פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



52
ועדת החינוך, התרבות והספורט
15/05/2022


מושב שני



פרוטוקול מס' 142
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום ראשון, י"ד באייר התשפ"ב (15 במאי 2022), שעה 9:30

סיור במכון וינגייט

חברי הוועדה: שרן מרים השכל – היו"ר
סימון דוידסון – מ"מ היו"ר
עלי סלאלחה
יוסף שיין

גלעד שץ - יועץ השר, משרד התרבות והספורט

יקי אנוך - יו"ר מכון וינגייט

שי אברהמי - מנכ"ל מכון וינגייט

פני דרורי - סמנכ"לית כספים, מכון וינגייט

שמשון שעתל - סמנכ"ל תפעול ותשתיות, מכון וינגייט

דני אורן - מנהל היחידה לספורט הישגי, הוועד האולימפי

אמיר טויטו - מנכ"ל איגוד השחייה

גבע דבורקין - יועץ תקשורת, מכון וינגייט

זאב ינאי - יועץ תקשורת, מכון וינגייט

רוני לידור - נשיא המכללה האקדמית בווינגייט

איציק בן מלך - מנהל המרכז למתודיקה, מכללת וינגייט

שלמה בן גל - מנכ"ל המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט

לאה וייס - עו"ד רשות החברות בסוכנות היהודית

אורית הראל - דוברת הוועדה

יהודית גידלי
מיטל אליהו – רכזת תחום פרלמנטרי בכירה

סמדר לביא, חבר תרגומים



סיור במכון וינגייט

אנחנו נתחיל. בוקר טוב לכולם, פרופ' יוסי שיין, חברי היקר, איש הספורט הגדול מכולם. הוא היה שחקן כדורגל, דרך אגב.

במאה ה-19, כשהענף עוד לא היה מפותח.

גם היום הוא לא מפותח. אנחנו נעשה סבב שמות עוד רגע, אבל חשוב להסביר, אנחנו ועדת החינוך, יושבת ראש הוועדה הזאת היא חברת הכנסת שרן השכל, יוסי שיין ואני חברי הוועדה, אני יושב ראש ועדת המשנה לספורט, דבר שלא היה הרבה זמן בכנסת, ועדה מאוד מאוד פעילה. יוסי הוא גם יושב ראש ועדת המשנה ללימודים גבוהים.

להשכלה הגבוהה. אני לשעבר הייתי 40 שנה באקדמיה, לפני שהצטרפתי לכנסת, ואני בכנסת בוועדת המשנה להשכלה הגבוהה, אז מכיוון שהייתי גם חבר הוות"ת עסקתי גם בכם מכיוון שהפכתם למוסד אקדמי.

לא, זה המכללה, אנחנו נהיה שם. זה משהו אחר.

יש לנו על זה שקף.

הסיור הזה היום לי באופן אישי מאוד מאוד חשוב, חצי שנה אני רוצה להגיע לפה עם ועדת חינוך, בסוף זה התאפשר ואני מודה לשרן באופן אישי ולחברי הוועדה ולחברי הכנסת כמובן. ואני אגיד לכם למה זה כל כך חשוב, בסוף מכון וינגייט הוא הלב של הספורט הישראלי. אני התחלתי פה את הפעילות שלי כשחיין צעיר בגיל שבע, עוד כשהייתה בריכה פתוחה. גם עכשיו היא פתוחה, לצערי, אבל היא הייתה פתוחה ובסוף האימון היינו צריכים לכסות אותה עם הפצפצים האלה, חורף קיץ, לא משנה.

אני יודע שיש פה אנשים יקרים שבאמת עושים ימים כלילות כדי שהמכון הזה יצליח, אבל כמו שאנחנו מכירים ממשרדי ממשלה וכמו שאנחנו מכירים תפקוד של ממשלה, תמיד יש בעיות ותמיד יש קשיים, בעיקר תקציביים. אנחנו פה כדי לשמוע, התפקיד שלנו הוא לפקח על עבודת הממשלה. כשמדברים על חברי כנסת ועל ממשלה צריכים להבין שהוועדות וחברי הכנסת, תפקידם לפקח על המשרדים.

אז אני רואה את עצמי כאחד שמפקח על משרד הספורט, אנחנו עובדים באופן מאוד מאוד צמוד ביחד, קשרים מאוד מאוד טובים. מי שמספר לכם סיפורים שיש איזה שהן מלחמות, זה לא נכון, מחוקקים ביחד, מעבירים תקנות ביחד, לפעמים אני גם נלחם על דברים שאני מאמין בהם, ורוב הזמן אנחנו מצליחים להגיע לפשרה כדי שזה יעשה טוב לספורט הישראלי. אנחנו פה כדי לעשות טוב לספורט הישראלי.

יש לנו גם את הפנימייה פה ויש לנו גם את הספורט ההישגי שיש שם בעיות בלי סוף, ויש במכון בעיות תקציביות ויש שכר מאוד נמוך פה לאנשים שעובדים וקשה להביא, ויש פה בעיה של מחקר שכבר הרבה מאוד שנים אין מחקר בווינגייט, פשוט אין מחקר, מה שהיה לפני 30 שנה לא קיים היום. ובסוף כשאומרים שמכון וינגייט צריך להיות הפרצוף של הספורט התחרותי ההישגי, אז אנחנו מצויים פה בהרבה מאוד קשיים.

אני יודע כמה קשה לנהל את המכון הזה, זה אחד הדברים היותר מורכבים שיש בספורט הישראלי, ובכלל ניהול של מתחמים גדולים. אז יש לנו סיור מאוד מעניין, ובסוף הסיור מה שקורה כשוועדה מגיעה לסיור יש המלצות, ההמלצות האלה מגיעות לשר, נמצא גם האיש של השר, גלעד, הממשלה של משרד הספורט, הוא עובד באופן שוטף עם חברי הכנסת, איתי הרבה מאוד, עם הוועדה. גלעד רושם לעצמו דברים ואני אומר לכם שיש הרבה דברים שכשמגיעה ועדה דברים משתנים, כי פתאום מאירים עם פרוז'קטור על נושא מסוים.

אי אפשר לתקן את הכול, גם אין תקציב לתקן את הכול, התקציב שלנו בספורט הוא זעום, הוא קטן, הוא אפילו מסכן, אנחנו עובדים עכשיו בכל הכוח כדי להגדיל את תקציב הספורט בתקציב הקרוב וזה יקרה, התקציב יגדל, חד משמעית, אנחנו לא נוותר על זה. יש לי כבר חתימות של 120 חברי כנסת, כולם בקונצנזוס למען הספורט הישראלי, מבינים את המשמעות של הספורט הישראלי, אני חושב שעכשיו יותר מתמיד. לא, יוסי? תקן אותי.

אני לא יודע מה היה בעבר, אבל אם אתה אומר שעכשיו יותר מתמיד אז אני מקבל.

לפחות מדברים על הספורט, פעם לא דיברו על הספורט.

אין ספק שיש לנו ועדת משנה, סימון הוא המוביל אותנו לדיונים האלה הרבה יותר ממה שהובילו מקודם, כן.

אז אנחנו נתחיל עם שי, שהוא מנכ"ל מכון וינגייט.

מה על האג'נדה, שי?

יש לכם שלושה חלקים, החלק הראשון זה פה בחדר ישיבות, נציג לכם את המכון, החלק השני זה סיור, אנחנו רוצים שתראו את המתקנים, את הפעילות שישנה, אנחנו גם נראה מתקני אימונים. אנחנו רוצים עוד לצפות באימון של ג'ודו נשים הבוגרות, נקווה שנספיק גם אותו. יש אימון באולם ברלין של ההתעמלות, בבריכות יש אימונים כרגע. אנחנו נגיע אחרי זה למתקן שהוא מרכז רפואת הספורט והמחקר שלנו, לראות את המקום הזה כי הוא מאוד מהותי.

זה החלק שלכם איתנו במכון, שני הקטעים הללו. הקטע השלישי שלכם הוא במכללה, שהיא גוף נפרד.

(סבב היכרות).

מה זה מכון וינגייט ולמה הוא כזה מורכב? השקף הזה הוא מנסה לספר את הסיפור המקצועי של מכון וינגייט, הלב של הפעילות של המכון זה ההתמקדות סביב הספורטאים, המאמנים והנבחרות הלאומיות כשהמכון, מה שהוא מספק לאותן נבחרות וספורטאים זה את התשתיות ואת המעטפת.

התשתית הראשונה, המהותית ביותר, זה מתקן אימונים איכותי. אנחנו נדבר על מתקני האימון הרבה מאוד, במיוחד מכון שהוקם ב-1957 ורוב המתקנים שפה הוקמו בשנות ה-60, 70 ו-80, והיום אנחנו הגענו לנקודת זמן שצריכים לשדרג חלק גדול מהמתקנים, אנחנו בעשייה מאוד גדולה, אני ארחיב על זה בהמשך.

אז קודם כל זה לספק לספורטאים את המתקנים המתאימים לצרכים שלהם כמתקן אימונים איכותי ותואם לצרכים שלהם. אנחנו מדברים על ספורטאים ברמה הכי גבוהה ההישגית, הספורטאים האולימפיים של ישראל. אתם רואים פה גם בתמונות, תיכף נעשה לכם מבחנים אם אתם מזהים בכל תמונה ותמונה מי נמצא שם.

החלקים המשלימים של המעטפת, פעם אחת זה רפואת הספורט, שזה מרכיב יום יומי אצל הספורטאים ברמות האלה. אני תמיד משווה את הספורטאים ההישגיים לסוג של מכוניות מרוץ. זה לא אוטו רגיל, בסדר, מגיע לטיפול שנתי, צ'ק והכול בסדר. ספורטאי הישגי ברמות הללו זה אנשים שמגיעים לרפואת הספורט, חלקם ברמה היום יומית, סוחבים פציעות, שיקום, למניעת פציעות, ואנחנו נראה את זה במרכז לרפואת ספורט שלנו.

המרכיב הנוסף השלישי של המעטפת זה המעטפת של תזונה ודיור. הספורטאים האולימפיים, רובם, גם אוכלים פה ולחלקם יש פה גם אפשרות למגורים. יש פה גם מלון קטן שמשמש בעיקר לאירוחים, למחנות אימון, יש פה גם מגורים במעונות. בעבר היה פה הרבה יותר, הייתה כאן שכונת קרוונים של 90 מיטות, היא כרגע לא קיימת ואני מקווה שבעתיד יהיה לנו פתרון טוב יותר לספורטאים שכאן זה יהיה מרכז הפעילות שלהם.

תספר להם על זה שעכשיו יש ספורטאים אוקראינים במעונות.

יש לי על זה שקף בהמשך, אני אדבר על האוקראינים, בהחלט. מעבר למעטפת ולתמיכה, שזה חלק גדול מהפעילות שלנו פה במכון, יש עוד ארבעה מקצועות או תחומים ספורטיביים שהמכון עוסק בהם. גוף אחד מאוד גדול זה בית הספר להכשרת מאמנים, היסטורית זה היסודות של המכון הזה, זה גוף שמכשיר כל שנה מאמנים במגוון מקצועות של הספורט, נדרש על פי הרגולציה, על פי, נדמה לי, חוק הספורט, ויש עכשיו חוק חדש, חוק המאמנים, יכול להיות שהוא גם עבר דרככם.

עדיין לא.

בית ספר למאמנים, הוא מכשיר במדינה בשנה קרוב ל-4,000 פלוס הסמכות של מאמנים במגוון תחומים, מאמן שחייה, מאמן אתלטיקה, מאמן ג'ודו, כדורגל, כדורסל, וגם מקצועות שהם לאו דווקא תחרותיים, גם יש נניח אימון יוגה או פילטיס.

עוד מילה לגבי בית הספר למאמנים. עיקר הפעילות שלו היא כאן במכון, אבל יש לו גם שלוחות ברחבי הארץ, הגדולה היא בכפר המכבייה, של אזור המרכז, יש גם בצפון, בקריית אתא, יש שלוחה בירושלים, שלוחה בראשון, אנחנו פתחנו לפני למעלה משנה, בשיתוף פעולה עם גופים מגזריים, שלוחה למגזר החרדי ועוד שלוחה אחת למגזר הערבי, בבאקה אל גרבייה, במכללה שנקראת אלקאסמי. אנחנו בימים אלה בדיונים לפתוח שלוחה בבאר שבע גם.

היחידה לספורט הישגי. דני יושב פה. היחידה לספורט הישגי זה גוף מטה לאומי, הייתי אומר, לליווי כל הנושא הזה של הסגלים האולימפיים של ישראל, ליווי תכניות העבודה של הסגלים האולימפיים, תקצוב, קביעת קריטריונים, תחרויות מטרה, יחידת מטה מאוד איכותית. זו יחידה שהיסטורית שותפים בה הוועד האולימפי, משרד התרבות והספורט והמכון, ובמסגרת חוק המכון, שאני אדבר עליו בהמשך, היחידה, שגם קודם ישבה במכון, הפכה להיות חלק אורגני מהמכון.

גוף נוסף זה אתנה, המרכז לקידום ספורט נשים. פיזית ממש מאחורי הקיר שכאן, זה מקום של המרכז הזה. אתנה הוקמה באזור 2007 כפרויקט לאומי של משרד התרבות והספורט שנועד לתקן את האפליה המובנית שקיימת במעורבות והשתתפות של נשים בספורט. זה למעשה ילדות, נערות ונשים בספורט. זה פרויקט לאומי שזו בדיוק המטרה שלו, לתקן, לגרום לעידוד, תמרוץ של ילדות ונערות וגם ספורטאיות בוגרות להיות מעורבות בפעילויות בספורט ולהגיע להישגים.

גם אתנה הפכה להיות במסגרת חוק המכון, היא עד אותה נקודת זמן ישבה כאן, אבל הייתה סוג של יחידה, פרויקט, של המשרד, ולמעשה במסגרת החוק היא הפכה להיות יחידה אורגנית של המכון, אבל פועלת על פי מדיניות ותכניות שנקבעות על ידי משרד התרבות והספורט.

הגוף החמישי שעוסק בתחום הספורט זאת הפנימייה של הספורטאים הצעירים המצטיינים, היא נקראת האקדמיה למצוינות. זאת פנימייה שיושבת כאן, 150 ספורטאים צעירים, גילאים 14 עד 18, בדרך כלל ח'-ט' עד י"ב, במגוון של מקצועות, לא כל המקצועות האולימפיים נמצאים פה, יש מגוון מסוים של מקצועות. פה הם חיים, זו הפנימייה שלהם, פה הם ישנים ופה הם אוכלים, אבל פה הם גם מתאמנים וזה הייחוד. הפנימייה זה פרויקט שהוא משותף למכון יחד עם האיגודים שעובדים איתנו.

אנחנו כמכון אחראים, בדיוק כמו לספורטאים הבוגרים, לכל המעטפת, אבל כפנימייה כמובן גם למגורים שלהם ולכל הקיום שלהם, האיגוד אחראי על כל הצד המקצועי, כלומר להביא את צוות המאמנים, להתוות את התכנית המקצועית, לאמן את הספורטאים. יש לנו בין הבוגרים, נניח הבחור שם למטה בחדר האוכל זה ברוך שמאילוב, ג'ודוקא, מקום חמישי בטוקיו, אז הוא בוגר האקדמיה שלנו.

רק שתבין שמי שגדל פה זה יואל רזבוזוב למשל, יעקב תומרקין, אנסטסיה גורבנקו, כל הספורטאים הכי גדולים. זאבי לא גדל באקדמיה.

הוא כן חי פה הרבה שנים, אבל הוא לא גדל באקדמיה. בתחום השחייה זה באמת מאוד בולט. אגב, יש יתרון מאוד גדול לענף שהנבחרת הבוגרת שלו, כאן זה הבסיס שלה, שהנבחרת הצעירה, דור העתיד חי כאן בתנאי הפנימייה, אימונים צמודים, יש שיתוף פעולה של הצוות המקצועי.

בזמנו זה היה גם אנדי רם ויוני ארליך, כל הטניסאים.

נכון מאוד, אולי אני אגיד על זה כמה מילים בהמשך. אתם רואים פה כמה תמונות של ספורטאים פה במכון ואני אראה לכם עוד תמונות.

קונספט שנקרא בתים לאומיים, שהוא נשתרש בשנים האחרונות, אומר שנבחרת לאומית, מתקן הבית שלה, שהוא המתקן המרכזי לאימונים שלה, זה נקרא הבית הלאומי שלו, בהשאלה מהמושג של מה זה בית לאומי. בצד ימין אתם רואים את הנבחרות שהיום וינגייט משמש כבית הלאומי שלהם, נבחרות השחייה, נבחרות הג'ודו, טריאתלון, כדורעף. כל ענפי המים שהם אינדור, שחייה, כדור מים, שחייה אמנותית. התעמלות, נכנסו לכאן לפני שנתיים, אנחנו נדבר על זה כמה מילים, גם התעמלות מכשירים וגם התעמלות אמנותית, אתם רואים פה תמונות של שטילוב ושל ניקול זליקמן, כדורעף, רוגבי וסיף שנכנס בשנה האחרונה עם הישגים מאוד יפים.

בתכנון שייכנסו לכאן בשני שלבים תוך כשנה נבחרות הטניס, ואני מקווה שאז נוכל להחזיר עטרה ליושנה גם בהקשר של הפנימייה. נבחרת הטיפוס, האתלטיקה, גם כן אמור להפוך להיות בית לאומי כאן במכון. בתכנית ארוכת טווח יותר, של ארבע שנים קדימה עם הקמה של מבנה חדש, יגיעו למכון גם נבחרות הכדורסל, כדוריד, טאקוונדו, הקשתות נמצאים למעשה כבר היום.

מה זה המבנה הרב תכליתי, הגבוה?

