו פועלים.

אני יכולה להביא את קול השטח. השטח אומר שיש כאן חבר'ה נהדרים, שרק מחכים להזדמנות להמשיך ולהתגורר בנגב ובגליל. מעבר לשליחות ולמשימה הלאומית, הם מבינים את הפוטנציאל האדיר שיש במקומות האלה. המון פעמים אנחנו מרגישים שיש לנו שותפים למעלה בממשלה, אבל לוחות הזמנים לא כל כך מסתנכרנים. אנחנו צריכים פתרונות מחר בבוקר. מהבחינה הזאת, יש לנו שותפים נהדרים – החטיבה להתיישבות, משרד הבינוי והשיכון, שבאמת מבינים את גודל המשימה ואת גודל ההזדמנות, אבל אני שותפה למה שאמרת קודם, שחסר כאן מישהו שיבוא ויגיד שזו המשימה שלו וזה עליו.

אני יכולה להגיד לכם שיש לנו היום שבעה גרעינים שאנחנו מלווים אותם, שרוצים להתיישב מחר בבוקר בנגב ובגליל, ואנחנו מוכנים לזה.

אתם גם הוכחתם יכולת ביצוע והקמתם לא מעט קהילות, ועוד עוסקים ומנהלים, ושאפו על העשייה. וכמובן, למרות כל האתגרים, כולנו רואים את הכוס המלאה. כולנו רואים את מה שהממשלה עשתה ועושה לאורך שנים. אנחנו רוצים לקפוץ מדרגה. לפשט תהליכים. לייצר פתרונות, להשלים את המקומות התקועים. בזה אנחנו רוצים לעסוק.

נציגת מועצה אזורית אשכול, דקלה, בזום, ביקשה להגיד משהו. אני מבין שזה קשור לזכות ההתייחסות שלך למה שנאמר פה. להגיד את זה קצר ולעניין. דקלה לא נמצאת בזום. תודה רבה.

מישהו מנציגי הממשלה שלא דיבר ונמצא איתנו ורוצה להגיד משהו?

אני נציג רשות הצעירים במשרד לשוויון חברתי.

מי מנהל הרשות לצעירים?

אלישבע סבתו.

היא המנהלת? ממלאת מקום או קיבלה מינוי קבוע?

היא קיבלה תפקיד.

יופי. אחלה אישה, מנהיגה טובה. אלישבע סבתו. כן.

תמכנו בכפרי סטודנטים בעמותת איילים.

לא רק באיילים. בחמישה ארגונים.

כן, ועוד ארגונים. בפרט בנגב הייתה לנו הרבה תמיכה בכפרי סטודנטים.

היה לנו זה מדאיג. זה ביטוי שמדאיג את הוועדה.

נכון, זה מדאיג, כי אנחנו רוצים - - -

בשביל היה לנו אנחנו לא קוראים לכם. בשביל מה, לאן אנחנו הולכים?

כרגע מה שאנחנו תומכים זה בהקמת מרכזי צעירים בנגב, רק בתקופה האחרונה. לשאלה – גם בחברה הערבית, בחברה הבדואית. גם בחבל אילות.

אבל אפשר בתוך מרכז הצעירים לתמוך בפעולות של קבוצות התיישבות. של בני המקום וחדשים.

אז יש לנו - - -

בתוך.

אז בתוך מרכזי הצעירים יש לנו את תוכניות למעורבות חברתית, וגם מלגות לצעירים, סטודנטים שמתנדבים. יש לנו את זה בכל הארץ וגם שם.

תודה רבה לך, שמעון. ברשותכם, אני רוצה לסכם את הדיון.

ועדת כלכלה קוראת למשרד ראש הממשלה, לראש הממשלה בשבתו כשר ההתיישבות ולמנכ"ל משרד ראש הממשלה לכנס דיון מעמיק של כל משרדי הממשלה העוסקים בעידוד בני המקום וחדשים, להתיישב בנגב, בגליל, בפריפריה החברתית. צעירים אידיאליסטים שלוקחים על עצמם משימות רחבות, חברתיות, קהילתיות, של שיפור החברה, של פיתוחה, של הענקת הזדמנות – גם בחינוך, גם ברווחה, גם באמנות, גם בתרבות. לכנס דיון כזה, לסנכרן את מערכות הממשלה.

