פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



42
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
23/05/2022


מושב שני



פרוטוקול מס' 47
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום שני, כ"ב באייר התשפ"ב (23 במאי 2022), שעה 11:30

מניעת טביעה של ילדים ובני נוער א. טביעת פעוטות בבריכות פרטיות ב. טביעת בני נוער במים פתוחים

חברי הוועדה: מיכל שיר סגמן – היו"ר
אימאן ח'טיב יאסין
מופיד מרעי

סימון דוידסון

זהבה רומנו - מנהלת המחלקה לשירותים רפואיים, משרד הבריאות

נעמה ניסן - התכנית הלאומית לבטיחות ילדים, משרד הבריאות

שרה חמודה - מרכזת חופי רחצה ארצי, משרד הפנים

רותם זהבי - מנהל אגף בטיחות סביבתית במוסדות חינוך, משרד החינוך

אורלי סילבינגר - מנכ"לית בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

עינת שגיא אלפסה - מנהלת קשרי חוץ, ממשל ומדיניות ציבורית, בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

אורלי לביד-ברזל - מנהלת מרחב מרכז, בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

ד"ר דניאלה אור - מנהלת מחלקת מחקר ונתונים, בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

עדי פול חכים - נשיא ומנכ"ל, משמר ההצלה הימי

נעמי חכים - חברת עמותה, משמר ההצלה הימי

דקלה הראל - יו"ר ארגון מים חיים

אלי שוורצברג - ראש אגף החופים, עיריית ראשון לציון

אביטל גולדברג - מנהלת התוכנית בטרם בעיריית ראשון לציון

אסתי אופק - מנהלת אגף תקנות, מנהל התכנון במשרד האוצר

תמי סלע

תמי ברנע

אורי פנסירר

מניעת טביעה של ילדים ובני נוער א. טביעת פעוטות בבריכות פרטיות ב. טביעת בני נוער במים פתוחים

בוקר טוב, אני פותחת את הדיון, דיון במסגרת שבוע בטיחות. היום 23 במאי 2022, כ"ב באייר התשפ"ב, הנושא היום: מניעת טביעה של ילדים ובני נוער, טביעת פעוטות בבריכות פרטיות וטביעת בני נוער במים פתוחים. אנחנו ממש לפני הקיץ ואנחנו כבר מתחילים לשמוע על מקרים ראשונים ובתקווה שהדיון הזה יאיר כמה דברים שלפחות אנחנו יכולים ושכן בשליטתנו ויכולים למזער – אם לא למגר לחלוטין – את התופעה האיומה הזו.

בוקר טוב לחברי הכנסת, חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, וחבר הכנסת סימון דוידסון, אתם רוצים לומר כמה מילים לפני שאנחנו פותחים? יש לנו שתי מצגות.

אולי אנחנו נשמע קודם כול ואחר כך נדבר.

אגיד כמה מילים.

אם אתה תגיד אז אני גם.

אגיד כדי שיידעו למה אני נמצא פה. אפילו את, היושבת-ראש, לא יודעת למה.

נכון.

את רוצה להגיד כמה מילים? בבקשה, דברי.

אימאן, בבקשה.

בוקר טוב לכולם, אין ספק שהדיון היום הוא דיון חשוב מאוד. לצערי הרב, אנחנו בתחום הזה ממש נמצאים במקום מאוד קשה בחברה הישראלית בכלל ובחברה הערבית בפרט. הסיבות לכך, נדמה לי שהן ידועות, ועדיין אפשר לעשות דברים ולעשות פעולות מניעה כדי להציל חיים כמה שאפשר.

אני לא רוצה להתחיל לדבר על המספרים, אבל אני חושבת שיש מקום במיוחד בסוגיה של החינוך, לקום ולעשות מעשה אמיץ, אפילו שזה עולה כסף, אבל חיי אדם הם יותר יקרים מכל. לצערי הרב, אצלנו בחברה הערבית, כל הנושא של תשתיות ולא רק, ועוד פי כמה וכמה לגבי בריכות שחייה – כמעט ולא קיים. בגלל זה אין כל כך נגישות לא לבריכות ולא לים. ילדים ובני נוער, מטבעם, כולנו אוהבים ואוהבות מים, נכנסים כי מתלהבים, במיוחד בקיץ בחום, ובסוף הם משלמים בחיים שלהם. לכן חשוב מאוד שהנושא של לימוד שחייה יהיה בנוי, מובנה, בתוך מערכת החינוך ומגיל צעיר מאוד. יש הרבה תקציבים שהוזרמו ומוזרמים למערכת החינוך בנושא של החינוך הבלתי פורמאלי. ולצערי הרב, בגלל שהעלויות הן יחסית גבוהות – אבל אפשר גם אחרת. ולכן, אפילו לא הסכימו. אני זוכרת את עצמי כמנהלת מתנ"ס לפני חמש שנים, בתוכנית של "אתגרים", לפני שיצאה ההוראה שאי אפשר לעשות חוג שחייה – הספקתי לעשות למספר די רציני של ילדים, ואחר כך קיבלתי הוראה ששחייה זה בלתי אפשרי במסגרת תוכנית "אתגרים", כי זה עולה יותר כסף. לצערי הרב, אז אנחנו סופרים כסף ולא סופרים חיי אדם. לכן אני חושבת שחשוב מאוד לטפל בסוגיה הזאת. חינוך ומניעה זה הבסיס.

אנחנו מתעסקים עכשיו רק בנושא של שחייה ושל טביעות, אבל כיוון שגם הארגונים שקשורים, גם ארגון בטרם נמצא כאן ויציג דברים, אני חייבת להגיד ולספר על הטרגדיה שהתרחשה בסוף השבוע בנגב. שני ילדים שהחיים שלהם נגדעו, וממש מול הבית, מול הבית. אני חושבת שיש צורך רב לנתח ולראות איפה כל התקציבים הולכים. במיוחד בנגב, אנחנו רואים ילדים שנדרסים בחצרות הבתים. ילדים שנשכחים בתוך הרכבים. אני שואלת: איפה התקציבים הולכים? מה עושים בסיפור הזה? עושים הדרכות, הסברה, בתוך בית הספר, בטיפות החלב, במתנ"סים? צריך לקום ולעשות מעשה, אחרת, אנחנו נשאר באותו מקום.

זה החיים, זה מהות החיים ואנחנו אמורים לעבוד ולעסוק במהות ולא בדברים אחרים. ואני חושבת שיש דווקא תקציבים בתקופה האחרונה, ויש לנו עכשיו סגן שר שזאת האחריות שלו, סגן השרה לחינוך הבלתי פורמאלי, וצריך להכניס לתוך הדבר הזה בצורה מובנית.

תודה רבה. נפנה שאלה בהמשך למשרד החינוך. היום הרי לימודי השחייה הם מכיתה ד', לעשרה מפגשים, כפי שבטרם ציינו. מכיתה ד' זה מאוחר מדי. צריך להביא שזה יהיה מהכיתות הנמוכות יותר – א' ו-ב'. ובכלל, נשאל את משרד החינוך אם יש פער, זה שיש היום חובה בכיתה ד' – כמה מהתלמידים אכן לומדים שחייה בכיתה ד'? פה זה בדגש על המגזר הלא יהודי או על הפריפריה לצורך העניין, מגזרים שהם שכבות חלשות יותר באוכלוסייה, שאין בריכת שחייה בקרבת הבית, צריך לארגן הסעות, צריך לארגן כניסה למקום. לא לכל ההורים יש את הכספים לזה. השאלה היא האם קיים פער ואם כן, מה הגודל שלו ואיך פותרים את העניין הזה? זאת שאלה שנפנה למשרד החינוך בהמשך.

חבר הכנסת דוידסון, בבקשה.

תודה רבה גברתי היושבת-ראש, אתן לכם תקציר למה הנושא הזה כל כך נוגע אלי. קודם כל, הייתי שחיין כל חיי, מאמן נבחרת ישראל בשחייה תקופה די ארוכה מחיי. עד לפני שנה הייתי יושב-ראש איגוד השחייה וחבר ועד אולימפי. הקמתי את שתי אגודות השחייה הכי גדולות בישראל: בני הרצליה והפועל דולפין נתניה. לימדתי שחייה אלפי ילדים. זאת ההתמחות הגדולה שלי בחיים.

קרה לי משהו בשנת 1994, הייתי באמצע שיעור שחייה, היה לי בית ספר לשחייה גדול מאוד, עם הרבה מאוד מדריכים. וקרה משהו שאני לא רוצה שאף אחד יזכה להיות חלק מדבר כזה, פתאום הגיע אדם מבוגר, משה מהמים ילד בן שלוש. הילד כבר היה כחול. הוצאנו אותו מהמים, אני זוכר שד"ר חן ימין ואני עשינו החייאה לילד במשך חמש דקות והצלחנו להציל אותו. קרה לי משהו באותו רגע, הבנתי שלא משנה כמה אנחנו נלמד שחייה ילדים, וכמה נטרח ונעשה הכול כדי שילדים ילמדו שחייה, בסוף, אם אנחנו מסתכלים על התמונה הכללית, רוב הילדים שטובעים במים, הבעיה המרכזית הראשונה היא חוסר מודעות של ההורים. אותה אמא של אותו ילד הייתה בבית הקפה, ישבה ושתתה קפה, והילד שלה טבע ובמזל ניצל, במזל גדול מאוד. הילד הזה ברוך השם בריא, והוא כבר ילד גדול ועד היום הוא בקשר איתנו.

א', אחרי שני שיעורי שחייה, ילד בן חמש, 80% מהאפשרות שיטבע יורדת. זאת אומרת שאחרי שני שיעורי שחייה ילד יכול להציל את עצמו אם הוא נופל למים. רוב הילדים שטובעים, אלה ילדים שנופלים למים או שמחליקים או שפתאום קפצו להוציא איזה צעצוע מהמים או כדור. נכנסים למים, ואחרי שני שיעורים, הוא פשוט יכול להציל את עצמו.

היום, קורס לימוד שחייה ממוצע במדינת ישראל עולה 1,500 שקל. עשרה שיעורים. אם אתם חושבים שלכל משפחה יש את הסכום הזה לשלם – אתם טועים. אם אתם חושבים שלחברה הבדואית או לחברה המוחלשת במדינת ישראל יש את האפשרות לשלם את זה – אתם טועים. דיברתם על בריכות שחייה, יש מחסור של מאות בריכות שחייה במדינת ישראל. אם תבקשו ממשרד הספורט לקבל דוח כמה בריכות שחייה יש בישראל, אז יתנו לך בדוח מספר של 687 בריכות שחייה, ותגידו: וואו, זה מדהים. אבל בתוך הדוח הזה, יש את הבריכות העגולות בבתי מלון באילת, והבריכות עם השפריצים וברכות שמשתובבים בהם, לא בריכות שחייה שלומדים בהן שחייה ולא בריכות שמתאמנים שם. מבחינת בריכות להתאמן, אנחנו יותר גרועים מצ'צ'ניה, שזה עולם רביעי, לא שלישי. בכל מקום היום בעולם, תמצאו תוכנית מתאר של מדינה מתוקנת עם פירוט איפה צריכות להיות בריכות שחייה, איזו בריכת שחייה, כמה בריכות שחייה. נמצא פה פול מאוסטרליה, בכל פינה באוסטרליה יש בריכת שחייה. בכל פינה. בנושא הזה של מתקנים אנחנו כל כך אחרי כל העולם שאי אפשר לתאר.

אנחנו עוד מדינה חמה, מדינה של בריכות, בהגדרה.

ולצערי, אנחנו לא מבינים כמה הדבר הנורא הזה של ילד שטובע בגלל שהמדינה לא מאפשרת לו ללמוד שחייה. דיברתם על משרד החינוך, עוד כשהייתי מאמן צעיר לפני 20 שנה, אני זוכר את איגור שהיה אחראי על השחייה, התווכחתי איתו שעות על הנושא הזה, למה בכיתות ה'. אתם מדברים על כיתות ד'? 90% לומדים בכיתות ה'. ומכתות ה' הללו, 50% לא לומדים בכלל כי אין בריכות שחייה. אז רק 50% זוכים לדבר הזה והם כבר בני עשר. אנחנו צריכים ללמד אותם בגיל צעיר. ולמה לא מלמדים אותם בגיל צעיר? כי משרד החינוך דורש שבריכה ללימוד בכיתה ב' צריך שתהיה עם 60 סנטימטר גובה. אין בריכות כאלו. אין בריכות שבונים בגובה של 60 סנטימטר מים רדודים. לא קיימות. אז משרד החינוך לא יכול לדאוג לזה בגלל משרד המשפטים שמפקח עליו ולא נותן לו את האפשרות לזה.

זה דיון ארוך מאוד וחשוב מאוד, ואני מברך אותך על הדיון הזה, אבל בסוף צריך לצאת מפה עם בקשות והחלטות מהמשרדים כדי להציל – ואני אומר את זה חד משמעית – את הילדים מטביעה. כי אנחנו נתחיל לשמוע עכשיו על עוד ילד, ועוד ילד, ועוד ילד, והדבר הזה לא ייפסק. זה דיון ארוך, אחר כך אספר לך מה אני עושה בוועדת הספורט אצלי, אני עושה תוכנית מדהימה עכשיו לחברה הבדואית. חברת הכנסת ח'טיב אפילו לא יודעת על זה, ידעו על זה בעוד שבועיים. זו תוכנית מדהימה שכמעט כל הילדים בחברה הבדווית ילמדו שחייה. אנחנו ממש בסגירה הסופית של זה. אני מקווה מאוד שלא יקרה פתאום איזה פנצ'ר, אבל זה הולך לקרות, אז אנחנו צריכים לדאוג לזה. תודה.

נהדר, תודה. אתה גם הזכרת כאן את משרד החינוך ואת משרד המשפטים. אני מציעה שנעשה ישיבה עם החינוך והמשפטים ביחד ונראה איך אנחנו מגשרים על הפער שאולי נמצא שם כדי לפתור את העניין. תודה רבה.

אורלי סילבינגר, מנכ"לית בטרם, בבקשה.

בוקר טוב, תודה לך, כבוד יושבת-ראש הוועדה, מיכל שיר סגמן, על הדיון החשוב הזה. ביום ראשון הזה פתחנו את שבוע בטיחות הילד. ושבוע בטיחות הילד כשכמו, אמור להיות שבוע של בטיחות. לצערי הרב פתחנו את השבוע הזה עם בשורה קשה מאוד, 39 ילדים איבדו את חייהם מתחילת השנה הזאת. 39 ילדים שלא יגיעו לחופש הגדול הזה. 39 משפחות שכבר לא יחזרו להיות מה שהם היו. בסוף השבוע האחרון הייתה תזכורת משמעותית מאוד לחשיבות הדיון הזה בוועדה הבוקר. ואני רוצה להגיד לכם, כבוד יושבת-ראש הוועדה, תמיד עושה את הדברים מראש, הדיון הזה נקבע הרבה מראש, סוף השבוע האחרון היה פשוט צלצול בפעמונים עד כמה הוא חשוב, כששלושה ילדים ובני נוער טבעו. שניים מהם כבר לא איתנו ואחד סובל בבית החולים בטיפול נמרץ.

אנחנו מדברים על מספרים ומספרים בדרך כלל עושים המון רעש, אבל אני רוצה לקחת אתכם למקרה הבודד. אני רוצה לקחת אתכם לאותה משפחה שבסוף השבוע הגיעה לחופשה בעתלית אצל חברים, כשכל המבוגרים יושבים סביב הבריכה ומספרים על מה שהיה. וילד אחד קטן, פשוט חמק לתוך המים. רגע אחד של נתק. רגע אחד של נתק והשגחה. ואנחנו רואים את זה חוזר על עצמו, חזור וחזור. ילד שלא יכל להתריע שהוא במצוקה. אנחנו רגילים שילד בסבל צועק. ילד שנכנס למים, הפה והאף שלו מכוסים, הוא לא יכול להתריע שהוא במצוקה. לא סתם קוראים לטביעה המוות השקט. זה מוות שמגיע במהלך של שש דקות מהרגע שילד נכנס למים. שתיים עד שש דקות נדרשים כדי לשנות חיים של משפחה.