כן, אני תיכף אגיד עליו כמה מילים. כמה מספרים, אני לא אעבור על כל השקף הזה. תקציב המכון, עד שנת 2022 עמד רב שנתי בערך באזור ה-90 מיליון שקל. ב-2022 הוא הגיע ל-132 מיליון שקל בעקבות סדרה של פרויקטים שהמשרד תקצב ונתן כמשימה. כשאני אומר המשרד זה כמובן התרבות והספורט. המשרד הנחה את המכון לבצע עבורו, בין אם זה בספורט נשים, בתחום של הספורט ההישגי, להקים יחידה לאיתור וטיפוח ספורטאים צעירים ובתחומי המאמנים, שישה-שבעה פרויקטים.

כשאתה מדבר על התקציב, זה כולל הקמת מתקנים?

לא, זה רק תקציבי תפעול, אני לא דיברתי פה על מתקנים, אני אחר כך אזכיר את זה.

התקציב הזה מגיע מאיזה סעיף, של שרת החינוך?

לא, מה שמגיע מהמדינה מגיע ממשרד התרבות והספורט. לא כל הסכום הזה מגיע מהמדינה, חלק מהתקציב שיש, בערך כ-40 מיליון שקל סדר גודל, זה מה שנקרא הכנסות עצמיות של המכון, מהשכרה של מתקנים.

יותר.

אז כמה מגיע מהמשרד עצמו?

מתוך ה-132 בערך מחצית, כ-65-64 מיליון זה ממשרד התרבות והספורט ועוד כ-60 מיליון זה הכנסות עצמיות, וזה חוץ מהפרויקטים, זאת אומרת זה שוטף.

הכנסות עצמיות ממה?

מכל דבר שאנחנו יכולים.

בית ספר למאמנים זה גוף אחד שהוא ממש מוכר.

מקורסים בעיקר?

כן, זה קורסים. יש לנו השכרות של מתקנים, יש לנו קצת פעילות בשוליים של בית נבחרות, שזה מלון קטן, מועדון מנויים, אירועים שאנחנו משכירים פה את המכון לשימושם של גופים שונים, אגודות שעושות פה אימונים על התשתית שקיימת ממילא לנבחרות הלאומיות. אז יש אגודות, בעיקר באזור של נתניה, בתחום ההתעמלות, השחייה, אתלטיקה, שמתאמנות כאן.

כמה מתוך תקציבכם ב-2022 הולך לשכר?

משכורות זה 42 מיליון.

שליש הולך לשכר.

הכנסות פה זה גם מנויים, של המועדון הפנימי?

כן.

שזה עדיין קיים, הדבר הזה.

כן.

אני רק אגיד, לפרוטוקול, שתבין, שהמטרה של וינגייט, ברגע שהוא ממומן על ידי המדינה, זה ספורט הישגי. זו המטרה שלו, ספורט הישגי. ברגע יש פה מנויים וכן הלאה זה פוגע בספורט ההישגי, למה? כי אותם מנויים לוקחים את השעות של אותם ספורטאים שרוצים להגיע כספורטאים הישגיים. זה לא פוגע בנבחרות, אבל זה פוגע באגודות ספורט תחרותיות. אני טועה במשהו?

אני אחדד דוגמה.

אני לא טועה, נכון? אלה דברים שעדיין קיימים.

אנחנו רואים את השינוי בשנתיים-שלוש האחרונות, אפילו בתמהיל ההכנסות העצמיות. בעבר היינו עושים את זה הרבה יותר, אחוז ההכנסות העצמיות היה סביב ה-70%-65%, היום אתם יכולים לראות שזה חצי חצי כי בעצם כובד המשקל עובר לפעילות ההישגית.

כן, אבל עדיין אותם אנשים שמגיעים כפרטיים, לא כספורטאים הישגיים, תופסים מקום של הספורטאים ההישגיים.

באיזה מובן?

הישגיים לא.

למשל, תקן אותי אם אני טועה, הנושא של בריכות השחייה. המנויים מגיעים ולוקחים מסלולים והאגודות - - -

שמה, שלספורטאים המצטיינים אין יכולת להתאמן בגלל שאנשים - - -

חוץ מהנבחרות, בנבחרות זה לא פוגע, אבל באגודות כן.

בהישגי זה לא פוגע, ההישגי זה נבחרות.

בנבחרות לא, אבל באגודות כן.

שאלה, אני עד לפני שנה הייתי באוניברסיטה, עמדתי בראש בית הספר ליחסים בינלאומיים במדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב, 40 שנה במקומות האלה במרכז הספורט של תל אביב, שם גם מתאמנים, אז אלה שמתאמנים, כמו שאתה אומר, הם באים על חשבון ספורטאים אחרים?

כן, חד משמעית.

האנרגיה, המאמנים, מה?

המקום, התפוסה, המתקנים.

יש משאב, אתה יכול לנצל אותו רק 100% ויש ביקוש יותר מ-100%.

השאלה, גם ספורטאי, גם אלוף, מתאמן שש-שבע שעות ביום, השאלה אם אתה מנצל את המתקן או המתקן סגור אחר כך.

זה בדיוק העניין, הרעיון היה לנצל את התשתית שממילא קיימת ועל השוליים שלה לתת לזה למשתמשים הנוספים כדי באמת להחזיק את זה כלכלית. מה שסימון אומר, חבר'ה, בשביל השטויות של מועדון המנויים שלכם פה, שמביא לנו איזה שני מיליון שקל בשנה, אני לא מזלזל בזה, זה הרבה כסף.

אז סימון אומר שהם פוגעים.

היה יותר נחמד מבחינת הספורט ההישגי שלמלתחות או לסאונה למשל לא ייכנס אורי ששון יחד עם מנוי שמשלם, שיהיה רק לספורט ההישגי. לגיטימי.

עוד מספר. במכון קצת מעל 400 עובדים, אמנם בחלקיות משרה מאוד מאוד מגוונת, יש הרבה עובדים שהם בחלקיות משרה מאוד קטנה, בעיקר המרצים, יש גם מרצים שהם לא נחשבים עובדים, הם מרצים בחשבונית, זה עוד איזה שהוא מספר שנותן את סדרי הגודל של המכון. עוד מספר שחשוב לי לציין אותו, אנחנו מלווים כ-340 ימים בשנה שצוות רפואי שלנו יוצא ומלווה את הספורטאים בתחרויות או במחנות אימונים.

בטוקיו, מי שראה, יכול היה לראות אותם, את ארבעה אנשי הצוות הרפואי שלנו, רופאים ופיזיותרפיה בעיקר ליוו את הסגלים שלנו בטוקיו וגם בשוטף זה קורה כל הזמן.

כמה תמונות ככה בשביל לסבר את האוזן, שגיא מוקי בחדר הכושר, אורי ששון שפרש עכשיו עם פיטר פלצ'יק. זה תומרקין. כמה תמונות מעניינות של הספורטאים אצלנו, מישהו מזהה את הבחור בתוך הפיילה בצד שמאל למעלה?

זה הגולש.

נכון, שחר צוברי. לידו נמצאת ד"ר רותם כסלו, פיזיולוגית שלנו, הם בניסוי שמטרתו הייתה לראות איך אפשר לשלוט ולצנן מהר את טמפרטורת הגוף של הספורטאי. השייטים עושים כמה סבבים ביום, לשמור טמפרטורת גוף נמוכה זה מפתח כדי להצליח בסבב הבא של אותה תחרות.

(היו"ר שרן מרים השכל)

שלום. מתנצלת ממש על ההגעה המאוחרת. אני רק אומר ככה בפתיחה, מזל טוב לחבר הכנסת סימון דוידסון, יום הולדת שמח.

שרן הזאת אלופה. זו חברת כנסת של פריימריז, היא יודעת להגיע לנקודות הקטנות. תודה, אתמול היה לי יום הולדת.

אנחנו התחלנו, שי, מנכ"ל המכון, התחיל את הסקירה לגבי המכון, על כל התפקוד של המכון, מחלקות, יעדים וכדומה. אתה יכול רגע לחזור לשקף של התקציב?

היה שם רק מספר.

התקציב של 2022 זה 132 מיליון שקל, חצי מזה מגיע ממשרד הספורט וחצי מזה הכנסות של המכון.

תרומות גם יש?

יש, אבל מעט. היה בעבר הרבה מאוד.

הייתה מחלקה שלמה שעבדה על תרומות.

נכון, סגרו אותה ב-2015.

למה?

כי המקום הצטמצם ואנשים פרשו ולא חידשו אותה. אנחנו היום הקמנו אותה מחדש, בתהליכים של התנעה. התרומות הן גם היום בסדרי גודל של כמה מאות אלפי דולרים בודדים. יש, אבל הן בהיקף נמוך לעומת מה שאפשר.

ורק לחדד, גם בעבר התרומות לא היו לפעילות שוטפת, הן היו להקמת בניינים בעיקר.

זה נורא מוזר, כי אם תסתכלי על אוניברסיטת תל אביב, יש שם תרומות מטורפות. רק השבוע הייתי בתל אביב, סילבן אדמס תרם 11 מיליון דולר להקמת בריכת שחייה חדשה שם.

כל מרכז הספורט על שמם. הם היו בחבר הנאמנים. כן, זו תרומה עצומה.

משפחת בלווטניק בנו שם עכשיו ב-25 מיליון דולר עוד איזה בניין.

המכון הזה נבנה בעבר מתרומות. הבניין שאנחנו נמצאים בו נקרא אולם הרשטריט. אולם י"א בברלין, נדמה לי שנתרמו מקהילת יהודי גרמניה.

ויש איזה מחשבה, זו שאלה מאוד טובה, אני לא חשבתי על זה, השאלה של שרן היא אקוטית, כי בעצם כל הספורטאים הכי גדולים מתאמנים פה והעם היהודי בעיקר בארה"ב מתים על זה.

ספונסרים, גם קבועים, שיכולים באופן שוטף לסבסד באופן חודשי את העלות השוטפת של האימונים והכול, גם בארה"ב הספונסרים זה משהו מטורף.

נכון.

אז פה אנחנו מקבלים את זה ואנחנו התחלנו להקים את המחלקה, אבל צריך לזכור ששינינו את הכובע שלנו, אמרתי את זה בהתחלה, הפכנו תאגיד ממשלתי. כשהיינו עמותה, אני לא הייתי כאן, אבל כשהמקום הזה היה עמותה אז הרבה יותר מקובל לתרום ולגייס, כשהמקום פה הוא של המדינה היחס של תורמים הוא אחר, הם אומרים: ואיפה המדינה? אני לא אומר שהמדינה לא נותנת, המדינה נותנת הרבה מאוד בשנים האחרונות לטובת המכון, אבל כשהמעמד שלך הוא תאגיד ממשלתי זו סיטואציה אחרת.

בכל אופן אנחנו התחלנו להקים את המחלקה מחדש בשנה האחרונה, היא מתחילה ליצור את הקשרים, אנחנו מקווים לגייס תרומה מאוד מאוד גדולה, אני תיכף אדבר על מתחם הטניס, לגייס תרומות לטובת מתחם הטניס שאנחנו מקימים אותו.

אני אמשיך. מי שאתם רואים אותו פה בתמונה משמאל למעלה זה שחר צוברי בניסוי שמטרתו לצנן את טמפרטורת הגוף של הספורטאי בצורה מהירה כדי שהוא יהיה אפקטיבי לסבב הבא של התחרות. בצד ימין, מי שלא מזהה את הבחור החתיך שם בתרגילים על הקרקע, זה פיטר פלצ'יק באימון באולם הג'ודו עם מדריך פיזיותרפיסט שלנו. האימונים לא סטנדרטיים, של גמישות וכוח ביחד.

עוד כמה תמונות. מי שמזהה בצד שמאל, זה אותה רותם כסלו, הפעם עם קטי ספיצ'קוב, השייטת, גם בניסוי בים. שגיא מוקי, התמונה הזאת צולמה בזמן הקורונה כשהוא עבר טיפולי הידרותרפיה על ידנו, כחלק מניסיונות לשקם את הפציעות שיש לו בגב. בצד ימין הבחור שם במתקן בדיקת מאמץ, זה ארטיום דולגופיאט במרכז רפואת ספורט, בשיא הקורונה, בבדיקת מאמץ. עוד תמונות של הספורטאים, הראיתי גם מקודם.

מה שאת רואה בצד ימין זה האוהל שהקימו להתעמלות אמנותית. זה אוהל מיוחד, גבוה מאוד.

אני אגיד על זה שתי מילים. לקראת טוקיו, בסוף שנת 2019, הייתה יוזמה של משרד התרבות והספורט להעביר את נבחרות – מי שמכיר איפה לינוי התעמלה קודם בהדר יוסף, לינוי לא התעמלה באולם כשלצדה בין הרגליים ילדות בחוגים מתאמנות. ממש ככה.

והתקרה הייתה נמוכה מדי.

התקרה הייתה נמוכה, החוגים היו לידה.

היא הייתה זורקת את הסרט והוא היה פוגע בתקרה.

אז בא המשרד ושם מטרה למכון, שנקים בצורה הכי מהירה שאפשר מתקן אימונים, שני מתקני אימונים. האחד זה האוהל, בסיור לא נספיק להגיע אליו, זה 2,000 מטר מרובע של בלון שגובה הבסיס שלו הוא 20 מטר, בדיוק כדי שכל האלות והסרטים יוכלו לעוף לעשרה, 12 מטר, למעלה ולנחות בחזרה.

זה מבנה קבוע עכשיו?

הוא די מבנה קבוע.

הוא נבנה לשבע שנים. כשהוא נבנה הוא היה האוהל הכי גדול במזרח התיכון, אני לא יודע מה היום, לא מעודכן. אוהל מדהים.

ולמה רק לשבע שנים? זה בשכירות?

לא, אורך החיים של האוהל.

כך נקבע על ידי היצרן.

כמה הוא עלה?

האוהל עם התשתית שלו זה שבעה מיליון שקל בערך. בצד שמאל אתם רואים את שטילוב באולם שאנחנו נעבור דרכו בהמשך, אולם שנקרא אולם ברלין שעבר שיפוץ בהשקעה של כארבעה-ארבעה וחצי מיליון שקל.

רק אני אגיד שהוא צילם אותי כשהייתי פה סטודנט בווינגייט עוד, לפני הרבה מאוד שנים. אני מקווה שהמצלמה חדשה.

אולם ברלין זה האולם שארטיום מתאמן בו, זה האולם שהביא את המדליה. בדיעבד, רק בהקשר של המתעמלים אני אגיד את זה, בכלל של הספורטאים, המתקנים האלה היו מוכנים בתחילת 2020 והתחילו להתאמן בהם ואז פרצה הקורונה, במרץ 2020, עם כל ההשבתה של פעילות של מתקנים וספורט גם בארץ וגם בעולם. בדיעבד הדחייה של האולימפיאדה בטוקיו בשנה שלמה והעובדה שלספורטאים בארץ ובוודאי למתעמלים היה מתקן ואנחנו פעלנו ברציפות כל תקופת הקורונה, על חלק היו לנו אישורים מיוחדים כספורט הישגי, זה לא סתם מתקן של פנאי בבית.

הספורטאים אומרים שהעובדה שהיה להם פה את היכולת להתאמן ברציפות לאורך כל תקופת הקורונה, לינוי עברה לגור כאן, היא קיבלה חדר בבית הנבחרות, היא עברה לגור כאן כמעט שנה שלמה, זה היה אחד מהמפתחות של ההצלחה שלהם בסוף באולימפיאדה. היה להם את השקט ואת היכולת להתאמן ברציפות בלי הפרעה, מה שלספורטאים אחרים, בטח בארץ, אבל בטח בעולם, לא תמיד היה את זה.

מה בדרך כלל הם עושים תוך כדי?

מה זאת אומרת?

הם עובדים תוך כדי?

לא, ספורטאים זה המקצוע שלהם.

אבל אתה אומר שבתקופת הקורונה היה סוג של שקט, שהם יכלו להתרכז רק באימונים למשך שנה שלמה.

כל מי שעוסק בספורט אחר בארץ, המתקנים היו מושבתים בגלל הקורונה, המתקנים היו מושבתים, אי אפשר היה לצאת החוצה לפעילות, המתקנים היו סגורים לפעילות, לספורטאים האולימפיים של ישראל היה מתקן. בחלק מהזמן היינו היחידים בארץ, בטח בתור בריכה ציבורית, גם אולמות התעמלות וענפים אחרים, שהספורטאים למעשה היו כאן, יכלו להגיע כל יום או שגרו כאן והתאמנו כל יום בצורה רגילה. לא הפסידו, אולי למעט יום אחד או יומיים.

הפכנו את וינגייט לאי ירוק עם אישורים של משרד הבריאות, עם הגבלות של משרד הבריאות, והפעלנו את וינגייט כל תקופת הקורונה לטובת הספורטאים.

יפה.

זה גם לזכותו של חילי, אפשר להגיד.

אני רוצה להגיד כאן מילה טובה, לקבל את כל האישורים ממשרד הבריאות, משרד התרבות והספורט היה מאוד מעורב בהשגת האישורים, וגם כשיצאו מסמכי רגולציה והנחיות, אז היה ממש סעיף נפרד לגבי מכון וינגייט.

אז דיברנו על הקורונה, שבזמן הקורונה היינו אי ירוק של הספורט ההישגי. לא רק שהנבחרות הקבועות התאמנו כאן, גם נבחרות נוספות הגיעו במיוחד בתקופת הקורונה. אתם רואים פה את לונה צ'מטאי באצטדיון האתלטיקה שלנו. היא הגיעה לכאן לתקופה של כמה שבועות, או אפילו חודשים, להתאמן ברצף. בשגרה היא לא מתאמנת כאן.

גם האקדמיה, כי זו פנימייה של הספורטאים הצעירים, פעלה ברציפות כל התקופה. בית הספר להכשרת מאמנים עבר לזום, שזה פתח עולם חדש כמו להרבה אנשים בעולם. כמובן שבצדדים אחרים של הפעילות שלנו הייתה ירידה מאוד גדולה של הפעילות, כל מה שהוא לא ספורט הישגי ירדה הפעילות וגם הוצאנו לתקופה לא קצרה לא מעט מהעובדים לחל"ת.

