פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



33
ועדת החוץ והביטחון
23/05/2022


מושב שני


פרוטוקול מס' 107
מישיבת ועדת החוץ והביטחון
יום שני, כ"ב באייר התשפ"ב (23 במאי 2022), שעה 11:00

מעקב רפורמת נפש אחת

חברי הוועדה: רם בן ברק – היו"ר
איתן גינזבורג
משה טור פז
מיכל רוזין
יוסף שיין
נירה שפק

מופיד מרעי
אופיר סופר
קטי קטרין שטרית

לימור לוריא - ראש אגף השיקום, משרד הביטחון

עמית זיו שניר - עוזרת ראש אגף השיקום, משרד הביטחון

הדר קרמר - ראש היחידה לתקצוב, מינהל ושיקום, משרד הביטחון

הילה שר - עו"ד, יועמ"ש אגף השיקום, משרד הביטחון

עמרי ארנטל - דובר אגף השיקום, משרד הביטחון

יעל אגמון - רכזת ביטחון באגף תקציבים, משרד האוצר

דן נימני - רפרנט ביטחון אגף תקציבים, משרד האוצר

סא"ל מיטל סמט כהן - רע"ן ליווי נכים, צה"ל

סגן דביר רוט - דוברות אכ"א, צה"ל

עידן קלימן - עו"ד, יושב-ראש ארגון נכי צה"ל

רפי כהן צמח - מ"מ יושב-ראש הארגון, ארגון נכי צה"ל

איתי אלימלך - יושב-ראש מחוז צפון, ארגון נכי צה"ל

אבנר גולן - מנהל זכויות ורווחה, ארגון נכי צה"ל

רינת גולד גזית - עו"ד, ייעוץ משפטי, ארגון נכי צה"ל

אייל בן שושן - עו"ד, ייעוץ משפטי, ארגון נכי צה"ל

מרדכי אלפסי - מלווה, ארגון נכי צה"ל

גל רוטשטיין - משוקם

מורן אבן חן - משוקמת

דניאל סער - אשתו של משוקם

חן יחיאל דדון - משוקם

אורי לרנר - משוקם

יובל ליטוין - משוקם

אמיר חן - משוקם

נדב הירש - משוקם

עמית שקד
–
פעיל חברתי

נעמי מוראביה - יו"ר המטה למאבק הנכים

רותי פרמינגר - יו"ר ארגון נפגעי פעולות האיבה

ליאת קוטלר - אורחת הוועדה

איילת לוי נחום

אסף פרידמן

מאיר פרץ


מעקב רפורמת נפש אחת

בוקר טוב לכולם, אנחנו פותחים דיון בקרה או מעקב אחרי יישום רפורמת "נפש אחת" כפי שאושרה בממשלה, בכנסת ובוועדה. אנחנו רוצים לראות שהעסק מתקדם בצורה טובה ושפצועי צה"ל מקבלים את הטיפול המיטבי שאפשר להעניק להם. נתחיל עם לימור.

(מלווה דבריה בהקרנת מצגת).

בוקר טוב, בהמשך לבקשת היושב-ראש נציג את עיקרי העשייה מאז יוני 2021. נציג את תפיסת השירות, את המהלכים שנרצה לממש עד סוף השנה והאתגרים שעומדים בפנינו. ב-12 באפריל 2021 היה האירוע של איציק סעידיאן שבעקבותיו הייתה תקופת הפגנות. ב-17 ביוני אישר שר הביטחון את התוכנת של רפורמת נפש אחת ואז התחלנו ביישומה. מאז עוד קמו שני צוותי עבודה, שני סבבים של צוותי עבודה שטיפלו בנושאים נוספים. אם אני מסתכלת על הדבר הגדול הזה שנקרא "נפש אחת", אנחנו מחלקים את זה לשני צירים מרכזיים – ה-"מה?" וה-"איך?". "מה" זה השירותים החדשים והמענים החדשים שאנחנו נותנים. "איך" זה כל עולם השירות שדובר עליו רבות ברפורמה ואפרט בהמשך.

לפני שנדבר על עיקרי העשייה אני רוצה להגיד תודה מראש, הלקח הגדול ביותר הוא שאם לא נעבוד ביחד אז דברים יקרו פחות טוב. אני רוצה להודות לארגון נכי צה"ל, גם לאנשים שיושבים סביב השולחן. הם נותנים לנו הצעות ייעול שאנחנו מאמצים לעיתים. אני מודה גם לצה"ל שתורם את חלק. מדובר בטריו שהוא שם המשחק. השקף המוצג בא להגיד שנעשתה עבודה אדירה. אנחנו עשרה חודשים אחרי אישור תוכנית שר הביטחון ומפה, כל מה שאתם רואים, כל מה שמסומן ב-V אלו דברים שבוצעו. אנחנו לקחנו מכל הדבר הגדול הזה וניסינו לחלק לפרויקטים הגדולים שנציג אותם. נעבור על הפרויקטים העיקריים.

נתחיל בשלב ההכרה, אחד האתגרים הוא גישה לאנשים שלא יודעים איך לפנות אלינו, מסתבכים בתהליך, משלמים שכר טרחה גבוה לצורך ייצוג. לשם כך הקמנו את מרכז "בידיים טובות" שמסייע בהגשת בקשה בשלב ההכרה וגם מסייע בהכנת התיק לוועדה רפואית, לתיאום ציפיות, לכל מה שצריך בעניין הזה. השירות ניתן ללא תשלום, זה מזכיר את מוסד "יד מכוונת" של הביטוח הלאומי. הדבר השני שגם ארגון נכי צה"ל דיבר עליו הוא נושא הוועדות הרפואיות. התחלנו בפיילוט שבמסגרתו אנחנו מנהלים את הוועדות הרפואיות בשני בתי חולים שיקומיים. כבר היו 200 ועדות, נשלחו עוד לקוחות להיבדק בבתי החולים, אנחנו בינתיים מקבלים תגובות טובות וממשיכים לעקוב.

הדבר הנוסף הוא המסלול הירוק למבצעי. אחד הדברים שאנחנו יודעים הוא שמשך זמן הטיפול בזמן ההכרה הוא גבוה, לצערי אין אפשרות לתת את הנתון של כמה זמן זה לוקח מקצה לקצה. אנחנו יודעים שהורדנו משמעותית את משכי זמן הטיפול בכל הבקשות החדשות וגם הפחתנו משמעותית, כרגע אנחנו עומדים על משהו כמו 50%, בעבר, כשהגישו בקשה, 100% מהאנשים היו עוברים לרופא שנתן חוות דעת בשלב הכרה ואחר כך היו מגיעים לעוד ועדה רפואית שקבעה את האחוזים הרפואיים. בשלב ההכרה כבר הורדנו 50% מהמקרים שצריכים להופיע בפני רופא, אני יודעת כמה זה מלחיץ. איתרנו את הצורך ואנחנו מאשרים את זה על סמך המסמכים.

אבחון ממוקד בשלוותה שהמטרה שלו היא לא רק להגיד מה האבחנה אלא להציע את הטיפול הנדרש.

מסלול ירוק מבצעי זה אומר שעושים הפרדה בין מי שנפצע במסלול לוחם לבין מי שלא?

אנחנו קוראים לזה "מבצעי", הכוונה היא שבמקרים ברורים, כל האנשים שהם לוחמים, אנחנו לא בודקים מצב קודם של מצבים נפשיים ואחרים. הלכנו עם זה צעד אחד קדימה ולזה אנחנו קוראים מסלול ירוק. כשאתה מקבל בקשה וכל הנתונים ברורים, ואין צורך להפנות אל רופא לעוד בדיקה – אנחנו מריצים. אנחנו רואים שסדר גודל של 50% ממגישי הבקשות החדשות כבר לא עוברים רופא מומחה.

רופא שקובע קשר סיבתי.

נכון.

ההפרדה לא ערכית אלא עובדית. פשוט הלחימה, הלוחמים זה משהו שהוא 100 מ-100%, אין מה לדון בזה. במקומות האחרים נדרשת הבדיקה ונדרש האישור. עם הלוחמים זה ברור הרבה יותר.

יש לי שאלה: עדיין פונים אלי אנשים שנשללו בעבר. יש להם שלילה, הם לא יכולים להתקדם, המצב אצלם מחמיר – הן לדעתם והן לדעת הגורמים הטיפוליים – הם נתקלים במחסום. מה עושים במצב כזה?

אשמח, אני חושבת שאין מישהו כאן שאין לו את הטלפון שלי, אם יש מקרים ספציפיים.

אני אומר את זה, יש 1,500 מקרים ספציפיים. עצם העניין שהמסלול הירוק מקרטע - - -

שנייה, אדוני, תן ללימור לענות.

חברים, אני מזכיר שאין לדבר בלי קבלת רשות.

אני מתנצל.

בבקשה.

כשהבקשה נדחית עלינו לבדוק האם היא נדחתה בגלל שלא נמצא קשר סיבתי בין המצב הרפואי או התפקודי של אותו אדם לבין השירות שלו. אם יש עובדות חדשות שנתגלו אנחנו כמובן יכולים לבדוק את זה. אם, חלילה, יש החמרה במצב הרפואי אבל אין קשר בין המצב הרפואי לבין השירות, אז הסיפור הוא אחר ולכן צריך לבדוק כל מקרה.

זאת אומרת שהיום משרד הביטחון, גם אם יש מצבים כאלה ואני מדבר על כולם – אפשר לדון בהם עוד פעם במסלול שתיארת?

כן, בוודאי, רק חשוב שיהיו נתונים חדשים שיאפשרו לנו לעזור.

זה כבר יחנה אצלכם.

אם אני מבין נכון, כשמדובר בלוחם שהיה חלק מאירוע מבצעי – אין שאלה בכלל.

אין שאלה.

לא בודקים. כשמדובר באנשים שהם אינם לוחמים אז בודקים את הקשר הנסיבתי.

כמו שעידן אומר, תמיד בודקים קשר סיבתי, בסדר? גם ללוחמים. אנחנו אומרים שכשכל העובדות ברורות אז מבחינתנו אפשר להריץ ומריצים.

זה כמו קיצור בירוקרטיה.

נכון, פישוט הבירוקרטיה. אבחון ממוקד בשלוותה שהמטרה שלו היא לא רק אבחון אלא גם נתינת כלים לצורך ההמשך ופירוט לגבי הטיפולים הנדרשים. הדבר שאתם רואים מצד שמאל זה בעצם שבחודשים האחרונים, מהרגע שלקוח מגיש בקשה להכרה, עוד לא יודעים אם כן או לא, בגלל שאנחנו יודעים שלוקח לנו זמן ובגלל שאנחנו מאמינים שככל שניתן טיפול מוקדם יותר כך נגיע להישגים טובים יותר, כבר משלב הגשת הבקשה אנחנו נותנים סיוע רפואי ונפשי למי שמגיש את הבקשה. אני חושבת שזו בשורה ואני חושבת שחשוב שאנשים ידעו את זה. אנחנו עדיין מדברים על המענים החדשים שאנחנו נותנים. אני רוצה לדבר על אוכלוסייה שנתנו לה דגש מיוחד בשנה האחרונה, קבוצת המתמודדים עם PTSD. יש מוקד תמיכה 24/7 - - -

הוא לא עובד, התקשרתי אמש, הוא לא עובד.

גם פה נשמח להראות נתונים, אם תרצו. אנחנו נשמח לראות, אם תיתן לנו תעודת זהות נדאג שיבדקו בזמן שאתה מדבר מתי התקבלה השיחה. עמית כבר תיקח ממך את זה. בתקופות מסוימות כמו יום הזיכרון או תקופות שבהן יש החרפה במצב הביטחוני אנחנו רואים גידול בהיקף השיחות והפניות למוקד.

טיפולים נפשיים ללא הגבלה לאנשים שמתמודדים עם PTSD, כלבי שירות, טרום-שיקום, אפשרות ללמוד עד סכום של 10,000 שקלים, חונכות לילדים – שאני יודעת שהמשפחות מאוד אוהבות את השירות הזה – טיפולים נפשיים לבני המשפחה, לבנות זוג, לילדים, קבוצות - - -, סל טיפולים אלטרנטיביים, בית מאזן ייעודי – שלשמחתנו יצא מכרז ואנחנו מקווים שבאוגוסט יתחיל לפעול – בית בטוח שנחתם עם תל השומר ויהיה מוכן בחודש יולי. בשורה למטה אתם רואים דברים שאנחנו עובדים עליהם כמו שדרוג היכולות של היחידה לתגובות קרב, עדכון סעיף PTSD והרחבת המענים הנוספים כמו מרכזים ומרכזי תעסוקה לאנשים עם PTSD.

בחור, איך קוראים לך, אתה רוצה להעיר משהו?

שלום רב, אני עמית שקד, אני חושב שיש המון כוונות טובות, מהניסיון שלי בשטח - - -

תציג את עצמך.

לי קוראים עמית שקד, אני פעיל חברתי, נכה צה"ל בעצמי.

תגיד באיזה גדוד היית בחפ"ק.