אנחנו נדבר פה היום על הנתונים, נדבר על מה ניתן לעשות. מה שחשוב לי זה לפנות לכל אחד ואחת מהאנשים שנמצאים פה איתנו בחדר או בזום, לא יעזור לנו לקיים את הדיון הזה שנה אחרי שנה, אם לא נקדם את הפערים בחקיקה, אם לא נקיים הסברה מקיפה להורים. לא יעלה על הדעת שלנו לתת להורה לקחת מטוס ולהרים אותו לשמיים, כי זה מיומנות. חברים, הורה מקבל ילד בבית חולים, אין הוראות הפעלה, אין קורס. והוא כשיר. אני אומרת לכם, הם לא יודעים את הכול. התפקיד שלנו הוא להביא ידע מדויק, רלוונטי, בזמן הנכון, במקום הנכון, ושלא נטעה – הים מסוכן גם לשחיינים מקצוענים, ובריכות שחייה, ניידות, ארעיות, הן בריכות שחייה לכל דבר. אסור לנו להקל ראש וחייבים, חייבים, לצאת מפה עם בשורה שהשינוי הזה קורה עוד השנה, לפני 1 ביולי – כי הוא לא בא בהפתעה, הוא חוזר כל שנה. תודה.

קשה. עינת שגיא אלפסה, בבקשה תציגי את המצגת. זה אחד הדיונים היותר חשובים והיותר קשים שיש לנו פה. בבקשה.

(הצגת מצגת)

אנחנו מתמקדים היום בטביעות של ילדים צעירים ושל בני נוער. טביעה באופן קבוע היא אחד משלושת גורמי התמותה המרכזיים של ילדים ובני נוער. כשלרוב מדובר בגורם השני בשכיחותו לתמותה בתאונות. בשנה שעברה 117 ילדים איבדו את חייהם בתאונות שונות, מתוכם 19 איבדו את חייהם בטביעה. אנחנו מדברים על 16% מכלל מקרי התמותה בשנה. מקרי הטביעה המרכזיים קורים או במקורות מים טבעיים, כלומר: ים, אגם כנרת ונחלים; בבריכות ציבוריות וביתיות או בצימרים, ובמתקני רחצה אמבטיה וגיגית. היום נתמקד בשני הגורמים המרכזיים.

יש לנו הצגה לאורך השנים של מספרי התמותה. אנחנו רואים שהמספרים גבוהים מאוד. כמו שאורלי אמרה, תחשבו, כל ילד כזה זאת משפחה שנהרסה. שנת 2018 הייתה שנה איומה. נכללים בתוכה הרוגי אסון צפית, אבל גם אם אנחנו מפחיתים את הרוגי אסון צפית, עדיין זו שנה איומה ונוראה עם מספר נורא של ילדים שטבעו. שנת 2020 הייתה שנת הקורונה, ופה היא באמת מאוד ברורה בתור השנה שבה יש ירידה בתמותה, דרך אגב, בכל המנגנונים, לא רק בטביעה. ומתחילת השנה הזו, לפני שהתחלנו את הקיץ, אנחנו כבר עם שלושה ילדים שטבעו למוות.

אנחנו כבר יכולים להגיד שבשנים 2017 ו-2019 הייתה עלייה פי 1.5 בתמותה בטביעה ביחס לשנים 2008 עד 2010. כשעיקר העלייה הייתה בבריכות ביתיות, או בבית או בצימרים. אסון צפית גם כן השפיע. יש כמה קבוצות סיכון, אנחנו רואים בארץ ובעולם, באופן קבוע, קבוצת סיכון ראשונה – ילדים מתחת לגיל ארבע. קבוצת סיכון שנייה זה בני נוער, בני 15 עד 17, שכהורים הרבה פעמים נדמה לנו שאנחנו כבר יכולים לשחרר את הצעירים האלה. וקבוצת סיכון נוספת זה מי שנמצא ברמה סוציו-אקונומית נמוכה, גם את זה אנחנו רואים בכל הפגיעות וגם בטביעות.

חופי רחצה הם גורם מרכזי לטביעה, כמו שכבר דיברנו, וכשאנחנו מסתכלים על הטביעות בחופי רחצה, אנחנו רואים שמרביתם קרו כשלא היו שירותי הצלה פעילים.

נתמקד עכשיו בבני נוער במים פתוחים. הטבלה המוצגת ממחישה את הפער בטביעות. כאשר אנחנו מסתכלים על סך כל הטביעות, העמודה מצד שמאל, ילדים מעל גיל עשר מהווים שליש ממקרי התמותה. אבל כשאנחנו מסתכלים מצד ימין על הטביעות במים פתוחים, המגמה מתהפכת וילדים מעל גיל עשר מהווים שני שליש מהטובעים. כלומר, ככל שהגיל עולה, הסיכון לטביעה במים פתוחים הוא גבוה יותר.

מה שאנחנו רואים בשקף – מה גורם לטביעה במים פתוחים? 44% מהמקרים היו בחופים לא מוכרזים. עוד 38% היו כשלא היה מציל ואחרי שעות ההצלה הפעילות. יש עוד מקרים של התנהגות סיכונית אחרת. ו-6% מהמקרים בסך הכל הם ללא גורם סיכון. כל הנתונים האלה הם של מחלקת המחקר של ארגון בטרם. ד"ר דניאלה אור מנהלת מרכז המחקר נמצאת פה ותדבר בהמשך.

אז מה אפשר לעשות? אפשר לעשות והרבה, חלק מהדברים כבר עלו פה. קודם כל, הדרכה והסברה. כשאנחנו מדברים על בני נוער, אז ההדרכה וההסברה צריכה להיות ישירות אליהם בגובה העיניים. לתת להם את הכלים שהם יבינו מה הם צריכים לעשות, איך להימנע. אנחנו מדברים גם על הארכה והאחדה של שעות ההצלה בחופים. נכון להיום, בעצם מי שמפעיל את המצילים אלה הרשויות המקומיות. וכשעברנו בחיפוש פשוט בגוגל, מתברר שיש פערים בין שעות הפעילות של המצילים. ברשויות חזקות, המצילים פועלים שם שעות ארוכות יותר. ברשויות פחות חזקות – המינימום ההכרחי.

בכלל, כשאנחנו מדברים על שעות פעילות המצילים, אנחנו אומרים שזה צריך להיות לפחות עד 20:00, בגלל שאנחנו יודעים שאנחנו מדינה חמה, אנשים מגיעים לים אחרי הצוהריים.

בשעות שעוד יש אור.

נכון. בטח כשאנחנו מדברים על החופש הגדול, על בני נוער שגם כך מתעוררים מאוחר. השעה 20:00 מינימום, חייבים שיהיו שירותי הצלה פעילים בחופים.

אנחנו מדברים על הרחבת רצועות החוף של החופים המוכרזים. יש היום כבר השנה, גידול בחופים המוכרזים. עדיין לא מספיק. יש תקנה אחת שנוגעת לבריכות ציבוריות, שקובעת חובת השגחה על ילדים עד גיל שש בבריכות ציבוריות. אין שום התייחסות לחופים, למים פתוחים, כשגיל שש – אני לא יודעת מי מעלה על דעתו לאפשר לילד בגיל שש להיות לבד במים. התקנה הזו חייבת להשתנות, להתייחס גם לחוף הים עד גיל 13.

לעלות במעלית זה גיל 14.

נכון.

מעלית בגיל 14, בריכה לבד בגיל שש, זה דווקא הגיוני.

בריכה או ים. בכלל אין שום התייחסות, זה בכלל בלתי נתפס. כמו שאמרה היושבת-ראש, אנחנו מדברים על הקדמת לימודי שחייה, החל מכיתות א', ב', וזה חייב להיות חובה לכל הילדים בארץ. במיוחד אוכלוסיות מוחלשות, שכמו שדיברנו, לא משלמות 1,500 שקל לילד מינימום, כי לא כולם אחרי עשרה שיעורים לומדים לשחות. הקדמת לימודי השחייה והאחדה לכל הארץ, זה הכרחי בכדי לצמצם את הטביעות.

אנחנו מציגים פה היום אתר קטן שארגון בטרם אתמול העלה לאוויר יחד עם איגוד השחייה. יש פה הרבה מאוד כלים ומידע לבני הנוער, אנחנו באים בגישה חיובית, מבלים בטוח בים. גם חברי מועצת הנוער עזרו לנו כדי להתאים את המסרים ישירות אליהם, ואנחנו מזמינים את כולם להיכנס, לראות, לקבל באמת מידע איך מתנהגים בצורה בטוחה בים.

נעבור לגיל הרך. בריכות – כשאנחנו מסתכלים על הנתונים פה, שלושת הסימנים בצבע תכלת זה בעצם בריכות. 27% ממקרי הטביעה של ילדים מתחת לגיל חמש היו בבריכות ביתיות, זה מטורף, הרי לא לכולנו יש בריכה ביתית בבית, ועדיין 27% ממקרי הטביעות היו בבריכות ביתיות. 14% נוספים בצימרים ועוד 12% בבריכות ציבוריות. החלק הירוק בשקף מתייחס לדלי או גיגית שזה באמת מנגנון אחר. יש לנו גם אמבטיה במקרים אחרים חריגים יותר, אבל היום נתמקד בבריכות. וגם פה יש הרבה מה לעשות.

מה זה דלי או גיגית? זה אותו אחוז כמו בריכה ביתית, על מה מדובר?

נכון. דלי או גיגית זה יכול להיות בדלי של ספונג'ה, השנה טבע ילד בדלי צבע.

הם סקרנים. הם רוצים לראות מה קורה בדלי, ואז הם מתכופפים וטובעים.

האיזון שלהם - - -

האיזון שלהם בחלק העליון יותר כבד מאשר בחלק התחתון.

הם נופלים עם הראש פנימה, וברגע שהפה והאף שלהם מכוסים במים, זה עניין של סנטימטרים בודדים, הם נמצאים במצב של טביעה. כשאנחנו מדברים על הסברה, זה כמו שאת אומרת, אף אחד לא מעלה על דעתו שזה יכול לקרות.

יש גם חומרי ניקוי בתוך הדלי.

נכון. עם חומר ניקוי זה כבר בכלל, זה קשה לתפוס, קשה להעלות על הדעת, וזה אחד הגורמים - - -

27% אחוז.

נכון. וכמובן גם שם אנחנו בעיקר רואים את זה בשכבות סוציו-אקונומיות נמוכות.

צריך להסביר בקרב אימהות ובקרב משפחות.

צריך להבין שמשפחה שצריכה לצאת לבילוי בים, לא תוכל לעשות את זה אחרי השעה 18:00 כי אין מצילים – אם היא משפחה קצת יותר מודעות. לצאת לבריכה, משפחה עם שני ילדים, זה מתקרב להוצאה של 300 שקל. לרכוש בריכה ניידת או לשים ילדים קטנים בגיגית בבית, זה מאות עד אלפי שקלים בודדים במצטבר, והיום משתלם מאוד לעשות את זה. אבל המודעות היא שאין בריכה בבית ושם מתחילות הבעיות.

המודעות היא שאין תפיסה כזו.

צריך לעשות כמו בחפיסת סיגריות, אזהרה בגדול לכל מי שרוכש את הדבר הזה.

אין גם מודעות לכך שילדים יכולים לתבוע בחמישה סנטימטר מים. ואז הם חושבים שעם הגיגית המתנפחת שנמצאת במרפסת, שזו גיגית קטנה לשעשועים, אז ילדים יכולים לטבוע גם בחמישה סנטימטר מים ומשאירים אותם ללא השגחה.

לא רק זה, הם יוצאים גם מנקודת הנחה שהבית זה המקום הכי בטוח, ואז מניחים שכאילו לא יקרה כאן כלום.

אני יכולה להגיד, אפילו ברמה האישית, שבמשפחה שלי אמר לי אחיין שלי שהוא חי איתי ומודע וכולי, הוא אומר: אבל אם הוא ייפול לתוך הבריכה הקטנה עם חמישה סנטימטר מים, הוא כבר יכול לקום, הוא ילד גדול, אם הוא נופל הוא קם. והם לא יכולים ליפול, כשהם נכנסים לתוך המים, כשהפה והאף שלהם מכוסים במים, הם לא יכולים ליפול, הם לא יכולים לצעוק לעזרה. זה עניין של דקות בודדות וזה להכניס אויב הביתה.

יש לכם נתונים לגבי מה שקורה בעולם?

כן. עוד מעט נתייחס קצת לנושא הזה. דניאלה, את רוצה להתייחס למה שקורה בעולם בנושא הזה?

ד"ר דניאלה אור היא ראש תחום המחקר שלנו ונמצאת איתנו, היא תוכל להעשיר אותנו במידע על מה שקורה בעולם.

תודה. הטביעה היא בעיה כלל עולמית. אנחנו יודעים שבעיקר במדינות בעלות הכנסה נמוכה אחריות לנטל של הטביעה בעולם כולו, אבל גם במדינות של הכנסה גבוהה כמו ארצות הברית ואוסטרליה, יש המון מקרי טביעה בכל שנה. גם שם אנחנו רואים שהבריכות המתנפחות הן בעיתיות והן נושא משמעותי. כמובן תלוי איפה, באוסטרליה ליד החופים, אלה בעיקר טביעות בים. ומה שעוד אנחנו יודעים זה שבמקומות בעולם אין חוקים ברורים לגבי מתי ובאיזה גיל אפשר להיכנס לבריכה. במקומות שכן יש חוקים, הגיל הוא גבוה מאוד. יש מקומות שמדברים על גיל 16, יש מקומות שמדברים על גיל 10 או 14, אבל בוודאי שלא על גיל שש.

נושא נוסף שאנחנו רוצים להתייחס אליו, הוא עניין תקנות שנוגעות למניעת גישה לבריכות. מה שקורה בצימרים זה שלמעשה אין - - -

הגשתי הצעת חוק בנושא. לא יודע אם זה יעבור, אבל הגשתי. על החובה לגדר, שתהיה חובת גידור.

לגבי בריכות?

לגבי הצימרים, יש הפרדה בין צימרים מחמישה חדרי אירוח ומעלה לכאלה שפחות מבחינת התקנות שלהם. ותקנות הגידור הן לא מספיק ברורות. אנחנו יודעים ויש תרחיש שחוזר על עצמו שוב ושוב, שמשפחה שמבלה בבריכה, בצימר או בבית, הם נהנים, כולם יוצאים מהבריכה החוצה להתקלח, לאכול, להתארגן, והילד הקטן לשנייה אחת חומק מנקודת המבט של ההורים שלו, ורוצה לחזור לתוך המים. וזה ממש עניין של דקות בודדות. בצימרים זה קורה המון, זה קורה המון בבריכות ביתיות, ולכן אנחנו אומרים: הגידור צריך להיות גידור כמו שצריך, שילד לא יכול לטפס מעל זה, לא יוכל לדלג מעל, והשער חייב להיות עם נעילה אוטומטית, כי זו הדרך היחידה שכך יישאר שער נעול והילדים הקטנטנים יחמקו פנימה.

ילד יודע לפתוח את השערים האלה.

וגם אם לא, יש הרבה מאוד סיפורים שאנחנו שומעים לאורך השנים שבהם השער היה קצת פתוח. היה שם איזה פער קטן והילדים אם הם רוצים משהו, שום דבר לא יעצור אותם, חוץ מאשר שער שננעל אוטומטית, שאנחנו יכולים באמת להסתמך על זה שהוא ננעל כמו שצריך.

