פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



20
ועדת המשנה לתקציבי הספורט
23/05/2022


מושב שני



פרוטוקול מס' 8
מישיבת ועדת משנה של ועדת החינוך, התרבות והספורט
לתקציבי הספורט
יום שני, כ"ב באייר התשפ"ב (23 במאי 2022), שעה 8:35

תקצוב מאמנים באגודות ואיגודי ספורט

חברי הוועדה: סימון דוידסון – היו"ר
יוסף שיין

ולדימיר בליאק
משה טור-פז

יואב הכט - רפרנט מקרו, משרד האוצר

רועי ברקוביץ - מנהל אגף להכשרת מאמנים, משרד התרבות והספורט

ניסים בכר - יושב ראש איגוד מאמני הכדורגל

יצחק נהרדע - גזבר איגוד מאמני הכדורגל

אורי שפר - ד"ר, מנכ"ל איגוד המאמנים

אסי ולט - יו"ר ארגון מאמני ישראל

אורי שחורי - מנכ"ל איגוד המאמנים

רן יוחאי - מאמן כדורגל

איתמר דוד - מנהל מועדון הכדורסל אליצור

תמי סלע

אתי דנן

מעין בוסתנאי, חבר תרגומים


תקצוב מאמנים באגודות ואיגודי ספורט

בוקר טוב לכולם, אנחנו מתחילים היום דיון שהוא יהיה אחד מתוך שלושה דיונים, בנושא של המאמנים. כשאני מדבר על מאמנים אני קודם כל אלך לחיים שלי האישיים. אני כל החיים שלי הייתי מאמן, עשרים ושלוש שנים הייתי מאמן. אמנם שחיה, לא כדורגל. אבל אני מכיר את כל הנושא הזה של מעמד המאמן, תנאי המאמן, הסטטוס של המאמן בחברה הישראלית. ההבדל בין מאמן למורה במדינת ישראל. מבחינת כל תנאי ההעסקה, על בשרי.

אחת מהסיבות שהפסקתי לאמן, שזה דבר שהכי נהניתי ממנו בחיים, הגעתי להיות מאמן נבחרת ישראל, והגעתי לפסגה הכי גבוהה בשחיה הישראלית, הפסקתי לאמן כי הרגשתי שהמערכת פשוט לא תומכת. שאני מגיע לכל מקום ושואלים אותי מה אני עושה בחיים, אני אומר מאמן, מסתכלים עליי ולא מבינים בכלל מה זה. אומרים מדריך, עובד עם ילדים. לא מבינים את המשמעות של מה זה נקרא מאמן.

בכל מקום בעולם, בייחוד בעולם המודרני, כשאתה אומר מאמן, בארצות הברית זה קוצ' כמובן, הכבוד הזה שמקבל מאמן הוא בעצם גורם לו להמשיך להיות מאמן הרבה מאוד שנים. ואנחנו לא קרובים לזה במדינת ישראל. אין את ההבנה שמאמן בעצם הוא אמן. מאמן בעצם בתוך תוכו, בתוך המקצוע שלו, הוא מכיל הרבה מאוד מקצועות. הוא צריך להיות פסיכולוג, הוא צריך להיות האבא והאמא של הילדים, או של הנערים, או של הנערות. הוא לפעמים מסיע את הספורטאים ומחזיר אותם, במיוחד אם זה אימוני בוקר. הוא צריך להבין בתורת האימון, הוא צריך להיות פיזיולוג, צריך להבין באנטומיה, וכן הלאה וכן הלאה.

וכשאני אומר את המילה מאמן, הגיע הזמן שמדינת ישראל, במיוחד המשרדים שמקיפים את כל הנושא הזה של הספורט, יבינו שהנושא הזה שנקרא אימון הוא הרבה מעבר, אני לא מתבייש להגיד את זה, של מורה. וכשמורה נמצא בבית ספר אז יש לו תנאים סוציאליים, ויש לו קביעות, וכן הלאה וכן הלאה. ומאמן שנמצא בעבודה אין לו אפילו עשרה אחוז מזה. והדברים הרבה יותר חמורים בעולם הכדורגל והכדורסל. מאמן מתחיל לאמן, עשר דקות אחרי זה הוא לא יודע אם הוא ימשיך לאמן. הוא מפסיד שני משחקים וכבר זורקים אותו מהקבוצה. חותמים איתו על חוזה ומפרים את החוזה בלי שום פחד משלטונות החוק. וכן הלאה וכן הלאה. וכשאני מסתכל על מספר המאמנים שפוטרו השנה בליגת העל בכדורגל, אני רואה שזה קרוב לעשרה מאמנים בעונה אחת.

שלא לדבר על הליגה השנייה, שלא לדבר על הליגה השלישית, שבכלל שם מאמן זה דבר הכי פחות חשוב בקבוצה. שחקנים יותר חשובים, הפיזיותרפיסט יותר חשוב, המעסה יותר חשוב. אז חברים, מאמן זה מקצוע, זה מקצוע מכובד. זה מקצוע שהוא מכניס בתוכו גם את החינוך, וגם את הגוף של האדם, וגם את הפסיכולוגיה, ואנחנו היום נתחיל את הדיון ונדבר על הרבה מאוד נקודות בתהליך של מאמן. ובסוף הדיון יהיו מסקנות שיועברו למשרדים הנוגעים בדבר, ואנחנו נתחיל תהליך, שבסופו של התהליך אני רוצה בעצם להשיג שלוש נקודות: אחת – להעלות את האגו, את הדבר הזה שנקרא מאמן. שיבינו כולם שמאמן זה דבר מאוד מאוד חשוב. הדבר השני – זה לטפל בנושא של ההעסקה של המאמנים. והדבר השלישי זה לטפל בנושא של הידע, ההשתלמויות. הדבר הזה שנקרא להפוך את המאמן להרבה הרבה יותר טוב.

נמצא אתנו רועי ממשרד הספורט, שאמון על הנושא הזה של מאמנים. כל מי שרוצה לדבר יוכל לדבר. כמובן לומר לפני את השם, את התפקיד, יצטרפו אנשים בדרך, ואנחנו נצרף אותם לדיון הזה.

הצטרף אלינו חבר הכנסת ולדימיר בליאק, שבעצמו היה ספורטאי הרבה מאוד שנים. והוא מבין מה זה נושא המאמן. אני רוצה להתחיל עם רועי. אני נותן לך זמן חופשי לדבר, אני אעצור אותך באיזה שהוא שלב, כי אני רוצה גם אנשים אחרים . תדבר גם על הארבעה וחצי מיליון של הנושא של השתלמויות למאמנים, ותכניס את כל הדברים החדשים שרוצים להכניס שם במשרד, והכי חשוב בואו לא נבכה על העבר, נלך על העתיד. נראה מה אנחנו יכולים לעשות הרבה יותר טוב למען המאמנים, שזה בסוף למען הספורטאים.

שלום לכולם, שמי רועי ברקוביץ, אני מנהל האגף להכשרת מאמנים במשרד הספורט, במינהל הספורט. כמו שסיפרת על עצמך אז אני גם באתי מתחום האימון, ואימנתי בתחום הכדורסל הרבה שנים. ואני בתפקיד שמונה חודשים. החלפתי אישיות ידועה ורצינית ששמו שלמה סביאה שיצא לגמלאות.
ולמעשה נכנסתי לאגף מאמנים שעסוק למעשה בשתי זרועות מאוד חזקות וקשוחות, של רגולציה מצד אחד על כל העולם של הכשרות המאמנים, ומצד שני עוסק בפיתוח של מאמנים. ומעשה האגף שלי יחד, ובכלל במינהל הספורט הנושא של האימון בשנים האחרונות, ולראשונה אפשר לומר, תפס מקום מאוד מרכזי באסטרטגיה של המשרד. זה לצורך העניין זה לא היה. זה היה כל מיני הבלחות קטנות. אבל בתכנית האסטרטגית מעמד המאמן ופיתוח המאמנים הפך להיות אחד הדברים המרכזיים, אם לא המרכזי שבהם. וזו אמירה חשובה שצריך לומר, שברגע שזה הפך להיות בתחום האסטרטגי, אז גם תקציבים נכנסים לתוך העניין הזה, וגם מהלכים.

ואני רוצה לספר על שני מהלכים, אני לא רוצה לתת פה הרצאה, אבל בגדול שני המהלכים המרכזיים שאנחנו מובילים אותם היום, ואני אעדכן אתכם באיזה סטטוס הם נמצאים, אחד זה תכנית לשינוי חוק הספורט בעניין המאמנים. למעשה התכנית הזאת או החוק הזה עבר אישור של ועדת שרים לענייני חקיקה. הצעד הזה היה צעד מאוד משמעותי. כי עבדנו על זה הרבה זמן. קודמי בתפקיד עבד על החוק הזה קרוב לעשר שנים. והחוק שינה וריאציות. זו הצעה ממשלתית.

בגדול אני יכול להגיד לכם שהחוק הזה יש לו כמה בשורות מאוד מרכזיות, שבעיניי, ולא רק בעיניי, ישפיע מאוד על כל העולם של האימון, מעצם העובדה שבחוק יהיו ארבע דרגות, והיום יש רק שתי דרגות בחוק הספורט הקיים. וזה אומר שבגדול מאמן לא יעשה תעודה פעם אחת, ומאותו רגע הוא יוכל להישאר מאמן בלי שום התקדמות, כמו שזה נעשה באקדמיה, או במקומות אחרים. אלא הוא יצטרך להתקדם בדרגות על ידי אימון. אתם יודעים שלכל דרגת אימון יש גם את ההרשאות שלה. אז אם היום המדריך הוא עד גיל שש עשרה, ומאמן זה מגיל שש עשרה, פה במקרה הזה אנחנו באמת נראה איזה מהלך אחר, שעוד לא נסגר סופית, אבל זה הכל יהיה בחודשים הקרובים, לאחר שהחוק יעבור. ייקבעו תקנות, וייקבעו כל ענף וענף יקבע לכמה דרגות הוא הולך. אבל כל המהלך הזה ייצור מצב שמאמנים יעברו הכשרות ובאמת יעסקו בזה, יותר מאשר היום.

עוד דבר שקיים בחוק, זה הנושא הזה של חובת השתלמות.

רק צריך לציין שבכדורגל כבר העברנו תקנה, וכל הנושא של המאמנים והמדריכים זה לפי חוקים של FIFA.

ענף הכדורגל כמו שאתה אומר כבר עזב את חוק הספורט. היום ענף הכדורגל נמצא על פי הכשרות של WEFA. זה היה למעשה הוראה של הגוף העולמי להתאחדות הכדורגל. על כל פנים עוד דבר שיש בשורה בחוק זה הדבר הזה של השתלמויות חובה. גם המשרד יהיה רשאי אחת לשנה לעשות השתלמות חובה לכלל המאמנים, ואלה יהיו השתלמויות חובה. וגם האיגודים עצמם יוכלו לעשות השתלמות חובה, וליצור סיטואציה כזאת שמי שלא עובר את ההשתלמות לא יכול להמשיך ולהיות רשום באותו איגוד כמאמן. וזו בשורה מאוד חשובה ומרכזית. כי עדיין היום מאמן יכול לעבור קורס באיזה שהוא שלב בחייו, ומאותו רגע הוא למעשה יכול לאמן עד סוף ימיו בלי השתלמות אחת.