הייתי בגדוד 202. לענייננו, אנחנו התרכזנו אחרי פרשת איציק סעידיאן והתחלנו לעבוד על הרפורמה. הרפורמה התחילה בבית של גנץ בשעה 23:00 כשהוא היה אז שר הביטחון. חצי מהדברים שכתובים פה הבאנו אז על דפים ארעיים והסברנו מה צריך לעשות. המדינה הגיבה מהר, מצד אחד, ומצד שני, כשזה מגיע לבירוקרטיה הם נתקלים בקשיים רבים. גם ראש האגף וגם ראש הארגון איתנו, אבל אני לא צריך להתקשר לעידן כל פעם ב-23:00 כי יש נכה שעומד מהחלון. צריכה להיות לו כתובת בווצאפ לכתוב אליה ושזה יהיה יישומי, ביצועי וטיפולי ברגע, ואז כל מה שכתוב לנו כאן ייושם בשטח. אנחנו יכולים להתבחבש על זה, אני יכול לתת נתונים במשך 20 דקות. בשורה התחתונה, כשהוא היה צריך כלב אמרו לו שאין תקן, כשהוא היה צריך תמיכה אמרו לו: " מחר או מחרתיים תשלח פקס". מה שכתוב פה נהדר אבל לא באמת עובד.

אוסיף את הנתון הכי פשוט, לכל נכה צה"ל יש עובדת שיקום. עובדות השיקום באזור המרכז עובדות ביחס של 1,200 נכים לעובדת. באזור הצפון והדרום זה יורד ל-700 בערך. אם הנתונים שונים אשמח שתתקנו אותי, זה מה שאני מכיר. זה יותר מדי, יש אפשרות מיקור חוץ, לא יכול להיות שיהיה מוקד של ילדים בני 24 שלא מבינים שהם מדברים עם בחור עם פוסט טראומה שאין לו סבלנות ומבקשים ממנו לשלוח פקס או להמתין שני ימי עסקים עד שיהיה לו טיפול, זה לא משהו שאנחנו יכולים לאפשר.

הדבר האחרון שאני רוצה שתדע – כי הוא לא בחוץ – זה ששישה נכי צה"ל התאבדו.

שבעה, ביום רביעי התאבד לנו עוד אדם.

שבעה.

בין קירות, בבית, למול עיני ילדיו בני השנתיים.

אי-אפשר לעבור על זה לסדר היום. יש פה כל-כך הרבה אנשים שעובדים בהתנדבות, יש פה כל-כך הרבה אנשים שעושים את העבודה שלהם, באמת, אין לי מילה אחת רעה להגיד על לימור, אין לי מילה אחת רעה להגיד על עידן ועל כל מי שמתחתיו. אתם לא עושים את העבודה שלכם, חברי הכנסת היקרים, סליחה.

אנחנו?

כן. צריכה להיות פה חקיקה מסודרת. יש פה נכי צה"ל שכששלחתם להם צו 8 הם עזבו הכול ובאו. אנחנו חוזרים אליכם עכשיו עם אותו צו ואומרים לכם: "תחזירו לנו את זה". יש לכם את הכלים, את היכולת, את האפשרות, לא צריך לשבת פה מישהו - - -

סליחה שאני קוטע אותך, שבעה נכי צה"ל, אתה אומר, התאבדו בשנה האחרונה?

מאז המקרה של איציק סעידיאן.

יש לנו את הפרטים של כולם.

שבעה מוכרים ועוד ארבעה בהליכי הכרה, וזה ממה שאנחנו יודעים, ממה שהצלחנו למצוא.

דניאל סער היא ממובילות אחד המאבקים הכי חשובים שמדינת ישראל ידעה מאז הקמתה.

חברים, אנחנו חוזרים למצגת.

אני חושבת שנושא האובדנות עלה בישיבה הקודמת ונשמח להרחיב גם על אודותיו. אני רוצה להגיב למה שנאמר, אני רוצה לדבר על משהו שאנחנו כן עובדים עליו. והוא לא קשור למוקד של 24/7 אלא לתקשורת מול האגף. זאת אומרת, אגף השיקום מקבל סדר גודל של חצי מיליון פניות טלפוניות בשנה, מה שעמית מדבר עליו זה שבאמת הם לא מגיעים לעובד המקצועי שיושב במחוז אלא למוקדן שאם הוא יכול הוא פותר את הבעיה ואם לא הוא מעביר את זה למחוז ואז לוקח לנו 48 שעות שאנחנו חוזרים ולא תמיד תופסים. בעניין הזה אנחנו נערכים למכרז חדש ומנסים לחשוב איך נותנים מענה טוב יותר. מצד אחד אנחנו לא יכולים שעובדי אגף השיקום רק יענו לטלפונים, כי אז הם לא עושים את העבודה שהם צריכים לעשות, ומצד שני אנחנו צריכים לאפשר לכם כתובת שאתם מגיעים אליה. אנחנו מנסים לראות - - -

יש לזה פתרון פשוט.

עמית, רגע. חבר הכנסת סופר, בבקשה.

לימור, יש קו שהספקית שלו היא נט"ל, נכון?

נט"ל זה ה-24/7 וזה לאנשים עם פוסט-טראומה. עמית מדבר על חצי מיליון שיחות שמגיעות לאגף השיקום של כלל אוכלוסיית מדינת ישראל.

אולי לא מספיק מכירים את הקו של ה-24/7.

זה בדיוק העניין. יש שני דברים, לכן אמרתי שיש ליצור אבחנה. יש מענה של תמיכה נפשית - - -

הבעיה היא כוח אדם.

מדובר על ספק חיצוני.

בנושא של מוקד החירום הבעיה היא לא של כוח אדם, הם לא ערוכים קלינית לטפל בהלומי קרב והם לא צריכים להפעיל את מערך החירום בכלל.

חברים, עם כל הכבוד, יש כאן גם פצועים, גם הלומי קרב, גם אנשי מקצוע, גם חברי כנסת. יש לי סימפטיה לכולם אבל לא אתן שיהיה כאן ברדק. אתן לכולם לדבר אבל איש איש בתורו. אופיר, רציתי לשאול?

אני שאלתי ולימור ענתה, זה בסדר.

אוקיי. נדב, בבקשה.

נעים מאוד, נדב הירש, אני אחד ממובילי המאבק של הלומי הקרב. שמעתי את לימור מדברת, אני רוצה לפנות אליך, רם בן ברק, ולהגיד לך תודה על זה שאתה מקשיב לנו ונותן מזמנך למעננו.

אני מקבל על זה אחלה משכורת.

אבל אני יכול להגיד מנקודת המבט שלי שאני מאוד מעריך את מה שאתה עושה עבורנו.

תודה.

שלושה דברים חשובים שלא קורים באגף השיקום, הנושא הראשון הוא העובדים הסוציאליים שדיברה עליו לימור. כרגע המצב הוא שיש עובד אחד לכל 700 נכים. זה משהו שהוא לא הגיוני, זה משהו שהוא לא תקין בעליל. יש לכם בעיה עם שינוי התדמית, אגף השיקום, אתם סובלים מזה מאוד כי אנחנו מוסיפים שמן למדורה ואנחנו לא מוותרים לכם. יש לי הצעה עבורכם: אם אין מכרזים אז אני מציע למי שמנהל את רפורמת "נפש אחת" שפשוט ייקח את הרגלים ושילך לפקולטות וימשוך אותם משם, אם זה לא אפשר דרך מכרז אז תביאו אותם דרך האוניברסיטאות ותעלו להם את השכר. העובדת הסוציאלית שלי מאוד רוצה לתת לי שירות אבל לצערי היא פשוט לא יכולה היא מעדיפה לטפל בבן-אדם שעוד שנייה הולך למות מאשר באדם שרק צריך לקבל החזר עבור כלב השירות שלו.

מי יושב על הקו, עמית אמר שמדובר באנשים בני 24, אתה אומר שמדובר בבעיה של 700 על אחד.

אם אני מתקשר עכשיו לאגף השיקום העובדת הסוציאלית שלי לא עונה, יש תא קולי. אחר כך אני מבקש ממנה שתחזור אלי ואז עוד ארבעה ימים אני כבר הולך למות. יש פה בעיה מערכתית בשירות, יש בעיה בקבלת העובדים. תעלו את השכר, תשקיעו בחיילים, אני לא סתם מדבר על זה ולא סתם מבזבז את הזמן שלי. באתי לעשות פה את השינוי. יש פה כלבי שירות, הוצאתם רק 70 בשנה, מדובר בפרויקט שנכשל. בואו, סדרו את הדברים, יש פה את עידן קלימן, היושב-ראש היקר שלי שאני סומך עליו שיש לו את כל היכולת שהדברים האלו יקרו. הפשוש הקטן הזה שיושב פה למטה הציל לי את החיים, מה שאגף השיקום לא עשה ב-8 שנים הוא עשה ב-3. אז אני באמת מבקש, זה מציל חיים, זה מציל אותי, זה מציל את ההורים, זה מציל את המשפחה, זה מציל את כל הסובבים אותנו. הסביבה יותר טובה כשיש כלב ליד המשוקם.

הבתים המאזנים ואי-יכולת הספיקה בבתי החולים. אתם לוחצים על הכפתור, חברי הכנסת היקרים, אתם לוחצים על הכפתור ושולחים אותנו לקרב. הרמטכ"ל שלי דאז, בני גנץ, לימד אותי שניצחונות חוגגים רק בסוף, אז אני מצפה שיחגוג איתי רק בסוף, כשהרפורמה הזאת תעבור במלואה. גם אם יש ממשלת מעבר וגם אם הממשלה מתפרקת זה לא עניין שלי. אנחנו, כנכי צה"ל, רוצים שהסמכות הזאת וכל הדברים שאתם יכולים, אדוני היושב-ראש, יש לך כוח אדיר ביד. אתה יכול לדאוג שהרפורמה הזאת תתנהל כמצופה, תודה רבה.

יש כאן משהו שאני לא יודע איך להגדיר אותו. הממשלה הביאה הצעה, אישרנו תקציב של מיליארד שקלים, זו הייתה פריצת דרך. משרד הביטחון ואגף השיקום באמת עשו דרך ארוכה ובנו את הרפורמה יחד איתכם. משהו כאן לא עובד, לא יכול להיות שנגיד שיהיה מוקד 24/7 והלום קרב יקבל את התשובה מהפסיכיאטר אחרי שלושה ימים. הרי אין כאן מישהו שלא רוצה שזה יקרה, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו למה זה לא קורה. אם יש בעיה של עובדים סוציאליים אז צריך לעשות מאמץ וצריך לשפר להם את המשכורת כדי שיבואו עוד. אם יש בעיה של בית חם, אני לא מבין, באמת לא מבין, למה לוקח כל-כך הרבה זמן לייצר בית חם להלומי קרב אם כולם אומרים שזה דבר חשוב. אם יש אנשים שצרירים להתפנות מהבית כי הם מרגישים שהם צריכים לפוצץ את המשפחה עוד רגע והם רוצים לנוח באיזה מקום, למה לא לאפשר להם ללכת לאכסניה או חדר במלון להירגע יומיים ולחזור הביתה, למה כלבי שירות לא מסופקים, למה זה לא קורה? הרי הכסף ישנו.

התשובה לשאלה שלך זה סבב חתימות, זו הנורמה באגף, סבב חתימות.

זה לא עניין של משאבים, זה עניין של רצון.

זה לא עניין של סבב חתימות. אני רפי כהן צמח, ממלא מקום יושב-ראש הארגון. אדוני היושב-ראש, שאלת את השאלה הנכונה. במאי 2021 ממשלת ישראל אישרה את הרפורמה בסך של 1.2 מיליארד ועוד 300 מיליון על 2021 כמקדמה. על פי הנתונים שיש בידי ארגון נכי צה"ל, בפועל יצאו כ-91 מיליון. אני, כאחד שהשתתף במספר של ועדות שהוקמו בעקבות הרפורמה יכול לספר שהוסקו מסקנות וישבו בוועדות הרבה אנשי מקצוע הבכירים במשק. יש מסקנות, המסקנות אושרו על ידי אגף השיקום – וזה המקום לומר להם תודה על שיתוף הפעולה – אושרו על ידי מנכ"ל משרד הביטחון אבל נתקעות אצל פקידי האוצר, שם דרך הייסורים האמיתית. אנחנו נמצאים כבר במחצית של 2022 ומתוך 900 מילוני שקלים שאושרו ל-2022 בוצעו רק 91 מיליון שקלים ובסוף השנה הם יגידו: "חסכנו 450 מיליון". פקידי האוצר תוקעים את הכול אצלם ואנחנו מבקשים, אדוני, בשביל זה אנחנו פה, יש שיתוף פעולה ויש עבודה משותפת. אנחנו יושבים ועושים לילות כימים עם האגף, אבל בסופו של דבר, כשהדו"ח סוכם על פני מאות עמודים הוא הגיע לפקידי האוצר והם תוקעים את המקלות בגלגלים. הכסף אושר במאי 2021. אומר משהו פופוליסטי: היום כל חבר כנסת שיכול לאיים שהוא לא יאשר את תקציב המדינה בפעם הבאה, הוא יכול לאשר את זה פה-אחד. אתם רוצים שהממשלה תיפול ועוד פעם ניכנס לממשלת מעבר והכול ייתקע? הרי כבר היינו בסרט הזה.

נציגת משרד האוצר, את רוצה להגיב על ההאשמות.

לא האשמות, עובדות.

לא האשמות, עובדות, כן.