בסוף מודעות אישית של ההורים ושל הסביבה זה הדבר שיכול לתרום הכי הרבה.

נכון.

נכון, אבל אני יכולה לומר – אני חושבת – משהו בשם ההורים, כאימא: כל כך הרבה דברים אתה צריך לשים אליהם לב, ולשמור, ולעשות. זה חלק שהוא בלתי נפרד גם מהאוטומט שלנו. פה המדינה גם נכנסת. כשאני קונה בריכה מתנפחת לילדים, ואני יודעת שזה עלול להיות מסוכן, אני יודעת, זה לא שאני לא יודעת, אבל עכשיו יש הרבה ילדים בבית, באו חברים, משפחה וכולי. כמו שאמרנו, קודם כול לציין על גבי האריזה שזה מסוכן.

זה לא משחרר את המדינה.

זה כן דורש לקראת הקיץ את התזכורת, ולהעלות את זה שוב למודעות, כי אני עדיין בבטיחות חורף.

אני איתך.

אני עדיין כהורה בבטיחות חורף, כי אני זכרתי שצריך לשים לב.

אפילו צריך להחתים את ההורים על מסמך שהם קראו והבינו. אני מסכים איתך במאת האחוזים.

בסוף צריך גם להקל על ההורים. כי להגיד צריך זה נכון, אבל צריך לצמצם את הפער.

עוד שנייה בנושא הזה, כשאנחנו מדברים על בטיחות, אנחנו מדברים על שני דברים: התנהגות בטוחה, שזה החלק של ההורים. והדבר השני הוא סביבה בטוחה – כדי להקל על ההורים, ובאמת אנחנו לא יכולים להיות כל הזמן על הילדים או על כל הילדים, ככל שיש יותר ילדים זה יותר קשה, אז אנחנו צריכים לעזור להם על ידי סביבה בטוחה ככל האפשר.

אנחנו חוזרים לתקנה שקובעת השגחה עד גיל שש, היא באמת מינימלית ולא מתאימה למציאות – מינימום גיל תשע. אנחנו מדברים על זה שלא חוצים כביש עד גיל תשע, אז בטח ובטח שלא הולכים לבד לבריכה עד גיל תשע.

לימודי שחייה – ההמלצה היא מגיל ארבע, בהתאם ליכולת הילד. כשבכיתה א', ב', המטרה היא שבמערכת החינוך זה יהיה חיזוק והאחדה של היכולות של כל הילדים. וכמו שצוין פה, הגברת אכיפה על מוצרי בריכה, כשאנחנו קונים את הבריכות הקטנות האלה או אביזרים, יהיו מצוינות האזהרות ואנחנו נדע. זה יופיע שם כל הזמן מול העיניים שלנו. תזכורת תדמיתית.

כמו שאמרתי, אם יש את זה בסיגריות, צריך להיות את זה בדברים אחרים.

השקף הזה זה כמו שדניאלה ציינה, מה קורה בעולם, למשל, במדינת ניו יורק, עד גיל 16 יש חובת השגחה כתנאי להפעלת בריכה. בוושינגטון עד גיל 12, אדם עם ידע בהחייאה. אנחנו רואים במקומות שמתייחסים לזה, הם מתייחסים לזה במלוא כובד האחריות, ומבינים שילדים לא יכולים לבד להציל את עצמם. תודה.

אגיד משהו שאני באמת מקווה ומייחלת, ברור שזה לא יקרה בשנים הקרובות, אבל שזה כן יירשם לפרוטוקול שזאת משאלת לב בשנת 2022 ובתקווה שבשנת 2032 אולי משהו מזה יקרה – את הצורך בשר או שרת ילדים ונוער, כפי שקורה במספר מדינות מתוקנות בעולם. משרדים שכל הראייה שלהם היא אך ורק לילדים, לא רק גורם מתאם ומתכלל, אלא גם כמישהו ששם את כל העשייה שלו על בטיחות. בטיחות אם זה שכחה ברכבים, בין אם מדובר על קיץ, בין אם מדובר על מצילים, בעצם שיהיה אמון על חקיקה והפעלה אך ורק של ילדים במדינת ישראל, במקום לפזר את זה במשרדים שהם שונים.

אני מקווה מאוד שמדינת ישראל תאמץ את המודל הזה. וכיושבת-ראש הוועדה לזכויות הילד, שבחצי השנה האחרונה, רואה את המכלול של הילדים, באמת ב-360, ובעצם אנחנו הגוף היחיד במדינת ישראל שרואה היום את הילד כ-360, אני רואה את הצורך העצום במשרד ממשלתי שכזה. אנחנו אמנם מקימים בשבועות הקרובים את היחידה לתיאום ותכלול ילדים במשרד המשפטים, ביוזמת הוועדה לזכויות הילד והצוות המשפטי, שזה אמנם צעד היסטורי אבל אני כבר אומרת: זה לא מספיק. ואני מייחלת שיהיה במדינת ישראל באמת משרד ממשלתי שיעסוק אך ורק בילדים ונוער, ואז הדברים האלה, יהיו מובנים מאליהם. המובן מאליו לא יצטרך עוד דיון ועוד דיון ועוד דיון, כי מדובר פה לא על חקיקה מסובכת מדי, לא על צעדים מכובדים מדי. להעלות מגיל שש לגיל עשר או בריכה שצריכה להיות מגודרת או מציל שצריך להיות אחרי 20:00 בערב, כי מדובר בבני נוער בקיץ כשעדיין יש אור יום – מדינה יודעת להתמודד עם דברים כאלה, פשוט צריך מישהו שיבוא ויעשה את זה לא רק בחקיקה פרטית, וחברי הכנסת עמוסים בחקיקה פרטית, ממשלות, כנסות, דבר שבא והולך, אלא באמת משרד ממשלתי שיבוא ויתייחס לכל המכלול הזה של ילדים במדינת ישראל. שוב, לא המצאנו את הגלגל, זה דבר שקיים במדינות מתקדמות ואני מקווה שישראל מתישהו תצליח לעמוד באותה השורה עם המדינות המתקדמות האלה.

יש לנו עוד מצגת של משרד החינוך. בבקשה, ואחר כך נתחיל עם השאלות.

(הצגת מצגת)

משרד החינוך עוסק בנושא של מניעת טביעות במספר פעולות. דבר ראשון זה הקנייה של לימודי שחייה. לימודי השחייה במשרד החינוך מתחילים בכיתה ה'. בשיעורי השחייה, לא רק מסתפקים בזה, יש הנחיות מסודרות ואראה את זה. עוסקים גם במשדרים שאנחנו עוסקים בזה בימי שיא. בשנה שעברה עסקנו בשבוע בטיחות בנושא הזה של התנהגות במים, ופעילויות נוספות שאנחנו עושים במסגרת שבועות או ימים מרוכזים שעוסקים בבטיחות במים.

אפשר לראות פה את היקף הפעילות לאורך שנים. חוץ מאשר בקורונה, אנחנו מדברים על מעל 60,000 ילדים שלומדים בכיתות ה'. זה עולה. ויש לנו בסיוע של הוועדה שעוסקת בבטיחות ילדים, אנחנו נותנים תגבור למגזר החרדי ולמגזר הערבי.

התוכנית הלאומית לבטיחות ילדים.

כן. זו תוכנית שזהבה עומדת בראשה ואנחנו עובדים בשיתוף פעולה. אנחנו עושים תגבור בחברה הערבית כ-3,600 ועוד כ-2,300 במגזר החרדי כתגבור מתוך הבנה שאלה מגזרים שצריכים חיזוק בתחום השחייה. אנחנו מקצים לזה בערך 1,000,000 – 1,500,000 שקל, בהתאם לתקציבים שמגיעים ממשרד הבריאות ועוד תוספות שלנו.

רק שיבינו, שהקורסים האלו זה לא 100% מימון של משרד החינוך, זה שליש, שליש, שליש. שליש משרד החינוך, שליש הרשות המקומית ושליש של ההורים.

ובגלל זה מדובר רק על 70,000.

לא נכון.

לא?

וחוץ מזה, כמה תלמידים יש בתוך המסגרת ואנחנו לא - - -

ממש לא. יש השתתפות בהסעות, אבל מי שמשלם להדרכה - - -

אז מי שמשלם את ההדרכה זה משרד החינוך. ההסעות זה ההורים או העיריה, זה שליש, שליש, שליש.

לא, ממש לא. לא יודע מאיפה הבאת את זה. אני יכול לבדוק את זה, אבל זה לא המספר.

זה מידע שאני יודע עליו. ויש עיריות שלא מוכנות לשלם את השליש שהן צריכות לשלם.

זה יכול להיות.

אני רוצה רק להבין, האם הבעיה היא עם התקצוב? איפה זה נופל? בסוף, שנתון של ילדים בכיתה ד' או ה' הוא 150,000 או 160,000 ילדים. וכשאנחנו מסתכלים על הנתונים שקודם הראית, 70,000 זה לא מספיק, ובמיוחד אם אנחנו מסתכלים על המגזרים שאנחנו יודעים ששם התופעה היא יותר נפוצה. ברור לי שאת הצורך מבינים במשרד החינוך, אחרת זה לא היה בכלל. לכן השאלה הראשונה היא מי קבע שזה באמת בכיתה ד' או ה'? וכבר הובהר כאן שזה לא הגיל המתאים. אני די בטוחה שבאו אל משרד החינוך ואמרו: זה לא הגיל המתאים, למה לא להתחיל את זה מכיתה א'? ואיך אנחנו מגדילים ומרחיבים את זה על מנת שכל השנתון, בכל המגזרים – איך אנחנו יכולים לעזור על מנת שמשרד החינוך יחיל את זה בגילאים הנכונים ובהיקף הנכון?

קודם כל צריך לפנות למשרד החינוך בצורה מסודרת. הנושא הזה של כיתות ה' הוא דבר מסורתי לאורך עשרות שנים שהוא פועל.

מסורתי – היו הרבה דברים שהשתנו מסורתית.

אז יש לך בהחלט אפשרות לתרום לשינוי ושיפור. צריך פנייה מסודרת. מדובר פה במשאבים גדולים מאוד. זה לא דבר פשוט. אבל אני בהחלט חושב שכשזה יגיע למשרד אנחנו, מקבלי ההחלטות, ישקלו את זה בכובד ראש.

אז רק אגיד שאיגוד השחייה ב-20 השנים האחרונות שאני מכיר, פנה לפחות פעם בשנתיים למשרד החינוך ונענה בשלילה. יושב פה מנכ"ל איגוד השחייה עד לפני מספר ימים, הוא יכול להעיד על המלחמה שאנחנו מנסים לעשות כדי לשנות את הגיל.

לא עוד מלחמה, לא צריך להילחם.

חוץ מזה שיש פה עוד נקודה, זה לא רק הגיל, הגיל מאוד חשוב, אבל הנקודה השנייה זה המספרים – מה שנותנים זה טיפה בים.

לגבי כיתות ה', יש שני מקומות בארץ שמלמדים בכיתות ב' שזה הרצליה ואשדוד, ואני חושב שירושלים גם כן. אלה מקומות מאוד מצומצמים. הרוב זה בכיתות ה'.

בואו נמשיך הלאה.

בבקשה.

כאשר אנחנו מתעסקים עם אוכלוסיות בסיכון במגזרים השונים, יש לנו תהליכי עבודה. מקצים משאבים, מתכננים קבוצות, יוצרים קשר עם הרשויות ועם בתי הספר ובונים תוכנית.

קיימים חוזרי מנכ"ל מסודרים מאוד בנושא של לימודי שחייה, איך מלמדים שחייה, באילו בריכות, איפה זה מתאים, ובהתאם לכך בונים תוכנית. אלה עיקרי הדברים, תודה.

תודה רבה. אנחנו נפנה למשרד החינוך, ושוב, אני לא מפנה את האצבע המאשימה אליך, אתה העברת את עיקרי הדברים של משרד החינוך תחת נתונים שהופקדו בידך. אלה נתונים, בלשון המעטה, לא מספקים ולא נותנים מענה לצורך שחוזר על עצמו משנה לשנה לצערנו הרב. אמרנו, אנחנו מדינה חמה, אנחנו מדינה של בריכות ואנחנו מדינה של ים. אם היינו גרים היום באלסקה, אז יכול להיות שהיה לנו קל יותר עם שלוש בריכות מחוממות שיש שם בתוך השלג ולשים שם מצילים וללמד שיעורי שחייה אולי בגיל יותר מאוחר. לא כך הדבר במדינת ישראל. יש דרך למנוע את הדבר. נפנה אל משרד החינוך. הוועדה תרצה להבין את התקציבים שהיום משרד החינוך מקבל או מפנה עבור לימודי השחייה. בהחלט נפעל להורדת הגיל, כי אם יש מומחים שמתריעים, מדברים על כך, שמדובר על גיל מאוחר ללמידת שחייה, ויש להקדים לכיתות א' – אפילו עוד מוקדם יותר, לפי חבר הכנסת דוידסון, אבל נגיד שכיתה א' זה דבר שהוא בסדר, אז אין סיבה. גם תחת התקציבים המיועדים היום, בין כיתה ד' לכיתה א', אז פשוט להעביר אותם לכיתה א' ומשם להתחיל לראות איך זה באמת תופס את כלל האוכלוסייה. מה גם שסטטיסטית, אנחנו מבינים את הצורך בעיקר בישובים מוחלשים יותר, בפריפריות ובמגזרים. אולי ברמת השרון פחות צריך לשים על זה את הדגש, אז בוא ניתן את הכספים האלה, את חלוקת התקציבים אחרת. השאלה היא מי אמון על כך במשרד החינוך, איזה אגף?

המפקח.

גיא.

המפקח על החינוך הגופני, גיא דגן. ואנחנו מסייעים בתוכנית הלאומית. אנחנו מסייעים בתחומים של המגזרים השונים. מסייעים לו לארגן את זה.

בסדר גמור. אנחנו נראה את זה.

אבל הפנייה צריכה להיות להנהלה, לשרה ולמנכ"לית.

בסדר גמור. תודה רבה.

שרה חמודה ממשרד הפנים, ברוכה הבאה, עלו כאן מספר שאלות שנוגעות למשרד הפנים על נושא של השגחה בבריכה עד גיל תשע, בים עד גיל 13, במקום מגיל שש בבריכה ציבורית. נושא העלאת הגיל – שמענו על נתונים בעולם, אנחנו רואים שישראל לא נמצאת בכלל ואפילו לא קרובה ברמת טווח הגילאים. נשמח לשמוע.

בעניין של בריכות השחייה, זה תחת חוק רישוי עסקים. יש את התקנות של הבטיחות, שחוק רישוי עסקים מבסס, כלומר, הם מקבלים רישיון עסק שמתבסס על התקנות האלה. זה לא משהו שקשור למשרד הפנים, זה קשור - - -

גם הסדרת מקומות רחצה. עניין הגידור זה תקנות על תחום התכנון הבנייה, ושם זה נושא הגיל.

כן, אבל שנייה אחת – התייחסתי לעניין של הבריכות. בעניין של הים זה עד גיל 13. זה מופיע בתקנות.

בים עד גיל 13. גם היום?

כן.

כשדובר ואנחנו רואים כאן את ארגון בטרם שאמרו וציינו, לפחות כתגבור בחודשי הקיץ. יש חורף ויש קיץ, בחורף אף אחד לא רוצה ללכת לים יותר מדי. אבל כשמדובר על הקיץ, מדובר על החופש הגדול, ומדובר כאן על בני נוער, ואנחנו רואים כאן את האחוזים מה קורה בים. ולומר היום, ילד בגיל 13 זה נכון, אבל 15,16,17, אור יום, חופש גדול, ללכת לחוף. אז מה אם אין מציל. אנחנו יודעים שכאן זאת הבעיה.

מה שאני מבקשת זה תיגבור לחודשי הקיץ.

מבחינת השעות?

חופש גדול מבחינת שעות של מצילים.