רועי, כל הדברים האלה כבר בפועל, כבר נעשים. חמש עשרה שעות השתלמות לכל מאמן, אחרת הוא לא מקבל את התעודה שלו.

זה קיים בהתאחדות הכדורגל. זה לא קיים בכל ענפי הספורט. זה קיים גם באיגוד הכדורסל, אבל אנחנו מנסים לייצר את זה בחוק עצמו. וזה נותן כוח לאיגודים, וגם למינהל הספורט.

דבר נוסף שהוא עוד בשורה בתוך חוק המאמנים זה נושא של בחינות חיצוניות, שייעשו בכל המוסדות שמכשירים את המאמנים. כיום, כמו שאתם יודעים, למעשה מי שהולך לקורס מאמנים או מדריכים הוא המוסד פרסם, המוסד מקבל, המוסד לוקח כסף, המוסד מכשיר, המוסד בוחן ונותן את ההסמכה. כמעט אפשר להגיד באופן מלא, מי שנרשם עובר את הקורס, וזה יוצר זילות בכל העולם הזה של ההכשרות שלנו. ואחד השינויים שהחוק יוביל זה באמת שכל הבחינות יהיו בחינות חיצוניות, שהאגף שלי אחראי עליהן, באמצעות חברה חיצונית, או בדרך אחרת שנקבע. וזה גם כן בשורה מאוד משמעותית. זה יעלה את הרמה, יחייב את המוסדות להעלות את רמת ההכשרה, וגם זה יכול להשפיע על עולם האימון. זה לגבי החוק.

דבר נוסף שאנחנו באמת בימים האחרונים סיימנו, עברנו הערות ציבור ופרסמנו, אנחנו באמת הולכים להעביר במבחן האיגודים והאגודות נושא של לגדל מאמנים. למעשה המדינה הולכת להשקיע מיליונים רבים בסיבסוד מאמנים האגודות. כאשר זה באמת מתיישב עם מה שסימון שואף אליו. וזה מהלך ראשון שהופך להיות, שיעבור להיות מהלך קבוע, שלמעשה כיום ברמה של משחקים בענפים הקבוצתיים, ברמה של פרפריה בלבד, ובענפים האישיים ברמה של כל הענפים האישיים, במבחן מסויים, אבל בדגש על פריפריה, ששים אחוז מהאגודות בפריפריה, אנחנו למעשה מסבסדים את שכרם של המאמנים. למעשה כל אגודה תצטרך אגודה גם בקבוצתי וגם באישי, כאלה שעמדו בתבחינים, יצטרכו להראות שיש להם מאמן אחד לפחות שמרוויח מעל שכר הממוצע במשק ומעלה. עוד מאמן נוסף חמישים אחוז מהשכר הממוצע במשק, ועוד איש מעטפת, ובזה אנחנו תומכים. ושכל המאמנים האלה, שלושת הפונקציות האלה הם מקבלים משכורת של שנים עשר חודשים. אתם יודעים שהיום זה לא קיים בכל הענפים ובכל האגודות, בקטע הזה זה באמת יוצר איזה שהוא מהפך.

כמה כסף צבוע לזה?

לשנה הזאת שישה עשר מיליון שקל. כאשר הבשורה הנוספת של המהלך הזה זה שהאיגודים ישלחו מנטורים מטעמם לכל האגודות הנתמכות, והמנטורים האלה גם מסובסדים על ידי המדינה. זאת אומרת שבשניים וחצי מיליון שקל לשנה הראשונה, זאת אומרת שיש לנו פה מהלך. דרך אגב העולם של המנטורים זה דבר שאנחנו רוצים להטמיע אותו בספורט הישראלי. מנטורים, מאחורי כל מאמן מצליח יש איזה שהוא מנטור שמלווה אותו. מנטור זה אדם מקצועי, שבעיקר בא ליצור איזה שהוא מהלך מקצועי איתך. להביא מהידע שלו אליך. אני בטוח שניסים בכר, שמכבד אותנו בנוכחותו, שהיה מאמן בכיר בכדורגל הישראלי, הוא עצמו שימש מנטור לא מעט של מאמנים צעירים. ולמעשה ככל שנכניס ידע, ולא נבזבז ידע של אנשים שעשו את זה בספורט, אלא נשלב אותם שילוו מאמנים צעירים, כי גם מאמנים צעירים צריכים בתחילת דרכם מנטורים. גם על זה אנחנו עובדים באגף.

אז שניים וחצי מיליון שקל זה לאיגודים?

זה מבחן תמיכה. קודם כל לשאלתך, כן, הכסף הזה יעבור לאיגודים. כדי לממן את שכרם של המנטורים. אנחנו בתקווה, לפחות גם השר וגם המנכ"ל רוצים שנתחיל את זה ממש ביולי-אוגוסט הקרוב. אם אני חוזר למה ששאל נסים, יש מבחן תמיכה, שאני לא אפרוש אותו בפניכם כרגע, שהוא גם נגזרת של התקציב שהתקבל, אנחנו מדברים על ספורט קבוצתי, כאמור בפריפריה, ששם ייכנסו אגודות בענפים שיש להם שש קבוצות ויותר, אגודות שיש להן שש קבוצות ויותר, שזה הבסיס של העניין הזה. יש לזה כל מיני מקדמים, או תוספות, שרצינו לקדם ספורט נשים אז בנשים אגודות נשים ייכנסו עם ארבע קבוצות ויותר. ורצינו להכניס גם ענפים מועדפים. עשינו מבחן תמיכה, שהוצג בהערות הציבור. בספורט הנשי נקבע שענפים שהשיגו שלושת אלפים חמש מאות נקודות ומעלה בשנת ההערכה, ולכן נכנסו שלושה עשר איגודים, כשישים אגודות, אנחנו עדיין עכשיו בסיכום סופי של העניין הזה, אחרי הערות הציבור. וגם בתחום הקבוצתי נכנסו שמונים וחמש אגודות, שזה המון, לשנה ראשונה. ואנחנו בשאיפה שכל שנה להגדיל את התקציב בעשרים וחמישה אחוזים, משהו כזה. סימון בטח יעזור לנו, בתקווה.

אני רוצה לסכם, בהמשך למה שנאמר, אלה לא התכניות היחידות שיש לנו באגף. יושב פה ד"ר אורי שפר, אנחנו מנסים עכשיו לקדם ביחד תכנית לשלוח מאמנים ללימודים מרחוק אמנם, לתואר שני. יש לנו תכניות רבות לקחת ספורטאים מצטיינים ולהפוך אותם למאמנים בתהליך מקוצר, ולהשתמש ולשמר את הידע שלהם. יש לנו תכנית למאמנים מצטיינים, פודיום, שרצה, מחזור שלישי, שאנחנו גאים שתשעה עשר מאמנים שהיו בטוקיו, השתתפו בתכנית הפודיום, גם מאיגוד השחייה, אהוד השתתף בתכנית הפודיום.

ולסיום אני אומר ככה, מעבר למה שאמרת סימון, מבינים כולנו שלמאמן, ככל שהידע באימון יהיה גבוה יותר, ככה ההישגים של מדינת ישראל, שחפצה בהישגים, שיוצרים גאווה לאומית, וכל הישג, בין אם זה הישג קטן, ברמה לאומית, אירופאית, ובין אם זה הישג גדול, המדינה צריכה את זה, למורל הלאומי. זה משפיע. אנחנו יודעים שזה דבר שאנחנו צריכים לתמוך בו. איפה שיש לנו ידע מקצועי, אם זה בהתעמלות של הבנים כיום, אם זה בהתעמלות אומנותית, אם זה בטקוואנדו, אם זה בשחיה, בעיקר בענפים האישיים לצערי, אבל אנחנו רואים שיש יותר ויותר הישגים, הרבה יותר ממה שהיה פעם, הכל אודות למעטפת שלמה, ובראש המעטפת יושב מאמן, שמוביל את העניין הזה.

מאמן יש לו ערך מוסף לא רק בתחום הזה המקצועי, גם בתחום החינוכי. המאמן שפוגש את הילדים בגיל הצעיר הוא דמות חינוכית, משפיעה, ליצור חברה ואזרחים יותר טובים. לכן אני מכבד ומאוד שמח על הוועדה הזאת, ובאמת מקווה שהיא תביא לתוצאות.

תן לי את התשובות אחר כך, אם אתה צריך להתייעץ תתייעץ. כי בסוף הדיון הזה אני רוצה נקודות זמן. אני רוצה לדעת מתי התכנית של השישה עשר מיליון שקל יוצאת לפועל, מתי השניים וחצי יוצאת לפועל. מתי הארבעה מיליון שקל, שאתה יודע שאני צבעתי אותם, אישית יוצאת לפועל.

באמת בתמיכה משמעותית של חבר הכנסת דוידסון, שאת הכספים הקואליציוניים שלו העביר למעשה לאגף שלי, קצת התעכבנו, בגלל כל מיני דברים שקשורים להתארגנות. אבל אנחנו בונים, לפחות בישיבה שהיתה עם רז פרוייליך, המנכ"ל של המשרד, יחד עם מנכ"ל וינגייט שי אברהמי, לפני חמישה ימים. אנחנו מריצים את התכנית, אנחנו מדברים על ארבע רצועות, שלמעשה ארבעה וחצי מיליון שקל, בשנתיים, יוקצו לשלוח מאמנים לחו"ל, להשתלמויות. ארבע הרצועות הן כאלה: רוב התקציב הולך לכיוון של איגוד, שייקח נבחרת של מאמנים להשתלמות, ויוציא אותם לחו"ל. בעיקר לענפים הקטנים מאמנים באופן פרטי יוכלו להגיש בקשה בקול הקורא לצאת לחו"ל. וגם הקצבנו תקציב להביא מאמנים לארץ, גם להשתלמות, לאיגודים שיצאו, וגם להביא מאמנים בארץ, יועצים ברמה עולמית, להגיע ללוות מאמנים באיגודים מסויימים בהחלטה של שלושת גופי הרוחב, כדי באמת לקחת ענף ולקדם אותו. למשל, סתם כדוגמא, האיגוד הפרא-אולימפי מאוד רוצה לקדם את האתלטיקה בתחום הפרא-אולימפי. אז יש יתכנו שיביאו איזה מומחה בעל שם בתחום האתלטיקה כדי להכשיר את המאמנים שלו, ולהכשיר מאמנים. כי אתם יודעים שהיום אין קורסים ייעודיים לפרה-אולימפי. ואנחנו מדברים פה על תוך שלושה שבועות להוציא את הקול הקורא. אנחנו מאוד לוחצים על הסיפור הזה.