אני יעל אגמון, רכזת ביטחון באגף התקציבים באוצר, במסגרת חוק התקציב לשנת 2021-2022 תוקצבו בבסיס תקציב משרד הביטחון בתוכנית ייעודית ונפרדת – בשנת 2021 900 מיליוני שקלים ובשנת 2022 1.2 מיליארד שקלים. הכסף תוקצב במלואו על פי הרפורמה. מבחינת אגף התקציבים, כל הסעיפים שאושרו בהחלטת הממשלה מתוקצבים במלואם. הם יושבים בתוכנית נפרדת לבקשת הוועדה הזאת בתוך סעיף 15 כדי שהם יהיו נפרדים ושכל שינוי ידרוש אישור של הוועדה. מבחינת התקציב זה המצב. מה שמדבר עליו ממלא מקום ראש הארגון הוא התייחסות שמשרד האוצר העביר לשתי ועדות מקומיות שקמו מתוקף החלטת הממשלה – ועדת רכב וועדת הדיור – שם העברנו את ההתייחסות שלנו. יש לנו עמדה מקצועית לגבי חלק מהסעיפים שאנחנו פחות מסכימים איתם.

מקצועית מבחינת מה, מבחינת הטיפול הרפואי?

ישבו מומחים בוועדות האלה, מומחים, לא פקידים, ישבו מומחים שקיבלו החלטות ומסקנות. איזו דעה מקצועית אתם מביאים, רק הנושא של הכסף?

בחייאת, זה ארגון נכי צה"ל, אתם כל הזמן צועקים על ארגון נכי צה"ל. הנה, זה ארגון נכי צה"ל, הוא בא עכשיו ומייצג אותנו. מה זה הדבר הזה, לא הבנתי, הכספים שלכם? אני נלחמתי למען המדינה הזאת ואתם תשלמו כל שקל, הבנתם, אתם תשלמו ותיקחו אחריות.

נדב.

נמאס לי כבר, רם בן ברק, נמאס לי כי מפקירים אותנו. הם מפקירים אותנו כל פעם. ועדה כזאת, ועדה כזאת, די, די, מספיק, מה זה? חבורה של חצופים, מה זה, על מה אני נלחם? אני נלחם על הבית שלי שנשרף. אתם תטפלו בנו, אתם תתנו את כל הכספים, אתם תתמכו בעידן ובבחור הזה ובכולם.

וזו לא נדבה, רבותיי.

נגמרו הימים האלו, אני לא שותק, רבותיי.

אני לא מחפשים פירורים ולא באנו לחזר על הפתחים - - - -

חברים, תראו, נדב, נדב, תסתכל עלי, נדב.

סליחה, אני מתנצל, זה לא אתה, הם הורסים אותנו, הם הורגים אותנו.

נדב, נדב.

עד שכבר נתנו לנו פרוסת לכם.

נדב, תסתכל עלי, תירגע.

אתם עושים הנחות גם למשרד הביטחון.

גיבורי ישראל, רבותיי.

נדב, בשביל זה אנחנו מקיימים את הדיון הזה.

אתם מלטפים את משרד הביטחון.

אף אחד לא מלטף את בני גנץ, תאמיני לי שאני יודע מה אני חושב עליו. אני יודע בדיוק מה אני חושב עליו ואני אומר לו את זה גם בפנים.

שלום ולהתראות למישהי שלא יכולה להסתכל לגיבור ישראל בעיניים ולשמוע את מה שיש לו לומר.

חברים, אני מבקש שיהיה שקט פה.

קטי, בואי, תשמעי, לאן את הולכת? מה, האמת כואבת?

כי אצלך, באמת, מה זה דאגו להם – חבל על הזמן – באגף השיקום.

חברים, אני אתחיל להוציא אנשים החוצה. אני מבקש שיהיה שקט. נדב, אתה רוצה ללכת להירגע אצלי בחדר? אני רוצה להגיד עוד משהו, אין כאן בן אדם בחדר הזה שלא רוצה שיהיה טיפול מיטבי לפצועי צה"ל ולנפגעי נפש בצה"ל.

זה לא נכון.

אין אחד, נקודה, לא במשרד האוצר - - -

זה סבב חתימות, זה הכול - - -

גם לא האוצר. תאמין לי, אני מכיר אותה שנים.

זה הכול תקוע בחתימות שלכם, צריך לעצור את זה, הם לא יכולים לעבוד, תן להם לעבוד כבר.

חבר'ה אל תקטעו אותי. באמת, אני נראה נחמד, אני יכול להיות גם לא נחמד. התפקיד שלנו זה לנסות לראות איך לתת לדברים לקרות. אני מבין שיש בעיה. ישבנו לפני חצי שנה ואישרנו רפורמה. אני מבין שהרפורמה נתקעה ולא הולכת בקצב המתאים. אני מבין שהדברים ברורים, יודעים מה צריך, ישבו ועדות מקצועיות. אני לא חושב שנכון להטיל דופי בצוות שהוא לא פיננסי אלא בריאותי ולכן נראה איך נתקדם מכאן. רצית להרים משהו, בבקשה?

גל רוטשטיין, בהמשך אשמח אם תוקרן המצגת שהצגנו. שאלת לגבי הדברים שמתעכבים. מעבר לנושא של האוצר יש דבר נוסף. יש עדיין אנשים של העולם הישן שנמצאים בתוך המערכת של אגף השיקום שלא משתפים פעולה עם השיטה ועם הגישה החדשה שלימור הביאה. לאנשים האלה ניתנו סמכויות, כלבי שירות למשל, והם מתעלמים מכל ההמלצות, מכל החוקים, מכל אנשים המקצוע, מההצהרות שהגיעו מארגון הבריאות הבין-לאומי. בסוף היום אנחנו מדברים על אנשים כמו מנהלת עובדי השיקום שבמשך ארבעה חודשים לא נותנת לנו סיכום פגישה. אם זאת מנהלת עובדי השיקום הארצית וזאת הגישה שלה אלינו, אז למה שעובדות השיקום יתייחסו אלינו בדרך אחרת. כרגע יש פחות עובדות שיקום מאשר ביום בו נחתמה הרפורמה. עברה שנה ויש פחות עובדים, אז איך מצפים מהעובדות לעמוד בקצב אם יש פחות עובדים?

הבנתי. ליאת קוטלר, בבקשה.

אני מדברת בשם אזרחי ישראל שתמכו במחאה הזאת ובוועדה הזאת כי אנחנו עזרנו לכנס אותה בפעם הקודמת וגם הפעם. כל הכבוד ותודה רבה ליושב-ראש הוועדה רם בן ברק שרגיש לעניין. קשה לי לדבר אז אקרא הפעם. נתחיל בזה שלא היה לי פשוט להגיע היום. ביום חמישי האחרון הוצא נגדי צו הרחקה ללא נוכחותי ואל לא עוול בכפי. קשה להשתחרר מהרושם שזה נעשה בכוונת מכוון על מנת שלא אשב פה היום יחד איתכם. בהמלצת עורך דין, וכדי להימנע משיבוש הליכי חקירה במשטרה, לא אשתף פרטים נוספים שנוגעים באנשים שנמצאים כאן איתנו. אני יכולה למסור ששופט בית משפט השלום בפתח תקווה פסק אתמול שצו ההרחקה לא יחול על שהייה בכנסת ישראל ושהמשיבה רשאית להגיע ולנצל את זכויותיה.

מה שקרה אתמול בבית המשפט מחזק את המאבק וההשתדלות שלי ליצירת מציאות ישראלית שונה, טובה יותר, ששואפת לשלטון חוק דמוקרטי שבו שומרים על זכויות האדם והאזרח, גם בנושא זה שיש לגביו קונצנזוס, שחייבים להכיר, לטפל, לשקם ולסייע כמה שניתן לחיילים שלנו, של כולנו. זהו פצע ערכי ומוסרי, פגיעה בפרה הקדושה היחידה שעדיין לא נשחטה ומהווה את כור ההיתוך הישראלי ביותר – צה"ל. אני מטפלת למעלה מ-20 שנים בפצועי צה"ל שהגנו עלינו בגופם ובנפשם בזמן שירותם בגיוס החובה והמילואים, ששירתו בשליחות אמיתית כחיילים וחיילות להגנה ולביטחון, לשקט ולחיים לכל ילדי ואזרחי מדינת ישראל.

לצערי, עקב פעילותי במסייעת ובמחאה, קיבלתי לאחרונה איומים על חיי בטלפון. באותו יום רכבי נפרץ ונגנב ממנו רכוש יקר ערך. בנוסף, במסגרת התנדבותי במסייעת, לפני שבועיים עברתי טראומה אכזרית במיוחד שהחמירה את מצב הפוסט-טראומה שאיתו אני מתמודדת למעלה משנה, ולמרות הכול אנחנו לעולם לא נוותר עד שיהיה פה טוב יותר. בעקבות ניסיון ההתאבדות של איציק סעידיאן ערב יום הזיכרון לפני שנה, קרא לי חבר לתמוך במחאתם של נכי צה"ל והלומי הקרב. השתתפתי באותה הפגנה בצומת עזריאלי בתל-אביב, באותו יום עצרו וחסמו תנועה בכל הארץ, 3.5 שעות ישבו אזרחים בתמיכה ובקבלה כיוון שבאותם ימים הם נחשפו להתעללות של אגף השיקום והוועדות המשפילות והנוראיות בהלומי הקרב.

מאז ועד היום לא עזבתי אותם, סייעתי להם במחאתם הצודקת מול האגף ולאורך כל השנה הייתי זמינה, סייעתי, תמכתי ועזרתי, לפעמים בזמינות של 24/7 ובמקרה הצורך גם ליוויתי אותם למיון פסיכיאטרי ואשפוז. ייזקף לזכותי שיצא לי לא פעם להציל חיים, ורוב הנוכחים פה בחדר – שלא מקשיבים לי כעת כי זה לא חשוב – יודעים ואף החמיאו לי על הצלת חיים של הלומי קרב. זו זכות וחובה מוסרית ואזרחית עבורי ועבור כולנו להיאבק עבורם ולסייע להם גם כאזרחית וגם כמלווה מקצועית שעבדה עם אגף השיקום שנים, למדה רבות, חקרה ואף פעלה רבות עם אוכלוסיית אנשים עם מוגבלות ובמיוחד נכי צה"ל 100% והלומי הקרב.

לפני 14 שנים הייתה לי זוגיות עם נכה צה"ל מרותק לכיסא גלגלים ולא מזמן עוד בן זוג שסבל קשות מ-PTSD. אני מכירה את התסכול ואת הכאב, זו התמודדות מהבית, הבעיות מורכבות ועם זאת מדובר רק בהפרעת אישיות, זו לא מחלת נפש ואפשר להתמודד איתה אם משקיעים בשיקום וטיפול. תקשורת מקרבת, יצירת חיים לצד PTSD. הכאב הגופני והנפשי מלווה אותם ביום-יום, הבירוקרטיה הבלתי-אנושית ובלתי-נסבלת אינה נגמרת מול הוועדות והאגף כבר עשרות שנים. אני מכירה אישית לוחמים פצועים והלומים שבגלל הסיאוב והבירוקרטיה נופלת עליהם החובה שהם לא מתחזים. הם הלכו לשרת אותנו, המצב שדנו בו כאן בוועדה לפני ארבעה חודשים לא ממש השתנה, הלחץ שהפעלנו בהפגנות עם גנץ הצליח במעט והוביל להוצאת מכרזים פומביים לנקודה חמה ובית מאזן של אגף השיקום.

ליאת, אני מבקש לסיים.

אני מסיימת. בעקבות המצב הביטחוני עלו במאות אחוזים מספר הפונים לנט"ל. אני 24/7 עסקתי בחודשים האחרונים, אתם יודעים את זה כי התקשרתי אליכם ואל חברי הכנסת על מנת שיעזרו להציל חיים. בעקבות קשיים לוגיסטיים, גם הניסיון שנעשה לפני שבועיים לגבי הבית החם, שחגגו אותו מקצה לקצה, יש הפקת לקחים שצריך לשפר את המודל בצורה אופטימלית. גם התחקיר של אגף השיקום עדיין לא הגיע אלי.

תודה רבה.

כך אני רוצה להפוך חלום למציאות ובחודשיים הקרובים אעשה כל שביכולתי לפתוח בית חם במדינת ישראל.

ליאת, תודה רבה.

אזרחי מדינת ישראל לא יוותרו.

חבר הכנסת משה טור-פז, בבקשה.

אני פונה לראש אגף השיקום, למרות הדברים הקשים שאנחנו שומעים פה, כחבר ועדה שמלווה את הנושא הזה מתחילתו ואף קודם – בגלל רעי הלוחמים – אני שומע ויודע על תהליכים שאת מובילה באגף וגם על תקציב חדש שהגיע. אנחנו, חברי הוועדה, רוצים להבין ממך איפה הנקודות התקועות. אנחנו שומעים כל-כך הרבה תסכול שעידן קלימן והאנשים שלו מביאים אלינו. אנחנו רוצים להבין ממך. אנחנו יודעים שהבירוקרטיה אצלנו היא אכזרית ושהיא הרבה פעמים לא רואה בני אדם. אני שומע על התהליכים שאת מובילה, לימור, ואני מבקש ממך לספר לנו איפה הבירוקרטיה מונעת ממך ליישם את הרפורמה החשובה שיכול להוביל לשינוי דרמטי.