הוועדה קוראת למשרד ההתיישבות לתקצב בצורה משמעותית יותר את האתגרים שמונחים לפתחו בסיוע לקהילות צעירות, ובכלל זה לשלוש היוזמות הצעירות שהוצגו כאן, אבל גם כן ליוזמות אחרות שיקבלו את ההזדמנות בעתיד. אנחנו מצפים לשמוע בתוך שלושה חודשים שכבר התחיל ביצוע של תשתיות על ידי קק"ל ושנמצאו הכספים למבנה זמני. ראש הממשלה יצטרך לנצח את הבירוקרטיה הממשלתית שפוגעת במתודה הטובה, ששמים כמה קרוואנים ובהמשך עושים בינוי קבע. זו מתודה שהקימה מאות יישובים בישראל ומאות שכונות בישראל, ואין סיבה שבמקום חוקי לא ניתן יהיה לשים קרוואנים. סוף-סוף הליך תכנוני חוקי – למה לעצור אותו? אני אדבר אישית עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה ועם ראש הממשלה עצמו על החסמים שעלו פה בדיון.

יהיה פה דיון מעקב לכל משרדי הממשלה. קודם כל, אני אומר לכם תודה. שום דבר לא מובן מאליו. כל משרד שתקצב פה, שהקשיב, שעזר, שפתח דלת, גם בכסף קטן – אנחנו אומרים לו תודה. אנחנו מאתגרים אתכם לעלות מדרגה: לפתור בעיות גדולות יותר, להיות עם אמביציה רחבה יותר. מה שנעשה בתיאטרון אלעד יכול להיות גדול פי עשרה, לעולמות תוכן חדשים. מה שקרה עם הראל – יכול להיות אקורד סיום חיובי וחגיגי. מפנים באשכול בהסכמה ומקימים יישוב חדש, במקום שמעט ישראלים בכלל רוצים לגור. אנשים שהם יזמים, עצמאים, לא בוכים, מתפרנסים כבר עשר שנים בלי תלות באף אחד, עם ילדים, יציבים, אמיתיים ברצון העקבי שלהם להתיישב בנגב.

בנוסף לחבק את היוזמה של התעשייה המקומית בנגב, במקרה המיוחד הזה – יוזמה ייחודית של קמ"ג. ללוות אותה, לסייע לה בהיבטי המלגות, הריכוז, הפעילות, הדיור והסרת חסמים נוספים, שיאפשרו למדענים ולאנשים טכנולוגים לבחור, מתוך בחירה, להתיישב בקהילות בנגב ולהצמיח את התעשייה הטובה שלנו שמתקיימת. בכלל זה, לבחון מוקד טיפול כוללני בבקשות של צעירים להתיישבות. שולחן עגול ממשלתי שיעסוק בדבר הזה. אני אבקש את זה גם מהשר לפיתוח הנגב והגליל, אני יודע שליבו לדבר.

אני מבקש ממנכ"ל נגב גליל לפגוש את שלוש היוזמות ולבקר בהן. זה הקנס על היעדרותו היום. הוא חבר שלי והוא יבצע את זה.

אנחנו נתכנס פה בעוד כמה חודשים למעקב. במעקב הזה נרצה לשמוע בשורות, התקדמות, הצלחות. לא תירוצים ולא הסברים. כל מי שיש לו יכולת במשרד שלו, להכניס ולקבע בתקציב החדש שמנסים להגיש עכשיו, את כל הבעיות ואת כל היוזמות – אנחנו כוועדה נדחוף את הדברים, מאחורי הקלעים, גם בוועדה וגם בפרונט.

אני מודה לכולם על הגעתם מרחוק ומקרוב. אם הגליל ירצה דיון כזה יקבל. אם הפריפריה החברתית של מי שמתיישב בדרום תל אביב, ברמלה, בלוד ובשכונות מאתגרות בירושלים – אלה אנשים אידיאליסטים לא פחות, וגם עבורם אנחנו נפתח את הדלת בוועדה.

אני נועל את הדיון. תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:39.