מתוך ההכשרות של המאמנים בישראל כמה מקבלים את ההכשרה שלהם פה בווינגייט?

אני מעריך באופן גס גס, 25% מהבוגרים של הכשרות מאמנים. דני, אולי לך יש מושג?

לא יודע. יש היום כל כך הרבה בתי ספר שנותנים תעודות.

יש עשרות בתי ספר להכשרות מאמנים. אנחנו אחד מהשניים הכי גדולים. אני מעריך שאנחנו באזור ה-25% מההיקף.

ספורטאים מאוקראינה. אתם רואים כאן מצד שמאל שתי נבחרות. בצד שמאל למעלה, כמו שברור, זו נבחרת הג'ודו הצעירה של אוקראינה, שהיא עדיין מתאמנת במכון. למטה בצד ימין זאת המאמנת שהיא יהודייה של נבחרת הסיף של אוקראינה, הם היו כאן תקופה של חודש עד לתחרות שהייתה בדוחא. הם עזבו את הארץ, הם יחזרו שוב למחנה אימונים נוסף עם עוד נבחרות.

אנחנו אירחנו בהתחלה כ-40 ספורטאים ברמות הלאומיות של נבחרות הסיף והג'ודו. היו דיונים על שיגיעו עוד נבחרות, אנחנו נערכים לאפשרות שנצטרך לקלוט עוד בשמחה. האירוח שלנו הוא שיתוף פעולה של המכון יחד עם האיגוד כמובן. אנחנו נותנים את המעטפת, אבל האיגוד מבחינה מקצועית הוא זה שמארח אותם ומקצה להם את מתקן האימונים שלו ולפעמים גם מתאמן איתם ביחד.

נעבור לדבר על תשתיות ומתקנים. בצד שמאל מה שאתם רואים, כמה שזה מביך לראות, ככה נראו מתקני המכון ב-2017. כן, זה מזעזע. זה אחד המתקנים הכי מזעזעים, זה בצד המערבי, קרוב לים, הוא חשוף לרוחות, למלח, לגשמים. אגב, התמונה הזאת מסבירה למה המדינה הלאימה את המקום, כי המכון לא הצליח להחזיק את עצמו כלכלית ולהשקיע בתשתיות. זה קמפוס של 430 דונם, 45,000 מטר מרובע של מתקנים, ספורט זה לא עסק כלכלי ולכן המקום לא הצליח להחזיק את עצמו וככה נראו המתקנים.

הפרויקט הראשון שיקי כיושב ראש קיבל לידיים שלו את המכון והוביל אותו זה הפרויקט של שיקום חזיתות המבנים, שחלקו בטיחותי וחלקו חזותי. ככה נראים היום חלק מהמבנים, בטח אלה שבמצב קשה, פרויקט של סדר גודל של כ-14-12 מיליון שקל. גם אני שמתי לב שיש עוד משהו קטן ששיפרנו במתקן הזה, פה רואים את הכניסות של מזגנים חדשים, התקנו בחצי מיליון שקל כמעט מזגנים חדשים באולמות הג'ודו. אתם יכולים לעבור דרך הבניין, בפנים לא השתנה הרבה, אבל בחוץ המבנה נראה מבנה ולא משהו מט לנפול כמו המבנה הזה.

פרויקט הדגל שלנו בשנתיים האחרונות, בהובלה, במימון ובתקצוב של משרד התרבות והספורט, זה נקרא פרויקט האצת הצמיחה. אותו פרויקט גדול של כל המשק של שיקום תשתיות לאומיות בשרשור הגיע גם אלינו, אנחנו מדברים על חמישה מתקנים מרכזיים שיעברו שיפוץ גדול במכון.

מצד ימין למעלה זה שיקום אותו אצטדיון אתלטיקה הישן שלנו, שיהפוך להיות בתום השיפוץ הזה מתקן הבית של מרבית נבחרות האתלטיקה בישראל. קצת מודל הפעלה שונה מאשר נבחרת הג'ודו, כי נבחרת הג'ודו מגיעה לכאן כל יום, באתלטיקה כל פעם מגיעים לכאן נבחרות אחרות למחנות אימון, אבל זה קונספט הפעלה. זה פרויקט בהשקעה של קרוב ל-14 מיליון שקל.

מימין למטה זה שדרוג ושיקום מגרשי הטניס. יש מתחם של שמונה מגרשים מאוד ישן, מאוד מוזנח, במכון, גם כן פרויקט של סדר גודל של כ-15-14 מיליון שקל שבתוכו יהיו שמונה מגרשים חדשים מתוכם שלושה מגרשי חימר וחמישה מהמגרשים יהיו מקורים. אנחנו מדברים על מתקנים שמיועדים לאימון, גם בשמש.

הם מקורים בבלון?

לא בבלון, בקירוי גג קשיח.

זה יהיה סולרי?

אנחנו מקווים שכן.

אז מי מממן את זה, החברות הסולריות? גלעד, אתה זוכר שדיברנו על הנושא של הקירוי. צריך לבדוק את הנושא הזה של להתחבר לחברות. עושים את זה המון בעולם, חברות חותמות על הסכם להרבה מאוד שנים.

כן, הציגו לנו את זה.

זה דבר שהוא יכול להיות נפלא למתקני ספורט.

בסוף זה עניין כלכלי. מה שכלכלית יהיה הכי נכון, את זה נעשה.

בודקים את זה? זה משהו שהוא על הפרק?

הכוונה שלנו, על הגגות האלה להתקין פוטו וולטאי. המתקן מצד שמאל למטה זה שרטוט של מתחם מגרשי כדורעף חופים. אין היום בישראל מתחם כדורעף חופים מקצועי. יש כל מיני אלתורים בחוף הים. זה הולך להיות המתקן של נבחרת ישראל בכדורעף חופים, הוא יהיה מורכב מחמש או שש זירות כדורעף, מתוכן אחת תחרותית. רוב המתקנים שלנו מיועדים לאימונים, לא מיועדים לארח תחרויות, למעט הבריכה הלאומית. המתחם של כדורעף החופים יהיה גם מתחם תחרותי, היחידי שיש בישראל למען האמת.

זה הרבה פעמים סטנדרט אחר שצריך לעמוד בו.

כן, טריבונות וזה רגולציה אחרת. בצד שמאל למעלה זאת הדמיה של הבריכה האולימפית. הבריכה האולימפית, הבריכה האולימפית זו בריכת ה-50 מטר הראשונה שהייתה במכון, במקור היא נבנתה בשנת 71'. אנחנו נעבור דרכה. הבריכה הזאת צריכה לעבור שיקום של תשתיות על סמך רגולציה של משרד הבריאות. תוך כדי תהליך הבדיקות נעשו בדיקות לגג המבנה, הסתבר שהגג המיושן הזה כבר לא עומד בדרישה ההנדסית, נאלצנו לפרק את הגג.

זה בטיחותית, זה לא דרישה הנדסית.

איפה זה עומד היום? אני הבנתי שלא היה תקציב לקירוי.

יש, נכנס, נסגר. יש תקציב.

מה שקורה, כשאני הייתי ילד ושחיתי אז הייתה בריכה אחת, הבריכה הזאת הייתה פתוחה, לא היה לה גג. אחר כך עשו לה גג ועם הזמן בנו עוד בריכה של 25 מטר, היא יפהפייה, עברה שדרוג ויש בריכה חדשה, בנו את זה במעל 100 מיליון שקל, אחת הבריכות באמת היותר יפות ומהירות בבריכות מאירופה, אבל הבריכה הזאת נשארה ללא גג, מכיוון שהגג היה לא בטיחותי הורידו אותו ואז לא היה תקציב לקירוי. אני שמח עכשיו לשמוע שיש תקציב לקירוי כי בסוף ארבעה חודשים בשנה היא הייתה סגורה, לא יכלו להתאמן, זה על הים, יש רוחות, אי אפשר לשחות שם כשאין קירוי.

סימון, איגודי המים מעדיפים גג ורסטילי, שהוא נפתח ונסגר. מתוקצב לנו במסגרת המשרד.

מתי זה יהיה?

מתחילת חגי תשרי, באוקטובר 2022 מתחיל השיפוץ.

זאת אומרת שנה לא תהיה בריכה?

לא, מתחיל השיפוץ. עד אז עובדים עם בריכה ללא גג.

את השיפוץ אתם עושים בקיץ או בחורף?

בחורף, באוקטובר.

סך כל הפרויקט הזה שנקרא האצת הצמיחה, אמנם בשתי נגלות, עומד מאחורי כ-76 מיליון שקל שהמשרד תקצב את המכון. בנוסף לפרויקטים של המתקנים יש גם מתקן לנבחרת הטיפוס, גם תוקצב, כ-13 מיליון שקל, לטובת פרויקטי בטיחות, הנגשה, בקמפוס המאוד מיושן הזה, כדי להביא אותו לסטנדרט של הרגולציה בתחומים הללו. אתם תראו ברחבי הקמפוס כבר כעת את כל המאחזים והשלטים ושירותים מונגשים וכו' וכו'.

המבנה הרב תכליתי, אולי פרויקט הדגל של - - -

אני יכול לספר מילה על זה?

כן.

שרן לא מכירה את זה, אבל אני אספר לכולם. לפני שנתיים יצאנו לסיור בהולנד ובאיטליה, לקחתי איתי את ראש מינהל הספורט ואת גיא אטיאס, כל ההנהלה של הספורט, והלכנו לראות מה קורה בעולם. אתה מכיר את הנושא הזה?

כן.

היום בהולנד כל הבנייה של מתקני ספורט היא לגובה, זה חוסך הרבה מאוד שטח ובונים לגובה, חמש אפילו שבע קומות, ואז יש לך מגרשי כדורסל, כל המתקנים בבניין אחד. זה דבר מדהים, זה חוסך הרבה מאוד שטחי חניה ושטחים של הבנייה עצמה ואני מאוד שמח שבסוף אישרו שניים כאלה, נכון, גלעד?

שלושה.

שלושה אפילו. עכשיו הוא יסביר את זה, את תראי איזה דבר מדהים זה. נכנסים למתקן וכל המתקן הולך לגובה.

כדי שנוכל לבנות לגובה כאן במכון אנחנו נצטרך לעדכן את התב"ע, זה לא תב"ע מקומית, זה תב"ע מקומית. כרגע התב"ע של וינגייט מאפשרת בנייה עד לגובה של 14 מטר בלבד, רק החלק של ההתעמלות האמנותית כבר גמרת את כל פוטנציאל הגובה של הבנייה. אנחנו נצטרך לעדכן את התב"ע ואז נוכל לקדם את הפרויקט הזה. אנחנו מדברים על סדר גודל של, השאיפה היא לקראת 15,000 מטר מרובע.

אי אפשר לקבל אישור חריג לפרויקט אחד במקום לשנות את כל התב"ע?

יש אישורים באמת של ועדה, אבל זה ברמה של ועדה מחוזית. במסגרת הפרויקט הזה אנחנו מקווים לצרף למכון עוד נבחרות חדשות, יהיה סוף סוף מתקן בית לנבחרות הכדורסל בישראל, נבחרת כדוריד, סיף, הטאקוונדו יגיעו לכאן. הפרויקט הזה מתוקצב ב-160 מיליון שקל, אנחנו בשלבים סופיים של גיבוש הפרוגרמה.

כמה קומות זה יהיה?

אני עוד לא יודע להגיד לך, עוד לא הגענו לשלב התכנון האדריכלי, זה מאוד תלוי גם בתב"ע ובאפשרות לקבל היתרים חריגים.

אבל זה משנה את הסכום.

התמחור שיש כאן הוא פר בנייה.

המטרים קבועים, אם יהיו מטרים ככה או ככה.

אם אתה עושה חמש קומות או שלוש קומות זה –

אם לא זה יילך לרוחב. קח את כלל האצבע, אנחנו משתמשים בכלל אצבע של כ-12,000 שקל למטר מרובע. אגב, מרגע שהפרויקט הזה הותנע ועד היום, כולכם מכירים את זה, עלות הבנייה בישראל התייקרה מאוד, התקציב כמובן לא התעדכן, זה לא צמוד לאיזה שהוא מדד ואנחנו כנראה ניאלץ את השלב הראשון לצמצם מבחינת התכולה שלו כדי להתכנס לתקציב.

אבל אני חייב להגיד מילה על המבנים האלה. כל מה שראינו בהולנד ואיטליה, הכול חברת מירטה בונה היום בבנייה קלה, הכול בנייה קלה. יש לי סרטי וידאו, אני יכול להראות לכם, המחירים הם אחרים לגמרי. היום בונים חמש קומות בהולנד ב-20 מיליון יורו, במדינת ישראל כל מתקן שאתה בונה הוא תמיד יהיה כפול. המפלצת שבנו פה, של ה-110 מיליון שקל, בכל מקום בעולם בונים בחצי מזה.

כן, אבל אתה צריך להגיד שזה לקח 12 שנה.

הכול נכון, אבל אנחנו לא טובים בזה, אנחנו לא טובים בהקמת מתקני ספורט במדינת ישראל.

אז למה לא להביא מומחים מאירופה ולחסוך בעלויות?

א', מומחים מחו"ל חייבים להביא, כי הם עשו את זה והם יודעים לעשות את זה, ו-ב', הגיע הזמן שבמשרד הספורט תקום חברה שמתמחה בבניית מתקנים. כמו שיש במשרד התיירות, יש להם חברות בת שמפעילות כל מיני פרויקטים, גם במשרד הספורט צריך מישהו שיהיה מקצוען בדבר הזה, כי אנחנו לא טובים בזה. אני מבין את חברת גדיש, שעובדים כל כך הרבה שנים, אבל כל פרויקט של חברת גדיש בסוף לוקח הרבה יותר זמן והעלות שלו היא מאוד מאוד מאוד גבוהה.

אתם מכירים את הדברים האלה, מי שמתעסק בספורט, יש בעולם מומחים שיודעים לעשות את הדברים האלה. רק לפרוטוקול הייתי מציע שיהיה פה ייעוץ מחברה בין לאומית שעשתה את זה כבר.

אנחנו בייעוץ שוטף עם יותר מחברה אחת, עם הגופים האלה באירופה, ואנחנו מתבססים, וגם בתכנון התבססנו על הרבה מאוד ידע שלהם.

ואני מציע לך, יקי, לקחת את המנכ"ל ואת אנשי משרד הספורט ולנסוע לחו"ל, לראות בעיניים, אתה תראה דברים, אני אומר לך, אנחנו ראינו דברים – הרי בסוף אתה רוצה שיתאמנו פה, אתה לא צריך פה איזה משהו שהוא מפואר, אתה צריך בסוף שיהיה פרקטי לאימונים. ואפשר לבנות בהרבה פחות כסף מתקן הרבה יותר יעיל לספורטאים. צריך לראות את זה בעיניים, זה חובה.

ברשותכם, אני ארוץ קדימה. עוד נושא אחד, מעבר למתקנים, זה פרויקט של משרד התחבורה, תת"ל 39, הרחבת כביש החוף, הוספת נתיבים, שבמסגרתו תועתק הכניסה הישנה של המכון, זאת שנכנסתם בה הבוקר, הכניסה מעת הקמתו, כניסה מאוד בעייתית, לכניסה מצד דרום, בערך קילומטר דרומה, ויוקם מחלף או מחלפון וינגייט. לנוסעים מדרום אתה עולה ישר על המחלף ונכנס ישר לכניסה החדשה מצד דרום, ויש גם יציאה לכיוון צפון.

זה פרויקט, שוב, של משרד התחבורה באמצעות נתיבי איילון, פרויקט שישפיע עלינו מאוד משמעותית, מה שנקרא ישים אותנו מאוד מאוד נגישים, עוד יותר ממה שהיום, זה יכול לחסוך סדר גודל של רבע שעה נסיעה ביציאה ובהגעה למכון. אתה עולה על האיילון ואתה פשוט באמצע היום ב-20 דקות במכון. עם המחלף הזה יותר קל להגיע אלינו מאשר להדר יוסף בתל אביב.

ומה הצפי?

סוף 23', אמור.

לא, הכניסה החדשה ממש בסוף השנה הזאת, את המחלף, את הגשר, אתה כבר רואה את עבודות ההקמה שלו, אתה רואה את היציקה שלו בכביש, עובדים על זה במלוא המרץ. זה לא פרויקט שאנחנו מנהלים אותו.

אני אדלג ברשותכם, כדי שנספיק להגיד כמה מילים על חוק המכון הלאומי. אז סיפרתי בהתחלה, המכון הזה היה עמותה, היא הוקמה בשנת 57', ב-2017 תהליכי חקיקה, נכנס לפועל יישום החוק ביולי 2018. על פי החוק יש למכון שלוש מטרות, פירמידת הספורט למעשה, מלמטה למעלה, לקדם את תרבות הספורט בישראל, לפתח ולקדם את פעילות הספורט בישראל בכל הענפים והרמות וליזום פעילויות כתשתית לפיתוח הספורט ההישגי, ושלוש, לקדם את הספורט ההישגי.

פחות או יותר כל משימות הספורט של משרד התרבות והספורט מופיעים בסעיף הזה. אני אחדד שמתוך כל הפירמידה הזאת המכון מעורב גם ברבדים היותר בסיסיים של הפירמידה, אבל כמו שציינתי לאורך כל המצגת, רוב ההתמקדות שלנו זה ברובד השלישי של הספורט ההישגי, המעטפת והמתקנים שאנחנו מספקים.

לגבי המכון. בראש המכון יש מועצה, הדירקטוריון של מועצת המכון שמונה 11 חברים, מתוכם, כמו שאתם רואים בשורה העליונה, יש נציגות לשישה עובדי מדינה מתוך ה-11, חמישה מתוכם הם עובדי משרד התרבות והספורט.