עלו פה כמה נושאים. עלתה הסוגיה של כוח אדם, עלתה סוגיית השירותים, סוגיית חוק חובת המכרזים. הדברים הללו לוקחים זמן למדינה. ננסה לעשות סדר, בואו נדבר רגע על בית מאזן ייעודי לאנשים שסובלים מ-PTSD. היה מכרז, היה מתמודד אחד שבאוגוסט יוכל להתחיל להפעיל. יצא מכרז - - -

בית חם אחד מספיק?

כשכתוב על עשייה במשך עשרה חודשים, אם יש ליד סימול של Vאז זה אומר לי שזה בוצע. - - - את זה ולא עושים את זה.

לכן הגענו לפה.

לימור, אני מציע שנעשה סבב ח"כים ותרשמי את ההערות.

אין בעיה.

אשמח לדבר לפני ואז חברי הכנסת יוכלו להתייחס לדברים שאומר. בסופו של דבר אנחנו הארגון היציג.

אם לא נשמע את ראש אגף שיקום שתגיד לנו מה הבעיות, אנחנו לא נתקדם ולא נדע איך לפתור. בתור בת לנכה צה"ל שהתמודדה עם אגף השיקום אני זוכרת ויודעת שזה דבר בלתי-נסבל. אני רוצה לשמוע, אני מבינה שיש כוונות טובות. זה גם מרגיז שיש סימון ב-V. אם זה מסומן ואתה אומר שאין בית חם אבל אני רואה פה V אז אני אומרת מה זה? זה שהוחלט להקים זה עדיין לא V.

התשובה ברורה, זה תקוע אצל פקידי האוצר, צריך לשים את הדברים על השולחן.

חברת הכנסת רוזין, נכנסת בתוך דבריו של חבר הכנסת טור פז, יש כאן תור של חברי כנסת.

אני לא מחפשת להביע עמדה, אני רוצה לשמוע.

בבקשה, חבר הכנסת טור פז.

אני סיימתי.

חברת הכנסת שפק, בבקשה.

אני מסכימה שזו לא ישיבה לדבר בה, התכנסנו כדי לקבל סטטוס לגבי נושא שאנחנו מטפלים בו לא יום ולא יומיים ולא רק בוועדות. לגבי המצגות, לימור, אנחנו כל פעם יושבים ומציגים דברים, ואני יודעת את המצוקות שאתם נמצאים בהם, לכן אני ממליצה שהדיון הבא יהיה דיון סגור כדי שנוכל לדבר ולעשות את זה ממוקד.

את רוצה להתחבא, את אומרת.

מאיתנו קיבלתם הרים של רעיונות ודרכים לקדם.

אתם מפריעים לי באמצע דיבור, אנחנו ממש לא מתחבאים.

לעשות דיון סגור על הדבר הזה זה להתחבא, במקום להתחבר לשטח את מדברת עם נתונים.

מאיתנו קיבלתם פתרונות אין-ספור.

חברים, מותר לחברת הכנסת שפק להציע כל הצעה שהיא רוצה.

אני מכבדת - - -

את לא מכבדת.

רגע, אתה מפריע לי באמצע. כאלו משנה במילואים שפיקדה על כוחות וגם כאחת שנהרגו לה ונפצעו לה - - -

בעיני זה לא נותן לך שום זכות שאת אלוף משנה במילואים.

אל תפריע לי.

זה שנהרגו למישהו חיילים זה לא - - -

אל תגיד לי - - -

- - - במילואים אם אנחנו דנים על דפים כשאנשים מתאבדים בחוץ.

אני אגיע, אני אגיע.

שבעה לוחמים התאבדו בחוץ, אתם יושבים פה ומדברים איתי על דף.

עמית, אל תאלץ אותי להוציא אותך מהדיון. האמן לי, אני מכבד כל אחד ואחד שיושב כאן אבל לא אהסס להוציא.

לא אתה מקבל טלפונים מילד בן 25 מצוק איתן, זה אני.

אני מתרה בך בפעם הראשונה. כשאתרה בך בפעם השנייה – אוציא אותך. אני מבקש ממך, נתתי לך זכות דיבור לפני כולם, עוד תשוב ותקבל זכות דיבור, אבל אתה לא חייב להתקוטט עם כל מי שאומר משהו שלא מוצא חן בעיניך. נירה, בבקשה.

אני אחזור, את מפריעה לי עוד פעם.

באיזו צורה?

דניאל.

הניסיון לא בא ממקום של ניתוק, הוא בא מהבנה. כמו מיכל רוזין, שאמרה שהיא בת לנכה צה"ל, גם אני בת לנכה צה"ל, נכה צה"ל שלא ראיתי שנים. אנחנו באים עם הניסיון והיכולת שלנו, אנחנו, להבדיל, מכירים גם את הדברים שצריך לדבר עליהם, אנחנו עושים את הכול פתוח. לפעמים יש ערך לישיבה סגורה. אני חושבת שאני מדברת עם עידן פעם בשבוע ואנחנו מטפלים, אז בואו ותצאו מתוך נקודת הנחה שמי שפה רוצה לעזור וכדאי להוריד את הלהבות ולא לתקוף, אני יודעת מה אני אומרת וזכותי להביע את דעתי.

אמרתי ללימור וגם לאוצר שהמצגות לא עושות כלום. אני לא רוצה לראות ציורים, רוצה החלטת ממשלה 981 שנאמר בה בצורה מאוד ברורה שתוך שלושה חודשים יגישו תזכירי חוק, זאת אומרת שבאוגוסט 2021 היה צריך להגיע אל שולחן הוועדה עיגון חקיקה לזכאות מכוח הוראות פנימיות, הוראות שעה לשינוי מבחני הכנסה, זכאות לסיוע משפטי, חקיקה של מתקנים. כל הדברים הללו היו צריכים להיות באוגוסט 2021. היה פירוט של שינוי תוכנית ומשאבים, דיברה כאן יעל על הקטע של התוכנית. התוכנית לא צבועה, היא לא צבועה כתוכנית נפרדת.

היא צבועה.

חברת הכנסת שפק, זה לא נכון.

נשב שתינו ותראי לי איך זה צבוע, כי אז זה מתחבר לי לדבר השלישי שמוצג במצגת בשקף 16. בשקף 16 יש השוואה בין התקציב לבין מה שניתן עד עכשיו. אז אם כתוב לי בהיבטי תקציב שהתקציב היה צריך להיות 700 מיליון וניתנו רק 91 מיליון בשנת 2022 – אני לא מדברת על התקשרויות שאשמח שתפרטו. אני רואה שתקציב החד-פעמי של 300 מיליון שקלים, יש יתרה, אני לא רוצה לראות יתרה, אני רוצה לראות התקשרויות, אני רוצה לראות חוזים. כולנו יודעים מה זה כשזה נעצר. דיברו כאן על חקיקה, החוק שלי לחוק בתי הלוחם עומד, התקציב אמור להיות בו. אנחנו צריכים לראות איך מעגנים את זה. לא יכול להיות שאני מגיעה לארגון ועוברת איתם על ספרים ואני מגלה ש-75% מתוך התקציב הזה הוא דמי חבר ותרומות. אמרנו שזה לא יהיה ואזכיר לכולנו את דברי בן גוריון. בחרתם לצטט את דבריו על "אבר מן החי" במצגת אבל הפואנטה היא מעבר לזה. בן גוריון אמר שפצועים של מדינת ישראל הם חלק מהחובה שלנו וזה אבר מן החי. כל מה שלא ניתן ל-100% זה רק מכסה חלק. כשאנחנו רואים שהחלק הזה לא מכוסה קשה לי להסתכל להם בעיניים. אתם צריכים להסביר לי למה אנחנו לא זזים עם זה.

תודה רבה, חבר הכנסת אופיר סופר.

שוחחתי גם איתך, אדוני, וגם ישבתי אצל עידן בשבוע שעבר. הבוקר שוחחתי עם לימור. בסך הכול אני חושב שאני מלווה, אני מודה שלא מספיק קרוב כמו שהייתי רוצה. המציאות קצת מייאשת אך לא מפתיעה. היא מייאשת כיוון שאנחנו נמצאים בתהליך כבר הרבה זמן, אני מסתכל כבר מהיום שהקמתי את הוועדה לטיפול בנפגעי פוסט-טראומה בעקבות לחימה, ואני מדגיש את "בעקבות לחימה". היה האירוע המכונן של איציק סעידיאן שהתניע את כל המהלך שאנחנו נמצאים בו עכשיו. אחרי כל זה, אנחנו עומדים כמעט שנה אחרי ורואים שיש דברים טובים שקורים ברמת השירותים והשיקום אך מהצד השני יש הרבה דברים שהסחבת פוגעת בהם.

יש כאן ארגון שסובל מבעיה קשה של תרבות ארגונית. כל פעם אני נזכר במה שאמר לי בוגי, הוא אמר: "אני נכשלתי בתפקידי. חשבתי שצריך להרוס את אגף השיקום ולהקים אותו מחדש". זאת אמירה שהיא מאוד בעייתית למדינה אבל הוא אמר זאת בשיחה לא פורמלית. אני לא בטוח שכולם יאהבו את מה שאני אומר ואני לא בטוח שזה הכי פופולרי, אבל זו עמדתי מהיום הראשון. אני חושב שהשינוי הארגוני והמהותי שאנחנו צריכים לעשות בעניין הזה זה לא רק "מה?" ו"איך?" אלא גם "למה?". עלינו לזכור שאנחנו לא מדברים פה על לקוחות אלא על לוחמים. בשביל שזה יקרה אנחנו צריכים לעסוק בלוחמים. אני מבין, רם, שאלת לפני כן בתום לב מה פשר ההפרדה במסלול הירוק וענו לך בחצי התנצלות, לימור ועידן, שלא מדובר בהפרדה ערכית.

אני יודע שלא כולם אוהבים את זה אבל אני חושב שצריכה להיות הפרדה ערכית. אנחנו כולם מדברים על זה כל היום. חברים, אין מה לעשות, יש אלפים ששלחנו אותם להיפצע בקרב ולמות בקרב. היחס צריך להיות שונה ויש לנו הזדמנות לייצר שינוי מבני מבחינה ארגונית. אם נעשה זאת אנחנו נגיע למקומות אחרים. זה נכון גם מבחינת תהליכים וגם מהותית. הרבה יתנגדו למה שאני אומר, בטח כאלו שהעניין לא נוח להם פוליטית, אולי זה גם יפגע בי פוליטית, אבל אני אומר שזה מה שצריך לעשות. חברת הכנסת שפק אמרה שיש דברים שצריכים לדבר עליהם בחדר הסגור, אני מניח שגם על הדברים הללו צריכים לדבר עליהם בחדר סגור. אני בטוח שגם האוצר ידבר אחרת בחדר סגור ואני חושב שאלה הדברים שצריכים לומר. אנחנו צריכים להקים אגף שיקום נפרד ללוחמים ולאנשים שנפגעו באירועים שקשורים בלחימה, כוונתי למעגל תומכי הלחימה. זהו, עד אז לעסק הזה לא יהיה פתרון.

אני רוצה רגע אחד לייאש אתכם. יש כאן שר ביטחון שחווה את האירוע של איציק סעידיאן, יש כאן מנכ"ל משרד ביטחון שהבין את האירוע הזה קצת לפני כן, הדיח את ראש אגף השיקום ועדיין חטף את המקרה של איציק סעידיאן. יש כאן את לימור שהגיעה על זה. אנחנו, כולנו, נמצאים כאן עם כל האנרגיות. יש פה מערכת מסואבת שסובלת מתרבות ארגונית נוראית. אם לא נייצר שינוי מבני אמיתי זה לא יקרה. אני מניח שזה לא יקרה בזמן הקרוב ואני הולך להילחם על זה.

ידענו להקים בית חולים באוקראינה - -

בדיוק, בית חולים באוקראינה עם 100 אנשי בריאות נפש שהשר הורביץ הקפיץ במיוחד למדינה אחרת שנמצאת ביבשת אחרת - - -

אבל את לא חשובה לו, את לא חשובה לו.

נכון, זה בדיוק, כי אני לא אזרחית זרה.

העניין הפוליטי הוא של כולנו, כל יושבי הכנסת צריכים לעשות את זה, אין פה פוליטי.

חברים, אתם מאלצים אותי שוב להשתמש בפטיש. אומר את סדר הדוברים: חבר הכנסת שיין, אורי לרנר ואחרי זה מורן.

עולות פה שאלות חשובות והכנו סקירה מצד נכי צה"ל שתיתן כבר מענה מראש בהרבה מאוד שאלות.

תראה, אני קשוב מאוד ועונה לכל מי שמצלצל אלי, אבל מבחינתי יש ארגון אחד שמייצג את נכי צה"ל. אני לא מנהל 14 קשרים עם 14 אנשים. אני שומע ומקשיב אך מנהל את הדיון עם אגף השיקום ועם ארגון נכי צה"ל. חבר הכנסת שיין, בבקשה.