החוק קובע מינימום של שמונה שעות, שכל הרשויות בארץ חייבות. אבל יש רשויות שמאריכות את זה מעבר, כמו ראשון לציון.

אבל אם אני גרה ברשות שלא מאריכה את זה מעבר, מה אז?

יש רשויות שגם בחורף יש בהם עמדות מציל, ויש רשויות שלא.

בסדר גמור, הגדלת ראש אנחנו אוהבים. אני מדברת על הסטנדרט, אנחנו רואים שיש את ה... תראו, בני נוער ימצאו לפעמים אם הם רוצים איזה חוף נטוש או חוף שאף אחד לא רוצה כדי להתבודד. ברור שאין שליטה של 100% אחוז. ועדיין חופש גדול זה איזשהו מקרה שאפשר, ואנחנו מבינים את הבעייתיות של חופש גדול, ולכן צריך לבדוק ברשויות שבהם אין את התגבור, אם יש אז אחלה, אז אין לנו הבעיה.

של המצילים? זה נראה לי בהסכמים של הרשויות המקומיות שמעסיקות אותם.

השאלה אם זה- - -

זה קשור גם להסכמים עם המצילים, נכון. ויתייחס לזה כאן מציל מראשון לציון שנמצא כאן. זה קשור גם בעניין הזה. אבל אני יודעת שרוב הרשויות, מהבוקר עד הערב, עד שהשמש שוקעת, כן - - -

תשמעי, אני רוצה להעלות משהו ובואי רגע תנסי להיות את, ההורה, שצריך ללכת היום אחר הצוהריים לים, בסדר? את מסיימת עבודה בשעה 17:00 במקום העבודה, עד שתגיעי הביתה, תאספי את הילדים ותתארגני על עצמך, את לא תגיעי לים לפני 18:30. בשעה 18:45, ואני נמצאת שם, המצילים בצדק מוציאים את הילדים מהמים, כי כשהם יוצאים ב-19:00 מהמקום, הם רוצים שלא יהיה שם אף אחד. אנחנו הופכים את ההורים להיות עבריינים בעל כורחם, אם הם לוקחים את הילדים לים. אני לא יודעת איזה פתרון, אם מתחילים בימי הלימודים את ההשגחה בים בשעות יותר מאוחרות ומסיימים בשעה יותר מאוחרת. אנחנו לא יכולים להסתכל על מה שקורה היום ולהגיד: זה מה יש. כל הדיון הזה נולד, ואין לי טענות אליך באופן אישי, אני יודעת שאת מייצגת את המשרד שממנו את מגיעה, כל הרעיון של הדיון הזה נולד בשביל שנראה איך יוצאים מהקופסה. איך לוקחים את הבעיה והופכים אותה לפתרון. אנחנו נמצאים ממש בתחילת הקיץ, זה המקום שמשפחה יכולה להיות בו. אז אנחנו חייבים לוודא שבחופי הים, קודם כל שיהיו מספיק חופים מוכרזים עם מצילים עד שעה מספיק מאוחרת שמשפחה תוכל לבלות בה. אנחנו לא יכולים לבוא ולהגיד: זה מה שהתקנות קובעות.

אני רוצה להמשיך את מה שאורלי אמרה, לפני כמה חודשים היה דיון בוועדת הפנים בנושא של מצילים בים. מה שיצא מהדיון היו הדברים הבאים: א' – חסרים הרבה מאוד עמדות של הצלה במדינת ישראל. ב' – יש חופים גדולים מאוד, רחבים, שיש שם רק עמדה אחת. אתן דוגמה: תלכו לחוף פולג פעם אחת, תראו חוף ענק עם אלפי אנשים ועמדת מציל אחת. אין סיכוי שהוא יכול לדאוג למאות ואלפי המתרחצים. ואז מה הם עושים? כמו שאת אומרת, הולכים ימינה, הולכים שמאלה, למקומות שהם לא מוכרזים, כי אין להם ברירה, אין להם מקום להתאסף. בנוסף, התקציב של משרד הפנים לעיריות הוא תקציב מוגבל מאוד, ואז הם חוסכים כל שקל, ואז הם חוסכים בשעות הצלה, וחוסכים בחודשים שכן צריך להיות מציל ואין מציל ואנשים טובעים. כל הנושא הזה נידון בוועדת פנים, אבל לא קרה כלום איתו. הייתי מבקש, גברתי היושבת-ראש, שאחת מהמסקנות שלך תהיה לשמוע מה הם עשו מהדיון ההוא שנעשה בוועדת פנים. בנושא של מספר סוכות המציל, צריך להגדיל - - -

מתי היה הדיון הזה?

שבוע לפני שנפטר חבר הכנסת אלחרומי.

מיכל, יש רשות שכן עשתה שינוי, כדאי לתת לנציגים שלה לדבר.

אנחנו נשמע.

זה עניין תקציבי, אין כסף לרשויות.

אני בכלל מציעה שמשרד החינוך, משרד הפנים, שלטון מקומי, יחד עם בטרם, שהם המומחים בדבר, שישבו יחד ויראו מה אנחנו עושים לקראת הקיץ. אגב, כל דבר הוא תקציבי, זה בדיוק כמו שהיא אמרה, לפעמים אפשר בחופש הגדול, במקום להתחיל ב-08:00 בבוקר, להתחיל ב-12:00 בצוהריים, שזה יישאר על אותם - - -

למדתי מהטובים בראשון.

אפשר להגיד על איזשהו פתרון.

לשחק עם זה בצורה נכונה, ולראות איך כולם מדברים בשפה אחת. כי זה שהרשות המקומית שבחלקה עושה טוב וחלקה עושה פחות טוב – בואו נראה איך אנחנו - - -

אבל זה קורה, אנחנו מכירים את בטרם, אנחנו יושבים, אנחנו פועלים. מעלים את המודעות, סרטונים, הדרכות.

אבל זה לא השתנה. לכן אנחנו יושבים כאן לקראת הקיץ.

מספר החופים המוכרזים בכל שנה עולה, אמנם לא מספיק, אבל אפשר לראות גידול כל שנה. גם העניין של התקציב – רשויות שאינן איתנות, מקבלות יותר תקציב ואפשר גם לראות את זה משנים קודמות. גם התקציב לעזרה ברכישה של ציוד הצלה ובטיחות, בסיוע לרשויות המקומיות עולה מדי שנה. נכון, זה לא השינויים הגדולים שאנחנו רוצים, אבל כן יש שינויים וכן יש תוספת תקציבית, וכן מספר החופים גדל. זה לא עומד במקום.

ועדיין במבחן התוצאה, המספרים רק עולים ולא יורדים. כנראה שיש כאן משהו שהוא לא תקין. ולכן אני אומרת – אני שמחה על הצעדים.

המספרים עולים ולא יורדים, מאיזה בחינה, מבחינת הטביעות בחופי רחצה מוכרזים?

של טביעות.

בסדר, אבל יש דברים שהם לא קשורים לעניין התקציבי.

אבל הכול קשור. כי בסוף, אנחנו מדינת חוף, ואני בתור הורה, לא יכולה שיגידו לי שיש לי רק מקום אחד שאני יכולה להגיע וגם הוא נסגר בשעה מוקדמת.

היא מדברת על טביעות בצימרים. יש הבדל.

אנחנו לא מדברים כרגע על צימרים, אנחנו מנסים לפתור את בעיית החוף.

אז זה לא נכון, כי מספר הטביעות של ילדים בחופי רחצה עם השנים רק הולך ופוחת, הוא לא הולך ועולה.

את מדברת על חופים מוכרזים.

לא. גם בחופים שאסורים לרחצה. בחופים בכלל.

הנתונים הם שונים.

אני לא יודעת איזה נתונים.

אגב, לא אצל ילדים.

בואו נעשה פה סדר.

לא – של ילדים ספציפית.

אנחנו מחזיקים את הנתונים.

אני מעבירה לכם אותם.

לא.

טוב.

אני רוצה לחדד, אנחנו לא באים לתקוף - - -

אני מעבירה לכם את הנתונים.

סליחה, אנחנו לא באים לתקוף שום משרד ממשלתי. ואין צורך - - -

בשנת 2016 - - -

אני מדברת. אני מדברת. אנחנו לא באים לתקוף, לא אותך ובטח שלא את המשרד. אין לי ספק שחיי ילדים נמצא בראש סדר העדיפויות והמענים והרצונות של כל אחד ואחת מאיתנו כבני אדם. יש מקרים, אפשר למנוע, לקראת הקיץ, עשיתם צעדים מבורכים, צריך לעשות עוד. הדבר היחיד שאנחנו מבקשים זה לשבת ביחד ולראות איך מצמצמים. חלק מהפתרונות לא יהיו תקציביים, חלק מהפתרונות כן יהיו תקציביים. עדיין, מדינת ישראל, על אחת כמה וכמה כמדינת חוף, לא נמצאת בשורה אחת עם מדינות חוף אחרות מתקדמות. אז במקום להתגונן ולספר לי כמה אתם בסדר, תגידי: בסדר, הבנתי, תודה על המחמאה שנתת לי, ועכשיו ניקח את זה מכאן ואני אספר לך בחודש הבא איך התקדמתי משם. זה מה שאני רוצה לשמוע, זה הכול.

בסדר, אז אמרתי את זה. אבל לבוא ולהגיד שהמספרים עולים – זה לא מדויק.

כי המספרים עולים ב-1.5, מה לעשות, קוראים לזה מתמטיקה. הלאה, בבקשה, נציג ראשון לציון.

אני באמת מנסה לא להתרגז, אני נתקלת בתשובות - - -

קוראים לי אלי שוורצברג, אני מנהל אגף חופים בעיריית ראשון לציון, אני מציל במקצועי. אני חבר הוועדה המקצועית הארצית להצלה בים ובבריכות שחייה. חי ונושם את זה יום ולילה. ואני רוצה לדבר ברמה הפרקטית.

אני מכיר את תקנות בריכות השחייה 2004, אני מכיר את צו הסדרת מקומות רחצה 2016, זה כתוב, ואני מכיר את המציאות. המציאות היא הרבה יותר קשה מאשר צו או תקנה, וצריך לתקן צווים ולתקן תקנות, וצריך לזרום וצריך להיות גמיש, זה ברור, ברור לכולם. אני מדבר כרגע ספציפית על ראשון, מתוך ראייה רוחבית של כל חופי מדינת ישראל ובריכות שחייה ציבוריות שאתמקד בשני המוקדים האלו. צימרים זה דבר ברור, רישוי עסקים מעל ארבעה חדרים – כתבתי פה חומר שלם גם מה לעשות לגבי צימר שיש בו רק צימר אחד עם בריכה.

אחד הדברים שאני הכי אוהבת זה שמשרדי הממשלה אומרים: זה לא חונה אצלי, זה חונה אצל המשרד השני. אני מתה על זה. מרים טלפון להגיד: תשמע רגע, יש אצלי איזושהי בעיה של עסקים, אני יכול לשנות את התקנה הזאת, בוא תתקן גם את התקנה הזאת כדי שניפגש באמצע. את זה אי אפשר, זה פשוט במקרה יכול לחסוך בחיי אדם וילדים.

אני מעל עשור שנים מרצה בשכבות ט' בראשון לציון. מכנס שכבה שלמה – בשנתיים האחרונות בגלל הקורונה זה התמוסס וברח לנו בין הידיים – ומרצה שכבה, שכבה, עובר בית ספר, בית ספר, 24 בתי ספר. בתקופה הזו, לקראת 10 ביוני, הייתי אמור להיות כבר בבית ספר האחרון. הרצאה בת 45 דקות, לכל תלמידי בית הספר, כיתות ט', שכבה ט' בלבד. אין תלמיד בראשון שהוא בשכבה ט' ולא שמע אותי. 45 דקות ההרצאה, מהו סחף בים, ממי צריך להיזהר, מהם חופים מוכרזים ומהם חופים אסורים.

וכאשר אני, בפרט בסופי שבוע, מסייר עם הטנדר של ההצלה והחירום, ואני שומע בני נוער צועקים בקבוצות שהם יושבים – אלי, אנחנו יודעים מה זה סחף, תודה רבה. אני אומר לעצמי: אלי, אתה את שלך עשית. אבל שימו לב, אני אמרתי שאני מדבר רק על ראשון כרגע. יש ילדים גם מירושלים שמגיעים לראשון. מי מטפל בהם? זה לגבי ההסברה והמניעה.

לגבי שעות ההצלה - - -

תדבר על הקורסים.

אדבר על הקורסים. השבוע יש לי ישיבה עם אגף הנוער, אני הולך לגייס כ-40 בני נוער מגיל 15 עד 18. אני לוקח אותם תחת כנפיי לקורס עוזרי מציל. אני בראש הקורס, כמובן שאני נעזר במצילים עצמם כי אין לי את כל הזמן להקדיש. אני מביא את אותם נערים, לא רק למצב של ידיעה של מהו זרם חוזר בים, לא רק למצב של מהם הרוחות, מהו משטר הזרמים, מה גורם לים לעלות או לרדת, אלא מביא אותם למצב שהם יודעים גם לקחת גלגל הצלה ולהציל אדם שטובע. ובסוף הקורס האחרון, שהסתיים באוגוסט שעבר, בחודש ספטמבר כותב לי וואטסאפ נער מראשון לפני גיוס שסיים את הקורס אצלי: אלי, עשית לי את החיים. משהו פה לא רגיל – הרסתי לו את החיים? הוא אומר לי: אלי, הייתי בחוף, זה חוף הגלישה שלנו בין ראשון לבת ים, הצבתי שם גלגלים בחופים אסורים, שאין אותם במקומות אחרים בחופים אסורים – אולי יש כאלו קצת באשדוד שלקחו קצת את המוצג הזה; תליתי גלגלי הצלה עם שלט שמסביר בדיוק למה הגלגל הזה נועד. נכון שיש באוטובוסים וברכבות, פטיש למקרה חירום "תשבור" – רבותיי, מישהו כאן צריך לצאת מהקופסה הזו. הוא לקח את הגלגל, הוא הציל בחור שצעק הצילו במים. ורבותיי, הוא הציל אותו, הוא הציל את הבן אדם הזה. אני לא הייתי בחוף. אם אותו נער לא היה בחוף, לא היה יודע בדיוק מה לעשות והיה לו גלגל הצלה – היה מת. אין חוכמות, האיש הזה היה מת.

עד לפני חמש שנים, הבטן שלי התהפכה, למה? יולי-אוגוסט, דיברנו על זה, זה עלה כאן בשולחן. כותבים לי הודעות דואר אלקטרוניות, כותבים ללשכת ראש העיר הודעות דואר אלקטרוניות – למה אין מצילים יותר מאוחר? הם מסיימים לעבוד בשעה 17:00, 18:00, קיץ. השמש שוקעת ב-20:00 – למה? למה? ואתה רושם תשובות, ואתה אומר: וואלה, אנשים צודקים, אנשים צודקים, הם רוצים את ההצלה עד השעות המאוחרות והמצילים היו הולכים ב-19:00. וחופי רחצה שאתם שומעים על 19:00, הם כבר ב-18:50 עוזבים את התחנות, הוא צריך להדפיס כרטיס ב-19:00, הוא עוזב ב-18:50. זאת מ-18:50 החופים נטושים. כמעט כל טביעות המוות מתרחשות בחופי רחצה מוכרזים מעבר לשעות ההצלה או בשעות ההצלה בחופים שאינם מוכרזים.