לגבי תכנית המאמנים, כמו שאמרתי, סימון, הנושא הזה לא רק בידינו, זה גם בצד של משרד המשפטים. השאיפה של משרד הספורט להוציא את התכנית התמיכה למאמנים באגודות, יולי-אוגוסט, זו התכנית שלנו. זה צריך לעבור את ההסכמה של משרד המשפטים.

הצטרף אלינו גם חבר הכנסת משה טור-פז, בוקר טוב. אנחנו נחזור אליך רועי, כי יהיו לי עוד שאלות. אני רוצה לעבור לניסים בכר, אחד המאמנים הבולטים במדינת ישראל בענף הכדורגל.

בוקר טוב, אני קודם כל רוצה להודות לך על המלים שאמרת. לקחתי את הנייר ושמתי בצד. עברת על כל הנקודות הכי חשובות.

אתה יודע, כל מאמן יש לו צלקות בגוף.

אמרת שנהנית, אני ככה אומר, אם נהנית אז כל הכבוד לך. כי בדרך כלל זה ייסורים. ייסורים גדולים. היום בכלל קשה לי להאמין שמאמנים יכולים לעבוד. זה משהו לא נורמלי. עוד בזמנים שלנו נתנו קצת כבוד למאמן. היום אי אפשר להחזיק מעמד. ממש אי אפשר להחזיק מעמד. דיברת על פיטורי מאמנים, זה בסדר. כל מי שלא טוב לו, יכול ללכת. או שהאגודה לא רוצה אותו. על זה אין ויכוח. אני לא מדבר איתך על שתי הליגות המקצועניות. הן בסדר. יש מי ששומר עליהן, יש בקרה לתקציבים, אין מה לדאוג להן.
אני באתי פה היום לדבר על המאמנים במחלקות הנוער. אלה המאמנים שמתעללים בהם. גם בליגות ג', וד', ששם בכלל אני לא יודע אם נוכל לעזור להם אי פעם, כי פשוט אי אפשר לעזור. אבל אם אנחנו מדברים על מחלקות נוער, ודיברת מה זה מאמן, זה אישיות הכי חשובה של הילד. אני אומר לכם, יותר מההורה. יותר מהמורה. הילד, בשבילו לבוא לאימון זה דבר קדוש. המאמן אמר, לא יעזור שום דבר להורה, ולא למורה, זהו, המאמן אמר.

ניסים, כמה מרוויח היום בממוצע בענף הכדורגל מאמן שמאמן ילדים?

אז אני אלך איתך לפריפריות, אני לא אלך איתך למכבי תל אביב או מכבי חיפה. ההתעללות הזו, בסביבות בין אלף חמש מאות לארבעת אלפים במצב הכי טוב שיש. וזה על חשבונית. זה לא על שום תלוש משכורת. זאת אומרת אתה תשבור את הראש עם מס הכנסה, תעשה תאומים, בסוף לא יישאר לך כלום. ואתה עובד שלושה ארבעה ימים בשבוע, ושבת, מהבוקר עד הצהריים או אחרי הצהריים. אתה נותן זמן יותר לילדים מאשר למשפחה שלך.

והמועדונים האלה, בפריפריה, קשה מאוד לעבוד. כי הילדים הטובים הולכים לאגודות הגדולות, ואתה צריך לעבוד באמת עם ילדים מאוד בינוניים, ולהפוך אותם ליותר טובים. והכי גרוע זה ההתנגשות עם ההורים. הרי כל ילד זה עולם ומלואו. ויש לך עשרים וחמישה ילדים בקבוצה. עשרים וחמש משפחות רודפות אותך. אם לא נתת מספיק לילד, ואם הילד הזה לא התאמן טוב. ואם הילד בא בוכה הביתה, אוי ואבוי, שאבא רואה את הילד בוכה, המאמן אמר לי ככה וככה, ותיכף הוא רץ למאמן, ולמנהל המקצועי, וכבר יש לו אופוזיציה שהוא בסוף יצטרך ללכת הביתה. חיים מאוד קשים ואכזריים.

אבל יחד עם זאת זה דבר גדול. כי כל ילד, גם אם הוא לא ייצא שחקן, הוא בא בגיל שמונה למועדון, ועוזב בגיל שמונה עשרה, הוא יהיה חייל מצויין. עם כושר גופני, הוא יהיה בנאדם עם משמעת, עם כל הדברים.

הוא יהיה אזרח טוב למדינת ישראל.

בדיוק. במיוחד היום, כשאנחנו רואים מה קורה עם הצעירים, ואני תמיד ממליץ להורים, גם אם הוא לא כל כך טוב תשאיר אותו במחלקה, תן לו להתאמן שלוש פעמים בשבוע, שיהיה לו כושר גופני טוב, והוא יהיה בנאדם. יש לו זמנים, יש לו משמעת, יש לו את כל הדברים שבנאדם צריך.

ולכן המאמנים האלה כל כך חשובים לנו. ואנחנו רואים מה מתעללים בהם. אנחנו באיגוד כבר שש שנים, ואנחנו קודם כל עושים הכל כדי לעזור להם. לכל מאמן כזה אנחנו מצמידים עורך דין.

ניסים, יש לי שאלה, מהניסיון שלך, מאיפה החוצפה, באמת החוצפה הזאת של בעלי הקבוצות, ומנהלי האגודות, אני מדבר על עולם הכדורגל עכשיו, לזלזל כל כך בנושא המאמן? מאיפה יש להם את החוצפה הזאת לא להתייחס אליהם, לזרוק אותם מתי שבא להם, לא לתת להם את הכבוד שמגיע להם. הם לא מבינים את המשמעות של המנהל? הם לא מבינים שבלי המאמן אין ספורט? לא יהיה לעולם כדורגלן בלי מאמן?

סימון, הכל זה שאלה של כסף. המועדונים בפריפריות אין להם כסף. אתה יודע כמה ילד משלם בממוצע? ארבעת אלפים שקל לשנה הורים משלמים על ילד. וזה עולה לו יותר בסוף. הוא צריך לחדש לו כדורים ונעליים והכל. הכסף הזה מחזיק את המועדון. אין להם כסף נוסף לפריפריות. מזה הם מחלקים למאמנים. בשביל זה הם מתנהגים לא יפה. כי אין להם כסף.

נמצא פה גם נציג האוצר במשרד הספורט. יואב הכט, שלום, בוקר טוב. הדיון הזה הוא, יהיו עוד דיונים בנושא הזה, אבל מבחינה תקציבית מה שעכשיו אומר ניסים בכר הוא דבר מאוד מאוד חשוב. למה, כי בסוף בגלל שלא מגיעים תקציבים לאותן אגודות בפריפריה, אותן אגודות קטנות, אז המאמן מרוויח מעט מאוד. ואז מה זה יוצר, זה יוצר גלגל שהוא צריך לעבוד בעוד עבודה, ועוד עבודה, ובסוף המקצוע שנקרא מאמן הופך להיות משהו נישתי בצד, ואין לו כוח לזה ואין לו זמן לזה. ובסוף זה משפיע גם על הילדים.

איפה אנחנו רואים מבחינה תקציבית נגיעה בנושא הזה של מאמנים, דווקא בקבוצות של הפריפריה, במקומות היותר חלשים?

בוקר טוב, יואב הכט, אגף תקציבים משרד האוצר. אני יכול להתייחס בעיקר לחלוקה של הדברים מבחינת תקציב מלמעלה. בנוגע לאיך הסכומים יתחלקו בין אגודות שונות, איזה פעילות זה יתמרץ, אני חושב שזה שאלות שיותר נכון להפנות למי שכותב את מבחן התמיכה. אבל אני חושב שכן חשוב מאוד להגיד, משרד התרבות והספורט גיבש תכנית אסטרטגית, במהלך כל שנת 2020 עבד עליה בשקדנות, בזמן שהיה קשה לקדם דברים בממשלה. מצא איך כן לקדם את המשרד. ב-2021 כשהלכנו לתקציב חדש, הוא הגיש את התכנית הזאת, ודרש, וגם קיבל, סכומים מאוד משמעותיים בשביל לתקצב את התכנית. לא קיבל את כל מה שהוא רצה, כמובן, כי כל משרדי הממשלה דורשים, וכולם היו צריכים לקבל אחרי שנה שהיתה רזה. שנת 2020.

משרד התרבות והספורט בחר לתעדף בראש סדר העדיפויות את נושא המאמנים, כחלק מהתכנית האסטרטגית שלו. אני חושב שרועי יכול להעיד על זה. והוא יקבל תוספת, יקצה מתוך הסכום שהוא יקבל לתכנית אסטרטגית כמה עשרות מיליונים עבור הנושא של המאמנים. חלק מזה יהיה רצועות של מבחני תמיכה קיימים של תמיכה באגודות, ואני מניח שזה הפתרון של משרד הבריאות והספורט עבור הנושא שמר בכר מעלה. חלק מזה יהיה ברצועות אחרות, במבחני תמיכה נפרדים, שמיועדים ספציפית לנושא המאמנים, אני חושב שרועי הזכיר חלק.

צריך לציין שלצד הניקוד הגובר של המשרד בנושא המאמנים, יש גם הכרה ציבורית בנושא. אני חושב שחבר הכנסת דוידסון גם מוביל את הדעת בהקשר הזה, וגם מייצג את הפעלתנות, ומוביל להכרה יותר גבוהה בקרב הציבור. ולראייה באמת הסכום שהוא ייעד בנושא של המאמנים בסך חמישה מיליון ₪, על פני השנים 2021 ו-2022, שזו תוספת משמעותית ביחס למה שהיה בעבר עבור הנושא. אז אני חושב שאם מסתכלים מלמעלה, תקציב משרד הבריאות והספורט, רואים שזה בהחלט מהנושאים שלא רק מגדילים את התקציב שלהם, אלא מגדילים את הנתח של התקציב מתוך סך התקציב של המשרד. וזה בהחלט מעד על זה שסדר העדיפויות של המשרד מוכוון מאוד לנושא המאמנים.

יש לי שאלה, נושא של חלוקת הכספים, התמיכות, לאגודות, איגודים, לענפים מועדפים, לתקציבים אולימפיים, כל הנושא הזה הוא תקוע היום. אנחנו לא מצליחים לשחרר את הכספים. ויש אגודות שממש נמצאות על סף קריסה. וגם איגודים כבר הגיעו למצב קריסה. אתה יכול לתת לנו איזה שהוא מידע מתי ההמשך של העברת הכספים יהיה?

אני לא יודע לתת את המידע כמפורט, בגלל שזה לא נושא אוצרי, כמו שזה נושא של מועדים ומוכנות ובשלות של מבחני התמיכה. להבנתי מבחני התמיכה, אלו שכתובים נתונים להערות ציבור, וחלק מהערות ציבור התקבלו, ונמצאים בתיקון. אלה שעוד לא כתובים נמצאים בכתיבה. אני יודע שהמשרד עובד על זה מאוד מאוד קשה.