זה משהו מאוד חשוב, זה הפוליטיקה הכי חשובה. בוא נבין מה הולך פה, יש פה 11 חברים.

זה שר התרבות ממנה?

כן. אז יש את עופר בוסתן.

נכון, ראש מינהל הספורט.

ושלושה עובדי משרד, מי הם?

בסמכותו של השר למנות.

אז ארבעה כבר יש ממשרד הספורט. עובד המשרד על קידום, מה זה?

יש חמישה. ספורט נשים.

זה גם משרד הספורט.

ראש המינהל ושלושה עובדים.

זאת אומרת כל הדירקטוריון זה משרד הספורט.

כן, ברור, זה תאגיד ממשלתי.

כן, אבל נציגי ציבור למשל?

שלושה נציגי ציבור.

שמי ממנה אותם? גם השר.

השר. כל המועצות שהן תחתנו המינויים הם מינויים של המשרד, ככה זה בכל התאגידים. הלשכה המשפטית שלנו היא גם זאת שדואגת לכל המינוי עצמו, הם ממלאים שאלונים, ניגודי עניינים, זה הכול קורה במשרד.

אני אגיד משהו לגבי השאלה שלך, סימון. יחסית המבנה הזה שבו יש שישה מתוך 11, שזה רוב, נציגי מדינה זה חריג. עשינו פעם בדיקה בנושא.

אבל, שי, זה לא שישה, זה יותר. זה יותר משישה, כי גם נציג התאחדות, 'אילת', זה הכול אנשי משרד. אין פה מישהו ש – אתה מבין? בשולחן כזה היית מצפה שיהיו גם אנשים שיהיו אופוזיציה, לא כדי לעצור תהליכים, אלא כדי להאיר דברים, וזה לא קורה בוועדה כזאת.

זה אמור להיות נציגי הציבור.

אבל נציגי ציבור הם גם מינויים.

מאחר וזה לחם חוקי בחמש השנים האחרונות, המועצה הזו היא מועצה בלתי אפשרית לניהול.

אז אני לא טועה.

לא, אתה לא טועה בכלום, אתה נגעת בנקודה, בקצה הפרונקל של הפצע. א', בדקנו לרוחב בכל התאגידים הסטטוטוריים, אין דבר כזה, במקומות שיש דברים כאלה זה כשיש מספר משרדים מעורבים, אז כל משרד נותן נציג. מצב כזה שמשרד אחד שולט ללא מיצרים או מנסה לשלוט, כשהם כולם בניגוד עניינים, כולם, כי מצד אחד הוא יושב עם האיגודים ומצד אחד הוא יושב פה כשהאיגוד חייב לי כסף והוא צריך להתמודד עם איך אני מתנהל עם איגוד שחייב לי כסף כשהוא לא העביר כסף לאיגוד ובגלל זה האיגוד חייב לי כסף. אז זה בניגוד עניינים מוחלט. חסרים פה נציגי ציבור. יש פה שלושה נציגי ציבור.

מי הם היום?

שלומית ניר טור.

שהייתה 25 שנה במשרד.

חילי מינה או עוד מירי? מי מינה אותם?

הכול זה מינויים של מירי.

מ-2017.

יש מינוי חדש, אבל היה בחור בשם גבי קלמן, שהוא היה נציג ציבור, התחלף על ידי נציג ציבור חדש, שזה יואב, זה מינוי של חילי, חדש. אני נציג ציבור, אני נחשב נציג ציבור לצורך העניין.

היה את מרטין מהוועד האולימפי.

לא, מרטין הוא מהוועד האולימפי, כנרת החליפה אותו ויש נציג של 'אילת' והשאר זה נציגי משרד. כלומר גם אם אני הולך רחוק ואני צריך למנות למשל ועדת ביקורת, היא יכולה להכיל שני נציגי ציבור ואחד מהמשרד וליושב ראש אסור להיות בוועדת ביקורת, על פי חוק. זאת אומרת כבר שני נציגי הציבור בוזבזו לוועדת ביקורת ואין לי אותם בוועדות אחרות.

מה שקורה, ועדות אחרות מקבלות משקל בעיקר של עובדי המשרד ומאותו רגע שזה ככה אתה לא יכול לעשות שום דבר בוועדה, הוועדה מוטית בדיוק למה שרצון העם. זה לא רצון המשרד, זה רצון האנשים במשרד, כי המשרד הוא לא הומוגני בעניין הזה שהוא נציג רצון המשרד.

היושב ראש, מיהו?

אני. נציג ציבור.

בעצם מתוך נציגי ציבור?

זה על פי החוק.

בנושא הזה, אנחנו נצטרך לעשות שיחה בנושא הזה.

אין במועצה, צריך להיות נציג פראלימפי.

למה אין נציג?

כי אין בחוק, שכחו אותו בחוק.

המועצה חייבת לעבור רביזיה והמשרד יודע את זה, אנחנו בדיבור מאוד קרוב על העניין הזה, גם עם השר וגם עם המנכ"ל, ואני מבין שהם הולכים לאיזה שהוא תהליך.

אנחנו נבדוק מול השר.

מי זה מהאוצר יושב איתכם? אין לכם עכשיו מישהו?

לא מאויש, כתוב.

יש היום בחורה בשם נועה שוקרון מאגף התקציבים.

היא לא נציגה שלנו, היא נציגה במועצה.

הרפרנט זה יואב, נכון?

יש את יואב ויש את שירה עמיאל.

אני אגיד מילה לגבי נציג האוצר. נציגי האוצר הם מאוד מבורכים ב – יש להם ערך מוסף מאוד גדול, לצערנו מאז שאני פה בשנתיים וחצי המעורבות שלהם היא מאוד נמוכה, הם לא זמינים.

לא היה אוצר עד עכשיו, בחייך. אנחנו שינינו את האוצר, היה כאוס באוצר, עכשיו יש תקציבים וצריך להתחיל לעבוד עם זה. לא היה אוצר, הייתה תחלופה, לא היה מנכ"ל, לא משנה, לא ניכנס למה, אתם יודעים מה היה פה במדינה. אז עכשיו צריך – כי האוצר פה הוא שחקן מאוד מאוד חשוב בכל הדבר הזה ורפרנט חזק וגם נציגים חזקים, זה מה שחשוב פה.

זה נושא המועצה.

יש לכם שר שהוא מאוד מאוד אוהד ספורט גם, שתדעו, זה חשוב מאוד להבין את זה.

יש לנו שר מדהים בכל מובן שהוא.

שני נושאים שאני אספיק בשתי דקות להגיד עליהם. אחת, נושא של כוח אדם. לשמחתי ביום חמישי האחרון, שתבינו שקרוב לעשר שנים כבר מתנהל המשא ומתן הזה, נחתם הסכם עבודה חדש פה לעובדי המכון, הוא הסדיר את סוגיות הליבה בתחום יחסי העבודה, מודל שכר מודרני, אני לא אלאה אתכם בפרטים הללו.

נושאים פתוחים שחשוב שתדעו שהם בעייתיים לנו, כנראה לא רק לנו, תקינת כוח האדם במכון. למעשה אני עובד על פי תקן, כמו התקציב, שמאושר על ידי אגף התקציבים של האוצר. תקינת כוח האדם לא השתנתה במכון בארבע השנים האחרונות. היקפי הפעילות גדלו בצורה משמעותית, עוד נבחרות מגיעות, רוצים עוד פיזיותרפיסטים ועוד רופאים ועוד אנשי אחזקה למתקנים ותקינת כוח האדם קפואה. 151 תקנים, זה מה שעומד לרשותי.

לא רק התקנים. יש פה בעיה, יש כספים, אתה יודע אותם, שדאגתי שיועברו למאמנים, אתה יודע, כל הנושא הזה, דברים אחרים, דברים תקועים בגלל שאין מי שיעשה אותם. חסרים עובדים פה במכון והכי גרוע, השכר שמקבלים עובדי המכון הוא הבדיחה הכי עצובה בספורט הישראלי בטוח. יושב פה דני בשקט, ואני יודע מה קורה שם, אני יודע כמה קשה להשיג עובדים, אני יודע כמה קשה להשאיר אותם, אני יודע איזה סכומים הם מקבלים והדבר הזה, אף פעם לא דיברו עליו, אף פעם לא דיברו על זה שבמשך 20 השנה האחרונות אין כמעט מחקר כי קשה להביא אנשים כי אין כסף לשלם להם. אנחנו נלך למחלקת רפואת ספורט, אני אומר לכם שבגיאורגיה לפני 30 שנה הייתה רמה הרבה יותר גבוהה.

אבל גם מכוני המחקר שיש לך באוניברסיטאות הגדולות ביותר, יש שם חברות שם שנמצאות מאחורי זה ומסבסדות בעצם את המחקר הזה כי זה תורם להם. בישראל יש את המוחות, יש לנו את אנשי המקצוע, השאלה אם עובדים על זה גם כן. המחקרים, יש לזה עלויות מטורפות, זה מיליוני שקלים.

יש היום מחלקת מחקר?

אין מחלקת מחקר.

יש ועדת מחקר. על פי חוק המכון הוקמה ועדת מחקר, היא עשתה עבודה במשך שנתיים והביאה למועצת המכון תכנית מחקר. לתכנית הזאת צריך להצמיד כסף כי בלי כסף אתה יכול להביא כל תכנית שאתה רוצה וכרגע אין את התקציב לממש את תכנית המחקר.

אתם לא מדברים, אני יודע מה קורה פה, את הבעיות שיש, אתם לא מציפים אותן. דברו, דבר על הספורט ההישגי, דברו על התקציבים, דברו על נושא של שכר, שאנשים יבינו מה קורה בווינגייט.

המכון, כחלק מכל התהליך שהוא עבר וגם שאלתם את זה בהקשר של התרומות, התמקד בשרידות, שרידות זה מה שלא מייצר הכנסות אני לא מחזיק אותו, מחקר זה לא משהו שמייצר הכנסות. אנחנו בשיח עם בית חולים איכילוב לעבוד בצורה משותפת בנושא המחקר, אז בא הרפרנט שם, פרופ' שפרכר, אומר: טוב, להתניע את זה תשימו 300,000 שקל, אנחנו נשים 300,000 שקל ונתחיל להתניע את הנושא. אז לאיכילוב כנראה לא בעיה לשים 300,000 שקל. אני לא יודע להביא 300,000 שקל למחקר ככה.

פה זה מתחיל. אני אתן לך דוגמה, אני מכירה חוקר שהגיע מפרינסטון מארה"ב, רצה לחזור חזרה לארץ, אחד המוחות הטובים במחקר בסרטן, הגיע לאוניברסיטת בר אילן, לבר אילן לא היה כסף לעשות את המחקר הזה, הוא הביא את התורמים שהיו לו בפרינסטון לישראל, כמה מיליוני שקל כדי לתמוך במחקר הזה. זאת אומרת יש פה שילוב גם של הבאה של אנשי מחקר מקצועיים מחו"ל שהם שלנו, שהיום הם עובדים שם כי שם יש תקציבים, לנסות להביא אותם, הם יכולים להביא תורמים בעניין הזה, יש המון חברות שמחפשות את המחקרים האלה.

אתם לא במשחק בכלל. אני יושב פה ואני מקשיב קשב רב, זה לא המשחק החזק של המחקר, אתם לא בהורייזן, אתם לא בתכניות האלה, אנחנו משקיעים למעלה 1.100 מיליארד שקל בהורייזן, 556 קיבלו, ראיתם את המודעות, את הפרסים האלה בכל המוסדות, וינגייט לא נמצא שם. אני לא יודע למה הוא לא נמצא, אני לא נכנס כביקורת, אני אומר שאתם לא במשחק שם. יש פה תחושה שהיא תחושה של משהו שהוא יותר כזה עתיק יומין, הוא לא משהו מחודש.

יש פה ambiance אדיר של טבע ושל שטח שהוא גדול והשאלה באמת, שהיא שאלה עצומה, זה לא שאלה של כמה יושבים, 13 פה ועוד פוליטיקאי וזה, האם באמת יש פה משהו בהישגיות באמת נהדרת שכולם מתברכים בה, והשאלה אם אנחנו cutting edge בספורט או לא, האם אנחנו באמת מתקדמים או שיש משהו שהוא יותר מקובע כזה לעבר.

אני לא יודע, אני פשוט מנסה להבין מהנתונים האלה, כי 151 תקנים למה? מה זה 151? נתתם לנו מקודם שהיה לכם 600 עובדים, 470 פלוס 130 זה 600 עובדים לתקציב של 132 מיליון בשנה פחות או יותר, זה 70,000 שקל לבן אדם לשנה.

לא, המספרים לא נכונים.

לא משנה, אבל יש לכם פה full time employment של 151, מה הם עושים? לאיזה מטרות? האם יש פה תפוקות, איך התפוקות האלה מבוטאות? מחקר זה סיפור אחר לגמרי, סימון. אני יושב עם ד"ר ירון גרשוביץ, אתם מכירים אותו, הוא בוגר המכון, נכון?

זה לא מחקר לצורך מחקר, אלא זה מחקר לצורך קידום.

נכון, אז אני אומר, ירון גרשוביץ שעוסק בספורט למאמץ, שהוא בוגר וינגייט, הוא מביא מכונים, האם אתם משתפים פעולה? אני פשוט לא יודע, זה המון נושאים שצריך להעלות אותם כי כרגע אנחנו מקבלים איזה תמונה כזאת, ואני לא בא בביקורת, אני אומר שזה משהו שנראה ככה סכמתי.

זה ברור שאתם גם מתחילים פה סוג של בנייה מחודשת.

אז צריך לדעת מה החזון, איזה חזון יש פה, לאן אתם רוצים ללכת, מה המטרה שהיית אומר, תשמע, מכון וינגייט – אני כפרופסור לאוניברסיטאות, בכל האוניברסיטאות הטובות בארה"ב, אני בוגר ייל, היה לנו את כל הספורט בייל, הם עולים על כל הספורט בישראל בדקות, גם במדליות וגם – רק האוניברסיטה הזאת שיש בה בסך הכול 9,000. בוורמונט כשהייתי אז היה לנו ספורט לזה, בכל מיני מקומות, אבל פה זה כמו שהמדינה נבנתה.

מצד שני יש התקדמות אדירה, תסתכלו מה קורה באוניברסיטאות, אנשים מבינים שספורט הוא דבר ענק במדינה הזאת והשאלה באמת אם התשתיות שלכם, החשיבה, אנשי התכנון, כמו שהוא אומר, לנסוע לחוץ לארץ לראות בתים, האם יש משהו שהוא מפוקס פה לתוך העסק הזה, והשאלה אם יש איזה תכנית של חזון איך היינו רוצים להראות במאה ה-21 וחצי. זה אנחנו עוד לא ראינו, ויכול להיות שיש, יכול להיות שאין, זה לא ביקורת, זו שאלה שצריך להציג אותה פה.

ב-30 שניות המודל שלנו בנושא הזה הוא די לחקות את המקבילים המובילים שלנו בעולם. אנחנו לא עוסקים פה במחקר בסיסי, אלא במחקר מאוד אפליקטיבי. אנחנו מדברים לא על משהו מאוד מופרך, אנחנו מדברים על סדר גודל של חמישה עד שבעה חוקרים בתחומים של פיזיותרפיה, ביומכניקה, שיקום ספורטאים שמלווים את הספורטאים.

יש לנו גם את הדאטה מהספורטאים עצמם שחיים ביום יום ומטופלים ברמה היום יומית, כמו שציינתי בהתחלה, ואז אתה מפתח שיטות מחקר, פתרונות שמותאמים אפליקטיבית להישגיות של הספורטאים האלה. זה לא מחקר מדעי בסיסי. זה לא סיפור בשמים, זה סיפור שאנחנו מעריכים אותו באזור של שני מיליון שקל בשנה.

זה גם לא הכרחי לעשות מחקר, אתה יכול להישען על מחקר שיש.

אם אתה רוצה להיות cutting edge, בסוף ארטיום לקח את המדליה שלו עם אותו ציון כמו זה שהתחרה איתו באלפיות. זה בסוף כל ההבדל, האלפית זה מה שעושה את ההבדל. לכן המחקר הוא כן חשוב, לידע ולהישגיות.

אבל סתם שתדע, כשאנחנו מדברים על מדליות והישגים, בסוף מי שעושה את הספורט זה אגודות, זה השטח.

ברור, לכן אני אומר.

אני אתן לך דוגמה, מדברים על המדליה של ארטיום, שהוא אלוף אולימפי, זה נס, בסך הכול במדינת ישראל יש 262 ספורטאים שרשומים בהתעמלות קרקע, בנים, 262 בכל המדינה, מתוכם יש אלוף אולימפי. שזה נס, זה לא יאומן שזה קרה, אבל התשתית שלנו היא בעייתית מאוד, אין לנו כמעט אגודות בעולמות מסוימים ואין לאן להתפתח, שזה בסוף הדבר החשוב ביותר בספורט במדינת ישראל.

אם יש משהו שהייתי כן מבקש את העזרה שלכם זה הנושא של סיוע מול משרד האוצר בהגדלת תקינת כוח האדם של המכון. תקציבים וכסף, משרד התרבות והספורט יודע לתמוך בנו ובהגדלה, תקינת כוח אדם זה נושא שהוא פשוט תקוע והוא עוצר אותנו מלעמוד בצורך שלנו לתמוך בספורטאים ובסגלים האולימפיים שהלכו וגדלו בשנים האחרונות ושהם מגיעים גם יותר למכון.

אתה יכול להגיד בערך איך זה מחולק, התקנים שלכם?

כן, אני יכול לתת לך את הרשימה ברמה של עובד עובד, כמה יש בתחזוקה, כמה יש בבריכות, כמה יש ברפואת הספורט, בית ספר למאמנים, ספורט הישגי, אתנה, מטה. יש לנו, בוודאי, ברמה השמית של תפקיד תפקיד.