אני לא יכולתי, לפני חמש שנים זה היה בדיוק, עלה אלי למשרד אבא מכובד עם שני הילדים שלו, הוא דפק בדלת, זה היה בשעה 18:50. אומר לי: אדון מנהל החוף, עם כל הכבוד לך, למה אתה עושה לי את זה? הבנתי לאן הוא חותר. הוא אומר לי: סיימתי לעבוד, לקחתי את הילדים, הבאתי את האישה. תראה איזה אור יום. אני לא רוצה להיות עבריין, חס וחלילה לא רוצה לסכן את הילדים שלי ולא את עצמי – תשמור עלי. רבותיי, אזרח בא ואומר לי, למנהל החופים, שגדל בהצלה – תשמור עלי. איזו תשובה אני אמור לתת לו? איזו תשובה? להתחמק ממנו? לשקר אותו? לא. רבותיי, זאת המציאות. לא יכולתי יותר, עליתי לראש העיר. כמובן שהבאתי גם את מנכ"ל העירייה ואמרתי להם: אני מבקש גיבוי. לא תתנו לי גיבוי – לא אוכל לעמוד בזה.

בואו נצא מהקופסה ונפעיל את תחנות ההצלה במשמרות. יש לנו שישה חופים מוכרזים. בואו נפעיל שלושה חופים מוכרזים, אני מדבר עד 20 ביוני, יום יציאת התלמידים לחופשה ועד סוף אוגוסט. שלוש תחנות יעבדו מ-07:00 – 19:00, ושלוש תחנות יעבדו מ-08:00 – 20:00. בואו ניתן את השירות עד 20:00 או שקיעת החומה, הקרוב מבניהם. בואו נצא לציבור בהסברה, שמי שרוצה לשחות ב-07:00 בבוקר, יבוא לחופים שיש בהם מצילים ב-07:00. מי שרוצה לשחות ב-19:30, יבוא לחופים שיש. על זה הלכנו. והצלחתי ואפשר לעשות את זה.

צו הסדרת מקומות רחצה בא ואומר וכתוב בו: שעות הרחצה ייקבעו על ידי ראש הרשות. ראש הרשות – מינימום שמונה שעות. אוקיי, מפה, השמיים הם הגבול. אתה יכול להעסיק אותם שמונה שעות, אתה יכול להעסיק אותם עד 12 שעות. אני לא חורג מחוק שעות העבודה. חוק שעות העבודה בא ואומר 12 שעות ולא יותר מזה. אוקיי, משמרות, רבותיי. קצת לצאת מהקופסה, קצת לחשוב חיצוני – ואנחנו נותנים את השירות הזה. ותאמיני לי, שביום האחרון שאתה עולה לרמקול של המציל, ואתה אומר: שמחנו לשרת אתכם עד השעה 20:00 בערב, שמחנו לשמור על חייכם – מקבלים מחיאות כפיים. מצילים נפלאים, מקצוענים, נותנים את הנשמה בכל חופי הארץ, לא רק בראשון. מקבלים מחיאות כפיים. אני כמנהל החופים לא צריך יותר מזה, תודה רבה. אני עולה למשרד, שותה את כוס הקפה, ישן טוב בלילה, תודה רבה, עשיתי את שלי.

מעבר ל-20:00 בערב, הטביעות שמתרחשות ב-02:00 בלילה, ב-01:00 בלילה, מישהו שהחליט לשתות איזה וודקה וקפץ למים – זה חריג, אנחנו לא שם. כמובן נבוא, נסייע ונעזור, אבל אנחנו לא שמים את הפוקוס על זה.

העניין של גלגל הצלה לחירום בחופים לא מוכרזים, זה רעיון לא רע בכלל, גם כמה כבר העלות התקציבית שלו.

רק שצריך להבין שהעולם של בריכות השחייה בנושא מצילים וים, אלה עולמות שונים לגמרי. יש מחסור אדיר במצילים בבריכות שחייה. יש תקנה שאני מעביר עכשיו דרך משרד הכלכלה להוריד את גיל המצילים לגיל 17 – אתה היית איתי בזום בנושא הזה – יש מחסור אדיר במצילים במדינת ישראל.

ברשותכם, אנחנו נמצאים שם. זה עולה לתקשורת כל שנה. כל שנה רוצה התקשורת - - -

סליחה שאני קוטעת אותך, אני לא מבינה, אולי אני בטוח כבר לא מסונכרנת, אמנם אני לא מבוגרת מדי, אבל אני גם לא צעירה כל כך – אני זוכרת שאני לפני 25 שנים, כשסיימנו את הצבא או התיכון, היה טרנד כזה שכולם הלכו ללמוד להיות מצילים, החברה הצעירים. זה היה הטרנד, היה בזה כסף טוב, הקורס היה נחמד.

הם עובדים כמצילים שנה אחת ובזה זה נגמר.

באוסטרליה זה הכי cool שיש.

בדיוק, זה cool. זה היה טרנד של הצעירים.

צריך לפתח את המנטליות שזה כיף.

בדיוק.

הרעיון האחד שאני מקדם אותו בגלל שיש לנו בדיוק אותו סיפור, אבל תוכנית לאומית. אנחנו כבר עובדים בשטח באשקלון.

לגבי חופי הרחצה, אנחנו שם, ולפי דעתי זה צריך להיות רוחבי. יש עוד נושא אחד ואסיים – היינו בשולחן עגול לפני חצי שנה, הגברת הנכבדה שיושבת לידי הייתה איתי באותו שולחן. חופים שאינם מוכרזים לרחצה, איפה שרוב הטביעות בשעות הרחצה, מה עושים איתם? אם נבוא ונחשוב שכל רשות מקומית תוכל להציב כל 150 מטר תחנה ותשלם ותממן, רבותיי, זה לא מציאותי, בואו נתכנס כאן עוד 20 שנה, זה לא יהיה. באתי והעליתי רעיון בשולחן העגול, אמרתי: בואו ניקח את החופים האסורים, חלק ללא סטטוס, נקרא לכולם חופים אסורים, בסדר? בואו נציב שם עמדות כל שני קילומטר שיישב שם אדם מקצוען, מציל מקצועי. לפזר מצלמות בחופים האזורים ויש טכנולוגיות מתאימות היום. יהיו לו מסכים עם מעין מוקד.

מה זה יעזור? טביעה זה עניין של כלום זמן. הוא יראה את זה בטלוויזיה, זה יישאר שם.

אסביר. שימי לב, לידו, שני מצילים עם טרקטורון עם כל ציוד ההצלה. אני מדבר על החופים האסורים. הוא מסונכרן עם מנהל החופים הקרוב אליו. הוא יישב כאיש מקצועי, הוא יודע בדיוק באיזה אזור כרגע מישהו ברמת סכנה. והוא אומר לטרקטורון: תצאו לכיוון, קורה שם אסון או כמעט יקרה אסון. על כל מרחק של שני קילומטרים עמדה אחת עם מציל מקצועי ועוד שניים שהם מקצוענים רכובים ומזוודים.

אתה יודע להגיד לי מבחינת רצועת החוף של מדינת ישראל, מה המשמעות של זה, על כמה עמדות כאלה אנחנו מדברים? תקציבית זה נשמע לי משהו - - -

אני זורק לך את זה כרגע בגדול.

תקציבית יש סיכוי שיהיה לך יותר זול לשים שם מציל.

ממש לא. זה אולי 5% ממה שאת חושבת.

לכן שאלתי על כמה עמדות מדובר.

יש חסכון בכוח אדם, כשיש אנשים שמוקפצים.

אנחנו לא פותרים את זה מהחופים המוכרזים, בחופים המוכרזים יש תחנות הצלה, יש מצילים שעושים את עבודתם נאמנה. אני בא ואומר, אפילו המדינה יכולה לקחת חוף מסוים, שאורכו 20 קילומטרים, יש את זה באזור מרכז-צפונה, ולעשות פיילוטים. מה הבעיה? לתקצב X שקלים עבור הטכנולוגיה הזו, לקחת חוף אחד של שני קילומטרים, עם עמדה אחת ועשר מצלמות, עם מכשירי קשר וטרקטורון, זה כסף קטן.

נכון. גם נאמר פה שיש סטטיסטיקה באילו חופים לא מוכרזים יש את הטביעות.

נעבור את עונת 2022, נכנס כבר מידי, נעבור את 2022, להתכנס כאן ב-2023, ולראות אם זה הצליח. רבותיי, המדינה, תרימו את הכפפות ובואו נרחיב את זה.

משרד הפנים, יש סיכוי להעלות את זה כרעיון? שוב אני אומרת, צריך לבדוק את זה תקציבית.

אני יודעת שיש רשויות שיש להם שטחים של קילומטרים של חופים אסורים או חסרי סטטוס, שכבר עושים את זה, כמו בחוף הכרמל.

את זה, את הרעיון הזה?

בגדול. מפוזרים שם מצלמות ומשרד הפנים - - -

המצלמות זה בשביל ניקיון החופים, זה לא למניעת טביעה.

אנחנו מימנו את זה, זה מצלמות לבטיחות, זה לא נכון. לאורך קילומטרים - - -

אתם שמתם שם בעצם מצלמות לבטיחות - - -

לא. אנחנו נתנו סיוע לרשות המקומית לרכישה של מצלמות בטיחות בחופים האסורים לרחצה.

אז אדרבא, מה שהם אומרים שמי שיצפה בזה זה יהיה מציל עם טרקטורון.

זה לא בדיוק באותו נוסח שאלי מציין, אבל משהו שמתקרב לזה, בלי אותה עמדה.

אז מה שאת אומרת הוא שיש את התשתית הבסיסית שעליה זה יכול להתלבש, לפחות ברמת הפיילוט.

כן.

בעלות נמוכה יותר.

בעלות נמוכה יותר. כי בעצם מה שהוא אומר זה להלביש על זה מצילים עם טרקטורונים שמסתכלים על המצלמות האלה לא רק ברמת ניקיון חופים, אלא להשתמש בפלטפורמה הזו לדברים נוספים, ולראות, לפחות כפיילוט איך עושים את זה. זה שווה שמשרד הפנים ואתם תשבו.

אנחנו מסונכרנים.

אתם מסונכרנים?

כן.

ולראות איך אפשר להעלות את הפיילוט הזה. ואם הוועדה יכולה לסייע לכם בזה. תגידי לי אם אני יכולה לסייע לכם.

בסדר.

ועוד דבר אחד ואסיים ברשותך.

אני אהבתי את גלגלי ההצלה של לשבור במקרה הצורך.

זה חי וקיים בראשון לציון.

בראשון, לא כל מדינת ישראל גרה בראשון.

עם שלט ברור מאוד, מה לעשות איתו ולאן להתקשר.

גם לא לכל מדינת ישראל יש ראש עיר כמו רז קינסטליך שהוא ראש עיר מצוין.

תאמיני לי, זה עולה בדיוק שקל וחצי. ודרך אגב, אני שם את הגלגל הכי לא יפה כדי שלא יגנבו אותו. אני גם כותב עליו ככה לא בכתב יד יפה. אבל זה בסדר, זה שם.

לגבי בריכות ציבוריות, אני מפקח גם על הבריכות הציבוריות בראשון, יש תשע כאלו. הצלחתי לשמחתי, עד שבעלי הבריכות, מחזיקי הבריכות, ירד להם האסימון שאני בא לטובה – לקחו אותי בהתחלה כ"אוי ואבוי", מה הוא בא לעשות לנו פה.

כן, בדרך כלל זה ככה.

אבל אז הם הפנימו, שבסך הכול, כל ההערות וההארות שלי, עוזרות להם גם לפרנסה שלהם. ואני עכשיו מתחיל את הסבב הזה לקראת הקיץ, אני שם. אני סמוך ובטוח, ותבדקו אותי, בריכות השחייה ברחבי מדינת ישראל – מצבם גרוע מאוד.

חבר הכנסת דוידסון הזכיר את זה יותר מפעם אחת.

גרוע מאוד. אין פיקוח. לא נעשה שם פיקוח על מצילים ואני בא ואומר לכם שאני סגרתי בריכה בסבב הראשון, על כך שישב שם מציל מתחזה שלמחזיק הבריכה אין את התעודה שלו. אתם מאמינים? וילדים במים, אימהות במים. רבותיי, הפיקוח שנעשה על די הרשות המקומית, מי שאחראי על זה – זה רישוי עסקים של העיריה. שוב, אני מדבר בשם ראשון כרגע, אני יודע שכרגע מחוץ לראשון, אם תתחילו לבדוק את כל הרשויות המקומיות, ולכולם יש בריכות שחייה – קצת יותר, קצת פחות – המצב עגום. לא אפרט, כי זה לוקח זמן, אבל זה שם. להיכנס לזה.

צריך לחדד את כל מה שקשור לרישוי עסקים מהבחינה הזאת. כולל העלאת הגיל.

ברור.

אמנם זה מ-2018, אבל גם דוח מבקר המדינה על הבריכות הציבוריות - - -

אתם קשורים אחד לשני? אתם מאותו מקום?

אני מפרגנת לו מאוד, אבל אנחנו לא קשורים.

שמי דקלה הראל, אני מנהלת את מים חיים, שזה ועד למניעת טביעות, אני כאן בגלל אח שלי הבכור והאהוב, בגלל אחיין שלי, בן העשר. אומר כמה דברי פתיחה וכן אכנס לפתרונות מעשיים.

לפני כתשעה חודשים, בקיץ האחרון, אח שלי הלך לים במועצה האזורית חוף הכרמל, חוף מעיין צבי, עם המשפחה שלו, חוף בלי מציל. עשרות אנשים בחוף, משפחות, ילדים, זקנים, בני נוער. נכנס לים, הים רגוע, הכול היה הכי פשוט והכי נחמד בעולם. תוך רגעים הוא היה עם הבן שלו, החזיק את הבן שלו בן העשר, ותוך רגעים, זרם אחד ניתק ביניהם. אח שלי עלה למרומים, והבן שלו בן העשר, וחסד השם עליו, פשוט שחה חזרה לחוף וניצל. ואני תמיד מדגישה את זה כי חשוב להגיד גם את הכאב וגם את הניסים שאנחנו חווים. וקמתי מהשבעה ורציתי להבין איך זה קורה? אח שלי הוא האדם הכי אחראי שאני מכירה, הרבה יותר אחראי ממני. הילדים זה בבת עיניו, הוא לא היה עוזב אותם לרגע. הוא נכנס למים עם הבן שלו, ככה מחובק, למרות שהוא יודע לשחות. הוא לא היה עושה דבר וחצי דבר אם הוא היה רק חושב שזה יכול לסכן במעט את הילדים שלו. איך זה קורה? איך בכלל טובעים? מה זה הדבר הזה?

ובאמת, שמעתי את ועדת הפנים, שמעתי את חבר הכנסת סימון דוידסון, והרבה-הרבה מהדוברים כאן בפאנל. והבנתי שמדינת ישראל חייבת להתעורר. חייבת ומהר. אנחנו לקראת הקיץ. יש כאן עוד 30 משפחות לפחות באזור חופי הים, שלא נדבר על טביעות בבריכות בבתים, שהולכים לאבד את היקירים שלהם. וכל מי שפה יודע על זה. אנחנו יודעים מה הולך לקרות. ואנחנו חייבים להתעורר ולעשות את כל מה שניתן לעשות. ואתם שומעים פה כמה פתרונות יש. אני שמעתי את אלי בעבר ודיברנו. אילו פתרונות מדהימים יש. בארגון בטרם יש כל כך הרבה ידע, כל כך הרבה הדרכות, כל כך הרבה הצעות. משמר הצלה ימי, פרויקט שיכול לכבוש ברגע את כל מדינת ישראל. דברים שלא דורשים תקציבי ענק. יש לנו טכנולוגיה חכמה, הטכנולוגיה החכמה שיש, מה שדיברנו עליו עם המצלמות, אלה דברים שהם פורצי דרך בעולם. הם עובדים ומכניסים את הפרויקטים שלהם עכשיו בקנדה ובעוד מדינות, ובישראל עוד לא הצלחנו לתפוס אותם. דברים שהם גם מבחינה כספית וגם מבחינת העשייה שלהם פשוטים ואפשריים.