לגבי הנושא של האגודות, שיש להן גם קשיים ספציפיים, משרד התרבות והספורט עובד על הצעת חוק, שתשנה לטובה את האופן שבו יועברו כספים לאגודות, במיוחד נוכח העובדה שבסוף שנת 2022 יהיה שינוי שמתחייב לפי החוק, שלפיו הטוטו כבר לא יהיה חלק בהעברת הכספים, וזה מקשה על חלק מהעבודות. אנחנו בתאום עם המשרד בנושא הזה. ולהבנתי הנושא יקודם מאוד מאוד בקרוב.

זאת אומרת הטוטו יתנו לו עוד המשך של מספר שנים להעביר את הכסף.

משרד האוצר, ואני רוצה לומר שיש כאן לא רק את אגף תקציבים שמעורב, אלא גם את אגף החשב הכללי, ובהעדר נציג חשוב לי להגיד גם את עמדתם, יש נהלים רוחביים לגבי תמיכה בגופים, שמקבלים תקציב מהמדינה. אני חושב שמאוד מאוד חשוב להקפיד על הכללים האלה כמה שניתן, ואגף החשב הכללי עושה את זה בצורה טובה. יחד עם זאת, גם משרד האוצר, גם החשב הכללי, גם אגף התקציבים, מכירים בקושי המיוחד שהחוק הקיים מטיל על אגודות קטנות.

אתה מדבר על נוהל האוצר.

נכון. אנחנו בוחנים דרכים לתקן את זה, בצורה לפחות זמנית, עבור האגודות הקטנות ביותר, ואם יימצא פתרון שהוא טוב, ואפשר להחיל אותו באופן קבוע, אז הוא יוחל באופן קבוע.

דרך המרכזים אני מבין, נכון?

אני חושב שזה עדיין נמצא בשלבי תכתובת. אני מעדיף לא להתייחס לזה בוועדה.

תודה רבה. אני מעביר את רשות הדיבור לחבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה.

תודה רבה.

רק אני אגיד לפני שהוא מדבר שהוא בורג מרכזי מאוד בוועדת הכספים, הוא נציג הקואליציה בוועדת הכספים, והוא אוהד גדול מאוד של הספורט הישראלי, והוא עוזר לי ולספורט הישראלי המון בוועדת כספים. ולקראת התקציב החדש הוא יהיה בורג מאוד מאוד חשוב לעולם הספורט.

תודה רבה, אנחנו כולנו כאן ברגים קטנים במערכת הגדולה הזאת. אז מה שרציתי לומר שיום שני שמונה וחצי זו לא שעה שגרתית בכנסת. בדרך כלל לא אוהבים להגיע כל כך מוקדם. אבל עצם העובדה שהדיון הזה מתקיים בשעה כזאת, ביום שני, מבחינתי זה גם הסימן לשינוי. לשינוי ביחס לספורט הישראלי בכנסת הזאת. וזה הרבה בזכותך, השינוי הזה שאתה מוביל.

אני לא הייתי מאמן, אבל הייתי ספורטאי מקצועי במשך שתים עשרה, שלוש עשרה שנה, מגיל אחת עשרה, שש פעמים בשבוע, לפעמים שני אימונים ביום. ואני מסכים עם ניסים שהוא בעצמו אגדה, שתפקיד המאמן בהתפתחות הילד הוא מאוד משמעותי. אין ספק שבכל השנים האלה, של הקריירה, ביליתי עם המאמן שלי הרבה יותר זמן מאשר עם ההורים שלי. בכלל לא באותה סקאלה.

טוב שאנחנו מקיימים את הדיון הזה, בכלל אם אנחנו מדברים על שינוי יחס של המדינה ביחס לספורט, אז בעיניי המתקנים והמאמנים זה שני נדבכים שאנחנו צריכים לשנות כדי באמת לקוות שהמצב פה ישתנה לטובה בשנים הקרובות.

וכמו שסימון אמר, אני מרכז הקואליציה בוועדת הכספים, ועוד מעט התקציב לשנה הבאה מגיע לאישור הממשלה, ולאחר מכן מגיע לכנסת, להכנה לקריאה שניה ושלישית ולאישור הסופי. אנחנו מדברים המון על שינוי גם בתקציב, בכל הנושא של הספורט. בכל ההיבטים. וזה הזמן שלנו באמת להוכיח שאנחנו לא רק מדברים אלא גם עושים, ואין ספק שאנחנו, גם אני וגם חבריי בוועדת הכספים, וגם סימון, אנחנו נתכנס יחד כדי להביא את השינוי כבר בתקציב הקרוב. תודה רבה.

תודה רבה.

לא אמרת באיזה ענף עסקת.

הייתי רץ ארבע מאות-שמונה מאות.

נינ אנחנו יכולים להיות אופטימיים בקשר לתקציב?

יש פה אנשים שכבר חודש וחצי חגגו שער שהם עדיין לא הבקיעו. אז שקודם עברו את החצי.

לפני שנעבור לד"ר שפר, חבר הכנסת משה טור-פז בבקשה.

שלום בוקר טוב, גם אני התייצבתי בשעה זו אחרי אימון בוקר, כדי באמת לדבר על המקום של הספורט בחיים שלנו. וקודם כל תודה לך חבר הכנסת דוידסון על כך שאתה מופע של אדם אחד פה בין מאה עשרים חברי כנסת, אבל מופע מאוד מאוד חשוב. אתה גם מוביל אותנו, שאר חברי הכנסת, לשידרוג ומתן מקום משמעותי ביותר לנושא הספורט בישראל, כולל ההיבטים התקציביים שאנחנו צריכים לבטא את זה.

אני חושש שהעובדה שאתה עוסק כל כך הרבה בנושא המאמן נובעת לעתים בעיניי מחוסר הבנה של הציבור כמה המאמן הוא לא השחקן השנים עשר, במקרה של כדורגל, או בכל דוגמא אחרת, אלא הוא הרבה יותר מזה. וכמה לפעמים הכי קל לפטר את המאמן, כי זה הצעד הקל לביצוע, אבל הוא לא מבטא שום דבר מכמה מאמן טוב הוא בעצם המפתח של קבוצה, או של ילד שמתאמן.

ואני רוצה לומר שמאמן לילד הוא בעצם כמו מחנך לילד. הוא באמת הדמות החינוכית. ונתקלתי באין סוף דוגמאות. אני בכל זאת אביא אחת. כמנהל בית ספר היה לי תלמיד, שבואו נגיד איבדנו את זה איתו. היו יותר מאחד, כמה מהם מסתובבים פה בכנסת, עובדים פה, הצליחו אחר כך. ואחד מהם, מה שהציל אותו זה מאמן לאומנויות לחימה, שפשוט לקח אותו כפרוייקט, והוא היה המקום היחיד בשבוע, לא ההורים שלו ולא המחנכים שלו ולא אף אחד, שידע לעבוד איתו. והילד הזה הגיע לגדולות בזכות מאמן אחד, שעשה איתו עבודה חינוכית. ויש אלפי כאלה. ולכן אני חושב שמעמד המאמן בישראל הוא אינטרס ראשון, ולכן טוב שוועדת החינוך עוסקת בו, כי הוא באמת מקביל בדיוק לנושא המחנך, שאנחנו עוסקים גם במעמד שלו בוועדה הזו. ואני מברך אותך חברי חבר הכנסת דוידסון, ומקווה שאנחנו נצליח, באמצעות המהלכים שאתה מוביל, לקדם ולשדרג גם בתקציב הקרוב, וגם בכלל.

תודה רבה קינלי, אני ממש מעריך ומודה. הצטרף אלינו פרופ' יוסי שיין, חבר הכנסת, שגם הוא היה ספורטאי בעבר.

אנחנו בהחלט גם בביקור שלנו בוינגייט, וגם בדיונים שלנו, ברור לנו שיש אינסטנסיות מאוד חשובות בתוך המערכת הזאת שצריכים לקבל את ההכרה וצריכים לקבל את הגושפנקא המקצועית בתוך המערכות האלה. ועל זה דיברנו גם במכון וינגייט. ואנחנו חושבים באמת שצריך להעלות את קרנם, וכל המלים היפות, וצריך לגשת לעבודה .לכן אני לא רוצה להרבות פה במלים, ופשוט להצטרף לידידי חבר הכנסת קינלי ובאמת לברך אותך, סימון, להמשיך את העבודה הזאת.

תודה רבה. בעקבות הסיור בוינגייט אני רוצה לבשר לכולם שפעם ראשונה, במדינת ישראל, יהיה תואר שני באימון. זה באמת דבר שלא חשבתי שזה יקרה במדינת ישראל, רק להגיד לכם שאנחנו אחת המדינות הבודדות, ויודע את זה אורי, שאין תואר באימון.

אני בא מהאקדמיה, אחרי ארבעה עשורים באקדמיה, הרדיפה האין סופית של הספורט אחרי הקרדיטציה האקדמית, אני חושב היא בעוכריהם של אנשי הספורט. הקרדיטציה האקדמית היא לא נותנת להם לפעמים מאומה, אלא סתם תעודה, ומורידה אותם ברמה. אמרתי את זה גם בוינגייט. למשל העובדה שמכון וינגייט צריך לרדוף אחרי BA כל הזמן, ועכשיו הוא התחבר עם מכללת לוינסקי. זה לא אומר שזה מעלה אותם בדרגה. זה אומר שהם הולכים הצידה ולא למעלה. למה, כי יש איזו תפיסת עולם, אני ישבתי בות"ת, בוועדה לתכנון ותיקצוב של ההשכלה הגבוהה, שלכאורה קיבלת תואר BA, אתה במצב טוב.

אבל אנחנו יודעים, שכל מכללות המורים, לרבות וינגייט, באותו מידרוג של ההשכלה הגבוהה, הן במקום הנמוך ביותר. למה, כי מדעים באים ראשונים, וכל מי שעוסק בחינוך בא אחרון. החינוך הכי למטה. ולכן זה לא נותן לך כלום. ולכן הדברים האלה הם חלק מתוך איזה רצון של לצאת עם תעודה. ואני אומר צריך לתת הכרה שהיא תהיה ברמה של תעודה בחברה. לא כל דבר חייב להיות אקדמאי. המונח אקדמאי הפך בישראל להיות איזה מונח שרק הוא נותן לך את הגושפנקא. הגושפנקא לא חייבת להיות אקדמאית. הרבה אנשים עושים דברים יוצאים מן הכלל גם אם אין להם תואר אקדמי. גם לביל גייטס לא היה תואר אקדמי. והוא הגיע רחוק מאוד. עכשיו לא כולם ביל גייטס, אבל הרבה אנשים יכולים להגיע רחוק מאוד, מקורסים, מדברים אחרים. כולל בצבא. אנשים שעברו מטה-מורפוזות עצומות בצבא. ועברו קורסים מאוד חשובים בצבא. וזה לא אומר שהם חייבים את התואר. והם יכולים להנהיג תחומים שונים.