אגיד את זה בשני משפטים, העניין הוא של העבודה הממשית. עידן העביר אלינו מסמך שמתאר מה כן עובד ומה לא עובד. זה עניין מאוד, יש שאלה גדולה לגבי התקצוב וגם 91 מיליוני שקלים שהגיע הם המון כסף. השאלה היא מה עושים עם כל הכסף ואיך עובדים איתו. אפשר להתברבר בתוך הדבר הזה. יש שאלה שנייה של הוצאה לפועל.

ההוצאה בשליש הראשון עומדת על 91 מיליוני שקלים.

אז זה המון כסף והשאלה היא מה עושים עם זה. דיברנו על בעיות שהטיפול בהן, לכאורה, אינו דורש סכומי עתק. הייתה פה שאלה של מענה טלפוני ברמה המערכתית. ניסיתי לבדוק לפני הדיון כמה זמן לוקח לענות בער"ן, הם ענו מאוד מהר. יש קבוצה שיושבת בפאלו-אלטו, קבוצה של הייטקיסטים ישראלים שיושבים כל הלילה שם ועונים על מנת שבלילות, מכיוון שיש פערי שעות, הם יושבים שם ועונים. יש פתרונות שאנשים ברמה - - -

הבעיה היא לא מהירות המענה הראשונית אלא מהירות ההתקשרות עם איש מקצוע.

אני חושב שאפשר להפעיל סטודנטים לרפואה שיענו לדברים האלה. אני טוען שצריך לקחת בעיה-בעיה ולפתור אותה. זה לא תמיד העניין של סכומי העתק הללו. הסכום שהקציבה המדינה לטיפול הוא פנומנלי, הוא לא קטן, עם כל הכבוד לכולם מדובר בסכום עצום. אם יש בעיה של לפתור בעיות ללימור או לעידן אז צריך לראות מי יכול לעשות זאת. נראה לי בעליל שהדברים אינם קשורים לשאלה שאתה, רפי, העלית, לגבי הקפאת תקציבים.

למה לא? אנחנו לא מדברים על כסף, אנחנו מדברים על צרכים.

תן לי להשלים, לא באתי להתווכח איתך.

בסופו של דבר צרכים מתורגמים לתקציב.

שוב, לענות לטלפונים זה - - -

זו חלק מהבעיה, זו לא הבעיה כולה.

זו בעיה טכנית - - -

פרופסור שיין, זה לא אתר מכירות.

סליחה, הבעיה הראשונה - - -

זה מה שנקרא "שני משפטים" אצל פרופסור, תלמדו.

סיימתי.

תמשיך, נו, מה?

בחייך, חברים, אתם אנשים שכולם רוצים לעזור להם. היו צעקות ויהיו צעקות ולא זזנו. זה שטויות הכול, יש פה שאלות רציניות. השאלה מתחילה בשיחת הטלפון שהיא דרך הפנייה הראשונה של מי שזקוק. זה מה שאנחנו קוראים חירום. צריך לפתור קודם כל את הדבר הזה.

אדוני, אני מתנצלת, עמית דיבר על המענה למוקד הטלפוני שהוא לא המוקד של התמיכה 24/7.

דיברתי על המוקד של 24/7.

אם דיברת על זה אז יש לנו את הנתונים ונשמח לענות.

אני יכול להעיר הערה קטנה?

לא. אורי לרנר, בבקשה.

צהריים טובים. כנראה שהבינוניות הישראלית לא תפסח עלינו וזה מצב שייקח אותנו עוד הרבה שנים. השאיפה למקצועיות כבר חלפה, כנראה, מהחברה הישראלית ואנחנו רואים את זה הלכה למעשה באיך שאנחנו נמרחים כל פעם. עוד ועדה, עוד תקציב, עוד דיון. אגף שיקום זה לא הנושא פה, אגף שיקום הוא זרוע ביצועית של ממשלת ישראל שאמורה לתת לנו פתרון ומשהו במשכן המכובד הזה לא עובד, לא עובד, לא עובד. אני הלום קרב גאה, אני לא מתבייש בהיותי כזה, אני גם לא מתבייש להגיד שאני שואף למקצועיות. יש באמתחתי עיטור מופת, יש לי בן שהוא מצטיין קצין הנדסה. יש לי ילדה שהיא מצטיינת פלוגתית בשריון. השאיפה למקצועיות היא נר לרגלי, איני בורח ממקצועיות ולא מאחריות.

נלחמתי בשביל מדינת ישראל ולא עבור אף עמותה, לא בשביל ארגון נכי צה"ל ולא בשביל אף עמותה אחרת, נלחמתי עבור מדינת ישראל והיא זו שאמורה לתת את הפתרונות. כרגע יש ריק ובריק נכנסים דברים שלא משרתים את הלומי הקרב, הם משרתים את תרבות החפל"פ וסתימת החורים. בואו נעצור את הסוסים, נבין שיש בעיה. זה בסדר אם הרפורמה הזאת תימשך עוד שנה או שנתיים. ישנן גם הוראות מעבר שאגף השיקום יכול לעשות והכול בסדר. לא תמיד כל הפתרונות נמצאים בהווה, יכול להיות שהפתרונות קיימים בעתיד אבל בינתיים תבינו שיש בעיה. אם אני צריך לישון בלילה בחוץ אחרי שלימור, באמת, לימור אישה יקרה ונהדרת, יש שינוי מרענן בזה שלימור נמצאת ולא איזה פוץ תת-אלוף מפוצץ באגו שהוא יודע הכי טוב. יש רוח חדשה, אי-אפשר להגיד שאין רוח חדשה. יחד עם זאת, הבירוקרטיה המחורבנת הזאת שתוקעת אותנו על כל צעד ושעל שאנחנו הולכים. תסתכלו עלי טוב, לא קורא הרבה פעמים שאני צריך להיפלט מהבית, אבל בפעם שזה קורה אני צריך לישון ביער או על שפת היום. אז להגיד לכם שאני סובל מזה? אני לא יודע, אני איש שטח ובאיזשהו מקום אני נהנה. מנגד, יכול להיות ששאר חברי לא אוהבים את זה. אין לכם פתרון? ואוצ'ר לבית מלון במיידי, לא מעניינת אותי הבירוקרטיה שלכם, זה שלכם. אני מוצר קצה, אני צריך לקבל שירות. ואם אתם חושבים שלא תתנו את השירות אז אתם טועים. בסופו של דבר אין בעיה לדפוק את המערכת הבירוקרטית הישראלית, זה מאוד פשוט, לקחת אפשר לקחת. ברגע שאני אחליט שבא לי משהו – אני מחליט ואגף השיקום מאשר. אם זה לא יקרה בפעם הראשונה זה יקרה בפעם השלישית. חברים, אתם מייצרים מרירות ועם המרירות אנחנו, מוצרי הקצה, לא מתקדמים לשום מקום. אין פה תשובות ולכן אני מבקש באמת, עם כל הכבוד לארגון נכי צה"ל, אני לא חבר שם וזה לא ארגון שמעניין אותי, מבחינתי הוא לא מייצג אותי, הוא מייצג יותר לא קרביים מאשר קרביים. זה בסדר, יבוא היום שגם זה ישתנה. כל דבר לאיטו, לא ממהרים. אני מבקש שתתנו פתרונות ביניים אם אתם לא יודעים לייצר פתרונות סוף. שיהיה לכולנו המשך יום נעים.

תודה. מורן, בבקשה.

שלום, שמי מורן, אני רוצה להתחיל בלחזק את דבריו של חבר הכנסת אופיר סופר שאמר שמי שקלקל לא יכול גם לתקן. באיזשהו מקום אני חוויתי התעללות שמי שגרם לה לא יכול לתקן את זה עכשיו. זה כמו להעניק לשים מפקחת מעל גננת מתעללת ואז להגיד לה: "עכשיו תשני את מה שקורה בגן כשאת משאירה את אותה גננת מתעללת בתוך המערכת.

בדיוק החודש אני מסיימת ארבע שנים של התמחות בפסיכולוגיה שיקומית, אני בוגרת תואר ראשון ושני בביו-טכנולוגיה ומדעי המוח ותואר ראשון ושני בפסיכולוגיה קלינית ושיקומית. למי שחושש - - -

הבנו שאת הכי חכמה.

לא, לא - - -

זה היה בצחוק.

יש כאן פרופסור. אני אומרת את זה למי שחושש לתקציבי המדינה. אל תדאגו, משרד הביטחון לא מימן את התארים האלה. היו מי שרצו לעזור לי אבל כל הזמן הייתי בין ועדות. למעשה, זה המצב גם כיום, אני עדיין נעה בין ועדות מכיוון שיש מי שמרווחים מזה. נפצעתי לפני 14 שנים בתאונת אימונים בקורס טיס. עד היום עמדתי לפני 18 ועדות רפואיות. יכול להיות שאתם יושבים פה ואומרים: "מה הבעיה שלה, איך זה יכול להיות שהיא עמדה בפני 18 ועדות רפואיות?". גם בית המשפט אומר שאני צודק בארבעה דיונים שבהם ניצחתי.

מעבר להתמחות, כדי להראות לכם כמה אני חכמה, אני גם סגל מן החוץ במספר בתי ספר לרפואה בארץ אני מלמדת את הרופאים של המחר אינטראקציה בין מטפל למטופל כדי לדאוג שהם לא יגדלו להיות מה שמגדלים בתוך משרד הביטחון. נפצעתי בתאונת אימונים בקורס טיס, נפלתי מגובה וריסקתי את שני הקרסוליים באופן לא הפיך, מאז אני זקוקה לקביים כדי להתנייד. במקרה הזה זה לא משהו נפשי שאפשר לדון אם רואים או לא רואים, ברנטגן רואים את זה, ובכל זאת נדרשתי ליותר מעשור כדי לקבל הכרה על הנכות ברגליים. משרד הביטחון נזקק לשמונה ועדות רפואיות שבהן הרופאים ינסו להזיז בכוח את הקרסוליים כי אולי הם יצליחו להפיק 12 מעלות במקום 10 מעלות ולתת פחות אחוזי נכות.

גם האגרסיביות כלפי הגוף שלי והביזוי הרפואי שעברתי בדרך להכרה לא הכינו אותי למה שעומד לקרות לי בוועדות להכרה בפגיעה בעגן. עשור של הליכה עם שברים ברגליים הוביל לכך שפרצתי את האגן ויש לי שחיקה וניוון עוד לפני גיל 30. כרגע אני במצב שמסכן את היכולת שלי להיות אמא ונדרשת לשיקום קשה שעבורו אני משלמת באופן פרטי. הגשתי למשרד הביטחון את כל הטפסים. בתי החולים בארץ מטפלי בי בתוך השיקום אבל שום דבר לא הכין אותי למה שיקרה לי בתוך הוועדות.

אני רוצה להגיד שבאחת הוועדות עברתי אירוע שעונה על כל הקריטריונים של תקיפה מינית. אני לא רוצה להתייחס לאירוע הזה, אני רוצה להתייחס למה שקרה לי בוועדה האחרונה שהתכנסה ביום ה-20 בינואר 2022 שזה יום אחרי הוועדה שהתכנסה כאן. מדובר על מועד שהוא לאחר רפורמת "נפש אחת". שום דבר לא הכין אותי לזה שלאחר שכבר ניצחתי בבית המשפט, לאחר שמשרד הביטחון יודע מה קרה לי כי התלוננתי על זה – אגיע לוועדה שבה ארבעה רופאים גברים ביקשו ממנו להוריד את המכנסיים והתחתונים כדי לראות את השופכה שלי. עומדים ארבעה גברים בלי וילון, בלי בחירה שלי, ומבקשים לראות את איבר המין שלי כאשר ברור שאת המצב של האגן שלי רואים בצילום ה-MRI ולא דרך הלמטה שלי ולא דרך העור.

הייתי המומה ומצאתי את עצמי מגמגמת: "למה לא הבאתם אישה?", אז הם אמרו לי: "אנחנו רואים בתיק הרפואי שלך שנבדקת על ידי הרבה גברים, אז מה זה מפריע לך שגם אנחנו נבדוק?". לקינוח הם הוסיפו: "אנחנו לא ניגע, אנחנו רק נסתכל". לא קיבלת הכרה בנכות שלי כי לא הסכמתי להתפשט מול ארבעה גברים. אני הגעתי לקבל הכרה בפגיעה באגן, לא הגעתי כדי לחטוף פוסט-טראומה מוועדות. מישהו חושב שדרך איבר המין שלי יראו את עצמות האגן שלי? נשארתי עם הטראומה ובלי טיפול רפואי. יש למישהו ספק פה שהרגליים שלי מחוברות לאגן? יש למישהו ספק – שאם תלכי במשך שנים על רגליים שבורות ושהאגן שלך יישחק לפני גיל 30, לפני שעברת הריונות ולידה – שזה לא בא לי מהשמיים? ובכל זאת הרופאים בוועדות הרפואיות אומרים שאני מנהלת אורח חיים יושבני ופעם אחרת שאני לא הולכת מספיק, ופעם אחרת שאני הולכת יותר מדי, ופעם אחת שנולדתי ככה, למרות שכאן נאמר שלא יבדקו מה קרה קודם, אבל אני – איכשהו – התגייסתי לקורס טיס עם בעיות באגן.