אני רוצה לדבר על שלושה דברים מרכזיים שהייתי רוצה לנצל את הוועדה כאן, ואני כל כך שמחה לשמוע אותך שאת מבינה את גודל העניין, שנוכל סוף כל סוף לקדם את זה. הדבר הראשון – ודיברתי עם מר זהבי בעבר – נושא החינוך. עברתי על כל מה שיש בתוכנית החינוך היום, שבוע הבטיחות, כל הדברים שיש היום במערכת החינוך בנושא טביעות. זה נראה שבהחלט יש כאן אנשים שאכפת להם ודיברתי איתך, ואני מרגישה כמה אכפת לך ואתה רוצה, ואני רוצה שנעלה לשלב הבא. הכנו סרטון הדרכה לחטיבה ולתיכון, בשיתוף מועצה אזורית חוף הכרמל, מצילים, מורים לשחייה, מגן דוד אדום יעצו לנו לכל אורך הדרך, עזרו לנו עם מערכי השיעור, גם איחוד הצלה, הם מכניסים סרטון. פול הבטיח לי שהוא יעבור על כל הסרטון, אני מקווה השבוע לסיים אותו. לתת לנו ככה אישור. להכניס אותו למערכת החינוך עוד השנה. סרטון ברור שמסביר את כל - - -

עוד השנה זה אומר עכשיו, כי הקיץ כבר התחיל.

כן. עוד שבוע וחצי, אם רותם יראה עוד שבוע, ויאשר לי אותו.

אשמח שתשלחו גם אלינו.

אשמח.

עאטף, מנהל אגף רחצה במשרד הפנים, שרה הייתה גם איתי בפגישה, נתן לי חוברת שב-2006, משרד הפנים אישר למשרד החינוך, יצרו תוכנית שרצו להכניס למשרד החינוך. הכינו חוברת עבה עם כל החומר שצריך, והוא התמוסס. אמרתי להם: הוא לא התמוסס. לקחתי את החוברת ועשינו ממנה סרטון. התקדמנו לשנת 2022, כל כך פשוט, ב-20 דקות, שיעור בכל מערכת החינוך, חטיבה ותיכון. אפשר להציל ילדים עוד השנה. ילד שיודע מה זה זרם חוזר, ילד שמבין שהוא יכול להיכנס לחוף בלי מציל. ועשינו את זה נעים ומעניין וקולח.

באיזה מימון?

שלי ושל ההורים שלי. אין לנו ברירה אחרת, חייבים להציל חיים. יש לנו מצווה ושמרתם לנפשותיכם מאוד, יש לנו מצווה לרשויות החוק, לעשות כל מה שאפשר לעשות. ואנחנו נקדם את זה. אני ממש מבקשת בכל לב, בבקשה שימי את זה בראש סדר העדיפויות. וגם מר זהבי, שאני יודעת שאתה כבר בתוך זה, לעשות את זה עוד השנה.

בסדר גמור, לכן ביקשתי שתשלחי אלי את זה גם.

בסדר גמור. אני יודעת שמאיר יצחק הלוי, בחינוך הבלתי פורמאלי, אמר לי מראש, וגם היועצת שלו כתבה לי הבוקר: דקלה, תשלחי אלינו הכול, אנחנו נקדם את זה בחינוך הבלתי פורמאלי בכל הכוח.

מאיר יצחק הלוי היה ראש עיריית אילת, זאת עיר חופים, שם זה בבריכות וזה באמת עיסוק יום-יומי, קיץ וחורף סביב השנה, אז הוא מודע לזה מאוד.

נכון. עשינו כנס לפני כמה חודשים בעניין, הוא הצטרף לכנס והוא תומך מאוד. השלב הבא זה סרט הדרכה ליסודי, וארגון בטרם הם אלופי עולם, אשמח לשתף איתכם פעולה, לבנות סרטון הדרכה לחינוך היסודי.

להורים.

להורים, נראה שאתם כבר עושים, נכון?

השאלה היא איך ההורים אמורים - - -

אני חושבת שזה סופר חשוב. אנחנו רק צריכים לזכור ששינוי התנהגות לא מתרחש בבת אחת, ולכן צריך מה שקוראים 360, שזה הסברה יחד עם התקנות, יחד עם פעולות אכיפה, יחד עם השגחה ואחריות הורית. השילוב של הדברים האלה יכול לעשות את השינוי. אנחנו שומעים פה סביב השולחן 360, והמטרה היא שבאמת נעבוד ביחד כדי שזה יקרה.

נכון מאוד.

רק בבקשה, אנחנו צריכים אוטוטו לסיים את הדיון.

אקצר. דבר שני, לימודי שחייה – רק אדגיש שאני מציעה שזה יהיה בכיתה ב'. הסיבה שהאחיין שלי שחה לחוף לבד הייתה כי - - -

אדבר על זה עם שרת החינוך.

כן. אחי פשוט החליט ללמד אותו באופן פרטי ולכן הוא היום חי. אם היה מחכה לכיתה ה', רק השנה הם למדו, הוא לא היה חי.

זאת בדיוק הבעיה. מי שיש לו מודעות וכסף, פשוט רושם את הילדים שלו לחוג שחייה, ומי שאין לו אז אין.

נכון. אבל הנה, דוגמה חיה שיש כאן ילד חי בעולם, בגלל שההורים שלו לקחו אותו ללימודי שחייה באופן פרטי, ולא חיכה למערכת החינוך.

אני גם למדתי בחו"ל, בתור ילדה, בבית ספר אמריקאי, למדנו בכיתה ב' שחייה. בעולם יש מקומות שמלמדים פעוטות איך ליפול למים ורק לסחוף את עצמם לכיוון מקום וגדה. מדהים כמה דברים ניתן לעשות.

דבר שלישי, כל נושא החופים הלא מוכרזים. באמת שיש המון פתרונות. היום, במדינת ישראל יש חוף מותר, חוף אסור ואיזשהו מקום באמצע שנמצא חוף לא מוכרז או חוף חסר סטטוס, שמדינת ישראל לא מתייחסת אליו בכלל. אין שום התייחסות בחוק לשטחים האלה. כשאני הגעתי לפגישה עם מנכ"ל משרד הפנים, יאיר הירש, אמרתי לו: בוא נגדיר. במדינות בעולם יש שיטות שונות להגדיר. אני יכולה להציע הרבה רעיונות, לא נרחיב על זה עכשיו – או אסור או מותר.

מה היית התשובה?

הייתה תשובה – לא, לא יודע, לא מתאים, אנחנו צריכים לברר וללמוד את הנושא.

מתי זה היה?

לפני חודשיים, שלושה.

נבקש את תשובת משרד הפנים לנושא הזה. חוף מוכר, מוכרז?

לא מוכרז וחסר סטטוס.

שני דברים שונים.

לא מותר ולא מוכרז וחסר סטטוס. הלא מוכרז זה - - -

יש מוכרז, יש לא מוכרז ויש חסר סטטוס. היא מדברת על החסר סטטוס.

ויש גם אסור.

יש מוכרז כמותר לרחצה, מוכרז כאסור לרחצה, וכל השאר הוא חסר סטטוס.

כמה כאלה יש? על איזה גודל של רצועות חוף אנחנו מדברים?

ללא סטטוס הוא די ארוך. רק לסבר את אוזנך, ללא סטטוס, מה משמעותו? משמעותו שאני כמנהל חופים או אחד המצילים, לא יכול לאכוף שם. אני כאזרח עכשיו נכנס למים - - -

בלא מוכרז אתה יכול?

באסור לרחצה, מחובתי לפקח על המקום, כי המקום אסור. מחובתי לפקח. אני כן יכול לאכוף. בחוף ללא סטטוס, אזרח יכול לומר לי: אדוני, אל תאמר לי מה לעשות.

- - - כוח אדם, אבל לצורך העניין, דווקא פה באמת העניין של המצלמות יכול להביא פתרון מאוד-מאוד נכון.

זה בדיוק המקום. אני יכולה להגיד שמועצה אזורית חוף הכרמל, חולמים לפיילוט כזה אצלם. החברות שמתפעלות את המצלמות החכמות האלה, מוכנים לעשות, מוכנים לתת את הכלים.

ופניתם, רגע שנייה, זו הרי לא פעם ראשונה, משרד הפנים מכיר את העניין. האם פניתם, מה הייתה התשובה, האם יש מקום לייצר כזה פיילוט על?

התשובה מחולקת לשניים: א', יאיר הירש, מנכ"ל משרד הפנים, אהב את הרעיון מאוד, אמר: אני מוכן, יש לנו תקציב מוכן שהתכוונו לתת לחופים מוכרזים. הוא אמר: אני מוכן, אני מוכן לתת את זה לפיילוט כזה. אני מוכן, אני הולך על זה. הוא ביקש מעאטף לקחת את זה וליזום. ועטאף בהחלט מתעניין. אבל הדברים צריכים לזוז. עאטף כן מנסה לקדם - - -

כלומר, מנכ"ל משרד הפנים אהב את הרעיון של לעשות את הפיילוט בחוף הכרמל. יש לו את התקציב, יש כבר את רישות המצלמות, עכשיו רק צריך את היישום, והיישום יקרה עכשיו. אוקיי, הנה אנחנו עכשיו מעבירים את זה למשרד הפנים כדי לברר איפה זה עומד.

אשמח אם תהיה פגישה, עם ראש המועצה האזורית חוף הכרמל, עם חברת SightBit, שעכשיו הם רוצים לעבוד איתה. פשוט שתהיה פגישה עם מנכ"ל משרד הפנים, עם עאטף ונקדם את זה למעשה. המטרה היא לא רק ליצור חוף חכם, אלא ליצור תבנית שלמה של איך להתמודד עם מניעת טביעות. נשב כל הארגונים ביחד, ונקבע כבר היום פגישת המשך. יש כאן כל הרבה רעיונות, משמר הצלה – אני חוזרת ואומרת, יש כל כך הרבה דברים שאפשר לעשות איתם במדינת ישראל. כל הרעיונות של אלי. פשוט נשב ונקדם את הצעד הבא. נבנה תבנית מסודרת, ואת התבנית הזאת אפשר יהיה להגדיל לכל הארץ.

אנחנו כבר העלנו עוד דברים במהלך הישיבה, וספציפית גם את הדבר הזה שכבר הבנו שנמצא במשרד הפנים, וקיבל סוג של אישור. נעשה ישיבת מעקב בעוד שלושה שבועות, פה בוועדה, על כל הנושא הזה של בטיחות, גם בבריכות וגם בים. לראות איפה הדברים עומדים. עוד תהיה ישיבת מעקב, אנחנו נקבע אותה לעוד שלושה שבועות.

אני ממש רוצה להודות לך.

בשמחה רבה. בבקשה, שם מלא ותפקיד לפרוטוקול בבקשה.

צוהריים טובים לכולם, חברי הכנסת, שמי עדי פול חכים, אני מנכ"ל משמר ההצלה הימי. אנחנו שייכים לאיגוד עולמי של הצלה, עם יותר מ-130 ארצות בעולם. יש לנו גב חזק מכל העולם לגבי הצלה, במיוחד לגבי חופים, ואנחנו באנו להציל את המצב. חברים, יש הרבה בעיות, אבל יש לנו פתרונות. יש לנו 100 שנים של ידע, חינוך, טכנולוגיה מאוסטרליה, שהיא הארץ המובילה בעולם בעניין של הצלה ימית. אני יושב כאן, ועם כל הכבוד, וכל הכבוד לאלי שעושה פיילוט, אבל יש לנו תוכנית לאומית שכבר רצה.

הצגתם אותה לאיזשהו משרד ממשלתי? הייתם איתו בקשר?

עם עיריית אשקלון.

זה לא עוזר לי בעיריות, זה טוב, אני לא מזלזלת, אבל יש את משרד הפנים ויש את המרכז לשלטון מקומי. יש גופים שאמורים לתאם ולתכלל את האירוע הזה. משרד הפנים, אתם מכירים את האיש הזה? נפגשתם פעם, שמעתם פעם תוכנית שלו?

לא.

אז זהו, זה לא - - -

היינו לפני שנה בדיון עם חבר הכנסת שנפטר אחרי שבועיים של הדיון בכנסת ב-12 ביולי. היינו שם.

סעיד אלחרומי.

כמו שאמרתי, יש לנו כבר תוכנית בנויה. יש לי כבר במשרד החינוך תוכנית לשנה מספטמבר עד יוני. כל שיעור, 32 שיעורים, מפורט, על כמה דקות, מה שצריך. יש לנו גם כן מפגשים, שש שיעורים. הכול מסודר, מאוסטרליה, הבאנו את זה ותרגמנו את זה לעברית. נתרגם את זה לערבית. יש לנו כבר את כל החומר בכדי להבין את המצב שאפשר לפתור.

כל טביעה זה למנוע טביעות. ואחת זה מספיק. להוריד מספרים, עולים מספרים. אחד זה מספיק, זה עולם אחד. זה מאיפה אנחנו באנו. ועם הגב של ארגון ההצלה העולמי, יש גם כן את האו"ם, האו"ם לפני שנה, הודיע ב-25 ביולי, זה יום - - -

לא הבנתי, נפגשת עם משרד החינוך והכנתם את התוכניות או שאלה תוכניות שאתם רוצים להגיש למשרד החינוך.

אנחנו מנסים להגיש את התוכנית למשרד החינוך. כן.

רותם?

אשמח להיפגש איתם ולשתף איתם פעולה.

בבקשה, הנה, יש פגישה.

יופי, תודה. אז גם כן העניין של איך להביא את התוכנית, כן. זה עניין של מה המשימה שלנו. המטרה היא להחדיר לישראל תוכנית ייחודית לפי המודל האוסטרלי, שטרם יושמה בישראל, בקנה מידה רחב, לחינוך כלל האוכלוסיות בישראל, בפרט להתנהלות בטוחה במים בחופים על מנת למנוע טביעות.

הפעילות מתבססת גם על פטרולים. זאת אומרת שיש באוסטרליה, חינוך, מסגרת לצעירים, לנוער, מגיל 15 עד 17, שעברו את הקורסים, ומתנדבים לעזור למצילים בים. יש יותר מ-200,000 ילדים שעושים את זה כל שנה באוסטרליה. ביולי הקרוב, אני מביא מומחה מאוסטרליה, בשביל להביא את ההכשרה לזה.

בסוף אתה צריך גם גוף, בין אם מדובר על הרשות לחיילים משוחררים שרוצים לתת להם את זה, או חברה שסיימו בגרויות, ויש להם עוד זמן לפני צבא. צריך גוף שיחליט שהוא לוקח את זה תחת חסותו, ואומר: יאללה, בוא נעשה את זה משהו מגניב, שהחבר'ה הצעירים שלנו ילמדו להיות מצילים. שוב, אני חייתי בעולם, בתקופתי זה היה באמת נורא מגניב, אז כולם עשו את זה. אני מבינה שלא כך הדבר היום.

זה super cool, אחד מהרעיונות שלנו, שעיריית הרצליה קיבלו גם את הרעיון – יצירת תימרוץ חיובי להתנדב על ידי שילוב בני נוער במשמר ההצלה הימי כחלק מפרויקט מחויבות אישית. כל ילד צריך לעשות התנדבות של 60 שעות, בכיתות י', י"א, י"ב. למה לא להשתמש בידע שלנו, לשים את זה בתוכנית חינוכית?