לכן אני אומר שכל הרדיפה הזאת, הן באימון, דווקא מפחיתה בערך האימון. כי מה זה MA באימון? BA אתם יודעים מה ראשי התיבות של BA בישראל – בלי אנגלית. MA – מעט אנגלית. זה הפך לחינטרוש, סליחה על הביטוי. לכן אני לא מתלהב מזה שיש MA באימון, כמו שידידי סימון. זה כאלה שמחוץ לאקדמיה שחושבים "קיבלתי גושפנקא אקדמית". אז אני לא רוצה לשפוך מים צוננים על התזה הזאת, אלא לשפוך קרח. ולומר תרגיעו את הדבר של האקדמיה, ותעברו באמת להישגיות הזאת, שאנשים מקצוענים. מקצוענות זה דבר שבעצמו דרושה לו הכרה.

אז לא חייבים להסכים על כל דבר, אבל אני חושב שזה שיהיה במדינת ישראל תואר שני באימון זה דבר נהדר. אני חושב שמאמן יכול גם להיות איש אקדמיה.

אני לא אומר שלא.

זה לרכוש הרבה מאוד ידע, ולהשתפר. ד"ר אורי שפר, מאמני בנבחרת הנוער לפני ארבעים שנה, בבקשה.

תודה רבה. אני מברך אותך על הדיון הזה. אני גם רוצה לברך אותך על כל מה שעשית מאז שאתה חבר כנסת. אני בקשר איתך, ואני רואה מה אתה עושה. יישר כוח ענק.

אני גם רוצה לברך את משרד הספורט, ואת רועי שנכנס לתפקיד לא מכבר, ומרגישים שינוי. אני חושב שהתכנית שאתם הכנתם היא ראוייה. ואני מאוד מקווה שנוכל למדוד אתכם ביישום שלה. כי שם המבחן. לא בתכנית.

אני רוצה להתחיל, וכאן אני אסתור את מה שאמר חבר הכנסת פרופ' יוסי שיין, אני אנסה לחלוק וגם לסתור. אני חושב שכל תחום דיסציפלינרי לא יכול להתקדם אם אין לו מחקר. ומחקר הוא באקדמיה. וזה ההתחלה, וזה כמעט הסוף של כל נושא. כולל האימון. בישראל לא נערך מחקר אחד בארבעים שנה האחרונות בתחום האימון. אם לא יודעים מה המצב, איך יודעים לאן להוביל. מישהו יכול להגיד לי כמה נשים עוסקות בספורט בישראל? כמה נשים הן מאמנות בישראל? לכמה מאמנים יש ותק כזה או אחר באימון? כמה מאמנים מאמנים ילדים, כמה מהם מאמנים מבוגרים, כמה בספורט תחרותי, כמה בספורט עממי?

אני שמח שהצלחתי להוביל סקר שבו השתתפו ארבע מאות ושישה עשר מאמנים ומאמנות. ואני מודה בהזדמנות הזאת למשרד הספורט, ולכל חבריי שסייעו, באיגודים, בהתאחדויות, בוועד האולימפי, פרה-אולימפי, איילת, איגוד מחלקות הספורט ברשויות. לצערי ענף הכדורגל החליט שלא להשתתף בסקר הזה. אני מאחל לו שיעשה סקר בקרוב ויצרף לסקר הזה. ואנחנו נביא ממצאים שיאפשר לו להבין את מצב האימון בישראל נכון להיום.

אגב, רק בעקבות הקורונה עשרים אחוז פחות ילדים משתתפים וחזרו לפעילות. לפי דיווחי המאמנים. כך שאם אני היום יש לי את הזכות לעמוד בראש המועצה הבינלאומית למדעי הספורט והחינוך הגופני, והמחקר האחרון שעשינו עוסק במדיניות עובדות, ידע בתחום האימון, ומי השתתף בסקר הזה, זה סקר שמומן על ידי האיחוד האירופאי, הוועד הספורטיבי הסיני, איגוד הספורטאים האירופאי, הקרן לספורט של אסטוניה, בית הספר הגבוה לספורט בקלן, המועצה הבינלאומית למצויינות באימון, המועצה הבינלאומית למדעי הספורט, ספורט אירלנד, והפדרציה של הספורט בשוויץ. אנחנו נפרסם את הממצאים של המחקר הזה בעוד כשלושה שבועות. משרד הספורט חבר במועצה הבינלאומית למדעי הספורט, יקבל את כל הנתונים. ושם למעשה אנחנו ממליצים לממשלות באיזו מדיניות ראוי ונכון לנהוג בתחום האימון.

ממשלת ישראל, למיטב ידיעתי, גם בתקופה שכיהנתי כראש מינהל הספורט במשרד, לא קיימה דיון אחד בתחום של האימון והמאמנים. היא חייבת לשים את זה על האג'נדה שלה. אם רוצים מדינה עם פחות אלימות, זה ספורט. אם רוצים מדינה עם יותר תרבות – זה ספורט. אם רוצים אנשים יותר בריאים – זה ספורט. העלות של המחלות כגון סכרת, לחץ דם וכיוצא באלה, על משלם המסים במדינת ישראל מוערכת היום בין ארבעה לשישה מיליארד שקל בשנה. אחוז הילדים שהם במשקל יתר במדינת ישראל עבר את השלושים אחוז. שנים עשר אחוז מהילדים במדינת ישראל בלבד עוסקים בפעילות גופנית על פי ההמלצות של משרד הבריאות בישראל, המלצות משרד הבריאות הבינלאומי וארגון הבריאות הבינלאומי ומשרד הספורט. בקרב ילדים דתיים, בקרב ילדים מהמגזר הערבי, המספרים האלה עוד נמוכים יותר.
מה זה לעשות פעילות לפי המלצה – שעה ביום, מגיל הגן עד סוף כיתה יב'.

חברים, כשהכסף בספורט הוא מאוד נמוך, אלה התוצאות. שלא נתפלא. אתם יודעים, נכון לעכשיו המצב הוא שישראל היא עם מספר הספורטאים הרשומים הנמוך ביותר בעולם המערבי. לשם המחשה, בישראל, רועי תקן אותי אם אני טועה, יש בין מאה שלושים למאה ארבעים אלף ספורטאים רשומים. מתוך זה חמישים אחוז זה כדורגל וכדורסל. מה נשאר לנו בתוך שישים וחמישה ענפי ספורט? ספורטאים בודדים. ועל כן כל איגוד, גם אם יקבל כספים, לא יכול לעשות עם זה שום דבר, כי הוא לא יודע לארגן את המאמנים שלו, המעטים שישנם, כי אין לו אנשי כוח אדם לזה, ואין לו ידע בתחום הזה.

ולכן מצאתי לנכון להקים את איגוד המאמנים הישראלי. שמייצג את כל ענפי הספורט. אני שמח מאוד שארגון מאמני ומאמנות הכדורסל, שסובל נורא מאיגוד הכדורסל על כל מה שמעוללים לו, כי הוא מנסה לקדם את המאמנים, וצריך פעם לקיים דיון, סימון, אני מקווה מאוד אולי פה, עם איגוד הכדורסל, מה יש להם נגד איגוד מאמני ומאמנות הכדורסל. אנשים שעובדים עשרים וארבע-שבע, עבור המאמנות והמאמנים. ומדוע ההתאחדות לכדורגל בישראל לא מבינה שכשאיגוד מאמני הכדורגל יושב בתוכה זה ניגוד עניינים מוחלט. זה כאילו שבתי המשפט יעסיקו את עורכי הדין. או שלא תהיה הסתדרות רפואית והרופאים יהיו כפופים להנהלות בתי החולים או לקופות החולים. בלי הסתדרות רפואית. אז כשאין מעמד למאמנים, מה אנחנו מצפים?

אתם יודעים שבמחקרים בחו"ל, לא בישראל, מדווח על שבעים אחוז מהילדים שעוזבים את הספורט לפני גיל שתים עשרה. בישראל המצב עוד הרבה יותר גרוע, כי אין לנו ספורטאים. פחות מאחוז מהאוכלוסיה. בפורטוגל, מדינה קטנה, שישה עשר מיליון תושבים בקירוב. יש חמישה פסיק ארבעה אחוז מהתושבים רשומים. בדנמרק, מדינה עם שבעה מיליון תושבים, קרוב לשישה וחצי.

שם זה מעל עשרים אחוז.

מיליון תושבים רשומים כרצי רחוב, באיגוד האתלטיקה הדני. כדי לעשות שינוי, זה לא ביום אחד. צריך לבנות תכנית. צריך מעקב ובקרה אחרי יישום התכנית. וצריך ארגוני מאמנים שמקבלים תקציבים, ויש להם מבחן תמיכה, והם יכולים לצאת לדרך ולשמש זרוע ביצוע משותפת. אף אחד מאתנו לא יכול לעשות לבד את הדרך. אבל ביחד השמים זה הגבול.

לי יש שיתוף פעולה יוצא מן הכלל עם מינהל הספורט, רועי תודה רבה בהזדמנות הזאת. יש לי שיתוף פעולה עם הוועד האולימפי. ואני מקווה שלכולנו יתחיל להיות שיתוף פעולה, שנוכל לקדם את זה. היה ונקבל תקציבים. כי נכון לרגע זה אני לא מתבייש לומר, אבל אני לא חושב שכך צריך להיות, אני מממן את איגוד המאמנים הישראלי בהתנדבות. אם זה אתר אינטרנט, אם זה השתלמויות, אם זה קשר עם מאמנים בחוץ לארץ, אם זה מחקרים. אבל כמה שנים אני יכול לעשות את זה בהתנדבות? במלים אחרות, זאת שעת השין. צריך לכתוב מספר, מה אנחנו רוצים בעוד חמש שנים שיהיה מספר הספורטאים בישראל. מאה שישים אלף, מאה שלושים אלף, מאתיים אלף, מה אנחנו רוצים. ולראות איך מגיעים לשם.

מאמן, רועי אמר שהתפקיד של המאמן הוא לא רק מקצועי, הוא גם חינוכי. אני רוצה לומר שתפקיד המאמן הוא חינוכי, בטח בגילאים הצעירים, וגם מקצועי.

אפשר לשאול אותך שאלה אדוני, אנחנו נמצאים בוועדת החינוך של הכנסת. אנחנו שומעים מספרים, בכל מיני מקומות. לא סתם אמרתי לך דנמרק, אני מכיר את דנמרק, יש בה חמישה פסיק חמישה מיליון נפש, לא נתווכח על דברים, לא סתם אני זורק לך מספר. ישראל היא מדינה שבה שלושים אחוז מתלמידי כיתות א', שאנחנו עוסקים בהם, ויושב פה חבר הכנסת קינלי, ביהודים הם במגזר החרדי. השאלות כרגע הן לא שאלות תיאורטיות, איך להציע מספר וכן הלאה. האם אתם פועלים בתוך המגזר החרדי? איך אתם פועלים בתוך המגזר החרדי? איך מביאים שינוי תרבותי בחברה הישראלית, שהמגזר החרדי יעריך ספורט. יצאו מהישיבות, יצאו מבתי הספר. זה השאלות שאנחנו שואלים. אחרת אנחנו נישאר עוד פעם בדיונים.