אני מטורטרת שנים, 14 שנים, בין הוועדות הרפואיות של משרד הביטחון לבית משפט שאני זוכה בו וחזרה לוועדות הרפואיות ולבית משפט שאני זוכה בו, וחזרה לוועדות הרפואיות ולבית המשפט שאני זוכה בו. משהו בחוק הזה לא עובד, ואני כאן כדי לשאול מי המבוגר האחראי על מה שקורה כאן. מי אחראי מבחינה חוקית, מי אחראי מבחינה מקצועית ומי אחראי מבחינה אתית. אתם הקמתם גוף סטטוטורי שאף אחד לא מפקח עליו. כל מה שבית המשפט יכול לעשות זה להגיד שלא עשיתם את העבודה שלכם ותעשו את זה שוב. גם מבקר המדינה טוען שהם לא עושים את העבודה שלהם. אם מבקר המדינה אומר שב-50% מתקבלים אז זה כמו הטלת מטבע. אם אני הייתי עושה בעבודה שלי 50% טעויות היו מפטרים אותי.

אני רוצה להגיד שאין לנו למי לפנות מבחינה אתית. פניתי למשרד הביטחון וליושב-ראש הוועדות כדי להגיד שזה מה שקרה לי בוועדה. הוא אמר לי, הוא כתב לי ואני מקריאה: "לא מצאתי שום בסיס לטענתך על התנהגות לא ראויה של חברי הוועדה". כתבתי לו שהכול מוקלט. אסור לנו להקליט ועדות אבל מבחינתי זו הייתה הגנה עצמית. הוא ביקש לשמוע את ההקלטה. נראה לי שמשרד הביטחון מתבלבל בין התפקיד שלו לבין התפקיד של המשטרה. הם הוסיפו והגדילו לעשות ואמרו שאני יכולה לפנות לוועדת האתיקה של משרד הבריאות, אבל אני עצמי פסיכולוגית שיושבת בוועדות אתיקה. עכשיו, יש לנו את כל המסמכים שמתעדים פניות נכי צה"ל לוועדת האתיקה של משרד הבריאות, והאחרון אומר להם שאין להם סמכות לדון ברופאים של משרד הביטחון. אז תגידו לי אתם מי אחראי לעזור לי פיזית, אתית ומקצועית.

חשוב להגיד שאנשים לא עולים על רכב בלי ביטוח רפואי, לא טסים לחו"ל בלי ביטוח רפואי, אבל הציבור מתחיל להבין שהוא שולח את הילדים שלו לצבא ואין להם ביטוח רפואי. בביטוח הרפואי הפרטי שלי אני מוחרגת לגבי הרגליים וכן לגבי האגן מכיוון שהוא קשור ברגליים. במשרד הביטחון הרגליים שלו לא קשורות לאגן. יוצא שאנחנו, נכי צה"ל, הכי נופלים בין הכיסאות. אל תלכו שולל אחרי הרהיטות שלי ואחרי המוכנות שלי להוציא את האמת שלי לאור כי זה גובה ממני הרבה מחירים נפשיים. לשמחתי גדלתי בבית שיכול להחזיק אותי ואני עובדת במקצוע שבו אני מקבלת חיזוקים כל יום. מאז שסיפרתי את מה שקרה לי פנו אלי מספר לא מבוטל של לוחמים ולוחמות שזה מה שקרה להם בוועדות הרפואיות והם יושבים בחושך ומתביישים להגיד את זה. הדבר האחרון שחשוב לי להגיד הוא שגל רוטשטיין שהפך להיות כמו אח מגן שלי הכין מצגת על כלל הבעיות והסיכומים של רפורמת נפש אחת ומאוד אשמח שתתנו לו להשמיע את דבריו.

תודה רבה למורן, עידן קלימן, בבקשה.

צהריים טובים לכולכם, אני חושב ששמעתם את הדברים הכואבים של חברנו והבנתם שאי-אפשר להתווכח עם עובדות. לדעתי הדיון מפוספס, מפספסים את התמונה הגדולה. לא סתם הוצאנו את המכתב הזה מראש וצר לי שלא התעמקו בו כדי להבין מה קורה. ברשותכם, חברי הכנסת, נעלה את הדברים לרמה הפרלמנטרית. אני רוצה לתת רקע

אני מצטער, עלי לעזוב את הדיון כי יש ביקור של נשיאת הפרלמנט האירופי.

ממש חשוב.

יותר חשוב מנכי צה"ל.

חברים, די.

אתה לא מקבל טלפונים מאנשים שרוצים למות, אתה לא מקבל את טלפונים האלה, אתה לא מתמודד - - - זה לא רציני.

תודה רבה, יוסי.

חברים, אתם מפריעים לי, נו, סליחה, לא הפרעתי לאף אחד מכן.

זה חבל כי אתה איש אקדמיה יצירתי עם הרבה מאוד חשיבה חיובית קדימה.

חברים, עם כל הכבוד, יש עוד מחויבויות לחברי הכנסת. הכנסת שמע והתעדכן, הכול בסדר, את תקחו את זה לרמה הזאת כי זה מבייש גם אתכם.

בואו ניתן את הרגע למה שהיה אמור להיות בדיון זה. היינו אמורים לדבר על סטטוס טיפול ברפורמת "נפש אחת". את אותם מקרים אנחנו שומעים כבר עשר פעמים בכל הדיונים ולא מתקדמים. אני אומר לחברים האהובים שלי שזה לא יתקדם עד שלא נפתור את הלמעלה. אתם תמשיכו להגיע לדיונים ותמשיכו לבזבז את הזמן של עצמכם ואת התסכול. עד שלא נוביל את תהליכי העומק הנדרשים אנחנו נמשיך להופיע פה ולדבר. אני אומר את זה - - -

בינתיים אני לא יכולה - - -

מורן, תתגלחו על הניסיון שלי, של אחד שהופיע פה 25 פעמים בפני ועדת העבודה והרווחה וצעק אותו דבר ולא התקדם כלום. אני רק רוצה לעזור. אדוני היושב-ראש, לשמאלי יושבת ראש אגף השיקום הטובה ביותר שנתקלתי בה אי-פעם – ובנובמבר הקרוב ימלאו 30 שנים להיות נכה צה"ל. אנחנו עובדים מצוין עם מנכ"ל משרד הביטחון ועם שר הביטחון. שר הביטחון עושה ישיבות סטטוס חודשיות ומנכ"ל המשרד זמין עבורי תוך דקות בהודעות ווצאפ ובפגישות. מחר בבוקר יש לי פגישה איתו. כל המערכת של משרד הביטחון מגויסת והיא עשתה דברים היסטוריים, עשינו דברים היסטוריים ששינו את החיים של אנשים מקצה לקצה וכל מה שאנח הולך להגיד לא נובע מאשמה של אנשים באגף. אנחנו צריכים לדייק את עצמנו ולהבין איפה אנחנו תקועים.

יש תהליכים פנימיים מול האגף שאותם אנחנו יודעים לדייק. אנחנו יושבים עם לימור, יודעים גם להתקוטט, להגיע להסכמות ולהתקדם קדימה. יש תהליכים החוצה שהם לא של האגף. ישבנו פה לפני חצי שנה ואני אמרתי לפרוטוקול שהרפורמה היא כל-כך מקיפה ועמוקה עד שמשרד הביטחון לבדו לא יוכל לעשות זאת. נדרש טיפול של נציבות שירות המדינה, משרד האוצר, משרד המשפטים. כל אלו לא שם, לא איתנו. לא שמעתי את משרד האוצר אומר שהוא מאשר את הרכב ואת הדיור ושאפשר להביא את זה להצעת מחליטים. אני למדתי בחיים שהבטחות צריך לקיים, אמרה לי את זה אחיינית שלי בגיל 6, על אחת כמה וכמה כאשר ההחלטות מגובות בהחלטת ממשלה ובמקור תקציבי, וזה עובר ועדות יישום, וזה מאושר על ידי השר והמנכ"ל ועדיין לא קורה.

לא יזמנו את הדיון כאן היום, הגבנו אליו.

ברור.

אל תפריעי לי. אנחנו עושים לילות כימים, שעות רבות, לאדם עם נכות כמו שלי זה ממש לא קל. יושבים לצדי, הבאתי את כל האנשים בארגון נכי צה"ל שקורעים את עצמם והיו בכל ועדות היישום עד 02:00 בלילה. לא סתם אמרה חברת הכנסת שאני משוחח איתה לפעמים גם ב-23:00. עם לימור, שיחות 23:00 זה שיחות צהריים, לא מסכמים את היום בכלל. מי שאמור לתמוך ברפורמה ולקדם אותה זה לא רק לימור ולא רק משרד הביטחון ולא רק בני גנץ. כן, לא סתם ממלא מקומי אמר את מה שאמר. אנחנו חזרנו לשבת בדיונים עם משרד הביטחון שבהם עוד פעם מושכים את השמיכה מימין לשמאל ומנסים למצוא פתרונות. אני שואל רק שאלה אחת: אנחנו, ארגון נכי צה"ל, גמרנו לדבר על כסף, זה לא התפקיד שלנו, אנחנו מדברים רק על צרכים – פרוטזות, כסאות גלגלים, רכבים רפואיים שהם הרגליים של הנכים ומזלזלים בהם על זה, דירות שהן קורת גג ואין חשוב מהן, טיפולים פסיכיאטריים, בית חם, כל מה שצריך. אם זה היה תלוי רק בלימור ובאגף השיקום זה כבר היה קורה.

למה אני אומר את כל זה? כי פה רק אתם יכולים. אולי תגידו שאתם עוצרים את כל התהליכים. לא יודע, יש פה חברת כנסת שאיימה וכל המדינה נעצרה. אולי מישהו מכם יאיים עבורנו, אולי פעם אחת? כל מה שכתבתי פה, אדוני, אמור ביום ראשון לעבור על פי הבטחה של מזכיר הממשלה. אתמול עלה בי החשש שהבטחות שצריך לקיים הן כנראה לא אותה התפיסה שלי. אני אומר זאת בזהירות המתבקשת. אני רוצה אופרטיביות, אני רוצה בית חם, אני רוצה ועדת דיור ורכב, אני רוצה סיוע משפטי לנכי צה"ל ולחיילי צה"ל. מה זה הסיוע המשפטי? עד היום ילדים בני 19, ההורים שלהם צריכים להוציא מכיסם על סיוע משפטי, כך גם מילואימניק שיוצא לקרב. הבטיחו לי סיוע משפטי לנכי צה"ל ולא הייתה ישיבה אחת עם משרד המשפטים על הדבר הזה. יש משהו יותר חשוב מזה? לגבי הוועדות הרפואיות יש לנו הרבה עבודה, קשה לי שאין לי אפילו עוגן חוקי כדי לעזור לה. צריך לשנות את הדברים האלה ואם לא נקבל תמיכה רחבה מכן אז נמשיך בדיונים שלנו מול פקידי אוצר – כמובן שאין מקום להשתלחות אישית כי כל אחד עושה את עבודתו וכל אחד זכאי להגיד את דעתי, בשביל זה גם נלחמנו – אבל תהליכים צריך לסיים ולא נותנים לנו לסיים. הרפורמה הזאת כבר הייתה צריכה להסתיים ולצאת לפעולה.

תוך 60 ימים.

אני מבין שהפעולות קשות ומלוות בבירוקרטיה. אני לא מוכן לקבל את הבירוקרטיה הזו יותר, אני אומר את זה כאן בצורה הברורה ביותר. לא מקובל עלי שנציבות שירות המדינה או מי מטעמה, לכאורה, מציגה כל מיני קשיים, ושיושב מולי איש משרד הביטחון ואני רואה איך הוא מתוסכל מהבירוקרטיות האלה. כל מה שנאמתי פה זה בשביל משפט אחד בלבד: התגייסו כולכם להעביר את הרפורמה, דאגו שביום ראשון הבא, בהחלטת הממשלה, הדברים שהבטיחו לנו יעברו. דאגו שעד ה-30 ביוני 2022 נגיש את החוק החדש שמטפל בנכי צה"ל ושאגף השיקום לא יצטרך להתמודד עם הבירוקרטיה ויוכל לגייס עובדים. זה תלוי בכם, אתם תעמידו את הגופים הללו במקום ורק כך נצטרך לנצח, תודה רבה עבור ההקשבה.

נעשה סבב קצר לפי הסדר. חבר הכנסת מרעי, בבקשה.

לשבת בדיונים כאלה ולשמוע את מה שעוברים החיילים והחיילות, זה דיון קשה אבל לא הדיון הראשון שאנחנו נמצאים בו. עברנו הרבה דיונים, עידן מכיר את זה וגם לימור. אני רוצה להגיד לכם שמשרד הביטחון, ועידן העיד על זה קודם, עשה כברת דרך ארוכה מאוד בנושא התקנות והצבענו בעד התקנות.

אומר שבגלל שעשינו את כל הדברים ההיסטוריים האמורים אנחנו מבינים כמה חשוב לסיים את הדבר הזה ולהשלימו.

אתה מתפרץ לדרך פתוחה. בסופו של דבר את הכסף סופרים במדרגות, מחובתנו כחברי כנסת, ואני לא חושב שחברי כנסת לא נרתמים, ההיפך הוא הנכון, מי שהיה בכל הדיונים יודע שחברי הכנסת נרתמו.

אתה גם הגעת למאהל המחאה ואני מודה לכם על זה.