בסדר גמור. תהיה לך פגישה עם משרד החינוך, וכבר אגיד לך גם למה אני מקצרת: אנחנו בעוד שלושה שבועות נעשה פה דיון המשך. הדיון הזה התנהל בעיקר בהקשבה, לשמוע את משרדי הממשלה ואת האנשים. דיון ההמשך לא יהיה כזה. בדיון ההמשך אני רוצה לראות או פתרונות או התחלה לפתרונות, בין אם זה במשרד החינוך, בין אם זה במשרד הפנים. רשות השלטון המקומי תהיה פה גם בדיון ההמשך. אני כבר ארצה לשמוע call for action, את התכל'ס. ולכן אני אומרת שהדיון הזה הוא הקשבה, הוא הצפת הבעיה, הבנת סטטוס. דיון המעקב לא יהיה כזה. דיון המעקב צריך להיות, איך אנחנו מתקדמים מעכשיו, מה אנחנו עושים בקיץ הקרוב, בסדר? ולכן, ברגע שכבר תהיה פגישה, משרד החינוך יקשיב לרעיונות, אני מתארת לעצמי שלא ייקח 100% מהרעיונות, וזה בסדר, יש להם משרד חינוך טוב, אני יודעת שהם מבינים דבר או שניים, זה משרד שקיים גם דקה או שתיים. חלק מהדברים הם ייקחו. אני רוצה להבין בדיון המעקב בעוד שלושה שבועות, איפה הדברים עומדים – מה נלקח, מה לא נלקח, מה חשוב, מה לא חשוב. מה אפשר ליישם מידית, מה יהיה אפשר ליישם רק בעוד שנה. הכול בסדר. אבל כן להבין את ה-call for action של מה אנחנו עושים מעכשיו, כדי למנוע את מקרה הטביעה הבא.

ואני יכולה לומר שמריחות או גלגולי אחריות למשרדים אחרים לא יתקבלו בסובלנות רבה. את זה אני כבר אומרת מעכשיו למשרדי הממשלה שמאזינים לנו. אתן לך לסיים, בבקשה.

תודה. זה כאילו שבאוסטרליה, ב-1906, אותו מצב. עכשיו אנחנו ב-2022. אפשר לעשות דברים, כבר יש לנו את כל החומר. זה עניין טכנולוגי - - - יש צבא של התנדבות. אנחנו עושים גם הכשרות להורים, זה הדבר. ההורים והמורים צריכים ללמוד את ההכשרות, ויש לנו את כל זה. יש לנו פעולות המערבות הורים וילדים. הסדנאות שלנו – יש לנו 12 חופים שעובדים בהם. וגם בכיתה א', להתחיל מגיל צעיר מאוד. לא לחכות לכיתה ה' ללמוד לשחות.

את זה אנחנו כבר ביקשנו ממשרד החינוך, אני גם אדבר עם שרת החינוך היום.

זה חשוב מאוד, זה עניין של מודעות בים, זה לא רק שחייה. לשחות בבריכה זה עולם אחר מעניין של סחף בים. זה מאוד חשוב. ועוד דבר נוסף הוא שיש לנו עכשיו מצב מאוד cool. קיבלנו מאיגוד מכבי עולמי, שענף הספורט התקבל – ספורט הצלה ימי. זה דבר ענק. זה יהיה באולימפיאדה בבריזבן אוסטרליה בעוד עשר שנים. אבל יש תחרות לילדים שיכולים ככה להבין את הטכניקה להצלת חיים.

אתה אומר שפשוט להפוך את זה למשהו כייף.

בדיוק. אנחנו עשינו כבר שיווק בטיק טוק, באינסטגרם, לילדים צעירים. במקום לשתות בירה ולהיות בחוף, לעשות משהו, להתנדב, לתרום לקהילה. וזה עובד בחוץ לארץ.

במיוחד אחרי שנת קורונה שבהם ישבו בבית, קצת לזוז ולעשות דברים, זה בסדר גמור.

מעבר לזה יש לנו הסכם שעשינו על הגב של הסכמי אברהם, חתמנו עם איחוד האמירויות ועם מרוקו, שביולי יבואו ילדים לארץ ללמוד. זה דבר בין-לאומי, לא רק אצלנו.

דבר איתי, אתן לך כמה רעיונות לקראת הקיץ.

אהלן וסהלן.

גם למשרד החינוך יש רעיונות עבורך. לא רק הפוך.

במדינת ישראל לא צריך לספר מה זה התנדבות. אנחנו עם שיודע להתנדב. בהחלט, אתה נכנס פה כמו כפפה ליד.

זה נכון מאוד. אנחנו גאים בזה. כמו שיש את המשמר האזרחי, אנחנו בדיוק אותו דבר. הכמות של כסף שנשקיע בחופים, יש לנו צבא של מתנדבים שיכולים לעזור. יכולים לעזור עם פטרולים, עם החגורה, בשעות מאוחרות יותר. יש לנו פיילוט כבר בפלמחים. אנחנו עושים במקומות שכבר יש לנו פיילוט לעשות את זה. יש דבר כזה. זה מה שרציתי להגיד, שיש לנו את הפתרון, ואנחנו מוכנים לשבת עם כל העמותות, ולהביא את זה אליכם.

בסדר גמור. תודה רבה. אלי, מילה וחצי בבקשה.

מילה וחצי. חשוב לישיבה הבאה, לזמן את אחראי רישוי עסקים מטעם משרד הפנים.

עכשיו יעלה מנהל התכנון בזום.

זה גורם אחר, זה לא אותו - - -

רישוי עסקים.

להביא את רישוי עסקים? כן.

רישוי עסקים במשרד הפנים, כי כל בריכות השחייה הציבוריות כפופות לרישוי עסקים.

יש כמה וכמה גורמים שלא נמצאים היום וכן יהיו בישיבה הבאה. מינהל התכנון בנושא בריכות, בבקשה. שלום, אסתי, תודה שאת אתנו, מקווה שהקשבת לדיון. נשמח לשמוע אותך.

אגיד שהחלק שלנו יותר רלוונטי, לא לטביעה בים ולא לטביעה בגיגית.

ברור, אנחנו מדברים על בריכות.

הבריכות בצימרים, זה עיקר העניין, כי לגבי בריכה הציבורית יש תקנות ויש החמרות ויש בדיוק מה. והתחושה שהייתה - - -

סליחה שאני קוטעת אותך, אבל יש למשל את הבריכות הקנויות שצימר או מקום שיש לו דשא, פשוט מחליט שהוא קונה אותם ומציב אותם וזהו. הם ארעיות ועליהן אין חוק.

נכון. על בריכה מתנפחת גם לא יהיה.

לא מתנפחת, גם כזו שנבנית, הגדולה הזאת שאפשר פשוט - - -

שנייה, שנייה, תני לי, אני אגיב.

בריכה שהיא מוצר שהוא מוצר מדף, אי אפשר - - - מה תגידי? מוצר שקנית את הבריכה, את יכולה לשים את הבריכה, זה לא בעולם התכנון והבנייה.

ברור, זה לא את.

מה שכן, יש היום גם בבריכה פרטית, שבריכה פרטית מוגדרת שזה מתחת לארבעה יחידות דיור. זאת אומרת שארבעה צימרים ומעלה, כבר חל עליהם מה שחל על בריכה ציבורית. לגבי שלושה ומטה, כתוב: בבריכה יותקנו אמצעים לתחימת השטח שסביב הבריכה, המקום שבו מותקנות מערכות ההפעלה, והמקום לחומרים המסוכנים, באופן שתימנע כניסה לא מבוקרת של בני אדם, ובכלל זה ילדים ופעוטות, בבריכה ובמקומות האמורים ויש - - -

בכוונה התקנה נכתבה באופן תפקודי, לא נכנסו לאיזה גדר ולאיזה מנעול, לאיזה שער.

למה?

בריכות שקטנות מעשר מטר מרובע, זה לא הסקופ שלנו. בואי שנייה נלך לפרקטיקה, מה זה צימר. אם יש לי בית ויש לי יחידה לילד, אבל בקיץ כשהילד שלי, לא יודעת מה, בחו"ל וכולי, אני גם משכירה אותה לאורחים מבחוץ, ועכשיו היא צימר. אין על זה רישוי עסקים.

למה?

אין איך לבדוק את זה.

אבל את עדיין אמונה על הבטיחות של האנשים שנמצאים אצלך. זה עסק לכל דבר ועניין.

זה לא חייב ברישום.

אבל הבריכה הפרטית לא ברישוי עסק. הבריכה הפרטית, מתחת לארבעה, היא לא ברישוי עסקים. אין לך איך לבדוק את זה, את לא יכולה לבדוק את הגדר. דרך אגב, דיברו פה קודם, ברור שאין מחלוקת שהאחריות היא של ההורים להשגיח ולחינוך וכולי. אבל נגיד אפילו שהגדר תהיה אוטומטית, אם נשווה לחגורת בטיחות ברכב – אחריותו של כל אחד לבדוק שהילד חגר וזה עשה קליק.

אבל אם אני עולה על מונית, זה באחריות נהג המונית, אחרת הוא מקבל את הדוח.

נכון. אז באחריותי גם להגיד להורים, תשמרו על הילדים, תפקחו עיניים. דרך אגב, גם הגדר האוטומטית יכולה במקרים מסוימים להתקלקל ו - - -

לא, מתפקידך זה לשים להם חגורת בטיחות, ובמקרה הזה, חגורת הבטיחות בבריכה – זה גדר.

גם אי אפשר לרכוש מכונית אם אין את חגורות הבטיחות.

זה לא בעולם של תקנות תכנון ובנייה. אני לא נגד, גם אני אימא לילדים והקשבתי פה בקשב רב לכולם. אני רק אומרת שיש לנו תקנות שהם על בריכות של מעשר מטר מרובע ומעלה. על קטנות יותר, שזה שכשוכית - - -

תראי, אם הסטטיסטיקה הייתה אחרת, והמספרים היו אחרים, הייתי מסכימה איתך ואומרת: וואלה, את צודקת. ברגע שהנתונים מראים שמקרי הטביעה, בין אם זה בצימרים שאת אומרת שהם מתחת לרדאר, אפשר לבוא כמדינה – ובמקרה הזה, אני ואת זה המדינה – ולהגיד: אוקיי, בסדר, נו, זה החוק. מה לעשות, זה מה יש.

אעזור לך מיכל, תכנון ובנייה עוסק בכל נושא בטיחות באופן עמוק מאוד. באינספור תחומים. בתחומים של בנייה, בתחומים של דלתות, בתחומים של כל מה שקשור לבית הפרטי שלנו, לכל מה שאנחנו עושים וכולי. אין שום סיבה שהם לא יתעסקו בזה.

נכון.

אנחנו מתעסקים. אשלים את דברי – אנחנו מתעסקים ואנחנו אומרים שיש להתקין מערכות הפעלה, ויותקנו אמצעים לתחימת השטח שסביב הבריכה באופן שתימנע כניסה ומבוקרת של בני אדם, ובפרט של ילדים ופעוטות. אנחנו רק לא נכנסים לרזולוציה, של איזה גדר ואיזה מנעול, ומה יהיה גובה - - -

וכך מאבדים חיי אדם. זה בדיוק העניין. הבנו את זה, את יכולה להקריא את זה עוד פעם. את החוק אנחנו מבינים, מה קורה היום אנחנו מבינים, אנחנו אומרים שזה לא מספיק טוב.

ההצעה שלי, שזה פשוט יהיה בתקן, לא בתקנות לתכנון והבנייה, אלא בתקן של בריכה. אם אני קונה בריכת intex או שאני עושה בריכה חפורה, במוצר עצמו יהיה לי את התקן שמחייב גם לעשות את הגדר מסוג מסוים. בפרטיות אין דרך לאכוף את זה. אם זה לא נמצא בתוך רישוי עסקים, מי יאכוף את זה? יגישו היתר בנייה על בריכות?

כולם מפילים את הכול על רישוי עסקים.

לא, זה מורכב, זה לא קשור.

באמת לא הבנתי, מישהו יגיש היתר בנייה על גדר? הוא יגיש היתר בנייה, הוא ייכנס עכשיו למסלול הארוך והמייגע של היתר בנייה בשביל הגדר? זה לא יקרה.

צריך היתר בשביל הבריכה?

לא. בריכה קנויה לא צריכה היתר. רק אם הוא חופר.

התקנות חלות היום. אבל חוץ מבריכה מתנפחת, הן חלות על הכול.

ובריכה חפורה? לא intex.

בריכה חפורה עד – כן ,כן, זה חל.

עד?

לא עד. בריכה חפורה?

עד עשר מטר מרובע לא. מעשר מטר מרובע ומעלה כן.

אז יש עוד מה לשפר.

רגע, שימי רגע נקודה. אנחנו נלך על רישוי עסקים – החלק הזה, ברגע שמדובר על בריכה חפורה, את באה ואומרת לי: אני לא יכולה לדעת אם מישהו קנה את intex ושם אותו בחצר, והחליט להפוך את זה לצימר. זה דבר אחד. את זה יש דרך לאכוף, אחרת זה לא את. אבל אם אני מסתכלת על בריכה חפורה, הנה משהו שאפשר לשנות אותו. הוא כבר חפר.

אם היא בריכה חפורה אין בעיה.

אבל את אומרת עשר מטר, אני אומרת לך שעשר מטר לא מספיק טוב.

- - -

כל בריכה, למה עשר מטר? כשיש מקרי טביעה - - -

בואי, יש גבול. איפשהו צריך לשים את הגבול.

מה? אני רוצה לשבור קיר קטן ולהרחיב חלון אצלי בבית, הם מוציאים לי את הנשמה. את הנשמה מוציאים לי עם היתרים, את צוחקת עלי? פה מדובר על חיי אדם, מדובר פה על בריכה חפורה למקום שבו, אני משכירה ומבקשת כסף מאנשים שיישנו אצלי, וזה לא בסדר, זה הגזמה?

לא, אני אומרת שאם את נמצאת בעולם של היתרי בנייה, אין שאלה בכלל. בהיתר יכולים לדרוש ממך. אבל קנית בריכת intex כמוצר מדף.

לא intex.

אני עכשיו רוצה לחפור בריכה של שמונה מטר אצלי בבית. אולי אהפוך את זה לצימר או לא – אני צריכה או לא צריכה היתר?

את צריכה היתר. בריכה חפורה ובנויה, את צריכה היתר, כמובן.

אז למה אני לא גם דורשת, במסגרת ההיתר, שזה יהיה עם גדר שתוחמת את זה בצורה נורמלית?

למה אין חובה שתהיה גדר?

בעולם ההיתרים אין לך בעיה. יכולים לדרוש את כל הדרישות.

אבל אתם לא דורשים את זה, אתם דורשים מעל עשרה מטר.

כשאת עושה את זה לא בהיתר.

אם אני עושה משהו שהוא נגד החוק, אקבל על זה עונש. מה לעשות, ככה זה עובד במדינה מתוקנת.

אני רוצה להגיד משפט אחד – אנחנו ארגון די מקצועי - -

זה קצת מרגיש כאילו אני הולכת נגד הגלים.

- - ואנחנו המון-המון זמן מתעסקים בנושא של התקנות, ואני רוצה להגיד לכם משהו: הם כל כך מורכבות, שבסופו של דבר, אני לא בטוחה שגם קל לאכוף אותם. ואני רוצה לבקש, אולי לשבת, לעשות קצת יותר סדר, לאחד קצת יותר את הדברים. אני רוצה לדעת שכל משפחה שהגיעה לצימר, גם אם יש לו בריכה של עשרה מטר, גם אם יש לצימר הזה בריכת intex, הצימר הזה יהיה חייב להגן על החיים של הילד, בדיוק כמו שאם אני הולכת לבית מלון, לא יהיה מצב שבית המלון לא יגן על הילד שלי ברגע שיש לו בריכה, ולא משנה איזה גודל הבריכה.