צודק מאה אחוז, אין לי אלא להסכים איתך.

אנחנו באים לישיבות לא בשביל להוציא מלים, וגם לא בגלל שחברינו חבר הכנסת סימון דוידסון הוא כזה נמרץ. גם בגלל זה. אבל לא רק בגלל זה. אנחנו אומרים אבל מה עושים. ולכן אני אומר צריך לתת גם פתרונות. אי אפשר לחשוב מאה שישים, מאה שבעים, שנים עשר אחוז, אנחנו מכירים את הדברים האלה, אנחנו עוסקים בסכרת, אנחנו עוסקים בדברים האלה. מה אתה חושב שאפשר לעשות שאנחנו, בתור מחוקקים או אנשי פוליטיקה, יכולים לקדם. כי הרבה נושאים לא עולים על שולחן הממשלה. אתה אומר זה לא עלה על שולחן הממשלה. אתה יודע כמה דברים לא עולים על שולחן הממשלה? אז לכן מה אתה מציע לנו לאמץ.

חוג לכל ילד.

בבקשה, תמליצו לנו לקבל חוק. האם אנחנו יכולים לחייב ילדים? אתה יודע, האוכלוסיה הזאת, אנחנו נתקלים, צורכת סוכרים. היה לנו תכנית לירידה במיצים ששותים, בכלים חד פעמיים. אנחנו רוצים באמת להכניס, אנחנו מבינים את הבעיות. הבעיה של סכרת בקרב הערבים היא פי שלושה מאשר בקרב היהודים. אנחנו עוסקים בזה. לכן אנחנו אומרים מה אנחנו רוצים לעשות.

אני חושב שצריך משאבים, ביחד עם הרשויות, ביחד עם ארגוני הספורט להוביל מהלך שלכל ילד תהיה אופציה להיכנס לחוק, בין אם זה בפריפריה, ביישוב חרדי או בכל מקום בישראל. הכשרת המאמנים חייבת לקבל תשומות, והיא חייבת להיות ברמה הכי גבוהה שאפשר. כדי שמאמנים יישארו בתפקיד כמאמן הם צריכים שכר הולם. דיברו על זה, אני לא רוצה לחזור על זה.

אני רק רוצה להגיד ליוסי, תשמע, אנחנו פה דנים על הנושא של המאמנים. אתה מעלה נקודה מאוד מאוד חשובה. אני מרגיש אותו דבר, אני מרגיש שאני עושה עוד דיון, ועוד דיון, אני נכנס לכל דבר. בסוף אנחנו צריכים להגיע לתכנית שתחבר את משרד החינוך, כי בלי משרד החינוך לא נוכל להתקדם. הספורט זה חלק מהנושא של משרד החינוך. אנחנו צריכים לטפל בנושא המאמנים, צריכים לטפל בנושא של מתקנים. יש הרבה מאוד דברים שצריך לעשות. ואני אגיד לך איפה הבעיה, הבעיה שבסוף מגיעים למשרד, והמשרד הוא נהדר, ואני אוהב את האנשים שם, ועושים תכנית, ואחרי זה יעשו תכנית אחרת, ויזיזו את הגבינה כל הזמן שמאלה וימינה.

אנחנו רוצים לזוז. אני מבין את הבעיות, אני אומר לך ככה היום אנחנו הולכים להצביע בכנסת על ויכוח מי מתאים ללימודים. אמרנו שישים ושישה אחוזים כסף לכל סטודנט שסיים כך וכך. אני אומר לך תנסה לקדם אתה שאנחנו שמים כסף לכל תלמיד בישראל, שחייב לשים חמש שעות בשבוע, לעשות כך וכך, שהוא חייב לבוא, יהיה מעקב על הדבר הזה. וזה ייתן להורים כסף שיוריד מהכסף של המדינה. אם אתה תשלם על כל החוגים, אני ניהלתי מתנ"ס בעברי. אני יודע מה זה. אתה תשלם על הדבר הזה, זה נטו רווח למדינה, אם כל ילד מגיע לעשות ג'ודו, מגיע לעשות ריצות, לפתח את זה ככה. כי אחרת זה עוד ועוד דיבורים.

אז בוא אני אספר לך. בהחלט אני עובד על תכנית כזאת, לא רק עם משרד החינוך, עם הרבה עמותות מאוד טובות, בועטות, הגל שלי, זיו נעורים, יש הרבה עמותות שיודעות להפעיל את הילדים יותר טוב ממה שאנחנו מנסים לעשות. ואנחנו דרכם גם מתקצבים הרבה מאוד מהפעילות שלהם. זה תהליך ארוך, אבל בסוף אנחנו צריכים ליישר אותו למצב כזה. מה שאתה אומר זה מאוד נכון, כי בחברה הערבית במיוחד, ובחברה החרדית, הנושא הזה יחסוך למדינת ישראל הרבה מאוד מיליארדים בעתיד. וישנה אותה.

צחי נהרדע, איגוד מאמני הכדורגל. אני חושב שצריך לחבר לטובת העניין גם את משרד העבודה. מסיבה פשוטה. תיארו פה החברים המלומדים, בצורה באמת יוצאת מן הכלל טובה, את השפעת המאמן על הצלחת הספורטאי. היינו לפני כשבועיים בכנס באחת המכללות, רועי ואנוכי, ושמענו את הספורטאים המובילים כל אחד מהם תיאר בצורה יוצאת מן הכלל את השפעת המאמנים על העתיד שלהם.

המאמן הוא לא מקצוע. מאמן במדינת ישראל נחשב כתחביב. ועל כן הוא גם לא מוערך. אם התחביב שלי הוא לבוא לאמן, בוא תאמן, אף אחד לא מפריע לך. זכותי גם כבעל אגודה לדרוש ממך לעבוד עם חשבונית. תגיש לי חשבונית ואני אשלם לך. לא תגיש לי חשבונית, אין בינינו שום יחסים. אני מחליט בעוד חודש שאתה לא ממשיך לעבוד, ואתה לא ממשיך. יחד עם זאת מאמן שמפוטר או מסיים את עבודתו, אנחנו מדברים כרגע על המחלקות הצעירות, ולא על מאמנים שעברו בקרה ויקבלו את השכר עד לסיום העונה.

לא כולם מקבלים.

אלה שחתמו על הסכמים סביר להניח שיילחמו ויצליחו בצורה כזו או אחרת. באיגוד מאמני הכדורגל אנחנו מחזיקים יועץ משפטי, שתומך במאמנים. אנחנו מגישים בתחילת כל עונה למאמנים חוזים סטנדרטיים, חוזים אחידים שעברו בקרה. ומאמן שחותם על חוזה כזה מול האגודה מקבל תמיכה נרחבת מול המועדון.

ישבתי לא מעט פעמים, לא רוצה להגיד את שמם, מפאת כבודם, מאמנים מאוד בכירים במדינת ישראל מליגת העל. ואתה לא רוצה לדעת מה הם אומרים על כל הנושא של ההעסקה שלהם. ואיך מקפלים אותם, ואיך מאיימים עליהם. ואיך הם מגיעים למצב שאם הם יילחמו אז במקום אחר לא יקחו אותם לעבודה. מאמנים מאוד בכירים.

רובם לא קובעים. המנהלים שלהם קובעים.

אנחנו כל הזמן משכנעים מאמנים, אומרים להם אתה נמצא במצב לא נעים, כי מצד אחד אתה אומר למאמן בוא תתלונן, מצד שני אתה יודע שבמקום הבא לא יקבלו אותו. נשאלת השאלה האם יש אפשרות לקבוע שכר מינימום למאמנים. מאמן שעובד שלוש פעמים בשבוע, מאמן שעובד ארבע פעמים בשבוע. שיהיה שכר מינימום. ההתאחדות לכדורגל לא יכולה להכריח מועדונים לשלם שכר אם זה לא בחקיקה. כי מאמן זה לא מקצוע.

אני רוצה להבין את הדבר הזה מאמן זה לא מקצוע. אתה פונה לביטוח לאומי, למשרד העבודה.

בביטוח לאומי מאמן מוכר כתחביב. מאמן שפוטר לא רשאי לקבל דמי אבטלה. מועדונים שמחייבים מאמן לעבוד תחת קבלה, כדי לא ליצור יחסי עובד-מעביד, זה דבר שהוא פוגע בסופו של דבר במעמד המאמן.

בגלל זה לאור הסקר שעשינו מתברר שרק לארבעים וחמישה אחוז או חמישים, אל תתפוס אותי בדיוק במספר, יש בכלל הסכם העסקה. לרוב המאמנים אין בכלל הסכם. זו חלטורה. רובם לא עובדים שנים עשרה חודשים, אלא עשרה חודשים, כדי שאפשר יהיה לפטר אותם, ואחר כך להעסיק אותם. זה מצב שאיתו אי אפשר להמשיך ואי אפשר להסכים לו, במדינה שהיא חברה ב-OECD. זה פשוט לא יכול להיות.

אני רוצה להגיד מילה, דיברת על ההתאחדות לכדורגל. הנהלת ההתאחדות לכדורגל שאני יושב בה, הבעלים של הקבוצות יש להם נציגים שם. הם לא רוצים שאתה תכניס את היד לכיס שלהם. ברגע שאתה תעלה איזו שהיא בעיה של כסף הם מבטלים את זה. לכן המדינה צריכה פה להתערב. אין ברירה אחרת. הכסף לא יגיע משום מקום אחר.

אני רוצה להעביר את רשות הדיבור לשחורי, שהוא בעצם מנכ"ל ארגון מאמני ומאמנות הכדורסל.

אז קודם כל אני מסכים עם כל מה שנאמר פה לגבי ספורט וחינוך. אני לא מסכים עם המקום האקדמי. לא שאני מזלזל באקדמיה, אני מסכים לזה ממקום אישי. אימנתי עשר שנים, ההשפעה של המאמן על הילדים היא עצומה. אתה אומר לו לא לאחר לבית הספר, הוא לא מאחר לבית ספר. זה פשוט מדהים. אבל יש דברים, אמרתם מאמן לא מקצוע, מאמן לא מקצוע לא מתבטא בביטוח לאומי. מאמן לא מקצוע מתבטא בזה שאחוזי המשרה שלנו אפסיים. אנחנו מגיעים, אנחנו נותנים איזה שמונה שעות, בשביל להחזיק מזה משרה אתה צריך לרוץ בין קבוצות, ולא לנהל שיחה עם הילדים, כי אתה רץ לאימון הבא. לא מבינים בכלל שהיכולת שלנו, כדי לנהל את זה כמקצוע אני צריך לקחת בתי ספר לכדורסל, שלוש קבוצות, ואז הילדים האלה הם בכלל אנשים שאני לא מכיר. אין לי מושג מי הם, אני לא יודע מי ההורים שלהם, כמות היכולת שלי להשפיע על החיים שלהם היא אפסית. תוך כדי שהם מפספסם בצורה עצומה לקחת אותנו לפרוייקטים חינוכיים.