לפני שנכנסת, שרן, הם הראו לנו שקף שהראה לנו שיש להם 170 מרצים, אם אני זוכר נכון, בחשבונית, ויש להם 430 אנשים בכל מיני חלקיות משרה. זה מה שיש להם פה. זה כמות גדולה של אנשים, אבל בחלקיות משרה.

כן, אבל זה כמו באקדמיה, יש מרצה שיכול להיות שהוא עובד יום בשבוע בתחום מאוד ספציפי, שהוא בא לבית הספר למאמנים, נותן את ההרצאה שלו והולך. זאת אומרת הוא במניין של ה-400, אבל חלקיות המשרה שלו היא מאוד קטנה.

כיוון שאנחנו לחוצים בזמן אני אגיד עוד משפט בנושא הזה ועוד נושא אחד אחרון. אנחנו נתקלים, כנראה כמו עוד גופים במשק וגם גופים ציבוריים, בקושי מאוד גדול בשימור עובדי מפתח במכון. סימון פה הזכיר, רק בחודשים האחרונים בתפקידי מפתח עזבו אותנו כי בשוק היום עדיין רצים אחר אטרקטיביות יותר וזה מאוד משמעותי, זה פוגע לנו ביכולת לקדם את הפרויקט שאנחנו עוד נדבר עליו. אני מוגבל בשכר, כי הממונה על השכר מכתיב לי מה רמות השכר שאני יכול להתמודד איתן או לאשר לעובדים.

גלעד, זו בעיה שאי אפשר לתקן אותה דרך המשרד?

לא, זה הממונה על השכר. יש משאים ומתנים, אפשר לעשות משא ומתן, אפשר לנסות לפתוח כל מיני כל מיני דברים.

זו לא החלטה של שר, נכון.

מה זה, מאמנים?

לא, אני מדבר על איש רכש, אני מדבר על יחידת ספורט הישגי שדני מתקשה לגייס ראשי תחומים.

לא באים, לא רוצים לבוא.

מי יבוא לשכר הזה?

השכר ההתחלתי שהוא מציע למישהו שהוא ראש תחום אצלו, שאחראי על ענף אולימפי, 9,500, 10,000. זה מה שהוא יכול להציע בתור התחלה.

אז מי יבוא?

צריך להבין, כשסימון מדבר על השטח שבאגודות השכר יותר גבוה מאשר במכון וינגייט. אנחנו עברנו תהליך לא פשוט, שי תיאר, עשינו תהליך של הסדרה של הסכם ראשוני כשאחד מהצדדים במשא ומתן כמובן היה משרד האוצר, נלחמנו קשות כדי להעלות את גובה השכר בטבלאות. זה כמובן גם קשור למקור תקציבי, אבל מה שבסופו של דבר אישרו לנו הוא יותר טוב מעמדת הפתיחה, אבל הוא עדיין נמוך ביחס לשוק.

השכר הוא למה? כשאתה אומר השכר, אני יודע שיש שכר לפרופסור מן המניין, יש שכר למרצה בכיר, יש שכר לאדמיניסטרטור כזה, אז השכר שאתה אומר, אני לא מבין מה זה, שכר למה?

אני אתן לך דוגמה נורא פשוטה, מנהל האגף לרפואת ספורט ומחקר, שכרו 18,000 שקל. אני מבין שהוא בעל תואר שלישי שיכול למצוא מקבילה.

והוא צמוד למה? הרי הוא צמוד למשהו, הוא צמוד לשכר המורים, למהנדסים? מה הוא, הסתדרות המח"ר? השכר הוא פונקציה של מה?

לא, יש טבלה שנקבעה, היא נקראת מדרג וינגייט, הוא לא צמוד לשום דבר.

ומדרג וינגייט מה? אתה אמרת שיש לכם בעיה של התקינה.

זה שתי בעיות שונות.

ויש לכם בעיות של שכר, אתם לא אטרקטיביים לאנשים המקצועיים החזקים. זה מה שאתם אומרים, נכון?

נכון.

אני אגיד לך יותר מזה, הם לא אטרקטיביים גם למציל, למפעיל בריכה ולכל אחד.

אבל זה לא אומר לי כלום, סימון.

אפשר לראות את טבלת תקינת וינגייט?

כן. אין לי אותה בשלוף, אני יכול להעביר אותה.

זה פשוט לא נותן את התמונה. מה שאני אומר, צריך לקבל תמונה איך וינגייט נראה.

נעביר לכם.

בחתימה על ההסכם הצלחנו להגיע שמשכורת התחלתית היא 6,500 שקל. ב-6,500 שקל אתה לא יכול לקבל עובדים. עם כל הרצון ועם כל זה אתה לא מקבל עובדים ב-6,500 שקל.

שני משפטים, ברשותכם, המכללה. כיוון שזה עלה.

אנחנו נהיה שם.

כן, אני אגיד רק שני משפטים. המכללה זה גוף נפרד, הוא לא חלק מהמכון, זו מכללה שעוסקת בהכשרת מורים לחינוך גופני, היא יושבת כאן עשרות שנים, היא הגיעה לכאן כמה שנים לאחר שהוקם המכון. מצד אחד יש סינרגיה בתחומי התוכן מאוד גבוהה כי הם עוסקים בהכשרת מורים לחינוך גופני, מתחבר גם לרציונל שלשמו קיים המכון, הם גם משתמשים במתקני הספורט שיש במכון כמתקני האימון וההדרכה של המורים לעתיד לחינוך גופני.

כתהליך שהוסדר לפני כשנה אנחנו הגענו איתם להבנות לגבי חלוקת השטחים על הגבעה, נושא שגם היה בבסיס הדיונים כשחוקקו את חוק המכון, כמה שטח יעמוד לרשותם, הגענו להבנה והסכמות שסידרו את הנושא הזה, בסך הכול יעמדו לרשותם 20 דונם לקמפוס שלהם ואת המתקנים מקבלים מאיתנו.

נושא שנשאר פתוח, ושווה שתכירו אותו, זה שמה של המכללה. כשהיא הייתה כל השנים המכללה האקדמית על שם זינמן, הוסיפו את זה שהם נמצאים פה בקמפוס, המכללה האקדמית על שם זינמן במכון וינגייט, או בווינגייט. עם השנים רוב האנשים, כולל אתה, כולל אני כשהגעתי לכאן, לא יודעים בכלל להבדיל שהמכללה זה גוף נפרד כי וינגייט זה וינגייט, המכללה בווינגייט.

זה גוף נפרד לחלוטין, לאחרונה הם עברו מיזוג עם מכללת לוינסקי והם רוצים להתכנות בשם המרכז האקדמי לוינסקי וינגייט. אני מזכיר לכם שהכנסת חוקקה חוק שקבע מי זה מכון וינגייט. זה קצת מזכיר לי את הבדיחות של החומוסים באבו גוש, של אבו שוקרי המקורי ולא. כל מי שמכיר בעולם, יש מכון וינגייט, זה גוף אחד. המכללה, שנפרגן להם את תחום הפעילות שלהם, יש סינרגיה, היא גוף נפרד לחלוטין, הם נשענים על השם, בעיקר בגלל הפוטנציאל והזיקה המסחרית שהוא מביא להם כי המותג וינגייט הוא מותג חזק.


(בהמשך הסיור)

שלום לכולם. ברוכים הבאים למכללה האקדמית בווינגייט שהייתה, כרגע אנחנו המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט, ותיכף אני אספר על האיחוד ועל המשמעויות שלו.

שמי רוני לידור ואני פרופסור מן המניין לתחום שנקרא התנהגות מוטורית, מרבית חיי עסקתי במדעי הספורט והתנועה, היו כמה שנים, לא כמה, אבל עבדתי גם באוניברסיטת חיפה ואני בתחום משנת 1991, כשסיימתי את הדוקטורט. אני נשוי, יש לי שלושה ילדים, יש לי בן בצבא שאני מקווה שהכול יהיה בסדר. אני תמיד אומר בכל הזדמנות כזאת, כי אתם פוליטיקאים, אתם מקבלים החלטות, אבל שלא יהיו בעיות והתקופה תהיה שקטה.

כמה שנים אתה במכללה?

התחלתי ללמד פה בשנת 91', בגיל 30, כשסיימתי את הדוקטורט שלי, אז אני פה כבר הרבה זמן, עברתי את כל השלבים. הייתי איזה עשור באוניברסיטת חיפה, בפקולטה לחינוך, ואז קיבלתי הצעה לעמוד בראש המוסד הזה ונעניתי ברצון. למעשה 11 וחצי שנה הייתי נשיא ובחודשים האחרונים אני משמש סגן נשיאת המרכז האקדמי לוינסקי, מיד אני אציג את האיחוד שעברנו, כיום אנחנו מוסד מאוחד ואנחנו בדרך לוות"ת עוד כמה חודשים, יוסי. אם היית אולי זה היה כמה חודשים, עכשיו אולי זה יהיה קצת יותר, נראה כמה זמן זה ייקח.

הכול בסדר, סימון דוידסון איתנו.

אנחנו נעשה סבב קצר, אני מאוד שמח על הביקור. בבקשה.

אני עו"ד לאה וייס מרשות החברות בסוכנות היהודית. אני כאן כי המכללה הזו, כמו עוד שלוש מכללות, הן מכללות סוכנותיות, בבעלות הסוכנות היהודית והמגבית המאוחדת. בעצם רק כמה מילים של רקע, בשנות ה-70 הקימו הסוכנות והמגביות למעלה מ-1,500 מבני ציבור ברחבי הארץ, מתנ"סים, היכלי תרבות, מכללות, גם מכללות טכנולוגיות שיש לנו בכנרת ובתל חי, מכללות טכנולוגיות שהיו בעבר אזוריות ומכללות אקדמיות, גם לוינסקי וגם וינגייט שכיום הם ישות אחת, ויש לנו גם את מכללת קיי בדרום. אנחנו מלווים, ליווינו גם את תהליך האיחוד וגם מלווים את המכללות בפעילות שלהם.

ׁ(המשך סבב היכרות).

אני שמח להיות פה.

אנחנו הכרנו פעם אחת במגדלי בסר, יצאת מישיבה על מדעי הרוח. אני באתי לרבקה ודמני, היא הכירה בינינו. סחבת איתך תיק כמו עו"ד, מזוודה מלאת מסמכים.

ישבנו שלוש שנים על מדעי הרוח ובסוף לא קרה כלום. אתם יכולים להבין באיזה יעילות היינו אז. אבל עשינו דברים אחרים. אני רק אומר, הנושא של האקדמיזציה של וינגייט כרגע הוא מאוד חשוב לנו, אני גם יושב כיושב ראש ועדת המשנה של ההשכלה הגבוהה, ששם אחד הנושאים שאנחנו מתחילים לדון, בדיוק דיברתי על זה עם שרן, זה מה קרה למכללות המורים או כל הדברים האלה, שזה דבר שהשתנה, מצד אחד זה העצים אותן, מצד שני אנחנו רואים את זה בוות"ת, זה די מחליש אותן. אנחנו יכולים לדבר על זה ונראה למה.

(המשך סבב היכרות)

מנכ"ל המרכז האקדמי לוינסקי-ויגייט.

קשה לי לשמוע את זה.

למה?

קשה לי לשמוע לוינסקי-וינגייט, בשבילי וינגייט זה שיא הפאר, גדלתי על זה, חייתי על זה.

גם אני בוגר המוסד. תיכף נשמע.

(המשך סבב היכרות).

אז באמת ברוכים הבאים. אני מאוד שמח על כל ביקור שנעשה במכללה, בטח ביקור מהסוג הזה, אז באמת תודה שמצאתם את הזמן. נאמר לי על ידי עכשיו על ידי חברת הכנסת שיש לנו רבע שעה, ברבע שעה אני לא יודע ממה להתחיל. אני אתן הקדמה חמש דקות ואחר כך אם יש לכם שאלות לגבי המכללה אני מאוד אשמח כי בכל זאת זה פרק זמן בלתי סביר.

מה שאני רוצה לומר, גם בעקבות ההערה ששמענו כרגע, המכללה שלנו, המכללה בווינגייט, נוסדה ב-1944, ארבע שנים לפני קום המדינה, היא פעלה עד 57' בתל אביב, היכן שממוקם גן העצמאות, למעשה עד 59', בשנת 1957 קם מכון וינגייט ואז ב-1959 המכללה עברה הנה, לגבעה הזאת. זאת אומרת היא פה על הגבעה הזאת מ-1959 וכמוסד להכשרת מורים הוא עבר את כל הגלגולים.

אנחנו כמובן כבר מזמן גוף אקדמי כמו כל המכללות האקדמיות לחינוך, יש לנו תואר ראשון אחד, תואר שאתה סיימת, B.Ed, תואר ראשון בחינוך ויש לנו שלוש תכניות היום לתואר שני, הוותיקה, תואר שני בחינוך גופני MPE, זו התכנית היחידה במדינת ישראל במכללות האקדמיות לחינוך שיש לה הסמכה קבועה לתזה, קיבלנו הסמכה קבועה לתזה. זאת אומרת זה גם תכנית לתואר שני קבועה פלוס מסלול עם תזה קבוע, היחידה.

יש לנו תואר שני יחסית חדש, שנה חמישית, שנקרא חינוך לאורח חיים פעיל ובריא, כרגע אנחנו הולכים לקבל את ההסמכה הקבועה, ממש טיוטות אחרונות עם הוועדה המקצועית של המל"ג, והחל מאוקטובר הקרוב אנחנו פותחים תואר שני נוסף, פעם ראשונה במדינת ישראל, תואר שני שעוסק במדעי האימון בספורט, תואר שני באימון.

על זה שאלנו כמה פעמים בוועדה ואף אחד לא יכול היה לתת לנו תשובה לגבי תואר באימון.

אז הנה אני אומר לכם, זו פעם ראשונה. זה מתחיל באוקטובר הקרוב.

כמה נרשמו?

התחילה הרשמה לפני כמה חודשים, כרגע יש בסביבות 15. קודם כל אנחנו הולכים לקבל עד 30, יוסי יודע את התקצוב, עד 30 סטודנטים לכל תכנית, בתכנית הוותיקה שלנו אנחנו קצת שובבים, אנחנו מקבלים 50 וכמה, בחינוך לאורח חיים פעיל ובריא אנחנו מקבלים בסביבות ה-22-20 ופה אני צופה שנתחיל עם מספר די גבוה בגלל שהרבה מאוד אנשים רוצים לעשות תואר שני באימון ספורט.

יהיה תואר ספציפי בענף מסוים?

לא, זה תואר באימון, זה תואר אקדמי, יש לו כמה וכמה אשכולות, האשכול המתודולוגי סטטיסטי, האשכול התוכני, קורסים מתקדמים בפיזיולוגיה, פסיכולוגיה של הספורט, אימון. זה הרי תחום אקלקטי, זה כמו ניהול, זה כמו חינוך. יש דגש רב בתכנית הזאת על אימון ילדים, נערים ונוער, על אימון צעירים כי מרבית המאמנים במדינת ישראל עוסקים בעבודה עם צעירים, יש יותר מדריכים על פי חוק הספורט ופחות מאמנים.

התואר הזה הוא תואר שאמור לשרת, א', את המורים לחינוך גופני שעוסקים באימון, לאו דווקא ברמה הכי גבוהה, אלא באימון ילדים ונערים במסגרות תחרויות, ו-ב', כל מי שיש לו תואר ראשון והוא עוסק באימון.

זאת אומרת מי שייכנס לתואר שני באימון זה מישהו שכבר יש לו הסמכה של מאמן בענף מסוים.

לא, לא בהכרח.

אז הוא יכול לסיים תואר שני בלי הסמכה?

כן, כי זה תואר אקדמי. זה תואר שני אקדמי, זה לימודים אקדמיים. אנחנו ניתן עדיפות, זה רשום בתכנית - - -

יגיעו אנשים שעוסקים באימון.

אני מניח, אבל אם ירצה מישהו במדינת ישראל שהוא לא עוסק באימון, שיש לו חוג לשחייה והוא רוצה להרחיב את השכלתו, חוג, לא במסגרת תחרותית, לימוד שחייה, לא שחייה תחרותית, אז אם הוא ירצה להרחיב את השכלתו האקדמית ולהתקבל לתכנית הזו והוא יעמוד בתבחינים האקדמיים, תואר ראשון בחינוך גופני או במדעי הספורט והתנועה או תואר שקשור לזה, פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק וכדומה והוא לא מאמן הישגי, אנחנו נקבל אותו. אם הוא עומד בתבחינים האקדמיים בוודאי.

למה לא לפתוח תואר ראשון באימון?

הנושא של תואר ראשון באימון, אנחנו כבר דנו בו מספר פעמים במכללה, גם הגשנו הצעה למל"ג, זה היה בשנה השלישית שהתמניתי לתפקיד. הגשנו בקשה לפתוח תואר ראשון באימון ספורט ותואר ראשון בניהול ספורט, אבל אני אגיד לך את האמת, אני לא בטוח שזה נכון, אני חושב שתואר ראשון של כל מי שעוסק בחינוך גופני, ספורט וכדומה, צריך להיות תואר במדעי הספורט והתנועה, כפי שמקובל בכל העולם. תואר אקדמי שייתן לסטודנטים את הבסיס האקדמי, את היסודות האקדמיים, החשיבתיים והמחקריים והאפליקטיביים של תחום הדעת ובתואר השני שיעשה את ההתמחות, התמחות בהוראת החינוך הגופני, זה ה-MPE שלנו, תואר שני באימון, תואר שני בבריאות ופעילות גופנית ותואר שני, חסר לנו ועכשיו אנחנו מביאים את זה, בניהול ספורט.