הרי אתם עושים את התקנות כדי שאפשר יהיה לשמור עליהם. ברגע שאדם מן השורה רוצה להיכנס ולקרוא את התקנות, הפלפול בתוכם הוא כל כך מורכב. כאדם שרוצה לעשות את מה שנכון, לא רק שקשה לאכוף את זה, גם קשה להבין. אם אני בתור בעלת צימר רוצה לעמוד בתקנות – אני אומרת לך שזה קשה. זה קשה ויש בהחלט מקום לשינוי. כי אם אנחנו מתקינים גדר, אבל השער לא יינעל באופן אוטומטי – הגדר לא שווה כלום. ילד הוא סקרן, ילד יודע לפתוח בקבוק שבן אדם מבוגר לא יכול לפתוח. ילד נמשך למים. אנחנו חייבים להבין את המציאות. יושב פה אלי, שהוא מומחה במים. ואנחנו נסביר את זה חזור והסבר, ילדים הם סקרנים, הם ימצאו את החורים, והתפקיד שלנו כמבוגרים זה למצוא את ההגנה. זה למצוא את הדרך שבה הם לא יגיעו לשם. ולפעמים אנחנו צריכים להיות בעצמנו קצת יותר יצירתיים. לצערי הרב, אנחנו מבוגרים, אנחנו מאבדים את היצירתיות. לפעמים בא לי להיות ליד ילדים כי ילדים לא מאבדים את זה.

אני לא חולקת על זה, אין ספק שצריך לשמור על הילדים. אבל ברגע שתקנה - - - היא לא מגבילה דווקא על הגדר האוטומטית, אולי זה איזשהו משטח שנסגר ומכסה את הבריכה. ושכולם רואים טלוויזיה בתוך הצימר, אין מצב שמישהו ירוץ ויקפוץ למים, כי היא תהיה סגורה. יש המון פתרונות.

את יודעת להגיד מי, מי האנשים שצריכים לשבת סביב השולחן, ולא נקום עד שזה ייסגר, ותוך 24 שעות תהיה תקנה? תקן או תקנה. את יודעת להסביר? את יכולה להגיד לי מי האנשים? את יודעת להביא אותם סביב השולחן – אנחנו נגיע ביום שאתם תגידו. זה התפקיד שלנו במדינה הזאת.

אני חושבת שזה צריך להיות בעולם התקנים. לא יודעת אם זה יהיה מכון התקנים או - - -

תקשיבי, רק תעשי לי טובה אחת – ברגע שאנחנו הולכים למכון התקנים ולתהליכים, זה ייקח עכשיו חודשים. אבל אם ישבו סביב שולחן אחד, הגורמים שזה רלוונטי אליהם, ונחשוב על פתרון שבו לא יוצאים עד שזה לא נסגר, אז זה ישתנה.

אורלי, מי הם הגורמים?

רישוי עסקים, משרד הכלכלה, משרד הפנים, מינהל תקינה, מינהל התכנון. בואו נשב שלושתנו סביב השולחן וכל אחד יגיד איפה הקושי שלו ומה הוא יכול לקדם ואיפה אנחנו נפגשים. מה שקורה הוא שאנחנו נזרקים ממשרד למשרד, כאשר ברור לי שכולנו רוצים את אותו הדבר. ברור לי שאת לא יושבת מולי ומנסה להגיד לי שאת לא רוצה. עצם העובדה שאת אומרת: אני החתיכה הזאת, והם החתיכה הזאת – חברים, החתיכות צריכות להתחבר לשם. זה חיים של ילדים שאפשר להציל אותם בשעת ישיבה. באמת. למדתי שהרבה דברים שחיכו 20 שנה, כשאנשים התיישבו ביחד, שעה וחצי וזה נסגר.

בשמחה אשב בוועדה לצורך זה ועם האנשים. לתפיסתי, זה שיהיה כתוב בתקנות שצריך שער אוטומטי, אני לא - - - כי פשוט אי אפשר לאכוף את זה.

למה לא?

בשמחה אשב עם כולם, עם מינהל התקינה ועם כל מי שצריך. אני לא חושבת שהפתרון הוא בעולם של תקנות התכנון והבנייה. אבל אפשר לשבת עם רישוי עסקים ועם כולם.

אנחנו מבקשים פה בוועדה, שאתם תייצרו את המפגש הזה, עם הגורמים הרלוונטיים, יחד עם בטרם, ואנחנו גם נבקש על זה לעשות מעקב, שתיידעו אותנו מתי כזאת פגישה קורית. ועד 20 ביוני נבקש תשובה כתובה לשאלה האם התקיימה כזאת ישיבה, מי היו גורמים שהחלטתם שצריכים להשתתף בישיבה. אני ממליצה בחום שבטרם ייקחו חלק ויסייעו לכם לגבי השאלה מי צריך לשבת בישיבה כזאת ומהם תוצאותיה.

בשמחה, רק קטע פרקטי מבחינת איך אנחנו יוצרים את הקשר ביננו, אם מישהו יכול בסוף הישיבה להעביר את הפרטים.

בסדר גמור.

אסתי תכתבי בצ'ט את הטלפון שלך, ניקח את זה מתמי מנהלת הוועדה. אנחנו לוקחים על עצמנו לחבר את הישיבה הזאת.

אם יש איזשהו משהו שנתקע, תיידעו את הוועדה ואנחנו נדאג להמשך הקישורים.

אתם יודעים, בצבא יש בכל יחידה, יש מחלקת תיאום. בכל יחידה צבאית, אין דבר כזה שאין בן אדם שזאת העבודה שלו. וכל התפקיד שלו, בהתחלה חשבו שזה מיותר, אבל כל התפקיד שלו זה רק כל היום לתאם בין יחידות צה"ל השונות. בשביל מה צריך את זה? אי אפשר שירימו טלפון ממשרד מפקד בסיס אחד למשרד מפקד בסיס אחר? זה לא עובד ככה. מסתבר שבלי יחידות התיאום הצה"ליות, כנראה שגם בצבא שלנו הרבה דברים היו נתקעים בתוך הצנרת הזו.

אני חושבת שבכלל, לא רק מה שקשור בילדים, שאנחנו עכשיו מקימים את יחידת התיאום והתכלול לילדים, כפי שהזכרתי קודם, זה באמת צעד היסטורי, אנחנו צריכים שתהיה יחידת תיאום בכל אחד ממשרדי הממשלה, זה היה עוזר מאוד. זה משהו צה"לי שאפשר להעתיק. זאת הייתה תגובה כל כך טהורה של איך. אבל זה לא רק במקרה הזה, ולא רק בדיון הזה, ולא רק בנושא הזה, זה קשור באופן גורף לכל משרדי הממשלה כמעט בכל נושא שאנחנו לא ניגע בו. כל הנושא של תיאומים.

יש מישהו שרצה לדבר ולא דיבר?

שמי זהבה רומנו, ממשרד הבריאות, מנהלת התוכנית הלאומית לבטיחות ילדים. אני רוצה לספר מה התוכנית הלאומית עושה. אנחנו כבר מתכוננים לקראת הקיץ עם קמפיין למניעת טביעות בשפה העברית ובשפה הערבית. אם מגייסים את אחיות טיפות החלב שיתנו הדרכה להורים בכל מפגש של הורה עם אחות טיפת החלב. היא תיתן גם דגש לקראת הקיץ, איך להתנהג בצורה בטוחה בקיץ. כמובן, כשמדובר בסביבה של מים, גם אחיות בתי החולים ואחיות קופות החולים, יתגייסו לצורך העניין ויתנו הנחייה והדרכה.

את הסרטונים שלנו למניעת טביעות נעביר לטיפות החלב, לבתי החולים, ולקופות כדי שיקרינו אותם באזורי המתנה, אנחנו יודעים שלסרטונים האלו יש השפעה חזקה. אנחנו מכנסים מחר את פורום ילדים במשרד, בפורום ילדים יש רופאים, אחיות, מקצועות הבריאות, ואנשים נוספים שמצטרפים אל הפורום הזה. נעלה את הנושא של הטביעה, ונראה איך כל אחד ואחד מהם יוכל להתגייס לקדם את הנושא מול ההורים. אנחנו חושבים שאנחנו בעצם צריכים להכניס את כל הנושא של בטיחות והתנהגות בטוחה ליד מים, לתוך הדי. אן. אי של ההורים, כדי שהם יראו מה יכול לקרות וימנעו את זה מראש.

יש איזה משהו שיכול להתאים לבני נוער, שאפשר להעביר למשרד החינוך?

הסרטון שלנו מופנה יותר לגיל הרך, פחות לבני נוער. אבל צריך לחשוב על זה. נפנה בשנית להתאחדות המלונות בישראל. לפני הקורונה, פנינו ועשינו איתם שיתוף פעולה יפה מאוד. התאחדות המלונות יצרו סרטון משלהם, את הסרטון הם הקרינו בלובי של בתי מלון, כשנכנסה משפחה לחדר, אז לאחר קבלת הפנים, הם קיבלו סרטון איך להתנהג ליד המים. זה היה מוצלח מאוד. זה היה ברוב המלונות, ראינו את הסרטונים האלה.

פנינו גם לארגון הצימרים, הם פחות העלו את הקטע של הסרטון, אבל הם הניחו בחדרים של משפחות מסמך הדרכה לגבי איך להתנהג ליד מים.

בסוף הכי חשוב שזה יהיה ויראלי, שזה יעוף ברשתות, בקבוצות הוואטסאפ.

זה יהיה ויראלי.

אני נמצאת במלונות לא מעט, ולא ראיתי אפילו פעם אחת כזה סרטון. ואני אימא לילדים קטנים. אז יכול להיות שזה לא כזה נפוץ, אבל זה רעיון טוב ויפה.

צריך לתגבר אותו.

חשוב להעיף את זה ברשתות. זה מה שתופס. לא רק פעם אחת אלא משהו שחודר לתוך התודעה. זאת טיפה חוצבת.

אין ספק. גם הסרטונים שלנו רצים ברשתות החברתיות. אנחנו מריצים את הסרטונים שלנו בין משרדי הממשלה. אנחנו מעלים את הסרטון באתר המשרד בכל הזדמנות כזאת או אחרת. צריך להגביר. אין ספק שצריך להגביר את זה. אנחנו מתכוונים לפנות לגופים מסחריים, לשים מדבקות זוהרות, מדבקות ענק, על כל מוצר של בריכות ביתיות כאלה ואחרות שנרכשות לקראת הקיץ. לפנות אליהם, לשים אולי רולר: שימו לב, אתם רוכשים בריכה, שימו לב להוראות הבטיחות וכולי. זאת כבר תוכנית בהתהוות, תמחרנו את התוכנית הזאת, אני מקווה שבחודש הקרוב נוכל לצאת עם התוכנית.

וכמו שציין רותם, השנה הוספנו ותגברנו את ההשתתפות שלנו בשיעורי שחייה. אפילו הכפלנו את המספר. שיעורי השחייה מיועדים לחברה החרדית ולחברה הערבית, במיוחד לחברה הבדואית.

ראינו - - - זה טוב, אבל זה לא מספיק.

נכון. אין ספק שצריך להגדיל את זה. אם יהיו לנו יותר תקציבים, נוכל לתת יותר. תודה רבה.

תודה רבה. סליחה, כל פעם שאומרים לי תקציב, יתנו לי תקציב – הגשתם בקשה?

הגשנו בקשה, לא פעם ולא פעמיים. בינתיים, גם בדחילו ורחימו מקבלים את התקציב של 6,000,000 שקל לאוצרי ו-4,000,000 שקל מהמשרדים. אני מקווה שנצליח השנה לבקש קצת יותר.

תיידעו אותנו אם אנחנו יכולים לסייע במשהו.

מה שאני יכולה גם לציין שהייתה כאן היכרות עם ארגונים שעושים דברים יפים מאוד. רשמנו לפנינו, וכבר יצרנו קשר, לקחנו את הפרטים. נשמח לקבל פרטים נוספים. אלי, נשמח ליצור איתך קשר ונקדם את הדברים.

בסדר גמור. תודה רבה.

עוד דבר אחד לקראת הקיץ, תשומת לב לקהל, יש עניין של קמפיין קיץ. קמפיין שכבר לפני חודש היה צריך להתחיל. עניין של למצוא ידוען, מישהו שהוא מול הטלוויזיה, שאנשים יתרכזו בזה. כמו סטטיק ובן-אל, שאנשים יתנו תשומת לב לאותם אנשים, ששומעים את המילים האלה.

להעלות את המודעות. בסדר גמור. קמפיין להעלאת מודעות.

בדיוק.

תודה רבה. תודה למשתתפים. אני רוצה לסכם את הדיון ואנחנו נפגשים פה בעוד שלושה שבועות ואני מצפה ממשרדי הממשלה להיות גם מוכנים עם התשובות הרלוונטיות.

הסיבה שאנחנו מייצרים את דיון המעקב בזמן כל כך צפוף, שלושה שבועות זה לא הרבה זמן, זה בגלל שהקיץ לא מחכה לנו ואין לנו ברירה אחרת. בשנה הבאה, אורלי, אנחנו נעשה את הדיון כבר במרץ או באפריל. ואז באמת יהיה זמן ולא נצטרך לדחוק תוך שלושה שבועות דיוני מעקב.

הלוואי שלא נצטרך אותו.

הלוואי. אני רוצה לסכם את הדיון.

להלן החלטת הוועדה לעניין טביעת פעוטות בבריכות פרטיות: למשרד הפנים, מינהל התכנון והבנייה ורישוי עסקים, למכון התקנים, למשרד הכלכלה, למשרד המשפטים ולארגון בטרם – הוועדה קוראת להיפגש לשולחן עגול ולמצוא פתרון לעניין גידור בריכות פרטיות ובריכות ארעיות.

הוועדה מבקשת תשובה בנושא עד 20 ביוני 2022. למשרד הבריאות, הוועדה קוראת לתגבר את ההסברה לצורך הגברת המודעות של ההורים. למשרד הכלכלה, הוועדה קוראת לחייב סימון שמתריע על סיכון בעת רכישת בריכה ביתית. אגב, אני יכול להגיד עוד משהו על הבריכה הביתית – אין גם ציון של גיל. אני לא יודעת אם הבריכה מתאימה לגיל שנתיים, לגיל שלוש, לגיל שש פלוס, וזה משהו שאני בהחלט חיפשתי כהורה. סימון של גיל, כמו שיש תקן של גיל, לאיזה גיל זה מתאים בכלל.

להלן החלטות הוועדה לעניין טביעת ילדים ובני נוער במים פתוחים: למשרד הפנים ולמשרד המשפטים, הוועדה קוראת לתקן את תקנות הסדרת מקומות רחצה (בטיחות בבריכות שחייה), תשס"ד-2004, כך שתורחב חובת ההשגחה על ילדים עד גיל תשע. הוועדה מבקשת את התייחסות משרד הפנים לסוגיה עד יום רביעי הקרוב, 25 במאי 2022. למשרד הפנים ולמרכז לשלטון מקומי, הוועדה קוראת להאריך את שעות עבודת המצילים, בעיקר בתקופת החופש הגדול, ולמצוא פתרון מידי לנושא, נוכח העובדה שהקיץ התחיל. הוועדה קוראת להגדיל את מספר החופים המוכרזים. הוועדה קוראת לקיים פיילוט לחוף חכם. הוועדה קוראת לפעול לאכיפה בנושא מקצועיות המצילים המועסקים בבריכות השחייה במסגרת רישוי עסקים. הוועדה מבקשת את התייחסות המשרד לעניין החופים ללא סטטוס.

למשרד החינוך, הוועדה קובעת ש-60,000 תלמידים שלומדים שחייה במסגרת בית הספר, זה פלח קטן מאוד, ומבקשת לפעול לכך שכל תלמידי כיתות ה' בכל הארץ, מכל המגזרים, ילמדו שחייה במסגרת משרד החינוך. הוועדה מבקשת להקדים את גיל לימוד השחייה מתחת לכיתה ה', לאור הקביעה שמדובר בגיל מבוגר מדי. הוועדה קוראת לפעול להעלאת מודעות ההורים והילדים לנושא הבטיחות במים. הוועדה מבקשת לבחון את התוכנית האוסטרלית למניעת טביעות, אותה הציג נציג ארגון משמר ההצלה הימי.

הוועדה תקיים ישיבת מעקב בעוד שלושה שבועות. תודה רבה לכל המשתתפים. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:32.