שמעתי אותך באילת מדבר על מגרשים מוארים. לקחת אותנו ולהפוך אותנו לדמויות בקהילה. לייצר פרוייקט העצמה לילדים האלה. להפוך אותנו לסוגים של מאמנים מנטליים, ללמד אותנו דברים נוספים. יש אופק חדש, מדברים על ספורט וחינוך, יש אופק חדש בעולם החינוך. למה אין אופק חדש למאמנים? ברגע שנעשה סוויץ, וזה יהפוך מאיזו סיסמה שספורט זה חינוך וניקח את הדברים שקיימים בעולם החינוך ונשים אצלנו, לדוגמא אופק חדש, הדברים כבר יתקדמו. בית ספר של החופש הגדול, עשרה חודשים זה בושה, זו בושה למאמן. אני לא חושב שיש פה מישהו אחד שהיה נשאר בעבודה שלו לעשרה חודשים. מאמני כדורסל חודשיים בקיץ או הולכים לחתום אבטלה, או חוטפים בור בתקציב הביתי שלהם שזה לא יאמן. אף אחד לא היה נשאר בתפקיד שלו. מאמנים עושים את זה.

למה אתם עושים את זה?

למה, כי אנחנו פראיירים. הדרך הכי טוב להגיד למישהו כשאתה לא משלם לו כמו שצריך, להגיד לו אתם עושים עבודת קודש. זה שאנחנו עושים עבודת קודש לא אומר שלא צריך לשלם לנו. ומי שלא מבין את זה צריך להתבייש. כי הוא לא מבין מה עוברים הילדים האלה. הוא לא מבין שבסוף אני במחלקת נוער פגשתי ילד בכיתה י' שהמאמן שלו החזיק אותו במערכת החינוך כמו שצריך. אני רואה אותו בסוף שותה וודקה בגן. מי שלא מבין שזה מתחיל משם ונגמר שם לא מבין את השטח חברים. וזו בושה. והילדים האלה שולחים אותם חודשיים הביתה, לא מבינים את גודל הבעיה. זה ילדים שמשמינים מול הפורטנייט, זה ילדים שהולכים לגנים לשתות. ואנחנו מדברים על זה, ואנחנו יוצרים תכניות ואנחנו מנסים ליצור קשרים, ולא מצליחים. דיברנו כבר עם משרד הספורט, היינו בשנת 2020 שם, אמרו לנו את המשפט זה עניין של זמן, זה יקרה. וזה לא קורה. ובינתיים הילדים האלה, כולנו צריכים להסתכל דרך ילד אחד בשטח, בינתיים הילד האחד הזה שיושב ושותה בגן, וכולנו אשמים באיזה שהוא מקום.

יש עוד נקודות שחשוב לי להגיד, כדי שאנחנו נהפוך בעיני את הדבר הזה לפרקטי. דיברתי על הגדלת אחוזי המשרה. דיברתי על שנים עשר חודשי העסקה. שכר על שעות השתלמות. מדברים על להעלות שעות השתלמות למאמנים. המקצוע הזה גם ככה בלתי נסבל, בואו נהפוך אותו לעוד יותר בלתי נסבל. אם לא תשלמו לנו על שעות השתלמות אתם פוגעים בשכר המאמנים. החוק שעומד לעבור עכשיו מדבר על שעות השתלמות למאמנים בלי שכר. מי שמעביר את החוק הזה פוגע במאמנים. מי שמעביר את החוק הזה יהפוך את המקצוע הזה לעוד יותר בלתי נסבל.

פה אני לא מסכים איתך. אתה יודע, אני הייתי מאמן צעיר, עבדתי תחת מאמן אגדי שגידל אותי שהיה יותר מאבא שלי. יותר מאבא שלי. שנפטר לפני שלוש שנים בגיל תשעים ותשע. שמריהו נבל. לא מחנך, האם-אמא של המחנכים. הרבה יותר ממאמן. שנתיים שקל לא שילם לי. כי רציתי להיות מאמן. כי רציתי ללמוד. מאמן שלא יילך להשתלמויות ולא ילמד, לא יוכל להיות מאמן יותר טוב.

חד משמעי, אבל דו"ח דלוייט מדבר על סיבסוד מאמנים איכותיים. מה עושים האיגודים, מכריחים אותנו. אני בעד, אני את ירח הדבש שלי עשיתי בסרביה, התחתנתי וטסתי שבוע אחרי זה לסרביה לשבועיים. אתה לא צריך להגיד לי, אישתי יודעת כמה שעות ביליתי באולמות סתם. אבל כשאתה מכריח בנאדם אתה צריך לשלם לו כסף. שוב, עולם הספורט, עולם החינוך. בואו נשלם לאנשים האלה.

איך אתה רוצה לשלם, הוא בא להשתלמות, למה לשלם לו, אני לא מבין.

מה זאת אומרת?

שאני אשלם למאמן שלי שיבוא להשתלמות? אתה יודע כמה עולה לי השתלמות? עשרים אלף שקל כל השתלמות.

אם איגוד הכדורסל רוצה להכריח את המאמנים לשעות השתלמות. אם איגוד הכדורסל שהוא גוף של מעסיקים, מוסיף לי שעות עבודה, הוא לא צריך להוסיף לי כסף? זה נשמע לך הגיוני? מה זה מעסיק שמכריח אדם ללכת לעבודה בלי לשלם לו? אם המנהל שלי בעבודה שולח אותי עכשיו להשתלמות, הוא יגיד לי תעשה את זה על זמנך הפנוי?

סימון, קודם כל זה שיושב פה ניסים בכר, יש פה צעירים, לא יודעים מי זה ניסים בכר. אז קודם כל אני מסתכל עליך, לא יאומן. וזה גם הפועל רג. אתה הכי מבוגר, אבל נראה הכי צעיר. עשרות שנים מפוארות בכדורגל הישראלי הסתכלתי עליך.

פיקוח על תנאי ההעסקה, אין היום בקרה תקציבית, אין פיקוח על תנאי ההעסקה של המאמנים. השלטון המקומי הואיל בטובו להכריח אגודות לחתום על תצהיר כדי לקבל כסף. המדינה לא עושה את זה. אגודות מקבלות כסף ולא משלמות למאמנים פנסיה. כל אגודה שעושה את זה זו שערוריה, בעיניי חייב לטפל בזה מחר. כבר יש תצהיר מוכן, אתם יכולים לחתום עליו מחר רועי.

אסי ולט, יושב ראש איגוד מאמני ומאמנות הכדורסל, ביחד אני ושחורי. בקשר למכתב, הוצאנו מכתב ביחד עם השלטון המקומי לפני כמה זמן, בקשר לעניין שבשנת 2022 הרבה אגודות בישראל, בכדורגל, כדורסל, בכלל הענפים, לא משלמים תנאים סוציאליים לא פנסיה, לא הבראה, אין הסכמים, אין שום דבר. אני שואל את השאלה למה בכלל מכתב כזה, שנה לקח לנו להוציא אותו, למה בכלל צריך לצאת.
עכשיו יצא מכתב כזה, אני מצפה שאם אני והוא עובדים שנה על מכתב כל כך חשוב, שמשרד הספורט, מינהל הספורט, יתנו לזה מקום. אני לא ראיתי פרסום של הדבר הזה. ועכשיו אני שואל שאלה, ואני אגיד לכם, זה הדבר הכי חשוב. משרד הספורט נותן תקציבים לקבוצות. גם לגבי זה, לגבי מבחני התמיכה שדיברו קודם. לפי מה שאני הבנתי לפחות התחילו להוריד, התיקצוב עכשיו הוא לפי הצלחה, פחות כמות. הורידו לקבוצות תיקצוב לאפס. אפס שקלים, שגם ככה לאגודות משלמים, לא נעים להגיד מה משלמים למאמנים. הורידו להם את התקציבים לקבוצות שהן הכי רווחיות. לגמרי לאפס שקלים. אני אשמח אם רועי יוכל להסביר לי את הסיבות לזה.

אבל אני שואל שאלה. מועדון, ואני מבקש, רועי אם תוכל לעזור בזה, מועדון שנתפס בכל הענף, לא משנה, שלא משלם פנסיה, שלא משלם הבראה למאמן, שנתפס, אני מבקש שייעשה מהלך שיבטלו לו את כל התיקצובים. לכל המועדון. לכל המחלקת נוער. שאותו מועדון יירד ליגה. רק ככה ענף האימון בישראל אולי יתקדם למשהו.

עכשיו אני זועק את נשמתי, יש פה מאמן שהוא שבע עשרה שנים מאמן כדורסל. עכשיו תראו, אימון כדורסל או אימון בישראל, כן, זה כרגע תחביב כמו שציינו. מאמן עם ילדים, עם משפחה, לא יכול לעסוק בזה. זה ענף שהוא לחבר'ה צעירים בני עשרים ואחת, עשרים ושתיים, שמרוויחים איזה אלפיים חמש מאות שקל על קבוצה, ואולי עוד איזה שלוש קבוצות, שמונת אלפים שקל זה נחמד. בסוף בסוף מי שנפגע פה, וכמו שאנשים פה אמרו, זה המאמנים, ובסוף הילדים, והחברה הישראלית. ואם לא תתחילו לעשות מהלכים במינהל הספורט ובמשרד הספורט, שהם נחמדים מאוד, ובאמת כל דבר שאני פונה עונים לי, בסוף לא קורה שום דבר. אני מצטער שאני אומר את זה. שום דבר. היה משרד ספורט לפנינו, הגיע משרד ספורט חבר'ה חדשים, חיכינו לדברים. אני ושחורי מדברים איתם, מדברים איתם, זה נראה כאילו אנחנו מדברים והכל על הקרח ונמחק. אז חבר'ה, ארגוני מאמנים, אם לא יתחילו לתקצב פה, לא יהיה פה שום דבר. אני והוא במלחמת חורמה מול איגוד הכדורסל כבר במשך שלוש שנים, מהרגע שנכנסנו. למה, כי נכנסנו עם אג'נדה שאנחנו באים לקדם את מעמד המאמן. אז כנראה שזה לא טוב לכמה אנשים שם. אנחנו במלחמת חורמה להשאיר את הארגון הזה שיהיה קיים בכלל. ארגון שעושה הכי הרבה בשביל המאמנים בישראל. אם זה ביטוח לאומי, אם זה חוקים, אם זה שלטון מקומי. חבר'ה, הארגון לא יחזיק מעמד, ואני משער שעוד ארגונים. אני לא יודע, בכדורגל הם תחת ההתאחדות.

נושא ביטוח לאומי מטופל וטופל.