האוניברסיטאות בישראל, יגיד לך יוסי, רוקנו כמעט לחלוטין תארים שהם גנריים. למשל תואר ראשון בחינוך כבר אין, בית ספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב, תואר ראשון בניהול בפקולטה לניהול אוניברסיטת תל אביב. אלה תארים אקלקטיים כלליים מדי. אני מאוד מאמין בהנחת העבודה הזאת, אני חושב שמאמן בספורט, לפני שהוא מתעסק באימון הוא צריך להכיר את היסודות המדעיים, האקדמיים, החשיבתיים והאפליקטיביים של התחום שהוא עוסק, למידה מוטורית, התפתחות מוטורית, מבוא למחקר, סטטיסטיקה קצת, פסיכולוגיה קצת, סוציולוגיה קצת, היסטוריה של הספורט, פילוסופיה של הספורט, השכלה רחבה במדעי הספורט והתנועה כפי שמקובל בכל העולם.

אז הכיוון שלנו, עקב המיזוג עם מכללת לוינסקי, הפכנו להיות המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט, העצמאות של הקמפוס הזה נשארת לחלוטין, ובתכנית החומש, יוסי, זו פעם ראשונה שאנחנו רשאים להגיש תכנית לתכנית החומש כי עד כה המכללות האקדמיות לחינוך, אני מסתכל על יוסי כי הוא בעיניי יותר מחבר כנסת, הוא איש ההשכלה הגבוהה, אתה לא תצליח לשנות את דעתי.

אני לא מתנצל, הכול בסדר.

אז אני פונה אליו, כי הוא גם היה חבר ות"ת, זו פעם ראשונה שאנחנו יכולים להגיש תכנית למל"ג לחומש הקרוב.

זה מה שניסיתי להסביר לך, שרן, בכניסה.

בתכנית הזאת, עקב המיזוג ועקב המעבר להיות מרכז אקדמי אינטר דיסציפלינרי, רב דיסציפלינרי, ובדרך לתקצוב ות"ת, שאני חושב שזה הכרחי לכל המכללות האקדמיות לחינוך, כולם רוצים להיות שם, לא כולם מצאו פרטנר לאיחוד, אנחנו מוסדות קטנים מדי, אנחנו לא מוסדות גדולים, אנחנו טובים, נחמדים, סימון, אני מקווה שהוא חווה פה חוויה שהיא חיובית כסטודנט, אבל אנחנו גוף קטן ובתכנית החומש, בתכנית שאנחנו עכשיו כותבים ומגישים למל"ג, יש שלוש נקודות קריטיות לווינגייט. אחת, הפיכת התואר BED לתואר ראשון במדעי הספורט והתנועה, ל-B.Sc, Bachelor of Science. שתיים, תכנית לתואר שני חדשה, ניהול מערכות חינוך וספורט, ושלוש, פעם ראשונה שאני רוצה להעלות את זה בכתב, למרות שהם יעיפו אותי מכל המדרגות עכשיו, אבל זה לא אכפת לי, זה את הרעיון לפתוח במדינת ישראל תואר שלישי בתחום שלנו, במדעי הספורט והתנועה, בשיתוף עם אוניברסיטה. אני בטוח שכרגע אנחנו נעוף מכל המדרגות, אבל זו הצהרת כוונות ובסוף זה יהיה.

אז זה הכיוון, כך שהאיחוד הזה עם לוינסקי, שהתחלנו אותו בשנים האחרונות, הוא היה יכול להסתיים כבר מזמן, כי אלה מכללות שמשלימות אחת את השנייה, לנו יש את החוזקות שלנו, לקמפוס לוינסקי יש את החוזקות שלו, אני הלכתי על זה באמונה רבה, היו לי שיחות עם גלנט על זה ועם אחרים, מהסיבה הפשוטה, שאני חושב שבעולם ההשכלה הגבוהה אין כמעט מוסדות חד נישתיים, המודל הזה פאסה, אין מכללה לספורט בעולם.

אני יודע שיש, יש שלוש-ארבע אוניברסיטאות לספורט בעולם, אחת בסין, אחת בנורבגיה ואחת בגרמניה. בארה"ב הגדולה ובקנדה, בריטניה, צרפת, בלגיה, אין אוניברסיטה אחת לספורט שמתמחה רק בספורט, כמו שאין אוניברסיטה אחת למקרא ואין אוניברסיטה אחת לכלכלה, ואם יש, ואני יודע שיש, זה מעט מאוד. לכן אני תמיד רציתי שאנחנו נהיה כחלק ממרכז אקדמי רחב. ניסיתי לקדם איחוד בעשור האחרון עם אוניברסיטת תל אביב, עם יוסי וכשאהרון שי היה רקטור, זה לא צלח. אהרון שי היה מאוד בעד, יוסי, אני חושב שלא הצלחנו לשכנע אותו שמדעי הספורט והתנועה זה תחום מחקר ראוי וחזק ורציני כדי שהוא ייכנס לאוניברסיטה.

לכן כשעלתה ההזדמנות להתאחד עם לוינסקי הסכמנו. אתם יודעים, זו החלטת מדינה, זו לא החלטה שלי, יש מפת דרכים מפורסמת שמחייבת את המכללות האקדמיות לחינוך להתאחד, יש יותר מדי מוסדות, ואני חושב שבסיכומו של יום התועלת, רשימת הפלוסים תהיה ארוכה יותר מרשימת המינוסים. אני יכול להגיד לכם שאנחנו עובדים בהרמוניה מלאה עם קמפוס לוינסקי.

למען ההגינות, למרכז יש קמפוס נוסף באילת שאנחנו עכשיו עמלים קשה כדי להכניס גם לשם הכשרת מורים לחינוך גופני, הכשרת מאמנים ומדריכים, והחוזק שלנו הוא בעוצמה האקדמית שיש לנו, תואר ראשון חזק מאוד, אנחנו מקבלים כל שנה כ-300 סטודנטים ויש לנו שלוש תכניות עכשיו לתואר שני.

אנחנו, כמו הרבה מאוד מוסדות אחרים, כמו מכון וינגייט, גם עוסקים בהכשרת מאמנים ומדריכים. אני מאוד מקווה שבשנים הקרובות תימצא דרך לשיתוף פעולה עם המכון בנוגע לנושא של הכשרת מאמנים ומדריכים, כי על הגבעה הזאת יש שתי מסגרות שמכשירות מאמנים ומדריכים, כל ההכשרות של מכשירים ומדריכים זה לא ת"פ של משרד החינוך ולא ת"פ של המועצה להשכלה גבוהה, זה ת"פ של משרד הספורט ואלה שתי מערכות שונות. אנחנו מתוקצבים ממשרד החינוך, עוד מעט נהיה מתוקצבי ות"ת וכל הנושא של הכשרת מדריכים ומאמנים זה ת"פ של משרד הספורט.

אבל אני גם אומר בגאווה, עם חיוך על השפתיים, שלמה, מנכ"ל המכללה, הוא הקים למעשה את בית ספר להשתלמויות והסמכות, איציק היה מעורב פה ומיכאל אשכנזי, ראש בית הספר, שהוא לא בדיון, מבחינת מספר המוכשרים שמוכשרים להיות מאמנים ומדריכים, הגוף הזה מספר אחת בארץ, 1,500 כל שנה, מכון וינגייט מספר שתיים, כ-700, וכל אותם 40-30 גופים בערך בין 20 ל-200-150 בוגרים כל שנה.

רק הערה, יש בארץ כ-60 מוסדות להכשרת מאמנים. ברוסיה הגדולה יש 16. רק תבינו, אנחנו מעצמת על בתחום הזה, בגלל הרגולציה.

הפרצה הזאת עשתה רע מאוד לידע ולרמה של המאמנים והמדריכים בישראל.

נכון, מסכים איתך.

זה הפך להיות חאפרים, זה דבר שצריכים לטפל בו ולראות איך – בכדורגל עכשיו זה קורה עם התקנות שהעברנו בכנסת. זה דבר שצריך להתחיל לצמצם אותו, זה לא ייתכן שבכל יישוב במדינת ישראל אפשר ללמוד להיות מאמן או מדריך ואין פיקוח על זה.

בעולם זה קיים או בהתאחדויות או במוסדות להשכלה גבוהה, אלה שני הגורמים שמכשירים.

מאמנים, קורסים לאימון?

אין בית ספר למאמנים, בית ספר לאימון זו המצאה ישראלית.

יש הרבה מוסדות שהרגולציה, משרד הספורט נותן, כל אחד שרוצה לפתוח קורס מאמנים בג'ודו, נותנים לו אישור, כי זה הפך להיות הכנסה כספית ולא הכנסה מקצועית.

המאמנים שהגיעו מברה"מ לשעבר לישראל ובעצם הקפיצו את הספורט, כמעט לכולם יש תואר ראשון בחינוך גופני ותואר שני באימון והגיעו מאמני שחייה, אתלטיקה וכו' עם תואר שני באימון והקטע המצחיק הוא שבסוף המדינה לא אישרה את כולם, הם צריכים לעבור איזה תהליך של להגיע לבית ספר למאמנים, לעבור את הקורס הזה של פעם בשבוע כדי לאשר את התעודות אחרי שהם עושים תואר שני שם.

כאילו מה, אתה לא יכול להעביר אותם עכשיו תואר שני.

לא, ברור שלא.

אבל היום כולם כפופים לחוק הספורט. חוק הספורט נותן מגבלות שיוצרות בעיה, אבל מצד שני הוא מאפשר לפתוח לכל דכפין בית ספר, זאת אומרת אם מחר מישהו באשקלון מחליט שהוא עושה בית ספר לגלישה, הוא מבקש אישור ומקבל כי החוק הזה גורם לכך שיש 80 בתי ספר, כמו ששלמה אמר בהתחלה.

יש לנו עכשיו את החוק של המאמנים.

כן, ידוע לנו, אנחנו בעד, אנחנו שמחים על זה.

אני חייב להגיד שכל החוק הזה, סימן שאלה גדול אם הוא לא גורם לבעיה בהמשך.

למה? החוק הזה דווקא מחזק את המאמן.

לא, הוא גורם לבירוקרטיה כזו שבסוף האיכויות נופלות.

אתה מדבר על ארבע הרמות?

כן. א', ארבע רמות זה לא לכל הענפים אותו מצב, ארבע רמות זו החלטה כללית ויותר מדי יומרנית. קח את הקשתות, איפה ארבע רמות בקשתות? ודבר שני, כל הקורסים הטובים הם אלה שלא בחוק הספורט.

כמו?

אם אנחנו עושים קורס מנכ"לים או קורס העשרה במדעי הספורט ותורת האימון או קורס מאמנים בכירים, למשל בשחייה, הבכירים הוא קורס מצוין, הקורס שלפי חוק הספורט, קורס מדריכים ומאמנים, יש כל כך הרבה בירוקרטיה ודרישות שהוא גורם לכך שהוא הופך להיות מסחרי, לא טוב.

אני צריכה ללכת, אבל אני לא רוצה שנסיים את זה פה. מה שנעשה, אני קודם כל אקרא סיכום קטן ממה שהיה לנו כדי שזה ייכנס לפרוטוקול, ואני אבקש מסימון אם אתה יכול לבקש להוביל את הוועדה כדי לשמוע. בעיקרון, חוק הספורט, אנחנו אמורים לשבת.

חוק המאמנים. בשבוע הבא, לדעתי.

כן. הוא אמור להגיע בשבוע הבא ואני אמורה לשבת עם הצוות של שר התרבות גם בשבוע הבא. אני אשמח שתיקחו רשמים מהאנשים המקצועיים לאיזה תיקונים או מה הבעיות ונשב ביחד, כי אני יודעת שיש לכם גם ניסיון, שילוב בין האקדמיה לבין עולם הספורט ולראות איך אנחנו מייצרים חוק טוב. זו תהיה ישיבה ראשונה, קצת לעבור, לעשות סקירה, ואחר כך אנחנו ניכנס לפרטים על איך אנחנו מביאים את החוק הכי טוב דרך הוועדה.

נדרשים פה אנשי מקצוע שחיים את זה יום יום שיסבירו לנו איפה יש את הפערים בין מה שהמשפטנים קבעו לבין איך זה יהיה מתורגם בשטח, כי זו שאלה גדולה ואנחנו צריכים למצוא את האיזון. אני מניחה שבמשרד הספורט יש המון המון לחצים מהמון המון גופים והמון המון גורמים להעביר את זה בצורה מסוימת, אנחנו צריכים לעשות את הפיקוח והבקרה לראות שזה באמת מגיע מאוזן. אז אם תוכלו, בין אם זה לדבר עם אנשי אקדמיה וחינוך, ובין אם זה אנשי הספורט בשטח כדי לקבל את הרשמים האלה.

אם נוזמן אנחנו נביא את אנשי המקצוע, יש לנו הרבה.

זו רפורמה ענקית, אז אנחנו בוועדה כמובן נזמין אתכם ואנחנו נשמח לשמוע את ההערות שלכם לכל סעיף וסעיף, אין פה שאלה. יש דברים שלפעמים הם גדולים, את הדברים האלה צריך לפתור מבעוד מועד אל מול השר, כי יש שם התנגשות של אינטרסים או דברים או לחצים. את הדברים המאסיביים, שזה לא תיקונים קטנים שנעשה בוועדה, אני רוצה לנסות לפתור לפני כן כדי שלא נבוא בוויכוח לתוך הוועדה, ולראות איפה העמדה שלנו. אני בעניין הזה סומכת המון על סימון שמכיר את עולם הספורט, הוא בלילה חולם על זה.

הוא איש ספורט במהות.

אז באמת פה יש לנו חברות טובה ושיתוף פעולה מדהים. ויוסי, שמכיר את עולם האקדמיה, שאני אולי קצת ככה מצליחה, עם כל הניסיון והידע שיש לו, ועלי שהיה גם מנהל בית ספר ואיש חינוך המון המון שנים. אז יש לנו פה צוות טוב של ועדת החינוך ואנחנו לא נפיל את החוק הזה בין הכיסאות, שפתאום יהיה יתר רגולציה ויתר בירוקרטיה, זה עיקרון אצלי.

אני חושב שצריך תמיד להיזהר מרגולציית יתר.

פה אני מסכימה איתך במאה אחוז, ואיפה שאתם מזהים את זה רק תגידו לי, כי המטרה שלי לראות איך אנחנו מסירים רגולציה וחסמים, לא מייצרים עודף בירוקרטיה.

אז ככה, קודם כל הוועדה מבקשת מהמל"ג לאשר את תכנית המאמנים לתואר שני במכללה.

לא, התכנית אושרה.

היא כבר אושרה?

כן.

אז מה שעולה לוועדה במל"ג?

לא, כרגע לתכנית החומש הקרובה אנחנו רוצים לבקש שימירו את התואר, עכשיו בעקבות המעבר לוות"ת.

אני ממליץ, מהניסיון המל"גי, שהוועדה לא תמליץ למל"ג.

בדיוק, זה מה שרציתי לומר.

אם הוועדה תמליץ למל"ג המל"ג ידחה את זה לפני שהוא יסתכל על זה. המל"ג והוות"ת נקבעו כישויות מנותקות פוליטיקה ומנותקות אקדמיה, ולכן הן לא מדברות עם פוליטיקאים. ניסיתי לעשות משהו השבוע איתם, אני יכול להגיד לכם שעודד רצה לעשות דברים בנושא המדבור וזה וזה וזה, זרקו אותו מכל המדרגות, מזל שאני התערבתי אחרת שום דבר לא היה קורה. זרקו את השר מכל המדרגות, אמרו לו: אתה לא יכול לפתוח, אתה לא יכול ל - - - מחקר, כי זה סמכות לגלית של הוות"ת, רק היא תאשר. וזה חוק ישראלי מ-1958 וככה זה עובד.

אז אני מציע, אנחנו כמובן קולטים את הכול, נדון בוועדה, כמו שאת אומרת, יש פה נושאים מגוונים, צריך לראות מה אנחנו יכולים לקדם לגלית בדברים האלה, על מה אפשר לשים כסף, זה הקצאת הכספים הסמכותית, להיזהר בנושא של להגיד להם כי אם תגיד להם אז לא יהיה בכלל דיון. ראיתי השבוע את יושבת הראש עם היועצת המשפטית, מזל שאני הייתי צריך לנסוע לשם כמה פעמים ולדבר איתם וטלפונים להגיד להם איך שאנחנו בסדר, אחרת מחקו אותנו.

אני אגיד לך גם למה זה נכון, כי הם עוד לא יודעים על הבקשה הזאת, זאת אומרת הם יודעים באופן פורמלי ותכנית החומש רק תגיע אליהם.

אני משאירה אתכם פה עם חברי הוועדה ואני מבקש שתדבר איתי ותסתמס איתי תוך כדי בדרך בשביל הסיכום והמסקנות ספציפית למכללה פה. מה שכן, בנוגע למכון וינגייט, קודם כל הוועדה מבקשת את טבלת תקינת וינגייט, שאמרנו בישיבה שם.

רוני, דבר אחד חשוב שניסינו להבין, שרן, את צריכה באמת ללכת, השילוב שלכם בתוך מכון וינגייט. מה ששמענו בשעה וחצי האחרונות, שמענו בנימה, אני אומר לך את זה דוגרי, שיש פה שתי ישויות שונות לחלוטין.

נכון.

שלא רק זאת, אני שמעתי גם בנימה, אני יודע לשמוע נימה, שיש איזה ישויות שהן דווקא לא חברות אפילו.

נכון.

אז שמעתי נכון. זה ששמעתי נכון, זה מאיר לי, ואני אומר לך את זה, סימון - - -

ואין שום סיבה שזה יהיה ככה.

סימון יודע, לדעתי.

בשעה וחצי הראשונות שהקשבתי שמעתי שיש נתק בין שתי הישויות ואפילו אולי יש עוינות, לא רציתי להגיד את זה, והוא אומר נכון, כי נזהרתי במילים שלי. אז אם ההתרשמות הראשונית שלי הייתה כזאת צריך לבדוק את כל החיבור הזה, מה עושה החיבור הזה, כי הוא חיבור קריטי לספורט הישראלי, המוסד הכי גדול בישראל להכשרה אקדמית כרגע של מורים, הוא לא יכול להיות מנותק מכל ההוויה וצריך לחשוב על זה. אנחנו לא נותנים עצות, אבל צריך לחשוב, האם זה ניהולי, האם זה תקציבי, האם זה חזוני. אני עוד לא יודע.