כל חברי הכנסת שבאים לכאן רוצים באמת ובתמים לעזור. איני נכה צה"ל אך שירתי 25 שנים ועברתי ארבע מלחמות. ליוויתי בקרבות חיילים שנפצעו, טיפלתי בהם, העמסתי אותם על מסוקים וליוויתי אותם גם אחר כך. הכאב הזה מוכר לי וידוע לי. אני אומר לכולם, אני יודע שיש דיונים באוצר, האוצר צריך לתת תשובות ולהשלים את כל מה שאמרתי. יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון לקח את הנושא לטיפולו, אני מודה לו על כך. גם בוועדת העבודה והרווחה עבדנו על זה הרבה זמן. אדוני היושב-ראש, עלינו לוודא שהאוצר משלים את הרפורמה, אנחנו לא יכולים להישאר בלי זה כי קשה להמשיך ולשמוע את הכאב. יש עוד אנשים, ניסיתי קודם להשמיע את קולם של אלה שלא יכולים להיות כאן ופונים אלי מתוקף מעמדי ומקומי. אנחנו חייבים להתלכד ולהמשיך את המשימה, אני לרשותכם.

תודה. דניאל, בבקשה.

שלום לכולם, שמי דניאל סער, אני נשואה לחייל גולני פוסט-טראומטי. אבקש להפנות את הזרקור לכיוון השקופים שבשקופים – משפחות הלומי הקרב, נשיהם וילדיהם. אנחנו עושות זאת באהבה אין קץ אבל זה לא קל. הילדים שלנו נמצאים במצב מצוקתי עם אבות או אימהות שהם אגרסיביים יתר על המידה, שאין להם מקום מפלט ללכת אליו – לא הילדים ולא ההורים. המעטפת שהייתה אמורה להינתן בעקבות הרפורמה כתובה על הנייר אך לא מיושמת. אתם יכולים לספר על הרפורמה לילדים שלי שחווים מצב נפשי מאתגר.

הם לא מקבלים טיפול פסיכולוגי?

הם מקבלים טיפול פסיכולוגי כי מצאנו להם מטפל. אנחנו מקבלים החזר עבור טיפול של פעם בשבוע אבל אם אנחנו רוצים יותר אז זה כבר מכיסנו וכמובן שאנחנו עשינו סביבו מעטפת שלמה שעולה לנו אלפי שקלים בחודש, כל זה רק על מנת שהילדים ירגישו טוב בבית ולא יוציאו אגרסיות החוצה כמו אבא שלהם. המדע מדבר על פוסט טראומה משנית של בני משפחה ששוהים יחד עם הלום קרב תחת אותה קורת גג. אני וילדיי מהווים דוגמה לכך שהמדע צודקת. כל המילים שזרקתי וכל הצורה שבה אני יושבת אבל גם אני בעלת תואר שלישי, מדברת חמש שפות ויש לי לא מעט ידע בראש. אני פחות מסוגלת ליישם אותו בשטח כי התפקוד שלי הוא בבית מפאת חוסר היכולת של בעלי לעשות את הדברים שהוא אמור לעשות בבית.

אם אנחנו מדברים על זה שהלוחמים שקופים אז הילדים שקופים עוד יותר. הם קטנים ולא תמיד יכולים לדבר. חוסר המסוגלות ההורית של האוכלוסייה הזאת גורם לילדים להרגיש בודדים בדיוק כמו אבא שלהם. אם אבא של הילדים שלי חוטף התקף בוקר אחד אז הוא אומר לילד: "אני אשים אותך בפנימייה כי אני לא יכול יותר לשמוע צעקות של ילדים" והבן שלי אומר לי אחר כך: "הייתי כל היום בבית ספר ופחדתי והייתי עצוב כי חשבתי שאיש זר יבוא לקחת אותי כי אבא כבר לא יכול לטפל בי. הוא לא אוהב אותי, אני כל פעם צועק, אני לא יודע, כל הילדים בבית הספר צועקים ולא אומרים להם שום דבר, למה אני לא יכול לשמוח, למה אני לא יכול לשמוח?" למה בעלי לא יכול לחבק את הילדים שלי? למה כשהילדים שלי משתובבים ברצפה בעלי רואה את הפיגוע באדורה, ולמה אני שנים לא קיבלתי חיבוק אוהב מגבר שאני מזיזה למענו הרים? הוא סגור נפשית, אני נשואה לחפץ בלי רגש, אתם מדברים פה על כסף ואני מדברת איתכם על ילדים. לקחתם מפלצת והפכתם אותה לדרקון אבל עברו השנים והדרקון הזה לא מטופל והאש שהוא יורק כל עבר שורפת כל חלקה טובה. הוא הסעידיאן ששורף את המשפחה מבלי להבין בכלל. מאחורי כל לוחם עומדת אישה שהיא גם לוחמת.

תאמין לי, שמעתי וראיתי הרבה מאוד וחלק גדול מאוד מכל הסיפור הזה של פוסט טראומה הוא חוסר היכולת לתפקד בחברה והשוני שלהם. הם לא רוצים להיות שונים, הם לא רוצים להיות מוזרים, הם רק רצו לתת מעצמם למדינה. מדובר בטובי בנינו, בהכרח טובי בנינו, הטובים שבטובים, הגיבורים שבגיבורים. אנחנו מדברים כאן לא על שקמיסט ולא על ש"ג, אנחנו מדברים על בחור שהסתער בידיעה שהוא הולך למות. אנחנו מדברים על סיפורים כמו שירן אמסילי שנתן אש של טנק והוא אדם אחד. אלו האנשים, רבותיי, לאנשים האלו יש משפחות. אני מבקשת שתזכרו גם אותנו. הילדים שלנו צריכים חונכים ומעטפת טיפולית, לא כסף ולא מותרות, רק טיפול.

תודה רבה, דניאל. גל, בבקשה.

זו הסיבה שביקשתי לדבר לפניה ולא אחריה כי ידעתי שאחריה לא אוכל לדבר בכלל. הכנתי מצגת - - -

אין לנו זמן.

רק אקריא את הסיכום שלה.

אין בעיה.

(מלווה את דבריו במצגת)

כאן אתם יכולים לראות את המציאות שלנו, אנחנו מקבלים אותה 18 פעמים ביום, אני מעביר כל יום מקרי מצוקה. כאן אתם רואים תמונה של הלום קרב שלקחו לו את הכלב כי אין עדיין אישור לכלבי שירות לטוס לחו"ל. אדם שהוא בשיא תהליך שיקום, כשהוא העז לטוס לחופשת ירח דבש הוא העביר את הטיסה כשהוא מחוסר הכרה. עופר אבוטבול, ששמו מופיע למטה, התאבד ביום רביעי האחרון אל מול ילדיו בני ה-10 וה-13. אקפוץ ישר לסיכום, לא אבזבז את הזמן כי עידן עבר על הכול. אדאג להעביר את המצגת כקובץ. אני מסכים עם כל מה שעידן אמר במכתב, פשוט פירטנו את אותם נושאים מהצד שלנו אבל יש פה הסכמה מוחלטת. הוכחנו בשבוע הזיכרון והעצמאות שהצלחנו לייצר שיתוף פעולה עם האגף והארגון והקמנו בית חם. הגיע מנהל בית החולים השיקומי של תל השומר, למד בשטח, וכשנתנו לנו להגיד מה אנחנו צריכים ומשתפים איתנו פעולה – דאגנו שבשבוע הזה לא יתאבד אחד. מרגע שזה נסגר כבר התאבד לנו עוד אחד. למעשה זו ההוכחה בשטח – כשהיינו שם, לא התאבדו. אושפזו חמישה בכפייה אחרי זה והם אושפזו בגלל האזרחים, תכף אגיע לזה.

אנחנו מבקשים דרכי תקשורת ישירות לכלל עובדות הרווחה, שכל נכה יוכל לפנות ישירות לגורם לו הוא זקוק. היום, אם אתה לא מקבל תרופות, אתה מחפש את עובדת השיקום במקום את עובדת המרפאה כי אין לך את האפשרות להתקשר לעובדת המרפאה. עובדות השיקום, שהן גם כך ביחס של אחת ל-1,200, מתעסקות כל היום במשימות שלא קשורות אליהם, או שתרדוף אחרי המוקד אבל בינתיים אתה בלי תרופות ואז תגיע לאשפוז. אנחנו מבקשים לקיחת אחריות של האגף בכל התחום הבירוקרטי-טיפולי. הלקח הכי חשוב מהחודש האחרון הוא שאזרחים לא מוסמכים פוגעים בנכי צה"ל יותר מאשר מסייעים. בלי אנשי מקצוע מוסמכים ואחריות טיפולית של האגף זה תמיד ייגמר באסון. יש לנו ברגע זה נכה צה"ל, הלום קרב, שאנחנו מחפשים אותו שלושה ימים מאז שאזרחית לקחה עליו אחריות.

אנחנו מבקשים מהוועדה טיפול אקוטי בנושאים הבאים מכיוון שאנחנו, כמו עידן, לא מאמינים שהממשלה תמשיך – אנחנו חושבים שאנחנו הולכים למצוא את עצמנו על הגדר שנה וחצי – אז אנחנו מבקשים דבר כזה: 1. מינוי מיידי פרוקטור לרפורמת "נפש אחת" שיהיו לו סמכויות ותקציבים והוא יוכל לאפשר לאגף להמשיך לעבוד גם במקרה שאין ממשלה. 2. העברת תקצוב מיידי לארגון נכי צה"ל להקמת מחלקה או שירות משפטי שיאפשר להם לעמוד בתקנון של הארגון. בסעיף 4.2 לתקנון הארגון כתוב: "על הארגון לייצג את נכי צה"ל בכל עת מול כל גוף. כיום אין לארגון את האפשרות הכלכלית להעמיד לרשותנו עורכי דין. אנחנו צריכים את עזרת הוועדה לצורך תקצוב מיידי של כל נושא של בתים חמים וכלבי שירות. אנחנו מבקשים לעזור ללימור לוריא להוציא מיידית ממערך העובדים שלה את מה שהרס. מי שהרס לא יכול לתקן. יש כרגע מנהלת ארצית שלקחה אחריות על אחד התחומים הכי רגישים בארץ והיא רוצחת אותו, זה מגיע לרמה שהיא קיבלה מהארגון הבין-לאומי הזמנה לחו"ל, כרגע אפשר לקנות 200 כלבי שירות מוכנים תוך ארבעה חודשים, זה יעלה פחות מאשר לקנות אותם מהספקים בארץ. הגברת לא עונה לנו אפילו בטלפון, שלחנו לה את זה במייל והיא לא מתייחסת.

בסוף היום, אנחנו מבקשים בניית מערך שיווקי. הובטח לנו כבר לפני שמונה חודשים שייצא פרסום למניעת אובדנות, שייצאו פרסומים החוצה לגבי דרכי תקשורת. כרגע אין אחריות והכול נזרק על עמותות. אני חייב להגיד פה שעם כל הכבוד לנט"ל, הם יכולים לעזור לאזרחים, הם לא ערוכים קלינית לעזור להלומי קרב. זאת הייתה התשובה הרשמית שלהם גם לפני שנה כשהיינו בחניון וגם כשבקשנו מהם לבוא למשמר השבעה. מי שתמך בנו זה תל השומר. אנחנו מבקשים אחריות טיפולית של אגף השיקום ונטרול כלל האזרחים מהעולם הטיפולי, תודה.

תודה רבה.

ברצוני להציג נקודת אור – הבית החם. הבית החם היה רעיון שלי להקים אותו - - -

שקר וכזב.

אין לי זמן עכשיו - - -

שקר וכזב.

אז תריבו ביניכן.

נו, מה, באת לריב פה עכשיו? יש פה דיון בכנסת ובמקום הזה תתנהגי בכבוד.

- - - משטרה.

- - - משטרה, אני גדלתי ברחוב ואני לא מפחד משום משטרה. הבנת, את תקשיבי טוב, את תתנהגי יפה במשכן הזה. את פוגעת באנשים.

אתה מאבטח?

נדב, נדב.

את פוגעת באנשים, את פוגעת באנשים, את מגזימה.

אגב, האזרחית שלקחה אחריות על הבחור שהלך לאיבוד כרגע - - - תראו מה היא עושה לנו, בבקשה.

אני לא שמעתי שהפריעו לך כשדיברת, כשאת דיברת אף אחד לא הפריע לך ודיברת באריכות.

מה זה - - -

יש פה שקר.

ליאת, אני מבקש.

בינתיים הלומי הקרב סובלים בגלל ההתערבות שלך.

תכבדי את הנוכחים, את לא מכבדת את הנוכחים, כשאת דיברת כולנו שתקנו. תני גם לאחרים לדבר.

איתי אלימלך, בבקשה.

אני איתי אלימלך, יושב-ראש מחוז חיפה בארגון נכי צה"ל. אני שומע את החוויות אישיות של כל החברים, כולנו חווינו את זה. אני עצמי נכה צה"ל מלבנון, לפני 22 שנים. החוויות מוכרות, הוועדה הזו וועדות אחרות שמעו את החוויות פעמים רבות. היום אנחנו במצב אחר שבו יש פתרונות. ישנם צוותים שדנו ושמעו את החוויות האישיות. הצוותים עובדים בשיתוף עובדי האגף ועובדי האוצר. הפתרונות ידועים, כרגע אנחנו נמצאים בפלונטר – יכול להיות שהאוצר תוקע את זה, אולי גופים אחרים – התקציבים, אמר קודם הפרופסור שיין שמדובר בתקציבי עתק, לא מדובר בתקציבי עתק, מדובר בקושי בהדבקת פער בן עשרות שנים.