תחת ההתאחדות, זה מבחינתי כמו פלגה בצבא, אני לא יודע כמה זה באמת ארגון מאמנים. זה סוג של ניגוד עניינים. גם ניסינו לשתף פעולה על דברים בעבר, זה לא הצליח מסיבה מסויימת, זה לא משנה. אני חושב שזה דברים שצריך לטפל בהם. אני אשמח שרועי יסביר.

יש לי בשורה בשבילך. אני הייתי בטלפון. הוקם בהרצליה כרגע, פשוט רציתי לבדוק אם יש אישור לדבר הזה, הוקם בהרצליה מתקן ספורט ענק חדש, נקרא בית צחי. על שמו של צחי פישביין עליו השלום, שהיה יושב ראש הטוטו. רעייתו לשעבר של צחי, אלמנתו היא בת זוגי בשנים האחרונות. והוקם מפעל ענק, ודיברתי עכשיו עם ורד, ואמרתי האם אנחנו מוכנים לתת את בית צחי, להפוך לבית ספר למאמנים. להפוך מקום שהוא חדש לגמרי, עם מתקנים הכי טובים. קחו יוזמה. היא ישר נתנה לי תשובה כן. קחו יוזמה אמיתית, ראשת הרצליה לפנות, תקציבים, ללכת גם לשוק הפרטי, ללכת לתורמים שמרימים את הדבר הזה. זה פשוט מפעל אדיר, צריך לראות איך נראה הדבר הזה, ושיהפוך למקום. קודם כל אכסניה. שכולם ידעו שלשם מגיעים. אז הנה נתתי לך רעיון כרגע, עלה לי בראש, הרמתי טלפון לקבל אישור.

רעיון נהדר. אני מתנצל, בלי סבסוד לארגון.

תודה רבה.

שמי איתמר דוד, אני מנהל מועדון הכדורסל העירוני בנתניה. קודם כל אני רוצה להגיד תודה שבכלל מתנהל דיון שבסופו של יום קשור לעבודה שלי ושל כל הקולגות שלי בשטח. בסופו של דבר מה שאני מרגיש, יש למעסיקים בשטח השפעה מאוד מאוד גדולה על מעמד המאמן. ואני חושב שאם תהיה דרך, ויש מעסיקים, יש הרבה דברים באמת מאוד מאוד קשים במקצוע הזה. אני עשרים ואחת שנה מאמן, ועבדתי בשמונה מועדונים שונים, ויש דברים באמת שנאמרו פה שהם באמת יוצאי דופן בכמה שזה מעוות. אבל יש גם מקומות אחרים, שכן מסתכלים על המאמן בצורה אחרת.

אתה יכול לתת דוגמא טובה?

אני יכול להעיד על עצמי, ועל מה שקורה אצלנו במערכת. אחד הדברים שאני הבנתי כמנהל המועדון, שאני באמת צריך לייצר כמה שיותר תפקידי רוחב, שיוכלו לאפשר למאמנים להתפרנס מאימון. כי לאמן בלבד זה לא מספיק, וצריך לייצר אופציות נוספות בתוך המערכת כדי לאפשר למאמן להתפרנס. לדוגמא אחראי על שכבות צעירות, לדוגמא איש שיווק ומדיה של המועדון. לדוגמא מנהל איזור של בית ספר לכדורסל כדי להגדיל את הכמויות ולשפר את איכות השירות.

אני מאוד הייתי שמח אם המדינה היתה מכירה במעסיקים שכן פועלים למען מעמד המאמן. ולצורך העניין, אני ישבתי על התקציב, ובניתי אותו לשנה הבאה, וראיתי שהטוטו חתך מאה אלף שקל בתקציב. אחרי שכבר קיבלנו דיווחים שונים במהלך השנה לגבי התיקצוב העתידי. ואני עכשיו עומד מול המאמנים האלה, שבמשך באמת, אני עשר שנים במועדון, מתוכן שלוש שנים בתפקיד, אני באמת עושה לילות כימים כדי לראות איך אני מחזק את המאמן בשטח. כי בסופו של דבר אני נותן מוצר לתושב. ככה אני מסתכל על זה. אני במועדון עירוני. אני החלפתי את תומר בעצם. בן היה האחראי על הבית ספר לכדורסל, ותומר המנהל של המועדון, ואני החלפתי אותו.

אם תהיה דרך לתגמל מועדונים, לתגמל מעסיקים, שעושים למען המאמן, זה ייתן תמריץ, וקודם כל יחזק את הקיים, וייתן תמריצים למעסיקים לתגמל את המאמנים שלהם.

אז מה שרועי אמר, שיש לנו שישה עשר מיליון ₪, הבנתי מיואב שיש כסף נוסף לנושא הזה?

לא, זה מה שיואב התכוון.

הוא אמר עשרות מיליונים.

אני רק רוצה משפט אחד, לתגמל זה לא מקומות שעושים יותר, לתגמל באמת זה מקומות שמאפשרים למאמנים להתפרנס. ואם עכשיו יש מועדון שמאפשר למאמן להתפרנס המדינה חייבת לעודד את זה, כי זה ייצור מצב שיעודד גם אחרים לעשות את אותו הדבר. וזה מאוד מאוד פשוט. ברגע שהמועדון שם את הסף, ברגע שהמעסיק שם את הכסף, זה צריך להיות מתוגמל. וככה כולם מרוויחים. זה לא עכשיו לקבץ נדבות. זה לתת כסף למי שנותן. אני מאמין שככה הדברים עובדים בצורה הטובה ביותר, וכשיש מספיק אנשים שירימו את הכפפה, ויעשו מהלכים לטובת השטח.

תודה רבה. אני רוצה קודם כל, לפני שאנחנו מסיימים ואני מסכם את הדיון, עם נקודות למשרדים, כי בסוף המשרדים צריכים לתת תשובות על מספר דברים. יהיה דיון המשך לנושא הזה של מאמנים, זה דיון ראשון. הדיון הנוסף יהיה בשעה נורמלית, כי נרשמו פה ארבעים איש, וזה לא יכול להגיע, זה תקוע בפקקים. זה נושא כל כך חשוב.

לישיבה הבאה אם אפשר להכין איזה שהוא דרפט של הצעה שנסכים עליו, שאפשר יהיה לקדם אותו.

אנחנו נשב עם משרד הספורט. לפני שאני מסכם אני רוצה לכבד, או יותר נכון את מכבדת אותנו, אני השבוע נחשפתי פעם ראשונה לענף ספורט מדהים, ספורט מוטורי בוינגייט. ראיתי ילדים בני שמונה ושתים עשרה רוכבים במסלול מטורף, ואני רואה את ההורים, וההורים באו אליי, וכמה הם משלמים על זה. אני הייתי בשוק. עולה לילד בן שמונה עשרים וחמישה אלף שקלים. כל שעה אימון שלוש מאות שקלים. הכל על ההורים. בא אליי גיא אטיאס, עם דמעות בעיניים. אומר סימון אני שנים מנסה לדחוף את זה. אז אני רוצה להגיד לך קודם כל, ולאבא שלך המקסים, שבעוד שבועיים פה בכנסת יהיה דיון על הספורט המוטורי, פה בחדר הזה. יגיעו לפה הרבה מאוד אנשים. אנחנו נעשה כל מה שאפשר כדי לכבד את הענף הזה, כי זה ממש ענף ספורט, מבחינה פיזיולוגית הוא קשה, והיכולת תימרון והקורדינציה וכל מה שמסביב זה באמת אני מוריד בפניכם את הכובע.

אז אני אספר לכם שנמצאת אתנו רן יוחאי, שהיא זכתה בשלושה גביעים השבוע במיזאנו, באיטליה. ועשתה כבוד גדול לספורט המוטורי. אנחנו רוצים להעניק לך מכנסת ישראל תעודת הוקרה. אני נוהג כל פעם, בכל דיון שיש בוועדת הספורט, תמיד דווקא הספורטאים שאנחנו לא שומעים, ולא כותבים עליהם בעיתון. אבל להגיע להישגים האלה אני יודע שזו עבודה מאוד מאוד קשה. כל הכבוד.

סיכום של הוועדה, בנקודות הבאות: אני מבקש ממשרד הספורט לקבל תשובה לשאלה מדוע אין סיבסוד לארגוני המאמנים. על פי התבחינים שלושה ארגונים שיש במדינת ישראל, אני דורש שארגוני המאמנים יקבלו תיקצוב ממשרד הספורט. אנחנו צריכים לחזק את ארגוני המאמנים. הם אלה שמייצגים את המאמנים. ואנחנו נדאג שזה יקרה.

אני מבקש לבדוק בנושא של פרסום במשרד הספורט, בנושא של השיווק שלכם שאתם מפרסמים, כשמפרסמים ספורטאים, באותו מצב שמפרסמים ספורטאי צריכים לפרסם את המאמן שלו. המאמנים הם לא צל, הם חלק מאוד מאוד חשוב בקריירה. מה זה מאוד חשוב, בלי המאמן אין ספורטאי.

הדבר השלישי, אני רוצה לקבל זמנים, מתי הכסף הזה מתחיל לעבוד, מתי הוא מתחיל לפעול. השישה עשר מיליון, והשניים וחצי מיליון לאיגודים.

נושא של מחקרים בתחום האימון, לקבל תשובה איך אנחנו מקדמים את הנושא של מחקרים בתחום האימון. צריכים לקבל נתונים, לא יתכן שזה ייעשה בהתנדבות על ידי אדם כזה או אחר, במקרה הזה ד"ר אורי שפר. אבל הנושא הזה של מחקרים מאוד מאוד חשוב בספורט. אין מדינה מתקדמת בעולם שאין נושא של מחקרים.

שאילתא לאיגוד הכדורסל, אני רוצה להבין מדוע ארגון מאמני הכדורסל מרגיש כה מקופח, ומדוע לא מתייחסים אליו, ומדוע זה משפיע בצורה כל כך שלילית על פעילות הארגון.

אני רוצה לשלוח למשרד העבודה, שאלה לגבי הנושא של מקצוע מאמן. מדוע זה מוגדר כעיסוק ולא כמקצוע. ובמקביל גם שביטוח לאומי ייתן תשובה מדוע המקצוע לא כתוב כמאמן אלא כתוב כמדריך חדר כושר או משהו כזה. שהנושא הזה הוא מאוד מאוד חשוב.




והדבר האחרון זה הנושא של חובת העסקה לשנים עשר חודשים. אני רוצה את השאלה הזאת לשלוח למשרד המשפטים ומשרד העבודה, לבדוק האם אפשר לחייב את אותן אגודות, איגודים, וכל מי שמעסיק מאמנים, לחייב אותם העסקה של שנים עשר חודשים. הנושא של תשעה או עשרה חודשים פוגע מאוד בהעסקה של המאמנים. אני מודה לכל מי שהגיע לפה, אני מאחל לכולם בהצלחה. אנחנו נעשה דיון המשך. אני אוהב אתכם. תודה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:00.