בסוף כשאתה נלחם על אותו קליינט אתה עושה דברים לא טובים.

כן, אתה לא נלחם, אני חושב, אני אומר את זה בזהירות - - -

אני חייבת לצאת.

כן, רק בריאות. המכללה האקדמית בווינגייט מאחלת לך בריאות, אני מבקש שזה יהיה בפרוטוקול. זה הכי חשוב.

אז ככה, קודם כל אני מבקשת את טבלת התקינה, שנוכל לבחון את זה מקרוב. אנחנו נעשה גם ישיבת המשך בוועדת החינוך, התרבות והספורט ספציפית לעניין וינגייט כדי שנוכל לראות איך אנחנו מסייעים להם גם מבחינת המתקנים וגם מבחינת השכר. אנחנו נזמן גם את הממונה על השכר ונראה איך אנחנו יכולים לעזור להם שם.

אנחנו מבקשים משר התרבות והספורט לעשות סוג של רביזיה או סוג של שיח פנימי בעניין הדירקטוריון של מכון וינגייט כדי לראות איך אנחנו מכניסים לשם אולי כוח יותר עוצמתי של אנשי שטח או אנשי ספורט שיכולים לדחוף או לאזן קצת את ההחלטות שמתקבלות שם.

הדבר השלישי, הוועדה ממליצה למשרד התרבות והספורט לקבל ייעוץ מחברות בנייה בין לאומיות, לקבל תמחור וטכנולוגיות חדשות בשביל המתקנים כדי להעשיר את הקטלוג שלהם, גם של המתקנים שיש להם ברשויות המקומיות, לראות איך בונים יותר זו ובצורה יותר טכנולוגית. היום יש, אני מניחה, כמה מגרשים שאפשר לעשות באחד, עם כל מיני דברים, נפתחים, נסגרים.

בנייה קלה בעיקרון.

עם מומחים מכל העולם ומאירופה שמכירים את זה ועל ידי כך להעשיר את הקטלוג שמשרד התרבות והספורט מציע לרשויות המקומיות לבנייה.

אז אני אעצור כאן ואני אעביר את השרביט לחבר הכנסת סימון דוידסון שיוביל את המשך הישיבה הזאת. אני מתנצלת מראש ואנחנו נמשיך לעשות את דיון ההמשך בוועדה בכנסת. תודה לכם.


(היו"ר סימון דוידסון)

איציק, אתה מכיר את החקיקה?

איך זה בנוי בעולם? כמו הכדורגל, אתה עושה עם המכללה או שאתה עושה מכון וינגייט או שאתה עושה עם אוניברסיטת תל אביב, זה הקורס הכי טוב. מה שקורה היום זה שהם מכתיבים לך, כאיגוד השחייה בסוף, למרות שנצר משתולל ורוצה לעשות, אבל בסוף הם מחליטים, דברים שהם לא תואמים את מה שצריך איגוד השחייה. הרי אתה צריך להחליט מה היית רוצה שיהיה, כמו שהכדורגל עושה עכשיו. הכדורגל יכולים להרשות לעצמם לעשות לבד, הם גם יעשו איתנו, אגב, עם המכללה.

אוקיי. בוא נמשיך בנקודות שרצית להציג, כי זה יהיה רשום בפרוטוקול.

אוקיי. כרגע המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט זו עובדה, זה מרכז אקדמי שהוא כבר חי כמה חודשים, הוא נושם, הוא מנסה להציע תכניות לימודים חדשות, כפי שדיווחתי, בתחום הספורט ואני מקווה מאוד שתוך פרק זמן של שנה אנחנו גם נהפוך להיות מכללה או מרכז שמתוקצב ממשרד החינוך ותקצוב ות"ת. כל המהלך הזה היה כדי לעבור לתקצוב ות"ת ולהיות חלק מההשכלה הגבוהה האמיתית במדינת ישראל.

זה דבר שהוא אפשרי, יוסי?

הוא נעשה, ודאי, אנחונ בדרך לשם. יש כבר ארבע מכללות אקדמיות לחינוך שעברו כבר לוות"ת.

כלומר כל האיחוד הזה הוא למטרה הזאת?

הוא למטרה הזאת, כן.

זו גם הייתה הנחיה של משרד החינוך.

משרד החינוך והמל"ג, מפת הדרכים. מסמך מפת הדרכים, סימון, זה מסמך שמחייב, זה מסמך שנחתם על ידי מנכ"ל מל"ג-ות"ת בזמנו ומנכ"לית משרד החינוך בזמנו עם תמיכה של משרד האוצר. המסמך הזה אומר שכל המכללות האקדמיות לחינוך, היו 21, עכשיו נשארו 19, כי שתיים כבר עברו, הן צריכות להתאחד ביניהן כדי לעבור לתקצוב ות"ת.

זה שאנחנו, מוסדות אקדמיים, היינו שייכים למשרד החינוך רק פגע בהתפתחות האקדמית שלנו, נתפסנו כסמינרים, כבתי מדרש שמכשירים מורים, ויש פה כבר תואר ראשון ושלוש תכניות לתואר שני ובתכנית אחת עם תזה ויש פה מחקר ויש פה מרצים בכירים ופרופסורים וכדומה.

כל המהלך הזה, עבדך הנאמן היה שותף לו, אני חושב שהוא מהלך נכון, שהוא מחזק את ההכשרה של מורים לחינוך גופני, וכדי להיות שם המתווה דרש ממכללות אקדמיות לחינוך להתאחד. למה להתאחד? כי אנחנו גופים קטנים מדי.

זה מה שעשו אוהלו עם – עם מי הם התאחדו?

עם תל חי. במקרה של אוהלו, זה אתה יודע, סימון, זו מכללה נחמדה מאוד ויש לנו שם הרבה חברים, מכללת אוהלו למעשה נמחקה, אין יותר אוהלו, יש מכללת תל חי ויש קמפוס אוהלו. במיזוג שלנו זה לא ככה, המיזוג שלנו מלכתחילה היה בנוי על מיזוג של 50-50, המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט. יש הנהלה שהיא 50% מפה, מהקמפוס הזה, ו-50% מקמפוס לוינסקי, הכול בשיתוף פעולה.

שני קמפוסים. המועצה להשכלה גבוהה אישרה מודל של שני קמפוסים. כל תכניות הלימודים שנמצאות כאן תמשכנה במרכז האקדמי ונהפוך הוא, סיפרתי לך עכשיו שאנחנו הולכים לבקש הגדלה של מספר תכניות. עד כה עסקנו רק בהכשרת מורים לחינוך גופני, תוך שנה, שנה וחצי, תקום פה פקולטה להוראת המדעים והבריאות. אני חושב שמורה לחינוך גופני, ואני מניח שתסכים איתי כמורה לחינוך גופני, שטוב יעשה המורה לחינוך גופני אם הוא יקדם בריאות בבית ספר, של התלמידים, של המורים.

לא רק מורים, גם גננות.

גננות, נכון, בלוינסקי יש תכנית להכשרת גננות, לנו אין.

אנחנו דנים בנושא הזה של גננות כי אנחנו בסוף רוצים שהספורט יתחיל בגיל הרך. אני חושב שדיברתי איתך על זה פעם. בוועדת הספורט יהיה דיון בנושא של הכשרה של הגננות בנושא תנועה. לא נקרא לזה חינוך גופני.

כן, לא ספורט, תנועה ופעילות גופנית.

שהגננת תדע, שיהיה לה את הידע להעביר שיעורי תנועה.

זה הבסיס של התנועה של הילד.

נכון, זה חייב להתחיל בגנים. זה לא קיים היום, היום היא לא עושה את זה, היא מזמינה מורי תל"ן שיגיעו מבחוץ כדי שיעבירו את השיעורים ויש בעיות וזה יקר. זה משהו שקיים במכללה?

בלוינסקי יש תכנית להכשרה בגיל הרך.

יש לנו תכנית הוראת החינוך הגופני בגיל הרך.

יש לנו מגמת הגיל הרך בתכנית הלימודים.

אני יודע שיש מגמה, השאלה היא האם גננת שמסיימת בלוינסקי את התואר שלה יהיה לה לימוד של תנועה.

משנה הבאה כן, זה אחד היתרונות שבאיחוד. חד וחלק, אשכול של תנועה ופעילות גופנית, כל גננת תלמד קורסים בחינוך גופני. לא יעלה על הדעת, זו האג'נדה שלנו, שאיש חינוך בבית ספר, זאת אומרת מורה לחינוך גופני בבית ספר זה ברור, אבל כל איש חינוך שעובד עם ילדים, לא יעלה על הדעת, גם אם הוא מורה לתנ"ך וגם אם היא גננת או גנן, שלא יקבלו אשכול קורסים בפעילות גופנית ובתנועה. זה ייכנס לגננות.

דרך אגב, למען ההגינות, זה היה במכללת לוינסקי, היה להם דגש, היה להם אפילו אולם ספורט אחד במכללת לוינסקי. האולם נסגר והתכנית של הפעילות הגופנית נסגרה ואנחנו עם האיחוד הזה מחזירים את זה, לשמחתם הרבה. חד וחלק. כך שיש גם יתרונות.

איזה עוד מכללות היום נותנות תואר?

יש חמש מכללות. יש את מכללת קיי בבאר שבע בדרום, היא נותנת תואר B.Ed בחינוך גופני, מכללה שעושה עבודה יוצאת מן הכלל בקרב המגזר הבדואי. יש את מכללת גבעת וושינגטון שעושה עבודה יוצאת מן הכלל בהכשרת מורים לחינוך גופני בסקטור הדתי. יש את מכללת סמינר הקיבוצים בתל אביב, שיש להם גם מסלול די גדול, 60-50 כל שנה, לחינוך גופני. יש אותנו ויש את מכללת אוהלו שהתמזגה לתוך תל חי.

ויהיה להם גם קמפוס בגולן.

בהחלט, יש קמפוס אוהלו בקצרין. כל קמפוס קצרין זה קמפוס לא רק חינוך גופני, קמפוס של חינוך, תהיה שם הכשרת מורים בכל המקצועות, לא רק בחינוך גופני.

צריך לחשוב, מכיוון שאנחנו ארץ קטנה והנושא הזה של האקדמיזציה של החינוך הגופני הוא נושא, כמו שאתה אמרת, לא פשוט, כי מצד אחד זה מקצוענות, אתה אמרת גם דבר חשוב לגבי מי הם המאמנים המקצועיים, רואים את זה בכדורגל, רואים את זה בטניס, רואים את זה בכל מקום, שטילוב, אנשים שהיו במקצוע והם הופכים להיות היהלומים שבכתר מבחינת מאמנים. זה לא אומר שהם צריכים ללמוד, הם למדו כל חייהם את העסק הזה, לכן מצד אחד אתם עושים קונסולידציה של התואר האקדמי עם מכללה קלאסית למורים לוינסקי.

אני גם מציע, אתה אמרת שניסיתם עם יוסי קלפטר באוניברסיטת תל אביב, אחת הבעיות שאני מזהה בכל הדברים האלה, ואני אמרתי את זה לשרן, שמאז המכללות, כולל המכללות שעובדות בספורט, נכנסו לוות"ת-מל"ג כוחן רק הלך ונחלש, לא הלך והתעצם, מהסיבה הפשוטה, שהמל"ג-ות"ת בנוי על מה שהם קוראים מצוינות אקדמית והמוסדות הגבוהים רואים בכל המכללות –

סרח עודף.

זה לא רק סרח עודף, הערך המחקרי שלהם הוא לא מה שעומד, כי האקדמיה עוסקת אך ורק בזה, לפי זה היא מדרגת, לפי זה היא מתקצבת. לא יודע אם אתם יודעים, אבל תקציב ההשכלה הגבוהה בישראל, שבעה מיליארד, הולך אך ורק למחקר, גם ה-ISF וגם ה-BSF וכל מה שאנחנו עושים עם הורייזן, שזה מיליארד, זה דברים עצום, מודל ההוראה הוא מודל הוראה ולכן אתם נפגעים, אתם לא זוכים.

לא רק המכללות לחינוך, גם המכללות האזוריות.

אמרתי, כולם. אני עסקתי בזה ואנחנו נעשה על זה דיונים בוועדת המשנה שאני עומד בראשה להשכלה הגבוהה, אחד הדברים שנוכל לעשות שם זה להתעסק גם בספורט, כי הספורט, המצוינות שלכם היא שונה לחלוטין, היא גם פופולרית ברמות אחרות. לכן השאלה ששאלתי אותך מראש, וסליחה על אריכות הדברים, זה הקשר שלכם עם מכון וינגייט, כי אי אפשר שמצד אחד אנחנו עכשיו נהיה עם כל הג'ודאים האולימפיים והשחיינים האולימפיים והמתאמנים האולימפיים, שהם לא יהיו חלק מבשרכם ווייס ורסה, זה חלק אינטגרלי.

אסור שזה יהיה מנותק, לדעתי. אתם צריכים לשאוב ערך מוסף מהם, שהוא ערך מוסף ציבורי, ששם התגמול הציבורי הוא למצטיינים וגם וינגייט יקבל את הביטוי לאותה מצוינות שירצו אותו והם יקבלו את ההכשרה. שמענו שם ספורטאית שפנתה אליי עכשיו, שנרשמה לפיזיותרפיה באוניברסיטת תל אביב ובבאר שבע. תיכף תגיד לי איך קוראים לה.

עדן בלכר.

אז הסטודנטית בלכר, שהיא סטודנטית מצטיינת, תוכל לקבל ערך מוסף מזה שהיא באה מהמקום הכי טוב לספורט. פה זה חיבורים שאין להם בכלל תשומת לב בתוך המערכת, היא צריכה להיות כמו ספורטאית מצטיינת נכנסת פנימה. צריך לעבוד על זה כי כרגע יש נתק, ולכן שאלתי על הנתק בתוך מכון וינגייט, צריך לדבר על זה, זה לא כאן המקום. אני מוטרד ממנו, ממה שראיתי, אני חושב שחייב להיות פה חיבור יותר הדוק. אני לא יודע למה זה, אם זה פרסונלי, מוסדי, היסטורי, הכול ביחד.

היסטורי בעיקר. פרסונלי לא, ממש לא.

לא חשוב מה, אני לא נכנס לזה.

לא, לא, ממש לא פרסונלי.

אבל צריך לחשוב, סימון, וגם אנחנו צריכים לחשוב על מנת להעצים את שתי הרמות, הרמה שאתה דיברת, המקצוענות הזאת וזה וזה, והרמה האקדמית, לחבר את זה, כי זה יהיה הערך המוסף. כי אם שרן תעשה דיון בתקנים לחבר'ה האלה שביקשו להגדיל את התקנים שלהם, זה לא קשור אליכם, לדעתי פקשוש אדיר בכל המערכת, אלה שתי מערכות שחייבות להיות חיות בסמיכות אחת עם השנייה. זה אני נותן כהערה כי האינסטינקטים שלי אומרים לי שפה חלק גדול מהבעייתיות בדבר הזה.

אני חושב שאני הכי הרבה שנים כאן בווינגייט, גם שם וגם פה. בעבר היה בכל תחום, מהאחראי על הדשא ועד הפיזיולוג, בן אדם שעובד בשני המוסדות והוא הרוויח משכורת יחסית שהייתה בין הגבוהות בארץ והיה קשה להתמודד וידעו שפה יש את האוטוריטה ובדרך כלל הוא היה בין הטובים בעולם, הכי טוב בישראל ואפילו לפעמים בין הטובים בעולם, כמו עודד בר אור וכאלה.

אתה מדבר על המחקר?

כל התחומים, אני מדבר מהמאמן רלף קליין שעבד פה ושם ועד טלקי בעבר, אבל גם אנשי המדע והרפואה היו, רוטשטיין עבד פה ועבד שם, וזה היה גוף אחד. אני חושב שמה שאתה אמרת הוא בינגו למה שהיה צריך לקרות. אני אומר את זה כבן אדם שהספורט בשבילי הוא הדבר מספר אחד. אני חושב שזה דבר שאני לא מבין איך לא פותרים אותו.

איך אפשר לפתור אותו?

יוסי, קודם כל אני חייב לציין שהתצפית שלך כאחד שלא נמצא פה היא תצפית מדויקת מאוד.

אל תראה אותו ככה, הוא בחור מאוד מוכשר.

כן? אני לא יודע, בשבילי פרופסור מן המניין, מוביל תחום באקדמיה שהולך לחיים הפוליטיים, אני שואל למה, סימון, מדוע, הוא רוצה לשנות? הלוואי. מאחל לכם רק הצלחה.

אני רוצה להגיד. לפני 50 שנה הייתי בווינגייט, עשינו סדרת ספורט.

קיר המוות.

כן, לפני 50 שנה, וזו הפעם השנייה. אני אשמח לשמוע מה מצב הסטודנטים שלכם מהפריפריה, מיעוטים, בני מיעוטים, וספציפית דרוזים. האם יש לכם, האם מגיעים לכאן, האם מאז עד היום גדל מספרם, לא גדל מספרם, מגיעים ממקומות אחרים, גם מצטרפים לתואר ראשון, תואר שני, מתמקצעים.

כן. יש לי דוקטורנטית אחת, מונא אבו רוכן.

מעוספייה?

כן. אתה מכיר את המשפחה?

כן.

אז בת אחת, קודם כל הן שתיהן בוגרות המכללה, יש לה אחות בשם סאוסן, הנחיתי אותה לתואר שני, היא עשתה דוקטורט בבר אילן ואחותה מונא היא סטודנטית שלי עכשיו לדוקטורט. אז אתה רואה, יש נציגות.

פה במכון?