אני זכאי של המערכת הזאת במשך 22 שנים, בכל השנים הללו, עד לפני שנה, לא ראיתי שום תהליך חיובי בתוך המערכת. צריך להגיד את הדברים, בשנה האחרונה תהליכים כמו ביטול מבחן הכנסה- - - חצי משרה, הסמכה של קציני תגמולים במחוזות שיכולים לתת החלטה במקום, יש פה תהליך אדיר שאותו לימור מובילה בסוג של להטוטנות, אני לא יודע איך עוד אפשר להגדיר את הדבר הזה. דיברו פה חברים על עובדי אגף שעדיין מפריעים, לא נשארו הרבה כאלה אבל עדיין יש כאלה שממשיכים להפריע גם מבפנים. הוועדה המכובדת שמעה את הכול ויודעת בדיוק מה הפתרונות. הדבר שנחוץ לנו והובטח במפורש הוא החלטת ממשלה שתקדם את ביצוע הדברים שכולנו יודעים שצריך לעשות. הכסף תוקצב כבר בתחילת השנה, אין שום סיבה שהדבר לא יקרה עוד שבוע עוד שבועיים.

שיעמדו בהבטחות.

היום, עכשיו.

אסיים בנימה פחות נעימה – הכתובת על הקיר. אמרנו את זה בתחילת התהליך ואז קרו כמה אירועים. שוב אפשר להגיד שהכתובת על הקיר. אפשר לפתור את זה מהר מאוד, תודה.

תודה רבה. מתי אמור להיות הפגישה עם מזכיר הממשלה?

מזכיר הממשלה כבר היה אצלנו וקיבל סקירה רחבה, הוא קיבל מאיתנו את מה שאדוני רואה אצלו, דיבר עם ראש המטה של בני גנץ על מנת לייצר סינכרון. הוא התקשר אליי לאחר יומיים ואמר לי: "לפעולה". מאותו רגע, על הכיפק, אני כבר הולך לאירוע הבא שלי. ואז אני פתאום קולט שהנה, מתקרב היעד – יש לי ניסיון כבר – אני רואה שלא שואלים אותי שאלות ולא מחדדים עניינים אז אני מבין שהולכים לנפנף אותי.

גבירתי, בבקשה.

נעמי מוראביה, יושבת-ראש מטה מאבק הנכים בישראל. אני רוצה להגיד משהו לחבריי שיושבים כאן – זכיתם. בתוקף תפקידי עבדתי שנים מול לימור ואני רוצה להגיד לכם שמה שהאישה הזו עשתה, אנחנו לא חלמנו, ולא פיללנו וזה היה מעבר לכל. היא הייתה מתת עבורנו. ביום שנודע לי שהיא עברה לנהל את אגף השיקום אמרתי שמגיע לנכי צה"ל סיוע מאישה כמו לימור. אני רוצה להתייחס לבעיה שלא הונחה על השולחן כל-כך. על כל חבר בארגון נכה צה"ל יש שני נכים או שלושה שנודדים בין ועדות רפואיות. כל האנשים האלה מגיעים אלי מכיוון שהם לא מוכרים כנכי צה"ל. אם שפר עליהם גורלם הם יוכרו על ידי הביטוח הלאומי אבל גם לא בטוח. ביטוח לאומי מערים קשיים רבים, הכשל הוא בוועדות הרפואיות. לימור יודעת את דעתי לגבי הנושא הזה, אני חושבת ששם צריך להתחיל לטפל. אני נמצאת כאן בשמו של ילד מבריק שהשיג ציונים מעולים בבגרויות, התגייס לצה"ל עם כל המוטיבציה, לחם בבקעת הירדן במסגרת שירות בגדוד לביא של חטיבת כפיר ובעקבות אירוע נהיה פוסט-טראומטי. התשובה שהוא קיבל בוועדה הפסיכיאטרית הייתה שבגלל שבכיתה ב' היו לו קשיי הסתגלות כי ההורים שלו עברו גירושים, אז הוא לא הוכר.

את זה כבר פתרנו, אני מקווה.

הוא אפילו לא מגיע אל השולחן הזה אבל הוא גוסס והוא יופיע כאן ברשימה שהוצגה כי הוא עומד למות. הוא על סף מוות, אראה אחר כך ללימור את התמונות והיא תבין במה מדובר. אני מבקשת התייחסות של הוועדה הזו גם לאנשים האלה, בבקשה.

תודה רבה. רותי פרמינגר, בבקשה.

שלום רב, אני רותי פרמינגר מארגון נפגעי פעולות האיבה. שמענו סיפורים באמת קשים אבל אנחנו שומעים אותם כבר חודשים ארוכים ובמשך עשות דיונים בכל מיני ועדות בכנסת. כמו שאמר עידן, אם לא נגיע למצב שהממשלה באה ורק היא יושבת, כי כל הסיפורים האלה הם קשים מאוד אבל זה פיליבסטר. צריך לעשות את המעשה שלא נעשה. הסיפור בו הוא לתת תקציבים. הכנסת הולכת להתפזר, זה לא סוד, מיליארדים יישפכו פה. אני חושבת שזה ביזוי ורשלנות של כל מי שנוגע בעניין. צריך שישבו כל נציגי הממשלה שנוגעים בעניין. הכנסת היא הגוף המפקח על הממשלה, יש כבר כמעט ביזוי שכולנו באים לפה, שומעים הבטחות ולא קורה כלום. צריך לשים לזה סוף.

צודקת ב-100%. סגן אלוף מיטל סמט כהן, בבקשה.

שלום לכולם, שמי מיטל סמט כהן, אני ראש הענף לליווי וטיפול בפצועי ונכי צה"ל. מדובר בענף שהוקם בחודשים האחרונים כחלק מרפורמת "נפש אחת". אם אנחנו עוסקים ביישום הרפורמה אז חשוב שתשמעו בכמה משפטים על העשייה שלנו ועל שיתוף הפעולה עם משרד הביטחון, אגף השיקום וארגון נכי צה"ל. הקמנו מרכז טלפוני לפצועים, נכים ובני משפחותיהם, וכן למי שנמצא בתהליך הכרה. המטרה היא לסייע לאנשים בתהליכים שקשורים בצה"ל. אנחנו מקבלים פניות יזומות גם ממשרד הביטחון כשהם מבקשים לסייע לאנשים שמבקשים את ההכרה ובזה אנחנו נותנים את המענה.

הקמנו דרג נפרס בחילות ובחטיבות. במדורי הנפגעים יש קציני נפגעים שהתפקיד שלהם, יחד עם המפקדים, הוא ללוות את הפצועים והנכים של כל יחידה ויחידה. הקמנו גוף שהוא גוף מקשר בין משרד הביטחון לצה"ל. המטרה היא לסייע לאנשים בהליך התביעה וההכרה מול משרד הביטחון בכל מה שקשוב בצה"ל. הכוונה היא לאיסוף מסמכים, הוכחת קשר נסיבתי ועוד. הכוונה היא להנגיש את כל המידע שאצלנו לאנשים כדי לסייע בתהליכים האלה. הדרך ארוכה ואנחנו בתחילתה. אני רוצה לציין לחיוב, פתחה לימור וסיפרה על העבודה יחד, אנחנו רואים את עצמנו כגוף משלים שהוא חלק ממשולש של אגף השיקום ושל ארגון נכי צה"ל. אנחנו רואים שככל שהעבודה מתקדמת ושיתוף הפעולה קורם עור וגידים אנחנו מצליחים להגיע לתוצאות טובות יותר.

תודה רבה. דברי תגובה לראש אגף הסיכום, בבקשה. משרד האוצר לא יכול לחדש לנו כלום. גם לא פה וגם - - -

זו בדיוק הטרגדיה.

אפשר להגיד משהו חשוב?

לא, כל אחד דיבר ונאמרו דברים חשובים.

כן הוקם בית חם בשטח, בשבוע הזיכרון. אנחנו, הלומי הקרב, עשינו את זה בעצמנו בשיתוף פעולה עם עידן קלימן והעזרה שלו.

אני מכיר, אני מכיר.

אז אפשר לעשות דברים, אפשר לעשות דברים. הקמנו אותם אנחנו בעצמנו, לא גוף ממשלתי אלא אנשים פרטיים.

אני מכיר, זו יוזמה מבורכת.

ביום הזיכרון לא היה מקרה אחד של אשפוז ולא של שום דבר יוצא מן הכלל. במקרים הקשים ביותר שקיימים במדינה נאספו שם. יש לנו את הידע והכלים לתת לכם לתת לנו. אם חסרים לכם פתרונות, בואו לשאול אותנו.

אנחנו שאלנו אתכם היום ושמענו ואין לנו פקפוק בחשיבות של הבתים החמים והם צריכים להיות מוקמים מהר ככל האפשר.

חשוב לדעת שגם התשתיות קיימות. יש את בית קיי בנהריה, מלון תדמור בהרצליה. רק צריך לשפץ ולהפעיל, תוך שבוע המקום יכול להיות קיים, זה סתם מעוכב בירוקרטית.

לימור, בבקשה.

אגיב בכלליות כי נאמרו פה דברים רבים. אני חושבת שנעשתה עבודה רבה ובאותה נשימה אני יכולה לומר שעבודה רבה לפנינו. חלק במגרש שלנו, ואני לוקחת אחריות על זה, ואנחנו עושים מאמצים לשפר. בחלק מהדברים דרושה הסכמה גם של גופים נוספים. אם אנחנו מדברים על הדיור, הרכב, כוח האדם שיוכל לתת מענה, בנושאים אלה אנחנו זקוקים להתגייסות של כולם. דובר פה על תקצוב בתי הלוחם, אנחנו רואים את העבודה החשובה מבחינתנו. אנחנו משלימים, מבחינתי ההשלמה של בתי הלוחם חשובה וגם זה עלה. הסיוע המשפטי, גם פה אנחנו צריכים התחייבות של משרד המשפטים ותקצוב שלי. אם תרצה, אדוני, נפרט גם את הדברים שבתחום שלנו ושאנחנו עובדים עליהם.

תודה. רפי כהן צמח, בבקשה.

יש לי הצעה, כמו שאמרתי בתחילת דבריי, יש דוחות של ועדות שכבר התכנסו, אולי כבוד היושב-ראש יבקש את הדוחות, יראה את ההמלצות והמסקנות ויבין מזה את הפער בין ההמלצות של אנשי מקצוע מהטובים בארץ לבין פקידונים שלא מאשרים.

תודה רבה. נדב, אתה רוצה להגיד מילה אחרונה? אני מסמפט אותך באופן אישי.

גם אני אותך. הכול ברוח טובה והכול מקצועי, אין לי משהו אישי נגד אף אחד. חשוב לי להגיד שאנחנו מאוחדים, כל הנכים, אנחנו קבוצה גדולה של אנשים. לימור, אנחנו מאחורייך, אנחנו תומכים בך בכל החלטה שאת עושה. תדעי שיש לך צבא שלם מאחורייך. כולנו כאן לשם אותה מטרה. החלום שלי הוא שתהיה אחדות בעם ישראל אז בוא נתחיל באחדות בין הנכים והחיילים שזה הדבר החשוב ביותר בעיני. בשורות טובות ותודה.

תודה, אני אפילו שמח מאוד שנתתי לך את זכות הדיבור. אני מודה לכל מי שבא. לפעמים טוב שיש מקום שאפשר לשמוע את האנשים – זה במענה לעידן – זה גם מחזק אותך בקבלת ההחלטות וגם ראוי שבמשכן הכנסת באי הבית ישמעו את המצוקה הקשה שנמצאים בה אנשים, לכן אני שמח שקיימנו את הדיון. אין מנוס מלוודא שהרפורמה יוצאת לפועל, זה התפקיד שלי. יש לוודא שהכספים מגיעים, שהצוותים מוקמים והדברים קורים. אני לא רוצה לפרט בדיוק מה. הבתים החמים הם סופר חשובים וצריך לראות איך אפשר לקדם את זה במרכז, בצפון ובדרום. יש לעשות תוכנית חירום ולקדם את זה. הכלבים הם סופר-חשובים, יש ממש מקרים מצילי חיים. אני לא רוצה להגיד מה עכשיו כי אמרנו מה צריך לעשות.

אדבר היום עם מזכיר הממשלה, אכנס בעשרת הימים הקרובים פגישה שלי יחד עם מנכ"ל משרד הביטחון, מנכ"ל משרד האוצר, ראש אגף השיקום, יושב-ראש ארגון נכי צה"ל, מנכ"ל משרד המשפטים, נציבות המדינה. נשב בישיבה מקצועית וסגורה כדי לראות איך אנחנו מתגברים על הבירוקרטיה של משרד האוצר, איך אפשר לקדם את הדברים הללו. נראה איך אנחנו יכולים לתת מזור להרבה מאוד כאב ולעזור לאנשים שבסוף אנחנו חייבים להם המון. תודה רבה, הישיבה נעולה.



הישיבה ננעלה בשעה 13:00.