לא, במכללה. היא עושה את המחקר אצלי במעבדה, אבל התואר יהיה מאוניברסיטת חיפה. יש לי מינוי מאוניברסיטת חיפה אז אני יכול לתת דוקטורט, אבל אנחנו לא נותנים את התואר, אסור לנו. אנחנו מכללה, רק תואר ראשון ושני.

בוא תנסה להגיד לי, כיוון שאתה אמרת שזה בינגו, לפני שאנחנו מתפזרים, תן לי את ההבנה שלך כי אני חושב שזה גם יכול להכווין אותנו בצורה טובה בדיונים, אחרת הדיונים הם פרטניים. בלי חלילה לזלזל בשאלות האלה, שאלה של בינוי, שאלה של תקצוב ותקנים, זה, עוד פעם, פיצ'יפקס, זה לא נוגע בליבה, לכן אני אומר, תן לי איך אתה חושב, תן לנו קצת לדיונים ההמשכיים לחשוב על זה.

והאם ניסו פעם לעשות את ה –

חיבור כזה.

יוסי, אני שאלתי ואני גם רוצה תשובה שלמה. אתה הזכרת שתיים.

לא, יש יותר.

חשוב לי לדעת, אני כמנהל בית ספר מקיף והיו לי אנשים שהיו מעוניינים להגיע לווינגייט, האם הם מגיעים, משאר הכפרים גם, מרמת הגולן, מאוד חשוב לי. אם לא, אז מה אנחנו נלך לעשות בשביל לקדם את הנושא הזה, להביא את האנשים שלנו.

בגדול יש לנו בין שישה לשמונה כל שנה שאנחנו מקבלים מהעדה הדרוזית. בכלל יש לנו כ-20% מהמגזר הערבי.

קצת יותר.

כ-20%, 22%.

23% אפילו היום.

מהדרוזים יש לנו כשישה-שמונה, אבל זה לא נתון מדויק.

מתוך כמה סטודנטים?

אנחנו מקבלים כל שנה כ-280, משהו כזה, סטודנטים.

יש לנו מבית ג'אן, אפילו מקליה.

בתחום הכשרת המאמנים והמדריכים יש לנו עשרות רבות שמגיעים להכשרת מדריכי כדורגל, כדורסל וכיוצא בזה, יש מספר רב.

אתם עושים פרסום בבתי הספר במגזר בחברה הדרוזית?

יש מחורפיש אנשים, מבית ג'אן.

יש לנו שלוחות ברחבי הארץ.

מעוספייה.

וגם ממסעדה יש.

אני מעדיף שיראו את הסרט, אני רוצה לחבר את הנושא, יש לנו מעבדות מחקר מהמובילות בעולם ואתה איש אקדמיה. החיבורים שיכולים להיות זה המחקר, יש פה את החוקרים המובילים ואני מעדיף שתראו את הסרט בעניין הזה.

כי בעצם במכון המחקר כמעט ואיננו.

כרגע יש לנו 33 מהעדה הדרוזית.

יוסי, לגבי השאלה שלך, שלמה רוצה להראות לכם את הסרט, יש לנו סרט קצר על המכללה, כמה דקות ואנחנו נלווה אתכם באהבה רבה.

אתם תקבלו תמונה כללית לגבי היכולות, כל הדברים האלה.

אני רק רוצה לומר, יוסי וסימון, סימון, אתה גדלת פה, הסטודנט עצמו לא יודע שאין שיתוף פעולה בין הגופים בתוך וינגייט. אנחנו יודעים את זה, כמי שמוביל את המערכת. אני אשמח אם אתם תקיימו דיון, אתם ברמה שלכם, דיון על למצוא את שיתוף פעולה, איך אפשר לקדם שיתוף פעולה אמיתי. אין מלחמות פה על הגבעה.

אולי לא צריך.

לא, אל תגיד את זה. יוסי, שיתוף פעולה אמיתי בשני תחומים, אני לא סתם אומר לכם, יש לי ניסיון, כשחוק מכון וינגייט עבר, חוק מכון וינגייט, חוק התאגיד, הוא חוק חדש, חוק של שנתיים-שלוש, היו בוועדת החינוך של הכנסת שישה מפגשים, מרגי ניהל שישה מפגשים, אני חייב לציין שהוא ניהל אותם ביד רמה ונתן לנו לדבר והתייחס אלינו בכבוד והזמין אותנו הרבה פעמים אליו למשרד גם אחרי הישיבות, אבל שום טענה שלנו, יוסי, לא התקבלה.

לא היה לנו שום דבר כמכללה נגד חוק מכון וינגייט, אבל היו לנו שני דברים שרצינו להעלות אותם שיהיה להם ביטוי בחוק וזה לא נכנס לחוק. האחד זה כל הנושא של הכשרת מאמנים ומדריכים, לעשות פעם אחת סדר. אני באופן אישי, יש אנשים שחולקים עליי, אבל באקדמיה מותר להביע דעות וגם להוביל מהלכים, כמו בכל תחום אחר, אני חושב שיש מקום לשיתוף פעולה בנושא של הכשרת מאמנים ומדריכים. זו הבעיה, יוסי.

והבעיה השנייה זה של המחקר. המחקר הוא באקדמיה. זה נכון שבמדינת ישראל יש מחקר במכונים פרטיים, אבל כמו שאתה אמרת, המחקר הוא באקדמיה. וינגייט כמכללה היא מכללה ייחודית, יש לנו פה מחקר במדעי הספורט והתנועה, שזו אחת הסיבות שאהרון שי כרקטור האוניברסיטה בכלל הסכים לדבר איתנו, במרכאות, כי מה פתאום אוניברסיטת תל אביב צריכה איזה מכללה? האוניברסיטה אליטיסטית, אנחנו מכירים אותה.

אז יש שתי נקודות שלדעתי יכולות לגרום לשיתוף פעולה אמיתי בין שני הגופים ולא לפגוע בכל הפעילות הענפה, הפורייה והברוכה שנעשית במכון וכל הפעילות האקדמית שנעשית פה. זה עניין של שיתוף פעולה ברמה מחקרית, גם לעשות מחקר יישומי שישרת את הספורט בישראל, שישרת את הספורטאים. יש לנו עכשיו שלושה, מאמן ויו"ר איגוד הג'ודו, בטקס הקרוב של הענקת תארים, ב-24 ביוני, משה פונטי, שני הרשקו ואורן סמדג'ה עולים לבמה לקבל תעודת B.Ed, הם למדו אצלנו פה בחמש השנים האחרונות. במקום ללמוד שלוש שנים הם למדו חמש שנים, כי, אתם יודעים, חצי שנה הם בחו"ל, מטיילים, עובדים קשה החבר'ה, תחרויות וזה. הזכרת ספורטאים, לינוי אשרם היא סטודנטית של המכללה היום ויש לנו עוד כמה וכמה ספורטאים ברמה אולימפית בין לאומית. אז אם יהיה אפשר למצוא את הדרך.

יש הטבות לספורטאים האולימפיים?

חד וחלק, בוודאי.

הם מקבלים הנחות, 70% מהתכנית, ויש להם מתרגל צמוד, שבמידה שהם יוצאים למחנות אימונים הם מארגנים להם את החומרים, מצלמים להם, עוזרים להם, שיעורי עזר, כל הדברים האלה, נותנים להם תמיכה משמעותית, שזה לא קיים בשום מוסד אחר.

אני ביקשתי גם שתעלו את זה כאחת המסקנות של הסיור פה, שאנחנו נקיים בכנסת בוועדה דיון בנושא של מכון וינגייט והמכללה.

נהדר.

אבל לפני זה אתם צריכים לשמוע את רוני.

אנחנו נשב לפני זה, אנחנו נעשה הכנה, נעשה את זה.

אם סימון לא מכבד את המרצים שלו ואת המורים שלו מהעבר – לא רוצה להמשיך, משהו לא טוב בתהליך. התייחסנו אליו יפה, כיבדנו אותו, שמרנו עליו, הוא לא יכול שלא להתייחס אלינו יפה.

בוא נגיד שיצאתי מפה עם חיוך גדול, הגעתי למערכת והחיוך השתנה.

לא בגללנו.

אני אתן לכם טיפ אחד לאן ללכת, שהוא טיפ לא קל, הדיסציפלינה שיש בה הכי הרבה עניין באנשי הספורט היא בבתי הספר לרפואה, רפואת ספורט, שיקום חולי לב. חברי ד"ר ירון גרשוביץ שאתה מכיר אותו.

בוודאי, עובד אצלנו.

בוגר שלנו, בוגר התכנית לשיקום לב אצלנו.

ירון וסמדי הם אחים שלי דה פקטו, לא דה יורה, אני גדלתי איתם מגיל אפס, אנחנו חולקים את אותה – כמו אחים ממש, לכן אני מכיר את זה היטב, זה הנושא שלכם שאתם חייבים לשים לב אליו, הוא מתחבר היטב לכל מה שקורה במכון וינגייט מבחינת רפואת הספורט, שזה משהו רחב מאוד. באוניברסיטת תל אביב יש מגמת MA ברפואת ספורט, יש לנו בית ספר לרפואת ספורט. אתם חייבים להיות זוּם-אִין על הדברים האלה.

במדינת ישראל כרגע עושים רביזיה בכל נושא בתי הספר לרפואה, כולל במכונים בבתי החולים ששם אתם יכולים להיות שחקנים. צריך לשאוף לשם. אתם הלכתם על מסלול של education, ה- education זה סיפור אחר כי ההילה של לימודי ה- education באוניברסיטאות היא מהנמוכות שישנן. תואר B.Ed הוא תואר נמוך באקדמיה ולכן צריך ללכת ל-B.Sc, שם אתה מקבל גם את התגמול.

זו דרך ארוכה, סימון, שאתה צריך לחשוב עליה גם כן, כולל להגיד למכון וינגייט, שהשתולל פה ברמה של מה שקורה פה, שיש לו הזדמנות להתחבר לחבר'ה האלה בטוויסט בעלילה. הטוויסט בעלילה דורש מנהיגות, אני רואה שישפה את המנהיגות, אני לא אומר את זה בשביל להחמיא, אבל צריך לחשוב על זה היטב ולעשות את זה שם, כי אחרת מדשדשים בתוך המערכת ואין מערכת יותר טובה מהמערכת הישראלית בשביל לדשדש בה. זה דשדוש ארוך וזה עוד דור או שניים.

אני נתתי לך טוויסט בעלילה, אני חושב שהקורונה הוכיחה את זה, וזה היה מאוד מאוד מעניין, כולל סטטיסטיקה של ספורט שהייתה פתאום וסטטיסטיקה של מחלות, וכל מי שהופיע בטלוויזיה, דיבר על סטטיסטיקה, איפה אנחנו וזה, אתם ממש בליבה. לכן הייתי אומר, זה צריך להיות גם החיבור עם מכון וינגייט.

הבעיה, ראית שהתעכבתי שם בנושא של חברי הדירקטוריון, מי שמחזיק היום במכון וינגייט זה מינהל הספורט, במאה אחוז.

ולא תמיד זה טוב.

זה רע.

גם התאגיד זה בעיה.

סימון, יכול להיות, כשאני חושב על זה עכשיו, שאתה בוגר המוסד והגעת למה שהגעת, יכול להיות שאתה יכול ליזום איזה מהלך כי אתה מבין את העסק. לא שאתה בעד צד אחד או שני, חלילה וחס.

בהחלט שכן, אבל צריך גם פוליטית - - -

יכול להיות שאתה יכול לגרום לאיזה שינוי.

זה כלכלי, במיוחד של בית הספר למאמנים והשתלמויות, יש את הנושא של מינהל הספורט שמאוד אוהב להחזיק בכוח, אנחנו מכירים את זה. צריכים לשבת, קודם כל לעשות עבודת הכנה.

זה מה שהתכוונתי קודם, שהם הפכו את הכול עם רגולציה. גם התאגיד זה רגולציה, הוא הרי מגביל אותם בצורה בלתי רגילה, כל דבר שהם היו נותנים, נניח לקבלן משנה, אם זה מכללה או מישהו אחר, זה היה מתבצע עם איכויות הרבה יותר גבוהות, כי הם מוגבלים. תאגיד לא יכול למשל לשלם שכר, או ממשלה, הוא מוגבל.

(הקרנת סרטון).

במקום הקרוונים, שהיו חלק מהמעונות, בונים משהו חדש?

כרגע לא, הבניין הזה הוא על שטח שלנו, זה היה ליד הקרוונים, אבל את הקרוונים חיסלו.

אז איפה עכשיו סטודנטים גרים?

במעונות.

יש 90 מעונות. זה חלק מהשאלה לגבי פריפריה, לא יכולים לתת להם מעונות בסביבה, יש רק 90 מיטות. פעם זה היה 300 ומשהו.

טוב, קודם כל אני מברך את המכללה על תואר שני באימון, זה באמת ברכה. כמי שהיה מאמן כל כך הרבה שנים זה דבר כל כך חשוב, דיברתי על זה הרבה פעמים בכנסת, אני חושב שזה מה שהיה צריך לקרות מזמן וטוב שזה קורה.

אנחנו נעשה סיעור מוחות, חברי הוועדה, לגבי הנושא שהעלית, שפרופ' שיין העלה, לגבי הנושא של שילוב הכוחות של המכון והמכללה. זה דבר שחייבים לראות איך פותרים אותו, זה יעשה טוב לשני הגופים, יעשה טוב בסוף למי שאוהב ספורט ורוצה להתחזק בספורט במדינת ישראל. אז קודם כל נעשה דיון ואחר כך נראה איך אנחנו מקדמים את זה לדיון בוועדה, או בוועדת החינוך או בוועדת המשנה לספורט, נראה איך עושים את זה. נצטרך אותך בזה כי זה נושא אקדמי.

טוב, זה חשוב מאוד. אני רק אומר דבר אחד, אין היום נושא חם יותר, בשום מקום, מאשר הסוגיה של מה שקוראים איכות חיים, אורך החיים עלה בצורה דרמטית ב-50 השנים האחרונות, כמעט ב-20 שנה, תוחלת החיים היא היום 84 ל אישה, 82-81 לגבר, אנחנו מהמובילים בעולם. ההבנה שיש נושאים של שמירת איכות החיים בנושאים של בריאות וספורט ותזונה, כל הנושאים של יוגה, כל הדברים האלה, אני חי את זה גם מהבת שלי שלמדה רפואה משלימה, כולנו מבינים את זה.

יש לך את הכול במכללה.

השבוע נפגשתי עם סמי סגול, סמי סגול ששם עשרות מיליוני דולרים בלימוד המוח, עכשיו הוא שם עוד עשרות מיליונים במה שהוא קורא regeneration, להחייאת תאים, תאי לחץ שהוא עובד איתם, אין לי ספק שפה זה המקום. יש לכם את ה-ambience הכי יפה בארץ, יש פה חיות שאין באוניברסיטאות. יש את ההבנה הזאת ואני חושב שזה חזון שחייב להיות אצלך בראש גם כן.

יש את המיתוג.

אתם רדפתם אחרי מיתוג אחד, רדפתם אחרי מיתוג אקדמי, שם אין לך יתרון יחסי, שם אתה בא עם חיסרון. בלי לגנות חלילה, לכן אתה הולך ללוינסקי, שנותן לך ערך מוסף לתואר אקדמי. זו רדיפה שלדעתי יש בה מקח טעות. הרדיפה צריכה להיות אחרי ההבנה הזאת ואז ליצור את התחומים האלה תוך כדי שיחפשו אותך, אתה צריך להיות מחוזר, לא אתה צריך לחזר.

שים לב מה אני אומר לך, זו ראייה אחרת לגמרי ואני חושב שיש מה לחזר אחריכם, אבל צריך לחשוב חדש כי כשאתה מסתובב פה אתה רואה ישן, אתה לא רואה חדש. אתה מריח בניינים ישנים, אתה מריח - - -

זה המכון, זה שני דברים שונים.

לא משנה, אני אומר שאתה צריך להריח את הדברים החדשים שאתה אומר שעוד לא ראינו ונבוא לראות עוד פעם, אני אבוא.

אבל בסוף זה נכון מה שהוא אומר, כי אתם מוצמדים למכון, אם המכון לא בסדר זה משליך עליכם.

ברור, חד וחלק, מסכים עם כל מילה.

לכן אני אומר לך, כמי שעשרות שנים באקדמיה האמריקאית והספורט באוניברסיטאות מוביל אותם, ולא להיפך, זה מה שצריך להיעשות.

רק הערה, עד 1999 המכללה והמכון היו תחת משרד החינוך, מ-1999 לא נבנה שום דבר כי הכיס של משרד החינוך לא היה עמוק, לא נבנה, חוץ מהבריכה שנבנתה שום דבר לא נבנה. הכול נבנה מכספי משרד החינוך מ-1999.

זה שאלות עצומות וגדולות שאי אפשר לפתור אותן. מהסיור הקצר שלי היום, ככה זה מצטייר לי, זה הגיג שאני לא יודע כמה הוא עמוק, אבל אני מרגיש אותו ולכן אני אומר, תחשוב על זה. צריך לעשות שיחות, סימון, מעבר להקצאת משאבים סמכותית שאנחנו נשב ועוד חברי כנסת, אם יתחלפו, ואני בטוח שעד שנגיע להקצאת המשאבים אני כבר אהיה במקום אחר.

אנחנו לא דורשים שום משאבים, תנו לנו לעבוד.

צריך לחשוב אחרת ולמתג אחרת. זה השמים הם הגבול כי המקום שלכם הוא באמת, אין דברים כאלה, גם מבחינת איפה שאתם נמצאים. אתה מסתכל רק על הסרטים שלכם, משוב הנאורות והנערות נמצא אצלכם.

אתה רוצה להגיד משהו, עלי?

אני רוצה לקדם את הסטודנטים שלנו שיגיעו אליכם.

אין בעיה.

נשמח.

ואם הסרטון שלכם קיים בהישג יד, איפה אפשר למצוא אותו?

כן, הוא באתר. אין בעיה, תביא את המייל שלך, תקבל את זה במייל.

תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:30.